פורום עבודה סוציאלית

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
עבודה סוציאלית הינה תחום טיפולי, שעיקרה עזרה לפרט בתוך המסגרת הטבעית שלו: משפחה, קבוצת שייכות וקהילה. בראיית העבודה הסוציאלית מתקיימים יחסי גומלין והשפעה הדדית בין האדם למסגרות אלה. העבודה הסוציאלית עוסקת בתחומים מעולם הסוציולוגיה, פסיכולוגיה ומדיניות הציבור, מתוך מטרה לסייע לפרט בחיי הקהילה על ידי איתור צרכים, העצמה וגיוס כוחות אישיים על מנת להתמודד עם אתגרים שונים. בפורום זה ניתן להעלות שאלות הקשורות בתחומי העבודה הסוציאלית, כגון עבודה מול גורמי רווחה וגופים שונים, התייעצות לגבי הפנייה לשירות, כמו גם שאלות בתחום בריאות הנפש ועזרה עצמית. הפורום אינו מהווה תחליף לטיפול וליווי של עובדת סוציאלית בקהילה. אבקש לשמור על דיון בשפה נאותה ועל כבוד הדדי. למעבר לפורום לחצו כאן.
1277 הודעות
1074 תשובות מומחה

מנהל פורום עבודה סוציאלית

אודה אם יש לכם ידע על לימודי הוראה לטיפול באומנות ויצירה במוסד מוכר ללימודים לתואר ראשון או כהכשרה עם תעודה ? חיפשתי וללא הצלחה רבה (באזור תל אביב ) בתודה וברכת שבת שלום נועם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נועם בארץ,כחלק מתנאי הקבלה ,המועמד לתוכניות הלימודים לטיפול באומנויות/בהבעה ויצירה, חייב להיות בעל תואר ראשון בתחומים מסויימים (בהתאם לתוכנית ההכשרה ). דהיינו,אילו לימודים שלאחר תואר ראשון. בברכה ושבוע טוב, ענת

16/05/2006 | 12:46 | מאת: רוית

טלי שלום, ברצוני ללמוד על המשמעות של חיבוק בסוף מפגש טיפולי מצד המטופלת. האם יש חומר קריאה בנושא? תודה רוית

07/07/2006 | 23:56 | מאת: טלי וינברגר

רוית שלום רב, לא ידוע לי על חומר בנושא, ספציפית על חיבוק. יש ספרים על נושא המגע בתוך הטיפול הםסיכותרפויטי, אבל לא ספציפית על הסיטואציה שאת מזכירה. בברכה, טלי

14/05/2006 | 16:15 | מאת: גל

שלום, רציתי לדעת האם יש הבדל מבחינת אפשרויות עבודה ולימודי המשך, בין מסיימי תואר שני קליני לבין מסיימי תואר שני בהתמחות אחרת. האם זה משעותי אח"כ? תודה

08/07/2006 | 00:09 | מאת: טלי וינברגר

שלום רב, הכל שאלה של לאן את רוצה ללכת לעבוד. במכונים לטיפול ובמקומות בעלי איפיון קליני, בדרך כלל מחפשים את אלו שסיימו את ההתמחות הקלינית. פרט לכך אין שום הבדך משמעותי, בוודאי שלא בשכר,. בברכה, טלי

11/05/2006 | 23:47 | מאת: סיג

ערב טוב, יש לי בן בגיל 12, כיתה ו. הוא מדהים, חכם , רגיש שנון יפה תואר....בקיצור - מושלם. אני אם חד הורית ומגדלת אותו לבד כמעט מאז שנולד. הוא מקובל בחברה, תלמיד מצוין, מעורב ופעיל . יחד עם זאת, מאז ומעולם ישנן תקופות בהן הוא נכנס לפסימיות מאוד גדולה, אז הוא מרגיש שכל העולם נגדו. הוא כעוס ואינו בוטח בעצמו ומגיב בכעס מאוד קיצוני וללא פרופורציות. האבא לא בקשר . על כל פנים, במיוחד בגילו - לקראת תחילת גיל ההבגרות ולקראת המעבר לתיכון הייתי רוצה לתת לו כלים להתמודדות עם התגובות האלה שלו. כלים להעלאת הביטחון והערך העצמי, כלים לשליטה טובה יותר בכעס שלו, ובאופן כללי ללמד אותו להסתכל יותר אופטימי על החיים. הוא לא מלנכולי וכמו שציינתי, הוא ילד שמח מעורב פעיל חמוד והכל.. אשמח לשמוע על האפשרויות לתת לו את עזרה אולי ייעוץ פסיכולוגי? אולי פסיכודרמה? אולי תרפיה כלשהי? אומנות לחימה - ע"י מדריך ממש טוב שיודע להקנות תרגילי שליטה וכו.. אשמח לקבל המלצות על אנשים ספציפיים בליווי התשובה תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה
12/05/2006 | 02:23 | מאת: ענת יריב

שלום סיג, כל האפשרויות הטיפוליות שציינת: פסיכולוגי, פסיכודרמה ותרפיות אחרות נועדו לתת עזרה בהתמודדיות עם הכעס, הירידה בערך ובבטחון העצמי,תחושות הסבל ועוד... גם אומנויות לחימה מתמודדות עם נושאים אלו, השוני הוא בדרך הטיפול: פסיכודרמה - משתמשת בהמחזת החיים ובתאטרון של הנפש ככלי טיפולי. טיפול בתנועה- משתמש בתנועת הגוף ככלי טיפולי, בשונה מאומנויות לחימה שמבוססות על תרגילים גופניים ועל יחסי מורה - תלמיד, בטיפול בתנועה משלבים בין הגוף לנפש תוך עיבוד (גם מילולי) של התכנים שעולים. בדומה לכך, טיפול במוסיקה ( משתמש במוסיקה ככלי טיפולי) וטיפול באומנות פלסטית. שיהיה בהצלחה, ענת

11/05/2006 | 14:58 | מאת: שירית

שלום אני סטודנטית ללימודי השלמות לקראת תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון. אני לא מצליחה למצוא עבודה בתחום תו"כ לימודים עקב מערכת השעות והאיזור. בעברי הדרכתי בהוסטל לנפגעי נפש ובתעסוקה נתמכת אבל נמאס לי מאוד מהתחום הזה. אני מפחדת לצאת מהלימודים בעצם ללא נסיון כי בתחום בריאות הנפש אני לא רוצה לעסוק ובתחומים אחרים אין לי נסיון.... מה דעתכם? האם להתעקש על עבודה בתחום או לעזוב את זה?? שאלה נוספת - באיזה מצב נמצא התחום של טיפול קוגניטיבי התנהגותי במקומת העבודה?? האם נראה לכם כדאי לשאוף למסלול זה? (זאת כמובן, לאור הרצון לעבוד באופן פרטי ללא המסלול המפרך של פסיכותרפיה אנליטית רגילה) תודה

לקריאה נוספת והעמקה
08/07/2006 | 00:16 | מאת: טלי וינברגר

שלום לך, למרות שאין לך ניסיון, למעשה את כמו כל סטודנט שיצא זה עתה מ"בית מדרשו" אל אויר העולם המקצועי לראשונה. מצב שוק העבודה כיום הוא די קשה, ולכן ככל הנראה לא מצאת עבודה. קחי לעצמך את הזמן והשלימי את הדרו, ובמקביל חפשי עבודה בתחום שמעניין אותך. לגבי מסלול הפסיכותרפיה, זה ממש קשה לי לומר כי אינני יודעת. בברכה, טלי

12/08/2006 | 16:47 | מאת: ענבל

שלום שירית, אני סיימתי לפני 3 שנים תואר ראשון בעו"ס בבן גוריון. קיבלתי הצעות עבודה מעניינות מיד בסיום הלימודים באיזור ב"ש , הבעיה שחזרתי למרכז בסיום הלימודים והן לא היו רלוונטיות עבורי. אם את נשארת בדרום, תפני למרצים שלך שימליצו עלייך למקומות עבודה, כך אני הגעתי להצעות שהיו לי. (אל תתביישי לשאול) כשחזרתי למרכז הארץ- בשנה הראשונה היה לי קשה למצוא עבודה בתחום כי לא הכירו אותי. בינתיים עבדתי בתחום כ"א, ותוך כדי מצאתי עבודה במעון לפיגור שכלי, שם התקדמתי בתפקידים גם לניהול. היום אני מנהלת הוסטל לנפגעי נפש. פניתי לתחום כי שיקום מעניין אותי. יש המון תחומים אחרים והמון עמותות וגופים פרטיים. ההמלצה שלי- אל תחפשי במודעות דרושים בלבד, תעשי מיפוי של התפקידים שמעניינים אותך ואז תשלחי באופן יזום לכל המסגרות בתחום שאת מעוניינת בו. עוד טעות נפוצה, בעייני לפחות, היא לפנות ישר ללשכות רווחה. חבל, השכר שם נמוך מאוד, לפחות לתואר ראשון, ותנאי העבודה הפיזיים לרוב לא משהו. אני פניתי רק לסקטור הפרטי או למקומות כמו בתי חולים וקופות חולים. בכל אופן, אחרי שאת משתלבת במקום עבודה, ויש לך ניסיון של שנה, פשוט יותר להתקבל למקומות הנחשקים. אל תוותרי, ובשום אופן לא ליפול בפח של חברות סיעוד, הן מציעות תנאים טובים אבל אחר כך הניסיון שם לא ממש נחשב בשוק העבודה בתחום עו"ס. בהצלחה...

12/08/2006 | 16:52 | מאת: ענבל

עוד משהו קטן, אם תעבדי תוך כדי הלימודים בחלקיות משרה כעו"ס (במידה וכבר יש לך תעודה-בגלל ההסבה) זה יעזור לך בהמשך, ואז שווה אפילו בלשכת רווחה לבינתיים. אם לא, תפקידי הדרכה לא ממש יקדמו אותך אחרי הלימודים אז תעבדי במה שנוח לך וזהו... ולא לדאוג, אנשים מתלוננים שאין עבודות אם את טובה ויודעת לשווק את עצמך אפשר למצוא יופי של עבודות (אני הייתי ב-13 ראיונות עבודה למקומות שונים לפני שבחרתי את העבודה שהכי מתאימה לי, אז לא להתייאש...)

29/04/2006 | 17:36 | מאת: יפית

שלום, האם למישהו יש מידע היכול לעזור בנוגע לאילמות סלקטיבית. הופננו למכון להתפתחות אך התורים שם מאוד רחוקים, ביניתיים הילד (בו 4.5) אינו מדבר. אנא, אם יש לכם מידע כלשהו בנושא - כתבו. תודה !!!!

29/04/2006 | 21:07 | מאת: קופל אליעזר

יש אתר בנושא: http://www.eplace.co.il/selectivit/index.htm וחשוב מאוד, לדעתי, טיפול באומנות, או משחק.

10/05/2006 | 08:59 | מאת: יפית

אליעזר שלום, האם יש לך ניסיון בנושא? ואם כן האם תוכל לפרט לגבי טיפולי אומנות או משחק. בתודה מראש - יפית.

27/04/2006 | 19:30 | מאת: אני

היי ענת, האם את יודעת היכן ניתן ללמוד תראפיה באמנות לתואר ראשון, בניו-יורק? תודה רבה

07/05/2006 | 10:18 | מאת: ענת יריב

שלום לך, אני מצרפת לך לינק שאולי יוכל לעזור לך: www.arttherapy.org שיהיה בהצלחה, ענת

21/04/2006 | 13:03 | מאת: עדי

הי ענת, כיצד אוכל לדעת על כנסים ימי והשתלמויות בפסיכולוגיה? (שניתן להיתרם בהם מקצועית)?

23/04/2006 | 08:27 | מאת: ענת יריב

הי עדי, אני שולחת לך לינק שנראה לי שיוכל לתת לך מענה : www.hebpsy.net/calendar.asp מקווה שזה יתרום לך מקצועית, בברכה, ענת

20/04/2006 | 22:21 | מאת: גיתית

שלום לך טלי וערב טוב השאלה שלי היא: 1)באיזה גיל אפשר ללמוד עבודה סוציאלית ללא בגרויות וללא פסיכומטרי 2)האם אוכל לקנות ספרי לימוד של עבודה סוציאלית? אם כן איפה?

21/04/2006 | 12:52 | מאת: טל (עו"ס)

הי, בכל חנות ספרים את יכולה לקנות ספרים שיש בהם מן הפסיכולוגיה, שזה מה שלומדים עו"ס.

20/04/2006 | 03:34 | מאת: ר'

שלום, חשבתי על כיוון בחיים ועו"ס בהרבה תחומים מאוד מעניין אותי וגם די מתחבר לזה. אז יש לי כמה שאלות שרציתי לדעת : 1. יש הרבה שמתלוננים שהשכר לא משהו. כמה מרוויחים בדיוק גם כשאתה צובר ניסיון וגם כשאתה רק מתחיל? 2. האם קשה למצוא עבודה בתחום?

21/04/2006 | 12:50 | מאת: טל (עו"ס)

הי ר', 1. נכון, המשכורת לא משהו. בלשכות רווחה משכורת על משרה מלאה היא כ 4000 ש"ח למתחיל (בהנחה שאתה מוצא משרה מלאה, הרבה פעמים העבודות הן רק לחצי משרה). עם השנים אם תתקדם ותנהל לשכה כזו השכר יקפוץ פי 2 וחצי למעלה. אבל זה לוקח שנים להגיע למשכורת שבעלי מקצועות אחרים מתחילים איתה כבר היום.. 2. לגבי מציאת עבודה - בעיתונים מתפרסמות לרוב עבודות בלשכות רווחה ובסיעוד עבודה בבתי אבות. תחשוב לעצמך אם זה סוג העבודה שמעניין אותך. אגב, שמעתי שבעבודה בבתי אבות יש תנאים של רכב צמוד וסלולרי מהעבודה. כדאי לברר זאת עם מישהו שעובד בזה. ואחרון - אני יודעת שיש נשים שמביאות את המשכורת הגדולה יותר הבייתה, ואני ממש לא שובייניסטית, אבל.. מה לעשות.. בד"כ המשכורת הגדולה יותר היא של הגבר. תעשה בדק בית מבחינת המצב התעסוקתי של זוגתך במידה שיש לך בת זוג, ותראה האם אתה יכולה לאפשר לך את זה. אני לא רוצה ל"דכא" אותך, אבל באמת הרבה פעמים המשרות היחידות שיש בתחום הן רק חצי משרה, ואז צריך לקחת 2 חצאי משרות, מה ששוה ערך ליותר ממשרה אחת מבחינת היקף העבודה ולא מבחינת המשכורת. בכל מקרה העבודה מאוד מעניינת. לפעמים לא פשוטה נפשית, אך בהחלט מאתגרת. שקול את היתרונות והחסרונות עבורך. בהצלחה!

19/04/2006 | 17:04 | מאת: שלום!

היי טלי ! היכן ניתן למצוא חומר כתוב בנושא טיפול במשחק ( בעיקר בעזרת תיאטרון בובות )?בספריות העירוניות אין מפיק חומר .... תודה

26/04/2006 | 08:50 | מאת: נעמי מטפלת בתנועה

אפשר למצוא חומר בספריות ובטח גם באינטרנט תחת המילים play theraphy. חוץ מזה יש במכללת הגליל המערבי (שלוחת אוניב' בר-אילן) מסלול לטיפול גם באמצעות תיאטרון בובות אבל אני לא ממש יודעת עוד פרטטים. שיהיה בהצלחה נעמי - מטפלת בתנועה

20/03/2007 | 10:14 | מאת: רינת

השנה נפתחה אגודה ישראלית לטיפול במשחק. ניתן להרשם אליה ולקבל מידע וכן הנחות בקניית ספרים הקשורים לתחום זה . כמו כן, האגודה מקיימת מפגשים שונים בתחומי הטיפול במשחק, כשכל מפגש מציג פן אחר של התחום הזה (טיפול בחול, טיפול דיאדי, טיפול קבוצתי, הערכה וכו') המעוניינים לקבל פרטים מוזמנים ליצור עימי קשר באי מייל שרשמתי למעלה.

18/04/2006 | 02:21 | מאת: ר

רציתי לדעת מה דעתם של אנשי המקצוע כאן על מכללת אלבאום> באופן כללי , וגם עד כמה איכותית לעומת מקומות אחרים(שקלתי ללמוד שם טיפול בבע"ח, אבל אני לא בטוחה כמה הם רציניים). תודה

18/04/2006 | 16:52 | מאת: ענת יריב

שלום ר', כמנהלת הפורום אין ביכולתי להמליץ לך על תוכנית זו או אחרת. יחד עם זאת, על מנת לדעת עד כמה התוכנית עונה על ציפיותיך ודרישותייך אני ממליצה לך בחום להשוות אותה עם תוכניות נוספות לטיפול בעזרת בעלי חיים:במכללת לוינסקי, סמינר הקיבוצים, המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין/אורנים/קרית טבעון, מכללת אחוה ועוד... אולי כך תוכלי לקבל רושם יותר רציני. שיהיה בהצלחה, ענת

26/04/2006 | 08:54 | מאת: נעמי מטפלת בתנועה

מצטרפת בחום להמלצת ענת. הייתי גם מבררת כמה זמן קיימת המגמה \ מסלול במכללה ומה אורך הלימודים שם. יש הבדל משמעותי בין לימודים קצרים שאינם כוללים סטאג' מעשי למשל לבין מסלול שיתן לך גם תעודה אבל יסתפק בפחות. ונכון שקל להתפתות למסלולי בזק אבל הם פחות מקדמים מבחינה אישית ורגשית (דבר שאני חושבת שהכרחי לכל המטפלים באשר הם). אני לא מכירה את המסלול באף אחת מהתוכניות כך שאינני יודעת להמליץ. בהצלחה נעמי

15/04/2006 | 16:39 | מאת: ילדים זו שמחה

אנחנו עומדים בפני הפסקת הריון מלאכותית. הגענו להחלטה לאחר התחבטויות רבות ודמעות רבות. כיצד מתמודדים? איך משלימים עם החלטה כה קשה?

15/04/2006 | 18:38 | מאת: אממ

בני כמה אתם? ולמה הוחלט להפסיק את ההריון? האם יש לכם ילדים נוספים? ניראה לי שצריך קצת , רקע בכדי להבין את הסיטואציה.. שבוע טוב!!

15/04/2006 | 22:34 | מאת: ילדים זו שמחה

אנחנו בני 30 וקצת. יש לנו שני ילדים בהפרש קטן (מתוכנן). יש לנו כוונה להביא עוד 1 או 2 אבל זה בא מוקדם מידי (התרשלנו, מן הסתם) וממש לא נראה לנו שזה טוב לנו או לילדים. ההחלטה בכלל לא קלה, ואנחנו מתחבטים קשות. אבל מנסים להגיע להחלטה שקולה והגיונית.

12/04/2006 | 15:58 | מאת: אני

:0) ברכות חמות לחג אביב. עם ריח ניחוח של פריחה מסביב. הגיע כבר הפסח ואיתו השרב, השמש זורחת באור צהבהב, שמים כחולים ואין אף ענן הגיע הרגע הגיע הזמן לאחל לכם חג שופע שמחה, לכם ליקירכם ולכל בני משפחה!!! o,,,o (/),(/) ( ' ; ' ) ( ' ; ' ) ..(,,)-(,,)(,,)-(,,)...

12/04/2006 | 17:19 | מאת: טלי וינברגר

לכל הגולשים, שיהיה חג חירות שמח, עם שפע של שמחה ואור, והעיקר - המון בריאות! פסח שמח וכשר, שלכם, טלי

03/04/2006 | 22:10 | מאת: מיכל

שלום, יש לי B.A. בעו"ס ואני מתעניינת בלימודי play therapy. היכן ניתן ללמוד זאת כאשר אני לא מדברת על דרמה תראפיה... תודה מיכל

לקריאה נוספת והעמקה
04/04/2006 | 10:18 | מאת: ענת יריב

שלום מיכל, אין בארץ תוכנית לימודים לתרפיה במשחק שעומדת בפני עצמה, ושאיננה חלק מתוכנית לימודים של דרמה תרפיה/פסיכודרמה/טיפול בהבעה ויצירה. (לדוג' יש קורס העוסק בתרפיה במשחק בחול, בגישה יונגייאנית, אך בתוך אחת התוכניות שהוזכרו לעייל). בנוסף, ישנה תוכנית לימודים של ליצנות רפואית העוסקת בזה - האם זה מעניין אותך? ואולי יעניין אותך תחום שנקרא תאטרון הפלייבק? באנגליה - כן ניתן למצוא זאת : www.playtherapy.org.uk שיהיה בהצלחה, ענת

06/04/2006 | 16:48 | מאת: שירה

תוכלי למצא את אתרו והמייל שלו ,דרך גוגל. בהצלחה.

אנא צרי קשר אם את מעונינת עם לימודי המשך של עו"ס בבר אילן התכנית בת שנה וחצי ומוכרת על ידי העמותה לטיפול במשחק - עלו"ה בברכה ובהצלחה, רונית

01/04/2006 | 02:17 | מאת: שיר

שלום כולם!! רק רציתי לאחל, לכולם גלישה מהנה... ולהגיד שהתברכתם במנהלת מדהימההה ענת יריב.חוץ מזה שהיא גם מטפלת מסורה. מקווה שלא תמחקו את הודעתי, למרות שהיא לא ממש לעיניין ענתתתתתתתת גאד!!! התגעגתי ואני שמחה שפתחת פורום שיהיה לך המון בהצלחה אם את לא מזהה אז אחתום כמו תמיד שיר "בורדרליין" :) לילה מקסים לכולם

02/04/2006 | 18:41 | מאת: ענת יריב

שיר היקרה, המון, המון תודות . מאחלת גם לך, את כל הטוב שאפשר !!! בברכה חמה, מכל הלב, ענת

04/04/2006 | 14:23 | מאת: שיררר

תודה רבה!!!!! איזה כייף לקבל ברכה ממך :) כל הטוב כבר בדרך אין תלונות. יום מקסים ושוב, בהצלחה בכל... חיבוק ענקי :) ביי.

31/03/2006 | 13:55 | מאת: חלי

ברצוני לשאול אם לאחותי יחסים מאוד רעועים עם בעלה ואת כל זעמו הוא מפנה לא רק כלפיה אלא גם כלפי המשפחה וכלפיי בפרט.אם זה קללות דרך הודעות ואם זה בשיחות טלפוניות.יש לציין שהוא כלל לא מקשיב אלא רק צועק תוך לכלוך הפה ומאיים לפנות למשטרה על שום כלום. אנלא רוצה להתרגל למצב של "להתעלם" ולהעביר הלאה כי הוא מתחיל להגזים עם ניבול הפה והקללות. שאלתי לאן עליי לפנות? ומה משטרה לדוג' אם היא הגורם הנכון יכולה לעזור במקרה שכזה? ישד לציין שהחשש הגדול זה שאם אפנה למישהו או שבאמת אגיב בכוחניות כלפיו נראה לי שהמצב יחמיר ולכן לא פעלתי עד כה.נהפוך הוא התעלמתי ובשיחה מסויימת על אף כל הקללות ניסיתי להרגיעו ולהבין מה הוא רוצה מאיתנו. לצערי אין עם מי לדבר!!!! האם עובדת סוציאלית תוכל לעזור במצב כזה? מה הלאה??

31/03/2006 | 20:35 | מאת: קופל אליעזר

עושה רושם חלי שיש אצלכם הרבה אירועים ורגשות מעורבבים האחד בשני. אני חושב שהמחשבה שיש גורם שיעשה סדר בכל המישפחה לדורותיה ופיצוליה, אינה ריאלית. אני בהחלט מציע לך לפנות לטיפול. עובד סוציאלי מקצועי בלשכת הרווחה, במידה ויש מצוקה כלכלית הוא אופציה מצויינת. יחד עם זאת את צריכה להבין שטיפול נפשי עושה סדר במחשבות. את הסדר והגבולות המשפחתיים תצטרכו לעשות בעצמכם. בקיצור, תלכי לייעוץ ולעזרה טיפולית - אני מאמין שזה בהחלט יכול לקדם אותך במישור האישי. ובקשר לאחותך, היא בתור אדם עצמאי ובוגר תחליט לאן לפנות בעצמה, טיפול, מישטרה, משפחה, חברות, ייעוץ אנונימי בקו חם וכולי וכולי

05/04/2006 | 20:50 | מאת: טלי וינברגר

חלי שלום רב, נראה כי המערכת המשפחתית שלכם מעורערת משהו אבל אף אחד לא לוקח את היוזמה לפעול. לא פירטת לגבי אחותך: האם גם היא סובלת מהאלימות המילולית? איך היא מתארת את מצבה? האם היא סובלת גם מתגובות אחרות, לדוגמא אלימות פיזית? האם יש לבני הזוג ילדים? אם כן, האם הם גם "זוכים" ליחסו של האב האלים? מרובה הנסתר על הגלוי ולכן יש לי קושי להגיב. באם אחותך גם כן סובלת, אני הייתי ממליצה לה בעצמה לפנות לעו"ס בלשכת הרווחה ולערב אותה במצב בבית. במידה ויש איומים והתעללות, לא הייתי מבזבזת זמן ומערבת גם את המשטרה. לפי תיאורך נראה כי יש צורך בהתערבות מקצועית בנעשה בבית אחותך, וכדאי שתדאגו לכך בהקדם. בברכה, טלי

28/03/2006 | 12:08 | מאת: נועם דוייב

שלום לכם, עמותת נפש אמן הינה עמותה שמטרותיה הן - קידום אמנים נפגעי נפש ושילובם בקהילה. אני מזמינה אתכם לביקור באתר העמותה. בכתובת- http://livecity.co.il/site/index.asp?depart_id=22763 ביקור מהנה. נשמח לקרוא את תגובותיכם בספר האורחים שלנו. תודה לכם שיהיה המשך יום נפלא נועם דוייב מנהלת קשרי קהילה עמותת נפש אמן

05/04/2006 | 20:51 | מאת: טלי וינברגר

בהצלחה באתר החדש!

05/04/2006 | 22:24 | מאת: נועם דוייב

טלי יקרה המון תודה לך על הברכה שיהיה לך המשך יום נפלא נועם

27/03/2006 | 20:39 | מאת: נועם

שלום, אני מבקש לדעת האם והיכן יש מסלול לימודים לתואר ראשון בטיפול באומנויות. תודה, נועם

29/03/2006 | 09:29 | מאת: ענת יריב

נועם שלום, בארץ אין מסלול לתואר ראשון בטיפול באומנויות. עליך להיות בעל תואר ראשון (במדעי החברה, באומנות ועוד...) על מנת להתקבל לתוכניות הלימודים בטיפול באומנויות/בהבעה ויצירה. בהצלחה, ענת

29/03/2006 | 11:11 | מאת: נועם

תודה

25/03/2006 | 09:33 | מאת: אודליה

שלום, רציתי לשאול מנקודת זווית של הפסיכואנליזה, כיצד אכזבות של ילד מאימו שלא מעניקה לו קירבה, חום ואהבה שהוא זקוק ומצפה לזה ומתאכזב ממנה, יכולים לגרום לו בעתיד לברוח לאהבה לקטינות (פרפיליה) ? איך הפסיכואנליזה תיראה את הקשר בין אכזבתו ותיסכולו של אדם כזה לבין בריחתו לצורך לקירבה עם ילדות ?

לקריאה נוספת והעמקה
25/03/2006 | 21:26 | מאת: קופל אליעזר

שלום אודליה, הפרטים שנתת מאוד בסיסיים ולכן קשה מאוד להשיב לך. אני יכול לדמיין תסריט אחד שכזה, יכולים להיות רבים אחרים. הקשר אימא-בן הוא קשר בעל חשיבות מכרעת לפי כל הפסיכואנליטיקאים. אולי המייצגים הוא וויניקוט. הילד מפתח תחושות של כעס אל אימו וגם חרדה ממנה. בעוד שבהתפתחות נורמאלית, בשלב האדיפאלי הילד רואה באימו אובייקט לחיזור אהבה וכיבוש, הילד הזה רואה באימו אובייקט רודף ומסוכן. כך האנרגיה הליבידינאלית שהייתה אמורה להיות מושקעת בנשים בשלות בסופו של דבר מותקת לנשים קטנות הניתנות להשגה. הילד מסיק מהתעלמותה של אימו, כי הוא לא רצוי, לא בר אהבה, לא שווה. ולפיכך יכול לבסס יחסים רק עם ילדות. זה כמובן בקווים כלליים, ובלי באמת לדעת את הפרטים. חקירה פסיכואנליטית, לא מנסה להסביר את התנהגותו של פרט מסויים לאור עברו. חקירה פסיכואנליטית (וגם פסיכודרמטית) מנםה לסייע לאדם להסביר לעצמו, במילים שלו, בדימויים שלו, את התנהגותו בהווה לאור עברו, כפי שהוא חי את עברו.

26/03/2006 | 16:57 | מאת: ענת יריב

אודליה שלום, הפסיכואנליזה מייחדת מקום למושג: פרברסיה. הפדופיליה (paedophilia ) והפארפיליה (paraphilia ) נכללות בקטגוריה זו, בפרברסיות, שעוסקות במה שהפסיכואנליזה רואה כ"שיבושים" בהתפתחות הפסיכוסקסואלית ובפתירת הקונפליקטים המיניים.(ר' אדיפוס). כפי שאת ודאי יודעת האהבה איננה מותנית רק לקטינות אלא גם לקטינים.מכאן שתוכלי למצוא בפסיכואלינזה גם התייחסות ל"פונקציית האב", בהקשר הזה (ר' לאקאן). אני ממליצה לך לקרוא את:"שלוש מסות על התיאוריה של המיניות/פרויד" (1905). בברכה, ענת

19/03/2006 | 21:06 | מאת: יעלה

שלום רב לעבודת חקר הייתי מבקשת ממי שמכיר ויכול להפנות אותי למאמרים או מחקרים בדבר היעילות /קשר שבין העוסקים באומנות הבמה לבין דימויים העצמי. בודקת האם העיסוק באומנויות השונות אכן תורם לתפיסה עצמית גבוהה יותר , אך מתקשה לעגן את הדברים במחקרים קיימים. ספרים מחקרים מצגות וכל דבר אחר יתקבל בברכה.תודות יעלה

21/03/2006 | 22:23 | מאת: קופל אליעזר

אנטוני סטור, (1983) הדינאמיקה של היצירה. ספריית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. The Handbook of Psychodrama (1998). Karp,M. Holmes P. Bradshaw Tauvon (ed). Brunner-Routledge. London Moreno J L(1977) Psychodrama. Beacon House inc

19/03/2006 | 15:22 | מאת: אביטל

שלום, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר יותר מ-5 שנים. אני הולכת פעם בשבוע-שבועיים ובשנה האחרונה אני מרגישה ממש "תקועה". אני מרגישה שאני הולכת לטיפול ומדברת סחורחור, חוזרת על אותם נושאים כל הזמן ולא מצליחה להתקדם. המטפלת מנסה להרגיע אותי שזה קורה וזה חלק מהטיפול, אבל לפעמים נדמה לי שזה נמשך יותר מדי זמן ואולי יש מקום לשינוי. חברה יעצה לי לנסות טיפול בתנועה, אבל אני מתלבטת כי אין לי שום נסיון בריקוד. שאלותי היא - האם הטיפול מתאים גם בלי נסיון קודם בריקוד ואיך זה בעצם מתנהל? תודה רבה, אביטל

לקריאה נוספת והעמקה
21/03/2006 | 10:15 | מאת: ענת יריב

אביטל שלום, בטיפול בתנועה,אין צורך בנסיון מוקדם בריקוד!! יכולת התנועה קיימת בכולנו, בכל גיל ובכל מצב (גם בשינה), גם אצל המוגבלים פיזית או נפשית. הטיפול בתנועה אינו עוסק באסתטיקה של תנועת הגוף, ובמהלך הטיפול כל תנועה היא לגיטימית. שיטת טיפול זו מניחה כי הגוף והנפש נמצאים בקשר הדוק ויש ביניהם השפעה הדדית. לגוף ולתנועתו יש מסר, סיפור רגשי-נפשי שהוא מנסה להעביר, בדיוק כשם שהמילים מנסות לעשות. מאחר והתנועה היא האמצעי הראשוני שלנו לתקשורת ולביטוי רגשות וצרכים,(כך אנו מתקשרים שאנו נולדים...) בטיפול ניתן לה מקום כמו גם למילים. הטיפול בתנועה מאפשר מרחב למטופל לנוע או לרקוד את עצמו, על פי רצונותיו, צרכיו ודימוייו. למטופל ניתנת ההזדמנות להקשיב לעצמו, לגופו, לרגשות, לתחושות ולזיכרונות המתעוררים בו. במהלך הטיפול מתנסה המטופל בחקירה תנועתית המאפשרת לו לגלות ולהתיידד עם הסיפור הפנימי המוצפן בגוף ולהבין את המשמעות המזינה את תנועותיו. למטופל ניתנת הזדמנות להשיג דרכי גישה לרגשות שיש קושי לבטא במילים, ולגלות בעצמו דרכים חדשות להרגיש ולהתמודד עם חרדות וסבל שהוא נושא עימו במהלך חייו. בנוסף לכך, ולא פחות חשוב, הטיפול בתנועה מאפשר לאדם להתייחס גם לנושאים בין-אישיים המעסיקים אותו. המטפל בתנועה מאחד בתוכו השכלה בתחום תנועת הגוף ובתחום הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה. במילים אחרות, הנחות היסוד שבבסיס הטיפול הפסיכולוגי וכללי הפסיכותרפיה, חלים ומתקיימים בטיפול בתנועה. טיפול בתנועה רואה בתנועה אמצעי מרכזי להשגת קשר לחלקיו הלא מודעים של המטופל. במהלך הטיפול, תשומת הלב ממוקדת בגוף בו מתקיימת תנועה. העבודה היצירתית עם תנועת הגוף, פונה לאזורים רגשיים ומשמעותיים, שלעיתים קשה יותר להגיע אליהם באמצעות הדיבור בלבד. היא מאפשרת גישה ישירה לתכנים לא מודעים ולהשגת מודעות, שכן יש הבדל עצום בין לדבר "על" הדברים, לבין לדבר "את" הדברים. גוף האדם אינו יודע "לשקר". הטיפול בתנועה מעניק אפוא אמצעי גישה ישיר יותר לתחום הלא מודע של המטופל. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי טכניקת הטיפול משלבת הן תנועה והן דיבור. השילוב בין תנועה לדיבור נחוץ בכדי להבין ולעבד, ביחד עם המטופל, את הקשר בין החוויות הגופניות מצד אחד, לבין הרגשות, הזיכרונות ודמויות משמעותיות המופנמות בנפשו של המטופל, מצד שני. אני מקווה שזה עונה לך, שיהיה לך בהצלחה, בברכה, ענת

22/03/2006 | 13:21 | מאת: אביטל

ענת שלום, תודה לך על ההסברים. אביטל

19/03/2006 | 11:20 | מאת: סימה

אני יועצת חינוכית בעלת תואר שני, ומעוניינת ללמוד פסיכותפיה (למען האמת, מתלבטת מעט בין זה ובין טיפול משפחתי). אודה לכם על מידע על מקומות איכותיים בהם ניתן ללמוד זאת. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה
20/03/2006 | 14:16 | מאת: ענת יריב

סימה שלום, קיימים מספר בתי ספר לפסיכותרפיה ,באוריינטאציה פסיכואנליטית כולם טובים ואיכותיים. לדוג' באוניברסיטת בר אילן (בחוג לעו"ס) באוניברסיטת ת"א (בחוג לרפואה), באוניברסיטת חיפה,בגה"ה ועוד...לחלקם תוכנית לפסיכותרפיה עם ילדים ולחלקם לא. כמו כן,חלקם מקבלים יועצים חינוכיים וחלקם לא, את צריכה לבדוק מהם תנאי הקבלה. בנוסף, יש גם בתי ספר לפסיכותרפיה בגישות הוליסטיות, אם זה מעניין אותך. בברכה, ענת

20/03/2006 | 15:36 | מאת: סימה

תודה

02/05/2006 | 17:42 | מאת: מיטל

רוצה ללמוד פסיכותרפיה רציתי לדעת היכן ומהם תנאי הקבלה

17/03/2006 | 20:44 | מאת: אלמונית

שלום לכם אומנם אני מטופלת ברווחה אבל אני לא מסוגלת לספר להם הכל מה שמציק לי מבעלי.פשוט אנכנו מטפלים אבל פשוט אני גם במצב של דיכאון וחרדה. וגם יש לי מחלה נוספת. שקשה לי לתפקד בבית. בית לא מסודר ובעלי כל הזמן אני מבקשת ממנו שיסדר למשל רשת. אני כל השנים שתקתי וככה הרגלתי אותו. היום עקב המחלה שיש לי אני כבר עושה מה שאני רוצה. אבל עדיין אין לי את הביטחון להזמין מישהו שיתקן. כאשר אומרת לא לתקן רשת.הוא אומר לי בשביל להחליף רשת. צריך להחליף את כל התריסים. לכן אנכנו כמה שנים ככה. אבל בחורף במיטבח קר מאוד כי יש רק רשת שלא זזה ביכלל. ולכן הרשת במקום החלון.ואני לוקחת את זה באופן קשה מאוד מאוד. וממש מיתיאשת מכל דבר. גם אין לי את הביטחון להזמין מישהו שיתקן. בגלל שלא עשיתי אף פעם כלום בללי רשות.פשוט הוא לו מעדיף שנשלם לאיש מיקצוע. אבל גם מה שהוא לא מתקן ואותי זה הורג. האים יש אנשים באזור המרכז שיכולים לתקן לי. פניתי להושיט יד והפנו אותי לרווחה. אבל אני לא מעונינת לספר מה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה
18/03/2006 | 18:57 | מאת: קופל אליעזר

שלום אלמונית, למה לא לספר ברווחה? את מתמודדת עם הרבה קשיים. קשיים בריאותיים. קשיים כלכליים. קשיים זוגיים. ואולי אפילו עוד דברים. יצרת קשר עם הרווחה, מה קורה שם? למה שלא תספרי לאט לאט מה מציק לך? ממה את חוששת?

אלמונית יקרה, אני מתארת לעצמי שלא היה לך קל לשתף אותנו בקשיים הרבים מולם את מתמודדת ובמצוקה שאת נמצאת בה., אם את משוטטת באינטרנט אולי תמצאי אתר של בעלי מלאכה/אנשי מקצוע שתורמים מזמנם לקהילה בהתנדבות. לחילופין, אולי תשתמשי במה שכתבת לנו, ותמסרי זאת בכתב לרווחה. אני מבינה שקשה לספר אבל אולי דרך הכתב זה יהיה יותר קל.. ואולי את יכולה להשתמש בביטחון שהיה לך לפנות אלינו להזמין מישהו שייתקן, שילווה אותך מול מה שמפחיד. חיזקי ואימצי, בהצלחה, ענת

16/03/2006 | 21:52 | מאת: טלי

שלום לכן, למדתי תואר ראשון בחינוך וספרות והמשכתי לתואר שני בספרות (שאותו לא סיימתי ). לאחרונה התחלתי להתעניין, בתחום הנחיית הקבוצות וחשבתי לשלב את נושא האומנויות, כלומר הנחיית קבוצות בשילוב אומנויות. האם ידוע לכן עד כמה התחום מפותח / מבוקש (ולאו דווקא באזור המרכז )?

17/03/2006 | 00:37 | מאת: ענת יריב

הי טלי, באופן כללי,שילוב אומנויות נלמד בארץ , ככלי טיפולי, במספר מוסדות להכשרת מטפלים בהבעה ויצירה. אינני יודעת אם לכך את מתכוונת? בכל אופן,קיימים ברחבי הארץ מטפלים/מנחי קבוצות העוסקים בהנחיית קבוצות בשילוב אומנויות,והתחום מתפתח. חשוב לציין כי אלו אנשים שעברו הכשרה בשני התחומים: ב- שילוב אומנויות וב-הנחיית קבוצות. זו מטלה לא פשוטה ודורשת ידע ואחריות רבה.(שלא לדבר על הרבה שנות לימודים...הדרכות...ועוד) מאחלת לך בהצלחה, ענת

בבית ברל יש תוכנית טובה מאוד של שיקום באומנות

16/03/2006 | 10:41 | מאת: ענת יריב

שלום לכם, בימים אלו הצטרפתי כמנהלת חדשה לפורום, לצידה של טלי וינברגר. אני שמחה להיות כאן ואשמח לענות ולהתייחס לשאלותכם,מחשבותיכם, התלבטויותכם...שקשורים לתחום עיסוקי. יום טוב לכם, ענת

05/04/2006 | 20:59 | מאת: טלי וינברגר

ברוכה הבאה יקירה. מקווה שיהיה לכולנו כאן נעים וחמים בבית הוירטואלי. טלי

15/03/2006 | 17:35 | מאת: קופל

הי ענת, בהצלחה בנהול הפורום. קופל

16/03/2006 | 10:26 | מאת: ענת יריב

הי קופל, תודה רבה וברוך הנמצא ! יום טוב, ענת

14/03/2006 | 00:44 | מאת: שני

שלום, אני סטודנטית שנה א', מחפשת חומר לעבודה בנושא "המטפל במשבר" או "מי מטפל במטפל" או " יכולת עזרה/הכלה של אחר בזמו התמודדות עם משבר אישי". אשמח לכל עזרה או קישור לנושא: מאמרים, מחקרים או ספרים בתחום. תודה רבה ושיהיה המשך יום נעים.

16/03/2006 | 10:24 | מאת: ענת יריב

שלום שני, נסי את את הקישורים הבאים: www.findarticles.com www.apa.org/psycinfo www.hebpsy.net/maillist.asp כמו כן, נסי את הסיפריה של אוניברסיטת לסלי, ייתכן שתמצאי עבודות תזה בנושא. בנוסף, ק.ג.יונג מתאר בכתביו את המשבר שעבר ומקדיש מקום לנושא:"המטפל/המרפא הפצוע" (the wounded healer ) וייתכן שתמצאי עניין בתאוריות האינטרסובייקטיביות וה- relational . שיהיה בהצלחה, ענת

06/03/2006 | 23:28 | מאת: מאיר

רציתי לברר את ההבדל בין פסיכולוג לעובד סוציאלי. מה השכלתו של כל אחד ומה תחומי עיסוקו? בברכה, מאיר

09/03/2006 | 16:12 | מאת: עמית

מאיר שלום, פסיכולוג מתמחה בטיפול נפשי בעוד עובד סוציאלי מתמחה בתחום החברתי. אני יכולה להעיד על עצמי שאני בטיפול כבר 5 שנים אצל מטפל שהכשרתו היא עבודה סוציאלית, אולם נעשית עבודה נפשית מאד עמוקה ויסודית על עצמי. זה עניין של גישה טיפולית. כמו כן התנסיתי בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית ובהחלט ניתן לחוש בהבדל כיוון שהכלים הטיפוליים שכל אחד מהם משתמש הם שונים. בסופו של דבר הטיפול נחשב לטוב ואפקטיבי כאשר המטפל הוא מקצועי בין אם הוא עו"ס או פסיכולוג. ההחלטה צריכה להיות בידיך בלבד.

06/03/2006 | 23:27 | מאת: ענת ואייל

שלום רב, אנו זוג בשנות ה-20 לחיינו. אנו נשואים שנה וחצי ויש לנו תינוק קטן בן 4 חודשים. לפני החתונה יצאנו 3 וחצי שנים. תמיד היו לנו ויכוחים אך היינו יודעים להסתדר ולצאת מהם, ויכוחים שנבעו בעיקר מרקע משפחתי - כל צד כנגד בני משפחתו של האחר, דעותיהם, התנהגותם, אורח חייהם וכו'. מאז לידת בננו המצב הזוגי ביננו החריף, גם על הרקע המשפחתי ועוד קשיים נוספים בהתמודדות עם תינוק חדש וראשון במשפחה מכל ההיבטים. ניסינו "לחיות בשלום" לאחר כל מריבה אך זה החזיק ימים בודדים בלבד עד ששוב פרץ ריב ואיתו כל המרירות והכאב . אנו אוהבים אחד את השני ורוצים לחיות ביחד לתמיד. על כן החלטנו ללכת ליעוץ זוגי אולם אנו לא יודעים לאיזה טיפול עלינו ללכת. האם מוטב לפגוש פסיכולוג, עובדת סוציאלית או בעל מקצוע אחר? עד עכשיו הבנו שיועץ=פסיכולוג, אולם לאחר שטילפנו לכמה מכונים העוסקים ביעוץ זוגי, הסבירו לנו שם שבעלי המקצוע שלהם אינם פסיכולוגים אלא עובדים סוציאליים. איזה בעל מקצוע מתאים לנו בהתאם למקרה המתואר, כך שישמע את עמדותינו ויעזור לנו לגשר, להגיע לעמק השווה ולחיות טוב אחד עם השני? נודה על תשובתך, ענת ואייל

08/03/2006 | 22:26 | מאת: קופל אליעזר

שלום ענת ואייל. תינוק חדש, ראשון מביא עמו הרבה מתחים. דווקא לזוגות של אנשים שרואים בהורות ובמישפחתיות ערכים חשובים בחיים. הכל מאוד מאוד חשוב והפרופורציות מישתנות. ועוד משהו, כגבר, בחגיגת הרגשות והשינויים לגברים יש חלק מאוד קשה. התפקיד הטבעי שלהם קטן הרבה יותר מהתפקיד הפנימי שהיו רוצים לקחת. בקיצור לידת תינוק זה אירוע מהגדולים בחיינו, אבל זה לא קל בכלל. לגבי שאלתכם, המלצתי, עזבו את התוויות. חשוב שתמצאו איש מקצוע. זה יכול להיות פסיכולוג, או עובד סוציאלי פסיכותרפיסט, וגם מטפל בהבעה ויצירה. חשוב שהוא יהיה מקצועי (עם תעודות), אם משהו שאתם מכירים המליץ לכם, זה מצויין. ואם פגשתם אותו והייתה כימיה בינו ובין שניכם (ש נ י כ ם) זה הטוב ביותר. בהצלחה.

09/03/2006 | 17:18 | מאת: עמית

שלום, פסיכולוג קליני הוא מה שאתם זקוקים לו. בעלי ואני עברנו תקופה מאד קשה שמאד דומה למקרה שלכם ומייד פנינו לטיפול זוגי שפשוט סידר והרגיע לנו את החיים. זה לא תרופת פלא כי דרושה עבודה כנה ויסודית שלכם עד הסוף גם כשאתם חשים שאינכם מסוגלים להתמודד עם האמת. אם תרצו נוכל להמליץ על הפסיכולוג שלנו, שנמצא בת"א. המון בהצלחה.

26/02/2006 | 23:28 | מאת: גאיה

הכי גרוע .... שאני רואה איך ההורים שלי מדרדרים , לקחנו את אימא שלי לריפוי בעיסוק .. עשו לה איבחונים שלא יצאו טוב , ועכשיו ההערכה העצמית שלה ירדה עוד יותר.... היא לא מבינה שהיא חולה והיא חושבת שהיא טיפשה ומפגרת.... וזה גם הופך אותה לתלותית כל החיים היא עבדה בשבילנו בניקיון , הרסה את הבריאות שלה ועכשיו לעת זקנה היא מתאדה לי מול העניים , היא לא זקנה , רק בת 60, זה לא כזה מבוגר.... יש לה אוסטיופורוזיס , במצב קשה , סכרת , והגב שלה גם דבור והיא נמכה ל1.40 ואני אומרת לה שהיא חייבת חייבת חייבת לרדת במשקל , שזה לא בריא , היא בין 15 ל20 קילו יותר ממה שהיא צריכה לשקול אבל אני יודעת שכשאנחנו לא בבית היא אוכלת , והיא נעלבת שאני מרימה עליה את הכל , ואני לא מתכוונת לצעוק , אני רק כ"כ מפחדת , והרגליים שלה כואבות , וכל הגוף שלה כואב והיא רוצה לקחת על עצמה את תפקיד הילדה כשהיינו קטנות , ושאלנו ככל הילדים למה הם הביאו אותנו לעולם - היא אמרה שכשנהיה "גדולות" בנות 20 אנחנו נתחתן ונטפל בהם , ועכשיו היא אומרת לי "עכשיו את האימא ואני הילדה" ואני מרגישה שהיא מתכוונת לזה ברצינות , היא הפכה לתלותית כי היא לא סונכת על עצמה , אני מתכננת לבקש מהרופא שלה שייתן לה אישור ללכת לריפוי בעיסוק - ואני אדבר איתם שיסבירו לה שהיא לא "מפגרת" כמו שהיא קוראת לעצמה , שהיא רק צריכה תרגול , ועבודה עצמית , והיא מרגישה שאין בשביל מה , אז אני אומרת לה שלפחות בשבילנו.... ומאז ה"איבחון" שלהם (גם כן-עוד איבחון) היא עצובה , והיא כל היום רק יורדת על עצמה , והיא מצפה שאנחנו נחזק אותה , והבעיה היא שלמרות שאני מאוד רוצה לעזור לה , אני בעצמי מרגישה חלשה , כרגע , במיוחד אחרי כל מה שעברתי , שלא לדבר על כך שמי ששימש לי דמות ודוגמא נשית היא אימא שלי - וממנה באו גם כל רגשי הנחיתות והערכה עצמית הנמוכה - ואני רואה לאיפה זה הוביל אותה - ואני איפשהו מרגישה שכבר אי אפשר לתקן - שאולי ככה אני הולכת לאבד אותה , ואני רק מקווה שזה יהיה מאוחר ככל האפשר , ואני לא יודעת איך להתמודד עם מוות , ועם הבדידות שתבוא אחרי , וטפו טפו - רק שזה לא יקרה - ושהם יהיו הכי בריאים שהם יכולים - אני רוצה שהם יהיו יום אחד בחתונה שלי , ולפחות יראו כמה נכדים , למרות שנם מתלוננים שאנחנו לא מספיק מהירות ( וזה עוד לפי העובדה שאחותי בת 25 וגרושה מגיל 24) ואני תמיד בהתלבטות - מה שטוב בשבילי - או בשבילהם?? למה אי אפשר שניהם???? יש לי רגשי אשמה כבדים על כל דבר קטן שאני עושה - אם זה כשאני יוצאת - בעיקר כשזה ביום שישי בערב (כי הם מסורתיים) ואם זה לקנות לי משהו, או ללמוד(על זה ענת ניועצת המדופלמת אמרה שאני פשוט מאוד "מנסה למצוא משהו מיוחד בעצמי" - אלוהים יודע מה הקשר בכלל (אם הוא קיים)) או לבקש כסף - (ובזה הם עוזרים לי המון - כמה שהם יכולים , הם גם קנו גם לי וגם לאחותי כל אחת אוטו קטן , ועזרו לנו באחזקה , וזה מחסכונות פרטיים שלהם) ואני גם לא יודעת מה יהיה איתי בעתיד אין לי מה שנקרא "כישוריים חברתיים" , ואני לא מצליחה לשים את הגבול בין בעיותיי האישיות לחיי היומיום שלי , וזה משפיע לי על הלימודים ועל העבודה..... ואני מרגישה שאם אמשיך כך עם ההרס העצמי הזה אני אגמור את החיים שלי ברחוב, בלי אף אחד , ובלי כלום אני מבולבלת , ובדיכאון , יש לי התקפיי חרדה ופחד , שאחרי מה שהמטומטמת ההיא מהמרפאה עשתה לי , המצב שלי החמיר , ניסיתי להאחז במה שסילביה הפסיכיאטרית הראשונה שלי שהיה מעולה ומקסימה , אמרה לי וייעצה לי עוד מגיל 17 , אפילו חשבתי לעצמי שאם אחת כמו היועצת ההיא הצליחה להוציא מקצוע למרות שלפי ה"יידע" שהיא הפגינה , זה או שהיא נתקלה בעמוד ואיבדה את הזיכרון , ושכחה את כל מה שהיא יודעת , או שאין לי מושג איזה חברים יש לה בחלונות גבוהים כי "מטפלת" היא לא (למרות שאני באמת מרגישה כמו אחרי טיפול 10.000 בגיהנום למכוניות) טוב , ירקתי מספיק מרמור להיום (תאמינו לי שלא חסר , יש המון מאיפה שזה בא .. אבל אני לא מתכוונת לשפוך אותו עלייכם) ומנהלי האתר - אל נאתעלבו ממה שאני עומדת לכתוב - זו פנייה לכל ה"מטופלים" למניהם תבדקו , תזהרו, תמששו , אל תגששו באפלה אל תספקו בתחליף זול ... זה החיים שלכם , כל הערה קטנה , מאדם שאתם אמורים לשבת אצלו ולספר לו על מסתורי ליבכם ומוחכם , יכולה להרוס לכם את החיים גם אם אתם בעצמכם בהענשה עצמית ובהרס עצמי (תאמינו לי אני מכירה את זה) אני אומרת לכם - אתם תתעוררו , והכעס שבתוככם יהיה קשה מנשוא , לנוכח העובדה שוויתרתם ונכנעתם להשפלה כזו..... אף אחד פשוט מאוד לא שווה את זה !!!! וזה לקח שאני לוקחת איתי שלום לכולכם

26/02/2006 | 23:44 | מאת: קופל

גאיה, את כואבת וכועסת וכואבת וכועסת, תגידי, מה יכול לעזור לך? מי יכול לעזור לך? מה את יכולה לעשות מחר בשביל עצמך, כדי שתרגישי טיפה פחות קשה?

27/02/2006 | 21:31 | מאת: גאיה

אני ממש לא יכולה לחשוב מה לעשות "מחר" ... כי אני לא מצליחה לראות עתיד, אני רואה את החברים שלי , או אנשים בגילי שעובדים איתי ולומדים איתי , וגם אם הם לא יודעים מה הם רוצים ללמוד מבחינת מקצוע , יש להם לפחות בטחון עצמי לחלום , אני מפחדת מהעתיד , מפחדת מעצמי , אני נראית לי תלותית , אולי בגלל זה הגעתי למצב הזה , כשאני לא מצליחה משהו בשעור אני מתחילה לבכות , ומרגישה טיפשה ושלא יהיה ממני כלום, אף פעם לא היה לי חבר , ואני חושבת שאף אחד לא ירצה אותי , שגם אלו שכן מנסים להתחיל איתי יכירו אותי במשך הזמן ולא ירצו אותי יותר רק עכשיו אני למדתי מעט לענות לאנשים , היה לי ניסיון התלמדות בעבודה ואחת המלצריות הציקה לי ואמרה לי מילים ליד אנשים כמו "תעופי מפה , נמאס לי ממך" כשהתעכבתי ליד המחשב ולאחר מכן תפסתי אותה בצד והתעממתי איתה על כך , ועכשיו אני שמחה , שאזרתי אומץ , גם להתמודד מול אדם שהציק לי , וצחק לי בפרצוף , וגם ללכת ולמצוא עבודה אחרת , ולא להתקע במקום אחד שרע לי בו , שזה לקח חשוב, חשוב מאוד , שאם היה לי אומץ לעשות את אותו הדבר עם אותה יועצת מטומטמת כבר על ההתחלה , יכול להיות שלא הייתי במצב כ"כ גרוע , בנתיים אני מנסה לקחת יום יום לאט ובזהירות... ולא לחשוב על החרדות , שאפילו שאחותי או ההורים שלי יוצאים מהבית אני מפחדת שהם לא יחזרו , ונכנסת לפאניקה ... אבל כרגע המצב לא טוב , אני לא רוצה להשמע כמו ילדה קטנה או מפונקת , אבל אני לא מרגישה שיש לי כוחות נפשיים להתמודד עם המחלות של ההורים שלי , מילא הפיזיות , אבל אימא שלי הפכה לילדה במובנים מסויימים ,והיא דורשת תמיכה נפשית , ואיפה שהוא גם שאנחנו נחנך אותה , אני צריכה להסביר לה מה להגיד ומה לא להגיד , וזה בגלל שהערכה עצמית שלה ממש נמוכה.. ואני מפחדת שבגלל זה המצב שלה ידרדר עוד יותר , לפעמים היא ממלמלת לעצמה ושוכחת מה היא רוצה להגיד וכשהם מתחילים לצעוק סתם זה הכי כואב לי , כי רק כשאחד מהם מתאשפז הם נזכרים שהם חולים , ושהחיים זה דבר קצר .... ואני מרגישה כלואה , כ"כ רציתי לחזור בקיץ לקיבוץ לאיזה חודש או חודשיים , ועכשיו אני חושבת שזה לא אפשרי , ולפעמים האווירה פה קשה ומדאכת , אווירה של מחלות ובדידות , ודת שאני לא מחוברת אליה רק מפחדת ממנה , אני דיי בטוחה שאני אמשיך במצב הזה , עד שתחלופנה השנים וכמו תמיד אני אסתכל אחורה ואתחרט ואני מפחדת שכשהמוות יגיע אני לא אהיה מוכנה אליו , ואשב ואתחרט על כל מה שלא עשיתי בשביל ההורים שלי , ועל כך שלעולם לא אראה אותם יותר , ויהיה לי יותר רגשי אשמה , כי לפעמים אני מתביישת במה שקורה בבית , ומפחדת שאנשים ירחמו עלי כתחליף להעריך אותי ולכבד אותי...

24/02/2006 | 15:02 | מאת: גאיה

שלום בגיל 17 , לקיתי בדיכאון חמור , כתוצאה מסיבות שבאמת מספיק טובות בשביל זה תאמינו לי הגעתי למרפאה פסיכיאטרית שם עשו לי איבחונים בנוסף לטיפול תרופתי שקיבלתי , ושיחות עם פסיכיאטרית שהייתה מעולה באבחון יצא שהאינטלגנציה שלי מעל הממוצע לפני שנתיים , בגיל 21 , פניתי שוב למרפאה פסיכיאטרית ונתנו לי לדבר עם עובדת סוציאלית שהייתה גרועה ברמות שלא ייאמנו בנוסף , סיפרתי לה על אותו טיפול ועל אותם איבחונים והיא אמרה שלא יכול להיות שיצאתי כ"כ חכמה , כי אם זה היא כך לא הייתי מגיעה למצב כזה , בנוסף לעוד עקיצות ודברים פוגעים שהיא אמרה הדימוי העצמי שלי ממש נמוך ממילא , וזה גרם לי יותר נזק , אם אני לא מצליחה להבין משהו או לחשוב על משהו לבד , אני מתחילה לבכות ואני לא יכולה להפסיק את המעגל גם מקודם הייתי בהרס עצמי עצום אני לא מאמינה באנשים , יש לי חברים מועטים מאוד , ההורים שלי הם אנשים חולים ומבוגרים מאוד ניסיתי להסביר לה את זה והיא צחקה לי בפרצוף , והשורה התחתונה שלה היתה שהיא לא מאמינה לי שזה שההורים שלי חולים כ"כ מפריעה לי , וגורמת לי רגשי ראשמה ולחוסר ריכוז בכל דבר שאני עושה השורה התחתונה היא שהאישה הזאת קראה לי שקרנית וטיפשה ועכשיו אני באמת מרגישה טיפשה ולא שווה , ושלא יהיה לי מקצוע ושאף אחד לא ירצה אותי האם זה באמת כך ? מי שבדיכאון = טיפש אני שואלת אותך בתור עובדת סוציאלית האם זה נראה לך בסדר? אם אני אמסור לכם את שמה או את המקום הנ"ל , תוכלו לדווח עליה? אני מפחדת לעשות את זה בעצמי , ואני לא יכולה לעזוב את זה כי אני יודעת שהיא תהרוס למישהו את החיים מחכה לתשובה

24/02/2006 | 16:43 | מאת: קופל אליעזר

הי גאיה מה שאת מספרת נשמע נורא ואיום. ממש סרט אימה. אם את בטוחה בעובדות, צרפי את השם של העובדת למכתב, תדפיסי אותו ושלחי למרפאה שבה זה קרה. אני מבטיח לך כמטפל, שמול אותה עובדת סוציאלית, יש בשבילך אלף עובדים סוציאליים ומטפלים אחרים שירצו לעזור. ואני מקווה שמכול האלף תצליחי לצור קשר משמעותי עם אחד. ועוד טיפ אחד קטן, לפעמים שירותים ציבוריים יוצא יותר בזול וגם יותר יקר.

25/02/2006 | 21:44 | מאת: טלי וינברגר

שלום רב גאיה, את עצמך צריכה להתלונן, ואין לך מה לפחד בנושא. את מוגנת מכל וכל. מה כל כך מפחיד אותך להתלונן? החויה שאת מתארת נשמעת קשה ביותר, ואולי באמת כדאי לך לדווח על הנושא, ולו רק כדי להחזיר לך את התחושה שאפשר לתת אמון באנשים, ולא כולם רוצים להרע לך. את יכולה לפנות לאיגוד העובדים הסוציאליים, ולבדוק כיצד להעביר אליהם את התלונה. ולגבי עצמך, אני ממליצה לך לחזור לטיפול, הפעם של מישהי אחרת, שאני מקווה שתחזיר לך את תחושת האמון והיכולת לסמוך, כמו הטיפול שחווית עם הפסיכיאטרית. בברכה, טלי

אי אפשר לקרוא לזה פורום

פעם ראשונה שאני נתקלת בפורום כזה שאין התייחסות

25/02/2006 | 21:46 | מאת: טלי וינברגר

שלום לכן, אני מתנצלת על היעדרותי. בכל מקרה מפורסם בפורום מספר הטלפון שלי, ומי שמעוניין בתשובה דחופה ביותר, יכול תמיד להתקשר. שבוע טוב, טלי

12/02/2006 | 19:29 | מאת: סימה

מה מצב שוק העבודה ועד כמה קשה למישהו חסר ניסיון למצוא עבודה.

25/02/2006 | 21:53 | מאת: טלי וינברגר

סימה שלום רב, אם אין לך העדפה לתחום מסוים, תוכלי למצוא עבודה בקלות יחסית (בעיקר בתחום הסיעוד ). בברכה, טלי

10/02/2006 | 02:36 | מאת: נתי

שלום אני עו"סית בתחילת דרכי והייתי שמחה לקבל חומר עיוני או תיעוד תהליך של קבוצה טיפולית בנושא קבוצת בישול ו או גננות. אשמח ואודה מאוד על כל עזרה ואו הפניה למקורות . תודה נתי

לקריאה נוספת והעמקה
25/02/2006 | 21:55 | מאת: טלי וינברגר

נתי שלום רב, לגבי גננות את יכולה לפנות לאש"ל, (הקשור לתחום הקשישים). הם עורכים השתלמויות בתחום הגינון הטיפולי, ואני מאמינה שתמצאי אצלם גם חומרים אקדמיים בתחום. בברכה, טלי

שלום אני עו"ס מתחילה במוסד ציבורי חדש אשר מספק שירותי דיור ושיקום (בשטח בית החולים הפסיכיאטרי) לאוכלוסיה של נפגעי נפש אשר היו מאושפזים שנים רבות ואשר מיועדים לעבור שיקום עלמנת שירכשו הרגלים ומיומניות שמתאימים לחיים בקהילה. אני מחפשת חומר עיוני הקשור לנושא ספציפי זה של שיקום מטופלים שהיו מאושפזים שנים רבות והוטבע בהם תהליך ה"הוספטליזציה". אודה מאוד לכל מי שיוכל לעזור לי ולכוון אותי לספרות המקצועית.

לקריאה נוספת והעמקה
25/02/2006 | 21:58 | מאת: טלי וינברגר

נתי שלום רב, תהליך השיקום בהוסטלים הינו מגמה שחדרה לארץ בשני העשורים האחרונים. לתהליך זה נעשו עבודות רבות, ותוכלי למצוא אותם בסיפריות האקדמיות. כמו כן יצא בעבר (הרחוק) ב"חברה ורווחה" חוברת המיועדת לתחום שיקום חולי נפש. בהצלחה, טלי

אני ימיני ביד. בנוסף אני אדם מאוד מאוד ריאלי ומדעי וממש לא אומנותי. החלטתי לעשות שינוי, והתחלתי להיות שמאלי ביד.. עם כל ההשלכות.. לכתוב , להזיז את העכבר במחשב , לאכול וכו.... רציתי לדעת האם יש מחקרים בנושא על ההשלכות בנושא? אני רק רוצה לציין שבנוסף אני מתכוון להתחיל לשפר קורדינציה ברגל שמאל (בעזרת כדורגל וכו...) ואני חושב על שיטות לשפר את עין שמאל ואוזן שמאל (למרות שכאן מדובר באיברים יותר רגישים ואני לא בטוח איך להפוך אותם לדומננטים ולחזק אותם באופן יחסים לאחיהם הימיני.) אשמח לתגובות, הערות ושפיכת מידע מנסיונכם בנושא - תודה~~!!!!

לקריאה נוספת והעמקה
לא הגעת לפורום הנכון, אנא פנה לפורום לקויות למידה
06/02/2006 | 21:18 | מאת: ד.

רציתי לברר איפה אפשר ללמוד ע"ס קלינית? ידוע לי שבבר אילן, אך הבנתי שזה נקרא "טיפולית". האם זה אותו דבר? תודה רבה על עזרתך.

07/02/2006 | 15:13 | מאת: ענת

כן, זה אותו דבר. מגמה קלינית יש גם בחיפה. באונ' ת"א חלק מההתרכזויות נחשבות קליניות (משפחה/ילדים/קבוצות)

25/02/2006 | 22:00 | מאת: טלי וינברגר

ד. שלום רב, אכן הטיפולית הינה המגמה הקלינית. בברכה, טלי

05/02/2006 | 22:06 | מאת: ליאה

שלום לכם, אני רוצה להיות עו"ס, אני מעוניינת לדעת מה משך הלימודים, האם יש צורך בתואר שני, ומה נושאי הלימודים? כמו כן, מישהו יודע כמה, פחות או יותר, מרוויחים עו"ס

09/02/2006 | 13:07 | מאת: תגובה אולי?????

11/02/2006 | 16:25 | מאת: חיפאית

תיכנסי לאתרים של האוניברסיטאות והמיכללות השונות ותחפשי שם את כל הפרטים. כמעט בכל אוניברסיטה או מיכללה יש יום פתוח פעם או פעמיים בשנה, את יכולה לגשת ולקבל מידע. ביחידה לרישום וקבלה אפשר לברר בנוסף, וכן במזכירות החוג לעבודה סוציאלית. למשל, כאן באוניברסיטת חיפה = http://hw.haifa.ac.il/social/hebrew/ תוכניות לימודים - http://hw.haifa.ac.il/social/hebrew/programs.html בקיצור - לימודים לתואר ראשון בעבודה סוציאלית - 3 שנים

12/02/2006 | 19:32 | מאת: תודה :-))

שלום לכולם! ההודעה ארוכה אך אשמח אם תקראו ותעזרו לי! שמי אמיר,השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר משנה,כרגע אני סטודנט להנדסת תוכנה שנה "א"!הסיבה שאני משאיר כאן הודעה היא כי קצת נמאס לי מהחיים שלי,אולי מהדרך בא אני חיי,אולי מהציפיות שלי,אני כבר לא יודע ממה אבל כבר הרבה זמן שלא טוב לי,אני לא מאושר בכלל! אז ככה:בתקופת הילדות שלי היה לי די טוב,הייתי ילד רגיל ומאושר אם כי הייתי חסר בטחון עצמי.תמיד היו לי הרבה חברים ותמיד מקובל!כשהתגייסתי לצבא,היה לי ממש טוב בחיים,הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי ממש מקובל,מלא חברים,הצלחתי שם ממש טוב,הייתי מאושר לגמרי למרות שהשירות היה ממש קשה גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית(ראש צוות בטייסת קרב F16).ואז קרה משהו ממש רע:נפצעתי די קשה,נפלתי מכנף מטוס ונחבלתי בגב,בראש והאף,הייתי מאושפז בבית חולים ועד היום אני סובל מכאבי ראש,אף שבור,וכאבי גב(שברי דחיסה),תבעתי את הצבא(השקעתי המון כסף) והם נתנו לי רק 4% על כל הנזק הזה והם לא מוכנים אפילו לממן לי טיפולים!זרקו אותי לכלבים!כמו כן,בצבא הכרתי מישהי שממש אהבתי ואחרי 9 חודש היא החליטה להיפרד ממני למרות שהיה ממש טוב(אמא שלה כנראה לחצה עליה) וזה משהו שבא לאחר הפציעה שלי,מה גם שזה הרס אותי עוד יותר,תקופה לא קלה הייתה לי אז שבה הייתי שרוי בדכאון,בכיתי המון,והיה לי הכי רע בעולם בנוסף לפציעה קשה!באותו זמן עבדתי אז זה די עזר לי ואיך שהוא התגברתי על הפרידה,לאחר כמה חודשים הכרתי מישהי חדשה ולאחר חודש שהיינו יחד(הייתי נוסע אליה מאשדוד לחיפה) גיליתי שהיא הסתירה ממני בעיה בריאותית שהייתה לה והיא כמעט שהדביקה אותי במה שהיה לה,מה גם שהיא לא התכוונה לספר לי כלל ואני גיליתי זאת במקרה!אז הרגשתי נבגד שהיא הסתירה ממני מידע כזה כשאני כל כך השקעתי,היא סיכנה את הבריאות שלי אחרי שאמרתי לה עד כמה חשוב לי כנות בקשר ולה זה לא הזיז,היא זלזלה במה חשוב לי ולו בכדי לספק צרכים!הרגשתי נבגד,עכשיו הכרתי גם מישהי אבל היא שומרת אותי על אש נמוכה ואני ממש רוצה אותה אבל זה פשוט לא יוצא...היא פשוט משחקת בי,למה לעזאזל עם מי שאתה הכי רוצה זה לא יוצא? מהבית שלי מתחיל להמאס לי,אני תקוע עם ההורים שלי ופשוט נמאס לי מזה,מת לגדול כבר ולחיות לבד,ההורים לפעמים לוחצים,מתווכחים על שטויות,ואין לי כוח כבר להסביר ולהצתדק בפניהים,יש לי את הבעיות שלי ולפעמים הם לא מבינים שאני כבר אדם בוגר שמקבל החלטות לבד,הם חושבים שאני עדיין ילד קטן וכבר אין לי כוח לזה!!!אני צריך שקט! פשוט נמאס לי מהכל,מאנשים,חברים בוגדניי(אחד החברים הכניס לי אגרוף),אהבות(אתה משקיע,נותן את הלב,כנה,ובסוף איך שהוא יורקים לך בפרצוף,אין הערכה,שוכחים אותך בשנייה ושוכחים עד כמה נתת),אני מתמודד עם כאבי גב איומים בגיל צעיר למשך כל חיי מה שישפיע גם על עבודה בעתיד!כרגע אני רואה את עצמי תקוע ביום שישי בבית מלא בבאסה ומסתכל על החיים שלי:חבר שבגד,חברה שעזבה למרות שהיה טוב ואהבנו,חברה שסיכנה את בריאותי,פציעה קשה שמלווה אותי עד היום,הורים שאוכלים את הראש ואין שקט מהם,ובחורה שאני הכי רוצה משחקת בי ושומרת אותי על אז נמוכה!!! וזה פשוט נמאס מהחיים האלה,אין שום סיפוק בהם,מה התכלית לעזאזל?אתה מסיים בעיה ומתחילה אחרת,אנשים כמו זאבים,טורפים ובוגדים בך,בעיות בלי סוף ואתה אף פעם לא מאושר,תמיד משהו מטריד אותך!!!למה זה ככה?מה עושים?איך משנים את זה?אצל כולם זה כזה מסריח?

לקריאה נוספת והעמקה

מאמי הלוואי והייתי יכולה לעזור... לא יודעת מה להגיד אבל לדעתי אתה בפורום הלא נכון, תנסה פורום בתחום הפסיכולוגיולא הסוציאלי

אמיר ,במקרה נכנסתי לאתר וקודם כל תרשה לי לציין שאני מזועזעת שאף אחד לא ענה לך, השאלות והתהיות שהעלית מוכרות לי, ,ואני מזדהה איתך לגמרי. יש לי בעיה בריאותית- אני אגיד את זה בפשטות- כדי להביא ילדים לעולם אני כנראה אצטרך לעבור טיפולים וגם אז אני לא יודעת מה יהיה . אני מצד אחד ריאלית ומצד שני מנסה לזכור שיש ניסים בעולם. אני רוצה להגיד לך שעברה עלי תקופה של 4 שנים של הדחקה מטורפת של בכי ושל יאוש מהחיים שאלתי את עצמי, למה אלוקים עושה לי את זה? איך אהוא מצפה שאתמודד עם זה,, ומה הוא מצפה שאני אגיד לבחור שאתחתן איתו? ולאימא שלו??? ב"ה, אני אחרי התקופה הזאת, לא בגלל שהתחתנתי או שיש לי מישו ( הטוב ביותר עוד לפני -כך אני מקווה ומאמינה)פשוט כי אני רואה לאיזה מקומות טובים זה לקח אותי ומה זה הווציא מני, העובדה שיש תכלית לכל דבר-גם לסבל מחזיקה אותי. ואל תגיד לי כל מי שנהיה לו קשה הולך לאלוהים... כי אני זוכרת אותו ואת הטוב ואת השלווה שהוא העניק לי גם כשלא היו לי קשיים ודברים הרי גורל כאלו לא הטרידו אותי.... אני מאינה שיש מישי בעולם הזה שמחכה לאהוב רק אותך למרות הכל- ושום גב שבור או דיסק פרוץ לא יפריעו לה . מה שכן יכול להפריע לה זה הצורה שבה אתה נושא את דאגותיך- בגבורה ובחיוך או בבעסה ודיכאון... אני מקווה שאלו לא קלישאות נבובות... לי זה עוזר (לפעמים...)לילה טוב...

25/02/2006 | 22:14 | מאת: טלי וינברגר

אמיר שלום רב, אני אחלק את התשובה שלי לשני חלקים: החלק הראשון הוא לגבי הפציעה שלך. אם אתה חש שנעשה לך עוול ומגיע לך יותר, אזי שמורה לך הזכות לתבוע את הצבא, ולקבל את ההטבות המגיעות לך. פעולה שכזו עשויה לארוך זמן רב, אולם אם אתה כל כך בטוח שמגיע לך יותר, שווה להילחם. החלק השני הוא לגבי מצבך הנוכחי, בעיקר הנפשי. נשמע שאתה בדיכאון אמיתי, וזקוק לטיפול נפשי. אתה יכול לקבל טיפול שכזה דרך קופת חולים או התחנה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך, או מאידך, דרך מטפל/ת פרטיים. אל תתמודד לבד, לך וקבל את העזרה לה אתה זקוק! בברכה, טלי

03/02/2006 | 20:27 | מאת: ד

אני רוצה להרשם למ.א. בע"ס ותוהה רבות מה ואיך... אשמח לקבל טיפים בעניין...

25/02/2006 | 22:16 | מאת: טלי וינברגר

שלום רב, אנא פרטי את שאלתך. לא ברור לי מה את שואלת.

25/02/2006 | 22:16 | מאת: טלי וינברגר

שלום רב, אנא פרטי את שאלתך. לא ברור לי מה את שואלת.

30/01/2006 | 21:29 | מאת: אביטל

שלום טלי, האם טיפול באומנות מתאים לכל אחד? באילו מקרים יש עדיפות לטיפול באומנות על טיפול "רגיל"? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה
25/02/2006 | 22:20 | מאת: טלי וינברגר

אביטל שלום רב, טיפול באומנויות עשוי להתאים בעיקר לאנשים שמתקשים בדיבור (פיזית או נפשית), ילדים שהיכולת השפתית שלהם אינה מאפשרת טיפול פסיכותרפויטי עמוק, ולמעשה לכל אחד שמעוניין בטיפול שאינו מתרכז במילים. בברכה טלי

29/01/2006 | 10:01 | מאת: גות'

שלום, בלי להיכנס יותר מידיי לסיפור חיי, אזכיר אחדים מהקשיים איתם אני מתמודדת. ימים כמו היום, אני מסתכלת במראה וחושבת שאני מאוד יפה, לא רואה פגם, ומפחדת שמשהו ישתנה, אפילו מפחדת לגעת בעצמי. כאילו מנסה לעשות pause..אני מוציאה הרבה אנרגיות על כל מה שקשור לטיפול בגוף: צחצוח שיניים, חפיפת השיער..יש מודעות רבה לכל דבר שאני עושה, ולכן יש חשש וחרדה שאני לא עושה דברים כמו שצריך, מה שגורר לעיתים עדינות יתר, או לחילופין אגרסיביות מתוך חרדה. מין חוסר בטחון שאני עושה את הדברים בצורה נכונה. ניסיתי טיפול פסיכולוגי. יש לציין שאני מקיימת אורח חיים תקין יחסית. עבודה, לימודים, חברות..האם כדורים פסיכיאטריים עשויים לסייע, והאם כן, עד כמה זה כדאי במצבי. שיקולים של תועלת מול הפסד. תודה

לקריאה נוספת והעמקה
25/02/2006 | 22:27 | מאת: טלי וינברגר

שלום רב, עליך להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי היעילות של כדורים פסיכיאטריים במקרה הספציפי שלך. אני ממליצה לך לשקול חזרה לטיפול הפסיכולוגי, ואולי לשקול טיפול התנהגותי, שעובד בעיקר בתחום עיצוב וייצוב של התנהגויות. בברכה, טלי

26/01/2006 | 17:27 | מאת: לימור

אני בוגרת בצלאל ומעונינת לעשות הסבת מקצוע לתחום טיפולי. חשבתי בכיוון של תראפיה באמנות אך איני פוסלת ויתור על תואר שני לטובת תואר ראשון בעבודה סוציאלית. מספר שאלות: 1. מקצועית, מה עדיף. 2. נוצר לי רושם מסוים שעו'ס "נחשב" יותר ממטפל בשיטות תראפיה באמנות. האם יש ביסוס מציאותי לתחושה? 3. והכי חשוב-איפה הכי כדאי ללמוד? המון המון תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה
27/01/2006 | 17:53 | מאת: טלי וינברגר

לימור שלום רב, לאחרונה יש בעיה עם תעודת מטפל מוסמך מטעם משרד הבריאות בכל הקשור לתחום הטיפול באומנויות. משרד הבריאות לא מנפיק רשיונות עד להסדר חקיקה מסודרת בכל הנוגע לתחום הטיפול בהבעה ויצירה. לעומץ זאץ לעובדים סוציאלים אין שום בעיה, ורשיונם מונפק על ידי משרד הרווחה מזה עשרות שנים. לגבי איזה מהמטפלים "נחשב" יותר, אין לי על כך תשובה חד משמעית. במקומות אשר מעסיקים מטפלים משני התחומים אזי יש הערכה לשני המקצועות.מקצוע הטיפול באומנויות נחשב לחדש יחסית ופחות מוכר, ולכן עדיין אינו מבוסס כמו העבודה הסוציאלית. ייתכן ומכאן נובעת הגישה שהטיפול באומנויות נחשב פחות (במציאות אני לא בטוחה שזה כך). לגבי איפה הכי כדאי ללמוד, זה תלוי בך. טיפול באומנויות ניתן ללמוד במכללות שונות ברחבי הארץ (לימודי תעודה) ובשלוחת לסלי קולג' בנתניה (של מקבלים תואר שני מחו"ל). עבודה סוציאלית ניתן לעשות מסלול הסבה לתואר ראשון בע"ס לאקדמיים שאורך שנתיים. לאחר מכן יש תואר שני עם התמקדות בטיפול באומנות (באונ' ב"ש )( ואפשר לחשוב גם על מסלול כזה, אם כי הוא ארך יותר. בהצלחה. טלי

26/01/2006 | 12:53 | מאת: קאוזן

מכון המפנה מטופלים לקליניקה עצמאית של המטפל דרושים פסיכולוגים/פסיכותרפיסטים/עו"ס קלינים/פסיכיאטרים שכר למפגש ייעוץ:60ש"ח קו"ח נא לשלוח לדוא"ל: kozen@nana.co.il

13/02/2007 | 12:35 | מאת: טובה וינברג

שלום רב.אני עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית מוסמכת.בימים אלה מסיימת שירות קבע ארוך כקבנ"ית בכירה.בעלת ניסיון רב במגוון שיטות טיפול לנוער ולמבוגר.עובדת באופן פרטי.באם מודעתך עדיין אקטואלית אשמח לשלוח קו"ח.אנא עדכונך.

פסיכותרפיסט התנהגותי קוגנטיבי מוסמך מעוניין בעבודה

רציתי לדעת אם מישהו שמע על התכנית ואם היא טובה ואפשר למצוא עבודה אח"כ... תודה

27/01/2006 | 18:01 | מאת: טלי וינברגר

מירב שלום רב, אני למדתי את התואר הראשון בב"ש ומאד נהניתי מהאוירה והרמה הלימודית (קחי בחשבון שזה היה לפני כ 12 שנה). אני מאמינה שהדברים לא השתנו מקצה לקצה, ומתגובות של אנשים פה בפורום וקולגות שמעתי שתוכנית התואר השני בב"ש גם כן מעניינת ומקצוןעית. בהצלחה. טלי

מדובר בשנה אחת של יום לימודים ואחר כך שנתיים של לימודים והכשרה, ללא תואר ראשון ומי שמסיים מקבל תואר שני בע"ס ומוסמך לטפל.. השאלה אם זה תואר מוכר ומקובל.. תודה

22/01/2006 | 08:25 | מאת: רותי

טלי שלום! לגבי חסיון תיק טיפולי שכבר לא בטיפול 4 שנים למעשה הדבר מעיק עלי מחוסר נעימות שיש מכרה שהיא עובדת סוציאלית לא בתפקיד שהייתי אצל עו"ס שטיפל בי אבל עובדת באותו מקום הבעיה שאם אני צריכה להודיעה למנהלת שיש לי מכרה שעובדת אצלהם וכדי שלא תיהיה גישה למרות שהתאכזבתי מאופן הטיפול אצלהם ועזבתי אז מצד שני הם יכולים לשאול שאלות עלי למכרה שלי מבלי שאדע כדי לראות באיזו נקודה התקדמתי? אז השאלות שלי הן: 1. האם אני צריכה להודיע למנהלת שיש לי מכרה שעובדת סוציאלית אצלהם ושלא יהיה לה גישה לחטט בתיק שלי? 2. אם עבר 4 שנים יכול להיות שלא יהיה לה גישה לתיק? 3. האם הם יכולים המנהלת לשאול שאלות אשיות עלי דרך המכרה שלי אפילו שאני לא בטיפול 4 שנים? אשמח לקבל תשובה זה מאוד יעזור לי להבין את המצב כדי שזה לא יפריע לי מחוסר נעימות גם אם הטיפול שלי היה לא דבר חריג או משהו קשה אך זה מחוסר נעימות כללית. בכבוד רב

27/01/2006 | 18:06 | מאת: טלי וינברגר

רותי שלום רב, אני במקומך לא הייתי "מעוררת שדים". הסבירות שהיא תגיע לתיק שלך היא קטנה יחסית. קחי בחשבון שבמרבית לשכות הרווחה יש בממוצע כ 80-100 תיקים לעובד, (פעמים רבות הרבה יותר) ובוודאי שאין זמן וחשק להתחיל לחטט בתיקים ישנים. אם את מאד חרדה לגבי הנושא הייתי מדברת עם מנהלת השירות על מנת שתעביר את התיק שלך למקום שאין לאותה עו"ס גישה. בברכה, טלי

19/01/2006 | 21:18 | מאת: חרציצית

האם יש מקום טיפולי ואיכותי לאנשים פגועי נפש בטווח הגילאים 50-60 ומעלה? הבעיה היא שהבן אדם הספציפי עליו אני שואלת, לא עבר שום טיפול בעבר, אך מצבו הנפשי אינו נורמלי וזקוק לטיפול כלשהו היות והוא מנותק מהמציאות, בעל התקפי זעם ועצבים, דכאוני עם טורדנות כפייתית וכו'... האם יש מקום כזה ? שמעתי שיש הוסטלים אך לדעתי ההוסטלים האלו משמשים בדרך כלל אנשים צעירים? אני מחפשת מקום שיכול לספק שירותים רפואיים-גופניים לאנשים בגיל הזה בנוסף לעזרה נפשית. לא סומכת כל כך על מוסדות המדינה מבחינת איכות..יש גם מקומות פרטיים? תודה

דרך סל שיקום של משרד הבריאות יש הוסטלים קודם אליו לעבור סל שיקום והוסטלים יש לכל הגילאים

20/01/2006 | 00:30 | מאת: חרציצית

מה זה בדיוק סל שיקום? האם ההוסטלים האלה איכותיים? ומה אם הבן אדם לא רוצה להיות במקום הזה?

19/01/2006 | 11:17 | מאת: רותי

אם אני לא בטיפול ברווחה כמה שנים ועכשיו יש לי חברה עו"ס ברווחה הקטנה שהייתי האם היא יכולה לעיין בתיק שלי? האם אני צריכה להודיע למנהל הרווחה? ואיך זה שעו"ס מאותו יישוב באותה רווחה זה חוסר נעימות לא?

21/01/2006 | 21:35 | מאת: טלי וינברגר

רותי שלום רב, בדרך כלל התיקים מועברים לארכיון לאחר זמן מה שאין צורך בטיפול בהם. אכן בדרך כלל לא לוקחים עו"ס המתגוררת באותו מקום, אבל אין חוק האוסר זאת. באופן עקרוני קיימת חובת סודיות על התיקים, אבל לאנשי המקצוע יש אפשרות להגיע לתיקים (הם המורשים לכך). אני מאמינה שאם עברו כמה שנים אזיי התיק שלך כבר בארכיון או אף נגנז. בברכה, טלי

15/01/2006 | 20:26 | מאת: ליקי

אני בעלת תואר ראשון בחינוך ומעונינת לעשות הסבה לעבודה סוציאלית. אני מתגוררת בירושלים. אשמח לשמוע מהן המוסדות באזור ירושלים שמאפשרות הסבה כזאת, פרט לאוניברסיטה העברית. והאם יש מקום שבו התוכנית היא קצרה יותר משנתיים? תודה מראש

אשמח מאוד למידע גם על איזור המרכז. ידוע לי על לימודי הסבהבאוניברסיטאות תל אביב וירושלים, אבל האם יש עוד אפשרויות? אשמח לתשובה

21/01/2006 | 21:37 | מאת: טלי וינברגר

ליקי שלום רב, אפשר לעשות הסבה גם באונ' בר אילן. ישנן גם מכללות שדרכן אפשר לעשות הסבה, עליך לברר באופן ספיציפי על מכללות שבאזור מגורייך. בברכה, טלי