חדשה...

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

30/07/2010 | 00:17 | מאת: מיואשת

אני סובלת מבולמיה כשנתייים וקשה לי עם זה מאוד כי אני סך הכל בת 13 וחצי. ואני נמצאת במצב הזה רק בגלל ההורים שלי. ואני לא יודעת מה לעשות - אני מיואשת. אני סך הכל רוצה חיים של מישהי בגילי, להנות מהחיים כמו רוב הילדים בגילי. זאת בקשה ככ מוזרה??

30/07/2010 | 14:03 | מאת: אורטל

קודם כל לא הבנתי למה הההורים שלך אשמים? יש לי בעיות עם ההוים שלי על בסיס יומי אז אני יכולה להבין שזה גם משפיע על האכילה. לא זה לא מוזר את בת 13 לכל הרוחות קרוב ל14 את צריכה להעזר באיש מקצוע שזה לא יחמיר.זה קורה לאט לאט אבל שווה את המאמץ אה...ואת צריכה לרצןת את זה להשתפר לצאת מזה

30/07/2010 | 17:28 | מאת: מיואשת

ההורים שלי בתהליך גירושים שהתחיל לפני שנתיים. היה לי קשה עם זה אבל שמו אותי באמצע כל הזמן. אמא שלי חשבה שאני מספיק בוגרת וגדולה כדי לספר לי על כל הפרטים. היא סיפרה לי שאבא שלי בגד בה ועוד כל מיני דברים. אף פעם לא שמעתי את הצד שלו תמיד שמעתי מה שיש לה להגיד. בגלל הטריגר הזה נכנסתי לדיכאון, הפסקתי לאכול, ירדתי במשקל והיו תקופות שלא הייתי אוכלת בכלל. היו שבועיים שלא אכלתי בהם כלום אבל ממש כלום רק מים וכל היום ישנתי. ואחרי השבועיים האלו שרציתי לאכול, לא הצלחתי, זה יצא באסלה. בהתחלה נלחצתי ולא רציתי לספר להורים שלי כי לא רציתי להכביד עלייהם. ולאט לאט למדתי לחיות עם זה. השנה זה התסבך היו כמה פעמים שהקאתי בבית ספר ואחת המורות ראתה אותי איזה 3 פעמים. היא דיברה איתי והיא הסבירה לי וביקשתי ממנה לא לספר אבל היא הלכה וסיפרה למחנכת שלי. המחנכת שלי סיפרה להורים שלי והורדתי אותם מזה. הייתי סך הכל בת 11 וחצי! ולא יודעת למה עשיתי את זה ברחתי לסיגריות ואמא שלי תפסה אותי מעשנת. ואני מפחדת! אני פשוט כ''כ לבד וקשה עם זה. אין לי את מי לשתף.

30/07/2010 | 21:22 | מאת:

בואי מתוקה אל תתעסקי עם מי אשם והטחת האשמות. אין ספק שהגירושין יש להם השפעה על מה שקורה וטעות מצד אמך לערב אותך בעניין. הורים צריכים להבין שהגירושים הם אחד מהשני ולא מהילדים. אבל התעסקי כרגע באיך לצאת מזה ושיהיה לך חיים נורמליים וטובים. לכי קבלי טיפול וצאי מזה כי יש חיים חוץ מאנורקסיה ובולמיה והם מלאים ויכולים להיות יפים.

31/07/2010 | 01:54 | מאת: מיואשת

אבל הוא לא עוזר לי. אני יושבת בטיפול ושותקת. אני לא יודעת איך לפנות להורים שלי ולספר להם. אני מפחדת מהתגובה שלהם. והייתה פעם שאחת המורות שלי השנה גילתה והיא סיפרה להורים שלי והורדתי אותם מזה. והמורה שלי דיברה עם ההורים שלי והם עשו לי בדיקת דם וגילו לי אנמיה ואבא שלי הלך לבית משפט ואמר שאמא שלי מזניחה אותי והוא רצה לקחת משמרת מלאה עלי ועל אחותי הקטנה. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה. אני מבולבלת מאוד.