פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום רב, בני בן ה-16 בכיתה י' הולך לישון בשעות מאוחרות מאוד ולכן חוזר מבית הספר עייף ונכנס לישון אחה"צ. חשוב לציין כי הוא מתעורר ללימודים , אך לדעתי הוא פחות מרוכז כיוון שהוא יישן בשעות הקטנות של הלילה. שוחחתי עימו בעניין כבר מספר פעמים אך לצערי ללא הועיל. אודה לעצתך כיצד לנהוג עמו

שלום, התארחה אצלנו בת דודה בת 11. בלילה שני הילדים שלי בת 8 ובן 10 שכבו לישון בחדר יחד איתה. באיזה שהוא שלב, הילדה בת 11 התחילה להראות לילדים שלי את האיברים המוצנעים שלה. ואח"כ זה גרם לבן ולבת שלי להראות גם כן. האם זו התנהגות תקינה לילדה בת 11? בגיל הזה אין כבר מודעות לכך? לילדים שלי זה היה פעם ראשונה בכל אופן. אשמח לדעתך בעניין.

שלום לבני בן ה 4 ישנם טקסים מאוד נוקשים, וצורך עז שדברים יצאו לו מדויק, ואני רוצה להתייעץ כיצד עליי להגיב כאמא. אתן דוגמאות: אם מבקש ממני לצייר לו לב על הדף, והלב לא יצא מספיק מדויק לדעתו, הוא מאוד יכעס, יקרע את הדף, יבקש ממני לצייר שוב, וכך הלאה כמה וכמה פעמים עד שאני אומרת לו שזהו, זה לא כיף לי ככה. הוא צורח ובוכה ובסוף נרגע. את ארוחת הבוקר הוא מארגן לעצמו כל בוקר בדיוק בדיוק באותו אופן: מניח את השמיכי שלו בצורה מדוייקת , כוס השוקו והקשית באופן סימטרי , מחכה שתתחיל התוכנית שהוא ואהב ואז , ורק אז, מתחיל ללגום. וכך הלאה.. אשמח לעזרתך. תודה

אנחנו משתדלים לתפקד, אך קשה. אני אמא לנערה בת 15, הפסיקה ללכת לבית הספר. האח של בעלי נחטף לעזה. מאז הבת שלי מגלה קשיים. הייתה תלמידה למופת, ואז החלה לומר משפטים כמו: למה ללכת ללמוד? איך העולם ממשיך את דרכו? אני מבינה אותה, קשה לנו, קשה לה. היא לא יוצאת מהבית. אנא עזרתך. היא ביתי השנייה מבין שלושה

מעונינת לשמוע על כלים להתמודדות עם בושה בקרב ילדים שאח שלהם עם מוגבלות שכלית. תודה

היי, בתי בת ה 8 וחצי שיתפה אותי שיש לה בשעות הערב תחושת זעם וכעס כלפי עצמה, הגוף שלה, נתנה דוגמה על נקודת חן שגרמה לה לתחושה הזו ועוד דוגמה של השיער שלה שלא הצליחה לסרק כי היו בו קשרים. בתי ילדה חברותית ושמחה והכעס הזה נשאר לפי מה שמתארת בתוך הגוף והיא לא מוציאה אותו החוצה. הצעתי לה לנשום נשימות מרגיעות וגם להוציא את הכעס בקפיצות על כדור פיטבול. האם אפשר לקבל עצה טובה מה ניתן לומר ולעשות?

הבן שלי בן שנתייפ וחצי. התחלנו הסתגלות בגן של ויצו בכיתת בוגרים שמכילה 30 ילדים עם 3 מטפלות (לפעמים הן 4, לפעמים אחת בהפסקה אז הן רק 2, בכל מקרה התקן המבאס במדינה הוא 1:11). עד כה, כולל הכנסת מקליט פעם אחת, אין משהו שלא תקין בגן. אפילו נתנו לי ולבן זוג שלי במשך שבוע להיות חלק מהשגרה היום יומית בגן כדי לאפשר הסתגלות הדרגתית לילד שלנו, אז ראינו את ההתנהלות ממש מבפנים. עם זאת, אחרי חודש שלם (פלוס מינוס כי היו חגים והוא היה קצת חולה) אני עדיין מרגישה שזה לא ״זה״ - שזה לא המקום הכי טוב שיכלתי לבחור עבורו. אין תקן של גננת (רק סייעות), יש המון ילדים ומעט צוות ככה שהתחושה היא של בייביסיטר ופחות חניכה איכותית (שוב, אין משהו רע אמיתי להגיד והצוות מתאמץ להפיק את המיטב מהתנאים, אבל התנאים במדינה היום מאוד בעיתיים) במקביל התפנה מקום בגן פרטי שמאוד רציתי, שהיחס מטפלות על ילדים הוא 1:6 אפילו בכיתת בוגרים, ובתחושת בטן שלי הכל מרגיש לי שם יותר נכון. השאלה היא- האם לדעתך לעשות מעבר לגן אחר אחרי חודש של הסתגלות שהוא בכל זאת עבר בו תהליך חיובי יכול לייצר פגיעה כלשהי בבן שלי? רגרסיה? חוסר יציבות? או שהמעבר הזה שווה את הטרטור כי שהות של שנה בגן טוב יותר עדיפה לטווח הארוך? אשמח לעצה והכוונה.

בת 17 וחצי ללא חברות ממש קושי בלהחזיק קשרים חברתיים מרגישה פחות כל הזמן משעמם לה - עם בעיית קשב וריכוז , כשהתאומה שלה הכל הפוך אצלה מצליחה מלאה חברות בקיצור מיואשת וכואב לי הלב עליה מה לעשות (מתחילה לה טיפול פסיכולוגי)

היי, בני בן 3.6 בחינוך ביתי איתי בבית יחד עם אחותו בת ה2.6 (הפרש שנה). בני מאז ומתמיד היה סופר מפותח לגילו, ידע לדבר וללכת מגיל 9 חודשים, היה מבין הומור, ילד שנון וחכם באופן מרשים. בעלי מידי פעם מסתובב ערום בבית ליד הילדים, עם הזמן יצא שהבן שם לב לזה והתחיל לשאול שאלות. לצערי הרב, עם הזמן התפתח בינהם מעין הומור בנושא הזה, הם קוראים לכל איבר בשם מסוים. לדוגמא: הבן אומר לבעלי- אני רוצה גדול כמו שלך. תראה אבא גם שלי גדול. והבן לקח את זה קיצוני שכעת באופן הומוריסטי לא מפסיק לחשוף בבית את איבר מינו, לקרוא לאיבר מינו בשמו, למשל ״לולו״ , ואומר לפעמים לי ולאחותו ״בואו תראו איזה גדול לולו״ וצוחק, אומר ״לולו הולך להיות גבוה עד השמיים״ ״בואו תראו איך עומד לי״ ובעיקר כשבעלי מגיע מעבודה הוא ממש סביב זה בדיבורים בוטים בלי סוף. גם בחוץ בגינה וגם בבית. מרגישה שבעלי בלי מודעות עצמית למעשיו שגא בחינוך איתו בנושא הזה ועכשיו איבדנו שליטה בנושא. איך עלינו לנהוג איתו? להביע כעס ולהעניש אותו בחדרו בכל פעם שמדבר באופן בוטה וחושף את איבר מינו? מציינת שלפעמים גם מסתובב ערום בבית ולא תמיד שם עליי כשאני מבקשת שישים תחתונים. אשמח לעצה טובה, וחוות דעת מכיוון שמדובר עוד בעולל.(למרות שמתנהג וחכם כמו ילד בן 6-7) תודה רבה.

מלבד זה שמסבירה לו שבולבול זה איבר פרטי וצנוע שמותר לך לעשות בו כרצונך רק בחדר שלך לבד ובמקלחת ובשירותים. איך אני אמורה להגיב שהוא חושף אותו בגאווה לעיני אחותו ולעיניי סתם ככה? לומר לו שיכנס לחדר לחשוב על ההתנהגות הזו? מלבד זה מוסיפה שלדעתי הבן החל לשים לב לכל זה בגללי, שגיתי והייתי מעירה לבעלי ליד הילדים על היותו ערום, היתי אומרת לו לידם ״למה ילדים קטנים צריכים לראות בולבול של מבוגר, זה הטרדה תתלבש עכשיו״ והיו רואים אותנו מתווכחים בנושא.

שלום וברכה אני אמא של ט. ב. אנחנו מתמודדים עם מחלה קשה של בעלי. היום התבשרתי כי ביתי תשתתף בטיפול בזוג עם ילדה משכבתה מכיתה ט שאיבדה את אחותה בשל מחלה קשה. קשה לי עם זה שביתי תיחשף לאובדן קשה בשעה שהיא בעצמה מתמודדת עם אבא חולה. זה לא משאיר מקום לתקווה. מה דעתך?

שלום, בתי בת 4 (בת יחידה) נבונה מאוד, וורבלית, חברותית, שמחה.. לאחרונה אני מרגישה שינוי גדול בהתנהגות שלה וזה מאוד מדאיג אותי! היא עברה לגן חדש עכשיו שבו יש עוד 3 חברות מהגן הקודם שאחת מהן היא חברה מאוד טובה שלה.. ההסתגלות עברה יחסית בסדרת והגננות מספרות שהיא משתתפת וחברותית.. היו 2 לילות בתקופת ההסתגלות בהם היו לה ביעותי לילה (מתארת לעצמי שזה זה לפי מה שקראתי). היא כמעט כל לילה עוברת אלינו למיטה, ישנה ובאמצע הלילה מתעוררת ממש עם התקפי זעם.. היא נתקעת על דברים ולא מצליחה לשחרר אותם לא משנה מה! למשל: משתוללת וצורחת שאנחנו נוגעים בכרית שלה ולא נותנים לה מקום, שהשמיכה נוגעת בה ולא משנה כמה אנחנו מדברים איתה יפה ומסבירים היא לא נרגעת.. נאלצים להזיז את השמיכה וזה לא עוזר.. רק אם אנחנו מורידים את השמיכה מהמיטה היא נרגעת מהצרחות. זה צרחות ממש חזקות ועצבנות שאני לא מכירה בה.. וגם יש עניין חדש עם הבגדים.. היא מתווכחת ומתנגדת למה שאנחנו רוצים להלביש לה וגם כשהיא מחליטה בסוף מה ללבוש יש לה על מה להתלונן.. מציק לה המכנס / לא רואים את הפופיק מספיק / לא יפה / לא נוח! והכל מתנהל בצעקות ובכי עם דמעות.. רוב הזמן רוצה להיות בתחתונים כי ככה הכי נוח לה.. גם עם הנעליים היא מוכנה לשים רק זוג אחד ומתעצבנת אם הסקוץ׳ לא סגור בדיוק כמו שהיא אוהבת.. מרגיש לי שהיא כל הזמן עצבנית, נסערת, לחוצה ולא רגועה ולא ברור לי מה מפריע לה.. האם זה קשור לגיל? ויסות? פינוק? משהו אחר? אנחנו ממש מתוסכלים! מה את מציעה לנו לעשות?

שלום, לבן זוגי יש ילד בן 10 שמגיע אלינו פעמיים-שלוש בשבוע. סך הכל נעים יחד ואנחנו מסתדרים טוב, מדברים וצוחקים. במקביל, הילד מאוד ביקורתי, שלילי ווכחן. לא רוצה ללכת לחוג, לא רוצה ללכת לבריכה, כמעט על כל דבר אומר "לא". מעביר הרבה ביקורת "לא טעים לי", "למה זה כזה חמוץ", "למה חנינו ככ רחוק", "אם לא הולכים לחוף x אני לא רוצה ללכת". כשמשיבים לו השיחה הופכת לויכוח ארוך שלא נגמר. הרבה פעמים תוך כדי פעילות רואים עליו שהוא עושה כיף חיים, אבל אם שואלים אותו אחרי אם נהנה, הוא עושה פרצוף ואומר שלא ממש ומונה את כל הדברים שלא מצאו חן בעיניו. אני מנסה להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת ואיך כדאי להתמודד איתה. תודה!

שלום בני בן שנה וחודשיים בדיקת שמיעה תקינה אינו מדבר ברור. בין המילים שהוא אומר למשל אדה/ אתתה לכולנו ואף לחלק מאנשים שאינו מכיר יודע להבחין שאני אמא שלו וגם לגבי אביו וגם לגבי סבים וסבתות שלו כמו כן, אינו מבטא לדוגמא את האות מ ובנוסף האות ב משתמש במחוות כגון תן קח, הצבעות על דברים (מצביע גם סתם לפעמים), כפיים, עדיין זוחל והולך בעזרת חפצים לא תמיד מגיב לשמו יוצר קשר עין יפה עם כולם. לעיתים לא מביט על משחקים אלא רק כשמרוכז שם יד אחת על הראש לפי השיר ידיים על הראש לא בא אלינו בזחילה כשקוראים לו אלא מסתכל ומסמן עם היד בוא כחיקוי וכששוכב או כשהוא על הידיים הוא מושיט ידיים אשמח לדעת האם זה תקין או לא? תודה מראש

שלום בתי בת החמש וחודשיים מגמלה ממוצץ בצורה מיטבית בגיל ארבע בדיוק.. אך מאז הזכירה את רצונה בו לא מעט פעמים. אנו חוויום איתה קשים בחודשיים האחרונים התנהגותיים , פחדים בלילות… נכנסה לגן חובה השנה . בגן הכל מושלם הילדה מלאך בבית מגיעה התפרקות גדולה היא רוצה את המוצץ וסבתא שלה נתנה לה היום היא מאוד שמחה ואמרה שזה יעזור לה לישון אני מרגישה שהיא צריכה את זה אך חוששת מהשלכות של מוצץ בגיל כזה מה דעתך?

הי רציתי לשאול לגבי פעוטה בת 2.5 ,לא נמצאת במסגרת שוהה עם האם ועם אחותה הקטנה בת החצי שנה-נממגיל 5 חודשים חרדת זרים מובהקת רתיעה ופחד היסטרי מזר שזה אומר צרחות בהלה ומצוקה קשה בהמשך רתיעה מקרבה פיזית לילדים אחרים היצמדות אל האם ואחיזה פיזית חזקה באם בסיטואציות המפחידות אותה חוששץ מאוד מדברים לא מוכרים וסיטואציות בלתי מוכרות וצפויות הכנה לפני כל מצב חדש עוזרת אם כי מעט ועדיין ניכרת חרדה חוסר חברותיות וחוסר רצון ועניין לשחק עם קבוצת השווים בגילה כאשר מקרבת אליה ילד או ילדה שהם בערך בגילה זה צרחות היסטריות כאשר עולה למתקן בגינה ועליו נמצא ילד היא נכנסת ללחץ ויורדת מהמתקן ובורחת אוהבת מאוד לשחק עם אמא אבא ואחותה לוקחת זמן להתרגל ולהסתגל לסיטאוציות חדשות ולהיפתח מאוד ביישנית שפונים אליה מתביישת ונאחזת בחוזקה באמא הילדה מבחינת התפתחות השיגה כל אבני הדרך המצופים מוטרית תקינה מדברת שוטף משפטים שלמים לעיתים משתמשת בהתנהגות שלילית לקבל תשומת לב ויחס ניסיון לגמול מטיטול ללא שיתוף פעולה מצידה ווללא רצון להיגמל מטיטול והמוצץ לאיזה אישה מקצוע עלי לפנות כדי להתיעץ בנושא

מציינת בנוסף לקחתי את הילדה לקלינאית תקשורת שאמרה שאין צורך בטיפול כל שהוא בפן הזה הכל בסדר

כן

שלום. נראה שבני בן ה2.6 לא יודע לעשות קקי.אסביר: כמה חודשים שהוא "מלכלך" את החיתול בהכתמות או בכדורי קקי קטנטנים. זה יכול לקרות גם 8 פעמים ביום. הוא מצידו מתנגד לכל החלפת טיטול כולל בעיתות, מכות להורים וצרחות. היינו אצל רופאת הילדים וביצעו צילום בטן ( שהייתה נפוחה) ואכן גילו מעי מלא צואה. עשינו טיפול בנורמלקס והמעי התרוקן. אך כשהתחלנו להוריד מינון ולאחר מכן הפסקנו- המצב חזר לקדמותו הוא יכול להסתובב עם חיתול עם קקי ופשוט חא לדעת שזה מה שהיא עשה. שואלים אותו אם עשה קקי ואומר שלא. אנחנו לא רואים אותו מתחבא/ מתאמץ או עושה כל פעולה אחרת שקשורה לקקי. אנחנו לא בתהליך גמילה אם כי הוא מכיר את כל הספרים, מתעניין בחברים שעושים בסיר ויודע שעשיית צרכים היא סימן לכך שהוא בריא.

כל דבר משעמם אותה ואז מתחילה לריב ולהציק לאח שלה ולהורים שלה לא רוצה לסדר את החדר ולא רוצה לישון נכנסת לקריז ורוצה לשבור ולהרביץ.

הכל טוב ויפה לקבל עזרה אבל מה עם הילדה מתנגדת

שלום, הבן שלי יחגוג 3 בסוף החודש בע"ה. כבר כמה חודשים טובים שהוא גמול (בהתחלה הורדנו לו רק ביום, אבל בדרך היה פחד מלעשות קקי בסיר/באסלה, והוא סמך על הטיטול, אז הורדנו לגמרי), עושה יפה קקי ופיפי בסיר/באסלה. לפעמים מפספס פיפי כי עסוק בעניינים אחרים, הבעיה היא בשינה. נדירות הפעמים שהוא קם בהן יבש. לא שותה יותר מדי לפני השינה, לא שותה/אוכל דברים משתנים, עושה פיפי לפני השינה, ניסיתי להעיר בלילה שיעשה בסיר (לפעמים עשה לפעמים לא), ולמרות זאת הוא ממשיך לקום רטוב וספוג מפיפי. לא נראה שזה מפריע לו כי הוא לא מתעורר מזה בלילה, וגם בקושי מתעורר מזה שאנחנו מחליפים לו בגדים באמצע השינה. אין חלילה בעיה בריאותית שאנחנו מודעים אליה, וגם לא בעיה רגשית. מתנהג רגיל ביום יום. השאלות שלי הן האם יש צורך לעשות בדיקה רפואית כלשהי? אם לא, אם אבחר לשים לו תחתוני שינה זה לא יכול להזיק ולהחזיר אותו אחורה? דואגת בייחוד כי תכף חורף ואני לא רוצה שיהיה רטוב ויתקרר. כל עזרה תתקבל בברכה. תודה.

בני בן ה-6 ילד חכם מאוד מבחינה לימודית, חברותי. אך מאוד תחרותי וחסר שקט, כועס ללא הרף, נוקשה עם נטיה למרמור מתמשך שלא מצליח ״להשתחרר״ ממנו. שעות רבות הוא עצוב וכעוס, ומתלונן על קיפוח. אנחנו הורים שמשתדלים להיות רגועים ושמחים בדרך כלל, ויש לנו ילד נוסף שהוא רגוע ושליו, מאוד זורם ושמח. ככל שהתעמקנו לא הצלחנו להבין את הסיבות לכך ואיך ניתן ״לשחרר״ אותו. הלכנו לייעוץ הורים, ניסינו גישה של הגברת משמעת, ניסינו גישה של הדגשת החיובי, וגישות אחרות. ההשפעה עליו הייתה מינורית. נציין שמהרושם שלנו (לא אובחן) נראה שיש לו הפרעה בויסות חושי (חש כאב ממגע קל, מפריע לו התג בחולצה, נגעל ללבוש גרביים וכדומה) אולי זה קשור? מה עוד יכול להיות?

לגבי הבית - מתלבטת אם לתת לה ממש לראות את המובילים מפנים אותו ואח"כ לראות את הבית ריק? זה לא יהיה מוזר בשבילה לראות את הבית שלה ריק? (לדעתי בשעה שהיא תחזור מהגן, הבית יהיה או לקראת סיום ההובלה או ריק. אישי בכלל רוצה לקחת אותה מהגן, לישון אצל הוריו ולמחרת - ישר לבית החדש) מה הדרך הנכונה להיפרד - לפני שאוספים את הארגזים או אחרי? לגבי הגן - היא תסיים את הקייטנה יומיים לפני כולם. החברים ימשיכו, ויעשו פרידה מסודרת ביום שלישי (יהיה להן closer) ואילו לבתי, היום האחרון הוא ראשון - תלך לישון אצל סבתא - שני בבוקר מתחיל השינוי: אין גן + בית חדש. הגננת אמרה שיפרדו ממנה בראשון עם כל הילדים, אבל אני לא רוצה שזו תהיה פרידה מבודדת רק שלה.. מעדיפה שהיא תבין שכולם נפרדים ולא רק היא (והשאר ממשיכים) איך כדאי לפעול בעניין הזה? תודה רבה ויום מקסים

שלום אני אם לתאומים בני שבע שנולדו מהריון לא מתוכנן. האב לא בקשר אך משלם מזונות לאחר שנים של מלחמות משפטיות רעות וקשות עם הרבה רפש שלו ושל משפחתו.. כיום נשוי גר באנגליה ואב לילדה, בת זוגו בהריון שני. הילדים שלי יודעים כבר כמה שנים על שמו, שהוא היה חבר שלי שהחלטנו שאני מגדלת אותם, שהוא חי רחוק ולא בקשר ולא יהיה. הם גדלים בסביבה עם משפחות שונות והם בעצמם אומרים שלא צריך להתחתן כדי להביא ילדים וכו. הם שואלים בצורה פתוחה שאלות לגביו ולמה לא נפגשים איתו, וראו תמונה ואני עונה תמיד שהוא איש נחמד שהוא חי בנפרד ואינוחלק מהמשפחה שלני ושככה החלטנו. הבעיה שהם לא יודעים שהוא נשוי שיש לו ילדה ואולי עוד אח. זה מטריד כי הם מדי פעם שואלים מתי הוא יראה אותם מתי יבןא חארץ ושהוא בטח ישמח לראות אותם. איך מסבירים על קיומם של אחים בלי שהם יסיקו את הבחתי נמנע שהוא כשיר להיות אב ומגדל ילדים אבל לא אותם?

שלום תודה על תשובתך! עברתי טיפול, לא ארוך אבל מספיק וגם אין לי תקציב וזמן מעבר לזה. השאלה לא היתה האם לספר, אני גם חושבת כמוך שלספר את האמת ברור. השאלה האם בגיל 7 מה מספרים ואיך מספרים כדי שזה יהיה נח לעיכול. מה מתאים לשלב הזה. תודה

בתי הבכורה ב 11, ילדה נבונה ורגישה. עוזרת לי מאוד בבית. אנחנו הורים נשואים מבית חרדי, מגדלים חוץ מהבת הבכורה עוד ארבעה ילדים. את ביתי הצעירה ילדתי לפני כשלושה חודשים. יש ילד שני מבין חמישי, עם צרכים מיוחדים. קשה בבית עכשיו יותר מבדרך כלל, חופשת הקיץ. אין מסגרות ואין החזקה. משתדלים מאוד לייצר מסגרת תומכת בילדיי. הקושי שלי בעיקר מול ביתי הבכורה:בעברה עברה חרם מצד בנות שהתחרו מולה מבחינה לימודית. היא עבקה למסגרת אחרת וגם שם חוותה קינאה מצד הבנות. הבת שלי היא התלמידה המועדפת על המורים. בבית היא מאבדת את עצמה בעיקר מול האח עם הצרכים המיוחדים. הוא אכן מציק לה, מקלל, והיא מתעצבנת כשהוא מקרב ישבנו עליה, ומעצבן אותה כשקופץ לידה ומבהיל אותה. ואז היא מכה אותו, מכות רצח. אני בלא שליטה, מקללת אותה על התפרצות הזעם שלה בבית. לעיתים אני מכנה אותה: מפלצת, פסיכית. יוצא לי לפעמים להרביץ לה עם נעל או לתת לה סטירה. המשקפיים נפלו לה. היא ממש לא בסדר שמתנפלת על אחיה באלימות קשה. היא צריכה להבין אותו ולבוא לקראתו. אני מצפה שהיא תנהג אחרת. באמת שקשה לי ואין לי עזרה, מה עליי לעשות?

הי, בעוד כשבועיים אנחנו עוברים דירה (אני, אישי, בתי בת 3.5 והתינוקת בת 1.3). המרחק מהמשפחות יהיה גדול יותר בשעה וחצי. בנוסף, בתי הגדולה (בת 3.5) תתחיל בספטמבר גן חדש בעיר אליה נעבור. 1. לגבי מעבר דירה: עד כה טפטפנו לה לגבי המעבר - את הדברים החיוביים שיהיו בבית החדש (היא התלהבה) וכן נסענו כמה פעמים לראות את הבית (תחילה מבחוץ ואח"כ מבפנים אך ללא ריהוט, רק השלד של הבית). לדעתי היא התייחסה לזה כאל משהו מעניין וכסוג של משחק אבל לפני כשבועיים היא אמרה "מתי נסע לבית החדש? (עניתי) ואז אמרה "וגם נחזור לבית הישן" אמרתי שלא נגור יותר בבית הישן והיא נהייתה עצובה ואמרה "לא. אני רוצה את הבית הישן, אני לא רוצה ללכת לבית החדש" וזה חזר על עצמו בעוד כשלוש הזדמנויות שונות כשדיברנו על המעבר. בהמשך סיפרתי לה על יום המעבר (שנארוז הכל ויבוא מוביל שיעמיס את זה על משאית ויקח את זה לבית החדש. שאלה איך הוא ירים ואמרתי שיש לו שרירים. מאז התמקדה בעניין של השרירים וההובלה - אולי כי היא לא יודעת מה זה "שרירים" וניסתה להבין את המילה). 2. לגבי הגן החדש: כבר לפני חודשיים התחלתי לטפטף שעוד מעט תסתיים השנה בגן. וכל החברים שלך מהגן ילכו לגן אחר וגם את. בפעם הראשונה הוספתי "אם תרצי לפגוש חבר מהגן הישן אז נדבר אם אמא שלו ונבוא לבקר" - בתי נהייתה עצובה ואמרה "לא. אני רוצה להישאר בגן הישן".. המשכתי לטפטף באופן ניטרלי (לא הלהבתי אותה על הגן החדש כי אני בעצמי לא מכירה ואין לי פרטים לספר לה. ובנוסף, לי יש חרדות בנושא לגבי סייעות מתעללות לא עלינו - כך שהפרידה מהצוות המוכר קשה גם לי ואני לא רוצה שהיא תרגיש בכך ותתחיל לחוש משהו שלילי. השאלה - מה הדברים החשובים שיש לומר / להכין אותה אליהם בנוגע לשני השינויים הללו (הדירה והגן). איך לזהות אם יש לה קושי ואיך לתמוך? אציין שאני בעצמי לא נלהבת לגבי המעבר (אישי כן נלהב)

היי מדובר בילד בן 13 כבר כמה שנים מאונן וחושב על בנים לאחרונה הוא אפילו ניסה לגעת בילד מה עושים איתו איך אפשר לעזור לו יש לציין שהןא מאוד מתוסכל מהמצב ובוכה האם הוא יצא הומו דחוף עזרה

שלום יש לי ילד בן 10 שנורא עצבני. רוב הזמן ילד טוב ורגוע אבל כמתעצבן שלא מקסל משהו או לעשות משהו שלא אוהב ישר משתגע . זורק דברים צרחות בבית וממש ננעל לא מקבל דעה אחרת. מנסה להרגיע אותו ולדבר איתו לא בצעקות לא מבין ולא נרגע. לא יודעת איך לעזור לו לשמור על קור רוח ואיך להתמודד עם הצעקות . עונשים לא עוזרים ניסנו. מנסים לדבר אליו רגוע ולא מבין. מאיים שיברח מהבית ואומר מילים קשות שעצבני ששונא את כולם.

שלום, הבכור שלי בגיל 5 עוד מעט, לאחרונה הבחנתי בהתנהגות של יתר רכושנות ושמירה על החפצים שלו בעיקר בגדים חדשים ונעליים חדשות ששומר ולא מוכן ללבוש אותם בקלות זה נורא מתסכל עד לא מזמן היה נהנה מלבישת בגד חדש אני נורא רוצה שיהנה וישתמש בהכל. חשוב לציין שיש לו הכל! חום ואהבה בטונות, צעצןעים, בגדים נעליים . בנוסף משתמש בחפצים של אחותו ושלו לא מעדיף לשמור על שלו חדש. האם זה תקין? ממה זה נובע ואיך אפשר לעזור לו לשחרר? תודה

בת 2.7. האמא סייעת בגן שלה, והסבתא הגננת. כיום האמא נשארת איתה בגן עד 12:00 והולכת עם פרידה מסודרת. למרות זאת, בוכה כשאמא הולכת מהגן וגם במקרים שאמא הולכת לחדר אחר בתוך הבית או אפילו יוצאת לרגע מהרכב. מעבר לזה, צרחות ובכי בכל פעם שמגיעה לסבתא וסבא אחרים שרואה כל שבוע ובכל פעם שרואה דודה אחת מסוימת בכל מקום. לוקח לה הרבה זמן להירגע באותם מקרים. כשאבא מגיע איתה לבד לסבתא וסבא היא לא בוכה בכלל. כשהייתה רואה דודה אחרת (לא זו שתוארה) אצל סבתא וסבא, הייתה בוכה ומתחבאת, אבל יש שיפור ועכשיו היא אמנם מתחבאת קצת בהתחלה אבל נפתחת בהדרגה. היא בוכה גם כשאבא מקלח או מרדים אותה, למרות שאבא מבלה זמן רב איתה. בערב, האמא מקלחת אותה ולאחר מכן נמצאת איתה בחדר עד שנרדמת. כבר חצי שנה באה למיטת ההורים בלילה ונשארת עד הבוקר. כשהולכים איתה לבתים של חברים/גן שעשועים, היא ממש בטוב ונהנית. עוד היבטים שאולי קשורים: היא חודש לפני תחילת גמילה והפסיקה לעשות פיפי/קקי בסיר בבית, אבל עושה בסיר בגן. נודה להכוונה מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב.

שלום,נולדתי באוקראינה ושהייתי קטנה עלינו לישראל לכמה שנים ואז הלכנו עוד פעם לאוקראינה לכמה זמן, עכשיו פעם אחת ראיתי ושמעתי איך מפוצצים רקטה זה היה אור לבן ,צהוב וכתום זה היה מפחיד ,ומאז שאני יודעת שיש אזעקה ורקטה אני מתחילה לרעוד לכמה זמן ואז זה עובר,כואבת לי הבטן . מה לעשות?

אנו הורי נועם בת 12. במשפחתנו, משפחה דתית, שישה ילדים בסך הכל, נועם השלישית. הבכור בן 18. ויש לנו תאומים, כאשר אחד מהם חולה ומתאשפז לעיתים קרובות. נועם ביתנו מרבה להתפרץ בזעם בבית, היא מקללת את האחים שלה, מאחלת שימותו. זה קורה בעיקר מול האח הבכור. שניהם לא מסתדרים בכלל. בת נוספת גדולה בשנה וחצי מנועם, שקטה מאוד ומופנמת. נועם סוערת מאוד, נוטה להיות מושפעת מחברות, מסוגלת לרצות כדי להיות מקובלת. לצד התנהגותה הסוערת והמתפרצת היא היחידה שעוזרת בבית. לעיתים היא אומרת שנמאס לה לעזור. היא גם מאוד אוהבת לעצבן ולהציק לאחים שלה. אנחנו כהורים מתביישים מאוד נוכח הצעקות שלה והקללות. לפני כחודש אני ובעלי רבנו במריבה קשה מאוד מבלי לערב את הילדים. מאוד קשה לנו כלכלית וגם עם האינטנסיביות של הבן החולה. נועם עוד רגע תעלה לכיתה ז' אנחנו חוששים לה שמא תגיע לידי ריצוי חברותיה ותוותר על עצמה. והיא גם חלשה מאוד בלימודים ולא מוכנה ללמוד בחופש ולהשלים פערים. נועם מאוד בודקת את הגבולות בבית, ואני נדרשת לומר לה מספר פעמים לא לעשות ×. והיא עושה בכל זאת. מה לעשות איתה??

היי ,יש ילד מהשכבה שלי לא ממש דיברנו וברגע אחד ההתנהגות שלו השתנתה. הוא התחיל לנסות להיכנס לשיחות שלי עם אנשים אחרים הוא התחיל לדבר איתי ולשתף אותי קצת הוא טיפוס כזה שיורד בצחוק על אנשים עליי להפך ,וגם החבר שלו התחיל לדבר איתי יותר ולפעמים כמו לתמוך בי.ובאינסטגרם שאלו את מי הוא מחבב הוא תייג ילדה אחרת ,אם זה ככה אז למה הוא השתנה אליי פתאום ?אז הם צוחקים עליי? או מה זו ההתנהגות הזו?

פעוט בן שנה וחצי שמושך שיער בצורה מכאיבה לפעוטות אחרים לא עוזר כלום ניסיתי בדרך טובה ניסיתי להתעלם ניסיתי לשים במיטה כמה דק ושום דבר לא עוזר אשמח להבין מה אני בתור מטפלת במעון צריכה לעשות תודה רבה

שלום רב אני אמא ל 6 ילדים בה והבן הבכור אוטוטו בר מצווה לומד בביס חרדי בפריז. אין לנו טלוויזיה בבית אבל מחזיקים ההורים סמרטפון ואני האמא נותנת בסופי שבוע לילדים לראות סרטים מצוירים. גיליתי שלפני שנה הבן הבכור נכנס לסרטים כחולים. הוא מצא פלאפון ישן וגלש כמה פעמים. לט הבנתי למה הילד מופנם. עד שיום אחד הוא נתן לי את הפלאפון בחזרה לבד. חיטטתי וראיתי את הזוועה. בעיצה של הרב שלי לא דיברתי איתו ישירות אבל הוא הבין שהבנתי שמשהו לא בסדר. מאז הכל הסתדר ועברו כמה חודשים טובים. מסתבר שאחותי נתנה לי מתנה לפני שבועים פלאפון משומש שלה כי שלי לא עובד טוב. אני שמה לב לפני שבוע ששוב פעם הילד מופנם ועצוב כבעבר.. לא הבנתי למה עד שגיליתי מקודם שהוא נכנס לשירותים עם הפלאפון כי ראיתי שהחביא משהו ודרשתי מיד את הפלאפון… הוא ראה שכעסתי והרגיש רע מאד. אני אבןדת עיצות מה עושים איך פונים לילד? מי יכול לעזור לי בבקשה אני ממש מרגישה רע וצריכה יעוץ. תודה רבה רבה מראש .אביטל

שלום. בני בן 10, ילד רגיש מאוד,עדין בנפשו, נבון וסקרן. היות ואני נוחר מאוד חזק ושלל אמצעים לא עזרו, עברתי מחדר השינה שלי ושל אישתי לישון במיטת נוער נפתחת בחצי חדר עם/ לצד הילד. הוא טוען שהוא לא שומע את הנחירות וזה לא מפריע לו לישון. ככה בערך כבר כשנתיים. הוא מרבה לחבק אותי בבוקר כשאנחנו קמים יחד. יש בי חשש שהמשך התנהלות שינה שכזו תזיק לעתיד הילד מכל מיני בחינות: התפתחות וגילוי מיניותו שהרי אני נוכח בחדר והוא עלול להרגיש שלא בנוח לבחון את תחושותיו בתחום המיני, פגיעה בעצמאותו וקיבוע סוג של פחד לישון בלעדיי או אולי אפילו תסביך התאהבות בהורה. האם החששות שלי מוצדקים או שאין כל בעיה עם כך כל עוד כל הצדדים שבעי רצון?אשמח למענה.

הבן שלי בן אחד עשרה התחיל ללקק את כפות הידיים שלו לאחרונה , בימים האחרונים ניגש אלי והתלונן על צפים בכפות הידיים שאני לא רואה אותם . התייעצנו ואמרו לנו לא להעיר בכלל ויעבור לבד . כבר חלפו חודשיים איך אני לא רואה שינוי . האם זה נכון לחכות ? מלחיץ אותי הסיפור הזה הוא ילד רגיל לחלוטין חכם נבון חבורתי ואהוב על כולם. אשמח לתשובה מהירה

היי הבן שלי כמעט בן 7 וטוען כי כל הזמן חושב על חזה ועל פין (חשוב לי לציין כי בעבר עבר ניתוח בפין היפוספדיה) הסברנו לו כי אכן קיימים איברים הללו אצל כולם. אבל הוא טוען כי כל הזמן חושב על זה ולא יודע מדוע. הילד לא הוגה את שמות האיברים כי טוען שהוא מתבייש וזה לא צנוע אך הסברתי לו כי מדובר בדבר טבעי שיש את זה לכולם. טוען כי כל דבר קטן מזכיר לו פין וחזה. ייתכן גם ישנה השפעה מילדיי השכבה/כיתה אך נדמה כאילו הנושא מלווה אותו רוב היום. טוען כי לא יכול להוציא את זה מהראש מה עושים ?

שלום וברכה, בני בן 7, ילד עוצמתי ומוכשר מאד אוכל כמעט רק פחממות. לא אוהב בכלל ביצים בשום צורה, לא אוכל ירקות בשום צורה וגם לא חלביים. כמו כן לא מוכן למרוח שום דבר בלחם, גם לא טוסט וקל וחומר לא ממרחים בריאים. מנות בשריות אוכל מקסים. הענין הזה קשה לי גם רגשית וגם טכנית כאשר כל פעם צריך לקבל אוכל אחר מאחיו בארוחת ערב. אני כל פעם מחדש מתעצבנת וכועסת עליו וקשה לי עם זה מאד (כמובן שלא משנה את המצב) מה עושים???

שלום, ביתי בת 6 חולמת למצוץ מוצץ, גיליתי כבר כמה פעמים שהיא מחביאה מתחת הכרית שלה מוצץ, בינתיים כאילו לא ראיתי, אך אני מאד מתלבטת איך והאם להגיב, לאפשר או לא או אולי פשוט להחביא וזהו? אשמח מאד להכוונה

היי בנימבן ה9 חודשים החל לפני כחודש לתת אגרופים לעצמו בבטן עם 2 הידיים בזמן החתלה או שמחליפה לו בגדים,עושה את זה,מרים אגן וצוחק מהתלהבות.גם שאוסרת עליו בתקיפות,לא מפסיק.מה זו התופעה הזו ולמה הוא עושה את זה?מדובר בתינוק מאד שמח,אוהב לצחוק ושמצחיקים אותו.

הבת שלי בת 4.5 - ילדה מתוקה, מוקפת באהבה, נבונה מאוד. אני מרגישה שאני מאוד עסוקה עם כל הנושא החברתי. אין לה חברה קרובה, היא משחקת עם כל מיני ילדים בגן. הבעיה העיקרית איתה היא שלהרגשתי היא גדלה להיות ילדה חסרת ביטחון. כל מכה קטנה ליד חברים, הופכת לדרמה גדולה. היא ממש תמימה, לדעתי לא מבינה מה קורה סביבה בגן מבחינה חברתית. ילדים יכולים לנצל את התמימות שלה והיא תהיה בטוחה הם חברים שלה (לדוגמה אתמול הביאה שלוקים לגן ואמרה שכולם חברים שלה כי הביאה שלוקים) מרגיש לי שהיא תינוקית ובכיינית. יש לה אחות בת 3, לרוב הן חברות טובות אבל גם מולה לעיתים היא מרגישה חסרת ביטחון (מתבטא בהתקפי בכי וקנאה, במיוחד כשהיא עייפה). מה ניתן לעשות? איך ניתן לעזור לה? אני מזמינה חברים הביתה, היא הולכת לחברים, היא הולכת לחוג... די אובדת עצות.

תודה לך. את בהחלט צודקת!

בן 4 חכם בגן שנמצא מתחבר לילדים שלא מתנהגים יפה זורקים חול או מושכים ילדים אחרים בבית יש לו אח בן חצי שנה שמציק לו מושך ידים צועק מנסים לחזק בדברים טובים שעושה עדין יש בריחות קטנות של פיפי ביום בלילה לא מרטיב

שלום! יש לאח שלי חבר. וילדה מהשכבה שלו מאוהבת בחבר הזה והחברה הזה יכול להיות שאני מוצאת חן בעיניו (הוא מחמיא לי על הלבוש ,שאל את אח שלי אם יש לי חבר וכו'..) הוא לא מוצא חן בעיניי ואמרתי את זה לאח שלי,אבל בגלל שאח שלי מדבר איתו ניסיתי להיות נחמדה ולא לפגוע באף אחד ,אז לפעמים דיברתי איתו.. אנחנו לא מדברים והאמת שהוא קצת מעצבן אותי כי הוא ילדותי (אני לא אומרת שזה רע) אני לא רוצה זוגיות עכשיו ואני לא רוצה לצאת עם אף אחד לדבר ולהיות בשלום עם כולם זה כן אבל לא יותר מיזה. עכשיו,נחזור לילדה ,היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו הוא אמר שזה לא הדדי ואז היא שאלה :"אנה מוצאת חן בעינייך?"הוא ענה שאולי או משהו כזה ומה אני חושבת עליו ,היא אמרה שאני לא סובלת אותו. הוא נפגע מיזה אחר כך היא שאלה אותי עם אני מדברת איתו אמרתי שלא ומה אני חושבת עליו אמרתי שנטרלי,ואז שאלתי הוא מוצא חן בעיניך,היא אמרה שלא ..ואז היא כתבה לו שאני מסכנה(בקטע שאין לי סיכוי איתו כי הוא מאוהב בה) וששאלתי עליו /התעניינתי בו. אבל זה לא נכון..מה לעשות? הוא גם אמר לאח שלי שהוא מחפש חברה ,ושלח לב ואמר שזה בשבילי ,אבל אני לא רוצה אותו ,ואני לא רוצה שהוא יחשבו שזה הדדי ,אבל ברור שאני לא צריכה להוכיח לו כלום אבל בכול זאת.. חברה שלי ואמא שלי אמרו שלהתעלם ,רק עם הוא יבוא לשאול אז להגיד שלא.אבל אני לא רוצה שהוא יפיץ שמועה שהוא מעניין אותי ,מה אתם חושבים? למה היא עשתה את זה?מה הקטע שלה?

שלום, באוגוסט שעבר הכרתי בחור , התכתבנו וגם פעם אחת הלכנו לטייל הוא הציע לי לצאת איתו אמרתי לו שאני לא רוצה ,וזה נגמר. אמא שלי סיפרה את זה לדודה שלי ,והיום דודה שלי שאלה את אמא שלי ,איך אני ואם יש כבר נכדים משהו כזה,למה זה היה? ביני לבין הבחור לא היה כלום ,סתם רציתי חברות והוא רצה זוגיות הבנתי שזה לא תואם וזהו.וגם אח שלי עד עכשיו אומר שהייתי איתו ביחד רק בגלל שהלכתי לטייל איתו . מה לעשות? אני בת 17 האמת אני לא רציתי זוגיות ולא רוצה עדיין ,ואף פעם לא היה לי שום דבר כזה ,עדיין לא התנשקתי וכלום אבל בגלל המילים האלו משהו מפריע לי..

שלום, בני בן ה9 סיפר לי מיוזמתו (באותו יום שקרה )שהוא וכמה חברים שכנים היו במחנה והורידו מכנסיים ועשו צחוקים וגם נגעו אחד בשני וגם עשו עם הפה לדבריו מרצון דיברנו גם הההורים בינינו הבן שלי אמר שלא היה כלום בכח וסיפר את זה גם בלי חשש או פחד ויום למחרת הוא גם רצה להיפגש עם אותם חברים זה חיזק לי את המחשבה שלא נעשה בכח כי אם היה מפחד מהם לא היה רוצה את חברתם שוב האם אני טועה? כמובן שעשינו שיחה מה מותר ומה אסור וכל המסביב למה לצפות?

הבן שלי ..לרוב שנכנס למיטה בלילה הוא נוגע ומשחק בפין שלן . זה מאוד מרגיע אותו הוא גם לוקח עפרונות ומשחק אותם ומדמיין בלילה שאם מישהו יבוא זה חרב שתגן עליו. הוא יכול גם לשבת מול המחשב בחדר משחקים או לקרוא ספר בסלון ולהכניס יד לתוך המכנס אפילו ליד אנשים . כמובן שליד אנשים או לידי אני מעירה לו. להוציא את היד מהמכנס. לפעמים הוא מגיע בבוקר למיטה שלי הוא עולה עליי ונצמד ומתחכך ממש בקטנה (אני כמובן רוצה להפסיק את ההתהגות הזאת . בעבר זה היה יותר קיצןני ) מה עושים? רציתי לדעת האם יש מקום לדאגה? מה לומר לו שעושה את זה ליד אנשים או לידי? והאם שעושה במיטה שלו (שלפעמים אח שלו באתו חדר) צריך להעיר לו ?

הוא ממש נגעל מדברים. את הצלחות ,כפיות וכוסות הוא תמיד שוטף למרות שהם נקיים (נכון שלפעמים לא נשטפו טוב והוא היה מעיר ומאז כבר התרגל לשטוף כל סכום שלוקח מהארון עובר שטיפה למרות שנקי. הוא נגעל לשתות מהקולר בבית ספר -כי טוען שיש בזה חיידקים נראה כל פעם נגעל מדברים אחרים מה ניתן לעשות ? מרגישהשזה מחמיר תודה רבה

האם זה הגיוני שילד בגיל 14 עדיין משחקת פליימוביל

הי יירדן, במהלך השנים עזרת לי מאוד בכל שאלותיי ועל כך תודה לך. אני אמא ל- 2 חיילים (בן ובת) חייבת לשתף אותך בסיטואציה שעלתה השבוע כשהבת חזרה מהצבא וביקשה להזמין כ- 10 חברים אולי 12 לביתינו בערב שישי. יש לנו בית מסודר נקי ויפה אך לא גדול וללא מרפסת או גינה (דבר שמפריע לי מאוד וגם לבתי). כשסרבתי כי לא היה נראה לי מתאים בשעות המאוחרות רעש נתקלתי ממנה בתשובה שאני לא חברותית ולא אוהבת לארח וכו מאוד נפגעתי ונעלבתי ויש משהו במה שאמרה - אני אוהבת לארח אבל ביתנו מאוד קטן ופחות נוח לארח בו. ואולי אני באמת פחות חברתית? יש לי חברות אבל תמיד המגבלה של הבית.... אני מאמינה שאם נעבור דירה יהיה יותר נוח לארח. מה דעתך בנושא האם זה סתם תירוץ מבחינתי בנוסף הרגשתי מאוד רע שסרבתי לבקשה זו. סליחה על אורכה של השאלה ותודה לתשובתך.

שלום,היה ילד שפעם דיברנו טוב עכשיו אנחנו אפילו לא אומרים שלום אחד לשנייה ,אבל אם אני אפנה אליו הוא יענה בטון בסדר. אני רוצה שאני והוא יותר נדבר ,מה היית ממליצה לעשות? אני חושבת שהוא לא בעניין לרדוף אחריו אני לא מתכוונת ,אבל חבל לי..

יש לי בת כמעט 10, היא הבכורה בבית. ויש רק בנות. היא התחילה לפני חודש?! רוצה להיות בן. שמה כיפה, מתפללת כמו בן (רואה את אבא) משחקת אך ורק כדורגל. כבר המציאה לעצמה שם של בן ורוצה שנדבר איתה בלשון זכר. חברותית, יפה ותלמידה טובה ברוך ה'. קצת מדאיג..הרבה הרבה מדאיג.. לא ברור מאיפה זה בא

שלום.התייעצתי איתך בפורום לפני כשבוע על מה שנראה לנו כחרדה אצל בנינו בן ה7 מסיטואציות "רגילות" שמפרש אותן כמדאיגות. זה החל מחשש משוטרים (ראה בחדשות את אחת ההפגנות), ועכשיו זה השתנה. הוא מתאר מספר פעמים ביום שהוא מרגיש מודאג או לחוץ. אפשר לראות זאת לפי שפת הגוף שלו שמתכווצת, הבעת הפנים המודאגת. הקול שלו משתנה והו מדבר חלש. אנחנו מכילים ומעודדים, לפי המלצות שקיבלנו. אבל קשה לי לחשוב שהוא מתמודד לא מעט במהלך היום עם מה שנראה לי גלים של חרדה(?) בעוצמות שונות. כמו כן, מרבה לשאול האם מי שבטלוויזיה יכול לראות אותו גם וכו וכו ולעיתים גם שם מתחילות התחושות הנל(כשצופה בספורט או ערוץ הילדים). בין לבין מתפקד רגיל ושמח. נפגש עם חברים, אנחנו בחול והטיסה עברה בטוב. כולל נסיעות במטרו הומה אדם. ויחד עם זאת, גם פה, מגיע כל כמה שעות השיתוף שמתחיל ב"אמא אני מודאג" ולזה נלוות כל התופעות הפיזיות שתארתי. האם לדעתך המקצועית,צריך להתחיל ברור מעמיק יותר?האם פסיכולוג או פסיכיאטר? קשה מאוד למצוא אנשי מקצוע מהתחומים הנל שעובדים עם ילד צעיר בכיתה א. תודה רבה.