סף תסכול נמוך: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

אוטיזם: לדבר, לא להתבייש

כיצד מתמודדים עם ילד הסובל מהפרעת הספקטרום האוטיסטי? מה לומר לאחים ולסביבה הקרובה? כיצד מתמודדים עם תחושת הבושה? מדריך מקיף למשפחה כיצד מתמודדת משפחה שבה גדל ילד בעל הפרעה בספקטרום האוטיסטי? מה קורה כשיש ילדים נוספים בבית? כיצד ההורים והסביבה הקרובה יכולים לסייע להם להתמודד עם האח שגדל לצדם? והאם באמת נדרש להסביר להם הכל אודות האוטיזם, או פשוט להנחיל להם כלים טובים להתנהלות משפחתית? ד"ר חגית נגר-שמעוני, מנהלת מרכז "מראות" לאבחון, טיפול ומחקר באוטיזם ובהפרעות תקשורתיות וחברתיות, היחידה להתפתחות הילד, ב"ח דנה דואק לילדים, המרכז הרפואי איכילוב, מסבירה: התמודדות משפחתית עם אוטיזם. צילום: שאטרסטוק   האם יש לדבר מפורשות עם הילדים על ההפרעה האוטיסטית של האח / האחות? "אני חושבת שהקריאה ל'דבר בשמו', כלומר לנקוב בשם 'אוטיזם' אינה העיקר. השם לא יאמר דבר לילד צעיר וגם לא לנער מתבגר. השם עשוי להרתיע ולהרחיק. יעיל...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לסף תסכול נמוך

בריאות הנפש - תמונת המחשה
בריאות הנפש מהי תסמונת פוסט טראומטית? איך נזהה סימני חרדה בילדינו ובעצמנו? וכיצד נטפל בהם על מנת לה...
אי פוריות - תמונת המחשה
אי פוריות כלי התקשורת מלאים בסיפורים על נשים שהצליחו להרות אחרי גיל 44. חשוב לדעת: מדובר במקרים מ...
לקויות שמיעה - תמונת המחשה
לקויות שמיעה סובלים מבעיית שמיעה קשה? תקשיבו טוב, יש לנו חדשות מעולות בשבילכם: טכנולוגית שתלי שבלו...
לקות שמיעה מלאה - תמונת המחשה
לקות שמיעה מלאה ארגון הבריאות העולמי: איבוד שמיעה שאינו מטופל הוא בעל משמעויות כספיות גבוהות יותר מעלות...
דיאטה ללא גלוטן - תמונת המחשה
דיאטה ללא גלוטן אם אתם עושים דיאטה אך לא מרזים, כדאי שתבדקו את מקור הבעיה. 10 טעויות נפוצות בדרך לירידה...
ללמוד עוד על סף תסכול נמוך
ילדי שמנת: משמינים (שלא) מנחת-תמונה

תופעת ההשמנה בקרב ילדים הוגדרה כמגיפה כלל עולמית - והנתונים...

מאת: יערית...
02/10/2018
כל מה שרצית לדעת על כאב כרוני וכאב נוירופטי-תמונה

מה ההבדל בין כאב כרוני לכאב נוירופטי? מי סובל מהם ומה...

מאת: מערכת zap...
15/02/2006
טיפול זוגי: לא לחכות למשבר-תמונה

בניגוד לתדמית הרווחת, טיפול זוגי איננו מיועד רק לשיקום...

מאת: חמדה גיורא
01/08/2017
גבר הולך לאיבוד-תמונה

"גבר לא יספר על כך, גבר לא יגלה".. על גיל המעבר בגברים,...

מאת: עכשיו זה...
29/08/2002
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לסף תסכול נמוך?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

סף תסכול נמוך: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אודי, כמובן שתיסע ותהנה ותנוח. ועדיין, שום דבר לא רגיל, עשרה ימים הם כמו נצח וכל הפירורים האלה שאני מנסה ללקט ולהחזיק כמו האוכל שאני מלקטת ולא מצליחה להחזיק. כל פעם מישהו הולך ומותיר חלל והחללים האלה הולכים וגדלים ועדיין לא מצאתי את החומר המיוחד הזה שממלא אותם ותמיד זה כמו תינוק שצורח עד שמבין שאף אחד לא יבוא אליו ובסוף נרדם (יש הורים כאלה) מהיאוש. ויש ימים שגם אני רק רוצה לישון מהיאוש או מהמטפל שאיננו או מהמעט שישנו ולא ממלא את החלל. ואני מבינה שככה זה, בראש אני מבינה. אני לא רוצה לתרגל פרידות כי היו לי המון וגם לא תסכולים כי היו יותר מהמון. ותמיד זה מגיע לנקודת הבכי של התינוק שאני לא יכולה לשאת. אודי יקר, נסיעה טובה ובטוחה ומהנה. שלך שירה

הי שירה, אולי אפשר לחשוב על דרכים שימלאו את הנפש וירחיבו אותה? אני מנסה. למשל, אתמול פחות נתתי, כי האיזון בין ההענקה לקבלה ירד מהפסים. אבל יש עוד. אם את מכירה, אולי התחלה של ניסיון ומגע אפילו טכני ומנותק יצליחו (ואולי גם לא ויש תקופות, אפילו ארוכות כאלה, שחולפות). --------- שלך, סוריקטה

שירה יקרה כתבת בשבילי.. מילים מדוייקות שמתארות את המציאות שלנו.. מציאות כואבת מאוד ינשופים

שירה היקרה, מרגישים מדברייך את הכאב והקושי העצומים. ומובן שמאוד קשה לך עם היעדרו של המטפל אליו התרגלת. אני יודעת שדבריי ישמעו כקלישאה, אך הזמן כידוע בלתי ניתן לעצירה, והוא חולף, גם כשמאוד קשה. ובין אם נרצה בכך או לא, הזמן יעבור והקיץ יחלוף, והמטפל שלך יחזור ואודי יחזור מהחופשה והדברים יחזרו למסלול הרגיל והקבוע שלהם. עד כמה שניתן כמובן... בהמון אהבה...

היי שירוש....את לגמרי צודקת...החיים מלאים בפרידות...ותיסכולים....ולא תמיד יש מי שימלא אותם.....לצערנו אנחנו חייבות למצוא בעצמינו את אותם.....דברים....שכן יכולים למלא את החללים האלה....מבינה אותך לגמרי....ישנן תקופות בחיים שלנו שלא משנה מה נעשה.....תמיד נשארים אותם רגעים....אותן תחושות של....לבד....וזה כואב מאוד....רק....אם נבין שזה זמני.....לא דבר קבוע...יתכן שיקל על המצב מבלתי נסבל....לנסבל....כי זה רק זמני....ותכף זה יגמר....בהמון אהבה...חטולית

הי שירה, עשרה ימים מסתיימים כעבור כ-240 שעות. זה אולי מרגיש כמו נצח אבל זה לא. יש לזה גבול ברור, שלנצח אין. אודי

שלום רב, אשמח לעצה. אני בת 31 עם מחזורים סדירים שמגיעים כל 28 יום. אני ובעלי מנסים להרות כשנה כמעט. לאחרונה המחזורים שלי הולכים ומתחלשים- הדימום נהיה יותר ויותר מועט. מחזור לפני האחרון היה רק דימום של יום אחד בצבע חום כהה. המחזור הנוכחי שלי מאחר כ 4 ימים. הייתי בטוחה שסוף סוף זה הריון אך ביום השלישי לאיחור התחילו רק הכתמות חומות. בהירות קלות מאוד כמעט בלתי נראות. 2 בדיקות הריון שנעשו בהפרש של כמה ימים שליליות. הרופאה נתנה לי בחודש שעבר לעשות בדיקות דם הורמונליות ביום ה 3 למחזור ואמרה לי שהתוצאות טובות ואין שום דבר חריג. מדוע המחזור שלי כל כך חלש ללא זרם וללא דם? אני לא גרה בארץ ומרגישה שהרופאים פה בגישה מאוד שונה.. הרופא משפחה הוא גם הגניקולוג וכדי לקבל הפניה לגניקולוג של בית חולים צריך ממש להתחנן.. אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי להבין מה עובר על גופי.. תודה רבה, שרון

הי שרון ראשית קשה לתת אבחנה מתאור בלבד אבל יש גורמים שונים שיכולים להביא למצבך החל מבאמת הפרעה הורמונלית ועד הפרעה מבנית ברחם. יש עוד שאלות שצריך לברר בעיקר אם את מנסה להרות. אין מנוס מבדיקת גניקולוג להעריך את עובי רירית הרחם משום שלעיתים התפקוד ההורמונלי תקין "על הנייר" אך לא ביולוגית. מעבר לזה אם את בת 31 ומנסה להרות שנה זה מספיק כדי להתחיל ברור ( לפחות בארץ). בראש ובראשונה מוודאים ביוץ. זה מכלול של דברים ששווה לבדוק לעומק. גם אם המערכת קשה התעקשי להגיע לבדיקת רופא נשים. זה יחסוך לך הרבה תסכול. בהצלחה! נשמח לסייע אם יהיו תוצאות נוספות

שלום אודי וכולם מנדיי כתבה משהו וזה עורר אותי לכתוב, לתהות, לקבל תשובות, לשתף ועוד נ.ב- נכתב במקור כתגובה למנדיי. כותבת 'בנפרד' כדי לקבל מענה גם מאודי ואחרים. מה שאני כותבת, זו גם אחת הסיבות שלא כתבתי כאן הרבה זמן. בנוגע לקשר הטיפולי. בעיקר להתמסרות של המטופל לקשר והתפיסה והחוויה שלו אותו. כותבת בכאב עצום. מרגישה כמו אחת שנולדה דתייה, ופתאום הבינה שכל מה שלימדו וחינכו אותה, הזהות שפיתחה, דרך החיים הממשית אותה היא חיה, חלק גדול ממי שהיא זה פשוט שקר אחד גדול. תרמית. הצגה הונאה עצמית (וחיצונית) שבר אבל התפכחות גם אני הייתי/נמצאת בטיפול (כרגע, בהרהורים על עזיבה.. / לצד בחינה עצמית לגבי ההתמקמות שלי בטיפול והמטרות והצרכים שלי בתוכו) נכנסתי לשם (גם) כדי לחוות קשר קרוב. נפלתי (הפלתי את עצמי) בקסמה של המטפלת וחשבתי שהיא מינימום אלוהים. שהיא מבינה אותי, מחבבת (לא מאמינה באהבה בטיפול), מרגישה וחווה את הקשר בדומה לי. אהבתי את התלות בה. היא גם אהבה את זה. אהבה את הצרכים הנרקיסיסטיים שמילאתי עבורה. את האידיאליזציה האינפנטילית שלי כלפיה, את ההערכה. את ההשקעה וההתמסרות שלי לטיפול (אני לא 'עושה לה טובה', אבל בכל זאת.. איזה מטפל לא מרגיש טוב שהמטופל מושקע, עובד, נוכח וכו' בטיפול. הגיוני ולגיטימי) ובעיקר לקשר הטיפולי. חשבתי שיש איתי מישהי שהולכת איתי (כמו ייצוג פנימי כזה) גם כשאני לא בחדר הטיפול. שיש בינינו באמת באמת קשר. (עכשיו יגידו שיצאתי מאשליית "חווית ההכלה האידיאלית".. תסכול אופטימלי, קנאה, צרות עין של המטופל למטפל, שחזור...ועוד כל מיני מושגים, שחלקם בין היתר, יכולים להיות מתאימים למטופל, אבל גם חלק מהגנות של המטפל עצמו לשנאה המתעוררת בו מול המטופל, כאשר כבר נוצר קשר ומתגלים בו עוד חלקים מעבר להערצה עיוורת למטפלים... ועוד דברים שכל מטפל מכיר. לא ארחיב. מניחה שאודי מכיר ויודע) רק מה ואני מאשימה את עצמי בלבד על כל מה שאני כותבת. נכון. כמעט כל מה שמרכיב קשר יש בטיפול, אבל הקטע הוא שבקשר טיפולי זה מזויף, פיקטיבי, אשלייתי, מורכב מהשלכות והעברות. חד צדדי (הרי המטפל לעולם לא יביא את עצמו מדי.. וזה אכן לא אפשרי מקצועית) לא שמרתי על עצמי. נכנסתי בעיוורון מוחלט וקיבלתי כאפה. מכה. חזקה ביותר. מרגישה לאחר תאונה רגשית. כן. המטפל/ת היא לא רק שלך. חושב/ת עלייך בשעה הטיפולית ועוד קצת לפני ואחרי. מדי פעם, אולי בין לבין (וגם זה, כחלק מחשיבה על החומרים והרגשות שהתעוררו ועלו בטיפול, על מנת לסייע לך מקצועית. היא לא חושבת עלייך!! מקווה שההבדל מובן. או אם את בשלב הטיפול של ההתחלה שאת בהערצה למטפל/ת אז זה אולי) ולכן, אני לעולם לא מתמסרת יותר לקשר טיפולי. בדיעבד, למרות ההישגים ההתפתחותיים והשינויים שעברתי ,אני חושבת שאם הייתי מכניסה קצת מציאות חיצונית לטיפול, עוגמת הנפש, הכמיהה האבודה, האבל הצורב וכו' לא היו מנת חלקי. לפחות לא בעוצמות שאותן אני חווה כבר מעל חודשיים.. המטפלת היא מטפלת. אשת מקצוע. זו עבודה שלה. כך היא אמורה לעבוד. היא עשתה הכול בסדר (ומה שלא כחלק מהאנושיות שלה, היא גם לקחה עליהם בעלות ותיקנה). כועסת על עצמי. מאוכזבת. הכנסתי את עצמי למרחב יותר מדי לא מציאותי והלכתי אתו כך לאורך שנתיים. מתלבטת אם להמשיך בטיפול כדי לא להיקשר שוב מדי. המטפלת אומרת שזה עוד דרך להימנע מקשרים ולחוות את המגבלות שלהם, המורכבות והכאב, כמו גם את הטוב שיש להם להציע. מתנצלת. אני חולקת על כך. לא מאמינה ומקבלת כשזה 'קשר טיפולי'. אם זה היה קשר חברתי/זוגי/מול קולגות וכו' זו אכן הייתה הימנעות/בריחה/חלק מדפוס לא אדפטיבי שכדאי לבחון/להתעמת מול זה. מול אמיתות כואבות שקשה לפגוש בקשרים. לסיכום, אחרי כל החפירות... (גם לא ממש קוהרנטי. מקווה אודי, שתבין מה שאני כותבת) תשמרו על עצמכם בטיפול. גם לטיפולים יש כישלונות/תופעות לוואי שליליות (בעיקר לדינמי). הטיפול הוא חשוב, חיוני, מקדם, מסקרן וכו' אבל לא ליפול בפח של "הקשר הטיפולי". יש הבדל בין לחוות קשר עם בן אדם- מטפל, לבחון דינמיקות, לחבב מטפל, להעריך, להכיר טובה ,לבין אשליה כוזבת שאתם בקשר סימביוטי אתו, שאתם כל עולמו והוא ממש לא אמור להיות כל עולמכם. גם מטפלים הם בני אדם. מורכבים (לעיתים יותר ממה שנדמה לכם) יש להם גם אינטרסים. וכשמטפל לא מודע לצרכים שלו מול המטופל, זה בכלל נורא. ומעל הכול (מנדיי) המטפל הוא איש מקצוע. איש מקצוע (וכחלק מזה הקשר הוא לא שיווני). לא מעבר. אם לא תשלמו- לא יהיה. כלום. אם לא תתחנפו/תרצו את המטפל/תהיו בתוך קשר שהחלקים הפחות נעימים שלכם מהדהדים חזק- לא תקבלו אהדה מספקת (בליבו). אם לא יתמזל מזלכם- לא נכנסתם לו עמוק לשום נשמה. נכנסתם אכן עמוק לעצמי המקצועי שלו. לא מעבר.

את פשוט הבאת לידי ביטוי חי ואמיתי את מה שהתכוונתי לכתוב. אני מרגישה שבכל ההליך מטופל/מטפל בשורש יש הונאה נפשית עצומה! אפילו יותר מכך, איזה ניצול של החולשה של המטופל, בזמן הכי קשה שלו, בנקודה הכי נמוכה שלו, כשהוא כל כך צריך מישהו להישען עליו, לתת לו יד כדי לצאת מהבוץ, אזי קל למכור לו אילוזיות שהם כמו צ'קים בלי כסוי, ועד שהוא יתעורר הוא יאכל אותם

מזדהה עם כל מילה ומילה שאמרת ... זו הסיבה שכתבתי כבר מזמן שאני לעולם לא אתן לעצמי להיקשר רגשית /,מטפלת/פסיכיאטר.. נשרפתי כמו שיפוד על מדורה וכבר היה מאוחר מידי ... ובהמשך פשוט סרבתי להכנס עמוק לתוך קשר ששוב יקח אותי לאותו מקום.. את מהממת אוהבת אותך כמה טוב שנכנסת וכתבת..כמו מדם ליבי.. תודה לך יקרה ומוערכת חטולית

היי מנדיי אני גם מזדהה ומתחברת מאוד באופן מלא לדברים שכתבת! בכל ההודעות בנושא. הם נכונים ומדויקים. ישירים ומציבים מראה. הבעיה היא שאצל המטפלים, יש ים הגנות והסברים להתגונן מול זה. יתחילו להסביר ולתרץ כמה שהרגרסיה לתלות טובה וכמה זה מאפשר תיקון והזנת צרכים חסרים מהילדות המוקדמת וכו' שבלי זה לא יתאפשר טיפול... בסדר... את זה שאנשים החמירו את הסימפטומים שלהם, אושפזו במהלך הטיפול הם לא יספרו וגם אם כן, במקום להאשים את השיטה הם יפנו למטופל, לאישיות, לנסיבות חיים, לחרדה/טראומה שקרתה ולא או כן נחוותה שחייבת להשתחזר בטיפול...ועוד לא חסרים הסברים רבים ומגוונים... לא מתאים משהו- את בורחת מהכאב. ביקשת משהו בסוף טיפול אחרי שאמרו לך שנגמרה השעה- את מואשמת בחמדנות כלפי המטפל האומלל שלוקח אלפי שקלים בחודש...(ובאמת באמת מאמינה שגם הכסף הזה מגיע להם. ברב המקרים ותלוי כמה... בטח לא מעל 450..) ששם לך גבול של זמן כדי שלא ישנא אותך... תודה רבה באמת.. יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת יודעת שזה נשמע כמו איזה פיחות, הקטנה של טיפול וחשיבתו. לא וכן. כן -עדיין מאמינה שניתן להיעזר בטיפול ולהרוויח מכל הטוב שיש לו להציע גם בלי רגרסיות, התלות המוחלטת וכו'. לא שזה קשר טיפולי- כמו זה שאני הייתי בו. שנטו משמש לצורך המטפל. ולטווח ארוך גורם נזק, לא מועיל. כמה כמה חבל שלא ידעתי לפני... ובקשר למי שכתבה על כך שחלק מהאותנטיות בטיפול זה היכולת של המטפל להרגיש מכלול רגשות, להראות חלקים שלו, לומר למטופל דברים קשים/מעמתים.. כולל (בצורה מבוקרת) מה מרגיש כלפיו לעיתים.. קשה לי לתאר עד כמה זה מבהיל שזה קורה בקשר חד צדדי. שהאפשרות לעבד את הדברים, היא רק מהצד של המטופל שנשאר באפילה מול החלקים של המטפל שהושלכו ונוצר מה שנוצר באינטראקציה מסוימת...(ואני לא מתכוונת לכשלים אמפתיים. זה אנושי)

תודה חטוליתוש יקרה אכן כך. חבל שצריך לעבור את הסבל הזה כדי להגיע למסקנה הזאת. נכון. צריך לשמור על עצמנו. בכל קשר ובפרט בקשר טיפולי. אבל בניגוד לקשר הטיפולי, בקשר הדדי שחשוב לי, אני מוכנה/רוצה לספוג ולהתמודד עם מורכבות הקשר, להשקיע, לכאוב את המגבלות שלו, לתקן, לתת מעצמי, לפנטז. להרגיש קשר. מאחלת לך ולכולם קשרים מטיבים ועמוקים בעולם האמיתי של החיים! לילה טוב

וואו! משפט אחד שמכיל כה הרבה!!! יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת - את המשפט הזה צריכים לכתוב באותיות גדולות ממש! עוצמתי במלא מובן המילה. ו... אני אנסה עוד דרכים כדי לנסות לסדוק את השריון, אפילו של אודי, לא יתכן להיות עוורים מקצועיים לכל מה שקורה, זה מין שטיפה עצמית שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר

מציעה רק להוסיף פסיק לאחר המילים "שטיפה עצמית"... ייתכן שהמשפט שיתקבל הוא: "מה שקורה הוא..שטיפה עצמית, שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר" כלומר: השטיפה העצמית מסייעת לעוורון ולראיה מאוד חד ממדית וקטגורית של 'או-או'

הי לכולם כאן, יכולת הקליטה שלי כעת נמוכה ובכל אופן - ההשוואה של הטיפולים הפסיכולוגיים לזנות מוכרת לי. זה עצוב, בעיניי, משום שאיכשהו יש כאן לדעתי התייחסות למטפל כאל מריונטה, וזה מתקשר לי קצת לצדדים נרקיסיטיים הרסניים. על פי רוב,להבנתי, זו תפיסה מועצמת ומקובעת אצל מי שהתפוצצו אצלם טיפולים בשלב הקנאה. שלב שלא פשוט לעבור אותו. הקנאה בין החלק הצומח למדכא עליהם דיברתי בעבר. סוריקטה

טלאור הי, קראתי את דברייך ואם אני ממשיכה את ההסתגלות דרך הפריזמה הזו , ייתכן שנגלה שלמעשה כל קשר!!!שלנו בהווה ,מבוסס על הקשרים הראשוניים שלנו עם הדמויות הראשוניות שלנ ו(שהן בדכ" אמא ואבא) כולל העברות , העברות נגד וכו'.. בכל מקרה צר לי על הכאב שחווית... איתך, במבי

הי טלאור, העניין הוא שהעברות והשלכות יש בכל קשר, לא רק בטיפול. בטיפול (בסוג מסויים של טיפול) מתבוננים בזה ומנסים להבין את זה. זה מגיע בשלבים מאוחרים ובשלים של הטיפול (בגישות מסויימות), בד"כ כלל לאחר תקופה של מתן מענה לצרכים הרגשיים ורק בהמשך נסיונות להבינם יותר לעומק. ביחד. לא אכנס לזה כאן, אבל אני משער שהחוויה שלך בטיפול קשורה לאופן בו למדת מהם קשרים. זה שיחזור. וטיפול זה אחד המקומות והאמצעים היחידים שמאפשרים לזהות ולהתיר זאת. בעבודה קשה ומכאיבה, אגב. אם יש חריגות או מעשים לא אתיים - זה חמור מאוד, ואני מקווה שאלו חריגים שאינם מייצגים את הכלל. אודי

אודי אתה יכול להכניס את זה באותו שרשור של מה שהעליתי קודם כפרק ב' רציתי טיפה להרחיב על הנושא של אלו 'שמתחילות' עם אודי, בצורה עדינה אומר שזה מזכיר לי קבוצה של צופים שכל הבנות מנסות להתחיל עם המדריך החתיך. אחרי שרואים לשבת אחת זה הולך פתאום כולם מנסים לאמץ לעצמן את אותו סגנון דיבור, לדבר ולא לדבר, ולעטוף ושזה ישמע כמו שירה, ובעיקר מלטף... וזה די פתטי לראות את זה. אבל זה כמו שאמרתי בצורה עדינה, ובצורה פחות עדינה זה הרגיש לי לפעמים שזה פשוט מביא את הפורום לה...ה, למקום קצת מביש ולא ראוי לפורום מכובד שכזה, זה לא המקום של זה. ולא, אשה בוגרת היא לא ילדה בת שנתיים שלוש, וממילא ההתנהגות שלה לא יכולה להתקבל באותה סלחנות, ועם כל הכבוד היא לא נקיה מכל מיני פניות מיניות גם אם מנסים להלביש את זה בכל מיני עטיפות, וכאשר זה הופך למין סטייל, שגם לך אודי יש בזה יד בגלל התגובות שלך לכאלו דברים, זה יוצר ריאקציה לפחות אצל חלק מהכותבות. אז עם כל הצורך לסוג כזה של יחסים, לא חושבת שהפורום הוא המקום שלו. אודי, קח את הארטילריה שלי, מהמקום שבו היא נאמרת, דווקא עכשיו במצב של משבר כמו שראיתי את הפורום, ואולי מנסים לבנות משהו אחר, ושאלת אותי לדעתי, אז אני אומרת אותה, אבל אין זה כדי להוריד מהמסירות שלך, מההתמדה שלך, מהיכולת שלך לתמצת בכמה מילים עולם מלא, מהאוזן הקשת שלך, ממש לא, אלא אולי רק לתת מראה כדי שתראה זוויות אחרות שלפעמים מתחבאות בכביש וצריכים את המראה הצדדית כדי לראות אותם, זו הסבה שאני מביאה את זה. היינו, מצד אחד אני מבקשת יותר התערבות שלך, יותר חוות דעת, ומצד שני הייתי רוצה את זה תחום לעניין המקצועי ואפילו הפן הרגשי שלא ייראה כאילו פן רגשי במובנים אחרים שאני לא רואה להם מקום במרחב הציבורי בפורום שכזה. אני מאמינה שיש הרבה מקום לפורום שכזה, המנוהל בצורה מקצועית, חושבת שזה חסר, ומאמינה שאפשר לבנות נווה חמד, לכל מיני סוגי אנשים עם בעיות שונות, אבל בהחלט צריכים מתווה, והוא צריך להיות ברור, ויש ציפיות שהן לגיטימיות ולמרות שזה מרחב אינטרנטי אנונימי חינמי עדיין יש ציפיות ואם הן לא נענות הן יכולות בהחלט להשפיע לא טוב על המרחב המציאותי שלנו, וחשוב לכן לתאם ציפיות, ולדעת למה לצפות, למה לא לצפות, ומה מצופה מאתנו. וכל זה היה רק 'טיפה' אז מה זה כבר שטפון????

הי מדיי שוב, אני מלא הערכה על ההשקעה שבתגובותייך. מאידך - אני רואה את תפקידי באור שונה ממה שאת היית רוצה לראות. נכון שזה מעורר יותר תסכול, אך בעיני זה יותר מאפשר. וזה מאפשר סגנונות שונים של הגעה למקום הזה. לעתים - ממקום ילדי, לעתים ממקום נאיבי ותם. הרבה פעמים עם פגיעות רבה וממקום שמבקש רוך וקבלה. והכל לגיטימי ובסדר. אודי

או קי, תרשה לי לחלוק עליך, בחלק מהמקרים, אבל זה לגטימי. אני רק מתה על זה כאשר מתהפכת המשוואה, ואז יש טרמינולוגיות שונות לחלוטין