מיכאל

תודה רבה לך, באמת. הלוואי שבאמת אזכה לחוות את הצד האופטימי ולא הפסימי. הלוואי שפעם אחת בחיים יתגשמו לי הדברים הטובים ולא רק הדברים הרעים, כולי תקווה. אני מקנא בך מסיבה כ"כ פשוטה ואלמנטרית- אתה מקבל את עצמך וחי איתך בשלום. הלוואי וגם אני אהיה כזה. אם אוכל לקבל את עצמי אני לא חושב שיהיה איכפת לי מהסביבה שלי. בגלל שאני כ"כ לא מסוגל לחיות עם עצמי בשלום כל הבעיות שלי מתחילות. זה מעין "על ראש הגנב בוער הכובע"- כ"כ לא נוח לי עם זה ואני כ"כ לא מסוגל לקבל את זה ומרגיש רע עם זה וצורך להסתיר את זה, עד שלפעמים אני מגזים בדרך בה אני מגונן על עצמי מהעולם. אני מסבך לעצמי את החיים וחי אותם בדרך הקשה- כי קשה לי עם הסביבה שלי וקשה לי עם עצמי, ואני יודע שזה קודם כל באשמתי. אני לא יודע למה, אני פשוט לא מסוגל אחרת, לא יכול אחרת... אני לא מבין את זה, אני לא מבין את עצמי...אל תשאל. אני לא יודע איך בנאדם מסוגל לבחור לעצמו סגנון חיים כ"כ קשה ומענה. זה ממש הענשה עצמית מטומטמת שאני יכול להפסיק ואני לא מסוגל ולא רוצה. הרי הרבה יותר קל לעבור תקופה קשה אחת בחיים של יציאה מהארון, מאשר לעבור מחזור חיים שלם של קושי וסבל בהתחבאות בתוך אותו ארון. משום מה נראה שאני יודע את כל התשובות, את המקור לכל הבעיות, את הפתרון הפשוט ביותר...אבל בכל זאת פועל בצורה שגויה. משהו בי דפוק- אבל זה לא חדש לי. תמיד ידעתי את זה. אני והטימטום מנהלים רומן כבר שנים- מהיום שנולדתי. אבל כמו שאתה אומר, יהיה טוב.... חייב להיות מתישהו טוב. שוב תודה על הכל דני

הי דני, נו, טוב, נשמע שאפשר לחזור לעיצה הקבועה של ד"ר רובינשטיין ללכת למטפל גיי פרינדלי. (ואינני אומר זאת חלילה כביקורת...) אני אולי סקפטי לגבי טיפול כזה, אבל נו, סקפטי או לא סקפטי, אני הרי בטיפול כזה בעצמי וזה די עוזר לי, אצל מטפלת שלא ידעתי אם היא גיי פרינדלי או לא כשפניתי אליה, אבל התגלתה כדי גיי פרינדלי בדיעבד. תראה, מצד אחד, אף פעם לא הרגשתי ממש רע עם הנטיות המיניות שלי, אבל מצד שני לקח לי הרבה זמן לממש אותן. זה תהליך שיכול להיות די ארוך לחלקנו. אני מכיר בחור שכבר בגיל 16 יצא מהארון, וניהל חיים הומואיים פעילים, והוא גם מסביבה יחסית הומופובית אבל לאחרים זה קשה יותר. בכל מקרה,אתה לא צריך להיות כל-כך קשה כלפי עצמך. לאנשים שונים לוקח זמן כדי להבשיל. תרגיש טוב מיכאל