הליכון

שלום רב אמי חולה בפרקינסון מזה כמה שנים כל עוד הייתה מטופלת בפקמרץ ההיא הייתה בסדר גמור ועצמאית במשך זמן והמחלה הייתה במצב של תרדמה. איך שהחליפו לה את התרופה לאמנטדין התחילה רעידות חזקות בידיים וברגליים, לא יכולה לאכול, ולא לעמוד על הרגלים. ממש מסכנה התרופה החדשה מדרדרת אותה מיום ליום. איבוד שיווי משקל, סחרחורות, לא יכולה ללכת ללא הליכון. ממש תוך זמן קצר של 6 חודשים השתנתה לרמה סיעודית ממש קשה. כיצד והיכן אני יכול לרכוש לה את התרופה הטוב שמתאימה לה פקמרץ?

תודה רבה פרופסור אורן. קניתי לאמא את התרופה פק מרץ. אבל עכשיו הוא כבר לא משפיע עליה. הבנתי שהטיפול התרופתי שקיבלה מעבר, כבר לא מתאים לה על איזה טיפול תרופתי אתה ממליץ בשלב הזה?

דוקטור יקר, אמי היקרה, כיום בת 80, נמצאה כסובלת מבעיות זיכרון כבר לפני כ- 12 שנים. לפני כ-5 שנים הוגדרה כתשושת נפש ע"י פסיכוגריאטר. חשוב כי אציין שאמי אנלפביתית והאבחנה נעשתה על סמך שיחה עמה ועם בני המשפחה. עד לפני כחודש התהלכה, לאט, בעזרת הליכון. וניהלה שיחה עניינית עמנו, אם כי לרוב לא ביוזמתה. לפני כחודש נעשתה חלשה מאוד, אפטית וסבלה מחום גבוה. בעקבות בדיקות דם, אובחנה כסובלת מדלקת בשתן. אמי אושפזה, למשך שבוע, בביה"ח לצורך מתן אנטיביוטיקה ונוזלים דרך הוריד ושוחררה. במהלך השבועיים מאז השחרור, עדיין חלשה מאוד, אינה מסוגלת אפילו לעמוד בכוחות עצמה (סובלת גם מפריקת כתף שאינה ניתנת לתיקון), אוכלת מעט (על ידנו), אינה מתקשרת עימנו וישנה כמעט כל היום. שנתה חזקה מאוד וכשמדברים עימה או מבקשים שתפקח את עיניה אינה מגיבה. בבדיקות הדם שנעשו לפני כשבוע יש שיפור, אך אנחנו מודאגים וחרדים מאוד לשלומה. שאלתי היא האם לדעתך זה קשור לאלצהיימר? או לבעיה אחרת? ומה לדעתך כדאי לעשות ולמי לפנות? תודה מראש.

האם לאחר החלפת מפרק ברך יש חזרה לתפקוד מלא? (הליכה, ריצה). כמה זמן עד להחלמה מלאה? תודה

אמי בת 74, אובחנה עם MDS לפני חודשיים, סובלת מאנמיה קשה כבר מספר שנים. בבדיקת מח עצם לפני חודשיים: שיורה אדומה: שינויים דיסארריטרופואיטיים שורה לבנה: ריבוי קל של פרומילאו ובלסטים, יתר הבשלה דיספלסטית מגאקריוציטים: לרב קטנים ללא סגמנטציה בבדיקה עכשיו: שיורה אדומה: שינויים דיסארריטרופואיטיים ומגלובלטסיק שירה לבנה: עשירה מאד בערך 15% הבשלה בלסטית והבשלה דיספלסטית מגאקריוציטים: רבים לרב קטנים ובשלים. היא מקבלת עירוי דם אחת לשבועיים, ההמוגלובין אחת לשבועיים מגיע ל7. נאמר לנו שהמצב לא טוב, שזו לא לוקימיה, עדיין, אבל צריך להתחיל טיפול בוידאזה. אמרו שזה סיכון גבוה ללוקימיה. מה זה אומר? היא גם ככה מאד חלשה ומתניידת בקושי עם הליכון, האם יש טעם לקבל טיפול בוידאזה שעלול לגרום לה להרגיש רע יותר? המחלה יכולה לא להתפתח ללוקימיה בזכות הוידאזה? אם לא תקבל וידאזה - מה יקרה, היא תצטרך עירויים תכופים יותר? היא חשופה במיוחד לזיהומים בגלל השורה הלבנה? תודה רבה!

תודה! יש איזושהי סטטיסטיקה על התפתחות ללוקימיה - תוך כמה זמן זה עלול לקרות? התפתחות של 15 אחוז בלסטים בחודשיים זה לא מהיר?