יציאה מהארון אל מול חברי ילדות

דיון מתוך פורום  שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים

31/10/2018 | 18:16 | מאת: ביסקסואל בחו"ל

שלום פרופ' רובינשטיין, אני ביסקוסאל, בן 32. את תחילת התהליך בו הבנתי מהי הזהות המינית שלי התחלתי לפני כ-10 שנים. לאחר מערכת יחסים ארוכה יחסית עם אישה ולאחר שיחה עם חבר שהעלה את הנושא הבנתי (בהתרגשות יש לומר) שאני ביסקסואל. לקח לי זמן לעבד את זה וכ-4 שנים לאחר מכן (ללא קשרים עם גברים, אך עם התנסויות מיניות) סיפרתי להוריי ולמשפחתי הקרובה. באותה התקופה גם זכיתי בהזדמנות לעזוב ללימודים בחו"ל ומאז אני לא גר בארץ, ואת התהליכים שעברתי עם עצמי בתקופה זו לא שיתפתי עם חברים מהארץ ולא יצאתי מהארון מולם. גדלתי במושב, בו הייתה הרבה הומופביה שללא ספק השפיעה עליי רבות, אך כיום אני מרגיש צורך עז לספר לאותם חברים ןאנשים איתם גדלתי על הזהות המינית שלי, למרות שהם לא חלק יום יומי מהחיים שלי. אני די בטוח שלא תהיה בעיה בקבלה, אבל המחשבה על להודות בסוד שבו לא שיתפתי אותם עד כה מרתיעה ומפחידה אותי ואני לא בטוח מדוע. כיום אני במערכת יחסים עם גבר ובמקום בו אני נמצא אני מאוד פתוח עם הסביבה בנוגע לזהות המינית שלי, אך עם חברים ומכרים מהילדות אני לא מצליח להגיע לאותו מקום של פתיחות ונוחות, ומצד שני הצורך לספר להם מעסיק אותי מאוד ונראה שאני לא יודע ובטוח איך לעשות זאת, מבלי להרגיש שכל השנים האלו שיקרתי להם בזה שלא שיתפתי אותם בתהליך. אשמח לעצה ותודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ביסקסואל מחו"ל, יש הבדל בין שקר לבין חוסר שיתוף. נראה לי שכל אדם, לא כל שכן חבר, מודע לקשיים לצאת מהארון בחברה ההומופובית שבה הטרוסקסואליות בלעדית היא ברירת המחדל. לכן, ההשהיה בהחלט מובנת ואינה צריכה לעורר רגשי אשם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il

מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים