חיי נצח בארון?

שלום ד"ר רובינשטיין. אני יודעת שאתה לא כאן עד חודש הבא,אבל המכתב הזה חשוב לי אז החלטתי לכתוב,אני מקווה שתוכל לענות לי. אני בת 16,לומדת בכתה יא',בת יחידה ולסבית עמוק בארון. אני יודעת על הנטייה המינית שלי מגיל 13 ואין לי שום בעיה אם זה,אני לגמרי שלמה עם עצמי. הבעיה היא שאני לא יכולה לספר לאף אחד,ההורים שלי לגמרי הומופובים [שמעתי מהם עשרות הערות הומופוביות] וזה תקף על שאר המשפחה המורחבת. אמא שלי וגם דודות שלי מאוד רוצות שאני אצא עם בחור ובעתיד אתחתן,כמובן. כל הזמן יש שאלות "נו,יש לך חבר?". התכנון שלי הוא לעבור לגור במרכז כשאסיים צבא ואז ההסתרה תהיה פחות בעייתית. אך זה לא פתרון,הרי תמיד יהיו שאלות ודאגות לגבי בן זוג. בנוסף לזה,אמא שלי מאוד מגוננת,לדוגמא,כשאני יוצאת היא תמיד שואלת לאן ומתקשרת עשרות פעמים.. -לגבי החברות,אני לא בטוחה מה היחס שלהן לקהילה ומה הדעות שלהן ואני מאוד רוצה לספר להן אבל אני פשוט לא מסוגלת,יש יותר מדי פחד שמה הן יירתעו ויתרחקו ממני. בשנה האחרונה,בעיקר,אני מרגישה מאוד לבד,עניין הנטייה המינית וההסתרה מלווה אותי לאורך כל היום,כל יום וזה הדבר העיקרי שעליו אני חושבת. אני לא יכולה לחיות בארון לנצח,אבל אני גם לא יכולה להתמודד עם כך שהמשפחה לא תדבר איתי [ובגיל הזה זה לא בא בחשבון,כי אני לא עצמאית..] או להשאר בלי חברות. אני מאוד שלמה עם היותי לסבית,אבל אני פשוט לא אוכל לחיות ככה! אני לא יכולה להכיל את כל הדברים האלו בתוכי! אני אומנם צעירה,אבל אני מרגישה שיש בי כל כך הרבה דברים ורגשות שפשוט רוצים לפרוץ,אבל אין עם מי לדבר ואין כתף לבכות עליה.. יש עוד חלק להרגשת הבדידות,אני מאוד רוצה אהבה. בגיל הזה חווים אהבה ראשונה ולי אין את זה! אני ילדה מאוד סגורה וביישנית,מה שמקשה עוד יותר. אהבה זה הדבר העיקרי שאני רוצה! ואני לא יודעת מה לעשות,איך להשיג את זה. אני יודעת שאם תהיה לי זוגיות אני ארגיש הרבה יותר טוב ואולי היציאה מהארון תהפוך לקלה יותר. חוץ מזה,שאני מרגישה שיש לי כל-כך הרבה לתת. מה אפשר לעשות בנוגע למשפחה ולעובדה שאני לסבית [ובת יחידה..]? האם יש דרך קלה לספר לחברות? מה אפשר לעשות עם תחושת הבדידות? עם התחושה שאין טעם לקיום שלי? עם העובדה שאין אף אחד שאפשר לחלוק איתו את כל הדברים שעוברים עליי? האם יש דרך למצוא מישהי כשאני נמצאת כל כך עמוק בארון? הודעה ארוכה וקצת מסורבלת.. אני מקווה שתוכל להשיב לי. תודה רבה ולילה טוב.

שלום בתאל, המכתב שלך מאוד מרשים מבחינה זו שהוא מעיד על ראייה מפוכחת ומציאותית מאוד ומתייחס לניואנסים שונים במצבך. כמובן, בגלל שאת לא מדחיקה ורואה את המציאות בצורה נכוחה, את סובלת יותר. את מאוד צעירה וכמו שאת כותבת, כל עוד את תלויה בהורים כלכלית, לא הייתי מציע לקחת סיכון ע"י יציאה מהארון. עם זאת, את צודקת שקשה מאוד להכיל את הסוד הגדול בתוכך בלי להתחלק בו עם אף אחד. בגלל גיל ההתבגרות הקשה בפני עצמו, גם לחברותייך, לא הייתי מציע לך לקחת סיכון גם בתחום זה. לעומת זאת, בהחלט הייתי ממליץ להיעזר באחת מקבוצות התמיכה של איגי www.igy.co.il באזורך, שם תוכלי להתוודע אל בני ובנות נוער במצבך, להפחית במידה ניכרת את הבדידות ואף להתייעץ עם אנשי מקצוע הפועלים בהתנדבות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly