נגישות
נגישות

פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
7989 הודעות
7532 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

12/09/2017 | 22:13 | מאת: אנונימוס

בתי בת 5, בגן חובה, ילדה חכמה, מקסימה ומצחיקה אך עם בעיות התנהגות: היא מציקה לילדים אחרים בגן ולאחיה הקטן בבית, ועל אף פניות שתפסיק בהתנהגות היא כאילו "נאטמת" וצריך להשתמש בכוח מילולי לעתים אף הפרדה פיזית כדי שתחדל ואז חוזר חלילה. היא הייתה באבחון בהתפתחות הילד של מכבי כבר בגיל 3 ואובחנה בעלת קושי בויסות חושי - היינו כבר אצל מרפאה בעיסוק גם בפרטני וגם בקבוצה קטנה, אך ללא הועיל ונראה שלאחרונה אף נהיה גרוע יותר. השגנו סייעת לגן לשעות הבוקר וזה מרגיע אותה, אבל בצהרון אין סייעת ואז חלה הדרדרות ומתקשרים אלינו כדי שנקח אותה ואף מגיע למצב שלא מוכנים שהיא תישאר יותר בצהרון כל עוד לא תהיה לה סייעת גם במשך הצהרון. כדי להשיג את הסייעת הלכנו לפסיכאטרית שרשמה שהיא סובלת מחרדה, אבל לא ממש נתנה לנו כלים להתמודד עם זה. ההדרדרות התחילה עוד בסוף שנת הלימודים הקודמת וזה אותו גן כך שעל פניו זה לא משהו שקשור לתחילת שנת הלימודים החדשה. אנחנו עובדי עצות וזה משפיע עלינו בכל תחומי החיים, כולל פגיעה בתפקוד במקום העבודה. לא יודעים למי לפנות, המכון להתפתחות הילד לטעמנו לא נותן מענה הולם ולא אבחן באופן מלא.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אם יש קושי בוויסות חושי, אז צריך להמשיך את הטיפול בנושא. אם יש קושי בגן, בקשו תצפית של פסיכולוגית הגן ושיחת ייעוץ והכוונה עימה. אם ישנם קשיים רגשיים, יש לפנות לטיפול רגשי וחשוב מאוד שהדבר ילווה בהדרכת הורים אינטנסיבית בהתחלה. הורים יקרים, אין מנוס. אם יש קושי, צריך לטפל, גם אם כבר היה טיפול, אז כנראה שזה לא הספיק. אם אתם ההורים מרגישים חסרי אונים או מפקפקים בדרככם כהורים, פנו לקבל ייעוץ וסיוע. מציעה בחום לא להמתין עם זה. ניתן לפנות באופן פרטי, דרך קופות החולים שם ה טיפולים מסובסדים, ויש מעט מרכזים ברחבי הארץ המספקים גם טיפולים בחינם אולם בד"כ ההמתנה היא ארוכה. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 052387304

11/09/2017 | 11:27 | מאת: ספי

בני בודקת גבולות כל הזמן רוצה לגעת בכוונה בתקע חשמלי אני אומרת לו בנחישות ״אסור אמא לא מרשה׳ והוא ממשיך אז אני עושה פרצוף כועס ואומרת שוב אסור ! בקול רם יותר ! הוא צוחק אבל אני מבהירה לו בפניי שאני לא צוחקת אן משחקת לבסוף הוא מפסיק . שאלתי אם זו הדרך ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ספי, את מציבה גבולות ובנך בודק אותם ואותך. את משתדלת להיות עקבית אז עד כאן הכל כשורה. ועכשיו למיטיבי לכת - מציעה לך לבדוק בתוך עצמך מה בחינת הגבולות הזו והצחוק הזה של בנך מעוררים בך? האם כעס, חוסר ביטחון, לפעמים הורים מרגישים חוסר כבוד כלפיהם, מבוכה, תחושת זלזול, וכל מיני סוגים של רגשות שהם בעצם שייכים לנו ואותם אנו משליכים על ילדינו. אחרי שתבררי עבור עצמך מה מתעורר בך, ואולי אפילו תצליחי להבין מדוע ולאילו חלקים מחייך תגובות אלו באמת שייכות, אז חשוב שתשובי ותיזכרי שבנך בסה"כ עושה את תפקידו. הוא מנסה ללמוד את העולם, לבדוק מה באמת מותר ומה אסור, מי שם כדי לשמור עליו, מה מסוכן, מה אפשרי עבורו, איך נכון לנהוג, להתנהג להגיב וכיוב'. זה הכל וטוב מאוד שכך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 052387304

10/09/2017 | 15:51 | מאת: סולי

שלום, בני בן 10, לאחרונה החל לדבר איתי על יחסים עם בנים ( מאז שקרא שאחד השחקנים האהובים עליו יצא מהארון, ובנוסף נתקל בסצנה בסדרת טלויזיה, המיועדת לגילו שבה יש שני בני מתנשקים), טוען שזה מאוד מטריד אותו, נהיה מאוד מבולבל ועצבני, ניסיתי להסביר לו את משמעות המילה "הומו" והוא טוען שהוא לא חושב שהוא הומו, אבל יש לו כל הזמן מחשבות על הסצנה שהוא ראה , לטענתו זה מלחיץ אותו כל פעם שהוא נזכר בסצנה הזו . האם כדאי לפנות ליעוץ או שזה תופעה של בני גילו שמתחילים לגלות את המיניות שלהם וכו'?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סולי, כן, לפעמים ילדים רואים משהו, שומעים משהו, חולמים משהו שיכול להישאר במחשבותיהם, להטריד, לסקרן לעניין. כל מה שאת צריכה לעשות הוא לתת לכל הדברים האלה מקום וביטוי- מקום פתוח, קשוב, לא שיפוטי, לא מבוהל, שיכול לשמוע את כל מה שמטריד, מעניין, מסקרן את בנך, ולאחר מכן, לספק תשובות, מחשבות, נקודות מבט, מידע, וכל מה שנדרש. לשם כך אנחנו ההורים לא פעם, נדרשים לעשות עבודה עם עצמנו, ולוודא שאנחנו לא מבוהלים מנושא כזה או אחר, כך שעמדה רגועה, בטוחה ונינוחה שלנו תוכל גם לעבור ולהיות מאומצת או מופנמת על ידי ילדינו. אם תרצי תמיד תוכלי להעזר בכמה פגישות של הדרכת הורים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 052387304

10/09/2017 | 03:44 | מאת: ענבל

שלום ירדן, בתי, בת שנה וחודשיים מתעוררת כל לילה בבכי כמה פעמים... לפחות 7 פעמים ..זה ממש פוגם בשינה שלי. בדכ היא נרגעת עם מוצץ או שמיכי .. או בקבוק . בתחילה חשבתי שזה יעבור לבד אך זה נמשך רצוף מעל חודש ומעורר בי תהיות על מה הבכי הזה מרמז? וכיצד לנהוג?

לקריאה נוספת והעמקה

הי ענבל, בהנחה שהתנאים נוחים לה (לא חם לה למשל, החיתול לא מפריע וכיוב', וחשוב לבדוק היטב את כל הדברים האלה לפני שאת מתחלה לפעול בהנחייתי), והיא אכן מתעוררת 7 פעמים בכל לילה באופן קבוע מזה חודש, ללא קשר למחלה, בקיעת שיניים וכיוב', אין לי אלא להניח שהיא מתעוררת אחרי כל מחזור שינה ומתקשה להרדים את עצמה. ייתכן שההענות שלך מהירה מידי (מחזירה לה את המוצץ שמיכי וכיוב') ולכן מונעת ממנה את האפשרות להרגיע את עצמה בכוחות עצמה ולחזור לישון יחסית מהר. אם זה אכן המצב, אז כמובן שחשוב לאפשר לה ללמוד להרגיע את עצמה. אם את יודעת מה עוזר לה לחזור לישון כמו מוצצים או שמיכה, דאגי שהם יהיו בסביבה שלה, פזרי כמה מוצצים במיטה כדי שיהיו לה נגישים, וכמובן חכי קצת לפני שאת נענית לה, ובהדרגה האריכי את זמן התגובה שלך. לצד כל זה אני חייבת לומר לך שלפעמים תינוקות מגיבים באופן הזה מסיבות שונות שגם עליהן חשוב לתת את הדעת. למשל כאשר יש מחסור בקשר עם ההורה במשך היום. נסי לחשוב מה השתנה בחייה בחודש האחרון שאולי תרם לשינוי בדפוס השינה שלה, וחשוב גם לבחון את דפוסי השינהוהפעילות שלה לאורך היום, אולי צרכיה השתנו (צריכה פחות שינה בצהריים למשל, יותר פעילות גופנית וכיוב'). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 052387304

09/09/2017 | 21:59 | מאת: יסמין

שלום, בני בן 3.4 שנים הוא נכנס לגן עייריה ומעולם לא היה בגן לפני. הוא ילד מפונק חכם ונחמד מאוד אבל כעת משנכנס לגן לראשונה הוא החל לנשוך ילדים בשבוע כבר פעמיים. הוא היה נושך בבית גם אבל לרוב את ההורים )אותנו( רק עם הוא משתולל או תוך כדי התלהבות של משחק שמשתוללים וכאלה והיה נרתע... כעת הגננת מודיעה שהוא נושך ואין לי מושג איך להתמודד עם כך... אני מפחדת שלא יהיו לו חברים ויוציאו אותו מהגן מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יסמין, נשיכות בילדות מבטאות אגרסיה ותסכול כאשר אין לילד דרך טובה יותר לבטאם. בגיל שלוש וחצי כמעט, בהחלט חשוב וכדאי לעבוד איתו על דרכים אחרות לבטא את רגשותיו. הסיבות להתנהגות הזו יכולות להיות שפה מדוברת פחות מפותחת, אולי זה קשור לוויסות חושי. אולי צריך לעבוד איתו יותר על תיווך מצבים חברתיים ורגשותיו, ולעזור לו לתמלל אותם, ואולי ההתחלה החדשה פשוט יצרה אצלו רגרסיה ואז צריך לבחון כיצד ניתן לעזור לו להסתגל ולחזור להרגיש בטוח יותר בעולם. כמובן שללא מידע נרחב לא אוכל לדעת מה מקור הקושי. אני מציעה בתור התחלה להתייעץ עם הגננת ופסיכולוגית הגן. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 052387304

09/09/2017 | 13:56 | מאת: Yag

שלום, מדובר באחיינית שלי. הורייה גרושים, לאמא היה חבר במשך תקופה ארוכה עד לא מזמן. הילדה כבר במשך תקופה ארוכה משתמשת באלימות מילולית לא רק של קללות אלא גם ממש ללחוץ על נקודות רגישות במיוחד כלפי האמא. מצד שני האמא לא נשארת חייבת. הילדה לא מעוניינת ללכת לייעוץ. זה ממש בקצרה, אשמח לדעת איך אפשר להמשיך.

שלום, לא ציינת את גיל הילדה, ירדן

08/09/2017 | 18:16 | מאת: ילד חדש בבית ספר לא מתחבר לילדים

שלום וברכה, אני מרגישה שהבן שלי לא מצליח להתחבר בצורה טבעית אם ילדים , הוא עכשיו בכיתה א׳ בעיר חדשה כשהוא לא מכיר אף ילד מהגן ולא מצליח להתחבר משאני תמיד רואה שלילדים אחרים זה בא מאד בטבעיות הוא לא כלכך מצליח... אבל משמלחיץ אותי זה שנראה שלא כלכך אכפת לו והוא מאושר לבד. או לפחות זה משהוא אומר לי, לא נראה לי שבאמת כיף לו לבד פשוט יש לו קצת אגו...אני אומרת לו ומנסה להדריך אותו איך להתחבר אבל כנראה שזה לא מצליח לו. הוא ילד מקסים ואבל נראה שלילדים אין עניין בו משום מה , הוא לא כלכך ספורטיבי וקצת אדיש אפילו..איך אני יכולה לעזור לו? ניסיתי להזמין כמה ילדים הביתה ובינתיים לא היה כלכך שיתוף פעולה מצד ההורים..פשוט עצוב לי מאד כי הוא אומר לי שכל ההפסקות הוא לבד.. איולי אני אומרת לו את הדברחם הלא נכונים מלחיצה אותו, אני לא יודעת ? מה אני יכולה לעשות לעזור לו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אמא, בנך רק התחיל את השנה בבית ספר חדש, עם ילדים חדשים, וזה לא קל לאף אחד להתחבר לאנשים בסביבה לא מוכרת, בה כל היתר כבר מכירים (לך זה קל? לי למשל לא..). אז כדאי לתת לו את הזמן להתחבר, בדרך שלו ובקצב שלו, לשים לב שלא מעבירים לו את המסר שמשהו לא בסדר איתו (אחרים מתחברים מהר, ובטבעיות והוא לא..), וכל הזמן להיות שם בשבילו. אפשר פשוט להתעניין איך הוא מרגיש, איך היו האינטראקציות באותו היום, מה היה נעים מה פחות. במילים אחרות, להיות שם עבורו קרובה, תומכת, אוזן קשבת, ולתת לדברים לקרות בצורה קצת יותר אורגאנית. ברגע שבנך יוכל להרגיש שאת שם עבורו, רק לתמוך ובאופן לא מאיים או שיפוטי, הוא יוכל גם להעזר בך, ללמוד ממך, אבל זה לא יוכל לקרות אם את עצמך תהיי בלחץ או בחרדה על כך שמשהו לא בסדר או לא קורה כפי ש"אמור לקרות". בקיצור אמא, תני לדברים קצת זמן, ובנתיים היי רק קשובה ותומכת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 052387304

08/09/2017 | 08:38 | מאת: אורנה

ילדה בת שנה ו-7, נכנסה לגן בספטמבר - שנה שנייה בגן, אך גן אחר. מאז היא לא מפסיקה לבכות כל ערב, ונצמדת אלי, ומתקשה ללכת לישון, מתעוררת בלילה ...ולא אוכלת בערב. היא הייתה די צמודה אלי גם לפני, אך עכשיו זה נהייה קיצוני, לא מוכנה להתקרב לאף אחד אחר, נראה כאילו היא מבוהלת מאנשים אחרים. מרגיש כמו חרדת נטישה. איך אפשר לדעת אם זה תקופתי? אם צריך לעשות עם זה משהו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אורנה, זה גם תקופתי וגם צריך לעשות עם זה משהו..צריך לעזור לה להסתגל מחדש לגן ולמצב החדש. אז קודם כל כדאי לדבר עם הצוות ולבחון כיצד הוא יכול להגביר את תחושת הביטחון שלה בגן. זה דבר חשוב מאוד והצוות בהחלט יכול לסייע בכך. בנוסף אפשר אולי לשלוח איתה לגן חפץ שמרגיע ומנחם אותה (בובה, שמיכה). אם אפשרי אז לקצר את הימים בתקופה זו, אולי נוכחות מוגברת שלך בבוקר איתה בגן. כמובן להכין אותה היטב לפני היציאה בכל בוקר מהבית לקראת הגן, וחשוב מאוד כל הזמן להרגיע ולנחם מבלי להיסחף ביחד איתה לתגובות היסטריות כלשהן. מקווה שביתך הקטנה תסתגל במהירות. בהחלט לא קל הסיפור הזה וצריך לגייס הרבה מאוד סבלנות, חום אהבה, וכן לפעמים גם משאבים קונקרטיים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 052387304

בתי המתבגרת נמצאת בלחץ סביב תחילת שנה ושינויים בכיתות ועקב זה סביב המצב החברתי. בנוסף במשך שנים נמנעת מלישון מחוץ לבית כאשר בשנתיים האחרונות לא מוכנות לצאת גם לטיולים הכוללים שינה. כל שינוי מלווה בלחץ . לדעת שמדובר בתלמידה מצטיינת וספורטאית תחרותית. זקוקה להמלצה למטפלת באיזור שוהם

מפנה שאלתך לגולשים. את מוזמנת לכתוב מייל פרטי אליו ההמלצות תישלחנה. בהצלחה!

06/09/2017 | 00:26 | מאת: יפית

הנני גרושה כשנה אם ל 2 בנות בגילאי 1.5 ו 3.5 הגרוש שלי מבודד חברתית, ביישן לא יודע להתנהל חברתית, וזה גם הסיבה לגירושין. בנותיי אצלו פעמיים בשבוע, אוסף אותן מהמעון והגן, עד למחרת בבוקר. הוא בן יחיד ואמא שלו שגם מבודדת חברתית עוזרת לו ומדברת עלי בשליליות עם בנותיי... (חמותי לשעבר אשה חרדתית וקשהמאוד מבודדת אפילו לא בקשר עם משפחתה ) אני דואגת לבנותיי, הם אוהבות חברה הגדולה ממש זקוקה לחברות, כל הזמן אני רואה שיש להם השפעה רבה מאביהם ומהסבתא..וכמה שאני חברותית. עדין יש עלי מעמסה כבדה של הטיפול היחידי בהם, לא מוצאת זמן להזמין חברות בשעות שהם ערות.. ובשבת אנחנו מסורתיים, לא נוסעים נשארים עם משפחה קרובה. שאלתי: במצב הנוכחי הקיים, איך אפיק את הטוב ביותר עבור הבנות? יש הדרכה מומלצת בתחום הזה? איך אשמש להם דוגמא חיובית חברתית שתהיה תואמת לגיל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יפית, זה נשמע שאת עושה כמיטב יכולתך כרגע, ושמעצם שונותך מאביהן, את כבר משמשת להן מודל אחר. אם את בעצמך חברותית, אם הן רואות שלך יש חברות וחברים, אם הן עדות לפתיחות שלך כלפי הסביבה, אם הבית מתמלא בחברים וחברות שלך מעת לעת, אז כאמור דעי לך שאת כבר משמשת להן מודל אחר. כדאי לעשות מאמץ להזמין חברים של הילדים לפחות אחת לשבוע שבועיים, במיוחד אם הצורך של הגדולה עז מאוד, אבל באופן כללי כאמור, המודל האחר כבר קיים גם אם זה קורה פחות כרגע. לסיכום אומר לך יפית, את יודעת הרי שיש כל מיני אנשים בעולם, אביהן מופנם יותר, ואת מוחצנת יותר, הכל בסדר..העיקר שתמשיכי להיות רגישה לצרכים שלהן, אוהבת חמה, מתווכת עבורן מצבים חברתיים, מנגישה ומשקפת להן את רגשותיהן - והן יוכלו לגדול להיות חברותיות ותקשורתיות במידה שהיא אדפטיבית ומספקת עבורן - וזה מה שבאמת חשוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

05/09/2017 | 20:39 | מאת: ילדה בת 4 שלא אוכלת כמעט כלום

הי ירדן ביתי בת ה 4 החליטה יום בהיר אחד שהיא לא אוהבת כריך עם גבינה שמוגש כל יום בגן . חשוב לי לציין שזאת ילדה שגם ככה אין לה מגוון של מאכלים שהיא אוהבת, מה שמשאיר אותה בבוקר עם אופציה לכריך בלי כלום ( בגן נותנים גבינה לבנה חומוס ועוד אפשרות שמשתנה כל יום: טוסט, סלט ביצים, טונה וכו) רק ביום שיש טוסט הילדה אוכלת ונהנת. גם בבית מגוון המאכלים שהיא אוכלת מצומצם ביותר והיא אפילו לא מוכנה לנבות ולטעום משהו חדש. אני בילדותי גם הייתי כזאת ולצערי נשארתי ככה עד היום וממש לא בא לי שביתי תהיה כזאת גם. לגבי מתוקים כמובן שאין בעיה והילדה מוכנה לאכול כל היום עוגות ועוגיות. שאלתי היא כזאת: האם להסביר לה שבמידה ולא תאכל את הכריך בגן בבית לא תהיה זכאית למתוקים או שלשחרר את הילדה ואולי בעתיד זה ישתנה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, בעיני חשוב לבדוק בהקדם את מצבה הפיזי והבריאותי (למשל ע"י עריכת בדיקות דם) כדי להבין אם חסרים לה מרכיבים חיוניים בדם. במידה וכן אז כמובן שיש להתייעץ עם רופא ילדים ועם תזונאית ילדים. עצתי היא בכל מקרה לחתור לשינוי תזונתי בבית ובהחלט לא כדאי להפוך אוכל לזירת איומים (אם לא תאכלי לא תקבלי). כדאי באופן כללי להפחית את המתוקים, לגוון ולהעשיר את התפריט ובמקביל לאמץ גישה שלא עושה עניין גדול מידי מהאוכל. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

04/09/2017 | 16:37 | מאת: עינת

כיצד ניתן לעזור?, או כיצד ניתן לשחרר את הרגלי הבן שלי ? הוא מתרפק על 2 חברים בלבד. הקשרים בניהם טובים, אך אני רואה שהם אינם מספקים אותו. הוא עצוב לעיתים קרובות, יש כלפיו גישה חיובית חברתית, הוא לא מפתח קשרים חדשים משום מה. מקדימה תודה לתגובה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עינת, לא הבנתי משאלתך אם בנך מבטא מצוקה ממצבו החברתי. את אומרת שהוא נראה עצוב, ושהקשרים אינם מספקים אותו אבל אני תוהה האם מדובר בהתרשמות שלך או ששוחחת איתו על העניין ? האם מבטא רצון לשנות את מצבו החברתי? לפעמים להיות רצוי ואהוד במידה, ולהנות מחברת שני חברים קרובים, יכול להספיק להרבה מאוד אנשים כדי להרגיש טוב. אני מציעה שתשוחחי איתו ותנסי לברר היכן הוא עומד. לאחר מכן תוכלי לדעת טוב יותר כיצד ניתן לסייע לו והאם בכלל מעוניין בכך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

04/09/2017 | 08:38 | מאת: אביטל

שלום רב, הבן שלי בן 15 מגיל קטן מתעורר מידי פעם בלילה מדבר, מתהלך, עושה דברים מתוך שינה. כרגע יש לו מהבית ספר טיול למספר ימים והוא מפחד ללכת שלא יתעורר מתוך שינה. מה ניתן לעשות על מנת לוודא שהוא לא יתעורר במהלך הלילה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אביטל, אם את רוצה לטפל בבעיה מהשורש, אני מציעה שתיגשי איתו למעבדת שינה. בנתיים כמה רעיונות איך להתמודד עם המצב כרגע. כדאי לדאוג שיישן באותו החדר עם חברים שיודעים על המצב שלו ויוכלו לסייע לו לחזור למיטתו בעת הצורך.לוודא שיש דרך לנעול את החדר בו מיועד לישון. את יכולה להצטרף לטיול כהורה מלווה אם הדבר ינסוך בו יותר ביטחון וכיוב'. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

03/09/2017 | 22:37 | מאת: טל

היי ירדן, במהלך חופשת הקיץ בתי בת ה 4 שנים, נחשפה למשחק מחשב מפחיד בתלת מימד, במהלך ביקור בקניון באיזור של משחקי המחשב. ( אני ובעלי ראינו ילדים נכנסים קודם לפננינו לתא המשחק וחשבנו שזהו משחק נחמד) במהלך המשחק שהיה בתא חצי סגור עם וילון ובחברת כל המשפחה (כולנו ישבנו יחד בתא), נשמע קול מאוד חזק מהמשחק לרבות תזוזת הכיסא בשל תלת המימד. הילדים הגדולים נבהלו ונרגעו מהר. בתי הקטנה הגיבה בתגובה מאוד קיצונית של צרחות , רעד בכל הגוף והרגשתי שליבה דופק ממש חזק. היא הייתה מאוד מפוחדת , רצתה רק על הידיים, שלא נעזוב אותה ובכתה הרבה. כמובן שברגע שהגיבה ככה, הוצאנו אותה מייד מהאיזור ומהמשחק והסברנו לה שזה היה באמת מפחיד אבל שזה רק משחק . עברו מאז מספר ימים אבל גם בעלי וגם אני חושבים שהילדה מגיבה לכל דבר בפחד מוגזם. אם עד האירוע היא הייתה הולכת לבד לשירותים, עכשיו רק איתנו ושנחכה איתה עד שתסיים. היום לרגע חשבה שאני משאירה אותה לבד בשירותים, והתחילה לצרוח קצת באיבוד שליטה עד שהסברתי לה שאני לא עוזבת ושלא אעזוב אותה תוך כדי חיבוק. אנחנו חוששים שמשהו קרה לה בעקבות ה"טראומה" שחוות במשחק המחשב. האם צריך לטפל בעניין ואם כן כיצד?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טל, האירוע שאת מתארת אינו נדיר כלל ויכול לקרות מעת לעת בגילאים האלה. מה שחשוב לעשות כרגע הוא לחזק את תחושת הביטחון הכללית של ביתכם בעולם ע"י כך שתהיו איתה יותר כשאפשר, תרגיעו, תחבקו ומאידך אל תיסחפו איתה להיסטריה, או לחילופין תתוכחו איתה או תוכיחו אותה על פחדיה ("מה את צועקת, את לא רואה שאין כאן כלום") במילים אחרות, בתקופה זו היו קרובים אליה יותר כפי שמבקשת מבלי לאשר את פחדיה. למשל אם היא צורחת כשהיא לבד בשירותים וקוראת לכם, אז תגיע אליה ותאמרו בקור רוח "הנה אני כאן", וזה הכל. אם התגובות החריפות אינן מתמתנות תוך שבועיים, התייעצו שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

03/09/2017 | 21:35 | מאת: תמר

הבת שלי החלה ללכת למעון, נותרתי ביום הראשון לראות את התנהגותה, הבאתי את הכדור שהיא קשורה אליו, התנהגותה הפתיעה אותי היא עמדה על שלה ורדפה אחרי תינוק בן שנה וחצי שלקח לה את הכדור! מבלי לבכות או לבקש את עזרתי .. אהבתי את הביטחון שהפגינה . רק מה שהפריע זה שהיא הגיבה ברגזנות לשאר הילדים שלקחו לה את הכדור עד ששמעתי את אחת האימהות אומרת...איזה עצבנית״ לבסוף שיחקה בשלווה עם עצמה . שאלתי אם הרגזנות בגיל כזה מקובלת ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תמר, כל מה שאת מתארת בסדר ותקין. היא קטנה מאוד ואינה מווסתת רגשית, וזה משהו שיתפתח עם הזמן. לשלב הזה, הכל נשמע בסדר. אני מציעה לך לנסות להרגע, לסמוך על ביתך ועל הצוות בגן, ולהמשיך במסע האימהות שחלק ממנו זה בדיוק זה - ללמד אותה איך להתנהל בחברה, לתווך מצבים חברתיים עבורה, לדבר את רגשותיה, ואת כל זה אפשר לעשות כבר מהגיל הזה. היא אמנם לא תבין הכל, אבל בהחלט אפשר כבר להתחיל :) (ולהתאזר בהמון המון סבלנות) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

02/09/2017 | 20:06 | מאת: אמא מודאגת

בת 10 מרגישה לא טוב לפני פתיחת שנת הלימודים, סובלת חברתית. בשנה שעברה ביום הולדתה עשיתי טעות נוראית מבחינתה, הזמנתי את הכיתה שלה שמונה 32 תלמידים ליום הולדת הפתעה שעשיתי. הגיעו רק 11 והיא נעלבה מאוד . אני בדעה שצריך לעבור יישוב, שהיא צריכה להתחיל מחדש בבית ספר אחר בעלי מתנגד טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לה ? אני זוכרת שבילדותי סבלתי מאוד חברתית במגמה מסויות שהעבירו אותי הורי. וכשעברתי מגמה שם נהנתי מאוד הילדים והיו לי חברויות. מה הורה יכול לעשות שהילד שלו יהיה מקובל? האם זה קשור בחוגים או באווירה בבית?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אמא מודאגת, ילדים רבים חוששים לפני תחילת הלימודים, האמיני לי, זו חוויה שכולם עוברים. לחשוש, לפחד, לא להרגיש טוב, זה לגיטימי. מכאן ועד לעבור בית ספר, הדרך ארוכה.. אמא יקרה, מי אמר שכולם צריכים להיות הכי מקובלים? אפשר להיות שמח ומרוצה גם אם יש לנו שניים או שלושה חברים טובים. מה שחשוב הוא שביתך תוכל להרגיש טוב עם עצמה- שהיא יכולה להשתמש בעצמה ולהפיק מעצמה את המירב, שהיא יכולה להנות מחברה טובה,לייצר קירבה ואינטימיות עם חברותיה הטובות, שהיא יכולה להנות מתחביבים וחוגים למשל- היא ממש לא צריכה להיות מקובלת בשביל להיות מאושרת. את יודעת, לפעמים אנחנו ההורים טועים וחושבים שמה שהיה עושה לנו טוב כילדים אולי, או אפילו בהווה, הוא מה שיעשה טוב לילדינו- וזה ממש לא ככה. גם בשאלתך, אני שומעת בעיקר אותך ואת שאיפתך שביתך תהיה מקובלת, אבל לא ברור לי איפה היא נמצאת. ואם כבר מדברים על איך להפוך ילד למאושר וגם למיומן חברתית - הסוד הוא לעזור לו לגלות את עצמו, את רגשותיו, את צרכיו, לעזור לו להבהיר את כל אלו לעצמו, ואת זה אפשר לעשות רק אם נצליח להפריד את עצמנו כהורים - הצרכים שלנו, החלומות, המשאלות החסכים וכיוב' - מכל מי שהוא הילד/ה שלנו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

31/08/2017 | 21:04 | מאת: שרון

שאלתי בקשר לבן שלי בן שנה וחודש. כל היום דורש פעילות. אם לא מעסיקים אותו או מטיילים איתו הוא צורח. זה מתיש ומתסכל מאוד ואם הוא רואה ילדים לא משנה באיזה גיל הוא רוצה לשחק איתם. כל ילד ברחוב הוא מצביע ורוצה אני כאבא אמור לספק לו חברה כל היום? אמור כל היום לשחק איתו? הצרחות שהוא צורח כשלא מתייחסים אליו לא נסבלות . חושש שזה מעיד על בעיה גדולה . מנסיונך ומומחיותך לאן לפנות ? ייתכן שזה אוטיאזם ? המצב מתסכל מאוד אני גרוש והילד אצלי 3 פעמים בשבוע אני לוקח אותו לגינה משתדל מעל ומעבר אבל זה לא מספק אותו

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שרון, אינני יודעת איך קפצת מזה שבנך רוצה ומעוניין באינטראקציה לזה שהוא אוטיסט. באוטיזם הבעיה היא הפוכה (אז אתה יכול לשמוח על כך שבנך כנראה לא על הרצף:). פעוטות בגיל הזה אכן מתקשים להעסיק את עצמם, ומאוד מעונינים באינטראקציה עם ההורים או ילדים. נכון שזה לא קל (גם בהחלט קצת מטריף לפעמים..) אבל למיטב התרשמותי, בנך הוא פעוט רגיל לגמרי. אני מציעה לך לפזר צעצועים בכל הבית, כל מיני נקודות עניין שעשויות לגרות אותו, דברים של "מבוגרים" שהם כ"כ אוהבים (קערות עם כפיות, דיסקים ישנים, תיקים עם המון חפצים קטנים בפנים שהוא יוכל לרוקן ולהחזיר חזרה) דבר אליו הרבה, תסביר לו מה אתה עושה ואם אתה צריך ללכת לאן שהוא רגע, מה אתה מביא לו מהמקרר וכיוב'..אבל כן, בתקופה זו תצטרך לפנות את עצמך למענו עד כמה שניתן, כי זה מה שהוא צריך כרגע. אל תצפה לארח אותו ולעבוד במקביל, לצערי זה לא יעבוד. אתה חייב לשנות את הציפיות שלך ולהבין שכרגע כשאתה איתו, הוא זקוק למלוא תשומת הלב שלך. כמובן שיהיו מצבים שלא תוכל לתת את זה, וזה בסדר מובן ואף רצוי, אבל באופן עקרוני, פעוטות רבים מאוד בגיל הזה נוהגים בדיוק כך. אל ייאוש, כמו כל דבר בחיים, גם התקופה הזו בחייו היא זמנית (ואז יבואו אתגרים חדשים..) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

29/08/2017 | 20:28 | מאת: שירי

בוקר טוב לפני כשבוע חזרנו אני ובעלי מטיול של כ15 ימים בזמן הזה הילדים היו אצל הסבים והסבתות שלהם. מאז שחזרנו הבן הקטן מרביץ לאחותו (בת 5) משתולל בוכה צורח על כל דבר שלא מקבל מציק לה זורק את עצמו על הריצפה ודופק את הראש בקיר אני מאמינה שיש לו ריגרסיה כי לא היינו מלא זמן  ראוי לציין שגם לפני כן היה מתנהג כך אבל זה היה פחות קיצוני  זה עכשיו ממש מסוכן ואני לא יודעת מה לעשות איך להרגיע אותו אני מוצאת את עצמי רק מתעצבנת בנסיון להפריד בניהם שהוא מציק לה או מרביץ לה מנסה להעסיק אותו בדברים אחרים כגון כדור פאזל וכו והוא ממצא ממש מהר ומבקש טלויזיה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שירי, את מתארת הקצנה של בעיה שהייתה קיימת כבר קודם. ייתכן שהיא קשורה לקושי שלכם ההורים להציב גבולות באופן עקבי, אולי זה קשור לקשיי וויסות שלו, לצורך שלו בקשר קרוב יותר איתכם ההורים ועוד. אני נוטה להסכים איתך שכרגע מדובר ברגרסיה, אבל כאמור זוהי בעיה שמצריכה והצריכה טיפול עוד קודם. אני מציעה לכם ההורים לגשת להתייעצות והדרכת הורים אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, כדי להבין טוב יותר את מקור קשייו ואת האופן המיטיב להיות עבורו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

28/08/2017 | 23:59 | מאת: הילה

ירדן שלום, בתי אהובתי מפחדת לעמוד. היא בת שנה בדיוק ..תינוקת קסם שמחה, פעילה,מבינה עניין ... גדלה עם הרבה חום ואהבה .. מבטאת את רצונותיה. רק בזה היא נתקעת, ממש פוחדת מטפסת מנסה ואז בוכה. שאלתי האם זה דורש טיפול פסיכולוגי? האם לשחרר ולתת לה לעמוד מתי שתצליח על אף הפיגור ? יש לציין שהיא סובל מגמישות יתר בירכיים מה שמקשה עליה את העמידה. ופיסוק רחב מעט שניהם מעכבים הליכה לפי האורטופד. אשמח להמלצתך בברכה הילה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הילה, הבעיה היא פיזיולוגית, לא רגשית, לכן הייתי נמעת מלקטלג את הבעיה ככזו (טיפול פסיכולוגי, פוחדת לעמוד). נהפוכו, זה נשמע שביתך מאוד רוצה ומנסה לעמוד, אולם הקושי הפיזי מתסכל אותה, ובצדק. השלב ההתפתחותי בו היא נמצאת מושך אותה למעלה, לעמידה, אולם המגבלה הפיזית מתסכלת. אז קודם כל הכי חשוב הוא שאתם ההורים תבינו את המצוקה שלה באופן נכון, כמו גם את הניסיונות האמיצים שלה כן להעמד על אף הקושי. הטיפול המתאים במקרה זה צריך להיות פיסי, ואינני יודעת מה האפשרויות. כדאי להתייעץ עם רופא התפתחותי/אורטופד ילדים/מרפא בעיסוק/פיזיותרפיסט תינוקות, ולבחון כיצד נכון לעזור לה בבית, ואולי גם טיפולית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

24/08/2017 | 12:03 | מאת: אנונימית

הי ירדן, אני מקווה שהשאלה שלי מתאימה לפורום הזה אני בת 30, אם למספר ילדים קטנים. כרגע בטיפול פרטני שלי במשך כשבעה חודשים עקב פגיעה שעברתי בילדות. במהלך השיחות עם המטפלת הנוכחית יצא לי הרבה להעלות את הקושי שלי בקשר עם בתי בת ה-7 (הילדה הבכורה שלי). אנחנו לא מסתדרות בכלל ומאוד קשה לי לפתח כלפייה אמפתיה או לנהל עימה שיחה נעימה שאינה כוללת כעס. כמובן, שזו בעיה בהתנהלות שלי. זה ברור לי מאוד. ואני יודעת שהבת שלי סובלת ומושפעת לרעה מהמצב. (רוצה להדגיש שאני לא אם מתעללת או משהו בסגנון, אלא משפחה נורמטיבית) בתי מצידה גם מגיבה לי לא טוב .אני חשה שאני לא חשובה עבורה והיא מתעלמת ממני הרבה פעמים. וזה הופך להיות גלגל. שאלתי את המטפלת שלי , שהיא מטפלת משפחתית, אם ישנה אפשרות לטיפול משותף שלי ושל הילדה. (דיאדי?) והיא מסרבת ואומרת שזה לא נכון עבור אף אחת. היא המליצה לי על מטפלת נפרדת לכך, אבל מדובר בהוצאה מאוד גבוהה (אני עצמי בטיפול פרטי). כך שכרגע אני מבינה שאני צריכה לתעדף. יש לך אולי איזשהו כיוון מחשבה עבורי מה ניתן לעשות? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני שמחה שמצאת את דרכך לטיפול אחרי הפגיעות שעברת בילדותך, ואני מקווה שהטיפול מיטיב איתך. העניין הוא שלפגיעות כאלה יש דרך נוראית לשוב ולחיות ברגע שאנחנו הורים, ובאופן כזה או אחר להשפיע (ולא לטובה) על ההורות שלנו - על ילדינו. לכן אני בהחלט שותפה לרצון שלך למצוא טיפול שיאפשר לך להשפיע לטובה על הקשר שלך עם ביתך ועל ההורות שלך. לשם כך גם בעיני טיפול דיאדי אינו מתאים, אלא רק בחינה מעמיקה שלך את הפגיעות שחווית, ואת האופן שאלו משפיעות על הורותך, תאפשר לך לשנות את המצב הקיים. ישנה גישה טיפולית הנקראת "טיפול בהורות" שמתעסקת בעיקר בזה, ומטפלים רבים המקיימים "הדרכות הרים" עובדים באופן דומה (כדאי לך פשוט לברר עימם באופן אישי ולוודא שבליבת העבודה עם ההורים גישה דינאמית- משפחתית). לחילופין הייתי מבקשת מהמטפלת שלך לשמור בתודעה הטיפולית את ההשפעות של הפגיעות שחווית על ההורות שלך, ולהתייחס לכך בטיפול כל אימתי שאפשר. אני בהחלט חושבת שאפשר להתמקד בהורות שלך יותר בתוך הטיפול הקיים, וכרגע זו נראית לי האופציה הנכונה ביותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

ירדן שלום בתי בת 18 בעוד חודשיים בערך...ילדה מקסימה וטובה, ללא יותר מידי בעיות, למעט העובדה שהיא בת יחידה לי ( הורים גרושים) ונכדה יחידה להוריי כל חייה למעשה קיבלה את מלוא תשומת הלב מאיתנו, ולכן כיום היא סופר מפונקת בחודשים האחרונים, החלתי קשר עם בחור מקסים, והתחלנו לדבר על מעבר לדירה משותפת הוא אבא ל 3 ילדים שגדלים איתו, ומתגורר בעיר מגורים הרחוקה בכחצי שעה נסיעה מעיר המגורים הנוכחית שלי כיום. ובשל אילוצים, אני זו שאאלץ לעבור לשם ולא הפוך. בתי מתנגדת בכל התוקף לעניין יש לציין שייתכן שהעליתי את הנושא מוקדם מידי, שכן מדובר רק לאחר שבתי תתגייס, שזה בעוד יותר מחצי שנה יתרה מזו, בתי גם עדיין לא הספיקה להכיר אותו ממש, וטרם פגשה את ילדיו אך כל פעם שאני מעלה את הנושא זה נגמר בריב קל ובהצהרה חד משמעית מצדה שאם אני רוצה אני מוזמנת לעבור לגור איפה שבא לי, היא נשארת פה ומבחינתה תגור עם הוריי. ברצוני לציין כי אין לי שום כוונה לעשות דבר כזה, ומבחינתי בלעדיה אני לא הולכת לשום מקום מה עלי לעשות על מנת להקל עליה את השינוי הזה ואיך עלי לעשות זאת? כי כרגע אני נתקלת בעיקר בסירוב חד משמעי ואיני יודעת מה לעשות אודה לעזרתך בעניין ל.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אם את נחושה בדעתך לא לעבור דירה כל עוד היא אינה מוכנה לכך, אז הייתי מניחה לעניין ופשוט נותנת לענינים לזרום באופן אורגאני יותר. אפשרי להם להכיר, אפשרי לה להכיר את כל המשפחה. תני לזה זמן..זמן הבשלה וזה באמת לוקח זמן, זמן שלא היה לה כדי לעכל את העניין. בקיצור, הניחי בצד את עניין המגורים, והעלי את הנושא שוב בעוד כחצי שנה - שנה, אחרי שהם כבר מכירים היטב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

22/08/2017 | 03:58 | מאת: גולן

בתי בת שנתיים עדינה ורכה,חוזרת מהגימבורי ומהגן עם שריטות . כשאני איתה ראיתי איך מושכים לה בשיער והיא לא עושה דבר..איך אלמד אותה להגן על עצמה? שמתי לב כשפונים אליה היא עושה פרצוף של מתביישת. זה דורש טיפול? להוציא ולהעביר לגן אחר עד גיל 3 יועיל ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גולן, ראשית אני מציעה שתתיעץ עם הגננת ותבדוק איך היא מתנהגת בגן לפני שתחליט אם צריך להעבירה גן. בנוסף, כדאי לבדוק כיצד היא מתנהגת בבית, איתכם, עם אחים ואחיות, משפחה מורחבת. האם היא יודעת לבטא את עצמה, את צרכיה, האם היא מבטאת אגרסיה או שבכלל לא. לאור סיטואציה אחת כה ספציפית, קשה לי לייעץ לך. אתה מוזמן לכתוב לי שוב ולפרט יותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

27/08/2017 | 04:07 | מאת: גולן

שלום, לאור מה שכתבת לי החלטתי לשים לב להתנהגותה בבית . השבת הזו היה אירוע משפחתי ומלא ילדים מהמשפחה באו. ראיתי שבתי משחקת יפה מאוד איתם עומדת על שלה ויודעת לבטא את רצונה! כולם התרשמו ממנה לטובה אמרו שהיא משוחררת . חברתית השאלה היא אם זה בגלל שהיא היתה בסביבה אוהדת? בבית היא בפירוש יודעת לעמוד על שלה ולבטא רצונותיה . האם ייתכן שעם זרים גמורים היא מאבדת את בטחונה ? כיצד ניתן לחזק ביטחון לבת שנתיים? האם יעזור ו מומלץ לרשום אותה לחוגים?

27/08/2017 | 04:10 | מאת: גולן

לגבי האגרסיה היא מבטאת בבית לדעתי בחברה של זרים הבעיה אשמח לדעת מה אוכל לעשות לחזקה

הי, בגילאים האלה הדבר המרכזי שאפשר לעשות הוא לבלות איתה המון זמן, לתת לה הרבה מאוד חיזוקים רגשיים ותוקף לכל הרגשות שחווה - לא משנה איזה, גם אם מדובר בעלבון, פחד וכיוב' (להבדיל מ - את לא צריכה להעלב, לפחד וכיוב'). לעסוק הרבה בתיווך חברתי באופן שמסביר וכאמור מסייע לה להבין את רגשותיה בתוך מצבים חברתיים שונים (מה שבהמשך יאפשר גם לעזור לה להרחיב אפשרויות בחירה) ובעיקר לתת לה להרגיש מאוד נאהבת בדיוק כפי שהיא. אם תירצו מספר פגישות של הדרכת הורים עם פסיכולוגי/ית קלינית של ילדים, יוכל לתת לכם הכוונה טובה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

20/08/2017 | 01:10 | מאת: גאולה

שלום ירדן, קוראים לי גאולה חד הורית, ילדתי את בני בגיל 40 אין לי תמיכה משפחתית, בת יחידה עם אבא חולה סיעודי. עושה כמיטב יכולתי עבור בני . הוא בן שנה ושמונה חודשים. מטעמי עבודה עברתי להתגורר במקום בו אין כמעט ילדים ויש לי רגשי אשמה כבדים, מדובר בילד חברותי שפורח בחברת ילדים ואני חשה שאני מונעת זאת ממנו ... אני משתדלת לקחת אותו אחר הצהריים לחברת ילדים בבוקר הוא נמצא אצל מטפלת שלוקחת סכום נמוך אך אין ילדים נוספים עימו.הוא אוהב אותה מאוד ומשחק עם בנה הגדול . שאלתי : עד כמה זה מזיק לבני? יש לי קשרים חברתיים יציבים אני נפגשת עם חברותיי אך ילדיהם גדולים מבני. אשמח לקבל עיצה כיצד לנהוג במצב המורכב שלי. מהי התנהלות נכונה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גאולה, רבים מבנו דורנו גדלו בדיוק כך ועד גילאים מאוחרים יותר. אני לא חושבת שיש בכך נזק ממשי באם הוא נמצא בסביבה רגישה חמה ואוהבת, ובכל זאת מקיים אנטראקציות באופן תדיר עם אנשים. רצוי שלקראת גיל שלוש כבר יכנס למסגרת, כי אז הצורך החברתי כבר הרבה יותר מפותח ומורגש. כמו תמיד, יש פער בין המצוי לרצוי, ולא תמיד אפשר לספק תנאים אידאליים. ובכל זאת אני חושבת שבנתיים את יכולה להיות שקטה, שגם הנזק וגם תחושת החסך החברתי אינם קיימים. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

שלום, אנחנו הורים לילד בן 3 אשר מגדלים אותו במסגרת הורות משותפת. רק לאחר גיל שנה הילד התחיל לישון אצלי (האבא) והחלוקה היא כ 4-5 ימים בשבוע עם האימא ו 2-3 ימים איתי שזה כולל הוצאה מהגן ולינה. בערך מגיל שנה וחצי התחילו להתגלות אצל הילד קשיי פרידה אשר באו לידי ביטוי בבקרים בגן אשר בכל המקרים הילד נרגע אחרי מס' דקות , אך בנוסף חווינו קשיי פרידה וסצנות בכי בימים אשר אני (האבא) אוסף את הילד מהגן או ישירות מהבית של אימא. זה בא לידי ביטוי בבכי וצרחות ושהילד ממש בורח ממני ומלווה במשפטים כמו "לא אבא, רק אימא" וכו'. לרוב אחרי הפרידה ומס' דקות של בכי הוא נרגע אך לאחרונה נתקלנו במקרים שהבכי נמשך זמן רב ומאוד קשה להרגיע את הילד. בימים המועטים בהם אנחנו ההורים נמצאים איתו שנינו ביחד הוא נצמד רוב הזמן לאימא ומעוניין שרק היא תטפל בו. ללא ספק הילד מאוד מחובר לאימא אך חשוב לציין שאחרי שהילד נרגע אצלי אנחנו יכולים לבלות ימים שלמים ושמחים ללא בעיות מיוחדות. אשמח לדעת האם זה משהו תקין ושאמור לעבור בשלב כלשהו ומה ניתן לעשות בזמן הפרידה על מנת להקל על הילד. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

הי, אני מציעה להכין אותו כראוי לפני המעברים האלה. אפשר להיות יצירתיים למשל להכין לוח שיהיה תלוי בחדרו ושלפיו ידע בדיוק באיזה יום נמצא ואיזה יום מגיע למחרת (היום עם אמא, מחר עם אבא). שההכנה בבקרים תהיה ברורה יותר, גם ערב לפני. שיהיה טקס קבוע בכל פעם שאבא לוקח אותו מהגן, למשל עוברים בגן משחקים, או משהו אחר שאוהב (אפילו שהגלידה הדו שבועית תהיה עם האבא באופן זמני), שהגננת תזכיר לו כשעתיים לפני סוף היום שהיום אבא מגיע וכיוב'. מלבד זאת אין לך אלא להכיל את הקושי שלו במעברים האלה, שבעיני הוא מובן לגיטימי ומתעצם בגלל הבשלות הקוגניטיבית והרגשית המתפתחת שלו. מאחר ואתה אומר שלאחר מספר שעות איתך הדברים מתייצבים, אז לא הייתי דואגת יותר מידי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

18/08/2017 | 16:38 | מאת: מוריה

היי אני לא יודעת אם זה המקום, אבל יש לי בעיה מאוד קשה.. אני בת 20 וממש ממש מכורה לאצבע בפה.. לא לאגודל אלא לאצבע.. מהיום שבו הורידו לי את המוצץ אני היתי עם אצבע בפה מאז שאני זוכרת את עצמי אפילו מהמעון.. אני ממש מכורה זה ממש מבאס לי את האיכות חיים במקום לעשות דברים אני פשוט נמשכת להרגע עם האצבע בפה זה ממש ממכר אותי וכל יום שעובר אני מרגישה שההתמכרות גוברת וזה פשוט מבאס אותי לגמריי, זה התמכרות של שנים ואני עם מוטיבציה אדירה להפסיק את ההתמכרות אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה! זה אולי נשמע קל לקריאה אבל המצב ממש קשה! וגם עוד משהו שמצחיק שהתמכרתי בנוסף לאצבע בפה זה לקחת חלק מהשיער שלי מקדימה ופשוט להריח אותו תוך כדיי האצבע בפה אני כבר תקופה של חצי שנה מכורה ל״הרחת שיער״ שזה מגיע ביחד עם האצבע.. זה נשמע בדיחה אבל זה באמת המצב שלי חוץ מזה אני ילדה מאוד בוגרת אחראית וחכמה ורוצה להתפטר מההתמכרות הזאת כי היא הורסת לי את השגרה ואת כל מה שאני רוצה לעשות.. ההתמכרות משחררת לי הורמונים של רוגע ועצלנות מה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מוריה, אני שומעת כמה ההרגל הזה מעיק עלייך, מפריע לך ומונע ממך את התחושה שאת מתקדמת ומתפתחת בחיים כפי שהיית רוצה ויכולה. זו בהחלט סיבה לפנות לטיפול. אינני מומחית בתחום אולם יש מגוון של טיפולים שאני מניחה שיכולים להתאים, ולצערי אינני יודעת להמליץ איזה הכי טוב. את יכולה לנסות טיפול קוגניטיבי התנהגותי אצל פסיכולוג/ית קליני, את יכולה במקביל להתייעץ עם פסיכיאטר ולהמשיך משם. אני מניחה שהמטרה תהיה לסייע לך למצוא דרכים אחרות להתרגעות, וכנראה גם להפחית את מקורות המתח או את המקורות שאת חווה כגורמי מתח בחייך. מאחלת לך הצלחה רבה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

היי, יש לי שני ילדים בני 7 ו-8 וכשהם מבקרים את אביהם יש שם ילדה (שלו) נוספת בת 3 והיא "מכפכפת" את הבת שלי. בהתחלה יעצתי לבת שלי להתרחק, אח"כ אמרתי לה שתדבר אליה בטון תקיף ותגיד לה שאסור להרביץ ותתרחק ממנה אבל עדיין הבת שלי מתלוננת ש"הכיפכופים" ממשיכים. מה עוד אני יכולה להגיד לה לעשות חוץ מלדבר עם אבא שלה שלא עוזר? תודה

שלום, אשמח לדעת מה האב אומר על מה שמתרחש שם בעת שהיית ביתך. ירדן

17/08/2017 | 12:42 | מאת: אביגיל

שלום לכולם , אני שוקלת ללמוד פסיכולוגיה ויש לי כמה שאלות בנוגע לשכר משך ההתמחות ומבה עוסקים בהתמחות. אשמח להתייעצות בפרטי עם מי שמחפש התמחות או התחיל , מחפש עבודה או התחיל וגם עם כאלה שכבר שנים בתחום . תודה ויום מקסים !

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אינני בטוחה שאת במקום הנכון.. נסי להעזר באתר שנקרא "פסיכולוגיה עברית" בפורומים הפתוחים שם. אני בטוחה ששוטטות קצרה באתר תסייע לך ותמקם אותך נכון. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

17/08/2017 | 11:47 | מאת: Saron

הבת שלי עוד לא שנה . בחודש האחרון רוצה רק את אימא כל הזמן כל היום ובוכה מכל אחד! משפחה חברים ילדים מכולם היא בוכה המצב הפך בלתי נסבל אפילו כמה דקות עם סבתא היא בוכה... אשתי טיפלה בה מרגע שנולדה, לא היתה אצל מטפלות לא עברה טראומה .. אז כיצד הגענו למצב הזה ? יש דרך לשחרר ???

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, נורמאלי מאוד. תצטרכו פשוט לשאת את זה תוך הבנה שכרגע עבור ביתכם להיפרד מאימה מייצר חרדה מאוד מאוד גדולה. אין זה אומר שאינכם צריכים להמשיך לחיות את החיים כרגיל - הרי אמא צריכה להיפרד מהבת מידי פעם... אבל מה שחשוב הוא לשאת את הבכי ואת החרדה של ביתכם התינוקת בהבנה ובחמלה, להכיל את החרדה כמיטב יכולתכם, ואני מבטיחה לכם שגם השלב הזה יעבור... בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

17/08/2017 | 04:21 | מאת: tamar

ביתנו בת כ-שנתיים, מגיל שבעה חודשים לא הסכימה שבעלי ירים אותה והיתה צורחת ממש כמו עם אדם זר, היום בגיל שנתיים ממש יש ריחוק רגשי ממנו, לא מעוניינת בקרבתו. היא ילדה חברותית שמחה אבל לא סופרת את אבא שלה... ( חייבת לציון שאביה -בעלי אדם שקט סגור מאוד אוהב מסור ומשקיע. מאוד אוהב את הילדה אבל כן שומר ממנה דיסטנס. נלחץ מהבכי שלה....היום היה אירוע עם חברים וכשהלכתי לרגע היא בכתה, חבריי ניסו להרגיע אותה ולהגיד לה הנה אבא...והם סיפרו לי לאחר מכן שאמר "אל תביאו אותה אליי אצלי היא תבכה יותר" זה הפריע לי מאוד וכאן הבנתי שיש בעיה רצינית שדורשת טיפול...איך את ממליצה לטפל בככך? האם הנחיית הורים יעזור לו? טיפול פסיכולוגי?? איך אחבר בין בתי לאביה ????? אודה להתייחסותך המקצועית

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תמר, כ"כ חבל שאב כ"כ מסור ואוהב, לא יוכל להנות מהילדה שלו ושהיא לא תוכל להנות ממנו. זה בהחלט נשמע שהוא זקוק למעט עזרה כדי להצליח להתחבר אליה מחדש, וללא ספק הדרכת הורים לשניכם יחד, בשילוב פגישות יחידניות איתו, יוכלו לסייע לו מאוד. אפשר אפילו לשקול טיפול דיאדי במידת הצורך (אב וילדה ביחד בחדר בנוכחות המטפלת), אבל זה בהמשך. מציעה לפנות לפסיכולוג/ית קלינית של ילדים שמתמחה בטיפול בילדים ובהדרכת הורים (רצוי גם בעלת ניסיון בטיפול דיאדי). בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

בני בן שנה וחודשיים דעתן מאוד, מתעקש בבכי עד כדי הקאה שאוציא אותו מהמיטה שלו כמה שאני רגישה לבכי שלו, נאמר לי מפורשות ע"י מומחה שלא לוותר לו....לא להיכנע לבכי. אלא להוציא אותו מהמיטה להרגיע אותו ולהחזיר. אבל לא לתת לבכי שלו לנהל אותי. חזרתי הביתה וניסתי ליישם והוא פשוט התעקש לצאת מהמיטה, הקיא בכה..ואני עמדתי שם הרמתי אותו עודדתי אותו וניסתי להחזיר...לא עזר עד שנשברתי והרדמתי אותו בעגלה. רוצה מאוד לעשות את הדבר הנכון, מה לעשות ? האם באמת נכון לתת לו לבכות כשאני לידו מנחמת אותו? האם זה אכן מזיק להיכנע לבכי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שרי, גיל שנה וחודשיים הוא גיל שמתאפיין בחרדת פרידה ונטישה, ולכן ייתכן שבשלב זה הנזקקות והצורך בך התגבר עוד יותר. אני אישית לא חושבת שזה נכון לתת לתינוק לצרוח את נשמתו עד שמקיא. אני גם חושבת שחשוב יהיה כרגע לבחון את כל שגרת יומו, את המזג שלו, את הקשר שלו איתך, את הצרכים הייחודיים שלו וכיוב' כדי להבין כיצד נכון להיות איתו. אני כמובן לא יודעת דבר עליו או עלייך מלבד זה שצורח, מקיא ומבקש שתוציאי אותו מהמיטה ולכן קשה לי מאוד לייעץ לך מה נכון לעשות. אני מציעה לך לגשת לכמה פגישות של הדרכת הורים כדי להבין מה באמת הצורך שלו ואיך נכון להיות עבורו בגיל הכ"כ רך הזה, ולא ללכת בעקבות איזה כלל אצבע שבאופן עקרוני אולי נכון, אבל באופן פרטני לא יוכל לעולם לתת מענה שיהיה ייחודי לך ולילד הספציפי שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

15/08/2017 | 18:40 | מאת: לוגי

שלום רב, אנו משפחה הורים פלוס 3 ילדים . אח בוגר בן 19 , חייל נער בן 15 ונערה בת 13.. היום מתמודדים עם נער בן 15 מרדן שלא מקשיב לקול ההיגיון...אך כדאי שאתן קצת רקע...מדובר בנער מבריק בעל אינטיליגנציה גבוהה תלמיד בכיתת מופ"ת מצטיין החל בשנה האחרונה לאחר ששמן באימוני כושר הראויים להערכה ועשה מהפך מדהים בגופו.בסהכ ילד רציני אמין בתחילת החופש נרשם לעבודה ועבד קשה מאוד בחווה חקלאית בכל הענפים ואף נהנה מכך...יחסינו עברו תהפוכות לאורך השנים...היה מחמל נפשי ילד מצחיק שטיפחתי ובכל מקום קצר מחמאות על יכולותיו ועל אישיותו הכובשת.. בכיתה ה' שלא בטובתו, מחנכת כיתתו הרעיפה תשומת לב חריגה כלפיו והקימה עליו את חבריו לכיתה שגייסו את הוריהם למאבק נגד מחנכת הכיתה ותיפקודה הכללי ובין השאר על העדפותיה הברורות...כך לאחר 4 שנים ביסודי ששמו הלך לפניו והיה ה'נסיך' קיבל מעמד של מנודה ומוחרם. אני אימו פתחתי במערכה חסרת מעצורים בניסיון לעזור לו בכל דרך תקפתי את המערכת באזלת ידה בכיתה ו' התגייסתי לראשת ועד ההורים ויצאתי מגידרי בהפעלת הכיתה בפרויקטים יזומים כאלה ואחרים. מידי יום היה מגיע בטענות כאלה ואחרות. על אלימות על חרם על אלימות מילולית על העלבות על מורים ומורות...כהורה באופן ברור נטיית הלב היא לגונן על ילדך...אך התחלתי לשים לב שגם הוא תורם למצב ויש בו רגישות יתר לכל דבר והעצמה של מצבים אותם מציג בפניי...לאחר שנתיים קשים מנשוא שבעקבות נידויו כל המשפחה נודתה כולל האחות הקטנה(אנו מתגוררים בקהילה קטנה) עלה לחטהב לכיתת מופת שנתנה גושפנקה ליכולות שלו ...כבר שחשבנו שאנו פונים לאופק חדש...שוב החלו להתגלות בקיעים בהתנהלותו החברתית וכדי לקצר ולתמצת אומר שמתחיל קשר וזה מסתיים במפח נפש....עברנו למקום חדש...ביקשתי ממנו שישמור על פרופיל נמוך ולא עברו 10 ימים מבואנו ולאחר שקיבלוהו באהבה ובחפץ לב הוא מגיע לדין ודברים קשה עם המנהיג המקומי ושוב הוא מנודה ומוחרם על ידי כולם. .. לבני למרות מעלותיו יש אישיות יהירה ופוגענית ולשון משתלחת כשהוא לא מבין למרות נסיונותיי הרבים להסביר לו שהחברה לא מקבלת אנשים שמנפנפים בנוצותיהם כל הזמן....היום לאחר שסיים כיתה ט' בהצטיינות ולאחר שעבד יפה ואנו ההורים התרשמנו כל כך לטובה מדבקותו במטרה למרות הקושי (ילד מפונק שמעולם לא נטל חלק במטלות הבית ...)שבאמת האמנו שהוא נועד לגדולות ושהדרייב שלו להשגת יעדים מוכיח זאת. בתקופה זו קמתי עימו מידי בוקר (6) הכנתי את ארוחותיו המפנקות ואביו הסיעו מידי יום לעבודה ואף החזיר אותו .הקשר ביננו היה כייפי . כמובן שתמכתי במשטר האימונים שלו לכן הייתי צריכה להכין ארוחות מידי יום ובכמויות...עבודה לא קלה... באחד הימים כשכאב לי לראותו ספון בחדרו הצעתי לו לבוא עימנו לטיול למרות חוסר רצונו בסוף התרצה ונהנה מאוד מאוד .למחרת בהליכותיו הרבות למקרר נשאר עם מקרר פתוח לא מעט זמן והערתי לו על כך יותר נכון נזפתי בו....כאן כבר דרכתי על 'פצע פתוח' הגיב בכעס ונעלם לחדרו...בהמשך היום בעלי ואני התווכחנו על איזה נושא והוא התערב וצידד בבעלי ...אמרנו לו שבשיחות הורים יואיל נא בטובו לא להתערב ואז משום מקום ירה לעברי את פשוט תת רמה אישה תת רמה חזר על כך מספר פעמים. גם אני וגם בעלי הגבנו בכעס...זו הלשון המשתלחת שדובר בה...לפני כחצי שנה במקרה דומה שבו הערתי לו להשאיר מזון לאביו...הוא צרח עליי הלוואי שתמותי ושתשרפי...כמובן שאמירות כגון אלה מייסרות אותי ממש ואני מנתקת קשר עימו ומפסיקה לדבר עימו..כנל גם במקרה האחרון שהודעתי חד משמעית שאני לא מוכנה לעשות עבורו דבר ובוודאי לא לדבר איתו...3 ימים לאחר מכן עזב את העבודה ושבוע לאחר מכן התחיל לבקש ללכת לפנימיה ושהסיבה שהוא לא רוצה לחיות איתי באותו בית...אני לא אימא רגילה לטוב ולרע...אימא שמתחזקת בית לעילא חדרי ילדים הם ממלכות שלהם יש להם תנאים הכי טובים לצמיחה וללמידה זמינות ההורים ונוכחות בחייהם היא גבוהה ביותר ואין פה עניין של הזנחה או התעללות חלילה...אני גם לא מהססת להודות בטעויותיי וכמה מיקרים ירדתי להתקוטטות מילולית בלתי נעימה עימו...יחד עם זאת ילדים לא מגיעים להישגיו ללא תמיכה סיוע ודחיפה של הוריהם... תלמיד מצטיין עולה למגמות יוקרתיות נכנס למסלול קדם אקדמאי רוצה להרוס את עתידו בגלל קשיים שברור לי ולבעלי שאין שום קשר למה שמתרחש בבית אלה יותר לכיוון חברתי או פחדים עתידיים בריחה מהתמודדות ולחץ הם מאפיינים מובהקים בהתנהגותו בעבר...כרגע מתעקש שהוא לא הולך לביס ורוצה פנימיה בכל מחיר ואי אפשר לדבר עימו בנושא ובעלי משתדל לדובבו...הסיבה כביכול זו אני אך איני תמימה מכדי להבין שאין ידי במעל בנושא זה אני פשוט הכי קרובה אליו וזו שמכירה אותו הכי טוב... .מספיק לראות את צורת החיים שלו שבה כל צרכיו הבסיסיים ממולאים עד תום ומעבר להבין שיש דברים שמתרחשים מאחורי הקלעים. כל החופש לא הזמין חבר אחד לבית...לא יצא עם חברים לבילוי... כרגע לא יודעים מה לעשות עמנ למנוע את הסחף וההחלטות המוטעות שהוא נוטל שעלולות להשפיע על כל חייו.. מודה לך מאוד על קריאתך אשמח לקבל כיוון sos איך כרגע אני מורידה אותו מהעניין ומכוונת אותו לקראת שנהל החדשה שבפתח תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, לגדל ילד "מיוחד" טומן בחובו לא מעט אתגרים, ושימי לב שהמילה מיוחד אצלי נמצאת במרכאות... להתרשמותי בנך אכן גדל בתחושה שהוא מיוחד, ולהרגיש מיוחד יכול להיות מאוד נעים ואפילו יותר מזה..אבל לפעמים זה גם יכול להרגיש מאוד בודד, מבודד, מבלבל ועוד. מדברייך זה נשמע שאתם ההורים טיפחתם אצלו את החלקים האלה (כפי שכתבת- מילאתם את כל צרכיו, ייעדתם אותו "לגדולות" ועוד). אני בטוחה שהכל נבע מתוך אהבה, אבל כפי שאת כבר מבינה מדבריי, להרגיש כ"כ מיוחד, יכול להוות מכשול לא קטן לחיים. אני חושבת שכרגע הוא לא יודע אם כל ההכוונה הזו, אותה חווה כל חייו עזרה לו יותר או פגעה בו. הוא מבולבל. בנוסף, ייתכן ולא ברור לו אם הכיוון אליו הוא הולך (אני מתכוונת לימודית )הוא משהו שהוא בחר או שאולי אתם בחרתם עבורו. אני אפתיע אותך ואומר שבעיני העצירה שהוא עושה כרגע היא לא רעה, היא אפילו דבר טוב! וכדאי שהיא תאפשר לכולכם לחשוב מחדש מה בעצם הכי טוב ונכון עבורו - גם לפי ראות עיניו. אגב אני אישית לא חושבת שהבחירות שהוא יעשה כרגע ישנו דרסטית את כל מהלך חייו. אני מניחה שלהביט על כל צעד ושעל שלו כאל כ"כ גורלי מלחיץ אותו לא מעט... עצתי היא כרגע להעביר לו את המסר הזה שאתם מוכנים להחזיר את הבחירות לחייו בחזרה אליו, ולגשת יחד לכמה פגישות של ייעוץ משפחתי אצל מטפל משפחתי. לסיום אני רוצה לומר לכם שבעיני אתם נתקלתם פה בהזדמנות פז לשפר את היחסים בינכם מהיסוד, ולעזור לבנכם לגבש זהות עצמית חיובית וריאלית. אבל אם המטרה שלכם תהיה להמשיך לשכנע אותו ללכת בדרך שלכם כי הוא "נועד לגדולות"- בעיני היחסים שלכם ימשיכו להדרדר. אבל אם אתם באמת מוכנים להרפות ולתת לו למצוא את דרכו - כמו כל ילד רגיל שבוחר את מסלול לימודיו כבר מהשלב הזה, אני בטוחה שיחסיכם ישתפרו, ולדעתי זה עשוי להיות תהליך משפחתי משמעותי מאוד אם תסכימו לו. אגב ייתכן שזה יהיה רעיון טוב לאפשר לו בהמשך טיפול פרטני עבורו. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

15/08/2017 | 15:41 | מאת: אלקס

שלום:) בן 2.5 לא אוהב "להמסר" בהסדרי ראיה. אך במשך הראיה הוא בסדר. מה אפשר לעשות?

שלום, איך ניסיתם לעזור לו עד כה? ירדן

15/08/2017 | 17:08 | מאת: אלקס

כלום. לא יודע מה לעשות

הי, אני מזמינה אותך לחשוב מדוע לדעתך הוא לא אוהב "להימסר". כתוב לי שוב את תובנותייך, ואז אולי אוכל לסייע לך. ירדן

13/08/2017 | 22:30 | מאת: גלי

שלום יש לי ילד בן חמש ותשעה חודשים, כשהיה בגיל שלוש וחצי נעלמתי מחייו לתקופה של 3 חודשים בשל מצב בריאותי, (הוא ראה אותי שלוש פעמים בשבוע ודיבר אתי בטלפון כל יום), לאחרונה כשבני הדודים מזמינים אותו לישון אצלם הוא נרתע ומתחיל לבכות שהוא רוצה את אמא, או כשהוא נשאר עם דוד/דודה ואמא הולכת לאנשהו הוא מתחיל לבכות, האם יכול להיות קשר בין אז להיום? בתודה מראש גלי

לקריאה נוספת והעמקה

הי גלי, האם יכול להיות קשר את שואלת, ייתכן...מי יכול לומר בוודאות, אף אחד, אבל מה שבטוח הוא שכמעט כל מה שאנו חווים בחיים האלה, בוודאי אם החוויות הן משמעותיות, משפיע עלינו ומותיר עלינו את רושמו בצורה זו או אחרת. אם תרצי להמשיך ולהתייעץ בנושא, כיתבי לי שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

ביתי בת 8 סובלת מקושי של ויסות רגשי ויכולת דחיית סיפוקים ברמה נמוכה מאוד , ילדה מאוד מאוד רגישה לסיטואציות חברתיות שלא מאפשרות לה "לזרום". נוטה להתקפי זעם ואגרסיות ללא שליטה. הקושי הזה מביא אותה לבעיות חברתיות בבית הספר. הייתי מבקש המלצה על פסיכולוגית ( אישה ) ילדים באזור רמת גן - גבעתיים שתוכל לעזור לה לפתור את הבעיה.

לקריאה נוספת והעמקה

מפנה שאלתך לגולשים. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

אני חושבת שמנהלת הפורום מקבלת ברמת גן. מומלצת!

08/08/2017 | 17:09 | מאת: דברת

ממש קשה לי החופש איתו. הוא לא מעסיק את עצמו לבד. אני משאירה לו משחק מסבירה לו והולכת. כמה דקות והוא קורא לי ככה כל הזמן. מה אעשה? היכן טעיתי שזו התוצאה? הוא בן יחיד אני בהריון כרגע הלכתי לטיפול ושם המטפלת ! האשימה אותי שאני לא נותנת מרחב!~ זה ממש לא נכון...אשמח למרחב אני מתערבת כשהוא עושה משהו שמחייב התערבות

לקריאה נוספת והעמקה

הי דברת, ילדים הם שונים אלה מאלה בכל כך הרבה תכונות..יש כאלה שמעסיקים עצמם יותר, יש כאלה שפחות, ועלי לומר לך שילדים רבים בני שנתיים בהחלט מתקשים "להעסיק את עצמם לבד". כדי לעזור להם לפתח את היכולת הזו, כדאי לתת לו לתרגל את המיומנות הזו כאשר את נוכחת וזמינה, אך לא ממש משחקת איתו. כזה מין מצב שאת חצי שם וחצי לא, להבדיל ממצב שבו את לא פנויה בכלל (נניח עסוקה בעבודות הבית). נכון שלמעשה גם כאן את בעצם נדרשת להקדיש זמן ולאת מתפנה לעיסוקים אחרים, אבל זה מה שצריך לעשות כדי ללמד אותו להיות לבד ולהנות מהלבד הזה. מהלבד הזה לומדים להנות בנוכחות אמא שכאמור קצת נמצא וקצת לא - וזוהי מיומנות פסיכולוגית חשובה מאוד! לגבי ההאשמה שחווית מצד המטפלת. אני מעודדת אותך לבטא את התחושה הלא נעימה הזו מולה ולנסות להבין למה התכוונה בדיוק כאשר אמרה לך את זה, ולבטא גם מדוע אינך מסכימה. בכל מקרה, תזכרי דברת שבנך עדיין בגיל שהוא מאוד זקוק לך, וזה באמת הולך להיות מאתגר עם שניים..אני מניחה שגם המחשבה הזו קצת מלחיצה ומאיצה את רצונך ש"כבר יגדל ויהיה עצמאי יותר". אל תשכחי שכנראה גם בנך מגיב להריון שלך ואולי זה מגדיל את הרצון והצורך שלו להיות איתך..כן כן, הרבה גורמים, משפיעים ומושפעים..לא פשוט דברת היקרה, מתוך התיאור שלך את לא טעית בשום דבר.. ולא עשית משהו לא בסדר..כאמור ילדים רבים בגיל הזה נוהגים כך, ובמובן הזה, את לא לבד. איך אומרים, צרת רבים.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

06/08/2017 | 21:53 | מאת: אפרת

הי. יש לי ילדה בת חמש. לפני שמונה חודשים נולד לה אח . ילדה מאוד חכמה. חברותית..ו...מאוד עקשנית. לאחרונה אנו חווים איתה הרבה קשיים ..בעיקר בקטע של התנתקות מדברים. למשל.. הולכים לגינה. הולכים לסבתא ..הכל בסדר עד שמגיע רגע שצריכים ללכת.אז היא לא רוצה ללכת. מתחילה לבכות ולצרוח..כך זה כל הזמן. היום היתה כל היום אצל סבתא. בערב אבי החזיר אותה הביתה כל הדרך באוטו בכתה וצרחה במשך חצי שעה ..יש לציין שפורצת בבכי הרבה פעמים. לדוגמא כאשר לא קונים לה מה שרוצה בקניון...ובכלל כשלא נותנים לה מה שמבקשת..היום הקטן בכה לבקבוק ובאותו זמן היא רצתה שאהיה איתה . פשוט בכתה צעקה והרביצה לי... יש לציין שהיא ילדה מאוד רגשית. מה עושים איתה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אפרת, הדבר הכי טוב לעשות במצבים כאלה הוא להכין אותה שוב ושוב ושוב ולהזכיר לה כמה פעמים איך הדברים עומדים להראות ולהתרחש. אפשר גם לשאול אותה באופן משחקי אם היא זוכרת איך עומד להראות היום "בואי נראה אם את זוכרת מה עושים היום, מה בא קודם, מה אח"כ" וכיוב'. למשל "היום אנחנו נלך לסבתא, אנחנו קודם נאכל ארוחת צהריים, אח"כ נלך לטיול, אח"כ את תנוחי קצת, וכשתקומי אמא ואבא יחזירו אותך הביתה". כאשר תתעורר משינה, להזכיר לה כיצד יראה המשך היום, וגם כרבע שעה לפני, לעזור לה להתארגן ולהזכיר את זמן הפרידה. כנל לגבי קניות, בילויים וכיוב'. זה מצריך אתכם ההורים לתכנן תכניות ברורות, כדי שגם לה הכל יהיה ברור. הכנה כזו שמועברת באופן בהיר, שלא נתונה למשא ומתן (אבל מראש מתחשבת בצרכיה והעדפותיה), ושנעשית באופן נעים ולא תוקפני או כעסני, אמורה לסייע מאוד לביתך במה שנקרא "מעברים", בהם היא מתקשה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

שלום שולח שאלה מאייפון מקוה שתקלט שאלה לגבי אשתי היא יתומה מאם מגיל 8 וגם לפני כן אמא שלה אושפזה לסירוגין ככה שלא היה לה אמא. אחרי טיפולי פוריות רבים היא נכנסה לה

המשך .., אחרי טיפולי פוריות קשים התעברה עם תאומים שכיום בני שנה וחודשיים . הבעיה היא שאשתי משקיעה בהם את נשמתה מסורה אוהבת .. בקושי מגיעה לעצמה ... לדעתי הטיפול הזה גורם לתאומים להיות מפונקים וקשים יותר כי כל בכי היא קופצת. ולא רק זה היא כל היום איתם לא חזרה לעבודה וערב קורסת מעייפות ואני לוקח אותם לגינה בצהריים מקלח מאכיל ומשכיב אותם. לדעתי ולדעת אמי זה שלא היתה לה אימא גורם לה להשקיע יותר מדי וזה יכול להיות לא בריא עבורה ועבור התאומים. אני רוצה שתיקח זמן לעצמה מה דעתך אשמח

הי ירון, אתייחס לשאלתך בשני חלקים. ראשית, התאומים עדיין מאוד קטנים ובהחלט זקוקים לטיפול רגיש קרוב ומסור. כמו כן אימהות רבות מחליטות לא לחזור לעבודה במהלך השנה הראשונה לחיי התינוק, ולטפל בשני תאומים בגיל הזה..אפשר לומר שלהצליח "להגיע לזמן לעצמך" היא משימה כמעט בלתי אפשרית. אני שמחה לשמוע שאתה שותף בהורות ומקפיד לבלות איתם זמן במהלך היום שיאפשר לאישתך "להגיע לעצמה", והעצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך בעניין הזה הוא פשוט לעשות יותר מזה (ולגייס גם קרובי משפחה נוספים אם אפשר) כך שהיא באמת תוכל להתפנות לעצמה. לגבי השפעת יתמותה על אימהותה. אני בהחלט מסכימה איתך שחוויות התפתחותיות טראומטיות כאלה, משפיעות מאוד על סגנון ההורות שלנו(ובעצם כולנו מושפעים מהמודלים של ההורות שספגנו בילדותנו). אינני יודעת לומר בוודאות האם מה שאתה מתאר כרגע הוא פועל ישיר של זה, או של המצב המציאותי המאתגר בו היא נמצאת כאם לתאומים כ"כ קטנים. מניסיוני טיפול עבורה, וספציפית סוג טיפול שנקרא "טיפול בהורות" יוכל לסייע לאישתך להבין את ההשפעות שספגה בילדותה על הסגנון ההורי שלה, באופן מספיק מעמיק בשביל שתוכל גם לבחור איזה מין אמא היא רוצה להיות, ומה נכון לה ולילדיה במציאות העכשווית והממשית שלה (להבדיל מלפעול באופן קצת עיוור מתוך החסכים שלה למשל). ירון אל תוותר על תחושת הבטן שלך, ועודד אותה לפנות לטיפול משל עצמה. הקישור שעשית הוא מאוד נכון, ורק בחינה מעמיקה שלה את החוויות שעברה, תוכל להובילה לבצע לשינויים מהותיים שיהיו טובים לה ולמשפחתכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

שלום בני בן חמש, יש לו קושי רב להתמודד עם תסכולים. עד לפני שנה מצבים הכי קטנים היו מכניסים אותו לתסכול גדול, הוא היה נכנס ללופ של בכי, צרחות, שכיבה על הרצפה, ביטות ונשיכות ולא מצליח להרגיע את עצמו. כל סשן כזה לפחות חצי שעה, כמה פעמים ביום. בסיומו היה מותש פיזית ונפשית. בשנה האחרונה חל שיפור רב ולדעתי זה ירד לפעם בשבוע, משהו כזה. עדיין יש בכי וצרחות אך בד''כ מצליח להרגיע את עצמו בטכניקות שונות, למשל חיתול, דובי או מוצא לעצמו משחק מרגיע כמו פאזל. אחרי שנרגע הוא אומר שנרגע. או מבקש שנעזור לו להרגע. שנה חדשה בפתח והוא עובר למסגרת חדשה עם גננת חדשה, ואנחנו לא יודעים איך יתמדוד עם המצב החדש ובוודאי עם תסכולים חדשים. באופיו הוא ילד שנד בין קצוות - בד''כ הוא שמח מאוד, חברותי מאוד (יש לו המון חברים, בטחון עצמי) אבל כשהוא מתוסכל זה מוריד לו את הביטחון והוא אומר דברים כמו "אני לא רוצה לחיות" או "אי אפשר ככה יותר". סתם דוגמא, עדיין מתסכל אותו שיש לו פיפי כל יום... השאלה האם לדעתך צריך להפנות אותו לטיפול רגשי דרך הקופה? איך יודעים מה הכי יתאים לו? הוא מאוד אוהב יצירה והבעה אבל לא יודעת האם זה יתן לו כלים להתמודדות עם תסכול. הוא ילד פיזי מאוד, אוהב לרוץ, לרקוד, מוחצן מאוד האם יש משהו נוסף שאפשר לעבוד איתו בבית כדי להכין אותו למסגרת החדשה והקשה שתהיה לו? לא היינו רוצים שיתפרק ו/או שילדים אחרים ילעגו לו בגלל זה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעל, מניסיוני כדי לסייע לילדים בגיל הזה להתמודד טוב יותר עם תסכול, הכי כדאי שהעזרה תגיע מההורים. האו עדיין ילד קטן שיכול וזקוק להוריו כדי להצליח להשיג ללמוד ולהתאמן בוויסות רגשי והתנהגותי. בנוסף רצוי לבחון היטב האם קיימים גורמים "אובייקטיבים" מעוררי מתח בסביבה הביתית/חינוכית,ואז לפעול באופן ישיר להפחיתם ( כלומר לא רק לצפות ממנו להתמודד איתם בהצלחה). אני אישית חסידה של מפגשי "הדרכות הורים" שעל אף השם המתעתע, זה הרבה יותר מהדרכה גרידא, אלא בחינה משותפת מעמיקה של הילד, קשייו, הסביבה המשפחתית, הדפוסים ההוריים וכל זאת במטרה לבדוק כיצד אפשר לסייע לילד עם קשייו ולהיות עבורו באופן המיטיב ביותר. בכל מקרה כצעד ראשון זוהי המלצתי, בהמשך אפשר לשקול טיפול פרטני עבורו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

04/08/2017 | 00:56 | מאת: רביד

חמותי שומרת על בני הנכד שלה פעמיים בשבוע כמה שעות... שמתי לב כשקורה משהו לקטן שלנו לדוגמא: מקבל מכה בטעות מצעצוע... חמותי בכדי לנחם אותו לוקחת את הצעצוע אומרת פויה ונותנת לו מכות ואז היא נרגע. לדעתי זה ממש לא חינוכי, ומלמד את הילד להכות. לא מוצא חן בעיניי כלל. הסברתי לה, והיא הניפה יד בביטול ואמרה "שטויות אין בזה רע " מה דעתך המקצועית? הנושא הזה מטריד אותי

לקריאה נוספת והעמקה

הי רביד, אפשר לדבר הרבה על שיטות הסבתא למינהן..ולמי מאיתנו אין "סבתא" ששומרת על הנכד..ובינינו- איזה מזל שיש סבתא וסבא! לפעמים אין ברירה אלא לאפשר את "דרך הסבתא"- שהיא בעצם מוגבלת בזמן וגם באפקט על הילד ו"להתנחם בכך" שאצלינו בבית אנחנו ננהג כמו שאנחנו רואים לנכון, ושאלו הן ההשפעות המעצבות והמשמעותיות ביותר שהילד סופג. עכשיו לעניין עצמו, אני נוטה מאוד להסכים עם כל מה שאתה אומר. אני חושבת שההתרגעות של בנך נוכח תגובת הסבתא נובעת מכך שבאופן מסוים, הסבתא מבטאת אמפטיה לכל מה שקורה לו. כלומר היא מראה לו שהיא מבינה שמשהו כאב לו/עצבן אותו ע"י כך שמכה בחפץ, היא מראה לו שהיא יודעת מה הדבר/חפץ שגרם לו לאי נעימות, והיא מראה לו שהיא פועלת בנידון. את כל אלה אפשר לעשות בלי האקט של המכות. למשל אם נופל ומקבל מכה מהשולחן אפשר לומר: אוי, זה כואב - כואב ביד (לגעת ביד), לא נעים/מעצבן כ"כ לקבל מכה מהשולחן (בטון עצבני אם התעצבן, או רך אם בוכה) - ולגעת בשולחן. ככה הכל קורה רק מינוס המסר האלים.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

31/07/2017 | 02:44 | מאת: sa

בתי בת שנה ועשרה חודשים כשאני אומרת לה לא או אסור. היא ..עושה דווקא ומחייכת שאלתי מה ניתן לעשות <? היא דווקא עושה מה שאני אומרת לה שאסור.. אשמח להמלצה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, ביתך נמצאת כרגע בשלב התפתחותי של יצירת נפרדות ובדיקת גבולות. את מצידך נדרשת להיות ברורה ועקבית, לא לוותר לה אבל גם לא לכעוס עליה. כאשר היא מתעצבנת ומוחה על הגבולות שאת מציבה, אפשרי את המחאה, ואפילו נחמי אותה - אבל כאמור אל תוותרי לה. זה ריקוד בין הטיפות..אף אחד לא אמר שלהיות הורה זה קל..(: כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

29/07/2017 | 11:57 | מאת: איילה

בוקר טוב הבת שלי בת שנתיים מאוד מפותחת מדברת כל הדיבור אך קצת שקטה,,יש לי אחיין שהוריו התגרשו והוא קצת מגיב האלימות ומכות לכל דבר קטןן,, אנחנו כמשפחה רוב הזמן ביחד. אני מרגישה שהוא קצת אלים עם הילדה שלי ונותן לה מכות ומושך אותה בשיער היא לא מצליחה להחזיר לו החא בוכה בצד או באה אליה אני מחבקת אותה ואומרת לה שאני שומרת עליה וגם שהיא צריכה להגן על עצמה.. השאלה שלי זה לא יפגע לה בביטחון העצמי או בדימוי העצמי ואיך אפשר לחזק ילדה שקטה בתוך חברת ילדים ??

לקריאה נוספת והעמקה

הי איילה, אם בן המשפחה אלים כלפיה באופן נשנה, אני מציעה שתדברי על כך עם הוריו ותבקשי מהם בעדינות אך בבהירות לשים לב לזה ולהתייחס לזה. לגבי שאלתך - איך אפשר לחזק ילדה שקטה בחברת ילדים - זו שאלה מאוד כללית, ולפעמים גם ילדים "שקטים" יודעים להסתדר היטב ולדאוג לעצמם. אם ברצונך את יכולה לפרט יותר על ההתנהלות של ביתך בתוך חברת ילדים ולחדד את השאלה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

27/07/2017 | 00:11 | מאת: נטע

שלום ירדן אומנם אני כבר ילדה גדולה.. (40) אך מתקשה במערכת היחסים מול אימי ומול המשפחה (2 אחים, אבי נפטר) אשמח לשמוע את דעתך, מקווה שזה בסדר. . אני גרה לבד, מפרנסת את עצמי, לא נעזרת במשפחה בכלל (כלכלית אין מסוגלות), לומדת לתואר נוסף, עובדת במשרה מלאה, מחפשת זוגיות ומנסה לעשות דברים חשובים בעיני שלא עשיתי מסיבות רבות בגיל צעיר יותר. אני נלחמת ונאבקת להשיג כל דבר בחיי, שום דבר לא בא לי בקלות (מוגבלות כלכלית ועוד). תפיסותי לאורך השנים השתנו, עזבתי את בית ההורים תרתי משמע, כלומר פיזית אך גם שיניתי דפוסים שגדלתי עליהם שכן הבנתי שהם חוסמים אותי בכל מיני תחומים. משפחתי רואה בי חריגה ומורדת בדפוסי המשפחה שחונכתי. לצערי כולם באותה תפיסה שאותה "מנהיגה" אימי ואם אני לא נוהגת לפי הציפיות אני נענשת וליתר דיוק, מנודה . אף אחד לא מתקשר אלי, אף אחד לא מגיע לבקר. אני מתאמצת להגיע לפחות פעם פעמיים בשבוע לביקור אך רוב הזמן כועסים עלי ומתלוננים תלונות רבות. האוירה לא נעימה מבחינתי רוב הזמן. אין תקשורת ושיח טבעיים ורגילים. יש הרבה ציפיות ממני אך שום ציפייה ממני לא מתמלאת בצד שני כלפיי. וכשאני אומרת להם שהם לא יכולים לדרוש ממני כל כך הרבה כשהם לא פועלים כך התשובה שאני אשמה , זה בגלל ההתנהגות שלי. למרות שאני זאת שמתאמצת לבוא לביקור, אני זו שמתקשרת לשאול מה נשמע ורוב הזמן מסננים אותי .מצפים ממני לשתף בכל דבר, למשל בכל פעם שאני יוצאת לדייט (בהתחלה שיתפתי ואז אמרתי שאני כבר גדולה מספיק ואחראית מספיק ושאשתף כשיהיה דייט רציני שימשיך לאורך זמן אך זה לא מקובל) למרות שאותי כמעט ולא משתפים ולא מעדכנים בכל מה שקורה (מהסיבה שאם אני רוצה לדעת אני צריכה לבוא יותר). אם הלכתי לרופא ולא שיתפתי מראש שאני מתכננת ללכת כעסו מאוד עד כדי כך שהתעלמו ממני והלכו למרות שעמדתי וניסיתי לשוחח איתם. אני מרגישה , לאחר ניסיונות רבים לאורך הרבה זמן, שאין שום דרך שתספק אותם. תמיד אני נתפסת כלא מספיק בסדר , תמיד יש סיבה לכעוס עלי כי אני שונה ופועלת באופן שונה במגוון נושאים. אני בסדר, רק כשאני מבטלת את חיי לטובת המשפחה. אני מצידי מנסה לשלב את הכל ביחד, זה קשה לי מאוד, ואמרתי זאת אך אין הבנה מצידם. אני כועסת מאוד על התנהגותם שנמשכת הרבה זמן, אני נמצאת כרגע בתקופה לחוצה מאוד של מבחנים ועבודות ועוד כל מיני דברים מטרידים, ולכן החלטתי לא להתקשר ולא להגיע לביקור עד שירגע לי הלחץ אך ידוע לי שגם זה טריגר לכעס רב מצידם כלפי (אף אחד לא יצר ולא יצור איתי קשר אם אני לא אזום, כבר חלפו כשבועיים ). אם אני מגיעה לביקור לפי יכולתי אז אני ננזפת שזה לא מספיק, ושאני לא דואגת ולא אכפת לי מהם. אם אני לא מגיעה זה לא בסדר. הם מצפים לדרך מסויימת וכל דרך אחרת היא לא מקובלת ושלילית. אין להם יכולת לכבד את דרכי ורצונותי ורגשותי. נגמרו לי כל הדרכים להתנהל במערכת היחסים הזו. אני לא רואה כיצד אפשר לנהל תקשורת עם משפחה כשרק צד אחד מנסה לתקשר והשאר לא עושים שום ניסיון לתקשורת ולו בסיסית ביותר. אין שום נכונות מצידם לפנות לגורם מקצועי. פעמים רבות ציינתי כי אני לא כופה דבר על אף אחד, כל אחד פועל לפי אמונתו וכך גם אני. אני לא מסוגלת להכיל יותר כעסים ותלונות וציפיות מוגזמות במיוחד כשאין הדדיות אפילו מינימלית. אך מאידך אני לא דוגלת בניתוק קשרים משפחתיים. אשמח לשמוע את חוות דעתך והמלצותייך. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי נטע, את אכן "ילדה גדולה" אבל כפי שאת מספרת, התקדמות הגיל אינה מתירה את הקשרים המשפחתיים (וגם טוב שכך) וגם לא פוטרת אותנו מבעיות משפחתיות. אז ראשית אני רוצה לומר לך שאני באמת שמחה לשמוע שהצלחת לייצר נפרדות פיזית ממשפחתך - את עברת לגור בבית משלך, את מכלכלת את עצמך, מצליחה להגשים את השאיפות שלך, וזה נשמע שכל זאת משיגה במו ידייך וללא תמיכה מצד משפחתך. על כל זה מגיע לך כל הכבוד! יחד עם זאת נטע, להצליח להשיג נפרדות רגשית מהמשפחה, היא משימה מורכבת הרבה הרבה יותר, וזה נשמע לי שזוהי המשימה העיקרית שצריכה לעמוד לפנייך בשלב זה בחייך. אין ספק שלמרות העזיבה שלך את הבית, את עדיין מושקעת מאוד בכל מה שקורה במשפחתך ומושפעת עמוקות מהטענות והתלונות שמופנות כלפייך. הרבה מהמשאבים הרגשיים שלך מושקעים שם ואני מאמינה שזה גם מקשה עלייך להצליח לקיים קשרים משמעותיים ואינטימיים "בחוץ" (כמו זוגיות למשל). את יודעת נטע, כאשר החוץ לא רוצה ובעיקר לא יכול להשתנות, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות, בהנחה שאין רצון לנתק קשר (ואני לחלוטין מבינה ותומכת בך בעניין הזה) הוא לשנות את הגישה והעמדה שלנו ביחס למה שקרה בחוץ, ואז גם הרגשות שלנו אל מול מה שקורה, יוכלו להיות הרבה פחות טעונים ועוצמתיים. המשמעות של זה עבורך היא כאמור - השגת נפרדות רגשית ממשפחתך, ואני בהחלט מציעה לך להעזר בטיפול רגשי לצורך כך. כמו כן העברת המשאבים הנפשיים שלך ממשפחתך אל עבר יצירת קשרים משמעותיים מחוץ למשפחה - בפרט קשר זוגי משמעותי, תוכל גם כן לעזור לך להעביר את כובד המשקל הרגשי ממשפחתך אל עבר הקשר החדש שתרקמי, אולם כמו במעגל קסמים, קיים סיכוי שכל עוד לא תצליחי לייצר נפרדות רגשית מספקת ממשפחתך - את תתקשי לקיים קשר זוגי משמעותי. נטע, כואב ועצוב לשמוע שכך משפחתך מתייחסת אלייך, ולא רואה את כל הכוחות המדהימים שלך. זה כ"כ עצוב וקשה שזה ממש מצריך איזשהו תהליך התאבלות על החסך הגדול הזה, גם בשביל שתצליחי בסופו לקבל אותם כפי שהם ולהיות פחות מושפעת מהטענות שלהם. כפי שאמרתי, אני מציעה לך בחום להעזר בליווי רגשי לצורך כך, ואני גם חושבת שזה מגיע לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

01/08/2017 | 19:02 | מאת: נטע

ירדן כל כך נכון כתבת. הרבה אנרגיה אני משקיעה בכל הסיפור המשפחתי. אנרגיה שחשובה לי למטרות נוספות.... זמן רב אני מנסה, להתעלם מתלונות, לא להגיב וכו' אבל האוירה הטעונה והמורכבת מותירה אותי בתחושה לא נעימה, רוב הזמן. אז כנראה שאכשהו צריך להתמקד במטרות החשובות. הקושי הזוגי נובע מעוד סיבה שאני מתחילה להבין אותה... ומקווה ל"שחרר" גם אותה. כמובן שזה לא מיידי כמו רוב התהליכים הנפשיים.. תודה רבה על תשובתך! נטע

25/07/2017 | 01:53 | מאת: אלעד

הנני גרוש+תינוק בן שנה, פעמיים בשבוע הוא אצלי..לא מצליח להרדים אותו. משעה 20:00 אחרי מקלחת עד אחרי חצות הוא לא נרדם...משחק מתהפך עומד ... חשוב ללנו לשמור על שגרת יום קבועה. ושינה מזמן מה יכולות להיות הסיבות ש אצלי הוא לא נרדם?(גם לגרושתי קשה להרדים הוא ילד עם מרץ) אך אצלה הוא ישן יותר מוקדם וכן גם כשהוא נרדם הוא מתעורר בלילה לבקש מוצץ בקבוק ולא ישן ברציפות יש לו מיטה קבועה צעצועים קבועים גרושתי מתגוררת לידי הוא לא עבר טראומה ..כי הגירושין היו מכובדים ככל האפשר..מה תוכלי לייעץ לי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אלעד, אם אני מבינה נכון, מה שקורה אצלך, קורה גם אצל אימו, רק שאצלך הוא נרדם בקושי רב ב12, ואצלה בקושי רב באזור 11...? זה נשמע שאלו הם כרגע הרגלי השינה שלו. אינני יכולה לייעץ באופן יעיל מכאן כיצד לשנותם כי לשם כך יש צורך בתמונה הכללית - איך נראית כל שגרת יומו. לפעמים צריך לקצר את שעות שנת הבוקר או הצהריים. לוודא שהתינוק פעיל מספיק במהלך היום, להדגיש את טקסי ההשכבה ורק לאחר מכן לחשוב כיצד הכי נכון להתמודד עם יקיצות הלילה. אני מאמינה שפגישה או שתיים של הדרכת הורים תוכל לסייע לכם מעט, אולם קח בחשבון שגם בגיל שנה, תינוקות רבים עדיין אינם ישנים טוב/רצוף/נרדמים מהר, ושזו פשוט תקופה כזו לא פשוטה, שגם היא עוברת בסופו של עניין.. כלך טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

24/07/2017 | 23:39 | מאת: יש

שלום רב, אני גרושה ומ2009 חיה בנפרד מאבי ילדיי. אני אם לשלושה ילדים:בן 22.5,בן 18 ובת 12.5. כיום-אני מתגוררת במרכז וביתי מתגוררת עימי (באישור ובתמיכת אבא שלה) ושני בניי מתגוררים בצפון (מקום מגוריי האב) בני הבכור גר עימנו כחצי שנה ולפני חודש חזר לצפון. הבן הבכור שירת בצבא כשנה והשתחרר עקב פציעה ברגלו-שהתגבר עליה.(כיום הוא בריא פיסית ) מאז שחרורו מהצבא,לא מצא עדיין את "שביל הזהב" .....לא מתמיד בשום מקום עבודה,מרבה לעשן גראס.....ומתקשה להתערות בחברה. בנוסף לכך (או אולי כתוצאה מכך) בשנה האחרונה הוא רב עם אחיו ללא הפסקה -מריבות שאף הגיעו לידי אלימות מצידו!! לכן הגיע למרכז (ל"צינון" הרוחות ובתקווה שישתלב במקום עבודה וכו'-כאמור,הנסיון לא צלח) לצערי-הבן הצעיר יותר עזב את בית אביו לפני כחודש,מאחר ואינו רוצה להתעמת עם אחיו,אך-הבן הבכור,ממשיך בדרכיו ומסרב לקבל טיפול פסיכולוגי (אבל כן נפגש עם פסיכיאטר ) האבא של הילדים,שנמצא נכון להיום בצפון (בשנים האחרונות שהה הרבה במרכז במסגרת עסקיו) לא משתף איתי פעולה כ"כ: הצעתי שנלך יחד לייעוץ,מאחר ולדעתי שורש הבעיה בין הבנים נעוצה בהתנהלות לא נכונה של אבא שלהם איתם (וסביר להניח שגם שלי) אבל ,לא קרה כלום בעניין.... מה גם שלטענתי-הבעייה הגדולה ביותר של בני הבכור היא ההתעסקות האינסופית שלו בעישון הגראס ולכן לא מתפקד כלל(לא מחפש עבודה,ישן ביום,ער בלילה ועצבני כשהוא לא תחת השפעת הגראס...) והגרוש שלי לא מסכים איתי גם בזה!! למי עליי לפנות כדי לקבל עזרה וייעוץ במצב זה? האם יש דרך לפתור את המריבות בין שני הבנים,לפני שזה ייגמר באסון??? תודה מראש,אמא מודאגת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אמא מודאגת, קראתי בעיון את התיאור שלך את הדברים, ועלי לומר שאני נוטה להסכים איתך לפחות בעניין הפניה המשותפת שלכם ההורים לייעוץ. לצערי, מאחר ובנך חי עם אביו בבית, הוא כרגע בעל השפעה רבה יותר ממך על בנך, ולכן אם אינו מוכן להיות מעורב באופן אחר בחייו של בנו ו/או ללכת איתך לייעוץ משפחתי, המצב קרוב לוודאי לא ישתפר, אלא אם כן המוטיבציה תגיע פתאום מהכיוון של בנך. מעבר לזה, לא פירטת מדוע אביו אינו מוכן לשתף איתך פעולה, איז מין טיפול פסיכיאטרי בנך מקבל, והיכן אם בכלל, כן משתפר ועושה דרך, ובכלל זה לאן עבר לגור בנך האמצעי? את מוזמנת להרחיב אם תרצי, בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

14/08/2017 | 19:06 | מאת: דורהמי

שלום ירדן, ראשית- תודה על תשובתך המהירה לפנייתי הקודמת. לצערי,אין כ"כ התקדמות ושיפור במצמב מהפעם האחרונה שכתבתי לך .... רציתי לדעת האם ישנו מענה טלפוני /ייעוץ למשפחות המתמודדות עם בן משפחה שנמצא במשבר נפשי?? ואם יש-האם תוכלי להמליץ לי על גורמים אילו? אני מרגישה שאני חייבת להתייעץ עם איש מקצוע בעניין בני הבכור . תודה גדולה,יפית.

24/07/2017 | 05:50 | מאת: מירב מור

שלום ביתי בת ה 6 .סובלת מאילמות סלקטיבית אנחנו מטופלים באופן פרטי אצל מטפלת בתחום זה ,מזה 10 טיפולים.... עד כה יש שינויי מאוד זעיר אך אפשר להגיד שכמעט ואין שיפור חוץ מהמטפלת,כשהילדה יוצאת לעולם הרחב שוב מתכווצת ומסתגרת.... הטיפול מתמשך ואף יקר ללא שינויי משמעותי והשאלה שלנו האם לפנות לפסיכולוג קליני לילדים?או לגורם אחר? כי על פניו נראה שמה שעכשיו אנחנו עושים לא ממש עובד..... תודה מירב

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מירב, בתוך עולם הטיפולים הנפשיים, שיפור קל שמושג תוך עשרה מפגשים זה לא רע בכלל.. מעבר לזה, אני מציעה שאת הלבטים והשאלות שלכם תפנו כרגע למטפלת שלכם לפני שאתם עושים החלטה משמעותית כמו לעבור טיפול, או לפחות כחלק מהחלטה שכזו. באופן כללי אני מציעה לכם להתאזר בסבלנות כרגע וכאמור לשתף את המטפלת בקושי שלכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

24/07/2017 | 01:40 | מאת: תמר

היי מעוניינת להכניס את בני האהוב בן שנה וחודשיים למשפחתון עליו קיבלתי המלצות . הבעיה היא שהמחיר מוזל מפני שהמשפחתון שלה בדירה לא גדולה..אין מרחב גדול למשחקים. יש מרחב בינוני עם צעצועים. האם זה יכול להזיק לתינוק לשהות במרחב כזה עד 16:30 9 שעות ברציפות? חוץ מזה אני מרוצה מאוד מהמטפלות זה קטן עם יחס חם

הוספה לשאלה. במשפחתון יש רק 3 תינוקות הגננת ומטפלת חמה כדאי?

הי תמר, אלו הם החיים לא? מתפשרים במטרה לעשות את הבחירה הכי מתאימה וטובה עבורנו בזמן נתון ובהניתן האפשרויות הקיימות. האם מרחב קטן עשוי להסב לה נזק? כנראה שלא. האם יעורר תסכול? כנראה שכן, ותסכול יתעורר גם בלי קשר לגודל המרחב. בכל מקרה, לפי דברייך, מבין האופציות הקיימות, ההרגשה היא שזו האופציה הכי טובה.. אז לכי עם תחושת הבטן שלך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

23/07/2017 | 20:06 | מאת: מיכל

שלום, אנו הורים לשלושה מתוקים בגילאי 7, 3 ותינוק בן שבעה חודשים. אנו רוצים לטוס לשבוע ללא הילדים. הילדים יהיו שלושתם יחד אצל הורי עליהם אני סומכת ואין לי שום חשש להם אצלם. הגדולים יתגעגעו ללא ספק ואולי אף יבכו לפעמים אך להם אני לא דואגת. אני סומכת עליהם שהם מבינים ויתמודדו. החשש שלי הוא מההשלכות שעלולות או לא עלולות לקרות כתוצאה מהנסיעה. האם זה עלול לגרום נזק לתינוק? מה ההמלצה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מיכל, תשובות רבות נכתבו כאן בדיוק לשאלה זו שלך לאורך השנים שהפורום הזה קיים, גם על ידי וגם על ידי אנשי מקצוע נוספים ומצוינים. אני מציעה לך לעיין בתשובות על ידי הקלדת המילה "חופשה" במפתח החיפוש, כדי להצליח לגבש דעה משלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

23/07/2017 | 12:59 | מאת: שלומית

שלום ירדן, זו לא הפעם הראשונה שאני מתייעצת עמך ואשמח גם הפעם לתובנות והעצות שלך. ביתי בת ה-6 היא ילדה סופר אינטלגנטית. בוגרת מאוד לגילה שכלית. ילדה שהיא מנהיגה באופייה ומאוד דומיננטית. אנו גרים בשכונה מתוחמת שהשכנים הם גם חברים שנפגשים מידי יום. יש אינטרקציה מאוד ברורה בין החברים בקבוצה שמידי פעם האינטרקציה משתנה בהתאם למי שנמצא בה. ישנה ילדה/חברה בת 9.5 שהיא הגדולה שבקבוצה באופן משמעותי משאר הילדות שהן סביב גיל ה-6. ישנם יחסי אהבה- שנאה בין ביתי לילדב בת ה-9. כשהן לבד הן יכולות לשחק נהדר ולהנות, אך כשכל הקבוצה נמצאת ובעיקר ילדה ספציפית אחרת, היחסים בינהם טעונים ומתחילות מחנות בתוך הקבוצה. מאז ומתמיד זה היה ככה ולעיתים ביתי גם הייתה מוצאת את עצמה לבד והיה לה לא פעם קשה. עם הזמן למדה גם להעסיק את עצמה. אני נוהגת לא להתערב באינטרקציות בין החברים כי אני מבינה שהקשרים בינהם משרתים צורך כלשהיא, אז אני משתדלת רק לשוחח איתה על איך שהיא מרגישה ומה היא חושבת שהדרך הטובה להתמודד... לאחרונה אני שמה לב שהיא נהייתה כוחנית כלפי חברותיה ומפגינה מעט אגרסיביות מולן שזה לא אופייני לה. כשוחחתי איתה על כך ואמרתי לה שזה בטח לא נעים לחברות שלה, אז היא אמרה לי" אמא את יודעת למה אני ככה? כי כש-X ׁ(הילדה) נמצאת, בגלל שהיא הכי גדולה, היא חושבת שהיא כאילו המלכה והיא הכי חכמה... וכולן הולכות אחריה...". היא לא אמרה את זה אבל היא בעצם מקנאה בילדה שגדולה ממנה וכשהיא נמצאת היא מרגישה שהיא תופסת את המקום שלה. אמרתי לביתי שאני קודם כל גאה בה שהיא לא נוהרת אחרי כל אחד רק בגלל שהוא יותר חכם או גדול, אלא מקשיבה להגיון שלה. הסברתי לה שיש כל מיני סוגים של מנהיגים. יש מנהיג שדואג לחבר את כולם ויש שמפלג את כולם וחבל שמצב הדברים ככה. המלצתי לה להתמקד בעצמה ובדרכים יצירתיות לקרב את הבנות אליה ולמצוא את המקום שלה כי אפשר שכולן יהנו ביחד. ברור לי שלא הכל תלוי בילדה שלי ולרוב מי שמפלג את הקבוצה זו הילדה הגדולה, אבל חשוב לי לחזק את ביתי ולתת לה כלים להתמודד עם סיטואציות חברתיות כאלה כי מחר זו יכולה להיות ילדה מהכיתה. מה אני אמורה לומר לה? איך אני עוזרת לה לעבד רגשות? איך אני מעניקה לה כלים להתמודדות? תודה רבה רבה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

הי שלומית, מה אומר ומה אוסיף..? כל מילה מיותרת. זה נשמע שאת יודעת היטב את מלאכתך כאמא, ובזכותך - וכמובן גם בזכות מי שהיא - ביתך מצליחה להתנסות בתפקידים חברתיים שונים, לומדת, חוקרת ועם המון חופש לשתף אותך וגם ללמוד ממך ודרכך. את תומכת באקספולרציות החברתיות שלה אבל גם מספקת לה נקודות מבט שונות על עצמה ועל סביבתה ועל האפשרויות השונות הקיימות עבורה. נדמה לי שחוץ מאשר לחזק אותך ולעודד אותך להאמין בעצמך ולהמשיך להנות ממנה ומהתפקיד הכ"כ מאתגר מעניין ומרגש הזה - אימהות, אין לי מה להוסיף לך:) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

23/07/2017 | 06:47 | מאת: מאיה.א

היי, לא יודעת איך להפסיק את ההרגל החדש שרכשה בתי התינוקת בת 11 חודשים..בכל פעם שהיא רוצה משהו או שהכדור בורח לה היא צורחת...מלידה אני ואביה מספקים את כל צרכיה מיידית מדוע בחרה עכשיו לצרוח? האם זה מהמשפחתון? ובנוסף בכל פעם שהיא מתמודדת עם תסכול במשחקיה בעלי עוזר לה ואני חושבת שעליה להתמודד לבד מה נכון? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מאיה, זו הדרך של ביתך לבקש עזרה כרגע. ממה הסגנון מושפע בדיוק - אין לדעת, אבל המציאות היא שזה המצב. לא כדאי לתת לה לצרוח את נשמתה, ומדוע לא לעזור למישהו שמבקש עזרה בעצם? אני מציעה לך לתמלל את רצונותיה - ברח לך הכדור? את רוצה את המוצץ? אני אעזור לך. להעביר את הדגש מ"לעשות במקומה" אל עבר ללמד אותה את השפה, ולתווך באופן מסויים את רגשותיה ורצונותיה. מטרה חשובה נוספת תהיה לעזור לה לשאת תסכול בצורה טובה יותר, כי בהכרח יהיו פעמים שלא תוכלי למלא אחר מבוקשה, למשל אם היא רוצה לשחק בכוס הזכוכית שעל השולחן. אז עלייך לומר "אי אפשר..זה ישבר..אני מצטערת" ובהחלט לספק ניחום והרגעה. ככה ביתך תלמד שרצונותיה נשמעים וחשובים, היא תתחיל ללמוד דרכים נוספות לבטא אותם, וגם תלמד שלא כל דבר היא תוכל לקבל, אבל שאמא ואבא בהחלט ערים לתסכול שזה מייצר ואף מסוגלים לנחם ולהרגיע כשזה קורה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044

24/07/2017 | 15:22 | מאת: מאיה

תודה לך ירדן על תשובה מקצועית.וחשובה אנהג כך

21/07/2017 | 19:56 | מאת: מעיין

שלום רב, מבקשת את עזרתכם ביתי בת 10,וסובלת מבעיות רגשיות קשות,כרגע לומדת בבית ספר חינוך מיוחד,אחרי כל האבחונים שעשינו והתייעצות עם כל מיני מומחים ,המלצה לשלוח אותה לפנימיה טיפלו עת לצערי, האם יכולים להמליץ לי על פנימיה טיפולית מומלצת ,חשוב לי לציין שבחינת שגילית ולימודית אין לה שום בעייה,הבעייה היא ,התנהלות איתה בבית זה בלתי אפשרית תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מעיין, אני מציעה לך לבחון היטב מול העובדות הסוציאלית, את המאפיינים של כל פנימייה הנשקלת ביחס אליה. לי אישית אין המלצה לצערי, מפאת חוסר היכרות מספק. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044