חסך רגשי

שלום רב אני בחור דתל"ש חילוני, עומד לסיים את שנות ה-20 לחיי, ועד כה לא הייתי בזוגיות כלשהי ומעולם לא קיימתי יחסי מין ולו חלקיים ביותר. לצערי הרב עד מאד, אין לי משיכה מינית לנשים, אך יש לי משיכה מינית חזקה מאד לגברים, ואני משתדל בכל מאדי להסתיר זאת מכולם. החלום שלי הוא להכיר אישה ולהקים איתה משפחה. לא אשקר לבת הזוג האפשרית העתידית שלי. אגלה לה כבר בשלב הדייטים על הנטיות המיניות ההפוכות שלי. מה שאני מנסה להבין, זה האם תיתכן אפשרות אמיתית להקים משפחה לגדל ילדים ולקיים זוגיות ללא יחסי מין כלל. איזו חשיבות יש למיניות בחייהם של בני זוג? האם זוגיות תלויה לחלוטין במיניות? יש לי מוסר ערכים וסדרי עדיפויות בחיים, ואני מוכן להקריב את חיי המין שלי לטובת ילדיי לעתיד, כדי שאלו יזכו בחיים נורמאליים בריאים ותקינים ללא חסך רגשי. הדבר החשוב לי ביותר, שאולי יעשה אותי אדם מאושר סוף כל סוף, הוא להוליד ילדים בריאים וחמודים, ולגדל אותם ביחד עם האמא הביולוגית שלהם באותו הבית ממש. אני רואה בזה ערך עליון יותר מאשר מימוש המיניות המשובשת שלי. חשוב לי שהאמא הביולוגית של ילדיי תאהב אותם, ותביע אהבתה כלפיהם. ישמח אותי לראות אותה מחבקת אותם. אני מאמין שתינוקות ופעוטות חייבים להיות בקרבת אימם הביולוגית. אני מאמין בהנקה כדרך הטבע. אני מאמין שלילדה מתבגרת חשוב שתהיה דמות אמהית להתחקות אחריה ולהתייעץ עימה בנושאים אישיים. אני מאמין בחשיבות הקשר שבין הילד לשני הוריו הביולוגיים. אני מאמין שגם לדמות אם נוכחת בחיי היום-יום של הילד, יש השפעה משמעותית על ההתפתחות הנפשית והרגשית שלו. אינני מעוניין בנישואים ממוסדים, אבל אני כן חולם להקים משפחה מאושרת ויציבה המורכבת מאבא אמא וילדים. בחלום שלי, זוגתי ואני עובדים לפרנסת ילדינו, שנינו משתפים אחד את השניה בחוויות היומיות שלנו הטובות והרעות, שנינו מטיילים יחדיו, מבשלים יחדיו, משחקים יחדיו, צוחקים יחדיו, רוקדים יחדיו, מתחבקים יחדיו, אפילו ישנים יחדיו באותה המיטה כל לילה, אך לעולם לא שוכבים אחד עם השניה ולא מתנשקים נשיקה צרפתית. איזו אישה תסכים להקים איתי משפחה בידיעה מראש שהיא לא תקיים איתי יחסי מין כלל וכלל? האם ניתן לתחזק לאורך שנים זוגיות שאין בה משיכה פיזית וגופנית בין הגבר לאישה? האם נגזר על גבר כמוני לחפש נואשות אישה לסבית או סטרייטית, שתוותר על סיפוק מיני בחייה? ואם המשפחה תחזיק מעמד בהתחלה, מה יקרה כשכל הילדים יגדלו ויעזבו את הבית? הזוגיות בהכרח תתפרק ואני אחיה לבד? האפשרות לחיות עם גבר כל חיי, מפחידה אותי, ואיני בטוח למה. איני בטוח שאני מסוגל להתאהב בגבר כמו שאני מסוגל להמשך מינית לגבר. ספק רב אם שני גברים מסוגלים לשמור על זוגיות ונאמנות אחד לשני כל חייהם. גם אם אגדל את הילד העתידי שלי עם גבר נוסף, ובמסגרת של הורות משותפת עם אישה נוספת שתהיה אימו הביולוגית, ארגיש רע עם עצמי שהילד נע ונד במהלך השבוע בין הבית שלי לבית של אימו הביולוגית. תהיינה לי נקיפות מצפון על כך שגזלתי ממנו את היכולת ואת הזכות הבסיסית ליהנות משני הוריו הביולוגיים בכל יום ויום ככל ילד רגיל. חשבתי גם על אופציה נוספת, של הקמת תא משפחתי גדול ומרובע המורכב משני זוגות חד-מיניים: זוג גברים הומואים וזוג נשים לסביות, אשר מקיימים קשרי נאמנות ביניהם, ומגדלים ארבעתם יחדיו את כל הילדים שלהם במשק בית אחד משותף. אך מעולם לא שמעתי על אופציה כזו במציאות, ונדמה שיהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא ולאחד בין 4 מבוגרים יחידי סגולה שמוכנים לבחור באורח חיים קיבוצי שכזה. מה גם שאינני בטוח אם זה טוב נפשית לילדים לגדול במסגרת משפחתית דו-זוגית. אני קרוע בין המיניות החולנית שלי, לבין הערכים שלי, לבין החלומות שלי. נפשי אובדת תקווה וליבי אכול צער. מה עלי לעשות במצבי העגום?

שלום רב אני בחור דתל"ש חילוני, עומד לסיים את שנות ה-20 לחיי, ועד כה לא הייתי בזוגיות כלשהי ומעולם לא קיימתי יחסי מין ולו חלקיים ביותר. לצערי הרב עד מאד, אין לי משיכה מינית לנשים, אך יש לי משיכה מינית חזקה מאד לגברים, ואני משתדל בכל מאדי להסתיר זאת מכולם. החלום שלי הוא להכיר אישה ולהקים איתה משפחה. לא אשקר לבת הזוג האפשרית העתידית שלי. אגלה לה כבר בשלב הדייטים על הנטיות המיניות ההפוכות שלי. מה שאני מנסה להבין, זה האם תיתכן אפשרות אמיתית להקים משפחה לגדל ילדים ולקיים זוגיות ללא יחסי מין כלל. איזו חשיבות יש למיניות בחייהם של בני זוג? האם זוגיות תלויה לחלוטין במיניות? יש לי מוסר ערכים וסדרי עדיפויות בחיים, ואני מוכן להקריב את חיי המין שלי לטובת ילדיי לעתיד, כדי שאלו יזכו בחיים נורמאליים בריאים ותקינים ללא חסך רגשי. הדבר החשוב לי ביותר, שאולי יעשה אותי אדם מאושר סוף כל סוף, הוא להוליד ילדים בריאים וחמודים, ולגדל אותם ביחד עם האמא הביולוגית שלהם באותו הבית ממש. אני רואה בזה ערך עליון יותר מאשר מימוש המיניות המשובשת שלי. חשוב לי שהאמא הביולוגית של ילדיי תאהב אותם, ותביע אהבתה כלפיהם. ישמח אותי לראות אותה מחבקת אותם. אני מאמין שתינוקות ופעוטות חייבים להיות בקרבת אימם הביולוגית. אני מאמין בהנקה כדרך הטבע. אני מאמין שלילדה מתבגרת חשוב שתהיה דמות אמהית להתחקות אחריה ולהתייעץ עימה בנושאים אישיים. אני מאמין בחשיבות הקשר שבין הילד לשני הוריו הביולוגיים. אני מאמין שגם לדמות אם נוכחת בחיי היום-יום של הילד, יש השפעה משמעותית על ההתפתחות הנפשית והרגשית שלו. אינני מעוניין בנישואים ממוסדים, אבל אני כן חולם להקים משפחה מאושרת ויציבה המורכבת מאבא אמא וילדים. בחלום שלי, זוגתי ואני עובדים לפרנסת ילדינו, שנינו משתפים אחד את השניה בחוויות היומיות שלנו הטובות והרעות, שנינו מטיילים יחדיו, מבשלים יחדיו, משחקים יחדיו, צוחקים יחדיו, רוקדים יחדיו, מתחבקים יחדיו, אפילו ישנים יחדיו באותה המיטה כל לילה, אך לעולם לא שוכבים אחד עם השניה ולא מתנשקים נשיקה צרפתית. איזו אישה תסכים להקים איתי משפחה בידיעה מראש שהיא לא תקיים איתי יחסי מין כלל וכלל? האם ניתן לתחזק לאורך שנים זוגיות שאין בה משיכה פיזית וגופנית בין הגבר לאישה? האם נגזר על גבר כמוני לחפש נואשות אישה לסבית או סטרייטית, שתוותר על סיפוק מיני בחייה? ואם המשפחה תחזיק מעמד בהתחלה, מה יקרה כשכל הילדים יגדלו ויעזבו את הבית? הזוגיות בהכרח תתפרק ואני אחיה לבד? האפשרות לחיות עם גבר כל חיי, מפחידה אותי, ואיני בטוח למה. איני בטוח שאני מסוגל להתאהב בגבר כמו שאני מסוגל להמשך מינית לגבר. ספק רב אם שני גברים מסוגלים לשמור על זוגיות ונאמנות אחד לשני כל חייהם. גם אם אגדל את הילד העתידי שלי עם גבר נוסף, ובמסגרת של הורות משותפת עם אישה נוספת שתהיה אימו הביולוגית, ארגיש רע עם עצמי שהילד נע ונד במהלך השבוע בין הבית שלי לבית של אימו הביולוגית. תהיינה לי נקיפות מצפון על כך שגזלתי ממנו את היכולת ואת הזכות הבסיסית ליהנות משני הוריו הביולוגיים בכל יום ויום ככל ילד רגיל. חשבתי גם על אופציה נוספת, של הקמת תא משפחתי גדול ומרובע המורכב משני זוגות חד-מיניים: זוג גברים הומואים וזוג נשים לסביות, אשר מקיימים קשרי נאמנות ביניהם, ומגדלים ארבעתם יחדיו את כל הילדים שלהם במשק בית אחד משותף. אך מעולם לא שמעתי על אופציה כזו במציאות, ונדמה שיהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא ולאחד בין 4 מבוגרים יחידי סגולה שמוכנים לבחור באורח חיים קיבוצי שכזה. מה גם שאינני בטוח אם זה טוב נפשית לילדים לגדול במסגרת משפחתית דו-זוגית. אני קרוע בין המיניות החולנית שלי, לבין הערכים שלי, לבין החלומות שלי. נפשי אובדת תקווה וליבי אכול צער. מה עלי לעשות במצבי העגום?

שלום ליאת, הייתי רוצה לשמוע מה דעתך: יש לי הורים אמידים. אני (רווקה) ואחותי הנשואה קיבלנו ומקבלות הרבה כסף מההורים ואנחנו חיות ברווחה בזכותם (אנחנו כמובן עובדות אבל הם עוזרים לנו המון). אחותי נשואה עם ילדים. בעלה מגיע ממשפחה חסרת אמצעים שאינה יכולה לעזור כספית. הסתבר לי שכתוצאה מהעזרה הכלכלית הגדולה של הורי הוא יכול להרשות לעצמו לעזור להוריו כלכלית. וכך הוא אכן עושה. אותי זה נורא מרגיז. מדוע הכסף של הורי צריך לשמש לעזרה להורים של החתן שלהם? להורים שלי זה לא מפריע. הם אומרים שהם נותנים את הכסף לאחותי כדי שתחיה עם משפחתה ברווחה וזה לא עניינם איך היא מחליטה על השימוש במשאבים. ואם זה עושה לה ולמשפחתה טוב לתת עזרה להורי בעלה - שיבושם להם. אני מציינת שוב שהורי אמידים ויכולים בכיף לתת את הסכומים שהם נותנים. וגם לי לא חסר דבר. האם אני קטנונית ורעה בגלל שמפריע לי שהורי בעלה נעזרים בכסף הזה? או שהרגדות שלי מובנים ואנושיים..?

פירסמתי בקשה לעזרה באתר "פסיכולוגיה עברית" בתגובות למאמר של ד"ר ניצה ירום "המקצוע בניוונו: מטפלים מאשימים את מטופליהם בגרימת חסך רגשי ובאובדן ביטחונם העצמי" בכינוי "אנונימית". באתר יש לא מעט פסיכולוגים קליניים מנוסים וחכמים שחלק מהם מוערכים על ידי מטפלים בארץ ובעולם כמו ד"ר ירום. קיוויתי שימצא אחד מביניהם שיוכל לעזור. אני עדיין ממתינה https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=2323