הומוסקסואליות ואי שלמות...

אני מצטער מראש על האורך... רציתי לשאול/לבקש את דיעותיך, תגובותיך וכיו"ב לגבי בעיה או נכון יותר לומר, לבט די משמעותי. כפי שאתם יודעים, יצאתי מהארון לפני חצי שנה לערך בצורה די קיצונית ובאותה צורה נכנסתי לעולם הקהילה "לייט", שהוא איגי, פעילויות איגי, פורום "גאווה צעירה", מפגשי פורום למיניהם, קשרים רבים (טובים וטובים פחות) בעיקר עם חבר'ה מהקהילה וגם חבר ראשון, שהלך לו. לפני שבועיים יצאתי מהארון בפני כמה חבר'ה מהכיתה וכמובן, כמו שצפוי לקרות, תוך יומיים כל השכבה התוודעה לכך, היחס בשכבה ובכיתה סביר ואפילו טוב יחסית למה שציפיתי, חוץ מאיזו תגובה הומופובית ע"י אחד מהכיתה שלי, שהוא אדם די מיושן וצר אופקים בדיעותיו, שאמש קיבלתי ע"י כמה נערים מהשכבה והוא זה שהלהיט אותם, אך זה נסבל בהחלט . ובכן, הדילמה העיקרית שלי היא אי שלמות חמורה עם הנטייה המינית שלי, שפשוט תוקעת אותי בהמון ספקות והרהורים שלא מרפים ממני ואינם נותנים לי מנוח לחיות את חיי כפי שאני רוצה, אמור, וצריך לחיות אותם. 6 שנים, פחות או יותר, לקח לי להשלים עם זה, חלקית, מה שהאיץ בי לצאת מהארון ולרוץ מהר מאוד עם המעשים שלי, שציינתי לעיל. אני פירשתי כי חיפזון זה נבע מאיפוק של שנים, בכל דבר שקשור היה לקהילה ולכן על מנת לכסות ולפרוק את הכל ולהביע את עצמי צעדתי בצעדים די גדולים יחסית בזמן קצר. כך אני מרגיש, אולי זה לא קיצוני בעיני אחרים. בגדול הבנתי שאני פשוט לא מבין את המשמעות העמוקה של היותי הומוסקסואל, מעבר לחיי קהילה "לייט" (ללא יציאות למועדונים, אקטים מיניים וכו'). תמוה לי שבמשך 6 שנים איני מפנים זאת בצורה מלאה, שישנו כאב, צער ומועקה גדולים מנשוא, שאיני פשוט מביע אותם, אולם הם מביעים את עצמם בדרכים שקשה לי לשלוט בהם. איני יכול לגעת בגבר או לתת לגבר לגעת בי, ישנה רתיעה פנימית עצומה שמתחבטת עם הרצון והיצרים ההומוסקסואליים שלי, איני יכול לפרוק יצריי על גברים בצורה שבה ארגיש טוב עם עצמי, אלא ארגיש כי עשיתי משהו לא "אתי" או "חריג", אני לא יכול לדמיין את עצמי במערכת יחסים עם גבר, אני לא יכול לתאר לעצמי שאחיה עם גבר כמו שאמור הייתי לחיות עם אישה, זה פשוט לא נראה לי "טבעי והרמוני" כמו חיים עם אישה... רק עצם המחשבה על קיום יחסי מין מלאים עם גבר מעוררים בי מין סלידה לא רצויה שכזו, שלא קל להתעלם ממנה. זה מתבטא גם בחשק מיני ירוד ביותר, ללא פנטזיות מיניות כמעט בכלל, מבלי לפרוק את יצריי ובאפאתיה רגשית חמורה לסובבים אותי, אי רצון לקשר זוגי רומנטי וכיוצא באלו. כן, עד לא מזמן הבנתי שכך אחיה וכך עליי להיות, אבל זה גדול עליי; אף אחד לא זרק לי הערה או דיבר איתי על הנושא בצורה מתנגדת, המשפחה שלי תומכת לגמרי, במיוחד אמי, אבל בכל זאת... עצוב לי וקשה לי שאני לא יכול להיות עם אישה, שלא תהיה בינינו הרמוניה כזו יפה. בעיניי זה לא אותו דבר גבר וגבר, אף על פי שחלקכם יאמרו שזה אותו דבר או אפילו טוב יותר. כל המאמרים על היצר הפוליגמי של גבר וחוסר האמון של גבר הוסיפו למשבר שלי שקשר אמיתי לא יכול לצמוח או להחזיק מעמד יותר מדי זמן, כמו בין גבר לבין אישה. ההתחככויות עם חברי הקהילה וכל ה"התהולליות" שלהם די הגעילו אותי, שמין הפך לדבר כזה קליל ומסחרי, זה תרם לאי השלמות עם עצמי. בעיניי ליישם את היותי הומוסקסואל, להשלים עם עצמי זה איבוד הערכים שלי, האתיקה שלי, שיצרתי לעצמי ע"י למידת לקחים מהחברה. זה ישבור את עצמי האתי שכ"כ גאה בעצמו על השיפוט שלו ועל יכולת ההשתלבות שלו בחברה, המוסר והערכים וכיו"ב, אני לא מוכן לאבד זאת חלקכם תאמרו שזה לא יגרום לי לאיבוד כלום, אבל אני מאמין שזה כן גורם לאדם לשבור מערכת אתיקה מסויימת ולבנות אחת חדשה, בהתאם לחברה שבה הוא חי (ע"ע "קהילה"), שיש בה קודים ומוסכמות חברתיות שפשוט לא נראים לי, אחרת הוא לא ישרוד בצורה אופטימלית. זה כבד עליי כ"כ...:-\ יצא לי לדבר היום עם המחנכת שלי, בצורה די מתומצתת על העניין, אבל די נעלבתי והתאכזבתי מנקודת המבט שלה. היא טוענת שאיני יודע מה אני עוד, שכנראה הרתיעה מגברים היא כי איני הומוסקסואל, אלא הטרוסקסואל שבחר להיות כזה, שנכנס להגדרה מוטעית, כמו הרבה "בני נוער תועים בגילנו". היא התעקשה שוב ושוב שזו בחירה, אולם ברגע שאמרתי לה שלו הייתי אומר לה לבחור לקיים יחסי מין עם אישה ולהקים איתה משפחה, היא לא הייתה יכולה, כך איני יכול לבחור לקיים מערכת יחסים עם אישה, היא קיבלה זאת ונרגעה יחסית... היא ביקשה ממני להתרחק מכל הקהילה ולהתחיל להשקיע בבעצמי ובלימודים. (איני עושה זאת בגלל התעסוקה שלי בכל העניינים הללו), שאולי כך תחלוף לי המחשבה שאני הומוסקסואל ולרגע תהיתי שאולי איני כזה ונשבר בי עוד משהו... אני לא יודע מה לעשות, מה להרגיש... אני רק מרגיש בערפל בלי תשובות, מבולבל ביותר. כי אני יודע שמשיכה לנשים לא הייתה לי מעולם ולפתע יש לי סוג של משיכה לנשים, שלאחרונה אני נעשה יותר ויותר מודע למוסכמות החברתיות ואני, בהתאם להן, מחדיר דברים לעצמי, שכנראה גורמים לחוש רע יותר ושלם פחות עם עצמי. אני רוצה מצד אחד להיות אני, אך מצד שני קשה לי... אי השלמות הזו רק מעוררת הדחקות, דילמות, קונפליקטים, לבטים והרהורים מעיקים ביותר ולא בריאים בכלל. כל הקטע של הומוסקסואליות טבוע בי חזק ומושרש עמוק, אבל רק, רק תיאורטית... בא לי להעיף זאת מעליי, להפסיק להתחפר, לזרום עם מה שאני, אבל איני מסוגל, פשוט לא מסוגל... אז, בכיתות ז'-יא', הבנתי שכך יהיו חיי והיה לי יחסית בסדר עם כך, שמחתי שכזה אני, השלמתי עם זאת, פשוט הרגשתי את השלמות (היחסית, אך לא מלאה), בעיקר בסביבות כיתה יא'; עכשיו זה עלה לי שוב, אין לי מושג למה... לראות בסרטים גבר ואישה, רומנטיקה ביניהם והכל משפיעים עליי לרעה וגורמים לי לחוש שונה, חריג, פגום... אני שופט את מידת השלמות שלי ע"פ הדיעות שלי לגבי מדוע הומוסקסואליות היא דבר לגיטימי, טוב, רגיל, טבעי לעומת מדוע הומוסקסואליות היא דבר לא לגיטימי, רע, חריג, לא טבעי, שנובע מהפרעה נפשית כלשהי או קיבעון באחד מהתהליכי ההתפתחות ולפי מה שאני רואה, זה די מאושש ע"י המציאות . הדיעות והעובדות, לכאורה, לגבי הומוסקסואליות בתור משהו לא לגיטימי הרבה יותר מבוססות אצלי ויותר מתקבלות; הדיעות שרואות בה משהו חיובי פשוט לא מספקות אותי לעומק.

שלום ביציק, נראה לי שאכן יצאת מהארון מוקדם מדיי מבחינה זו ששיתפת אחרים בנטיותיך לפני שעברת תהליך פנימי משמעותי של קבלה עצמית. אמנם יציאה מהארון עשויה לחזק קבלה עצמית של הכיווניות המינית, אך יש לי חשש שאתה מבלבל בין הקבלה, אשר לה אתה מצפה מהסביבה, ובין הקבלה העצמית שלך. יש לי הרגשה שהשלכת הכול החוצה בתקווה שאם תתנהג כמו גיי, תצא מהארון ותחיה "חיי קהילה לייט", כמו שאתה מכנה זאת בחן רב :), אזי תוכל לקבל את עצמך. כאילו ביקשת רשות מהחברה הסטרייטית (אולי השיא זו המחנכת שלך) להיות הומו (מתוך עבודה עם אנשי חינוך באספקט המסוים הזה אני יודע שקיימת שגיאה נפוצה בקרבם לפיה הומוסקסואליות בגיל ההתבגרות היא רק שלב זמני שחולף). המלצתי החמה לך היא לפנות אל מטפל פסיכולוגי גיי-פרנדלי, שיעזור לך לקבל את עצמך באופן הדרגתי ואולי גם יעזור לך למצוא קבוצת תמיכה מתאימה של בני גילך. נראה לי ש"משרד החוץ" פעל אצלך לפני "משרד הפנים" וכעת הזמן לקחת כמה צעדים אחורה, לפנות לטיפול אצל מטפל גיי-פרנדלי שיחבר אותך חזרה לעצמך בצורה תומכת ומקבלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly