אוטיזם: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

מכת השפעת: אתם שואלים, הדוקטורס עונים

איך נדבקים בשפעת? מהם תסמיני המחלה שצריכים להדליק נורה אדומה? האם אפשר לחלות פעמיים בשפעת חזירים? אתם שאלתם בפורומים שלנו והמומחים של דוקטורס ענו  עונת השפעת בישראל בעיצומה, ובמערכת הבריאות מתריעים בשבועיים האחרונים כי זן השפעת הדומיננטי עד כה, הידוע בכינוי "שפעת החזירים", הוא אגרסיבי יחסית לשנים קודמות. בימים האחרונים חלה בהלה בקרב הציבור, לאחר שפורסם כי שלושה חולים שסבלו מסיבוכי המחלה נפטרו. בעקבות כך, מיהרו אלפים לגשת ולהתחסן בקופות החולים, אך רבים מהם נותרו ללא מענה מאחר ומלאי החיסונים אזל.  בינתיים, הציבור נותר עם לא מעט שאלות, התלבטויות וגם לעיתים - דעות מוטעות. על מנת להקל במעט על הבלבול - ריכזנו עבורכם שאלות נפוצות בנושא מחלת השפעת בכלל, שפעת החזירים בפרט, והחיסון נגד שפעת:   מחלת השפעת נמשכת בדרך כלל 5-7 ימים. צילום: שאטרסטוק   האם בכל הקופות ניתן החיסון שכולל את שפעת החזירים? שלום ד"ר, ברצוני לדעת האם...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לאוטיזם

אוטיזם אצל תינוקות - תמונת המחשה
אוטיזם אצל תינוקות לקראת יום המודעות לאוטיזם, המצוין מדי שנה ב-2 לאפריל - כל התשובות לכל השאלות על אוטיזם:...
תסמונת אספרגר - תמונת המחשה
תסמונת אספרגר לקראת יום המודעות לאוטיזם, המצוין מדי שנה ב-2 לאפריל - כל התשובות לכל השאלות על אוטיזם:...
התבודדות חברתית - תמונת המחשה
התבודדות חברתית כאב הוא מהתלונות השכיחות ביותר בקרב חולי סרטן, מוריד את המורל ופוגע ברצון להילחם, מה עו...
אבחון התפתחותי - תמונת המחשה
אבחון התפתחותי לכל שלב בהתפתחות אותו מפספס התינוק עלולות להיות השלכות שליליות בעתיד. זה משמח כשתינוק ל...
אבחון אוטיזם - תמונת המחשה
אבחון אוטיזם לקראת יום המודעות לאוטיזם, המצוין מדי שנה ב-2 לאפריל - כל התשובות לכל השאלות על אוטיזם:...
תסמונת רט - תמונת המחשה
תסמונת רט הפרעה בתחום התקשורת בטווח האוטיסטי (Autistic Syndrome Disorder - ASD) מוגדרת לפי DSM כל...
ללמוד עוד על אוטיזם
מדברים על אוטיזם-תמונה

לקראת יום המודעות לאוטיזם, המצוין מדי שנה ב-2 לאפריל - כל...

מאת: ד"ר אלה...
02/04/2019
חצבת: למה הורים לא מחסנים?-תמונה

לא רק בדיסנילנד: גם בישראל פורצות לפרקים מחלות שכמעט שכחנו...

מאת: יאנה...
04/02/2015
אוטיזם: הפרעות שינה של ילדים-תמונה

שכיחות הפרעות השינה בקרב ילדים אוטיסטים גבוהה במיוחד. הדבר...

מאת: פרופ'...
16/02/2012
אוטיזם: המשמעות של אבחון מאוחר-תמונה

אבחון לקות התקשורת, או בשמה האחר "אוטיזם", נמצא במגמת עלייה...

מאת: ד"ר אפשטיין...
24/02/2019
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לאוטיזם?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

אוטיזם: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אני מתאוששת מהתקף פסיכוטי שעשה שמות ביכולות הקוגניטיביות שלי. ברגש ובתפקודים בסיסיים. קל וחומר גבוהים. אני יודעת שלא אוכל לחזור לאדם שהייתי לפני ההתקפים אך הייתי מעוניינת להעלות כמה שיותר את רמת התפקוד שלי. כיוון שברור לי שכל התקף נוטע הרס במח ,חשוב לי לברר האם במחלות פסיכיאטריות ונוירולוגיות לרבות פסיכוזה סכיזופרניה אוטיזם ושבץ מוחי ישנן מעבר לתרופות ולטיפולים קוגניטיביים ולא פולשניים למיניהם שבאים לעבוד עם מה שנשאר- טיפולים *פולשניים*שיכולים להביא להטבה במצב ולהעלאת התפקוד הבסיסי. האם השתלה של תאי גזע עשויה לעזור. ואם כן למי פונים כדי להתחיל בתהליך? החיים כך אינם חיים ולא ברור לי מדוע עד היום מלבד המשחק הסיזיפי בתרופות למיניהן לא נמצאה פרוצדורה שיכולה להוביל לשינוי משמעותי במחלה? האם נגזר על מי שחווה מחלה כזו לבלות את שארית חייו כמוגבל? מוכנה ללכת מאוד רחוק וכמה שצריך כדי להוביל לשינוי במצב הכללי שלי ולא יודעת למי לפנות מלבד פסיכיאטרים שלא יודעים לתת תשובה אחרת מ-פשוט לחיות עם זה. אשמח לכל פיסת מידע שתוכל לקדם אותי

כמי שגם עבר מצב פסיכוטי ואכן אני עדיין מוגבל בהרבה מוגבלויות אף שכבר עבר כמעט שנה מאז שיצאתי לחלוטין מכל הפסיכוזה והשאריות שלה, אך עם התרופות המתאימות אפשר להתגבר על הכל כמעט בלי ניתוחים מיותרים שיכולים בחלק מהמקרים רק להזיק, אלא שזה לוקח בדרך כלל הרבה זמן עד שמתגברים על ההגבלות בעזרת התרופות, ואין מה לעשות- דרוש הרבה סבלנות, והחצי שנה הראשונה אחרי המצב הפסיכוטי היא הכי קשה, ובחלק מהמקרים אפילו שנה ואפילו שנתיים, שלפי הידוע לי אחרי שנתיים עם הכדורים מגיעים לרמיסיה מלאה, כלומר להחלמה לגמרי מהקשיים עד שבחלק מהמקרים אפשר לשקול את הגמילה מהכדורים, אך בכל המקרים לפי הידוע לי (והדוקטור מן הסתם יפרט יותר) דרושה לפחות חצי שנה בשביל להגיע להחלמה. ואחרי שחצי שנה זו עוברת, (וכפי שכתבתי-לפעמים יותר)- אפשר כבר לראות את הפירות הטובים שמתחילים לגדול כתוצאה מהכדורים המתאימים. כך שמה שכתבת ש״אני יודעת שלא אוכל לחזור להיות האדם שהייתי לפני ההתקפים” זה לא מחייב. אמנם במחלה כמו סכיזופרניה זה לכל החיים אבל בהחלט אפשר בעזרת הכדורים להתגבר גם על זה. נסיים באיחול מעומק הלב (וכמי שחווה את זה גם על עצמו אני מאחל זאת באמת) שתרגישי טוב תמיד ושתתגברי על מה שחוללה הפסיכוזה ודומיה לכל השלכותיה.

שלום לשניכם תשובתו של מני כנה ונכונה. לנסות לקבל טיפול קסם כאן ועכשיו זה לא מציאותי בטח לא ניתוח עם תאי גזע כזה או אחר שנשמע כמו מדע בדיוני. המפתח נמצא אצל הפסיכיאיאטרים אך גם אצלך! לא להרים ידים ולנסות לחזור לתיפקוד על פי ההמלצות- לא משהו מלחיץ ומאתגר מידי! בהצלחה!

הבת שלי בת 4.5 משחקת רוב הזמן רק על הילד בגן שהוא על הרצף האוטיסטי !וזה מפריע לי מאוד , למה הילדה שלי ??! רוב הילדים לא מתייחסים אליו כי יש לו הפרעות . והבת שלי בוחרת בדרך הקלה במקום להתמודד עם ילדים משחקת איתו . איך אני מוציאה אותה מהמצב הזה ? בגיל 4.5 אין לה קשר עם חברה אחת שהיא אוהבת .רק האוטיסטי. ובבקשה אל תשפטי אותי. יש. לי עוד ילדים והילדה לא מתנהגת כמוהם חברתית איך אני משחררת אותה ממנו ! ???

הי עומרית, אני לא שופטת אותך אך עדיין שאלתך העציבה אותי, מכל מיני סיבות. הסיבה העיקרית וזו שקשורה בך ובילדתך היא כי נרקמה חברות יפה בין ביתך לילד אחר, ואת מסיבותייך מתקשה לראות את היופי שבזה ולהנות מזה וזה באמת מאוד חבל - גם עבורך וגם עבור ביתך. את צריכה להבין שברגע שהילדים שלנו עושים את שלהם, עם היופי הטבעי שמתלווה לכל מה שהם עושים, ואנחנו ההורים רואים ביופי הזה רק דברים רעים, מפחידים מדאיגים - אנחנו מקלקלים להם ולעצמנו את שמחת החיים הטבעית הניתנת לנו במתנה... אני חושבת שלהצליח להסתדר עם ילד כזה בוודאי מצריך גם הרבה מאוד כישורים חברתיים שאין לילדים אחרים, סובלנות ויכולת מדהימה להתחבר. אני גם בטוחה שהיא לומדת ומתפתחת דרך הקשר הזה לא פחות מאשר אם הייתה בקשר עם ילד אחר. אז אני באופן אישי לא חושבת שאת צריכה לעשות דבר מלבד ללמוד לראות את היופי שמתרחש לנגד עינייך - ולפעמים עבורנו ההורים זו לא עבודה כ"כ קלה אני יודעת...ובמובן הזה באמת שלא שופטת אותך. אמא יקרה, למרות שאני לא עונה על שאלתך באופן ישיר (איך לשחרר אותה ממנו), המחויבות שלי בפורום הזה היא אלייך ולביתך ולכן אני אענה לך את מה שבעיני נכון לעשות על כן תשובתי.. (זה לא סותר את זה שאת יכולה ליזום ולעודד מפגשים עם ילדים נוספים אחרי הגן, מה שבד"כ עוזר לחבר בין ילדים גם בשעות הגן). בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי בהריון בשבוע 16, בסקירת מערכות שבוצעה השבוע נמצא right aortic arch אני ממש מודאגת הבנתי על כל מיני בעיות שעלולות להיות כמו טבעת וסקולרית ,תסמונת די ג'ורג' ועוד. אני אמא לילד אוטיסט שצריך את עזרתי . מה הסיכון מול הסיכוי לבעיה והאם כדאי לבצע הפלה

שלום, קשת אאורטה ימנית הינו ממצא לא נדיר בבדיקות אקו לב בהריון כמו גם בבדיקות שגרתיות, כאשר ממצא זה אינו מלווה במומים אחרים (גם לבביים וגם אחרים) אנו מתייחסים אל זה כממצא מבודד, כלומר שההתייחסות הכוללת הינה רק לקשת אאורטה. כממצ א מבודד, הקשת הימנית בד"כ הינה ממצא שפיר שברב המקרים אינו יוצר בעיה אולם ישנם מצבים בהם מיקום הקשת הימנית בשילוב של דוקטוס שלא נסגר או מלפורמציה עורקית אחרת(דיברטיקולום) יוצר קשת סביב האאורטה(אבי העורקים)והוושט, הדבר בא לידי ביטוי בד"כ בתינוקות בנשימה רעשנית ,סטרידור,שיעול,דלקות ריאה וכדומה. בילדים יותר גדולים בד"כ בבעיות בליעה למינהן. שיעול לסרוגין אינו ממצא נפוץ במצב של טבעת הנגרמת מקשת ימנית. יחד עם זאת הבירור של עורקים הממוקמים בצורה לא תקינה באבי העורקים אינו יכול להתבצע רק באקו לב ולכן דורש בירור יותר מקיף. לגבי השכיחות עם מומים נוספים.... נכון הוא כשיש מומים גנטיים מסויימים, השכיחות של קשת ימנית הוא יותר גבוה, אולם בת'כלס רק כ 90-95 אחוז מכל העוברים עם קשת ימנית בריאים בכל אספקט אחר (Peng R, et al. Prenat Diagn. 2017 ) קשת ימנית לכשעצמה בד'כ אינה ממצא מגביל. כדאי מאד לבצע בדיקה גנטית.וכמובן אקו לב עובר. בברכה, ד'ר דן הדס קרדיולוג ילדים

ד"ר תודה רבה על תשובתך. רציתי לשאול במידה ולא יימצא ממצא נוסף ,כל העניין שכתבת שיכול להיות מקשת ימנית לדוג' שנוצרת קשת ואז יכולות להיות בעיות נשימה או בליעה בהמשך..זה לא בעייתי? זה לא פוגע בבריאות הילד? בליעה נשימה ,זה לא סיכון מלכתחילה ?

ועוד שאלה אוכל להגיע אליך להתייעצות פרטי או דרך הקופה על נושא זה?

קשיי נשימה או קשיי האכלה הם אכן בעיה שעלולה להיווצר אולם סיכוייה נמוכים והיא ניתנת לפתרון ניתוחי. למרות שאנו רוצים רק את הכי טוב לילדינו....לא תמיד אפשר לנבא איך דברים יתקדמו...

לגבי ייעוץ בנושאי עוברים, ד''ר ברעם וד'ר גורדין קופילוב הם הכתובת.... בהצלחה

ביצעתי מי שפיר וצ'יפ גנטי רגיל, הם יש צורך במשהו מעבר לכך בכדי לשלול תסמונת די ג'ורג'?

חשוב להתייעץ עם גנטיקאים

יום רביעי, בחירתי לקרוא לכתוב פה וגם לשלוח, כעת, כפי שאני תופסת אותה, היא לא רציונאלית. כל-כך קשה לי כאן, עד שמצאתי את עצמי הולכת ברחוב ופתאום בלי שום בקרה יוצאות ממני זעקות שבר. כנשחטת. מול כלום. שקט בחוץ, אבל בעולם המקביל... ראשית, שירה - ארשום מחשבות קשורות לתכנים המיוסרים שהבאת לכאן בהמשך. טוב? מניחה שהצלחת להבין שגם סוריקטה באה מעולם הנפש האנורקטית. וכל הבלה בלה של האומניפוטנטיות וכו’ וכו’. וגם מהעולם של מגוון ההפרעות הדיסוציאטיביות. בראשית הדרך, עם כמעט אפס תפקוד בכל תחומי החיים. אודי, בהמשך לתגובתך לשירה. אין אני יודעת איך שירה כעת. מניחה שמאד לא בטוב ומאד מדאיג. באמת ממש רוצה להשאיר לך, שירה מקום מלא שיח מול אודי, ולא לקלקל. ובכל זאת, כותבת כמה מילים בהקשר שבי. בנפרד. הן שלי ובמחשבה על. אודי, מהמוכר לי בי, בפרקי הזמן בהם אני שוהה בכעסיי – ייתכן שאהדוף תגובת ‘זה בסדר לכעוס, לתת מקום לכעס וכד’’. אולי, כי, מילה פשוטה מידי ‘כעס’. אנחנו במימדים אחרים של רגשות. אולי כי משהו באופן הזה של הכעס הוא קיצוני, חריג, מאד אלים ומשובש ולא בסדר, לפחות כפי שאנו מרגישים. הצעת להיזכר ברגעים הטובים. ובכן, מבחינתי - ייתכן שלא אוכל כלל למצוא ולהיזכר בהם. גם אם יהיו מול עיניי. הם יהיו מנותקים להם אי שם. הגשר לא עובד. הוא לא עובד. ברגעים כאלה, תפיסתי היא, שאמירה בסגנון יכולה להתאים אם היא באה נגיד מכיוון אמא טובה דיה, ובסמוך לאירוע נקודתי מסיום. בהיות קטנים, כשהסביבה כולה סך הכל רכה למדי. כשאחריה, במצב הבריא והתקין בדרך כלל, בא ה ‘אפשר לבחור אם להמשיך לכעוס או לעצור את זה’. אבל ישנן נקודות מסוימות, בהן ההרגשה היא שאמא באה מאוחר מידי. בגדול מאוחר מידי. אחרי שהכעס תפס מימדים של זעם כמעט חסר גבולות. ואין ספיגה חיובית בכלל. להיפך. כמו שתינוק יחוש מאוים ויזדהה בה בעת ויתקיף שד שאינו מניב. יעיף את המוצץ ויצרח. יכנס למעגל של פגיעה עצמית וירעיב את עצמו. אנחנו ניוותר חסרי אונים. עוד לא הצלחתי למצוא דרך לנתב אותו את הכעס מהסוג הזה. לא כל שכן בהיותי גם על הספקטרום האוטיסטי. ואולי לא כל כך אפשר, אבל כן אפשר להקטין סיכוי ליפול בו. בעתיד. יודעים מה - הייתי נותנת מקום גם לחוסר האונים. של שני הצדדים. ובכל זאת איכשהו מקווים לשים לזה סוף. ואין כוונתי למוות. מותר עוד מחשבות עלייך, שירה? המילים הן מעולמי, ושילבתי בו את דמותך, אך אולי תוכלי למצוא בהן התאמה עבורך. הייתי מכניסה פה עוד מישהו. עבורך, שירה. בנישה של הנכות הזו. הגם אם זמנית. בשלב ראשון בדמיון. לעתים אני מכנה את הדמות החיצונית המדומינת הזאת - חונך. מישהו שיכעס בשביל. שיחמול למען. עניין עדין וסופר מדויק. אולי. המישהו הזה, שאולי אינו המטפל ואינו המטופל, אמור איכשהו להצליח להיכנס דרך חרך צר מאד, שאחרת, אף הוא יחווה כפורץ כל גבול ואנחנו שוב בתוך שחזור בעל מימדים גרנדיוזיים. ובכל זאת, בעיניי, משהו מזה צריך לקבל איזו מציאות. מישהו שיחבק ברמת ההולדינג. אולי. מישהו שירים טלפון למטפל ויאמר – תראה, שירה במצב מזוויע, איך אתה משאיר אותה ככה. אפילו יישמע קצת מאשים, אך דואג. אולי לך, שירה, יש גם משאלה גלויה או סמויה שאתה, אודי / מי ממכריך / מישהו מאיתנו, מהמערכת, יפרוץ את המעגל ויצור קשר עם המטפל שלך? אני לא יודעת. להכיר משאלות זה בסדר, לא? אולי גם ישנה משאלה שהמטפל יגיע עד אליך. אז אני מדמיינת מישהו שייקח אותך, שירה, ברכב עד לנקודה, כמו אמבולנס שמסיע גופה בגסיסה, עד לקליניקה של המטפל וייתן לך יד כמעט עד הדלת. המישהו הזה – זה יהיה תפקידו לרגע בחיים של שירה. הוא לא ימשיך קשר הדוק. הוא יבוא, יגשר ויעזוב אחר כך את המערכת ולא יתערב בזמן הקרוב. המישהו הזה יוביל אותך, כי הוא שומע את התקווה. את הכמיהה. כי הוא שומע כמה את, שירה, מתגעגעת, וצריכה, כי הוא מרגיש עד כמה שירה כן רוצה להיפגש עם המטפל, כמה היא מאד מאד מתכוננת אליה וזקוקה לו. להתמוטט אצלו. להחטיף לו מכות הגונות ולמצוא אותו מחבק (במילים...). אם זה לתת לכעס מקום – אז זה. להרשות לעצמך לגלות שהוא התגעגע. גם אלייך. וגם - שתוכלי להרגיש בלעדית בתוך הפגישה עצמה. אולי. אולי תדעי זאת אחר כך. עשוי להיות סצנריו כזה. עשוי להיות. איכשהו צריך לעזור לו להיות. צריך אולי גם לנסות לבדוק באומץ מה באמת יקרה, למרות החרדות העצומות. הרעיון שלי אינו תלוש. היו אצלי מקרים ספורים של התערבויות מציאותיות. מתוך מצבים רבים רבים. בלי להגזים - היו אלפי נקודות כאלה. בחלק ניכר מהם, סוג של פיצלתי את עצמי לשני מישו- ים - אחד שלקח את השני, מתוך אמונה קלושה של צד אחד, שהמטפל הוא טוב בסך הכל. ולא, לא האמא שגררה את הילדה החולה שלה לטיפול כי הילדה דפוקה. מישהו שהוא פרו הצלת הילדה. בכל מקרה, בתכל’ס גוף אחד וראש אחד. אתם יודעים מה – אולי בשונה מאחרים פה – אזניי, מכל המילים, שומעות הכי חזק את הדברים האלו בשירה. התקווה. שששש בשקט. בחלש. לא אמרתי. אפחד לא שמע. תקווה. אמרתי לא פעם שהייאוש יודע לתפוס נפח דווקא כשהתקווה מאד גדולה. תופס נפח ומאפיל עליה. הם באים בצמדים. מה שאני מכירה מעצמי הוא שהרעב יכול להית עצום, אבל אולי אסור ממש להאכיל. לפחות לא בגלוי. מותר, אולי, רק אינפוזיה לווריד, אולי בשילוב עם הנשמה, בחוסר הכרה (מקביל לדיסוציאטיביות לצורך העניין) וגם במינונים מדודים מאד. עד שאפשר לקחת ביס ראשון. ללעוס (אאוצ’). לבלוע (עוד יותר אאוצ’) לקוות שהנפש תיתן הסכמה לקיבה לעכל ולהוביל את המזון להמשך הדרך. היא לא תמיד נותנת אישור. היא לא תמיד נותנת. אולי בשביל שכן תיתן אישור אנחנו צריכים לאכול חבויים או בלי שאף אחד יידע, או כאילו בלי לעשות עניין מזה. לא, אנחנו לא תלויים. (אנחנו כן, ובאופן מיוחד, אבל אולי צריכים לשחק אותה שלא). כל-כך מתסכל. ואני, אולי גם מילותיי הרבות הגזימו. שירה, מושיטה לך יד ומילים ולב. מנסה. אביב, כתבי חופשי כרצונך. אם אמשיך להציץ פה, אצטרך לסמוך על אודי. שתינו, כך אני מבינה, עברנו מול כאן שחזורים אימתניים. את הרגשת נצרבת באש לוהטת ומכלה. מניחה, שהיה שם סוהר רשע שחיסל לך ת’חופש (אפרופו הניסוי שתיארת בסרטון המקושר לאתר שלך, אודי). גם אני מצאתי את עצמי בהקשר חודשים ארוכים הולכת ברחוב ומתוך השקט נפלטות ממני זעקות שבר מאמצע שומקום. ראי - היות שאת, בעיניי, דמות מאד מאד מובילה וסוחפת פה, כנראה הכי, פשוט כי ככה זה ברגש נטו, והיות שנמצאת גם במקביל בטיפול ארוך ובאינטרנט - כמו רובנו - ייתכן ובחרתי גם אני להפנות אחריות מסוימת לכיוונך. אולי דמויות מובילות מגדילות את הסיכויים לאכול אותה בעוצמות שמרגישות פחות הוגנות. לחטוף אותה בשביל כולם. למרות שחלק מהדברים לא מיוחסים אליהן בכלל. אולי. מן הסתם, לכל אחד אחריות, ובפרט גם לי. בלי להתווכח, ובסדר גם להישאר חלוקות או שונות (מומלץ, בעיניי, אפילו) - משאירה לכולנו לחשוב, ולא פעם אחת, אלא באופן תהליכי, האם הסדר המתאים עבורנו, עבור כל אחד באופן אישי, הוא להביא חומר גלם ראשית לכאן ואחר כך לטיפול (בהנחה שנמצאים כאן אנשים בטיפול), קרי לזעוק *את זה* פה בשלב ראשון. או, ההיפך (עם החרדות העצומות שמתלוות לכך) להביא גלם לשיחות, ואז לדבר כאן *על זה*. או, לפחות, לחשוב מול עצמנו על מינוני ואופן השימוש. האם דרך קבע? האם מעת לעת? האם בכל שלבי הטיפול, האם מתישהו זה ישכך, ייפסק? העד הזמני יכול להיות דף נייר ממשי ועט ממשי ואולי גם מקום מחבוא ממשי. אם כי, בסבירות מסוימת ייתכן שלא העד בלבד הוא הוא הדבר. אמרתי את שאמרתי, אך מניחה שאם כבר נעולים על הקיים, האפשרי והכללים המוכרים - כך יישאר. מבינה את ההרגשה שמה שיוצא הוא טיפטיפונת. לדעתי, איכשהו כולנו חוששות שאם יבוא הצונמי הגדול – לא יהיה שום מיכל עבורו. בפרט בטיפול. גם שמתי לב שהניסוח שלי הוא ‘או’ ולא ‘גם וגם’. אולי זה בגלל שאני, אדם חלש שאינו מטפל נפשי, יכולה להתבלבל מספירלות. כאן נכנס הבלבול שלי בין אמת ושקר. מניחה שגם לקונפליקט בין הרגש להיגיון יש תרומה. אביב, עזבי שנייה אותי. אני לא פונקציה. אולי שכל אחד יישאל את עצמו איזו מהאפשרויות נותנת לו מול עצמו (לה מול עצמה) יותר מקום וכבוד לכאב האישי שלה. וגם כמה ממנו. כל אחת כפי שהיא מרגישה ברגע נתון. באיזה מהמקרים יש סיכוי שיאזינו לנו יותר? האם אנחנו מחפשים אוזן? האם אנחנו מחפשים שותפים לחוייה? האם אנחנו בכלל רוצים שישמעו, אך יחרישו, עד שנרשה אחרת? או שלל אפשרות מגוונות. כמה מזה וכמה מזה? איך הקריאה שלנו תתקבל ברצינות ולא ‘זאב זאב’? אבל בשורה התחתונה – הגם שניתן לעצמנו שלל רציונל שמסביר את פעולותינו - אניח שההיגיון פחות יעבוד כאן. אם קיים דחף עצום לצעוק אז נצעק. ואם מישהו מרגיש זקוק לזה שנים רבות. אז שנים רבות. או כל החיים. מניחה שגם כמה וכמה מהפיכות בעולם עבדו ככה. אז מי אני שאומר. אני, למשל, לא מפסיקה להרגיש, שיש בי, בדרכי הסבוכה, חלק שמבטל אותו, את הכאב שלי, אדיש אליו וכנראה שמשהו מזה עובר באופן לא מודע ובפועל יוצא שהוא חסר חשיבות. גם כאן. ייתכן שיש צד שסוגד לו? אין לי מושג. באשר לטריגר - כנראה שאצא חריגה בדעותיי - הייתי בוחרת להשמיט את המילה ‘טריגר’ בסמיכות להודעות ספציפיות, כי לעולם אין הכותב יודע אם היא כזאת או לא, ואינו יכול לקבוע. מצאתי, לפחות מול עצמי, שאין שום קשר בין הופעת האזכור בכותרת ההודעה, או אי-הופעתה, לתגובתי הפנימית כלפיהן. יש כאן הודעות שלא קראתי, פשוט לא יכולתי, כי עם תחילת הקריאה ראיתי שאיני מסוגלת לשאת.ולפעמים פשוט לא הצצתי. גם אלו פרמטרים. ישנן הודעות שנכתבו כביכול בתמימות בכלל לא קשורות אליי או עליי אישית בשום צורה, ויש בהן משהו שלוקח אותי למקומות מאד אפלים. אדרבא, השימוש במילה ‘טריגר’ עוד עשוי להוביל אותנו לחפש היכן הוא מסתתר. אז מבחינה זאת, איני מתחברת כל-כך לכלל ה’טריגר’, שמאפיין שנים ארוכות פורומי תמיכה של מתמודדות. מחפשת, עבורי, משהו שיבחין באופן מובהק בין הווי הפורום הזה, לאחרים. אבל גם יותר מזה. המאבק על היות אינדיבידואל. אינטרנט ואנונימי, לך תהיה אינדיבידואל... ובהמשך לעניין הקונפליקטים – אודי וכולם - במהלך החופש התבוננתי, ברפרוף אמנם, בסרטונים שלך, אודי: אכלנים גרועים ואכלנים טובים, האינטרנט בהקשר להמון ולהיפנוזה ועוד. קראתי במקביל מעט חומר על תהליכים בקבוצות (במבי, חושבת עליך). מציאותיות, אמנם. חוששני שעדיין, בעיניי, האינטרנט (בכללו גם פייסבוק וגם ווצאפ בהם השמות והפנים מובהקים וחלקם מוכרים מוכרים) קצת יכול לתעתע בהקשר של אני וזולת. בייחוד כשמצרפים רגשונים. ובייחוד את שכמותי, שהקטע הזה בין כה וכה תלוי על בלימה. אם כך, הקונפליקטים שאני חשה בהם ורשמתי אותם לעצמי במהלך החופשה פה - רגש VS היגיון המון VS אינדיבידואל איפוק VS אימפולסיביות, או, מופנמות מול מוחצנות והערבובים שלהם. בינתיים אלו. ענייני זמנים אצלי בטיפול – בניית אמון חלקית – שבע שנים נראה לי. לינק ראשון, קרי, ההרגשה שהיה חיבור במוח שהחזיק לשביב שנייה, ושבכלל משהו נכנס פנימה, לא זוכרת כמה זמן, אבל כן זוכרת שכבר ירדו לי מהכיס הרבה עשרות אלפי שקלים בשביל השביב הזה. ואני חשבתי לתומי שאחרי 20K אני יוצאת מסודרת – לומדת, מקימה משפחה, עובדת... ובכלל ידעתי שזה מה שעבר לי בראש בראשית הדרך, רק אחרי כמה וכמה שנות טיפול. זה לא שהמטפל קיים לי בפגישה ואחר כך אני מאבדת אותו – בהרבה פגישות אני פיזית שם והוא פיזית שם והוא ‘לא קיים’ גם ברגעים האלה. קרי, אני לא מצליחה להחזיק ייצוג כלשהו שלו גם כשהוא ממש ליד. וגם כשאני מתבוננת בו, הדמות שלו מעוותת. זאת רמת החרדות הגבוהה. מנגנון הדיסוציאציה – כן, מבאס שאחרי תקופה של טיפול הוא מרגיש לעתים עובד חלקית בשונה מפעם שהוא היה הכל. לומר אם זה טוב או רע, להחלטתכם. בכל אופן, גם עם מנגנון כזה המציאות באיזה שלב באה עם המכה החודרנית שלה. אז, אולי, עדיף קצת להתיר אותו. נזכרת שוב ושוב כמה אני פוחדת מאד מאנשים. כמה חזרתי לבחור בבדידות. בעולם בעלי החיים. קניתי בובה רכה השבוע. היא נחבאת בארון ומידי פעם ניגשת אליה ומתקרבת. אין לי שארי בשר ולא דור המשך. הזמן עשה את שלו ולא יוכל להיות. זה אולי לא הישרדותי. היום היה לי זמן לכתוב. מי יודע מתי יהיה שוב בשנה הקרובה. כבר בכלל לא יכולה לקרוא או מחוברת למילים שרשמתי למעלה. נכון לא הבנתם? גם אני לא. וגם כרגע נראה לי שלא אהיה מסוגלת לעכל המשכים של אחרים וכבר ננעצת החרב בסיבוב. וכנראה שגם לאורך יש אפקט של מחיקה משל עצמו. סוריקטה

המומה המון נכון חוץ מהשאר שלא הבנתי אבל לא נורא גם כך אני לא תמיד מבינה הכל תודה יםה שלי

קשה לקרוא הכל ברצף..אז קראתי בחלקים. ומתחשק לי לשבת לצידך אפשר?? ולספר לך שגם אני קניתי בובה שעוד לא חיבקתי למרות הרצון העז. מה זה אומר? אין למ מושג כרגע. מחבקת אותך בשקט רק אם מתאים..אם לא אז לא.

סוריקטה יקרה שלי, כמעט שאין לי מילים או נשימה או אוויר ואיך אני מרגישה ששתינו התערבבנו והראש מסתובב ואני שבה וקוראת ואת עומדת מולי בכאב שלך-שלי עד שאיני יכולה לשאת את המחשבות על כמה קשה לך ואיך הכל צועק בתוך פסקאות כל כך בהירות וכתובות כמו מסה או פרק בספר (סוריקטה תכתבי... תכתבי). אולי אני ממהרת לכתוב מבלי שהבנתי הכל, אבל אני רוצה שתדעי שקראתי ואני מלאת תודה על המילים שלך. זה לא כעס, זה זעם מכלה ואלים וכן, לתת לגיטימציה לכיס יכול להיות מכעיס וממעיט בתחושה עצמה. זו לא תחושה, זו החיה שנשחטת, משהו גולמי, ראשוני, מכלה כמו סרטן. וניסיתי לשים לזה סוף אפילו במוות אבל נכשלתי. וגם אם אגיע אליו לא אתמוטט כי בחוץ הכל שקט, לבוש מוקפד ומחרוזת פנינים במקום סחבות ודם וחתיכות בשר ומתחת לבגדים עור פצוע. לא רואים ולא שומעים. הכל רעב גם אם אוכל בסתר . כמו עונש. כן, אם מישהו היה לוקח אותי, אם מישהו היה לי גשר כדי שאדע שזו אני, שזה נכון ואמיתי. אם מישהו היה מאמין שלבד אי אפשר שזה לא תלוי רק בי שאני מבקשת הצלה. שאין לי כח. סוריקטה, למה כל כך קשה לך כאן? תודה שראית אותי שירה

הי שירה, מכירה את זה שלא רואים ולא נראים מתמוטטים מבחוץ. כביכול נראים שלמים ומטופחים. אבל את יודעת, מטפלים יכולים להיות רגישים ובמיוחד לרגע הכניסה שלך לחדר. במיוחד אחרי אסון כמו חופש כזה שהיה אצלכם. הרגע הקטן-עצום בו את עוברת מהחוץ למרחב הביניים. מבחינים במשהו בתנועות הגוף, הידיים, הצעדים, מנח הראש, זווית העיניים. האימה והזעם בעיניים המוסוות. ברוח שאת סוחפת איתך. רואים ו/או מרגישים את זה. מי שיש לו רגישויות גבוהות כאלה, כנראה כן יכול לראות. שירה, אין מישהו שיודע שאת בטיפול ויש לו מושג על מצבך? ההורה הנוסף, אולי? יש לכם ילדים משותפים. אצלי יש (אולי זה קור העכביש שלי). כי אני אדם כל כך בודד ולא עצמאי. המידע הזה של היותי בטיפול וגם פרטי המטפל היה אצל המעטים שהכירו אותי. איתך, סוריקטה

ושוב מילים שלי (באסה), אבל אמתין לתגובה של אודי, באם ייבחר. ייתכן שבשורה תחתונה דיברתי, בין השאר, על דיפרנציאציה של העצמי. מוצאת קשר בין הרשום לעיל לויתור על העולם המקביל (כאן) מול המציאות. לא בטוחה. איכשהו אני חושבת שאולי גם יש לבחון איש ואיש, אישה ואישה, את רמת ההישענות על האינטרנט לצד ההישענות במציאות. סוריקטה (בראש חתמתי את שמי האמיתי וגם זה אומר את דברו)

תודה מיכל, מבינה לחלוטין את הקושי להבין עיסה וגוש עצום של מילים. מבינה את הרתיעה שזה יוצר. בכל זה, לו הייתה זו מציאות, אפשר היה להביט לי בעיניים ולראות ולגלות. משהו יפה, כנראה, דווקא. פריזמה אחרת. הבובה - יש לה צורה מאד מיוחדת והמטפל שלי פירשן אותה וזה אוף. ובכל זאת, אחת רכה ומתוקה וצבעונית. תודה, 'סוריקטה'

תודה על ההקשבה. חטולית יקרה. שלך, סוריקטה

סוריקטה יקרה. אולי לא הבנתי נכון..אבל למה את חושבת שהאורך הוא גרוע?? למה לרדת על עצמך כל הזמן??? וכן בטח שרואים משהו יפה. לא מבינה..אני בעייתית בלקרוא בבת אחת!! לא את. הכתיבה שלך ברמה גבוהה, ואני עם בעיית קשב וריכוז אז לי זה קשה ולכן קראתי בחלקים זה הכל. הבובה- זה דבר רך ונפלא וטוב שיש לך. אני קניתי אותה רק ממש לא מזמן, רכה וצבעונית גם שלי😁הדבר היחיד שהעזתי לקנות היה כלבלב, דובי ועד שהצלחתי להגיע לדבר האמיתי לקח זמן!! ואספר לך שאצלה השארתי את הדובי הראשון שהבאתי לטיפול והוא נשאר,שם על הספה...הוא היה עזוב, ילדיי לא רצו אותו. קצת מרופט ולא שחקו איתו מעולם והעדיפו דובונים אחרים..אז הבאתי אותו אליה.. משהו סמלי שכזה וכעת תוהה אם לקחת אותו או להשאירו שם...אולי ישאר שם.

הי מיכל, יש בי כל מיני מחשבות על האורך המוגזם, בעיניי. חלקן, מניחה, קשורות לעולמי. אולי, אם תרצי, ספרי פה בהמשך אלו מחשבות יש לך בקשר להשארת או לקיחת הדובי הוותיק, שחווה פיסה נאה של היסטוריה משותפת מחדר הטיפול? סופשבוע נעים, סוריקטה

הי סוריקטה, הי לכולן, הדברים שכתבת, והתגובות להן, כל כך חזקות ומשמעותיות, שרק אניח כאן את היותי קורא ונוכח, מבלי להוסיף תוכן. (זה המקביל ביורת לקשר עין, למבט, כך נראה לי). אודי

פורומים בנושא אוטיזם
פורום קרדיולוגיה - מבוגרים
ד"ר דני אליאן יענה על שאלות הגולשים בנושאים הקשורים למחלות לב במבוגרים,...
פורום קרדיולוגיה וצנתורים
ד"ר ארתור קרנר ישיב על שאלות הגולשים בנושאים הנוגעים למחלת לב כלילית, גו...
פורום ניתוחי לב
מנהלי הפורום ישיבו על שאלות הגולשים בכל הנוגע לתחום כירורגית לב: ניתוחי...