טיפול זוגי: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

כאבים בקיום יחסים: מהפכת הבוטוקס

סובלת מכאבים בעת קיום יחסי-מין? עד לאחרונה הטיפולים הקיימים סייעו בצורה מוגבלת וחלק מהנשים נזקקו לעבור ניתוח (ווסטיבולקטומי) טראומתי שגרם לעיתים לפגיעה ביכולת להנות מהאקט המיני. לאחרונה הגיע לישראל טיפול חדשני ויעיל, באמצעות בוטוקס, המציג תוצאות מבטיחות על בסיס הניסיון בחו"ל.     כ- 10-20% מהנשים סובלות מכאבים בעת יחסי מין. הכאב בקיום יחסים מחולק לשניים: כאב עמוק וכאב שטחי. בשני המקרים הללו הכאבים יכולים להיות חלק מרצף של תלונות ובעיות של כאב כרוני, או לחילופין להופיע בעת האקט המיני בלבד. נשים הסובלות מכאבים אלו, בין אם הם מוגבלים לאקט המיני ובין אם הם כרוניים, מדווחות על פגיעה במערכת היחסים הזוגית עד כדי קושי תפקודי, המלווה בפגיעה משמעותית באיכות החיים. מהם ההבדלים בין כאבים שטחיים לבין כאבים עמוקים בקיום יחסי מין? כאבים שטחיים בפתח הנרתיק נקראים  וולבודיניה. אחת הסיבות לכך היא ווסטיבוליטיס – בעיה מולדת שביטויה היא רגישות יתר עורית. וולבודיניה יכולה להגרם גם כתוצאה מזיהומים מקומיים, היצרות של מפתח הנרתיק ושינויים אנטומיים, היצטלקות לא תקינה של...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לטיפול זוגי

בריאות הנפש - תמונת המחשה
בריאות הנפש ממצאים ראשוניים מדוח התוכנית הלאומית למדדי איכות לרפואת הקהילה לשנת 2017 מתפרסמים כעת,...
ללמוד עוד על טיפול זוגי
טיפול זוגי: לא לחכות למשבר-תמונה

בניגוד לתדמית הרווחת, טיפול זוגי איננו מיועד רק לשיקום...

מאת: חמדה גיורא
02/08/2018
פנטזיות מיניות: מציתים את התשוקה-תמונה

יש לכם פנטזיה מינית ואתם נבוכים וחוששים לשתף את בן/ בת...

מאת: אפרת מנור
02/08/2018
הנוסחה לזוגיות מנצחת-תמונה

מרגישים שחיקה בזוגיות? בולעים צפרדעים? אפשר להתנהל לגמרי...

מאת:
02/08/2018
הפרעות בתפקוד מיני: המדריך המלא-תמונה

30% מהגברים מעל גיל 50 סובלים מהפרעה בתפקוד המיני, אולם רק...

מאת: פרופ' יוזה...
01/08/2018

טיפול זוגי: רופאים מומלצים

ליאור כהן-פסיכולוג קליני

ליאור כהן-פסיכולוג קליני

פסיכולוג קליני ,מומחה לפסיכולוגיה קלינית
(0 דירוג ממוצע)
(0 חוות דעת)
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לטיפול זוגי?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

טיפול זוגי: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום. בן 59 נוטל קסטרל מזה מספר שנים וויאגרה לפי הצורך. למרות זאת אפילו כשהזקפה ׳טובה׳ הודות לויאגרה, אני לא מצליח לגמור במשך זמן רב עד שלבת זוגי נגרם סבל ואז ממשיך לבד. מצב מתסכל למדי. האם נדרש טיפול זוגי, או שעלי להגיע בעצמי? תודה.

כאשר בהפרעות תפקוד מיני עסקינן תמיד כדאי להגיע לבד. כמובן, צריך לבדוק מה הגורם לעיכוב השפיכה, אשר עשוי להיות גופני, נפשי או משולב ובהתאם לבירור לבנות את תכנית הטיפול.

25/07/2012 | 17:56 | מאת: נירה

ד"ר היימן שלום. מהי מחלת eses האם זהו סוג של מחלת האפליפסיה אצל ילדים? האם היא אכן נדירה ? והאם ישנו טיפול למחלה זו? האם המחלה הינה כרונית או מחלת ילדות? חשוב לנו לדעת. אודה לתגובתך בהקדם.

שלום רב ESES משמעו פעילות חשמלית אפילפטיפרומית אשר עולה בתדירותה באופן משמעותי בזמן שינה עמוקה ותופסת חלק נכבד מהפעילות החשמלית בזמן שינה . ESES יכול ללוות אפילפסיות שונות , החל מאפילפסיות "שפירות " של גיל הילדות בהן מסיבה לא ברורה קיימת עלייה משמעותית בפעילות החשמלית הלא תקינה ( אפילפטיפורמית) בזמן שינה ועד מצבים אחרים היכולים להיות מלווים ב ESES כגון ילדים עם שיתוק מוחין ואפילפסיה ועוד בעבר לא הייתה התייחסות רבה להשפעות התפקודיות של ESES על התפקוד-התנהגות- למידה. מקובל היום לחשוב כי בחלק מילדים להם ESES ,פעילות זו משפיעה באופן שלילי על למידה-זיכרון- התנהגות ועל כן מקובל לנסות ולטפל ב ESES (לא תמיד קל ) במיוחד עם ברור לנו כי הילד חווה שינוי שלילי בתפקודו. מדובר במצב המלווה חלק מהאפילפסיות של גיל הילדות ( אפילפסיות מסוגים שונים) , לרוב חולף לאחר מספר שנים. החשש הוא מהנזק שהוא גורם בתקופות קריטיות של התפתחות ולמידה . בברכה ד"ר אלי הימן מנהל המחלקה לנוירולוגית ילדים והמרכז הרב תחומי לאבחון וטיפול באפילפסיה בילדים, מרכז רפואי אסף הרופא. לפרטים: המרכז הרב תחומי לאבחון וטיפול באפילפסיה בילדים: (אבחון רפואי כוללני , אבחון נוירופסיכולוגי כולל לקויות למידה מלוות והכוונה , טיפול רגשי פסיכולוגי(חרדה, דיכאון, דימוי עצמי נמוך המלווים לעתים קרובות את מחלת האפילפסיה) , טיפול זוגי ומשפחתי (תמיכה וחיזוק המשפחה בהתמודדות עם המחלה) , ליווי והכוונה (Case management). מירית: 089779160 נועה: 089542071 מירפאה פרטית: 037361593

17/04/2012 | 13:56 | מאת: מישהיא שאוהבת

שלום רב, אני נסערת ודי מבולבלת ומקווה שאוכל למצוא בפורום הזה מעט תשובות. ניהלתי זוגיות של מספר חודשים עם חולה סכיזופרניה- הוא סיפר לי מיד בתחילת הקשר שאיבחנו אצלו מספר שנים קודם לכן סכיזופרניה פרנואידית והוא מטופל בכדורים. קיבלתי אותו כמו שהוא למרות כל החששות וזאת לאחר שקראתי רבות על המחלה והתייעצתי בפורומים עם בנות שלהם בני זוג הלוקים בסכיזופרניה. הקשר החל מדהים ועברנו לגור יחד- הוא עצמו מנהל אורח חיים נורמאלי- בעל מקום עבודה מסודר, יש לו חיי חברה והוא חברותי לסובבים אותו. ביננו היו עליות ומורדות- למדתי לזהות סיטואציות שהוא נכנס לאפיזודה פרנואידית - רק לפי המבט המבוהל בעיניים. לעיתים ציין בפני שרצים לו בראש "סרטים" גם לגבי ושאני כביכול נשלחתי כמעין מרגלת אחריו. כפי שציינתי קראתי רבות על המחלה ולמדתי להתמודד עם הסיטואציות, למרות ששאלתי אותו מספר פעמים מה אוכל לעשות כשזה קורה והוא ציין שבעצמו אינו יודע. לא הכל עבר על מי מנוחות- מספר חודשים לאחר שהתחלנו לצאת וכבר גרנו יחד, הוא החליף את סוג הכדור וזה בדיעבד עשה לו לא טוב- היחס כלפי השתנה והיה תקיף יותר, בכמה סיטואציות הוא כינה אותי שקרנית ולא משנה מה שניסיתי לומר לו מבחינתו רק הצתדקתי ומה שהוא אומר זה מה שנכון. הדף קצר מלהכיל- באחד הויכוחים עזבתי את הבית לבקשתו וחזרתי לאחר מספר ימים לאחר שניהלנו שיחה- הוא ציין בפני לא אחת כמה הוא אוהב אותי, כמה שהוא רואה את החיים שלנו המשותפים יחד, ילדים.. כפי שציינתי, שונה לו סוג הכדור ומשם החלה השפעה קיצונית על התנהגותו- מאדם שאני מכירה ואוהבת, נתקלתי באדם שלעיתים לא הכרתי מי עומד מולי. עשינו הרבה דברים יחד, ניהלנו משק בית ביחד, חגגנו יחד את החגים. לפני מספר ימים בפתאומיות ובצורה מאוד קרה ואכזרית, הוא אמר לי שהוא רוצה להפרד כי הוא לא אוהב אותי(כאשר אמר לי שהוא אוהב אותי יומיים קודם לכן ותכנן לעשות דברים יחד),שמתי לב לשינוי בהתנהגות יום קודם לכן- הוא פשוט אמר לי את זה בקור, המבט שלו בעיניים היה קר ונראה כמלא שנאה מסיבה שאינה ברורה לי. הוא אמר לי זה לא הזיה שלי זו המציאות אני לא אוהב אותך ותתחילי לארוז.. הוא גם החליף את המנעול לדירה... אני לא מצליחה להבין מה קרה וזה די כואב שהזוגיות מסתיימת כך לאחר כמה חודשים טובים יחד... מה לעשות?האם יש מה לעשות? האם שווה בכלל לנסות- נראה שמדובר בדפוס התנהגותי שלו בסיטואציות של לחץ ואני באמת לא מצליחה להבין איך תוך יומיים הוא "לא אוהב אותי" ולדבריו הנוכחות שלי בבית סתם היתה נוחה לו... אשמח לעצותכם

19/04/2012 | 11:55 | מאת: צחי

"שומר נפשו ירחק". אם חייך יקרים לך תתחילי לחפש זוגיות אחרת. במצבים מסוימים בסכיזופרניה החולים נעשים עויינים גם כלפי אנשים הקרובים אליהם כמו הורים וילדים. כל תאור שמנסה ליפות את המציאות הזו לא יעזור.....

אני חי מזה 12 שנה עם בן זוג חולה בסכיזופרניה םרנואידית. הזוגיות שלנו מושלמת . הוא מתנהג יפה רגיש ורומנטי.אך ישנן התפרצויות על רקע קנאה ואז הוא הופך לאדם אחר אכזרי . לא מאמין לי ולא נותן לי לדבר.זה מתדרדר לפרידה . אנו לא חיים בבית משותף עד היום אלא בבתים נפרדים. ממליצה לך להפרד . זה קשר מורכב וקשה גם אם אוהבים מאוד.

19/04/2012 | 20:42 | מאת: דניאל

שלום לך יקרה, התרגשתי לקרוא את דבריך...את מתארת חיים מצד אחד בזוגיות בזמנים טובים,מצד שני בפחד ודריכות מהלא צפוי. למדת להכיר את המחלה כדי להיות לצד בן זוגך,הוא לפי מה שאת מתארת,די ניסה לשלוט בך ושיחק ברגשותיך אולי אף בחוסר מודעות. קבלי את זה כהזדמנות שהצילה את חייך! יש קו דק מאוד בין מה שאת מתארת לבין להפוך לאישה מוכה ואל תתני לאף אחד-לא משנה מה,להפוך אותך לשק החבטות שלו ולהיות כצעצוע שכשטוב לו הוא איתך וכשלא טוב לו הוא עולב בך ועושה כרצונו כגון מה שתיארת-להוציא אותך מהבית בקרירות ואכזריות-לא נשפוט את הבחור,כיוון שהוא לאו דווקא מודע לחומרת מעשיו.לך אני אומר ילדה-תמשיכי הלאה,מישהו שומר עליך מלמעלה!

שלום. בן אדם הוא יותר מ"אבחנה" ואין הדרכה על "איך חיים עם מתמודד עם סכיזופרניה" - הרי כל אדם הוא אדם ומלואו בזכות עצמו לפני מתן של כל כותרת אבחנתית. צריך להכיר את האדם - לא את האבחנה. בכל אופן כדאי ללמוד על סכיזופרניה באופן כללי (ספרים, רופאים, אינטרנט וכד') כדי ללמוד להכיר סימנים ודרכי טיפול - אך לזכור שההפרעה אינה מגדירה את האדם. כמו כן מומלץ להכיר משפחות אחרות של מתמודדים. יש מסגרות רבות (וכבר כתבתי על כך רבות) שניתן להיעזר בהן בין השאר: מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/, ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il, בית אקשטיין http://www.b-e.org.il/htmls/home.aspx, עמותת אנוש http://www.enosh.org.il/ ועוד. בשורה התחתונה את תצטרכי להחליט אם הוא מתאים לך או לא אחרי לקיחת כל הדברים בחשבון. אפשר גם לשקול טיפול זוגי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

10/05/2012 | 00:12 | מאת: פעם היית גם

הוא זה שמגלה פה אנושיות ובגרות, בעוד שאר המגיבים הם מוסתים וכמעט גזעניים כלפי "חולי" ה"סכיזופרניה". האמת שאני חייב לציין זאת לטובה כי זאת פעם ראשונה שאני נתקל בפסיכיאטר שאומר משפט שפוי כמו "בן אדם הוא יותר מאבחנה". בלי ציניות. פגשתי לא מעט פסיכיאטרים בחיי שהטילו רפש סיטונאי על האוכלוסיה, וטוב שיש גם צדיקים בסדום כמאובחן בסכיזופרניה גם אני נתקלתי בשלל דעות קדומות בזוגיות. אחד השיאים היה כשיצאתי לפני מספר שנים עם עו"סית קלינית בהתמחות,בחורה באמת מתוקה, שרק אחרי מספר חודשים גילתה (יותר נכון, גיליתי לה מתוך יושר ) את האבחנה הישנה שלי - ופה הקשר הסתיים. חד וחלק. מדהים כמה הסטיגמות האלה חזקות ומרושעות. ברור שהפסיכיאטרים , בממסד, הם אלה שיוצרים אותה, ויש לקוות שהרפורמה שתעביר את הטיפול באנשים עם קשיים נפשיים לבתי חולים רגילים שלא נראים כמו גטאות מוקפי חומה ,תשנה גם את היחס החשוך של הקהילה לאותו מגזר מודר, היחס המכוער שנחשף פה דרך התגובות של הגולשים.

18/05/2012 | 18:42 | מאת: שרית

ואני יודעת שזה לא הכי כיף לשמוע ... אני הייתי נשואה לחולה סכיזופרניה פרנואידית... 4 שנים (שנראו כמו 100 שנה לפחות). יש לו אישיות מדהימה ... ואפשר להתאהב בו בקלות... יש לנו 2 ילדים משותפים... (מדהימים)... מה שחשוב שתביני שזוהי זוגיות מאוד לא בריאה.. הרבה פעמים את תכנסי לפחדים... לא תביני מה הוא רוצה ממך או מה עשית לא נכון... הרבה פעמים הוא ינסה לנתק אותך משאר העולם בגלל הפחדים שלו... בבקשה - אל תעשי את הטעות הזאת! תצתרכי להתמודד איתה כל חייך... מאוד קשה להיפרד מאדם כזה ... ולא הייתי מאחלת לאף אחד לחיות בפחדים של אחרים.. המון בהצלחה בהמשך הדרך... מקווה שתבחרי בדרך נכונה יותר בישבילך...

ד״ר גידי היקר, אני אמורה להכין ולהגיש מסמך כבד לעבודה, עוד יום וחצי. הזמן שקבעתי עם המעסיק לביצוע המשימה - שבועיים, בהחלט אמור היה להספיק. ספויילר - הנה אני יום וחצי לפני הגשה, עדיין לא הצלחתי לכתוב כלום. פיסקה אחת בקושי... למה? הכל. כל התירוצים כולם. אומנם יש קשיים אמיתיים בתקופה זו, אך בסופו של דבר, לא מאמינה שזה מצדיק את מצב ההתקדמות הכה רשלנית של המסמך הזה... אז מה היה לי בשבועיים האחרונים - התינוק שלי היה חולה הרבה לאחרונה... לא ירד לי מהידיים, לילות לבנים וקשים, גם נדבקתי ממנו... וכבר שבועיים לא ממש עובר לי, כי אין מנוחה פיסית ונפשית. היחסים עם בעלי הדרדרו מאד מאז לידת בננו השני. נוכחותו מלאת הכעסים, האשמות וביקורת... הביאו אותי לתחושות קשות ביותר של חוסר אונים ויכולת ובשלב מסויים הרגשתי מרוקנת לחלוטין. ממש תחושה פיסית, כמו נופלת לתוך בור שחור ללא תחתית... שאני לא יכולה יותר לשאת את הכאב הנפשי שבחיים האלה, מתענגת על מחשבות של המתת חסד. שם הבטחתי לעצמי שלא להתאבד, כדי לא לעשות עוול לילדים שלי ולשמור עליהם הכי טוב שאני יכולה. לא מוכנה שיסבלו כמוני, רוצה להישאר לוודא שכך יהיה. (במקביל המוח הלא חברי שלי אומר לי שגם זה תירוץ כדי להמשיך לחיות אבל צריך משהו גדול מהסבל כדי להחזיק וזו האהבה לילדים...) פניתי לעזרה מקצועית. קיבלתי ציפרלקס במינון שהלך וגדל... התחלתי ללכת לפסיכולוג... עם זאת היחסים שלי ושל בעלי הגיעו לשיאים חדשים של שפל דווקא ובמיוחד בשבועיים האחרונים הללו, בהם אני אמורה להיות בריכוז שיא. התפללתי והתחננתי ליותר הבנה ותמיכה, על מנת שאוכל להצליח בפרוייקט זה בעבודה... ההפך המוחלט קרה איתו. ואני יודעת שזה לא אמור להיות משנה, בסוף, האחריות לביצוע מוטלת עליי. פרט נוסף קטן ולא מפתיע של רקע... גדלתי קשה. אבא אגרסיבי, קר ואלים שלא רואה דבר מלבד המטלה שיש לבצע וכל האמצעים כשרים. כל הילדות תהיתי אם הוא בן אדם, אם יש לו רגשות כמו כולם או אולי הוא זן אחר ולא מוכר. אמא נוירוטית, חונקת, היסטרית. גם מרביצה מידי פעם אך הקושי האמיתי מולה היה מפגן הרגשות הקשים שלה ולא הפיסי. ושוב לעיניין העבודה. תמיד היו לי ספקות לגבי יכולות הביצוע שלי בעבודה, הן בגלל התחום הריאלי שאינו קוסם לי ואליו התגלגלתי, והן בגלל הפרעות באישיותי של קושי קיצוני לעמוד בזמנים. (אני תמיד מאחרת. תמיד. לכל מקום. אולי תפצח את התעלומה ותגיד לי למה?) איכשהו הבוס כל כך מאמין בי ומביע הערכה לתוצריי שאיכשהו בולע את הצפרדעים שלי ונתן לי את ההזדמנות הזו בעבודה.... הזדמנות שאני הולכת לפספס בענק עם אות קלון, אם לא אצליח להזיז את עצמי למחשב מייד ולא לזוז עד שאסיים.... על פי הפידבקים בעבודה ומהסביבה אני אמורה להיות מאד בטוחה בעצמי... אני לא. עמוק בתוכי כל הזמן נדמה לי שזו סתם הצגה שאני משחקת כדי לשרוד, לספק את הסחורה, זו לא אני ובמוקדם או במאוחר יעלו עליי, על התרמית. לציין שהבוס אמר לי בעבר כמה וכמה פעמים שאין עוד אנשים בחברה ובכלל באיכות שלי, שמסוגלים להוציא מסמך ברמה שלי ומפרגן לי רבות בהקשר זה. על פניו אני אמורה להיות רגועה ובטוחה בעצמי לא כן?.... כמובן שלמרות הסופרלטיבים, הוא סובל מאד מחוסר היכולת שלי לעמוד בזמנים ולהציג תפוקה בקצב סביר... וכעת, אני לא מסוגלת להרים את עצמי ופשוט לעשות את זה. כל הזמן רק חושבת על העבודה, כמה חשוב שאצליח להוציא משהו, כל דבר, שאנשים תלויים בי. שהבושה תאכל אותי עוד יום וחצי כשאגיד לו שאין לי כלום. אפילו לא טיוטא ראויה. אעשה צחוק מעצמי ואחסל את עצמי שם סופית. שלא לדבר על זה שאתקע אותם באמצע תהליך חשוב... הכל ידוע ונידון בכפייתיות אצלי בראש. אבל אין התאמה לפעולה. אני תקועה, קפואה, חלושה, הראש שלי לא בהיר, מלא עננים... מה עושים?!!! ככה מעכשיו לעשיו?!! איך קמים? איך פשוט עושים, בלי לחשוב כל כך הרבה, כמו מכונה שפשוט פועלת וזהו (כאן אני קצת מקנאה באבא שלי חח), אין כלום. אולי יש איזה תרגיל, מנטרה, מחשבה להחזיק בה... בבקשה בבקשה, אם תוכל לזרוק איזו עצם....בהקדם.... תודה רבה מראש!

שלום תתי, הצטערתי לקרוא על קשייך הרבים בחזיתות כה רבות. אין לי "פטנט" שיפתור חרדת ביצוע תוך פחות מיום שנותר עד הגשת המסמך ואני מבין, לצערי, שזו הקטנה שבבעיותייך. השילוב בין טיפול תרופתי ופסיכולוגי הוא השילוב המיטבי והמלצתי היא לדבוק ולהתמיד בו, גם ברגעים שאת מרגישה תקיעות בתהליך. התייעצתי עם הפסיכולוג האם רצוי לשלב גם טיפול זוגי כדי לשקם את נישואייך מבעוד מועד. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

פורומים בנושא טיפול זוגי
פורום פסיכותרפיה
ליאת ברעוז תענה על שאלות הגולשים בתחומים הנוגעים לפסיכותרפיה, כגון: חששו...
פורום טראומה והלם-קרב
הפסיכותרפיסט ד"ר דרור גרין ישיב על שאלות הגולשים בנושאים הנוגעים בטראומה...
פורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר
ירדן פרידון ברשף תשיב לשאלות הגולשים בתחומים הנוגעים לפסיכולוגיה של הילד...