שאלה
דיון מתוך פורום עבודה סוציאלית
שלום גיסתי סובלת כנראה מדיכאון לאחר לידה. יש לה שני ילדים, בן שלוש ותינוקת בת פחות מחודש. היא לא מתפקדת בבית(לא מבשלת,לא מנקה לא מאכילה וכד') היום אמרה כי היא תיקשור את הילד בחדר. היא מכניסה אותו לחדר בעונש כל הזמן למרות שאין סיבה הגיונית לכך. היא צועקת עליו ומכריחה אותו לישון, לא מאכילה אותו ולא דואגת לצרכים בסיסיים ומינמליים מאוד. (וזו רק תמצית התנהגותה) אחי, מפסיד הרבה ימי עבודה ומתפקד בבית, ולמרות שאנו אומרים לו שהמצב חמור הוא מתכחש לזה. מחר נשוחח עם רופאת המשפחה בתקווה כי היא תדובב אותה לקבל טיפול, אך אם זה לא יעזור אני חושבת לפנות למשרד הרווחה מכיון שהילדים סובלים וכן, אני חוששת שהמצב שלה יחמיר והיא תפגע בילדים בצורה קיצונית יותר. האם עלי לפנות ישירות למשרד הרווחה או לגשת לרופא הילדים או לטיפת חלב, או לגורם אחר???. האם פנייתי, כגיסה, מספיקה כדי שמישהו מקצועי יגיע לביקור בית ,לאבחון וכו'??? מה עושה עובדת סוציאלית במקרה מסוג זה ? אשמח לכל מידע בנושא. תודה רבה.
הי מיטל . לפי התיאור הראשוני של גיסתך , נראה שגיסתך נמצאת במשבר לאחר הלידה . לפני הפניה לגורמים המטפלים בקהילה אחות ,עובדת סוציאלית ,גננת , האם אתם כמשפחה התארגנתם על מנת להקל על העומס הרגשי והפיזי . יתכן והתארגנות ועזרה מותאמת יקלו על האם ויאפשרו לה להסתגל להרחבת המשפחה . לפעמים עזרה מותאמת והכרה במצוקה יכולים לעזור לאם לצאת מתחושת הבדידות והקושי שבהם היא נמצאת. .בכל מקרה איך אחיך מסביר את התנהגותה של אישתו והאם הוא שותף לחרדות שלך? מיכל
מיכל תודה על תשובתך. משפחתי וגם אני, עוזרים ומנסים להקל . אציין אפילו שבחודש האחרון , הפסדתי 3 ימי עבודה כדי לעזור להם. הבעיה היא שאין לי אפשרות להפסיד ימי עבודה, הורי מבוגרים יחסית ויש להם בעיות בריאות משלהם. ולאחיותי כמובן עיסוקים ובעיות משלהן. הבעיה שהתחושה שנוצרה היא שאנו עוזרים ללא הפסקה(עוד לפני לידת הילדה, גם כאשר היה ילד אחד היא לא הסתדרה), וכך ימשיך להיות מכיון שאחי מכחיש שקיימת בעיה, וגיסתי תופסת אותנו כמשרתים שלה. (ואני ממש לא מגזימה). כאשר דברים בסייסים לא מתקיימים, כמו הקפדה על תזונה,הקפדה על הגיינה וניקיון הבית הקפדה על אוורור הבית וכו' זה "מתכון" טוב לבעיות , כך שיוצא שכל שבוע כולם מתגייסים לעזרה, כל פעם מסיבה אחרת. אחי מפסיד הרבה ימי עבודה כדי להקל עליה, היא לא מבינה שקיימת בעיה, מבחינתה זה יכול להמשיך כך. גיסתי לא מוכנה ללמוד איך להתמודד ו"ולנצל" את עזרתינו בחוכמה,היא מטילה עלינו את המשימות שלה. אני מבינה את תחושותיה למרות שהיא לא מדברת, ואנסה שוב לדבר איתה ובכל זאת.. אני מודאגת שהמצב יחמיר יותר. כבר חלפו שלושה שבועות מאז הלידה, האם יש טעם להמתין עוד ??? אחי מותש מכיון שהוא עובד וגם מתפקד בבית, ולמרות זאת כאשר אמרתי לו שהבעיה חמורה ושצריך לפנות לטיפול הוא צחק, לדעתי, הוא רק מנסה לשדר שהכל בסדר אך הוא מבין שהמצב בעייתי וחמור. נראה לי שהוא מיואש מלדבר איתה ולהסביר לה ולשמוע הבטחות . ושוב תודה.