פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
8176 הודעות
7861 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

יש לי ילד מהמם בן 4 שמאוד מאוד אוהב משאיות זבל.הוא כל הזמן אומר שהוא רוצה להיות נהג משאית זבל כשיהיה גדול,ואני כמובן מגיבה בחיוך ואומרת לו שיוכל לעשות מה שיעשה אותו מאושר כשיהיה גדול.אשת חינוך ששמעה אותי פעם מגיבה כך,אמרה לי שאם אני רוצה לעודד אותו למצויינות אני צריכה להגיד לו שישאף להיות משהו אחר הרבה יותר מוצלח.זה נראה לי ממש לא הגיוני בהתחשב בכך שהילד בן 4 וזה ישתנה מן הסתם.אבל פתאום היא נטעה בי ספק...האם בכך שאני מגיבה איך שאני מגיבה אני לא מעודדת למצויינות או יכולה לפגום בכך?

22/02/2021 | 18:33 | מאת: לי

הבן שלי בן 10 וחצי כיתה ה.מאובחן עם קשיי קשב וריכוז וגם לקות למידה .הבעיה שהוא מתנגד שאשב איתו וגם כשאני יושבת הוא מרוכז ולא מבין גם אם אני מזבירה לו תרגיל 10 פעמים.אני אובדת עצות איך לשכנע אותו לשבת ללמוד איתי ואיך בכלל ללמד אותו .הוראה מתקנת ושעות שילוב הוא מקבל בביהס אבל מחוץ לביהס לא מוכן ללכת למורות פרטיות בוכה ומתנגד..הוא יעלה שנה הבאה לכיתה ו והרמה שלו במתמטיקה נמוכה מאוד...מה עושים?איך מקדמים אותו?אני נגד ריטלין..מה אפשרי חוץ מזה?

היי לי, אני מבינה שבנך כבר מקבל הוראה מתקנת ושעות שילוב בבית הספר. מאחר והוא סובל מקשיי קשב וריכוז ולא מקבל טיפול לקשיים אלו, סביר להניח שלימוד מהווה מטלה מאתגרת ומתסכלת עבורו. במידה ואת מעוניינת לשבת ולנסות ללמד אותו גם בבית הייתי ממליצה לך להתייעץ עם המורות להוראה מתקנת לגבי איזו אסטרטגיית למידה מתאימה לו, זאת על מנת להיות אפקטיבית ומדויקת יתר עבורו. כדאי לשקול שוב טיפול לקשיי הקשב והריכוז. לא הכול מתחיל ונגמר ברטלין ויכול להיות שצריך לשלב גם טיפול רגשי . ללא טיפול בקשיי הקשב והריכוז שלו יהיה קשה מאוד לגרום לו להתמודד עם המטלות הלימודיות ועם החוויה והאתגר של להיות תלמיד. אני אישית לא בטוחה שאת צריכה להצטרף לצוות המורות שמלמד אותו אלא לדאוג שייקבל תמיכה וטיפול (כאמור - לא רק ריטלין) לאתגר הלימודי/חווייתי איתו הוא הולך להתמודד עוד שנים רבות. במילים אחרות - מורות יש לו, הוא זקוק לך כאמא תומכת ומעודדת שדואגת לכך שיקבל את התמיכה הרגשית לה זקוק, בכדי שיוכל להעזר גם לימודית בין היתר. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/02/2021 | 10:13 | מאת: אנונימי

שלום רב, יש לנו ילדה בת 7 עדיין ישנה בחדר ההורים ( במיטת ההורים ליתר דיוק) לי אישית מאוד מפריע לאישתי הרבה פחות , משאיר את המחלוקת הזוגיות בצד עבור הילדה בריא או לא לישון עדיין עם ההורים? מה ניתן לעשות כדי לשכנע את הילדה + האישה להבין שהדבר אינו בריא או שאני בכלל טועה ואין שום מניעה להמשך המצב אודה לתשובתך יום טוב

שלום, אני בדעה שכל אחד צריך לישון במיטה משלו החל מגיל מסוים, ובגיל 7 מרחב שינה פרטי הוא חשוב. אבל מה בנוגע לזוגיות שלכם? ליחסי האישות בינכם? כיצד הדבר מתאפשר כאשר ביתכם במיטה? האם אין בכך פגיעה בזוגיות? חשוב לחשוב האם ההסכמה לשינה משותפת משרתת איזה צורך של אישתך ביחס לזוגיות שלכם. בכל מקרה בעיני זהו עול כבד לשים על כתפיים של ילדה קטנה... לסיכום חשוב לבחון את הסוגיות האלה משום שאם הדבר מפריע לך, יתכן מאוד שרב הנזק על הערך של השינה המשותפת עבור ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/02/2021 | 06:17 | מאת: מלי

שלום, יש לי ילדה בת 4.10 חכמה. מפנימה מהר מאוד מה שמסבירים לה ולומדת ממש מהר. יודעת מספרים עד 70, חיבור וחיסור, מדברת 3 שפות. בגיל שנה ו3 חודשים ידעה 70 מילים ( מהספר 100 מילים ראשונות). מאוד חברותית בגן. יש לה בעיה רצינית בבכי. בוכה כי פתחתי את דלת הרכב לפניה- בוכה רציתי להיות ראשונה בוכה כי יצאתי מהבית לפניה - אומרת אני רציתי לצאת ראשונה בת דודה שלה רשמה אותיות ואמרתי לה כל הכבוד והיא מתחילה לבכות שהבת דודה לא יודעת כלום והיא יותר טובה ממנה. מסבירים לה שיהיו אנשים שמגיעים ראשונים לפניה למקומות שיהיו מצטיינים לפניה וכ׳ו זה לא עוזר אני לא יודעת ממה זה נובע זה לא בא מאיתנו ההורים שמלמדים אותה שלהיות ראשונה בכל דבר זה הכי טוב. לא יודעת מאיפה הביאה את החשיבות הגדולה הזו להיות טובה בלימודים, במשחקים ובכל דבר אחר. אני חוששת שיהיו לה בעיות רגשיות אשמח לתובנות ממכם. ממה זה נובע, באם זו בעיה רגשית? ואיך ניתן לטפל בזה.

הי, לפני שאענה אשמח להבין מנין היא יודעת את כל מה שהיא יודעת - חשבון, שפות וכו'? אשמח לתשובה מפורטת בנושא כדי שאוכל לדייק בתשובתי עד כמה שניתן. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי. באופן כללי היא ילדה שיש לה זיכרון, בסגר הראשון צפתה מול הטלוויזיה הרבה זמן וצפתה בסדרות והבינה משם רוסית (אנחנו בכלל רוסים). - אנגלית- מיוטיוב מגיל קטן- תדברי איתה היא תבין אותך לגמרי אם כי קשה לה לענות באותה שפה. עברית גם כן - חשבון - ישבתי איתה 3 פעמים להסביר לה והיא הפנימה ישר.. היא גם התחילה לשים לב לכמויות למשל כשנותנים לה סוכריות היא סופרת ועושים חיבור וכ׳ו. אני גם מנסה להעצים אותה ואומרת לה כל הכבוד, איזו חכמה את. - הגננת אמרה שהיא אף פעם לא הולכת הביתה מבלי להשלים מטלה של כתיבת מספרים וכ׳ו. - לגבי אותיות- היא לא כל כך בקיאה בהם ואני כן מנסה ללמד אותה לעיתים רחוקות. היא ילדה חדה מאוד- דוגמאות מהיום: הילדות הסתכלו לשמיים והתלהבו ״הנה מטוס״ והיא אומרת לא נכון, זה הליקופטר (זה באמת היה הליקופטר). עוד דוגמא, היא שאלה אותי איך קוראים לפרח החרדל ואמרתי לה, ואחרי חודש אומרת לי הנה חרדל- היא זוכרת מה שאמרתי לה פעם אחת לפני חודש שלם.

חשוב לי לציין שאני כן יושבת איתה לעיתים רחוקות. קניתי לה חוברת ללימוד אותיות כי היא קצת מתקשה בהם. לגבי חשבון גם כן יושבת איתה שתדע יותר טוב עכשיו כשהיא יודעת את הפעולות אך זה לא לעיתים קרובות.

16/02/2021 | 21:39 | מאת: לין

אני ובעלי פרודים מזה כחצי שנה. יש לנו 3 ילדים קטנים כאשר הצעירה בת שנתיים ושמונה חודשים. כאשר מגיע היום שהיא אמורה ללכת לאביה עם האחים שלה היא לא רוצה ללכת בדרך כלל. היום היא ממש בכתה והייתי צריכה לנתק אותה בכוח כדי שתלך אליו תוך כדי צרחות קורעות לב. איך נכון לנהוג במצב כזה? להכריח אותה ללכת כי אלו ההסדרים הקבועים או לוותר לה ולקחת אותה חזרה אלי אם אפשרי? מחפשת פתרון עם הכי פחות נזק לילדה.

שלום ליו, המציאות היא שהיא צריכה ללכת לאביה, והשאלה היא לא האם היא תלך או לא - כי כמו שאמרתי ואת יודעת היטב - זו המציאות, אלא השאלה היא איך לעזור לה להסתגל למציאות הזו. מה לדעתך יכול לעזור לה להערך למפגש עם אביה? התלהבות שלך שעוד מע אביה מגיע ואיזה כיף יהיה להם..אולי שהאב יגיע קודם וישהה קצת בבית איתה או בגינה או ביחד איתך אם הדבר מתאפשר. לדבר איתה על לקחת לאבית אביה חפצים אהובים - בובה, שמיכה..אולי שיחת טלפון עם האב לפני שמגיע בה מספר לה מה הוא מתכנן עבורם... כל דבר שיכול לעזור לה הוא מה שצריך לעשות כרגע ובעיקר להתאזר בהרבה מאוד סבלנות וחמלה כלפיה כי בגיל הזה המעברים הללו כלל אינם פשוטים ובאמת צריך מאוד מאוד לעזור לה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/02/2021 | 08:15 | מאת: גל

שלום בחצי שנה האחרונה ביתי בת ה18 פיתחה חרדות סביב כל מיני פייק ניוז הקשורים לקורונה . חרדות שמתבטאות בבכי, לחץ , חוסר רוגע, התקפי חרדה וכו'. היא מטופלת תרופתית כחודש וחצי בהמלצת פסיכיאטר, וכן כחצי שנה נמצאת בטיפול שיחתי. כאשר היא מקבלת מידע מלחיץ היא מעבירה אלי ואני יושב איתה ומסביר לה את חוסר ההיגיון בשמועה. לעיתים זה מרגיע אך לוקח זמן .. וזה חוזר מחדש . היא לא מצליחה לעצור את עצמה מלחפש מידע ברשת, והיא מגיעה לשמועות שמלחיצות אותה יותר. איך ניתן לגרום לה לעצור את זה? איך ניתן לגרום לה לא להאמין לכל שמועה , העברתי לה טיפים ברשת לאיתור פייק ניוז . אודה לכל עצה או טיפ . תודה רבה, גל

הי גל, אני מציעה לך להפנות את השאלה למטפלת שמכירה אותה כי אין עצה טובה יותר מאשר עצה ספציפית שמבוססת על היכרות מעמיקה עם ביתך. כמו כן אולי כדאי שתבקש פגישה או שתיים איתה כדי שאתה תוכל להבין לאיזה מין נוכחות ביתך זקוקה לה ממך. אולי דווקא נוכחות שלא רצה ומחפשת אנטיתיזות אלא דווקא משהו אחר.. ככלל ברגע שיש טיפול, המלצה שלי היא להעזר במטפל כמה שאפשר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

04/02/2021 | 23:13 | מאת: נוגה

ילדי המאוד פיקח בן ה4 שואל כל הזמן מדוע אין לו אחים.אנחנו בטיפולים של כניסה להריון הרבה זמן ובינתיים זה לא עובד.אני לא באמת יודעת מה לענות לו,וכמובן שאנחנו רוצים עוד ילדים אך קיימת אפשרות שגם לא יהיו.אשמח לכמה משפטים אפשריים שאפשר להגיד לו,כי למרות כל מה שאני אומרת הוא חוזר ושואל.בנוסף גם יש לו 2 דובים גדולים שקורא להם האחים שלי ...להשאיר זאת כך?

הי נוגה, השאלה החוזרת שלו בעצם מבטאת רצון, משאלה..פנטזיה..אפשר פשוט לחזור ולומר לו שאת שומעת כמה הוא היה רוצה אחים..כמה בא לו..כמה מתחשק לו..ושגם אתם מנסים ורוצים כמוהו. אפשר לשאול מה הוא היה רוצה לעשות עם אחים, איזה מין אח או אחות היה רוצה וכו'..המטרה היא לתת ביטוי למה שהוא רוצה להביא לידי ביטוי - וזה כאמור הרצון שלו, הפנטזיה שלו. גם אם היא לא תתממש, חשוב לתת לזה מקום. זה בסדר גמור, אין צורך לפחד..הרי ממילא לא תמיד רצונות מתממשים - אבל הזכות לרצות משהו, לחלום משוה..היא זכות מאוד גדולה בחיים, וחשובה יותר ממימוש של כל משאלה..ואת זה אסור לכבות אצלו. כל טוב ובהצלחה! בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

04/02/2021 | 22:50 | מאת: אמא של בן 5

שלום מדובר בבן 5 ותשעה חודשים. ילד מקסים ורגוע בדרך כלל חכם, חברתי ונעים מאוד אך יש לו מדי פעמים קטעים של עקשנות ומרדנות. בדרך כלל אני מצליחה לשכנע אותו בדרכי נועם ודיבורים. הוא רגיש ומתחשב ואוהב. אך קורה לו לפעמים שמתחיל להשתולל כמו לקפוץ על הספה למשל וכשמבקשים מסרב להיענות ומשגע אותנו. או חוסם את המגלשה בגוף שלו בפארק ציבורי ולא משנה כמה מבקשת מסרב לתת לילדים אחרים להתגלש ומתווכח ומנסה לכפות את דעתו בכח. האמת זה מאוד מקשה עליי אך פחות מדאיג אותי. היום שמתי לב שקראו שני דברים מוזרים: הוא היה מחזיק פטיש פלסטיק ומשחק במשחק של כלי עבודה ופתאום התחיל לדפוק על ראשו ולא עצר עד שצעקתי עליו ולקחתי את הפטיש בכח. ולפני שהלך לישון הוא ישב לידי ופתאום התחיל לחבוט את ראשו בכל כוחו ברגל שלי ממש בכח. אני ממש הרגשתי ששבר לי את העצמות ביקשתי כמה פעמים שיפסיק והוא פשוט המשיך כאילו לא שמע אותי עד שהתחלתי לצעוק והרחקתי אותו ממני בכח ואז בעלי התערב וחיבק אותו והילד פרץ בבכי. אני מאוד מוטרדת ממה שהתרחש ולא מצליחה להירגע. הרגשתי כאילו שהוא באמת לא שומע אותי. אני לא יודעת אם הוא שומע ובוחר להתעלם או מה?!! עצה בבקשה תודה רבה

שלום לך, אני חושבת ש"שכנוע" באופן כללי הוא פעולה שאין לה הרבה מקום בחינוך בגידול ילדים ובעצם בכלל...בחיים ישנן כל מיני אפשרויות פעולה- יש בחירה, יש כללים יש גבולות... הכללים והגבולות באופן כללי נועדו ליצור סדר בתוך כאוס ולפעמים הם שומרים עלינו מפני עצמנו ובמיוחד כאשר אנחנו ילדים. להרגשתי הגבולות והכללים אינם מספיק ברורים לבנכם ולכם ובסופו של עניין הכל הופך להיות בחירה שלו(אם משתכנע או לא..) וזה עומס מאוד גדול לשים על כתפיים קטנות של ילד. אם הוא משתכנע לעשות משהו אז הוא בוחר לעשות או לא לעשות אותו בעוד שכללים או חוקים או גבולות הם תנאים שיש לעמוד בהם גם ללא קשר לבחירה אישית. הכללים והגבולות נותנים לילד הרגשה שהוא שמור, מוגן ומאפשרים לו להסתגל נכון לחברה. הידיעה שלא הכל על כתפיו ושהדברים ישמרו על קנם גם אם הוא לא -בוחר- לעשות כך או אחרת היא ידיעה מאוד מרגיעה. לכן חשוב שברגעים בהם אתם משתכנעים שמשהו הוא לא נכון עבורו, פוגע בו או בכם, וחשוב שתשבו ההורים ותחליטו מהם אותם דברים - אז בחירה כבר לא צריכה להיות נתונה בידו ואין צורך לבזבז אנרגיה על שכנוע. אם הוא מרביץ לעצמו או לכם - אז אתם עוצרים את זה, דרך חיבוק, אחיזה וזאת גם אם הוא מתפרץ בבכי - לפעמים זה יהיה בכי של הקלה, של שחרור והרפייה. בהמשך מה שיופנם אצלו זה שאתם ההורים שומרים עליו, שומרים על הבית, גם אם לו עצמו אין את היכולת או הכוחות לנהוג או לבחור לעשות אחרת בשלב מוקדם זה בחייו. הוא תמיד ידע שאתם תעזרו לו..ולפעמים תעשו במקומו. זה נותן הרבה מאוד שקט ורוגע לילד. ובהמשך ....היכולת הזו שנקראת וויסות עצמי - תושג גם אצלו. מקווה שאני מובנת, אתם מוזמנים לכתוב לי שוב במידת הצורך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/01/2021 | 15:40 | מאת: חסוי

שלום, מה נשמע? כתבתי כאן בעבר לגבי הבת שלי. יש לי ילדה בת 7 , בטיפול בשירות פסיכולוגי חינוכי כיוון שחווה את העולם בעוצמות מאוד גבוהות. אני עצמי הייתי בטיפול (אני חושבת שיש לי הפרעת אישיות גבולית) הייתה לנו הדרכת הורים היום עם המטפלת של הבת שלי. ובהדרכה אני תמיד מדברת מהלב ולפעמים מגזימה בשיתוף. אני מספרת לפעמים על הקושי שלי בהורות ועל ההרגשה שלי שאני אימא לא טובה ושאני צריכה לאהוב את הילדים שלי יותר. ובעלי אומר שאני צריכה להיזהר , כי בסופו של דבר מדובר במטפלת שעובדת בעירייה והיא רושמת מה שנאמר. ועכשיו נכנסים לי פחדים שאולי חס וחלילה המטפלת הזאת תחשוב שאני אימא לא ראויה וייקחו ממני את הילדים. למרות שאני בעיקר משתפת שבתחושה הפנימית שלי שאני יודעת שהיא לא תמיד מדויקת. כי מאוד קשה לי המצב של הסגר, והעבודה מהבית וגם לימודים ועם ילדים קטנים. אין לי שאלה קונקרטית לשאול, אבל רציתי לדעת אם באמת הדרכה הורית במקום כזה היא מקום בטוח לשתף.

שלום לך, המצבים בהם ילדים מוצאים מהבית הם מצבים חריגים מאוד - בהם ניתן להוכיח התעללות, הזנחה או הדרדרות ממשית במצב הילד. יש לי תחושה ששום דבר מהמצבים האלה לא נכון לגבייך כך שלתחושתי את יכולה להמשיך לשתף באופן בטוח. כמו כן חשוב שגם את החששות הללו תוכלי להביא בפני המטפלת שם ולשמוע ממנה את מה שאת צריכה לשמוע כדי להצליח להרגיש יותר בטוחה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב היום לקחתי את בני לגן ציבורי ליד הבית לשחק. מדובר בבן 5 שנים. הגיעו בנות שנראות בנות 12 שנה בערך. הבן שלי היה מתנדנד והן ביקשו להתנדנד. יש נדנדה אחת. אני ביקשתי מהבן שלי לתת להן להתנדנד והסברתי לו שיש תור והתעקשתי שיתן להן להתנדנד ולכבד את זה שיש תור ושיש עוד ילדים אחרים בגן ושצריך להתחשב באחרים. הבן שלי ירד מהנדנדה והמתין רבע שעה שיתנו לו שוב. ביקשתי מהם לתת לו תור והתחילו להתחצף ולהגיד שלו נתן להן תור ושהן רוצות להמשיך לשחק עוד ועוד. הצעתי לבן שלי משחק אחר וסירב כי אין הרבה משחקים הפארק הזה ורצה את תורו לנדנדה. אמרתי לבנות שאני ממתינה איתו עוד קצת ושיתנו לו לשחק קצת ואז הו יתן להם שוב. ביקשתי שוב ושוב והמשיכו להתחצף. ביקשתי מהן שיקראו להורים שלהם שאדבר איתם וסירבו. אז עצרתי את הנדנדה וביקשתי שירדו וסרבו ואז אמרתי להן שכבר די ואני לא זזה עד ישרדו. וירדו. הבן שלי התנדנד ממש דקה וירד נראה לי נבהל ממה שהתרחש. והבנות המשיכו להתחצף ולהגיד שגם הן יקראו לאבא שלהן ולאח שלהן ויקחו הנדנדה בכח. אמרתי להן שממש חוצפה לאיים באלימות והמשכתי.. עקבו אחריי והמשיכו להתחצף ואז אמרתי להן באסרטיביות שדי עם החוצפה ועזבתי. קודם אני לא יודעת איך היה אפשר לפתור את זה אחרת.. כל המטרה שלי הייתה שאחרי "שהכרחתי" לכבד את התור ולתת דווקא לבנות האלה אז גם לא לתת לו להגריש שאני לא יכולה לעזור ולהגן עליו. אבל אני מרגישה שאני קצת ביישתי את עצמי וכל המקרה הזה לא נעים לי וממש מרגישה רע. האם עשיתי נכון? האם אפשר היה לפתור את זה אחרת? תודה רבה

שלום לך אמא, ראשית אני שומעת עד כמה את ערה ומודעת למסרים החינוכיים שאת רוצה להעביר לבנך עד כדי כך שכנראה פעלת באופן שלא בהכרח היית פועלת לו היה מדובר בך וב"צרכים" שלך בלבד... מעבר להאם אפשר היה לפעול אחרת או לא באותה הסיטואציה, אני רוצה להציע לך להמשיך להיות נאמנה לעצמך..למי שאת, גם אם ילדך צופה בך. את לא באמת צריכה להיות אחרת מאת עצמך. נסי לחשוב, מה היית עושה לו זה לא היה בנך שם, סתם ילד שאת עושה לו ביביסטר...? אני מנחשת שהיית פועלת אחרת כי לא היה לך את הלחץ של "איזה מסר אני מעבירה לילדי". לכן אני מציעה לך פשוט..תהיי את עצמך, ואני בטוחה שזה יהיה מספיק טוב גם עבור הילד שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/01/2021 | 01:26 | מאת: תמר

אני גרושה מגדלת את בתי לבדי, בתי ילדה נבונה בת 7 שנקלעה ליחסים שאינם הדדיים ואפילו הרסניים. השנה בתי עלתה לכיתה א'., וחזרה בהתלהבות וסיפרה שהכירה חברה חדשה ורוצה שאזמין אותה. יצרתי קשר עם הוריה והילדה הגיעה לביקור. הרגשתי שזה לא נכון לבתי הקשר כבר אז אך לא התערבתי. מדובר בילדה שתלטנית ואפילו ערמומית יצאה מהבית עם משחקים שהתאימו לה בתיק ללא רשותנו. עושה מה שבא לה. מאז לא הזמנתי אותה שוב. אך בתי נכרכת אחריה. ונעלבת כשהיא אומרת לה שהיא רוצה חברה אחרת שהיא אוהבת.. פניתי למורה בנידון המורה אומרת שהיא ממש אוהבת אותה. אך בימים שלא היתה עקב בידוד שיחקה עם אחרות(זה בית ספר לבנות) אך לא יצרה קשרים משמעותיים כאלו עם אחרות. אני לא יודעת מה עלי לעשות? האם לקחת אותה לטיפול? ואם כן איזה סוג טיפול יהיה יעיל לכך? היא מתגעגעת לילדה הזו ואני מפגישה אותה עם חברים אחרים בבניין שלנו וזה לא ממש עוזר. יש לציין כי בגן היו לה חברים נהדרים שנשארו עימה בקשר. חשוב לי לטפל בכך כי אני רואה את העצב של בתי ייתכן וזה קשור לגירושים?

שלום לך, ככלל אני מציעה להורים לא להתערב באופן ישיר מידי ביחסים של ילדים עם חבריהם מאחר ובד"כ יחסים מהסוג הזה משרתים איזו פונקציה מסוימת, מאפשרים לילד לעשות דרך מסוימת שהוא צריך לעשות. מה הדרך? מה זה משרת? אני לא יודעת לומר לך, אבל אני בהחלט חושבת שזו יכולה להיות הזדמנות בשבילך להתקרב לביתך ולעזור לה להתמודד עם דברים שהיא כנראה חשה בתוכה שהיא צריכה להתמודד איתם. אני לא חושבת שהעניין הזה בפני עצמו מצריך טיפול רגשי (אולי יש דברים נוספים שלא דיברת עליהם בשאלתך) אבל נדמה לי שמספר פגישות של הדרכה והכוונה הורית עבורך יסייעו לך להיות עבור ביתך באופן שיתמוך בתהליך ההתפתחות האישי והחברתי שלה. כמו כן ייתכן שאת עצמך נסחפת כאן לפרשנויות שהן לא בהכרח מה שקורה במציאות ואם תצליחי לזהות גם את החלקים האלו שפועלים אצלך באופן לא מודע, גם את וגם ביתך רק תרוויחו מזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/01/2021 | 19:06 | מאת: אלינור

שלום לפסיכולוגים, מודאגת מהתנהגות בני בן ה 4 בזמן הסגר. הוא השתנה ..כאילו איבד את הביטחון העצמי שלו. קשה לו יותר מכל סגר שהיה. שלחתי אותו לגינה עם בעלי..ומאחר ועברנו דירה לפני כמה חודשים לשכונה קטנה הוא לא ממש הכיר אף אחד. בעבר היה לו ביטחון לשוחח עם אחרים ולהתחבר.ועכשיו כלום שלח את בעלי פעם ראשונה לבקש שישחקו איתו !!!בעלי אמר לו שילך רק איתו. והילדים סירבו לשחק..והיום הלכנו שוב הוא אפילו לא ניסה שיחק לבד וחזר מהר. חייבת לציין שבגן יש לו ביטחון עצמי משחק נהדר. אבל בזמן האחרון הוא התחבר עם ילד שמתעתע בו. פעם חבר שלו פעם לא. כואב לי לראות אותו כך ואין לי מושג מה ניתן לעשות בזמן סגר ..הוא לחוץ ועצבני ובוכה יותר קשה לו עם האי וודאות שאין גן. יש לו חברים טובים מחוץ לגן שעימם הוא נפגש וגם איתם התנהגות השתנתה. רב איתם יותר. אשמח לתובנות מהירות נה ניתן לעשות? תודה

שלום לך, הרבה שינויים עוברים על בנך מלבד הסגר.. האו גדל ומתפתח - מבין יותר, מותאם יותר, פחות בתוך עולמו הפנימי אלא יותר מבין וקולט נורמות התנהגות.. עברתם דירה - גם זה מצריך הסתגלות, לבית החדש, לשכונה - וכן, גם אם עברו כבר כמה חודשים. אני עברתי דירה לפני שנה וחצי ועד היום ביתי הקטנה יכולה לומר לי "זה לא הבית שלי, הבית הישן היה הבית שלי" :) וכמובן השינויים התכופים בעקבות הקורונה.. אני חושבת שכל מה שצריך לעשות הוא לתמוך בו באותו רגע לפי הצורך שלו באותו רגע. מה הצורך שלו באותו הרגע - זה כבר התפקיד שלכם לחשוב ולהבין..מתי הוא מבקש סיוע קונקרטי (כן אפשר לפעמים לבקש ביחד איתו לשחק) מתי צריך לתווך לו את העולם (אפשר לבקש יחד, יכול להיות שיסכימו ויכול להיות שלא, אבל שווה לנסות!) מתי צריך להיות איתו (לא נורא - אני אשמח לשחק איתך :)) ומתי פשוט להציע חיבוק... זו כל התורה על רגל אחת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

29/12/2020 | 20:39 | מאת: בני

שלום, הבן שלי בן 2 (כרגע בן יחיד) . הוא מתקשה מאוד בסיטואציות בהן ילדים לוקחים לו משהו ששלו. הוא פשוט בורח לצד ובוכה או פשוט עובר למשחק אחר. איננו יודעים אם זו וותרנות או פחד מלהתמודד (כי יש בכי ותחושת תסכול לעיתים). הוא מהר מאוד שוכח מהמשחק שנחטף ממנו וחוזר לשגרה. דבר זה אף מקשה עליו בסיטואציות חברתיות אחרות - במשחקי חצר בגן או איתנו ההורים הוא לא מוכן לצאת לחצר כי ילדים אחרים גם "מתגלשים" או גם רוצים לשחק במשחק שהוא רוצה אז הוא מראש בוחר לא לצאת למשחקי חצר. חוץ מזה - הוא מתקשר מצוין ומשחק יפה מאוד ואף מפעיל את בני גילו. איננו יודעים איך להרים לו את הביטחון .

שלום לכם, לכנות פעוט "ותרן או פראייר" זה לחטוא לו באופן הכי חמור שיש - ואני אומרת זאת במלוא האהבה והחמלה לילדכם ולכל ילד. בנכם מאוד קטן, בן שנתיים בלבד...אין לו תכונות אופי כרגע (אולי מזג וזה עניין אחר), הוא רק מתחיל להבין את העולם ולבנות את עצמו ואת אישיותו. אל תיסחפו להגדרות "בוגרות" שבדרך כלל לקוחות עמוק מתוך עולמנו שלנו המבוגרים, מתוך ההיסטוריה שלנו, הפחדים שלנו והפנטזיות שלנו.. אני מציעה לכם פשוט להיות שם לצידו, לעסוק הרבה מאוד בתיווך ושיקוף "הוא לקח לך משהו..אני רואה שזה לא ככ נעים לך כרגע, מה תירצה לעשות? שנבקש ביחד בחזרה? אתה מעדיף לשחק במשהו אחר? מה אתה בוחר לעשות?" ואז לתמוך בו בכל בחירה בלי לנסות "בכוח" להוביל אותו לבחירה שאתם הייתם רוצים שיבחר בה. אם יש משהו ש"ירים" את הביטחון של ילדכם ושל כל ילד בעולם, הוא שהוריו יהיו שם לצידו, תומכים, מלמדים ומשקפים לו את עצמו ואת העולם, סבלניים, והולכים לצידו ביחד עם מעט הכוונה. זה כל מה שצריך - ובעקביות. כל טןב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/12/2020 | 18:21 | מאת: נעמי

ילדי בן ה4 החל לקלל,להרביץ,לחקות אותנו.הסמכות ההודית שלנו משום מה נפגמה ולראשונה לא מצליחים להגיע אליו. הוא מזלזל,נושך בועט ואומר קללות ממש לא יפות. הוא אף פעם לא התנהג כך.ניסינו להתעלם,ניסינו לדבר,ניסינו להעניש.כלום לא מצליח. הדבר התחיל מאז עלה לגן עירייה בספטמבר השנה.אשמח לעצה פרקטית

שלןם לך, את מבקשת "עצה פרקטית" דרך האתר..למצב כללי וגדול - "שיקום סמכות הורית" - כשאין לי שמץ של מושג מדוע בנכם נוהג כפי שנוהג... חשוב שתביני שמגיע לכם ולבן שלכם שתובנו לעומק לפני כל פעולה. אני כן יכולה להמליץ על ספר לא רע בנושא שנקרא - שיקום הסמכות ההורית - של חיים עומר, כעצה פרקטית, קריאת הספר זה הכי טוב שאני יכולה להציע לכם מכאן. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/12/2020 | 03:53 | מאת: גל

שלום רב, בני בן ה 11 בכיתה ו, אובחן כמחונן ונמצא מכיתה ג בתוכנית מחוננים של פעם בשבוע. עד לפני כמה חודשים ( לפני שהתחילה תקופת הלימודים בזום) הציונים שלו היו מעולים והוא הראה עניין בכל מה שקשור ללמידה במסגרת הביה"ס, תוכנית המחוננים ואפילו מעבר (היה מעשיר את עצמו בספרי מדעים). מאז הלימודים מרחוק וחוסר היכולת להתראות עם חברים פיזית, קבוצת בנים מהשכבה פתחה קבוצת הודעות ושם הם מתכתבים ובנוסף משחקים יחד פורטנייט - מה ששימח אותי מאוד בהתחלה, שכן חיי החברה לא נעלמו לגמרי ועכשיו הם בקשר אפילו יותר קרוב כי "למדו" את שיטת ההתכתבות וככה הם מתכתבים כמה פעמים ביום. אממה ... כל היום שלו מועסק בהודעות מהחברים. בכל רגע טיפה פנוי הוא מחפש את הטלפון שלו בלחץ ובודק אם מישהו שולח לו הודעה, זה הגיע למצב שהוא מחכה לדקה שיסיים את השיעור כדי לגשת לטלפון הנייד שלו. וכיוון שזה מה שמעסיק אותו , הוא הפסיק להשקיע למידה מעבר לשעות הביה"ס, לא מועוניין יותר בתוכנית המחוננים (טוען שזה קשה לו) וגם הציונים בביה"ס ירדו משמעותית. בעלי ואני ניסינו להגביל לו את השימוש בטלפון לסופי שבוע בלבד, זה עזר קצת ביום הראשון והחל מהיום השני הוא מתפרץ עלינו בבכי ובטענה שהוא שונא את ביה"ס ושאנחנו רעים שלא נותנים לו לתקשר עם החברים שלו. אציין שאני בודקת את קבוצת ההודעות, השיחות בניהם בעיקר על פורטנייט וסרטוני יוטיוב מצחיקים. לא נתקלתי במשהו לא ראוי אך אני רואה שיש כמה ילדים שאכן מתכתבים כל היום. אם הוא לא משתמש במכשיר הנייד שלו שעה אחת, הוא מרגיש שהוא מפספס. אני אובדת עצות. אציין שבהתחלה (לפני חיי החברה הוירטואליים) הלימודים מרחוק הלכו מצויין, הוא היה מקשיב , עוקב ומבצע משימות בצורה מצויינת ומעבר. אשמח להכוונה מקצועית בנושא. תודה מראש.

הי גל, התסכול של כולם מובן. מצב הלמידה מרחוק מייצר הרבה מאוד אתגרים לא פשוטים והפיתרון הוא אכן לו"ז מסודר, במיוחד בגיל הצעיר שהדבר עדיין נמצא או אמור להימצא בשליטה הורית. אז כדי להגביל אותו אך לא לנתק אותו, לאפשר לו חיבור אבל להפחית את האלמנטים הכפיתיים אני מציעה להגביל את השימוש בנייד לשעה בבוקר, שעה בצהריים ושעה בערב - או וריאציה של זה (חישבו מה נכון לכם). בעיקרון זה אומר פרקי זמן שהניייד ברשותו. בנוסף תוכלו להתנות את זה במילוי מטלות שיוגדרו כמטלות חובה בעוד שאחרות יוגדרו מטרות רשות. משא ומתן ומידה של מרחב וחופש הוא חשוב במקרה הזה כדי לאפשר תחושה של שיתוף פעולה ולא שליטה . אני גם חושבת שזה נכון שחלק לא מבוטל מהאחריות על הלמידה והביצוע מטלות לימודיות כן ישאר אצלו ולא הכל אצלכם. נסו את זה וכיתבו לי בהמשך איך זה הולך אם תירצו. חג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/12/2020 | 09:32 | מאת: רויטל

שלום וברכה, ברצוני לשתף בקושי שאני חווה מול תלמיד שלי בכיתה ז. התלמיד החל את שנת הלימודים באיחור של חודש משום שהתעקש ללמוד בבית ספר אחר, שלא אושר לו ברשות העירייה. הוא התקבל אלינו ודווח מהיסודי שמדובר בתלמיד נבון, אך גם מתייחס בזלזול להוריו. הוא הבן הצעיר במשפחה כשכל אחיו הגדולים נישאו ואינם בבית. באחד מהשיעורים המקצועיים שהיו בכיתה הוא השמיע קולות של גניחות. המורה המקצועית כעסה מאוד וביקשה ממנו להפסיק, אך הוא המשיך. לקחתי את התלמיד לשיחה אישית בה כינו אותי "מפגרת". על פי התרשמותי מהתלמיד עד כה, עולה בי רושם של תלמיד הנוטה לזלזל במורים ולא לכבדם. בשיחה אחרת שהייתה עם האב והבן, הבחנתי כי מדובר בתלמיד דעתן מאוד, המנהל את אביו. אני מוטרדת מאוד מהתנהגותו בשיעור (ניחות) ועוד יותר מהיחס המזלזל כלפיי. מה דעתך?

הי רויטל, זה נשמע כמו ילד שחי ללא כל החזקה. המשמעות של זה היא עגומה עבור ילד מבחינה פסיכולוגית וכלפי חוץ מה שרואים הרבה פעמים זה חוסר יכולת לקבל סמכות, גבולות וחוקים. מאחר ואינני מורה אני לא יודעת מה אפשריות המשמעתיות שלכם והכלים שבידכם לטפל במצבים כאלה בבית הספר אולם נראה לי שללא התערבות משמעותית בכל מקרה לא תהיה השפעה של ממש. להתרשמותי המשפחה הזו זקוקה לסיוע נרחב הכולל טיפול פרטני עבור הילד, הדרכה הורית אינטנסיבית להורים ואולי טיפול משפחתי. במסגרת בית הספר אולי פגישות עם היועצת, אולי משלב או התערבות של קב"ס בנוסף לצעדים משמעתיים. במיילים אחרות, כולם צריכים להתכנס ולחשוב היטב על הילד הז כי כנראה שהמצב מעצמו לא ישתפר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, בן שנתיים ו 10 חודשים נמצא בגן עם 15 ילדים עם גננת אחת (כמעט 13 ילדים הגיל שלהם נע בין 10 חודשים לשנה וחצי רק אחד בן 2 וחצי) בתקופה האחרונה מתלוננת הגננת שהבן שלי לא משתף פעולה וכשהוא רוצה לעשות פיפי מתחיל לבכות ( הוא נגמל מחיתול מאז 6 חודשים) למרות שבשנה שעברה הוא שיתף פעולה ושחק ( רוב הילדים היו בגילו) לא יודעת אם הסיבה לכך שהילדים יותר קטנים ממנו!!! הוא מדבר בצורה מדהימה אבל מאז שנכנס לגן לפעמים מחקה ילדים בני שנה בקולות שהוא מוציא .. אחותו בת 10 חודשים איתו בגן .. הגננת כל הזמן אומרת שהוא ילד מפונק ופעם אמרה לי תגידי לו שאני לא רוצה אותו בגן ורוצה רק אחותו, השיחה הייתה בנוכחותו .. * חשוב לציין שהוא משחק עם בני הדוד שלו ואין לו בעיה עם ילדים מחוץ לגן ואוהב להשתתף בכל מיני משימות בבית תודה מראש על המענה

שלום לך, מה שאת מספרת הוא חמור מאוד. הגננת המדוברת נשמעת מאוד מאוד לא מקצועית, ואם לא חוששת לומר דבר כזה בנוכחות הורה, יתרה מזאת - להדריך הורה לומר כזה דבר נוראי לילד ועוד בנוכחותו - אני ממש פוחדת לחשוב מה קורה מאחורי דלתות סגורות. מציעה לך להוציא את שני ילדייך מהגן ומהר. לצערי במצב העגום הנהוג במדינת ישראל,כל אדם ללא הכשרה או הליך מיון כלשהו יכול להחליט שהוא מטפל בנפשות היקרות ביותר לנו וזאת גם ללא כל פיקוח. אני קוראת לך ולכל ההורים, חדדו את הביקורתיות ואת האינטואיציות, הגבירות מעורבות בגנים ואל תתעלמו מתחושות הבטן שלכם. ילדיכם לא צריכים לשלם את המחיר של המצב העגום הקיים במדינה ביחס לגיל הרך ולכן כרגע כל האחריות כולה על כתפיכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/12/2020 | 00:56 | מאת: מלאק

הי אני אמא לילדה בת 3 שנים. מתמודדים כעת עם קשיי הסתגלות לגן . הילדה התחילה להתחבר לגננת ולסייעות בגן. פעמיים בשבוע הגננת יוצאת ליום חופש ובאה גננת מחליפה במקומה. עד היום לא שלחתי אותה בזמן שיש גננת מחחיפה. אני לא יודעת אם זה בסדר להתחיל לקחת אותה גם ביום שהמורה הקבועה איננה..מפחדת להעמיס עליה יותר מדיי . אשמח לעיצה תודה

שלום לך, אני מעריכה את רגישותך לביתך ואני סבורה שבעזרת הכנה מספקת, ביתך תוכל להכיר ולהתרגל גם לגננת המחליפה. שדרי לה ביטחון ושאת מאמינה בה, שאת סומכת על הגננת המחליפה ושהכל יהיה בסדר... כשהיא תוכל באמת להרגיש את הביטחון שלך אז גם היא תהיה בסדר. לגבי הזתמון - בעיני זה לא משנה אם תתחילי עכשיו עוד עוד חודש חודשיים, פעלי לפי האינטואיציה שלך. מה שחשוב הוא כאמור שאת תוכלי באמת לשדר לה ביטחון אחרת זה בטוח לא יעבוד.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום הבת שלי בת שנה וחצי מגיל 9 חודשים מלמלה הברות בצורה ברורה כל הזמן .לאחרונה לרוב שותקת ממש ולא חוזרת על הברות .שבועעים אחרונים בקושי מלמלה משהו אבל בזמן הזה התחילה ללכת ובמקביל התחילה להיות בגן בתדירות גבוהה , שם מדברים איתה עברית ובבית אנחנו מדברים איתה רוסית .הנושא מדאיג אותי במיוחד כי בן הבכור שלי על ספקטרום בתפקוד גבוה .עד כמה זה לא תקין השתעקה הזאת ?

הי אליזבט, זה ברור ששאלתך מושפעת מחרדות כתוצאה מכך שבנך הבכור מצוי על הספקטרום. אני לא יכולה לענות לשאלתך מכאן, אני מציעה לך לגשת איתו לרופאת הילדים שלך ולהתייעץ. היא תבדוק אותה ותיתן לך תשובה מספקת שאני בטוחה שתוכל להרגיע אותך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/11/2020 | 21:56 | מאת: איתן

שלום. הבן שלי אוהב בעיקר לשחק בנסיכות, מבקש להדפיס ציורי נסיכות וצובע במשך שעות, רוצה להתאפר ומחפש סרטוני וידאו של ילדות מתאפרות. כשהולך לחברה מחפש את הבובות וכלי האיפור, פחות בעניינים הנחשבים לכאלה של בנים. סרטים אחרים יכולים לעניין אותו חלקית למשל על בעלי חיים ויחפש בעיקר סרטים שיש בהן גיבורה / נסיכה. זה מעסיק אותו הייתי אומר כמעט כאובססיה. האם זה מצביע על משהו ברמה האישיותית? כיצד ניתן למתן ולכוון למשחקים מגוונים ונושאים מגוונים? תודה

הי, האם היית רואה בכך אובססיה גם אם היה מדובר בילדה קטנה? בכל מקרה אם אתה רוצה שיתעניין בתכנים אחרים, הדרך הכי טובה לעניין אותו בהם הוא לעסוק בהם ביחד איתו. לשחק איתו משחק כדורגל, לשחק איתו במכוניות, לצפות איתו בסרטוני חיות ולדבר איתו עליהם. ההנאה שלך וההנאה המשותפת שלכם ביחד מתכנים שונים, בהחלט עשויה לדבוק בו. ומילה חשובה אחרונה ממני - גם אם תחומי ההתענינות שלו לא ישתנו, אני לא רואה בכך בעיה כלל וכלל. הכי חשוב שתוכל להמשיך להנות ממנו בלי לדאוג יותר מידי.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי, הבן הבכור שלי בן 10. ילד נבון, חכם חברותי ובלי שום קשיים חברתיים או לימודיים. המריבות היחידות שקיימות בבית מולו זה בנושא הגבלת זמן מסך. היום עידכנתי אותו שאין לו אפשרות לבלות במשחקי מחשב כי המשפחה הגיעה אחרי חודש וחצי והיה לי חשוב שהוא יהיה נוכח לאחר שאתמול לא הגבלתי אותו. הוא לא ככ הסכים לזה ונוצרה מריבה. אני במלוא העצבים אמרתי שאם המריבות האלו יימשכו שוב ושוב אני אשבור את האקס בוקס. והוא אמר לי את יודעת מה אני אעשה אם תעשע את זה? אמרתי לו מה כבר תעשה?אתה כל הזמן רב איתנו ולא מכבד את הבקשות וזה יוצר מריבות. ולקח לו כמה שניות ואז אמר אני אתאבד. אני נחרדתיייייי. זו פעם ראשונה שהמילה הזו עלתה בבית וגם בהקשר לא תואם בכלל. הוא התחיל לבכות וכעסתי נורא שבכלל בחר לאיים עליי עם כזה דבר. אחרי כמה זמן הוא נרגע ויצא לאכול ושיחק עם המשפחה כאילו שכלום לא היה. בערב ביקשתי לשוחח איתו והסברתי שאין מקום למילה הזו בבית שלנו ואיפה הוא פגש אותה בכלל... והוא אמר ראיתי באיזה סדרה. אמרתי לו אתה יודע מה המשמעות שלה? הוא אמר כן. ביקשתי שיסביר והוא אמר לי שהוא לא רוצה להגיד ושבכלל לא התכוון לזה באמצע המריבה כשזרק אותה ושזו לא היתה הכוונה שלו. עכשיו הכל בסדר והסברתי שאין לזה מקום. איך אני ממשיכה מפה? אני לא רגועה מהקלות שבה הוא זרק את זה באוויר.

הי ריי, אני חושבת ששניכם "יצאתם מהכלים", "איבדתם את העשתונות"... קודם את עם המילה "לשבור", מילה המבטאת איבוד שליטה עצמית, איבוד עשתונות, זעם והתנהגות לא רציונאלית, והוא בעקבותייך בחר במילה -להתאבד - שבמידה מסוימת משדרת את אותו עולם תוכן רגשי. נכון יותר יהיה ששניכם תוכלו לבחור טוב יותר את המילים שלכם. את יכולה לשאול אותו בדיעבד אם היה יכול להחליף את המילה "להתאבד" במילים אחרות, באילו מילים היה משתמש (כעסתי, הרגשתי חוסר אונים, הרגשתי שאת לא מבינה אותי וכו') , וגם את יכולה לומר לו איפה ומדוע את "נפלת" בלשונך ואיזו מילה אחרת היית בוחרת להבא. האפשרות שלך להכיל את רגשותייך יהוו גם עבורו מודל (וגם מודל מופנם) אבל כן..זה מתחיל בנו ההורים. שניכם בחרתם מילים קשות לבטא מצב של תסכול כעס וחוסר אונים, ובהחלט חשוב שאפשר יהיה לבחור אחרת. מעבר לזה לא נראה לי שיש כאן דאגה ממשית למצבים אובדניים אבל אם ממשיך להתקיים בך ספק גשי להתיעצות פנים מול פנים עם איש/אשת מקצוע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/11/2020 | 10:29 | מאת: רותם

שלום ביתי בת ה 8 ראתה בטלוויזיה לפני 4 חודשים שמדברים על מישהו שרצח את אמא שלו בסכין. מאז היא אומרת שהיא כל הזמן חושבת על זה ומפחדת ויש ימים שקשה לה להירדם בלילה. אתמול בלילה היא אמרה שכשהיא רואה אותי חותכת ירקות עם סכין, היא מפחדת להסתכל על הסכין ואומרת שמאז שראתה בטלוויזיה מה שאמרו היא חושבת שזה עבר אליה, שאלתי אותה מה הכוונה עבר אליה והיא אמרה שהיא מתרחקת מסכינים כי היא מפחדת שתעשה בהם משהו. לאחר מה שסיפרה לי היא הקיאה, כנראה מהפחד והלחץ. פעם ראשונה היא סיפרה לי את התחושות האלו שלה. האמת שממש הייתי בהלם ויצאתי מזועזעת, לא חשבתי שמזה שהיא ראתה בטלוויזיה זה ככה עושה לה. לא כ"כ יודעת מה אני אמורה לעשות? איך להוציא לה את המחשבות על זה? שלא תחשוב על זה במשך שנים וזה יחלחל בה וחלילה...תרצה לעשות משהו אלים האם לפנות לפסיכולוג/ית ילדים? מה מומלץ לעשות? אודה מאוד לתשובה

הי רותם, אני שומעת שביתך מאוד מפוחדת ומבוהלת ועכשיו גם את...לשאלתך, אני בהחלט מציעה לך (רק אתם ההורים) לגשת לכמה פגישות עם פסיכולוג/ית ילדים, כדי לקבל קצת כלים ולהרחיב את ההבנה של איך להיות איתה סביב המצב הזה. איך לתמוך בה, איך נכון לדבר איתה על הנושא הזה ואולי גם חשיבה מחודשת על התכנים אליהם היא חשופה במדיה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/11/2020 | 08:20 | מאת: אורן

מחפש פסיכולוג/ת בחולון לילד בן 10 הילד זקוק לזה כמעט בדחיפות

שלום, אתה מוזמן לכתוב כאן תגובת המשך עם מייל פרטי אליו הגולשים יוכלו לשלוח את המלצותיהם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/11/2020 | 22:17 | מאת: אלי

שלום, בני בן שנתיים ושמונה חודשים, והחל תהליך גמילה בגיל שנתיים וחודש. הדרך לא הייתה פשוטה, אבל מאידך גם לא חריגה מדי. חשוב לומר שגם בזכות סיוע ואמפתיה של הגננת הקודמת שלו, הגענו למצב שהילד הולך לשירותים ללא חשש ומבצע את צרכיו. תחילת השנה (ספטמבר) לוותה במעבר לגן חדש ולאחריו שוב נכנסנו לסגר. במהלך הסגר החל סוג של רגרסיה, שבה הפסיק לאט לאט את תדירות היציאות שלו, עד שהגיע למצב (שבו אנו נמצאים היום, באותו סטטוס) של איפוק מעשיית קקי למשך ימים, עד שכבר אין ברירה (הגוף מכניע) והוא מבצע את צרכיו בתחתונים או בחיתול במהלך שנת הלילה, כאשר כל עשייה כנ"ל (כשהוא ער) מלווה בהפגנת לחץ איום מצדו. אנחנו הורים טריים, האינטרנט מלא בהמלצות סותרות, וחשוב לומר שמרבית האנשים שהתייעצנו איתם (הגננת החדשה, רופא המשפחה הוותיק ועוד) אמרו פשוט "להתעלם", "לשחרר" והכל ייפתר. עברו כבר מספר שבועות, ואני לא רואה שיפור, ואני מאוד חושש שהזמן לא פועל לטובתנו בבניית חוויות חיוביות בקרבו עד כדי הסרת החששות שלו. אשמח לקבל עצה - האם אכן "לשחרר"? איפה הגבול שבו כן צריך לשקול פנייה לגורמים מקצועיים? תודה!!!

שלום אלי, באופן כללי העצה הזו של "לשחרר" בעיני לפחות, אין משמעותה להתעלם, לעזוב הכל ולא לעשות כלום..אלא לשחרר את המטען הרגשי סביב העניין. לעשות את מה שמרגישים שנכון לעשות תוך כדי הרפייה פנימית ואמונה שהדברים הם לא כ"כ נוראים... אז בהחלט צריך להמשיך לעשות ולפעול כדי לתמוך בבן שלכם ובשום אופן לא להמנע מלעזור לו. אני בהחלט ממליצה לגשת למספר פגישות יעוץ בנושא, רצוי עם פסיכולג/ית קליני/ת שגם תוכל לעזור לכם להבין את צרכיו הרגשיים. אני בטוחה שמספר פגישות מועט יוכל לסייע לכם מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/11/2020 | 08:43 | מאת: אבאלה

הי, בני בן ה6 מציג נטיה לסיכון עצמי בעיקר דרך טיפוס למקומות גבוהים. אנו רואים את זה ממש מגיל שנתיים. מבית הספר קראו לנו כבר לקחת אותו באמצע היום בגלל זה. כיצד לתקשר איתו את המסוכנות? האם יש דרך לעזור לו?

שלום לך, אתה מספר פה משהו מאוד כללי..אני לא מצליחה להבין האם מדובר במשהו באמת מסוכן באופן אובייקטיבי או שהחרדה והחשש הוא שלכם. אתם מוזמנים לכתוב שוב באופן יותר מפורט כולל כיצד אתם מתייחסים לזה כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה על ההתיחסות. מדובר במצבי סיכון אובייקטיביים כגון טיפוס למקומות גבוהים (מהצד החיצוני של מתקני המשחקים למשל)

15/11/2020 | 10:35 | מאת: אמא

בני קיבל רשיון . בעלי התקין לו אפליקציית מעקב . אם נוהג מעל המותר, הוא מתעמת איתו. הבעיה היא שהאפליקציה עוקבת אחר הבן נכנס לרכב בלי לנהוג. אם הוא אמר שהוא במקום X והולך למקום Y בעלי מכנה אותו שקרן ומתעמת איתו. הבן נסע עם חבר והחבר נסע כ- 160 ק"מ, ובעלי רוצה לדווח להוריו. הבן שלי מ מתנגד שנדווח להורי החבר. האם לגיטימי לעקוב באופן כזה אחר הילדים? ולכעוס על כל אי התאמה ? הבן מאוד כועס ומרגיש שלא סומכים עליו. אשמח לעצה כיצד לנהוג.

שלום לך, אני חושבת שלב ליבו של העניין הוא האיך - איך להתייחס לתוכנה הזו. אני מציעה להתייחס למידע שהתוכנה מספקת בערבון מוגבל ואל הנתונים כאל בסיס לבירור ושיח ולא חומר ראייתי להאשמה ותקיפה. בנוסף קחו בחשבון שיש גבול לכמה תוכלו באמת להשגיח עליו מקרוב...וזהו אתגר שכל הורה חייב לעמוד בו, לשחרר ולסמוך על הילד בעל הרישיון התקף על פי חוק. לסיכום - גשו אליו, דברו איתו, תשאלו, תנו לו אפשרות להסביר והציעו את דעתכם. כך בנכם גם יוכל להרגיש שאיפשהו הוא עדיין תחת השגחה אך לא ירגיש נתקף ונאשם ושאתם בכל זאת כן סומכים עליו ועל המילה שלו. ככה התוכנה תוכל לשמש לכולכם כלי מחזיק ושומר (אך כאמור מוגבל ועליכם כהורים ללמוד לשחרר את הרסן ולקבל את המציאות שבנכם שם בכביש נוהג בלעדיכם..) להבדיל מאמצעי להרתעה איום והאשמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/11/2020 | 18:08 | מאת: מיה

שלום רב בני בן 4 וחצי בגן עיריה שנה שניה באותו גן , אנחנו מהמגזר הערבי והבן שלי נמצא בגן יהודי . יש לו עיכוב התפתחותי של שנה . מטופל מזה 3 חודשים אצל קלינאית תקשורת מרפא בעיסוק ורכיבה טיפולית מקבל בגן סייעת צמודה 4 שעות ביום , גננת שילוב פעם בשבוע . בשנה שעברה היו לו קשיי הסתגלות קשים מאוד ועברנו את זה ברוך השם , עכשיו הוא כבר מכיר את הגן והצוות וחלק מהילדים (זה גן של 3 גילאים) אבל לאחרונה בעיות ההתנהגות שלו התעצמו הוא נהיה אלים (רק בגן) , מסרב להיכנס לגן לאחר שנגמרת השהייה בחצר , מאבד את עצמו ומתיש את הצוות . כבר בוועדת ההשמה רמזו לי שצריך להעביר אותו לחינוך מיוחד למרות שאני באה מהתחום ויודעת שהמצב לא עד כדי כך , לאחר שסירבתי התחילו לשכנע אותי להעביר אותו לגן ערבי וזה הכעיס אותי כי נתנו לי הרגשה שבגלל הקשיים שלו והמאמצים שהוא דורש מהם הם מנסים לדחוף אותו החוצה . יש לציין שהאבא נמצא רוב הזמן בעבודה באזור מרוחק ויושן שם הוא מנהל בכיר ויש לו התחייבויות ואת כל הדברים אני עושה לבד ללא התערבותו . טיפול רגשי התחלנו והפסקנו כי בעלי סירב להתמיד . מה עוד אפשר לעשות יותר ממה שאני עושה ??? זה מתיש נפשית ופיזית אני סטודנטית לתואר שני ויש לי עוד ילדה בבית הספר כל המשאבים שלי אזלו .

שלום לך מיה, זה נשמע שבנך זקוק להרבה מאוד סיוע במסגרת הגן. אם זה יהיה בגן רגיל בתוספת שעות שילוב או בגן חינוך מיוחד - זה את תחליטי. מה שחשוב הוא שהוא יקבל את התנאים להם זקוק כדי להתקדם. לגבי האלימות - חשוב לנסות להבין מנין היא נובעת. אם זה קורה רק בגן אז כדאי לנסות להבין מדוע? מה גורם לזה? צר לי שהפסקתם את הטיפול הרגשי אך אני מציעה לך בכל זאת לגשת בעצמך להדרכה הורית כי זה נשמע שגם את וגם בנך זקוקים לתמיכה רגשית אל מול כל האתגרים העומדים בפניכם. בנוסף את עצמך תוכלי לקבל תמיכה וזה חשוב מאין כמוהו כדי לגדל את ילדינו בצורה טובה. לגבי מעבר לגן ערבי - מה דעתך בעניין? מדוע הציעו לך את זה? את מוזמנת לכתוב לי שוב. את יודעת לפעמים בחיים ההורים צריכים ל עשות את מה שקצת יותר קל ונוח להם במיוחד עם ה"מחיר" שהילד משלם הוא יחסבית נמוך. זה נשמע שאת נאלצת להתמודד עם הכל לבדך, וייתכן שאם תורידי מעצמך מעט עומס, תהיי יותר פנויה גם לתמוך בבנך כפי שהוא זקוק לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/11/2020 | 20:48 | מאת: אמא

פעוט בן 1.4 זורק כל הזמן דברים ..אני אומרת לו שלא יזרוק ושאסור והוא צוחק לי בפנים. בנוסף התחיל להרביץ לאחיו בן ה3. על זה אני יותר צועקת כבר ואפילו שמה אותו בעונש בלול ברגע שמרביץ לו אבל לא נראה לי שזה עוזר במשהו....ברורה לי ההתנהגות שזו בדיקת גבולות ואןלי אפילו השגת תשומת לב אבל אותי מעניין איך אני מפסיקה את ההתנהגות בעיקר כי גם זה מאןד לא נעים לאח שלו הגדול ההצלפות בפנים וגם הזריקת דברים שלו בבית מהווה מטרד וסכנה מעבר לזה הוא הוא פעוט חכם ופיקח מאוד מתפתח יפה

שלום לך, המטרה שלך בשלב הזה הוא לתווך את המציאות כל הזמן בעוד בנך הפעוט בסך הכל מנסה ללמוד ולהבין מה מקובל ומה לא, איך נכון לנהוג, איך פועל העולם וכו'. אם הוא מרביץ אז פשוט הרחיקי אותו ואימרי לו שזה אסור, שזה לא נעים לאחיו. תצטרכי לעשות את זה שוב ושוב עד שיבין אבל הוא בסוף יבין אם תצליחי להיות עקבית - וזה בעצם הדבר הכי חשוב. אין כל צורך לצעוק להעניש ולהתעצבן - להיפך, זה רק יחמיר את האווירה הכללית בבית וימנע מבנך להפנים את המסרים שלך. דבר נוסף. בנך לא צוחק לך בפנים ..הוא צוחק כי הוא עדיין לא מבין איך הדברים עובדים. זה לא כדי להשפיל אותך, להתריס נגדך או להעליב אותך..הוא צוחק כי זה מה שעושים פעוטות במצבים שונים..אל תיקחי את זה אישי כ"כ. אני מציעה לך בחום לקרוא יותר על השלב ההתפתותי שבנך נמצא בו כדי להבין אותו יותר - את יכולותיו, מגבלותיו, את האתגרים ההתפתחותיים האופיניים ועוד. זריקה של דברים למשל זה אחד הדברים שפעוטות בגיל הזה מאוד אוהבים לעשות, אז איזרי הרבה סבלנות ונסי להכיל את זה. כרגע זו דרכו לשחק וחשוב מאוד יהיה שתוכלי לאפשר לו את זה כדי שיוכל להתפתח באופן תקין. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/11/2020 | 18:11 | מאת: דפנה

שלום הבן שלי בן 6.5( הכיתה א) .הוא כל הזמן מפחד. הוא ילד מאוד ביישן , רגיש ועדין עם הרבה חברים ,אבל מפחד מהרבה דברים. להישאר בחדר לבד לשאר בשירותים לבד , להתקלח לבד , אפילו באור יום, חושש שיבואו גנבים. מפחד לאשאר לבד בכלל . לפעמיים אומר לי שיש לו מחשבות כמו מוות , מחלה . נרדם במיטה שלו ( הוא עם אחיו הגדול בחדר) אבל כל לילה בא אלינו למיטה. מה אני אמורה לעשות כדי לטפל בזה?

שלום לך, חשוב לחתור להבנה של המקור לפחדיו ואת סוג הנוכחות לה הוא זקוק ממך. משאלתך אני מנחשת שאין לך שום שמץ של מושג מאיפה להתחיל להבין את זה כי את כותבת לי רשימת סימפטומים בלי שום רקע. בנוסף אומר לך משהו חשוב נוסף. כדי באמת להבין את המקור לחרדות מהסוג הזה ובגיל הזה, צריך להתבונן היטב ביחסים בין הילד להוריו, ולא רק בילד. אני מציעה לך בחום לגשת להדרכה הורית כדי כאמור לנסות להבין טוב יותר את המצב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/11/2020 | 20:34 | מאת: עדי

הנכד שלי ילד שהולך לגן מדבר והולך. כשאומרים לא לעשות דבר מסויים עושה בכוונה כשכועס מכה את עצמו ומכה ושורט את ההורים מה לעשות במקרים האלה?

הי עדי, זה נשמע בערך כמו כל ילד בן שנה וחצי, בודק גבולות וכאשר מתוסכל וסביבתו אינה מצליחה להרגיע אותו, פונה לאמצעים אחרים לשם הרגעה עצמית שחלקם כוללים גם סוגי הכאה עצמית. סבתא יקרה את שואלת שאלה קטנה גדולה. בעצם איך להיות הורים לילד בגיל הזה. אני מציעה לך להפנות את הוריו אלי לשאלות, אני בטוחה שהם יוכלו למקד טוב יותר את קשייהם. בנוסף כדאי לקרוא על הגיל הזה, על המאפיינים והצרכים. על הקונפליקטים העיקריים, על היכולות הקוגניטיביות והמוטוריות וכיצד הן משפיעות על ההוויה של פעוטות בגיל הזה וכיוב'. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/11/2020 | 00:48 | מאת: אחת

שלום הבן שלי עבר לפני שבוע מגן פרטי לגן ממלכתי. הוא ממש מתקשה למצוא חברים ולהשתלב. הגננת גם לא ממש עוזרת היא מבקשת שישחק עם הילדים א לא מטריחה את עצמה בלכוון ולעודד. היא מחלקת מדבקות בסוף כל יום רק לילדים שההתנהגות שלהם טובה בעינייה. הבן שלי עדיין ל קיבל אף מדבקה וכל יום שואל אותי למה בגן הזה רואים שהוא לא טוב מספיק בכדי לקבל מדבקה. בבוקר הבן שלי בכה הרבה בשער הגן והגננת ממש התעצבנה ובקשה שאעזוב ואשאיר אותו בוכה ושירגע לבד בהמשך. היא דברה ממש באגרסיביות תוך כדי שהיא מציינת שהוא בן חמש שנים והבכי הזה לא מותאם לגילו ולא ראוי. אני ממש נבהלתי מאופי שלה, מהאגרסיביות. מטון הדיבור ושפת הגוף שלה. בהתחלה התעקשתי שאני נשארת איתו וישבתי איתו מחוץ לשער הגן אך היא ממש הלחיצה אתוי. ביקשה שקח אותו ואעזוב, ציינה שאני פחדנית, הרימה את הקול ואני נאלצתי לעזוב והוא עדין נסער. אני ממש אוכלת את עצמי שנכנעתי כך. הילד היה חשוף לכל השיח ושאל הרבה שאלות והרגיש שהגננת לא מעריכה אותו ולא מבינה אותו. מה שמעצבן אותו שאני מרגישה חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות. וגם מרגישה שקשה לי לדבר אתה ולהתמודד עם השיטה הכל כך אגרסיבית שלה. זה מבהיל אותי וחוסם אותי וזאת למרות שאני בדרך כלל אסרטיבית בעצמי ועומדת על שלי. תחושה מוזרה כזאת שלא מצליחה להבין. וגם לא יודעת מה הגבולות של המעורבות שלי כהורה בגן ממלכתי. איזה כלים עומדים לרשותי. עד כמה אני יכולה להעיר ולהתערב. אודה לעצה תודה רבה

שלום לך, אחד הדברים החשובים ביותר בעיני בגידול ילדים הוא אישור ותיקוף של הרגשות שלהם. אם הילד מתקשה להיפרד בבוקר ובמיוחד כשמדובר בגן חדש, והגננת לא יכולה לעזור לו ואף גרוע מכך - מגנה ומבקרת אותו - בעיני ישנה פה בעיה חמורה של חוסר מקצועיות של הגננת. אני לא אומרת שאין מקום שבו את תוכלי להכין אותו טוב יותר לקראת הפרידה ומה שמצפה לו - אני מניחה שיש. אבל גננת שמבקרת את הילד בעודו לידך וקוראת לך פחדנית - בעיני יש כאן עניין לפיקוח. אמא יקרה, תמיד קיימת האפשרות של למצוא לו גן חדש. מעטים הפעמים בהם שמעתי תיאורים כ"כ קשים ולא אמפטיים להורה ולילד. אבל הפעם עבודת ההכנה ותהליך ההסתגלות יצטרך להיות מלווה ע"י איש מקצוע. ועכשיו הסתייגות - לפני שאת לוקחת החלטה מהסוג הזה , אני מציעה לך לערב את הפסיכולוגית של הגן ולשטוח בפניה את כל שארע. אני רוצה לתת לגננת הזו הזדמנות נוספת לפני נקיטת צעדים דרסטיים תוך ידיעה שלפעמים גם הורים נסערים יכולים לעיתים לפספס את המציאות. אז בקשי בהקדם פגישה משותפת ושם הרגישי בנוח לספר את החוויות שלך ואת נקודת המבט שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אני סבתא פעילה ומעורבת לילדה בת 3.הנכדה טיפוס דעתני ועומדת על שלה מתמיד ועתה לאחר שנולד לה לפני חודש אח הכל מקצין.יש לה התקפי זעם פתאומיים בהם היא בוכה וצורחת לאורך זמן.כבר שבועיים כשאני באה אליה היא לפתע וללא כל סיבה צועקת- סבתא לכי מפה.גם אם אני הולכת לחדר אחר היא צווחת שאני אלך מהבית. אני לא נעלבת אך לא יודעת איך להגיב.אודה לעצתך.

שלום גל, היא כנראה מנסה עוד לעכל את המציאות החדשה ואני לא בטחה שזה כ"כ מצליח לה. כדאי להציע להורים לבדוק כיצד אפשר לתמוך בה יותר בתקופה מאתגרת זו עבורה. לגבייך, אם היא צועקת לך לכי מפה, את בהחלט לא צריכה למלא אחר פקודותיה, את יכולה לומר לה בשקט "אני מבינה שאת כועסת עכשיו, אבל את לא יכולה להחליט מה אני עושה ולאן אני אלך. את יכולה ללכת לחדר שלך, את יכולה לבוא לשבת לידי ואת יכולה גם לקבל ממני חיבוק". בגדול מה שחשוב כאן זו העמדה שלך. מחד להבין שהיא עוברת תקופה לא פשוטה ולהיות מסוגל לגלות הבנה ואמפטיה למה שעובר עליה, ומאידך להראות לה שהכעס שלה לא יכול להרוס שום דבר, גם לא את הרגשות של סבתא.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/10/2020 | 12:12 | מאת: אורית ד

אמא לילד בן 6 אמא לילד בן ארבע. ילד בן ארבע בוכה לאמא שלו שלא משתפים אותו והוא נורא עצוב . אותה האמא פונה לילד בן השש שאיתו יש התנהלות חברית (שכנים ) ומבקשת ממנו לשתף את בנה בקבוצה. הילד בן השש אומר לאמא אני רוצה החברים האחרים לא רוצים. ואז האמא של הילד בן הארבע אומרת לילד בן השש אז תפסיק לשחק איתם ותשחק רק עם הבן שלי כרגע כי הוא לבד. אותו ילד בן השש רוצה להמשיך לשחק עם חבריו בני אותו הגיל. ואז יוצא וויכוח בין האמהות כשאמא לילד בן השש טוענת שלא מוכנה שהאם השניה תפנה לבן שלה בבקשה להפסיק לשחק עם חבריו טילפנה לשחק עם בנה שהוא לבד. האם יש לך תגובה לאותה סיטואציה ומה נכון היה לעשות

הי אורית, זה נשמע שהאמא שפנתה לילד עצמו, הייתה מאוד במצוקה..היא כנראה נעלבה בשביל ובמקום הילד שלה, שלא בהכרח כ"כ נעלב..וזה משהו שקורה במובן כזה או אחר לכל הורה - בלבול הנובע מחוסר יכולת להפריד באמת בין מה שאני מרגיש ומה שילדי מרגיש וכתוצאה מכך חוסר יכולת לתמוך בילדינו באופן נכון במציאות. זה נשמע על פניו שהאמא שביקשה לא לפנות ישירות לילד בס"הכ צדקה, אבל יש כאן את עניין הצדק ואת עניין החוכמה (כמו בכביש :). אם אפשר היה אולי, לגלות קצת יותר חמלה לאותה אמא מסכנה ומבולבלת, זה היה כנראה מיטיב עם כולם ובטח מונע הסלמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/10/2020 | 13:52 | מאת: שושי

שלום, לילד שלי , בן 5 יש יום הולדת. יש לי בן זוג וכך גם לגרוש שלי. האם נכון לעשות יום הולדת משותף כולנו? או שזה יכול להזיק לילד. אציין שהוא מכיר את כולם . תודה

הי שושי, זה תלוי במצב היחסים שלכם. אם כולם בטוב, וביחסים טובים, אז יומולדת משותף בו כולם משתתפים וחוגגים עם בנך בשמחה יכול להיות כיף גדול. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/10/2020 | 18:31 | מאת: איתן

שלום בננו בן 4 דם סכין על דורד כף היד. אישתי נלחצה וראתה בכך אות למצוקה ודבר תמוהה ביותר. הילד גדל באהבה קוראים סיפורים, משחקים, חיבוקים,נשיקות סרטי וולט דיסני. בבית אף אחד לא דם סכין על היד אין מריבות אין חיכוכים. רצנו לפסיכולוגית היא שמעה קראה לי לחדר ליד אידתי נשארה בחוץ. לאחר זמן מה יצאנו היא הסבירה לה ולי אני בן 30 שהכל בסדר. ושהילד בן 4 כן , ראה סאת בסרט. בזה נגמר הטיפול . מה דעתכם האם צריך לברר את מקור המצוקה ? האם ההפרדה מקובלת ...... היא לא שוחחה עם אישתי בכלל!! תודה אבא דואג

24/10/2020 | 18:38 | מאת: איתן

בסרט......את הדבר. באילו מקרים מפרידים בין אב לאם ולמה? מה לגבי הילד הוא לא סתם פעל כך ולמה לא צריך לברר היטב מהיכן זה הגיע ולמה

שלום לך, מכיוון שכבר ביקרתם אצל אשת מקצוע, אני מציעה לך לחזור אליה ולהפנות אליה את כל השאלות הלגיטימיות והחשובות שלכם. היא בוודאי תדע לענות לכם בצורה הרבה יותר מדויקת מאשר אני מכאן..וזו זכותכם לבקש הסברים על כל דבר שנשאר לא מובן. אם אחרי ההסברים שלה תירצו לכתוב לי שוב, אתם מוזמנים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ראו תשובתי בשאלתכם מתחת.

26/10/2020 | 10:12 | מאת: איתן

התשובה שלה והטיפול לא נראים לנו.... אין לנו שום אינטרס לפנות אליה להסברים. בבקשה תגובה לדרך הטיפול....

שלום לך, אני שומעת את הדאגה הרבה שלכם אבל בעצם מה שהיה צריך לעשות כאן הוא לברר במה מדובר..להבנתי זה מה שהמטפלת ניסתה לעשות. יכול להיות ששיחה עם הילד ואיתך האבא הספיקו לה כדי להבין של מדובר במצב שמצריך דאגה. יחד עם זאת אם נשארתם מודאגים, אתם מוזמנים לפנות לאיש מקצוע אחר, עליו תקבלו המלצות מראש (כדי שתוכלו להרגיש שאתם סומכים על מישהו באמת ולהיות רגועים עם המסקנות שלו/ה), ותתיעצו בשנית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/10/2020 | 12:52 | מאת: איתן

האם אין שום צורך לברר את הגורם שחשף אותו להתנהגות כזו.. מי מראה סרט כזה לילד בן 4! היום בעידן המצלמות בגן פרטי שמענו על אמא שאמרו שהילדה נסיכה ורק בזכות התעקשותה נתגלתה ההתעללות בילדים אז כאן אין צורך בבירור??

https://mobile.mako.co.il/home-family-toddlers/Article-25b653a72330471027.htm

22/10/2020 | 11:13 | מאת: אמא מודאגת

שלום תודה רבה לך על התשובה. לצערי מדובר במוכר לא רשמי, בית ספר לחינוך אלטרנטיבי ממומן מתשלומי הורים ואין להם פסיכולוג לגן או כל ליווי פסיכולוגי. שאלתי את הגננת היא אומרת שהבן שלי משחק עם כל הילדים בגן גם בנים גם בנות. משתלב יפה במרקם החברתי בכיתה, ילד אהוב ואוהב לעזור לכולם. לגבי הילד השני אז יש קטעים דומים בכיתה. למשל הביא מסכות וחלק לחלק מהחברים שלו ולבן שלי סירב לתת. פעם ניסה לכפות עליו לצאת מהמשחק וכדומה. הגננת מציינת שעם יתר הילדים הבן שלי מסתדר יופי. אני לא יודעת עד כמה באמת הילד הזה משפיע על יתר החברים. בפארק ראיתי שהילדים נענים לו. אולי בגלל שהם רצו שיאפשר להם לשחק בסקוטר. אולי בגלל שהוא ילד בכיין וצועק והבן שלי יותר מאופק ולא מראה שהו עצוב או נפגע אז פחות מזדהים איתו. אני רואה שהבן שלי מושפע מההתנהגויות של הילד הזה ומרגיש שהוא מפריע לו וכן אשמח לכוון אותו להתמודד עם הסיטואציה בצורה טובה יותר. תודה

שלום לך, אז קודם כל זה משמח לשמוע שהמצב ממש לא נשמע כמו חרם ..שכן יש לו חברים, הוא ילד אהוד ומקובל כך שכנראה שקצת הגזמת בפרשנות שלך את הסיטואציה. אני מדגישה את זה כי ייתכן והעניין בעצם יותר מדאיג אותך מאשר באמת מפריע לו ולכן וחשוב שאנחנו כהורים נדע לעשות את ההפרדה הכ"כ חשובה בינינו לבין ילדינו. אם את בכל זאת רוצה לעזור לו ולחזק אותו, פשוט הקשיבי לו, הקשיבי למה שהוא אומר, חזקי ושקפי את רגשותיו. תעזרי לו להרגיש שאת מבינה היטב את שעובר עליו באותם רגעים (ויתכן שמה שעובר עליו זה בעצם לא יותר מידי...). זה השלב הראשון. אני מציעה לך לא לקפוץ לעצות מעשיות באשר לאיך להתנהג או מה לומר..זה יכול להגיע קצת יותר מאוחר. בנתיים היי שם איתו, ואם וכאשר תרגישי שהוא מעצמו שב וחוזר ומספר לך על המצבים האלה, אז את יכולה להציע בעדינות כל מיני אפשרויות (אתה יכול למשל ללכת משם, לשחק עם ילד אחר, להגיד לו שזה מעליב -או כל דבר אחר שנראה לך נכון). לסיכום - מה שבאמת יחזק אותו הוא שאת לא תיפגעי/תוטרדי/ תדאגי/תעלבי במקומו...זאת כדי שבאמת תוכלי להיות שם עבורו במציאות, עם מה שהוא חווה או לא חווה, ולעזור לו להגיב מתוך עצמו. את זה תוכלי לעשות כאמור רק אם תצליחי לעשות את ההפרדה החשובה בינכם ובאמת להקשיב לחוויה שלו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/10/2020 | 04:05 | מאת: עצבנית!!

היי! שאלתי שאלה לפני זמן מה בפורום הזה וענית לי בצורה כל כך מקצועית עניינית ויפה . אולי תוכלי לעזור לי בבעיה נוספת שיש לי קשורה לילדים ולפסיכולוגיה גם.... (-; אני אמא ל3 ילדים קטנים. היחסים ביני לבין משפחתו של בעלי תמיד היו בעייתיים. גרנו לידם אך עברנו דירה לאזור מעט יותר מרוחק בדיוק מהסיבה שהם פשוט לא הפסיקו להתערב לנו בחיים ולנסות להחליט לגבי ילדינו!!!! הבעיה שלי כרגע היא: אני מאוד מפחדת מנגיף הקורונה. המערכת החיסונית שלי די חלשה ויש לי עוד בעיה רפואית. אני אומנם מאוד צעירה אך מאוד שומרת על ההנחיות כי אני מאוד חוששת גם לבריאות ילדיי. אני לא יוצאת ללא מסיכה. אנו לא הולכים למקומות סגורים או הומי אדם. רק לסיבוב קטן עם האופניים באוויר הפתוח. התקופה הזו מאוד קשה לנו מהבחינה הזו שאי אפשר לקחת את הילדים למשחקיות קניונים או מסעדות. ובנוסף גם הלחץ מהקורונה בכלל. בעיקרון 99 אחוז משעות היום אנו שוהים בבית ולא יוצאים בכלל פרט לסיבוב קטן באוויר בערב. אנע מעסיקה את שלושת גוזליי כל היום ביצירה ומשחקים כי אנחנו לא נפגשים לא עם חברים ולא עם בני משפחה. אני שומעת שישנם מספר של אנשים במשפחת בעלי שלא שומרים לא על עצמם ולא על ההנחיות כמו שצריך. בתקופת הסגר אף אחד לא הגיע אלינו גם לא סבא וסבתא. אך השבוע כשחמי שמע שנגמר הסגר הוא פשוט החליט על דעת עצמו שזהו נגמר הסגר והוא מגיע לבקר הוא קנה חטיפים לילדים והוא רוצה להביא להם. בעלי גם איתי באותה הדיעה ואמר לו אל תבוא אני יבוא לקחת.כעבור שעתיים דפיקה בדלת ומי הגיע כמובן בלי להודיע או לשאול? נכון אדון חמי!!! ביום שישי בצהריים שיא הלחץ אני צריכה לסיים לבשל לשבת ולקלח שלושה זאטוטים וכמובן לטפל בהם ארוחת צהרים וכו. כשהוא נכנס בקושי התיחסתי אליו הייתי ממש עצבנית. כל כך מעצבן אותי שבבית שלי אין לי דיעה או אמירה!! הוא יודע שאני לא מקבלת אורחים בתקופת קורונה ובכלל מי בא לבית של מישהו בלי להודיע? חשבת אולי שיום שישי גם? ויש לו קטע שהוא לא שומר על הגיינה . נוגע באף בפה ורוצה לגעת בילדים. הילדים שלי קטנים. ועדיין לא מחוסנים להכל ואני ממש רותחת מעצבים שבמקום בכיף שלי לבשל כשהילדים משחקים בגינה עם בעלי אני הפסקתי את העניינים במטבח ופשוט כל שניה יצאתי החוצה להכניס את הילדים הביתה. אני מכניסה אותם וההוא קורא להם. בואי אליי. בוא לסבא. אני לא יודעת מאיפה היתה לי הסבלנות לא להתפוצץ עליו!! רק אלוהים יודע איך החזקתי את עצמי! אם חלילה אתה חולה, כי אתם הרי לא שומרים על ההנחיות, מי ירוץ עם הילדים שלא מחוסנים לבית חולים חס וחלילה אם יקרה משהו? למה בכלל להכניס אותי לספקות כאלה??? אני לא יודעת איך למנוע את ההתנהגות המעצבנת שלו. אם הוא היה מתקשר אליי לפני שמגיע הייתי אומרת לו חד משמעית לו לבוא. כמה ימים לפני הוא התקשר ואמרתי לו שאני לא מסכימה שיבואו בגלל הקורונה. מה לעזאזל השתנה בכמה ימיםם??הוא כל הזמן מנסה, ואם התשובה שהוא מקבל לא מתאימה לו הוא פשוט מתעלם ממנה!! וכשהוא רוצה משהו הוא יעשה אותו גם אם ביקשו ממנו שלא!! האמת שזה כבר מתחיל לעצבן אותי יותר מדי . * כשהוא מגיע בלי להודיע בתקופת קורונה איך אני אמורה להגיב בצורה הכי נכונה באותו רגע כשהוא כבר אצלי?? * איך לגרום להם להבין בצורה חד משמעית שלר מגיעים אליי הביתה כשזה לא מתאים לי? ומצד שני אלו הורי בעלי..... בכל זאת... *איך אני גורמת לו ולחמותי להתחיל לכבד את הרצונות שלי כשזה נוגע לבית שלי, לזמני הפרטי, והכי חשוב לבריאות ילדיי? אני מתחננת כל הזמן כשהם מגיעים לא לנשק את הילדים שלי ולשמור מרחק הם שמים עליי פס כל פעם מחדש כאילו אני איזו פראיירית. אולי אני אשכרה פראיירית בעיניהם ולא נתפסת כמספיק אסרטיבית אז הם ממשיכים לנסות אותי?? איך לומר את הדברים בצורה אסרטיבית אחת ולתמיד? לצעוק? להתעצבן? להרים את הקול? הם שמים עליי פס!!! איך להגיב בשניה שהם מנשקים את הילד מול הפרצוף שלי למרות שביקשתי מיליוני פעמים שלא!!!???? זה מטריף אותי כבר ופוגע בבריאות הנפשית שלי הזלזול הזה. כל פעם אחרי שהם הולכים לילה שלם אני מריצה בראש שלי פעם אחר פעם את ההתנהגות שלהם ואת החוסר תגובה שלי ואני מרגישה פראיירית אפסית שלא עמדתי על העקרונות שלי ושאני מסכנת את בריאות ילדיי רק כדי לא לפגוע בחצופים האלה!!! אני חוששת להגיב להם באותו הרגע כדי לא לפגוע בהם, ומאידך הם שמים עליי פס ישר בפרצוף ומסכנים את בריאות ילדיי!!!! נגיד עכשיו חמי מחטט בתוך האף שלו או דוחף תיד לתוך השיניים עם כל הסרחון ושניה אחרי מלטף את הילד בפנים או ביד! אני רואה את זה מתפוצצת ברמות עם עצמי וכמו מפגרת לא אומרת כלום כי מפחדת לפגוע בהם! כשהם לא מפחדים לפגוע בי או בבבריאות ילדיי! אנא הושיעי אותי מהטירוף הזה ותנחי אותי כיצד להגיב....!?? בבקשה תשובה דחוף.לפני הביקור הבא שלהם!! הצילוווו!!!! תודה מראש על המענה!

שלום לך, תודה שכתבת ופירטת כ"כ..אני שומעת את המצוקה והתסכול הגדול, ובעיקר את חוסר האונים.. אז אני אשיב לך מה ואיך נכון לנהוג אבל לפעמים הדרך לשם לא כ"כ קלה ובעיקר תצריך תיאום ושיתוף פעולה מקדים שלך ושל בעלך. אז את ובעלך צריכים להחליט ביחד(!) מה הגבולות שלכם, מה החוקים ומה הכללים - ולעמוד עליהם באסרטיביות ובנימוס - יחד - מול החמים שלך. לדוג' - אם החלטתם שאין ביקורים בזמן קורונה, תחליטו גם מה כן אפשרי (נניח למ של מפגש בפארק בלי מגע ישיר) ודברו על כך באופן ברור מאוד עם החמים שלך - ושוב אני מדגישה, זה חייב להיות את ובעלך יחד. אם לאחר מכן חמך בכל זאת מופיע על מפתן הדלת - יש לומר לו -ושוב מילת המפתח היא - יחד- שזה לא מה שסוכם, ושאתם מצטערים אך כרגע זה לא מתאים, ושאפשר להיפגש עוד מעט בפארק. הוא אולי יעלב, וזה בסדר...מותר לו. אתם תציעו לו מפגש חלופי... אם תנהגו כך באופן עיקבי, וביחד, אני בטוחה שלא יאוחר היום והחמים שלך יקפידו לכבד את בקשותיכם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/10/2020 | 23:55 | מאת: אמא מודאגת

שלום אני לא יודעת אם נכון לקרוא לזה ניסיון לחרם או לא. מדבור בבני חמש. כבר פעם שלישית שקורה את זה מול עיניי. פעם ביום הולדת של הילד ההוא סירב לתת לבן שלי עוגה מעוגת יום ההולדת והביך אותו מול כולם. ופעמיים בפארק סירב לשתף אותו בדברים שהביא מהבית כמו סקוטר וביקש מיתר הילדים להחרים את הבן שלי ולא לאפשר לו לשחק איתם. בכיתה הבן שלי מספר לי שהילד הזה מנסה להשתלט לו על המשחק ולגרום לו לציית לו. אני לא מצליחה לעזור לבן שלי. ניסיתי לדבר עם אמו של הילד באותו רגע בפארק והיא טענה שהבן שלה משתף כאשר הוא מוכן. אגב, הוא שיתף את כל החברה חוץ מהבן שלי. העמדה של האם הייתה מתגוננת ולא ראיתי שהיא רואה פסול בהתנהגות הבן שלה. מה ניתן לעשות תודה רבה

שלום לך, קודם כל אני שומעת סימן שאלה גדול וחשוב שאת שמה על מילה גדולה עוד יותר "חרם"- וטוב שכך..אני באמת לא יודעת אם מדובר כאן בילד שאולי פחות מסתדר עם בנך ונוהג כפי שהוא נוהג, או אישזהו ניסיון גדול, מכוון ויזום לחרם...משום מה נראה לי שהאופציה הראשונה יותר הגיונית. את יודעת, לא כולם חברים, לא כולם תמיד מסתדרים וזה בסדר.. אני מציעה לך לשוחח עם הגננת ולשמוע ממנה מה היא רואה בגן. האם לבנך יש חברים שהוא משחק איתם ונהנה לאורך שעות היום? האם הוא ילד שכן יודע כשצריך לעמוד על שלו? האם המצבים האלו עם אותו ילד מתרחשים באופן תדיר? אאת אפילו יכולה לבקש תצפית של פסיכולוג בגן. תבחני את התמונה הרחבה יותר ואז תחזרי ותכתבי לי עוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/10/2020 | 21:44 | מאת: אחת

שלום הבן שלי בן 2.9. היה איתי עד כה במסגרת ביתית. נכנס בתחילת השנה לגן מפוקח (לא גן עייריה) . בהתחלה נראה שהוא בסדר אך אחרי יומיים התחיל לבכות שלא רוצה לגן. לאחר כמה ימים בגלל שידעתי שהולכים להכנס לסגר הוצאתי אותו מהגן ככה שהיה שם כולה שבועיים (במקום 3). מאז ועד היום כל פעם שאנחנו רוצים לצאת איתו מהבית הוא נכנס לסוג של חרדה ואלף פעם שואל אם יוצאים לטיול ואנחנו אומרים לו כן והוא עדין לא נרגע וממש אלף פעם שואל וכל פעם אני עונה לו שיוצאים לטיול אבל הוא עדין בסטרס(אולי עשינו טעות ובימי הגן לפעמים אמרנו שהולכים לטיול ) וזה מגיע למצב שאני ממש צועקת עליו כי זה גורם לי לחירפון שאני רואה אותו במצב ככ נואש למרות שאני מסבירה לו שהולכים לטייל והולכים לעשות כיף (הוא כנראה פוחד ששמה אותו בגן)... אני לא מבינה למה אחרי חודש שהוא לא בגן הוא עדין ככ חושש... והקטע הזה שבזמן שהוא בסטרס ככ הוא אלף פעם שואל אם יוצאים לטיול למרות שאני אלף פעם עונה לו שכן ...למה הוא עושה את זה וכיצד להתמודד עם זה בצורה נכונה כי עד כה אני מתעצבנת עליו.... בנוסף שאני מציינת את המילה גן הוא ישר סוגר את האוזניים עם הידיים לדעתי זה קשור לרעש של הילדים הבוכים שהיו בגן...ושאני מראה לו סרטון של הגננת גם ישר שם ידיים על האוזניים (לא יודעת אם זה ויסות שמיעתי אבל הוא שם ידיים על האוזנים גם שנתקל ברעש של מפוך עלים או מקדחה/מסור) לעומת זאת לא מפריע לו כלל מןזיקה חזקה בלנדר אופנוע .... תודה

שלום לך, זה נשמע מדברייך שהכניסה שלו לגן היתה טראומטית עבורו ולכן חשוב מאוד כרגע לא להתעצבן, לא לכעוס עליו ולהכיל באמפטיה רבה מאוד את תגובותיו השליליות לזיכרונותיו מהגן ובעצם לכל מה שמזכיר לו את הגן. אני מציעה לך כרגע לדבר אליו את כאבו ופחדיו בכל פעם שעולים- אתה נורא חושש...היה לך נורא קשה בגן...אתה פוחד...אני מצטערת...ולחבק ולהרגיע הרבה וכמה שיותר. כל פעם שאת כועסת, מתעצבנת או כופה עליו משהו שהוא לא מעוניין בו (תמונה של הגננת שכרגע רק מכאיבה הרבה יותר ממרגיעה) המצב רק מחמיר. בסיבוב השני שלכם בגן..אני מציעה לך להיפגש קודם לכן עם איש מקצוע למשך שתיים שלוש פגישות ולתכנן יחד באופן נכון יותר את תהליך הכניסה וההסתגלות לגן שיצטרך להיות מאוד מאוד הדרגתי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/10/2020 | 22:20 | מאת: אחת

תודה לך על המענה האם אוכל לקבל ייעוץ טלפוני בתשלום דרכך?

13/10/2020 | 23:39 | מאת: סיגל

שלום רב, אנו הורים לילד יחיד שמצפים ממנו להגיע להשגים, במיוחד בתקופה הזו של הלמידה מרחוק. יש מצבים שאנו משווים בינו לבין ילדים אחרים שמשקיעים בלימודים והוא פחות, ובדרך עקיפה מצביעים על כך שרק מי שישקיע יצליח בלימודים. הייתה פעם התפרצות של בכי של בננו, והגיב שהוא לא מוצלח ודואג ממה שיהיה איתו בעתיד. אודה להתייחסותך המקצועית בנושא, תודה

הי סיגל, ציפיות להישגים בעיני הן ציפיות שאו שעומדים בהן - במחירים כבדים, או שלא עומדים בהן, ואז האכזבה של כולם היא גדולה. כך או כך כפי שאת מבינה - מדובר בLOSE LOSE SITUATION (מצב שלא ניתן לנצח בו)...אני אסביר. בואי דמייני לרגע שאת פוצחת מחר בדיאטה ואני אצפה ממך להגיע להישג של פחות 5 קילו בתום שבוע. גם אם תתאמצי לא בטוח שתצליחי להגיע לזה - מסיבות רבות ומגוונות. אבל אם אצפה ממך לעקוב אחרי תפריט יומי למשל - ללא קשר להישג, אז הציפיה היא כבר ברת ביצוע. כמו כן על התפריט להיות מותאם אלייך, לגופך, לתאבון שלך וליכולות שלך... הנקודה היא שהציפיות צריכות להיות ריאליות ומותאמות לילד היחודי שלכם, קשורות לסדר יום ולוז ולא בהכרח להישג שכאמור לא תמיד מצוי בשליטתנו. בנוסף זה ברור כי בנך מבטא מצוקה ומתח סביב מה שכנראה אינו מותאם לו. יתר על כן, הוא מתחיל להפנים את החרדות העמוקות שלכם ואני בטוחה שאינכם רוצים להחדיר בבנכם חרדות מיותרות. אז בידקו שוב את ציפיותיכם ממנו, נסו להתאים אותן למציאות ולאפשרויות של בנכם המציאותי והרפו מעט...זו ממילא תקופה לא פשוטה, לימודים בזום הם מתישים, ועל כולנו לנשום עמוק ולהתאזר בהרבה מאוד סבלנות וסובלנות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/10/2020 | 20:10 | מאת: אמא

ילד ראשון ונכד ראשון בן 3 וכיוצ"ב מקבל המוןןןן מתנות מהסובבים. שמתי לב, שהוא לא מעריך את הדברים שקונים לו ולא נורא אם נשבר )היום אמר(. אני מסבירה לו המון על כסף ועל כך שלא לכולם יש ושעובדים בשביל זה וכו וכו... אבל זה ככנראה מופשט מדי עבורו. הוא באמת ילד נבון ואם יבין את הענין מאמינה שיעריך יותר. איך אפשר לגרום לו להעריך? להבין שזה לא מובן מאילו.? אצין שמהסגר הראשון ועד היום הספיק חהפוך לאח בכןר ונראה שהסגר הזה ממש משפיע עליו מבחינה התנהגותית תודה!

שלום אמא, בנך כרגע עסוק בעיקר בלהתפתח ולפתח את עצמו..נכון שזה לפעמים יכול להרגיש מאוד אגוצנטרי מצידו...אבל בעצם זה בדיוק השלב שהוא אמור להיות בו - השלב האגוצנטרי בחייו :). זה בסדר שבנך נדמה לך כאילו הוא תופס עצמו כמרכז היקום והכל סובב סביבו וששום דבר בעצם לא ממש חשוב מלבדו, ככה זה בגיל 3. אז איך בכל זאת מפתחים אצלו הערכה, הדדיות, אמפטיה את שואעלת..?בעיקר על ידי הנחיה ודוגמא אישית (דוג' אישית שגם תופנם אצלו). למשל אם את רוצה שהוא יעריך את הצעצועים שלו - הקפידי לארגן איתו את הצעצועים בתום המשחק. להחזיר הכל למקום ובצורה מסודרת. אם משהו נשבר אפשר לומר - חבל...כבר לא יהיה את הצעצוע הזה יותר למשחק (כן, גם אם הוא לא מתחברת ל"צער" שלך..הוא שמע אותך). את יודעת, בד"כ עם ילדינו הבכורים, לוקח לנו זמן להבין את הקונספטים והתפיסות האפשריות להם בכל שלב..להכיר ולהבין ילדים באמת זו לא מלאכה פשוטה..כ"כ הרבה גילאים, שלבים, וכל ילד שונה ומיוחד. אז אני מקווה שתסמכי עלי ותניחי לו ולעולמו, וסימכי על כך שהדוג' שאת משמשת, והמסרים שמועברים לאט ובעקביות, גם אם לא מופנמים, מחלחלים ויחלחלו עוד ועוד עם הזמן, עד שיתגבשו לכדי תפיסות וקונספציות של ממש בבוא העת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/10/2020 | 02:52 | מאת: אמא מודאגת ומתוסכלת..

התלבטתי רבות אם לכתוב את ההודעה הזו. כתבתי מספר לא קטן של פעמים והתחרטתי. קצת מרגישה רע עם עצמי, מרגישה אפילו נקיפות מצפון על כך, אך אני חושבת שעדיף להתייעץ מאשר להשאר עם הדאגה לבד. ואחרי ההקדמה הארוכה בתבל.... היי. אני אמא לילד כל כך מתוק בן ארבע וחצי. מאוד חכם. מאוד. מרכיב פאזלים בעלי חלקים רבים בצורה מצוינת. אלוף בכל מה שקשור לתכנון ובניה. :- ) הןא הילד האמצעי. לפניו ילד מתוק בן תשע ואחריו תינוקת בת שנה וחצי. הבעיה שלי היא כזו- במשך היום הוא מתנהג כמו כל ילד אחר בגילו. משחק ,לפעמים בוכה, לפעמים לא רגוע, לפעמים עצבני אך רוב הזמן משחק איתי או עם האח הגדול שלו. הכי אוהב לשחק בפלייסטיישן עם אחיו ובבצק וצורות איתי. כשמגיעה שעת הערב המוקדמת מתחיל טירוף בבית. כל הסלון עמוס בעשרות סוגי משחקים. על שולחן הסלון מרוחים מעדנים וכפיות זרוקות. הילד המתוק שלי בן האבע פשוט מתחיל להתעצבן מרביץ לאח הגדול שלו, צועק מקלל ומשתולל ברמה שאני לא מצליחה להרגיע אותו. הוא נרדם בערך ב12 וחצי בלילה קבוע. אבל עד שהוא נרדם כל הבית מאבד את הסבלנות. הילד הגדול סובל מכך שהוא מציק לו ומרביץ לו. והקטנה לא מקבלת את כל היחס שהיא צריכה לקבל. אני פשוט במשך כל היום רק מרימה משחקים. יש ימים שהגב שלי כבר קורס. מאוד חשוב לי בבית נקיון סדר והגיינה . כל החיים אני ככה יזה ללא קשר לקורונה אך מקפידה על כך יותר בגלל הקןרונה. מוצאת את עצמי בשתיים וחצי בלילה שוטפת רצפה שוטפת כלים ומסדרת חדר משחקים ענק. בעלי עובד ומגיע עייף לא כזה מעניין אותו מה שקורה בבית .... כשיש לו לפעמים זמן הוא עוזר חי אך מהר מאוד הוא מתייאש מכל השגעון הזה.. ובין לבין כמובן שאני צריכה לדאוג להם ל3 ארוחות . רק שהאמצעי השובב הזה גם לא אוכל כמו שצריך. אני מוצאת את עצמי כל יום משעות הערב המאוחרות צריכה להתחנן שיעזרו לי ולפעמים מרימה את הקול. ואני שונאת לעשות את זה. אני רוצה לדעת איך אני עוזרת לילד המתוק שלי בן הארבע וחצי למצוא את הדרך להירגע בערב. כל מה שניסיתי לא הצליח ואשמח לתשובה, יעוץ, מנקודת מבטך. אני לא רוצה כל ערב להתעצבן. יש לי סבלנות רבה לכל אחד מילדיי המקסימים שאני אוהבת מאוד ואני רוצה שגם החינוך יעשה בדרכי נועם ובלי צעקות ועצבים. בסך הכל הילדים שלי שלושתם ברוך ה תודה לאל באמת מתוקים וממש ילדים טובים. רק מרגישה שהבית צריך טיפונת הכוונה בערב ואני לא כל כך מצליחה לעשות את זה. אשמח מאוד לעצתך. תודה!!!

שלום לך, אני חושבת שזה קריטי שתכניסי לתוך הבית סדר יום ברור יותר, גבולות וחוקים. ללא זה לצערי את פשוט תקרסי. הרי בינינו, בשבע בערב הבית לא פתאום הפך מלא בצעצועים ומשחקים, זה הצטבר לאורך כל היום. ובנך מאפשר לעצמו להרביץ כי הוא לא חש את הגבולות באופן מספיק ברור, משהו שחשוב שירגיש. כדי להעמיד גבולות לא חייבים לצעוק ולגעור. עמדה אסרטיבית יכולה להתקיים אפילו בלחישה. בנוסף אני חושבת שכדי לשמור על עצמך כדאי שתוותרי על לפחות 40 אחוז מהסטנדרטים שלך של סדר וניקיון. חשוב יותר שאת לא תגיעי לקצה ושהילידם יהיו שמחים ומרוצים מאשר רצפה נקייה וסדר מופתי בצעצועים שכבר בבוקר יוצאו מחדש בזה אחר זה.. את יכולה להתחיל בלוח חוקים וכללים חדש, לדאוג לכך שכל צעצוע שסיים את תפקידו יוחזר על ידי המשחק בו - זה יצריך קצת יותר מאמץ בתחילה אבל אם תהיי עקבית מספיק - וזה שם המשחק - זה בסוף יתפוס. לגבי ארוחות - העבירי את המסר שארוחות הן לא מסעדה עם תפריט - אוכלים את מה שיש (ולדאוג לכך שבין לבין לא מנשנשים אחרת זה לא יעבוד) וכו'. ארגון משותף של הבית יעשה בשעה 8 בערב אחרי ארוחת הערב (כן, גם אם לא לפי הסטנדרטים שלך). כל אלו הן דוגמאות לארגון חדש של חייכם. שבי ונסי לחשוב כיצד את מכניסה קצת יותר סדר וארגון לתוך חייכם באופן שיתאים לך ומבלי להרגיש אשמה על כך שאת הופכת להיות אמא "רעה, נוקשה". ומילה אחרונה ברשותך. ללמד את ילדייך שלכל דבר יש זמן ומקום, ילמד אותם לכבד את עצמם, את סביבתם ואת הזכות לחיים. אם תצליחי לעשות את זה אז השיעור שלהם יהיה ענק והרווח יהיה הרבה הרבה יותר גדול מרק האפשרות שלכם לשרוד את היום..את תלמדי אותם לחיות בהרמוניה עם עצמם ועם הסביבה שלהם, וזה מאוד מאוד חשוב כדי לחיות חיים מספקים ושמחים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שוב, ביתי בת ה10.5 . אני גרושה ואמא לילדה אח ת בלבד. אבא ואני בקשרים מאוד טובים וחברים, גרים בקרבה. ביתי נוטה להתרגז ביתר קלות. לדוגמא: מספרת לי משהו ואם לא הבנתי תיכף ומיד ואני שואלת יותר משאלה אחת שלטעמה יותר מדי, היא מתחילה לאבד סבלנות (לצערי הרב תכונה שמוכרת לי מאביה..הגרוש שלי..שזו אחת הסיבות שלא יכולתי יותר לשאת את חוסר הסבלנות בקשר איתו). כשביתי מתעצבנת אני לעיתים מנסה לדבר על זה באותו הרגע ולעיתים מבליגה ולעיתים מתעצבנת, לעיצים עוצר השיחה ואומרת שזו התנהגות לא נעימה ולא מתאימה לי ואני עוצרת את השיחה ועוד שלל תגובות..מניהח שזה נובע כיוון שאני כבר לא יודעת איך ומה לעשות עם ההתנהגות חסרת הסבלנות הזו. זה גם מלווה בדיבור לא נעים וזה יכול לקרות כשאנחנו לבד או ליד חברים . יש זוג חברים שלי שבאופן ספציפי היא תמיד נוטה להתערב שם בשיחות או לדבר אלי בצורה מאוד לא נעימה לי עש שעיתים אני ממש מבקשת ממנה לא להתערב בשיחה כי זה ביני לבין החברה שלי. זה מביך אותי מאוד ובעיקר נמאס לי מזה. אחרי ההתעצבנות שלה מגיעה לרוב סליחה ואני מנסה לומר את מה שנכון לומר- שזה טוב נחמד ויפה שהיא מבקשת סליחה ועם זאת זו התנהגות שלא נעימה ואם היא צריכה עזרה לחפש דרכים אחרות להגיב אני אשמח לעזור. אז חיפשנו ומצאנו וזה עבד לזמן קצר וההתנהגות חזרה לסורה. אשמח לעזרתך גם בעניין הזה...

הי אודליה, אם את קוראת את הפורום אז את אולי שמת לב שאני תמיד בעד חשיבה רחבה ומעמיקה משותפת עם איש מקצוע וזה אולי נוגד קצת את ה"אינסטנטיות" של פורום שכזה, אז אני אציע בכל זאת כמה כיווני חשיבה. ייתכן וגיל ההתבגרות הקדים אצל ביתך ואז לא משנה מה ואיך תגיבי, לפעמים את תיתקלי בתגובה שזה פשוט - לא מתאים, לא מדויק, לא נכון, את לא מבינה וכו'. תצטרכי ללמוד להכיל את זה כי אין הרבה ברירות כאן. מה שכן, חשוב יהיה שתוכלי לשים גבול בעצמך ולא לצפות ממנה לעשות את מה שהיא כנראה עדיין לא מסוגלת לעשות. למשל - אם אתן מתחילות שיחה, ואת חשה שהיא מהר מידי מאבדת סבלנות אפשר פשוט לומר "אני מבינה שזה לא מתאים לך מה שאני אומרת, אך לי לא נעים לשוחח ככה". בשלב זה אפשר פשוט לעצור את השיחה ולבדוק אם היא מוכנה לנסות להתנהל אחרת. המשמעות היא שהאחריות לעצירת ההסלמה צריכה להיות עלייך ולא עליה בשלב זה. אבל - וזה אבל גדול - יתכן שמשהו אחר בתקשורת בנכן מקפיץ אותה.. אני חושבת שזה חשוב לנסות לברר ולהבין אם יש כזה דבר אחרת אף טקטיקה לא באמת תצליח לקרב בינכן כפי שבעצם הייתן שתיכן רוצות. אני מאמינה שמספר פגישות מצומצם של הדרכה הורית יוכל להאיר את עינך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/10/2020 | 11:57 | מאת: אודליה

שלום, ביתי בת ה10.5 נוטה בשנהתיים האחרונה יותר להתארח ופחות לארח. לאחרונה פתחתי את זה איתה ושאלתי אם יש משהו שמפריע או שהייתה רוצה לשנות בבית וענתה שממש לא וחברות אוהבות להגיע לכאן אבל אני לא רואה שינוי של ממש. בזמן הסגר הראשון נתנו לה מכשיר נייד חכם יש הגבלות על המכשיר- מרשים רשת חברתית אחת, וואטסאפ אולם טיק טוק/אינסטרגם/פייסבוק וכיוצא בזה אנחנו לא מרשים להוריד למכשיר. אני כן מאפשרת לרקוד לשירי מחרוזת טיק טוק ביוטיוב ככה שאני לא מנתקת אותה לגמרי מהעולם הזה אבל מסבירה את ההגיון מאחורי השיקולים. אני נוטה לחשוב שאולי בבתים של החברות יש פחות הגבלות על זמן צפייה במסך ושימוש באפליקציות הללו וזה אולי מפתה אותה ללכת לשם? אני מהרהרת בכך רבות, בייחוד שהיא בשלבי ההתבגרות הראשונים ואני לא רוצה ליצור ריחוק בנינו או שההרגל הזה יתחזק ככל שהיא תכנס עמוק יותר לגיל ההתבגרות. אשמח לעזרתך...

הי אודליה, אני שומעת שאת בהרהורים פנימיים, דיאלוג פנימי כזה ולא בהכרח משהו שבא מבחוץ. ביתך אומרת לך מפורשות שאין כאן שום בעיה..יש סיבה לא להאמין לה? לגבי הרשתות. זה נשמע שאת מאוד שקולה, מנסה לאזן בין ההכרח לשמור על ביתך ומנגד לא לנתקה חברתית. אלו הן באמת מחשבות שחשוב וכדאי להיות איתן בקשר וגם בקשר מול ביתך בדיוק כפי שאת עושה. ייתכן שבעתיד יהיה מקום לדון בדברים, אולי לנהל משא ומתן ולהיות פתוחה לשמוע את הצרכים השונים של ביתך, אולם כרגע זה נשמע שהמצב מקובל על כולם אז בנתיים את יכולה להניח לדברים ולנוח :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/10/2020 | 01:00 | מאת: אמא מודאגת מאד

שלום רב,בני בן 11 אובחן בגיל הגן עם הפרעת קשב וריכוז. עד כתה ב קיבל לסרוגין טיפולים של ריפוי בעיסוק ,רכיבה טיפולית על סוסים ,טיפול בפסיכודרמה. כיום בכתה ו ( 3 שנים ללא שום טיפול). מאז תחילת הקורונה לא מרבה לצאת מהבית לא בקשר עם חברים ומבלה את רוב היום מול מסך המחשב וגם לא מעוניין בשום פעילות מחוץ לבית. במאי החלו לו טיקים של מצמוץ בעיניים שחלפו לבד תוך חודש,זה מגיע לו בתקופות של שינויים ולחץ. בחודש וחצי האחרונים שמתי לב שהוא נוטה לצבוט את עצמו בזרועות הידיים ולפעמים גם לנשוך נשיכות קטנות כאלה,עד שנעשה לו כבר סימנים כחולים. שאני מעירה לו הוא מחייך חיוך בישני ,שאלתי אותו למה הוא עושה את זה והתשובה שלו לא יודע. אני ממש בלחץ ולא יודעת למי לפנות ,האם זו תופעה של חרדה? לחץ? הוא ילד מאד מופנם מטבעו ולא משתף אותי ! אודה להכוונה

שלום לך, ימים טרופים אלו בהחלט בעלי פוטנציאל להעיר מתרדמת כל מיני קשיים רגשיים. מלאות היום יום, הסחות הדעת הרגילות והשגרה הטובה בד"כ מסייעים לכולנו במידה כזו או אחרת לשמר איזון רגשי ופסיכולוגי ןהתקופה הנוכחית מפגישה אותנו עם סוגים שונים של רגשות ומצבים שבהחלט עשויים כאמור להעיר מחדש או אפילו לייצר קשיים חדשים. מכיוון שאת אומרת שבנך סבל בעבר מבעיות שונות ואף נעזר בטיפול הייתי ממליצה בחום להעזר שוב ובתור התחלה כנסו אתם ההורים לתהליך של הדרכה הורית וייעוץ עם מטפל מוסמך של ילדים. חישבו יחד כיצד נכון להתקדם. לגבי הסימפטומים - זה בהחלט יכול לבטא סוג של קושי בוויסות חושי שלעיתים מתלווה לקשיי קשב וריכוז, אך זה יכול גם להעיד על בעיות אחרות. כדאי לבדוק זאת כאמור פנים מול פנים עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אני זקוקה לעזרה דחופה!!!! הבת שלי בת 11, דורשת לעבור לגור עם אביה (אנחנו גרושים כבר 3 שנים). אני מרגישה אבודה! !!!איך אני מונעת ממנה? מה לאמר לה? באיזה דרך? אני מקדישה לה את כל חיי...אנא עזרה!!!

הי מרים, אני מניחה שמשהו קרה כדי לעורר את הכעס שלה, את יודעת מה זה היה?האם יש לך דרך לדבר איתה ולברר? הרי לא ייתכן שיום בהיר אחד היא מתעוררת ומתחילה "לאיים" עלייך.. בנוסף את יודעת, יש דבר כזה שנקרא משמורת ואני מניחה שהמשמורת אצלך. את יכולה להתנחם בזה שמעברי מגורים לא מתרחשים ביום בהיר אחד על פי דעת הילד...זה לא באמת עובד כך. ולבסוף והכי חשוב, אני שומעת את החרדה העזה שמתעוררת אצלך נוכח מה שביתך עושה, האם זה משהו שמאפיין את היחסים שלכן? לתחושתי חשוב יהיה אם תוכלי להעזר בכמה שיחות עם פסיכולג/ית קליני/ת כדי להתייעץ ולהרחיב את החשיבה ביחד על מה שמתרחש פה בתוך היחסים בינך לבין ביתך. את לא באמת צריכה לשכנע אותה, למנוע ממנה או לעשות שום דבר אחר שמתייחס לאיום הזה שלה כפי שאת חווה אותו אלא את קודם כל צריכה להבין מה בכלל קורה כאן בינכן ואת זה אני מאמינה תוכלי לעשות בתוך מפגשים טיפוליים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

29/09/2020 | 18:43 | מאת: גבי

שלום, אני חוששת שהילדים יפגשו עם חברים בעת הזו. מדובר בבן 13 ובת 8. לפני הסגר הם נפגשו. העניין שכל הסובבים אותנו כאן לא מקפידים על ההנחיות במה שנוגע לעטיית מסכה בעיקר, ונפגשים באופן חפשי, גם ילדים וגם מבוגרים. מעבר לזה שזה מכעיס, אני באמת חוששת. עכשיו בסגר לא אפשרנו להם להפגש והם שומעים ורואים חברים שנפגשים באופן חפשי כאילו אין קורונה בכלל. הם מאוד מאוכזבים מזה שהם לא יכולים להפגש. ואני מבינה לליבם אבל לא יודעת כיצד לנהוג כשהסביבה נוהגת באופן כל כך שונה מאתנו. אשמח להתייחסותך. תודה, גבי.

הי גבי, אני מבינה לחלוטין את החששות שלך, אבל אני חושבת שזה יהיה חשוב למצוא איזו דרך ביניים כדי לשלב בין האפשרות שלך להרגיש בטוחה בבריאות ילדייך לבין הצורך שלהם להיפגש עם חברים, וזה אכן צורך מאוד חשוב. מה דעתך על מפגשים בחוץ, כשילדייך ממוגנים ואת נמצאת באזור ככה כדי להשגיח? בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/09/2020 | 08:46 | מאת: אלון

שלום רב. בתי בת עוד מעט 12 ולאחרונה התחילה מאד להתעסק בענייני היגיינה ונקיון שקשורים לאוכל. כל הזמן היא שואלת האם הכלים נקיים, האם נגעתי בצלחת שהיא אוכלת ממנה. המקרר האם הוא במעלות הנכונות שצריך. כך גם המקפיא . האם השקיות מפרישות חומרים רעילים בטמפרטורה מסויימת. היא התחילה אפילו להכין פיתות בעצמה כי לא רוצה פיתות שהיו ארוזות בשקית. ועוד כהנה וכהנה דברים שקשורים כנראה לפחד מחיידקים שיכולים להרע לה. זה מאד מקשה עלינו מאחר וכל הזמן היא שואלת מבררת ואחרי שנותנים לה תשובה היא שואלת שוב "בטוח?".כשהתשובה לא מוצאת חן בעיניה היא בוכה וכועסת. אני רוצה להתייחס לזה כמשהוא שיחלוף אבל עד אז אני צריך לדעת איך להתייחס לזה ואיך להגיב לה בלי להעצים את הנושא. תודה רבה.

הי אלון, ההתנהגות הזו דווקא כן עלולה להיות מדאיגה, וזה תלוי עד כמה היא מפריעה למהלך חייה ולמהלך החיים של הסובבים אותה, או במילים אחרות, מה רמת המצוקה שהיא מייצרת, עד כמה היא נשלטת, עד כמה הנושא טורדני עבורה ועוד. אני גם שומעת שאתה חושש מתשובות "שגויות" שעלולות "להעצים את המצב" כלומר זה נשמע שכרגע אתם מתחילים להלך על ביצים על ידה... אני חושבת ששווה להתייעץ פנים מול פנים עם איש מקצוע -פסיכולוג/ית קלינית או מטפל רגשי מוסמך אחר בילדים, שיכול לאבחן ולומר האם מדובר בבעיה שמצריכה טיפול פרטני בשלב זה או כרגע רק הנחייה והכוונה הורית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/09/2020 | 21:06 | מאת: ליאת ודב

היי, בננו בן 3.5 ומאז ומעולם "דבוק" לאמא. כשאמא בסביבה - הוא תמיד יהיה בקרבתה, ידבר איתה, ינסה לשחק איתה, לא ישחרר ולא יאפשר לה לעסוק בכל דבר אחר. הוא חייב את מלוא תשומת ליבה. כאשר הוא מרוחק מאמא - בטיול עם אבא או בגן השעשועים עם סבתא או סבא, "הכל בסדר". אבל כשאמא בסביבה - הכל מתהפך והיא העולם כולו. אם הוא לא מקבל את שלו - הוא לא מרפה, צועק, מתעצבן וכו'. ניסינו לדבר, להסביר, לבקש, לכעוס - זה לא עוזר. הוא פשוט לא משחרר. הדבר גורם לתחושת מחנק ואינו מאפשר לאמא אפילו רגעי "לבד" קצרים, ביצוע עבודות טירוויאליות בבית או מתן תשומת לב מספקת לאח הקטן יותר (התופעה, כאמור, הייתה שם מאז ומעולם ולא עקב הולדת האח). נשמח לקבל עצות או רעיונות.

הי ליאת ודב, לפעמים הזמן עם הורה יכול להרגיש לא מספק כי מדובר בזמן אינסטרומנטאלי. צריך לשים לב שהזמן עם אמא הוא גם זמן איכותי ולשם כך אין כמו משחק משותף. זמן כזה הוא מספק מאוד גם עבור הילד וגם עבור ההורה. שנית לפעמים המסרים הלא מודעים מצד ההורה עשויים להיות מבלבלים עבור הילד. כך קורה לפעמים שגם ההורה מעוניין בסוג של קירבה בלעדית לילד או בשימור הילד כקטן ותינוק ומאידך יכול לחוש תסכול וכעס כאשר זה מגביל. לכן חשוב לבחון את המסרים המועברים גם ברמה הישירה וגם ברמה הפחות ישירה, ולדאוג למסרים חד משמעיים ובהירים. בנוסף חשוב מאוד לעודד ולשבח אותו על כך שהוא כבר ילד גדול ויכול להסתדר בלי אמא כשהוא מתבקש. אפשר למצוא לו משימות שמתאימות ל"ילד גדול" ולתת לו להרגיש מועצם מכך. אם עושים זאת נכון ובעקביות זה אמור מאוד לעזור לו לייצר את הנפרדות החשובה שהוא צריך להתחיל לקיים בשלב זה. מעבר לכך כדאי לתווך את מה שעומד לקרות ולמצוא הרבה מקום להכיל את מחאותיו. למשל אם אמא צריכה לבשל אז חשוב שאמא ואבא יתווכו את זה ביחד, יעבירו מסר אחיד של העצמה לילד "אנחנו רוצים לראות אותך גיבור, נותן לאמא לבשל, לא בוכה, בנתיים משחק עם אבא". ותמיד כאמור לשבח ולחזק את המצבים בהם הוא מצליח להרפות, גם אם לרגעים קצרים בלבד. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/09/2020 | 21:04 | מאת: ורד

בת 4.5 חזרה הביתה אחרי הגן צועקת צורחת מכה בוכה. מסתבר, שהגננת הודיעה שעקב הסגר לא יהיה גן ...וזה השפיע עליה. לקחתי אותה אחר הצהריים לחברים קבועים שם נרגעה מעט ושוב שחזרנו הביתה, החלה להשתולל..כי רצתה לקבל דבר מה שלא הסכמתי. מה לעשות ? האם אפשרי לשים אותה לרגע בחדר שתירגע ? מעולם לא צרחה קודם או כעס כך. איך להגיע לסיטואציה כזו ?

הי ורד, זה נשמע שמשהו בתחושת הביטחון של ביתך התערער. את מודעת לכך וניסית להעביר אותה לסביבה מוכרת נעימה ומרגיעה אצל חברות קרובות. אבל הסביבה המוכרת המנחמת והמרגיעה ביותר תהיה אצלך אמא. נסי לחשוב בתקופה זו איך את יכולה להחזיר לה את תחושת הביטחון והודאות בעולם. לשים אותה בחדר במצב זה רק יגביר את תחושת הבדידות וחוסר האונים אצלה. אני חושבת שבמצב זה השילוב של הסבר קצר, גבול ברור ודיבור משקף ואמפטי לתתחושותיה העמוקות (אולי משהו כמו - את נורא כועסת..קשה לך..את מבולבלת..) ביחד עם החזקה מחבקת שגם מרסנת ושומרת במידת הצורך, יכולה הייתה מאוד להרגיע אותה בסיטואציה שאת מתארת. הנקודה שלי היא שחשוב שתנסי להתייחס למה שאת מבינה עליה ברמה העמוקה ולראות כיצד את מתייחסת לזה בתקופה זו, גם במצבים שבהם נראה כאילו אין קשר בין הדברים. שנה טובה וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044