סכיזופרניה

https://www.uptodate.com/contents/cariprazine-drug-information?search=cariprazine&source=panel_search_result&selectedTitle=1~10&usage_type=panel&kp_tab=drug_general&display_rank=1

צעקות וקללות הן אלימות מילולית, בדרך כלל הן לא מצביעות על סיכון פיזי מיידי, אלא אם כן בצעקות יש איום בפגיעה פיזית או שהאלימות עלולה להידרדר לאלימות פיזית. אשפוז דחוף בכפיה בהוראה של הפסיכיאטר המחוזי יכול לקרות רק אם מתקיימים 3 תנאים, שיפוט פגום בגלל מחלה, סיכון מיידי לאדם עצמו או לזולתו וסירוב לטיפול. על פי החוק אפשר לאשפז אדם באופן לא דחוף אם הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי שאינו מיידי, אם יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה, אם הוא גורם סבל נפשי חמור לזולתו, באופן הפוגע בקיום אורח החיים התקין שלו או שהוא פוגע פגיעה חמורה ברכוש.

סכיזופרניה היא לא מחלה אחת אלא קבוצה של מחלות, יש קבוצה של אנשים שסובלת ממחלה קשה, פסיכוזה מתמשכת או הרבה התקפים, אשפוזים חוזרים, סימנים שליליים וירידה משמעותית בתפקוד, הקבוצה הזאת קטנה יחסית. יש קבוצה גדולה יותר של אנשים שיש להם הפוגות במחלה, מעט סימפטומים וירידה קל בתפקוד, ויש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כמעט ללא סימפטומים או ירידה בתפקוד, חלקם ללא טיפול תרופתי, כלומר שהחלימו מהמחלה, הקבוצה הזאת לרוב לא מגיעה למערכת הפסיכיאטרית ולכן הרבה פעמים לא נכללת במחקרים. מהלך המחלה מתברר לרוב ב-5 שנים הראשונות, מהלך מחלה שכולל התחלה חריפה, התקפים של סימנים חיוביים ולא פסיכוזה מתמשכת מכוון לפרוגנוזה טובה יותר, אם יש התקפים תכופים וירידה בתפקוד הפרוגנוזה פחות טובה. לאחר מספר שנים מספר ההתקפים הולך ויורד ואז נשארים בעיקר סימנים שליליים. כאשר לוקחים טיפול תרופתי זה משנה את מהלך המחלה כי יותר זמן במצב פסיכוטי נמצא בהתאמה ליותר סימנים שליליים. בסקרים אפידמיולוגים גדולים ראו שהתרופות הביאו לירידה בתמותה של אנשים עם סכיזופרניה ממחלות גופניות ומהתאבדות. הטיפול האנטיפסיכוטי בין ההתקפים ניתן רק למניעה, הוא לא מונע במאה אחוז התקפים, אבל כשהשוו בין אנשים שקבלו את התרופות בכדורים לבין אלו שקבלו את התרופה בזריקה לטווח ארוך, אצל אנשים שקבלו זריקה הסיכון לאשפוז היה רק שליש לעומת אלו שקבלו כדורים (והפסיקו לקחת אותם). ובאופן אישי לגבי אימך, כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל שמכיר אותה מה הסיכון בניסיון להפסיק את הטיפול התרופתי, ולעשות ניסיון כזה רק במקביל למעקב פסיכיאטרי.

צריך לאבחן קודם מה הסיבה לירידה בהנאה ובמוטיבציה, מעבר לתופעות לוואי של תרופות יכולות להיות עוד סיבות, כדאי לפנות לרופא המטפל ולהתייעץ איתו לגבי הטיפול המתאים.