סף תסכול נמוך: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

כשהתינוק סובל: התמודדות עם גזים

כאבי ה"קוליק" שתוקפים תינוקות גורמים להם סבל רב ולהורים - מתח ותסכול. כל מה שצריך לדעת על התופעה ועל הדרכים שבהן ניתן להקל על התינוק התינוק צורח בלי הפסקה, מתפתל ובועט וכל מה שאתם עושים לא עוזר? כנראה שהוא סובל מ"קוליק", או בשמם העממי "גזים". כאבי הבטן האלה, שאופיינים לתינוקות צעירים, גורמים להם לכאבים ולחוסר שקט, וכשאלה מצטרפים לשאר הצרכים הבלתי פוסקים של התינוק ולעייפות הכרונית שלכם התוצאה היא בית מלא מתח, תסכול וחוסר אונים."כ-10%-30% מהתינוקות הרכים סובלים מקוליק", אומר ד"ר מיקי שטיין, מומחה ברפואת ילדים בשירותי בריאות כללית. "התופעה נפוצה בדרך כלל בין גיל שבועיים לארבעה חודשים, כאשר על פי רוב חוסר השקט והכאבים מופיעים בשעות אחה"צ והערב וחולפים לאחר מספר שעות. בניגוד למה שנהוג לחשוב, תינוקות שניזונים מתמ"ל לא סובלים יותר מתינוקות יונקים. כמו כן, תזונתה של אם מיניקה לא משפיעה על תופעת הקוליק ואין בה כדי...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לסף תסכול נמוך

התמכרות לסמים - תמונת המחשה
התמכרות לסמים הנתונים לא משקרים: לפי עמותת עלם, אחד מתוך ארבעה בני נוער בישראל משתמש בסמים, ושיעור הש...
אי פוריות - תמונת המחשה
אי פוריות כלי התקשורת מלאים בסיפורים על נשים שהצליחו להרות אחרי גיל 44. חשוב לדעת: מדובר במקרים מ...
לקויות שמיעה - תמונת המחשה
לקויות שמיעה ביבליותרפיה היא אחת משיטות הטיפול באמנות, העושה שימוש באמנות המילה הכתובה. מאפייני השיט...
לקות שמיעה מלאה - תמונת המחשה
לקות שמיעה מלאה ארגון הבריאות העולמי: איבוד שמיעה שאינו מטופל הוא בעל משמעויות כספיות גבוהות יותר מעלות...
דיאטה ללא גלוטן - תמונת המחשה
דיאטה ללא גלוטן אם אתם עושים דיאטה אך לא מרזים, כדאי שתבדקו את מקור הבעיה. 10 טעויות נפוצות בדרך לירידה...
ללמוד עוד על סף תסכול נמוך
ילדי שמנת: משמינים (שלא) מנחת-תמונה

תופעת ההשמנה בקרב ילדים הוגדרה כמגיפה כלל עולמית - והנתונים...

מאת: יערית...
02/10/2018
כל מה שרצית לדעת על כאב כרוני וכאב נוירופטי-תמונה

מה ההבדל בין כאב כרוני לכאב נוירופטי? מי סובל מהם ומה...

מאת: מערכת zap...
15/02/2006
טריכוטילומניה: תלישת שיער כפייתית-תמונה

המתח בחיים מכביד עליכם? תולשים שיער באופן כפייתי? מדובר...

מאת: ד"ר יעקב...
20/08/2017
דיכאון: כשהייאוש אינו מרפה-תמונה

סובלים מתחושת כישלון? מתמודדים עם אובדן עניין וחוסר יכולת...

מאת: עפרה שלו
10/02/2016
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לסף תסכול נמוך?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

סף תסכול נמוך: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום אודי וכולם מנדיי כתבה משהו וזה עורר אותי לכתוב, לתהות, לקבל תשובות, לשתף ועוד נ.ב- נכתב במקור כתגובה למנדיי. כותבת 'בנפרד' כדי לקבל מענה גם מאודי ואחרים. מה שאני כותבת, זו גם אחת הסיבות שלא כתבתי כאן הרבה זמן. בנוגע לקשר הטיפולי. בעיקר להתמסרות של המטופל לקשר והתפיסה והחוויה שלו אותו. כותבת בכאב עצום. מרגישה כמו אחת שנולדה דתייה, ופתאום הבינה שכל מה שלימדו וחינכו אותה, הזהות שפיתחה, דרך החיים הממשית אותה היא חיה, חלק גדול ממי שהיא זה פשוט שקר אחד גדול. תרמית. הצגה הונאה עצמית (וחיצונית) שבר אבל התפכחות גם אני הייתי/נמצאת בטיפול (כרגע, בהרהורים על עזיבה.. / לצד בחינה עצמית לגבי ההתמקמות שלי בטיפול והמטרות והצרכים שלי בתוכו) נכנסתי לשם (גם) כדי לחוות קשר קרוב. נפלתי (הפלתי את עצמי) בקסמה של המטפלת וחשבתי שהיא מינימום אלוהים. שהיא מבינה אותי, מחבבת (לא מאמינה באהבה בטיפול), מרגישה וחווה את הקשר בדומה לי. אהבתי את התלות בה. היא גם אהבה את זה. אהבה את הצרכים הנרקיסיסטיים שמילאתי עבורה. את האידיאליזציה האינפנטילית שלי כלפיה, את ההערכה. את ההשקעה וההתמסרות שלי לטיפול (אני לא 'עושה לה טובה', אבל בכל זאת.. איזה מטפל לא מרגיש טוב שהמטופל מושקע, עובד, נוכח וכו' בטיפול. הגיוני ולגיטימי) ובעיקר לקשר הטיפולי. חשבתי שיש איתי מישהי שהולכת איתי (כמו ייצוג פנימי כזה) גם כשאני לא בחדר הטיפול. שיש בינינו באמת באמת קשר. (עכשיו יגידו שיצאתי מאשליית "חווית ההכלה האידיאלית".. תסכול אופטימלי, קנאה, צרות עין של המטופל למטפל, שחזור...ועוד כל מיני מושגים, שחלקם בין היתר, יכולים להיות מתאימים למטופל, אבל גם חלק מהגנות של המטפל עצמו לשנאה המתעוררת בו מול המטופל, כאשר כבר נוצר קשר ומתגלים בו עוד חלקים מעבר להערצה עיוורת למטפלים... ועוד דברים שכל מטפל מכיר. לא ארחיב. מניחה שאודי מכיר ויודע) רק מה ואני מאשימה את עצמי בלבד על כל מה שאני כותבת. נכון. כמעט כל מה שמרכיב קשר יש בטיפול, אבל הקטע הוא שבקשר טיפולי זה מזויף, פיקטיבי, אשלייתי, מורכב מהשלכות והעברות. חד צדדי (הרי המטפל לעולם לא יביא את עצמו מדי.. וזה אכן לא אפשרי מקצועית) לא שמרתי על עצמי. נכנסתי בעיוורון מוחלט וקיבלתי כאפה. מכה. חזקה ביותר. מרגישה לאחר תאונה רגשית. כן. המטפל/ת היא לא רק שלך. חושב/ת עלייך בשעה הטיפולית ועוד קצת לפני ואחרי. מדי פעם, אולי בין לבין (וגם זה, כחלק מחשיבה על החומרים והרגשות שהתעוררו ועלו בטיפול, על מנת לסייע לך מקצועית. היא לא חושבת עלייך!! מקווה שההבדל מובן. או אם את בשלב הטיפול של ההתחלה שאת בהערצה למטפל/ת אז זה אולי) ולכן, אני לעולם לא מתמסרת יותר לקשר טיפולי. בדיעבד, למרות ההישגים ההתפתחותיים והשינויים שעברתי ,אני חושבת שאם הייתי מכניסה קצת מציאות חיצונית לטיפול, עוגמת הנפש, הכמיהה האבודה, האבל הצורב וכו' לא היו מנת חלקי. לפחות לא בעוצמות שאותן אני חווה כבר מעל חודשיים.. המטפלת היא מטפלת. אשת מקצוע. זו עבודה שלה. כך היא אמורה לעבוד. היא עשתה הכול בסדר (ומה שלא כחלק מהאנושיות שלה, היא גם לקחה עליהם בעלות ותיקנה). כועסת על עצמי. מאוכזבת. הכנסתי את עצמי למרחב יותר מדי לא מציאותי והלכתי אתו כך לאורך שנתיים. מתלבטת אם להמשיך בטיפול כדי לא להיקשר שוב מדי. המטפלת אומרת שזה עוד דרך להימנע מקשרים ולחוות את המגבלות שלהם, המורכבות והכאב, כמו גם את הטוב שיש להם להציע. מתנצלת. אני חולקת על כך. לא מאמינה ומקבלת כשזה 'קשר טיפולי'. אם זה היה קשר חברתי/זוגי/מול קולגות וכו' זו אכן הייתה הימנעות/בריחה/חלק מדפוס לא אדפטיבי שכדאי לבחון/להתעמת מול זה. מול אמיתות כואבות שקשה לפגוש בקשרים. לסיכום, אחרי כל החפירות... (גם לא ממש קוהרנטי. מקווה אודי, שתבין מה שאני כותבת) תשמרו על עצמכם בטיפול. גם לטיפולים יש כישלונות/תופעות לוואי שליליות (בעיקר לדינמי). הטיפול הוא חשוב, חיוני, מקדם, מסקרן וכו' אבל לא ליפול בפח של "הקשר הטיפולי". יש הבדל בין לחוות קשר עם בן אדם- מטפל, לבחון דינמיקות, לחבב מטפל, להעריך, להכיר טובה ,לבין אשליה כוזבת שאתם בקשר סימביוטי אתו, שאתם כל עולמו והוא ממש לא אמור להיות כל עולמכם. גם מטפלים הם בני אדם. מורכבים (לעיתים יותר ממה שנדמה לכם) יש להם גם אינטרסים. וכשמטפל לא מודע לצרכים שלו מול המטופל, זה בכלל נורא. ומעל הכול (מנדיי) המטפל הוא איש מקצוע. איש מקצוע (וכחלק מזה הקשר הוא לא שיווני). לא מעבר. אם לא תשלמו- לא יהיה. כלום. אם לא תתחנפו/תרצו את המטפל/תהיו בתוך קשר שהחלקים הפחות נעימים שלכם מהדהדים חזק- לא תקבלו אהדה מספקת (בליבו). אם לא יתמזל מזלכם- לא נכנסתם לו עמוק לשום נשמה. נכנסתם אכן עמוק לעצמי המקצועי שלו. לא מעבר.

את פשוט הבאת לידי ביטוי חי ואמיתי את מה שהתכוונתי לכתוב. אני מרגישה שבכל ההליך מטופל/מטפל בשורש יש הונאה נפשית עצומה! אפילו יותר מכך, איזה ניצול של החולשה של המטופל, בזמן הכי קשה שלו, בנקודה הכי נמוכה שלו, כשהוא כל כך צריך מישהו להישען עליו, לתת לו יד כדי לצאת מהבוץ, אזי קל למכור לו אילוזיות שהם כמו צ'קים בלי כסוי, ועד שהוא יתעורר הוא יאכל אותם

מזדהה עם כל מילה ומילה שאמרת ... זו הסיבה שכתבתי כבר מזמן שאני לעולם לא אתן לעצמי להיקשר רגשית /,מטפלת/פסיכיאטר.. נשרפתי כמו שיפוד על מדורה וכבר היה מאוחר מידי ... ובהמשך פשוט סרבתי להכנס עמוק לתוך קשר ששוב יקח אותי לאותו מקום.. את מהממת אוהבת אותך כמה טוב שנכנסת וכתבת..כמו מדם ליבי.. תודה לך יקרה ומוערכת חטולית

היי מנדיי אני גם מזדהה ומתחברת מאוד באופן מלא לדברים שכתבת! בכל ההודעות בנושא. הם נכונים ומדויקים. ישירים ומציבים מראה. הבעיה היא שאצל המטפלים, יש ים הגנות והסברים להתגונן מול זה. יתחילו להסביר ולתרץ כמה שהרגרסיה לתלות טובה וכמה זה מאפשר תיקון והזנת צרכים חסרים מהילדות המוקדמת וכו' שבלי זה לא יתאפשר טיפול... בסדר... את זה שאנשים החמירו את הסימפטומים שלהם, אושפזו במהלך הטיפול הם לא יספרו וגם אם כן, במקום להאשים את השיטה הם יפנו למטופל, לאישיות, לנסיבות חיים, לחרדה/טראומה שקרתה ולא או כן נחוותה שחייבת להשתחזר בטיפול...ועוד לא חסרים הסברים רבים ומגוונים... לא מתאים משהו- את בורחת מהכאב. ביקשת משהו בסוף טיפול אחרי שאמרו לך שנגמרה השעה- את מואשמת בחמדנות כלפי המטפל האומלל שלוקח אלפי שקלים בחודש...(ובאמת באמת מאמינה שגם הכסף הזה מגיע להם. ברב המקרים ותלוי כמה... בטח לא מעל 450..) ששם לך גבול של זמן כדי שלא ישנא אותך... תודה רבה באמת.. יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת יודעת שזה נשמע כמו איזה פיחות, הקטנה של טיפול וחשיבתו. לא וכן. כן -עדיין מאמינה שניתן להיעזר בטיפול ולהרוויח מכל הטוב שיש לו להציע גם בלי רגרסיות, התלות המוחלטת וכו'. לא שזה קשר טיפולי- כמו זה שאני הייתי בו. שנטו משמש לצורך המטפל. ולטווח ארוך גורם נזק, לא מועיל. כמה כמה חבל שלא ידעתי לפני... ובקשר למי שכתבה על כך שחלק מהאותנטיות בטיפול זה היכולת של המטפל להרגיש מכלול רגשות, להראות חלקים שלו, לומר למטופל דברים קשים/מעמתים.. כולל (בצורה מבוקרת) מה מרגיש כלפיו לעיתים.. קשה לי לתאר עד כמה זה מבהיל שזה קורה בקשר חד צדדי. שהאפשרות לעבד את הדברים, היא רק מהצד של המטופל שנשאר באפילה מול החלקים של המטפל שהושלכו ונוצר מה שנוצר באינטראקציה מסוימת...(ואני לא מתכוונת לכשלים אמפתיים. זה אנושי)

תודה חטוליתוש יקרה אכן כך. חבל שצריך לעבור את הסבל הזה כדי להגיע למסקנה הזאת. נכון. צריך לשמור על עצמנו. בכל קשר ובפרט בקשר טיפולי. אבל בניגוד לקשר הטיפולי, בקשר הדדי שחשוב לי, אני מוכנה/רוצה לספוג ולהתמודד עם מורכבות הקשר, להשקיע, לכאוב את המגבלות שלו, לתקן, לתת מעצמי, לפנטז. להרגיש קשר. מאחלת לך ולכולם קשרים מטיבים ועמוקים בעולם האמיתי של החיים! לילה טוב

וואו! משפט אחד שמכיל כה הרבה!!! יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת - את המשפט הזה צריכים לכתוב באותיות גדולות ממש! עוצמתי במלא מובן המילה. ו... אני אנסה עוד דרכים כדי לנסות לסדוק את השריון, אפילו של אודי, לא יתכן להיות עוורים מקצועיים לכל מה שקורה, זה מין שטיפה עצמית שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר

מציעה רק להוסיף פסיק לאחר המילים "שטיפה עצמית"... ייתכן שהמשפט שיתקבל הוא: "מה שקורה הוא..שטיפה עצמית, שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר" כלומר: השטיפה העצמית מסייעת לעוורון ולראיה מאוד חד ממדית וקטגורית של 'או-או'

הי לכולם כאן, יכולת הקליטה שלי כעת נמוכה ובכל אופן - ההשוואה של הטיפולים הפסיכולוגיים לזנות מוכרת לי. זה עצוב, בעיניי, משום שאיכשהו יש כאן לדעתי התייחסות למטפל כאל מריונטה, וזה מתקשר לי קצת לצדדים נרקיסיטיים הרסניים. על פי רוב,להבנתי, זו תפיסה מועצמת ומקובעת אצל מי שהתפוצצו אצלם טיפולים בשלב הקנאה. שלב שלא פשוט לעבור אותו. הקנאה בין החלק הצומח למדכא עליהם דיברתי בעבר. סוריקטה

טלאור הי, קראתי את דברייך ואם אני ממשיכה את ההסתגלות דרך הפריזמה הזו , ייתכן שנגלה שלמעשה כל קשר!!!שלנו בהווה ,מבוסס על הקשרים הראשוניים שלנו עם הדמויות הראשוניות שלנ ו(שהן בדכ" אמא ואבא) כולל העברות , העברות נגד וכו'.. בכל מקרה צר לי על הכאב שחווית... איתך, במבי

הי טלאור, העניין הוא שהעברות והשלכות יש בכל קשר, לא רק בטיפול. בטיפול (בסוג מסויים של טיפול) מתבוננים בזה ומנסים להבין את זה. זה מגיע בשלבים מאוחרים ובשלים של הטיפול (בגישות מסויימות), בד"כ כלל לאחר תקופה של מתן מענה לצרכים הרגשיים ורק בהמשך נסיונות להבינם יותר לעומק. ביחד. לא אכנס לזה כאן, אבל אני משער שהחוויה שלך בטיפול קשורה לאופן בו למדת מהם קשרים. זה שיחזור. וטיפול זה אחד המקומות והאמצעים היחידים שמאפשרים לזהות ולהתיר זאת. בעבודה קשה ומכאיבה, אגב. אם יש חריגות או מעשים לא אתיים - זה חמור מאוד, ואני מקווה שאלו חריגים שאינם מייצגים את הכלל. אודי

שלום רב, אשמח לעצה. אני בת 31 עם מחזורים סדירים שמגיעים כל 28 יום. אני ובעלי מנסים להרות כשנה כמעט. לאחרונה המחזורים שלי הולכים ומתחלשים- הדימום נהיה יותר ויותר מועט. מחזור לפני האחרון היה רק דימום של יום אחד בצבע חום כהה. המחזור הנוכחי שלי מאחר כ 4 ימים. הייתי בטוחה שסוף סוף זה הריון אך ביום השלישי לאיחור התחילו רק הכתמות חומות. בהירות קלות מאוד כמעט בלתי נראות. 2 בדיקות הריון שנעשו בהפרש של כמה ימים שליליות. הרופאה נתנה לי בחודש שעבר לעשות בדיקות דם הורמונליות ביום ה 3 למחזור ואמרה לי שהתוצאות טובות ואין שום דבר חריג. מדוע המחזור שלי כל כך חלש ללא זרם וללא דם? אני לא גרה בארץ ומרגישה שהרופאים פה בגישה מאוד שונה.. הרופא משפחה הוא גם הגניקולוג וכדי לקבל הפניה לגניקולוג של בית חולים צריך ממש להתחנן.. אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי להבין מה עובר על גופי.. תודה רבה, שרון

הי שרון ראשית קשה לתת אבחנה מתאור בלבד אבל יש גורמים שונים שיכולים להביא למצבך החל מבאמת הפרעה הורמונלית ועד הפרעה מבנית ברחם. יש עוד שאלות שצריך לברר בעיקר אם את מנסה להרות. אין מנוס מבדיקת גניקולוג להעריך את עובי רירית הרחם משום שלעיתים התפקוד ההורמונלי תקין "על הנייר" אך לא ביולוגית. מעבר לזה אם את בת 31 ומנסה להרות שנה זה מספיק כדי להתחיל ברור ( לפחות בארץ). בראש ובראשונה מוודאים ביוץ. זה מכלול של דברים ששווה לבדוק לעומק. גם אם המערכת קשה התעקשי להגיע לבדיקת רופא נשים. זה יחסוך לך הרבה תסכול. בהצלחה! נשמח לסייע אם יהיו תוצאות נוספות

אודי, כמובן שתיסע ותהנה ותנוח. ועדיין, שום דבר לא רגיל, עשרה ימים הם כמו נצח וכל הפירורים האלה שאני מנסה ללקט ולהחזיק כמו האוכל שאני מלקטת ולא מצליחה להחזיק. כל פעם מישהו הולך ומותיר חלל והחללים האלה הולכים וגדלים ועדיין לא מצאתי את החומר המיוחד הזה שממלא אותם ותמיד זה כמו תינוק שצורח עד שמבין שאף אחד לא יבוא אליו ובסוף נרדם (יש הורים כאלה) מהיאוש. ויש ימים שגם אני רק רוצה לישון מהיאוש או מהמטפל שאיננו או מהמעט שישנו ולא ממלא את החלל. ואני מבינה שככה זה, בראש אני מבינה. אני לא רוצה לתרגל פרידות כי היו לי המון וגם לא תסכולים כי היו יותר מהמון. ותמיד זה מגיע לנקודת הבכי של התינוק שאני לא יכולה לשאת. אודי יקר, נסיעה טובה ובטוחה ומהנה. שלך שירה

הי שירה, אולי אפשר לחשוב על דרכים שימלאו את הנפש וירחיבו אותה? אני מנסה. למשל, אתמול פחות נתתי, כי האיזון בין ההענקה לקבלה ירד מהפסים. אבל יש עוד. אם את מכירה, אולי התחלה של ניסיון ומגע אפילו טכני ומנותק יצליחו (ואולי גם לא ויש תקופות, אפילו ארוכות כאלה, שחולפות). --------- שלך, סוריקטה

שירה יקרה כתבת בשבילי.. מילים מדוייקות שמתארות את המציאות שלנו.. מציאות כואבת מאוד ינשופים

שירה היקרה, מרגישים מדברייך את הכאב והקושי העצומים. ומובן שמאוד קשה לך עם היעדרו של המטפל אליו התרגלת. אני יודעת שדבריי ישמעו כקלישאה, אך הזמן כידוע בלתי ניתן לעצירה, והוא חולף, גם כשמאוד קשה. ובין אם נרצה בכך או לא, הזמן יעבור והקיץ יחלוף, והמטפל שלך יחזור ואודי יחזור מהחופשה והדברים יחזרו למסלול הרגיל והקבוע שלהם. עד כמה שניתן כמובן... בהמון אהבה...

היי שירוש....את לגמרי צודקת...החיים מלאים בפרידות...ותיסכולים....ולא תמיד יש מי שימלא אותם.....לצערנו אנחנו חייבות למצוא בעצמינו את אותם.....דברים....שכן יכולים למלא את החללים האלה....מבינה אותך לגמרי....ישנן תקופות בחיים שלנו שלא משנה מה נעשה.....תמיד נשארים אותם רגעים....אותן תחושות של....לבד....וזה כואב מאוד....רק....אם נבין שזה זמני.....לא דבר קבוע...יתכן שיקל על המצב מבלתי נסבל....לנסבל....כי זה רק זמני....ותכף זה יגמר....בהמון אהבה...חטולית

הי שירה, עשרה ימים מסתיימים כעבור כ-240 שעות. זה אולי מרגיש כמו נצח אבל זה לא. יש לזה גבול ברור, שלנצח אין. אודי

היי, יש לי בעיה שטרם הצלחתי להתגבר עליה באופן נורמלי, יש לי תקופות שאין לי את המחשבות הללו (בעיקר כשאני בצבא, זמנים שבהם אני מועסק, כשאני בבית כמו בשבועיים האחרונים זה חזר לי במכה כמעט אחרי חצי שנה) בכל אופן, אני פתאום מבצע פעולה כלשהי, נגיד מצייר להנאתי ואז פתאום באה לי מחשבה של "אם לא אצייר עכשיו שוב היכולת הזאת תעלם ממני, אני חייב את האישור הזה כדי שהלכ ימשיך לתפקד כרגיל, אני יודע שה שטויות אבל הנה שוב האויב שלי הגיע" זה מוביל אותי לזה שאני מתחיל להילחץ אך בשונה משנים קודמות אני שולט על הסימפטומים אך עדיין לחוץ, מנסה להסוות את זה - בכל אופן אני מבצע את הטקס כדי להוריד ממני את הנטל הזה, אומר לעצמי מין מנטרות שלפעמים עוזרות ולפעמים לא, כשזה מצליח אני שמח אך יודע שתבוא הפעם הבאה ו"מחכה לה", זה יכול להיות מחשבה על ציור ועל היכולת הבסיסית למצמץ נגיד, זה ביקר יכולות אישיות שלי. לעומת זאת כשאני לא מצליח אני מנסה ומנסה ומנסה, יורד לי כל המצב למשך כל היום ואני מנסה כמה שיותר להיחשף ולגמור עם זה. עכשיו קראתי שאני פשוט צריך לא לדבר בכלל עם המחשבה, להגיד לעצמי שזה רק מחשבה ולהמשיך בעיסוקיי. זה נוח כשבאה לי מחשבה על ציור נגיד ואני יכול להמשיך הלאה בהכנת הכריך שלי כביכול אבל אם אני מצייר ובאה לי המחשבה הזו, אני אמור להמשיך להגיש זו מחשבה רק ולהמיך לצייר או לעזוב את הציור וללכת לעשות משהו אחר? תעשי לי קצת סדר במה זה אומר לא להגיב למחשבה עוד דבר, אני מרגיש שלמרות שאני מנסה להתעלם ממנה היא יותר מתעצמת כי בתת מודע שלי זה נראה כאילו אני "מתחמק" ושהיא תחזור לי עוד כמה זמן אשמח לעצה כי אני כבר משתגע מזה..

מחשב על מצמוץ או גורמים בסיסיים כבר אין לי, היו לי פעם או פעמים לפני יותר משנה אך זה נפתר לי מעצמו אני חושב. מה שמעצבן זה המחשבות האלו על דברים שאני עושה אותם ביומיום בלי לחשוב עליהם יותר מידי, כמו ציור, ניגון, לשחק כדורגל (נגיד חייב להמשיך לבעוט כמו שאני תמיד, חייב לנצח את אחי במשחק כמו תמיד - מה שגורם לי להתרחק ממנו עד שהבעיה נפתרת) אין לי כל כך מכנה משותף בין המחשבות שנעלמו לאלו שלא, המחשבות שנעלמות לי זה לאחר כמה פעמים מייאשות שבסופו של דבר ברגע אחד של בריחה מהמחשבה הטורדנית אני מצליח ליישם את זה ואז אני עובר הלאה, מסמן וי במילים אחרות. אני מרגיש מעט אופוריה אך תסכול על המצב הזה. אני צריך את עזרתך:)

היי אור, כפי שכתבת, המחשבות משנות צורה בכל פעם. יכול להיות שתוכן מסויים ייעלם, אך למעשה הבעיה לא נעלמה ורק התחלפה לה בתוכן מסוג אחר. כפי שכתבת, הפתרון הוא אכן "לא להתייחס" למחשבה ולהמשיך בעיסוקיך כרגיל. כלומר, לא לעשות שום פעולה שמוכתבת על ידי המחשבה. המשמעות של זה היא, שאם באה מחשבה בזמן שאתה מצייר, אתה אמור להתנהג כפי שהיית מתנהג אילו המחשבה לא היתה שם. תנסה לחשוב: אם היא לא היתה שם, מה היית עושה? האם היית ממשיך לצייר, או הולך להכין כריך? התשובה לכך היא התשובה לשאלה איך עליך לנהוג במקרה שהמחשבה מופיעה. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975

ואם נגיד אני מעלה את השאלה הזאת של האם הייתי רוצה להמשיך או לא - ומחליט שכן, זה לא בעצם לבצע טקס? לרוב אני לא מתחמק ומנסה להמשיך רגיל כשאני בזמן פעולה כזאת אבל אז אני מתחיל להילחץ.. מה אני לא עושה נכון? ואם נגיד אני רואה שאני נכשל בקיום הטקס שוב ושוב ושוב, אז לעזוב את זה בצד אולי לכמה ימים או לנסות שוב? מרגיש שאם אדחה זאת זה סוג של לברוח מהבעיה וזה לא מרפה ממני, ממש מחשבה של אין צורך שאעשה כלום עד שאפתור את העניין הזה

אני לא בטוחה שהבנתי, אתה אמור להמשיך אם היית ממשיך ללא המחשבה. כלומר, לעשות מה שהיית עושה אם המחשבה לא היתה קיימת. אם אתה מתחיל להילחץ מזה, זה דווקא סימן טוב- זה סימן שאתה עושה מה שאתה באמת רוצה, ולא מבצע את הטקס. עם הזמן, החרדה תלך ותפחת. אין צורך לנסות "לפתור" שום דבר, אלא פשוט להמשיך בצורה הכי רגילה שיש. ובטח לא להימנע מדברים עד ש"תפתור" את מה שמציק לך, כי באותו הרגע הנושא הזה מקבל חשיבות יתרה, שלא מגיעה לו, והופך לאובססיה. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975