יציאה מהארון

בני בן ה19.5 שהינו בחור מוכשר ואיכותי נמצא בעיצומו של תהליך יציאה מהארון בפניי בניי משפחה.אביו,שאינו אדם פתוח באופן מיוחד חולה בטרשת נפוצה במצב פרוגרסיבי מתקדם.יש לנו התלבטות קשה בקשר לשאלה אם לספר לו או לא,ברור שיהיה לו קשה אבל אין לנו מושג עד כמה ומה תהיה התגובה.הייתי רוצה לדעת מה דעתך?ואם לדעתך צריך לספר לו(לי מאוד קשה עם זה שהוא יישאר היחידי במשפחה שלא יודע)איך היית ממליץ לעשות את זה והאם אנחנו צריכים עזרה של איש מקצוע ובאיזה שלב?תודה

שלום רונית, את כותבת שלך קשה עם המצב שבו בעלך הוא היחיד במשפחה שאינו יודע על נטייתו המינית של בנך, ואני שואל את עצמי מה הצרכים של בעלך (לא שלך). האם הוא היה רוצה לדעת? מה את פוחדת שיקרה אם הוא יידע? לדעתי הבלתי מחייבת, דווקא מצבו הרפואי הקשה עשוי לגרום לו להתייחס לנטייתו המינית של בנך בפרופורציות הראויות, אבל אינני מכיר אותו, אינני מכיר את היחסים ביניכם ונשמע שהצורך לגונן עליו (ואולי גם על בנך?) הוא צורך שלך הרבה יותר מאשר הצורך של בני המשפחה שאת תגונני עליהם. סביב הצורך הזה שלך לגונן על כולם ולשאת את העולם על הכתפיים אני בהחלט חושב שהיה רצוי שתפני לייעוץ קודם כל לבדך ואולי בהמשך ניתן יהיה לצרף אליו גם חלקים אחרים של המשפחה. אינטואיטיבית, נראה לי שיכול להיות שקל יותר לבעלך לקבל את הבשורה בהיותו חולה מאשר אילו היה בריא, למרות שהשיקול שלך בוודאי הוא שאינך רוצה להוסיף עליו עוד סבל, אך מהי הומוסקסואליות של הבן שלך כשאתה נלחם על חייך ורואה את המוות מול עיניך? הייתי ממליץ לך לברר אם במרכז הרפואי שבו מטופל בעלך פועל פסיכולוג רפואי (אם בשירות הפסיכיאטרי ואם ביחידה המטפלת בטרשת נפוצה), שתפקידו גם לעזור לחולה עצמו להסתגל למצבו החדש וגם לעזור לבני המשפחה להתמודד עם המחלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה.העלית בהחלט כמה אפשרויות שלא חשבתי עליהן.אני בהחלט רואה עצמי כאדם חושב ובמקרה הזה(כמו בטח במקרים אחרים בחיי)שבו אני עצמי עברתי חוויה שיש בה מן ההתמודדות לא הייתי מסוגלת לראות את כל הנקודות והאפשרויות שהצגת לבד.המון המון תודה