מודאגות...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום, קיווינו שאולי מישהי פה תוכל לייעץ לנו איך לפעול.. אנחנו שתי בנות בנות 16 שסיימו עכשיו את כתה י'. יש לנו חברה טובה בשכבה שהשנה גילינו שהיא מקיאה ולא אוכלת. כשאנחנו מבקשות ממנה לאכול היא פשוט צוחקת ומסרבת- נדמה כאילו כל בקשה שלנו וכל פעם שאנחנו מפצירות בה רק גורמת לה להיכנס לזה יותר עמוק. היום היא גם שמה תמונת פרופיל בפייסבוק של מישהי אנורקסית שרואים לה את כל הצלעות- ולפני כמה ימים העלתה תמונה שלה שבה היא מכניסה כל כך את הבטן שזה נראה כאילו אין לה כזאת. היא מנסה להוכיח לה ולאחרים שזה מה שהיא? היא ילדה שצמאה לתשומת לב- היא מבקשת מאנשים להגיב לה על תמונות וסופרת את התגובות- דברים כאלה.. היא הפסיקה עם זה כשהיה לה חבר למשך חודש וחזרה לזה כשהוא נפרד ממנה- היא ממש אהבה אותו.. רצינו לפנות לאמא שלה או ליועצת אבל היא הזהירה אותנו שלא נחשוב על זה כי אמא שלה איימה לאשפז אותה אם היא תגלה שהיא חזרה לזה. אמא שלה חושדת- היא לוקחת אותה כל הזמן לבדיקות דם אבל חברה שלנו כבר מצאה דרך איך לעשות שהתוצאות יהיו בסדר.. אנחנו פשוט לא יודעות מה לעשות..קיווינו שמישהי פה תוכל להמליץ לנו..בבקשה..
לדבר על ליבה שתבין שהיא נכנסת לתהום שהיציאה ממנה אינה ידועה מתי? איך ומה יקרה בדרך...ברור שהיא בהפרעת אכילה..היא פוחדת להתאשפז כי אמא שלה אולי לא מבינה וחושבת שדרך ההפחדה היא תמנע ממנה לעשות זאת..היא צריכה ללמוד להתמודד בחיים בלי ההפרעה הזו..שבאמצעותה היא מתנחמת, היא עם עצמה עם הסבל המחשבות והרגשות של עצמה כשהכל מבולבל..אם איכפת לכן דברו איתה באהבה המון תשומת לב..כדי שמצידה תפנה כן לעזרה .. בהצלחה דינדין
קודם כל אני רוצה לציין אותכם כמה אתם מדהימות שכך אתן איכפתיות ודואגות לחברתכן. הרבה עוברים הלאה לסדר היום וזה לא מובן מאליו.חברה שלכן נמצאת במצב שנקרא הכחשה כלומר מצד אחד היא מודעת לזה שיש לה בעיה ומצד שני היא לא מבינה למה אתן עושות עניין כי היא לא רואה בכך בעיה. זה כמו מין פיצול אישיות, שתי אנשים באדם אחד. אני מציעה לכן למרות האיומים שלכן לפעול כפי שליבכן מורה לכם וכן לעשות צעד ולדבר עם דמות בוגרת שיכולה לעזור לה כי לבד היא לא תצא מזה והיא תכנס לזה יותר ויותר וזו כזו מערבולת שאחר כך קשה לצאת ממנה. כדי לנקות את מצפונכם קחו סיכון גם אם היא תכעס בהתחלה ולא תדבר איתכם כי אתן מצילות לה את החיים. אתן יכולות גם לפנות בבית ספר אולי ליועצת או מורה שתפנה לאמא שלה ואז היא לא תדע שזה בא מכם. אל תשבו בשקט קומו עשו צעד והצילו את החיים של החברה שלכם מדובר פה בדיני נפשות.
ראשית, אני רוצה לשבח אתכן על הבגרות, העירנות והאיכפתיות שלכן. אם יש לכן עדיין איזשהוא ספק לגבי הדבר הנכון שיש לעשות, אני מציעה שתנסו לחשוב רגע איך תרגישו אם (וכאשר) תשמעו שחברתכן נפטרה מהתקף לב כתוצאה מהעדר מלחים חיוניים בדם וכפועל יוצא מן ההקאות. זה דבר שקורה בהעדר טיפול, השגחה ופיקוח וזה הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לנו. לא קשה לראות שהחברה שלכן סובלת מבעיות לא פשוטות - לא רק מבחינת דימוי הגוף שלה, אלא גם ובפרט מבחינת הדימוי העצמי שלה והקשרים החברתיים והבינאישיים שלה. בתור מי שהיתה קרובה מאוד לאבד את אחותה הקטנה לטובת מחלת האנורקסיה, אני יכולה לספר לכן שחלק גדול מהעניין זה המניפולטיביות של הבנות האלה והשקרים שהן מספרות בכדי לשמר את ההפרעה.(כמובן שזה לא האופי שלהן בהכרח - זאת המחלה). כתוצאה מכך ובמידה ונוצר מצב שבו הסביבה הקרובה של החברה שלכן אינה מודעת לחומרת המצב שלה, אתן חייבות לספר ואני חושבת שהכתובת הראשונה והטבעית ביותר צריכה להיות ההורים. בתור קטינה, האחריות על החברה שלכן היא של ההורים שלה (ולא שלכן) והם אלה שיש להם את האמצעים ואת הסמכות ( כמו גם החובה) לסייע לה עד שתצא מהחור השחור הזה. אני מבינה שאתן חוששות מכך שהחברה מאוד תכעס אם יוודע לה ש-"הלשנתן" עליה והחשש שלכן מוצדק לחלוטין, אבל שוב, אתן באמת לא רוצות להיות במצב שבו בפועל, אתן מסייעות לה להרוג את עצמה - גם אם היא לא מבינה את זה עכשיו. בהצלחה ואני מאחלת לכולנו חברות רגישות ואכפתיות כמוכן.
תודה רבה על העצות משלושתכן . נראה לנו שהמצב משתפר אחרי שדיברנו איתה שוב ובסופו של דבר החלטנו לחכות לסוף החופש כדי לראות אם ההתקדמות חיובית או שלילית ובמידה והיא שלילית לפנות ליועצת .. שוב תודה .