פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
8234 הודעות
7762 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

14/02/2019 | 18:38 | מאת: אילנה

ירדן שלום, אשמח לעצה פרקטית- הגננות בגן של בני בן השלוש וחצי מתלוננות כי הוא מפריע במהלך המפגשים והחוגים,הן אמרו לי שאפילו כאשר הוציאו אותו מהחוג ואמרו לו שהוא יכול לחזור רק כאשר הוא ישב בשקט מחוץ לחוג כמה דקות ויראה להן שיפור בהתנהגות הוא יכול לחזור,הוא עדיין בוחר להתפרע בגן ולהפריע בחוג. מה אני כאמא יכולה לעשות או לייעץ להן לעשות ?

הי אילנה, אשתף אותך בכך שהתלונות הללו להורים מצד גננות תמיד מפליאות אותי. הרי אינך שם כדי לסייע להן ואלא אם הן מצביעות על בעיה התנהגותית/רגשית, אינני חושבת שאת כאם צריכה או יכולה להסביר להן כיצד לעשות את עבודתן. במידה ויש להן פסיכולוגית או מישהי שמספקת ייעוץ בקשי שיסתייעו בה, אבל לתת עצה עקיפה- לאמא שתיעץ לגננות... קטונתי. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/02/2019 | 20:30 | מאת: אילנה

ומה אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות ואני אייע.ץ להן מה לעשות ? כי הן באות ומתלוננות בפני על ההתנהגות,אז אולי אם תוכלי להכווין אותי מה לעשות אוכל לייעץ גם להן. מה היית עושה במצב כזה במקומן? תודה

הי אילנה, את צריכה להבין שהצוות מבקש ממך יעוץ לגבי עבודת גננות ולכן אין בכך היגיון. הם הרי לא מצביעים על בעיה רגשית או התנהגותית אצל בנך, אלא על התנהגות מסוימת איתה הם לא יודעים להתמודד - תקני אותי אם אני טועה. לכן לו הייתי במקומך אני מצטערת לומר שהייתי מעט מודאגת מכך שצוות הגן לא יודע לעשות את עבודתו... כפי שהיצעתי לך, בקשי מהם להסתייע בגורם חינוכי מייעץ או מפקח, בד"כ יש כזה לכל גן, שתנחה אותם כיצד לפעול. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הבת שלי בת 2.8 התחילה לאחרונה להרביץ לאחריה הקטן 1.3, כל פעם שהוא מתקרב אליה לשבת לידה או לקחת לה משחק הוא חוטף ממנה בעיטות או מכות בראש. זה התחיל לפני חודשיים בערך. אני יודעת שבגן שהיא נמצאת (יש 30 ילדים בגן) יש ילדים שחזקים ממנה. לדעתי היא למדה את זה בגן. השאלה היא איך לגרום לה להפסיק להתעלל באחיה... ואיך לגרום לה לשחק איתו ביחד, כרגע כל דבר שנמצא אצלו בידיים זה שלה, היא חוטפת לו משחקים ומרביצה לו. הוא מאוד מהופנט מכל מה שהיא עושה ומאוד רוצה את תשומת הלב שלה. כואב לי לראות אותה מתנהגת אליו ככה. יש עוד תינוק בן 3 חודשים שאליו שניהם מתייחסים מאוד יפה, מנשקים ומחבקים אותו.

הי דנה, בואי נחלק את השאלה לשניים -איך לגרום לה לא להרביץ לאחיה הקטן והחלק השני - איך לגרום לה לשחק איתו. אתחיל דווקא בחלק השני. זה לא סוד שאחאים רבים רבים בינהם כי בתוך תא משפחתי מתקיימת מטבע הדברים תחרות על משאבים ובעיקר על המשאבים ההוריים. לכן חשוב לשים לב שעם כל הקושי, כל ילד מקבל מספיק זמן איכותי עם ההורה, מה שיפחית באופן כללי את הצורך להתחרות ולהפעיל אגרסיה. כמו כן אני לא חושבת שאת בהכרח תצליחי לגרום לה לשחק איתו אבל כן תוכלי לייצר זמן מהנה משותף של שניהם יחד, עליו את מנצחת לפחות בפעמים הראשונות. אולי לבנות מחנה יחד.. משחק משפחה, לנדנד את שניהם יחד בגינה וכיוב'. זה מוביל אותי לחלק הראשון של השאלה - כיצד לגרום לה לא להתעלל באחיה. אז כל שצריך לעשות הוא לעצור את ההתנהגות האלימה באופן ברור וחד משמעי. זה אומר לעצור את הכל וברגע שהיא מרביצה לו לעמוד מולה, להעביר מסר ברור שאסור להרביץ, ולהרחיק אותה ממנו. זה צריך לקרות כמה פעמים באופן עקבי וברור ורק אז האלימות תעצר. זיכרי אמא, הכוח נמצא אצלך בידיים ולא אצלה. אינך צריכה לגרום לה לא להרביץ לו, אלא פשוט לעצור ולמנוע ממנה לעשות זאת. ברגע שביתך תצליח גם להנות מזמן איכותי איתך מבלי שהיא תרגיש שהיא נדרשת להלחם על כל רגע וכשהיא תוכל להרגיש הנאה משותפת עם אחיה לצד זה שתפנים את איסור האלימות רק אז תתחיל להיווצר תשתית ליחסים יותר קרובים וחבריים בינהם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה רבה על תשובתך!!! אנסה ליישם את מה שכתבת. ומה בעניין הצעצועים? מבחינתה כל הצעצועים בבית הם שלה, כל משחק שהוא לוקח היא רצה וחוטפת לו ואומרת "זה שלי". האם יש דרך להסביר לה שהצעצועים משותפים ושגם לו מותר לקחת משהו? (גם אם אני נותנת לה את המשחק שהוא לקח ומביאה לו משחק אחר, היא חוטפת לו גם את זה)...

הי דנה, מה שיכול להנחות אותך בתנהלותך מולם הוא לנסות לחשוב מה צודק, לתבל את זה בחמלה ולהרבות בתיווך. הרי ברור לך שאין זה צודק שהיא תיקח לו כל צעצוע,ומנגד התנהגויות רכושניות הן טבעיות בגילאים האלה. אז כאמור מה שצריך לעשות הוא לתווך את ההחלטה ה"צודקת" שלך למשל "זה עכשיו אצלו, כשהוא יסיים את תוכלי לשחק עם זה. כל הצעצועים בבית משותפים ואני לא מרשה לחטוף". עלייך לעמוד על הכללים באופן ברור גם אם זה אומר לקחת לה את הצעצוע ולהחזיר לו (חרף מחאותיה הרמות). כמובן שאת תעמדי לצידה גם כאשר יקרה ההיפך וחשוב שתנסי לעשות את הדברים האלה בקור רוח, מבלי לכעוס עליה, אלא הטון צריך להיות מסביר ומלמד. בטווח הארוך המטרה שלך היא להנהיג בבית נורמות של כבוד ואיסור אלימות מכל סוג. לאגרסיה בהחלט יש מקום אבל ברגע שזה הופך לאלימות כלפי הזולת - שם צריך לעבור קו ברור שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/02/2019 | 20:24 | מאת: ספי

מוטרדת ! בתי בת הזקונים בת 3.6 הפכה להיות בבת אחת. למופנמת ! מתביישת !לא מדברת ! מתנהגת מוזר! כואב לי הלב. היא היתה משוחררת שמחה עם ביטחון מה עלי לעשות התנהגות שנמשכת חודשיים ? גם לבני משפחה קרובה איזה טיפול או אבחון ניתן לעשות בטווח שלה?

הי ספי, אני רוצה לשתף אותך במשהו מעניין. הורים רבים מרגישים שבגיל שלוש וחצי "התינוק" שלהם כמו הופך פתאום לילד של ממש. זהו גיל בו היכולות הקוגניטיביות כבר הרבה יותר מפותחות, הילד/ה כבר ערה לסכנות גם סכנות חברתיות, למצבים שעשויים לעורר מבוכה, למצבי דחייה ועוד. בעצם לרוב מדובר בשלב התפתחותי ולא בהכרח בשינוי אישיותי. יחד עם זאת מרחוק לא אוכל לקבוע במה מדובר לכן אני מציעה לך לשוחח עם הגננות ולבדוק האם הילדה שלך בכל זאת משחקת עם ילדים בגן, מבטאת את צרכיה, באה לידי ביטוי במפגשים וכיוב'. אם כל זה נכון, אז אין סיבה ממשית לדאגה, אולם אם הצוות מדווח על קשיים שונים בתחומים אלו אז בהחלט כדאי לגשת להתייעצות פנים מול פנים עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/02/2019 | 01:25 | מאת: גרושה טרייה

בני בן 2.3 עקב הגירושין והבור הכספי שנפער . נאלצנו לרשום אותו לגן פרטי חרדי ! במרחק חצי שעה כי העלות הינה 650 שקלים לעומת אלפי שקלים שדורשים... הצוות מעולה, חוששת מתגובות ההורים שירחיקו את ילדיהם מהבן שלי, אפשרי בגיל כל כך צעיר ? הגרוש שלי לוקח אותו מהגן זה תפקידו . כך שלא יוצא לי לשוחח הרבה עם הגננת. עשיתי טעות גדולה ? זה שכל הילדים מאותו עולם והבן שלי מעולם אחר לגמרי מזיק? הוא פעיל משתתף. ומאוד שמח ללכת לגן

שלום לך, זה נשמע שאת כרגע נמנעת מללכת ולבדוק את הדברים לאשורם ולברר ישירות מול צוות הגן מה קורה. אני מציעה שתיגשי לשם ותקבלי מענה לכל השאלות והחששות שלך. אין טעם להמשיך להמנע מזה...כדאי להישיר מבט ולהיות מעורבת ככל האפשר בחיים שלך בנך (במיוחד מאחר והוא כה קטן ומבלה שם שעות רבות) כדי שבמידת הצורך תוכלי להתערב, לשנות או לעשות כל דבר אחר שנדרש לצורך הרווחה והאושר שלו. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/02/2019 | 18:47 | מאת: יוני

שלום פונה אליך מחוסר ברירה, מה ניתן לעשות במצב הנתון.. אנחנו הורים ל 2 בנים בני ארבע ו שנתיים אשתי חלמה על בת זה המשאלה הכי גדולה שלה, אחרי שלא הצלחנו הטבעי פנינו לרופא פוריות . והבדיקות היו גרועות מסתבר שאשתי סובלת מכשל שחלתי מוקדם הרופא הציע תרומת ביצית. ואשתי נהרסה מזה. הגיבה לבשורות רע מאוד . היא בוכה המון צועקת הרבה על הילדים וסובלת מסטרס ; היא אמא מסורה אבל עכשיו איבדה את סבלנותה קשה לה מאוד. מה לעשות במצב הנתון? האם לקחת את הילדים יותר לסבתא על מנת שאשתי תוכל להירגע ? האם הצעקות הללו יכולים להזיק לבנים? הם לא רגילים לכך

הי יוני, כן בהחלט כדאי להפריד קצת בין הילדים לאמם, לפחות באופן זמני ולחלק מהזמן, אבל חשוב יותר הוא למצוא לאשתך טיפול פסיכולוגי שיעזור לה להתמודד, לעבד ולהשלים עם האובדנים מולם היא עומדת. לתחושתי כדאי שזה יקרה בהקדם, אל תמתינו עם זה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ילדתי בת שנה ושלושה חודשים. יש לי חרטות לגבי שמה, הופעל עלי לחץ מתון ובחירת השם לא הייתה לגמרי שלי. קשה לי להתחבר לשם ואני לא קוראת לה הרבה בשמה אלא בשמות חיבה. אבל היא יודעת שזהו שמה למרות שאנו לא משתמשים בו הרבה. האם ייגרם לה נזק אם אחליף את שמה בגיל זה? אם תיגרם לה תחושת בלבול כמובן שאזנח את שינוי השם ואתחיל לקרוא לה בו לעתים קרובות יותר.

הי ירדן, בעיני הדבר הכי חשוב הוא שאת תוכלי לקרוא לביתך בשמה. בין אם זה אומר לעבור תהליך אישי בו את משלימה עם שמה ובין אם זה אומר לשנות אותו. כך או כך, תינוק/ת זקוקה לכך שאימה תקרא לה בשמה באהבה ובשמחה ולא תסלוד משום חלק בה, בוודאי לא מחלק כה חשוב מזהותה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/02/2019 | 16:16 | מאת: אילנית

הי ירדן, שאלה-כשילדי בן ה3 וילדי בן ה4 מתחצפים או לא מקשיבים לי ,אני מנסה שיטה חדשה (במקום לריב איתם ולעשות וויכוחים מיותרים),אני פושט אומרת להם אם עכשיו אתה לא עושה X מחר לא יהיה לך את המשחק שאתה רוצה ,או מחר לא נלך לחבר שלך בגן וכו,הבעיה היא שבגלל שזו שיטה חדשה ,אני מנסה להבין כמה פעמים עלי להזכיר לילד שיהיו השלכות להתנהגות שלו עכשיו. תמיד נראה לי שהם שוכחים שאם עכשיו הם לא יעשו מה שאני מבקשת מהם אז לא יהיה להם מה שהם רוצים מאוחר יותר או אחכ. ואז יוצא שאני מזכירה להם מלא פעמים ,כאילו נותנת להם מלא הזדמנויות בכל פרק הזמן (שיכול לקחת אפילו עד שעה) מה יקרה אם הם ממשיכים להמרות את פי. ולכן רציתי לשאול -האם ילדים זוכרים אחרי פעם אחת מה שאומרים להם ואין צורך להזכיר שוב ושוב ? תודה רבה

הי אילנית, נסי לדמיין שאת מנסה לעשות דיאטה וכדי לדרבן אותך להתמיד אני אומר לך שאם לא תתמידי בעוד 5 שנים מהיום תמעדי ותחטפי מכה ברגל..האם זה היה עוזר לך? כך בערך השיטה שלך פועלת על ילדייך, או למעשה לא פועלת.. ראשית, הפער בין זמן המעשה לזמן ה"עונש" שלך גדול מידי. צריך לזכור ש"זמן ילדים" הוא שונה מ"זמן מבוגרים" ועבורם מחר זה בערך כמו עבורנו המבוגרים, עוד שנה... שנית, אינך קושרת באופן הגיוני את המעשים שלהם להשלכות וזה עוד אלמנט שמניא אותם מלהקשיב לך ולהפנים את המסרים שלך. מה שכן כדאי לעשות הוא לעזור להם לבצע את מה שאת מבקשת בסמוך לזמן הריאלי. אם למשל את רוצה שבנך יעשה אמבטיה, ותרי על השאיפה שהוא יעשה זאת מיד עם בקשתך, אלא וודאי שיש לכם בבית לו"ז מסודר, כחצי שעה לפני הזכירי לו את הלו"ז, אם הוא מתקשה במעברים, עיזרי לו עם זה, גשי אליו, תני לו חיבוק, עיזרי לו לעבור ממה שעושה לדבר אחר, ובמידת הצורך ניקטי בפעולות יותר ברור כמו למשל לכבות את הטלוויזיה לאחר כמה התראות ולהכיל את מחאותיו. כך בהדרגה ילדייך יפנימו את הנדרש מהם . מעבר לכך אני אישית לא מתחבת לשיטת האיומים, אלא לציון של השלכות ממשיות של המעשים שלהם. אם למשל הם לא רוצים להכין שיעורים, אז כרגע גם לא יוכלו לשחק במחשב או לראות טלוויזיה למשל "כי זה זמן שמוקדש ללימודים ואם אתה בוחר לא ללמוד, לא תוכל גם לשחק במשחקים שלך". כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/02/2019 | 17:02 | מאת: מירי

ירדן שלום רב, תהיתי אם תוכלי לעזור לי: מה אני אמורה לעשות או להגיד במקרה ומצב שבו אני אומרת לילד להפסיק להשתולל (לגעת בחפצים ,לצעוק וכו),והוא אומר לי "לא רוצה"? אני מושיבה אותו על ידי והוא קם ולא יושב,אני מאיימת ומיישמת אפילו שהוא לא ישחק במשחק בעוד שאר הילדים מולו משחקים במשחק והוא "מעדיף" להמשיך להשתולל. אני אומרת לו לא לגעת בצבעים והוא נוגע. מה אני אמורה לעשות כדי שלא יעשה את זה שוב פעם או על הפעם הראשונה שאני מבקשת ממנו? תודה

שלום מירי, אינני יודעת מה הקשר שאמור להיות לך לילדים (גננת? אמא? מטפלת?), על איזו מסגרת מדובר ובאילו גילאים מדובר. חסרה אינפורמציה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/02/2019 | 12:02 | מאת: אמא

הי, הבן שלי בן שנתיים ושלוש. שנה אחרונה במעון ושנה הבאה גן עירייה. בעוד כחודשיים אנחנו עתידים בעזרת ה' לעבור דירה לעיר אחרת ולכן הוא עתיד לעבור למעון חדש החל מה- 1.4. ובספטמבר עתיד לעבור שוב לגן עייריה חדש. מבקשת את עצתך, האם מדובר בצעד קשה רגשית לילד? גם לעבור לדירה אחרת, בעיר אחרת, וגם לעבור מעון לארבעה חודשים ואז שוב לעבור לגן אחר. האם הדבר מומלץ? תוכלי בבקשה לתת כמה עצות איך לעשות את המעבר קל עבורו. אני מודה לך.

שלום לך, זה בהחלט יכול להיות מאתגר ברמה הרגשית עבור הפעוט. מה שניתן לעשות, אם זה המצב הנתון, הוא לעזור לבנכם להערך ולהסתגל לשינויים עד כמה שניתן. זה אומר להיפרד מהגן מהצוות וגם מהבית כמו שצריך, לבקר בגן החדש וגם בבית החדש עוד לפני שאתם עוברים אליו, להעביר כמה שיותר מחפציו הישנים לתוך חדרו וכמובן לקחת את הזמן עם תהליך הקליטה כלומר תהליך איטי ככל האפשרי לכם (להתחיל משעה אחת למשך כמה ימים, ל אחר מכן כמה שעות למשך עוד כשבוע, חצי יום בשבוע שאחרי ורק לאחר כחודש להשאירו ליום שלם בגן). בהצלחה וכל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

איני מאמין ברפואה המשלימה. אך אמרו לי שטיפול הביופידבק יעיל אכן ? עבור בתי בת 10 חרדתית מתקשה בשינויים. סובלת ממצבי רוח משתנים האם יעיל ?

היו יובל, טיפול ביופידבק יכול להיות מאוד מיטיב ויעיל בפני עצמו אך בעיקר כאשר הוא מלווה תהליך טיפולי נוסף - פסיכולוגי, התנהגותי קוגניטיבי, רגשי. אם ביתך תצליח "להרפות" את מערכת העצבים באמצעות תרגילי נשימה והרפייה(חשובים מאוד בכל מקרה) אך תמשיך לדבוק באותם דפוסי פעולה וחשיבה, אז רמת המתח לא תצליח להישאר נמוכה לאורך זמן. מציעה לבחון כיצד ניתן לשלב תהליך נוסף. לפעמים ביופידבק לילד בשילוב הדרכה הורית (על ידי מטפל רגשי מוסמך בלבד) יכול להועיל ולהיות מספק. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, אני סבתא לנכד בן שנתיים וחודש שלאחרונה לא רוצה לאכול כלל, הוא חולה בברונכיט . ומוגדר כאסמטי, ומקבל משאפים מספר פעמים ביום, אך בחודשיים האחרונים הוא לא אוכל כלל. רק מעט בקבוק נוטריליון, הנכד יורד במשקל ויש חוסרים בבדיקות הדם. אני אובדת עצות ולא יודעת למי לפנות. האמא כבר חרדתית מאוד מהמצב של הילד. ויש לחץ בגלל שהוא יורד במשקל. אנא עזרתכם הדחופה.

שלום דורית, המצב אכן נשמע מדאיג. אנא פני בהקדם לרופא הילדים ובקשי ממנו הכוונה והפניה לגורמים טיפוליים המוסמכים לטפל בנושא. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/02/2019 | 20:52 | מאת: אולגה

שלום רב, בתי בת 5.5 ילדה רגישה וחכמה אבל מאוד שתלטנית. הבעיה בעיקר עם החברות בגן. יש לה חברה מאוד טובה מגיל 3. עם הזמן התברר שבתי ממש השתלטה עליה, מחליטה עם מי תשחק, במה ישחקו, מאיימת, דורשת ממנה לתת לה מתנות קטנות כמו גומיות לשיער וצעצועים קטנים. בשיחה עם הגננת החלטנו לצרף לזוג עוד חברה. אך מתברר שהיא עכשיו שולטת בשתי החברות. לא נותנת לאף ילד להתקרב לשלישיה שלהם, מחליטה במה ואיך ישחקו. חייבת לציין שהיא מאוד אוהבת את החברות שלה, דואגת להן, מתחלקת איתן וכו'.וגם החברות שלה מאוד אוהבות אותה, למרות שלעיתים היא פוגעת בהן. וגם מעניין שבבית או במגרש משחקים היא משחקת מאוד יפה עם אותם הילדים שבגן היא לא רוצה שיתקרבו לשלישיה שלהם. התחלתי לקבל תלונות מאמהות של שתי הבנות. כמובן שאני מדברת איתה כל הזמן על מה זה חברות ומה מותר ומה אסור. איך אני יכולה לעזור לה להיות יותר גמישה בעניין החברות ולהיות פחות שתלטנית?

הי אולגה, במצבים דומים אך הפוכים (של ילדים שנשלטים) אני נוטה לייעץ להורים להיות אוזן קשבת ולא שיפוטית עבור ילדיהם. לעזור להם להבין ולהתחבר לרגשות שלהם עצמם כי אני מאמינה שזה מה שיסייע להם יעם הזמן לפעול על פי אמת מידה ברורה אחת - מה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם ומה לא. אני נוטה לייעץ לך לעשות את אותו הדבר. כאשר היא מספרת לך על האינטראקציות שלה עם חברותיה, נסי להבין ביחד איתה מה מניע את התנהגויותיה השתלטניות - האם זה פחד לאבד אותן, פחד לאבד שליטה, פחד לאבד את הטוב, צורך להרגיש חזקה כי אולי במקום אחר מרגישה נחותה או חסרת אונים וכיוב'. הבנה מעמיקה יותר תסייע גם לביתך כי הרי להיות שתלטנית באופן הזה מצריך הרבה מאוד אנרגיות ומשאבים - זה אומר להיות דרוכה וקפוצה כל הזמן בניגוד ללהיות נינוחה ולהנות ממשחק משותף ומהוויה פשוטה של היות בכיף ובשמחה עם חברות. את מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/01/2019 | 05:31 | מאת: אני

שלום, אני כל החיים הייתי במין מצבי רוח קיצוניים, ועצבים אבל לא באמת התייחסתי לזה כי הייתי בטוחה שזה גיל ההתבגרות עושה את שלו. ויכול להיות שזה נכון. היום אני בת 24, ולפני כמה ימים נזכרתי במקרה שהייתי הולכת לפסיכולוגית בגיל 7-8. שאלתי את אמא שלי למה היא בחרה לשלוח אותי בגיל צעיר לפסיכולוג ומתברר שהיה לנו כשל בתקשורת (אני הייתי טעות, היא ילדה אותי בגיל 18, כשהייתי בת 2-3 היא עזבה לארץ,חייתי עם סבא וסבתא, ובגיל 5 הצטרפתי אליה בארץ) תמיד זכרתי מכל מיני זכרונות ילדות שמאוד התגעגעתי ואהבתי את אמא. וכמובן עדיין מאוד אוהבת ומעריכה. אבל מתברר שהיה לנו כשל בתקשורת והיינו רבות המון. היא סיפרה שבגיל 7 התחלתי להבריז מבית הספר, ובריבים שלנו היו לי נטיות קצת אובדניות, פעם אחד שזכור לה שאיימתי לקפוץ להתאבד מקומה רביעית, והפעם שהכי הפחידה אותה זה כשבאמצע הריב לקחתי סכין ואיימתי לחתוך לעצמי את הורידים. דיברתי על מה שגיליתי עם חברה, והיא אמרה שזה משהו שכיח אצל ילדים. אני לא סומכת על חברה שלי כל כך ורציתי לבדוק אצל מומחה האם זה משהו תקין? ישר אחרי השיחה עם אמא הרגשתי שאני ילדה משוגעת, פסיכית לגמרי.. ואולי זה מסביר למה יש לי נטיות אובדיות ודכאונות גם עכשיו.. אבל אולי זה גם רצון של ילדה קטנה לקבל תשומת לב. בכל מקרה מאוד מבולבלת... מקווה לשמוע עצה או הכוונה. תודה מראש!

שלום לך, תיאורך נגע לליבי וצר לי לשמוע על הקשיים והמכאובים שהחלו למעשה עוד מלפני שנולדת - היותך "טעות", העדר אבא, אמא צעירה לא בשלה וכנראה בעצמה פגועה, נטישה נוספת של האמא ועוד...אלו הם פצעים של ממש..ותגובתייך בבגרות אינם סתם "עניני התבגרות", בוודאי לא "תקינים" אלא תגובה וביטוי מאוחר לטראומות הרבות שחווית. אני מציעה לך בחום לגשת לטיפול ולנסות לאחות את הפצעים ולתת פשר ומשמעות לכל השאלות שלך ולכל החוויות הלא פשוטות שחווית לאורך כל חייך. אני מאמינה שמקום כזה יוכל להוות עבורך התחלה של תהליך מרפא וזה מגיע לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בתי בת 2.5 מדברת על עצמה בגוף שלישי "מה קרה לנועה?", "תביאי לנועה את הבובה", "תרים אותה" וכ"ו... אני ובעלי לא התייחסנו לכך, להפך זה אפילו הצחיק אותנו, לא תקנו אותה, ולעתים היינו מחקים את סגנון הדיבור שלה כשהיינו מדברים אתה. לפני כמה ימים התקשרה הגננת ולדבריה היועצת הפדגוגית נפגשה עם ביתנו והמליצה לקחת לאבחון. מאז התחלנו לתקן אתה ויש שיפור מסוים. שאלתי היא: 1. האם זה לא תופעה נורמלית שפעוט עוד לא יודע לדבר בבניין הנכון? 2. על איזה בעיה זה יכול להציע? 3. לנועה יש עוד שני אחים: בן שנה חודשיים, ותינוק בן חודשיים, האם זה יכול להיות קשור לזה? קושי רגשי עם המשפחה שהתרחבה מהר? תודה רבה!

הי דקלה, בד"כ ומבלי משים סגנון הדיבור הזה בקרב פעוטות מתפתח כי הסביבה מדברת אל הילד באופן הזה למשל : איפה דנה, מה דנה רוצה, מי הכי חמודה -דנה...תרים את דנה..וכך קורה לפעמים שהילד מאמץ את ההטיה. ברגע שאתם תשנו את זה, וכרגע גם תתקנו אותה מעט, אני מאמינה שגם ביתכם תיישר קו. לעניות דעתי אין כאן בעיה של ממש אבל זה גם בסדר להתייעץ עם אנשי מקצוע המתמחים בשפה ותקשורת כלומר קלינאית תקשורת ולקבל איזו עצה או שניים..אין בכך כל פסול ואין מה להפסיד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ירדן, יש לי תענוקת בת שנה ועשר , הייתי איתה בבית עד גיל שה וחמש ויצאתי לעבוד, הטה שלי הייתה ר איתי ולא הייתי משאירה אותה אצל אף אחד , היא עד עכשיו לא מתקרבת לאבא שתה ולא לסבתות ואפילו שגדלה עד עכשיו בבית של חמתי , יש לנו איתה בעיות אכילה ומאוגסט 18 אנחנו מטופלים באשפוז יום ילדים וכבר היינו בביקורת אחת ויש לנו גם במרץ היא פשוט סרבנית אוכל , אבל מאז שהיא בגן המצב השתפר מאוד, אבל לאחרונה ההתנהגות שלה בלתי נסבלת היא צורחת סתם ומרביצה לעצמה בראש דורשת שאני אוציא אותה בחוץ אבל הכי חמור זה שהיא דבק שלי ברמה בלתי נסבלת!!! היא ישה עליי , מתעוררת איתי בחמש בבוקר ואני מתארגנת כשהיא על הידיים שלי , אם אני נכנסת לנוחיות היא נכנסת איתי , למקלחת היא גם נכנסת איתי ולפעמים אני מתקלחת והיא על הידיים שלי , ויש עוד המון סיטואציות כאחה, זה ממש קשה לי אי מרגישה חוסר אונים כאילו אי בעונש אין לי חופש ולא פרטיות , מה עושים למי אפשר לפנות?? זקוקה לעזרה , תודה

היא אירנה, זה אכן נשמע לא קל...בגיל הזה לעיתים מתפתחת חרדת פרידה והאמא - את, תצטרכי איכשהו למצוא דרך להכיל אותה. יחד עם זאת חשוב גם לעזור לביתך לייצר נפרדות בריאה ממך (וייתכן שסרבנות האוכל מבטאת אף היא משהו מזה) ובד"כ האב יכול למלא כאן תפקיד חשוב. אני מאמינה שכמה פגישות של הדרכה הורית עם פסיכולוג/ינת קלינית יוכלו לסייע לכוון אתכם בתהליך הזה . כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/01/2019 | 11:02 | מאת: יוסי

שלום בני בן 8- מופנם מאוד ורגיש מאוד. ילד חכם ושנון אולם ללא חברים. מגדל בשנתיים האחרונות שיער ארוך ולעיתים מגיע גם זמן לסדר את השיער.. המצב כבר לא הגיוני. בפעם שעברה שהייתי איתו אצל הספר (די בכח)-הוא הגיב לאחר התספורת בתגובות קשות מאוד . איך אפשר להניע אותו להסתפר או לפחות לסדר את שערו? היינו איתו בטיפול- אך הוא לא מוכן להמשיך אותו. יוסי

שלום יוסי, אני מבינה שהתחלתם טיפול וכעת אתם לא ממשיכים כי הוא אינו רוצה... אני הייתי מפנה את השאלה שלך ואת השאלה כיצד להמשיך להתנהל לגבי הטיפול, למטפל של בנך (שאגב אני מזכירה, רצוי שיהיה מטפל רגשי מוסמך, כלומר - עובד סוציאלי קליני או מטפל באמנות MA או פסיכולוג קליני/חינוכי). כיצד אוכל אני לעזור לאור כה מעט פרטים כשאתם כבר נמצאים בטיפול עם מטפל שמכיר אתכם...ממליצה בחום להתייעץ עם איש המקצוע שבקשר איתכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/01/2019 | 18:27 | מאת: אור

הילד בן ה4 מסתתר מתחת למשחקים בגן שעשועים מתחת לשולחן בבית ולא עושה מה שאני מבקשת ממנו. למדתי שלרדוף אחריו עושה את זה כמשחק כיפי עבורו ,אבל אני חייבת לתפוס אותו . אני רוצה להפסיק לרדוף אחריו ושיקשיב למה שביקשתי ממנו בפעם הראשונה ולא להתחיל להסתתר מתחת לשולחן ולברוח ממני בגן שעשועים או בבית. איך עושים את זה? מה אני אמורה להגיד לו כדי שיפסיק לברוח או להסתתר מתחת לשולחן? תודה

הי אור, חסרה לי אינפורמציה בשביל להבין מה בנך בעצם מבקש דרך ההתנהגות הזו. האם הוא בסה"כ מנסה לשחק איתך כי אולי חסר לו סוג האינטראקציה הזה איתך, האם מנסה לבחון את גבולותייך וכיוב'. בנוסף איזה מין ילד הוא, כיצד נוהג בגן? עם אבא? וכיצד את מגיבה אליו בד"כ כשנוהג כך. את מוזמנת לחזור לשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

יש לו מלא אינטרקציה איתי,משחקים וכיף ביחד ,פשוט כשמגיע הזמן לחזור הביתה מגן שעשועים או כשהוא אצל חבר והגיע הזמן ללכת,מתחיל מיד התחלה של וויכוח שבסופו אני מרימה את הקול כדי שיקשיב לי וגם זה אחרי מספר פעמים של הרמת הקול. פעם ראשונה או שנייה שאני אומרת לו לבוא ,הוא לא מסכים וממשיך להתחבא מתחת לשולחן או לרוץ רחוק ועם האבא זה בדיוק אותו הדבר. מה אני צריכה או אמורה לעשות שילמד שעל הפעם הראשונה הוא יקשיב לי ולחסוך את הרדיפות והצעקות האלו?! תודה

הי אור, ראשית אני מציעה לך לוותר על השאיפה של "בפעם הראשונה" יעשה את שאת מבקשת...זו כנראה שאיפה לא ריאלית עם ילדים :) מתיאורך זה נשמע שיש משהו קצת משחקי בהתנהגות שלו, קצת בוחן גבולות ואולי גם קצת לא מבין גבולות. צריך לעזור לו עם זה ..אני מציעה שלפני שאתם יוצאים לגינה למשל, הכיני אותו שבסוף השהיה אתם מסיימים לשחק ומתארגנים לחזור ושאת מצפה שתעשו זאת בצורה נעימה ובלי לריב. את יכולה לנסח את המסר כפי שמתאים לך אבל חשוב שתדגישי את ההבדל בין התארגנות למשחק. בזמן שאתם בגינה, תני לו התראה של חמש דקות לפני החזרה ואימרי - עכשיו זה הזמן להתארגן לקראת החזרה הביתה, בוא מתחיל להיפרד מהגינה ומהמשחקים ונחזור מחר. לאחר אותן חמש דקות, הודיעי לו שזה הזמן ללכת וחיזרי על המסר שעכשיו זה זמן לחזור הביתה ולא זמן משחקים. חיזרי ואימרי: אני יודעת שאתה רוצה עוד לשחק איתי, אנחנו נוכל לשחק עוד קצת יחד בבית במשחק X (ובאמת נסי לעמוד בהבטחתך). אם הוא ממשיך להתנגד אימרי -אתה יכול לשתף איתי עכשיו פעולה, או שאאלץ לקחת אותך בכוח הביתה. את יכולה פשוט לקחת את ידו ולהוביל אותו הביתה (היי רצינית, ברורה וענינית כל העת. נסי גם לא לכעוס מידי). בבית אחרי שנרגעתם, המשיכי לעבד איתו את הדברים ולהסביר את ההבדל בין התארגנות (לצאת, לחזור, להיפרד) לבין משחק - כשמתארגנים לא משחקים. ההבדל צריך להתחדד אצלו כי לתחושתי הוא לא מספיק ברור. ככל שאת תצליחי לחדד לו את ההבדל בין השניים, במסרים וגם בהבדלים בגישתך אני מאמינה שעם הזמן הוא ישתף איתך פעולה יותר בקלות. כמובן חשוב לשים לב שיש לו את הזמן המשחקי איתך שהוא כ"כ חשוב בין הורה לילד, אחרת כל עצתי לא שווה הרבה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/02/2019 | 01:37 | מאת: תודה

תודה

22/01/2019 | 10:39 | מאת: ב.ע

יש לי ילד בן שבע בכיתה ב' לאחרונה הוא מפגין חוצפה כלפי המורים וגם אין לו משמעת אין גבולות לתשובות שלו והדבר התחיל להיות בלתי נסבל העניין גם לפעמים קורה בבית הוא מתעצבן מהר ומגיב בתוקפנות עונש לא עוזר ולא מזיז לו בכלל האם יש דרך לטפל בעניין או צריך טיפול מקצועי

שלום, התנהגות כזו מעידה בד"כ על מצוקה ועל צרכים חסרים. אתם כהורים צריכים לנסות להבין איפה הקושי - האם בנכם במתח, במצוקה, האם זקוק לגבולות יותר ברורים וכיוב'. מתןף תיאורך הקצר אין לי כל דבר להבין את הבעיה ולסייע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

21/01/2019 | 14:34 | מאת: נערה

יש לי נכדה בת 15תלמידה טובה. יפה ויש לה חברות פעילה מאד בצופים. אבל היא לא משתתפת בשיחות עם אנשים. רק במסגרת המשפחה המצומצמת. גם לא עם הדודים בבית היא שרה, צועקת ושמחה מאד. ברגע ששומעת נקישה בדלת, היא פשוט משתתקת אבקש את עזרתך. תודה

שלום לך, חסרה אינפורמציה בשביל להבין האם מדובר בבעיה או שהמצב תקין. יחד עם זאת את מספרת שנכדתך פעילה בצופים - ששם חייבים לתקשר עם אחרים, שיש לה חברות ושבבית היא חופשיה ושמחה, אז אני בעצם לא מזהה שום סוג של המנעות מלבד בשיחות עם בני משפחה בוגרים יותר. ייתכן ששם הקושי שלה. האם ניסיתם לשוחח איתה על זה, להבין מה הקושי שם? מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, בני בן השנתיים ושמונה חודשים החל פתאום להכות אותנו והיום היכה ודחף את חבריו בגן, לא רצה לשחק עימם ולא רצה להשתתף ביצירות. יש לציין שהוא ילד מאוד מאוד חברותי שלא מכה ומשתף חברים במשחקים. הגננת הופתעה מאוד מההתנהגות החריגה. ביומיים האחרונים איחרנו מאוד לגן והוא ישב לאכול לבד ואחכ הצטרף לכולם. בשבועיים האחרונים פוטרה הסייעת שהכיר ואהב בגן (ואין סייעת מחליפה) כשהתחיל לדחוף ולהכות ולומר לנו ״לא״ מיד אחרי אמר לנו ״אל תבכה״, ליטף ונישק האם זה אופייני לגילו, מה יכול לגרום לשינוי הזה? איך להתנהל/להתנהג במצב כזה? תודה רבה!!

שלום, איך אומרים, התשובה בגוף השאלה...האיחורים על גבי עזיבת הסייעת האהובה יוצרים אצלו כנראה תחושה של חוסר יציבות, חוסר ביטחון וזה מערער אותו רגשית. כדאי למצוא דרך, במיוחד בתקופה הזו שהסייעת פוטרה וחסרה דמות מטפלת אהובה שכנראה נסכה בו ביטחון, לייצר עבורו יציבות מקסימאלית היכן שרק אפשר ולנסות לעודד אותו לדבר על הרגשתו וחוויתו לאור עזיבתה (איפה הסייעת? לאן הלכה? למה אתה מתגעגע? אולי תרצה שנצייר לה ציור? וכיוב' וכך תוכלו גם לתת מענה לשאלות או תהיות שלו אם יש). כמו כן אני מקווה שנעשתה פרידה הולמת מאותה סייעת ושלא "נעלמה" לה פתאום. גם זה בהחלט יכול לערער תחושת ביטחון של ילדים.. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי דוקטור רציתי לדעת האם זה שחברים שלי יורדו פעם על זה שאמא שלי ישנה מלא גרם לי פחות לרצות לישון כי נזכרתי שפעם אהבתי לישון ועכשיו אני מנסה להימנע מזה ורציתי לדעת האם יש קשר בין הדברים אני לא זוכר מתי הפסקתי לנסות לדחות את השינה אבל אני זוכר שזה היה בערך בשנה שחברים שלי היו יורדים על זה שאמא שלי ישנה מלא אז זה הפך את זה שאני הפסקתי לרצות לישון?

הי איתי, יכול להיות לזה קשר ויכול להיות שלא.. אין לי דרך לדעת. אני מאמינה שכל השאלות שלך יוכלו לקבל מקום בתוך טיפול. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/01/2019 | 23:27 | מאת: יעל ב.

שלום רב, יש לי ילד בן 2 ו9 חודשים שגמלתי אותו מחיתול לפני 4 חודשים, בחודש הראשון הכל הלך מצוין ואז אחרי חודש התחיל קושי שהוא הפסיק לבקש ולהגיד פיפי אנחנו משתדלים להזכיר לו כל שעה ללכת לעשות והוא עושה מצוין הבעיה היא קקי שיש לו פחד מהשירותים לעשות והוא עושה רק בתחתונים ולא משנה מה אומרים לו או מבטיחים לו השאלה מה כדאי לעשות והאם אולי כדאי להחזיר לו את החיתול משהו שאני ממש לא כזה רוצה אבל אם אין ברירה אז נעשה את זה. אשמח לתשובה...

הי יעל, ישנן סיבות רבות מדוע ילדים חוששים לשחרר את הקקי ונפרדים יותר בקלות מהפיפי. צריך להיות יצירתי ולהבין מה הסיבה. האם פוחד מהמראה של הקקי, האם לא רוצה לשחרר אותו למים באסלה או אולי משהו אחר. הנה כמה רעיונות, בפעם הבאה שהוא עושה קקי בחיתול או בתחתונים, העבירו איתו את הקקי לאסלה או לסיר, היפרדו ממנו יפה לשלום ושבחו אותו על כך. כך בנכם יראה במו עיניו מה השלב הבא ואולי יסכים לעשות את הקקי באסלה מראש..אתם יכולים לנסות לבקש ממנו לעשות את הקקי בסיר ולא בשירותים ובעצם להפעיל קצת דמיון משחקי בהתאם למה שעשוי להיות מוסכם עליו. אתם מוזמנים לחזור לשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב.בני בן 15.5 אח אמצעי לבן 17 ובת 12.אתחיל מהטוב מדובר בנער שמצויין בלימודים ומאוד רציני ללא כל בעיות משמעת ,נער יפה שמשקיע מדי בוקר בלבוש שזה ממש חשוב לו. פעמיים בשבוע הוא מדריך בצופים... מנגד מדובר בנער שכמעט ולא יוצא מהבית רוב אחהצ הוא מבלה בחדרו מול הטלויזיה יש לו חבר אחד שהוא משתמש בו רק לצורך עבודות או נושא אחר שחייב להגיש בזוגות ושאין ברירה אציין שמעולם לא היה חברותי מהגיל הרך תמיד אהב להיות לבד ופחות התעניין בחברה עם תחומי עניין מאוד מצומצמים הנחתי שככול שיגדל הדברים יסתדרו.. . גם כעת תחומי העניין שלו מאוד מצומצמים יותר טלויזיה ואייפד ולא כדורגל או ענף ספורט אחר שאלו תחומים שמרבית נערים בגילו מתעניינים.הוא גם נורא כעוס כל הזמן צריך להלך לידו בין הטיפות ע"מ שלא" יתפוצץ "על בני המשפחה על כל דבר קטן הוא מתווכח ובאמת אין כבר כוחות לעיתים אני מנסה לדבר איתו שחיי חברה מאוד חשובים הוא משיב שהכל בסדר וכך הוא מסיים כל שיחה בכל נושא שקשור אליו. פניתי לפסיכולוג וגוללתי בפניו את כל הסיפור הוא אמר שצריך לשוחח איתו ולעזור לו בני לא מוכן בשום פנים ואופן לקבל עזרה להיפך הוא מתעצבן עליי שאני בכלל חושבת על זה והטיל וטו על כך.. אשמח לעזרה מקצועית מה עליי לעשות מיום ליום זה הופך ליותר גרוע הוא כמעט לא יוצא מהחדר חיי חברה לא מעניינים אותו וזה מאוד מעציב את כל בני המשפחה שהוא שונה כ"כ. אשמח לעזרה תודה מראש

שלום הדר, מדברייך קשה להבין מה רמת המצוקה בה שרוי בנך, וייתכן גם שהכאב שלכם על "השונות" שלו בעצמה מהווה סיבה לכעסים שלו. לדעתי יש צורך בבירור מעמיק יותר מה רמת המצוקה כאן. האם הוא פשוט מופנם יותר, האם הציפיות שלכם ממנו אינן תואמות את המציאות האפשרית לו או האם ישנה כן מצוקה ממשית. עצתי היא שתחזרי ביחד עם אביו לעוד כמה פגישות אצל פסיכולוג/ית קלינת ותנסו ביחד להעמיק את החשיבה ולהבין האם יש כאן סיבה ממשית לדאגה. במידה ותחליטו שיש, תצטרכו למצוא דרך להתעקש איתו להגיע לשיחות, אפילו שתיים או שלוש כדי שאיש מקצוע יוכל להתרשם ממצבו. זיכרו, למרות שבנכם נושף ורושף כמו אריה, הוא עדיין ילד, קטין שנמצא בטיפולכם והשגחתכם, ואם אתם מתרשמים שיש צורך בטיפול, עימדו על רגלייכם האחוריות ומיצאו דרך לעזור לו להגיע לשם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/01/2019 | 23:05 | מאת: מעיין

שלום רב, בני בן 1.3 התפתחות נורמלית לפי דעתי ( זוחל 6, מתיישב לבד, הולך בין רהיטים ועומד לבד למספר שניות). מזה חודשיים הוא התחיל להרביץ ולשרוט במיוחד אותי כשאני מחזיקה אותו. היה נראה שעושה את זה מידי פעם רנדומלית בלי קשר לכלום. הערתי לו בטון תקיף לא לעשות את זה ולימדתי איך ללטף ולתת נשיקה . מגיבה מאוד חיובי כשעושה את זה. בימים האחרונים מאוד מאוד ברור שהוא שורט ו"מרביץ" מתוך כעס. כשהוא שמח לא עושה את זה אך אם למשל אני לוקחת אותו להחליף חיתול בזמן שהוא באמצע משחק והוא מתעצבן הוא מיד עושה את זה. אם בהתחלה זה היה במיוחד לי עכשיו עושה את זה לכולם והשיא היה היום כשלקחתי מהגן והגננת סיפרה לי שהוא משך בקוקיות לילדה ושרט אותה בפנים. מרגישה שהוא מבין שמדובר בהתנהגות שלילית ולכן עכשיו עושה אותה כשהוא כועס. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה ואשמח לעצות. תודה רבה.

הי מעיין, חשוב להתייחס לתוקפנות ואגרסיה בשלבים האלה כטבעיים וכצורת תקשורת בעיקר. זוהי גם תחילתה של ביסוס נפרדותו ועצמאותו בעולם דרך התנגדות, אבל אני נוטה לחשוב שבשלב מוקדם זה, מדובר קודם כל בצורת תקשורת המונעת מתוך הבנתו והרגשתו הברורה יותר של רצונותיו וצרכיו. אז את כבר מזהה שכשמשהו לא נוח לו, קשה לו, מכעיס אותו, הוא משתמש בשתי הדרכים היחידות שיש לו לתקשר - מחאה דרך הבעת אגרסיה ובכי ולכן זה הזמן לעזור לו להתחיל להחליף את המחוות הפיזיות במילים למשל "אתה כועס על אמא, אמא לקחה לך את הצעצוע, אבל צריך להחליף חיתול עכשיו..אתה כועס, תגיד אני כועס" (אין צורך שבאמת יחזור אחרייך). חשוב כמובן לא לאפשר לו להיות אלים כלפייך ולהמשיך ללמד מה מותר ומה אסור אבל בו בעת לזכור כאמור שהאלימות משמשת כרגע כתקשורת, וחשוב שתוכלי להבין מה הוא מנסה להביע כדי שגם הוא יוכל להרגיש מובן וכך בעתיד למלל את עצמו יותר ויותר. מעבר לזה, לפגוש אלימות כזו בתינוק שעד לא מזמן היה "מלאך" הוא לא תמיד פשוט, אבל זה שלב חשוב עבור התינוק ועבור ההורה. כפי שהתינוק עובר בין שלבים התפתחותיים שונים כך ההורה צריך לגלות גמישות ולהתאים עצמו לצרכיו המשתנים של התינוק. כעת בנך זקוק לך בעיקר מכילה כלומר, סבלנית וסובלנית, מלמדת, יציבה וחומלת - למרות גילויי התוקפנות שלו. מקווה שגם הגננות בגן מבינות את החשיבות של השלב ההתפתחותי הזה ויודעות כיצד לנהוג אל מול תוקפנות של פעוטות ותינוקות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/01/2019 | 13:49 | מאת: יריב

ביתנו בעוד חודש בת 4, ילדה חכמה נבונה ומתוקה.. מפותחת שכלית הרבה יותר מבני גילה. שנה שעברה במעון התגלו אצלה קשיים והופננו לטיפול תחושתי- אך שם לאחר מספר טיפולים- המטפלת אמרה שהיא לא רואה קושי, כך שניתן להפסיק את הטיפולים. בתקופה האחרונה (מחנוכה לערך) לילדה יש קושי עצום בגן בו היא נמצאת, היא מתפרצת, צועקת, מתנהגת באלימות כלפי ילדות אחרות, מתחצפת ומתנהגת בצורה שלא מתאימה לה כלל וכלל. בתחילה לא הרגשנו בקושי זה בבית. אך ידענו על קיומו בגן וניסנו יחד עם צוות הגן להבין מהו הגורם. ללא הצלחה גדולה. הילדה סיפרה על כמה ילדות שהעליבו אותה ופגעו בה, אך לדבר הגננת היא במקום חברתי גבוה מאוד ומסתדרת מצוין עם ילדות מסוימות. לאחרונה אנו רואים את הקושי גם בבית, כל דבר שלא מוצא חן בעיניה או לא מתאים עבורה הופך מייד לצעקות ואלימות. היא מרביצה לאחים שלה ולנו. ואנו קצת חסרי אונים. התחושה שלנו שמדובר פה על מצוקה רגשית גדולה שלה. אך אנו לא מצליחים להבין מהו וממה הוא?

הי יריב, אני אכן שומעת שביתך במצוקה וזה טוב שאתם ההורים נמצאים עם האצבע על הדופק ולא מתעלמים ממה שקורה. לתחושתי יש צורך בהגברה משמעותית של התיווך הרגשי והחברתי. זה צריך לקרות הרבה יותר בבית וגם בגן ואתם ההורים צריכים להשקיע בזה הרבה מאוד משאבים. המשמעות היא שתצטרכו לעסוק בתווך של כל דבר קטן שקורה שמוציא אותה מכליה, ולראות אם זה מביא לרגיעה או מיתון בתגובות למשל "אני מבין שאת מאור רוצה עכשיו אגס ולא תפוח, זה מה שמתחשק לך ולא כיף לאכול משהו אחר עכשיו/את רוצה להחליט כי את כבר גדולה/נעלבת אבל אבא לא התכוון להעליב אותך, ואני מוכן לתת חיבוק בכל זאת" וכיוב'. תמיד יש את האפשרות של הדרכה הורית ואני ממליצה על כך בחום. זה יעזור לכם לבצע את התיווך בצורה מדויקת יותר ומיטיבה עבורה וכמובן תוכלו לבחון האם יש צרכים נוספים שלא מצליחים לקבל מענה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/01/2019 | 23:09 | מאת: ג.פ

שלום רב,בני בן ה 9.5 בכיתה ד ילד מחונן עם יכולות יוצאי דופן. כאשר הוא לא מצליח במשימה מסויימת 100 אחוז נכון הוא חוטף התקף זעם, מתחיל לצעוק ולבכות ואומר שהוא שונא את המשימה הזאת והוא הכי גוע שיש. כאשר ילד אחר מתנהג אליו לא כראוי (אפילו כשמדובר במשהו זניח) הוא חושב שכולם שונאים אותו ולא רוצה ללכת לביה"ס. אני יודעת שיש לו כמה חברים טובים והוא תלמיד מאוד טוב. המורה שלו לא רואה כל בעיה ולטענתה הוא ילד מקסים ורגוע בכיתה אם כי קצת נלחץ לפעמים להספיק מטלות בזמן. אשמח לקבל איזושהי עצה איך להתמודד עם התקפי הזעם ואיך לגרום ליד לקחת דברים בפרופורציה ? אני מדברת איתו המון וזה עוזר באופן רגעי וחוזר על עצמו יום או יומיים למחרת.תודה מראש

הי, אני לא יודעת אם אוכל לתת לך עצה כללית שתעזור. צריך לבחון אילו מסרים הוא סופג בבית, באיזה אופן אתם עוזרים לו כרגע והאם ישנם פערים גדולים מידי בין היכולת הקוגניטיבית לרמת הבשלות הרגשית. בנוסף צריך לשים לב שהדפוס הפרפקציוניסטי לא מגיע מתוך חרדה עמוקה מידי או יתפתח לכיוון הזה. לכן אני מציעה לשקול אופציה של טיפול רגשי עבורו או להתחיל בהדרכה הורית ולבחון כיצד אתם ההורים יכולים לתמוך בו. לצערי במצבים כאלה אין עצות זהב שמתאימות לכולם במאה אחוז מהפעמים לכן אני ממליצה להתייעץ. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/01/2019 | 21:54 | מאת: יפית

שלום רב, הילד שלי בגן חובה ולא העליתי אותו לכיתה א עקב המלצת הגננת, אח שלו אמור להיות איתו באותו גן בשנה הבאה יש לציין שהם מאוד קשורים ואני מפחדת שלילד הגדול לא יהיה חברים והוא יהיה רק עם אח שלו בגן (נכון להיום יש לו חברים בגן אבל רובם עולים לכיתה א) יש לציין שהוא קצת חסר ביטחון. האם כדאי לרשום את האח הקטן לאותו גן כי אני מאוד אוהבת את הגננת שם או להפריד בינהם? אשמח לשמוע את דעתך

הי יפית, אני יכולה להציע לך את דעתי אך אין זה אומר שזו הדעה ה"נכונה". את מכירה את ילדייך והייתי בהחלט שוקלת התיעצות עם פסיכולוגית הגן בנושא. אז מכיוון שבנך נשאר שנה נוספת בגן, הדבר יכול, לפעמים לא תמיד, לגרות מיני תחושות לא נעימות שיכולות להתעצם נוכח העובדה שהאח הקטן פתאום נמצא באותו מקום כמוני. מצבים מאתגרים עבור שני האחים יהיו כאלה שבבסיסם תחרותיות וקינאה. לעניות דעתי כאשר זה מגיע לאחים, שממילא נמצאים במצב של תחרות כזו או אחרת על ההורים ועל משאבים שונים, כדאי להפריד בינהם במהלך היום ולאפשר לכל אחד מהם בנפרד לרקום חיים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במצב שעשוי להיות מאתגר מבחינות מסוימות עבור אחד מהם (אח שנשאר שנה בגן). חשוב לי לציין שדווקא בגלל שזו תהיה שנתו השניה בגן, בנך עשוי לשגשג ולפרוח שם. לפעמים שנה שניה בגן זו מתנה גדולה ולכן לא הייתי "מפריעה" לזה לקרות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/01/2019 | 23:05 | מאת: דניאל

שלום, הבת שלי בת 4 והייתי מעוניינת להתייעץ או לקבל חוות דעת לאיזה סוג של טיפול אם בכלל עלי לקחת אותה. בגן היא בקושי מדברת , סגורה ולא מתנהגת באמת כמו שהיא, לוקח לה המון זמן להשתלב בסביבה חדשה, היא נמצאת רוב הזמן בגן לבדה(לדברי הגננת זה מבחירה) למרות שהחברים מזמינים אותה לשחק איתם. לעומת זאת בבית היא קולנית מאוד וכועסת. חשוב לי לציין שאין לה שום בעיה ביכולת דיבור היא יודעת לבטא את עצמה מאוד יפה ומדוייק. מבחינה חברתית היא משחקת עם החברים של האחים שלה (בני 7) יפה, אחרי שכמה מפגשי חברים מהגן שלה הסתיימו לא כולכך טוב היא לא מוכנה להזמין חברים אליה או ללכת (אני עדין ממשיכה לנסות להציע כמובן) בקיצור בגן התנהגות אחת ובבית התנהגות שונה לגמרי. חשבנו שזה ישתנה ויעבור אך כרגע זה רק מחמיר.ההתנהגות הזאת כבר תקופה ארוכה ,קרוב לשנה וחצי ,כמובן שההתנהגות בבית משפיעה על כולנו על האחים הגדולים שלה וגם עלינו ההורים. מה עושים? אנחנו כבר מיואשים וסחוטים מהמצב. אני בכיוון חשיבתי שאולי אין לה מספיק ביטחון עצמי אבל כמובן שדעתי אינה מקצועית.

הי דניאל, לפני שפועלים חשוב לנסות להבין מדוע נוהגת כך. הייתי מבקשת מהגננת תצפית של פסיכולוגית, כדי להבין טוב יותר את הסיבות להמנעות - לפעמים מדובר בחרדה חברתית, לעיתים רגישות יתר למצבי דחיה או כישלון, יכול להיות שבגן היא חוששת להתעמת ומחזיקה את עצמה ולאחר מכן קצת "מתפרקת" בבית..כאמור כדאי לנסות להבין מה עומד בבסיס התנהגותה ורק לאחר מכן לפעול תוך שיתוף פעולה עם הגננת. את מוזמנת לחזור לשתף בהמשך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/01/2019 | 01:53 | מאת: מירב

שלום יש לי שאלה על תופעה מדאיגה בני בן השנה מזה כמה חודשים מתעסק באובססיביות במשחק משונה, הוא לוקח משחק או כל חפץ אפילו ללא חפץ ביד ודופק איתם בריצפה במשך המון זמן לעיתים חצי שעה ברצף וכמעט אי אפשר אז להפסיק אותו פשוט יושב ודופק עם החפץ בריצפה, זה קורה גם עם ידיים ריקות מנענע את הידיים לכיוון הריצפה המון זמן אני מודאגת מאוד חוששת מאיזה תסמונת או משו יש לציין התפתחות רגילה למעט שהוא לא זוחל יושב טוב ואפילו מתחיל להעמד אבל מדלג על הזחילה, וכן בישיבה הוא יושב עם רגליים שטוחות קדימה כמעט צמודות, לא מפוסקות כרגיל האם 2 התופעות הדפיקות והישיבה מדאיגות? אני לחוצה מאוד ומחכה לתשובה

הי מירב, אני מבינה את דאגתך. ההתנהגות הזו יכולה להחשב נורמטיבית והיא יכולה גם לסמן בעית תקשורת. עצתי היא שתצלמי אותו ותתיעצי בתור התחלה עם רופאת הילדים שלך. אם גם היא תחשוב שיתכן וקימת בעיה, תוכלו להמשיך את הבירור אצל רופא התפתחותי. קחי בחשבון שיתכן וזו לא בעיה כלל...אבל בכל מקרה כדאי לבדוק. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/01/2019 | 21:59 | מאת: אמא

שלום, אני ובעלי בני 35 והורים ל2 ילדים. אני בהריון שלישי ממנו. פרודים כבר 5 חודשים והוא בבית הוריו. לא הפרדנו חשבונות והוא מעורב בחיי הילדים מאד. היחסים בנינו קרים כי שנינו מאד פגועים כל אחד מהצד שלו. ילדיי בני 5 ובן 3 הסברתי להם כל הזמן הזה שאבא עוזר לסבתא ולכן לא גר בבית. עברו חודשים לא קלים אך צמחתי וגיליתי שטוב לי . הוא רוצה שניתן הזדמנות וקשה לי מאד מאד מאד. החלטתי שכן אך עם גורם מטפל -צד שלישי. כיצד לעשות את תהליך החזרה שלו לבית ? שלא יהיה בפתאומיות לילדים ? ומה לומר ולהסביר להם? תודה רבה

שלום שוב, תשובתי הפעם תהיה קצרה. אני לגמרי מסכימה איתך שאת החזרה צריך ללוות בתהליך טיפולי ולכן הצעתי היא שתתחילו אותו עוד לפני שתחזרו לגור יחד. על כל השאלות החשובות הללו תוכלו - את האבא והמטפלת, לחשוב יחד, כדי ששניכם תדעו כיצד לנהוג ואיך להתייחס לילדיכם באופן שיהיה מיטיב במהלך תהליך החזרה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/01/2019 | 19:39 | מאת: אמא

אני מודעת לחשיבות הרבה לערב גורם מקצועי אך אני מבולבלת מה לפניי מה? אשתף אותך כי קיים בי ספק להצלחתו של הקשר, אני לא שלמה ולא סגורה למתן הזדמנות זאת. בחודש זה יש לי להחליט על מעבר דירה כי תם החוזה שלנו ושקלתי לעבור, אני צריכה ללדת עוד חודשיים, וגם לטפל בעיניין של החזרה אם לחזור וכיצד לעשות זאת. כל ההריון לא קיבלתי יחס לשלומי כי כעס ופתאום עכשיו אחזור אליו? לא רוצה שזה מה שיאחד בנינו או הדירה החדשה. מבולבלת וטיפול לוקח זמןןןןןןן מה יכול להיות נכון קודם כל לילדי מבחינת זה שלא יחוו טלטלה נפשית שגם עברנו דירה גם תינוק חדש גם אבא חזר..... ולא רוצה גם שיחזור שיש בנינו אי אהבה בגלל הפגיעות. תודה

שוב שלום, אני מציעה שקודם כל את תיגשי לבדך לכמה פגישות יעוץ. הגדירי ביחד עם המטפלת פרק זמן שנע בין 3-4 פגישות, בו את חושבת ביחד איתה מה נכון לך קודם כל לטווח הקצר. תוכלו אפילו להתכוונן לאיזושהי תכנית פעולה בכל הקשור לילדים, וזה בתקווה יתן לך קצת אוויר לנשימה ומרחב לבדוק את יתר הדברים לבדך או ביחד עם בן זוגך. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/02/2019 | 11:03 | מאת: תודה

שאלה נוספת, הגדול שלי בן 6 לאחרקונה כל הזמן מחבק אותי וואמר לי אמא אני אוהב אותך ומנשק אותי שזה משהו שלא היה כל כך אלא התחיל לאחרונה והתחדד. אתמול גם זה היה כשהאבא הגיע והיה איתנו בבית 3 שעות והילד לא חדל מלחבק ולנשק אותי . היה רגע ובו התקדם לעבר אביו הסתכל עליי והמשיך לעבר אביו וחיבק אותו. בואי נגיד ככה הוא לא רואה אהבה ביני לבין אביו כי שנינו פגועים וכבויים. מה יהיה נכון עד שנתחיל טיפול ?

שלום בני בן 6 בכיתה א ויש לו בעיה עם עניין ההתפנות בשירותי בית הספר בעיקר,הוא מתאפק מאוד עד שלפעמים בורח לו או שלפעמים הוא הולך להתפנות ואז אומר שלא מצליח לעשות..בבית הוא מתפנה רק שממש עומד לצאת לו הוא מתאפק ..ניסנו לעזור לו באמצעות שיחות שלנו ההורים איתו,באמצעות ספרים גם ואנחנו לא מצליחים לפתור את הבעיה..אשמח להכוונה ועזרה. תודה, יעל

הי יעל, מדובר בילד שהוא כבר גדול מה שאומר שאפשר יותר להבין מה הסיבה להתנהגות שלו. יכולות הרי להיות הרבה מאוד סיבות, ניסיתם לברר? מוזמנים לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

מודאגת מבני, האם ייתכן שסובל מחרדה עקב ההריון ? כי בהריון שלו הפחידו אותי שיש בעיה במוח והייתי חרדה .. ברמות. עכשיו הגננת מעיר. לי כל הזמן שעלי לגמול אותו מחפצי מעבר לא מוכן לעזוב אותם! לכל מקום סוחב אותם אם לוקחים לן צורח ..ממש כואב לו . הרגלתי אותו שבגן החפצי מעבר יהיו בתיק בלבד. וזה עובד אך לעיתים מוציא . מלחיצה אותי הגננת שמבקשת שאגמול אותו כבר. מדובר בבובה בגד ומוצץ האם זה מעיד על חרדה ? האם לקחת אותו לטיפול ?

קחי את הגננת לטיפול

הבעיה שהגננת דורשת שיפסיק לבוא עם זה לגן ! זה גן פרטי . האם עלי להפסיק לשלוח אותו לגן עם חפצי המעבר ??? בפתאומיות או בהדרגה ??? כמה זה קריטי ? ראיתי מתשובות פסיכולוגיות בעבר בארכיון שזה צריך לחלוף לו לבד .. בבקשה חייבת תשובה להבין מה עלי לעשות ?

הי מיה, מצער אותי לשמוע שגננת דורשת לגמול ילד מחפץ מעבר. חפץ מעבר הוא חפץ שהנו חשוב מאוד עבור ילדים לצורך יצירת תחושת ביטחון בהעדר הדמויות המטפלות, וגם בנוכחותם. הוא עוזר לפעוט להתחיל את תהליך הנפרדות-עצמאות מדמות האם, הוא בעל תפקיד חשוב בפיתוח יצירתיות ודמיון, הוא חשוב בפני עצמו ככלי שעוזר לילד לחקור ולהתנסות בעולם תוך ביסוס תחושת ביטחון וכאמור חשוב במיוחד בהעדר הדמויות המטפלות. אני מציעה להסביר לגננת את כל הנל (חפשי בגוגל "חפץ מעבר" על פי תיאורטיקן חשוב בשם דונלד ווינקוט) ולקוות להבנה מצידה. אגב גורלו של חפץ המעבר הוא להיזנח מעצמו.. אפשר לעזור לפעוט להפחית את השימוש בו, אבל בעיני חשוב לא לגמול אותו ממנו באופן מכוון. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/01/2019 | 20:54 | מאת: מיה

מודה לך ירדן יקרה !

שלום רב ,הבת שלי היא בת שנתיים ושבעה חודשים, אחות חשני בנים בני 14 ו 12 שני נערים מתורבתים , הילדה מפתחת אישיות חזקה וזה ברור לי בגיל זה , אך מתקשה איך להתנהג איתה בכמה סיטואציות : כשרוצה משהו היא צועקת עליי ולאחרונה בא לה סתם לתת לי סטירה בלחי ! כשאני מתנגדת לדרישה מסויימת שהיא רוצה היא זורקת דברים וצועקת , לאחרונה ההתנהגות שלה מתבטאת בהרבה צעקות והוראות "אני רוצה כך ...."בטון גבוה אפילו צועקת , איך אני אמורה להגיב להתנהגות כזו ? ולפעמים אני מסבירה לה שלא ניתן לעשות משהו והיא מבינה ומקבלת ! האם זה אופייני לגיל שנתיים ? אשמח לעזרה.(הערה הילדה כן הולכת לגן וזה לא קורה שם) .

שלום לך, כן התשובה היא שזה אופייני לגיל שנתיים. זוהי פאזה בהתפתחות בה ילדים בונים זהות נפרדת ואוטונומית דרך התנגדות. חשוב לזכור את זה א. כדי להגיב אליה בחמלה. ב. להציב גבולות ברורים שיעזרו לה בתהליך, למשל לא להסכים לאלימות. ג. למצוא דרך להכיל את מחאותיה, גם אם לפעמים צריך פשוט לעשות את הדברים למרות זאת... את יכולה גם להציץ כמה תשובות למטה "התנגדויות של גיל שנתיים" ולקרוא. הפורום מלא בהורים לבני שנתיים שיוצאים מדעתם ;) חשוב לזכור שזו פאזה שתעבור, אבל בתוכה את כאמא צריכה להישאר ברורה לגבי מה מותר ומה אסור, חומלת, גם בזמן הצבת הגבולות וסבלנית לתהליך ההתפתחותי החשוב הזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/01/2019 | 20:29 | מאת: קובי

הילד בוחר לעשות על עצמו במידה והוא בסלון ויש לו הוא פשוט הולך לחדר עד שיעירו לו שהוא צריך להחליף תחתון ולהתנקות (בגיל כזה זה רק מקלחת)לפעמים 3 פעמים ביום נסינו כל מה שידוע לנו אפילו פסיכולוגית אחת הרימה ידיים בטענות בירוקרטיות של טפסים למרות שאמרנו שאין בעיה גם פרטי וכל מי שניסינו ליצור קשר פשוט לא היה זמין..בקיצר די זה בלתי אפשרי יש לנו עוד תאומים קטנים ממנו ב2.5 וגמולים כבר מגיל 1.5 ואין לא עוזר כלום מה עלי לעשות לדעתך אנחנו טובעים בתחתונים עם ח$÷!!???

הי קובי, חסרה לי הרבה אינפורמציה. בעיה מהסוג הזה בגיל הזה לא יכולה לקבל מענה באמצעות פורום ושלט רחוק. למרות כל הקשיים, לא הייתי מוותרת ומנסה להתייעץ שוב פעם עם גורם טיפולי מוסמך. לכו, תבדקו, קבלו המלצות ממקורבים על איש או אשת מקצוע עליהם תוכלו לסמוך ואז התחילו תהליך טיפולי ואל תרפו הפעם עד שתצליחו לעזור לילדכם. עם כל הקושי והכאב, אל תוותרו. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/01/2019 | 20:28 | מאת: לינוי ####

היי עברנו שבוע אישפוז עקב שפעת וחום שלא ירד. במהלך האשפוז לא אכלה ולא שתתה ולכל הייתה מחוברת לנוזלים. החליטו לשחרר ושתגיע לסביבה שלה האמינו שאכן היא תאכל ותשתה. אנחנו כבר 3 ימים אחרי הילדה לא אוכלת ולא שותה כמעט כלום!!!! טוענת שמפחדת לבלוע . אני כבר עובדת עצות ניסיתי בצורה רגועה והבטחתי מתנות על כל כניסה של אוכל לא צלח אח''כ הפך ללחץ משפחתי וזה נהיה עניין מזה שהיא לא אוכלת.. טוענת לא רעבה.. אנחנו כועסים עליה מאוד כבר לא יודעת איך לפתור את זה חשוב לציין שבבדיקה לא נמצא כלום בגרון. אשמח להנחיה.

הי לינוי, אני מפנה אותך לפורום כאן בפרוטל הנותן מענה ספציפי למצבים רגשיים ופסיכולוגיים עקב פרוצדורות רפואיות. זה הלינק https://www.doctors.co.il/forum-6104/ בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום דוקטור היני בן 19 והשנה התגייסתי לצבא, כמובן שבצבא צריך ללכת לישון מוקדם כדי להשיג מספר שעות רצוי, שנה שעברה ביב׳ הייתי פריק של כדורגל לא היה לי משחק אחד שלא ראיתי מהקבוצות שאהבתי, אחרי שהתגייסתי פתאום הפסקתי לעתניין ולצפות בכדורגל אבל יש לי אפליקציה אשר מראה לי מתי מתחיל משחק מה התוצאה של המשחק ומתריעה לי בטלפון לפני שהמשחק מתחיל שנה שעברה השתמשתי בה די הרבה. אבל השנה אני לא משתמש בה כמעט, אלה הדבר היחיד שאפשר להגיד שאני משתמש זה שהאפליקציה ש45 דקות לפני שהמשחק מתחיל ושהמשחק התחיל האפליקציה שולחת לי התראה לטלפון , על המשחק, רציתי לדעת אם אולי בתת מודע המוח עושה אותי ערני יותר כדי לראות את המשחק ולא להפסידו מתוך הרגל משנה שעברה אפילו שאין לי עניין יותר במשחקים, המוח מחליט להשאיר אותי ער כדי שאוכל לצפות בהם. רציתי לדעת. אם זה תרחיש אפשרי או שאני רק מדמיין את זה?

הי אביב, אני חייבת להודות שלא בדיוק הבנתי את השאלה וגם היכן את עומד כרגע אל מול כל עניין הכדורגל (צופה, לא צופה, משחק). אם למשל אינך מתעניין יותר בכדורגל, מדוע אתה בכלל משאיר את האפליקציה בטלפון? אנא הבהר את שאלתך ואנסה לענות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

רני מתעניין בכדורגל אבל לא ממש אכפת לי שיש משחק פשוט רציתי לדעת האם מה שקרה נהפך להרגל שאי אפשר לשנות?

שלום. ביתי בת 3.5 נגמלה בערך לפני שנה לחלוטין ולאחר הגמילה הייתה נשארת יבשה לגמרי גם ביום וגם בלילה , לפני מספר חודשים התחילה שוב לעשות פיפי בתחתונים בהתחלה בעיקר בבית ולא בגן אחרי זה גם בגן ,בלילה נשארת יבדה לחלוטין , קקי כמעט ולא עשתה בתחתונים אבל כן היו מספר מקרים בודדים שכן. בהתחלה ניסינו להתעלם מהעניין, החלפנו לה בגדים והמשכנו בשיגרה , לא עזר והיא המשיכה לעשות בתחתונים , לפני כשלושה חודשים התחלנו בקו יותר נוקשה, כל פעם שעשתה בתחתונים הפסיקה את המשחק הלכה להחליף ולא חזרה למשחק, בעצם קיבלה עונש על שעשתה בתחתונים, אחרי כשבועיים כאלו היא הפסיקה לעשות בתחתונים ואחרי קצת זמן של תקופה יבשה התחילה שוב להרטיב ממש מעט את התחתונים בצורה ששמנו לב רק לפני המקלחת כשראיתי שהתחתונים רטובים (לפני כן הייתה מרטיבה יותר כך שראינו שהמכנסיים נרטבו) התחלנו שוב לתת עונשים אבל מאחר וזה היה כבר בזמן שלא ניתן לקטוע את שיגרת יומה (כי בכל זאת צריך להתקלח) העונש היה יותר כמו לא נקריא לך סיפור או דומה , אחרי כמה ימים שלא השתנה המצב וקראנו שלא כדאי להשתמש בעונשים כששאלה בערב כשתחתוניה רטובות מה העונש שלה אמרתי לה שאין עכשיו עונש ואם היא רוצה להרטיב את עצמה אז שתרטיב , הפסקנו עם העונשים וההרטיבות התגברו והתגברו ועכשיו מרטיבה גם בגן וגם בבית מספר פעמים רב , בעצם לא הולכת לשרותים אלא אחרי שכבר הרטיבה את התחתונים , שוב החזרנו את מדיניות הפסקת השיגרה ואמרנו לה (וביצענו) כבכל הרטבה היא מפסיקה את השיגרה הולכת להחליף ומחכה כמה דקות בחדר שלה ורק אז חוזרת לשחק , כך עברו עוד כמה ימים אבל בנתיים אין שינוי אני יודע שזה לא טוב להחליף בתדירות כה גבוהה את דרך ההתנהלות מולה אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות בדיוק וגם בין ההורים יש אי הסכמה על מה הדרך הנכונה להגיב מה עושים? תודה

הי ליאור, ראשית חשוב לי להדגיש דבר אחד, בשום אופן אל תחברו עונש וכעס להרטבה, לא משנה מה. גם אם מדובר בהפסקת סדר יומה לכאורה, יש להתייחס לזה כאל השלכה ישירה של המצב. היא הרטיבה, אי אפשר להישאר רטובים, צריך להתנקות ולהחליף בגדים. תשמעו, מכיוון שכבר נקטתם בגישות מגישות שונות ושגם בינכם ההורים יש מחלוקות וקושי להישאר עקביים נינוחים ותומכים בביתכם אל מול המצב, אני הייתי מציעה לכם לגשת לפגישה אחת או שתיים של יעוץ הורי עם פסיכולוג או מטפל רגשי מוסמך ולסכם בינכם על קו אחד, הולם כמובן, בו תנקטו. שימו לב שלא פחות חשובה הגישה הנלווית. כאמור אם אתם כועסים עליה או גורמים לה להרגיש שזה עונש, אתם רק מחמירים את המצב. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/12/2018 | 18:03 | מאת: הלל

אשמח להצעת משחקים עם שני ילדים בני 3-4,שניהם בנים שלי ואני נתקלת בקושי להמציא משחקים מקוריים חוץ ממשחקי הקופסא איתם הם משחקים. האם ניתן לקבל עצות? תודה

הי הלל, ראשית נשמח לקבל הצעות מהגולשים. אני אישית חושבת שמשחקי דמיון, כמו משחקי תפקידים עם בובות (פרווה, פליימוביל או כל זוג של דמות) הם דרך נהדרת להתחבר לילד, להכיר את עולמו הפנימי, לפתח את הדמיון והיצירתיות ולהתקרב. תהנו, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/12/2018 | 02:38 | מאת: מוריה

בת 2.5 סיגלה לעצמה, טון דיבור צרחני על מנת לקבל את חפצה. וכמובן שזה מפריע לנו מאוד כנאנשים תרבותיים.. היא בגן עם פרטי בני 3 -2 . ומאז גם גננת טוענת שהיא צווחת כשהיא מוציאה משחק לכולם, או ממתק בעצם על מנת להשתלט ראשונה. בגינה עושה זאת על מנת לקבל נדנה. ובבית כשלא מצליח לה דבר מה. אנו משוחחים איתה על כך, ללא הועיל. מה עלינו לעשות.? וכן היא קשורה מאוד, למוצץ ולחפץ מעבר לכל מקום רוצה ללכת איתם. האם נכון לגמול אותה עכשיו? תודה

הי מוריה, אקדים ואומר שני דברים חשובים. ראשית חשוב לבדוק האם בבית זה בסוף מה שעוזר לה לקבל את מבוקשה כי אם כן, אז אתם מבלי משים עלולים לחזק את ההתנהגות הזו. שנית צריך לשים לב שהיא מצליחה לקבל מענה לצרכיה עוד לפני שהיא צועקת כי ייתכן ובתחושתה זה הדבר היחיד שיעזור לה לקבל מענה. ועכשיו לשאלתכם. במצבים בהם היא מתחילה לצעוק, כדא לגשת אליה, ברוגע ובחמלה ולזכור שמה שצריך לקרות באותו רגע זה הזדמנות של ההורה ללמד את הילד משהו, ולא בהכרח איך להפסיק את הצווחות. אפשר להתכופף לגובה שלה, להישיר מבט ולתווך לה את מה שקורה בתוך עצמה ובחוץ למשל "את מאוד מאוד רוצה עכשיו את הבובה, אני מבינה, אבל את לא יכולה לקבל אותה כרגע, דנה משחקת איתה. בואי נחפש משהו אחר, אולי דובי, אולי אוטו וכיוב'". כלומר ברגע שהחלטתם לא להענות לה, חשוב להישאר רגועים חרף מחאותיה ולהראות לה שאתם במרחק נחמה אם היא תרצה בכך. אם היא צועקת כשאתם כן יכולים לספק את מבוקשה, אז תאמרו לה כך "את לא צריכה לצעוק, אני אשמח לתת לך את הבובה" ואפשר אפילו לבקש ממנה לחזור אחריכם במילים "תגידי: אפשר לקבל את הבובה". אין צורך באמת להתעקש על כך שהיא תחזור אחריכם, אלא עצם ההדגמה וההדגשה חשובות. כשהיא כבר מבקשת משהו בצורה "נעימה", שבחו אותה ותאמרו "איזה כיף לשמוע אותך מדברת כמו ילדה גדולה". התאזרו בהרבה סבלנות וחמלה. אין כאן עניין של תרבות ואין צורך להרבות בשיחות כי זה לא יעזור, רק לנקוט מולה בעמדה ברורה, עקבית וחומלת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ולגבי חפץ מעבר ומוצץ. לא הייתי גומלת מחפץ מעבר, אלא אולי עוזרת לה להפחית את השימוש בו אם זה מאוד מפריע לסדר יומה. לגבי מוצץ ההחלטה היא שלכם ההורים מתי לגמול, כשתחליטו לגמול אותה, פשוט עשו זאת - בסבלנות בחמלה ובעקביות.

אחר הצהרים טובים אני גרושה טרייה(שבועיים) ויש לי ילדה בת 4 וילד בן 2 אני מעוניית לעבור מקום מגורים(עיר אחרת )במרחק 25-30 דקות מאזור המגורים הנוכחי שלי(שני הערים באזור המרכז) תאריך משוער יולי אוגוסט הקרוב בעוד 8 חודשים עם בן זוג שגם לו שני ילדים האם המעבר ייסב נזק לילדי מבחינה ריגשית ? איך אוכל להתמודד עם הילדים ולהקל עליהן את המעבר? האם זה מעשה בלתי אפשרי?

שלום לך, השינוי שאת מתכננת לבצע יקח עוד זמן, והוא לא מאוד דרמטי. השינויים היותר קריטיים כלומר הגירושין והפרידה - מתרחשים כרגע ולכן אני מציעה לך להתמקד בתמיכה בילדייך סביב אירועים אלה. לגבי המעבר, עד אז יהיה לך די והותר זמן בכדי להכין את הילדים שלך כראוי, ובגילאים האלה את יכולה להתחיל בערך חודש מראש. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/12/2018 | 23:51 | מאת: ליאור

שלום רב, שמעתי על שיטת חינוך שהיא תוצאה למעשיו של הילד/ה לטווח ארוך. זאת אומרת,אם הילד מתנהג לא יפה אז הוא גם יקבל אמא לא נעימה במיוחד-כזו שלא תתן לו את מה שהוא מבקש. רציתי לדעת עד ומהו הגבול לפעולה שכזאת-אם אני רואה שיפור מיידי מצידו של הילד אחרי הסירוב הראשוני ,רק שיפור אבל,עדיין לו בסדר לחלוטין כן לצ'פר אותו או להמשיך לסרב לרצונותיו עד שיקשיב לחלוטין? תודה רבה!

הי ליאור, אני לא מכירה את שיטת החינוך הזו לכן לא אוכל לענות על שאלות הקשורות אליה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/12/2018 | 17:34 | מאת: רחל

זה גיל שרוצים הכל לבד, מן הסתם צריך גם גבולות, אני רוצה להימנע מעימותים , מה עושים כשלא רוצה שאל יש טיטול , היא רוצה לבד:) וגם עד שנותנת להלביש אותה. או גם אני מביאה מגבונים לדוגמא לנגב פנים, היא לוקחת ומחזירה לאותו מקום ומביאה היא?! איך פותרים זאת ללא עימותים?!

שלום רחל, הפעם אתחיל בתשובה ולאחר מכן אספק הסבר :) אז כדאי לאפשר בחירה היכן שאפשר - בגד, נעליים, איזה ירק או פרי רוצה לאכול (וגם אז כדאי להגביל את האפשרויות כדי לא ליצור בלבול, אבל לאפשר בחירה כאמור) והיכן שאי אפשר, אז לתת הסבר בנוסף להתראה אחת או שתיים ולאחר מכן פשוט לבצע את מה שצריך לעשות, גם אם הילדה מוחה. חשוב לשים לב שההתיחסות ממשיכה להיות עדינה ואוהבת, גם בזמן המחאה שלה. היכולת של ההורה להכיל את המחאה של הילד גם ממתנת מאוד את עוצמתה וגם מאפשרת לילד בבוא היום לווסת ולהרגיע את עצמו. ישנם איזורי ביניים שבהם כדאי להשתהות קצת לפני שמחליטים בין לאפשר לילד בחירה או לעשות את הדברים למרות התנגדותו. במצבים אלה אני תמיד מציעה קודם כל פשוט לעצור, וכאמור להשתהות ולראות מה קורה..כשילד מקבל די זמן הוא עשוי לפעמים למצוא את התנועה הנכונה לו מתוך עצמו וכאמור הדברים הרבה פעמים מסתדרים. חשוב לומר שלהימנע לגמרי מעימותים בגיל הזה או בכלל בגידול ילדים, אינה אופציה ריאלית..וגם לא כדאי לשאוף לזה.זה חשוב שילדים יוכלו למחות ולבטא כעסם, כך הם מבססים נפרדות ועצמאות בעולם. לסיכום, ההליכה כאן היא כמו על חבל דק ..גם לאפשר בחירה היכן שאפשר, מה שנקרא choose your battles. לדבר ולתווך את הרצון שלה, את הכעס והמחאה ואת זה שהיא רוצה ומסוגלת לעשות הרבה דברים לבד, אבל..שיש דברים שחייבים לעשות בזמן/כך או אחרת..ולהעביר את המסר הזה במידה של עניניות וקור רוח - עד כמה שאפשר..לפתח את יכולת ההכלה היא משימה השייכת להורה, ועל כל הורה לבדוק עם עצמו באיזה אופן הוא יוכל לעשות את זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/12/2018 | 17:31 | מאת: רחל

איפוא היא? מה עונים? היא לא היתה קשורה אליה, אבל זוכרת אותה

הי רחל, בגיל הזה תפיסת העולם היא עדיין אגוצנטרית כלומר כיצד העולם משפיע עלי ואני עליו. מה שכנראה חשוב לה להבין זה לא בדיוק איפה סבתא אלא מתי היא תראה את סבתא או מדוע סבתא לא באה לבקר אותה, ולכן תשובה מדויקת אינה נדרשת כאן מה גם שמבחינה קוגניטיבית היא אינה בשלה להבין את המשמעויות השונות של מוות. אז אפשר למשל לומר שסבתא נמצאת במקום אחר, אולי רחוק, ושהיא לא יכולה לבקר אותנו. כמו כן כדאי מאוד להתעניין במה היא עסוקה באותו רגע - האם זה במה היא רוצה לעשות איתה יחד או משהו שהיא רוצה להגיד לה וכיוב'. התיחסות והתענינות במה שמעסיק אותה באותו הרגע שהיא שואלת על סבתא, חשובות יותר מהתשובה שתתני לה לגבי המוות ואני מאמינה שזה יספק אותה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/12/2018 | 17:16 | מאת: מירי

הי, רציתי בבקשה לדעת מה אני יכולה לשפר: אני יושבת מול ילדים בני 3 (בערך כ-20 מהם),ומראה להם משחק של להחזיר חלקים לקופסא,ולחזור לשבת. התחרות היא בין שני ילדים והראשון שמצליח להחזיר לקופסא מנצח. משום מה-רוב הילדים הביעו חוסר עניין במשחק למרות שהוא מעניין ומאתגר,מה שגם הוא עוסק בריצה ובמיוחד בזמן החורף זה משהוא שהם אוהבים (בגלל שלא מוציאים אותם לחצר). האם ישנה סיבה גלויה לעין שהילדים לא יתעניינו במשחק שכזה? ודבר נוסף-משחק נוסף רציתי לעשות משחק החיקויים: כזה שאני מתופפת על הגוף והם חוזרים אחרי,אותו הדבר קרה,רוב הילדים הביעו חוסר עניין מה שגרם להם להפריע למפגש רציף ללא הפרעות. גם פה,האם ישנה סיבה שהמשחק לא מתאים או שהבעת חוסר העניין שלהם קשור למשהוא אחר? תודה רבה

הי מירי, על פניו שני הדברים שהיצעת יכולים להתאים לקבוצת הגיל הזו אבל מצד שני כל קבוצה היא אחרת ויכול להיות שיש צורך בתהליך של ניסוי וטעיה. בנוסף נסי לחשוב לאיזו פעילות הם כן מתחברים ולהבין מדוע. לבחון כיצד את מטמיעה אלמנטים מאותה פעילות גם בפעילויות האלה (שירה, תנועה, תחפושות). כמו כן מניסיוני ילדים בגיל הזה מאוד מרותקים למימיקה קצת מוגזמת, יכולת דרמטית ומשחקית של המפעיל. נסי לשלב גם את זה.. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי בזמן האחרון שמתי לב שממש אכפת לי מה אחרים חושבים עליי, עד רמה ממש גבוה רציתי לדעת האם את מכירה סיבות, לשה שאני יכול לחשוב כך, והאם זה שפעם ביקרו אותי מלא פעמים על לבוש וכדומה יכול להיות סחבה לזה?

הי רועי, זה מאוד חשוב שאתה מצליח לזהות תהליכים נפשיים ופסיכולוגים שמתרחשים בתוכך. את שם לב לשינוי, משהו שקורה כרגע שלא קרה בעבר ומעניין אותך מדוע. אז יכולות להיות כל מיני סיבות, אבל אני חייבת לומר שגיל 16 וגיל ההתבגרות בכלל, הוא שלב בחיים בו איך אנחנו נתפסים בעיני אחרים הופך להיות עניין מרכזי שכל המתבגרם עוסקים בו, אתה לא לבד..וכן בהחלט, גם ביקורת חוזרת ונזנית שחווית בעבר יכולה להיות גורם שמעצים את תחושותייך כרגע. אני מציעה לך לנסות לקחת את הדברים בפרופורציות מתאימות, להבין שמדובר בשלב - בעבר המבט החיצוני היה פחות חשוב, היום יותר, בעתיד כנראה זה שוב ירד, ובכל פעם שאתה מרגיש שהתנהגותך מושפעת מידי מהמבט הסביבתי, נסה לשאול את עצמך "מה אני באמת הייתי רוצה לעשות עכשיו" ולנסות לשקלל גם את זה לתוך ההתנהלות שלך וההחלטות שאתה מקבל. בנתיים take it easy ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/12/2018 | 08:18 | מאת: אלעד

בוקר טוב, שאלתי לפני כשבועיים לגבי בני בן 3 שסובל מסף תסכול גבוה, בשיחה אישית עם הגננת מסתבר שהוא מוסח מגירויים בזמן הריכוז וכי היא מושיבה אותו לידה. האם זה מעיד על הפרעת קשב? יש לציין כי בבית הוא מרוכז מאוד במשחקי או בטלוויזיה . מוטרד מכך אשמח להכוונה

20/12/2018 | 08:24 | מאת: אלעד

מתנצל טעות שלי התכוונתי לסף תסכול נמוך, האם הפרעה בריכוז עקב הסחה מגירויים מעיד ישירות על הפרעת קשב. ? לאן ניתן לפנות לאבחון בגיל 3 ?

הי אלעד, חשוב להבין שגיל 3 הוא גיל עם טווח רחב מאוד מבחינה התפתחותית. כשם שיש תינוקות שהולכים בגיל שמונה חודשים ותינוקות שרק נעמדים על הרגליים בגיל שנה וחצי - ושניהם בטווח הנורמה, כך גם ילדים בני 3 נבדלים מאוד אלה מאלה. חוסר יכולת לשבת בשקט בשעת ריכוז בגיל 3, בהחלט יכול להחשב נורמטיבי, ועל הגננת למצוא דרכים להתמודד איתו מאחר והתנהגותו לגמרי בנורמה. לידע כללי אומר שזה שבנך יושב מול מסכים בשקט לא שולל כהוא זה הפרעת קשב וריכוז, יש שיאמרו שרק מחזק אותה, אבל זה לא רלוונטי כרגע. עצתי היא להניח לעניין ולהמשיך להיות ערני וקשוב לבנך לאורך השנים. גם אם הוא לוקה בהפרעת קשב וריכוז, ואני ממש לא משוכנעת בכך, העצה היחידה הרלוונטית לתקופה זו תהיה להפחית זמן מסכים ויש שממליצים על שינויים מסוימים בתזונה (פחות פחמימות, יותר דגים וסיבים תזונתיים וכיו. שיטוט קצר בררשת יוכל להפנות אותך למחקרים עדכניים בנושא). מעבר לכך לא הייתי דואגת יותר מידי. מקווה שעזרתי, כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/12/2018 | 14:10 | מאת: הילה

שלום ירדן, קצת רקע בקצרה..אחרי 4 שנות טיפולי הפריה נולדה בתי בת שנתיים וחצי היום, כמובן שהיא ילדה מושקעת..שזוכה להמון אהבה, חום, רשתי אותה לגן רחוק מהבית, קרוב מאוד לסבתא. על מנת שהיא תאסוף אותה עקב עבודתי. את הגננת אני מכירה טוב, בעבר היתה שכנתי. אשה נהדרת. הבעיה שהיום לקחתי אותה מהגן, דבר שאיני עושה בד"כ . שמתי לב שהילדים בגן די "חוששים ממנה" ששאלתי אותם מי משחק עימה? רק אחד קפץ ואמר אני. כולם שתקו. וששאלתי אם אוהבים אותה לא ענו...כואב לי. הגננת אומרת שהיא דעתנית, ולעיתים מכה את הילדים בשרשרת מוצץ.יודעת לעמוד על שלה.והוסיפה עוד משפט מטריד"לפעמים היא לא סופרת אותי" זה גורם לי לאי נוחות. ברור לי שלילדה שלי יש ביטחון עצמי, אך איני רוצה שתתנהג כך לזולת. מה עלי לעשות? האם טעות היה לרשום אותה לגן מרוחק שבו רוב הילדים שכנים, ורק הבת שלי מגיעה מרחוק? כיצד עלי לטפל בהתנהגות הזו שלה? לעיתים שאני לוקחת אותה לגינה היא רכושנית על כל משחק. ולא מוכנה לחלוק. האם זו התנהגות מפינוק יתר?<

הי הילה, אני שומעת שאת מאוד אוהבת ומאוד מאוד רגישה לביתך. אולי אפילו מפתחת מידה של הזדהות יתר, לכן אני מציעה לך להיות ערה לזה (כלומר לשים לב שברגעים שאת מופעלת רגשית, ייתכן ואין קשר ממשי למה שקורה עם ביתך במציאות). אז קודם כל ילדים בני שנתיים לא באמת בעניין שללענות על שאלות כאלה :) ייתכן והיו יותר עסוקים בך, במראה שלך, ובכלל בכך שמישהו מבחוץ שואל אותם שאלה, ופחות בעיבוד השאלה והתשובה. לא הייתי מייחסת לתשובות שלהם כל חשיבות, עדיף לשאול את הגננת על האינטראקציות החברתיות של ביתך, מה גם שבגילאים האלה אין ממש חברויות כפי שאנחנו מכירים אותם, אלא יותר העדפות ומשחק זה לצד זה. שנית לגבי ההתנהגויות התוקפניות שלה. גם אלו יכולות להחשב נורמטיביות לגיל הזה, אני רק מקווה שהגננת יודעת בכל זאת "לגרום" לביתך כן "לספור אותה", שכן זה חשוב לא פחות לביתך מאשר לגננת. חשוב שביתך תוכל להרגיש שהגננת שהיא הדמות המטפלת העיקרית בגן, מספיק חזקה גם כדי לעמוד מולה וכפועל יוצא - לשמור עליה. כמו כן חשוב שהגננת תתווך לביתך שלא מקובל לנהוג באלימות, וללמדה בהדרגה להחליף את המחוות הגופניות במילים. מכל השאר לא הייתי דואגת...אלא כמו שאני אומרת, לעסוק בהרבה תיווך גם בבית בגינה וכו'. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/12/2018 | 12:14 | מאת: המלצות לפסיכולוג ילדים

צריכה פסיכולוג לילדה בת 11 דחוף!

הי, מוזמנים לכתוב הודעת המשך בצירוף מייל פרטי אליו יוכלו הגולשים לשלוח המלצותיהם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/12/2018 | 23:27 | מאת: שואלת

לפני מספר חודשים הילדה הלכה לגיבורי עם בעלי. ממה שסיפר לי בעלי במהלך השהות שם ילדה יוצר מבוגרת דחפה את בתנו בזמן שחצתה את אזור המשחקים. בעלי ראה את האירוע מהצד וראה גם שאותה הילדה דחפה מספר ילדים שעמדו בדרכה עד שהגיעה לביתנו. הוא עשה טעות ובמקום לפנות לאמא של הילדה, עצר את הילדה וביקש שתנצח בפני הבת שלנו. היא סירבה ורצה לאמא שלה. התפתח ויכוח שמאוד לא מאפיין את בעלי בדרך כלל מול הילדה בת הכמעט חמש שלנו. האמא צעקה, השתמשה במילות גנאי כלפי בעלי וניסתה לצועק על הבת שלי. בעלי עזב את הגיבור ונתקל באותה האמא שוב פעם בחוץ. מאז אותו אירוע בתי מרבה לדבר עליו ולשאול שאלות ולהעלות פחדים של מה יקרה אם נתקל שוב באותה אישה. לפני כמה ימים אמרה שהיא מרגישה בושה (לא בטוחה עד הסוף אם היא מבינה בדיוק מה משמעות המילה. היו פעמים שהשתמשה במילה לתיאור עצב) על זה שאבא צעק. בקונטקסט זה מתאים :) . בקיצור האירוע חוזר צוף שוב ושוב. אני מנסה להרגיע בכל פעם ולהסביר שאותה אמא כנראה ניסתה להגן על הבת שלה ושאין סיבה שנתקל בה שוב וגם אם כן לא יקרה שום דבר כיוון שגן על הבת שלנו וגם שהאישה כעסה על בעלי ולא עליה. בעלי מסרב לדבר עם הילדה על האירוע כיוון שלדבריו שוחח איתה כבר מספר פעמים ו"כמה כבד אפשר לדוש בנושא". אשמח להכוונהיה כי האירוע לא יורד מהפרק גם אחרי מספר חודשים

הי, אין צורך להיכנס ללחץ מיותר...ביתכם מידי פעם נזכרת באירוע, ומדברת עליו..נסי להתייחס אליה במלוא הקשב בכל פעם שמעלה את האירוע, ולהתעניין במה באותו רגע מטריד אותה, הבושה, הבהלה, החשש, ההפתעה, המבוכה...תביעי עניין ותסתקרני, תקפי את רגשותיה והביעי אמפתיה..זה ירגיע אותה. כרגע גם היא וגם אתם מתייחסים לעניין כאל "בעיה" שצריך לפתור. זה בסדר גמור שהיא תמשיך לדבר על זה ולשתף ברגשותיה.תנו לזה מקום בכל פעם מחדש.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/12/2018 | 10:33 | מאת: חני

שלום רב! אני אם לשניים בת 14.5 ובן 16 מחונן. בני הבכור הוא מחונן ועלה לכיתה א' בגיל צעיר מאוד 5.9 חודשים (לאחר התייעצות עם פסיכולוגית). מאז ומתמיד גוננתי עליו יותר מכיוון שהיו בכיתתו ילדים גם בני 7 אבל הוא הסתדר נהדר עם כולם. כעת הוא בן 16 תלמיד טוב מתעסק בענף ספורט משם יש לו חברים. בבית הספר יש לו אומנם חברים אך מעטים. יכולתיו הקוגנטיביות גבוהות ביותר ויש לו גם מיומניות חברתיות. הוא אינו אוהב לצאת לבלות וכאלה אלא מעדיף דברים יותר סולידים שזה בסדר. מה שלמעשה מפריע לי הוא שלא אכפת לו כל כך מהופעתו החיצונית. הוא נאה מאוד יפה תואר וגוף יפה ויחד עם זאת קניתי לו בגדים אופנתיים אך הוא מעדיף נניח ללכת לבית הספר עם מכנס טרנינג ולא עם גינס כמו בני כיתתו שנראה שחלק רב מהם מקפידים על הופעתם. טוען שלא נוח ללכת ימים ארוכים עם גינס (נוהג גם לשחק כדורסל) ובצדק לדעתי אך הייתי רוצה שיותר יקפיד מה את מייעצת לעשות ? תודה רבה

הי חני, כיף לשמוע שיש לך ילד כזה מוצלח ואני מציעה שתמשיכי להנות ממנו, ללא קשר לאיך שמתלבש..את יודעת בחיים תמיד יש עיקר ותפל וככלל, על התפל כדאי לוותר... אני אישית מציעה לך להניח לו ולהעדפותיו ופשוט להתאפק - ממש כך. את יכולה להתייחס לרצונות שלך עצמך כלגיטימיים - מותר לך לרצות הכל, אבל לא בהכרח יש להם מקום מולו. בנוסף נסי לחשוב מדוע בעצם זה כ"כ חשוב לך, אולי זה יעזור לך להניח לעניין אל מולו ולהבין משהו על עצמך. את מוזמנת לחזור ולשתף, בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044