התמודדות עם בעיה עם אבא

שלום נעה, אודה לך אם תוכלי לעזור לי בבעיה שלהלן. אבי, בן 86, סיעודי, נמצא בבית עם מטפלת. אימי נפטרה לפני 3 שנים. אתמול הוא סיפר לי בהתרגשות שהוא התעורר בבקר ואימא לא היתה בבית, אז איפוא היא? המטפלת אמרה לו שהיא כבר איננה 3 שנים והוא נכנס כתוצאה מכך לאי שקט לכל היום. אני חשבתי שכדאי לזרום איתו להשמיע לו מה שהוא רוצה לשמוע ולא להבהיל אותו כי מתוך נסיון קודם מלפני כ- 5 חודשים בו הוא גם דמיין דברים שלא היו ולא נבראו ושכתוצאה מכך הוא החל לקבל רספרידל, הדבר חלף והוא חזר לעצמו ולמציאות. השאלה שלי היא האם במצב בו הוא לא במציאות מה עלי לומר לו על מנת להרגיע אותו? תודה מראש, אלה

אלה שלום. אדם מעצם הגדרתו כסיעודי , אינו יכול לתפקד בכוחות עצמו. תפקוד הינו אחד הגורמים המרכזיים שמעגנים למציאות. מה בסך הכל מחבר אנשים למציאות? עשיה, שיגרתיות , מודעות לזמן ולמקום. כשכל אלה חסרים עלולים להפגע שיפוט וביקורת המציאות. בדמיון יש משהו מרגיע כי הוא עוזר להתנחם מול מציאות קשה של מחלה , הפגיעה בגוף והאובדנים. נראה שהקושי של אביך הוא ברגעים שלפתע הוא מתעמת בתוכו מול הידיעה שהוא מדמיין. כאילו ברגעים שהוא מחפש את אמא מתנגשים להם המציאות והדמיון.והוא חייב לקבל את זה שהמציאות שונה. יתכן שעבורו זה יותר מדי וזה קשה ומבהיל. אני מציעה להגיב לאבא בדרכים הבאות: א. להגיב אליו בחום ובמגע (לחבק חיבוק מרגיע). ב. לעזור לו לחוש מעוגן בשגרה שלו. (להדגיש בפניו מי שכן נמצא- את , המטפלת). לבצע איתו סדר פעולות רוטיניות אותן הוא מכיר. ג. עימות ישיר מול העובדות יכול לעורר בהלה אך יכול גם להרגיע. תבדקי בעדינות איך אביך מגיב לכך שאת נוקבת בתאריך של היום והשנה , בת כמה את, ילדייך. האם הוא רוצה לשאול יותר וזה עוזר לו להרגע ולהבין איפוא הוא או מגביר את המצוקה. כדאי להתיעץ גם עם הרופא המטפל שמכיר את אבא ואת מחלתו. (למשל אבא זקוק לתגובה שונה כשמדובר במחלה נוירולוגית או שהוא סיעודי בגלל סיבות אחרות). בהצלחה ואת מוזמנת לשאול שוב בברכה נעה

נמנעתי מלהשיב, כי חיכיתי לתשובה החכמה והמקצועית של נעה. עכשיו אני יכול לספר משהו שקשור ולא קשור. כשאבי ז"ל התקרב לגיל 90 היו לא תקופות של אבדן זכרון ובלבול. (מאוחר יותר התברר שהסיבה היתה בעצם חוסר איזון של אלקטרוליטים, אבל זה לא לענין) הוא בעצמו חש בכך, וספר לי שכדי לצאת מזה הוא היה אומר את האלף-בית קדימה ואחורה כמה פעמים, וזה תמיד עזר לו לחזור למציאות. הוא תלה את זה בקדושה של האותיות העבריות, אבל זה מתקשר למה שנעה אומרת על דברים ידועים כמו היום בשבוע ושמות הילדים והנכדים.