פורום עבודה סוציאלית

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
עבודה סוציאלית הינה תחום טיפולי, שעיקרה עזרה לפרט בתוך המסגרת הטבעית שלו: משפחה, קבוצת שייכות וקהילה. בראיית העבודה הסוציאלית מתקיימים יחסי גומלין והשפעה הדדית בין האדם למסגרות אלה. העבודה הסוציאלית עוסקת בתחומים מעולם הסוציולוגיה, פסיכולוגיה ומדיניות הציבור, מתוך מטרה לסייע לפרט בחיי הקהילה על ידי איתור צרכים, העצמה וגיוס כוחות אישיים על מנת להתמודד עם אתגרים שונים. בפורום זה ניתן להעלות שאלות הקשורות בתחומי העבודה הסוציאלית, כגון עבודה מול גורמי רווחה וגופים שונים, התייעצות לגבי הפנייה לשירות, כמו גם שאלות בתחום בריאות הנפש ועזרה עצמית. הפורום אינו מהווה תחליף לטיפול וליווי של עובדת סוציאלית בקהילה. אבקש לשמור על דיון בשפה נאותה ועל כבוד הדדי. למעבר לפורום לחצו כאן.
1277 הודעות
1074 תשובות מומחה

מנהל פורום עבודה סוציאלית

17/04/2007 | 08:34 | מאת: גילי

רציתי לדעת האם טיפול בפוטו תרפיה מתאים גם לנשים בהריון (אני בשבוע 15) תודה מראש גילי

17/04/2007 | 17:00 | מאת: ענת יריב

שלום גילי, ראשית מזל טוב ! בעת ההריון חווים חוויות רגשיות רבות שטיפול תמיד יכול ללוות, להקל, להפוך למקום שניתן לחלוק ועוד..כל טיפול, באשר הוא. מדוע לדעתך, דווקא פוטו-תרפיה,עלול להיות לא מתאים למצבך כעת, הריון, מאשר כל טיפול אחר? ואם הבטן שלך אומרת לך שאת חוששת כעת מטיפול זה, הקשיבי לקול הזה וחפשי אולי טיפול אחר שיכול להוות עבורך משענת פחות מפחידה ונעימה. בהצלחה, ענת

11/04/2007 | 14:11 | מאת: אביבית

שלום רב, האם תוכלו לתת לנו עצות מעשיות לבניית תכניות טיפול?מדובר במוסד המשקם ילדים שעברו אשוז פסיכאטרי. מנסיונכם-האם טפסי הרף יעילים לבניית תיכניות הטיפול? האם ישנן עצות אחרות? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
19/04/2007 | 08:22 | מאת: מיכל דגני

אביבית שלום. לא הצג את עצמך [איש טיפול ,מתנדב ,סטודנט] בכל אופן אין עצות כלליות. בנית תוכנית טיפול דורשת התיחסות ,פרטנית- קבוצתית, קרי הדרכה. באמצעות המטפל יש הכרות עם הילד הצרכים המיחדים שלו והתיחסות הממוקדת בהתאם לכך. מיכל

10/04/2007 | 14:53 | מאת: הדר

שלום רב, ברצוני ללמוד בעתיד טיפול באומנויות וחשבתי להתחיל את דרכי בתואר ראשון בעבודה סוציאלית ויש לי שתי שאלות האחת האם הלימודים לעבודה סוציאלית במכללת אריאל הם ברמה הגבוהה? וכנ"ל בנוגע לאוניברסיטת חיפה. ובנוסף אם בעתיד ארצה להתמחות יותר בתחום הטיפולי ולמשל לפתוח קליניקה-האם לימודי תואר שני בעבודה סוציאלית יאפשרו לי זאת-או שהמסלול הוא רק ע"י לימודי פסיכולוגיה? אשמח אם תוכלו לענות לשאלותיי. תודה רבה מראש, הדר.

לקריאה נוספת והעמקה
10/04/2007 | 23:04 | מאת: מיכל דגני

הי הדר . בהעדר חוק הפסיכותרפיה נושא הטיפול הוא די פרוץ , המסלול שחשבת עליו תואר בעבודה סוציאלית ואחכ התמחות בטיפול באומניות הינו אפשרי. מסלול של לימודי פסיכולוגיה שונה ומורכב .זהו מסלול שכולל תואר ראשון ותואר שני קליני . מיכל

09/04/2007 | 00:50 | מאת: אפרת

שלום מיכל וענת! הייתי רוצה לדעת מה הייתן מציעות למי שסיים את אחד מבתי הספר למישחק המובילים בארץ, ובעל ניסיון מעשי בתחום המשחק והתיאטרון בארץ, ורוצה להתפתח לכיוון של טיפול באמצעות כלי התיאטרון? אילו מסלולי לימודים מוכרים לכן שיכולים להתאים,והייתן ממליצות? כידוע לכן, לימודים בבית-ספר למישחק הם לימודי תעודה. רוב תודות. אפרת.

09/04/2007 | 11:58 | מאת: ענת יריב

שלום אפרת, המוסדות שיכולים לעזור לך לפתח את הכלי הדרמטי-תיאטרלי שבידייך לכדי כלי טיפולי (לפחות אלו שאני מכירה), דורשים תואר ראשון כתנאי קבלה. אם זה מעניין אותך, אולי כדאי לבדוק תוכניות להשלמה לתואר ראשון? בברכה ובהצלחה, ענת

27/03/2007 | 19:12 | מאת: נועה

שלום ענת רציתי לדעת מה יותר כדאי ללמוד עו"ס או ללמוד תרפיה באמנות? האם יש ביקוש לארט תרפיסטיות או האם ניתן לפתוח עסק מצליח בתחום התרפיה באמנות?

לקריאה נוספת והעמקה
09/04/2007 | 12:09 | מאת: ענת יריב

שלום נועה, צר לי שאין בידיי היכולת לענות לך על מה כדאי יותר ללמוד.יש כל כך הרבה משתנים שאת צריכה לשקול ובניהם , עד כמה את קרובה/מחוברת לאמנות? שכן זה יהיה הכלי המרכזי לעבודתך. או האם עברת טיפול באמנות/טיפול וורבלי? וכדומה... הביקוש למטפלים באמנות לעומת עו"ס הוא שונה (לטובת העו"ס) אבל עדיין יש ביקוש לתחום. עסק מצליח אפשר לפתוח בכל תחום אם את טובה ומקצועית. (וזה תהליך שלוקח זמן...) אני מקווה שזה עונה לך/ נותן כיוון. בהצלחה, ענת

25/03/2007 | 23:11 | מאת: ירדן

שלום לכולם אני חדשה באתר ואשמח להציג את עצמי ולענות לשאלות למי שיתעניין . אני בת 40 מטפלת בתנועה רקדנית ומורה למחול. כיום עוסקת בעיקר בטיפול בילדים אוטיסטים מפגרים וכל אדם ואישה המאמינים כי לתנועה יש כוח אחר . ניסיוני עשיר בתחום הן כרקדנית מקצועית והן כמורה. אשמח לצרף עצמי ואולי אוכל גם לתרום מהידע והניסיון אותו צברתי במהלך השנים . אני מאיזור המרכז . ירדן . מאחלת לכולכם חג שמח וכשר

לקריאה נוספת והעמקה
09/04/2007 | 12:11 | מאת: ענת יריב

שלום ירדן, ברוכה הבאה לפורום . חג שמח, ענת

22/03/2007 | 13:16 | מאת: טלי

שלום, אני מורה לחינוך מיוחד . סיימתי את לימודי התואר הראשון בחינוך וספרות לפני 4 שנים באונ' חיפה. מאז סיימתי אני מחפשת משרה במקצוע דרך משרד החינוך, גם בחיפה וגם במרכז אבל עד כה לא מצאתי ועבדתי באופן פרטי בלבד. לפני מספר חודשים הגעתי למסקנה שמקצוע ההוראה אינו מתאים לי יותר וכיום אינני עוסקת במקצוע.אני מחפשת עבודה יציבה וכלכלית יותר. אנשי מקצוע רבים שמכירים את התחום ואותי המליצו לי ללמוד ביבליותרפיה . באתר החוג של אונ' חיפה מצויינים מקומות העבודה שבהם יכולים לעבוד במקצוע, אבל לא הצלחתי להבין עד כה עד כמה המקצוע הזה נדרש בשטח. לימודי התואר השני מתאימים לי מאוד, האוריינטציה הטיפולית בשילוב עם ספרות מתאימים לי מאוד ואני בטוחה שאוכל גם להנות מאוד, אבל אני חוששת שאקלע לאותו מצב שאני נמצאת בו עכשיו מבחינת תעסוקה. אשמח מאוד לשמוע תגובה בנושא. תודה

לקריאה נוספת והעמקה
03/04/2007 | 15:43 | מאת: גל

לימודי הטיפול מעניינים. עבודה ניתן להשיג דרך משרד החינוך בבתי ספר ובמעט מקומות כמו מרכזים טיפוליים וכן ישנה אפשאות שתמצאי את עצמך בקושי כלכלי כמומצבך כמורה זה אננו מקצועה שמתעשרים ממנו

09/04/2007 | 12:19 | מאת: ענת יריב

שלום טלי, אני מצטרפת לדבריי גל. הכלי הטיפולי הזה עשוי להתאים לך בהרבה בחינות אולם, כמו שנוכחת לראות, קשה היה לך מצוא עבודה יציבה וכלכלית בתחום ההוראה ואת הקושי הזה תפגשי גם בתחום הטיפול הביביליותרפיוטי. יחד עם זאת, כשעושים משהו שאוהבים ומאמינים, אני מאמינה שמגיעים לאן שרוצים. בברכה ובהצלחה, ענת

25/04/2007 | 23:55 | מאת: נעמה

שלום. אני נעמה ואני לומדת במכללת לוינסקי. אצלנו קיימים לימודי "ספרותראפיה", שדומים מאוד ללימודי ביבליותרפיה. אם את מעוניינת בפרטים לגבי מסלול הלימודים את יכולה לפנות אליי במייל. בהצלחה!

29/04/2007 | 14:44 | מאת: orshelly

ביבליותרפיה ניתן ללמוד גם במדרשה לאמנות של מכללת בית ברל אני יודע שלומדים שם יום וחצי בשבוע, רק לצריך להיות בעל תואר ראשון. שווה לפנות אליהם, הם ממוקמים באיזור כפר סבא, ומקבלים תעודת מטפל.

13/03/2007 | 13:47 | מאת: אושרת

היי אני בת 24 נשואה בעלי ואני גרים ביחידה נפרדת מחמי וחמותי יש לנו סלון חדר שינמה מקלחת ושרותים נפרדים והמטבח משותף. הבעיה שלחמי שהוא בן 77 יש בעיות זכרון קשות ביותר שפשוט מחרפנות את חמותי לדוגמא: הוא אומר ביום אני רוצה לישון שוכב קם אחרי חמש דקות אומר לחמותי אני רוצה לישון היא אומרת עכשיו שכבת לא? למה צריך להגיד לי את זה? (גופנית הוא מסוגל לשכב לבד) שוב שוכב ושוב קם ושוב אומר רוצה לישון. דוגמא באוכל:הוא מבקש סנדויץ אוכל שתי ביסים זורק שוב מבקש סנדביץ אחרי עשר דקות אוכל קצת וכך כל היום. תמיד כשחמותי מנסה לישון ביום קצת לנוח לאיזה שעה שעתיים הוא לא יושב בשקט ומשתדל לא להעיר אותה הוא פותח את הדלת וסוגר עובר לידה משתעל (חמותי טוענת שלפני שנהיה לו בעיות זכרון היה ממש עדיו מנומס ומתורבת)אני חוששת שיקרה משהו לחמותי היא טוענת שחץ הדם שלה עולה מהעצבים וגם אני לא מרגישה בנוח להכנס למטבח בגלל הצעקות שלה . אנחנו די דתיים ובעלי ואימו ובכלל כל משפחתו לא רוצים שיהיה בבית אבות. לי ולבעלי אין כסף להשכיר דירה אני גרה בכפר שלו שאני לא מכירה שמה אנשים חוץ ממשפחתו של בעלי המצב בלתי נסבל יותר לי לאימו מה ניתן עוד לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2007 | 23:28 | מאת: מיכל דגני

אושרת שלום. בעיות זכרון יכולות לנבוע ממספר מחלות והשאלה האם חמך אובחן ומטופל תרופתית.על מנת להקל על חמותך וחמך יש קודם כל לבדוק האם חמך מקבל את הטיפול התרופתי המתאים ולצוך כך יש להתיעץ עם רופא המתמחה בבעיות פסיכו- גריטריות. בנושא טיפול בקשישים בית חולים רעות בתל אביב הקים מרכז מידע טלפוני העונה לשאלות ב הנוגעות לטיפול בקשישים.

22/02/2007 | 15:39 | מאת: סטודנטית שנה ג'

שלום, אני סטודנטית שנה שלישית לעבודה סוציאלית, לקראת סיום... רציתי לשאול האם אפשר להמשיך ללמוד טיפול משפחתי/טיפול באומנות כבר בשנה הבאה? ומה הממלצות שלכן? אשמח לקבל הכוונה...

לקריאה נוספת והעמקה
24/02/2007 | 21:48 | מאת: ענת יריב

שלום סטודנטית לשנה ג', לטיפול באומנות ניתן להרשם כאשר יש בידייך תואר ראשון. קחי בחשבון שזה עוד 3 שנות לימוד, עם פרקטיקום והדרכות... השאלה היא האם התחום מעניין אותך כך שאת מוכנה וערוכה להשקעה הנדרשת, (במובנים רבים), או ייתכן ואת זקוקה לחופש מלימודים כרגע? שיהיה בהצלחה, ענת

24/02/2007 | 22:07 | מאת: סטודנטית

שלום ענת, ראשית, תודה רבה על תשובתך. שנית, בדקתי בבר אילן אופציות ללימודי תעודה והן למשך שנתיים בלבד כגון: טיפול באומנויות, טיפול משפחתי,הדרכת קבוצות (שבין אלו אני מתלבטת). השאלה שלי, האם זה מומלץ להמשיך כבר? מדובר בלימודים של פעם בשבוע... סטודנטית

19/02/2007 | 16:56 | מאת: דורית

שלום, רציתי לשאול כיצד מחליטים לפנות לטיפול באמנות ולא לטיפול פסיכולוגי רגיל? האם בטיפול באמנות מדברים או שבעיקר עובדים? האם טיפול מהסוג הזה מתאים גם לאנשים וורבליים מאוד, שנוח להם במחיצת המילים ופחות נוח (ואולי קצת מפחיד או מאיים) עם אופני הבעה אחרים? ומה על מטפלת באמנות אחראית לעשות אם המטופל שלה מעדיף לדבר ולא לעבוד..? שאלתי הרבה, סליחה ותודה דורית.

לקריאה נוספת והעמקה
22/02/2007 | 15:31 | מאת: ענת יריב

שלום דורית, זו שאלה טובה כיצד מחליטים לבחור בין שני הטיפולים הללו, אני יכולה רק לספר לך מה טיפול באומנות מציע. הוא מציע שימוש בכלי נוסף, מלבד השפה הוורבלית, המדוברת, לביטוי נפשי. יש שילוב בין הביטוי הלא ורבלי ( האומנות, המוסיקה או התנועה) לבין השפה, על ידי עיבוד וורבלי של התכנים שעלו.הטיפול מתאים לכל אחד, גם לאנשים שנוח להם מאד עם מילים, אם יש בתוכם את הסקרנות לגלות על עצמם דבר מה נוסף...וכמו בכל סוג של טיפול, הפחד והחרדה תמיד מתעוררים בהקשר זה או אחר ועובדים עם זה. גם מטופל שבא לטיפול באומנות ובוחר לדבר, מבחינתי הוא :עובד. (הוא לא "לא עובד, כהגדרתך). צריך לברר יחד איתו על מה הוא עובד (על הפחד והחרדה, הקושי...על הצורך למלא את החדר במלל...? ועוד.. יש סיבה לבחירתו/ה. אני מקווה שזה עונה לך, בברכה, ענת

22/02/2007 | 20:29 | מאת: דורית

פרטים במרכז "שלנו" 7303919 -03

05/04/2007 | 17:16 | מאת: רונית

בהצלחה!!!

08/02/2007 | 15:44 | מאת: רות

שלום וברכה. ברצוני לברר על בתי הספר לפסיכוטראפיה . מהם בתי הספר המרכזיים , המוכרים והטובים ביותר בהם ניתן ללמוד פסיכוטראפיה באזור המרכז ובירושלים? ידוע לי על מכון מגיד של האוניברסיטה העברית. החומר המצוי באינטרנט מבלבל ורב ולכן רציתי לשמוע דעה מומחית בעניין. אינני מבקשת להתעניין במכללות לא מוכרות או לא מוערכות מספיק. בברכה, רות.

לקריאה נוספת והעמקה
13/02/2007 | 09:20 | מאת: ענת יריב

שלום רות, באוניברסיטת חיפה, תל אביב ובר אילן, יש תוכנית ללימודי פסיכותרפיה כמו כן ישנה תוכנית בבית חולים גה"ה (שמבחינה בין פסיכותרפיה למבוגרים ופסיכותרפיה לילדים). אלו הבתי ספר המוכרים באזור המרכז . בהצלחה, ענת

05/02/2007 | 18:43 | מאת: אמא לילדה שהייתה לה אילמות סלקטיבית

בהתחלה ביתי לא דיברה איתי הלכתי איתה כל יום לגן, ולא ויתרתי, הייתי איתי בחדר צדדי, ואמרתי לה שהיא יכולה לעשות רק תנועות שפתיים של המילה שלום, אחרי שבוע היא עשתה זאת, וזכתה למדבקה בלוח, כשהמטרה אחרי הרבה מדבקות לקנות משהו שהיא ממש ממש רוצה, אחרי שעשתה תנועות שפתיים הייתה מטרה הבאה שאפילו רק תלחש, ככה כל יום עשיתי זאת לא בכעס, בהמון חיזוקים וסבלנות, אחרי כמה ימים היא לחשה שלום, על הצלחה זאת היא קיבלה מדבקה על אי הצלחה לא לתת מדבקה, ולומר שלא נורא בטח מחר היא תצליח הרי היא מאד מוכשרת. המשימה הבאה שלה הייתה לומר בקול, בצד את המילה שלום. אחרי כמה ימים היא אמרה את המילה שלום, וקיבלה על ההצלחה הזאת מדבקה. אחר כך עדיין בצד אמרתי לה לומר איך קוראים לה,רגע שעשתה זאת קיבלה שוב מדבקה בלוח. ואז הזמנתי בצד (הכל בגן)חברה טובה שהיא בחרה ואמרתי עכשיו כל אחד יאמר שמו, אני אמרתי ראשונה, החברה אמרה שנייה, וביתי אמרה שלישית. על כל הצלחה אמרנו כל הכבוד, איזה יופי, והיא קיבלה מדבקה. השלב הבאה צירפתי עוד 3 חברים עם המון הומור, וחיוך אמרתי אני יודעת איך קוראים לכל אחד, פשוט אמרתי שמות לא נכונים, והם צחקו, וביתי צחקה, ואז כל אחד אמר את שמו. אחר כך עברנו למשפטים. כל ילד בתורו אמר איזה צבע הוא אוהב. איזה חיה הוא אוהב ולמה, הכל עדיין בצד. על ההצלחה שוב נתתי מדבקה. השלה הבא היה לעשות זאת בשטח הגן, בהתחלה זה לא הצליח, אבל לא התייאשתי, ואפילו שהיא בכתה ולא קיבלה מדבקה, חיבקתי אותה, ואמרתי לה שבטח היא תצליח מחר. פשוט השקעתי כל בוקר 20 דקות לערך לפני לכתי לעבודה. ואז זה הצליח, אמרתי לדוגמה מי מכיר את יובל המקורזל, ואז הילדים צחקו, וביתי אמרה, לא המקורזל המבולבל, וככה במשך כמה ימים. ואז צרפנו את הגננת, במשחק זכרון שבו השתתפתי אני, הגננת ומס 'ילדים היה צריך לומר את ההברה הראשונה של מילה, או אפשר להתחיל מהצליל הראשון של כל מילה, על הצלחה התקבלה שוב מדבקה. אחר כך עברנו למילים, אחר-כך למשפטים. כשזה הצליח, החלק שלי בגן נגמר, השרביט עברה לגננת, שעשתה זאת מצויין בלעעדיי, בהתחלה שוב עם הצליל הראשון של כל מילה, אחר כך הברה אחר כך מילה ואחר כך משפטים שלמים. הגננת כתבה לי על דף כל יום על ההתקדמות, ועל כל התקדמות היא קיבלה מדבקה, כמובן שעל ההצלחה הגדולה קבענו שהיא תקבל מתנה מאד גדולה שהיא מאד רוצה לאורך כל התהליך דאגתי להזכיר לה, שהיא תקבל בסוף מתנה ענקית ושאנחנו ממש מתקרבים אליה היום היא עדיין לא מדברת עם כל הצוות, אבל התקדמנו, פשוט לחץ חיובי ועיקש מידי יום אני לא פסיכולוגית, אני אמא לילדה עם אילמות סלקטיבית. זה היה טוב לבת שלי, אינני יודעת לגביכם, אבל לדעתי, שווה לנסות, ולהתייעץ לגבי השיטה. אני לא ויתרתי, מידי יום!!במשך שלושה חודשים, אבל הסיפוק הוא עצום. אני מקווה שביתי תמשיך לדבר כי לפעמים יש בדרך נסיגה, אבל צריך להיות חזקים ושוב אומגה 3, ואולי גם צריך קלינאית תקשורת, במידה ויש קשיי שפה, אז הבטחון בשפה של הילד יורד, וצריך לחזקו. עידכון: היום אחרי חודש נוסף ביתי מדברת בגן עם הילדים והצוות, מעט מאד, בקשתי מהצוות לדרוש ממנה בעדינות לענות במילים, ולא עם סימנים, אבל זה עכשו אחרי כמה חודשים של עבודה יום יומית איתה.העקשנות שלי הייתה משתלמת.

11/02/2007 | 14:21 | מאת: יפית

שלום לך, הייתי רוצה לדעת מה מצב בתך היום, וכמה זמן היה התהליך שאותו ציינת, האם יש לך טיפים נוספים ? או כל דבר אחר שיכול לעזור . תודה מראש , אמא לילד עם אילמות סלקטיבית.

01/03/2007 | 12:51 | מאת: אמא לילדה שהייתה לה אילמות

לא להתייאש, לכי עם ראש זקוף בטוחה בעצמך. ביתי טופלה בטפול התנהגותי קוגניטיבי, היו היא מדברת בגן ואפילו שרה.(טפו,טפו...) הטיפול ערך כארבעה חודשים, זה יכול לקחת גם פחות וגם יותר, אבל בכל מקרה אל-יאוש. היו פסיכולוגים שאמרו לעזוב אותה, לא לומר לה לדבר, כשתדבר אז תדבר, ואני לא הסכמתי עם הגישה הזאת. ניסיתי גם טפול בהבעה ויצירה וגם הוא לא עזר. מה שעזר זאת העקשנות והסבלנות הרבה שלי כאמא שלה. נתתי לה המון חום ואהבה, הזמנתי הבייתה קבוצות קטנות של ילדים וחיזקתי לה את הבטחון החברתי קודם כל בבית. נתתי לה אומגה 3- יש בסירופ פירות, מחקרים מעידים שזה מקטין חרדה ודכאון. לקחתי אותה במשך כחצי שנה לקלינאית תקשורת לחיזוק השפה והבטחון שלה בשפה, הרי היא לא דיברה שנה. לפני תחילת הטפול בספטמבר העברתי אותה לגן חובה עירייה אחר, גן אוהד הרבה יותר מהקודם. בשבוע הראשון עבדתי איתה בחדר צדדי בגן על כך שתתחיל עם תנועות שפתיים, עם הומור של ילדים, בסגנון יובל המבולבל, בהרבה חיוך כל יום במשך כ-20 דקות טרם לכתי לעבודה, גם כשלא הצליחה לא כעסתי ואמרתי טוב ננסה שוב מחר ונתתי חיבוק גדול, כך צעד קטן ועוד צעד קטן. הסבלנות השתלמה. הפסיכולוגית הייתה מתלהבת גם כן על כל הצלחה קטנה, אפילו שהזיזה שפתיים, שלב הבא לחש וכו' בהצלחה. שוב, אני לא פסיכולוגית, אבל אצלנו טפול התנהגותי קוגניטיבי עבד.

18/03/2007 | 09:43 | מאת: יפית

קודם כל תודה על התייחסותך, ועל העידוד . אודה לך מאוד אם תוכלי לתת לי פרטים היכן ביצעתם את הטיפול ההתנהגותי קוגנטיבי, ואת שם המטפל. (מאוד חשוב לי). התחלנו לפני כ-3 חודשים טיפול בעזרת בע"ח, אך אין התקדמות, ניסיתי לתת לו גם אומגה 3 בסירופ , אך הוא אינו מעוניין לקחת. אני מאוד מאוד נואשת ואינני יודעת מה לעשות, אנא עזרי לי. תודה מראש .

26/12/2008 | 14:23 | מאת: אבי

שאלה בנגוע לביתי , ביתי בת ה 5 גרה אצל אמה אחת לשבועיים אני מביא אותה אלי. אני חי עם בת זוגתי כבר שנה, ולטענת ביתי היא אוהבת את בת זוגתי ,כאשר אני מביא את בתי אלי ,רק אחרי מס שעות היא מתייחסת לבת זוגתי, להורי היא לא מתייחסת ואף ביתי רוצה לנסוע להורי בת זוגתי,אתמול הבאתי את ביתי אלי , היא לא התייחסה לבת זוגתי ,ובת זוגתי מתעצבנת נורא מזה , לדעתי בת זוגתי צודקת ,שביתי כאן איתנו וביתי לא מתייחסת , רציתי לשאול שאלה והיא : 1 מה ניתן לעשות שהילדה לא תתבייש (לטענתה). 2 מה הבת זוג שלי צריכה לעשות. 3 האם הילדה צריכה פסיכולוג . תודה למי שיענה ושב"ש

30/01/2007 | 14:16 | מאת: שני

שלום, רציתי לדעת האם התואר בעבודה סוציאלית של ספיר נחשב..זאת אומרת האם הוא יתקבל במשרדי הרווחה כמו כל תואר של אוניברסיטה, כי הפסיכומטרי די חוסם אותי מלהתקבל, וזה תחום שנורא מענין אותי וחבל לי לפספס עוד שנה. והאם אפשר אחרי תואר ראשון בעבודה סוציאלית להתחבר לתחום החינוך המיוחד בכיוון הטיפולי ואבחוני יותר? תודה רבה!!

03/02/2007 | 13:27 | מאת: מיכל דגני

שני שלום על פניו אין כל סיבה שתואר של ספיר לא יחשב ,כי בעצם עד עכשיו המחלקה היתה בכפיפות לאוניברסיטת בן גוריון . יחד עם זאת בשל היצע גבוהה של עובדים ותחרות באזור המרכז על משרות מי יודע? אחרי תואר כמובן ניתן להתמקצע בכל תחום. מיכל

28/01/2007 | 22:09 | מאת: נטע

שלום רב, ראשית, לא יודעת, אם אני בפורום הנכון...אבל, אודה לכם מאוד, אם תוכלו לתת לי מענה לשאלותיי. שנית, קצת רקע על עצמי... אני בעלת תואר ראשון בחינוך, ותואר שני במידענות. היות ובשני המקצועות הנ"ל לא מצאתי עבודה (וגם כשמצאתי, לא נהנתי...)- אני שוקלת ללמוד עבודה סוציאלית (אני במהותי עו"ס...כלומר, יש לי הרבה רצון לעזור ולהקשיב לבעיות של אחרים). ** הבעיה: 1. ידוע לי, שהמשכורות בתחום זה הינן נמוכות מאוד (למרבה הצער). 2. ההיצע בשוק העבודה קטן (ואם יש הצעות עבודה, הן בתחום של עבודה עם קשישים). לכן- א. אשמח אם תספרו קצת על תחום העבודה שלכם כעובדים סוציאלים. (מההיבטים של הבעיות הנ"ל). ב. האם לא מפחיד לעבוד עם אוכלוסיות מסויימות? (עבריינים וכו'). ג. מה היתרון של עובדת סוציאלית עם תואר שני על עובדת סוציאלית בעלת תואר ראשון? (אני מתכוונת- האם אפשרויות העבודה רבות יותר?). ד. האם קל יותר לקבל עבודה כשיש תואר שני? הערה: אני שואלת לגביי תואר שני, מאחר וישנם מסלולים ללימודים ישירים לתואר שני (כמובן, אחרי השלמות). מה דעתכם על כך? האם הקבלה ללימודים אלה קשה? מתנצלת על המסר הארוך... תודה מראש לכל מי שיואיל לענות. ממני...האובדת עצות.

03/02/2007 | 13:20 | מאת: מיכל דגני

הי נטע מקצוע העבודה סוציאלית הינו מגוון , עבודה קהלתית , טיפולית, ארגונית וכו , כך שניתן למצוא עבודה בכל השרותים , נכון שבשניים האחרונות חלה שחיקה עצומה בשכר ואכן יש קושי להתפרנס בכבוד כמשכורת יחידה בשניים הראשונות . יחד עם זאת בשל המגוון האוכלוסיות והשירותים העובד יכול למצוא את עצמו בנישות הרבות הקימות : עבודה עם עברינים,קשישים מכורים ילדים וכו . באשר לתואר שני . תואר שני ללא ניסון בשטח אינו מקנה לך יתרון כלשהו מאחר שיש חשיבות לנסיון הנרכש , בהצלחה מיכל

10/04/2007 | 13:20 | מאת: מירי

היי שלום!! אני בת 17 ואני תלמידת תיכון!! החלום שלי זה להיות עובדת סוציאלית אני אוהבת לעזור ולהקשיב! יש לי כמה שאלות שרצות לי בראש ואני רוצה תשובה עליהם: האם מסיפקים לי 3 יח"ל במתמטיקה ו4 יח"ל באנגלית או שאני צריכה יותר?! אני לומדת סוציאולגיה+פסיכולגיה ועושה 5 יחידות לימודים האם זה יעזור ליי?!! בכמה שנים מדובר ללמוד עובדת סוציאלית?!! איזה מכללה או אונברסיטה היית ממליצים ליי?!! חשוב לי לציין שאני תלמידה לקית שמיכה!! השמח עם תענו לי בהקדם האפשרי!! תודה! מירוש'!!

25/01/2007 | 22:30 | מאת: המישהי הותיקה

שלום לכם, מספר שאלות קטנות. רקע. מסיבות שאינן מבחירתנו פנתה אלינו לפני מספר חודשים עו"ס מהרווחה, לשם "הגנה על בתנו". לא אפרט כאן מה הביא אותה לפנות אלינו, רק אציין שהיא מבחינתה מלאה את תפקידה בזה שפנתה, אבל מי שפנתה אליה והחלה את המהלך אמנם לא בצעה עבירה חוקית שניתן להוכיחה, אבל ללא ספק בצעה עבירה מוסרית (ידעה שהיא פונה על סמך שקרים ומתוך מטרה ברורה לפגוע בנו). אז הפניה של העו"ס אלינו הייתה במקום, אך אני חוששת שבדרך טפולה בנו היא נוהגת שלא על פי סמכותה, ואת זה ברצוני לברר כאן. בנושא המראה של הילדה ושלנו. אם יש הסכמה שאין בעית היגיינה ואין כינים 1) האם יש לעו"ס הזכות להתערב בענין התסרוקת של הילדה (עד כמה היא מסורקת - אין ויכוח אם היא מסורקת, רק אם מספיק ואם התסרוקת לטעמה)? 2) אם הילדה ואנחנו לבושים בהתאם לעונת השנה, אבל בבגדים שאינם לטעמה האישי של העו"ס (ואולי גם לא לטעמם של עוד כמה אנשים, אבל כן לטעמם של אנשים אחרים וביחוד לטעמנו) האם יש לעו"ס הזכות להתערב ולאיים כי תנקוט כנגדנו פעולות אם לא נשנה את לבושנו? 3) אם הילדה מאוד בריאה, בעקרון, אבל הייתה מצוננת (נזלת בלבד) ולכן היה לה מעט יובש ופצעון יחיד בין הפה לאף (אגב פצעון טרי) העו"ס יכולה על סמך זה לטעון שמדובר בהזנחה? לגבי חיי החברה של הילדה. אם הילדה בחינוך ביתי (שלטענת העו"ס היא לא מתנגדת לזה, ובכל מקרה עומד להתקבל אישור), נפגשת כמעט כל יום עם ילדים ליד הבית וגם פעם בשבוע עם ילדי חינוך ביתי, וכל הזמן אנחנו יוזמים פעילויות נוספות שמרחיבות את קשריה. עד כמה מותר לה להתערב ולדרוש פיקוח מצידה על שבאמת יש לילדה חברה ולכפות עלינו "מטפחת" בניגוד לרצוני ולרצון הילדה? אשמח בכלל לדעת מהם הגבולות ומה אסור לעו"ס לעשות, ואם היא עושה דברים שמעבר לסמכותה ונראה לנו שאנחנו ניזוקים מכך, מה ביכולתנו לעשות. ומה בדבר זה שהיא גורמת כל פעם מחדש למריבות קשות בין בעלי לביני, מריבות שמזיקות לילדה ולא היו מתרחשות ללא התערבותה (רוב הזמן החיים במשפחתנו מאוד נעימים, אבל כל פעם לאחר מפגש עם העו"ס מתרחשת אצלנו מלחמת עולם מילולית אם כי ללא שום פן של אלימות, רק מריבה מאוד לא נחמדה). מצפה לתשובה בהקדם

26/01/2007 | 16:41 | מאת: מיכל דגני

שלום. חוק הנוער [טיפול והשגחה 1960 ]מאד ברור. קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה. 1] לא נמצא אחראי עליו. 2] האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה . 3]הוא עשה מעשה פלילי 4] הוא נמצא משוטט ,פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער . 5] הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה . 6] שלומו הגופני נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת. הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת גמילה. באשר לשאלותך ,על פניו בלי להכיר את המקרה ומתוך תמונת המצב כפי שאת מתארת אין מקום להתערבות של העובדת הסוצאלית. בכל מקרה כאשר יש שאלות לגבי היותו של הקטין נזקק, פקידת הסעד לחוק הנוער המכירה את החוק היא זאת שאמורה להיות בקשר על המשפחה . מיכל

26/01/2007 | 18:48 | מאת: המישהי הותיקה

תודה על תשובתך, אבל מתשובתך אני לא מצליחה ללמוד איך אוכל לדעת אם סביר שפקידת הסעד חורגת מסמכותה ואולי אף עושה דברים שלא כדין ועלי להתלונן כנגדה, או שלמרות אי הסכמתי עלי לציית לה כי זה לטובת משפחתנו. האם שיקול הדעת שלי, שאחרים לא מפקפקים בו, וגורם לי לחוש שהיא לא פועלת בהתאם לסמכותה (ואף מסכנת את בתי ומשפחתי) מספיק כדי לפנות? עכשיו נאמר שפניתי למי שמעליה, ברור שהתוצאה תהייה אחת מאלה: סגירת התיק, המשך הטיפול בנו ע"י עובדת אחרת, היא תמשיך לטפל בנו לאחר שתקבל הנחיות לפעול כדין או שיאמר לנו שהיא פועלת כראוי. נאמר ואחת משתי האפשרויות הראשונות תקרינה, ומנסיוננו נחשוד שלא רק בענייננו היא פועלת שלא כדין, איך מונעים את המשך עבודתה ואת פגיעתה גם במשפחות אחרות? אם האפשרות האחרונה תצא ועדיין זה לא יראה לנו, יש ערכאה עליונה יותר שניתן לפנות אליה?

שלום רב, סבתי שתחיה עברה לפני כחודש "אירוע מוחי" היא אושפזה בוולפסון וטופלה במחלקה הנוירולוגית. לפני יומיים היא שוחררה מביה"ח ונשלחה לשיקום. אימי טיפלה בסבתי מיזה כ-10 שנים, הן חיו על חשבון הביטוח הלאומי של סבתי, ומקצת חסכונות ועזרה מאיתנו הנכדות. כיום אין באפשרותה של אימי לטפל יותר בסבתי ולכן אנחנו נאלצים להכניס את סבתי לבית אבות. אימי עצמה סובלת מדלקת פרקים כרונית עם אישורים רפואיים שמצביעים על נכות ואין באפשרותה להמשיך ולטפל בסבתי. אציין שאימי אינה עובדת (סעדה את אימה במשך 10 שנים) ואינה מקבלת כל הכנסה ועזרה מביטוח לאומי. ברצוני לדעת כיצד מתבצע התשלום של הביטוח הלאומי למימון השהות של סבתי בבית אבות? לאימי אין שום אפשרות לעזור מבחינה כספית לסבתי, יש לאימי איזה סכום פעוט בחיסכון שממנו היא אמורה להתקיים ושזהו סכום שאמור לעזור לה בשעת צורך. האם לביטוח הלאומי יש זכות להיכנס לחיסכון זה, ולדרוש מאימי לעזור במימון בית האבות לסבתי? כרגע אימי אינה מעוניינת בשום עזרה מביטוח לאומי לעצמה, אנחנו הבנות נעזור לה והיא תעבור לגור איתנו. ושאלות נוספות: אימי קיבלה טופס חתימה ממרכז השיקום בו סבתי נימצאת שבו מחייבים את אימי לשלם על כל יום אישפוז נוסף ברגע שבו מודיעים לה על שיחרורה. ואם לא מצאנו בית אבות שמוכן לקבל את סבתי האם יכולים לחייב את אימי לשלם בו בזמן שאין לה את האפשרות הנ"ל? האם אנחנו יכולים לקבל אישור סיכום רפואי על מצבה הנוכחי של סבתי מהמרכז השיקומי (בו בזמן שעדיין לא שוחררה) על מנת כדי שנוכל להתארגן על בית אבות? אודה לך אם תעשי לנו סדר בבלגן. רחלי

לקריאה נוספת והעמקה

רחלי שלום העובדות הסוצאליות במחלקת שיקום או עובדת קשישים בלשכת הרווחה מכירה את החוקים ותוכל לעזור לכן למצוא סידור עבור הסבתא ולידע אותכן בזכיות הביטוח הלאומי ,כתובת נוספת שמרכזת ידע הוא בית חולים השיקומי "רעות" בתל אביב .לא זכור לי שם העמותה אך קרוב לודאי שתוכלי להעזר באתר של בית החולים רעות . בהצלחה מיכל

25/01/2007 | 00:34 | מאת: מעיין

מה צריך לעבור כדי להיות מוסמכת רפואית? ומה ההבדל בין עו"ס רפואית לקלינית? תודה.

26/01/2007 | 17:12 | מאת: מיכל דגני

מעין שלום. חוק העובדים הסוציאלים מסדיר אך ורק את העיסוק במקצוע העבודה הסוציאלית , ומכיר בכשירות ורישום בפנקס [חוק משנת 1996] .בהעדר מסלול הכשרה מעבר לכך [בדומה למסלול ההכשרה אצל הפסיכולוגים], החלו מגזרים שונים להגדיר עצמם עובד קליני ,שקומי וכו בהתאם למקום עבודתם או בהתאמה למסלול הלימודי בתואר , איגוד העובדים הסוצאלים ניסה להסדיר את נושא המומחיות בעבודה סוציאלית :במסלולי שיקום, משפחה ,חוק . מיכל

26/01/2007 | 20:34 | מאת: מעיין

ממה שאת אומרת ניתן להסיק שבעצם כל עו"ס נתון למקום עבודתו בהגדרתו המקצועית? ואומר עו"ס בבית חולים יקרא- עו"ס רפואי, עו"ס בביטוח לאומי- זהו עו"ס רווחה וכו'?

24/01/2007 | 19:36 | מאת: nennosh

שלום רב, אני סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים חינוך ומשלמים , אני הסמסטר הזה מסיימת תואר ראשון ונשאר רק את הסימינאר שאני מקבלת את הציון רק באוגוסט אז איפה אפשר לעשות הסבה ,אבל לשנת הלימודים הבאה ? תודה רבה מראש

26/01/2007 | 14:03 | מאת: מיכל דגני

הי . ככל הידוע לי בבר אילן יש מסלול הסבה , בבאר שבע יש תוכנית הסבה במסגרת המסטר ,בכל אופן יש לברר באוניברסטיאות השונות מאחר והתוכניות לא נפתחות מידי שנה . מיכל

21/01/2007 | 22:53 | מאת: לביאה

שלום רב, רציתי לשאול כיצד "פועל" תחום הטיפול באמנות. מה מרגישים מטפלים באמנות אל מול אנשים רהוטים וורבליים מאוד? האם קשה יותר לעבוד איתם/איתנו? אם המטופל מושך לכיוון המילים, האם קיימת מגמה בקרב מטפלים באמנות להשיב אותו לחיק היצירה, או שנותנים לו להתבטא באמצעים בהם הוא מורגל? לפעמים לא נוח לי עם המטפלת שלי, שאולי אני מונעת ממנה את כלי העבודה שלה ואת דרכי ההבעה שמושכים את ליבה.. הייתי שמחה לשמוע תגובות ממטפלים באמנות לביאה

04/02/2007 | 17:22 | מאת: לביאה

מצער... חשבתי שאזכה בתשובה להתראות, לביאה.

28/02/2007 | 20:54 | מאת: עלמה

מטפלים באמנות נעים על רצף בין האמנות למילים, ולכל אחד המינונים הנכונים לו כמטפל, אך בעיקרון המנחה הוא קודם כל האמנות, זו השפה, ולא השפה הוורבאלית. כמטופלת אינך צריכה להיות זו במרגישה אחריות על דרך הטיפול, ועצם העובדה שאת מרגישה רגשות אשם שאת מונעת מהמטפלת שלך את הדרך שלה, מראה על משהו ביחסים שלכם שכדאי לפתוח בטיפול עצמו, כי דווקא מהשאלה עצמה, תגלי על עצמך חומר רב. היחסים ביניכן דרך האמנות הן שילמדו אותך איך את מתנהגת במקומות אחרים. קחי את זה לטיפול, אני בטוחה שהמטפלת שלך תדע מה לעשות עם זה.

19/01/2007 | 12:32 | מאת: יעל

האם מי שעוסק בטיפול (תואר שני בעו"ס/קרימינולוגיה קלינית/מטפל באומנות) רשאי לכנות עצמו פסיכותראפיסט? או שמא רק מי שסיים בי"ס לפסיכותראפיה? תודה

19/01/2007 | 18:24 | מאת: מיכל דגני

יעל שלום. בעדר חוק הנושא די פרוץ. [לא אחת נכתב על כך בפורום]בכל אופן פסיכותרפיסט הוא בוגר בית ספר לפסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית. מיכל

23/01/2007 | 23:25 | מאת: יעל

אז לא הבנתי (הניסוח קצת לא ברור). בהעדר חוק-אין מגבלה על הגדרה זו? אם היה חוק אז רק למי שבוגר בי"ס לפסיכותראפיה? (או מה שהחוק יגיד)

15/01/2007 | 19:04 | מאת: מור

מחפשת התייחסות בספרות המקצועית לנושא העבודה סוציאלית בתחום הרפואה, תודה.

16/04/2007 | 15:42 | מאת: ניצה

למה שלא תנסי בעצמך????.............. אני עו"ס, והייתי בכמה גילגולים של קבוצות פסיכודרמה, אני יכולה לומר לך שזו חוויה מיוחדת ומומלצת לכל אדם. זהו מפגש קבוצתי, תומך ומאפשר. מיני-קוסמוס חברתי בו את יכולה לחוות, להתנסות, לשתף, או כל מה שבא לך. אמון מתפתח עם הזמן...ואז אפשר לנצל את הקבוצה יותר לצרכייך האישיים. בקיצור-ממש מומלץ, בלי שום קשר להיותך אשת מקצוע או לא.

10/01/2007 | 21:15 | מאת: מיטל

שלום גיסתי סובלת כנראה מדיכאון לאחר לידה. יש לה שני ילדים, בן שלוש ותינוקת בת פחות מחודש. היא לא מתפקדת בבית(לא מבשלת,לא מנקה לא מאכילה וכד') היום אמרה כי היא תיקשור את הילד בחדר. היא מכניסה אותו לחדר בעונש כל הזמן למרות שאין סיבה הגיונית לכך. היא צועקת עליו ומכריחה אותו לישון, לא מאכילה אותו ולא דואגת לצרכים בסיסיים ומינמליים מאוד. (וזו רק תמצית התנהגותה) אחי, מפסיד הרבה ימי עבודה ומתפקד בבית, ולמרות שאנו אומרים לו שהמצב חמור הוא מתכחש לזה. מחר נשוחח עם רופאת המשפחה בתקווה כי היא תדובב אותה לקבל טיפול, אך אם זה לא יעזור אני חושבת לפנות למשרד הרווחה מכיון שהילדים סובלים וכן, אני חוששת שהמצב שלה יחמיר והיא תפגע בילדים בצורה קיצונית יותר. האם עלי לפנות ישירות למשרד הרווחה או לגשת לרופא הילדים או לטיפת חלב, או לגורם אחר???. האם פנייתי, כגיסה, מספיקה כדי שמישהו מקצועי יגיע לביקור בית ,לאבחון וכו'??? מה עושה עובדת סוציאלית במקרה מסוג זה ? אשמח לכל מידע בנושא. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה
11/01/2007 | 16:21 | מאת: מיכל דגני

הי מיטל . לפי התיאור הראשוני של גיסתך , נראה שגיסתך נמצאת במשבר לאחר הלידה . לפני הפניה לגורמים המטפלים בקהילה אחות ,עובדת סוציאלית ,גננת , האם אתם כמשפחה התארגנתם על מנת להקל על העומס הרגשי והפיזי . יתכן והתארגנות ועזרה מותאמת יקלו על האם ויאפשרו לה להסתגל להרחבת המשפחה . לפעמים עזרה מותאמת והכרה במצוקה יכולים לעזור לאם לצאת מתחושת הבדידות והקושי שבהם היא נמצאת. .בכל מקרה איך אחיך מסביר את התנהגותה של אישתו והאם הוא שותף לחרדות שלך? מיכל

11/01/2007 | 17:09 | מאת: מיטל

מיכל תודה על תשובתך. משפחתי וגם אני, עוזרים ומנסים להקל . אציין אפילו שבחודש האחרון , הפסדתי 3 ימי עבודה כדי לעזור להם. הבעיה היא שאין לי אפשרות להפסיד ימי עבודה, הורי מבוגרים יחסית ויש להם בעיות בריאות משלהם. ולאחיותי כמובן עיסוקים ובעיות משלהן. הבעיה שהתחושה שנוצרה היא שאנו עוזרים ללא הפסקה(עוד לפני לידת הילדה, גם כאשר היה ילד אחד היא לא הסתדרה), וכך ימשיך להיות מכיון שאחי מכחיש שקיימת בעיה, וגיסתי תופסת אותנו כמשרתים שלה. (ואני ממש לא מגזימה). כאשר דברים בסייסים לא מתקיימים, כמו הקפדה על תזונה,הקפדה על הגיינה וניקיון הבית הקפדה על אוורור הבית וכו' זה "מתכון" טוב לבעיות , כך שיוצא שכל שבוע כולם מתגייסים לעזרה, כל פעם מסיבה אחרת. אחי מפסיד הרבה ימי עבודה כדי להקל עליה, היא לא מבינה שקיימת בעיה, מבחינתה זה יכול להמשיך כך. גיסתי לא מוכנה ללמוד איך להתמודד ו"ולנצל" את עזרתינו בחוכמה,היא מטילה עלינו את המשימות שלה. אני מבינה את תחושותיה למרות שהיא לא מדברת, ואנסה שוב לדבר איתה ובכל זאת.. אני מודאגת שהמצב יחמיר יותר. כבר חלפו שלושה שבועות מאז הלידה, האם יש טעם להמתין עוד ??? אחי מותש מכיון שהוא עובד וגם מתפקד בבית, ולמרות זאת כאשר אמרתי לו שהבעיה חמורה ושצריך לפנות לטיפול הוא צחק, לדעתי, הוא רק מנסה לשדר שהכל בסדר אך הוא מבין שהמצב בעייתי וחמור. נראה לי שהוא מיואש מלדבר איתה ולהסביר לה ולשמוע הבטחות . ושוב תודה.

07/01/2007 | 21:25 | מאת: גל

שלום רב אי סטודנטית לעבודה סוציאלית שנה ג'. כרגע אני נמצאת לקראת סוף סמסטר א' ואני מתלבטת אם לעזוב מאחר והתאכזבתי מההכשרה המעשית שלי והבנתי שאינני רוצה לעבוד במקצוע זה, מאידך אני השקעתי שנתיים וחצי ונשאר לי עוד סמסטר, מה כדאי לי לעשות? תודה רבה

08/01/2007 | 00:06 | מאת: אודליה

היי גל, בכל מקרה לא נראה לי שכדאי לך לעזוב מאחר ורוב הדרך כבר מאחורייך. קורה לעיתים שמתאכזבים מהפרקטיקה אולם אל תמהרי להסיק מסקנות "ממקום עבודה" אחד, תני לעצמך צ'אנס נוסף. בהצלחה, אודליה

07/01/2007 | 12:16 | מאת: איתמר

http://www.geocities.com/zuz.mepo

האתר הוא אוצר בלום,תודה לך איתמר

האתר מתעדכן ותמלא כל הזמן http://www.geocities.com/zuz.mepo

04/01/2007 | 15:22 | מאת: תמיר

שלום לכותבי הפורום, אני התחלתי בשלבים של הסבה לתחום הפסיכולוגיה(מתחום אחר לחלוטין-כלכלה וסטטיסטיקה) מאחר "וגיליתי" שאני טיפוס יותר מידי הומני ושהצרכים שלי הם אחרים,אבל זה לא העיקר-הכוונה שלי היא להתמחות בפסיכודרמה ובטיפול משפחתי , אני רוצה להתחיל לצבור טיפה "ניסיון" בתחום הטיפולי ואני רוצה לשמוע דעות למי אני יכול לפנות, ומה יכול להתאים לי בשלב כה מוקדם של ההכשרה, אני מעוניין להגיע לשלבים המתקדמים יותר של ההכשרה עם איזשהו ניסיון ואיזשהי נגיעה מהשטח. לתוגבתכם מצפה, תמיר.

לקריאה נוספת והעמקה
05/01/2007 | 17:44 | מאת: מיכל דגני

הי תמיר . התחנות לטיפול משפחתי או מסגרות מטפלות , מקבלים מתנדבים רק לאחר קבלת התואר , מה שיכול להתאים בשלב כה מוקדם של ההסבה הוא לעבוד כמדריך בפנימיה טיפולית . בהצלחה מיכל.

31/12/2006 | 14:48 | מאת: אלון

מבקש המלצה למווסד אקדמי המסמיך לתואר שני בפסיכו-דרמה, כולל משך הלימודים,צוות המרצים,שכר לימוד וכו' תודה מראש

04/01/2007 | 15:39 | מאת: בר

שלום אלון, לימודי אומנויות עם (וםסיכודרמה בתוכם,כמובן) לתואר שני ניתן ללמוד בארץ רק בשלוחת לסלי האמריקאית- עלות הלימודים הכוללת מסתכמת בכ- 110,000 ש"ח. מכללת סמינר הקיבוצים מאפשרת לימודי פסיכודרמה בעלות שפוייה יותר (כ- 60,000 ש"ח) אולם היא לא מוסמכת להעניק תואר שני.אני יודע שהם נמצאים במגעים מתקדמים עם אונ' ת"א ללימודים משולבים- דבר שייקר את הלימודים. שני המקומות הנ"ל הם הטובים ביותר ללימודי פסיכודרמה ומוקרים ע"י יה"ת(www.yahat.org? )אתה יכול להתקשר להכנס לאתר או להתקשר אלייהם כדיי לקבל פרטים נוספים אבל דע לך שהם די אנטיפטיים ... התחום הנו בעייתי מאחר ומשרד הבריאות אסר מתוקף ץו של בית משפט להנפיק רשיונות וכל הנושא תקוע עמוק עמוק במנגנוני הבירוקרטיה שלנו, בכל מקרה גם אני שוקל מה לעשות (ללמוד/לא ללמוד) אתה יכול ליצור איתי קשר במייל. בהצלחה בכל מקרה, בר

28/12/2006 | 15:50 | מאת: אדיר

יש לי תואר ראשון בחינוך ואני רוצה לעשות הסבה לעבודה סוציאלית {בצורה הכי קלה שאפשר} איפה כדאי

28/12/2006 | 15:55 | מאת: נורית

צורה הכי קלה זה ע"י זנות

30/12/2006 | 17:42 | מאת: מיכל דגני

הי אדיר בחלק מבתי ספר לעבודה סוציאלית יש תוכניות הסבה . אין קצורי דרך, התוכנית כוללת לימודים ועבודה בשדה . בהצלחה מיכל

26/12/2006 | 12:19 | מאת: מיה

שלום אני בת 24 אני מתפקדת בחיי יום יום עובדת לומדת וכביכול על פני השטח מה שרואים מי של מסתכל שהכל בסדר .....אבל בפנים אני מרגישה שאני גוועת אני לאפרט כאן את סיפור חיי אבל בכללי יש לי במשפחה אח עם בעיה נפשית וכל המשפחה די כבר ממוטטת אני מרגישה לבד ההורים שלי לא יכולים להיות בשבילי כי הם עמוסים בדאגות לבית לפרנסה לאחים שלי והם כבר הרוסים אני מוצאת את עצמי תומכת בהם ומייעצת להם ולאחים ולי אין לאן ההרגשה נוראית שאין עם מי לפנות וללכת הביתה בשבילי זה מועקה אני מרגישה שאיבדתי את הבית יש לי היסטוריה של הפרעת אכילה(בולמיה) שבמשך תקופה חשבתי שהחלמתי והנה היא שוב מגיעה ושוב הדיכאון אני מרגישה שאני חייבת לעשות משהו הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי ואני ולא הרגשתי עם זה טוב לכן הייתי רוצה טיפול אלטרנטיבי שמשלב שיחות ועוד תמיכה או עצות אם מישהו מכיר האזור המרכז אני אשמח לשמוע

17/04/2007 | 09:06 | מאת: דנה

שלום מיה. הודעתך נגעה לליבי. האם מצאת נכון להיום איזושהי עזרה? איך את מתמודדת עם המצב ומה השתנה? יתכן ואוכל להציע כיוונים שיעזרו לך. בברכת יום יפה ומלא טוב, דנה.

24/12/2006 | 21:43 | מאת: אבא מודאג

בתי בת ה- 8 עברה בחיים הרבה. גירושין שלנו וגירושין נוספים של אמה. אמה נטשה אותה והיא עברה לחזקתי. כיום היא חזרה לחייה ולוקחת אותה פעמיים בשבוע. הילדה מופנמת ומאוד שקטה, עצובה, עצורה, בכיינית, קטנונית, לא חולקת דבר עם אף אחד, אין לה הרבה חברים, חסרת ביטחון, מקשה עליי את מערכת היחסים החדשה שיש לי עם בת זוגתי מזה חצי שנה ובנה בן השלוש.בקיצור מצב בלתי נסבל של חוסר אונים. מה עליי לעשות על מנת לעזור לה? רופא הילדים אמר לי שזה לא קשור בבעיות קשב וריכוז ואין מה לעשות למעט פסיכולוג. כמו כן במכון להתפתחות הילד שזה רק עד גיל 6. האם ישנה דרך טיפול אחרת?

לקריאה נוספת והעמקה
26/12/2006 | 00:17 | מאת: מיכל דגני

אבא מודאג שלום. אכן בתך עברה הרבה .. ויש לחפש דרך לעזור לה וכל דרך טיפולית לגטימית ..טיפול באומניות ,טיפול באמצעות בעלי חיים .. טיפול בתנועה ופסיכודרמה . בהצלחה מיכל .

28/02/2007 | 23:44 | מאת: עלמה

מאחר והילדה קטנה עדיף לגשת איתה לטיפול שיהיה פחות מאיים מטיפול פסיכולוגי וכל טיפול באמנויות יכול להועיל.

24/12/2006 | 20:01 | מאת: מוטרדת מאוד

שלום לאחי יש ילד בן שלוש, ותינוקת בת כמה ימים (לא מתוכנן,האם התעקשה לא להפיל את ההריון למרות שאחי דרש והסביר מדוע). לצער כולנו, הוא התחתן עם אישה ילדותית,בלי מינימום של היגיון ויכולות בסיסיות. היא לא מסוגלת לדאוג להאכיל את הילד,ללמד אותו ערכים בסיסיים, הרגלים מינימליים וכו' הבית לא נקי רוב הזמן, יש ימים שהיא מבשלת והרבה שהיא לא. אין לה אחריות בסיסית לשום דבר. המצב חמור יותר ממה שזה נשמע, לדוגמא -בחורף,היא מביאה לילד שוקו קר , או אוכל לא מחומם מספיק, לא בודקת את המים במקלחת אם הם מספיק חמים או יותר מדי חמים עד שהילד צועק שזה שורף, ועוד דוגמאות רבות ונוראיות. דברנו איתה כולם, אנחנו מנסים להסביר בעדינות, ללמד, להסביר את ההשלכות, להראות לה את התוצאות בשטח, ייעצנו לה לפנות לייעוץ חיצוני, אך שום דבר לא עוזר. אנחנו עוזרים ככל יכולתנו,אך זה לא משמעותי מכיון שרוב היום היא נמצאת עם הילד. יש לי הורים מבוגרים ולא בריאים. לפי מה שהספקנו לראות לאורך השנים, במשפחה שלה חלק מההתנהגויות מקובלות, הם לא מתערבים ולא עוזרים. יוצא, שאחי דואג כמעט לכל עינייני הבית והמשפחה. היא לא מסוגלת להיות אחראית לשום דבר. עכשיו כשיש תינוקת הדבר קשה הרבה יותר כמובן. והוא מיואש ולא יודע מה לעשות. עברו במוחו מחשבות על גירושין בעבר, אך הוא לא מוכן להשאיר אצלה את הילדים. רציתי לברר מה אפשר לעשות במצב כזה? האם עובדת סוציאלית יכולה לעזור במקרה כזה ? איך ? אני מוטרדת מאוד מהמצב שהולך ונהיה גרוע יותר. אני חוששת שאחי יפוטר מעבודתו לאור כמות הימים שהוא נאלץ להישאר בבית. תודה על כל מידע.

26/12/2006 | 00:09 | מאת: מיכל דגני

לאחות המוטרדת . מתאורך עולה שאת והוריך מוטרדים מיכולת ההורית של גיסתך וחוששים שאחיך ואשתו לא יעמדו במעמסה ההורית ,הרבה פעמים יש לנו השגות על היכולת ההורית של הסובבים אותנו, אך ללא יכולת השפעה והכוונה.. בכל מקרה באם אחיך מוטרד שיפנה ליעוץ והכוונה. עצם הקשר עם גורם מטפל יכול להקל על המצוקה שבו הוא נתון. , מיכל .

21/12/2006 | 00:39 | מאת: ללי

עיינתי בקורות חייכם - שתיכן מטפלות משפחתיות אך מגיעות ממקומות שונים לא? האם ישנו תואר שני מלבד עו"ס או פסיכולוגיה שהאגודה לטיפול משפחתי תכיר בו - לי יש תואר ראשון במדעי החברה האם עליי בהכרח ללמוד עבודה סוציאלית? ברצוני לציין שלא אכנס למקצוע מבלי שאדע שאוכל לקבל הכרה של האגודה - כך זה מתאים לי, למרות שהבנתי שישנם מטפלים שכן ואני מבינה שזה אינו נוגד את החוק.

25/12/2006 | 23:52 | מאת: מיכל דגני

הי לי. דרישת הסף להכרה היא תואר שני קליני ,עבודה סוציאלית ,פסיכולוגיה ,יעוץ חינוכי וכו, בכל אופן כדאי שתבדקי באתר של האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנשואין על מנת להכיר את דרישות האגודה . בהצלחה מיכל

21/12/2006 | 00:19 | מאת: אני

שלום למיכל ולענת, אני מעוניינת ללמוד טיפול משפחתי.יש לי BA במדעי החברה והחלטתי שהדרך שלי תעבור דרך עבודה סוציאלית. מה דעתכן? אני רואה יתרונות רבים בעבודה סוציאלית כאמצעי להגיע למטרה שלי (אפשרות לעבוד מיד בסיום התואר, עיסוק שמשלים את הטיפול המשפחתי וכו') מה דעתכן? 2. מהי התוכנית לפסיכותרפיה משפחתית בבי"ס לרפואה - מי יכול ללמוד שם? סליחה שאני נשמעת כה פרקטית, אחרי שני תארים שכבר יש לי אני רוצה להגיע לעיסוק שיתאים לי.

25/12/2006 | 23:40 | מאת: מיכל דגני

הי . דרישות הסף להכרה כמטפל משפחתי הם תואר שני , צבירת שעות טיפול הדרכה פרטנית וקבוצתית. [הדרישות מפורטות באתר האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין.] אכן בעבודה כעובד סוציאלי ניתן ביתר קלות להתנסות בעבודה ,אם כי גם כאן ארוכה הדרך. התוכנית לפסיכותרפיה מיועדת למטפלים משפחתים בעלי ניסיון. בהצלחה מיכל

15/12/2006 | 23:30 | מאת: אאא

שלום, אני בטיפול פסיכולוגי כמעט שנה בגלל אובדן וטראומה, אבל הטיפול לא ממש עוזר לי... כי אני לא נפתחת, לא מדברת ולא משתפת ומאוד פגיעה. אני חושבת על כיוון אחר. אשמח לדעת איך מחליטים למה לפנות (תנועה, אומנות....)? מה אמורים לעשות שם? דיבור? או רק עבודת ידיים וגוף (ואם כן, איך הטיפול מתקדם)? ואיך זה בדיוק עובד (כלומר איך מתנהלת השעה הטיפולית) תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה
17/12/2006 | 02:01 | מאת: ענת יריב

שלום אאא, ראשית, עצתי אלייך שבטרם תפני לכיוון אחר, תבדקי מדוע הטיפול" לא ממש עוזר"? מדוע את "לא נפתחת, לא מדברת, לא משתפת..."? האם זה בגלל הכלי הטיפולי( = שיחה,מילים)? חוסר כימיה? התנגדות לטיפול?... התשובות ייתנו לך כיוון יותר ברור למה את זקוקה. שנית, טיפול באומנות, טיפול בתנועה וטיפול במוסיקה הינם טיפולים נפשיים הנעזרים בכלים לא מילוליים, כלומר בגוף ובתנועתו/באומנות/במוסיקה כדרך לביטוי נפשי-פנימי. ועל כן במידה ומה שמקשה עלייך בטיפול הנוכחי הוא השימוש בשפה= במילים, כלים טיפוליים אלו יכולים לעזור לך, יחד עם זאת הטיפולים הללו מערבים מילים, שפה, שכן זו דרכנו לעבד לבסוף את החוויות. הטיפול מתנהל באופן שבו במקום רק לדבר במילים, אנחנו מאפשרים ל"גוף לדבר", להביע את עצמו וא ת תחושותיו, זכרונותיו, הקונפליקטים שבו ועוד...בתנועה/ באומנות /במוסיקה. כל הכלים הינם טובים לעיבוד אובדן וטראומה, זו שאלה של נטיית ליבך באיזה כלי להיעזר . אני מקווה שזה עונה על שאלותייך והתלבטויותייך, בברכה ובהצלחה, ענת

19/12/2006 | 20:07 | מאת: אאא

תודה על תשובתך המפורטת. יש לי עדיין שתי שאלות: 1. הבעיה אצלי היא ההתנגדות לטיפול עצמו (לדיבור ולחשיפה), אז האם נראה לך שטיפול באומנות יהיה עדיף במקרה כזה, או שזה יהיה אותו הדבר. 2. האם מי שפונה לטיפול באומנויות צריך שיהיה לו רקע או פן אומנותי? תודה רבה עוד פעם.

15/12/2006 | 21:51 | מאת: יערה

הומלץ לבתי בת ה-10 טיפול באומנות, האם יש ברמת השרון מטפלת מומלצת, או מכון מומלץ,רצוי פרטי. אשמח לקבל המלצה חמה. יערה

לקריאה נוספת והעמקה
17/12/2006 | 01:41 | מאת: ענת יריב

יערה שלום, אין באפשרות מנהלות הפורום להמליץ לך על מטפלת/מכון. את יכולה להעזר ביה"ת = ארגון המטפלים בהבעה ויצירה בארץ, על מנת לקבל רשימה של מטפלים ומכונים באיזור מגורייך. כך או כך, זיכרי שגם המלצות הן פונקציה של כימיה אישית, סובייקטיבית. מה שטוב לאחד , לא בהכרח טוב לאחר. בברכה ובהצלחה, ענת

12/12/2006 | 07:57 | מאת: יעלה

שלום רב, אני לומדת תראפיה באומנות, התבקשנו לשבת עם ילד ולבקש ממנו לצייר באופן חופשי. המדריכה אמרה שעדיף לתת לו צבעי פנדה ע"פ טושים. רציתי לבדוק מה יכול להיות הרציונל לבקשתה לתת לילד צבעי פנדה? תודה על התשובה מפורטת ככל האפשר בברכה יעלה

13/12/2006 | 02:24 | מאת: ענת יריב

יעלה שלום, ראשית כמטפלת באומנות לעתיד, אני ממליצה לך בחום לחוות ולחקור את השונות שבין שני החומרים הללו (טושים-פנדה) תוך התנסות אישית.אני בטוחה שמתוך החוויה האישית שלך תוכלי למצוא רציונלים שיתאימו גם למקרה הספציפי שנכחת בו. שנית, אחד ההבדלים בין שני החומרים הללו הוא מידת השליטה שהם מצריכים תוך שימוש בהם וכן יכולת התפשטות הצבע. בהרבה ספרים העוסקים בטיפול באומנות פלסטית, יש התייחסות לחומרים שמשתמשים בהם בחדר. אני בטוחה שהמדריכה שלך/המורים המלמדים אותך יוכלו להפנות אותך לסיפרות בנושא. בברכה, ענת

13/12/2006 | 08:37 | מאת: יעלה

חן חן על התשובה, האם ידוע לכם על מקור אינטרנטי מלבד הפורום שלכם שועסק בהבדלים בין צבעים ושבו אני יכולה להעזר. אשמח לקבל שם מסויים של ספר שעוסק בנושא. בתודה מראש יעלה

10/12/2006 | 18:26 | מאת: מטפלת בנערות

שלום רב, כמטפלת בנערות במצוקה בנות יותר מ-18, האם קיימת חובת דיווח במיקרה של אלימות כלפיהן בתוך המשפחה? הבנות מתנגדות להתערבותי למרות נסיונות הסברה והבהרה מצידי כי הדבר עשוי להיטיב עימן. בתודה מראש!

23/12/2006 | 03:32 | מאת: כפיר

כיום על עבירות אלימות בתוך המשפחה חייבת חובת דיווח ללשכת הרווחההעירונית, ולפי שיקול דעתם יזמנו הנערות או יעבירו תלונה למשטרה או יזמינו עו"ס לביקור בית. אבל , ככלל בעבודת נוער חשוב מאוד לשמור על אמון להמשיך לשכנע אך בהחלט לא לדווח מאחורי הגב, תבדקי מה האחריות שלך במקרה כזה מול המחלקה מהשפטית

שלום למנהלות הפורום מיכל דגני וענת יריב . אני בחורה בת 37 ו(עדיין ) ילדה מוכה . יש לציין שגם עברתי בצבא חוויה קשה של אלימות שאותה לא אפרט כרגע , אבל מה שהכי כואב לי הוא שלא נראה לי שאצליח לפרוץ את מעגל הקסמים - מעגל האיימים של חיי ( ניסיתי לברוח דרך שנה אחת של נישואים , אבל זה היה כמו ליפול מן הפח אל הפחת ובסוף התגרשתי וחזרתי לבית הוריי , מהעדר אמצעים כספיים ) . לדעתי ( אני מקווה שזה לא נשמע הזוי ) , צריך להקים מקלטים אפילו לצעירים מוכים ( בגילאי 40-20 ) , כי זו פשוט שטות לחשוב שצעירים אחרי צבא כבר ידעו להסתדר בחיים ( ולשכור דירה זה פתרון זמני ושטחי לבעייה , '' פיתרון '' יקר שגם בו יש סכנות מסויימות כמו שכנים איומים ודפקטים בדירה ) . עכשיו ישנה עוד מכשלה שמונעת מילדים מוכים לזעוק את כאבם והיא ''חוק הגנת הפרטיות '' שהוא מיסודו מוסרי וצודק , אבל באופן אבסורדי , מונע מילדים מוכים לתעד ולצלם את האלימות כנגדם . לצערנו , כל עוד שאין שר /ת רווחה במשרה מלאה במדינת ישראל , סוגייה חשובה זו , לא תטופל . בתודה , אורנה .

06/12/2006 | 00:19 | מאת: מיכל דגני

אורנה שלום. גם מקלט לנשים מוכות הוא פתרון זמני , מעבר למקלט יש עבודה גדולה ומתמשכת של שיקום פסיכולוגי. טיפול פרטני או קבוצתי הוא נדבך חשוב בדרך לפריצת מעגל האלימות . בהצלחה מיכל

04/12/2006 | 19:08 | מאת: רוני

שלום, אני סטודנטית ובמסגרת פרוייקט פר"ח, אני חונכת ילד בן 12. לפני כן הייתי מורה חיילת של אותו הילד ולכן היום יש בינינו כבר קשר די מבוסס. חשוב לי שהקשר ביננו ימשיך ויתעמק, אך יותר חשוב לי לעזור לו להתמודד עם מספר דברים. הילד, מעולם לא עבר אבחון, אך אני חושבת שיש לו הרבה מהתסמינים של ילד עם לקות למידה. ( למרות שיכול להיות שהם נובעים מבעיות רגשיות ונפשיות). הילד עלה לארץ לפני 3 שנים, ולמרות שהעברית שלו יחסית טובה. הוא לא מסוגל לכתוב לבד משפט בעברית, מכיוון שהוא מפחד מהטעויות שהוא עושה. הוא כותב רק אם יש לו מאיפה להעתיק את המשפט. כמו כן יש לו בעיה חברתית קשה. הוא לא מצליח להשתלב בשיעור או בין החברים. וגבולות וסמכות אינם דברים שהוא מודע אליהם או מתייחס אליהם. בשיחה הוא יכול לדבר המון, בצורה סוציאטיבית, לקפוץ מנושא לנושא, ולא להקשיב לצד השני בכלל. בלימוד באופן פרטני, גם אם הנושא מעניין אותו, הוא מפריע. כי הוא לא מפסיק לדבר על הנושא, ועל כל דבר שהנושא מזכיר לו. בנוסף הדיקציה שלו לא ברורה, קשה להבין אותו במיוחד שהוא מדבר מהר. זו בעיה לא רק בעברית, אלא גם ברוסית באופן כללי, בעיני, הוא ילד אבוד, ללא גבולות, ואני מפחדת שהמצב רק ימשיך וידרדר עם השנים. עד לפני שנה הוא היה במסגרת של פנימית יום, והחל מהשנה הוא כבר לא משתתף בה. אני מרגישה שעכשיו זו ההזדמנות האחרונה שלי לתת לו כלים להתמודד עם העולם, מבחינה לימודית, חברתית ורגשית. כמו שכתבתי לפני כן, אני סטודנטית ורק בשנה הראשונה. ולכן אין לי בכלל ידע מקצועי איך לטפל בו. אני יודעת שאיש מקצוע יכול היה לעזור לו הרבה יותר, אבל בגלל שהמצב כמו שהוא אני אשמח מאוד אם תוכלי לעזור לי. כל עצה לפעילות, עבודה או דבר מה שאני יוכל לעשות איתו כדי לעזור לו, אני אקבל בשמחה. תודה רבה מראש רוני

לקריאה נוספת והעמקה
06/12/2006 | 00:04 | מאת: מיכל דגני

שלום רוני. כל הכבוד על ההשקעה המעורבות ואכפתיות . מאד מפליא שילד שאחרי שלוש שניים בארץ ועדין מתקשה בכתיבה אינו מאובחן. על פניו מתוך התיאור שלך נראה שיש לילד תסמנים של לקוי בלימדה מה שמוסיף לקשיים הרגשיים .לא כתבת על המשפחה של הילד ומכוון שכתבת שהילד "אבוד" עלתה אצלי השאלה האם העליה ארצה גרמה למשפחה שלו "ללכת לאיבוד" ,והילד מגיב לכך. .בכל מקרה נראה שאבחון יעזור למקד ולאבחן את הקשים,הדרכה מיועצת או פסיכולגית בית ספרית יעזרו לך ולו להתמודד עם הקושי הרב עמו הוא מתמודד . בהצלחה מיכל

02/12/2006 | 21:29 | מאת: leona

Hi sorry this is in English, I do not have ivrit. But I can read Ivrit, so please answer me in Ivrit thank you.I am a psychodynamic therapist in the UK .I studied here AND am a member of the BACP, i work in the national health service. I am coming to live in Israel next year AND wanted to know if my qualifications are recognised in Israel AND if i can work there thank you from Leona

10/12/2006 | 21:31 | מאת: מיכל דגני

הי . סליחה על העיכוב בתשובה, מאחר בישראל עדין אין חוק המגדיר מהו מטפל הנושא די פרוץ בישראל ההגדרה לפסיכותרפיה היא רחבה והרבה תוכניות נקראות תוכניות הכשרה בפסיכותרפיה[התנהגותי קוגנטבי ,טיפול משפחתי, ממוקד, גופני וכו] חלקם של תוכניות אלו אינו מוכר על ידי האיגודים הישראלים לפסיכותרפיה שלהם דרשות סף ברורות. [האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה ] .נראה לי תוכלי לברר ישרות באיגוד האם מסלול ההכשרה שעברת בחו"ל עונה על דרישות האגודה .באתר של פסיכולוגיה עברית תמצאי את הקשורים לאיגודים השונים. בהצלחה מיכל

02/12/2006 | 16:12 | מאת: יעל

אני מעוניינת בלימודים - תרפייה בתנועה. איפה יש? אני בעלת תואר ראשון בח"מ רוצה לימודי המשך לתעודה...

לקריאה נוספת והעמקה
03/12/2006 | 12:51 | מאת: ענת יריב

יעל שלום, סליחה על הבורות אך מה זה ח"מ? באופן עקרוני, ניתן ללמוד טיפול בתנועה ללימודי תעודה בסמינר הקיבוצים,, בדוד ילין, ובאוניברסיטת חיפה. באוניברסיטת לסלי הלימודים הם לתואר שני. שיהיה בהצלחה, ענת

03/12/2006 | 16:16 | מאת: יעל

ח"מ = חינוך מיוחד ותודה

30/11/2006 | 12:07 | מאת: דיאנה

שלום, אני בת 24 ומתעניינת בנושא של לימודי פסיכודראמה. היתי רוצה לדעת איפה אפשר ללמוד מה צריך כדי להתקבל? והאם התחום הזה מפותח דיו בארץ- מבחינה של מציאת עבודה אח"כ? אשמח לקבל עזרה בתודה דיאנה

לקריאה נוספת והעמקה
01/12/2006 | 00:57 | מאת: ענת יריב

דיאנה שלום, ניתן ללמוד פסיכודרמה באוניברסיטת לסלי, בסמינר הקיבוצים, באייסיס, במכון כיוונים ועוד.ישנה דרישה מקדמית לתואר ראשון. לכל תוכנית הכשרה יש דרישות משלה כחלק מתנאיי הקבלה ועליך לבדוק זאת מולם. התחום מפותח דיו, ולו ביקוש במקומות רבים. שיהיה בהצלחה, ענת

29/11/2006 | 13:36 | מאת: יעלי

יש לי תואר ראשון בעבודה סוציאלית ואני שוקלת ללמוד פסיכודרמה בלסלי קולג', ברצוני לשאול את דעתכם - לאן לעניות דעתכם התחום יתפתח? האם יש סיכויי שהוא יהפוך בעתיד הנראה לעין לתחום קונבנציונאלי במערכת בריאות הנפש ובציבור? מה לדעתכם יעלה בגורל הטיפול באומנויות?האם כדאיי להשקיע זמן וכסף בלימודים??

לקריאה נוספת והעמקה
30/11/2006 | 17:35 | מאת: מיכל דגני

הי יעלי. ניתן להרחיב את שאלתך לכל תחום הפסיכותרפיה , בשנים האחרונות בשל הקיצוצים בתקציבים והעברת האחריות הטיפולית ממשרד הבריאות לקופות החולים המערכת הציבורית מתנערת מהאחריות הטיפולית , קופות החולים יטפלו רק באנשים שאובחנו וגם אז ינתן טיפול קצר מועד. , ומכאן ההתלבטות האישית, תהליך ההכשרה הוא ארוך יקר ומתסכל לעמוד אותו רק בפרמטרים כלכלים. מיכל

01/12/2006 | 01:06 | מאת: ענת יריב

יעלי שלום, גורל הטיפול באומנויות אכן לא ברור והוא נמצא בדיונים בועדות הכנסת והממשלה. את יכולה לקבל אינפורמציה יותר עדכנית בארגון המטפלים בהבעה ויצירה = י.ה.ת. יחד עם זאת תוכניות ההכשרה ממשיכות ללמד ולהכשיר מטפלים והשטח מדבר בעד עצמו. ניתן למצוא תחום טיפולי זה בהרבה ממוסדות בריאות הנפש ובמוסודת טיפוליים נוספים שרואים בכלי טיפולי זה חשיבות רבה. ההשקעה היא לא רק כלכלית אלא גם נפשית ולכן עליך להקשיב גם לליבך ולצורך המניע אותך לפנות ללימודים אלו. שיהיה בהצלחה, ענת

26/11/2006 | 18:06 | מאת: דנה

שלום רב, ברצוני לקבל מושג איך להתיחס לקושי של בתי להפרד מחפצים. האם זהו סימן לבעיה כלשהיא? זה יחלוף? האם יש דברים נוספים שעלי לשים לב אליהם? פרחים שנקנו לארוע מסוים היא סרבה למסור אותם בטענה שהיא תתגעגע אליהם + ציור שהיא צירה לילד אחר במסגרת משימה בכתה היא החליטה שהיא לא מוסרת כי היא תתגעגע לצבעים שהיא צבעה איתם וכי הם שלה.! וישנם עוד דוגמאות. בברכה ותודה אמא מודאגת.

27/11/2006 | 18:38 | מאת: מיכל דגני

דנה שלום. האם תוכלי לפרט ,האם הקושי של בתך להפרד הוא רק מחפצים? או גם בפרידות מכם יש קושי. מיכל

26/11/2006 | 11:50 | מאת: אמא לילדה עם אילמות סלקטיבית

אפשר לשלב גם טיפול בבעלי חיים. חפשי פסיכולוג/ית טובה שיודעת לטפל באילמות סלקטיבית. שווה לנסות. לא להיבהל, אני הייתי אומרת לילד/ה שהם כן יכולים לדבר בניגוד לכל אלה שאומרים להרפות. למרות שיהיו ילדים שעבורם עדיף להרפות, הייתי מנסה קודם בכן לומר לילד לדבר, אפילו ללחוש, אפילו רק לאמא או לילד אחד, או בצד. לא להתייאש

היי, אני אמא לילד בן 5 הסובל מאילמות סלקטיבית כבר שנתיים, אנא פרטי לגבי ההתקדמות ולגבי הטיפול . תודה מראש אמא מודאגת .

23/11/2006 | 00:13 | מאת: ענת

האם תוכלי לומר לי מה זה נמוך?

23/11/2006 | 11:51 | מאת: מיכל דגני

עובד מתחיל משתכר לשלוש רבעי משרה כ 3500 ברוטו. יש שוני בשכר בין השרותים השונים. מיכל

22/11/2006 | 23:01 | מאת: נועה

כרגע סיימתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות. אני מכוונת להגיע בעתיד להיות מטפלת משפחתית ועל מנת להגיע לכך זקוקה לתואר שני. אינני מעונינת ללמוד פסיכולוגיה קלינית. יש תואר שני בלימודי משפחה? אם כן איפה?

23/11/2006 | 10:46 | מאת: מיכל דגני

הי נועה . לימודי טיפול משפחתי הם לימודי תעודה , במסגרת תואר שני עבודה סוציאלית בתל אביב וחיפה יש מסלולים של טיפול משפחתי כחלק מהתואר . בתל אביב הגדרת המסלול - משפחות ,וכל אלה הם חלק מהדרשות לצורך הכרה כמטפל משפחתי. מיכל

18/03/2007 | 21:17 | מאת: שלי ברון

סיימתי תואר במדעי ההתנהגות וברצוני להיות בעתיד הרחוק מטפלת זוגית/משפחתית (פרטית). מהו המסלול שעלי לעבור? עד כמה שידוע לי תואר שני בעבודה סוציאלית אינו מספיק בכדי לטפל באופן פרטי. אשמח לפירוט בנושא. תודה רבה, שלי ברון

13/05/2008 | 15:37 | מאת: גרסיה

מעוניינת לקבל פרטים היכן ניתן ללמוד תואר שני עם טיפול משפחתי כפי שציינתם לעי"ל

20/11/2006 | 23:21 | מאת: ענת

סיימתי תואר במדעי ההתנהגות, ושאיפתיי הייתה/ היא להמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, אך למרות שיש לי ממוצע גבוה בתואר, אין לי ציון מתא"ם גבוה (מבחן ארצי שמתנה את הקבלה לתואר שני). על כן, חשבתי ללכת על תחום דומה לו, כמו עבודה סוציאלית, שזה אומר לעשות השלמות, תואר שני והתמחות בקלינית (אם אני טועה בתיאור המסלול האפשרי אנא תקני אותי). היני יודעת כי מי שהולך לעבוד עם אוכלוסיות שבמצוקה אין עליו לשאוף לשכר גבוהה, עם זאת עדיין הייתי רוצה לדעת מה לצפות מבחינת השכר. אם זה הולך לפי וותק אז בבקשה תומרי לי מה תווך השכר- ממעט וותק להרבה וותק (ומה זה הרבה וותק בשנים). סליחה על אורך ההודעה, אך אני זקוקה למידע שלא קל להגיע אליו. המון תודה מיכל, ענת

21/11/2006 | 23:32 | מאת: מיכל דגני

ענת שלום. ארוכה הדרך ,ומבחינה כספית לא מתגמלת , ישנם הבדלים בין מקומות העבודה ולפעמים דוקא המקומות היותר "קלינים" רמת השכר בהם היא מהנמוכות [משרד הבריאות] . כך שמבחינה כספית אין יותר מידי לצפות . יחד עם זאת העבודה מגוונת ומעניינת . מיכל

23/11/2006 | 00:15 | מאת: ענת

האם תוכלי לפרט יותר- מה זה שכר נמוך מבחינתך. תודה

20/11/2006 | 04:14 | מאת: אני

האם מישהו יודע לגבי הסמכה בארצות הברית? עו"ס תואר שני.... האם אני יכולה לעבוד או זקוקה להסמכה? תודה אני

21/11/2006 | 23:16 | מאת: מיכל דגני

שלום. ככל הידוע לי על מנת לעבוד יש צורך במבחן שנערך על ידי המדינה ,גם בתוך ארצות הברית במעבר ממדינה למדינה יש לעבור מבחן כל פעם מחדש.. מיכל

19/11/2006 | 13:13 | מאת: איתי

אז קודם קול אני רוצה להותדו לך על התושבות שנתת לי אבל יש לי לי מספר שאלות אליך מקווה שתענה עליהן אז אני בן 16 בקיץ שעבר התאמנתי במכון כושר בשמך חודשיים וחצי בערך. הבעיה היא שהתאמתני במכון במשך כל יום והרמתי כל משקל במשך 100 פעם ולא הרמתי תמשקלים שאני צריך להרים הרמתי משקל יותר כבד ממה שאני צריך להרים אחרי האימון הייתי הולך על הליכון במהירות גבוהה במשך 60 דקות לאחר חודשיים שמתי לב שהשרירים ביידים לאט לאט מידלדלים וכך גם ברגליים. מצב היום הוא כזה שהשרירים ברגללים וביידם חלשים מאוד רציתי לשאול אותך מה הדבר הזה שקרא לי איך קוראים לתופעה הזאת? שאלה שנייה קראתי באיזשהו אתר שהבעיה היא שאם מרימים משקל גדול לפני תהליך הגדילה אז נעצרים זה נכון? יש לציין שאני הייתי עושה קודם כול חימום במשך 10 דקות על אופניים אח"כ חדר כושר אחרי זה הליכה במשך 60 דקות הביעה המרכזית היא שאני לא מצליח להוציא זאת מהראש שלי כל הזמן חושב מה היה קורה אילו לא התמנתי האם הייתי גובה

לקריאה נוספת והעמקה
21/11/2006 | 23:21 | מאת: מיכל דגני

איתי שלום. נראה שהתכתבת בעבר עם הפורום ולא ברור משאלתך למי מופנת השאלה , אשמח אם תוכל לכתוב לנו עם מי התכתבת . מיכל