לד"ר רובינשטיין

רציתי לשאול לדעתך בצורה כנה,אמיתית ומקצועית. אני בן 22 יודע כבר הרבה זמן.עברתי תהליך ארוך וקשה עם עצמי שתחילה היה בעיקר לאחר הגילוי הראשוני בגיל 14 הכחשה והכחשה עמוקה וכואבת שמן הסתם נכשלה. בסוף הגעתי להשלמה עם עצמי. אבל עם הסביבה( למשל בצבא וחברים ומשפחה מורחבת,בוסים בעבודות ובכלל בחיי יומיום) אני מאוד סגור בקטע הזה. היום סיימתי צבא ומתחיל ללמוד. האם אני זקוק לטיפול פסיכולוגי בנושא הזה? או בעצם אני שואל איך אפשר לדעת האם אני צריך וחייב ומומלץ טיפול כזה כפי שאם היה לי דלקת גרון( אין הכוונה לשינוי נטייה) או האם כדאי כלומר אפשר להפיק מזה תועלת כלשהי שאפשר גם בלעדיה? תודה ומקווה שהבנת את סיפורי כי הוא בא מהלב.

שלום משה, הדעות בנושא הקשר בין בריאות נפשית ובין יציאה מהארון בקרב הומוסקסואלים חלוקות. המיליטנטיים שבחבורה, ובתוכם גם מטפלים, יראו ביציאה מהארון תנאי הכרחי להשלמה עם עצמך - ואילו המתונים יותר, ואני בתוכם, יגרסו שיש לבדוק כל מקרה לגופו, בתלות באישיות הספציפית שלך, במזג שלך, במידת המוחצנות שלך בכלל ועוד כהנה וכהנה משתנים אישיים וסביבתיים, שיש לתת עליהם את הדעת. קצת יותר על כך תוכל לקרוא במאמר הקצר הבא: http://www.giditherapy.com/shrink-friendly/a16.html יכול להיות שאת ההחלטה כדאי לקבל יחד עם מטפל גיי-פרנדלי, מחד, אך מתון ומאוזן, מאידך, שיהיה מספיק אובייקטיבי לבחון יחד איתך את הצורך שלך לצאת מהארון: באיזו מידה הוא נובע מצורך לקבל אישור על נטייתך מהחברה הסטרייטית, האם ההסתרה פוגעת באותנטיות של יחסיך הבין-אישיים (למשל, אם בלאו הכי אתה טיפוס קורקטי ופורמאלי בעבודה יש משמעות שונה ליציאה מהארון מאשר אם אתה בחור מוחצן וחברותי שמרגיש צורך לחלוק היבטים שונים מחייו האישיים). ברור, שאם וכאשר יהיה לך בן-זוג קבוע שתחלוק עימו את חייך ההסתרה תהייה גדולה מדיי מכדי שתוכל לחיות חיים שלמים בלי לצאת מהארון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

ד"ר רובנישטיין אני מצטער אבל לא הבנתי ממך ברור, אתה חושב שכדאי לפנות למטפל או לא? במה זה תלוי? והאמת שתשובה שלך קצת בלבלה אותי. היציאה מהארון קשורה לאישיות שלי? אם אני מוחצן אז אצא ואם מופנם אז לא? כי לדעתי זה קשור פשוט ברצון להיות פתוח,אמיתי וכן מה שנקרא להוריד אבן מהלב? אשמח לדעתך( ותודה על הסבלנות).