אפטיה - גופני או נפשי?

תודה לאנשים שניסו לעזור לי. לא אמרתי שבבית אבות בו נמצא אבא שלי, אין תשומת לב למה שנקרא ריפוי ועיסוק, אלא שאבא - לצערי - לא מגלה עניין בכל המוצע לו. הוא עסוק כל הזמן בלגלות מה כואב לו היום. למרות שהוא לא אדם חולה במחלה כרונית כלשהיא. הבעיה נראית לי יותר נפשית. איבוד עניין במה שסובב אותו. תשישות נפשית שמקבלת ביטוי גם פיזית. האם זה אופייני לאנשים בגיל הזה? איך אפשר לעזור להם? שלא ע"י תרופות. העברתו למסגרת הזאת היתה בהסכמתו, למרות שלאחר בדיקת אפשרויות - כספיות ומצב משפחתי - לא נראה לי שהמצב מבחינתו היה שונה אלולי היה גר בכל מקום אחר. ז"א הבעיה לא התחילה עם כניסתו לבית אבות. האם מוכר למי שהוא גוף עזרה במסגרת התנדבותית הפועל בבתי אבות למען קשישים? תודה.

מתי שלום. תגובתי מתיחסת גם למה שכתבת למטה וגם לכאן. ראשית אני חושבת על המצב הקשה של אדם צלול בראשו הסובל מתחלואים בגופו. התחושה הייא שאתה לכוד, שגופך אינו יכול לבצע את מה שאתה חושק בו. בודאי שהוא עסוק במצבו הבריאותי כי זה מצב בהחלט בלתי נסבל. אני חושבת שיש חשיבות רבה שימצא בסביבה שעשירה בגרויים אינטלקטואליים ומנטליים כי זה מה שיכול להקל עליו להתמודד עם מצבו. דיכוי נפשי כזה הוא מדאיג כי הוא יכול לפגוע גם במצב הפיזי (לפגוע במערכת החיסונית) ולדרדר את מצבו. האם יש בבית החולים מחלקות אחרות שהוא יכול להשתלב בפעילויותיהן? האם ישנם חברים או בני משפחה נוספים שיכולים לבקרו? במידה ולא, האם יש ביתאבות אחר באזור שיש בו פעילויות?(כגון ריפוי בעיסוק, ארגוני מתנדבים)וכו'? הייתי מציעה לפעול בכמה ערוצים מקבילים: א.לשוחח עם העובדת הסוציאלית של בית האבות ולהסביר את הבעיה. בית האבות אמור לתת לו מענה . הוא לא אמור לחיות בתוך ריק וחייבת להיות אופציה של עיסוקים רלונטיים. אם את חשה שהצוות לא מספיק הולך לקראתך יתכן שהמקום אינו מתאים. ב.לשוחח עם ארגוני מתנדבים (ויצו, ליונס, עמותה למען הקשיש, מחלקת רווחה) ולבקש מתנדבים שיגיעו לשוחח איתו , ליצור פעילויות משותפות וכו'. זה כבר יכול להכניס לו ענין חדש. לחשוב על שכירת איש מקצוע שיגיע באופן פרטי פעם פעמים בשבוע (אולי בשיתוף המחלקה במידה והיא לא מעסיקה מישהו כזה) . אני מצרפת למשל רשימת מרפאות בעיסוק שעוסקות בגריאטריהhttp://www.isot.org.il/search_clinics_exp.asp?therapist_sivug_id=4&ezor_id=4&x=34&y=4 מאחלת בהצלחה נעה