עוד מעט סוגר 30

שלום ד"ר רובינשטיין לאחר כמה חודשים שלא רשמתי כאן הנה אני שוב לאחר טיפול אצל מטפל גיי פרנדלי אז הפגישות שלי אצל הפסיכולוג מתקיימות אחת לשבוע ועדיין אין תוצאות כבר סיפרתי לך בעבר על כך שאני שלם עם הנטיות שלי ואני חי כגיי מוצהר,כך שבקטע הזה הפסיכולוג לא ממש עוזר ואני מרגיש שאנו גולשים לנושאים אחרים כבר שלא קשורים לנושא,השאלה איך אדע האם הטיפול יוביל למקום שאני רוצה בו או שסתם אני טוחן מים,והפסיכולוג סתם מתפרנס על חשבוני? הרי כמעט כל בן-אדם עם בעיות יכול לקבל טיפול אצל פסיכולוג , אני נמצא באותו מקום שהתחלתי בו את הטיפול. אז הנה השבוע אני חוגג 29 והלחץ והבדידות עדיין נמצאים אצלי, גיל 29 ועדיין לא מצאתי אהבה אחת זה מלחיץ אותי!!! הרי ככול שאנו מתבגרים ככה הסיכוי שנמצא מישהו קלוש יותר. אני סוגר שנה אחר שנה בלי שום התקדמות לשום מקום ותראה זה קטע מאוד מלחיץ. מה אתה מציע לי לעשות? אני יודע שאתה לא אוהב לתת עיצה במהלך טיפול אצל פסיכולוג אבל בכל זאת, איך ניתן לשבור את המעגל הנוראי והמייסר הזה?

שלום גבר השנה, אם הטיפול נמשך כמה חודשים ואתה מרגיש שהוא לא נוגע בך, אתה תמיד יכול להחליף מטפל. ההתקשרות עם המטפל אינה חתונה קתולית ואולי מטפל אחר יוכל לגעת בנקודות הרגישות/הפגיעות שלך בכל הנוגע לזוגיות בלי להכאיב לך יותר מדיי ותוך כיבוד ההגנות שלך. אני גם לא בטוח שמה שאתה חושב שלא קשור לקשייך למצוא קשר זוגי והפסיכולוג חושב שכן הוא אכן לא קשור, אך ברור שהפסיכולוג לא הסביר לך את הקשר בצורה שהבנת. על כל פנים, באופן הכללי ביותר, ומבלי לומר שום דבר רע לא עליך ולא על הפסיכולוג שלך, הקשר בין המטפל למטופל הוא בראש ובראשונה עניין של התאמה בין-אישית, ממש כמו בזוגיות, ואם אתה כמה חודשים בתחושה שהטיפול תקוע, הייתי מנסה מישהו אחר, שאיתו תוכל לעבד את הקונפליקט המרכזי שלך בין הרווחים המישניים שאתה מרוויח מעולם הסטוצים שבו אתה מקבל חיזוקים מתמידים על המראה שלך ובין הצורך שלך בקשר זוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

הי גבר השנה.. גם אני עוד מעט סוגר שלושים, והאמת היא שאני דווקא הרבה פחות פסימי ממך לגבי זה. אדרבא התחושה שלי היא שככל שעובר הזמן ואני מתבגר כך יותר טוב לי בחיים ואני יותר מאושר. לגבי זוגיות, אני ממש לא מסכים איתך, אני דווקא חושב שבגיל עשרים הסיכוי למצוא מישהו הוא קלוש הרבה יותר מגיל שלושים וזה בעיקר תקף לגייז, ולא כל-כך לסטרייטים. בגיל העשרים רוב הגייז עדיין בתהליכים של יציאה מהארון כלפי הסביבה וגם בתהליך של השלמה עם עצמם. הרבה אנשים עדיין בשלבים של בי-סקסואליות, ומעבר לזה ההורמונים משתוללים וקשה לשמור על נאמנות. בגיל שלושים כל זה מתמתן, ואנשים גם הרבה יותר זקוקים ליציבות. גם אורח החיים משתנה בגיל שלושים אצל רוב האנשים באופן שיוצר תנאים לזוגיות, למשל יציבות בתעסוקה ובמקום מגורים. מה שאין בגיל עשרים. מעבר לזה, בגיל הזה אתה עדיין אטרקטיבי למספיק אנשים. האמת היא שבזמן האחרון העליתי לעצמי את ההשערה שאולי בעצם אני בכלל לא רוצה זוגיות, והרבה יותר טוב לי שיש לי כמה מאהבים. זה הרי קצת מגוחך שאני מגדיר את האקסים שלי כאקסים שלי, בעוד אני עדיין מקיים איתם יחסים אינטימים. אמרתי את זה לפסיכולוגית שלי, והיא אמרה לי שמגיע לי שיהיו גם מאהבים וגם זוגיות...(: אני לא מאמין שהיא אמרה לי את זה. מצחיקה. אחרי זה היא קצת מיתנה את זה ואמרה שידוע שהרבה גייז חיים בזוגיות פתוחה, ושאולי זה מה שאני צריך... מעבר לזה שגם אני כנראה מסיים את הטיפול הפסיכולוגי שלי. החלטתי גם למתן את ההתעסקות שלי בתחומים האלה באינטרנט, אז אני אשתדל להיות כאן פחות, אבל לך, גבר השנה, אני לא יכול שלא להגיב...(: בברכה מיכאל

איזו מן אמירה מוזרה... על אותו משקל אפשר לומר שבגיל 20 הרבה אנשים נמצאים עדיין בשלבים של הומוסקסואליות. אין קשר בין ביסקסואליות לבין היכולת למצוא זוגיות בריאה וארוכת טווח. ביסקסואלים יכולים להיות בקשרים זוגיים מונוגמיים (כמו גם בקשרים אחרים) לא פחות טוב ולפעמים אף טוב יותר מאשר סטרייטים והומואים, והנסיון בארץ ובעולם מוכיח את זה. ביסקסואליות היא "שלב" בגיבוש הזהות המינית עבור הומואים וסטרייטים, בדיוק כפי ש"הומואיות" ו"סטרייטיות" היא שלב בגיבוש הזהות המינית עבור ביסקסואלים. אתה מוזמן לקרוא קצת חומרים בנושא, כמו הדו"חות של אלפרד קינסי או המחקרים של פריץ קליין, ולהיווכח בעצמך. לעצם העניין אין לי הרבה מה להוסיף - מסכים עם ד"ר רובינשטיין ומאחל לך, גבר השנה, שתמצא הן מטפל שתרגיש שאתה נתרם ממנו כראוי, והן זוגיות שתהיה טובה עבורך.

הי אלעד.. אין לי ספק שבי-סקסואליות היא נטייה שלמה ומלאה, ושבי סקסואלים יכולים לנהל מערכות יחסים מלאות ונפלאות עם שני המינים. הכוונה שלי הייתה שבגיל עשרים הרבה אנשים עסוקים עדיין בגיבוש הזהות המינית שלהם, בין היא תהייה בסוף בי סקסואלית, הומוסקסואליסטית, או סטרייטואליקסיסטית. כאשר בן אדם עסוק בגיבוש הזהות המינית שלו הוא מתקשה יותר ביצירת קשר, כי הוא עדיין מתלבט האם הוא רוצה קשר עם גבר או עם אשה, איזה צד במיניות שלו יותר דומיננטי. לא ניסחתי את דבריי כהלכה ומכאן אי ההבנה, ביננו, שאיננה מחלוקת כלל וכלל. אני איכנס לפורום שלך עכשיו...נזכרתי פתאום שהזמנת אותי ולא ממש באתי...(אם אתה עדיין שם...) בברכה מיכאל

"לגבר השנה", מיכאל וגם אלעד (שלא קראתי את תגובתו) אני נמצא בקשר זוגי מזה למעלה מ-5 שנים, והשאלות שעולות בחלק מהכתובים מוסיפות לעלות. אמנם, הרבה יותר טוב במצב של שניים בו ישנה מחויבות נאמנות ואהבה, מצד שני, דווקא משום שמדובר בקשר בין שני גברים ללא ילדים, עם פתיחות ושקיפות כזו או אחרת (אצלנו - ישנה "ארוניות" מסוימת), עולה התהייה האם לא טוב יותר להיות לבד, להתנסות ולחוות את חוויות הרגע, שנדמה שהם הם נותנות את הטעם שבחיים? לא יודע מה לענות. דבר אחד כן עלה לי, והוא גם בעקבות הטיפול שלי: אם לא חווית אהבה אמיתית ואתה "עוד מעט סוגר שלושים", כדאי שתמשיך בטיפול ותעסוק בענין זה ממש (האם אתה מצליח לקיים קשר טוב עם המטפל? עם אנשים בעבודה? משפחה?). אני בטוח שהקושי שאתה מתאר הוא כללי יותר ואפשר לעבוד עליו בצורה נכונה. אשמח להתעדכן במייל, אם תרצה. בהצלחה!