פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
8009 הודעות
7548 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום רב ,הבת שלי היא בת שנתיים ושבעה חודשים, אחות חשני בנים בני 14 ו 12 שני נערים מתורבתים , הילדה מפתחת אישיות חזקה וזה ברור לי בגיל זה , אך מתקשה איך להתנהג איתה בכמה סיטואציות : כשרוצה משהו היא צועקת עליי ולאחרונה בא לה סתם לתת לי סטירה בלחי ! כשאני מתנגדת לדרישה מסויימת שהיא רוצה היא זורקת דברים וצועקת , לאחרונה ההתנהגות שלה מתבטאת בהרבה צעקות והוראות "אני רוצה כך ...."בטון גבוה אפילו צועקת , איך אני אמורה להגיב להתנהגות כזו ? ולפעמים אני מסבירה לה שלא ניתן לעשות משהו והיא מבינה ומקבלת ! האם זה אופייני לגיל שנתיים ? אשמח לעזרה.(הערה הילדה כן הולכת לגן וזה לא קורה שם) .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, כן התשובה היא שזה אופייני לגיל שנתיים. זוהי פאזה בהתפתחות בה ילדים בונים זהות נפרדת ואוטונומית דרך התנגדות. חשוב לזכור את זה א. כדי להגיב אליה בחמלה. ב. להציב גבולות ברורים שיעזרו לה בתהליך, למשל לא להסכים לאלימות. ג. למצוא דרך להכיל את מחאותיה, גם אם לפעמים צריך פשוט לעשות את הדברים למרות זאת... את יכולה גם להציץ כמה תשובות למטה "התנגדויות של גיל שנתיים" ולקרוא. הפורום מלא בהורים לבני שנתיים שיוצאים מדעתם ;) חשוב לזכור שזו פאזה שתעבור, אבל בתוכה את כאמא צריכה להישאר ברורה לגבי מה מותר ומה אסור, חומלת, גם בזמן הצבת הגבולות וסבלנית לתהליך ההתפתחותי החשוב הזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/01/2019 | 20:29 | מאת: קובי

הילד בוחר לעשות על עצמו במידה והוא בסלון ויש לו הוא פשוט הולך לחדר עד שיעירו לו שהוא צריך להחליף תחתון ולהתנקות (בגיל כזה זה רק מקלחת)לפעמים 3 פעמים ביום נסינו כל מה שידוע לנו אפילו פסיכולוגית אחת הרימה ידיים בטענות בירוקרטיות של טפסים למרות שאמרנו שאין בעיה גם פרטי וכל מי שניסינו ליצור קשר פשוט לא היה זמין..בקיצר די זה בלתי אפשרי יש לנו עוד תאומים קטנים ממנו ב2.5 וגמולים כבר מגיל 1.5 ואין לא עוזר כלום מה עלי לעשות לדעתך אנחנו טובעים בתחתונים עם ח$÷!!???

לקריאה נוספת והעמקה

הי קובי, חסרה לי הרבה אינפורמציה. בעיה מהסוג הזה בגיל הזה לא יכולה לקבל מענה באמצעות פורום ושלט רחוק. למרות כל הקשיים, לא הייתי מוותרת ומנסה להתייעץ שוב פעם עם גורם טיפולי מוסמך. לכו, תבדקו, קבלו המלצות ממקורבים על איש או אשת מקצוע עליהם תוכלו לסמוך ואז התחילו תהליך טיפולי ואל תרפו הפעם עד שתצליחו לעזור לילדכם. עם כל הקושי והכאב, אל תוותרו. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/01/2019 | 20:28 | מאת: לינוי ####

היי עברנו שבוע אישפוז עקב שפעת וחום שלא ירד. במהלך האשפוז לא אכלה ולא שתתה ולכל הייתה מחוברת לנוזלים. החליטו לשחרר ושתגיע לסביבה שלה האמינו שאכן היא תאכל ותשתה. אנחנו כבר 3 ימים אחרי הילדה לא אוכלת ולא שותה כמעט כלום!!!! טוענת שמפחדת לבלוע . אני כבר עובדת עצות ניסיתי בצורה רגועה והבטחתי מתנות על כל כניסה של אוכל לא צלח אח''כ הפך ללחץ משפחתי וזה נהיה עניין מזה שהיא לא אוכלת.. טוענת לא רעבה.. אנחנו כועסים עליה מאוד כבר לא יודעת איך לפתור את זה חשוב לציין שבבדיקה לא נמצא כלום בגרון. אשמח להנחיה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי לינוי, אני מפנה אותך לפורום כאן בפרוטל הנותן מענה ספציפי למצבים רגשיים ופסיכולוגיים עקב פרוצדורות רפואיות. זה הלינק https://www.doctors.co.il/forum-6104/ בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום דוקטור היני בן 19 והשנה התגייסתי לצבא, כמובן שבצבא צריך ללכת לישון מוקדם כדי להשיג מספר שעות רצוי, שנה שעברה ביב׳ הייתי פריק של כדורגל לא היה לי משחק אחד שלא ראיתי מהקבוצות שאהבתי, אחרי שהתגייסתי פתאום הפסקתי לעתניין ולצפות בכדורגל אבל יש לי אפליקציה אשר מראה לי מתי מתחיל משחק מה התוצאה של המשחק ומתריעה לי בטלפון לפני שהמשחק מתחיל שנה שעברה השתמשתי בה די הרבה. אבל השנה אני לא משתמש בה כמעט, אלה הדבר היחיד שאפשר להגיד שאני משתמש זה שהאפליקציה ש45 דקות לפני שהמשחק מתחיל ושהמשחק התחיל האפליקציה שולחת לי התראה לטלפון , על המשחק, רציתי לדעת אם אולי בתת מודע המוח עושה אותי ערני יותר כדי לראות את המשחק ולא להפסידו מתוך הרגל משנה שעברה אפילו שאין לי עניין יותר במשחקים, המוח מחליט להשאיר אותי ער כדי שאוכל לצפות בהם. רציתי לדעת. אם זה תרחיש אפשרי או שאני רק מדמיין את זה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי אביב, אני חייבת להודות שלא בדיוק הבנתי את השאלה וגם היכן את עומד כרגע אל מול כל עניין הכדורגל (צופה, לא צופה, משחק). אם למשל אינך מתעניין יותר בכדורגל, מדוע אתה בכלל משאיר את האפליקציה בטלפון? אנא הבהר את שאלתך ואנסה לענות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

רני מתעניין בכדורגל אבל לא ממש אכפת לי שיש משחק פשוט רציתי לדעת האם מה שקרה נהפך להרגל שאי אפשר לשנות?

שלום. ביתי בת 3.5 נגמלה בערך לפני שנה לחלוטין ולאחר הגמילה הייתה נשארת יבשה לגמרי גם ביום וגם בלילה , לפני מספר חודשים התחילה שוב לעשות פיפי בתחתונים בהתחלה בעיקר בבית ולא בגן אחרי זה גם בגן ,בלילה נשארת יבדה לחלוטין , קקי כמעט ולא עשתה בתחתונים אבל כן היו מספר מקרים בודדים שכן. בהתחלה ניסינו להתעלם מהעניין, החלפנו לה בגדים והמשכנו בשיגרה , לא עזר והיא המשיכה לעשות בתחתונים , לפני כשלושה חודשים התחלנו בקו יותר נוקשה, כל פעם שעשתה בתחתונים הפסיקה את המשחק הלכה להחליף ולא חזרה למשחק, בעצם קיבלה עונש על שעשתה בתחתונים, אחרי כשבועיים כאלו היא הפסיקה לעשות בתחתונים ואחרי קצת זמן של תקופה יבשה התחילה שוב להרטיב ממש מעט את התחתונים בצורה ששמנו לב רק לפני המקלחת כשראיתי שהתחתונים רטובים (לפני כן הייתה מרטיבה יותר כך שראינו שהמכנסיים נרטבו) התחלנו שוב לתת עונשים אבל מאחר וזה היה כבר בזמן שלא ניתן לקטוע את שיגרת יומה (כי בכל זאת צריך להתקלח) העונש היה יותר כמו לא נקריא לך סיפור או דומה , אחרי כמה ימים שלא השתנה המצב וקראנו שלא כדאי להשתמש בעונשים כששאלה בערב כשתחתוניה רטובות מה העונש שלה אמרתי לה שאין עכשיו עונש ואם היא רוצה להרטיב את עצמה אז שתרטיב , הפסקנו עם העונשים וההרטיבות התגברו והתגברו ועכשיו מרטיבה גם בגן וגם בבית מספר פעמים רב , בעצם לא הולכת לשרותים אלא אחרי שכבר הרטיבה את התחתונים , שוב החזרנו את מדיניות הפסקת השיגרה ואמרנו לה (וביצענו) כבכל הרטבה היא מפסיקה את השיגרה הולכת להחליף ומחכה כמה דקות בחדר שלה ורק אז חוזרת לשחק , כך עברו עוד כמה ימים אבל בנתיים אין שינוי אני יודע שזה לא טוב להחליף בתדירות כה גבוהה את דרך ההתנהלות מולה אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות בדיוק וגם בין ההורים יש אי הסכמה על מה הדרך הנכונה להגיב מה עושים? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליאור, ראשית חשוב לי להדגיש דבר אחד, בשום אופן אל תחברו עונש וכעס להרטבה, לא משנה מה. גם אם מדובר בהפסקת סדר יומה לכאורה, יש להתייחס לזה כאל השלכה ישירה של המצב. היא הרטיבה, אי אפשר להישאר רטובים, צריך להתנקות ולהחליף בגדים. תשמעו, מכיוון שכבר נקטתם בגישות מגישות שונות ושגם בינכם ההורים יש מחלוקות וקושי להישאר עקביים נינוחים ותומכים בביתכם אל מול המצב, אני הייתי מציעה לכם לגשת לפגישה אחת או שתיים של יעוץ הורי עם פסיכולוג או מטפל רגשי מוסמך ולסכם בינכם על קו אחד, הולם כמובן, בו תנקטו. שימו לב שלא פחות חשובה הגישה הנלווית. כאמור אם אתם כועסים עליה או גורמים לה להרגיש שזה עונש, אתם רק מחמירים את המצב. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/12/2018 | 18:03 | מאת: הלל

אשמח להצעת משחקים עם שני ילדים בני 3-4,שניהם בנים שלי ואני נתקלת בקושי להמציא משחקים מקוריים חוץ ממשחקי הקופסא איתם הם משחקים. האם ניתן לקבל עצות? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי הלל, ראשית נשמח לקבל הצעות מהגולשים. אני אישית חושבת שמשחקי דמיון, כמו משחקי תפקידים עם בובות (פרווה, פליימוביל או כל זוג של דמות) הם דרך נהדרת להתחבר לילד, להכיר את עולמו הפנימי, לפתח את הדמיון והיצירתיות ולהתקרב. תהנו, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/12/2018 | 02:38 | מאת: מוריה

בת 2.5 סיגלה לעצמה, טון דיבור צרחני על מנת לקבל את חפצה. וכמובן שזה מפריע לנו מאוד כנאנשים תרבותיים.. היא בגן עם פרטי בני 3 -2 . ומאז גם גננת טוענת שהיא צווחת כשהיא מוציאה משחק לכולם, או ממתק בעצם על מנת להשתלט ראשונה. בגינה עושה זאת על מנת לקבל נדנה. ובבית כשלא מצליח לה דבר מה. אנו משוחחים איתה על כך, ללא הועיל. מה עלינו לעשות.? וכן היא קשורה מאוד, למוצץ ולחפץ מעבר לכל מקום רוצה ללכת איתם. האם נכון לגמול אותה עכשיו? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מוריה, אקדים ואומר שני דברים חשובים. ראשית חשוב לבדוק האם בבית זה בסוף מה שעוזר לה לקבל את מבוקשה כי אם כן, אז אתם מבלי משים עלולים לחזק את ההתנהגות הזו. שנית צריך לשים לב שהיא מצליחה לקבל מענה לצרכיה עוד לפני שהיא צועקת כי ייתכן ובתחושתה זה הדבר היחיד שיעזור לה לקבל מענה. ועכשיו לשאלתכם. במצבים בהם היא מתחילה לצעוק, כדא לגשת אליה, ברוגע ובחמלה ולזכור שמה שצריך לקרות באותו רגע זה הזדמנות של ההורה ללמד את הילד משהו, ולא בהכרח איך להפסיק את הצווחות. אפשר להתכופף לגובה שלה, להישיר מבט ולתווך לה את מה שקורה בתוך עצמה ובחוץ למשל "את מאוד מאוד רוצה עכשיו את הבובה, אני מבינה, אבל את לא יכולה לקבל אותה כרגע, דנה משחקת איתה. בואי נחפש משהו אחר, אולי דובי, אולי אוטו וכיוב'". כלומר ברגע שהחלטתם לא להענות לה, חשוב להישאר רגועים חרף מחאותיה ולהראות לה שאתם במרחק נחמה אם היא תרצה בכך. אם היא צועקת כשאתם כן יכולים לספק את מבוקשה, אז תאמרו לה כך "את לא צריכה לצעוק, אני אשמח לתת לך את הבובה" ואפשר אפילו לבקש ממנה לחזור אחריכם במילים "תגידי: אפשר לקבל את הבובה". אין צורך באמת להתעקש על כך שהיא תחזור אחריכם, אלא עצם ההדגמה וההדגשה חשובות. כשהיא כבר מבקשת משהו בצורה "נעימה", שבחו אותה ותאמרו "איזה כיף לשמוע אותך מדברת כמו ילדה גדולה". התאזרו בהרבה סבלנות וחמלה. אין כאן עניין של תרבות ואין צורך להרבות בשיחות כי זה לא יעזור, רק לנקוט מולה בעמדה ברורה, עקבית וחומלת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ולגבי חפץ מעבר ומוצץ. לא הייתי גומלת מחפץ מעבר, אלא אולי עוזרת לה להפחית את השימוש בו אם זה מאוד מפריע לסדר יומה. לגבי מוצץ ההחלטה היא שלכם ההורים מתי לגמול, כשתחליטו לגמול אותה, פשוט עשו זאת - בסבלנות בחמלה ובעקביות.

אחר הצהרים טובים אני גרושה טרייה(שבועיים) ויש לי ילדה בת 4 וילד בן 2 אני מעוניית לעבור מקום מגורים(עיר אחרת )במרחק 25-30 דקות מאזור המגורים הנוכחי שלי(שני הערים באזור המרכז) תאריך משוער יולי אוגוסט הקרוב בעוד 8 חודשים עם בן זוג שגם לו שני ילדים האם המעבר ייסב נזק לילדי מבחינה ריגשית ? איך אוכל להתמודד עם הילדים ולהקל עליהן את המעבר? האם זה מעשה בלתי אפשרי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, השינוי שאת מתכננת לבצע יקח עוד זמן, והוא לא מאוד דרמטי. השינויים היותר קריטיים כלומר הגירושין והפרידה - מתרחשים כרגע ולכן אני מציעה לך להתמקד בתמיכה בילדייך סביב אירועים אלה. לגבי המעבר, עד אז יהיה לך די והותר זמן בכדי להכין את הילדים שלך כראוי, ובגילאים האלה את יכולה להתחיל בערך חודש מראש. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/12/2018 | 23:51 | מאת: ליאור

שלום רב, שמעתי על שיטת חינוך שהיא תוצאה למעשיו של הילד/ה לטווח ארוך. זאת אומרת,אם הילד מתנהג לא יפה אז הוא גם יקבל אמא לא נעימה במיוחד-כזו שלא תתן לו את מה שהוא מבקש. רציתי לדעת עד ומהו הגבול לפעולה שכזאת-אם אני רואה שיפור מיידי מצידו של הילד אחרי הסירוב הראשוני ,רק שיפור אבל,עדיין לו בסדר לחלוטין כן לצ'פר אותו או להמשיך לסרב לרצונותיו עד שיקשיב לחלוטין? תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליאור, אני לא מכירה את שיטת החינוך הזו לכן לא אוכל לענות על שאלות הקשורות אליה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/12/2018 | 17:34 | מאת: רחל

זה גיל שרוצים הכל לבד, מן הסתם צריך גם גבולות, אני רוצה להימנע מעימותים , מה עושים כשלא רוצה שאל יש טיטול , היא רוצה לבד:) וגם עד שנותנת להלביש אותה. או גם אני מביאה מגבונים לדוגמא לנגב פנים, היא לוקחת ומחזירה לאותו מקום ומביאה היא?! איך פותרים זאת ללא עימותים?!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רחל, הפעם אתחיל בתשובה ולאחר מכן אספק הסבר :) אז כדאי לאפשר בחירה היכן שאפשר - בגד, נעליים, איזה ירק או פרי רוצה לאכול (וגם אז כדאי להגביל את האפשרויות כדי לא ליצור בלבול, אבל לאפשר בחירה כאמור) והיכן שאי אפשר, אז לתת הסבר בנוסף להתראה אחת או שתיים ולאחר מכן פשוט לבצע את מה שצריך לעשות, גם אם הילדה מוחה. חשוב לשים לב שההתיחסות ממשיכה להיות עדינה ואוהבת, גם בזמן המחאה שלה. היכולת של ההורה להכיל את המחאה של הילד גם ממתנת מאוד את עוצמתה וגם מאפשרת לילד בבוא היום לווסת ולהרגיע את עצמו. ישנם איזורי ביניים שבהם כדאי להשתהות קצת לפני שמחליטים בין לאפשר לילד בחירה או לעשות את הדברים למרות התנגדותו. במצבים אלה אני תמיד מציעה קודם כל פשוט לעצור, וכאמור להשתהות ולראות מה קורה..כשילד מקבל די זמן הוא עשוי לפעמים למצוא את התנועה הנכונה לו מתוך עצמו וכאמור הדברים הרבה פעמים מסתדרים. חשוב לומר שלהימנע לגמרי מעימותים בגיל הזה או בכלל בגידול ילדים, אינה אופציה ריאלית..וגם לא כדאי לשאוף לזה.זה חשוב שילדים יוכלו למחות ולבטא כעסם, כך הם מבססים נפרדות ועצמאות בעולם. לסיכום, ההליכה כאן היא כמו על חבל דק ..גם לאפשר בחירה היכן שאפשר, מה שנקרא choose your battles. לדבר ולתווך את הרצון שלה, את הכעס והמחאה ואת זה שהיא רוצה ומסוגלת לעשות הרבה דברים לבד, אבל..שיש דברים שחייבים לעשות בזמן/כך או אחרת..ולהעביר את המסר הזה במידה של עניניות וקור רוח - עד כמה שאפשר..לפתח את יכולת ההכלה היא משימה השייכת להורה, ועל כל הורה לבדוק עם עצמו באיזה אופן הוא יוכל לעשות את זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/12/2018 | 17:31 | מאת: רחל

איפוא היא? מה עונים? היא לא היתה קשורה אליה, אבל זוכרת אותה

לקריאה נוספת והעמקה

הי רחל, בגיל הזה תפיסת העולם היא עדיין אגוצנטרית כלומר כיצד העולם משפיע עלי ואני עליו. מה שכנראה חשוב לה להבין זה לא בדיוק איפה סבתא אלא מתי היא תראה את סבתא או מדוע סבתא לא באה לבקר אותה, ולכן תשובה מדויקת אינה נדרשת כאן מה גם שמבחינה קוגניטיבית היא אינה בשלה להבין את המשמעויות השונות של מוות. אז אפשר למשל לומר שסבתא נמצאת במקום אחר, אולי רחוק, ושהיא לא יכולה לבקר אותנו. כמו כן כדאי מאוד להתעניין במה היא עסוקה באותו רגע - האם זה במה היא רוצה לעשות איתה יחד או משהו שהיא רוצה להגיד לה וכיוב'. התיחסות והתענינות במה שמעסיק אותה באותו הרגע שהיא שואלת על סבתא, חשובות יותר מהתשובה שתתני לה לגבי המוות ואני מאמינה שזה יספק אותה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/12/2018 | 17:16 | מאת: מירי

הי, רציתי בבקשה לדעת מה אני יכולה לשפר: אני יושבת מול ילדים בני 3 (בערך כ-20 מהם),ומראה להם משחק של להחזיר חלקים לקופסא,ולחזור לשבת. התחרות היא בין שני ילדים והראשון שמצליח להחזיר לקופסא מנצח. משום מה-רוב הילדים הביעו חוסר עניין במשחק למרות שהוא מעניין ומאתגר,מה שגם הוא עוסק בריצה ובמיוחד בזמן החורף זה משהוא שהם אוהבים (בגלל שלא מוציאים אותם לחצר). האם ישנה סיבה גלויה לעין שהילדים לא יתעניינו במשחק שכזה? ודבר נוסף-משחק נוסף רציתי לעשות משחק החיקויים: כזה שאני מתופפת על הגוף והם חוזרים אחרי,אותו הדבר קרה,רוב הילדים הביעו חוסר עניין מה שגרם להם להפריע למפגש רציף ללא הפרעות. גם פה,האם ישנה סיבה שהמשחק לא מתאים או שהבעת חוסר העניין שלהם קשור למשהוא אחר? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מירי, על פניו שני הדברים שהיצעת יכולים להתאים לקבוצת הגיל הזו אבל מצד שני כל קבוצה היא אחרת ויכול להיות שיש צורך בתהליך של ניסוי וטעיה. בנוסף נסי לחשוב לאיזו פעילות הם כן מתחברים ולהבין מדוע. לבחון כיצד את מטמיעה אלמנטים מאותה פעילות גם בפעילויות האלה (שירה, תנועה, תחפושות). כמו כן מניסיוני ילדים בגיל הזה מאוד מרותקים למימיקה קצת מוגזמת, יכולת דרמטית ומשחקית של המפעיל. נסי לשלב גם את זה.. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי בזמן האחרון שמתי לב שממש אכפת לי מה אחרים חושבים עליי, עד רמה ממש גבוה רציתי לדעת האם את מכירה סיבות, לשה שאני יכול לחשוב כך, והאם זה שפעם ביקרו אותי מלא פעמים על לבוש וכדומה יכול להיות סחבה לזה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי רועי, זה מאוד חשוב שאתה מצליח לזהות תהליכים נפשיים ופסיכולוגים שמתרחשים בתוכך. את שם לב לשינוי, משהו שקורה כרגע שלא קרה בעבר ומעניין אותך מדוע. אז יכולות להיות כל מיני סיבות, אבל אני חייבת לומר שגיל 16 וגיל ההתבגרות בכלל, הוא שלב בחיים בו איך אנחנו נתפסים בעיני אחרים הופך להיות עניין מרכזי שכל המתבגרם עוסקים בו, אתה לא לבד..וכן בהחלט, גם ביקורת חוזרת ונזנית שחווית בעבר יכולה להיות גורם שמעצים את תחושותייך כרגע. אני מציעה לך לנסות לקחת את הדברים בפרופורציות מתאימות, להבין שמדובר בשלב - בעבר המבט החיצוני היה פחות חשוב, היום יותר, בעתיד כנראה זה שוב ירד, ובכל פעם שאתה מרגיש שהתנהגותך מושפעת מידי מהמבט הסביבתי, נסה לשאול את עצמך "מה אני באמת הייתי רוצה לעשות עכשיו" ולנסות לשקלל גם את זה לתוך ההתנהלות שלך וההחלטות שאתה מקבל. בנתיים take it easy ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/12/2018 | 08:18 | מאת: אלעד

בוקר טוב, שאלתי לפני כשבועיים לגבי בני בן 3 שסובל מסף תסכול גבוה, בשיחה אישית עם הגננת מסתבר שהוא מוסח מגירויים בזמן הריכוז וכי היא מושיבה אותו לידה. האם זה מעיד על הפרעת קשב? יש לציין כי בבית הוא מרוכז מאוד במשחקי או בטלוויזיה . מוטרד מכך אשמח להכוונה

לקריאה נוספת והעמקה
20/12/2018 | 08:24 | מאת: אלעד

מתנצל טעות שלי התכוונתי לסף תסכול נמוך, האם הפרעה בריכוז עקב הסחה מגירויים מעיד ישירות על הפרעת קשב. ? לאן ניתן לפנות לאבחון בגיל 3 ?

הי אלעד, חשוב להבין שגיל 3 הוא גיל עם טווח רחב מאוד מבחינה התפתחותית. כשם שיש תינוקות שהולכים בגיל שמונה חודשים ותינוקות שרק נעמדים על הרגליים בגיל שנה וחצי - ושניהם בטווח הנורמה, כך גם ילדים בני 3 נבדלים מאוד אלה מאלה. חוסר יכולת לשבת בשקט בשעת ריכוז בגיל 3, בהחלט יכול להחשב נורמטיבי, ועל הגננת למצוא דרכים להתמודד איתו מאחר והתנהגותו לגמרי בנורמה. לידע כללי אומר שזה שבנך יושב מול מסכים בשקט לא שולל כהוא זה הפרעת קשב וריכוז, יש שיאמרו שרק מחזק אותה, אבל זה לא רלוונטי כרגע. עצתי היא להניח לעניין ולהמשיך להיות ערני וקשוב לבנך לאורך השנים. גם אם הוא לוקה בהפרעת קשב וריכוז, ואני ממש לא משוכנעת בכך, העצה היחידה הרלוונטית לתקופה זו תהיה להפחית זמן מסכים ויש שממליצים על שינויים מסוימים בתזונה (פחות פחמימות, יותר דגים וסיבים תזונתיים וכיו. שיטוט קצר בררשת יוכל להפנות אותך למחקרים עדכניים בנושא). מעבר לכך לא הייתי דואגת יותר מידי. מקווה שעזרתי, כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/12/2018 | 14:10 | מאת: הילה

שלום ירדן, קצת רקע בקצרה..אחרי 4 שנות טיפולי הפריה נולדה בתי בת שנתיים וחצי היום, כמובן שהיא ילדה מושקעת..שזוכה להמון אהבה, חום, רשתי אותה לגן רחוק מהבית, קרוב מאוד לסבתא. על מנת שהיא תאסוף אותה עקב עבודתי. את הגננת אני מכירה טוב, בעבר היתה שכנתי. אשה נהדרת. הבעיה שהיום לקחתי אותה מהגן, דבר שאיני עושה בד"כ . שמתי לב שהילדים בגן די "חוששים ממנה" ששאלתי אותם מי משחק עימה? רק אחד קפץ ואמר אני. כולם שתקו. וששאלתי אם אוהבים אותה לא ענו...כואב לי. הגננת אומרת שהיא דעתנית, ולעיתים מכה את הילדים בשרשרת מוצץ.יודעת לעמוד על שלה.והוסיפה עוד משפט מטריד"לפעמים היא לא סופרת אותי" זה גורם לי לאי נוחות. ברור לי שלילדה שלי יש ביטחון עצמי, אך איני רוצה שתתנהג כך לזולת. מה עלי לעשות? האם טעות היה לרשום אותה לגן מרוחק שבו רוב הילדים שכנים, ורק הבת שלי מגיעה מרחוק? כיצד עלי לטפל בהתנהגות הזו שלה? לעיתים שאני לוקחת אותה לגינה היא רכושנית על כל משחק. ולא מוכנה לחלוק. האם זו התנהגות מפינוק יתר?<

לקריאה נוספת והעמקה

הי הילה, אני שומעת שאת מאוד אוהבת ומאוד מאוד רגישה לביתך. אולי אפילו מפתחת מידה של הזדהות יתר, לכן אני מציעה לך להיות ערה לזה (כלומר לשים לב שברגעים שאת מופעלת רגשית, ייתכן ואין קשר ממשי למה שקורה עם ביתך במציאות). אז קודם כל ילדים בני שנתיים לא באמת בעניין שללענות על שאלות כאלה :) ייתכן והיו יותר עסוקים בך, במראה שלך, ובכלל בכך שמישהו מבחוץ שואל אותם שאלה, ופחות בעיבוד השאלה והתשובה. לא הייתי מייחסת לתשובות שלהם כל חשיבות, עדיף לשאול את הגננת על האינטראקציות החברתיות של ביתך, מה גם שבגילאים האלה אין ממש חברויות כפי שאנחנו מכירים אותם, אלא יותר העדפות ומשחק זה לצד זה. שנית לגבי ההתנהגויות התוקפניות שלה. גם אלו יכולות להחשב נורמטיביות לגיל הזה, אני רק מקווה שהגננת יודעת בכל זאת "לגרום" לביתך כן "לספור אותה", שכן זה חשוב לא פחות לביתך מאשר לגננת. חשוב שביתך תוכל להרגיש שהגננת שהיא הדמות המטפלת העיקרית בגן, מספיק חזקה גם כדי לעמוד מולה וכפועל יוצא - לשמור עליה. כמו כן חשוב שהגננת תתווך לביתך שלא מקובל לנהוג באלימות, וללמדה בהדרגה להחליף את המחוות הגופניות במילים. מכל השאר לא הייתי דואגת...אלא כמו שאני אומרת, לעסוק בהרבה תיווך גם בבית בגינה וכו'. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/12/2018 | 12:14 | מאת: המלצות לפסיכולוג ילדים

צריכה פסיכולוג לילדה בת 11 דחוף!

לקריאה נוספת והעמקה

הי, מוזמנים לכתוב הודעת המשך בצירוף מייל פרטי אליו יוכלו הגולשים לשלוח המלצותיהם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/12/2018 | 23:27 | מאת: שואלת

לפני מספר חודשים הילדה הלכה לגיבורי עם בעלי. ממה שסיפר לי בעלי במהלך השהות שם ילדה יוצר מבוגרת דחפה את בתנו בזמן שחצתה את אזור המשחקים. בעלי ראה את האירוע מהצד וראה גם שאותה הילדה דחפה מספר ילדים שעמדו בדרכה עד שהגיעה לביתנו. הוא עשה טעות ובמקום לפנות לאמא של הילדה, עצר את הילדה וביקש שתנצח בפני הבת שלנו. היא סירבה ורצה לאמא שלה. התפתח ויכוח שמאוד לא מאפיין את בעלי בדרך כלל מול הילדה בת הכמעט חמש שלנו. האמא צעקה, השתמשה במילות גנאי כלפי בעלי וניסתה לצועק על הבת שלי. בעלי עזב את הגיבור ונתקל באותה האמא שוב פעם בחוץ. מאז אותו אירוע בתי מרבה לדבר עליו ולשאול שאלות ולהעלות פחדים של מה יקרה אם נתקל שוב באותה אישה. לפני כמה ימים אמרה שהיא מרגישה בושה (לא בטוחה עד הסוף אם היא מבינה בדיוק מה משמעות המילה. היו פעמים שהשתמשה במילה לתיאור עצב) על זה שאבא צעק. בקונטקסט זה מתאים :) . בקיצור האירוע חוזר צוף שוב ושוב. אני מנסה להרגיע בכל פעם ולהסביר שאותה אמא כנראה ניסתה להגן על הבת שלה ושאין סיבה שנתקל בה שוב וגם אם כן לא יקרה שום דבר כיוון שגן על הבת שלנו וגם שהאישה כעסה על בעלי ולא עליה. בעלי מסרב לדבר עם הילדה על האירוע כיוון שלדבריו שוחח איתה כבר מספר פעמים ו"כמה כבד אפשר לדוש בנושא". אשמח להכוונהיה כי האירוע לא יורד מהפרק גם אחרי מספר חודשים

לקריאה נוספת והעמקה

הי, אין צורך להיכנס ללחץ מיותר...ביתכם מידי פעם נזכרת באירוע, ומדברת עליו..נסי להתייחס אליה במלוא הקשב בכל פעם שמעלה את האירוע, ולהתעניין במה באותו רגע מטריד אותה, הבושה, הבהלה, החשש, ההפתעה, המבוכה...תביעי עניין ותסתקרני, תקפי את רגשותיה והביעי אמפתיה..זה ירגיע אותה. כרגע גם היא וגם אתם מתייחסים לעניין כאל "בעיה" שצריך לפתור. זה בסדר גמור שהיא תמשיך לדבר על זה ולשתף ברגשותיה.תנו לזה מקום בכל פעם מחדש.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/12/2018 | 10:33 | מאת: חני

שלום רב! אני אם לשניים בת 14.5 ובן 16 מחונן. בני הבכור הוא מחונן ועלה לכיתה א' בגיל צעיר מאוד 5.9 חודשים (לאחר התייעצות עם פסיכולוגית). מאז ומתמיד גוננתי עליו יותר מכיוון שהיו בכיתתו ילדים גם בני 7 אבל הוא הסתדר נהדר עם כולם. כעת הוא בן 16 תלמיד טוב מתעסק בענף ספורט משם יש לו חברים. בבית הספר יש לו אומנם חברים אך מעטים. יכולתיו הקוגנטיביות גבוהות ביותר ויש לו גם מיומניות חברתיות. הוא אינו אוהב לצאת לבלות וכאלה אלא מעדיף דברים יותר סולידים שזה בסדר. מה שלמעשה מפריע לי הוא שלא אכפת לו כל כך מהופעתו החיצונית. הוא נאה מאוד יפה תואר וגוף יפה ויחד עם זאת קניתי לו בגדים אופנתיים אך הוא מעדיף נניח ללכת לבית הספר עם מכנס טרנינג ולא עם גינס כמו בני כיתתו שנראה שחלק רב מהם מקפידים על הופעתם. טוען שלא נוח ללכת ימים ארוכים עם גינס (נוהג גם לשחק כדורסל) ובצדק לדעתי אך הייתי רוצה שיותר יקפיד מה את מייעצת לעשות ? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי חני, כיף לשמוע שיש לך ילד כזה מוצלח ואני מציעה שתמשיכי להנות ממנו, ללא קשר לאיך שמתלבש..את יודעת בחיים תמיד יש עיקר ותפל וככלל, על התפל כדאי לוותר... אני אישית מציעה לך להניח לו ולהעדפותיו ופשוט להתאפק - ממש כך. את יכולה להתייחס לרצונות שלך עצמך כלגיטימיים - מותר לך לרצות הכל, אבל לא בהכרח יש להם מקום מולו. בנוסף נסי לחשוב מדוע בעצם זה כ"כ חשוב לך, אולי זה יעזור לך להניח לעניין אל מולו ולהבין משהו על עצמך. את מוזמנת לחזור ולשתף, בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/12/2018 | 22:48 | מאת: אופיר

שלום, רציתי בבקשה לדעת מדוע אומרים שכעס מראה לילד חולשה מצידי אם אני מביעה זאת כלפי הילד? חשבתי שאם הילד יראה שאני כועסת ,עם הזמן הוא ילמד יותר ויותר שמה שהוא עושה הוא שגוי כי אני כועסת עליו הרי. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אופיר, אינני חושבת שלהראות לילד שאת כועסת עליו בהכרח נחווה על ידו כחולשה שלך. אני גם לא חושבת שאם תכעסי עליו בלי סוף הוא ילמד מה מותר ומה אסור ... את מוזמנת להית יותר ספציפית ולנסח כיצד היית רוצה שאעזור לך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/12/2018 | 17:04 | מאת: תהל

שלום רב, מהי הדרך הנכונה לפעול על פיה ,כאשר אני מבקשה מילד בן 3-4 לעשות משהוא והוא פשוט אומר לא. אני אומרת לו שאני סופרת עד שלוש ואם הוא לא עושה מה שני מבקשה הוא לא יוכל לשחק במשחקים או לקבל ממתק מחר או מאוחר יותר. ועדיין הוא לא מסכים לעשות מה שאני מבקשה ממנו. האם ישנה דרך לגרום לו כן לעשות מה שאני מבקשה ממנו באותו הרגע? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי תהל, השאיפה (או משאלה) שלך שבנך יעשה כל שאת מבקשת ממנו באותו הרגע וללא דיחוי היא אמנם מובנת :) אבל קצת לא ריאלית..בגילאים האלה ילדים מוחים, בודקים גבולות, בודקים מה אפשרי להם בעולם, נוהגים באופן דחפי ולפי החשק וכיוב'. אני מציעה שתתמקדי בלהתוות סדר יום וכללים קבועים, שגם אותם לוקח זמן להנחיל כמו למשל שלא מוציאים משחק חדש לפני שמחזירים אחר, בסוף היום אוספים את כל הצעצועים לקופסא, לא ניגשים לשולחן האוכל לפני ששוטפים ידיים וכו'. כך הבקשות שלך תוכלנה להיות מעוגנות בהיגיון וגם ההשלכות, זאת לעומת שלילת צעצוע כאשר אינו שוטף ידיים למשל - אין קשר בין שני הדברים ולכן התגובה שלך יכולה להחוות על ידו כעונש שרירותי. בנוסף את בהחלט יכולה לדבר אליו ולשמוע שהוא מבין את המסר שלך "אני מצפה ממך לאסוף אחרייך" ואז להניח לעניין. בפעם הבאה שהוא פונה אלייך, המשיכי להתייחס לעניין "ראיתי שלא רצית לאסוף, כעסת/התעקשת...בוא תאסוף עכשיו, אני אבוא איתך/בוא נאסוף יחד", ואז כמובן לשבח ולעודד. עם כל הרצון לקיצורי דרך וחיים קלים, ללמד את ילדינו בני ה3-4 כיצד להתנהג בעולם מצריך אורך רוח, עקביות וסבלנות, ולפעמים כדאי להביט על הדרך המשותפת לשם כאל הדבר החשוב ביותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/12/2018 | 23:53 | מאת: תהל

ירדן תודה רבה הרבה יותר ברור לי עכשיו. כשאת אומרת שאני מתווה כללים,אני מניחה שתחילה הוא ייבחן אותי כדי לראות אם אני רצינית או לא,האם את ממליצה לי ,עד שהוא לא אוסף את המשחק (כדוגמא) אני פשוט לא נותנת לו לשבת לארוחת ערב (בדכ הלוז זה שמשחקים ואז ארוחת ערב)? פשוט לא לתת לו את זה כדי ללמדו להבא? תודה רבה

הי תהל, אני מציעה לך להשקיע קודם זמן מה בהנחלת ההרגל, גם אם זה אומר שלמשך זמן מה למשל תעשו את זה יחד. ירדן

13/12/2018 | 12:28 | מאת: אולגה

שלום רב, ביתי בת ה6, לומדת בכיתה א'. אינטלגנטית ומודעת מאוד לעצמה ולסביבה שלה. יש לה נטייה לאחרונה לומר דברים לא נעימים לאנשים בכל הזדמנות אפשרית ובכוונה (כל האמת בפנים גם בידיעה שזה מאוד פוגע) לדוגמא' "הלב שלי חושב דברים רעים כל הזמן" בכל הזדמנות היא תגיד לי שיש לי ריח רע ושאני מכוערת. לסבתא שהכי אוהבת אותה והכי מפנקת אותה היא אומרת דבר ראשטן שהיא נכנסת לביתה שהיא לא רוצה להיות אותה. היא תגיד למורה שיש לה ריח רע. היא דואגת לספר לכולם איך היא העליבה ודואגת שידעו על כך. בהתחלה ניסיתי לא לתת לזה במה ולא התייחסתי אבל לאחרונה המצב נהפך לבלתי אפשרי. גם כשאני מנסה לא להתייחס ולחייך היא תגיד אלך פעם את המשפט המעליב כדי שאשאמע. אני לא יודעת מאיפה זה נובע. ניסינו לדבר ניסינו לא להתייחס ניסיתי לצעוק. היא הבינה שכל מי שהיא מעליבה יתרחק ממנה אבל היא ממשיכה (כל הזמן בטענה שהלב שלה אומר לה לומר זאת. איך אני ממשיכה מפה הלאה. מרגישה שזה בעיקר כלפי. ארחיב ואומר שהיא נמצאת בכיתה א' נהגה לעשות דברים שהם לא יפים (למשל להגיד משהו לא יפה לאחד הילדים) ורצה לספר ישר למחנכת את מה שעשתה. יכולה לעשות זאת עשרות פעמים ביום, לעדכן בכל דבר שעשתה. היא ילדה שלא מפריעה ולא מקללת ולא בעייתית אבל כן יש לה את הבעתיות הזאת.

לקריאה נוספת והעמקה

הי אולגה, את מוזמנת לחפש את המילה "מחשבות" במפתח החיפוש, ולאחר שיטוט קצר תוכלי למצוא כל מיני תשובות שאני מאמינה שיספקו לך כיווני מחשבה שונים. אז בתור התחלה אני מציעה שבתגובותיכם אליה, תתמקדו בלהיות אותנטיים (תעצרו ותנסו באמת להרגיש כיצד מילותיה משפיעות עליכם ותרשו לעצמכם לנהוג בהתאם לזה למשל לומר לה שהמילים שלה פוגעות, מרחיקות, מעליבות ואפילו להתרחק לזמן מה) זאת כדי שהיא תוכל להרגיש יותר בבהירות את האפקט של המילים שלה. במקביל וזה קריטי, חשוב שאתם ההורים תלמדו גם איך לעזור לה לא להרגיש פוגענית והרסנית וזה מצריך אתכם בין היתר לשים לה גבולות. מניסיוני כשילדים מתנהגים באופן הזה זה יכול לנבוע מתחושה שהם עצמם לא מספיק טובים/מוצלחים/שווים/רצויים, מה שגורם להם להחצין את הרגשות שלהם כלפי אחרים. לכן חשוב שתבחנו את הדברים עם איש מקצוע כדי לא להתעלם מהמצוקה שניצבת מתחת לפני השטח של כל אותן התנהגויות הפוגעניות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/12/2018 | 15:28 | מאת: יוליה

שלום רב, אשמח להמלצה לפסיכולוג לילד בן 13 שעבר טראומה רגשית מאוד קשה. אנחנו גרים באזור הרצליה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, מוזמנים לכתוב הודעת המשך עם מייל אליו ניתן יהיה לשלוח המלצות. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/12/2018 | 14:05 | מאת: יעל

ביתי בת 8 מאובחנת עם אוטיזם בתפקוד גבוה, מדברת 98% מהזמן בקול מוזר וכן מפיקה קולות והברות משונים וכן נעמדת מול מראה ועושה פרצופים וקולות משונים כל הנ"ל קורה גם בבית הספר , ניסינו לדבר איתה ולהסביר לה ולא עזר היא ממשיכה בשלה

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעל, את שוב מתארת תופעות שכנראה קשורות להפרעה ממנה ביתך סובלת אולם אינני בטוחה בכך. אני מציעה לך להפנות את השאלות למטפלת שלה שמכירה אותה ויכולה לספק לך תשובות מדויקות יותר. נסי להבין ממנה האם התופעות אכן קשורות להפרעה, מה הן משרתות אצלה, והאם ועד כמה הן ניתנות לשינוי. ייתכן והמשימה כאן תהיה לא לשנות אותה אלא ללמוד להשלים עם מי שהיא ואיך שהיא בעולם.. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

דיברתי עם הפסיכולוגית שלה ואמרה שאין מה לעשות, יש לי שאלה נוספת, הפסיכולוגית טוענת שהיא מדברת עם הילדה על קשייה והילדה משתפת פעולה מצויין עם הטפול, הילדה עושה אצלה יצירות , שאלתי את הילדה מה את עושה שם, היא אמרה שהפסיכולוגית יושבת בשקט כל הזמן ורק מביאה לה חומרים ליצירות מתי שהיא מבקשת לשלם 500 שח לפגישה עבור חוג אומנות - לא מתאים לי מה את מציעה לעשות

הי יעל, בגיל הזה צורת הטיפול בילדים היא דרך משחק יצירה או כל סוג של ביטוי שאינו בהכרח מילולי. ירדן

הי, בתי הגדולה בת ה-9 , אמרתי לה שהיא דומה לאבא, ואז שאלה אותי איך דומה לאבא אם היא הייתה אצלי בבטן. אנחנו דתיים ולא יודעת איך להסביר לה, אני גם נבוכה ולא מצליחה למצוא את המילים הנכונות. שיניתי נושא והתחמקתי. מה ניתן לומר לה לגבי נושא מיניות ומגע בגיל כזה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי, אני מציעה לך לחשוב כיצד את מתרגמת את "עובדות החיים" למילים איתן תרגישי בנוח. הרי לא יעלה בדעתך לשקר לה בנוגע לאיך נוצר גשם, מה מסמלים חודשי השנה או איך מגיע החמצן לאוויר, ולכן אין כל צורך להתחמק או לשקר לגבי נושא זה, למרות העניין הדתי. הנה רעיון - שכשזוג הורים אוהבים, האבא שותל זרע בתוך ביצית שנמצאת בתוך הגוף של אמא, בדומה לאופן בו שותלים זרע באדמה. כך כפי שצומח שתיל או פרח מהאדמה צומח או גדל תינוק בתוך הבטן שהוא פרי אהבה - של אמא ואבא יחד. לכן ילדים דומים לשני ההורים. אם היא תשאל כיצד מגיע הזרע לבטן האמא, אפשר לומר שמאחר ואמא ואבא מאוד אוהבים אחד את השניה, אז הם גם מבטאים את זה דרך הגוף - בדומה לנשיקה וחיבוק. באופן הזה הזרע נשתל בגוף האם. אם היא ממשיכה לשאול שאלות, כפי שאני צופה שתעשה אם באמת תאפשרי את זה, ואם את עדיין תרגישי מבוכה רבה מידי בכדי לענות על שאלותיה באופן יותר בהיר ועובדתי, אז אפשר להשיג מראש ספר שמסביר באופן ביולוגי את התהליך (ושאת מתחברת אליו ולסגנון שלו, זה אולי יצריך מעט חיפוש) ולהפנות אותה לקריאה לאחר ההקדמה שלך. מה דעתך? כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/12/2018 | 22:04 | מאת: ליאור

יש לנו ילדה בת 4.5 , מאז שהייתה תינוקת לא הייתה ילדה "קלה", תמיד יודעת בדיוק מה היא רוצה ודורשת אותו, הרבה פעמים היא מתפרצת בצרחות בגלל דברים קטנים, מחליטה על משחקים ודורשת מאיתנו דברים מאוד ספציפיים בתוך המשחק ואם לא עושים את זה כמו שרצתה גם כן יש התפרצויות, למשל -" אמא את תשבי פה , תרימי את הבובה ותני לה חלב וכשאני אחזור מהחדר תעשי ככה וככה " מאז שהיא קטנה יש לה העדפה אלי, ברמה שלפעמים מתעלמת מאבא שלה כשמדבר איתה או מנסה לעזור, לפעמים היא יכולה לבקש ממני להדליק לה אור בחדר ואם אני עסוקה בעלי הולך ומדליק היא מתעצבנת וצועקת שרוצה שרק אמא תדליק ודורשת לכבות את האור ושאני אגיע להדליק מחדש. חייבת לציין שבעלי הכי משתדל איתה ומנסה להגיע אל ליבה , לפעמים שואל אותה למה היא מתנהגת ככה אליו והיא מתעלמת או אומרת שלא יודעת. ברוב המקרים אנחנו לא נכנעים לדרישות לא הגיוניות כמו לכבות ולהדליק מחדש מה שגורם להתפרצויות וצרחות מצידה. בגן היא "הילדה הכי רגועה, שקטה, ממושמעת" לפ ידברי הגננת. אנחנו די מיואשים ובמיוחד רוצים לפתור את עניין העדפת האמא.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליאור, זה נשמע שביתך זקוקה לשניכם קצת יותר מאוחדים, שוויוניים(במובן של חלוקת התפקידים מולה) ו"חזקים" כדי שהיא לא תרגיש שיש בכוחה לפצל בינכם, להחליש אתכם ולפגוע בכם (בהרגשתה). ברגע שביתכם תוכל להרגיש אתכם כאלה וגם מסוגלים להכיל וגם לרסן את גילויי התוקפנות שלה כלפיכם, היא תוכל להתחיל לפנות מקום בתוכה כדי להתחבר לאביה. יש לי תחושה שפגישה או שתיים של הדרכה הורית, יספיקו לכם כדי להבין לאיזה סוג של נוכחות ביתכם זקוקה. רק לאחר מכן אפשר יהיה לחשוב על דרכים לקרב אותה לאביה, אבל אז כבר לא תרגישו כ"כ "מותשים" , כי ממילא לא תרגישו שאתם "נכנעים" לה ותעשו את הדברים כפי שאתם חושבים שנכון לעשות, ללא קשר הכרחי ותמידי להעדפות שלה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום יש לי שתי שאלות.בתי בת 3.4 וגמלתי אותה ממוצץ. בלילות האחרונים שמעתי שנוקשת/חורקת בשיניה.האם זה נורמלי והאם נובע מהגמילה? שאלה שניה ברשותך.היא כבר מזמן היתה גמולה מטיטול ובכניסה לגן חזרה להרטיב ולדאבוני זה עדיין לא הפסיק, אמנם לא ברמה רצינית אבל מרגיש לי כנסיגה משמעותית.אציין שמאוד טוב לה בגן ובצהרון.היא מחכה ללכת בבוקר. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

הי אביטל, לגבי שאלתך הראשונה, בהחלט יכול להיות שזה קשור לתהליך הגמילה, אולם זה עשוי להיות קשור גם למתח ולייצר נזק מסוים לשיניים וללסת. אני ממליצה להתייעץ עם רופא שיניים לילדים. לגבי שאלתך השניה, מצב כזה מצריך בחינה רחבה יותר. האם למשל מרטיבה גם בבית או רק בגן, באילו עיתויים כן עושה את צרכיה בשירותים ומתי לא, עד כמה יש התייחסות לצורך שלה ללכת לשירותים בגן, האם היא יודעת לעשות את כל הפעולות הנדרשות בעצמה או שהיא זקוקה לעזרת מבוגר בגן ועוד. אני מציעה לך לבחון את כל הפרטים באופן מדוקדק ולנסות לעלות על הגורמים שיצרו וממשיכים לתמוך בנסיגה הזו. לפעמים הגורמים הם רגשיים אך לפעמים גם קונקרטיים. אחרי שתביני את כל הסיבות והגורמים, תוכלי ללמוד לאיזה סוג של התייחסות ביתך זקוקה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/12/2018 | 00:57 | מאת: אורלי

מעוניינת בכלים כיצד לטפל בבת שנתיים רכושנית מדי, מתקוטטת רבה ובוכה כל פעם שנוגעים לה בבובת מעבר או כשמארחים בבית. זה הופך להיות בלתי נעים , כל צעצוע שנוגעים לה, היא צורחת עד שהאורחים עוזבים . לא מועיל כל ההסברים . אותו הדבר בגן, איך משחרים אותה מהרוכשנות הזו? מדוע זה קורה? האם זה נורמלי לגילה? תודה, חג שמח

לקריאה נוספת והעמקה

הי אורלי, ההתנהגות שלה טבעית למדי ותואמת גיל. לפעמים צריך ללמד את האורחים לא לקחת ללב ולהתחשב בשלב ההתפתחותי, ומול הילדה, להכיל, לתווך, ללמד..ובעיקר להתאזר בהרבה סבלנות כלפיה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/12/2018 | 15:55 | מאת: מתן

היי דוקטור לאחרונה שמתי לב לבעיה אצלי שהיא אם אני רואה אוכל או משקה אשר עלה כסף בצלחת אני חייב לסיים אותו בכל מחיר, אבא שלי אמר לי שזה בגלל משהו שחוויתי בילדות רציתי לדעת איזה נקרעם בידלות יכולים להביא למצב כזה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מתן, ראשית אני לא בטוחה שאפשר להגדיר את העניין כבעיה, אלא אם כן אתה מרגיש שאתה סובל ממנה... האם כך? להיות סקרן לגבי איך הפכנו להיות מי שאנחנו, בעיני טבעי ומבורך, את לדעתי אתה זה שצריך לחשוב מה בעברך יכול היה לייצר כזה סוג של התנהגות היום. אם אנסה לעשות זאת ממקומי, אלו סתם יהיו ניחושים פרועים מצד מישהי שלא מכירה אותך. אני מציעה שביחד עם אביך, שהציע את כיוון החשיבה הזה, תנסו לחשוב יחד. אתה מוזמן לחזור ולשתף, בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/12/2018 | 05:08 | מאת: עדי לוי

אני בזמן האחרון לא מפסיקה בלילות לחשוב על המוות של המשפחה שלי מה יקרה מה אני יעשה זה משגע אותי ולא נותן לי לישון עד איזה 5 בבוקר אני לא יודעת מה לעשות תא היכול לעזור לי?

לקריאה נוספת והעמקה

הי עדי, זה נשמע שאת סובלת מחרדות שקצת מודחקות במהלך היום וכדרכן של חרדות לפעמים, תוקפות דווקא בלילה. החרדות הן ספציפיות וקשורות למשפחה שלך, והצעתי היא שתפני בהקדם לטיפול כדי להצליח להרגיע אותן וגם להבין אותן מעט יותר. פסיכולוג/ית קליני או מטפל רגשי מוסמך אחר יוכל לעזור לך. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

04/12/2018 | 01:43 | מאת: אלעד

הבן שלי בן 3 בזמן האחרון בוכה מכל דבר כמעט, הוא נשכב ופורץ בבכי. זה ילד שהיה עם ביטחון עצמי מהגן הוא חוזר מבסוט כך שאני יודע שזה לא מהגן. סומך על הגננת 100% שאני מרגיש שהוא ומשוחרר כמו שהיה. היום באה המשפחה להדלקת נר, אנשים שהוא אוהב בקושי דיבר איתם וכשאמרה לו סבתא לא לשפוך מים על הרצפה, הוא פרץ בבכי נעלב שסבתא נבהלה . בגיל הזה מה יש לעשות ? זה יעבור ? זה מעיד על משהו ? מה יחזיר לו את הביטחון ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אלעד, כנראה שמדובר בשינויים התפתחותיים טבעיים, וצריך להתייחס אליהם ככאלה. זה לא אומר שצריך להתעלם, אלא זה אומר שצריך להתאים ולסגל את ההורות התאם לשינויים. אם למשל אתה מבחין שבנך הופך קצת יותר רגיש, ופחות מצליח לשאת תסכולים, אז צריך לעזור לו עם זה. אפשר לנחם יותר, להרגיע, להגדיל את התיווך החברתי והעצמי, ולפעמים צריך פשוט להכיל את קשייו ולאפשר לו לבטא את מחאותו, מצוקתו, תסכולו מבלי להפוך חרד בעצמך. ככל שאתה כהורה תצליח להכיל את מצוקתו הרגשית, כך בהמשך גם הוא יצליח לעשות זאת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/12/2018 | 13:10 | מאת: ילדה בת 8

תודה על תשובתך בנושא החזרתיות, היא מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית כבר 3 חודשים רציתי לשאול משהו נוסף-היא דפקה בדלת של חברה ואמרו לה שאי אפשר להיכנס וסגרו עליה את הדלת , חזרה הביתה היסטרית לגמרי מהעלבון בכתה חצי שעה והתפרעה שואלת בעצתך

לקריאה נוספת והעמקה

הי, בהמשך להתכבויותינו, מה אפשר לעשות אם לא להבין לליבה..לחבק, לנחם וגם לברר איתה מה היה שם ולתווך את שארע. יחד עם זאת אם היא בטיפול אז אני מניחה שגם את מקיימת פגישות הדרכה הורית. זה בדיוק המקום לדבר על כל השאלות שלך, ולקבל הנחייה והכוונה מאשת מקצוע שמכירה את ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/12/2018 | 20:47 | מאת: הילה

אחותי הבכורה נשואה עם ילדים משמשת כראש המשפחה מאז פטירת אמי. אני רק בת 16 גדולה ממננ כמעט ב 2 עשורים ומתעללת בי. היא מתנתקת קשר מתי שהתנהגותי לא מתאימה לה, דואגת בתקופה הזו שגם שאר הקרובים במשפחה לא ידברו . ואז שאני עושה מה שהיא אומרת היא מתנהגת פתאום נחמד ואיכפתית . כרגע המשפחה כמעט לא מדברת איתי בגללה , יש ה השפעה. נמאס לי מהמצב שגורם לי סבל מיותר החלטתי לתפוס מרחק לוותר על המשפחתיות ולחיות עם מה שיש. חברים חברות המון אנשים סבבה שפגשתי בדרך . חושבת שבחרתי טוב?

לקריאה נוספת והעמקה

הי הילה, את יודעת, לכל סיפור יש שני צדדים. לפעמים בגלל רגשות פגועים קשה לנו לראות את התמונה השלמה בצלילות. אני לא יכולה לומר לך אם בחרת נכון, רק שבחירה מעין זו תשאיר אותך מאוד בודדה וכואבת. אני מציעה לך לדבר על הנושא עם דמות בוגרת עליה את סומכת, יועצת, אולי אמא של חברה טובה, לשטוח את כל הסיפור ולקבל נקודת מבט נוספת. על סמך המעט שסיפרת, לא יהיה זה אחראי אם אציע את דעתי ואומר לך אם בחרת נכון או לא. מישהו מבוגר וחיצוני צריך לשמוע את כל הסיפור כדי שבאמת יוכל לעזור לך להתמודד נכון יותר עם המצב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/12/2018 | 15:18 | מאת: מיכל

יש לי ילדה בת 8 אוטיזם בתפקוד גבוה, כאשר רוצה משהו ולא אפשרי לספק לה , חוזרת שוב ושוב אפילו 100 פעם לדו מבקשת ללכת לשכנה ושמעה שהשכנה לא מסכימה , ממשיכה כל דקה להגיד שרוצה ללכת ובוכה ומיללת , כמה שמסבירים לה לא עוזר

לקריאה נוספת והעמקה

הי מיכל, אני מניחה שאת יודעת שהתנהגות מעין זו קיימת בקרב כל הילדים במידה זו או אחרת, ועל אחת כמה וכמה בקרב ילדים עם אוטיזם. האם ביתכם בטיפול? האם קיים גורם טיפולי שמכיר את ביתכם עימו תוכלו להתייעץ? הדרכה הורית חשובה מעין כמוה עבור הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. מציעה לכם לא לוותר על זה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ברצוני לברר האם עלי להתערב? בתי בת 14 מאושפזת עקב מחלה לא קשה , אך קיים בה סיכון לכן אושפזה בזמן אישפוזה אנחנו אחיה, בעלי, ואנוכי איתה בעיקר והחבר שלה כבר כמה שנים, שהוא נשמה טובה תומך ועוזר פונה אליך כי שמתי לב, שהיא פורקת עליו את תיסכוליה בדרך כואבת. פוגעת בו, ומזלזלת בדאגה הכנה שלן. לעומת זאת מתכבת בווטצאפ בנחמדות עם חברים אחרים שכמעט ולא טורחים להגיע .. נוצרה לי ולבעלי הרגשה לא טובה. כואב לראות שהבת שלנו מזלזלת בצורה מחפירה במי שאןהב אותה. משקיע בה..ברור ומובן לנו שהיא מתוסכלת. אך היא מוצאת כוחות להיות נחמדה לחברותיה ולהתחנן לביקוריהן . האם עלינו להעיר לה ? לטפל בכך ? או לא להתערב ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי רונה, אני חושבת שאם היחסים שלכם עם ביתך טובים, בהחלט אפשר לשוחח איתה על הנושא בעדינות ולומר לה שאתם שמים לב לכמה החבר שלה רגיש אליה, מסור, דואג ואוהב...לומר לה שאתם מאוד מעריכים אותו ושהייתם מאוד רוצים שהוא גם יוכל להרגיש שהוא מוערך כי זה מגיע לו. מציעה לא לבקר את התנהלותה או לאמר לה כיצד לנהוג. פשוט דברו על עצמכם כפי שהיצעתי. תתחילו בזה ותבדקו כיצד היא מגיבה.. מוזמנים לחזור לשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/12/2018 | 20:19 | מאת: הגר

שלום, בתי בת 7, ילדה עדינה ורגישה. לאחרונה החלה אצלה תופעה די מוזרה שמטרידה אותה (ואותי) וממש מפריעה לה בהתנהלות היום יומית. היא חושבת ומקללת בלב , לא בקול . ולאחר שהיא חושבת ומקללת בלב, היא מתחילה לבכות ומרגישה שהיא חייבת לספר לאותו אדם שהיא קיללה בליבה ,שהיא קיללה אותו, כי זה "יושב לה על הלב והמצפון מציק לה" (כך היא אומרת), זה יכול להיות סבא, סבתא, אמא, אבא ,חברים... חייבת לציין שזה מאוד מפריע לה , היא בוכה כל הזמן, וכמובן שהחברות שלה לא ממש יודעות איך "לאכול אותה", ולא מבינות למה היא בוכה ולא מבינות מה היא רוצה כשהיא משתפת אותן. אשמח לדעת מה אוכל לעשות כדי "לשחרר"אותה מהמחשבות שכל כך מטרידות אותה (ואותי). תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי הגר, כולנו לפעמים כועסים, מתעצבנים וחושבים מחשבות שקשורות לרגש...אם מישהו מעצבן אותנו אנחנו בהחלט יכולים לרצות שיעלם, אם מישהו מכאיב לנו, אפילו רגשית, נוכל להרגיש או לחשוב שהיינו רוצים שהוא בעצמו ירגיש כאב וכו'..כנראה שלצד הרגשות והמחשבות הטבעיות שביתך חווה, פועל לה גם מצפון שעובד שעות נוספות. ..שאומר לה מה אסור ומה מותר ומחמיר איתה מידי. כאן אתם ההורים צריכים להיכנס לפעולה. התפקיד שלכם הוא לעשות נורמליזציה לכל מה שהיא מרגישה וחושבת. לעזור לה להבין שזה טבעי ושזה קורה לכולם, ושכל מה שהיא צריכה לעשות זה למצוא דרך להרגיע את עצמה (לרוץ, לנשום, להכות בכרית וכיוב'). כמו כן כדאי להסביר לה שמותר לחשוב ולהרגיש הכל, בעוד שמעשים הם אלה שמצריכים וויסות. ברגע שהיא תבין שבמעשיה היא נוהגת בצורה נאותה והולמת ושרגשית ומחשבתית מותר לה בעצם לחשוב והלרגיש הכל - היא תוכל להרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/12/2018 | 15:13 | מאת: הגר

תודה רבה 😊

ביתי בת ה-5.5 בת יחידה במשפחה יחידנית. מבחינה חברתית מאוד אהובה. יש לה חברה אחת שמאוד תלויה בה ומהווה את הקשר הכי קרוב אליה, אך גם מקשה עליה להתחבר עם עוד ילדים. בדרך כלל לא יוזמת להזמין חברים הביתה אך כשמבקשת, המפגש לא תמיד מוצלח. היא מתקשה לחלוק ולהשתחרר וכשמזהה חולשה הופכת שתלטנית ולא נעימה. בצהרון המטפלת ציינה כמה פעמים שהילדות מאוד מחפשות את חברתה אך היא תמיד עצורה ולא משתפת פעולה...בשיחה, הגננת אמרה לי שהיא מתחברת עם המון ילדים ושלא רואה בעיה אך שבהחלט היא לא יוזמת וקשה לה להשתחרר. אף פעם לא תיזום שיחה עם ילדה אחרת (בים, בגינה, במגרש משחקים או בכל בסביבה בו לא מכירה ילדים) בנוסף היא מאוד רגישה...אם מישהו יעיר לה משהו (סתם אמירה כמו תזוזי, זה תורי במגלשה!) או ידחף לפניה בתור היא תפרוץ בבכי...אני רוצה לעזור לה ולא יודעת איך...אני מבינה שזה האופי שלה, יחד עם זאת, הייתי שמחה לחזק את הביטחון העצמי שלה. האם יש טיפול רגשי מומלץ לחיזוק הביטחון? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אתחיל מהסוף ובעצם משאלתך - את רוצה לדעת איזה טיפול יעזור לחזק את הביטחון העצמי של ביתך. אני מציעה לך לגשת למספר פגישות יעוץ הורי עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, ולחשוב ביחד איך את יכולה לעשות את זה מבלי שהיא תיכנס לטיפול. במידה ותחליטו יחד שטיפול רגשי מתאים עבורה, אז תוכלו להתקדם לכיוון זה עם אותה פסיכולוג/ית. אני ברשותך לא אכנס לשאלה האם טיפול נחוץ או לא, ממה שכתבת, זה נשמע שביתך מתפקדת ממש מצוין מן הבחינה החברתית, אבל אני סומכת על התרשמותך שחיזוק נחוץ כאן. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

28/11/2018 | 23:45 | מאת: אבא

נתחיל בכך, שהבן שלי לא ילך לטיפול מרצונו בשום מחיר. סובל בזמן האחרון מעצבים שלא ראיתי מימי צורח בלי הפסקה. עצבני אש.. וזה לא עובר. הבית רווי מתח אחותו נפגעת מהמצב, אני רואה שהוא מנסה לשלוט בזה אבל זה יוצא ממנו. הוא אמר לי*אבא אני מאוכזב מאוכזב איזה תקופה שחורה * ולא מוכן להוסיף הוא הפסיק לצאת עם החברה . מה שמענייו שהוא לא מדןכא במיטה אלא מסתובב חסר מנוחה .לא מצליח להגיע אליו יותר ופוחד שהוא יסתבך.זה לא היה ככה בעבר, היה עצבני אבל לא ככה . איך יוצאים מזה . אולי טיפול תרופתי ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אם הוא לא מסכים לשיחות אז אתה חושב שיסכים לטיפול תרופתי? בעיני הדבר שנכון לעשות כרגע הוא לא לוותר על שיח איתו. לבקש לשוחח, לשאול, להתעניין. אולי להחליף אווירה, ללכת ביחד לבית קפה, למסעדה..ולנסות להבין מה עובר עליו. אני מאמינה שאם לא תוותר, אבל תעשה זאת באופן שלא מאיים, מבקר, שופט, חרד וכיוב' (וזה לא קל כי אחרת אתה עלול להשיג תוצאה הפוכה - התבצרות חזקה יותר) תצליח לבסוף להבין מה עובר עליו. אפשר גם לבקש מדמות אחרת קרובה לשוחח איתו אם יש מישהו כזה, דוד או דודה שנוח לו לשוחח איתם. אפשר לדבר עם המורים בבית הספר, להתייעץ עם היועצת כד'. כל זאת בתור התחלה. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

28/11/2018 | 13:23 | מאת: יסמין

היי, ביתי השנה עלתה לכיתה א'. הילדה מאוד קשורה אליי, עוד בהיותה בטרום טרום חובה ועד גן חובה היה לה קשה להיפרד ממני, בד"כ הייתי שמה את הילדה עם הגננת ועוזבת. עבודתי דורשת ממני ךעבוד בין פעם לפעמיים משמרת ערב כאשר אני חוזרת לבית סביב השעה 20:30. השנה היא עלתה לכיתה א' ומאז היום השני היא לא נפרדת כמו שצריך, המורה עשתה לה טבלת הצלחות (שלא עבד כ"כ למרות שהמורה ממש ניסתה) מורה אחרת עשתה לה סמיילי- הגיבור שלי התייעצתי עם מדריכת הורים שאמרה לי לעשות סצנה כמו שהיא עושה וזה יעבור. ניסיתי הכל. הילדה בוכה תופסת אותי בחולצה/ מכנסיים/ רגל/ יד. אני מנסה כמה שיותר להיות "קרה" ולשחרר אותה אבל כבר חודשיים שזה לא עובר... מה אני יכולה לעשות? חברה שלי אמרה שיש לאחותה ילדה שהתנהגה בדיוק אותו הדבר ושלילדה יש ויסות חושי. במידה ןזה באמת העניין איך ניתן לפתור את עניין הפרידה. תודה מראש יסמין

לקריאה נוספת והעמקה

הי יסמין, כפי שאני נאלצת לא פעם לענות בפורום הזה, אם אינני יודעת מה הגורם לבעיה, או משערת לפחות, לא אוכל לדעת איך לעזור לך ולה. אם את חושבת שייתכן וקיים קושי בוויסות חושי, גשי איתה למרפאה בעיסוק והתייעצי. יסמין יקרה, לאור תמונה כ"כ צרה, מבלי שאני יודעת איזו מין ילדה היא באופן כללי, מה טיב הקשר בינכן ועוד ועוד, לא אוכל לעזור לך לפתור בעיה כ"כ ספציפית. את מוזמנת לכתוב שוב ולהרחיב ככל יכולתך, או להתייעץ באופן אישי עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. עצות ושיטות לא יעזרו כאן, לתחושתי יש צורך בהבנה מעמיקה יותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/11/2018 | 12:14 | מאת: אמא

הי, יש לי ילדה בת 5 שבכל פעם שהיא חווה תסכול היא מתחילה להשתולל ולצרוח. אני מתקשה להתמודד עם זה, ואתמול שזה קרה פשוט התחלתי לצחוק (לא בכוונה) תוך שהיא משתוללת מכעס. והיא נפגעה ממני והתחילה לצעוק יותר חזק על כך שאני צוחקת עלייה. כשהיא נרגעה הסברתי לה שזה לא קשור אליה, וצחקתי בגלל המצב ובגלל שהיה לי קשה להתמודד ולא עלייה או בגללה. יש לך רעיון או עצה עבורי איך אני יכולה להתמודד במקרים כאלה? כדי שבתי לא תיפגע או הדימוי שלה ינזק אני מודעת לעובדה שזו בעיה בי. תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, זה נשמע שתגובת הצחוק הזו מחליפה רגשות קשים אחרים - אולי חוסר אונים, בהלה, אולי אפילו אימה. אני חושבת שאם תצליחי לזהות ולהבין יותר את התגובה שלך (ואת מקורות ההתהפכות כלומר מתי בחייך התחלת לצחוק במקום להרגיש רגש קשה אחר) ותרשי לעצמך להתחבר לרגשות שבאמת מתעוררים שם בתוכך, מתחת למעטה הצחוק, תוכלי גם "לחיות" אותם. כמובן שאז יתכן ותעמדי בפני צרה אחרת..והבעיה במציאות ביחסים בינך לבין ביתך או בינה לבין עצמה לא תעלם, אבל לפחות ביתך לא תרגיש שאת לועגת לה ברגעי מצוקה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/11/2018 | 11:16 | מאת: ליאור

שלום, בני קרוב לגיל 14, לאחרונה (משהו כמו חודשיים, שלושה) הוא השתנה מאוד, עד כיתה ז' הוא היה תלמיד מצטין, עם תעודות הצטיינות בכל שנה בשתי המחציות, השנה הוא פשוט לא מוכן להשקיע וללמוד (לפני כן הוא לא השקיע במיוחד, אבל הצליח בכל זאת, כנראה שהשנה זה כבר נהיה קשה), הציונים שלו ירודים מאוד, ממוצע 60 וזה שינוי דרסטי. הוא לא מוכן להשקיע ולשבת ללמוד, ניסינו בכל הדרכים, להציע לשבת איתו, מורים פרטיים, אבל הוא פשוט מתעלם, שקוע כל כולו בפורט נייט המשחק וזה רק מה שמעניין אותו בחיים. הולך לישון מאוחר, ישן בצהרים וחוזר חלילה. אנחנו מאוד מיואשים, הילד השתנה לנו בצורה קיצונית מידי. בכי לא להלאות בסיפורים ארוכים מידי, התמקדתי בפן הלימודי שהוא היותר חשוב לנו כרגע לפני התיכון, אבל יש לציין שהילד הזה מקבל כל מה שרק ילד יכול לחלום עליו. גם מעבר לפן החומרי שנינו כהורים תמיד היינו קשובים לו ומוכנים לזעזרתו בכל פן שקיים למיטב הרגשתנו לפחות. באיזו דרך מומלץ לגשת אליו, ניסינו מגוון של דרכים אף ללא הועיל. אודה על עזרתך. ליאור.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליאור, אני מבינה את רצונך לא להכביד בכתיבה אבל אי אפשר באמת להפריד בין החלק הלימודי לכל שאר ההיבטים. בנוסף אתה שואל כיצד נכון לגשת אליו בכדי שילמד אולם לא אתה ובוודאי לא אני, לא מבינים כרגע את המניעים לסירובו ללמוד. האם זה בעצם המשך של התנהלותו שעד כה עברה מתחת לרדאר שלכם? האם מדובר במחאה? מצוקה והסתגרות כללית בתוך משחק מחשב? בעיני השאלה היא לאיזה מין סיוע והתייחסות הוא זקוק, ולא בהכרח איך לגרום לו ללמוד. אז לצערי לא אוכל לסייע לכם מכאן שכן אינני מאמינה במתן אמצעים להשגת מטרה כזו או אחרת, אלא בהסתכלות על הילד באופן גם רחב וגם מעמיק מתוך מחשבה על סוג התמיכה וההתיחסות ההורית לה הוא זקוק. תוכלו לחשוב ביחד עם פסיכולוגי/ית קלינית או מטפל רגשי מוסמך המתמחה במתבגרים, אני בטוחה שזה יוכל לסייע לכם להבין טוב יותר את בנכם וצרכיו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/11/2018 | 18:56 | מאת: אתי

בת 17 עברה טראומה קשה השנה שהיא מסרבת בכל תוקף שאכתוב עליה( היא מודעת לכך שפניתי לייעוץ ) מאז מתנהגת מוזר ומפחיד..מגיבה ביתר שאת לדברים פעוטים. מדברת עם המון אנרגיות ובלי הפסקה עד התשה !המשפה מסתכלים כאילו השתגעה, היא דרוכה לחוצה. החברות שהיו לה לצערי הרב נעלמו, בהתחלה היו בשבילה . אני מבינה שזה פוסט טראומה, היא הולכת לטיפול ביופידבק שעוזר לה ומתרגלת נשימות . אבל הדיבור הלחוץ המהיר והמתיש נשאר לה. ומתרחקים ממנה . שאלתי בבקשה לפי מה שקראתי בפורום את מקצועית ואיכפתית באפשרותך לטפל במצבה? ביופידבק עוזר לא מספיק. היא ממשיכה לדבר ביום שיגרתי כמו בזמן אסון .. שאלתי כיצד להגיב לה ? האם להעיר לה? איך אנחנו כמשפחה נתנהג איתה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי אתי, אם ביתך עברה טראומה אז בוודאי שהיא סובלת כרגע מההשלכות. אני מציעה לכם כמשפחה לגלות חמלה, סבלנות וסובלנות. לקבל אותה בחום ובהבנה, לא לשפוט אותה או להתנהג כאילו אתם נבהלים ממנה או להעביר לה מסר שהיא לא בסדר. את המשאבים צריך להשקיע בחיפוש טיפול מתאים. איני יודעת מה סוג הטראומה שעברה ומה מצבה. אפשר להתייעץ גם עם פסיכיאטר ובוודאי שגם לגשת לפסיכולוג/ית קלינית מעבר לטיפול ביופידבק, שזו אגב טכניקה שנועדה להפחית מתח וחרדה ואינה מספיקה בפני עצמה לטיפול במצבים טראומטיים. אתם בוודאי מוזמנים ליצור עימי קשר במידת הצורך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/11/2018 | 18:27 | מאת: ילדה בת 7 שצוחקת כל פעם שדורשים ממנה

בתי בת ה7 צוחקת כל פעם כשאני דורשת ממנה משהו זה קורה כשאני נמצאת בזמן של מצב לחוץ ואין לי כל כך זמן להתעסק איתה יש עוד 3 אחים בבית מלבדה . ואז אני כועסת והיא ממשיכה לצחוק מתגלגלת על הריצפה ואני הופכת יותר ויותר כועסת ... בסוף זה נגמר שהיא בוכה ואני כועסת עליה מאוד!! היא ילדה מקסימה חרוצה לא בעייתית ומאוד מבינה אבל דווקא ברגעים שאני פונה אליה ברצינות היא פשוט מתעלמת וצוחקת ועושה מופע לייצנות .. מה עושים ? ומה הסיבה ? יש לומר שהיא בסוף מתנצלת ומבינה שזה לא בסדר .. ואז שוב חוזרת על אותה טעות

לקריאה נוספת והעמקה

הי, לפי מה שאת מתארת זה כנראה קורה ברגע שהבקשה נשמעת לה כמו פקודה מה שמעורר בה הרגשה לא נעימה והיא מגיבה בצחוק, שזו תגובה יכולות לעלות לפעמים במצבים רגשיים לא נעימים. למרות הסיטואציה הלחוצה בה את נמצאת, המשיכי לבקש ממנה לעשות דברים בנימה יותר נעימה, מכבדת "גשי בבקשה לשטוף ידיים" "אני מבקשת ממך לשטוף ידיים/ לצערי לא יכולה לעזור לך כרגע..מבטיחה שאחרי כן נהיה קצת יחד". הנקודה שלי היא שאם את מבקשת ממנה לעשות דברים ברגעים אחרים והיא נענית, אז נסי להשוות את צורת הבקשה גם ברגעים הלחוצים. זה ידרוש ממך קצת יותר מאמץ אבל לפחות תחסכי ריבים וכעסים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

21/11/2018 | 11:11 | מאת: ענת

בוקר טוב, אשמח לסיוע בשאלה מתי להעביר את בננו מסגרת. הוא בן שנתיים ושלושה חודשים, ונמצא בגן בקיבוץ עם אותם הילדים מגיל שנה. החלטנו להעביר אותו למסגרת החינוכית בקיבוץ הסמוך כיוון שהסבים שלו גרים שם ואיכות החינוך היא זהה. שאלתי היא מהו לדעתך התזמון הנכון להעבירו? מוקדם ככל האפשר, או אולי בכיתה א' כאשר ממילא המסגרת משתנה משמעותית וכבר ניתן להסביר לו יותר טוב? אני רוצה כמובן להקל עליו ככל האפשר את הפרידה מהילדים והצוות שהוא כבר מכיר...

לקריאה נוספת והעמקה

הי ענת, אני מציעה לא להעביר אותו לפני גיל 3 ואם אפשרי לכם אז אפשר אפילו לחכות עד גיל 4. כרגע הוא עדיין בתקופה בה ילדים רבים חווים חרדת פרידה, השפה עדיין לא מספיק מפותחת ולכן קשה באמת להסביר. בגיל 3 רמת ההבנה כבר הרבה יתר מפותחת ובגיל 4 הוא לגמרי יוכל לעכל ולהבין כזה סוג של שינוי, בוודאי אם ייעשה באופן ובקצב הנכון. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/11/2018 | 21:38 | מאת: נעמה

שלום, אנחנו לפני החלטה גורלית אם לקנות בית בעיר אחרת(בראש העין בעקבות זכיה במחיר למשתכן). בתי בת 5 וחצי כל פעם אומרת לי אמא אני לא רוצה לעבור לעיר אחרת רוצה ליות עם החברות שלי וללכת לבית הספר איתן( שנה הבאה עולה לכיתה א') מה אני אמור לעשות במצב כזה. אם קנות את הדירה ולהשכיר ולשכור בראשון לציון שבו כנו בתגורים או לעבור. אני מפחדת שהמעבר יפגע בילדה תודה .

לקריאה נוספת והעמקה

הי נעמה, אם ביתך ילדה נורמטיבית, חזקה ומתפקדת, אני מניחה שהיא תוכל בעזרתכם להסתגל לכל מצב. יחד אם זאת, אם אתם יכולים להישאר בעיר כלומר זו אופציה אפשרית אז בוודאי - עשו זאת. ברור שעדיף כמה שפחות שינויים וטלטולים רק שבד"כ החיים אינם תמיד תכנית כבקשתנו... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/11/2018 | 15:32 | מאת: שני

שלום רב, אודה לעזרתך, אתמול הבן שלי בן ה- 5 היה בגן שעשועים ורב עם ילד מהגן שלו שגם היה נוכח בגן שעשועים. הסבא של הילד ראה את המריבה החליט להתערב ופשוט צרח על בני וקילל אותו מטומטם תעוף מפה, אני אתן לך בעיטה עם תתקרב אליו שוב וכדומה. הילד שלי לא הראה רתיעת יתר אבל כמובן שחזר הביתה (היה עם אחיינית שלי בת 11) סיפר לי בקצרה מה היה והמשיך כרגיל בשגרת יומו. היום כאשר אחיינית שלי הוציאה אותו מהגן הוא ראה את הסבא הזה שוב וכנראה נלחץ והתחיל לבכות ולא ממש רצה לדבר. כמובן ששוחחתי עם האמא של הילד היא התנצלה אין סוף והבטיחה לטפל בנושא, בנוסף לא ידוע שהסבא פנה לבני שוב אבל כנראה שנשארה מעט טראומה ולכן התגובה של הבכי. רציתי לדעת איך אני כאמא אמורה להתנהג במצב כזה ומה אני אמורה להגיד לבני על מנת שלא יפחד ולא יפתח משהו בעקבות זה? אני לא רגועה בכלל, ויש לציין שהבן שלי לא "פראייר" הוא אחד שעומד על שלו לא וותרן במצבים מסויימים אפילו עונה ולא מראה סימני פחד אבל כנראה שהפעם זה היה משמעותי בשבילו.

לקריאה נוספת והעמקה

הי שני, אני מציעה לך לדבר איתו על המקרה ובאמת להתעניין במה היה שם ובעיקר ברגשותיו. אני לא בטוחה שהוא עצמו עיכל את מה שקרה.. ודרך שיחה הוא יוכל לעשות את זה ביחד איתך. לאחר שהוא משתף את תוכלי להעביר לו את המסרים המתאימים שירגיעו אותו. את מוזמנת לשתף אחרי.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

קוראים לי סוניה, מייל שלי מצורף בהודעה, ניתן להציע טיפולים או מטפלים גם במייל . אובדת עיצות מול קשיים של בת שלי, היא סובלת מבעייה חברתית, בוחרת ב"מתעללים" יודעת מהמחנכת שלה, היא בת 16. בוחרת קשרים שהיא לא רצויה בהם כל כך,או בחברים מתעתעים פעם רצויה פעם לא. אז היא נפרדת מהם. וחוזר אותו מצב עם אחרים.אני יודעת שדרוש פה טיפול שורש. היא לא רוצה לדבר על זה! שמעתי שיש טיפןל EMDR יתאים לה? יכול להיות שיש קשר בין הבעיה שלה לזה שילדתי אותה מתרומת זרע וחסר לה אב? או בגלל שהיא אינטנסיבית מדי בקשר ואז בורחים ממנה?איזה סוג טיפול אפקטיבי ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי סוניה, בעיני טיפול רגשי דינמי על ידי פסיכולוג/ית קליני/ית המתמחה במתבגרים, או מטפל רגשי מוסמך אחר יכול להתאים. במידה והיא מסרבת בכל תוקף, את יכולה לגשת בעצמך לכמה שיחות כדי לחשוב ביחד איך ניתן לפנות אל ליבה ואל ההיגיון שלה ולעזור לה להיפתח לרעיון של שיחות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/11/2018 | 16:33 | מאת: אלעד גולד

חלוק דעה עם אשתי, שמגוננת מדי על הבכור בן שלוש בגן עירוני. לדעתי צריך לתת לו להסתדר, הוא חוזר מבסוט מהגן. גם אם חוטף מעט פה ושם זה מה יש. אשתי לוקחת ללב, ראתה שדחפו אותו חלש בגן, ישר פנתה לגננת. הגננת לא הבינה מה היא רוצה אומרת שהוא אחלה ילד מסתדר. קיבלתי רשות מאשתי לשאול מומחה ולפעול לפי תשובה מקצועית. מה נכון לטובת הילד ? Tenks

לקריאה נוספת והעמקה

הי אלעד, כמו תמיד שביל הביניים היא הדרך הטובה ביותר ללכת בה. אינני חושבת שכדאי להתעלם, גם אם הגננת אומרת שהכל בסדר..ומנגד אני חושבת שחשוב שכל הורה יוכל לעבד את רגשותיו העזים ולזהות היכן הוא נגמר וילדו מתחיל. בנוסף אם אשתך נרגעת לאחר בירוריה, אז אין כל נזק בלשאול את הגננת. אם בנכם מרוצה ולא מתלונן, לא מראה שום סימני מצוקה, ובכל זאת אישתך במתח, זה תפקידך כצלע השלישית במשולש שלכם, להכניס קצת פרופורציה, כפי שאתה עושה כעת. בקיצור, מציעה שכל אחד מכם ימשיך בדרכו, וינסה לאמץ גם קצת מהגישה של השני. זה יעזור לכם להיות יותר מאוזנים והרמוניים במערכת היחסים שלכם, ולא ידחוף כל אחד מכם חזק יותר לתוך "התפקיד" ההורי שלו (טוב רע, איכפתי לא איכפתי, חזק חלש, רגוע נלחץ וכיוב'). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/11/2018 | 16:52 | מאת: מור

שלום רב, כאשר ילד בן 3-4 אומר "לא רוצה". אני מבקשת ממנו לסדר את המחשקים שלו והוא אומר לא רוצה. מתפתח וויכוח אחכ וכעסים לא רצויים ,איך אני יכולה לגרום לו כן לסדר את המשחקים שלו כשאני מבקשת ממנו. הוא אומר"לא רוצה" ומה אני אמורה להגיד מנגד לזה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מור, קודם כל חשוב שתוכלי להבין שהמאבק שמתפתח בינכם אינו מאבק בין שווים. בנך מסרב לך כי הוא מנסה לפתח נפרדות ממך, ללמוד מה גבולות היכולת שלו, מה הגבולות שלך, מה מותר לו ומה אסור.. עכשיו השאלה על מה את נאבקת כשאתם נכנסים לריבים האלה? שווה להקדיש לכך מחשבה. כשתביני..אני מאמינה שתוכלי לנטרל לפחות חלק מהמטען הרגשי העצבני הנלווה לאינטראקציה בינכם סביב העניין. לגופו של עניין מה שאת יכולה לעשות להבא זה לומר לו שכל עוד לא מסדרים ומחזירים למקום משחק אחד, את לא מסכימה להוציא משחק אחר ולעמוד על כך. בשלב הזה הוא עשוי למחות בדרכים שונות, וזה בסדר. .תפקידך הוא לא להתרגש מזה יותר מידי אך גם לא להיכנע. אם תצליחי להיות עקבית, בנך לבסוף ילמד שיש השלכות למעשיו וזאת במקום להיכנס לוויכוח בכל פעם מחדש. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ירדן, לפני שבועיים,בתי ואני נתקענו במעלית, מה פתאומיות, הגבתי בבהלה . ולצערי ,הקטנה נבהלה. ומסרבת לעלות למעלית מאז, הבעיה, אני מתגוררת בקומה חמישית .. ללא מעלית זה סיוט. כואב לי, שהיא עולה במעלית בבכי ובהלה. מה אפשרי לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי תמר, מכיוון שאין לכם ברירה אלא להשתמש במעלית, כלומר טכניקה של חשיפה הדרגתית לגורם שמעורר חרדה (מוזמנת לחפש בפורום את הביטוי) לא אפשרי, מה שניתן לעשות הוא לדבר איתה ולהחליט איתה מראש על מעין תכנית פעולה בזמן השימוש במעלית למשל תחליטו שאתם מתחבקות, עוצמות עיניים, חיבוק בובה, כיסוי עם שמיכה וכיוב'. את השיחה כדאי לקיים בזמן שאתן לא מתכוונות להשתמש במעלית, אלא כשאתן בבית ברגע בטוח . כך היא תוכל לדמיין את השימוש במעלית ללא הפחד שמתעורר לקראתו או בעת השימוש וזה יוכל להפוך לרגע נעים אינטימי ומשחקי בין שתיכן. מעבר לזה התאזרו בהרבה סבלנות וחמלה ואני מאמינה שעם הזמן החרדה תתמתן ותעבור. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/11/2018 | 19:28 | מאת: ליטל

מחפשת טיפול לעצמי אני בת .17 כרגע במכינה קדם צבאית.בתחושה שלי הפנימית אני לא אהובה. תחושה לא נעימה. מרגישה בדידות. בטיפול אמרו לי שזה קשור להורים, נולדתי מהריון לא רצוי . רוצה לשנות תודעה לאהובה. שאני ראויה לאהבה יש טפול יעיל לזה? שלא כרוך בחפירות ארוכות? רוצה תוצאות בהקדם קשה לי במכינה

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליטל, אני מבינה שכבר היית בטיפול דינמי, וכעת את מחפשת משהו קצת אחר... אז אני לא בטוחה שאת תצליחי לשנות את התחושה הפנימית העמוקה עליה דיברת כ"כ מהר, אבל בהחלט תוכלי לקיים איתה דיאלוג, לבחון אותה, לבדוק אותה וכתוצאה מכך גם להצליח להכיל ולהתנהל איתה באופן יותר אדפטיבי. לשם כך את יכולה לנסות טיפול שנקרא CBT כלומר טיפול בגישה קוגניטיבית התנהגותית, שעובדת באופן ישיר יותר על המחשבות ושואפת להפכן למותאמות יותר למציאות. האיפה היא שהתחושה העמוקה הזו שמלווה אותך כי אינך אהובה, תפסיק להשתלט עלייך ובמקום זאת את תוכלי להשיג קצת יותר שליטה עליה וכך להתנהל בחברה עם פחות אחיזה שלה עלייך. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044