פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

היי...אני מחנכת של תלמידה מכיתה ה, מכירה אותה השנה. בשיעורים התלמידה לא מפסיקה להשמיע דעתה, בכל רגע גם כשלא ניתנת לה רשות לדבר. הדבר מתרחש גם בשיעורים אחרים. היא פשוט מצביעה ותוך כדי הצבעה גם מדברת. הצבתי גבול בכיתה על הרשות לדבר אך היא מתקשה לקבל זאת. בנוסף, היא עוצרת אותי בהפסקות ומבקשת לדבר איתי ולספר את כל חוויותיה. כך קורה עם מורות מקצועיות אשר מותשות מהמקום השואב הזה. היכ קוטעת מורות בזמן שהן בשיחה, ומתפרצת לדיבריהן. יש קושי משמעותי בויסות. במפגש כיתתי שהיה היא התחיחה לספר ש"ברח" לה, אך אני עצרתי את זה מייד. היא משפריצה מידע עלינ לכל כיוון ללא שליטה רק כדי לקבל תשומת לב, אך זה לא מותאם, ויש לי גם 35 ילדים נוספים. היא מקבלת תרפיה באומנות, שעה בשבוע, אך לא מספיק.שוחחתי עם המטפלת שדיווחה שגם אצלה זה קורה, מקום בולעני , ובמסגרת טיפול עובדת על זה. קשה לה לראות את האחר, ורוצה שיראו רק אותה.נראה שהיא זקוקה המון לאוזן קשבת שלא ניתנת לה בבית והיא אף מדברת על כך. בפועל הוריה גרושים, אמא של מתגוררת עם בת זוג (יצאה מארון) ויש לה קשר עמה במהלך השבוע. היא מתגוררת לסרוגין אצל האב והאם. בפועל האב מגדל אותה.התלמידים מפתחים אליה אנטיגוניסם ואני מנסה לפתח בהם חמלה ואמפטיה לאחר. לא תמיד זה הולך. הם מאבדים סבלנות וגם אני. ממש קשה לי איתה. מה מציעה?

יש לי קרוב משפחה קטין שמתקשה להתמודד עם ההורים שלו כי הם אטומים ולא מקשיבים לו הם אוסרים עליו לצאת עם חברים לא סומכים עליו לצאת לפעלויות חברתיות והוא מתחיל להציג סממנים של דיכאון והוא רוצה עזרה אבל בגלל שהוא קטין זה ידווח וההורים שלו מאוד יכעסו. בעבר הוא פנה לעוס וההורים לא קיבלו את זה בטוב. מה עושים יש דרך לעקוף זאת? דרך לקבל עזרה מבלי שידווחו להורים?

ילד בן 3 יש לו עוד 2 אחיות בבית בת 5 וחצי ובת שנתיים הילד בגן ,חוגים גני שעשועים מתנהג יפה ממושפע וזורם בבית הוא פשוט ילד אחר מתנהג ממש לא יפה גם ביררנו עם הגננת ואמרה שהוא מדהים וגם שהוא הולך לחברים הביתה מתנהג יפה

צהריים טובים בתי בת 11 מקנאה קינאה עזה בילדה מהכיתה שזוכה להמון תשומת לב בשל היותה יפה מאד.. מופיעה בפרסומות וכו ויחד עם זאת מאד אהובה עלמהילדים בכיתה שנלחמים על תשומת ליבה. זה ממשיך בחוגים המשותפים שתמיד מתייחסים אליה בהערצה אפילו המורים. בתי חוזרת בוכה כל פעם כשמעדיפים את הילדה על פניה... הדבר נמשך כבר שנים. כיצד אוכל להרגיע את בתי? פייר מבינה את תיסכולה. אין לה מקום...כולם " עפים" על אותה בת... אשמח להמלצות מעשיות תודה!!

ילדתי בת 8, לומדת בכיתה ג מגלה לאחרונה התנהגויות של חוצפה וחוסר כבוד. היא מסוגלת לענות לי בחוצפה כשאני מעירה לה למשל, לשים את התיק שלה במקום, או כשהיא קמה בבוקר עצבנית והיא צורחת עליי. היא מתפרצת בזעם על בן זוגי שמתגורר איתנו, וגם על אחיה למחצה בן 11 . אספר כי אני גרושה מזה מספר שנים ולפני מספר חודשים נישאתי בשנית לגבר גרוש עם ילדים, אשר חיים לסרוגין אצלנו. בנישואין הראשונים סבלתי מאלימות מצד הגרוש שלי, והיו אפיזודות של אלימות לעיני ילדיי. גם אני בילדותי גדלתי בצל אלימות של אבי כלפי אמי, והיום אינני בקשר עם אבי כלל. לאורך חיי התנהלתי בהשרדות ועבדתי קשה לפרנסתי. מאז שנישאתי בשנית הורדתי מעו הילוך בפרנסה, אך עדיין אני עובדת רבות מהבית. אציין כי בתי עונה בחוצפה גם כלפי בן זוגי וכשאני מתערבת, היא כועסת עליי על כך. בבית הספר המחנכת לא מאמינה שהיא מתנהגת כך בבית, בבית הספר היא מדהימה וממושמעת. כששוחחתי על כך עם ביתי ממושכות היא אומרת שאיננה אוהבת שאני צועקת עליה. אני משתדלת לא לצעוק אך עדיין היא ממשיכה בחוצפה. מה מציעה לי?

שלום, בני הבכור בקרוב בן 12. לפני שנה יצאנו לרילוקיישן לארה״ב. הילד מתקשה להשתלט על השפה, וכעת לפני כחודשיים עלה לחטיבת הביניים, דבר שגרר עליה חדה בדרישות הלימודיות. הוא מקבל ציונים נמוכים במבחנים ולמרות שאנחנו מעודדים אותו שמדובר בתהליך ארוך ואין כרגע חשיבות לציונים אלא רק לכך שירגיש בנוח הוא מתקשה להתמודד עם תחושת הכישלון, ומדבר על תחושת תשישות וסבל בבית הספר בגלל העומס הנפשי. כיצד אנחנו יכולים לתמוך בו? אנחנו חוששים מאד שהוא יגיע למצב של קריסה.

שלום רב, בננו בן 9 הוא ילד מדליק, חכם, נבון,סקרן ומתנהג למופת.הוא לומד בבית ספר בכיתה ד'. הוא ילד מאוד מאוד רגיש שנוטה לבכות בקלות אם מעליבים אותו (בגיל קטן יותר היה בוכה מרעש ולא יכל לסבול מחיאות כפיים). אהוב על ידי תלמידי כיתתו ולא ידוע לנו על הצקה ספציפית כלפיו. הוא מדבר ומתכתב בווטסאפ עם חברים וחברות, יוצא אחת לשבוע לחוג ולא ניכרת מצוקה חברתית או חלילה התעמרות כלפיו מצד ילדי הכיתה כך לפחות לפי הנראה לעין. הוא בריא לפי בדיקות דם אבל "חלש" כלומר לא מסוגל לקפוץ לגובה או לבעוט בכדור לשער בחוזקה, הוא מעיד גם על עצמו שהוא חלש. קשה לו פיזית בהליכה ארוכה או בשיעורי ספורט/קרטה במסגרת בית הספר מהם היה מעדיף לדבריו להימנע. אין ספק שמדובר גם בפן ריגשי מעבר לחולשה הגופנית. נראה כי הוא לא נהנה ואף סובל בפעילות בשיעור ספורט (את אותה הפעילות מבצעות גם בנות כיתתו אשר "דקיקות" ממנו). אנחנו כהורים לא יודעים האם נכון פשוט לתת לו "לשחות במים" ולהסתדר עם מה שיש או למנוע ממנו סבל על ידי זה "שנחביא אותו מתחת לסינר שלנו" כלומר למנוע ממנו פעילות שבהם הוא מביע חוסר רצון להשתתף עקב קושי. הילד מסביר שהוא לא עושה את התרגילים בספורט כי "כמעט ונקרעו לו השרירים" כמובן הוא מתאר את המאמץ שלו בהגזמה. אנחנו מחזקים אותו כל הזמן על כך שהוא חזק במוח ושיש אנשים אשר חזקים יותר בתחומים שונים ומצד שני מתקשים לראות אותו סובל - הסבל הזה כמתואר, אינו "סבל מוצדק" כי עובדה היא שכול הבנים וכל הבנות בגילו בכיתתו כן מסוגלים ומסוגלות לבצע את הפעילות הגופנית הנדרשת. הוא עדין במבנה הנפשי והגופני שלו. מהי הגישה הנכונה לפעול עם הילד לפי מה שתיארתי? אשמח מאוד לעצתך המלומדת.

היי הכרתי מישהו מהבית ספר ,הוא כבר לא שם אבל הוא עדיין בקשר עם כמה משם.. ופעם אחת כתבתי יש לי "חזה קטן וישבן בסדר" (כי היה לי חוסר ביטחון מיזה) הוא כתב שזה בסדר שאני אשב עליו הידיים שלו יהיו למטה והוא אמר שאפשר להתאמן בקלות ,ואני אמרתי ובלי חזיה..הוא עשה לזה צילום מסך,ששאלתי למה הוא אמר שהוא רוצה ממני מזכרת כזאת ,אמרתי שזה מוזר ואני לא רוצה ,הוא הראה לי שיש לו רק צילום מסך אחד ומחקתי מהגלריה והוא אמר שזה ישאר אצלנו בצ'אט ... אחר כך הוא אמר שהוא מחק הכול ולא נשאר לו כלום ממני אנחנו כבר לא מדברים אבל ילד שמדבר איתו אמר לילד אחר שהוא חושב שיצאתי איתו שאלתי את הילד מאיפה אתה חושב ככה הוא אמר כי תמיד שהוא בא היינו ביחד,אני אמרתי שפשוט סתם דיברנו עם ילדה(באמת הייתה שם עוד מישהי )ובאותו זמן היה לי מעניין עכשיו כבר לא ואנחנו כבר לא מדברים ,שאלתי אם הוא עדיין מדבר איתו הוא אמר שכן אבל רק משהו ספציפי לא כמו פעם(חיים אישים וכו'..) ולא כדאי לי לצאת איתו בגלל שהוא נתקל לבנות... ובגלל זה אמרתי לחברה שלי שהוא הציע לי לצאת איתו ואמרתי לו ,והיא אמרה שהוא הציע גם לה ולעוד מישהי מלפני כמה שנים ...אמרתי לה שלא תגיד לאף אחד,עכשיו אם היא תספר למישהו? והוא לא מחק את הצילום מסך הוא יכול להפיץ את זה ,יש שם משהו נורא?? ואחרי מה שהוא אמר לי אני מרגישה טיפשה שבגלל דיברתי איתו ,אני מרגישה מטופשת מה לעשות?

היי בני בן השנתיים, נכנס למעון לפני שבועיים, ונהייתה לו התנהגות אלימה, ותוקפנית, מפחית באכילה, לא אוכל בגן טוב, את ארוחת הבוקר והצהריים, לדברי הסייעת אוכל פירורים, מכינה לו בקבוקי דייסה, בבוקר לפני הגן ולא רוצה לאכול, משאיר לי בקבוק שלם מלא, ויוצא לגן,וגם לא רוצה להיפרד ממני בבוקר ממש צורח, הוא היה איתי בבית שנתיים, ואין לי ספק שזהו שלב מעבר, איך את מייעצת לי, לגרות את הילד, לאכול, כי גדל ונמצא עד השעה ארבע במעון, וחייב לאכול, על מנת לתפקד. אמא מודאגת. התנהגות נוספת ששמתי לב, שלא רוצה ללכת בכלל לגן, ואומר לי לא רוצה בגן, יש לציין שהסייעות כן תומכות ומאפשרות לו נחיתה רכה, ומרימות אותו כל בוקר, כדי שייפרש ממני לשלום.

היי, בני בכיתה ח, לא מעוניין לצאת לטיול שנתי של יומיים. מסרב בכל תוקף להגיד למה, פשוט עונה "לא בא לי לא יוצא וזהו. שנה הבאה אני אצא." פניתי למורה והיא דיברה איתו והמליצה לא ללחוץ , אמרה שעלו לו דמעות והיא שחררה. יש לציין ששיש לו המון חברים, אין לו שום בעיה לישון אצל חבר למשל, אין לו בעיה עם התנסויות חדשות וכו'. אני יודעת אי אפשר להכריח אבל לא יכולה לדאוג האם עלול לפגוע בו חברתית? התבגרות, פיתוח עצמאות וכו? (בפעם אחת שכן ענה לי זרק לי משהו אולי יהיה לי חם מדי אולי קר מדי אני לא יאהב את האוכל ולא היה מוכן להמשיך את השיחה) תודה רבה סליחה על האורך

הבת שלי בת 11 כל הזמן נפגשת עם חברות הולכות לקניון, הולכות סתם למטה ואז קונות דברים היא לוקחת מהקופה שלה ומבקשת שאחזיר לה אחרי זה כמובן בצורה יפה בפעמים הראשונות הבאתי לה כסף אבל היא הולכת לקניון וקונה כל פעם סתם שטויות מצד אחד לא רוצה להגיד לה משהו כי היא מאוד חסרת בטחון וסוף סוף יש לה מצד שני כל הזמן זה עוד 50 שקל עוד 100 שקל וזה כבר כבד אודה לעזרה

היי יש לי 2 חברות ומוצא חן בעינין ,אותו בחור. הבחור הזה מהשכבה שלי והן 2 שכבות מתחתנו... הוא בן 15 אני 16(זה כול כך משנה? שנת לידה שלו 2007 שלי 2006 ,זה קריטי?) הוא תמיד קורא לי ברצ׳וק שואל מה עיניניים ... גם פעם אחת דיברנו שבהפסקה נילך לבחוץ ,והואמשכח ואז הוא ראה אותי ואמר למה לא הזכרת לי אל תהיי עצובה ,הופסקה הבאה הוא בא ושאל אם אני רוצה ללכת לבחוץ עדיין אמרתי שכן דיברנו ,הוא אמר שאני אספר לו הכול מהרגע שנולדתי ,הוא גם סיפר לי קצת על עצמו,וששאלתי אז אתה פשוט גר עם אמא ואבא ואח שלך ,והוא חזר אחריי ואמר פשוט כמוני וצחק, למה? גם פעם אחת מישהו שאל אותי אם אני שומרת שבת,בהתחלה לא עניתי ואז אמרתי נו כן ,והילד האחר אמר למה לא ענית ישר ,והוא אמר "כן עכשיו תתחיל לתחקר אותה ".... הוא גם נותן לי כיף תמיד,או נוגע בי בכתף ,גם פעם אחת ישבנו והוא חיבק אותי...(גם אנחנו משחקים פינג פונג ויש לו חבר והוא אמר לו היא משחקת טוב ,והחבר שלו ענה יותר טוב ממני ,ושהם משחקים החבר שלו אומר אני משחק כמו יעל תתסתכל ,הם צוחקים עליי?) עכשיו שמתי לב שהוא נותן כיפים גם לאחרים שואל אותם גם מה נשמע...וגם פעם אחת ישבנו ביחד והחברה שאוהבת אותו אמרה לחברה השניה שהיא מתלבשת יפה ,והוא אמר לי שאני פצצה ואז אמר לחברה השניה גם את ...ולחברה הראשונה (מתי ששיחקנו אמת /חובה והייתה שם שאלה מה הוא חושב עליה ,הוא אמר בן אדם הולם )והייתה שם עוד שאלה מוצאת חן /לאהוב מישהו ,הוא אמר "שזה שבן אדם מוצא חן בעיני זה לא אומר שאני אוהב אותו ,זה שני דברים שונים ואנשים לא מבינים את זה...ואז ששאלתי אותו אם היא מוצאת חן בעיניו,הוא אמר כן בסדר ,והיה קצת לחוץ להתחיל לגעת בידיים שלי וכמו חצי חיבוק ואז הוא חייך ונתן לי כיף ... איך לדעת אם אני מוצאת חן בעיניו? או שהוא סתם טיפוס כזה פתוח? ומה לעשות עם החברות שלי? אסור לעשות דבר כזה לא?

בני בן 34 הוא אבא לשתי בנות 2 ו-5 התחיל להתאפר ולמרוח לק ,הוא טוען שהוא לא הומוסקסואל ,אלא הוא אוהב "יופי" .אני סבתא דואגת שואלת כיצד הדבר יכול להשפיע על בנותיו עכשיו ולכשהתבגרו ?

שלום, לפני 3 חודשים ילדתי ילד שני, מאז הוחרפו התנהגויות של בתי בת ה5: בכי היסטרי כמעט מכל תרחיש של שריטה, נפילה של משחק, קר לה חם לה ועוד שלל תרחישים מינוריים -ממש התקפות היסטריות ולא ניתן להרגיע אותה...מגיע למצב שהיא צועקת ששונאת אותנו, לפעמים מנסה לתת מכה קטנה, משקרת המון ובאופן כללי המצב הופך להיות בלתי נסבל בבית. אנחנו מנסים לדאוג לזמן אחד על אחד איתה ,לשתף אותה בטיפול באח וכו' ואכן יש ימים שקטים ואז תמיד חוזרות התפרצויות הקיצוניות ואנחנו כב.בנוסף, חזרה להרטיב בלילה בתדירות גבוהה ( גם קודם היה בורח לה בתדירות נמוכה והגמילה שלה הייתה ממש ארוכה),

וואו תודה רבה לך על המענה המהיר ! האמת שלמזלה ולמזלי יש לה אבא מדהים...הוא איתה המון גם לפני הלידה ובפרט עכשיו,גם הבאנו בייביסיטר עוד לפני הלידה שנקשרה אליה ומשחקת איתה המון כמו "אחות גדולה" ,אמה מה הילדה מנתחת את הסיטואציה שקשה לנו לטפל ב2 עכשיו שאנחנו רוצים להיות לבד עם התינוק,כל אחד מאיתנו כל פעם בתורו שומע שאנחנו לא אוהבים אותה ...לא משנה כמה פעמים נאמר ונראה אחרת...חוששת שירד לה הביטחון .בקיצור מרגישה שאנחנו והיא צריכים הכוונה.

שלום. יש לי אחיינית מתוקה בת 2.5. היא עברה ממיטת תינוק למיטת ילדים לפני כמה ימים. ההסתגלות מאד קשה לה- היא קוראת להורים שלה בבכי, יוצאת מהמיטה ולא מוכנה ללכת לישון. בהתחלה היא נכנסת למיטה כשהיא צוחקת ורגועה אבל אח"כ בוכה הרבה. איך אפשר לעזור לה וליצור הסתגלות קלה יותר? חשוב לציין שיומיים אחרי שהיא ישנה במיטה החדשה היא קיבלה מכה במהלך השינה שזה כנראה הגביר עוד את החרדה שלה :(

יש לי ילדה בת שש ביום שישי לפני מסיבת יום הולדת שלה עם חברים התקלחתנו ביחד ללכת למסיבה , סיימנו להתקלח והביאתי לה מגבת ולי והתחלנו להתנגב , היא צחקה ואמרה אמא יש לך שערות בפושפוש , ואני אמרתי לה נכון גם לך יהיה שתהיה גדולה , ואז היא אמרה גם לבנים גדולים יש שערות . ואני שתקתי לרגע ולא הבנתי מאיפה זה נפל עליי , שאלתי אותה איך את יודעת ?, היא התביישה ולא רצתה לענות שאלתי שוב היא ענתה לא יודעת , ושנצה את המשפט שלה רק רצתי לשאול אם יש גם לבנים גדולים . אמרתי לה שאם יש משהו שהוא נראה לה לא במקום היא צריכה לספר לי ולא הסתיר סודות , יצאנו מהמקלחת , והמשכתי לשאול שוב היא שקע במחשבות וקראתי לה בשמה והיא חזרה לעצמה ושאלתי אותה על מה חשבת היא אמרה שהיא רק בוה בספה . אני אמא חד הורית שגרה עם הורים ויש גברים גדולים ואני כן מפחדת , הדברים האלה באים מאנשים הכי לא צפויים , ולצערי אני גם עברתי בגיל מאוד צעיר (4)אונס ואף אחד משפחתה לא יודע את חוץ ממני . ואני לא רוצה שגם הילדה שלי תעבור את זה . כמה ימים שאני לא אוכלת ולא שותה בגלל זה . אשמח תשובה טובה . 😭😭🙏🏽

יש לי בן בכור שחושב שהוא לא יפה ולא חתיך. ברור לי שהרבה אנשים וילדים לא מרוצים מהמראה שלהם אבל מדובר בילד יפה תואר, דגמן בעבר, ספורטאי חתיך, נראה מעולה שאחת לתקןפה אומר שהוא מכוער ולא יפה ושמנמן. מספיק שמישהו אומר לו מילה לא במקום והוא נכנס לסרט ( ילד קרא לו שמנמן ואז כמה ימים הוא חושב ככה). מה לעשות? זה ממש ממש מתסכל ומדכא. איך אני יכולה לעזור לו? תודה מראש

אמא לתינוק יונק בן 5 חודשים וילד בן 4, מעוניינת לטוס עם בעלי לחו״ל יחד עם התינוק אך חוששת מהתחושה שירגיש בן ה4 מבחינת אפליה ונטישה+ תחושה שלילית כלפי אחיו. לציין שנסענו בעבר ל5/4 ימים לאחר שהיה בן 3 בטרם נולד אליו הקטן והוא היה בסדר גמור עם סבא וסבתא. אשמח לדעת האם מוטב לקחת אותו גם או שזה בסדר להשאירו ולקחת את אחיו.

הי, בתי בת ה-8, ילדה רגישה וקצת חרדתית הלומדת בכיתה קטנה . הלכה איתי ועם בני הקטן היום לבריכה , וניגש אליהם ילד בערך בן 14 (כנראה על הספקטרום) לשחק עם הכדור . ראיתי שהם מסתדרים והתרחקתי מעט, ופתאום שחזרתי ראיתי שניגש אליה במים וניסה לחבק ולנשק אותה. צעקתי לעברו מתי שהיה ממש קרוב אליה והוא התרחק , אך הבת שלי נבהלה והחלה לבכות. דיברנו בבית על כך ועל עניין הגבולות , והסברתי שהוא ילד שמתקשה חברתית וניסה להתחבר באופן לא מותאם. ואימא של הילד אף ביקשה ממנו להתנצל. אני דואגת לבת שלי שלא תושפע מכך יש משהו שאני יכולה לעשות? בתודה מראש

שלום ירדן, מבקשת לברר את עמדך בנושא לגבי נער בן 18 שאינו אוהב להתקלח. הוא חלילה לא בדיכאון פעיל אוכל יוצא אבל תדירות המקלחות לדעתי לא גבוהה כמצופה. הכוונה מקלחת כל יום. לדעתי מתקלח אחת ל- 3 ימים וזה בעייתי בעיניי כמובן כי כאילו לא רענן וכו. כמובן שאיני יכולה להעיר בנושא כי פעם הערתי והוא כעס נורא. האם יש אנשים שלא מפריע להם לא להתקלח? אודה לתשובתך תודה.

שלום ביתי בת ה1.5 הייתה איתי בבית עד כה. הייתה לעיתים נדירות בסיטואציות עם הרבה אנשים. נשארת רק אצל סבתא לעיתים ל4-5 שעות בכיף גדול. נכנסה לגן לפני שבוע. אני עושה הכל ממה שקראתי שנדרש- חפץ מעבר, להסביר לפני, טקס פרידה קצר ואסרטיבי, לשדר ביטחון וכד') בכל אופן, השאלה היא אם בכל זאת יש בכי היסטרי שלא מפסיק לבכות 10 דקות ומעלה ואף אחד לא מצליח להרגיע אותה, תוך כמה זמן ממליצה לקחת את הילדה כדי לא לעשות לה נזק? והאם יכול להיגרם נזק של חוסר בטחון בהורה או סטרס?

תודה רבה על הכנות. אני לגמרי מסכימה עם כל מה שכתבת. גם בעד להישאר איתה עוד בבית כמה שצריך,אך בעלי חולק עליי. וגם עברתי כבר מספר גנים שלא תאמו את הגישה החינוכית שלי, שראו בילדים "ילדים בוכים ומפונקים".. או כך הרגשתי לפחות. בכי הוא טבעי לגמרי, ועוד בעת פרידה בייחוד שהקשרות בין האם לילדה היא הקשרות טובה. ואני מנסה להסביר לגנים שאני מעוניינת להישאר עד שתהיה היקשרות לפחות מנימלית, בין המטפלת בגן לבין הילדה, אך לא מצאתי גן שמאפשר הסתגלות כזאת. מקסימום נותנים 1-3 ימים בודדים לצערי כל יום 1-1.5 שעות מקסימום :( ובזמן הזה לא ניתן לייצר היקשרות לדעתי.

בתקופה האחרונה בני בן ה- 12 מוטרד מאוד מבעיות ניקיון. הוא מוצא באוכל ( כל אוכל ) נקודות שחורות או לבנות וחושש לאכול אותו ., שוטף כפית ומזלג מספר פעמים ועדיין חושש שהם מלוכלכים, שוטף ידיים פעמים רבות ומוטרד עד דמעות מכתמים או פצעונים לכאורה בגופו. התופעה חדשה. מספר חודשים. הילד עלה לכיתה ז. החליף בית ספר לגדול בהרבה וכך גם כיתה. לא יודעת אם יש קשר, אך זו בערך התקופה בה החלו התופעות. אשמח להתייחסות . תודה מראש

היי !אז ככההכרתי בחור מהבית ספר(הוא כבר לא לומד פה) הוא כתב לי כול יום מה שלומי וכו'.. נהפכנו ממש לא יודעת איך להסביר את זה קרובים, אני יודעת עליו הרבה והוא עליי.. וזו פעם ראשונה שדיברתי עם מישהו על ס*ס הוא פעם ראשונה שאל באיזו גיל אני חושבת שאפשר להתחיל וכו'... מה שמפריע לי זה ,שהוא לא תמיד אבל לפעמים היה שואל שאלות כמו מה ,עד כמה אני וולגרית וכו'..הוא אמר שהוא ממש וולגרי זה האופי שלו,אם ראיתי פור** וכו' ,בחיים לא ראיתי הוא אמר שראה ורוצה להפסיק... ומיד שני הוא אמר שאני ממש מיוחדת,שואל כמה ילדים אני רוצה,מה אני מחפשת בגבר ,אם אני רואה איתו עתיד..וכו' גם שאמרתי שאם נהיה ביחד אז עד שלא יהיה לי 18 לא נשכב,הוא אמר שמין זה לא הכול ובסדר למרות שזה הרבה.. ואמר שהוא רוצה שנבנה ביחד את העתיד שלנו וכו'.. ואני מרגישה עכשיו רע,למה? אמרתי שאני לא רוצה יותר לדבר איתו,הוא אמר שהוא לא רוצה שנפסיק ואני באמת חשובה לו ,אבל שעל הנושא של מין אני סתם עושה דרמה שהוא לא ממש זוכר שדיברנו על זה ובקושי דיברנו על זה,ושהוא מבטיח שהכול בינינו ,ושהרבה בנים מדברים על זה עם בנות,וגם האקסית שלו הייתה ממש וולגרית ואפילו שלחה לו תמונה של הגוף והכל בסדר... לפני שאמרתי לו שזהו,שאלתי אם הוא דיבר איתי רק בשביל דבר אחד ,הוא אמר שיכול להיות שאני לא אבין אותו כי יש לי רקע חרדי,אבל זה גיל כזה ולדבר על זה זה בסדר והרבה מדברים על זה ,ואני סתם דואגת ,הוא גם לא ממש זוכר שדיברנו על זה,ואני זוכרת וזה בגלל שאני לא רגילה והוא רגיל וזה לא משנה לו.וזה הרומונים וגיל כזה,הוא צודק? אני מרגישה שירדתי ברמה שלי,ומרגישה רע,אולי זה בגלל שאנחנו לא נתראה יותר ולא נדבר יותר?איך לשכוח ולהתקדם הלאה? האם בני נוער אחרים באמת מדברים על זה גם?הוא רצה אותי רק בשביל דבר אחד ? גם סיפרתי לו שאני החלפתי שם משפחה ,ושאלתי מה שלו ואמרתי בצחוק אני לא אקח אותו,והוא אמר אני לא יודע מה יהיה אולי תיקחי אותו,יכול להיות בגלל שהוא כמו הבטיח עתיד אני האמנתי פתחתי את הלב ועל זה לפח כואב לי? אנחנו גרים ממש רחוק,והוא נסע עד אלי טיילנו בפארק,הוא גם קמה לי גלידה(התעקשתי להחזיר את הכסף ושאני אשלם על עצמי אבל הוא אמר שהוא רוצה להיות ג'נטלמן,ושהוא לא אוהב שהבנות ישלמו עליו) יש פה משהו חריג?הוא אמר שרגיל לפרידות למרות שהוא יודע שלא ימצא עוד אחת כמוני והוא לא רוצה להפסיק לדבר...אז למה כואב לי? אם הוא יספר משהו למישהו? יכול להיות בגלל שזה פעם ראשונה שככה פתחתי את הלב וזה נגמר? יש פה משהו חריג שהוא שאל הרבה על ס*ס? גם אם הוא יספר משהו למישהו יש פה משהו חריג? אני סתם עושה דרמה? זה כתם לכול החיים?זה שברון לב? זה חלק מההתבגרות?

גם הבנתי שאין צורך לעשות דברים כאלו יותר.. אבל מה שמפריע לי אם הוא דיבר איתי בשביל דבר אחד או לא.. ואם יש שם משהו חריג יש לי חברה ואמא שלה ממש פתוחה

בתי בת 7 עברה לפני כשנתיים בדיקה אצל אנדוקרדיולוגית בשל חשש להתפתחות מוקדמת. הבדיקה הייתה תקינה אבל השאירה לה זכרון לא נעים בשל בדיקה אינטימית שלא הייתה מוכנה אליה (גם אני לא הייתי מודעת ולכן לא הכנתי אותה). היא מזכירה את הבדיקה פעמים רבות ואף סיפרה עליה לחברותיה. הערב לפני שנרדמה סיפרה לי שכדי להירגע לפני השינה ולא לחשוב מחשבות רעות היא חושבת שאחות בית הספר מבצעת את הבדיקה בה ובחבריה לכיתה. כמובן שמיד שאלתי אם זה קרה או רק במחשבות ואמרה שזה רק מחשבה שנעים לה לחשוב והיא מרגיעה אותה. אשמח לעזרה והנחיה כיצד להגיב ומה לומר לה בנושא. תודה.

הבת שלי בת 14 שמתי לב שמילדות ישנה עם לשון בחוץ העם זאת בעיה? העם זאץ בעיה שמצריכה טיפול? .על מה זה מעיד ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,........... ..... ......... תת. ...................... תת. @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@×@@@@@

שלום, יש לי ילד בן 4 שלאחרונה התחילו להגעיל אותו דברים רק במהלך האוכל, וזה מגיע למצב שהוא לא רוצה לאכול או מנסה לאכול ומוציא החוצה נגעל. למשל לאחותו יש נקודת חן שרק בזמן אוכל הוא לא יכול לשבת לידה בגלל זה כי הוא לא מצליח לאכול ולבלוע. מה ניתן לעשות בנידון?

שלום לכולם! אז ככה היה בחור שאני מצאתי חן בעיניו,ובמשך חודש-חודשיים הייתי כמו בהרגשה מוזרה הוא אמר שאני ממש מיוחדת וזו פעם ראשונה שדיברתי עם בן על מין הוא פעם ראשונה שאל באיזה גיל את חושבת שמותר להתחיל להתעסק עם זה-עניתי מתי שמרגישים מוכנים 17-18 אפילו מאוחר יותר זה אינדיבידואלי... הוא כול יום שאל מה שלומי,בוקר טוב וכו.. ואז הוא אמר שהוא רוצה אותי בעתיד שלו,והוא אף פעם לא אמר את זה לאף אחת ... ואז אחר כך אמרתי אם נהיה זוג אז עד 18 אין ס*ס הוא אמר טוב ואז אמר עד 17,5 לא לך לא לי...וצחק אבל הוא כמעט תמיד שאל אותי ,מה הפנטזיה שלי? אם נגעתי בעצמי אמרתי שלפעמים אני רוצה את זה ושנגעתי (זה מביך להגיד דבר כזה? אני מרגישה מטופשת) והוא אמר שמהאקסית שלו נשאר לו הצ'אט איתה ותמונות של הגוף שלה והוא לא עשה עם זה כלום ,והיא עדיין עוקבת אחריו. ואז התחלתי לחשוב ,זה לא מוזר מה שהוא שאל אותי? ומחקתי את הצאט הוא אמר למה? שהוא אוהב לקרוא ולחייך ממה שכתבתי (יש לו צילום מסך אחד ,שכתבתי שאני לא שלמה מהגוף שלי,למה?) הוא אמר לזיכרון אבל הוא מחק ואין לו שום זכר.... עכשיו אנחנו לא מדברים,והבנתי שעשיתי טעות ואני מטומטמת,ואני מרגישה לא טוב עם עצמי אם הוא יספר את זה? או אם הוא עדיין יושב ונזכר במה שאמרתי ,זה עבר שימחוק ויעבור הלאה ... ואני מרגישה לא טוב שמישהו יודע עליי יותר מידי.. וגם זה שדיברנו על מין זה מוקדם, לא? מה לעשות?אני רוצה לשכוח את זה..הוא אמר שהכול בינינו ואין פה שום דבר רע,אבל אני מרגישה גמורה ומפחדת.... הוא רצה לדבר איתי רק בשביל סקס? אני לא יודעת למה עניתי ככה אבל אם יש לו מיזה צילום מסך? שאלתי הוא אמר שהוא לא עשה ,למה? ואני סתם עושה דרמה ,אם הוא משקר?? ואם מישהו ידע מיזה? אנחנו גרים רחוק ויש להן רק חבר אחד שמכיר אותי אותו ,עד כמה זה מביך? הוא בן 18 אני בת 16 ,זה היה בכלל בסדר?

היי אני בת 16-17 עוד מעט הכרתי בחור התכתבנו במשך חודש כמעט כול יום... הוא אמר שאני בחורה מיוחדת ,והוא דיבר עם הרבה אבל אחת כמוני לא ראה,שהוא רואה איתי עתיד שהוא יקנה בית ,מכונית ואני אהיה אשתו ,אמרתי שזה מוזר לדבר ככה על בן אדם שאתה מכיר רק חודש(אז הוא מיניפולטיבי?) ויצא שפתחתי את הלב מהר... והיה לו צילום מסך הוא כתב בנים לא אוהבים קרשים,אני אמרתי יש לי "חזה קטן והישבן בסדר" והוא ענה שתושבי עלי הידיים שלי יהיו מאחור,ושיהיה לך קל בספורט וכו..ואני מרגישה מטופשת אני ממש מתביישת בזה... גם הוא שאל אותי על מין (אתם חושבים שזה בסדר לדבר על זה בגיל כזה?) כי עניתי תשובות בשביל לרצות אותו ואני מצטערת על זה אמרתי שלפעמים אני רוצה ,ושנגעתי בעצמי(אני יודעת שאסור לדבר על זה ולהגיד את זה ,אבל אני מטומטמת ועשיתי את זה...) עכשיו אמרתי לו שיממחק את הצילום מסך הוא אמר שהוא מחק ולא נשאר לו כלום... ושאלתי אם הוא עשה צילום מסך מתי שדיברנו על זה הוא אמר שלא ,והיה לו רק אחד והוא מחק (כמעט כול יום שאלתי אותו ,הוא לא תמיד רצה לענות הוא אמר שנמאס לו מהנושא והצילום מסך רצה מזכרת ממני ולא התכוון להראות לאף אחד ושאין שם שום דבר רע ,ואז הוא אמר שפשוט לסיורים יש מחשבות אחרות וכו... הוא משקר לי?) הוא אמר שלא נשאר לו כלום,הוא משקר? ועכשיו אני מרגישה מטומטמת אני מבינה שזה עבר ואי אפשר לשנות ,אבל איך נפלתי על זה? אני מבינה שאחרי חודש אולי אני אשכח את זה ,אבל עכשיו יש לי כמו התקפי חרדה וקשה לי לנשום ,ואני מרגישה מטופשת וחושבת שעשיתי משהו לא בסדר,ואני לא יכולה להסתכל לאח שלי בעיניים בגלל זה... יש לכם טיפים מה לעשות? מה אתם חושבים על הנושא? עד כמה חמור? הוא יכול לעשות עם זה משהו? אנחנו גרים רחוק לא באותו בית ספר ויש רק 2 אנשים ששנינו מכירים אבל הוא לא ממש מדבר איתם רק מתאמן או משהו כזה... והוא אמר שהוא מבטיח שהכול בינינו ,ושהיה לו מלא מקרים כאלו ורק אני עשיתי מזה כזו דרמה. אני מטומטמת? אם מישהו ישמע על זה? וגם אם לא בעזרת ה' שאף אחד לא ידע מיזה אני עדיין מרגישה טיפשה... סיפרתי לאמא שלי רק חלק קטן שהוא שאל על ס*ס אמא אמרה שלפעמים עדיף לשאול ישר מאשר מאחורי הגב ,ושעל הגוף שלי לא צריך לדבר ושאני התקדם הלאה ואקח את זה השיעור,אבל קשה לי להתקדם הלאה.... אשמח לעצה) אני לא מבינה למה לא מעלים את זהאז בגלל זה אני שואלת התגובות אני רוצה למות,אני מגזימה? למה אני כזאת טיפשה?

תודה על התשובה! אבל את יכולה לתת לי גם עוד עצות? מה את חושבת על הסיטואציה?

אבל הוא בן 17

שיתפתי גם את החברות,אחת אמרה שלהםסיק לדבר איתו(ממש עשיתי את זה) השניה אמרה שזה בסדר קורה... גם סיפרתי לדודה שלי, לפסיכולוגית פשוט לי זה פעם ראשונה ,היא אמרה שבאמת יש אנשים שבגיל ההתבגרות מעניין אותם את זה ומוכנים לדון בזה,אבל אם לי זה לא מתאים אני צריכה לדעת לשים גבולות ולעבוד על הערכה עצמית. ושבסיטואציה הזו אין שום דבר רע . אם הוא היה בן 20-19 אז כן תלונה במשטרה,כי זה לא חוקי

בני בן שנה ושבע כרונו מתוקן שנה+5 מחקה את הכלבה של הגננת מתערב לא ללכת שיודע והתחילנ לנסות לאכול נעלים וגרבין ואני בפאניקה מגיב לשמו מבין הוראות

בתי בת 13.5 הובחנה עם לקות למידה. מתנהגת מוזר בסביבת אנשים. שואלת שאלות לא ענייניות . לא משירה מבט כשפונים אליה בשאלה, העיניים נוטות הצידה ולא ממוקדות במי שפונה בשאלה . בבית מתנהגת רגיל, מאוד עניינית וחדה. חייבת לציין שנראת טוב מאוד,מקפידה על קוד לבוש עכשוי ואופנתי . בכיתה ז שנה שעברה ,הייתה ללא חברות וחברים בכלל. השנה יש לה 2 חברות שהיא מאוד חוששת שגם יעזבו אותה. כל פעם שאני נפגשת עם אנשים,חברים משפחה בנוכחותה אני נבוכה מהשאלות ומההתנהגות שלה (יוצא לי בלי שליטה לתקן אותה הרבה) מה עלי לעשות? האם תקין שילדה בת 13.5 עם הבחנת לקות לא משירה מבט לאנשים ומתנהגת ליד אנשים אחרת ובבית אחרת?

בני המתוק בן ה11 התלונן בפני שכשהוא לבד יש לו מן תחושה שמישהו צופה בו אז הוא כל הזמן מסתכל לצדדים וזה מפריע לו להתרכז במה שהוא עושה ושהוא לא רוצה להיות לבד בגלל זה. אמר שזה הלך והתפתח אבל מורגש אצלו באופן בולט יותר מזה כחצי שנה. האם זה בתחום הנורמה או שיש ממה לדאוג?

יש לי ילד בן כמעט שנתיים הוא מתחיל לדבר ומבין הכל. לאחרונה מרביץ המון. הוא רק רואה את ילד בגילו ומיד הוא דוחף אותו וממשיך הלאה. הוא מפיל ילדים בגינה וגם אותי הוא צובט או מכה בלחיים בחזקה. כשאני כאילו בוכה הוא מיד מנשק את המכה ומסמן נו נו לאיזה אדם מדומיין באויר (גם ילדים הוא מאד אוהב וזה נראה כמו משחק) כשמענישים אותו הוא ממש מסכן ולא מבין מה רוצים ממנו.

הבנתי שצריך להבין את המניע לזה שהוא מרביץ. הבעיה שאין מניע! הוא פשוט אוהב להרביץ.

שלום רב וחג שמח בני עלה לכיתה א'. בכור מבין 2 בנים. בחודש האחרון גיליתי מספר פעמים שהוא גנב/לקח בלי רשות חפצים מאחרים. למשל, לקח צעצוע לא שלו מחברה, והחביא את זה בתוך הכיס. כאשר שאלתי מה זה, ומאיפה זה, אמר שמישהו שם לו את זה בכיס. באירוע אחר, אמר שחבר "הסכים לו" לקחת את זה. באירוע נוסף לקח כסף שמצא באוטו של אבא שלו ואמר שאחיו הקטן הביא לו את זה. אני קצת חוששת ממש להתעמת איתו ולומר לו שהוא משקר ושאינני מאמינה לו, כי אני חושבת שהוא מאוד ייפגע שממני, ומצד שני אינני רוצה לתת יד לדבר או חס וחלילה שימשיך לגנוב. לא מדובר בילד עם חסך חומרי ואני מקווה שגם לא רגשי (?). הוא מאוד מאוד מקנא באחיו הצעיר ובכלל בילדים שיש להם משהו שאין לו, או שטובים יותר ממנו במשהו. אשמח לשמוע כיצד כדאי לנהוג. תודה רבה.

כיצד להגיב לילד בן שלוש שמבקש מסבתא לא להגיד לאמא?

אני סבתא לילד בן 16 שכל יום לובש את אותם בגדים לבית הספר, לבגדים יש ריח חריף של זיעה, לילד יש בגדים חדשים אך משום מה הוא ממשיך ללבוש את אותו הדבר יום אחרי יום. משפחתו המורחבת מעירה לו, אך כיוון שלא רואים אותו בבוקר אי אפשר להכריח אותו להחליף בגדים בבוקר. מה הסיבה על ההתעקשות?

שלום, ביתי בת ה 16 נמצאה לא אחת חותכת ורידים וכמו כן מצאתי מחברת שלה עם המון משפטי ״שנאה עצמית״, יש לציין שהיתה בעבר בטיפול אצל פסיכולוגית שטענה שאין סכנה ממשית, איך להתייחס? מה לעשות?

שלום רב. הבן שלי בן 11 ,תמיד היה תלמיד טוב ולא היו בעיות משמעותיות איתו. לפני כשנתיים התחבר לילד בכתה ואני משערת שבעקבות כך התדרדר בלימודים והחל לדבר לא יפה בבית. מאז כבר שנתיים שהוא סובל מהתקפי זעם כמעט על בסיס יומיומי וזה תמיד על אותם נושאים: אומרים לו לעשות מטלה שלא בא לו אוסרים עליו משהו לא מצליח במשהו אומרים לו לא ההתקף מתבטא בכך שהוא צורח, זורק ומעיף דברים בבית, בועט בדברים מקלל ואחרי כמה דק' נרגע. אח''כ הוא מבקש סליחה וטוען שלא שלט על העצבים שלו. מה הטיפול הכדאי במצב כזה אני כבר מיואשת. רוצה לציין שאחיו הגדול אובחן לפני כשבוע על הספקטרום בתפקוד גבוה ( אצלו הבעייה חברתית ולימודית) ומאז שהיה קטן היו לו בעיות .

שלום בת שנה, עד לפני שבועיים היתה עושה איך נובח כלב, איך שואג אריה. עכשיו לא עונה כששואלים אותה. היא לא קוראת "אבא" בכלל (לפני חודשים כן קראה). אבל כן קוראת אמא. מתי צריך לבדוק את הנושא ולראות שאין איזשהיא רגרסיה אמיתית? יכול להיות שסביב הסתגלות בגן הם מפסיקיים לעשות דברים מסויימים? או שאם היא עכשיו מנסה ללכת היא מתרכזת רק בזה? תודה מראש

בני בן 6 מגיל שנתיים כשהיה במעון היה מרדים עצמו ע"י נענוע חזק של הראש והשמעת קול מונוטוני. התייעצתי עם הרופא משפחה והוא אמר לא להתייחס. אך כעט הוא כבר בן 6 ולדעתי זה מחמיר הוא פועל כך כשמשעמם לו ןכשהוא רוצה להרגע וללא קשר לשינה גם בגן בגינה ולעיתים תוך כדי הליכה. מהצד זה נראה נורא ואני מקבלת הערות מהסביבה. ניסיתי להסביר לו שיעשה את זה רק בלילה כשהוא רוצה לישון וזה לא עוזר האם המקרה הזה תקין ואיך גומלים אותו?

שלום רב אני נשואה ואמא ל 3 ילדים בגילאי, 4, 6.5 ו 12. יש לי בת גדולה, בן קטן והבת האמצעית שלי מהממת ונפלאה אבל משהו לא יושב לי טוב איתה. מרגישה שהיא לא רגועה, עקשנית ומתוחכמת. נתחיל בזה שאחת לתקופה יש לה כל מיני טיקים. התחיל בכיחכוכים בגרון, שיעולים יבשים, משיכת כתפיים, הזזת הראש, מיצמוצים וכו'. אני מתעלמת וזה אכן עובר לתקופות... ולעיתים חוזר ועובר שוב. עד לפני כשנה וחצי היא הייתה בת סטנדרטית שאוהבת שמלות וריקוד... בשנה האחרונה התחברה לבנים, התחילה לשחק כדורגל, רוצה ללבוש רק מכנס (אנחנו מסורתיים והם לומדים בדתי והבנות לובשות חצאית) אפילו ביקשה להסתפר... מידי פעם לוקחת כיפה וציצית של אחיה ושמה ומידי פעם אומרת שהיא רוצה להיות בן. אני מנסה להבין ממנה את הצורך והיא אומרת שפשוט בא לה. לא ממש יודעת להסביר. אני לא נלחמת בה מידי ואף רשמתי אותה לחוג כדורגל וג'ודו. חוששת שאם אתנגד מידי היא תעשה "דווקא" ותרצה אפילו יותר... היא ילדה מקסימה ויפהפייה ומאוד חזקה חברתית. מאוד ורבלית אבל פחות יש לה תחת לשבת ללמוד. אני לא רואה סיבה לבילבול הזה, היא ילדה מאושרת, אנחנו משפחה שמחה ומאושרת שמעצימה נשיות, נותנים לילדנו המון, חוגים, חברים, חופשות... קונים להם בגבול הטעם הטוב. הכל לכאורה בסדר איתה ולא ברור לי מדוע היא לא רגועה. מה כדאי לי לעשות? מה נכון לעשות?

איפה את מקבלת?

שלום ירדן, הבן שלי בן ה3 כבר תקופה של מספר חודשים בוכה צורח ולא נרגע במשך דקות רבות. לדוגמא: שמנו סנדלים על פניו סגרנו טוב כמו שאנחנו יודעים לסגור אבל הוא זה לא מסתדר לו צועק וצורח זה לא טוב (כל סנדל יש לו 3) עכשיו זה טוב זה כולה לסגור סקוץ - יש לו גם אח בן 4 שיש לו את אותו הסנדל והכל בסדר.. דוגמא נוספת לובשים מכנסיים הוא רוצה להרים אותם עד "הגרון" וכשזה לא ניתן צורח.. מרגיש כאילו יש לו סעיף של מכנסיים סעיף של נעליים וכו'. מרגיש כאילו משהו מציק לו מבפנים אבל לנו לא ברור מה.. קשה אפילו להסביר כי אנחנו בעצמנו לא מבינים מה הבעיה.. האם כי יש לו הפרעה מסויימת? איך אפשר לדעת ממה זה נובע.. ואיך אנחנו כהורים צריכים להתמודד עם זה? אודה לעזרה. תודה רבה.

בס"ד שלום שמתי לב שברגע שמשפחה המורחבת שלי מדברת על חרדות ודיכאון אז אולי זה מוריד לי את החרדות והדיכאון לכמה זמן ואם הם מדברים על זה שאולי לי יש אז זה ליותר זמן בהמון המשפחה המצומצמת יודעת אז אני יכול לרמוז למשפחה המורחבת על החרדות והדיכאון שיש לי כדי שזה יעזור לי כמו שרשמתי? תודה רבה

שלום, הילדה שלי בת 6 בדיוק עלתה לכיתה א. משנה שעברה התחילו לה בעיות רגשיות. היא ילדה ראשונה, מאוד חכמה, השיגה אבני דרך מגיל מאוד צעיר ממש פנמונלית. משנה שעברה התחילה עם תחרותיות בלתי נתפסת, אני לא ראשונה, אותי לא בחרו ראשונה במשחק, לא רצו לשחק לפי מה שאני קובעת אז שיחקתי לבד. היא לא מתפשרת. היא הייתה בטיפול רגשי אצל יועצת הגנים כל השנה ועבדה איתה על הפסדים וניצחונות ולא השתפר לדעתי. כיום בכיתה א היא אומרת ״לא הגעתי ראשונה לבית הספר יש ילדים שכבר משחקים בחצר״, ביום הראשון בכתה ממש כי לא צורפה לקבוצה הורודה, הייתה מאוד מתוסכלת כי הילדים האחרים בחרו לפניה פתקיות והתקדמו בזמן שבכתה ״הם לא מחכים לי״. אחרי זה חזרה לעצמה. אשמח לטיפים איך ניתן לעזור לה. ניסינו הכל, זמן איכות עם ההורים, אחריות, משחקים איתנו ההורים, הפסדים וניצחונות . גם כשיושבים ללמד אותה היא אומרת שהגענו לדברים שהיא לא יודעת וקמה, עושה רושם שקשה לה שמלמדים משהו שהיא לא יודעת. מה שכן מסבירים היא מאוד חכמה וזוכרת.

אשמח למענה

יש לי שלושה ילדים, הבת האמצעית )כיתה ה( החלה להרטיב בבית הספר )לאחר שהייתה הפסקה של שלושה חודשים. יש מורכבות משפחתית גדולה: התגרשתי לפני כשנתיים וכעת אני מתגוררת עם בת זוג. הגירושין היו קשים בעיקר לאור העובדה שיצאתי מהארון. ילדיי רואים את אביהם והם בקשר עמו אך מערכת היחסים שלי איתו בעייתית. יש מריבות רבות אך בשורה התחתונה מוצאים את המקום להסתדר לטובת הילדים. לביתי יש גם קשיים לימודיים, חברתיים, סוג של חרם סמוי, אין לה קשרים חברתיים משמעותיים, והיא מקבלת טיפול רגשי באמנות בבית הספר. יש לי המון תלונותעל בית הספר עוד מהתקופה שהבן הבכור שלי למד שם. הצוות החינוכי לא עושה מספיק לסייע לביתי ואני נלחמת כמו לביאה. השננ כאמור ביתי בכיתה ה, ואני מאוד חוששת למצבה החברתי/רגשי בעקבות בריחת שתן בבית הספר. בבית זה כמעט לא קורה. מה ממליצה לי לעשות בעניין? נשללו מניעים פיזיולוגיים.

שלום וברכה, בני מאובחן asd לומד בכיתה רגילה ביסודי. במסגרת מענים רגשיים הציעה היועצת של בית הספר על טיפול בזוג עם תלמיד מאובחו asd שלומד בכיתה רגילה מקבילה. מה דעתך? האם יהיה נכון יותר טיפול של בני עם תלמיד מחינוך רגיל? מה היתרונות/ חסרונות לפה ולשם?

הנער מתבייש לא יוזם ...רוצה לצאת אוהב חברה . לאחרונה החברים פתחו קבוצת וואטסאפ נפרדת מה ניתן לעשות

הנכדה בת ה13 נסגרת בחדר מרביצה עד כדי כאב וסימנים כאשר אני שואל מה הסיבה היא אומרת שהיא לא מאריכה את עצמה שמבחינה חברתית לא טוב לה והיא לא יודעת למה היא עושה את זה אין לה שליטה על זה היא הולכת לשיחות אצל פסיכולוגית אבל המכות שמשאירים לה סימנים כחולים וצלקות לא עוזר מה עליי לעשות שאלתי אותה למה היא עושה את זה אולי היא עברה משהו ולמה היא מזעיקה לגוף שלה והיא אומרת שהיא לא יודעת

שלום רב מתוסכלת בכלל התנהגותו של הבו . הוא חייל ספורטאי מצטיין וחוזר כל יום הביתה כדי להתאמן . הוא מאוד רזה ואוכל מעט מאוד . בגרך כלל אינני מעירה אהל היום חרגתי ממנהגי ואמרתי לו כי לא מתאים לאכול בשעל ליחה מאוחרת אלא כדאי לאכול ארוחת ערב בשעה שמונה תשע הוא התפרץ התחיל לצעוק ולהשתולל . מה זה צריך להיות אסור להעיר ? טוען שאני צועקת עליו כבר שעה שאנחנו משוחחים . הוא לא אוהב שמעירים לו ואני משתדלת לא להעיר כמו לדוגמא הוא כינו אוהב לשים בושם ואין מה לעשות .נא עזרתך

נכדתי בת 14.5 התדמית של עצמה ירודה לגמרי. שאלה אותי למה היא חיה. בטחון עצמי בתחתית. דואגת לה מאוד ולא יודעת כיצד להתנהל איתה. היא לא מוכנה ללכת לפסיכולוכית

ילדה בת 4, עד גיל שנתיים הייתה ילדה מקסימה וקשובה, לא הייתי מרגישה אותה, חברותית שאוהבת חברה ברמת קיצונית, מבקשת חברים כל הזמן, מהקורונה נהיה שינוי קיצוני בהתנהגות שלה מאז הבידודים זה השפיע עליה מאוד כי אני מאוד שמרתי, לא נפגשנו עם אנשים והיינו הרבה בבית, וזה מאוד השפיע עליה ברמה שלא היתה ישנה בכלל (לא בוקר, לא צהריים ולא בלילה) במשך חודש חודשיים ומאז יכול להיות שזה עם גיל שנתיים הנורא, נהייתה ילדה מאוד עקשנית, היא לא יודעת לקבל לא וכל דבר זה בכי וצרחות, בגיל 3 היא עברה גן ואחרי כמה חודשים שם התחיל בבוקר אי רצון ללכת לגן, דיברתי עם הצוות שם והיה קצת שיפור אבל זה חזר שוב, אני בעיקר מרגישה שמהקורונה נהיה שינוי רציני ואני לא מצליחה לנהל את זה, לא משנה מה אני עושה, מתעלמת ואז מסבירה, מסבירה באותו רגע, מבינה אותה, מכילה אותה, אומרת לה אם היא תתנהג ככה וככה אני לא יתן לה לראות טלויזיה (כמדובר בטלויזיה) יש חוקים נורא ברורים בבית, אני בוחרת את הלא שלי, רק בדברים שמאוד חשובים לי, אני עומדת על שלי ועל המילים שלי שאני לא נותנת משהו בגלל התנהגות לא טובה, כן משבחת שיש התנהגות טובה ומבהירה לה שאני רואה את זה ומסבירה לה את ההיתרונות בזה שלה ולנו עכשיו מאוד כיף ככה ומה היא מרוויחה ומה היא מפסידה אבל זה לא עוזר, ואני גם נסיתי לפעמים צעקות אמרתי אולי אם היא ירים את הקול זה יתן לה הרגשה שהפעם היא הגזימה, אבל שום דבר לא באמת עזר לאורך טווח, אני כל הזמן אומרת לה מה כן אפשר ומה לא, ולא תמיד אפשר לקבל הכל ומסבירה לך למה לא, אף פעם זה לא בלי סיבה ומנסה להבין גם אותה אבל שלצערי אני לא יכולה להסכים בגלל ככה וככה אשמח לעצות כי זה כבר תקופה די ארוכה ואני כבר מאבדת הסבלנות שלי ויש לי המון אליה

חשוב לי לציין שמלבד העקשנות שלה שאם זה תמיד גם ללכת ממקומות שכיף לה לדוגמא שהיא מסרבת ללכת וישר בוכה על דברים שהיא לא לפי מה שהיא רוצה, היא ילדה מאוד טובה, יש לה סדר יום מאז שהיא נולדה אז היא אוכלת ארוחת ערב בלי להתווכח, להתקלח ולישון כמעט רוב הפעמים בהסכמה מלאה או אם אנחנו הולכים לחנות ואני אומרת לה לבחור רק משהו אחד היא לרוב לא מתווכחת יש לי איתה הרבה ריבים שלא מסכימים לה משהו שהיא רוצה, לדוגמא על זה שבבוקר אני לא מסכימה לה טלויזיה (כי זה פגע לה בעבר בשינה והיא הייתה קמב מוקדם בשביל זה ובבוקר זה מעכב את הזמן לגן) אם היא תרצה ריזה ממתק לדוגמא היא מבינה שזה אני מסכימה רק אחרי הגן (כי זה הזמן היחידי שזה לא לפני ארוחה או שינה) יש חוקים שהיא מכבדת ויש שלא כמו הטלויזיה בבוקר לדוגמא

אני דווקא לא מרגישה בכלל שאני מחפשת את עצמי בתור הורה כמו שרשמתי יש לי כללים נורא ברורים שאני לא זזה מהם ומה חשוב לי לשמור עליהם ויש דברים שאני מאוד גמישה, אני מאוד בוחרת את המלחמות והיא יודעת טוב מאוד כמו לדוגמא שאין אצלי הגבלה על ממתקים כל עוד היא לא מוגזמת ממש וזה לא במקום אוכל או שהיא לובשת מה שהיא רוצה שבזה אני מאוד נותנת לה כי אני יודעת שזה משהו שהוא אישיו אצלה , אני מאוד מסתכלת מאחורי ההתעקשות שלה מה הצרכים שלה, אבל אני מרגישה שזה בא ממקום של דווקא ולא צורך, כמו סתם לדוגמא היא פתאום בחופש החליטה שהיא כל הזמן רוצה להתחפש והסברתי לה שיש פעמים שאפשר ויש מקומות שאי אפשר עכיו ללכת להתחפש כי אני לא רוצכ להרגיל אותה לזה שעכשיו כל בוקר לפני הגן היא תבקש ממני משהו שאי אפשר בגן או תתחיל להסתובב לי עם תחפושת שהיא מאוד מחממת בחוץ כשממש חם, אז לפני שהיא הלכה לישון בצהריים סיכמנו שלפני שנלך להורי נשים לה אז היא פתאום החליטה שהיא רוצכ לשים את זה בלי בגדים ואני בהריון אין לי את הכוחות עכשיו עם כל העייפות של החופש והמרגש שלי להתחיל להלביש אותה שוב אחרי זה ולייצר לי עוד וויכוח כשאני יצטרך להלביש אותה, אני הרגשתי שהיא ממש חיפשה על מה להתווכח איתי או כשסיכמנו והיא אמרה את זה בעצמה שחוזרים מהורי היא תתן נשיקה וחיבוק לאביה , תוריד את התחפושת ותלך לישון, פתאום היא החליטה שאבא שלה יעשה לה אמבטית סבון(וכבר התקלחנו היום בצהריים לפני הסבים אז לא היה צורך במקלחת נוספת(, אני מרגישה שהיא ממש מחפשת את הוויכוח, מאוד כיף לה והיא מחליטה להתפס על דברים קטנים והיא נהיית עצובה ואומרת לי את יודעת למה אני עצובה?! כי אני לא מרשה לי כל הזמן אז הסברתי לה שהיא לא צריכה להיות עצובה כל מה שאני לא נותנת לה אלה על ההרבה דברים שאני כן נותנת לה, ואני מרגישה גם שהיא שואלת אותי שאלות כדי לקבל תשובות שיעצבנו אותה , כמו למשל היא יודעת שאחרי המקלחת הולכים לישון אז היא שואלת אותי מה עושים עכשיו ואני אומרת לה לישון אז היא מתעצבנת ואומרת אני לא רוצה ללכת לישון סתם נותנת דוגמא של דברים שהיא יודעת בבירור מה תהיה התשובה שלי ושואלת כדי סתם להתעצבן אז אני ממש לא מרגישה שיש משהו מאחורי מה שהיא מתעצבנת הוא עצובה לגבי הדברים בגלל זה, זה ככ מתסכל אותי כי זה מרגיש שהיא מחפשת ועושה דווקא, כי אני ישר חושבת מה יכול לגרום לזה וזה בעצם התסכול הגדול שאני לא מרגישה שיש באמת סיבה שהיא פתאום תתעקש איתי על הדברים האלה