פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
8231 הודעות
7761 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

17/02/2020 | 03:35 | מאת: עינת

אוסיף רק, שאנו התחלנו לקחת אותו לטיפול ריגשי. ככשאלתי אותו את פשר ההתנהגות, הוא ענה לי: בבית אני מרגיש בנוח להתנהג ככה. אציין שבבית אנחנו חיים בסיר לחץ, קשה לנו להתמודד עם הילדים בגלל העבודה והגבולות לא ברורים. יש המון חום ואהבה.

הי עינת, פערים כאלה בהתנהגות עשויים לנבוע מפערים גדולים בין ההתנהלות בבית לזו מחוץ לבית, במידה רבה כפי שאת מתארת. בבית הספר הספר היום הוא פחות או יותר מאורגן קבוע ויציב. בבית את מתארת הרבה מאוד מתח לחץ אולי חוסר עקביות וזה בהחלט יכול לגרום לפערים הללו. סיבה נוספת עשויה לנבוע מתוך קושי של הילד לווסת את עצמו בצורה נכונה לאורך ה יום. אלו הם ילדים שלעיתים סובלים ממידה של חרדה, מאוד מוחזקים ואסופים מחוץ לבית וחוזרים הביתה מותשים מכך. עם ילדים כאלה חשוב לעבוד על פיתוח יכולות הוויסות העצמי, חיזוק הביטחון והביטוי העצמי וכיוב'. מתוך דברייך אני מניחה שהשילוב של שני הדברים עשוי להסביר את התנהגותו ומתוך כך את מוקד הטיפול. חשוב לי להדגיש כי בגילאים האלה עבודה של ההורים היא קריטית, לעיתים חשובה יותר מעבודה פרטנית עם הילד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/02/2020 | 22:27 | מאת: משה

הי, בני, בגיל 5 היה נוכח לארוע חד פעמי אך משמעותי וקיצוני בביתנו בו אני, בתוך כדי ריב עם אשתי, העפתי, במכה קטנה (ולא מסוכנת) כיסא ויצאתי מהבית. ארוע אלים זה היה מאד קיצוני והשפיע עליי מאד ועל דרך ההתנהלות מול הילדים שהשתנתה ומאז ההתנהגות הקיצונית הזו לא חזרה ולעולם לא תחזור. בשנה האחרונה בני היה מאד אלים בגן, שחלק מהזמן גם העיף כיסאות. אנחנו בטיפולים רגשיים ועבודה אינטנסיטיבית עם הילד על מנת למתן ולאזן את התנהוגותו בגן, אך לפני כמה ימים כשאמו כעסה על האופן בו התעצבן וזרק כסא בגן, הוא פשט אמר לה למה לאבא מותר ולו אסור. נגמרתי מהמצב הזה בו השפעתי לרעה וגרמתי לבני להתנהגות זו, למרות שדיברנו לא מעט מאז (היום הוא בן 6) והוסבר לו שזה היה קיצוני, חד פעמי, שאני מאד מצטער על התנהגות זו ואגרום לשינוייה (וזה באמת מה שקרה). אשמח לכל עצה או טיפ בנושא. מכיר היום כמה ההשפעה של התנהוגתנו בבית על הילדים, גם כשנדמה לנו שלא, אך מרגיש על הפנים ממה שגרמתי. תודה !

הי משה, אני מתרשמת לעומק ומעריכה את לקיחת האחריות המידיית והכוללנית שלך על המעשה שלך, אך אני חייבת לומר שקשה לי להאמין שאירוע חד פעמי מסוג זה יכול להסביר את כל ההתנגות שלו לאורך השנה. בנוסף אתה מספר שאתם בטיפול רגשי, אני מקווה מאוד שכחלק מהטיפול (ומקווה שעם איש/אשת מקצוע מוסמך) אתם מקבלים גם הדרכה הורית, דבר שהוא בלתי נפרד מטיפול רגשי בגיל הרך. הנקודה שלי היא שהעבודה צריכה להיות בעיקר של ההורים עם אנשי המקצוע, ולא רק של הילד. אולי תשתף קצת איזו מין הכוונה/תובנות להורות קיבלתם בטיפול הזה, אני בטוחה שהן יותר ממוקדמת ומדויקות ממה שאני מכאן אוכל להציע. אתה מוזמן לכתוב שוב ואנסה להתייחס לזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/02/2020 | 20:56 | מאת: עינת

שלום, לבני בן השבע בעיות התנהגות בבית, שזה אומר: ילדותי מאוד, סף תסכול נמוך, דחיין סידרתי לא עצמאי בכל מה שקשור למטלות בוקר/ערב, צועק, מקלל (אינו מרביץ) זורק חפצים, מאוד קנאי לאחיות שלו. לפני כשנה התחילו לו טיקים, שפשוף, שיעול ומשיחות אף, לגרד,לפעמים מכניס דברים לפה אבל רק בעת צפייה בטלויזיה (רצועת שעון למשל) היינו אצל נוירולוג שאמר שזה רגשי ולא להתרגש זה יעבור..וזאת מכיוון שבחוץ הילד מקסים..ממה שאומרת המורה וכמו כן גם אנו רואים..הילד ממושמע, מבצע מטלות, מאוווד חברותי, ביטחון עצמי, עצמאי, ובעיקר בוגר. רציתי לדעת מה פשר ההתנהגות הקיצונית הזאת.. אגב, נקבע באפריל תור נוסף לנוירולוג מכיוון שאינני מסופקת מהתשובה.

תשובתי בשאלתך השניה

11/02/2020 | 12:17 | מאת: חיה

כל פעם שהבת שלי מתרגשת היא משפשפת את הידיים שלה. היא כלל לא שולטת בזה. זה התחיל לה בגיל 5. פעולה זו גורמת לה להרגיש לא נוח ליד החברות. איך אפשר לעזור לה להפסיק עם זה?

הי חיה, אם את מאבחנת שמדובר בתיק, אפשר וכדאי להתייעץ עם נוירלוג ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/02/2020 | 16:50 | מאת: דנה

בני בן 10 לאחרונה אומר הרבה שהוא רוצה למות, שמקומו בגן עדן, לא מצליח להתמודד אם משהו שלא בדרך שלו או משהו שלא כרצונו. אירוע אחד שממש כעס והתחיל לזרוק דברים בחדר ובכה. לקחנו אותו למיון שניידר ששם אמרו המשך טיפול של פסיכולוג ושאין סכנה מיידית. (הכל תלוי במה הוא יתקל לדעתי) האם מישהו חווה התנהגות זו עם ילדו? מה עושים?

הי דנה, זה נשמע שבנך במצוקה, אתם במצוקה ויש שם איזה חוסר אונים משותף שלא מאפשר לכם לתמוך בבנכם. אני נוטה מאוד להסכים עם ההמלצה במיון ומציעה לגשת בהקדם להדרכה הורית אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים ולנסות ביחד להבין מנין מגיעה המצוקה הגדולה וכיצד תוכלו להיות לבנכם לעזר. בהמשך תוכלו לשקול הכנסתו לטיפול במקביל להדרכה הורית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/02/2020 | 12:03 | מאת: דנה

תאומים בגן חובה ילידי דצמבר. קוגנטיבית מתקדמים. שפתית אוצר מילים רחב.שיבושי הגייה. בתחילת השנה, שנכנסו לגן, הבן שלי התל ללקק את הידיים והאצבעות כל הזמן. הפסיק לאחרונה. עולים עם קבוצת חברים מגובשת (3 שנים יחד). הם יעלו בני 5.9. האם זה לא קטן מידי? האם עדיף שיעלו כגדולים?.אני מפרידה לראשונה בכיתה א'. 1 גם מאד תחרותי. אודה על הכוונה

הי דנה, זה באמת משהו שאת צריכה להתלבט לגביו ביחד עם הגננת ועם פסיכולוגית הגן. לי הרחק מכאן.. אין מספיק מידע בשביל לייעץ בנושא הזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/02/2020 | 03:43 | מאת: יעל

שלום בננו בן ה8 מתעורר על בסיס קבוע בלילות עקב חלומות רעים לדבריו, ומבקש שאחד מאיתנו יבוא לישון איתו. כמעט תמיד מבקש שגם נשב לידו בתהליך ההרדמות.בעבר הסכמנו. היום כבר לא. זה בד"כ לא מעורר כבר מחאה. לפעמים הוא אומר לנו בזמן שמנסה להרדם שיש לו "הרגשה רעה" - אנחנו אומרים לו שזה יעבור ושיתגבר וזה אכן עובר והוא נרדם בסוף. השבוע הזמנו לינה ללילה מחוץ לבית ללא הילדים פעם ראשונה. שמתי לב שהוא מוטרד מכך, במיוחד מהעניין שהוא מתעורר בלילה. בכל אופן, מהרגע שיודע שזה יקרה עוד מספר ימים הוא לא מפסיק להתעורר בלילה וגם קשה לו לחזור לישון. אני מודה שזה מעורר אצלי חרדה מה יהיה ואיך אהנה מחוץ לבית כשאני יודעת כמה קשה לו. הילדים יישארו בהשגחת אחותם למחצה (שלא גרה איתם). בעקבות כל זה אני מתחילה להבין שיש פה איזה דפוס שהתקבע ואני חייבת כלים איך לעזור לו. מה את מציעה לי לעשות נקודתית כרגע ?

01/02/2020 | 17:41 | מאת: יעל

בנוסף, מאז שהחלטנו לנסוע אין לו מצב רוח:-(

שלום, מה שאת מתארת נשמע לי כמו פחדים וחרדות המתעוררים לקראת זמן השינה. זמן השינה הוא זמן שיכול לעורר פחדים אצל ילדים רבים (גם אצל מבוגרים :), בגלל אלמנט הסיום שבו, הפרידה, בגלל שאז כשהגוף והראש קצת עייפים גם ההגנות יורדות וכל מיני רגשות ומחשבות שאנו לא חווים או מתעמקים בהם במהלך היום יכולים לעלות וקצת להציף. חשוב לנסות להבין את הפחדים והחששות שמתעוררים אצלו -מאוד מאוד בעדינות - ואז לעזור לו להתמודד איתם ולהקל עליו. המיחושים שהוא מתאר הם כנראה מיחושי לחץ..לפעמים זה כאב בטן קל, סחרחורת, כאב ראש וכיוב'. חשוב לחקור ביחד איתו בעדינות מה הוא מרגיש בגוף ולהתעכב על זה וזה בפני עצמו לעיתים מייצר הקלה. בנוסף אפשר ורצוי גם ללמד אותו הרפיית נשימות(בהתחלה לעשות איתו ביחד) מה שירפה את הגוף, אולי לעשות לו מסאז קטן לפני השינה וכיוב'. מעבר לכך יש לנסות לחשוב על גורמי מתח אפשריים בחייו ולפעול כדי להקל עליו. כאשר הוא מתעורר בלילה, עם כל הקושי, חשוב לשבת לידו עד שנרדם תוך ליטוף קל או הנחת יד על גבו כדי להשרות עליו ביטחון ורוגע אם כי אפשר לדחות את זה לכשבוע ימים מרגע שאתם פועלים לפי עצתי וחשוב להסביר לו מראש שמעתה כך תפעלו "נישאר לידך עד שתירדם בחזרה". כרגע נקודתית אין באמת איך לפתור את הבעיה לקראת הנסיעה, צריך להתחיל לפעול כפי שהיצעתי בסבלנות ומתוך הרבה חמלה כלפיו ולזכור אמא ואבא, שבכל מקרה הכל יהיה בסדר, גם ביום וגם בלילה, גם אם תיסעו וגם כשכל אחד ישן במיטתו..:) וזה מסר שחשוב גם לשדר לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/02/2020 | 14:00 | מאת: יעל

תודה על תשובתך. הישיבה לידו לא תיצור תלות ותמנע התמודדות עם החרדה אלא קיבוע שלה? איך הוא ילמד להתמודד עם החרדה? היינו נוהגים לשבת לידו המון אבל מבחינתו לא היה תאריך סיום.

הי יעל, תקראי בבקשה שוב את תשובתי. המטרה היא לא רק לשבת על ידו אלא לנסות לעשות גם ובמקביל את כל יתר הדברים שהיצעתי - ולהמשיך משם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/01/2020 | 14:49 | מאת: ילד החרד לניקיון

אבקש לדעת למה ילד בן 6 וחצי כל בוקר שהוא מקבל כפית נקיה שיצאה מהמדיח, רוצה לנקות אותה במים ולנגב לפני שהוא אוכל את ארוחת הבוקר? או להחליף אותה מספר פעמים בכפיות אחרות . ולמה הוא לא נכנס לאמבטיה אם הוא רואה נקודה קטנה הוא מחכה שאנקה לו? ולמה הוא מריח כל אוכל שהוא מקבל לפני שהוא אוכל? זה כולל מילקי ויש לציין שהוא לא מתיישב על כל כיסא עד שהוא רואה שהוא נקי, ויש לציין שלנקות את הידיים וצחצוח שיניים ומקלחת אני צריכה להזכיר לו

שלום, זה נשמע שבנך סובל מחרדות המתבטאות בהתנהגויות כפיתיות מעין אלה. את שואלת איך זה שהוא מקפיד על ניקיון כוס ולא על צחצוח שיניים? ובכן חשוב לזכור שהיגיון ילדי לא תמיד תואם היגיון של בוגרים וממילא חרדה היא תופעה לא מאוד הגיונית ומתרחשת כאשר אנו מפרשים בטעות משהו כמהווה סכנה או איום. מה שחשוב לעשות כרגע הוא להרחיב את ההתבוננות על בנך ולסייע לו להפחית את מקורות המתח והלחץ בחייו. הם יכולים להיות קשורים לנושאים חברתיים, לימודיים, משהו שקורה בבית, קשיי הסתגלות, דפוסים פרפקציוניסטיים ועוד. אפשר לחשוב ביחד עם איש/אשת מקצוע המתמחה בטיפול בילדים כדי להבין כיצד ניתן להיטיב עימו במצבו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/01/2020 | 20:19 | מאת: אורי

שלום, מתלבט האם לרשום את ביתי בת ה 4 לגן חובה בו הסבתא היא הגננת. כמה זה משפיע מבחינת עצמאות הילד ומצבו הרגשי והאם עדיף לרשום לגן אחר?

שלום אורי, זן באמת שאלה שאין לי עליה תשובה מכיוון שאינני מכירה לא את הילדה ולא את הסבתא...אבל אני בהחלט מסכימה איתך שיש כאן דילמה והתשובה אינה מובנת מאליה. אם זה משהו שבאמת מאוד מטריד אתכם, תוכלו להתייעץ בפגישה אישית עם איש מקצוע ולחשוב ביחד תוך התייחסות רחבה לכל הגורמים שעל הפרק. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/01/2020 | 20:15 | מאת: אורי

מתלבט מאוד אם לרשום את ביתי

ראה תשובתי

21/01/2020 | 22:14 | מאת: אוריאל

היי ירדן אני בן 17.5 סובל מהיפראקטיביות .נעזר בביופידבק דרך הקופה מרגיש שיפור אחרי הטיפול . אחרי כמה ימים זה מתמסמס מת לצאת מזה .קשה לי בקשרים עם זה ..קשה לי הלימודים . שאלתי אם בביופידבק להמשיך ? או שיש טיפול אחר להיפראקטיביות

הי אוריאל, אם אתה מוצא שהטיפול הזה עוזר לך, אז אני בהחלט ממליצה לך להמשיך בו, מה שכן במסגרת הטיפול אתה אמור כמדומני ללמוד טכניקות שיסייעו לך גם כשאתה מחוץ לטיפול - שיטות הרפייה, נשימה עמוקה ואפילו תוכנות שונות שניתן לרכוש כדי לתרגל את הטכניקות בבית. אני מציעה לך להתייעץ עם המטפל ובמידת הצורך לשקול לאחר זמן מה לעבור לטיפול אצל פסיכולוג קליני שמשלב בעבודתו את שיטת הביופידבק, כך הטיפול יוכל להיות יותר הוליסטי ולהתייחס גם לקשים נוספים שאתה חווה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ילד איטי עם קושי הבן 12.5 , לומד בכיתה ז שיש לו בעיית התארגנות בזמן , איטי ,כשמדובר במשימות שחייב לעשות , אין יום שמתעורר בזמן ומגיע בזמן לבית הספר, תמיד הכל מבוצע באיחור,בבית הספר מתלוננים על זה שהוא איטי שאנן וחולמני בכיתה ובקושי משכנעים אותו להתחיל במשימות השיעור מדובר בילד מחונן (מאובחן במשרד החינוך) האם יש לזה קשר לאופי של ילד מחונן ? אני חושבת לפנות לעזרה פסיכולוגיתאז למי פונים? פסיכולוג מאיזה תחום? תארגנות בזמן

שלום חנה, לכל אחד מאיתנו יש את הקצב שלו וזה בסדר, השאלה היא האם יש כאן חריגה שבאמת פוגעת עד כדי כך בתפקוד ואם כן מנין נובעת. באופן כללי אומר שאין קשר בין מחוננות לאיטיותולכן חשוב לבחון כיוונים אחרים. אפשר להתחיל בהתיעצות שלכם ההורים עם פסיכולוג/ית קלינית ולנסות להבין קצת יותר למה הדבר קשור, וברגע שמקור הקושי יאובחן אפשר יהיה לפעול כדי לסייע לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

מה מומלץ לגיל הזה ללמידת כישורים חברתיים ? ספציפית כישוריו החברתיים לא אפקטיביים .

הי אסף, הרבה מאוד תיווך הורי לכל מצב כמעט, קבוצה למיומנויות חברתיות אולי..תלוי מה רמת הקושי. בכל מקרה מציעה לכם להתייעץ פנים מול פנים כדי להבין באופן מדויק את הבעיה ובהתאם את דרכי הסיוע המתאימים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/01/2020 | 18:31 | מאת: אילנית

פונה רק כי אני שמתחיל להיות מכך נזק לילדה שלי וכאן הגבול.סבתא שלילית מטבעה לא רצתה אותי מעולם בחיי בנה שהוא שפוט לרגליו. כן נכנסתי לגובה האריות רק לא האמנתי שתשתמש בבת שלי. אתמול הבת שלי חזרה ממנה ואומרת : אמא סבתא אומרת עליך דברים לא יפים ובכתה. החלטתי לעשות גבול הסבתא לא תראה יותר את נכדתה לבד רק בנוכוחתי את הסבתא מהגיהנום, לא אצליח לשנות . על הילדה חייבת לשמור ואעשה למענה הכל . האם הדרך שבחרתי נכונה ?

הי אילנית, אני חושבת שהפיתרון שלך פשוט מצוין! מחד את לא מונעת את המפגשים עם הסבתא, מנגד מבינה כי כנראה לא תצליחי לשנות אותה.. מחזקת את ידייך ומקווה שתצליחי לחסום את התוקפנות מלהיכנס אלייך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/01/2020 | 21:20 | מאת: שני

הבן הבכור שלי בן 4.6. בבית יש עוד ילדה בת 3.6 ובן 1.4. הבן הגדול מתנהג בגן למופת. ילד טוב, שקט, משחק עם כולם.. בבית הוא הפוך לגמרי, משתולל, מדבר לא יפה, לא מקשיב ויורד המון על אחותו בת ה 3.6. ניסיתי הכל מעונשים ועד הכלה וחום... כלום לא הצליח. הוא התחיל לירוק בבית (בגן הוא לא עושה את זה), אמר שילד מהגן לימד אותו לירוק ככה. בבקשה עזרה.... הוא ילד חכם, פיקח ורגיש עם לב אוהב ואכפתי מאוד.

הי שני, נורא קשה לי לייעץ לך כי איני יודעת כיצד הדברים מתנהלים בבית והיכן מוקדי הקושי העיקריים. אני חושבת שתוכלו מאוד להיתרם על ידי הדרכה והכוונה הורית קצת יותר כוללנית. להתרשמותי זה משהו שיכול להיות קצר ונקודתי, מספר פגישות כנראה תספקנה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/01/2020 | 13:10 | מאת: אנאל

בן 5 ילד סנדוויץ' קופא במקום חדש אפילו כשנכנס בבוקר. לגן כלומר לא מבצע שום פעולה..ולוקח לו זמן להתחמם. בעבר זה לא היה איזה טיפול יהיה יעיל לשחרר אותו ?

הי אנאל, נכון יש אנשים שמתחממים מהר ויש כאלה שיותר לאט. מציעה לך כאם לאפשר לו את הזמן שהוא זקוק לו ולהיות שם תומכת ככל האפשר עבורו. זה אומר -לקום יותר מוקדם, להתחיל את היום באיזי, לצאת איתו יותר מוקדם מהבית, ללכת קצת יותר לאט בדרך לגן ולשים לב לפריחה, לעצים לשמיים... להיכנס לגן יותר מוקדם, להיות איתו שם יותר זמן מהרגיל..ולאפשר לו את הזמן שהוא זקוק לו. חשוב לזכור - הענות מיטיבה לצרכים, רק היא תסייע להחלמה ולהתפתחות תקינה של ילדינו :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/01/2020 | 21:19 | מאת: צליל

הבן שלי יליד דצמבר שנה הבאה גן עירייה. כרגע הוא בכיתת הפעוטות הכי גדול שם והיחיד שמדבר יותר ממילה בבודדת (2 3 מילים למשפט). כבר תקופה שמרגיש לי שמשעמם לו שם ושאין לו אתגר ואני שוקלת להעביר אותו לגן ששם יהיה עם ילדים באותו שנתון כמו שלו ואפילו גדולים מזה (כאלה שהשנה יחגגו 4). הוא יהיה כאמור הכי קטן בכיתה. עד כמה יעשה נזק להעביר אותו גן באמצע שנה אל מול התועלת שהוא יכול להפיק? חשוב לציין שהתחלתי לדבר איתו על החלפת גן והוא לעיתים עונה שלא אוהב את הגן ורוצה להחליף. לא בטוחה שמבין 100 אחוז את המשמעות

הי צליל, ככלל אני לא בעד שינויים באמצע שנה, אלא אם כן ישנה סיבה מאוד מאוד משמעותית שמצדיקה את זה. במקרה שלך, אני ממש לא בטוחה שכדאי להתחיל לטרטר ולהעביר את ילדך תקופת הסתגלות נוספת - הרווח יהיה נמוך מהמחיר שישלם לדעתי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ירדן, אני אמא ל 3 בגילאי 5.5 ו3.4 ותינוקת בת שנה. מסרבת בתוקף לארח בבית ילדים מהגן . אחר הצהריים אני אוהבת לעשות פעילויות חוגים ..ולהתארח אצל משפחה וחברים ולא לארח מאוד קשה לי בסיטואציה הזו ...האם זה מזיק לילדים ? פתאום זה הפך להיות פופולרי הפליידייטים האלו.ולא הייתי רוצה למנוע מילדיי הם גם לא מוזמנים .עד כמה זה באמת חשוב??

הי לילך, אני לא הבנתי משאלתך מדוע זה כ"כ קשה עבורך, ואני מניחה שהתשובה שלי הייתה בהתאם לו ידעתי מה הסיבה לכך שכן יש הבדל בין עשייה/המנעות מתוך קושי רב לבין עשייה מתוך פשוט העדפה בלבד. שנית לא פירטת האם לילדייך, ספציפית לגדול מבינהם, יש צורך או רצון כזה בכלל. לגבי נזק..תראי, לדבר במונחים של נזק כשמדובר בפליידייט, זה לא מינוח נכון כי זה עשוי לבלבל ולא לאפשר לך לראות מה הרצון או הצורך של ילדייך גם אם הוא לא צורך עז או קריטי. אני מציעה לך לנסות לבחון את הדברים לגופם כפי שהיצעתי, ואז לראות כיצד אפשר לשלב בין הצרכים, הרצונות והיכולות שלך לאלו של ילדייך, ולמצוא אולי פשרה...:) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/01/2020 | 20:47 | מאת: ענת

שלום רב, אבקש להתיעץ , כיצד מומלץ לאמן ילד בן חמש וחצי לקנח את האף .מדובר בילד הסובל מאלרגיות ומנזלת בכל ימי השנה . הילד עבר ניתוח כפתורים באוזנים ושקדים לפני כשנה וחצי, אך הניתוח לא עזר לטיפול בנזלת.חלק מילדי הגן מתרחקים מהילד כאשר יש לו נזלת שהוא לא מקנח אותה. אודה לתשובתכם . ערב נפלא ענת

הי ענת, אני לא כ"כ מבינה את שאלתך לגבי אימון קינוח אף. האם זה משהו שהוא יודע לעשות? מתקשה לעשות? האם זה מכאיב כשזה קורה. אני מציעה לך לפרט ככל שתוכלי ולהפנות את השאלה לפורום "הכנה לקראת פרוצדורות רפואיות" כאן בפורטל. לנוחיותך מצרפת את הלינק https://www.doctors.co.il/forum-6104/ כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/01/2020 | 18:15 | מאת: ענת

שלום ותודה על תשובתכם. הילד לא תמיד חש/מתעלם כשאפו נוזל ולא מקנח את האף (נזלת כמעט קבועה), רק כשמעירים לו או מקנחים את אפו, מתחיל לסבול כבר מתגובות הילדים בגן. אודה לתשובתכם.

הבת שלי בת 4.5 משחקת רוב הזמן רק על הילד בגן שהוא על הרצף האוטיסטי !וזה מפריע לי מאוד , למה הילדה שלי ??! רוב הילדים לא מתייחסים אליו כי יש לו הפרעות . והבת שלי בוחרת בדרך הקלה במקום להתמודד עם ילדים משחקת איתו . איך אני מוציאה אותה מהמצב הזה ? בגיל 4.5 אין לה קשר עם חברה אחת שהיא אוהבת .רק האוטיסטי. ובבקשה אל תשפטי אותי. יש. לי עוד ילדים והילדה לא מתנהגת כמוהם חברתית איך אני משחררת אותה ממנו ! ???

הי עומרית, אני לא שופטת אותך אך עדיין שאלתך העציבה אותי, מכל מיני סיבות. הסיבה העיקרית וזו שקשורה בך ובילדתך היא כי נרקמה חברות יפה בין ביתך לילד אחר, ואת מסיבותייך מתקשה לראות את היופי שבזה ולהנות מזה וזה באמת מאוד חבל - גם עבורך וגם עבור ביתך. את צריכה להבין שברגע שהילדים שלנו עושים את שלהם, עם היופי הטבעי שמתלווה לכל מה שהם עושים, ואנחנו ההורים רואים ביופי הזה רק דברים רעים, מפחידים מדאיגים - אנחנו מקלקלים להם ולעצמנו את שמחת החיים הטבעית הניתנת לנו במתנה... אני חושבת שלהצליח להסתדר עם ילד כזה בוודאי מצריך גם הרבה מאוד כישורים חברתיים שאין לילדים אחרים, סובלנות ויכולת מדהימה להתחבר. אני גם בטוחה שהיא לומדת ומתפתחת דרך הקשר הזה לא פחות מאשר אם הייתה בקשר עם ילד אחר. אז אני באופן אישי לא חושבת שאת צריכה לעשות דבר מלבד ללמוד לראות את היופי שמתרחש לנגד עינייך - ולפעמים עבורנו ההורים זו לא עבודה כ"כ קלה אני יודעת...ובמובן הזה באמת שלא שופטת אותך. אמא יקרה, למרות שאני לא עונה על שאלתך באופן ישיר (איך לשחרר אותה ממנו), המחויבות שלי בפורום הזה היא אלייך ולביתך ולכן אני אענה לך את מה שבעיני נכון לעשות על כן תשובתי.. (זה לא סותר את זה שאת יכולה ליזום ולעודד מפגשים עם ילדים נוספים אחרי הגן, מה שבד"כ עוזר לחבר בין ילדים גם בשעות הגן). בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, הבן שלי בכיתה ח' עם בעיית קשב וריכוז מטופל בפוקלין, מאובחן כלקוי למידה, לא קל לו אבל הוא מקבל עזרה אחר הצהריים עם שלושה מורים שונים..הוא הצעיר, אחיו חרוצים ותלמידים מחוננים ומצטיינים... פעם הייתה לו מוטיבציה ללמידה היום לא מתחשק לו..דוחה שיעורי בית לרגע האחרון ולפעמים שוכח בכלל להכין. אחר כך מתחרט כך שכן אכפת לו ולא רוצה לאכזב... אני מרגישה שכל הזמן אני צריכה להזכיר לו ואני עוזרת לו הרבה בעיקר במקצועות רבי מלל שמתקשה בהם. אני לא מסוגלת לשחרר, לתת לו את האחריות כי אם לא אזכיר לו הוא לא יעשה ויתחרט בסוף שלא עשה. איך אני יכולה לעודד אותו ולהסביר לו את החשיבות של הלימוד? במיוחד לו חשוב לחזור וללמוד יותר כדי שיצליח....ואיך אחזיר לו את המוטיבציה? הוא יודע שכשהוא מתאמץ הוא מצליח והוא שמח. וגם אמרתי לו את זה..מה עושים? תודה

הי מיכל, בואי נשים בצד לרגע את הנושא הלימודי וננסה להתבונן בזה כסימפטום למשהו אחר שקורה. אם כך מה קורה? מה קורה עם בנך שמייצר את הקושי החדש הזה? האם מדובר במשהו שקשור בדימוי העצמי, בתחום החברתי, האם זו ירידת אנרגיה כללית, גורמי מתח אחרים... ההנחה בצד את העניין הלימודי מגיעה מכך שנשמע שבנך מבין היטב את חשיבות הלימודים עבורו ואף מעוניין להצליח, אך נראה כי בתקופה זו הוא מתקשה להתארגן, להניע את עצמו ולהערך באופן נכון. אני מציעה לך במקביל עם הניסיון להבין מה באמת עובר עליו, לעזור לו באופן זמני להתארגן תוך בדיקה משותפת של מה יכול לסייע לו. אם תצלחו ביחד את המהמורה הזו, אני מאמינה שהוא "יחזור לעצמו" בהקדם, אבל כאמור לשם כך עלייך להיות שם ביחד איתו תומכת היכן ובאופן בו הוא זקוק לך ולא למטרת ההישגים הלימודיים אלא כמטרה העומדת בפני עצמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/01/2020 | 02:53 | מאת: זיוי

שבוע טוב, לפני כחודש לאחר החג עברתי עם בעלי ו 2 ילדיי מהדרום למרכז הארץ . עשינו זאת בהכרח, אמו של בעלי ( שהינו בן יחיד) מאושפזת בביה"ח במרכז עקב מחלת סרטן המעי הגס,.. לא התכוננתי לתחושת הניכור שהגיעה עם המעבר. התרגלנו ליחסים חמים עם שכנים ידידים חברים וכאן יש ניכור גם בבניין המגורים והכי כואב לי בגן הילדים . זה ממש אחרת ממה שהורגלנו ! כואב לי לקחת את ילדיי לגנים .הם בני 4.5 ו 2 היחס שקיבלנו מחלק מן ההורים היה זלזול והתנשאות. ממ . .כשנודע כי תגוררנו בעבר בישוב בדרום די נידח . כואב לי על בניי, שזכו בעבר ביחסים חמים אוהבים עם השכנים ומשפחה והיום הניכור .. מנת חלקם. כמובן שנחזור בעתיד לדרום למושב אשמח לקבל לבנתיים תובנות או עיצות כיצד להסתדר בנתיים עם הילדים ?? תודה

הי זיוי, קחי בחשבון שלפחות חלק מהחוויה שלך ככל הנראה לא בהכרח קשורה כולה למציאות החיצונית אלא מושפעת אולי מציפיות, אולי מכך שלא לגמרי עיכלת את עצם המעבר, אולי רגישות יתר בתקופה הזו ועוד. רוב האנשים במדינה מתגוררים בערים ובסה"כ מסתדרים..אין סיבה שגם אתם לא תסתדרו. נסי להביא מעצמך את אותה חמימות כפרית אליה הורגלת ואני בטוחה שהתגובות אלייך תהיינה בהתאם. מעבר לכך קחי בחשבון שתמיד לוקח זמן להסתגל, להכיר להתחבר...זה לא באמת משהו שיכול לקרות תוך רגע. אז קחי נשימה ארוכה ועמוקה, קחי את הזמן והתאזרי בסבלנות ואופטימיות. אני בטוחה שברגע שאת תצליחי להביט על הדברים בפרופורציות הנכונות, את גם תשדרי לילדייך שהכל בעצם בסדר, תוכלי לתמוך בהם בזמן הזה עד שהם יכירו חברים חדשים ולתווך להם את המציאות כפי שהיא, ולא מתוך מקום מיואש, מאוכזב ופסימי - כי זה בפני עצמו עשוי לייצר גם מציאות כזו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/01/2020 | 23:14 | מאת: אלעד

בן 6 עדין בגן נותר שנה נוספת,לא מוכן לכיתה הבעיות שלו הם כדלקמן א.1. מרטיב במיטה, בלילה בורח לו ! לא מבין מדוע , אנחנו משפחה כל כך נורמטיבית הוא מוקף תמיכה ועדיין מפתח תסביכים . 2. אין לו חבר אחד טוב ספציפי . הוא משחק בגן ומשתתף בפעילויות וחוזר הביתה . הבאנו לו הבית. ילדים לא רצה לשחק איתם .3 . עדין בגילו קשור כל הזמן לחפץ המעבר והמוצץ. ! מה ניתן לעשות עם הבעיות שציינתי? על מה הבעיות האלו מעידות ?? הוא לא חווה טראומה . לא חרדה

שלום אלעד, קראתי את שאלתך בעיון ולדעתי קיימים קשיים רגשיים שאתם ההורים בהחלט תוכלו לסייע לו להתמודד איתם. אני מציעה לכם בחום לגשת להדרכה הורית אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים ולקבל הנחייה מקצועית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

לא היה מענה. האם ניתן להגיע לטיפול עימו או בלעדיו? ברצוני לשאול אם יעזרו חוגים . או פיתוח כישורים חברתיים הוא כן משחק מצוין עם ילדים אבל לא יוצר קשר יחיד עם ילד חשוב לי לפתח לו זאת. מה הדרך לפיתוח יכולת זו ?

הבת שלי בת שנתיים וארבעה חודשים נגמלה ממוצץ לפני כחודש . בהתחלה המוצץ נקרע והיא זרקה לפח אך הרגשתי שהיא לא כל כך מוכנה לגמילה אז החזרתי לה אחרי כמה ימים עוד פעם נקרע וזרקה לפח אז אסברתי לה שאנחנו זורקים ולא מחזירים והיה לי סיפור שקראנו כמה פעמים  וכל פעם שקשה לה אני אומרת לה שאני מבינה אותה ושנמצה דרך אחרת להתמודד ומספרת לה סיפורים על גמיחה ממוצץ הבעיה שעד היום קשה לה יש לה הרבה התפרצויות בכי שנמשכות לפעמים לרבע שעה או יותר  היא שמה הרבה את היד שלה בפה כשעצוב לה או כשהיא הולכת לישון דבר שלא היה קודם  ואני מרגישה שעדיין קשה לה  האם התופעות האלה נורמליות אחרי חודש ? מה אני צריכה לעשות ? האם להחזיר לה את המוצץ?

הי אולה, גמילה יעילה תגיע קודם כל כשההורה נגמל מהרעיון של מוצץ..מוצץ כמנחם, כמרגיע, כמספק ביטחון...את כל זה יצטרך ההורה לספק באופן מעט יותר מוגבר בתקופת הגמילה ולשם כך על ההורה להערך כדי להגדיל את יכולת ההכלה, התמיכה והאמפטיה, אבל גם את האמונה שהילד שלי יכול בלי זה ושאני יכול להרגיע אותו כי - אני מאמינה בו שהוא מסוגל בלי מוצץ! ברגע שזה באמת באמת יקרה, אתם תעברו ותצלחו יחד כל קושי בלי לסגת ובלי הרהורי חרטה וחרדה :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה על המענה הילדה נרגעה ביומיים האחרונים מה שמדאיג אותי זה עניין היד בפה כשהיא בוכה או הולכת לישון ולפעמים סתם בלי סיבה היא שמה אצבע או יד בפה_ לא מוצצת האם יש מה לעשות עם זה או להתעלם ? והאם זה יכול להפוך להרגל?

09/01/2020 | 11:29 | מאת: מאיה

יש לי שני בנים 3 ו1.5 . בשנה הבאה אמורה להתחיל שנים קליניות במסגרת הלימודים שלי באוניברסיטה. אני מתלבטת מאוד אם להעביר את מקום המגורים שלנו לאיזןר שיהיה לי יוצר נגיש עבורם שזה מקום בו מוסדות החינוך לא מאוד טובות לעומת מקום מגורים נוכחי שמוסדות חינוך טובים וזו הסביבה שלנו- הבעיה שלא אוכל לקחת אותם ולהחזיר אותם מהגן כיוון ואצטרך לצאת מאןד מוקדם ואחזור מאוחר. אני חוששת שיהיה להם מאוד קשה פסיכולוגית כיוון שגם בעלי עובד ולא יהיה זמין להם במהלך היום. אוכל לראותם כמה שעות בודדות. אך המעבר לעיר אחרת ולמוסדות חינוך אחרים גם יכול להשפיע עליהם. אני מתלבטת מה הכי נכון לעשות עבורם וחוששת מאוד לפגוע בהם. ואם נשארים באותו המקום ואנחנו רחוקים מהם האם יש יכולת לעשות את זה בצורה נכונה מבחינתם כך שזה לא יקשה עליהם מאוד? סופי שבוע או שעה שעתיים ביום שמתראים.? יש לציין שאין עזרה מסבא וסבתא כך שרוב היום לא יהיו עם בני משפחה.

הי מאיה, את מציינת בפני את עובדות החיים שלכם - וכך או כך יהיה זה לא קל או אידאלי עבורם אבל זוהי הבחירה שבחרת ולכל בחירה מחיר כמובן שגם לא ללמוד כעת היה מחיר). אני כן חושבת שאם אפשר לא לטלטל אותם דרך מעברים לא נחוצים, זה עדיף וכמובן להתכוונן למקסימום פניות עבורם בזמן שכן ישאר לך. מעבר לכך, אם תצליחו לשמור על אווירה ביתית נעימה, חמימה ותומכת, אז אני מאמינה שכולכם תצלחו את השנים הללו. כל טוב ןבהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/01/2020 | 20:27 | מאת: אחת

שלום רב, מדובר בבן 5, ילד יחיד. חכם, ידע מעל גילו, מפותח מאוד מבחינה מילולית ובדרך כלל מתנהג יפה. ברגעים מסויימים הוא משתולל כמו בנוכחות אורחים, כשהולך למקום חדש ודברים כאלה. אני מתקשה לווסת אותו באותם רגעים. לפעמים יש לו קקי מסרב ללכת לשירותים להתרוקן ואז מתחיל להשתולל ולהרביץ. היום קפץ עליי כשאני נוהגת והרביץ לי בלי סיבה, אני כמעט עשיתי תאונה. עצרתי בצד והגבתי ברוגע הוזבתי אותו והמשכתי. ואז שוב הוא קם מהכסא נתן לי סטירה מאוד חזקה בפנים וקפץ עליי. בדיעבד, אני חושבת שזה בגלל הקקי. באותו רגע איבדתי את קור רוחי ונתתי לו סטירה. זאת פעם ראשונה שאני עושה את זה. בדרך כלל אני מאוד סבלנית. ומה קרה המשיך להשתולל ולא בכה. צעקתי עליו ולא בכה והמשיך להתעמת איתי. אני המומה. הגננת כבר ציינה בפניי כמה פעמים שהוא ילד שלא בוכה בכלל וזה מפתיע אותה. מקבל מכה חזקה לא בוכה. נוזפים בו לא בוכה. רב עם חבר לא בוכה.ואני חשבתי שהוא ילד חסין וחזק זה הכל אבל היום ראיתי שזה כבר לא נורמאלי. אז שני דברים. מה התוקפנות הזו שבאה במפתיע? חוסר השקט שברגעים דווקא הכי לא מתאימים? ודבר שני למה לא בוכה? לא מוציא את זה החוצה? מה קורה איתו? על מה זה מעיד? תודה

07/01/2020 | 23:49 | מאת: אחת

שכחתי לציין כי כאשר נתתי לו סטירה הוא גם לא בכה וגם התחיל לצחוק בקול רם וגם ניסה להחזיר לי. אני בהלם עד עכשיו מהתגובה המוזרה הזאת. ובבית גם לא בכה ולא שחרר את המתח.

שלום לך, אני שומעת את המצוקה הרבה שעולה משאלתך - גם אצלך וגם אצל בנך והמצב בהחלט מצריך טיפול מידי.לא הייתי עושה דבר לפני התיעצות אישית עם איש מקצוע (פסיכלוגי/ית קלינית או אפילו רופא ילדים בתור התחלה) ומנסה לאבחן את מקור הקושי. זה יכול להיות קושי שלכם ההורים לתת מענה לצרכיו להציב גבולות ולהבין לאיזה סוג של נוכחות הוא זקוק, ייתכן ומדובר בקשיי קשב וריכוז, וויסות או קשיים נוירולוגים או התפתחותיים אחרים וייתכן שבאמת מדובר בקשיים רגשיים. אז תתחילו בתיעצות שמטרתה לאבחן את מקור הקושי ותמשיכו משם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/01/2020 | 15:47 | מאת: יפה

אבקש את עזרתכם.נכדי בן 8 בכיתה ג,מסרב ללמוד,להכין שעורים ולא משתף פעולה.קורא ברמה נמוכה.הדבר היחידי שאוהב זה הטאבלט והמחשב.וכששואלים אותו מה תרצה להיות שתהיה גדול.אומר שרוצה להיות האקר.

שלום יפה, ומה שאלתך? כיצד הוריו מתמודדים עם כל זה? כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/01/2020 | 21:39 | מאת: אופק

דר' לפני גיוס אני בוכה המון על פטירתו של חבר שהיה יקר לי ממחלה . קשר אמיתי . מאז פטירתו אין לי טעם אני עושה דברים שחייב וחוזר למיטה בוכה ומתייסר נתנו לי ציפרלקס לצערי לא הקל עלי רק הרדים והשמין . כל יום נראה לי כמעמסה שחייב לעבור . יש לי עוד קשרים טובים אבל זה לא זה. אני ממש לא אובדני. אבל לא מרגיש חיות.

הי אופק, ראשית אופק- תנחומיי ובאמת משתתפת בצערך. מאחר וכבר עברת את האופציה הפסיכיאטרית, אני הייתי מציעה לך גם לבדוק אפשרות של טיפול בשיחות. זה נשמע שיש לך הרבה על הלב ועל הראש ובהחלט כדאי שתוכל לשתף מישהו במה שעובר עלייך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/01/2020 | 18:23 | מאת: sigal

שאלה לגבי אחייניתי, בת 17.5 שסובלת מהערכה עצמית ירודה מאוד, שמסב לה אומללות רבה . למעט ללימודים כמעט שאינה יוצאת. יש לה מעט חברות אך אין לה חשק לצאת טוענת כי היא שמנה ( מידה 40) לאחרונה פוטרה מעבודה בשעות אחר הצהריים. פוטרה בצורה משפילה דרך הטלפון ללא קבלת זכויותיה ומשכורת .ונראה שזה פגע בה קשות. גם קודם נזקקה לאישורים חיצוניים. עכשיו כלל לא מנסה. נוגע ללב מצבה, נערה עם יכולות גבוהות בת יחידה . שאיבדה אימון בעצמה והסביבה. כיצד ניתן לסייע לה ?

הי סיגל, אינני יודעת מהם מקורות התמיכה של אחיניתך, מה קשייה, האם ועד כמה חווה מצוקה וכו בכדי לתת הסבר או עצה עבורה, אני כן יכולה לעודד אותך להתקרב אליה אם זה משהו שאת מסוגלת לעשות. להציע הקשבה, תמיכה עצה..בהחלט יכולים להתחיל להניע תהליכים. מעבר לכך אפשר להציע שיחות אם זה משהו שלא עלה קודם ולפעמים אפשר להשתכנע ללכת לאופציה הזו דווקא אם מפתחים אמון בדמות קרובה כמוך למשל. אז התחילי בלנסות להתקרב אליה, לאט לאט ובלי לחץ ולהבין בעצמך מהן האופציות האפשריות עבורה כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

04/01/2020 | 22:01 | מאת: רביד

מעוניינת בדעתך המקצועית, אני שוקלת להביא ילדים מבנק הזרע, מאחר שהגעתי לגיל 37 רווקה. כרגע נטולת עבודה . אך הסביבה מגיבה בשליליות לכך. חברות בגילי אומרות שזה צעד אגואיסטי כי אין לי יכולת כלכלית ושהילד יסבול מכך שאין לו אבא. אומרות לי שאני עושה זאת בגלל הבדידות. אני ממש רוצה להיות אמא ! נותר לי זמן קצר, האם זה באמת אגואסטיות? יש לציין שעבדתי קודם כרגע מובטלת. אך כמובן שלא אוכל לתת לילדים חיי רווחה לבד אין לי תמיכה מהמשפחה.

הי רביד, בואי נניח לרגע, שכל הקולות שאת שומעת כ"כ חזק מבחוץ, אלו הם הקולות הפנימיים שלך...(אחרת לא היית שומעת אותם כ"כ חזק ומייסר). את מתלבטת האם תהיה לך את האפשרות לדאוג לתינוק שלך כפי שלדעת הוא ראוי לו. את מתלבטת האם את עושה כאן החלטה "אגואיסטית". האם בנך באמת יסבול מכך שאין לו אבא. אני חושבת שזה לא באמת משנה מה אני, או מישהו אחר חושב. את יודעת איך אומרים-בעולם יש דעות כמספר האנשים בו :) מה שחשוב הוא מה את חושבת. מה את מאמינה - בשילוב עם מה את באמת רוצה. אני מאמינה שלא תמיד יש החלטות נכונות אבל כן יש החלטות שנלקחות - באומץ ותוך דעה ומחשבה צלולה ובהירה. אני חושבת שאת צריכה להגיע למקום שאת תוכלי להיות שלמה עם החלטה שלך. את זה תוכלי לעשות אולי בתהליך טיפולי. אני מצטערת יקרה שאיני אומרת את דעתי האישית, כי ממילא היא לא תהיה מבוססת ואני באמת חושבת שהיא לא רלוונטית כמו דעתך שלך - שכנראה שטרם גיבשת...לכי תחקרי את זה, בינך לבינך בתוך טיפול. אני ממליצה לך על כך בחום. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/01/2020 | 16:29 | מאת: הילה

שמתי לב 'כשאני עושה דברים ממקום של פחד לא מצליח לי . הכוונה שאני לחוצה שיהיה לי חבר אני בוחרת במישהו גרוע. כשאני בוחרת בלימודים מתוך לחץ פחד חרדה לא מצליח לי זה נכון שלא לבחור ממקום של חרדה ? לא חברים לא ידידים ? ולא סתם קשרים? טנקס

הי הילה, לחרדה יש יכולת להשתלט על הכל, לסנוור ולעוור ולשבש את תפיסת המציאות שלנו - הפנימית והחיצונית. אם את בוחרת דברים ומחליטה החלטות מתוך חרדה, אז את בהכרח לא ערה לשום דבר שבאמת יש שם - רגשות, צרכים, לשיפוט התקין שלך, לרציונאל שלך ועוד. בהחלט לא כדאי לעשות בחירות מתוך חרדה ואם את מזהה שחרדה קיימת בך במידה רבה, אז כדאי מאוד מאוד לטפל בזה..אבל הזיהוי של זה הוא שלב ראשון מאוד מאוד חשוב, וטוב שאת שם שואלת את השאלות הנכונות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/12/2019 | 17:13 | מאת: אמא מוטרדת

מוטרדת הבן שלי בן 4 היה ילד עם ביטחון עצמי נחישות הפך לביישן . אתמול , באירוע הדלקת נר לא הביט אפילו על בני המשפחה. מוזר ולא התנהגות מתאימה לו. הוא לא הולך בעקבות זאת לאירועי חנוכה נוספים . מה יכל לגרום לו לשינוי כזה? יש לציין ש 2 חברים מאוד טובים שלו מהשנה שעברה מהגן הקודם עזבו השנה לגן אחר . הייתכן שזה קשור ? הוא ממש אהב ..והתגעגע אליהם כיום הוא כבר לא שואל עליהם. הם נפגשו לפני כמה חודשים אך כל. אחד כבר היה במקום אחר . כיצד מטפלים בביישנות כזו ?

שלום לך, אני חושבת שמה שאת מעלה כאפשרות להסבר בהחלט מצריך התיחסות. כדאי לנסות לבדוק האם עדיין מתגעגע אליהם, האם וכיצד חושב עליהם. אפשר לכתוב להם מכתב יחד, לצייר ציורים, להיזכר בהם יחד ובמילים אחרות לאפשר ביטוי לכל מה שעדיין נמצא בנפשו ביחס אליהם. כדאי גם לברר עם הגננת מה מצבו החברתי, האם ממשיך לקיים אינטראקציות גם עם ילדים נוספים או אולי הוא זקוק לקצת יותר עזרה בתחום הזה. לגבי התנהגותו בזמן החג, אינני יודעת אם ההתנהגות הזו שלו לאורך כמה ימים באמת מעידה על שינוי משמעותי שחל בו ושמצריך טיפול. ילדים הלא הם בני אדם קטנים, עוברים תקופות, שלבים..לפעמים חשים חברותיים יותר ולפעמים פחות, מה שחשוב הוא שאנחנו כהורים נהיה שם עבורם מתוך ונביט בהם מתוך נקודת מבט חיובית או ניטראלית עד כמה שאפשר ובהחלט ומתענינת. לא כדי לתקן אלא כדי להבין. ואם באמת שני הדברים אלו שהעלית קשורים, אז זה בהחלט ראוי להתיחסות כפי שהיצעתי לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/12/2019 | 21:38 | מאת: חני

היי ירדן אשמח לעזרתך . מה לעשות עם נער בגיל ההתבגרות שאינן משתף כל כך בדברים שעושה וכו בעלי אינו אדם חופשי אלא מופנם ועסוק רק בעבודה ועוד מספר מצומצם של דברים . הוא שואל את הילדים רק מעל הדברים לא נראה שממש מתעניין. אני לעומתו שואלת מייעצת ומשתדלת להיות כמו חברה . זו בעיה שהייתה כל השנים אך עתה יש קשיים חדשים כמו לדוגמא שהנער עשה מבחן תאוריה ונכשל והוא אפילו לא ביקש לראות את המבחן. אני יודעת שלא אצליח לשנות אותו אך קיים קושי לתקשר עם המתבגר . מה לדעתך עליי לעשות ? חשוב לי מאוד שנמשיך להיות פתוחים כמו בעבר

הי חני, אני באמת לא מבינה משאלתך מה והאם משהו בכלל השתבש ביחסים בינך לבין בנך. הרי לפעמים ילדים יותר פתוחים ולפעמים פחות, זה יכול להיות תלוי בנושא בתקופה וכו.. את מוזמנת לכתוב שוב ולפרט קצת יותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/12/2019 | 22:55 | מאת: תמר

כתבת לי לשים לב לפן הרגשי. מה זה אומר? יש לציין שאישית התחלתי לסבול מחרדת נטישה אני מתקשרת לגן לברר מה שלומה ...אני חוששת יותר מבעבר עליה. בגלל שהגירושין היו קשים נוצר בי חשש שבתי לא תיפגע על ידי הגרוש. אין לי הוכחה לכך כמובן רק חרדה האם זה יכול להזיק לילדה? החרדה הפנימית שלי ? תודה

הי תמר, לצערי אני בהחלט מאמינה שמצבך הרגשי הרעוע משפיע על ביתך. הלוואי וזה יכול היה להיות אחרת אבל זה לא כך. ילדינו נושמים קולטים וסופגים אותנו לכן חשוב מאוד שאנחנו ההורים - את אמא יקרה - תטפלי בעצמך ותדאגי להשיג לך את התמיכה המתאימה עבורך. נסי להיזכר לרגע מהן ההנחיות במטוס לגבי מסיכות חמצן, למי יש לשים קודם את המסיכה? לאם או לילד? ניחשת? לאם. כי אם לאמא אין חמצן אז גם לא יהיה לילד... אני ממליצה לך לפנות לטיפול בו תוכלי לקבל את התמיכה לה את זקוקה ושבתוכו תוכלי גם לקבל הנחייה והכוונה להורות שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אני בת 16 הורים גרושים סובלת מחרדה קשיים אמא שלי ככה עשתה לי אחרי גירושין .כתבתי לך שאלה אחרת על חרדה . אמא שלי חיממה אותי על אבא שלי וזה גרם לי לא להיות כמו כולם לסחוב נטל על הגב מקווה שעזרתי

12/12/2019 | 16:50 | מאת: שלי

מקווה שזה המקום הנכון... בני בן עשר. פתוח איתי מבחינת השיח על המין, מדבר על דברים... וגם אני איתו. לאחרונה התלונן כי ״הבולבול שלו כל הזמן שמח״ אפילו ארבע חמש פעמים ביום ( שאלתי כמה...) וזה מעסיק אותו וגורם לו לפדיחות ( כדבריו) . אומר שקורה לו גם בבית הספר ומכניס אותו למצוקה. מה לייעץ לו? איך לגשת לזה? המינונים סבירים?

הי שלי, זה טוב שבנך מרגיש פתוח לדבר איתך באופן הזה.את מספרת שמחד התפיסה של מה שקורה היא חיובית "בולבול שמח" אבל שזה יכול לייצר מצוקה כי זה לא תמיד מתאים..במסגרת פיתוח השיח איתו הייתי מעבירה את המסר שמחד זה לגיטימי שזה מה שקורה בגופו ושזו באמת שמחה פרטית שהוא מעוניין לשמור לעצמו ושבמובן הזה את בהחלט מבינה אותו. בנוסף ייתכן שאבא יכול להיכנס לתמונה ולתת לו "טיפים" איך אפשר, אפילו טכנית, לסדר את זה שמה ששלו ישאר פרטי ולא חשוף וגלוי. כמו כן חשוב להבין כיצד זה קורה (גירוי עצמי, גירוי חיצוני, משהו שהוא רואה, חושב עליו וכיוב') ולעזור לו להבין כיצד אפשר לווסת את זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/12/2019 | 16:01 | מאת: תמר

הבצ שלי שהיתה ילדה מדהימה לכל הדעות לפני הגירושין.שינתה את התנהגותה לרעה היום למשל אני צריכה לקחת אותה ליום הולדת של ילד מהגן ואני חוששת מההתנהגות..זה מתבטא בבכי חזק כשהיא רוצה משהו ולא מקבלת .זה פשוט מראה קורע לב ואין דבר להרגיע אותה ניסתי הכל חיבוק להסיח דעתה..סוכרייה כלום פשוט מבחינה חברתית היא לא ממש מתחברת אני מנסה ליצור קשר עם אימהות אחרות שנפגיש את הילדים יחד בחופשת חנוכה והם אומרת כן כן כזה לצאת לידי חובה וזהו איך אני משפרת את מצבה< כנראה שהיא עקשנית גם בגן ..מקווה שאני מובנת לך. האם זה קשור בגירושין ? שנה הבאה היא עוברת לגן חדש ומוצלח יותר אני מכירה את הגגנת והיא תעזור עם הבת שלי. איך אפשר ליצור קשרים חברתיים עם הורים אחרים על מנת שהבת שלי תפגוש את הילדים אחר הצהריים? או לרשום אותה לחוגים? איך משפרים את התנהגותה ? תודה

הי תמר, בהחלט ייתכן ואף סביר שהגירושין השפיעו. בנוסף לא כתבת איזה סוג של גירושין עברתם ומה מצב היחסים כרגע כך שקשה לדעת עד כמה השפיעו. לגבי חיזוק חברתי. מפגשים אחה"צ אכן יכולים לסייע וזה אולי יעזור לקדם את הענין אם את תצליחי להתחבר עם האימהות. יוצא כך שבגילאים המאוד צעירים הבחירה עם מי להיפגש היא למרבה הצער לעיתים פחות של הילד אלא לפי העדפת האם עם מי בא לה לשתות את הקפה של אחה"צ..;) בסופו של עניין אני חושבת שהדגש צריך להיות על הפאן הרגשי ולא ההתנהגותי. חשוב להבין מנין נובעות ההתהנגויות שאת מתארת ואולי היא זקוקה לך כעת קצת אחרת מבעבר. הכוונה ויעוץ הורי בהחלט יוכלו לסייע לך להבין טוב יותר את צרכיה ואיך לתת להם מענה מתאים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/12/2019 | 23:31 | מאת: ורד

שלום רב, לביתנו בת ה 7 יש בשנה האחרונה בעיות התנהגות שהתחילו בעיקר לקראת סוף ההריון שלי ועם הצטרפותו של אח חדש למשפחה (היום בן 10 חודשים). יש לה גם אח גדול בן 10. הבעיות כוללות בעיקר התפרצויות זעם על "שטויות", חוצפה, קללות, בעיטות ולעיתים זריקת חפצים. באופן כללי היא גם מאוד תובענית וכל דבר שהיא עושה צריך לראות, להסתכל, לבוא איתה וכו' למרות שכאשר "נוח לה" היא עצמאית לחלוטין. היינו בטיפול אישי ומשפחתי למשך מס' חודשים אך הפסקנו בעיקר בגלל מעמסה כלכלית. לאחרונה שיתפתי גם את יועצת ביה"ס וזה נראה שמאז המצב רק החריף והיא מותחת גבולות גם במסגרות מחוץ לבית. אני מבינה את הקושי שלה ומנסה "להרים" לה בכל הזדמנות ולאפשר זמן איכות רק שלנו (או עם בעלי) אך התחושה היא שכמה שלא נותנים לה כלום לא מספיק. היא מביאה אותנו למצבי קצה ופשוט כלום לא מרתיע אותה עד הרגע שהיא נשברת וכאילו רק אז מצליחה לחזור לעצמה. לאחרונה נהיו גם בעיות חברתיות כי היא מציקה לחברות בכיתה, אז גם הדימוי העצמי לא מוסיף. כאשר היא בטוב היא מהממת, וכמובן מקבלת מחמאות בהתאם, אבל ממש קשה לנו. לפעמים נדמה לי שיש לה ממש בעייה נפשית מרוב העוצמות, אך אני מקווה שזה רק התנהגותי. מה הכי נכון לעשות כרגע? תודה רבה!

11/12/2019 | 20:29 | מאת: NOT_FOUND

אין ספק שזה באמת מטלטל מבלבל ובעיקר חסר אונים מול אהבה ודאגה של אמא. אבל באו נחשוב לרגע למה ילד זקוק בעיקר בגיל הזה. א. הכרה במקמו וביכולתו ב. בגבולות. אין ספק שנכנס אח חדש לבית, גם בלי שנרצה התשומת לב עוברת למקום אחר והילד מרגיש שאיבד את מקומו הבטוח, הוא רואה את אמא מתעסק אפ' בדברים קטנים מול אחיו ולו זה נראה כהזנחה שלו ואיבוד המקום הטבעי מול אמא והבית בכלל. ואז לאור המצב אנו נכנסים למצב של רצוי בשביל לפצות אותו על המצב, וזה מאידך מאבד לו את הגבולות ובגלל רגשות אשם אנו הופכים להיות נשלטים במקום מובילים, ולכן הצעתי היא. א. לשוחח עמו על רגשותיו ב. לשקף לו שאנו מבנים מה הוא מרגיש, ג. להסביר לו שלאמא יש מקום בלב לכולם ובעיקר לו. וכן להמשיך בזמן איכות, אבל לצד זה לעמוד על הגבולות הבררוים של הבית, בהצלחה.!

שלום לך, ואם להוסיף על דברי הגולשת הנחמדה :) אני חושבת שביתך תוכל להפיק תועלת רבה מטיפול פרטני. דרך הקופות ישנם טיפולים מסובסדים, ומאחר והטיפול לא אמור להיות "מורכב" אלא באמת עולה בעקבות בעית הסתגלות למצב חיים חדש, לא צריך לחפש את "המומחה הכי גדול בתחום" אלא באמת לאפשר לה מקום בטוח משלה בתוכו תוכל להראות ושאתם ההורים תיקחו בו חלק אחת לחודש בערך כדי לקבל הכוונה ויעוץ הורי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/12/2019 | 09:22 | מאת: נתי

בוקר טוב,. הבת שלי סובלת מבריחת שתן וצואה. למעשה מעולם לא נגמלה. לאחר בירור אינטנסיבי אורולוג, נוירולוג, גסטרואנרולוג ונפרולוג - כולם מצביעים על בעיה רגשית אם כי כבר יש גם בעיה אורגנית של עצירות שמקורה כנראה גם רגשי . האם את מקבלת דרך מכבי? זמינה? בעלת נסיון בבעיות שכאלה? הבעיה דחופה ביותר.

הי נתי, כן יש לי ניסיון בבעיות כאלה ואיני מקבלת דרך מכבי. אני חושבת שמדובר יהיה בתהליך טיפולי ארוך ומורכב המערב מאוד את ההורים וכדאי שתתחילו אותו בהקדם אצל איש/אשת מקצוע המתמחים בנושא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/12/2019 | 14:24 | מאת: זיו

הבן שלי בן שנתיים נמצא בגן בשכבת גיל של 1.2 ועד שנתיים. כלומר הוא בין הגדולים בכיתתו. מרגיש לי שאין לו שם עניין והוא לא כלכך מתחבר לילדים שם ואיתו מנהלת הגן טוענת שלדעתה היא נמצא בשבת הגיל המתאימה לו (בגן הקודם הוא היה הכי צעיר ודווקא לא ראיתי קושי חברתי). העברתי לגן הזה מסיבות של פיקוח, צוות חם יותר ושקוף יותר אבל ענין החברה לא נותן לי מנוח. היתה לו חברה יחידה שעברה מהגן הקודם אך כעת היא עוזבת. ההתפתחות המוטורית שלו (עדינה וגסה) תקינה ואף גבוהה לגילו , גמול מטיטול, התפתחות תקינה לחלוטין. אני תוהה מה לעשות מבחינה חברתית והאם להתעקש להעביר אותו באמצע שנה לשבת גיל העליונה (הסתגלות חדשה). (מנהלת הגן אומרת שהילדים בשבת הגיל הבאה כבר מאוד וכבלים וחלקם אף כבר בני 3). לצין שהוא יליד סוף שנה אך בגדול אמור לעלות בשנה הבאה לגן עירייה

06/12/2019 | 16:12 | מאת: זיו

אשמח גם לטיפים כיצד לתווך לו שהחברה שלו כבר לא תחזור לגן ..הוא ממש מחפש אותה כשמגיע לגן

שלום, מאחר ואינך נמצא שם במהלך היום, אז ההתרשמות שלך כנראה מתבססת בחלקה על המציאות ובחלק אחר על המציאות הפנימית שלך...(העדפות, חששות, היסטוריה שלך ועוד). לכן זה חשוב להקשיב לגננות ולנסות לסמוך על מה שהן אומרות. שנית מכיוון שאנחנו מתקרבים לאמצע השנה ובשנה הבאה הוא ממילא אמור לעבור, לא הייתי מטרטרת אותו ומעבירה אותו עוד תקופת הסתגלות. לגבי החברה, פשוט לומר את הדברים כפשוטם ומספיק זמן לפני כדי שתהיה לו אפשרות להיפרד ממנה, גם בתוך עצמו....אפשר לצייר לה ציורים, לכתוב לה ברכות פרידה, ובעיקר להיות שם עבורו אחרי הבשורה ולשמוע מה עולה ממנו לאורך הזמן כדי לתמוך ולהסביר ולנחם אם צריך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/12/2019 | 11:10 | מאת: אמא

שלום. בני הבכור בן 13. תלמיד מצטיין לומד בכיתת מופ"ת בחטיבת הביניים. מאז שהיה ילד הוא ביישן ומופנם בדרך כלל. יש לו חברים בכיתה . הולך לביתם לעיתים, בעיקר לצרכי לימוד או למשחקי מחשב ( יש קבוצה שהוא נמנה עליה ) . עם זאת ביישן באופן בלתי סביר לדעתי. למשל הוא לא יפנה לחבר בשאלה לימודית הוא לא יציע לצאת יחד הוא לא יילך לקנות משהו בגפו הוא חש ביישנות להרים טלפון לחבר יעדיף ווצאפ. נדיר שיצלצל צריך לשכנע אותו. ביישנות זו היא ביישנות יתר והיא בעוכריו. אני חוששת שמא חסרים לו כישורים חברתיים. א ציין כי אני אמא מאוד מעורבת מעורבות יתר בלימודים שהם כמעט חזות הכל והוא לא אחת מלין על כך בצד היעדרות בי. מה עושים? איך לפתור את ביישנות היתר??!! אני חוששת שמא לא ימצא את דרכו בחיים עם ביישנות כזו

שלום אמא, מקווה שלא תכעסי מתשובתי, זו לא כוונתי אמא יקרה, אבל בנך נשמע בסדר גמור! הוא קצת ביישן, אז מה, הוא נשמע לי מסתדר מצוין ובדרכו. אני כן חושבת שחשוב שאת תרפי, וככל שתרפי ממנו, כך יתאפשר לו לבנות את הביטחון שלו... זו דעתי בכל אופן. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/12/2019 | 17:31 | מאת: לילי

בעקבות מעבר דירה העברנו את הילד שלנו, בן 9.5, בית ספר. בחופש הגדול רשמנו אותו לקיטנת בית ספר, ניסינו לחבר אותו לילדים בני גילו בישוב כדי להפוך את המעבר לכמה שפחות טראומתי. לצערי הילד פיתח חרדה חברתית (שיושבת על אישיות מרצה וביישנית מלכתחילה) נכון להיום 3 חודשים מתחילת הלימודים הילד מסרב ללכת לבית הספר, לאחר מספר גדול של נסיונות להתמודד. בית הספר מעורב, מאפשרים לו לבוא רק לשעתיים שלוש עד שירגיש בטוח, מאפשרים לו לצאת מהכיתה ולהזמין ילד מהכיתה לשחק משחק קופסא מחוץ לכיתה. המחנכת אמורה לחכות לו בכניסה ולקחת אותו ממני וללוות אותו לכיתה. הבעיה היא שלקח זמן עד שבנינו את התוכנית וכשהמחנכת והיועצת התחייבו בפניו שיוכל לפנות אליהן כשקשה לו, בפועל הן לא היו זמינות כשחיפש אותן. והוא איבד אמון. הוא מוכן ללכת רק כשאני איתו יושבת מחוץ לכיתה והוא יוצא אליי בכל פעם שקשה לו לנשום (התקף חרדה) כשהוא בכיתה. בינתיים הוא כן הצליח להתחבר מעט לשני ילדים ואנחנו מיצרים מפגשים אחהצ. אבל הוא טוען שאף אחד לא באמת עוזר לו שם. והחברים החדשים לא כמו הישנים שלו. יש המון בכי, התקפי זעם בבית. הוא מאוד מתוסכל כי מבין שהימנעות היא לא פתרון אבל זו הדרך היחידה שלו להתמודד כרגע. התחלנו לפני 3 שבועות טיפול רגשי אבל גם כאן יש תהליך של אמון והוא לא משתף בהכל עדיין. הדבר היחיד שהוא מבקש זה לחזור לבית הספר הקודם. טכנית הדבר אפשרי (יקח קצת זמן) השאלה, שגם המטפלת לא ידעה לומר לי באופן חד (או שמנסה בעדינות להביא אותי למקום של להמשיך להתמודד), האם זו החלטה נכונה , עכשיו שהחרדה כבר בחוץ ומהווה עבורו "תירוץ" לקושי, מה שלא מבטיח שכשיחזור לבית הספר הקודם (שם היה לו טוב, הרבה חברים, תלמיד טוב) לא תתפרץ החרדה בכל פעם שיתקל בקושי - ויש לו קשיים שמלווים אותו כבר כמה שנים כמו רגישות לקולות חזקים, צעקות, קשה לו במקומות הומים, לדבר מול הכיתה וכו'. אבל בגלל שהוא תלמיד טוב וילד מאוד נעים וחייכן וחברותי מאוד, אף אחד לא ראה את הקשיים האלה כבעיות ותמיד הנחנו שככל שיתבגר הוא יתגבר ויחזק את הביטחון. בעקבות המעבר שהפך לטריגר - הקשיים הפכו לחרדה וכרגע אני עומדת מול ילד שאני לא יודעת איך לעזור לו (חשוב לציין שבעלי ואני שני ניגודים - בעלי מאוד נוקשה בגישתו ומאוד שכלתני ואני מאוד מגוננת, ומרגישה צורך גבוה יותר בהקשר של הילד בגלל רגישותו - וכן אנחנו מבינים היום עם הטיפול שזו אחת מהבעיות מול הילד שמגבירות את החרדה ועובדים כרגע על אמצע..) אני כרגע מתלבטת האם ללכת עם התוכנית של המטפלת הרגשית, שמציעה שאלך איתו כל יום לבית הספר ואחכה עד שיתחיל לפתח את הביטחון (מהלך שיתחלק ביני לבעלי ולחמותי כי אין לי אפשרות מבחינת עבודה..) או כן להחזיר אותו לבית הספר הקודם ולהמשיך לטפל בקשיים הרגשיים ממקום רגוע יותר ודרך סביבה שבה הוא מרגיש בטוח יותר ?

הי לילי, מכיוון שאתם בתהליך טיפולי, עם מטפלת שמכירה אתכם, את בנכם ואת הנסיבות הרבה הרבה יותר טוב ממני... אני חשה שלא יהיה זה אחראי מצידי להביע דעה - אם כדאי לכם לעבור בית ספר או לא, אם נכון שתמשיכי ללוות אותו לבית הספר או לא..אני שמחה שאתם בטיפול וחושבת שזה המקום הנכון להתלבט בתוכו. אמא יקרה, עכשיו אני רוצה להדגיש בפנייך משהו נוסף. אם כבר בחרתם טיפול ובחרתם מטפל, חשוב יהיה שתשימו בו את מבטכחם! כי אם אתם לא תצליחו לעשות זאת - בנכם בוודאי שלא יעשה זאת. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

קודם כל תודה. אני סומכת על המטפלת. וכרגע פועלת בהתאם להמלצותיה. בגלל חוסר בטחון שלי לגבי הפתרון רציתי לשמוע דיעה נוספת.

24/11/2019 | 15:21 | מאת: זאב

שלום, בתי בת ה 8 מצהירה כי בכוונתה להתאבד. היא מובילה חברתית, מצליחה בלימודים, משתתפת בחוגים ומקבלת תשומת לב מהרבה בני משפחה (המורחבת) וחברים. באופן כללי היא ילדה שמחה. ההצהרות האלו מתקיימות תוך כעס כלפינו (תוך כדי או מיד לאחר ויכוח) הן לא חוזרות בכל ויכוח -אבל מידי פעם. רמת התיאור עולה (כשאהיה גדולה אשיג נשק ואירה בעצמי, אני אקפוץ מול מכונית נוסעת). הוויכוחים הם לא חריגים או עוצמתיים במיוחד (ויכוח על הצורך במקלחת, הפסקת צפייה בטלוויזיה או סדר פעולות) היא לעולם לא מקבלת את מבוקשה בוויכוח לאחר אמירות אלו - אך הן עדיין חוזרות. אנחנו מדברים איתה על זה - אבל יש לנו תחושה של ריצוי כאשר היא "מרגיעה אותנו" אנחנו רוצים ללכת לייעוץ בנושא אבל מפחד שהיא לא תשתף פעולה (נוטה להתבייש מול זרים) האם תופעה כזאת היא נפוצה וחולפת? (ברור שלא ניתן לקבוע לגביה מבלי לבחון את הנושא לעומק...)

הי זאב, אני מבינה שהיית רוצה שגם אני "ארגיע" אותך ואומר שהתופעה "נפוצה וחולפת.." :) אז בעצם לא מדובר כלל בתופעה, אלא בצורת תקשורת שמגיעה מתוך כעס וזעם ושמקבלת הרבה מאוד תשומת לב מכיוון שהיא מעוררת בכם חרדה ודאגה (גם אם אינכם נענים לדרישותיה). כשילד מרגיש שהוריו מופעלים רגשית - המוטיבציה להמשיך באותה הדרך גדלה במיוחד עם משהו אחר חסר. מה זה המשהו האחר הזה - אתם תצטרכו לחשוב..ולצורך כך היא לא צריכה להיות נוכחת בפגישות טיפוליות אלא זה נושא לחקירה של ההורים בתוך תהליך של הדרכה הורית. בינינו הערך העמוק יותר של תהליך כזה יהיה להרגיע את החרדה שלכם ואת זה תוכלו להשיג דרך תהליך חשיבה משותף עם איש מקצוע על ביתכם. ברמה המיידת אני הייתי מציעה לכם להחליף את המילים שלה -בזמן אמת - במילים אחרות, ולהראות לה שזו הפרשנות שלכם למילותיה (כפי שבעצם תיארתם בשאלתכם) למשל - " אני מבין, את מאוד כועסת, את מתעצבנת כשאת לא מקבלת את שלך, את שונאת שמפסיקים אותך באמצע, את עצבנית עד הגג וכו'...". אם אתם מאמינים שמשם הביטויים מגיעים, החליפו כל ביטוי שלה במשפט כזה משלכם, ותראו מה קורה עם הזמן...אבל אם יש לכם ספק שהכיוון הזה הוא מקור הביטויים - גשו להדרכה הורית ולו רק כדי להרגיע את חרדתכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/11/2019 | 14:12 | מאת: מורה פרטית

שלום רב, אני מורה פרטית להוראה מותאמת (מתקנת). נקלעתי למצב מורכב עם תלמיד ואני מבקשת להתייעץ איתך, לאחר שכבר כתבתי שאלה ממוקדת יותר בעבר. לתלמיד מצב ריגשי מורכב מאוד, כולל בבית ספר ובבית. הצקופת הזמן הנוכחית, אני אחת מהדמויות היחידות לתמיכה ריגשית עבורו, אם לא היחידה... אין נכונות במשפחה לאפשר טיפול ריגשי, והמשפחה היא לא כתובת עבור הילד ו/או עבורה להתגייסות מצידם... מבחינה לימודית נטו, יש שיפור, אולם יש שלבים בהם הילד נעזר בי כדמות טיפולית בלבד, ואינו מצליח לגייס עצמו ללמידה... אני מנסה לעזור לו, גם בהקשבה וגם בדרישה מצידי להביא את חומרי הלימוד שלו או לצלם אותם בווטסאפ. אנחנו עוד בשלבי ניסוי וטעייה בדבר הזה. שיתוף הפעולה שלו חלקי עקב הקשיים הרגשיים ואולי גם עקב קשיי זיכרון (כך טוען התלמיד). השאלה - במידה וזה לא יצליח והילד עדיין ירגיש צורך בשיחות המהוות חלק דומיננטי מהשיעור, האם הפתרון המתבקש הוא לעזוב את הילד לנפשו ולסיים תפקידי כמורה הפרטית שלו (על אף שתהיינה לכך השלכות מרחיקות לכת גם עלי מבחינה מקצועית וגם - ובעיקר - עליו). במידה ולא - כיצד אוכל להחזיר את הקשר לקשר בעל אופי לימודי יותר, מבלי לפגוע בו? (זוהי האופציה המועדפת עלי). בעיקר - אם כן - איך אפשר לעשות תהליך פרידה מסודר, מול ילד שאני מהווה עבורו כאמור אחת מהתמיכות היחידות, מבלי לפגוע בו? (הילד נותן בי אמון שלקח לו הרבה זמן לבנות ואין לי שום רצון לפגוע בו, מתוך אכפתיות רבה שיש לי כלפיו והבנה מה עלולות להיות ההשלכות לצעד כזה). תודה

שלום לך, גם משאלתך הנוכחית וגם מהקודמת, אני מתרשמת בעיקר מהעמדה האמביוולנטית שלך כלפיו - מחד רוצה לעזור לו מאידך מרגישה שאיך אומרים..זה "כבד עלייך". הבלבול הזה בין התפקידים שלך - מורה וחברה/דמות טיפולית, הוא משהו שנוצר בינכם מתוך עמדתך האמביוולנטית ועד שלא תפתרי את האמביוולנציה הזו ותחליטי מה ועד כמה את מוכנה ויכולה להשקיע בילד הזה מעבר ללימודים, את לא באמת תצליחי לסלול לך דרך. אם תחליטי שיש לך אפשרות להמשיך ולהיות עבורו מעבר לתפקידך כמורה, תצטרכי לשרטט מעין גבולות גזרה שמתחשבים בעיקר ביכולותייך. אז אפשר לומר לו מה ציפיותייך ממנו כתלמיד, ולהגדיר איך ומתי את יכולה להיות עבורו בתחומים שמעבר (אולי שיחה בת רבע שעה או עשרים דקות אחרי כל שיעור, אולי התכתבות במיילים, אולי שיחת טלפון אחת רק בימי שני ורביעי בשבוע וכיוב'. אבל כפי שאת שמה לב, חשוב שזה יהיה תחום וברור, גם עבורך וגם עבורו.) במידה ואת מחליטה שאינך יכולה להיות עבורו יותר, אני מציעה לך להתחיל תהליך פרידה מסודר, בו את מיידעת אותו על הצורך שלך לסיים את עבודתכם, ולאפשר לתהליך הפרידה הזה לפחות 4-5 פגישות, שבהם אתם מתנהלים פחות או יותר באותה מתכונת, ובשבמהלך הזמן הזה את עוזרת לו לקבל את הפרידה הזו ולבטא את כל מה שעולה ביחס לזה. אני מציעה לך לעודד אותו לחפש עזרה במקום אחר, אולי בבית הספר, לעודד אותו ליצור קשר עם היועצת שם או לבקש לשוחח עם המחנכת שלו. בכל מקרה, ברגע שאת תהיי ברורה לעצמך, בלבול מהסוג הזה כבר לא יתקיים. נכון, לכל בחירה שלך יהיה רווח והפסד מסויים אבל את הבחירה עצמה רק את תוכלי לקבל. איך אומרים, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כשמנסים לחיות ככה בדיוק בלבולים מהסוג הזה שתיארת מתרחשים. אז קחי לך זמן עם עצמך ופשוט תעשי בחירה. אני מאמינה שמשם הכל יתבהר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/11/2019 | 15:15 | מאת: מורה פרטית

שלום ירדן, תודה על תשובתך. ייתכן שבנקודות הזמן שכתבתי כך הרגשתי, אך כמה דברים קרו מאז ההודעה ואני מרגישה מחויבת מאוד לתלמיד (גם לפני וגם כיום). עדכנתי את היועצת של בית הספר במצבו כדי שבית הספר יתערב. אני עושה בשבילו הרבה מאוד כדי לעזור לו, ויחד עם זאת, הגדרנו קצת גבולות והוא עושה מה שאני מבקשת ממנו. לאחרונה, קניתי (בלי קשר אליו) את קלפי "ארץ יצורי הנפש" וחשבתי להראות לו את הקלפים האלה כדי לפתח שיחה על הדברים שמעיקים עליו. היית ממליצה על הכיוון הזה? אודה לתשובתך.

23/11/2019 | 02:10 | מאת: אכ

ביתי בת ה 13 סובלת מבדידות חברתית קשה. הדבר החל עוד היסודי אך היו לה ציפיות מאוד גדולות מהמעבר לתיכון שהתבדו. אין לה חרדה חברתית א אלא שלטענתה היא לא מצליחה להתחבר לאף אחת . כל הניסיונות ליצירת קשרים תמיד מגיעים מכיוון של שלה והרב נענים בשלילה. היא ממש במצוקה. חיי החברה שלה אחרי בית ספר ממש לא קיימים.יש לציין שמדיבור עם המורים נראה כי בבית ספר היא פעילה חברתית, משתתפת בשיעורים מוצאת את מקומה בהפסקות.ניסינו בעבר טיפול אך הפסקנו כי הרגשנו שזה לא עוזר ואולי גם לא מצאנו את המטפל המתאים. אנחנו לא מוצאים המלצות לפסיכולוגיה המטפלים במצבנו. אודה להצלחה על המשך טיפול להמלצות לפסיכולוגיה מתאימים אם יש צורך ברחובות. תודה מראש.

שלום לך, טיפול פסיכולוגי בהחלט בהחלט מתאים כאן, אבל צריך לתת לזה זמן ולהבין שלא מדובר בקסם. נסו להתמיד לפחות שנה אחת אחרי שאתם מתחילים. אני מציעה לך לחפש המלצות מאנשים שאת מכירה כדי שזה ייתן לכם את הכוח להמשיך ולהתמיד גם אם לפעמים מרגישים שזה "לא עוזר" כי העזרה מגיעה בצורות שונות ומתקבלת באופנים שונים. אני בטוחה שאם תבדקי ותשאלי את רוב האנשים בסביבתך הקרובה, את בסוף תמצאי מישהו מומלץ. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

21/11/2019 | 14:18 | מאת: תמר

היי הבת שלי בת שנה ו-8 , מאוד מתביישת ממבוגרים וזרים. אם מבוגר או זר מסתכל עליה או פונה אליה היא רק מחפשת איפה להתחפר או שישר נצמדת אליי. לא משוחררת. זה תקין? זו חרדת זרים,? איךניתן לעזור לה?, אני מתפדחת כשהיא עושה את זה.

שלום לך, זה תקין וזה טבעי והיא נהדרת בדיוק כפי שהיא. אין לך שום סיבה להתבייש בתגגבות הטבעיות של ביתך, להיפך רק להתגאות בה ולהיות עבורה כפי שהיא זקוקה לך. תשמחי בה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/12/2019 | 12:27 | מאת: תמר

אני למשל לוקחת אותה למסגרת של גן עם אמא. היא מאוד עצורה וקפואה במפגשים. לא תזיז את הידיים כשהמפעילה נניח סתם תשאל אותה שאלה היא לא עונה לה.... זה יכול להעיד על אילמות סלקטיבית?? איך אפשר לבדוק את זה?

20/11/2019 | 13:17 | מאת: עינת

ד"ר שלום, בתי בת ה 4.5 הולכת לגן ערייה זו השנה השנייה, השנה עם גננת חדשה. היא גמולה שנתיים ולא היו עד היום מקרים של בריכת שתן. לאחרונה פיתחה מן "אובססיה" להתפנות לפיפי מספר רק של פעמים, בדרך כלל לפני יציאה מהבית ובגן לפני תחילת פעילות. היא הולכת מספר רב של פעמים ברצף ומיד כשמסיימת להתפנות חוששת שהרטיבה את התחתון, לפעמים גם מרטיבה מעט מאוד. ביצענו תרבית שתן ואין לה דלקת. לאחרונה זה מחמיר ונעשה ממש סיפור סביב ההתפנות שלה. שוחחתי על הנושא עם הגננת והבנתי ממנה שגם בגן היא מתנהגת כך. אני יודעת שהגננת לא מסכימה ללכת לשירותים בזמן ארוחת הבוקר ובזמן מפגש ולכן אני חוששת שזה קשור, אולי היא בלחץ שלא תוכל ללכת להתפנות ושיברח לה. ביקשתי מהגננת שתרשה לה ללכת בכל עת ואכן כך עשתה ואף אמרה לה שהיא יכולה ללכת להתפנות בכל זמן מבלי לומר לה. אשמח לשמוע את עצמך המקצועית כיצד לפעול הן מול הילדה והן מול הגננת. אני יודעת שיש תחושה לא נעימה בגן סביב הנושא ואף הבנתי שיש ילד שממש חזר להרטיב. כשניסיתי לדבר על כך עם הגננת היא אמרה שזו הדרך שלה לשמור על משמעת בגן. אציין כי בבית הכל בסדר ושגרתי ואני לא יכולה לחשוב על משהו שמפריע לה. אודה לעזרתך.

שלום לך, ייתכן מאוד שיש קשר ובעיני טוב עשית ששוחחת עם הגננת. אכן קשה לצפות מילדים כ"כ קטנים להתאפק ולא ללכת לשירותים כשיש צורך בכך. אני חושבת שהגננת עושה טעות. את מוזמנת לשתף כיצד ביתך מתנהגת מאז שהגננת מרשה לה לצאת לשירותים, האם ישנו שינוי? כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/11/2019 | 21:44 | מאת: מורה פרטית

שלום רב, אני מורה פרטית להוראה מתקנת באנגלית. יש לי תלמיד בן 11 (כיתה ה') עם קשיים רגשיים ניכרים. כרגע אין נכונות מצד ההורים לטיפול רגשי ואני עושה את המיטב כדי לתמוך בו ולהיות שם. יש לי כמה שאלות - *מה אפשר לעשות עם רתיעה של הילד ממגע? הוא ממש לא מאפשר שייגעו בו פיזית, אפילו לא רק כדי לנחם אותו או לנסות להרגיע. *הוא מספר על כך שבנות מתעניינות בו והוא לא מתעניין. הנושא מאוד מעסיק אותו. אמרתי לו שזה עניין אינדיבידואלי ולוקח לכל אחד זמן אחר. האם עניתי לו נכון? *הוא מפחד מאוד לעשות בדיקות דם. בפעם האחרונה שעשה עשו לו באצבע ועכשיו אמרו לו שכבר לא ניתן. הוא מתכוון לעשות בלאגן במרפאה, להתנגד בכל תוקף. יש איזו דרך שאני יכולה לעזור לו להרגיש טוב יותר עם זה? תודה

שלום לך, אני חושבת שמהמקום בו את נמצאת כל עזרה שתציעי היא משמעותית ובוודאי טובה יותר מכלום. ענית בצורה יפה לשאלתו אולם לגבי יתר הדברים אני לא יודעת עד כמה באמת תוכלי לקבל ייעוץ וליישמו מאחר וכפי שאת עצמך אומרת- זה משהו שהוריו צריכים לעסוק בו. לכן אני אומרת, כל עזרה שתציעי (למשל ללוות אותו, להציע לו לשוחח איתך בטלפון או אפילו אמירה שהוא חשוב לך ושאת מחזיקה לו אצבעות) בוודאי תעודד אותו ובטח תיגע איפשהו בליבו. את יכולה גם לפנות להוריו ולשתף אותם ברשמייך ובצורך שאת מזהה בטיפול יותר מקצועי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/11/2019 | 16:58 | מאת: מורה פרטית

תודה רבה, ירדן. יש לי גם התלבטות עד כמה להתחשב בו ולהיות שם. אני מבינה את הקשיים שלו ואני באמת רוצה להיות שם בשבילו, אבל לפעמים אני מרגישה שקשה לי להתמודד עם כל המעמסה הזו. למשל, כשהוא לא מביא את ספרי הלימוד שלו (כי יש לי אותם) אז ניחא, אבל אם יש לו שיעורים, הוא גם לא תמיד מביא וגם לו דפי עבודה או מבחנים. הצבתי לו גבולות בעניין ודרשתי ממנו את זה. הוא ביקש שאתזכר אותו לנייד כרגע שישלח לי בווטסאפ, אבל לא ענה לי. אשמח לדעת מה עושים עם קשיים כפי שציינתי באופן כללי. למשל, העניין המגע - הוא לא אומר שלא נעים לו, אבל כשאני שואלת אותו, הוא אומר שהוא לא רוצה את המגע הזה, או שהוא לא נעים לו. הצעתי לו לא פעם להתקשר אלי או לכתוב לי. הוא לא עושה זאת תודה על ההתייחסות. אודה להמשך מענה.

19/11/2019 | 10:31 | מאת: חן

היי מאז ומתמיד בני היה עקשן, העניין שרציתי לשאול עליו הוא מס נקודות. פשוט בעקבות שיחה מהגננת ביקשה שאאבחן אותה או שאחפש לו טרפיה כלשהי. הוא רוצה תמיד להיות מקום ראשון . גם אם מצביע ושואלים מה התשובה אין לו מה להגיד, הוא לא מתחשב בזולת למשל גם עם הגננת החליטה לפנק אותו במאכל כלשהו מעבר לשאר הילדים הוא מבקש עוד ומתבכיין. בנוסף הוא גם עושה דברים דווקא כגון להשחית . יכול לקחת לאחותו ציור יודע שהיא תתעצבן שהוא יהרוס לה את זה והוא הורס מחייך הוא ממש נהנה מזה, כששואלים אותו למה עשית ידעת שאסור הוא מיד מתמם ואומר בטעות ,בלי כוונה הוא גם משקר בפנים. כבר לפעמים אני מתייאשת מרוב ממלחמה למשל בבוקר צחצוח שיניים הכל זה שכנועים גם בגן הקודם שהיה אמרו שיש גבינה הוא רוצה טונה ושיש טונה הוא רוצה גבינכ הוא נורא אוהב שליטה , ואם לא מקבל את מבוקשו תמיד בוכה או ישר מתנהג באלימות. מה אפשר לעשות?תודה רבה

הי חן, כשצריך לשכנע ילד בן 5 לעשות כל פעולה ופעולה, החיים אכן יכולים להפוך להיות בלתי אפשרים... דוקא במקרה הזה אינני מניחה את האחריות על הילד ולכן לא בטוחה שאבחון או משהו מהסוג הזה כרגע נחוץ בהכרח, אלא מעודדת הורים למצוא דרך לחזק את הסמכות שלהם עצמם ולייצר חוקים וכללים שנכונים לכולם בתוך הבית. אתם ההורים יכולים לחשוב לבד או בתוך תהליך של הנחיה הורית ואני בטוחה שתוך זמן קצר תיראו שינוי גם בהתנהגות של בנכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/11/2019 | 10:11 | מאת: אובדת עצות

שלום רב, בן 5. גמילה מחיתול בגיל שנה וחצי ללא כל בעיה מיוחדת. בגיל שנתיים וחצי שלוש החל להתייחס לקקי כאל יישות ולשאול האם יש לו אמא אבא, אוכל, יש לו ידיים? הבאנו ספר על גוף האדם וגם ערכאת מודל גוף האדם והסברנו לו. בטוח הבין את זה. הוא חכם, דברן ואנטלגנטי. אחרי תקופה הפסיק לשאול.. התחיל להעז לנגב לבד, לא מתרגש אם נוגע לו קקי בידיים (בהתחלה היה צורח ממש). אבל, הוא המשיך לסרב לעשות קקי ביוזמתו. הוא מתאפק עד שבורח לו קצת קקי בתחתונים. אני נאלצת לקחת אותו לשירותים ולרוב יושב על האסלה מדבר ומשתולל ומנסה לא לעשות קקי ולרוב לא עושה. הולכים וחוזרים כמה פעמים ביום לשירותים עד שהוא עושה או ממשיך להתאפק ולא עושה ויום למחרת עושה. ניסיתי לתת לו פרסים על הקקי שיתף פעולה כמה ימים והלך ביוזמתי ועשה ואחר כך הפסיק לשתף פעולה. ניסיתי להסביר לו שאם לא עושה קקי אז לא יוצאים לטיול או לסבתא או דברים דומים ולא התרגש יותר מדי ומצא לעצמו עיסוקים אחרים. ההרגל הזה מכניס המון עצבים ומתח לבית. וגם הילד כל הזמן סובל מכאבי בטן. רופאת המשפחה בדקה אותו ושללה כל בעיה רפואית. ביוזמתי הלכתי לפסיכולוג קליני בעל ניסיון רב בנושא זה. הוא המליץ שנסביר לו שמדובר בבעיה רפואית חמורה להראות לו תמונות של מעיים חסומות ולהסביר לו אם לא ילך לבד אז משתמשים בשיטה לא נעימה. מאז הילד פוחד ועושה רק בתחתונים (דבר שלא קרה כבר שנתיים. יש בריחות אבל לא קקי שלם בתחתונים) וחווה רגרסיה. הפסיכולוג מציע שנכריח אותו לשבת בשירותים כל יום לפחות חצי שעה לבד, בלי כל בידור או דבר שמעסיק אותו ולהסביר לו שאין אפשרות לצאת משם אלא אם תם הזמן או שהוא עושה קקי. אני חושבת ששיטה זו יכולה להזירק לילד במקום לקדם אותו. בנוסף הציע משלשלים וחוקן למרות שרפואית הילד מסוגל לעשות קקי כל יום, כי אין לו עצירות והוא חש את הצורך בלעשות קקי כל יום אבל מתיישב עד שעובר לו. מה את ממליצה? אני מרגישה ששיטה זו לא תטיב עם בני ומצד שני אני לא יודעת מה כן יכול לעזור תודה

שלום רב, אינני מכירה את אותו פסיכולוג אבל- הפחדות, עונשים והסגרים בשירותים - לא לא ולא. פנו למטפל קליני אחר, הקשיבו לאינטואיציות שלכם- שנשמעות לי טובות מאוד, ותתחילו מחדש. אני מציעה כרגע לעשות תקופת "ניקיון" פשוט להניח לבנכם לעשות מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה כשבועיים לפחות, ואז פנו למטפל אחר. לתחושתי הבעיה כאן קשורה בקושי לשחרר ולוותר על משהו שבתפיסתו הוא בעל ישות, קיימות, אולי אפילו רגשות כפי שאת מתארת..ולכן כל היחס לקקי צריך להיות אחר- לא אנטומי אלא סימבולי. לפני תחילת התהליך נסו להבין ביחד עם המטפל את הגישה הטיפולית, אני מציעה לכם גם לחפש המלצות מאנשים ממשיים לפני שאתם פונים לגורם נוסף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום יש לי בן 5 הוא לא מתחבר ספציפית לאף אחד אין לי ממש חבר טוב בגן יחיד ! אבל הוא כן חברותי משחק ולא מתלונן . שאלתי אם נכון להתערב כדי לקדם אותו ? ואם כן מה הדרך הנכונה ? כואב לי עליו הייתי רוצה שיהיה יותר חברותי מה נכון לעשות ?

הי מיה, לפני שת הופכת מעורבת כ"כ - רגשית ומעשית,נסי לבדוק האם בנך באמת מבטא מצוקה כלשהי, האם הוא חש בודד ומתוסכל או שבעצם כפי שאת בעצמך מתארת, הוא חברותי בגן ולא מתלונן כי הכל בעצם ממש ממש טוב ובסדר לו.. זה חשוב שאנו כהורים לא ניסחף עם עולמנו הפנימי ונשליך ממנו על ילדינו שרק מתחילים לבנות את שלהם. את תמיד יכולה להזמין הביתה חברים, או ליזום מפגשים אחר הצהריים, אין בכך כל פסול, אבל מכאן ועד לחוש כאב על ילד שאולי בעצם נהנה מהחיים..לא חבל על ליבך? כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044