התבודדות חברתית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

א-מיניות: הנטייה המינית שנשכחה

לצד הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות ומשיכה לשני המינים, הוגדרה בשנות ה-50' של המאה הקודמת נטייה נוספת. האם מדובר בהפרעה בחשק המיני או בתופעה נורמלית? הביולוג אלפרד קינסי, שהניח את היסודות לתחום הסקסולוגיה, זכור בעיקר בזכות הדוחות המפורסמים שלו על מיניות האדם, ובזכות רצף שבע דרגות המשיכה המינית שהגדיר, הנע מהטרוסקסואליות בלעדית להומוסקסואליות בלעדית, כשבתווך 5 דרגות של ביסקסואליות (משיכה לגברים ולנשים). הרבה פחות זוכרים כי כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת, הוא הצביע על נטייה מינית נוספת, שהיא למעשה העדר משיכה מינית לאף אחד מהמגדרים, תופעה שהופיעה בקרב כ-1.5% בקרב גברים ו-3-4% בקרב נשים (האחוזים משתנים כתלות במצב משפחתי). בסקר מקיף שנערך בשנת 1994 בקרב 18,876 בריטים ציינו 1.05% מהמגיבים שמעולם לא חשו משיכה מינית לאף אחד. מהי א-מיניות? (אילוסטרציה) חוסר משיכה או חוסר חשק? ההגדרות השונות לא-מיניות כוללות העדר משיכה מינית לאף...
ללמוד עוד על התבודדות חברתית
איך לסייע למתבגרים להתמודד עם התאבדות של חבר?-תמונה

התאבדות מתבגרים היא תופעה כאובה, המותירה צלקות רגשיות בקרב...

מאת: ד"ר שירי...
07/01/2020
התמכרויות בני נוער: חובה לטפל בהקדם!-תמונה

הסיוט הגדול של כל ההורים: התמכרות של ילדיהם המתבגרים -...

מאת: אלנה צ'רבקוף
24/10/2018
אפילפסיה: אין מודעות ותקציבים-תמונה

יום המוח הבינלאומי: כ-70 אלף ישראלים סובלים מאפילפסיה, גורם...

מאת: מערכת zap...
22/07/2015
כלבים וחתולים: פצע ליקוק עצמי-תמונה

החתול שוב שורט? הכלב מלקק את עצמו וגורם ליצירת פצע ליקוק...

מאת: ד"ר רון רם...
06/10/2014
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להתבודדות חברתית?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

התבודדות חברתית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אני לא רופא , אלא בן 16 שחקר באינטרנט ובפורום וכותב למען התיקונים. ישנן 72 תרופות פסיכיאטריות (שאני מכיר). כל התרופות משפיעות על נוירוטרנסמיטורים , מעבירים עצביים , שהם הורמונים , כלומר שליחים כימיים , שתפקידם להעביר פקודות למוח. ניתן לחלק ל4 סוגים: 1) נוגדי דיכאון~ מעלים סרוטונין ונור~אדרנלין. מעבירים עצביים אלה אחראים על מצב הרוח. כלומר , כשהרמה שלהם עולה , הם גורמים לאופוריה. סרוטונין בעיקר כשאוכלים. נו-אדרנלין מסייע להתמודדות עם לחץ. 2) נוגדי פסיכוזה~ מאזנים את רמות הדופמין. בדור החדש גם סרוטונין.. חוסר איזון במעבירים עצביים אלה גורמים בעיקר לבלבול , חוסר ארגון מחשבתי , ושאר התסמינים של פסיכוזה. 3) נוגדי חרדה , ביניהן 8 בנזודיאזפינים , תרופות הרגעה לחרדה שהם גם כדורי השינה , אשר החומר הפעיל בהן הוא מלטונין (גאבא~GABA) שהוא הורמון השינה. היחידות שפועלות תוך 30-120 דקות. לעומת השאר שפועלות תוך 1-6 שבועות ומגיעות לשיא תוך 4 חודשים. ו2 אחרים: אוטרקס וסורבון. 4) תרופות למחלות אורגניות , ביניהן: מייצבי מצב רוח~ מאזנות את רמת הסרוטונין ונור-אדרנלין. וכן שומרות על האיזון מפני שינויים. משפיעות גם על גלי המוח , ולכן משמשות לטיפול גם באפילפסיה. נוגדי דיכאון ישנן 24 נוגדי דיכאון ב7 משפחות: 1)פרוזק המשפחה הכי חלשה וחדשה היא הפרוזק. פותח ב1988. המיוחד בה הוא , שכל נוגדי הדיכאון מעלים סרוטונין ונור-אדרנלין ונוגדים היסטמין ואצטיל-כולין. אבל פרוזק מעלה סרוטונין בלבד ולא נוגד היסטמין ואצטיל כולין. מה שעושה את זה לתרופה הקלה ביותר. מאותה סיבה היו מקרים שלא ניצפו תופעות לוואי. תופעות לוואי: דיכוי תיאבון , כאב ראש , הפרעות שינה , דיכוי חשק מיני , טשטוש , שלשול וכאבי בטן. אלה השכיחות שנעלמות עם הזמן. במקרה של פרכוסים , יש לפנות לחדר מיון. במקרים של פריחה וגרד , הקאה או קצב לב לא תקין יש להחליף תרופה. תרופות במשפחה יש 6 תרופות במשפחה: 1)פריזמה. מעורר. לכן משלבים עם חצי מ"ג קלונקס למקרה של היפראקטיביות או הגברת מחשבות המוות. 20-80 מ"ג. 2)סרוקסאט. מרגיע. 20-60 מ"ג. 3)פווקסיל. הכי חלש. 50-300 מ"ג. 4) לוסטרל. חלש. 50-200 מ"ג. טראומה. 5) ציפרמיל. הכי מדוייק. 20-60 מ"ג. גריאטריה. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 6) ציפרלקס. חרדה. הכי חזק. הכי מהיר. פועל אחרי שבועיים. לעומת 3-6 שבועות פרוזק. 5-20 מ"ג. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 2)אדרונקס. פועל רק על נור-אדרנלין. ובזה יחודו. לטיפול בסובלים מתסמינים של חוסר מוטיבציה וערך עצמי. 4-12 מ"ג. פועל תוך שעתיים למשך 12-16 שעות. השפעה מורגשת תוך 10-14 ימים. תופעות לוואי: התייבשות והשתנה , הפרעת שינה , עצירות , הזעה , כאב ראש , בחילה , סחרחורת , פגיעה מינית , דיכוי תיאבון. במקרה של הגברת קצב הלב , יש להחליף תרופה. 3) סרזוניל/טרדוזיל/רמרון/בונסרין יש לו פעולה מיוחדת. חוסם קולטן אלפא2. כך מעלה סרוטונין ונור-אדרנלין. רמרון: 15-45 מ"ג. בונסרין: 30-90 מ"ג. סרזוניל/טרדוזיל: 50-600 מ"ג. מתחיל להשפיע אחרי שעתיים למשך יומיים. לאנהדוניה. תופעות לוואי: עייפות , עליית כולסטרול , עצירות , התייבשות והשתנה, תיאבון מוגבר , בלבול , קושי בהשתנה , התנהגות , הקאה , שפעת. במקרה של התנפחות רגליים , יש להחליף תרופה. מיוחס יותר לרמרון. לסרזוניל פחות תופעות לוואי. 4)זייבאן. מעלה דופאמין ונור-אדרנלין. לכן דיכוי התיאבון שלו הכי חזק. משמש בעיקר לגמילה מעישון. 150-300 מ"ג. 44.2% גמילה אחרי 6 שבועות. תחילת ההשפעה אחרי שבוע. אך כמעט ולא משתמשים בו לדיכאון. כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. תופעות לוואי: אי-שקט , חרדה , עצירות , קשיי שינה , סחרחורת , התייבשות והשתנה , כאב ראש , הזעה , בחילה. במקרה של: פרכוסים , הקאה , טשטוש , קצב לב , יש לפנות לחדר מיון. 5) אפקסור איקסל וצימבלטה. אפקסור 37.5-225 מ"ג. איקסל 200-600 מ"ג. צימבלטה 120 מ"ג. פועלים תוך 1-8 שעות למשך יום. לדאגנות והפרעות אכילה. כמעט ולא משתמשים לדיכאון , כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. בעיקר סרוטונין וגם נור-אדרנלין. לדיכאון קשה. תופעות לוואי: איקסל: עצירות , התייבשות והשתנה (שתו מים ומסטיק/סוכריה), עייפות , בחילה , סחרחורת (אסור לעבור משכיבה לעמידה) , כאבי ראש, פגיעה מינית , עייפות. במקרה של: קצב לב לא תקין , טשטוש , שיווי משקל , חולשה , יש להחליף תרופה. אפקסור: בחילה , כאב ראש , הפרעת שינה , התייבשות והשתנה , נמנום , אי-שקט , הזעה. 6) אורוריקס. נרדיל ומובמיד. מפרקים חומרים במוח. מעלים לחץ דם. לכן זו המשפחה הכי פחות שימושית. הכי חזק אחרי טריציקליים. נרדיל 15-90 מ"ג. נוגד חרדה. מגביר אנרגייה. תופעות לוואי: מגביר תיאבון , סחרחורת , נדודי שינה , שפיכה מאוחרת, כאב שרירים , כאב ראש , קישיון צוואר , בחילה , דפיקות לב , הפרעת ראיה , כאב חזה. להמנע מ: חלב , בירה , נקניקים , כבד , דגים , אבוקדו , שעועית , בננה, תאנה. מובמיד 150-700 מ"ג. 7) טריציקליים וטטרציקליים. הכי חזקים. סרוטונין ונור-אדרנלין. טריציקליים: טופרניל. התקפי חרדה. הכי ממריץ. נדודי שינה. 75-200 מ"ג. 2-6 שבועות. הכי חזק. נורטילין. כאב. הרטבת לילה. 30-100 מ"ג. 2-6 שבועות. אלטרול. מגביר תיאבון. לטיפול בנדודי שינה. מרדים. פעימות לב. 25-250 מ"ג. 2-4 שבועות. משך השפעה 6 שבועות. אנפרניל. אובססיה. זריקה. 10-250 מ"ג. 4 שבועות. תרופות נוספות במשפחה , פחות שימושיות/נפוצות: דפרקסל וסורמונטיל. טטראציקלים: מלודיל: דיכאון קליני. מרדים. פירכוסים ולב. 25-150 מ"ג. 2-6 שבועות. גילקס: 75-300 מ"ג ליום. 2-6 שבועות. תופעות לוואי חוסם אותות חשמליים בלב. מומלץ לבצע בדיקות: כבד , ספירת דם , לחץ דם , א.ק.ג. כל 3 חודשים. טטראציקליים: מרדים , יובש בפה , סחרחורת , פגיעה מינית. במקרה של עילפון להודיע לרופא. במקרה של פריחה או קושי בהשתנה יש להחליף תרופה. במקרה של דפיקות לב ופרכוסים יש להגיע לחדר מיון. גילקס: טשטוש , הזעה , הסמקה , בנוסף. טריציקליים: בנוסף , עצירות. נוגדי פסיכוזה: יש 3 דורות: הדור הישן (טיפיות): הכי חזק , אבל הכי הרבה תופעות לוואי. רק דופמין. הדור החדש (אטיפיות): ריספרדל , סרוקוול , זיפרקסה וקלוזאפין. קלוזאפין הוא סכנת מוות אבל הוא היחיד שעוזר לתסמינים פסיביים. אם לא הורג , תופעות לוואי קלות. ריספרדל משמש גם לחרדה. דופמין וסרוטונין. הדור השלישי: גאודון. מדכא תיאבון. חזק מריספרדל. תופעות לוואי של לחץ דם נמוך ומרדים. מרגיע חרדה. הדור הישן: 1) התרופה הראשונה היא כלורפרומאזין ועד היום משתמשים בה לפרנויה. פותחה בשנות ה50. מינון: 75-800 מ"ג. בהתאם לעוצמת המחלה. (כדי לזהות זאת צריך להיות פסיכיאטר מנוסה). תחילת ההשפעה: כדור: 30-60 דקות. זריקה: 15-20 דקות. השפעה חלקית 3 שבועות. תופעות לוואי: צהבת , ספירת דם , הפרעת תנועה , עייפות , השמנה , טשטוש , וסת , פגיעה מינית. במקרה חמור של תרדמה יש לדווח לרופא. במקרה של פארקינסון לדווח לרופא. במקרה של: סחרחורת , עילפון , פריחה , צהבת , יש להחליף תרופה. 2)הלדול שייכת למשפחת הבוטירופנונים והכי נפוצה לסכיזופרניה. תופעות לוואי: דיסטוניה (תנועה לא רצונית. ניתן למנוע ע"י מינון) , נוקשות שרירים , עייפות , עלייה במשקל , רעד , סחרחורת , עילפון , פגיעה מינית. במקרה של פריחה יש להחליף תרופה. במקרה של: חום , שיכחה , בלבול , צהבת , שריר תפוס~ לחדר מיון. מינון: 1.5-20 מ"ג. זריקה 2-10 מ"ג. משפיע תוך 4 שבועות. 3)פרפנן~ 1957. רעד ותנועות לא רצוניות. הכי שימושי והכי חלש. 4)רידזין~ 1959. לתוקפנות. לתקשישים בגלל פחות רעד. יותר בעיות עיניים. 25-800 מ"ג. עובד תוך 2-3 שעות. מורגש אחרי 6 שבועות. משך ההשפעה 4-10 שעות. 5)פולדקאט~ 1960. הכי חזקה. זריקה ממושכת. תנועות לא רצוניות , רעד , כבד. תופעות לוואי: קישיון , פארקינסון , כבד , ליקוי תנועה , תמונת דם , עין, יובש והשתנה , סחרחורת , עילפון , חום , גודש/כאב שד , פגיעה מינית. במקרה של צהבת~ לחדר מיון. מינון: 1-20 מ"ג. זריקה 25-100 מ"ג. 6) אטומין~ פחות השפעה על השרירים (נוקשות/רעד/תפוס[דיסטוניה]) ויותר: נמנום , טשטוש , התייבשות , השתנה . 7) מודל~ כבר לא משתמשים בה לפסיכוזה כי היא ישנה מדי , אלא: סחרחורת , לחץ , דיכאון , בחילה , מעי רגיז , כיב תריסריון. תופעות לוואי: עצבנות , לחץ דם , הפרשת חלב , אי-אונות. יותר מסוכן: תנועות לא רצוניות , דיכוי מח העצם. 8) פרומתזין~ 1950. מרדים. 15-225 מ"ג. אחרי 6 שנים: 75 מ"ג. אחרי 10 שנים 20 מ"ג. כדי למנוע טרדיב דיסקינזיה. תופעות לוואי: יובש , טשטוש וכבד. במקרה של פריחה וצהבת להחליף תרופה. הדור החדש 1)הכי חלשה היא ריספרדל והכי פחות משמינה. 1-16 מ"ג. 2)זיפרקסייה~ זו התרופה הכי נפוצה. 3)סרוקוול~ עובד בצורה שונה ולכן תחליף. 4) נוזינן הכי חזקה לחרדה. 5) קלוזאפין משמשת לתסמינים האקטיביים (חיוביים) כגון: הזיות , מחשבות שווא , הלוצינציות (קולות , ריחות) , אך בעיקר לנעלמים (שליליים) כגון: הסתגרות , אובדן הנאה , חוסר מוטיבציה וכו'. 1% מהאוכלוסייה רגישים להשפעה שלה על כדוריות הדם הלבנות , ואם ייטלו אותה , ימותו. כבר קרו מספר מקרים. אך זו התרופה היחידה לתסמינים הפסיביים. תופעות לוואי: דיכוי ייצור תאי דם לבנים , פרכוסים , ריור , טשטוש , עלייה במשקל , נמנום , פגיעה מינית. במקרים של: חום , כאב גרון , קושי בהשתנה , דופק מהיר , לחדר מיון. בנזודיאזפינים אלה הן כדורי הרגעה לחרדה , היפראקטיביות , וכדורי שינה. החומר הפעיל הוא מלטונין , הורמון השינה , שאחראי גם על חרדה. 1)לדאגנות משתמשים בקלונקס חצי מ"ג. 2)בנומבון. היא 1 מ2 התרופות הכי חזקות , עקב זמן מחצית-חיים ארוך. 12 שעות. לכן משמש ליקיצה מוקדמת. פועל תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות , פריחה , שיחכה , בלבול. 3)ואבן זו התרופה הכי חזקה ואיטית. זמן מחצית-החיים הוא 6-36 שעות בהתאם לגוף של המטופל. ואבן ונומבון משמשים גם ליקיצה מוקדמת (ולא השראת שינה). פועלים תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות. במקרה של שיחכה , בלבול או פריחה~ לחדר מיון. מינון: 10-120 מ"ג. לטראומה. 4)להשראת שינה משתמשים בבונדורמין. זמן חיים קצר , 4-8 שעות. 5)טרנקסאל משמש לגמילה ואפילפסיה. 6)קסנקס משמש להתקפי חרדה מלווים בדיכאון 0.25 מ"ג. 7)לוריבן לעצבים 1-6 מ"ג. 8)אסיוול (ואליום) זו התרופה הכי נפוצה להתקפי חרדה 2-60 מ"ג. תרופות לטיפול במחלות אורגניות , שאני לא יודע אם משתייכות לפסיכיאטריה או נוירולוגיה: מאניה-דיפרסיה בהתחלה משתמשים בתרופות המפחיתות את המעבר החד בין הקטבים. 1) התרופה הכי חזקה למטרה זו היא ליתיום. התרופה הראשונה , משנות ה40. תופעות לוואי: כליות , בלוטת תריס , לב , כבד (5-15 שנים). עלייה במשקל , טעם מתכתי , צמא השתנה. במקרה של: בחילה , שלשול , רעד , עייפות , טשטוש , פריחה~ להחליף תרופה. 300-1800 מ"ג. 2) דפלפט היא קצת יותר חלשה מליתיום. 200-1800 מ"ג. 3) טריל 200-1200 מ"ג. 4) למיקטל~ משתמשים בה כמוצא אחרון , כי היא מסכנת חיים. אח"כ משתמשים בנוגד פסיכוזה למאניה. ולבסוף נוגדת דיכאון. תרופות למאניה מייצבות את רמות הסרוטנין והנור-אדרנלין. בדרך אחרת מנוגדי הדיכאון , ובאיזור אחר במוח. יש גם השפעה מועטה על הזרמים החשמליים במוח , ולכן הם ממשפחת נוגדי הפרכוסים ומשמשים גם לטיפול בפארקינסון ואפילפסיה. שטיון אלצהיימר מגבירים אצטיל-כולין. מעלים תפקוד. טאקרין~ מעכב כולינאסטראז. שלבים ראשונים. 40-80 מ"ג. עצבנות , בחילה , הקאה , יובש , קושי בהשתנה , שלשול , פריחה. במקרה של הרעלת כבד יש להחליף תרופה. אסנטה=דונפזיל=אריספט=ממוריט~ התרופה הראשונה. הופסק. 5-10 מ"ג. כאב ראש , בחילה , שלשול , עייפות , התכווצות שרירים , איבוד תיאבון , כאבי פרקים , שינה , כאב בטן , השתנה. במקרה של דופק נמוך ופרכוסים לחדר מיון. אקסלון=ריבאסטיגמין~ בינוני. לא מפסיק את המחלה. 1.5-12 מ"ג. שלשול , כאבי בטן , בחילה , ירידה במשקל , סחרחורת , כאבי ראש , שינה , בלבול , חרדה , הזיות , קושי השתנה. במקרה של התעלפויות או צואה שחורה או דמית יש לפנות לחדר מיון. ריטלין וניטאן לקשיי קשב וריכוז. עייפות ונרקולפסיה (נפילה לשינה). ניטאן 37.5-120 מ"ג. תחילת השפעה תוך 2-4 שעות למשך 8 שעות. 2-6 שבועות. ריטלין. 10-60 מ"ג. השפעה תוך 30-60 דקות למשך 8-15 שעות. תופעות לוואי: עצבנות. הפרעות שינה. תיאבון. פריחה. במקרים של: דפיקות לב. התנהגות מוזרה. פרכוסים. לחדר מיון. מחקרים חדשים מראים שלא משפיע על הדיכאון. ישנן 11 תרופות לטיפול במחלת הפארקינסון. ו3 נגד תופעות לוואי. אבל אני אמצא זמן לפרט ...

תודה לברק וכל הכבוד. הידש

תודה על המידע המקיף .ברצוני לשאול אותך על תרופה ישנה ושמה סדידין ממשפחת הפנותיאזינים שרק היא הצליחה להרדים אותי מוקדם בלילה אציין שלא מיצרים אותה יותר ואולי אתה יודע איזה תרופה חלופית עושה את העבודה בתודה רבה מכבדך מאוד קובי

הי שרון שמי נורית אני בת 32 יש לי חרדה חברתית אולי בגלל שעברתי חיים לא קלים בילדותי לדוגמא; אם אני רוצה להגיד משהו על כעס לחבר/ה אז המחשבות שלי מטרידות אותי כגון; מה הם יחשבו עלי, אולי הם לא ירצו להיות בקשר איתי וככה אני עם המחשבות כל היום ומרגישה עצבים בלב תחושה של זעקה שאני רוצה להגיד להם את מה שיש לי להגיד אבל אני פוחדת מצפה לעזרתך ועצתך איך אני יכולה להתמודד עם זה תודה רבה וחג שמח

היי נורית, חרדה חברתית היא סוג של הפרעת חרדה, אך היא אינה אובססיה- לכן לא ברור לי הקשר לפורום זה. עם זאת, כדי להתמודד עם הבעיה ולשפר את המצב, מומלץ לא להימנע מסיטואציות חברתיות. ההימנעות רק מחזקת את הבעיה ויוצרת בידוד חברתי. עדיף להיות בחברה, גם אם לא תגידי כל מה שאת רוצה להגיד. כדי להיות מסוגלת לומר את מה שיש לך לומר, צריך להתאמן על כך. אפשר לעשות זאת באופן הדרגתי,- לומר קודם כל דברים "קלים" יותר, להיווכח שלא קורה שום דבר רע, ולהעלות בהדרגה את דרגת הקושי. אם קשה לך ליישם זאת לבד, מומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שיכול לעזור ולתת לך כלים מדוייקים יותר לפתור את הבעיה. חג שמח, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975

אילנה שלום, כנראה שלא חודדו החושים הלא מודעים שלי, האינטואיטיביים על מנת להתנווט אל הגברים שהם נכונים לי. מוצאת את עצמי דווקא יוצאת ומנסה ליצור קשר עם גברים שמציעים כנראה יחס גופני מיידי, ממגע חלקי ועד מין. זה הכי לא מי שאני אני דווקא נחפשת את הקשר הרגשי שמעולם לא היה לי.. זה לופ שחוזר על עצמו ולכן מעולם לא הייתה לי זוגיות ולא מין הזמן טס.. ו..אני בתולה פתאום זה הפך לנורא ואים מצד החברה ואני כבר חוששת שאם כבר אמצא מישהו כלבבי זה יהווה מחסום ירתיע אותו ויברח כי בתולה זה דבר מפחיד גברים?? ואלי גם זה סמל שמשהו דפוק איתי כי לא הייתי בזוגיות. אני יודעת שיש זוגות שלא מקיימים יחסים אבל אצלי אפילו זה לא היה כי הם כל כך שרוטים ואין טעם לשהות או לנסות להיות עם מישהו שנוגע בי וזה לא נעים לי ומעבר לכך נראה לי אידיוט. מה עושים אילנה??? מוכרחה לציין שאני כבר מתנזרת מכל דייט זה גורם לי לפתע לבחילה הבטן מתהפכת זה מכניס אותי ללחץ.. אולי עקב המגעים שהיו בבדייטים הקודמים זה נתפס דבר שלילי וכבר לא רוצה חבר.. טוב לי עם עצמי.. פתאום אחרי התנזרות מדייטים של עשור + אני רוצה חבר רוצה להאמין שאני מפסידה ויש דברים טובים אך שוב היה לי דייט ואותו סיפור.. ניסה לנשק בזמן שישבנו בפאב והרגשתי את כל הרוק שלו על היד שלי כשהדפתי אותו.. ואז שאל אף פעם לא היית עם גבר? למחרת ניסה ליזום דייט ולא רציתי ( קצת פחדתי) אך גם לא היה לי כח נפשי. שאל כמה חברים היו וכמה זמן? וכשעניתי מה זה משנה אמר שלא משנה ונעלם... למה זה מגיע לי? את חושבת שרצה מין או שאולי אני הדפוקה ולא בשלה להיות עם גברים? מצד שני קשה לי אילנה לספק צרכיהם.. אני כל כך רגישה וכל כך צריכה לדעת שהגבר הוא שלי... יש לך כמה טיפים לסינון? ואיך מתגברים על פרידה או דחייה? אפילו הדייט המטופש הזה עיער אותי ובכיתי.. ראבק אני כבר בגילאי ה-30 ועוד לא הייתי בזוגיות נורמלית.

פונה יקרה, ראשית אני שמחה שפנית משום שבגיל 30 , עם מוטיבציה גבוהה ועם ההשקעה הנכונה ,ניתן לשנות את כל מסלול החוויות. והדבר אמור מפורשות לגבי מטופלות בגילך שפנו עם בעיות דומות לשלך פחות או יותר, והצליחו לעלות על דרך חדשה. בגדול ניתן לאתר את בעיותייך בשלושה תחומים: 1. היותך עדיין בתולה 2. חרדה עמוקה עד כדי פיתוח התנגדות פסיכולוגית. המכונה אברסיה כלפיי נוכחות של גברים, ובטח לגבי מגעם בך. 3. מה שאת מכנה אינטואיציה לא נכונה כלפיי התמגנטות לגברים הלא נכונים. הבה נענה סעיף סעיף: לפני הכל כדאי לציין כי אם את שרויה בשל מצבך, במצב רוח ירוד עד כדי הסתגרות, רחמים עצמיים ובכי, יש לשקול במסגרת טיפול כולל, אך ורק אם את מוכנה לכך, טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה. 1. לגבי הבתולין, ניתן טיפול סקסולוגי בשימוש במאמני נרתיק. הטיפול בדיאלייטורים נעשה על ידך באופן פרטי ואינטימי בביתך ודורש ברוטו עשר דקות מדי יום. אני מפנה אותך לכתבה בנושא וגיניסמוס שם מוסבר עניין השימוש בדיאלטורים .תוך כדי השימוש ההדרגתי בהם, נדחק קרום הבתולים, מבלי להרגיש כלל עד לקצוות (כמו מניקור)עד להיעלמותו המוחלטת. http://www.doctors.co.il/ar/18200/%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A1%3A+%D7%9E%D7%99+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93%D7%AA+%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94+q00 2. החרדה והרתיעה עד כדי גועל מגברים, קשורה גם לפחדייך אודות היותך בתולה והחשש שמא יגלו זאת ואז להרגשתך זוהי בושה. וכן קשורה לחוסר האינטואיציה וחוסר הביטחון העצמי בהתנהלות מול גברים. נדמה לי שמצד אחד את רוצה לרצות ולמצוא חן, ומצד שני אינך מעזה לגלות בטחון עצמי ולעמוד בטבעיות על רצונך ועל מה מתאים ולא מתאים לך בזמן אמת. הדבר מצריך כמובן טיפול ביחסך הכולל לגברים וקיים בי חשש שיש לחפש כאן אחריי קיומו של קשר שלילי כלפי האב או אח בוגר כלשהו , זוהי השערה בלבד ואינני אומרת זאת באופן מוחלט. 3. אינטואיציה לגבי יחסי אנוש תקינים, היא תוצאה של גדילה והתפתחות במשפחה גרעינית שהאווירה האופיינית לה, היא של חמימות אהבה וקבלה, לא במובן האידיאלי ,אך באופנים תקינים וסבירים. במידה ולא גדלת בבית כזה, מה שנדמה לי, הרי שתהליכי הפגיעות, הכעס וחוויות ההידחות משבשות את התהליכים האינטואטיביים ויש לפיכך צורך לעבוד גם על חוויות העבר המוקדמות כדי להשלים את התמונה כולה. כל טוב ,בהצלחה וגמר חתימה טובה אילנה

תודה על המענה המפורט... אני רוצה לציין שהפחד ממגע או כניסה למרחב האישי מלחיצה אותי כי אני טרם מכירה את הבחור והם יוזמים מגע מאוד מהיר רואים את התשוקה בעיניים חלקם מזמינים לדירה או לשבת ברכב מאוד רוצים את המגע על הדייט הראשון כאילו אנחנו חברים שנים..זה יוצר אצלי חרדה כי אני ישר חושבת על מין ולא מוכנה לזה טרם מכירה את הבחור וגם המגע הזה לא נעים לי לא אמיתי לי..זה נראה שהם רוצים מין ולא חברות. מרגישה לחץ פעמים נתתי עוד הזמנות ובורחת..כי המצב לא משתנה פעם אמרתילעצמי שאם יהיה בחור שיכבד אותי ולא יתנפל עליי אז גם אם לא אמשך אליו ולא יראה לי מבחינה אינטלקטואלית אמשיך לצאת אבל אין בנמצא כי כל מי שמתחיל איתי מסוקס ובעל ניסיון. כך נוצרה אצלי רתיעה מלנסות לצאת עם גברים. במקביל יש כלפיי הרבה הערות סקסיטיות ברחוב של מלל או שמתחילים איתי בגסות למשל מישהו שאל אם אפשר להתקלח איתי..ועוד כל מיני שטויות..נוצר אצלי פחד מגברים כלומר תמיד לחשוש שאני הולכת בחושך וכו'.. על פניו נראה שאני מכירה בחורים לא נכונים.. מגיל 18 לעגו על בתוליי מה שגרם להסתגרות וכל בחור ששמע שאני בתולה היה בורח כך נוצר מעגל של חרדה בושה והימנעות ואי אפשר לצאת מזה מי יקבל אותי?? כל בחור שמתחיל איתי אני ישר חושבת על סקס ובא לי להקיא כי הרבה פעמים אני בכלל לא נמשכת למראה שלהם.. אבל זה כבר המצב לא נינוחה כשמתחילים לגעת בי זה נראה לי כחוצפה. אשמח לדעת איך לצאת מהמצב.. האם זה חוסר מזל האם אני משדרת משהו ולכן נטפלים אליי בחורים כאלו? או שמא ככה זה ואני לא בשלה?? חברות שלי מספרו על בחור שדואג ותומך על רוך ועדינות.. אני פשוט לא מצליחה ליצור אינטימיות רגשית עם אף אחד מהם כי לא נותנים לי הזדמנות מעבר לזה שיחס שכזה כלפיי גברים מוריד לי ולא בא לראות אותם. אני שואלת פה, כי אשמח לדעת איך לנהוג כי בעתיד שאמצא בחור נורמלי.. הוא לא יבין את זה שאני בלי מערכת יחסים ובלי מין עד עכשיו..מה אומרים? כולם דפוקים? אני בלופ.

היי אודי וכלם, מכיון שהיה לי קצת קשה נפשית בתקופה האחרונה קבענו פגישה להיום מלפני שבוע וחצי בערך...אז אתמול יצרתי איתה קשר כי לא ידעתי אם היא ממשיכה רגיל וכו.. אז כן היא מקבלת מטופלים בישיבה תוך שמירה על מרחק מסויים. וכמובן שאמרתי שתשמור על עצמה ועדיף לא להפגש. היא מקסימה וכתבתי לה שתשמור על עצמה...אבל לי זה קשה לבוא ככה. אני רגילה שאנחנו קרובות, מרחק לא גדול ודי סביר אחת מול השנייה, ותמיד מתחבקות בסיום. החלטתי לבטל את הפגישה..חשבתי שלי לא מתאים המרחק הזה או פגישה דרך המחשב...לא אוהבת. אז הפגישה תחכה. באסה אבל תחכה. זה מעניין שאותי מערער פגישה ללא מגע פתאום.הרי שנים הפגישה הייתה ללא מגע...ועכשיו ללא חיבוק בסוף פגישה ומרחק גדול יותר מערער ויהיה לי קשה פי כמה. מוזר נכון??? סתם חשבתי בעייתיות מגע בטיפול הא?? יש כאלה שלא מוכנים מגע בכלל בטיפול..מובן. עכשיו אתמודד כמו כלם. כלם אצלי בבית, למידה מרחוק המון שיעורי בית להורים..גם מבאס. בהצלחה לכולנו. ופרנסה? אין מושג מה יעשו. אבל עדיף מלחלות ובתי חולים עמוסים. בגלל שאין מספיק בדיקות ביום ולא בודדו רק חולים...מבאס. בהצלחה ובריאות לכולנו. לא בטוחה ששואלת משהו. זקוקה לדעת שיש ביטחון....תודה

הי מיכל, זו העת בה אני מקשיבה יותר לאנשים שאורח החיים שלהם שונה מאד משלי ופוגשת את חרדותיהם האמיתיות מתוך שבירת הרצף והבלבול. זו גם שעתם של האנשים המופנמים והבודדים. כמוני. בשלב זה - אצלי השגרה נמשכת. עובדת כרגיל, מתניידת די כרגיל (הרוב הליכות ותנועה והרבה מאלו). בין כה וכה יש לי נטייה להתרחק ממקומות הומי אדם בכללם סופרים גדולים בימי שישי בצהרים, או לפני חגים. גם כך אני מצטמצמת למדי. התבודדות וגם הסתגרות בבית משולבת בפגיעה כלכלית הם דברים שאני מכירה מאד. גם שמירה על הגיינה גבוהה בהיותי מטפלת בבעלי חיים, בפצעיהם, מחלותיהם והפרשותיהם. הפגישות הטיפוליות התקיימו עד כה. גם שוחחנו על המצב והמטפל שלי גם הסביר לי את תהליך הבנייה ככל שידוע עד להתרחשות המאיימת עכשיו. אנחנו, בטיפול, שומרים מרחק - כי ככה זה תמיד. בעבר ראיתי באופן מאד חזק את נוכחותי באופן מזיק ביותר. ממית. מסכן חיים. מרחיק. מדיר. יש עדיין קול כזה, אבל כבר יודעת לומר, לפעמים, שהוא קיצוני ומאד לא הגיוני. לכן, כן הבאתי את עצמי לפגישה. עם זאת, עניין חיטוי הידיים התכוף ברמה הזאת - היא התנהלות חדשה. העבודה שלי היא טיפול בילדים. בשונה מגן בו האביזרים נמצאים במקום שמגיעים אליו, אני לוקחת איתי את כלי העבודה הרבים בראש וגם קונקרטית (שלושה תיקים מאלו) ליומיום. ויש סדר יום. אני לגמרי נוגעת במי שאני מטפלת בו וגם אוכלים מאותם כלים. אם יגיע המצב של סגר מוחלט תוך פטרול הצבא ברחובות - אקח כלי נגינה ורמקולים למרפסת ונשיר. אני יודעת... כן מעציב אותי לחשוב שאם יהיה עומס בבתי חולים ואני אהיה אחת המטופלות שם, יבחרו לטפל במי שיש לו ילדים קטנים על פני אישה יחסית מבוגרת וערירית. כי לכאורה אני פחות חשובה. יש מחשבה כזאת. והיא מצטרפת לדברי אחד הרופאים בתקשורת. ובכל, מטפלת בחיות ואם אני חולה מאד, בעייה למצוא מי שיחליף. או שלא. לא הייתי שם. ועדיין לא סוף העולם. נו טוב, מנסה למצוא עידוד עבור עצמי, אבל זה אולי פחות מתאים לאנשים שחיים ביחד ממש ממש קרוב. סוריקטה

הי מיכל, תקופה מאתגרת מאוד, כולם בבית, העומס גדול גם במטלות היומיומיות. אני אמורה לעבוד מהבית, כמו רב יושבי המשרדים בחברה בה אני עובדת. היציאה מהשיגרה לא פשוטה, יש משהו אוסף בחובה לקום בבוקר ולהתלבש. הפגישות כרגע ימשיכו כרגיל. הוא מבוגר ואני קצת דואגת לו. מגע לא היה מעולם למעט לחיצות יד שיזמתי כשממש רציתי לחוש קירבה ופעם אחת לפני נסיעה ארוכה מאוד שלו כשלחיצת היד הפכה להחזקת ידיים וליטוף, כמו של אב לבתו. רגע שלא אשכח, מהרגעים היחידים והנדירים שיכולתי להרגיש קשר אמיתי, משהו שאני יכולה לקחת איתי. שמרי על עצמך. שלך שירה

מיכלי מאמי אצלי מעבר לחרדות שאופפות אותי בלי שליטה ממש עושה מאמצים גדולים כן..לצאת מהבית..וכן ללכת לרופאים.. יש לי תורים מכאן ועד חודש יולי לרופאים..לבדיקות בינהן גם קשות.. והקורונה אינה זו שמונעת ממני לצאת ממש לא..רק השינויים הדסטיים בתחבורה הציבורית ...אוווף כמה צריך לחכות בתחנה עדדד שסוף סוף מגיע..ואיני יכולה לעמוד על הרגלים... לצערי כיום מקל ההליכה שלי כבר אינו מספיק עבורי..צריכה הליכון.. והיום הרופא שלי שוב העלה לי את מינון הכדורים נגד כאבים..והוסיף לי עוד מדבקות נגד כאב..ממשפחת המורפיום מעבר לזאת מאוד משתדלת להיות ניידת כל הזמן שהגוף החולה שלי לא יתנוון.. את המטפלת שלי לא אראה השבוע..במכון שבו אני מטופלת נוקטים אמצעי זהירות ..והחליטו שלא נפגשים כרגיל..ובשבוע הבא כבר נשוחח את הפגישה בפלפון..שום דבר אינו כפי שרגלה אך זה צו השעה..ומאוד יחסר לי החיבוק שלה בסוף הפגישה זה מה יש ועם זה גם עלי להתמודד ללמוד אייך להתנהל.. חטולית

16/03/2020 | 17:59 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

הי שירה, רשמת כאן דברים מרגשים כמו שמעולם לא זוכרת שראיתי. איתך, בשקט, סוריקטה

הי מיכל, יש בעיה עולמית, ונראה שפועלים נכון ובאחריות אצלינו. משער שנתגבר על זה. אודי

תודה ששתפתן. לכולם לא פשוט...גם אצלי כולם בבית. בעלי עובד מהבית. אני בקשר עם ילדי הגן מהבית...ילדיי לומדים מהבית וצריכים עזרה בלמידה הזו מרחוק. יותר משימות...ויש משהו בדברייך שירה. אין כמו שגרה!!! כלנו יחד זה נחמד לפעמים אבל יש לחץ מהלימודים של כולם ובעלי שהביא עבודה הבייתה מתקשה לעבוד ככה...וצריך אינטרנט חזק שעובד ומחשב ופינה לכל ילד...קשה להיות ערוכים לזה. כולנו באותה סירה... ובנוסף הורים מבוגרים שאסרתי עליהם לצאת לבדיקות שלהם ולהוציא תרופות!!! אנחנו נוציא. נדאג להם כי הם בקבוצת סיכון....בלאגן. שיהיה בהצלחה לכולנו. וחטולית תשמרי על עצמך עם כל הבדיקות והסתובבויות בקופ"ח...אולי חלק ניתן לדבר עם רופאים? לעשות בדיקות במרפאה? קטנה יותר? לא יודעת...תחשבי. איתכן. ושירה וואו..השיתוף שלך על המגע עם המטפל. תודה יקרה. רגשת.