פורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר.

פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים ב??ת?ו?וך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד').

הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ.

בשמחות!
7715 הודעות
7262 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר

שלום רב, בני בן 15.5 ילד מחונן ואינטליגנט. לאחרונה החל לחשוב על נושא המוות. הוא סיפר לי כי מתים מבוגרים ואז פשוט האדם אינו קיים, וגם כשמבוגרים ויודעים שעתידים למות אז איך ההרגשה כשיודעים שאין כמעט זמן . אמרתי לו שאני שמחה כמובן ששיתף אותי וניסיתי לנרמל עד כמה שניתן ואמרתי שבסוף כולם מתים וזו דרכו של האדם ולכן צריך לעשות דברים לשמוח להנות כרגע וגם נתתי מס' דוגמאות של קרובי משפחה מבוגרים ואמרתי שהם שמחים ועושים כל מיני דברים וטוב להם. הוא הודה לי ואמר שעזרתי לו אך בד בבד אמר שהמחשבות לא מרפות הולכות וחוזרות. מה עוד ניתן לומר? אנא עזרתך בהקדם האפשרי

שלום לך,
פעלת בצורה מאוד נבונה ולראייה הוא הצליחה להעזר.
דעי לך חני שזה די טבעי שבני נוער יתחילו לתהות על נושאים שברומו של עולם או פילוסופיים יותר אם תרצי, עם זאת מה שחשוב לשים לב אליו כאן הוא שהוא לא נכנס למעגל של מחשבות טורדניות וכפיתיות.
פיקחי עין על עליו ואם את מבחינה שבאמת זה הכיוון, שהמחשבות מטרידות את מנוחתו והוא מאבד שליטה על כמה ומתי הוא חושב אותן, כדאי לפנות לטיפול אצל פסיכולוג/ית קליני/ית.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
אזור מרכז
0523873044

שלום רב, אני גננת ותיקה ומנהלת גנים עם גן ילדים גדול ו5 נשות צוות. אחד הילדים בן שלוש, ילד חייכן ושובב, התחיל לאחרונה לדאבוני להשתין על ילדים, או במקומות לא ראויים, הילד ידוע כילד שצורך תשומת לב גדולה ומקבל אותה ממני אישית ומהצוות במשך כל היום. בימים האחרונים הוא שולף את איבר מינו ועושה על ילדים פיפי, בשירותים בחצר ובג'ימבורי. ברצוני לציין שהילד חכם ואינטלגנט , גמול כבר כחצי שנה למרות שהגמילה היתה ארוכה עם עליות וירידות. פעמים רבות במשך היום הוא צריך זמן רגיעה ובו הוא מגיע אלי למשרד ונרגע. ביחס של אחד על אחד הוא רגוע מדבר מספר ומשתף פעולה. אך כאשר משהו לא מוצא חן בעיניו הוא מרבה לעשות דווקא, אם זה להפוך דלי של שטיפה, לחטוף להרביץ וכו. ממש אובדת עצות.. דברתי איתו היום לאחר שהשתין על ילד , ואחרי כעשרים דקות הוא נעמד על הסולם בבריכת הגימבורי והשתין על כל מה שהיה מתחת.

שלום לך,
אני חושבת שבהחלט כדאי להזמין את היועצת/פסיכולוגית של הגן לתצפית זאת לצורך עבודה משותפת עם המשפחה.
בגן אני מציעה להיות מאוד עקביים עם נושא הגבולות. בכל פעם שחורג מהכללים באופן כזה, רצוי לקחת אותו הצידה למה שיוגדר כ"זמן רגיעה", להרחיק אותו מיתר הילדים ולהציב איתו איש צוות שישהה עימו בזמן הזה. חשוב לעשות זאת בלי לכעוס עליו או לנזוף בו, אלא להיות עניניים ורק לציין שהוא עבר על חוקי הגן. בתום זמן הרגיעה, כדאי להזכיר בקצרה את חוקי וכללי הגן ולעשות שיקוף קצר של מה שהתרשמתם שקרה שם "רצית לשחק עם דנה והיא לא הסכימה אז כעסת ןנעלבת.. בוא נחשוב ביחד מה אתה יכול לעשות בפעם הבאה שזה קורה במקום להרביץ..".
במקביל אפשר להציב איש צוות בהשגחה יותר קרובה אליו בזמן הקרוב, כך שאותו איש צוות ינסה לצפות מראש תרחישים כאלה שבד"כ יקרו זמן קצר לאחר מפח נפש, וכך יוכל לעזור לו לבחור דרך חלופית להשגת מטרתו/לנחם אותו ולתמוך בו ברגעי הקושי האלה. כמובן שחשוב לעודד אותו ולשבח אותו כאשר מתנהג לפי הכללים.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
אזור מרכז
0523873044

10/07/2018 | מאת: דן

שלום אני גרוש , ויש לי שני ילדים בני 16 ו-12. מאז שאני לא גר בבית, אני מעורב פחות בחיי הילדים באופן מובן. בכל פעם שאחד הילדים ירצה להגיע, אם אני בבית אני לא אגיד להם שלא ניתן . אני מרגיש שאני זקוק לכמה ימים רק לעצמי, וכשאני מנסה קצת להתנתק אז אחד הילדים רוצה להגיע ואני כמובן אומר לו לבוא. חבר אמר לי שזה בסדר אם פעם אחת אגיד שהיום אני לא יכול (למרות שאני בבית) ואקבע עם הילד למחר,כדי לקחת לעצמי קצת אויר. אני לא מסוגל להגיד לא יכול כשאני בבית, אני רוצה שהילדים ירגישו שהם יכולים להגיע תמיד. אשמח לשמוע את דעתך המקצועית. תודה

שלום דן,
התשובה בעיני היא קצת יותר מורכבת אם זה כן בסדר שתיקח יותר זמן לעצמך בלי הילדים או לא בסדר. יש כאן כוחות שונים שפועלים עלייך ושחשוב לבחון אותם. אולי עייפות או מותשות מסוימת שאתה חווה ביום יום, אולי תחושה שה"אני" שלך קצת הולך לאיבוד, אשמה מול הילדים מסיבות שונות וקושי להציב גבולות, שאלה של עד כמה אתה מרגיש לגיטימציה לקחת דברים לעצמך ולעמן עצמך, שאלה של עד כמה אתה מרגיש שילדייך מקבלים כל מה שהם זקוקים לו מגרושתך ועוד...כל אלו הם נושאים שחשוב לבחון לפני שאתה מגבש לעצמך דרך שתהיה נכונה לך ולילדייך, ושתכוון אותך בדרכך להיות ההורה הכי טוב שאתה יכול להיות עבורם - שזה גם אומר אדם יותר מסופק ורגוע בחיי היום יום.
באופן כללי אומר שבתור התחלה אפשר בהחלט להיצמד לימים הקבועים בהסדרי המשמורת, זאת כל עוד אתה מוכן באמת לבחון את כל מה שציינתי לעיל, אחרת אתה כנראה תרגיש מאוד אשם בעשותך זאת. החלטה כזו לטווח הקצר, אני מקווה שתאפשר לך להיות נוכח באופן יותר מלא איתם כאשר הם אמורים להגיע ולהיות איתך.
ממליצה בחום לא לוותר על בחינה מעמיקה יותר של הכוחות הפועלים עלייך, הדרכת הורים או טיפול בהחלט יוכלו לסייע.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
אזור מרכז
0523873044

04/07/2018 | מאת: ענבל

שלום הבן שלי עוד מעט בן שבע ויש לו לאחרונה לא מעט פחדים. הוא פוחד מסרטים בקולנוע/הצגןת ומסרב להיכנס לאולם. בנוסף כששמים מוסיקה בצהרון הוא צורח מפחד. נותנים לו לצאת החוצה בשל כך. האם אני צריכה להיות מודאגת או שזה פחדים התפתחותיים? תודה ענבל

הי ענבל,
זה לא נשמע כמו פחדים התפתחותיים כלל לכן אני מסכימה איתך שבהחלט כדאי לבדוק את העניין.
אני מציעה לך להתייעץ עם פסיכולוג/ית קלינית פנים מול פנים. ייתכן שבנך פיתח איזשהן פוביות, שלפי דברייך אני לא מצליחה לזהות, אולי חרדה מוכללת, לא ברור בדיוק ולכן כדאי להתייעץ.
בהצלחה,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

20/06/2018 | מאת: חן

היי, יש לי בת, בת שנה. אני מודעת לזה כשהיא רוצה משהו הצורת תקשורת שלה היא בבכי אבל..היא בוכה מהכל =\ כלומר, אם לוקחים לה משהו היא בוכה אם מניחים אותה על הרצפה היא בוכה אם נותנים לה משהו טעים וזה נגמר היא בוכה. הכל מהכל. בדרכ היא משטחת על הרצפה וממש מתנהגת כמו ילד בוגר שיודע מה הוא רוצה. אני לא נותנת לה לרוב את מבוקשה אבל כשהיא בוכה אני מחבקת אותה ומנסה להרגיע אותה. אבל מיד אחרי זה היא מוצאת על משהו אחר לבכות. אני כבר לא יודעת איך להתנהג כדי לא לעודד את הבכי. אשמח לעצה מה ניתן לעשות כדי לעודד אותה להפסיק לבכות מכל דבר. והאם בכלל ניתן לעשות זאת בגילה או שכרגע אני צריכה לחכות. תודה

הי חן,
את צודקת בדברייך, זוהי בהחלט צורת תקשורת דומיננטית בגיל הזה. יחד עם זאת זה שלב שפעוטות מתחילים את השימוש הראשוני במילים, למעשה מבינים הרבה יותר ממה שהם מצליחים להביע. הפער הזה בין הרצון הברור שביתך חווה לבין יכולתה לתקשר אותו,לעיתים בפני עצמו עלול לייצר תסכול. אז כדאי לך להתחיל לתת לה מילים קודם כל כדי שירגיעו אותה ויעזרו לה להרגיש שהיא מובנת, ובהמשך גם לצורך שימוש. מעבר לכך, אם את מרגישה שביתך רגישה מהרגיל, והדבר מתבטא בכל המסגרות, גם בבית וגם בגן למשל, יש מקום לבחון רגישות יתר חושית.
בכל מקרה, העצה הכי טובה היא למצוא עבור עצמך דרך לנשום...כדי להכיל את השלבים המאתגרים האלה בחיי ביתך. תמצאי דרכים לנוח יותר, להתנתק מעת לעת, תמצאי מקום שיוכל להיות עבורך...כל זה יעזור לך להכיל את הרגשות הסוערים שלה, ואת שלך שמתעוררים בעקבותיהם, וזה כמובן גם יעזור לביתך להרגיש מוחזקת ומוכלת.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

18/06/2018 | מאת: אמא תל אביב

בתי בת שנתיים מתנהגת בימים האחרונים בצורה שונה היא מכה אותי בכל הזדמנות לא מתייחסת למה שאני אומרת המצב לא נעים ... אני אם יחידנית השקעתי בילדה את הנשמה מרגע לידתה, לקחתי חופש מעבודתי ונותרתי בבית עד גיל 7 חודשים ואז מטפלת .. אני חשה שהיא לוקחת את אהבתי כמובן מאליו ומרשה לעצמה להתנהג אלי כך אנא עזרי לי ... מה ניתן לעשות כדי להפסיק התנהגות לא נעימה אני אומרת לה אסור והיא ממשיכה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך,
אני חייבת להודות ששאלתך נגעה לליבי והתלבטתי מאוד כיצד לענות לך כדי להצליח להעביר אלייך את מחשבותיי.
אני יכולה לספר לך למשל שבגיל שנתיים התנהגויות מרדניות הן שכיחות. הפעוט מנסה לייצר נפרדות מאמו ולבסס את עצמאותו בעולם, וזה כאמור מתבטא בתוך היחסים עם האם דרך הרבה וויכוחים והתנגדויות.
גם אגרסיה היא אלמנט התנהגותי רגשי וביולוגי טבעי. הורים צריכים לדעת מחד לתת לה מקום ומאידך לא לאפשר לה להיות הרסנית. ללמוד כיצד לשים לה גבולות הוא דבר חשוב אבל זו לא כל התורה..לפעמים היחסים קצת יותר סבוכים ומסתבכים ומצריכים בחינה יותר מדוקדקת.
הדבר החשוב ביותר שאני רוצה לומר לך הוא שביתך אוהבת אותך ותלויה בך בכל נים ונים מגופה. ההתנהגויות שאת מתארת אינן מבטאות דבר מלבד ניסיונה לבסס את עצמה בעולם וזה ייעשה בראש ובראשונה מולך, מול הדמות המטפלת העיקרית, מול האמא. היא עושה את מה שהיא צריכה לעשות ולא יותר מזה, ועלייך מוטלת החובה ללמוד למה היא זקוקה ממך כדי שהיא תוכל לצמוח ולגדול להיות אדם שמח בריא ומתפקד בעולם.
העובדה שתחושות שעולות בך מולה כמו ש"היא לקחת את אהבתי כמובן מאליו" מאותת לי שאת ככל הנראה חווית לא מעט אכזבות ביחסים בין אישיים בחייך, אולי מבני משפחה אולי מחברויות קרובות, מזוגיות, וכרגע אסור שתשחזרי את היחסים הבעיתיים האלה מול ביתך. אני מציעה לך בחום לגשת להדרכה הורית, ועדיף כזו שנעשית על ידי מטפל/ת העובד/ת בגישה דינמית (לרוב פסיכולוגים קליניים), וביחד איתה להשכיל את עצמך ביחס לשלבים ההתפתחותיים הנורמאליים שביתך עוברת ועוד תעבור, וגם תעזור לך לעבד את כל אותם תכנים מן העבר שלעיתים רודפים אותנו אל ההוווה כמו רוחות, ומאיימים להרוס חלקות טובות שבנינו, כמו האימהות הטובה שאת רוצה לבנות עבור ביתך.
אני מאחלת לך שתצליחי להנות מן ההורות שלך, להמשיך לתת אהבה מכל הלב ובעיקר להצליח להרגיש את האהבה שאת מקבלת בחזרה מביתך.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

17/06/2018 | מאת: שואלת

הי, בני הקטן בן שנה וחצי. נמצא במעון. בחודשים האחרונים הוא בעל חרדת נטישה גדולה מאוד. בכל בוקר שאני הולכת לעבודה (בעלי מכניס למעון) הוא בוכה ליד הדלת ולא מאפשר לי לי ללכת, וכך גם בכל פעם שאני צריכה לצאת מהבית. כשאני מכניסה אותו למעון הוא גם נתקף בבכי. גם במהלך אחר הצהרים כשהוא איתי בבית , הולך אחריי לכל מקום, אפילו לשירותים באופן קבוע. הבנתי שכשהגננת שלו הקבועה יוצאת הביתה מוקדם הוא בוכה גם כן וגם אחריה "עוקב" במהלך היום בגן. הוא הבן הקטן מבין 4 ילדים. אודה לתשובתך מה ניתן לעשות, בתודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך,
אם אין ברקע שום דבר מיוחד שעלול להעיד על בעיה, וכדאי כמובן לבחון את הסביבה שלו (מעון, סביבה משפחתית וכיוב') אז אני רק יכולה להרגיעך ולומר לך שמדובר בשלב התפתחותי נורמאלי ותקין. הילד הופך אט אט ער לכך שהוא נפרד מאימו ומאחר ועדיין לא קיימת פונקציית קביעות אובייקט (ההבנה שמה שנעלם/לא מולי עדיין ממשיך להתקיים) מתעוררת חרדת פרידה באופן תדיר. העבודה כאן היא של האמא, להצליח להכיל את זה, להרגיע ולנחם, מבלי להילחץ ולהיסחף אל תוך חרדות הילד. בסביבות גיל שנתיים-שנתיים וחצי, ההתנהגות הזו בדרך כלל מתמתנת בהדרגה וגם חולפת.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

16/06/2018 | מאת: אמא אוהבת

שלום רב בני בן שש וחצי עולה לכיתה א ילד מבריק.מפותח מכפי גילו,חברותי ובכלל שמח ומדהים. היום היה אירוע שמלחיץ אותי מאוד .בכללי לעיתים שהוא כועס הוא כועס באופן מוגזם עד שנושם ונרגע.קורה לעיתים רחוקות ובשליטה. היום היינו בבריכה.רב עם אחיו וכעסנו עליו.והוא מאוד נפגע כי טען שאחיו משקר וכולם נגדו.יצא מהמים כועס חזר והיה בצד עד שנרגע. במהלך הכעס(שבו ניסינו לדבר איתו והוא צעק"די עזבי אותי") שמעתי אותו אומר לעצמו בעודו מושך לשנייה את המצוף "אני כל כל כועס שלא איכפת לי לטבוע" הפסיק מיד.איש לא שמע.אני לא אמרתי כלום והוא נרגע. אני כבר שעות בחרדה. מה פשר האמירה?האם הוא בסיכון?מה עלי לעשןת? בנוסף לחרדה הרגילה עלי לציין שבן דודי בן 16 התאבד לפני כשנתיים.תלה את עצמי לאחר התקף זעם קשה(היה לו עוד רקע אבל זה הסיפור הסופי לצערי) ואני מתה מפחד שזה דומה ואני מפספסת משהו.אודה לעזרתכם.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך,
אני לגמרי מבינה את הדאגה אבל רוצה להרגיע אותך. לתחושתי ומתוך מה שכתבת, בנך פשוט מחפש ואף מוצא דרכים לבטא את התסכול והכעס שלו. נושם, יושב בצד, מבקש להיות לבד, מביע כעס כלפיכם וגם לפעמים מבטא במילים גדולות את כעסו. זה חשוב שאת תוכלי להכיל את הכעס הזה שלו מבלי להיכנס לחרדה מיותרת. כפי שאני כותבת כאן לא מעט, מוטל עלינו ההורים לעשות את עבודת העיבוד של תכנים שאינם קשורםי לילדינו, כאלה שמעוררים בנו רגשות קשים. בנך אינו בן דודך, וזה חשוב שתוכלי לראות את בנך כפי שהוא ואת מה שהוא מבטא כפי שהוא, כדי שתוכלי להתייחס אליו במציאות, ולא מתוך חרדות או השלכות.
יחד עם זאת קחי בחשבון שהתיחסותי לשאלתך נעשית מרחוק ומבוססת על מעט פרטים. חשוב מאוד שתוכלי להקשיב גם לתחושת הבטן שלך. אם את מרגישה שיש מקום לדאגה אז אני בהחלט ממליצה לך ללכת להתיעצות עם איש מקצוע. פורום מקצועי לעולם לא יוכל להחליף התיעצות פנים מול פנים.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

שלום רב, השבוע נאלצנו להוציא את בתנו בת השנתיים וחצי מהגן הפרטי בו הייתה בשנה האחרונה בעקבות בעיות מול הנהלת הגן (שאינן קשורות לילדה בשום צורה). כעת מתלבטים באם להשאיר אותה בבית עד לשנה הבאה בה עתידה לעלות לגן עירייה (טרום טרום חובה), או להעביר אותה לגן אחר לחודשיים האחרונים שנשארו לשנה זו. אופציה נוספת היא להעביר אותה לגן פרטי לחודשיים האלה ושתישאר שם גם שנה נוספת במקום שתעלה לגן עירייה (אופציה שפחות אידיאלית מבחינתו אך מוכנים לשקול זאת). חשוב לציין מס' נקודות: 1. מדובר בילדה וורבלית, מדברת בצורה שוטפת ומבינה הכל, גמולה מחיתולים ומוצץ. חברותית אך עם זאת מעט ביישנית עם אנשים וילדים שאינה מכירה. 2. אוהבת את הגן, אך בכל בוקר בוכה בפרידה כי רוצה להישאר איתי בבית. כשאני אוספת אותה בצהריים, שמחה ומשחקת, אחרי שאכלה וישנה בצורה תקינה. 3. יש לנו ילד נוסף בן כמעט שנה שאני נמצאת איתו בבית עד שנה הבאה. הם מסתדרים מצוין ואין סימני קנאה. אשמח לעזרה. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

הי דפי,
לפני שאני עונה על שאלתך אני רוצה להקדים ולומר לך שבסיטואציה הזו חשוב ביותר יהיה לאפשר לה להיפרד מכל ילדי הגן ומהצוות בצורה מסודרת ואפילו הדרגתית אם אפשר.
לשאלתך, לא הייתי מעבירה אותה תהליכי הסתגלות מיותרים כאשר זמן קצר מאוד קודם לכן נפרדה (או עוד לא נפרדה) מהמסגרת הקודמת.
לכן במצב הנתון דעתי היא שהדבר הטוב ביותר עבורה יהיה להיפרד מכולם בצורה מסודרת ולהישאר בבית עד לתחילת השנה הבאה.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

שלום. הילד שלי עוד חודש בן שנתיים. לפני כשבועיים הוא התחיל להתנהג ממש לא טוב. בגן הוא מרביץ לילדים. אפילו אם הם סתם עוברים לידו וזה לא נראה לו. לא מדברת אפילו על סיטואציות שבהן מנסים לקחת ו משהו.... הוא לא מקשיב לגננת. בבית הוא גם לא מקשיב ומנסה לעשות מה שהוא רוצה. לאחרונה הוא גם מתעצבן מאוד אם משהו לא מצליח לו. איך אפשר להבין מה עובר עליו ולעזור לו? תודה מראש נלי

לקריאה נוספת והעמקה

הי נלי,
באופן כללי גיל שנתיים הוא גיל כזה שמתאפיין במידה מסוימת של מרדנות אבל מדברייך ייתכן ויש כאן משהו נוסף שמתרחש. אני לא באמת יכולה לעזור לך להבין מה קורה מכאן משום שאת מספקת מעט מאוד פרטים. ייתכן וזה משהו שקשור להתנהלות בגן, אולי זה בכלל קשור אליכם ההורים כמו למשל קושי שלכם להציב ולאכוף גבולות או פשוט שלב התפתחותי שמצריך השתנות והתגמשות של כל מי שבא איתו במגע. לא ברור לי כאמור בדיוק מה הגורם לשינוי ההתנהגותי.
את יכולה להתייעץ עם איש מקצוע כמובן או לכתוב לי שוב בצירוף הרבה יותר פרטים.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

גולשי הפורום היקרים,
אני לא אהיה זמינה בשבוע הקרוב לענות על שאלות.
אתם מוזמנים לכתוב ולשאול כרגיל, ואני אחזור לענות על שאלות ביום ראשון הבא.
בנתיים נצלו את ימי האביב האחרונים (למרות שכבר לגמרי מרגיש כמו קיץ), ונשתמע שוב בעוד שבועיים.
שלכם,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

05/06/2018 | מאת: אירה

שאלה על בת שלי בת 15.5 היא בקשר רע מאוד עם חברה היא החברה עברה משבר עם חבר ונדבקה לבת שלי . ובת שלי עזרה לה כל הזמן ואז זרקה את הבת שלי . עכשיו בת שלי עוברת משבר והיא מתעלמת ממנה לגמרי זה פוגע בבת שלי . ביקשתי שתנתק איתה קשר סופית שהיא כל הזמן רעל בשבילה מנצלת וזורקת בעיקר בת שלי מרגישה שהיא מתביישת בה היא בקשר איתה כשאין לה חברות אחרות. איך לעזור ? בת שלי היא יחידה אבא שלה לא רוצה קשר הוא ברוסיה . היא פגועה. עצבנית עצובה לא יודעת מה לעשות . מה יעזור לה ?

הי אירה,
אני בהחלט מבינה כמה זה יכול להיות כואב כהורה, לצפות מהצד בילדינו מתנהגים באופן שאנו כהורים רואים ויודעים, שאינו נכון עבורם, מכאיב להם ובעצם רק גורם להם סבל.
העניין הוא שהרבה פעמים למרות הקושי, זה נכון יותר לא להתערב באופן ישיר בנעשה (ובוודאי שישנם גם מקרים בהם כדאי ורצוי להתערב). הסיבה היא שלמעשה ביתך עדיין מאוד צעירה ונמצאת בתהליך למידה של איך נכון לה לחיות את החיים. לצערי אי אפשר לדלג לגמרי על טעויות, כאבים ולפעמים גם ייסורים בדרך לשם...זה חלק מהחיים...מה שאת כן יכולה לעשות כהורה, ושגם יהיה אפקטיבי, הוא לחזק את תהליך הלמידה שלה. זה אומר קודם כל לבוא מעמדה תומכת שמסייעת לה להתחבר לרגשות שלה סביב הסיטואציה, למניעים שלה, לצרכים שלה. ברגע שאלו יהיו לה בהירים יותר, היא תוכל לגם להרחיב את אפשרויות הבחירה שלה ואולי לבחור אחרת - לבחור להתרחק מקשר שגורם לה סבל. בהחלט הייתי גם מציעה טיפול פסיכולוגי, כלומר שיחות. עם כל הכבוד לנו ההורים, מגיע רגע בחיי כל מתבגר/מתבגרת, שהם מעדיפים להרחיק את ההורים מעט או הרבה.. זהו גם שלב התפתחותי נורמאלי שחשוב לכבד, אבל אני מציעה טיפול גם בגלל יתר הקשיים שציינת. אני בהחלט חושבת שביתך תוכל להפיק תועלת רבה מטיפול.
לסיכום אירה, נסי להיות עבור ביתך כרגע אוזן קשבת ותומכת, לא שיפוטית ולא מייעצת, בוודאי אם היא אינה מעונינת או מבקשת עצה. חשוב שתוכל להרגיש שלא משנה מה קורה שם בחוץ בעולם הגדול, שבבית ואצל אמא, תמיד יבינו אותה, יקבלו אותה ויתמכו בה, זה בפני עצמו יגרום לה לרצות לחפש "בחוץ" את הטוב שהיא מוצאת בבית.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

צהריים טובים , כמה נזק עלול להיגרם לילד שרואה את אביו מוכה??? אנחנו כבר בהליכי גירושין נקבע לנו דיון אחרון והיא מוציאה עלי את כל תסכוליה והמרמור של מעבר הדירה וכל הקשיים ליד הילד בן 3 ! כל פעם שאני בא לקחת אותו היא דוחפת ומכה אותי לידו כמובן שאיני מגיב לה על מנת שתרגע מהר .לאן מומלץ לפנות בגיל 3 עם ילד על מנת שלא יפתח עיכובים וטראומה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ספי,
צר לי מאוד לקרוא את שאלתך. צר ממש. כמובן שאף ילד לא בדיוק מפיק תועלת מלהיות נוכח בכזה סוג של מצב, ואני מניחה שהפרידה בינכם נועדה בין היתר, לחסוך מילדיכם את השפעת יחסיכם העכורים עליהם.
אני מציעה לכם, לך ולפרודתך, לפנות בהקדם האפשרי למגשר שיסייע לכם לעבור את תהליך הפרידה עם מינימום נזק לעצמכם ולילדיכם. אין טעם שהיחסים המופרעים ימשכו ושילדיכם ישלחו לטיפול, זה הרי לא הגיוני...
שולחת לך הרבה כוח ועידוד והמלצה חמה לפנות למגשר בהקדם! יש גם פסיכותרפיסטים שהם מגשרים, וזה בעיני הכיוון הנכון עבורכם כרגע.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

31/05/2018 | מאת: אביב

היי. יש לי בן, בן 1.3, חמוד וחייכן, אבל כשהוא עצבני או כועס הוא מתחיל לאגרף את הראש שלו, להכות את הראש. ממש לתת לעצמו אגרופים, לפעמים גם עם חפץ שיש לו ביד. מה עליי לעשות?

הי אביב,
במצבים אלה יש לעצור אותו מלפגוע בעצמו ולנסות להרגיע אותו. לנחם אותו, להסיח את דעתו, להרים אותו ולחבק אותו וכיוב'. זוהי תגובה שמבטאת תסכול וצריך פשוט לעזור לו להתמודד עם הרגש הלא נעים הזה.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

30/05/2018 | מאת: סימה

שלום לפסיכולוגית ירדן, אמא לבן בן 7 חודשים בתקופה האחרונה עלו בי חששות קשים שמא אני עלולה לחזור על התנהגות אמי... אמי היתה אשה חולה על פניו אהבה אותי אבל היתה טרודה במחלתה ולא היה לה פנאי אלי לעיתים היתה משקיעה ולעיתים שכחה לגמרי מקיומי וצרכיי וזה פגע וריסק את בטחוני נזקקתי לטיפולים אמי נפטרה בהיותי בת 10 ומה שאני זוכרת ממנה בעיקר זה אהבה גדולה והזנחה גדולה לעיתים שכחה מצרכיי לחלוטין בהיותה מרוכזת בעצמה ובמחלתה . איני שופטת ... אני רק חוששת לחזור על דפוס התנהגות זה .. מה אהיה אם חלילה אצטרך להתמודד עם מצב מלחיץ האם ייתכן שאתנהג כמוה רק כי היתה אמי ? וזה מה שהכרתי ? אשמח אם תביני את שאלתי המורכבת וחששותיי ולומר לי מה עלי לעשות על מנת לא לחזור על דפוס פעולה אותו חוויתי בילדותי

שלום סימה,
שאלתך נוגעת ללב וחשובה מאוד.
את בהחלט צודקת בחששות שלך. לטראומות שלנו יש את דרכן להשתחזר, במיוחד כאשר הן לא מספיק מעובדות. גם המודלים הפנימיים הטבועים בנו, של ההורות שאנו חווינו, בין אם עירבו אירועים טראומטיים ובין אם לא, גם הם בעלי השפעה חזקה מאוד בפני עצמם. לכן אני מאמינה שעל כל הורה לערוך היכרות מעמיקה עם כל אותם מודלים פנימיים לא לגמרי מודעים, עם הצרכים שלנו שנשארו לא מסופקים, עם הכמיהות, האכזבות, הטראומות ובעצם כל ה"שדים והמלאכים" הקדומים. ככל שנהיה מודעים יותר לכל אלו, כך נוכל להרחיב את אפשרויות הבחירה שלנו כהורים (ולא לפעול כמו תוכנות מתוכנתות של עברנו) ובעצם להיות פחות עיוורים לצרכי הילדים הממשיים הניצבים לפנינו ומסוגלים יותר גם לספק את צרכיהם.
סימה, אני מעריכה אותך מאוד על עצם המודעות שלך לסכנות האלה, ובכך בעיני את כבר מעט יותר חסינה מכל הורה אחר שכלל לא מודע לאפשרות הזו. בוודאי שטיפול יוכל לסייע מאוד, ובמיוחד גישה הנקראת "טיפול בהורות" או הדרכה הורית "דינמית" יותר אם תירצי, שמתמקדת אמנם בפרט אבל גם שמה דגש על ההשפעות השונות על ההורות.
כל טוב ובהצלחה,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

27/05/2018 | מאת: מה לעשות אם ילד שדופק ראש בקיר או ריצפה

מה לעשות משהו דופק את הראש בקיר או ריצפה הוא עושה את זה תמיד אבל במיוחד כשבא לא משהו והוא לא מקבל במיידי

שלום,
השלה מאוד קצרה, ללא פירוט כלל, אפילו לא גיל ומכאן תשובתי הכללית והמוגבלת.
ככלל, יש למנוע מהילד מלפגוע בעצמו, לפעמים חיבוק חזק, מעין "חיבוק דב" יכול לעזור.
בברכה,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

שלוםפ רב, אודה מאוד לעזרה. יש לי ילד בן 6 שבגן לאחרונה התחילו להתלונן על ההתנהגות שלו- אפרט כמה תלונות: 1- קרא למישהו מבוגר "קרחת" 2- זרק מגנט שהדבק לתיקרה והיה קשה להוריד אותו 3- הוציא משהו מהפח וזרק על חבר בגן 4- השתתף בהרמת ילדים 5- הרביץ למישהו. ילד שובב בעל מרץ רב, יש לו אח קטן בן 3 . לגבי האלימות- בדרך כלל משיב על השאלה למה? הוא הציק לי, אני החזרתי לו. הוא לא יבוא ופשוט ירביץ למישהו.. האלימות היא תוצאה ל- לקחו לו את הצעצוע, לא רצו להתחלק איתו.. לגבי השובבות- הוא אוהב להציק.. יכול לשים רגלית וככה לגרום למישהו ליפול, הוא יכול לחטוף למישהו בלון ולפוצץ אותו בכוונה. השאלה שלי, האם ההתנהגות הזאת חריגה והיא כבר לא בגדר הנורמה? תודה לגבי שובבות-

לקריאה נוספת והעמקה

הי מלי,
את שואלת האם ההתנהגות היא חריגה או נורמטיבית. על זה רק את תוכלי לענות כי למרות הפירוט שלך, אני לא יודעת מה התדירות של המקרים האלה, כמה הוא מעורב במקרי אלימות, כיצד הוא מתנהג בבית ועוד.
המוקד בעיני הוא אחר והוא איך את כהורה מרגישה ביחס ליכולת שלך להציב לו גבולות. האם מקבל את הגבולות? האם כהורים זה משהו שקשה לכם לעשות איתו? וכאמור כיצד הוא מתנהג בבית.
את מוזמנת לחזור ולשתף.
בברכה,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

24/05/2018 | מאת: שרון

שלום, בני בן 4 אומר בימים האחרונים שהוא רוצה להתחפש לדמות של בת מתוכנית טלוויזיה שהוא אוהב לראות וממש מתעקש על כך, שאני שואלת אותו למה דווקא אלייה אז אומר שהיא הכי יפה. רציתי לדעת אם זה דבר נורמלי? ביום יום הוא חברותי מאד יש לו המון חברים בנות ובנים משחק במשחקים של בנים מכוניות מטוסים רכבות אבל בנוסף מאד אוהב לרקוד. יש צורך להתייחס לזה? חשוב לי לציין שבבית הוא גדל בסביבה של בנות (אחייניות של בעלי).

הי שרון,
בואי נצא מנקודת הנחה שכל דבר שלא מייצר מצוקה לעצמו או לאחר, הוא בגדר "נורמאלי". זה כלל אצבע שלדעתי בהחלט אפשר להשתמש בו...
מעבר לכך, מה בדיוק מדאיג אותך? לעיתים הקשיים בהורות נוגעים לנו וכלל לא לילדינו...
מוזמנת לשתף.
בברכה,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

23/05/2018 | מאת: סיסי

יש לי ילדה מקסימה חכמה וחברותית. אך בגן מספרת לי שכולם משחקים ביחד או בקבוצות ולא תמיד יוצא לה לשחק אז היא יושבת לבד בחצר.. עירבתי את הגננת כמובן אך עדיין הילדה מתלוננת שיוצא מלא פעמים בנפסקה שהיא לבד. איך לעזור לה או לכוון אותה . בבקשה

הי סיסי,
עירבת את הגננת ו...? מה היא אמרה, כיצד היא מסייעת?
בשלב ראשון צריך לעבוד מאוד צמוד עם הגננת ולפעול מתוך מה שהיא מספרת. אולי ביתך מגזימה? אולי זו רק תחושה? כאמור אינני יודעת מה אמרה הגננת כך שאינני יכולה לעזור לך.
את מוזמנת לחזור ולשתף.
בברכה,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

ירדן שלום, אבקש להתייעץ לגבי בני בן השנתיים וחצי: היה תינוק נוח יחסית, ישן לילה שלם עד גיל 7-8 ח' בערך. מתמודד עם אלרגיה לחלב המתבטאת בהקאות (תבחיני עור שליליים) + אטופיק דרמטיטיס שמוחש מאד בתקופות מסוימות. מאז שפסק לישון ברציפות הלילות הפכו לסיוט. נהג להתעורר כ4 פעמים בלילה לעיתים לקבלת בקבוק (סירב בעקשנות לקחת מוצץ ולא היה לו חפץ מעבר או "שמיכי" שירגיע אותו). ספגנו את העניין בשקט תוך מחשבה שהזמן יעשה את שלו. רק לפני חודשיים לערך הצלחנו להפסיק את עניין בקבוקי הנוטרימיגן (בשל האלרגיה) בלילה והם הוחלפו במים. זה עדיין אותה משמעות של קימה אך לפחות ללא אוכל. פנינו ליועצת שינה בהיותו בן 2 ו-3 חודשים. זו הציעה לנו לרכוש שער בטיחות ולהתקין אותו בפתח חדרו ולמנוע ממנו פיסית לצאת מהחדר (ישן במיטת מעבר). לא הייתי מסוגלת לעשות זאת ולהפוך את חדרו ל"אורוות סוסים סגורה". פחדתי מאד שזה יגרום לו נזק קשה. קיבלנו גם הנחיות איך לבוא אליו בזמני הבכי ומתי אך לא יישמנו דבר לאור הגישה הנוקשה מאד לטעמנו. מאז שהיינו אצלה כנראה משהו בגישה ובהחלטיות שלנו בעניין נהיה אסרטיבי יותר, הוא הבין שהחגיגה תיפסק ואכן היו לילות ספורים של שינה רציפה. מהר מאד זה נגמר. יש לציין כי ילד זה הוא הקטן במשפחתנו ויש לנו עוד 2 ילדים בני ארבע וחצי ושש וחצי. בקיצור, הלילות שלנו הם לא לילות, אנחנו סובלים והוא סובל. הוא לא יודע אפילו מה הוא רוצה כשהוא מתעורר, לפעמים בוכה שרוצה מים ולפעמים פשוט מגיע לחדרנו. כמובן שמוחזר בחזרה למיטתו וכך קורה מס' פעמים בלילה, כמעט כל לילה. הוא קם סופית בין 5-6 בבוקר, מגיע לחדרנו, ואנו כמובן נמצאים אחרי לילה של שינה טרופה, בלי כוחות ובלי אנרגיות לקום ולהתארגן לעבודה. עושים הכל על אוטומט. השינה שלי כ"כ קלה גם ככה, אני מתעוררת מכל דבר וההתנהלות מולו פשוט מתישה וממוטטת אותי. בעיה נוספת טמונה בטמפרמנט שלו: יש לו אובססיה מטורפת לפלאפונים. כאשר הוא מגיע לחדרנו לפנות בוקר ולפעמים גם באמצע הלילה, הוא ישר בא לניידים שלנו שנמצאים בהטענה. העלנו אותם גבוה, אז הוא פתר את הבעיה והביא שרפרף כדי לקחת אותם. אם לוקחים לו את הנייד אז מתחילות צרחות שלא נגמרות. בנוסף, הוא ילד שהורס פיסית משחקים, ספרים וכל מה שעשוי להגיע לידיו. קורע דפים מספרים, עומד על קופסות של משחקי קופסא שנהרסים, הרס לבעלי לא אחת את הנייד. מסוגל לאכול ואז פתאום להעיף את הכפית או המזלג עם האוכל שעף על הקיר... צייר מס' פעמים על הקיר ועל הריצפה. והשיא היה- כשנתתי לו לראות במחשב שירים ועזבתי אותו לכמה דקות- הוא בא אלי עם מקשים מהמקלדת שתלש!!! הוא עושה לנו דברים שאף ילד לא עשה לנו והם חדשים לנו ואנו לא יודעים איך "לאכול" אותם. כאשר אני מנסה לקרוא לו סיפור, מהר מאד הוא מתחיל לזוז, לקחת במקביל ספר אחר ולדפדף בו ולעיתים אף לקום. קשה לקרוא לו סיפור שלם אך זה אפשרי אם אני מתעקשת שלא יקום. הוא אוהב פאזלים (אך מתקשה בהרכבתם באופן עצמאי, גם כאלה עם 6 חלקים) , משחקי קוביות, לצייר ולגזור. לשבת מול הטלויזיה או המחשב- דבר שאני מציעה כאשר נגמר לי כבר הכח- כמעט ולא קורה כי אין לו סבלנות. אם דקה או שתיים אני משאירה אותו לבד בחדר כלשהו, ישר אני נלחצת כי אני יודעת שהוא יעשה משהו שאסור / יהרוס משהו. בשורה התחתונה, הוא מפעיל אותנו ביום ובלילה. כל הזמן. במעון מספרים שהוא קשוב מאד לפעילויות, משתתף, יושב יפה במפגשים. אלים לעיתים. קשיי הריכוז והישיבה הם בעיקר בבית. כאשר האחים שלו משחקים במשחק קופסא / קלפים /' כל דבר אחר, האינסטינקט הראשון שלו הוא לבוא ולפרק להם / לפזר את המשחק. הם מאד מתוסכלים וגם אנחנו. לעיתים מכה אותם ללא סיבה ואז הם מחזירים לו.. וזה הופך לכדור שלג. כרגע מנסים לגמול מטיטול וזה מאד מורכב ולא הולך בקלות. הוא ילד תקשורתי מאד, מביע רגשות, שמח וחיוני. מבין ה-כ-ל גם בלי שאדבר. משחקים של שלטים / ניידים / מכשירים מכאניים מאד מדברים אליו. הדיבור שלו לא מתאים לגילו לדעתי אך נתן קפיצה מבחינת אוצר המילים ולעיתים שואל שאלות / אומר משפטים שלמים, אם כי אינם ברורים דיו. הוא כובש מאד, מתוק, חברותי, יוזם, מגלה עניין.. אבל דורש התמודדות לא פשוטה 24 שעות. אני פונה אלייך מאחר ואיני יודעת איך להתנהל מולו. פשוט חסרת אונים. אודה מאד להכוונה / עצה / כל דבר אחר. תודה רבה מראש, יעל

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעל,
קראתי בעיון את שאלתך ואני כרגע מרגישה כמו בעבודה בלשית..אמנם פירטת הרבה אבל אני לא באמת יכולה לדעת בוודאות מנין נובע הקושי שלו/שלכם.
בכל זאת יש לי כמה השערות, אבל אלו הן רק השערות. התיעצות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים מומלצת בשלב זה.
אני אתן לך שני כיווני בדיקה, שלתחושתי עשויים ליצר את הקושי.
האחד הוא שאני חושבת שהבן שלך לא מרגיש שהוא מספיק מוחזק. הרגשה זו מביאה ילדים להמשיך ולאתגר את ההורים על ידי בחינת גבולות חוזרת ומתמדת. הרס של דברים, תוקפנות לא מווסתת, חוסר קבלת סמכות ועוד. אלו הם בדרך כלל ילדים שצריכים להרגיש שהוריהם מספיק חזקים כדי לשמור ולהגן עליהם מפני העולם וגם מפני עצמם (מפני ההרסנות, האלימות וכיוב'). ילדים קטנים עדיין לא מסוגלים לווסת את עצמם כראוי, ובגילאם הצעירים, זוהי פונקציה שההורים נדרשים להמשיך למלא. אם אתם מוצאים שאתם מתקשים בהצבת גבולות, אם אינכם עקביים בכך , אם שני ההורים נוהגים לחבל זה לזה או להתווכח זה עם זה על סגנון הסמכות וכיוב', אזי זו ככל הנראה הבעיה וצריך לעבוד על זה. כאמור מטפל רגשי של ילדים הוא הכתובת.
הכיוון השני הוא לבחון קשיי וויסות ו/או קשיי קשב וריכוז ואת זה אפשר להתחיל לעשות אצל פסיכולוג התפתחותי או מרפא בעיסוק. לעיתים התנהגות כזו נובעת מתוך קשיים כאלה ואז הטיפול הוא אחר.
מקווה שסייעתי,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

כיצד לנהוג שבת שנה ו 10 חודשים מסרבת בתוקף ובצרחות לצחצח שיניים לגזוז ציפורניים או לנקות אוזניים איני רוצה בשום אופן לעשות בכוח אך איני מתכוונת לוותר שאלתי מהי הדרך הנכונה?

הי דנה,
ביתך בגיל שהיא שמחה ומוכנה להתנגד לכמעט כל דבר שאיך אומרים "לא בא לה". יש אומרים שכך הם מתרגלים עצמאות, מבססים נפרדות מן ההורים, בוחנים גבולות וכך למדים על העולם ועוד ועוד. הכל נכון במידה מסוימת, וחשוב לבחון מה הכי נכון לגבי ביתך. לפעמים אגב לא מדובר בשום דבר מכל זה אלא בדינמיקה מסוימת מול ההורים או מול הורה מסוים שדורשת פיענוח והתנהלות ספציפית יותר.

נקודת מבט אחרת, כפי שלא היית חוששת להרימה באמצע הכביש, חרף התנגדותה, לו הייתה פשוט מחליטה להעמד, כך גם צריך לפעמים לבצע חלק מהפעולות האלה. ב"אסרטיביות רכה", תוך נחמה חיבוק ונישוק..
יש עוד כל מיני טקטיקות לעקוף את זה, למשל לשאול "את מי את בוחרת - אבא או אבא לצחצח איתך שיניים". באיזה חדר את בוחרת בסלון או בחדר וכיוב', לאפשר להם בחירה אבל בטו שמסמן "עסקים". אבל...תמיד יגיע הרגע, שתאלצי פשוט לעשות את זה "כאן ועכשיו". אז "אסרטיביות רכה" היא הדרך וכפי שאמרתי, תמיד שווה לבחון אם מדובר בדינמיקה שנוצרת רק מולך ומאותת לך לחשוב יותר לעומק על צרכי הילד.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

21/05/2018 | מאת: טוליפ

יש לי ילד בן חמש וחצי תאום לילדה ואין עוד אחים מגיל 3 לובש שמלות ובשנה האחרונה ביקש להאריך שיער ורוצה להיות בת איך אני אמורה להתנהג איתו? לא רוצה שיצחקו עליו

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך,
את שואלת שאלה אחת קטנה לכאורה, אבל מניסיוני כל הנושא הזה דורש חשיבה משותפת הרבה יתר מעמיקה על הילד, על מה שזה מעורר בך ובאבא ועוד.

באופן אישי עלי לומר שההתנהגות הזו לא בהכרח מנבאת נטיה מינית, אבל היא עשויה. כרגע הדבר הכי חשוב הוא להמשיך לתמוך בבנך לחקור ולגלות את עצמו, ולתמוך בו לא משנה מי הוא ואיך הוא בוחר בהווה או יבחר בעתיד להתנהג. אני מניחה שבגיל הזה הוא כבר שמע לא פעם ש"שמלות זה של בנות ומכנסיים לבנים" וכנראה עדיין בוחר לנהוכ כך. ייתכן וזה מאוד חשוב לו לנהוג כך ואולי הוא מוכן לשאת בהשלכות החברתיות שסביר שיפגוש בעתיד או אולי כבר פגש. מה שחשוב הוא שלא ישלם את ה"מחיר ההורי" כלומר שיוכל להמשיך להרגיש שהוריו אוהבים אותו וגאים בו ותומכים בו לא משנה איך הוא בעולם.

ברמה המעשית, לא הייתי עושה דבר, אלא מוודאת שהוא מרגיש שאת שם עבורו כדי שיוכל גם להרגיש מספיק בטוח לשתף כאשר נפגע . כך את תוכלי גם לתמוך בו וגם לעזור לו לבחור איך הוא רוצה להמשיך לבטא את עצמו (אולי רק בבית ולא בחוץ ואולי כן בחוץ - הבחירה צריכה להיות שלו והתמיכה חייבת לבוא מצידכם). לפעמים כל זה הוא Easier said then done, לכן לא לחשוש לפנות להדרכה הורית מקצועית במידת הצורך.

מקווה שסייעתי,

כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

16/05/2018 | מאת: אפרת

היי. ביתי בת 3.8 מאוד בוגרת לגילה וחכמה. מבחינה חברתית טיפה מתקשה. היא נמצאת השנה בגן טרום חובה שכולם קטנים ממנה בגיל עד 3 חודשים ממנה. אני פחות מרוצה מהגננת ולא רואה איך היא מצליחה לקדם את הילדה שלי מעבר לרמה המצויה בגן. ועל כן חושבת להעבירה לגן אחר בשנה הבאה שהינו גן משולב גילאי 3 ו 4.אך הגננת מצויינת ויכולה לקדם את הילדה. הבעיה היא ש1. אני מפרידה אותה מהילדים שהיא כבר מכירה... לא אבדה גדולה האמת.. יש לה שם חברה אחת. 2. שנה שאחרי תעבור לגן חובה אז שוב תחוה מעבר גן. 3. יהיו בגן החדש ילדים קטנים בשנה ממנה כך ששוב אני שמה אותה במסגרת של ילדים קטנים מאוד בעוד בגן הנוכחי כולם בגילה. 4. מכיוון שהקבוצה של הילדים הגדולם בגן החדש היא קטנה והם כבר מגובשים כי היו שנה שלמה יחד אני חוששת שהיא לא תצליח להתחבר אליהם. ולקטנים פחות יהיה לה עניין איתם. מאוד חשובה לי צורת החינוך והקידום של הילדה אך אני חוששת שמעבר כזה יעשה יותר נזק מתועלת.. אשמח לתובנות. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי אפרת,
חיבבתי את הניסוח שלך "אשמח לתובנות" :) זו באמת שאלה שאין עליה תשובה נכונה, רק דעות, תפיסות שונות ונקודות מבט. אז אשמח לספק לך תובנות משלי.

ראשית אני חושבת שכדאי להקדיש מחשבה עמוקה לרעיון שבגן החדש הגננת תוכל "לקדם אותה" ולתקוות שמגיעות איתו. תהיה טובה הגננת ככל שתהיה, תמיד יהיו ילדים מופנמים יותר ומופנמים פחות, מקובלים יותר ופחות. אני אישית חושבת שהפונקציה העיקרית של גן הוא לספק סביבה חברתית, אינטראקציה ומספיק גירויים נגישים (צעצועים, אפשרות לבוא לידי ביטוי ביצירה ובמשחק וגם בין היתר המפגשים המונחים) וכמובן תיווך חברתי, בשביל שהילד יוכל לחקור את העולם על כל מימדיו, ולהתנסות בתוכו. המשמעות היא שבגילאים האלה בעיני, מה שחשוב הוא שהגננת תהיה מכילה, אמפטית, ושתצליח לשמור על כל ילדי הגן כך שירגישו בטוחים וחופשיים לחקור ולהתנסות.
מעבר לכך את אומרת שלביתך קשה יותר מן הבחינה החברתית, אם כן חבל יהיה להעבירה לגן בו כולם גדולים ממנה, ומגובשים ואז כפי שאת אומרת - בוודאי הקושי שתחווה רק יגדל. כמו כן מעברי גנים הם בהחלט לא קלים לילדים, במיוחד למופנמים שבינהם. זיכרי, גם אם הגננת החדשה באמת מאוד טובה, לא בטוחה שביתך תשתנה כ"כ מן הבחינה הזו בשנה אחת, דווקא בזכותה.
לבסוף, אני חושבת שאת בהחלט יכולה להיות זו שעוזרת לה ומקדמת אותה. ייתכן שכדאי לשקול ייעוץ הורי, ולבדוק כיצד אפשר לחזק אותה או לחילופין אולי פשוט לקבל את העובדה שביתך מעט יותר מופנמת מאחרים..וזה גם בסדר. כמו כן ילדים בגיל 4 5 ו6, לעיתים משתנים, נפתחים... השפה מתפתחת, הביטחון גדל, צריך לתת גם לזמן לפעול פה.
מקווה שסייעתי מעט, אכן החלטה לא פשוטה לפנייך..
בהצלחה,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

ערב טוב. בני בן 4.3 גמול ביום מגיל שנתיים, ללא בעיות מיוחדות. לאורך השנים ניסינו לגמול אותו גם בלילה אך לאור הרטבות מרובות, חזרנו בנו וחיכינו לזמן בו יהיה בשל יותר. לפני חצי שנה בערך הורדנו את הטיטול בלילה באופן סופי, כאשר המצב כיום הוא שלעיתים הוא מתעורר לפיפי- בעת האחרונה פחות- ובנוסף, כשבורח לו הוא אינו מתעורר מכך. אנו משתדלים לעצור את השתיה המרובה בשעות הערב המוקדמות אך זה לא תמיד עוזר (ובטח לא מעיד על גמילה), ולוקחים אותו לפיפי פעם אחת במהלך הלילה (לאור המצב בזמן האחרון). ההרטבה נעשית לרוב בחלק הראשון של הלילה. דבר נוסף, בתקופה האחרונה הוא מבקש לשתות מהבקבוק של אחיו בן השנתיים, נרגע מהמציצה של הפטמה כך אני מרגישה ואומר שרוצה להיות תינוק (אני בהריון מתקדם). בהתחלה סירבתי לתת לו לשתות מהבקבוק, אך לאחר מחשבה וצפייה בצורך שלו בבקבוק, חשבתי שאולי אשחרר וארשה לו עד שיעבור לו. מצד שני אני לא בטוחה אם זה הדבר הנכון לעשות. באחד הבקרים האחרונים הציע שבגלל שבורח לו בלילה אולי נשים לו טיטול, לזה לא הסכמתי והוא גם לא התעקש. באופן כללי הוא משחק יפה, ילד חברותי בגן, חכם, רגיש, משתף פעולה. כיצד היית מציעה לנהוג? האם יש לדעתך סיבה לדאגה? תודה רבה על הפורום הנהדר !!

לקריאה נוספת והעמקה

הי שירן,
ראשית תודה על הפירגון! כיף לשמוע.
תראי, את מתארת פה מצב מורכב. ראשית קושי כללי לשלוט בסוגרים בשעות הלילה, דבר שקיים מאז ומתמיד.
שנית רצון להתיילד ואולי נסיגה עקב הריון מתקדם שלך.
אז קודם כל הייתי שוללת בעיות פיזיולוגיות, קשיי וויסות חושי ובהנחה שהכל תקין שוקלת אפשרות של טיפול נקודתי בבעיה למשל שיטות פעמון למינהן.
יחד עם זאת לא הייתי מתעלמת מהביטויים הרגשיים החדשיםו ובודקת כיצד אפשר לתת לו מקום לביטוי רגשות מולך. אפשר לעשות זאת דרך משחקי תפקידים במשחק משותף, משחק בובות (כמו פליימוביל) או כל סוג אחר של משחק בו אפשר לבטא רגשות באופן עקיף ולכן לא מאיים. כמובן שהגדלת זמן האיכות איתו תסייע לאפשרות של קירבה רגשית גדולה יותר בינכם.
לסיכום הייתי פועלת במקביל - גם פיזיולוגית (בדיקה רפואית, בדיקות הוויסות החושי ושיטת פעמון) וגם לא מתעלמת מהצרכים הרגשיים החדשים שאת מזהה, שייתכן מאוד שתורמים לנסיגה בזמן האחרון.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

13/05/2018 | מאת: אמא

שלום ירדן, אודה לשמוע דעתך בנוגע לילד בן 6 שנכנס השנה לכיתה א', ובעת האחרונה אנו מקבלים דיווחים מהמורים שיש נסיגה בהתנהגותו והוא מפריע בשיעורים- מדבר, מצחיק את החברים. בשיחה איתו אומר שרוצה להצחיק. באופן כללי מדובר בילד בכלל לא מפריע, בדר"כ הוא נוח, אוהב לשחק עם עצמו, רגוע, אוהב לקרוא. אני שואלת כיצד ניתן לעזור לו ועל מה יכול הדבר להעיד. בברכה.

שלום לך,
אני חייבת לומר שלקרוא לרצון שלו להצחיק חברים, ונניח שגם בזמן השיעור - "נסיגה" מעורר אצלי הרבה מאוד אי נוחות. אולי אפשר לקרוא לזה במקום "התפתחות חברתית"?
אני לא בטוחה שמה שקורה כאן הוא דווקא דבר רע, כאמור תלוי מאיזו סביב מביטים על זה, ומי מביט על זה..
כשאת שואלת אותו על כך הוא אומר בכנות שהוא רוצה להצחיק חברים. אני לא הייתי עוצרת שם. נסי לברר יותר מה קורה איתו מבחינה חברתית בזמן האחרון, האם מצליח לרכוש חברים חדשים, האם מרגיש טוב יותר כעת בבית הספר ובפרט מבחינה חברתית מאז שמבטא כך את חוש ההומור שלו? ואם את מתרשמת שבנך מצליח לשפר את מצבו דרך חוש הומור, הרי שמגיעות לו רק תשבוחות על כך.
כמובן שחשוב לעזור לו להבין שהשיעור הוא פשוט לא הזמן לזה..אני מאמינה שאם ירגיש באמת ובתמים את הגאווה שלך בו, עידוד ופירגון ממך, גם יוכל לקבל ולהפנים עוד איזה חוק או שניים כמו למשל שאסור לדבר בזמן השיעור..
בשמחות,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

הי ירדן , אני אם לילדים קטנים. בעברי פגיעה מינית כילדה. כיום מטופלת כמה חודשים אצל פסיכולוגית מבוגרים. יש לי קושי רב עם מגע עם הילדים שלי. הבן שלי שהוא בן 5 בא לחבק אותי הרבה פעמים ואני נרתעת ממנו והודפת אותו ממני. דיברתי על כך עם הפסיכולוגית שלי, אך ללא שינוי. זה ממש דחף שכזה להרחיק אותו ממני אפילו שרציונלית אני מביאה שזה הבן שלי ושהתנהגותי פוגעת בו מאוד. ואכן הוא נפגע והרבה פעמים אומר לי "אמא , אני אוהב אותך, למה?" הנושא הזה שובר את ליבי וגורם לי להרבה רגשות אשם ומצפון. בבקשה, האם יש לך עצה עבורי או הנחייה כיצד להסביר לו את העניין? כיצד להתנהל איתו בצורה כזו שתמנע ממני להרחיק אותו באופן כה מעליב ובוטה. אני ממש אודה להכוונה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אמא,
שאלתך חשובה ונוגעת מאוד. ראשית רוצה לומר שצר לי מאוד שנאלצת לעבור חוויות כ"כ קשות בילדותך שהותירו בך צלקות עד היום ואת למעשה מתארת תגובה פוסטראומטית כפי שמרחשת מול בנך.
מאחרת ואת בטיפול, לא נותר לי אלא לומר לך להמשיך ולעבד את המקום הכאוב הזה. כמו כן ייתכן שטיפול דיאדי (ביחד עם בנך) יוכל לסייע לקשר בינכם עד מאוד, אבל אין באמת דרך להסביר לו מדוע אמא מרוחקת ומרחיקה.. הכיוון הוא עבודה קשה, סיזיפית ומפרכת על עיבוד הטראומה כדי שזו לא תעבור הלאה בתורשה בין דורית כואבת.
שולחת לך עידוד ומאחלת בהצלחה רבה,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

אני יודע שכל ההורים חושבים שהילד שלהם הוא משהו מיוחד, חכם ובעל פוטנציאל ממשי להצלחות. גם אני כזה, בני בן ה 13, לא מעוניין ללמוד יותר, אני מניח שזה לא ברמה הפשטנית של המשפט, אבל בואו נגיד, הוא לא רוצה יותר להשקיע מעבר ללכת לבית ספר. עד כתב ז' הכתה הנוכחית, הוא היה 3 שנים תלמיד מצטיין, בשתי המחציות של כל שנה. השנה חלה ירידה גדולה מאוד בציוניו והוא בממוצע 60 ! כל מה שמעניין אותו מהרגע שמגיע הביתה זה הסמארטפון, קצת לשחק עם אחיו מידי פעם או חברים פעם בכמה זמן. בקיצור, לא מעניין אותו הלימודים בכלל, לא שיעורי בית, לא מבחנים ולא כלום. אנחנו כהורים מנסים לדבר אל ליבו ולהסביר לו את המשמעות של הלימודים בעידן שלנו. זה דיי נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה, רק שאנחנו מאיימים עליו שהוא לא יקבל דברים שהוא חושק בהם הוא מזיז את עצמו וקצת לומד, בכל דבר הוא מבקש שנשב איתו, שנלמד, שנסביר לבאמת שאין לנו בעיה עם זה אם נראה רצינות והשקעה גם מצדו, אבל מה שיוצא, שאנחנו מלמדים ואתו, מחפשים לו את החומר, במקררה הטוב הוא מסכם אותו וגם בעצבים וזהו. אנחנו מאוד חסרי אונים ולא יודעים באיזו שיטה לנקוט, מאוד חשובה לנו הצלחתו בלימודים. נשמח להערות והארות. תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ליאור,
ראשית הייתי מנסה להבין מה הסיבה לירידה בלימודים. מדוע ה"חשק" השתנה מקצה לקצה. מה שהיה לו כה חשוב כבר לא חשוב כלל..נשמע לי מעט תמוה וייתכן שהתשובה לשאלה שלך טמונה כאן.
באופן כללי אומר שבעיני חשוב מאוד ללמד אותו לעמוד במחויבויות שלו ואחת מהן היא ללמוד. אם אין חובות אז אין זכויות וזה בעיני מסר שחשוב להעביר. זה לא בדיוק עונש אלא זו המציאות בחיים. שים לב, לא הייתי דורשת ממנו לספק ציונים אלא רק להקדיש זמן מסוים בכל יום ללימודים, ועמידה בכל המשימות שלו. למשל שעה וחצי שמוקדשות ללימודים בכל יום.
לסיכום נסו לחשוב עליו בצורה קצת יותר מעמיקה ולנסות להבין מה הביא לשינוי הקיצוני הזה בעמדתו. כמו כן אל תדרשו ממנו הישגים אלא המסר צריך להיות החשיבות שבעמידה במחויבויות.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

24/04/2018 | מאת: evgeny

הי אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג ילדים מומלץ במכבי או פרטי שמטפל בטיפול בפחד מכלבים תודה

שלום לך,
אתה מוזמן לשלוח מייל פרטי אליו יוכלו גולשי הפורום לכתוב לך את המלצותיהם.
בברכה,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

23/04/2018 | מאת: הודיה

חייבת להתייעץ הבן שלי. הבכור והיחיד בן שנתיים מתעקש בהיסטריה לראות סרט במחשב וכשאני מכבה את המחשב, הוא מתחיל להשתולל לבכות לצרוח. ברור לי שאני לא אמורה לתת לו בגלל הבכי . אבל ממש קשה לי ! כשהוא בוכה אני מנסה לחבק לתת אמפטיה והוא בשלו רוצה סרט צורח עד שנרדם . זה קורע לי את הלב לחתיכות קטנות. האם נכון ככה ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי הודיה,
בנך מתנהג כמו רוב הילדים בני השנתיים, הוא רוצה משהו, דורש אותו ומוחה כאשר אינו מקבל אותו. מה שכן, אני מזהה שאת מתקשה להכיל את מחאותיו, מרגישה אולי קצת אשמה, אולי בהלה ואת אכן שואלת אותי האם דרכך נכונה.
אז תני לי להרגיע אותך - כן, את פועלת נכון. ברור שלא נוכל לתת לקטנטנים האלה את כל מה שהם רוצים, ויותר מכך, זו הדרך שבה את שומרת עליו ומטפלת בו נכון.
אז כאשר תהיי קצת יותר בטוחה בזה שהגבולות שאת מציבה לו הם אלו שבין היתר מיטיבים איתו ושהוא בעצם מאוד זקוק להם ו-שגם את וגם הוא פועלים בדיוק כפי הנדרש (את מגבילה לפעמים והוא דורש ומוחה), תוכלי להכיל את מחאותיו קצת יותר בקלות בלי להיבהל ומבלי להיסחף איתו לדרמה שלו.
דבר נוסף, בגלל שהוא כבר בן שנתיים ומבין הרבה דברים, אפשר בהחלט להכין אותו מראש וגם תוך כדי למשל "עכשיו אתה תראה סרט קצר, עוד מעט נסגור ונלך לישון..עוד קצת וזהו..".
לסיכום הודיה, נסי להיות יותר בטוחה בעצמך, מה שיעזור לך להכיל את מחאותיו, ואת תראי שעם הזמן המחאות תהפוכנה פחות ארוכות ופחות עוצמתיות.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

22/04/2018 | מאת: איילת

שלום, הבן שלי בן 5 וחצי. מסביבות גיל 3 הוא משפשף את ידייו אחת בשנייה בחוזקה, לפעמים גם מרים את הידדים למעלה תוך כדי השפשוף. לפי מה שאני רואה הוא עושה זאת בעיקר כשמתרגש, שמח, נבוך.. דיברנו איתו על כך והוא טוען שקשה לו להפסיק עם זה. הוא כרגע לפני כיתה א, אני חוששת שהילדים בבית הספר יצחקו עליו. איך את חושבת שעלינו לנהוג? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי איילת,
אינני רואה בכך כל בעיה וגם ממש לא בטוחה שהולכים ללעוג לו בשל כך בכיתה א' או אי פעם.
את כנראה מזהה נכון שזו התנהגות שמבטאת התרגשות ותו לא, ולכן הייתי פשוט מניחה לזה. בנוסף זה נשמע שכבר הסבתם את תשומת ליבו לעניין והוא מבין שהוא עושה זאת, אז אם מתישהו יבחר לשנות זאת הוא כבר יעשה את זה מתוך עצמו בכוחות עצמו.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

, בת שנה ו8 החלה לפתח ביישנות זה מתבטא בכך שאנו הולכים למשפחה היא פתאום הופעת לקפואה ומתחבאת בבגדיי, כשאני לוקחת אותה לגן היא מתביישת ומורידה את הראש. וקשה לה הפרידה ממני. פתאום היא החלה עם תסמיני הביישנות לפני כן היתה עם ביטחון עצמי . היא לא חוותה אירוע יוצא דופן עד כמה שידוע לי . היא זוכה להמון אהבה מאיתנו ומהמשפחה. שאלתי האם יש טעם לטפל בכך ואם כן כיצד ? האם חוגים ישפרו את ביטחונה העצמי ? כיצד מומלץ להתייחס אל הביישנות ?

הי ליבי,
השינויים ההתפתחותיים הרבים החלים בתקופה זו בקרב פעוטות - רגשיים, קוגניטיביים, מוטוריים - מייצרים מן הסתם גם שינויים בהתנהגות. חשוב במיוחד שאנו ההורים נוכל להתייחס לשינויים האלה ברגישות ובגמישות כלומר להיות מסוגלים להתאים את עצמנו לשינויים האלה, לפחות במידת מה. אם למשל ביתך זקוקה ליותר זמן "הפשרה" מהעבר, כדאי לאפשר לה את זה. להכין אותה היטב לפני כל יציאה או אירוע.להסביר מה הולך להיות, ואיך הדברים יראו, כל זאת כדי לכבד את צרכיה ולתת להם מענה.
אני ממש לא הייתי מתייחסת לשינויים האלה כאל בעיה שיש לטפל בה, אלא יותר כאל שינויים התפתחותיים טבעיים. אז אל דאגה, המשיכי לשמוח בביתך ולספק לה מענה לצרכיה המשתנים, שעוד ישתנו שוב ושוב עם השנים.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

נכדי בן שנה ועשרה חודשים ויש לו איות בת עשרההחודשים..זורק כל צלחת או כוס ובורח בצחוק..ואם כוס פלסטיק מלאה מים שופך אותה זה מתיש לא יודעים מה לעשות אם נוזפים בו לא איכפת לו אפילו אם מדברים בעדינות גם לא נמנע מה נכדה

רציתי להוסיף בקשר לאחותו הוא נהנה חהרביץ לה ולזרוק עליה חפצים או ליגו על הראש שזה ממש כואב וגם חובט את ראשה בקיר או על הריצפה שהיא זוחלת ..והיא צורחת והוא צוחק ובורח דרך אגב הוא חכם קולט ומבין הרבה דברים ואנחנו נותנים לו תשומת לב הוא נכד ראשון במשפחה שלי

שלום לך,
זה נשמע שהנכד שלך משחק איתכם...:) וצריך לעזור לו להבין את ההבדל בין מה מקובל עליכם ומה לא, מה בגדר משחק ומה לא.
צריך לחזור על המסרים פעמים רבות, להרחיק אותו מסכנה, להרחיק אותו ממצבים בהם יכול לשים אחר בסכנה, ולהעביר את המסר בעקביות, בבירור ולעיתים אף בתקיפות, כל זאת מבלי לשכוח שאין שום דבר חריג בהכרח בהתנהגותו.
בגיל הזה צריך לגייס כלפיו הרבה סבלנות, הרבה אהבה ויכולת להעמיד גבולות בצורה ברורה עקבית, תקיפה ולא תוקפנית - שוב ושוב ושוב..
כל טוב,
רדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

רוצה הסבר יותר מפורט ..בבקשה כאשר מרביץ לאחותו ומכאיב לה מה בדיוק באתו רגע חעשות? האם ניתן להעניש אותו כמובן שלא ידחק או ישיב בידר לבד כמה רגעים??האם יבין שנאמר לו זה בגלל שהכאבת לאחותך?? עוד משהוא האם טבעי שהוא מאד מאד נהנה לשחק בשואב אבק ועם לצפות במכונת כביסה וכמובן מנסה להפעיל אותה אבל אני מונעת ממנו ..כשהוא מסרב לאכול אני משאירה אותה ליד המכונה היסתכל ויאכל שלוקחים אותו למשחקיה הוא עוזב כל המשחקים ניגש לשקיים ודברי חשמל המוסתרים ושואל על השואב שם אם יש

עוד כשלקחנו אותו לקניון הוא עמד מול חניות למוצרי חשמל כשראה מכונות כביסה ולא רוצה לזוז ..רצה להיכנס לשחק במכונות הכביסה והמשחקים לא כל כך מעניינים אותו

17/04/2018 | מאת: הילה

שלום רציתי להתייעץ בבקשה. בני בן ה9 כבר קרוב לשנה שמתעורר בלילות. הוא מתעורר, אומר שמפחד אני מלווה אותו למיטה והוא נרדם. פעם הוא לא היה נרדם והיה מגיע שוב ושוב. היום הוא מתעורר אני מלווה למיטה והוא נרדם. אין לילה שהוא לא מגיע. ניסיתי להבטיח דברים, ניסיתי לדבר איתו ניסיתי לתת לו לישון עם אור, אפילו אחותו הקטנה עברה לישון בחדרו. אך עדין התופעה ממשיכה. מתעורר אומר שמפחד אני מלווה אותו למיטה והוא נרדם. מה ניתן לעשות? יש לי תינוקת בת חודש בבית וזה פשוט קשה.

17/04/2018 | מאת: הילה

חשוב לי לציין שהילד מאוד פופולרי בכיתה, סיום אין לו בעיה להישאר לבד. הוא ילד מאוד שמח ואנרגטי. הוא פשוט מתעורר בלילה והלחץ מזה שהוא ער ומה שמגיע אותו זה להגיע אלינו כדי שנלווה אותו למיטה.

הי הילה,
הייתי מתחילה בלנסות להבין מה קורה איתו בלילה, ולא פחות חשוב לעזור לו להבין מה קורה. ממש להתעניין וכמו "לחקור" את הנושא, האם הוא מתעורר בעקבות חלום, האם הוא זוכר את שחלם, איך מרגיש כאשר מתעורר, האם זוכר רגש. כלומר לרדת לפרטי פרטים כדי להבין את המצב הזה ואת החוויה הנלווית, עד הסוף. זה בפני עצמו יכול להניב מידע חשוב, האם למשל מדובר בחרדות או אולי סוג של הפרעת שינה.
אחרי שיהיה לך את כל המידע, תוכלי להבין יותר איזו מין התערבות נדרשת.
את מוזמנת להתייעץ איתי שוב או להתייעץ עם רופא הילדים שלך.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

09/04/2018 | מאת: ילדה בת 4 נושכת את עצמה מתוך כעס גדול

בתי בת 4 במצב כעס נוראי היא נושכת את עצמה ואני לא יודעת כיצד להתמודד אבל הכעס שהיא מגיע אליו זה משום שאני לא מרשה לה משהו באותו רגע

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך,
הקושי שאת מתארת קשור לגבולות וסביר שגם לדינמיקה שמתרחשת ביחסים בינכן. לגבי הסיטואציה הזו, חשוב לא לתת לה להזיק לעצמה. אם היא לא נשמעת לך כשאת אומרת לה "אני לא מרשה לך לנשוך את עצמך" את יכולה לחבק אותה חיבוק גדול - כזה שחצי מחבק וחצי מחזיק ולמנוע את זה. כמובן שחשוב להיות עקבית ולא לאפשר לה את הדבר שרוצה בעקבות ההתנהגויות האלה.
בכל מקרה כדאי לחשוב על כל נושא הגבולות והיחסים בינכן קצת יותר לעומק, אני מנחשת שהקשיים מתפרסים לעוד נושאים. כמה פגישות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים יוכלו מאוד לסייע.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

שלום, קרובת משפחתי, ילדה כבת שלוש מסרבת לעשות צואה. היא מחזיקה בכח את הצואה עד כאב. זה נמשך כבר כחודשיים וכל צואה מלווה בעימותים ובכי שלה. לרוב היא עושה צואה בלילה כשאין לה שליטה... ניתנו לה כבר נרות גליצרין, שמנים ועוד כדי לעודד צואה, אך היא עושה הכל כדי לא לעשות צואה. היינו אצל גסטרולוג שאמר שהבעיה היא פסיכולוגית ושמדובר בילדה נבונה ושתלטנית ושהילדה פשוט רוצה לשלוט גם על הצואה. אשמח לעיצה, בברכה ותודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ירון,
למען האמת יכולות להיות סיבות נוספות להתנהגות מעין זו, על אף שצורך בשליטה הוא אחד מהם.
בתור התחלה הייתי מניחה לעניין, מולה לפחות, וממעיטה בדיבור על הנושא. מאפשרת לה לעשות את צרכיה בדרך שלה, שזה אומר בשינה כרגע. יחד עם זאת לא הייתי מתעלמת מהאיתות לעזרה כאן, מהמסר שהיא מנסה להעביר. האם היא באמת מנסה לחזק את תחושת הביטחון שלה בעולם דרך השגת שליטה בדרך הזו? האם היא חרדה מדבר מה? על זה חשוב לתת את הדעת בהחלט ולפעול ברמה המהותית בכיוון הנכון על מנת להיות עבורה באופן מיטיב.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

08/04/2018 | מאת: הורים בהתלבטות

שחום רב, בני בן 3.5 לוקח מוצץ לפני השינה. עם מוצץ, מיד מתחיל לשחק עם הפטמה, לשפשף ולמשוך אותה. לעיתים לא שם לב אפילו ועושה באוטומט. ראשית , האם זו תופעה מוכרת ומה השם שלה? מה הדרך לטפל בה ומתי? (אני יודעת שיש ילדים שממוללים באוזן למשל) רקע- כבר מסביבות גיל שנה שנה וחצי היה מחפש את הצוואר שלנו למולל ול"צוורר" סביב גיל שנתיים וחצי החל לשחק עם הפטמה שלו, קיוונו שזה יעבור מעצמו אך התופעה רק התחזקה, בעיקר כאשר עייף ותמיד עם מוצץ והוא אינו מראה סימני בשלות להיפרד מהמוצץ. המליצו לנו על טיפול רגשי ואנחנו בהסתייגות האם להתחיל , או לחכות עוד קצת עד שיגמל מהמוצץ ואז לראות האם התופעה ממשיכה. החשש שהיא תגבר קשה לנו שלא להפוך את העניין ל"לעניין"... מנסים לתת לו תחליפים ולעזור לו להעלות למודעות את העניין אך ללא הצלחה.

שלום לכם,
אתם מתארים תופעה אחת קטנה, בהינתק מכל הרקע שלו ושלכם כמשפחה, וזה מעט מקשה עלי לתת לכם את חוות דעתי השלמה.
אז אם מדובר רק בזה, באמת אין טעם לעשות מזה "עניין" כמו שאתם אומרים. זוהי כנראה הדרך שלו להרגע, במיוחד כאשר עייף (או במתח? לא ציינתם), וכאשר תרגישו בשלים לגמול אותו ממוצץ, הוא כנראה ימצא דרך אחרת להרגיע את עצמו.
אם יש לכן סיבות נוספות לדאוג בגינן, למשל שבנכם נראה לכם מתוח במיוחד, חרד, מתקשה להרגע וכד', אז הייתי מציעה לכם לגשת להדרכת הורים או להתיעצות עם פסיכולוג התפתחותי או קליני המתמחה בטיפול בגיל הרך.
כל טוב,
רדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

והם היו בקשר ידידותי עד כה למרות שניסיתי לעצור את זה היא נמצאת בחוג מסויים שבו הם נפגשים לעתים הקשר המשיך להתהדק, וכרגע הקשר עלה שלב ברגשות והם רוצים להיות יחד. כמובן שאני חושבת שהיא עדיין קטנה ולא בשלה בעלי עדיין לא יודע מכל הסיפור אך ברור לי שכאשר יוודע לו הוא יקבל את זה בצורה רעה... אוסיף שהבת שלי לא משתפת אותי בכל דבר ובנושא הזה ניסתה להיפתח ולשתף אותי בסודותיה.. אני לא באמת יודעת איך לפעול והאם בכלל.. אם לאסור עליה את הקשר, האם לפנות אליו בלא ידיעתה? אשמח לקבל עצה מעשית שתוכל לעזור לי לפני שיהיה מאוחר מדיי , תודה

הי אלנה,
ראשית אני רוצה לומר לך שאני שומעת היטב את הדאגה הכנה שלך לביך ואת הרצון שלך לעזור לה ולגונן עליה. העמדה הזו חשובה ואני מקווה שביתך תצליח להרגיש אותה.
אז אקדים ואמר שאם יש לך איזושהי ידיעה שמדובר בקשר פוגעני, עלייך לעשות כל שרק אפשר על מנת להפסיק אותו. במידה ואין לך ידע כזה, הייתי קודם כל מנסה להתעודד מכך שביתך הפעם כן פונה אלייך ומשתפת אותך. זה נשמע שהיא דווקא מעונינת ורוצה בקירבתך כרגע, ופה יש הזדמנות פז שלא כדאי לפספס. אז למרות כל החרדה שבוודאי מתעוררת אצלך סביב העניין, אני מציעה לך לעשות כל שביכולתך כדי להכיל אותה ולשאת אותה, על מנת להצליח לשמר את הקירבה הזו ולא לפספס את ההזדמנות הזו. הייתי מזמינה את ביתך לבית קפה ומשוחחת איתה, בעיקר שומעת ממנה על הקשר, על רגשותיה, ומייצרת מצבים כאלה כל אימתי שרק אפשר כדי לתת לה הזדמנות לשתף אותך, ובבוא העת גם לשמוע אותך, לשמוע את מה שיש לך לומר לך מניסיון חייך, מהיכרותך איתה וכאדם בוגר שעבר כבר לא מעט בעולם הזה, בוודאי ובוודאי ביחס אליה. אבל זה יוכל לקרות אך ורק אם תצליחי להישאר פתוחה ותומכת כלפיה, קודם כל, ורק לאחר מכן היא תוכל גם לשמוע אותך.
העצה הזו שלי אלייך מגיעה מתוך הבנה אלנה, שלפעמים דווקא הקשיית העורף, חוקים קשוחים, הגבלות וסנקציות, הם אלו שבסוף מגבירים את ההתנגדות וכך גם את החרדה שאותה הם נועדו לשכך. ביתך אינה ילדה קטנה, אפילו על פי חוק מותר לה לנהוג כך אם היא רוצה בכך, ולכן הדרך היחידה כרגע לשמור עליה, הוא להישאר קרובה אליה, כדי שכאמור גם היא תוכל להתקרב אלייך ולשמוע ממך את מה שתרצי לומר לה. לגבי בעלך, אם הוא מאוד מתנגד ומתקשה להכיל את המצב, כמה שיחות משותפות עם פסיכולוג/ת או מטפל משפחתי יוכלו לסייע לכם להתוות את הדרך ולתמוך בכם לתמוך בה.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044ו
י

בבקשה לאם אוכל לפנות בת שנתיים כל היום טיילה עייפה מאוד אבל לא נרדמת למעט לפרקים קצרים אני משכיבה אותה לישון ב שבע וחצי ואז זה פשוט לא קורה שעות ! לא נרדמת אפילו בימים מתישים כאלו בהם אנו מטיילים מבוקר בבקשה אני רוצה.פתרון או הפניה למקום

הי כוכי,
מחזורי שינה ועירות בגיל הזה צריכים להישמר סדירים ככל האפשר. לפי דברייך לפעמים היא נרדמת בצהריים, לפעמים לא, לפרקי זמן שונים בכל פעם, ואז שוכבת לישון בכל ערב בשעה שבע וחצי.
התחילי להקפיד על שעות שינה סדירות, השכיבי אותה לישון למשך שעה אחת בלבד בצהריים, כ-7 שעות לאחר שמתעוררת, והצמידי להרדמה טקס שנת צהריים קבוע. כמו כן חשוב שלא תאפשרי לה לישון בזמנים אחרים.
בערב נסי לאחר מעט את שעת ההשכבה, במקום שבע וחצי, שמונה וחצי, וכאמור קיימי טקס שינה.
כמו כן כדאי להרגיל אותה להרדם לבד. לפעמים ילדים לא נרדמים דווקא בגלל שההורים ישובים איתם בחדר, כלומר נוכחות ההורים בעצם קצת מפריעה לילד להרדם..
לסיכום חשוב לשמור על סדירות בשעות, טקסים קבועים, אם היא ילדה שזקוקה לפחות שינה, קצרי את שנת הצהריים והאריכי מעט את זמני השינה מרגע ההתעוררות.
כל טוב ובהצלחה,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

28/03/2018 | מאת: בת שנה ושמונה שינוי התנהגות

שלום,בתי הצעירה בת 1.8 ילדה שלישית מבין שלוש בנות.מאוד מפותחת, מדברת מגיל צעיר מבינה הכל.בימים אחרונים אבא והבנות הגדולות חזרו מטיול בן יומיים מחוץ לבית .הסברנו לה לפני כן והיה מפגש שמח ונעים איתם כששבו. גם איתי היתה רגועה ,למעט בקשה חוזרת שלה לקבל "ארטיק"(לא ברור לי למה נצמדה לזה ומאז כל יום מבקשת ארטיק). בכל אופן מיום ראשון , היא בוכה כשמגיעים לגן ,אומרת "לא גן" בוכה עם דמעות , המטפלת אליה רגילה לוקחת אותה והיא נרגעת.לאחר מכן המטפלת מסמסת לי שהיא רגועה ופעילה.כששבה מהגן ,לא נראית שמחה , מצבי רוחה משתנים ,יכולה לסרב להחליף טיטול, להתרחץ ,הרבה "לא".גם החלה להרגיש לא טוב לאור שינויי מזג אויר (אסמטית, משתעלת הרבה)ואז גם קצה בלילה וזה לאחר חודשיים של שינה רציפה להתנהגות רגועה. למה זה שייך?איני מבינה אם זה משהו התפתחותי או נקודתי עם הימים של הטיול ...בררתי עם הגננת והיא אמרה שאין שיני בגן

שלום לך,
את מעלה הרבה אפשרויות ומחשבות, ואני חושבת שבמידה מסוימת כנראה שמדובר בשילוב. היציאה מן השיגרה, אי הנוחות הפיזית, שלבים התפתחותיים משתנים..כל אלו מביאים לשינויים בהתנהגותה. כל שצריך לעשות הוא להמשיך להיות אמפטיים כלפיה, לשים לב לצרכים המשתנים, ההתפתחותיים והנקודתיים, ולהיות מוכנים להיות גמישים במידת הצורך..אם פעם הייתה יותר מרצה, אז להתכונן לקצת יותר מרדנות ודעתנות, ליותר דורשנות ובמקביל גם ליותר צורך בהרגעה רגשית מצידה.
כל טוב וחג שמח,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

בני כמעט בן 10 גוזר לעצמו בסתר את השיער בעיקר את הפוני לא מצליחה להבין למה הוא עושה את זה כשאני מגלה שהוא גזר או אפילו מגלח אני כועסת והוא מתחיל לבכות ולאמר שהוא לא גזר ושאני אמא רעה ושהספר לא יודע לגזור .. לא יודעת איך להתמודד עם התופעה וברור לי שזה נובע מקושי כלשהו שהוא חווה

לקריאה נוספת והעמקה

הי שרה,
כמו במצבים דומים, כל שצריך לעשות הוא למצוא זמן בו אפשר לברר איתו בנינוחות וברוגע מה מניע אותו. אם תנסי לעשות זאת כשאת מופתעת או בלחץ, כועסת או במתח כלשהו, כמובן ששיחה ממשית לא תוכל להתקיים בתנאים כאלה.
יכול להיות שהוא לא מרוצה מהמראה החיצוני שלו, אולי זה סוג של חוסר ביטחון עצמי שמופיע, ייתכן וזה מסמל קשיים חברתיים, אולי בעיה של דימוי עצמי, ויכול להיות גם שהוא באמת לא אוהבת את איך שהספר מספר אותו.
בכל מקרה, שיחה נינוחה ורגועה תסייע לשניכם להבין טוב יותר את מניעיו.
כל טוב וחג שמח,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

תודה רבה אנסה

בכל אופן מנסה בכל דרך אפשרית וסובלנית היחד מתפרץ בבכי או בורח ולא מעוניין להמשיך בשיחה וגם כועס שהוא לא עשה את זה

הי שוב,
אז את נותרת לבדך כרגע לחשוב עליו ולבחון את ה"השערות" שהעליתי, או אחרות..
זה לא באמת משנה אם גזר את השיער או לא, או אם יעשה זאת בעתיד, בעיני לפחות. מה שחשוב הוא שתוכלי לזהות מצוקה אם קיימת, ואת זה הורה יכול לעשות דרך התבוננות וחשיבה מעמיקה על הילד, גם אם זה לוקח תקופה מסוימת וגם אם הילד לא משתף ברגשותיו או חוויותיו.
כל טוב וחג שמח,
ירדן

18/03/2018 | מאת: אנונימית

לילה טוב ירדן, כיצד עלי לנהוג באחותי הגדולה ממני ב 17 שנים היא מתייחסת אלי בזלזול כל השנים הללו, וכמה שנסיתי לרצות אותה לא עוזר.. לפני שנתיים ילדתי את בני בדיוק באותו חודש נולדה לאחותי נכדה מבנה . מאז הניכור גובר .. ועובר לבן שלי . במפגשים משפחתיים בליל שבת היא לגמרי מתעלמת מבני ומעריפה יחס חם במיוחד על נכדתה, וגורמת לבני לבהות בהם ...ואליי היא ממשיכה להתייחס בזלזול. כיצד לדעתך עלי לנהוג בסיטואציה הזו? האם כדאי להרחיק את בני מהאנרגיה הרעה הזו?, אך מצד שני לא יפגוש בני משפחה אחרים שמאוד אוהבים אותו ? לא עזרו שיחות איתה, מתנות שהרעפתי עליה, היא ממשיכה לעשות תנועות מזלזלות מאחורי גבי כלפיי . בשבת האחרונה אחותי השנייה שמאוד אוהבת אותי אמרה להליד כולם בשולחן ״ זה ממש לא יפה מה שאת עושה מאחורי הגב...״ניסתי לנתק עימה קשר לחלוטין אך היא התקשרה התנצלה וחזרה להתעלל ריגשית. אשמח לכל עיצה תודה

שלום לך,
את מתארת מצב מצער..חבל שפני הדברים הם כך.
אני חושבת שהאתגר שלך הוא לנסות ולמצוא דרך לייצר נפרדות מאחותך. כשאני אומרת נפרדות אני מתכוונת לא לפרידה ולניתוק קשר ממשי כפי שניסית לעשות בעבר ללא הצלחה, אלא ליכולת לתפוס ממנה מרחק ריגשי. כמובן שזוהי אינה משימה קלה, והיא כרוכה בהרבה מאמץ נפשי, במיוחד כאשר מדובר בדמות כ"כ קרובה וככל הנראה גם משמעותית עבורך, אבל למעשה זוהי הדרך היחידה בה אפשר גם להיות בקשר עם אדם (שקשה לנו איתו) כשהחיים מצריכים זאת, וגם להצליח לשמור על תחושה אישית טובה. הדרך לשם תצטרך לעבור דרך הבנה וקבלה שאחותך לא תשתנה - לעולם. היא תמיד תתנהג כפי שהיא מתנהגת, ולצד זה לנסות להבין שההתנהגות הזו למעשה לא באמת קשורה אלייך למרות שהיא מופנית כלפייך.
השלב הבא הוא בדרך כלל סוג של אבל על מה שלא היה וככל הנראה גם לעולם לא יהיה בינכן. בהמשך הדרך תגיע הקבלה..הקבלה השלמה יותר של מה שיש, ומה שאין.
ללא ספק, טיפול מסייע מאוד בתהליכים מעין אלה, אבל עם התכוונות פנימית, אינטרוספקציה ומאמץ נפשי, תוכלי להתחיל את הדרך לשם גם בכוחות עצמך.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

שלום אני בן 46, גרוש + שני ילדים בני 16 ו-10. לפני כחודש הכרתי בחורה והקשר רציני ומשמעותי עבור שנינו. אני מאוד רוצה שילדי יכירו את חברתי, אך חברתי טוענת שהקשר טרי מידי וזה לא הזמן להכיר את הילדים, צריך לדעתה לבנות יותר את הקשר לפני ההיכרות עם הילדים. אני לא מסכים איתה, וחושב שהיא חלק מחיי כרגע ולכן הילדים צריכים להכיר אותה. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה רונן

שלום רונן,
אני מסכימה עם בת זוגך, בין היתר מהסיבות שהיא הזכירה ועוד. משום מה אני מתרשמת שאתה חש דחיפות מסוימת לערוך את ההיכרות הזו בינהם, ואני מציעה שתחשוב מדוע. איזו סיבה יש לך לא להמתין ולהתאזר במעט יותר סבלנות? אז מה אם היא בחיך כרגע..אול לא תהיה מחר..(זהו קשר מאוד מאוד טרי). גם רופא השיניים שלך נמצא בחייך כרגע, זה לא מצדיק היכרות עם ילדייך. אני באמת מציעה לך להקדיש מחשבה ולבחון היטב מה הסיבה האמיתית להחפז ולערוך את ההיכרות הזו בינהם.
מעבר לכך, רצוי שההחלטה תהיה משותפת, ואם בת זוגך לא חשה בנוח כרגע לערוך את ההיכרות הזו, הייתי בהחלט מתחשבת בה, ולא דוחקת בה. שנית, רצוי שהקשר יהיה מספיק יציב כדי שילדייך לא יצטרכו לעבור היכרויות כאלה יותר מידי פעמים, שזו אגב חוויה לא פשוטה כלל בשביל ילדים (היכרויות נשנות עם בני זוג חדשים של ההורים).
מקווה שסייעתי..
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

14/03/2018 | מאת: טטיאנה

בן שלי נולד מהורות משותפת עם הסכם בן 3 אבא של בן שלי הוא נמנע לא מתקשר עם חברים או משפחה הוא וסבתא אותו דבר בקשר עם עצמם. איך לדאוג שבן שלי לא ילמד ככה התנהגות ? רוצה שבן שלי יהיה חברים חוגים

הי טטיאנה,
זה שאביו מופנם ופחות חברותי, לא בהכרח ישליך עליו.
אם את חברותית בעצמך כלומר מספקת מודל כזה, ואת מעודדת אותו להיות כזה (מפגשים עם חברים, חוגים וכיוב'), אין שום סיבה שלא יפתח כישורים חברתיים.
שימי לב עם זאת, יש הבדל בין מופנמות להתבודדות. בנך לא חייב להיות מוחצן ו"מלך הגן והכיתה". מספיק שיש לו כמה חברים שהוא שמח לשחק איתם, אין סיבה או צורך לדרוש או לשאוף ליותר מזה, בוודאי לא בשלב זה בחייו. חשוב לתת לו להיות מי שהוא, והאופן שיהיה בחברה, קשור גם למזג, לשלבים התפתחותיים ואינדיבידואליים, וגם לאישיות - מופנמות או מוחצנות -וזיכרי כי מופנמות אינה שוות ערך להתבודדות חברתית.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

אשמח להכוונה יש לי ילד בן שנתיים ילד קסם רק עם בעיית שינה אני משכיב אותו לישון אחרי אמבטיה וסיפור והוא מושך את הזמן משחק עם עצמו במיטה ולא נרדם שעות ! ובבוקר. מתעורר עייף . הוא איכשהו מעסיק את עצמו במיטה בשקט הרבה שעות אשתי לומדת ואני לוקח על עצמי את. השכבה . אשמח להכוונה

הי יגאל,
אני לא נוהגת לתת עצות מסוג זה ללא מידע מקיף וכולל. כמו בכל תחום, אני מאמינה שגם בנושא ההרדמה והשינה, יש לקחת בחשבון גורמים רבים בינהם- סדר היום, כמות השינה במהלך היום, זמן האיכות עם אמא ואבא כולל גם הרגלי שינה והרדמה שמקנים ההורים.
אני מציעה לשבת עם זוגתך ולבחון היטב את כל הגורמים שציינתי. אם אתם מסופקים מבחינת כולם - ללא יצא מן הכלל, אז ייתכן שכל שצריך לעשות הוא להרגיל אותו בהדרגה לכך שאתה יוצא מהחדר בזמן שהוא ער. בתחילה כאשר הופך ישנוני, וכאמור בהדרגה, כל פעם קצת קודם. כדאי לשוחח עם ילדך עוד קודם, להסביר שהוא כבר ילד גדול, שאבא גם רוצה לישון, שאתה תשב איתו קצת , תיתנו נשיקה ותלך. אני בד"כ מציעה גם טקס פרידה קטן כמו למשל, נשיקה לכל יד, לכל רגל, לדובי וכו' או כל טקס (קטן ותואם) אחר יצירתי. כאמור שם המשחק הוא הסבר מקדים ברור והדרגתיות. אם בוכה, נכנסים, מסבירים שוב..נותנים נשיקה ויוצאים שוב..
בהצלחה!
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

שלום, יש לי ילד בן 9 שאוהב כדורגל וצרפנו אותו לחוג כדורגל בעקבות בקשתו זו שנה שנייה ברציפות. הבעייה היא שלא הולך לו טוב, ישנם ילדים שמשחקים יותר טוב ומעדיפים לא למסור לו, ולכן כל הזמן הוא מאוכזב. שנה שעברה הוא נטש באמצע אבל השנה עודדנו אותו להמשיך. באימון האחרון הוא קבל פנדל בעקבות שהכשילו אותו ברחבה, אני עמדתע מהצד והתפללתי שכן יפקיע הפעם אך לצערי הכדור פגש את המשקוף ולא את הרשת. בסוף האימון הוא התחיל לבכות תוך כדי שהוא אומר במירור שאפילו ממצב כזה הוא לא יכול להפקיע! אני מתלבט האם להמשיך לעודד אותו שלא יוותר, אבל מצד שני אני רואה שכל פעם הוא מאוכזב מחדש ולא רוצה שזה ישאיר לו צלקות (בנפש). אולי שווה לנסות דברים אחרים, אולי שם הוא יהיה יותר טוב!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מודי,
כהורה אל הורה, אני מבינה את התפילות שיבקיע גולים...באותו הרגע שבנך סוף סוף מגיע אל הכדור.. הדבר הזה מרגיש כמו שווה אלף תפילות. אבל כאשת מקצוע עלי להצביע על כך שכגודל הציפייה של -ההורה, כך גודל מפח הנפש של הילד. חשוב שאנחנו ההורים נוכל קודם כל -אנחנו- לקחת את הדברים בפרופורציה כדי להעביר אל ילדינו את הפרופורציה האמיתית של כל סיטואציה.
זה בסה"כ חוג, בס"הכ ספורט. מתאמנים, באים במגע עם ילדים, מתפתחים, משחקים, מצליחים ומפסידים. אם באמת אבל באמת תצליח בעצמך לקחת את הדברים באופן הזה, תוכל להעביר את זה גם לילדך, ומפחי הנפש לא יהיו כ"כ דרמטיים.
אם תצליח לעשות את השינוי בתפיסתך, אבל באמת באופן עמוק ומהותי, אז בהחלט יוכל בנך להמשיך בחוג, בשקט ובלי לחצים מיותרים. להמשיך לשחק להתאמן ולהתקדם מהמקום בו הוא נמצא - וזה מה שחשוב באמת. ו/או להחליט עבור עצמו אם די לו. וגם אם די לו, זה לא סוף העולם...
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

תודה על תגובתך. רק תני לי להבהיר שאני לא נותן לחוג הזה שום חשיבות, להפך אני לא אוהד כדורגל בכלל... זה בא מהכיון של הילד, הוא אוהב ואולי בגלל זה גודל האכזבה שלו. לא איכפת לי אם יפקיע או לא, גם לא הייתי רוצה שהוא יהיה שחקן כדורגל בעתיד. אני עומד מהצד ומנסה לעזור לו אך לא יודע איך. לגבי המשפט "אם די לו אז זה לא סוף העולם", זאת הגישה שלי גם. אבל את לא חושבת שבעתיד יהיה לו יותר קל לוותר גם כשייתקל בסוגיות יות רמורכבות? זאת ההתלבטות שלי ועם זה קשה לי להחליט, האם לדבר איתו כל הזמן ולעודד אותו להמשיך (ואני לוקח לתשומת לבי את ההערה שלך שכן צריך להעביר לו את הפרופורציות האמיתיות, אבל אני יודע שמקרים כאלה עוד יחזרו) או פשוט לפרוש.

הי מודי,
דווקא הבנתי שכדורגל אינה משאת נפשך, אבל מתוך תיאורך את הדברים זה נשמע שמתחיל להיות לך קשה להמשיך לתמוך בו. אם אתה חושש שאכזבות מחוג כדורגל ישאירו "צלקות בנפשו" ואתה כבר מוצא עצמך "מתפלל" שיבקיע גול, אז למרות מה שאתה אומר, ייתכן שאיפשהו אתה נסחפת ביחד איתו והכל הופך כעת לדרמה אחת גדולה שלא לצורך.
אני מציעה לך להמשיך לעודד אותו לךהתנסות, לתמוך בו, בלי בהכרח לנקוט בעמדה ברורה - תמשיך או תעזוב. ההחלטה אינה שלך. כרגע בנך בחוג, וכל עוד הוא שם, תתמוך בו ככל יכולתך. תן לו להתאכזב, תן לו להתאמן, תן לו לעשות הכל, ושים לב שאתה לא יוצא מפרופורציות -בהרגשה שלך - קודם כל. אם יאמר שהוא רוצה לעזוב למשל אתה יכול לומר משהו כמו "אני מבין שזה מרגיש כ"כ קשה שבא לוותר כבר..." , תן לו חיבוק חם -וזהו. לא חייבים לקפוץ ולממש את זה. אם וכאשר באמת ירצה לעזוב, זה יהיה רצון מתמשך לאורך זמן ואז תוכל להחליט את באמת לסיים את החוג כרצונו.
כפי שכתבתי עוד קודם, חשוב להבין שתמיכה מתוך מקום חרד (אם לא ימשיך אולי לא יצליח להתמודד בעתיד עם קשיים, אולי האכזבות יותירו צלקות בנפשו) לעומת מתוך מקום נינוח ורגוע - היא תמיכה אחרת לגמרי ובעצם בלי להיות נינוח ורגוע, אי אפשר באמת לתמוך..
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

הילד שלי בן 4 ביישן מאוד אוהב חברת ילדים ... אבל בוחר להביט מהצד לא משוחרר ... ממש חשוב לי לעזור לו להשתחרר מהביישנות. האם ייתכן שיש קשר לכך גנטי שאבא שלו ביישן וסגור? אם ילך לטיפול לפסיכולוג ילדים זה יכול לעזור?

שלום מאיה,
את מספקת לי קמצוץ מידע על ילד שלם..קשה לי לחוות דעה כך ולומר היכן הסיבות למצבו/קשייו אם בכלל אכן מדובר בקשיים. את יודעת, לא כל הילדים מוחצנים ופתוחים, וזה בסדר. זה לא בהכרח מצביע על בעיה. מאידך בהחלט כדאי ואפשר תמיד לעבוד על חיזוק תחושת הביטחון של ילד, וזו כמובן משימה הורית בגיל הזה, לא משימה של הילד עצמו.
את כמובן יכולה לגשת להתייעצות והדרכה הורית אם תרצי. תוכלי להתייעץ ולחשוב יחד עם פסיכולוג/ית האם באמת יש כאן בעיה שמצריכה התערבות או שזוהי אישיותו, ובעצם הכל בסדר..
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

שלום ירדן, רציתי לומר קודם כל שזה פורום נהדר, אני קראתי תשובות שרשמת לאחרות, ועזרו גם לי יש לי שאלה לגבי הגרוש, הוא לוקח את תינוק שלנו שהוא רק בן שנה ושבעה חודשים 3 פעמים בשבוע. בימים האלו הוא מבלה אותו שזה נפלא. לוקח אותו לביקורים אצל כל המשפחה ומרדים אותו רק בחצות!!! הוא טוען שזה לא מזיק כי הוא רק אצל מטפלת. והוא רוצה לבלות איתו. ואומר שהוא יהיה בגן בשנה הבאה הוא יקפיד מאוד על שעות השינה. לא עוזר הסבריי על סדר יום. הוא נחוש בדעתו שמותר לו לבלות איתו בחיק המשפחה. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

הי שרי,
איזה כיף לקבל מחמאות על הבוקר :) תודה על הפירגון ובעיקר שמחה לשמוע שאת מצליחה להעזר בפורום.
לשאלתך, אני בהחלט מסכימה איתך ואסביר מדוע. לכל אדם, גדול או קטן, ישנו מה שנקרא שעון ביולוגי. זהו מנגנון משוכלל של מעין שעון פנימי, המתזמן ומווסת את מרבית פעילות בני האדם אשר נעה כידוע סביב מחזורי ערות ושינה. תפקידו של השעון הביולוגי הוא לקבוע את מחזוריות התהליכים בגוף, החל בתהליכים הראשוניים ביותר כגון חלוקת תאים או למשל שחרור הורמונים וכולל תהליכים שהם בעלי השפעה נרחבת על כל מערכות הגוף, דוגמת שינה, רעב וכו'. תקינות השעון הביולוגי עלולה להיות מופרת ע"י גורמים פיסיולוגיים וגם על ידי גורמים סביבתיים. כדי שהשעון יעבוד בצורה תקינה, חשוב לשמור על סדר יום קבוע פחות או יותר, ובעיקר על שעות שינה ועירות סדירות, בוודאי ובוודאי כאשר מדובר בפעוט שהשעון בגופו עדיין לא סדיר במאת האחוזים. מחקרים מראים שאי סדירות השעון עלולה להוביל לתסמונות מטאבוליות שונות, השמנה, קשיי ריכוז, שיבושים הורמונאליים, בעיות נפשיות ועוד.
לסיכום, אני ממליצה מאוד לא לייצר את השיבושים האלה אצל בנך בימים שאינו איתך. זה נהדר ונפלא שיש לו אב אוהב, שרוצה לבלות מקסימום זמן במחיצתו - הוא באמת בר מזל במובן הזה, אך זה רק הוגן שבני משפחתו של תינוקך הם אלה שיעשו את המאמץ כדי לבלות כמה שיותר זמן במחיצת בנך ולא שבנך התינוק יעשה הוא את המאמצים ויישאר ער עד שעות מאוחרות למענם.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

05/03/2018 | מאת: אמתי

שלום יש לנו בן בכור כנ"ל וגם בת בת 4 חודשים אך הבעיה הייתה קיימת גם לפני. אנחנו מחנכים בגישת לייף סנטר ובאמת שמחים בה וטוב לנו. מרגישים שנותנים מענה רגשי מלא לילד, הוא שמח, פתוח, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, אוהב להיות איתנו, מפותח רגשית ובאמת ב"ה בבית טוב לנו. יש לו סבא וסבתא שהתחושה היא שהם פשוט עושים מאבק על האהבה שלו, מבטיחים לו דברים, כל הזמן ממלאים את הזמן באטרקציות והבטחות ומתנות ולפעמים אפילו "בורח" להם משםט מסגיר שהם מנסים "לקנות" אותו. וזה מצליח. היו תקופות שבננו העדיף את האבא על פני האמא והצלחנו עכשיו די לאזן את זה. אבל הסבא, פשוט אי אפשר להתחרות. הוא רוצה להראות לו דברים, אם יש משהו שהוא צריך הוא מבקש ממנו, הוא רוצה שהוא ילביש אותו, יאכיל אותו, ירים אותו, כל הזמן מחפש רק את קרבתו, כשאנחנו בחברת ההורים שלנו, פשוט מרגישים שהסבא זה אבא שלו, לפעמים הוא בטעות קורא לו אבא. אני אישית בתור אבא ממש מרגיש שאני נותן הכל שהילד יצמח בצורה בריאה, וזה מרגיש לי ממש לא בריא מה שקורה פה. היינו בחתונה, בתוך 5 שעות הוא לא בא אלינו ההורים כמעט בכלל! לא חיפש, לא רצה. האמא התקרבה אליו הוא דחף אותה ואמר "דייייייי" והיא לא אמרה לו דבר. וביומיום בכלל אין שום תחושה של מחנק ובאמת אין, הוא ממש חופשי. אנחנו מאוד מאוד פגועים. אני אישית בתור אבא לא מסוגל להכנס למלחמות "קניית בעלות" ואין לי גם מסוגלות להקשר אליו ולהפגע כל פעם מחדש. זה תקין?מה עושים? המון תודה.

הי אמיתי,
התלבטתי איך לענות לך כדי באמת להמחיש לך את מה שיש לי לומר. אני מוצאת שהרבה מאוד פעמים הכל (או לפחות חלק) הוא עניין של פרספקטיבה, ואם רק יכולתי לשנות לך אותה קצת, היית יכול להפוך בין רגע ממוטרד ומודאג לשמח.
אז קודם כל תן לי להרגיע אותך - הילד שלך תמיד אבל תמיד יעדיף אותך על פני סבא וסבתא (בטח בילדות המוקדמת ובטח כשיש לכם יחסים כ"כ טובים איתו כפי שאתה מתאר). זה נתון - ועלייך לקחת אותו כמובן מאליו, לנסות למצוא בו ביטחון ושלווה, נחמה ושמחה. ועכשיו מתוך נקודת המוצא הזו, תביט על כל היתר.
יש לך ילד שאוהב אותך ואת אימו, שמח איתכם ובכם, וגם - יש לו עוד זוג אנשים מיוחדים בחיים. שלא עסוקים בחינוך, בגבולות, ביום יום..שיש להם מעין פריוויליגה נחמדה להיות כל הזמן רק "טובים". זו הפריווליגיה של סבא וסבתא. איזה כיף שיש לו את זה. איזה כיף שהוא מרגיש כ"כ בטוח איתכם ובכם שנוח לו לעשות בדיוק מה שבא לו ולהיות איתם כשבא לו. הוא יודע שאתם שם ושאתם מחכים לו.
אמיתי היקר, בהקשר הספציפי הזה שאתה כותב לי עליו, הכל טוב..נסה להאמין בזה, ותיווכח כיצד המכתב המודאג שלך הופך למכתב הודיה...
הורים יקרים, נסו לא להיפגע כ"כ מילדכם הקט, נסו לשמוח בשבילו ולעבוד על עצמכם כדי למצוא בתוך עצמכם את הביטחון בהורות שלכם אליו. ביטחון כזה שיאפשר לו לבטא את כל מה שהוא מרגיש מולכם, בחופש ובביטחון. רק ככה באמת תוכלו להיות הכי הכי קרובים אליו שאפשר, קירבה כזו שאף מתנה או "שוחד" (כאילו שוחד כן..) לעולם לא יוכלו להחליף.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

03/03/2018 | מאת: חופית

שלום רב לבני בן 2.5 יש עיכןב שפצי עברנו איבחון בהתפתחות הילד ואנחנו בטיפול של קלינאית אחת לשבוע לאחר התחלת הטיפול היו לו כמה מילים החל אפילו להגיד אבא ומאמא לפעמים לא תמיד החל לספור בצרפתית מאחר וסבתא שלו מדברת איתו כך מאז שנולד אמר מילים בודדות ממש ולפני 4 חודשים נולד לו אח ועברנו שירה יכול להיות שכל המעברים הללו גרמו לו לא להגיד את מספר הדברים המצומצם שלמד להגיד

הי חופית,
זו בהחלט יכולה להיות סיבה לרגרסיה.
אם את חשה שהמעברים והשינויים גורמים לו למתח , עשי כל שביכולתך כדי לסייע לו להתמודד עם גורמי המתח ועם התחושות שעולות בו. אני מאמינה שזה לצד הזמן שיחלוף, יסייעו לו להרגיש נינוח יותר ואז יוכל לחזור גם להיות יותר עצמו, על כל המשתמע מזה.
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044

עברתי את זה עם בני מומלץ לדבר לתקופה רק שפה אחת

גם לבן שלך היה עיכוב שפתי?רכש מילים ופתאום נעלמו?איך עזרתם לו? הקלינאית אמרה לנו לא להוריד בגלל זה אני מתלבטת

לפני ימים ספורים במפגש עם הגננת של ילדתי, היא העבירה לי מסר שהילדה לא מוותרת "שורדת"כך היא כינתה אותה. היא רק בת 3 ! הגננת אומרת שהילדתי חזקה חכמה וקשה חייבת לציין שאני נחשבת לאשה תובענית, המקצוע שלי דורש זאת. אני יודעת שרבים לא מחבבים אותי בשל כך, לא מזיז לי..אבל אשמח שילדתי לא תצא כך, מעוניינת בתובנות. מנסיונךהמקצועי, תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ענת,
אני שמחה על שאלתך. היא חשובה מאוד ומאפשרת לי להעביר לך ולכל ההורים מסר חשוב.
אז לשאלתך, הגנת כנראה מתכוונת לכך שילדתך היא ילדה עצמאית, יודעת להביע את עצמה וגם בעלת יכולת לעמוד עד שלה - יכולות מרשימות שביתך הקטנה בת השלוש פיתחה. אני מניחה שלו הייתה רוצה להעביר לך מסר מדאיג, הייתה משתמשת בטון ובמילים קצת אחרות, אבל איכשהו את בכל זאת יצאת מודאגת..ובדיוק כאן, במקום הזה נוצר אצלך אותו בלבול מוכר וידוע, בין איפה אנחנו כהורים מתחילים ומסתיימים, והיכן ילדינו מתחילים...
בעיני אחת המשימות ההוריות החשובות ביותר היא לשאוף להיות ער ומודע ככל האפשר לבלבול הטבעי יש לומר, שנוצר אצלנו ההורים- בינינו לילדינו. בין צרכינו לצרכיהם, הפחדים שלנו לשלהם, בין הילד שהיינו לבינם ועוד... מתוך הבלבול הזה עלול להיווצר מצב בו לא נצליח לראות את ילדינו כפי שהוא/היא, להבין אותו לקבל אותו, על כל מי ומה שהוא, על צרכיו ורצונותיו.
אינני יודעת אם ביתך דומה לך או תהיה דומה לך בעתיד, אני כן יודעת שחשוב שאת כהורה תפתחי מודעות להשלכות אפשריות עליה (כאמור, זו משימה ששותפה לכל ההורים אשר הם) ולהתאמץ כל הזמן, לעשות הפרדות בינך לבינה, כדי להצליח לראותה כפי שהיא. ילדינו הם לא באמת שלוחה או בבואה שלנו. הם מושפעים מאיתנו ותלויים בנו, מאוד, ובדיוק זו הסיבה מדוע חשוב להבין שהם - זה לא אנחנו, על כל המשתמע מזה..
כל טוב,
ירדן פרידון ברשף
פסיכולוגיה קלינית וייעוץ
ילדים מתבגרים ומבוגרים
0523873044