יציאה מהארון והתחלת מפגשים עם גברים

לגידי שלום, אני בחור בן 25, סטודנט, שנמשך רק לבנים, אבל לא היו כל יחסים בין היתר משום שלא יצאתי מהארון בפני המשפחה שלי ואני חושש שאם אתחיל ליצור קשרים הדבר יגיע דרך צד שלישי כלשהו להוריי. מצד שני, יש לי חששות עד כמה הוריי מוכנים לקבל את הבשורה הזו למרות שהם מאוד תומכים ואוהבים. האם כדאי לספר להם? האם באמת קיימת אפשרות שמישהו "ילשין" עליי בפני הוריי? אם יש חומר הסברה בנושא, אשמח אם תפנה אותי אליו. תודה אייל

שלום פרופסור, קצת ארוך. מגיל ילדות היה לי פחד מהומואים, בגיל 17 התחלתי לחשוב אולי אני כזה. ולאחר זמן אמרתי לעצמי שאני כזה. בגיל 19 התאהבתי בבחורה ויצאנו למשך 3 שנים, במשך שנה הייתי מאוהב ואובססיבי, לאחר מכן המחשבות באו והלכו, עד שלא יכולתי לשאת אותם וסיימתי את הזוגיות. בגיל 27 התחלתי לצאת עם משהי בזמן שהמחשבות נמצאות בראשי, לאחר כחודש בזוגיות המחשבות נעלמו והייתי אובססיבי לאותה הבחורה. לאחר כחצי שנה המחשבות חזרו ושיתפתי אותה, היא קיבלה את זה והמשכנו בזוגיות ולאחר פרק זמן הזוגיות נגמרה, לא עקב המחשבות, אך לאחר שזה נגמר המחשבות מיד חזרו. קיים בי פחד מהמחשבה הזו, אני מפחד שאני כזה. במשך 10 השנים בזמנים שלא חשבתי על המחשבה הזאת אמרתי לעצמי "איך חשבתי על זה"? וכשהמחשבה חוזרת אני מרגיש כאילו אף פעם לא שכחתי אותה. אני לא יודע מאיזו סיבה המחשבה הופיעה. אני אציין שבזמנים שאני לא חושב על זה אין לי בעיה לנשק חברים בפה אין לי התעוררות מינית מיזה, אבל כשאני חושב על זה אני מפחד מיזה ולא מסוגל לעשות את זה. ראיתי גברים ערומים ולא הייתה לי התעוררות מינית, אך יחד עם זאת אני מפחד לצפות בפןרנו גייז מהפחד שאולי תהיה בי התעוררות. המחשבות כ"כ עמוקות בראשי עד כדי כך שאני מאמין שאני הומו. אני מבולבל ושוקע במחשבה. דוגמא למחשבה אובססיבית שהייתה לי: במשך שנה חשבתי שיש לי בעיה רפואית, למרות שבדיקות הראו שלא, האמנתי לעצמי שיש לי ובמשך שנה שלמה מנעתי מעצמי לעשות דברים מסויימים מרוב שפחדתי. בשלב מסויים, רציתי שהמחשבה על אם אני הומו תחזור רק כדי לשכוח את המחשבה השנייה, וזה עזר. אשמח לתשובה.