נגישות
נגישות

פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
7989 הודעות
7532 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

היום נודע לי וזה הורס אותי הוא היה אבא לילדים הוא עשה לי מעשה מגונה שלח יד לתחתון שלי כשהיינו בארוחה משפחתית אני בת 16.5 ועכשיו אחרי שפורסם בין כל הקרובים שהוא עשה וההורים שלו פנו למשטרה הוא התאבד. מצד אחד יש לי קצת הקלה כי הוא פגע לי האימון ופחדתי לראות אותו ברחוב מצד שני כאב חזק המשפחה שלו מסתכלת עלי רע עשיתי טעות שחשפתי מה שקרה ?:אם לא הוא היה חי היום

לקריאה נוספת והעמקה

הי שירה, אני נורא מצטערת לשמוע את מה שאת מספרת, את הפגיעה שעברת וכעת את האשמה שאת חווה בעקבות זאת. הדבר החשוב ביותר שאת צריכה כרגע להבין ולהפנים הוא שאינך אשמה בשום דבר שדודך עשה - לא בהחלטה שלו לפגוע בך ולא בהחלטה שלו להתאבד. אני גם לא בטוחה מה אומרים אותם מבטים לכאורה של משפחתו, אני רוצה להאמין שאין בכך הטלת אשמה עלייך כי -אינך אשמה בדבר. אני מציעה לך בחום לגשת לטיפול כדי לעבד את כל הרגשות המעורבים והכ"כ מורכבים האלה שאת מתארת וגם כדי שתוכלי להניח איפשהו בנפשך את החוויות הקשות שעברת על מנת שתוכלי להמשיך בחייך מבלי שישפיעו עלייך באופן גורף ומשתלט. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/04/2019 | 10:31 | מאת: איתי

אני אובדת עצות, מה לעשות עם בתי היא רגישה מדי בוכה מכל דבר מספיק שילד יגיד לה מילה והיא תבכה זה מקשה עלי מאוד ! גם באכילה היא עושה בעיות וכשהיא בוכה תוך כדי בכי היא מקיאה, אני מבינה שהיא סובלת מרגישות יתר גם אני וגם אביה רגישים איך אפשר לחשל אותה ? שלא תבכה מכל דבר ? שתלמד להסתדר ולא תימנע ? תודה

הי, אני סבורה שכדאי שאתם ההורים תיגשו להדרכת הורים שתסייע לכם להכיל את הרגישות שלה. כל עוד אתם תהיו רגישים לא פחות ממנה - לבכי ולהעלבויות שלה עצמה, היא תתקשה לבנות בתוכה בדיוק את החוסן הזה שאתם כ"כ מקווים לו. חשוב לומר שהדרך לבנות חוסן נפשי בילדים היא לא על ידי חישול שלהם, אלא על ידי הנכונות של ההורה להכיל את רגשות הילד, לעבד אותם עבורו ואיתו ולתווך לו את העולם באופן מותאם מנחם ומרגיע. כאמור אני מאמינה שהדרכה הורית תסייע לכם בכך מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/04/2019 | 08:10 | מאת: קארין

שלום, אני ובעלי בתהליכי גרושין, לא מכוערים, אין צעקות ותחושה לא נעימה בבית, הכל מתנהל כרגיל. יש לנו ילד בן 3 וחצי וילדה בת שנה וחצי. אנחנו נתנהל במשמורת משותפת כאשר פעמיים בשבוע הילדים ישנו אצלו בלילה. איך מסבירים להם את התהליך? איך להציג את זה שאבא עובר בית? (אני נשארת באותה דירה שבה גרנו ביחד)איך להציג את זה שילכו לישון אצל אבא בלעדיי? איך אוכל להסביר להם שאבא כבר לא גר איתנו

לקריאה נוספת והעמקה

הי קארין, אני סבורה שאפשר לדחות את השיחה עד לשבוע-שבועיים לפני שאבא עוזב. תוכלו לומר בפשטות שקצת קשה לכם יחד ולכן אבא יגור בבית אחר. שתמשיכו להישאר אמא ואבא ותמשיכו להתראות כל הזמן. ילד בן שלוש וחצי לא יכול להבין יותר מזה וגם לא צריך בשלב זה. כל שאתם צריכים לעשות זה להישאר עירניים ופתוחים לשאלות שלו, באותו הרגע ובמשך כל הזמן לאחר מכן, וכמובן נכונים לתמוך לנחם ולהרגיע. מזכירה לכם, ולכל ההורים המתגרשים/גרושים, שהסתגלות טובה של הילדים למצב העדין הזה קשורה בעיקר ליכולתם של ההורים לקיים תקשורת פתוחה ושוטפת, תוך שמירה על עמדה מכבדת זה כלפי זו, ושיתוף פעולה מהודק ככל הנוגע לילדם המשותף. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/04/2019 | 16:41 | מאת: נועה

שלום, לפני כ3 חודשים בתי בת ה7 החלה לאונן. בתחילה היתה עושה זאת כשאר גופה מתחכך בבובה.. ואחכ בשמיכה שלה. לרוב בלילה.. לעתים עשתה זאת במהלך היום. הסברתי לה שזה בסדר ורק שתעשה זאת בחדרה בפרטיות. בתי השניה בת 6 עושה זאת מגיל צעיר יותר.. בלילה לפני השינה. ואפילו הקטנה בת ה2 החלה לעשות זאת לפני השינה. זה גורם לי אי נוחות והמחשבות רצות.. אך אני יודעת שזה טבעי ולכן לא מלחיצה אותן. מה שכן הלחיץ אותי זה שהיום נכנסתי באמצע היום במקרה לחדרן ובת ה7 שכבה על בת ה6 והשתכשכה בישבנה(עם בגדים). שוחחתי איתן והסברתי כי זה משהו שעושים לבד כל אחת בפרטיותה. שאלתי אם ראו זאת איפשהו ואמרו שזה משחק שהמציאו. אני ממש בלחץ שהיו או עדיין חשופות למשהו ולא יודעת עם מי להתייעץ בנושא והאם ייתכן או שזה משחק ילדים תמים.. אודה לעזרתך

לקריאה נוספת והעמקה

הי נועה, אני שומעת כמה את מוטרדת מכל העניין, מנסה לאזן בין זה שאת מבינה ורוצה להעביר להן מסר שמדובר בפעולה ובצורך טבעי ומקובל ומנגד לא יודעת עד כמה זה באמת "בסדר" "נורמאלי" וכו'. ראשית אני רוצה להציע לך את האפשרות שתמיד קיימת והיא של התיעצות אישית עם אשת מקצוע, כדי באמת להרחיב את ההבנה של מה ואיך בדיוק קורים הדברים וכך המענה שתקבלי יהיה מספק ואת תוכלי להשיג את הרגיעה שאת זקוקה לה בשביל להמשיך לגדל שתי ילדות בריאות עם תפיסה גופנית ומינית בריאה. לעת עתה אומר שמה שאת מתארת נשמע לי בסה"כ סביר, וגם המשחק..לא ברור לי בדיוק מה היה ואיך היה ואולי בעצם את מיהרת להסיק מסקנות מתוך זה שאת מוטרדת ובאמת מדובר במשחק תמים למדי. חשוב כמובן שתמשיכי להעביר להן את המסרים הרלוונטיים אודות כל נושא הפרטיות וכמובן פרטיות הגוף. מה מקובל ומה לא מקובל ביחס לגוף שלי ולגוף של האחר. שנית הייתי ממשיכה לעבוד על הרחבת השיח הפתוח בנוגע למה שקורה מחוץ לבית ולבסוף לא הייתי מוותרת על לחשוב ולבדוק אם בנותייך נתונות במתח רב מידי ומנסות למצוא רגיעה דרך האוננות ואז כדאי למצוא דרכים נוספות לסייע להן. לסיכום, חשוב מאוד שאת עם האצבע על הדופק אבל חשוב לא פחות שתוכלי למצוא דרך להרגע ולהרגיש שוב שהכל בסדר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/04/2019 | 21:40 | מאת: שי לי

רוצה לנסות לעזור לאחיינית שלי בת 13 היום, אמא שלה אחותי נפטרה מהמחלה ב 2008 .הילדה היתה מטופלת אצל הוריי המדהימים מוקפת חום ואהבה עזרתי כמה שיכולתי. הבעיה עכשיו איתה: היא סובלת לדעת פסיכולוג ילדים מחרדת נטישה . יש לה נזקקות נואשת לחברות שלה כאילו יש לה חשש שאם תרפה הקשרים יעלמו. איכשהו הטיפולים שעברה לא עזרו לה לבעיה. הזו ספציפית . רק זה נותר לה מהיתמות. מה היית ממליצה מנסיונך ? מה עוד יכול לשחרר אותה מסוג קשרים שפיתחה ? היא מדברת על זה שקשה לה שהקשרים שלה לא מתמשכים .. כנראה שחנקה אותם מדי לא יודעת איך להסביר לה מבלי לפגוע אשמח לעזרה תודה

הי שי לי, צר לי לשמוע על האובדן אבל טוב לדעת שיש לה מקום בטוח משלה בתוך הטיפול, בו היא יכולה לבטא את עולמה הפנימי, את קשייה, פחדיה ובעצם את הטראומה שחוותה. בתוך הקשר שנוצר עם המטפל זה נשמע שהוא מבין לליבה, וזה כבר חלק חשוב מהעבודה הטיפולית כשחלק מרכזי נוסף הוא עיבוד הטראומה, לאט ובטוח וכן, זה לוקח זמן. הייתי מנסה לשים את מבטחי בטיפול תוך הידברות והתיעצות עם המטפל. לשאלתך, יכול להיות שבמשך זמן מה היא תמשיך לחיות את פחדיה מנטישה בתוך קשרים בין אישיים, אולם ככל שתהיה בטיפול רגשי - כזה או אחר (על ידי מטפלים מוסמכים ומנוסים כמובן), כך הנושא יעובד וגם יפסיק להשפיע עליה באופן כה גורף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/04/2019 | 18:27 | מאת: יאיר

בת 16.5 עם בעיית גבולות. ישנו טיפול יעיל לגיל הזה שאינו שיחה? חייה נפגעים מבעיית הגבולות שהתפתחה אצלה בעקבות. הגירושין שלנו שחוותה בהיותה בת 8 . מאז יש תלונות על בעיות גבולות . סובלת מכך גם חברתית וגן תעסוקתית החלטתי שהגיע הזמן לטפל בבעיה לפני שתגיע לצבא אשמח להפניה לסוג הטיפול תודה.

הי יאיר, אמירה שטוענת שלילד יש בעית גבולות טומנת בחובה אמת נוספת והיא שההורים מתקשים להציב גבולות באופן יעיל לילד, כלומר זה לפחות 50-50... תוכל לגשת לפגישות יעוץ הורי ולקבל הכוונה ותובנות בנושא, אני חושבת שבטווח הקצר, שינוי הורי מניב הכי הרבה תוצאות מהירות ומורגשות כפי שנדמה לי שאתה מחפש. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

07/04/2019 | 11:08 | מאת: מיקי

שלום, אני אמא לילד בן 11 ובת 8. הילד בן 11 הוא ילד מאוד אינטליגנט ומוצלח לכל הדעות. בבית הספר, חברים וספורט. הבעיה מתחילה כאשר הוא לא עומד בציפיות של עצמו. אם הוא קיבל ציון נמוך מתשע הוא מתעצבן, מתחצף מתחיל לבכות ולאחרונה גם לבכות את עצמו בראש. אותו דבר גם כשהוא משחק כדורגל, זהו הספורט האהוב עליו ביותר והוא משקיע את כל כולו בו. אבל אם הוא שיחק לא טוב או לא הבקיע גול הוא מתעצבן מאוד, מתחיל לבכות ולאחרונה כמו שאמרתי כמה את עצמו. אני חייבת לציין שאת השאיפה מצוינות ראו אצלו כבר בגיל גן חובה והכנסת אמרה לי את זה. חשבתי שזה יעבור עם הגיל אבל לצערי זה רק מחמיר ואני אובדות עצות. לאחרונה הוא גם ממעיט בערך עצמו ואומר שהוא מכוער. אם אני מכירה לו על משהו אז הוא עונה תמיד אני אשם. אני אובדת עצות. מה אני אמורה לעשות? תודה על תשובתכם.

לקריאה נוספת והעמקה

הי מיקי, אינני יודעת מהם המסרים הישירים והעקיפים המועברים בבית, אילו השפעות הוא סופג ומה צריך להשתנות כדי שהוא יוכל לשחרר קצת את צורכי השליטה שלו, להרפות ולבנות דימוי עצמי חיובי שלא מתבסס על הישגים בלבד. כמה פגישות יעוץ הורי יוכלו מאוד לסייע לכם להבין לעומק את צרכיו ואיך להיות עבורו באופן שיטיב איתו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

שלום, הבן שלי בן שלוש וחצי, ביומיים האחרונים היו לו התקפי זעם במהלך אחה"צ כמו כן בלילה . זה מתבטא בצרחות ובכי והוא אומר לנו מה לעשות ואיך לתת לו מים איך להביא או לא להביא את המוצץ- מחלק הוראות. הלילה הזה היינו ערים איתו שעה עד שנרגע - מה עושים???? אנחנו לא מצליחים להיות רגועים כל הבית מתעורר לנוכח הצרחות שלו אשמח לתשובה

לקריאה נוספת והעמקה

הי חן, אם מדובר בשינוי פתאומי, אז כמובן שכדאי לנסות להבין מה מתרחש בחייו שעשוי להוביל למתח הזה שאת מתארת ולפעול בהתאם. לשם כך דברו עם הגננות ובררו מה קורה בגן, האם יותר מתוח, האם "מוחזק" שם, האם נמצא בקונפליקטים כלשהם או כל דבר אחר. בנתיים נסו להיות יותר קשובים אליו, יותר אמפטיים ויחד עם זאת המשיכו ללמד אותו מה מקובל ומה פחות, בסבלנות ובעקביות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

שלום רב, נער בן 16 מחונן וחכם. בכיתה יא ובני כיתתו כבר חוגגים גיל 17. מה שמדאיג אותי למעשה שאני רואה כביכול את בני כיתתו והם נראים ממש גדולים (לא פיסית) אלא בוגרים לדוגמא - יוצאים עם בנות וכו. הוא לא יוצא יש לו חברים שלעיתים רחוקות נפגש איתם והולכים לאכול או לסרט אך מעדיף בעיקר להישאר בבית לשחק במחשב. ניסיתי כמה וכמה פעמים להסביר לו שזה נחמד לצאת עם חברים (לא הזכרתי בנות בכלל) ושחבל שהוא משקיע כל כך הרבה שעות במחשב. (יש פעמים שהוא משחק לבד במחשב אני מניחה כי חבריו יצאו ) ואני מאוד נעצבת. זה בסדר שאינו אוהב ללכת לדיסקוטקים וכאלה גם אני אישית לא מעדיפה אבל שיהיה קצת יותר פעיל חברתית. מה אפשר לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

הי ירדן, מה שמעניין הוא שלכל אורך שאלתך לא הזכרת פעם אחת איך בנך מרגיש, מה הוא רוצה, האם נוח או לא נוח לו במצב הזה וכיוב'. לכן אני מציעה שתתחילי בלנסות לברר ולהבין איפה הוא נמצא בכל הסיפור הזה, כי רק משם תוכלי באמת להתחיל לפעול כדי לעזור לו (אם הוא מעוניין בעזרה). הרגשות והתחושות שלך, של עצב וחוסר שביעות רצון ממצבו, לא רק שלא יועילו אלא אף עשויים להשפיע עליו לרעה בכך שירגיש שלא מרוצים ממנו.. על אף שכאמא בעצמי אני מבינה את רגשותייך, כדאי שתבדקי מנין הם מגיעים, עד כמה מחוברים באמת לבנך או אולי בעצם שייכים לעולמך הפנימי ומהווים השלכה עליו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

איזה טיפול הכי יעיל לילד בן 7 עם בעיות חברתיות . הוא לא מצליח להתחבר עושה מאמץ ונדחה בבקשה לא טיפול שיחות משהו אחר בבקשה לא מתחבר לשיחות ניסתי

לקריאה נוספת והעמקה

הי ויקי, הגישה הטיפולית עם ילד בן 7 צריכה להיות אקספרסיבית אך לא דרך דיבור, אלא דרך משחק או יצירה. טיפול בילדים על ידי אנשי מקצוע מוסמכים, קרי פסיכולוגים קליניים, עו"סים קליניים או מטפלים באמנות יעשה באופן הזה. גם טיפול קבוצתי לחיזוק מיומנויות חברתיות יכול להתאים אפילו במקביל לטיפול פרטני. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

24/03/2019 | 20:20 | מאת: ענת

עקב מאבקי ירושה בלתי נעימים נוצר מצב שחלק מבני משפחתי אינם מדברים איתי, כואב לי על הבן של בן שנתיים ו 7 שהיה לו עם חלקם יחסי קרבה וקשר חזק כמו עם הבת של אחותי , ששמרה עליו בהיותו תינוק ועכשיו מתעלמת ממנו לגמרי . אני מגיעה לארוחת שבת עם חלק מהמשפחה שאוהבת אותי ומתייחסת יפה לבני. ואז מגיעים החלק השני והבן שלי לא מבין למה מתעלמים ממנו. לתקן את משפחתי לא אוכל .. אך אני רוצה למנוע מבני נזק מיותר. כיצד אעשה זאת ? האם להסביר זאת או להדגיש את כל האנשים הנפלאים שנמצאים סביבו ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי ענת, עצם שאלתך מעידה על מודעות תואמת וחשובה לשלומו הרגשי של בנך ועל כך מגיע לך כל הכבוד! את צריכה לשקול כרגע את מאזן הכוחות - החיוביים מול השליליים. אם רוב ההשפעות שם הן חיוביות לעומת קומץ של השפעות שליליות מתונות, אז אני חושבת שאת בהחלט יכולה לנטרל אותן כפי שהיצעת בעצמך בשאלתך. יחד עם זאת, אם מדובר ברוב של השפעות שליליות קרי תוקפנות , גם כזו שהיא פאסיבית אגרסיבית ושמופנית כלפיו וגם כלפייך בנוכחותו (במיוחד אם קשה מנשוא עבורך) אז בהחלט הייתי שוקלת שנית את ההגעה לאירועים המשפחתיים המשותפים הללו. זאת מהסיבה שכרגע המחויבות הראשונית שלך היא לשלומו הנפשי של בנך ועבורו להיות בסביבה כזו, שהפכה את פניה באחת באופן הזה, היא ללא ספק בבחינת סביבה פוגענית עבורו. אם תחליטי להעדר מהמפגשיםהללו לעת עתה, כדאי בהחלט להגביר את תדירות המפגשים היותר אינטימיים עם שאר בני המשפחה המורחבת עימם אתם בקשר טוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

24/03/2019 | 10:53 | מאת: משה

שלום, יש לנו 2 בנות, 8 ו 5. בת ה5 מאוד אוהבת משחקי אסוציאציות. כל יום היא מבקשת. לפעמים היא רוצה להיות התינוקת שלנו אבל לרוב היא רוצה להיות כלב. וזה אומר שהיא מחכה פעולות של כלב. ללכת על 4 ולעשות קולות. השאלה שלי היא מדוע. על איזה צורך זה עונה לה? מודה שלפעמים זה מדאיג אותי. תודה, משה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום משה, אתה מתכוון למשחקי דמיון ותפקידים. לפני שאענה לך, מדוע הדבר מדאיג אותך? אשמח אם תפרט בדיוק אילו התנהגויות מעוררות בך פליאה או דאגה. ירדן

היי ירדן, תודה על תגובתך. זה מדאיג אותי כי נדמה לי שחסרה לה תשומת לב מאיתנו ההורים. ואני שואל את עצמי האם אנו ההורים לוקים בזה. האם אנו נותנים לילדתנו הגדולה יותר תשומת לב. בנוסף אשתי יצאה לעבוד אחרי הרבה שנים ולפתע יש פחות זמן הורים. ההתנהגות שמעוררת אצלי דאגה היא עצם ההתחפשות לכלב. אני לא זוכר שעם ילדתי הגדולה זה היה כך. נראה לי שזה לא רגיל. תודה, משה.

הי משה, מה שאתה מתאר (זמן הורים מופחת) בהחלט נשמע כמו משהו שצריך לתת עליו את הדעת ולמצוא דרך לבלות יחד זמן איכותי יותר במסגרת האפשרי. לגבי ההתחפשות לכלב. עצם העניין אינו בעייתי, אם הייתה מתחפשת לנסיכה לא היתה מתעוררת בך שום תהיה אני מניחה. נסה אולי להבין איזה מין כלב היא מגלמת..האם הוא כלב ממושמע, מפחיד, נטוש...נסה ללמוד על עולמה הפנימי דרך השתתפות והתענינות אקטיבית במשחק, זה בטח יניב לך יותר מידע מאשר ניחושים שלי לגבי העניין:) אז שחק איתה..כך גם תלמד עליה יותר, גם תבלה איתה זמן שהוא באמת איכותי וגם בתקווה תצליח להנות קצת. בשמחות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

היי, הכלב הוא קטן, ממושמע ומחפש תשומת לב. היא נובחת לעברי, בעדינות עם עיני עגל :) תודה ירדן, אשתף עם זה יותר פעולה. משה.

22/03/2019 | 12:29 | מאת: חני

אחייניתי בת 5.5 בגיל 3 הוריה התגרשו. הילדה פקחית.יש לה 2 אחיות בגיל ההתבגרות 12-14 האמא מאוד פעילה בחיפוש בין זוג חדש ומאז שהתגרשה היו לה 2 מערכות יחסים (בערך חודשיים כל אחת) ובשתיהן שיתפה את הילדה .כלומר הילדה כל פעם מספרת "לאמא יש חבר" או אמא ו..היו מאוהבים ועכשיו הם רק חברים.וכו וכו....גם אחותה הגדולה יש לה חבר והיא מספרת שהם מתנשקים כל הזמן....האם זה נכון לילדה קטנה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי חני, כפי שאת מתארת את הדברים זה בהחלט לא נכון לילדה ולכן אני מציעה שתעלי את הדברים האלה בפני אחותך, בררי איתה את עמדתה, בידקי האם מה שאת משערת שקורה נכון והביעי את דאגתך הכנה והמוצדקת (אם אכן כך הם פני הדברים) כי רק שם מולה תוכלי להשפיע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

שלום. החלטתי להוציא את הבת שלי מהגן היא בת 3 גן פרטי שבתוכו יש חול מזוהם שלא מנקים ! פניתי בעבר כמה פעמים לגננת והתרעתי שזה מסוכן לזיהום והיא טענה שכולם חיים. בתי עכשיו עוד פעם עם דלקת ריאות אחרי שגם בחנוכה היה לה . הרופאה חושבת שזה קשור איך לבצע את המעבר בצורה הטובה ביותר לילדה? היא לא הכי אהבה להיות שם גם ככה. אשמח לתובנות

לקריאה נוספת והעמקה

הי תמר, בכל מקרה חשוב לבצע פרידה כמו שצריך, גם מהצוות גם מהילדים ואפילו מהמבנה ומהחפצים. הודיעי לה כשבוע לפני שעוד מעט נפרדים מהגן ועוברים לגן חדש והיי קשובה ופתוחה לשמוע כל מה שעולה ממנה סביב זה לאורך אותו שבוע. בנוסף כאי לערוך איזושהי מסיבת פרידה צנועה בגן ואפילו אפשרי לה להעניק מתנה לגן ולקבל משהו מהגן עצמו שתישמור למזכרת. האפשרות להיפרד היא דבר חשוב מאין כמוהו ולא נכון יהיה למנוע זכות זו ממנה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

19/03/2019 | 21:27 | מאת: בת 17

האם קשר לכשלעצמו יכול לדכא ? מרגישה מדוכאת החייל שאני מאוהבת ובקשר איתו שנה הוא משחק ברגשותיי. ! איבדתי חשק לבצע מטלות. פעם הוא בקשר קרוב אלי ואוהב מאוד ... ואז נעלם ומתייחס כאילו אני כלום עבורו. קשה לי כל הזמן מתאמצת לשמור על יציבות בקשר איתו לקבל אהבה. ! ! שאלתי האם קשר יכול לדכא? אן שדיכאון מופיע מחוסר סרטונין ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי, זה נשמע שהקשר הזה בהחלט מדכא אותך ובצדק. אני מקווה שתצליחי למצוא את הכוחות לעשות את הדבר שיהיה לך הכי נכון ונכון לעכשיו זה נשמע שצריך להתרחק ולסיים את הקשר הזה. יכול להיות שהוא לא מיטיב איתך ויכול להיות שאינך בנויה כרגע לקשר, כך או כך הקשר בהחלט לא עושה לך טוב וממה שלא עושה לנו טוב כדאי להתרחק. אני גם מציעה שתשתפי אדם מבוגר עליו את סומכת ותתיעצי איתו/ה. אולי דודה, אמא או דמות אחרת. אל תישארי עם זה לבד - זה הכי חשוב! תיעזרי בסביבתך הקרובה ובדמויות מבוגרות שיוכלו גם לייעץ לך כיצד להתמודד עם המצב הלא נעים הזה. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

19/03/2019 | 11:12 | מאת: ולרי

בוקר טוב, אני מאוד רוצה לשמוע את הצד המקצועי בנושא ותודה על העזרה מראש. בן שלי בן שש וחצי והשנה עלה לכיתה א. קצת פרטים -ילד מאוד חברותי , מאוד אהוב, יש לו הרבה חברים שעלו איתו מהגן לכיתה א, מאוד תחרותי, אנרגטי, חכם, רגיש ויש לו אח קטן בן שלוש וחצי שרוב הזמן הם משחקים יפה. ככל הנראה כשעלה לכיתה א' קיבל "סטירה" של מרחבים הגדולים שיש בבית ספר לעומת הגן הקטן, שאף אחד לא מחבק ולא רגיש ולא מחכה לו בכיתה כמו שזה היה בגן -אנשי צוות הכוונה. מספטמבר ועד עכשיו לא נוכן להינס לבד לבית הספר- בהתחלה זה היה שאני אכניס אותו לכיתה וחיכינו עד שהמחנכת תגיע ורק אז היה מוכן לשחרר אותי וגם עם בכי מטורף, אחרי זה היה נשאר בכיתה ומשחרר אותי בלי לחכות למחנכת ועכשיו הוא מוכן להיכנס עם חברים כבר מהשער.. אבל עדיין יש ימים שקשה לו מבקש שאכניס אותו לכיתה וכל הזמן זה בטענה שכואב לו הלב ושהוא רוצה להיות איתי. ככה גם היה בתחילת כל שנה בגנים רק שעכשיו בבית הספר לוקח המון זמן להסתגל. הוא הולך לחברים בערך פעם פעמיים בשבוע וגם אנחנו מארחים באופן קבוע, הוא הול לסבים וסבתות לישון אצלם והכל בסדר, הוא הולך לחוג קארטה - בהתחלה גם לא היה מוכן לשחרר והינו צריכים לשבת שם אבל עכשיו די זורם עם זה שאנחנו הולכים. כמו כן, שמתי לב שבמידה ומדובר באירוע גדול עם הרבה רעש ואנשים ואנחנו לא נמצאים שם הוא כאילו מאבד את עצמו ונהיה חסר ביטחון למרות שבדרך כלל נראה הכי בטוח ומוביל וכריזמתי. האם זה בסדר ולגיטימי ההתנהגות שלו? האם זה באמת חוסר ביטחון או קשיי הסתגלות? איך אנחנו בתור הורים יכולים לעזור לו? זה מאוד מתיש ומתסכל אותי, אני מאוד רגישה אליו ולוקחת את זה לפעמים קשה כי לא יודעת אין לעזור לו. אשמח לאיזו תובנה, אולי צריך טיפול כלשהו? תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

הי ולרי, קודם כל טוב לשמוע שהעניין כל הזמן בתנועה...מן ההתחלה ועד היום הוא מצליח יותר ויותר להתרחק מכם ולהיכנס בכוחות עצמו וזה כבר חיובי. זה בעצם התהליך שהוא צריך לעבור ויפה שאתם מצליחים לעבור אותו איתו ביחד בהדרגתיות ועם הרבה תמיכה ואהבה. כל הכבוד! בנוסף את בעצמך אומרת שכל נושא ההסתגלות תמיד היווה עבורו אתגר וארך זמן...אז בעצם המצב הזה צפוי ואולי יארך זמן רב מהרגיל כי המסגרת הפעם באמת שונה באופן איכותי מאלו שהתרגל אליהן בעבר. לגבי טיפול, ממה שאני שומעת בנך ילד שבס"כ מסתדר יפה בכל התחומים אולם ייתכן ויש מקום לבחון את הדברים קצת יותר לעומק ומכאן כמובן לא אוכל לעשות זאת. אני מציעה לך לגשת לכמה פגישות יעוץ הורי ולחשוב ביחד עם המטפלת על בנך ולראות האם יש צורך גם בהתיחסות מקצועית, זה יכול להיות לו או אולי לכם ההורים במובן של קבלת הכוונה יותר מדויקת באשר לאיך להיות עבורו באופן יותר תומך לצרכיו הספציפיים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

18/03/2019 | 18:36 | מאת: מיה

בני בן 3.5 משחק רוב הזמן לבד שאני לוקחת אותו לפעילויות לפורים הוא משחק עם עצמו בביטחון לא מנסה להתחבר לילדים אחרים בסביבה. לפעמים ילדים אחרים רוצים לשחק איתו אז הוא משחק איתם אם לא לבד . גם בגן בדיוק אותן הדבר הגננת חושבת שזה האופי שלו. מה דעתך ? וכיצד אוכל לחזק לו את החלק החברתי ?

הי מיה, במקרה הזה אני הייתי מקשיבה לגננות שאגב אומרות משהו חשוב - אין כאן כל בעיה אלא רק עניין של העדפה. מאחר ואת בעצמך אומרת שהוא מסוגל לשחק גם ביחד וגם לבד אז איני רואה סיבה לדאגה.אגב ישנם ילדים שהצורך החברתי מתחזק אצלם רק אחרי גיל 3 אז לא בטוח שזה לא ישתנה מעצמו. מה שכן הייתי מציעה זה להזמין חברים הביתה. משחק אחד על אחד בסביבה שקטה וביתית בהחלט יכולה להיות מהנה יותר עבור ילדים כאלה ולפתוח להם את ה"תאבון" החברתי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

קראתי מעט תשובות שכתבת באתר ושמתי לב שמומלץ ברוב המקרים הדרכה הורית או פגישות יעוץ . שאלתי היכן ? האם ניתן דרך הקופה ? האם זה בקבוצה או יחיד? וכן האם מומלץ לגונן על בן שנתיים וחצי בגינה או לתת לו להתמודד ולפתח כישורים חברתיים ??! אחדד את השאלה. אם אני רואה ילד שלא מתייחס יפה לבני בגינה האם בגיל הזה להתערב ? או לתת לבן שנתיים וחצי להסתדר. חשוב לי להבין מהו הגיל בו ניתן לתת לפעוט להתמודד לבד? לפיתוח כישורי חברה

הי תקווה, הדרכות הורים ניתן לקבל אצל מטפלים שהוכשרו לכך באופן מקצועי באקדמיה תחת הכשרה ופיקוח. בכך כוונתי היא ל:פסיכולוגים קליניים, חינוכיים, עובדים סוציאליים קליניים ומטפלים באמנות בעלי תואר שני בלבד. מבין אלה חפשו כאלה שמתמחים בהדרכת הורים וטיפול בילדים. לגבי התמודדות פעוט. התפקיד שלך עם ילדים, וכאן כוונתי היא לילדים בכל גיל לפי הצורך, הוא לעסוק במלאכת התיווך. בכך כוונתי היא לעזור לילד/ה להבין מה הוא מרגיש, מה מתרחש בסיטואציה, לעזור לו לבחור כיצד הוא רוצה לנהוג וגם כמובן לנחם כשצריך ובמצבים מסוימים בהחלט גם להתערב באופן ישיר יותר ולתווך משהו לשני הילדים. לדוג אפשר לומר שאתה רואה שזה לא נעים לו/שהוא לא רוצה לחלוק כרגע/שזה מציק לו וכיוב.. ולעודד אותו לומר את זה בקול רם לילד האחר. זה אגב תחום שהדרכה הורית יכולה לסייע בו מאוד כי אפילו ההסתכלות שלנו ההורים על הסיטואציה לפעמים צריכה "תיקון"...אני מניחה שהילדים לא מתכוונים להתייחס "לא יפה" אלא כל ילד פועל לפי צרכיו, ואם תוכל להביט על זה כך יהיה לך קל יותר לתווך את המצבים השונים באופן פחות מופעל ורגשי וכך ולהיות לבנך לעזר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

15/03/2019 | 08:04 | מאת: יעל

שלום בני בן ה 6.5 נכנס לכיתה א' השנה בבית ספר מוכר עם חבריו מגן החובה. הילד השתבץ לכיתה עם שני חברים טובים שלו. החל מספטמבר האחרון, הוא התחיל לגמגם, מביע חוסר רצון ללכת לבית הספר, מבירור שעשינו אנחנו יודעים שיש אלימות והתנהגויות מאוד לא הולמות בכיתה ( קללות ושימוש בשפה בוטה והפחדות) . היום יש יום פיג'מות , והוא לא הולך כי אין לו רצון להגיע לכיתה. ילד מאוד מאוד חיוני, חיובי, קרן שמש של המשפחה והחל מספטמבר מוציא המון אגרסיות בבית, מקלל ופרוע. הוא הביע עניין לעבור כיתה, הוא מתלונן על מספר ילדים ( אין ביטוי לחרם או השמצות כלפיו באופן אישי ) אבל אנו שמים לב לקושי מאוד גדול שיש לו מאז שנכנס לכיתה א'. מה עלינו לעשות ? יש לציין שגם אם יעבור כיתה, עדיין יהיה בצהרון עם אותם ילדים.

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעל, זה נשמע שיש לכם ילד נבון ורגיש, אגב בעיני באופן מותאם. אם יש אלימות בכיתה, גם אם "רק" מילולית או באווירה, אני בהחלט מבינה מדוע קשה לו. כמו כן האפשרות לעבור כיתה, במיוחד אם זה באה ממנו, בהחלט קיימת רק אני הייתי מציעה לבחון את האופציה הזו היטב לפני המעבר. לדבר עם היועצת והמחנכות ולבדוק האם האווירה בכיתה האחרת באמת רגועה יותר. איך אומרים היום הורים..לפעמים איכות הכיתה היא תוצאה של "מזל" ובהחלט ישנן כיתות "טובות" יותר מאחרות. אז בידקו את הנושא והעבירו אם צריך. לגבי הצהרון, שעתיים בצהרון זה כאין וכאפס לעומת הווי כיתתי שלם ושעות ארוכות במחיצת כולם שם. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

13/03/2019 | 19:53 | מאת: אילנה

בני בן הארבע לעיתים (לא תמיד) אננו מקשיב לדברי . יוצא שאני אומרת לו מה אני מצפה ממנו לעשות,הוא לא עושה את זה,ואז אני אומרת לו "אם לא תעשה X לא תקבל Y" הוא ממשיך בשלו ,ואני לא מתייחסת אליו,עוזבת אותו למנוחה גם אם הוא יושב בצד או על הריצפה כעוס,אחרי כמה שניות מגיע בעלי או אחותי או מי שבסביבה ,מדברים אליו בנחמדות "אתה רוצה לעזור לי לעשות X", או "תבטיח לי שתתנהג Y",והוא נרגע ועושה מה שהשוטר הטוב בכיבול אומר לו לעשות. שאלתי היא-אנני מבינה מדוע כשאני אומרת לו בצורה פדגוגית לעשות דברים ,לעיתים הוא אננו מקשיב לי,אך אחרי כשמישהוא מגיע אליו ומדבר בנחמדות הוא עושה את הדברים. כמובן שאני ברוב הפעמים מדברת אליו בנחמדות אך אני גם יודעת שילדים צריכים סמכות וזה לא יכול להגיע בנחמדות . האם עלי לשנות את התנהגותי או לא? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אילנה, ההבדל צריך להיות בעמדה הפנימית - במטרות שלך, בציפיות ובגישה ולכן בהחלט ייתכן שיש מקום לבחינה מחודשת של העמדה ההורית ממנה את פועלת וכמה פגישות יעוץ הורי יוכלו לסייע לך בכך. בנתיים אנא ראי תשובותיי לאלונה והדר, כמה שאלות מתחתייך. אם עדיין לא תבואי על סיפוקך, אל תהססי לשאול שנית ולחדד את שאלתך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

12/03/2019 | 23:54 | מאת: יניב

שותפתי להורות מגוננת מדי על ביתי מתערבת בכל דבר ובתי תלויה בה לחלוטין היא פותרת במקומה בעיות. דעתי האישית שזה איני בריא . אשמח לדעתך

לקריאה נוספת והעמקה

הי יניב, ניכר כי אתה מוטרד ומודאג אולם מתוך התיאור הקצר שלך לא באמת אוכל לסייע לך. מציעה לך לשוחח על העניין עם שותפתך ולנסות להגיע להבנות בינכם בנושא חינוך והורות. אפשר אפילו לגשת יחד לכמה פגישות של יעוץ והדרכה הורית שיסייעו לכם ליישר קו בנושאים חינוכיים, לפתור מחלוקות ובאמת להצליח להיות הורים טובים יותר לביתכם, ביחד ולחוד. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/03/2019 | 14:45 | מאת: אמא למתבגרת

הבת שלי בת 16.5 פייטרית מלידה נחושה מצליחנית בכל מה שעושה. היא לא מסוגלת להיכשל .בתקופה האחרונה מבטלת הגעה למבחנים ברגע האחרון. תופסת רגליים קרות . שמא תכשל ..למזלי המחנך שלה שוחח איתה על כך ולבסוף התרצתה והגיעה להיבחן. היא אומרת לי "אמא אני לא מסוגלת לסבול כישלון. אני צריכה להיות מוכנה 💯" . ומרוב מוטיבציה היא מפסידה והרבה.מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

הי, ביתך נשמעת כמי שסובלת מחרדת ביצוע ופרפקציוניזם. אני מציעה לשקול אופציה של שיחות או טיפול קצר מועד בסגנון CBT ע"י פסיכולוג/ית קלינית. אם הקושי לא יטופל הוא עלול להחריף ולהסלים ולפגוע בתפקוד העתידי שלה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/03/2019 | 17:12 | מאת: אילנה

הי ירדן, מצאתי את הפורום שלך דרך האינטרנט ותהיתי אם תוכלי לעזור לי : אני גננת מחליפה בצהרונים וישנה בעיה שאני נתקלת בה שוב ושוב ולא בטוחה שאני עושה את זה נכון: ייתכנו פעמים שאני יושבת עם הילדים בני 4-5 במפגש,וילד מפריע במפגש ,הדבר הנכון מבחינתי לעשות זה להוציא אותו מהמפגש, שישב בצד ולא ישתתף במפגש (כדי שילמד לא להתנהג ככה וגם בעצם יהווה דוגמא לשאר הילדים שאם הם ידברו ללא רשות הם ייצאו החוצה מהמפגש). הבעיה היא:שנדיר שקורה שהילד/ה מסכימים לצאת מהמפגש מרצונם .אני כן אומרת לו "אם את לא יוצאים עד שלוש (ואז אני סופרת לו),ויושב "פה" (מראה לו איפה),אתה ללא תשתתף במפגש". קרו פעמים שבאתי לאותו הילד ובעדינות מירבית אני הזזתי אותו מהמקום,אך גם כשעשיתי זאת הוא כל הזמן חזר חזרה למקום שלו במפגש או עשה בלגאן במקום אחר בגן. רציתי להכביד עליו את העונש בכך שאמרתי לו שאם הוא ימשיך ככה במקום לשבת איפה שהראיתי לו,אז גם לחצר הוא לא ייצא, מה שלא עצר אותו להמשיך להתנהג כרצונו. אני חושבת ותקן אותי אם אני טועה,שבמקרה שאותו ילד לא יושב בצד איפה שהראיתי לו כמו שצריך ,בין אם הוא חוזר למפגש לשבת(וממשיך להפריע) ובין אם הוא בוחר להשתולל במקום אחר בגן,אני צריכה להמשיך בשלי מבלי להתייחס אליו,ופשוט עם הזמן לא להוציאו לחצר ו או לתת לו את המשחקים הספציפיים שהוא אוהב בגן,וכך הוא יילמד. האם אני צודקת בחשיבה שלי? אין לי מה לעשות אחרת ברגע שהוא לא מסכים להירגע ולשבת בצד מחוץ למפגש? סיטואציה נוספת שרציתי לשאול לעצתך-היא גם,במצב בו הילד מתפרע ולא מקשיב,כשאני בוחרת לדוגמא לא לתת לו לשחק במשחק מסויים או לא לצאת לחצר,האם נכון במקום זה להתעקש שהוא יישב על הכסא (בהגיון שלי כאן זה הניצחון שלי עליו),או שהוא לא יוצא לחצר כעונש,אבל בתוך הגן אני כן אתן לו לשחק במשחק אחר ,כי אולי הציפייה שבאמת הוא ישב על הכסא היא לא ריאלית וצריך שיהיה הגיון גם בעונש עצמו מהבחינה הזו? תודה רבה!!!!

הי אילנה, בעיקרון אם את מחליטה להוציא ילד החוצה "להרגע", אז כדאי לשלוח איתו סייעת שתשהה איתו שם כמה דקות עד שהוא מוכן לחזור. לגבי שאלתך השניה ובכלל. לא כדאי שהעמדה הפנימית תהיה מי מכם מנצח ומפסיד - את או הילד - כי אז את מציבה את עצמך בעמדה ילדית בדיוק כמוהו. עמדתך צריכה להיות חינוכית וכזו שמכילה את ההבנה של פער הגילאים בינכם ואת זה שאת שם כדי ללמד אותו משהו..אם ההשלכה של הפרעה היא שיישב כמה דקות עד שיירגע, אז פשוט עימדי על כך ולאחר מכן הוא משוחרר לעשות כרצונו. המסר שמגיע ביחד עם זה לא פחות חשוב מהעונש והוא שבגן הזה לא מפריעים, מכבדים חברים ואם לא תעשה את זה, לא תוכל להשתתף ולהיות עם כולם, תצטרך להיות כאן רחוק מהחברים וזה חבל. בנוסף אל תשכחי לחזק את הילד על כוחותיו שבוודאי יש לו. חשוב שתזכרי שילדים בבסיסם רוצים להיות "טובים" ואפילו לרצות מבוגרים. אם הוא ירגיש שהוא נראה על ידך ושאת רואה את חלקיו הטובים, אני מאמינה שהוא ירצה לקבל את הסמכות שלך. זה אולי יקח זמן אבל עם סבלנות והתמדה, אולי אפילו תצליחי להעביר אותו תהליך חיובי בזמן הקצר בו את רואה אותו שם. בכל מקרה אני מודעת לבעיתיות שבמשרה שלך, את גם בצהרון וגם מחליפה..לא פשוט..ובכל זאת, אל תוותרי על עמדה חינוכית שבאה מתוך חמלה ואהבה לילדים ושזוכרת שאת -המבוגר- שם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/03/2019 | 12:55 | מאת: נדין

צהריים טובים, הבן שלי בן 7 אתמול בלילה התחיל לבכות ולשאול על מוות איפה הולכים אחרי שמתים ואם אפשר לחזור ושהוא ממש מפחד מזה. הבנתי אחרי שיחה איתו שבבית ספר דיברו על מישהי שנפטרה שהיה לה "המחלה" ואפילו בגיל צעיר היא נפטרה (כי הסברתי לו שברוב המקרים רק שמזדקנים מאוד נפטרים). מה שמדאיג אותי שהוא ממש רעד כשדיבר על זה, ושהוא מפחד שיקרה לו משהו. אני יודעת שילדים בגיל הזה שואלים על הנושא הזה אבל הם אמורים כל כך לפחד ?!! ואיך מסבירים את זה ומרגיעים אותם ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי נדין, השאלות האלו לחלוטין טבעיות ותואמות גיל, מה שצריך לעשות הוא א. לספק לו הסברים כנים תואמי גיל ב. אפשרות לשאול כל שאלה ולקבל עליה מענה ג. לעשות נורמאליזציה לכך שתוהה, חושש ומבולבל. הנושא הזה נידון רבות בפורום לאורך השנים במובן של איך ואילו מסרים להעביר. את מוזמנת לחפש במפתח החיפוש עם מילות חיפוש מתאימות ואם אינך מוצאת מענה מספק, אל תהססי לפנות שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/03/2019 | 11:38 | מאת: הדי

בת 3 כמעט ואינה משתתפת בגן בדיבור היא כן פעילה הריקודים והפעלות. האם ייתכן שזה קשור לכך שהיא צופה הרבה בסרטונים באייפון בפסיביות? לדעת הגננת זה קשור. כיצד אעזור לה בכך ? האם זה דורש בדיקה? יש לציין שבבית היא מדברת בפתיחות רק בגן נאלמת .. איך אעזור לבתי לחוש משוחררת בטוחה?

הי הדי, בעיני אם הקושי מתעורר בגן אז הדמויות בגן צריכות להיות אלה שעוזרות לה להיפתח ולהשתחרר. אני הייתי מבקשת שיחה עם הפסיכולוגית/גורם מייעץ של הגן והגננות, וחושבת ביחד איתן כיצד אפשר לעזור לביתך לבטא עצמה יותר ויותר ורבאלית שם. בדרך כלל השיפור יהיה קשור להגדלת תחושת הביטחון שלה בגן ועם הדמויות המטפלות ואתן צריכות לחשוב על דרכים שונות לקדם את זה. דוג' אחת למשל (אם מקובל על הגננת) תהיה ביקור בית. זה עשוי לעזור לביתך להיפתח ולדבר עם הגננת בסביבה הביתית שלה, שם מטבע הדברים נוח לה יותר וכך התקשורת תוכל להמשך גם בגן בעזרת עידוד הגננת ואיזכור האירוע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

חייב תשובה די דחופה כי הענין מדיר שינה מעיניי. הבת הבכורה שלי ילדה טובה שקטה ואמיתית כל כך מתלוננת בתקופה האחרונה על אלימות שהיא חווה בכיתתה בתחילה בת 1 לאחריה הצטרפו עוד 2 בנות זה בית ספר ממלכתי דתי כך שרק בנות בכיתתה. נחרדתי מזה ופניתי מיד למחנכת שהגיבה באדישות, אמרה שלא ידוע לה על אלימות ולקחת בערבון מוגבל ... זה מרתיח כי אני יודע שהילדה שלי סובלת. וזה רק בגלל שהיא שקטה . השאלה האם מותר לי להפסיק לשלוח אותה לבית ספר עד שיתעוררו שם ? האם לפנות למשרד החינוך ? האם פנייה להורים של הבנות המכות תעזור אן תחמיר ? והכי חשוב איך אני מחזק את הבת שלי שתבין שהיא לא קורבן ולא מגיע לה לחטוף . מהקופה הרופאה הציעה. לי טיפול דרך גהה ... לא מקובל עלי אומרת שיש מרפאה לילדים שם . מעדיף פרטי טיפול קבוצתי יכול לחשל אותה ? ?? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי עידו, תשמע, אני רוצה לעודד אותך לפעול על פי תחושת הבטן שלך וללכת עם זה עד הסוף. אני בהחלט לא הייתי עוצרת בשום תמרור עצור לו ביתי הייתה מתלוננת על אלימות והייתי מאמינה לה. פנה ליועצת, למנהלת, לפסיכולוגית בית הספר, לאימהות של התלמידות ואם אינך מקבל מענה מספק, פנה גם למפקח על משרד החינוך והודע למנהלת בית הספר על תכניותייך. חשוב שתעביר לביתך את המסר שאתה לצידה ושאין שום סיבה בעולם שהיא תמשיך לסבול מאלימות ולבית הספר העבר את המסר שאינך מתכוון לעצור עד שהמצב לא יטופל ושכל האמצעים יעמדו לרשותך לשם כך. לגבי טיפול, זה יבוא בהמשך. השלב הראשון הוא לעצור את האלימות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/03/2019 | 20:12 | מאת: שרון

שלום,בתי בת 7וחצי. מזה כחודש וחצי מאוננת בכל ערב. עושה זאת כאשר מניחה בובה ומשתפשפת עליה מתחת לשמיכה. בת ה6 שלי גם עושה זאת כל לילה אך לא עם בובה אלא מגלגלת את השמיכה שלה ושוכבת עליה. האם זה תקין כל ערב? היתה פעם אחת גם שהתרגזה ממשהו ועלתה לחדר וכשעליתי ראיתי שעושה זאת. אציין שבסמוך להתחלה של בת ה7וחצי. ראיתי כי בחיפוש בנייד היה רשום:נשיקות בפה. ונשיקות בבי"ס. הסברתי לה שאם סקרנית וכו שתשאל אותי כי מה שרואים באינטרנט אחו דברים מעוותים ולא מציאות. אני תוהה אם יש קשר בין תחילת האוננות שלה לבין הצפיה בסרטון נשיקות. והאם זה תקין. אובדת עצות. תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שרון, אוננות היא טבעית ונורמאלית וזה בהחלט נשמע שבנותייך מחפשות דרכים להרגיע את עצמן. לגבי הצפייה בסרטון, גם זה נשמע כמו סקרנות תואמת גיל. יחד עם זאת אני נוטה לסמוך על הורים..ואם משהו בתחושת הבטן שלך הוביל אותך לשאול אותי שאלה אז למרות תשובתי זה כנראה אומר שכדאי לך להמשיך ולפקוח עין וולחשוב יותר לעומק על בנותייך. האם למשל קיימים גורמי מתח בחיי בנותייך שמצריכות התיחסות, האם הן מספיק מוגנות בכל הקשור למדיה ובעיקר האם חסרה להן אפשרות להרגע בתוך הקשר איתך או עם האבא. מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/03/2019 | 11:18 | מאת: לין

בני בן ה-7.5 ובתי בת כ-5 רבים הרבה. זה מגיע מהר מאד לאלימות ובני בדרך כלל מכה את אחותו, מקלל ומעליב אותה .לעיתים היא מתגרה בו אך פעמים רבות הוא סתם נטפל אליה כאילו רק מחפש לריב איתה. כואב לי לראות איך היא נפגעת ממנו בכל פעם מחדש.אני מניחה שזה נובע מקנאה . אני לא מצליחה להפחית את תדירות המריבות ביניהם. כשזה קורה אני אומרת לו בכעס שאני לא מרשה לקלל או להכות בשום מקרה ולעיתים גם מרחיקה אותו לחדר שירגע אך עקב כך הוא חוטף התקף זעם ובועט בדלת או זורק דברים בבית מרוב כעס. וממשיך לקלל מהחדר. כך שאני לא רואה שזה עוזר. מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

הי לין, תחשבי מה היית עושה לו בנך בן השנה היה מתעקש לתקוע את ידו בשקע החשמל. האם היית מסתפקת בלומר לו שאינך מרשה? האם היית סוגרת אותו בחדר כששקעי חשמל נמצאים בו או שהיית עוצרת אותו פיזית מלעשות זאת? ברגע שאלימות תחשב אצלך לקו אדום את תנהגי בדיוק באותו האופן כאילו מדובר במצב מסכן חיים. המסרים צריכים להיות ברורים וחד משמעיים ללא מצבים יוצאים מן הכלל. ההשלכות צריכות להיות ברורות אף הן והתקפי הזעם, שהם לפעמים צורה נוספת של אלימות כנגד רכוש, גם הם צריכים להעצר על ידי ההורה. כנראה שהעזרה שאת צריכה היא לא במה אלא באיך. יותר תקיפות, בהירות ונכונות להיות לצידו בכל רגע מהתקף הזעם. לעיתים ההתנהגויות הללו מצד ילדים הם זעקה להורה ורצון להרגיש את השמירה וההגנה שלהם - כן, גם מפני הזעם שלהם עצמם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/03/2019 | 12:24 | מאת: שרונה

אני יודעת שהפורום הזה לא ממליץ על פסכילוגים . אז אשמח לקבל בפרטי המלצות לטיפול רגשי בילדה בת 10.5 שיש לה הפרעות רגשיות והרעת קשב וריכוז באיזור חולון ראשון לציון . קיבלתי המלצה על חדווה זלוטר אבל היא לא מקבלת חברים חדשים . אנא עזרתכם !!1 תודה שרונה

לקריאה נוספת והעמקה

הי, את מוזמנת לכתוב הודעה חוזרת עם כתובת מייל אליה ישלחו לך הגולשים המלצות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/03/2019 | 01:04 | מאת: אמא הרצליה

לא נעים לי לקרוא לבתי כך,אך זה מה שהפכה להיות וזה מעיק ומייסר אותי שאני כועסת בשל כך. האם זה נורמטיב לגיל? כל הזמן קוראת לי אמא אמא נדבקת לרגליים עד שאני מבקשת ממנה שתניח לי מעט כי זה מציק. זו ילדה שקיבלה אהבה קבועה אינסופית מרגע שנולדה מכולם כל שלא ברור לי מדוע בוחרת לנדנד כך .. כיצד עלי להגיב לה כאשר היא עושה זאת ? מודה לך

לקריאה נוספת והעמקה

הי אמא, אני נורא מבינה ללביך...זה מה שזה. לפעמים ההיצמדות הזו יכולה להעיק אבל חשוב לזכור שזה כנראה שלב התפתחותי. ככל שישנה הבשלה קוגניטיבית, הילד יותר ויותר מבין שהוא נפרד מה שמוביל לתקופות של היצמדות גוברת. כל שצריך לעשות הוא להיות שם עבורה כשאפשר וכשפחות אפשרי לך(הן מבחינה רגשית או נסיבתית) פשוט צריך להרגיע אותה ולומר "אמא לא יכולה עכשיו את תהיי בנתיים עם אבא/סבא/תשחקי עם עצמך, ואמא כאן". כלומר גם הסירוב צריך להיות מרגיע, אמפטי ו"בלב שלם" כלומר תוך ניטרול רגשות אשמה או מיאוס שלך. זה בסדר שהיא רוצה כל הזמן, זה בסדר שאת לא יכולה כל הזמן. במילים אחרות, להכיל את המצב הזה משמע לא בהכרח להתפנות אליה בכל דקה ביום, אלא לקבל את זה שזה הצורך שלה כרגע, להיות שם עבורה אמפטית ותומכת גם ברגעים שאת איתה וגם ברגעים שאינך יכולה לספק את מבוקשה. היא לאט תפנים ותיזכר שבעצם הכל בסדר..ושהיא יכולה להסתדר גם בלעדייך..כי את בעצם כל הזמן שם.. לפעמים פרדוקסים הם שם המשחק בהורות ;) בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/03/2019 | 21:49 | מאת: הילהלה

היי אמא לילד בן 9.5 ילד נבון עם הרבה מוטיבציה מתאמן חברותי . 1.לפני השינה קורה לפעמים שהוא מתחיל לבכות ואומר שיש לו מחשבות רעות הערב אמר שיש לו מחשבות שאנחנו ההורים מתים והוא נשאר לבד. יש לו אח בן 3 2 מאד נלחץ ממבחנים ,בחנים נלחץ מכשלונות . מאד קשור אלינו במיוחד לאבא. איך עוזרת לו

לקריאה נוספת והעמקה

הי הילה, מה שאת מתארת נשמע כמו חרדות שונות ואת זה צריך לבדוק יותר לעומק. אינני יודעת מה רמת החרדה ועד כמה היא משפיעה עליו ברמה הרגשית ולכן אני מציעה לך לגשת להתיעצות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. בתור התחלה רק אתם ההורים ושם תוכלו לחשוב יחד איך נכון יהיה להמשיך. ייתכן שתמיכה מכוונת יותר שלכם תספיק בהחלט וייתכן שתחליטו על סוג של טיפול עבורו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/03/2019 | 00:27 | מאת: אלונה

ירדן שלום, מה נכון לעשות? להגיד לילד אם תעשה X לא תקבל Y (איום),או אם נגיד הילד מדליק את הטלוויזיה כל הזמן להגיד לו "לזה אני לא מוכנה" (בלי איום),וכל פעם שהוא עושה זאת שוב ושוב להגיד את שוב ושוב ושוב כמה פעמים שצריך עד שילמד ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אלונה, את שואלת שאלה מאוד כללית..אני מניחה שאת מדברת על ילדים בגיל הרך או פעוטות, אז באופן כללי, התשובה היא ללמד ולהסביר ולומר, שוב ושוב ושוב, מה הכללים ומה את מרשה ומה לא. איומים ועונשים לא רלוונטים, אלא השלכות של המעשים. אם למשל הילד עושה משהו מסוכן, יש להסביר ולהרחיק אותו פיזית גם אם מוחה. אם הילד עובר על כללי הבית, להסביר ולהזכיר מה החוקים ולומר בבהירות כמו שכתבת, מה את מרשה ומה לא. צריך הרבה עקבית וסבלנות, אבל בגדול כן, צריך לחזור על הדברים ולהיות עקביים עם זה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/03/2019 | 17:15 | מאת: הדר

היי ירדן אומרים שעונשים זה דבר שגוי-אבל איך הילד/ה במיוחד בגילאים צעירים 3-6 יילדו שיש השלכות להתנהגות הלא נאותה שלהם? בלי עונשים איך הם יידעו שיש דבר שנכון ודבר שלא נכון לעשות? הרי כהורים אנחנו רוצים שהילד יעשה מה שאומרים לו בלי להתווכח ,להשתולל,ולעשות סצנה של בכי והשתפכות על הריצפה,אנחנו (לפי דעתי) לא מחוייבים להסביר תמיד לילד למה אנחנו מבקשים ממנו לעשות דברים,רוצים שיעשה בלי לתת הסבר על כל דבר. ברור שהילד ייבחן את הגבולות ,אבל בלי עונשים איך הוא ילמד אז שהגבולות שהוא בוחן נחצו ? אם אני מבקשת מהילד להפסיק לשחק בגן בחוץ,או לשחק את המשחק שהוא שיחק בו והוא לא מסדר, או גרוע מזה,הוא מרביץ לילדים אחרים,אז העונש הוא שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה בהמשך נכון? זה עונש שיילמד אותו שהוא לא יקבל את כל מה שהוא רוצה אם הוא מחליט לא להקשיב לי או לעשות מה אני אומרת לו. מה דעתך בעניין? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי הדר, אני חושבת שכבר ניסיתי לענות לך על השאלה הזו באי אילו דרכים (ואם זו לא את, ראי כמה שאלות מטה, שואלת בשם הדר גם כן) ואני חושבת לצערי שלא תצליחי למצוא במדיום הזה מענה שיספק אותך. העניין שאני מנסה להעביר הוא שמדובר בגישה ובעמדה, יותר מאשר בעשייה כזו או אחרת. את הכלי ניסיתי להעביר אבל אם זה לא מתיישב מספיק טוב על עמדה חינוכית/הורית, יהיה קשה ליישמו. תמיד יש את האפשרות לפנות למטפל רגשי מוסמך של ילדים, ולדסקס מעט את הנושאים ההוריים האלה שבתקופות מסוימות במיוחד מהווים לכל הורה אתגר. בטוחני שתוך כמה שיחות בלבד תרגישי יותר מסופקת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044 .

01/03/2019 | 14:14 | מאת: ליסה

סופש נעים, ברצוני לשאול לגבי המתבגרת שלח בת 14.5. יש לה 2 חברות טובות מאוד. עם אחת הקשר אינטנסיבי מדי שזה אומר כל היום הם מתקשרות זו לזו.. המשפחה של החברה לא מרוצה מהקשר. משום מה מאשימים את בתי בהידרדרות בתם בלימודים . על אף שבתי טובה בלימודים יש מקצועות שהיא מעט חלשה . אותה חברה היתה חרוצה ושקדנית בעבר. הבנות ממשיכות להיות בקשר כזה , שגם לדעתי הוא טו מאשש. אך אני בוחרת שלא להתערב . ברצוני לקבל את חוות דעתך , 1. ההורים של החברה לא מרוצים מהקשר .. מה עלי לעשות בקשר לכך ? 2 . איני חושבת שיש קשר שלילי בהשפעה של בתי, היא אדם חיובי אך כן אינטנסיבית מדי.. האם זה דורש טיפול ? ואם כן מהו הטיפול ? מקדימה תודה למעשה

הי ליסה, לגבי שאלתך הראשונה, אני חושבת שאין ביכולתך להשפיע על התחושות של המשפחה של החברה ואולי גם אין צורך בכך. הם יצטרכו למצוא דרך להתמודד עם המצב, כך או אחרת.לגבי האינטנסיביות של ביתך. אני מוצאת שילדות רבות בגיל הזה נוהגות ליצור קשרים קרובים מאוד עם בנות גילן. הן מאוד מושקעות בקשרים האלה והם כל הנראה משרתים פונקציות שונות בחייהן. אני כן הייתי מציעה לך לנסות להבין מה הפונקציות שהאינטנסיביות הזו משרתת ולפעול בהתאם. ייתכן ותביני שיש מקום לטיפול וייתכן שלא, אבל לא לפני שתבררי יותר לעומק מה משמעות הקשרים האלה עבורה ומה משרתים. לאחר מכן תוכלי לחשוב אילו מסרים את רוצה להעביר לה ובהמשך לשקול אם יש צורך בהתיחסות נוספת לנושא. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/02/2019 | 14:27 | מאת: יגאל

מעוניין להבין , מהו הטיפול היעיל לבתי שסובלת מחרדת נטישה. אובחנה ע״י מומחה . טופלה ע״י פסיכולוג ילדים ללא שום שינוי . כיום תוהה כיצד ניתן לעזור לה. מה יכל לגרום להתפתחות חרדה שכזו ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי יגאל, אתה מספר על בעיה מאוד לא פשוטה במשפט אחד. קשה לי להתייחס כך לדברים ובכל זאת להבנתי ההתיעצות המתאימה תהיה עם מטפל רגשי מוסמך (פסיכולוג קליני עובד סוציאלי קליני או מטפל באמנות MA)שמתמחה בילדים, פנים מול פנים. גם אם עברתם פסיכולוג אחד ללא הצלחה רבה, זה לא אומר שאיש המקצוע הבא, אפילו מאותו התחום המקצועי, לא יוכל לסייע לכם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ומבחינתה זה עונש עושה עם פרצוף חמוץ לא אוהבת להדביק מדבקות במקום וצובעת איך שבא לה. בבית דווקא אוהבת יצירות ב פלסטלינה שעות יכולה לשבת . האם ניתן לעשות משהו בנידון ? האם זה מעיד על בעיה כלשהי? יש לציין שהיא ילדה פעילה שאוהבת ריתמיקה וחברה ומשחקים משתתפת בהכל. כנשנולדה סבלה מגמישות יתר ! ! טופלה בפיזוטרפיה כי התקשתה ללכת ואז אמרו לי שייתכן קשר להחזקת עיפרון בעתיד האם קשור ? ואם כן איזה טיפול מומלץ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אלינה, מעניין אם הגננת אוהבת לסרוג, לאפות ולהתעמל בדיוק באותה המידה... בקרב בני אדם יש דבר כזה שנקרא העדפות אישיות, ואם ביתך לא אוהבת להדביק מדבקות והיא מעדיפה לצבוע בכיף שלה, אז אני אומרת - נהדר! ובנימה אחרת, בררי עם הגננת האם היא חושבת שקיימת אצל ביתך בעיה מוטורית או אחרת, כי לא לאהוב או לרצות להדביק מדבקות עדיין לא נחשבת לבעיה התפתחותית :) את מוזמנת לחזור לשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/02/2019 | 16:47 | מאת: הדר

הי ירדן , ראיתי שענית תשובות ופספסת את השרשור שלי למטה קצת ,תוכלי בבקשה לענות לי ? תודה

עניתי :)

24/02/2019 | 10:25 | מאת: לורה

בוקר טוב, הבן שלי נמצא במסגרת דימוקרטית. בכיתה שלו יש כ 15 ילדים. אני מרוצה בגדול מסגנון הלימודים אבל המס' הקטן של הילדים מפריע לי. אני מפחדת שבעתיד לא ידע ליצור חברויות בגלל שהוא לא מתמודד עם הרבה ילדים. האם זה נכון ? על מה זה יכול להשפיע בעתיד מבחינה שלילית?

הי לורה, האם יש לו חברים היום? האם אי פעם בעבר עלה קושי שכזה? על סמך מה פחדייך? בכל מקרה ארגיע אותך ואומר שאין קשר בין מספר הילדים בכיתה למיומנויות החברתיות שבנך יפתח או שיש ביכולתו לפתח, במיוחד לא כשמדובר במספר ילדים סביר בכיתה לכל הדעות. כמו כן בית הספר אינו כל חייו. אני מניחה שישנם חוגים, חברים בשכונה, בני משפחה ועוד וגם מולם יש לו אפשרות לפתח להרחיב ולהעמיק קשרים ויכולות חברתיות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/02/2019 | 09:27 | מאת: לורה

הפחדים שלי נובעים מכך שאנחנו למדנו בכיתות יותר גדולות ותמיד יש לסביבה מה להגיד :) במיוחד שזה בית ספר דימוקרטי , פתוח. תודה רבה על התשובה שלך. שיהיה לך יום מקסים.

הי לורה, אל לנו להתבלבל, המצוי אינו בהכרח הרצוי! במקרה שלך כיתות לימוד קטנות הן האידיאל ולא ההיפך. ההיפך קורה בגלל מחסור במשאבים ולכן כ"כ חשוב לשים לב שאנו לא הופכים - באמצעות רציונליזציות למינהן- את המצוי לאידאל. זה בדיוק מה שמונע התפתחות ויוצר תקיעות, הן לנו כפרטים והן כחברה. שיהיה בהצלחה! ירדן

24/02/2019 | 04:54 | מאת: דני

ברצוני לברר כיצד עלי לפעול עם המידע שקיבלתי השבת: בני בן 7 טוען שבן זוגה של גרושתי הכה אותו והיא הצדיקה זאת.לא עצרה בעדו בני נפגע מכך. מסתבר שבעברו נפתח לו תיק על הכאת ילדיו שלו. גרושתי התחננה שלא אפנה למשטרה. אני משתדל לשמור על יחסים סבירים עם גרושתי, למען הילד. ברור לי שזה לא יקרה שוב. וכן ברור לי שבני נפגע מכך. כיצד עלי לפעול ?

הי דני, ביטחונו האישי של בנך קודמים לכל. אני חושבת שכדאי שתברר עם שניהם מה בדיוק ארע שם. אני אפילו מציעה שיחה משותפת עם גרושתך ובן זוגה. בחן את תחושותייך מחדש לאחר השיחה המשותפת. האפשרויות הן להסתפק באזהרה ברורה לשניהם ואם אתה נותר עם ספקות פנה למשטרה באופן מידי וחתור לשינוי משמורת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/02/2019 | 21:41 | מאת: אושרת

ירדן שבוע טוב. יש לי בן יחיד בן 4 ייסורי מצפון על כך שהוא יחיד כל נסיונות להרחבת משפחה נכשלים. אני חשה את בדידותו בעיקר בשבתות מוצאי שבת . אנחנו שומרי שבת ולא יכולים להיפגש עם כולם. שאלתי עד כמה זה קשה על בן 4 להיות בן יחיד ? לכל חבריו בגן יש אחים והוא שואל

הי אושרת, אני חייבת לומר לך שלדעתי האישית מדובר יותר בתפיסה חברתית רווחת, בעיקר בישראל, שילדים יחידים הם "בודדים", מאשר באמת אבסולוטית. בנך אינו "בודד". יש לו את אמא, את אבא, משפחה מורחבת וחברים. עוד אח או פחות אח - לא זה מה שישנה את מהלך חייו לטובה או לרעה. זה לא יבטיח לו אושר עתידי, סיפוק, מימוש עצמי וכיוב'. ישנם הרבה יתרונות ללהיות ילד יחיד, וישנם גם יתרונות בלהיות ילד עם אחים. מה שחשוב הוא להפיק את הטוב מכל מצב ואני חושבת שבלהיות בן יחיד טמון המון פוטנציאל חיובי. אני מאחלת לך לממש את הפוטנציאל הזה על ידי הפחתת האשמה על כך שמשהו לא בסדר או חסר בחייכם, ולהנות מבנך ומהמשפחה שלך. אם כבר מדברים, זהו גורם שתורם הרבה יותר לתחושת אושר וסיפוק עצמי בעתיד וגם בהווה של ילדך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/02/2019 | 19:23 | מאת: תמר

בת 3 קניתי לה כיסאות מוזיקליים לגמילה לא עוזר . קניתי לה מדרגות לשירותים ולא מוכנה להשתמש. היא בוכה ורוצה טיטול היא עדין בגן פרטי חגגה יום הולדת 3 לפני חודשיים. מודאגת . בבקשה עיצות תודה . האם ייתכן קשר בין הגמילה לבין כך שעברתי גירושין בתקופה האחרונה ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי תמר, גמילה הוא תהליך עם התחלה אמצע וסוף. מעבר לעצות, אני מציעה לך להעזר בספרות הענפה שקיימת היום בכל מקום, גם באינטרנט וגם בפורום (היעזרי במפתח החיפוש בעזרת מילות חיפוש כמו גמילה, חיתולים וכיוב') בנושא גמילה. כך תוכלי לשים את האצבע על הנקודות והשלבים המכשילים אצל ביתך ולפעול בהתאם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/02/2019 | 06:42 | מאת: דן

שלום רקע - אנו משפחה בת 4 נפשות חיים בחו"ל מספר שנים ילדה בת 12 ו3 אחים קטנים יותר. ב"ה אין לה חוסר, אין בעיות בבית וכמה שאנו מבינים גם אין בבית הספר. אנו מגלים פתאום שמתחילים להעלם לה מכנסים ארוכות מהארון מגלים שהיא קורעת אותם בבית ספר, מחליפה לאחר וזורקת (עד שעלינו על זה) אחרי אזהרה ושיחה של למה את עושה ולמה לא כדאי לעשות , ממשיכה משם מגלים פה תמונה קרועה, שם חולצה קרועה השיא היה שהיא קרעה בלי שאף אחד ישים לב את הבובה (ה*בובה*) של אחיה הקטן נקרע לנו הלב מזה שהוא מצא את חבר שלו הכי טוב קרוע תחקרנו (היא לא היתה החשודה בכלל) וקיבלנו תפנית - עלינו על זה שהיא היתה והיא הודתה בזה אחרי מאמצים. חשבנו שזה השיא אחרי כמה ימים - בארוחת ערב עם חברים (אצלהם בבית) - פתאום אנחנו רואים אותה עם מכנסים אחרות - מסתבר שהיא קרעה את המכנסים שהיא באה איתם - החליפה למכנסיים שהביא איתה בתיק קטן שהיא סוחבת - וזרקה את הקרועות - כאילו לא קרה כלום. תחקרנו אותה המון זמן אם משהו עובר עליה בבית ספר, היא עומדת על זה שהכל בסדר (יש מצב שאני מאמין לזה גם) אני מאוד מודאג שיש לה משהו במוח, משהו נפשי חייב לציין - היא ילדה בגדול מאוד טובה מאוד בוגרת, אחראית, מדברים איתם והיא נראית ונשמעת מאוד יציבה אני לא יודע מה הסיפור פה

לקריאה נוספת והעמקה

הי דן, אבל לאחר שהודתה ומודה שהיא אכן קורעת את המכנסיים וכו', מה ההסבר שלה לכך? מדוע - לדבריה - היא גוזרת את הבגדים? ירדן

20/02/2019 | 23:02 | מאת: שם חסוי

ירדן שלום הותקפתי מינית על ידי בן משפחה קרוב מדרגה ראשונה. והמשפחה מגינה עליו בהיותי רק בת 9וגם לפני כן היום אני בת 18לפני גיטס היה לי עימות גדול עם כל המשפחה בנוגע לתקיפה המינית. שחלקם אומרים שאני ממציאה והודעתי להן שאני מוכנה ללכת למכונת אמת ,התוקף בעצמו התרחק מהמשפחה אבל הם מגינים עליו החלטתי ללכת לצבא ולנתק קשר מהם אני חזקה יכולה יש לי קשר זוגי יציב כבר 4שנים שעוזר לי מאוד הוא ומשפחתו תומכים בי . רציתי לשאול אם נכון לתבוע לדין את התוקף בן המשפחה ? או שעדיף לשחרר. מרגישה חזקה ומשוחררת אחרי העימות הזה שעמדתי בו בגבורה וחוזק

שלום לך, ראשית צר לי לקרוא שעברת את כל זה אבל את ההחלטה אם להגיש תלונה או לא, את ורק את לבד תצטרכי להחליט. אף אחד לא באמת יוכל להיכנס לנעליים שלך ולייעץ לך מבחוץ אבל אני חושבת שבתוך תהליך טיפולי שבו תבחני לאט וביסודיות את רגשותייך בנוגע לעניין ובכלל, תוכלי כנראה להגיע להחלטה איתה תהי יותר שלמה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/02/2019 | 17:10 | מאת: הדר

ירדן שלום, מה אני אמורה להגיד (ממש אשמח לציטוט),כאשר אני מבקשת מילד בן 3.5-4 לעשות משהוא והוא מסרב ואומר לא? איום? "אם לא תעשה ככה אני לא אתן לך ממתק או מחשק שתרצה ")? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי הדר, קודם כל את תצטרכי לגייס הרבה מאוד אורך רוח ולוותר על הציפיה שהילד יעשה מה שאת מבקשת לאחר בקשה אחת. יש כאן ענינים נוספים שצריך להתייחס אליהם בתוך האינטראקציה איתו כמו למשל הצורך שלו בנפרדות ועצמאות שיביא אותו לפעמים לבחון גבולות ולהתנגד. אם את מבינה שהוא מנסה לבנות את זהותו מולך ובעזרתף אז זה יוכל לעזור לך גם להתמודד עם ההתנגדות שלו ולהבין שזה האישיו החשוב יותר מאשר אם ימלא מידית את בקשתך או לא. הכל טמון בגישה שלך..אם את מבקשת ממנו לאסוף את המשחק למשל, והוא אומר לך לא, את יכולה לומר לו בפשטות, עד שלא תאסוף את המשחק, לא נוכל לשחק במשחק אחר..אז תחליט מתי אתה רוצה לעשות את זה, ואני אעזור לך. כך למשל את גם נותנת לו מקום להתנגד לך, את מציינת את ההשלכות "הטבעיות" של מעשיו (בהתאם נניח לחוקי הבית הקבועים מראש ) וגם מראה לו שאת לא כועסת עליו רק כי מתנגד ושאת עדיין שם בשבילו. זו אמנות הגם וגם וגם...שכל הורה צריך ללמוד ;) כמו כל דבר ששווה את התוצאה, זה מצריך אימון תרגול והתמדה. את מוזמנת לחזור לשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/02/2019 | 00:30 | מאת: הדר

ירדן תודה רבה קודם כל. מה אם אבל אני צריכה שהוא יאסוף את המשחק עכשיו כי אני ממהרת לצאת החוצה,כאן אין לי את הפריבילגיה להגיד לו "עד שלא תאסוף לא תוכל לשחק במשחק אחר". כאן מה אני אמורה להגיד במקרה שאני כן רוצה שיאסוף את המשחק עכשיו? ולגבי להראות לו חוסר כעס-אם אני אראה לו שאני כועסת זה לא אמור בסוף להראות לו שהוא מתנהג לא בסדר? תודה רבה

הי, כדאי להתארגן מראש עד כמה שניתן כך ששום דבר לא נשאר דחוף וקריטי לדקה האחרנה. ונניח שכך קרה, לא קרה כלום...מקסימום תאספו כשתחזרו, או שאת תאספי, ובפעם הבאה כשאת פנויה ונינוחה, תזכירי שוב ושוב ושוב את כללי הבית.אם תהיי עיקבית, שום דבר לא יקרה אם תהיה חריגה פה ושם. לגבי כעס. אין קשר בין רמת הכעס שתפגיני לבין הפנמה של כללים, נהפוכו. ככל שתכעסי עליו, כך הוא ירגיש אומלל ולא יהיה פנוי להפנים את מסרייך אלא יהיה עסוק ב"מסכנות שלו" ואולי בצדק. התפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את ילדינו על העולם, וזה דורש הרבה סבלנות ואורך רוח שלצערי לא תמיד יש לנו. בכל מקרה בוודאי שאין צורך להעמיד פני כועסת, יהיו מספיק פעמים בהם באמת לא תצליחי לשלוט בכעסך..;) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, כותבת כשאני ובתי יושבות שבעה על מות אביה. מדובר בקשר לא בריא מעוות מאוד לצערי . אותו אבא עזה את הבית לפני שנים לאחר שהתעלל בבתי רגשית. הכה אותה ופגע בה מאוד . נפרדתי ולא טרחתי להתגרש. בתי ילדה חכמה עם מודעות גבוהה בכנות יוצאת דופן, מספרת לבאי השבעה שאבא שלה מעולם לא אהב אותה . שלא ייתכן שאהבה תתבטא במעשים כאלו אך גם היא לא אוהבת אותו כלל. היא מתווכחת עם משפחתו. אך מצד שני מכבדת את כבודו האחרון והגיעה להלוויה. ולשבעה. היופ היא אומרת שהיא מבינה שהבעיה היתה אצלו. שאלתי האם יש צורך לעבד את האבל. הזה ? או שמאחר ולא היתה עימו בקשר כלל בשנים האחרונות ואין לה כל רגש כלפיו כיום זה יעבור לה יותר בקלות ??? האם בכך שהיא חושפת את ההתעללות שעברה זה מעיד שהיא עדין לא התגברה?

שלום סיגלית, לשאלתך - בהחלט יש כאן מקום לעיבוד, לא רק של האבל אלא של כל היחסים העכורים וההשלכות הרבות שלהם על חייה. טיפול בשיחות עם איש מקצוע מוסמך מומלץ כאן. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/02/2019 | 21:10 | מאת: מיכל

בני בן שנתיים וחצי היום קרה לי איתו משהו מאוד מוזר .. הוצאתי אותו מהגן ולאחר כמה דקות במהלך הנסיעה באוטו הוא התחיל לצרוח כאילו הוא מפחד ממשהו עצרתי בצד וניסיתי להרגיע אותו ללא הצלחה הוא התחיל לרעוד ולצרוח אמר שיש לו משהו ברגל ככה במשך שעתיים הוא צרח ורעד ואמר שכואבת לו הרגל נסעתי איתו לרופא במשך כל הדרך לא רצה שאעזוב לו את הילד הוא היה נראה מאוד מפוחד וכשהגענו לרופא הוא לפתע הפסיק לבכות והיה נראה רגיל לחלוטין כשחזרנו הביתה שמתי לב שהוא נבהל מכל מיני דברים שזה לא היה לו בעבר כששאלתי אותו מה מפחיד אותי הןא התחיל ללחוש אני מאוד מפחדת ולא מבינה מה קרה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מיכל, זה נשמע כמו סימנים שמצריכים אותך להיות יותר קשובה ועירנית. כדאי בתור התחלה לשוחח עם צוות הגן,לשאול אם יודעות משהו על מה שארע ולבקש מהן לפקוח עין מעתה ואילך. טוב מאוד שאת עירנית סקרנית ולא מסיתה את הדברים הצידה, לפעמים מדובר בדברים של מה בכך אבל לפעמים גם לא...וכשילדינו כה קטנים אנחנו לא יכולים להסתכן בלא לדעת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/02/2019 | 00:44 | מאת: אמא

שלום בני בן 2.2. בן יחיד. בגיל 4 חודשים אובחנה גמישות יתר ועיכוב מוטוריקה גסה. בגיל שנה וחצי הלך לבד. היום עדיין קיים סרבול קל בכל הקשור לריצה וקפיצה. נכנס לגן חדש לפני 5 חודשים. בבית- מאוד ורבלי, אוהב לשיר, להצחיק, מביע רצונות במילים. צוחק מתוכניות בטלויזיה, מתחיל לזהות רגשות בתמונות- עצוב, כועס, שמח. בגן שעשועים- כשפוגש שם ילדים מהגן יוזם תקשורת, משחק ביחד. היום הגננת עשתה לנו שיחה שמצד אחד הילד מאוד פעיל במפגשים. שהוא מאוד חכם ומבין דברים מהר. ומצד שני שהוא לא חברותי, לא משחק עם ילדים אחרים, נקשר לצעצועים ספציפיים- בבימבה או לנגן עם תוף. ושההתנהגות שלו לא תואמת גיל- בוכה הרבה כשלוקחים לו צעצוע, או לא מסכים להתנהג בהתאם להוראות המטפלת (יוצא עם אוכל לחצר למרות שאסור). קצת מבולבלת- האם יש כאן משהו שיכול להצביע על הפרעת אוטיזם חס וחלילה? האם ההתנהגויות שלו באמת לא מותאמות גיל?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, הורים רבים מוטרדים מהשאלה האם יתכן וילדם לוקה באוטיזים, זה כנראה פחד שמשותף להורים רבים לפעוטות. לתחושתי התיאורים שלך ושל הצוות לא בהכרח מכוונים לכיוון הזה, צריך לזכור שבנך עדיין מאוד קטן אבל מרחוק לא אוכל באמת לחוות דעה. מה שכדאי לעשות הוא להפנות את השאלה הזו לאותן גננות שרואות את בנך מידי יום. לאחר מכן פני לרופא הילדים והתייעצי איתו/ה ולבסוף יש את האופציה של אבחון התפתחותי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום בני בן ה-7.5 ובתי בת כ-5 רבים כל יום ללא הרף. זה מגיע מהר מאד לאלימות ובני בדרך כלל מכה את אחותו, מקלל ומעליב אותה . נכון שלעיתים היא מתגרה בו אך פעמים רבות הוא סתם נטפל אליה כאילו רק מחפש לריב איתה. כואב לי לראות איך היא נפגעת ממנו בכל פעם מחדש.אני מניחה שזה נובע מקנאה שלו בה. אני לא מצליחה לגרום להתנהגות השלילית כלפיה להפסק ובכלל להפחית את תדירות המריבות ביניהם. לעיתים הם משחקים יפה אבל המריבות הרבות ממש מעיקות על האוירה בבית. מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

הי לין, כיצד את נוהגת ברגעים בהם הוא מכה ומקלל אותה? ירדן

אני אומרת לו בכעס שאני לא מרשה לקלל או להכות בשום מקרה ולעיתים גם מרחיקה אותו לחדר לכמה זמן שירגע אך לעיתים עקב כך הוא מתרגז עוד יותר ובועט בדלת או זורק דברים בבית מרוב כעס. וממשיך לקלל מהחדר. כך שאני לא רואה שזה עוזר.

14/02/2019 | 18:38 | מאת: אילנה

ירדן שלום, אשמח לעצה פרקטית- הגננות בגן של בני בן השלוש וחצי מתלוננות כי הוא מפריע במהלך המפגשים והחוגים,הן אמרו לי שאפילו כאשר הוציאו אותו מהחוג ואמרו לו שהוא יכול לחזור רק כאשר הוא ישב בשקט מחוץ לחוג כמה דקות ויראה להן שיפור בהתנהגות הוא יכול לחזור,הוא עדיין בוחר להתפרע בגן ולהפריע בחוג. מה אני כאמא יכולה לעשות או לייעץ להן לעשות ?

הי אילנה, אשתף אותך בכך שהתלונות הללו להורים מצד גננות תמיד מפליאות אותי. הרי אינך שם כדי לסייע להן ואלא אם הן מצביעות על בעיה התנהגותית/רגשית, אינני חושבת שאת כאם צריכה או יכולה להסביר להן כיצד לעשות את עבודתן. במידה ויש להן פסיכולוגית או מישהי שמספקת ייעוץ בקשי שיסתייעו בה, אבל לתת עצה עקיפה- לאמא שתיעץ לגננות... קטונתי. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/02/2019 | 20:30 | מאת: אילנה

ומה אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות ואני אייע.ץ להן מה לעשות ? כי הן באות ומתלוננות בפני על ההתנהגות,אז אולי אם תוכלי להכווין אותי מה לעשות אוכל לייעץ גם להן. מה היית עושה במצב כזה במקומן? תודה

הי אילנה, את צריכה להבין שהצוות מבקש ממך יעוץ לגבי עבודת גננות ולכן אין בכך היגיון. הם הרי לא מצביעים על בעיה רגשית או התנהגותית אצל בנך, אלא על התנהגות מסוימת איתה הם לא יודעים להתמודד - תקני אותי אם אני טועה. לכן לו הייתי במקומך אני מצטערת לומר שהייתי מעט מודאגת מכך שצוות הגן לא יודע לעשות את עבודתו... כפי שהיצעתי לך, בקשי מהם להסתייע בגורם חינוכי מייעץ או מפקח, בד"כ יש כזה לכל גן, שתנחה אותם כיצד לפעול. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הבת שלי בת 2.8 התחילה לאחרונה להרביץ לאחריה הקטן 1.3, כל פעם שהוא מתקרב אליה לשבת לידה או לקחת לה משחק הוא חוטף ממנה בעיטות או מכות בראש. זה התחיל לפני חודשיים בערך. אני יודעת שבגן שהיא נמצאת (יש 30 ילדים בגן) יש ילדים שחזקים ממנה. לדעתי היא למדה את זה בגן. השאלה היא איך לגרום לה להפסיק להתעלל באחיה... ואיך לגרום לה לשחק איתו ביחד, כרגע כל דבר שנמצא אצלו בידיים זה שלה, היא חוטפת לו משחקים ומרביצה לו. הוא מאוד מהופנט מכל מה שהיא עושה ומאוד רוצה את תשומת הלב שלה. כואב לי לראות אותה מתנהגת אליו ככה. יש עוד תינוק בן 3 חודשים שאליו שניהם מתייחסים מאוד יפה, מנשקים ומחבקים אותו.

לקריאה נוספת והעמקה

הי דנה, בואי נחלק את השאלה לשניים -איך לגרום לה לא להרביץ לאחיה הקטן והחלק השני - איך לגרום לה לשחק איתו. אתחיל דווקא בחלק השני. זה לא סוד שאחאים רבים רבים בינהם כי בתוך תא משפחתי מתקיימת מטבע הדברים תחרות על משאבים ובעיקר על המשאבים ההוריים. לכן חשוב לשים לב שעם כל הקושי, כל ילד מקבל מספיק זמן איכותי עם ההורה, מה שיפחית באופן כללי את הצורך להתחרות ולהפעיל אגרסיה. כמו כן אני לא חושבת שאת בהכרח תצליחי לגרום לה לשחק איתו אבל כן תוכלי לייצר זמן מהנה משותף של שניהם יחד, עליו את מנצחת לפחות בפעמים הראשונות. אולי לבנות מחנה יחד.. משחק משפחה, לנדנד את שניהם יחד בגינה וכיוב'. זה מוביל אותי לחלק הראשון של השאלה - כיצד לגרום לה לא להתעלל באחיה. אז כל שצריך לעשות הוא לעצור את ההתנהגות האלימה באופן ברור וחד משמעי. זה אומר לעצור את הכל וברגע שהיא מרביצה לו לעמוד מולה, להעביר מסר ברור שאסור להרביץ, ולהרחיק אותה ממנו. זה צריך לקרות כמה פעמים באופן עקבי וברור ורק אז האלימות תעצר. זיכרי אמא, הכוח נמצא אצלך בידיים ולא אצלה. אינך צריכה לגרום לה לא להרביץ לו, אלא פשוט לעצור ולמנוע ממנה לעשות זאת. ברגע שביתך תצליח גם להנות מזמן איכותי איתך מבלי שהיא תרגיש שהיא נדרשת להלחם על כל רגע וכשהיא תוכל להרגיש הנאה משותפת עם אחיה לצד זה שתפנים את איסור האלימות רק אז תתחיל להיווצר תשתית ליחסים יותר קרובים וחבריים בינהם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה רבה על תשובתך!!! אנסה ליישם את מה שכתבת. ומה בעניין הצעצועים? מבחינתה כל הצעצועים בבית הם שלה, כל משחק שהוא לוקח היא רצה וחוטפת לו ואומרת "זה שלי". האם יש דרך להסביר לה שהצעצועים משותפים ושגם לו מותר לקחת משהו? (גם אם אני נותנת לה את המשחק שהוא לקח ומביאה לו משחק אחר, היא חוטפת לו גם את זה)...

הי דנה, מה שיכול להנחות אותך בתנהלותך מולם הוא לנסות לחשוב מה צודק, לתבל את זה בחמלה ולהרבות בתיווך. הרי ברור לך שאין זה צודק שהיא תיקח לו כל צעצוע,ומנגד התנהגויות רכושניות הן טבעיות בגילאים האלה. אז כאמור מה שצריך לעשות הוא לתווך את ההחלטה ה"צודקת" שלך למשל "זה עכשיו אצלו, כשהוא יסיים את תוכלי לשחק עם זה. כל הצעצועים בבית משותפים ואני לא מרשה לחטוף". עלייך לעמוד על הכללים באופן ברור גם אם זה אומר לקחת לה את הצעצוע ולהחזיר לו (חרף מחאותיה הרמות). כמובן שאת תעמדי לצידה גם כאשר יקרה ההיפך וחשוב שתנסי לעשות את הדברים האלה בקור רוח, מבלי לכעוס עליה, אלא הטון צריך להיות מסביר ומלמד. בטווח הארוך המטרה שלך היא להנהיג בבית נורמות של כבוד ואיסור אלימות מכל סוג. לאגרסיה בהחלט יש מקום אבל ברגע שזה הופך לאלימות כלפי הזולת - שם צריך לעבור קו ברור שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044