פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
8023 הודעות
7564 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

15/10/2019 | 17:59 | מאת: שיר

היי, מאז ומתמיד הייתי חרדתית בכל מה שקשור למחלות ולכאבים. לפני כשנתיים נער שהכרתי נפטר מסרטן שהתחיל לו בגב היתה תקופה שהיו לי כאבים בכל מיני מקומות בגוף... ראש, גב בעיקר בגב, בטן, רגליים כתפיים.. עשיתי בדיקות וצילומים ולא מצאו שום דבר חריג מלבד חיידק שהיה בקיבה. כל כך פחדתי שיש לי את המחלה ונכנסתי לחרדה ככל שהתשובות של הבדיקות הגיעו והכל היה תקין ככה גם הכאב פחת... אני שמה לב שכל פעם שאדם שאני מכירה חולה במחלת הסרטן באיזור מסוים מתחיל לכאוב לי באותו איזור.. אבל באמת כואב לפני כשבוע ראיתי סרטון של אמא שמספרת על הבת שלה שהיתה חולה בסרטן שהיה באגן והבת שלה סבלה מכאבי םהאיזור והבטחתי לעצמי לא לחשוב על זה ובאמת לא חשבתי על זה יותר מידי.. אבל עכשיו אחרי שבוע פתאום התחילו לי כאבים חזקים מאד ברגליים, במפשעה ובכל האיזור הזה אני לא יודעת אם זה כאב פסיכוסומטי או כאב אמיתי.. מה אני צריכה לעשות?

15/10/2019 | 06:52 | מאת: יפעת

ילדה בת 10 ישנם כל מיני מצבים ( כנראה כאלו שפוגעים בה באגו , בביטחון , בדימוי עצמי ) שהיא מתפוצצת בצורה לא פרופורציונלית לגיל . דוגמאות : אח שמציק - היא יכולהלהרביץ לו בצורה מאוד כואבת כמו בעיטות לבטן , זריקת חפצים. לפעמים יש מקרים גם לפני אנשים מה שגורם לי לפחד להסתבובב עם כל המשפחה בפומבי. אחרי זה היא מתעשתת וגם מבינה שזה לא במקום ..אבל רק לאחר מעשה. לפעמים צרחות לא הגיוניות ( שוב - גם בבית וגם בחוץ ) . יש ציפיה מילדה בת 10 שכבר תבין ותפנים ןתתנהג בהתאם במיוחד בחוץ. אני ניסיתי לדבר איתה על זה ברוגע לאחר מעשה ( לא כשהברזל חם אלא יום אחרי למשל ) היא מבינה ומודעת אבל בזמן אמת זה ממש לא עוזר. היינו באבחון ( בהקשר ללימודים - מרחפת וחולמנית מאוד , אבל לא היפראקטיבית בכלל ) . הפסיכולוג אמר שיש בעיה של ביטחון עצמי וצריך לחזק אותה עם דברים וחוגים שבהם היא טובה , לעודד אותה לפתח לעצמה תחביב שבו היא תהיה טובה כדי למצוא לעצמה את מקומה וכו כדי למצוא את מקומה במשפחה ובחוץ ) . היא מסרבת בכל תוקף ללכת לחוגים. בוחרת תמיד את המסכים. לפעמים הולכת לחברות אבל רק ביוזמה שלי או של חברה. כמעט לא מצידה. מעדיפה תמיד לשחק עם האחים בבית מאשר בחוץ עם חברים ( יש 2 אחים ואחות נוספת בבית) אין בעיות חברתיות בבית הספר אבל כן יש ביטחון עצמי מאוד נמוך בלימודים ( בגלל ליקויי למידה של זיכרון , למרות הכל היא מצליחה יחסית בעזרת הוראה מתקנת פרטית ) אשמח לעצות רעיונות. נראה שהמצב מחמיר עם השנים.

13/10/2019 | 04:19 | מאת: מרינה

גרוש נוקם דרך בת משותפת שלנו בת 3 לא מוכן לראות אותה כבר מאוגוסט ובת שלי שואלת מתגעגעת בוכה ולא מצליחה למלא לה חסר שלו הוא שיחק איתה כל הזמן והיה איתה ועכשיו חתך לגמרי קשר לא רוצה בת שלו . מה לעשות עם בת בוכה ?

12/10/2019 | 06:26 | מאת: שי

שלום, אני וגרושתי כבר גרושים 10 חודשים לערך, הילד במשמורת משותפת בן 4 , גרושתי מעוניינת מדי פעם לצאת יחד עם הילד לטייל בפארק מחוץ לעיר האם זה בריא לילד לאחר שיש לו ימים קבועים וסדר קבוע שלי ושלה האם זה לא יפגע בו ? יגרום לו לבלבול ? אציין כי גרושתי איננה רוצה לחזור אליי מיותר לציין שלי די קשה לראות אותה ולהתנהג כאילו אינני רוצה בה אבל אם זה טובת הילד אז אעשה את זה אני אינני יודע מה לטובת הילד אשמח אם תעזרו .

11/10/2019 | 21:09 | מאת: ניקול

הקטנה שלי בת 9 חודשים ואחרונה ניהיה ממש קשה איתה, דורשת המון ידיים, תשומת לב, כבר הרבה פחות משחקת עם עצמה, בעלי טוען שאני יותר מדי מפנקת אותה בתשומת לב וחייבת להתחיל לשים לב גבולות, אבל איך שמים גבולות לתינוקת? היא גם בחיים לא נרדמת בעגלה ואם תיהיה עייפה פשוט תבכה ותקטר בלי בסוף אבל לא תרדם. הילדה איתי 24/7 מאז הלידה.

10/10/2019 | 10:35 | מאת: יעל

היי, הבת שלי בת שנה וחצי. עד גיל שנה לא פחדה מזרים. מגיל שנה היא פשוט חוששת מזרים בפרט בכמה החודשים האחרונים. היא מתחפרת לי מתחת לצוואר או מורידה את הראש למטה. עד מתי יש חרדת זרים? לא אמור לעבור בגיל שנה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעל, חרדת זרים בתקופה זו היא נורמאלית ולצערי אין לה בהכרח תאריך תפוגה שנכון לכל הילדים והתינוקות. מה שצריך לעשות הוא להתאזר בהרבה אורך רוח, לתמוך בקטנטונת עד כמה שניתן כדי שתרגיש בטוחה ונינוחה בזרועותיכם בכל פעם שהיא חשה איום. אם אתם תצליחו להכיל את החרדה הזו היא גם תעבור יותר מהר ויותר בקלות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/10/2019 | 21:45 | מאת: דנה

ילד בן 6, התחיל כיתה א, וכנראה יש לו משבר הסתגלות, מה שמטריד שהוא אומר שרוצה למות, לקפוץ מהחלון, ולא לחיות, כדי לא להיות בבהס. הילד נבון, משתמש במניפולציות, אין לו סמנני דכאון, משחק עם חברים ועם אחיו, עוסק בספורט, אופנים, כדורסל וכו. מה שמטריד את ההורים אלו האמירות. מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

הי דנה, אני הייתי יוצרת קשר עם המחנכת ומנסה ביחד לבחון כיצד ניתן להקל עליו את ההסתגלות ובנוסף מנסה להבין כיצד נוהג בכיתה, בהפסקות. אולי אפשר לתת לו תפקידים כיתתיים כדי להגביר את תחושת המעורבות החברתית והמסוגלות האישית. כמובן שכדאי להגביר את המעורבות ההורית ולנסות להבין במה מתקשה בבית הספר ובאופן כללי להיות קרובים ותומכים יותר כפי שנדרש בתקופות מעבר ובקשיי הסתגלות. מעבר לכך אם אתם מתרשמים שרמת החרדה באמת גבוהה ומתבטאת לא רק באותן אמירות אותם אינכם לוקחים כ"כ ברצינות אלא גם בסימפטומים פיזיים כמו כאבי ראש, בטן, סחרחורות וכיוב', גשו לייעוץ מקצועי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/10/2019 | 18:26 | מאת: שירלי

בת ה8 מתרגזת בקלות אם בטעות קיבלה מכה, לא קיבלה את מה שהיא רוצה או שדברים לא הולכים כפי שהיא רוצה. היא צורחת, מקללת, מכה ושוברת רהיטים. היא מודעת לגמרי להתנהגותה ולאחר מעשה אומרת שהיא פשוט לא יודעת איך לשלוט בכעס ואיך לרסן את עצמה. מה אפשר לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

הי שירלי, את מתארת מה שנקרא "סימפטום" שיכול לנבוע מסיבות רבות ומגוונות. מה שכן נשמע מתוך תיאורך הוא שביתך במצוקה רבה ושאין ביכולתכם ההורים לסייע לה לווסת את עצמה ולמנוע ממנה את התחושה שהיא הרסנית. זה בפני עצמו הוא מעין כדור שלג שרק מחריץ את המצב. הייתי מציעה לכם ההורים להתייעץ עם גורם מקצועי ולנסות להבין מביחד איתו מנין נובעת ההתנהגות הזו וחשוב יותר, כיצד ניתן לעזור לה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב ביתי חוגגת החודש 4. כבר מזה זמן רב היא מראה קשיים בסביבת מבוגרים. זה קורה למשל עם מבוגרים שהיא מכירה כמו אשתו של אח שלי כשכולנו נפגשים, או סבתא שלי, או כשהולכים למקום שהוא יחסית תחום כמו כשהלכנו לראות חוג או בגינה ליד הבית כשהיא ראתה פעם ראשונה סבתא של חבר טוב שלה. גם כשהתחילה גן חדש השנה אז בהתחלה הייתה מאוד סגורה ולא דיברה ועכשיו הגננת אומרת שהיא לרוב מדברת איתן והיא במצב רוח טוב. זה מתבטא שהיא הופכת להיות סגורה, יושבת קפואה, לא מדברת, לא משירה מבט. מתנגדת מראש ללכת למקומות עם בני משפחה שפחות מכירה או לבתים של חברים שמזמינים אותה. בגדול השינוי ההתנהגותי התחיל שנה שעברה כשהתחילה גן עירייה והיא לא התחברה כלל לגננת שם. הרגישה שהיא צריכה להיות מאוד ממושמעת. מה יכול היה לגרום לזה? איך אפשר לעזור לה? איך עלינו להתנהג כשהיא לא רוצה ללכת לבני משפחה? אציין גם ששנה שעברה נולדה לה אחות ולאחרונה היא יותר אגרסיבית איתה. רואים שזה מקנאה ולקבל תשומת לב. היא בעצם הבכורה שלנו והנכדה הראשונה שהסבים גרים צמוד אלינו תודה מראש!!

הי יעל, אז לפי תיאורך המצב התחיל כאשר פגשה לראשונה באותה הגננת אליה פחות התחברה. מאז היא חשה פחות בנוח בסביבת מבוגרים. שימי לב שלעיתים אי הנוחות נובעת מהלחץ של המבוגרים על הילדים - לתקשר, לחבק, לדבר, לנשק, להיות נחמדים..אני חושבת שאם תרפו מכל הציפיות הללו, ותנחו גם את סביבתכם פשוט "להניח" לה ולאפשר לה להתקרב מיוזמתה, או לא לדבר אם מעדיפה, כל הלחץ שמופעל עליה יופחת וזה יקל על כולם. אפשר לומר לה שכאשר אתם הולכים למשפחה, היא יכולה להיות קרובה אליכם, שהיא לא חייבת לדבר עם אף אחד אם לא נוח לה ושזה בסדר גמור מבחינתכם - זה כצעד ראשון. נהגו כך למשך זמן מה ובידקו אם היא באמת פחות מתוחה ומתנגדת ללכת למקומות שונים ולאחר מכן התיעצו שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום. ילדה שלי לפני כמה ימים חגגה 5, לא מדברת בגן ובסביבה לא מוכרת לה. ילדה שבבית לא סותמת את הפה, ילדה מאוד נבונה, ילדה שמתעניינת בדברים חדשים, ילדה שטופשת במהירות רבה כל מה שנאמר בסביבתה. נסגרת בסביבה חדשה ולא מצליחה להיפתח. למרות שלדברי גננת היא מחייכת, היא מתקשרת עם מבטים, היא עונה עם תנועות גוף, אך לא מוציעה מילה. זה משהו שמלווה אותה כבר כמה שנים, אני כולי בתיקווה שזה יעבור, אבל זמן עובר ותופעה זו לא עוברת. אני זקוקה לעזרה - מה לעשות עם זה? הלב שלי נשבר לראות אותה ככה. החוסר בטחון הזה פשוט שובר אותי! כמה זמן התופעה הזאת יכולה להימשך? מאוד רוצה לעזור לה להתגבר על הפחד הזה לפתוח פה. אשמח לקבל כיוון תדרוך מה ניתן לעשות במקרה כזה. מודה מראש על התשובה. שנה טובה ומוצלחת. אמא מודאגת - מילנה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, מה שאת מתארת נשמע כמו הפרעת ילדות שנקראת אילמות סלקטיבית, כלומר חוסר יכולת והמנעות לדבר במצבים חברתיים בהם בד"כ נדרשים לדבר. זוהי הפרעה שמצריכה טיפול ועשויה להיות עיקשת אם לא מטפלים בה. פני בהקדם לאיש מקצוע המתמחה בטיפול בנושא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

רשמת כאן טלפון אך אין מענה כלל . יש רשימת פסיכולוגים ילדים.? מחיר ממוצע ? חג שמח

שלום, העלות מאוד משתנה,החל מהשתתפות עצמית בסך כ50 שח דרך קופות החולים ומעלה. שיטוט באינטרנט יפנה אותך להרבה מאוד שמות, אני מציעה ללכת לפי המלצות. אם תרצה תוכל לצרף כתובת מייל פרטית בהודעת המשך אליה יוכלו הגולשים לשלוח את המלצותיהם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

לצערי שואלת עבור אמא שנבצר ממנה לכתוב יש לה בת בגיל 3.5 והיתה לה בת בכורה חולה בת 8 הילדה נפטרה בבית חולים וזה המקום האחרון שראו אותה. עכשיו אחותה כל הזמן מבקשת שיקחו אותה לשם . והיא מתעקשת שהיא שם. היא מתגעגעת והאם בסבלה. בנוסף היא תצטרך להיכנס לגן חדש כי המשפחה החליפה מקום מגורים על מנת לא לחזור לזכרונות. האם התקשרה לפסיכולוגים לילדים שאמרו שכרגע לא אפשרי לקבל אלא אחר החג . איך מסבירים נכון את זה ? האם נכון להפסיק לדבר עליה כדי להקל על הקטנה ? היא לא מוכנה לשמוע שלא תחזור תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תמר, תנחומיי העמוקים לך ולבני המשפחה. חשוב מאוד להמשיך לעזור גם לאמא וגם לאחות הקטנה בתהליך הפרידה ובעיבוד האבל.בגיל הרך מאוד התפיסה של נושאים אלו מאוד אינידיבידואלית ולכן קשה לי דרך האינטרנט להנחות בכזה נושא.אני מציעה לכם לפנות לשירות הפסיכוסוציאלי בבית החולים שבד"כ מלווה משפחות לאורך האשפוז וערוך לתת מענה מקצועי גם לאחר פטירה. את יכולה לכתוב לי כאן באיזה בית חולים מדובר ואנסה להפנותך לאיש הקשר הרלוונטי. שלא תדעו עוד צער, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/09/2019 | 18:11 | מאת: אדר

ירדן שלום רב, אודה לך מאוד אם תוכל לסייע לי עד כמה שניתן במסגרת הפורום לשאלה אולי לא ככ שגרתית: אני גננת מחליפה בגנים שונים והיום קרה מקרה שרציתי להתייעץ איתך ולשמוע את דעתך בנושא: ברגע שהגננת של הבוקר (אני בצהרון) הלכה,4 בנים התחילו להשתולל ולרוץ בכל רחבי הגן. הלכתי אישית לכל אחד מהם והסברתי להם בטון תקיף שאם הם לא יתנהגו יפה אני לא אביא להם פרסים: חצר ,ציור,ומשחקים,אמרתי להם את זה כמה פעמים ,אך לשווא הם המשיכו להתפרע. בגן יש רק אותי וסייעת נוספת,מנסיון אני יודעת שצריך להפריד את ארבעתם ולא לתת להם להתפרע יחדיו,אך יש גם את שאר ילדי הגן שצריכים תשומת לב. בימי גשם או ימים חמים כמו היום אני לא מוציאה החוצה (ולכן לא יכולתי להוציא את שאר הילדים ולהשאיר את המשתוללים בגן ש"יטעמו": עונש כביכול). מה נכון או צריך לעשות במצב כזה ? איך אני יכולה לגרום למשתוללים להירגע לשבת ולהקשיב לי ? אם ניתן,בבקשה עצות פרקטיות,,,שוב ,אני גננת מחליפה אז אני לא נמצאת איתם כל יום,אך בימים שאני כן שם אני רוצה שהם יקשיבו לי ויעשו מה שאני אמרת גם אם זו אפילו הפעם הראשונה שאני מגיעה לגן. תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

הי אדר, ברמה הפרקטית, אני הייתי מציעה ששני הילדים ישבו על ידך ושניים אחרים על יד הסייעת האחרת. אפשר גם לאחוז בידם. שנית, לא הייתי מאיימת באי מתן פרסים, אלא אומרת באופן ברור שההתנהגות הזו אינה מקובלת עלייך. ברגע שאת מאיימת, זה דווקא מפחית מכוחך בעינהם שכן בעצם מדובר במטבע שמעברו השני נמצא השוחד. זה מעביר את הכוח לדבר עצמו ולוקח את הכוח ממך. שלישית, הייתי מנסה למצוא דרכים דווקא לשתף אותם בשיחה למשל (וזו רק דוג' שממחישה את הגישה) אם מישהו צועק בזמן המפגש אז במקום לומר ולחזור על כך שאסור לצעוק אפשר לשנות את הגישה ולומר שדבריו ודעותיו מאוד מאוד חשובים ושאת רוצה במיוחד לשמוע אותם, ולכן עדיף שיצטרף, שיחכה וידבר לפי התור כדי שגם את וגם כווולללם יוכלו לשמוע את דבריו החשובים. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/09/2019 | 03:32 | מאת: אבא מודאג

אני מנסה להבין איך ילד שגדל באהבה ובחיזוקים מסתובב לבסוף חסר ביטחון ? אני מרגיש אחריות על כך ומעוניין לשפר את המצב . האם חוג טניס שהוא אוהב יכול לתרום ביטחון ? איזה עוד פעילות יכולה לתרום לו לביטחון ? ובבקשה לא המלצה לטיפול

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אבא, אתה מוזמן לפרט יותר מה זה אומר "מסתובב חסר ביטחון". ישנם ביטויים שונים לחוסר ביטחון ובהתאם ההתיחסות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/09/2019 | 18:15 | מאת: ביתי בת 11 מפחדת לישון בחדר לבד

הדבר התחיל שעברנו לבית חדש וקיבלה חדר לבד...ישנה בלילות הכל רגיל פתאום התחילה לפחד בלילה לישון ועברה לישון ביחד עם הבן שלי...ועכשיו גם עוברת אלינו להורים באמצע הלילה למרות שהיא ישנה עם הבן שלי באותו חדר מה עושים

שלום לך, אני חושבת שכדאי לנסות להפוך את החדר לכמה שיותר אישי עבורה, גם במחיר של הפיכתו ל"פחות יפה"..לחשוב ביחד מה יכול להפוך את החדר ליותר נעים, רגוע, בטוח, ממש להפוך את זה למשימה משותפת ונעימה ולהשקיע בזה..אולי לתלות בדים, לפזר אבקת פיות בכל לילה, לקחת בובה או חפץ מיוחד בעל "כוחות שמירה", לתלות ציורים שלה או שלכם ההורים, אולי לוכד חלומות..כל דבר שמדבר אליה. מעבר לכך, חשוב שתהיו סבלנים. תעודדו אותה להתחיל את הלילה בחדר, ואפשר גם "להרדים" אותה משך תקופה מסוימת . ככל שתבלה שם יותר זמן שינה, כך היא תתרגל מהר יותר לחדר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הבן שלי מאתמול בוכה המון ולא רוצה ללכת לגן . מילד חברותי ומוקף הוא הפך להיות ילד שיושב לבד בעוד כולם משחקים . זה ממש הכאיב לי, לא רציתי לעזוב אותו כך אך הגננת ביקשה באסטרטביות שאלך זה גן עירוני הוא בן 3 ! זה ממש מפריע לי שהיא לא נותנת לו יחס חם אמרו לי שהיא קשה ועושה גבולות ולא מוותרת . בגן ראיתי ילד שכוב על הרצפה בוכה ללא התייחסות . זה כואב לי הגננת אומרת לי שאלמד להרגיע את עצמי !!! כן ממש כך ... ועד אמרה שאם תגלה בעיה עם הבן שלי תעדכן . בשביל זה היא צריכה יותר זמן . לעומת זאת הסייעת מדהימה איתו מחבקת ומנשקת והוא אוהב אותה. אני שוקלת לעבור עיר לגן עירוני עם גננת מכילה . קשה לי כל המצב הזה שאין לי עם מי לדבר.. האם נכון לפנות לפסיכולוגית הגן ? בנתיים אני לוקחת אותו ב 9:בבוקר שעת סגירה אחרונה לוקחת ב 13:30 שעת פתיחה ראשונה ומשתדלת לא להרבות במילים עם הגננת .. האם נכון להעבירו אחר החגים ? בבקשה הביני מדובר בילד פעיל וחברותי מצחיק ואהוב שיושב כבוי לבד !! קורא לגננת בשם הגננת הקודמת שלו שאהב מאוד והיתה חמה ולבבית אליו מאוד .ומי שמתקן אותו הוא פורץ בבכי

לקריאה נוספת והעמקה

הי סיוון, אני מציעה שלפני שאת עושה צעדים דרסטיים, בקשי לשוחח עם מי שאפשר - כולל עם הגננת והסייעת ובקשי שיתארו לך את התנהגותו לאורך היום ולא רק בכמה דקות שאת רואה אותו בבוקר. בנוסף את בהחלט יכולה לבקש תצפית של פסיכולוגית הגן והיא תספק לך תמונת מצב מפורטת יותר. במידה ולאחר כל זאת את תגיעי למסקנה שהמקום והצוות, אינם מיטיבים עם בנך, שהגננת אינה פרטנרית ושבנך לא מצליח להסתגל שם כפי שהיית מצפה, אז הדבר הנכון יהיה באמת להחליף לו גן וזאת רק לאחר שאת עורכת בדיקה יסודית לגבי הגן והצוות החדש ומגיעה למסקנה שאת שלמה עם בחירתו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/09/2019 | 23:56 | מאת: תהילנ

שלום שמי תהילה יש לי ילדה בת 9 עוד חודשים היא הרביצה לעצמה אחרי שלא הרשנו לה לישון לידינו שזה נושא בעייתי כל לילה יש לנו בעיה איתה בשינה אז הצבנו עובדה והיא התחילה להרביץ לעצמה ברגלים וסטרה לעצמה חזק בלחיים שאלתי אותה למה את מרביצה לעצמך היא אמרה שלא אוהבת את עצמה.אשמח לעצה מה לעשות בנידון עצוב לראות שהיא עושה ככה .תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי תהילה, את מתארת את "סוף הסיפור"..היא רוצה לישון איתכם, השאלה היא באמת מדוע? אתם ההורים צריכים לקחת את הזמן ולנסות לחשוב מה קורה עם ביתכם במהלך היום. האם היא חרדה? מדוכדכת? האם יש לה מספיק זמן איתכם? מה קורה איתה ברמה החברתית? האם מדובר בקשיי הסתגלות מחדש למסגרת הלימודית? ברגע שתצליחו להבין מה מקשה עליה, תוכלו לטפל בזה ואז התקווה היא שגם החרדות שעולות בלילה - ושבדרך כלל בגללם ילדים רוצים לישון עם הורים, יתמתנו ויעלמו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תשובה. דיברתי איתה על הכל לא אמרה שמציק לה משהו...גם עם המורה דיברנו היועצת... תודה רבה ננסה לדבר איתה שוב.

הי שוב, ציינת שהיא אמרה שהיא "לא אוהבת את עצמה". את יודעת..ילדים הרבה פעמים לא יודעים או לא רוצים או חוששים לבטא באופן מפורש את קשייהם..לכן חשוב שאתם ההורים תנסו בכל זאת לחשוב ולהבין מה עובר על הילדים. אפשר אולי להתקרב אליה יותר בתקופה זו, לשוחח כבדרך אגב ולא באופן ישיר, לשאול יותר להתעניין - שוב באופן עקיף וכללי..כך תוכלי לקבל תמונת מצב רחבה ואולי להסיק בעצמך על קשייה. אל תשכחי, היא עדיין ילדה וכנראה שלא תמיד תוכל לענות על שאלות כמו מה מציק/קשה/מעיק באופן ישיר ברור ופשוט. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה רבה על העזרה

15/09/2019 | 23:09 | מאת: רותם

רוצה שינוי ! אני בת 17.5 ! החרדת נטישה משפחתית אצלנו אבא שלי נפטר בפתאומיות בגיל 4 אמא שלי סובלת מחרדה מטורפת. אוי אם אנחנו לא עונים לה..מתקשרת מיד לכל בתי החולים! הקשרים שלי לא בריאים . אני בוחרת בקשרים לא קלים ואז מפתחת חרדה להינטש. בסוף זורקים אותי מנצלים את החרדה הזו שלי ... אני רוצה להתגבר על זה לפני הצבא . !!! אין ספר עזרה עצמית .? או טיפול ספציפי לזה ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי רותם, בתור נערה צעירה בת 17.5 את מגלה רמת הבנה ותובנה מרשימה מאוד. אני בהחלט יכולה להבין את המצוקה והתסכול שהחרדה של אמא מעוררת, את כאב האובדן המהדהד שממשיך לתפעל ולהפעיל ואת הקושי העכשווי להתמודד עם קשרים בין אישיים, במיוחד אינטימיים (בד"כ הם אלו שבתוכם טראומות משתחזרות). החרדה המופנמת פועלת בחוזקה ולפעמים מרגישה חזקה מאיתנו. אבל היא לא. מה שכן, זה לוקח זמן סבלנות והתמדה כדי לעבד אותה ולדעת להתמודד איתה, ואת זה תוכלי לעשות בתוך טיפול פסיכולוגי. אני מציעה לך לקחת לעצמך את המקום הזה ולהתחיל לעבוד על שארית חייך באומץ ומתוך חמלה עצמית, כי אני חושבת שמקום עבור עצמך, שעה אחת בשבוע, זה משהו שבהחלט מגיע לך אחרי כל שעברת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/09/2019 | 00:48 | מאת: ליאור

ירדן שלום. אם את זוכרת שאלתי אותך בעבר לגבי הגני ילדים ועזרת לי איך לבחור גן נכון . רוצה לשאול עוד שאלה קטנה הילדים שלי השתלבו בגנים מצוין הגננות מרוצות . אנחנו מרוצים . התלבטתי רק אם חשוב ליצור מפגשים אחר הצהריים עם ילדי הגן ? או שזה לא נחוץ ? יש להם גם חוגים . תודה

הי ליאור, בהחלט זוכרת אותך :) למפגשים אחר הצהריים כמה מטרות - להמשיך ולחבר בין ילדי הגן, לייצר גם להורים תעסוקה לפעמים ;) אינטראקציה אחד על אחד היא חשובה ומפתחת באופן אחר, זאת בהשוואה לאינטראקציות המוניות כפי שקורות במסגרות. כמו כן אם זה משהו שבא מהילדים עצמם אז למעשה מדובר בצורך שלהם וכדאי להענות לו לפחות אחת לשבוע/שבועיים שלושה..יחד עם זאת חשוב לזכור שהילדים נמצאים שעות ארוכות בגן, אח"כ בחוגים כפי שציינת...בעיני לא מדובר במשהו שהוא חובה על אף שאם מתאים לכל הצדדים יכול להיות מאוד מהנה ותורם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/09/2019 | 00:05 | מאת: מאיה

קראתי באתר את התשובות שכתבת ואת צודקת מאוד שלעיתים אנחנו ההורים משליכים על הילד את החוויות הלא פשוטות שעברנו בחיינו. לצערי אני גרושה גירושין כואבים בגידה וניתוק מיידי שריסק אותי . יש לי 2 ילדים אחד בן 6 ואחת 4 כל מה שאני רוצה זה לגונן עליהם מהצער האכזרי שחוויתי. אני משתדלת מאוד לשמח אותם . הם נפגעו ממעבר הדירה שנגרם בעל כורחי. הם מתגעגעים לחברים שהיו להן . שאלתי 1 איך לעשות את ההפרדה בין הילדים לביני . שלא אחשוש כל הזמן שיפגעו ? 2. איך להתמודד עם הגעגוע לחברים הקודמים שגרים רחוק מאיתנו עברתי מהמרכז לדרום על מנת להיות קרובה להוריי ולהיעזר בהם . יש להן סבתא נהדרת שדואגת אוהבת . אבא שלהם מאוהב. הוא לא מתעניין בהם במיוחד למעט יום אחד בשבוע שמגיע לפגוש אותם. כל רצוני הוא לגדל את הילדים מאושרים למרות הכל כיצד אעשה זאת ? תודה

הי מאיה, שאלתך חשובה ונוגעת ללב. מכיוון שאת במצב משברי, כדי שבאמת תוכלי לעשות את אותה הפרדה והבחנה חשובה בינך לבין ילדייך, חשוב שיהיה קודם כל לך את המקום שלך להיתמך, להעזר, לעבד את הבגידה והפגיעה הקשה וגם להתייעץ בנוגע לנושאים הקשורים בילדייך. טיפול כמובן הוא מקום טוב לעשות את כל זה ובמצב כזה עצות כלליות לא תעזורנה, רק תמיכה אישית עבורך. לגבי הגעגועים לחברים. תבדקי אם את יכולה לערוך אירוע פרידה צנוע מהחברים במרכז (אולי בפארק או בגינה אליו כולם יוזמנו). פרידה מסודרת בהחלט מאפשרת "לסגור פרק" אחד ולהתחיל אחר, באופן יותר שלם. מעבר לכך כל התחלה חדשה היא מאתגרת ומה שבאמת יעזור להם כרגע הוא שאת תוכלי לקבל את התמיכה לה את ראויה כדי שתוכלי גם לתמוך בהם ולהיות עבורם באופן מיטיב בתקופה מאתגרת זו. מאחלת לך רק טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/09/2019 | 13:41 | מאת: ויטלי

לפני שבועיים ב- 01.09 הבת שלנו נכנסה לגן פרטי בפעם ראשונה. היא כמעט בת 3 ( ילידת נובמבר) ועד עכשיו היא הייתה בבית עם אמא שלה ואחות הקטנה (בת שנה ושבע). היא דוברת רוסית בלבד, אני ואישתי מדברים בינינו עברית אבל כלפי הבנות רק ברוסית. ידענו שיהיה לה קושי להסתגל לגן, רחוק מאמא, מאחותה, כיתה של 30 ילדים, לא יודעת את השפה. שבוע וחצי היא הלכה לגן לחצי יום עד 12:30 ואחרי זה כבר השארנו אותה שם לישון עד 16:00. אבל אנחנו חושבים שהיא נמצאת במצב של חרדה תמידית זה בעצם בא לידי ביטוי בגן כאשר היא הולכת כל הזמן ממקום למקום נוגעת כל הזמן בשיער במידה והיא יושבת כי יש פעילות כלשהי היא מזיזה את הרגליים כל הזמן רואים במצלמות שהיא לא רגועה בוכה לסירוגין וכל הזמן ממש כל הזמן שואלת את הגננות אם אמא תבוא לאסוף אותה כשאמא באה לאסוף אותה אז היא בוכה ואז נרגעת בבית היא כל הזמן שואלת אם מחר הולכים לגן ואם אמא תבוא לאסוף אותה הרבה פעמים נכנסת למצבי סטרס כשהיא בוכה ולא מרוצה מכלום (רוצה עם מזגן לא בלי מזגן, רוצה לעזור לא רוצה לעזור) ואומרת שהיא לא מצליחה להירגע. בלילה היא מדברת מתוך שינה ואומרת שאמא תבוא לאסוף אותה. מתעוררת ב 4:00 ושואלת אם כבר צריך ללכת לגן אומרים לה שלא עכשיו שתמשיך לישון והיא שואלת אם אמא תבוא לאסוף אותה ואז היא מתעוררת בחמש ולא יכולה להירדם וכל הזמן שואלת אם אמא תבוא לאסוף אותה שוב ושוב ושוב. היא אוכלת בגן ישנה בערך שעה בגן, ועכשיו גם יש לה חברה שהיא דואגת לה כל הזמן, שזה מראה שהיא בסדר מצד אחד אבל היא עצובה כל הזמן, היא כבר לא מחייכת כמו פעם גם כשהיא איתנו בבית היא תמיד מדברת על הגן ושואלת אם אמא תבוא לאסוף אותה. גם אם עכשיו היא תראה סרטון בטלויזיה או תשחק במשחק כלשהו היא פשוט באמצע מתחילה לשאול אם אמא תאסוף אותה מהגן, או אם מחר הולכים לגן. אם היא נוסעת לסבא וסבתא עם אבא אז היא תמיד בודקת איפה אבא שהוא לא הלך והשאיר אותה לבד (משהו שלא היה לפני הגן), במידה ומזכירים את אמא היא מתחילה לבכות ולהגיד שהיא רוצה לאמא. ושוב מתחילה לשאול אם אמא תבוא לאסוף אותה, משחקת בשיער. רציתי לשאול האם זה מצב תקין כי זה ברור שקשה לה להסתגל אבל האם היא לא נמצאת בחרדה יותר מידי, ומה ניתן לעשות כדי לעזור לה לעבור את התקופה שזה לא יפגע בה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ויטלי, ראשית אני מפנה אותך לתשובתי לריטה, כמה תשובות למטה, בה אני מדברת באופן כללי על תהליכי הסתגלות לגן. ויטלי, ביתך הקטנה צריכה להסתגל להרבה מאוד דברים גם יחד - לכך שלא נמצאת יותר בבית, שרחוקה מאמא/דמות מטפלת ארוכת טווח אחרת, שהיא נמצא במקום לא מוכר, עם ילדים שלא מכירה, עם מטפלות שלא מכירה, בשפה שאינה מכירה. בהחלט הרבה וכל זאת בזמן שהיא כבר גדולה והתרגלה משך זמן רב למשהו אחר לגמרי. לכן ובעיקר לאור תיאורך, אני הייתי ממליצה לחזור ולהשאיר אותה בגן חצאי ימים ובמקביל למהשיך ולהרגיע אותה במילים והסברים. בהדרגה תוכלו להאריך את שהותה בגן. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

האם זה טבעי שילד בן 8 חודשיים מפחד מרעשים כמו מיקסר בלנדר שואב אבק ועודז? פוחד מנסה לברוח או בוכה מאוד

לקריאה נוספת והעמקה

הי אסנת, אין טבעי מזה בגיל הזה! במצבים האלו פשוט הרחיקו אותו ממקור הרעש והרגיעו אותו תוך שאתם מחבקים אותו קרוב קרוב..:) בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/09/2019 | 09:50 | מאת: ליאת

היי, יהב בן שנתיים גדל עד עכשיו אצל הסבא והסבתא מאוד קשור אליהם ואלי . בתחילת שנה רשמתי למעון דיברנו המון לפני השתדלתי מאוד להסביר לספר וגם היינו שם לפני תחילת השנה , ביום הראשון כשהייתי אתו הכל היה בסדר שיחק והתרחק ממני אב תמיד חיפש לראות שאני נמצאת . ביום השני והשלישי כבר ממש בכה ולא היה מוכן להישאר ברביעי וחמישי התעורר בשעות ממש מוקדמות אמר שלא רוצה גן ונרדם חזרה בדיוק בשעה שהיינו צריכים לצאת אז יצא שהלכנו מאוחר והוצאנו מוקדם כי בכה מאד . בסוף השבוע פיתח מחלת חום ושילשולים ולא יכולתי לשלוח אותו בשבוע השני אבל המשכתי לדבר על הגן כל הזמן וזה תמיד גרר המון בכי ותגובות היסטריות . הבוקר הסברתי לו שחוזרים לגן שוב בכה מאוד ונרדם לפני שיצאנו. סליחה על החפירה אבל אני מרגישה חסרת אונים , הוא לא היה במסגרת ולא הספיק להיות בכלל בגן כדי שאחשוש שרע לו מאיזו סיבה כזו או אחרת. מה עושים ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליאת, אני מציעה לך לקרוא את תשובתי ל-ריטה - שכנתך כמה שאלות מלמטה, ולהתחיל את תהליך ההסתגלות מההתחלה כלומר להמשיך לקחת אותו מוקדם עוד כמה ימים וכמובן לשים דגש על הקשר עם הגננות. כל טוב ובהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/09/2019 | 21:24 | מאת: אדוה

שלום רב, הבת שלי ב 6.9 (ילידת דצמבר) נשארה שנתיים בגן חובה אחרי שהומלץ לנו להשאירה ע"י הגננת ופסיכולוגית הגן מכיוון שהיא עדיין לא מוכנה מבחינה ריגשית. קרוב חצי לשנה ראשונה היה לה קושי רב להיפרד והייתה בוכה בגן חצי יום. במחצית השנייה חל שיפור ניכר. השנה עלתה לכיתה א הימים הראשונים היו בסדר עד יום רביעי בשבוע הראשון שהמו3ה שלה הייתה בחופש ומאז היא לא מפסיקה לבכות אומרת שקשה לה והיא מתגעגעת אלי בכל דבר שלא ניסיתי אני לא מצליחה להרגיע או להגיע לליבה מה ניתן לעשות? בברכה, אדוה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אדווה, את מתארת כאן קשיי הסתגלות ופרידה ארוכי טווח. לא מדובר רק במעברים אלא במצב המתמשך אל תוך השנה בנוסף לקשיים רגשיים שונים. לכן אני רוצה להמליץ בחום על הדרכת הורים, רצוי אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים או איש מקצוע מוסמך המתמחה בהדרכת הורים וטיפול בילדים, ולשקול ביחד איתו/ה גם טיפול לביתך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/09/2019 | 11:47 | מאת: ריטה

שלום, הבן שלי עלה השנה לגן עירוני. גן חדש שבו אינו מכיר אף ילד. ביומיים הראשונים חלק מהזמן היינו איתו, כמו גם שאר ההורים בגן, והכל עבר בצןרה תקינה. הוא היה חברותי כפי שהוא תמיד ונראה מאוד נינוח. החל מהיום השלישי מהרגע שנכנס לגן ועד שבאים לקחת אותו הוא בוכה ולא מצךיח להרגיע עצמו ומשתף את הצוות בקושי שלו להירגע. מחכה לי שאקח אותו ולא מוכן לעשות שום פעילות בגן. באחד הימים חזר הביתה ואמר שאחת הסייעות אמרה לו שכואבות ךה האוזניים ושיפסיק לבכות. מאז טוען שניא כועסת כשהוא בוכה. העניין בטיפול מול הגננת. הוא לא מלין עליה ספציפית. פשוט טןען שמשעמם בגן ושבא לו רק ללכת לבכות שם. ניסינו לדבר לליבו, לספר איך יכול להיות כיף שם, נפגשנו עם חבר מהגן אצלנו בבית כדי שיכיר ילדים ויראה פרצופים מוכרים. לא עוזר. רק בוכה כל היום. בינתיים אני אפילו לא הכנסתי לצהרון מרוב שהוא כל היום בוכה בגן. אשמח לקבל טיפים להסתגלות קלה יותר.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ולכל הקוראים, עקב ריבוי שאלות בנושא הסתגלות לגן השנה ובכל שנה, אני מעתיקה לכאן תשובה שניתנה בעבר בפורום. בהצלחה לכולם! שלום רב לכל קוראי הפורום עקב ריבוי השאלות בנושא הקליטה בגן, אני משכתבת כאן תשובה שנתתי בעבר בנושא זה. אמנם אנחנו כבר בשבוע השני, אך תקופת ההסתגלות עדיין בעיצומה. לאחר חופשות החגים, יש לצפות להתחדשות הבכי, ולנסיגה זמנית גם אצל מי שהצליחו להתרגל. אנא הצטיידו בסבלנות. *** הסתגלות טובה לפעוטון או לגן תלויה ביותר מגורם אחד. היא קשורה למאפייני הילד עצמו (כמו מזג, גיל, בשלות) במאפייני ההורה (למשל רמות חרדה, צורך בשליטה) במאפייני הקשר הורה-ילד (הרמוני ובטוח, סימביוטי, חרד), במאפייני הגן והגננת (מס' ילדים, גיל הילדים, אופי המבנה, שעות הפעילות, רמות החרדה של הגננת, יכולתה לסבול נוכחות של הורים בגן, וכד'). לאור האמור כאן, קשה לתת עצה שתתאים לכל הילדים, לכל האימהות ולכל הגננות. ובכל זאת כמה דברים שכדאי לזכור. עבור ילד קטן, בעיקר מי שנכנס לגן בפעם הראשונה, מדובר במעבר דרמטי, המצריך תקופת הסתגלות. עליו ללמוד להיפרד מסביבתו המוכרת, להיפרד מדמויות מוכרות (אמא, מטפלת), ולסמוך על דמויות חדשות ולא מוכרות כמקור לחום, הרגעה וביטחון. לילד קטן עדיין אין תחושת זמן טובה, ושעה יכולה להיחשב כנצח. לכן, באמת חשובה ההדרגתיות, אך אין בה די. רצוי להקפיד על כמה כללים, גם כשנפרדים בהדרגה. בימים הראשונים מוטב להגיע עם הילד לגן, לשהות יחד איתו כשעה וללכת איתו הביתה, רצוי כשהוא נשאר עם "טעם של עוד". ביום השני אפשר להאריך את השהות המשותפת, ולנסות לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר. כדאי לאפשר אינטראקציה חיובית עם צוות הגן גם אם אנחנו נשארים איתו שם, רצוי לעודד מצבים בהם הגננות הן הכתובת לעזרה ולא אנחנו. גם ביום השני, מוטב לקחת את הילד איתנו הביתה, אפילו אם נדמה לנו שנעים לו. מהיום השלישי ואילך אפשר להתחיל להיפרד לזמנים קצרים, ולהגיע מהר יחסית, גם אם הגננת מדווחת שהכל נהדר. חשוב לזכור שגם אם הילד אינו בוכה, הוא נמצא בסיטואציה לא מוכרת, ולא ממש מבין האם נבוא לקחת אותו, מתי נבוא, ולמה בדיוק אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים לו "נתראה בצהריים". יש ילדים שבאמת נראים נפלא ביום הראשון, והבכי מתחיל רק ביום השני או השלישי, כשהם מבינים שהסידור החדש הוא לתמיד, וכבר מבינים מה המשמעות של להישאר הרבה שעות בלי אמא. יש, כמובן, גם את המסתדרים, שנראים אדישים או מרוצים מהסידור החדש. איכשהו, עבור רוב הילדים זהו סוג של מאמץ. כשמגיעים בבוקר אל הגן, רצוי לא למצות יחד עם הילד את כל מה שלגן יש להציע. עדיף לאפשר לו לחקור את הסביבה בקצב שלו, ולהשאיר חלק מהכייפים כאמצעי-עזר לגננת עצמה, שנשארת לפעמים עם ילד בוכה אותו עליה להרגיע ביעילות. לאחר ימי הקליטה הראשונים, כדאי להחליט על זמן סביר של שהות משותפת, רצוי לא יותר מכמה דקות, ולהיפרד מהילד לשלום. מוטב לא למרוח את הפרידה, אך גם לא להיעלם בפתאומיות ללא ידיעתו. כשאנחנו מגיעים לקחת את הילד הביתה, רצוי לעשות זאת בקיצור, ולצאת איתו מהגן מבלי להשתהות הרבה. חשוב שהילד הקטן יידע שכשאימא באה - הולכים, והמאמץ היומי שלו הסתיים. כל האמור כאן, יכול להיות מאד לא רלוונטי, אם הגננת שלכם אינה ידידותית כלפי תהליך הדרגתי שכזה או כלפי נוכחותם של הורים בגן. אחרי הכל, גם עבור הצוות, ימי הקליטה הם מאד לא פשוטים, והגננות מעדיפות להגיע מהר ככל האפשר לשגרת עבודה, גם במחיר של מס' ימי בכי 'מרוכזים'. אישית, איני מחבבת את הגישה הזו, ומקווה שתצליחו ליישם לפחות חלק מההמלצות. אחרי הכל, רוב הילדים באמת מוצאים את עצמם די מהר מתאקלמים במסגרת החדשה, נהנים מהעושר והעשייה בגן, ומתמודדים לא רע עם הפרידה. הניסיון מלמד שכאשר ההורים עצמם סומכים על הגננת, סומכים על הילד ושלמים עם רעיון הפרידה, ההסתגלות של הילד טובה ומהירה יותר. לעומת זאת, הורים אמביוולנטים, חרדתיים-יתר, ומתקשים לסמוך עלולים 'להדביק' את הילד בחששות ובדאגות שלהם, ולהקשות על תהליך ההסתגלות. תהליך ההסתגלות אינו נגמר בשבוע הראשון. יש ילדים שממשיכים לבכות ולהתנגד לפרידה גם בשבוע השני והשלישי. אם התהליך הראשוני היה הדרגתי וסבלני הסיכויים לבכי בשבוע השני והשלישי פוחתים, אם כי לא תמיד. יש ילדים שיפגינו גם בשבוע השני מצוקה גלויה: הם יבכו, יקבלו התקף זעם, יסרבו להתנחם בעזרתה של הגננת, יבעטו, יכו או יתחננו. אחרים יהיו מכונסים יותר, ויבטאו את המצוקה בדרכים עקיפות: הם יסרבו לאכול ולישון בגן, יאבדו את התיאבון בבית, יתעוררו בלילה, יתחילו להרטיב מחדש לאחר שנגמלו, יפגינו עצבנות ו'פתיל קצר', ייצמדו להורה, או יפתחו מחלה פיזית. חשוב לעמוד הכן מול הביטויים הללו, לקבל אותם בהבנה, ולעשות הכל כדי להקל על הילד הקטן לעמוד באתגר החדש. כהורים, רצוי להנמיך ציפיות מהילד בשבועות הראשונים בגן. אם הוא בוחר שלא להשתתף בפעילויות הגן, הניחו לו. לא נורא אם יפסיד שיעור ריתמיקה או שעת סיפור, ויישאר בארגז החול אם שם הוא מרגיש בטוח. אם אינו זוכר דבר ממה שעשה בגן, לא חייבים ללחוץ עליו לספר. זכרו שאם הוא אומר שלא כיף לו, זה לא סימן שטעיתם בבחירת הגן. תנו לו זמן, תמיכה ועידוד, וקוו לטוב. מקווה שספטמבר יעבור על כולנו בשלום. בברכת הסתגלות קלה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/09/2019 | 00:06 | מאת: יוליה

ברצוני לשאול איך להתנהל עם בן דל חברים טובים שבת שלי לא באה אליו בטוב הוא מתעלם ממנה ומסרב בתוקף לשחק איתה שניהם בני 4 . ידוע שהילד סובל מבעיות עדין בורח לו שתן ונשאר בגן . שאלה שלי איך מסבירה לבת שלי שלא תבכה ותעלב ממנו איך אני מסבירה שתקבל זה ? תודה

הי יוליה, לתת הסבר חשוב וכדאי, לשלוט מראש ברגשות המתעוררים, זה בלתי אפשרי וגם לא נכון לשאוף לזה. את יכולה לומר לה שהילד הזה לא כ"כ רוצה לשחק ביחד, אולי הוא לא יודע לשחק יפה ביחד, אולי הוא רוצה לשחק עם בנים או אולי הוא פשוט מתבייש, וגם - כל אחד מחליט על עצמו. גם את לפעמים לא רוצה לשחק עם החברה הזו או הזו.. וזה בסדר, יוש לך המון חברות שמאוד אוהבות לשחק איתך - עד כאן ההסבר. מעבר לכך אם היא תעלב..חבקי אותה, נשקי אותה, אימרי לה שהיא הכי הכי אהובה עלייך ושאת תשמחי לשחק איתה..ו..זהו. היא תקבל את זה ותתמודד עם זה. אם לא תעשי מזה עניין גדול מידי גם היא תפנים שהכל בסדר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/09/2019 | 00:00 | מאת: סמדר

בתי בת ה7 מאובחנת עם הפרעות קשב ואי ויסות ריגשי. התקפי הזעם שלה מגיעים מחרדות שונות שקשה לה לעבד. במהלך חודש אוגוסט עברה מצב רגשי לא פשוט מוות של חברה ולאחר שבועים מוות של סבתא רבתה קרובה מאוד. התקפי הזעם הפכו לבלתי נשלטים ואלימים מאוד ולרוב היא לא מודעת לעצמה בזמן ההתקף. פסיכיאטרית המליצה על טיפול קוגנטיבי בשיטת cbt בתחילה ולא כדורים. מטפלים קשה למצוא ואם מוצאים תורים ארוכים. אני אדם חולה ומאוד קשה לי לתפוס אותה ולהשתלט עליה במצב של התקף ותדירות ההתקפות הופכות למספר פעמים ביום כל יום כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה לא מצליחה למצוא עזרה מקצועית ומפחדת שבסוף יהיה אסון כי ממש בלתי נשלטת ואלימה מאוד. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

הי סמדר, אני יודעת שישנם אין ספור מטפלים טובים שאצלהם אין תורים ארוכים. מעבר לכך מכיוון שהמצב הוא כה אקוטי, לא צריך לחפש את "הכי הכי הכי", כל פסיכולוג/ית קליני יוכל לתת מענה ראשוני לפחות. בנוסף אני לא בטוחה שטיפול CBT בלבד הוא הטיפול המתאים, אלא עדיך שילוב של גישות, במקרה זה פסיכולוג/ית קלינית שהנם גם בעלי הכשרה בתחום CBT הכי יתאים. בנוסף אני מציעה לך לגשת בעצמך להדרכה הורית שתוכל לסייע לך להיות עבור ביתך באופן בו היא צריכה אותך ושגם תתמוך בך כי בהחלט מדובר במצב לא פשוט לשתיכן. בקיצור עצתי, להרים טלפון, לקבוע פגישה ולהתחיל תהליך...חבל לחכות, המצב אקוטי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הילד שלי בן 6 , סובל לרוב מדלקות אוזנים והפרשות חיצוניות שלרוב רואים אותם. הוא מאוד מתוסכל וחרד מתגובת ה ילדים, לרוב המשפט החוזר אמא הילדים ייראו ??

לקריאה נוספת והעמקה

הי לאה, קודם כל חשוב שתרגיעי אותו. את יכולה לאמר לו שבאופן כללי לא רואים את זה, ואם מישהו רואה ושואל, אפשר פשוט להסביר שזה בגלל שיש לו קצת כאבים באזניים ושזה תמיד עובר. שימי לב, וזו הנקודה החשובה, האופן שבו את תעבירי לו את המסר הזה הוא במידה רבה האופן שבו הוא יפנים את אותו. אם הוא יקלוט בכל חושיו שאת רגועה, נינוחה, לא דואגת ולא עושה מזה עניין, הוא יוכל בעצמו להפנים שזה באמת לא עניין וגם יעביר את המסר הזה במידת הצורך. חשוב לא להידבק בהיסטריה ובחרדה של ילדינו כי אז אנחנו מאבדים את הזכות והיכולת להיות עבורם - תומכים מרגיעים ומכוונים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/09/2019 | 23:14 | מאת: לימור

שלום כשבני בן ה5 לא מקבל מה שהוא רוצה או כועס הוא אומר: "אני רוצה למות". אני לא מבינה מאיפה זה בא לו לדבר בצורה כזו וזה נורא מלחיץ אותי והוא יודע שאני לא אוהבת את זה והוא עדיין ממשיך. מה לעשות?

שלום לך, לשאלתך וגם לזו הקודמת, אני מציעה שתנסי להפנות את השאלות הללו לבנך ולהבין מה פשר הדברים. מתוך התיאור הקצר שלך הנעדר כל רקע על בנך או על הנסיבות, קשה יהיה לי לסייע לך מלבד להניח שבנך מתוסכל ממשהו.. את מוזמנת לחזור ולפרט יותר אם תירצי או לחילופין להעזר במספר פגישות הנחיה הורית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/09/2019 | 23:09 | מאת: ללה

שלום כשבני נכנס לשירותים בכדי לעשות קקי יש לו תנועית חזרתיות של זריקת מכסה האסלה כלפי מטה באופן ברוטלי או טריקת דלת השירותים מספר רב של פעמים. מה זה יכול להעיד?

ראי תשובה מעל

שלום רב, בת 4 הגיעה לגן חדש, מדובר בילדה טובה ממושמעת. עדינה. הפריע לי מאוד שעוזרת הגננת ביקשה ממנה ספציפית לאסוף את הצעצועים . כי היה ברור לה שבתי תעשה זאת . הסברתי לבתי שתעזור כשגם אחרים בגן עוזרים . ולא שרק היא. מקווה שאני מובנת איני רוצה שבגלל אופיה הרך תהיה מנוצלת. מה אוכל לעשות ? תודה על הפורום

לקריאה נוספת והעמקה

הי טל, התחושה שביתך "מנוצלת" בגלל שהיא ילדה טובה, היא בוודאי תחושה מאוד לא נעימה עברוך כאם אבל אני חייבת לומר שבהסתמך על תיאורך, סביר יותר להניח שהיא שאובה מתוך עולמך הפנימי כלומר - תחושות שאת חווית בעברך וכעת משליכה על ביתך. חשוב יהיה שתצליחי לעשות את ההפרדה הזו בינך לבין ביתך ומה שמתרחש במציאות של ביתך זאת כדי לא לייצר את המציאות הלא רצויה הזו במו ידייך, כמו סוג של נבואה שמגשימה את עצמה אם תירצי... מעבר לכך תמיד חשוב לעודד את ילדינו לבטא את עצמם, את הצרכים וההעדפות שלהם, וככל שהיא תוכל לקבל מקום לזה בבית ובתוך היחסים עם הדמויות המשמעותיות בחייה, כך היא תוכל לבטא את כל אלה גם בחוץ. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/08/2019 | 19:31 | מאת: עצובה

שלום. בת 3 בתי היחידה אני גרושה במשך 4 שנים הייתי בקשר עם גרוש אב ל 2 בנות בגיל 5 ו 8 בתי נקשרה אליהם מאוד היה להם קשר. נפלא! עכשיו נפרדנו ובתי כל הזמן מתגעגעת אליהן ו הוא לא מסכים שייפגשו הלב נקרע לי . איך אסביר זאת לבתי ? מה אעשה? לבי נשבר כשהיא בוכה ומבקשת אותם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני בהחלט מבינה לליבך אולם חשוב שתזכרי שיש לביתך אותך, ותמיד יהיה לה אותך, את אמא שלה, וזה הכי חשוב. ומה אמא טובה כמוך עושה במצבים כאלה? מתווכת לה את המצב באופן מותאם ואותנטי ובעיקר תומכת מחבקת ואוהבת. אפשר לומר לה שאת ו** הייתם חברים, ולפעמים חברים לא מסתדרים. אפשר להדגיש שזה לא כמו משפחה ששם גם אם רבים, תמיד נשארים קרובים ואוהבים. היי פתוחה ומוכנה לשקף את רגשותיה ולתת להם לגיטימציה (נכון, גם אני מתגעגעת לפעמים, אני יודעת כמה אהבת אותם, זה טבעי להתגעגע) והיי שם איתה קרובה רגשית ופיזית. נסי לשאוב כוחות מכך שיש לה אותך וכך גם היא תוכל לשאוב כוחות מזה והכי חשוב לזכור - אין חשובה ממך בחייה כרגע וכל עוד את שם עבורה, על כל השאר היא תתגבר... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/08/2019 | 06:58 | מאת: יעל

שלום, יש לי בן בן 5 שעד היום לא היה הולך לישון לבד. היינו יושבים לידו ונותנים לו יד עד שהיה נירדם. לאחרונה זה התחיל להפריע לנו, והתחלנו להסביר לו ו"להילחם" איתו שירדם לבד. חייבת לציין שהוא ישן בחדר עם אחותו בת ה4 והיא נירדמת לבד. כל ערב הוא בוכה ומראה שאינו מסוגל להירדם לבד, רוצה שישבו לידן. אנחנו משוחחים איתו המון על הנושא אך הוא מתנגד להביע שיתוף פעולה. גם באמצע הלילה מגיע אלינו למיטה. האם קיים קשר רגשי לזה ואיך ניתן לטפל? תודה רבה

הי יעל, את מדברת על התנהגות מתמשכת שמופיעה אצלו ולא אצל אחותו למשל. זה נשמע שנקודתית ניסיתם להתחיל להכין אותו לשינה עצמאית, אולם זה לא מצליח והוא מתנגד. את שואלת אולי העניין טמון בקושי רגשי כלשהו, ייתכן. אינני מכירה אתכם או את ילדכם כדי לדעת אם יש מה בכך, ומעבר ללעוץ עצות באשר לאיך להרגיל אותו לשינה עצמאית (תכניות הדרגתיות למינהן בזמני היציאה שלכם מהחדר ושבחים בעקבות זאת) אני כן חושבת שכדאי לחשוב עליו יותר לעומק. פגישה אות שתיים של התיעצות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים יוכלו לסייע לכם להבין האם מדובר בבעיה שורשית או שדי בתכנית מובנית ומותאמת יותר כדי לפתור את הבעיה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/08/2019 | 01:54 | מאת: הילדה חווה חרדת נטישה

שלום, עברנו לפני חודש דירה לעיר חדשה עם תינוקת בת שנה וחודש ופעוטה בת שנתיים וחצי....שמנו את שתיהן בחדר ביחד, החודש הראשון היה מצוין, הן התלהבו ושיחקו יחד לפני השינה, דיברו בינהן....הכנסנו אותן לקייטנה עכשיו בקיץ ומאז חל מהפך... הגדולה בת השנתיים וחצי חווה סיוטים מרובים בלילה, בלילות האחרונים לא רוצה להיכנס למיטה שלה, לילה אחד היא לא ישנה בכלל - נרדמה ב4 וחצי בבוקר על מזרון... מאז כל יום השכבות הן סיוט, לא נרדמת גם אם אני יושבת ליד המיטה שלה ומלטפת אותה.... אנחנו מנסים להסביר לה שזה הבית החדש שלה, שיש לה פה מלא צעצועים, משחקים איתה ונותנים לה מלא תשומת לב וזה לא עוזר... אשמח לעצות איך להשיב את הילדה שלי למקום של בטחון במקום החדש שלה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, זה נשמע שמשהו קרה אחרי השהייה בקייטנה ומאז תחושת הביטחון שלה בעולם התערערה ומתבטאת בקשיי שינה ובחלומות לא טובים. השאלה שלך בהחלט במקומה ומעידה בפני עצמה שאת מודעת לכך שמה שנפגע זו תחושת הביטחון שלה, לא רק במקום החדש, אלא אולי בכלל...לכן עלייך לעשות כל מה שנדרש כדי לחזק אותו בחזרה. איך עושים את זה זו שאלה השאלות..אבל בגדול בעיני עצם זה שאת מודעת לזה שזה קורה, כבר פותח לך את הדלת למקום הנכון בתוכך שיאפשר לך לתמוך בה. כרגע בעיתות ההשכבה, אני הייתי אומרת לה שאני מבינה שכרגע הלילה הוא קצת קשה וקצת מפחיד, ושביחד תתגברו על ההרגשה הזו. אני מציעה לך פשוט להניח מזרון על יד מיטתה, ותאמרי לה שבזמן הקרוב תיכנסו לישון שם יחד..פשוט תישכבי על המזרון למרגלות מיטתה, ותרפי..כדי שגם היא תוכל להרפות. המילים תהיינה "אנחנו ניכנס ביחד לישון ואני אשאר איתך עד שתיכנסי לחלומות מתוקים וטובים ..". עשי זאת בנועם וברוגע, שדרי לה כמה נעים ונוח לך בחדר שלה ואפילו תני לה יד אם את מגיעה אליה :). לאחר כשבוע תוכלי בהדרגה לצאת קצת קודם (ואת היד לשחרר עוד לפני) וכן הלאה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בן 3 לאחרונה מראה רגישות לנשיקות ברוב איברי הגוף. משפשף את האיזור שנישקו וצועק שינקו לו. בעת גזירת ציפורניים אומר שכואב לו ובוכה . חשוב לציין שאין לו רגישות לחומרים כמו פלסטלינה, צבעי גואש וכו'. מה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הדרוש, למה לא פשוט להתחשב ברצונותיו והעדפותיו? אם פחות נעים לו שמנשקים אותו, אז אפשר לבקש ממנו רשות לפני או לשאול איפה הוא כן מוכן שינשקו אותו ואם לא מסכים, לכבד זאת. גם בעת גזירת ציפורניים, כדאי להרגיע אותו לפני ולהיות רגישים ועדינים.. אם מדובר אך ורק בשתי התופעות הללו, אינני רואה בהכרח סיבה לדאגה. אם ישנן תופעות נוספות המדאיגות אותך, כיתבי לי בשנית. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

מה הכוונה שאומרים על קשר שהוא קשר אובסיסיבי ? במה זה מתבטא ? ומה זה בכלל אדם אובססיבי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, הכוונה באובססיה היא היא להתנהגות או מחשבה הנעשים באופן כפייתי ולרוב בלתי ניתנים לשליטה.קשר כפייתי הוא קשר בו הדגש הוא על הרדיפה/כמיהה/שליטה/השגת קירבה לאחר ולכן מאבד מאיכותו. בד"כ מדובר בקשרים הגורמים בעיקר סבל לשני הצדדים. אם את מרגישה שאת או מישהו קרוב אלייך נמצאים בקשר כזה, בהחלט חשוב וכדאי יהיה לעזור לו או לה למצוא את דרכם החוצה ממנו.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/08/2019 | 12:35 | מאת: מירה

בתי, בת ה-5, ילדה בכורה ויחידה בחודשים האחרונים מתקשה להחליט כשר יש יותר במחירה אחת. איזה שמלשה ללבוש, איזה ממתק לקנות, איזה משחק לקחת לסבתא. דברים פשוטים בענינו, גורמים לה לתסכול רב ואחרי דקות ארוכות, לעתי עד חצי שעה של התלבטויות שנגמר בבכי מר. תוך כדי התלבטות היא משתפת בסיבות להתלבטות ומבקשת עזרה אבל כל ניסיון שלנו לעזור בהסברים הגיוניים, או מתן יתרונות וחסרונות של בחירה כזאת או אחרת, לא מתקבל על ידה. גם הסנקציות שניסינו מחוסר ברירה עובדות מאוד נקודתית ולעתים בכלל לא. איך אפשר לעזור לה?

לקריאה נוספת והעמקה

הי מירה, התנהגות מסוג כזה בד"כ מבטאת מתח ואולי אף חרדה. אז קודם כל אציע לכם לתת את הדעת על מצבה באופן כללי ופעלו כדי להפחית מתחים, לחצים וכיוב'. לגבי הענין הנידון, התחילו להגביל אותה לשתי אפשרויות בלבד. גם אם היא תתנגד לכך, היו בטוחים שלמרות מחאותיה בסופו של דבר אתם רק תקלו עליה. חשוב לא להתפתות להכנס איתה לתוך ספירלת האפשריות והשיקולים כי אז אתם למעשה פועלים בדיוק כמוה, פשוט כאמור הגבילו אותה למינימום אופציות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/08/2019 | 12:56 | מאת: שרה

כל פעם שאנחנו אומרים לו שאסור הוא מרביץ לעצמו בראש עם שני הידיים או כאשר הכלב נובח בבית(לא עליו) הוא מרביץ לעצמו. איך מונעים זאת. לא להתייחס?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שרה, בקרב פעוטות התנועות האלה יכולות לסמן סוגים של מצוקה - תסכול, כעס, פחד וכיוב'. אני לא הייתי מציעה להתעלם מאיתותי מצוקה אלא מנסה לראות כיצד אפשר לסייע לו, במילים, בחיבוק, בהרגעה או בהסרת הגורם למצוקה. אינני יודעת אם אפשר לגמרי למנוע את זה אבל בהחלט כדאי להתחיל להחליף ג'סטות גופניות במילים - אתה כועס, אתה פוחד..אתה רוצה שנרחיק את הכלב..הכלב מפחיד וכיוב'. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/08/2019 | 17:26 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב, קודם כל תודה רבה על תשובתך - את נהדרת אכן ישבתי עם בני כדי שיספר לנו מי הנערים איתם נפגש בתל אביב לצורך משחקי מחשב אז הוא סיפר שהיו נערים מכל רחבי הארץ החל מגיל 15 ועד גיל 21 והם הזמינו מקום בתל אביב שבו יש עמדות למשחקי מחשב ובנוסף מזמינים לאכול. הוא סיפר שמאוד נהנה ושיהיה מפגש נוסף כמובן שאני מאוד דואגת מפגש בלילה ונסיעה רחוקה. בנוסף רציתי את עזרתך בני מחונן עלה לכיתה א בגיל 5 ותשעה חודשים בהמלצת פסיכולוגית ותמיד היה צעיר מבני כיתתו. הוא השתלב יפה אך לאורך השנים יש לציין כי תמיד גוננתי עליו אולי יותר מדי. אשמח אם תתני לי טיפים כיצד יהיה בוגר או עצמאי יותר אני מאוד דואגת מה יהיה בצבא.

שלום לך, ראשית תודה על המחמאה :) את כותבת לי כאן כבר כמה וכמה פעמים על בנך המתבגר ואני בהחלט מתרשמת שקיים קושי נוכחי בהתמודדות שלכם איתו. זאת בנוסף לספקות, אולי ייסורי מצפון וחרטות לאורך השנים, דברים שמקשים עוד יותר על היכולת להמשיך ולבסס מערכת יחסים טובה בינכם. כעת את מבקשת שאעזור לך להתמודד עם מצבים בהם הוא כועס עליכם, או מצבים בהם הוא מרגיש לך עצמאי מידי או לא עצמאי מספיק..כשהדרך הנכונה היא כל הזמן לנסות למצוא את האמצע. כאשר היצעתי לך לשוחח איתו ופשוט לפתוח איתו את הנושא של הנסיעות למפגשים לת"א, ראי זה פלא זה עבד! כי דיברתם, שאלתם, התענינתם, ניסיתם להבין מנין הוא מגיע..מבלי לכעוס, לבקר או לשפוט. זה עזר לכם להגיע להחלטה מותאמת יותר לגביו. בנכם כרגע בעצמו נמצא על קו התפר שבין ילדות ובגרות, ומחד מאוד זקוק לכם ההורים, בדיוק כמו ילד, ומאידך משווע ליחס אליו כאל בוגר. כאמור אתם צריכים כל הזמן לחפש את האמצע הזה, וזה באמת מאוד מאתגר...אין מה לומר..אבל וזה חשוב - זיכרו שלמרות הכל, אתם המבוגרים האחראיים כאן, וגם אם הוא עושה איתכם ברוגז, אין צורך להיות איתו ברוגז בחזרה..התנהגות רגועה, "בוגרת" ולא נוטרת טינה מצידכם, תסייע לכם ולו לעבור את "הסערות" ביותר מתינות.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/08/2019 | 22:13 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב, לפני מס' חודשים בתי חגגה יום הולדת בביתה של אימי (כי הבית שם גדול יותר). יידעתי את בני לפני כן שנאכל יחד כמו כל יום שישי והוא אמר שבסדר.אמי הגיעה לביתי וראתה שהוא משחק כהרגלו במחשב עם דלת נעולה. היא דיברה איתי בקול רם שזה לא בסדר שהוא עם דלת נעולה ואף ישן כך ואולי הוא מתכתב עם סוטים כמובן שאמרתי לה שלא אך הוא שמע את כל השיחה הוא כעס עליי ועל אימי מאוד ובעלי נחלץ לעזרתי ואמר לו שלא צועקים על אמא וכו'. מאותו יום ועברו כבר שבועיים לא מדברעם בעלי בקושי מדבר איתי,את התעודה של סוף כיתה יא לא ראינו, לא יודעים כמה הוציא במחבני הבגרות שהיו לו ואינני רואה כל מוצא או דרך שזה ישתפר. גם בעלי אדם מאוד עקשן ולא קל ואני חוששת שזה עלול להימשך המון זמן. אנא עזרתך מה לעשות כדי שהדברים ישתפרו.

לקריאה נוספת והעמקה

ראי תשובה מעל ירדן

10/08/2019 | 04:05 | מאת: אמא

שלום, בחודשיים האחרונים בני בן השנתיים מתעורר כ-3 פעמים בשבוע בצרחות כשאני מנסה להרגיע אותו הוא מנסה להרביץ לי ומתחיל לרוץ בבית ולבכות הוא לא רוצה בקבוק, מים, או כל דבר אחר שאני מציעה לו להרגעה. לבסוף הוא פתאום נרגע ומתחיל לשתף פעולה האם יש טיפול או הנחיות למצב כזה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, ייתכן ומדובר בחלומות רעים אשר מפחידים אותו ובמקרה זה הדרך להתמודד עם זה היא לנסות לדבר איתו עד כמה שאפשר על אותם חלומות במהלך היום ולנסות "לפתור" אותם איתו למשל לבקש ממנו לספר בפירוט מה חלם, זה בפני עצמו תרפויטי ואז לכוון אותו לפיתרון למשל "המכשפה הפחידה אותה, אתה תסלק אותה מהבית עם השרביט שלך/אבא יסלק אותה מהבית". במקרה הנדיר יותר, בו מדובר בביעות לילה, שזה בעצם מצב בו הילד עשוי להתעורר מתוך מצב של מעין חלום, להתנהג כסהרורי ולאחר מכן לא לזכור דבר מכך, יש צורך לבחון הפרעות שינה נוספות כמו למשל, מספר שעות שינה לא מספק, יקיצות רבות, שעות השכבה לא סדירות וכיוב, ונסו לייצר שם מקסימום עקביות וסדר. בזמן האירוע חשוב פשוט להיות שם לצידו ולא בהכרח לנסות להעיר אותו. בידקו שוב במה מדובר כאן, ואתם מוזמנים להתייעץ שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/08/2019 | 01:58 | מאת: רעות

שלום יש לי תינוק בן שנה וחצי. לפני שבוע עברנו דירה. ובנוסף נולד לו אח קטן לפני 7 שבועות. אני זוכרת שהיה קטן היה בוכה כאשר הייתי מפעילה בלנדר או כאשר היה שומע רעש מאוד חזק והבנתי שזה תקין לחלוטין... בגלל המעבר דירה נאלצנו לקדוח בקיר ובעקבות כך התינוק בכה בצורה מטורפת ואני עשיתי טעות ולא לקחתי אותו למקום שקט יותר וככה במשך 5 דקות צרח בכי נוראי. למחרת הוא יצא עם המטפלת שלו לטיול בחוץ והיה שם איש שכיסח את העצים בשכונה... המטפלת חשבה שזה נכון לקרב אותו כמה שיותר לבנאדם כדי שיבין מאיפה מגיע הרעש...(טעות איומה) הוא חזר מהאירוע צורח עם דמעות איומות... מאז אותו אירוע עם המטפלת במשך 4 לילות שהוא צורח בלילה ומתעורר מבכי... בדירה החדשה שלנו אנחנו קרובים לקירבת כביש ראשי והוא שומע רעש של אופנוע שנותן גז ונוסע ואז הוא כל פעם צורח גם... בבית הקודם לא הייתה קירבה לכביש... אני בטוחה וסבורה שכל המצב שלו בגלל מה שקרה עם המכסח עצים והטעות שהמטפלת עשתה.... מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו? האם זה נשמע לך תגובה נורמלית שתינוק יבכה ככה במשך 4 לילות ולא יסכים לישון ? בוודאות הוא לא סובל מכאב פיזי או חולה חוץ מלשבת על ידו ולהגיד לו שהכל בסדר מה עוד ניתן לעשות? האם לדעתך נגרמה לו טראומה וכתוצאה מכך יהפוך לילד חרדתי?

לקריאה נוספת והעמקה

הי רעות, אני מסכימה איתך, הילד חווה אירוע מאוד מלחיץ בתוכו לא הייתה לו שום שליטה. הדרך להתמודד עם זה כרגע היא באמצעות חשיפה מאוד הדרגתית לאירוע המלחיץ (את מוזמנת להשתמש בביטוי במילות המפתח ולקרוא אין ספור תשובות שנכתבו בנושא). המטרה היא בעצם לחשוף אותו בהדרגה ותוך כדי הרגעה מתמדת לסוגים של רעשים וגם למכשירים שמייצרים אותם. מומלץ מאוד גם לשחק איתו עם צעצועים ולחקות רעשים תוך כדי המשחק(איך עושה אופנוע? איך עושה בלנדר? ). מעבר לכך יש צורך להתאזר בהרבה מאוד סבלנות וחמלה כלפי הקטן המפוחד ועם הרבה אורך רוח, אמפטיה ומהלכי חשיפה הדרגתית, החרדה אמורה להתמתן תוך זמן קצר. אם זה לא קורה תוך שבועיים, התיעצו שוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/08/2019 | 09:18 | מאת: רעות

עברו שבועיים וחצי והבכי בלילות עדין נשאר... בגלל שאנחנו קרובים בקירבה לכביש הראשי ממש רואים את הקשר בין זה שעובר בערב/לילה אופנוע לבין זה שהוא מתעורר בבכי... רואים שהילד נורא רוצה לישון אבל לא מצליח כנראה בגלל מה שעובר עליו ריגשית... במהלך היום הכל בסדר הוא צוחק משחק אוכל ולא נראה שמטריד אותו משהו אלא אם כן יוצאים איתו לטייל בחוץ ואז שומע רעש של מכסח עלים או אופנוע או מסוק( רעשים חזקים).. מה עלי לעשות? האם אולי להראות לו סרטונים עם אופנועים? ברור לי שבסוף החרדה מרעש תפחת ותעלם אבל אני בחרדות בעצמי שהמצב כרגע יפגע בו לפתח אישיות בלי חרדות בגלל המקום איפה שאנחנו גרים. מזכירה שזאת דירה חדשה שיש בה הרבה רעש מהכביש בניגוד לדירה הקודמת ששם לא חווה רעשים כאלה... את חושבת לאור מה שקרה עם המטפלת וזה שהוא כל ערב צריך להתמודד מחדש עם החרדה מרעש זה משהו שיפגע בו נפשית שהוא יהפוך לילד חרדתי או משהו כזה? או שאולי הוא מתמודד מדי ערב עם משהו שגדול עליו? ושוב אני מזכירה שיש לו גם אח חדש בן חודשיים... אני פשוט אכולת סרטים שאני פוגעת בו

בתי תינוקת בת שנה וארבעה חודשים . ברגע שמשכיבים אותה לישון עושה קקי.ואז הופכת לאנרגטית ופעילה ואינה מצליחה לישון הדבר יכול להתרחש מ8.00 בערב .ולהמשך עד 12.00 בלילה.רופאת הילדים אמרה כי זה נובע מתוך רצון בתשומת לב.עלי לציין כי כרגע היא בת יחידה ואני נמצאת איתה כמעט 24/7.כך שאין לה מיעוט בתשומת לב.אני מחליפה לה בחושך ובמהירות ולא יוצרת איתה קשר עיין.מיואשת.כל לילה אותו סרט.מה עושים??

הי רוני, בואי תכתבי לי בדיוק מהן שעות השינה שלה לאורך היום ונמשיך משם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

מתעוררת בסביבות 7.30 בבוקר.לא נמצאת בגן.אלא איתי.בסביבות 1.30 נרדמת צהריים עד 3.30 -4.00 ב6.30 אוכלת ארוחת ערב.אמבטיה.טקס שינה שבדרך כלל נמשךעד 8.00 בערב.בקבוק תמל ואז מתחילה להשתולל במיטה עם אנרגיות מטורפות.בוכה,כשנכנסת היא משתוללת וצוחקת.עד שעושה קקי.מחליפה לה במהירות אבל עדיין ממשיכה באנרגיות מטורפות.לפעמים עד 12.00 בלילה לפעמים עד 1.00 בלילה.אני מותשת ומיואשת.אשמח לעזרה.כמו כן מתעוררת בלילה בסביבות 3.00.האם זה אכן על רגע רגשי.אני בהריון חודש שמיני תודה

שלום לך, להערכתי הבת שלך פשוט אינה עייפה לאחר תנומת הצהריים הארוכה שלה. אני מציעה שתשכיבי אותה לישון כרגיל בצהריים ותעירי אותה לאחר שעה - שעה ורבע לכל היותר. לאחר מכן הקדימי את שעת ההשכבה שלה ברבע שעה או חצי שעה (זה יצריך ניסוי וטעיה של פעם פעמיים, יכול להיות אפילו ששעת השינה הרגילה תתאים) ואני צופה שהיא תירדם לאחר כרבע שעה והחיים של כולם יוכלו לחזור למסלולם..:) בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/08/2019 | 09:36 | מאת: טל

שלום רב, אמא לתאומות בנות 3. אחת מהן משתטחת על הרצפה בבכי וצרחות ובעיטות בריצפה ו/או בי. זה נפסק לתקופה ך בימים האחרונים היא משתטחת ללא סיבה ברורה לעין וכל דבר שאני מנסה לעשות או לשאול התשובה שלה זה די. זה יכול לקחת לפעמים כ- 10-20 דקות. אנא עצתכם. תודה

הי טל, את מספרת לי שאין לך מושג קלוש מדוע ביתך מתנהגת כפי שהיא מתנהגת, גם לא קצה חוט..האם זה בגלל שלא קיבלה משהו שרצתה, האם זה קורה כשהיא יותר עייפה, האם היא מתחרה באחותה או מתוסכלת ממשהו אחר. חשוב להבין מה הסיבה - נסיבתית או עמוקה יותר, להתנהגות שלה לפני שאת פועלת. גם אם נניח אציע לך להתעלם מהתקפי הזעם למשל, עדיין יהיה צורך לטפל בסיבה לכך ואת זה אפשר יהיה לעשות רק אם מבינים טוב יותר מה עומד מאחורי ההתנהגות הזו. את מוזמנת לחזור ולשתף או לחילופין לגשץ לכמה פגישות יעוץ הורי כדי לחשוב יחד עם אשת מקצוע על ביתך ולנסות להבין אותה יותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/08/2019 | 09:24 | מאת: טל

ירדן שלום, תודה על תשובתך. אני תהיתי אולי מדובר בהתנהלות של סוף שנה - הן עוברות לגן חדשות ומודעות לכך. זה קורה גם כשהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה. תחרות תמיד תהיה למרות שאנו עושים מאמצים מרובים למנוע תחרויות. ההשתתחות עצמה לא מטרידה אותי כמו הזמן שלוקח לה להירגע. יש מקרים בהן אני מצליחה להוציא אותה מזה די מהר. יש מקרים שיכול לקחת לה כ- 20 דקות. כשאני מתייחסת אליה עם שאלות - התשובות הן די. אם אני מחבקת - תעזבי אותי. אם אני הולכת - צרחות ובכי. אם עברתי לחדר אחר היא לא הולכת אחרי לחדר אחר אלא נשארת במקום בו היא שהתה ומשתוללת על הריצפה בעצבים. מתיש - גם אותי וגם אותה. כאשר היא נרגעת - 2 דקות אחרי כאילו כלום לא קרה.

05/08/2019 | 22:07 | מאת: שרית

נער בן 16.5 נשקיע את כל זמנו במחשב ניסינו לדבר איתן אך ללא הועיל. לפני כשבוע נסע להיפגש עם אותם חברים שמשחק במחשב בתל אביב אנחנו גרים בחיפה בלילה למרות שלא הסכמנו ודאגנו מאוד . הוא לא מכיר את הבחורים איתם קבע להיפגש חוץ מהעובדה שמשחק איתם כתה חודשים במחשב כל הנסיעה בלילה וכל הסכנות ולמרות שלא הסכמנו נסע לבד . עכשיו אמר שיש מפגש נוסף ואמרתי שאני לא מסכימה ובטח לא אביו אל הוא אינו מקשיב . מה לעשות ? נרטה כי החופש הגדול במקום להועיל הזיק לו והוא הפך להיות פחות נחמד מסתגר ומורד. בבקשה עזרתך

הי שרית, אני בהחלט מודעת לאתגרים שבני גיל ההתבגרות יכולים להציב בפני הורים אולם בכל זאת, זה נשמע שאתם לחלוטין חסרי אונים מולו. אינני יודעת מה היו היחסים בינכם לאורך השנים ועד כמה נוצר בסיס לשיח ולשיתוף, גם אם באופן זמני נראה כאילו הוא לא קיים. אם ישנו בסיס כזה, אז אפשר לצלוח גם את הקשות שבתקופות. לשאלתך, כרגע זה נשמע שאינכם יודעים דבר ממה שקורה והרי שנכון לעכשיו בנכם כבר מכיר את אותם נערים. שוחחו איתו ובקשו שיספר לכם על הנערים עימם עומד להיפגש. על המקום בו עומד להיפגש ועל הפעילות המתוכננת. איך זה היה בפעם הקודמת, איך הוא הרגיש שם. כדאי שההחלטה שלכם תתבסס על ידע והבנה ממשית של המתרחשותהיו נכונים ופתוחים לשמוע איך בנכם מתרשם ומרגיש שם. לאחר שיחה כזו, תוכלו להיות חכמים יותר, אולם זה השלב הראשון. מוזמנים לחזור לשתף ונמשיך משם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

04/08/2019 | 23:55 | מאת: שי

יש לי בגן ילד בן שנה וחצי שכל הזמן לוקח צעצועים שנמצאים אצל חבריו (למרות שיש שפע של צעצועים בגן), כאשר אינו מצליח לקחת הוא נושך. כיצד אוכל לעזור לו, מדוע מתמקד רק בצעצועים שנמצאים אצל אחרים?

שלום, את אמא או גננת? ירדן

02/08/2019 | 04:00 | מאת: מתלבטת

עד כמה פוגע או יש חסר לילד שנולד למשפחה חד הורית ללא אבא? אני בעצם מתלבטת אם להביא ילד לעולם מבנק הזרע או להמשיך לחפש בן זוג. מנסיון חיי אני יודעת שאבי מאוד משמעותי בחיי.. ואני חוששת מהנזק שעלול להיגרם מכך .. אשמח באמת לחוות דעת כנה ואמיתית . כמ זה הורה חסר.. שלשאר הילדים יהיה

שלןם לך, השאלה היא תמיד איך חיים עם פער בין הרצוי למצוי, בין האידאל לאפשרי... כמובן שכדאי ורצוי שלילד/ה יהיה אבא, אבא מעורב, אבא אוהב, אבא שהוא בן זוג תומך של האם..אבל זה לא תמיד אפשרי ועדיין, יכול לגדול ילד שמח, בריא ואהוב. בכל מקרה ההחלטה כאן צריכה להיות שלך תוך בחינה של מה אפשרי לך וחשוב לך ביותר. ילד בריא ושמח תוכלי לגדל כך או כך וגם ההיפך הוא נכון, זה שיהיה לו אב אינו ערובה לאושר. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/08/2019 | 23:39 | מאת: מיכל

שלום רב! האם עדיף לשים ילד בן שנתיים וחצי בגן בו גילאי הילדים מגוונים (החל מחצי שנה עד גיל 3.5 ) או בגן בו כל הילדים הם בקבוצת הגיל שלו (בני שנתיים עד 3.5)? האם יש יתרונות וחסרונות או שישנה העדפה ברורה? בתודה מראש

הי מכיל, בהחלט ישנם יתרונות וחסרונות לכל בחירה ואני בטוחה שאת יכולה לחשוב עליהם בקלות. מבחינה "מקצועית" אובייקטיבית, אין יתרון חד לאף בחירה. אם לומר לך בכנות השיקולים האמיתיים והחשובים יותר שצריכים להנחות אותך בבחירת גן הם איכות הצוות והאפשרות שלך לסמוך עליו ולהאמין בו. אני תמיד בעד ללכת לפי המלצות של אנשים קרובים אלייך. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/08/2019 | 13:07 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב בני קטן מבני כיתתו הוא בן 16.5 והם שנה מעליו בגיל. בשנה שעברה רצה לטוס לחול עם חברים ולא הסכמתי. השנה הם לא טסים והוא מאוד ממורמר למה לא נתתי לו לטוס ועכשיו מתי יהיה לו זמן לטוס? כמובן שחששנו מאוד ולכן לא הרשיתי לו לטוס. השנה שוב בני כיתתו טסים מס' בנים אך הוא לא ממש בקשר טוב איתם ולכן כנראה לא הציעו לו לטוס. אני אובדת עצות הוא כל הזמן שב ומזכיר למה לא נתתי ללו לטוס ועכשיו אין לו עם מי לטוס ויש בי הרהורי חרטה אולי הייתי כן צריכה להסכים מצד שני 15.5 בעיניי זה מאוד צעיר.מצד שני עם המשפחה לא רוצה לטוס. בבקשה תעזרי לי.

שלום לך, כנראה שבנך מתוסכל מסיבות אחרות..והיום אין לו אלא להיות מתוסכל על כך שקבוצת החברים שטסה אינה נמנית עם חבריו. מעבר לכך, לא ברור לי אילו פנטזיות הוא תולה או תלה בטיסה הזו, אבל אני רק יכולה שהן נטועות בשאיפות ותסכולים חברתיים או אולי גם אחרים. את אמא, תנסי להיזכר בשיקולים הכנראה טובים שלך דאז ללמה לא נתת לו לנסוע. הוא מצידו - מותר לו לכעוס ולהתמרמר, אבל אני אומרת לך שלתחושתי, התסכול פשוט מצא פורקן בצורה הזו. אני מציעה לך לבדוק בעדינות עם בנך, אולי דרך דמות אחרת קרובה אליו, האם טוב לו במקום בו הוא עומד..מה היה רוצה שיהיה שונה בחייו (מעבר לטיסה לחול...) ואולי תמצאי דרך לעזור לו היכן שהוא באמת זקוק לעזרה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

31/07/2019 | 12:35 | מאת: עטרה

תוך כדי חיפוש על בכי בגיל 3, קראתי את הפוסטים שלך והלוואי ותוכלי לעזור לנו. הבן שלי הגדול הוא בן 3 שבתקופה האחרונה מתפנק עלי, לא רוצה ללכת לגן, משתמש באלימות כלפיי וכלפי הסובבים אותו ובוכה מכל דבר או מתעצבן. הוא כל הזמן גם שואל אותי אם אני חברה שלו עכשיו (אני עונה לו שאני יותר מחברה- אני אמא ושעם אמא אפשר לשחק אבל צריך להקשיב לה), או שהוא אומר לי "אני לא חבר שלך היום". אנחנו לא מצליחים להוציא אותו מהעמוק הזה ולא מצליחים לווסת את הכעס שלנו שהבכי לא ברור כי הכל יכול להיות טוב ויפה אבל לדוגמה: שהוא רוצה מים והבאתי לו אותו בבקבוק אהוב עליו הוא לא רוצה אותו אז הבאתי לו בכוס ואז הוא מצביע לי על הבקבוק וככה בוכה ובוכה שאני לא מתייחסת לאחר מכן אליו כי אין לי למה להתייחס שתי האפשרויות פרוסות לפניו. יש לו מים ועדין ממשיך לבכות על מים בלי סיבה! וזאת רק תגובה 1 שלנו מאתמול. יש לי עוד מלא דוגמאות לצערי. יש לציין שזה רק בתקופת האחרונה שהוא נכנס הביתה עצבני ואני מפחדת שאני לא נותנת לו את מה שהא צריך ועוד יותר מפחדת מיזה שאני לא יודעת מה הוא צריך. יש לציין שבהתחלה חיבקתי ונתתי לו לשחרר וחיבוקים והכלה אבל זה לא מפסיק. אז מה עלינו לעשות?? מימה זה נובע? תודה עטרה.

הי עטרה, גיל 3 יכול להיות גיל מאתגר ובהחלט קשה יותר מאותו גיל שנתיים הנורא הידוע לשמצה. הילד יותר וורבאלי, יותר עצמאי, יכול ורוצה להמשיך ולחקור את העולם מתוך עמדתו המשתנה לטובה-וזה אומר גם ואולי בעיקר את הוריו. יחד עם זאת לתחושתי את זקוקה לעזרה קצת יותר ממוקדת כאן. מעבר למה שהוא עובר זה נשמע שאתם ההורים חשים חסרי אונים ומתקשים להכיל את מצביו הנפשיים כרגע. לו אתם הייתם יכולים להרגיש קצת יותר "בנוח" עם מחאותיו, תסכוליו ועם האביוולנטיות שהוא מבטא, אז כנראה שהיה גם לו קצת יותר רגוע ובטוח. אני ממליצה לך בחום אמא לגשת לכמה פגישות של הדרכה הורית. לתחושתי זה יכול מאוד לסייע לך להבין אותו ואת סוג הנוכחות ההורית לה הוא זקוק. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044