אילמות סלקטיבית

בהתחלה ביתי לא דיברה איתי הלכתי איתה כל יום לגן, ולא ויתרתי, הייתי איתי בחדר צדדי, ואמרתי לה שהיא יכולה לעשות רק תנועות שפתיים של המילה שלום, אחרי שבוע היא עשתה זאת, וזכתה למדבקה בלוח, כשהמטרה אחרי הרבה מדבקות לקנות משהו שהיא ממש ממש רוצה, אחרי שעשתה תנועות שפתיים הייתה מטרה הבאה שאפילו רק תלחש, ככה כל יום עשיתי זאת לא בכעס, בהמון חיזוקים וסבלנות, אחרי כמה ימים היא לחשה שלום, על הצלחה זאת היא קיבלה מדבקה על אי הצלחה לא לתת מדבקה, ולומר שלא נורא בטח מחר היא תצליח הרי היא מאד מוכשרת. המשימה הבאה שלה הייתה לומר בקול, בצד את המילה שלום. אחרי כמה ימים היא אמרה את המילה שלום, וקיבלה על ההצלחה הזאת מדבקה. אחר כך עדיין בצד אמרתי לה לומר איך קוראים לה,רגע שעשתה זאת קיבלה שוב מדבקה בלוח. ואז הזמנתי בצד (הכל בגן)חברה טובה שהיא בחרה ואמרתי עכשיו כל אחד יאמר שמו, אני אמרתי ראשונה, החברה אמרה שנייה, וביתי אמרה שלישית. על כל הצלחה אמרנו כל הכבוד, איזה יופי, והיא קיבלה מדבקה. השלב הבאה צירפתי עוד 3 חברים עם המון הומור, וחיוך אמרתי אני יודעת איך קוראים לכל אחד, פשוט אמרתי שמות לא נכונים, והם צחקו, וביתי צחקה, ואז כל אחד אמר את שמו. אחר כך עברנו למשפטים. כל ילד בתורו אמר איזה צבע הוא אוהב. איזה חיה הוא אוהב ולמה, הכל עדיין בצד. על ההצלחה שוב נתתי מדבקה. השלה הבא היה לעשות זאת בשטח הגן, בהתחלה זה לא הצליח, אבל לא התייאשתי, ואפילו שהיא בכתה ולא קיבלה מדבקה, חיבקתי אותה, ואמרתי לה שבטח היא תצליח מחר. פשוט השקעתי כל בוקר 20 דקות לערך לפני לכתי לעבודה. ואז זה הצליח, אמרתי לדוגמה מי מכיר את יובל המקורזל, ואז הילדים צחקו, וביתי אמרה, לא המקורזל המבולבל, וככה במשך כמה ימים. ואז צרפנו את הגננת, במשחק זכרון שבו השתתפתי אני, הגננת ומס 'ילדים היה צריך לומר את ההברה הראשונה של מילה, או אפשר להתחיל מהצליל הראשון של כל מילה, על הצלחה התקבלה שוב מדבקה. אחר כך עברנו למילים, אחר-כך למשפטים. כשזה הצליח, החלק שלי בגן נגמר, השרביט עברה לגננת, שעשתה זאת מצויין בלעעדיי, בהתחלה שוב עם הצליל הראשון של כל מילה, אחר כך הברה אחר כך מילה ואחר כך משפטים שלמים. הגננת כתבה לי על דף כל יום על ההתקדמות, ועל כל התקדמות היא קיבלה מדבקה, כמובן שעל ההצלחה הגדולה קבענו שהיא תקבל מתנה מאד גדולה שהיא מאד רוצה לאורך כל התהליך דאגתי להזכיר לה, שהיא תקבל בסוף מתנה ענקית ושאנחנו ממש מתקרבים אליה היום היא עדיין לא מדברת עם כל הצוות, אבל התקדמנו, פשוט לחץ חיובי ועיקש מידי יום אני לא פסיכולוגית, אני אמא לילדה עם אילמות סלקטיבית. זה היה טוב לבת שלי, אינני יודעת לגביכם, אבל לדעתי, שווה לנסות, ולהתייעץ לגבי השיטה. אני לא ויתרתי, מידי יום!!במשך שלושה חודשים, אבל הסיפוק הוא עצום. אני מקווה שביתי תמשיך לדבר כי לפעמים יש בדרך נסיגה, אבל צריך להיות חזקים ושוב אומגה 3, ואולי גם צריך קלינאית תקשורת, במידה ויש קשיי שפה, אז הבטחון בשפה של הילד יורד, וצריך לחזקו. עידכון: היום אחרי חודש נוסף ביתי מדברת בגן עם הילדים והצוות, מעט מאד, בקשתי מהצוות לדרוש ממנה בעדינות לענות במילים, ולא עם סימנים, אבל זה עכשו אחרי כמה חודשים של עבודה יום יומית איתה.העקשנות שלי הייתה משתלמת.

שלום לך, הייתי רוצה לדעת מה מצב בתך היום, וכמה זמן היה התהליך שאותו ציינת, האם יש לך טיפים נוספים ? או כל דבר אחר שיכול לעזור . תודה מראש , אמא לילד עם אילמות סלקטיבית.

לא להתייאש, לכי עם ראש זקוף בטוחה בעצמך. ביתי טופלה בטפול התנהגותי קוגניטיבי, היו היא מדברת בגן ואפילו שרה.(טפו,טפו...) הטיפול ערך כארבעה חודשים, זה יכול לקחת גם פחות וגם יותר, אבל בכל מקרה אל-יאוש. היו פסיכולוגים שאמרו לעזוב אותה, לא לומר לה לדבר, כשתדבר אז תדבר, ואני לא הסכמתי עם הגישה הזאת. ניסיתי גם טפול בהבעה ויצירה וגם הוא לא עזר. מה שעזר זאת העקשנות והסבלנות הרבה שלי כאמא שלה. נתתי לה המון חום ואהבה, הזמנתי הבייתה קבוצות קטנות של ילדים וחיזקתי לה את הבטחון החברתי קודם כל בבית. נתתי לה אומגה 3- יש בסירופ פירות, מחקרים מעידים שזה מקטין חרדה ודכאון. לקחתי אותה במשך כחצי שנה לקלינאית תקשורת לחיזוק השפה והבטחון שלה בשפה, הרי היא לא דיברה שנה. לפני תחילת הטפול בספטמבר העברתי אותה לגן חובה עירייה אחר, גן אוהד הרבה יותר מהקודם. בשבוע הראשון עבדתי איתה בחדר צדדי בגן על כך שתתחיל עם תנועות שפתיים, עם הומור של ילדים, בסגנון יובל המבולבל, בהרבה חיוך כל יום במשך כ-20 דקות טרם לכתי לעבודה, גם כשלא הצליחה לא כעסתי ואמרתי טוב ננסה שוב מחר ונתתי חיבוק גדול, כך צעד קטן ועוד צעד קטן. הסבלנות השתלמה. הפסיכולוגית הייתה מתלהבת גם כן על כל הצלחה קטנה, אפילו שהזיזה שפתיים, שלב הבא לחש וכו' בהצלחה. שוב, אני לא פסיכולוגית, אבל אצלנו טפול התנהגותי קוגניטיבי עבד.

קודם כל תודה על התייחסותך, ועל העידוד . אודה לך מאוד אם תוכלי לתת לי פרטים היכן ביצעתם את הטיפול ההתנהגותי קוגנטיבי, ואת שם המטפל. (מאוד חשוב לי). התחלנו לפני כ-3 חודשים טיפול בעזרת בע"ח, אך אין התקדמות, ניסיתי לתת לו גם אומגה 3 בסירופ , אך הוא אינו מעוניין לקחת. אני מאוד מאוד נואשת ואינני יודעת מה לעשות, אנא עזרי לי. תודה מראש .

שאלה בנגוע לביתי , ביתי בת ה 5 גרה אצל אמה אחת לשבועיים אני מביא אותה אלי. אני חי עם בת זוגתי כבר שנה, ולטענת ביתי היא אוהבת את בת זוגתי ,כאשר אני מביא את בתי אלי ,רק אחרי מס שעות היא מתייחסת לבת זוגתי, להורי היא לא מתייחסת ואף ביתי רוצה לנסוע להורי בת זוגתי,אתמול הבאתי את ביתי אלי , היא לא התייחסה לבת זוגתי ,ובת זוגתי מתעצבנת נורא מזה , לדעתי בת זוגתי צודקת ,שביתי כאן איתנו וביתי לא מתייחסת , רציתי לשאול שאלה והיא : 1 מה ניתן לעשות שהילדה לא תתבייש (לטענתה). 2 מה הבת זוג שלי צריכה לעשות. 3 האם הילדה צריכה פסיכולוג . תודה למי שיענה ושב"ש