פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
8050 הודעות
7593 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

11/09/2019 | 21:24 | מאת: אדוה

שלום רב, הבת שלי ב 6.9 (ילידת דצמבר) נשארה שנתיים בגן חובה אחרי שהומלץ לנו להשאירה ע"י הגננת ופסיכולוגית הגן מכיוון שהיא עדיין לא מוכנה מבחינה ריגשית. קרוב חצי לשנה ראשונה היה לה קושי רב להיפרד והייתה בוכה בגן חצי יום. במחצית השנייה חל שיפור ניכר. השנה עלתה לכיתה א הימים הראשונים היו בסדר עד יום רביעי בשבוע הראשון שהמו3ה שלה הייתה בחופש ומאז היא לא מפסיקה לבכות אומרת שקשה לה והיא מתגעגעת אלי בכל דבר שלא ניסיתי אני לא מצליחה להרגיע או להגיע לליבה מה ניתן לעשות? בברכה, אדוה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אדווה, את מתארת כאן קשיי הסתגלות ופרידה ארוכי טווח. לא מדובר רק במעברים אלא במצב המתמשך אל תוך השנה בנוסף לקשיים רגשיים שונים. לכן אני רוצה להמליץ בחום על הדרכת הורים, רצוי אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים או איש מקצוע מוסמך המתמחה בהדרכת הורים וטיפול בילדים, ולשקול ביחד איתו/ה גם טיפול לביתך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/09/2019 | 11:47 | מאת: ריטה

שלום, הבן שלי עלה השנה לגן עירוני. גן חדש שבו אינו מכיר אף ילד. ביומיים הראשונים חלק מהזמן היינו איתו, כמו גם שאר ההורים בגן, והכל עבר בצןרה תקינה. הוא היה חברותי כפי שהוא תמיד ונראה מאוד נינוח. החל מהיום השלישי מהרגע שנכנס לגן ועד שבאים לקחת אותו הוא בוכה ולא מצךיח להרגיע עצמו ומשתף את הצוות בקושי שלו להירגע. מחכה לי שאקח אותו ולא מוכן לעשות שום פעילות בגן. באחד הימים חזר הביתה ואמר שאחת הסייעות אמרה לו שכואבות ךה האוזניים ושיפסיק לבכות. מאז טוען שניא כועסת כשהוא בוכה. העניין בטיפול מול הגננת. הוא לא מלין עליה ספציפית. פשוט טןען שמשעמם בגן ושבא לו רק ללכת לבכות שם. ניסינו לדבר לליבו, לספר איך יכול להיות כיף שם, נפגשנו עם חבר מהגן אצלנו בבית כדי שיכיר ילדים ויראה פרצופים מוכרים. לא עוזר. רק בוכה כל היום. בינתיים אני אפילו לא הכנסתי לצהרון מרוב שהוא כל היום בוכה בגן. אשמח לקבל טיפים להסתגלות קלה יותר.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ולכל הקוראים, עקב ריבוי שאלות בנושא הסתגלות לגן השנה ובכל שנה, אני מעתיקה לכאן תשובה שניתנה בעבר בפורום. בהצלחה לכולם! שלום רב לכל קוראי הפורום עקב ריבוי השאלות בנושא הקליטה בגן, אני משכתבת כאן תשובה שנתתי בעבר בנושא זה. אמנם אנחנו כבר בשבוע השני, אך תקופת ההסתגלות עדיין בעיצומה. לאחר חופשות החגים, יש לצפות להתחדשות הבכי, ולנסיגה זמנית גם אצל מי שהצליחו להתרגל. אנא הצטיידו בסבלנות. *** הסתגלות טובה לפעוטון או לגן תלויה ביותר מגורם אחד. היא קשורה למאפייני הילד עצמו (כמו מזג, גיל, בשלות) במאפייני ההורה (למשל רמות חרדה, צורך בשליטה) במאפייני הקשר הורה-ילד (הרמוני ובטוח, סימביוטי, חרד), במאפייני הגן והגננת (מס' ילדים, גיל הילדים, אופי המבנה, שעות הפעילות, רמות החרדה של הגננת, יכולתה לסבול נוכחות של הורים בגן, וכד'). לאור האמור כאן, קשה לתת עצה שתתאים לכל הילדים, לכל האימהות ולכל הגננות. ובכל זאת כמה דברים שכדאי לזכור. עבור ילד קטן, בעיקר מי שנכנס לגן בפעם הראשונה, מדובר במעבר דרמטי, המצריך תקופת הסתגלות. עליו ללמוד להיפרד מסביבתו המוכרת, להיפרד מדמויות מוכרות (אמא, מטפלת), ולסמוך על דמויות חדשות ולא מוכרות כמקור לחום, הרגעה וביטחון. לילד קטן עדיין אין תחושת זמן טובה, ושעה יכולה להיחשב כנצח. לכן, באמת חשובה ההדרגתיות, אך אין בה די. רצוי להקפיד על כמה כללים, גם כשנפרדים בהדרגה. בימים הראשונים מוטב להגיע עם הילד לגן, לשהות יחד איתו כשעה וללכת איתו הביתה, רצוי כשהוא נשאר עם "טעם של עוד". ביום השני אפשר להאריך את השהות המשותפת, ולנסות לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר. כדאי לאפשר אינטראקציה חיובית עם צוות הגן גם אם אנחנו נשארים איתו שם, רצוי לעודד מצבים בהם הגננות הן הכתובת לעזרה ולא אנחנו. גם ביום השני, מוטב לקחת את הילד איתנו הביתה, אפילו אם נדמה לנו שנעים לו. מהיום השלישי ואילך אפשר להתחיל להיפרד לזמנים קצרים, ולהגיע מהר יחסית, גם אם הגננת מדווחת שהכל נהדר. חשוב לזכור שגם אם הילד אינו בוכה, הוא נמצא בסיטואציה לא מוכרת, ולא ממש מבין האם נבוא לקחת אותו, מתי נבוא, ולמה בדיוק אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים לו "נתראה בצהריים". יש ילדים שבאמת נראים נפלא ביום הראשון, והבכי מתחיל רק ביום השני או השלישי, כשהם מבינים שהסידור החדש הוא לתמיד, וכבר מבינים מה המשמעות של להישאר הרבה שעות בלי אמא. יש, כמובן, גם את המסתדרים, שנראים אדישים או מרוצים מהסידור החדש. איכשהו, עבור רוב הילדים זהו סוג של מאמץ. כשמגיעים בבוקר אל הגן, רצוי לא למצות יחד עם הילד את כל מה שלגן יש להציע. עדיף לאפשר לו לחקור את הסביבה בקצב שלו, ולהשאיר חלק מהכייפים כאמצעי-עזר לגננת עצמה, שנשארת לפעמים עם ילד בוכה אותו עליה להרגיע ביעילות. לאחר ימי הקליטה הראשונים, כדאי להחליט על זמן סביר של שהות משותפת, רצוי לא יותר מכמה דקות, ולהיפרד מהילד לשלום. מוטב לא למרוח את הפרידה, אך גם לא להיעלם בפתאומיות ללא ידיעתו. כשאנחנו מגיעים לקחת את הילד הביתה, רצוי לעשות זאת בקיצור, ולצאת איתו מהגן מבלי להשתהות הרבה. חשוב שהילד הקטן יידע שכשאימא באה - הולכים, והמאמץ היומי שלו הסתיים. כל האמור כאן, יכול להיות מאד לא רלוונטי, אם הגננת שלכם אינה ידידותית כלפי תהליך הדרגתי שכזה או כלפי נוכחותם של הורים בגן. אחרי הכל, גם עבור הצוות, ימי הקליטה הם מאד לא פשוטים, והגננות מעדיפות להגיע מהר ככל האפשר לשגרת עבודה, גם במחיר של מס' ימי בכי 'מרוכזים'. אישית, איני מחבבת את הגישה הזו, ומקווה שתצליחו ליישם לפחות חלק מההמלצות. אחרי הכל, רוב הילדים באמת מוצאים את עצמם די מהר מתאקלמים במסגרת החדשה, נהנים מהעושר והעשייה בגן, ומתמודדים לא רע עם הפרידה. הניסיון מלמד שכאשר ההורים עצמם סומכים על הגננת, סומכים על הילד ושלמים עם רעיון הפרידה, ההסתגלות של הילד טובה ומהירה יותר. לעומת זאת, הורים אמביוולנטים, חרדתיים-יתר, ומתקשים לסמוך עלולים 'להדביק' את הילד בחששות ובדאגות שלהם, ולהקשות על תהליך ההסתגלות. תהליך ההסתגלות אינו נגמר בשבוע הראשון. יש ילדים שממשיכים לבכות ולהתנגד לפרידה גם בשבוע השני והשלישי. אם התהליך הראשוני היה הדרגתי וסבלני הסיכויים לבכי בשבוע השני והשלישי פוחתים, אם כי לא תמיד. יש ילדים שיפגינו גם בשבוע השני מצוקה גלויה: הם יבכו, יקבלו התקף זעם, יסרבו להתנחם בעזרתה של הגננת, יבעטו, יכו או יתחננו. אחרים יהיו מכונסים יותר, ויבטאו את המצוקה בדרכים עקיפות: הם יסרבו לאכול ולישון בגן, יאבדו את התיאבון בבית, יתעוררו בלילה, יתחילו להרטיב מחדש לאחר שנגמלו, יפגינו עצבנות ו'פתיל קצר', ייצמדו להורה, או יפתחו מחלה פיזית. חשוב לעמוד הכן מול הביטויים הללו, לקבל אותם בהבנה, ולעשות הכל כדי להקל על הילד הקטן לעמוד באתגר החדש. כהורים, רצוי להנמיך ציפיות מהילד בשבועות הראשונים בגן. אם הוא בוחר שלא להשתתף בפעילויות הגן, הניחו לו. לא נורא אם יפסיד שיעור ריתמיקה או שעת סיפור, ויישאר בארגז החול אם שם הוא מרגיש בטוח. אם אינו זוכר דבר ממה שעשה בגן, לא חייבים ללחוץ עליו לספר. זכרו שאם הוא אומר שלא כיף לו, זה לא סימן שטעיתם בבחירת הגן. תנו לו זמן, תמיכה ועידוד, וקוו לטוב. מקווה שספטמבר יעבור על כולנו בשלום. בברכת הסתגלות קלה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/09/2019 | 00:06 | מאת: יוליה

ברצוני לשאול איך להתנהל עם בן דל חברים טובים שבת שלי לא באה אליו בטוב הוא מתעלם ממנה ומסרב בתוקף לשחק איתה שניהם בני 4 . ידוע שהילד סובל מבעיות עדין בורח לו שתן ונשאר בגן . שאלה שלי איך מסבירה לבת שלי שלא תבכה ותעלב ממנו איך אני מסבירה שתקבל זה ? תודה

הי יוליה, לתת הסבר חשוב וכדאי, לשלוט מראש ברגשות המתעוררים, זה בלתי אפשרי וגם לא נכון לשאוף לזה. את יכולה לומר לה שהילד הזה לא כ"כ רוצה לשחק ביחד, אולי הוא לא יודע לשחק יפה ביחד, אולי הוא רוצה לשחק עם בנים או אולי הוא פשוט מתבייש, וגם - כל אחד מחליט על עצמו. גם את לפעמים לא רוצה לשחק עם החברה הזו או הזו.. וזה בסדר, יוש לך המון חברות שמאוד אוהבות לשחק איתך - עד כאן ההסבר. מעבר לכך אם היא תעלב..חבקי אותה, נשקי אותה, אימרי לה שהיא הכי הכי אהובה עלייך ושאת תשמחי לשחק איתה..ו..זהו. היא תקבל את זה ותתמודד עם זה. אם לא תעשי מזה עניין גדול מידי גם היא תפנים שהכל בסדר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/09/2019 | 00:00 | מאת: סמדר

בתי בת ה7 מאובחנת עם הפרעות קשב ואי ויסות ריגשי. התקפי הזעם שלה מגיעים מחרדות שונות שקשה לה לעבד. במהלך חודש אוגוסט עברה מצב רגשי לא פשוט מוות של חברה ולאחר שבועים מוות של סבתא רבתה קרובה מאוד. התקפי הזעם הפכו לבלתי נשלטים ואלימים מאוד ולרוב היא לא מודעת לעצמה בזמן ההתקף. פסיכיאטרית המליצה על טיפול קוגנטיבי בשיטת cbt בתחילה ולא כדורים. מטפלים קשה למצוא ואם מוצאים תורים ארוכים. אני אדם חולה ומאוד קשה לי לתפוס אותה ולהשתלט עליה במצב של התקף ותדירות ההתקפות הופכות למספר פעמים ביום כל יום כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה לא מצליחה למצוא עזרה מקצועית ומפחדת שבסוף יהיה אסון כי ממש בלתי נשלטת ואלימה מאוד. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

הי סמדר, אני יודעת שישנם אין ספור מטפלים טובים שאצלהם אין תורים ארוכים. מעבר לכך מכיוון שהמצב הוא כה אקוטי, לא צריך לחפש את "הכי הכי הכי", כל פסיכולוג/ית קליני יוכל לתת מענה ראשוני לפחות. בנוסף אני לא בטוחה שטיפול CBT בלבד הוא הטיפול המתאים, אלא עדיך שילוב של גישות, במקרה זה פסיכולוג/ית קלינית שהנם גם בעלי הכשרה בתחום CBT הכי יתאים. בנוסף אני מציעה לך לגשת בעצמך להדרכה הורית שתוכל לסייע לך להיות עבור ביתך באופן בו היא צריכה אותך ושגם תתמוך בך כי בהחלט מדובר במצב לא פשוט לשתיכן. בקיצור עצתי, להרים טלפון, לקבוע פגישה ולהתחיל תהליך...חבל לחכות, המצב אקוטי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הילד שלי בן 6 , סובל לרוב מדלקות אוזנים והפרשות חיצוניות שלרוב רואים אותם. הוא מאוד מתוסכל וחרד מתגובת ה ילדים, לרוב המשפט החוזר אמא הילדים ייראו ??

לקריאה נוספת והעמקה

הי לאה, קודם כל חשוב שתרגיעי אותו. את יכולה לאמר לו שבאופן כללי לא רואים את זה, ואם מישהו רואה ושואל, אפשר פשוט להסביר שזה בגלל שיש לו קצת כאבים באזניים ושזה תמיד עובר. שימי לב, וזו הנקודה החשובה, האופן שבו את תעבירי לו את המסר הזה הוא במידה רבה האופן שבו הוא יפנים את אותו. אם הוא יקלוט בכל חושיו שאת רגועה, נינוחה, לא דואגת ולא עושה מזה עניין, הוא יוכל בעצמו להפנים שזה באמת לא עניין וגם יעביר את המסר הזה במידת הצורך. חשוב לא להידבק בהיסטריה ובחרדה של ילדינו כי אז אנחנו מאבדים את הזכות והיכולת להיות עבורם - תומכים מרגיעים ומכוונים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/09/2019 | 23:14 | מאת: לימור

שלום כשבני בן ה5 לא מקבל מה שהוא רוצה או כועס הוא אומר: "אני רוצה למות". אני לא מבינה מאיפה זה בא לו לדבר בצורה כזו וזה נורא מלחיץ אותי והוא יודע שאני לא אוהבת את זה והוא עדיין ממשיך. מה לעשות?

שלום לך, לשאלתך וגם לזו הקודמת, אני מציעה שתנסי להפנות את השאלות הללו לבנך ולהבין מה פשר הדברים. מתוך התיאור הקצר שלך הנעדר כל רקע על בנך או על הנסיבות, קשה יהיה לי לסייע לך מלבד להניח שבנך מתוסכל ממשהו.. את מוזמנת לחזור ולפרט יותר אם תירצי או לחילופין להעזר במספר פגישות הנחיה הורית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/09/2019 | 23:09 | מאת: ללה

שלום כשבני נכנס לשירותים בכדי לעשות קקי יש לו תנועית חזרתיות של זריקת מכסה האסלה כלפי מטה באופן ברוטלי או טריקת דלת השירותים מספר רב של פעמים. מה זה יכול להעיד?

ראי תשובה מעל

שלום רב, בת 4 הגיעה לגן חדש, מדובר בילדה טובה ממושמעת. עדינה. הפריע לי מאוד שעוזרת הגננת ביקשה ממנה ספציפית לאסוף את הצעצועים . כי היה ברור לה שבתי תעשה זאת . הסברתי לבתי שתעזור כשגם אחרים בגן עוזרים . ולא שרק היא. מקווה שאני מובנת איני רוצה שבגלל אופיה הרך תהיה מנוצלת. מה אוכל לעשות ? תודה על הפורום

לקריאה נוספת והעמקה

הי טל, התחושה שביתך "מנוצלת" בגלל שהיא ילדה טובה, היא בוודאי תחושה מאוד לא נעימה עברוך כאם אבל אני חייבת לומר שבהסתמך על תיאורך, סביר יותר להניח שהיא שאובה מתוך עולמך הפנימי כלומר - תחושות שאת חווית בעברך וכעת משליכה על ביתך. חשוב יהיה שתצליחי לעשות את ההפרדה הזו בינך לבין ביתך ומה שמתרחש במציאות של ביתך זאת כדי לא לייצר את המציאות הלא רצויה הזו במו ידייך, כמו סוג של נבואה שמגשימה את עצמה אם תירצי... מעבר לכך תמיד חשוב לעודד את ילדינו לבטא את עצמם, את הצרכים וההעדפות שלהם, וככל שהיא תוכל לקבל מקום לזה בבית ובתוך היחסים עם הדמויות המשמעותיות בחייה, כך היא תוכל לבטא את כל אלה גם בחוץ. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/08/2019 | 19:31 | מאת: עצובה

שלום. בת 3 בתי היחידה אני גרושה במשך 4 שנים הייתי בקשר עם גרוש אב ל 2 בנות בגיל 5 ו 8 בתי נקשרה אליהם מאוד היה להם קשר. נפלא! עכשיו נפרדנו ובתי כל הזמן מתגעגעת אליהן ו הוא לא מסכים שייפגשו הלב נקרע לי . איך אסביר זאת לבתי ? מה אעשה? לבי נשבר כשהיא בוכה ומבקשת אותם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני בהחלט מבינה לליבך אולם חשוב שתזכרי שיש לביתך אותך, ותמיד יהיה לה אותך, את אמא שלה, וזה הכי חשוב. ומה אמא טובה כמוך עושה במצבים כאלה? מתווכת לה את המצב באופן מותאם ואותנטי ובעיקר תומכת מחבקת ואוהבת. אפשר לומר לה שאת ו** הייתם חברים, ולפעמים חברים לא מסתדרים. אפשר להדגיש שזה לא כמו משפחה ששם גם אם רבים, תמיד נשארים קרובים ואוהבים. היי פתוחה ומוכנה לשקף את רגשותיה ולתת להם לגיטימציה (נכון, גם אני מתגעגעת לפעמים, אני יודעת כמה אהבת אותם, זה טבעי להתגעגע) והיי שם איתה קרובה רגשית ופיזית. נסי לשאוב כוחות מכך שיש לה אותך וכך גם היא תוכל לשאוב כוחות מזה והכי חשוב לזכור - אין חשובה ממך בחייה כרגע וכל עוד את שם עבורה, על כל השאר היא תתגבר... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/08/2019 | 06:58 | מאת: יעל

שלום, יש לי בן בן 5 שעד היום לא היה הולך לישון לבד. היינו יושבים לידו ונותנים לו יד עד שהיה נירדם. לאחרונה זה התחיל להפריע לנו, והתחלנו להסביר לו ו"להילחם" איתו שירדם לבד. חייבת לציין שהוא ישן בחדר עם אחותו בת ה4 והיא נירדמת לבד. כל ערב הוא בוכה ומראה שאינו מסוגל להירדם לבד, רוצה שישבו לידן. אנחנו משוחחים איתו המון על הנושא אך הוא מתנגד להביע שיתוף פעולה. גם באמצע הלילה מגיע אלינו למיטה. האם קיים קשר רגשי לזה ואיך ניתן לטפל? תודה רבה

הי יעל, את מדברת על התנהגות מתמשכת שמופיעה אצלו ולא אצל אחותו למשל. זה נשמע שנקודתית ניסיתם להתחיל להכין אותו לשינה עצמאית, אולם זה לא מצליח והוא מתנגד. את שואלת אולי העניין טמון בקושי רגשי כלשהו, ייתכן. אינני מכירה אתכם או את ילדכם כדי לדעת אם יש מה בכך, ומעבר ללעוץ עצות באשר לאיך להרגיל אותו לשינה עצמאית (תכניות הדרגתיות למינהן בזמני היציאה שלכם מהחדר ושבחים בעקבות זאת) אני כן חושבת שכדאי לחשוב עליו יותר לעומק. פגישה אות שתיים של התיעצות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים יוכלו לסייע לכם להבין האם מדובר בבעיה שורשית או שדי בתכנית מובנית ומותאמת יותר כדי לפתור את הבעיה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/08/2019 | 01:54 | מאת: הילדה חווה חרדת נטישה

שלום, עברנו לפני חודש דירה לעיר חדשה עם תינוקת בת שנה וחודש ופעוטה בת שנתיים וחצי....שמנו את שתיהן בחדר ביחד, החודש הראשון היה מצוין, הן התלהבו ושיחקו יחד לפני השינה, דיברו בינהן....הכנסנו אותן לקייטנה עכשיו בקיץ ומאז חל מהפך... הגדולה בת השנתיים וחצי חווה סיוטים מרובים בלילה, בלילות האחרונים לא רוצה להיכנס למיטה שלה, לילה אחד היא לא ישנה בכלל - נרדמה ב4 וחצי בבוקר על מזרון... מאז כל יום השכבות הן סיוט, לא נרדמת גם אם אני יושבת ליד המיטה שלה ומלטפת אותה.... אנחנו מנסים להסביר לה שזה הבית החדש שלה, שיש לה פה מלא צעצועים, משחקים איתה ונותנים לה מלא תשומת לב וזה לא עוזר... אשמח לעצות איך להשיב את הילדה שלי למקום של בטחון במקום החדש שלה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, זה נשמע שמשהו קרה אחרי השהייה בקייטנה ומאז תחושת הביטחון שלה בעולם התערערה ומתבטאת בקשיי שינה ובחלומות לא טובים. השאלה שלך בהחלט במקומה ומעידה בפני עצמה שאת מודעת לכך שמה שנפגע זו תחושת הביטחון שלה, לא רק במקום החדש, אלא אולי בכלל...לכן עלייך לעשות כל מה שנדרש כדי לחזק אותו בחזרה. איך עושים את זה זו שאלה השאלות..אבל בגדול בעיני עצם זה שאת מודעת לזה שזה קורה, כבר פותח לך את הדלת למקום הנכון בתוכך שיאפשר לך לתמוך בה. כרגע בעיתות ההשכבה, אני הייתי אומרת לה שאני מבינה שכרגע הלילה הוא קצת קשה וקצת מפחיד, ושביחד תתגברו על ההרגשה הזו. אני מציעה לך פשוט להניח מזרון על יד מיטתה, ותאמרי לה שבזמן הקרוב תיכנסו לישון שם יחד..פשוט תישכבי על המזרון למרגלות מיטתה, ותרפי..כדי שגם היא תוכל להרפות. המילים תהיינה "אנחנו ניכנס ביחד לישון ואני אשאר איתך עד שתיכנסי לחלומות מתוקים וטובים ..". עשי זאת בנועם וברוגע, שדרי לה כמה נעים ונוח לך בחדר שלה ואפילו תני לה יד אם את מגיעה אליה :). לאחר כשבוע תוכלי בהדרגה לצאת קצת קודם (ואת היד לשחרר עוד לפני) וכן הלאה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בן 3 לאחרונה מראה רגישות לנשיקות ברוב איברי הגוף. משפשף את האיזור שנישקו וצועק שינקו לו. בעת גזירת ציפורניים אומר שכואב לו ובוכה . חשוב לציין שאין לו רגישות לחומרים כמו פלסטלינה, צבעי גואש וכו'. מה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הדרוש, למה לא פשוט להתחשב ברצונותיו והעדפותיו? אם פחות נעים לו שמנשקים אותו, אז אפשר לבקש ממנו רשות לפני או לשאול איפה הוא כן מוכן שינשקו אותו ואם לא מסכים, לכבד זאת. גם בעת גזירת ציפורניים, כדאי להרגיע אותו לפני ולהיות רגישים ועדינים.. אם מדובר אך ורק בשתי התופעות הללו, אינני רואה בהכרח סיבה לדאגה. אם ישנן תופעות נוספות המדאיגות אותך, כיתבי לי בשנית. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

מה הכוונה שאומרים על קשר שהוא קשר אובסיסיבי ? במה זה מתבטא ? ומה זה בכלל אדם אובססיבי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, הכוונה באובססיה היא היא להתנהגות או מחשבה הנעשים באופן כפייתי ולרוב בלתי ניתנים לשליטה.קשר כפייתי הוא קשר בו הדגש הוא על הרדיפה/כמיהה/שליטה/השגת קירבה לאחר ולכן מאבד מאיכותו. בד"כ מדובר בקשרים הגורמים בעיקר סבל לשני הצדדים. אם את מרגישה שאת או מישהו קרוב אלייך נמצאים בקשר כזה, בהחלט חשוב וכדאי יהיה לעזור לו או לה למצוא את דרכם החוצה ממנו.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/08/2019 | 12:35 | מאת: מירה

בתי, בת ה-5, ילדה בכורה ויחידה בחודשים האחרונים מתקשה להחליט כשר יש יותר במחירה אחת. איזה שמלשה ללבוש, איזה ממתק לקנות, איזה משחק לקחת לסבתא. דברים פשוטים בענינו, גורמים לה לתסכול רב ואחרי דקות ארוכות, לעתי עד חצי שעה של התלבטויות שנגמר בבכי מר. תוך כדי התלבטות היא משתפת בסיבות להתלבטות ומבקשת עזרה אבל כל ניסיון שלנו לעזור בהסברים הגיוניים, או מתן יתרונות וחסרונות של בחירה כזאת או אחרת, לא מתקבל על ידה. גם הסנקציות שניסינו מחוסר ברירה עובדות מאוד נקודתית ולעתים בכלל לא. איך אפשר לעזור לה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי מירה, התנהגות מסוג כזה בד"כ מבטאת מתח ואולי אף חרדה. אז קודם כל אציע לכם לתת את הדעת על מצבה באופן כללי ופעלו כדי להפחית מתחים, לחצים וכיוב'. לגבי הענין הנידון, התחילו להגביל אותה לשתי אפשרויות בלבד. גם אם היא תתנגד לכך, היו בטוחים שלמרות מחאותיה בסופו של דבר אתם רק תקלו עליה. חשוב לא להתפתות להכנס איתה לתוך ספירלת האפשריות והשיקולים כי אז אתם למעשה פועלים בדיוק כמוה, פשוט כאמור הגבילו אותה למינימום אופציות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/08/2019 | 12:56 | מאת: שרה

כל פעם שאנחנו אומרים לו שאסור הוא מרביץ לעצמו בראש עם שני הידיים או כאשר הכלב נובח בבית(לא עליו) הוא מרביץ לעצמו. איך מונעים זאת. לא להתייחס?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שרה, בקרב פעוטות התנועות האלה יכולות לסמן סוגים של מצוקה - תסכול, כעס, פחד וכיוב'. אני לא הייתי מציעה להתעלם מאיתותי מצוקה אלא מנסה לראות כיצד אפשר לסייע לו, במילים, בחיבוק, בהרגעה או בהסרת הגורם למצוקה. אינני יודעת אם אפשר לגמרי למנוע את זה אבל בהחלט כדאי להתחיל להחליף ג'סטות גופניות במילים - אתה כועס, אתה פוחד..אתה רוצה שנרחיק את הכלב..הכלב מפחיד וכיוב'. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/08/2019 | 17:26 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב, קודם כל תודה רבה על תשובתך - את נהדרת אכן ישבתי עם בני כדי שיספר לנו מי הנערים איתם נפגש בתל אביב לצורך משחקי מחשב אז הוא סיפר שהיו נערים מכל רחבי הארץ החל מגיל 15 ועד גיל 21 והם הזמינו מקום בתל אביב שבו יש עמדות למשחקי מחשב ובנוסף מזמינים לאכול. הוא סיפר שמאוד נהנה ושיהיה מפגש נוסף כמובן שאני מאוד דואגת מפגש בלילה ונסיעה רחוקה. בנוסף רציתי את עזרתך בני מחונן עלה לכיתה א בגיל 5 ותשעה חודשים בהמלצת פסיכולוגית ותמיד היה צעיר מבני כיתתו. הוא השתלב יפה אך לאורך השנים יש לציין כי תמיד גוננתי עליו אולי יותר מדי. אשמח אם תתני לי טיפים כיצד יהיה בוגר או עצמאי יותר אני מאוד דואגת מה יהיה בצבא.

שלום לך, ראשית תודה על המחמאה :) את כותבת לי כאן כבר כמה וכמה פעמים על בנך המתבגר ואני בהחלט מתרשמת שקיים קושי נוכחי בהתמודדות שלכם איתו. זאת בנוסף לספקות, אולי ייסורי מצפון וחרטות לאורך השנים, דברים שמקשים עוד יותר על היכולת להמשיך ולבסס מערכת יחסים טובה בינכם. כעת את מבקשת שאעזור לך להתמודד עם מצבים בהם הוא כועס עליכם, או מצבים בהם הוא מרגיש לך עצמאי מידי או לא עצמאי מספיק..כשהדרך הנכונה היא כל הזמן לנסות למצוא את האמצע. כאשר היצעתי לך לשוחח איתו ופשוט לפתוח איתו את הנושא של הנסיעות למפגשים לת"א, ראי זה פלא זה עבד! כי דיברתם, שאלתם, התענינתם, ניסיתם להבין מנין הוא מגיע..מבלי לכעוס, לבקר או לשפוט. זה עזר לכם להגיע להחלטה מותאמת יותר לגביו. בנכם כרגע בעצמו נמצא על קו התפר שבין ילדות ובגרות, ומחד מאוד זקוק לכם ההורים, בדיוק כמו ילד, ומאידך משווע ליחס אליו כאל בוגר. כאמור אתם צריכים כל הזמן לחפש את האמצע הזה, וזה באמת מאוד מאתגר...אין מה לומר..אבל וזה חשוב - זיכרו שלמרות הכל, אתם המבוגרים האחראיים כאן, וגם אם הוא עושה איתכם ברוגז, אין צורך להיות איתו ברוגז בחזרה..התנהגות רגועה, "בוגרת" ולא נוטרת טינה מצידכם, תסייע לכם ולו לעבור את "הסערות" ביותר מתינות.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/08/2019 | 22:13 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב, לפני מס' חודשים בתי חגגה יום הולדת בביתה של אימי (כי הבית שם גדול יותר). יידעתי את בני לפני כן שנאכל יחד כמו כל יום שישי והוא אמר שבסדר.אמי הגיעה לביתי וראתה שהוא משחק כהרגלו במחשב עם דלת נעולה. היא דיברה איתי בקול רם שזה לא בסדר שהוא עם דלת נעולה ואף ישן כך ואולי הוא מתכתב עם סוטים כמובן שאמרתי לה שלא אך הוא שמע את כל השיחה הוא כעס עליי ועל אימי מאוד ובעלי נחלץ לעזרתי ואמר לו שלא צועקים על אמא וכו'. מאותו יום ועברו כבר שבועיים לא מדברעם בעלי בקושי מדבר איתי,את התעודה של סוף כיתה יא לא ראינו, לא יודעים כמה הוציא במחבני הבגרות שהיו לו ואינני רואה כל מוצא או דרך שזה ישתפר. גם בעלי אדם מאוד עקשן ולא קל ואני חוששת שזה עלול להימשך המון זמן. אנא עזרתך מה לעשות כדי שהדברים ישתפרו.

לקריאה נוספת והעמקה

ראי תשובה מעל ירדן

10/08/2019 | 04:05 | מאת: אמא

שלום, בחודשיים האחרונים בני בן השנתיים מתעורר כ-3 פעמים בשבוע בצרחות כשאני מנסה להרגיע אותו הוא מנסה להרביץ לי ומתחיל לרוץ בבית ולבכות הוא לא רוצה בקבוק, מים, או כל דבר אחר שאני מציעה לו להרגעה. לבסוף הוא פתאום נרגע ומתחיל לשתף פעולה האם יש טיפול או הנחיות למצב כזה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, ייתכן ומדובר בחלומות רעים אשר מפחידים אותו ובמקרה זה הדרך להתמודד עם זה היא לנסות לדבר איתו עד כמה שאפשר על אותם חלומות במהלך היום ולנסות "לפתור" אותם איתו למשל לבקש ממנו לספר בפירוט מה חלם, זה בפני עצמו תרפויטי ואז לכוון אותו לפיתרון למשל "המכשפה הפחידה אותה, אתה תסלק אותה מהבית עם השרביט שלך/אבא יסלק אותה מהבית". במקרה הנדיר יותר, בו מדובר בביעות לילה, שזה בעצם מצב בו הילד עשוי להתעורר מתוך מצב של מעין חלום, להתנהג כסהרורי ולאחר מכן לא לזכור דבר מכך, יש צורך לבחון הפרעות שינה נוספות כמו למשל, מספר שעות שינה לא מספק, יקיצות רבות, שעות השכבה לא סדירות וכיוב, ונסו לייצר שם מקסימום עקביות וסדר. בזמן האירוע חשוב פשוט להיות שם לצידו ולא בהכרח לנסות להעיר אותו. בידקו שוב במה מדובר כאן, ואתם מוזמנים להתייעץ שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/08/2019 | 01:58 | מאת: רעות

שלום יש לי תינוק בן שנה וחצי. לפני שבוע עברנו דירה. ובנוסף נולד לו אח קטן לפני 7 שבועות. אני זוכרת שהיה קטן היה בוכה כאשר הייתי מפעילה בלנדר או כאשר היה שומע רעש מאוד חזק והבנתי שזה תקין לחלוטין... בגלל המעבר דירה נאלצנו לקדוח בקיר ובעקבות כך התינוק בכה בצורה מטורפת ואני עשיתי טעות ולא לקחתי אותו למקום שקט יותר וככה במשך 5 דקות צרח בכי נוראי. למחרת הוא יצא עם המטפלת שלו לטיול בחוץ והיה שם איש שכיסח את העצים בשכונה... המטפלת חשבה שזה נכון לקרב אותו כמה שיותר לבנאדם כדי שיבין מאיפה מגיע הרעש...(טעות איומה) הוא חזר מהאירוע צורח עם דמעות איומות... מאז אותו אירוע עם המטפלת במשך 4 לילות שהוא צורח בלילה ומתעורר מבכי... בדירה החדשה שלנו אנחנו קרובים לקירבת כביש ראשי והוא שומע רעש של אופנוע שנותן גז ונוסע ואז הוא כל פעם צורח גם... בבית הקודם לא הייתה קירבה לכביש... אני בטוחה וסבורה שכל המצב שלו בגלל מה שקרה עם המכסח עצים והטעות שהמטפלת עשתה.... מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו? האם זה נשמע לך תגובה נורמלית שתינוק יבכה ככה במשך 4 לילות ולא יסכים לישון ? בוודאות הוא לא סובל מכאב פיזי או חולה חוץ מלשבת על ידו ולהגיד לו שהכל בסדר מה עוד ניתן לעשות? האם לדעתך נגרמה לו טראומה וכתוצאה מכך יהפוך לילד חרדתי?

לקריאה נוספת והעמקה

הי רעות, אני מסכימה איתך, הילד חווה אירוע מאוד מלחיץ בתוכו לא הייתה לו שום שליטה. הדרך להתמודד עם זה כרגע היא באמצעות חשיפה מאוד הדרגתית לאירוע המלחיץ (את מוזמנת להשתמש בביטוי במילות המפתח ולקרוא אין ספור תשובות שנכתבו בנושא). המטרה היא בעצם לחשוף אותו בהדרגה ותוך כדי הרגעה מתמדת לסוגים של רעשים וגם למכשירים שמייצרים אותם. מומלץ מאוד גם לשחק איתו עם צעצועים ולחקות רעשים תוך כדי המשחק(איך עושה אופנוע? איך עושה בלנדר? ). מעבר לכך יש צורך להתאזר בהרבה מאוד סבלנות וחמלה כלפי הקטן המפוחד ועם הרבה אורך רוח, אמפטיה ומהלכי חשיפה הדרגתית, החרדה אמורה להתמתן תוך זמן קצר. אם זה לא קורה תוך שבועיים, התיעצו שוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/08/2019 | 09:18 | מאת: רעות

עברו שבועיים וחצי והבכי בלילות עדין נשאר... בגלל שאנחנו קרובים בקירבה לכביש הראשי ממש רואים את הקשר בין זה שעובר בערב/לילה אופנוע לבין זה שהוא מתעורר בבכי... רואים שהילד נורא רוצה לישון אבל לא מצליח כנראה בגלל מה שעובר עליו ריגשית... במהלך היום הכל בסדר הוא צוחק משחק אוכל ולא נראה שמטריד אותו משהו אלא אם כן יוצאים איתו לטייל בחוץ ואז שומע רעש של מכסח עלים או אופנוע או מסוק( רעשים חזקים).. מה עלי לעשות? האם אולי להראות לו סרטונים עם אופנועים? ברור לי שבסוף החרדה מרעש תפחת ותעלם אבל אני בחרדות בעצמי שהמצב כרגע יפגע בו לפתח אישיות בלי חרדות בגלל המקום איפה שאנחנו גרים. מזכירה שזאת דירה חדשה שיש בה הרבה רעש מהכביש בניגוד לדירה הקודמת ששם לא חווה רעשים כאלה... את חושבת לאור מה שקרה עם המטפלת וזה שהוא כל ערב צריך להתמודד מחדש עם החרדה מרעש זה משהו שיפגע בו נפשית שהוא יהפוך לילד חרדתי או משהו כזה? או שאולי הוא מתמודד מדי ערב עם משהו שגדול עליו? ושוב אני מזכירה שיש לו גם אח חדש בן חודשיים... אני פשוט אכולת סרטים שאני פוגעת בו

בתי תינוקת בת שנה וארבעה חודשים . ברגע שמשכיבים אותה לישון עושה קקי.ואז הופכת לאנרגטית ופעילה ואינה מצליחה לישון הדבר יכול להתרחש מ8.00 בערב .ולהמשך עד 12.00 בלילה.רופאת הילדים אמרה כי זה נובע מתוך רצון בתשומת לב.עלי לציין כי כרגע היא בת יחידה ואני נמצאת איתה כמעט 24/7.כך שאין לה מיעוט בתשומת לב.אני מחליפה לה בחושך ובמהירות ולא יוצרת איתה קשר עיין.מיואשת.כל לילה אותו סרט.מה עושים??

הי רוני, בואי תכתבי לי בדיוק מהן שעות השינה שלה לאורך היום ונמשיך משם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

מתעוררת בסביבות 7.30 בבוקר.לא נמצאת בגן.אלא איתי.בסביבות 1.30 נרדמת צהריים עד 3.30 -4.00 ב6.30 אוכלת ארוחת ערב.אמבטיה.טקס שינה שבדרך כלל נמשךעד 8.00 בערב.בקבוק תמל ואז מתחילה להשתולל במיטה עם אנרגיות מטורפות.בוכה,כשנכנסת היא משתוללת וצוחקת.עד שעושה קקי.מחליפה לה במהירות אבל עדיין ממשיכה באנרגיות מטורפות.לפעמים עד 12.00 בלילה לפעמים עד 1.00 בלילה.אני מותשת ומיואשת.אשמח לעזרה.כמו כן מתעוררת בלילה בסביבות 3.00.האם זה אכן על רגע רגשי.אני בהריון חודש שמיני תודה

שלום לך, להערכתי הבת שלך פשוט אינה עייפה לאחר תנומת הצהריים הארוכה שלה. אני מציעה שתשכיבי אותה לישון כרגיל בצהריים ותעירי אותה לאחר שעה - שעה ורבע לכל היותר. לאחר מכן הקדימי את שעת ההשכבה שלה ברבע שעה או חצי שעה (זה יצריך ניסוי וטעיה של פעם פעמיים, יכול להיות אפילו ששעת השינה הרגילה תתאים) ואני צופה שהיא תירדם לאחר כרבע שעה והחיים של כולם יוכלו לחזור למסלולם..:) בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/08/2019 | 09:36 | מאת: טל

שלום רב, אמא לתאומות בנות 3. אחת מהן משתטחת על הרצפה בבכי וצרחות ובעיטות בריצפה ו/או בי. זה נפסק לתקופה ך בימים האחרונים היא משתטחת ללא סיבה ברורה לעין וכל דבר שאני מנסה לעשות או לשאול התשובה שלה זה די. זה יכול לקחת לפעמים כ- 10-20 דקות. אנא עצתכם. תודה

הי טל, את מספרת לי שאין לך מושג קלוש מדוע ביתך מתנהגת כפי שהיא מתנהגת, גם לא קצה חוט..האם זה בגלל שלא קיבלה משהו שרצתה, האם זה קורה כשהיא יותר עייפה, האם היא מתחרה באחותה או מתוסכלת ממשהו אחר. חשוב להבין מה הסיבה - נסיבתית או עמוקה יותר, להתנהגות שלה לפני שאת פועלת. גם אם נניח אציע לך להתעלם מהתקפי הזעם למשל, עדיין יהיה צורך לטפל בסיבה לכך ואת זה אפשר יהיה לעשות רק אם מבינים טוב יותר מה עומד מאחורי ההתנהגות הזו. את מוזמנת לחזור ולשתף או לחילופין לגשץ לכמה פגישות יעוץ הורי כדי לחשוב יחד עם אשת מקצוע על ביתך ולנסות להבין אותה יותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/08/2019 | 09:24 | מאת: טל

ירדן שלום, תודה על תשובתך. אני תהיתי אולי מדובר בהתנהלות של סוף שנה - הן עוברות לגן חדשות ומודעות לכך. זה קורה גם כשהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה. תחרות תמיד תהיה למרות שאנו עושים מאמצים מרובים למנוע תחרויות. ההשתתחות עצמה לא מטרידה אותי כמו הזמן שלוקח לה להירגע. יש מקרים בהן אני מצליחה להוציא אותה מזה די מהר. יש מקרים שיכול לקחת לה כ- 20 דקות. כשאני מתייחסת אליה עם שאלות - התשובות הן די. אם אני מחבקת - תעזבי אותי. אם אני הולכת - צרחות ובכי. אם עברתי לחדר אחר היא לא הולכת אחרי לחדר אחר אלא נשארת במקום בו היא שהתה ומשתוללת על הריצפה בעצבים. מתיש - גם אותי וגם אותה. כאשר היא נרגעת - 2 דקות אחרי כאילו כלום לא קרה.

05/08/2019 | 22:07 | מאת: שרית

נער בן 16.5 נשקיע את כל זמנו במחשב ניסינו לדבר איתן אך ללא הועיל. לפני כשבוע נסע להיפגש עם אותם חברים שמשחק במחשב בתל אביב אנחנו גרים בחיפה בלילה למרות שלא הסכמנו ודאגנו מאוד . הוא לא מכיר את הבחורים איתם קבע להיפגש חוץ מהעובדה שמשחק איתם כתה חודשים במחשב כל הנסיעה בלילה וכל הסכנות ולמרות שלא הסכמנו נסע לבד . עכשיו אמר שיש מפגש נוסף ואמרתי שאני לא מסכימה ובטח לא אביו אל הוא אינו מקשיב . מה לעשות ? נרטה כי החופש הגדול במקום להועיל הזיק לו והוא הפך להיות פחות נחמד מסתגר ומורד. בבקשה עזרתך

הי שרית, אני בהחלט מודעת לאתגרים שבני גיל ההתבגרות יכולים להציב בפני הורים אולם בכל זאת, זה נשמע שאתם לחלוטין חסרי אונים מולו. אינני יודעת מה היו היחסים בינכם לאורך השנים ועד כמה נוצר בסיס לשיח ולשיתוף, גם אם באופן זמני נראה כאילו הוא לא קיים. אם ישנו בסיס כזה, אז אפשר לצלוח גם את הקשות שבתקופות. לשאלתך, כרגע זה נשמע שאינכם יודעים דבר ממה שקורה והרי שנכון לעכשיו בנכם כבר מכיר את אותם נערים. שוחחו איתו ובקשו שיספר לכם על הנערים עימם עומד להיפגש. על המקום בו עומד להיפגש ועל הפעילות המתוכננת. איך זה היה בפעם הקודמת, איך הוא הרגיש שם. כדאי שההחלטה שלכם תתבסס על ידע והבנה ממשית של המתרחשותהיו נכונים ופתוחים לשמוע איך בנכם מתרשם ומרגיש שם. לאחר שיחה כזו, תוכלו להיות חכמים יותר, אולם זה השלב הראשון. מוזמנים לחזור לשתף ונמשיך משם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

04/08/2019 | 23:55 | מאת: שי

יש לי בגן ילד בן שנה וחצי שכל הזמן לוקח צעצועים שנמצאים אצל חבריו (למרות שיש שפע של צעצועים בגן), כאשר אינו מצליח לקחת הוא נושך. כיצד אוכל לעזור לו, מדוע מתמקד רק בצעצועים שנמצאים אצל אחרים?

שלום, את אמא או גננת? ירדן

02/08/2019 | 04:00 | מאת: מתלבטת

עד כמה פוגע או יש חסר לילד שנולד למשפחה חד הורית ללא אבא? אני בעצם מתלבטת אם להביא ילד לעולם מבנק הזרע או להמשיך לחפש בן זוג. מנסיון חיי אני יודעת שאבי מאוד משמעותי בחיי.. ואני חוששת מהנזק שעלול להיגרם מכך .. אשמח באמת לחוות דעת כנה ואמיתית . כמ זה הורה חסר.. שלשאר הילדים יהיה

שלןם לך, השאלה היא תמיד איך חיים עם פער בין הרצוי למצוי, בין האידאל לאפשרי... כמובן שכדאי ורצוי שלילד/ה יהיה אבא, אבא מעורב, אבא אוהב, אבא שהוא בן זוג תומך של האם..אבל זה לא תמיד אפשרי ועדיין, יכול לגדול ילד שמח, בריא ואהוב. בכל מקרה ההחלטה כאן צריכה להיות שלך תוך בחינה של מה אפשרי לך וחשוב לך ביותר. ילד בריא ושמח תוכלי לגדל כך או כך וגם ההיפך הוא נכון, זה שיהיה לו אב אינו ערובה לאושר. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/08/2019 | 23:39 | מאת: מיכל

שלום רב! האם עדיף לשים ילד בן שנתיים וחצי בגן בו גילאי הילדים מגוונים (החל מחצי שנה עד גיל 3.5 ) או בגן בו כל הילדים הם בקבוצת הגיל שלו (בני שנתיים עד 3.5)? האם יש יתרונות וחסרונות או שישנה העדפה ברורה? בתודה מראש

הי מכיל, בהחלט ישנם יתרונות וחסרונות לכל בחירה ואני בטוחה שאת יכולה לחשוב עליהם בקלות. מבחינה "מקצועית" אובייקטיבית, אין יתרון חד לאף בחירה. אם לומר לך בכנות השיקולים האמיתיים והחשובים יותר שצריכים להנחות אותך בבחירת גן הם איכות הצוות והאפשרות שלך לסמוך עליו ולהאמין בו. אני תמיד בעד ללכת לפי המלצות של אנשים קרובים אלייך. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/08/2019 | 13:07 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב בני קטן מבני כיתתו הוא בן 16.5 והם שנה מעליו בגיל. בשנה שעברה רצה לטוס לחול עם חברים ולא הסכמתי. השנה הם לא טסים והוא מאוד ממורמר למה לא נתתי לו לטוס ועכשיו מתי יהיה לו זמן לטוס? כמובן שחששנו מאוד ולכן לא הרשיתי לו לטוס. השנה שוב בני כיתתו טסים מס' בנים אך הוא לא ממש בקשר טוב איתם ולכן כנראה לא הציעו לו לטוס. אני אובדת עצות הוא כל הזמן שב ומזכיר למה לא נתתי ללו לטוס ועכשיו אין לו עם מי לטוס ויש בי הרהורי חרטה אולי הייתי כן צריכה להסכים מצד שני 15.5 בעיניי זה מאוד צעיר.מצד שני עם המשפחה לא רוצה לטוס. בבקשה תעזרי לי.

שלום לך, כנראה שבנך מתוסכל מסיבות אחרות..והיום אין לו אלא להיות מתוסכל על כך שקבוצת החברים שטסה אינה נמנית עם חבריו. מעבר לכך, לא ברור לי אילו פנטזיות הוא תולה או תלה בטיסה הזו, אבל אני רק יכולה שהן נטועות בשאיפות ותסכולים חברתיים או אולי גם אחרים. את אמא, תנסי להיזכר בשיקולים הכנראה טובים שלך דאז ללמה לא נתת לו לנסוע. הוא מצידו - מותר לו לכעוס ולהתמרמר, אבל אני אומרת לך שלתחושתי, התסכול פשוט מצא פורקן בצורה הזו. אני מציעה לך לבדוק בעדינות עם בנך, אולי דרך דמות אחרת קרובה אליו, האם טוב לו במקום בו הוא עומד..מה היה רוצה שיהיה שונה בחייו (מעבר לטיסה לחול...) ואולי תמצאי דרך לעזור לו היכן שהוא באמת זקוק לעזרה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

31/07/2019 | 12:35 | מאת: עטרה

תוך כדי חיפוש על בכי בגיל 3, קראתי את הפוסטים שלך והלוואי ותוכלי לעזור לנו. הבן שלי הגדול הוא בן 3 שבתקופה האחרונה מתפנק עלי, לא רוצה ללכת לגן, משתמש באלימות כלפיי וכלפי הסובבים אותו ובוכה מכל דבר או מתעצבן. הוא כל הזמן גם שואל אותי אם אני חברה שלו עכשיו (אני עונה לו שאני יותר מחברה- אני אמא ושעם אמא אפשר לשחק אבל צריך להקשיב לה), או שהוא אומר לי "אני לא חבר שלך היום". אנחנו לא מצליחים להוציא אותו מהעמוק הזה ולא מצליחים לווסת את הכעס שלנו שהבכי לא ברור כי הכל יכול להיות טוב ויפה אבל לדוגמה: שהוא רוצה מים והבאתי לו אותו בבקבוק אהוב עליו הוא לא רוצה אותו אז הבאתי לו בכוס ואז הוא מצביע לי על הבקבוק וככה בוכה ובוכה שאני לא מתייחסת לאחר מכן אליו כי אין לי למה להתייחס שתי האפשרויות פרוסות לפניו. יש לו מים ועדין ממשיך לבכות על מים בלי סיבה! וזאת רק תגובה 1 שלנו מאתמול. יש לי עוד מלא דוגמאות לצערי. יש לציין שזה רק בתקופת האחרונה שהוא נכנס הביתה עצבני ואני מפחדת שאני לא נותנת לו את מה שהא צריך ועוד יותר מפחדת מיזה שאני לא יודעת מה הוא צריך. יש לציין שבהתחלה חיבקתי ונתתי לו לשחרר וחיבוקים והכלה אבל זה לא מפסיק. אז מה עלינו לעשות?? מימה זה נובע? תודה עטרה.

הי עטרה, גיל 3 יכול להיות גיל מאתגר ובהחלט קשה יותר מאותו גיל שנתיים הנורא הידוע לשמצה. הילד יותר וורבאלי, יותר עצמאי, יכול ורוצה להמשיך ולחקור את העולם מתוך עמדתו המשתנה לטובה-וזה אומר גם ואולי בעיקר את הוריו. יחד עם זאת לתחושתי את זקוקה לעזרה קצת יותר ממוקדת כאן. מעבר למה שהוא עובר זה נשמע שאתם ההורים חשים חסרי אונים ומתקשים להכיל את מצביו הנפשיים כרגע. לו אתם הייתם יכולים להרגיש קצת יותר "בנוח" עם מחאותיו, תסכוליו ועם האביוולנטיות שהוא מבטא, אז כנראה שהיה גם לו קצת יותר רגוע ובטוח. אני ממליצה לך בחום אמא לגשת לכמה פגישות של הדרכה הורית. לתחושתי זה יכול מאוד לסייע לך להבין אותו ואת סוג הנוכחות ההורית לה הוא זקוק. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בבקשה לעזרתך בתי הסנדויץ מדבר בקול רם מדי.. שומעים אותה מרחוק... זה לא טוב עבורה והסביבה מעירה לה על כך. בדקנו שמיעה הכל בסדר. יש לי הרגשה. האימא שהיא מנסה כך לתפוס את המקום שלה. הבעיה היא שיה לה מקום מכובד ואין צורך בהתאמצות כזו מה לעשות קלינאית תקשורת תעזור ? זה נפשי ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אדל, אם לתחושתך זה מגיע ממקום של ניסיון לתפוס מקום, אז כנראה עמוק בפנים היא מרגישה שאין לה מספיק מקום...זה לא משנה איך את רואה את הדברים ושאת מבינה שזה לא בהכרח נכון, מה שחשוב הוא שהיא עצמה מרגישה ככה...נסי לראות איך את נותנת לה יותר מקום, בבית, במשפחה ואצלך...איך היא תוכל להרגיש שקולה - דעתה,רצונותיה והשקפותיה - נשמעים, נראים ומתקבלים ובתקווה עם הזמן תחלחל לאיטה ההבנה ותתחזק תחושת הביטחון בכך שהיא לא באמת צריכה להאבק ולצעוק כדי שישימו לב אליה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/07/2019 | 16:06 | מאת: רותם

שלום רב, ראשית אציין שיש לנו פגישה עם פסיכולוג ילדים להדרכת הורים בגלל מורכבות הנושא אך עד אז עליי להגיע להחלטה ואשמח מאוד להכוונה. אז קצת רקע: בני בן שנתיים ועשרה חודשים, בן בכור, ילד טוב לב, רגיש מאוד, ורבלי מאוד. שנה ראשונה היה איתי ולאחר מכן היה בטיפול אימי עד גיל שנתיים. יש לציין שבשנה שהיה עם אימי הילד פשוט היה בעננים: היה יום יום בפארקים/ גני חיות/ ים/ שעות יצירה ונהנה מכל יום(לא היה כל קושי להיפרד ממני) יחד עם זאת, הוא היה בלינה משותפת ולא היה נרדם ללא חיבוק ומגע. כאשר הוא הגיע לגיל שנתיים היו 3 מעברים משמעותיים: עברנו דירה לעיר אחרת, נולדה לו אחות והוא נכנס לגן. הכניסה לגן זעזעה אותו, הייתה הסתגלות קשה מנשוא. הילד נכנס לגן עם צוות חם ואוהב אך יחד עם זאת לעניות דעתי לא התייחסו נכון לסיטואציות אליהן הוא נקלע ולילד לא טוב. כפי שציינתי הוא מאוד ורבלי והוא ממש משתף אותי בתחושות שלו: הוא מספר לי שקשה לו, שלא תמיד יש לו עם מי לשחק, שהוא לא רוצה לישון בגן, שהוא מתגעגע מאוד והוא עצוב, שמאוד לא כיף לו בגן.. הוא לא תמיד משתתף בפעילויות כיף שעושים לילדי הגן ולא נעשית איתו עבודה על כך(בעיניי הוא עושה את זה כדי להראות שהוא לא חלק מהם כי מדובר בפעילויות שהוא מאוד אוהב). ולפעמים בימים שהגננות אומרות לי שהיה לו מאוד טוב והוא השתתף אז ההתפרצות מגיעה בבית שם הוא מתפרק. מציינת שלפני כחודש היה אירוע טראומתי עם אחותו שאיבדה הכרה והגיע אמבולנס והדבר משפיע עליו עד היום. בזמן משחק הוא משחק שמגיע אמבולנס, כשהוא חוזר מהגן הוא שואל אותי אם אמבולנס מחכה לנו מתחת לבית.. נכון להיום, הילד עומד לסיים את הגן ועולה לגן עירייה(שם יהיה יום קצר ללא צהרון) מה שקורה כרגע בבית ובגן: הילד עשה קקי מתוך שינה בגן ביום שהלך מאוד נסער הילד עושה פיפי(הוא גמול) בכל מיני מקומות בבית- ברור לי שזו זעקה שלו. יש לו התקפי זעם והתפרצויות בכי בתדירות מאוד גבוהה הדבר הראשון שהוא אומר שהוא קם בבוקר זה: "היום אני הולך לגן?" אם התשובה היא לא(כי יש חופש) הילד מאושר ומחייך ואם התשובה היא כן הוא בוכה מכל ליבו ומבקש ממני בלי סוף שלא אקח אותו. ההתלבטות שלי היא כזו: האם לרשום לקייטנה בגן הנוכחי או לא. כיוןן שמדובר בילד שמאוד צמוד אליי אני מפחדת שהוא יהיה הרבה זמן בחופש יחד איתי(אני בבית עם אחותו) ושחוסר המסגרת תקשה עליו ותחריף את ההתנהגות שלו כי באמת שמיום ליום נעשה יותר ויותר קשה. מצד שני, הילד אומר בכל הזדמנות רע לי ואני חושבת שלתחושתו הוא אומר זאת אך ממשיך ללכת לגן כרגיל ואולי הוא מרגיש שאנחנו לא עוזרים לו ולכן ההתנהגות שלו מקצינה וזמן בבית יתן לו זמן הירגעות והכנה טובה לגן החדש. אשמח לשמוע את דעתך. תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני אענה לך את מה שלתחושתי נשמע הכי נכון. לא הייתי רושמת אותו לשום מסגרת כרגע. הייתי מתרכזת בלקבל הדרכה הורית שתתמקד בהבנה מעמיקה יותר של צרכיו, של סוג הנוכחות לה הוא זקוק מכם כרגע ובאיך להקל עליו את תהליך ההסתגלות לגן החדש בסיבוב הזה. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/07/2019 | 22:58 | מאת: אור

היי הבן שלי תכף בן 10 אכל קציצה לפני כשבוע ובלע לא נכון הרגיש שהוא נחנק מאז הוא בחרדות לא אוכל כלום חוץ מהיום האחרון שהתחיל לאכול מעדן או מרק וגם זה בשיכנועים כבר מרגיש כל כך חלש הוא טוען שמפחד לאכול כדי לא להחנק בוכה המון וההתנהגות שלו לא רגילה היינו במיון לבדיקה לשלוש שבאמת יש שם משהו והכל תקין מה לעשות מיואשת כבר

לקריאה נוספת והעמקה

הי אור, מדובר בחרדה מובנת שמתפתחת לאחר אירוע מלחיץ.אני מציעה להסביר בנחת כיצד פועלים מנגנוני הבליעה והעיכול בגוף, רצוי אפילו בעזרת תמונות והמחשות. לאחר מכן אפשר להסביר שליקוק ושתייה איטית של נוזלים ממילא לעולם לא יוכלו להוביל לחנק (כאמור בליווי תמונות של קנה הנשימה וכו'), שחנק הוא מצב די נדיר שסביר שלא יקרה לו יותר לעולם (וכאן המקום לעבור על כללי בטיחות) ותמשיכו משם...חשוב להצטייד בהמון אורך רוח וסבלנות, להעביר לו מסר שהפחד שלו מובן ושהוא יחלוף עם הזמן. כמובן שחשוב שאתם לא תידבקו בהיסטריה שלו ותשדרו ביטחון בכך שהוא יחזור לעצמו בקרוב. נורמאליזציה לפחד שלו, אורך רוח והסברה, אלו יסייעו למצב לחלוף בהקדם ואם זה לא קורה, גשו לטיפול פסיכולוגי בשיטה קוגניטיבית התנהגותית. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/07/2019 | 10:19 | מאת: איילת

שלום, הבן שלי בן 3.5, בגן עירייה. יש לו בגן חבר שהוא אוהב במיוחד, אבל, הבן שלי נוהג לנשוך את החבר באופן קבוע. בתקופה האחרונה חזר לנשוך אותו הרבה אחרי תקופה ארוכה שלא נשך. הנשיכות הן רק כלפי אותו חבר, הוא לא נושך ילדים אחרים בגן וגם לא מנסה לנשוך אותי בשעות משבר (כשכועס עליי או מתוסכל כי לא קיבל משהו). עד כמה שאני מבינה, גם מצוות הגן וגם ממה שהבן שלי מספר, החבר מרביץ לו לעיתים ומציק לו ומעליב אותו. הבן שלי מגיב בנשיכות וכמובן שכל הסביבה מגיבה לנשיכות בחומרה. אני יודעת שבגן מפרידים ביניהם אחרי נשיכות ולפעמים מנסים גם להפריד ביניהם במהלך היום. אני דיברתי עם הבן שלי, הסברתי לו שלא נושכים, שזה עושה פצע וכואב, נתתי לו הצעות מה לעשות כשהוא כועס או כשהחבר מציק לו (להגיד לו להפסיק, לקרוא לגגנת וללכת לשחק עם ילדים אחרים). חשוב לי לציין שאני והצוות החינוכי של הגן לא רואים סימנים של בעיה בוויסות חושי, הוא חכם, סקרן, מראה התחשבות ואמפטיה כלפי הילדים האחרים (חולק, מעודד אותם כשהם מצליחים לטפס כמוהו וכו'). אני אובדת עצות ולא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות כדי למגר את תופעת הנשיכות. אשמח מאוד לעצה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום איילת, את אמנם מספרת שהנשיכות מתרחשות רק כלפי אותו חבר, אבל אינך יודעת לספר מה הטריגר. אני מציעה שאיש צוות יצמד אליהם וינסה להבין מה הטריגר לנשיכה - האם מדובר בהתגרות קשה מצד החבר או האם מספיק תסכול קל בשביל לעורר אצל בנך צורך לנשוך וכיוב'. אני באופן אישי לא הייתי ממשיכה לנקוט בפעולות כאלה או אחרות לפני שאני מבינה בדיוק מה הדינמיקה שמובילה לנשיכות, במיוחד מאחר ואת אומרת שמדובר במשהו שהוא ספציפי וקורה רק מול אותו חבר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/07/2019 | 20:03 | מאת: אימי

היי ד״ר, ביתי בת השנתיים מסרבת לאכול כמעט הכל ולמעשה מתקיימת בעיקר משטויות וביצים (זה הדבר היחיד שהיא מוככנה לאכול) היא לא נוגעת בירקות טריים ולאחרונה גם לא במבושלים, התחושה היא שזה רק הולך ומחמיר למרות שאנחנו מנסים לא לתת לה לנשנש בין הארוחות כדיי לייצר אצלה רעב, היא עדיין לא נוגעת בירקות ובד״כ מתבייתת רק על החביתה או הקוטג׳ אבל זה מסתכם בזה. אנחנו אובדי עצות, נשמח לעצתך

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אימי, ראשית ה"שטויות" שהיא מתקיימת מהן הן כנראה השטויות שאתם ההורים נותנים לה..לכן חשוב להפסיק גם את זה. אז יש לי תכנית פעולה עבורכם, אתם מוזמנים לנסותה אבל אם החלטתם שכן - אז לכו עם זה עד הסוף. מה שחשוב הוא ארוחות משפחתיות עם מעין בופה המורכב מכל מיני מאכלים שאתם מעונינים שהיא תאכל ושהיא נררתעת מהם. הארוחות צריכות להיות משפחתיות ומהנות כאשר היא מושבת על השולחן ומרגע זה והלאה אינכם אומרים לה דבר וחצי דבר על אוכל - לא מציעים, לא נוזפים, לא מחמיאים - כלום אלא אתם פשוט אוכלים בטבעיות. כמו כן חשוב שלא תיכנעו לסירובה לאכול בארוחה הראשונה או השנייה, היא כנראה תאכל בארוחה השלישית....אם בין הארוחות היא אומרת שהיא רעבה, תציעו רק דברים שאתם מעונינים שתאכל ואם היא מסרבת תאמרו בקור רוח ותוך ניטרול כל רגש - שהיא יכולה לחכות לארוחת הבאה, שם מתוכננים "הרבה דברים טובים". השיטה הזו מצריכה אתכם לעבוד קצת קשה בהתחלה..להכין מגוון מאכלים בכל ארוחה, לשבת ביחד לאכול ולנטרל את הרגש. כמובן שאתם חייבים להיות סבלניים ועקביים. אני מאמינה ששילוב של כל אלה כנראה יעשה את העבודה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/07/2019 | 22:11 | מאת: אימי

תודה רבה!

13/07/2019 | 14:42 | מאת: אמא מודאגת

שלום, בני בן ה4.4 לעיתים נכנס למין התקף של כעס צועק ובועט ומשתולל תוך כדיי הוא מתחיל להרביץ לעצמו בפנים ואף לשרוט כשאנו מנסים להרגיע אותו לנסות לדבר איתו או לשטוף לו פנים זה רק מתגבר ומתגבר עד שפעם אחת השאיר לעצמו ממש סימנים על הלחי כולה של שריטות אדומות שעוד שניה מורידות דם... בזמן שהוא בהתקף זה הוא כאילו לא שומע ולא רואה דבר מלבד את הרצון שלו,באותו,רגע (אם זה משחק כלשהו, ממתק, טלויזיה או כל דבר אחר שביקש ונאמר לו לא) ... האם הילד מצריך טיפול כלשהו? מפגש פסיכולוגי אני ממש חוששת לו...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, את יודעת אמא, בגילאים הצעירים יותר ילדים לא מופנים לטיפול פסיכולוגי מהסיבה שבשלב זה אמא ואבא עדיין בעלי תפקיד מרכזי בוויסות הרגשי של הילד. מה שאת מתארת הוא קושי גדול שלו להרגע אבל גם קושי שלכם למנוע את מפחי הנפש האלה, את עוצמתם וקושי להרגיע אותו. לכן אני מציעה לכם לגשת לכמה פגישות של הדרכה הורית כדי להבין יותר מה מצית את מפחי הנפש הללו וכיצד אתם כהורים יכולים לעזור לו ברגעי המצוקה ובכלל. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/07/2019 | 00:32 | מאת: אח ואחות שישנים באותה מיטה

שלום. רציתי לשאול האם זה בריא שאח (בן 3) ואחותו (בת 8) ישנים ביחד באותה מיטה, בכל פעם שהם אצל אבא שלהם? האם יש לכך השלכות לטווח הארוך? תודה על תגובתכם.

שלום, בעיני רצוי שלכל ילד יהיה את מרחב המחייה המינימלי שלו. הם בהחלט יכולים לחלוק חדר, אפילו מיטת חבר, אבל מרחב שינה הוא חשוב כשם שכיסא אישי על יד השולחן למשל נחוץ. אני במכוון לא נכנסת לתכנים אחרים שיכולים לעלות למחשבה (למשל העובדה שהם ממינים שונים) כי אני חשובת שזה לא רלוונטי כרגע, מה שכן רלוונטי הוא שיהיה לכל אחד מהם מרחב נוח חופשי ובטוח להניח עליו את גופן בסוף היום. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/07/2019 | 18:11 | מאת: ניצן

ברצוני לשאול כאם לבת 16 שסובלת מחרדה מדחייה . והיום לצערי יצר עימי קשר אחד המכרים שלה ואמר שהיא שולחת לו הודעות והוא לא בעניין וכדאי שאדבר איתה שלא תיפגע ... ודיברתי איתה על השיחה הזו , ודווקא היא לקחה אותה לא בכבדות .. אמרה ששלחה הודעות כי רצתה משהו ספציפי שיש לו והוא הסכים להלוות לה. חששתי שהיא תיפגע מדחייה כי יש לה רגישות אדירה לזה . יש לציין שאביה נטש אותה בגיל 9 ומתגורר כיום בניו יורק ללא קשר עימה. שאלתי איזה טיפול יקל עליה ? יעזור לה לסגור מעגל ? אין לה חרדות נוספות רק ספיציפית לדחייה שמתי לב לכך וזה גורם לה להיות אינטנסיבית מדי עם כולם . תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי ניצן, אני בהחלט חושבת ששיחות עם פסיכולוג/גית קלינית המתמחה במתבגרים יכול להועיל לה לעבד את כל התכנים הקונפליקטואליים הפנימיים ולעזור לה להתמודד עם החרדה שאת מתארת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אני סובל ממחלה חשוכת מרפא ובקרוב כנראה אלך לעולם אחר. אני נשוי עם 3 ילדים. בן 3 בן 6 ובת 9. איך אפשר להכין אותם למצב שלא אהיה איתם? להכין מכתב עבור כל אחד מהם? חשוב לציין שאין להם שמץ של מושג על המצב היות ואני עובד ונמצא בתפקוד מלא ובנוכחות מלאה בחייהם.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טל, ראשית צר לי מאוד לשמוע על מצבך ובהחלט עומדים בפנייך לא מעט אתגרים קשים בתקופה זו. בעיני חשוב לחשוף אותם בהדרגה למצבך. ראשית פשוט לספר להם שאתה חולה. חשוב לעשות את זה ברגישות, ביחד עם אמא שלהם, ולאט ובהדרגה לחשוף אותם למצב בכללותו. אסור שהדבר יגיע ב"בום" כלומר בהפתעה גמורה, וכדאי שיהיה להם מספיק זמן לעכל ולעבד את הבשורה. אני מציעה לך בחום לגשת להתייעצות פנים מול פנים עם איש/אשת מקצוע מהתחום הטיפולי, כדי שאתה תוכל לקבל מספיק תמיכה רגשית בשביל להצליח לתמוך בילדייך. אתה לא צריך לפענח את המצב הזה לבדך שכן העניין לא יתחיל ויסתיים בבשורה, אלא יצריך רגישות וכוחות לאורך כל הדרך מעתה ואילך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

לאחרונה בתי, בת 13, נהנית לגרום לעצמה לדימום מהאף. היא פשוט מתעסקת שם עד שיורד לה דם ואז היא נהנית להתעסק בזה, לנגב, לתחוב טישו וכו'. מרגיש לי מאוד לא בנח. מה יכול לגרום לה לעשות את זה? האם זה נורמלי? יכול להצביע על בעיה? לדרוש ממנה להפסיק עם זה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום משה, התופעה שאתה מתאר נקראת דרמטילומניה והיא משתייכת למשפחה רחבה יותר של הפרעות מסוג OCD – Obsessive Compulsive Disorders. זה בעצם שם כולל להפרעות של שליטה בדחפים. הדרמטילומניה עצמה הינה דחף בלתי נשלט לחיטוט וגירוד כרוני בעור באזורים מסוימים בגוף, כמו למשל באף. התופעה הזו אינה חולפת מעצמה ומצריכה טיפול דחוף שכן החיטוט באף יכול להוביל לנזקים ופצעים קשים. כיום השילוב של טיפול קוגניטיבי התנגותי, עדיף אצל פסיכולו/ית קליני בשילוב עם טיפול תרופתי, הוא הטיפול המומלץ בתופעה. בהמשך אפשר ורצוי גם לשקול שיחות עם פסיכולוג/ית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/07/2019 | 01:01 | מאת: אימא אימא

אשמח לקבל עצה, איך אנחנו אמורים להתנהג אתו, מה לעשות שהוא מרביץ או מקלל? איזה עונש יכול להתאים לילד בגיל הזה? אם בכלל. תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, שני דברים נדמה לי שאני שומעת משאלתך. הראשון הוא שאינכם מצליחים להבין מה גורם לו לכעס ותסכול. אם הייתם מצליחים לזהות את הטריגר, ולא חווים את התנהגותו כתגובה ארעית, הייתם יכולים לעזור ולתווך לו את כל האירוע - הסיטואציה, רגשותיו וכמובן להציע את עצמכם למשל נחמה או כל דבר אחר. שנית, נניח והילד התפרץ באופן שאינו מקובל, כלומר אלים וזה מכל סיבה שהיא, זה נשמע שאתם ההורים למתקשים להציב לו גבולות ולעזור לו בוויסות עצמי. לכן אני מציעה לכם להתאמץ ולנסות לזהות מה בכל זאת מצית אותו ואז לנסות לתווך לו את האירוע ולעזור לו להביע את עצמו מילולית. גם הצבת גבולות נכונה מצריכה אימון ותירגון אבל זה לא יכול להגיע ללא/במקום הבנה אמפטית של הילד. אני מציעה לכם לגשת לייעוץ הורי, כמה פגישות בחלט תוכלנה לסייע לכם להיות עבור ילדכם באופן מיטיב ולראות עם הזמן שיפור בהתנהגותו ובעיקר בהרגשתו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/07/2019 | 00:53 | מאת: אימא אימא

בן 5 ,חכם. פעיל מסתדר יפה בגן. אין תלונות עליו. אך בבית הוא יכול פתאום לקלל לזרוק דברים ולהכות אותי ואת אבא, או אחיו בן ה 6. סתם יושבים נותן סתירה לאחד מאיתנו. אם נגיד לו שאנחנו כועסים ממשיך עוד יותר, אם אבא שלו שאותו הוא אוהב ומעריץ במיוחד,אומר לו שהוא ממשך כועס ולא רוצה לדבר אתו שוב, הוא מפסיק ואומר סליחה! אבל העניין חוזר על עצמו כל יום, לפעמים מול אנשים זרים, וזה מביך!

07/07/2019 | 03:21 | מאת: שרה

בתי עולה לגן עירייה ילדה בעלת ביטחון עצמי יפהפיה בלונדינית. כלומר זוכה להמון תשומת לב מהסביבה . אך יש לי חשש אני רשמתי אותה לגן ממלכתי דתי תורני. מאחר וחזרתי בתשובה לפני כמה שנים. החשש שלי שהילדה שלי תיפגע בכך. חוזרים בתשובה מקבלים יחס פחות טוב ...מצד שני איני מסוגלת לשלוח אותה לגן שאינו דתי מאחר וזה פוגע הירכיים ואמונתי כיום.יש לציין שאת השנה הזו היא העבירה בגן דתי, וכמעט שלא הכרתי את ההורים האחרים מאחר ולא היו אירועים משותפים. זה כואב לי מאוד כי אני רוצה את הטוב ביותר עבורה, ממש אשמח לשמוע את דעתך בנידון. מקווה שאני מובנת לך תודה

לקריאה נוספת והעמקה

יצא בטעות תיקון מקלדת מילה אחרת שכלל לא התכוונתי

הי שרה, אם אלו הן אמונותייך אז בוודאי שתירצי לגדל את ביתך על פיהן וכן רצוי שתהיה התאמה בין הבית למסגרת החינוכית בהכל הקשור לערכים ונורמות. לדעתי ההשתלבות של ביתך תהיה תלויה בעיקר בה וביכולות שלה, ואני לא חושבת שישנה סיבה ממשית לדאגה. מעבר לזה אם תדאגי ליזום וליצור קשרים עם האימהות האחרות, הדבר בוודאי יסייע במשהו להשתלבות הטובה של ביתך. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ערב טוב. יש לי שאלה או בעיה שאני אולי אתקשה לנסח..בני בן 4 בדיוק עם יכולות וורבליות גבוהות לגילו ומגלה עיסוק מרובה עד כפייתי כולל חלומות לילה שהוא מספר ומתאר לי אודותיהם והכל סביב אלימות פציעות הטלת מומים וכולי. בחלומו היה אביר שהציל נסיכה מכריש ע"י חיתוך השיניים שלו וחיתוך הזרועות של תמנון. מבקש לשמוע סיפור על שד שאוכל חד קרן. הכל דברים גרפיים וקשים שלי אישית אין בכלל סיבולת לחשוב או לדבר עליהם ובטח שלא לראותם עד כדי שאיני צופה בטלויזיה כלל. מאז ומתמיד זה היה המצב. למשל בספר של בייגלה תמיד מאזין בקשב ומחכה לקליימקס שבו הכלבונת נופלת לבור. משתהה על העמוד הזה ובוחן את האיור שואל שאלות ומאבד עניין בהמשך הסיפור, כאילו רק חיכה להגיע לקטע שבו נופלת הכלבה לבור. זו דוגמה אחת מיני אלפים. בשבועות האחרונים נדמה שמחריף והעיסוק שלו ממש נונ-סטופ סביב אסונות. הוא לא מגלה פחד או רתיעה אלא יותר עניין אינטלקטואלי לכאורה. בשבוע שעבר נכנס לגן ואמר שבא לו להרוג מישהו. אין לי ספק שהוא לא יודע ולא מבין מה זה להרוג ומה זה מוות. לא חווה טראומה מהסוג הזה. גם לא מהסוג של פציעה וכאב גופני. לא מבינה במה מדובר. המצב מחריף והתחושה שלי קשה מאוד סביב זה. אנחנו משפחה חד הורית ללא אחים. הוא השנה בחינוך ולדורף. מעבר לספרים שאנחנו קוראים וליו טיוב שהוא צופה בו מעט כל יום לא יכולה לדמיין מהיכן הוא שואב אינפורמציה. ברור לי שהוא חשוף ומודע מידי לגילו. אשמח לקבל הכוונה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי ענת, אין ספק שעולמו הפנימי של בנך נשמע עשיר,הרפתקני ומעניין אך נדמה לי שאני גם שומעת כמה אי נוחות ודאגה, אולי אפילו בהלה מתעוררים בך נוכח החלקים האגרסיביים. לצד זה אינך מתארת שום דבר חריג או מצוקה כלשהי בחיי היום יום שלו במציאות ועל כן אני תוהה ממה בעצם את מודאגת? שאלה נוספת, האם ייתכן שאת חווה את החלקים האלה שלו כמרכזיים וכתופסים נפח גדול יותר ממה שבאמת קיים עקב הרגישות שלך לנושא? אלו הן שאלות שחשוב שתבחני ואת בהחלט מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/07/2019 | 17:11 | מאת: איילת

בננו בן ה-15 כבר שבוע שלא מתקשר איתנו. מסתגר בחדרו הנעול ומתקשר רק עם חבריו דרך המחשב. בעבר ניסינו טיפול פסיכולוגי אך לאחר כמה טיפולים הבן החליט שזה לא עוזר לו ובזבוז זמן. הבן הוא ילד אמצעי אח לחייל ולילד בן 7. תלמיד מצטיין שעולה לכיתה י׳ בתיכון. אף פעם לא מרד, תמיד עשה כילד מה שמבקשים ממנו. מאז תחילת ההתבגרות, הוא נוהג להתעלל בבאחיו הקטן ולגרום לו לבכי, לקחת לו חפצים ולהכות אותו גם כשאנחנו נמצאים. כל מחאותינו עלו בתוהו. הוא לא עונה לנו וממשיך להציק. לכאורה מנסה לקבל תשומת לב אבל כשאנחנו מנסים להתקרב אליו, לחבק, או לתת תשומת לב, זה נתקל בהתנגדות רבה מצידו. הצהריים הוא סרב להחזיר משחק של הילד והדבר התפתח לריב גדול מאוד ששיאו הגיע לקריאתו כלפיי ״שתקי זונה״! וכלפיי בעלי ״אני שונאאאאא אותך״״איך זה מרגיש כששונאים אותך״? ״אתה שברת אותי״! לשאלתנו מה עשינו לו ומדוע הוא מתנהג כך, הוא עונה שהוא לא מוכן להסביר ולדבר איתנו כם אם יצטרך להצטרך להישאר בחדרו כל החיים עד שימות. לטענתו הוא רוצה להיות מנותק מאיתנו, שונאאאא אותנו, לא רוצה שום קשר אלינו. כל זאת הטיח בנו כשדמעות בעיניו. אנחנו מודעים שהבן במצוקה אך איננו יודעים מה לעשות ואיך לטפל. יועצת בי״ס בזמנו לא נתנה לנו מענה, מאחד מחבריו גילית לפני שנה שהיה בדיכאון ובמשבר קשה לאחר שאחת מהבנות שאהב, דחתה אותו ושכתוצאה מכך הוא שרט וחתך את עורו עם מחטים וסיכות. ניסינו לדבר איתו על זה, שוב חזר על כך שאינו מוכן לשתף אותנו. לפני יומיים יצא לנו לשמוע אותו מטיח בפני החבר שבגללו ההורים שלו יודעים מה הוא עבר בגלל אותה בחורה ושהוא שונא אותו על כך וכן, שלעיתים הוא חושב לפתוח את החלון ולקפוץ ממנו החוצה או לחתוך את ורידיו. שאלותיי הן: 1. האם נשקפת סכנה מיידית לבננו? אם כן מה עלינו לעשות? 2. איך ניתן לעזור לו? אודה לתשובתך המהירה!

לקריאה נוספת והעמקה

הי איילת, אני שומעת את חומרת המצב ובעיקר את זה שאתם ההורים איבדתם כל סמכות או שליטה על בנכם. לכן אני מציעה לכם ההורים לגשת בהקדם האפשרי להתייעצות פנים מול פנים עם איש/אשת מקצוע מוסמכת (רצוי פסיכולוג/ית קלינית) המתמחה בטיפול בילדים ובקשו הדרכה הורית. מענה אינטרנטי צר מלהכיל את המורכבות של המצב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/07/2019 | 19:59 | מאת: איילת

תודה רבה על עזרתך!

05/07/2019 | 10:25 | מאת: אלה

הי, ביתי בת ה9 אינה אומרת שלום לחברותיה כשהן נפגשות במקרה. כשאני רואה את חברותיי אני מגיבה בחיבוק או באמירת שלום כלשהי. והיא יכולה לבלות יום שלם עם חברה מסוימת ואף לבקש שתישן אצלנו אך אם היא פוגשת אותה פתאום היא מסוגלת לא להתייחס אליה. יש לה עוד חברה או שתיים שמתנהגות כך ואני רואה בזה משהו לא מנומס ומעליב. הסברתי לה ודיברנו על הדרך שבה צריך להתנהג. בכל זאת זה מפריע לי ואני מנסה להבין האם זה חוסר בטחון או פחד מדחיה. מאין נובעת התנהגות כזאת ולמה. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אלה, זה יכול לנבוע מביישנות, מבוכה, חרדה או משהו אחר...את צריכה לנסות להבין ממנה מדוע היא נוהגת כך. כפי שאני בד"כ נוהגת להזכיר להורים, כדי שבאמת תוכלו להבין ולהכיר את ילדיכם, עליכם לנטרל במידה מסוימת את הדעות/רצונות/צרכים שלכם ולהיות מוכנים באמת ובתמים לגלות את עולמם של ילדיכם. נסי ליזום איתה שיחה ולהבין מדוע היא נוהגת כך, אני בטוחה שתלמדי עליה דבר או שניים שיעזרו לך לתמוך בה באופן שהיא זקוקה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/07/2019 | 23:58 | מאת: מורן

חברו הטוב ביותר של בני ואולי היחיד... עומד לעבור למדינה אחרת ובשנת הלימודים הבאה (מתחיל כיתה א) יתכן ויתחיל בלעדיו . עם ילדים אחרים אין ממש קשר וגם כשהזמנו אלינו הביתה היתה תמיד תחושה של חוסר התאמה בינהם או שילד נורא מופרע סוחף את הבן שלי להתנהגות דומה ואז נמנעתי מלהזמין שוב בגלל הקושי שלי להשתלט עליהם.. בנוסף לאחרונה (יותר לקראת סוף הגן..) סיפר כי ישנם במסגרת ילדים בריונים שמציקים וקוראים בשמות גנאי לילדים אחרים וגם לו וכששאלתי ענה שסיפר לגננת ושמה אותם בצד.. בגלל סוף השנה לא עשיתי עניין . האם יש דרך להקל על הבן שלי את ההשתלבות בשנה הבאה במידה ולא ימצא בקלות חברים/יתקל שוב באותה חבורה /חלק ממנה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מורן, ראשית זה נשמע שבנך מסתדר לא רע...הוא הצליח ליצור קשר אחד קרוב וטוב כלומר יש לו בתוכו את הכלים והיכולות לעשות את זה - שוב ושוב. שנית הביקורים עם הילדים האחרים היו בסה"כ מוצלחים לו, פחות לך, אבל זה גם מעיד על כך שהוא מסתדר עם כל מיני ילדים...ושלישית, הוא הצליח די יפה להתמודד עם הבריונים. הוא פעל לפי הנחיות הצוות החינוכי והעניין טופל. אני מונה את כל זה כי לפעמים מרוב הדאגה שלנו ההורים, אנחנו מתקשים לראות את היכולות של ילדינו ולגבי צרות עתידיות - כשתגיעו לגשר, תעברו אותו...בנתיים פיקחי את עינייך לכל הטוב שיש בבנך, שבחי אותו וחזקי אותו על כך יכולת ומיומנות חברתית שאת מזהה ותהני ממנו. הוא נשמע אחלה ילד. אם בעתיד תרגישי שהוא זקוק לחיזוקים, בידקי את האופציות אז. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/07/2019 | 11:17 | מאת: ע

בני בן ה- 14, צופה לעיתים בסדרות שפונים לבני 18 ומעלה (למשל 'רמזור'), בהם ניתן לראות בין היתר גם יחסי מין. התגובה שלי היא 'זה לא בשבילך, תעביר' אבל אני חוששת שאני מעבירה לו מסר לא טוב בנוגע למערכת יחסים אינטימית בין בני זוג. האם לאפשר לו לצפות? מה צריכה להיות התגובה שלי?

הי, אני שומעת שאת מודאגת ואולי גם קצת לא יודעת איך לדבר עם בנך על כל הנושא של יחסים ובכללם יחסי מין. בנוסף נדמה לי שאני שומעת גם מבוכה, לפחות מצידך, סביב הנושא וזה משהו שכדאי לך לבחון בינך לבין עצמך (מה בדיוק מביך אותך שם, ממה את מודאגת, מה את לא יודעת עליו ורצה לדעת ועוד). בעיני כדאי ואף חשוב לעשות מאמץ ולנסות להתקרב אליו מספיק בשביל להצליח לשוחח בפתיחות ובכנות על הנושא - שגם את וגם הוא תוכלו להרגיש נוח ובטוח לדבר על זה. לשאלתך, האם לאפשר לו לראות או לא לראות רמזור...צר לי לומר לך שבגיל הזה עם כל המדיה הנגישה בכל מקום, ייתכן והוא רואה ואף ראה הרבה יותר ממה שמראים בתכנית רמזור... ביחסים בין הורים לילדים, מה שחשוב הוא לחתור לשיח פתוח ככל האפשר ועל כל נושא אפשרי. זו צריכה להיות המטרה הגדולה שלך ואפשר להתחיל לפעול בכיוון בכל רגע, אני מאמינה שזה אף פעם לא מאוחר מידי. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

29/06/2019 | 10:38 | מאת: שרית

שלום רב, בן שלי בן 7.5 עולה לכיתה ב', כשאנחנו משחקים במשחקי קופסא איתי בעיקר הוא לא משחק לפי חוקים אלא ממציא חוקים משלו כדי לקדם אותו במשחק כשאומרים לו משהו הוא מגיב בעצבנות ולא מוותר, האם להתעקש שישחק לפי חוקים או לתת לו לשחק בדרך שלו? הוא גם חייב לנצח כל הזמן אם מפסיד מאוד מתאכזב תודה על העזרה

לקריאה נוספת והעמקה

הי שרית, אני חושבת שבנך מנסה להעביר לך מסרים שבהחלט עוברים אלייך...שהוא פוחד להפסיד, שזה גורם לו להרגיש רע מאוד, שהוא מעדיף לשנות את החוקים ולעשות הכל רק לא לפגוש הרגשה של חולשה. בנוסך נראה שהוא צריך להרגיש חזק מול אמא.. אפשר לשקף את הדברים האלה בעדינות, ולשחק איתו כמה משחקים בחופש מוחלט בו הוא מחליט על החוקים תוך כדי השיקופים האלו. מעבר לכך וחשוב יותר, נסי לשים לב היכן בחיים ה"אמיתיים" הוא זקוק לעזרתך. האם הוא צריך איזשהו סיוע בתיווך החברתי, מה קורה בדינמיקה בין חבריו, בתחום הלימודי, עם אחיו. היכן בנך זקוק לסוג של חיזוק והעצמה בעולם, האם הדימוי העצמי שלו זקוק לחיזוק או תחושת הביטחון בעולם. אלו הם דברים ששווה להקדיש להם מחשבה. סגנון המשחק הזה הוא רק דרך לתקשר איתך מה הוא באמת צריך וחשוב להקשיב לזה... בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/06/2019 | 09:47 | מאת: אמא מודאגת

שלום יש לי בת 8 היא צופה הרבה ביוטיוב סרטוני ילדים ותמיד היא לצדי כאשר צופה.אתמול הבחנתי בחיפוש מוזר ביוטיוב בטלפון שלי על דבר לא הולם "ילד מפשיט ילדה" "ילד מנשק ילדה מפה" כאשר ראיתי השתגעתי קראתי לה ושאלתי אם היא חיפשה את זה היא התחילה לבכות ואמרה שהיא חיפשה בגלל שתזהיר ילדים לא לעשות כך ושזה טעות. היא הלכה לישון מרוב בכי וכאשר התעוררה ישבתי איתה לשיחה והתחלתי להגיד לה אם משהו עשה כך לה שתגידי לה ואני אעזור לה אם משהו נגע בה. הבת התחילה לבכות והיא אמרה שבני דודים שלה בגיל שלה כמעט אומרים לה לפעמים להוריד מכנסיים ונוגעים בה וגם הם מורדים מכנסיים הילדים אחד לשני ושזה קרה כמה פעמים ושהיא פחדה לדבר לאף אחד והיא לפעמים הייתה בורחת אומרת להם אני רוצה שירותים. אני פשוט מאוד השתגעתי אבדתי את היכולת שלי לשמוע .התחלתי לבכות. אבא שלה ישב איתה והרגיע אותה והתחיל להסביר לה על המקרה ואני דייוחתי להורים של שני הילדים עח המקרה והתברר שאחד מהם הוא היוזם ושהוא עובר התעעלות מאחד קרוב משפחה מבוגר ממנו.ואמא שלו רוצה שיעבור טיפול כי זה לא המקרה היחיד שלו. היא אומרת היו תופסים לה ביד בכוח כדי ללכת איתם אני לא קיבלתי מה שהיא אמרה וצרחתי שאם היא לא רוצה לא הייתה הוכלת. אני פשוט חסרת אונים מפחדת שזה ישפיע על הבת שלי אני הופתעתי כי היא ילדה חכמה וחזקה וכעסתי כי היא לא סיברה לי. מה עלי לעשות האם טבעי ילדים ישחקו משחקים כאלה מה עליי לעשות גדי להתגבר על זה ושהבת שלי תתגבר ותסבר אם קרה חס וחלילה עוד משהו

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני בהחלט מבינה את דאגתך ולא - אלו הם אינם משחקים "טבעיים". נעשתה כאן פגיעה כלפי הבת שלך מצד ילד שנפגע בעצמו וחשוב שזה יעצר כאן. אל לך להאשים את ביתך, ילדים פעמים אינם יודעים כיצד לנהוג במצבים האלה, אך בהחלט יש מקום לשבח אותה על כך שלבסוף היא כן מצאה דרך לספר לך את זה. מה שחשוב לעשות כרגע הוא להמשיך ולחדד את המסרים אודות פרטיות הגוף אך בעיקר להיות שם עבורה זמינה ופתוחה במידה ותרצה להמשיך לשתף אותך בנוגע למה שקרה, לשאול שאלות, לבכות לכעוס או כל דבר אחר..אך לשם כך עלייך להיות זמינה ופתוחה עבורה. לכן בעיני כדאי שאת תיגשי לכמה שיחות עם פסיכולוגית קלינית, תיעזרי בה כדי להבין איך להיות לעזר לביתך בשלב זה ולהצליח להרפות קצת מהחרדה שבוודאי אוחזת בך. כך תוכלי להתפנות להיות עבור ביתך באופן המיטיב ביותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/06/2019 | 18:05 | מאת: שיר

בן 12. ילד בכור, נבון ומוכשר. ילד שכל שנה מסיים את הלימודים בהצטיינות התמכר לפורטנייט באקס בוקס ואם הוא לא שם אז צופה בסרטונים ביוטויוב. כל מה שעשינו לא עזר. החרמנו, איימנו, הסברנו ושום דבר לא עוזר כי גם אם אין אקס בוקס אז יש טלפון נייד שהולך איתו לבית ספר ויש מחשב בבית. לאחרונה החל לרדת בלימודים, רואים במבחנים שהוא טועה בגלל חוסר ריכוז ולא בגלל חוסר ידע. הוא מתבאס לראות את הציונים יורדים ומתוסכל מכך. הוא משתתף בחוג ספורט פעמיים בשבוע. לא מבלה אחהצ עם חברים כי כל החברים בפורטנייט והוא טוען שהם לא רוצים לצאת ואם לא יהיה איתם בפורטנייט אז לא יהיו לו חברים בכלל. אנחנו לא יודעים מה לעשות. שוחחנו איתו אינספור פעמים בהן מבטיח שיקח עצמו בידיים אבל כלום לא עוזר. החופש הגדול בפתח ואחכ שנת לימודים תובענית כי עולה לחטיבת בניים ואנחנו ממש מודאגים שזה יהרוס לו את העתיד. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

הי שיר, אני שומעת כמה דברים: הראשון הוא חרדה מכך שהעתיד של ילד בן 12 "יהרס" אם לא ילמד כמו שצריך. הדבר השני הוא חשש שלכם מהתמכרות למסכים ו/או חוסר הסכמה עקרוני עם כמות הזמן בו מבלה שם. הדבר השלישי שאני שומעת הוא הבנה שכיום חלק לפחות מהחיים החברתיים מתנהליים בתוך המסכים השונים. אז בואו נתחיל מן ההתחלה. אתם ההורים והוא הילד. השיחות האין סופיות איתו "לקחת עצמו בידיים" שמות עליו אחריות ומגיעות מנקודת הנחה שיש לו כוחות שלמעשה אין לו. ילדכם זקוק לעזרתכם כאן. אתם ההורים צריכים להחליט כמה שעות ביום -כאשר נמצא בבית, מותר לו לבלות במסך, ואחרי אילו "חובות" (שיעורים, חוג, וכיו'). אפשר לנהל איתו משא ומתן קצר מאוד בנוגע לכמות הזמן והזמנים ביום, אבל המו"מ צריך להיות קצר מאוד כשבסוף אתם מחליטים מה ואיך. לאחר מכן עליכם להבהיר לו באופן ברור שמעתה ואילך כך זה יתנהל, ולאכוף את זה. גם אם ימחה, יכעס יתעצבן. זיכרו אתם ההורים זו החלטתכם ואם תהיו עקביים וחזקם מספיק, הוא לבסוף יתיישר עם זה. אני כן הייתי מציעה לכם להציע לו משהו אחר בזמנים האלה- אולי זמן משותף יחד, ללכת לסרט, לטייל, לבריכה יחד, משהו שהוא אוהב לעשות איתכם ולפחות בהתחלה. בנוסף כדאי שתשימו לב שאתם כרגע חרדים באופן לא ריאלי. גם אם לא ילמד כל השנה בכלל, עתידו לא יהרס...ובמובן הזה עליכם לשים לב שאינכם מרחיקים אותו מכם ומהמציאות בגלל תפיסת מציאות שגויה שלכם. ולבסוף הסיבה שאני כן חושבת שחשוב להמשיך לאפשר לו זמן מסך הוא כי זה לא הכל ורק רע...אני מציעה לכם לנסות ללמוד מה טוב...תתענינו במשחק, במה הוא נהנה, כיצד האינטראקציות החברתיות באות לידי ביטוי שם ותיראו אם אתם בכל זאת מצליחים להתקרב לתחביב הזה שלו. זה יעזור לו להרגיש שאתם בכל זאת בצד שלו במיוחד בתקופה בה אתם מבהירים שאתם אלו שאוחזים במושכות. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/06/2019 | 19:26 | מאת: ימית

שלום בתי בת ה - 17 (ילידת אוקטובר) סיימה היום בשעה טובה את התיכון, מיועדת להתגייס במרץ. היא מודעת לזה שחייבת לחפש עבודה, אבל מאד ביישנית, לא מתאים לה מלצרות וכד'. גם ילדה ללא הרבה אנרגיה, מעדיפה להעביר זמן בחדרה לבד (מתוך בחירה, יש לה חברות). יש רעיון לכיוון לעבודה שיכולה להתאים לה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי ימית, אני מציעה שתעברו על כל האפשרויות באתרים המציעים עבודה ותחשבו ביחד מה יכול להתאים. אני חושבת שתהליך משותף כזה הוא לא פחות חשוב מאשר לסדר לה עבודה מכיוון שייתכן וביתך סובלת מקושי שמצריך התייחסות קצת יותר מעמיקה (אולי ביישנות חריפה, סוד של חרדה וכיוב). את מוזמנת לחזור ולשתף. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, חוויתי פרידה מבן הזוג שלי אתמול ( אנחנו לא נשואים.) יש לי אחיין מקסים בן ארבע שמאד אוהב את בן הזוג שלי ואפילו מאד מאד אוהב את הבית שלנו ( אחיין שלי אפילו ביקש משאלה שהוא רוצה בית כמו שלנו!) אני לא יודעת איך לומר לו שהקשר נגמר שאני חוזרת לבית הוריי ושהוא לא יבקר עוד בבית. המצב עם בן הזוג כל כך נורא שהוא אפילו לא יוכל להפרד מאחיין שלי כמו שצריך. אני לא יודעת מה לומר לאחיין שלי. דיברתי עם אחותי לגבי זה והיא אמרה שאולי תגיד לאחיין שלי שהאקס נסע לחו״ל אבל אני חוששת שהאחיין שלי יעלב על כך שאפילו לא נפרד ממנו. אשמח להכוונה מה בדיוק לומר ולעשות במצב כזה.. תודה רבה

הי מאיה, אני מעריכה את הרגישות שלך כלי האחיין שלך אבל מכיוון שלפרידה שלך אין כל השפעה על אורח החיים שלו אז בעיני אין צורך להיכנס לפרטים בהסבר. אפשר פשוט לומר שהוא היה צריך לנסוע למקום אחר ושהוא ביקש למסור לו: וכאן את יכולה לנסח משפט פרידה שמורכב ממה שאת יודעת על רגשותיו כלפי האחיין, על הקשר בינהם, על מה שהוא אהב לעשות איתו וכיוב'. כדאי גם להציע לאחיין את האפשרות לבטא את עצמו למשל לכתוב ביחד מכתב לפרוד שלך,לצייר לו ציור או למסור לו דרכך כל מה שהוא היה רוצה. אם הוא ישאל מדוע אינו יכול לדבר איתו, את יכולה לומר לו שלפעמים אי אפשר להיפרד באופן ישיר אבל שפרידה דרך מילים שמוסרים, ציורים ומכתבים זה גם בסדר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044