פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
8023 הודעות
7564 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

18/03/2019 | 18:36 | מאת: מיה

בני בן 3.5 משחק רוב הזמן לבד שאני לוקחת אותו לפעילויות לפורים הוא משחק עם עצמו בביטחון לא מנסה להתחבר לילדים אחרים בסביבה. לפעמים ילדים אחרים רוצים לשחק איתו אז הוא משחק איתם אם לא לבד . גם בגן בדיוק אותן הדבר הגננת חושבת שזה האופי שלו. מה דעתך ? וכיצד אוכל לחזק לו את החלק החברתי ?

הי מיה, במקרה הזה אני הייתי מקשיבה לגננות שאגב אומרות משהו חשוב - אין כאן כל בעיה אלא רק עניין של העדפה. מאחר ואת בעצמך אומרת שהוא מסוגל לשחק גם ביחד וגם לבד אז איני רואה סיבה לדאגה.אגב ישנם ילדים שהצורך החברתי מתחזק אצלם רק אחרי גיל 3 אז לא בטוח שזה לא ישתנה מעצמו. מה שכן הייתי מציעה זה להזמין חברים הביתה. משחק אחד על אחד בסביבה שקטה וביתית בהחלט יכולה להיות מהנה יותר עבור ילדים כאלה ולפתוח להם את ה"תאבון" החברתי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

קראתי מעט תשובות שכתבת באתר ושמתי לב שמומלץ ברוב המקרים הדרכה הורית או פגישות יעוץ . שאלתי היכן ? האם ניתן דרך הקופה ? האם זה בקבוצה או יחיד? וכן האם מומלץ לגונן על בן שנתיים וחצי בגינה או לתת לו להתמודד ולפתח כישורים חברתיים ??! אחדד את השאלה. אם אני רואה ילד שלא מתייחס יפה לבני בגינה האם בגיל הזה להתערב ? או לתת לבן שנתיים וחצי להסתדר. חשוב לי להבין מהו הגיל בו ניתן לתת לפעוט להתמודד לבד? לפיתוח כישורי חברה

הי תקווה, הדרכות הורים ניתן לקבל אצל מטפלים שהוכשרו לכך באופן מקצועי באקדמיה תחת הכשרה ופיקוח. בכך כוונתי היא ל:פסיכולוגים קליניים, חינוכיים, עובדים סוציאליים קליניים ומטפלים באמנות בעלי תואר שני בלבד. מבין אלה חפשו כאלה שמתמחים בהדרכת הורים וטיפול בילדים. לגבי התמודדות פעוט. התפקיד שלך עם ילדים, וכאן כוונתי היא לילדים בכל גיל לפי הצורך, הוא לעסוק במלאכת התיווך. בכך כוונתי היא לעזור לילד/ה להבין מה הוא מרגיש, מה מתרחש בסיטואציה, לעזור לו לבחור כיצד הוא רוצה לנהוג וגם כמובן לנחם כשצריך ובמצבים מסוימים בהחלט גם להתערב באופן ישיר יותר ולתווך משהו לשני הילדים. לדוג אפשר לומר שאתה רואה שזה לא נעים לו/שהוא לא רוצה לחלוק כרגע/שזה מציק לו וכיוב.. ולעודד אותו לומר את זה בקול רם לילד האחר. זה אגב תחום שהדרכה הורית יכולה לסייע בו מאוד כי אפילו ההסתכלות שלנו ההורים על הסיטואציה לפעמים צריכה "תיקון"...אני מניחה שהילדים לא מתכוונים להתייחס "לא יפה" אלא כל ילד פועל לפי צרכיו, ואם תוכל להביט על זה כך יהיה לך קל יותר לתווך את המצבים השונים באופן פחות מופעל ורגשי וכך ולהיות לבנך לעזר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

15/03/2019 | 08:04 | מאת: יעל

שלום בני בן ה 6.5 נכנס לכיתה א' השנה בבית ספר מוכר עם חבריו מגן החובה. הילד השתבץ לכיתה עם שני חברים טובים שלו. החל מספטמבר האחרון, הוא התחיל לגמגם, מביע חוסר רצון ללכת לבית הספר, מבירור שעשינו אנחנו יודעים שיש אלימות והתנהגויות מאוד לא הולמות בכיתה ( קללות ושימוש בשפה בוטה והפחדות) . היום יש יום פיג'מות , והוא לא הולך כי אין לו רצון להגיע לכיתה. ילד מאוד מאוד חיוני, חיובי, קרן שמש של המשפחה והחל מספטמבר מוציא המון אגרסיות בבית, מקלל ופרוע. הוא הביע עניין לעבור כיתה, הוא מתלונן על מספר ילדים ( אין ביטוי לחרם או השמצות כלפיו באופן אישי ) אבל אנו שמים לב לקושי מאוד גדול שיש לו מאז שנכנס לכיתה א'. מה עלינו לעשות ? יש לציין שגם אם יעבור כיתה, עדיין יהיה בצהרון עם אותם ילדים.

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעל, זה נשמע שיש לכם ילד נבון ורגיש, אגב בעיני באופן מותאם. אם יש אלימות בכיתה, גם אם "רק" מילולית או באווירה, אני בהחלט מבינה מדוע קשה לו. כמו כן האפשרות לעבור כיתה, במיוחד אם זה באה ממנו, בהחלט קיימת רק אני הייתי מציעה לבחון את האופציה הזו היטב לפני המעבר. לדבר עם היועצת והמחנכות ולבדוק האם האווירה בכיתה האחרת באמת רגועה יותר. איך אומרים היום הורים..לפעמים איכות הכיתה היא תוצאה של "מזל" ובהחלט ישנן כיתות "טובות" יותר מאחרות. אז בידקו את הנושא והעבירו אם צריך. לגבי הצהרון, שעתיים בצהרון זה כאין וכאפס לעומת הווי כיתתי שלם ושעות ארוכות במחיצת כולם שם. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

13/03/2019 | 19:53 | מאת: אילנה

בני בן הארבע לעיתים (לא תמיד) אננו מקשיב לדברי . יוצא שאני אומרת לו מה אני מצפה ממנו לעשות,הוא לא עושה את זה,ואז אני אומרת לו "אם לא תעשה X לא תקבל Y" הוא ממשיך בשלו ,ואני לא מתייחסת אליו,עוזבת אותו למנוחה גם אם הוא יושב בצד או על הריצפה כעוס,אחרי כמה שניות מגיע בעלי או אחותי או מי שבסביבה ,מדברים אליו בנחמדות "אתה רוצה לעזור לי לעשות X", או "תבטיח לי שתתנהג Y",והוא נרגע ועושה מה שהשוטר הטוב בכיבול אומר לו לעשות. שאלתי היא-אנני מבינה מדוע כשאני אומרת לו בצורה פדגוגית לעשות דברים ,לעיתים הוא אננו מקשיב לי,אך אחרי כשמישהוא מגיע אליו ומדבר בנחמדות הוא עושה את הדברים. כמובן שאני ברוב הפעמים מדברת אליו בנחמדות אך אני גם יודעת שילדים צריכים סמכות וזה לא יכול להגיע בנחמדות . האם עלי לשנות את התנהגותי או לא? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אילנה, ההבדל צריך להיות בעמדה הפנימית - במטרות שלך, בציפיות ובגישה ולכן בהחלט ייתכן שיש מקום לבחינה מחודשת של העמדה ההורית ממנה את פועלת וכמה פגישות יעוץ הורי יוכלו לסייע לך בכך. בנתיים אנא ראי תשובותיי לאלונה והדר, כמה שאלות מתחתייך. אם עדיין לא תבואי על סיפוקך, אל תהססי לשאול שנית ולחדד את שאלתך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

12/03/2019 | 23:54 | מאת: יניב

שותפתי להורות מגוננת מדי על ביתי מתערבת בכל דבר ובתי תלויה בה לחלוטין היא פותרת במקומה בעיות. דעתי האישית שזה איני בריא . אשמח לדעתך

לקריאה נוספת והעמקה

הי יניב, ניכר כי אתה מוטרד ומודאג אולם מתוך התיאור הקצר שלך לא באמת אוכל לסייע לך. מציעה לך לשוחח על העניין עם שותפתך ולנסות להגיע להבנות בינכם בנושא חינוך והורות. אפשר אפילו לגשת יחד לכמה פגישות של יעוץ והדרכה הורית שיסייעו לכם ליישר קו בנושאים חינוכיים, לפתור מחלוקות ובאמת להצליח להיות הורים טובים יותר לביתכם, ביחד ולחוד. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/03/2019 | 14:45 | מאת: אמא למתבגרת

הבת שלי בת 16.5 פייטרית מלידה נחושה מצליחנית בכל מה שעושה. היא לא מסוגלת להיכשל .בתקופה האחרונה מבטלת הגעה למבחנים ברגע האחרון. תופסת רגליים קרות . שמא תכשל ..למזלי המחנך שלה שוחח איתה על כך ולבסוף התרצתה והגיעה להיבחן. היא אומרת לי "אמא אני לא מסוגלת לסבול כישלון. אני צריכה להיות מוכנה 💯" . ומרוב מוטיבציה היא מפסידה והרבה.מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

הי, ביתך נשמעת כמי שסובלת מחרדת ביצוע ופרפקציוניזם. אני מציעה לשקול אופציה של שיחות או טיפול קצר מועד בסגנון CBT ע"י פסיכולוג/ית קלינית. אם הקושי לא יטופל הוא עלול להחריף ולהסלים ולפגוע בתפקוד העתידי שלה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/03/2019 | 17:12 | מאת: אילנה

הי ירדן, מצאתי את הפורום שלך דרך האינטרנט ותהיתי אם תוכלי לעזור לי : אני גננת מחליפה בצהרונים וישנה בעיה שאני נתקלת בה שוב ושוב ולא בטוחה שאני עושה את זה נכון: ייתכנו פעמים שאני יושבת עם הילדים בני 4-5 במפגש,וילד מפריע במפגש ,הדבר הנכון מבחינתי לעשות זה להוציא אותו מהמפגש, שישב בצד ולא ישתתף במפגש (כדי שילמד לא להתנהג ככה וגם בעצם יהווה דוגמא לשאר הילדים שאם הם ידברו ללא רשות הם ייצאו החוצה מהמפגש). הבעיה היא:שנדיר שקורה שהילד/ה מסכימים לצאת מהמפגש מרצונם .אני כן אומרת לו "אם את לא יוצאים עד שלוש (ואז אני סופרת לו),ויושב "פה" (מראה לו איפה),אתה ללא תשתתף במפגש". קרו פעמים שבאתי לאותו הילד ובעדינות מירבית אני הזזתי אותו מהמקום,אך גם כשעשיתי זאת הוא כל הזמן חזר חזרה למקום שלו במפגש או עשה בלגאן במקום אחר בגן. רציתי להכביד עליו את העונש בכך שאמרתי לו שאם הוא ימשיך ככה במקום לשבת איפה שהראיתי לו,אז גם לחצר הוא לא ייצא, מה שלא עצר אותו להמשיך להתנהג כרצונו. אני חושבת ותקן אותי אם אני טועה,שבמקרה שאותו ילד לא יושב בצד איפה שהראיתי לו כמו שצריך ,בין אם הוא חוזר למפגש לשבת(וממשיך להפריע) ובין אם הוא בוחר להשתולל במקום אחר בגן,אני צריכה להמשיך בשלי מבלי להתייחס אליו,ופשוט עם הזמן לא להוציאו לחצר ו או לתת לו את המשחקים הספציפיים שהוא אוהב בגן,וכך הוא יילמד. האם אני צודקת בחשיבה שלי? אין לי מה לעשות אחרת ברגע שהוא לא מסכים להירגע ולשבת בצד מחוץ למפגש? סיטואציה נוספת שרציתי לשאול לעצתך-היא גם,במצב בו הילד מתפרע ולא מקשיב,כשאני בוחרת לדוגמא לא לתת לו לשחק במשחק מסויים או לא לצאת לחצר,האם נכון במקום זה להתעקש שהוא יישב על הכסא (בהגיון שלי כאן זה הניצחון שלי עליו),או שהוא לא יוצא לחצר כעונש,אבל בתוך הגן אני כן אתן לו לשחק במשחק אחר ,כי אולי הציפייה שבאמת הוא ישב על הכסא היא לא ריאלית וצריך שיהיה הגיון גם בעונש עצמו מהבחינה הזו? תודה רבה!!!!

הי אילנה, בעיקרון אם את מחליטה להוציא ילד החוצה "להרגע", אז כדאי לשלוח איתו סייעת שתשהה איתו שם כמה דקות עד שהוא מוכן לחזור. לגבי שאלתך השניה ובכלל. לא כדאי שהעמדה הפנימית תהיה מי מכם מנצח ומפסיד - את או הילד - כי אז את מציבה את עצמך בעמדה ילדית בדיוק כמוהו. עמדתך צריכה להיות חינוכית וכזו שמכילה את ההבנה של פער הגילאים בינכם ואת זה שאת שם כדי ללמד אותו משהו..אם ההשלכה של הפרעה היא שיישב כמה דקות עד שיירגע, אז פשוט עימדי על כך ולאחר מכן הוא משוחרר לעשות כרצונו. המסר שמגיע ביחד עם זה לא פחות חשוב מהעונש והוא שבגן הזה לא מפריעים, מכבדים חברים ואם לא תעשה את זה, לא תוכל להשתתף ולהיות עם כולם, תצטרך להיות כאן רחוק מהחברים וזה חבל. בנוסף אל תשכחי לחזק את הילד על כוחותיו שבוודאי יש לו. חשוב שתזכרי שילדים בבסיסם רוצים להיות "טובים" ואפילו לרצות מבוגרים. אם הוא ירגיש שהוא נראה על ידך ושאת רואה את חלקיו הטובים, אני מאמינה שהוא ירצה לקבל את הסמכות שלך. זה אולי יקח זמן אבל עם סבלנות והתמדה, אולי אפילו תצליחי להעביר אותו תהליך חיובי בזמן הקצר בו את רואה אותו שם. בכל מקרה אני מודעת לבעיתיות שבמשרה שלך, את גם בצהרון וגם מחליפה..לא פשוט..ובכל זאת, אל תוותרי על עמדה חינוכית שבאה מתוך חמלה ואהבה לילדים ושזוכרת שאת -המבוגר- שם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/03/2019 | 12:55 | מאת: נדין

צהריים טובים, הבן שלי בן 7 אתמול בלילה התחיל לבכות ולשאול על מוות איפה הולכים אחרי שמתים ואם אפשר לחזור ושהוא ממש מפחד מזה. הבנתי אחרי שיחה איתו שבבית ספר דיברו על מישהי שנפטרה שהיה לה "המחלה" ואפילו בגיל צעיר היא נפטרה (כי הסברתי לו שברוב המקרים רק שמזדקנים מאוד נפטרים). מה שמדאיג אותי שהוא ממש רעד כשדיבר על זה, ושהוא מפחד שיקרה לו משהו. אני יודעת שילדים בגיל הזה שואלים על הנושא הזה אבל הם אמורים כל כך לפחד ?!! ואיך מסבירים את זה ומרגיעים אותם ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי נדין, השאלות האלו לחלוטין טבעיות ותואמות גיל, מה שצריך לעשות הוא א. לספק לו הסברים כנים תואמי גיל ב. אפשרות לשאול כל שאלה ולקבל עליה מענה ג. לעשות נורמאליזציה לכך שתוהה, חושש ומבולבל. הנושא הזה נידון רבות בפורום לאורך השנים במובן של איך ואילו מסרים להעביר. את מוזמנת לחפש במפתח החיפוש עם מילות חיפוש מתאימות ואם אינך מוצאת מענה מספק, אל תהססי לפנות שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/03/2019 | 11:38 | מאת: הדי

בת 3 כמעט ואינה משתתפת בגן בדיבור היא כן פעילה הריקודים והפעלות. האם ייתכן שזה קשור לכך שהיא צופה הרבה בסרטונים באייפון בפסיביות? לדעת הגננת זה קשור. כיצד אעזור לה בכך ? האם זה דורש בדיקה? יש לציין שבבית היא מדברת בפתיחות רק בגן נאלמת .. איך אעזור לבתי לחוש משוחררת בטוחה?

הי הדי, בעיני אם הקושי מתעורר בגן אז הדמויות בגן צריכות להיות אלה שעוזרות לה להיפתח ולהשתחרר. אני הייתי מבקשת שיחה עם הפסיכולוגית/גורם מייעץ של הגן והגננות, וחושבת ביחד איתן כיצד אפשר לעזור לביתך לבטא עצמה יותר ויותר ורבאלית שם. בדרך כלל השיפור יהיה קשור להגדלת תחושת הביטחון שלה בגן ועם הדמויות המטפלות ואתן צריכות לחשוב על דרכים שונות לקדם את זה. דוג' אחת למשל (אם מקובל על הגננת) תהיה ביקור בית. זה עשוי לעזור לביתך להיפתח ולדבר עם הגננת בסביבה הביתית שלה, שם מטבע הדברים נוח לה יותר וכך התקשורת תוכל להמשך גם בגן בעזרת עידוד הגננת ואיזכור האירוע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

חייב תשובה די דחופה כי הענין מדיר שינה מעיניי. הבת הבכורה שלי ילדה טובה שקטה ואמיתית כל כך מתלוננת בתקופה האחרונה על אלימות שהיא חווה בכיתתה בתחילה בת 1 לאחריה הצטרפו עוד 2 בנות זה בית ספר ממלכתי דתי כך שרק בנות בכיתתה. נחרדתי מזה ופניתי מיד למחנכת שהגיבה באדישות, אמרה שלא ידוע לה על אלימות ולקחת בערבון מוגבל ... זה מרתיח כי אני יודע שהילדה שלי סובלת. וזה רק בגלל שהיא שקטה . השאלה האם מותר לי להפסיק לשלוח אותה לבית ספר עד שיתעוררו שם ? האם לפנות למשרד החינוך ? האם פנייה להורים של הבנות המכות תעזור אן תחמיר ? והכי חשוב איך אני מחזק את הבת שלי שתבין שהיא לא קורבן ולא מגיע לה לחטוף . מהקופה הרופאה הציעה. לי טיפול דרך גהה ... לא מקובל עלי אומרת שיש מרפאה לילדים שם . מעדיף פרטי טיפול קבוצתי יכול לחשל אותה ? ?? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי עידו, תשמע, אני רוצה לעודד אותך לפעול על פי תחושת הבטן שלך וללכת עם זה עד הסוף. אני בהחלט לא הייתי עוצרת בשום תמרור עצור לו ביתי הייתה מתלוננת על אלימות והייתי מאמינה לה. פנה ליועצת, למנהלת, לפסיכולוגית בית הספר, לאימהות של התלמידות ואם אינך מקבל מענה מספק, פנה גם למפקח על משרד החינוך והודע למנהלת בית הספר על תכניותייך. חשוב שתעביר לביתך את המסר שאתה לצידה ושאין שום סיבה בעולם שהיא תמשיך לסבול מאלימות ולבית הספר העבר את המסר שאינך מתכוון לעצור עד שהמצב לא יטופל ושכל האמצעים יעמדו לרשותך לשם כך. לגבי טיפול, זה יבוא בהמשך. השלב הראשון הוא לעצור את האלימות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/03/2019 | 20:12 | מאת: שרון

שלום,בתי בת 7וחצי. מזה כחודש וחצי מאוננת בכל ערב. עושה זאת כאשר מניחה בובה ומשתפשפת עליה מתחת לשמיכה. בת ה6 שלי גם עושה זאת כל לילה אך לא עם בובה אלא מגלגלת את השמיכה שלה ושוכבת עליה. האם זה תקין כל ערב? היתה פעם אחת גם שהתרגזה ממשהו ועלתה לחדר וכשעליתי ראיתי שעושה זאת. אציין שבסמוך להתחלה של בת ה7וחצי. ראיתי כי בחיפוש בנייד היה רשום:נשיקות בפה. ונשיקות בבי"ס. הסברתי לה שאם סקרנית וכו שתשאל אותי כי מה שרואים באינטרנט אחו דברים מעוותים ולא מציאות. אני תוהה אם יש קשר בין תחילת האוננות שלה לבין הצפיה בסרטון נשיקות. והאם זה תקין. אובדת עצות. תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שרון, אוננות היא טבעית ונורמאלית וזה בהחלט נשמע שבנותייך מחפשות דרכים להרגיע את עצמן. לגבי הצפייה בסרטון, גם זה נשמע כמו סקרנות תואמת גיל. יחד עם זאת אני נוטה לסמוך על הורים..ואם משהו בתחושת הבטן שלך הוביל אותך לשאול אותי שאלה אז למרות תשובתי זה כנראה אומר שכדאי לך להמשיך ולפקוח עין וולחשוב יותר לעומק על בנותייך. האם למשל קיימים גורמי מתח בחיי בנותייך שמצריכות התיחסות, האם הן מספיק מוגנות בכל הקשור למדיה ובעיקר האם חסרה להן אפשרות להרגע בתוך הקשר איתך או עם האבא. מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/03/2019 | 11:18 | מאת: לין

בני בן ה-7.5 ובתי בת כ-5 רבים הרבה. זה מגיע מהר מאד לאלימות ובני בדרך כלל מכה את אחותו, מקלל ומעליב אותה .לעיתים היא מתגרה בו אך פעמים רבות הוא סתם נטפל אליה כאילו רק מחפש לריב איתה. כואב לי לראות איך היא נפגעת ממנו בכל פעם מחדש.אני מניחה שזה נובע מקנאה . אני לא מצליחה להפחית את תדירות המריבות ביניהם. כשזה קורה אני אומרת לו בכעס שאני לא מרשה לקלל או להכות בשום מקרה ולעיתים גם מרחיקה אותו לחדר שירגע אך עקב כך הוא חוטף התקף זעם ובועט בדלת או זורק דברים בבית מרוב כעס. וממשיך לקלל מהחדר. כך שאני לא רואה שזה עוזר. מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

הי לין, תחשבי מה היית עושה לו בנך בן השנה היה מתעקש לתקוע את ידו בשקע החשמל. האם היית מסתפקת בלומר לו שאינך מרשה? האם היית סוגרת אותו בחדר כששקעי חשמל נמצאים בו או שהיית עוצרת אותו פיזית מלעשות זאת? ברגע שאלימות תחשב אצלך לקו אדום את תנהגי בדיוק באותו האופן כאילו מדובר במצב מסכן חיים. המסרים צריכים להיות ברורים וחד משמעיים ללא מצבים יוצאים מן הכלל. ההשלכות צריכות להיות ברורות אף הן והתקפי הזעם, שהם לפעמים צורה נוספת של אלימות כנגד רכוש, גם הם צריכים להעצר על ידי ההורה. כנראה שהעזרה שאת צריכה היא לא במה אלא באיך. יותר תקיפות, בהירות ונכונות להיות לצידו בכל רגע מהתקף הזעם. לעיתים ההתנהגויות הללו מצד ילדים הם זעקה להורה ורצון להרגיש את השמירה וההגנה שלהם - כן, גם מפני הזעם שלהם עצמם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/03/2019 | 12:24 | מאת: שרונה

אני יודעת שהפורום הזה לא ממליץ על פסכילוגים . אז אשמח לקבל בפרטי המלצות לטיפול רגשי בילדה בת 10.5 שיש לה הפרעות רגשיות והרעת קשב וריכוז באיזור חולון ראשון לציון . קיבלתי המלצה על חדווה זלוטר אבל היא לא מקבלת חברים חדשים . אנא עזרתכם !!1 תודה שרונה

לקריאה נוספת והעמקה

הי, את מוזמנת לכתוב הודעה חוזרת עם כתובת מייל אליה ישלחו לך הגולשים המלצות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/03/2019 | 01:04 | מאת: אמא הרצליה

לא נעים לי לקרוא לבתי כך,אך זה מה שהפכה להיות וזה מעיק ומייסר אותי שאני כועסת בשל כך. האם זה נורמטיב לגיל? כל הזמן קוראת לי אמא אמא נדבקת לרגליים עד שאני מבקשת ממנה שתניח לי מעט כי זה מציק. זו ילדה שקיבלה אהבה קבועה אינסופית מרגע שנולדה מכולם כל שלא ברור לי מדוע בוחרת לנדנד כך .. כיצד עלי להגיב לה כאשר היא עושה זאת ? מודה לך

לקריאה נוספת והעמקה

הי אמא, אני נורא מבינה ללביך...זה מה שזה. לפעמים ההיצמדות הזו יכולה להעיק אבל חשוב לזכור שזה כנראה שלב התפתחותי. ככל שישנה הבשלה קוגניטיבית, הילד יותר ויותר מבין שהוא נפרד מה שמוביל לתקופות של היצמדות גוברת. כל שצריך לעשות הוא להיות שם עבורה כשאפשר וכשפחות אפשרי לך(הן מבחינה רגשית או נסיבתית) פשוט צריך להרגיע אותה ולומר "אמא לא יכולה עכשיו את תהיי בנתיים עם אבא/סבא/תשחקי עם עצמך, ואמא כאן". כלומר גם הסירוב צריך להיות מרגיע, אמפטי ו"בלב שלם" כלומר תוך ניטרול רגשות אשמה או מיאוס שלך. זה בסדר שהיא רוצה כל הזמן, זה בסדר שאת לא יכולה כל הזמן. במילים אחרות, להכיל את המצב הזה משמע לא בהכרח להתפנות אליה בכל דקה ביום, אלא לקבל את זה שזה הצורך שלה כרגע, להיות שם עבורה אמפטית ותומכת גם ברגעים שאת איתה וגם ברגעים שאינך יכולה לספק את מבוקשה. היא לאט תפנים ותיזכר שבעצם הכל בסדר..ושהיא יכולה להסתדר גם בלעדייך..כי את בעצם כל הזמן שם.. לפעמים פרדוקסים הם שם המשחק בהורות ;) בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/03/2019 | 21:49 | מאת: הילהלה

היי אמא לילד בן 9.5 ילד נבון עם הרבה מוטיבציה מתאמן חברותי . 1.לפני השינה קורה לפעמים שהוא מתחיל לבכות ואומר שיש לו מחשבות רעות הערב אמר שיש לו מחשבות שאנחנו ההורים מתים והוא נשאר לבד. יש לו אח בן 3 2 מאד נלחץ ממבחנים ,בחנים נלחץ מכשלונות . מאד קשור אלינו במיוחד לאבא. איך עוזרת לו

לקריאה נוספת והעמקה

הי הילה, מה שאת מתארת נשמע כמו חרדות שונות ואת זה צריך לבדוק יותר לעומק. אינני יודעת מה רמת החרדה ועד כמה היא משפיעה עליו ברמה הרגשית ולכן אני מציעה לך לגשת להתיעצות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. בתור התחלה רק אתם ההורים ושם תוכלו לחשוב יחד איך נכון יהיה להמשיך. ייתכן שתמיכה מכוונת יותר שלכם תספיק בהחלט וייתכן שתחליטו על סוג של טיפול עבורו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/03/2019 | 00:27 | מאת: אלונה

ירדן שלום, מה נכון לעשות? להגיד לילד אם תעשה X לא תקבל Y (איום),או אם נגיד הילד מדליק את הטלוויזיה כל הזמן להגיד לו "לזה אני לא מוכנה" (בלי איום),וכל פעם שהוא עושה זאת שוב ושוב להגיד את שוב ושוב ושוב כמה פעמים שצריך עד שילמד ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אלונה, את שואלת שאלה מאוד כללית..אני מניחה שאת מדברת על ילדים בגיל הרך או פעוטות, אז באופן כללי, התשובה היא ללמד ולהסביר ולומר, שוב ושוב ושוב, מה הכללים ומה את מרשה ומה לא. איומים ועונשים לא רלוונטים, אלא השלכות של המעשים. אם למשל הילד עושה משהו מסוכן, יש להסביר ולהרחיק אותו פיזית גם אם מוחה. אם הילד עובר על כללי הבית, להסביר ולהזכיר מה החוקים ולומר בבהירות כמו שכתבת, מה את מרשה ומה לא. צריך הרבה עקבית וסבלנות, אבל בגדול כן, צריך לחזור על הדברים ולהיות עקביים עם זה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/03/2019 | 17:15 | מאת: הדר

היי ירדן אומרים שעונשים זה דבר שגוי-אבל איך הילד/ה במיוחד בגילאים צעירים 3-6 יילדו שיש השלכות להתנהגות הלא נאותה שלהם? בלי עונשים איך הם יידעו שיש דבר שנכון ודבר שלא נכון לעשות? הרי כהורים אנחנו רוצים שהילד יעשה מה שאומרים לו בלי להתווכח ,להשתולל,ולעשות סצנה של בכי והשתפכות על הריצפה,אנחנו (לפי דעתי) לא מחוייבים להסביר תמיד לילד למה אנחנו מבקשים ממנו לעשות דברים,רוצים שיעשה בלי לתת הסבר על כל דבר. ברור שהילד ייבחן את הגבולות ,אבל בלי עונשים איך הוא ילמד אז שהגבולות שהוא בוחן נחצו ? אם אני מבקשת מהילד להפסיק לשחק בגן בחוץ,או לשחק את המשחק שהוא שיחק בו והוא לא מסדר, או גרוע מזה,הוא מרביץ לילדים אחרים,אז העונש הוא שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה בהמשך נכון? זה עונש שיילמד אותו שהוא לא יקבל את כל מה שהוא רוצה אם הוא מחליט לא להקשיב לי או לעשות מה אני אומרת לו. מה דעתך בעניין? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי הדר, אני חושבת שכבר ניסיתי לענות לך על השאלה הזו באי אילו דרכים (ואם זו לא את, ראי כמה שאלות מטה, שואלת בשם הדר גם כן) ואני חושבת לצערי שלא תצליחי למצוא במדיום הזה מענה שיספק אותך. העניין שאני מנסה להעביר הוא שמדובר בגישה ובעמדה, יותר מאשר בעשייה כזו או אחרת. את הכלי ניסיתי להעביר אבל אם זה לא מתיישב מספיק טוב על עמדה חינוכית/הורית, יהיה קשה ליישמו. תמיד יש את האפשרות לפנות למטפל רגשי מוסמך של ילדים, ולדסקס מעט את הנושאים ההוריים האלה שבתקופות מסוימות במיוחד מהווים לכל הורה אתגר. בטוחני שתוך כמה שיחות בלבד תרגישי יותר מסופקת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044 .

01/03/2019 | 14:14 | מאת: ליסה

סופש נעים, ברצוני לשאול לגבי המתבגרת שלח בת 14.5. יש לה 2 חברות טובות מאוד. עם אחת הקשר אינטנסיבי מדי שזה אומר כל היום הם מתקשרות זו לזו.. המשפחה של החברה לא מרוצה מהקשר. משום מה מאשימים את בתי בהידרדרות בתם בלימודים . על אף שבתי טובה בלימודים יש מקצועות שהיא מעט חלשה . אותה חברה היתה חרוצה ושקדנית בעבר. הבנות ממשיכות להיות בקשר כזה , שגם לדעתי הוא טו מאשש. אך אני בוחרת שלא להתערב . ברצוני לקבל את חוות דעתך , 1. ההורים של החברה לא מרוצים מהקשר .. מה עלי לעשות בקשר לכך ? 2 . איני חושבת שיש קשר שלילי בהשפעה של בתי, היא אדם חיובי אך כן אינטנסיבית מדי.. האם זה דורש טיפול ? ואם כן מהו הטיפול ? מקדימה תודה למעשה

הי ליסה, לגבי שאלתך הראשונה, אני חושבת שאין ביכולתך להשפיע על התחושות של המשפחה של החברה ואולי גם אין צורך בכך. הם יצטרכו למצוא דרך להתמודד עם המצב, כך או אחרת.לגבי האינטנסיביות של ביתך. אני מוצאת שילדות רבות בגיל הזה נוהגות ליצור קשרים קרובים מאוד עם בנות גילן. הן מאוד מושקעות בקשרים האלה והם כל הנראה משרתים פונקציות שונות בחייהן. אני כן הייתי מציעה לך לנסות להבין מה הפונקציות שהאינטנסיביות הזו משרתת ולפעול בהתאם. ייתכן ותביני שיש מקום לטיפול וייתכן שלא, אבל לא לפני שתבררי יותר לעומק מה משמעות הקשרים האלה עבורה ומה משרתים. לאחר מכן תוכלי לחשוב אילו מסרים את רוצה להעביר לה ובהמשך לשקול אם יש צורך בהתיחסות נוספת לנושא. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/02/2019 | 14:27 | מאת: יגאל

מעוניין להבין , מהו הטיפול היעיל לבתי שסובלת מחרדת נטישה. אובחנה ע״י מומחה . טופלה ע״י פסיכולוג ילדים ללא שום שינוי . כיום תוהה כיצד ניתן לעזור לה. מה יכל לגרום להתפתחות חרדה שכזו ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי יגאל, אתה מספר על בעיה מאוד לא פשוטה במשפט אחד. קשה לי להתייחס כך לדברים ובכל זאת להבנתי ההתיעצות המתאימה תהיה עם מטפל רגשי מוסמך (פסיכולוג קליני עובד סוציאלי קליני או מטפל באמנות MA)שמתמחה בילדים, פנים מול פנים. גם אם עברתם פסיכולוג אחד ללא הצלחה רבה, זה לא אומר שאיש המקצוע הבא, אפילו מאותו התחום המקצועי, לא יוכל לסייע לכם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ומבחינתה זה עונש עושה עם פרצוף חמוץ לא אוהבת להדביק מדבקות במקום וצובעת איך שבא לה. בבית דווקא אוהבת יצירות ב פלסטלינה שעות יכולה לשבת . האם ניתן לעשות משהו בנידון ? האם זה מעיד על בעיה כלשהי? יש לציין שהיא ילדה פעילה שאוהבת ריתמיקה וחברה ומשחקים משתתפת בהכל. כנשנולדה סבלה מגמישות יתר ! ! טופלה בפיזוטרפיה כי התקשתה ללכת ואז אמרו לי שייתכן קשר להחזקת עיפרון בעתיד האם קשור ? ואם כן איזה טיפול מומלץ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אלינה, מעניין אם הגננת אוהבת לסרוג, לאפות ולהתעמל בדיוק באותה המידה... בקרב בני אדם יש דבר כזה שנקרא העדפות אישיות, ואם ביתך לא אוהבת להדביק מדבקות והיא מעדיפה לצבוע בכיף שלה, אז אני אומרת - נהדר! ובנימה אחרת, בררי עם הגננת האם היא חושבת שקיימת אצל ביתך בעיה מוטורית או אחרת, כי לא לאהוב או לרצות להדביק מדבקות עדיין לא נחשבת לבעיה התפתחותית :) את מוזמנת לחזור לשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/02/2019 | 16:47 | מאת: הדר

הי ירדן , ראיתי שענית תשובות ופספסת את השרשור שלי למטה קצת ,תוכלי בבקשה לענות לי ? תודה

עניתי :)

24/02/2019 | 10:25 | מאת: לורה

בוקר טוב, הבן שלי נמצא במסגרת דימוקרטית. בכיתה שלו יש כ 15 ילדים. אני מרוצה בגדול מסגנון הלימודים אבל המס' הקטן של הילדים מפריע לי. אני מפחדת שבעתיד לא ידע ליצור חברויות בגלל שהוא לא מתמודד עם הרבה ילדים. האם זה נכון ? על מה זה יכול להשפיע בעתיד מבחינה שלילית?

הי לורה, האם יש לו חברים היום? האם אי פעם בעבר עלה קושי שכזה? על סמך מה פחדייך? בכל מקרה ארגיע אותך ואומר שאין קשר בין מספר הילדים בכיתה למיומנויות החברתיות שבנך יפתח או שיש ביכולתו לפתח, במיוחד לא כשמדובר במספר ילדים סביר בכיתה לכל הדעות. כמו כן בית הספר אינו כל חייו. אני מניחה שישנם חוגים, חברים בשכונה, בני משפחה ועוד וגם מולם יש לו אפשרות לפתח להרחיב ולהעמיק קשרים ויכולות חברתיות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/02/2019 | 09:27 | מאת: לורה

הפחדים שלי נובעים מכך שאנחנו למדנו בכיתות יותר גדולות ותמיד יש לסביבה מה להגיד :) במיוחד שזה בית ספר דימוקרטי , פתוח. תודה רבה על התשובה שלך. שיהיה לך יום מקסים.

הי לורה, אל לנו להתבלבל, המצוי אינו בהכרח הרצוי! במקרה שלך כיתות לימוד קטנות הן האידיאל ולא ההיפך. ההיפך קורה בגלל מחסור במשאבים ולכן כ"כ חשוב לשים לב שאנו לא הופכים - באמצעות רציונליזציות למינהן- את המצוי לאידאל. זה בדיוק מה שמונע התפתחות ויוצר תקיעות, הן לנו כפרטים והן כחברה. שיהיה בהצלחה! ירדן

24/02/2019 | 04:54 | מאת: דני

ברצוני לברר כיצד עלי לפעול עם המידע שקיבלתי השבת: בני בן 7 טוען שבן זוגה של גרושתי הכה אותו והיא הצדיקה זאת.לא עצרה בעדו בני נפגע מכך. מסתבר שבעברו נפתח לו תיק על הכאת ילדיו שלו. גרושתי התחננה שלא אפנה למשטרה. אני משתדל לשמור על יחסים סבירים עם גרושתי, למען הילד. ברור לי שזה לא יקרה שוב. וכן ברור לי שבני נפגע מכך. כיצד עלי לפעול ?

הי דני, ביטחונו האישי של בנך קודמים לכל. אני חושבת שכדאי שתברר עם שניהם מה בדיוק ארע שם. אני אפילו מציעה שיחה משותפת עם גרושתך ובן זוגה. בחן את תחושותייך מחדש לאחר השיחה המשותפת. האפשרויות הן להסתפק באזהרה ברורה לשניהם ואם אתה נותר עם ספקות פנה למשטרה באופן מידי וחתור לשינוי משמורת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/02/2019 | 21:41 | מאת: אושרת

ירדן שבוע טוב. יש לי בן יחיד בן 4 ייסורי מצפון על כך שהוא יחיד כל נסיונות להרחבת משפחה נכשלים. אני חשה את בדידותו בעיקר בשבתות מוצאי שבת . אנחנו שומרי שבת ולא יכולים להיפגש עם כולם. שאלתי עד כמה זה קשה על בן 4 להיות בן יחיד ? לכל חבריו בגן יש אחים והוא שואל

הי אושרת, אני חייבת לומר לך שלדעתי האישית מדובר יותר בתפיסה חברתית רווחת, בעיקר בישראל, שילדים יחידים הם "בודדים", מאשר באמת אבסולוטית. בנך אינו "בודד". יש לו את אמא, את אבא, משפחה מורחבת וחברים. עוד אח או פחות אח - לא זה מה שישנה את מהלך חייו לטובה או לרעה. זה לא יבטיח לו אושר עתידי, סיפוק, מימוש עצמי וכיוב'. ישנם הרבה יתרונות ללהיות ילד יחיד, וישנם גם יתרונות בלהיות ילד עם אחים. מה שחשוב הוא להפיק את הטוב מכל מצב ואני חושבת שבלהיות בן יחיד טמון המון פוטנציאל חיובי. אני מאחלת לך לממש את הפוטנציאל הזה על ידי הפחתת האשמה על כך שמשהו לא בסדר או חסר בחייכם, ולהנות מבנך ומהמשפחה שלך. אם כבר מדברים, זהו גורם שתורם הרבה יותר לתחושת אושר וסיפוק עצמי בעתיד וגם בהווה של ילדך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/02/2019 | 19:23 | מאת: תמר

בת 3 קניתי לה כיסאות מוזיקליים לגמילה לא עוזר . קניתי לה מדרגות לשירותים ולא מוכנה להשתמש. היא בוכה ורוצה טיטול היא עדין בגן פרטי חגגה יום הולדת 3 לפני חודשיים. מודאגת . בבקשה עיצות תודה . האם ייתכן קשר בין הגמילה לבין כך שעברתי גירושין בתקופה האחרונה ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי תמר, גמילה הוא תהליך עם התחלה אמצע וסוף. מעבר לעצות, אני מציעה לך להעזר בספרות הענפה שקיימת היום בכל מקום, גם באינטרנט וגם בפורום (היעזרי במפתח החיפוש בעזרת מילות חיפוש כמו גמילה, חיתולים וכיוב') בנושא גמילה. כך תוכלי לשים את האצבע על הנקודות והשלבים המכשילים אצל ביתך ולפעול בהתאם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/02/2019 | 06:42 | מאת: דן

שלום רקע - אנו משפחה בת 4 נפשות חיים בחו"ל מספר שנים ילדה בת 12 ו3 אחים קטנים יותר. ב"ה אין לה חוסר, אין בעיות בבית וכמה שאנו מבינים גם אין בבית הספר. אנו מגלים פתאום שמתחילים להעלם לה מכנסים ארוכות מהארון מגלים שהיא קורעת אותם בבית ספר, מחליפה לאחר וזורקת (עד שעלינו על זה) אחרי אזהרה ושיחה של למה את עושה ולמה לא כדאי לעשות , ממשיכה משם מגלים פה תמונה קרועה, שם חולצה קרועה השיא היה שהיא קרעה בלי שאף אחד ישים לב את הבובה (ה*בובה*) של אחיה הקטן נקרע לנו הלב מזה שהוא מצא את חבר שלו הכי טוב קרוע תחקרנו (היא לא היתה החשודה בכלל) וקיבלנו תפנית - עלינו על זה שהיא היתה והיא הודתה בזה אחרי מאמצים. חשבנו שזה השיא אחרי כמה ימים - בארוחת ערב עם חברים (אצלהם בבית) - פתאום אנחנו רואים אותה עם מכנסים אחרות - מסתבר שהיא קרעה את המכנסים שהיא באה איתם - החליפה למכנסיים שהביא איתה בתיק קטן שהיא סוחבת - וזרקה את הקרועות - כאילו לא קרה כלום. תחקרנו אותה המון זמן אם משהו עובר עליה בבית ספר, היא עומדת על זה שהכל בסדר (יש מצב שאני מאמין לזה גם) אני מאוד מודאג שיש לה משהו במוח, משהו נפשי חייב לציין - היא ילדה בגדול מאוד טובה מאוד בוגרת, אחראית, מדברים איתם והיא נראית ונשמעת מאוד יציבה אני לא יודע מה הסיפור פה

לקריאה נוספת והעמקה

הי דן, אבל לאחר שהודתה ומודה שהיא אכן קורעת את המכנסיים וכו', מה ההסבר שלה לכך? מדוע - לדבריה - היא גוזרת את הבגדים? ירדן

20/02/2019 | 23:02 | מאת: שם חסוי

ירדן שלום הותקפתי מינית על ידי בן משפחה קרוב מדרגה ראשונה. והמשפחה מגינה עליו בהיותי רק בת 9וגם לפני כן היום אני בת 18לפני גיטס היה לי עימות גדול עם כל המשפחה בנוגע לתקיפה המינית. שחלקם אומרים שאני ממציאה והודעתי להן שאני מוכנה ללכת למכונת אמת ,התוקף בעצמו התרחק מהמשפחה אבל הם מגינים עליו החלטתי ללכת לצבא ולנתק קשר מהם אני חזקה יכולה יש לי קשר זוגי יציב כבר 4שנים שעוזר לי מאוד הוא ומשפחתו תומכים בי . רציתי לשאול אם נכון לתבוע לדין את התוקף בן המשפחה ? או שעדיף לשחרר. מרגישה חזקה ומשוחררת אחרי העימות הזה שעמדתי בו בגבורה וחוזק

שלום לך, ראשית צר לי לקרוא שעברת את כל זה אבל את ההחלטה אם להגיש תלונה או לא, את ורק את לבד תצטרכי להחליט. אף אחד לא באמת יוכל להיכנס לנעליים שלך ולייעץ לך מבחוץ אבל אני חושבת שבתוך תהליך טיפולי שבו תבחני לאט וביסודיות את רגשותייך בנוגע לעניין ובכלל, תוכלי כנראה להגיע להחלטה איתה תהי יותר שלמה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/02/2019 | 17:10 | מאת: הדר

ירדן שלום, מה אני אמורה להגיד (ממש אשמח לציטוט),כאשר אני מבקשת מילד בן 3.5-4 לעשות משהוא והוא מסרב ואומר לא? איום? "אם לא תעשה ככה אני לא אתן לך ממתק או מחשק שתרצה ")? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי הדר, קודם כל את תצטרכי לגייס הרבה מאוד אורך רוח ולוותר על הציפיה שהילד יעשה מה שאת מבקשת לאחר בקשה אחת. יש כאן ענינים נוספים שצריך להתייחס אליהם בתוך האינטראקציה איתו כמו למשל הצורך שלו בנפרדות ועצמאות שיביא אותו לפעמים לבחון גבולות ולהתנגד. אם את מבינה שהוא מנסה לבנות את זהותו מולך ובעזרתף אז זה יוכל לעזור לך גם להתמודד עם ההתנגדות שלו ולהבין שזה האישיו החשוב יותר מאשר אם ימלא מידית את בקשתך או לא. הכל טמון בגישה שלך..אם את מבקשת ממנו לאסוף את המשחק למשל, והוא אומר לך לא, את יכולה לומר לו בפשטות, עד שלא תאסוף את המשחק, לא נוכל לשחק במשחק אחר..אז תחליט מתי אתה רוצה לעשות את זה, ואני אעזור לך. כך למשל את גם נותנת לו מקום להתנגד לך, את מציינת את ההשלכות "הטבעיות" של מעשיו (בהתאם נניח לחוקי הבית הקבועים מראש ) וגם מראה לו שאת לא כועסת עליו רק כי מתנגד ושאת עדיין שם בשבילו. זו אמנות הגם וגם וגם...שכל הורה צריך ללמוד ;) כמו כל דבר ששווה את התוצאה, זה מצריך אימון תרגול והתמדה. את מוזמנת לחזור לשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/02/2019 | 00:30 | מאת: הדר

ירדן תודה רבה קודם כל. מה אם אבל אני צריכה שהוא יאסוף את המשחק עכשיו כי אני ממהרת לצאת החוצה,כאן אין לי את הפריבילגיה להגיד לו "עד שלא תאסוף לא תוכל לשחק במשחק אחר". כאן מה אני אמורה להגיד במקרה שאני כן רוצה שיאסוף את המשחק עכשיו? ולגבי להראות לו חוסר כעס-אם אני אראה לו שאני כועסת זה לא אמור בסוף להראות לו שהוא מתנהג לא בסדר? תודה רבה

הי, כדאי להתארגן מראש עד כמה שניתן כך ששום דבר לא נשאר דחוף וקריטי לדקה האחרנה. ונניח שכך קרה, לא קרה כלום...מקסימום תאספו כשתחזרו, או שאת תאספי, ובפעם הבאה כשאת פנויה ונינוחה, תזכירי שוב ושוב ושוב את כללי הבית.אם תהיי עיקבית, שום דבר לא יקרה אם תהיה חריגה פה ושם. לגבי כעס. אין קשר בין רמת הכעס שתפגיני לבין הפנמה של כללים, נהפוכו. ככל שתכעסי עליו, כך הוא ירגיש אומלל ולא יהיה פנוי להפנים את מסרייך אלא יהיה עסוק ב"מסכנות שלו" ואולי בצדק. התפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את ילדינו על העולם, וזה דורש הרבה סבלנות ואורך רוח שלצערי לא תמיד יש לנו. בכל מקרה בוודאי שאין צורך להעמיד פני כועסת, יהיו מספיק פעמים בהם באמת לא תצליחי לשלוט בכעסך..;) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, כותבת כשאני ובתי יושבות שבעה על מות אביה. מדובר בקשר לא בריא מעוות מאוד לצערי . אותו אבא עזה את הבית לפני שנים לאחר שהתעלל בבתי רגשית. הכה אותה ופגע בה מאוד . נפרדתי ולא טרחתי להתגרש. בתי ילדה חכמה עם מודעות גבוהה בכנות יוצאת דופן, מספרת לבאי השבעה שאבא שלה מעולם לא אהב אותה . שלא ייתכן שאהבה תתבטא במעשים כאלו אך גם היא לא אוהבת אותו כלל. היא מתווכחת עם משפחתו. אך מצד שני מכבדת את כבודו האחרון והגיעה להלוויה. ולשבעה. היופ היא אומרת שהיא מבינה שהבעיה היתה אצלו. שאלתי האם יש צורך לעבד את האבל. הזה ? או שמאחר ולא היתה עימו בקשר כלל בשנים האחרונות ואין לה כל רגש כלפיו כיום זה יעבור לה יותר בקלות ??? האם בכך שהיא חושפת את ההתעללות שעברה זה מעיד שהיא עדין לא התגברה?

שלום סיגלית, לשאלתך - בהחלט יש כאן מקום לעיבוד, לא רק של האבל אלא של כל היחסים העכורים וההשלכות הרבות שלהם על חייה. טיפול בשיחות עם איש מקצוע מוסמך מומלץ כאן. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/02/2019 | 21:10 | מאת: מיכל

בני בן שנתיים וחצי היום קרה לי איתו משהו מאוד מוזר .. הוצאתי אותו מהגן ולאחר כמה דקות במהלך הנסיעה באוטו הוא התחיל לצרוח כאילו הוא מפחד ממשהו עצרתי בצד וניסיתי להרגיע אותו ללא הצלחה הוא התחיל לרעוד ולצרוח אמר שיש לו משהו ברגל ככה במשך שעתיים הוא צרח ורעד ואמר שכואבת לו הרגל נסעתי איתו לרופא במשך כל הדרך לא רצה שאעזוב לו את הילד הוא היה נראה מאוד מפוחד וכשהגענו לרופא הוא לפתע הפסיק לבכות והיה נראה רגיל לחלוטין כשחזרנו הביתה שמתי לב שהוא נבהל מכל מיני דברים שזה לא היה לו בעבר כששאלתי אותו מה מפחיד אותי הןא התחיל ללחוש אני מאוד מפחדת ולא מבינה מה קרה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מיכל, זה נשמע כמו סימנים שמצריכים אותך להיות יותר קשובה ועירנית. כדאי בתור התחלה לשוחח עם צוות הגן,לשאול אם יודעות משהו על מה שארע ולבקש מהן לפקוח עין מעתה ואילך. טוב מאוד שאת עירנית סקרנית ולא מסיתה את הדברים הצידה, לפעמים מדובר בדברים של מה בכך אבל לפעמים גם לא...וכשילדינו כה קטנים אנחנו לא יכולים להסתכן בלא לדעת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/02/2019 | 00:44 | מאת: אמא

שלום בני בן 2.2. בן יחיד. בגיל 4 חודשים אובחנה גמישות יתר ועיכוב מוטוריקה גסה. בגיל שנה וחצי הלך לבד. היום עדיין קיים סרבול קל בכל הקשור לריצה וקפיצה. נכנס לגן חדש לפני 5 חודשים. בבית- מאוד ורבלי, אוהב לשיר, להצחיק, מביע רצונות במילים. צוחק מתוכניות בטלויזיה, מתחיל לזהות רגשות בתמונות- עצוב, כועס, שמח. בגן שעשועים- כשפוגש שם ילדים מהגן יוזם תקשורת, משחק ביחד. היום הגננת עשתה לנו שיחה שמצד אחד הילד מאוד פעיל במפגשים. שהוא מאוד חכם ומבין דברים מהר. ומצד שני שהוא לא חברותי, לא משחק עם ילדים אחרים, נקשר לצעצועים ספציפיים- בבימבה או לנגן עם תוף. ושההתנהגות שלו לא תואמת גיל- בוכה הרבה כשלוקחים לו צעצוע, או לא מסכים להתנהג בהתאם להוראות המטפלת (יוצא עם אוכל לחצר למרות שאסור). קצת מבולבלת- האם יש כאן משהו שיכול להצביע על הפרעת אוטיזם חס וחלילה? האם ההתנהגויות שלו באמת לא מותאמות גיל?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, הורים רבים מוטרדים מהשאלה האם יתכן וילדם לוקה באוטיזים, זה כנראה פחד שמשותף להורים רבים לפעוטות. לתחושתי התיאורים שלך ושל הצוות לא בהכרח מכוונים לכיוון הזה, צריך לזכור שבנך עדיין מאוד קטן אבל מרחוק לא אוכל באמת לחוות דעה. מה שכדאי לעשות הוא להפנות את השאלה הזו לאותן גננות שרואות את בנך מידי יום. לאחר מכן פני לרופא הילדים והתייעצי איתו/ה ולבסוף יש את האופציה של אבחון התפתחותי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום בני בן ה-7.5 ובתי בת כ-5 רבים כל יום ללא הרף. זה מגיע מהר מאד לאלימות ובני בדרך כלל מכה את אחותו, מקלל ומעליב אותה . נכון שלעיתים היא מתגרה בו אך פעמים רבות הוא סתם נטפל אליה כאילו רק מחפש לריב איתה. כואב לי לראות איך היא נפגעת ממנו בכל פעם מחדש.אני מניחה שזה נובע מקנאה שלו בה. אני לא מצליחה לגרום להתנהגות השלילית כלפיה להפסק ובכלל להפחית את תדירות המריבות ביניהם. לעיתים הם משחקים יפה אבל המריבות הרבות ממש מעיקות על האוירה בבית. מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

הי לין, כיצד את נוהגת ברגעים בהם הוא מכה ומקלל אותה? ירדן

אני אומרת לו בכעס שאני לא מרשה לקלל או להכות בשום מקרה ולעיתים גם מרחיקה אותו לחדר לכמה זמן שירגע אך לעיתים עקב כך הוא מתרגז עוד יותר ובועט בדלת או זורק דברים בבית מרוב כעס. וממשיך לקלל מהחדר. כך שאני לא רואה שזה עוזר.

14/02/2019 | 18:38 | מאת: אילנה

ירדן שלום, אשמח לעצה פרקטית- הגננות בגן של בני בן השלוש וחצי מתלוננות כי הוא מפריע במהלך המפגשים והחוגים,הן אמרו לי שאפילו כאשר הוציאו אותו מהחוג ואמרו לו שהוא יכול לחזור רק כאשר הוא ישב בשקט מחוץ לחוג כמה דקות ויראה להן שיפור בהתנהגות הוא יכול לחזור,הוא עדיין בוחר להתפרע בגן ולהפריע בחוג. מה אני כאמא יכולה לעשות או לייעץ להן לעשות ?

הי אילנה, אשתף אותך בכך שהתלונות הללו להורים מצד גננות תמיד מפליאות אותי. הרי אינך שם כדי לסייע להן ואלא אם הן מצביעות על בעיה התנהגותית/רגשית, אינני חושבת שאת כאם צריכה או יכולה להסביר להן כיצד לעשות את עבודתן. במידה ויש להן פסיכולוגית או מישהי שמספקת ייעוץ בקשי שיסתייעו בה, אבל לתת עצה עקיפה- לאמא שתיעץ לגננות... קטונתי. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/02/2019 | 20:30 | מאת: אילנה

ומה אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות ואני אייע.ץ להן מה לעשות ? כי הן באות ומתלוננות בפני על ההתנהגות,אז אולי אם תוכלי להכווין אותי מה לעשות אוכל לייעץ גם להן. מה היית עושה במצב כזה במקומן? תודה

הי אילנה, את צריכה להבין שהצוות מבקש ממך יעוץ לגבי עבודת גננות ולכן אין בכך היגיון. הם הרי לא מצביעים על בעיה רגשית או התנהגותית אצל בנך, אלא על התנהגות מסוימת איתה הם לא יודעים להתמודד - תקני אותי אם אני טועה. לכן לו הייתי במקומך אני מצטערת לומר שהייתי מעט מודאגת מכך שצוות הגן לא יודע לעשות את עבודתו... כפי שהיצעתי לך, בקשי מהם להסתייע בגורם חינוכי מייעץ או מפקח, בד"כ יש כזה לכל גן, שתנחה אותם כיצד לפעול. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הבת שלי בת 2.8 התחילה לאחרונה להרביץ לאחריה הקטן 1.3, כל פעם שהוא מתקרב אליה לשבת לידה או לקחת לה משחק הוא חוטף ממנה בעיטות או מכות בראש. זה התחיל לפני חודשיים בערך. אני יודעת שבגן שהיא נמצאת (יש 30 ילדים בגן) יש ילדים שחזקים ממנה. לדעתי היא למדה את זה בגן. השאלה היא איך לגרום לה להפסיק להתעלל באחיה... ואיך לגרום לה לשחק איתו ביחד, כרגע כל דבר שנמצא אצלו בידיים זה שלה, היא חוטפת לו משחקים ומרביצה לו. הוא מאוד מהופנט מכל מה שהיא עושה ומאוד רוצה את תשומת הלב שלה. כואב לי לראות אותה מתנהגת אליו ככה. יש עוד תינוק בן 3 חודשים שאליו שניהם מתייחסים מאוד יפה, מנשקים ומחבקים אותו.

לקריאה נוספת והעמקה

הי דנה, בואי נחלק את השאלה לשניים -איך לגרום לה לא להרביץ לאחיה הקטן והחלק השני - איך לגרום לה לשחק איתו. אתחיל דווקא בחלק השני. זה לא סוד שאחאים רבים רבים בינהם כי בתוך תא משפחתי מתקיימת מטבע הדברים תחרות על משאבים ובעיקר על המשאבים ההוריים. לכן חשוב לשים לב שעם כל הקושי, כל ילד מקבל מספיק זמן איכותי עם ההורה, מה שיפחית באופן כללי את הצורך להתחרות ולהפעיל אגרסיה. כמו כן אני לא חושבת שאת בהכרח תצליחי לגרום לה לשחק איתו אבל כן תוכלי לייצר זמן מהנה משותף של שניהם יחד, עליו את מנצחת לפחות בפעמים הראשונות. אולי לבנות מחנה יחד.. משחק משפחה, לנדנד את שניהם יחד בגינה וכיוב'. זה מוביל אותי לחלק הראשון של השאלה - כיצד לגרום לה לא להתעלל באחיה. אז כל שצריך לעשות הוא לעצור את ההתנהגות האלימה באופן ברור וחד משמעי. זה אומר לעצור את הכל וברגע שהיא מרביצה לו לעמוד מולה, להעביר מסר ברור שאסור להרביץ, ולהרחיק אותה ממנו. זה צריך לקרות כמה פעמים באופן עקבי וברור ורק אז האלימות תעצר. זיכרי אמא, הכוח נמצא אצלך בידיים ולא אצלה. אינך צריכה לגרום לה לא להרביץ לו, אלא פשוט לעצור ולמנוע ממנה לעשות זאת. ברגע שביתך תצליח גם להנות מזמן איכותי איתך מבלי שהיא תרגיש שהיא נדרשת להלחם על כל רגע וכשהיא תוכל להרגיש הנאה משותפת עם אחיה לצד זה שתפנים את איסור האלימות רק אז תתחיל להיווצר תשתית ליחסים יותר קרובים וחבריים בינהם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה רבה על תשובתך!!! אנסה ליישם את מה שכתבת. ומה בעניין הצעצועים? מבחינתה כל הצעצועים בבית הם שלה, כל משחק שהוא לוקח היא רצה וחוטפת לו ואומרת "זה שלי". האם יש דרך להסביר לה שהצעצועים משותפים ושגם לו מותר לקחת משהו? (גם אם אני נותנת לה את המשחק שהוא לקח ומביאה לו משחק אחר, היא חוטפת לו גם את זה)...

הי דנה, מה שיכול להנחות אותך בתנהלותך מולם הוא לנסות לחשוב מה צודק, לתבל את זה בחמלה ולהרבות בתיווך. הרי ברור לך שאין זה צודק שהיא תיקח לו כל צעצוע,ומנגד התנהגויות רכושניות הן טבעיות בגילאים האלה. אז כאמור מה שצריך לעשות הוא לתווך את ההחלטה ה"צודקת" שלך למשל "זה עכשיו אצלו, כשהוא יסיים את תוכלי לשחק עם זה. כל הצעצועים בבית משותפים ואני לא מרשה לחטוף". עלייך לעמוד על הכללים באופן ברור גם אם זה אומר לקחת לה את הצעצוע ולהחזיר לו (חרף מחאותיה הרמות). כמובן שאת תעמדי לצידה גם כאשר יקרה ההיפך וחשוב שתנסי לעשות את הדברים האלה בקור רוח, מבלי לכעוס עליה, אלא הטון צריך להיות מסביר ומלמד. בטווח הארוך המטרה שלך היא להנהיג בבית נורמות של כבוד ואיסור אלימות מכל סוג. לאגרסיה בהחלט יש מקום אבל ברגע שזה הופך לאלימות כלפי הזולת - שם צריך לעבור קו ברור שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/02/2019 | 20:24 | מאת: ספי

מוטרדת ! בתי בת הזקונים בת 3.6 הפכה להיות בבת אחת. למופנמת ! מתביישת !לא מדברת ! מתנהגת מוזר! כואב לי הלב. היא היתה משוחררת שמחה עם ביטחון מה עלי לעשות התנהגות שנמשכת חודשיים ? גם לבני משפחה קרובה איזה טיפול או אבחון ניתן לעשות בטווח שלה?

הי ספי, אני רוצה לשתף אותך במשהו מעניין. הורים רבים מרגישים שבגיל שלוש וחצי "התינוק" שלהם כמו הופך פתאום לילד של ממש. זהו גיל בו היכולות הקוגניטיביות כבר הרבה יותר מפותחות, הילד/ה כבר ערה לסכנות גם סכנות חברתיות, למצבים שעשויים לעורר מבוכה, למצבי דחייה ועוד. בעצם לרוב מדובר בשלב התפתחותי ולא בהכרח בשינוי אישיותי. יחד עם זאת מרחוק לא אוכל לקבוע במה מדובר לכן אני מציעה לך לשוחח עם הגננות ולבדוק האם הילדה שלך בכל זאת משחקת עם ילדים בגן, מבטאת את צרכיה, באה לידי ביטוי במפגשים וכיוב'. אם כל זה נכון, אז אין סיבה ממשית לדאגה, אולם אם הצוות מדווח על קשיים שונים בתחומים אלו אז בהחלט כדאי לגשת להתייעצות פנים מול פנים עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/02/2019 | 01:25 | מאת: גרושה טרייה

בני בן 2.3 עקב הגירושין והבור הכספי שנפער . נאלצנו לרשום אותו לגן פרטי חרדי ! במרחק חצי שעה כי העלות הינה 650 שקלים לעומת אלפי שקלים שדורשים... הצוות מעולה, חוששת מתגובות ההורים שירחיקו את ילדיהם מהבן שלי, אפשרי בגיל כל כך צעיר ? הגרוש שלי לוקח אותו מהגן זה תפקידו . כך שלא יוצא לי לשוחח הרבה עם הגננת. עשיתי טעות גדולה ? זה שכל הילדים מאותו עולם והבן שלי מעולם אחר לגמרי מזיק? הוא פעיל משתתף. ומאוד שמח ללכת לגן

שלום לך, זה נשמע שאת כרגע נמנעת מללכת ולבדוק את הדברים לאשורם ולברר ישירות מול צוות הגן מה קורה. אני מציעה שתיגשי לשם ותקבלי מענה לכל השאלות והחששות שלך. אין טעם להמשיך להמנע מזה...כדאי להישיר מבט ולהיות מעורבת ככל האפשר בחיים שלך בנך (במיוחד מאחר והוא כה קטן ומבלה שם שעות רבות) כדי שבמידת הצורך תוכלי להתערב, לשנות או לעשות כל דבר אחר שנדרש לצורך הרווחה והאושר שלו. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/02/2019 | 18:47 | מאת: יוני

שלום פונה אליך מחוסר ברירה, מה ניתן לעשות במצב הנתון.. אנחנו הורים ל 2 בנים בני ארבע ו שנתיים אשתי חלמה על בת זה המשאלה הכי גדולה שלה, אחרי שלא הצלחנו הטבעי פנינו לרופא פוריות . והבדיקות היו גרועות מסתבר שאשתי סובלת מכשל שחלתי מוקדם הרופא הציע תרומת ביצית. ואשתי נהרסה מזה. הגיבה לבשורות רע מאוד . היא בוכה המון צועקת הרבה על הילדים וסובלת מסטרס ; היא אמא מסורה אבל עכשיו איבדה את סבלנותה קשה לה מאוד. מה לעשות במצב הנתון? האם לקחת את הילדים יותר לסבתא על מנת שאשתי תוכל להירגע ? האם הצעקות הללו יכולים להזיק לבנים? הם לא רגילים לכך

לקריאה נוספת והעמקה

הי יוני, כן בהחלט כדאי להפריד קצת בין הילדים לאמם, לפחות באופן זמני ולחלק מהזמן, אבל חשוב יותר הוא למצוא לאשתך טיפול פסיכולוגי שיעזור לה להתמודד, לעבד ולהשלים עם האובדנים מולם היא עומדת. לתחושתי כדאי שזה יקרה בהקדם, אל תמתינו עם זה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ילדתי בת שנה ושלושה חודשים. יש לי חרטות לגבי שמה, הופעל עלי לחץ מתון ובחירת השם לא הייתה לגמרי שלי. קשה לי להתחבר לשם ואני לא קוראת לה הרבה בשמה אלא בשמות חיבה. אבל היא יודעת שזהו שמה למרות שאנו לא משתמשים בו הרבה. האם ייגרם לה נזק אם אחליף את שמה בגיל זה? אם תיגרם לה תחושת בלבול כמובן שאזנח את שינוי השם ואתחיל לקרוא לה בו לעתים קרובות יותר.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ירדן, בעיני הדבר הכי חשוב הוא שאת תוכלי לקרוא לביתך בשמה. בין אם זה אומר לעבור תהליך אישי בו את משלימה עם שמה ובין אם זה אומר לשנות אותו. כך או כך, תינוק/ת זקוקה לכך שאימה תקרא לה בשמה באהבה ובשמחה ולא תסלוד משום חלק בה, בוודאי לא מחלק כה חשוב מזהותה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/02/2019 | 16:16 | מאת: אילנית

הי ירדן, שאלה-כשילדי בן ה3 וילדי בן ה4 מתחצפים או לא מקשיבים לי ,אני מנסה שיטה חדשה (במקום לריב איתם ולעשות וויכוחים מיותרים),אני פושט אומרת להם אם עכשיו אתה לא עושה X מחר לא יהיה לך את המשחק שאתה רוצה ,או מחר לא נלך לחבר שלך בגן וכו,הבעיה היא שבגלל שזו שיטה חדשה ,אני מנסה להבין כמה פעמים עלי להזכיר לילד שיהיו השלכות להתנהגות שלו עכשיו. תמיד נראה לי שהם שוכחים שאם עכשיו הם לא יעשו מה שאני מבקשת מהם אז לא יהיה להם מה שהם רוצים מאוחר יותר או אחכ. ואז יוצא שאני מזכירה להם מלא פעמים ,כאילו נותנת להם מלא הזדמנויות בכל פרק הזמן (שיכול לקחת אפילו עד שעה) מה יקרה אם הם ממשיכים להמרות את פי. ולכן רציתי לשאול -האם ילדים זוכרים אחרי פעם אחת מה שאומרים להם ואין צורך להזכיר שוב ושוב ? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אילנית, נסי לדמיין שאת מנסה לעשות דיאטה וכדי לדרבן אותך להתמיד אני אומר לך שאם לא תתמידי בעוד 5 שנים מהיום תמעדי ותחטפי מכה ברגל..האם זה היה עוזר לך? כך בערך השיטה שלך פועלת על ילדייך, או למעשה לא פועלת.. ראשית, הפער בין זמן המעשה לזמן ה"עונש" שלך גדול מידי. צריך לזכור ש"זמן ילדים" הוא שונה מ"זמן מבוגרים" ועבורם מחר זה בערך כמו עבורנו המבוגרים, עוד שנה... שנית, אינך קושרת באופן הגיוני את המעשים שלהם להשלכות וזה עוד אלמנט שמניא אותם מלהקשיב לך ולהפנים את המסרים שלך. מה שכן כדאי לעשות הוא לעזור להם לבצע את מה שאת מבקשת בסמוך לזמן הריאלי. אם למשל את רוצה שבנך יעשה אמבטיה, ותרי על השאיפה שהוא יעשה זאת מיד עם בקשתך, אלא וודאי שיש לכם בבית לו"ז מסודר, כחצי שעה לפני הזכירי לו את הלו"ז, אם הוא מתקשה במעברים, עיזרי לו עם זה, גשי אליו, תני לו חיבוק, עיזרי לו לעבור ממה שעושה לדבר אחר, ובמידת הצורך ניקטי בפעולות יותר ברור כמו למשל לכבות את הטלוויזיה לאחר כמה התראות ולהכיל את מחאותיו. כך בהדרגה ילדייך יפנימו את הנדרש מהם . מעבר לכך אני אישית לא מתחבת לשיטת האיומים, אלא לציון של השלכות ממשיות של המעשים שלהם. אם למשל הם לא רוצים להכין שיעורים, אז כרגע גם לא יוכלו לשחק במחשב או לראות טלוויזיה למשל "כי זה זמן שמוקדש ללימודים ואם אתה בוחר לא ללמוד, לא תוכל גם לשחק במשחקים שלך". כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/02/2019 | 17:02 | מאת: מירי

ירדן שלום רב, תהיתי אם תוכלי לעזור לי: מה אני אמורה לעשות או להגיד במקרה ומצב שבו אני אומרת לילד להפסיק להשתולל (לגעת בחפצים ,לצעוק וכו),והוא אומר לי "לא רוצה"? אני מושיבה אותו על ידי והוא קם ולא יושב,אני מאיימת ומיישמת אפילו שהוא לא ישחק במשחק בעוד שאר הילדים מולו משחקים במשחק והוא "מעדיף" להמשיך להשתולל. אני אומרת לו לא לגעת בצבעים והוא נוגע. מה אני אמורה לעשות כדי שלא יעשה את זה שוב פעם או על הפעם הראשונה שאני מבקשת ממנו? תודה

שלום מירי, אינני יודעת מה הקשר שאמור להיות לך לילדים (גננת? אמא? מטפלת?), על איזו מסגרת מדובר ובאילו גילאים מדובר. חסרה אינפורמציה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/02/2019 | 12:02 | מאת: אמא

הי, הבן שלי בן שנתיים ושלוש. שנה אחרונה במעון ושנה הבאה גן עירייה. בעוד כחודשיים אנחנו עתידים בעזרת ה' לעבור דירה לעיר אחרת ולכן הוא עתיד לעבור למעון חדש החל מה- 1.4. ובספטמבר עתיד לעבור שוב לגן עייריה חדש. מבקשת את עצתך, האם מדובר בצעד קשה רגשית לילד? גם לעבור לדירה אחרת, בעיר אחרת, וגם לעבור מעון לארבעה חודשים ואז שוב לעבור לגן אחר. האם הדבר מומלץ? תוכלי בבקשה לתת כמה עצות איך לעשות את המעבר קל עבורו. אני מודה לך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, זה בהחלט יכול להיות מאתגר ברמה הרגשית עבור הפעוט. מה שניתן לעשות, אם זה המצב הנתון, הוא לעזור לבנכם להערך ולהסתגל לשינויים עד כמה שניתן. זה אומר להיפרד מהגן מהצוות וגם מהבית כמו שצריך, לבקר בגן החדש וגם בבית החדש עוד לפני שאתם עוברים אליו, להעביר כמה שיותר מחפציו הישנים לתוך חדרו וכמובן לקחת את הזמן עם תהליך הקליטה כלומר תהליך איטי ככל האפשרי לכם (להתחיל משעה אחת למשך כמה ימים, ל אחר מכן כמה שעות למשך עוד כשבוע, חצי יום בשבוע שאחרי ורק לאחר כחודש להשאירו ליום שלם בגן). בהצלחה וכל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

איני מאמין ברפואה המשלימה. אך אמרו לי שטיפול הביופידבק יעיל אכן ? עבור בתי בת 10 חרדתית מתקשה בשינויים. סובלת ממצבי רוח משתנים האם יעיל ?

לקריאה נוספת והעמקה

היו יובל, טיפול ביופידבק יכול להיות מאוד מיטיב ויעיל בפני עצמו אך בעיקר כאשר הוא מלווה תהליך טיפולי נוסף - פסיכולוגי, התנהגותי קוגניטיבי, רגשי. אם ביתך תצליח "להרפות" את מערכת העצבים באמצעות תרגילי נשימה והרפייה(חשובים מאוד בכל מקרה) אך תמשיך לדבוק באותם דפוסי פעולה וחשיבה, אז רמת המתח לא תצליח להישאר נמוכה לאורך זמן. מציעה לבחון כיצד ניתן לשלב תהליך נוסף. לפעמים ביופידבק לילד בשילוב הדרכה הורית (על ידי מטפל רגשי מוסמך בלבד) יכול להועיל ולהיות מספק. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, אני סבתא לנכד בן שנתיים וחודש שלאחרונה לא רוצה לאכול כלל, הוא חולה בברונכיט . ומוגדר כאסמטי, ומקבל משאפים מספר פעמים ביום, אך בחודשיים האחרונים הוא לא אוכל כלל. רק מעט בקבוק נוטריליון, הנכד יורד במשקל ויש חוסרים בבדיקות הדם. אני אובדת עצות ולא יודעת למי לפנות. האמא כבר חרדתית מאוד מהמצב של הילד. ויש לחץ בגלל שהוא יורד במשקל. אנא עזרתכם הדחופה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דורית, המצב אכן נשמע מדאיג. אנא פני בהקדם לרופא הילדים ובקשי ממנו הכוונה והפניה לגורמים טיפוליים המוסמכים לטפל בנושא. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/02/2019 | 20:52 | מאת: אולגה

שלום רב, בתי בת 5.5 ילדה רגישה וחכמה אבל מאוד שתלטנית. הבעיה בעיקר עם החברות בגן. יש לה חברה מאוד טובה מגיל 3. עם הזמן התברר שבתי ממש השתלטה עליה, מחליטה עם מי תשחק, במה ישחקו, מאיימת, דורשת ממנה לתת לה מתנות קטנות כמו גומיות לשיער וצעצועים קטנים. בשיחה עם הגננת החלטנו לצרף לזוג עוד חברה. אך מתברר שהיא עכשיו שולטת בשתי החברות. לא נותנת לאף ילד להתקרב לשלישיה שלהם, מחליטה במה ואיך ישחקו. חייבת לציין שהיא מאוד אוהבת את החברות שלה, דואגת להן, מתחלקת איתן וכו'.וגם החברות שלה מאוד אוהבות אותה, למרות שלעיתים היא פוגעת בהן. וגם מעניין שבבית או במגרש משחקים היא משחקת מאוד יפה עם אותם הילדים שבגן היא לא רוצה שיתקרבו לשלישיה שלהם. התחלתי לקבל תלונות מאמהות של שתי הבנות. כמובן שאני מדברת איתה כל הזמן על מה זה חברות ומה מותר ומה אסור. איך אני יכולה לעזור לה להיות יותר גמישה בעניין החברות ולהיות פחות שתלטנית?

לקריאה נוספת והעמקה

הי אולגה, במצבים דומים אך הפוכים (של ילדים שנשלטים) אני נוטה לייעץ להורים להיות אוזן קשבת ולא שיפוטית עבור ילדיהם. לעזור להם להבין ולהתחבר לרגשות שלהם עצמם כי אני מאמינה שזה מה שיסייע להם יעם הזמן לפעול על פי אמת מידה ברורה אחת - מה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם ומה לא. אני נוטה לייעץ לך לעשות את אותו הדבר. כאשר היא מספרת לך על האינטראקציות שלה עם חברותיה, נסי להבין ביחד איתה מה מניע את התנהגויותיה השתלטניות - האם זה פחד לאבד אותן, פחד לאבד שליטה, פחד לאבד את הטוב, צורך להרגיש חזקה כי אולי במקום אחר מרגישה נחותה או חסרת אונים וכיוב'. הבנה מעמיקה יותר תסייע גם לביתך כי הרי להיות שתלטנית באופן הזה מצריך הרבה מאוד אנרגיות ומשאבים - זה אומר להיות דרוכה וקפוצה כל הזמן בניגוד ללהיות נינוחה ולהנות ממשחק משותף ומהוויה פשוטה של היות בכיף ובשמחה עם חברות. את מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/01/2019 | 05:31 | מאת: אני

שלום, אני כל החיים הייתי במין מצבי רוח קיצוניים, ועצבים אבל לא באמת התייחסתי לזה כי הייתי בטוחה שזה גיל ההתבגרות עושה את שלו. ויכול להיות שזה נכון. היום אני בת 24, ולפני כמה ימים נזכרתי במקרה שהייתי הולכת לפסיכולוגית בגיל 7-8. שאלתי את אמא שלי למה היא בחרה לשלוח אותי בגיל צעיר לפסיכולוג ומתברר שהיה לנו כשל בתקשורת (אני הייתי טעות, היא ילדה אותי בגיל 18, כשהייתי בת 2-3 היא עזבה לארץ,חייתי עם סבא וסבתא, ובגיל 5 הצטרפתי אליה בארץ) תמיד זכרתי מכל מיני זכרונות ילדות שמאוד התגעגעתי ואהבתי את אמא. וכמובן עדיין מאוד אוהבת ומעריכה. אבל מתברר שהיה לנו כשל בתקשורת והיינו רבות המון. היא סיפרה שבגיל 7 התחלתי להבריז מבית הספר, ובריבים שלנו היו לי נטיות קצת אובדניות, פעם אחד שזכור לה שאיימתי לקפוץ להתאבד מקומה רביעית, והפעם שהכי הפחידה אותה זה כשבאמצע הריב לקחתי סכין ואיימתי לחתוך לעצמי את הורידים. דיברתי על מה שגיליתי עם חברה, והיא אמרה שזה משהו שכיח אצל ילדים. אני לא סומכת על חברה שלי כל כך ורציתי לבדוק אצל מומחה האם זה משהו תקין? ישר אחרי השיחה עם אמא הרגשתי שאני ילדה משוגעת, פסיכית לגמרי.. ואולי זה מסביר למה יש לי נטיות אובדיות ודכאונות גם עכשיו.. אבל אולי זה גם רצון של ילדה קטנה לקבל תשומת לב. בכל מקרה מאוד מבולבלת... מקווה לשמוע עצה או הכוונה. תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, תיאורך נגע לליבי וצר לי לשמוע על הקשיים והמכאובים שהחלו למעשה עוד מלפני שנולדת - היותך "טעות", העדר אבא, אמא צעירה לא בשלה וכנראה בעצמה פגועה, נטישה נוספת של האמא ועוד...אלו הם פצעים של ממש..ותגובתייך בבגרות אינם סתם "עניני התבגרות", בוודאי לא "תקינים" אלא תגובה וביטוי מאוחר לטראומות הרבות שחווית. אני מציעה לך בחום לגשת לטיפול ולנסות לאחות את הפצעים ולתת פשר ומשמעות לכל השאלות שלך ולכל החוויות הלא פשוטות שחווית לאורך כל חייך. אני מאמינה שמקום כזה יוכל להוות עבורך התחלה של תהליך מרפא וזה מגיע לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בתי בת 2.5 מדברת על עצמה בגוף שלישי "מה קרה לנועה?", "תביאי לנועה את הבובה", "תרים אותה" וכ"ו... אני ובעלי לא התייחסנו לכך, להפך זה אפילו הצחיק אותנו, לא תקנו אותה, ולעתים היינו מחקים את סגנון הדיבור שלה כשהיינו מדברים אתה. לפני כמה ימים התקשרה הגננת ולדבריה היועצת הפדגוגית נפגשה עם ביתנו והמליצה לקחת לאבחון. מאז התחלנו לתקן אתה ויש שיפור מסוים. שאלתי היא: 1. האם זה לא תופעה נורמלית שפעוט עוד לא יודע לדבר בבניין הנכון? 2. על איזה בעיה זה יכול להציע? 3. לנועה יש עוד שני אחים: בן שנה חודשיים, ותינוק בן חודשיים, האם זה יכול להיות קשור לזה? קושי רגשי עם המשפחה שהתרחבה מהר? תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

הי דקלה, בד"כ ומבלי משים סגנון הדיבור הזה בקרב פעוטות מתפתח כי הסביבה מדברת אל הילד באופן הזה למשל : איפה דנה, מה דנה רוצה, מי הכי חמודה -דנה...תרים את דנה..וכך קורה לפעמים שהילד מאמץ את ההטיה. ברגע שאתם תשנו את זה, וכרגע גם תתקנו אותה מעט, אני מאמינה שגם ביתכם תיישר קו. לעניות דעתי אין כאן בעיה של ממש אבל זה גם בסדר להתייעץ עם אנשי מקצוע המתמחים בשפה ותקשורת כלומר קלינאית תקשורת ולקבל איזו עצה או שניים..אין בכך כל פסול ואין מה להפסיד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ירדן, יש לי תענוקת בת שנה ועשר , הייתי איתה בבית עד גיל שה וחמש ויצאתי לעבוד, הטה שלי הייתה ר איתי ולא הייתי משאירה אותה אצל אף אחד , היא עד עכשיו לא מתקרבת לאבא שתה ולא לסבתות ואפילו שגדלה עד עכשיו בבית של חמתי , יש לנו איתה בעיות אכילה ומאוגסט 18 אנחנו מטופלים באשפוז יום ילדים וכבר היינו בביקורת אחת ויש לנו גם במרץ היא פשוט סרבנית אוכל , אבל מאז שהיא בגן המצב השתפר מאוד, אבל לאחרונה ההתנהגות שלה בלתי נסבלת היא צורחת סתם ומרביצה לעצמה בראש דורשת שאני אוציא אותה בחוץ אבל הכי חמור זה שהיא דבק שלי ברמה בלתי נסבלת!!! היא ישה עליי , מתעוררת איתי בחמש בבוקר ואני מתארגנת כשהיא על הידיים שלי , אם אני נכנסת לנוחיות היא נכנסת איתי , למקלחת היא גם נכנסת איתי ולפעמים אני מתקלחת והיא על הידיים שלי , ויש עוד המון סיטואציות כאחה, זה ממש קשה לי אי מרגישה חוסר אונים כאילו אי בעונש אין לי חופש ולא פרטיות , מה עושים למי אפשר לפנות?? זקוקה לעזרה , תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היא אירנה, זה אכן נשמע לא קל...בגיל הזה לעיתים מתפתחת חרדת פרידה והאמא - את, תצטרכי איכשהו למצוא דרך להכיל אותה. יחד עם זאת חשוב גם לעזור לביתך לייצר נפרדות בריאה ממך (וייתכן שסרבנות האוכל מבטאת אף היא משהו מזה) ובד"כ האב יכול למלא כאן תפקיד חשוב. אני מאמינה שכמה פגישות של הדרכה הורית עם פסיכולוג/ינת קלינית יוכלו לסייע לכוון אתכם בתהליך הזה . כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/01/2019 | 11:02 | מאת: יוסי

שלום בני בן 8- מופנם מאוד ורגיש מאוד. ילד חכם ושנון אולם ללא חברים. מגדל בשנתיים האחרונות שיער ארוך ולעיתים מגיע גם זמן לסדר את השיער.. המצב כבר לא הגיוני. בפעם שעברה שהייתי איתו אצל הספר (די בכח)-הוא הגיב לאחר התספורת בתגובות קשות מאוד . איך אפשר להניע אותו להסתפר או לפחות לסדר את שערו? היינו איתו בטיפול- אך הוא לא מוכן להמשיך אותו. יוסי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יוסי, אני מבינה שהתחלתם טיפול וכעת אתם לא ממשיכים כי הוא אינו רוצה... אני הייתי מפנה את השאלה שלך ואת השאלה כיצד להמשיך להתנהל לגבי הטיפול, למטפל של בנך (שאגב אני מזכירה, רצוי שיהיה מטפל רגשי מוסמך, כלומר - עובד סוציאלי קליני או מטפל באמנות MA או פסיכולוג קליני/חינוכי). כיצד אוכל אני לעזור לאור כה מעט פרטים כשאתם כבר נמצאים בטיפול עם מטפל שמכיר אתכם...ממליצה בחום להתייעץ עם איש המקצוע שבקשר איתכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/01/2019 | 18:27 | מאת: אור

הילד בן ה4 מסתתר מתחת למשחקים בגן שעשועים מתחת לשולחן בבית ולא עושה מה שאני מבקשת ממנו. למדתי שלרדוף אחריו עושה את זה כמשחק כיפי עבורו ,אבל אני חייבת לתפוס אותו . אני רוצה להפסיק לרדוף אחריו ושיקשיב למה שביקשתי ממנו בפעם הראשונה ולא להתחיל להסתתר מתחת לשולחן ולברוח ממני בגן שעשועים או בבית. איך עושים את זה? מה אני אמורה להגיד לו כדי שיפסיק לברוח או להסתתר מתחת לשולחן? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אור, חסרה לי אינפורמציה בשביל להבין מה בנך בעצם מבקש דרך ההתנהגות הזו. האם הוא בסה"כ מנסה לשחק איתך כי אולי חסר לו סוג האינטראקציה הזה איתך, האם מנסה לבחון את גבולותייך וכיוב'. בנוסף איזה מין ילד הוא, כיצד נוהג בגן? עם אבא? וכיצד את מגיבה אליו בד"כ כשנוהג כך. את מוזמנת לחזור לשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

יש לו מלא אינטרקציה איתי,משחקים וכיף ביחד ,פשוט כשמגיע הזמן לחזור הביתה מגן שעשועים או כשהוא אצל חבר והגיע הזמן ללכת,מתחיל מיד התחלה של וויכוח שבסופו אני מרימה את הקול כדי שיקשיב לי וגם זה אחרי מספר פעמים של הרמת הקול. פעם ראשונה או שנייה שאני אומרת לו לבוא ,הוא לא מסכים וממשיך להתחבא מתחת לשולחן או לרוץ רחוק ועם האבא זה בדיוק אותו הדבר. מה אני צריכה או אמורה לעשות שילמד שעל הפעם הראשונה הוא יקשיב לי ולחסוך את הרדיפות והצעקות האלו?! תודה

הי אור, ראשית אני מציעה לך לוותר על השאיפה של "בפעם הראשונה" יעשה את שאת מבקשת...זו כנראה שאיפה לא ריאלית עם ילדים :) מתיאורך זה נשמע שיש משהו קצת משחקי בהתנהגות שלו, קצת בוחן גבולות ואולי גם קצת לא מבין גבולות. צריך לעזור לו עם זה ..אני מציעה שלפני שאתם יוצאים לגינה למשל, הכיני אותו שבסוף השהיה אתם מסיימים לשחק ומתארגנים לחזור ושאת מצפה שתעשו זאת בצורה נעימה ובלי לריב. את יכולה לנסח את המסר כפי שמתאים לך אבל חשוב שתדגישי את ההבדל בין התארגנות למשחק. בזמן שאתם בגינה, תני לו התראה של חמש דקות לפני החזרה ואימרי - עכשיו זה הזמן להתארגן לקראת החזרה הביתה, בוא מתחיל להיפרד מהגינה ומהמשחקים ונחזור מחר. לאחר אותן חמש דקות, הודיעי לו שזה הזמן ללכת וחיזרי על המסר שעכשיו זה זמן לחזור הביתה ולא זמן משחקים. חיזרי ואימרי: אני יודעת שאתה רוצה עוד לשחק איתי, אנחנו נוכל לשחק עוד קצת יחד בבית במשחק X (ובאמת נסי לעמוד בהבטחתך). אם הוא ממשיך להתנגד אימרי -אתה יכול לשתף איתי עכשיו פעולה, או שאאלץ לקחת אותך בכוח הביתה. את יכולה פשוט לקחת את ידו ולהוביל אותו הביתה (היי רצינית, ברורה וענינית כל העת. נסי גם לא לכעוס מידי). בבית אחרי שנרגעתם, המשיכי לעבד איתו את הדברים ולהסביר את ההבדל בין התארגנות (לצאת, לחזור, להיפרד) לבין משחק - כשמתארגנים לא משחקים. ההבדל צריך להתחדד אצלו כי לתחושתי הוא לא מספיק ברור. ככל שאת תצליחי לחדד לו את ההבדל בין השניים, במסרים וגם בהבדלים בגישתך אני מאמינה שעם הזמן הוא ישתף איתך פעולה יותר בקלות. כמובן חשוב לשים לב שיש לו את הזמן המשחקי איתך שהוא כ"כ חשוב בין הורה לילד, אחרת כל עצתי לא שווה הרבה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/02/2019 | 01:37 | מאת: תודה

תודה

22/01/2019 | 10:39 | מאת: ב.ע

יש לי ילד בן שבע בכיתה ב' לאחרונה הוא מפגין חוצפה כלפי המורים וגם אין לו משמעת אין גבולות לתשובות שלו והדבר התחיל להיות בלתי נסבל העניין גם לפעמים קורה בבית הוא מתעצבן מהר ומגיב בתוקפנות עונש לא עוזר ולא מזיז לו בכלל האם יש דרך לטפל בעניין או צריך טיפול מקצועי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, התנהגות כזו מעידה בד"כ על מצוקה ועל צרכים חסרים. אתם כהורים צריכים לנסות להבין איפה הקושי - האם בנכם במתח, במצוקה, האם זקוק לגבולות יותר ברורים וכיוב'. מתןף תיאורך הקצר אין לי כל דבר להבין את הבעיה ולסייע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044