תוצאות חיפוש עבור "יציאה מהארון"

גידי שלום רב, קראתי הרבה אודותיך ועל עיסוקיך, בין אם זה המאמר שפרסמת על hocd לבין תגובותיך בפורום על הנושא. אני מעריך את העבודה שלך מאוד ולכן פניתי אליך. אז קודם אציג את עצמי, בן 24 סטודנט שנה שניה, בזוגיות שנה וחצי עם בחורה מהממת שבעתיד אני גם רואה את עצמי מתחתן איתה. לפני כחודשיים לאחר יציאה מהארון של חבר קרוב שקצת היתה הפתעה בשבילי למרות כל הסימנים בדרך שבחרתי להתעלם, לאחר מכן צצה בראשי מחשבה ״האם אני יכול להימשך לגברים.״ מאותו רגע המחשבה לא עוזבת אותי, כמובן עם המחשבה הגיעו גם טקסים, צפיתי כמה פעמים בפורנו גייז ודמיינתי את עצמי עם גברים, חשוב לציין שכל התוצאות היו שליליות ואפילו תחושת צריבה והתכווצות ואי נעימות באיבר המין (עדין החשש שאולי ככה מתבטאת משיכה לגברים). התמודדות עם המחשבות גרמה לי קצת להומופוביה ובכללי פוביה ותחושות לא נעימות בסביבת גברים וכל מפגש עם גבר חדש שאכן נראה טוב המחשבות מגיעות עם השאלה ״האם אליו אני נמשך?״ אף פעם לא היתה לי בעיה להגיד על גבר שהוא נראה טוב, בחיים לא היו לי פינטוזים על גברים או רצונות כלשהם, מאז ומתמיד התעניינתי בנשים,צפיתי בפורנו הטרוסקסואלי, נמשכתי לנשים ועדין נמשך לבת זוגי מאוד, מרגיש שאני לא מזדהה עם המחשבות האלה. קצת על העבר הפסיכולוגי שלי.. אובחנתי מגיל צעיר עם ocd ,נתקלתי בכל מיני מחשבות וחרדות במהלך חיי הכללו טקסים, לפני חצי שנה עברתי ממש התקפי חרדה בקשר ללימודים ובכללי כל דבר שקשור לאי וודאות מהעתיד שלי גורם בי חשש כולשהו. נכון להיום אני מטופל עם כדורי ויאפקס 75 מל פעמיים ביום, חצי כדור אנטומין לפני השינה, משלב שיחות עם מטפלת רגשית. לסיכום, אשמח לחוות דעתך בנושא, האם לעבר שלי יש קשר למחשבות האלה? עצה איך להתמודד עם זה , כלים להיפטר מהמחשבות האלה. תודה מראש ובהערכה רבה,

היי גידי יקר קראתי ונהנתי מאוד מספרך הייתי רוצה לבקש המלצות על ספרים נוספים בתחום הטיפול והפסיכולוגיה סביב להטב בשפה העברית האם יש?

לגידי שלום רב. קראתי את ספרך החדש. בנושא הנ"ל יש בעיקר התייחסות ליציאה מול הורים. זה הרוב. אני בשנות ה 50 לחיי. בת הזוג,שלי נפטרה לפני כשנה וחצי. מתלבט על.יציאה מהארון מול ילדי. כבר גדולים בגילאים 24 עד 18. היכן אפשר למצוא מעט חומר קריאה או מידע על יציאה מהארון בגיל מאוחר מול ילדים. חושש מהאופן שבו יגיבו, בעיקר מכעס עלי במיוחד שהאם נפטרה. לא רוצה לאבד אותם.

לגידי שלום, אני בחור בן 25, סטודנט, שנמשך רק לבנים, אבל לא היו כל יחסים בין היתר משום שלא יצאתי מהארון בפני המשפחה שלי ואני חושש שאם אתחיל ליצור קשרים הדבר יגיע דרך צד שלישי כלשהו להוריי. מצד שני, יש לי חששות עד כמה הוריי מוכנים לקבל את הבשורה הזו למרות שהם מאוד תומכים ואוהבים. האם כדאי לספר להם? האם באמת קיימת אפשרות שמישהו "ילשין" עליי בפני הוריי? אם יש חומר הסברה בנושא, אשמח אם תפנה אותי אליו. תודה אייל

שלום פרופ' רובינשטיין, אני ביסקוסאל, בן 32. את תחילת התהליך בו הבנתי מהי הזהות המינית שלי התחלתי לפני כ-10 שנים. לאחר מערכת יחסים ארוכה יחסית עם אישה ולאחר שיחה עם חבר שהעלה את הנושא הבנתי (בהתרגשות יש לומר) שאני ביסקסואל. לקח לי זמן לעבד את זה וכ-4 שנים לאחר מכן (ללא קשרים עם גברים, אך עם התנסויות מיניות) סיפרתי להוריי ולמשפחתי הקרובה. באותה התקופה גם זכיתי בהזדמנות לעזוב ללימודים בחו"ל ומאז אני לא גר בארץ, ואת התהליכים שעברתי עם עצמי בתקופה זו לא שיתפתי עם חברים מהארץ ולא יצאתי מהארון מולם. גדלתי במושב, בו הייתה הרבה הומופביה שללא ספק השפיעה עליי רבות, אך כיום אני מרגיש צורך עז לספר לאותם חברים ןאנשים איתם גדלתי על הזהות המינית שלי, למרות שהם לא חלק יום יומי מהחיים שלי. אני די בטוח שלא תהיה בעיה בקבלה, אבל המחשבה על להודות בסוד שבו לא שיתפתי אותם עד כה מרתיעה ומפחידה אותי ואני לא בטוח מדוע. כיום אני במערכת יחסים עם גבר ובמקום בו אני נמצא אני מאוד פתוח עם הסביבה בנוגע לזהות המינית שלי, אך עם חברים ומכרים מהילדות אני לא מצליח להגיע לאותו מקום של פתיחות ונוחות, ומצד שני הצורך לספר להם מעסיק אותי מאוד ונראה שאני לא יודע ובטוח איך לעשות זאת, מבלי להרגיש שכל השנים האלו שיקרתי להם בזה שלא שיתפתי אותם בתהליך. אשמח לעצה ותודה מראש.

שלום דר, אני בן 27 וכבר שנים שאני לא מוצא את עצמי מבחינה מינית. מעולם לא התנסתי עם גברים אבל אין ספק שיש לי משיכה חזקה מאוד לגברים ואף יצא שהתאהבתי בגבר (בלי שהוא ידע כמובן). קשה לי מאוד עם התחושות האלה וההשלכות שיהיו לחשיפה שלי שכן אני מגיע מחברה דתית וכל חיי למעשה שיקרתי למכריי וחבריי. מעבר לזה, יש לי בעיית גב קשה שמעוותת לי את צורת הגב וגורמת לי סבל רב (עם זאת, אני נראה טוב, יש לציין). בזמן האחרון מחשבות שליליות מאוד רצות לי בראש וגורמות לי לאיבוד שליטה והתקפי חרדה. אני לא מסוגל לראות עתיד פשוט. רק כאבים והתחבטויות. אני מטופל אצל סקסולוג מוכר שמנסה לעזור לי בפן המיני אבל אני מרגיש שהוא לא יורד לסוף דעתי. הייתי בשתי מערכות יחסים עם נשים בחיי, לא ארוכות אך כללו יחסי מין וזוגיות לכל דבר, אך בזמן האחרון אני מרגיש שלא אוכל להמשיך במשחק הזה על אף שמעולם לא התנסתי עם גברים ואני פשוט יותר מדי מפחד לעשות זאת. התחלתי לקחת פרוזק ואני מקווה שקצת מהכאב ירד לי מהלב.

פרופ' רובנישטיין שלום, האם אתה מכיר את מחקרו הכמותני של פול סולינס מארה"ב על ילדים להורים חד מיניים? על פי המחקר, יש הבדלים לרעת ילדים אלו, ואלו נוטים לסבול מבעיות רגשיות. מה ידוע לך על המחקר הזה? האם אכן יש לו בסיס? תודה מראש לתשובתך.

פרופ' רובינשטיין שלום, תודה על תשובתך. ידוע לי כי אין כל רע בהורות חד מינית, ומהמחקרים שקראתי לא נמצאים הבדלים בין ילדים לזוגות סטרייטים לילדים לזוגות גייז. אני תומך בהורות חד מינית בין אם באמצעות חבירה לאישה בהסכם הורות משותפת ובין אם באמצעות פונדקאות. אני בעצמי שואף להיות הורה. היה לי תמוה לראות את המחקר הזה. לכן שאלתי עליו באופן ספציפי. האם היו בו בעיות מתודולוגיות?

היי, אני בן 24, אני עדיין בארון בפני רוב האנשים, ומאוד קשה לי לעשות את הצעד של לספר- היחידה שסיפרתי לה היא אמא שלי וגם זה היה בגיל 18 דרך מכתב ומאז לא דיברנו על זה. האנשים שיודעים לגביי, יודעים בדרך עקיפה (לא סיפרתי אישית,פשוט זרמתי עם הידיעה שלהם). זו הבעיה, שלא אכפת לי שרוב האנשים ידעו, אך ממש קשה לי לעשות להם את השיחה. אני מרגיש שאני תקוע במקום, ומחכה לאיזה טריגר כלשהו שיעזור לי,ללא הועיל. בנוסף, בעולם הזוגיות, אני מוצא את עצמי יוצא ונמשך לאנשים מבוגרים, (30-40), אך ממערכות היחסים הקצרות שהיו לי פערי הגילאים די הפריעו בעיקר מבחינת הסטאטוס שלי בחיים ושלהם. ונניח זה היה מסתדר, לא חשוב שהסביבה שלי תקבל את זה בכלל..

דעת הפרופסור היא שביל הזהב בדיוק כפי שאתה נוהג. ההתלבטות לדבר על זה לא צריכה להעסיק אותך. בכלל יציאה מהארון זה פאסה קומפוזה. החכמה כיום זה בכלל להיות ללא הגדרה. ובכלל מיניות זו רק חתיכה מהפרופיל של האדם. היום הכי טוב זה לתת לאנשים לשער ולעולם לא להצהיר בודאות. נראה שנכנסת לראש של חייבים חצאת מהארון. תבין אין ארון. ולא חייבים. הדרך של לא להצהיר היא הדרך הנכונה לאנשים שאינם מפורסמים ומובילי דעה בקהילה. יותר מזה תן לאנשים להיות סקרנים. זו המאגיה

שלום רב. כבר שאלתי כאן שאלה אך רציתי יותר לחדד. אני בן 31, מאז ומעולם נמשכתי לנשים. תמיד שאפתי ושואף לזוגיות עם אישה בלבד. מצד שני היו לי התנסויות עם גברים. בדרך כלל תמיד עם גברים בוגרים ממש. אף פעם לא נמשכתי לגבר או משהו כזה. רק הסיטואציה בה אני נחדר היא המהנה מבחינתי. גם תוך כדי האקט אינני מסוגל להתנשק או משהו כזה. חבר שלי יצא בפניי מהארון לפני שלושה חודשים, מה שגרם לי להיחלץ שמא אני גם כזה. מאז המשיכה שלי לנשים נעלמה כליל. אציין כי אינני נמשך מי יודע מה לאיבר המין של נשים, אך תמיד התגריתי מהגוף שלהן, נשיותן, פנים, דיבור וכן על זה הדרך. כשהייתי בזוגיות אף פעם לא נפגשתי עם גברים כי הצורך הנפשי מילא אותי לגמרי. אני תמיד נאכל עם עצמי אם לשלוח הודעה לאותו גבר עמו נפגשתי בשנתיים האחרונות. כי אם לא הוא, כנראה הייתי מפסיק עם זה ( מה שקרה כשפעם אחת הפסקנו להיפגש). האם זה נורמלי שפתאום איבדתי את המשיכה לנשים? אני כל היום חופר בנושא. חשבתי אם אני מסוגל לצאת מהארון מה שנראה לי לא סביר כי אני אינני נמשך לגברים סתם ככה במהלך היום ובאמת יודע בתוכי שאינני מסוגל או רוצה להיות בזוגיות עם גבר. כשאני הולך לים מבלי לשים לב אני בוחן רק נשים, אבל משום מה הלהט שהיה לי נעלם. מקווה לתשובה. אשמח אם תענה לי אם זה נורמלי לא להימשך לאבר מין של אישה, אך לשאר הדברים כן. כמו כן, החלטתי להפסיק להיפגש עם אותו גבר, אך מאז אני רק חושב על זה, ועל פגישה עם נשים לא כך.

שלום דני, אני זוכר היטב את פנייתך ושום דבר לא השתנה. כפי שכתבתי לך גם אז, קיים רצף בין הטרוסקסואליות מוחלטת לביסקסואליות מוחלטת כשבין הקצוות 5 דרגות של ביסקסואליות: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 מעבר לעצמת המשיכה, אופי המשיכה של ביסקסואלים לגברים ולנשים שונה (למשל, משיכה לפן הרגשי יותר של נשים והסתפקות ביחסי מין עם גברים) וכן "סדרתיות". בתקופה מסוימת המשיכה לגברים חזקה יותר ובתקופות אחרות המשיכה לנשים חזקה יותר. עם זאת, מניסיוני הרב בטיפול בביסקסואלים, המגמה הכללית היא שהמשיכה לגברים גוברת עם השנים והמשיכה לנשים יורדת. במקרה שלך, נשמע שהרתיעה מההיבטים האחרים, פרט לחדירה עצמה, של המשיכה לגברים נובעת מהומופוביה או מ"פאניקה הומוסקסואלית", כלומר, פחד ממשיכתך לגברים. יציאה מהארון לא רלוונטית לעניין הזה. לדעתי לפחות, יציאה מהארון שייכת ל"משרד החוץ" שלנו, כלומר עד כמה אתה רוצה לחשוף היבט זה כלפי אנשים אחרים ואין טעם לעסוק בכך כל עוד העניינים לא ברורים ב"משרד הפנים" שלך. יש בהחלט דרך לגרום לך ליהנות משני העולמות ע"י הגמשת התפיסה הנוקשה של "או גברים או נשים" וזה גם מאוד לגיטימי ליהנות מחדירה עם גברים ומדברים אחרים עם נשים. זה היופי שבגיוון. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il

כן, העניין הוא שמבחינה רגשית אני לא נמשך לגברים בכלל. גם פיזית, אינני נמשך אליהם או למראה שלהם, רק לחלק של הסקס. אני באמת שאלתי את עצמי אם אני רואה את עצמי בזוגיות עם גבר וזה ממש ברור לי שלא. גם אותם גברים שפגשתי, הם מאוד מסויימים. לוקח לי הרבה זמן להכיר מישהו. היו גם כאלו שלא נהניתי איתם. מה שמטריד אותי הוא שמאז שחבר שלי התוודה בפניי פתאומית המשיכה שלי לנשים נעלמה כליל, שכמה ימים לפני קיימתי יחסי מין עם אישה בשיא הלהט. איך זה הגיוני? זה מה שמשגע אותי. זה לא משהו שקרה בהדרגתיות. כשלא נפגשתי עם אותו גבר, אז במשך חודשים ארוכים לא הייתי עם גבר, זה הקטע.

שלום פרופסור. אני בן 25 סטודנט ויש לי התלבטות שמשאירה אותי לבד כבר הרבה זמן. אני ביסקסואל ואני רוצה להבהיר שאני בתקופת השלמה מאוד טובה עם הנטייה.לא מזמן התחלתי לספר לחברים הקרובים ביותר שלי אודות הנטיות והכל באמת הלך חלק ואני פתוח גם לספר להם כשיש שאלות, כך שמבחינת כנות עצמית אני פתוח לקבל על עצמי את כל אשר יהיה. למרות זאת, יש לי לבטים שמלווים אותי כבר המון זמן: אל מי הלב נוטה יותר? סימנים מסויימים מעידים לצד אחד וסימנים אחרים מעידים לצד אחר. אין לי בעיה להקים מערכת זוגית עם גבר כל עוד אני אדע שזה הדבר הנכון אבל ההתלבטות היא אמיתית,לא חוסר רצון להשלים.הסימנים המבלבלים הם רבים- מצד אחד נעשיתי אדיש נורא, לבחורות, בעבר הייתה לי הידלקות פנימית(גם אחרי גילוי הנטייה) כשהייתי רואה בחורה יפה ורצון לגשת אליה כדי להכיר גם אם זה היה כרוך במאמצים אבל זה כבר לא ככה. מצד שני אני כלל לא אדיש ליופים של גברים אז אני אומר לעצמי טוב אם ככה אז זה בטח גברים, אבל כשאני מדמיין ברוחי קשר זוגי, דמות של בחורה עולה לראש לפני שדמות של גבר עולה לראשי ובנוסף לכך אני בנאדם מאוד מוחצן שמחפש תשומת לב ותמיד כשאני שואל את עצמי אם מישהו כרגע מסתכל עליי הולך באותו הרגע אני תמיד רוצה שזו תהיה איזו בחורה שאני מכיר, מה גם שניסיתי להעלות שלב ברמת החקירה של העניין ולנסות להתנשק עם גברים כדי לראות מה הרגש שעולה לי מהעניין ואני חייב לציין שראיתי שהתנשקות עם גבר זה לא דבר שעושה לי את זה ממש...כמו שאתה רואה פרופסור המכתב מבולבל בעל הרבה פרטים וככה הם גם החיים שלי מהבחינה הזו-סלט, שגורם לי להישאר לבד.אני רוצה לשים סוף לתקופה המייגעת הזו ולחיות חיים מלאים(אני כרגע נפגש עם פסיכולוג, האם הוא יוכל לעזור לי להגיע בעצמי לאמת הזו שאני כל כך מחפש?)

אני מקבל את דבריך פרופסור תודה אבל שמעתי רבות גם על מושגים כמו בי רומנטיות, הומו רומנטיות וכו'. האם אין דבר כזה נטייה לבבית לאחד מהמינים? מין שבאופן ריגשי אתה מעדיף אותו יותר?

שלום פרופ' רובינשטיין, אני מעל גיל 30, עמוק עמוק בארון. אני לומד מקצוע טיפולי וקורא בפורום לעיתים קרובות. אני נוטה להאמין שנטייה מינית מתפתחת בעיקר בגלל סביבה, בדגש על דינמיקה משפחתית. מתגובותיך קיבלתי אישוש לסברה הזו. הומואים רבים אכן מדווחים כי היתה להם אם שתלטנית ואב רופס. הדפוס הזה בלט מאד במשפחתי. אמי אדם שתלטן מאד ואבי תמיד "נגרר" אחריה, מתוך פחד או רצון למנוע את התפרצויותיה. האח הצעיר במשפחה גיי, ואני יודע על נטיותיו המיניות לאורך כמעט עשור. אני זוכר שכשהתוודעתי לנטיותיו חשתי חרדה עצומה, שכן חששתי מהשלכות הדבר על ההורים במשפחה בה שני האחים הם כאלה. לא סיפרתי לאיש על כך. אני מודע לכך שיש בי הומופוביה מופנמת. כשהוא יצא מהארון לפני כשלוש שנים, הדברים לכאורה השתנו, אך רק למראית עין. אבי כאילו לא זכר את התבטאויותיו ההומופוביות שפגעו בי מאד בנעוריי ובילדותי. פעמים רבות טען בפני שהומואים הם סוטים, מגעילים אותו וכו'. גם לאמי היו התבטאויות דומות ואני חייב לציין שהפרשנות שלה לעובדה שאיני יוצא עם בנות, או שואף להתחתן אלא תר אחר הורות אלטרנטיבית עם אישה (שיתפתי את הוריי ברצוני במשפחה), היא שאיני רוצה במחויבות. את הכעס של אמי על נטיותיו המיניות של האח הצעיר היא הפנתה אלי, על כך שרמזתי לו שאני יודע, וזה היה לכאורה מה שהלחיץ אותו... אציין ואדגיש שאני חי הרחק מבית הוריי ולא דיברתי איתם תקופות ארוכות. בחצי השנה האחרונה, אני מגיע לביקור אחת למספר שבועות ומקפיד על כך שהדברים יתנהלו על מי מנוחות. בתוך תוכי אני שבור ועצוב על כך שאני כזה. אינני מדבר עם הוריי על נטיותי המיניות משום שאני יודע מהן דעותיהם האמתיות, והן לא הדעות שהם החלו להציג לאחר יציאתו של האח הצעיר מהארון. עם האח הצעיר אין לי קשר קרוב או חם במיוחד. כלפי הוריי יש לי כעס עצום, בעיקר משום שהם סלדו כל כך מהומוסקסואליות גברית, אך נהגו באופן שפיתח אותה אצל שניים מילדיהם. האם תחושתיי טבעיות? מהי חוות דעתך על דבריי אלו? תודה ערן

פרופ' רובינשטיין שלום ותודה על תגובתך, נושא הנטייה המינית שלי אכן מעובד בטיפול. אני אכן נוטה לייחס משקל רב ליחס הסביבה. כמו כן, משבר האמון שלי בהוריי הוא מקיף ואינו נוגע רק לסוגיה הנדונה. מערכת היחסים שלי איתם מאפשרת לי לקרוא דברים בין השורות. שורות אלו הן לעיתים ברורות למדי... יש המון פרטים וסיטואציות שעשויים לשפוך אור על דבריי. אשתף אותך בכמה מהם: למשל, באחת הפעמים, שאלתי את אמי האם היא שבעת רצון מאתנו. תגובתה היתה כי היא לא שמחה שבנה הצעיר גיי. כאן אציין שאחותי סיפרה לי שכאשר אמי גילתה על כך, היא בכתה ושאלה "מדוע זה נפל עליה". באחת הפעמים בהן ביקרה אותנו קרובת משפחה עלה נושא הטרנסג'נדריות. שוחחתי עמה על העניין, כאשר אנו נוגעים רק בהיבטים אינטלקטואלים של הנושא (שהרי אין לי נגיעה אישית לנושא). לאחר שקרובת המשפחה עזבה, אמר לי אבי כי "בבית התלוי לא מדברים על חבל" וזו היתה טעות לשוחח על כך מהחשש שתגלה על נטייתו של הבן הצעיר. לאחר מכן, התפתחה בינינו שיחה על נושא ההומוסקסואליות שלו, והוא ציין שהוא מקבל אותו. הוא מדגיש כי מראה של חיבה בין הומוסקסואלים אכן גורם לו תחושה של אי נוחות ומבוכה. אך לא גועל ודחייה כפי שתמיד ייחסתי לו (בעבר הוא אמר זאת פעמים רבות, אך הוא כאילו שכח זאת כעת). התחושה היתה שברור לו לחלוטין מהן נטיותיי שלי ושיש "פיל ענק" בחדר ואנו מתעלמים ממנו. בשיחה אחרת דיברנו על הצורך של בני משפחה לקבל זה את זה. כאן אציין כי אני סובל מנכות פיסית קשה שמחמירה עם הזמן, ולעת עתה לא ניתן למנוע זאת. אבי שיתף אותי בכך שבשיחה עם אמי הוא אמר לה שמשפחה אינה "תכנית כבקשתך" וכפי שצריך לקבל את העובדה שיש לי מגבלה, יש לקבל גם את נטייתו של בנם הצעיר. אלו הם רק מקצת הסימנים המראים שאין מדובר בקבלה אמיתית, אלא משהו שהוא רק למראית עין. לכך מתווסף גם הכעס שהופנה כלפיי, בעת גילוי נטייתו המינית של האח הצעיר וזאת על אף ששתקתי במשך כל כך הרבה זמן. מה דעתך? תודה ערן

אהלן- בן 37, התחלתי עם גברים לפני שנתיים תכלס אבל כנראה מדחיק זאת מגיל צעיר מאד. כנראה כי הגעתי ממשפחה שאומנם פתוחה אבל לא היה לי מקום להתעסק עם עצמי ולחשוב על זה ברצינות. כל החיים ניסיתי מערכות יחסים עם נשים אבל מצאתי עצמי לא נמשך!! משתעמם!! מנסה בכח, אוהב אבל לא מחבר תכלס. לגברים אני מתחבר רגשית יותר וכעת אין ספק שגם מינית. נפתחתי והכרתי, התחבטתי קשות יום יום עד שהגיעו מים עד נפש ויצאתי מול 4 החברים הכי טובים וסטרייטים שבעלם , מהארון. התאהבתי בצעיר בן 20 העפתי אותו מהבהלה , גיליתי שאני מתאהב, לא הרגשתי את זה שנים. התאהבתי שוב בבן 21 אחר והברחתי אותו כי הוא צעיר, כי אני בארון וכל מיני סיבות שחבל עליהם. עכשיו לב, לא מוצא את עצמי, מתכנן לצאת מהארון ההחלטה האם זה זה? האם זה נכן? אבל יש לי צורך בחופש!! ואני סטרייט עד עכשיו וכואב לי מה שיחשבו עליי....וכן אני הומו, מקבל את עצמי ....ומתחרט וכך הלאה. מה שאני בטוח - זה כבר לא בחירה שלי... מה הלאה....? אוהב את עצמי, לא מקבל, בדיסוננס גדול , בודד כי זרקתי את האהובים עליי, מה אני כזה פחדן.?? תודה לכם אהובים (נכתב בספנטניות ואמפולסיביות זריזה)

שלום, לפני כמה ימים גיליתי שאני ביסקסואל, כנראה (עדיין לא בטוח לחלוטין). בן 15. מאז אני בחרדה. כל פעם שעולה בי המחשבה על זה אני מתחלחל לחלוטין. זה מרגיש כאילו מישהו נותן לי מכה חזקה בבטן כל חמש דקות. יש לי מגיל צעיר חרדה חברתית קשה ואני לא חושב שזה מוסיף. ההורים שלי בסדר ולא נראה לי שיהיו בעיות איתם, אבל אני לא יודע איך אני הולך לשרוד בזמן הקרוב. ממילא יש לי חרדה, ממילא מדי פעם יש לי דכאון קצר, אז עכשיו גם התיק הזה נפל עלי? השאלה העיקרית שלי היא, איך לשרוד בזמן הקרוב? (אל תחשבו על התאבדות כי זה לא קרוב). יציאה מהארון - לא בזמן הקרוב אם בכלל. אני פשוט לא יודע מה לעשות עכשיו. זה כאילו כל החיים שלי עד עכשיו התפוצצו. אין לי מושג מה לעשות, פשוטו כמשמעו.

פרופ' רובינשטיין שלום. אני בן 25, ברור לי היטב שהומוסקסואל מוחלט. מצד שני, מעולם לא נחשפתי (פרט באינטרנט בשם בדוי וללא תמונות). שום איש כיום אינו יודע על נטייתי. מצידו השני של המטבע - הנני אדם בעל בעל חיים מסודרים, סטודנט לתואר ראשון, עובד בעבודה מסודרת מזה מספר שנים, ויש לי הרושם כי כל האנשים שבסביבתי (החברים לעבודה, ללימודים, ובני המשפחה) אינם הומופובים ויקבלו אותי גם אם יגלו זאת. אך יחד עם זאת, אין אני מרשה לעצמי להיחשף. ברור לי כי החשיפה יכולה, בסופו של דבר, לעשות לי טוב ולקדם את חיי. אך אינני מסוגל לצאת מהארון. אינני מסוגל גם לנהל טיפול פסיכולוגי. לעיתים, כשאני חושב על כך, אני מבין שבעצם אני כל זמן נתון נמצא על צומת דרכים, שבה, באפשרותי להחליט או להמשיך באותה הדרך, או לצאת ממנה - לספר על עצמי למי שישאלו, לפתוח כרטיס באתר אטרף המכיל תמונות גלויות ואמיתיות שלי, ולצעוד לדרך שוודאי תביא אותי למקומות חדשים ומעניינים יותר, בין אם טובים יותר ובין אם פחות. והשאלה שלי אליך כמומחה - מהו אותו גורם שמונע ממני ? האם זה רק היעדר אומץ מספיק או שיש משהו נוסף ? כיצד נקרא מצב זה בתודה רבה ובברכה

פרופ' רובינשטיין - תודה רבה. תודה על המקצועיות הרבה שלך ועל הניסיון הרב שלך בתחום, ועוד יותר- תודה על שאתה חולק עם הכלל את כל אלו ונותן בהתנדבות למען עזרה לזולת כאן בפורום. תודה. קראתי את כל תגובתך. הימנעותי זו מיציאה מהארון היא עומדת בפני עצמה, ואין בי כלל נטייה להימנעות חברתית, אלא להיפך. בנוסף, חשוב לי לציין שאין לי שום כוונה ליצור משיכה לנשים, אני שלם לגמרי עם היותי הומוסקסואל מוחלט. היום, בגיל 25, ברור לי לגמרי שזה נורמלי לגמרי ואין בכך רע. יחד עם זאת, ברור לי שלעולם הרחב זה לא ברור. עולמנו עדיין מלא סטיגמות קשות, שנאה, והומופוביה, כלפי הומוסקסואלים, ועל כך חבל לי. לעולם לא תוכל לדעת מי מהאנשים בסביבתך מחזיק בעמדות שליליות אלו כלפי ההומוסקסואליות, ויתכן שזה מהווה בעיה גדולה עבורי לצאת מהארון. אכן צדקת כשאמרת שחשובה לי השליטה בחיי - אך האם בגלל דבר כזה שווה לקיים טיפול פסיכולוגי שימשך חודשים ואף שנים רבים עד שבכלל תורגש (אם בכלל) הטבה? ולשלם על כך זאת אלפי ואולי עשרות אלפי שקלים? [ואני לא אומר את כל אלו סתם, אלא מתוך ניסיון שלילי עם טיפולים פסיכולוגיים ממושכים, שכמעט ולא הניבו לי דבר]. השליטה שחשובה לי בחיי - איננה ברמות קיצוניות או מוגזמות. היא אמנם חשובה לי מאוד, אבל בתוך טווח הנורמה. למען האמת, באפשרותי כן להצביע על סיבה מוצקה ומבוססת שמקשה עליי לצאת מהארון. יש לי חלום להתפרסם ולהיות אומן מפורסם (שחקן/זמר) בגדול. ברור לי היטב שיציאה מהארון תקשה ותמנע שבעתיים את הגשמתו של חלום זה. ההוכחה לכך סטטיסטית: אחוז אפסי של הומוסקסואלים שהצליחו להגיע ממקום אנונימי למקום של שחקן/זמר אוניברסלי, אם היו מחוץ לארון טרם לכן. וכמו שאמרתי בהתחלה, לי אין דעה שלילית על הומוסקסואליות, ברור לי שהיא נורמלית לגמרי וטבעית, אני שלם עם עצמי, וגם אם ימציאו כדור להחלפת נטייה מינית לא אטול אותו. אך אני לא רוצה להפסיד את הגשמת החלום ההוא שכן ברור היטב שיציאה מהארון תקשה שבעתיים על הגשמתו. אשמח לשמוע את דעתך על כך.

ד"ר גידי שלום, לעיתים אני תוהה, הן לגביך ספציפית והן בכלל לגבי פסיכותרפיסטים - עד כמה כמטפל אתה מרשה לעצמך להיות שיפוטי כלפי האדם בו אתה מטפל. עד כמה אתה מאפשר לעצמך להסיק מסקנות בראשך, לגבש עמדות או תפיסות מסויימות בראשך לגבי האם המטופל נוהג נכון או לא ולגבי כיצד צריך לנהוג המטופל בחייו. . ויתרה מזאת - עד כמה אתה מרשה לעצמך כמטפל לבטא מסקנות או עמדות אלו בשיחותייך עם המטופל ? . לצורך הדוגמא - מטופל אשר מחליט נחרצות שאיננו מעוניין לצאת מהארון ומנגד אתה חושב שהדבר יכול אולי אף להטיב לו בחייו במידה ויצא - עד כמה זה יגרום לך להשפיע על המטופל ולכוונו ליציאה מהארון ? אשמח לשמוע את תשובתך הכנה

שלום דניאל, שאלה מצוינת שהעסיקה ומעסיקה מטפלים ותיאורטיקנים בתחום הפסיכותרפיה. כמובן שאנו משתדלים להיות מה שפחות שיפוטיים, אם כי ניטראליות ואובייקטיביות מוחלטות אינן אפשריות, משום שאנו משתמשים באישיות שלנו, הכוללת גם ערכים. אם התנהגותו של המטופל עומדת בניגוד למטרותיו שלו, בהחלט אשקף לו את הסתירה הזו, אך כאשר המטרות שלו עבור עצמו אינן נראות לי ההתמודדות מורכבת יותר, אם כי לא בהכרח בלתי-אפשרית. במקרים של הבדלים קיצוניי ובלתי ניתנים לגישור בעמדות האישיות, בהחלט אפנה את המטופל למטפל אחר, אם כי לא בהכרח אציין שזו הסיבה. לגבי יציאה מהארון - מדובר בעניין שונה לחלוטין. לא מדובר ב"ערך" שכן או לא מקובל עליי, אלא בעניין מעשי הרבה יותר. מניסיוני, הדיאלוג לגבי יציאה מהארון לא היה "אידיאולוגי" אף פעם והמטופל היה כמעט בכל המקרים זה שהציג את היציאה מהארון כמטרה. רמת הדיון אינה ערכית כלל ועיקר. היו מקרים שבהם מטופלים ניסו לנהל זוגיות, למשל, וההסתתרות בארון מנעה מהם לצאת עם בני זוגם מהבית. כמובן שמדובר כאן על איכות חיים נמוכה ולא על פער ערכי. ולהפך - היו מקרים שבהם המטופל לא קיבל את עצמו וציפה שהיציאה מהארון תגרום לאנשים לקבל אותו ועקב כך הוא יקבל את עצמו. בשני המקרים, היה צורך בריאליזציה של הציפיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום רב, עד גיל 14 בערך נמשכתי רק לבנות אז התחלתי להרגיש משיכה מסוימת גם לבנים, אהבתי לראות פורנו של סטרייטים זה היה מאוד מגרה וגם תמונות של בחורים ערומים. מאוד רציתי שיהיה לי חברה, אבל בגלל לימודים וביישנות וחוסר ידע איך בכלל מתחילים עם בנות הגעתי למצב שאני בן 25 ועדיין לא הייתה לי חברה. בסביבות גיל 16 המשיכה שלי לבנים התחזקה וניסיתי להדחיק אותה וגם המחשבה שאני גיי לא נראתה לי סבירה. כשהתגייסתי התחלתי לראות סרטי גייז (וכבר רעיון של מין אנאלי לא היה מגעיל בעיניי). מגע מיני הראשון שלי עם בחור היה בגיל 22 ועם בחורה (בפעם הראשונה ונכון להיום אחרונה בגיל 23, וגם כן, בתשלום כי לא יכולתי כבר לסבול את המצעיות שעדיין לא קיימתי יחסי מין עם בחורה בזמן שרוב הזמן אני שומע "סיפורי גבורה" מחברים שלי. כיום אני מרגיש שנמשך חזק יותר לבנים מאשר בנות. אחרי שסיפרתי על עצמי יש לי כמה שאלות, בתקוה שתוכלו לענות עליהם: * עד כמה התנהגות של "אימא דומיננטית", עובדה שאבא לא היה הרבה בבית ולא הקדיש לי יותר מדי זמן יכלו לתרום לפיתוח משיכה לבני מיני? * עצם זה שהסתגרתי, ולא יצאתי עם בנות (היו ויש לי חברו, אבל אין בינינו יחסים רומנטיים-אינטימיים, רק ידידים) הפר את הנטייה לשני לכיוון ההומוסקסואליות? *קצת קשה לי לדמיין את עצמי בזוגיות עם גבר, יותר טבעי נראה לי זוגיות עם בחורה, וזה מה שאני אני רוצה נכון להיום, אני רוצה ילדים (שלי, ולא מאומצים). מה אני צריך לעשות כדי להגיע למצב הזה? *לפעמים אני במרגיש שאני לא נמשך לא לבנים ולא לבנות כשאני נמצא ברחוב ומסתכל על אנשים. מה זה אומר עלי? האם יש דרך כלשהי להטות את המשיכה לכיוון הבנות? תודה מראש

שלום Yev1000, הצירוף של קשר קרוב והדוק עם אמא דומיננטית וקשר מרוחק עם האב הוצע ע"י פרויד, אבי הפסיכואנליזה, כאחת הדינאמיקות המשפחתיות האופייניות ברקע של הומוסקסואלים. למרות שרבים טוענים שהטענה הזו לא "הוכחה מדעית", היא נמצאה אופיינית להומוסקסואלים גברים במספר מחקרים שהשוו ביוגרפיות של הומואים לביוגרפיות של סטרייטים. יתר על כן, גם סיפורי יציאה מהארון של בני נוער, במסגרת מחקרים של פסיכולוגים הומוסקסואלים מוצהרים, תומכים בצירוף הזה של קשר קרוב מאוד לאמא דומיננטית וקשר מרוחק עם האב. ראיה לכך נמצא שצאצאים נוטים לצאת מהארון לפני אימותיהם הרבה מאשר בפני אבותיהם שהם לעיתים קרובות האחרונים לדעת על הנטייה המינית, או אינם יודעים עליה כלל ובכל מקרה, מקבלים זאת קשה הרבה יותר (או, למרבה הצער, לא מקבלים). לעומת זאת, היעדר או מיעוט הקשרים המיניים שלך עם בנות נראה לי תוצאה של נטייתך המינית ההומוסקסואלית ולא סיבה לה. לדעתי, אתה הרבה יותר מדיי צעיר ועדיין לא בשל להתמודדות עם הורות. כולנו הורגלנו לחשוב ולהרגיש במונחים של זוג הורים, אבא ואמא, ולכן הציפייה שלך טבעית ונורמאלית. זה מה שכולנו רואים סביבנו. ואולם, איתרע מזלך לגדול בתקופה שבה מתפתחים דפוסים חדשים של הורות אחרת. מספר האמהות החד-הוריות עולה, ישנם ניסיונות של הומואים ולסביות לגדל ילדים (שלהם - לא מאומצים) בתוך זוגיות הומו-לסבית וגם התחברויות של נשים סטרייטיות לגברים הומואים לצורך הבאת ילדים לעולם. אני עד להשקעה רבה של הורים אלה הן בהכנה לקראת ההורות והן בהורות עצמה, הרבה יותר מאשר אצל זוגות סטרייטים, שאצלם הבאת הילדים לעולם היא צעד כמעט אוטומאטי שמתבקש לכאורה מנישואין. זוגיות בין גבר לגבר, כמו זוגיות בין גבר לאישה, היא תהליך טבעי שקורה תוך כדי התאהבות ואני רק יכול לאחל לך שתמצא אהבה במהרה. אתה נמצא זמן קצר יחסית לאחר הגדרת נטייתך המינית ולכן קשה לך עדיין למזג בין מיניות ורגש, אך בטוחני שזה רק עניין של זמן. כשתחצה את הגשר הזה, יהיה מקום להתפנות ולהרהר, עוד כמה שנים, בנושא ההורות. אין דרך "להטות את המשיכה לכיוון בנות", כלומר, אין דרך להפחית או לחסל את המשיכה לבני מינך. אם אתה מרגיש משיכה מינית מסוימת לבנות, אתה יכול לנסות לממש אותה, אך אין דרך להגביר אותה, ובוודאי שלא ליצור אותה, אם אינה קיימת כלל. אני מקווה שעניתי לכל שאלותיך ומאחל לך אושר והצלחה במימוש קשר רגשי, זוגי ומיני בהתאם לנטייתך המינית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

ד"ר שלום, מתוך תשובתך המפורטת והמקצועית לאדון ששאל, בלט לעיניי וגרם לי לעצור לרגע המשפט הבא: " זוגיות בין גבר לגבר, כמו זוגיות בין גבר לאישה, היא תהליך טבעי שקורה תוך כדי התאהבות ואני רק יכול לאחל לך שתמצא אהבה במהרה. " משפט כל כך פשוט ומרגש. ועוד יותר מרגש לדעת שנאמר ע"י איש מקצוע מוסמך. בעולם של היום זה כל כך משמעותי לשמוע משפט כזה שאומר שזוגיות בין גבר לגבר טבעית כמו זוגיות בין גבר לאישה, דבר שלא היה ניתן לשמוע לפני 40 שנה ומעלה. מעין ניצוצות של צדק. תודה לך.

לאחרונה גיליתי מכתב אהבה שקבל בני בן 26 מגבר חשבתי שעולמי חרב עלי כי לא היו סימנים מוקדמים לזה וגם היתה לו חברה 3 שנים כך שאני לא יודעת איך להתייחס לזה האם הוא הומו למרות שיש לו קשרים מיניים גם עם נשים איך אפשר לדעת

שלום רב, אני מבין שהעניין בא לך בהפתעה, ואפילו בהלם, אבל למה עולמך חרב עלייך? חלק גדול מהבחורים מנסים קשר גם עם בחורות לפני שהם מנסים בחורים מפני שזה יותר מקובל. חלק מהם מגלים שהמשיכה לנשים מספיק חזקה וחלק לא. ייתכן מאוד שבנך נמשך לגברים ולא סיפר לך (אגב, לפי תגובתך, כנראה היו לו סיבות טובות לכך), רצה לבדוק מה קורה לו עם בחורות ומה קורה לו עם בחורים. חשוב להבין איך גילית את המכתב. אם זה משהו שלא היית אמורה לראות ופלשת לפרטיותו, לא מומלץ לקיים שיחת הבהרה בנושא. אין לך ברירה, בשלב זה, אלא לעמוד מנגד, לאפשר לבנך להתפתח ולחכות לכך שהוא יפנה אלייך. אף אחד לא מצפה ממך להיות שמחה מהגילוי, אך חשוב מאוד להבהיר לעצמך וגם לבנך שגם "במקרה הגרוע", עולמכם לא חרב עליכם. אני ממליץ לך לעבד את הבהלה שלך אפילו בשיחת ייעוץ חד-פעמית עם איש מקצוע. הבהלה לא תעזור לא לך ובוודאי לא לבנך שעבורו את אמורה לשמש משענת ולא מקור נוסף לדאגה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אני בת 20 מתגוררת עם הוריי אני מרגישה שיש לי משיכה לנשים עוד מהתיכון יש לי בת זוג טראנסית אני רוצה לשתף את הורי בכך אנחנו רוצות להתגורר יחד אני יודעת שהאופציה לניתוק משפחתי הוא יהיה מה אני יוכל לעשות בכדי למנוע מכך? הוריי הינם פרמיטיבים ולען אני מפחדת מתגובתם.. אשמח מאד אם תעזרו לי...

שלום, אני בת 20 גרה עם ההורים אני מרגישה את המשיכה לנשים עוד מהתיכון רציתי בעבר לספר להוריי אך נורא פחדתי כיוון שהוריי פרמיטיבים ופחתי מתגובתם. כיום אני בוגרת יותר ומעוניינת לספר להם עליי ועל בת זוגתי אנחנו מאד רוצות לשכור דירה יחדיו ולשתף את ההורים על כך אני יודעת שהאופציה של ניתוק מהמשפחה יהיה ואני מוכנה לנתק את המשפחה וללכת עם הלב שלי למרות שזה יהיה עבורי צעד מאד גדול, אינני יודעת כיצד לגשת אליהם ואיך לבשר להם.. אם תוכלו לעזור לי אשמח מאד תודה רבה.

שלום רב נעמה, ראשית, רוצה אני להתנצל על שתשובתי התעכבה מעל למקובל, עקב היעדרותי מן הארץ. כנראה שלא נמסרה על כך הודעה באתר ואתך הסליחה. באשר לשאלתך, אכן נדרש אומץ לב ואף העזה לשתף את ההורים בכך שאת נמשכת לנשים ומתכוונת לחיות עם בת זוגך. ובמיוחד, שכפי שכתבת, את מפחדת לספר להם מחשש שלא יוכלו להתמודד עם כך בצורה שתאפשר המשך קשר ושייכות למשפחה. האמת, שלכל הורה קשה לקבל עובדה כזו ובמיוחד כשההודעה היא פתאומית והדברים נמסרים בבת אחת וללא הכנה מוקדמת. זו בהחלט יכולה להיות טראומה עבור ההורים והמשפחה ולעורר כעסים רבים ותחושת אכזבה. רגשות כאלה רק יקשו על יכולת לקבל את מצבך וצרכיך ויכולים בהחלט להביא לניתוק ולדחייה שלך מן המשפחה. חבל להגיע לכך, שכן קשר משפחתי הוא דבר מאד חשוב לאורך כל החיים וגם אם עכשיו נראה לך שכדאי לוותר עליו "וללכת עם הלב", כדבריך, הרי שלטווח ארוך זה בהחלט עלול להיות חסר לך. הייתי מציעה לך לעשות את הדברים בהדרגה: כלומר לעבור לגור מחוץ לבית, עם חברתך כשותפה למגורים בשלב הראשון ורק מאוחר יותר להביא לידיעת המשפחה את היותכן בנות זוג. גם ידיעה כזו מוטב שתעשה בהדרגה, לאחר שיכירו את חברתך ויתרשמו גם מיכולתך לחיות כבוגרת ועצמאית מחוץ לבית. לא שזה קל למשפחה לקבל את הדבר גם כאשר זה נעשה כך- בהדרגה, אך בכל זאת זה פחות טראומתי ואולי מאפשר יותר לעכל את המצב ולקבלו. יתכן, שלאחר זמן-מה של מגורים משותפים עם בת זוגך, עת תרצי לשתף את הוריך בהיותכן זוג, תרגישי שהיית רוצה להיעזר באיש מקצוע שינחה אותך באופן מפורט יותר כיצד לדבר עם ההורים ולהביא את העובדות כהוויתן לידיעתם. יש יתרון בפנייה כזו לשיחה - או מספר שיחות - ייעוץ בנושא, שכן בשיחות ניתן להכיר, דרכך כמובן, את ההורים ואותך (ואףאת בת זוגך)ולדעת מהי באמת הדרך המתאימה ביותר להביא את הדברים לידיעתם. שיהיה בהצלחה. בברכת חג שמח, ד"ר דליה גלבוע

תודה רבה על תשובתך ד"ר גלבוע הורי לא יתנו לי לצאת לגור עם שותפה כיוון שהם פרמיטיבים וזה לא מקובל במשפחתינו , אני מחליטה להשאיר להם מכתב בו אכתוב כל מה שאני מרגישה ורוצה לומר אני לא חושבת שדברים בהדרגה זה יתאפשר מבחינתם ומבחינת הלחץ הנפשי שאהיה בו ,עדיף שאספר במכה אחת .. מאד מקווה שיקבלו אותי למרות שזה משפחה.. תודה וחג שמח!

הייתי מבקש לדעת מה מכיל טיפול פסיכולוגי בנוגע לזהות המינית? כלומר, אם אני מעוניין להישאר בארון בכול מקרה, ומבחינת השלמה וקבלה עצמית לגבי זהותי המינית- לעולם לא אוכל להשלים עם היותי הומוסקסואל. אזי, מה יעזור לי טיפול ? האם ניתן להגדיר קו אדום למטפל /פסיכולוג , בו אסביר לו שלא ינסה בשום דרך להוציא אותי מהארון? תודה

שלום אלמוני, אתה נשמע מאוד מפוחד לא רק מהנטייה המינית אלא גם מהטיפול הפסיכולוגי וחבל מאוד על כך. אף מטפל לא יעשה משהו בניגוד לרצונך. לא ברור לי למה אתה קורא "יציאה מהארון". לכן אנסה לעשות סדר בדברים. אם אתה נמשך רק לבני מינך, מטרת הטיפול תהייה לעזור לך לקבל את עצמך ולמצוא אורח חיים שבו תוכל לממש את מיניותך באופן המתאים לאישיותך. הומוסקסואלים רבים חיים בצורה סולידית מאוד ויכול להיות שהרושם שקיבלת מהופעות של הומוסקסואלים בתקשורת ואפילו באינטרנט כקולניים ו"צבעוניים". אינני מבקר את אורח החיים המוחצן הזה, אך הואיל והוא מוחצן, זו החזית של המגזר ההומוסקסואלי. חשוב לציין, לכן, שיש הומוסקסואלים רבים סולידיים ואף מופנמים כמו שיש סטרייטים מכל המינים, הסוגים והצבעים. ב"יציאה מהארון" אנו מתכוונים לרוב לחשיפת הנטייה המינית בפני הסביבה (משפחה, חברים, עבודה ועוד). ברור שמטפל לא יוציא אותך מהארון, כלומר, לא יספר לאף אחד על נטייתך וגם לא יעודד אותך לעשות זאת, בוודאי לא בשלב שאתה מתאר. הוא כן יכול לתמוך בך אם וכאשר יגיע שלב (שכיום נראה לך בלתי אפשרי ובלתי מציאותי) שאתה תחליט לעשות זאת. עוד חשוב לציין כי בטיפול פסיכולוגי לא ניתן לחסל את המשיכה לבני אותו מין ולהחליפה במשיכה לבנות המין השני. אני מקווה שנרגעת קצת, לפחות בצורה שתאפשר לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, כי אתה אכן נשמע מבוהל מאוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אתה יכול גם לקרוא ספרים, על טיפולים ופסיכולוגיה, ולהתעניין מה עושים בכול טיפול. לי אתה נשמע כמו אחד שלא רוצה שיפתו אותו לצאת מהארון, כלומר עצם הדיבור עצמו יכול להביא אותך לידי פעולה, ואינך רוצה לחמוד את זה. כעיקרון הארון הוא לא מקום טוב-בריא. אבל יש מקומות ומצבים שכדאי להישאר בו.

אני יליד התנועה הקיבוצית, בן 23 כיום, ונמצא בתהליכים של יציאה מהארון. מעבר לקושי הבסיסי שבדבר גיליתי לא מזמן שאני מרגיש רגשות חזקים מאוד כלפי מישהו בגילי שהכרתי דרך הצ'ט. רגשות אלו לא זרים לי. נדמה לי שאני יודע לזהות התאהבות כשזו קוראת לי, אבל אני חדש מאוד בעולם הזה וההיכרות הראשונית שלי איתו הראתה לי שברובה, הקהילה ההומוסקסואלית מייחסת מעט מאוד חשיבות לזוגיות, ומתמקדת יותר במפגשים מיניים מזדמנים ולא יותר. כרדע אני במצב שבו אני לא מפסיק לחשוב עליו, מתגעגע אליו ורוצה להיות איתו, למרות שברור לי שהוא עצמו לא מחפש זוגיות. מה עלי לעשות? אני יודע שאני נמשך לגברים, אבל לא מעוניין להיות עם אף אחד אחר חוץ ממנו... האם זו סוג של אובססיה? או שבגלל שאני חדש לקהילה הזו אני מבלבל בין רגשות? אשמח לתשובתך המהירה, עמית.

שלום עמית, אתה מתאר התמודדות לא פשוטה עם שלושה דברים בבת אחת: א. יציאה מהארון והתמודדות עם החברה הסטרייטית. ב. "הלם תרבותי" מהקהילה ההומוסקסואלית שאותה אתה חווה כ"שוק בשר" ובוודאי שלא כמקור תמיכה בשלב זה. ג. התמודדות עם התאהבות (בהחלט לא אובססיה!) עם מישהו שאומר שהוא מעוניין רק ביחסי מין. החלק המציאותי ביותר בדבריך הוא שאכן קשרים בין גברים הומוסקסואלים רבים מתחילים ונגמרים במין, אך חלק מהם מתחיל במין ונגמר בקשר זוגי לכל דבר. זהו אכן תהליך שונה מתהליך החיזור המקובל בין גבר לאישה, אך יחסי מין הם בהחלט דרך להכיר את האדם, את יכולת הנתינה שלו, את הרגש המעורב ביחסי המין בצורה שמהווה אומדן אותנטי יותר משיחה לפעמים לגבי סיכויי ההצלחה של קשר כוללני יותר. גם הצהרתו החד-משמעית של הבחור שהוא מעוניין רק בסקס יכולה להשתנות במהלך הכרות שתכלול גם יחסי מין, אם כי אל לך לבנות יותר מדיי על כך ובכלל בדייטים מסוג זה, כשעוד לא ראית את האדם, מוטב לשמור על ציפיות נמוכות ולהיות מופתע לטובה מאשר לבנות מגדלים פורחים באוויר. זכור גם שהכרת את הבחור דרך צ'אט, אשר בתוך כל המדיומים הווירטואליים, שכולם אכן מדגישים מיניות, זה האמצעי הבוטה ביותר מבחינה מינית (יחסית לפרופיל באתר הכרויות, נניח). המלצתי לך להרחיב את מעגל ההכרויות שלך באופן שיכללו הכרות עם בחורים, כולל אישיותם ולא רק מיניותם. הזדמנות טובה לכך היא הפעילות המבורכת והמקצועית של ארגון הנוער הגאה, שלמרות שמו מסייע גם לבחורים בגילך (קיימת קבוצת תמיכה חברתית גם לבני גילך). בנוסף, יש אפשרות להיעזר גם דרך אתר האינטרנט בדרכים רבות ובהדרגה: www.igy.co.il . אם אתה סטודנט באחת האוניברסיטאות או בטכניון, במקרה, הזדמנות נוספת היא התא הגאה שפועל כמעט בכולן. פרטים על כך תמצא באזור הקישורים באתר שלי שכתובתו מופיעה בחתימה. היתרון הוא שתכיר בחורים במצבך ותיעזר בניסיונם, תוכל להכיר רבדים שונים באישיותם ובהתנהגותם פרט למיניות שלהם והמסגרת אף תספק לך תמיכה רבה ביציאה מהארון. למשל, כשמדובר בתא סטודנטים גאה החיים הסטודנטיאליים מחברים בין האנשים בנוסף לנטייה המינית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום לכולם אני גבר בן 45 נשוי עם שלושה ילדים בגירים מאז ומתמיד היו לי גם נטיות לגברים ואף קיימתי במקביל לנישוי יחסי מין מזדמנים עם גברים.( כמובן עמוק בארון אף אחד לא יודע על כך).יש לי חבר טוב מאד שהוא גם נשוי עם שני ילדים בגיל 41 ואנו עובדים ביחד ולמעשה כל היום ביחד לאחרונה נסענו לחול ביחד מהעבודה וישנו באותו חדר ( רצוי לציין שמבינה מינית הוא מאד מושך אותי) וכל המשתמע מכך התפשטנו התקלחנו שירותים וכו אחד ליד השני. בשיחות בינינו יצא לנו חדבר על הומויים הוא היה מאד פתוח זה לא מפריע לו ולא מגעיל אותו ואני אמרתי שגם אותי כמובן ואפילו לא היה איכפת לי לנסות ועל זה הוא לא הגיב.כל הזמן הוא קורה לי בשמות חיבה אם הצטלמנו יחד הוא תמיד חיבק אותי אפילו פעם נשיקה על הלחי. עוד פרט באחת הפעמים שהוא התקלח הוא קרא לי וביקש שאסבן לו את הגב ואכן עשיתי זאת (אבל הסתכלתי ולא היתה שום תגובה באיבר מינו). כשחזרנו לארץ היתה לנו עוש שיחה בנושא והוא אמר שלא איכפת לו להנות משני העולמות. אני מרגיש שהתאהבתי בבחור אני כל היום חושב עליו מפנטז עליו אפילו שאני עם אישתי ומחפש כל היום להיות בקירבתו הוא מאד מפרגן לי כל הזמן ומספר לכולם כמה כיף היה איתי ואומר אפילו שהוא אוהב אותי. לאחר כל בסיפור שאלתי היא:- איך אדע אם יש לו נטיות מיניות כלפי? איך אדע אם הכל אמת? אני מפחד לעשות עוד צעד קדימה אולי הוא לא ישתף פעולה מה לעשות??? אני מאוהב בו

שלום אלון, בתהליך של התאהבות השיפוט של כולנו אינו במיטבו ולכן טוב אתה עושה שאתה מתייעץ לפני שאתה פועל. בלטינית קיים ביטוי שמלמדים אותו בשיעור הראשון ברפואה והוא Premium Non Notre, שפירושו קודם כל לא להזיק - וברוח זו אכתוב לך גם את תגובתי. באופן תיאורטי, יכול להיות שתפסיד את אהבת חייך אם לא תאמר לבחור במפורש שאתה הומוסקסואל ואתה מאוהב בו, אך מבחינה מעשית, אני רואה שתי סכנות שאתה חייב לקחת בחשבון: א. הומוסקסואלים נשואים רבים מצליחים ליהנות משני העולמות, כלומר, גם מהביטחון שמעניקה מסגרת הנישואין, וגם מסיפוק היצר שמעניקים מפגשים מזדמנים עם גברים, כפי שעשית עד כה. מפגשים אלה, שחלקם הגדול חד-פעמיים ולעיתים קרובות אנונימיים, אינם מהווים בדרך-כלל איום על מסגרת הנישואין, משום שכמעט לא קיימת סכנת התאהבות. ב. שיקול נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא העובדה ששניכם עובדים באותו מקום עבודה. עד כה, כשהפלירטוטים היו חלקיים ומרומזים, ללא הצהרות ברורות לא על הרגשות ולא על הנטייה המינית, זה לא כל כך נורא. קשה מאוד לצפות מכך את תגובתו של הבחור להצהרה מלאה אודות נטיותיך המיניות ורגשותיך כלפיו ובמרקם היחסים העדין בין מקום העבודה, יחסיך עם אותו בחור והעובדה שאתה נשוי (ובארון?) אין לדעת אילו השלכות תהיינה לעניין במקום העבודה. יכול להיות שנוח לבחור לפלרטט קצת ולהיות מחוזר, אך בין זה ובין הצהרות אהבים מרחיקות לכת המרחק גדול מאוד. לסיכום, המלצתי היא לקבל החלטה האם אתה רוצה להמשיך בחיים הכפולים שניהלת עד עכשיו, קרי שימור מסגרת הנישואין ודאגה לסיפוקך המיני באופן דיסקרטי, או יציאה מהארון ופירוק המסגרת. לא הייתי מציע לך לקבל את ההחלטה בין שתי האפשרויות על סמך התאהבות בגבר שגם עובד אתך וגם אינך יודע באיזה מקום הוא עומד בחיים מבחינה אישית, זוגית ורומנטית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה על התשובה המהירה והמפורטת האם יכול להיות שגבר סטרייט אוהב להיות מחוזר ומפלורטט ע"י גבר אחר ? להגיד שלא אכפת לו לנסות את הצד השני, שאסבן לו את הגב אפילו היה לו פצע בפי הטבעת וביקש ממני למרוח לו משחה? האם אלו לא סימנים לרצונותיו אבל הוא מפחד כי אינו יודע איך אני אגיב ומה דעתי בנושא?

שלום אלון,גם אני במצב דומה לשלך אבל אני עושה הכול כדי לא לבגוד באשתי. אני מאושר מחיי הנישואין ואוהב מאוד את אשתי והילדים. נכון שיש לי סוד נורא והלוואי שלא הייתי צריך להתמודד עם זה, אבל מה לעשות זה מה שנגזר עלי. בימים שאני חרמן לסקס עם גבר אני פשוט מרגיע את היצר עם אוננות וכך עובר יום ועוד יום , תקופה ועוד תקופה עד שנזדקן ונשכח את זה. זה קשה אבל זה מה שיש. אני מעדיף לאונן או לעשות סקס עם אשתי שאני חרמן על גבר , ולא לבגוד, אני גם משתדל לא להגיע למצבים כאלה כמו שהגעת אליהם כדי לא להתפתות.מה הרגשת כאשר הוא ביקש שתמרח לו משחה בפי הטבעת? האם רצית שהוא יחדור אליך או אתה אליו? קשה לי מאוד לחשוב על מצב שאני יורד לגבר אשר יגמור בפי, ולאחר מכן אשוב לביתי ואנשק את ילדי. לכן אני מעדיף לסבול ולהתרחק מזה, ואם צריך להתפרק אז יש לי את היד. אגב , מה הם גילאי ילדיך? האם הם סטרייטים, או שיש לך חשד שגם הם יהיו הומואים? האם התנהגותם מבשרת משהו או שאתה יכול להתנבא? עצתי לך היא שמור על חיי הנישואין שום דבר שבעולם לא שווה שתהרוס אותם. אשמח לשמוע את תגובתך

שלום לך ותודה על התגובה ראשית אשמח לדעת סן כמה אתה? אני מבין את הפחדים שלך והם מאד לגטימים אבל מבחינתי היתה לי התנסות עם גבר עוד לפני שהתחתנתי.ואפשר אבל קשה לשמור על המסגרת ולבגוד גם. נכון שמתי שאני עם גבר אני מגיע הביתה ישר נכנס למקלחת ומתקרצף . זה לא פשוט אבל אפשרי אני לא מוכן לוותר על מגע של גבר פעם עד פעמיים בחודש.יחד עם זה אני מאד אוהב את אישתי ואת ילדי שהם גדולים 23 20 18 אני בטוח שהם אינם הומואים .הבעיה שלי כרגע שאני התאהבתי בבחור וכיוון שאני איתו כל היום מאד קשה לי להתנתק מהמחשבה אבל בימים האחרונים אני עושה עם עצמי עבודה עצמית בנושא וזה די עוזר לי. כן שמרחתי לו משחה או סיבנתי אותו המחשבה היתה לנשק ולחבק אותו אבל כמובן לא עשיתי זאת, זה המחיר שצריך לשלם כדי לחיות בשני העולמות ודרך אגב עם הגיל זה לא עובר תהיה בטוח בני כמה ילדיך? האם אשתך לא חושדת במשהו? איך הסקס בינייכם ומה התדירות אשמח לתגובה

במשך תקופה של שנתיים בערך אני לא יודע אם אני סטרייט או לא כל דקה שעוברת אני יותר בטוח שאני לא למרות שאני לא ממהר לצאת מהארון כי עצם המחשבה שאני יחיה ככה דוחה אותי יש לי חברה כבר כמה זמן ואני מרגיש ידידות רק יש סקס טוב אולי מבחינתה אני רוב הזמן מרגיש שהתאמצתי ללא הנאה

שלום מנשה, היציאה מהארון היא באמת צעד גדול ומורכב מאוד: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=143 http://www.shrink-friendly.co.il/?p=429 לכן, לא הייתי מציע לך למהר ולצאת מהארון בפני החברה הסטרייטית לפני שאתה מתנסה ביחסים עם גברים. מאוד טבעי שבשלב זה יש לך רתיעה מהרעיון, משום שכולנו גדלנו בחברה סטרייטית וחונכנו להאמין שיחסי מין עם המין השני הם ברירת המחדל שלנו. לא כל ההומוסקסואלים קורצו מאותו חומר כפי שלא כל ההטרוסקסואלים קורצו מאותו חומר. בינתיים, יש לך גם קשר מתקבל על הדעת עם חברתך ולא הייתי ממליץ לך לוותר על מה שיש לטובת מה שעדיין אין ובלתי מוכר לך. המלצתי לך להתחיל לגשש, לעשות את הצעדים הראשונים, להכיר פה ושם גייז, לדבר איתם וגם לנסות מגע מיני איתם ולראות איך אתה מרגיש במגע המיני, האם אתה נהנה רק מהמגע המיני או גם מהקשר שנוצר, האם אתה מצליח לשלב מין ורגש. רק כשתמצא את מקומך שם, יש לדעתי מקום לדבר על יציאה מהארון, שגם היא צריכה להיעשות באופן הדרגתי מאוד, מהקל אל הכבד, מאלה שאתה קרוב אליהם ומרגיש שיקבלו את הדבר בצורה קלה יותר עד לאלה שאתה חושש מתגובתם, לא לכולם, לא בבת אחת ותוך התחשבות גם בצרכים שלהם כפי שהמלצתי בשתי הכתבות שמצורפים אליהן קישורים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אני חשבתי על זה הרבה פעמים לנסות קטע מיני עם גבר וכל פעם אני נרתע מחדש לא מעז אבל אני חייב לדעת לא יכול כבר להישאר בספק הזה כל היום יש לי כעסים מישהו מדבר איתי מילה שואל אותי שאלה רגילה אני מתהפך עליו כאילו אין מחר ואחר כך יש לי מצפון וחרטות אני מאוד סגור עם עצמי עברתי שנתיים שלא דיברתי על זה עם אף אחד עד שיום אחד זה יתפרץ בבכי ולא יכלתי שלא לדבר היה לי אי שקט כזה בכל אופן תודה רבה על העצה

גידי שלום אני בת 25 לפני כשלוש ארבע שנים התחלתי בתהליך של יציאה מהארון..עד השנה לא התנסתי בסקס או בזוגיות לסבית..תמיד נורא פחדתי לממש את המשיכה והסקרנות מהפחד שאני יאהב את זה.. כיום אני במערכת יחסים עם בת זוגתי כ4 חודשים אני אוהבת אותה מאוד ונמשכת אליה בצורה שאף פעם לא חוויתי עם גבר. עם זאת הפעם אני מתמודדת עם תהליך היציאה מהארון פנים אל מול פנים ולא רק בגוון התיאורטי. הורי ואחיותיי וכל חבריי יודעים עליי ועל נטיותיי. אך אני מתקשה לשחרר את הרסן ולהנות מהאהבה עד הסוף. יש לי כמה מחשבות אובססיביות שאם הזמן דועכות אך גם מתעוררות מדי פעם. אני מרגישה ככשלון עם העם הגברי ודחויה על ידיו למרות שמאז שאני זוכרת את עצמי בכל קשר שנכנסתי אליו עם המין הגברי לא הצלחתי להיות שם עד הסוף לא להתחבר רגשית וגם לא להנות מיחסי המין כמו שאני עם אישה. אני לא רואה עתיד ללא בת זוגתי אם עם זאת אני מרגישה שקשה לי לקבל את הטוב שיש לי איתה והרבה פעמים אני רואה את הרע על כך שאני לא כמו כולם ולא הצלחתי אחרת. אני עובדת על חשיבה חיוביות לקבל את עצמי והרבה פעמים עולה לי המחשבה שמא אני לא אצליח ואחזור לנקודת ההתחלה ולא אצליח לעבור זאת.. אני סטודנטית בצפון הארץ ואין לי נגישות להגיע אלייך.. האם תוכל לייעץ לי מה עליי לעשות? כיצד אני עוברת את התהליך הזה? לפעמים אני מרגישה שככל שאני יותר יוצאת מהארון ככה אני רוצה יותר לחזור ולהכנס אליו...משהו בי קצת מאוכזב על אי ההצלחה שלי עם גברים וההצלחה שלי עם נשים. תודה יום טוב

שלום רונית, אני מצטער לקרוא על הסכסוך שלך עם עצמך. התרשמותי היא שאת מלבישה הרבה יותר מדיי ממצוקתך על הנטייה המינית שלך. את כותבת שגם עם גברים "לא היית שם עד הסוף" ועם נשים "קשה לך לשחרר את הרסן". יציאה מהארון מול החברה הסטרייטית היא, כמובן, תהליך מורכב מאוד, אך כמו שכתבת בכותרת של הודעתך, הקושי הוא בעיקר עם עצמך. להרגשתי, כאמור, קושי זה אינו ספציפי ליחסך לנשים ואינו מסתכם אך ורק בקושי לקבל את עצמך כלסבית. לעיתים קרובות קושי שלנו לקבל את עצמנו מופיע במלוא חריפותו דווקא כשאנו חווים אהבה מצד בן או בת זוג שמקבלים אותנו באופן מוחלט. המלצתי החמה לך היא למצוא מטפל פסיכולוגי באזור מגורייך, איש או אישה חמים שתהייה לך איתם כימייה, ולאו דווקא מישהו שמתמחה בטיפול במגזר ההומו-לסבי. לצערי, אני מנוע מלהמליץ על מטפלים פרטיים, וגם אינני מכיר מטפלים כאלה בחיפה. תוכלי לבקש המלצות ובכל מקרה לנסות לפי ניסוי וטעייה, ממש כפי שיוצאים להכיר מישהו או מישהי בדייט. ובכל זאת, כדי שתוכלי להתחיל בניווט אני ממליץ לך לפנות לפרופ' עמנואל ברמן מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ולבקש כמה המלצות על מטפלים ומטפלות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

בני בן ה19.5 שהינו בחור מוכשר ואיכותי נמצא בעיצומו של תהליך יציאה מהארון בפניי בניי משפחה.אביו,שאינו אדם פתוח באופן מיוחד חולה בטרשת נפוצה במצב פרוגרסיבי מתקדם.יש לנו התלבטות קשה בקשר לשאלה אם לספר לו או לא,ברור שיהיה לו קשה אבל אין לנו מושג עד כמה ומה תהיה התגובה.הייתי רוצה לדעת מה דעתך?ואם לדעתך צריך לספר לו(לי מאוד קשה עם זה שהוא יישאר היחידי במשפחה שלא יודע)איך היית ממליץ לעשות את זה והאם אנחנו צריכים עזרה של איש מקצוע ובאיזה שלב?תודה

שלום רונית, את כותבת שלך קשה עם המצב שבו בעלך הוא היחיד במשפחה שאינו יודע על נטייתו המינית של בנך, ואני שואל את עצמי מה הצרכים של בעלך (לא שלך). האם הוא היה רוצה לדעת? מה את פוחדת שיקרה אם הוא יידע? לדעתי הבלתי מחייבת, דווקא מצבו הרפואי הקשה עשוי לגרום לו להתייחס לנטייתו המינית של בנך בפרופורציות הראויות, אבל אינני מכיר אותו, אינני מכיר את היחסים ביניכם ונשמע שהצורך לגונן עליו (ואולי גם על בנך?) הוא צורך שלך הרבה יותר מאשר הצורך של בני המשפחה שאת תגונני עליהם. סביב הצורך הזה שלך לגונן על כולם ולשאת את העולם על הכתפיים אני בהחלט חושב שהיה רצוי שתפני לייעוץ קודם כל לבדך ואולי בהמשך ניתן יהיה לצרף אליו גם חלקים אחרים של המשפחה. אינטואיטיבית, נראה לי שיכול להיות שקל יותר לבעלך לקבל את הבשורה בהיותו חולה מאשר אילו היה בריא, למרות שהשיקול שלך בוודאי הוא שאינך רוצה להוסיף עליו עוד סבל, אך מהי הומוסקסואליות של הבן שלך כשאתה נלחם על חייך ורואה את המוות מול עיניך? הייתי ממליץ לך לברר אם במרכז הרפואי שבו מטופל בעלך פועל פסיכולוג רפואי (אם בשירות הפסיכיאטרי ואם ביחידה המטפלת בטרשת נפוצה), שתפקידו גם לעזור לחולה עצמו להסתגל למצבו החדש וגם לעזור לבני המשפחה להתמודד עם המחלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה.העלית בהחלט כמה אפשרויות שלא חשבתי עליהן.אני בהחלט רואה עצמי כאדם חושב ובמקרה הזה(כמו בטח במקרים אחרים בחיי)שבו אני עצמי עברתי חוויה שיש בה מן ההתמודדות לא הייתי מסוגלת לראות את כל הנקודות והאפשרויות שהצגת לבד.המון המון תודה

אני מרגיש מאוד מבולבל נוכח העולם המסורתי ממנו אני בא, ומאידך העולם החילוני. אני רואה את הפסיכאטריה ופסיכולוגים רבים שמעודדים יציאה מהארון, ושזו דרך החיים הנכונה והאולטמיטיבית מבחינת הומוסקסואלים, אך אני לא רואה איזו ראייה שמסתכלים עליי בתור אדם. מה עם החלומות שלי ? מה עם הרצונות שלי ? האהבות שלי ? מה עם האמונה בי ? בהנחה שאני רוצה להתחתן ולהקים משפחה האם אין לי סיכוי בגלל שככה החברה החליטה ? האם אני באמת יהיה מאושר יותר עם גבר ? מי החליט ? הפסיכולוג ? עוד איזה מחקר שהראה שהומואים יותר שלמים עם עצמם כשהם יוצאים מהארון אך עדיין מרגישים ריקנות וחוסר סיפוק מהחיים באופן משווע ? אני חושב שבציבור הדתי מאוד כועסים על הגישה החילונית שבאה ואומרת, זה מי שאתה.. בין אם אתה רוצה ובין אם לא. יש פה מעין הסרת אחריות וחוסר אמונה ברצונות ובחלומות של האדם כאדם. היום הגישות היהודיות מדברות פחות על שינוי נטייה מינית, אלא הרבה יותר על הרחבת רפטואר חופש הבחירה. ז"א אין עניין להפוך הומו לסטרייט אבל יש עניין לבדוק האם יש אופציה לאחר חקירה מעמיקה פסיכולוגית להרחיב את המשיכה המינית . הדת מאמינה באמת בעבודה קשה בזוגיות, מאמינה שמשיכה מינית נתנת לגיוון (לא אמרתי את המילה 'שינוי'). כולנו יודעים - אין מדד אמיתי לאושר. אתה יכול להיות הומו מחוץ לארון ולהרגיש שלם עם עצמך ומאוד אומלל ומאידך להמשך לנשים רק ב 20% אך לחיות חיי משפחה מלאים וממספקים. אני חושב שרב החברה הדתית (הסרוגה לפחות) מכבדת את הבחירה של האדם בחיים הומוסקסואליים, אבל השאלה העומדת ביסוד היא : אילו חיים האדם רוצה לחיות ? ועל זה יש ויכוח הולך ומתלהט בקרב הקהילה המקצועית. אני מתחיל לשמוע עוד ועוד קולות בקהילה המקצועית שמדברים על בחינה של ההומוסקסואליות לא מתוך מקום של 'בואו נשנה נטייה מינית' אלא ממקום של בוא נראה איך האדם יכול לחיות חיים מלאים מספקים ומאושרים. וזה ממקום של אמונה באדם וביכולות שלו לחיות את החיים שבהם באמת חפץ מתוך מקום אמיתי (גם אם הרצון שלו לחיות חיים הומוסקסואלים מלאים) בחברה החרדית למשל משיכה מינית היא משנית לבחירת בת הזוג, האם זה אומר שכל החרדים אומללים בזוגיות שלהם ? אני לא בטוח בכלל. הייתי שמח לתגובתך בעניין.

שלום דור, תודה על פנייתך המעניינת והמאתגרת. אני מצטער לקרוא שזה הרושם שנוצר אצלך מהקהילה המקצועית אליה אני משתייך. ייתכן שאתה מבלבל בין הקהילה ההומו-לסבית והקהילה המקצועית של אנשי בריאות הנפש. על כל פנים, אסתפק בהצגת עמדתי המקצועית, בלי כל יומרות לייצג לא את הקהילה ההומו-לסבית ולא את הקהילה המקצועית של אנשי בריאות הנפש. קודם כל, אף אחד לא מטיף ליציאה מהארון. יציאה מהארון, בניגוד לחיים כהומוסקסואל, פירושה חשיפת הנטייה החד-מינית של הומוסקסואלים וביסקסואלים בפני הסביבה הסטרייטית. נכון שיש לחץ מסוים בחוגים הומוסקסואליים לא מקצועיים לצאת מהארון. הלחץ הוא לחץ פוליטי ולא נעשה ע"י אנשי מקצוע. ליציאה מהארון יש היבט פוליטי חשוב מנקודת מבט של קידום זכויות הומוסקסואלים ומיגור ההומופוביה, אך היבט זה אינו צריך לבוא על חשבון רווחתו האישית של הפרט: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=143 http://www.shrink-friendly.co.il/?p=406 כשיושב מולי מטופל ביסקסואל או הומוסקסואל, אני כלי שרת בידיו להשגת המטרות שהוא מציב ורק טובתו עומדת לנגד עיניי, בלי כל קשר לקידום מגזר זה או אחר באוכלוסייה כקבוצה. בהחלט יש אנשים, הומוסקסואלים וביסקסואלים, דתיים וחילוניים, שיציאה מהארון אינה מתאימה להם כאשר לוקחים בחשבון את כל הגורמים האישיותיים, החברתיים, הסביבתיים והתרבותיים שלהם ויש אחרים שהישארות בארון אינה מאפשרת להם חיים מלאים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

מאז שאני זוכרת את עצמי, לא נמשכתי באופן מיני לבנים, אלא יותר באופן אפלטוני, שיחות ארוכות על החיים ובכלל. אבל ממש לא משיכה מינית. בדמיון שלי אני לא רואה את עצמי במערכת יחסים ארוכה עם בנים. יש והיו לי רגשות מיניים כלפי בנות ואף התאהבתי במישהי שהייתה איתי בשירות הצבאי. אך תמיד הדחקתי את זה בתקווה שאולי אני לא באמת אוהבת נשים ואולי בעצם עוד לא פגשתי את "גבר חלומותיי". אבל האירוע ברחוב נחמני והעצרת שבאה בעקבותיו גרמו לי לפקפק ולתהות על עצמי, להתמודד עם הרגשות שהדחקתי עם השנים. האם אני לסבית. והמחשבה הזאת שאולי אני לסבית. פותרת לי המון שאלות שעד כה היו לא פתורות. וזה אפילו קצת מרגיע ומשחרר אותי שבעצם זה משהו שאני מדחיקה והדחקתי ואולי זה מה שאני ושעכשיו אני בעצם מתחילה לקבל את עצמי באמת ובלי להדחיק. העניין זה שאני לא רוצה לצאת בהצהרות או מאיזשהו ארון עד שלא אהיה בטוחה בעצמי לגמרי מכיוון שאני מניחה שהעצרת הגבירה בי את ההזדהות עם ציבור הלהט"ב אני מפחדת שאולי זה לא משהו אמיתי ברגשות שלי, שאולי זה משהו חולף.... מה דעתך?

שלום אלה, אירוע חיצוני ציבורי יכול, לכל היותר, לשמש טריגר קטן להעלאת חומר מודחק למודעות, אך כפי שתיארת, המשיכה לנשים הייתה קיימת בך תמיד (במקביל לחוסר משיכה מינית לגברים). יציאה מהארון בפני הסביבה היא, לדעתי, תהליך שצריך לבוא לאחר עבודה שאדם עושה עם עצמו בקבלת נטייתו המינית ובמימושה. לכן, אין כל צורך שתצאי מן הארון בשלב טרומי זה, אך בהחלט הייתי מעודד אותך לגשש, לנסות להכיר נשים, לראות מי מושך אותך ומי לא וכאשר יהיה לך קשר כזה או אחר נטפל בסוגיית היציאה מהארון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

היי, קראתי תשובה שלך לבחור בן 31 (ב-21.9) - שבא יעצת לו לא למהר ולצאת מהארון. ברור לי שמדובר במצב מסובך של שני אחי הומואים, אבל, האם אתה חושב שגבר בן 31 יכול וכדאי לו באמת לשמור את נטיתו בארון. עם כל הלחץ של המשפחה והחברה מסביב?

שלום אבי, המצב האידיאלי היה שכולם היו יוצאים מן הארון והמשפחה והסביבה המורחבת יותר היו מקבלות את זה בזרועות פתוחות. קשה לי לענות לך על "בחור בן 31" בלי לדעת מי הבחור ומי משפחתו. אני סבור שכל יצור תבוני צריך לשקול את היתרונות לעומת החסרונות ולהיות מוכן לשלם את המחיר על כל בחירה שלו. כפי שכתבתי בתשובה המקורית, לא הייתי מעודד הסתתרות, כאשר בחור חי עם בן זוג וההישארות בארון מחייבת חיים במחתרת והסתרת היבט כה חשוב בחייו. גם אז קיים מקום לבדוק ברגישות את הסביבה שבפניה יוצאים מהארון. לעומת זאת, לא נראה לי מחויב המציאות שבחור בוגר רווק ידווח על נטיותיו המיניות למשפחתו "בלי חשבון", בלי לשקול את ההשלכות שיש לדבר מתוך הכרות מעמיקה עם הנפשות הפועלות: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=406 http://www.shrink-friendly.co.il/?p=143 כבר קרה לי שנאלצתי לטפל בבחורים שיצאו מהארון כחלק מ"מסע למימוש עצמי", אחד ההורים קיבל התקף לב והבחור הגיע בגלל רגשי אשמה כבדים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום רב, אני ובת זוגי נמצאות בתוך הארון קשה לנו לצאת ממנו לבת זוגי קשה לומר את המילה לסבית היו לה מערכות יחסים יותר ארוכות עם נשים מאשר גברים והיא בעצמה אומרת שטוב לה יותר עם נשים אבל קשה לה והאמת שגם לי לקבל את עצמינו כלסביות. התחלנו בטיפול פסיכולוגי ואני מקווה שלא ניפרד בעקבותיו. אנחנו נמצאות ממש במצוקה אין יום ואין דקה שאני ובטח גם היא לא חושבת על מה יהיה ואיך נביא ילד לעולם במצב מבולבל שכזה ? היא לא רואה משפחה חד מינית אין אצלה מושג כזה. היא רוצה להישאר איתי ולהביא ילד. מה עושים ?? איך יוצאים מהארון איך מקבלים את עצמינו כמו שאנחנו ? לשתינו משפחות די שמרניות ושתינו לא בדיוק מוחצנות באופיינו ממש להפך. בבקשה תעזור לי.

שלום אנונימית, הואיל ואתן נמצאות בטיפול, שבו הדברים בוודאי מעובדים בצורה מעמיקה יותר, אסתפק במטרה צנועה יותר והיא לעשות טיפ-טיפה סדר בבלבול הנורא שאת מתארת. ואכן, חלק גדול מהבלבול מיותר. יציאה מהארון וקבלה עצמית הן שתי תופעות שונות, שאמנם קשורות ביניהן כמובן, אך הן בכל זאת תופעות שונות. השאלה באיזו מידה את וחברתך מקבלות את הנטייה המינית שלכן קשורה ליחסים שלכן עם עצמכן ולמידת ההפנמה של הנורמות של החברה הסטרייטית (השמרנית) בה גדלתן שתיכן. סוגיית היציאה מהארון היא סוגייה נפרדת העוסקת בחשיפת נטיותיכן המיניות והקשר האינטימי והרומנטי ביניכן בפני הסביבה הסטרייטית שלכן. הבאת ילד לעולם בהסדרים המקובלים כיום בקהילה ההומו-לסבית כרוכה הן בקבלה עצמית מאוד גבוהה והן ביציאה מהארון, שני דברים שאינכן בשלות אליהם בשלב זה. אחד הגורמים לחרדה שלך היא העיסוק בכמה בעיות ברמות שונות בו זמנית. כרגע עניין הבאת הילד לעולם אינו רלוונטי. כל אחת מכן צריכה קודם כל להשלים עם נטייתה המינית ובהמשך אולי ניתן יהיה לצאת מהארון באופן חלקי. יציאה מהארון היא תהליך ולא הכרזה כוללת קבל עם ועידה בפני שתי משפחות המוצא שלכן "לדורותיהן" על נטייתכן המינית. מעטים יכולים לעמוד בצעד גורף שכזה. המשפחות שלכן מורכבות מאנשים מבוגרים יותר ומבוגרים פחות, ליבראליים יותר וליבראליים פחות, ובבוא הזמן צריך לחשוב מיהו האדם הקרוב אלייך ביותר שעשוי להיות איש סוד מהימן עלייך כדי להתחיל בתהליך. אולי אחת האחיות, אחד האחים, סתם חבר, חברה או ידיד. גם רומא לא נבנתה ביום אחד. את חושבת על הכול בבת אחת וזה כמובן מרשם בדוק לחרדה אין-סופית שהופך את המציאות בלתי-נסבלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה רבה על תגובתך המפורטת. שכחתי לציין כי בת הזוג שלי היא כבר בגיל שאין יותר מדי זמן. וכבר אי אפשר כל כך לדחות את עניין הבאת ילד לעולם. היא החליטה שזה מה שהיא תעשה וזה יקרה כבר בעוד חודשיים שהיא תתחיל עם התהליך. נראה כי ממה שאתה כותב שאין לנו סיכוי ליהות ביחד. כי וודאי חודשיים הם פרקזמן קצר ביותר בשביל לפתור סוגיות כל כך מורכבות. קשה לי להשלים עם מסקנה זו. אולי אני טועה ויכול ליהות עתיד משותף לשתינו ? איך משלימים עם נטייה מינית ? אני שומעת על אנשים שיצאו בגיל מאוחר יחסית מהארון ואז הם מציינים את הגיל 23, 25 ואני בהלם. נראה שיש להם "צרות של עשירים". איך משלימים עם זה ? תודה מראש על התגובה.

ד"ר שלום רב, אני בן 28 ועדיין גר אצל ההורים. מזה שנים ההורים שלי לחצו לדעת אם אני הומוסקסואל, ומדוע אני לא יוצא עם בנות. לפני שנה וחצי אחותי סיפרה לאמא שלי בזמן שכולנו ישבנו יחד (למרות שביקשתי ממנה לא לספר), ואמא שלי בכתה ואמרה שאין מה לעשות ככה זה. אני יודע שהיא סיפרה לאבא שלי, ואפילו יודעים שיש לי חבר כמה שנים. אבל הבעייה היא כזו, במהלך השנה וחצי האחרונות ההורים שלי לא דיברו מילה על כך, למעט הערה של אבא שלי שהחבר שלי הרס לי את החיים, אבל למרות זה הוא גם אמר שהוא נחמד וטוב, כלומר מאבא שלי יש מסר דו משמעי, ואילו אמא שלי מתעלמת לחלוטין. כל העימותים איתם הם סביב נושאים אחרים כמו עבודה (שהתפטרתי לא מזמן) וכו' אבל לא סביב ההומוסקסואליות, חוץ מזה שמדי פעם אבא שלי מסנן שבגילי כבר הייתי צריך להיות עם אישה וילד ובית. מה עליי לעשות, מה אומרת תגובתם? אגב כרגע כלכלית אין לי אפשרות לעזוב את הבית. תודה

שלום אייל שמי רון תוכל לעזור לי לגבש את זהותי אני ממש פוחד להיות הומו זה התחילח בגיל 14.7 חודשים זה כבר שנה שלמה ואני ממש מודאג כיום אני בן 15.8 חודשים אני האהבתי בנות היתה לי חברה ותמיד בנות אם מחסוף ובכלל בנות מעוררות את החשק המיני אבל כאשר אני רואה גבר נאה ישר עולה אצלי פחד שיש סיכוי שאולי אני נימשך אליו חשוב לי להזכיר שלפני הפחד לא הייתי מתייחס לבנים כלל ולא חשבתי אפילו לרגע על הומוסקסאוליות בבקשה תעזור לי אני פונה אליך כי אתה באמת יודע את ההרגשה תודה

שלום אייל, אני לא חושב שהנטייה המינית והיציאה מהארון שלך הן הבעיות שצריכות להטריד אותך בחיים. מה שמאוד מטריד הוא מצד אחד, הפלישה כמעט ברגל רומסת, הייתי אומר, של אמך לחייך האישיים (למעשה, היא עשתה לך outing בתוך המשפחה, בלי לכבד את רצונך לפרטיות ולאפשר לך יציאה מהארון בקצב שלך) ומצד שני, מה שאתה מציג כ"חוסר יכולת" "אובייקטיבית" לעזוב את בית ההורים שכה מגביל אותך וכל כך מצמצם את ההתפתחות שלך. אני מעודד אותך לקרוא את המאמר הבא: http://www.giditherapy.co.il/?p=256 על תלותיות - שהיא לדעתי מקור בעייתך. לדעתי, היציאה מבית ההורים צריכה להיות בראש סולם העדיפויות שלך ואתה צריך לרתום את כל כוחותיך לשם כך. הנושא אינו יציאה מהארון אלא יציאה מבית ההורים ש"מחוללת ניסים" אצל צעירים בגילך. הדבר גם הוכח במספר מחקרים שערכתי בשנים האחרונות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

היי אני עדי, בת 31 לסבית (שלא כ"כ משלימה עם זה) יש לי בת זוג כבר 5 שנים אני אוהבת אותה כאילו הכרתי אותה אתמול והזוגיות שלנו מדהימה ויש אהבה מאוד גדולה. לפני שנה התחלתי את תהליך יציאה מהארון בפני אמא שלי ואחי שמנסים עד עכשיו לקבל אותי ולתמוך בי אך עדיין לא בלב שלם. בת זוגתי כבר ממש לוחצת עליי לגור ביחד (דרך אגב יש לה ילדים) והיא גרושה. יש לי עוד אח ומשפחה שממש אבל ממש קשה לי לצאת מהארון בפניהם ואם אני יעבור לגור איתה הם יהיו חייבים לדעת ואני יהיה חייבת לספר התחלתי טיפולים פסיכולגים אך לדעתי זה לא עוזר לי אולי אם אני יתחתן עם הומו ויתגרש יקבלו אותי יותר טוב? אולי זה יותר יקל? אני ממש לא יודעת מה לעשות ואני לא רוצה לאבד את אהובתי חייבת עזרה

שלום עדי, המלצתי הראשונה לך היא לשמור על מה שיש - ויש הרבה! לחיות עם הומו - בשביל מה? יש לך בת זוג 5 שנים ויש ביניכם אהבה כאילו היכרתן אתמול. היא גם רוצה שתבואי לגור איתה. זה המון! עד כאן "ספירת המלאי" של הדברים החיוביים ויש לא מעט! חשוב שתזכרי זאת, כי את נוטה לאפשר לקשיים למגר אותך ולפגוע בשפע הטוב שמציף אותך. עכשיו, יש גם קשיים, נכון. יש קשיים לצאת מהארון בבת אחת בפני כולם. אבל חשוב שתזכרי שהגרעין, הזוגיות שלך, קיים. אני בטוח שחברתך תתאזר בסבלנות עם ה"דרישה" למגורים משותפים עד שתצאי מהארון באופן הדרגתי. לכולנו יש מעגלי חשיפה. בפני אמך ואחיך כבר יצאת מהארון - שוב, זה לא מעט! מצאי דרך לצאת מהארון בלי לחץ זמן בפני אחיך השני והמשפחה. אולי אחיך ואמך יוכלו להכשיר את הקרקע לכך. אולי הם יהיו "שגרירים" שלך לצורך העניין בתוך המשפחה. אינני מכיר את מערכך הכוחות הפועלים במערכת המשפחתית שלך. חשוב לזכור שהדבר העיקרי, אהבה, קיים. בקשי את בת הזוג שלך להתאזר בסבלנות ולגלות סובלנות כלפי קשייך לצאת מהארון בפני כולם בבת אחת. תני לעצמך זמן. הדבר העיקרי קיים ואין שום בהילות לעשות הכול בבת אחת. אני הייתי רואה איזו קבוצת תמיכה של לסביות ככוח מסייע כאן. אולי תתענייני בקל"ף? לסיכום, אמנם יש קשיים אך החיובי עולה לאין ערוך על השלילי, כשסופרים את כל הדברים. לאט-לאט. גם רומא לא נבנתה ביום אחד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly/.co.il

תודה רבה על התשובה ..זה עודד אותי קצת.. אבל שכחתי לציין שאני כבר נותנת לבת זוגתי לחכות כבר שנתיים שלמות של הבטחות של לצאת מהארון לפחות בפני המשפחה המצומצמת..הבטחתי לה שבזמן הקרוב נחפש דירה ונגור יחד אבל אין לי את האומץ עדיין לספר לאח הפרמיטיבי , לסבא לסבתא לאבא קשה לי אפילו לחשוב על זה.. יש עליי לחץ מכל כיוון.. אני עומדת להשתגע מה זה קל"ף? סליחה על הבורות אין לי מושג

שלום, אני ובן זוגי במערכת יחסים 3 שנים , אנחנו בני 32, בן זוגי חולם כבר מלפני שנים על ילדים ואני עדיין הייתי במקום אחר , אולם היום אני יותר בשל. אני חייב לציין שעברנו תהליך ארוך של יציאה מהארון עם הרבה קשיים, אני סיפרתי לחברים הקרובים על עצמי רק לני מספר חודשיים ולמשפחה לא סיפרתי, למרות שידוע לי שכולם חושדים מאוד רק לא מדברים על זה , החבר יצא לפני שנתיים, ההורים שלו עדיין לא שלמים עם כך.אחזור לעניין הילדים ,בן זוגי ניסה בדרכים רבות החל מהורות אחרת -שם לא מצא מתאימה, ואז התחלנו לחפש פונדקאות בארה"ה , הוא ניהל במשך מספר חודשיים קשר הדוק עם פונדקאית, ואני אפילו התחלתי לחפש איתו, תורמת, אולם לאחר תהליך מתיש של מערכת יחסים טלפונית ומסנגר עם הפונדקאית לא צלח הדבר כי הפונדקאית הציבה תנאים שלא התאימו לנו, החבר לקח זאת מאוד קשה , ואז התחלנו לחשוב על הקשיים בפונדקאות הן מבחינה כלכלית (כמה שזה יעצור אותנו בחיים , זה עולה המון ואנחנו רוצים שני ילדים -ילד מכל אחד, ועל הקושי שני גברים לגדל ילדיםבחברה סטרייטית(חשבנו על כך גם לפני והיו פחדים מכך ובכל זאת חשבנו שנלך על זה), שוב אני רוצה ילדים ולא רוצה להגיע לגיל מבוגר ורק אז להתחיל לחשוב על כך, אבל הפחד שלי איך להכנס לתהליך והתמודד עם זה כהומו מאוד קשה, ואילו החבר שאני עזרתי לו להתמודד עם עצמו ולהכיר בנטיות שלו שהוא גיי התקדם ממני בהתמודדות במהירות שיא לעומתי , וכך גם בעניין הילדים, למרות שגם לו קשה עם כך, בכל אופן לאחר הפונדקאות החלטנו לנסות לפגוש בחורות ולנסות הורות משותפת מוגם לא לפסול פונדקאות בהודו, אני כמובן התחלתי לחפש גם , אמנם בקצב איטי, החבר הכיר מישהי באתר אינטרנט , לסבית אם לילד אחד והיא מצאה חן בעיניו, העניין הבעייתי מבחינתי , פתאום שזה הפך לאמיתי, קשה לי להתמודד עם כך הן מבחינה שאשה שלישית תכנס לחיים שלנו לתמיד ויש לי הרגשה שזה מאוד יפריע למערכת יחסים, דבר שני , אני חושב שהייתי מעדיף אמא אחת לשני ילדים שלנו , גם החבר רוצה זאת אבל הוא אומר שזה לא ריאלי אף אחת לא תסכים לכך, הוא דיי חושש לאבד את הבחורה (אילו פגישות ראשונות איתה) אם יביע עמדה שהציפיה שלנו אמא לשני ילדים משנינו , דבר שלישי שבעייתי שיש לה כבר ילד ,לא בטוח שאות הבחורה תרצה אב שלישי ,לגבי למצוא מישהי בנפרד ,מאוד לא נראה לי , אני לא רוצה לדמיין איך תראה מערכת הייחסים שלנו, שתי נשים בחיים שלנו זה יהיה מאוד קשה ,קשה לי מאוד עם אחת , אני מרגיש שמקומי נעלם וגם פחד שאני לא אצליח להביא ילד גם ממני , אגב חברי מצליח להשלים עם העובדה להביא ילד אם אין ברירה , כל אחד עם אשה נפרדת, קשה לי מאוד עם זה , זה גורם לנו לחיכוכים, האם אנחנו צריכים לבחור בפונדקאות , אז תהיה לי בעיה להשלים עם התהליך הזה שקשה בפני עצמו , התמודדות עם חברה, תהליך קשה, די מסובך ....אני לא יודע מה נכון ....

שלום עומר, קראתי בעיון רב את פנייתך. לדעתי, אתה רותם את העגלה לפני הסוסים. אני הייתי רואה את יציאתך מהארון בפני בני משפחתך כתנאי הכרחי לפני גידול ילד יחד עם בן זוגך. כפי שאתה מציין, ובצדק, גם כך צפויה לילדים התמודדות לא פשוטה בחברה הסטרייטית. לצורך התמודדות זו עליך לשמש להם דמות הורית בטוחה שניתן להישען עליה ולהרגשתי, לא תוכל למלא פונקציה זו כל עוד אתה מסתיר לא רק את נטייתך המינית אלא את האדם שאיתו אתה חולק את החיים מפני משפחת המוצא שלך. זאת עוד לפני שאנחנו נכנסים לסוגייה שהוריך אמורים לשמש סבא וסבתא לילד המיועד. קשה לי לדמיין מצב שבו תגדל ילד באחת הצורות שציינת והוריך לא יידעו שאתה הומוסקסואל. אסיים בכך שיחסית למטפלים אחרים המתמחים בטיפול בגייז, אינני מטיף ליציאה מהארון בכל מחיר http://www.shrink-friendly.co.il/a16.html אך במצב שבו אתה מסתיר חיים משותפים עם בן זוג, ועוד תוך נחישות לגדל ילד, הדבר נראה לי הכרחי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום, ראשית אני רוצה להודות על תשובתך, רציתי להוסיף כי אולי לא הסברתי לעומק, משפחתי מכירה את בן זוגי כל השנים ואף מגיע איתי קבוע לארוחת ערב בימי שישי אצל ההורים, כמו כן אנחנו גרים יחד, נכון שלא סיפרתי להורים, הסיבה שהסבירות גבוהה מאוד שהם יודעים,אי אפשר להיות כך כך תמימים , הם פשוט לא מעוניינים לשמוע זאת, ואני מבין זאת מרמזים, יגיע היום בקרוב שהם יאלצו גם לשמוע זאת ממני. אני מקוה שעכשיו הסברתי עצמי טוב יותר, אני אודה לך אם בכל זאת תוכל להתייחס לשאלה המקורית בעניין בחירת הדרך הנכונה להבאת ילדים מבחינתי, והאם ההתנהגות שלי מוצדקת עם החבר , דרישה של אמא אחת לשני ילדים, פירטתי בשאלה הקודמת. תודה רבה ויום טוב

שלום רב, אני בן 25 ויש לי בן זוג. יתכן שבשל תחושת בושה, אני מעדיף שלא לתת ביטוי פומבי לכך שאני הומו, או לכך שאני וחבר שלי בני זוג (לדוגמא כשאנחנו יוצאים יחד). שאלתי היא ממה נובעת התנהגותי זו, וכיצד ניתן לשנותה. תודה

שלום דני, למרות החשיבות הפוליטית של יציאה מהארון, הומוסקסואלים אינם עשויים מקשה אחת וקיימים ביניהם הבדלים בין אישיים רבים: http://www.shrink-friendly.co.il/a8.html . ייתכן ומבנה האישיות שלך מופנם באופן כללי ועל כן תפיסתך את יחסיך עם בן זוגך היא של תפיסה פרטית ואישית. לטעמי האישי, יש בהחלט מקום גם לתפיסות כאלו, אלא אם כן יש קונפליקט בנושא זה בינך ובין בן זוגך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום ד"ר רובינשטיין. אני יודעת שאתה לא כאן עד חודש הבא,אבל המכתב הזה חשוב לי אז החלטתי לכתוב,אני מקווה שתוכל לענות לי. אני בת 16,לומדת בכתה יא',בת יחידה ולסבית עמוק בארון. אני יודעת על הנטייה המינית שלי מגיל 13 ואין לי שום בעיה אם זה,אני לגמרי שלמה עם עצמי. הבעיה היא שאני לא יכולה לספר לאף אחד,ההורים שלי לגמרי הומופובים [שמעתי מהם עשרות הערות הומופוביות] וזה תקף על שאר המשפחה המורחבת. אמא שלי וגם דודות שלי מאוד רוצות שאני אצא עם בחור ובעתיד אתחתן,כמובן. כל הזמן יש שאלות "נו,יש לך חבר?". התכנון שלי הוא לעבור לגור במרכז כשאסיים צבא ואז ההסתרה תהיה פחות בעייתית. אך זה לא פתרון,הרי תמיד יהיו שאלות ודאגות לגבי בן זוג. בנוסף לזה,אמא שלי מאוד מגוננת,לדוגמא,כשאני יוצאת היא תמיד שואלת לאן ומתקשרת עשרות פעמים.. -לגבי החברות,אני לא בטוחה מה היחס שלהן לקהילה ומה הדעות שלהן ואני מאוד רוצה לספר להן אבל אני פשוט לא מסוגלת,יש יותר מדי פחד שמה הן יירתעו ויתרחקו ממני. בשנה האחרונה,בעיקר,אני מרגישה מאוד לבד,עניין הנטייה המינית וההסתרה מלווה אותי לאורך כל היום,כל יום וזה הדבר העיקרי שעליו אני חושבת. אני לא יכולה לחיות בארון לנצח,אבל אני גם לא יכולה להתמודד עם כך שהמשפחה לא תדבר איתי [ובגיל הזה זה לא בא בחשבון,כי אני לא עצמאית..] או להשאר בלי חברות. אני מאוד שלמה עם היותי לסבית,אבל אני פשוט לא אוכל לחיות ככה! אני לא יכולה להכיל את כל הדברים האלו בתוכי! אני אומנם צעירה,אבל אני מרגישה שיש בי כל כך הרבה דברים ורגשות שפשוט רוצים לפרוץ,אבל אין עם מי לדבר ואין כתף לבכות עליה.. יש עוד חלק להרגשת הבדידות,אני מאוד רוצה אהבה. בגיל הזה חווים אהבה ראשונה ולי אין את זה! אני ילדה מאוד סגורה וביישנית,מה שמקשה עוד יותר. אהבה זה הדבר העיקרי שאני רוצה! ואני לא יודעת מה לעשות,איך להשיג את זה. אני יודעת שאם תהיה לי זוגיות אני ארגיש הרבה יותר טוב ואולי היציאה מהארון תהפוך לקלה יותר. חוץ מזה,שאני מרגישה שיש לי כל-כך הרבה לתת. מה אפשר לעשות בנוגע למשפחה ולעובדה שאני לסבית [ובת יחידה..]? האם יש דרך קלה לספר לחברות? מה אפשר לעשות עם תחושת הבדידות? עם התחושה שאין טעם לקיום שלי? עם העובדה שאין אף אחד שאפשר לחלוק איתו את כל הדברים שעוברים עליי? האם יש דרך למצוא מישהי כשאני נמצאת כל כך עמוק בארון? הודעה ארוכה וקצת מסורבלת.. אני מקווה שתוכל להשיב לי. תודה רבה ולילה טוב.

שלום בתאל, המכתב שלך מאוד מרשים מבחינה זו שהוא מעיד על ראייה מפוכחת ומציאותית מאוד ומתייחס לניואנסים שונים במצבך. כמובן, בגלל שאת לא מדחיקה ורואה את המציאות בצורה נכוחה, את סובלת יותר. את מאוד צעירה וכמו שאת כותבת, כל עוד את תלויה בהורים כלכלית, לא הייתי מציע לקחת סיכון ע"י יציאה מהארון. עם זאת, את צודקת שקשה מאוד להכיל את הסוד הגדול בתוכך בלי להתחלק בו עם אף אחד. בגלל גיל ההתבגרות הקשה בפני עצמו, גם לחברותייך, לא הייתי מציע לך לקחת סיכון גם בתחום זה. לעומת זאת, בהחלט הייתי ממליץ להיעזר באחת מקבוצות התמיכה של איגי www.igy.co.il באזורך, שם תוכלי להתוודע אל בני ובנות נוער במצבך, להפחית במידה ניכרת את הבדידות ואף להתייעץ עם אנשי מקצוע הפועלים בהתנדבות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

כבר כמה חודשים שאני לעצמי חושב: "יניב, תצא מהארון, והכל יתייצב" אך בתוכי הדברים עוד אינם כה קלים, כולי עדיין מלא תסכול, ומלא בילבולים, ואין בי עדיין מספיק כוחות, לעשות בחיי כאלו שינויים והפיכות. ומאידך צועד אני במקום ולעצמי מוחה - איפה החיים שלי שאותם אני רוצה? כי אין שום הצדקה, כך מסתבר, לעובדה שאני מרגיש נחות מן האחר, שכן בעולם יש סטרייטים ויש הומואים, ושניהם נולדו לגמרי שווים. הבעיה האמיתית היא, לצערי המעמיק, שהעולם חושב שעדיף להמשיך להדחיק ולהשאיר את ההומואים במצב הקודר כי כך יחיו הסטרייטים חיים טובים יותר. אך זוהי טעותו של העולם הגדולה, שהוא לא מבין כלל שטובים פי-מאה, יכלו להיות הם חיי כל האנשים, אם רק שיוויון מלא ואמיתי היו בו ניתנים. כך שלחייך בבוקר, ללא דופי הם יכלו, וביניהם יכולתי...אני, אפילו.

שלום יניב, בחרת לתרגם את המצוקה האישית שלך למושגים פוליטיים אודות היחסים בין סטרייטים והומואים בכלל. לצערי, לעיתים גם אנשי מקצוע נוטים לעשות זאת: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a16.html לדעתי, טוב תעשה אם תפריד בין הבעיה הפרטית שלך ובין המישור הציבורי-פוליטי. בפני מי אתה צופה שיהיה לך הכי קל לצאת מהארון? איך אתה צופה שהמשפחה תקבל זאת? איך אתה צופה שחבריך הסטרייטים יקבלו זאת? אינך צריך לצאת מהארון בפני כולם בבת אחת. נסה לצייר לעצמך את מעגלי החשיפה שלך, כאשר במרכז המעגל הקרוב ביותר ובהיקף המעגל הרחוק ביותר וחשוב על יציאה מהארון מהמרכז והחוצה, בהדרגה. אשמח אם תשתף אותנו בתהליך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

בפני מי אני צופה שיהיה לי הכי קל? אין מישהו מסויים. אין אדם בעולם שקרוב אליי - אין לי חברים כלל, כמה שרציתי וכמה שכבר עברתי מסגרות שונות, לא יצא לי להצליח ליצור חברויות ולהחזיק בהן, אין לי אף חבר אחד כלל (הפעם אחרונה שהיה לי דבר כזה זה היה בכיתה ו'). אין לי אנשים שקרובים אליי. איך אני צופה שהמשפחה תקבל? זה לא ממש מעניין אותי, ולא משנה לי, כי הקשר שלי איתם (עם כולם) מאוד מינימלי ותו לא. אבל בכל מקרה אני חושב שהם יקבלו בלי בעיות, המשפחה שלי די ליברלית. איך אני צופה שחבריי הסטרייטים יקבלו? כמו שכבר אמרתי - אין לי חברים כלל. בעבודה אני בקשר נעים עם כולם, וכמובן גם שם - מאוד מינימלי, כי מעולם עוד לא התקרבתי אפילו למצב שבו אוכל לקיים איתם קשר מחוץ למסגרת העבודה (ויש שם 2-3 שהייתי רוצה). כשהייתי בגיל ההתבגרות ביקרתי אצל כ-2 פסיכולוגים ופסיכותרפיסט אחד, וערכתי איתם טיפולים ארוכים, וזכור לי היום שגם אז, הדבר שהכי הכי רציתי זה שהם ילמדו אותי ו/או יתנו לי כלים איך ליצור חברויות חזקות ואיך להחזיק ולשמור עליהן, אך הם לא עשו איתי את זה כלל.

ד"ר גידי רובינשטיין שלום אני בן 27, ועדיין גר עם ההורים. לפני 3 חודשים יצאתי מהארון כלפי אימי, וזאת לאחר שאחותי סיפרה לאמא שלי שאני הומו ושיש לי חבר. (לפני כן רק אחותי ידעה). אמא שלי חיבקה אותי ונישקה אותי, ואמרה ישר שהיא מקבלת אותי. היום לאחר 3 חודשים אמא שלי לא אמרה לי מילה בנושא, ולא שאלה אותי דבר, ומתנהגת אליי באופן רגיל וזהה לחלוטין כפי שהיה קודם ליציאה מהארון (רק שהיא כבר לא שואלת למה אני לא יוצא עם בנות). גם אני לא מדבר איתה על הנושא הזה, ובעצם יש שתיקה מאז היציאה שלי מהארון בנושא הזה. האם התנהגותה נורמלית? מה עליי לעשות?

שלום עידו, טוב לקרוא גם על סיפורים כאלה. נשמע שאמך מתנהגת בטבעיות, אך אתה זקוק לאישורים נוספים ממנה. אולי כדאי לספר לה פה ושם על חוויה מיוחדת שחווית עם חברך. אולי כדאי להכיר לה את חברך ולהראות לה בכך שהשד אינו נורא כל כך וקשרים בין בנים אינם רק קשרי מין מזדמנים, אלא יש לך דמות קבועה ויציבה שאיתה אתה בקשר. אשמח אם תעדכן אותנו. אגב, איפה אביך בסיפור הזה? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום, קוראים לי אורי ואני בן 18 לפני גיוס, והייתי שמח לעצתך. בתקופת המעבר הזאת שבין סיום הלימודים לגיוס יצא לי הרבה זמן לשבת ולחשוב עם עצמי, גם אם לא רציתי(ומזל שיצא לי). מגיל 12 בערך אני מרגיש שאני נמשך לגברים, אך היה ברור לי(מעניין למה...) שאני לא הולך לממש את הנטייה הזאת. כאילו המצב הטבעי זה לשקר לכולם וכל אפשרות אחרת היא בלתי סבירה(לא שלא ידעתי שקיים אורח חיים הומוסקסואליים, פשוט לא חשבתי לקיים אותו). עברו עליי חודשיים סוערים מאוד בזמן הזה שיצא לי לחשוב הרבה. לפתע כעסתי נורא על כך שאני צריך להתפשר על חיים שגם במצב הכי-הכי אופטימלי שלהם, הם סבירים. עצבן אותי שכאילו הוכתב מלמעלה שהדבר הזה(וסליחה על הקיטשיות) שנכתבו עליו אלפי שירים\סיפורים\סרטים\מחזות - אהבה, אני לא אוכל לחוות אותו לעולם. כעסתי כי ידעתי עוד מגיל 12 שאני הולך להתחתן עם אישה שעבורי לא תהיה יותר מידידה. נראה היה לי כאילו עליי "לעבור" את החיים האלה שכמה שיותר "הצלחה". כלומר - אישה, ילדים, עבודה טובה, משכורת טובה. אבל כאילו יש חור גדול בין כל אלה. אז עשיתי כל מה שיכולתי כדי להבטיח את ההצלחה הזאת(שבדיעבד, ודאי יעזור לי עוד בהמשך) - הוצאתי תעודת בגרות מצויינת, שקדתי לפסיכומטרי והוצאתי ציון גבוה, ניפחתי תחביב שלי(נגינה) למימדים מפלצתיים של אובססיה כדי שמשהו יניע אותי קדימה. הכול כדי להרגיש שהכול טוב. כאילו צריך כבר לעבור את החיים האלה, ולא לחיות אותם. אני בטוח שהביטוי הנפוץ הזה "לחיות בשקר" הוא קשה מאוד לתפיסה עבור מי שלא צריך או יצטרך לחוות אותו. הרגיז אותי שגורלי נחרץ כבר, וגם אם כל שאר הדברים יילכו מעולה, אני לא אהיה באמת באמת מאושר(אפילו אם אף-אחד לא באמת מאושר, לפחות יש לו תקווה להיות כזה יום אחד) החודשיים האלה היו לי קשים מאוד. מחשבות כאלה הטריפו אותי ורדפו אותי 24 שעות ביממה. חשבתי שאני יוצא מדעתי. לאט לאט ובהדרגתיות התחלתי להבין שאני לא באמת צריך להתפשר, ואפשר לומר שהפנמתי את המשפט It's OK to be gay. הרי אולי המסלול הזה הוא קשה יותר, אבל הוא גם מגיע רחוק יותר, אז כבר אגרתי כוחות לקשיים שבדרך(אני עדיין מאמין שיש להומואים הרבה יותר מכשולים בדרכם) וזהו. החלטתי שזה רק עניין של זמן עד שאני יוצא מהארון. היום אני יכול להגיד בפה מלא שאני שלם ב 100% עם מי שאני. במהלך החודשיים האלה הייתי חייב לשתף מישהו כי אלה היו באמת החודשיים הכי נוראיים בחיי. סיפרתי לידידה טובה שלי שקיבלה בהבנה, ולאחותי הגדולה איתה אני בקשר טוב מאוד כמה שבועות אח"כ - היא הייתה בהלם מוחלט, אבל אחרי יומיים של הלם זה כבר ממש לא היה אצלה ביג דיל וגם היא קיבלה בהבנה. עם היציאה בפני ההורים החלטתי לחכות. אני מודה שאין לי עוד ניסיון מיני לא עם בנים ולא עם בנות, אבל אני באמת באמת בטוח שאני לא נמשך לבנות ורק נמשך לבנים ואני באמת מתקשה להאמין שניסיון מיני כלשהו ישנה את דעתי. שאלה בטוח תעלה בזמן היציאה מהארון בפניהם היא האם אני בטוח. אני בטוח. אבל אני מניח שעצם זה שאין לי שום ניסיון מיני ייתן להם שביב של תקווה שלא נראה לי בריא לתהליך ההשלמה שהם ייאחזו בו. מצד שני, אני מתגייס בעוד כחודשיים, ואני הולך להיות בתפקיד שלי מעט מאוד בבית. לא מתחשק לי לספר להם במהלך השירות ואז לחזור לבסיס לשבועיים לתת להם להתבשל בזה בלעדיי. לא רוצה את המרחק הזה כשאני מספר להם דבר כל-כך כל-כך חשוב. יהיה לי קשה מאוד לצלצל הביתה כשאני בבסיס או לחזור הביתה שבועיים אחרי שהטלתי את הפצצה ולראות את התוצאות. לא מתחשק לי לחכות 3 שנים עכשיו כדי לספר להם, כי הם הורים באמת מעולים ומעולם לא לחצו עליי לשום דבר ומגיע להם שאני אספר להם את זה, וגם לא מתחשק לי להסתיר את זה עוד כל-כך הרבה זמן. חוץ מזה, אני מרגיש כאילו אני באמת מתחיל פרק חדש בחיי, גם אם זה לא יבוא לידי ביטוי חיצונית. כלומר, לא בוער לי להתנסות עכשיו-עכשיו - אבל יש לי כיוון, כיוון שאני הרבה יותר שלם איתו מאשר הכיוון שהיה לי לפני שנה. אני רוצה להתחיל את הפרק הזה ולחתום את הפרק הקודם(לא שהיה כל-כך כל-כך רע, אבל מספיק מספיק לשקר). אני רוצה לספר להורים. להפוך את זה לעובדה קיימת. מצד שני, אני היום מאוד מאוד מאושר ושמח עם מי שאני כמו שלא הייתי כבר שנים. צריך להבין שפתאום האופקים התרחבו באופן משמעותי והאור בקצה המנהרה, גם אם קשה להגיע אליו, נראה הרבה הרבה יותר בהיר. אני לא יודע אם יש לי את הכוחות לראות אותם עוברים את מסלול ההשלמה המייאש כל-כך צמוד למעבר שלי. זה כאילו לחזור קצת שני צעדים אחורה ורק אז שלושה צעדים קדימה. כאילו זה כופה עליי שוב לראות את החסרונות שבזה, את ה-"אולי זה לא באמת" וכל מה שזה כולל. בגלל הסיבות האלה אני מתלבט אם לספר עכשיו או לא לספר עכשיו(מדובר אך ורק בעניין של תזמון, אני הולך לספר). דרך-אגב, אני יודע שממליצים לא לספר להורים עד שמגיעים לעצמאות במידה מסוימת, אבל אני באמת באמת באמת לא רואה שום אפשרות שהם יקשו עליי - אני בטוח שהם יעשו הכול כדי להקל. אני לא יכול להדגיש מספיק כמה מצב של זריקה מהבית או התנכלות הוא מצב בלתי-אפשרי(במקרה הכי הכי גרוע שגם הוא נשמע לי מאוד מאוד לא סביר זה התנכלות להומוסקסואליות עצמה, לא אליי). - כך שזה מבחינתי לא שיקול. הייתי מסביר למה לדעתי מצב של זריקה מהבית או התנכלות הוא בלתי אפשרי, אבל כבר יצא ארוך נורא. בקיצור - אני נורא נורא רוצה שיידעו כבר, אבל אני לא יודע אם יהיה לי את הכוח לתהליך כרגע(נשמע יותר דרמטי ממה שזה). מצד שני, לא יכול להחזיק את זה בבטן עוד שלוש שנים אבל מעדיף להיות בקרבתם בתקופה הקשה. ממש לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, לא יודע מה לעשות. מה כדאי לעשות לפי דעתך? תודה רבה רבה מראש :-)(וסליחה אם הארכתי יותר מדי במילים - עכשיו רק ראיתי שיצא ארוך כ"כ)

שלום אורי, קראתי בעניין את פנייתך המפורטת. יש לי הרגשה שאתה מבלבל קצת בין ההומופוביה (הפחד מהומוסקסואליות של עצמך) ובין קבלתך ע"י ההורים ויציאתך מהארון בפניהם. יש גישות שונות ליציאה מהארון ולפני שאתה עושה זאת הייתי בודק עד כמה הוריך יכולים לשמש לך גורמים תומכים שיעזרו לך לקבל את עצמך. לעיתים קרובות אנו נתקלים בהורים מסורים וטובים שעם הגילוי עושים הכול כדי ללחוץ על הבן להשתנות וזה הדבר האחרון שאתה זקוק לו. המלצתי לך היא להתייעץ פנים אל פנים עם מטפל גיי-פרנדלי שיעזור לך לעשות את ההפרדה בין הקבלה שלך את עצמך ובין קבלתך ע"י ההורים ולעשות הערכה של המצב, עד כמה הוריך אכן יכולים לשמש גורמי תמיכה בתהליך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אני חייל (תומך לחימה) בן 19, שרק לאחרונה התחיל להתמודד עם העובדה שאני כנראה הומו - וזאת בעקבות תחושת המיאוס שבלשקר לעצמי ולאחרים, וגם תחילת מפגשים עם פסיכולוג. עם זאת, אני עדיין מרגיש תקוע מבחינת יציאה מהארון - דבר שנראה בלתי אפשרי, הן בגלל עצם השיתוף עם הקרובים אליי, והן בגלל שאני בעצמי לא סגור על מי שאני, מה שאני רוצה להיות וכו'. אני חושב שהדבר נובע בעיקר משמירה של כל הרגשות והמחשבות בפנים מבלי להפוך אותם ל"אמיתיים", ועל כן הייתי מעוניין לדבר עם מישהו (חוץ מהפסיכולוג שלי) - שבמצב דומה לשלי. אני חושב שזה יעזור לי להפוך את כל הסיפור ליותר ממשי, ויהיה אפשר להתקדם גתוצאה מכך. זאת לפחות התקווה. למרות כל זאת, אני עדיין לא מרגיש מוכן באמת להיפגש עם אנשים שעוברים דבר דומה - בשלב זה, אני מעדיף להישאר אנונימי, כי "להתגלות", במיוחד במדינה קטנה כמו ישראל, מפחידה אותי יותר מדי. אני חושב שפיתרון הביניים הכי מוצלח כרגע הוא התכתבות באי-מייל - האם אתה יכול לעזור לי בזה? להפנות אותי למישהו במצב דומה, שירגיש בנוח לדבר איתי? והאם אתה חושב שזה הפיתרון כרגע, או שיש לך הצעה אחרת בשבילי? תודה מראש, עזר לי מאוד לקרוא חלק מהתכנים באתר שלך (כמו שהפחיד אותי מאוד לקרוא חלק אחר של התכנים). אם עוד מישהו קורא את ההודעה הזאת, ורוצה להתכתב איתי בנושא, אני אשמח.

שלום שם בדוי, יש בחורים רבים במצבך. אתה יכול, כמובן, להיעזר בפורום הזה ואם תשאיר כתובת מייל שלך ייתכן שאנשים במצב דומה יפנו אליך. כמו כן, באתר של www.igy.co.il אתה יכול למצוא מענה הולם, אם בצורת מתנדב אנונימי, אם בצורת אדם במצב דומה ובכלל אני ממליץ להתקשר לגוף הזה ולהקשיב למשאבים שיש לו להציע. הם רבים ויצירתיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אם אתה מפחד להיות הומו,ואינך מעונין להיות כזה,אז מדוע שלא תפנה לאתר של "עצת נפש" יש להם גם קו סיוע אנונימי והם יסיעו לך בכל פניה.יש לציין שיש להם ניסיון עצום והם בעלי מקצוע מעולים מהשורה הראשונה. נכון שהגישה שלהם שונה באופן קוטבי מהגישה של "איגי" וכן מהשקפת עולמו של ד"ר רובינשטיין הנכבד,שהם מעודדים את האדם להשלים עם מה שהוא וללמוד לאהוב את עצמו ולחיות עם זה,ואילו בעצת נפש גורסים דוקא כן להילחם וכן להתמודד וכן לצאת מהמצב הזה. אולי זה תלוי במחלוקת האם הומוסקסואליות היא דבר מולד(מה שאומר שכך נולדים ואין מה לעשות),או נרכש-כתוצאה ממשקעים נפשיים בילדות וכאשר פותרים את שלל הבעיות-דבר שתורם לחיים יפים בכל מצב...-ממילא גם הנטיה ההפוכה מסתדרת) יתכן גם שזה תלוי גם בזה שבעצת נפש מעודדים להתמודד,להאבק,להילחם ואף לנצח,מה שבמקומות אחרים לא רואים בהיתמודדות ובמאבק ערך עליון,כשהשלמה עם בעיה והתחברות אליה,או החלטה שזו לא בעיה פוטרת את הצורך להילחם ואז החיים ממילא יותר קלים...עכשיו רק נותר לך לבחור

איך לספר להוריי שהם בני 50+ מבלי לגרום להם טראומה או זעזוע? אני יותר מקורב לאימי. (אין לי בן זוג).

שלום שיר, אכן יציאה מהארון אינה צריכה להיות בו-זמנית כלפי כל בני המשפחה ועדיף לזהות את החוליה המקבלת, הקומוניקטיבית והקואופרטיבית יותר, במקרה הזה אמך. ברור, שהבשורה לא תשמח אף אחד מבני המשפחה, שלוקחים כמובן מאליו וכברירת מחדל את התפתחותך כסטרייט. אני הייתי מציע לך לזהות בתוך עצמך מה מניע אותך לרצות לחלוק את נטייתך המינית עם ההורים. האם אתה זקוק ללגטימציה שלהם? לאישור שלהם? לתמיכה? הייתי מציע לך לספר לאמך מדוע החלטת לשתף אותה (ברוב המקרים קיימת העדפה לספר קודם לאם). בכל מקרה, אני מציע לך להצטייד בכתובת של עמותת תהל"ה לתמיכה בהורי הומוסקסואלים, המפעילה קבוצות תמיכה מועילות ביותר וגם אם אמך תבחר לא ללכת לקבוצה, היא יכולה לפנות טלפונית ולדבר עם מארגנת הפעילות באזור מגוריכם: http://www.tehila.org.il/ . אשמח להתעדכן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אני בת 27 בתהליכי גירושים שנימשכו 8 שנים יש לי ילדה בת 4 אני יוצאת עם אישה שאני מאוד אוהבת אני לא יכולה לחיות בלעדיה הוריי לא מקבלים את זה ואני מפחדת מה יקרה עם הבת שלי שבעלי לא יקח לי אותה ויש גם את הפחד שהיא תיפגע מזה שאני לסבית ושאני חייה עם אישה איך אני מיתמודדת עם כול הפחדים והחששות

שלום אלכס, נשמע שאת זקוקה לתמיכה רגשית וחברתית של קהילה בעלת ניסיון בהתמודדות מסוג זה. אני ממליץ לך, קודם כל, ליצור קשר עם קל"ף (קהילה לסבית פמיניסטית): http://www.gay.org.il/claf/ כדי להתייעץ וללמוד מניסיונן של החברות. במידת הצורך, תוכלי לפנות מאוחר יותר למטפלת גיי-לסבית פרנדלי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

לד"ר שלום, לאחרונה אני משלים את קבלתי העצמית, ואת יציאתי מהארון, והכל כעיקרון אמור להיראות טוב יותר, אני אמור להרגיש טוב יותר עם עצמי... וכך זה באמת היה בימים הראשונים. אבל, אחרי זה, במקום להתרגל ולהינות מהחופש, נכנסתי שוב למעגל של דיכאון שהיה לי פעם. הבעיה שהדיכאון הזה מפריע לי בחיים, גורם לי לקשיי ריכוז (אני סטודנט) גורם לי לעייפות כרונית, גורם לי להפרעות אכילה. למה זה קורה? הרי אני אמור להרגיש חופשי יותר. מה כדאי לעשות? האם יש סיכוי שאני יתגבר על הדיכי הזה לבד? או שכדאי למצוא מטפל שיעזור לי? אגב אני גר באזור העמקים בצפון, יש מישהו שאתה ממליץ לי עליו באזורי או באיזור חיפה? אם אתה מנוע מלענות לי על גבי הפורום, אני מבקש אולי תענה לי באמייל המצורף... בתודה מראש, איגור. [email protected]

שלום הלוחם, עם כל החשיבות של יציאה מהארון, נשמע לי (לפי תיאורך הקצר) שאתה תולה הרבה יותר מדיי מהדיכאון שלך בסיבה אחת. דיכאון היא הפרעה רב-גורמית ואתה התמודדת רק עם אחד הטריגרים שלו ע"י יציאה מהארון. המלצתי לך היא למלא את השאלון הבא: http://www.giditherapy.com/questionnaire/index.html ובמידה שאתה סובל מהסימפטומים המצויינים בו, פנה לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי עם או בלי טיפול תרופתי ע"י SSRI (ציפרלקס, ציפרמיל, פרוזק - בהתאם להחלטה של איש מקצוע). לצערי, אינני מכיר מטפלים באזור המגורים שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום ד"ר רובינשטיין לאחר כמה חודשים שלא רשמתי כאן הנה אני שוב לאחר טיפול אצל מטפל גיי פרנדלי אז הפגישות שלי אצל הפסיכולוג מתקיימות אחת לשבוע ועדיין אין תוצאות כבר סיפרתי לך בעבר על כך שאני שלם עם הנטיות שלי ואני חי כגיי מוצהר,כך שבקטע הזה הפסיכולוג לא ממש עוזר ואני מרגיש שאנו גולשים לנושאים אחרים כבר שלא קשורים לנושא,השאלה איך אדע האם הטיפול יוביל למקום שאני רוצה בו או שסתם אני טוחן מים,והפסיכולוג סתם מתפרנס על חשבוני? הרי כמעט כל בן-אדם עם בעיות יכול לקבל טיפול אצל פסיכולוג , אני נמצא באותו מקום שהתחלתי בו את הטיפול. אז הנה השבוע אני חוגג 29 והלחץ והבדידות עדיין נמצאים אצלי, גיל 29 ועדיין לא מצאתי אהבה אחת זה מלחיץ אותי!!! הרי ככול שאנו מתבגרים ככה הסיכוי שנמצא מישהו קלוש יותר. אני סוגר שנה אחר שנה בלי שום התקדמות לשום מקום ותראה זה קטע מאוד מלחיץ. מה אתה מציע לי לעשות? אני יודע שאתה לא אוהב לתת עיצה במהלך טיפול אצל פסיכולוג אבל בכל זאת, איך ניתן לשבור את המעגל הנוראי והמייסר הזה?

שלום גבר השנה, אם הטיפול נמשך כמה חודשים ואתה מרגיש שהוא לא נוגע בך, אתה תמיד יכול להחליף מטפל. ההתקשרות עם המטפל אינה חתונה קתולית ואולי מטפל אחר יוכל לגעת בנקודות הרגישות/הפגיעות שלך בכל הנוגע לזוגיות בלי להכאיב לך יותר מדיי ותוך כיבוד ההגנות שלך. אני גם לא בטוח שמה שאתה חושב שלא קשור לקשייך למצוא קשר זוגי והפסיכולוג חושב שכן הוא אכן לא קשור, אך ברור שהפסיכולוג לא הסביר לך את הקשר בצורה שהבנת. על כל פנים, באופן הכללי ביותר, ומבלי לומר שום דבר רע לא עליך ולא על הפסיכולוג שלך, הקשר בין המטפל למטופל הוא בראש ובראשונה עניין של התאמה בין-אישית, ממש כמו בזוגיות, ואם אתה כמה חודשים בתחושה שהטיפול תקוע, הייתי מנסה מישהו אחר, שאיתו תוכל לעבד את הקונפליקט המרכזי שלך בין הרווחים המישניים שאתה מרוויח מעולם הסטוצים שבו אתה מקבל חיזוקים מתמידים על המראה שלך ובין הצורך שלך בקשר זוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

הי גבר השנה.. גם אני עוד מעט סוגר שלושים, והאמת היא שאני דווקא הרבה פחות פסימי ממך לגבי זה. אדרבא התחושה שלי היא שככל שעובר הזמן ואני מתבגר כך יותר טוב לי בחיים ואני יותר מאושר. לגבי זוגיות, אני ממש לא מסכים איתך, אני דווקא חושב שבגיל עשרים הסיכוי למצוא מישהו הוא קלוש הרבה יותר מגיל שלושים וזה בעיקר תקף לגייז, ולא כל-כך לסטרייטים. בגיל העשרים רוב הגייז עדיין בתהליכים של יציאה מהארון כלפי הסביבה וגם בתהליך של השלמה עם עצמם. הרבה אנשים עדיין בשלבים של בי-סקסואליות, ומעבר לזה ההורמונים משתוללים וקשה לשמור על נאמנות. בגיל שלושים כל זה מתמתן, ואנשים גם הרבה יותר זקוקים ליציבות. גם אורח החיים משתנה בגיל שלושים אצל רוב האנשים באופן שיוצר תנאים לזוגיות, למשל יציבות בתעסוקה ובמקום מגורים. מה שאין בגיל עשרים. מעבר לזה, בגיל הזה אתה עדיין אטרקטיבי למספיק אנשים. האמת היא שבזמן האחרון העליתי לעצמי את ההשערה שאולי בעצם אני בכלל לא רוצה זוגיות, והרבה יותר טוב לי שיש לי כמה מאהבים. זה הרי קצת מגוחך שאני מגדיר את האקסים שלי כאקסים שלי, בעוד אני עדיין מקיים איתם יחסים אינטימים. אמרתי את זה לפסיכולוגית שלי, והיא אמרה לי שמגיע לי שיהיו גם מאהבים וגם זוגיות...(: אני לא מאמין שהיא אמרה לי את זה. מצחיקה. אחרי זה היא קצת מיתנה את זה ואמרה שידוע שהרבה גייז חיים בזוגיות פתוחה, ושאולי זה מה שאני צריך... מעבר לזה שגם אני כנראה מסיים את הטיפול הפסיכולוגי שלי. החלטתי גם למתן את ההתעסקות שלי בתחומים האלה באינטרנט, אז אני אשתדל להיות כאן פחות, אבל לך, גבר השנה, אני לא יכול שלא להגיב...(: בברכה מיכאל

איזו מן אמירה מוזרה... על אותו משקל אפשר לומר שבגיל 20 הרבה אנשים נמצאים עדיין בשלבים של הומוסקסואליות. אין קשר בין ביסקסואליות לבין היכולת למצוא זוגיות בריאה וארוכת טווח. ביסקסואלים יכולים להיות בקשרים זוגיים מונוגמיים (כמו גם בקשרים אחרים) לא פחות טוב ולפעמים אף טוב יותר מאשר סטרייטים והומואים, והנסיון בארץ ובעולם מוכיח את זה. ביסקסואליות היא "שלב" בגיבוש הזהות המינית עבור הומואים וסטרייטים, בדיוק כפי ש"הומואיות" ו"סטרייטיות" היא שלב בגיבוש הזהות המינית עבור ביסקסואלים. אתה מוזמן לקרוא קצת חומרים בנושא, כמו הדו"חות של אלפרד קינסי או המחקרים של פריץ קליין, ולהיווכח בעצמך. לעצם העניין אין לי הרבה מה להוסיף - מסכים עם ד"ר רובינשטיין ומאחל לך, גבר השנה, שתמצא הן מטפל שתרגיש שאתה נתרם ממנו כראוי, והן זוגיות שתהיה טובה עבורך.

הי אלעד.. אין לי ספק שבי-סקסואליות היא נטייה שלמה ומלאה, ושבי סקסואלים יכולים לנהל מערכות יחסים מלאות ונפלאות עם שני המינים. הכוונה שלי הייתה שבגיל עשרים הרבה אנשים עסוקים עדיין בגיבוש הזהות המינית שלהם, בין היא תהייה בסוף בי סקסואלית, הומוסקסואליסטית, או סטרייטואליקסיסטית. כאשר בן אדם עסוק בגיבוש הזהות המינית שלו הוא מתקשה יותר ביצירת קשר, כי הוא עדיין מתלבט האם הוא רוצה קשר עם גבר או עם אשה, איזה צד במיניות שלו יותר דומיננטי. לא ניסחתי את דבריי כהלכה ומכאן אי ההבנה, ביננו, שאיננה מחלוקת כלל וכלל. אני איכנס לפורום שלך עכשיו...נזכרתי פתאום שהזמנת אותי ולא ממש באתי...(אם אתה עדיין שם...) בברכה מיכאל

"לגבר השנה", מיכאל וגם אלעד (שלא קראתי את תגובתו) אני נמצא בקשר זוגי מזה למעלה מ-5 שנים, והשאלות שעולות בחלק מהכתובים מוסיפות לעלות. אמנם, הרבה יותר טוב במצב של שניים בו ישנה מחויבות נאמנות ואהבה, מצד שני, דווקא משום שמדובר בקשר בין שני גברים ללא ילדים, עם פתיחות ושקיפות כזו או אחרת (אצלנו - ישנה "ארוניות" מסוימת), עולה התהייה האם לא טוב יותר להיות לבד, להתנסות ולחוות את חוויות הרגע, שנדמה שהם הם נותנות את הטעם שבחיים? לא יודע מה לענות. דבר אחד כן עלה לי, והוא גם בעקבות הטיפול שלי: אם לא חווית אהבה אמיתית ואתה "עוד מעט סוגר שלושים", כדאי שתמשיך בטיפול ותעסוק בענין זה ממש (האם אתה מצליח לקיים קשר טוב עם המטפל? עם אנשים בעבודה? משפחה?). אני בטוח שהקושי שאתה מתאר הוא כללי יותר ואפשר לעבוד עליו בצורה נכונה. אשמח להתעדכן במייל, אם תרצה. בהצלחה!

רציתי לשאול לדעתך בצורה כנה,אמיתית ומקצועית. אני בן 22 יודע כבר הרבה זמן.עברתי תהליך ארוך וקשה עם עצמי שתחילה היה בעיקר לאחר הגילוי הראשוני בגיל 14 הכחשה והכחשה עמוקה וכואבת שמן הסתם נכשלה. בסוף הגעתי להשלמה עם עצמי. אבל עם הסביבה( למשל בצבא וחברים ומשפחה מורחבת,בוסים בעבודות ובכלל בחיי יומיום) אני מאוד סגור בקטע הזה. היום סיימתי צבא ומתחיל ללמוד. האם אני זקוק לטיפול פסיכולוגי בנושא הזה? או בעצם אני שואל איך אפשר לדעת האם אני צריך וחייב ומומלץ טיפול כזה כפי שאם היה לי דלקת גרון( אין הכוונה לשינוי נטייה) או האם כדאי כלומר אפשר להפיק מזה תועלת כלשהי שאפשר גם בלעדיה? תודה ומקווה שהבנת את סיפורי כי הוא בא מהלב.

שלום משה, הדעות בנושא הקשר בין בריאות נפשית ובין יציאה מהארון בקרב הומוסקסואלים חלוקות. המיליטנטיים שבחבורה, ובתוכם גם מטפלים, יראו ביציאה מהארון תנאי הכרחי להשלמה עם עצמך - ואילו המתונים יותר, ואני בתוכם, יגרסו שיש לבדוק כל מקרה לגופו, בתלות באישיות הספציפית שלך, במזג שלך, במידת המוחצנות שלך בכלל ועוד כהנה וכהנה משתנים אישיים וסביבתיים, שיש לתת עליהם את הדעת. קצת יותר על כך תוכל לקרוא במאמר הקצר הבא: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a16.html יכול להיות שאת ההחלטה כדאי לקבל יחד עם מטפל גיי-פרנדלי, מחד, אך מתון ומאוזן, מאידך, שיהיה מספיק אובייקטיבי לבחון יחד איתך את הצורך שלך לצאת מהארון: באיזו מידה הוא נובע מצורך לקבל אישור על נטייתך מהחברה הסטרייטית, האם ההסתרה פוגעת באותנטיות של יחסיך הבין-אישיים (למשל, אם בלאו הכי אתה טיפוס קורקטי ופורמאלי בעבודה יש משמעות שונה ליציאה מהארון מאשר אם אתה בחור מוחצן וחברותי שמרגיש צורך לחלוק היבטים שונים מחייו האישיים). ברור, שאם וכאשר יהיה לך בן-זוג קבוע שתחלוק עימו את חייך ההסתרה תהייה גדולה מדיי מכדי שתוכל לחיות חיים שלמים בלי לצאת מהארון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

ד"ר רובנישטיין אני מצטער אבל לא הבנתי ממך ברור, אתה חושב שכדאי לפנות למטפל או לא? במה זה תלוי? והאמת שתשובה שלך קצת בלבלה אותי. היציאה מהארון קשורה לאישיות שלי? אם אני מוחצן אז אצא ואם מופנם אז לא? כי לדעתי זה קשור פשוט ברצון להיות פתוח,אמיתי וכן מה שנקרא להוריד אבן מהלב? אשמח לדעתך( ותודה על הסבלנות).

ד"ר רובינשטיין שלום אחי בן 39 נשוי מזה כעשר שנים עם שלושה ילדים קטנים, על פניו היה נראה כי הוא מאושר בנישואיו. יש לציין כי אחי הוא טיפוס מופנם שאינו משתף בנבכי נשמתו ואינו חושף את שעל ליבו.אחי טיפוס מאוד גברי, חקלאי, חסון לא הומופוב ומעולם לא חשדנו כי קיימת אצלו נטייה לגברים. אתמול התבשרנו על ידי אשתו (היחסים איתה הדוקים מאוד) כי הוא ביקש לעזוב את הבית משום שהוא רוצה להתנסות עם בני מינו.כמובן שאנחנו בשוק ולא מצליחים לקשר בין אחינו לבין נטייה הומוסקסואלית או ביסקסואלית שהיא. אנחנו משפחה ליברלית קשובה ותומכת אך זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר. עדיין לא שוחחתי עם אחי על כל כי איני יודעת מה לאמר כרגע. אנחנו חשים כי עולמנו חרב עלינו. אנא עזרתך או עצתך כיצד עלינו לנהוג. מיותר לציין גי גיסתי מרוסקת.

שלום שני, אני מבין את המהלומה שניחתה עליכם, אך מציע לעשות קצת סדר ולהפריד בין הדברים. ראשית, הייתי מפריד בין המהלומה שניחתה על גיסתך ובין זו שלכם, משפחת המוצא שלו. בטוחני שאחיך צבר את הדברים בתוכו זמן רב ואין מדובר במשיכה לגברים שהופיעה לאחרונה והוא מייד רץ לשתף את אשתו. מדובר בתהליך ארוך ומייסר של הסתרה ואחיך זקוק כעת למלוא התמיכה (אולי גם מקצועית) בעיקר מכם, בני משפחת המוצא שלו. בניגוד לפגיעה של אשתו, הפגיעה שלכם מהעניין היא בעיקר פגיעה תדמיתית ותוצאה של דעות קדומות שמאוד שכיחות בחברה. אשתו, לעומת זאת, פגועה הרבה יותר, בעצם כמו נשים רבות של גברים סטרייטים, שבני זוגם נוטשים אותן לטובת אישה אחרת, או מחליטים לפרק את הנישואין. אני גם משער שלאחיך יש כבר ילדים גדולים והמשפחה מגובשת. יש לי לא מעט מטופלים שהגיעו להסדרים מהסדרים שונים במצבים כאלה, חלקם יצאו מהארון בפני כל המשפחה, עזבו את הבית אך נותרו בני זוג תומכים ואבות מסורים לילדיהם. חלקם בדקו את העולם ההומוסקסואלי וגילו שלכל היותר הוא יכול לספק אותם מינית, אך לא כתחליף למשפחה וחזרו לאחר הבדיקה לחיק משפחותיהם והפכו אף בעלים מסורים יותר, כשהכול גלוי וידוע. בכל מקרה, הייתי ממליץ לאחיך, אם הוא פתוח לזה, לעבד את הקורות אותו בעזרת מטפל פסיכולוגי גיי/בי-פרנדלי כדי לעזור לעצמו ולמשפחה להתארגן סביב המצב החדש. אני גם מפנה אתכם לשני מאמרים קצרים, האחד עוסק בביסקסואליות והאחר בנשותיהם של הומוסקסואלים, כחומר למחשבה: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a11.html http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a31.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

ד"ר רובינשטיין שלום ראשית תודה רבה על תגובתך. שני דברים לי אליך: 1.המאמר האשה שאיתו משום מה לא נפתח גם בלינק ששלחת לי וגם באתר שלך עצמו 2. האם תוכל לתת לי או להפנות אותי למטפלי גיי/בי פרנדלי באזור חיפה והצפון. שוב תודה על העזרה שני

היי יש לי בת זוג כבר 6 שנים אני יצאתי מהארון כל משפחתי וחברותיי וחבריי יודעים . בתחילת מערכת היחסים לחצתי שתספר למשפחתה אך לאחר שנה החלטתי שזה לא טוב שאלחץ ולכן לא הזכרתי זאת. אני ובת זוגתי בנות 25 ומתכננות להביא עוד שנה או יותר ילד לעולם , לפי חוסר ההתפתחות הריגשית שלה אני לא יודעת אם אעשה זאת איתה. אני לא רוצה כל הזמן להזכיר את זה וללחוץ יחד עם זאת אני לא יכולה להמשיך ככה . ההורים שלה מאוד פרימיטיבים הם בשלב של הכחשה הם יודעים אך משחקים אותה שלא יודעים. אני יודעת שאם אני אלחץ והיא תעשה זאת היא יכולה לאבד את משפחתה בגלל זה. מה לעשות ? האם להישאר במערכת יחסים שנתתי לזה 6 שנים הזדמנות והיא אהבת חייאך לא בוגרת מספיק . תעזור לי בבקשה !

שלום אצבעונית, עד המשפט האחרון בפנייתך התקשיתי מאוד להבין אם את אוהבת את חברתך. את נשמעת מאוד שיפוטית ומתנשאת כלפיה ונטייתי הטבעית היא להמליץ לכן על טיפול זוגי אצל מטפל גיי-פרנדלי. אם מישהי או מישהו היה אהבת חיי, לא הייתי שוקל לעזוב אותו או אותה בגלל הקושי שאת מתארת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום ד"ר, יש לי בת זוג כבר למעלה משנה ואוהבות עד מאוד.זו ההתנסות הראשונה של שתינו ולאחר כל התקופה הארוכה שרק החברים יודעים, מצאנו דירה משותפת. יומיים לפני הכניסה לדירה אמא שלה פוצצה את הנושא, האשימה אותי במה שקורה, אמרה לה דברים מאוד קשים, גררה את כל המשפחה שלה אחריה (חוץ מהגיסה) , איימה לפגוע ולהרוס ובסופו של דבר נתנה לי שבוע לספר להורים כי אם לא היא תעשה את זה בדרך הכי מכוערת שיש. עברו כמה ימים קשים ביותר, כשבנתיים נכנסנו לדירה. החלטתי לשתף את אחי וגיסתי שפרגנו ותמכו, למרות הקושי!!!, אח"כ ספרתי לגייה שלקח את זה קשה כי הוא חושב על ההורים ומה יקרה לאבא כשהוא יידע, הוא לא יוכל לחיות עם הנושא. הוא ישתוק עד שידעך, זה יהרוג אותו וכו', האיומים מצד המשפחה של בת זוגתי בינתיים ממשיכים והתחושה ששעון הזמן מתקתק. שאני חייבת לספר להורים כי כמה שהידיעה היא קשה עדיף שישמעו ממקור ראשון - אני- ולא ממקור שלישי עצבני וזועם. ביקשתי מגיסי שיספר לאחותי ובינתיים הלכתי לבית של ההורים לספר לאמא שלי, שלא אבדה את העשתונות אבל קבלה את זה בצורה מאוד מאוד קשה,אחי תמך בי בשיחה, ולאחר קצת בכי ובאצילות רבה מצד אמא שלי, הלכתי עם תחושה כבדה מאוד ובבקשה לא לספר לאבא, לתת עוד קצת את הזמן לכולם, לעכל, להבין,להתחזק. באמצע הלילה אני קבלתי טלפון מאחותי ומגיסי שאמרו שהם בדרך, והגיעו והקימו צעקות וצבטו את המקום הכי קשה - ההורים והסבל והכאב והצער ואיך זה יקצר להם את החיים. הכל גורם לתחושה מאוד קשה וחוסר ידיעה מה יהיה עם ההורים ועם הסבל הזה. אני מרגישה חסרת אונים. לא רוצה לפגוע, אבא ואמא הם האנשים הכי קרובים לי בעולם והכי חשובים לי ויש לנו קשר טוב. והפחד הכי גדול שיקרה להם משהו. אבקש את עזרתך.

שלום לך, קראתי בתשומת-לב את פנייתך הכואבת. לדעתי, לא בכל המקרים מחויב המציאות לצאת מהארון ולעיתים קרובות מדיי אני נתקל בהומואים ולסביות שמתחשבים הרבה פחות ממך ברווחתם הנפשית של המקורבים להם כאשר הם יוצאים מהארון כדי שהם עצמם יחיו טוב יותר. המקרה שלך שונה לחלוטין ואת גם מתארת התגייסות רבתי של גורמים אחרים במשפחה שלך. אני חושב שאם את כל כך רגישה להורייך, הם גידלו בת לתפארת, ואם זה המצב, הם גם יקבלו אותך כמות שאת, על כל המשתמע מכך. אני לא אומר שהתהליך יהיה קל, אך באמת נקלעת למצב הבלתי-רצוי והמכוער של חוסר ברירה, כי כל אלטרנטיבה תהייה באמת גרועה יותר. ייתכן שרצוי להצטייד מראש בשמות של מטפלים גיי-פרנדלי שיוכלו לתמוך בך ובהורייך בתהליך או בפרטים של קבוצת תמיכה להורי הומוסקסואלים. אשמח לשמוע מה קורה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

תודה רבה לך, באמת. הלוואי שבאמת אזכה לחוות את הצד האופטימי ולא הפסימי. הלוואי שפעם אחת בחיים יתגשמו לי הדברים הטובים ולא רק הדברים הרעים, כולי תקווה. אני מקנא בך מסיבה כ"כ פשוטה ואלמנטרית- אתה מקבל את עצמך וחי איתך בשלום. הלוואי וגם אני אהיה כזה. אם אוכל לקבל את עצמי אני לא חושב שיהיה איכפת לי מהסביבה שלי. בגלל שאני כ"כ לא מסוגל לחיות עם עצמי בשלום כל הבעיות שלי מתחילות. זה מעין "על ראש הגנב בוער הכובע"- כ"כ לא נוח לי עם זה ואני כ"כ לא מסוגל לקבל את זה ומרגיש רע עם זה וצורך להסתיר את זה, עד שלפעמים אני מגזים בדרך בה אני מגונן על עצמי מהעולם. אני מסבך לעצמי את החיים וחי אותם בדרך הקשה- כי קשה לי עם הסביבה שלי וקשה לי עם עצמי, ואני יודע שזה קודם כל באשמתי. אני לא יודע למה, אני פשוט לא מסוגל אחרת, לא יכול אחרת... אני לא מבין את זה, אני לא מבין את עצמי...אל תשאל. אני לא יודע איך בנאדם מסוגל לבחור לעצמו סגנון חיים כ"כ קשה ומענה. זה ממש הענשה עצמית מטומטמת שאני יכול להפסיק ואני לא מסוגל ולא רוצה. הרי הרבה יותר קל לעבור תקופה קשה אחת בחיים של יציאה מהארון, מאשר לעבור מחזור חיים שלם של קושי וסבל בהתחבאות בתוך אותו ארון. משום מה נראה שאני יודע את כל התשובות, את המקור לכל הבעיות, את הפתרון הפשוט ביותר...אבל בכל זאת פועל בצורה שגויה. משהו בי דפוק- אבל זה לא חדש לי. תמיד ידעתי את זה. אני והטימטום מנהלים רומן כבר שנים- מהיום שנולדתי. אבל כמו שאתה אומר, יהיה טוב.... חייב להיות מתישהו טוב. שוב תודה על הכל דני

הי דני, נו, טוב, נשמע שאפשר לחזור לעיצה הקבועה של ד"ר רובינשטיין ללכת למטפל גיי פרינדלי. (ואינני אומר זאת חלילה כביקורת...) אני אולי סקפטי לגבי טיפול כזה, אבל נו, סקפטי או לא סקפטי, אני הרי בטיפול כזה בעצמי וזה די עוזר לי, אצל מטפלת שלא ידעתי אם היא גיי פרינדלי או לא כשפניתי אליה, אבל התגלתה כדי גיי פרינדלי בדיעבד. תראה, מצד אחד, אף פעם לא הרגשתי ממש רע עם הנטיות המיניות שלי, אבל מצד שני לקח לי הרבה זמן לממש אותן. זה תהליך שיכול להיות די ארוך לחלקנו. אני מכיר בחור שכבר בגיל 16 יצא מהארון, וניהל חיים הומואיים פעילים, והוא גם מסביבה יחסית הומופובית אבל לאחרים זה קשה יותר. בכל מקרה,אתה לא צריך להיות כל-כך קשה כלפי עצמך. לאנשים שונים לוקח זמן כדי להבשיל. תרגיש טוב מיכאל

שאני רואה שיש כאן פורום כזה!!! חן חן! אז ככה, לי יש סיפור על סוג של יציאה מהארון... בפני משפחה...על אף היותי ביסקסואלית (זו גם נטיה מינית!). אני אשמח (אם תרצו) לספר קצת יותר לפרטים אבל את האמת שקצת מאוחר/מוקדם מידי לזה :-) קודם רק אוסיף, (לכל אלו שילעיזו ויאמרו שאין דבר כזה להיות "דו מיני"): שאני ביסקסואלית בערך כ6-7 שנים, (כך שזו לא גחמה רגעית), למרות שאני מוצהרת בפני עצמי ככזו (אחרי הדחקות) בערך מלפני 4 שנים ו"מתנסה" בשטח כשלוש שנים :-) ואני אחרי גיל ההתבגרות... ואני רק רוצה לומר שלכל מי שחושב שביסקסואליות זו התלבטות או "אבן דרך" ל"בדרך להיות הומוסקסואל/לסבית" (ויש הרבה שחושבים כך) אז הוא טועה בגדול! ביסקסואליות היא נטיה מינית בפני עצמה! (לא מדברת על אלו שבאמת מתלבטים). אני מאוד שלמה עם עצמי ועם הנטיה שלי ולמען האמת, אני חושבת שזה נחמד באמת לטעום מכל העולמות... תודה ויום נעים:-)

אני מצטער מראש על האורך... רציתי לשאול/לבקש את דיעותיך, תגובותיך וכיו"ב לגבי בעיה או נכון יותר לומר, לבט די משמעותי. כפי שאתם יודעים, יצאתי מהארון לפני חצי שנה לערך בצורה די קיצונית ובאותה צורה נכנסתי לעולם הקהילה "לייט", שהוא איגי, פעילויות איגי, פורום "גאווה צעירה", מפגשי פורום למיניהם, קשרים רבים (טובים וטובים פחות) בעיקר עם חבר'ה מהקהילה וגם חבר ראשון, שהלך לו. לפני שבועיים יצאתי מהארון בפני כמה חבר'ה מהכיתה וכמובן, כמו שצפוי לקרות, תוך יומיים כל השכבה התוודעה לכך, היחס בשכבה ובכיתה סביר ואפילו טוב יחסית למה שציפיתי, חוץ מאיזו תגובה הומופובית ע"י אחד מהכיתה שלי, שהוא אדם די מיושן וצר אופקים בדיעותיו, שאמש קיבלתי ע"י כמה נערים מהשכבה והוא זה שהלהיט אותם, אך זה נסבל בהחלט . ובכן, הדילמה העיקרית שלי היא אי שלמות חמורה עם הנטייה המינית שלי, שפשוט תוקעת אותי בהמון ספקות והרהורים שלא מרפים ממני ואינם נותנים לי מנוח לחיות את חיי כפי שאני רוצה, אמור, וצריך לחיות אותם. 6 שנים, פחות או יותר, לקח לי להשלים עם זה, חלקית, מה שהאיץ בי לצאת מהארון ולרוץ מהר מאוד עם המעשים שלי, שציינתי לעיל. אני פירשתי כי חיפזון זה נבע מאיפוק של שנים, בכל דבר שקשור היה לקהילה ולכן על מנת לכסות ולפרוק את הכל ולהביע את עצמי צעדתי בצעדים די גדולים יחסית בזמן קצר. כך אני מרגיש, אולי זה לא קיצוני בעיני אחרים. בגדול הבנתי שאני פשוט לא מבין את המשמעות העמוקה של היותי הומוסקסואל, מעבר לחיי קהילה "לייט" (ללא יציאות למועדונים, אקטים מיניים וכו'). תמוה לי שבמשך 6 שנים איני מפנים זאת בצורה מלאה, שישנו כאב, צער ומועקה גדולים מנשוא, שאיני פשוט מביע אותם, אולם הם מביעים את עצמם בדרכים שקשה לי לשלוט בהם. איני יכול לגעת בגבר או לתת לגבר לגעת בי, ישנה רתיעה פנימית עצומה שמתחבטת עם הרצון והיצרים ההומוסקסואליים שלי, איני יכול לפרוק יצריי על גברים בצורה שבה ארגיש טוב עם עצמי, אלא ארגיש כי עשיתי משהו לא "אתי" או "חריג", אני לא יכול לדמיין את עצמי במערכת יחסים עם גבר, אני לא יכול לתאר לעצמי שאחיה עם גבר כמו שאמור הייתי לחיות עם אישה, זה פשוט לא נראה לי "טבעי והרמוני" כמו חיים עם אישה... רק עצם המחשבה על קיום יחסי מין מלאים עם גבר מעוררים בי מין סלידה לא רצויה שכזו, שלא קל להתעלם ממנה. זה מתבטא גם בחשק מיני ירוד ביותר, ללא פנטזיות מיניות כמעט בכלל, מבלי לפרוק את יצריי ובאפאתיה רגשית חמורה לסובבים אותי, אי רצון לקשר זוגי רומנטי וכיוצא באלו. כן, עד לא מזמן הבנתי שכך אחיה וכך עליי להיות, אבל זה גדול עליי; אף אחד לא זרק לי הערה או דיבר איתי על הנושא בצורה מתנגדת, המשפחה שלי תומכת לגמרי, במיוחד אמי, אבל בכל זאת... עצוב לי וקשה לי שאני לא יכול להיות עם אישה, שלא תהיה בינינו הרמוניה כזו יפה. בעיניי זה לא אותו דבר גבר וגבר, אף על פי שחלקכם יאמרו שזה אותו דבר או אפילו טוב יותר. כל המאמרים על היצר הפוליגמי של גבר וחוסר האמון של גבר הוסיפו למשבר שלי שקשר אמיתי לא יכול לצמוח או להחזיק מעמד יותר מדי זמן, כמו בין גבר לבין אישה. ההתחככויות עם חברי הקהילה וכל ה"התהולליות" שלהם די הגעילו אותי, שמין הפך לדבר כזה קליל ומסחרי, זה תרם לאי השלמות עם עצמי. בעיניי ליישם את היותי הומוסקסואל, להשלים עם עצמי זה איבוד הערכים שלי, האתיקה שלי, שיצרתי לעצמי ע"י למידת לקחים מהחברה. זה ישבור את עצמי האתי שכ"כ גאה בעצמו על השיפוט שלו ועל יכולת ההשתלבות שלו בחברה, המוסר והערכים וכיו"ב, אני לא מוכן לאבד זאת חלקכם תאמרו שזה לא יגרום לי לאיבוד כלום, אבל אני מאמין שזה כן גורם לאדם לשבור מערכת אתיקה מסויימת ולבנות אחת חדשה, בהתאם לחברה שבה הוא חי (ע"ע "קהילה"), שיש בה קודים ומוסכמות חברתיות שפשוט לא נראים לי, אחרת הוא לא ישרוד בצורה אופטימלית. זה כבד עליי כ"כ...:-\ יצא לי לדבר היום עם המחנכת שלי, בצורה די מתומצתת על העניין, אבל די נעלבתי והתאכזבתי מנקודת המבט שלה. היא טוענת שאיני יודע מה אני עוד, שכנראה הרתיעה מגברים היא כי איני הומוסקסואל, אלא הטרוסקסואל שבחר להיות כזה, שנכנס להגדרה מוטעית, כמו הרבה "בני נוער תועים בגילנו". היא התעקשה שוב ושוב שזו בחירה, אולם ברגע שאמרתי לה שלו הייתי אומר לה לבחור לקיים יחסי מין עם אישה ולהקים איתה משפחה, היא לא הייתה יכולה, כך איני יכול לבחור לקיים מערכת יחסים עם אישה, היא קיבלה זאת ונרגעה יחסית... היא ביקשה ממני להתרחק מכל הקהילה ולהתחיל להשקיע בבעצמי ובלימודים. (איני עושה זאת בגלל התעסוקה שלי בכל העניינים הללו), שאולי כך תחלוף לי המחשבה שאני הומוסקסואל ולרגע תהיתי שאולי איני כזה ונשבר בי עוד משהו... אני לא יודע מה לעשות, מה להרגיש... אני רק מרגיש בערפל בלי תשובות, מבולבל ביותר. כי אני יודע שמשיכה לנשים לא הייתה לי מעולם ולפתע יש לי סוג של משיכה לנשים, שלאחרונה אני נעשה יותר ויותר מודע למוסכמות החברתיות ואני, בהתאם להן, מחדיר דברים לעצמי, שכנראה גורמים לחוש רע יותר ושלם פחות עם עצמי. אני רוצה מצד אחד להיות אני, אך מצד שני קשה לי... אי השלמות הזו רק מעוררת הדחקות, דילמות, קונפליקטים, לבטים והרהורים מעיקים ביותר ולא בריאים בכלל. כל הקטע של הומוסקסואליות טבוע בי חזק ומושרש עמוק, אבל רק, רק תיאורטית... בא לי להעיף זאת מעליי, להפסיק להתחפר, לזרום עם מה שאני, אבל איני מסוגל, פשוט לא מסוגל... אז, בכיתות ז'-יא', הבנתי שכך יהיו חיי והיה לי יחסית בסדר עם כך, שמחתי שכזה אני, השלמתי עם זאת, פשוט הרגשתי את השלמות (היחסית, אך לא מלאה), בעיקר בסביבות כיתה יא'; עכשיו זה עלה לי שוב, אין לי מושג למה... לראות בסרטים גבר ואישה, רומנטיקה ביניהם והכל משפיעים עליי לרעה וגורמים לי לחוש שונה, חריג, פגום... אני שופט את מידת השלמות שלי ע"פ הדיעות שלי לגבי מדוע הומוסקסואליות היא דבר לגיטימי, טוב, רגיל, טבעי לעומת מדוע הומוסקסואליות היא דבר לא לגיטימי, רע, חריג, לא טבעי, שנובע מהפרעה נפשית כלשהי או קיבעון באחד מהתהליכי ההתפתחות ולפי מה שאני רואה, זה די מאושש ע"י המציאות . הדיעות והעובדות, לכאורה, לגבי הומוסקסואליות בתור משהו לא לגיטימי הרבה יותר מבוססות אצלי ויותר מתקבלות; הדיעות שרואות בה משהו חיובי פשוט לא מספקות אותי לעומק.

שלום ביציק, נראה לי שאכן יצאת מהארון מוקדם מדיי מבחינה זו ששיתפת אחרים בנטיותיך לפני שעברת תהליך פנימי משמעותי של קבלה עצמית. אמנם יציאה מהארון עשויה לחזק קבלה עצמית של הכיווניות המינית, אך יש לי חשש שאתה מבלבל בין הקבלה, אשר לה אתה מצפה מהסביבה, ובין הקבלה העצמית שלך. יש לי הרגשה שהשלכת הכול החוצה בתקווה שאם תתנהג כמו גיי, תצא מהארון ותחיה "חיי קהילה לייט", כמו שאתה מכנה זאת בחן רב :), אזי תוכל לקבל את עצמך. כאילו ביקשת רשות מהחברה הסטרייטית (אולי השיא זו המחנכת שלך) להיות הומו (מתוך עבודה עם אנשי חינוך באספקט המסוים הזה אני יודע שקיימת שגיאה נפוצה בקרבם לפיה הומוסקסואליות בגיל ההתבגרות היא רק שלב זמני שחולף). המלצתי החמה לך היא לפנות אל מטפל פסיכולוגי גיי-פרנדלי, שיעזור לך לקבל את עצמך באופן הדרגתי ואולי גם יעזור לך למצוא קבוצת תמיכה מתאימה של בני גילך. נראה לי ש"משרד החוץ" פעל אצלך לפני "משרד הפנים" וכעת הזמן לקחת כמה צעדים אחורה, לפנות לטיפול אצל מטפל גיי-פרנדלי שיחבר אותך חזרה לעצמך בצורה תומכת ומקבלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

מה יכולה להיות עלות טיפול של יציאה מהארון כמה טיפולים צריך? האם מערבים הורים.חברים?

שלום אילן, עלות שעת טיפול בשוק הפרטי יכולה לנוע מ-.300 עד 500 ש"ח, אם כי העלות השכיחה קרובה יותר ל-.300 ש"ח לפגישה. מספר הפגישות שאדם זקוק להן כדי לצאת מהארון תלוי במצבו הכללי עם עצמו, עם משפחתו, עם חבריו. זה מצב אינדיבידואלי מאוד, שדורש הכרות אישית. קשה למכור "חבילה טיפולית" סטנדרטית של יציאה מהארון. בהחלט רצוי לצאת מהארון בהדרגה, מהקל אל הכבד, מאנשים שיותר קל להיחשף בפניהם אל אנשים שיותר קשה להיחשף בפניהם. את ההערכה הזו של מעגלי החשיפה רצוי מאוד לעשות בעזרת איש מקצוע גיי-פרנדלי. לאנשים מסוימים קל יותר לצאת מהארון בפני חברים מסוימים וקשה יותר בפני המשפחה ולאנשים אחרים קל יותר להיחשף תחילה בפני המשפחה ובתוך המשפחה יש לעשות מיפוי של הדמויות שבפניהן קל יותר להיחשף, אשר לעיתים יכולות לשמש חוליות שיעבירו את האינפורמציה הלאה בצורה של רשת תמיכה. המטפל בהחלט יכול לזמן אליו, תוך שיתוף פעולה עם המטופל כמובן, חלקים שונים של המשפחה והחשיפה יכולה להיעשות בתוך הפגישה הטיפולית בתמיכתו של המטפל. כל התהליך עדין מאוד ודורש אבחנה בכל שלב ושלב כדי שבסופו של דבר המשפחה והחברים יוכלו לשמש רשת תמיכה ולא גוף נוסף שיש להתמודד בפניו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

מתי כדאי לצאת מהארון כך שזה יעבור בשלום ויתקבל הכי טוב?

שלום לך, כדי לענות לשאלתך בצורה יסודית, יש כמובן להכירך אישית, אך אנסה בכל זאת להציג כלל אחד. חשוב מאוד שהיציאה מהארון תיעשה בהדרגה, "מן הקל אל הכבד". כדאי מאוד להגדיר מראש רשת תמיכה. יש אנשים שגדלו במשפחות שמרניות מאוד (המקרה הקיצוני הוא משפחה דתית או חרדית) וקל להם יותר לצאת מהארון תחילה בפני ידידים, מכרים וחברים. רוב האנשים מדברים על יציאה מהארון בפני המשפחה תחילה. גם אז חשוב מאוד לאתר בפני מי הכי קל לחשוף את עצמך. לפעמים תהייה זו אחות או אח (לנשים בד"כ קל יותר לקבל את המידע ונשים בכלל הן פחות הומופוביות מגברים). לאחר מציאת החוליה הקלה ביותר ניתן או לעבור בעצמך לחוליה הבאה הקשה קצת יותר או לבקש מהחוליה הקלה להעביר את המידע לחוליה הבאה בצורה של רשת. רק לעיתים רחוקות אנשים מכנסים את כל בני המשפחה ומודיעים להם בפורום מלא. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

אני בחור גיי בתחילת שנות השלושים לחיי. הבעיה שלי היא שאני לא מצליח (או יודע כיצד) ליצור מערכות יחסים זוגיות. קשה לי מאוד לאהוב את עצמי ואחרים, ואני כמעט ולא מצליח להיות נאהב. מאז ומעולם היו לי מעט חברים (עוד מתקופת בית-הספר והצבא שגם אז לא הייתי מקובל חברתית, בלשון המעטה). מעולם לא הייתי מקובל או מוקף בחברים. כיום, בגיל 30+, בשיגרת עבודתי שנמשכת אל תוך שעות הלילה המאוחרות, קשה לי מאוד לשבור את מעגל הקסמים בו אני נמצא (להחליף עבודה היא אופציה לא ראלית נכון לעכשיו עבורי). מכיוון שבסופי שבוע, חגים וחופשות אני פשוט לא מצליח להגדיל את המעגל החברתי המצומצם שלי, לא מפתיע הוא שאני גם מתמכר לאינטרנט - גלישה בצ'טים, אתרי הכרויות (ואתרי פורנו רבים). חיי החברתיים נסובים רק סביב אינטרנט. בשנים האחרונות, נפגשתי עם עשרות רבות של בחורים (למטרת סטוץ ו/או מתוך כוונה הדדית לנסיון ליצור קשר רציני). את הרוב המוחלט של הבחורים הכרתי באתרים כדוגמת אטרףדייטינג. נוכחתי לגלות שוב ושוב לגלות כי דפוסי החשיבה וההתנהגות הקבועים שלי כמעט ולא השתנו. בין אם מטרת הפגישה היתה סטוץ או קשר רציני - כמעט כל ההכרויות נגמרו מיד אחרי פגישה אחת בלבד. במקרים בודדים שהמשכתי להפגש עם בחור מסויים שלוש או ארבע פגישות, והקשר נגמר די מהר (בתוך שבוע שבועיים), לרוב ביוזמת הצד השני, לצערי הרב. בסופי שבוע, אני לא הולך למועדונים או דיסקוטקים - לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שאין לי עם מי ללכת. מאותה סיבה אני גם לא יוצא לחופשות ונופשים, מכיוון שאין אף ידיד שירצה להצטרף איתי לחו"ל או לבית מלון בארץ. מצבי החברתי הוא כלכך גרוע, ואני גם כמעט ולא מוזמן למסיבות (עוד מימי בי"ס היסודי כמעט ואף פעם לא הוזמנתי למסיבות). ייתרה מכך, למרות שלא אחת ביקשתי ממכרים לנסות לשדך לי מישהו, שום דבר רציני לא יצא מזה. בתקופה האחרונה הלכתי גם לפעילויות באגודה הלט"ב בסגנון מפגשי B-Gay וגם נרשמתי לחדרי כושר, אבל שוב, במבט לאחור, גם פעולות אילו לא הועילו ולא שינו דבר. לפני כארבע שנים, בפעם הראשונה והיחידה בחיי, הייתי במערכת יחסים זוגית קצרה ונפלאה עם בחור יפיפה. זו היתה אהבה סוערת שכללה מגורים משותפים. גרנו בשכנות זה לזה, כך שמגורים משותפים אחד עם השני היו דבר מיידי וטבעי. אולם, הקשר האינטנסיבי בינינו נמשך חמישה חודשים בלבד. הקשר הסתיים בפתאומיות ביוזמתו המוחלטת של החבר. למרות שניסיתי לשאול אותו מספר פעמים, החבר לא אמר לי בצורה כנה את הסיבה לסיום הקשר. הוא פשוט עזב בבת-אחת. לדעתי, חלק מהסיבות שגרמו לחבר להפרד ממני לאחר חמישה חודשים היתה חוסר הניסיון שהבאתי איתי לזוגיות המשותפת. לחבר, הצעיר ממני בחמש שנים, היו שלוש מערכות יחסים ארוכות קודמות לפני, ושבועות ספורים לאחר הפרידה ממני הוא הכיר בחור חדש, ויצר איתו מערכת זוגית ארוכה ויציבה, שנמשכה, ככל הידוע לי, שנה וחצי (ואולי יותר). הקטיעה הפתאומית והאכזרית של האהבה הביאה אותי אל אחת מנקודות השפל הגדולות של חיי. כיום, במבט לאחור, אני מסתכל בחיוך אל אותה תקופה, וגאה בעצמי על שמצאתי את הכוחות להתאושש מהסיוט התהומי שאליו נזרקתי. סיבה נוספת אפשרית לאי-הצלחה ביצירת מערכות יחסים נובעת מ"יציאה מהארון". מעולם לא יצאתי בפומבי מהארון בפני משפחתי בשיחה גלוייה ומפורשת. מאז ומתמיד שמרתי על סטטוס סקוו של עמימות וריחוק. למרות שכל בני משפחתי הקרובה והרחוקה יודעים על היותי גיי, אף אחד לא מעלה את הנושא הזה לשיחה. אימי פעם אמרה לי במפורש "שיש דברים שהיא ואבי לא רוצים לדבר עליהם". למרות שהוריי ואני מתקשים להביע רגשות בפומבי, אנחנו יודעים שאנחנו אוהבים מאוד אחד את השני. יחסי עם אחיי דומה, ואנו שומרים על "ריחוק מנומס", שמתאפיינים ביחסים קורקטיים, תקינים וידידתיים. נכון לעכשיו, זהו מצב נוח עבורי. אין לי רצון לשנות סטטוס סקוו כרגע. בשנה האחרונה, בגלל שיקולים כלכליים, אני גר במרכז הארץ יחד עם קרובי משפחה. מאז ומתמיד (עוד בתקופת מגורי עם הורי, וגם עכשיו במגורים המשותפים עם קרובי משפחה) לא הרגשתי נוח להזמין בחורים אלי הביתה, או להשאר לישון אצלם את כל הלילה, וזאת מכיוון שאני רוצה לשמור על "פרופיל נמוך" עם הנטייה המינית שלי בסביבתם של בני משפחתי הקרובה, ולהרחיק את הנושא הזה מהם ככל הניתן. אני מניח שאתחיל להזמין בחורים אלי הביתה, ברגע שאגור לבדי בדירה משלי. לדעתי, הבעיה החברתית שלי אינה נובעת בגלל המראה החיצוני שלי. מקור הבעיה לדעתי נעוץ בדימוי עצמי פגום, אופי והרגלים ודפוסי חשיבה קבועים. בניגוד להורי ואחיי שהם חברותיים מאוד ומוקפים בחברים, אני מתקשה מאוד אפילו לנהל בשיחות חולין על עיניני דיומא עם אנשים. בעבר (בתקופת התיכון, הצבא ותחילת שנות העשרים) עוד שכנעתי את עצמי שמצבי ישתפר אי שם בעתיד. כיום, אינני יכול שלא להודות בכשלוני ובעצם קיומה של הבעיה. אני סובל "מנכות חברתית". כישורי התקשורת שלי עם משפחתי, חברי לעבודה ואחרים הן עניניות, קצרות, ולא מענינות. ככל שעובר הזמן, מצבי לא משתפר. הנכות החברתית שלי הולכת וגדלה, ואני נדחק בליית ברירה אל השוליים האנטי-חברתיים. אני משדר רושם של בחור רציני, מרוחק ולא מענין. (שוב, זו אולי הסיבה שכמעט אף אחד ממאות הפגישות שהיו לי בשנים האחרונות, לא הובילה לקשר משמעותי ו/או לידידות עמוקה. יש לי עוד שאיפות, תקוות וחלומות בחיים - אבל כיום, הגעתי למצב כה פתאטי, שבו אני מתקשה להרגיש "שייך ורצוי" כמעט בכל מקום שאני נמצא. במצבי הנוכחי, הכרת חברים חדשים, שבעזרתם אוכל להחלץ מהמדבר הנפשי בו אני נמצא, היא אתגר גדול. שאיפותי בדבר מציאת אהבה והקמת תא משפחתי קטן (בעתיד ארצה להביא ילדים לעולם במסגרת "הורות אחרת") נראים כחלום רחוק בלתי מושג שקורה רק לאחרים ולא לי. תודה.

יוסי יקר, הביטויים הקשים כל כך שבחרת להשתמש בהם כדי לתאר את מצבך הם דווקא ביטויים אופטימיים, לדעתי. במקרה או שלא במקרה, בחרת בביטויים מתחום הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי ולכל אחת מהבעיות שאתה מציין יש פתרון קל יחסית. אתה, כנראה, בחור מופנם וזה בסדר גמור. לאנשים מופנמים יש יחסית מעט קשרים, אך קשרים עמוקים ומשמעותיים. כל המחקרים מצביעים על כך שמופנמות היא תכונה מולדת, אך אפשר לרכך אותה בעזרת טיפולים קלים יחסית, כגון סדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית, לתקשורת בין-אישית ולאסרטיביות. סדנאות להתמודדות עם חרדה חברתית מוצלחות מאוד, בהנחיית הפסיכולוגית ד"ר צופי מרום, תוכל למצוא ביחידה לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי במרפאת מבוגרים של בי"ח גהה. הן ניתנות, ללא תשלום, לכל חברי קופות החולים. סדנאות לתקשורת בין-אישית ולאסרטיביות תוכל למצוא ביחידה ללימודי חוץ של אוניברסיטת ת"א ושל האוניברסיטה הפתוחה במתכונת של קורס סמסטיראלי המתקיים אחת לשבוע במחירים נוחים ביותר. הייתי מחלק את הטיפול בך לארבעה שלבים: א. תנאי הכרחי להשגת שיפור הן בתחום החברתי ובוודאי שבתחום הזוגי הוא מגורים עצמאיים. כאן אתה צריך להתפשר על גורמי נוחות למיניהם, כולל גורמים כלכליים, ולגור לבד!!! ב. עבודה על הקשיים החברתיים שלך לאו דווקא בהקשר הומוסקסואלי, באמצעות הסדנאות הנ"ל. ג. מיפוי המשפחה שלך ואיתור הגורמים שבפניהם תוכל לצאת מהארון באופן איטי והדרגתי "מן הקל אל הכבד". לפעמים קל יותר להתחיל לעשות זאת עם אחד האחים (לעיתים קרובות יותר קל דווקא אם אחת האחיות, אם יש לך) ולפעמים עם אחד ההורים. אינך חייב לארגן כנס משפחתי ולהודיע בפומבי לכולם. גם לא כולם חייבים לדעת באותו שלב. משפחה אמורה לספק רשת תמיכה חברתית ורשת נוצרת חוליה אחרי חוליה בהדרגה. יכול להיות שהאחות תספר לאח, האח לאחד ההורים וכן הלאה. ד. כשתהייה מצויד בכישורים החברתיים שתרכוש בסדנאות ותהייה לך תמיכה משפחתית בבסיס הבית, תוכל להתחיל לרכוש לעצמך ידידים/חברים סטרייטים ו/או הומואים ותמצא קודם כל פתרון חברתי (עוד לא זוגי) לבדידותך. במקביל, מומלץ להפחית את שעות הגלישה באינטרנט כי בממדים שאתה עושה זאת זה מעודד הסתגרות. אחרי כל השלבים הללו תגיע לחיפוש בן-זוג לא כאדם בודד וגלמוד, חסר כישורים חברתיים, ששם את כל יהבו על בן-הזוג הפוטנציאלי. תלות היא דבר מפחיד מאוד ואף אחד לא ירצה להוות עבורך עולם ומלואו. אם תגיע לשלב של חיפוש קשר זוגי כשמאחוריך רשת משפחתית וחברתית תומכת, תשדר הרבה יותר ביטחון והרבה פחות נואשות. קודם אתה צריך ללמוד לחיות טוב עם עצמך, להיות חבר של עצמך, בהמשך חבר של חברים/ות וידידים/ות ורק בסוף לצאת לחפש בן-זוג (וגם את זה לא לעשות באובססיביות נואשת). את כל התהליך הזה מאוד רצוי ללוות במטפל מסור, שהקשר איתו יקנה לך תמיכה וביטחון. יוסי, יש בפנייתך הרבה בדידות, לפניך דרך ארוכה, אך המסר הוא בהחלט אופטימי, כי אתה מנסח את בעיותיך בצורה קשה אך אופרטיבית, כלומר, ניתן לתרגם את הבעיות לפתרונות. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly