הפרעת זהות דיסוציאטיבית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

לחיות עם סכיזופרניה

יום בריאות הנפש הבינ"ל מוקדש השנה לסכיזופרניה. ובישראל, לצד התקדמות חקיקתית מעודדת, מתמודדים רבים עדיין חווים הדרה חברתית ותעסוקתית בעשורים האחרונים מציינים בכל שנה ברחבי העולם את יום בריאות הנפש הבין-לאומי בתאריך ה-10.10. מטרת יום זה היא להעלות את המודעות לחשיבות בריאות הנפש, לקדם פעילויות חינוך, הסברה וסינגור בהיבטים השונים של בריאות ותחלואה פסיכיאטרית ולקדם מדיניות אשר תבטיח את בריאותם, רווחתם וזכויות האדם של מאות מיליוני האנשים ברחבי העולם שמתמודדים בזמן נתון עם הפרעות ומחלות פסיכיאטריות. הפדרציה הבין לאומית לבריאות הנפש ושותפותיה קבעו כי השנה הנושא המרכזי של יום בריאות הנפש הבינ"ל תהיה "לחיות עם סכיזופרניה". מהי סכיזופרניה?מקובל להגדיר סכיזופרניה כקבוצה של הפרעות שונות אשר משפיעות באופן ניכר על איכות ואינטגרציה של תהליכי חשיבה, רגשות והתנהגות של האדם. בהמשגה רפואית, הסימפטומים מחולקים לרוב לשלוש קטגוריות...
ללמוד עוד על הפרעת זהות דיסוציאטיבית
הפרעת אישיות גבולית: כיצד לטפל?-תמונה

הסובלים מהפרעת אישיות גבולית מתמודדים עם כאב נפשי קשה...

מאת: ד"ר סגל מיכאל
06/06/2017
לחיות עם סכיזופרניה-תמונה

יום בריאות הנפש הבינ"ל מוקדש השנה לסכיזופרניה. ובישראל, לצד...

מאת: ד"ר אמיר טל
12/10/2014
סכיזופרניה = פיצול אישיות ?-תמונה

מה בין המחלה הקולנועית (ד"ר ג'יקל ומר הייד) פיצול אישיות...

מאת: רבים חושבים...
15/09/1999
וידאו: סכיזופרניה או פיצול אישיות?-תמונה

בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב, רוב הסכיזופרנים לא סובלים...

מאת: מערכת zap...
02/01/2011
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להפרעת זהות דיסוציאטיבית?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הפרעת זהות דיסוציאטיבית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

נתקלתי במצב שאיני יודעת אייך להתמודד איתו ולא מבינה אייך בכלל לגשת ומה לומר אם פתאום נודע לי שמישהי מרגישה שהיא מאפשרת למישהי בתוכה לצאת בזמן שהיא בוחרת בכך ...מה זה אומר ? האם יש בה אישיות נוספת? ממש לא מבינה את הדבר הזה כלומר..יש לה שליטה על הענין או שזה בכלל משהו אחר.. אני ממש מוטרדת מחוסר הבנה ,. רוצה לעזור לה להבין אותה.. האם בכלל קיימת מודעות ל"עוד מישהו בתוכי" ואני יכולה ..אפילו קשה לי לנסח את השאלה שממש עומדת לי על קצה הלשון . אתם כבר בטח מבינים את נמצב יותר טוב ממני ומה אני מנסה לשאול.. תעזרו לי להבין שאולי אוכל לעזור גם לה.. חטולית

הי חטולית, דיסוציאציה היא רצף, ולא כל חוויה שיש בנו חלקים שונים היא בהכרח הפרעת זהות דיסוציאטיבית. לעתים אלו 'מצבי אגו' שניתן להיות עמם בתקשורת. דוגמא טובה לכך היא הסרט 'הקול בראש'. אודי

היי, אשמח לקבל חוות דעת על מה קורה לי בזמן האחרון אני בן 21, בחודש אוגוסט (אחרי השחרור) עישנתי וויד בפעם הראשונה בחיים שלי וזה גרם לי לתקופה של חרדה מאוד גדולה שהגיעה בחודש אוקטובר ונמשכה כמה חודשים. התסמינים הפיזיים שהיו לי עברו אבל בראש התקופה הזאת לא נגמרה ומלווה במחשבות רעות. בזמן האחרון רוב היום אני מרגיש רע. חוויות שקרו לי לפני שנים חוזרות אליי ואני מתחיל לדמיין בראש שלי סיטואציות קיצון מדברים שקרו בעבר (לדוגמה, הייתי בצבא אז אני מדמיין שעשיתי דברים רעים מאוד בצבא למרות שאין קשר למציאות). למרות שאני יודע שאני מדמיין זה לא עובר לי ורק עושה לי עוד יותר רע המחשבה שאני מפתח מחלת נפש כלשהי. (וגם אז אם אני חושב שיש לי מחלת נפש אני מתחיל לחשוב על דברים רעים ועל אולי פיצול אישיות שיש לי שאני לא מודע אליו) יש לציין שרוב המחשבות האלה מגיעות סתם ככה ועוברות לי בדרך כלל אחרי שאני ישן וקם בבוקר שלמחרת אבל באותו יום שהן באות הן מטרידות אותי ואני מרגיש שאני נלחם בהן. ובנוסף הן סובבות סביב מעשה אחד (לא משהו מאוד רציני) שעשיתי לפני כמה שנים והמצפון שלי לא משחרר ממנו היום (וגם אותו אני מדמיין בראש שלי בצורה מאוד רעה ולא פרופורציונלית) הייתי בן אדם נורמטיבי ועכשיו אני מסתובב כל יום בתחושה שאני חולה נפש, זה בגלל הוויד? מה זה בכלל? זה ייפתר? מה אני צריך לעשות?

כניראה שהיה לך התנסות גרועה עם הויד , נשמע כמו התקפי חרדה אם לא יעבור יש להפגש עם פסכאטר

תודה על התשובה המהירה. מנסיונך בטיפול באנשים עם בעיות מהסוג שלי, זה יכול לעבור מעצמו או שזה מצריך טיפול? זה מאוד מדכא אותי שהמצב מדרדר כבר יותר מחצי שנה ואין שיפור.. תודה על המענה!

מדובר על תופעות אובססיביות זה עובר עם התרופות

ואמרתי שאני קצת מציפה....אז החלטתי שאני עושה מעשה ולא רק מתבכיינת מול סטיגמות ... ובחרתי לקחת משהו שהציף אותי מאוד בשבועיים האחרונים ולהפוך את הלימון ללימונדה הבנתי שבמקום לכעוס אפשר לקחת את המקום ולהפוך אותו למנוף של עשייה ... יעל דן שוב ראיינה את תהילה כעבור שנה מאז הפרסום של הפנים האמיתיות וזאת תגובתי .... החשיפה לא פשוטה לי וקולות ההרס כאן ובגדול ..ויש גם מי שפוחד שיכעסו שיכאיבו אבל אני והחלק הלוחם שבי החלטנו שלא מוותרים יותר . גם לקול שלנו יש מקום ... אז משתפת גם כאן ותודה , תודה לכם שאתם כאן איתי , חיבוק ענק ענק בימים אלו, בחלוף שנה מהתוכנית פנים אמיתיות אותו ערכה יעל דן עם תהילה, האישה שחיה עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ,יעל דן ותהילה חזרו להציף את הנושא . אני מאוד גאה בתהילה וביכולת שלה לשוב כל פעם מחדש מהתהומות לבחור בחיים ולנסות שוב ושוב להצליח. אין ספק שזהו סיפור חיים לא פשוט של מי שמתמודדת עם קשיים לא פשוטים . כמו שציינה יעל דן סיפורה של תהילה הוא חריג ומהקשים ביותר. יחד עם זאת כמי שחיה עם אותה הפרעה כואב לי לראות את הכותרות "האשה שחיה עם 52 האישויות " קודם כל אני רוצה לציין שאין אלה אישויות נפרדות כי עם אישיות אחת שמפוצלת לזהויות שונות בהתאם לטראומה שעברה . רוצה להציף את הנושא מהיבט אחר , ההיבט אותה העלתה המרואיינת השנייה של יעל דן יו"ר טדי ,הגב' יעל דנק . יעל דנק ציינה בסוף השיחה כי ישנם הרבה מאוד נשים שחיות עם אותה הפרעה והן מתפקדות , לומדות עובדות מגדלות ילדים , נשים שהתפקוד שלהן כמעט נורמטיבי והן בוחרות לא להזדהות . אני אחת מאותן נשים .... אני חיה עם ההפרעה הזו מסתבר כמעט מאז שנולדתי ..או יותר נכון לציין מאז שאבי התחיל לפגוע בי בצורה כואבת וקשה ..בערך מגיל 4 ועד שהפסיק בסביבות גיל 15 . אני חיה עם זהויות שונות חלקן ילדות קטנות חלקם בנים צעירים , יש לי נערות יש לי חלקים הרסנים שפוגעים בעיקר בי ועוד ... ולמה אני אומרת "מסתבר" כי אני לא הייתי מודעת לזה וגם לא אלו שסבבו אותי בתחכום רב ידעתי להסתיר את הזהויות גם מעצמי .כל ההתנהגויות השונות הסברתי לעצמי ולחברה כמצבי רוח שונים . למשל הייתי מרבה לדבר עם עצמי בקול רם כשהייתי שמה לב למבטים של הסובבים אותי הייתי עושה כאילו אני מדברת בטלפון או שפשוט עושה מזה בדיחה קלילה על חשבוני ...לשאלה עם מי את מדברת שם הייתי עונה עם אדם חכם עם עצמי .. אותו הדבר לגבי הדיבור ברבים , לשאלה התמוהה מי זה אנחנו הייתי צוחקת עוד לא גדלתי מגיל 5 ו12 ו16 מבלי להבין שזאת האמת ...כמובן שאת הפגיעה הדחקתי . את הניתוקים ואיבודי הזמן הסברתי לעצמי ולסביבה כאדם חולמני ותלוש לעתים ..סוג של שכחני , שמאבד דברים,טועה בדרך וחולם למי מאיתנו זה לא קורה .. היום כשאני קוראת דברים שכתבתי בעבר אני מזהה את הפיצול . התחתנתי ילדתי ילדים בחרתי לעבוד בעבודות פשוטות כאלה שמחביאות אותי מהחיים , למדתי בכל מיני קורסים אבל לא מימשתי את עצמי. זכרתי פגיעות מיניות שעברתי ובעיקר זכרתי את התקופה (שהיום אני מבינה שהייתה שיחזור ) שחגגתי את החיים . התביישתי באותה תקופה הרגשתי כלום, אפס . כך באמצע החיים הגעתי לטיפול . בטיפול שהיה עם מטפלת מאוד מקצועית לנושא טראומות מיניות ודיסוציאציות . אני מדגישה את היותה מקצועית בתחום כי גם מולה לא אפשרתי לחלקים להיות. היו מספר פעמים כשנכנסתי לקליניקה והיא אמרה שזה נראה כאילו ילד קטן מגיע אליה , היה ברור שאני דיסוציאטיבית כתוצאה מהפגיעה אבל לא היה ברור שזה אכן DID . כך לאט לאט שנה ועוד שנה ורק בחלוף שנתיים וחצי התחילו להגיע לחדר החלקים שלי , שהתחילו לספר על הפגיעה. זה הרגיש כמו מופע אימים ועדין מרגיש כך עם כל חלק חדש שמגיע . מטפלת לא מנוסה , הייתה אולי מרימה ידיים וחושבת שאני קשה ולא מאפשרת קירבה . גם כשהחלקים הגיעו ועדין אני לא מאפשרת לכולם להגיע , דרוש לכך המון כוחות ואמון במטפלת שתוכל להכיל ולהיות. אני כותבת את הדברים והחשיפה לא פשוטה לי , גם עם אנני מציינת את שמי ולא חושפת את זהותי עדין זה לוקח ממני טונות של כוחות . מבחינת החלקים - המערכת כולה זה לגלות סוד , סוד ששומר עליינו מפני החוץ . אני עושה זאת כי חשוב לי , חשוב לי עד מאוד שאתם ציבור המטפלים אלו שעובדים עם פגיעות מניות אלו שעובדים עם טראומות . שאתם אלו שתבינו שאצלכם בקלניקה אולי בזה הרגע ישנה או ישנו מישהו שחי עם הפרעת זהות דיסוצאיאטיבית ואתם לא ממש מבינים את זה . אולי נראה לכם שהוא מתנהג כמו ילד קטן וזה מכעיס אתכם כי אתם חושבים שהוא מבין אתכם ועושה להכעיס . יכול להיות שאחרי שהמטופל שלכם יצא ממכם , זה קרה לי המון , חלק אחר שלו כותב לכם סמס או מייל ובפגישה השנייה אתם לא תאמינו לו שהוא לא זוכר שכתב את זה . יכול להיות מצב שמטופל ישתוק פגישה שלמה שבפנים מתחולל מאבק כוחות ולכם זה יראה כאילו הוא מתנגד לטיפול , הוא יגיד לכם שהוא לא מתנגד אבל בפנים יהיו חלקים שיגרמו לו להרגיש משותק ולשתוק .. הדיסוציאציה , גורמת לרגש להיות מנותק מצאתי את עצמי לא אחת בטיפול , כשהמטפלת בטוחה שאני כועסת עלייה ואני אומרת לה שלא. כי באמת לא הרגשתי כעס , אבל הנערה הכועסת , כעסה ואפילו מאוד . כך יצא שאני אמרתי משהו אחד , וההתנהגות שלי הייתה אחרת לגמרי .דבר שגרם להמון מתחים וחוסר הבנה בחדר הטיפול . מי שמטפל בטראומות, באנשים עם דיסוציאציות לא צריך לחפש דווקא את האישה עם 52 הזהויות ,או לחשוב שאם המטופלת שלו מתפקדת , לא מסתובבת עם בקבוק או דובון ברחוב , היא בטח לא סובלת מDID לי היו את השיטות שלי ועדין יש לי איך להסתיר, איך לתפקד יחד איתם וכמוני יש רבות ורבים מאוד של אנשים ... גם אני כמו תהילה נתקלתי בבורות של אנשי מקצוע כאלה שהפילו אותי וגרמו לי לנזק , באותם פעמים שהבנתי שדווקא אנשי מקצוע הם סטיגמטים לא מוכנים להבין ומחפשים את הקרניים שאין לי ...התחפרתי בתוכי חזרה. החיפוש אחרי הקרניים שאין לי משאיר תחושה קשה, גם ככה מאוד קשה לקבל את הפיצול והחלקים. חוסר אמון ובורות של אנשי מקצוע גורמים לי להרגיש כמי שאו ממציאה או משוגעת , יחד עם זאת חייבת לציין את הנכונות של אנשי מקצוע רבים כמו אלו שנמצאים בטד"י . וכאלה מדיסציפלינות אחרות שלא ידעו כלום על ההפרעה אבל היו מוכנים ללמוד ולהבין איך לעזור לי ועדין עוזרים לי ועוטפים אותי , כל הזמן . אם את/ה איש מקצוע שעובד עם אוכלוסיית אנשים שסובלים מטראומות ברמות שונות, מדיסוציאציות ,אנא ממך התעניין ולמד את נושא ההפרעה הזו . כי מאוד יכול להיות שגם אתם נתקלתם בקלניקה במישהו עם הפרעה זהות דיסוציאטיבית ופשוט חשבתם שזה עוד מקרה קשה ואולי אפילו חשבתם עוד מקרה שלא ניתן לטיפול .... זכרו , כמוני יש הרבה לדעתי 1% מהאוכלוסייה , שפשוט מעדיפים לטפל בעצמם ולא להחשף . אשמח לשיתופים בפורומים / קבוצות של מטפלים בטראומות ובנפגעות תקיפה מינית ."

אביב יקרה, ראיתי את הפוסט בקבוצה וידעתי שזו את. כל הכבוד שהבאת את הקול השפוי של הלוקות בהפרעה. כל כך מסכימה עם דברייך. שלך שירה

קצת מפחיד שזיהית שזאת אני אבל די מובן לי למה .. שירה ראית את התגובות כמה מחמם את הלב ויותר מזה היה שיתוף אצל מישהי שממש מחוברת לעניין ושם זה בכלל קיבל תגובות וחיבוק...הלוואי ויהיה שינוי אני נרשמתי עוד לא התקבלתי לתחום שאני אצליח בתקווה לעשות שינוי בתוך המערכת ... חיבוק יקרה

אביב יקרה, ראיתי את כל התגובות ושמחה שעמדת ואמרת את שיש לומר. כן, זה נותן קצת כח, להתעקש על ה"אין קרניים" ועל ההכרה בקושי האדיר והסלתי אפשרי לפעמים. כשעלתה בזמנו התוכנית גם אני שלחתי תגובה שהופצה וזכתה להדים ואף פניתי בעילום שם כמובן לכמה אנשי תקשורת. התוכנית אמנם שודרה אבל התגובות גרמו לי להבין שיש עוד שרואים כמונו. אני מאחלת לך חג אביב שמח והרבה כוחות להמשיך ולתבוע את חרותך כי מגיע לך! אוהבת שירה

הי אביב, כתבת מאד יפה ורב חשיבות. אחזור ואקרא שוב ושוב בסופשבוע יותר לעומק. מחיר החשיפה - וואו, לא יודעת אם הייתי עומדת בו. כמה כוחות. כמה התשה. תשמעי. אני לגמרי איתך באמת. מניחה שגם לי יש דברים לומר. כאלה שמתעקשים על המקום וההשתלבות לגמרי בקהילה כמו היינו אחד האדם, אך מיוחדים (מאד) בדרכנו. שמרי על עצמך, יקירתי. אנחנו גם פה. יש לי פנטזיית חשיפה. אגלה שרוב התינוקות בהם טיפלתי עד היום, הם ילדודס של אנשים מוכרים מהתקשורת. ההורים יודעים חלקית מאד שיש איזה סיפור. אבל רואים אותי כמו שאני ובתפקוד. הייתי יכולה להגיע לשם. נדבר, סוריקטה

אביבי היקרה, את מאוד אמיצה בעיניי! מבינה לליבך.

אביב יקרה קודם כל תודה רבה גדולה! את מדברת עבור כל כך הרבה מאיתנו למענינו ! הלוואי מילותייך ישפיעו!

הי אביב, יפה, בהיר וחשוב. אודי

קראתי את הפוסט שלך שוב ושוב וכיום אני רואה כמה רחוק הגעת אם הצלחת לפרוק מעלייך את העומס בצורה כל כך מדהימה......ואמיצה , שזה בכלל לא ברור ולא מובן מאליו,,,,,עשית כיברת דרך ארוכה ומבורכת , ועל כך מתוקה שלי אני מברכת.......במילים שנוגעות בתוך הנשמה , שמת עצמך במלוא הרגישות והפתיחות , ואני הכי גאה בך בעולם !!!! מדהימה בהמון אהבה חטוליתוש

תודה יקרות תודה על מילים חכמות.. מחיר החשיפה סוריקטה אכן מאוד גדול ובכל זאת שווה את המאמץ .... האמת שאני ממש לא אמיצה ואני די פחדנית ..אבל יש בי צד לוחמני שלא מוותר כשנראה שנעשה עוול .....

אודי יקר .תודה על מה שכתבת לי למטה .... אני לא חשבתי שזה מרוע והלוואי וזה היה מרוע ...הייתי מבינה .... אבל הבורות ,חוסר הידע ,חוסר במערך תמיכה תקין .. לנפגעות ובמיוחד במיוחד למי שסובל מההפרעה הזו ....מאנשי המקצוע כואב בצורה שאין לי מילים ... אז הייתי חייבת עזרה בגוף מסויים והחלטתי להעיז ולבקש .. וחשפתי את עצמי ואמרתי שאני חיה עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ...ואז שאלה אותי אותה אשת מקצוע .... אז מה במחלה הזו מפריע לי .. והבנתי . שאין לה מושג קלוש על מה אני מדברת ...ושזו לא מחלה .. זה מבנה הנפש שלי בעקבות טראומה קשה . בטלפון כבר חשפתי את עצמי ואמרתי שאני בחרדה גדולה מהשיחה מולה ...ו....אז לא רק שהיא איחרה בחצי שעה כאילו אני אויר ....היו עוד כל מיני שפשוט זעזעו את המערכת ... אז כן לאדם נורמטיבי חצי שעה איחור אולי יגרמו לתסכול קל ...לאדם עם did שנמצא בחרדה זה גרם לפיצול מטורף .. וזה מחזיר אותי לינשוף ולרשת התמיכה .. יש לנו צרכים שונים מלנפגעי טראומה אחרים . וחוץ מהמטפלים שלנו ...החיבורים אודי ברשת מאוד מאוד גדולים ויוצרים חורים ענקיים ....וזה קשה לעשות תהליכים משמעותיים להביא את החלקים לקבל אותם בפגישה ואז לצאת מפגישה כמו באמצע ניתוח עם בטן פתוחה ומדממת ולהשאר בלי תמיכה ...זה סוג שלא אנושי .... ואז כמו שאמרה ינשוף ...תודה לניתוק שמציל אותנו ... בעיקר אודי עצוב.. וכל פעם שאני נתקלת בבורות הזו מול אנשי מקצוע . וכן אולי אני נאיבית אבל מפסיכולוגית קלינית אני מצפה שתדע שזאת הפרעה ומהי .. ואני לומדת ....אז שוב חוזרת למקום שמעדיף להגיד פוסט טראומה ואם אפשר אז מפיגוע כי זה ממש מקבל אמפטיה והבנה ישר ... ולא לצאת בגלוי מבלי להתבייש ...

הי אביב, בעבר ניסיתי משהו במערכת הציבורית ממישהי לא מוכרת. מאד מאד מאד שונה מטיפול פרטי, לא כל שכן אנליזה ומי שמכיר אותך. שם איחרו לי באולי שלוש ארבע שעות. השיחה נחוותה שטחית, סתמית. התוצאות היו - די שום כלום. זה לא זה. כך היה עבורי. אולי היה צריך להתאים ציפיות מראש. כשאני מגיעה מראש עם דרגת פירוק מסוימת, אני יכולה להתרסק אפילו מפגישה עם רופאת משפחה וכד'. היום אני אומרת על זה - באסה... אגב, אני לא נותנת לעצמי כותרות והגדרות מהספרים הפסיכיאטרים, גם לא מול אנשי מקצוע. אלא אם יהיה זה מישהו שהמטפל שלי מכיר והוא עצמו יידבר במילים מקצועיות. סוריקטה

עצוב מה שאת מתארת ... אבל כאן זאת לא הנקודה .זה לא קטע טיפולי ..ולא המטפלת שלי .. זה גוף שאני נאלצתי לפנות אליו כתוצאה מבעיה מסויימת ..גוף שצריך תויות כדי ל"זכות" במה שאתה צריך .. את מכירה אותי מכאן שאני חושפת ונתתי לעצמי את המקום הזה ...לשבור סטיגמות אישיות ... לבוא להגיד זה חלק ממני להביא את הקושי וגם להעביר מסר למי ששקופים ומפחדים מההפרעה הזו ..אז אפשר לחיות איתה .. כן בעיני לנפץ את הסטיגמה ולהסביר עד כמה שאני יכולה ,מהי ההפרעה הזו ושהיא לא כזאת מוזרה כמו שרואים בסדרות כמו טרה או בסרטי קולנוע... בעיני זאת שליחות . ובמיוחד מול אנשי מקצוע שמטפלים אחר כך באנשים ופשוט עושים נזקים לאורך שנים. נחזור לאותה אחת ...החשיפה מולה הייתה באמת להגיד לעצמי אמירה שאני לא צריכה להתבייש במי שאני .ובמוגבלויות שלי. אחרי התגובה שלה התקפלתי עם הזנב בן הרגליים ובמכתב המקצועי שאני מצרפת ביקשתי שיכתב פוסט טראומה מורכבת ... וזה עושה אותי עצובה עד מאוד ...כי אין סיבה בעולם שאני צריכה להתבייש במי שאני בגלל בורות של אנשי מקצוע .. בקורס הכי בסיסי של מבוא לפסיכולוגיה למדתי על ההפרעה הדיסוציאטיבית .. אז פסיכולוגית קלינית שתפקידה מחייב אותה לפחות להכיר.. הבורות והסטיגמה הכי גדולה מגיעה מאנשי המקצוע וזה פשוט נורא

הי אביב, כן, הבנתי. גם כשאני פניתי, זה היה לצורך איזו הכרה. ובסוף נאדה וויתרתי. מסכימה שאין לעשות הכללות. גם חסרים לי כל כך הרבה פרטים, אני רק יכולה לשמוע ולהבין את החוויה הנוראית שלך. מניחה שאת כבר מכירה אותי לפחות וירטואלית, ואני רואה אותך כאדם שלם (שגם מתפרק לעתים, כמו כל אחד, רק בעוצמות אחרות אולי ולמשכי זמן אחרים, ובתדירויות אחרות) ולא 'חייזר'. ייחודי ואפילו ממש חינני בעיניי. עצוב מה שאת מספרת. מבינה את כוונת השליחות הנפלאה. אודי כתב פעם שהלומי קרב התביישו פעם והיום חל שינוי. אור התקווה. אני יכולה לשלוח מכאן חיבוק (וחיבור - התחיל כטעות הקלדה ובחרתי להשאיר). הסרטים, כנראה עושים שירות רע מאד לDID. זה לא נראה ככה בחיים. שלך, סוריקטה

אביבוש, אני קוראת אותך ועצוב שאת מרגישה שלא מבינים אותך... זה הזכיר לי שהמטפלת שלי ממש רזה וכשדיברתי על פיתויים ואוכל ובולמוסים הרגשתי שזה לא הכי מדבר אליה...לא יודעת תחושה שאינה מבינה אותי וזרקתי אליה שהיא בחיים לא תבין כי בטח היא מאלה שמעולם לא עשו דיאטה או חשבו על אוכל כל הזמן..היא הודתה שזה נכון!!! אבל אמרה משהו ממש ממש נכון, לא זוכרת את המילים המדוייקות אבל משהו כזה שהיא לא חייבת לחוות את מה שאני חווה בדיוק כדי להיות אמפטית או להכיל את הכאב שלי או הרגש שלי........ היא לא צריכה לחוות טראומה כדי להבין טראומה..היא פשוט צריכה לנסות להבין אותך ואת לעזור לה להבין את הרגשות שלך. והמטפלת ביקשה ממני שאתאר לה במדוייק את החוויה ומה זה אומר..ואת יודעת מה? היא ממש הבינה ולא האמנתי שזה אפשרי. אנא האמיני שרוצים להבין אותך גם אם לא חווים בדיוק את אותו הדבר, מאמינה שרוצים להבין. איתך, מיכל.

מיכלי יקרה קודם כל זה מראה שיש לך מטפלת מקצועית שיודעת לעשות הפרדות ...וברור שלא צריכים לחוות את מה שאתה חווה כדי לטפל בך ... אני לא חיפשתי אצלה הבנה למצב כזה או אחר ..אני ציפיתי לידע בסיסי מול הפרעה ...אנחנו נדרשים לתהליך פנימי קשה לא להתבייש לא לפחד מהחלקים לקבל אותם להבין שזה מי שאתה בעקבות הטראומה שעברת ...אז אני מצפה שאיש מקצוע שלמד ידע מה זה ..ואם הוא לא יודע שישאל ... ולצערי מיכל אני לא היחידה רבות מחברותיי מתחבאות מאחורי פוסט טראומה מורכבת במקומות שחייבים להציג אבחון כי להגיד אני עם did חושף אותנו למקום לא בטוח . אז כן זה עושה לי עצוב ואפילו כעס .

היי אביב היקרה, זה בהחלט לא נעים ואפילו מאוד מרגיז. צר לי לומר שגם במגזר הפרטי אין ערבויות. זה מאוד תלוי מטפל. כפי שיש רופא טוב ורופא גרוע, כך יש מטפלים טובים ומטפלים שהם פחות רגישים ופחות טובים. לפני לא מעט שנים כשהלכתי לפסיכולוגית וחשתי מאוד לא בנוח עם העובדה שאני הולכת לפסיכולוגית ולטיפול בכלל וממש לא רציתי שידעו שאני הולכת לטיפול. כשהגעתי לפסיכולוגית בשעה שאני אמורה להגיע אליה (לא הקדמתי) בדיוק יצאה ממנה מישהי שאני מכירה מאוד מאוד טוב וזה היה מאוד מאוד מביך, מכעיס ומשפיל. נפגשתי עם המטופלת הקודמת שאני מכירה היטב מחיי האישיים פנים אל פנים ואפילו ניהלנו שיחה קלילה לפני הפגישה עם המטפלת. מן הסתם מאוד נפגעתי מזה שלא שמרו על הפרטיות שלי ובשלב מסויים אחרי מספר מועט של מפגשים הפסקתי להגיע אליה. אבל שוב חשוב לומר שאסור לעשות הכללות. כפי שכל אדם שונה מרעהו, כך המטפלים שונים האחד מהשני. יש רגישים יותר ומוצלחים יותר ויש פחות מוצלחים. ממש כמו בכל מקצוע אחר. המטפל הנוכחי כן מקפיד על מרווח זמן בין המטופלים כך שהם לא פוגשים האחד את השני, אבל גם אצלו קרה פעם שבטעות פגשתי את המטופלת הקודמת. אבל הבנתי שזה קרה בטעות ובסופו של דבר כולנו בני אדם וגם מטפלים טועים.

שיר המון תודה על השיתוף לא פשוט . ואני מאוד יכולה להבין אותך כנראה שאני הייתי בורחת אחרי פגישה אחת ....

הי אביב, זה בהחלט לא נעים. אני חושב שלא הרבה מטפלים יודעים על דיסוציאציות. בטח שלא על הפרעת זהות דיסוציאטיבית. זה קשור בחלקו בעובדה שפרויד הדגיש את ההדחקה ולא את הדיסוציאציה, ובחלקו לאי הסכמות לגבי מהות ה-DID. והפתרון של לכנות את זה פוסט טראומה בהחלט אפשרי כהתחלה... (שם ממילא יש מקום של כבוד לדיסוציאציות...). אני משער שעם הזמן יכירו זאת יותר. אודי