פורום תמיכה ויעוץ לגיל הזהב

אני נמצאת בחוג של שנים וגברים בגילאי 50-60. ישנה אישה כבת 50 סבתא לנכדים ונראית מכסימום 35 יפה. כשהיא נכנסת לאולם בו נמצא החוג,כולם מחייכים כלפיה, מגלים התעניינות בנכדיה ורוב הגברים מכנים אותה "סבתאלה מה שלומך"? ואלי חוץ משלום מעולם לא גילו התעניינות בנכדי וכד'. שאלתי: מדוע מכנים אישה כבת 50 סבתאלה, מה מסתתר מאחורי זה? ומדוע לא מפנים גם החוג באנשים תשומת לב כלפי. אני לא אישה שמנה, לא מכוערת, מחייכת לכל עבר ומעולם לא שאלו אותי על יילדי שהם אגב מאד מוצלחים, אני מעולם לא השווצתי על יילדי ונכדיי ויש תודה לאל על מה להתגאות, אך אינני יודעת מה גורם לאנשים בחוג לסובב את ראשם ברגע שהיא מגיעה מרביצים לה חיוך ומכנים אותה סבתאלה, מה זה ה"לה"? וממני מתעלמים? אודה על תשובות כינות. - סוזי כבת 55.

תשובה כנה לסוזי: אני מתרשמת שאת מייחסת חשיבות רבה מדי לעניין.. זה לא 'קיפוח', וגם לא 'אפלייה'... אין שום סיבה להיעלב . ה "לה" זה פשוט "קישוט" , תוספת חביבה לאשה שנראית טוב, שכמו שאת כותבת , היא בת 50 לערך ונראית מכסימום 35...וכבר סבתא. נראה לי שהתשובה נמצאת כבר בתיאור שלך. אנא, קחי זאת בקלות ובחיוך ! תהיי מרוצה ושמחה בחלקך, כמו שאת מספרת יש לך ילדים ונכדים מוצלחים, מה צריך יותר מזה ? רק בריאות, אהובה

הבית ספר זה סיוט שלם מבחנים שיעורים ץ אבל מה שכן כיף זה להבריז לעצן מורות וח'

מה לעשות - יש דבר שקוראים לא "כריזמה". כשיש את זה לפוליטיקאי, זה מקל עליו להבחר למשרה המבוקשת. כשיש את זה לפנוי/פניה זה חקל עליו למצא בן/בת זוג. כשיש את זה לאיש עסקים, זה מקל עליו לסגור עסקות חשובות. אם זה אצל ילד זה מקל עליו להתקבל לנבחרת ספורט בה הוא חושק. אי אפשר להגדיר מה גורם לאדם שיהיה לא כריזמה. ברור שגם מראה מושך הוא חלק מהסיפור אבל כלל לא כל הסיפור. אפשר לקנא באנשים כאלה אבל צריך להבין את התופעה ולקבל אותה - ובשום אופן לא לכעוס על זה. פגשתי בחיי הרבה אנשים עם כריזמה ומעט מאד תוכן אמיתי מאחרי זה .

אינני יודעת אם אפשר להגיע על האישה הזאת שהיא כריזמטית, היא שקטה יחסית, אך שוב נראית מכסימום 35 ומאד יפה, היא מצליחה למגנט אנשים מבלי שהיא פותחת את הפה. היא ידועה בתור אישה מאד ילדותית ולמרות הכל היא מצליחה לגרום שיסובבו אליה את הראש גם גברים וגם נשים. בתור גבר מה דעתך מדוע הגברים דווקא מכנים אותה בתור סבתאלה, זה נשמע כאילו סבתא צעירה או חיבה אליה, כיתבו בכינות. מעניין , אני מתביישת לכתוב, אך בכל זאת אין לי את מי לשתף מהלב, אני שמלומדת ואפשר לדבר איתי על כל נושא שבעולם לא מצליחה לגרום בחברה שכל כך התעניינו בי כמו לאישה הזו שהיא בת גילי ונטולת השכלה. האם היופי הוא העיקר בחיים, נכון שזה תמיד מוסיף נקודות יתרון בכל מקום, אך אולי אני מרגישה כעין אפלייה שבקושי רב מתייחסים אלי?? ומצד שני אין לי רצון לעזוב את החוג החברתי הזה, ומצד שני קשה לי להתעלם מהעובדה שכולם מכרכרים סביבה. אני לא יודעת מה לעשות, להתעלם? אי אפשר? אולי אני גם אוהבת תשומת לב וזה לגיטימי. האישה הזאת בקושי אגב, סיימה בית ספר תיכון אך משהו בה כובש וקשה לי להסביר. כשלאישה מבוגרת מוסיפים את האות לה, האם זה מראה שמחבבים אותה או כעין פינוק יתר? תודה ומצטערת על האריכות. כיתבו אמת, כי זה חשוב לי ואל תחששו לכתוב שמא אפגע. לא אפגע, חשוב לי אחת ולתמיד תשובה כינה לכל התלבטיותי.

לסוזי היקרה. בקריאתי את הודעותייך למדתי מעט פרטים עלייך. שאת בת כ 55 יש לך מה להתגאות. הרבה יותר למדתי פרטים על אותה אישה עלומה שכנראה שתתה איזשהוא שיקוי נעורים מסתורי. יתכן שלב הבעיה מתחילה כאן. כשאת עסוקה בה , את שוכחת את עצמך. מי את? מדוע את בחוג החברתי הזה? האם את פנויה/רווקה /גרושה / אלמנה? האם את מחפשת שם זוגיות/ חברים קרובים/ למידה משותפת? אני יכולה להגיד לך שמעצם היותנו אנושיים , אנו חשים פעמים רבות קינאה. כל אחד מאיתנו מקנא לפעמים. זהו סימן למשהו שקורה לנו בתוך הנפש. ישנם שני סוגי קנאה. סוג אחד הינו קינאה הרסנית שרוצה לקחת מהאחר ולהרוס אות. סוג אחר הוא קינאה מיטיבה. זו קינאה שמובילה אותנו להתפתחות. שאנו רוצים שמשהו שיש לאחר יהיה גם לנו. פעמים רבות קשה להפריד בין שני הסוגים. את חשה שתשומת הלב של אותה אישה היא על חשבונך. מדוע? היתכן שתהינה באותו חדר שתיים/חמש /שמונה נשים יפות? וכולן יחוזרו על ידי הסביבה? פעמים רבות הקינאה היא טריק של הנפש. כשיש לנו קונפליקט או חסך עם עצמנו הוא יוצא דרך קינאה במישהו אחר. למשל כשאישה בקונפליקט לגבי קשר חדש , היא תמצא עצמה מקנאה עם מי שכבר בקשר. כי לגביו הקונפליקט נפתר. כשאישה חשה בקושי עם התבגרות גופה היא תקנא במי שלכאורה אין לה בעיות כאלו. הרבה פעמים זה מכסה על שאלות כגון: מה יש לי להציע? מה אני שווה? וכו'. אני הייתי מציעה לך סוזי לבדוק עם עצמך/חברות/טיפול את טיב רגשותייך. מה מזה שלך ומה קשור לאותה אישה. אם רגשותייך עזים יתכן וזוהי קנאה מיטיבה שמעידה על הצורך שלך להתפתח,ללמוד ולהבין את עצמך יותר. את מוזמנת להמשיך ולשאול נעה

שלום, שמחתי לראות שיש פורום שעוסק בתחום שהפך להיות קרוב ללבי. אני מתנדבת במעון נשים שעיקר הפעילות ההתנדבותית שלו היא עזרה לבתי אבות, החל מגיוס משאבים ועד סגירת דילים מול ספקים כדי להשיג עבורם מחיר טוב יותר. בקיצור, משתדלים לגייס כל מיני אנשי מקצוע שיוכלו לתת את חלקם ולעטוף בתי אבות בעזרה. אני מחפשת רשימה של כל בתי האבות באיזור המרכז, עם דגש על תל אביב. מצאתי כמה אינדקסים חלקיים: http://israelgoldage.brinkster.net http://www.batey-avot.co.il/ http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1428,00.html אבל זה לא ממש עזר לי, אולי בגלל שזה עוד חדש לי כל הנושא של האינטרנט...:-) תודה!

רחל, לדעתי , כדאי שתנסי לבקש במשרד הבריאות את הרשימה של כל בתי האבות שנמצאים תחת פיקוח שלהם., ואי לכך בעלי רשיון מטעם משרד הבריאות. גם באתר זה ניתן למצוא רשימת מוסדות . - http://www.sixtyplus.com/portal/ אפשר לעיין גם במדריך דפי זהב. אהובה

יש רשימה מאד מלאה של אש"ל (זרוע של הג'ויט לנושא הזיקנה) http://www.eshelinfo.org.il/ שם ללחוץ על "מידע על שירותים" אח"כ על "מידע על שירותים" השאר מובן מאליו כמדומני יש ל"אש'ל" גם שרות יעוץ http://www.eshelnet.org.il/ בהצלחה.

שלום, סבתי לאחר אירוע מוחי, מוזנת באמצעות זונדה עקב בעיות בבליעה. אנו לא מעוניינים בניתוח פג, פיום קיבה. האם יש אופציות נוספות להאכלה, שלא באמצעות זונדה באף או פג?

אני חושש ששאלה כזאת צריך לשאול את הרופא המטפל. זה גם תלוי מה ניתן לעשות באותו מוסד בו היא מאושפזת. בינתים כדאי שתקראי את הכתבה ב"הארץ" באינטרנט http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=639289&objNo=58984&returnParam=Y שבוע טוב

הי. אולי כדאי להתיעץ גם עם מומחה גסטרו.דלהלן קישור לפורום בנושאhttp://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-634,m-Doctors,a-Forums.html. כמו כן כדאי לפנות לפורום לשיקום לאחר ארוע מוחיhttp://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-156,m-Doctors,a-Forums.html שתרגישו טוב נעה

שלום לחברי הפורום, יש לי חברה, בת 56 שמעוניינת ללוות ולטפל בקשיש/ה (לא סיעודי). האם תוכלו להמליץ לאן כדאי לפנות? האם כדאי לתלות מודעות בבתי אבות? מועדונים? האשה נחמדה, עליזה ומלאת חיים, נקייה מאד ("חולת ניקיון...") דוברת עברית, רומנית, אידיש ומבינה ספרדית. האם מישהו מכיר? יודע? תודה רבה, סבתא של תמר

אני לא יודע אם ירשו לה לתלות מודעות בבתי דיור מוגן, אבל בהחלט לדבר אם האחראים למוסדות כאלה. יותר מעשי אולי לבקש רשות לתלות מודעות במועדוני קשישים. יש כמובן חברות ועמותות ששולחים מטפלים/ות לנזקקים לשרותם. למשל מט"ב (מטפלות בית) - אפשר למצא בספר טלפון. גם מחלקת הרוחה של המועצה המקומית או העיריה תוכל לעזור.

שלום. עמותות הנדבות למיניהן (כגון ויצו) בטוח לאומי.מועדוניות מדור לקשיש במחלקת רווחה בעיריה. כולם יפנו אותה למי שנזקק. בהצלחה נעה

לפני שבוע הייתי אצל הנת שלי שגרה באותר יישוב כמוני ונזכרתי ששכתי דבר בביתי שרציתי להראות לה. חזרתי הביתה על מנת להביא אותו. כשהגעתי הביתה לא זכרתי בשביל מה הגעתי... מה עושים? זה לא פעם ראשונה ....הצילו

שמחה יקרה, את לא כותבת מה גילך, אבל דעי שאת בחברה טובה. חוץ מזה אם את נכנסת לפורום זה באינטרנט את עושה לפחות דבר אחד כדי להאיט את התהליך (הכמעט בלתי נמנע בינתים) של החלשות הזיכרון. לא הרבה קשישים, לדאבוננו, משתמשים בכלי זה העוזר כל כך לא להזדקן מהר. פניות (על פי רוב של בני משפחה צעירים יותר) בנושא זיכרון תמצאי למשל ב 2.10 ו 8.7 מה שאפשר לעשות זה א. לתרגל את הזיכרון כמה שאפשר, ורצוי מאד בחברה. חברתי מוצאת שמשחק הברידג' הוא מכשיר מצוין לכך. חוץ מזה להרבות בפעילות אינטלקטואלית, חוגים, הרצאות קריאת ספרים מענינים. גם פעילות גופנית מועילה מאד, יש רופאים שממליצים במיוחד על טאי צ'י. תתיעצי עם דיאטנית בקופת החולים שלך אם יש לה עצות ביחס לסל המזונות ותוספי מזון לשפור הזיכרון. אם יש לך רוקח/ת אמין את גם יכולה להתיעץ בו. פעילות התנדבותית מרוכזת מועילה מאד, גם לך וגם לגופים ההתנדבותיים. אנחנו, בת זוגי ואנוכי פעילים במספר עמותות, יע"ל (יד עזר לחולה, המצוי ברוב בתי החולים), שדולת הגמלאים בעירנו, חיפה - ועוד. לשני הארגונים הנ"ל בנינו אתרי אינטרנט (דבר שלמדנו אחרי גיל 70 - אני עכשיו בן 81) ומתחזקים אותם. ולבסוף (כמובן שיש עוד המון עצות) להרבות לרשום מה שאת רוצה לזכור. אל תהססי לשאול שאלות המשך אם יש לך כאלה.

תודה על התגובה, א. אני שמחה - זכר ב. אני בן 72 ג.אשמח לשמור על קשר שוב תודה .

שמחה שלום. תודה על פניתך.דני נתן לך תשובה מקיפה וממצה ואף הפנה אותך לתגובות שנכתבו כאן בעבר בנושא. יש ירידה טבעית בזכרון במשך השנים . במידה וזה מאוד מדאיג אותך או קורה לך יותר מדי תמיד כדאי להתיעץ עם רופא מומחה בתחום. מאחלת הרבה בריאות נעה

שמחה יקרה אם התופעה היא בראשיתה אני ממליץ לך לפנות למומחה בתחום שיוכל בודאות לעזור. תתיעצי איתו קודם טלפונית. אם יאמר לך שניתן לעזור תקבעי איתו פגישה - יש לו קליניקה באחת ממרפאות מכבי במרכז (מקבל רק באופן פרטי). שמו נודר טלפון 052-2752319 הרבה בריאות מירו

שלום רב, אבי בן 89 ולאחרונה זכרונו ממש נפגם, לעיתים אינו זוכר מי אני, מי אשתו (שהיא אמי) לא בטוח במקום מגוריו, חושב שהוא גר בדירה אחרת, ההדרדרות היא כמעט יום-יומית. איזה טיפול מומלץ עבורו ? תודה, Adirit

פגשתי אנשים שמחים כי מצאו דרך לתרום מעצמם, לפגוש ילדים קטנים בגי ילדים, להרגיש בחומם, לחוות איתם את החגים,ויחד עם זאת, ליהות חלק מקבוצת אנשים בוגרים שבחרו דרך אחת, ברוכה מאוד...נתינה.,אשר מביאה ריפוי כך אומרים, לנותן ולמקבל כאחד. המפגש הבין דורי הזה, קסום ונכון..אוצר ממש שיש לתפח אותו...וגני ילדים..תודה לאל יש בכל שכונה ושכונה בארץ. בקרו בפורום ''זהב בגן'' אשר באתר משרד החינוך. כל הכבוד ליוזמי הפרויקט..רונית רביב וחברותיה..ולכל המתנדבים.

מספר קישורים בנושא: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/TelAviv/Hanhala/Dover/Tashsa/zahav.htm http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Dovrut/Hevra/zahav_bagan.htm לצערי באף אחד מהם אין הואות איך להרשם לפרויקט. אולי "דורי" תוכל לתת קישור או כתובת, ואולי נעה מכירה את הפרויקט. בהצלחה

שלום רב. אפשר לקרא על התוכנית בקהילות של משרד החינוך יש אייטם בשם ''זהב בגן'' מנהלת הפרויקט היא רונית רביב. אצלה אפשר ליהרשם. [email protected]; בהצלחה דורי

פרויקט מבורך ומי יתן וירבו כמותו.הסבא / סבתא שבאים לגן הם מקור לשמחה ולמידה לקטנטנים ולהיפך.. לדעתי יש מקום גם ליוזמות מקומיות בעיריות וניתן לפנות לכל מחלקת חינוך בכל עיריה שתקבל את המתנדבים בזרועות פתוחות. בהצלחה נעה

כותבים את הזכרונות שלכם? עיתונאית ועורכת שעוסקת בכתיבה יוצרת תשמח ללוות אתכם בדרך הכתיבה ולעזור לכם לכתוב את סיפור חייכם. לבודדים וגם לקבוצות. לפרטים נא לפנות למייל [email protected] או לטלפון 456545 - 0544. יחס חם ואישי ומחירים נוחים מובטחים.

אם את רוצה להכניס פרסומת, יש בתחתית העמוד קישור לנושא. מועדים לשמחה

סבי כבן 70, ולאחרונה פיתח תופעה מביכה של קיבוץ נדבות. חשוב לציין כי אינו סובל ממצוקה כלכלית כלשהיא, ואינו חייב לאף אדם, בעקות התופעה בדקנו גם את מצב הח-ן שלו ונראה כי משיכות אן תנועות לא סבירות בח-ן. אבי ואחיותיו ניהלו עימו שיחה ע"מ לנסות ולזהות האם המעשה מתבצע במודע או שחלילה הוא מתחיל לסבול ממצבי עירפול של המציאות. אך הוא דחה את טיעוניהם בכל תוקף ואבי סיפר לי כי נראה לו, שהוא מייד הבין על מה הם מדברים והוא בוחר להדוף אותם בטענה שהם מדברים שטויות. שאלתי היא האם כדאי לי לחזור ולדבר איתו על הנושא- מאחר וידוע שיש לו כלפי חולשה מסויימת, מצד שני אני פוחדת שייפגע ממני או יובך מעצם התערבותי. ואם לא כדאי שאני אתערב למי כדאי לפנות? חשוב לציין שמדובר באיש של כבוד שתמיד יעזור לאחרים ולעצמו לא מבקש דבר, הוא אדם מאוד עצמאי גם בגילו ולא מוכן לקבל מרות מאף אדם, ושבשלוש השנים האחרונות הוא מדחיק את מחלת הסרטן.- אודה לכם על התשובה המהירה.

ליטל שלום. את מתארת איך סבך מתמודד עם מצב חיים לא פשוט. ראשית הוא מדחיק את מחלת הסרטן. האם קיבל טיפול כלשהוא? האם הוא מזניח את הטיפול ונמצא בסכנת חיים? ראשית במידה והוא אינו מקבל את הטיפול הרפואי ההולם זו הסכנה האמיתית. עניני חשבון הבנק וקיבוץ הנדבות הם דרכו לזעוק את מצוקתו. לנפש יש דרכים פתלתלות לכך.זה קונפליקט קשה של אדם עם עצמו. יש לעזור לו לקבל טיפול הולם. אני חושבת על גאוותו ועל רצונו להיות עצמאי יחד עם זאת הוא פוגע בבריאותו ויתכן שמעמיד עצמו בסכנת חיים. כדאי לפנות לרופא המשפחה ולחשוב עימו ביחד כיצד לעזור לו להכיר במחלתו. יתכן שבמקביל כדאי לכם להתיעץ עם איש טיפול שיעקוב וייעץ וידריך. בהצלחה נעה

שלום, אבי בן 68, לפני שבועיים עבר בדיקות רפואיות ומצבו הבריאותי מעולה אין לו כל מחלות או חוסר תפקוד כלשהוא. אבי עובד 9 שעות ביום. לפני מספר ימים נסעתי איתו בערב בצומת שקרובה מאוד לבית שבה הוא עבר לפחות אלף פעם הוא פתאום לא זכר להיכן פונים. הוא טען שהוא פשוט היה פתאום מבולבל. אחרי שעצרנו הוא חזר לעצמו והמשיך בנסיעה כרגיל. לאחר מכן הוא סיפר לי שבחצי שנה האחרונה זה קרה לו מספר פעמים. מה עושים??

האם כשאביך עבר את הבדיקות, הרופא היה מודע לנושא איבוד הזכרון הזמני? יש מספר גורמים ידועים שעלולים לגרום לתופעה, חלקם אי איזון מטבולי, ואני לא רוצה לפרט פה כי אני לא רופא. אבל הכתבות שקראתי באינטרנט אומרות שבהרבה מאד מקרים אפשר לטפל בבעיה. רק אציין שאבי סבל בגיל יותר גבוה מאיבוד זיכרון רגעי חמור, וטיפל בעצמו על ידי אמירת האלף-בית קדימה ואחורה, עד שרופא במקרה עלה על זה שהסיבה חוסר איזון של אלקטרוליטים ורפא אותו לחלוטין על ידי התאמת דיאטה מתאימה.

אם את מעונינת באיבחון טוב, בגילוי הגורם לבעיה והטיפול בו ממליץ לפנות למומחה לרפואה סינית בעל ניסיון של עשרות שנים, בשם נודר 052-2752319 יכול לעזור בודאות שנה טובה וחתימה טובה מירו

כשמספרים לי על פלאי הרפואה הסינית, אני תמיד שואל את עצמי - אם הרפואה הסינית כל כך נפלאה, למה תוחלת החיים בסין בערך 7 שנים פחות(72 שנים) מאשר בישראל (79 שנים) http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_life_expectancy

בהמשך לדברי דני - דבריך לא רציניים וזאת בלשון המעטה... מאין לך הבטחון שהאיש נודר "יכול לעזור בודאות". אין שום דבר ודאי ברפואה כזו או אחרת.. אתה לא מכיר את האיש שבו מדובר, לא יודע, לא בדקת, ואולי גם לא יכול להבין (מכיוון שסביר להניח שאינך רופא) את הרקע הרפואי שלו.

לאלון שלום. איבוד זכרון בגילו של אבי יכל להיות החל מירידה טבעית בזכרון דרך חסרים מטאבוליים , בעית ראיה, מחלה ויראלית,דכאון ועוד ועוד. תתכנה גם בעיות נוירולוגיות. כדאי להבדק בהתאם על ידי רופא משפחה או גריאטר. יתכן והרופא ימליץ על אבחון נוירולוגי שלא יכול להזיק. כל אחד מהגורמים האלה , ככל שמתגלה מוקדם יותר יש סיכוי להיפוך ו/או בלימת התהליך במידה ויש כזה. אני לא שוללת רפואה אלטרנטיבית אך רק לאחר אבחון מדוקדק והתאמת הטיפול בעיה. בברכה נעה

שלום רב סבתא שלי בת 90+ מתפקדת בסך הכל בסדר- מבשלת ומתלבשת לבד. בשנים האחרונות התמודדות הנפשית איתה מאוד מאוד קשה. בבדיקות נמצא כי היא צלולה לחלוטין. ללא דימנציה. לא נראה כי דכאונית- היא יוזמת פעילה וחיונית. אין ספק כי היא סובלת כאבים פיזיים לא קלים הנובעים ממצבה הגופני. לא סובלת ממחלה אקוטית כלשהי. בכל זאת, היא ממורמת מאוד, לא מפסיקה להתלונן. אמא שלי היא המטפלת העיקרית בה. והיא עושה לאמא שלי את המוות. כועסת עליה כל הזמן. מקללת אותה ומאחלת לה שהילדים שלה יתנהגו אליה כמו שהיא מתנהגת- אין ספק שאמא שלי מטפלת בסבתא שלי בכבוד ובדאגה כנה ואמתית, היא משקיעה בה מבחינה נפשית, פיזית וכלכלית ללא לאות. לסבתא שלי יש מטפלת 24 שעות. וגם בה היא מתעללת- טוענת שהיא מנסה להרוג אותה וגנוב לה את הרכוש.החלפנו כבר הרבה מטפלות ואם כולם זה אותו הדבר. הרוע הזה שיוצא ממנה כלפי הרבה אנשים, זאת התנהגות של השנים האחרונות ולא מאפיינת אותה בכלל. חשוב לציין שהיא לא לבד, כל הזמן יש נכדים ומשפחה שמבקרים ודואגים. השאלה שלי- אם זה לא דמנציה, ואם זה לא דכאון מה זה כן? מה קורה מבחינה פיזיולוגית בראש שמביא אותה לכזאת התנהגות? תודה רבה- נכדה מודאגת

נכדה מודאגת שלום. שאלתך מורכבת ואענה עליה בהרחבה ובפרוט בימים הקרובים. בינתים בברכת שנה טובה נעה

נכדה מודאגת שלום. הבטחתי לענות לך תוך מספר ימים וזה לקח יותר עקב עומס. על כך אני מתנצלת מאוד . הזקנה היא תהליך שיכול להיות מכאיב מפחיד וקשה מאוד. הזקנה מעמתת את האדם לללא הרף מול האובדנים,התסכול והמוות ויכולה להציף חרדה וכעס רבים. לחרדה ולדכאון יש פנים רבות. דכאון יכול להיות מאופין בחוסר תפקוד ובהסתגרות. זה קורה כאשר הכעס והתסכול מופנים כלפי פנים. דכאון וחרדה יכולים גם להיות בעל אופי אגיטטיבי ומאופינים ברוגזנות,תוקפנות, ביקורתיות ואפילו אלימות. זה קורה כאשר הכעס והתסכול מופנים כלפי חוץ. התנהגויות אלו יכולות להתגבר כאשר אדם חש שהוא לא בשליטה על חייו. אז הוא נוטה להאשים אחרים. בעיקר את מי שהוא חווה כזה ששולט בחייו במקומו.( אמא שלך והמטפלת). אני ממליצה להתיעץ בהקדם עם פסיכוגריאטר כדי לחשוב איתו מה הטיפול המועדף עבור בתך. חבל שהיא ,אימך והמטפלת יסבלו כל כך. מאחלת בריאות ורוגע נעה

לנעה היקרה, לכל גולשי הפורום ולכל עם ישראל, שנה טובה ומבורכת.

דני היקר בהמשך לברכתך. מאחלת לכל השואלים והעונים, העוזרים והנעזרים וכל מי שקורא כאן שנה טובה ומבורכת. שנת שלום רגיעה, שמחה שלווה והרבה טוב. נעה ביצ'קוב

שלום רב, אימי בת 70 , לאחרונה חשה חולשה נוראית התוקפת אותה לעיתים מאד קרובות. היא אשה בריאה בדרך כלל למעט סכרת המטופלת בכדורים . לאחרונה לא מאוזנת. אושפזה בבלינסון והבדיקות מלבד הסוכר היו בסדר .(מיפוי לב, דם, צואה ושתן) לדעתי היא בהתקפי חרדה. אין לה כל כאבים מתלוננת על חוסר כח וחולשה. האם כדאי לפנות לרופא כדי לקבל תרופה לחרדה כגון : רסיטל או ציפרלקס לתקופה, או לתת לה לוריוואן להרגעה. היא לא ישנה טוב ואף מדוכדכת ומסוגרת. שוכבת הרבה במיטה וממעיטה לצאת מהבית מחשש לחולשה שתתקוף אותה. יש לציין כי היא אלמנה 10 שנים וחיה לבד בבית פרטי והיתה מאד חיונית ואנרגטית. נוטלת תרופות לסכרת, לחץ דם, שומנים בדם ואוסטופורוזיס. תודה על עזרתכם בהפנייה למי מהגורמים אשר ישיב אותה למצב בו היתה לפני כחודשיים. קדן

לדעתי - אל לך לפנות לרופא "כדי לקבל תרופה לחרדה כגון : רסיטל או ציפרלקס לתקופה, או לתת לה לוריוואן להרגעה." אלא אם תרצה לפנות לרופא זה צריך להיות כדי שייעץ לאמך כיצד להתגבר על החולשה ולצאת מהמצב הנפשי שלה - ורק אם זה מה שהיא רוצה. לא מן הנמנע שמה שאמך צריכה זה לצאת מהבית, לפגוש אנשים ולהמצא בסביבה שתספק לה גרויים אינטלקטואליים וחברתיים. אבל גם בזה אל לך ללחוץ עליה אם היא לא תרצה, אלא למצא מה אפשר להציע (ויש לא מעט) ולתת לה להחליט. אחת הסיבות שיסדנו בחיפה את שדולת הגמלאים הוא שנמאס לנו לשמוע מאנשים צעירים שרק הם יודעים מה טוב בשבילנו הזקנים. ושתהיה לכולנו שנה טובה.

האם היה ארוע חריג (כגון יציאה לפנסיה? אובדן וכו') יתכן ואימך מגיבה לקושי אותו היא עוברת. יתכן ובאמת היא חווה צער /בדידות או חרדה. כדאי ראשית לדבר איתה ולחשוב מה היתה רוצה ,למה היא זקוקה. במידה ונשללת בעיה רפואית כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי לפני נטילת כדורים. יתכן וזאת בשילוב טיפולים במגע/שינוי אורחות חיים יכולים לעזור לה לצאת מהמצב ללא כדורים. במידה ומדובר במשהו אקוטי מאוד כדאי להתיעץ עם פסיכיאטר לגבי כדורים. גם הרעיון של דני לגבי עמותות או מסגרות חברתיות שונות יכולה להיות אופציה במידה והיא מעונינת. בהצלחה ושנה טובה נעה

לפני שש שנים הופיע אצלי לחץ דם גבוה ואז טופלתי לראשונה. במהלך השנים שמתי לב שמשעות אחר הצהרים ועד הערב המאוחרות לחץ הדם תקין בין 120 ,130 על 70 עד 80 בשעות הבוקר עד הצהרים לחץ הדם גבוה בין 160 על 90 בממוצע. כיצד יש להתייחס לתופעה זו? תודה

להתיעץ עם הרופא שטיפל בך או עם הרופא המשפחתי. בשנים האחרונות הרופאים ממליצים לקחת כל שנוי בלחץ דם מאד ברצינות. אין מצב שבלי בדיקה רצינית תוכל לקבל עצה רצינית, ובדיקה רצינית אפילו רופא טוב לא יוכל לעשות דרך האינטרנט (בינתיים) שנה טובה

כדאי לשאול רופא מטפל או רופא מומחה לתחום. את שואלת את השאלה במקום בו ניתן יעוץ לגבי פרמטריים נפשיים. האם את מרגישה מתוחה / חרדה יותר בשעות הבוקר ובגלל זה את ערנית יותר ללחץ הדם? מה קורה לך לאורך היממה מבחינת ההרגשה? במידה ועולת השאלות הללו הנלוות ללחץ הדם אולי נוכל לחשוב ביחד. להתראות ושנה טובה נעה ביצ'קוב

צביה, אני לא רופאה, אבל הבנתי מרופאת המשפחה שלי, שאכן יתכנו בדרך כלל הבדלים בלחץ הדם ביום לעומת בלילה, בשעות היום השונות, ובחורף לעומת הקיץ. צריך להפנות את השאלה לרופאת המשפחה, ואם יש צורך להתייעץ עם רופא נוסף, מומחה אחר, היא תוכל לעשות זאת. שנה טובה אהובה

מאז אימי יצאה לפנסייה ( לפני שלוש שנים) חלה הדרדרות משמועית במצבה המנטאלי והמוטורי ונראה כי המצב הולך ומחמיר. ליקויים בולטים שהבחנתי בהם: לפעמים היא אינה זוכרת איזה יום היום, היא מתבלבלת בתאריכים, מתקשה בכתיבת צ'קים וחישובים מתמטיים, מתחילה לדבר ובאמצע שוכחת מה למעשה רצתה להגיד, קשה לה מאוד לנסח את עצמה, היא הרבה יותר שקטה ומסוגרת, עצבנית וחסרת סבלנות, היא מבולבלת וקשה לה להתרכז. מעבר לזה נראה לי שהיא סובלת מדיכאון עקב מצבה. אני דואגת לה עד מאוד ולא יודעת למי לפנות. אין לי ספק שהיא זקוקה לטיפול כלשהו. ההתלבטות היא בין נוירולוג לבין מעבדת זיכרון, או אולי בכלל פסיכיאטר.. האם תוכלי לכוון אותי ולהפנות אותי לגורם המטפל הרלוונטי ביותר?

אבקש לציין כי גילה של אימי הוא 60

לדעתי האבחון הראשוני צריך להיות על ידי רופא גריאטרי (מומחה למצבי זיקנה). רופאים מומחים לתחום הזה, לפי נסיוני, מצטיינים בסבלנות והקשבה, שמאד חשוב במקרה הזה, ובידע רב תחומי.אני מקוה שהוא כבר יפנה אותה לבדיקות הדרושות. לפי נסיוני מצבים שנראים כמו מחלת זיקנה, נובעים לעתים מאיזה חוסר איזון בתזונה או בחלוף החמרים. לכן אין למהר לפנות לפסיכיאטר, נוירולוג או מישהוא אחר המומחה בתחום צר.

גם אני פנסיונר.מציע לאימה שתתנדב .יש המון אפשרויות ומקומות כגון מתנסים, בתי חולים,וביטוח לאומי. גם יכולה להרשם ללימודים לא מחויבים באוניורסיטאות . אים אין לה בן זוג ,אז עדיף שתימצא. שנה טובה

משה היקר, באופן כללי אני מאד מסכים לדעתך על התנדבות וגם על הברכה שהזוגיות. במקרה הזה, כשאימה של הפונה במצב שאינה זוכרת את היום בשבוע וכו' צריך תחילה אבחון וטיפול במצב הקוגניטיבי. אני מאד מקוה שבאבחון נכון וטיפול מתאים היא תצא מהמצב הזה, ואז אפשר להמליץ את ההמלצות שהמלצת. זאת ועוד, מאחר שתוחלת החיים שלנו הגברים נמוכה באופן משמעותי (מה לעשות) מזו של הנשים, יש נשים רבות שמתאלמנות ולא מוצאות בן זוג, פשוט בגלל אי האיזון הסטטיסטי באוכלסית הקשישים.

אפרת שלום. הסימפטומים שאת מתארת יכולים לנבוע מסיבות שונות.החל מגורמים מטאבוליים, נפשיים וכלה בגורמים נוירולוגיים. מאחר ונשמע שהקשיים שאימך סובלת מהם יכולים לאפיין הן דיכאון והן בעיות קוגנטיביות. יתכן גם כי יציאתה לפנסיה ניתקה אותה מהעולם והגבירה תחושות של בדידות ניתוק ובלבול. יתכן שבמצב כזה גם טיפול פסיכולוגי יכול להקל עליה. כדאי לפנות לאדם שמומחה גם וגם. הייתי ממליצה בשלב ראשון לפנות לפסיכיאטר גריאטרי שיבדוק את אימך בדיקה מדוקדקת. בהמשך יתכן ויהיה צורך באבחון פסיכו נוירולגי שנעשה בדרך כלל במעבדת זכרון. פנו להתיעצות בהקדם כי מצב כזה מעורר סבל רב עבור אימך ובטח עבור כולכם. בהצלחה נעה

אימי בת 70 . היא אלמנה ומתגוררת בגפה במושב במרכז הארץ. לפני שנתיים היא אושפזה ואף טופלה במכות חשמל דבר שעזר מאוד לתקופה . בחצי שנה האחרונה אני חש שיש שוב התדרדרות במצבה אלא שאני חושש מפסכיאטרים ש"טחנו " אותה עם כדורים ורק אחרי שהפסיקו אתם ועברו לטפול חשמלי המצב השתפר. בקיצור היא צריכה טפול אבל נסיון העבר מראה שטפול תרופתי גורם להחמרה במצבה ואני מעדיף בשלב זה לנסות טפול פסיכולגי ללא תרופות . האם ניתן לקבל המלצה על פסיכולג בעל שם ונסיון בפנייה לגיל זה הגר בשפלה ( רחובות )

לא תוכל לקבל בפורום זה (או כל פורום באינטרנט) לקבל המלצה על שם של רופא, כי זה נוגד את האתיקה של ההתנהגות בפורומים. אולי רופא המשפחה יוכל ליעץ לך, או שתבקש תור אצל רופא גריאטרי (מומחה למחלות זיקנה) ותבקש עצה שם. נעה בדרך כלל עונה בפורום בערך אחת לשבוע, ואם תמתין אולי יהיה לה עצה טובה יותר.

שלום לך דני במקרה.. עברתי ליד הפורום כשביקרתי אצל חברתי וקראתי את תגובתך אם כל הרצון הטוב שלך לעזור אתה פשוט גורם שלא במכוון להטעיה אכן מנהל הפורום יכול להענות בסרוב מטעמים אתיים לפניה של הכותב כפי שמקובל במרבית הפורומים הרפואיים באתר במידה של צדק. אך אין מניעה שאחד מהגולשים בפורום ימליץ מנסיונו על רופא בתחום שנזקק הכותב, לעיתים זה עובד מעולה, מנסיונם של אחרים, לשם כך הפורום קיים (ראה את השתתפותך הפעילה אני מניחה גם יעילה). כל טוב.

שרון שלום. קודם כל כדאי לעשות חשיבה עם רופא מטפל האם אימך זקוקה לטיפול פסיכולוגי/ רפואי/ שניהם ביחד/ מסגרת חברתית. ישנן אפשרויות שונות וכדאי לחשוב על כך ביחד עם אדם שמכיר את אימך ועוקב אחרי השינויים שהיא עוברת. כדאי אולי גם להתיעץ עם פסיכיאטר גריאטרי שיש לו את הפרספקטיבות הפסיכיאטרית ובגריאטרית גם יחד. טיפול יכול לעזור בתנאים מסוימים ולעתים כדאי לחשוב על טיפול מערכתי- שיקומי בכמה מישורים במקביל. לטיפול אפשר לפנות בכמה צורות. א. במרפאות חוץ של בתי חולים ב. בקופות החולים- יש רשימת מטפלים בה אחד מפרט את תחומי התמחותו. אפשר למצוא שם מי עובד עם הגיל השלישי. ג. לקבל המלצה מהרופא המטפל שמנהל את המעקב (או הפסיכוגריאטר). בהצלחה נעה.

שלום נעה, אודה לך אם תוכלי לעזור לי בבעיה שלהלן. אבי, בן 86, סיעודי, נמצא בבית עם מטפלת. אימי נפטרה לפני 3 שנים. אתמול הוא סיפר לי בהתרגשות שהוא התעורר בבקר ואימא לא היתה בבית, אז איפוא היא? המטפלת אמרה לו שהיא כבר איננה 3 שנים והוא נכנס כתוצאה מכך לאי שקט לכל היום. אני חשבתי שכדאי לזרום איתו להשמיע לו מה שהוא רוצה לשמוע ולא להבהיל אותו כי מתוך נסיון קודם מלפני כ- 5 חודשים בו הוא גם דמיין דברים שלא היו ולא נבראו ושכתוצאה מכך הוא החל לקבל רספרידל, הדבר חלף והוא חזר לעצמו ולמציאות. השאלה שלי היא האם במצב בו הוא לא במציאות מה עלי לומר לו על מנת להרגיע אותו? תודה מראש, אלה

אלה שלום. אדם מעצם הגדרתו כסיעודי , אינו יכול לתפקד בכוחות עצמו. תפקוד הינו אחד הגורמים המרכזיים שמעגנים למציאות. מה בסך הכל מחבר אנשים למציאות? עשיה, שיגרתיות , מודעות לזמן ולמקום. כשכל אלה חסרים עלולים להפגע שיפוט וביקורת המציאות. בדמיון יש משהו מרגיע כי הוא עוזר להתנחם מול מציאות קשה של מחלה , הפגיעה בגוף והאובדנים. נראה שהקושי של אביך הוא ברגעים שלפתע הוא מתעמת בתוכו מול הידיעה שהוא מדמיין. כאילו ברגעים שהוא מחפש את אמא מתנגשים להם המציאות והדמיון.והוא חייב לקבל את זה שהמציאות שונה. יתכן שעבורו זה יותר מדי וזה קשה ומבהיל. אני מציעה להגיב לאבא בדרכים הבאות: א. להגיב אליו בחום ובמגע (לחבק חיבוק מרגיע). ב. לעזור לו לחוש מעוגן בשגרה שלו. (להדגיש בפניו מי שכן נמצא- את , המטפלת). לבצע איתו סדר פעולות רוטיניות אותן הוא מכיר. ג. עימות ישיר מול העובדות יכול לעורר בהלה אך יכול גם להרגיע. תבדקי בעדינות איך אביך מגיב לכך שאת נוקבת בתאריך של היום והשנה , בת כמה את, ילדייך. האם הוא רוצה לשאול יותר וזה עוזר לו להרגע ולהבין איפוא הוא או מגביר את המצוקה. כדאי להתיעץ גם עם הרופא המטפל שמכיר את אבא ואת מחלתו. (למשל אבא זקוק לתגובה שונה כשמדובר במחלה נוירולוגית או שהוא סיעודי בגלל סיבות אחרות). בהצלחה ואת מוזמנת לשאול שוב בברכה נעה

נמנעתי מלהשיב, כי חיכיתי לתשובה החכמה והמקצועית של נעה. עכשיו אני יכול לספר משהו שקשור ולא קשור. כשאבי ז"ל התקרב לגיל 90 היו לא תקופות של אבדן זכרון ובלבול. (מאוחר יותר התברר שהסיבה היתה בעצם חוסר איזון של אלקטרוליטים, אבל זה לא לענין) הוא בעצמו חש בכך, וספר לי שכדי לצאת מזה הוא היה אומר את האלף-בית קדימה ואחורה כמה פעמים, וזה תמיד עזר לו לחזור למציאות. הוא תלה את זה בקדושה של האותיות העבריות, אבל זה מתקשר למה שנעה אומרת על דברים ידועים כמו היום בשבוע ושמות הילדים והנכדים.

שלום רב. האם קיים יתרון כל שהוא בפניה לאגודה לבריאות הציבור לצורך ביצוע מבחן תלות כתחליף לפנייה לביטוח הלאומי. כיצד ניתן לפנות אליהם? שאלה נוספת בבקשה,הקריטוריונים לקבלת נקודות זכות נוקשים וברורים. במידה שאימי לא עונה לקריטוריונים המוגדרים במבחן, אך מאידך מרבה לשכוח (עדיין לא מאובחנת כאלצהימר)לדוגמה שוכחת את הגז דולק וכו' .איך מקרים מהסוג הזה עומדים למבחן. תוצאה של מקרה מסוג זה הוא בפרוש אסון. תודה למשיב/ה

גלעד שלום. ישנם קריטריונים מאוד ברורים מי יכול לקבל עזרה סיעודית מביטוח לאומי ו/או עובדת זרה. רק בבטוח לאומי יוכלו להגיד לך מי רשאי לבצע את מבחן התלות והאם תמיכת והמלצת גורמים נוספים (כגון נאגודה לבריאות הציבור) יש לה משמעות. אני ממליצה מאוד בכל מקרה להעביר את אמא בדיקה מקפת על ידי גריאטר מוסמך. הוא יוכל לתת תמונה מקיפה שיתכן ותהיה לה משמעות בהחלטת הבטוח הלאומי. יתכן שיהיה צורך גם במבחנים נוירולוגיים ו/או אבחון פסיכוגריאטרי. יתכן שמה שנדמה לך שאינו עומד בקריטריונים יוסבר אחרת על ידי איש מקצוע מהימן. אני מצרפת לינק לדיון שנערך פה בעבר בנושא שמקווה שיהיה לעזר http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1331,xFT-555,xFP-576,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה נעה

ראשית תודה על תשובתך. עפ" בדיקתי אין כל מניעה שמבחן התלות יבוצע ע"י האגודה לבריאות הציבור (בתשלום) ותוך שבוע ימים. אך בכל זאת הייתי מעוניין לדעת אם ידוע לך באופן אישי האם יש יתרון מהותי בביצוע הבדיקה על ידם ולא ע"י הביטוח הלאומי. אודה לך ולכל אחד שימצא לנכון להגיב אם תעשירי אותי במידע הרלוונטי. תודה.

גלעד שלום, אם עברת על הלינק שנוע צירפה (מחמם את הלב לראות שהכל נשמר וממשיך להיות לעזר גם כיום) וודאי ברור לך הנושא. לאחרונה (מנסיונו של אחד המטופלים שלנו) הוברר כי האגודה בחוצפתה כי רבה מתעלמת לחלוטין מנושא האלצהיימר / דמנציה / שיכחה והמקרה של אותו לקוח דומה מאוד לשלך, הגשנו אותו פעמיים ופעמיים לתדהמתנו נפסלה הבקשה. האגודה אף הגדילה ועשתה בכך שנתנה לאמו של הלקוח ניקוד אשר בעטיו חחשנו כי לא רק שאינה זכאית למטפלת אלא שתיכף תגוייס לגולני. המלצתי, אל תבזבז זמן על האגודה (וכסף) פנה ישירות ליח' הסמך של התמ"ת, בצירוף החומר הרפואי. בהצלחה, אילן.

הזקנתי בפתאומיות.עברתי תאונה לפני 10 שנים. עד אז, בגיל 39 נראתי, התנהגתי וחשתי כבן 20 + . לאחר התאונה מצבי הנפשי בעיקר התדרדר. השתקמתי פיזית אך לא נפשית. בכדי להוכיח לעצמי שאני בסדר נטלתי על עצמי כל מיני פרויקטיים במישורים שונים, תעסוקתיים , כלכליים ,אקדמיים. הצלחתי לתפקד ברמות גבוהות ומימשתי הצלחות. אך המחיר היה יקר התבטא במחלות קרדיאליות,ואחרות שהצריכו נטילת תרופות, ימי עבודה של 12 שעות מינימום. אני עייף ונראה זקן ( אשתי חושבת שלא וגם ילדי ), אני חש ירידה מנטאלית, והתדרדרות נפשית. ההערכה האם אני סובל מדכאון סמוי ? אם אני מתסכל אחורה ומסביבי אני יכול להתגאות בהשגי ובמשפחתי אך בעיקר סובל מועקה אם כי כלפי חוץ לא כל כך נראה.

לפי התאור שלך, אולי יש לך בעיה נפשית. זה לא נדיר שבן אדם אחרי תאונה קשה נכנס למצב נפשי קשה ומתקשה לצאת ממנו בכוחות עצמו. אני במקומך הייתי מבקש מהרופא בדיקה כללית - אבל באמת כללית, כמו שעושים למשל במפעלים מסוימים לעובדים בכירים, זאת כדי לשלול מרכיב אורגני. אם הכל יוצא די תקין, הייתי פונה לפסיכיאטר טוב ומתיעץ אתו מה לעשות. נראה לי שקושי לצאת מהמצב במשך שנים רבות דורש עזרה מקצועית. אני מקוה שלנעה יהיו עצות יותר ממוקדות.

היימן שלום. תודה על פניתך. אתה מספר שהתאונה שעברת לפני 10 שנים היתה נקודת שבר שבעקבותיה לא השתקמת באופן מלא. לא סיפרת מספיק על התאונה כדי שאפשר יהיה להבין את עוצמת הפגיעה שלך. יחד עם זאת כדי באמת להבין יש צורך לעתים בזמן רב ובהשקעה ממושכת . אתה מתאר שנלחמת כדי להצליח ולהוכיח לעצמך ולסביבה שאתה מתפקד וששילמת מחירים פיזיים. יתכן שהסיבה הבסיסית הינה התאונה, אך נשמע שגם השנים אחריה, המרוץ אחרי ההצלחה , הקושי לתת מקום לשיקום הנפש כל אלו תבעו את המחיר. יתכן כי אתה סובל מתסמונת פוסט טראומטית ו/או מדיכאון. יתכן גם כי חלק מהדכאון תגובתי לארועים הלבבים שעברת. (וכל אחת מהסיבות האלה מספיק כבדת משקל בפני עצמה). חלק מהסיממנים שאתה מתאר כגון : האטה מנטלית, ירידה בזכרון, פגיעה בערך העצמי, תחושות חוסר אונים, מאפינים דכאון. נשמע שכעת אתה בצומת ביניים ועמדה המכירה בצורך בטיפול במישור הנפשי. לעתים לוקח זמן רב עד שמגיעה ההכרה וההשלמה בצורך. זו החלטה בין האדם לעצמו כשפעמים רבות אין איש מבחוץ שיכול להבין ולאשר את הצורך בטיפול. טיפול שניתן בזמן הרבה פעמים עוזר לבלום ירידה בתפקוד (שזה מצב שכן נראה על ידי הסובבים). אתה מדגיש את הפער בין החוזק וההצלחה שאתה משדר כלפי חוץ לבין תחושותיך. כשאדם נתפס כחזק ומצליח, קשה פעמים רבות גם לו וגם לקרובים לו לראות,לקבל ולעשות מקום לחלקים החלשים , העייפים והנזקקים של אותו אדם. בטיפול תוכל לעשות לעצמך מקום שכזה ולהרשות לעצמך גם לקבל תמיכה ועזרה. האפשרות להעזר היא פעמים רבות מתנה גדולה שאדם נותן לעצמו. בהצלחה נעה

אימי בת 73. מתגוררת בגפה לאחר שאבי נפטר לפני כשנתיים. לעיתים היא מתארחת בביתו של אחד מארבעת הבנים. יש לה מחלות שונות המתאימות לגילה, כמו סוכרת, אבל בעייתה הקשה היא הליכה (היא הולכת לאט מאוד ונעזרת בהליכון, ובנוסף היא אחרי שבר הליכה) והיא הולכת הרבה לשירותים. יש לה מטפלת נהדרת שהיא מקבלת מביטוח לאומי שנמצאת אצלה מספר שעות ביום. בשאר שעות היום היא לבד. נקרתה לנו הזדמנות לשכור בית במושב, שצמוד לבית אחד הבנים, ולהעביר אותה אליו. כשהאפשרות עלתה, היא גם הודתה שהיא חשה בדידות. עכשיו אנחנו מתלבטים האם עדיף שהיא תעבור להתגורר בבית הזה, ליד הנכדות וכד', או שעדיף שתעבור לבית אבות מתאים למצבה (שכאמור אינו סיעודי אך היא אינה עצמאית לחלוטין) בגלל שהיא תהיה בסביבת בני גילה. היא אישה חברותית מאוד. אודה לעצת מנהלת הפורום, וגם לעצות מנסיון המבקרים בפורום. ערן

כאמור אינני מומחה אבל יש לי כמה הערות. חסר בתאור שלך הדבר החשוב ביותר, מה האמא אומרת לכל זה. אני כשלעצמי די הרבה יותר זקן, אך יחסית לגילי די בריא. הייתי מהסס עד מאד לעבור למושב, אפילו שזה ליד הבן, ביחוד בגלל הבעיות הרפואיות שמלוות (לצערי) בהרבה מקרים את תהליך ההזדקנות. מאידך, אם לשקול מעבר לבית אבות - זה תהליך שאני הייתי ממליץ לעשות בזהירות רבה. יש הרבה בתי אבות שמאפשרים כמה שבועות או אפילו חדשים נסיון, כדי שהקשיש ידע אם הוא מרגיש בנוח בסביבה החדשה. בכל אופן, אם אפשר לא לותר על אותה המטפלת,שהאמא התרגלה אליה, זה רצוי מאד בכל אופן, המתינו לתשובתה של נועה, שבאמת מומחית בנושא.

ערן שלום. תודה על פניתך. אתה מתאר התלבטות שבאמת איננה פשוטה. אפשרות אחת היא שאימך תשאר בסביבתה הטבעית, סביבת המושב ובני המשפחה. אדם שנשאר בסביבתו הטבעית חש פעמים רבות יותר מעורה מסוגל ופוטנטי. האפשרות השניה היא שאימך תעבור לחיות בבית אבות . החסרון הוא הניתוק מהסביבה הטבעית. היתרון הוא האפשרות של סביבה חברתית של בני אותו גיל המגלמת אפשרות של פעלתנות חברתית ותרבותית. אתה מספר שאימך לבד מספר רב של שעות ביום ושהיא הודתה שהיא חשה בדידות. מה שצריך לקחת בחשבון שהבדידות אינה קשורה לזמן בו היא נמצאת לבד. הבדידות היא תחושה סוביקטיבית שיכולה להיות קשורה להתאלמנותה, לתחלואה הפיזית ממנה היא סובלת. ההליכה נשמעת משהו מאוד מציק ומקשה. הידיעה שהקצב שלה איטי כל כך לעומת הסובבים אותה. תחושת הבדידות יכולה לנבוע מסיבות שרבות מהן פנימיות ופחות קשורות לסביבה החיצונית. כדאי לשוחח עם אמא ולשאול מהם התחומים שהכי מחזקים אותה ומסיחים את דעתה מהקושי. איך תחוש יותר מעורבת וקומפיטנטית. האם ממפגש עם הנכדים? ממפגש עם אנשים חדשים ? מפגשים אנטלקטואליים? איזה סביבה תהיה לה יותר נגישה ופחות מתסכלת? יתכן לדוגמא שבגלל הקשיים הפיזיים היא תחוש לא בנוח ללכת לפעילויות בבית האבות ואז מה שנראה מאוד מבטיח יהיה פחות ישים בפועל. יתכן כי גם מעבר לבית אחר (הבית החדש במושב) יהיה מערער ולא נוח. כדאי לשקול את הדברים יחד איתה ולקבל את ההחלטה בקצב שלה ולא מתוך לחץ. (גם במחיר של לפספס הזדמנויות). הרבה בהצלחה ובריאות לאמא נעה

כתבתי "צריך לקחת בחשבון שהבדידות אינה קשורה לזמן בו היא נמצאת לבד" התכונתי שהבדידות אינה קשורה בהכרח לזמן בו היא לבד.

הביע את דעתי האישית דעה שגובשה בעקבות נסיון והתלבטות דומה של חברותי. אכן ההתלבטות לא פשוטה,על פניו הייתי מחזקת את הדעה להעבירה מרצון כמובן לבית אבות היות והיא צעירה בגיל לצורך העניין ואישה חברותית עפ"י הנאמר משמע התאקלמות בבית אבות לא תהווה בעיה . אך לאור מגבלותיה הבריאותיות אני לא צופה שאכות חייה תשתפר בבית אבות ויתכן מצב הפיך... המצב המתאים ביותר לדעתי כמובן אם באפשרותכם לדאוג לאמכם למטפלת מסורה בתשלום שתהיה אצלה 24 שעות אין תחליף לכך במצבה. כך הייתי נוהגת אם אימי במצבכם(וכנראה אעשה זאת )הבעיה היחידה בעניין השגת אישור תעסוקה לעובד זר,הכרה של הביטוח הלאומי עניין לא פשוט כלל. בהצלחה.

שלום רב, אני בת 54, עם עודף משקל של 24 ק"ג. לפני כשבועיים הפסקתי לעשן (אחרי כ-10 שנים של 7-10 סיגריות ביום). בתחילת שבוע זה נרשמתי לחדר כושר (אחרי ביקור אצל רופאת משפחה שערכה לי את כל הבדיקות הנדרשות) והתחלתי בו פעילות (חדר כושר, אירובי - מדרגה, עיצוב, הליכון וספינינג) מידי יום כשעתיים. (יש לי רקע ספורטיבי). יש לי התכווצויות שרירים קלות ונסבלות. התיאבון שלי ירד מעצמו, ואני מרגישה טוב מאד. שאלתי היא - האם הכניסה שלי לאורח חיים בריא "במכה אחת" עלולה להזיק לי? האם יש מקום לתזונה מתאימה יותר - (במה להמעיט ומה להגביר?) בתודה מראש בתי

קודם כל אנחנו מברכים אותך על החלטתך "לקחת את הבריאות שלך בידים". אשר לשאלתך, רק רופא שמכיר את מצב בריאותך יכול לקבוע מה הקצב הראוי לחזרה למשקל האופטימלי שלך. גם הייתי ממליץ לך להתיעץ עם דיאטנית (יש כאלה בכל קופות החולים) ביחס לדיאטה שתתמוך בשאר המאמצים לך.

בתי שלום. הרבה פעמים יש השמנה לאחר הפסקה בעישון הן עקב הצורך להכניס משהו לפה והן עקב שינויים בקצב הפעילות המטאבולית. כל שינוי צריך להיות הדרגתי ולא דרסטי. כדאי לפנות ללווי של דיאטנית קלינית שתנחה אותך בהתאם לנתונייך הבריאותיים. בהצלחה נעה

לסב (דני)->> אינני זו שכתבה את ההודעה החצופה (זאת על כך שאינך בעל מרפא מוסמך והוציא אותך לשימצה), אני מצטערת בשמי (למרת, ששוב, לא אני כתבתי את זה) על עוגמת הנפש, אנא סלח לי. לכולם->> סבתי החלה לקחת את התרופות שלה מאז שהיא הפסיקה לעבוד, ומאז היא "חולנית המשפחה" ולא משנה כמה אני מדברת איתה, מספרת לה, מטיילת איתה היא עדיין חולנית ומתעוננת כל הזמן על מכאובים, והרופאה שלה, משתפת איתה פעולה ונותנת לה תרופות על ימין ושמאל, תרופות שלפי דעתי (הלא מקצועית) היא לא זקוקה להן בכלל. מה לעשות? (ושוב, אני רוצה להזכיר שהיא אדם שנראה צעיר, נושם צעיר ואני אוהבת אותה מאוד, ותמיד מטיילת איתה, הולכת איתה לכל מיני מקומות, ונה איתה בגדים ובכלל אנחנו חברות טובות, אך עדיין, היא מתאוננת על כאבים שכפי שאני רואה רובם אינם מן האמת)

אם לא את כתבת את ההודעה - אין לך על מה להתנצל. נעה לא מצליחה, מרוב עומס בעבודתה, לענות לעתים קרובות, אז כדי לא להשאיר את הפונים ללא מענה אני עונה כמיטב יכולתי, ונעה משלימה במקום שיש מה להשלים - והתשובות שלה פשוט נפלאות. במקרה שלך היא כנראה פרצה דלת פתוחה, כי כל מה שהיא ממליצה את כבר עושה. להרבה אנשים קשישים יש מכאובים. יש יותר רגישים ויש כאלה שמצליחים להתעלם מהם. זה שהרופאים במקרים רבים רושמים תרופות, שלדעתם ברוב המקרים אינן גורמות נזק, רק מפני שאינם יודעים מה עוד לעשות זה סוד גלוי. כאבים שמקורם בנפש הם לא פחות כואבים מכאבים שמקורם אורגני. אבל כאמור בגיל מבוגר יש להרבה מאד אנשים כאבים פחות או יותר חריפים והבעיה רק איך מתמודדים אתם. לפעמים אני בחברה של אנשים בני גילי (למעשה רוב החברים צעירים ממני, אני בן 80) ורק במאמץ אפשר להסב את השיחה למשהוא אחר מאשר תחלואים. כאשר הפסקתי לעבוד היה גם לי משבר קטן. התגברתי על זה על ידי זה שגם אני וגם בת זוגי שקועים כל כולנו בעבודה התנדבותית. יש כל כך הרבה צורך במתנדבים, אם זה מתנדבי הבטוח הלאומי, שהם פנסיונרים שלומדים ליעץ לפנסיונרים אחרים, אם זה בארגוני יע"ל (יד עזר לחולה) בבתי החולים אם במחלקות הרוחה לקשישים בעיריות ועוד ועוד. תנסי להביא את הסבתא שלך להתכתב אתנו ישירות בפורום זה וננסה למצא לה משהוא שיענין אותה. מלבד העבודה ההתנדבותית יש כמובן המון חוגים ופעילויות לקשישים במתנ"סים, בעמותות השונות. תכנסי לאתר http://www.eshelnet.org.il/he/ ותראי איזה עושר של פעילויות יש לקשישים. תראי לסבתא איך לגלוש באתר כזה ויכול מאד להיות שזה יעורר אצלה ענין באינטרנט. אני חושב שנתתי לך מספיק טיפים לעסו?ק עד סוף החופש ואולי גם לתקופת החגים.

תודה רבה לך, והעבודה שאתה עושה (הן כאן, והן ההתנדבותית) היא עבודת קודש(!) אציא את הדברים אשר אמרת לסבתי, שוב, תודה רבה לך -=דנה=-

לא, אינני אישה מבוגרת, אלא ילדה, ילדה שהיא נכדה של אישה מבוגרת, ולאותה אישה יש בעיה, אותה היא לא מוכנה להראות אלא רק בדרך שלה (התעוננות על מצב בריאותי כושל), אותה אישה, סבתי, לוקחת תרופות רבות מידי לדעתי, ולכן היא איינה מרגישה כל כך טוב רוב הזמן, ומתאוננת על כאבים בתדירות גבוהה מאוד. התרופות, אשר נותנת לה רופאה (גרועה לדעתי, אך היא לא מסכימה להחליפה) הינן רבות מידי לטעמי וגם בעלות תסנימים שבאים בעקבותיהם, התרופות הן->> מטפורמין (בגלל שיש לה קצת סכרת) סימוביל (היננה סובלת מכולסטרול) לוסק (נגד דלקת בקיבה) קונקור (נגד דפיקות לב לפי דברייה) דיזותיאזיד (נגד לחץ דם) קדקס (הינו גם נגד לחץ דם) לפי דעתי היא איננה זקוקה לרוב התרופות הללו, אלא לפסיכולוג, כי אני מאמינה ש"נפש בריאה בגופ בריא" ולהפך, אז אם נפשה תהיה בריאכה גם גופה יענה בהתאם, היא, מצידה איננה מקשיבה לי, וממשיכה ליטול את התרופות ולא ללכת לפסיכולוג. מה לעשות? ובקשר לתרופות, האם היא צריכה להמשיך וליטול את כולן יחדיו? *הנני מצטערת למראה העובדה שמדובר בפורום פסיכולוגיה, אך פורום זה מדבר אל הגיל המבוגר יותר וכן לא מצאתי פורום אחר למקרה שלה (שגם קשור בפסיכולוגיה לטעמי)*

אני סבא זקן, ולוקח את התרופות שאני חושב לנכון, והיה מאד מאד חורה לי אם אחת הנכדות שלי אומרת לי מה לעשות. אם לסבתך יש אמון ברופאה שלה, אל לך לנסות לערער אותו. אגב רוב התרופות האלה ידועות לי והרבה אנשים קשישים זקוקים להן.

לדנה, בהמשך לדברי דני - יש מעט אנשים שמגיעים לגיל מבוגר מאד בלי להזדקק בכלל לתרופות המיועדות לטיפול בבעיות כרוניות. עם הגיל המתקדם מתעוררות בעיות רפואיות , כי מה לעשות, ומערכות בגוף , פעילותן משתבשת. לכן תוכלי לראות שחלק גדול מהאנשים המבקרים במרפאות בתדירות גבוהה, הם אנשים מבוגרים. המון בריאות , חיפאית

איך אתה קובע עובדותל אנשים עם אינך רופא? שב פסיבי ותקרא בהנאה לא מעבר לכך יש מנהלת פורום מקצועית ומחכה לתשובות ממנה ולא ממך איך אתה מרשה לעצמך ללא ידע ומקצוענות. דבר כזה לא ראיתי מעולם. השאלות כולם ללא יוצא מהכלל מופנות לכתובת אחת בלבד, אל מנהלת הפורום. אז די.

ראשית התענינותך בסבתא היא חשובה ומראה על דאגתך ואהבתך כלפיה. אני חושבת שזה לא פשוט ואפילו קשה לילדים לראות את סביהם וסבתותיהם סובלים. לדברייך סבתא מתלוננת על כאבים לוקחת הרבה תרופות ולא מרגישה טוב. הלוואי שהיה פתרון קסם שבו היה אפשר לעזור לאנשים פשוט להרגיש יותר טוב או שיהיה מקום שבו יוכלו לשפוך את כאביהם ולהמשיך הלאה. גם טיפול פסיכולוגי דורש זמן וכוח, צריך המון מוטיבציה ולעתים לוקח המון זמן עד שבכלל מתחיל להתרקם שינוי. יתכן שהדרך שתוכלי לעזור לסבתא להסיח את דעתה מהכאבים וההרגשה הרעה היא פשוט לדבר איתה. לא תאמיני איזה הרגשה טובה יכולה נוכחות של נכדים מתענינים ואוהבים לעשות.אם תשבי איתה ותספרי לה על תחביבייך, חברייך. תשאלי אותה איך זה היה אצלה כשהיתה ילדה. תלכו ביחד לטיול,מוזיאון,הצגה או סרט. כל אילו יכולים לשפר את הרגשתה של סבתא. את הטיפול התרופתי ו/או הנפשי תשאירי לסבתא ולשאר המבוגרים. מאחלת לכן שתמצאו דרך להינות ביחד נעה

אמי חולה במחלה psp אינני מוצאת מידע אבקש מידע בעיברית ומאמרים בנושא מי הרופא הטוב ביותר בתחום האם קימת אגודת של המחלה טיפול חדש בארצ או בחול ואשמח לדבר עם חולים במחלה עזרו לי אין לי למי ליפנות תודה

השם המלא של המחלה הוא Progressive Supranuclear Palsy היא דומה במקצת למחלות ניווניות אחרות כגון פרקינסון ואלצהיימר. זאת לפי מה שאני קורא מחלה נדירה, ואני לא צופה שתמצא קבוצת תמיכה ובודאי לא בארץ. בגוגל www.google.co.il תמצא קישורים. אם תבקש קישורים בעברית, תמצא מקצת כתבות בנושא. מישהוא שאל בפורום נוירוכירורגיה כאן בדוקטורס אבל לא ראיתי את השאלה או אם נתנה תשובה.

אפי, נסה לשאול בפורום נוירולוגיה כאן - http://forums.nrg.co.il/index.php?act=forum&do=forum&forum=199 חיפאית

אני בת 67 סבלתי מדכאון מצבי עקב פטירת בעלי. נוטלת רסיטל 40 מ"ג ליום ללא תופעות לוואי בהשפעה בינונית כי עדיין אני סובלת ממצבי מתח ולחץ ללא סיבה ברורה.. האם כדאי להחליפה לאיקסל ?האם היא תהיה יותר מתאימה ?

קודם כל לבנו אתך על אבדן בעלך. אנחנו יודעים כמה נורא זה לאבד אדם שאוהבים אותו ובילו אתו את השנים היפות של החיים. אז קודם כל, לא מתגברים על זה אף פעם לחלוטין, אבל יש הרבה דברים כדי לחזור למין נורמליות. אני לא רוצה לתת עצות בגרוש, אבל הדבר החשוב ביותר הוא למצא עיסוקים למלא בו את הענין בחיים. יש המון גופים התנדבותיים שמשועים למתנדבים בתחומים רבים. אם תרצי ארחיב. דוגמה אחת: אלמנה של בן דודי שאני עוסק אתה יחד בפעילויות התנדבודיות רבות, למדה להשתמש במחשב וכתבה ביוגרפיה של בעלה המנוח, ובהזדמנות זו גן של אביה ושל אמה, וגם הקימה להם אתר הנצחה באינטרנט. אשר לשאלה העיקרית שלך, א ל ת ח פ ש י עצות לגבי תרופות באינטרנט וגם לא מחברים טובים. הכתובת היחידה היא הרופא. בדרך כלל רופא המשפחה בהחלט מוסמך ליעץ ביחס לתרופות נוגדות דכאון. רק דעי ש ל כ ל התרופות האלה יש תופעות לואי, ביחוד אם נוטלים אותן לזמן ממושך. אגב, יש קבוצות תמיכה בבטוח הלאומי לאלמנים/אלמנות, ומה שעוד יותר מענין, אפשר גם להתנדב שם, לעבור השתלמות ולעזור לכאלה שבמצב יותר קשה ממך. שיהיה רק טוב.

לילי שלום. גם אני מצטרפת לדני לניחומים על אובדן בעלך. כדאי לפנות בהקדם לפסיכיאטר מטפל ולהתיעץ איתו לגבי השינויים התרופתיים. פסיכיאטרים מודעים לדקויות בהבדלים בין התרופות. בנוסף, במידה ויש קושי תפקודי וחסר בכוחות לאורך זמן כדאי (בנוסף לאופציות שדני אעלה) לפנות לטיפול פסיכולוגי. מאחר ומדובר בדכאון על רקע תגובתי של אבל יתכן וטיפול יכול להתאים. בברכה נעה

שלום, מהן השיטות בהם נוקטים מוסדות סיעודיים על מנת לנטרל או להפחית את ההתערבות משפחת הקשיש בטיפול שהוא מקבל? אודה לתשובתך

כדי שתפרטי במקצת. אני מכיר מוסדות שמעריכים מעורבות המשפחה (אני עצמי מכיר רק מוסדות יקרים).

מורן שלום. ישנם סוגים שונים של מדיניות במוסדות אישפוזיים , סיעודיים ורופואיים. האם את ומשפחתך מחפשים להיות מעורבים? האם אתם רוצים שמישהו אחר יקח עליו את הפיקוד? המגמה המרכזית היא שהמוסד יסייע ככל האפשר בנטל הטיפול בבן המשפחה אך לא ישאיר את המשפחה בחוץ. יש חשיבות רבה בערוב המשפחה בתהליך קבלת ההחלטות הטיפולי (אלא אם המשפחה לא מעונינת).. עליך ועל משפחתך לחפש אחר מקום שאתם חשים בו נוח , שהצות הרפואי רכש את אמונכם ויש אל מי לפנות. אולי שאלתך קשורה גם לאופן בו הצוות מעורר את אמון המטופל והמשפחה. ככל שהצוות מקצועי, משופע בידע ואנושי יותר, כך המטופל והמשפחה חשים בידיים טובות והתהליך אמור לקרות בד בבד באופן טבעי . בברכה נעה

המוטו- "גמלאים למען גמלאים" בא לידי ביטוי, במיוחד בימים אלה, ימי מצוק ומלחמה. כאשר ילדינו ונכדינו נלחמים באויב אכזר, גם העורף נפגע, ואז רואים ביתר שאת את קשייהם של הזקנים והגלמודים, כאשר הצרכים הבסיסיים שלהם קשים להם להשגה. כאן נרתמנו אנחנו, "שדולת גמלאים- חיפה", לעזרה לאגף הרווחה של חיפה, בחלוקת אוכל ותרופות לנצרכים. במבצע נראו מראות מיוחדות במינן: חברי שדולה, בגיל שבעים ושמונים, רובינו ותיקי מלחמות ישראל, ממלחמת העצמאות ואף לפניה- יוצאים בסיכון נפשם, ברכב, לכתובות בלתי ידועות להם, על מנת שלא ישארו קשישים אחרים - לעתים צעירים מהם, אך נזקקים יותר- ללא המצרכים והתרופות החיוניות להם. את המבצע הוליך בגאון יושב הראש של השדולה, מר אלי לנדאו, ואליו הצטרפו פעילי שדולה רבים, ועוד ידם נטויה. עד אשר תסתיים המלחמה, מתכוננים החברים להמשיך ולעזור בכל אשר יוכלו. כל המעונין בתאור מפורט של מבצע חלוקת האכל, בליווי תמונות, ייכנס נא לאתר השדולה, וימצא פרטים נוספים. לחצו על http://www.seniors-haifa.org אחר כך על גירסה עברית ולבסוף על התפריט המתגלגל בצד ימין חנה ביקל דוברת השדולה

דני וחנה. אני מורידה בפניכם את הכובע. אין מילים נעה

למה מנהלת הפורום או מישהו שמבין לא עונה???????????

מנהלי הפורומים והגולשים עושים הכל בהתנדבות ללא כל תמורה. הם לא מחויבים לאף אחד. בזמנו הצעתי שלפחות מנהלי הפורום יקבלו חיבור סופר מהיר לאינטרנט אבל לא קבלתי תשובה. נעה, שנותנת תשובות מאד מושקעות וטובות, נכנסת לפורום רק כשיש לה פנאי, וזה בערך אחת לשבוע. שאר הגולשים, אלה שיש להם קצת ידע מנסים לענות לפונים במיטב יכולתם, כדי לא להשאיר את הפונים "באויר". השאלה ששאלת מסובכת מאד, ואני בספק עם מישהוא בכלל יכול לענות עליה. אתה(או את) רוצה לדעת מה לעשות עם אמא שנמצאת בקצה השני של העולם, והיא במצב לא טוב, ואין לך או לה היכולת לנסוע לשם או להביאה לכאן כדי שתוכל/' להיות לה לעזרה. לפי מה שאני מבין יש לה שם עוד ילדים (אני מצטט "היא גם לא מכירה את הילדים שלה או משפחה. ע"פ הרופא כאילו היא בת 3 חודשים.") לאחרונה כל - ולפי התאור שלך היא סובלת גם מכמעט עורון וגם מסוג של דמנציה, ועברה אבחון רופא מומחה. לפי דעתי הילדים שעליהם נופל הטיפול זקוקים לכל תמיכה ועידוד וזה מה שאת/ה יכול לנסות להעניק להם מרחוק.. אני מבין שזה לא מצב שהתפתח בין לילה, כך שכדאי שתחכה עד שנוע תענה, יש לה לפעמים עצות מפתיעות בחכמתן.

קודם כל תודה רבה על התייחסותך. בקשר לנעה, ידועה לי שהתפקיד הוא בהתנדבות ומאמינה שהיא עושה המקסימום אפשרי בכדי לענות על השאלות כמה שיותר מהר, אבל למרות הרצון הטוב, היא לא מצליחה והאנשים שפונים לפורום מצפים לתשובות מהירות. לכן לדעתי יש מקום לחשוב על משהו/י נוסף לתפקיד.

אמי סובלת מזה זמן מטעם רע בפה - עברה טיפול שיניים מקיף, ממה יכולה לנבוע הסיבה? אודה לתשובתכם

חנה, עד לתשובתה של נועה, מדברי רופא שיניים: http://www.infomed.co.il/questions/q_072605_8.htm אולי כדאי להתייעץ עם רופאת המשפחה, ועם רופא השיניים שביצע את הטיפול? אהובה

פרט לבעיות שיניים יש גם בעיות ושט וקיבה שיכולים להתבטא בטעם רע בפה. כדאי להתיעץ עם רופא המשפחה אם כדאי לפנות למומחה גסטרו. האם אמך סובלת מבעיות בליעה??

כדאי לפנות לרופא משפחה כי שינויי טעם יכולים להעיד על מגוון בעיות. החל מבעיות שיניים, מערכת עיכול ,נוירולוגיה, לב ועוד. כדאי להבדק בהקדם.

אימי היא בת 86, גרה בחו"ל. לפני 15 שנה עברה CVA במוח קטן שפגע בעיניה במובן של מיקוד ריאה וכתוצאה בעיות של שיווי משקל, ורעד בידיים. לפני 4 שנים אבי נפטר ומאז יש הדרדרות רציני בתפקודה: חוסר שליטה בצרכיה, כמעט לא מדברת, חוסר ריכוז, לא מתקשרת עם הסביבה, לא מכילה את עצמה, לא שותה כי לא בולעת מים רק עם כפית. היא גם לא מכירה את הילדים שלה או משפחה. ע"פ הרופא כאילו היא בת 3 חודשים. לאחרונה כל הצירים בגופה קשים. כל הבדיקות מעבדה שלה תקינים כולל לחץ דם. בעבר היא היתה אישה מאוד דינמיק. השאלה היא האם אפשר שההדרדות הזאות היא תוצאה מדיכאון עמוק או זה הדרדרות טבעית. יש להוסיף שהיא ואבי חיו ביחד יותר מ 60 שנה והיו מאוד מאושרים. תודה

אני מצידי מרגישה נוראה כי אני כאן ואין לי אפשרות לנסוע גם בגלל המחיר נסיעה וגם הרגשה השמה כי בצד אחד אני מאוד רוצה לראות אותה (יותר מ15 שנה לא ראיתי)מצד השני אני לא רוצה כי אני מעדיפה לזכור אותה כמו שהיא היתה. שוב תודה

V שלום. את מתארת מצב שבו מצבה של אימך הולך ומדרדר. נשמע שיש כאן כמעין אפקט דומינו , המערכות התפקודיות קורסות זו אחר זו.הCVA ואחר כך התאלמנותה של אימך וכו'. את שואלת את המצב לסיבה והאם מדובר בדיכאון. יתכן שמדובר בדיכאון ניווני עמוק. אך גם יתכן שמדובר בתהליך פיזיולוגי או נוירולוגי שעדיין לא התגלה או אובחן במלואו. לא ידוע אם הסיבה משנה. אני חושבת בעיקר עלייך מול כל זה. על היותך רחוקה ממנה (אני מבינה שהיא בארץ אחרת?) . במידה וזה דכאון הרי עלול להתעורר רגש אשמה נוראי. האם הדיכאון כי אינך לידה? יחד עם זאת רגש האשמה אינו מקדם אותך כי לא ברורה הסיבה למצבה של אימך. כמו כן לא ברור האם נוכחותך היתה משנה במשהו את המצב. אני חושבת שעיקר ההתמודדות היא שלך. האם את מסוגלת לראות את אימך במצבה הסיעודי? ישנו כאן מאזן אימה. מצד אחד דכדוך שעלול ליפול עלייך כשתתודעי למצבה של אימך מקרוב. מצד שני מי כרגע דואג לה? איך את יודעת שהיא מקבלת טיפול מסור? מהו באמת מצבה? לעתים כשנמצאים רחוק דווקא הדמיונות עלולים גם להיות מפחידים הרבה יותר מהמציאות. יתכן שעלייך לבדוק את המצב מקרוב . נשמע שכל הנושא מאוד מורכב ויתכן שתזדקקי ללווי ותמיכה בתקופה זו של קבלת החלטה לגבי נסיעה והתמודדות. את חייבת לה ולך לפחות את הבירור. בהצלחה נעה

שלום אבי בן 80 , חולה במחלת הפרקינסון כ-6 שנים. לאחרונה (כ- חמישה חודשים)סובל מהזיות. בתחילה זה החל במחשבות שכולם רוצים את רעתו, רוצים לגרש אותו מביתו, מכניסים לו גזים דרך צנורות, מריעישים, וכו', כמו כן מאשים את המטפלת שמכניסה הביתה גברים. לפי המלצו של רופא פסיכוגריאטרי, החל בטיפול של סרוקוול. כבר למעלה משבועיים מקבל מינון של: 200מ"ג ליום ! חלק מהתופעות הפסיקו: אין יותר גזים, בדרך כלל אין הפרעות של השכנים, אבל המטפלת " לא מבינה שצריכה להגיח עלי ולא אני עליה, " כל הזמן מכניסה גברים הביתה (הדלת נעולה, על התריסים מנעולים...) האנשים עולים בסולמות, במנוף... כאשר אני שואלת את אבי ,מה נשמע? ואומרת שנראה לי שהדברים הסתדרו, הוא אומר לי: מה פתאום, אני פשוט לא מספר לכם. לדבריו התרופה לא עוזרת בכלל. איני יודעת למה לצפות מהתרופה, האם מצב יחסית שקט זה מספיק? (מדי פעם יש ארועים חריפים שמתבטאים בקריאות יאוש מצדו, ואני עובדת עצות-אני מאד מרחמת עליו. האם כדי להחליף תרופה? במידה וכן, מה עדיף רספירדל או זיפרקסה? בכבוד רב , אביבה

אביבה, עד שנועה תענה.. בפורום זה אין רופא, וגם אם היה, אינני מאמינה שהוא יכול היה להמליץ לאביך על שינוי בטיפול ללא היכרות אישית ובדיקה. אני בהחלט מבינה את חוסר האונים והתיסכול, קשה לראות את אבא במצב מבולבל כזה. לדעתי , כדאי שתמשיכו להתייעץ עם הרופא המטפל ותעדכנו אותו במה שעובר עליו, ואיך אתם רואים את המצב. תנסי לשאול את הרופאים בפורומים רפואת משפחה, פסיכיאטריה תוכלי לשאול גם בפורום גריאטריה כאן - http://www.starmed.co.il/Forum/117 אהובה

אביבה שלום. התנהגותו של אביך הינה תגובה אופינית מאוד למצב הסבל והבהלה הממושכים המאפינים מחלות נוירולוגיות כרוניות קשות. נראה שהסבל שלו קשה גם עבורך וגם עבור המטפלת. כדאי לפעול בכמה מישורים: א. להתיעץ שוב עם פסיכיאטר גריאטרי. יתכן ויש צורך בחות דעת שניה. אביך מדבר על הסבל שלו ויש להקשיב לכך במלוא החומרה. ב.האם יש דרך למלא יותר את עולמו? (פעילויות שונות, חברים, מלווים, בני משפחה, טיולים קצרים?). במידת האפשר כדאי לנסות למלא יותר תכנים במשך היום על מנת להסיח את דעתו ולהקל על סבלו. ג. יתכן שהעומס על המטפלת רב וכבד. אולי כדאי לשקול עירוב אדם נוסף לפחות בטיפול באביך. לעתים יש שלב שיש צורך בצוות מטפלים והעומס רב מדי עבור אדם אחד. ד. האם את מקבלת מספיק תמיכה רגשית כדי להתמודד עם המצב? במידה ולא כדאי לשקול תמיכה עבור עצמך (קבוצות תמיכה/טיפול). בהצלחה נעה

אני בת68 חולת םרטן טופלתי בהרבה מאד תרופות כימותרפיות לאחרונה מטופלת בתרופה ביולוגית שנקראת טרסיבה. לפני מס חודשים הבחנתי שאני זוכרת פחות מבעבר עלי לציין שמילדותי סבלתי מחוסר זיכרון וכמו כן אני שוחכת וגם עושה לפעמים פעולות הפוכות כמו פותחת מגירה במקום מקרר.רציתי להתיעץ בפורם עם מי מומלץ להתייעץ ?האם נכון להתיעץ עם נורולוג?או פסכיטור או כדאי לעשות קודם בדיקות מקדימות.אודה על תשובתך המהירה אני מאד מותרדת.

חפשתי באינטרנט על תופעות לואי של התרופה. יש מספר קטן של איזכורים לאבדן זיכרון, ותרופות להתגברות על התופעה. אני בכונה לא מזכיר את סוג התרופות כי את חייבת להתייעץ אם הרופא האונקולוגי שלך. אני רק אומר לך שיש מקרים נדירים של הפחתה מסוימת בזיכרון ולפי מה שאני קורא אפשר להתגבר על זה. אם את רוצה אבחון קוגניטיבי, המומחה לכך יהיה בודאי רופא גרונטולוגי (מומחה למחלות זיקנה). אל תהססי לפנות אלינו שוב אם יש לך שאלות המשך.

ג'וד שלום. ישנן סיבות רבות לירידה בזכרון א. ירידה בזכרון הינה טבעית ומאפינת את הגיל. ב. יכולה להיות ירידה זמנית בזכרון שהינה פונקציה של מתח ,לחץ, דיכאון. הרבה פעמים כתגובה למצב קשה כגון מחלה. ג.השפעה תרופתית. לגבי התרופה אני מסכימה עם דני שעלייך להתיעץ עם אונקולוג ו/או נוירולוג . במידה והדבר לא קשור לתרופה כדאי לשקול התיעצות עם איש טיפול . ההתמודדות עם מחלת הסרטן היא קשה ומכבידה ויתכן כי איש מקצוע יכול לעזור מעט בתחושת העומס והקושי. מאחלת לך הרבה בריאות וחוזק נעה

לאחרונה, לאמי יש הזיות, מדמיינת דמויות לא מוכרות שמסתובבות אצלה בבית, אמי בת 78 ובן זוגה בן 82, הם שניהם אנשים חולים, והפחד שלי שלא יקרה להם משהו. מה אתם מציעים למי עלי לפנות.

שלום לכולם . אני משווקת מוצרי ספיגה כגון פדים,תחבושות ,תחתוני ספיגה , חיתולים ,כל המוצרים מתאימים לגבר ואשה .שרות ויחס חם .בנוסף גם יעוץ בכל הקשור .פלאפון 0526852400 .בברכה בטי .כתובת אתר החברה www.danel4u.co.il

אם את רוצה להכניס פרסומת (בתשלום) יש קישור מתאים בתחתית העמוד. פרסום בפורומים עולה - ושוה - כסף. שבת שלום

שלום נעה, שמי עמוס פורת, אני בן 63 ואני משתמש בCPAP לטיפול בדום נשימה בשינה זה 15 שנה. מאחר ונתקלתי בחוסר התמצאות בנושא אצל משתמשים ובמיוחד חדשים, וב"התקפה" שנערכת על משתמשים חדשים מצד החברות המשווקות מכשירים ומסכות, החלטתי לפני כ 3 חדשים לפתוח פורום משתמשי מכשירי CPAP. הפורום אינו קשור בשום חברה מסחרית והוא על בסיס התנדבותי. הטרף הקל ביותר לסוכנים הוא גיל הזהב. אני יודע שהרבה מאוד מאלו משתמשים במכשיר. מאחר ונתקלתי בכמה פורומים ביחס עויין, אבקשך להרשות לי להוסיף בפורום זה את הקישור לפורום לתועלת כולם. בברכה ובתודה, עמוס פורת מנהל פורום משתמשי מכשירי CPAP אי מייל לשאלות בנושא: (לא כתובת הפורום) [email protected]

עמוס פורת היקר, לא הבנתי - האם זה פורום כמו זה שאנחנו בו כעת - או שזה פועל באימייל בכתובת שציינת. האם ניסית לפתוח פורום ב "תפוז" או ב "ואללה" או ב "ננה" (להזכיר רק 3 מכל אלה שמארחים פורומים) בפורום הנוכחי כמעט אין סכוי שמישהו שצריך את המידע יראה אותו.

הפורום נמצא בפורטן ישראל. http://www.portan.co.il/forums/forum.asp?FORUM_ID=24 זה פורום כמו זה שאתם מנהלים. מבעיה זו סובלים הרבה מאוד אנשים. בעולם ישנם עשרות מיליונים של משתמשים. בארץ משתמשים כ 15000 איש (מתוך הרבה שאינם מטפלים בזה). אם אתה מתעניין תוכל להסתכל ב http://www.sleepstudy.co.il/default.aspx ובהרבה מקומות אחרים לפי דום נשימה בשינה, CPAP . בארץ קיימים כ 12 מעבדות שינה ומעבדות ניידות הבודקות בבית הלקוח. בענין הקבוצות הגיל, לידיעתך, ואתה יכול לבדוק את זה: כמות האנשים הגדולה ביותר הסובלת מדום נשימה בשינה והמשתמשת במכשיר זה באה מקבוצת גיל הזהב. זוהי גם האוכלוסיה הפגיעה ביותר ומנוצלת ביותר ע"י אנשים המוכרים להם ציוד שאינו מתאים. וברשותך האדיבה, אם תאפשר לי, אשמח לעזור לכל אחד מהם ללא כל תמורה וללא התחייבות כל שהיא. בתודה ובברכה, עמוס פורת

http://www.gilhazahav.co.il/?showfullnews=166

יש חוגים ללימוד מחשבים לקשישים, כאן בחיפה גם במועדוני "מיל'ב" של העיריה, וגם בשדולת הגמלאים http://www.seniors-haifa.org אני בטוח שיש גם בערים אחרות.

תודה לאנשים שניסו לעזור לי. לא אמרתי שבבית אבות בו נמצא אבא שלי, אין תשומת לב למה שנקרא ריפוי ועיסוק, אלא שאבא - לצערי - לא מגלה עניין בכל המוצע לו. הוא עסוק כל הזמן בלגלות מה כואב לו היום. למרות שהוא לא אדם חולה במחלה כרונית כלשהיא. הבעיה נראית לי יותר נפשית. איבוד עניין במה שסובב אותו. תשישות נפשית שמקבלת ביטוי גם פיזית. האם זה אופייני לאנשים בגיל הזה? איך אפשר לעזור להם? שלא ע"י תרופות. העברתו למסגרת הזאת היתה בהסכמתו, למרות שלאחר בדיקת אפשרויות - כספיות ומצב משפחתי - לא נראה לי שהמצב מבחינתו היה שונה אלולי היה גר בכל מקום אחר. ז"א הבעיה לא התחילה עם כניסתו לבית אבות. האם מוכר למי שהוא גוף עזרה במסגרת התנדבותית הפועל בבתי אבות למען קשישים? תודה.

מתי שלום. תגובתי מתיחסת גם למה שכתבת למטה וגם לכאן. ראשית אני חושבת על המצב הקשה של אדם צלול בראשו הסובל מתחלואים בגופו. התחושה הייא שאתה לכוד, שגופך אינו יכול לבצע את מה שאתה חושק בו. בודאי שהוא עסוק במצבו הבריאותי כי זה מצב בהחלט בלתי נסבל. אני חושבת שיש חשיבות רבה שימצא בסביבה שעשירה בגרויים אינטלקטואליים ומנטליים כי זה מה שיכול להקל עליו להתמודד עם מצבו. דיכוי נפשי כזה הוא מדאיג כי הוא יכול לפגוע גם במצב הפיזי (לפגוע במערכת החיסונית) ולדרדר את מצבו. האם יש בבית החולים מחלקות אחרות שהוא יכול להשתלב בפעילויותיהן? האם ישנם חברים או בני משפחה נוספים שיכולים לבקרו? במידה ולא, האם יש ביתאבות אחר באזור שיש בו פעילויות?(כגון ריפוי בעיסוק, ארגוני מתנדבים)וכו'? הייתי מציעה לפעול בכמה ערוצים מקבילים: א.לשוחח עם העובדת הסוציאלית של בית האבות ולהסביר את הבעיה. בית האבות אמור לתת לו מענה . הוא לא אמור לחיות בתוך ריק וחייבת להיות אופציה של עיסוקים רלונטיים. אם את חשה שהצוות לא מספיק הולך לקראתך יתכן שהמקום אינו מתאים. ב.לשוחח עם ארגוני מתנדבים (ויצו, ליונס, עמותה למען הקשיש, מחלקת רווחה) ולבקש מתנדבים שיגיעו לשוחח איתו , ליצור פעילויות משותפות וכו'. זה כבר יכול להכניס לו ענין חדש. לחשוב על שכירת איש מקצוע שיגיע באופן פרטי פעם פעמים בשבוע (אולי בשיתוף המחלקה במידה והיא לא מעסיקה מישהו כזה) . אני מצרפת למשל רשימת מרפאות בעיסוק שעוסקות בגריאטריהhttp://www.isot.org.il/search_clinics_exp.asp?therapist_sivug_id=4&ezor_id=4&x=34&y=4 מאחלת בהצלחה נעה

אמי, 86, חולת אלצהיימר מזה כשנה, האשימה את הסובבים אותה (בת ומטפלת פיליפינית) ואת כל העולם בגניבת 2 חולצות שלה, גניבה שלא הייתה ולא נבראה. האשמה זו שלה לוותה בצעקות ובכעס גדול על כולנו. חולצות אלו ניתנו על ידה במתנה (כך היא רצתה) לפני שבועיים לנכד שלה. איך אנו אמורים להגיב בו ברגע? מה לומר לה? מובן שאת החולצות ניתן להחזיר. הנקודה היא: איזו תגובה מיידית שלנו תרגיע אותה ותיישר את ההדורים. האם יש כזו? האם להסכים אתה? או אולי לנסות ולהסביר לה מה שקרה (את זה עשינו - וזה לא עזר להרגעתה) תודה. מצפה לעזרה.

שלום. התגובה של אימך מאפינת מאוד את מחלת האלצהימר. ברגע שיש ירידה בהתמצאות וחורים הולכים וגדלים בזכירה מתחילות תופעות כאלה. אלה הן תגובות שמבטאות את החרדה על חוסר השליטה בעולם. בדרך כלל מה שיכול להקל על ההתפרצויות הן טיפול תרופתי אנטי חרדתי שניתן על ידי הרופא המטפל. כדאי להתיעץ עימו. מלבד זאת חשוב לתת לאמא את הכבוד הראוי ולהתיחס אל טענותיה. יחד עם זאת לזכור שזו תגובת מצוקה . הסברים או התגוננויות לא ירגיעו אותה כי זה בעצם לא הנושא האמיתי. חשוב להבין מה היא רוצה , ללכת איתה יד ביד לחפש את החולצות, לעבור איתה יחד ולשאול כל אחד מבני המשפחה אם ראה את החולצות. המטרה פה היא לא החולצות שאבדו אלא הזכרון שהולך ואובד. המטרה של הטיול היא להזכיר את מיקומם של הדברים, ליצור אורינטציה סביבתית, להזכיר מי הוא כל אחד מבני המשפחה ולהראות לה שהיא עדין יכולה להמצוא מה שהולך לה לאיבוד. יש חשיבות רבה ללווי הפיזי (חיבוק או מתן יד) כי גם זה יכול להקל על החרדה שהיא חשה באותו רגע, יש בכך מסר שהיא לא לבד. אני חושבת שככל שבני המשפחה יבינו יותר שהחולצות האבודות הן ביטוי לזכרון האבוד הם פחות יכעסו או יתגוננו ויותר יקבלו ויתמכו. במקביל פנו לרופא המטפל ודווחו על המצב. כדאי גם לפנות לקבוצת תמיכה לבני משפחה לחולי אלצהימר כי תקבלו שם טיפים חשובים ומועילים. בהצלחה נעה

שוב תודה לנעה. רק רציתי להביא את קישור רלוונטי. http://www.alz-il.net/?page_name=tmiha/hkvuzot.html ובכלל http://www.alz-il.net/

תודה לך, נעה.

שלום לך! הוריי בני 70 ו-74 ואבי משגע את אימי בקנאתו בה או שאולי זו לא קנאה אינני יודעת כיצד לתאר זאת. הוא חושד בה שיש לה רומנים עם השכנים וסוגר אותה בבית ולא מרשה לה ללכת לשום מקום לבד כל הזמן הוא מלווה אותה והיא מרגישה מאוד חנוקה.אפילו כשהיא מתקשרת אלינו לילדיה ולנכדים הוא מקשיב מטלפון שני לוודא שזה לא שיחה למאהב. הסיפור הוא כשנתיים ויש לציין שחייהם היו די טובים עד לתקופה זו. מה ניתן לעשות? כיצד אפשר לשכנע אותו או להסביר לו שזה לא כך ושישחרר אותה מכל הסיפור ההזוי הזה? האם יש טיפול לכזה מצב? אנא אנא עצתך. ...תודה רבה!

שלום לך. תגובה זו אופינית לתחילתן של בעיות מנטליות שונות. בעיקר אם זה רק בשנתים האחרונות. לפנות בהקדם האפשרי להתיעצות עם פסיכיאטר גריאטרי. תחילה תפני את ותתאיר לו את הבעיה והוא ינחה אותך כיצד להמשיך ולפעול. בהצלחה נעה

עלה לאוויר פורטל סעד חדש בחסות "עמותת ידיים" ובו מידע רב בנושא גיל הזהב ועזרה בביתwww.hands.org.il

שיהיה הרבה בהצלחה. אשמח להוסיף את הפורטל לרשימת הקישורים המומלצים.

שלום רב, אבא שלי בן 89 ונמצא בבית אבות במחלקה לתשושים. המסגרת מתאימה למצבו מבחינה רפואית. כפי שנראה לנו הבנים. אבא טוען שביום יום מאוד משעמם לו וגם מדכא אותו להימצא בין אנשים שסובלים. חוסר עניין בסביבתו היה מאפיין אותו לפני שהוא הגיע לבית אבות, למרות שבעבר היה איש פעיל ומתעניין. כרגע הוא אובססיבי לגבי מצב בריאותו ושום דבר אחר לא מעניין. הוא זוכה לביקורים משפחתיים פעמיים שבוע באופן קבוע ומדי פעם לחופשה אצל אחד הבנים. מה נוכל להציע לו שידרבן אותו לנצל את השעות הרבות של חוסר מעש? האם אפשר להוציא אותו מהאפטיה? הצוות במקום מטפל בביעות רפואיות פיזיות ולא התרשם במיוחד לפנייתינו להסתכל גם לבריאותו בנפשית. האם יש מה לעשות בנידון? תודה.

אתה כותב: "אבא טוען שביום יום מאוד משעמם לו וגם מדכא אותו להימצא בין אנשים שסובלים. " א ו ל י זה סימן שלא ממש מתאים לו להיות במחלקה לתשושים. אולי היה מתאים לו יותר מחלקה בה מפעילים את הפציאנטים (או איך שקוראים לזה) על ידי רפוי בעיסוק וכאלה. אולי יש אפשרות לבקש אבחון על ידי רופא גריאטרי מומחה, ושוב אולי - בימים שהוא בחופשה אצל אחד מהבנים, כדי למנוע התנגשות עם בית האבות ללא צורך. לפי הבנתי, מחלקה לתשושים מתאימה למי שאובחן באופן בלתי הפיך ככזה, ואם הסווג אכן נכון, בן האדם אמור להתאפיין בחוסר ענין בלתי הפיך בסביבתו. אני ממש לא מומחה, רק מדמיין את עצמי בסיטואציה בה היתה לי תקופה של אפטיה מוחלטת, והכניסו אותי למחלקה כזאת, ומשום מה חזר במידה מסוימת הענין במה שנעשה סביבי. המחשבה הזאת מבהילה אותי. שבוע טוב לכולם

ל mati, אינני מומחית לעניין אך למיטב ידיעתי, בדרך כלל, גם במחלקות לתשושים וגם במחלקות לסיעודיים, ישנה הפעלה של האנשים על ידי מרפאה בעיסוק , שתפקידה באמת לעניין ולהעסיק אותם בפעילויות מתאימות. אבל כמו בכל דבר, חוסכים גם כאן , ולא נותנים מספיק.. זה תלוי בכמה הנהלת בית האבות מוכנה להשקיע בכך. גם בין האנשים יש כאלה הזקוקים ליותר ויש כאלו שגם המעט שמנסים להעסיק אותם, זה יותר מדי בשבילם. פתרון קסם לכך אין, ומה שיכול לעזור קצת - להרבות ככל האפשר בביקורים, על מנת למלא בתוכן את זמנו הפנוי של אבא., ואם אפשר לצאת ולטייל עמו קצת. אני יודעת שלא תמיד זה ניתן , אם בגלל מרחק או מסיבות אחרות. גם אני לא מומחית, אבל אני חושבת, שדני התכוון בדבריו לכאלה שהוגדרו כ"תשושי נפש", וזה שונה לגמרי מתשושים, שזקוקים לעזרה חלקית בלבד בפעילויות היומיומיות. לא קל בכלל לעבור מהבית הפרטי שלך לבית אבות, ולכן חשוב להקל עליו עד כמה שאפשר. זה קשה שבעתיים בסופי שבוע ובחגים. אהובה

אינני יודע האם זה הפורום המתאים בגלל הפרטיים הרפואיים אך יש לי הרגשה שהידע שלך יכול לעזור לי. אבא שלי עצמאי, כבן 64,עובד עם קהל. הכלי העיקרי שלו הוא כפות ידיו בעבודה מאוד עדינה ומדוייקת. היסטוריה לפני הצגת השאלות: לפני כ3 שנים הוא עבר ניתוח carpal tunnel בעקבות הסתיידות לכאורה של התעלה, לאחר שהתלונן כי חש מידי פעם בנימול באגודל ובtrigger finger. אחרי הניתוח התסמינים לא עברו, ובלית ברירה נאלץ להמשיך לחיות עם מה שיש. לפני כשנתיים החלו אצלו בעיות שינה ומאז הוא נוטל כדורי סטילנוקס. מדובר בכדור ולפעמים רק חצי על מנת לישון כ 5-6 שעות. לפני כ3 חודשים אובחן עקב בעיות בהטלת שתן, בסרטן הערמונית ולפני כחודש עבר ניתוח ונאלץ להפסיק לעבוד כחודש. אחרי חודש התאוששת התחיל לחזור לעבודה. כהכנה לניתוח בוצעה גם סריקת CT שהראתה בלי קשר לערמונית על הסתיידות בעמוד השידרה. עד כאן הרקע, ואני מקווה שאני מדבר לעיניין, קצת לפני הניתוח ואחרי החודש שלא עבד, אבא שלי נכנס קצת למצב בו אין לו מצב רוח לקרוא, לעבוד, והוא לא יכול לישון בלי כדור שלם. קשה לשכנעו לגשת לפסיכולוג, איך משכנעים אותו. הייתה לו ילדות קשה מאוד והוא נמצא במצב שביר. -האם יש מצב שהדיכאון וירידת החשק קשורים לכדורים? האם יש כדור שינה עם פחות תופעות לוואי?(אני חושב שהוא פשוט מכור לכדור הזה). תודה רבה רבה על הזמן, הסבלנות והיחס.

קודם כל השאלה האחרונה, ביחס לכדור שינה צריך להפנות לרופא של אביך. אתה מדבר מאד לענין, ואני מבין היטב את אביך. אני בעצמי (בן 80 ) עברתי ניתוח ערמונית (לפני 10 שנים) ואני די פעיל בפורום מחלות הערמונית. זאת ועוד, גם אני סובל מ TRIGGER FINGER . קודם כל אני חושב שלרופאים של אביך אצבע קלה על הסכין. כשפניתי לידיד שלי, מנתח בכיר, ביחס לבעיות היד, הוא אמר לי באופן חד משמעי לא לרוץ לנתח, אבל כל זה עכשיו לא רלונטי. מאד יתכן שלניתוח הערמונית חלק נכבד בבעיות הנפשיות של אביך. לניתוח הזה במקרים רבים יש השלכות ניכרות על הבעיות המיניות של בן האדם. כמובן בן הוא האדם האחרון שצריך ליעץ לאביו בשטח הזה, אבל זה יכול אולי להסביר את המצב הדיכאוני של אביך. אנשים שאינם קשישים לעתים קרובות אינם מבינים את החשיבות של הבעיות האלה לאדם הקשיש, אפילו כזה שאין לו לכאורה בת זוג. יש מפגשי תמיכה לחולים וחולים בעבר בסרטן הערמונית פעם בחודש, אני מצטט את ד"ר אריאלי: "המפגש של קבוצת התמיכה לחולי סרטן הערמונית מתקיים תמיד ביום ד' אחרון של כל חודש.בשעה 17.00 בבית מטי , האגודה למלחמה בסרטן , רח' רביבים 7 , גבעתיים. נשמח שתצטרף לקבוצה שלנו ואם יש לך אשה או בת זוג כמובן שנשמח מאד אם תגיע." יש שם בדרך כלל מספר מומחים כולל פסיכולוגית מומחית לנושא (בכלל אחת הפסיכולוגיות המוערכות ביותר) ראה גם כתבה (ותראה אותה לאביך אם אפשר) בפורום היעודי. http://www.1outof11.co.il/article_body.php?id=2 בכלל אולי אביך יכול להכנס למחשב ולראות גם את מה שכתבתי וגם לשוטט למשל באתר http://www.1outof11.co.il/ אל תהסס לפנות אלינו עם שאלות המשך.

תודה בכל אופן. הוא גם אמר לי שהתיפקוד שם למטה עובד בסדר גמור, אני לא יודע אבל אם יש בו שימוש... וגם ממש ממש לא רוצה לדעת. לא נכנס לשם. אולי לנעה יהיה עוד פיתרון?

אבקש עזרה ממשתתפי הפורום לגבי קבוצות תמיכה לילדי הורים מבוגרים וההתמודדות עם הטיפול בהם. תודה מראש, גבע

גבע שלום. ניתן למצוא קבוצות כאלה בקופות החולים, דרך לשכת הרווחה או ביטוח לאומי. לעתים ישנן יוזמות מקומיות בארגונים כויצו. ישנן גם קבוצות ממוקדות יותר כגון קבוצה לילדים להורים חולי אלצהימר וזה למשל מתארגן גם באגודה לחולי אלצהימר. אם יש צורך בעזרה יותר ממוקדת אנא כתוב/כתבי את מקום המגורים ואת האזור המבוקש ואנסה לאתר עבורך קבוצה מתאימה. בברכה נעה

אני מחפשת פורום המתיחס למחלת דלקת פרקים האם יש כאן פורום כזה? ואם כן איך הוא מופיע? בברכה j.p.

שלום! כאן בדוקטורס , נסי לשאול בפורום "רפואת משפחה". באתר תפוז, פורום ראומטולוגיה http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=538 אהובה

כפי שכתבתי את הבעיות של אמי, אמי עשתה בדיקות דם לפני 6 חודשים,התוצאות היו לא יאומן,היו נהדרות,כלומר:בריאה. היה אצלה רופא גריאטרי,התשובה שלו הייתה.אסור לה לישון מעבר הזמן שלה,חייבת לשבת מול טיוי,ולהוריד את כל התרופות אשר קיבלה מרופאת משפחה. מאחר גילה המופלג,התרופות אינם מועילות בכלום. לדעתי היא עברה אירוע מוחי קל מספר פעמים אשר לא אובחן ע"י הרופאים, זאת דעתי,לפי צורת דיבורה שלא מובן כלל, תודה על תגובתכם,ואשמח לשמוע עוד תגובות שהן. דינה.

דינה שלום. בנוסף למה שכתבתי לך למטה, את כותבת שהגריאטר לא אבחן כלום. הייתי מתעקשת על חוות דעת שניה. יתכן שכדאי לפנות גם לפסיכוגריאטר או נוירוגריאטר שמאבחנים את הדקויות עליהם את מדברת. בברכה נעה

שלום רב, חמותי בת 85 מתגוררת רחוק מאיתנו.סובלת לעיתים מבעיות רגילות שסובלים קשישים- כאבי ברכיים, כתפיים וכו'. הבעיה העיקרית היא הראיה. לפני כ-10 שנים עברה טיפולי קטארקט ואינה רואה בעין אחת, ועתה יש בעיות חמורות בעין שניה. אחד מבניה מתגורר בקירבתה, אך מצב זה לא יכול להמשך כך. החלטנו, שאנחנו נדאג לעזרה קבועה בביתה - אך היא מתנגדת בכל תוקף וברור כי מבחינתה, אין מה לדבר על דיור מוגן. טיעונה, שאין לה רצון שמישהו זר ימצא בביתה. אני מבקשת עצה, כיצד לשכנעה בכל זאת לקבל את העזרה .? בחצר ביתה קיימת יחידה קטנה שמתאימה למטפלת, אך גם לכך היא מסרבת. ממתינה לעצה טובה. תודה

הילה שלום. תהליך הכנסתו של אדם זר הביתה הוא תהליך קשה שפעמים רבות נעשה בצורה של שלבים.עבור חמותך נשמע שזה קשה במיוחד. תהליך של התעוורות מערפל את כל הקשר עם המציאות ופוגע קשות בתחושת הבטחון. כתוצאה מכך יש יותר ויותר נטיה להאחז בקיים ובמוכר שבכך לחפש הגנה מפני המציאות המשתנה שהופכת יותר ויותר חשוכה ובלתי מוכרת. כדאי לפעול בדרך של חשיפה הדרגתית מאוד. להרבות בשיחה עם חמותך על הנושא של עזרה, לקחת אותה לבקר אצל אנשים שיש להם עזרה סיעודית, להזמין לבקר מטפלות על מנת שרק ישוחחו איתה. כמו כן (בעדינות ובמידת האפשר) לשתף אותה בקושי שלכם לתפקד ביום יום ולהתחלק בין האהבה והדאגה לה לבין המשך החיים. שוב, הכל בטפטופים קטנים ובסבלנות. יתכן שכדאי להכניס איש מקצוע שיוכל לחשוב איתכם ביחד כיצד לעשות זאת ו/או ישוחח גם איתה.(פסיכולוג/ עובד סוציאלי/ רופא גריאטר ). בהצלחה נעה

שלום לנעה! אמי בת 94,עברה את השואה,כיום היא בחזקתי,לקחתי אותה תחת קורתי, אך מיום ליום יש לה ירידה של התנהגות מאד (תינוקית),מתנהגת כילדה בת שלוש,מחקה את הנינים בני 4 , אך הבעיה שהיא תמיד עייפה,רוצה רק לישון,לא זוכרת היכן חדרה,ומיטתה, נכון לעכשיו..אינה מזהה את ילדיה ונכדיה,אינה מדברת ברור,מדברת בצורת גימגום, ואף באוכל עושה בעיות, איני יודעת מה לעשות אל מנת להנעים את זמנה, נוסף לכל זאת..היא קוראת לי בשם אחותה שנפטרה לפני שנים רבות וכן בשם אמא,(סבתא שלי), כשאני פונה לרופאת משפחה.טוענת "אין מה לעשות,זה טבעי אצל הזקנים", לא מקובל עלי,אין לי תשובה מדוייקת לגבי מצבה של אמי. מקווה נעה שהבנת אותי, תודה לך,ושבת שלום. דינה.

זאת התנהגות שכיחה אצל חולים ב"שטיון זקנה" (סניליות) שיכול גם לאפיין מחלת אלצהיימר. כדאי שתבקשי תור ליעוץ אצל רופא מומחה לגריאטריה (תופעות זיקנה) כדי שיערוך לאמך אבחון. תחזרי לפורום זה כשיהיו לך תוצאות האבחון וההמלצות של הרופא. באותו זמן תבקשי גם מרופא המשפחה בדיקת דם שלמה כולל אלקטרוליטים. בגיל הזה כל הסיכויים שאלו באמת תופעות זיקנה, אבל במקרים מסוימים גם חוסר איזון של אלקטרוליטים (נתרן - אשלגן במיוחד) גורם לתופעות דומות או מחמיר תופעות זיקנה קיימות. שבוע טוב

דינה שלום. אין ספק שעלייך להיוועץ באופן יסודי עם רופא גריאטר מוסמך. סימני הדיסאורינטציה , הטשטוש , העדר ההתמצאות במרחב הם סימנים שדורשים בדיקה וטפול יסודיים. כדאי לפנות בהקדם לרופא מומחה בתחום. מלבד זאת כיצד את מסתדרת : גם בטיפול באמא גם בנכדים? האם יש לך עזרה ותמיכה? גם עבורך זאת סיטואציה מתישה וקשה. על מנת למנוע שחיקה מהירה עלייך למצוא מקורות תמיכה טובים עבור עצמך. לתגובתך בהמשך, רופא גריאטר מוסמך לתת לך יעוץ תרופתי מתאים. את מוזמנת לעדכן אותנו בהמשך בברכה נעה

האם קיים מכשור-צמיד,מיכשור תת עורי וכדומה לעזור באיתור חולה אלצהימר שמתקשה למצוא את דרכו

אני מוצא בגוגל מספר כתבות על מכשירים כאלה. בצרפת משווק צמיד כזה במחיר של כ 250 - 260 אירו, ומנוי חדשי של כ 60 אירו לשרות איתור כשהחולה יוצא באזור שמוגדר "בטוח". http://www.engadget.com/2005/06/07/columba-gsm-gps-bracelet-helps-alzheimers-patients/ יש לי ידיד שהוא מנהל חברת "מוקד" ואנסה לענין אותו בנושא.

יובל שלום. בשאלה שהצבתי למומחה בתחום קיבלתי תשובה: "ישנם נסיונות היום במקסיקו להשתמש בשתל תת עורי.(כי יש שם הרבה חטיפות) הטכנולוגיה של תת עורי לצורך זיהוי אך לא לאיתור. (אחרי שמוצאים מישהו אפשר לזהות אותו). יש טכנולוגיות שמשמשות להגבלה לסביבה ספציפית.כשמישהו עוזב את הסביבה המותרת המכשיר מצפצף במוקד.(מכשיר שיועד במקור לאסירים)." הצמיד שדני המליץ לך שייך לסוג השני. .עוד סוגים של צמידים ניתן למצוא באינטרנט. כנ=מו כן מצאתי בחברת איתוראן מכשיר איתור אישי שאולי יהא לך לעזר.http://www.ituran.com/Departments1.asp?dc=2 בהצלחה נעה

עוד משהו שיש לו קונוטציה שלילית וקשה אך אולי ניתן לתרגם אותו מבחינה טכנולוגית לתחום של חולי האלצהימר הינו תחום האזיקים האלקטרוניים. (נשמע קשה אך אולי לחברה המייצרת אותם יש פתרון שיכול להיות יעיל). מצרפת לינק לכתבה מYNET בנושא http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3065528,00.html ושוב קשה לי מאוד עם ההקשר אך אולי זה יכול לעזור בברכה נעה

הפילפיניות התחילו לתבוע שכר בדיעבד ולפעמים ניתן להגיע גם לחוב של עשרות אלפי שקלים.

משרד מסחר ותעשיה - עובדים זרים http://www.moit.gov.il/NR/exeres/43627A3A-8313-49FD-BFE5-ECE3EFA7289D.htm קו לעובד http://www.kavlaoved.org.il/ בקו לעובד לא כל כך קל להתמצא

שלום רב, קשישה העוברת לגור בדיור מוגן פרטי, בביתה קיבלה חוק סיעוד, האם ממשיכה לקבל את שעות הטיפול?

שוש שלום. זאת אינפורמציה חשובה שבודאי העובדת הסוציאלית של הדיור המוגן מעודכנת לגביה. אני מצרפת לך לינק לשתי כתבות בנושא של חוק סיעוד ואולי גם שם תקבלי תשובות ברורות ומפורטות.http://www.gilhazahav.co.il/show.php?s=%E7%E5%F7+%F1%E9%F2%E5%E3&idp=108 בהצלחה נעה

השכר החוקי הוא 4492 ש"ח לחודש ממנו את יכולה לנקות 103 שקלים לחודש עבור ביטוח הבריאות ועוד 183 שקלים עבור מגורים. זאת ללא כל הבדל כמה זמן העובדת נמצאת בארץ

אולי תוכל לתת קישור למקור המידע שלך. זה יהיה יותר יעיל אם מישהוא ירצה להסתמך עליו. תודה עבור האינפורמציה.

ליאור שלום. תודה על האינפורמציה. אתה מוזמן לשתף מאיפוא האינפורמציה הגיעה וכיצד היא רלוונטית עבורך. במידה ויש סוגיה שאתה מתלבט לגביה אתה מוזמן לשתף. בברכה נעה

האם עיפות היא תופעה רגילה של גיל הזהב? אני שואל לגבי גבר שהלך הרבה כל החיים שלו, והיום מתעיף אחרי הליכה קלה של 15 רקות. אין סיבות בריאותיות ברורות. גם אישה בת 62 שהיתה פעילה ועבדה כל החיים, היום זקוקה למנוחה אחה"צ ואינה מסוגלת לנצל את היום כפי שרוצה. האם לקחת ויטמינים תוכל לעזור? אם כן - איזה?

קודם כל - לגבי מי אתה שואל, לגבי עצמך או קרוב משפחה? כמובן שעם הגיל יש צורך יותר במנוחה, וצריך לעשות הפסקות מדי פעם, וגם - למי שמתאפשר - לנוח אחרי הצהרים. מאידך אם יש תופעות של עיפות שמופיעות לא באופן הדרגתי במשך השנים אלה די בשנוי חד, יש לבדוק עם רופא המשפחה. בכלל רצוי לכל מי שעבר - למשל - את גיל 50 לבקש בדיקה כללית אצל רופא המשפחה. עליה בעייפות יכולה לנבוע מהמון גורמים, למשל שינויים בתזונה, דבר שדי שכיח בגיל מתקדם. אני בעצמי (בן 80) נוטל מולטיויטמין (כל יומיים כדי לא להעמיס על המערכת שלי) שהמליצה לי הרוקחת בקופת חולים. הרופא שלי אומר שלי זה לא נחוץ אבל לא מזיק. אני מרגיש כאילו יש לי יותר מרץ כשאני נוטל את התוסף.

אברהם שלום. אני מבינה שמדובר בשאלה עבורך ועבור בת זוגך? קודם כל בודאי שאחד מסימני הגיל הוא ירידה מסוימת בויטאליות ובנמרוצות. יחד עם זאת אם מדובר בירידה חדה כדאי לעשות בדיקות כלליות ומקיפות ולחזק את הגוף בתוספים מתאימים במידת הצורך. יתכן גם כי נושאים שלא נראים כל כך קשורים כמו הפרעות בקצב ומהלך השינה ועוד יכולים להשפיע גם שינויים בשיגרת החיים, כמו יציאה לפנסיה יכולים ליצור מצב דומה. יכולה להיות נפילת מתח עם היציאה לגמלאות.. יכולה להופיע חרדה קלה או דכדוך שמשפיעים גם הם על רמת הויטאליות. במידה ויש גורם נפשי כדאי לתת על כך את הדעת ולחשוב על אופנויות התמודדות שונות. אתה מוזמן לפנות שוב במידה ויש התלבטות או מחשבה על כיוון אפשרי . בברכה נעה