פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
8155 הודעות
7838 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

23/11/2020 | 10:29 | מאת: רותם

שלום ביתי בת ה 8 ראתה בטלוויזיה לפני 4 חודשים שמדברים על מישהו שרצח את אמא שלו בסכין. מאז היא אומרת שהיא כל הזמן חושבת על זה ומפחדת ויש ימים שקשה לה להירדם בלילה. אתמול בלילה היא אמרה שכשהיא רואה אותי חותכת ירקות עם סכין, היא מפחדת להסתכל על הסכין ואומרת שמאז שראתה בטלוויזיה מה שאמרו היא חושבת שזה עבר אליה, שאלתי אותה מה הכוונה עבר אליה והיא אמרה שהיא מתרחקת מסכינים כי היא מפחדת שתעשה בהם משהו. לאחר מה שסיפרה לי היא הקיאה, כנראה מהפחד והלחץ. פעם ראשונה היא סיפרה לי את התחושות האלו שלה. האמת שממש הייתי בהלם ויצאתי מזועזעת, לא חשבתי שמזה שהיא ראתה בטלוויזיה זה ככה עושה לה. לא כ"כ יודעת מה אני אמורה לעשות? איך להוציא לה את המחשבות על זה? שלא תחשוב על זה במשך שנים וזה יחלחל בה וחלילה...תרצה לעשות משהו אלים האם לפנות לפסיכולוג/ית ילדים? מה מומלץ לעשות? אודה מאוד לתשובה

20/11/2020 | 08:20 | מאת: אורן

מחפש פסיכולוג/ת בחולון לילד בן 10 הילד זקוק לזה כמעט בדחיפות

19/11/2020 | 22:17 | מאת: אלי

שלום, בני בן שנתיים ושמונה חודשים, והחל תהליך גמילה בגיל שנתיים וחודש. הדרך לא הייתה פשוטה, אבל מאידך גם לא חריגה מדי. חשוב לומר שגם בזכות סיוע ואמפתיה של הגננת הקודמת שלו, הגענו למצב שהילד הולך לשירותים ללא חשש ומבצע את צרכיו. תחילת השנה (ספטמבר) לוותה במעבר לגן חדש ולאחריו שוב נכנסנו לסגר. במהלך הסגר החל סוג של רגרסיה, שבה הפסיק לאט לאט את תדירות היציאות שלו, עד שהגיע למצב (שבו אנו נמצאים היום, באותו סטטוס) של איפוק מעשיית קקי למשך ימים, עד שכבר אין ברירה (הגוף מכניע) והוא מבצע את צרכיו בתחתונים או בחיתול במהלך שנת הלילה, כאשר כל עשייה כנ"ל (כשהוא ער) מלווה בהפגנת לחץ איום מצדו. אנחנו הורים טריים, האינטרנט מלא בהמלצות סותרות, וחשוב לומר שמרבית האנשים שהתייעצנו איתם (הגננת החדשה, רופא המשפחה הוותיק ועוד) אמרו פשוט "להתעלם", "לשחרר" והכל ייפתר. עברו כבר מספר שבועות, ואני לא רואה שיפור, ואני מאוד חושש שהזמן לא פועל לטובתנו בבניית חוויות חיוביות בקרבו עד כדי הסרת החששות שלו. אשמח לקבל עצה - האם אכן "לשחרר"? איפה הגבול שבו כן צריך לשקול פנייה לגורמים מקצועיים? תודה!!!

19/11/2020 | 08:43 | מאת: אבאלה

הי, בני בן ה6 מציג נטיה לסיכון עצמי בעיקר דרך טיפוס למקומות גבוהים. אנו רואים את זה ממש מגיל שנתיים. מבית הספר קראו לנו כבר לקחת אותו באמצע היום בגלל זה. כיצד לתקשר איתו את המסוכנות? האם יש דרך לעזור לו?

שלום לך, אתה מספר פה משהו מאוד כללי..אני לא מצליחה להבין האם מדובר במשהו באמת מסוכן באופן אובייקטיבי או שהחרדה והחשש הוא שלכם. אתם מוזמנים לכתוב שוב באופן יותר מפורט כולל כיצד אתם מתייחסים לזה כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה על ההתיחסות. מדובר במצבי סיכון אובייקטיביים כגון טיפוס למקומות גבוהים (מהצד החיצוני של מתקני המשחקים למשל)

15/11/2020 | 10:35 | מאת: אמא

בני קיבל רשיון . בעלי התקין לו אפליקציית מעקב . אם נוהג מעל המותר, הוא מתעמת איתו. הבעיה היא שהאפליקציה עוקבת אחר הבן נכנס לרכב בלי לנהוג. אם הוא אמר שהוא במקום X והולך למקום Y בעלי מכנה אותו שקרן ומתעמת איתו. הבן נסע עם חבר והחבר נסע כ- 160 ק"מ, ובעלי רוצה לדווח להוריו. הבן שלי מ מתנגד שנדווח להורי החבר. האם לגיטימי לעקוב באופן כזה אחר הילדים? ולכעוס על כל אי התאמה ? הבן מאוד כועס ומרגיש שלא סומכים עליו. אשמח לעצה כיצד לנהוג.

שלום לך, אני חושבת שלב ליבו של העניין הוא האיך - איך להתייחס לתוכנה הזו. אני מציעה להתייחס למידע שהתוכנה מספקת בערבון מוגבל ואל הנתונים כאל בסיס לבירור ושיח ולא חומר ראייתי להאשמה ותקיפה. בנוסף קחו בחשבון שיש גבול לכמה תוכלו באמת להשגיח עליו מקרוב...וזהו אתגר שכל הורה חייב לעמוד בו, לשחרר ולסמוך על הילד בעל הרישיון התקף על פי חוק. לסיכום - גשו אליו, דברו איתו, תשאלו, תנו לו אפשרות להסביר והציעו את דעתכם. כך בנכם גם יוכל להרגיש שאיפשהו הוא עדיין תחת השגחה אך לא ירגיש נתקף ונאשם ושאתם בכל זאת כן סומכים עליו ועל המילה שלו. ככה התוכנה תוכל לשמש לכולכם כלי מחזיק ושומר (אך כאמור מוגבל ועליכם כהורים ללמוד לשחרר את הרסן ולקבל את המציאות שבנכם שם בכביש נוהג בלעדיכם..) להבדיל מאמצעי להרתעה איום והאשמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/11/2020 | 18:08 | מאת: מיה

שלום רב בני בן 4 וחצי בגן עיריה שנה שניה באותו גן , אנחנו מהמגזר הערבי והבן שלי נמצא בגן יהודי . יש לו עיכוב התפתחותי של שנה . מטופל מזה 3 חודשים אצל קלינאית תקשורת מרפא בעיסוק ורכיבה טיפולית מקבל בגן סייעת צמודה 4 שעות ביום , גננת שילוב פעם בשבוע . בשנה שעברה היו לו קשיי הסתגלות קשים מאוד ועברנו את זה ברוך השם , עכשיו הוא כבר מכיר את הגן והצוות וחלק מהילדים (זה גן של 3 גילאים) אבל לאחרונה בעיות ההתנהגות שלו התעצמו הוא נהיה אלים (רק בגן) , מסרב להיכנס לגן לאחר שנגמרת השהייה בחצר , מאבד את עצמו ומתיש את הצוות . כבר בוועדת ההשמה רמזו לי שצריך להעביר אותו לחינוך מיוחד למרות שאני באה מהתחום ויודעת שהמצב לא עד כדי כך , לאחר שסירבתי התחילו לשכנע אותי להעביר אותו לגן ערבי וזה הכעיס אותי כי נתנו לי הרגשה שבגלל הקשיים שלו והמאמצים שהוא דורש מהם הם מנסים לדחוף אותו החוצה . יש לציין שהאבא נמצא רוב הזמן בעבודה באזור מרוחק ויושן שם הוא מנהל בכיר ויש לו התחייבויות ואת כל הדברים אני עושה לבד ללא התערבותו . טיפול רגשי התחלנו והפסקנו כי בעלי סירב להתמיד . מה עוד אפשר לעשות יותר ממה שאני עושה ??? זה מתיש נפשית ופיזית אני סטודנטית לתואר שני ויש לי עוד ילדה בבית הספר כל המשאבים שלי אזלו .

שלום לך מיה, זה נשמע שבנך זקוק להרבה מאוד סיוע במסגרת הגן. אם זה יהיה בגן רגיל בתוספת שעות שילוב או בגן חינוך מיוחד - זה את תחליטי. מה שחשוב הוא שהוא יקבל את התנאים להם זקוק כדי להתקדם. לגבי האלימות - חשוב לנסות להבין מנין היא נובעת. אם זה קורה רק בגן אז כדאי לנסות להבין מדוע? מה גורם לזה? צר לי שהפסקתם את הטיפול הרגשי אך אני מציעה לך בכל זאת לגשת בעצמך להדרכה הורית כי זה נשמע שגם את וגם בנך זקוקים לתמיכה רגשית אל מול כל האתגרים העומדים בפניכם. בנוסף את עצמך תוכלי לקבל תמיכה וזה חשוב מאין כמוהו כדי לגדל את ילדינו בצורה טובה. לגבי מעבר לגן ערבי - מה דעתך בעניין? מדוע הציעו לך את זה? את מוזמנת לכתוב לי שוב. את יודעת לפעמים בחיים ההורים צריכים ל עשות את מה שקצת יותר קל ונוח להם במיוחד עם ה"מחיר" שהילד משלם הוא יחסבית נמוך. זה נשמע שאת נאלצת להתמודד עם הכל לבדך, וייתכן שאם תורידי מעצמך מעט עומס, תהיי יותר פנויה גם לתמוך בבנך כפי שהוא זקוק לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/11/2020 | 20:48 | מאת: אמא

פעוט בן 1.4 זורק כל הזמן דברים ..אני אומרת לו שלא יזרוק ושאסור והוא צוחק לי בפנים. בנוסף התחיל להרביץ לאחיו בן ה3. על זה אני יותר צועקת כבר ואפילו שמה אותו בעונש בלול ברגע שמרביץ לו אבל לא נראה לי שזה עוזר במשהו....ברורה לי ההתנהגות שזו בדיקת גבולות ואןלי אפילו השגת תשומת לב אבל אותי מעניין איך אני מפסיקה את ההתנהגות בעיקר כי גם זה מאןד לא נעים לאח שלו הגדול ההצלפות בפנים וגם הזריקת דברים שלו בבית מהווה מטרד וסכנה מעבר לזה הוא הוא פעוט חכם ופיקח מאוד מתפתח יפה

שלום לך, המטרה שלך בשלב הזה הוא לתווך את המציאות כל הזמן בעוד בנך הפעוט בסך הכל מנסה ללמוד ולהבין מה מקובל ומה לא, איך נכון לנהוג, איך פועל העולם וכו'. אם הוא מרביץ אז פשוט הרחיקי אותו ואימרי לו שזה אסור, שזה לא נעים לאחיו. תצטרכי לעשות את זה שוב ושוב עד שיבין אבל הוא בסוף יבין אם תצליחי להיות עקבית - וזה בעצם הדבר הכי חשוב. אין כל צורך לצעוק להעניש ולהתעצבן - להיפך, זה רק יחמיר את האווירה הכללית בבית וימנע מבנך להפנים את המסרים שלך. דבר נוסף. בנך לא צוחק לך בפנים ..הוא צוחק כי הוא עדיין לא מבין איך הדברים עובדים. זה לא כדי להשפיל אותך, להתריס נגדך או להעליב אותך..הוא צוחק כי זה מה שעושים פעוטות במצבים שונים..אל תיקחי את זה אישי כ"כ. אני מציעה לך בחום לקרוא יותר על השלב ההתפתותי שבנך נמצא בו כדי להבין אותו יותר - את יכולותיו, מגבלותיו, את האתגרים ההתפתחותיים האופיניים ועוד. זריקה של דברים למשל זה אחד הדברים שפעוטות בגיל הזה מאוד אוהבים לעשות, אז איזרי הרבה סבלנות ונסי להכיל את זה. כרגע זו דרכו לשחק וחשוב מאוד יהיה שתוכלי לאפשר לו את זה כדי שיוכל להתפתח באופן תקין. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/11/2020 | 18:11 | מאת: דפנה

שלום הבן שלי בן 6.5( הכיתה א) .הוא כל הזמן מפחד. הוא ילד מאוד ביישן , רגיש ועדין עם הרבה חברים ,אבל מפחד מהרבה דברים. להישאר בחדר לבד לשאר בשירותים לבד , להתקלח לבד , אפילו באור יום, חושש שיבואו גנבים. מפחד לאשאר לבד בכלל . לפעמיים אומר לי שיש לו מחשבות כמו מוות , מחלה . נרדם במיטה שלו ( הוא עם אחיו הגדול בחדר) אבל כל לילה בא אלינו למיטה. מה אני אמורה לעשות כדי לטפל בזה?

שלום לך, חשוב לחתור להבנה של המקור לפחדיו ואת סוג הנוכחות לה הוא זקוק ממך. משאלתך אני מנחשת שאין לך שום שמץ של מושג מאיפה להתחיל להבין את זה כי את כותבת לי רשימת סימפטומים בלי שום רקע. בנוסף אומר לך משהו חשוב נוסף. כדי באמת להבין את המקור לחרדות מהסוג הזה ובגיל הזה, צריך להתבונן היטב ביחסים בין הילד להוריו, ולא רק בילד. אני מציעה לך בחום לגשת להדרכה הורית כדי כאמור לנסות להבין טוב יותר את המצב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/11/2020 | 20:34 | מאת: עדי

הנכד שלי ילד שהולך לגן מדבר והולך. כשאומרים לא לעשות דבר מסויים עושה בכוונה כשכועס מכה את עצמו ומכה ושורט את ההורים מה לעשות במקרים האלה?

הי עדי, זה נשמע בערך כמו כל ילד בן שנה וחצי, בודק גבולות וכאשר מתוסכל וסביבתו אינה מצליחה להרגיע אותו, פונה לאמצעים אחרים לשם הרגעה עצמית שחלקם כוללים גם סוגי הכאה עצמית. סבתא יקרה את שואלת שאלה קטנה גדולה. בעצם איך להיות הורים לילד בגיל הזה. אני מציעה לך להפנות את הוריו אלי לשאלות, אני בטוחה שהם יוכלו למקד טוב יותר את קשייהם. בנוסף כדאי לקרוא על הגיל הזה, על המאפיינים והצרכים. על הקונפליקטים העיקריים, על היכולות הקוגניטיביות והמוטוריות וכיצד הן משפיעות על ההוויה של פעוטות בגיל הזה וכיוב'. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/11/2020 | 00:48 | מאת: אחת

שלום הבן שלי עבר לפני שבוע מגן פרטי לגן ממלכתי. הוא ממש מתקשה למצוא חברים ולהשתלב. הגננת גם לא ממש עוזרת היא מבקשת שישחק עם הילדים א לא מטריחה את עצמה בלכוון ולעודד. היא מחלקת מדבקות בסוף כל יום רק לילדים שההתנהגות שלהם טובה בעינייה. הבן שלי עדיין ל קיבל אף מדבקה וכל יום שואל אותי למה בגן הזה רואים שהוא לא טוב מספיק בכדי לקבל מדבקה. בבוקר הבן שלי בכה הרבה בשער הגן והגננת ממש התעצבנה ובקשה שאעזוב ואשאיר אותו בוכה ושירגע לבד בהמשך. היא דברה ממש באגרסיביות תוך כדי שהיא מציינת שהוא בן חמש שנים והבכי הזה לא מותאם לגילו ולא ראוי. אני ממש נבהלתי מאופי שלה, מהאגרסיביות. מטון הדיבור ושפת הגוף שלה. בהתחלה התעקשתי שאני נשארת איתו וישבתי איתו מחוץ לשער הגן אך היא ממש הלחיצה אתוי. ביקשה שקח אותו ואעזוב, ציינה שאני פחדנית, הרימה את הקול ואני נאלצתי לעזוב והוא עדין נסער. אני ממש אוכלת את עצמי שנכנעתי כך. הילד היה חשוף לכל השיח ושאל הרבה שאלות והרגיש שהגננת לא מעריכה אותו ולא מבינה אותו. מה שמעצבן אותו שאני מרגישה חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות. וגם מרגישה שקשה לי לדבר אתה ולהתמודד עם השיטה הכל כך אגרסיבית שלה. זה מבהיל אותי וחוסם אותי וזאת למרות שאני בדרך כלל אסרטיבית בעצמי ועומדת על שלי. תחושה מוזרה כזאת שלא מצליחה להבין. וגם לא יודעת מה הגבולות של המעורבות שלי כהורה בגן ממלכתי. איזה כלים עומדים לרשותי. עד כמה אני יכולה להעיר ולהתערב. אודה לעצה תודה רבה

שלום לך, אחד הדברים החשובים ביותר בעיני בגידול ילדים הוא אישור ותיקוף של הרגשות שלהם. אם הילד מתקשה להיפרד בבוקר ובמיוחד כשמדובר בגן חדש, והגננת לא יכולה לעזור לו ואף גרוע מכך - מגנה ומבקרת אותו - בעיני ישנה פה בעיה חמורה של חוסר מקצועיות של הגננת. אני לא אומרת שאין מקום שבו את תוכלי להכין אותו טוב יותר לקראת הפרידה ומה שמצפה לו - אני מניחה שיש. אבל גננת שמבקרת את הילד בעודו לידך וקוראת לך פחדנית - בעיני יש כאן עניין לפיקוח. אמא יקרה, תמיד קיימת האפשרות של למצוא לו גן חדש. מעטים הפעמים בהם שמעתי תיאורים כ"כ קשים ולא אמפטיים להורה ולילד. אבל הפעם עבודת ההכנה ותהליך ההסתגלות יצטרך להיות מלווה ע"י איש מקצוע. ועכשיו הסתייגות - לפני שאת לוקחת החלטה מהסוג הזה , אני מציעה לך לערב את הפסיכולוגית של הגן ולשטוח בפניה את כל שארע. אני רוצה לתת לגננת הזו הזדמנות נוספת לפני נקיטת צעדים דרסטיים תוך ידיעה שלפעמים גם הורים נסערים יכולים לעיתים לפספס את המציאות. אז בקשי בהקדם פגישה משותפת ושם הרגישי בנוח לספר את החוויות שלך ואת נקודת המבט שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אני סבתא פעילה ומעורבת לילדה בת 3.הנכדה טיפוס דעתני ועומדת על שלה מתמיד ועתה לאחר שנולד לה לפני חודש אח הכל מקצין.יש לה התקפי זעם פתאומיים בהם היא בוכה וצורחת לאורך זמן.כבר שבועיים כשאני באה אליה היא לפתע וללא כל סיבה צועקת- סבתא לכי מפה.גם אם אני הולכת לחדר אחר היא צווחת שאני אלך מהבית. אני לא נעלבת אך לא יודעת איך להגיב.אודה לעצתך.

שלום גל, היא כנראה מנסה עוד לעכל את המציאות החדשה ואני לא בטחה שזה כ"כ מצליח לה. כדאי להציע להורים לבדוק כיצד אפשר לתמוך בה יותר בתקופה מאתגרת זו עבורה. לגבייך, אם היא צועקת לך לכי מפה, את בהחלט לא צריכה למלא אחר פקודותיה, את יכולה לומר לה בשקט "אני מבינה שאת כועסת עכשיו, אבל את לא יכולה להחליט מה אני עושה ולאן אני אלך. את יכולה ללכת לחדר שלך, את יכולה לבוא לשבת לידי ואת יכולה גם לקבל ממני חיבוק". בגדול מה שחשוב כאן זו העמדה שלך. מחד להבין שהיא עוברת תקופה לא פשוטה ולהיות מסוגל לגלות הבנה ואמפטיה למה שעובר עליה, ומאידך להראות לה שהכעס שלה לא יכול להרוס שום דבר, גם לא את הרגשות של סבתא.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/10/2020 | 12:12 | מאת: אורית ד

אמא לילד בן 6 אמא לילד בן ארבע. ילד בן ארבע בוכה לאמא שלו שלא משתפים אותו והוא נורא עצוב . אותה האמא פונה לילד בן השש שאיתו יש התנהלות חברית (שכנים ) ומבקשת ממנו לשתף את בנה בקבוצה. הילד בן השש אומר לאמא אני רוצה החברים האחרים לא רוצים. ואז האמא של הילד בן הארבע אומרת לילד בן השש אז תפסיק לשחק איתם ותשחק רק עם הבן שלי כרגע כי הוא לבד. אותו ילד בן השש רוצה להמשיך לשחק עם חבריו בני אותו הגיל. ואז יוצא וויכוח בין האמהות כשאמא לילד בן השש טוענת שלא מוכנה שהאם השניה תפנה לבן שלה בבקשה להפסיק לשחק עם חבריו טילפנה לשחק עם בנה שהוא לבד. האם יש לך תגובה לאותה סיטואציה ומה נכון היה לעשות

הי אורית, זה נשמע שהאמא שפנתה לילד עצמו, הייתה מאוד במצוקה..היא כנראה נעלבה בשביל ובמקום הילד שלה, שלא בהכרח כ"כ נעלב..וזה משהו שקורה במובן כזה או אחר לכל הורה - בלבול הנובע מחוסר יכולת להפריד באמת בין מה שאני מרגיש ומה שילדי מרגיש וכתוצאה מכך חוסר יכולת לתמוך בילדינו באופן נכון במציאות. זה נשמע על פניו שהאמא שביקשה לא לפנות ישירות לילד בס"הכ צדקה, אבל יש כאן את עניין הצדק ואת עניין החוכמה (כמו בכביש :). אם אפשר היה אולי, לגלות קצת יותר חמלה לאותה אמא מסכנה ומבולבלת, זה היה כנראה מיטיב עם כולם ובטח מונע הסלמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/10/2020 | 13:52 | מאת: שושי

שלום, לילד שלי , בן 5 יש יום הולדת. יש לי בן זוג וכך גם לגרוש שלי. האם נכון לעשות יום הולדת משותף כולנו? או שזה יכול להזיק לילד. אציין שהוא מכיר את כולם . תודה

הי שושי, זה תלוי במצב היחסים שלכם. אם כולם בטוב, וביחסים טובים, אז יומולדת משותף בו כולם משתתפים וחוגגים עם בנך בשמחה יכול להיות כיף גדול. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/10/2020 | 18:31 | מאת: איתן

שלום בננו בן 4 דם סכין על דורד כף היד. אישתי נלחצה וראתה בכך אות למצוקה ודבר תמוהה ביותר. הילד גדל באהבה קוראים סיפורים, משחקים, חיבוקים,נשיקות סרטי וולט דיסני. בבית אף אחד לא דם סכין על היד אין מריבות אין חיכוכים. רצנו לפסיכולוגית היא שמעה קראה לי לחדר ליד אידתי נשארה בחוץ. לאחר זמן מה יצאנו היא הסבירה לה ולי אני בן 30 שהכל בסדר. ושהילד בן 4 כן , ראה סאת בסרט. בזה נגמר הטיפול . מה דעתכם האם צריך לברר את מקור המצוקה ? האם ההפרדה מקובלת ...... היא לא שוחחה עם אישתי בכלל!! תודה אבא דואג

24/10/2020 | 18:38 | מאת: איתן

בסרט......את הדבר. באילו מקרים מפרידים בין אב לאם ולמה? מה לגבי הילד הוא לא סתם פעל כך ולמה לא צריך לברר היטב מהיכן זה הגיע ולמה

שלום לך, מכיוון שכבר ביקרתם אצל אשת מקצוע, אני מציעה לך לחזור אליה ולהפנות אליה את כל השאלות הלגיטימיות והחשובות שלכם. היא בוודאי תדע לענות לכם בצורה הרבה יותר מדויקת מאשר אני מכאן..וזו זכותכם לבקש הסברים על כל דבר שנשאר לא מובן. אם אחרי ההסברים שלה תירצו לכתוב לי שוב, אתם מוזמנים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ראו תשובתי בשאלתכם מתחת.

26/10/2020 | 10:12 | מאת: איתן

התשובה שלה והטיפול לא נראים לנו.... אין לנו שום אינטרס לפנות אליה להסברים. בבקשה תגובה לדרך הטיפול....

שלום לך, אני שומעת את הדאגה הרבה שלכם אבל בעצם מה שהיה צריך לעשות כאן הוא לברר במה מדובר..להבנתי זה מה שהמטפלת ניסתה לעשות. יכול להיות ששיחה עם הילד ואיתך האבא הספיקו לה כדי להבין של מדובר במצב שמצריך דאגה. יחד עם זאת אם נשארתם מודאגים, אתם מוזמנים לפנות לאיש מקצוע אחר, עליו תקבלו המלצות מראש (כדי שתוכלו להרגיש שאתם סומכים על מישהו באמת ולהיות רגועים עם המסקנות שלו/ה), ותתיעצו בשנית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/10/2020 | 12:52 | מאת: איתן

האם אין שום צורך לברר את הגורם שחשף אותו להתנהגות כזו.. מי מראה סרט כזה לילד בן 4! היום בעידן המצלמות בגן פרטי שמענו על אמא שאמרו שהילדה נסיכה ורק בזכות התעקשותה נתגלתה ההתעללות בילדים אז כאן אין צורך בבירור??

https://mobile.mako.co.il/home-family-toddlers/Article-25b653a72330471027.htm

22/10/2020 | 11:13 | מאת: אמא מודאגת

שלום תודה רבה לך על התשובה. לצערי מדובר במוכר לא רשמי, בית ספר לחינוך אלטרנטיבי ממומן מתשלומי הורים ואין להם פסיכולוג לגן או כל ליווי פסיכולוגי. שאלתי את הגננת היא אומרת שהבן שלי משחק עם כל הילדים בגן גם בנים גם בנות. משתלב יפה במרקם החברתי בכיתה, ילד אהוב ואוהב לעזור לכולם. לגבי הילד השני אז יש קטעים דומים בכיתה. למשל הביא מסכות וחלק לחלק מהחברים שלו ולבן שלי סירב לתת. פעם ניסה לכפות עליו לצאת מהמשחק וכדומה. הגננת מציינת שעם יתר הילדים הבן שלי מסתדר יופי. אני לא יודעת עד כמה באמת הילד הזה משפיע על יתר החברים. בפארק ראיתי שהילדים נענים לו. אולי בגלל שהם רצו שיאפשר להם לשחק בסקוטר. אולי בגלל שהוא ילד בכיין וצועק והבן שלי יותר מאופק ולא מראה שהו עצוב או נפגע אז פחות מזדהים איתו. אני רואה שהבן שלי מושפע מההתנהגויות של הילד הזה ומרגיש שהוא מפריע לו וכן אשמח לכוון אותו להתמודד עם הסיטואציה בצורה טובה יותר. תודה

שלום לך, אז קודם כל זה משמח לשמוע שהמצב ממש לא נשמע כמו חרם ..שכן יש לו חברים, הוא ילד אהוד ומקובל כך שכנראה שקצת הגזמת בפרשנות שלך את הסיטואציה. אני מדגישה את זה כי ייתכן והעניין בעצם יותר מדאיג אותך מאשר באמת מפריע לו ולכן וחשוב שאנחנו כהורים נדע לעשות את ההפרדה הכ"כ חשובה בינינו לבין ילדינו. אם את בכל זאת רוצה לעזור לו ולחזק אותו, פשוט הקשיבי לו, הקשיבי למה שהוא אומר, חזקי ושקפי את רגשותיו. תעזרי לו להרגיש שאת מבינה היטב את שעובר עליו באותם רגעים (ויתכן שמה שעובר עליו זה בעצם לא יותר מידי...). זה השלב הראשון. אני מציעה לך לא לקפוץ לעצות מעשיות באשר לאיך להתנהג או מה לומר..זה יכול להגיע קצת יותר מאוחר. בנתיים היי שם איתו, ואם וכאשר תרגישי שהוא מעצמו שב וחוזר ומספר לך על המצבים האלה, אז את יכולה להציע בעדינות כל מיני אפשרויות (אתה יכול למשל ללכת משם, לשחק עם ילד אחר, להגיד לו שזה מעליב -או כל דבר אחר שנראה לך נכון). לסיכום - מה שבאמת יחזק אותו הוא שאת לא תיפגעי/תוטרדי/ תדאגי/תעלבי במקומו...זאת כדי שבאמת תוכלי להיות שם עבורו במציאות, עם מה שהוא חווה או לא חווה, ולעזור לו להגיב מתוך עצמו. את זה תוכלי לעשות כאמור רק אם תצליחי לעשות את ההפרדה החשובה בינכם ובאמת להקשיב לחוויה שלו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/10/2020 | 04:05 | מאת: עצבנית!!

היי! שאלתי שאלה לפני זמן מה בפורום הזה וענית לי בצורה כל כך מקצועית עניינית ויפה . אולי תוכלי לעזור לי בבעיה נוספת שיש לי קשורה לילדים ולפסיכולוגיה גם.... (-; אני אמא ל3 ילדים קטנים. היחסים ביני לבין משפחתו של בעלי תמיד היו בעייתיים. גרנו לידם אך עברנו דירה לאזור מעט יותר מרוחק בדיוק מהסיבה שהם פשוט לא הפסיקו להתערב לנו בחיים ולנסות להחליט לגבי ילדינו!!!! הבעיה שלי כרגע היא: אני מאוד מפחדת מנגיף הקורונה. המערכת החיסונית שלי די חלשה ויש לי עוד בעיה רפואית. אני אומנם מאוד צעירה אך מאוד שומרת על ההנחיות כי אני מאוד חוששת גם לבריאות ילדיי. אני לא יוצאת ללא מסיכה. אנו לא הולכים למקומות סגורים או הומי אדם. רק לסיבוב קטן עם האופניים באוויר הפתוח. התקופה הזו מאוד קשה לנו מהבחינה הזו שאי אפשר לקחת את הילדים למשחקיות קניונים או מסעדות. ובנוסף גם הלחץ מהקורונה בכלל. בעיקרון 99 אחוז משעות היום אנו שוהים בבית ולא יוצאים בכלל פרט לסיבוב קטן באוויר בערב. אנע מעסיקה את שלושת גוזליי כל היום ביצירה ומשחקים כי אנחנו לא נפגשים לא עם חברים ולא עם בני משפחה. אני שומעת שישנם מספר של אנשים במשפחת בעלי שלא שומרים לא על עצמם ולא על ההנחיות כמו שצריך. בתקופת הסגר אף אחד לא הגיע אלינו גם לא סבא וסבתא. אך השבוע כשחמי שמע שנגמר הסגר הוא פשוט החליט על דעת עצמו שזהו נגמר הסגר והוא מגיע לבקר הוא קנה חטיפים לילדים והוא רוצה להביא להם. בעלי גם איתי באותה הדיעה ואמר לו אל תבוא אני יבוא לקחת.כעבור שעתיים דפיקה בדלת ומי הגיע כמובן בלי להודיע או לשאול? נכון אדון חמי!!! ביום שישי בצהריים שיא הלחץ אני צריכה לסיים לבשל לשבת ולקלח שלושה זאטוטים וכמובן לטפל בהם ארוחת צהרים וכו. כשהוא נכנס בקושי התיחסתי אליו הייתי ממש עצבנית. כל כך מעצבן אותי שבבית שלי אין לי דיעה או אמירה!! הוא יודע שאני לא מקבלת אורחים בתקופת קורונה ובכלל מי בא לבית של מישהו בלי להודיע? חשבת אולי שיום שישי גם? ויש לו קטע שהוא לא שומר על הגיינה . נוגע באף בפה ורוצה לגעת בילדים. הילדים שלי קטנים. ועדיין לא מחוסנים להכל ואני ממש רותחת מעצבים שבמקום בכיף שלי לבשל כשהילדים משחקים בגינה עם בעלי אני הפסקתי את העניינים במטבח ופשוט כל שניה יצאתי החוצה להכניס את הילדים הביתה. אני מכניסה אותם וההוא קורא להם. בואי אליי. בוא לסבא. אני לא יודעת מאיפה היתה לי הסבלנות לא להתפוצץ עליו!! רק אלוהים יודע איך החזקתי את עצמי! אם חלילה אתה חולה, כי אתם הרי לא שומרים על ההנחיות, מי ירוץ עם הילדים שלא מחוסנים לבית חולים חס וחלילה אם יקרה משהו? למה בכלל להכניס אותי לספקות כאלה??? אני לא יודעת איך למנוע את ההתנהגות המעצבנת שלו. אם הוא היה מתקשר אליי לפני שמגיע הייתי אומרת לו חד משמעית לו לבוא. כמה ימים לפני הוא התקשר ואמרתי לו שאני לא מסכימה שיבואו בגלל הקורונה. מה לעזאזל השתנה בכמה ימיםם??הוא כל הזמן מנסה, ואם התשובה שהוא מקבל לא מתאימה לו הוא פשוט מתעלם ממנה!! וכשהוא רוצה משהו הוא יעשה אותו גם אם ביקשו ממנו שלא!! האמת שזה כבר מתחיל לעצבן אותי יותר מדי . * כשהוא מגיע בלי להודיע בתקופת קורונה איך אני אמורה להגיב בצורה הכי נכונה באותו רגע כשהוא כבר אצלי?? * איך לגרום להם להבין בצורה חד משמעית שלר מגיעים אליי הביתה כשזה לא מתאים לי? ומצד שני אלו הורי בעלי..... בכל זאת... *איך אני גורמת לו ולחמותי להתחיל לכבד את הרצונות שלי כשזה נוגע לבית שלי, לזמני הפרטי, והכי חשוב לבריאות ילדיי? אני מתחננת כל הזמן כשהם מגיעים לא לנשק את הילדים שלי ולשמור מרחק הם שמים עליי פס כל פעם מחדש כאילו אני איזו פראיירית. אולי אני אשכרה פראיירית בעיניהם ולא נתפסת כמספיק אסרטיבית אז הם ממשיכים לנסות אותי?? איך לומר את הדברים בצורה אסרטיבית אחת ולתמיד? לצעוק? להתעצבן? להרים את הקול? הם שמים עליי פס!!! איך להגיב בשניה שהם מנשקים את הילד מול הפרצוף שלי למרות שביקשתי מיליוני פעמים שלא!!!???? זה מטריף אותי כבר ופוגע בבריאות הנפשית שלי הזלזול הזה. כל פעם אחרי שהם הולכים לילה שלם אני מריצה בראש שלי פעם אחר פעם את ההתנהגות שלהם ואת החוסר תגובה שלי ואני מרגישה פראיירית אפסית שלא עמדתי על העקרונות שלי ושאני מסכנת את בריאות ילדיי רק כדי לא לפגוע בחצופים האלה!!! אני חוששת להגיב להם באותו הרגע כדי לא לפגוע בהם, ומאידך הם שמים עליי פס ישר בפרצוף ומסכנים את בריאות ילדיי!!!! נגיד עכשיו חמי מחטט בתוך האף שלו או דוחף תיד לתוך השיניים עם כל הסרחון ושניה אחרי מלטף את הילד בפנים או ביד! אני רואה את זה מתפוצצת ברמות עם עצמי וכמו מפגרת לא אומרת כלום כי מפחדת לפגוע בהם! כשהם לא מפחדים לפגוע בי או בבבריאות ילדיי! אנא הושיעי אותי מהטירוף הזה ותנחי אותי כיצד להגיב....!?? בבקשה תשובה דחוף.לפני הביקור הבא שלהם!! הצילוווו!!!! תודה מראש על המענה!

שלום לך, תודה שכתבת ופירטת כ"כ..אני שומעת את המצוקה והתסכול הגדול, ובעיקר את חוסר האונים.. אז אני אשיב לך מה ואיך נכון לנהוג אבל לפעמים הדרך לשם לא כ"כ קלה ובעיקר תצריך תיאום ושיתוף פעולה מקדים שלך ושל בעלך. אז את ובעלך צריכים להחליט ביחד(!) מה הגבולות שלכם, מה החוקים ומה הכללים - ולעמוד עליהם באסרטיביות ובנימוס - יחד - מול החמים שלך. לדוג' - אם החלטתם שאין ביקורים בזמן קורונה, תחליטו גם מה כן אפשרי (נניח למ של מפגש בפארק בלי מגע ישיר) ודברו על כך באופן ברור מאוד עם החמים שלך - ושוב אני מדגישה, זה חייב להיות את ובעלך יחד. אם לאחר מכן חמך בכל זאת מופיע על מפתן הדלת - יש לומר לו -ושוב מילת המפתח היא - יחד- שזה לא מה שסוכם, ושאתם מצטערים אך כרגע זה לא מתאים, ושאפשר להיפגש עוד מעט בפארק. הוא אולי יעלב, וזה בסדר...מותר לו. אתם תציעו לו מפגש חלופי... אם תנהגו כך באופן עיקבי, וביחד, אני בטוחה שלא יאוחר היום והחמים שלך יקפידו לכבד את בקשותיכם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/10/2020 | 23:55 | מאת: אמא מודאגת

שלום אני לא יודעת אם נכון לקרוא לזה ניסיון לחרם או לא. מדבור בבני חמש. כבר פעם שלישית שקורה את זה מול עיניי. פעם ביום הולדת של הילד ההוא סירב לתת לבן שלי עוגה מעוגת יום ההולדת והביך אותו מול כולם. ופעמיים בפארק סירב לשתף אותו בדברים שהביא מהבית כמו סקוטר וביקש מיתר הילדים להחרים את הבן שלי ולא לאפשר לו לשחק איתם. בכיתה הבן שלי מספר לי שהילד הזה מנסה להשתלט לו על המשחק ולגרום לו לציית לו. אני לא מצליחה לעזור לבן שלי. ניסיתי לדבר עם אמו של הילד באותו רגע בפארק והיא טענה שהבן שלה משתף כאשר הוא מוכן. אגב, הוא שיתף את כל החברה חוץ מהבן שלי. העמדה של האם הייתה מתגוננת ולא ראיתי שהיא רואה פסול בהתנהגות הבן שלה. מה ניתן לעשות תודה רבה

שלום לך, קודם כל אני שומעת סימן שאלה גדול וחשוב שאת שמה על מילה גדולה עוד יותר "חרם"- וטוב שכך..אני באמת לא יודעת אם מדובר כאן בילד שאולי פחות מסתדר עם בנך ונוהג כפי שהוא נוהג, או אישזהו ניסיון גדול, מכוון ויזום לחרם...משום מה נראה לי שהאופציה הראשונה יותר הגיונית. את יודעת, לא כולם חברים, לא כולם תמיד מסתדרים וזה בסדר.. אני מציעה לך לשוחח עם הגננת ולשמוע ממנה מה היא רואה בגן. האם לבנך יש חברים שהוא משחק איתם ונהנה לאורך שעות היום? האם הוא ילד שכן יודע כשצריך לעמוד על שלו? האם המצבים האלו עם אותו ילד מתרחשים באופן תדיר? אאת אפילו יכולה לבקש תצפית של פסיכולוג בגן. תבחני את התמונה הרחבה יותר ואז תחזרי ותכתבי לי עוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/10/2020 | 21:44 | מאת: אחת

שלום הבן שלי בן 2.9. היה איתי עד כה במסגרת ביתית. נכנס בתחילת השנה לגן מפוקח (לא גן עייריה) . בהתחלה נראה שהוא בסדר אך אחרי יומיים התחיל לבכות שלא רוצה לגן. לאחר כמה ימים בגלל שידעתי שהולכים להכנס לסגר הוצאתי אותו מהגן ככה שהיה שם כולה שבועיים (במקום 3). מאז ועד היום כל פעם שאנחנו רוצים לצאת איתו מהבית הוא נכנס לסוג של חרדה ואלף פעם שואל אם יוצאים לטיול ואנחנו אומרים לו כן והוא עדין לא נרגע וממש אלף פעם שואל וכל פעם אני עונה לו שיוצאים לטיול אבל הוא עדין בסטרס(אולי עשינו טעות ובימי הגן לפעמים אמרנו שהולכים לטיול ) וזה מגיע למצב שאני ממש צועקת עליו כי זה גורם לי לחירפון שאני רואה אותו במצב ככ נואש למרות שאני מסבירה לו שהולכים לטייל והולכים לעשות כיף (הוא כנראה פוחד ששמה אותו בגן)... אני לא מבינה למה אחרי חודש שהוא לא בגן הוא עדין ככ חושש... והקטע הזה שבזמן שהוא בסטרס ככ הוא אלף פעם שואל אם יוצאים לטיול למרות שאני אלף פעם עונה לו שכן ...למה הוא עושה את זה וכיצד להתמודד עם זה בצורה נכונה כי עד כה אני מתעצבנת עליו.... בנוסף שאני מציינת את המילה גן הוא ישר סוגר את האוזניים עם הידיים לדעתי זה קשור לרעש של הילדים הבוכים שהיו בגן...ושאני מראה לו סרטון של הגננת גם ישר שם ידיים על האוזניים (לא יודעת אם זה ויסות שמיעתי אבל הוא שם ידיים על האוזנים גם שנתקל ברעש של מפוך עלים או מקדחה/מסור) לעומת זאת לא מפריע לו כלל מןזיקה חזקה בלנדר אופנוע .... תודה

שלום לך, זה נשמע מדברייך שהכניסה שלו לגן היתה טראומטית עבורו ולכן חשוב מאוד כרגע לא להתעצבן, לא לכעוס עליו ולהכיל באמפטיה רבה מאוד את תגובותיו השליליות לזיכרונותיו מהגן ובעצם לכל מה שמזכיר לו את הגן. אני מציעה לך כרגע לדבר אליו את כאבו ופחדיו בכל פעם שעולים- אתה נורא חושש...היה לך נורא קשה בגן...אתה פוחד...אני מצטערת...ולחבק ולהרגיע הרבה וכמה שיותר. כל פעם שאת כועסת, מתעצבנת או כופה עליו משהו שהוא לא מעוניין בו (תמונה של הגננת שכרגע רק מכאיבה הרבה יותר ממרגיעה) המצב רק מחמיר. בסיבוב השני שלכם בגן..אני מציעה לך להיפגש קודם לכן עם איש מקצוע למשך שתיים שלוש פגישות ולתכנן יחד באופן נכון יותר את תהליך הכניסה וההסתגלות לגן שיצטרך להיות מאוד מאוד הדרגתי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/10/2020 | 22:20 | מאת: אחת

תודה לך על המענה האם אוכל לקבל ייעוץ טלפוני בתשלום דרכך?

13/10/2020 | 23:39 | מאת: סיגל

שלום רב, אנו הורים לילד יחיד שמצפים ממנו להגיע להשגים, במיוחד בתקופה הזו של הלמידה מרחוק. יש מצבים שאנו משווים בינו לבין ילדים אחרים שמשקיעים בלימודים והוא פחות, ובדרך עקיפה מצביעים על כך שרק מי שישקיע יצליח בלימודים. הייתה פעם התפרצות של בכי של בננו, והגיב שהוא לא מוצלח ודואג ממה שיהיה איתו בעתיד. אודה להתייחסותך המקצועית בנושא, תודה

הי סיגל, ציפיות להישגים בעיני הן ציפיות שאו שעומדים בהן - במחירים כבדים, או שלא עומדים בהן, ואז האכזבה של כולם היא גדולה. כך או כך כפי שאת מבינה - מדובר בLOSE LOSE SITUATION (מצב שלא ניתן לנצח בו)...אני אסביר. בואי דמייני לרגע שאת פוצחת מחר בדיאטה ואני אצפה ממך להגיע להישג של פחות 5 קילו בתום שבוע. גם אם תתאמצי לא בטוח שתצליחי להגיע לזה - מסיבות רבות ומגוונות. אבל אם אצפה ממך לעקוב אחרי תפריט יומי למשל - ללא קשר להישג, אז הציפיה היא כבר ברת ביצוע. כמו כן על התפריט להיות מותאם אלייך, לגופך, לתאבון שלך וליכולות שלך... הנקודה היא שהציפיות צריכות להיות ריאליות ומותאמות לילד היחודי שלכם, קשורות לסדר יום ולוז ולא בהכרח להישג שכאמור לא תמיד מצוי בשליטתנו. בנוסף זה ברור כי בנך מבטא מצוקה ומתח סביב מה שכנראה אינו מותאם לו. יתר על כן, הוא מתחיל להפנים את החרדות העמוקות שלכם ואני בטוחה שאינכם רוצים להחדיר בבנכם חרדות מיותרות. אז בידקו שוב את ציפיותיכם ממנו, נסו להתאים אותן למציאות ולאפשרויות של בנכם המציאותי והרפו מעט...זו ממילא תקופה לא פשוטה, לימודים בזום הם מתישים, ועל כולנו לנשום עמוק ולהתאזר בהרבה מאוד סבלנות וסובלנות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/10/2020 | 20:10 | מאת: אמא

ילד ראשון ונכד ראשון בן 3 וכיוצ"ב מקבל המוןןןן מתנות מהסובבים. שמתי לב, שהוא לא מעריך את הדברים שקונים לו ולא נורא אם נשבר )היום אמר(. אני מסבירה לו המון על כסף ועל כך שלא לכולם יש ושעובדים בשביל זה וכו וכו... אבל זה ככנראה מופשט מדי עבורו. הוא באמת ילד נבון ואם יבין את הענין מאמינה שיעריך יותר. איך אפשר לגרום לו להעריך? להבין שזה לא מובן מאילו.? אצין שמהסגר הראשון ועד היום הספיק חהפוך לאח בכןר ונראה שהסגר הזה ממש משפיע עליו מבחינה התנהגותית תודה!

שלום אמא, בנך כרגע עסוק בעיקר בלהתפתח ולפתח את עצמו..נכון שזה לפעמים יכול להרגיש מאוד אגוצנטרי מצידו...אבל בעצם זה בדיוק השלב שהוא אמור להיות בו - השלב האגוצנטרי בחייו :). זה בסדר שבנך נדמה לך כאילו הוא תופס עצמו כמרכז היקום והכל סובב סביבו וששום דבר בעצם לא ממש חשוב מלבדו, ככה זה בגיל 3. אז איך בכל זאת מפתחים אצלו הערכה, הדדיות, אמפטיה את שואעלת..?בעיקר על ידי הנחיה ודוגמא אישית (דוג' אישית שגם תופנם אצלו). למשל אם את רוצה שהוא יעריך את הצעצועים שלו - הקפידי לארגן איתו את הצעצועים בתום המשחק. להחזיר הכל למקום ובצורה מסודרת. אם משהו נשבר אפשר לומר - חבל...כבר לא יהיה את הצעצוע הזה יותר למשחק (כן, גם אם הוא לא מתחברת ל"צער" שלך..הוא שמע אותך). את יודעת, בד"כ עם ילדינו הבכורים, לוקח לנו זמן להבין את הקונספטים והתפיסות האפשריות להם בכל שלב..להכיר ולהבין ילדים באמת זו לא מלאכה פשוטה..כ"כ הרבה גילאים, שלבים, וכל ילד שונה ומיוחד. אז אני מקווה שתסמכי עלי ותניחי לו ולעולמו, וסימכי על כך שהדוג' שאת משמשת, והמסרים שמועברים לאט ובעקביות, גם אם לא מופנמים, מחלחלים ויחלחלו עוד ועוד עם הזמן, עד שיתגבשו לכדי תפיסות וקונספציות של ממש בבוא העת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/10/2020 | 02:52 | מאת: אמא מודאגת ומתוסכלת..

התלבטתי רבות אם לכתוב את ההודעה הזו. כתבתי מספר לא קטן של פעמים והתחרטתי. קצת מרגישה רע עם עצמי, מרגישה אפילו נקיפות מצפון על כך, אך אני חושבת שעדיף להתייעץ מאשר להשאר עם הדאגה לבד. ואחרי ההקדמה הארוכה בתבל.... היי. אני אמא לילד כל כך מתוק בן ארבע וחצי. מאוד חכם. מאוד. מרכיב פאזלים בעלי חלקים רבים בצורה מצוינת. אלוף בכל מה שקשור לתכנון ובניה. :- ) הןא הילד האמצעי. לפניו ילד מתוק בן תשע ואחריו תינוקת בת שנה וחצי. הבעיה שלי היא כזו- במשך היום הוא מתנהג כמו כל ילד אחר בגילו. משחק ,לפעמים בוכה, לפעמים לא רגוע, לפעמים עצבני אך רוב הזמן משחק איתי או עם האח הגדול שלו. הכי אוהב לשחק בפלייסטיישן עם אחיו ובבצק וצורות איתי. כשמגיעה שעת הערב המוקדמת מתחיל טירוף בבית. כל הסלון עמוס בעשרות סוגי משחקים. על שולחן הסלון מרוחים מעדנים וכפיות זרוקות. הילד המתוק שלי בן האבע פשוט מתחיל להתעצבן מרביץ לאח הגדול שלו, צועק מקלל ומשתולל ברמה שאני לא מצליחה להרגיע אותו. הוא נרדם בערך ב12 וחצי בלילה קבוע. אבל עד שהוא נרדם כל הבית מאבד את הסבלנות. הילד הגדול סובל מכך שהוא מציק לו ומרביץ לו. והקטנה לא מקבלת את כל היחס שהיא צריכה לקבל. אני פשוט במשך כל היום רק מרימה משחקים. יש ימים שהגב שלי כבר קורס. מאוד חשוב לי בבית נקיון סדר והגיינה . כל החיים אני ככה יזה ללא קשר לקורונה אך מקפידה על כך יותר בגלל הקןרונה. מוצאת את עצמי בשתיים וחצי בלילה שוטפת רצפה שוטפת כלים ומסדרת חדר משחקים ענק. בעלי עובד ומגיע עייף לא כזה מעניין אותו מה שקורה בבית .... כשיש לו לפעמים זמן הוא עוזר חי אך מהר מאוד הוא מתייאש מכל השגעון הזה.. ובין לבין כמובן שאני צריכה לדאוג להם ל3 ארוחות . רק שהאמצעי השובב הזה גם לא אוכל כמו שצריך. אני מוצאת את עצמי כל יום משעות הערב המאוחרות צריכה להתחנן שיעזרו לי ולפעמים מרימה את הקול. ואני שונאת לעשות את זה. אני רוצה לדעת איך אני עוזרת לילד המתוק שלי בן הארבע וחצי למצוא את הדרך להירגע בערב. כל מה שניסיתי לא הצליח ואשמח לתשובה, יעוץ, מנקודת מבטך. אני לא רוצה כל ערב להתעצבן. יש לי סבלנות רבה לכל אחד מילדיי המקסימים שאני אוהבת מאוד ואני רוצה שגם החינוך יעשה בדרכי נועם ובלי צעקות ועצבים. בסך הכל הילדים שלי שלושתם ברוך ה תודה לאל באמת מתוקים וממש ילדים טובים. רק מרגישה שהבית צריך טיפונת הכוונה בערב ואני לא כל כך מצליחה לעשות את זה. אשמח מאוד לעצתך. תודה!!!

שלום לך, אני חושבת שזה קריטי שתכניסי לתוך הבית סדר יום ברור יותר, גבולות וחוקים. ללא זה לצערי את פשוט תקרסי. הרי בינינו, בשבע בערב הבית לא פתאום הפך מלא בצעצועים ומשחקים, זה הצטבר לאורך כל היום. ובנך מאפשר לעצמו להרביץ כי הוא לא חש את הגבולות באופן מספיק ברור, משהו שחשוב שירגיש. כדי להעמיד גבולות לא חייבים לצעוק ולגעור. עמדה אסרטיבית יכולה להתקיים אפילו בלחישה. בנוסף אני חושבת שכדי לשמור על עצמך כדאי שתוותרי על לפחות 40 אחוז מהסטנדרטים שלך של סדר וניקיון. חשוב יותר שאת לא תגיעי לקצה ושהילידם יהיו שמחים ומרוצים מאשר רצפה נקייה וסדר מופתי בצעצועים שכבר בבוקר יוצאו מחדש בזה אחר זה.. את יכולה להתחיל בלוח חוקים וכללים חדש, לדאוג לכך שכל צעצוע שסיים את תפקידו יוחזר על ידי המשחק בו - זה יצריך קצת יותר מאמץ בתחילה אבל אם תהיי עקבית מספיק - וזה שם המשחק - זה בסוף יתפוס. לגבי ארוחות - העבירי את המסר שארוחות הן לא מסעדה עם תפריט - אוכלים את מה שיש (ולדאוג לכך שבין לבין לא מנשנשים אחרת זה לא יעבוד) וכו'. ארגון משותף של הבית יעשה בשעה 8 בערב אחרי ארוחת הערב (כן, גם אם לא לפי הסטנדרטים שלך). כל אלו הן דוגמאות לארגון חדש של חייכם. שבי ונסי לחשוב כיצד את מכניסה קצת יותר סדר וארגון לתוך חייכם באופן שיתאים לך ומבלי להרגיש אשמה על כך שאת הופכת להיות אמא "רעה, נוקשה". ומילה אחרונה ברשותך. ללמד את ילדייך שלכל דבר יש זמן ומקום, ילמד אותם לכבד את עצמם, את סביבתם ואת הזכות לחיים. אם תצליחי לעשות את זה אז השיעור שלהם יהיה ענק והרווח יהיה הרבה הרבה יותר גדול מרק האפשרות שלכם לשרוד את היום..את תלמדי אותם לחיות בהרמוניה עם עצמם ועם הסביבה שלהם, וזה מאוד מאוד חשוב כדי לחיות חיים מספקים ושמחים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שוב, ביתי בת ה10.5 . אני גרושה ואמא לילדה אח ת בלבד. אבא ואני בקשרים מאוד טובים וחברים, גרים בקרבה. ביתי נוטה להתרגז ביתר קלות. לדוגמא: מספרת לי משהו ואם לא הבנתי תיכף ומיד ואני שואלת יותר משאלה אחת שלטעמה יותר מדי, היא מתחילה לאבד סבלנות (לצערי הרב תכונה שמוכרת לי מאביה..הגרוש שלי..שזו אחת הסיבות שלא יכולתי יותר לשאת את חוסר הסבלנות בקשר איתו). כשביתי מתעצבנת אני לעיתים מנסה לדבר על זה באותו הרגע ולעיתים מבליגה ולעיתים מתעצבנת, לעיצים עוצר השיחה ואומרת שזו התנהגות לא נעימה ולא מתאימה לי ואני עוצרת את השיחה ועוד שלל תגובות..מניהח שזה נובע כיוון שאני כבר לא יודעת איך ומה לעשות עם ההתנהגות חסרת הסבלנות הזו. זה גם מלווה בדיבור לא נעים וזה יכול לקרות כשאנחנו לבד או ליד חברים . יש זוג חברים שלי שבאופן ספציפי היא תמיד נוטה להתערב שם בשיחות או לדבר אלי בצורה מאוד לא נעימה לי עש שעיתים אני ממש מבקשת ממנה לא להתערב בשיחה כי זה ביני לבין החברה שלי. זה מביך אותי מאוד ובעיקר נמאס לי מזה. אחרי ההתעצבנות שלה מגיעה לרוב סליחה ואני מנסה לומר את מה שנכון לומר- שזה טוב נחמד ויפה שהיא מבקשת סליחה ועם זאת זו התנהגות שלא נעימה ואם היא צריכה עזרה לחפש דרכים אחרות להגיב אני אשמח לעזור. אז חיפשנו ומצאנו וזה עבד לזמן קצר וההתנהגות חזרה לסורה. אשמח לעזרתך גם בעניין הזה...

הי אודליה, אם את קוראת את הפורום אז את אולי שמת לב שאני תמיד בעד חשיבה רחבה ומעמיקה משותפת עם איש מקצוע וזה אולי נוגד קצת את ה"אינסטנטיות" של פורום שכזה, אז אני אציע בכל זאת כמה כיווני חשיבה. ייתכן וגיל ההתבגרות הקדים אצל ביתך ואז לא משנה מה ואיך תגיבי, לפעמים את תיתקלי בתגובה שזה פשוט - לא מתאים, לא מדויק, לא נכון, את לא מבינה וכו'. תצטרכי ללמוד להכיל את זה כי אין הרבה ברירות כאן. מה שכן, חשוב יהיה שתוכלי לשים גבול בעצמך ולא לצפות ממנה לעשות את מה שהיא כנראה עדיין לא מסוגלת לעשות. למשל - אם אתן מתחילות שיחה, ואת חשה שהיא מהר מידי מאבדת סבלנות אפשר פשוט לומר "אני מבינה שזה לא מתאים לך מה שאני אומרת, אך לי לא נעים לשוחח ככה". בשלב זה אפשר פשוט לעצור את השיחה ולבדוק אם היא מוכנה לנסות להתנהל אחרת. המשמעות היא שהאחריות לעצירת ההסלמה צריכה להיות עלייך ולא עליה בשלב זה. אבל - וזה אבל גדול - יתכן שמשהו אחר בתקשורת בנכן מקפיץ אותה.. אני חושבת שזה חשוב לנסות לברר ולהבין אם יש כזה דבר אחרת אף טקטיקה לא באמת תצליח לקרב בינכן כפי שבעצם הייתן שתיכן רוצות. אני מאמינה שמספר פגישות מצומצם של הדרכה הורית יוכל להאיר את עינך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/10/2020 | 11:57 | מאת: אודליה

שלום, ביתי בת ה10.5 נוטה בשנהתיים האחרונה יותר להתארח ופחות לארח. לאחרונה פתחתי את זה איתה ושאלתי אם יש משהו שמפריע או שהייתה רוצה לשנות בבית וענתה שממש לא וחברות אוהבות להגיע לכאן אבל אני לא רואה שינוי של ממש. בזמן הסגר הראשון נתנו לה מכשיר נייד חכם יש הגבלות על המכשיר- מרשים רשת חברתית אחת, וואטסאפ אולם טיק טוק/אינסטרגם/פייסבוק וכיוצא בזה אנחנו לא מרשים להוריד למכשיר. אני כן מאפשרת לרקוד לשירי מחרוזת טיק טוק ביוטיוב ככה שאני לא מנתקת אותה לגמרי מהעולם הזה אבל מסבירה את ההגיון מאחורי השיקולים. אני נוטה לחשוב שאולי בבתים של החברות יש פחות הגבלות על זמן צפייה במסך ושימוש באפליקציות הללו וזה אולי מפתה אותה ללכת לשם? אני מהרהרת בכך רבות, בייחוד שהיא בשלבי ההתבגרות הראשונים ואני לא רוצה ליצור ריחוק בנינו או שההרגל הזה יתחזק ככל שהיא תכנס עמוק יותר לגיל ההתבגרות. אשמח לעזרתך...

הי אודליה, אני שומעת שאת בהרהורים פנימיים, דיאלוג פנימי כזה ולא בהכרח משהו שבא מבחוץ. ביתך אומרת לך מפורשות שאין כאן שום בעיה..יש סיבה לא להאמין לה? לגבי הרשתות. זה נשמע שאת מאוד שקולה, מנסה לאזן בין ההכרח לשמור על ביתך ומנגד לא לנתקה חברתית. אלו הן באמת מחשבות שחשוב וכדאי להיות איתן בקשר וגם בקשר מול ביתך בדיוק כפי שאת עושה. ייתכן שבעתיד יהיה מקום לדון בדברים, אולי לנהל משא ומתן ולהיות פתוחה לשמוע את הצרכים השונים של ביתך, אולם כרגע זה נשמע שהמצב מקובל על כולם אז בנתיים את יכולה להניח לדברים ולנוח :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/10/2020 | 01:00 | מאת: אמא מודאגת מאד

שלום רב,בני בן 11 אובחן בגיל הגן עם הפרעת קשב וריכוז. עד כתה ב קיבל לסרוגין טיפולים של ריפוי בעיסוק ,רכיבה טיפולית על סוסים ,טיפול בפסיכודרמה. כיום בכתה ו ( 3 שנים ללא שום טיפול). מאז תחילת הקורונה לא מרבה לצאת מהבית לא בקשר עם חברים ומבלה את רוב היום מול מסך המחשב וגם לא מעוניין בשום פעילות מחוץ לבית. במאי החלו לו טיקים של מצמוץ בעיניים שחלפו לבד תוך חודש,זה מגיע לו בתקופות של שינויים ולחץ. בחודש וחצי האחרונים שמתי לב שהוא נוטה לצבוט את עצמו בזרועות הידיים ולפעמים גם לנשוך נשיכות קטנות כאלה,עד שנעשה לו כבר סימנים כחולים. שאני מעירה לו הוא מחייך חיוך בישני ,שאלתי אותו למה הוא עושה את זה והתשובה שלו לא יודע. אני ממש בלחץ ולא יודעת למי לפנות ,האם זו תופעה של חרדה? לחץ? הוא ילד מאד מופנם מטבעו ולא משתף אותי ! אודה להכוונה

שלום לך, ימים טרופים אלו בהחלט בעלי פוטנציאל להעיר מתרדמת כל מיני קשיים רגשיים. מלאות היום יום, הסחות הדעת הרגילות והשגרה הטובה בד"כ מסייעים לכולנו במידה כזו או אחרת לשמר איזון רגשי ופסיכולוגי ןהתקופה הנוכחית מפגישה אותנו עם סוגים שונים של רגשות ומצבים שבהחלט עשויים כאמור להעיר מחדש או אפילו לייצר קשיים חדשים. מכיוון שאת אומרת שבנך סבל בעבר מבעיות שונות ואף נעזר בטיפול הייתי ממליצה בחום להעזר שוב ובתור התחלה כנסו אתם ההורים לתהליך של הדרכה הורית וייעוץ עם מטפל מוסמך של ילדים. חישבו יחד כיצד נכון להתקדם. לגבי הסימפטומים - זה בהחלט יכול לבטא סוג של קושי בוויסות חושי שלעיתים מתלווה לקשיי קשב וריכוז, אך זה יכול גם להעיד על בעיות אחרות. כדאי לבדוק זאת כאמור פנים מול פנים עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אני זקוקה לעזרה דחופה!!!! הבת שלי בת 11, דורשת לעבור לגור עם אביה (אנחנו גרושים כבר 3 שנים). אני מרגישה אבודה! !!!איך אני מונעת ממנה? מה לאמר לה? באיזה דרך? אני מקדישה לה את כל חיי...אנא עזרה!!!

הי מרים, אני מניחה שמשהו קרה כדי לעורר את הכעס שלה, את יודעת מה זה היה?האם יש לך דרך לדבר איתה ולברר? הרי לא ייתכן שיום בהיר אחד היא מתעוררת ומתחילה "לאיים" עלייך.. בנוסף את יודעת, יש דבר כזה שנקרא משמורת ואני מניחה שהמשמורת אצלך. את יכולה להתנחם בזה שמעברי מגורים לא מתרחשים ביום בהיר אחד על פי דעת הילד...זה לא באמת עובד כך. ולבסוף והכי חשוב, אני שומעת את החרדה העזה שמתעוררת אצלך נוכח מה שביתך עושה, האם זה משהו שמאפיין את היחסים שלכן? לתחושתי חשוב יהיה אם תוכלי להעזר בכמה שיחות עם פסיכולג/ית קליני/ת כדי להתייעץ ולהרחיב את החשיבה ביחד על מה שמתרחש פה בתוך היחסים בינך לבין ביתך. את לא באמת צריכה לשכנע אותה, למנוע ממנה או לעשות שום דבר אחר שמתייחס לאיום הזה שלה כפי שאת חווה אותו אלא את קודם כל צריכה להבין מה בכלל קורה כאן בינכן ואת זה אני מאמינה תוכלי לעשות בתוך מפגשים טיפוליים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

29/09/2020 | 18:43 | מאת: גבי

שלום, אני חוששת שהילדים יפגשו עם חברים בעת הזו. מדובר בבן 13 ובת 8. לפני הסגר הם נפגשו. העניין שכל הסובבים אותנו כאן לא מקפידים על ההנחיות במה שנוגע לעטיית מסכה בעיקר, ונפגשים באופן חפשי, גם ילדים וגם מבוגרים. מעבר לזה שזה מכעיס, אני באמת חוששת. עכשיו בסגר לא אפשרנו להם להפגש והם שומעים ורואים חברים שנפגשים באופן חפשי כאילו אין קורונה בכלל. הם מאוד מאוכזבים מזה שהם לא יכולים להפגש. ואני מבינה לליבם אבל לא יודעת כיצד לנהוג כשהסביבה נוהגת באופן כל כך שונה מאתנו. אשמח להתייחסותך. תודה, גבי.

הי גבי, אני מבינה לחלוטין את החששות שלך, אבל אני חושבת שזה יהיה חשוב למצוא איזו דרך ביניים כדי לשלב בין האפשרות שלך להרגיש בטוחה בבריאות ילדייך לבין הצורך שלהם להיפגש עם חברים, וזה אכן צורך מאוד חשוב. מה דעתך על מפגשים בחוץ, כשילדייך ממוגנים ואת נמצאת באזור ככה כדי להשגיח? בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/09/2020 | 08:46 | מאת: אלון

שלום רב. בתי בת עוד מעט 12 ולאחרונה התחילה מאד להתעסק בענייני היגיינה ונקיון שקשורים לאוכל. כל הזמן היא שואלת האם הכלים נקיים, האם נגעתי בצלחת שהיא אוכלת ממנה. המקרר האם הוא במעלות הנכונות שצריך. כך גם המקפיא . האם השקיות מפרישות חומרים רעילים בטמפרטורה מסויימת. היא התחילה אפילו להכין פיתות בעצמה כי לא רוצה פיתות שהיו ארוזות בשקית. ועוד כהנה וכהנה דברים שקשורים כנראה לפחד מחיידקים שיכולים להרע לה. זה מאד מקשה עלינו מאחר וכל הזמן היא שואלת מבררת ואחרי שנותנים לה תשובה היא שואלת שוב "בטוח?".כשהתשובה לא מוצאת חן בעיניה היא בוכה וכועסת. אני רוצה להתייחס לזה כמשהוא שיחלוף אבל עד אז אני צריך לדעת איך להתייחס לזה ואיך להגיב לה בלי להעצים את הנושא. תודה רבה.

הי אלון, ההתנהגות הזו דווקא כן עלולה להיות מדאיגה, וזה תלוי עד כמה היא מפריעה למהלך חייה ולמהלך החיים של הסובבים אותה, או במילים אחרות, מה רמת המצוקה שהיא מייצרת, עד כמה היא נשלטת, עד כמה הנושא טורדני עבורה ועוד. אני גם שומעת שאתה חושש מתשובות "שגויות" שעלולות "להעצים את המצב" כלומר זה נשמע שכרגע אתם מתחילים להלך על ביצים על ידה... אני חושבת ששווה להתייעץ פנים מול פנים עם איש מקצוע -פסיכולוג/ית קלינית או מטפל רגשי מוסמך אחר בילדים, שיכול לאבחן ולומר האם מדובר בבעיה שמצריכה טיפול פרטני בשלב זה או כרגע רק הנחייה והכוונה הורית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/09/2020 | 21:06 | מאת: ליאת ודב

היי, בננו בן 3.5 ומאז ומעולם "דבוק" לאמא. כשאמא בסביבה - הוא תמיד יהיה בקרבתה, ידבר איתה, ינסה לשחק איתה, לא ישחרר ולא יאפשר לה לעסוק בכל דבר אחר. הוא חייב את מלוא תשומת ליבה. כאשר הוא מרוחק מאמא - בטיול עם אבא או בגן השעשועים עם סבתא או סבא, "הכל בסדר". אבל כשאמא בסביבה - הכל מתהפך והיא העולם כולו. אם הוא לא מקבל את שלו - הוא לא מרפה, צועק, מתעצבן וכו'. ניסינו לדבר, להסביר, לבקש, לכעוס - זה לא עוזר. הוא פשוט לא משחרר. הדבר גורם לתחושת מחנק ואינו מאפשר לאמא אפילו רגעי "לבד" קצרים, ביצוע עבודות טירוויאליות בבית או מתן תשומת לב מספקת לאח הקטן יותר (התופעה, כאמור, הייתה שם מאז ומעולם ולא עקב הולדת האח). נשמח לקבל עצות או רעיונות.

הי ליאת ודב, לפעמים הזמן עם הורה יכול להרגיש לא מספק כי מדובר בזמן אינסטרומנטאלי. צריך לשים לב שהזמן עם אמא הוא גם זמן איכותי ולשם כך אין כמו משחק משותף. זמן כזה הוא מספק מאוד גם עבור הילד וגם עבור ההורה. שנית לפעמים המסרים הלא מודעים מצד ההורה עשויים להיות מבלבלים עבור הילד. כך קורה לפעמים שגם ההורה מעוניין בסוג של קירבה בלעדית לילד או בשימור הילד כקטן ותינוק ומאידך יכול לחוש תסכול וכעס כאשר זה מגביל. לכן חשוב לבחון את המסרים המועברים גם ברמה הישירה וגם ברמה הפחות ישירה, ולדאוג למסרים חד משמעיים ובהירים. בנוסף חשוב מאוד לעודד ולשבח אותו על כך שהוא כבר ילד גדול ויכול להסתדר בלי אמא כשהוא מתבקש. אפשר למצוא לו משימות שמתאימות ל"ילד גדול" ולתת לו להרגיש מועצם מכך. אם עושים זאת נכון ובעקביות זה אמור מאוד לעזור לו לייצר את הנפרדות החשובה שהוא צריך להתחיל לקיים בשלב זה. מעבר לכך כדאי לתווך את מה שעומד לקרות ולמצוא הרבה מקום להכיל את מחאותיו. למשל אם אמא צריכה לבשל אז חשוב שאמא ואבא יתווכו את זה ביחד, יעבירו מסר אחיד של העצמה לילד "אנחנו רוצים לראות אותך גיבור, נותן לאמא לבשל, לא בוכה, בנתיים משחק עם אבא". ותמיד כאמור לשבח ולחזק את המצבים בהם הוא מצליח להרפות, גם אם לרגעים קצרים בלבד. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/09/2020 | 21:04 | מאת: ורד

בת 4.5 חזרה הביתה אחרי הגן צועקת צורחת מכה בוכה. מסתבר, שהגננת הודיעה שעקב הסגר לא יהיה גן ...וזה השפיע עליה. לקחתי אותה אחר הצהריים לחברים קבועים שם נרגעה מעט ושוב שחזרנו הביתה, החלה להשתולל..כי רצתה לקבל דבר מה שלא הסכמתי. מה לעשות ? האם אפשרי לשים אותה לרגע בחדר שתירגע ? מעולם לא צרחה קודם או כעס כך. איך להגיע לסיטואציה כזו ?

הי ורד, זה נשמע שמשהו בתחושת הביטחון של ביתך התערער. את מודעת לכך וניסית להעביר אותה לסביבה מוכרת נעימה ומרגיעה אצל חברות קרובות. אבל הסביבה המוכרת המנחמת והמרגיעה ביותר תהיה אצלך אמא. נסי לחשוב בתקופה זו איך את יכולה להחזיר לה את תחושת הביטחון והודאות בעולם. לשים אותה בחדר במצב זה רק יגביר את תחושת הבדידות וחוסר האונים אצלה. אני חושבת שבמצב זה השילוב של הסבר קצר, גבול ברור ודיבור משקף ואמפטי לתתחושותיה העמוקות (אולי משהו כמו - את נורא כועסת..קשה לך..את מבולבלת..) ביחד עם החזקה מחבקת שגם מרסנת ושומרת במידת הצורך, יכולה הייתה מאוד להרגיע אותה בסיטואציה שאת מתארת. הנקודה שלי היא שחשוב שתנסי להתייחס למה שאת מבינה עליה ברמה העמוקה ולראות כיצד את מתייחסת לזה בתקופה זו, גם במצבים שבהם נראה כאילו אין קשר בין הדברים. שנה טובה וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בבקשה הוא לא מעונין ללכת לטיפול . הוא מבזבז המון אנרגיות על רגישות גבוהה וחבל . יש לו חברים קבועים אבל אתן לך דוגמא במה זה מתבטא..הוא שמע בטלפון שאחת הדודות שלו אמרה שהוא חופר וממש נהרס מזה בכה נעלב...ככה גם בבית ספר רגישות מאוד גבוהה.חייבת לעזור לו כדי שיחיה חיים משוחררים השאלה כיצד ???

היאדל, מכיוון שבגיל 7 ההשפעה של ההורים על הילד והרגשתו בעולם היא עדיין גבוהה מאוד התשובה לשאלתך פשוטה . גשי את (רצוי את ואביו יחד) להדרכה והכוונה הורית ואני בטוחה שתוכלו ללמוד יותר איך להבין את קשייו ואיך להיות עבורו באופן שייטיב עימו ויעזור לו להרגיש יותר טוב בעולם. חג שמח ושנה טובה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/09/2020 | 16:24 | מאת: שני

אחיינית בת 7, חווה גירושי הורים מגיל 3.היא מקסימה,היפראקטיבית אבל ממושמעת עדינה וחכמה. יש בעייה, היא לא יכולה לסבול רעשים כמו תיקטוק שעון,כמו רעש סירנות,רעשים צורמים,גם בצפייה בטלויזיה אם יש רעש חריג אוטמת אזניים אומרת שעושה לה עצבים.האם זה איתות לבאות?

שלום, הרגישות הזו יכולה להיות קשורה למכלול רחב של בעיות וקשיים. בכל מקרה זה נשמע שאולי ישנו קושי בוויסות חושי, מציעה להתחיל ולהתייעץ עם מרפאה בעיסוק שמתמחה בטיפול בגיל הרך ולהמשיך את הבירור משם. חג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/09/2020 | 13:22 | מאת: דני

הי, אנחנו מחפשים פסיכולוג/ית ילדים מומלץ/ת שעובד/ת עם קופ״ח מכבי באיזור תל אביב, הרצליה, רמת השרון, רעננה. תודה רבה!

שלום לך, אתה מוזמן לכתוב הודעה נוספת בצירוף כתובת מייל אליה הגולשים יוכלו לשלוח לך המלצות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/09/2020 | 00:24 | מאת: V

היי. הבת שלי צפתה באיזו סידרה לילדים ונוער. בסדרה הזו היא ראתה סצינות מפחידות לטענתה ומאז היא מתקשה להירדם. הדבר מדיר שינה מעיניינו מאחר וכבר כמה לילות שהיא הולכת לישון לפנות בוקר וזה אחרי שהיא כבר לא יכולה להחזיק את עצמה ערה. ומעירה אותנו כמה פעמים במהלך הלילה שהיא לא נרדמת. אודה לעזרתכם.

הי, זה הזמן לחזר כמה שנים אחורה...אפשר לעזור בהרדמה (לשבת לידה וללטף למשל...) להזכיר לה שאם היא רק תירצה אז היא מוזמנת להגיע ולהעיר אתכם באמצע הלילה ושאתם תישבו לידה קצת עד שתירדם. עם כל אי הנוחות שכרוכה בכך, עצם האפשרות הזו מאוד מאוד מרגיעה עבור ילדים. היו בטוחים שעם הזמן הזיכרון של התכנית שצפתה בה ילך וידעך והיא עד מהרה תחזור לישון כרגיל. עם סבלנות ותמיכה מצידכם זה יקרה עוד מהר יותר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

31/08/2020 | 20:12 | מאת: רעות

שלום רב הבן שלי בן 2.7 עד כה היה במסגרת ביתית. יש לו אח קטן בן 1.2 . הוא אמור להכנס עוד יומיים לגן ואני מתלבטת בגלל המתווה של הקורונה שזה ממש זריקת הילד למים ללא מצופים...אני מתלבטת האם לא כדאי להכניס אותו באיחור של שבועיים שיהיה פחות ילדים בוכים ושיהיה פחות כאוס ? מנגד החשש שלי שאם יכנס באיחור של שבועיים הוא כאילו יהיה " הילד החדש בשכונה" בזמן שכבר התגבשה הקבוצה מבחינה חברתית. אשמח לשמוע את דעתך המקצועית גם לגבי המשמעות של המצב שילד שמעולם לא היה במסגרת אני מביאה אותו לגן ביום הראשון ל20 דקות בלבד הוא יהיה שם איתי ועם עוד 3 ילדים ועם הסייעת שלו וזו ההסתגלות היחידה... שכן למחרת הוא כבר נכנס בלעדי ולראשונה פוגש לבדו 31 ילדים חדשים ועוד 3 סייעות וכל זה שאני לא שם איתו...מה המשמעות של סיטואציה כזו עבור פעוט?

הי רעות, אני אישית מציעה לך להכניס אותו לגן ביחד עם כולם ולא לחכות שבועיים. הוא יעבור את תהליך ההסתגלות ביחד עם עוד ילדים וכל הצוות ערוך להתמודד עם זה בדיוק בשלבים אלה. לגבי המשמעות של היזרקות כזו מהירה למים. יש פעוטות שמתמודדים עם זה מצוין ויש כאלה שפחות. אני אישית לא בעד השיטה הזו כי היא עשויה להיות מאוד מהממת (במובן של המום) עבור פעוט וקשה לעיכול. מנגד אם אין לך ברירה נסי להתמקד באיך לסייע לו להתמודד עם מה שעובר עליו במהלך היום. תקראי את התשובה מתחתייך ועוד תשובות בפורם שמתמקדות בסיוע לתהליכי הסתגלות (חפשי דרך מילות מפתח) ופני עצמך עד כמה שניתן להיות עבורו בתקופה זו. בהצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/08/2020 | 17:50 | מאת: טולי

הבן שלי בן כמעט 3 . עולה לראשונה לגן עירייה. מצד אחד הוא ילד עם בטחון ומחפש חברויות ומצד שני ואולי לאחרונה אפילו מאוד, חסר בטחון, אפילו פחדן. מפחד מהתקהלויות , מחושך, מאנשים, לאחרונה מעדיף כל הזמן להישאר בבית ולשחק בצעצועים שלו מאשר לצאת )אלא אם כן זה לחנות צעצועים או דברים כאלה(. מממש דרוש שכנוע כדי להוציא אותו מהבית, קניתי כרטיסים להופעה של אחד מכוכבי הילדים והוא פשוט בכה שלא רוצה ללכת. אני ממש מתוסכלת מזה, כל נסיון לדובב מדוע לא רוצה, לא צלח. אשמח להבין אם זה תואם גיל, ואם לא דרכים לעזור לו ולנו

הי טולי, לא הייתי אומרת שזו התנהגות תואמת גיל אלא בהחלט התנהגות שעשויה לנבוע מחרדה. עם זאת קחי בחשבון שזה יכול גם לנבוע מסיבות אחרות לכן אני מציעה לך להתייעץ באופן אישי עם פסיכולוג/ינת קליני/ת כדי לרדת לשורש העניין ולמצוא את הדרך הכי נכונה לסייע לו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/08/2020 | 03:13 | מאת: הודיה

מודאגת לגבי הבן שלי. היום היתה אסיפת הורים בזול. יהיו לו בגן העירוני 35 ילדים הבן שלי עדין... והגן הזה מצוין עפ"י חוות דעת. רק שהאוכלוסייה שתהיה איתו בגן לא כל כך עדינה בלשון המעטה.. מוטרדת מכך מאוד. ברור לי שעלי לשדר לו ביטחון. אך הוא סיים גן פרטי עם 20 ילדים.. איך לעזור לו להתמודד? תודה

הי הודיה, אני תמיד ממליצה במצבים כאלה על תהליך הסתגלות הדרגתי מאוד (בתחילה להישאר איתו עד כמה שאפשר, ימים קצרים מאוד בהתחלה וכו) ואם אפשר להתארגן לכך מול צוות הגן ועם נסיבות חייך - מה טוב. אפשר לקבוע בהקדם מפגשים עם ילדים בגן כדי שיוכל להכיר ולהתחבר. לשדר לו ביטחון זה חשוב בתנאי שאת מצליחה להרגיש ביטחון..זה נשמע שבחרת את הגן הזה כי את מאמינה שהצות בו טוב וזה מאוד מאוד חשוב... בנוסף חשוב שתתחברי לאמונה בבנך שיש לו את כל מה שנדרש כדי להסתגל ולהשתלב. חשוב גם להיות בקשר עם הצוות בגן, לשמוע מהן מה לדעתן יכול לעזור לו להרגיש יותר בנוח (מוצץ? שמיכי? בובה אהובה? תמונה של המשפחה במגירה?). מעבר לזה כל שאת יכולה עוד לעשות הוא לקחת יום ביומו..להיות שם עבורו בסוף כל יום, פנויה (אבל באמת פנויה..) להיות איתו ועבורו. אני חושבת שהוא כמו רוב הילדים בסופו של דבר יסתגל ולנו ההורים נותר רק למצוא בתוכנו את הסובלנות האמפטיה, ואת אורך הרוח לעבור את התהליך הזה ביחד עם ילדינו. בצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/08/2020 | 07:43 | מאת: ליאור

שלום ירדן ביתי בת 18 (בעוד כחודשיים ) אני חושש מאוד שהיא חוזרת הביתה לבד בשעות החשיכה. היו מספר מקרים שהיא חזרה לבד ובחורים עצרו את הרכב ודיברו איתה / הזמינו אותה לעלות לרכב. ביתי המשיכה ללכת ולא התייחסה. לעיתים יש לה נטייה לחשוש מהדברים שאצל רובינו לא מעוררים חשש, ולא לחשוש ממה שצריך לחשוש... לא מפריע לה לחזור לבד בלילה. אני מעדיף להחזיר אותה או שהיא תישאר לישון אצל החברה למשל מאשר שהיא תחזור לבד (תחזור באוטובוס ותצטרך ללכת עד הבית עוד כ 10 דקות). אשמח לשמוע את דעתך. תודה, ליאור

הי ליאור, אני שומעת עד כמה אתה חושש ודואג לביתך האהובה ואני חושבת שחשוב שתוכל לנהל איתה שיחה בנושא הזה, להביע את החששות שלך, לשמוע את עמדתה ולנסות להבין כיצד היא רואה ומבינה את הדברים. אני חושבת ששיחה כזו תוכל בהחלט להרגיע אותך מאחר ותהיה לך את האפשרות להתבטא ולומר לה מה לדעתך חשוב. השכלה מתמשכת בנושא הזה היא חשובה מאוד וזה חשוב שתוכל להמשיך לעשות את זה, בוודאי סביב כל מה שמתרחש בעידן שלנו בהקשר של מין ומיניות. אין תחליף לשיחות והסברה ליאור מאחר ולא תמיד תוכל לאסוף את ביתך בכל שעה ומכל מקום בו היא נמצאת. ערוץ שיח פתוח הוא הפיתרון הטוב ביותר. וכן, אם אתה מוכן לאסוף אותה, והיא מוכנה שתאסוף אותה, אז בעצם למה לא...אני לא רואה שום בעיה עם זה אבל כאמור זה לא באמת הפיתרון כאן.. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

29/08/2020 | 17:13 | מאת: ליאור

תודה ירדן. שוחחתי עם ביתי בנושא . כמובן. הבהרתי את עמדתי ודברנו על הסכנות והאפשרויות. בת זוגתי טוענת שזה מדאיג לאור כל המקרים ששמענו עליהם, אבל בגיל 18 זה בסדר שהילדה תחזור ברגל בחשיכה, זו הדרך להתמודד ולרכוש בטחון , לדבריה הדאגה שלי מוגזמת יחסית. אם אני יכול אני מעדיף לקחת אותה ולהחזיר. אך לעיתים זה אומר שאינני יכול לעשות משהו אחר. אני מגן עליה יותר מידי? האם את חושבת שזוגתי צודקת וזה בסדר שילדה בגילה תחזור בחשיכה ? אשמח לשמוע את דעתך.

הי שוב:) האם אתה מגן עליה יותר מידי? כנראה שעל זה רק אתה לבטח תוכל לענות. האם למשל החששות שלך מדירים שינה מעיניך? האם אתה לא מאמין לביתך שאומרת לך שהיא יכולה להסתדר לבד? האם אתה מדמיין תסריטי אימה? האם אתה מוכן לוותר על דברים חשובים רק בשביל השקט של לאסוף אותה מעוד חברה בלילה? האם כל השיחות שאתה מנהל עם ביתך לא מצליחות להרגיע אותך אלא ההיפך הוא הנכון ? אם התשובות לכל אלו היא כן, אז אתה כנראה סובל מחרדה בהקשר שלה. האם זוגתך צודקת וילדה בגילה יכולה ללכת לבד בלילה? זה תלוי. האם השיפוט שלה תקין? האם ביתך מסתובבת בסביבה לא מוגנת/מסוכנת? האם זה משהו שבכלל אפשר למנוע? לתחושתי.. אתה כנראה אכן קצת חרד...ובכל זאת לא הייתי מדלגת על חשיבה על כל יתר הדברים. וכפי שכתבתי לך בתשובה הקודמת, שיח פתוח עם ביתך הוא חשוב אך הוא יוכל להיות אפקטיבי עבור שניכם אך ורק בתנאי שאתה עצמך רגוע ולא חרד... לא הייתי פוסלת כמה שיחות התיעצות וחשיבה משותפת עם איש מקצוע בנושא, אני בטוחה שזה יוכל להבהיר ולהאיר עבורך כמה דברים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/08/2020 | 14:48 | מאת: חני

היי ירדן, רציתי את עזרתך המקצועית בבקשה. אנו משפחה עם 2 בני נוער מתבגרים. בן 17 מחונן ובת 16. לפני כחודש הייתה מריבה בין הילדים ובעלי התערב וכעס על בני ואמר לו שתוק. בני נעלב מאוד ענה לו ואמר שהוא לא אשם (מה שאכן נכון) אך בעלי מצידו לא הקשיב. בני לקח מעט חפצים ועבר לגור אצל אמי. מאז אני באה לבית אמי מדי יום כדי להביא אוכל לבני ולהיות קצת במחיצתו. מאז שעבר הכל הפך להיות מסובך. אני מאוד דואגת שהוא יוצא, כאילו הכל הפך להיות לא בשליטה. נדמה לי שיש לו קצת שנאה כזו אליי ולאביו. אני מצדי מנסה לדבר איתו אך כאילו יש מרחק גדול בינינו. אני דואגת גם לגבי השיבוץ לצבא - איך ייתכן שהוא עם מנת משכל של גאון לא מצליח לעבור מבחנים ? חשבתי שאולי הוא בדיכאון אבל יש לו תיאבון, הוא יוצא עם חברים, איך מחזירים את הגלגל אחורה? בעלי מבחינתו לא יבקש ממנו לחזור הוא יותר מדי גאוותן בשביל זה.

שלום לך, לתחושתי בנך מנסה ליצור מכם נפרדות ואני חושבת שצריך לאפשר לו את זה. אם הוא בחר למשל לעבור לגור עם הסבתא, המשמעות היא שהוא צריך להתמודד עם כל המשתמע מזה וגם להכין לעצמו אוכל... אני בהחלט מעודדת אותך לשמור איתו על קשר חיובי אבל אפשר בהחלט להניח לו ואולי גם לשיבוץ הצבאי במיוחד אם הדבר לא מפריע לבנך. לגבי אביו. גם כאן הם יצטרכו למצוא את הדרך לפתור בינהם את הדברים ולפעמים תקופת צינון קלה לא מזיקה לאף אחד. לסיכום, לא קל להכיל מרחק מילדינו, תוקפנות כלפינו, אפילו פה ושם רגשות של שינאה כלפינו, אבל כהורים זה גם חלק מהתפקיד שלנו. אם נצליח להכיל את כל זה אבל בתוכנו להמשיך להישאר קרובים לילידנו מתוך ידיעה שכלל הדברים הללו לפעמים משרתים גם צרכים ממשיים וחשובים (כאמור בניית נפרדות ועצמאות ) אז זה הופך את המשימה המאתגרת הזו לקצת יותר נסבלת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בתי החילונית עומדת להנשא לבחור דתי לשעבר שדעותיו בנושא צניעות הינן קיצוניות. קיימת מחלוקת קשה ביניהם לגבי חינוך הילדים העתידיים. הבחור חושב שיש לחנך ילדים לעולם לא להצטלם בבגד ים- גם אם מדובר בתמונה תמימה בטיול עם חברים או עם משפחה בים ואסור להעלות תמונה בבגד ים לפייסבוק. כמו כן לדעתו קיים שוויון בין בנים ובנות לגבי אזורים אינטימיים שצריך לכסות כך שגם בן אסור לו לחשוף את חזהו ועליו להיות תמיד לבוש בחולצה אלא רק במצבים בהם הוא בים. הוא סבור שכך הוא יחנך את ילדיו לכבד את גופם. בתי סבורה שאם הילדים יקבלו חינוך כזה- הדבר לא יביא אותם לכבד את גופם אלא להתבייש בו. היא חוששת מאד שהאיסורים הללו שבן הזוג רוצה להטיל על הילדים יגרמו להם לבעיות חברתיות- הם יתפסו כחריגים ומוזרים מול חבריהם בכך שלא יוכלו להצטלם עימם בבגד ים בזמן טיול או הליכה לים. והמסר שיועבר להם כתוצאה מהאיסורים הללו והדרישה לכסות את גופם גם בסיטואציות בהם מקובל להיות בבגד ים או לבן ללא חולצה- המסר היוצא מכך הוא שעליהם להתבייש בגופם- דבר העלול לגרום להם לפגיעה חמורה בדימוי הגוף ובדימוי העצמי וכאמור-עלול לגרום להם לבעיות חברתיות ותחושת חריגות מול חבריהם. הדברים עלולים להביא בעתיד לבעיות ותסביכים בתחום הזוגיות והמיניות. מה היא חוות דעתך כפסיכולוגית חינוכית על הדילמה הזו? האם החשש של בתי מוצדק? ואם כן- תוכלי להבהיר מה הן הסכנות של חינוך כזה לצניעות מופרזת? נודה לך מאד על תשובה מפורטת ככל הניתן. בתודה מראש

הי אורנה, תפיסת העולם של בן זוגה של בנך, בנושא צניעות כמו גם בנושאים אחרים אני מתארת לעצמי, נובעות מאמונתו הדתית. אנשים מאמינים רבים מחנכים את ילדיהם לצניעות בלבוש כמו גם לדברים נוספים והדבר מאוד מקובל עבורם ואינו מהווה כל סתירה פנימית. במילים אחרות ברגע שמצוות הנובעות מאמונה דתית נכנסת לתמונה אז כל השאר כבר נתפס כפחות רלוונטי. אני כן חושבת שמה שצריך להטריד את ביתך כבר בשלב זה הוא שעוד בטרם הם נשואים ובטרם יש להם ילדים, הם נתקלים בחילוקי דעות בלתי פתירים - וזו הבעיה הגדולה יותר. אני באופן אישי הייתי מציעה להשהות כל התקדמות בקשר ופונה לייעוץ זוגי על מנת לבחון האם בקשר שלהם יש להם אפשרות להגיע להבנות, פשרות וכבוד הדדי . כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/08/2020 | 12:21 | מאת: מיה

שלום רב אני כותבת כאן בסערת רגשות אני מאבדת את עצמי מרוב תסכול . הבן שלי בן 7 עולה לכיתה א בקרוב כרגע בכיתה א' גנית עקב אי בשלות רגשית ..עקשן מאוד לא ממושמע עושה מה שבא לו יש לו התקפי כעס איומים עד שהוא מתחיל להרביץ לחבוט בי בדברים ואף לקלל ולהתפרע . ניסיתי כל טיפול אפשרי , טיפול רגשי , רכיבת סוסים , ריפוי בעיסוק , קייטנות חוגים , מבלה איתו מלא זמן . ניסיתי לדבר איתו ולהסביר ולהכיל את כעסיו אך ללא הועיל ממשיך להתפרע , איומים , עונשים ..כלום לא עוזר הוא הופך לילד יותר אלים וכועס . ההתנהגויות שלו מביכות אותי אני כבר חוששת לצאת איתו מהבית , הצעקות שלו בלתי נסבלות , משתטח על הרצפה זורק חפצים מרביץ לי מקלל אותי כל האנשים סביבי מאיצים בי לעשות משהו בנידון אבל מה אפשר לעשות ??? יש לציין שבהיותו יותר צעיר הייתי סטודנטית להנדסה מה שדרש ממני המון היעדרויות והבן שלי היה המון אצל סבתא הבעיות שלי עם בעלי היו גלויות לעיניו , אני חושבת שזה גורם מאוד משפיע . מה עליי לעשות ?? האם המצב הפיך ??

הי מיה, אני שומעת את המצוקה וחוסר האונים שאת שרויה בו. קשה לי למנות מכאן את הגורמים להתנהגותו,זה משהו שיוכל להעשות רק לאחר הערכה מקיפה שלו וגם של המשפחה/הורים. לכן אני ממליצה לך בחום לגשת להדרכה הורית אצל מטפלת מוסמכת המתמחה ביעוץ והכוונה הורית. את יכולה גם לבחון את גישת "הסמכות ההורית החדשה" ולבדוק אם זה משהו שיכול להתאים לך. בנתיים נסי לא להאשים את עצמך או את ילדך. אתם צריכים למצוא ביחד את הדרך - כשעלייך האחריות להיות המובילה- וחשוב מאוד לפנות לעזרה מקצועית - פנים אל פנים - בהקדם האפשרי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, אני כתבתי כאן בעבר בתי בת 6 , עולה לא' , התלבטתי אם לרשום לכיתה רגילה או לכיתת חינוך מיוחד. הילדה סובלת מחרדות כלליות. היא מטופלת אצל פסיכולוגית בשירות פסיכולוגי חינוכי במשך כחצי שנה בערך בתקופות הקורונה לא היה טיפול, ולאחר פסח בתי חזרה לטיפול. בתקופה האחרונה קרו כמה פעמים (!) שאני והילדה הגענו בשעה שלנו והסתבר שאין טיפול ולא הודיעו לנו. וברוב הפעמים שיש המטפלת מאחרת ואנו ממתינים. וההתנהלות הזו גורמת לי לתחושות מאוד קשות אל מול המטפלת ובכלל. היא מתנצלת ומדברת בנחמדות ואני אומרת בסדר, אבל התחושה שלי אל מול הבלתמים האלה היא קשה מאוד, מפרקת ומערערת. ומצד שני אני לא בטוחה שיש מקום להעלות מולה את התחושות הללו חשוב לי להגיד שהילדה שלי מחבבת אותה מאוד ומרגישה איתה בנוח, אז אני חוששת להעלות את הנושא (יש לי הפרעת אישיות גבולית) אני אשמח לעצה

שלום לך, מצער לשמוע שהמטפלת לא מצליחה לשמור על ה"סטינג" הטיפולי מאחר וזה בהחלט משהו שיכול לערער ולא רק בעלי הפרעת אישיות גבולית... אני שומעת עד כמה את משתדלת למען ביתך לעשות את ההפרדה בינך לבנה, להשאיר את הטיפול ואת כל הרגשות הקשורים בו -לה ואצלה ואני מורידה את הכובע בפנייך על כך. יחד עם זאת אני חושבת שכן חשוב שתמצאי דרך לבטא את הרגשות האלה מול המטפלת כי בכל זאת - מדובר בילדה מאוד קטנה ואת אמא שלה. סביר להניח שהתחושות שלך יחלחלו וישפיעו במוקדם או במאוחר גם עליה ולכן ערוץ פתוח עם המטפלת הוא חשוב מאין כמוהן. אני מציעה לך לקבוע איתה פגישה ולשתף בתחושות שלך - פשוט לשתף. מבלי לבוא בטענה, בדרישה, או אפילו בבקשה - אלא לשתף כשזו כל המטרה - ואני מאמינה שזה עשוי לסייע לך להישאר ממוקדתו למטפלת לשמוע אותך ובוודאי להבין אותך עד כמה שאפשר... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/08/2020 | 20:04 | מאת: טניה

היי, אני מורה חיילת שמלמדת קבוצה של עולים חדשים בכיתה ז' (גילאי 12-13). הם הגיעו ממש בתחילת השנה לארץ מברית המועצות לשעבר. הקבוצה מכילה גם בנים וגם בנות והם 12 ילדים. כבר מההתחלה שמתי לב להבדלים משמעותיים בין הבנים בקבוצה לבנות- הבנות מתקשרות הרבה יותר, מצאו חברות בכיתה בקלות (גם דוברות רוסית וגם ילידות הארץ), מצליחות בלימודים ובלימודי העברית. הצלחתי ליצור עם כל הבנות בקבוצה קשר נהדר ואני באמת מרגישה שאני מצליחה לתרום להן ולעזור. עם הבנים זה סיפור אחר לגמרי- כמעט כולם נמנעים מלדבר בעברית וללמוד עברית, לא יוצרים קשרים עם אחרים שאינם בקבוצה של העולים (וגם ביניהם בקושי), מתקשים בלימודים ונראים לי אבודים מאוד. לא משנה כמה שאני מנסה לעשות משחקים נחמדים ואווירה קלילה ונעימה בכיתה, הבנים מסרבים לשתף פעולה ואני נאלצת ממש להכריח אותם. כשאני פוגשת את הבנות בבית הספר הן מחבקות אותי ומבקשות לצאת איתי לשיעורים אך הבנים אפילו לא מחזירים לי שלום כשאני פוגשת אותם. העלתי את הנושא למי שאחראית עליי ועליהם והיא טענה שלבנים תמיד יותר קשה ושזה משהו שתמיד קורה. רציתי לשאול אם אולי יש לך תשובה ללמה בנים עולים חדשים מתקשים יותר? איך ניתן לעזור להם? מאוד קשה לי לראות אותם מתוסכלים מהעברית ומהחברה שהם אינם מצליחים להתקבל אליה... תודה מראש!

הי טניה, ראשית מתנצלת על העיכוב במתן התשובה, הייתי בחופשת קיץ :) אינני בטוחה שמדובר בתופעה גורפת הנוגעת לבנים עולים אבל זהו בהחלט נושא מעניין למחקר. מה שברור הוא שבקבוצה שלך זה מה שקורה וייתכן שהדבר קשור ונובע מאיזשהו דפוס שהתקבע שכעת קשה מאוד לפרטים להשתחרר ממנו. אני הייתי מציעה לך לנסות לפרק את הקבוצות - ולייצר איזשהי פעילות בזוגות - בן ובת עולים חדשים, או בן עולה חדש עם בת שאינה עולה חדשה. כמו כן אפשר לנסות לתת לבנים העולים משימות כיתתיות או תחומי אחריות שיאפשרו להם להתחבר לתחושת מסוגלות אישית ואחריות חברתית. שיחות אישיות עם הבנים שמטרתן עידוד ודרבון וכיוב'. בהחלט תצטרכי להיות יצירתית כשהכיוון הוא כאמור שבירת הקבוצה הסגורה, לפחות לחלקים של הפעילות והפניית הקשב למה מתוך כל הרעיונות עובד. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

31/07/2020 | 08:11 | מאת: אלי

שלום רב, הבת שלי בת 11 וחצי, ילדה בריאה באופן כללי. מזה כשלושה שבועות החלו אצלה טיקים חוזרים שמתבטאים בתנועה אחת חוזרת של שבריר שנייה באיזור הצוואר. השאלה שלי היא - 1. האם דורש טיפול / אבחון בשלב זה? 2. האם עלי להעיר לה או להתעלם? תודה רבה על ההתייחסות!

שלום אלי, טיקים יכולים להופיע לפתע אצל ילדים מכל מיני סיבות, בינהם מתח מתגבר אז כדי לשים לב האם גורמי מתח התגברו בחייה לאחרונה ולפעול בהתאם. בכל מקרה ההתיעצות במקרה זה צריכה להערך מול נוירולוג ילדים. לא הייתי מציעה "להעיר" על כך אלא אולי לשוחח איתה, לשאול אם הבחינה בזה שהיא עושה את זה, איך היא מבינה את זה, האם מציק לה..כלומר לברר ולהבין, ממש לא להעיר כשהיא עושה את זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/07/2020 | 21:51 | מאת: מרים

פעוט בן שנה ושמונה חודשים.מזה חודשיים לא משתף פעולה, לא מקשיב לאף אחד,. כל היום מחפש איזה נזק לעשות... מנסה להפיל את הטלוויזיה, מפיל כל דבר שרק רואה, .במטבח מסובב את כפתורי התנור...מושך את המפה של השולחן כשעליה צלחות,.קורע את העמודים בספרים...מתרוצץ בבית סתם...לא משחק עם הצעצועים שלו...ויש לו הרבה צעצועים . זורק את הצעצועים שלו לכל עבר, מתנהג ממש בצורה כמו פרא אדם... ניסינו את כל הגישות שרק אפשר - להסביר לו שזה אסור, לנסות יחד איתו להחזיר הכל למקום,לנסות להסיח את דעתו למישחק או לפעילות אחרת...וכשכלום לא עוזר אז לצעוק עליו ואפילו לתת מכה קלה על הידיים כשהוא עושה את זה... כדי שיבין שזה אסור.. אבל הוא רק מחייך וצוחק וממשיך בשלו... וזה פשוט הרגשה נוראית כאילו הוא מזלזל... לא נשמע להוראות שלי.... לציין שאני מוציאה אותו החוצה לשעתיים בבוקר ושעתיים בערב, כדי שירגע...אז בחוץ הוא רגוע, משחק , מטייל איתי, נותן לי יד... ממש ילד שונה לחלוטין... אנחנו כבר ממש מותשים... לא יודעים מה לעשות

הי מרים, הריני להודיע לך כי בנך מתנהג בצורה נורמאלית לחלוטין! :):):) מה לעשות שבגיל הזה התפקיד של ההורים הוא קצת ללכת אחרי הילד ולהשגיח עליו כמעט בכל רגע ורגע. זה יהיה טוב ונכון שתוך כדי תסבירו לו מה זה כל דבר, התנור, הוילון וכו וכו' וכמובן גם להסביר מה מותר ומה אסור. חשוב לתת לו מספיק אופציות שאיתן מותר וכיף להתעסק - בצק, קערה עם מים במרפסת, סירים קערות וכפיות וכו' וכו'. במיוחד חשוב לא להתבלבל ולחשוב שיש כאן עניין של זלוזול או חוסר כבוד מצידו, אלו הם מינוחים שבנכם הפעוט אפילו לא יודע להתחיל לחשוב אותם...זה נכון שהגיל הזה לעיתים מאוד מתאגר, הוא מתאפיין במידת עצמאות ויכולת הולכת וגוברת, מידת סקרנות גדלה, רצון עז ללמוד עוד ועוד את העולם ואת עצמו, שמחה וJOY לגילוי ולתגליות חדשות ובעיקר להרפתקאות חדשות... חשוב מאוד שעם כל הקושי תאפשרו את זה עם מקסימום מידת סבלנות ואם אפשר גם שמחה ביחד איתו (כשאפשר ולא עייפים מידי :). בקרוב יתווסף נדבך נוסך (אולי) של ניסיון גלוי של בדיקה והפרת גבולות, שזה הניסיון של בני שנתיים להמשיך ולייצר נפרדות בריאה מהוריהם, וגם זה מצריך הרבה סבלנות ואורך רוח מצד הורים.. אלו הן אכן שנים מאתגרות ולא קלות, בעיקר ברמה הפיזית אבל הן בד"כ גם השנים שהורים רבים מאוד מתגעגעים אליהם בהמשך...בנכם יהיה תינוק רק פעם אחת, אז נסו לאזור הרבה סבלנות ולהנות מתקופה זו ומבנכם כמה שרק אפשר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/07/2020 | 12:22 | מאת: רונה

שלום רב, יש לי ילד אחד בן 4,מתוק ונבון. עד לפני חצי שנה מעולם לא הרמתי עליו הכל. גם כשסירב לדברים ישעתי איך להגיע אליו בעזרת הסברים הגיוניים. בחצי שנה האחרונה נראה שהוא ײ לא שם עלינו ײ. מבקשים ממנו דברים והוא מתעלם וממדיך לשחק, לא משנה באיזו דרך תמיד מתעלם. כשכועסים הוא צוחק בפנים. פשוט לא מצליחים להגיע אליו. הגעתי למצב של צעקות פעם ביום ואני ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה. ועדיין צוחק לי בפנים. הצילו

הי רונה, זה נשמע שיש צורך להתחיל לבנות את הסמכות שלכם אל מול בנכם. מה שבעבר עבד בשכנועים ובמילים יפות, כעת כבר פחות עובד. אני בהחלט מסכימה איתך אין שום סיבה לצעוק או להתעצבן אלא צריך לעמוד באופן אסרטיבי על הכללים של הבית, תוך שאתם עוזרים לו, לפעמים גם פיזית, לעמוד בהם. דוג' - נניח והדרישה ממנו היא לכבות את הטלוויזיה אחרי זמן מה. אתם צריכים להגדיר איתו מראש בכמה תכניות מותר לו לצפות ומה הוא צריך לעשות בתום התכניות. בהתאם לסיכום אתם ניגשים אליו ומבקשים ממנו לכבות את הטלוויזיה (בהנחה שלא עשה זאת מעצמו). אם הוא אינו עושה זאת, אתם תעשו זאת במקומות - חרף מחאות וכעס. אם הכעס הופך הרסני, אתם -בלי לכעוס עליו בחזרה, מראים לו את הדרך למקום שקט "כדי להרגע" ומזמנים אותו לצאת כאשר נרגע. הוא לא יוכל לצאת קודם לכן ואם עושה זאת אתם מחזירים אותו. זיכרו שכל העת חשוב להישאר רגועים ומכילים עבורו. זוהי דוג' להתנהלות סמכותית ולא כעסנית אל מול ילד. זה מצריך הגדרה ברורה של הדרישות שלכם מראש, זה מצריך מכם בקשה לעמידה בכללים (והרבה שבחים כאשר זה כן נעשה!!!), מסוגלות לקבל ולהכיל מחאות וכעסים, ואפשרות גם לשמור עליו מפני ההרסנות של עצמו כדי לא לאפשר לו להרגיש שהכעס שלו הורס - ומכאן האפשרות להובילו למקום רגוע ושקט כדי שהוא יוכל להיות שקט שם. לאוך כל הדרך כאמור חשוב שאתם תישארו רגועים עבורו מה שיאפשר לו בהדרגה להפנים את השקט שלכם, את הסביבה המאורגנת והמכילה ואת הציפיות והדרישות ממנו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/07/2020 | 17:54 | מאת: אני

בתי עולה לכיתה ה'. עד עכשיו הייתה מאוד מקובלת חברתית, אהודה ותלמידה מאוד טובה. בשנה הבאה אנו עוברים דירה, באותה העיר רק שכונה אחרת. אתמול שמעתי כי בשנה הבאה תלמידי כיתות ה'- יב ילמדו ב-zoom ולא יגיעו לבית הספר. אני נורא מפחדת שבתי לא תוכל להתאקלם ולהרגיש שייכת לכיתה החדשה כאשר היא לא מגיעה פיזית לבית הספר. האם היית ממליצה לי להשאיר אותה בבית הספר הנוכחי ולא להעביר? ששואלים אותה היא אומרת שהיא רוצה לעבור ע"מ להכיר ילדים מהשכונה החדשה. תודה

הי, לפי מה שאני מבינה ממך שתי האפשרויות פתוחות בפניכן - לעבור או להישאר. אז אם כך, ביתך כבר ילדה גדולה, והיא בהחלט מסוגלת לקחת חלק בהחלטה הזו. את יכולה לשתף אותה בכל השיקולים - לערוך טבלת בעד ונגד ולאפשר לה לבחור תוך שהיא מבינה את היתרןנות והחסרונות של כל בחירה. אני באופן אישי הייתי משאירה אותה בכיתה הנוכחית - נשמע שטוב לה שם מאוד, לכן אני תוהה מדוע היא עצמה כ"כ רוצה לעבור (ההסבר של חברים חדשים נשמע קצת תמוה - כדאי לברר יותר לעומק). בסופו של דבר, הילדים יחזרו ללמוד בבתי הספר במוקדם או במאוחר כך שכל נושא שיקולי הזום הוא בעצם עניין זמני מאוד. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044 ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אביה של בתי נפטר לפני חודשיים, חשוב לה לדבר עם פסיכולוג בן. אנחנו חברות מכבי, גרות במרכז תל אביב. מאד אודה לכם אם תוכלו להמליץ לי על פסיכולוגים של מכבי שאתם יודעים שהם מתאימים להתמודדות עם אבל של נערה בגיל כזה למייל שלי tal.gordon@gmail.com תודה, טל

בהצלחה!

09/07/2020 | 21:57 | מאת: אמיר

אני ואשתי הורים לתאומים בני שנה ו 8 חודשים, אחד התאומים שלנו מגלה העדפה ברורה לכיוון האב, שנינו מנסים לעמוד על אותן הגבולות בחינוך למרות שהאב לפעמים יותר מקל ומאפשר. זה הגיע למצב שבו הוא בוכה ללא הפסקה בידי האם תוך כדי שהוא מצביע שהוא רוצה את האב וברגע שהוא מגיע לידיו הוא מפסיק מיד את הבכי. מה ניתן לעשות בעניין? כיצד אפשר לתקן את המצב?

הי אמיר, אני לא באמת חושבת שיש כאן בעיה ולכן אין מה לתקן. זה הרי טבעי שלבני אנוש מסוימים תהיינה העדפות מסוימות. יכול להיות שמשהו בהתאמה בין האב לתינוק יותר מדויק וזה בסדר, אפשר אפילו לשמוח ולהנות מזה. אז כאמור את -ההעדפה- לכשעצמה לא נכון לכנות כבעיה או כמשהו שצריך לשנות. את אמא יכולה לנסות להתכוונן קצת יותר טוב לבנך, אולי הוא מעדיך טובנים רכים יותר, אולי מגע רך/חזק יותר, אולי הוא אוהב שמדברים אליו תוך כדי הטיפול בו וכביוב'. זו יכולה להיות "משימה" אימהית שההצלחה בה מאוד מספקת, אבל גם התהליך הוא תהליך של למידה שבמהלכו התינוק שלכם יקבל טיפול רגיש ומדויק יותר לצרכיו. מעבר לזה אני לא חושבת שצריך לעשות עוד איזה משהו מיוחד, לא צריך להתכוונן באופן מסוים לכך שהאבא יטפל, בטוח לא להתרגש מזה..אלא להמשיך את החיים כרגיל פחות או יותר, תוך כדי ניסיון להתקרב ולהתכוונן טוב יותר לילדינו, דבר שהוא ממילא משימה הורית מתמשכת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אביה של בתי נפטר לפני חודשיים, חשוב לה לדבר עם פסיכולוג בן. אנחנו חברות מכבי, גרות במרכז תל אביב. מאד אודה לכם אם תוכלו להמליץ לי על פסיכולוגים של מכבי שאתם יודעים שהם מתאימים להתמודדות עם אבל של נערה בגיל כזה. תודה, טל

הי טל, מכיוון שזהו אינו פורום שיווקי במהותו, את מוזמנת לשלוח הודעת המשך עם כתובת מייל אליה ישלחו הגולשים את המלצותיהם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב בן 17 ילד שקט מופנם ומחונן. תמיד נהג לשבת ולשחק במשחקי מחשב בזמן שחבריו לכיתה היו נוהגים לצאת אך הוא לא התעניין בכך. לפני כחודש נפטרה הסבתא והוא נכח בהלוויה וכו. מאז אם אני מנסה לדייק בדיוק מתי החל שינוי באישיות הוא הפך למשהו אחר. התחיל לצאת הרבה, שיתף וסיפר לי כי אהב כל השנה ילדה אך לא היה מספיק אמיץ לדבר איתה על כך והיה מפגש אחרון בבית הספר בו תכנן לדבר איתה וגם אותו פספס. הוא היה מאוד מדוכדך כמה ימים ואמרתי לו שאולי ינסה לכתוב לה אך הוא אמר שזה לא אותו הדבר כמו פנים אל פנים והכל אבוד אבל רשם בכל זאת והדבר לא צלח. מאז כאילו התבגר בשנייה, הפך להיות בוגר יותר כעוס יותר עצבני יותר ואינני מצליחה להגיע אליו. כמו כן החליט כי רוצה לעבור לגור עם הסבתא השנייה במטרה שיהיה קרוב יותר למקום עבודה בו רוצה לעבוד. אני מנסה להגיע אליו לדבר איתו אך הוא לא כל כך משתף ומדבר מעט. ושאלתי היא האם כל זה בעקבות מות הסבתא? אולי זאת הייתה טעות לקחת אותו להלוויה? כי אני יודעת שתמיד היה ברקע מחשבות על העולם, על המוות והוא מהיותו מחונן מפרש זאת אחרת. אנא עזרתך איך להשיב את הקשר שהיה לנו.

הי גנית, יכול להיות שהוא עובר משהו...בהחלט יכול להיות, ואם הקשר בינכם באמת יציב ואיתן והבסיס הוא טוב, אז כל מה שאת צריכה לעשות הוא להתאזר בהרבה סבלנות ורק להזמין אותו, להזכיר בעדינות שאת שם עבורו, לגלות הבנה למה שעובר, להציע תמיכה אם צריך, לנסות להקשיב ולהבין איזה מין נוכחות הוא מבקש ממך ובוודאי לא להיכנס לפחדים על איבוד הקשר. המוכנות שלך להיות שם עבורו יציבה כסלע, לא מתרחקת ומתקרבת, נבהלת וכועסת אלא כאמור - יציבה ובטוחה בו ובקשר שלכם- תאפשר לו עם הזמן להתקרב אלייך בחזרה, בזמן שלו ובקצב שלו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044