פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום ביתי בת ה1.5 הייתה איתי בבית עד כה. הייתה לעיתים נדירות בסיטואציות עם הרבה אנשים. נשארת רק אצל סבתא לעיתים ל4-5 שעות בכיף גדול. נכנסה לגן לפני שבוע. אני עושה הכל ממה שקראתי שנדרש- חפץ מעבר, להסביר לפני, טקס פרידה קצר ואסרטיבי, לשדר ביטחון וכד') בכל אופן, השאלה היא אם בכל זאת יש בכי היסטרי שלא מפסיק לבכות 10 דקות ומעלה ואף אחד לא מצליח להרגיע אותה, תוך כמה זמן ממליצה לקחת את הילדה כדי לא לעשות לה נזק? והאם יכול להיגרם נזק של חוסר בטחון בהורה או סטרס?

תודה רבה על הכנות. אני לגמרי מסכימה עם כל מה שכתבת. גם בעד להישאר איתה עוד בבית כמה שצריך,אך בעלי חולק עליי. וגם עברתי כבר מספר גנים שלא תאמו את הגישה החינוכית שלי, שראו בילדים "ילדים בוכים ומפונקים".. או כך הרגשתי לפחות. בכי הוא טבעי לגמרי, ועוד בעת פרידה בייחוד שהקשרות בין האם לילדה היא הקשרות טובה. ואני מנסה להסביר לגנים שאני מעוניינת להישאר עד שתהיה היקשרות לפחות מנימלית, בין המטפלת בגן לבין הילדה, אך לא מצאתי גן שמאפשר הסתגלות כזאת. מקסימום נותנים 1-3 ימים בודדים לצערי כל יום 1-1.5 שעות מקסימום :( ובזמן הזה לא ניתן לייצר היקשרות לדעתי.

בתקופה האחרונה בני בן ה- 12 מוטרד מאוד מבעיות ניקיון. הוא מוצא באוכל ( כל אוכל ) נקודות שחורות או לבנות וחושש לאכול אותו ., שוטף כפית ומזלג מספר פעמים ועדיין חושש שהם מלוכלכים, שוטף ידיים פעמים רבות ומוטרד עד דמעות מכתמים או פצעונים לכאורה בגופו. התופעה חדשה. מספר חודשים. הילד עלה לכיתה ז. החליף בית ספר לגדול בהרבה וכך גם כיתה. לא יודעת אם יש קשר, אך זו בערך התקופה בה החלו התופעות. אשמח להתייחסות . תודה מראש

היי !אז ככההכרתי בחור מהבית ספר(הוא כבר לא לומד פה) הוא כתב לי כול יום מה שלומי וכו'.. נהפכנו ממש לא יודעת איך להסביר את זה קרובים, אני יודעת עליו הרבה והוא עליי.. וזו פעם ראשונה שדיברתי עם מישהו על ס*ס הוא פעם ראשונה שאל באיזו גיל אני חושבת שאפשר להתחיל וכו'... מה שמפריע לי זה ,שהוא לא תמיד אבל לפעמים היה שואל שאלות כמו מה ,עד כמה אני וולגרית וכו'..הוא אמר שהוא ממש וולגרי זה האופי שלו,אם ראיתי פור** וכו' ,בחיים לא ראיתי הוא אמר שראה ורוצה להפסיק... ומיד שני הוא אמר שאני ממש מיוחדת,שואל כמה ילדים אני רוצה,מה אני מחפשת בגבר ,אם אני רואה איתו עתיד..וכו' גם שאמרתי שאם נהיה ביחד אז עד שלא יהיה לי 18 לא נשכב,הוא אמר שמין זה לא הכול ובסדר למרות שזה הרבה.. ואמר שהוא רוצה שנבנה ביחד את העתיד שלנו וכו'.. ואני מרגישה עכשיו רע,למה? אמרתי שאני לא רוצה יותר לדבר איתו,הוא אמר שהוא לא רוצה שנפסיק ואני באמת חשובה לו ,אבל שעל הנושא של מין אני סתם עושה דרמה שהוא לא ממש זוכר שדיברנו על זה ובקושי דיברנו על זה,ושהוא מבטיח שהכול בינינו ,ושהרבה בנים מדברים על זה עם בנות,וגם האקסית שלו הייתה ממש וולגרית ואפילו שלחה לו תמונה של הגוף והכל בסדר... לפני שאמרתי לו שזהו,שאלתי אם הוא דיבר איתי רק בשביל דבר אחד ,הוא אמר שיכול להיות שאני לא אבין אותו כי יש לי רקע חרדי,אבל זה גיל כזה ולדבר על זה זה בסדר והרבה מדברים על זה ,ואני סתם דואגת ,הוא גם לא ממש זוכר שדיברנו על זה,ואני זוכרת וזה בגלל שאני לא רגילה והוא רגיל וזה לא משנה לו.וזה הרומונים וגיל כזה,הוא צודק? אני מרגישה שירדתי ברמה שלי,ומרגישה רע,אולי זה בגלל שאנחנו לא נתראה יותר ולא נדבר יותר?איך לשכוח ולהתקדם הלאה? האם בני נוער אחרים באמת מדברים על זה גם?הוא רצה אותי רק בשביל דבר אחד ? גם סיפרתי לו שאני החלפתי שם משפחה ,ושאלתי מה שלו ואמרתי בצחוק אני לא אקח אותו,והוא אמר אני לא יודע מה יהיה אולי תיקחי אותו,יכול להיות בגלל שהוא כמו הבטיח עתיד אני האמנתי פתחתי את הלב ועל זה לפח כואב לי? אנחנו גרים ממש רחוק,והוא נסע עד אלי טיילנו בפארק,הוא גם קמה לי גלידה(התעקשתי להחזיר את הכסף ושאני אשלם על עצמי אבל הוא אמר שהוא רוצה להיות ג'נטלמן,ושהוא לא אוהב שהבנות ישלמו עליו) יש פה משהו חריג?הוא אמר שרגיל לפרידות למרות שהוא יודע שלא ימצא עוד אחת כמוני והוא לא רוצה להפסיק לדבר...אז למה כואב לי? אם הוא יספר משהו למישהו? יכול להיות בגלל שזה פעם ראשונה שככה פתחתי את הלב וזה נגמר? יש פה משהו חריג שהוא שאל הרבה על ס*ס? גם אם הוא יספר משהו למישהו יש פה משהו חריג? אני סתם עושה דרמה? זה כתם לכול החיים?זה שברון לב? זה חלק מההתבגרות?

גם הבנתי שאין צורך לעשות דברים כאלו יותר.. אבל מה שמפריע לי אם הוא דיבר איתי בשביל דבר אחד או לא.. ואם יש שם משהו חריג יש לי חברה ואמא שלה ממש פתוחה

בתי בת 7 עברה לפני כשנתיים בדיקה אצל אנדוקרדיולוגית בשל חשש להתפתחות מוקדמת. הבדיקה הייתה תקינה אבל השאירה לה זכרון לא נעים בשל בדיקה אינטימית שלא הייתה מוכנה אליה (גם אני לא הייתי מודעת ולכן לא הכנתי אותה). היא מזכירה את הבדיקה פעמים רבות ואף סיפרה עליה לחברותיה. הערב לפני שנרדמה סיפרה לי שכדי להירגע לפני השינה ולא לחשוב מחשבות רעות היא חושבת שאחות בית הספר מבצעת את הבדיקה בה ובחבריה לכיתה. כמובן שמיד שאלתי אם זה קרה או רק במחשבות ואמרה שזה רק מחשבה שנעים לה לחשוב והיא מרגיעה אותה. אשמח לעזרה והנחיה כיצד להגיב ומה לומר לה בנושא. תודה.

הבת שלי בת 14 שמתי לב שמילדות ישנה עם לשון בחוץ העם זאת בעיה? העם זאץ בעיה שמצריכה טיפול? .על מה זה מעיד ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,........... ..... ......... תת. ...................... תת. @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@×@@@@@

שלום, יש לי ילד בן 4 שלאחרונה התחילו להגעיל אותו דברים רק במהלך האוכל, וזה מגיע למצב שהוא לא רוצה לאכול או מנסה לאכול ומוציא החוצה נגעל. למשל לאחותו יש נקודת חן שרק בזמן אוכל הוא לא יכול לשבת לידה בגלל זה כי הוא לא מצליח לאכול ולבלוע. מה ניתן לעשות בנידון?

שלום לכולם! אז ככה היה בחור שאני מצאתי חן בעיניו,ובמשך חודש-חודשיים הייתי כמו בהרגשה מוזרה הוא אמר שאני ממש מיוחדת וזו פעם ראשונה שדיברתי עם בן על מין הוא פעם ראשונה שאל באיזה גיל את חושבת שמותר להתחיל להתעסק עם זה-עניתי מתי שמרגישים מוכנים 17-18 אפילו מאוחר יותר זה אינדיבידואלי... הוא כול יום שאל מה שלומי,בוקר טוב וכו.. ואז הוא אמר שהוא רוצה אותי בעתיד שלו,והוא אף פעם לא אמר את זה לאף אחת ... ואז אחר כך אמרתי אם נהיה זוג אז עד 18 אין ס*ס הוא אמר טוב ואז אמר עד 17,5 לא לך לא לי...וצחק אבל הוא כמעט תמיד שאל אותי ,מה הפנטזיה שלי? אם נגעתי בעצמי אמרתי שלפעמים אני רוצה את זה ושנגעתי (זה מביך להגיד דבר כזה? אני מרגישה מטופשת) והוא אמר שמהאקסית שלו נשאר לו הצ'אט איתה ותמונות של הגוף שלה והוא לא עשה עם זה כלום ,והיא עדיין עוקבת אחריו. ואז התחלתי לחשוב ,זה לא מוזר מה שהוא שאל אותי? ומחקתי את הצאט הוא אמר למה? שהוא אוהב לקרוא ולחייך ממה שכתבתי (יש לו צילום מסך אחד ,שכתבתי שאני לא שלמה מהגוף שלי,למה?) הוא אמר לזיכרון אבל הוא מחק ואין לו שום זכר.... עכשיו אנחנו לא מדברים,והבנתי שעשיתי טעות ואני מטומטמת,ואני מרגישה לא טוב עם עצמי אם הוא יספר את זה? או אם הוא עדיין יושב ונזכר במה שאמרתי ,זה עבר שימחוק ויעבור הלאה ... ואני מרגישה לא טוב שמישהו יודע עליי יותר מידי.. וגם זה שדיברנו על מין זה מוקדם, לא? מה לעשות?אני רוצה לשכוח את זה..הוא אמר שהכול בינינו ואין פה שום דבר רע,אבל אני מרגישה גמורה ומפחדת.... הוא רצה לדבר איתי רק בשביל סקס? אני לא יודעת למה עניתי ככה אבל אם יש לו מיזה צילום מסך? שאלתי הוא אמר שהוא לא עשה ,למה? ואני סתם עושה דרמה ,אם הוא משקר?? ואם מישהו ידע מיזה? אנחנו גרים רחוק ויש להן רק חבר אחד שמכיר אותי אותו ,עד כמה זה מביך? הוא בן 18 אני בת 16 ,זה היה בכלל בסדר?

היי אני בת 16-17 עוד מעט הכרתי בחור התכתבנו במשך חודש כמעט כול יום... הוא אמר שאני בחורה מיוחדת ,והוא דיבר עם הרבה אבל אחת כמוני לא ראה,שהוא רואה איתי עתיד שהוא יקנה בית ,מכונית ואני אהיה אשתו ,אמרתי שזה מוזר לדבר ככה על בן אדם שאתה מכיר רק חודש(אז הוא מיניפולטיבי?) ויצא שפתחתי את הלב מהר... והיה לו צילום מסך הוא כתב בנים לא אוהבים קרשים,אני אמרתי יש לי "חזה קטן והישבן בסדר" והוא ענה שתושבי עלי הידיים שלי יהיו מאחור,ושיהיה לך קל בספורט וכו..ואני מרגישה מטופשת אני ממש מתביישת בזה... גם הוא שאל אותי על מין (אתם חושבים שזה בסדר לדבר על זה בגיל כזה?) כי עניתי תשובות בשביל לרצות אותו ואני מצטערת על זה אמרתי שלפעמים אני רוצה ,ושנגעתי בעצמי(אני יודעת שאסור לדבר על זה ולהגיד את זה ,אבל אני מטומטמת ועשיתי את זה...) עכשיו אמרתי לו שיממחק את הצילום מסך הוא אמר שהוא מחק ולא נשאר לו כלום... ושאלתי אם הוא עשה צילום מסך מתי שדיברנו על זה הוא אמר שלא ,והיה לו רק אחד והוא מחק (כמעט כול יום שאלתי אותו ,הוא לא תמיד רצה לענות הוא אמר שנמאס לו מהנושא והצילום מסך רצה מזכרת ממני ולא התכוון להראות לאף אחד ושאין שם שום דבר רע ,ואז הוא אמר שפשוט לסיורים יש מחשבות אחרות וכו... הוא משקר לי?) הוא אמר שלא נשאר לו כלום,הוא משקר? ועכשיו אני מרגישה מטומטמת אני מבינה שזה עבר ואי אפשר לשנות ,אבל איך נפלתי על זה? אני מבינה שאחרי חודש אולי אני אשכח את זה ,אבל עכשיו יש לי כמו התקפי חרדה וקשה לי לנשום ,ואני מרגישה מטופשת וחושבת שעשיתי משהו לא בסדר,ואני לא יכולה להסתכל לאח שלי בעיניים בגלל זה... יש לכם טיפים מה לעשות? מה אתם חושבים על הנושא? עד כמה חמור? הוא יכול לעשות עם זה משהו? אנחנו גרים רחוק לא באותו בית ספר ויש רק 2 אנשים ששנינו מכירים אבל הוא לא ממש מדבר איתם רק מתאמן או משהו כזה... והוא אמר שהוא מבטיח שהכול בינינו ,ושהיה לו מלא מקרים כאלו ורק אני עשיתי מזה כזו דרמה. אני מטומטמת? אם מישהו ישמע על זה? וגם אם לא בעזרת ה' שאף אחד לא ידע מיזה אני עדיין מרגישה טיפשה... סיפרתי לאמא שלי רק חלק קטן שהוא שאל על ס*ס אמא אמרה שלפעמים עדיף לשאול ישר מאשר מאחורי הגב ,ושעל הגוף שלי לא צריך לדבר ושאני התקדם הלאה ואקח את זה השיעור,אבל קשה לי להתקדם הלאה.... אשמח לעצה) אני לא מבינה למה לא מעלים את זהאז בגלל זה אני שואלת התגובות אני רוצה למות,אני מגזימה? למה אני כזאת טיפשה?

תודה על התשובה! אבל את יכולה לתת לי גם עוד עצות? מה את חושבת על הסיטואציה?

אבל הוא בן 17

שיתפתי גם את החברות,אחת אמרה שלהםסיק לדבר איתו(ממש עשיתי את זה) השניה אמרה שזה בסדר קורה... גם סיפרתי לדודה שלי, לפסיכולוגית פשוט לי זה פעם ראשונה ,היא אמרה שבאמת יש אנשים שבגיל ההתבגרות מעניין אותם את זה ומוכנים לדון בזה,אבל אם לי זה לא מתאים אני צריכה לדעת לשים גבולות ולעבוד על הערכה עצמית. ושבסיטואציה הזו אין שום דבר רע . אם הוא היה בן 20-19 אז כן תלונה במשטרה,כי זה לא חוקי

בני בן שנה ושבע כרונו מתוקן שנה+5 מחקה את הכלבה של הגננת מתערב לא ללכת שיודע והתחילנ לנסות לאכול נעלים וגרבין ואני בפאניקה מגיב לשמו מבין הוראות

בתי בת 13.5 הובחנה עם לקות למידה. מתנהגת מוזר בסביבת אנשים. שואלת שאלות לא ענייניות . לא משירה מבט כשפונים אליה בשאלה, העיניים נוטות הצידה ולא ממוקדות במי שפונה בשאלה . בבית מתנהגת רגיל, מאוד עניינית וחדה. חייבת לציין שנראת טוב מאוד,מקפידה על קוד לבוש עכשוי ואופנתי . בכיתה ז שנה שעברה ,הייתה ללא חברות וחברים בכלל. השנה יש לה 2 חברות שהיא מאוד חוששת שגם יעזבו אותה. כל פעם שאני נפגשת עם אנשים,חברים משפחה בנוכחותה אני נבוכה מהשאלות ומההתנהגות שלה (יוצא לי בלי שליטה לתקן אותה הרבה) מה עלי לעשות? האם תקין שילדה בת 13.5 עם הבחנת לקות לא משירה מבט לאנשים ומתנהגת ליד אנשים אחרת ובבית אחרת?

בני המתוק בן ה11 התלונן בפני שכשהוא לבד יש לו מן תחושה שמישהו צופה בו אז הוא כל הזמן מסתכל לצדדים וזה מפריע לו להתרכז במה שהוא עושה ושהוא לא רוצה להיות לבד בגלל זה. אמר שזה הלך והתפתח אבל מורגש אצלו באופן בולט יותר מזה כחצי שנה. האם זה בתחום הנורמה או שיש ממה לדאוג?

יש לי ילד בן כמעט שנתיים הוא מתחיל לדבר ומבין הכל. לאחרונה מרביץ המון. הוא רק רואה את ילד בגילו ומיד הוא דוחף אותו וממשיך הלאה. הוא מפיל ילדים בגינה וגם אותי הוא צובט או מכה בלחיים בחזקה. כשאני כאילו בוכה הוא מיד מנשק את המכה ומסמן נו נו לאיזה אדם מדומיין באויר (גם ילדים הוא מאד אוהב וזה נראה כמו משחק) כשמענישים אותו הוא ממש מסכן ולא מבין מה רוצים ממנו.

הבנתי שצריך להבין את המניע לזה שהוא מרביץ. הבעיה שאין מניע! הוא פשוט אוהב להרביץ.

שלום רב וחג שמח בני עלה לכיתה א'. בכור מבין 2 בנים. בחודש האחרון גיליתי מספר פעמים שהוא גנב/לקח בלי רשות חפצים מאחרים. למשל, לקח צעצוע לא שלו מחברה, והחביא את זה בתוך הכיס. כאשר שאלתי מה זה, ומאיפה זה, אמר שמישהו שם לו את זה בכיס. באירוע אחר, אמר שחבר "הסכים לו" לקחת את זה. באירוע נוסף לקח כסף שמצא באוטו של אבא שלו ואמר שאחיו הקטן הביא לו את זה. אני קצת חוששת ממש להתעמת איתו ולומר לו שהוא משקר ושאינני מאמינה לו, כי אני חושבת שהוא מאוד ייפגע שממני, ומצד שני אינני רוצה לתת יד לדבר או חס וחלילה שימשיך לגנוב. לא מדובר בילד עם חסך חומרי ואני מקווה שגם לא רגשי (?). הוא מאוד מאוד מקנא באחיו הצעיר ובכלל בילדים שיש להם משהו שאין לו, או שטובים יותר ממנו במשהו. אשמח לשמוע כיצד כדאי לנהוג. תודה רבה.

כיצד להגיב לילד בן שלוש שמבקש מסבתא לא להגיד לאמא?

אני סבתא לילד בן 16 שכל יום לובש את אותם בגדים לבית הספר, לבגדים יש ריח חריף של זיעה, לילד יש בגדים חדשים אך משום מה הוא ממשיך ללבוש את אותו הדבר יום אחרי יום. משפחתו המורחבת מעירה לו, אך כיוון שלא רואים אותו בבוקר אי אפשר להכריח אותו להחליף בגדים בבוקר. מה הסיבה על ההתעקשות?

שלום, ביתי בת ה 16 נמצאה לא אחת חותכת ורידים וכמו כן מצאתי מחברת שלה עם המון משפטי ״שנאה עצמית״, יש לציין שהיתה בעבר בטיפול אצל פסיכולוגית שטענה שאין סכנה ממשית, איך להתייחס? מה לעשות?

שלום רב. הבן שלי בן 11 ,תמיד היה תלמיד טוב ולא היו בעיות משמעותיות איתו. לפני כשנתיים התחבר לילד בכתה ואני משערת שבעקבות כך התדרדר בלימודים והחל לדבר לא יפה בבית. מאז כבר שנתיים שהוא סובל מהתקפי זעם כמעט על בסיס יומיומי וזה תמיד על אותם נושאים: אומרים לו לעשות מטלה שלא בא לו אוסרים עליו משהו לא מצליח במשהו אומרים לו לא ההתקף מתבטא בכך שהוא צורח, זורק ומעיף דברים בבית, בועט בדברים מקלל ואחרי כמה דק' נרגע. אח''כ הוא מבקש סליחה וטוען שלא שלט על העצבים שלו. מה הטיפול הכדאי במצב כזה אני כבר מיואשת. רוצה לציין שאחיו הגדול אובחן לפני כשבוע על הספקטרום בתפקוד גבוה ( אצלו הבעייה חברתית ולימודית) ומאז שהיה קטן היו לו בעיות .

שלום בת שנה, עד לפני שבועיים היתה עושה איך נובח כלב, איך שואג אריה. עכשיו לא עונה כששואלים אותה. היא לא קוראת "אבא" בכלל (לפני חודשים כן קראה). אבל כן קוראת אמא. מתי צריך לבדוק את הנושא ולראות שאין איזשהיא רגרסיה אמיתית? יכול להיות שסביב הסתגלות בגן הם מפסיקיים לעשות דברים מסויימים? או שאם היא עכשיו מנסה ללכת היא מתרכזת רק בזה? תודה מראש

בני בן 6 מגיל שנתיים כשהיה במעון היה מרדים עצמו ע"י נענוע חזק של הראש והשמעת קול מונוטוני. התייעצתי עם הרופא משפחה והוא אמר לא להתייחס. אך כעט הוא כבר בן 6 ולדעתי זה מחמיר הוא פועל כך כשמשעמם לו ןכשהוא רוצה להרגע וללא קשר לשינה גם בגן בגינה ולעיתים תוך כדי הליכה. מהצד זה נראה נורא ואני מקבלת הערות מהסביבה. ניסיתי להסביר לו שיעשה את זה רק בלילה כשהוא רוצה לישון וזה לא עוזר האם המקרה הזה תקין ואיך גומלים אותו?

שלום רב אני נשואה ואמא ל 3 ילדים בגילאי, 4, 6.5 ו 12. יש לי בת גדולה, בן קטן והבת האמצעית שלי מהממת ונפלאה אבל משהו לא יושב לי טוב איתה. מרגישה שהיא לא רגועה, עקשנית ומתוחכמת. נתחיל בזה שאחת לתקופה יש לה כל מיני טיקים. התחיל בכיחכוכים בגרון, שיעולים יבשים, משיכת כתפיים, הזזת הראש, מיצמוצים וכו'. אני מתעלמת וזה אכן עובר לתקופות... ולעיתים חוזר ועובר שוב. עד לפני כשנה וחצי היא הייתה בת סטנדרטית שאוהבת שמלות וריקוד... בשנה האחרונה התחברה לבנים, התחילה לשחק כדורגל, רוצה ללבוש רק מכנס (אנחנו מסורתיים והם לומדים בדתי והבנות לובשות חצאית) אפילו ביקשה להסתפר... מידי פעם לוקחת כיפה וציצית של אחיה ושמה ומידי פעם אומרת שהיא רוצה להיות בן. אני מנסה להבין ממנה את הצורך והיא אומרת שפשוט בא לה. לא ממש יודעת להסביר. אני לא נלחמת בה מידי ואף רשמתי אותה לחוג כדורגל וג'ודו. חוששת שאם אתנגד מידי היא תעשה "דווקא" ותרצה אפילו יותר... היא ילדה מקסימה ויפהפייה ומאוד חזקה חברתית. מאוד ורבלית אבל פחות יש לה תחת לשבת ללמוד. אני לא רואה סיבה לבילבול הזה, היא ילדה מאושרת, אנחנו משפחה שמחה ומאושרת שמעצימה נשיות, נותנים לילדנו המון, חוגים, חברים, חופשות... קונים להם בגבול הטעם הטוב. הכל לכאורה בסדר איתה ולא ברור לי מדוע היא לא רגועה. מה כדאי לי לעשות? מה נכון לעשות?

איפה את מקבלת?

שלום ירדן, הבן שלי בן ה3 כבר תקופה של מספר חודשים בוכה צורח ולא נרגע במשך דקות רבות. לדוגמא: שמנו סנדלים על פניו סגרנו טוב כמו שאנחנו יודעים לסגור אבל הוא זה לא מסתדר לו צועק וצורח זה לא טוב (כל סנדל יש לו 3) עכשיו זה טוב זה כולה לסגור סקוץ - יש לו גם אח בן 4 שיש לו את אותו הסנדל והכל בסדר.. דוגמא נוספת לובשים מכנסיים הוא רוצה להרים אותם עד "הגרון" וכשזה לא ניתן צורח.. מרגיש כאילו יש לו סעיף של מכנסיים סעיף של נעליים וכו'. מרגיש כאילו משהו מציק לו מבפנים אבל לנו לא ברור מה.. קשה אפילו להסביר כי אנחנו בעצמנו לא מבינים מה הבעיה.. האם כי יש לו הפרעה מסויימת? איך אפשר לדעת ממה זה נובע.. ואיך אנחנו כהורים צריכים להתמודד עם זה? אודה לעזרה. תודה רבה.

בס"ד שלום שמתי לב שברגע שמשפחה המורחבת שלי מדברת על חרדות ודיכאון אז אולי זה מוריד לי את החרדות והדיכאון לכמה זמן ואם הם מדברים על זה שאולי לי יש אז זה ליותר זמן בהמון המשפחה המצומצמת יודעת אז אני יכול לרמוז למשפחה המורחבת על החרדות והדיכאון שיש לי כדי שזה יעזור לי כמו שרשמתי? תודה רבה

שלום, הילדה שלי בת 6 בדיוק עלתה לכיתה א. משנה שעברה התחילו לה בעיות רגשיות. היא ילדה ראשונה, מאוד חכמה, השיגה אבני דרך מגיל מאוד צעיר ממש פנמונלית. משנה שעברה התחילה עם תחרותיות בלתי נתפסת, אני לא ראשונה, אותי לא בחרו ראשונה במשחק, לא רצו לשחק לפי מה שאני קובעת אז שיחקתי לבד. היא לא מתפשרת. היא הייתה בטיפול רגשי אצל יועצת הגנים כל השנה ועבדה איתה על הפסדים וניצחונות ולא השתפר לדעתי. כיום בכיתה א היא אומרת ״לא הגעתי ראשונה לבית הספר יש ילדים שכבר משחקים בחצר״, ביום הראשון בכתה ממש כי לא צורפה לקבוצה הורודה, הייתה מאוד מתוסכלת כי הילדים האחרים בחרו לפניה פתקיות והתקדמו בזמן שבכתה ״הם לא מחכים לי״. אחרי זה חזרה לעצמה. אשמח לטיפים איך ניתן לעזור לה. ניסינו הכל, זמן איכות עם ההורים, אחריות, משחקים איתנו ההורים, הפסדים וניצחונות . גם כשיושבים ללמד אותה היא אומרת שהגענו לדברים שהיא לא יודעת וקמה, עושה רושם שקשה לה שמלמדים משהו שהיא לא יודעת. מה שכן מסבירים היא מאוד חכמה וזוכרת.

אשמח למענה

יש לי שלושה ילדים, הבת האמצעית )כיתה ה( החלה להרטיב בבית הספר )לאחר שהייתה הפסקה של שלושה חודשים. יש מורכבות משפחתית גדולה: התגרשתי לפני כשנתיים וכעת אני מתגוררת עם בת זוג. הגירושין היו קשים בעיקר לאור העובדה שיצאתי מהארון. ילדיי רואים את אביהם והם בקשר עמו אך מערכת היחסים שלי איתו בעייתית. יש מריבות רבות אך בשורה התחתונה מוצאים את המקום להסתדר לטובת הילדים. לביתי יש גם קשיים לימודיים, חברתיים, סוג של חרם סמוי, אין לה קשרים חברתיים משמעותיים, והיא מקבלת טיפול רגשי באמנות בבית הספר. יש לי המון תלונותעל בית הספר עוד מהתקופה שהבן הבכור שלי למד שם. הצוות החינוכי לא עושה מספיק לסייע לביתי ואני נלחמת כמו לביאה. השננ כאמור ביתי בכיתה ה, ואני מאוד חוששת למצבה החברתי/רגשי בעקבות בריחת שתן בבית הספר. בבית זה כמעט לא קורה. מה ממליצה לי לעשות בעניין? נשללו מניעים פיזיולוגיים.

שלום וברכה, בני מאובחן asd לומד בכיתה רגילה ביסודי. במסגרת מענים רגשיים הציעה היועצת של בית הספר על טיפול בזוג עם תלמיד מאובחו asd שלומד בכיתה רגילה מקבילה. מה דעתך? האם יהיה נכון יותר טיפול של בני עם תלמיד מחינוך רגיל? מה היתרונות/ חסרונות לפה ולשם?

הנער מתבייש לא יוזם ...רוצה לצאת אוהב חברה . לאחרונה החברים פתחו קבוצת וואטסאפ נפרדת מה ניתן לעשות

הנכדה בת ה13 נסגרת בחדר מרביצה עד כדי כאב וסימנים כאשר אני שואל מה הסיבה היא אומרת שהיא לא מאריכה את עצמה שמבחינה חברתית לא טוב לה והיא לא יודעת למה היא עושה את זה אין לה שליטה על זה היא הולכת לשיחות אצל פסיכולוגית אבל המכות שמשאירים לה סימנים כחולים וצלקות לא עוזר מה עליי לעשות שאלתי אותה למה היא עושה את זה אולי היא עברה משהו ולמה היא מזעיקה לגוף שלה והיא אומרת שהיא לא יודעת

שלום רב מתוסכלת בכלל התנהגותו של הבו . הוא חייל ספורטאי מצטיין וחוזר כל יום הביתה כדי להתאמן . הוא מאוד רזה ואוכל מעט מאוד . בגרך כלל אינני מעירה אהל היום חרגתי ממנהגי ואמרתי לו כי לא מתאים לאכול בשעל ליחה מאוחרת אלא כדאי לאכול ארוחת ערב בשעה שמונה תשע הוא התפרץ התחיל לצעוק ולהשתולל . מה זה צריך להיות אסור להעיר ? טוען שאני צועקת עליו כבר שעה שאנחנו משוחחים . הוא לא אוהב שמעירים לו ואני משתדלת לא להעיר כמו לדוגמא הוא כינו אוהב לשים בושם ואין מה לעשות .נא עזרתך

נכדתי בת 14.5 התדמית של עצמה ירודה לגמרי. שאלה אותי למה היא חיה. בטחון עצמי בתחתית. דואגת לה מאוד ולא יודעת כיצד להתנהל איתה. היא לא מוכנה ללכת לפסיכולוכית

ילדה בת 4, עד גיל שנתיים הייתה ילדה מקסימה וקשובה, לא הייתי מרגישה אותה, חברותית שאוהבת חברה ברמת קיצונית, מבקשת חברים כל הזמן, מהקורונה נהיה שינוי קיצוני בהתנהגות שלה מאז הבידודים זה השפיע עליה מאוד כי אני מאוד שמרתי, לא נפגשנו עם אנשים והיינו הרבה בבית, וזה מאוד השפיע עליה ברמה שלא היתה ישנה בכלל (לא בוקר, לא צהריים ולא בלילה) במשך חודש חודשיים ומאז יכול להיות שזה עם גיל שנתיים הנורא, נהייתה ילדה מאוד עקשנית, היא לא יודעת לקבל לא וכל דבר זה בכי וצרחות, בגיל 3 היא עברה גן ואחרי כמה חודשים שם התחיל בבוקר אי רצון ללכת לגן, דיברתי עם הצוות שם והיה קצת שיפור אבל זה חזר שוב, אני בעיקר מרגישה שמהקורונה נהיה שינוי רציני ואני לא מצליחה לנהל את זה, לא משנה מה אני עושה, מתעלמת ואז מסבירה, מסבירה באותו רגע, מבינה אותה, מכילה אותה, אומרת לה אם היא תתנהג ככה וככה אני לא יתן לה לראות טלויזיה (כמדובר בטלויזיה) יש חוקים נורא ברורים בבית, אני בוחרת את הלא שלי, רק בדברים שמאוד חשובים לי, אני עומדת על שלי ועל המילים שלי שאני לא נותנת משהו בגלל התנהגות לא טובה, כן משבחת שיש התנהגות טובה ומבהירה לה שאני רואה את זה ומסבירה לה את ההיתרונות בזה שלה ולנו עכשיו מאוד כיף ככה ומה היא מרוויחה ומה היא מפסידה אבל זה לא עוזר, ואני גם נסיתי לפעמים צעקות אמרתי אולי אם היא ירים את הקול זה יתן לה הרגשה שהפעם היא הגזימה, אבל שום דבר לא באמת עזר לאורך טווח, אני כל הזמן אומרת לה מה כן אפשר ומה לא, ולא תמיד אפשר לקבל הכל ומסבירה לך למה לא, אף פעם זה לא בלי סיבה ומנסה להבין גם אותה אבל שלצערי אני לא יכולה להסכים בגלל ככה וככה אשמח לעצות כי זה כבר תקופה די ארוכה ואני כבר מאבדת הסבלנות שלי ויש לי המון אליה

חשוב לי לציין שמלבד העקשנות שלה שאם זה תמיד גם ללכת ממקומות שכיף לה לדוגמא שהיא מסרבת ללכת וישר בוכה על דברים שהיא לא לפי מה שהיא רוצה, היא ילדה מאוד טובה, יש לה סדר יום מאז שהיא נולדה אז היא אוכלת ארוחת ערב בלי להתווכח, להתקלח ולישון כמעט רוב הפעמים בהסכמה מלאה או אם אנחנו הולכים לחנות ואני אומרת לה לבחור רק משהו אחד היא לרוב לא מתווכחת יש לי איתה הרבה ריבים שלא מסכימים לה משהו שהיא רוצה, לדוגמא על זה שבבוקר אני לא מסכימה לה טלויזיה (כי זה פגע לה בעבר בשינה והיא הייתה קמב מוקדם בשביל זה ובבוקר זה מעכב את הזמן לגן) אם היא תרצה ריזה ממתק לדוגמא היא מבינה שזה אני מסכימה רק אחרי הגן (כי זה הזמן היחידי שזה לא לפני ארוחה או שינה) יש חוקים שהיא מכבדת ויש שלא כמו הטלויזיה בבוקר לדוגמא

אני דווקא לא מרגישה בכלל שאני מחפשת את עצמי בתור הורה כמו שרשמתי יש לי כללים נורא ברורים שאני לא זזה מהם ומה חשוב לי לשמור עליהם ויש דברים שאני מאוד גמישה, אני מאוד בוחרת את המלחמות והיא יודעת טוב מאוד כמו לדוגמא שאין אצלי הגבלה על ממתקים כל עוד היא לא מוגזמת ממש וזה לא במקום אוכל או שהיא לובשת מה שהיא רוצה שבזה אני מאוד נותנת לה כי אני יודעת שזה משהו שהוא אישיו אצלה , אני מאוד מסתכלת מאחורי ההתעקשות שלה מה הצרכים שלה, אבל אני מרגישה שזה בא ממקום של דווקא ולא צורך, כמו סתם לדוגמא היא פתאום בחופש החליטה שהיא כל הזמן רוצה להתחפש והסברתי לה שיש פעמים שאפשר ויש מקומות שאי אפשר עכיו ללכת להתחפש כי אני לא רוצכ להרגיל אותה לזה שעכשיו כל בוקר לפני הגן היא תבקש ממני משהו שאי אפשר בגן או תתחיל להסתובב לי עם תחפושת שהיא מאוד מחממת בחוץ כשממש חם, אז לפני שהיא הלכה לישון בצהריים סיכמנו שלפני שנלך להורי נשים לה אז היא פתאום החליטה שהיא רוצכ לשים את זה בלי בגדים ואני בהריון אין לי את הכוחות עכשיו עם כל העייפות של החופש והמרגש שלי להתחיל להלביש אותה שוב אחרי זה ולייצר לי עוד וויכוח כשאני יצטרך להלביש אותה, אני הרגשתי שהיא ממש חיפשה על מה להתווכח איתי או כשסיכמנו והיא אמרה את זה בעצמה שחוזרים מהורי היא תתן נשיקה וחיבוק לאביה , תוריד את התחפושת ותלך לישון, פתאום היא החליטה שאבא שלה יעשה לה אמבטית סבון(וכבר התקלחנו היום בצהריים לפני הסבים אז לא היה צורך במקלחת נוספת(, אני מרגישה שהיא ממש מחפשת את הוויכוח, מאוד כיף לה והיא מחליטה להתפס על דברים קטנים והיא נהיית עצובה ואומרת לי את יודעת למה אני עצובה?! כי אני לא מרשה לי כל הזמן אז הסברתי לה שהיא לא צריכה להיות עצובה כל מה שאני לא נותנת לה אלה על ההרבה דברים שאני כן נותנת לה, ואני מרגישה גם שהיא שואלת אותי שאלות כדי לקבל תשובות שיעצבנו אותה , כמו למשל היא יודעת שאחרי המקלחת הולכים לישון אז היא שואלת אותי מה עושים עכשיו ואני אומרת לה לישון אז היא מתעצבנת ואומרת אני לא רוצה ללכת לישון סתם נותנת דוגמא של דברים שהיא יודעת בבירור מה תהיה התשובה שלי ושואלת כדי סתם להתעצבן אז אני ממש לא מרגישה שיש משהו מאחורי מה שהיא מתעצבנת הוא עצובה לגבי הדברים בגלל זה, זה ככ מתסכל אותי כי זה מרגיש שהיא מחפשת ועושה דווקא, כי אני ישר חושבת מה יכול לגרום לזה וזה בעצם התסכול הגדול שאני לא מרגישה שיש באמת סיבה שהיא פתאום תתעקש איתי על הדברים האלה

היי הילדה שלי בת 4 ו3 חודשים כבר קרוב לשנה מבקשת תמיד ללבוש בגדים ארוכים .. שרוול ארוך ומכנס ארוך גם בשיא החום .. לא מבינה על מה זה יושב .. היא מאוד ביישנית ולא משחקת עם ילדים שלא מכירה בגינת שעשועים , בגן לפי הגננת היא מאוד חברותית וגם בבית מבקשת להזמין אליה חברים . מנסה להבין האם זה נורמלי או שיש פה משהו שאני לא מבינה מבחינה רגשית אצלה .. אשמח לעזרה תודה מראש

שלום רב יש לי ילדה בת 12 שלא מפסיקה למצוץ את הלשון כאשר היא רוצה לישון או סתם נשכבת למנוחה ! ללא ספק הדבר התחיל מהיום שנסיתי בכוח לגמול אותה מהמוצץ טעות גדולה מודה אבל מה ניתן לעשות בשלב זה? הבן שלי משגע אותי הוא בן 7 כמעט כאשר מבקשים ממנו לבחור לוקח לו כול כך הרבה זמן! אם לא משחקים לפי החוקים נכנס להיסטריה ומתפרץ בבכי והוא מאוד עיקש!!! הילדה הקטנה בת 5 לא מפסיקה להרביץ לאחותה הגדולה לאחיה ולפעמים לקרובי משפחה ילדים שהיא אוהבת לפעמים הסיבה מוצדקת אבל עצם השימוש באלימות בכדי לפתור את הבעיה אינו מקובל בכלל! אפשר לדבר לבקש עזרה אין שום דבר לא עוזר! אשמח לקבל הכוון ועזרה בנושאים האלו. תודה

שלום רב. בננו בן 9 ילד רגיש מאוד, חכם וחברותי. הוא מפנטז לעשות דוכן אוכל בתשלום למשך מס' שנים ליד הבית כאשר הוא יהיה בן 13. אנחנו זורמים איתו והכל, אבל נראה שהוא ממש חושב שבאמת זה הולך להתרחש, כלומר שואל מאיפה יביא חשמל, מים וכו'. האם זה נורמלי שהוא אינו מבין בגיל שלו שזה לא באמת יתרחש? איך עלינו כהורים להגיב? להסביר לו שזה לא באמת יקרה או לזרום איתו באופן מלא? נשמח מאוד לתגובה .

שלום. הנכדה שלי בת שנתיים ו 4 חודשים, ילדה מלאה בשמחת חיים, מוקפת באהבה ודעתנית גדולה. יש לה 2 אמהות, שתיהן עובדות והילדה נמצאת במסגרת גן עד 15:30. השינוי בהתנהגות שלה נכון לגן, לבית, לבילוי אצל סבא וסבתא ובכל מקום. בתקופה האחרונה היא מתנהגת כך שקשה מאוד לקבל ממנה שיתוף פעולה (מתעקשת להוריד את הבגדים לפני היציאה מהבית ו/או שמסרבת להתלבש למרות שנותנים לה לפחות 2 בחירות, מסרבת בכל תוקף להיחגר בחגורת בטיחות ונכנסת להתקף של צרחות ובכי שיכולים להימשך זמן רב מאוד ולהימשך כל הנסיעה כשהיא לא מאפשרת בשום אופן לשום מחווה או נסיון להסב את תשומת ליבה למשהו אחר, בנוסף כשלא מאפשרים לה לעשות משהו שלרוב עלול להיות מסוכן עבורה או כשלא נותנים לה חפצים שאחרים משתמשים בהם באותו רגע נניח צעצוע בגן שבדיוק ילד אחר משחק בו) היא משטתחת, פורצת בבכי הסטרי ולא מאפשרת לנחם אותה, לא בחיבוק, לא בנסיון להסב את תשומת ליבה למשהו אחר, פשוט ננעלת ונכנסת לתוך לופ שקשה לה לצאת ממנו. כדאי לציין שהיא חווה עיכוב בהתפתחות הדיבור. היא מבינה כל מה שמדברים איתה ומדברת עם אוצר מילים שהיה מצופה בגיל הזה, שיהיה עשיר הרבה יותר (היא נמצאת בטיפול אצל קלינאית תקשורת שרואה התקדמות אבל עדיין ביחס לילדים בגילה, מורגש עיכוב). התסכול מההתנהגות שלה גדול מאוד במיוחד בגלל חוסר האונים כשהיא לא מאפשרת גישה אליה

תודה רבה ירדן על תשובתך. בהחלט מרגיע לדעת שזאת התנהגות כמעט סטנדרטית. בנוגע להפעלת הסמכות שציינת, האמהות יפנו לקבלת עזרה (אולי הדרכה הורית) ומכאן נובעת שאלה נוספת - האם לא יווצר בלבול אצל הילדה כשיחלו להתנהל מולה בהתאם להדרכה שיקבלו ואצל סבא וסבתא רק כיף?

היי שלום, פונה להתייעצות לגבי מעשיו של אחיין שלי. אחייני בן 14.5 ילד בכור במשפחה. אוהב משחקי מחשב, פלייסטיישן ועוד. גליתי כי עשה שימוש בכרטיסי האשראי שלי ושילם עבור המשחקים ששיחק בלסייטיישן ועוד(לקח מארנקי ללא רשות- קשה לי להשתמש במילה גנב) ראשית חשכו עיניי והתקשתי ממש להאמין כי עשה מעשה חמור שכזה , שנית- מדובר בסכום כסף לא קטן באלפי שקלים וכי הדבר נעשה ונמשך למשך תקופה ארוכה העולה מעל חצי שנה, מה גם היה עניין דומה עם כרטיסי האשראי של הוריו. שאלתי היא כיצד עליי לפעול בעניין - 1. האם לשתף את הוריו על כך? ( יודעת שזה הדבר הנכון לעשות השאלה איך ובאיזה צורה לשתף ? ילד רגיש מאוד וחוששת כיצד הדבר ישפיע עליו, בשיחה איתו הגיב בבכי ובלחץ כאשרר הזכרתי את הוריו. 2. מה לעשות על מנת שיבין את חומרת המעשה ולמנוע את האפשרות שיעשה ויפעל כך ויקח אחראיות למעשיו? ברור לי שזו התמכרות לכל דבר. תודה מראש על המענה:))

אשמח למענה לשאלותי:)

אשמח למענה לשאלותי ועצה להתנהלות נכונה בעניין. ;)

ילד בן 12 עולה לכיתה ז׳ בוכה בזמן האחרון לעכל דבר. הוא משחק כדורגל בקבוצה ומאוד מוערך ואהוב אך כל פעם לפני אימון באותו יום יש הרבה בכי שכביכול לא קשור לכדורגל אבל אומר שהוא לא הולך לאימון ובוכה מאוד. כשאני שואלת אם יש משהו, קרה משהו הוא טוען שלא ושהכל בסדר ועל פניו באמת לא נראה שיש משהו חריג. מה ניתן לעשות? איך ניתן לעזור לו?

בן 8 לא מוכן להשתין בחוץ בשום פנים ואופן גם כשהוא ממש ממש זקוק וכשנמצאים בטבע. מה אפשר לעשות עם זה.. והאם זה מצביע על משהו שהוא עבר?

ילד בן שלוש ושמונה חודשים. מזה כמה ימים בוכה ללא סיבה, לא רוצה לשחק, לא רוצה לטייל בחוץ, נראה ללא מצב רוח, כששואלים אותו מה הוא מרגיש הוא אומר שהוא רוצה לבכות...נראה מדוכא..יושב בהית ולא עושה כלום.. זה מלווה בחוסר תיאבון מוחלט, במהלך היום יכול לאכול רק פרוסת לחם עם יוגורט וזהו... בקושי שותה מים.. לציין שתמיד היה ילד שמח וחיוני.. האם המצב הזה קשור למשבר שילדים עוברים בדרך כלל בגילאים הללו? מה עלינו לעשות?

שלוםתהמלצה למטפל/ת לנער בן 16 באזור חולון, יכול להיות גם בערים סמוכות. תודה

לאחרונה בני יצא מהארון ולפני כשבועיים הכיר בחור ברחוב בן כמעט 17 , אסרנו עליו להיפגש וגם הסברנו את הסיבות והוא מסרב בתוקף ומספר שהוא מאוהב. איך ניתן לעצור את הקשר הזה....חייבת דחוף הכוונה תודה רבה

שלום רב. הבת שלי בת 12 ילדה טובה, עדינה ומפונקת. נראה שיש לה חוסר ביטחון עצמי: נניח ילדה בת 9 שהיא נמוכה וקטנה ממנה, לוקחת לה דברים ושוברת לה אותם והמקסימום שהיא עושה זה להגיד "בבקשה די". הילדה המציקה יושבת עליה ומונעת ממנה לקום ובמקום להגיד לה בתקיפות: "קומי או שאדחוף אותך" היא מבקשת בנימוס ואומרת "די זה מפריע לי" וכמובן שזה לא עוזר. הילדה המציקה אינה הבעיה כיון שהיא אחת ממגון ילדים וילדות איתן ביתי תאלץ להתמודד. במקרה נקודתי זו פנינו להוריי הילדה והם נזפו בה בתקיפות. אנחנו רוצים לדעת כהורים מה עלינו לעשות כדי לגרום לביתנו להיות יותר בעלת ביטחון עצמי מול ילדים שמציקים לה באופן זה או אחר? זה מאוד מתסכל שאנו שומעים שהיא פשוט חסרת אונים ומשותקת אל מול ילדים שהם חצי מגובהה ומשקלה...

עברנו גירושין לפני כשנה. בזמן האחרון יש לילד קושי שכולל בכי ממושך בגן (רגרסיה) ובאופן כללי קשים לו השינויים והמעברים. מה ניתן לעשות? איזו עזרה טיפולית ניתן לתת בגיל הזה? האם חלוקת זמני שהות מומלצת כמו למשל רצף ימים?

שלום, ביתי בת ה-10 חווה מחשבות טורדניות. היום היא אמרה לי בחששות רבות ובפחד, שהיא איחלה בלב שיקרה משהו רע לאחותה התינוקת אבל שהיא אמרה את זה רק במחשבה ולא בקול, אמרה גם בבכי שהיא מתחרטת והיא אוהבת אותה ולא רוצה שיקרה לה כלום, מאוחר יותר באה אליי שוב בבכי ואמרה שחשבה אותו דבר ואיחלה גם לי וגם לאבא שלה, היא לא יודעת מאיפה זה מגיע אבל אמרה מיליון פעם חס וחלילה ובבכי סיפרה לי שזה רק בראש והיא לא אומרת את זה בקול. ( הקול שלה בראש אומר ״הלוואי ש_____ יקבל התקפת לב) מה עושים עם התופעה הזאת?

בני בן ה5 סיים גן טרום חובה. במהלך השנה הפנתה את תשומת ליבי הגננת שלו שקשה לו מאוד מבחינה חברתית והוא לא מרבה לשוחח בגן עם הילדים-קשה לו לפנות אליהם למשחק. מה עוד שהוא בוכה לעיתים קרובות מאוד ולמשך הרבה זמן לדוגמה שעה- שעתיים ודבר לא מצליח להרגיע אותו ולרוב הן בכלל לא מבינות מה קרה והוא לא מספר להן. כשאני שואלת אותו אחר הצהריים למה הוא בכה הוא מספר לי את הסיבה ולרוב זה בגלל ילד שפגע בו או שלא שמו לב אליו במהלך פעילות. אני לא רואה אף אחת מההתנהגויות האלו בבית מול האחים/בני דודים שלו וגם לא כאשר אנחנו מזמינים חברים אלינו. אציין שבעקבות כך התחלנו טיפול רגשי אך זה עוד מוקדם כדי לראות תוצאות. עברנו דירה בתחילת השנה כך שהוא נכנס למסגרת חדשה בה כל הילדים כבר הכירו והוא לא הכיר אף אחד אך היו לא קשיים מבחינה חברתית גם במסגרות קודמות בהן הכיר את הילדים בדירה הקודמת שלנו. הגננת המליצה לי על אבחון פסיכולוגי/פסיכיאטרי לאחר שהיה מקרה שבו בכה במשך 3 שעות בגלל שנעלב מילד. אשמח לדעת האם אבחון כזה נצרך לדעתך? במה הוא יכול לעזור? האם הטיפול הרגשי לא מספיק? אני בתחושה שהגננות לא מגיעות מולו בגישה מכילה ויצירתית כדי להכיל את הרגישות שלו. אשמח לתשובתכם. תודה!!

טיפול רגשי הכוונה שחייה טיפולית... לא הסברתי את עצמי נכון

שלום, אב המשפחה עבר אירוע מוחי ונמצא בטיפול נמרץ כחודש. בשבוע האחרון התחילה תקשורת קלה שבה ביקש לפגוש את הילדים. הילדים מעוניינים מאוד במפגש מיום האישפוז הראשון שנמנע בגלל המצב הרפואי. האם מומלך להוציא לפועל את הביקור מדובר במתבגרים בני 11 ו 14 ואם כן מה ההכנה הנדרשת?

היי הכרתי את אישתי שהייתה גרושה עם שתי בנות אז אחת בת 3 והשנייה בת 7 היום יש לנו גם ילדה משותפת בת 6. והבנות היום 13 ו 17. בת 13 בשנתיים האחרונות מתנהגת בצורה לא כל כך מכובדת כלפינו, עונה , בא בטענות, קשה לדבר איתה, מסובבת את הראש שמנסים לדבר אליה. היום היא עברה כל גבול אני ואישתי התחלנו לקיים יחסי מין בחדר שלנו שכביכול כולן כבר היו אמורות לישון, פתאום בת 13 מנסה לפתוח את הדלת בכוח ללא הפסקה למזלי הדלת הייתה סגורה עם מפתח, התלבשתי מהר והייתי בטוח שמדובר בהכי קטנה זאת ש בת 6 , בזמן שאני מתלבש במהרה אני שואל ״מי זה ?, מה קרה״ ואז עונה לי בת 13 ״ מה אתם עושים שם? תפתחו את הדלת?״ לרגע חשבתי אולי קרה משהו ואז אני פותח והיא נועצת בי מבט חצוף כאילו אני עושה משהו לא תקין ואז היא שוב פעם שואלת מה אנחנו עושים, הייתי נבוח ואמרתי ״רואים סרט״ ואז ביא עונה בקול גבוה ״ אני יודעת מה אתם עושים, איכס״ הסתובבה וסגרה את הדלת של החדר שלה בעוצמה . אישתי רצתה להתפוצץ אליה, שגם לדעתי זאת חוצפה בגיל שלה לבוא בטענות אלינו ובכלל להרשות לעצמה לדבר אלינו בצורה כזאת, מצד שני עצרתי את אישתי ואמרתי ״בואי נחשוב רגע ״ מאיפה זה מגיע?, למה בכלל? , מה היא חווה ? והאמת אין לנו תשובה וגם לא יודעים מה להגיד לה

ילדה בת 5.5 חזקה פיזית. לפעמים אגרסיבית איתנו ההורים..נתלית עלינו חוסמת מעבר או בועטת בנו. מהי תגובה הורית מכבדת ואפקטיבית למצב?

שלום ילד בן 6.5 פונה לילדה שרוצה להגיד לה משהו שאסור לספר. לוקח אותה לחדר ושואל האם יכול להראות לה את ה"בולבול"שלו. איך להתייחס לזה? איך לנהוג עם הילד? תודה

שלום , יש לי אחיינים בגילאי 7 , 10 , 12 במשך שנה וחצי הם מוסתים כנגד הסבים והדודים . עקב פטירת אדם מהמשפחה , הביאו אותם כדי להגיד שלום ליושבת השבעה שהיא סבתם והם עמדו רועדים , מגלגים עיניים , בוכים בכי בלתי נשלט וכל זאת לעיני הכל שלא הבינו מה אירע להם . תהיתי לגבי ההתנהגות הנ״ל , האם יש לתופעה הנ״ל שם שאוכל לקרוא עליה בהרחבה … ואיך ניתן כאמור לסייע ?

שאלה - אני מאוד מתלבטת . הרבה מחקרים אומרים לשלוח את הפעוט בגיל שנה וחצי ויותר. הילד שלי בן שנה וחודש .אם כדאי לשלוח אותו לגן או להשאיר אותו בבית ? הוא בן יחיד ואביו לא גר בבית.