נגישות
נגישות

פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
7971 הודעות
7515 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

היי הבן שלי תכף בן 10 אכל קציצה לפני כשבוע ובלע לא נכון הרגיש שהוא נחנק מאז הוא בחרדות לא אוכל כלום חוץ מהיום האחרון שהתחיל לאכול מעדן או מרק וגם זה בשיכנועים כבר מרגיש כל כך חלש הוא טוען שמפחד לאכול כדי לא להחנק בוכה המון וההתנהגות שלו לא רגילה היינו במיון לבדיקה לשלוש שבאמת יש שם משהו והכל תקין מה לעשות מיואשת כבר

17/07/2019 | 10:19 | מאת: איילת

שלום, הבן שלי בן 3.5, בגן עירייה. יש לו בגן חבר שהוא אוהב במיוחד, אבל, הבן שלי נוהג לנשוך את החבר באופן קבוע. בתקופה האחרונה חזר לנשוך אותו הרבה אחרי תקופה ארוכה שלא נשך. הנשיכות הן רק כלפי אותו חבר, הוא לא נושך ילדים אחרים בגן וגם לא מנסה לנשוך אותי בשעות משבר (כשכועס עליי או מתוסכל כי לא קיבל משהו). עד כמה שאני מבינה, גם מצוות הגן וגם ממה שהבן שלי מספר, החבר מרביץ לו לעיתים ומציק לו ומעליב אותו. הבן שלי מגיב בנשיכות וכמובן שכל הסביבה מגיבה לנשיכות בחומרה. אני יודעת שבגן מפרידים ביניהם אחרי נשיכות ולפעמים מנסים גם להפריד ביניהם במהלך היום. אני דיברתי עם הבן שלי, הסברתי לו שלא נושכים, שזה עושה פצע וכואב, נתתי לו הצעות מה לעשות כשהוא כועס או כשהחבר מציק לו (להגיד לו להפסיק, לקרוא לגגנת וללכת לשחק עם ילדים אחרים). חשוב לי לציין שאני והצוות החינוכי של הגן לא רואים סימנים של בעיה בוויסות חושי, הוא חכם, סקרן, מראה התחשבות ואמפטיה כלפי הילדים האחרים (חולק, מעודד אותם כשהם מצליחים לטפס כמוהו וכו'). אני אובדת עצות ולא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות כדי למגר את תופעת הנשיכות. אשמח מאוד לעצה.

16/07/2019 | 20:03 | מאת: אימי

היי ד״ר, ביתי בת השנתיים מסרבת לאכול כמעט הכל ולמעשה מתקיימת בעיקר משטויות וביצים (זה הדבר היחיד שהיא מוככנה לאכול) היא לא נוגעת בירקות טריים ולאחרונה גם לא במבושלים, התחושה היא שזה רק הולך ומחמיר למרות שאנחנו מנסים לא לתת לה לנשנש בין הארוחות כדיי לייצר אצלה רעב, היא עדיין לא נוגעת בירקות ובד״כ מתבייתת רק על החביתה או הקוטג׳ אבל זה מסתכם בזה. אנחנו אובדי עצות, נשמח לעצתך

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אימי, ראשית ה"שטויות" שהיא מתקיימת מהן הן כנראה השטויות שאתם ההורים נותנים לה..לכן חשוב להפסיק גם את זה. אז יש לי תכנית פעולה עבורכם, אתם מוזמנים לנסותה אבל אם החלטתם שכן - אז לכו עם זה עד הסוף. מה שחשוב הוא ארוחות משפחתיות עם מעין בופה המורכב מכל מיני מאכלים שאתם מעונינים שהיא תאכל ושהיא נררתעת מהם. הארוחות צריכות להיות משפחתיות ומהנות כאשר היא מושבת על השולחן ומרגע זה והלאה אינכם אומרים לה דבר וחצי דבר על אוכל - לא מציעים, לא נוזפים, לא מחמיאים - כלום אלא אתם פשוט אוכלים בטבעיות. כמו כן חשוב שלא תיכנעו לסירובה לאכול בארוחה הראשונה או השנייה, היא כנראה תאכל בארוחה השלישית....אם בין הארוחות היא אומרת שהיא רעבה, תציעו רק דברים שאתם מעונינים שתאכל ואם היא מסרבת תאמרו בקור רוח ותוך ניטרול כל רגש - שהיא יכולה לחכות לארוחת הבאה, שם מתוכננים "הרבה דברים טובים". השיטה הזו מצריכה אתכם לעבוד קצת קשה בהתחלה..להכין מגוון מאכלים בכל ארוחה, לשבת ביחד לאכול ולנטרל את הרגש. כמובן שאתם חייבים להיות סבלניים ועקביים. אני מאמינה ששילוב של כל אלה כנראה יעשה את העבודה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה רבה!

13/07/2019 | 14:42 | מאת: אמא מודאגת

שלום, בני בן ה4.4 לעיתים נכנס למין התקף של כעס צועק ובועט ומשתולל תוך כדיי הוא מתחיל להרביץ לעצמו בפנים ואף לשרוט כשאנו מנסים להרגיע אותו לנסות לדבר איתו או לשטוף לו פנים זה רק מתגבר ומתגבר עד שפעם אחת השאיר לעצמו ממש סימנים על הלחי כולה של שריטות אדומות שעוד שניה מורידות דם... בזמן שהוא בהתקף זה הוא כאילו לא שומע ולא רואה דבר מלבד את הרצון שלו,באותו,רגע (אם זה משחק כלשהו, ממתק, טלויזיה או כל דבר אחר שביקש ונאמר לו לא) ... האם הילד מצריך טיפול כלשהו? מפגש פסיכולוגי אני ממש חוששת לו...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, את יודעת אמא, בגילאים הצעירים יותר ילדים לא מופנים לטיפול פסיכולוגי מהסיבה שבשלב זה אמא ואבא עדיין בעלי תפקיד מרכזי בוויסות הרגשי של הילד. מה שאת מתארת הוא קושי גדול שלו להרגע אבל גם קושי שלכם למנוע את מפחי הנפש האלה, את עוצמתם וקושי להרגיע אותו. לכן אני מציעה לכם לגשת לכמה פגישות של הדרכה הורית כדי להבין יותר מה מצית את מפחי הנפש הללו וכיצד אתם כהורים יכולים לעזור לו ברגעי המצוקה ובכלל. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/07/2019 | 00:32 | מאת: אח ואחות שישנים באותה מיטה

שלום. רציתי לשאול האם זה בריא שאח (בן 3) ואחותו (בת 8) ישנים ביחד באותה מיטה, בכל פעם שהם אצל אבא שלהם? האם יש לכך השלכות לטווח הארוך? תודה על תגובתכם.

שלום, בעיני רצוי שלכל ילד יהיה את מרחב המחייה המינימלי שלו. הם בהחלט יכולים לחלוק חדר, אפילו מיטת חבר, אבל מרחב שינה הוא חשוב כשם שכיסא אישי על יד השולחן למשל נחוץ. אני במכוון לא נכנסת לתכנים אחרים שיכולים לעלות למחשבה (למשל העובדה שהם ממינים שונים) כי אני חשובת שזה לא רלוונטי כרגע, מה שכן רלוונטי הוא שיהיה לכל אחד מהם מרחב נוח חופשי ובטוח להניח עליו את גופן בסוף היום. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/07/2019 | 18:11 | מאת: ניצן

ברצוני לשאול כאם לבת 16 שסובלת מחרדה מדחייה . והיום לצערי יצר עימי קשר אחד המכרים שלה ואמר שהיא שולחת לו הודעות והוא לא בעניין וכדאי שאדבר איתה שלא תיפגע ... ודיברתי איתה על השיחה הזו , ודווקא היא לקחה אותה לא בכבדות .. אמרה ששלחה הודעות כי רצתה משהו ספציפי שיש לו והוא הסכים להלוות לה. חששתי שהיא תיפגע מדחייה כי יש לה רגישות אדירה לזה . יש לציין שאביה נטש אותה בגיל 9 ומתגורר כיום בניו יורק ללא קשר עימה. שאלתי איזה טיפול יקל עליה ? יעזור לה לסגור מעגל ? אין לה חרדות נוספות רק ספיציפית לדחייה שמתי לב לכך וזה גורם לה להיות אינטנסיבית מדי עם כולם . תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי ניצן, אני בהחלט חושבת ששיחות עם פסיכולוג/גית קלינית המתמחה במתבגרים יכול להועיל לה לעבד את כל התכנים הקונפליקטואליים הפנימיים ולעזור לה להתמודד עם החרדה שאת מתארת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אני סובל ממחלה חשוכת מרפא ובקרוב כנראה אלך לעולם אחר. אני נשוי עם 3 ילדים. בן 3 בן 6 ובת 9. איך אפשר להכין אותם למצב שלא אהיה איתם? להכין מכתב עבור כל אחד מהם? חשוב לציין שאין להם שמץ של מושג על המצב היות ואני עובד ונמצא בתפקוד מלא ובנוכחות מלאה בחייהם.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טל, ראשית צר לי מאוד לשמוע על מצבך ובהחלט עומדים בפנייך לא מעט אתגרים קשים בתקופה זו. בעיני חשוב לחשוף אותם בהדרגה למצבך. ראשית פשוט לספר להם שאתה חולה. חשוב לעשות את זה ברגישות, ביחד עם אמא שלהם, ולאט ובהדרגה לחשוף אותם למצב בכללותו. אסור שהדבר יגיע ב"בום" כלומר בהפתעה גמורה, וכדאי שיהיה להם מספיק זמן לעכל ולעבד את הבשורה. אני מציעה לך בחום לגשת להתייעצות פנים מול פנים עם איש/אשת מקצוע מהתחום הטיפולי, כדי שאתה תוכל לקבל מספיק תמיכה רגשית בשביל להצליח לתמוך בילדייך. אתה לא צריך לפענח את המצב הזה לבדך שכן העניין לא יתחיל ויסתיים בבשורה, אלא יצריך רגישות וכוחות לאורך כל הדרך מעתה ואילך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

לאחרונה בתי, בת 13, נהנית לגרום לעצמה לדימום מהאף. היא פשוט מתעסקת שם עד שיורד לה דם ואז היא נהנית להתעסק בזה, לנגב, לתחוב טישו וכו'. מרגיש לי מאוד לא בנח. מה יכול לגרום לה לעשות את זה? האם זה נורמלי? יכול להצביע על בעיה? לדרוש ממנה להפסיק עם זה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום משה, התופעה שאתה מתאר נקראת דרמטילומניה והיא משתייכת למשפחה רחבה יותר של הפרעות מסוג OCD – Obsessive Compulsive Disorders. זה בעצם שם כולל להפרעות של שליטה בדחפים. הדרמטילומניה עצמה הינה דחף בלתי נשלט לחיטוט וגירוד כרוני בעור באזורים מסוימים בגוף, כמו למשל באף. התופעה הזו אינה חולפת מעצמה ומצריכה טיפול דחוף שכן החיטוט באף יכול להוביל לנזקים ופצעים קשים. כיום השילוב של טיפול קוגניטיבי התנגותי, עדיף אצל פסיכולו/ית קליני בשילוב עם טיפול תרופתי, הוא הטיפול המומלץ בתופעה. בהמשך אפשר ורצוי גם לשקול שיחות עם פסיכולוג/ית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/07/2019 | 01:01 | מאת: אימא אימא

אשמח לקבל עצה, איך אנחנו אמורים להתנהג אתו, מה לעשות שהוא מרביץ או מקלל? איזה עונש יכול להתאים לילד בגיל הזה? אם בכלל. תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, שני דברים נדמה לי שאני שומעת משאלתך. הראשון הוא שאינכם מצליחים להבין מה גורם לו לכעס ותסכול. אם הייתם מצליחים לזהות את הטריגר, ולא חווים את התנהגותו כתגובה ארעית, הייתם יכולים לעזור ולתווך לו את כל האירוע - הסיטואציה, רגשותיו וכמובן להציע את עצמכם למשל נחמה או כל דבר אחר. שנית, נניח והילד התפרץ באופן שאינו מקובל, כלומר אלים וזה מכל סיבה שהיא, זה נשמע שאתם ההורים למתקשים להציב לו גבולות ולעזור לו בוויסות עצמי. לכן אני מציעה לכם להתאמץ ולנסות לזהות מה בכל זאת מצית אותו ואז לנסות לתווך לו את האירוע ולעזור לו להביע את עצמו מילולית. גם הצבת גבולות נכונה מצריכה אימון ותירגון אבל זה לא יכול להגיע ללא/במקום הבנה אמפטית של הילד. אני מציעה לכם לגשת לייעוץ הורי, כמה פגישות בחלט תוכלנה לסייע לכם להיות עבור ילדכם באופן מיטיב ולראות עם הזמן שיפור בהתנהגותו ובעיקר בהרגשתו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/07/2019 | 00:53 | מאת: אימא אימא

בן 5 ,חכם. פעיל מסתדר יפה בגן. אין תלונות עליו. אך בבית הוא יכול פתאום לקלל לזרוק דברים ולהכות אותי ואת אבא, או אחיו בן ה 6. סתם יושבים נותן סתירה לאחד מאיתנו. אם נגיד לו שאנחנו כועסים ממשיך עוד יותר, אם אבא שלו שאותו הוא אוהב ומעריץ במיוחד,אומר לו שהוא ממשך כועס ולא רוצה לדבר אתו שוב, הוא מפסיק ואומר סליחה! אבל העניין חוזר על עצמו כל יום, לפעמים מול אנשים זרים, וזה מביך!

07/07/2019 | 03:21 | מאת: שרה

בתי עולה לגן עירייה ילדה בעלת ביטחון עצמי יפהפיה בלונדינית. כלומר זוכה להמון תשומת לב מהסביבה . אך יש לי חשש אני רשמתי אותה לגן ממלכתי דתי תורני. מאחר וחזרתי בתשובה לפני כמה שנים. החשש שלי שהילדה שלי תיפגע בכך. חוזרים בתשובה מקבלים יחס פחות טוב ...מצד שני איני מסוגלת לשלוח אותה לגן שאינו דתי מאחר וזה פוגע הירכיים ואמונתי כיום.יש לציין שאת השנה הזו היא העבירה בגן דתי, וכמעט שלא הכרתי את ההורים האחרים מאחר ולא היו אירועים משותפים. זה כואב לי מאוד כי אני רוצה את הטוב ביותר עבורה, ממש אשמח לשמוע את דעתך בנידון. מקווה שאני מובנת לך תודה

לקריאה נוספת והעמקה

יצא בטעות תיקון מקלדת מילה אחרת שכלל לא התכוונתי

הי שרה, אם אלו הן אמונותייך אז בוודאי שתירצי לגדל את ביתך על פיהן וכן רצוי שתהיה התאמה בין הבית למסגרת החינוכית בהכל הקשור לערכים ונורמות. לדעתי ההשתלבות של ביתך תהיה תלויה בעיקר בה וביכולות שלה, ואני לא חושבת שישנה סיבה ממשית לדאגה. מעבר לזה אם תדאגי ליזום וליצור קשרים עם האימהות האחרות, הדבר בוודאי יסייע במשהו להשתלבות הטובה של ביתך. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ערב טוב. יש לי שאלה או בעיה שאני אולי אתקשה לנסח..בני בן 4 בדיוק עם יכולות וורבליות גבוהות לגילו ומגלה עיסוק מרובה עד כפייתי כולל חלומות לילה שהוא מספר ומתאר לי אודותיהם והכל סביב אלימות פציעות הטלת מומים וכולי. בחלומו היה אביר שהציל נסיכה מכריש ע"י חיתוך השיניים שלו וחיתוך הזרועות של תמנון. מבקש לשמוע סיפור על שד שאוכל חד קרן. הכל דברים גרפיים וקשים שלי אישית אין בכלל סיבולת לחשוב או לדבר עליהם ובטח שלא לראותם עד כדי שאיני צופה בטלויזיה כלל. מאז ומתמיד זה היה המצב. למשל בספר של בייגלה תמיד מאזין בקשב ומחכה לקליימקס שבו הכלבונת נופלת לבור. משתהה על העמוד הזה ובוחן את האיור שואל שאלות ומאבד עניין בהמשך הסיפור, כאילו רק חיכה להגיע לקטע שבו נופלת הכלבה לבור. זו דוגמה אחת מיני אלפים. בשבועות האחרונים נדמה שמחריף והעיסוק שלו ממש נונ-סטופ סביב אסונות. הוא לא מגלה פחד או רתיעה אלא יותר עניין אינטלקטואלי לכאורה. בשבוע שעבר נכנס לגן ואמר שבא לו להרוג מישהו. אין לי ספק שהוא לא יודע ולא מבין מה זה להרוג ומה זה מוות. לא חווה טראומה מהסוג הזה. גם לא מהסוג של פציעה וכאב גופני. לא מבינה במה מדובר. המצב מחריף והתחושה שלי קשה מאוד סביב זה. אנחנו משפחה חד הורית ללא אחים. הוא השנה בחינוך ולדורף. מעבר לספרים שאנחנו קוראים וליו טיוב שהוא צופה בו מעט כל יום לא יכולה לדמיין מהיכן הוא שואב אינפורמציה. ברור לי שהוא חשוף ומודע מידי לגילו. אשמח לקבל הכוונה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי ענת, אין ספק שעולמו הפנימי של בנך נשמע עשיר,הרפתקני ומעניין אך נדמה לי שאני גם שומעת כמה אי נוחות ודאגה, אולי אפילו בהלה מתעוררים בך נוכח החלקים האגרסיביים. לצד זה אינך מתארת שום דבר חריג או מצוקה כלשהי בחיי היום יום שלו במציאות ועל כן אני תוהה ממה בעצם את מודאגת? שאלה נוספת, האם ייתכן שאת חווה את החלקים האלה שלו כמרכזיים וכתופסים נפח גדול יותר ממה שבאמת קיים עקב הרגישות שלך לנושא? אלו הן שאלות שחשוב שתבחני ואת בהחלט מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/07/2019 | 17:11 | מאת: איילת

בננו בן ה-15 כבר שבוע שלא מתקשר איתנו. מסתגר בחדרו הנעול ומתקשר רק עם חבריו דרך המחשב. בעבר ניסינו טיפול פסיכולוגי אך לאחר כמה טיפולים הבן החליט שזה לא עוזר לו ובזבוז זמן. הבן הוא ילד אמצעי אח לחייל ולילד בן 7. תלמיד מצטיין שעולה לכיתה י׳ בתיכון. אף פעם לא מרד, תמיד עשה כילד מה שמבקשים ממנו. מאז תחילת ההתבגרות, הוא נוהג להתעלל בבאחיו הקטן ולגרום לו לבכי, לקחת לו חפצים ולהכות אותו גם כשאנחנו נמצאים. כל מחאותינו עלו בתוהו. הוא לא עונה לנו וממשיך להציק. לכאורה מנסה לקבל תשומת לב אבל כשאנחנו מנסים להתקרב אליו, לחבק, או לתת תשומת לב, זה נתקל בהתנגדות רבה מצידו. הצהריים הוא סרב להחזיר משחק של הילד והדבר התפתח לריב גדול מאוד ששיאו הגיע לקריאתו כלפיי ״שתקי זונה״! וכלפיי בעלי ״אני שונאאאאא אותך״״איך זה מרגיש כששונאים אותך״? ״אתה שברת אותי״! לשאלתנו מה עשינו לו ומדוע הוא מתנהג כך, הוא עונה שהוא לא מוכן להסביר ולדבר איתנו כם אם יצטרך להצטרך להישאר בחדרו כל החיים עד שימות. לטענתו הוא רוצה להיות מנותק מאיתנו, שונאאאא אותנו, לא רוצה שום קשר אלינו. כל זאת הטיח בנו כשדמעות בעיניו. אנחנו מודעים שהבן במצוקה אך איננו יודעים מה לעשות ואיך לטפל. יועצת בי״ס בזמנו לא נתנה לנו מענה, מאחד מחבריו גילית לפני שנה שהיה בדיכאון ובמשבר קשה לאחר שאחת מהבנות שאהב, דחתה אותו ושכתוצאה מכך הוא שרט וחתך את עורו עם מחטים וסיכות. ניסינו לדבר איתו על זה, שוב חזר על כך שאינו מוכן לשתף אותנו. לפני יומיים יצא לנו לשמוע אותו מטיח בפני החבר שבגללו ההורים שלו יודעים מה הוא עבר בגלל אותה בחורה ושהוא שונא אותו על כך וכן, שלעיתים הוא חושב לפתוח את החלון ולקפוץ ממנו החוצה או לחתוך את ורידיו. שאלותיי הן: 1. האם נשקפת סכנה מיידית לבננו? אם כן מה עלינו לעשות? 2. איך ניתן לעזור לו? אודה לתשובתך המהירה!

לקריאה נוספת והעמקה

הי איילת, אני שומעת את חומרת המצב ובעיקר את זה שאתם ההורים איבדתם כל סמכות או שליטה על בנכם. לכן אני מציעה לכם ההורים לגשת בהקדם האפשרי להתייעצות פנים מול פנים עם איש/אשת מקצוע מוסמכת (רצוי פסיכולוג/ית קלינית) המתמחה בטיפול בילדים ובקשו הדרכה הורית. מענה אינטרנטי צר מלהכיל את המורכבות של המצב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/07/2019 | 19:59 | מאת: איילת

תודה רבה על עזרתך!

05/07/2019 | 10:25 | מאת: אלה

הי, ביתי בת ה9 אינה אומרת שלום לחברותיה כשהן נפגשות במקרה. כשאני רואה את חברותיי אני מגיבה בחיבוק או באמירת שלום כלשהי. והיא יכולה לבלות יום שלם עם חברה מסוימת ואף לבקש שתישן אצלנו אך אם היא פוגשת אותה פתאום היא מסוגלת לא להתייחס אליה. יש לה עוד חברה או שתיים שמתנהגות כך ואני רואה בזה משהו לא מנומס ומעליב. הסברתי לה ודיברנו על הדרך שבה צריך להתנהג. בכל זאת זה מפריע לי ואני מנסה להבין האם זה חוסר בטחון או פחד מדחיה. מאין נובעת התנהגות כזאת ולמה. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אלה, זה יכול לנבוע מביישנות, מבוכה, חרדה או משהו אחר...את צריכה לנסות להבין ממנה מדוע היא נוהגת כך. כפי שאני בד"כ נוהגת להזכיר להורים, כדי שבאמת תוכלו להבין ולהכיר את ילדיכם, עליכם לנטרל במידה מסוימת את הדעות/רצונות/צרכים שלכם ולהיות מוכנים באמת ובתמים לגלות את עולמם של ילדיכם. נסי ליזום איתה שיחה ולהבין מדוע היא נוהגת כך, אני בטוחה שתלמדי עליה דבר או שניים שיעזרו לך לתמוך בה באופן שהיא זקוקה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/07/2019 | 23:58 | מאת: מורן

חברו הטוב ביותר של בני ואולי היחיד... עומד לעבור למדינה אחרת ובשנת הלימודים הבאה (מתחיל כיתה א) יתכן ויתחיל בלעדיו . עם ילדים אחרים אין ממש קשר וגם כשהזמנו אלינו הביתה היתה תמיד תחושה של חוסר התאמה בינהם או שילד נורא מופרע סוחף את הבן שלי להתנהגות דומה ואז נמנעתי מלהזמין שוב בגלל הקושי שלי להשתלט עליהם.. בנוסף לאחרונה (יותר לקראת סוף הגן..) סיפר כי ישנם במסגרת ילדים בריונים שמציקים וקוראים בשמות גנאי לילדים אחרים וגם לו וכששאלתי ענה שסיפר לגננת ושמה אותם בצד.. בגלל סוף השנה לא עשיתי עניין . האם יש דרך להקל על הבן שלי את ההשתלבות בשנה הבאה במידה ולא ימצא בקלות חברים/יתקל שוב באותה חבורה /חלק ממנה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מורן, ראשית זה נשמע שבנך מסתדר לא רע...הוא הצליח ליצור קשר אחד קרוב וטוב כלומר יש לו בתוכו את הכלים והיכולות לעשות את זה - שוב ושוב. שנית הביקורים עם הילדים האחרים היו בסה"כ מוצלחים לו, פחות לך, אבל זה גם מעיד על כך שהוא מסתדר עם כל מיני ילדים...ושלישית, הוא הצליח די יפה להתמודד עם הבריונים. הוא פעל לפי הנחיות הצוות החינוכי והעניין טופל. אני מונה את כל זה כי לפעמים מרוב הדאגה שלנו ההורים, אנחנו מתקשים לראות את היכולות של ילדינו ולגבי צרות עתידיות - כשתגיעו לגשר, תעברו אותו...בנתיים פיקחי את עינייך לכל הטוב שיש בבנך, שבחי אותו וחזקי אותו על כך יכולת ומיומנות חברתית שאת מזהה ותהני ממנו. הוא נשמע אחלה ילד. אם בעתיד תרגישי שהוא זקוק לחיזוקים, בידקי את האופציות אז. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/07/2019 | 11:17 | מאת: ע

בני בן ה- 14, צופה לעיתים בסדרות שפונים לבני 18 ומעלה (למשל 'רמזור'), בהם ניתן לראות בין היתר גם יחסי מין. התגובה שלי היא 'זה לא בשבילך, תעביר' אבל אני חוששת שאני מעבירה לו מסר לא טוב בנוגע למערכת יחסים אינטימית בין בני זוג. האם לאפשר לו לצפות? מה צריכה להיות התגובה שלי?

הי, אני שומעת שאת מודאגת ואולי גם קצת לא יודעת איך לדבר עם בנך על כל הנושא של יחסים ובכללם יחסי מין. בנוסף נדמה לי שאני שומעת גם מבוכה, לפחות מצידך, סביב הנושא וזה משהו שכדאי לך לבחון בינך לבין עצמך (מה בדיוק מביך אותך שם, ממה את מודאגת, מה את לא יודעת עליו ורצה לדעת ועוד). בעיני כדאי ואף חשוב לעשות מאמץ ולנסות להתקרב אליו מספיק בשביל להצליח לשוחח בפתיחות ובכנות על הנושא - שגם את וגם הוא תוכלו להרגיש נוח ובטוח לדבר על זה. לשאלתך, האם לאפשר לו לראות או לא לראות רמזור...צר לי לומר לך שבגיל הזה עם כל המדיה הנגישה בכל מקום, ייתכן והוא רואה ואף ראה הרבה יותר ממה שמראים בתכנית רמזור... ביחסים בין הורים לילדים, מה שחשוב הוא לחתור לשיח פתוח ככל האפשר ועל כל נושא אפשרי. זו צריכה להיות המטרה הגדולה שלך ואפשר להתחיל לפעול בכיוון בכל רגע, אני מאמינה שזה אף פעם לא מאוחר מידי. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

29/06/2019 | 10:38 | מאת: שרית

שלום רב, בן שלי בן 7.5 עולה לכיתה ב', כשאנחנו משחקים במשחקי קופסא איתי בעיקר הוא לא משחק לפי חוקים אלא ממציא חוקים משלו כדי לקדם אותו במשחק כשאומרים לו משהו הוא מגיב בעצבנות ולא מוותר, האם להתעקש שישחק לפי חוקים או לתת לו לשחק בדרך שלו? הוא גם חייב לנצח כל הזמן אם מפסיד מאוד מתאכזב תודה על העזרה

לקריאה נוספת והעמקה

הי שרית, אני חושבת שבנך מנסה להעביר לך מסרים שבהחלט עוברים אלייך...שהוא פוחד להפסיד, שזה גורם לו להרגיש רע מאוד, שהוא מעדיף לשנות את החוקים ולעשות הכל רק לא לפגוש הרגשה של חולשה. בנוסך נראה שהוא צריך להרגיש חזק מול אמא.. אפשר לשקף את הדברים האלה בעדינות, ולשחק איתו כמה משחקים בחופש מוחלט בו הוא מחליט על החוקים תוך כדי השיקופים האלו. מעבר לכך וחשוב יותר, נסי לשים לב היכן בחיים ה"אמיתיים" הוא זקוק לעזרתך. האם הוא צריך איזשהו סיוע בתיווך החברתי, מה קורה בדינמיקה בין חבריו, בתחום הלימודי, עם אחיו. היכן בנך זקוק לסוג של חיזוק והעצמה בעולם, האם הדימוי העצמי שלו זקוק לחיזוק או תחושת הביטחון בעולם. אלו הם דברים ששווה להקדיש להם מחשבה. סגנון המשחק הזה הוא רק דרך לתקשר איתך מה הוא באמת צריך וחשוב להקשיב לזה... בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/06/2019 | 09:47 | מאת: אמא מודאגת

שלום יש לי בת 8 היא צופה הרבה ביוטיוב סרטוני ילדים ותמיד היא לצדי כאשר צופה.אתמול הבחנתי בחיפוש מוזר ביוטיוב בטלפון שלי על דבר לא הולם "ילד מפשיט ילדה" "ילד מנשק ילדה מפה" כאשר ראיתי השתגעתי קראתי לה ושאלתי אם היא חיפשה את זה היא התחילה לבכות ואמרה שהיא חיפשה בגלל שתזהיר ילדים לא לעשות כך ושזה טעות. היא הלכה לישון מרוב בכי וכאשר התעוררה ישבתי איתה לשיחה והתחלתי להגיד לה אם משהו עשה כך לה שתגידי לה ואני אעזור לה אם משהו נגע בה. הבת התחילה לבכות והיא אמרה שבני דודים שלה בגיל שלה כמעט אומרים לה לפעמים להוריד מכנסיים ונוגעים בה וגם הם מורדים מכנסיים הילדים אחד לשני ושזה קרה כמה פעמים ושהיא פחדה לדבר לאף אחד והיא לפעמים הייתה בורחת אומרת להם אני רוצה שירותים. אני פשוט מאוד השתגעתי אבדתי את היכולת שלי לשמוע .התחלתי לבכות. אבא שלה ישב איתה והרגיע אותה והתחיל להסביר לה על המקרה ואני דייוחתי להורים של שני הילדים עח המקרה והתברר שאחד מהם הוא היוזם ושהוא עובר התעעלות מאחד קרוב משפחה מבוגר ממנו.ואמא שלו רוצה שיעבור טיפול כי זה לא המקרה היחיד שלו. היא אומרת היו תופסים לה ביד בכוח כדי ללכת איתם אני לא קיבלתי מה שהיא אמרה וצרחתי שאם היא לא רוצה לא הייתה הוכלת. אני פשוט חסרת אונים מפחדת שזה ישפיע על הבת שלי אני הופתעתי כי היא ילדה חכמה וחזקה וכעסתי כי היא לא סיברה לי. מה עלי לעשות האם טבעי ילדים ישחקו משחקים כאלה מה עליי לעשות גדי להתגבר על זה ושהבת שלי תתגבר ותסבר אם קרה חס וחלילה עוד משהו

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני בהחלט מבינה את דאגתך ולא - אלו הם אינם משחקים "טבעיים". נעשתה כאן פגיעה כלפי הבת שלך מצד ילד שנפגע בעצמו וחשוב שזה יעצר כאן. אל לך להאשים את ביתך, ילדים פעמים אינם יודעים כיצד לנהוג במצבים האלה, אך בהחלט יש מקום לשבח אותה על כך שלבסוף היא כן מצאה דרך לספר לך את זה. מה שחשוב לעשות כרגע הוא להמשיך ולחדד את המסרים אודות פרטיות הגוף אך בעיקר להיות שם עבורה זמינה ופתוחה במידה ותרצה להמשיך לשתף אותך בנוגע למה שקרה, לשאול שאלות, לבכות לכעוס או כל דבר אחר..אך לשם כך עלייך להיות זמינה ופתוחה עבורה. לכן בעיני כדאי שאת תיגשי לכמה שיחות עם פסיכולוגית קלינית, תיעזרי בה כדי להבין איך להיות לעזר לביתך בשלב זה ולהצליח להרפות קצת מהחרדה שבוודאי אוחזת בך. כך תוכלי להתפנות להיות עבור ביתך באופן המיטיב ביותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/06/2019 | 18:05 | מאת: שיר

בן 12. ילד בכור, נבון ומוכשר. ילד שכל שנה מסיים את הלימודים בהצטיינות התמכר לפורטנייט באקס בוקס ואם הוא לא שם אז צופה בסרטונים ביוטויוב. כל מה שעשינו לא עזר. החרמנו, איימנו, הסברנו ושום דבר לא עוזר כי גם אם אין אקס בוקס אז יש טלפון נייד שהולך איתו לבית ספר ויש מחשב בבית. לאחרונה החל לרדת בלימודים, רואים במבחנים שהוא טועה בגלל חוסר ריכוז ולא בגלל חוסר ידע. הוא מתבאס לראות את הציונים יורדים ומתוסכל מכך. הוא משתתף בחוג ספורט פעמיים בשבוע. לא מבלה אחהצ עם חברים כי כל החברים בפורטנייט והוא טוען שהם לא רוצים לצאת ואם לא יהיה איתם בפורטנייט אז לא יהיו לו חברים בכלל. אנחנו לא יודעים מה לעשות. שוחחנו איתו אינספור פעמים בהן מבטיח שיקח עצמו בידיים אבל כלום לא עוזר. החופש הגדול בפתח ואחכ שנת לימודים תובענית כי עולה לחטיבת בניים ואנחנו ממש מודאגים שזה יהרוס לו את העתיד. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

הי שיר, אני שומעת כמה דברים: הראשון הוא חרדה מכך שהעתיד של ילד בן 12 "יהרס" אם לא ילמד כמו שצריך. הדבר השני הוא חשש שלכם מהתמכרות למסכים ו/או חוסר הסכמה עקרוני עם כמות הזמן בו מבלה שם. הדבר השלישי שאני שומעת הוא הבנה שכיום חלק לפחות מהחיים החברתיים מתנהליים בתוך המסכים השונים. אז בואו נתחיל מן ההתחלה. אתם ההורים והוא הילד. השיחות האין סופיות איתו "לקחת עצמו בידיים" שמות עליו אחריות ומגיעות מנקודת הנחה שיש לו כוחות שלמעשה אין לו. ילדכם זקוק לעזרתכם כאן. אתם ההורים צריכים להחליט כמה שעות ביום -כאשר נמצא בבית, מותר לו לבלות במסך, ואחרי אילו "חובות" (שיעורים, חוג, וכיו'). אפשר לנהל איתו משא ומתן קצר מאוד בנוגע לכמות הזמן והזמנים ביום, אבל המו"מ צריך להיות קצר מאוד כשבסוף אתם מחליטים מה ואיך. לאחר מכן עליכם להבהיר לו באופן ברור שמעתה ואילך כך זה יתנהל, ולאכוף את זה. גם אם ימחה, יכעס יתעצבן. זיכרו אתם ההורים זו החלטתכם ואם תהיו עקביים וחזקם מספיק, הוא לבסוף יתיישר עם זה. אני כן הייתי מציעה לכם להציע לו משהו אחר בזמנים האלה- אולי זמן משותף יחד, ללכת לסרט, לטייל, לבריכה יחד, משהו שהוא אוהב לעשות איתכם ולפחות בהתחלה. בנוסף כדאי שתשימו לב שאתם כרגע חרדים באופן לא ריאלי. גם אם לא ילמד כל השנה בכלל, עתידו לא יהרס...ובמובן הזה עליכם לשים לב שאינכם מרחיקים אותו מכם ומהמציאות בגלל תפיסת מציאות שגויה שלכם. ולבסוף הסיבה שאני כן חושבת שחשוב להמשיך לאפשר לו זמן מסך הוא כי זה לא הכל ורק רע...אני מציעה לכם לנסות ללמוד מה טוב...תתענינו במשחק, במה הוא נהנה, כיצד האינטראקציות החברתיות באות לידי ביטוי שם ותיראו אם אתם בכל זאת מצליחים להתקרב לתחביב הזה שלו. זה יעזור לו להרגיש שאתם בכל זאת בצד שלו במיוחד בתקופה בה אתם מבהירים שאתם אלו שאוחזים במושכות. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/06/2019 | 19:26 | מאת: ימית

שלום בתי בת ה - 17 (ילידת אוקטובר) סיימה היום בשעה טובה את התיכון, מיועדת להתגייס במרץ. היא מודעת לזה שחייבת לחפש עבודה, אבל מאד ביישנית, לא מתאים לה מלצרות וכד'. גם ילדה ללא הרבה אנרגיה, מעדיפה להעביר זמן בחדרה לבד (מתוך בחירה, יש לה חברות). יש רעיון לכיוון לעבודה שיכולה להתאים לה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי ימית, אני מציעה שתעברו על כל האפשרויות באתרים המציעים עבודה ותחשבו ביחד מה יכול להתאים. אני חושבת שתהליך משותף כזה הוא לא פחות חשוב מאשר לסדר לה עבודה מכיוון שייתכן וביתך סובלת מקושי שמצריך התייחסות קצת יותר מעמיקה (אולי ביישנות חריפה, סוד של חרדה וכיוב). את מוזמנת לחזור ולשתף. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, חוויתי פרידה מבן הזוג שלי אתמול ( אנחנו לא נשואים.) יש לי אחיין מקסים בן ארבע שמאד אוהב את בן הזוג שלי ואפילו מאד מאד אוהב את הבית שלנו ( אחיין שלי אפילו ביקש משאלה שהוא רוצה בית כמו שלנו!) אני לא יודעת איך לומר לו שהקשר נגמר שאני חוזרת לבית הוריי ושהוא לא יבקר עוד בבית. המצב עם בן הזוג כל כך נורא שהוא אפילו לא יוכל להפרד מאחיין שלי כמו שצריך. אני לא יודעת מה לומר לאחיין שלי. דיברתי עם אחותי לגבי זה והיא אמרה שאולי תגיד לאחיין שלי שהאקס נסע לחו״ל אבל אני חוששת שהאחיין שלי יעלב על כך שאפילו לא נפרד ממנו. אשמח להכוונה מה בדיוק לומר ולעשות במצב כזה.. תודה רבה

הי מאיה, אני מעריכה את הרגישות שלך כלי האחיין שלך אבל מכיוון שלפרידה שלך אין כל השפעה על אורח החיים שלו אז בעיני אין צורך להיכנס לפרטים בהסבר. אפשר פשוט לומר שהוא היה צריך לנסוע למקום אחר ושהוא ביקש למסור לו: וכאן את יכולה לנסח משפט פרידה שמורכב ממה שאת יודעת על רגשותיו כלפי האחיין, על הקשר בינהם, על מה שהוא אהב לעשות איתו וכיוב'. כדאי גם להציע לאחיין את האפשרות לבטא את עצמו למשל לכתוב ביחד מכתב לפרוד שלך,לצייר לו ציור או למסור לו דרכך כל מה שהוא היה רוצה. אם הוא ישאל מדוע אינו יכול לדבר איתו, את יכולה לומר לו שלפעמים אי אפשר להיפרד באופן ישיר אבל שפרידה דרך מילים שמוסרים, ציורים ומכתבים זה גם בסדר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/06/2019 | 14:00 | מאת: רנא חנחן

היי אני אמא לשני ילדים מקסימים יש לי בעיה עם הקטן שהוא בן 6 הוא פשוט כשרואה הופך לנודניק ונצמד אליי לפעמים מרגישה שהוא סתם מחפש דברים ותירוצים כדי שישאר צמוד אליי. אני צריכה ללכת איתו לכל חדר בבית לשירותים לחדר צעצועים ... גם ביישן הוא רוצה שאני אבקש הכל בשבילו + לזה שיש לו פחד לראות פתאום ליצן רוצח עומד לו בחלון. מתבכיין לפעמים מהדברים הכי קטנים אמא אמא ואמא כל הזמן. זה חונק אותי מה הפתרון לבעיה הזאת? אני רוצה שיהיה ילד עצמאי לא פחדן ולא ביישן. ולא מחפש אותי כל שנייה בבית כשנעלמת לו. בגן הוא ילד טוב ולא בעייתי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, זה נשמע שקיים קושי בקשר בינכם. נזקקות גדולה שלו ותחושת מחנק מצידך שיוצרת אצלו תחושת דחייה - וזה רק הולך ומחזקת את ההצמדות והנזקקות. מעגל הקסמים הזה הוא מורכב ולכן אני מציעה לך לגשת לכמה פגישות של הדרכה הורית אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים או מטפל רגשי מוסמך אחר כדי שתוכלי להבין מה הצרכים האמיתיים של בנך וכיצד לתת להם מענה כדי שיוכל לפתח מולך נפרדות בריאה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/06/2019 | 11:36 | מאת: ליטל

היי הבת שלי בת 7 חודשים ילדה מאודד בכיינית היא כל דבר בוכה ועושה קולות של עצבים מלבעשים אותה היא בוכה מקלחים איתה היא בוכה סתם יושבת היא בוכה היא תמיד רוצה להיות פעילה כל דבר משעמם אותה היא לא יכולה לשבת בשקט פשוט לשחק או משו לא נעים לי ללכת חמקומות איתה היא תמיד בוכה אני לא יודעת מה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליטל, אני שומעת שנורא קשה לך עם התינוקת הקטנה שלך כרגע, והגיל הזה הוא תמיד גיל מאתגר מאוד. הייתי מציעה לך להתייעץ עם הקרובים אלייך מסביב, האם נראה להם שההתנהגות שלה היא לא סבירה, חריגה או קיצונית ואולי בעצם את צריכה למצוא לעצמך יותר אוויר לנשימה כדי להצליח להכיל את הנזקקות הגדולה של הגיל הזה. את כמובן יכולה גם להתייעץ עם רופאת הילדים שלך ולשמוע ממנה האם על פי התרשמותה המצב מצריך המשך בירור אצל גורמים מקצועיים אחרים. בכל מקרה משהו בהחלט צריך להשתנות כדי שתוכלי גם להנות מהתינוקת הקטנה שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/06/2019 | 11:22 | מאת: דפנה

ילדי סובל מכאבי ראש תמידיים כבר מס' חודשים בדרגה שמשתנה הכאב הפך את הילד לעצבני ופחות סובלני וגם פחות שמח. מבדיקות של ניורולוג נשללו בעיות פיזיות ע"י: רופאת עיניים, אף אוזן גרון, MRI האבחון האחרון היה לחץ ומתח שגורמים לכאב ראש שהוםננו לטיפול CBT לפסיכולוג קליני. שאלתי היא: האם הגיוני שמלחץ ומתח ישנו כאב תמידי שלא מרפה? והכאב קיים כל הזמן ע"פ הילד רק בעוצמות משתנות. ברצוני ללכת לחוות דעת שניה של ניורולוג ילדים כדי לוודא שאכן מדובר בבעיה זו ולא אחרת.

לקריאה נוספת והעמקה

הי דפנה, אני בהחלט ממליצה להמשיך ולנסות לשלול סיבות פיזיולוגיות לעניין. חוות דעת נוספות בהחלט מקובלות ובעיני חשובות. יחד עם זאת אין מנוס מלהתחיל טיפול ולשמוע מהפסיכולוג איך הוא מתרשם מהילד. ייתכן ותבינו ממנו שהילד באמת סובל מטורדנות, דאגנות חרדות וכיוב' ואלו הם מצבים שבהחלט יכולים ליצור מצבים פסיכוסומאטיים כמו כאבי ראש תמידיים. בעיני מה שצריך לעשות הוא להמשיך לפעול במקביל בשלב זה ועדיין לא לשלול אף אופציה. הרבה בריאות! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום פרודה 7 חודשים הייתי בהריון וילדתי. עכשיו יש לנו 3 ילדים מתוקים הבעל מעורב בכל ובחיי הילדים לפניי חודשיים עזבתי לבית אימי והוא נשאר אצל אימו. בפרידה גר אצל אימו ואנחנו נשארנו בדירה. חושבים על ניסיון נוסף. הילדים יודעים שאבא עוזר לסבתא לכן לא גר איתנו מלא זמן. חוששת לתת ניסיון ושנחזור לגור כולם ואז שוב פרידה ושזה יטלטל את עולמם של ילדיי אך מצד שני מחכים שאמצא דירה ושנחזור לגור כולם.

לקריאה נוספת והעמקה

שינוי.... החלטנו להתגרש מה עושים עם הילדים? הם יודעים שאבא ישן אצל סבתא כי עוזר לה. אמרתי לפניי חודש שנמצא דירה אבא יחזור לגור איתנו והם ממש שמחו. ועכשיו יש שינוי..... איך אני עושה זאת? בני עולה לכיתה א האמצעית לגן חדש ואני עם תינוק קטן גם מחפשת דירה .... הגדול יגיד לי בטח אבל אמא...אמרת שאבא יחזור.... מה אני עושה? אם אספר על פרידה איך יעלה לכיתה א במצב רגשי כזה? מציינת שאני והבעל ביחסים טובים פרידה תיהיה בריאה מאד הוא בא הרבה אלינו חהיות איתם ולקחת אותם.

שלום אורטל, כדאי באמת שתגיעו בינכם להחלטה סופית לפני שאתם מספרים לילדים משהו נוסף על העתיד. למרות הקושי אני אישית מאמינה שתמיד כדאי לדבר על הדברים בצורה פשוטה וענינית כשהמסר מותאם לגיל וליכולת ההבנה. למרות שהורים רבים סבורים שהסבר כן וישיר עלול להלחיץ את הילדים, ההיפך הוא נכון. הסבר כזה פעמים מספק לילדים תשובה לגבי שאלות שפעמים רבות ממילא מסתובבות בתוכם ובמיוחד במקרה כמו שלכם בו האבא לא גר בבית זמן רב. יחד עם זאת חשוב כמובן להיות מאוד מאוד רגישים ולהישאר פתוחים לקלוט כל סוג של תגובה ישירה יותר או פחות מהילד, לאורך כל הזמן שלאחר מכן. באופן כללי מאוד המסר הוא שאמא ואבא פחות מסתדרים ביחד אבל מאוד אוהבים אתכם וכך זה תמיד ישאר. שאתם יודעים ומקווים שיהיה לכם הרבה יותר נוח ונעים כשתגורו בבתים נפרדים. עד כאן ההסבר וחשוב לשים לב כאמור למה עולה מהם - שאלות ותכנים הכוללים אשמה, פחד.. שאלות קונקרטיות על מגורים טיולים משותפים וארוחות ערב..ואתם צריכים להיות מוכנים וערוכים לענות להם על הכל. רצוי ששניכם יחד תקיימות את השיחה הזו ברוח טובה תומכת וברגישות ופגישה או שתיים של יעוץ הורי לפני עם איש מקצוע מוסמך תוכלנה לסייע לכם מאוד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/06/2019 | 23:22 | מאת: יעלי

שלום רב, הבן שלי בן 3 והתחלנו תהליך של גמילה מטיטולים לפני מספר שבועות. הבעיה- הוא לא עושה בשירותים בכלל. או שהוא מתאפק במשך שעות (היו פעמים שהוא לא עשה פיפי אפילו 10 שעות ברצף) או שהוא עושה בתחתונים. וזה לא בורח לו, כי הוא יודע שיש לו ועושה במודע. בתחילת התהליך הוא כן אמר שיש לו פיפי אבל כשלקחנו אותו לשירותים הוא לא עשה. נראה שהוא חושש מזה. היום הוא לא מודיע שיש לו פיפי ופשוט עושה בתחתונים (לפעמים הוא שואל אם יש לו טיטול לפני שהוא עושה). בימים האחרונים היו מעט פעמים שבגן הוא כן עשה פיפי בשירותים, אבל לרוב הוא עושה בתחתונים או לא עושה בכלל. על קקי אין בכלל מה לדבר, הוא לא מוכן לשבת על האסלה. קקי הוא עושה או בתחתונים או בלילה כשאנחנו שמים טיטול לקראת השינה. אני כבר מיואשת וחושבת להחזיר לו את הטיטול, אך מצד שני אולי זה לא טוב לחזור אחורה? כמובן שבעוד חודשיים וחצי הוא עולה לגן עיריה ולכן יש "דד ליין" שהוא צריך לעמוד בו. אציין כי הוא הבן השני במשפחה- אחות בת 6, אחות בת 1.10 ואחות בת חודשיים. גם בת ה-1.10 עדיין עם טיטול. אשמח לשמוע כיצד יש לפעול במקרה כזה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעלי, זה נשמע שבנך פיתח סוג של חרדת אסלה וכמו בכל סוג של חרדה פובית השיטה הכי טובה להתמודד איתה היא חשיפה הדרגתית או ויריאציות של זה. אז הכיוון הוא לנסות לחשוב איך להפחית את החרדהשלו וכמון לנסות להבין ממה בדיוק הוא חרד. אולי מדובר בפעולת הורדת המים, אולי עצם הישיבה על האסלה ואולי הפחד לאבד משהו. ברגע שתביני יותר מה מקור הפחד תוכלי לחשוף אותו אליו בדרכים משחקיות ויצירתיות בתוך אווירה נעימה ובטוחה. את יכולה למשל לשחק איתו משחק שלם של החתלה והורדת חיתול לבובה שעושה פיפי באסלה. לספר סיפור על דגים ששוחים במים של האסלה ואז נוסעים להם לים כשמורידים את המים וכיוב'. אני ממליצה גם ללוות את התהליך בדיאלוג למשל לשאול "איך הבובה מרגישה" "מה היא רוצה" "מה עושים המים" ולהתייחס למה שאת מזהה שמפחיד אותו בצורה מרגיעה. זה בגדול הכיוון, קחי לך כשבועיים לצורך כך במהלכם את לא לוחצת עליו לעשות פיפי בשירותים, אלא רק מציעה בעדינות מידי פעם. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ירדן שלום רב, מה היית ממליצה לעשת עם נער בן 15 אשר לא יוצר קשר עם חבריו לכיתה יש לו מעט חברים מחוג כדורסל אך מעבר לזה יושב אחרי הלימודים ומשחק במשחקי מחשב (טפשיים מאוד לדעתי וחסרי טעם) עד שעות מאוחרות. דבר זה מאוד מכעיס אותי גם אם קוראים לו לאכול הוא צועק ולא יכול להפסיק לשחק כרגע ומגיע בשלב מאוחר יותר. עד מתי דבר זה יימשך? אני רואה את בני גילו וכאילו הוא נשאר בן 12. יוצאים מבלים נהנים והוא סגור כמו בבית סוהר יש לציין שהוא אינו מעוניין לשתף פעולה איןן עם מי לדבר. מה עליי לעשות האם להתעלם לגמרי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, יש כרגע שתי דרכים שאפשר דרכן לפעול. ראשית, לוודא שהוא עומד במחויבויות שלו לבית ולבית הספר (ולא ישחק במחשב במקום) ולעמוד על כך בתוקף - אמא ואבא גם יחד ושיתוף הפעולה כאן חשוב. שנית אני שומעת כמה את מוטרדת, מאוכזבת ומודאגת ממצבו. חשוב שתביני שכשאת כ"כ טעונה רגשית בנך לא יאפשר לך להתקרב אליו ולא ירצה לשוחח איתך, כי הוא לא ירגיש שיש לו שם מקום בשיחה אלא רק ירגיש את כל הרגשות שלך. חשוב שתצליחי איכשהו לעבד את מה שאת מרגישה ולנטרל את זה לפחות קצת אם ברצונך להתקרב אליו ולהבין מה עובר עליו. במילים אחרות "האין עם מי לדבר" שאת מדברת עליו, מצריך שינוי גישה מצידך... יכול להיות שכמה שיחות של ייעוץ הורי תוכלנה לסייע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

21/05/2019 | 00:09 | מאת: סוניה

מהבוקר שהוא מתעורר הוא מבקש את השמיכי הקטן שלו. גם בלילה בגן לוקחים לו את זה ואחרי הגן הוא שוב אינו מרפה. רק כאשר הוא עסוק מאוד ונהנה כמו בבריכה או במשחקים בגינה או מרפה מעט . האם זה מעיד על מצוקה ? מה ניתן לעשות ?

הי סוניה, רבות דובר בפורום על חפץ מעבר, את מוזמנת לחפש את הביטוי במילות המפתח ולקרוא עוד בנושא. לשאלתך, הדבר אינו מעיד על מצוקה ולכן אין צורך לעשות שום דבר מיוחד. אם ברגעים בהם החפץ עשוי "להפריע", כמו למשל בעת מפגשים בגן או בעת פעילות - הוא נפרד ממנו ומתנהל בלעדיו בקלות, אז אני לא רואה שום בעיה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בני בן 13 ילד חמוד, חברותי שבעיקרון מסתדר עם כולם בכיתה. למרות זאת אין לו אף חבר טוב אחד עמו הוא נפגש אחה"צ. רק במסגרת הצופים וב"ס . יותר מכך ביום העצמאות האחרון, נשאר בבית בתואנות שווא כי אינו רוצה לצאת עם חברים. בדקתי בווטסאפ של הבנים, וראיתי ששאל לגבי זה אך התעלמו מכך והוא נשאר לבד. אף אחד לא התייחס לשאלתו... אם נפגשים בבמות בעיר מגורינו. הוא כביכול לא עושה מזה עניין אך נראה שאינו שייך לקבוצת חברים כלשהי ואינו נפגש בשעות הפנאי עימם. אני בטוחה שמס חברים לכיתה קבעו להיפגש ולא שיתפו אותו בכך ויתכן שלא בכוונה רעה. אני מודאגת מה לעשות ?

הי דינה, אני מבינה שהמצב מדאיג אותך אך למעשה את לא יכולה להיות בטוחה האם ועד כמה הנושא מטריד אותו עצמו או באמת מייצר קושי או מצוקה כפי שאת משערת. הייתי מתחילה בלנסות להבין ממנו על מצבו. מנסה לגשש ומאפשרת לו מקום להתבטא כמעט ללא התערבויות שלך, באמת לחתור לכך שהוא רק מספר ומשתף. אני חושבת שדרך זה תוכלי להבין יותר מה מצבו והאם זקוק או מעוניין בעזרה. לפני כן אין לך באמת מקום לפעולה. את מוזמנת לחזור ולשתף רק קחי בחשבון שכדי באמת להבין את מצבו תצטרכי לייצר מצב שהשיחות עימו בנושא הן פתוחות, נעימות, לא ביקורתיות לא לוחצות ובעיקר שהלחץ והטירדה שלך לא עוברים אליו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ברצוני לדעת כיצד להגיב לכך הגננת לא התקשרה ולא עידכנה במה שקרה האם זו סיבה מוצדקת להוצאה מהגן?רק לאחר שהתקשרתי הגננת אמרה שהוא נפל בחול מעייפות לא רגועה ולא עוצמת עין מה עלי לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

לא מצליחה להעלות תמונה לצערי אך בזלזול של הגננת שבר אותי מסתבר שנדחף על בטון ליד השער. החלטתי להפסיק לצמיתות לשלוח אותו ראיתי שכתבת שצריך לעשות מסיבה סיום סליחה שאני לא מסוגלת לחגוג עם מי שפגע בבני בצורה כזו איזה דוגמא אתן לו ? שמי שמתעלל בך ראוי למתנה ? הגננת לא התקשרה ולו פעם אחת מזעזע

הי מיה, אני רואה שעברו כמה ימים מאז שאלתך ובנתיים כבר קיבלת החלטה והוצאת את ילדך מהגן. אני בכל זאת חושבת שכדאי שתחזרו לשם, אפילו כדי להיפרד מהילדים ומהמקום עצמו (בגיל הזה מקום וחפצים יכולים להיות חשובים לא פחות מבני אדם). הפרידה הזו , גם אם מינורית, חשובה מאוד בשביל שבנך יוכל להרגיש שדברים בעולם לא נעלמים פתאום סתם כך.. ושישנה המשכיות לאירועים חוויות ואנשים בחייו...זה חשוב מאוד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

התקשרתי לגננת לשיחת הבהרה וציפיות ובחרנו הפרידה יפה ועדינה מהתחלה זה לא הסתדר איתה

30/04/2019 | 01:10 | מאת: הדר

ירדן שלום רב, קראתי במיני מאמרי הנותנים עצות להורים שיטות שונות להתנהגות לחינוך ילדים. שמתי לב שישנן שתי גישות שלצערי לא הצלחתי להבין מתי משתמשים בכל אחת מהן ואשמח להבין . דוגמא של נסיעה בכביש והילד מאחורה מוציא את חגורת הבטיחות בעצמו ומסרב לחגור. במקרים מסויימים הציעו כי עלי כהורה לעצור בצידי הכביש ללכת ולחגור את הילד בעצמי ובמקרים אחרים עלי לעצור בצידי הכביש ופשוט לחכות עד שהילד יחגור בעצמו ובינתיים להתנהג כאילו לא מזיז או מפריע לי שהוא לא חוגר. מתי נכון להשתמש בכל אחת מהדרכים האלו? תודה רבה

הי הדר, אני לא רואה בהורות אוסף של שיטות חינוך, אלא יותר דרך שההורה מנהיג והולך בה בעצמו. לשחק כאילו משהו לא מזיז לך, כלומר להעמיד פנים, כעיקרון אינו משהו שאני בעדו. מה שחשוב הוא שאת כהורה תרגישי שיש בכוחך לשמור על ילדייך, לחנכם, ללמדם ולאהוב אותם. לייצר איתם קשר חיובי וכמובן שיוכלו להרגיש ולקבל את הסמכות ההורית שלך וכל זה ביחד יאפשר להם להרגיש שהם אהובים ומוגנים בעולם. אם בנך מסרב לחגור חגורה גם אחרי הסבר מדוע זה חשוב, בהחלט רצוי שתעשי זאת עבורו. זה יעביר את המסר שאת שומרת עליו בכל מצב, שהסמכות היא בידייך ושכשאת מבקשת משהו שהוא חשוב ובוודאי קשור לבטיחות - אין שם זכות בחירה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ילד בן 7.5 בעיות רגשיות בוצעו בדיקות

לקריאה נוספת והעמקה

מצרפת קובץ

שלום, לא ברורה שאלתך... בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ילד מקיא תקופה ארוכה בתדירות של פעמיים בשבוע בדיקות דם ,שתן , US תקינות האם את רואה כאן באמת בעיה פסיכולוגית או להמשיך לחפש

לא ניתן לצרף קבצים

היום נודע לי וזה הורס אותי הוא היה אבא לילדים הוא עשה לי מעשה מגונה שלח יד לתחתון שלי כשהיינו בארוחה משפחתית אני בת 16.5 ועכשיו אחרי שפורסם בין כל הקרובים שהוא עשה וההורים שלו פנו למשטרה הוא התאבד. מצד אחד יש לי קצת הקלה כי הוא פגע לי האימון ופחדתי לראות אותו ברחוב מצד שני כאב חזק המשפחה שלו מסתכלת עלי רע עשיתי טעות שחשפתי מה שקרה ?:אם לא הוא היה חי היום

לקריאה נוספת והעמקה

הי שירה, אני נורא מצטערת לשמוע את מה שאת מספרת, את הפגיעה שעברת וכעת את האשמה שאת חווה בעקבות זאת. הדבר החשוב ביותר שאת צריכה כרגע להבין ולהפנים הוא שאינך אשמה בשום דבר שדודך עשה - לא בהחלטה שלו לפגוע בך ולא בהחלטה שלו להתאבד. אני גם לא בטוחה מה אומרים אותם מבטים לכאורה של משפחתו, אני רוצה להאמין שאין בכך הטלת אשמה עלייך כי -אינך אשמה בדבר. אני מציעה לך בחום לגשת לטיפול כדי לעבד את כל הרגשות המעורבים והכ"כ מורכבים האלה שאת מתארת וגם כדי שתוכלי להניח איפשהו בנפשך את החוויות הקשות שעברת על מנת שתוכלי להמשיך בחייך מבלי שישפיעו עלייך באופן גורף ומשתלט. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/04/2019 | 10:31 | מאת: איתי

אני אובדת עצות, מה לעשות עם בתי היא רגישה מדי בוכה מכל דבר מספיק שילד יגיד לה מילה והיא תבכה זה מקשה עלי מאוד ! גם באכילה היא עושה בעיות וכשהיא בוכה תוך כדי בכי היא מקיאה, אני מבינה שהיא סובלת מרגישות יתר גם אני וגם אביה רגישים איך אפשר לחשל אותה ? שלא תבכה מכל דבר ? שתלמד להסתדר ולא תימנע ? תודה

הי, אני סבורה שכדאי שאתם ההורים תיגשו להדרכת הורים שתסייע לכם להכיל את הרגישות שלה. כל עוד אתם תהיו רגישים לא פחות ממנה - לבכי ולהעלבויות שלה עצמה, היא תתקשה לבנות בתוכה בדיוק את החוסן הזה שאתם כ"כ מקווים לו. חשוב לומר שהדרך לבנות חוסן נפשי בילדים היא לא על ידי חישול שלהם, אלא על ידי הנכונות של ההורה להכיל את רגשות הילד, לעבד אותם עבורו ואיתו ולתווך לו את העולם באופן מותאם מנחם ומרגיע. כאמור אני מאמינה שהדרכה הורית תסייע לכם בכך מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/04/2019 | 08:10 | מאת: קארין

שלום, אני ובעלי בתהליכי גרושין, לא מכוערים, אין צעקות ותחושה לא נעימה בבית, הכל מתנהל כרגיל. יש לנו ילד בן 3 וחצי וילדה בת שנה וחצי. אנחנו נתנהל במשמורת משותפת כאשר פעמיים בשבוע הילדים ישנו אצלו בלילה. איך מסבירים להם את התהליך? איך להציג את זה שאבא עובר בית? (אני נשארת באותה דירה שבה גרנו ביחד)איך להציג את זה שילכו לישון אצל אבא בלעדיי? איך אוכל להסביר להם שאבא כבר לא גר איתנו

לקריאה נוספת והעמקה

הי קארין, אני סבורה שאפשר לדחות את השיחה עד לשבוע-שבועיים לפני שאבא עוזב. תוכלו לומר בפשטות שקצת קשה לכם יחד ולכן אבא יגור בבית אחר. שתמשיכו להישאר אמא ואבא ותמשיכו להתראות כל הזמן. ילד בן שלוש וחצי לא יכול להבין יותר מזה וגם לא צריך בשלב זה. כל שאתם צריכים לעשות זה להישאר עירניים ופתוחים לשאלות שלו, באותו הרגע ובמשך כל הזמן לאחר מכן, וכמובן נכונים לתמוך לנחם ולהרגיע. מזכירה לכם, ולכל ההורים המתגרשים/גרושים, שהסתגלות טובה של הילדים למצב העדין הזה קשורה בעיקר ליכולתם של ההורים לקיים תקשורת פתוחה ושוטפת, תוך שמירה על עמדה מכבדת זה כלפי זו, ושיתוף פעולה מהודק ככל הנוגע לילדם המשותף. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/04/2019 | 16:41 | מאת: נועה

שלום, לפני כ3 חודשים בתי בת ה7 החלה לאונן. בתחילה היתה עושה זאת כשאר גופה מתחכך בבובה.. ואחכ בשמיכה שלה. לרוב בלילה.. לעתים עשתה זאת במהלך היום. הסברתי לה שזה בסדר ורק שתעשה זאת בחדרה בפרטיות. בתי השניה בת 6 עושה זאת מגיל צעיר יותר.. בלילה לפני השינה. ואפילו הקטנה בת ה2 החלה לעשות זאת לפני השינה. זה גורם לי אי נוחות והמחשבות רצות.. אך אני יודעת שזה טבעי ולכן לא מלחיצה אותן. מה שכן הלחיץ אותי זה שהיום נכנסתי באמצע היום במקרה לחדרן ובת ה7 שכבה על בת ה6 והשתכשכה בישבנה(עם בגדים). שוחחתי איתן והסברתי כי זה משהו שעושים לבד כל אחת בפרטיותה. שאלתי אם ראו זאת איפשהו ואמרו שזה משחק שהמציאו. אני ממש בלחץ שהיו או עדיין חשופות למשהו ולא יודעת עם מי להתייעץ בנושא והאם ייתכן או שזה משחק ילדים תמים.. אודה לעזרתך

לקריאה נוספת והעמקה

הי נועה, אני שומעת כמה את מוטרדת מכל העניין, מנסה לאזן בין זה שאת מבינה ורוצה להעביר להן מסר שמדובר בפעולה ובצורך טבעי ומקובל ומנגד לא יודעת עד כמה זה באמת "בסדר" "נורמאלי" וכו'. ראשית אני רוצה להציע לך את האפשרות שתמיד קיימת והיא של התיעצות אישית עם אשת מקצוע, כדי באמת להרחיב את ההבנה של מה ואיך בדיוק קורים הדברים וכך המענה שתקבלי יהיה מספק ואת תוכלי להשיג את הרגיעה שאת זקוקה לה בשביל להמשיך לגדל שתי ילדות בריאות עם תפיסה גופנית ומינית בריאה. לעת עתה אומר שמה שאת מתארת נשמע לי בסה"כ סביר, וגם המשחק..לא ברור לי בדיוק מה היה ואיך היה ואולי בעצם את מיהרת להסיק מסקנות מתוך זה שאת מוטרדת ובאמת מדובר במשחק תמים למדי. חשוב כמובן שתמשיכי להעביר להן את המסרים הרלוונטיים אודות כל נושא הפרטיות וכמובן פרטיות הגוף. מה מקובל ומה לא מקובל ביחס לגוף שלי ולגוף של האחר. שנית הייתי ממשיכה לעבוד על הרחבת השיח הפתוח בנוגע למה שקורה מחוץ לבית ולבסוף לא הייתי מוותרת על לחשוב ולבדוק אם בנותייך נתונות במתח רב מידי ומנסות למצוא רגיעה דרך האוננות ואז כדאי למצוא דרכים נוספות לסייע להן. לסיכום, חשוב מאוד שאת עם האצבע על הדופק אבל חשוב לא פחות שתוכלי למצוא דרך להרגע ולהרגיש שוב שהכל בסדר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

רוצה לנסות לעזור לאחיינית שלי בת 13 היום, אמא שלה אחותי נפטרה מהמחלה ב 2008 .הילדה היתה מטופלת אצל הוריי המדהימים מוקפת חום ואהבה עזרתי כמה שיכולתי. הבעיה עכשיו איתה: היא סובלת לדעת פסיכולוג ילדים מחרדת נטישה . יש לה נזקקות נואשת לחברות שלה כאילו יש לה חשש שאם תרפה הקשרים יעלמו. איכשהו הטיפולים שעברה לא עזרו לה לבעיה. הזו ספציפית . רק זה נותר לה מהיתמות. מה היית ממליצה מנסיונך ? מה עוד יכול לשחרר אותה מסוג קשרים שפיתחה ? היא מדברת על זה שקשה לה שהקשרים שלה לא מתמשכים .. כנראה שחנקה אותם מדי לא יודעת איך להסביר לה מבלי לפגוע אשמח לעזרה תודה

הי שי לי, צר לי לשמוע על האובדן אבל טוב לדעת שיש לה מקום בטוח משלה בתוך הטיפול, בו היא יכולה לבטא את עולמה הפנימי, את קשייה, פחדיה ובעצם את הטראומה שחוותה. בתוך הקשר שנוצר עם המטפל זה נשמע שהוא מבין לליבה, וזה כבר חלק חשוב מהעבודה הטיפולית כשחלק מרכזי נוסף הוא עיבוד הטראומה, לאט ובטוח וכן, זה לוקח זמן. הייתי מנסה לשים את מבטחי בטיפול תוך הידברות והתיעצות עם המטפל. לשאלתך, יכול להיות שבמשך זמן מה היא תמשיך לחיות את פחדיה מנטישה בתוך קשרים בין אישיים, אולם ככל שתהיה בטיפול רגשי - כזה או אחר (על ידי מטפלים מוסמכים ומנוסים כמובן), כך הנושא יעובד וגם יפסיק להשפיע עליה באופן כה גורף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בת 16.5 עם בעיית גבולות. ישנו טיפול יעיל לגיל הזה שאינו שיחה? חייה נפגעים מבעיית הגבולות שהתפתחה אצלה בעקבות. הגירושין שלנו שחוותה בהיותה בת 8 . מאז יש תלונות על בעיות גבולות . סובלת מכך גם חברתית וגן תעסוקתית החלטתי שהגיע הזמן לטפל בבעיה לפני שתגיע לצבא אשמח להפניה לסוג הטיפול תודה.

הי יאיר, אמירה שטוענת שלילד יש בעית גבולות טומנת בחובה אמת נוספת והיא שההורים מתקשים להציב גבולות באופן יעיל לילד, כלומר זה לפחות 50-50... תוכל לגשת לפגישות יעוץ הורי ולקבל הכוונה ותובנות בנושא, אני חושבת שבטווח הקצר, שינוי הורי מניב הכי הרבה תוצאות מהירות ומורגשות כפי שנדמה לי שאתה מחפש. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

07/04/2019 | 11:08 | מאת: מיקי

שלום, אני אמא לילד בן 11 ובת 8. הילד בן 11 הוא ילד מאוד אינטליגנט ומוצלח לכל הדעות. בבית הספר, חברים וספורט. הבעיה מתחילה כאשר הוא לא עומד בציפיות של עצמו. אם הוא קיבל ציון נמוך מתשע הוא מתעצבן, מתחצף מתחיל לבכות ולאחרונה גם לבכות את עצמו בראש. אותו דבר גם כשהוא משחק כדורגל, זהו הספורט האהוב עליו ביותר והוא משקיע את כל כולו בו. אבל אם הוא שיחק לא טוב או לא הבקיע גול הוא מתעצבן מאוד, מתחיל לבכות ולאחרונה כמו שאמרתי כמה את עצמו. אני חייבת לציין שאת השאיפה מצוינות ראו אצלו כבר בגיל גן חובה והכנסת אמרה לי את זה. חשבתי שזה יעבור עם הגיל אבל לצערי זה רק מחמיר ואני אובדות עצות. לאחרונה הוא גם ממעיט בערך עצמו ואומר שהוא מכוער. אם אני מכירה לו על משהו אז הוא עונה תמיד אני אשם. אני אובדת עצות. מה אני אמורה לעשות? תודה על תשובתכם.

לקריאה נוספת והעמקה

הי מיקי, אינני יודעת מהם המסרים הישירים והעקיפים המועברים בבית, אילו השפעות הוא סופג ומה צריך להשתנות כדי שהוא יוכל לשחרר קצת את צורכי השליטה שלו, להרפות ולבנות דימוי עצמי חיובי שלא מתבסס על הישגים בלבד. כמה פגישות יעוץ הורי יוכלו מאוד לסייע לכם להבין לעומק את צרכיו ואיך להיות עבורו באופן שיטיב איתו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

שלום, הבן שלי בן שלוש וחצי, ביומיים האחרונים היו לו התקפי זעם במהלך אחה"צ כמו כן בלילה . זה מתבטא בצרחות ובכי והוא אומר לנו מה לעשות ואיך לתת לו מים איך להביא או לא להביא את המוצץ- מחלק הוראות. הלילה הזה היינו ערים איתו שעה עד שנרגע - מה עושים???? אנחנו לא מצליחים להיות רגועים כל הבית מתעורר לנוכח הצרחות שלו אשמח לתשובה

לקריאה נוספת והעמקה

הי חן, אם מדובר בשינוי פתאומי, אז כמובן שכדאי לנסות להבין מה מתרחש בחייו שעשוי להוביל למתח הזה שאת מתארת ולפעול בהתאם. לשם כך דברו עם הגננות ובררו מה קורה בגן, האם יותר מתוח, האם "מוחזק" שם, האם נמצא בקונפליקטים כלשהם או כל דבר אחר. בנתיים נסו להיות יותר קשובים אליו, יותר אמפטיים ויחד עם זאת המשיכו ללמד אותו מה מקובל ומה פחות, בסבלנות ובעקביות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

שלום רב, נער בן 16 מחונן וחכם. בכיתה יא ובני כיתתו כבר חוגגים גיל 17. מה שמדאיג אותי למעשה שאני רואה כביכול את בני כיתתו והם נראים ממש גדולים (לא פיסית) אלא בוגרים לדוגמא - יוצאים עם בנות וכו. הוא לא יוצא יש לו חברים שלעיתים רחוקות נפגש איתם והולכים לאכול או לסרט אך מעדיף בעיקר להישאר בבית לשחק במחשב. ניסיתי כמה וכמה פעמים להסביר לו שזה נחמד לצאת עם חברים (לא הזכרתי בנות בכלל) ושחבל שהוא משקיע כל כך הרבה שעות במחשב. (יש פעמים שהוא משחק לבד במחשב אני מניחה כי חבריו יצאו ) ואני מאוד נעצבת. זה בסדר שאינו אוהב ללכת לדיסקוטקים וכאלה גם אני אישית לא מעדיפה אבל שיהיה קצת יותר פעיל חברתית. מה אפשר לעשות?

הי ירדן, מה שמעניין הוא שלכל אורך שאלתך לא הזכרת פעם אחת איך בנך מרגיש, מה הוא רוצה, האם נוח או לא נוח לו במצב הזה וכיוב'. לכן אני מציעה שתתחילי בלנסות לברר ולהבין איפה הוא נמצא בכל הסיפור הזה, כי רק משם תוכלי באמת להתחיל לפעול כדי לעזור לו (אם הוא מעוניין בעזרה). הרגשות והתחושות שלך, של עצב וחוסר שביעות רצון ממצבו, לא רק שלא יועילו אלא אף עשויים להשפיע עליו לרעה בכך שירגיש שלא מרוצים ממנו.. על אף שכאמא בעצמי אני מבינה את רגשותייך, כדאי שתבדקי מנין הם מגיעים, עד כמה מחוברים באמת לבנך או אולי בעצם שייכים לעולמך הפנימי ומהווים השלכה עליו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

איזה טיפול הכי יעיל לילד בן 7 עם בעיות חברתיות . הוא לא מצליח להתחבר עושה מאמץ ונדחה בבקשה לא טיפול שיחות משהו אחר בבקשה לא מתחבר לשיחות ניסתי

הי ויקי, הגישה הטיפולית עם ילד בן 7 צריכה להיות אקספרסיבית אך לא דרך דיבור, אלא דרך משחק או יצירה. טיפול בילדים על ידי אנשי מקצוע מוסמכים, קרי פסיכולוגים קליניים, עו"סים קליניים או מטפלים באמנות יעשה באופן הזה. גם טיפול קבוצתי לחיזוק מיומנויות חברתיות יכול להתאים אפילו במקביל לטיפול פרטני. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

עקב מאבקי ירושה בלתי נעימים נוצר מצב שחלק מבני משפחתי אינם מדברים איתי, כואב לי על הבן של בן שנתיים ו 7 שהיה לו עם חלקם יחסי קרבה וקשר חזק כמו עם הבת של אחותי , ששמרה עליו בהיותו תינוק ועכשיו מתעלמת ממנו לגמרי . אני מגיעה לארוחת שבת עם חלק מהמשפחה שאוהבת אותי ומתייחסת יפה לבני. ואז מגיעים החלק השני והבן שלי לא מבין למה מתעלמים ממנו. לתקן את משפחתי לא אוכל .. אך אני רוצה למנוע מבני נזק מיותר. כיצד אעשה זאת ? האם להסביר זאת או להדגיש את כל האנשים הנפלאים שנמצאים סביבו ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי ענת, עצם שאלתך מעידה על מודעות תואמת וחשובה לשלומו הרגשי של בנך ועל כך מגיע לך כל הכבוד! את צריכה לשקול כרגע את מאזן הכוחות - החיוביים מול השליליים. אם רוב ההשפעות שם הן חיוביות לעומת קומץ של השפעות שליליות מתונות, אז אני חושבת שאת בהחלט יכולה לנטרל אותן כפי שהיצעת בעצמך בשאלתך. יחד עם זאת, אם מדובר ברוב של השפעות שליליות קרי תוקפנות , גם כזו שהיא פאסיבית אגרסיבית ושמופנית כלפיו וגם כלפייך בנוכחותו (במיוחד אם קשה מנשוא עבורך) אז בהחלט הייתי שוקלת שנית את ההגעה לאירועים המשפחתיים המשותפים הללו. זאת מהסיבה שכרגע המחויבות הראשונית שלך היא לשלומו הנפשי של בנך ועבורו להיות בסביבה כזו, שהפכה את פניה באחת באופן הזה, היא ללא ספק בבחינת סביבה פוגענית עבורו. אם תחליטי להעדר מהמפגשיםהללו לעת עתה, כדאי בהחלט להגביר את תדירות המפגשים היותר אינטימיים עם שאר בני המשפחה המורחבת עימם אתם בקשר טוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

שלום, יש לנו 2 בנות, 8 ו 5. בת ה5 מאוד אוהבת משחקי אסוציאציות. כל יום היא מבקשת. לפעמים היא רוצה להיות התינוקת שלנו אבל לרוב היא רוצה להיות כלב. וזה אומר שהיא מחכה פעולות של כלב. ללכת על 4 ולעשות קולות. השאלה שלי היא מדוע. על איזה צורך זה עונה לה? מודה שלפעמים זה מדאיג אותי. תודה, משה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום משה, אתה מתכוון למשחקי דמיון ותפקידים. לפני שאענה לך, מדוע הדבר מדאיג אותך? אשמח אם תפרט בדיוק אילו התנהגויות מעוררות בך פליאה או דאגה. ירדן

היי ירדן, תודה על תגובתך. זה מדאיג אותי כי נדמה לי שחסרה לה תשומת לב מאיתנו ההורים. ואני שואל את עצמי האם אנו ההורים לוקים בזה. האם אנו נותנים לילדתנו הגדולה יותר תשומת לב. בנוסף אשתי יצאה לעבוד אחרי הרבה שנים ולפתע יש פחות זמן הורים. ההתנהגות שמעוררת אצלי דאגה היא עצם ההתחפשות לכלב. אני לא זוכר שעם ילדתי הגדולה זה היה כך. נראה לי שזה לא רגיל. תודה, משה.

הי משה, מה שאתה מתאר (זמן הורים מופחת) בהחלט נשמע כמו משהו שצריך לתת עליו את הדעת ולמצוא דרך לבלות יחד זמן איכותי יותר במסגרת האפשרי. לגבי ההתחפשות לכלב. עצם העניין אינו בעייתי, אם הייתה מתחפשת לנסיכה לא היתה מתעוררת בך שום תהיה אני מניחה. נסה אולי להבין איזה מין כלב היא מגלמת..האם הוא כלב ממושמע, מפחיד, נטוש...נסה ללמוד על עולמה הפנימי דרך השתתפות והתענינות אקטיבית במשחק, זה בטח יניב לך יותר מידע מאשר ניחושים שלי לגבי העניין:) אז שחק איתה..כך גם תלמד עליה יותר, גם תבלה איתה זמן שהוא באמת איכותי וגם בתקווה תצליח להנות קצת. בשמחות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

היי, הכלב הוא קטן, ממושמע ומחפש תשומת לב. היא נובחת לעברי, בעדינות עם עיני עגל :) תודה ירדן, אשתף עם זה יותר פעולה. משה.

22/03/2019 | 12:29 | מאת: חני

אחייניתי בת 5.5 בגיל 3 הוריה התגרשו. הילדה פקחית.יש לה 2 אחיות בגיל ההתבגרות 12-14 האמא מאוד פעילה בחיפוש בין זוג חדש ומאז שהתגרשה היו לה 2 מערכות יחסים (בערך חודשיים כל אחת) ובשתיהן שיתפה את הילדה .כלומר הילדה כל פעם מספרת "לאמא יש חבר" או אמא ו..היו מאוהבים ועכשיו הם רק חברים.וכו וכו....גם אחותה הגדולה יש לה חבר והיא מספרת שהם מתנשקים כל הזמן....האם זה נכון לילדה קטנה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי חני, כפי שאת מתארת את הדברים זה בהחלט לא נכון לילדה ולכן אני מציעה שתעלי את הדברים האלה בפני אחותך, בררי איתה את עמדתה, בידקי האם מה שאת משערת שקורה נכון והביעי את דאגתך הכנה והמוצדקת (אם אכן כך הם פני הדברים) כי רק שם מולה תוכלי להשפיע. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

שלום. החלטתי להוציא את הבת שלי מהגן היא בת 3 גן פרטי שבתוכו יש חול מזוהם שלא מנקים ! פניתי בעבר כמה פעמים לגננת והתרעתי שזה מסוכן לזיהום והיא טענה שכולם חיים. בתי עכשיו עוד פעם עם דלקת ריאות אחרי שגם בחנוכה היה לה . הרופאה חושבת שזה קשור איך לבצע את המעבר בצורה הטובה ביותר לילדה? היא לא הכי אהבה להיות שם גם ככה. אשמח לתובנות

לקריאה נוספת והעמקה

הי תמר, בכל מקרה חשוב לבצע פרידה כמו שצריך, גם מהצוות גם מהילדים ואפילו מהמבנה ומהחפצים. הודיעי לה כשבוע לפני שעוד מעט נפרדים מהגן ועוברים לגן חדש והיי קשובה ופתוחה לשמוע כל מה שעולה ממנה סביב זה לאורך אותו שבוע. בנוסף כאי לערוך איזושהי מסיבת פרידה צנועה בגן ואפילו אפשרי לה להעניק מתנה לגן ולקבל משהו מהגן עצמו שתישמור למזכרת. האפשרות להיפרד היא דבר חשוב מאין כמוהו ולא נכון יהיה למנוע זכות זו ממנה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

19/03/2019 | 21:27 | מאת: בת 17

האם קשר לכשלעצמו יכול לדכא ? מרגישה מדוכאת החייל שאני מאוהבת ובקשר איתו שנה הוא משחק ברגשותיי. ! איבדתי חשק לבצע מטלות. פעם הוא בקשר קרוב אלי ואוהב מאוד ... ואז נעלם ומתייחס כאילו אני כלום עבורו. קשה לי כל הזמן מתאמצת לשמור על יציבות בקשר איתו לקבל אהבה. ! ! שאלתי האם קשר יכול לדכא? אן שדיכאון מופיע מחוסר סרטונין ?

הי, זה נשמע שהקשר הזה בהחלט מדכא אותך ובצדק. אני מקווה שתצליחי למצוא את הכוחות לעשות את הדבר שיהיה לך הכי נכון ונכון לעכשיו זה נשמע שצריך להתרחק ולסיים את הקשר הזה. יכול להיות שהוא לא מיטיב איתך ויכול להיות שאינך בנויה כרגע לקשר, כך או כך הקשר בהחלט לא עושה לך טוב וממה שלא עושה לנו טוב כדאי להתרחק. אני גם מציעה שתשתפי אדם מבוגר עליו את סומכת ותתיעצי איתו/ה. אולי דודה, אמא או דמות אחרת. אל תישארי עם זה לבד - זה הכי חשוב! תיעזרי בסביבתך הקרובה ובדמויות מבוגרות שיוכלו גם לייעץ לך כיצד להתמודד עם המצב הלא נעים הזה. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

בוקר טוב, אני מאוד רוצה לשמוע את הצד המקצועי בנושא ותודה על העזרה מראש. בן שלי בן שש וחצי והשנה עלה לכיתה א. קצת פרטים -ילד מאוד חברותי , מאוד אהוב, יש לו הרבה חברים שעלו איתו מהגן לכיתה א, מאוד תחרותי, אנרגטי, חכם, רגיש ויש לו אח קטן בן שלוש וחצי שרוב הזמן הם משחקים יפה. ככל הנראה כשעלה לכיתה א' קיבל "סטירה" של מרחבים הגדולים שיש בבית ספר לעומת הגן הקטן, שאף אחד לא מחבק ולא רגיש ולא מחכה לו בכיתה כמו שזה היה בגן -אנשי צוות הכוונה. מספטמבר ועד עכשיו לא נוכן להינס לבד לבית הספר- בהתחלה זה היה שאני אכניס אותו לכיתה וחיכינו עד שהמחנכת תגיע ורק אז היה מוכן לשחרר אותי וגם עם בכי מטורף, אחרי זה היה נשאר בכיתה ומשחרר אותי בלי לחכות למחנכת ועכשיו הוא מוכן להיכנס עם חברים כבר מהשער.. אבל עדיין יש ימים שקשה לו מבקש שאכניס אותו לכיתה וכל הזמן זה בטענה שכואב לו הלב ושהוא רוצה להיות איתי. ככה גם היה בתחילת כל שנה בגנים רק שעכשיו בבית הספר לוקח המון זמן להסתגל. הוא הולך לחברים בערך פעם פעמיים בשבוע וגם אנחנו מארחים באופן קבוע, הוא הול לסבים וסבתות לישון אצלם והכל בסדר, הוא הולך לחוג קארטה - בהתחלה גם לא היה מוכן לשחרר והינו צריכים לשבת שם אבל עכשיו די זורם עם זה שאנחנו הולכים. כמו כן, שמתי לב שבמידה ומדובר באירוע גדול עם הרבה רעש ואנשים ואנחנו לא נמצאים שם הוא כאילו מאבד את עצמו ונהיה חסר ביטחון למרות שבדרך כלל נראה הכי בטוח ומוביל וכריזמתי. האם זה בסדר ולגיטימי ההתנהגות שלו? האם זה באמת חוסר ביטחון או קשיי הסתגלות? איך אנחנו בתור הורים יכולים לעזור לו? זה מאוד מתיש ומתסכל אותי, אני מאוד רגישה אליו ולוקחת את זה לפעמים קשה כי לא יודעת אין לעזור לו. אשמח לאיזו תובנה, אולי צריך טיפול כלשהו? תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

הי ולרי, קודם כל טוב לשמוע שהעניין כל הזמן בתנועה...מן ההתחלה ועד היום הוא מצליח יותר ויותר להתרחק מכם ולהיכנס בכוחות עצמו וזה כבר חיובי. זה בעצם התהליך שהוא צריך לעבור ויפה שאתם מצליחים לעבור אותו איתו ביחד בהדרגתיות ועם הרבה תמיכה ואהבה. כל הכבוד! בנוסף את בעצמך אומרת שכל נושא ההסתגלות תמיד היווה עבורו אתגר וארך זמן...אז בעצם המצב הזה צפוי ואולי יארך זמן רב מהרגיל כי המסגרת הפעם באמת שונה באופן איכותי מאלו שהתרגל אליהן בעבר. לגבי טיפול, ממה שאני שומעת בנך ילד שבס"כ מסתדר יפה בכל התחומים אולם ייתכן ויש מקום לבחון את הדברים קצת יותר לעומק ומכאן כמובן לא אוכל לעשות זאת. אני מציעה לך לגשת לכמה פגישות יעוץ הורי ולחשוב ביחד עם המטפלת על בנך ולראות האם יש צורך גם בהתיחסות מקצועית, זה יכול להיות לו או אולי לכם ההורים במובן של קבלת הכוונה יותר מדויקת באשר לאיך להיות עבורו באופן יותר תומך לצרכיו הספציפיים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

18/03/2019 | 18:36 | מאת: מיה

בני בן 3.5 משחק רוב הזמן לבד שאני לוקחת אותו לפעילויות לפורים הוא משחק עם עצמו בביטחון לא מנסה להתחבר לילדים אחרים בסביבה. לפעמים ילדים אחרים רוצים לשחק איתו אז הוא משחק איתם אם לא לבד . גם בגן בדיוק אותן הדבר הגננת חושבת שזה האופי שלו. מה דעתך ? וכיצד אוכל לחזק לו את החלק החברתי ?

הי מיה, במקרה הזה אני הייתי מקשיבה לגננות שאגב אומרות משהו חשוב - אין כאן כל בעיה אלא רק עניין של העדפה. מאחר ואת בעצמך אומרת שהוא מסוגל לשחק גם ביחד וגם לבד אז איני רואה סיבה לדאגה.אגב ישנם ילדים שהצורך החברתי מתחזק אצלם רק אחרי גיל 3 אז לא בטוח שזה לא ישתנה מעצמו. מה שכן הייתי מציעה זה להזמין חברים הביתה. משחק אחד על אחד בסביבה שקטה וביתית בהחלט יכולה להיות מהנה יותר עבור ילדים כאלה ולפתוח להם את ה"תאבון" החברתי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים

קראתי מעט תשובות שכתבת באתר ושמתי לב שמומלץ ברוב המקרים הדרכה הורית או פגישות יעוץ . שאלתי היכן ? האם ניתן דרך הקופה ? האם זה בקבוצה או יחיד? וכן האם מומלץ לגונן על בן שנתיים וחצי בגינה או לתת לו להתמודד ולפתח כישורים חברתיים ??! אחדד את השאלה. אם אני רואה ילד שלא מתייחס יפה לבני בגינה האם בגיל הזה להתערב ? או לתת לבן שנתיים וחצי להסתדר. חשוב לי להבין מהו הגיל בו ניתן לתת לפעוט להתמודד לבד? לפיתוח כישורי חברה

הי תקווה, הדרכות הורים ניתן לקבל אצל מטפלים שהוכשרו לכך באופן מקצועי באקדמיה תחת הכשרה ופיקוח. בכך כוונתי היא ל:פסיכולוגים קליניים, חינוכיים, עובדים סוציאליים קליניים ומטפלים באמנות בעלי תואר שני בלבד. מבין אלה חפשו כאלה שמתמחים בהדרכת הורים וטיפול בילדים. לגבי התמודדות פעוט. התפקיד שלך עם ילדים, וכאן כוונתי היא לילדים בכל גיל לפי הצורך, הוא לעסוק במלאכת התיווך. בכך כוונתי היא לעזור לילד/ה להבין מה הוא מרגיש, מה מתרחש בסיטואציה, לעזור לו לבחור כיצד הוא רוצה לנהוג וגם כמובן לנחם כשצריך ובמצבים מסוימים בהחלט גם להתערב באופן ישיר יותר ולתווך משהו לשני הילדים. לדוג אפשר לומר שאתה רואה שזה לא נעים לו/שהוא לא רוצה לחלוק כרגע/שזה מציק לו וכיוב.. ולעודד אותו לומר את זה בקול רם לילד האחר. זה אגב תחום שהדרכה הורית יכולה לסייע בו מאוד כי אפילו ההסתכלות שלנו ההורים על הסיטואציה לפעמים צריכה "תיקון"...אני מניחה שהילדים לא מתכוונים להתייחס "לא יפה" אלא כל ילד פועל לפי צרכיו, ואם תוכל להביט על זה כך יהיה לך קל יותר לתווך את המצבים השונים באופן פחות מופעל ורגשי וכך ולהיות לבנך לעזר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים