נגישות
נגישות

פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
7991 הודעות
7533 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

13/05/2018 | 22:31 | מאת: אמא

שלום ירדן, אודה לשמוע דעתך בנוגע לילד בן 6 שנכנס השנה לכיתה א', ובעת האחרונה אנו מקבלים דיווחים מהמורים שיש נסיגה בהתנהגותו והוא מפריע בשיעורים- מדבר, מצחיק את החברים. בשיחה איתו אומר שרוצה להצחיק. באופן כללי מדובר בילד בכלל לא מפריע, בדר"כ הוא נוח, אוהב לשחק עם עצמו, רגוע, אוהב לקרוא. אני שואלת כיצד ניתן לעזור לו ועל מה יכול הדבר להעיד. בברכה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני חייבת לומר שלקרוא לרצון שלו להצחיק חברים, ונניח שגם בזמן השיעור - "נסיגה" מעורר אצלי הרבה מאוד אי נוחות. אולי אפשר לקרוא לזה במקום "התפתחות חברתית"? אני לא בטוחה שמה שקורה כאן הוא דווקא דבר רע, כאמור תלוי מאיזו סביב מביטים על זה, ומי מביט על זה.. כשאת שואלת אותו על כך הוא אומר בכנות שהוא רוצה להצחיק חברים. אני לא הייתי עוצרת שם. נסי לברר יותר מה קורה איתו מבחינה חברתית בזמן האחרון, האם מצליח לרכוש חברים חדשים, האם מרגיש טוב יותר כעת בבית הספר ובפרט מבחינה חברתית מאז שמבטא כך את חוש ההומור שלו? ואם את מתרשמת שבנך מצליח לשפר את מצבו דרך חוש הומור, הרי שמגיעות לו רק תשבוחות על כך. כמובן שחשוב לעזור לו להבין שהשיעור הוא פשוט לא הזמן לזה..אני מאמינה שאם ירגיש באמת ובתמים את הגאווה שלך בו, עידוד ופירגון ממך, גם יוכל לקבל ולהפנים עוד איזה חוק או שניים כמו למשל שאסור לדבר בזמן השיעור.. בשמחות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/04/2018 | 11:45 | מאת: אמא

הי ירדן , אני אם לילדים קטנים. בעברי פגיעה מינית כילדה. כיום מטופלת כמה חודשים אצל פסיכולוגית מבוגרים. יש לי קושי רב עם מגע עם הילדים שלי. הבן שלי שהוא בן 5 בא לחבק אותי הרבה פעמים ואני נרתעת ממנו והודפת אותו ממני. דיברתי על כך עם הפסיכולוגית שלי, אך ללא שינוי. זה ממש דחף שכזה להרחיק אותו ממני אפילו שרציונלית אני מביאה שזה הבן שלי ושהתנהגותי פוגעת בו מאוד. ואכן הוא נפגע והרבה פעמים אומר לי "אמא , אני אוהב אותך, למה?" הנושא הזה שובר את ליבי וגורם לי להרבה רגשות אשם ומצפון. בבקשה, האם יש לך עצה עבורי או הנחייה כיצד להסביר לו את העניין? כיצד להתנהל איתו בצורה כזו שתמנע ממני להרחיק אותו באופן כה מעליב ובוטה. אני ממש אודה להכוונה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אמא, שאלתך חשובה ונוגעת מאוד. ראשית רוצה לומר שצר לי מאוד שנאלצת לעבור חוויות כ"כ קשות בילדותך שהותירו בך צלקות עד היום ואת למעשה מתארת תגובה פוסטראומטית כפי שמרחשת מול בנך. מאחרת ואת בטיפול, לא נותר לי אלא לומר לך להמשיך ולעבד את המקום הכאוב הזה. כמו כן ייתכן שטיפול דיאדי (ביחד עם בנך) יוכל לסייע לקשר בינכם עד מאוד, אבל אין באמת דרך להסביר לו מדוע אמא מרוחקת ומרחיקה.. הכיוון הוא עבודה קשה, סיזיפית ומפרכת על עיבוד הטראומה כדי שזו לא תעבור הלאה בתורשה בין דורית כואבת. שולחת לך עידוד ומאחלת בהצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/04/2018 | 09:37 | מאת: ליאור

אני יודע שכל ההורים חושבים שהילד שלהם הוא משהו מיוחד, חכם ובעל פוטנציאל ממשי להצלחות. גם אני כזה, בני בן ה 13, לא מעוניין ללמוד יותר, אני מניח שזה לא ברמה הפשטנית של המשפט, אבל בואו נגיד, הוא לא רוצה יותר להשקיע מעבר ללכת לבית ספר. עד כתב ז' הכתה הנוכחית, הוא היה 3 שנים תלמיד מצטיין, בשתי המחציות של כל שנה. השנה חלה ירידה גדולה מאוד בציוניו והוא בממוצע 60 ! כל מה שמעניין אותו מהרגע שמגיע הביתה זה הסמארטפון, קצת לשחק עם אחיו מידי פעם או חברים פעם בכמה זמן. בקיצור, לא מעניין אותו הלימודים בכלל, לא שיעורי בית, לא מבחנים ולא כלום. אנחנו כהורים מנסים לדבר אל ליבו ולהסביר לו את המשמעות של הלימודים בעידן שלנו. זה דיי נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה, רק שאנחנו מאיימים עליו שהוא לא יקבל דברים שהוא חושק בהם הוא מזיז את עצמו וקצת לומד, בכל דבר הוא מבקש שנשב איתו, שנלמד, שנסביר לבאמת שאין לנו בעיה עם זה אם נראה רצינות והשקעה גם מצדו, אבל מה שיוצא, שאנחנו מלמדים ואתו, מחפשים לו את החומר, במקררה הטוב הוא מסכם אותו וגם בעצבים וזהו. אנחנו מאוד חסרי אונים ולא יודעים באיזו שיטה לנקוט, מאוד חשובה לנו הצלחתו בלימודים. נשמח להערות והארות. תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליאור, ראשית הייתי מנסה להבין מה הסיבה לירידה בלימודים. מדוע ה"חשק" השתנה מקצה לקצה. מה שהיה לו כה חשוב כבר לא חשוב כלל..נשמע לי מעט תמוה וייתכן שהתשובה לשאלה שלך טמונה כאן. באופן כללי אומר שבעיני חשוב מאוד ללמד אותו לעמוד במחויבויות שלו ואחת מהן היא ללמוד. אם אין חובות אז אין זכויות וזה בעיני מסר שחשוב להעביר. זה לא בדיוק עונש אלא זו המציאות בחיים. שים לב, לא הייתי דורשת ממנו לספק ציונים אלא רק להקדיש זמן מסוים בכל יום ללימודים, ועמידה בכל המשימות שלו. למשל שעה וחצי שמוקדשות ללימודים בכל יום. לסיכום נסו לחשוב עליו בצורה קצת יותר מעמיקה ולנסות להבין מה הביא לשינוי הקיצוני הזה בעמדתו. כמו כן אל תדרשו ממנו הישגים אלא המסר צריך להיות החשיבות שבעמידה במחויבויות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/04/2018 | 12:17 | מאת: evgeny

הי אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג ילדים מומלץ במכבי או פרטי שמטפל בטיפול בפחד מכלבים תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אתה מוזמן לשלוח מייל פרטי אליו יוכלו גולשי הפורום לכתוב לך את המלצותיהם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/04/2018 | 01:18 | מאת: הודיה

חייבת להתייעץ הבן שלי. הבכור והיחיד בן שנתיים מתעקש בהיסטריה לראות סרט במחשב וכשאני מכבה את המחשב, הוא מתחיל להשתולל לבכות לצרוח. ברור לי שאני לא אמורה לתת לו בגלל הבכי . אבל ממש קשה לי ! כשהוא בוכה אני מנסה לחבק לתת אמפטיה והוא בשלו רוצה סרט צורח עד שנרדם . זה קורע לי את הלב לחתיכות קטנות. האם נכון ככה ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי הודיה, בנך מתנהג כמו רוב הילדים בני השנתיים, הוא רוצה משהו, דורש אותו ומוחה כאשר אינו מקבל אותו. מה שכן, אני מזהה שאת מתקשה להכיל את מחאותיו, מרגישה אולי קצת אשמה, אולי בהלה ואת אכן שואלת אותי האם דרכך נכונה. אז תני לי להרגיע אותך - כן, את פועלת נכון. ברור שלא נוכל לתת לקטנטנים האלה את כל מה שהם רוצים, ויותר מכך, זו הדרך שבה את שומרת עליו ומטפלת בו נכון. אז כאשר תהיי קצת יותר בטוחה בזה שהגבולות שאת מציבה לו הם אלו שבין היתר מיטיבים איתו ושהוא בעצם מאוד זקוק להם ו-שגם את וגם הוא פועלים בדיוק כפי הנדרש (את מגבילה לפעמים והוא דורש ומוחה), תוכלי להכיל את מחאותיו קצת יותר בקלות בלי להיבהל ומבלי להיסחף איתו לדרמה שלו. דבר נוסף, בגלל שהוא כבר בן שנתיים ומבין הרבה דברים, אפשר בהחלט להכין אותו מראש וגם תוך כדי למשל "עכשיו אתה תראה סרט קצר, עוד מעט נסגור ונלך לישון..עוד קצת וזהו..". לסיכום הודיה, נסי להיות יותר בטוחה בעצמך, מה שיעזור לך להכיל את מחאותיו, ואת תראי שעם הזמן המחאות תהפוכנה פחות ארוכות ופחות עוצמתיות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/04/2018 | 10:20 | מאת: איילת

שלום, הבן שלי בן 5 וחצי. מסביבות גיל 3 הוא משפשף את ידייו אחת בשנייה בחוזקה, לפעמים גם מרים את הידדים למעלה תוך כדי השפשוף. לפי מה שאני רואה הוא עושה זאת בעיקר כשמתרגש, שמח, נבוך.. דיברנו איתו על כך והוא טוען שקשה לו להפסיק עם זה. הוא כרגע לפני כיתה א, אני חוששת שהילדים בבית הספר יצחקו עליו. איך את חושבת שעלינו לנהוג? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי איילת, אינני רואה בכך כל בעיה וגם ממש לא בטוחה שהולכים ללעוג לו בשל כך בכיתה א' או אי פעם. את כנראה מזהה נכון שזו התנהגות שמבטאת התרגשות ותו לא, ולכן הייתי פשוט מניחה לזה. בנוסף זה נשמע שכבר הסבתם את תשומת ליבו לעניין והוא מבין שהוא עושה זאת, אז אם מתישהו יבחר לשנות זאת הוא כבר יעשה את זה מתוך עצמו בכוחות עצמו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

, בת שנה ו8 החלה לפתח ביישנות זה מתבטא בכך שאנו הולכים למשפחה היא פתאום הופעת לקפואה ומתחבאת בבגדיי, כשאני לוקחת אותה לגן היא מתביישת ומורידה את הראש. וקשה לה הפרידה ממני. פתאום היא החלה עם תסמיני הביישנות לפני כן היתה עם ביטחון עצמי . היא לא חוותה אירוע יוצא דופן עד כמה שידוע לי . היא זוכה להמון אהבה מאיתנו ומהמשפחה. שאלתי האם יש טעם לטפל בכך ואם כן כיצד ? האם חוגים ישפרו את ביטחונה העצמי ? כיצד מומלץ להתייחס אל הביישנות ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליבי, השינויים ההתפתחותיים הרבים החלים בתקופה זו בקרב פעוטות - רגשיים, קוגניטיביים, מוטוריים - מייצרים מן הסתם גם שינויים בהתנהגות. חשוב במיוחד שאנו ההורים נוכל להתייחס לשינויים האלה ברגישות ובגמישות כלומר להיות מסוגלים להתאים את עצמנו לשינויים האלה, לפחות במידת מה. אם למשל ביתך זקוקה ליותר זמן "הפשרה" מהעבר, כדאי לאפשר לה את זה. להכין אותה היטב לפני כל יציאה או אירוע.להסביר מה הולך להיות, ואיך הדברים יראו, כל זאת כדי לכבד את צרכיה ולתת להם מענה. אני ממש לא הייתי מתייחסת לשינויים האלה כאל בעיה שיש לטפל בה, אלא יותר כאל שינויים התפתחותיים טבעיים. אז אל דאגה, המשיכי לשמוח בביתך ולספק לה מענה לצרכיה המשתנים, שעוד ישתנו שוב ושוב עם השנים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

נכדי בן שנה ועשרה חודשים ויש לו איות בת עשרההחודשים..זורק כל צלחת או כוס ובורח בצחוק..ואם כוס פלסטיק מלאה מים שופך אותה זה מתיש לא יודעים מה לעשות אם נוזפים בו לא איכפת לו אפילו אם מדברים בעדינות גם לא נמנע מה נכדה

רציתי להוסיף בקשר לאחותו הוא נהנה חהרביץ לה ולזרוק עליה חפצים או ליגו על הראש שזה ממש כואב וגם חובט את ראשה בקיר או על הריצפה שהיא זוחלת ..והיא צורחת והוא צוחק ובורח דרך אגב הוא חכם קולט ומבין הרבה דברים ואנחנו נותנים לו תשומת לב הוא נכד ראשון במשפחה שלי

שלום לך, זה נשמע שהנכד שלך משחק איתכם...:) וצריך לעזור לו להבין את ההבדל בין מה מקובל עליכם ומה לא, מה בגדר משחק ומה לא. צריך לחזור על המסרים פעמים רבות, להרחיק אותו מסכנה, להרחיק אותו ממצבים בהם יכול לשים אחר בסכנה, ולהעביר את המסר בעקביות, בבירור ולעיתים אף בתקיפות, כל זאת מבלי לשכוח שאין שום דבר חריג בהכרח בהתנהגותו. בגיל הזה צריך לגייס כלפיו הרבה סבלנות, הרבה אהבה ויכולת להעמיד גבולות בצורה ברורה עקבית, תקיפה ולא תוקפנית - שוב ושוב ושוב.. כל טוב, רדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

רוצה הסבר יותר מפורט ..בבקשה כאשר מרביץ לאחותו ומכאיב לה מה בדיוק באתו רגע חעשות? האם ניתן להעניש אותו כמובן שלא ידחק או ישיב בידר לבד כמה רגעים??האם יבין שנאמר לו זה בגלל שהכאבת לאחותך?? עוד משהוא האם טבעי שהוא מאד מאד נהנה לשחק בשואב אבק ועם לצפות במכונת כביסה וכמובן מנסה להפעיל אותה אבל אני מונעת ממנו ..כשהוא מסרב לאכול אני משאירה אותה ליד המכונה היסתכל ויאכל שלוקחים אותו למשחקיה הוא עוזב כל המשחקים ניגש לשקיים ודברי חשמל המוסתרים ושואל על השואב שם אם יש

עוד כשלקחנו אותו לקניון הוא עמד מול חניות למוצרי חשמל כשראה מכונות כביסה ולא רוצה לזוז ..רצה להיכנס לשחק במכונות הכביסה והמשחקים לא כל כך מעניינים אותו

17/04/2018 | 03:49 | מאת: הילה

שלום רציתי להתייעץ בבקשה. בני בן ה9 כבר קרוב לשנה שמתעורר בלילות. הוא מתעורר, אומר שמפחד אני מלווה אותו למיטה והוא נרדם. פעם הוא לא היה נרדם והיה מגיע שוב ושוב. היום הוא מתעורר אני מלווה למיטה והוא נרדם. אין לילה שהוא לא מגיע. ניסיתי להבטיח דברים, ניסיתי לדבר איתו ניסיתי לתת לו לישון עם אור, אפילו אחותו הקטנה עברה לישון בחדרו. אך עדין התופעה ממשיכה. מתעורר אומר שמפחד אני מלווה אותו למיטה והוא נרדם. מה ניתן לעשות? יש לי תינוקת בת חודש בבית וזה פשוט קשה.

17/04/2018 | 03:53 | מאת: הילה

חשוב לי לציין שהילד מאוד פופולרי בכיתה, סיום אין לו בעיה להישאר לבד. הוא ילד מאוד שמח ואנרגטי. הוא פשוט מתעורר בלילה והלחץ מזה שהוא ער ומה שמגיע אותו זה להגיע אלינו כדי שנלווה אותו למיטה.

הי הילה, הייתי מתחילה בלנסות להבין מה קורה איתו בלילה, ולא פחות חשוב לעזור לו להבין מה קורה. ממש להתעניין וכמו "לחקור" את הנושא, האם הוא מתעורר בעקבות חלום, האם הוא זוכר את שחלם, איך מרגיש כאשר מתעורר, האם זוכר רגש. כלומר לרדת לפרטי פרטים כדי להבין את המצב הזה ואת החוויה הנלווית, עד הסוף. זה בפני עצמו יכול להניב מידע חשוב, האם למשל מדובר בחרדות או אולי סוג של הפרעת שינה. אחרי שיהיה לך את כל המידע, תוכלי להבין יותר איזו מין התערבות נדרשת. את מוזמנת להתייעץ איתי שוב או להתייעץ עם רופא הילדים שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/04/2018 | 20:05 | מאת: ילדה בת 4 נושכת את עצמה מתוך כעס גדול

בתי בת 4 במצב כעס נוראי היא נושכת את עצמה ואני לא יודעת כיצד להתמודד אבל הכעס שהיא מגיע אליו זה משום שאני לא מרשה לה משהו באותו רגע

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, הקושי שאת מתארת קשור לגבולות וסביר שגם לדינמיקה שמתרחשת ביחסים בינכן. לגבי הסיטואציה הזו, חשוב לא לתת לה להזיק לעצמה. אם היא לא נשמעת לך כשאת אומרת לה "אני לא מרשה לך לנשוך את עצמך" את יכולה לחבק אותה חיבוק גדול - כזה שחצי מחבק וחצי מחזיק ולמנוע את זה. כמובן שחשוב להיות עקבית ולא לאפשר לה את הדבר שרוצה בעקבות ההתנהגויות האלה. בכל מקרה כדאי לחשוב על כל נושא הגבולות והיחסים בינכן קצת יותר לעומק, אני מנחשת שהקשיים מתפרסים לעוד נושאים. כמה פגישות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים יוכלו מאוד לסייע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/04/2018 | 12:54 | מאת: ירון

שלום, קרובת משפחתי, ילדה כבת שלוש מסרבת לעשות צואה. היא מחזיקה בכח את הצואה עד כאב. זה נמשך כבר כחודשיים וכל צואה מלווה בעימותים ובכי שלה. לרוב היא עושה צואה בלילה כשאין לה שליטה... ניתנו לה כבר נרות גליצרין, שמנים ועוד כדי לעודד צואה, אך היא עושה הכל כדי לא לעשות צואה. היינו אצל גסטרולוג שאמר שהבעיה היא פסיכולוגית ושמדובר בילדה נבונה ושתלטנית ושהילדה פשוט רוצה לשלוט גם על הצואה. אשמח לעיצה, בברכה ותודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ירון, למען האמת יכולות להיות סיבות נוספות להתנהגות מעין זו, על אף שצורך בשליטה הוא אחד מהם. בתור התחלה הייתי מניחה לעניין, מולה לפחות, וממעיטה בדיבור על הנושא. מאפשרת לה לעשות את צרכיה בדרך שלה, שזה אומר בשינה כרגע. יחד עם זאת לא הייתי מתעלמת מהאיתות לעזרה כאן, מהמסר שהיא מנסה להעביר. האם היא באמת מנסה לחזק את תחושת הביטחון שלה בעולם דרך השגת שליטה בדרך הזו? האם היא חרדה מדבר מה? על זה חשוב לתת את הדעת בהחלט ולפעול ברמה המהותית בכיוון הנכון על מנת להיות עבורה באופן מיטיב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/04/2018 | 11:36 | מאת: הורים בהתלבטות

שחום רב, בני בן 3.5 לוקח מוצץ לפני השינה. עם מוצץ, מיד מתחיל לשחק עם הפטמה, לשפשף ולמשוך אותה. לעיתים לא שם לב אפילו ועושה באוטומט. ראשית , האם זו תופעה מוכרת ומה השם שלה? מה הדרך לטפל בה ומתי? (אני יודעת שיש ילדים שממוללים באוזן למשל) רקע- כבר מסביבות גיל שנה שנה וחצי היה מחפש את הצוואר שלנו למולל ול"צוורר" סביב גיל שנתיים וחצי החל לשחק עם הפטמה שלו, קיוונו שזה יעבור מעצמו אך התופעה רק התחזקה, בעיקר כאשר עייף ותמיד עם מוצץ והוא אינו מראה סימני בשלות להיפרד מהמוצץ. המליצו לנו על טיפול רגשי ואנחנו בהסתייגות האם להתחיל , או לחכות עוד קצת עד שיגמל מהמוצץ ואז לראות האם התופעה ממשיכה. החשש שהיא תגבר קשה לנו שלא להפוך את העניין ל"לעניין"... מנסים לתת לו תחליפים ולעזור לו להעלות למודעות את העניין אך ללא הצלחה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לכם, אתם מתארים תופעה אחת קטנה, בהינתק מכל הרקע שלו ושלכם כמשפחה, וזה מעט מקשה עלי לתת לכם את חוות דעתי השלמה. אז אם מדובר רק בזה, באמת אין טעם לעשות מזה "עניין" כמו שאתם אומרים. זוהי כנראה הדרך שלו להרגע, במיוחד כאשר עייף (או במתח? לא ציינתם), וכאשר תרגישו בשלים לגמול אותו ממוצץ, הוא כנראה ימצא דרך אחרת להרגיע את עצמו. אם יש לכן סיבות נוספות לדאוג בגינן, למשל שבנכם נראה לכם מתוח במיוחד, חרד, מתקשה להרגע וכד', אז הייתי מציעה לכם לגשת להדרכת הורים או להתיעצות עם פסיכולוג התפתחותי או קליני המתמחה בטיפול בגיל הרך. כל טוב, רדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/04/2018 | 23:42 | מאת: אלנה

והם היו בקשר ידידותי עד כה למרות שניסיתי לעצור את זה היא נמצאת בחוג מסויים שבו הם נפגשים לעתים הקשר המשיך להתהדק, וכרגע הקשר עלה שלב ברגשות והם רוצים להיות יחד. כמובן שאני חושבת שהיא עדיין קטנה ולא בשלה בעלי עדיין לא יודע מכל הסיפור אך ברור לי שכאשר יוודע לו הוא יקבל את זה בצורה רעה... אוסיף שהבת שלי לא משתפת אותי בכל דבר ובנושא הזה ניסתה להיפתח ולשתף אותי בסודותיה.. אני לא באמת יודעת איך לפעול והאם בכלל.. אם לאסור עליה את הקשר, האם לפנות אליו בלא ידיעתה? אשמח לקבל עצה מעשית שתוכל לעזור לי לפני שיהיה מאוחר מדיי , תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אלנה, ראשית אני רוצה לומר לך שאני שומעת היטב את הדאגה הכנה שלך לביך ואת הרצון שלך לעזור לה ולגונן עליה. העמדה הזו חשובה ואני מקווה שביתך תצליח להרגיש אותה. אז אקדים ואמר שאם יש לך איזושהי ידיעה שמדובר בקשר פוגעני, עלייך לעשות כל שרק אפשר על מנת להפסיק אותו. במידה ואין לך ידע כזה, הייתי קודם כל מנסה להתעודד מכך שביתך הפעם כן פונה אלייך ומשתפת אותך. זה נשמע שהיא דווקא מעונינת ורוצה בקירבתך כרגע, ופה יש הזדמנות פז שלא כדאי לפספס. אז למרות כל החרדה שבוודאי מתעוררת אצלך סביב העניין, אני מציעה לך לעשות כל שביכולתך כדי להכיל אותה ולשאת אותה, על מנת להצליח לשמר את הקירבה הזו ולא לפספס את ההזדמנות הזו. הייתי מזמינה את ביתך לבית קפה ומשוחחת איתה, בעיקר שומעת ממנה על הקשר, על רגשותיה, ומייצרת מצבים כאלה כל אימתי שרק אפשר כדי לתת לה הזדמנות לשתף אותך, ובבוא העת גם לשמוע אותך, לשמוע את מה שיש לך לומר לך מניסיון חייך, מהיכרותך איתה וכאדם בוגר שעבר כבר לא מעט בעולם הזה, בוודאי ובוודאי ביחס אליה. אבל זה יוכל לקרות אך ורק אם תצליחי להישאר פתוחה ותומכת כלפיה, קודם כל, ורק לאחר מכן היא תוכל גם לשמוע אותך. העצה הזו שלי אלייך מגיעה מתוך הבנה אלנה, שלפעמים דווקא הקשיית העורף, חוקים קשוחים, הגבלות וסנקציות, הם אלו שבסוף מגבירים את ההתנגדות וכך גם את החרדה שאותה הם נועדו לשכך. ביתך אינה ילדה קטנה, אפילו על פי חוק מותר לה לנהוג כך אם היא רוצה בכך, ולכן הדרך היחידה כרגע לשמור עליה, הוא להישאר קרובה אליה, כדי שכאמור גם היא תוכל להתקרב אלייך ולשמוע ממך את מה שתרצי לומר לה. לגבי בעלך, אם הוא מאוד מתנגד ומתקשה להכיל את המצב, כמה שיחות משותפות עם פסיכולוג/ת או מטפל משפחתי יוכלו לסייע לכם להתוות את הדרך ולתמוך בכם לתמוך בה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044ו י

02/04/2018 | 22:54 | מאת: כוכי

בבקשה לאם אוכל לפנות בת שנתיים כל היום טיילה עייפה מאוד אבל לא נרדמת למעט לפרקים קצרים אני משכיבה אותה לישון ב שבע וחצי ואז זה פשוט לא קורה שעות ! לא נרדמת אפילו בימים מתישים כאלו בהם אנו מטיילים מבוקר בבקשה אני רוצה.פתרון או הפניה למקום

לקריאה נוספת והעמקה

הי כוכי, מחזורי שינה ועירות בגיל הזה צריכים להישמר סדירים ככל האפשר. לפי דברייך לפעמים היא נרדמת בצהריים, לפעמים לא, לפרקי זמן שונים בכל פעם, ואז שוכבת לישון בכל ערב בשעה שבע וחצי. התחילי להקפיד על שעות שינה סדירות, השכיבי אותה לישון למשך שעה אחת בלבד בצהריים, כ-7 שעות לאחר שמתעוררת, והצמידי להרדמה טקס שנת צהריים קבוע. כמו כן חשוב שלא תאפשרי לה לישון בזמנים אחרים. בערב נסי לאחר מעט את שעת ההשכבה, במקום שבע וחצי, שמונה וחצי, וכאמור קיימי טקס שינה. כמו כן כדאי להרגיל אותה להרדם לבד. לפעמים ילדים לא נרדמים דווקא בגלל שההורים ישובים איתם בחדר, כלומר נוכחות ההורים בעצם קצת מפריעה לילד להרדם.. לסיכום חשוב לשמור על סדירות בשעות, טקסים קבועים, אם היא ילדה שזקוקה לפחות שינה, קצרי את שנת הצהריים והאריכי מעט את זמני השינה מרגע ההתעוררות. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

28/03/2018 | 22:41 | מאת: בת שנה ושמונה שינוי התנהגות

שלום,בתי הצעירה בת 1.8 ילדה שלישית מבין שלוש בנות.מאוד מפותחת, מדברת מגיל צעיר מבינה הכל.בימים אחרונים אבא והבנות הגדולות חזרו מטיול בן יומיים מחוץ לבית .הסברנו לה לפני כן והיה מפגש שמח ונעים איתם כששבו. גם איתי היתה רגועה ,למעט בקשה חוזרת שלה לקבל "ארטיק"(לא ברור לי למה נצמדה לזה ומאז כל יום מבקשת ארטיק). בכל אופן מיום ראשון , היא בוכה כשמגיעים לגן ,אומרת "לא גן" בוכה עם דמעות , המטפלת אליה רגילה לוקחת אותה והיא נרגעת.לאחר מכן המטפלת מסמסת לי שהיא רגועה ופעילה.כששבה מהגן ,לא נראית שמחה , מצבי רוחה משתנים ,יכולה לסרב להחליף טיטול, להתרחץ ,הרבה "לא".גם החלה להרגיש לא טוב לאור שינויי מזג אויר (אסמטית, משתעלת הרבה)ואז גם קצה בלילה וזה לאחר חודשיים של שינה רציפה להתנהגות רגועה. למה זה שייך?איני מבינה אם זה משהו התפתחותי או נקודתי עם הימים של הטיול ...בררתי עם הגננת והיא אמרה שאין שיני בגן

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, את מעלה הרבה אפשרויות ומחשבות, ואני חושבת שבמידה מסוימת כנראה שמדובר בשילוב. היציאה מן השיגרה, אי הנוחות הפיזית, שלבים התפתחותיים משתנים..כל אלו מביאים לשינויים בהתנהגותה. כל שצריך לעשות הוא להמשיך להיות אמפטיים כלפיה, לשים לב לצרכים המשתנים, ההתפתחותיים והנקודתיים, ולהיות מוכנים להיות גמישים במידת הצורך..אם פעם הייתה יותר מרצה, אז להתכונן לקצת יותר מרדנות ודעתנות, ליותר דורשנות ובמקביל גם ליותר צורך בהרגעה רגשית מצידה. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/03/2018 | 21:08 | מאת: שרה

בני כמעט בן 10 גוזר לעצמו בסתר את השיער בעיקר את הפוני לא מצליחה להבין למה הוא עושה את זה כשאני מגלה שהוא גזר או אפילו מגלח אני כועסת והוא מתחיל לבכות ולאמר שהוא לא גזר ושאני אמא רעה ושהספר לא יודע לגזור .. לא יודעת איך להתמודד עם התופעה וברור לי שזה נובע מקושי כלשהו שהוא חווה

לקריאה נוספת והעמקה

הי שרה, כמו במצבים דומים, כל שצריך לעשות הוא למצוא זמן בו אפשר לברר איתו בנינוחות וברוגע מה מניע אותו. אם תנסי לעשות זאת כשאת מופתעת או בלחץ, כועסת או במתח כלשהו, כמובן ששיחה ממשית לא תוכל להתקיים בתנאים כאלה. יכול להיות שהוא לא מרוצה מהמראה החיצוני שלו, אולי זה סוג של חוסר ביטחון עצמי שמופיע, ייתכן וזה מסמל קשיים חברתיים, אולי בעיה של דימוי עצמי, ויכול להיות גם שהוא באמת לא אוהבת את איך שהספר מספר אותו. בכל מקרה, שיחה נינוחה ורגועה תסייע לשניכם להבין טוב יותר את מניעיו. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/04/2018 | 09:59 | מאת: שאה

תודה רבה אנסה

בכל אופן מנסה בכל דרך אפשרית וסובלנית היחד מתפרץ בבכי או בורח ולא מעוניין להמשיך בשיחה וגם כועס שהוא לא עשה את זה

הי שוב, אז את נותרת לבדך כרגע לחשוב עליו ולבחון את ה"השערות" שהעליתי, או אחרות.. זה לא באמת משנה אם גזר את השיער או לא, או אם יעשה זאת בעתיד, בעיני לפחות. מה שחשוב הוא שתוכלי לזהות מצוקה אם קיימת, ואת זה הורה יכול לעשות דרך התבוננות וחשיבה מעמיקה על הילד, גם אם זה לוקח תקופה מסוימת וגם אם הילד לא משתף ברגשותיו או חוויותיו. כל טוב וחג שמח, ירדן

18/03/2018 | 03:10 | מאת: אנונימית

לילה טוב ירדן, כיצד עלי לנהוג באחותי הגדולה ממני ב 17 שנים היא מתייחסת אלי בזלזול כל השנים הללו, וכמה שנסיתי לרצות אותה לא עוזר.. לפני שנתיים ילדתי את בני בדיוק באותו חודש נולדה לאחותי נכדה מבנה . מאז הניכור גובר .. ועובר לבן שלי . במפגשים משפחתיים בליל שבת היא לגמרי מתעלמת מבני ומעריפה יחס חם במיוחד על נכדתה, וגורמת לבני לבהות בהם ...ואליי היא ממשיכה להתייחס בזלזול. כיצד לדעתך עלי לנהוג בסיטואציה הזו? האם כדאי להרחיק את בני מהאנרגיה הרעה הזו?, אך מצד שני לא יפגוש בני משפחה אחרים שמאוד אוהבים אותו ? לא עזרו שיחות איתה, מתנות שהרעפתי עליה, היא ממשיכה לעשות תנועות מזלזלות מאחורי גבי כלפיי . בשבת האחרונה אחותי השנייה שמאוד אוהבת אותי אמרה להליד כולם בשולחן ״ זה ממש לא יפה מה שאת עושה מאחורי הגב...״ניסתי לנתק עימה קשר לחלוטין אך היא התקשרה התנצלה וחזרה להתעלל ריגשית. אשמח לכל עיצה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, את מתארת מצב מצער..חבל שפני הדברים הם כך. אני חושבת שהאתגר שלך הוא לנסות ולמצוא דרך לייצר נפרדות מאחותך. כשאני אומרת נפרדות אני מתכוונת לא לפרידה ולניתוק קשר ממשי כפי שניסית לעשות בעבר ללא הצלחה, אלא ליכולת לתפוס ממנה מרחק ריגשי. כמובן שזוהי אינה משימה קלה, והיא כרוכה בהרבה מאמץ נפשי, במיוחד כאשר מדובר בדמות כ"כ קרובה וככל הנראה גם משמעותית עבורך, אבל למעשה זוהי הדרך היחידה בה אפשר גם להיות בקשר עם אדם (שקשה לנו איתו) כשהחיים מצריכים זאת, וגם להצליח לשמור על תחושה אישית טובה. הדרך לשם תצטרך לעבור דרך הבנה וקבלה שאחותך לא תשתנה - לעולם. היא תמיד תתנהג כפי שהיא מתנהגת, ולצד זה לנסות להבין שההתנהגות הזו למעשה לא באמת קשורה אלייך למרות שהיא מופנית כלפייך. השלב הבא הוא בדרך כלל סוג של אבל על מה שלא היה וככל הנראה גם לעולם לא יהיה בינכן. בהמשך הדרך תגיע הקבלה..הקבלה השלמה יותר של מה שיש, ומה שאין. ללא ספק, טיפול מסייע מאוד בתהליכים מעין אלה, אבל עם התכוונות פנימית, אינטרוספקציה ומאמץ נפשי, תוכלי להתחיל את הדרך לשם גם בכוחות עצמך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/03/2018 | 17:09 | מאת: רונן

שלום אני בן 46, גרוש + שני ילדים בני 16 ו-10. לפני כחודש הכרתי בחורה והקשר רציני ומשמעותי עבור שנינו. אני מאוד רוצה שילדי יכירו את חברתי, אך חברתי טוענת שהקשר טרי מידי וזה לא הזמן להכיר את הילדים, צריך לדעתה לבנות יותר את הקשר לפני ההיכרות עם הילדים. אני לא מסכים איתה, וחושב שהיא חלק מחיי כרגע ולכן הילדים צריכים להכיר אותה. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה רונן

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רונן, אני מסכימה עם בת זוגך, בין היתר מהסיבות שהיא הזכירה ועוד. משום מה אני מתרשמת שאתה חש דחיפות מסוימת לערוך את ההיכרות הזו בינהם, ואני מציעה שתחשוב מדוע. איזו סיבה יש לך לא להמתין ולהתאזר במעט יותר סבלנות? אז מה אם היא בחיך כרגע..אול לא תהיה מחר..(זהו קשר מאוד מאוד טרי). גם רופא השיניים שלך נמצא בחייך כרגע, זה לא מצדיק היכרות עם ילדייך. אני באמת מציעה לך להקדיש מחשבה ולבחון היטב מה הסיבה האמיתית להחפז ולערוך את ההיכרות הזו בינהם. מעבר לכך, רצוי שההחלטה תהיה משותפת, ואם בת זוגך לא חשה בנוח כרגע לערוך את ההיכרות הזו, הייתי בהחלט מתחשבת בה, ולא דוחקת בה. שנית, רצוי שהקשר יהיה מספיק יציב כדי שילדייך לא יצטרכו לעבור היכרויות כאלה יותר מידי פעמים, שזו אגב חוויה לא פשוטה כלל בשביל ילדים (היכרויות נשנות עם בני זוג חדשים של ההורים). מקווה שסייעתי.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/03/2018 | 00:35 | מאת: טטיאנה

בן שלי נולד מהורות משותפת עם הסכם בן 3 אבא של בן שלי הוא נמנע לא מתקשר עם חברים או משפחה הוא וסבתא אותו דבר בקשר עם עצמם. איך לדאוג שבן שלי לא ילמד ככה התנהגות ? רוצה שבן שלי יהיה חברים חוגים

לקריאה נוספת והעמקה

הי טטיאנה, זה שאביו מופנם ופחות חברותי, לא בהכרח ישליך עליו. אם את חברותית בעצמך כלומר מספקת מודל כזה, ואת מעודדת אותו להיות כזה (מפגשים עם חברים, חוגים וכיוב'), אין שום סיבה שלא יפתח כישורים חברתיים. שימי לב עם זאת, יש הבדל בין מופנמות להתבודדות. בנך לא חייב להיות מוחצן ו"מלך הגן והכיתה". מספיק שיש לו כמה חברים שהוא שמח לשחק איתם, אין סיבה או צורך לדרוש או לשאוף ליותר מזה, בוודאי לא בשלב זה בחייו. חשוב לתת לו להיות מי שהוא, והאופן שיהיה בחברה, קשור גם למזג, לשלבים התפתחותיים ואינדיבידואליים, וגם לאישיות - מופנמות או מוחצנות -וזיכרי כי מופנמות אינה שוות ערך להתבודדות חברתית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/03/2018 | 00:47 | מאת: יגאל

אשמח להכוונה יש לי ילד בן שנתיים ילד קסם רק עם בעיית שינה אני משכיב אותו לישון אחרי אמבטיה וסיפור והוא מושך את הזמן משחק עם עצמו במיטה ולא נרדם שעות ! ובבוקר. מתעורר עייף . הוא איכשהו מעסיק את עצמו במיטה בשקט הרבה שעות אשתי לומדת ואני לוקח על עצמי את. השכבה . אשמח להכוונה

לקריאה נוספת והעמקה

הי יגאל, אני לא נוהגת לתת עצות מסוג זה ללא מידע מקיף וכולל. כמו בכל תחום, אני מאמינה שגם בנושא ההרדמה והשינה, יש לקחת בחשבון גורמים רבים בינהם- סדר היום, כמות השינה במהלך היום, זמן האיכות עם אמא ואבא כולל גם הרגלי שינה והרדמה שמקנים ההורים. אני מציעה לשבת עם זוגתך ולבחון היטב את כל הגורמים שציינתי. אם אתם מסופקים מבחינת כולם - ללא יצא מן הכלל, אז ייתכן שכל שצריך לעשות הוא להרגיל אותו בהדרגה לכך שאתה יוצא מהחדר בזמן שהוא ער. בתחילה כאשר הופך ישנוני, וכאמור בהדרגה, כל פעם קצת קודם. כדאי לשוחח עם ילדך עוד קודם, להסביר שהוא כבר ילד גדול, שאבא גם רוצה לישון, שאתה תשב איתו קצת , תיתנו נשיקה ותלך. אני בד"כ מציעה גם טקס פרידה קטן כמו למשל, נשיקה לכל יד, לכל רגל, לדובי וכו' או כל טקס (קטן ותואם) אחר יצירתי. כאמור שם המשחק הוא הסבר מקדים ברור והדרגתיות. אם בוכה, נכנסים, מסבירים שוב..נותנים נשיקה ויוצאים שוב.. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/03/2018 | 05:22 | מאת: מודי

שלום, יש לי ילד בן 9 שאוהב כדורגל וצרפנו אותו לחוג כדורגל בעקבות בקשתו זו שנה שנייה ברציפות. הבעייה היא שלא הולך לו טוב, ישנם ילדים שמשחקים יותר טוב ומעדיפים לא למסור לו, ולכן כל הזמן הוא מאוכזב. שנה שעברה הוא נטש באמצע אבל השנה עודדנו אותו להמשיך. באימון האחרון הוא קבל פנדל בעקבות שהכשילו אותו ברחבה, אני עמדתע מהצד והתפללתי שכן יפקיע הפעם אך לצערי הכדור פגש את המשקוף ולא את הרשת. בסוף האימון הוא התחיל לבכות תוך כדי שהוא אומר במירור שאפילו ממצב כזה הוא לא יכול להפקיע! אני מתלבט האם להמשיך לעודד אותו שלא יוותר, אבל מצד שני אני רואה שכל פעם הוא מאוכזב מחדש ולא רוצה שזה ישאיר לו צלקות (בנפש). אולי שווה לנסות דברים אחרים, אולי שם הוא יהיה יותר טוב!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מודי, כהורה אל הורה, אני מבינה את התפילות שיבקיע גולים...באותו הרגע שבנך סוף סוף מגיע אל הכדור.. הדבר הזה מרגיש כמו שווה אלף תפילות. אבל כאשת מקצוע עלי להצביע על כך שכגודל הציפייה של -ההורה, כך גודל מפח הנפש של הילד. חשוב שאנחנו ההורים נוכל קודם כל -אנחנו- לקחת את הדברים בפרופורציה כדי להעביר אל ילדינו את הפרופורציה האמיתית של כל סיטואציה. זה בסה"כ חוג, בס"הכ ספורט. מתאמנים, באים במגע עם ילדים, מתפתחים, משחקים, מצליחים ומפסידים. אם באמת אבל באמת תצליח בעצמך לקחת את הדברים באופן הזה, תוכל להעביר את זה גם לילדך, ומפחי הנפש לא יהיו כ"כ דרמטיים. אם תצליח לעשות את השינוי בתפיסתך, אבל באמת באופן עמוק ומהותי, אז בהחלט יוכל בנך להמשיך בחוג, בשקט ובלי לחצים מיותרים. להמשיך לשחק להתאמן ולהתקדם מהמקום בו הוא נמצא - וזה מה שחשוב באמת. ו/או להחליט עבור עצמו אם די לו. וגם אם די לו, זה לא סוף העולם... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/03/2018 | 13:55 | מאת: מודי

תודה על תגובתך. רק תני לי להבהיר שאני לא נותן לחוג הזה שום חשיבות, להפך אני לא אוהד כדורגל בכלל... זה בא מהכיון של הילד, הוא אוהב ואולי בגלל זה גודל האכזבה שלו. לא איכפת לי אם יפקיע או לא, גם לא הייתי רוצה שהוא יהיה שחקן כדורגל בעתיד. אני עומד מהצד ומנסה לעזור לו אך לא יודע איך. לגבי המשפט "אם די לו אז זה לא סוף העולם", זאת הגישה שלי גם. אבל את לא חושבת שבעתיד יהיה לו יותר קל לוותר גם כשייתקל בסוגיות יות רמורכבות? זאת ההתלבטות שלי ועם זה קשה לי להחליט, האם לדבר איתו כל הזמן ולעודד אותו להמשיך (ואני לוקח לתשומת לבי את ההערה שלך שכן צריך להעביר לו את הפרופורציות האמיתיות, אבל אני יודע שמקרים כאלה עוד יחזרו) או פשוט לפרוש.

הי מודי, דווקא הבנתי שכדורגל אינה משאת נפשך, אבל מתוך תיאורך את הדברים זה נשמע שמתחיל להיות לך קשה להמשיך לתמוך בו. אם אתה חושש שאכזבות מחוג כדורגל ישאירו "צלקות בנפשו" ואתה כבר מוצא עצמך "מתפלל" שיבקיע גול, אז למרות מה שאתה אומר, ייתכן שאיפשהו אתה נסחפת ביחד איתו והכל הופך כעת לדרמה אחת גדולה שלא לצורך. אני מציעה לך להמשיך לעודד אותו לךהתנסות, לתמוך בו, בלי בהכרח לנקוט בעמדה ברורה - תמשיך או תעזוב. ההחלטה אינה שלך. כרגע בנך בחוג, וכל עוד הוא שם, תתמוך בו ככל יכולתך. תן לו להתאכזב, תן לו להתאמן, תן לו לעשות הכל, ושים לב שאתה לא יוצא מפרופורציות -בהרגשה שלך - קודם כל. אם יאמר שהוא רוצה לעזוב למשל אתה יכול לומר משהו כמו "אני מבין שזה מרגיש כ"כ קשה שבא לוותר כבר..." , תן לו חיבוק חם -וזהו. לא חייבים לקפוץ ולממש את זה. אם וכאשר באמת ירצה לעזוב, זה יהיה רצון מתמשך לאורך זמן ואז תוכל להחליט את באמת לסיים את החוג כרצונו. כפי שכתבתי עוד קודם, חשוב להבין שתמיכה מתוך מקום חרד (אם לא ימשיך אולי לא יצליח להתמודד בעתיד עם קשיים, אולי האכזבות יותירו צלקות בנפשו) לעומת מתוך מקום נינוח ורגוע - היא תמיכה אחרת לגמרי ובעצם בלי להיות נינוח ורגוע, אי אפשר באמת לתמוך.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הילד שלי בן 4 ביישן מאוד אוהב חברת ילדים ... אבל בוחר להביט מהצד לא משוחרר ... ממש חשוב לי לעזור לו להשתחרר מהביישנות. האם ייתכן שיש קשר לכך גנטי שאבא שלו ביישן וסגור? אם ילך לטיפול לפסיכולוג ילדים זה יכול לעזור?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מאיה, את מספקת לי קמצוץ מידע על ילד שלם..קשה לי לחוות דעה כך ולומר היכן הסיבות למצבו/קשייו אם בכלל אכן מדובר בקשיים. את יודעת, לא כל הילדים מוחצנים ופתוחים, וזה בסדר. זה לא בהכרח מצביע על בעיה. מאידך בהחלט כדאי ואפשר תמיד לעבוד על חיזוק תחושת הביטחון של ילד, וזו כמובן משימה הורית בגיל הזה, לא משימה של הילד עצמו. את כמובן יכולה לגשת להתייעצות והדרכה הורית אם תרצי. תוכלי להתייעץ ולחשוב יחד עם פסיכולוג/ית האם באמת יש כאן בעיה שמצריכה התערבות או שזוהי אישיותו, ובעצם הכל בסדר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ירדן, רציתי לומר קודם כל שזה פורום נהדר, אני קראתי תשובות שרשמת לאחרות, ועזרו גם לי יש לי שאלה לגבי הגרוש, הוא לוקח את תינוק שלנו שהוא רק בן שנה ושבעה חודשים 3 פעמים בשבוע. בימים האלו הוא מבלה אותו שזה נפלא. לוקח אותו לביקורים אצל כל המשפחה ומרדים אותו רק בחצות!!! הוא טוען שזה לא מזיק כי הוא רק אצל מטפלת. והוא רוצה לבלות איתו. ואומר שהוא יהיה בגן בשנה הבאה הוא יקפיד מאוד על שעות השינה. לא עוזר הסבריי על סדר יום. הוא נחוש בדעתו שמותר לו לבלות איתו בחיק המשפחה. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

הי שרי, איזה כיף לקבל מחמאות על הבוקר :) תודה על הפירגון ובעיקר שמחה לשמוע שאת מצליחה להעזר בפורום. לשאלתך, אני בהחלט מסכימה איתך ואסביר מדוע. לכל אדם, גדול או קטן, ישנו מה שנקרא שעון ביולוגי. זהו מנגנון משוכלל של מעין שעון פנימי, המתזמן ומווסת את מרבית פעילות בני האדם אשר נעה כידוע סביב מחזורי ערות ושינה. תפקידו של השעון הביולוגי הוא לקבוע את מחזוריות התהליכים בגוף, החל בתהליכים הראשוניים ביותר כגון חלוקת תאים או למשל שחרור הורמונים וכולל תהליכים שהם בעלי השפעה נרחבת על כל מערכות הגוף, דוגמת שינה, רעב וכו'. תקינות השעון הביולוגי עלולה להיות מופרת ע"י גורמים פיסיולוגיים וגם על ידי גורמים סביבתיים. כדי שהשעון יעבוד בצורה תקינה, חשוב לשמור על סדר יום קבוע פחות או יותר, ובעיקר על שעות שינה ועירות סדירות, בוודאי ובוודאי כאשר מדובר בפעוט שהשעון בגופו עדיין לא סדיר במאת האחוזים. מחקרים מראים שאי סדירות השעון עלולה להוביל לתסמונות מטאבוליות שונות, השמנה, קשיי ריכוז, שיבושים הורמונאליים, בעיות נפשיות ועוד. לסיכום, אני ממליצה מאוד לא לייצר את השיבושים האלה אצל בנך בימים שאינו איתך. זה נהדר ונפלא שיש לו אב אוהב, שרוצה לבלות מקסימום זמן במחיצתו - הוא באמת בר מזל במובן הזה, אך זה רק הוגן שבני משפחתו של תינוקך הם אלה שיעשו את המאמץ כדי לבלות כמה שיותר זמן במחיצת בנך ולא שבנך התינוק יעשה הוא את המאמצים ויישאר ער עד שעות מאוחרות למענם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/03/2018 | 11:03 | מאת: אמתי

שלום יש לנו בן בכור כנ"ל וגם בת בת 4 חודשים אך הבעיה הייתה קיימת גם לפני. אנחנו מחנכים בגישת לייף סנטר ובאמת שמחים בה וטוב לנו. מרגישים שנותנים מענה רגשי מלא לילד, הוא שמח, פתוח, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, אוהב להיות איתנו, מפותח רגשית ובאמת ב"ה בבית טוב לנו. יש לו סבא וסבתא שהתחושה היא שהם פשוט עושים מאבק על האהבה שלו, מבטיחים לו דברים, כל הזמן ממלאים את הזמן באטרקציות והבטחות ומתנות ולפעמים אפילו "בורח" להם משםט מסגיר שהם מנסים "לקנות" אותו. וזה מצליח. היו תקופות שבננו העדיף את האבא על פני האמא והצלחנו עכשיו די לאזן את זה. אבל הסבא, פשוט אי אפשר להתחרות. הוא רוצה להראות לו דברים, אם יש משהו שהוא צריך הוא מבקש ממנו, הוא רוצה שהוא ילביש אותו, יאכיל אותו, ירים אותו, כל הזמן מחפש רק את קרבתו, כשאנחנו בחברת ההורים שלנו, פשוט מרגישים שהסבא זה אבא שלו, לפעמים הוא בטעות קורא לו אבא. אני אישית בתור אבא ממש מרגיש שאני נותן הכל שהילד יצמח בצורה בריאה, וזה מרגיש לי ממש לא בריא מה שקורה פה. היינו בחתונה, בתוך 5 שעות הוא לא בא אלינו ההורים כמעט בכלל! לא חיפש, לא רצה. האמא התקרבה אליו הוא דחף אותה ואמר "דייייייי" והיא לא אמרה לו דבר. וביומיום בכלל אין שום תחושה של מחנק ובאמת אין, הוא ממש חופשי. אנחנו מאוד מאוד פגועים. אני אישית בתור אבא לא מסוגל להכנס למלחמות "קניית בעלות" ואין לי גם מסוגלות להקשר אליו ולהפגע כל פעם מחדש. זה תקין?מה עושים? המון תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי אמיתי, התלבטתי איך לענות לך כדי באמת להמחיש לך את מה שיש לי לומר. אני מוצאת שהרבה מאוד פעמים הכל (או לפחות חלק) הוא עניין של פרספקטיבה, ואם רק יכולתי לשנות לך אותה קצת, היית יכול להפוך בין רגע ממוטרד ומודאג לשמח. אז קודם כל תן לי להרגיע אותך - הילד שלך תמיד אבל תמיד יעדיף אותך על פני סבא וסבתא (בטח בילדות המוקדמת ובטח כשיש לכם יחסים כ"כ טובים איתו כפי שאתה מתאר). זה נתון - ועלייך לקחת אותו כמובן מאליו, לנסות למצוא בו ביטחון ושלווה, נחמה ושמחה. ועכשיו מתוך נקודת המוצא הזו, תביט על כל היתר. יש לך ילד שאוהב אותך ואת אימו, שמח איתכם ובכם, וגם - יש לו עוד זוג אנשים מיוחדים בחיים. שלא עסוקים בחינוך, בגבולות, ביום יום..שיש להם מעין פריוויליגה נחמדה להיות כל הזמן רק "טובים". זו הפריווליגיה של סבא וסבתא. איזה כיף שיש לו את זה. איזה כיף שהוא מרגיש כ"כ בטוח איתכם ובכם שנוח לו לעשות בדיוק מה שבא לו ולהיות איתם כשבא לו. הוא יודע שאתם שם ושאתם מחכים לו. אמיתי היקר, בהקשר הספציפי הזה שאתה כותב לי עליו, הכל טוב..נסה להאמין בזה, ותיווכח כיצד המכתב המודאג שלך הופך למכתב הודיה... הורים יקרים, נסו לא להיפגע כ"כ מילדכם הקט, נסו לשמוח בשבילו ולעבוד על עצמכם כדי למצוא בתוך עצמכם את הביטחון בהורות שלכם אליו. ביטחון כזה שיאפשר לו לבטא את כל מה שהוא מרגיש מולכם, בחופש ובביטחון. רק ככה באמת תוכלו להיות הכי הכי קרובים אליו שאפשר, קירבה כזו שאף מתנה או "שוחד" (כאילו שוחד כן..) לעולם לא יוכלו להחליף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/03/2018 | 17:06 | מאת: חופית

שלום רב לבני בן 2.5 יש עיכןב שפצי עברנו איבחון בהתפתחות הילד ואנחנו בטיפול של קלינאית אחת לשבוע לאחר התחלת הטיפול היו לו כמה מילים החל אפילו להגיד אבא ומאמא לפעמים לא תמיד החל לספור בצרפתית מאחר וסבתא שלו מדברת איתו כך מאז שנולד אמר מילים בודדות ממש ולפני 4 חודשים נולד לו אח ועברנו שירה יכול להיות שכל המעברים הללו גרמו לו לא להגיד את מספר הדברים המצומצם שלמד להגיד

לקריאה נוספת והעמקה

הי חופית, זו בהחלט יכולה להיות סיבה לרגרסיה. אם את חשה שהמעברים והשינויים גורמים לו למתח , עשי כל שביכולתך כדי לסייע לו להתמודד עם גורמי המתח ועם התחושות שעולות בו. אני מאמינה שזה לצד הזמן שיחלוף, יסייעו לו להרגיש נינוח יותר ואז יוכל לחזור גם להיות יותר עצמו, על כל המשתמע מזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/03/2018 | 21:12 | מאת: חנה

עברתי את זה עם בני מומלץ לדבר לתקופה רק שפה אחת

27/03/2018 | 22:36 | מאת: חופית

גם לבן שלך היה עיכוב שפתי?רכש מילים ופתאום נעלמו?איך עזרתם לו? הקלינאית אמרה לנו לא להוריד בגלל זה אני מתלבטת

לפני ימים ספורים במפגש עם הגננת של ילדתי, היא העבירה לי מסר שהילדה לא מוותרת "שורדת"כך היא כינתה אותה. היא רק בת 3 ! הגננת אומרת שהילדתי חזקה חכמה וקשה חייבת לציין שאני נחשבת לאשה תובענית, המקצוע שלי דורש זאת. אני יודעת שרבים לא מחבבים אותי בשל כך, לא מזיז לי..אבל אשמח שילדתי לא תצא כך, מעוניינת בתובנות. מנסיונךהמקצועי, תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ענת, אני שמחה על שאלתך. היא חשובה מאוד ומאפשרת לי להעביר לך ולכל ההורים מסר חשוב. אז לשאלתך, הגנת כנראה מתכוונת לכך שילדתך היא ילדה עצמאית, יודעת להביע את עצמה וגם בעלת יכולת לעמוד עד שלה - יכולות מרשימות שביתך הקטנה בת השלוש פיתחה. אני מניחה שלו הייתה רוצה להעביר לך מסר מדאיג, הייתה משתמשת בטון ובמילים קצת אחרות, אבל איכשהו את בכל זאת יצאת מודאגת..ובדיוק כאן, במקום הזה נוצר אצלך אותו בלבול מוכר וידוע, בין איפה אנחנו כהורים מתחילים ומסתיימים, והיכן ילדינו מתחילים... בעיני אחת המשימות ההוריות החשובות ביותר היא לשאוף להיות ער ומודע ככל האפשר לבלבול הטבעי יש לומר, שנוצר אצלנו ההורים- בינינו לילדינו. בין צרכינו לצרכיהם, הפחדים שלנו לשלהם, בין הילד שהיינו לבינם ועוד... מתוך הבלבול הזה עלול להיווצר מצב בו לא נצליח לראות את ילדינו כפי שהוא/היא, להבין אותו לקבל אותו, על כל מי ומה שהוא, על צרכיו ורצונותיו. אינני יודעת אם ביתך דומה לך או תהיה דומה לך בעתיד, אני כן יודעת שחשוב שאת כהורה תפתחי מודעות להשלכות אפשריות עליה (כאמור, זו משימה ששותפה לכל ההורים אשר הם) ולהתאמץ כל הזמן, לעשות הפרדות בינך לבינה, כדי להצליח לראותה כפי שהיא. ילדינו הם לא באמת שלוחה או בבואה שלנו. הם מושפעים מאיתנו ותלויים בנו, מאוד, ובדיוק זו הסיבה מדוע חשוב להבין שהם - זה לא אנחנו, על כל המשתמע מזה.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/03/2018 | 10:51 | מאת: סיון

הי יש לי תינוק בן שנה וחמישה חודשיםהתחיל להגיד אבא בגיל 8 חודשים ולאחרונה לא אומר בכלל . מדבר רק ג׳יבריש ובטונים כאילו שלנו ( מתווכח צוחק וכאלה) האם אני צריכה לדאוג ? הוא אומר את זה אמא ולא רוצה בלבד. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי סיוון, זה נשמע לי לגמרי נורמאלי ותואם גיל. בד"כ בגיל 8 חודשים עוד לא ממש מדברים, אלא חוזרים על איזו הברה או צמד הברות שמקבל חיזוק מהסביבה. כמובן שכדאי לדבר אליו כל הזמן, לעודד אותו לחזור על הברות חדשות, כאשר מבקש משהו, במקום להצביע, עודדו אותו להשתמש במילה. תשאלו "מה זה" על כל מיני חפצים אהובים (כדור, ספר בובה). כאשר מבטא רצון אימרו בקול "אתה רוצה גלידה, לאכול, לשחק". דיבור תדיר מעודד תינוקות לדבר ובהחלט מקדם התפתחות ורבאלית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

04/03/2018 | 17:34 | מאת: סיוון

תודה רבה על התשובה!

שלום ובוקר טוב, אשמח להכוונה, בתי הבכורה בת שנתיים בעלת ביטחון עצמי רב, ומתעקשת בעצמה על כל דבר . הבעיה שלעיתים איני מסכימה עם דעתה . אז היא פורצת בבכי עד כדי הקאה . זה קורה גם ברחוב כשרותה מגלשה למשל .. אובדת עיצות, אמרו לילא להתרגש ולשמור על קור רוח .. אך קשה לנהוג כך שברור שזה יגיע להקאה .... אני נותנת לה שזה אפשרי הבעיה עכשיו שהיא מתעקשת על כל דבר כדי שרק דעתה תתקבל . ממתינה להכוונה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי הילה, כדי לכוון אותך באמת, חסרים לי המון פרטים. הרי בתכלס, לא קיים שטאנץ שאני יכולה לשלוף לך במקרה כזה כמו למשל לשמור על קור רוח, לא להתרגש, להיות תקיפה או להיות רכה...על פי תיאורך ביתך מביאה את עצמה למצבי קיצון, וזה אכן מדאיג מעט במיוחד אם זה קורה באופן תדיר. לכן במקרה זה בהחלט הייתי מציעה לך לגשת להדרכת הורים ולהתיעץ, לעיתים מספר מועט של פגישות מספיק כדי להאיר עיניים ולהבין דבר מה חשוב. עדיף כמובן איש מקצוע מוסמך המתמחה בהדרכות הורים לגיל הרך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/02/2018 | 11:44 | מאת: מיקה

הי, האם זה מקובל שילדה בת 7 ואחיה בן ה-6 שישנים יחד באותו החדר, גם יתלבשו יחד? או שכדאי להקפיד על הפרדה ופרטיות בפועל יוצא שבהתארגנות בוקר ולעיתים אחרי אמבטיה הילדים מתלבשים יחד בחדר תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מיקה, בעיני המדד, כרגע לפחות לפי תיאורך, צריך להיות תחושת הנוחות או אי הנוחות שמתעוררת בך. הרי לא שאלת אותי את השאלה הזו לפני שנה או שנתיים, אבל היא עולה כעת. אז אם יש ספק, אין ספק, פשוט עשי הפרדה תוך התייחסות והסבר באשר לפרטיות הגוף, וצייני זאת לטובה בהקשר לבגרותם המתפתחת. ילדייך גדלים, כבר "ילדים גדולים" ובהחלט אפשר להפוך את ההפרדה לציון דרך חיובי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/02/2018 | 15:36 | מאת: עדי

שלום רב רציתי לשאול בנוגע לבן שלי בן שנתיים וחמש. ילד ראשון. תמיד היה ילד קצת עקשן אך ילד טוב וחייכן ושמח שלא פוגע באף אחד. בחודש האחרון חלה תפנית חדה בהתנהגות שלו, הוא מרביץ לנו, יורק, עושה התקפי בכי ועצבים שלא ניתן להרגיעו הרבה זמן, מדבר לפעמים לא יפה, לא מקשיב לנו בכלל .אנחנו מנסים לדבר איתו ולהבין וגם להציב גבולות אבל מרגישים שזה לא עוזר. בגן אני שואלת כל הזמן אומרים לי שהכל בסדר. מתנהג בסדר. יש לציין, לא יודעת אם קשור, שהיתה חוסר יציבות בגן השנה ,מבחינת שינויים בצוות, ועקב כך הילדים שם אלימים ונושכים מעבר לנורמה. עד עכשיו הוא היה מקסים וטוב לב ולא אלים בכלל ואולי משם למד את ההתנהגות. הוא גם כל בוקר אומר שהוא לא רוצה ללכת לגן ובוכה בפרידה. כבר דיברתי עם כולם ואומרים לי שהוא בסדר בגן, משחק ומדבר הרבה ושיש לו חברים. אני ממש מתוסכלת ומפחדת שעובר עליו משהו שאני לא מבינה ולא יודעת אם זה נורמלי לגיל שנתיים. מפחדת שיהיה יותר אלים ושתישאר לו ההתנהגות הזאת. מה לעשות ??? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי עדי, את בהחלט צודקת בדאגה שלך, ולכן חשוב שתבחני כמה דברים. ראשית, האם היו איזשהם שינויים משמעותיים נוספים בחייכם שעשויים היו להשפיע על שינוי ההתנהגות (הריון, לידה, מוות, פרידה ממישהו קרוב וכיוב'). חשוב גם לבדוק את הסביבה הביתית, האם למשל אתם מציבים את הגבולות באופן נכון (ואת זה אפשר לבחון ביחד עם איש מקצוע למשך כמה פגישות) וכיוב'. והדבר החשוב ביותר הוא לבדוק ביתר בדקדקנות מה קורה בגן (וכאן כל האמצעים כשרים בעיני). ייתכן מאוד שהוא מושפע מחוסר היציבות ומהאגרסיה בגן אם אין לה רסן מתאים או אולי מדבר מה אחר, אינני יודעת. תחלופה תדירה של דמויות מטפלות בהחלט יכולה להשפיע על מצבו הרגשי של פעוט, וכדאי בהחלט לשקול המשך השארתו בגן אם את מגיעה למסקנה שמשהו בהתנהלות הגן הוא לקוי, ומוביל להתנהגות הזו אצל בנך. הדבר הכי חשוב כרגע הוא לבחון ולבדוק לעומק את הדברים, להקשיב לתחושות הבטן שלך ולא לשים את הדברים בצד עד אשר את מגיעה להבנה ברורה יתר של מה משפיע לרעה על בנך ועל איך נכון לך לפעול במציאות כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/02/2018 | 09:08 | מאת: שואלת

הי, הבת שלי בת 4 שלישית מבין 4 אחים עלתה השנה לגן עירייה בהמלצת הגננת לקחנו אותה לאבחון אצל קלינית תקשורת. היא אינה יוצרת קשר עין עם הגננות, וממעטת לשוחח עימן, ולא חברותית גם עם הילדים. בדוח של הקלינאית נצפו טווחי קשב וריכוז מעט קצרים, תנועתיות רבה, ואסוציאטיביות רבה בתגובותייה. ויש קשיים משמעותיים בהבנה והבעת השפה: ושלל קשיים קוגנטיביים. מה עושים במקרה כזה? ברור לנו שיש לה קשיים קוגנטיביים ורגשיים רבים שכדאי וצריך לטפל בהם. אבל אצל מי? לפנות איתה לטיפול אצל קלינאית תקשורת? אולי כדאי לפנות לטיפול אצל פסיכולוגית ילדים? אנחנו לא כל כך יודעים מה לעשות. אשמח לתשובה, ותודה רבה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אם אין המלצות ספציפיות בדוח אז אני מציעה לפנות למכון להתפתחות הילד כדי להעביר את ביתכם אבחון מסודר, הבודק בדקדקנות את כל היכולות, הרגשיות והקוגניטיביות, ומספק המלצות ברורות. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/02/2018 | 21:11 | מאת: אבא

שואל לגבי בן שנה ו7 חודשים האם לא לתת לו את שברצונו? כשהוא מתעקש על דבר מסוים לקבל מיד

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אתה שואל שאלה כללית ולכן אקח את ההזדמנות לכתוב כמה דברים בנושא. באופן כללי ובוודאי בגיל הזה אני מאמינה שלא נכון ואף אין טעם לחנך ילדים באופן ספציפי לדחיית סיפוקים, מאחר וזו כמו רבות אחרות, היא יכולת רגשית אשר מתפתחת עם הזמן להבדיל מידע נרכש שמלמדים ואז יודעים. יתר על כן חשוב שתדע שדחיית סיפוקים היא יכולת שמתפתחת עם הבשלת המוח, וכידוע אתה מדבר על ילד מאוד מאוד צעיר שמן הסתם המוח שלו רחוק עד מאוד מלהיות בשל. לכן מוטב לנו כהורים לעשות כמיטב יכולתנו על מנת לספק לילד סביבה בטוחה, נינוחה, בה הפעוט מוכל וצרכיו הפזיים כמו גם הרגשיים נענים בצורה טובה דיה. כאשר פעוט נמצא בסביבה כזו לאורך זמן, הוא יפתח את היכולת לדחות סיפוקים כמו גם יכולות רבות אחרות. גורם חשוב במיוחד במקרה זה הוא היכולת של ההורה להכיל את המחאה והתסכול של הפעוט כאשר לא יקבל את רצונו באותו הרגע, כפי שקורה הרבה פעמים באופן טבעי. כאשר ההורה יוכל להכיל את הרגשות הסוערים של ילדו או ילדתו, מבלי לכעוס, להתעצבן, להתאכזב או להתעמת עם הפעוט (ובמובן הזה ההורה צריך לדחות את סיפוקיו שיהיה לו ילד שיודע לדחות סיפוקים :), כך הפעוט ילמד לאט לאט גם הוא להתמודד עם מינונים גוברים של תסכול ובשאיפה, יפתח אף הוא יכולת טובה להכיל את רגשותיו בעצמו עבור עצמו, מה שבשלב הזה ההורה נדרש לעשות עבור הילד במובן מסוים...מסובך? קצת :) לסיכום ובמילים פשוטות, אני מציעה לך להתנהל באופן טבעי, מה שאפשר ונכון לתת לו ברגע שמבקש פשוט תיתן, מה שלא אפשרי אל תיתן. הוא יגיב כפי שיגיב, ואתה ואימו תצטרכו לעשות כמיטב יכולתכם להכיל את רגשותיו, להישאר נינוחים (גם אם איתנים בדעתכם שלא יקבל עכשיו ארטיק למשל) וגם אמפטיים או מנחמים כאשר צריך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/02/2018 | 14:29 | מאת: שני

צהריים טובים, גרושה כמה חודשים עם ילדה בת שלוש וחצי ... התגרשתי מבעל טוב שלא היתה בנינו התאמה גירושין טובים ..הבעיה היא כשהילדה אצלי ואני לא נותנת לה משחק שרצתה, היא מתחילה לבכות בכי קורע לב ״אבא אבא ״ כי אבא נותן לה מה שהיא רוצה . הסברתי לו אלפי פעמים לא לעשות כך הוא בוחר בדרך הקלה ... מפנק אותה שהיא אצלו . אשמח להמלצות עיצות כיצד לפעול במצב הנוכחי ?

13/02/2018 | 14:34 | מאת: שני

חשוב לי לציין, שזה קורה בעיקר כשהיא רוצה ממתק, או בקניות בקניון . לא ייתכן שאספק לה את כל רצונותיה על מנת שלא תפצח במופע קורע לב בקניון ...אשמח לעיצות כיצד להתמודד במצב כזה

הי שני, זה נשמע שביתך זקוקה לזמן כדי לעכל את השינוי הגדול שחל בחייה, וייתכן שברגעי תסכול מוצף בעוצמה הגעגוע, הכאב התסכול והכעס על הפרידה שלכם ומכאן הקריאה לאבא. ראשית הייתי מנסה לשים לב לביטויים רגשיים נוספים סביב הפרידה למשל מתח מוגבר, עצב, שינויים התנהגותיים בגן, בתאבון, בסגנון המשחק, וכמובן פועלת כדי להתייחס לכל אלו. לגבי ההתנהגות שאת מתארת. אז חשיפה לסגנונות הורות שונים הם חלק מתהליך ההתסגלות לפרידה, ובהחלט ייתכן כי התנהגותה קשורה גם לזה. בכל מקרה מה שאני מציעה לך לעשות הוא להכין אותה היטב לפני כל יציאה מהבית למה צפוי - מה תקני לה, מה לא, איזה ממתק, איזה לא וכיוב'. תגדילי את הבהירות עד כמה שניתן. מעבר לכך, ביתך כנראה יודעת שאת מופעלת מאוד מאותם "מופעים" שלה, אז אני מציעה לך לנסות לא להתרגש מהם יותר מידי. תהיי שם לידה, תראי לה שאינך מתרגשת מזה (ונסי באמת אבל באמת לא להתרגש מזה..אל תדאגי לכל הצופים, כל ההורים חווים את זה מידי פעם, שזה לא יטריד אותך..), וכל כמה זמן תציעי לה בנינוחות חבל כדי "לרדת מהעץ ". ברגע שביתך תראה שאת כבר לא מופעלת מזה, ובטח לא נכנעת לה, היא תפסיק לנהוג כך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ברצוני לשאול רק איך להסתדר עם ילד בעייתי בן 14 בנו של בן זוגי מנישואין הקודמים. אין לי שום התיימרות לטפל בו, אלא רק לשמור על הגבולות שלי. המצב כיום מעיק הוא ילד חסר גבולות, ולא מוכן לשמוע . הוא נוגע לי שלי שאני מכינה לי לעבודה . עושה מה שבראש שלו שאני מנסה להעמיד גבולות שלי הוא צורח שאני חופרת המצב בלתי נסבל אבא שלו לא משתלט עליו. בכל פעם שאני מנסה לעשות עבורו דבר טוב כמו לקנות לו מה שהוא אוהב ..הוא אומר תודה וחוזר לסורו אחרי שעתיים איך אצליח לעשות לו גבולות בביתי ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעלה, המצב הוא באמת קצת מורכב..הוא לא סתם אדם בביתך, הוא הבן של בן זוגך, הוא מתבגר, על כל המשתמע מזה, ונוסף על כך אביו אינו מצליח לשים לו גבולות או תומך בך בעניין הזה אם אני מבינה נכון. בעיני את תהיי חייבת לגייס את בן זוגך לעניין. מבחינת הנער, אביו הוא הסמכות, לא את. ואם כל הסמכות שאת מנסה להפעיל, אינה מגובה בבעל הסמכות האמיתי, כאמור אביו, אז הוא באמת לא יקשיב לך. בעיני חשוב שאת ובן זוגך תגיעו להסכמה לגבי החוקים והכללים שאת רוצה להנחיל, ולאחר מכן הוא יצטרך לעמוד לצידך ולהציב ביחד איתך את הגבולות או לגבות אותך כאשר את מציבה את הגבולות. אני כן מציעה לך להמשיך להשקיע בבניית מערכת יחסים חיובית איתו, כפי שאני שומעת שאת מנסה לעשות. כמובן שהפגנת כבוד לצרכיו רצונותיו ורגשותיו - כל עוד אינם מתנגשים עם שלך, הם דרך טובה להתחיל. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

פניתי לפסיכולוגית ילדים במהלך גירושין לדאוג לילדיי לא הייתי מרוצה וביקשתי להפסיק טיפול. הפסיכולוגית יצרה עמי קשר ואמרה שזה לא נכון לעזוב ככה טיפול לטובת ילדים שבכל זאת אבוא אמרתי שלא אוכל. והיא מתעקשת שאגיע! וזה מלחיץ אותי האם תוכל להשתמש במידע שסיפרתי לה כנגדי בתהליך הגירושין ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תמר, באופן עקרוני כל מה שנאמר בין מטפל למטופל בטיפול הוא חסוי, למעט מצבים מאוד מאוד מסוימים וחריגים. אני בוודאי לא יודעת על מה את מדברת וממה את חוששת. עצתי היא להפנות את שאלתך לפסיכולוגית עצמה. ממליצה לך מאוד לעשות כך. במידה ואינך מעונינת לעשות כך, את יכולה להפנות את שאלתך ביתר פירוט לוועדת האתיקה של הפסיכולוגים הקליניים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/02/2018 | 16:57 | מאת: דוד

שלום ירדן אני בן 26 ולומד כעת לפסיכומטרי. אני שם לב שהשאלות ברות פתרון עבורי. ואני יכול להתמודד איתם. העניין הוא ש-20 דקות לפרק, כאשר יש 8 פרקים ברצף אחד אחרי השני, מערערים את הביטחון שלי ביכולות האלו, והזמן הלחוץ גורם לי להרגיש שאני לא מספיק טוב. רציתי לשאול איך להתמודד עם הלחץ. והאם ייתכן שאבחון או הקלות יכולים לעזור לי במקרה כזה. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי דוד, פסיכומטרי...כזה מבחן מלחיץ ויכולת התמודדות עם לחץ היא אחד הדברים שהמבחן הזה בודק בסופו של דבר. בהחלט חשוב למצוא דרכים שיכולות לעזור לך להתמודד וזה באמת מאוד אישי. כמו כן ככל שתתרגל את החומר, ו"תשחה" בו, תפגוש יותר ויותר את סוגי התרגילים השונים, ותתרגל פיתרון מבחנים המדמים את אותם תנאים מגבילים של הבחינה- כך גם רמת הלחץ תרד באופן דרמטי. מעבר לזה אתה תצטרך למצוא מה עוזר לך באופן אישי להפחית את תחושת הלחץ והחרדה (מדיטציה, נשימות, יוגה או במקרה הצורך טיפול פסיכולוגי להפחתת חרדת בחינות). לגבי הקלות, אני מציעה שתבדוק עם וועדות הבחינה לגבי הקלות, ואני מניחה שהארכת זמן תסייע להפחית את תחושת הלחץ שאתה חש נוכח מגבלת הזמן, יחד עם זאת כפי שכתבתי אני בטוחה שאם תמשיך לתרגל כפי שהיצעתי - והרבה! - אתה תרגיש שגם רמת החרדה יורדת מעצמה, לפחות במידה מסוימת. כל טוב ובהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/02/2018 | 16:22 | מאת: אנונימית

הי, הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי פרטי ועכשיו אני בטיפול פסיכולוגי חדש אני מעוניינת שהפסיכולוגית החדשה תדבר עם הפסיכולוגית הקודמת (כי לי קשה לספר בטיפול). האם זה מקובל ? האם זה כרוך בתשלום נוסף לפסיכולוגיות? האם זה שירות שפסיכולוגים מסכימים לעשות בדרך כלל? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, לשאלתך זה בהחלט מקובל, ורוב הפסיכולוגים מסכימים לעשות זאת. אני למשל עושה זאת ללא תשלום נוסף, אבל איש איש ודרכו. קטונתי מלענות עבור כל המטפלים... בהצלחה בטיפול החדש! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ובוגרים 0523873044

ילדה בת 4.5 שהגננת אומרת שהיא מאוד רגישה וכל הערה שמעירים לה או נוזפים בה היא בוכה או כועסת. היא אומרת שהיא נעלבה מאוד וששברו לה את הלב. לפעמים היא תכעס על הצוות ותגיד "אני אגיד אותך לאמא שלי והיא תצערר עליך" היא מאוד חכמה וורבלית ויש לה אוצר מילים עשיר. גם בבית היא מתנהגת ככה ואם היא לא מקבלת את מה שהיא רוצה (סתם דבר פעוט) היא אומרת שהעלבנו אותה או שהיא "תגיד אותנו" או שהיא תשים אותנו בכלא או שנלך מפה. מה עושים??

לקריאה נוספת והעמקה

הי דנה, היא חמודה הבת שלך שרוצה לשים אותך בכלא :) גם אני רוצה להרחיק ממני לפעמים את מי שפוגע בי, מעליב אותי או לא נותן לי את מה שממש ממש בא לי עליו באותו הרגע. וזה מה שביתך מבטאת. את הרגשות שלה נוכח מה שקורה. אני מציעה לכם לא להילחץ מזה יותר מידי, אלא פשוט להמשיך במשימה ההורית (והחינוכית בגן) לעזור לה ללמוד עוד על עצמה ועל העולם..לעזור לה להבין מה היא מרגישה ולהיות אמפטיים לרגשות שלה- זה הכל. אם למשל היא לא מקבלת משהו שהיא רוצה ואז היא אומרת מה שהיא לא אומרת - פשוט תאמרו לה "אני מבינה שאת מאוכזבת/מתוסכלת וכועסת עלינו שאנחנו לא נותנים לך את מה שאת רוצה. זה באמת יכול להיות מעצבן לפעמים לא לקבל מה שרוצים..אני מצטערת, אבל טלוויזיה תוכלי לראות רק מחר בבוקר" למשל...כלומר להמשיך בחיים כרגיל עם קצת יותר שיקוף, קצת יותר אמפטיה, וסימפטיה לקטנטונת שמשתדלת מאוד שיבינו את הרגשות שלה (ובעצם זקוקה בעצמה להבין מה היא מרגישה ואיך נכון לדבר/לנהוג). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הבת שלנו בת שנתיים מתישה אותנו יותר מכל הילדים היא דעתנית מאוד ואם רצונה לא מתקבל מתחילה השתוללות . אני שמה אותה לישון מ 19:30 ועד חצות היא עושה הכל חוץ מלישון זה מתיש אני כל פעם מגיעה לחדר שלה להחזיר אותה למיטה מבלי לדבר איתה כפי שהסבירו לי לעשות וזה לא עוזר בבקשה איך עושים גבולות ? איך מפסיקים את ההתנהגות הזו שהיא חייבת לקבל את מה שהיא רוצה ? אם לא שמים לה את הסדרה שהיא אוהבת או אם היא לא מקבלת משהו שרצתה היא מתחילה לבכות ולצרוח ובעלי נלחץ

לקריאה נוספת והעמקה

הי שגית, תראי אני יודעת שנוטים לדבר על שימת גבולות כמו על סכימה והיא בד"כ הולכת כך: מציבים את הגבול, מאפשרים את המחאה ועם זאת לא נכנעים לה, מתעלמים מן ההתנהגות הלא רצויה או לחילופין במידת הצורך מרחיקים את הילד למקום בו יוכל להירגע ובשום אופן לא מאפשרים התנהגות מטרידה באופן מיוחד (למשל השתוללות שיכולה להזיק לילד או לאחר) או מסוכנת. אם מצליחים להיות עקביים - וזה שם המשחק, עם הזמן ביתכם אמורה ללמוד לקבל את הסמכות שלכם יותר בנחת ולהפנים את הגבולות שאתם מציבים לה. אז קודם כל חשוב שתבדקו עד כמה אתם עקביים. אם אין עקביות, מצד שני ההורים, ביתכם תתבלבל ותתקשה להפנים גבולות. כמו כן חשוב להבין שגיל שנתיים וחצי הוא גיל שמתאפיין מאוד במרד, בבדיקת גבולות והתנגדות לסמכות. בד"כ עוצמת ההתנהגות תלויה בטמפרמנט הילד ו/או בהתנהגות של ההורים. כמו כן יכולת ההכלה של ההורה היא מאוד חשובה - הוא צריך גם להכיל את ההתנהגות האנטגוניסטית של הילד, את ההתנגדות שלו לגבול ששמים לו וגם להכיל את הרגשות המבלבלים שעולם אצלו עצמו -אצל ההורה - כשכל ה"בלאגן" הזה מתרחש. בנוסף תמיד חשוב לבחון את צרכי הילד, האם ביתכם במתח מוגבר, האם מקבלת מספיק תשומת לב וזמן איכותי עם ההורים. בבואכם לדבר על ביתכם, כל הנתונים חשובים ואי אפשר לבודד התנהגות כזו או אחרת. נסו לחשוב על כל מה שהעליתי וכמובן שחשיבה משותפת עם איש מקצוע, אפילו למשך 2-3 פגישות, תוכל לסייע מאוד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/02/2018 | 14:17 | מאת: רוני

בתי בת 9 ילדה מקסימה ממש מלאך לדברי כולם. באמת ילדה נהדרת. מזה מס שנים, כאשר היא אצל סבא וסבתא עושה הצגות כאילו אמרתי לה משהו נוראי אז היא מתחילה לצעוק ולבכות. אנחנו צוחקות ונהנות ופתאום היא מתחילה לצעוק והם מגבים אותה מה שגורם למריבה ביני להורי. הילדה משחקת אותה נעלבת ובוכה. היא יודעת בדיוק אייך להפעיל אותם. זה הגיע לכך שאנחנו כבר לא מבקרות אצלם. או בכלל נפגשות עם המשפחה (תמיד נפגשים אצל אימי). לעיתים היא ישנה אצלם וכשאני אוספת אותה זה תמיד הופך לריב גדול. אייך אפשר להפסיק את ההצגות /ההתנהגות הזו? תודה רוני

לקריאה נוספת והעמקה

הי רוני, ברשותך הקדמה קצרה..את יודעת שכמנהלת הפורום הזה, אני מקבלת כל מיני סוגים של שאלות. אני בד"כ מאוד נהנית לקרוא אותן כי כשם שאני מעניקה ידע אני גם מקבלת ומחדדת את הידע שנמצא אצלי - דרכן. במובן הזה אני מרוויחה לא פחות ממה שאני מעניקה ועל כך אני רוצה לומר תודה לכל הקוראים והשואלים. יחד עם זאת, חלק מהזמן, כפי ששמת לב בוודאי אם את במקרה מבקרת חוזרת של הפורום, אני לא באמת יכולה לספק דעה/עצה אלא לכוון לחשיבה או להפנות לטיפול (מה שלעתים יכול להרגיז אנשים אני מניחה, אבל חשוב לי לומר שהפניה לטיפול היא עצה שבאה אף היא לאחר חשיבה והתעמקות רבה בשאלה המופנית אלי, וכאשר כל תשובה אחרת היא מבחינתי בגדר חוסר אחריות). גם השאלה שלך מעוררת אצלי הרבה מחשבות. באופן עקרוני, בצורת החשיבה שלי, אני לא פועלת כדי "להפסיק" התנהגות, אלא יותר כדי להבין אותה. מה שמניע אותי בעבודתי עם הורים וילדים הוא לחתור להבנת צרכי הילד, המניעים שלו וכיוב'. הסיטואציה שאת מתארת היא מורכבת ולתחושתי מצריכה בירור מעמיק. האם למשל משהו שקורה לה ושמעורר מידה של אי נחת או מצוקה, הוא זה שמועצם אצל הסבים והסבתות, אולי היא "מביימת" סיטואציה כדי לאותת לך על משהו. במילים אחרות, האם ביתך בעצם מנסה להעביר לך איזשהו מסר בהתנהגות שלה. לגבי הורייך. אני מסכימה ומבינה את הכעס שלך כלפיהם, על ההתערבות שלהם בהורות ובחינוך. מנגד, אולי יש להם משהו חשוב להגיד ששווה להקשיב לו...או מנגד, ייתכן ותגלי שהעבודה המרכזית שלך כאן היא בעצם להציב גבול להורייך. אז מקווה שלא תתרגזי :) אבל אני כן רוצה להפנות אותך לפגישה או שתיים עם איש מקצוע, כדי שתוכלי לברר באמת מה קורה כאן, מבלי להחסיר שום פרט (מה שלא אפשרי בפורום הזה). אני בטוחה שדי יהיה במספר פגישות כדי להאיר את עינייך, לרווחת המשפחה ולרווחת ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/02/2018 | 03:08 | מאת: נופר

ברצוני להבין אני אמא לתינוק בן 1.5 עד ליום זה הייתי עם התינוק בבית והיה נפלא. עלי לחזור לעבוד החודש, וברצוני לדעת עפ״י הספרות המקצועית מה עדיף לתינוק בגיל הזה ? משפחתון עם מעט תינוקות ? מטפלת קבועה ? מתי נכון לשלוח תינוק למעון ??

לקריאה נוספת והעמקה

הי נופר, התשובה תלוית הרבה גורמים ולכן אין לכך תשובה חד משמעית בספרות המקצועית. אני כן אספק לך מעט מידע כדי שתוכלי לקבל בעצמך את ההחלטה הנכונה לך ולתינוקך. קחי בחשבון שהצרכים החברתיים עדיין לא בשלים בשלב זה, כלומר סביר כי תינוק/פעוט בגילו יעדיף את החברה של מבוגר קרוב ורגיש, שיטפל בו וגם ישחק איתו, על פני חברת עוד תינוקות, מאחר ומשחק משותף ממשי עם ילדים לא מתרחש לפני גיל שנתיים וחצי - שלוש (להבדיל ממשחק משותף עם מבוגרים שמתרחש הרבה קודם). כמו כן רצוי שמספר המטפלים במסגרת יהיה גבוה, כדי שהתינוק יוכל לקבל את הטיפול המיטבי בשלב זה בחייו בו הוא לא יכול לבטא את צרכיו באופן מילולי, ומכאן שטיפול אחד על אחד הוא לכאורה אידאלי. אני כותבת לכאורה כי אני יודעת שלפעמים ההכרעה בין מטפלת למשפחתון נופלת על ה"גורם האנושי" כלומר לאיזו מטפלת ההורים יותר מתחברים ולמי יש את היכולת לדעתם, להעניק הכי הרבה לתינוקם - וזה ללא ספק הגורם החשוב ביותר. ולגבי מעון, באופן אישי לא הייתי ממליצה לשלוח למעון לפני גיל שנתיים וחצי כאשר חלק מהתינוקות גמולים או לקראת גמילה, והשפה מפותחת דיה כדי לבטא צרכים בסיסיים לכל הפחות או לבטא בבית משהו מהחוויה במעון. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/01/2018 | 23:25 | מאת: שרה

בני בן 25 לא מתקלח כבר למעלה משנתיים ומתרלץ רק בכיור. מה הסיבה לדבר כזה? ממה נובע המנעות ממקלחת? אשמח לדעת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מפנה אותך לפורומים המיועדים למבוגרים, בתקווה שתקבלי מענה מספק. לנוחיותך מצרפת כמה לינקים. https://www.doctors.co.il/forum-5042/ https://www.doctors.co.il/forum-6/ https://www.doctors.co.il/forum-402/ כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/01/2018 | 10:53 | מאת: אמא מודאגת

בן 13.5, עם היסטוריה של הפרעת חרדה ופרידה בילדות המוקדמת. כיום בעיות בתפקוד - מתחלה הרבה ונעדר מבית ספר, ללא חברים וכמעט אינו מביע רגשות טובים לאחיו. מסתגר הרבה בחדרו עם מסכים. מצאתי במחברתו סיפורים שכתב במסגרת מגמת קולנוע. התכנים שעולים מטרידים אותי מאוד. מוות, התאבדות, אלימות... בעלי חושב שאני מגזימה ולדעתי מתכחש לבעיה. מבקשת את חוות דעתך האם תכנים כאלה אמורים להדליק נורת אזהרה. לדומא, ציטוטים: "דדי" צעק קפלן בזמן שהוא נופל מהמטוס "אבאאא" צעקתי ויצא לי קצת שתן אבא נמחץ על האדמה ואת המעיים שלו אכלנו לארוחת חג אבל זה לא היה הסוף של הנקמה של אבא כי המעיים נתנו לכולם שלשול כל כך חזק שהוא הרג את כולם חוץ ממני, כי אני היחיד שקיבל אותו בחיים. בחלום קפלןן אמר לי "אני אלוהים ויש לי תוכנית בשבילך אבל בני המשפחה שלך צריכים היו למות משלשול דרכי. "אבא" אמרתי כשיש לי דמעות בעיניים, "דדי" אמר לי אלוהים. באותו לילה עלה לי רעיון שאבא השתיל לי במוח והפכתי למדען הכי טוב בהיסטוריה האנושית. ואז מתתי בגיל 55. שהגעתי לגן עדן פגשתי את אבא ואז התחבקנו ואבא אמר "סוף סוף פפי" (דדי זה שם החיבה שאביו קורא לו, קפלן זו דמות קבועה מסיפוריו, ויש לנו סיפור משפחתי עם סבא שנפטר צעיר בן 55) ועוד: יום אחד קפלן אמר לי "רן אנחנו אותו הדבר" אז אני לקחתי לו את הכבד ושמרתי אותו אם תהיה לי בעיה בכבד, ככה עשיתי עם כל שאר האיברים שלו יום אחד קפלן הקטן רצה להיות נשיא ארה"ב ואז הוא נזכר שהוא נולד בישראל ולא באמריקה אז הוא לא יכול להיות נשיא, והוא התאבד. אלה הציטוטים, האם אלה דמיונות נורמליים לבן גילו? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני שומעת שאת מאוד מודאגת בנוגע לבנך, ופועלת בדרכים שונות כדי לנסות להבין אותו ומה קורה איתו. אני מציעה שהדרך תהיה לנסות לשוחח איתו ופחות לקרוא את כתביו האישיים, גם כי זה יכול מאוד לבלבל אותך...הביטי, את הרי לא יודעת אם אלו הם דמיונות, חרדות או פשוט תסריטים שכותב במגמה....גם אני לא יודעת מה כתבים אלו משקפים, אבל ברור שבנך נמצא במצוקה, גם בלי קשר לכתבים האלה. אני מציעה מאוד לעזור לו להגיע לטיפול נפשי, לשיחות עם פסיכולוג/ית שמתמחה בטיפול בבני נוער. אין לי ספק שטיפול יכול לייצר אצלו הקלה, ואם במקרה גם הוא מבולבל לגבי כל התכנים האלה שהוא כותב/מרגיש/מדמיין, אז טיפול יוכל לסייע לו לעשות סדר ולהבחין בין עולמו הפנימי (רגשות, דמיונות, מחשבות) והחיצוני (העולם הממשי "בחוץ"). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ובוגרים 0523873044

25/01/2018 | 01:34 | מאת: שיר

שלום, בתי בת 3.5 ופשוט לא מוכנה ללכת לעשות פיפי בשירותים. קצת רקע.. במרץ נולדה לה אחות, ביוני גמלנו אותה והכל הלך חלק ובספטמבר מהיום הראשון שהתחיל הגן החדש מתאפקת כל היום ולא עושה פיפי בשירותים. היא לא ממש עושה פיפי בתחתונים היא פשוט מתאפקת עד שקצת בורח כל הזמן ובסוף התחתון והמכנס רטובים לגמרי אבל אין שלולית שתן על הרצפה. אציין שקקי הולכת לעשות בשירותים בלי בעיה ובלילה יבשה לחלוטין. ניסינו המון שיטות כלום לא עובד, גם כשיש לה ורואים ומציעים לה לשירותים אומרת שאין לה.. בנוסף כששואלים אותה למה עושה פיפי בתחתונים ולא בשירותים אז לרוב עונה שלא רוצה להפסיק לשחק כדי לא לפספס משהו.. אין לה בעיה להישאר רטובה ואף פעם לא באה ואומרת שרטובה כדי שיחליפו לה אלא רק כשאנחנו רואים שהיא רטובה מחליפים. אנחנו דיי אובדי עצות באיך לפעול בנושא ואשמח לעצה.. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, מניסיוני סוג ההתנהגות הזה נועד להעביר מסר, לפעמים לאותת על מצוקה כלשהיא או להשיג רווח כלשהו. שווה להקדיש לנושא מחשבה עמוקה - למשל האם מדובר במסר שקשור בשליטה ("אני אחליט מתי ואיך אלך לשירותים/אני אחליט על גופי") האם קשור בצורך מוגבר בתשומת לב או אולי דבר מה אחר. .. נסו לחשוב האם גורמי המתח התגברו בחייה, אולי קשיי הסתגלות מתמשכים לגן וכיוב'. ברגע שאתם מבינים משהו, פעלו בכיוון הנכון כדי לסייע לה. לאחר שפעלתם כך, ורק אז, אני מציעה לפעול באופן הבא: לא להתייחס כלל להתנהגות עצמה, וכאשר צריך להחליף בגדים, לעשות זאת בצורה מאוד מהירה וענינית כמעט בלי תקשורת (אם היא מתלבשת לבד אז עדיף שתעשה זאת לבד). באופן הזה תרוויחו כמה דברים: 1. אם היא רוצה להשיג שליטה, אתם מאפשרים לה את זה. 2. אם היא זקוקה לתשומת לב או מנסה לאותת על מצוקה, אתם תקראו את האותות ותסייעו לה באופן הנכון (כפי שכתבתי, חישבו היטב מה הצורך שלה כרגע) אבל תשומת לב ורווח מיידי מהאקט הזה עצמו - את זה היא לא תרוויח ולכן ההתנהגות תיכחד. נסו להקפיד להיות עקביים, גם אם זה ממשיך עוד שבוע שבועיים. מאמינה שבסוף ההתנהגות הזו תיפסק. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ובוגרים 0523873044

שלום רב, בני בן 9 לאחרונה שיתף על כך שהוא מרגיש חרדות. בנוסף שיתף אותי ( אמא) כי מזה מספר חודשים בזמן ששיחק בנייד שלי , צפה בסרטי פורנו שהגיע אליהם במקרה . ( הוא הבן הקטן במשפחה מתוך 3) . בזמן שסיפר הוא בכה מאוד ונורא התבייש בכך . ניראה שזה השפיע עליו . שוחחתי איתו והסברתי לו שלא כך הדברים במציאות , ובכל זאת מדי פעם הוא בוכה ואומר שהוא כועס על עצמו . אני ממש מנסה לעזור לו ולא ממש יודעת איך . אשמח לשמוע את עצתך . תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שיר, את מספרת שבנך סובל מחרדות אולם לא פירטת מאיזה סוג, תדירות וכו'. נוסף על כך האירוע הזה בוודאי ובוודאי שיכול להשפיע על כל ילד, אם נחשף לכך בהפתעה, ללא כל הכנה מוקדמת, כפי שלצערי קורה הרבה פעמים בעידן הזה בדיוק לילדים בגיל שלו ואף צעיר יותר. אני לא מופתעת שהאירוע השפיע עליו כ"כ. הוא נשמע לי כמו ילד מאוד חכם ורגיש, וכאמור בצדק הושפע. כרגע הייתי מציעה לך לערוך לו חוויה מתקנת. למצוא ספר עם איורים אנטומיים, תואמי גיל, ולהסביר באופן כן ופתוח על יחסי מין בין גבר לאשה (ואני מתכוונת להסבר כמו פין חודר לפות, זרע מפרה ביצית וכיוב'). הייתי אפילו מציעה לערוך את השיחה ביחד עם אבא, באווירה נעימה, נינוחה ולאפשר לו לשאול את כל השאלות שעולות בדעתו. אגב קצת רומנטיזציה לא הרגה אף אחד..אפשר בהחלט להוסיף שיחסים מים מתרחשים בד"כ בין אנשים שאוהבים, וככה נולדים ילדים חמודים.."ככה אתה נולדת, כי אמא ואבא מאוד מאוד אהבו, ונולד לנו פרי אהבה". כמו כן ייתכן כי הסרטון, בין יתר הדברים, גם עורר אותו ולכן הוא חש כעת אשמה ו"כועס על עצמו" כפי שאת כותבת. אז כמובן שגם על עוררות יש לשוחח איתו באותה שיחה שציינתי, להסביר מהי התגובה הזו וכמובן להעביר את המסר שהיא טבעית ונורמאלית. לצד כל זה, חשוב להסביר היטב גם את טיב אותם סרטונים בהם צפה, מדוע הם כלל אינם משקפית את המציאות, אינם מיועדים לילדים ולכן מאוד מבלבלים ומטרידים. לסיכום, הסבר עניני, פתוח וכן, מצד שני הורים שפתוחים ונכונים לשמוע שאלות תהיות וכיוב', יכול מאוד להרגיע חלק מהרגשות סביב האירוע. לצד זה, אם בנך סובל מחרדות באופן כללי, לא הייתי מזניחה את הטיפול בזה , ופונה להתייעצות אצל איש מקצוע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

21/01/2018 | 18:30 | מאת: Liat

היי ..יש לי ילדה בת שמונה שלאחרונה מרבה לבכות בביהס...חלק ניכר מכך נובע שמעליבים אותה לחלק אחר שדברים קורים שלא בדרך שלה. אני עושה איתה המון שיחות אבל חושבת לפנות לעזרה מקצועית על מנת לקבל כלים...ראשית כיצד ניתן לנהוג עימה? האם טיפול רגשי עשוי לעזור לה או שמא התייעצות עם פסיכולוג ילדים? אשמח למענה. תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ליאת, לפי מה שאני מבינה מדברייך, חל שינוי התנהגותי בביתך. כל שינוי בד"כ נובע ומבטא חוויה רגשית חדשה - יותר מתח, חרדה, אולי שינויים בנסיבות חיים אליהם טרם הסתגלה . צריך להקדיש מחשבה למה קורה לה או קרה לה לאחרונה שגרר את השינוי הזה, והשינוי מבטא למיטב הבנתי רגישות רבה יותר וניסיון להשיג תחושה גדולה יותר של שליטה בעולם- וכמובן לפעול ולעזור לה בהתאם. לגבי השיחות שלכן, יופי שיש לך את האפשרות להקדיש לה כך מזמנך. אני כן מציעה שהשיחות שלך איתה יכוונו אל עבר עידוד לשיתוף, בירור והעמקה ברגשותיה. חשוב לנסות עד כמה שניתן לשים בצד את העצות והשיפוטיות, ולחתור פשוט להבנה משותפת של מה בעצם קורה לה, מה מעורר את תגובות התסכול והעלבון. בשלב מאוחר יותר אפשר יהיה לחשוב יחד על אלטרנטיבות התנהגות - אבל זה רק אחרי שתביני מה באמת קורה איתה. לשאלתך, את תמיד יכולה להתייעץ גם עם מטפל רגשי של ילדים (שזה אגב יכול להיות פסיכולוג קליני, עו"ס קליני או מטפל באמנות - כולם מספקים טיפולים רגשיים). אני תמיד מפנה הורים קודם כל להתיעצות ראשונית כדי שביחד עם המטפל ניתן יהיה לחשוב מה הכי מתאים בכל שלב (אולי רק הדרכת הורים שתסייע להורים לתמוך בילד או מאידך טיפול רגשי עבורה). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ברצוני לשאול : בת 3 כ 5 חודשים בגן ציבורי לא טוב לה בגן היא רגישה ושילד מרים עליה יש היא בוכה מיד שוחחתי עם הגננת אין שינוי ממשי .. מה ניתן לעשות באמצע השנה ? האם ללמד את הבת להגן על עצמה ולהחזיר למי שמכאיב לה? מה הדרך הנכונה ? האם מומלץ להוציא אותה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ענת, הבת שלך ככל הנראה זקוקה להרבה מאוד חיזוקים כדי להגביר את תחושת הביטחון שלה בעולם ולפתח את הביטחון העצמי שלה. אני לא יודעת מה מצבכם מלבד שתי השורות שכתבת לי, וחשוב שהצעדים שתנקטי בהם לא יהיו דרסטיים או לא מותאמים לסיטואציה. לכן אני מציעה שתיגשי להדרכת הורים אצל פסיכולוגית קלינית של ילדים ותתיעצי כיצד ניתן יהיה לסייע לביתך בשלב זה. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

יש לי ילדה בת 14 . אני גרוש .הילדה היתה תחת חסות האם. הילדה סובלת מבעיות רגשיות וחברתיות. היא עברה ב 3 שנים הא חרונות בית ספר כל שנה. היא בקרה בחמישית מהימים שבהם היתה אמורה ללכת. שרותי הרווחה התערבו. הילדה כרגע תחת חסות אפוטרופוס מטעם המדינה. האם הלכה לפגישה עם פסיכולוגית שקבעה שהילדה סובלת מבעיות חרדה. בית המשפט החליט שהילדה צריכה ללכת לפנימיה פוסט אישפוזית. לדעתי זה אסון וזה לא המקום המתאים לה אני גם חולק על דעת הפסיכולוגית. לדעתי הילדה זקוקה לפינימיה. לילדים עם בעיות רגשיות וחברתיות. מה את ממליצה לי לעשות? תודה .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בן, קודם כל אני מצטערת לשמוע על המצב הקשה. מכיוון שהעניין כבר עבר לתוך כותלי בית המשפט, אני מציעה שתיקח עורך דין טוב, ותתייעץ איתו מה עליך לעשות. הוא כבר ינחה אותך אם כדאי שתפנו לקבלת חוות דעת מקצועית נוספת מטעמכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/01/2018 | 00:17 | מאת: מאיה

מתלבטת לגבי בני בן השנה וחצי אם יזיק לו להיות בבקרים אצל סבתא אוהבת הבעיה שאני חוזרת מהעבודה ואין לי כוחות לקחת אותו לגינה במיוחד בחורף אז יוצא שהוא לא פוגש ילדים אחרים האם זה עלול לפגוע בו? אני מרגישה שהוא חוזר מסבתא פחות פעיל מאשר שהיה במעון

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מאיה, לא הבנתי מה האלטרנטיבות שלך... באופן כללי אומר שבוודאי שטוב שיהיה עם סבתא אוהבת, ובוודאי שכדאי שיפגוש ילדים כשאפשר. מציעה שתעשי מאמץ כדי לנסות לגשר בין השניים בכל זאת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום אני בת 27 הגובה שלי הוא בדיוק 1.40 אני שונאת את הגובה שלי,אני נמוכה מתחת למומצע,גמדה,ננסית,דרדסית. נמאס לי להרגיש כמו ילדה קטנה אני רוצה להרגיש אישה אמיתית. אני מקנאה ברמות באותן הבנות הגבוהות, זה כל כך משנה. הייתי מעדיפה להיות 1.80 מאשר 1.40. ואני חסרת אמונה לכל הקילשאות האלו שזה יפה כי זה שקר,כי זה לא האידיאל,רחוק מכך. ,אבל זה לא עובד,זאת רמאות עצמית. למה? כי אני לא מקבלת את זה. ולעולם לא אוהב את עצמי שאני ככה. אני אובססיבית לגובה שלי,זה נהפך להיות כל חיי,בלי הגזמה,ממש בצורה מטרידה. החסרון הזה מוריד לי את כל הביטחון העצמי,מוריד לי את כל החשק לצאת מהבית,מרוב בושה בעצמי. הפחדים והלחצים נוצרים מתוך מחשבות שגברים לא ירצו אותי בגלל הגובה שלי (המכה) ככה אני מרגישה,ואני באמת לא יכולה לשלוט על הרגש,הוא אוטם אותי ומכאיב לי מבפנים.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דנה, נדמה לי שהגעת בטעות למקום הלא נכון. לנוחיותך מצרפת לינק למספר פורומים אליהם תוכלי להפנות את שאלתך ואני מקווה מאוד שתעני בהקדם כי שאלתך חשובה: https://www.doctors.co.il/forum-6/ https://www.doctors.co.il/forum-6343/ https://www.doctors.co.il/forum-402/ בהצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044