פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום רב, אשמח למענה מאוד. ביתי ילדה בת שנתיים, ילדה פיקחית, שמחה בדרך כלל (לאחרונה מצוברחת לא מעט) , אוהבת ללכת לגן., מדברת יפה מאוד לגילה. לצד זאת, ילדה מאוד זהירה, ועם הרבה פחדים. מפחדת לעלות על המגלשה, מפחדת מהים, מפחדת מנסיעות באוטו , מפחדת מרעשים חזקים. לאחרונה יש לה קטע מוזר שאני לא יידעת איך להתחיל אליו. בכל פעם שהיא שומעת רעש כלשהו, לא בהכרח רעש חזק לק (רעש של המקרר , של המיקרו, רעש שבא מהבית של השכנים או של טיפות מהברז) היא שואלת ״מי זה״ או ״מי בא״. ומתעקשת לקבל תשובה. לפעמים זה מרגיש קצת כפילו אובססיבי והיא שמה לב לרעשים שאני בכלל לא מתייחסים אליהם. איך נכון להגיב לזה? מצד אחד אני נותנת לה תשובה קצרה וקונקרטית בכל פעם, מצד שני אני מפחדת שזה יגרום לה להמשיך לשים לב ככ הרבה לרעשים מסביבה שהיה עדיף שתתעלם מהם, כמו כולם. כשאני לא עינה לה או אי את לה לא יודעת היא ממשיכה לשאול עד שמקבלת תשובה שמספקת אותה. האם זה תקין? תודה וסליחה על האורך!
הי ענת, את מספרת לי על ילדה מאוד קטנה, עם מאפיינים שונים, נטיות מזג... את רואה את כל מה שנפלא בה וטוב שכך. הבעיה היא כאשר הורים מביטים על הצרכים של ילדיהם כאל בעיות וחשוב שלא תיפלי בפח הזה. אז אם היית ממשיגה לעצמך את כל מה שאת מתארת לי כצרכים של ביתך- כיצד היית ממשיגה אותם? אולי צורך שלה ביותר תיווך, יותר הסברים, שהייה קרובה יותר, מעודדת, מאפשרת ולא לוחצת. מצד אחד נותנת את הזמן והאפשרות ובמקביל לשדר לה (ולעבוד על להרגיש את זה) שאת מאמינה בה ועוד... אם תצליחי באמת להתייחס לצרכים שלה, להבין מהם ולתת להם מענה, את תיראי את הבת שלך פורחת כי ככה זה, כשילדינו מקבלים את מה שהם צריכים, בדיוק כמו בטבע - הם יפרחו וישגשגו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ביתי בת 7 בשאיפה ורצון להיות יותר רזה. היא כבר מאד רזה!! פתחנו שיח על זה, שאלתי מה היא אוהבת באחיה ומה היא אוהבת בעצמה כשהתשובה היתה 'הכל'. בכז השאיפה נשארה אז הראיתי לה תמונה של רזון מוגזם ושל ילדה יפה במשקל תקין. היא התחילה להכנס להיסטריה של פחד, בהלה וחרדה מאיימת שחס וחלילה זה יקרה לה. ממש לא הצליחה להשתלט על עצמה דקות ארוכות. יש לציין שאין עיסוק באוכל מבחינת סלקטיביות או כמות עדיין... היא אוכלת מאד מאד מוון וכמות סבירה לחלוטין. אני צריכה עזרה דחופה בלי ההמתנה של התורים המטורפים בקופה. למי עלי לפנות?
שלום לך, אני שומעת את הצורך הדחוף שלך בסיוע אבל לפני הכל כדאי רגע לנשום...את הרי אומרת בעצמך שביתך אוכלת היטב, ושהלחץ והחרדה התעוררו רק אחרי שאת הראית לה תמונה שהיא כנראה באמת לא נעימה. שנית חשוב לזכור שכשילדים אומרים דברים, הם לא תמיד מתכוונים למה שאנחנו המבוגרים חושבים. הקונספטים שלהם של דברים עדין לא בהירים ומגובשים. אז אני לא בטוחה שהסיפור הולך כאן לכיוון של הפרעת אכילה כלל. אני מציעה לך לחזור ולהרחיב את השיח עימה בנושא, בעיקר דרך שאלות פתוחות ומתענינות, ולנסות להבין מה משמעות הרעיון/מילה "רזה" עבורה, כאילו שזו מילה בשפה זרה שמעולם לא שמעת.. בכל אופן אם את עדיין דואגת, אז אני ממליצה לך להתייעץ עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, רק את, בלי הילדה בתור התחלה. פנייה למטפל/ת באופן פרטי יחסכו לך המתנה ותורים ואני בטוחה שפגישה כזו תוכל להרגיע לפחות חלק מהחששות שלך. ביחד תוכלו לחשוב קצת יותר לעומק על ביתך ועל סוג הנוכחות לה היא זקוקה ממך כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
כול פעם שאני בא לבית הספר אני מפחד מזה שאני אצטרך להשתין (12) כי שאני בא להשתין הפיפי פשוט לא יוצא לי וזה מעיק כי יצא לי להתקע בשיעור שאני מת להשתין אבל אני פשוט לא מצליח, אז אני תמיד רץ בהפסקות לשרותים מבודדים בסוף הביתספר כי שם קל לי להשתין אני לא יודע מה לעשות
הי, זה נשמע שאתה צריך פרטיות וביטחון על מנת להשתין באופן רגוע בביה"ס אחרת כפי שאתה כותב השתן לא יוצא. אז אני מציעה כרגע שני כיוונים לבדיקה : 1. האם אתה מרגיש לחוץ/מאוים בביה"ס? האם השירותים לא מספיק בטוחים ? מישהו מפריע לך שם? קרה לך מקרה לא נעים בשירותים?נסה לחשוב בכיוונים האלה ולשתף אותי. 2. האם שיתפת מישהו בבית/בביה"ס בקושי אותו אתה חווה? תשובות לשאלות האלו יעזרו לי להבין יותר מה קורה בביה"ס אבל בינתיים אני מציעה לך לך לבדוק את מי בבית ואת מי בביה"ס אפשר לשתף על מנת שלא תצטרך להתאפק יותר מידי ותוכל להשתמש בשירותים בזמנים שנוחים לך (למשל במהלך השיעור) עד אשר תוכל להרגיש חופשי יותר להשתמש בהם בכל עת. אתה מוזמן לכתוב לי שוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום בני הבכור בן 13.5 . בבית הספר היסודי היה תלמיד מצטיין. בכיתה ז עלה לכיתת מצויינות לאחר שעבר מסלול ובחינות. לצערי, למרות שסיים בהצטיינות את כיתה ז, הציון שלו במתמטיקה ( שהיה מקצוע שהצטיין בו לאורך כל השנים) היה נמוך. כעת בכיתה ח, הציון עדיין נמוך ועם שיעורים פרטיים הגיע ל73. בני מאוד נבון וחכם, אולם ישנה "רעה חולה" והיא התמכרותו למחשב. מהרגע שפוקח עיניים בבוקר ועד שהולך לישון הוא במחשב. הבהרתי שהשעות אינן מקובלות שהמחשב הורס על חלקה טובה ושירד בלימודים בגלל השעות המופרזות במקום לשבת ולהשקיע מידי יום במתמטיקה על מנת להעלות את הציון בשנה הבאה יירדם לתיכון על סמך התעודה (צריך 85 במתמטיקה כדי להתקבל למגמה שרוצה). ידוע לו שנדרש שיפור עצום מציונו הנוכחי ולא ניתן לשפר ללא השקעה במקצוע, ישיבה ותרגול של נושאים ותרגילים בהם לא הצליח במבחנים השונים. למרות שמבין זאת הוא לא עושה זאת. כל היום במחשב ובערב מתפנה לשיעורי הבית וחוזר למחשב. לא יוצא מהבית, משחק משחקים גם ים ילדים צעירים ממנו במשך 7-10 שעות ביום!!! לא ברור לי כיצד אינו פועל לשיפור המתמטיקה כשזה עתידו ( רואה עצמו בתחום המחשבים וההייטק ולזה נדרש 5 יחידות בציון טוב מאוד והוא כאמור בכיתת מצויינות וזה המסלול הנוכחי). כל השקעתי הכספית והמנטלית למורה פרטית במשך שנה ירדה לטמיון כי אחרי שהציון עלה הוא שוב ירד..אוטוטו תיכון ולא יתקבל למגמה עם ציון כזה במתמטיקה. אינו מקשיב. אנא עזרתך כיצד לגרום לו להבין שקודם כל לימודים ומטלות לימודיות ורק אחר כך משחקי מחשב? הבהרתי זאת מספר פעמים רב, אך אנחנו בעבודה כשמגיע מבית ספר ואין לנו שליטה מרחוק מה הוא עושה .... אודה לעצתך
שלום לך, אני חושבת שיש גבול לעד כמה אנחנו כהורים יכולים לאלץ את ילדינו להשקיע וללמוד, אבל בהחלט מותר לנו להגביל פעילויות שנראות לו כבעלות פוטנציאל לפגוע ולהזיק לבריאותם ולרווחתם של ילדינו. אם לשחק במשחב 7 שעות ביום נתפס אצלך כמזיק, וזה אכן עלול להזיק מכל מיני בחינות, אז פשוט הגבילי אותו. אל תשכחי, את עדיין ההורה, את עדיין המבוגר האחראי ואת עדיין בעלת הבית. מנגד, אם הוא אינו מעוניין/מסוגל לשפר את ציונו מ73 ל85, אני לצערי לא בטוחה שתוכלי או שזה נכון לאלץ אותו לעשות זאת, והוא יצטרך לשאת בתוצאות של לא להתקבל למגמה שהוא רוצה. ואת יודעת מה, הוא יחיה..לא יקרה שום דבר אקוטי אם יהיה במגמה אחרת. זו גם האמת... לסיכום, זו האחריות שלך כהורה למנוע ממנו נזק, אך כהורה אינך יכולה לאלץ אותו להגיע לציון מסוים כזה או אחר אלא רק לעמוד במחויבויות שלו וזה נראה שהוא בסה"כ עומד בהם יפה פלוס פלוס! כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
יש לנו ילד בן 8 (שני מבין 4) הילד אמר כמה פעמים שרוצה למות ונימק בכך שהוא לא אוהב את החיים. שאלנו אם יש לו תכניות והוא אמר שמתכנן לשכב מתחת למיטה בלי לאכול ולשתות עד שימות. כמו כן הוא מדבר לא פעם בתקופה האחרונה על "דחף" שיש לו כאשר הוא נתקל בגירויים מסוכנים (מקום גבוה, אש וכדומה) - דחף להסתכן בכך. מצד שני הוא מדבר על כל הנושא של ה"רצון למות" בצורה די אגבית ומתנהג כרגיל - משחק, צוחק וכו' . אנו מחפשים כיוון מה לעשות עם זה, למי לפנות - יועצת/פסיכולוג/רווחה/קו חירום תודה רבה.
הי יובל, אני מציעה לכם לגשת להתייעץ באופן אישי עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. ייתכן ומדובר באיתותים של מצוקה רגשית (תסכול, ביטויי זעם וכד') וייתכן ומדובר בכיוון אחר (חרדה, נטיות אובססיביות). חשוב יהיה לאבחן נכון את המצב לפני שפועלים. להערכתי פגישה אחת או שתיים תבהיר עבורכם את המצב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום בני בן 4 יש לו עיקוב שפתי לא משמעותי הוא מדבר ומבין אבל אוצר המילים שלו מעט קטן לגילו ויש לו שיבושי הגיה יש לו קשיי הסתגלות ואת זה אני חווה בגן הוא רק לאחרונה הפסיק לבכות אבל עדיין קשה ועכשיו כשנחזור יהיה ממש קשה כמו בהתחלה . הוא ילד תנועתי מאוד אני חושבת שיש לו Adhd אבל מוקדם לאבחן לדברי רופאת ההתפתחות . לאחרונה יש שמתי לב שהוא ממש נתקע על אותם דברים למשל : צופה באותה סדרת ילדים כבר חודשים ולא מוכן לגוון משחק לרוב באותם משחקים ולאחר כחודש מחליף משחק ונתקע איתו שוב זמן רב מה שמטריד אותי שלפני יומיים החלפנו סלון בבית וכשבאו לפנות את הסלון הישן ולשים את החדש הוא נכנס לשערת רגשות איומה בכי צרחות והוא ניסה למנוע מהם לקחת את הסלון הוא פשוט החזיק אותו ובכה והשתטח עליו באופן אגרסיבי הסברנו לו שעכשיו יהיה לנו חדש ויותר יפה אבל הוא בשלו המשיך לבכות ולהגיד שהוא רוצה רת הישן והחדש לא יפה למרות שהוא בכלל לא הסתכל עליו או התעניין , לאחר כשעה הוא נרגע אבל נתפס על אחת הספות והוא מאז יומיים יושב רק עליה והוא מפנה אותנו אם אנחנו יושבים שם . אני מוטרדת מההתנהגות שלו ! מה זה אמור להיות !?? הוא מתקשר עם ילדים , פעיל , משחק והכל בסדר מבחינה תקשורתית אבל מבחינה רגשית התנהגותית אני כבר לא יודעת .
הי מיה, לתחושתי חשוב לחזק את תחושת הביטחון אצל בנך. זה נשמע שהוא נצמד לדברים - תכניות, חפצים וכיוב, מתקשה להרפות להניח ולהיפרד - כי הדברים המוכרים, ההרגלים, הדמויות הקרובות - כל אלו הם דברים אשר מקנים ומחזקים אצלו תחושת ביטחון שמביאה עימה גם רגיעה. בנך בסה"כ מחפש דרך להרגיש בטוח ורגוע. אני מציעה לכם ההורים בחום לגשת לפגישות של יעוץ והדרכה הורית שתסייע לכם להבין לעומק את צרכיו הרגשיים וכיצד להענות להם ולהיות עבורו באופן בו הוא זקוק לכם. כך למשל הדוג' שנתת, החלפת הספה. ברגע שאפשר יהיה להבין מה מניע את בנך, למה הוא זקוק ומה עשוי להערער אותו, אפשר היה להבין כי הוא זקוק להכנה מראש לגבי החלפת הספה ואפילו אפשרות להיפרד ממנה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום הילדה שלי בת 1.11 ילדה מהממת הולכת לישון לילה שלם כ12 שעות מגיל חודשיים. אוכלת יפה. רגועה. מעסיקה את עצמה. מגיל 7 חודשים היינו הולכות לפיזותרפיה כפעמיים בשבוע. ריפוי בעיסוק ושחייה לפני הקורונה היינו רק בפיזותרפיה ובשחייה והיינו רואים את הורי די הרבה . הילדה מגיל 5 חודשים בגן בקיבוץ ואחרי הגן היא הייתה רגילה להיות אצל חבר שלה מהגן שאימו גם חברה שלי כל יום כמעט ממש הגענו למצב שהם היו אוכלים ארוחת ערב כל יום וגם מידי פעם מקלחות ביחד מהקורונה כמובן הכל הפסיק והיינו רואים רק את המשפחה הקרובה שאיתנו בקיבוץ שגרים לידנו מהגינה עוד קצת לפני הקורונה היא התחילה להיות קצת פחות ילדה רגועה ממה שאני הכרתי אבל מהקורונה זה בכי כל פעם שחוזרים מטיול הביתה או שרואים מרחוק מישהו כל דבר הכי קטן שלא מתאים לה או לא מתחשק לה בכי. כל היום אמא אמא גם כשהיא רואה טלויזיה שהיא הכי אמורה להיות שקטה ואז היא פחות אכלה דברים עכשיו שהיא אוכלת כבר טוב בכמעט שבוע האחרון היא פתאום לא מסכימה ללכת לישון היא ממש מפוחדת שנכניס אותה למיטה ואני חשבתי אולי שזה בגלל שבחודש האחרון התחלתי לתת כ4 שעות טלויזיה בבוקר וכ4 שעות טלויזיה בערב בגלל שלא הייתה נרדמת . (עד גיל 1.9 היא לא הייתה רואה טלויזיה או מסך כמעט בכלל) לא הייתי רואה לידה טלויזיה רק אחרי השינה. אני מתחילה לחשוב שהחשיפה לטלויזיה פתאון להמון שעות דפקה לה את השינה וגרמה לה אולי לחרדה שאני לא לידה כי בזמן הזה הייתי הולכת לישון/ מבשלת ולא לידה ממש כמו כל היום את חושבת שיש קשר? אני גם מהקורונה ממש עשיתי לה שיגרה של הגן פלוס מינוס אז אני מרגישה שהילדה עוברת משהו . היא הגיעה למצב שהיא לא רוצה בקבוק כי היא יודעת שאחרי זה הולכים לישון/היא נרדמת וזה מבהיל אותה יש לציין גם כשהיא לא הייתה אוכלת בהתחלה היא רצתה פתאום בקבוק הלילות האחרונעם היא נרדמת רק בנדנודים גם כשהיא גמורה (היא ילדה שנרדמת ללא עזרה בכללי ואין לה מוצץ ולא אצבע) היא לא ישנה צהריים גם כשהיא עייפה בשבוע האחרון רק כשאני נותנת לה בקבוק היא נרדמת איתו ואפילו אם זה לחצי שעה אנע רואה בלילה שזה מקשה עליה מה ניתן לעשות? והאם יש מקום לדאגה שמשהו נדפק אצלה. יש לציין לפני הקורונה הייתי נורא רגועה איתה ומאוד קשובה ובתקופה הזאת מן הסתם הכל אחרת מהצד שלי גם הבכי שלה מאוד מתסכל אותי וגורם לי לאי שקט אחרי שנרגעתי מהפחד מהקורונה עצמה .תודהההה
הי סיוון, ימים לא פשוטים עוברים על כולנו ואני בהחלט מסכימה עם הסיפא שלך, אם את פחות רגועה ונינוחה אז זה בוודאי גם ישפיע על ביתך. בגילאים הצעירים ילדינו כ"כ ניזונים מאיתנו ברמה הרגשית שחשוב יהיה שאת וכל הורה, יוכל למצוא לעצמו את הזמנים בהם מתאפשר לאגור כוחות, למצוא כמה דקות של שלווה ושקט ולנוח. שנית אני לא ממליצה לתת לה לראות טלוויזיה למשך 8 שעות ביום, זה הרבה הרבה יותר מידי. אם אין ברירה, נסי לצמצם זאת למקסימום של שעה ושלוש רבעי מחולק לפעמיים ביום. מעבר לזה, לקראת גיל שנתיים חלים שינויים התפתחותיים שונים, גם מוטוריים וגם קוגניטיביים ומנטאליים. יש רבים שמתייחסים לגיל הזה כאל גיל "שנתיים הנורא", הילדים יותר דעתנים, יותר מתנגדים ומרדנים. זהו הגיל בו עוברים מעולם הינקות לעולם הילדות. היכולות המוטוריות והורבאליות מתפתחת בקצב מהיר כאמור והתינוק החמוד והמרצה שהיכרת עד כה משתנה לנגד עינייך וזה באמת יכול להיות מבלבל ומ טריד. אבל הדבר החשוב ביותר בהורות הוא היכולת להתגמש ולהסתגל בכל פעם מחדש לצרכים המשתנים של הילד. זיכרי כי הקונפליקט של ילדים בגיל הזה הוא בין תלות לעצמאות וזה כאמור קשה ומבלבל עבור הורים רבים. זה נראה שביתך זקוקה כרגע יותר מתמיד להביע את דעתה, מחאתה ורצונה ומנגד נזקקת לך יותר בשינה, אולי נזקקת לפחות שינה. כמו כן לפעמים הדרך לגלות מה הצורך הוא דרך ניסויו וטעייה (לדחות שעות שינה, לקצר וכיוב'). אני מציעה לך לא לחפש מה לא בסדר בה, אלא לנסות להבין למה היא זקוקה ממך ולמצוא את הדרך להענות לצרכיה החשובים. מעבר לזה כאמור, נסי לדאוג לעצמך כדי שתוכלי להנות ממנה. זה נשמע שיש הרבה ממה להנות :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בני בן שלוש וחצי בתקופה האחרונה אני שמה לב למשהו יוצא דופן ואודה לקבלת מענה אל מי אני אמורה לפנות: פסיכולוג/ריפוי בעיסוק/טיפת חלב? שמתי לב שהוא ״חולם בהקיץ הרבה״ זא בתדירות גבוה הוא פתאום מתנתק והעיניים שלו בוהות במשהו לכמה רגעים, כמו שקורה לנו המבוגרים אבל לו בתדירות ממש גבוה מעבר לרגיל .. וזה מאוד בולט הוא יכול לשחק עם אחותו ופתאום דממה וכבר הרבה פעמים קרה וקורה שהיא ״קוראת לו״ אומרת לו תורך תורך והוא מתנתק ואז חוזר לעצמו לאותה נקודה וממשיך הסימפטום הזה יש לו שם? איך ומה צריך לבדוק ? תודה.
הי ליאת, לא הייתי רוצה לאבחן מרחוק את התופעה שאת מתארת, כי זה יכול להיות לחלוטין נורמטיבי וזה יכול להיות גם משהו אחר. השאלה היא אם נלווים לכך סימפטומים נוספים כמו שכחה מוגברת, קושי בתפקוד, קושי בריכוז, חלקים ביום שאינו זוכר וכיוב'.במידה ולא, כנראה שמדובר בחלימה בהקיץ ותו לא. את מוזמנת להתייעץ שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום הילדה שלי בת 1.11 ילדה מהממת הולכת לישון לילה שלם כ12 שעות מגיל חודשיים. אוכלת יפה. רגועה. מעסיקה את עצמה. מגיל 7 חודשים היינו הולכות לפיזותרפיה כפעמיים בשבוע. ריפוי בעיסוק ושחייה לפני הקורונה היינו רק בפיזותרפיה ובשחייה והיינו רואים את הורי די הרבה . הילדה מגיל 5 חודשים בגן בקיבוץ ואחרי הגן היא הייתה רגילה להיות אצל חבר שלה מהגן שאימו גם חברה שלי כל יום כמעט ממש הגענו למצב שהם היו אוכלים ארוחת ערב כל יום וגם מידי פעם מקלחות ביחד מהקורונה כמובן הכל הפסיק והיינו רואים רק את המשפחה הקרובה שאיתנו בקיבוץ שגרים לידנו מהגינה עוד קצת לפני הקורונה היא התחילה להיות קצת פחות ילדה רגועה ממה שאני הכרתי אבל מהקורונה זה בכי כל פעם שחוזרים מטיול הביתה או שרואים מרחוק מישהו ואז היא פחות אכלה דברים עכשיו שהיא אוכלת כבר טוב בכמעט שבוע האחרון היא פתאום לא מסכימה ללכת לישון היא ממש מפוחדת שנכניס אותה למיטה ואני חשבתי אולי שזה בגלל שבחודש האחרון התחלתי לתת כ4 שעות טלויזיה בבוקר וכ4 שעות טלויזיה בערב בגלל שלא הייתה נרדמת . (עד גיל 1.9 היא לא הייתה רואה טלויזיה או מסך כמעט בכלל) לא הייתי רואה לידה טלויזיה רק אחרי השינה. אני מתחילה לחשוב שהחשיפה לטלויזיה פתאון להמון שעות דפקה לה את השינה וגרמה לה אולי לחרדה שאני לא לידה כי בזמן הזה הייתי הולכת לישון/ מבשלת ולא לידה ממש כמו כל היום את חושבת שיש קשר? אני גם מהקורונה ממש עשיתי לה שיגרה של הגן פלוס מינוס אז אני מרגישה שהילדה עוברת משהו . היא הגיעה למצב שהיא לא רוצה בקבוק כי היא יודעת שאחרי זה הולכים לישון/היא נרדמת וזה מבהיל אותה יש לציין גם כשהיא לא הייתה אוכלת בהתחלה היא רצתה פתאום בקבוק הלילות האחרונעם היא נרדמת רק בנדנודים גם כשהיא גמורה (היא ילדה שנרדמת ללא עזרה בכללי ואין לה מוצץ ולא אצבע) היא לא ישנה צהריים גם כשהיא עייפה בשבוע האחרון רק כשאני נותנת לה בקבוק היא נרדמת איתו ואפילו אם זה לחצי שעה אנע רואה בלילה שזה מקשה עליה מה ניתן לעשות? והאם יש מקום לדאגה שמשהו נדפק אצלה. תודהההה
הי סיוון, ימים מורכבים עוברים על כולנו, מבוגרים וילדים כאחד. כל השיגרה השתנתה. תחושת הביטחון מתערערת ומשתנה וגם חרדות שונות יכולות להתפתח במיוחד אם מדובר בחרדות התפתחותיות שממילא ייתכן והיו מתעוררות. הנקודה היא לא לחפש מה דפוק או מה לא בסדר אלא לנסות להבין מה הילד צרכיה. אם את מרגישה שיותר מידי טלוויזיה אינו טוב עבורה, ואני בהחלט חושבת שאת צודקת, אז הפחיתי במינון. אם בימים אלו צריך יהיה לשבת לידה וללטף עד שתירדם, אז זה מה שנכון לעשות. אפשר להפוך את זמן השינה לנחמד יותר - לבחור איתה בובות, לשים לה מנורת לילה נחמדה, לשיר איתה ולהרגיע אותה שאתם שם איתה כל הזמן ועד שתשקע לתוך חלום מתוק. הזמנים המורכבים ההלו מצריכים מאיתנו ההורים יותר רגישות, יותר יצירתיות וגם קירבה רגשית גדולה יותר. המטרה שלכם היא לעזור לה להחזיר את תחושת הביטחון הקיומית שלה. ככל שתצליחו להתמיד בשיגרה ולהרגיע את החלקים החרדים שמתעוררים, כך ביתכם תוכל לשוב להיות הילדה הנינוחה והרגוע השהיכרתם. כל טוב ובריאות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בני בקרוב בן תשע , בעלי שם לב שבזמן משחק דגדוגים עם אחותו בת הארבע , לילד נהיתה זקפה . הוא מעולם לא נגע בה ואף פעם לא ראיתי משהו לא תקין . בעלי לחוץ מאוד . ובסרטים קשים , האם יכול להיות שעוררות הייתה לפני כן ממשהו אחר , והאם זה תקין בכלל
הי ג'ני, כן זה לגמרי תקין שבנים בני תשע יחוו זיקפות ברגעים בהם הם משועשעים, נהנים ובמגע עם גוף אחר. זה לא מעיד על שום דבר מלבד זה שבנך בריא. אני מציעה להסיר כל דאגה ולאפשר לבנכם להמשיך להתפתח באופן נורמאלי ותקין. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי, בתי בת ה9.5 חודשים התחילה בסביבות גיל 8.5 חודשים להגיד הברות ״אָה-בָּה״ לראשונה והייתה משתמשת בצירוף הזה מספר פעמים. אני לא בטוחה שהבינה שהיא אומרת ״אבא״ אבל הייתה משתמשת בזה לא מעט והיינו מעודדים אותה. כבר שבועיים בערך שהיא לא אומרת יותר את ההברות האלה, למרות שאנחנו כל היום חוזרים על המילים ״אבא״ אמא״ וכד׳. היא בעיקר מוציאה כל מיני קולות (הרבה ״ הוּ הוּ הוּ״ למשל כשהיא מתלהבת ממשהו) אבל לא ממש הברות כמו מקודם. התחילה לאחרונה לומר ״ כֶּה״ (כמו התחלה של ״כן״) אם זה נחשב הברה. מאוד מדאיג אותי שהייתה אומרת אבא ואז פשוט הפסיקה. האם תקין? מה כדאי לעשות? יצוין שכל הזמן אני אומרת לה ״איפה אבא״״הנה אבא״, ״תגידי אבא״ וכאלה. תודה רבה.
שלום לך, את נשמעת לי מעט חוששת, אולי מידי בודקת..זה בסדר, עם כל הצפת הידע שקיים היום בכל מקום, קל להתבלבל ולהיכנס לתפקיד המאבחן בקלות רבה מידי. אני מציעה לך לגשת עם הקטנה שלך לרופאה הילדים, לשתף אותה בשאלות שלך, ולקבל ממנה הסבר לאחר שהיא בודקת את ביתך. לתחושתי הכל ממש ממש בסדר, מה שחשוב הוא שאת תוכלי לפתח אורך רוח, סובלנות והנאה מהקצב והאופן הייחודי של ביתך, שלא ילך לפי שום ספר, כלל או כמו אף ילד אחר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום ד ר, האם קופח כללית מכסה טיפולים של הדרכה הורית? אנו זוג בני 48 מהרצליה, זקוקים להדרכה הורית לגבי 3 ילדים מתבגרים. תודה
הי, מסלול אחד אפשרי הוא לקבל טיפול פסיכולוגי מסובסד המיועד לבוגרים ולאחר מכן להסביר למטפלת מה הצרכים. אני לא חושבת שתהיה מניעה לדבר או אפילו להתמקד בהורות שלכם. אופציה נוספת היא לקבל טיפול עבור ילד /מתבגר ואז להסביר למטפל/ת שהצורך שלכם כרגע הוא הדרכה הורית. הנקודה היא לעבור תהליך טכני עד לקבלת אישור הסבסוד ואז כאשר כבר תגיעו למטפל, להסביר לו באופן אישי מה הצורך, ולא בהכרח כבר בשלב הראשוני מול הקופה. אלו הם שני מסלולים אבל בכל קופה התהליך הוא מעט אחר. בררו ישירות מול קופת החולים שלכם לגבי הפרוצדורה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, הבן שלי כמעט בן שלוש ואומר שהוא בת ולא בן. פרט לנ"ל ההתנהגות שלו אינה כוללת סממנים של בנות. האם זה מעיד על נטיות כלשהן וכיצד נכון לנהוג? תודה רבה י.א.
הי, ניסית להבין למה הוא מתכוון? כדאי לשוחח איתו על הנושא ולנסות להבין למה בדיוק הוא מתכוון. בנוסף אפשר פשוט להסביר לו מה המשמעות של בן ומה המשמעות של בת על ידי ציון אברי המין "לך יש ** לבת יש **" (הכוכביות הן כי לכל משפחה יש כינוי אחר חמוד לאברי המין בגילאים האלו :) אני ממש לא חושבת שיש לדבר משמעות מיוחדת מעבר לעוד שיחה בין הורה לילד בו הילד חוקר ומגלה את עצמו, הרבה פעמים בצורה משחקית ולא מחיבת או מחויבת לכללי המציאות שלנו הבוגרים, וההורה מקשיב מתעניין משחק וגם מסביר כשצריך.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
דוקטור בוקר טוב , הבן שלי הגדול בן חמש יש לי עוד קטנה בת שנה הבן הגדול גמול כבר מגיל שנתיים וחצי מעולם לא ברח לו מהגמילה .. מאז שהוא בבית בשל הקורונה הכל השתנה כבר פעם רביעית היום שבורח לו ולא פיפי!!! אני לא יודעת אם זה קשור לכל סביבת החרדה והסגירה בבית או שזה קשור לזה שאני יותר עם אחותו הקטנה למרות משתדלת לתת לו מאתיים אחוז אבל היא קטנה יותר והיא צריכה יותר תשומת לב והוא מבין את זה ... אשמח לדעת מה לעשות כדי לעזור לו תושה מראש
הי דיאנה, את מעלה שתי סברות מאוד הגיוניות, מה שאני מציעה הוא לפעול בהקשר לכל אחת מהן. קודם כל חשוב יהיה לדאוג לכך שהאווירה בבית תהיה רגועה ונעימה עד כמה שניתן. שהמסרים מהמדיה ומסביבת המבוגרים בבית בכל הנוגע לקורונה מסוננים היטב ומתווכים באופן שנועד בעיקר להרגיע. אפשר גם לשאול אותו מה הוא יודע על הקורונה ולשים לב לטעויות, לחרדות ולפחדים ולפעול כדי לתקן/להוסיף מידע ולהרגיע. מלבד זאת חשוב יהיה להקדיש לו כל יום זמן אמא/אבא, איכותי קרוב ורגיש, מלא בחום וחיבוקים. אפילו עשרים דקות איכותיו תביום תספקנה. הדבר השלישי שאני מציעה הוא לארגן בבית שגרה ברורה ועקבית, במיוחד אם מה שקורה איתו באמת קשור בחרדה. רוטינה קבועה תסייע אף היא מאוד. כל טוב ובריאות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב הבן שלי בן 2.2 גדל בבית. הוא קבוע היה רואה את אמא שלי פעמים בשבוע ל6 שעות וגם את אבא שלי היה רואה כמה פעמים בשבוע. הוא מאוד קשור להוריי בעקבות הקורונה אני חוששת כיצד הדבר ישפיע עכשיו או בעתיד הניתוק הפתאומי הזה? הוא כן רואה את אבא שלי דרך הווטסאפ אבל את אמא שלי בכלל לא (היא לא בקטע של ווטסאפ) איזה השלכות נפשיות יכולות להיות? הוא לא נראה עצוב אבל אני כן מרגישה שהוא מתקשה להבין מדוע הוא רואה את אבא שלי רק דרך מסך
הי רעות, חשוב להמשיך לשמור על קשר ככל האפשר, בגיל הזה עדיפות שיחות וידאו למינהן בגלל המוחשיות הרבה יותר, אולם גם שיחות טלפוניות בהחלט יכולות לספק לצורך שמירת הקשר עם דמויות משמעותיות. בנוסף את יכולה לומר לבנך, גם בלי שהוא מבקש באופן ברור הסבר כמובן, שסבא וסבתא מחכים להיפגש, עכשיו הם בבית, ואי אפשר להיפגש, אבל הם מחכים לנו ואנחנו מחכים להם, ובנתיים אפשר לדבר ככה. השאלה -למה - עדין לא ממש קיימת באופן ברור במוחו של בן השנתיים הפעוט, אבל בהחלט אפשר למלל את המצב כפי שהיצעתי. אם אכן תצליחו לשמר את הקשר באופן הזה, אין מה לדאוג, שום נזק לא יגרם לנפשו הרכה. בריאות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, בן 5. ילד מקסים, חכם, ידע מעל גילו, מנומס, ללא התפרצויות זעם ומאוד רגיש לאחרים. תמיד לבוש יפה ושומר על ניקיון גופו ומסודר. יכולה להגיד ילד נורמאלי ללא בעיות התנהגות מיוחדות. איפה הבעיה? הוא כבר שנה שניה עם אותם ילדים בגן ולא הצלחנו אף פעם להזמין ילד לבית. הוא דווקא פנה לילדים ןהזמין אותם ואף הפתיע את כולם ופנה פעמיים לשני הורים שבאו לקחת את ילדיהם מהגן וביקש שירשו לילדיהם לבקר אותו. הוא ביקש כל כך יפה וההורים התלהבו. ניסנו לקבוע מועד ופתאום התחילו להמציא תירוצים. אני גם ביוזמתי פניתי פעמים רבות להורים בדרכי נועם והצעתי שיתארחו אצלנו או שישלחו את הילד לשחק עם בני אחרי הצהרים. אפילו הצענו שנאסוף את בנם יחד עם הבן שלי מהגן ושהם יבואו לאסוף אחר כך מביתנו בשעה שנוחה להם.. וכל פעם ההורים כאלו מביעים הסכמה ואז נסוגים..ומתחילים להמציא תירוצים או מתעלמים. אני לא מצליחה להבין למה זה קורה. הבן שלי מאוד מתוסכל במיוחד כשרואה או שומע על ילדים מאותה כיתה שמתארחים אחד אצל השני והוא לא מצליח לארח אף ילד. האמת אני גם מאוד מתוסכלת מזה. הערה אחת, לפעמים אני מרגישה שהבן שלי קצת עצור.. קשה לו להשתחרר מהר.. לפעמים בכיתה מעדיף לשחק לבד למשל בפינת היצירה לפעמים משחק עם הילדים ולפעמים אומר לי שלא רצו לשחק איתו. אני חשבתי שזה טבעי??? אולי טועה. ואולי הבעיה אצלי? אני לא תותחית בלצור קשרים חברתיים. לפני יומיים יזמתי ושלחתי לאחת האמהות שהבן שלי מאוד מתגעגע לבנה ואולי ניתן להם לשוחח כמה דקות דרך הוואטספ. לאחר שקבענו שעה וסיפרתי לבן שלי היא נעלמה לי. אני בכיתי מזה.. זה מאוד מאכזב כבר סיפרתי לילד. איך אני יכולה לעזור לבני? תודה
שלום לך, אמא יקרה, אני שומעת כמה את חשה חסרת אונים, מנסה לעזור לבנך ולא כ"כ מצליחה. מזדהה איתו, כואבת איתו, בוכה אפילו בשבילו...אבל אם את באמת רוצה לעזור לו את חייבת להפריד את עצמך טוב יותר ממנו. אסור לך להתבלבל ולחוות דחייה במקומו מה גם שאינני בטוחה כלל שדחייה מתקיימת פה ואני אסביר. זה נכון שלפעמים קשה יותר להיכנס ל"ממלכת אימהות" מגובשת בגן. אם את לא חלק, זה יכול להיות לפעמים יותר מאתגר. חשוב שתדעי שזה לא תמיד כך, ולצערך אולי נפלת על מין מחזור שכזה. יחד עם זאת, מה היית עושה אם הייתי נותנת לך 24 שעות כדי לתאם פגישה ואז היית מקבלת פרס של מיליון דולר?? היית פשוט שולחת לכל האימהות באופן טכני למדי בקשות/אפשרויות, עד שבסוף משהו היה פוגע. קחי גם בחשבון, שלא בטוח שהילדים לא רוצים להיפגש עם בנך, או שהאימהות לא מחבבות אותך (זה נשמע שהן לא מכירות אותך) זה פשוט מין מצב שנוצר שוב ושוב ושעל גבי הרגישות שלך מייצר כאב. לכן אני מציעה לך להמשיך להנות מהטוב שיש בבנך, וזה נשמע שהוא ילד מקסים - חברותי, פתוח, ורבאלי..יש לו את כל מה שצריך! פשוט מנעי ממנו את התכנית שלך - את הציפיות והאכזבות, אל תספרי לו שאת מנסה לתאם מפגשים, ורק כאשר תצליחי - תספרי לו. זיכרי, כנראה ששום דבר כאן לא באמת אישי, אז נסי לא לשקוע בתוך זה. פשוט פעלי כאילו זה פרוייקט טכני בעבודה, ואני בטוחה שתצליחי לתאם לפחות מפגש אחד או שניים מידי פעם. זה מספיק... והכי חשוב...תראי לבנך כמה לך כיף איתו. שחקי איתו, החמיאי לו ו - תהני איתו וממנו. זה באמת הכי הכי חשוב. כל טוב! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בני בן 13 מאז היותו קטן הוא לא מצליח למצוא חבר טוב אחד או יותר. במהלך השנים היו לו נסיונות רבים ליזום פגישות אחר הצהריים שחלקן הצליחו וחלקן לא. לא קרה הרבה שילדים הזמינו אותו אליהם. בגיל ממש קטן אני הייתי (בקושי רב אגב) קובעת בשבילו לפי בקשתו ומאוחר יותר הוא עשה זאת לבד. יחד עם זאת הוא לא ילד דחוי בכלל. כלומר מעולם לא עשו עליו חרם או משהו דומה. הוא כן מקבל יחס מהילדים בכיתה ואפילו לפעמים יחס ממש נחמד, אבל זה לא נרקם לכדי חברות ממשית עם מישהו שהוא מרגיש שהוא יכול לסמוך עליו ושהקשר הוא לגמרי הדדי. בחופשים נורא משעמם לו אלא אם הוא במחשב ואז יש כן תקשורת עם ילדים נוספים. השנה הוא עבר לחטיבה והוא לא יוזם יותר או מזמין אף ילד אליו. בבית הספר ובצופים נראה שכן כיף לו כי הוא חוזר במצב רוח טוב. כשאני מציעה לו ליזום להפגש עם ילדים מהכיתה אז הוא לא מעוניין. אם מישהו יזמין אותו אני בטוחה שהוא ישמח להפגש אבל זה לא כל כך קורה. זה קרה פעם אחת בתחילת השנה. ברור לי שהוא מעוניין בקשרים חברתיים, אבל נראה לי שהוא בכלל לא מתכנן ליזום אחרי שנים של נסיונות שהיו כרוכים באכזבות רבות. העניין שהיוזמה להפגש לא מספיקה כי כאמור פגישות בעבר גם כשהיה מדובר בילדים קבועים לא התפתחו לכדי חברות של ממש. היינו פעמיים בהנחייה הורית ללא הועיל. אשמח להכוונה, גבי.
כן היו כמה ילדים לאורך השנים שהוא היה איתם בקשר יותר קרוב, בנות ובנים, יחד עם זאת כאמור זה אף פעם לא הפך לחברות של כאמור, הרגשה בטוחה שיש לו חבר טוב, או קבוצה של חברים טובים. למשל חבר שבטיול ברור שישבו ביחד באוטובוס, או חבר שברור שאם תהיה עבודה שצריך לעשות בזוגות בבית הספר אז הם יעשו אותה ביחד.
הי גבי, את מתארת תמונת מצב מסוימת ואני לא בטוחה במי היא מעוררת יותר אי נחת/קושי/כאב/מצוקה, בך או בבנך. לאורך התיאור לא באמת סיפרת איך הוא הרגיש או מרגיש בעבר או היום, גם האכזבות עליהן דיברת..עד כמה? איך התבטאו? בנוסף התיאור שלך כאן די מנותק משאר הדברים המתרחשים בחייו, בביתכם. לכן קשה לי קצת להתייחס לדברים. את לאורך כל הדרך מדגישה שהדברים בסה"כ בסדר, תמיד היו בסדר וגם היום הם בסדר. הוא נשמע אקטיבי, חברותי, מסתדר אז באמת למי "מציקה" ה"בעיה" החברתית הזו..לו או אולי יותר לך... כמו תמיד, בגלל הרגישות הרבה שלנו ההורים לילדינו, חשוב תמיד לבחון היטב את כל נושא ההשלכות ולשים לב שאנחנו לא מנסים לפתור את הבעיות שלנו על ידי השלכה (באופן לא מודע כמובן) שלהם על ילדינו. מה שכן אוכל לומר באופן כללי, זה שיש ילדים שלפעמים קצת יותר מאחרים מתקשים לבנות אינטימיות, להביא את עצמם לתוך קשר באופן בטוח, חסר מעצורים וחופשי...ובמצבים כאלה טיפול רגשי אצל פסיכולוג/ית קלינית בהחלט יוכל להועיל. בתוך קשר טיפולי הילד יוכל לבנות בהדרגה ביטחון ואינטימיות, לגלות ולבטא יותר ויותר חלקים שלו מה שבהמשך יוכל גם לבוא לידי ביטוי בסביבה הכללית. מניסיון, טיפול כזה, בקצב המותאם לו וארוך טווח, יכול מאוד מאוד להיטיב ולהועיל בדיוק לסוג המצבים אותם את מתארת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי מחפשת המלצה לפסיכולוגית ילדים כללית רמת גן לילד בן 7 אשמח להמלצה
הי מ ורן, את מוזמנת להשאיר כתובת מייל בתגובת המשך, אליו יוכלו הגולשים לשלוח המלצותיהם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בן שלי בתקופה האחרונה שמתי לב, כשהוא נפגש עם חברים קבועים שלו בגינה הוא מרבה לבכות. כשלוקחים לו משהו שלו או בריב על המגלשה, משתדלת לא להתערב.לפעמים ההורים שלהם מתערבים, מחזירים לבן שלי את מה ששייך לו. אבל שמתי לב שהחברים כבר לא משחקים איתו בגלל הבכי שלו אלא יותר עם עצמם ..והיום הוא בכה כי ניצחו אותו ילדים אחרים. וגם הם בחרו להפסיק לשחק בגלל זה איתו. זה פינוק ללא ספק כי כך מקבל מה שהוא רוצה. בבית אני כן עושה לו גבולות ולא מתייחסצ לבכי. שאלה איך להתייחס לבכי ? איך להפסיק שיגיב ככה ?
שלום סליחה ראיתי עכשיו במייל ששאלת. בן שלי בן 4 ואולי בגלל לחץ קורונה יש לו גם התקף כעס גדול שמתוסכל וממשיך לבכות מכל דבר שאלתי גננת אומרת הכל בסדר אצלו יש לו חברים, ומתנהג יפה בגן. בבית השתנה .שאלה שלי איך להגיב כשהוא משתולל בועט בדלת ומנסה לזרוק דברים? איך לעזור לו להפסיק לבכות? יש קשר שאני אחרי לידה ?
בני בן 12. מגיל מאוד צעיר סבל מבעיות חברתיות קשות. טופל בטיפולים רגשיים, פסיכולוגיים ומאמנים מסוגים שונים- ללא טיפול תרופתי כלל. בגיל 10 התחיל טיפול בקבוצה למיומנויות חברתיות שעזרה לו מאוד. הבעיות החברתיות נפתרו כמעט ב-100%, הילד פרח והיה מאושר. בקיץ עברנו דירה לעיר אחרת, הוא הגיע לכיתה חדשה מלא בביטחון עצמי ואכן רכש לעצמו די במהרה חברים חדשים. על פניו חשבתי שהכל בסדר... לפני כמה ימים הוא שוחח איתי וסיפר שהוא "לא אוהב את עצמו", כששאלתי למה, הוא הסביר שבכל יום קורה לו מס' פעמים שהוא עושה משהו או אומר משהו ומיד מתחרט על כך כי מבין שלא היה צריך לנהוג כפי שנהג. הוא טוען שאינו מצליח לשלוט במה שעושה על מנת שלא לעשות דברים עליהם יצטער (ממש אחרי כמה שניות). הוא טוען (בעצמו) שלפעמים אינו מבין את הסיטואציה הרגשית בה נמצא הילד שמולו ולכן מגיב בצורה שאינה תואמת את המצב. בסוף השיחה הוא בכה וביקש את עזרתי. מיותר לציין שנדהמתי מהבגרות וההבנה של המצב וכמובן שהבקשה לעזרה מעידה על מצוקה אמיתית. על פניו, לא נשמע לי שהמצב מסובך, הוא מבין שיש לו בעיה, רוצה לפתור את הבעיה ומבקש עזרה. העניין הוא שאיני יודעת אילו כלים לתת לו . הוא ילד שעבר המון טיפולים ולכן כשהצעתי לו שנעשה שיחה עם מטפל הוא דחה על הסף ואמר שיסתדר בעצמו. אשמח לקבל עצות!
הי גאיה, אחת הבעיות של הצפת טיפולים היא שהילדים לבסוף לא מעונינים לחזור לעוד כאלה מין טיפולים ואני בהחלט מבינה אותו. אני גם מסכימה איתך שככל הנראה הוא כבר צבר לא מעט כלים בארגז אבל כעת הוא צריך חיזוק לארגז עצמו כי אחרת אין מה לעשות עם הכלים...:) במילים אחרות בנך זקוק לתמיכה כרגע וזה בהחלט נשמע שהוא פונה אלייך כדי לקבל אותה. כפי שאמרתי אין כרגע שום צורך במתן עוד ועוד כלים אלא בעיקר באוזן קשבת, לא שיפוטית, נפש מזדהה, תומכת אמפטית, כזו ששבעיקר משקפת וחושבת איתו ביחד. את יכולה בעצמך לגשת למספר שיחות אצל פסיכולוגית קלינית שעובדת בגישה דינמית כדי שתכוון ותעזור לך להבין כיצד הכי נכון יהיה לתמוך בבנך כרגע ברמה הרגשית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הילד מאוד מתבייש בהתנהגות שלו לכן חוששני שזה מאוד יביך אותו לדבר עם אדם זר
שלום לך, אם הוא מטופל על ידי פסיכולוג/ית קלינית, אז שיטת הטיפול היא דרך משחק - play therapy. הוא לא אמור לדבר אם לא ממש מתחשק לו לדבר והאופן בו הקשיים והקונפליקטים יעובדו יהיה כאמור בעיקר דרך משחק. כאשר מדובר בהסבר לילד חשוב לשים לב לשני אלמנטים, הראשון הוא שהוא לא ירגיש שהוא "הבעייתי במשפחה" או בשפה המקצועית החולה המזוהה, והשני הוא שלא ירגיש שאתם רוצים "לתקן אותו" שכן זה בדיוק מה שלא צריך לעשות שם בטיפול ובדיוק מה שאתם ההורים לא צריכים לצפות לו. אני הייתי מציעה לומר לו שאת שמה לב שבזמן האחרון קצת קשה לו להרגיש טוב בבית ובבית הספר ושאתם ההורים מתקשים לעזור לו, אז המשפחה תלך לקבל קצת עזרה "אתה תוכל להיכנס ולשחק עם מישהי נחמדה ודרך המשחק המיוחד שלה היא תצליח לעזור לך להרגיש יותר טוב" (שימי לב שהדגש הוא על ההרגשה ולא על ההתנהגות, מה שהופך את ההסבר ליותר אמפטי לעומת שיפוטי). תוסיפו שגם אתם ההורים תוכלו לדבר איתה ולהעזר בה "כדי שאנחנו נלמד ונבין איך לעזור לך להרגיש יותר טוב בבית ובכלל". זה בעצם מהות הטיפול הרגשי בגיל הרך, הילד מקבל מרחב משחקי בו יכול לבטא את עולמו הפנימי ולעבד נושאים קונפליקטואלים ואתם ההורים עובדים קשה :) כדי להבין כיצד אתם יכולים להיטיב עם ילדכם. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אוסיף רק, שאנו התחלנו לקחת אותו לטיפול ריגשי. ככשאלתי אותו את פשר ההתנהגות, הוא ענה לי: בבית אני מרגיש בנוח להתנהג ככה. אציין שבבית אנחנו חיים בסיר לחץ, קשה לנו להתמודד עם הילדים בגלל העבודה והגבולות לא ברורים. יש המון חום ואהבה.
הי עינת, פערים כאלה בהתנהגות עשויים לנבוע מפערים גדולים בין ההתנהלות בבית לזו מחוץ לבית, במידה רבה כפי שאת מתארת. בבית הספר הספר היום הוא פחות או יותר מאורגן קבוע ויציב. בבית את מתארת הרבה מאוד מתח לחץ אולי חוסר עקביות וזה בהחלט יכול לגרום לפערים הללו. סיבה נוספת עשויה לנבוע מתוך קושי של הילד לווסת את עצמו בצורה נכונה לאורך ה יום. אלו הם ילדים שלעיתים סובלים ממידה של חרדה, מאוד מוחזקים ואסופים מחוץ לבית וחוזרים הביתה מותשים מכך. עם ילדים כאלה חשוב לעבוד על פיתוח יכולות הוויסות העצמי, חיזוק הביטחון והביטוי העצמי וכיוב'. מתוך דברייך אני מניחה שהשילוב של שני הדברים עשוי להסביר את התנהגותו ומתוך כך את מוקד הטיפול. חשוב לי להדגיש כי בגילאים האלה עבודה של ההורים היא קריטית, לעיתים חשובה יותר מעבודה פרטנית עם הילד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי, בני, בגיל 5 היה נוכח לארוע חד פעמי אך משמעותי וקיצוני בביתנו בו אני, בתוך כדי ריב עם אשתי, העפתי, במכה קטנה (ולא מסוכנת) כיסא ויצאתי מהבית. ארוע אלים זה היה מאד קיצוני והשפיע עליי מאד ועל דרך ההתנהלות מול הילדים שהשתנתה ומאז ההתנהגות הקיצונית הזו לא חזרה ולעולם לא תחזור. בשנה האחרונה בני היה מאד אלים בגן, שחלק מהזמן גם העיף כיסאות. אנחנו בטיפולים רגשיים ועבודה אינטנסיטיבית עם הילד על מנת למתן ולאזן את התנהוגותו בגן, אך לפני כמה ימים כשאמו כעסה על האופן בו התעצבן וזרק כסא בגן, הוא פשט אמר לה למה לאבא מותר ולו אסור. נגמרתי מהמצב הזה בו השפעתי לרעה וגרמתי לבני להתנהגות זו, למרות שדיברנו לא מעט מאז (היום הוא בן 6) והוסבר לו שזה היה קיצוני, חד פעמי, שאני מאד מצטער על התנהגות זו ואגרום לשינוייה (וזה באמת מה שקרה). אשמח לכל עצה או טיפ בנושא. מכיר היום כמה ההשפעה של התנהוגתנו בבית על הילדים, גם כשנדמה לנו שלא, אך מרגיש על הפנים ממה שגרמתי. תודה !
הי משה, אני מתרשמת לעומק ומעריכה את לקיחת האחריות המידיית והכוללנית שלך על המעשה שלך, אך אני חייבת לומר שקשה לי להאמין שאירוע חד פעמי מסוג זה יכול להסביר את כל ההתנגות שלו לאורך השנה. בנוסף אתה מספר שאתם בטיפול רגשי, אני מקווה מאוד שכחלק מהטיפול (ומקווה שעם איש/אשת מקצוע מוסמך) אתם מקבלים גם הדרכה הורית, דבר שהוא בלתי נפרד מטיפול רגשי בגיל הרך. הנקודה שלי היא שהעבודה צריכה להיות בעיקר של ההורים עם אנשי המקצוע, ולא רק של הילד. אולי תשתף קצת איזו מין הכוונה/תובנות להורות קיבלתם בטיפול הזה, אני בטוחה שהן יותר ממוקדמת ומדויקות ממה שאני מכאן אוכל להציע. אתה מוזמן לכתוב שוב ואנסה להתייחס לזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, לבני בן השבע בעיות התנהגות בבית, שזה אומר: ילדותי מאוד, סף תסכול נמוך, דחיין סידרתי לא עצמאי בכל מה שקשור למטלות בוקר/ערב, צועק, מקלל (אינו מרביץ) זורק חפצים, מאוד קנאי לאחיות שלו. לפני כשנה התחילו לו טיקים, שפשוף, שיעול ומשיחות אף, לגרד,לפעמים מכניס דברים לפה אבל רק בעת צפייה בטלויזיה (רצועת שעון למשל) היינו אצל נוירולוג שאמר שזה רגשי ולא להתרגש זה יעבור..וזאת מכיוון שבחוץ הילד מקסים..ממה שאומרת המורה וכמו כן גם אנו רואים..הילד ממושמע, מבצע מטלות, מאוווד חברותי, ביטחון עצמי, עצמאי, ובעיקר בוגר. רציתי לדעת מה פשר ההתנהגות הקיצונית הזאת.. אגב, נקבע באפריל תור נוסף לנוירולוג מכיוון שאינני מסופקת מהתשובה.
כל פעם שהבת שלי מתרגשת היא משפשפת את הידיים שלה. היא כלל לא שולטת בזה. זה התחיל לה בגיל 5. פעולה זו גורמת לה להרגיש לא נוח ליד החברות. איך אפשר לעזור לה להפסיק עם זה?
הי חיה, אם את מאבחנת שמדובר בתיק, אפשר וכדאי להתייעץ עם נוירלוג ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בני בן 10 לאחרונה אומר הרבה שהוא רוצה למות, שמקומו בגן עדן, לא מצליח להתמודד אם משהו שלא בדרך שלו או משהו שלא כרצונו. אירוע אחד שממש כעס והתחיל לזרוק דברים בחדר ובכה. לקחנו אותו למיון שניידר ששם אמרו המשך טיפול של פסיכולוג ושאין סכנה מיידית. (הכל תלוי במה הוא יתקל לדעתי) האם מישהו חווה התנהגות זו עם ילדו? מה עושים?
הי דנה, זה נשמע שבנך במצוקה, אתם במצוקה ויש שם איזה חוסר אונים משותף שלא מאפשר לכם לתמוך בבנכם. אני נוטה מאוד להסכים עם ההמלצה במיון ומציעה לגשת בהקדם להדרכה הורית אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים ולנסות ביחד להבין מנין מגיעה המצוקה הגדולה וכיצד תוכלו להיות לבנכם לעזר. בהמשך תוכלו לשקול הכנסתו לטיפול במקביל להדרכה הורית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תאומים בגן חובה ילידי דצמבר. קוגנטיבית מתקדמים. שפתית אוצר מילים רחב.שיבושי הגייה. בתחילת השנה, שנכנסו לגן, הבן שלי התל ללקק את הידיים והאצבעות כל הזמן. הפסיק לאחרונה. עולים עם קבוצת חברים מגובשת (3 שנים יחד). הם יעלו בני 5.9. האם זה לא קטן מידי? האם עדיף שיעלו כגדולים?.אני מפרידה לראשונה בכיתה א'. 1 גם מאד תחרותי. אודה על הכוונה
הי דנה, זה באמת משהו שאת צריכה להתלבט לגביו ביחד עם הגננת ועם פסיכולוגית הגן. לי הרחק מכאן.. אין מספיק מידע בשביל לייעץ בנושא הזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום בננו בן ה8 מתעורר על בסיס קבוע בלילות עקב חלומות רעים לדבריו, ומבקש שאחד מאיתנו יבוא לישון איתו. כמעט תמיד מבקש שגם נשב לידו בתהליך ההרדמות.בעבר הסכמנו. היום כבר לא. זה בד"כ לא מעורר כבר מחאה. לפעמים הוא אומר לנו בזמן שמנסה להרדם שיש לו "הרגשה רעה" - אנחנו אומרים לו שזה יעבור ושיתגבר וזה אכן עובר והוא נרדם בסוף. השבוע הזמנו לינה ללילה מחוץ לבית ללא הילדים פעם ראשונה. שמתי לב שהוא מוטרד מכך, במיוחד מהעניין שהוא מתעורר בלילה. בכל אופן, מהרגע שיודע שזה יקרה עוד מספר ימים הוא לא מפסיק להתעורר בלילה וגם קשה לו לחזור לישון. אני מודה שזה מעורר אצלי חרדה מה יהיה ואיך אהנה מחוץ לבית כשאני יודעת כמה קשה לו. הילדים יישארו בהשגחת אחותם למחצה (שלא גרה איתם). בעקבות כל זה אני מתחילה להבין שיש פה איזה דפוס שהתקבע ואני חייבת כלים איך לעזור לו. מה את מציעה לי לעשות נקודתית כרגע ?
בנוסף, מאז שהחלטנו לנסוע אין לו מצב רוח:-(
שלום, מה שאת מתארת נשמע לי כמו פחדים וחרדות המתעוררים לקראת זמן השינה. זמן השינה הוא זמן שיכול לעורר פחדים אצל ילדים רבים (גם אצל מבוגרים :), בגלל אלמנט הסיום שבו, הפרידה, בגלל שאז כשהגוף והראש קצת עייפים גם ההגנות יורדות וכל מיני רגשות ומחשבות שאנו לא חווים או מתעמקים בהם במהלך היום יכולים לעלות וקצת להציף. חשוב לנסות להבין את הפחדים והחששות שמתעוררים אצלו -מאוד מאוד בעדינות - ואז לעזור לו להתמודד איתם ולהקל עליו. המיחושים שהוא מתאר הם כנראה מיחושי לחץ..לפעמים זה כאב בטן קל, סחרחורת, כאב ראש וכיוב'. חשוב לחקור ביחד איתו בעדינות מה הוא מרגיש בגוף ולהתעכב על זה וזה בפני עצמו לעיתים מייצר הקלה. בנוסף אפשר ורצוי גם ללמד אותו הרפיית נשימות(בהתחלה לעשות איתו ביחד) מה שירפה את הגוף, אולי לעשות לו מסאז קטן לפני השינה וכיוב'. מעבר לכך יש לנסות לחשוב על גורמי מתח אפשריים בחייו ולפעול כדי להקל עליו. כאשר הוא מתעורר בלילה, עם כל הקושי, חשוב לשבת לידו עד שנרדם תוך ליטוף קל או הנחת יד על גבו כדי להשרות עליו ביטחון ורוגע אם כי אפשר לדחות את זה לכשבוע ימים מרגע שאתם פועלים לפי עצתי וחשוב להסביר לו מראש שמעתה כך תפעלו "נישאר לידך עד שתירדם בחזרה". כרגע נקודתית אין באמת איך לפתור את הבעיה לקראת הנסיעה, צריך להתחיל לפעול כפי שהיצעתי בסבלנות ומתוך הרבה חמלה כלפיו ולזכור אמא ואבא, שבכל מקרה הכל יהיה בסדר, גם ביום וגם בלילה, גם אם תיסעו וגם כשכל אחד ישן במיטתו..:) וזה מסר שחשוב גם לשדר לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה על תשובתך. הישיבה לידו לא תיצור תלות ותמנע התמודדות עם החרדה אלא קיבוע שלה? איך הוא ילמד להתמודד עם החרדה? היינו נוהגים לשבת לידו המון אבל מבחינתו לא היה תאריך סיום.
הי יעל, תקראי בבקשה שוב את תשובתי. המטרה היא לא רק לשבת על ידו אלא לנסות לעשות גם ובמקביל את כל יתר הדברים שהיצעתי - ולהמשיך משם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אבקש לדעת למה ילד בן 6 וחצי כל בוקר שהוא מקבל כפית נקיה שיצאה מהמדיח, רוצה לנקות אותה במים ולנגב לפני שהוא אוכל את ארוחת הבוקר? או להחליף אותה מספר פעמים בכפיות אחרות . ולמה הוא לא נכנס לאמבטיה אם הוא רואה נקודה קטנה הוא מחכה שאנקה לו? ולמה הוא מריח כל אוכל שהוא מקבל לפני שהוא אוכל? זה כולל מילקי ויש לציין שהוא לא מתיישב על כל כיסא עד שהוא רואה שהוא נקי, ויש לציין שלנקות את הידיים וצחצוח שיניים ומקלחת אני צריכה להזכיר לו
שלום, זה נשמע שבנך סובל מחרדות המתבטאות בהתנהגויות כפיתיות מעין אלה. את שואלת איך זה שהוא מקפיד על ניקיון כוס ולא על צחצוח שיניים? ובכן חשוב לזכור שהיגיון ילדי לא תמיד תואם היגיון של בוגרים וממילא חרדה היא תופעה לא מאוד הגיונית ומתרחשת כאשר אנו מפרשים בטעות משהו כמהווה סכנה או איום. מה שחשוב לעשות כרגע הוא להרחיב את ההתבוננות על בנך ולסייע לו להפחית את מקורות המתח והלחץ בחייו. הם יכולים להיות קשורים לנושאים חברתיים, לימודיים, משהו שקורה בבית, קשיי הסתגלות, דפוסים פרפקציוניסטיים ועוד. אפשר לחשוב ביחד עם איש/אשת מקצוע המתמחה בטיפול בילדים כדי להבין כיצד ניתן להיטיב עימו במצבו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, מתלבט האם לרשום את ביתי בת ה 4 לגן חובה בו הסבתא היא הגננת. כמה זה משפיע מבחינת עצמאות הילד ומצבו הרגשי והאם עדיף לרשום לגן אחר?
שלום אורי, זן באמת שאלה שאין לי עליה תשובה מכיוון שאינני מכירה לא את הילדה ולא את הסבתא...אבל אני בהחלט מסכימה איתך שיש כאן דילמה והתשובה אינה מובנת מאליה. אם זה משהו שבאמת מאוד מטריד אתכם, תוכלו להתייעץ בפגישה אישית עם איש מקצוע ולחשוב ביחד תוך התייחסות רחבה לכל הגורמים שעל הפרק. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מתלבט מאוד אם לרשום את ביתי
היי ירדן אני בן 17.5 סובל מהיפראקטיביות .נעזר בביופידבק דרך הקופה מרגיש שיפור אחרי הטיפול . אחרי כמה ימים זה מתמסמס מת לצאת מזה .קשה לי בקשרים עם זה ..קשה לי הלימודים . שאלתי אם בביופידבק להמשיך ? או שיש טיפול אחר להיפראקטיביות
הי אוריאל, אם אתה מוצא שהטיפול הזה עוזר לך, אז אני בהחלט ממליצה לך להמשיך בו, מה שכן במסגרת הטיפול אתה אמור כמדומני ללמוד טכניקות שיסייעו לך גם כשאתה מחוץ לטיפול - שיטות הרפייה, נשימה עמוקה ואפילו תוכנות שונות שניתן לרכוש כדי לתרגל את הטכניקות בבית. אני מציעה לך להתייעץ עם המטפל ובמידת הצורך לשקול לאחר זמן מה לעבור לטיפול אצל פסיכולוג קליני שמשלב בעבודתו את שיטת הביופידבק, כך הטיפול יוכל להיות יותר הוליסטי ולהתייחס גם לקשים נוספים שאתה חווה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ילד איטי עם קושי הבן 12.5 , לומד בכיתה ז שיש לו בעיית התארגנות בזמן , איטי ,כשמדובר במשימות שחייב לעשות , אין יום שמתעורר בזמן ומגיע בזמן לבית הספר, תמיד הכל מבוצע באיחור,בבית הספר מתלוננים על זה שהוא איטי שאנן וחולמני בכיתה ובקושי משכנעים אותו להתחיל במשימות השיעור מדובר בילד מחונן (מאובחן במשרד החינוך) האם יש לזה קשר לאופי של ילד מחונן ? אני חושבת לפנות לעזרה פסיכולוגיתאז למי פונים? פסיכולוג מאיזה תחום? תארגנות בזמן
שלום חנה, לכל אחד מאיתנו יש את הקצב שלו וזה בסדר, השאלה היא האם יש כאן חריגה שבאמת פוגעת עד כדי כך בתפקוד ואם כן מנין נובעת. באופן כללי אומר שאין קשר בין מחוננות לאיטיותולכן חשוב לבחון כיוונים אחרים. אפשר להתחיל בהתיעצות שלכם ההורים עם פסיכולוג/ית קלינית ולנסות להבין קצת יותר למה הדבר קשור, וברגע שמקור הקושי יאובחן אפשר יהיה לפעול כדי לסייע לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מה מומלץ לגיל הזה ללמידת כישורים חברתיים ? ספציפית כישוריו החברתיים לא אפקטיביים .
הי אסף, הרבה מאוד תיווך הורי לכל מצב כמעט, קבוצה למיומנויות חברתיות אולי..תלוי מה רמת הקושי. בכל מקרה מציעה לכם להתייעץ פנים מול פנים כדי להבין באופן מדויק את הבעיה ובהתאם את דרכי הסיוע המתאימים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
פונה רק כי אני שמתחיל להיות מכך נזק לילדה שלי וכאן הגבול.סבתא שלילית מטבעה לא רצתה אותי מעולם בחיי בנה שהוא שפוט לרגליו. כן נכנסתי לגובה האריות רק לא האמנתי שתשתמש בבת שלי. אתמול הבת שלי חזרה ממנה ואומרת : אמא סבתא אומרת עליך דברים לא יפים ובכתה. החלטתי לעשות גבול הסבתא לא תראה יותר את נכדתה לבד רק בנוכוחתי את הסבתא מהגיהנום, לא אצליח לשנות . על הילדה חייבת לשמור ואעשה למענה הכל . האם הדרך שבחרתי נכונה ?
הי אילנית, אני חושבת שהפיתרון שלך פשוט מצוין! מחד את לא מונעת את המפגשים עם הסבתא, מנגד מבינה כי כנראה לא תצליחי לשנות אותה.. מחזקת את ידייך ומקווה שתצליחי לחסום את התוקפנות מלהיכנס אלייך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הבן הבכור שלי בן 4.6. בבית יש עוד ילדה בת 3.6 ובן 1.4. הבן הגדול מתנהג בגן למופת. ילד טוב, שקט, משחק עם כולם.. בבית הוא הפוך לגמרי, משתולל, מדבר לא יפה, לא מקשיב ויורד המון על אחותו בת ה 3.6. ניסיתי הכל מעונשים ועד הכלה וחום... כלום לא הצליח. הוא התחיל לירוק בבית (בגן הוא לא עושה את זה), אמר שילד מהגן לימד אותו לירוק ככה. בבקשה עזרה.... הוא ילד חכם, פיקח ורגיש עם לב אוהב ואכפתי מאוד.
הי שני, נורא קשה לי לייעץ לך כי איני יודעת כיצד הדברים מתנהלים בבית והיכן מוקדי הקושי העיקריים. אני חושבת שתוכלו מאוד להיתרם על ידי הדרכה והכוונה הורית קצת יותר כוללנית. להתרשמותי זה משהו שיכול להיות קצר ונקודתי, מספר פגישות כנראה תספקנה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בן 5 ילד סנדוויץ' קופא במקום חדש אפילו כשנכנס בבוקר. לגן כלומר לא מבצע שום פעולה..ולוקח לו זמן להתחמם. בעבר זה לא היה איזה טיפול יהיה יעיל לשחרר אותו ?
הי אנאל, נכון יש אנשים שמתחממים מהר ויש כאלה שיותר לאט. מציעה לך כאם לאפשר לו את הזמן שהוא זקוק לו ולהיות שם תומכת ככל האפשר עבורו. זה אומר -לקום יותר מוקדם, להתחיל את היום באיזי, לצאת איתו יותר מוקדם מהבית, ללכת קצת יותר לאט בדרך לגן ולשים לב לפריחה, לעצים לשמיים... להיכנס לגן יותר מוקדם, להיות איתו שם יותר זמן מהרגיל..ולאפשר לו את הזמן שהוא זקוק לו. חשוב לזכור - הענות מיטיבה לצרכים, רק היא תסייע להחלמה ולהתפתחות תקינה של ילדינו :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הבן שלי יליד דצמבר שנה הבאה גן עירייה. כרגע הוא בכיתת הפעוטות הכי גדול שם והיחיד שמדבר יותר ממילה בבודדת (2 3 מילים למשפט). כבר תקופה שמרגיש לי שמשעמם לו שם ושאין לו אתגר ואני שוקלת להעביר אותו לגן ששם יהיה עם ילדים באותו שנתון כמו שלו ואפילו גדולים מזה (כאלה שהשנה יחגגו 4). הוא יהיה כאמור הכי קטן בכיתה. עד כמה יעשה נזק להעביר אותו גן באמצע שנה אל מול התועלת שהוא יכול להפיק? חשוב לציין שהתחלתי לדבר איתו על החלפת גן והוא לעיתים עונה שלא אוהב את הגן ורוצה להחליף. לא בטוחה שמבין 100 אחוז את המשמעות
הי צליל, ככלל אני לא בעד שינויים באמצע שנה, אלא אם כן ישנה סיבה מאוד מאוד משמעותית שמצדיקה את זה. במקרה שלך, אני ממש לא בטוחה שכדאי להתחיל לטרטר ולהעביר את ילדך תקופת הסתגלות נוספת - הרווח יהיה נמוך מהמחיר שישלם לדעתי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום ירדן, אני אמא ל 3 בגילאי 5.5 ו3.4 ותינוקת בת שנה. מסרבת בתוקף לארח בבית ילדים מהגן . אחר הצהריים אני אוהבת לעשות פעילויות חוגים ..ולהתארח אצל משפחה וחברים ולא לארח מאוד קשה לי בסיטואציה הזו ...האם זה מזיק לילדים ? פתאום זה הפך להיות פופולרי הפליידייטים האלו.ולא הייתי רוצה למנוע מילדיי הם גם לא מוזמנים .עד כמה זה באמת חשוב??
הי לילך, אני לא הבנתי משאלתך מדוע זה כ"כ קשה עבורך, ואני מניחה שהתשובה שלי הייתה בהתאם לו ידעתי מה הסיבה לכך שכן יש הבדל בין עשייה/המנעות מתוך קושי רב לבין עשייה מתוך פשוט העדפה בלבד. שנית לא פירטת האם לילדייך, ספציפית לגדול מבינהם, יש צורך או רצון כזה בכלל. לגבי נזק..תראי, לדבר במונחים של נזק כשמדובר בפליידייט, זה לא מינוח נכון כי זה עשוי לבלבל ולא לאפשר לך לראות מה הרצון או הצורך של ילדייך גם אם הוא לא צורך עז או קריטי. אני מציעה לך לנסות לבחון את הדברים לגופם כפי שהיצעתי, ואז לראות כיצד אפשר לשלב בין הצרכים, הרצונות והיכולות שלך לאלו של ילדייך, ולמצוא אולי פשרה...:) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, אבקש להתיעץ , כיצד מומלץ לאמן ילד בן חמש וחצי לקנח את האף .מדובר בילד הסובל מאלרגיות ומנזלת בכל ימי השנה . הילד עבר ניתוח כפתורים באוזנים ושקדים לפני כשנה וחצי, אך הניתוח לא עזר לטיפול בנזלת.חלק מילדי הגן מתרחקים מהילד כאשר יש לו נזלת שהוא לא מקנח אותה. אודה לתשובתכם . ערב נפלא ענת
הי ענת, אני לא כ"כ מבינה את שאלתך לגבי אימון קינוח אף. האם זה משהו שהוא יודע לעשות? מתקשה לעשות? האם זה מכאיב כשזה קורה. אני מציעה לך לפרט ככל שתוכלי ולהפנות את השאלה לפורום "הכנה לקראת פרוצדורות רפואיות" כאן בפורטל. לנוחיותך מצרפת את הלינק https://www.doctors.co.il/forum-6104/ כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום ותודה על תשובתכם. הילד לא תמיד חש/מתעלם כשאפו נוזל ולא מקנח את האף (נזלת כמעט קבועה), רק כשמעירים לו או מקנחים את אפו, מתחיל לסבול כבר מתגובות הילדים בגן. אודה לתשובתכם.
הבת שלי בת 4.5 משחקת רוב הזמן רק על הילד בגן שהוא על הרצף האוטיסטי !וזה מפריע לי מאוד , למה הילדה שלי ??! רוב הילדים לא מתייחסים אליו כי יש לו הפרעות . והבת שלי בוחרת בדרך הקלה במקום להתמודד עם ילדים משחקת איתו . איך אני מוציאה אותה מהמצב הזה ? בגיל 4.5 אין לה קשר עם חברה אחת שהיא אוהבת .רק האוטיסטי. ובבקשה אל תשפטי אותי. יש. לי עוד ילדים והילדה לא מתנהגת כמוהם חברתית איך אני משחררת אותה ממנו ! ???
הי עומרית, אני לא שופטת אותך אך עדיין שאלתך העציבה אותי, מכל מיני סיבות. הסיבה העיקרית וזו שקשורה בך ובילדתך היא כי נרקמה חברות יפה בין ביתך לילד אחר, ואת מסיבותייך מתקשה לראות את היופי שבזה ולהנות מזה וזה באמת מאוד חבל - גם עבורך וגם עבור ביתך. את צריכה להבין שברגע שהילדים שלנו עושים את שלהם, עם היופי הטבעי שמתלווה לכל מה שהם עושים, ואנחנו ההורים רואים ביופי הזה רק דברים רעים, מפחידים מדאיגים - אנחנו מקלקלים להם ולעצמנו את שמחת החיים הטבעית הניתנת לנו במתנה... אני חושבת שלהצליח להסתדר עם ילד כזה בוודאי מצריך גם הרבה מאוד כישורים חברתיים שאין לילדים אחרים, סובלנות ויכולת מדהימה להתחבר. אני גם בטוחה שהיא לומדת ומתפתחת דרך הקשר הזה לא פחות מאשר אם הייתה בקשר עם ילד אחר. אז אני באופן אישי לא חושבת שאת צריכה לעשות דבר מלבד ללמוד לראות את היופי שמתרחש לנגד עינייך - ולפעמים עבורנו ההורים זו לא עבודה כ"כ קלה אני יודעת...ובמובן הזה באמת שלא שופטת אותך. אמא יקרה, למרות שאני לא עונה על שאלתך באופן ישיר (איך לשחרר אותה ממנו), המחויבות שלי בפורום הזה היא אלייך ולביתך ולכן אני אענה לך את מה שבעיני נכון לעשות על כן תשובתי.. (זה לא סותר את זה שאת יכולה ליזום ולעודד מפגשים עם ילדים נוספים אחרי הגן, מה שבד"כ עוזר לחבר בין ילדים גם בשעות הגן). בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, הבן שלי בכיתה ח' עם בעיית קשב וריכוז מטופל בפוקלין, מאובחן כלקוי למידה, לא קל לו אבל הוא מקבל עזרה אחר הצהריים עם שלושה מורים שונים..הוא הצעיר, אחיו חרוצים ותלמידים מחוננים ומצטיינים... פעם הייתה לו מוטיבציה ללמידה היום לא מתחשק לו..דוחה שיעורי בית לרגע האחרון ולפעמים שוכח בכלל להכין. אחר כך מתחרט כך שכן אכפת לו ולא רוצה לאכזב... אני מרגישה שכל הזמן אני צריכה להזכיר לו ואני עוזרת לו הרבה בעיקר במקצועות רבי מלל שמתקשה בהם. אני לא מסוגלת לשחרר, לתת לו את האחריות כי אם לא אזכיר לו הוא לא יעשה ויתחרט בסוף שלא עשה. איך אני יכולה לעודד אותו ולהסביר לו את החשיבות של הלימוד? במיוחד לו חשוב לחזור וללמוד יותר כדי שיצליח....ואיך אחזיר לו את המוטיבציה? הוא יודע שכשהוא מתאמץ הוא מצליח והוא שמח. וגם אמרתי לו את זה..מה עושים? תודה
הי מיכל, בואי נשים בצד לרגע את הנושא הלימודי וננסה להתבונן בזה כסימפטום למשהו אחר שקורה. אם כך מה קורה? מה קורה עם בנך שמייצר את הקושי החדש הזה? האם מדובר במשהו שקשור בדימוי העצמי, בתחום החברתי, האם זו ירידת אנרגיה כללית, גורמי מתח אחרים... ההנחה בצד את העניין הלימודי מגיעה מכך שנשמע שבנך מבין היטב את חשיבות הלימודים עבורו ואף מעוניין להצליח, אך נראה כי בתקופה זו הוא מתקשה להתארגן, להניע את עצמו ולהערך באופן נכון. אני מציעה לך במקביל עם הניסיון להבין מה באמת עובר עליו, לעזור לו באופן זמני להתארגן תוך בדיקה משותפת של מה יכול לסייע לו. אם תצלחו ביחד את המהמורה הזו, אני מאמינה שהוא "יחזור לעצמו" בהקדם, אבל כאמור לשם כך עלייך להיות שם ביחד איתו תומכת היכן ובאופן בו הוא זקוק לך ולא למטרת ההישגים הלימודיים אלא כמטרה העומדת בפני עצמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שבוע טוב, לפני כחודש לאחר החג עברתי עם בעלי ו 2 ילדיי מהדרום למרכז הארץ . עשינו זאת בהכרח, אמו של בעלי ( שהינו בן יחיד) מאושפזת בביה"ח במרכז עקב מחלת סרטן המעי הגס,.. לא התכוננתי לתחושת הניכור שהגיעה עם המעבר. התרגלנו ליחסים חמים עם שכנים ידידים חברים וכאן יש ניכור גם בבניין המגורים והכי כואב לי בגן הילדים . זה ממש אחרת ממה שהורגלנו ! כואב לי לקחת את ילדיי לגנים .הם בני 4.5 ו 2 היחס שקיבלנו מחלק מן ההורים היה זלזול והתנשאות. ממ . .כשנודע כי תגוררנו בעבר בישוב בדרום די נידח . כואב לי על בניי, שזכו בעבר ביחסים חמים אוהבים עם השכנים ומשפחה והיום הניכור .. מנת חלקם. כמובן שנחזור בעתיד לדרום למושב אשמח לקבל לבנתיים תובנות או עיצות כיצד להסתדר בנתיים עם הילדים ?? תודה
הי זיוי, קחי בחשבון שלפחות חלק מהחוויה שלך ככל הנראה לא בהכרח קשורה כולה למציאות החיצונית אלא מושפעת אולי מציפיות, אולי מכך שלא לגמרי עיכלת את עצם המעבר, אולי רגישות יתר בתקופה הזו ועוד. רוב האנשים במדינה מתגוררים בערים ובסה"כ מסתדרים..אין סיבה שגם אתם לא תסתדרו. נסי להביא מעצמך את אותה חמימות כפרית אליה הורגלת ואני בטוחה שהתגובות אלייך תהיינה בהתאם. מעבר לכך קחי בחשבון שתמיד לוקח זמן להסתגל, להכיר להתחבר...זה לא באמת משהו שיכול לקרות תוך רגע. אז קחי נשימה ארוכה ועמוקה, קחי את הזמן והתאזרי בסבלנות ואופטימיות. אני בטוחה שברגע שאת תצליחי להביט על הדברים בפרופורציות הנכונות, את גם תשדרי לילדייך שהכל בעצם בסדר, תוכלי לתמוך בהם בזמן הזה עד שהם יכירו חברים חדשים ולתווך להם את המציאות כפי שהיא, ולא מתוך מקום מיואש, מאוכזב ופסימי - כי זה בפני עצמו עשוי לייצר גם מציאות כזו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בן 6 עדין בגן נותר שנה נוספת,לא מוכן לכיתה הבעיות שלו הם כדלקמן א.1. מרטיב במיטה, בלילה בורח לו ! לא מבין מדוע , אנחנו משפחה כל כך נורמטיבית הוא מוקף תמיכה ועדיין מפתח תסביכים . 2. אין לו חבר אחד טוב ספציפי . הוא משחק בגן ומשתתף בפעילויות וחוזר הביתה . הבאנו לו הבית. ילדים לא רצה לשחק איתם .3 . עדין בגילו קשור כל הזמן לחפץ המעבר והמוצץ. ! מה ניתן לעשות עם הבעיות שציינתי? על מה הבעיות האלו מעידות ?? הוא לא חווה טראומה . לא חרדה
שלום אלעד, קראתי את שאלתך בעיון ולדעתי קיימים קשיים רגשיים שאתם ההורים בהחלט תוכלו לסייע לו להתמודד איתם. אני מציעה לכם בחום לגשת להדרכה הורית אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים ולקבל הנחייה מקצועית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
לא היה מענה. האם ניתן להגיע לטיפול עימו או בלעדיו? ברצוני לשאול אם יעזרו חוגים . או פיתוח כישורים חברתיים הוא כן משחק מצוין עם ילדים אבל לא יוצר קשר יחיד עם ילד חשוב לי לפתח לו זאת. מה הדרך לפיתוח יכולת זו ?
הבת שלי בת שנתיים וארבעה חודשים נגמלה ממוצץ לפני כחודש . בהתחלה המוצץ נקרע והיא זרקה לפח אך הרגשתי שהיא לא כל כך מוכנה לגמילה אז החזרתי לה אחרי כמה ימים עוד פעם נקרע וזרקה לפח אז אסברתי לה שאנחנו זורקים ולא מחזירים והיה לי סיפור שקראנו כמה פעמים וכל פעם שקשה לה אני אומרת לה שאני מבינה אותה ושנמצה דרך אחרת להתמודד ומספרת לה סיפורים על גמיחה ממוצץ הבעיה שעד היום קשה לה יש לה הרבה התפרצויות בכי שנמשכות לפעמים לרבע שעה או יותר היא שמה הרבה את היד שלה בפה כשעצוב לה או כשהיא הולכת לישון דבר שלא היה קודם ואני מרגישה שעדיין קשה לה האם התופעות האלה נורמליות אחרי חודש ? מה אני צריכה לעשות ? האם להחזיר לה את המוצץ?
הי אולה, גמילה יעילה תגיע קודם כל כשההורה נגמל מהרעיון של מוצץ..מוצץ כמנחם, כמרגיע, כמספק ביטחון...את כל זה יצטרך ההורה לספק באופן מעט יותר מוגבר בתקופת הגמילה ולשם כך על ההורה להערך כדי להגדיל את יכולת ההכלה, התמיכה והאמפטיה, אבל גם את האמונה שהילד שלי יכול בלי זה ושאני יכול להרגיע אותו כי - אני מאמינה בו שהוא מסוגל בלי מוצץ! ברגע שזה באמת באמת יקרה, אתם תעברו ותצלחו יחד כל קושי בלי לסגת ובלי הרהורי חרטה וחרדה :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה על המענה הילדה נרגעה ביומיים האחרונים מה שמדאיג אותי זה עניין היד בפה כשהיא בוכה או הולכת לישון ולפעמים סתם בלי סיבה היא שמה אצבע או יד בפה_ לא מוצצת האם יש מה לעשות עם זה או להתעלם ? והאם זה יכול להפוך להרגל?
יש לי שני בנים 3 ו1.5 . בשנה הבאה אמורה להתחיל שנים קליניות במסגרת הלימודים שלי באוניברסיטה. אני מתלבטת מאוד אם להעביר את מקום המגורים שלנו לאיזןר שיהיה לי יוצר נגיש עבורם שזה מקום בו מוסדות החינוך לא מאוד טובות לעומת מקום מגורים נוכחי שמוסדות חינוך טובים וזו הסביבה שלנו- הבעיה שלא אוכל לקחת אותם ולהחזיר אותם מהגן כיוון ואצטרך לצאת מאןד מוקדם ואחזור מאוחר. אני חוששת שיהיה להם מאוד קשה פסיכולוגית כיוון שגם בעלי עובד ולא יהיה זמין להם במהלך היום. אוכל לראותם כמה שעות בודדות. אך המעבר לעיר אחרת ולמוסדות חינוך אחרים גם יכול להשפיע עליהם. אני מתלבטת מה הכי נכון לעשות עבורם וחוששת מאוד לפגוע בהם. ואם נשארים באותו המקום ואנחנו רחוקים מהם האם יש יכולת לעשות את זה בצורה נכונה מבחינתם כך שזה לא יקשה עליהם מאוד? סופי שבוע או שעה שעתיים ביום שמתראים.? יש לציין שאין עזרה מסבא וסבתא כך שרוב היום לא יהיו עם בני משפחה.
הי מאיה, את מציינת בפני את עובדות החיים שלכם - וכך או כך יהיה זה לא קל או אידאלי עבורם אבל זוהי הבחירה שבחרת ולכל בחירה מחיר כמובן שגם לא ללמוד כעת היה מחיר). אני כן חושבת שאם אפשר לא לטלטל אותם דרך מעברים לא נחוצים, זה עדיף וכמובן להתכוונן למקסימום פניות עבורם בזמן שכן ישאר לך. מעבר לכך, אם תצליחו לשמור על אווירה ביתית נעימה, חמימה ותומכת, אז אני מאמינה שכולכם תצלחו את השנים הללו. כל טוב ןבהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, מדובר בבן 5, ילד יחיד. חכם, ידע מעל גילו, מפותח מאוד מבחינה מילולית ובדרך כלל מתנהג יפה. ברגעים מסויימים הוא משתולל כמו בנוכחות אורחים, כשהולך למקום חדש ודברים כאלה. אני מתקשה לווסת אותו באותם רגעים. לפעמים יש לו קקי מסרב ללכת לשירותים להתרוקן ואז מתחיל להשתולל ולהרביץ. היום קפץ עליי כשאני נוהגת והרביץ לי בלי סיבה, אני כמעט עשיתי תאונה. עצרתי בצד והגבתי ברוגע הוזבתי אותו והמשכתי. ואז שוב הוא קם מהכסא נתן לי סטירה מאוד חזקה בפנים וקפץ עליי. בדיעבד, אני חושבת שזה בגלל הקקי. באותו רגע איבדתי את קור רוחי ונתתי לו סטירה. זאת פעם ראשונה שאני עושה את זה. בדרך כלל אני מאוד סבלנית. ומה קרה המשיך להשתולל ולא בכה. צעקתי עליו ולא בכה והמשיך להתעמת איתי. אני המומה. הגננת כבר ציינה בפניי כמה פעמים שהוא ילד שלא בוכה בכלל וזה מפתיע אותה. מקבל מכה חזקה לא בוכה. נוזפים בו לא בוכה. רב עם חבר לא בוכה.ואני חשבתי שהוא ילד חסין וחזק זה הכל אבל היום ראיתי שזה כבר לא נורמאלי. אז שני דברים. מה התוקפנות הזו שבאה במפתיע? חוסר השקט שברגעים דווקא הכי לא מתאימים? ודבר שני למה לא בוכה? לא מוציא את זה החוצה? מה קורה איתו? על מה זה מעיד? תודה
שכחתי לציין כי כאשר נתתי לו סטירה הוא גם לא בכה וגם התחיל לצחוק בקול רם וגם ניסה להחזיר לי. אני בהלם עד עכשיו מהתגובה המוזרה הזאת. ובבית גם לא בכה ולא שחרר את המתח.
שלום לך, אני שומעת את המצוקה הרבה שעולה משאלתך - גם אצלך וגם אצל בנך והמצב בהחלט מצריך טיפול מידי.לא הייתי עושה דבר לפני התיעצות אישית עם איש מקצוע (פסיכלוגי/ית קלינית או אפילו רופא ילדים בתור התחלה) ומנסה לאבחן את מקור הקושי. זה יכול להיות קושי שלכם ההורים לתת מענה לצרכיו להציב גבולות ולהבין לאיזה סוג של נוכחות הוא זקוק, ייתכן ומדובר בקשיי קשב וריכוז, וויסות או קשיים נוירולוגים או התפתחותיים אחרים וייתכן שבאמת מדובר בקשיים רגשיים. אז תתחילו בתיעצות שמטרתה לאבחן את מקור הקושי ותמשיכו משם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אבקש את עזרתכם.נכדי בן 8 בכיתה ג,מסרב ללמוד,להכין שעורים ולא משתף פעולה.קורא ברמה נמוכה.הדבר היחידי שאוהב זה הטאבלט והמחשב.וכששואלים אותו מה תרצה להיות שתהיה גדול.אומר שרוצה להיות האקר.
שלום יפה, ומה שאלתך? כיצד הוריו מתמודדים עם כל זה? כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
דר' לפני גיוס אני בוכה המון על פטירתו של חבר שהיה יקר לי ממחלה . קשר אמיתי . מאז פטירתו אין לי טעם אני עושה דברים שחייב וחוזר למיטה בוכה ומתייסר נתנו לי ציפרלקס לצערי לא הקל עלי רק הרדים והשמין . כל יום נראה לי כמעמסה שחייב לעבור . יש לי עוד קשרים טובים אבל זה לא זה. אני ממש לא אובדני. אבל לא מרגיש חיות.
הי אופק, ראשית אופק- תנחומיי ובאמת משתתפת בצערך. מאחר וכבר עברת את האופציה הפסיכיאטרית, אני הייתי מציעה לך גם לבדוק אפשרות של טיפול בשיחות. זה נשמע שיש לך הרבה על הלב ועל הראש ובהחלט כדאי שתוכל לשתף מישהו במה שעובר עלייך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שאלה לגבי אחייניתי, בת 17.5 שסובלת מהערכה עצמית ירודה מאוד, שמסב לה אומללות רבה . למעט ללימודים כמעט שאינה יוצאת. יש לה מעט חברות אך אין לה חשק לצאת טוענת כי היא שמנה ( מידה 40) לאחרונה פוטרה מעבודה בשעות אחר הצהריים. פוטרה בצורה משפילה דרך הטלפון ללא קבלת זכויותיה ומשכורת .ונראה שזה פגע בה קשות. גם קודם נזקקה לאישורים חיצוניים. עכשיו כלל לא מנסה. נוגע ללב מצבה, נערה עם יכולות גבוהות בת יחידה . שאיבדה אימון בעצמה והסביבה. כיצד ניתן לסייע לה ?
הי סיגל, אינני יודעת מהם מקורות התמיכה של אחיניתך, מה קשייה, האם ועד כמה חווה מצוקה וכו בכדי לתת הסבר או עצה עבורה, אני כן יכולה לעודד אותך להתקרב אליה אם זה משהו שאת מסוגלת לעשות. להציע הקשבה, תמיכה עצה..בהחלט יכולים להתחיל להניע תהליכים. מעבר לכך אפשר להציע שיחות אם זה משהו שלא עלה קודם ולפעמים אפשר להשתכנע ללכת לאופציה הזו דווקא אם מפתחים אמון בדמות קרובה כמוך למשל. אז התחילי בלנסות להתקרב אליה, לאט לאט ובלי לחץ ולהבין בעצמך מהן האופציות האפשריות עבורה כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
