פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

הי רציתי לשאול לגבי פעוטה בת 2.5 ,לא נמצאת במסגרת שוהה עם האם ועם אחותה הקטנה בת החצי שנה-נממגיל 5 חודשים חרדת זרים מובהקת רתיעה ופחד היסטרי מזר שזה אומר צרחות בהלה ומצוקה קשה בהמשך רתיעה מקרבה פיזית לילדים אחרים היצמדות אל האם ואחיזה פיזית חזקה באם בסיטואציות המפחידות אותה חוששץ מאוד מדברים לא מוכרים וסיטואציות בלתי מוכרות וצפויות הכנה לפני כל מצב חדש עוזרת אם כי מעט ועדיין ניכרת חרדה חוסר חברותיות וחוסר רצון ועניין לשחק עם קבוצת השווים בגילה כאשר מקרבת אליה ילד או ילדה שהם בערך בגילה זה צרחות היסטריות כאשר עולה למתקן בגינה ועליו נמצא ילד היא נכנסת ללחץ ויורדת מהמתקן ובורחת אוהבת מאוד לשחק עם אמא אבא ואחותה לוקחת זמן להתרגל ולהסתגל לסיטאוציות חדשות ולהיפתח מאוד ביישנית שפונים אליה מתביישת ונאחזת בחוזקה באמא הילדה מבחינת התפתחות השיגה כל אבני הדרך המצופים מוטרית תקינה מדברת שוטף משפטים שלמים לעיתים משתמשת בהתנהגות שלילית לקבל תשומת לב ויחס ניסיון לגמול מטיטול ללא שיתוף פעולה מצידה ווללא רצון להיגמל מטיטול והמוצץ לאיזה אישה מקצוע עלי לפנות כדי להתיעץ בנושא

מציינת בנוסף לקחתי את הילדה לקלינאית תקשורת שאמרה שאין צורך בטיפול כל שהוא בפן הזה הכל בסדר

כן

שלום. נראה שבני בן ה2.6 לא יודע לעשות קקי.אסביר: כמה חודשים שהוא "מלכלך" את החיתול בהכתמות או בכדורי קקי קטנטנים. זה יכול לקרות גם 8 פעמים ביום. הוא מצידו מתנגד לכל החלפת טיטול כולל בעיתות, מכות להורים וצרחות. היינו אצל רופאת הילדים וביצעו צילום בטן ( שהייתה נפוחה) ואכן גילו מעי מלא צואה. עשינו טיפול בנורמלקס והמעי התרוקן. אך כשהתחלנו להוריד מינון ולאחר מכן הפסקנו- המצב חזר לקדמותו הוא יכול להסתובב עם חיתול עם קקי ופשוט חא לדעת שזה מה שהיא עשה. שואלים אותו אם עשה קקי ואומר שלא. אנחנו לא רואים אותו מתחבא/ מתאמץ או עושה כל פעולה אחרת שקשורה לקקי. אנחנו לא בתהליך גמילה אם כי הוא מכיר את כל הספרים, מתעניין בחברים שעושים בסיר ויודע שעשיית צרכים היא סימן לכך שהוא בריא.

כל דבר משעמם אותה ואז מתחילה לריב ולהציק לאח שלה ולהורים שלה לא רוצה לסדר את החדר ולא רוצה לישון נכנסת לקריז ורוצה לשבור ולהרביץ.

הכל טוב ויפה לקבל עזרה אבל מה עם הילדה מתנגדת

שלום, הבן שלי יחגוג 3 בסוף החודש בע"ה. כבר כמה חודשים טובים שהוא גמול (בהתחלה הורדנו לו רק ביום, אבל בדרך היה פחד מלעשות קקי בסיר/באסלה, והוא סמך על הטיטול, אז הורדנו לגמרי), עושה יפה קקי ופיפי בסיר/באסלה. לפעמים מפספס פיפי כי עסוק בעניינים אחרים, הבעיה היא בשינה. נדירות הפעמים שהוא קם בהן יבש. לא שותה יותר מדי לפני השינה, לא שותה/אוכל דברים משתנים, עושה פיפי לפני השינה, ניסיתי להעיר בלילה שיעשה בסיר (לפעמים עשה לפעמים לא), ולמרות זאת הוא ממשיך לקום רטוב וספוג מפיפי. לא נראה שזה מפריע לו כי הוא לא מתעורר מזה בלילה, וגם בקושי מתעורר מזה שאנחנו מחליפים לו בגדים באמצע השינה. אין חלילה בעיה בריאותית שאנחנו מודעים אליה, וגם לא בעיה רגשית. מתנהג רגיל ביום יום. השאלות שלי הן האם יש צורך לעשות בדיקה רפואית כלשהי? אם לא, אם אבחר לשים לו תחתוני שינה זה לא יכול להזיק ולהחזיר אותו אחורה? דואגת בייחוד כי תכף חורף ואני לא רוצה שיהיה רטוב ויתקרר. כל עזרה תתקבל בברכה. תודה.

בני בן ה-6 ילד חכם מאוד מבחינה לימודית, חברותי. אך מאוד תחרותי וחסר שקט, כועס ללא הרף, נוקשה עם נטיה למרמור מתמשך שלא מצליח ״להשתחרר״ ממנו. שעות רבות הוא עצוב וכעוס, ומתלונן על קיפוח. אנחנו הורים שמשתדלים להיות רגועים ושמחים בדרך כלל, ויש לנו ילד נוסף שהוא רגוע ושליו, מאוד זורם ושמח. ככל שהתעמקנו לא הצלחנו להבין את הסיבות לכך ואיך ניתן ״לשחרר״ אותו. הלכנו לייעוץ הורים, ניסינו גישה של הגברת משמעת, ניסינו גישה של הדגשת החיובי, וגישות אחרות. ההשפעה עליו הייתה מינורית. נציין שמהרושם שלנו (לא אובחן) נראה שיש לו הפרעה בויסות חושי (חש כאב ממגע קל, מפריע לו התג בחולצה, נגעל ללבוש גרביים וכדומה) אולי זה קשור? מה עוד יכול להיות?

לגבי הבית - מתלבטת אם לתת לה ממש לראות את המובילים מפנים אותו ואח"כ לראות את הבית ריק? זה לא יהיה מוזר בשבילה לראות את הבית שלה ריק? (לדעתי בשעה שהיא תחזור מהגן, הבית יהיה או לקראת סיום ההובלה או ריק. אישי בכלל רוצה לקחת אותה מהגן, לישון אצל הוריו ולמחרת - ישר לבית החדש) מה הדרך הנכונה להיפרד - לפני שאוספים את הארגזים או אחרי? לגבי הגן - היא תסיים את הקייטנה יומיים לפני כולם. החברים ימשיכו, ויעשו פרידה מסודרת ביום שלישי (יהיה להן closer) ואילו לבתי, היום האחרון הוא ראשון - תלך לישון אצל סבתא - שני בבוקר מתחיל השינוי: אין גן + בית חדש. הגננת אמרה שיפרדו ממנה בראשון עם כל הילדים, אבל אני לא רוצה שזו תהיה פרידה מבודדת רק שלה.. מעדיפה שהיא תבין שכולם נפרדים ולא רק היא (והשאר ממשיכים) איך כדאי לפעול בעניין הזה? תודה רבה ויום מקסים

שלום אני אם לתאומים בני שבע שנולדו מהריון לא מתוכנן. האב לא בקשר אך משלם מזונות לאחר שנים של מלחמות משפטיות רעות וקשות עם הרבה רפש שלו ושל משפחתו.. כיום נשוי גר באנגליה ואב לילדה, בת זוגו בהריון שני. הילדים שלי יודעים כבר כמה שנים על שמו, שהוא היה חבר שלי שהחלטנו שאני מגדלת אותם, שהוא חי רחוק ולא בקשר ולא יהיה. הם גדלים בסביבה עם משפחות שונות והם בעצמם אומרים שלא צריך להתחתן כדי להביא ילדים וכו. הם שואלים בצורה פתוחה שאלות לגביו ולמה לא נפגשים איתו, וראו תמונה ואני עונה תמיד שהוא איש נחמד שהוא חי בנפרד ואינוחלק מהמשפחה שלני ושככה החלטנו. הבעיה שהם לא יודעים שהוא נשוי שיש לו ילדה ואולי עוד אח. זה מטריד כי הם מדי פעם שואלים מתי הוא יראה אותם מתי יבןא חארץ ושהוא בטח ישמח לראות אותם. איך מסבירים על קיומם של אחים בלי שהם יסיקו את הבחתי נמנע שהוא כשיר להיות אב ומגדל ילדים אבל לא אותם?

שלום תודה על תשובתך! עברתי טיפול, לא ארוך אבל מספיק וגם אין לי תקציב וזמן מעבר לזה. השאלה לא היתה האם לספר, אני גם חושבת כמוך שלספר את האמת ברור. השאלה האם בגיל 7 מה מספרים ואיך מספרים כדי שזה יהיה נח לעיכול. מה מתאים לשלב הזה. תודה

בתי הבכורה ב 11, ילדה נבונה ורגישה. עוזרת לי מאוד בבית. אנחנו הורים נשואים מבית חרדי, מגדלים חוץ מהבת הבכורה עוד ארבעה ילדים. את ביתי הצעירה ילדתי לפני כשלושה חודשים. יש ילד שני מבין חמישי, עם צרכים מיוחדים. קשה בבית עכשיו יותר מבדרך כלל, חופשת הקיץ. אין מסגרות ואין החזקה. משתדלים מאוד לייצר מסגרת תומכת בילדיי. הקושי שלי בעיקר מול ביתי הבכורה:בעברה עברה חרם מצד בנות שהתחרו מולה מבחינה לימודית. היא עבקה למסגרת אחרת וגם שם חוותה קינאה מצד הבנות. הבת שלי היא התלמידה המועדפת על המורים. בבית היא מאבדת את עצמה בעיקר מול האח עם הצרכים המיוחדים. הוא אכן מציק לה, מקלל, והיא מתעצבנת כשהוא מקרב ישבנו עליה, ומעצבן אותה כשקופץ לידה ומבהיל אותה. ואז היא מכה אותו, מכות רצח. אני בלא שליטה, מקללת אותה על התפרצות הזעם שלה בבית. לעיתים אני מכנה אותה: מפלצת, פסיכית. יוצא לי לפעמים להרביץ לה עם נעל או לתת לה סטירה. המשקפיים נפלו לה. היא ממש לא בסדר שמתנפלת על אחיה באלימות קשה. היא צריכה להבין אותו ולבוא לקראתו. אני מצפה שהיא תנהג אחרת. באמת שקשה לי ואין לי עזרה, מה עליי לעשות?

הי, בעוד כשבועיים אנחנו עוברים דירה (אני, אישי, בתי בת 3.5 והתינוקת בת 1.3). המרחק מהמשפחות יהיה גדול יותר בשעה וחצי. בנוסף, בתי הגדולה (בת 3.5) תתחיל בספטמבר גן חדש בעיר אליה נעבור. 1. לגבי מעבר דירה: עד כה טפטפנו לה לגבי המעבר - את הדברים החיוביים שיהיו בבית החדש (היא התלהבה) וכן נסענו כמה פעמים לראות את הבית (תחילה מבחוץ ואח"כ מבפנים אך ללא ריהוט, רק השלד של הבית). לדעתי היא התייחסה לזה כאל משהו מעניין וכסוג של משחק אבל לפני כשבועיים היא אמרה "מתי נסע לבית החדש? (עניתי) ואז אמרה "וגם נחזור לבית הישן" אמרתי שלא נגור יותר בבית הישן והיא נהייתה עצובה ואמרה "לא. אני רוצה את הבית הישן, אני לא רוצה ללכת לבית החדש" וזה חזר על עצמו בעוד כשלוש הזדמנויות שונות כשדיברנו על המעבר. בהמשך סיפרתי לה על יום המעבר (שנארוז הכל ויבוא מוביל שיעמיס את זה על משאית ויקח את זה לבית החדש. שאלה איך הוא ירים ואמרתי שיש לו שרירים. מאז התמקדה בעניין של השרירים וההובלה - אולי כי היא לא יודעת מה זה "שרירים" וניסתה להבין את המילה). 2. לגבי הגן החדש: כבר לפני חודשיים התחלתי לטפטף שעוד מעט תסתיים השנה בגן. וכל החברים שלך מהגן ילכו לגן אחר וגם את. בפעם הראשונה הוספתי "אם תרצי לפגוש חבר מהגן הישן אז נדבר אם אמא שלו ונבוא לבקר" - בתי נהייתה עצובה ואמרה "לא. אני רוצה להישאר בגן הישן".. המשכתי לטפטף באופן ניטרלי (לא הלהבתי אותה על הגן החדש כי אני בעצמי לא מכירה ואין לי פרטים לספר לה. ובנוסף, לי יש חרדות בנושא לגבי סייעות מתעללות לא עלינו - כך שהפרידה מהצוות המוכר קשה גם לי ואני לא רוצה שהיא תרגיש בכך ותתחיל לחוש משהו שלילי. השאלה - מה הדברים החשובים שיש לומר / להכין אותה אליהם בנוגע לשני השינויים הללו (הדירה והגן). איך לזהות אם יש לה קושי ואיך לתמוך? אציין שאני בעצמי לא נלהבת לגבי המעבר (אישי כן נלהב)

היי מדובר בילד בן 13 כבר כמה שנים מאונן וחושב על בנים לאחרונה הוא אפילו ניסה לגעת בילד מה עושים איתו איך אפשר לעזור לו יש לציין שהןא מאוד מתוסכל מהמצב ובוכה האם הוא יצא הומו דחוף עזרה

שלום יש לי ילד בן 10 שנורא עצבני. רוב הזמן ילד טוב ורגוע אבל כמתעצבן שלא מקסל משהו או לעשות משהו שלא אוהב ישר משתגע . זורק דברים צרחות בבית וממש ננעל לא מקבל דעה אחרת. מנסה להרגיע אותו ולדבר איתו לא בצעקות לא מבין ולא נרגע. לא יודעת איך לעזור לו לשמור על קור רוח ואיך להתמודד עם הצעקות . עונשים לא עוזרים ניסנו. מנסים לדבר אליו רגוע ולא מבין. מאיים שיברח מהבית ואומר מילים קשות שעצבני ששונא את כולם.

שלום, הבכור שלי בגיל 5 עוד מעט, לאחרונה הבחנתי בהתנהגות של יתר רכושנות ושמירה על החפצים שלו בעיקר בגדים חדשים ונעליים חדשות ששומר ולא מוכן ללבוש אותם בקלות זה נורא מתסכל עד לא מזמן היה נהנה מלבישת בגד חדש אני נורא רוצה שיהנה וישתמש בהכל. חשוב לציין שיש לו הכל! חום ואהבה בטונות, צעצןעים, בגדים נעליים . בנוסף משתמש בחפצים של אחותו ושלו לא מעדיף לשמור על שלו חדש. האם זה תקין? ממה זה נובע ואיך אפשר לעזור לו לשחרר? תודה

בת 2.7. האמא סייעת בגן שלה, והסבתא הגננת. כיום האמא נשארת איתה בגן עד 12:00 והולכת עם פרידה מסודרת. למרות זאת, בוכה כשאמא הולכת מהגן וגם במקרים שאמא הולכת לחדר אחר בתוך הבית או אפילו יוצאת לרגע מהרכב. מעבר לזה, צרחות ובכי בכל פעם שמגיעה לסבתא וסבא אחרים שרואה כל שבוע ובכל פעם שרואה דודה אחת מסוימת בכל מקום. לוקח לה הרבה זמן להירגע באותם מקרים. כשאבא מגיע איתה לבד לסבתא וסבא היא לא בוכה בכלל. כשהייתה רואה דודה אחרת (לא זו שתוארה) אצל סבתא וסבא, הייתה בוכה ומתחבאת, אבל יש שיפור ועכשיו היא אמנם מתחבאת קצת בהתחלה אבל נפתחת בהדרגה. היא בוכה גם כשאבא מקלח או מרדים אותה, למרות שאבא מבלה זמן רב איתה. בערב, האמא מקלחת אותה ולאחר מכן נמצאת איתה בחדר עד שנרדמת. כבר חצי שנה באה למיטת ההורים בלילה ונשארת עד הבוקר. כשהולכים איתה לבתים של חברים/גן שעשועים, היא ממש בטוב ונהנית. עוד היבטים שאולי קשורים: היא חודש לפני תחילת גמילה והפסיקה לעשות פיפי/קקי בסיר בבית, אבל עושה בסיר בגן. נודה להכוונה מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב.

שלום,נולדתי באוקראינה ושהייתי קטנה עלינו לישראל לכמה שנים ואז הלכנו עוד פעם לאוקראינה לכמה זמן, עכשיו פעם אחת ראיתי ושמעתי איך מפוצצים רקטה זה היה אור לבן ,צהוב וכתום זה היה מפחיד ,ומאז שאני יודעת שיש אזעקה ורקטה אני מתחילה לרעוד לכמה זמן ואז זה עובר,כואבת לי הבטן . מה לעשות?

אנו הורי נועם בת 12. במשפחתנו, משפחה דתית, שישה ילדים בסך הכל, נועם השלישית. הבכור בן 18. ויש לנו תאומים, כאשר אחד מהם חולה ומתאשפז לעיתים קרובות. נועם ביתנו מרבה להתפרץ בזעם בבית, היא מקללת את האחים שלה, מאחלת שימותו. זה קורה בעיקר מול האח הבכור. שניהם לא מסתדרים בכלל. בת נוספת גדולה בשנה וחצי מנועם, שקטה מאוד ומופנמת. נועם סוערת מאוד, נוטה להיות מושפעת מחברות, מסוגלת לרצות כדי להיות מקובלת. לצד התנהגותה הסוערת והמתפרצת היא היחידה שעוזרת בבית. לעיתים היא אומרת שנמאס לה לעזור. היא גם מאוד אוהבת לעצבן ולהציק לאחים שלה. אנחנו כהורים מתביישים מאוד נוכח הצעקות שלה והקללות. לפני כחודש אני ובעלי רבנו במריבה קשה מאוד מבלי לערב את הילדים. מאוד קשה לנו כלכלית וגם עם האינטנסיביות של הבן החולה. נועם עוד רגע תעלה לכיתה ז' אנחנו חוששים לה שמא תגיע לידי ריצוי חברותיה ותוותר על עצמה. והיא גם חלשה מאוד בלימודים ולא מוכנה ללמוד בחופש ולהשלים פערים. נועם מאוד בודקת את הגבולות בבית, ואני נדרשת לומר לה מספר פעמים לא לעשות ×. והיא עושה בכל זאת. מה לעשות איתה??

היי ,יש ילד מהשכבה שלי לא ממש דיברנו וברגע אחד ההתנהגות שלו השתנתה. הוא התחיל לנסות להיכנס לשיחות שלי עם אנשים אחרים הוא התחיל לדבר איתי ולשתף אותי קצת הוא טיפוס כזה שיורד בצחוק על אנשים עליי להפך ,וגם החבר שלו התחיל לדבר איתי יותר ולפעמים כמו לתמוך בי.ובאינסטגרם שאלו את מי הוא מחבב הוא תייג ילדה אחרת ,אם זה ככה אז למה הוא השתנה אליי פתאום ?אז הם צוחקים עליי? או מה זו ההתנהגות הזו?

פעוט בן שנה וחצי שמושך שיער בצורה מכאיבה לפעוטות אחרים לא עוזר כלום ניסיתי בדרך טובה ניסיתי להתעלם ניסיתי לשים במיטה כמה דק ושום דבר לא עוזר אשמח להבין מה אני בתור מטפלת במעון צריכה לעשות תודה רבה

שלום רב אני אמא ל 6 ילדים בה והבן הבכור אוטוטו בר מצווה לומד בביס חרדי בפריז. אין לנו טלוויזיה בבית אבל מחזיקים ההורים סמרטפון ואני האמא נותנת בסופי שבוע לילדים לראות סרטים מצוירים. גיליתי שלפני שנה הבן הבכור נכנס לסרטים כחולים. הוא מצא פלאפון ישן וגלש כמה פעמים. לט הבנתי למה הילד מופנם. עד שיום אחד הוא נתן לי את הפלאפון בחזרה לבד. חיטטתי וראיתי את הזוועה. בעיצה של הרב שלי לא דיברתי איתו ישירות אבל הוא הבין שהבנתי שמשהו לא בסדר. מאז הכל הסתדר ועברו כמה חודשים טובים. מסתבר שאחותי נתנה לי מתנה לפני שבועים פלאפון משומש שלה כי שלי לא עובד טוב. אני שמה לב לפני שבוע ששוב פעם הילד מופנם ועצוב כבעבר.. לא הבנתי למה עד שגיליתי מקודם שהוא נכנס לשירותים עם הפלאפון כי ראיתי שהחביא משהו ודרשתי מיד את הפלאפון… הוא ראה שכעסתי והרגיש רע מאד. אני אבןדת עיצות מה עושים איך פונים לילד? מי יכול לעזור לי בבקשה אני ממש מרגישה רע וצריכה יעוץ. תודה רבה רבה מראש .אביטל

שלום. בני בן 10, ילד רגיש מאוד,עדין בנפשו, נבון וסקרן. היות ואני נוחר מאוד חזק ושלל אמצעים לא עזרו, עברתי מחדר השינה שלי ושל אישתי לישון במיטת נוער נפתחת בחצי חדר עם/ לצד הילד. הוא טוען שהוא לא שומע את הנחירות וזה לא מפריע לו לישון. ככה בערך כבר כשנתיים. הוא מרבה לחבק אותי בבוקר כשאנחנו קמים יחד. יש בי חשש שהמשך התנהלות שינה שכזו תזיק לעתיד הילד מכל מיני בחינות: התפתחות וגילוי מיניותו שהרי אני נוכח בחדר והוא עלול להרגיש שלא בנוח לבחון את תחושותיו בתחום המיני, פגיעה בעצמאותו וקיבוע סוג של פחד לישון בלעדיי או אולי אפילו תסביך התאהבות בהורה. האם החששות שלי מוצדקים או שאין כל בעיה עם כך כל עוד כל הצדדים שבעי רצון?אשמח למענה.

הבן שלי בן אחד עשרה התחיל ללקק את כפות הידיים שלו לאחרונה , בימים האחרונים ניגש אלי והתלונן על צפים בכפות הידיים שאני לא רואה אותם . התייעצנו ואמרו לנו לא להעיר בכלל ויעבור לבד . כבר חלפו חודשיים איך אני לא רואה שינוי . האם זה נכון לחכות ? מלחיץ אותי הסיפור הזה הוא ילד רגיל לחלוטין חכם נבון חבורתי ואהוב על כולם. אשמח לתשובה מהירה

היי הבן שלי כמעט בן 7 וטוען כי כל הזמן חושב על חזה ועל פין (חשוב לי לציין כי בעבר עבר ניתוח בפין היפוספדיה) הסברנו לו כי אכן קיימים איברים הללו אצל כולם. אבל הוא טוען כי כל הזמן חושב על זה ולא יודע מדוע. הילד לא הוגה את שמות האיברים כי טוען שהוא מתבייש וזה לא צנוע אך הסברתי לו כי מדובר בדבר טבעי שיש את זה לכולם. טוען כי כל דבר קטן מזכיר לו פין וחזה. ייתכן גם ישנה השפעה מילדיי השכבה/כיתה אך נדמה כאילו הנושא מלווה אותו רוב היום. טוען כי לא יכול להוציא את זה מהראש מה עושים ?

שלום וברכה, בני בן 7, ילד עוצמתי ומוכשר מאד אוכל כמעט רק פחממות. לא אוהב בכלל ביצים בשום צורה, לא אוכל ירקות בשום צורה וגם לא חלביים. כמו כן לא מוכן למרוח שום דבר בלחם, גם לא טוסט וקל וחומר לא ממרחים בריאים. מנות בשריות אוכל מקסים. הענין הזה קשה לי גם רגשית וגם טכנית כאשר כל פעם צריך לקבל אוכל אחר מאחיו בארוחת ערב. אני כל פעם מחדש מתעצבנת וכועסת עליו וקשה לי עם זה מאד (כמובן שלא משנה את המצב) מה עושים???

שלום, ביתי בת 6 חולמת למצוץ מוצץ, גיליתי כבר כמה פעמים שהיא מחביאה מתחת הכרית שלה מוצץ, בינתיים כאילו לא ראיתי, אך אני מאד מתלבטת איך והאם להגיב, לאפשר או לא או אולי פשוט להחביא וזהו? אשמח מאד להכוונה

היי בנימבן ה9 חודשים החל לפני כחודש לתת אגרופים לעצמו בבטן עם 2 הידיים בזמן החתלה או שמחליפה לו בגדים,עושה את זה,מרים אגן וצוחק מהתלהבות.גם שאוסרת עליו בתקיפות,לא מפסיק.מה זו התופעה הזו ולמה הוא עושה את זה?מדובר בתינוק מאד שמח,אוהב לצחוק ושמצחיקים אותו.

הבת שלי בת 4.5 - ילדה מתוקה, מוקפת באהבה, נבונה מאוד. אני מרגישה שאני מאוד עסוקה עם כל הנושא החברתי. אין לה חברה קרובה, היא משחקת עם כל מיני ילדים בגן. הבעיה העיקרית איתה היא שלהרגשתי היא גדלה להיות ילדה חסרת ביטחון. כל מכה קטנה ליד חברים, הופכת לדרמה גדולה. היא ממש תמימה, לדעתי לא מבינה מה קורה סביבה בגן מבחינה חברתית. ילדים יכולים לנצל את התמימות שלה והיא תהיה בטוחה הם חברים שלה (לדוגמה אתמול הביאה שלוקים לגן ואמרה שכולם חברים שלה כי הביאה שלוקים) מרגיש לי שהיא תינוקית ובכיינית. יש לה אחות בת 3, לרוב הן חברות טובות אבל גם מולה לעיתים היא מרגישה חסרת ביטחון (מתבטא בהתקפי בכי וקנאה, במיוחד כשהיא עייפה). מה ניתן לעשות? איך ניתן לעזור לה? אני מזמינה חברים הביתה, היא הולכת לחברים, היא הולכת לחוג... די אובדת עצות.

תודה לך. את בהחלט צודקת!

בן 4 חכם בגן שנמצא מתחבר לילדים שלא מתנהגים יפה זורקים חול או מושכים ילדים אחרים בבית יש לו אח בן חצי שנה שמציק לו מושך ידים צועק מנסים לחזק בדברים טובים שעושה עדין יש בריחות קטנות של פיפי ביום בלילה לא מרטיב

שלום! יש לאח שלי חבר. וילדה מהשכבה שלו מאוהבת בחבר הזה והחברה הזה יכול להיות שאני מוצאת חן בעיניו (הוא מחמיא לי על הלבוש ,שאל את אח שלי אם יש לי חבר וכו'..) הוא לא מוצא חן בעיניי ואמרתי את זה לאח שלי,אבל בגלל שאח שלי מדבר איתו ניסיתי להיות נחמדה ולא לפגוע באף אחד ,אז לפעמים דיברתי איתו.. אנחנו לא מדברים והאמת שהוא קצת מעצבן אותי כי הוא ילדותי (אני לא אומרת שזה רע) אני לא רוצה זוגיות עכשיו ואני לא רוצה לצאת עם אף אחד לדבר ולהיות בשלום עם כולם זה כן אבל לא יותר מיזה. עכשיו,נחזור לילדה ,היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו הוא אמר שזה לא הדדי ואז היא שאלה :"אנה מוצאת חן בעינייך?"הוא ענה שאולי או משהו כזה ומה אני חושבת עליו ,היא אמרה שאני לא סובלת אותו. הוא נפגע מיזה אחר כך היא שאלה אותי עם אני מדברת איתו אמרתי שלא ומה אני חושבת עליו אמרתי שנטרלי,ואז שאלתי הוא מוצא חן בעיניך,היא אמרה שלא ..ואז היא כתבה לו שאני מסכנה(בקטע שאין לי סיכוי איתו כי הוא מאוהב בה) וששאלתי עליו /התעניינתי בו. אבל זה לא נכון..מה לעשות? הוא גם אמר לאח שלי שהוא מחפש חברה ,ושלח לב ואמר שזה בשבילי ,אבל אני לא רוצה אותו ,ואני לא רוצה שהוא יחשבו שזה הדדי ,אבל ברור שאני לא צריכה להוכיח לו כלום אבל בכול זאת.. חברה שלי ואמא שלי אמרו שלהתעלם ,רק עם הוא יבוא לשאול אז להגיד שלא.אבל אני לא רוצה שהוא יפיץ שמועה שהוא מעניין אותי ,מה אתם חושבים? למה היא עשתה את זה?מה הקטע שלה?

שלום, באוגוסט שעבר הכרתי בחור , התכתבנו וגם פעם אחת הלכנו לטייל הוא הציע לי לצאת איתו אמרתי לו שאני לא רוצה ,וזה נגמר. אמא שלי סיפרה את זה לדודה שלי ,והיום דודה שלי שאלה את אמא שלי ,איך אני ואם יש כבר נכדים משהו כזה,למה זה היה? ביני לבין הבחור לא היה כלום ,סתם רציתי חברות והוא רצה זוגיות הבנתי שזה לא תואם וזהו.וגם אח שלי עד עכשיו אומר שהייתי איתו ביחד רק בגלל שהלכתי לטייל איתו . מה לעשות? אני בת 17 האמת אני לא רציתי זוגיות ולא רוצה עדיין ,ואף פעם לא היה לי שום דבר כזה ,עדיין לא התנשקתי וכלום אבל בגלל המילים האלו משהו מפריע לי..

שלום, בני בן ה9 סיפר לי מיוזמתו (באותו יום שקרה )שהוא וכמה חברים שכנים היו במחנה והורידו מכנסיים ועשו צחוקים וגם נגעו אחד בשני וגם עשו עם הפה לדבריו מרצון דיברנו גם הההורים בינינו הבן שלי אמר שלא היה כלום בכח וסיפר את זה גם בלי חשש או פחד ויום למחרת הוא גם רצה להיפגש עם אותם חברים זה חיזק לי את המחשבה שלא נעשה בכח כי אם היה מפחד מהם לא היה רוצה את חברתם שוב האם אני טועה? כמובן שעשינו שיחה מה מותר ומה אסור וכל המסביב למה לצפות?

הבן שלי ..לרוב שנכנס למיטה בלילה הוא נוגע ומשחק בפין שלן . זה מאוד מרגיע אותו הוא גם לוקח עפרונות ומשחק אותם ומדמיין בלילה שאם מישהו יבוא זה חרב שתגן עליו. הוא יכול גם לשבת מול המחשב בחדר משחקים או לקרוא ספר בסלון ולהכניס יד לתוך המכנס אפילו ליד אנשים . כמובן שליד אנשים או לידי אני מעירה לו. להוציא את היד מהמכנס. לפעמים הוא מגיע בבוקר למיטה שלי הוא עולה עליי ונצמד ומתחכך ממש בקטנה (אני כמובן רוצה להפסיק את ההתהגות הזאת . בעבר זה היה יותר קיצןני ) מה עושים? רציתי לדעת האם יש מקום לדאגה? מה לומר לו שעושה את זה ליד אנשים או לידי? והאם שעושה במיטה שלו (שלפעמים אח שלו באתו חדר) צריך להעיר לו ?

הוא ממש נגעל מדברים. את הצלחות ,כפיות וכוסות הוא תמיד שוטף למרות שהם נקיים (נכון שלפעמים לא נשטפו טוב והוא היה מעיר ומאז כבר התרגל לשטוף כל סכום שלוקח מהארון עובר שטיפה למרות שנקי. הוא נגעל לשתות מהקולר בבית ספר -כי טוען שיש בזה חיידקים נראה כל פעם נגעל מדברים אחרים מה ניתן לעשות ? מרגישהשזה מחמיר תודה רבה

האם זה הגיוני שילד בגיל 14 עדיין משחקת פליימוביל

הי יירדן, במהלך השנים עזרת לי מאוד בכל שאלותיי ועל כך תודה לך. אני אמא ל- 2 חיילים (בן ובת) חייבת לשתף אותך בסיטואציה שעלתה השבוע כשהבת חזרה מהצבא וביקשה להזמין כ- 10 חברים אולי 12 לביתינו בערב שישי. יש לנו בית מסודר נקי ויפה אך לא גדול וללא מרפסת או גינה (דבר שמפריע לי מאוד וגם לבתי). כשסרבתי כי לא היה נראה לי מתאים בשעות המאוחרות רעש נתקלתי ממנה בתשובה שאני לא חברותית ולא אוהבת לארח וכו מאוד נפגעתי ונעלבתי ויש משהו במה שאמרה - אני אוהבת לארח אבל ביתנו מאוד קטן ופחות נוח לארח בו. ואולי אני באמת פחות חברתית? יש לי חברות אבל תמיד המגבלה של הבית.... אני מאמינה שאם נעבור דירה יהיה יותר נוח לארח. מה דעתך בנושא האם זה סתם תירוץ מבחינתי בנוסף הרגשתי מאוד רע שסרבתי לבקשה זו. סליחה על אורכה של השאלה ותודה לתשובתך.

שלום,היה ילד שפעם דיברנו טוב עכשיו אנחנו אפילו לא אומרים שלום אחד לשנייה ,אבל אם אני אפנה אליו הוא יענה בטון בסדר. אני רוצה שאני והוא יותר נדבר ,מה היית ממליצה לעשות? אני חושבת שהוא לא בעניין לרדוף אחריו אני לא מתכוונת ,אבל חבל לי..

יש לי בת כמעט 10, היא הבכורה בבית. ויש רק בנות. היא התחילה לפני חודש?! רוצה להיות בן. שמה כיפה, מתפללת כמו בן (רואה את אבא) משחקת אך ורק כדורגל. כבר המציאה לעצמה שם של בן ורוצה שנדבר איתה בלשון זכר. חברותית, יפה ותלמידה טובה ברוך ה'. קצת מדאיג..הרבה הרבה מדאיג.. לא ברור מאיפה זה בא

שלום.התייעצתי איתך בפורום לפני כשבוע על מה שנראה לנו כחרדה אצל בנינו בן ה7 מסיטואציות "רגילות" שמפרש אותן כמדאיגות. זה החל מחשש משוטרים (ראה בחדשות את אחת ההפגנות), ועכשיו זה השתנה. הוא מתאר מספר פעמים ביום שהוא מרגיש מודאג או לחוץ. אפשר לראות זאת לפי שפת הגוף שלו שמתכווצת, הבעת הפנים המודאגת. הקול שלו משתנה והו מדבר חלש. אנחנו מכילים ומעודדים, לפי המלצות שקיבלנו. אבל קשה לי לחשוב שהוא מתמודד לא מעט במהלך היום עם מה שנראה לי גלים של חרדה(?) בעוצמות שונות. כמו כן, מרבה לשאול האם מי שבטלוויזיה יכול לראות אותו גם וכו וכו ולעיתים גם שם מתחילות התחושות הנל(כשצופה בספורט או ערוץ הילדים). בין לבין מתפקד רגיל ושמח. נפגש עם חברים, אנחנו בחול והטיסה עברה בטוב. כולל נסיעות במטרו הומה אדם. ויחד עם זאת, גם פה, מגיע כל כמה שעות השיתוף שמתחיל ב"אמא אני מודאג" ולזה נלוות כל התופעות הפיזיות שתארתי. האם לדעתך המקצועית,צריך להתחיל ברור מעמיק יותר?האם פסיכולוג או פסיכיאטר? קשה מאוד למצוא אנשי מקצוע מהתחומים הנל שעובדים עם ילד צעיר בכיתה א. תודה רבה.

שלום ירדן, מקווה ששלומך טוב. בני בן 10 עוד מעט.. היום הוא הניח לי שני פתקים על השולחן ובהם הוא כתב על ההתמודדות שלו עם המחשבות העצובות שצפות בו. לדוגמה, הוא תיאר מדוע הוא בוכה כאשר אח שלו לוקח לו את הכדור, והוא כתב שהבכי שלו הוא לא כתוצאה מההתנהגות של אח שלו אלא בגלל שהוא חושב על אנשים עניים או על סיטואציות עצובות.. הוא כתב שהוא מפחד שהסבא וסבתא שלו ילכו לעולמם ושהוא לא יראה אותם יותר ושהמחשבה הזו צפה לו במהלך היום והדרך שלו להביע את הרגש זה דרך בכי בסיטואציות יומיומיות.. כאשר קראתי את מה שכתב הרגשתי מועקה ולא ידעתי כיצד אוכל לעזור לו ואיך אוכל לגשת אליו על מנת להקל ולכווין את מחשבותיו.. ובנוסף הוא כתב שהוא מדמיין איך שהעתיד שלו יראה והוא מרגיש בודד ועצוב.. אודה לעזרתך.

שלום, בני בעוד חודש כבן 4. התחלנו גמילה כשהיה בן 2.7. מאז ועד היום הגמילה של הפיפי לא הושלמה במלואה. בלילה אין כלל בריחת שתן (קם לשירותים) וכן מתחילת הגמילה כלל אין פספוסים של קקי. מה שכן, יש מדיי פעם (משתנה בחומרה לפי תקופות) בריחה של פיפי במכנסיים. לעיתים רק רטיבות בתחתונים ולעיתים הרטיבות במכנסיים. הרבה פעמים קורה כשהוא עסוק (בעיקר במשחק עם חברים). הוא כנראה מאוד מתקשה לעשות הפסקה במשחק/סרט/פעילות ולכן בורח לו. דברנו על כך רבות אבל עדיין אין שינוי. בנוסף, גם כשהתחתונים רטובים נראה כי הדבר אינו מפריע לו ואף כועס או לא מעוניין שיחליפו לו. לעיתים לא לציין כלל שהתחתונים רטובים. כשהתחתונים יבשים מאוד גאה בעצמו- אנחנו שואלים בכל פעם שעושה פיפי אם יבש או רטוב. להתרשמותי יש שליטה מלאה, מדובר בעניין של בגרות ורצון. דברנו המון שלא נעים ואף ניסיתי מעט להלחיץ בנושא החברתי שילדים יכולים לצחוק שברח לו פיפי. יש לציין שכעת הוא בגן פרטי בקבוצה של גילאי 3-4 ושנה הבאה עולה לגן עיריה. כל הילדים גמולים. מבחינת אישיות ילד מאוד חכם, אנרגטי, מחובר מאוד לחפצים ולצעצועים (נוטה להביא צעצוע לגן ולהכניס למגירה). ישנן התנהגויות שאינן בוגרות לצד התנהגויות בוגרות . חיזוקים מאוד עוזרים לו בהתנהגות חיובית. אנחנו מנסים לתת לו תחושה של אחריות ובגרות בבית- סידור השולחן למשל, קינוח האף לבד.... לציין שהוא ילד לא כל כך נקי- לא אוהב לשטוף ידיים למשל. ניסיתילתאר בגדול את הילד ואני אשמח לדעת מה ניתן לעשות כדי לקדם את הנושא שכן אני מוטרדת שאין שיפור משמעותי, הוא תכך בן 4 ובעוד כ-5 חודשים יעלה לגן עיריה (טרום חובה בו כבר לא אמורות להיות התעסקויות של פיפי). לא התרשמתי מבעיה רגשית כללית (נוטה להגרר אחריי ילדים אולי) ולכן מחפשת טיפול ספציפי בנושא זה. תודה

המשך- תודה על התגובה. יש לי מספר שאלות. 1. האם ידוע לך אם יש רב"ע שמתמחות בעניין הגמילה? האם כדאי ייעוץ גמילה או רב"ע? כי מדובר בשתי התמחויות שונות 2. הפיפי בורח לא רק כשמאוד עסוק אלא גם בסתם פעילות שגרתית בבית. או שלא אכפת לו, או שמודיע שברח. * כמו שציינתי לא מרגישה שיש קושי רגשי כללי אבל כן יש בעיה כי לא אמור לקרות בגילו. אני מאוד מתוסכלת, מנסה להסביר לו להקשיב לגוף שלו אך ללא תועלת.

היי,יש ילד שלא מזמן שמעתי שאני מוצאת חן בעיניו אבל זה לא הדדי ,ופעם בנובמבר דיברנו הוא סיפר לי שהוא ממדינה אחרת,אמרתי מגניב אולי תשלח/תראה לי תמונות משם,וגם החבר שלו פעם אני מצאתי חן בעיניו,אבל גם זה לא היה הדדי עכשיו מה שאני רוצה לדעת אם זה שדיברתי איתם והם חשבו שזה הדדי הופך אותי לנואשת? אמרתי לשניהם לא ,סתם הייתי נחמדה אליהם והם עשו מיזה סיפור חבר מהכיתה אמר שאני אשכח מיזה ,ושאין פה שום דבר נורא.פשוט מה זה שאני נחמדה לאנשים והם חושבים שזה הדדי ,לא יראה מהצד שאני נואשת או שאני ילדה טובה? באמת שאף אחד לא מוצא חן בעיניי ,אבל בגלל שזה כבר פעם שנייה..

היי! יש לי חברה וחבר שהם מכירים 10 שנים. החברה יצא עם מלא בנים ,החבר אולי עם 2. ובהתחלה מישהו אמר לי שאני מוצאת חן בעיניו,הוא התנהג איתי שונה ,הוא לא קילל אותי וכו'.. עם שאר הבנות הוא מעשן ,שותה ,מקלל וכו'. שרציתי לשחק עם בן דוד שלי במטקות ,הוא שיחק איתו ואז אמרתי לו לך לשיעור ,והוא חייך ואמר "למה"? האמת שלא ממש הבנתי את ההתנהגות שלו.. או שהוא התעלם ממני או שהוא דיבר איתי. גם פעם רמזתי לו בצחוק אם הוא יכול להביא תשובות למבחן ,והוא באמת השיג .היו כמו סימנים שזה באמת היה נראה ככה והיו שלא.. ולא מזמן החברה הזו אמרה שאם הם בכיתה שאם אפשר בבקשה לא להיכנס ושהם כמעט יוצאים. אבל ביום שלישי ,היא לקחה ממנו את המעיל ואז הוא בא ואמר שהוא צריך את המעיל שתחזיר לו והוא הולך הביתה..או שהיא לא תפסה את הכדור הוא קראה לה גמורה,הם רבים בצחוק מכות ... גם פעם הוא שאל את אח שלי אם הוא מוצא חן בעיני,אז זה שדיברתי איתו לא יחשב שנטפלתי עליו? אנשים אחרי 10 שנים חברות באמת יכולים לצאת אחד עם השני? האמת בגלל שחשבתי שאני מוצאת חן בעיניו זה קצת הזיז לי ,עכשיו כבר לא ואני שמחה בשבילה ,אבל אנשים לא יחשבו שאני נואשת?

אני מעונינת לדעת מה המניעים האפשריים והאם ומה ההשפעה על נערה בת 19 שנהגה לגנוב מידי פעם-מחנויות ומההורים החל מגיל 5/6 ובאזור גיל 15 הפסיקה לחלוטין. האם נדרש טיפול בגיל זה (19)על מה שהיה בעבר(הנערה גדלה במשפחה מעט מורכבת, ונורמלית לחלוטין כיום-ומלבד בעיה זו -גם בעבר)

שלום הבת שלי בת 10 הבנתי מהמורה שלה שלאחרונה היא מאוד רגישה וממש נעלבת ובוכה מכל דבר ממש בכי קורע לב שאני משוחחת איתה היא אומרת שיש לה חברות אבל הרבה פעמים יש קבוצות ולא משתפים אותה בנוסף הבנתי שהיא מקללת למרות שאני מעולם לא שמעתי אותה מקללת . מה שמדאיג אותי שיש משהו אחר שקורה ואנו לא מודעים לו או שהיא לא מספרת מה לעשות?

היי, בני בן 3 וקצת, ילד שמאז ומתמיד היה סופר אינטלגנט וחכם ברמה יוצאת דופן לגילו. מדבר ומתקשר ומבין כמו ילד בן 10. נמצא איתי בחינוך ביתי. ילד רגיש, קשור אליי מאוד ילד שמקבל המון אהבה וחום ורגישות. החלטתי לגמול אותו מטיטולים לפני חודש וחצי בערך. הגמילה היתה מאוד פשוטה, הבין מהר, התלהב ללכת לשירותים ולהודיע לכולם שהוא ילד גדול, שמח לקבל הפתעות, מרוב התלהבות כל אדם חדש שהיה פוגש ישר היה אומר לו ״אני עם תחתונים״ (כדי להשוויץ שהוא ילד גדול) אבל מאז ומתמיד, כל פעם שלא היה מרוצה ממשהו, או שהיתי כועסת עליו, ישר היה משתין בתחתונים(יש לציין שזה במכוון, כי הוא יודע יפה מאוד לשלוט בזה), התגובה שלי היתה לכעוס עליו ולומר לו שאם ימשיך ככה אני יחזיר לו את הטיטול וכולם יגידו שהוא ילד קטן ותינוק, אמרתי לו זה מה שאתה רוצה? והוא אמר ״לא״, וזהו. במקביל ניקיתי לו והחלפתי לו ישר. (הוא גם ישר מתפשט ורוצה חדש ונקי) לאחרונה, קרוב לשבועיים, הוא באופן קבוע משתין על עצמו במכנסיים, כבר לא טורח ללכת לשירותים אלא אם כן אני ממש כועסת ועצבנית ומזכירה לו את זה, יש לציין שבמקביל לזה לאחרונה יש בבית אווירה שלילית ביני לבין בעלי, בשבועיים האלו יותר מריבות מהרגיל, פחות תשומת לב אליו, לכן קצת מרגיש לי שזה מתקשר לזה, גם הפספוסים קורים בתדירות גבוהה יותר דווקא בסופש שאני ובעלי 24/7. (למרות שלרוב הוא רואה אותנו משלימים מתחבקים בסוף) איך לנהוג איתו במצב הזה? ניסיתי כבר כמה ימים את האופציה של להתעלם לחלוטין כאילו שלא פיספס וזה לא עזר, זה רק החמיר את התופעה. אה, ומציינת גם שכשהוא עם בעלי הוא לרוב מרשה לעצמו להשתין בתחתונים הרבה יותר מאשר שהוא איתי, (כי בעלי יותר נוקשה איתו בחינוך ולא מוותר לו בקלות ויש בינהם הרבה תקלים) לעומת זאת כשאני והוא אחד על אחד הוא הרבה יותר שולט בזה וכמעט ולא מפספס. מה נכון לנהוג עם הילד במצב שכזה? מקווה שהיתי מובנת, יצא לי קצת סלט..

מוסיפה גם שמתי שהוא מרוצה מאיתנו.. למשל יצאנו איתו לאטרקציה שהוא רוצה.. או קנינו לו משהו שהוא אוהב .. הוא לעולם לא מפספס.. הוא מכריז שהוא הולך לשירותים וגאה בזה.. ומתי שהוא לא מרוצה אז הוא כן משתין..

תודה רבה על תשובתך. מכיוון שבקרוב מאוד אני צריכה ללדת, ובעלי עמוס מאוד רוב השבוע בעבודה לא יודעת עד כמה נוכל להתפנות לטיפול פסיכולוגי או להדרכה הורית, גם בעלי קצת נגד טיפולים פסיכולוגים כאלו או אחרים..(וחבל לי, כי אני בעד) האם יכול להיות איזשהו פתרון זמני לבעיה הזו? בכל פעם שאומרים לו ״לא״ על מה שהוא רוצה זה יוצר תגובת בכי היסטרי וישר משתין במכוון.. יש ימים שזה מחמיר ממש ברמה שכל היום עושה רק בתחתונים, ויש ימים יותר מוצלחים.. הכל תלוי אם היה מרוצה מאיתנו או לא.. ניסיתי בנתיים שיטה שעוזרת לי שעל כל דבר שהוא לא מרוצה/ או כל דבר שאני אומרת לו ״לא״ אז לפרט ולהסביר לו למה ומה עומד מאחורי זה, זה באמת עזר למתן את התגובות שלו, ומפחית את תדירות הפעמים שמשתין בכוונה, אבל זה מאוד מתיש על כל דבר שלא מרוצה לתת הסברים, זה במילא גיל שהם כמעט ולא מרוצים מכלום.. אני מיואשת שוקלת להחזיר לו את הטיטול וזהו

ילדה בת 4,  כשבוע וחצי מתלוננת על אי נוחות עם מכנסיים שלובשת, טוענת ש״נופל לי המכנס״. חייבת להרים גבוה ושיהיה צמוד (טרנינג למשל לא בא בחשבון). מתלוננת וממש בוכה במצוקה שנעזור לה. מתלוננת גם על הנעליים, על כל זוג אפשרי. מעולם לא התלוננה בעבר על בגד/בד/תווית/מרקמים שונים. בנוסף מתעוררת מחלומות מפחידים ושואלת ״למה רק אני חולמת מפחיד?״ כלום לא השתנה 😕 לא יודעים איך לעזור לה..

תודה רבה, מעריכים מאוד את ההתייחסות.

שלום, הבת שלי הייתה עימי בבית 10 חודשים. הכנסתי אותה למשפחתון קטן עם מטפלת מקסימה. יחד איתה יש רק עוד תינוק אחד כך שהיא מקבלת כמעט יחס אישי. ההסתגלות מאוד קשה לה. אנחנו כבר שבוע וחצי אחרי, הייתי איתה בימים הראשונים ולאחר מכן התחלתי להוציא מוקדם. היא הייתה כמעט יום מלא רק פעם או פעמיים עד כה. בכל אופן, היא מגלה קושי רב בהסתגלות ןאף נוהגת להקיא. אין לה חום, היא לא מקיאה בבית אבל יצא כבר שהקיאה במשפחתון מספר פעמים. האם הסיבה היא נפשית? מה עליי לעשות? אציין שהיא בוכה מאוד כאשר אני הולכת, אני משתדלת לשדר לה ביטחון ואהבה ובכל זאת נראה שמאוד מאוד קשה לה. אשמח לתגובתך

שלום בני בן שנה כרונולגי ו10 חודשים מתוקן .לאחרונה שהוא מתעצבן קופץ אגרופים ורועד,כמובן ,שצורח בעצבנות בלי סיבה מיוחדת. האם יש סיבה לדאגה ,לא יודעת איך להתנהג ותוהה מדוע תינוק מתעצבן בצורה כזו.

חברה שלי מתמודדת לבד עם בת מתבגרת אובדנית. האם יש מסגרת שיכולה לתמוך באמא ?

שלום. בני בן 7, בכיתה א', ילד חברותי ורגיש. בן זקונים ל3 אחיות גדולות. אתמול כשהיינו בגינה עם בן הדוד, התכרכמו פניו וביקש לחזור לבית הסבתא. כשדובבתי אותו להבין מה קרה, אמר שראה שם איש מדבר בטלפון וחשב שהוא מתקשר למשטרה. לא היתה אינטראקציה ביניהם ולא נעשה שום דבר "שובב" ע"י בני שהצדיק את זה.. הןא ממש נכנס למה שנראה לי כחרדה. לקח לו זמן לצאת מהארוע ולא הסכים לרדת שוב לגינה. היום, כשאספתי אותו מהצהרון, שוב נבהל כי ראה איש מדבר בנייד ברחוב ושוב אותו דבר.. נבהל כי חשב שהוא מתקשר למשטרה.. הוא כן הולך לחוג שיש לו עכשיו בלי לבקש להימנע. הולך לבית ספר בשמחה. חופש פורים היה משפחתי ונחמד. אין שום גורם לחץ שנוסף לאחרונה. האם צריך כבר לפנות לגורם מקצועי או לחכות? ומה הדבר הנכון להגיד ברגעים כאלה? שוחחתי איתו והסברתי לו. אבל הקפדתי לא לבטל את תחושותיו ולא לזלזל במה שהוא מרגיש..

בני בן ה7 ראה תמונה של נועה קירל ( התמונות שלה בדרכ בלבוש לא הכי צנוע בלשון המעטה), ואמר שרוצה לראות אותה ערומה. אחכ אמר לי אמא את יודעת שאם אני רואה ילד בלי בגדים הבולבול שלי גודל. נותרתי המומה, אודה לחוות דעת

שלום אני אמא לבת ארבע ילדה מפונקת חכמה חברתית ,היא תלויה מאוד בי ינקה שנתיים וחצי ,רוב הפעמים היא יושנת לידי במיטה ואני שעוזרת לה לישון כאילו מחבקת או נשארת לידה עד שהיא נרדמת לאחרונה היא קמה באמצע הלילה ואמרת שאני לא רוצה לישון אני לא מרגישה שאני צריכה להירדם אני שבעה משינה ואז מתחילה להגיד לה שעדיין אין אור יום וכולם ישנים אני מרגישה שזה נעשה מתוך פינוק וגם שהיא רוצה לצפות במסכים טלוויזיה או טלפון היא במהלך היום צופה בטלוויזיה וגם טלפון אבל לא הרבה שעות אז אני מרגישה שהיא מחכה להגיד לה תקחי טלפון ואני יושנת אז הלילה התעוררה ואמרה לי אני יושבת על המיטה אני לא רוצה לישון ומסרבת שאני אחבק אותה ושתחזור לישון ובקשה ממני ללכת לשחק או לצפות בטלוויזיה וסרבתי בסוף אחרי חצי שעה היא שמה את הראש שלה על החזה שלי וישנה זה קורה כמעט פעם פעמיים בשבוע בדיקות דם לפני שבועיים תקינות אשמח חוות דעת היא לא מתעוררת בבכי או צעקות