למי שזוכר אותי כאן..וגם למי שלא
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני די בדילמה..אני לא כ"כ יודעת מה לעשות.. באתי יותר לשתף כי אני די כבר יודעת מה יהיו התשובות שלכן. בכל אופן, אני כיום בת 19, מפקדת בצבא. השבוע הגיע אליי שמועה שאחת החיילות שלי נוהגת להקיא אחרי כל ארוחת צהריים. הקצינה שלי דיברה איתה וביררה וגילתה שאין באמת הקאות או עניין מסויים ועזבה את הנושא, אבל אצלי זה הציף המון דברים, סוג של טריגר. כשדיברתי על זה עם מפקדת אחרת, חברה שלי מהבסיס, היא סיפרה לי שהיא היתה פעם בולמית, סיפרתי לה שאני הייתי מנסה להקיא פעם אבל אף פעם לא הצלחתי. היא סיפרה לי איך היא היתה עושה את זה, ואיך הפסיקה. כשחזרתי הביתה ביום חמישי השבוע חשבתי על מה שהיא אמרה והייתי חייבת לנסות. הצלחתי. פעם ראשונה שהצלחתי להקיא. ממש שמחתי והתלהבתי. עכשיו אני חושבת שזה אחלה פטנט-אפשר לאכול הכל מבלי להשמין. אבל אל תטעו- אני מודעת לסיכונים, אני מודעת למה שזה מסוגל לגרום. אני באמת מודעת לה"א ברמה ממש גבוהה, עשיתי על זה עבודת גמר בפסיכולוגיה, ראיתי את כל הסרטים הדוקומנטריים האפשריים, וכמובן הייתי כאן זמן לא מבוטל בפורום. ובכל זאת, אני לא רוצה להפסיק. כי נראה לי שבגלל שאני במודעות כ"כ גבוהה אני גם בשליטה על זה, ואוכל להפסיק מתי שאני ירצה. מצד שני.. יש סיכוי להכנס למעגל הזה לא? מיום חמישי שלשום, מהרגע שהצלחתי, אני מקיאה אחרי כל ארוחה. יום חמישי פעמיים, שישי פעמיים. אני רק רוצה לרזות קצת ולהפסיק עם זה. אבל אני באמת מבינה שמשהו כאן לא בסדר...היום בערב למשל, אכלתי ארוחת ערב, אח"כ באו חברות ואכלתי עוגות וקצת חטיפים. לא באופן מוגזם אבל הרגשתי שאני חייבת ללכת להקיא. פשוט חייבת. הבעיה היתה שחברות היו אצלי. לא ידעתי מה לעשות והייתי לא רגועה, אז התחלתי לחפש בבית כדורי לקסעדין כי היו לאמא שלי פעם.. לא מצאתי, אז התחלתי לחפש תה טיבטי, וגם את זה לא מצאתי. ממש התחלתי להשתגע, התחלתי להזיז דברים לחפש, להפוך, הרגשתי כמו איזה נרקומנית שמחפשת סם. בסופו של דבר לא מצאתי ויש אחרי שחברות שלי הלכו רצתי לשירותים.בחיפושים אגב, מצאתי אצל אמא שלי כדורי רדוקטיל ואני שוקלת לגנוב לה כמה. אני יודעת שזה לא תקין, אני מודעת לכך שזה לא בסדר.אני מבינה שזה לא אמור להתנהל ככה. מצד שני,בגלל כל המודעות אני גם בשליטה על המצב. אבל זה בכל זאת מפחיד אותי! זה יכול להגיע לבולימיה? יכול להיות שאני באמת אהיה בולמית? למרות כל המודעות שלי..? אני יודעת שתגידו שאני עכשיו בשליטה אבל מתישהו אני כבר לא אהיה.. אבל אני באמת מאמינה שאני שולטת על זה, ואחרי שאני ירזה אני יפסיק. אוף אני יודעת שחפרתי פה, אבל הייתי חייבת לשתף בזה מישהו. אשמח לקבל תגובות, גם אם הן לא יהיו הכי מעודדות כי אני די בדילמות עם עצמי.
חמודה יקרה, קראתי הרבה דברים שכתבת כאן בעבר ואף הגבתי על חלקם (תחת שם אחר). איני יודעת איך להסביר לך זאת... אבל אני מרגישה שמשהו בך השתנה - משהו יותר בוגר, יותר מודע... מצד שני לא אכחיש שאני דואגת. לצערי, כך בדיוק זה מתחיל... ועם הזמן זה הופך לסוג של התמכרות... שימי לב - אפילו אחרי כמה ימים את מתארת תחושה של חוסר רוגע בזמן שהחברות היו איתך... מה יהיה עוד שבוע? שבועיים? חודש? בואי אשאל זאת אחרת. נניח שאני הייתי מספרת לך על דבר כזה. מה היית אומרת לי? היית מציעה לי להמשיך עם זה עוד קצת ולהפסיק כשאגיע לאן שארצה להגיע? מישהו בכלל מבטיח שיהיה לזה סוף? הרי את יודעת - זה אף פעם לא מספיק... תמיד זה רק עוד קצת... ועוד קצת... ועוד טיפ - טיפה... וככה המצב מתדרדר וקשה מאוד לעצור. אני יכולה להעיד על עצמי שדווקא בתקופות שהייתי הכי מודעת - נפלתי בצורה הכואבת ביותר. חמודה, זה הולך ומחמיר... כמו כדור שלג... ממצב של פעם בכמה ימים זה הופך לכל יום ואח"כ כל היום. אני נתקלתי במקרים מזעזעים שזה הפך להיות עיסוק בלעדי. הם לא הצליחו לתפקד מעבר לכך. ימים שלמים של בולמוסים והקאות, הקאות ובולמוסים. ואני כבר לא מדברת על הנזקים... שיניים צהובות, ציפורניים מתפוררות, סימנים בידיים שלא נדבר על הסכנות הבריאותיות... הינה רק אחת מהן - ההקאות משבשות את המאזן של הנוזלים והמלחים בגוף. חוץ מהעבודה שזה יכול לגרום להתייבשות - חוסר איזון באלקטרוליטים עשוי לגרום לדום לב... ועוד הרשימה ארוכה... ולגבי המשלשלים - בנוסף לכל הצרות זה גם ממכר וגורם לפיתוח תלות. מה את צריכה את זה?! ודבר אחרון מתוקה: את בצבא, כל החיים לפניך... אני מתארת לעצמי שיש עוד הרבה דברים שתרצי לעשות. אל תתני לשטות הזו להרוס לך. כשהייתי בת 16 אחת המורות אמרה לי "זה מעגל שקשה לצאת ממנו". היום 10 שנים אחרי אני יכולה להבין ב-א-מ-ת למה היא התכוונה. אומנם בדומה אליך, אני לא הצלחתי להקיא, אבל האנורקסיה גרמה מספיק נזקים ואת המחיר אני משלמת עד היום.
חמודה שלי תעצרי את זה כאן ועכשיו מה את חושבת שאת משחקת איזה שהוא משחק? שאת עובדת על מישהו? כן את עובדת אבל רק על עצמך ואת משחקת עם החיים שלך אז תעצרי את זה ומהר ותלכי לקבל טיפול. מהר מאוד מתמכרים להקאות ולשלשולים וזה שורף והורס כל חלקה טובה. מה את חושבת שלהקיא כמה פעמים ביום זה צחוק? אז זה לא זה פוגם בכל מה שרק אפשר- את תגמרי את הגוף שלך לאט לאט זה מסוכן לא פחות מהרעבה אם לא יותר. זה שורף הכל. בבקשה ממך עצרי את זה למענך בלבד.
ומהר!!! קודם כל.. ממצב? אני זוכרת אותך ולא רק שאני זוכרת בלי קשר גם יצא לי לפני כמה זמן לקרוא שרשור שלם שלך עם דינדין בתקופה שעדיין לא הכרתי אותך.. וגם שיחות שלך עם הילה אני חושבת זה היה די במקרה חיפשתי משהו אחר בכלל.. בכל מקרה דיברת שם כמו ילדה קטנה ומעצבנת ואני לא הבנתי איך דינדין היה לה סבלנות אלייך אני אגיד לך את האמת.. בכל מקרה איך שקראתי תהודעה הזו עכשיו .. בהתחלה מה זה התרשמתי.. אמרתי "וואו" איך היא התבגרה.. נשמעת שונה לגמרי ויפה לך שאת מפקדת :-) פששש כל הכבוד!!!.. אז כבר חשבתי שהגיעו ימים טובים.. אבל אז לא הבנתי את השטויות שהתחלת להכניס לעצמך לראש בהמשך.. קודם כל יש לי שאלה לפני כל הקטע עם הבנות את היית כבר מחוץ לזה? כאילו אמרת שזה היה "טריגר" זה היה טריגר שהחזיר אותך להפרעות אכילה ? או שטריגר למשהו מסויים (להקיא)ובלי קשר את עדיין בפנים? בכל מקרה אני מרגישה טיפשה פשוט להתחיל להגיד לך כמה זה גרוע וזה נראה לי דפוק במיוחד כי אני מאמינה שאת יודעת הכל.. את פשוט נואשת מכדי לחשוב בהגיון.. גם את רוצה לרדת במשקל וגם אם תעשי את זה בדרכים פחות מקובלות להקיא זה יותר גרוע מהכל ולהקיא יעזור לך לא להשמין אבל זה לא יגרום לך להרזות.. ממש לא ואם את לא מכורה לזה כבר עכשיו למה להוסיף לעצמך בעיות? חסר לך צרות בחיים?? מה נראה לך שאת עושה? במקום לטפל בחיילות שלך ולהפנות אותן לאן שצריך , את רוצה ללכת בעקבותיהן..? שמעי אני בגלל המחלה הזו לא התגייסתי בכלל אז עצם זה שאת התגייסת ואת מפקדת זה מראה על שפיות מסויימת שעדיין קיימת בך.. ויכולת תפקוד שהיא נורמאלית ומעל לנורמאלית למה להרוס? תארי לך שזה יתגלה..? את צריכה להוות דוגמא אישית לחיילות שלך ... את יודעת.."אם בארזים נפלה שלהבת.." "מפקד טוב משמש דוגמא לחיילים" חח (ספיחס) בכל מקרה אין פה דילמה אלא אם כן את עדיין לא מוכנה לוותר על ההרס העצמי הזה ועדיין לא אוהבת את עצמך או שאין לך מספיק ידע על כמה החרא הזה הוא טובעני ונוראי .. ואני בספק שכך טוב אני מקווה שתיתפסי את עצמך בידיים ותביני שזה סבל מיותר ושיש דרכים אחרות מניחות הרבה יותר את הדעת להשיג את מה שאת רוצה - מה שזה לא יהיה (אני מקווה שכבר הספקת להבין שמה שמציק לך זה לא באמת רק המראה החיצוני..)
קודם כל התגעגעתי! מולאן, אם הייתי מחוץ לזה? לא הקאתי או הרעבתי את עצמי, אבל לא הפסקתי להתעסק בכל מה שקשור לאוכל, משקל וגזרה. בכל סופ"ש כשהייתי חוזרת הביתה הייתי נשקלת- כל הסופ"ש! זאת אומרת בחמישי, בשישי בשבת, ובראשון בבוקר. וברור שזה לחלוטין לא נורמלי ולא טבעי. שוב, אני ממש לא רוצה לגרום לעצמי נזקים, אבל אפילו היום יצאתי עם חברות לאכול ורק הייתי עסוקה בלחשוב שאני חייבת להקיא את מה שאכלתי. בכל פעם שאני מקיאה אני חושבת לעצמי שזה נורא, ובעייתי, ואפילו לא מאמינה על עצמי שהגעתי למצב כזה. זה באמת מפחיד אותי מה שאתן אומרות כאן, אני לא מתעלמת מזה, אני באמת לא רוצה את הנזקים הללו. אבל אני באמת חושבת לעצמי שאולי אם אני יעשה את זה ממש מעט, עד שאני ירזה טיפה וזהו, לא יקרו כל הנזקים. הרי צריך להקיא חודשים או שנים בשביל שיהיו כאלה נזקים לא? האם זה שאני כ"כ מודעת, לא יכול למנוע ממני את הנפילה? או שזה בכלל תמים לחשוב שלי זה לא יקרה? זה כ"כ מעצבן, כי בדיוק כשהיה את השמועה על החיילת ההיא, כבר ממש חשבתי "להתוודות" בפני הקצינה שלי שיש לי סוג של בעיה. שאולי אני לא מקיאה אבל לא יכולה לסבול את הגוף שלי, ולא יכולה להפסיק עם דיאטות, ובארוחות בבסיס אני כל הזמן מסתכלת לראות כמה אחרים שמו בצלחת שלהם כדי לדעת אם שמתי יותר מדי, ואם שמתי בצלחת יותר ממישהי אחרת אז אני חושבת שאני שמנה, ואני כל הזמן מסתכלת על גוף של בנות אחרות בצורה ממש אובססיבית.. ברור שזו בעיה. ובדיוק לפני שבאתי להתוודות באה חברה שלי וסיפרה לי על עצמה..וזה כאילו מצאתי פיתרון..אני מצד אחד גאה בעצמי ואומרת כל הכבוד, ומצד שני אחרי שניה אני חושבת-"מה לעזאזל אני עושה?". וממש רע לי עם זה.. פצעתי לעצמי את היד בגלל ההקאות, ונראה לי שתכף גם את הגרון כי שרטתי אותו והוא כואב לי. ואכלתי היום כמה ענבים וישר הלכתי להקיא אותם.. זה כ"כ לא בסדר, אבל אני לא באמת רוצה להפסיק להקיא, אני אומרת לכן את האמת.. זה באמת כאילו לראשונה מצאתי פיתרון. אני יודעת שאין לכן יותר מדי מה להוסיף, כי אמרתן כבר הכל, אבל פשוט הייתי חייבת לדבר על זה עם מישהו.. תודה לכן. שיהיה שבוע טוב:)
את יודעת כמה אני מודעת לנושא אנורקסיה?מה לאכול ומה לא?איזה נזקים זה גורם ?להכל אני מודעת השאלה היא האם זה עוזר לך בחיים מעשית?אני יכולה לכתוב ספר על מה שאני יודעת ועל הנושא הזה אבל זה לא יעזור כל עוד השינוי לא יתחיל ממך ומההיגיון שלך שאומר לך לא להקיא.זה לא קל ולא פשוט אני עדיין מתמודדת עם הפרעות אכילה תודה לאל אני לא מקיאה וגם לא זוללת כמו פעם אבל אני אוכלת במידה שאני עדיין לא מרוצה ממנה יש בעיות ואני עובדת עליהם כי אני לא רוצה שהחיים שלי יהיו אוכל זה לא אני וזה משפיל להתעסק בנושא הזה כ"כ הרבה אפילו שזה לא אשמתנו לפעמיים.היום אני לפחות לא שואפת לאנורקסיה ברור שיש לי עוד תשוקה להיות רזה מאוד אבל המהפך בחשיבה שלי השתנה לטובה ואוו..אני עובדת על עצמי כ"כ הרבה.אני חושבת שהמצב שאת עכשו בו זה התחלתי את עוד לא במצב גרוע מאוד אבל את לא שולטת כי אם ככה לא היית מקיאה..אין אני אפסיק. זה כמו אנורקסיה עוד 2 קילו ועוד 2...צאי מזה עכשו לפני שתהיי בהתמכרות.בהצלחה ותחשבי על עוד דברים חוץ מאוכל זה כלום בחיים זה רק מחייה את הנשמה."ולפעמיים סותם חורים עמוקים שמשתוקקים למשהו ואנחנו ממלאים אותם באוכל
מה שלומך? מפקדת..כל הכבוד.. טוב לשמוע ממך לגבי המציאה (הפטנט) זה הכי מסוכן..זוכרת שגם אצלי זה כך התחיל הייתי אנורקסית שנים בלי אוכל עד שלמדתי את השיטה שאימללה את חיי. תפסיקי עם זה מיידית!! אין מזה חזרה..רק בור שחור והוא נפער ונהיה יותר עצום..מתיש ולא מותיר כל חלקה טובה מקווה לשמוע ממך אהובה דינין
שאני רואה את השם שלך ישר יש לי חיוך אולי בגלל השם או בגללך...אולי לא הבנת אותי נכון אבל מה שרציתי לומר שאני במצב הרבה יותר טוב מפעם יכולים להיות לי התקפי אכילה ממש לא כמו פעם אבל עדיין כמויות שאני לא רוצה לאכול אני מניחה שהתשוקה להיות מאוד רזה לא תעבור בין רגע.ב"ה אני לא אנורקסית וברור מן הסתם שכל סוג הפרעות אכילה משאירות צלקות וגורמות בהמשך החיים להתמודדיות לא קלות.אני לא נכנסת לפה כמעט כי יש לי אייסי ואני מתכתבת עם מולאן(שעסוקה הרבה .חה...או שאין לה כח בשבילי.)עושה לי קצת רע לקרוא פה על אוכל ולדעת שאני הייתי פעם גרועה יותר....אולי את יותר חזקה ממני או לא יודעת מה.בכל מצב תודה על הפנייה נשים לב למה שאמרת בכל מקרה.אלוקים יברך אותך ותמשיכי תמיד לעזור לאחרים ביייחוד שאת נורא חכמה.
קודם כל, היי לכל מי שזוכר אותי כאן, איזה כיף:) שנית, יצאתי רבעוש! ועכשיו לעניין הרציני יותר- היה שבוע קשה, מגעיל, דוחה. לא הפסקתי להקיא אחרי כל ארוחה. הגעלתי את עצמי. הקאתי אחרי שפיצחתי גרעינים, הקאתי אחרי שאכלתי פריכיות אורז..וברגע שלא הקאתי הרגשתי שאני חייבת, אבל אחרי שהקאתי הרגשתי הכי רע בעולם, ובכל זאת, לא רציתי להפסיק. בכל אופן, פניתי אתמול לקצינה שלי וסיפרתי לה.היא רוצה שאני אראה רופאה, אמרה שחברה שלה היתה מאושפזת בגלל זה פעם. אמרתי לה שאין סיכוי, שתשכח מזה. אבל היא גרמה לי להבין באמת ששום מודעות לא עוזרת כאן. כי מה זה עוזר לי שאני יודעת שזה מזיק, והורס, וגורם רק רע, אם אני עדיין ממשיכה? היא לא התייחסה לבקשה שלי ואמרה לי- "את רואה רופאה ביום ראשון", או שתספרי להורים שלך". אמרתי לה שאין סיכוי, שתשכח מכל מה שאמרתי לה, שתשכח שניהלנו תשיחה הזאת ודי, לא צריך כלום וחבל שסיפרתי לה. היא אמרה שהיא לא מוכנה לראות אותי נופלת ושאכפת לה ממני. ביקשתי ממנה שאם אכפת לה ממני, שתעזוב את זה. בסוף הסכמתי שעד יום חמישי. ביום חמישי אני יעלה על המשקל, ואם אני יראה שלא רזיתי- אני יפסיק. ואז היא שאלה- ואם תראי שרזית?. ואז שתקתי. אז היא אמרה לי- עכשיו את מבינה? בכל אופן הצטערתי שסיפרתי לה כי עכשיו אני מפחדת שהיא תעביר את זה הלאה, ביקשתי שתשכח שדיברנו ושלא תעשה כלום. היא לא הסכימה.. נראה מה יהיה ביום ראשון. בסך הכל אני מבינה שהיא צודקת. אמרתי לה שהכל בשליטה, שאם אני רוצה להפסיק אני יכולה. היא אמרה לי שברגע שהחלטתי להקיא בפעם הראשונה, למרות שאני יודעת שזה לא בסדר, כבר יצאתי משליטה. ושאם החלטתי לפנות אליה זה כי זה כבר לא בשליטתי. יכול להיות שהיא צודקת. באמת כבר השתגעתי מזה. אני לא אוהבת למצוא את עצמי בשירותים אחרי כמה ענבים שאכלתי או אחרי גלידה. או בכלל. ואני לא אוהבת לחשוב על זה כל היום. והדבר היחיד שחשבתי עליו כל השבוע הוא שאני חייבת להישקל. ירדתי קילו. אם זה מספק? כן אם זה יגרום לי להמשיך? כן אם אני מפחדת ממה שאני עושה לעצמי? מאוד. כי יכול להיות שהם צודקים, ואולי כשאני כבר באמת ירצה..אני לא יוכל להפסיק. איך יכול להיות שאני יודעת שזה מזיק אבל עדיין לא רוצה להפסיק?? איך זה הגיוני?? אני מאוד מקווה שאני לא גורמת לעצמי נזקים..אני באמת מתכוונת להפסיק בזמן הקרוב.. **חמודה**
תפסיקי או לא. לא שייך בכלל משנה שאת עושה את זה עכשיו! זה מה שמשנה! זה מה שבעייתי את יודעת כמה אנשים רוצים לרדת במשקל?, מעטים האנשים שידחפו שתי אצבעות לפה בקטע אלים ששורט תגוף תך כדי ולא רק תנשמה יש בך משהו שמאוק מרגיז אותי אני חייבת לומך לך.. הקלות שבה את מנדבת את הבריאות שלך ,את השפיות שלך ,למען מטרה שאפילו עכשיו את לא בטוחה שתגרום לך להיות בשלום ע ם עצמך.. איך את פשוט אומרת "כן אני אמשיך" כאילו זה עניין של "מה בכך".. את מתעסקת במתכוון במחלה קטלנית ואת פשוט אדישה ברמות של חוסר אחריות שאני לא ראיתי דבר כזה..את כאילו דופקת את לעצמך תגוף עם חיוך.. את לא מביעה חרטה בכלל והקצינה שלך בחורה חכמה.. היא יודעת על מה היא מדברת.. והבנתי את זה לפי המשפט הזה "היא אמרה לי שברגע שהחלטתי להקיא בפעם הראשונה, למרות שאני יודעת שזה לא בסדר, כבר יצאתי משליטה. " תקשיבי לה קצת ותביני שמעבר להתמכרות המנטלית ,להרגל שמתקבע ולמחשבה האובססיבית שגוררת את הצורך בהקאה .. ההקשר הזה שאת יוצרת לעצמך במח בין המחשבות שמובילות אותך לרצות להקיא ובין ההקלה שפעולת ההקאה יוצרת.. יש גם התמכרות כימית פשוטה.. התמכרות של המח של הגוף של האיברים שלך שיזעקו לזה ואז את כבר תוכלי לפתור את כל הבעיות.. לחיות בעולם מושלם,עם גוף מושלם ומשפחה מושלמת.. עדיין את תרצי את זה כי מגיע שלב שמה שאת עושה כבר לא קשור לכלום.. את עושה את זה כדי לעשות את זה.. זה האקט עצמו.. זהו .. ואת פשוט נכנסת לזה.. אפילו לא פורצת תדלת.. פשוט נכנסת בחופשיות.. הדלת הזו היתה כבר פתוחה מזמן את רק היית צריכה "להרשות" לעצמך להיכנס תיזהר שהיא לא תיטרק מאחורייך ואז תראי מה זה לבד ואז תראי מה זה כלא ואז תראי מה זה עולם בתוך עולם ותגלי כמה קשה לזגזג בינהם את רוצה ליפול? את אשכרה רוצה את זה?? זה מעניין אותך מה יש מעבר? את סקרנית? את אובדנית?? מזוכיסטית?? מה הקטע שלך למען ה'? זה מחריד אותי לראות מישהי שלא אכפת לה לסכן את עצמה ככה לכי תדברי עם מי שצריך , תירשמי לחדר כושר.. זה יכול להחליף חלק מהאפקטים של ההקאה ותמצאי דרך אחרת להשיג את הקתרזיס שלך
להיפך - נערות ונשים אשר סובלות מההפרעה הזו הן בעלות רמת אינטלגנציה ומודעות עצמית גבוהה יחסית לשאר האוכלוסייה. אני חושבת שכאן נמצאת הטעות שלך. העובדה שאת בחורה אינטלגנטית ומשכילה אשר מודעת למחלה ולסכנות הגלומות בה אינה מקנה לך "חיסון" מפניה ולמה? כי זה לא עניין אינטלקטואלי.זה עניין רגשי. ההשכלה שלך והמודעות שלך *אינן* מקנות לך שליטה ואם את חושבת אחרת, את צריכה לדעת שאת משלה את עצמך big time. להקיא אחרי כל ארוחה נקרא אצלך להיות בשליטה? לחפש בטירוף כדורים משלשלים או רדוקטיל (!) בגלל שאכלת במבה או השד יודע מה נקרא אצלך להיות בשליטה?! אצלי, מה שאת מתארת נקרא להיות כבר "בפנים" - בתוך המחלה ואני ממליצה לך לפנות בהקדם לקבל טיפול לפני שתשקעי עוד יותר עמוק ותהרסי לעצמך את הבריאות ואת העתיד שלך. חמודה, כל הסימנים מראים שכבר איבדת שליטה ... טפלי בעצמך ותחזיר לעצמך את השליטה בחיים שלך.