הקהיה שיטתית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

בררנות באוכל: נורה אדומה?

כל הורה יודע שהילד נרתע מבננה או אבוקדו - רתיעה החולפת עם הזמן. עם זאת, לעתים הבררנות הופכת להפרעת אכילה סלקטיבית, שיש לטפל בה בהקדם לא אוהב ירקות? נגעל מגבינה? חש תחושת גועל מבננה או אבוקדו? אלה משפטים שכיחים למדי, שמשמיעים ילדים קטנים. רוב ההורים מתמודדים עם בררנות באוכל אצל הילדים, שמצדם היו שמחים להסתפק בכל ארוחה בכריך עם שוקולד, שניצל וצ'יפס... ילדים רבים אינם מוכנים לטעום מגוון של סוגי אוכל, אולם הבררנות באוכל חולפת בדרך כלל עד גיל בית הספר - ככל שהם נחשפים, פעם אחר פעם, למגוון גדול יותר של סוגי מזון. מעטים הם הילדים שהופכים לנערים ואחר כך למבוגרים, שעדיין מקובעים בהרגלי אכילה בררנית, שאפיינו אותם בשנים הראשונות לחייהם. מניסיוני - הן כמטפלת והן כאם - נוכחתי לדעת כי ילדים מושפעים מאד מהמבוגרים, גם בנושא התזונה; וככל שנחשוף אותם למזונות מגוונים יותר, על ידי מתן דוגמא אישית לתזונה מגוונת, כך הבררנות באוכל...
ללמוד עוד על הקהיה שיטתית
אלרגיה לאגוזים: כל מה שחשוב לדעת-תמונה

ט"ו בשבט הגיע ואיתו גם שלל אגוזים, הנמנים על מאכלי החג...

מאת: מיכל הלפרין,...
20/01/2019
הטיפול האקלימי בים המלח-תמונה

הטיפול הקלימטותרפי בים המלח נמצא יעיל בתחום הדרמטולוגי...

מאת: פרופ'...
24/01/2000
חרדה חברתית: ביישנות או הפרעה?-תמונה

ילדכם מסמיק, מזיע או רועד בעיצומן של פעילויות חברתיות? יתכן...

מאת: ד"ר צופי...
03/11/2008
היכרות עם פלסטלינה-תמונה

עד כמה הפלסטלינה מחזקת את המודעות העצמית והקשר עם האחר?...

מאת: מור וכסמן
02/05/2006
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להקהיה שיטתית?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הקהיה שיטתית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי שרון, לפני כשנתיים התחלתי לחוות תחושות ניתוק מהמציאות שנקראות דיסוציאציות.. שנה שעברה זה קרה לי בקורס פסיכומטרי בעקבות לחץ מוגבר וחרדה שלא אצליח במבחן, דבר שקרה לי פעמים רבות גם עם הבגרויות- חרדות שלא אצליח לקבל ציונים טובים במבחן, וזה בא לידי ביטוי בכך שלקח לי תמיד יותר זמן לסיים על המבחנים בגלל בדיקות חוזרות. אובחנתי לפני 5 שנים עם דיכאון קליני, תמיד היו לי מחשבות מטרידות על כל דבר קטן שקורה לי. וכשאני נכנסת למצב של דיסוציאציה, זה מרגיש כאילו המחשבות המטרידות מתעצמות והפחד להישאר גם במצב הזה מוסיף אליהן. כרגע אני בדיסוציאציה כבר חודש, המצב רוח שלי מאוד דינמי..מרגישה כאילו כל יום אני נלחמת במחשבות עם מחשבות טובות, מנסה לתת לכל מחשבה רעה משמעות חיובית כדי לא לשקוע לדיסוציאציה עוד יותר..ועדיין המצב נשאר כמו שהוא. השאלה שלי היא מה כדאי לעשות בעניין? איזה טיפול הכי יעזור לי? ומה יש לי?

היי אמי, כפי שכתבת, את סובלת מחרדות ומלחצים. ייתכן שיש גם תופעות כפייתיות (כמו הבדיקות החוזרות), אך כדי לעשות אבחון של ממש, צריך להכיר יותר. החרדות והלחצים הם אלה שגורמים לתחושת ה"ניתוק", או הדה-פרסונליזציה (סוג של תגובה דיסוציאטיבית נפוצה במצבים כאלה). כדאי לדעת שזו הצורה הכי "קלה" של דיסוציאציה, שכן יש תופעות דיסוציאטיביות קשות בהרבה. אין כל צורך להיבהל מהסימפטום הזה, שכן הוא שווה ערך לכל סימפטום אחר של חרדה. זהו למעשה מנגנון הגנה של המוח, שממסך חלק מהתחושות הקשות שאת חווה, כביכול כדי לאפשר לך להמשיך ולתפקד ולא לחוות את התחושות האחרות המלוות חרדה במלוא עוצמתן. אין טיפול ספציפי לסימפטום הזה. כדאי לטפל בחרדה עצמה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שכן כאשר החרדה פוחתת, גם הסימפטום הזה הולך ופוחת. בינתיים, כדאי לדעת לחיות איתו ולהתנהל לצידו, ולא להתנגד לו או לתת לו יחס מיוחד. אם תצליחי ליישם זאת, זה כשלעצמו עשוי לעזור מאוד. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975

שלום יש לי תינוק בן שנה וחצי. לפני שבוע עברנו דירה. ובנוסף נולד לו אח קטן לפני 7 שבועות. אני זוכרת שהיה קטן היה בוכה כאשר הייתי מפעילה בלנדר או כאשר היה שומע רעש מאוד חזק והבנתי שזה תקין לחלוטין... בגלל המעבר דירה נאלצנו לקדוח בקיר ובעקבות כך התינוק בכה בצורה מטורפת ואני עשיתי טעות ולא לקחתי אותו למקום שקט יותר וככה במשך 5 דקות צרח בכי נוראי. למחרת הוא יצא עם המטפלת שלו לטיול בחוץ והיה שם איש שכיסח את העצים בשכונה... המטפלת חשבה שזה נכון לקרב אותו כמה שיותר לבנאדם כדי שיבין מאיפה מגיע הרעש...(טעות איומה) הוא חזר מהאירוע צורח עם דמעות איומות... מאז אותו אירוע עם המטפלת במשך 4 לילות שהוא צורח בלילה ומתעורר מבכי... בדירה החדשה שלנו אנחנו קרובים לקירבת כביש ראשי והוא שומע רעש של אופנוע שנותן גז ונוסע ואז הוא כל פעם צורח גם... בבית הקודם לא הייתה קירבה לכביש... אני בטוחה וסבורה שכל המצב שלו בגלל מה שקרה עם המכסח עצים והטעות שהמטפלת עשתה.... מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו? האם זה נשמע לך תגובה נורמלית שתינוק יבכה ככה במשך 4 לילות ולא יסכים לישון ? בוודאות הוא לא סובל מכאב פיזי או חולה חוץ מלשבת על ידו ולהגיד לו שהכל בסדר מה עוד ניתן לעשות? האם לדעתך נגרמה לו טראומה וכתוצאה מכך יהפוך לילד חרדתי?

הי רעות, אני מסכימה איתך, הילד חווה אירוע מאוד מלחיץ בתוכו לא הייתה לו שום שליטה. הדרך להתמודד עם זה כרגע היא באמצעות חשיפה מאוד הדרגתית לאירוע המלחיץ (את מוזמנת להשתמש בביטוי במילות המפתח ולקרוא אין ספור תשובות שנכתבו בנושא). המטרה היא בעצם לחשוף אותו בהדרגה ותוך כדי הרגעה מתמדת לסוגים של רעשים וגם למכשירים שמייצרים אותם. מומלץ מאוד גם לשחק איתו עם צעצועים ולחקות רעשים תוך כדי המשחק(איך עושה אופנוע? איך עושה בלנדר? ). מעבר לכך יש צורך להתאזר בהרבה מאוד סבלנות וחמלה כלפי הקטן המפוחד ועם הרבה אורך רוח, אמפטיה ומהלכי חשיפה הדרגתית, החרדה אמורה להתמתן תוך זמן קצר. אם זה לא קורה תוך שבועיים, התיעצו שוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

עברו שבועיים וחצי והבכי בלילות עדין נשאר... בגלל שאנחנו קרובים בקירבה לכביש הראשי ממש רואים את הקשר בין זה שעובר בערב/לילה אופנוע לבין זה שהוא מתעורר בבכי... רואים שהילד נורא רוצה לישון אבל לא מצליח כנראה בגלל מה שעובר עליו ריגשית... במהלך היום הכל בסדר הוא צוחק משחק אוכל ולא נראה שמטריד אותו משהו אלא אם כן יוצאים איתו לטייל בחוץ ואז שומע רעש של מכסח עלים או אופנוע או מסוק( רעשים חזקים).. מה עלי לעשות? האם אולי להראות לו סרטונים עם אופנועים? ברור לי שבסוף החרדה מרעש תפחת ותעלם אבל אני בחרדות בעצמי שהמצב כרגע יפגע בו לפתח אישיות בלי חרדות בגלל המקום איפה שאנחנו גרים. מזכירה שזאת דירה חדשה שיש בה הרבה רעש מהכביש בניגוד לדירה הקודמת ששם לא חווה רעשים כאלה... את חושבת לאור מה שקרה עם המטפלת וזה שהוא כל ערב צריך להתמודד מחדש עם החרדה מרעש זה משהו שיפגע בו נפשית שהוא יהפוך לילד חרדתי או משהו כזה? או שאולי הוא מתמודד מדי ערב עם משהו שגדול עליו? ושוב אני מזכירה שיש לו גם אח חדש בן חודשיים... אני פשוט אכולת סרטים שאני פוגעת בו

הי אודי, נראה שאני מבקשת כאן תמיכה יותר מכפי שעשיתי בעבר. כאילו נאחזת בחוט דק שקיים ומוכן לראות את הכאבים והמצוקןת שלי. הריקנות גדולה ומפנה מקום למצוקה גדולה. וככל שהמצוקה וסערת הנפש בפנים מתגברות כך החזות החיצונית נראית שקטה ושלווה יותר, מתה. אני מבינה כמה שזה קשה לי לחכות כל יום שיגיע אות ממנו, כמה משפטים, גם אם אינם מספקים. כמה זה שובר אותי כשהאות לא מגיע. ואני חושבת שכדאי לי לתת לזה להיות עכשיו, לתת לי להיות שבורה כמו שאני עם כל המחשבות על מה קורה כאן ואיך זה מגיע לי, עד שירגע קצת, מאשר לחזור עכשיו ולחכות לשבר הבא. חזרה היא תקווה ואין לי תקווה רק יאוש וכושר השרדות. וממילא זה מה שעשינו בטיפול, חיכינו. הוא אמר שזה יותר כמו הוספיס, אני חולה סופנית והוא מלווה אותי בדרכי האחרונה. אולי הוא לעג לי. אולי הוא היה ציני. אולי הוא ניסה שאבהל מהדימוי הזה. אבל אני רק הרגשתי שאני לא מצליחה גם להיות חולה סופנית כי הנה אני כאן וגם כשמתתי חזרתי מן המתים. הכשלון שלי להחלים או לצאת מזה ניבט אלי מכל עבר. משהו עיקש נאחז בהוויה הזאת הכואבת, הסוערת, הזועמת, המתייסרת, ואינו מרפה. האחיזה כל כך חזקה שלעתים אני חושבת שזו אני, לא הפרעה, לא דכאון, לא תקופה, זו אני. אולי אני רק מעמידה פנים? אודי, איזה רווח יכול להיות לי מהעמדת פנים? הרי אף אחד לא יודע, אני מתפקדת במאת האחוזים ואף יותר. יש גם דברים שקורים לי באמת כמו שמיעת קולות ללא הפסקה ופלאשבקים. תודה על ההקשבה שיהיה לך שבוע טוב שירה

שירה יקרה, את יודעת, אני קוראת אותך כל הזמן, והלב נחמץ, לא פעם רציתי להכנס ולכתוב לך, אבל מצאתי את עצמי חסרת מילים לנוכח היאוש והתסכול שאת שרויה בהם. חשבתי ככה לעצמי, אולי עצם העובדה שאת מתפקדת באופן מלא כפי שאת מעידה על עצמך ולא מובן מאיליו, אולי, במצבך, יכול לאפשר לך ראיה רחבה יותר שלא הכל אבוד ויש עוד תקווה . ולמה בעצם, לא לעבור למטפל אחר שיהיה קשוב ורגיש יותר למה שאת עוברת,(או שפיספסתי משהו בקשר למטפל שלך שאת נאלצת להשאר אצלו בטיפול). או במקביל,האם ניסית טיפולי יוגה או מדיטציה באופן מסודר ומקצועי שעל פי ייעודם יכולים לתרום להרגעה גופנפש. מקווה שלא חפרתי יותר מידי.. שלך, בחיבה, ריבי.

ריבי יקרה, תודה על תגובתך ועל המילים הרכות. יש רווח גדול ביני המתפקדת לבין העולם הפנימי הכואב והסוער. כוחה של דיסוציאציה הוא למדר את החוויות הקשות והבלתי נסבלות כדי לאפשר המשך תפקוד וחיים. הדיסוציאציה בונה חומות. כשמתגלעים סדקים ופתחים בחומות מתחילה זליגה מהפנים החוצה ואין מידור של החוויה הפנימית. למרות שהחוץ ממשיך לתפקד הוא נתון לכאב ולסבל הפנימי. זה המצב הקיומי שלי. המטפל שלי מזה חמש שנים היה תקוותי האחרונה לנסות ולטפל בכל זה. למרבה האירוניה, ככל שאני נאחזת בתפקוד ובהבטים ה"נורמליים" של החיים, כך קשה יותר לטפל בבעיה. מכאן שנגיעה באותם איזורים כואבים עשויה להמיס את חומות הדיסוציאציה. לא ניסיתי יוגה וכרגע לא נראה שאוכל להביא את עצמי לסוג טיפול כלשהו תודה רבה על הדאגה. שלך שירה

אז מה אם את נאחזת בחוט הדק הזה..?? לפעמים מספיק חוט כזה כדי לשמור על ...לפעמים הוא גם הכרחי מחוסר ברירה ולפעמים גם העמדת פנים עוזרת להמשיך הלאה.. סליחה שלא מבינה את כל ענין ה..דיסוציאציה...ואולי בכלל כתבתי לך גיבוב של שטויות... אני במרבית חיי ...העמדתי פנים שאני חזקה..יכולה..כמעט סופרוומן כדי לשרוד וכדי לגדל את התא המשפחתי שלי כדי שהם...יהיו חזקים ועומדים על הרגלים שלהם ביציבות... ממש לא פשוט או מובן מאליו... מאיפה לקחתי כוחות ?? מהרצון שלי לראות אותם לא כמוני..כשהייתי שבר כלי מכל מה שעברתי... את ממש לא כישלון אהובה המלחמות לא נגמרות כהרף עין...ואת עדיין בתוך המערכה... תקופה מאוד קשה אין ספק !! חיבוק גדול עד אלייך יפה שלי

הי שירה, אני לא בטוח שההוספיס היה לועג או ציני. יש בהוספיס דבר מה חשוב מאוד, ביכולת ללוות בשקט, מתוך הקלה על הסבל ככל הניתן את הבלתי נמנע. בהחלט ייתכן שזו אמירה אמתית מהלב. מדוע אינך מאמינה לזה? אודי

הי אודי, לא חשבתי על זה ככה, כפי שאתה מנסח את זה. לא חשבתי על המקום השקט הזה. חשבתי יותר על משהו פסיבי שמרים ידיים ולא נותר לו אלא לחכות לסוף. תודה שירה

מצטערת שירה שלא הבנתי את גודל הבעיה אצלך וכתבתי לך דברים שלא לעניין..עוד חשבתי שאני מחמיאה לך על היכולת שלך לתפקד באופן מלא מבלי לדעת שמדובר בתופעה שהיא חלק מהבעיה עצמה כפי שהסברת. מודה, לא כלכך מתמצאת במושגים מתחום הפסיכולוגיה, יותר מאוחר עשיתי חיפוש בגוגל בנושא , חשבתי לעצמי שבעצם כולנו כך מכוונים את עצמינו בשימוש באמצעים כאלה ואחרים בחיפוש אחר הגנות מפגעי החיים..מי יותר או מי פחות.. מאחלת לך את כל הטוב שרק אפשר. איתך, ריבי.

אחי בן 28 על הספקטרום בתפקוד בינוני אך אינטליגנציה גבוהה מאד, וסובל גם מ OCD גבוה מאד. הוא צריך לעבור עקירה כירוגית של שן בינה וטיפול שורש והטיפול הכרחי באופן מיידי למניעת דלקת והחמרה. הבעיה שהוא מסרב לשתף פעולה מתוך חרדה דנטלית קיצונית וגם מסרב לעבור הרדמה מלאה או סדציה. ניתן לנסות לעבוד איתו על חשיפה הדרגתית לרופא שיניים ולהפחית כך אולי את החרדה אך הטיפול המדובר הוא דחוף וההרדמה או טשוש (סדציה) כנראה בלתי נמנעת. שאלתי היא האם יש לכם ניסיון בנושא או הצעה כיצד להביא אותו להרדמה מבלי לשקר לו שהוא הולך סתם לראות את הרופא?

אני מסכימה כי לא נכון לשקר לו שכן זה מאוד עלול לפגוע באמון שיש לו כלפייך, ותהיינה לזה השלכות . הייתי בונה על קשר של אמון שיוצר בינו לרופא כמאפשר את ההרדמה. לשם כך יש להכין את הרופא לפני הפגישה. והייתי משוחחת עם אחיך על פגישה שתהיה לו עם הרופא שיסביר לו כיצד ניתן לעזור והם יחליט ביחד. אם זה חירום כלומר הוא סובל מכאבים ?? אז מניחה שיאפשר יותר לעזור לו כדי להיפטר מהכאבים .

יתכן שבשיחה עם הרופא גם יעלו אפשרויות נוספות כמו גז צחוק .

תודה על תשובתך, תאמתי שיחה עם הרופא אך קשה לי להאמין שזה יגרום לו לשתף פעולה, אולי קצת יפחית מההתנגדות. תודה