פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
8128 הודעות
7814 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

16/09/2020 | 21:06 | מאת: ליאת ודב

היי, בננו בן 3.5 ומאז ומעולם "דבוק" לאמא. כשאמא בסביבה - הוא תמיד יהיה בקרבתה, ידבר איתה, ינסה לשחק איתה, לא ישחרר ולא יאפשר לה לעסוק בכל דבר אחר. הוא חייב את מלוא תשומת ליבה. כאשר הוא מרוחק מאמא - בטיול עם אבא או בגן השעשועים עם סבתא או סבא, "הכל בסדר". אבל כשאמא בסביבה - הכל מתהפך והיא העולם כולו. אם הוא לא מקבל את שלו - הוא לא מרפה, צועק, מתעצבן וכו'. ניסינו לדבר, להסביר, לבקש, לכעוס - זה לא עוזר. הוא פשוט לא משחרר. הדבר גורם לתחושת מחנק ואינו מאפשר לאמא אפילו רגעי "לבד" קצרים, ביצוע עבודות טירוויאליות בבית או מתן תשומת לב מספקת לאח הקטן יותר (התופעה, כאמור, הייתה שם מאז ומעולם ולא עקב הולדת האח). נשמח לקבל עצות או רעיונות.

הי ליאת ודב, לפעמים הזמן עם הורה יכול להרגיש לא מספק כי מדובר בזמן אינסטרומנטאלי. צריך לשים לב שהזמן עם אמא הוא גם זמן איכותי ולשם כך אין כמו משחק משותף. זמן כזה הוא מספק מאוד גם עבור הילד וגם עבור ההורה. שנית לפעמים המסרים הלא מודעים מצד ההורה עשויים להיות מבלבלים עבור הילד. כך קורה לפעמים שגם ההורה מעוניין בסוג של קירבה בלעדית לילד או בשימור הילד כקטן ותינוק ומאידך יכול לחוש תסכול וכעס כאשר זה מגביל. לכן חשוב לבחון את המסרים המועברים גם ברמה הישירה וגם ברמה הפחות ישירה, ולדאוג למסרים חד משמעיים ובהירים. בנוסף חשוב מאוד לעודד ולשבח אותו על כך שהוא כבר ילד גדול ויכול להסתדר בלי אמא כשהוא מתבקש. אפשר למצוא לו משימות שמתאימות ל"ילד גדול" ולתת לו להרגיש מועצם מכך. אם עושים זאת נכון ובעקביות זה אמור מאוד לעזור לו לייצר את הנפרדות החשובה שהוא צריך להתחיל לקיים בשלב זה. מעבר לכך כדאי לתווך את מה שעומד לקרות ולמצוא הרבה מקום להכיל את מחאותיו. למשל אם אמא צריכה לבשל אז חשוב שאמא ואבא יתווכו את זה ביחד, יעבירו מסר אחיד של העצמה לילד "אנחנו רוצים לראות אותך גיבור, נותן לאמא לבשל, לא בוכה, בנתיים משחק עם אבא". ותמיד כאמור לשבח ולחזק את המצבים בהם הוא מצליח להרפות, גם אם לרגעים קצרים בלבד. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/09/2020 | 21:04 | מאת: ורד

בת 4.5 חזרה הביתה אחרי הגן צועקת צורחת מכה בוכה. מסתבר, שהגננת הודיעה שעקב הסגר לא יהיה גן ...וזה השפיע עליה. לקחתי אותה אחר הצהריים לחברים קבועים שם נרגעה מעט ושוב שחזרנו הביתה, החלה להשתולל..כי רצתה לקבל דבר מה שלא הסכמתי. מה לעשות ? האם אפשרי לשים אותה לרגע בחדר שתירגע ? מעולם לא צרחה קודם או כעס כך. איך להגיע לסיטואציה כזו ?

הי ורד, זה נשמע שמשהו בתחושת הביטחון של ביתך התערער. את מודעת לכך וניסית להעביר אותה לסביבה מוכרת נעימה ומרגיעה אצל חברות קרובות. אבל הסביבה המוכרת המנחמת והמרגיעה ביותר תהיה אצלך אמא. נסי לחשוב בתקופה זו איך את יכולה להחזיר לה את תחושת הביטחון והודאות בעולם. לשים אותה בחדר במצב זה רק יגביר את תחושת הבדידות וחוסר האונים אצלה. אני חושבת שבמצב זה השילוב של הסבר קצר, גבול ברור ודיבור משקף ואמפטי לתתחושותיה העמוקות (אולי משהו כמו - את נורא כועסת..קשה לך..את מבולבלת..) ביחד עם החזקה מחבקת שגם מרסנת ושומרת במידת הצורך, יכולה הייתה מאוד להרגיע אותה בסיטואציה שאת מתארת. הנקודה שלי היא שחשוב שתנסי להתייחס למה שאת מבינה עליה ברמה העמוקה ולראות כיצד את מתייחסת לזה בתקופה זו, גם במצבים שבהם נראה כאילו אין קשר בין הדברים. שנה טובה וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בבקשה הוא לא מעונין ללכת לטיפול . הוא מבזבז המון אנרגיות על רגישות גבוהה וחבל . יש לו חברים קבועים אבל אתן לך דוגמא במה זה מתבטא..הוא שמע בטלפון שאחת הדודות שלו אמרה שהוא חופר וממש נהרס מזה בכה נעלב...ככה גם בבית ספר רגישות מאוד גבוהה.חייבת לעזור לו כדי שיחיה חיים משוחררים השאלה כיצד ???

היאדל, מכיוון שבגיל 7 ההשפעה של ההורים על הילד והרגשתו בעולם היא עדיין גבוהה מאוד התשובה לשאלתך פשוטה . גשי את (רצוי את ואביו יחד) להדרכה והכוונה הורית ואני בטוחה שתוכלו ללמוד יותר איך להבין את קשייו ואיך להיות עבורו באופן שייטיב עימו ויעזור לו להרגיש יותר טוב בעולם. חג שמח ושנה טובה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

10/09/2020 | 16:24 | מאת: שני

אחיינית בת 7, חווה גירושי הורים מגיל 3.היא מקסימה,היפראקטיבית אבל ממושמעת עדינה וחכמה. יש בעייה, היא לא יכולה לסבול רעשים כמו תיקטוק שעון,כמו רעש סירנות,רעשים צורמים,גם בצפייה בטלויזיה אם יש רעש חריג אוטמת אזניים אומרת שעושה לה עצבים.האם זה איתות לבאות?

שלום, הרגישות הזו יכולה להיות קשורה למכלול רחב של בעיות וקשיים. בכל מקרה זה נשמע שאולי ישנו קושי בוויסות חושי, מציעה להתחיל ולהתייעץ עם מרפאה בעיסוק שמתמחה בטיפול בגיל הרך ולהמשיך את הבירור משם. חג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/09/2020 | 13:22 | מאת: דני

הי, אנחנו מחפשים פסיכולוג/ית ילדים מומלץ/ת שעובד/ת עם קופ״ח מכבי באיזור תל אביב, הרצליה, רמת השרון, רעננה. תודה רבה!

שלום לך, אתה מוזמן לכתוב הודעה נוספת בצירוף כתובת מייל אליה הגולשים יוכלו לשלוח לך המלצות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/09/2020 | 00:24 | מאת: V

היי. הבת שלי צפתה באיזו סידרה לילדים ונוער. בסדרה הזו היא ראתה סצינות מפחידות לטענתה ומאז היא מתקשה להירדם. הדבר מדיר שינה מעיניינו מאחר וכבר כמה לילות שהיא הולכת לישון לפנות בוקר וזה אחרי שהיא כבר לא יכולה להחזיק את עצמה ערה. ומעירה אותנו כמה פעמים במהלך הלילה שהיא לא נרדמת. אודה לעזרתכם.

הי, זה הזמן לחזר כמה שנים אחורה...אפשר לעזור בהרדמה (לשבת לידה וללטף למשל...) להזכיר לה שאם היא רק תירצה אז היא מוזמנת להגיע ולהעיר אתכם באמצע הלילה ושאתם תישבו לידה קצת עד שתירדם. עם כל אי הנוחות שכרוכה בכך, עצם האפשרות הזו מאוד מאוד מרגיעה עבור ילדים. היו בטוחים שעם הזמן הזיכרון של התכנית שצפתה בה ילך וידעך והיא עד מהרה תחזור לישון כרגיל. עם סבלנות ותמיכה מצידכם זה יקרה עוד מהר יותר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

31/08/2020 | 20:12 | מאת: רעות

שלום רב הבן שלי בן 2.7 עד כה היה במסגרת ביתית. יש לו אח קטן בן 1.2 . הוא אמור להכנס עוד יומיים לגן ואני מתלבטת בגלל המתווה של הקורונה שזה ממש זריקת הילד למים ללא מצופים...אני מתלבטת האם לא כדאי להכניס אותו באיחור של שבועיים שיהיה פחות ילדים בוכים ושיהיה פחות כאוס ? מנגד החשש שלי שאם יכנס באיחור של שבועיים הוא כאילו יהיה " הילד החדש בשכונה" בזמן שכבר התגבשה הקבוצה מבחינה חברתית. אשמח לשמוע את דעתך המקצועית גם לגבי המשמעות של המצב שילד שמעולם לא היה במסגרת אני מביאה אותו לגן ביום הראשון ל20 דקות בלבד הוא יהיה שם איתי ועם עוד 3 ילדים ועם הסייעת שלו וזו ההסתגלות היחידה... שכן למחרת הוא כבר נכנס בלעדי ולראשונה פוגש לבדו 31 ילדים חדשים ועוד 3 סייעות וכל זה שאני לא שם איתו...מה המשמעות של סיטואציה כזו עבור פעוט?

הי רעות, אני אישית מציעה לך להכניס אותו לגן ביחד עם כולם ולא לחכות שבועיים. הוא יעבור את תהליך ההסתגלות ביחד עם עוד ילדים וכל הצוות ערוך להתמודד עם זה בדיוק בשלבים אלה. לגבי המשמעות של היזרקות כזו מהירה למים. יש פעוטות שמתמודדים עם זה מצוין ויש כאלה שפחות. אני אישית לא בעד השיטה הזו כי היא עשויה להיות מאוד מהממת (במובן של המום) עבור פעוט וקשה לעיכול. מנגד אם אין לך ברירה נסי להתמקד באיך לסייע לו להתמודד עם מה שעובר עליו במהלך היום. תקראי את התשובה מתחתייך ועוד תשובות בפורם שמתמקדות בסיוע לתהליכי הסתגלות (חפשי דרך מילות מפתח) ופני עצמך עד כמה שניתן להיות עבורו בתקופה זו. בהצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/08/2020 | 17:50 | מאת: טולי

הבן שלי בן כמעט 3 . עולה לראשונה לגן עירייה. מצד אחד הוא ילד עם בטחון ומחפש חברויות ומצד שני ואולי לאחרונה אפילו מאוד, חסר בטחון, אפילו פחדן. מפחד מהתקהלויות , מחושך, מאנשים, לאחרונה מעדיף כל הזמן להישאר בבית ולשחק בצעצועים שלו מאשר לצאת )אלא אם כן זה לחנות צעצועים או דברים כאלה(. מממש דרוש שכנוע כדי להוציא אותו מהבית, קניתי כרטיסים להופעה של אחד מכוכבי הילדים והוא פשוט בכה שלא רוצה ללכת. אני ממש מתוסכלת מזה, כל נסיון לדובב מדוע לא רוצה, לא צלח. אשמח להבין אם זה תואם גיל, ואם לא דרכים לעזור לו ולנו

הי טולי, לא הייתי אומרת שזו התנהגות תואמת גיל אלא בהחלט התנהגות שעשויה לנבוע מחרדה. עם זאת קחי בחשבון שזה יכול גם לנבוע מסיבות אחרות לכן אני מציעה לך להתייעץ באופן אישי עם פסיכולוג/ינת קליני/ת כדי לרדת לשורש העניין ולמצוא את הדרך הכי נכונה לסייע לו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/08/2020 | 03:13 | מאת: הודיה

מודאגת לגבי הבן שלי. היום היתה אסיפת הורים בזול. יהיו לו בגן העירוני 35 ילדים הבן שלי עדין... והגן הזה מצוין עפ"י חוות דעת. רק שהאוכלוסייה שתהיה איתו בגן לא כל כך עדינה בלשון המעטה.. מוטרדת מכך מאוד. ברור לי שעלי לשדר לו ביטחון. אך הוא סיים גן פרטי עם 20 ילדים.. איך לעזור לו להתמודד? תודה

הי הודיה, אני תמיד ממליצה במצבים כאלה על תהליך הסתגלות הדרגתי מאוד (בתחילה להישאר איתו עד כמה שאפשר, ימים קצרים מאוד בהתחלה וכו) ואם אפשר להתארגן לכך מול צוות הגן ועם נסיבות חייך - מה טוב. אפשר לקבוע בהקדם מפגשים עם ילדים בגן כדי שיוכל להכיר ולהתחבר. לשדר לו ביטחון זה חשוב בתנאי שאת מצליחה להרגיש ביטחון..זה נשמע שבחרת את הגן הזה כי את מאמינה שהצות בו טוב וזה מאוד מאוד חשוב... בנוסף חשוב שתתחברי לאמונה בבנך שיש לו את כל מה שנדרש כדי להסתגל ולהשתלב. חשוב גם להיות בקשר עם הצוות בגן, לשמוע מהן מה לדעתן יכול לעזור לו להרגיש יותר בנוח (מוצץ? שמיכי? בובה אהובה? תמונה של המשפחה במגירה?). מעבר לזה כל שאת יכולה עוד לעשות הוא לקחת יום ביומו..להיות שם עבורו בסוף כל יום, פנויה (אבל באמת פנויה..) להיות איתו ועבורו. אני חושבת שהוא כמו רוב הילדים בסופו של דבר יסתגל ולנו ההורים נותר רק למצוא בתוכנו את הסובלנות האמפטיה, ואת אורך הרוח לעבור את התהליך הזה ביחד עם ילדינו. בצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/08/2020 | 07:43 | מאת: ליאור

שלום ירדן ביתי בת 18 (בעוד כחודשיים ) אני חושש מאוד שהיא חוזרת הביתה לבד בשעות החשיכה. היו מספר מקרים שהיא חזרה לבד ובחורים עצרו את הרכב ודיברו איתה / הזמינו אותה לעלות לרכב. ביתי המשיכה ללכת ולא התייחסה. לעיתים יש לה נטייה לחשוש מהדברים שאצל רובינו לא מעוררים חשש, ולא לחשוש ממה שצריך לחשוש... לא מפריע לה לחזור לבד בלילה. אני מעדיף להחזיר אותה או שהיא תישאר לישון אצל החברה למשל מאשר שהיא תחזור לבד (תחזור באוטובוס ותצטרך ללכת עד הבית עוד כ 10 דקות). אשמח לשמוע את דעתך. תודה, ליאור

הי ליאור, אני שומעת עד כמה אתה חושש ודואג לביתך האהובה ואני חושבת שחשוב שתוכל לנהל איתה שיחה בנושא הזה, להביע את החששות שלך, לשמוע את עמדתה ולנסות להבין כיצד היא רואה ומבינה את הדברים. אני חושבת ששיחה כזו תוכל בהחלט להרגיע אותך מאחר ותהיה לך את האפשרות להתבטא ולומר לה מה לדעתך חשוב. השכלה מתמשכת בנושא הזה היא חשובה מאוד וזה חשוב שתוכל להמשיך לעשות את זה, בוודאי סביב כל מה שמתרחש בעידן שלנו בהקשר של מין ומיניות. אין תחליף לשיחות והסברה ליאור מאחר ולא תמיד תוכל לאסוף את ביתך בכל שעה ומכל מקום בו היא נמצאת. ערוץ שיח פתוח הוא הפיתרון הטוב ביותר. וכן, אם אתה מוכן לאסוף אותה, והיא מוכנה שתאסוף אותה, אז בעצם למה לא...אני לא רואה שום בעיה עם זה אבל כאמור זה לא באמת הפיתרון כאן.. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

29/08/2020 | 17:13 | מאת: ליאור

תודה ירדן. שוחחתי עם ביתי בנושא . כמובן. הבהרתי את עמדתי ודברנו על הסכנות והאפשרויות. בת זוגתי טוענת שזה מדאיג לאור כל המקרים ששמענו עליהם, אבל בגיל 18 זה בסדר שהילדה תחזור ברגל בחשיכה, זו הדרך להתמודד ולרכוש בטחון , לדבריה הדאגה שלי מוגזמת יחסית. אם אני יכול אני מעדיף לקחת אותה ולהחזיר. אך לעיתים זה אומר שאינני יכול לעשות משהו אחר. אני מגן עליה יותר מידי? האם את חושבת שזוגתי צודקת וזה בסדר שילדה בגילה תחזור בחשיכה ? אשמח לשמוע את דעתך.

הי שוב:) האם אתה מגן עליה יותר מידי? כנראה שעל זה רק אתה לבטח תוכל לענות. האם למשל החששות שלך מדירים שינה מעיניך? האם אתה לא מאמין לביתך שאומרת לך שהיא יכולה להסתדר לבד? האם אתה מדמיין תסריטי אימה? האם אתה מוכן לוותר על דברים חשובים רק בשביל השקט של לאסוף אותה מעוד חברה בלילה? האם כל השיחות שאתה מנהל עם ביתך לא מצליחות להרגיע אותך אלא ההיפך הוא הנכון ? אם התשובות לכל אלו היא כן, אז אתה כנראה סובל מחרדה בהקשר שלה. האם זוגתך צודקת וילדה בגילה יכולה ללכת לבד בלילה? זה תלוי. האם השיפוט שלה תקין? האם ביתך מסתובבת בסביבה לא מוגנת/מסוכנת? האם זה משהו שבכלל אפשר למנוע? לתחושתי.. אתה כנראה אכן קצת חרד...ובכל זאת לא הייתי מדלגת על חשיבה על כל יתר הדברים. וכפי שכתבתי לך בתשובה הקודמת, שיח פתוח עם ביתך הוא חשוב אך הוא יוכל להיות אפקטיבי עבור שניכם אך ורק בתנאי שאתה עצמך רגוע ולא חרד... לא הייתי פוסלת כמה שיחות התיעצות וחשיבה משותפת עם איש מקצוע בנושא, אני בטוחה שזה יוכל להבהיר ולהאיר עבורך כמה דברים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/08/2020 | 14:48 | מאת: חני

היי ירדן, רציתי את עזרתך המקצועית בבקשה. אנו משפחה עם 2 בני נוער מתבגרים. בן 17 מחונן ובת 16. לפני כחודש הייתה מריבה בין הילדים ובעלי התערב וכעס על בני ואמר לו שתוק. בני נעלב מאוד ענה לו ואמר שהוא לא אשם (מה שאכן נכון) אך בעלי מצידו לא הקשיב. בני לקח מעט חפצים ועבר לגור אצל אמי. מאז אני באה לבית אמי מדי יום כדי להביא אוכל לבני ולהיות קצת במחיצתו. מאז שעבר הכל הפך להיות מסובך. אני מאוד דואגת שהוא יוצא, כאילו הכל הפך להיות לא בשליטה. נדמה לי שיש לו קצת שנאה כזו אליי ולאביו. אני מצדי מנסה לדבר איתו אך כאילו יש מרחק גדול בינינו. אני דואגת גם לגבי השיבוץ לצבא - איך ייתכן שהוא עם מנת משכל של גאון לא מצליח לעבור מבחנים ? חשבתי שאולי הוא בדיכאון אבל יש לו תיאבון, הוא יוצא עם חברים, איך מחזירים את הגלגל אחורה? בעלי מבחינתו לא יבקש ממנו לחזור הוא יותר מדי גאוותן בשביל זה.

שלום לך, לתחושתי בנך מנסה ליצור מכם נפרדות ואני חושבת שצריך לאפשר לו את זה. אם הוא בחר למשל לעבור לגור עם הסבתא, המשמעות היא שהוא צריך להתמודד עם כל המשתמע מזה וגם להכין לעצמו אוכל... אני בהחלט מעודדת אותך לשמור איתו על קשר חיובי אבל אפשר בהחלט להניח לו ואולי גם לשיבוץ הצבאי במיוחד אם הדבר לא מפריע לבנך. לגבי אביו. גם כאן הם יצטרכו למצוא את הדרך לפתור בינהם את הדברים ולפעמים תקופת צינון קלה לא מזיקה לאף אחד. לסיכום, לא קל להכיל מרחק מילדינו, תוקפנות כלפינו, אפילו פה ושם רגשות של שינאה כלפינו, אבל כהורים זה גם חלק מהתפקיד שלנו. אם נצליח להכיל את כל זה אבל בתוכנו להמשיך להישאר קרובים לילידנו מתוך ידיעה שכלל הדברים הללו לפעמים משרתים גם צרכים ממשיים וחשובים (כאמור בניית נפרדות ועצמאות ) אז זה הופך את המשימה המאתגרת הזו לקצת יותר נסבלת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בתי החילונית עומדת להנשא לבחור דתי לשעבר שדעותיו בנושא צניעות הינן קיצוניות. קיימת מחלוקת קשה ביניהם לגבי חינוך הילדים העתידיים. הבחור חושב שיש לחנך ילדים לעולם לא להצטלם בבגד ים- גם אם מדובר בתמונה תמימה בטיול עם חברים או עם משפחה בים ואסור להעלות תמונה בבגד ים לפייסבוק. כמו כן לדעתו קיים שוויון בין בנים ובנות לגבי אזורים אינטימיים שצריך לכסות כך שגם בן אסור לו לחשוף את חזהו ועליו להיות תמיד לבוש בחולצה אלא רק במצבים בהם הוא בים. הוא סבור שכך הוא יחנך את ילדיו לכבד את גופם. בתי סבורה שאם הילדים יקבלו חינוך כזה- הדבר לא יביא אותם לכבד את גופם אלא להתבייש בו. היא חוששת מאד שהאיסורים הללו שבן הזוג רוצה להטיל על הילדים יגרמו להם לבעיות חברתיות- הם יתפסו כחריגים ומוזרים מול חבריהם בכך שלא יוכלו להצטלם עימם בבגד ים בזמן טיול או הליכה לים. והמסר שיועבר להם כתוצאה מהאיסורים הללו והדרישה לכסות את גופם גם בסיטואציות בהם מקובל להיות בבגד ים או לבן ללא חולצה- המסר היוצא מכך הוא שעליהם להתבייש בגופם- דבר העלול לגרום להם לפגיעה חמורה בדימוי הגוף ובדימוי העצמי וכאמור-עלול לגרום להם לבעיות חברתיות ותחושת חריגות מול חבריהם. הדברים עלולים להביא בעתיד לבעיות ותסביכים בתחום הזוגיות והמיניות. מה היא חוות דעתך כפסיכולוגית חינוכית על הדילמה הזו? האם החשש של בתי מוצדק? ואם כן- תוכלי להבהיר מה הן הסכנות של חינוך כזה לצניעות מופרזת? נודה לך מאד על תשובה מפורטת ככל הניתן. בתודה מראש

הי אורנה, תפיסת העולם של בן זוגה של בנך, בנושא צניעות כמו גם בנושאים אחרים אני מתארת לעצמי, נובעות מאמונתו הדתית. אנשים מאמינים רבים מחנכים את ילדיהם לצניעות בלבוש כמו גם לדברים נוספים והדבר מאוד מקובל עבורם ואינו מהווה כל סתירה פנימית. במילים אחרות ברגע שמצוות הנובעות מאמונה דתית נכנסת לתמונה אז כל השאר כבר נתפס כפחות רלוונטי. אני כן חושבת שמה שצריך להטריד את ביתך כבר בשלב זה הוא שעוד בטרם הם נשואים ובטרם יש להם ילדים, הם נתקלים בחילוקי דעות בלתי פתירים - וזו הבעיה הגדולה יותר. אני באופן אישי הייתי מציעה להשהות כל התקדמות בקשר ופונה לייעוץ זוגי על מנת לבחון האם בקשר שלהם יש להם אפשרות להגיע להבנות, פשרות וכבוד הדדי . כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/08/2020 | 12:21 | מאת: מיה

שלום רב אני כותבת כאן בסערת רגשות אני מאבדת את עצמי מרוב תסכול . הבן שלי בן 7 עולה לכיתה א בקרוב כרגע בכיתה א' גנית עקב אי בשלות רגשית ..עקשן מאוד לא ממושמע עושה מה שבא לו יש לו התקפי כעס איומים עד שהוא מתחיל להרביץ לחבוט בי בדברים ואף לקלל ולהתפרע . ניסיתי כל טיפול אפשרי , טיפול רגשי , רכיבת סוסים , ריפוי בעיסוק , קייטנות חוגים , מבלה איתו מלא זמן . ניסיתי לדבר איתו ולהסביר ולהכיל את כעסיו אך ללא הועיל ממשיך להתפרע , איומים , עונשים ..כלום לא עוזר הוא הופך לילד יותר אלים וכועס . ההתנהגויות שלו מביכות אותי אני כבר חוששת לצאת איתו מהבית , הצעקות שלו בלתי נסבלות , משתטח על הרצפה זורק חפצים מרביץ לי מקלל אותי כל האנשים סביבי מאיצים בי לעשות משהו בנידון אבל מה אפשר לעשות ??? יש לציין שבהיותו יותר צעיר הייתי סטודנטית להנדסה מה שדרש ממני המון היעדרויות והבן שלי היה המון אצל סבתא הבעיות שלי עם בעלי היו גלויות לעיניו , אני חושבת שזה גורם מאוד משפיע . מה עליי לעשות ?? האם המצב הפיך ??

הי מיה, אני שומעת את המצוקה וחוסר האונים שאת שרויה בו. קשה לי למנות מכאן את הגורמים להתנהגותו,זה משהו שיוכל להעשות רק לאחר הערכה מקיפה שלו וגם של המשפחה/הורים. לכן אני ממליצה לך בחום לגשת להדרכה הורית אצל מטפלת מוסמכת המתמחה ביעוץ והכוונה הורית. את יכולה גם לבחון את גישת "הסמכות ההורית החדשה" ולבדוק אם זה משהו שיכול להתאים לך. בנתיים נסי לא להאשים את עצמך או את ילדך. אתם צריכים למצוא ביחד את הדרך - כשעלייך האחריות להיות המובילה- וחשוב מאוד לפנות לעזרה מקצועית - פנים אל פנים - בהקדם האפשרי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, אני כתבתי כאן בעבר בתי בת 6 , עולה לא' , התלבטתי אם לרשום לכיתה רגילה או לכיתת חינוך מיוחד. הילדה סובלת מחרדות כלליות. היא מטופלת אצל פסיכולוגית בשירות פסיכולוגי חינוכי במשך כחצי שנה בערך בתקופות הקורונה לא היה טיפול, ולאחר פסח בתי חזרה לטיפול. בתקופה האחרונה קרו כמה פעמים (!) שאני והילדה הגענו בשעה שלנו והסתבר שאין טיפול ולא הודיעו לנו. וברוב הפעמים שיש המטפלת מאחרת ואנו ממתינים. וההתנהלות הזו גורמת לי לתחושות מאוד קשות אל מול המטפלת ובכלל. היא מתנצלת ומדברת בנחמדות ואני אומרת בסדר, אבל התחושה שלי אל מול הבלתמים האלה היא קשה מאוד, מפרקת ומערערת. ומצד שני אני לא בטוחה שיש מקום להעלות מולה את התחושות הללו חשוב לי להגיד שהילדה שלי מחבבת אותה מאוד ומרגישה איתה בנוח, אז אני חוששת להעלות את הנושא (יש לי הפרעת אישיות גבולית) אני אשמח לעצה

שלום לך, מצער לשמוע שהמטפלת לא מצליחה לשמור על ה"סטינג" הטיפולי מאחר וזה בהחלט משהו שיכול לערער ולא רק בעלי הפרעת אישיות גבולית... אני שומעת עד כמה את משתדלת למען ביתך לעשות את ההפרדה בינך לבנה, להשאיר את הטיפול ואת כל הרגשות הקשורים בו -לה ואצלה ואני מורידה את הכובע בפנייך על כך. יחד עם זאת אני חושבת שכן חשוב שתמצאי דרך לבטא את הרגשות האלה מול המטפלת כי בכל זאת - מדובר בילדה מאוד קטנה ואת אמא שלה. סביר להניח שהתחושות שלך יחלחלו וישפיעו במוקדם או במאוחר גם עליה ולכן ערוץ פתוח עם המטפלת הוא חשוב מאין כמוהן. אני מציעה לך לקבוע איתה פגישה ולשתף בתחושות שלך - פשוט לשתף. מבלי לבוא בטענה, בדרישה, או אפילו בבקשה - אלא לשתף כשזו כל המטרה - ואני מאמינה שזה עשוי לסייע לך להישאר ממוקדתו למטפלת לשמוע אותך ובוודאי להבין אותך עד כמה שאפשר... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/08/2020 | 20:04 | מאת: טניה

היי, אני מורה חיילת שמלמדת קבוצה של עולים חדשים בכיתה ז' (גילאי 12-13). הם הגיעו ממש בתחילת השנה לארץ מברית המועצות לשעבר. הקבוצה מכילה גם בנים וגם בנות והם 12 ילדים. כבר מההתחלה שמתי לב להבדלים משמעותיים בין הבנים בקבוצה לבנות- הבנות מתקשרות הרבה יותר, מצאו חברות בכיתה בקלות (גם דוברות רוסית וגם ילידות הארץ), מצליחות בלימודים ובלימודי העברית. הצלחתי ליצור עם כל הבנות בקבוצה קשר נהדר ואני באמת מרגישה שאני מצליחה לתרום להן ולעזור. עם הבנים זה סיפור אחר לגמרי- כמעט כולם נמנעים מלדבר בעברית וללמוד עברית, לא יוצרים קשרים עם אחרים שאינם בקבוצה של העולים (וגם ביניהם בקושי), מתקשים בלימודים ונראים לי אבודים מאוד. לא משנה כמה שאני מנסה לעשות משחקים נחמדים ואווירה קלילה ונעימה בכיתה, הבנים מסרבים לשתף פעולה ואני נאלצת ממש להכריח אותם. כשאני פוגשת את הבנות בבית הספר הן מחבקות אותי ומבקשות לצאת איתי לשיעורים אך הבנים אפילו לא מחזירים לי שלום כשאני פוגשת אותם. העלתי את הנושא למי שאחראית עליי ועליהם והיא טענה שלבנים תמיד יותר קשה ושזה משהו שתמיד קורה. רציתי לשאול אם אולי יש לך תשובה ללמה בנים עולים חדשים מתקשים יותר? איך ניתן לעזור להם? מאוד קשה לי לראות אותם מתוסכלים מהעברית ומהחברה שהם אינם מצליחים להתקבל אליה... תודה מראש!

הי טניה, ראשית מתנצלת על העיכוב במתן התשובה, הייתי בחופשת קיץ :) אינני בטוחה שמדובר בתופעה גורפת הנוגעת לבנים עולים אבל זהו בהחלט נושא מעניין למחקר. מה שברור הוא שבקבוצה שלך זה מה שקורה וייתכן שהדבר קשור ונובע מאיזשהו דפוס שהתקבע שכעת קשה מאוד לפרטים להשתחרר ממנו. אני הייתי מציעה לך לנסות לפרק את הקבוצות - ולייצר איזשהי פעילות בזוגות - בן ובת עולים חדשים, או בן עולה חדש עם בת שאינה עולה חדשה. כמו כן אפשר לנסות לתת לבנים העולים משימות כיתתיות או תחומי אחריות שיאפשרו להם להתחבר לתחושת מסוגלות אישית ואחריות חברתית. שיחות אישיות עם הבנים שמטרתן עידוד ודרבון וכיוב'. בהחלט תצטרכי להיות יצירתית כשהכיוון הוא כאמור שבירת הקבוצה הסגורה, לפחות לחלקים של הפעילות והפניית הקשב למה מתוך כל הרעיונות עובד. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

31/07/2020 | 08:11 | מאת: אלי

שלום רב, הבת שלי בת 11 וחצי, ילדה בריאה באופן כללי. מזה כשלושה שבועות החלו אצלה טיקים חוזרים שמתבטאים בתנועה אחת חוזרת של שבריר שנייה באיזור הצוואר. השאלה שלי היא - 1. האם דורש טיפול / אבחון בשלב זה? 2. האם עלי להעיר לה או להתעלם? תודה רבה על ההתייחסות!

שלום אלי, טיקים יכולים להופיע לפתע אצל ילדים מכל מיני סיבות, בינהם מתח מתגבר אז כדי לשים לב האם גורמי מתח התגברו בחייה לאחרונה ולפעול בהתאם. בכל מקרה ההתיעצות במקרה זה צריכה להערך מול נוירולוג ילדים. לא הייתי מציעה "להעיר" על כך אלא אולי לשוחח איתה, לשאול אם הבחינה בזה שהיא עושה את זה, איך היא מבינה את זה, האם מציק לה..כלומר לברר ולהבין, ממש לא להעיר כשהיא עושה את זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/07/2020 | 21:51 | מאת: מרים

פעוט בן שנה ושמונה חודשים.מזה חודשיים לא משתף פעולה, לא מקשיב לאף אחד,. כל היום מחפש איזה נזק לעשות... מנסה להפיל את הטלוויזיה, מפיל כל דבר שרק רואה, .במטבח מסובב את כפתורי התנור...מושך את המפה של השולחן כשעליה צלחות,.קורע את העמודים בספרים...מתרוצץ בבית סתם...לא משחק עם הצעצועים שלו...ויש לו הרבה צעצועים . זורק את הצעצועים שלו לכל עבר, מתנהג ממש בצורה כמו פרא אדם... ניסינו את כל הגישות שרק אפשר - להסביר לו שזה אסור, לנסות יחד איתו להחזיר הכל למקום,לנסות להסיח את דעתו למישחק או לפעילות אחרת...וכשכלום לא עוזר אז לצעוק עליו ואפילו לתת מכה קלה על הידיים כשהוא עושה את זה... כדי שיבין שזה אסור.. אבל הוא רק מחייך וצוחק וממשיך בשלו... וזה פשוט הרגשה נוראית כאילו הוא מזלזל... לא נשמע להוראות שלי.... לציין שאני מוציאה אותו החוצה לשעתיים בבוקר ושעתיים בערב, כדי שירגע...אז בחוץ הוא רגוע, משחק , מטייל איתי, נותן לי יד... ממש ילד שונה לחלוטין... אנחנו כבר ממש מותשים... לא יודעים מה לעשות

הי מרים, הריני להודיע לך כי בנך מתנהג בצורה נורמאלית לחלוטין! :):):) מה לעשות שבגיל הזה התפקיד של ההורים הוא קצת ללכת אחרי הילד ולהשגיח עליו כמעט בכל רגע ורגע. זה יהיה טוב ונכון שתוך כדי תסבירו לו מה זה כל דבר, התנור, הוילון וכו וכו' וכמובן גם להסביר מה מותר ומה אסור. חשוב לתת לו מספיק אופציות שאיתן מותר וכיף להתעסק - בצק, קערה עם מים במרפסת, סירים קערות וכפיות וכו' וכו'. במיוחד חשוב לא להתבלבל ולחשוב שיש כאן עניין של זלוזול או חוסר כבוד מצידו, אלו הם מינוחים שבנכם הפעוט אפילו לא יודע להתחיל לחשוב אותם...זה נכון שהגיל הזה לעיתים מאוד מתאגר, הוא מתאפיין במידת עצמאות ויכולת הולכת וגוברת, מידת סקרנות גדלה, רצון עז ללמוד עוד ועוד את העולם ואת עצמו, שמחה וJOY לגילוי ולתגליות חדשות ובעיקר להרפתקאות חדשות... חשוב מאוד שעם כל הקושי תאפשרו את זה עם מקסימום מידת סבלנות ואם אפשר גם שמחה ביחד איתו (כשאפשר ולא עייפים מידי :). בקרוב יתווסף נדבך נוסך (אולי) של ניסיון גלוי של בדיקה והפרת גבולות, שזה הניסיון של בני שנתיים להמשיך ולייצר נפרדות בריאה מהוריהם, וגם זה מצריך הרבה סבלנות ואורך רוח מצד הורים.. אלו הן אכן שנים מאתגרות ולא קלות, בעיקר ברמה הפיזית אבל הן בד"כ גם השנים שהורים רבים מאוד מתגעגעים אליהם בהמשך...בנכם יהיה תינוק רק פעם אחת, אז נסו לאזור הרבה סבלנות ולהנות מתקופה זו ומבנכם כמה שרק אפשר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/07/2020 | 12:22 | מאת: רונה

שלום רב, יש לי ילד אחד בן 4,מתוק ונבון. עד לפני חצי שנה מעולם לא הרמתי עליו הכל. גם כשסירב לדברים ישעתי איך להגיע אליו בעזרת הסברים הגיוניים. בחצי שנה האחרונה נראה שהוא ײ לא שם עלינו ײ. מבקשים ממנו דברים והוא מתעלם וממדיך לשחק, לא משנה באיזו דרך תמיד מתעלם. כשכועסים הוא צוחק בפנים. פשוט לא מצליחים להגיע אליו. הגעתי למצב של צעקות פעם ביום ואני ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה. ועדיין צוחק לי בפנים. הצילו

הי רונה, זה נשמע שיש צורך להתחיל לבנות את הסמכות שלכם אל מול בנכם. מה שבעבר עבד בשכנועים ובמילים יפות, כעת כבר פחות עובד. אני בהחלט מסכימה איתך אין שום סיבה לצעוק או להתעצבן אלא צריך לעמוד באופן אסרטיבי על הכללים של הבית, תוך שאתם עוזרים לו, לפעמים גם פיזית, לעמוד בהם. דוג' - נניח והדרישה ממנו היא לכבות את הטלוויזיה אחרי זמן מה. אתם צריכים להגדיר איתו מראש בכמה תכניות מותר לו לצפות ומה הוא צריך לעשות בתום התכניות. בהתאם לסיכום אתם ניגשים אליו ומבקשים ממנו לכבות את הטלוויזיה (בהנחה שלא עשה זאת מעצמו). אם הוא אינו עושה זאת, אתם תעשו זאת במקומות - חרף מחאות וכעס. אם הכעס הופך הרסני, אתם -בלי לכעוס עליו בחזרה, מראים לו את הדרך למקום שקט "כדי להרגע" ומזמנים אותו לצאת כאשר נרגע. הוא לא יוכל לצאת קודם לכן ואם עושה זאת אתם מחזירים אותו. זיכרו שכל העת חשוב להישאר רגועים ומכילים עבורו. זוהי דוג' להתנהלות סמכותית ולא כעסנית אל מול ילד. זה מצריך הגדרה ברורה של הדרישות שלכם מראש, זה מצריך מכם בקשה לעמידה בכללים (והרבה שבחים כאשר זה כן נעשה!!!), מסוגלות לקבל ולהכיל מחאות וכעסים, ואפשרות גם לשמור עליו מפני ההרסנות של עצמו כדי לא לאפשר לו להרגיש שהכעס שלו הורס - ומכאן האפשרות להובילו למקום רגוע ושקט כדי שהוא יוכל להיות שקט שם. לאוך כל הדרך כאמור חשוב שאתם תישארו רגועים עבורו מה שיאפשר לו בהדרגה להפנים את השקט שלכם, את הסביבה המאורגנת והמכילה ואת הציפיות והדרישות ממנו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/07/2020 | 17:54 | מאת: אני

בתי עולה לכיתה ה'. עד עכשיו הייתה מאוד מקובלת חברתית, אהודה ותלמידה מאוד טובה. בשנה הבאה אנו עוברים דירה, באותה העיר רק שכונה אחרת. אתמול שמעתי כי בשנה הבאה תלמידי כיתות ה'- יב ילמדו ב-zoom ולא יגיעו לבית הספר. אני נורא מפחדת שבתי לא תוכל להתאקלם ולהרגיש שייכת לכיתה החדשה כאשר היא לא מגיעה פיזית לבית הספר. האם היית ממליצה לי להשאיר אותה בבית הספר הנוכחי ולא להעביר? ששואלים אותה היא אומרת שהיא רוצה לעבור ע"מ להכיר ילדים מהשכונה החדשה. תודה

הי, לפי מה שאני מבינה ממך שתי האפשרויות פתוחות בפניכן - לעבור או להישאר. אז אם כך, ביתך כבר ילדה גדולה, והיא בהחלט מסוגלת לקחת חלק בהחלטה הזו. את יכולה לשתף אותה בכל השיקולים - לערוך טבלת בעד ונגד ולאפשר לה לבחור תוך שהיא מבינה את היתרןנות והחסרונות של כל בחירה. אני באופן אישי הייתי משאירה אותה בכיתה הנוכחית - נשמע שטוב לה שם מאוד, לכן אני תוהה מדוע היא עצמה כ"כ רוצה לעבור (ההסבר של חברים חדשים נשמע קצת תמוה - כדאי לברר יותר לעומק). בסופו של דבר, הילדים יחזרו ללמוד בבתי הספר במוקדם או במאוחר כך שכל נושא שיקולי הזום הוא בעצם עניין זמני מאוד. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044 ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אביה של בתי נפטר לפני חודשיים, חשוב לה לדבר עם פסיכולוג בן. אנחנו חברות מכבי, גרות במרכז תל אביב. מאד אודה לכם אם תוכלו להמליץ לי על פסיכולוגים של מכבי שאתם יודעים שהם מתאימים להתמודדות עם אבל של נערה בגיל כזה למייל שלי tal.gordon@gmail.com תודה, טל

בהצלחה!

09/07/2020 | 21:57 | מאת: אמיר

אני ואשתי הורים לתאומים בני שנה ו 8 חודשים, אחד התאומים שלנו מגלה העדפה ברורה לכיוון האב, שנינו מנסים לעמוד על אותן הגבולות בחינוך למרות שהאב לפעמים יותר מקל ומאפשר. זה הגיע למצב שבו הוא בוכה ללא הפסקה בידי האם תוך כדי שהוא מצביע שהוא רוצה את האב וברגע שהוא מגיע לידיו הוא מפסיק מיד את הבכי. מה ניתן לעשות בעניין? כיצד אפשר לתקן את המצב?

הי אמיר, אני לא באמת חושבת שיש כאן בעיה ולכן אין מה לתקן. זה הרי טבעי שלבני אנוש מסוימים תהיינה העדפות מסוימות. יכול להיות שמשהו בהתאמה בין האב לתינוק יותר מדויק וזה בסדר, אפשר אפילו לשמוח ולהנות מזה. אז כאמור את -ההעדפה- לכשעצמה לא נכון לכנות כבעיה או כמשהו שצריך לשנות. את אמא יכולה לנסות להתכוונן קצת יותר טוב לבנך, אולי הוא מעדיך טובנים רכים יותר, אולי מגע רך/חזק יותר, אולי הוא אוהב שמדברים אליו תוך כדי הטיפול בו וכביוב'. זו יכולה להיות "משימה" אימהית שההצלחה בה מאוד מספקת, אבל גם התהליך הוא תהליך של למידה שבמהלכו התינוק שלכם יקבל טיפול רגיש ומדויק יותר לצרכיו. מעבר לזה אני לא חושבת שצריך לעשות עוד איזה משהו מיוחד, לא צריך להתכוונן באופן מסוים לכך שהאבא יטפל, בטוח לא להתרגש מזה..אלא להמשיך את החיים כרגיל פחות או יותר, תוך כדי ניסיון להתקרב ולהתכוונן טוב יותר לילדינו, דבר שהוא ממילא משימה הורית מתמשכת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אביה של בתי נפטר לפני חודשיים, חשוב לה לדבר עם פסיכולוג בן. אנחנו חברות מכבי, גרות במרכז תל אביב. מאד אודה לכם אם תוכלו להמליץ לי על פסיכולוגים של מכבי שאתם יודעים שהם מתאימים להתמודדות עם אבל של נערה בגיל כזה. תודה, טל

הי טל, מכיוון שזהו אינו פורום שיווקי במהותו, את מוזמנת לשלוח הודעת המשך עם כתובת מייל אליה ישלחו הגולשים את המלצותיהם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב בן 17 ילד שקט מופנם ומחונן. תמיד נהג לשבת ולשחק במשחקי מחשב בזמן שחבריו לכיתה היו נוהגים לצאת אך הוא לא התעניין בכך. לפני כחודש נפטרה הסבתא והוא נכח בהלוויה וכו. מאז אם אני מנסה לדייק בדיוק מתי החל שינוי באישיות הוא הפך למשהו אחר. התחיל לצאת הרבה, שיתף וסיפר לי כי אהב כל השנה ילדה אך לא היה מספיק אמיץ לדבר איתה על כך והיה מפגש אחרון בבית הספר בו תכנן לדבר איתה וגם אותו פספס. הוא היה מאוד מדוכדך כמה ימים ואמרתי לו שאולי ינסה לכתוב לה אך הוא אמר שזה לא אותו הדבר כמו פנים אל פנים והכל אבוד אבל רשם בכל זאת והדבר לא צלח. מאז כאילו התבגר בשנייה, הפך להיות בוגר יותר כעוס יותר עצבני יותר ואינני מצליחה להגיע אליו. כמו כן החליט כי רוצה לעבור לגור עם הסבתא השנייה במטרה שיהיה קרוב יותר למקום עבודה בו רוצה לעבוד. אני מנסה להגיע אליו לדבר איתו אך הוא לא כל כך משתף ומדבר מעט. ושאלתי היא האם כל זה בעקבות מות הסבתא? אולי זאת הייתה טעות לקחת אותו להלוויה? כי אני יודעת שתמיד היה ברקע מחשבות על העולם, על המוות והוא מהיותו מחונן מפרש זאת אחרת. אנא עזרתך איך להשיב את הקשר שהיה לנו.

הי גנית, יכול להיות שהוא עובר משהו...בהחלט יכול להיות, ואם הקשר בינכם באמת יציב ואיתן והבסיס הוא טוב, אז כל מה שאת צריכה לעשות הוא להתאזר בהרבה סבלנות ורק להזמין אותו, להזכיר בעדינות שאת שם עבורו, לגלות הבנה למה שעובר, להציע תמיכה אם צריך, לנסות להקשיב ולהבין איזה מין נוכחות הוא מבקש ממך ובוודאי לא להיכנס לפחדים על איבוד הקשר. המוכנות שלך להיות שם עבורו יציבה כסלע, לא מתרחקת ומתקרבת, נבהלת וכועסת אלא כאמור - יציבה ובטוחה בו ובקשר שלכם- תאפשר לו עם הזמן להתקרב אלייך בחזרה, בזמן שלו ובקצב שלו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי יש לי ילד מקסים כמעט בן 4 שלפני 5 חודשים נולד לו אחד קטן. מאז ילדי המקסים והעדין נהיה פרא אדם. מרביץ לילדים, צועק כל הזמן, משתולל. אני ממש מקפידה כמעט כל יום לבלות איתו זמן איכות לבד רק אני והוא ולתת לו תשומת לב אבל אין שיפור וזה רק מחמיר. אשמח לעצות מעשיות.. תודה רבה

הי רננה, אני חושבת שחשוב במיוחד לחזק כרגע את הקשר עם אבא - ולשים על זה דגש רב. גם עם סבא וסבתא או דמויות נוספות שקרובות למשפחה. לתת לו משימות כדי להרגיש גדול, עוזר בבית, עוזר לתינוק, עוזר לאמא... לפרגן ולחזק אותו על כל התנהגות חיובית, להקפיד על סדר ושגרת יום במיוחד כעת בחופש. כאשר זה מתאים לדבר אליו ואיתו על כמה זה אולי לא קל להפסיק להיות ילד יחיד בבית, איך הבית השתנה, איך דברים השתנו ולאפשר לו לתת לתחושות האלו ביטוי. אני מאמינה ששילוב של הכרה שלכם באבדן שלו של המקום שלו במשפחה כפי שהכיר עד כה ביחד עם העצמה וחיזוק של מקומו החדש במשפחה ובחיים, יוכל לעזור לו להסתגל לחייו החדשים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

04/07/2020 | 15:42 | מאת: נעמי

היי, יש לי ילד בן 3.5,חכם ורגיש מאוד ואני והוא בקשר מאוד חזק. אך כל פעם כשרואה את השיער שלי רטוב הוא פשוט מתרחק, לא מוכן לדבר איתי, לא לענות לי וממש כועס למה הרטבתי את השיער. כשאני שואלת לפשר הכעס הוא עונה תשובות מגוונות, שאני מקולקלת ככה, או שאני מפחידה, או שאני לא יפה ככה וכו וכו. איך להתמודד עם זה? חשבתי שזה עניין של זמן וזה יעבור אבל זה כבר שנה וחצי מאז שהוא למד לדבר שוטף.

הי נעמי, מה שאת מתארת אינו מאוד חריג ובמובן מסויים מדובר בעליית שלב ברכישת קונספט קביעות אובייקט שפעוטות בד"כ משלימים לקראת גיל שנתיים (משמעות המושג הוא שחפצים או אנשים ממשיכים להתקיים גם אם נסתרים מעינינו). בנך רוצה שתמשיכי להתקיים כפי שהוא רגיל אלייך ורוצה אותך, וכל שינוי גורם לו לבלבול ולמורת רוח. הייתי מציעה לך אולי לתת לו לראות איך את עוברת ממצב של שיער יבש לרטוב ולומר תוך כדי " - הנה אמא עם שיער יבש והופ הוא הופך לרטוב.. ". אפשר אולי לשחק במשחקי תחפושות, מחבואים, איפור שהוא יאפשר אותך...כל מיני דברים שימחישו לו שאת אותה אמא בכל המצבים ובכל הזמנים. אם הוא עדיין מביע מורת רוח משיערך הרטוב תאמרי - " אתה מעדיף את אמא הכי הכי עם שיער יבש אבל לפעמים השיער של אמא גם רטוב...". הכי חשוב בלא להתרגש מזה ולא להרגיש שאת צריכה לעשות משהו מיוחד חוץ מלהכיל את מורת רוחו שבהכרח תעבור בקרוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה על תשובתך. הוא ראה אותי הרבה פעמים שוטפת את השיער, וכשאני הולכת להתקלח הוא ממש מבקש אמא אבל בלי להרטיב, שיער. גם קוקו יכול לגרור בכי והתרחקות. תגובה קצת מוגזמת שכאמור לא עוברת אחרי שנה וחצי

23/06/2020 | 11:18 | מאת: יעל

היי, הבת שלי בת שנתיים ו3 חודשים נמצאת איתי בבית ובספטמבר נכנסת לגן ל 3 ימים בשבוע. היא מאוד קשורה אליי ברמה שאפילו אנחנו מגיעים להורים שלי היא כל הזמן אומרת אמא אמא אמא למרות שמכירה אותם טוב ואוהבת אותם. נרתעת מזרים, אם תראה מתקן עם ילדים היא לא תעלה. איך אפשר לעזור לה? גם חוששת מההסתגלות שלה לגן. זה נורמלי או שיש צורך בעזרה?

הי יעל, זה הזמן להתחיל לעזור לה לפתח נפרדות בהדרגה ובכיף :). תתחילו בלאפשר לעוד דמויות לטפל בה, גם בזמן שאת נמצאת, למשל אבא הוא זה שיאכיל, יקלח ירדים..סבא וסבתא שהיא מכירה ואוהבת ירדו איתה לגינה לשעה שעתיים וכיוב'. כל זה אמור להקל עליה את הפרידה ממך בגן בבוא העת וכשתגיעו לגן שתפי את הגננות ונסו לבנות לה תכנית הסתגלות הדרגתית ככל האפשר. אני מאמינה שהכל יהיה בסדר כי לתפיסתי השהות הקרובה והמתמשכת איתך בנתה בה אמון וביטחון וייתכן שנכון לעכשיו הפרידה מרגישה מעט קשה יותר אבל לטווח הארוך אני בטוחה שזה רק תרם לה. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/06/2020 | 22:50 | מאת: אבי

שלום רב ,‏ בנינו בן 8 , ‏ סובל מתופעה של "להחזיר נגיעה" ז"א אם נגעו בו ברגל אז הוא חש אי שקט ולחץ עד שהוא מחזיר ‏נגיעה ברגל של זה שנגע בו .‏ כמו כן אם מנשקים אותו או שהוא מנשק אחרים ,זה חייב להיות מספר זוגי של נשיקות .‏ בעל זיכרון חוויתי יותר מהממוצע , חווה סיפורים וסרטים ברמת חוויה גבוהה שיכולה להוביל לפחדים.‏ אנחנו לא יודעים בדיוק לאיזה סוג טיפול לפנות או יותר נכון איזה סוג של הפרעה זאת ,‏ האם אלו תסמינים של ‏OCD‏ ?‏ תודה רבה ‏

הי אבי, אלו בהחלט יכולים להיות חלק מתסמיני OCD יחד עם זאת ילדים רבים לתקופות מפתחים כאלה מין סימפטומים שלא בהכרח יתגבשו לאבחנה כוללת. לכן חשוב שתיגשו להתיעצות מקצועית פנים מול פנים. אפשר לפנות לפסיכולוג/ית קלינית של ילדים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/06/2020 | 21:42 | מאת: אבי

תודה רבה !!!

19/06/2020 | 18:30 | מאת: חסוי

הי, אשמח להתייעץ: אני אם ל4 ילדים בתי השלישית ילדה מקסימה ורגישה בת 6 בגן חובה, בכיתת חינוך מיוחד זה שנה שנייה. עקב קשיים שפתיים ורגשיים. ילדה מאוד מוצפת עם הרבה התפרצויות בכי וזעם, נוקשות מחשבתית גדולה. עם הפרעת קשב והיפראקטיביות . מתביישת מאנשים , לא מוכנה ללכת לחברים , במשך חודשים הייתה בוכה בכניסה לגן עקב בעיותיה פסיכולוגית הגן המליצה על אבחון פסיכיאטר שקבע שיש לה הפרעת חרדה. אני גבולית אך עובדת ומתפקדת רגיל ואף הייתי מטופלת באופן פרטי במשך שנים. אבל לא סיפרתי על כך כעת על הפרק לאיזו מסגרת תלך שנה הבאה. הגננת ממליצה על כיתה א רגילה , פסיכיאטרית על כיתה קטנה או סייעת אם תלך ל א רגילה החשש הגדול שלי זה שהבת שלי גבולית גם, והפרעת החרדה שאיבחנה הפסיכיאטרית היא רק סימפטום לקושי גדול יותר של בתי. אני לא יודעת איך לשתף בזה? והאם יש לכך השלכות על המסגרת המתאימה? חוששת שלא אובחנה באופן מתאים אשמח לשמוע דעתך תודה

שלום רב, ביתך מאוד צעירה ולכן אי אפשר לאבחן אותה כהפרעת אישיות גבולית, אבל היא ככל הנראה אכן סובלת מחרדות. אני מציעה לך בחום לדאוג לה לטיפול רגשי ולהדרכת הורים אינטנסיבית עבורך. במידה ותוכלי לעמוד בזה, כיתה רגילה וסייעת יכול להספיק. במידה ואין ביכולתך לעמוד בזה - ולעמוד בזה לאורך זמן, אז אני חושבת שכדאי לשקול לשלוח אותה לכיתה קטנה עם יותר תמיכה וסיוע רגשי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/06/2020 | 20:56 | מאת: רותם

שלום, לתינוקת שלי יש כחלק מריטואל השינה פעמים שבהן היא מכה את עצמה על הראש או אפילו מנסה לנגוח בקיר. לאחרונה היא התחילה לעשות זאת במהלך היום, לא רק בזמן השינה. אציין שבתקופה האחרונה עברה מעברי דירה מרובים והתשבשה לה השגרה ולכן אנו רוצים לדעת האם ה"החמרה" במצב היא כתוצאה מסטרס או מצביעה על משהו אחר?

הי רתם, את כנראה צודקת. השינויים הרבים מחמירים את המצב וגורמים לה לנסות למצוא מרגוע והקלה דרך גריה עצמית חזקה. מה שחשוב כרגע לעשות הוא להקפיד ככל הניתן על שיגרה ברורה, קירבה רבה לדמות המטפלת וכמובן שאין לאפשר לה לפגוע בעצמה. יש למנוע ממנה את הנגיחות ולעזור לה להרגיע את עצמה/להרגיע אותה בדרכים אחרות (נענוע, ליטוף, מוצץ , שירה וכיוב'). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/06/2020 | 09:54 | מאת: חני

שלום רב, בתי בת 16 נערה מוכשרת יפה תלמידה מצטיינת מדריכה בצופים. בשנה האחרונה עברה לכיתה חדשה ושם הכירה חברות חדשות. לאחרונה נסעו לים ושם התחיל איתה בחור בן 21. הוא מאוד מצא חן בעיניה אבל הבין שהיא בת 16 ולכן אמר שהוא מצטער. היא סיפרה לי על כך ואמרתי שאני מאוד גאה בה שתמיד מספרת הכל ומאידך שפער הגילאים אכן גדול. היא מבינה אך עדיין עצובה ואומרת שאני לא מבינה שהוא ממש חתיך ויפה ועל פניו נראה שיש לו אופי טוב. הבהרתי שלגבי אופי אין לדעת כי עדיין לא הכירה אותו ושבעתיד תפגוש מישהו בן גילה שזה מתאים יותר. היא די עצובה מכך ומוטרדת. אנא עצתך מה ניתן להגיד במקרה כזה.

הי חני, אני רואה שהבחור הזה עשה לך את החיים קלים. הוא עצמו נמנע מלהמשיך איתה את הקשר כי זה פשוט מאוד מנוגד לחוק.. בין אם את מסכימה עם זה או לא, מבינה אותה או לא, משתכנעת או לא, זה המצב! ולכן אפשר כרגע פשוט להיות בעמדה הנוחה של נחמה ותמיכה לאור האכזבה שלה.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/06/2020 | 00:28 | מאת: ערן

תודה מראש על התשובה, בתי בת 7 לאחרונה הולכת עם קפוצון עם כובע גם עכשיו שחם, במיוחד לימי הולדת של הכתה ובביקורים אצל הסבתא. לבית הספר היא הולכת עם מסכה על הראש, כמו כיסוי עיניים לטיסות אבל של ילדים. איך מתחילים בירור מה עובר עליה ? ששואלים אותה הכל בסדר. אשמח לשמוע עצתך. תודה

הי ערן, העניין בהחלט נשמע מעט מדאיג. התנהגות כזו בד"כ קשורה לחוסר נוחות עם הגוף, חוסר ביטחון חברתי, רצון להסתיר ולהסתתר. נסו לחשוב על ביתכם דרך הפריזמות האלו..אולי לדבר עם המורה/יועצת בבית הספר ולבדוק איך הולך לה שם, לימודית, חברתית. נסו לשים לב האם היא אוכלת כרגיל, ישנה כרגיל, האם ישנן התנהגויות אחרות שהן מעט שונות מהרגיל אצלה. כמו כן כדי באמת לנסות לברר מה עובר עליה - פשוט לשאול "מה עובר עלייך" לא יעבוד כפי שאתה רואה..צריך לבלות יותר זמן איתה, אולי לעשות איתה יותר דברים, פשוט להיות שם ולהיות איתה יותר, ואז הדברים יתחילו להחשף ולהתגלות. אתם מוזמנים לחזור ולכתוב לי שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

09/06/2020 | 23:25 | מאת: אמא מודאגת

בתי (בת 12) נתקלה בדרכה חזרה מבי"ס, באיש שעמד עם מכנסיו מופשלים וחשף את איבר מינו, היא ברחה בבהלה, דיווחנו מיד למשטרה, דיברנו על זה והיא חזרה לענייניה. כיצד להתמודד עם המקרה?

שלום לך, זה נשמע שהתמודדתם יפה. פעלתם באופן שהעביר לה מסר שנעשה פשע ושיש לערב את רשויות החוק. שוחחתם איתה..אני מניחה שניסיתם להבין כיצד היא הרגישה ולהרגיע אותה, ובאופן כללי כדאי כעת רק להיות עם עיניים ואזניים פקוחות, ולשים לב לגילויים נוספים של מתח, חרדה, או כל דבר שנדמה לכם קצת שונה או אחר בהתנהלות שלה, ולנסות להתייחס לכך בעדינות וברגישות. במילים אחרות, תהיו עם האצבע על הדופק. אם תירצו להתייעץ לגבי אילו מסרים כדאי להעביר אליה, אתם מוזמנים לכתוב שנית ולתאר שיחה איתה בנושא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

07/06/2020 | 00:07 | מאת: ענת

שלום רב, אשמח למענה מאוד. ביתי ילדה בת שנתיים, ילדה פיקחית, שמחה בדרך כלל (לאחרונה מצוברחת לא מעט) , אוהבת ללכת לגן., מדברת יפה מאוד לגילה. לצד זאת, ילדה מאוד זהירה, ועם הרבה פחדים. מפחדת לעלות על המגלשה, מפחדת מהים, מפחדת מנסיעות באוטו , מפחדת מרעשים חזקים. לאחרונה יש לה קטע מוזר שאני לא יידעת איך להתחיל אליו. בכל פעם שהיא שומעת רעש כלשהו, לא בהכרח רעש חזק לק (רעש של המקרר , של המיקרו, רעש שבא מהבית של השכנים או של טיפות מהברז) היא שואלת ״מי זה״ או ״מי בא״. ומתעקשת לקבל תשובה. לפעמים זה מרגיש קצת כפילו אובססיבי והיא שמה לב לרעשים שאני בכלל לא מתייחסים אליהם. איך נכון להגיב לזה? מצד אחד אני נותנת לה תשובה קצרה וקונקרטית בכל פעם, מצד שני אני מפחדת שזה יגרום לה להמשיך לשים לב ככ הרבה לרעשים מסביבה שהיה עדיף שתתעלם מהם, כמו כולם. כשאני לא עינה לה או אי את לה לא יודעת היא ממשיכה לשאול עד שמקבלת תשובה שמספקת אותה. האם זה תקין? תודה וסליחה על האורך!

הי ענת, את מספרת לי על ילדה מאוד קטנה, עם מאפיינים שונים, נטיות מזג... את רואה את כל מה שנפלא בה וטוב שכך. הבעיה היא כאשר הורים מביטים על הצרכים של ילדיהם כאל בעיות וחשוב שלא תיפלי בפח הזה. אז אם היית ממשיגה לעצמך את כל מה שאת מתארת לי כצרכים של ביתך- כיצד היית ממשיגה אותם? אולי צורך שלה ביותר תיווך, יותר הסברים, שהייה קרובה יותר, מעודדת, מאפשרת ולא לוחצת. מצד אחד נותנת את הזמן והאפשרות ובמקביל לשדר לה (ולעבוד על להרגיש את זה) שאת מאמינה בה ועוד... אם תצליחי באמת להתייחס לצרכים שלה, להבין מהם ולתת להם מענה, את תיראי את הבת שלך פורחת כי ככה זה, כשילדינו מקבלים את מה שהם צריכים, בדיוק כמו בטבע - הם יפרחו וישגשגו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/06/2020 | 21:00 | מאת: ע

ביתי בת 7 בשאיפה ורצון להיות יותר רזה. היא כבר מאד רזה!! פתחנו שיח על זה, שאלתי מה היא אוהבת באחיה ומה היא אוהבת בעצמה כשהתשובה היתה 'הכל'. בכז השאיפה נשארה אז הראיתי לה תמונה של רזון מוגזם ושל ילדה יפה במשקל תקין. היא התחילה להכנס להיסטריה של פחד, בהלה וחרדה מאיימת שחס וחלילה זה יקרה לה. ממש לא הצליחה להשתלט על עצמה דקות ארוכות. יש לציין שאין עיסוק באוכל מבחינת סלקטיביות או כמות עדיין... היא אוכלת מאד מאד מוון וכמות סבירה לחלוטין. אני צריכה עזרה דחופה בלי ההמתנה של התורים המטורפים בקופה. למי עלי לפנות?

שלום לך, אני שומעת את הצורך הדחוף שלך בסיוע אבל לפני הכל כדאי רגע לנשום...את הרי אומרת בעצמך שביתך אוכלת היטב, ושהלחץ והחרדה התעוררו רק אחרי שאת הראית לה תמונה שהיא כנראה באמת לא נעימה. שנית חשוב לזכור שכשילדים אומרים דברים, הם לא תמיד מתכוונים למה שאנחנו המבוגרים חושבים. הקונספטים שלהם של דברים עדין לא בהירים ומגובשים. אז אני לא בטוחה שהסיפור הולך כאן לכיוון של הפרעת אכילה כלל. אני מציעה לך לחזור ולהרחיב את השיח עימה בנושא, בעיקר דרך שאלות פתוחות ומתענינות, ולנסות להבין מה משמעות הרעיון/מילה "רזה" עבורה, כאילו שזו מילה בשפה זרה שמעולם לא שמעת.. בכל אופן אם את עדיין דואגת, אז אני ממליצה לך להתייעץ עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, רק את, בלי הילדה בתור התחלה. פנייה למטפל/ת באופן פרטי יחסכו לך המתנה ותורים ואני בטוחה שפגישה כזו תוכל להרגיע לפחות חלק מהחששות שלך. ביחד תוכלו לחשוב קצת יותר לעומק על ביתך ועל סוג הנוכחות לה היא זקוקה ממך כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

21/05/2020 | 23:28 | מאת: אנונימי

כול פעם שאני בא לבית הספר אני מפחד מזה שאני אצטרך להשתין (12) כי שאני בא להשתין הפיפי פשוט לא יוצא לי וזה מעיק כי יצא לי להתקע בשיעור שאני מת להשתין אבל אני פשוט לא מצליח, אז אני תמיד רץ בהפסקות לשרותים מבודדים בסוף הביתספר כי שם קל לי להשתין אני לא יודע מה לעשות

הי, זה נשמע שאתה צריך פרטיות וביטחון על מנת להשתין באופן רגוע בביה"ס אחרת כפי שאתה כותב השתן לא יוצא. אז אני מציעה כרגע שני כיוונים לבדיקה : 1. האם אתה מרגיש לחוץ/מאוים בביה"ס? האם השירותים לא מספיק בטוחים ? מישהו מפריע לך שם? קרה לך מקרה לא נעים בשירותים?נסה לחשוב בכיוונים האלה ולשתף אותי. 2. האם שיתפת מישהו בבית/בביה"ס בקושי אותו אתה חווה? תשובות לשאלות האלו יעזרו לי להבין יותר מה קורה בביה"ס אבל בינתיים אני מציעה לך לך לבדוק את מי בבית ואת מי בביה"ס אפשר לשתף על מנת שלא תצטרך להתאפק יותר מידי ותוכל להשתמש בשירותים בזמנים שנוחים לך (למשל במהלך השיעור) עד אשר תוכל להרגיש חופשי יותר להשתמש בהם בכל עת. אתה מוזמן לכתוב לי שוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/05/2020 | 07:32 | מאת: אמא

שלום בני הבכור בן 13.5 . בבית הספר היסודי היה תלמיד מצטיין. בכיתה ז עלה לכיתת מצויינות לאחר שעבר מסלול ובחינות. לצערי, למרות שסיים בהצטיינות את כיתה ז, הציון שלו במתמטיקה ( שהיה מקצוע שהצטיין בו לאורך כל השנים) היה נמוך. כעת בכיתה ח, הציון עדיין נמוך ועם שיעורים פרטיים הגיע ל73. בני מאוד נבון וחכם, אולם ישנה "רעה חולה" והיא התמכרותו למחשב. מהרגע שפוקח עיניים בבוקר ועד שהולך לישון הוא במחשב. הבהרתי שהשעות אינן מקובלות שהמחשב הורס על חלקה טובה ושירד בלימודים בגלל השעות המופרזות במקום לשבת ולהשקיע מידי יום במתמטיקה על מנת להעלות את הציון בשנה הבאה יירדם לתיכון על סמך התעודה (צריך 85 במתמטיקה כדי להתקבל למגמה שרוצה). ידוע לו שנדרש שיפור עצום מציונו הנוכחי ולא ניתן לשפר ללא השקעה במקצוע, ישיבה ותרגול של נושאים ותרגילים בהם לא הצליח במבחנים השונים. למרות שמבין זאת הוא לא עושה זאת. כל היום במחשב ובערב מתפנה לשיעורי הבית וחוזר למחשב. לא יוצא מהבית, משחק משחקים גם ים ילדים צעירים ממנו במשך 7-10 שעות ביום!!! לא ברור לי כיצד אינו פועל לשיפור המתמטיקה כשזה עתידו ( רואה עצמו בתחום המחשבים וההייטק ולזה נדרש 5 יחידות בציון טוב מאוד והוא כאמור בכיתת מצויינות וזה המסלול הנוכחי). כל השקעתי הכספית והמנטלית למורה פרטית במשך שנה ירדה לטמיון כי אחרי שהציון עלה הוא שוב ירד..אוטוטו תיכון ולא יתקבל למגמה עם ציון כזה במתמטיקה. אינו מקשיב. אנא עזרתך כיצד לגרום לו להבין שקודם כל לימודים ומטלות לימודיות ורק אחר כך משחקי מחשב? הבהרתי זאת מספר פעמים רב, אך אנחנו בעבודה כשמגיע מבית ספר ואין לנו שליטה מרחוק מה הוא עושה .... אודה לעצתך

שלום לך, אני חושבת שיש גבול לעד כמה אנחנו כהורים יכולים לאלץ את ילדינו להשקיע וללמוד, אבל בהחלט מותר לנו להגביל פעילויות שנראות לו כבעלות פוטנציאל לפגוע ולהזיק לבריאותם ולרווחתם של ילדינו. אם לשחק במשחב 7 שעות ביום נתפס אצלך כמזיק, וזה אכן עלול להזיק מכל מיני בחינות, אז פשוט הגבילי אותו. אל תשכחי, את עדיין ההורה, את עדיין המבוגר האחראי ואת עדיין בעלת הבית. מנגד, אם הוא אינו מעוניין/מסוגל לשפר את ציונו מ73 ל85, אני לצערי לא בטוחה שתוכלי או שזה נכון לאלץ אותו לעשות זאת, והוא יצטרך לשאת בתוצאות של לא להתקבל למגמה שהוא רוצה. ואת יודעת מה, הוא יחיה..לא יקרה שום דבר אקוטי אם יהיה במגמה אחרת. זו גם האמת... לסיכום, זו האחריות שלך כהורה למנוע ממנו נזק, אך כהורה אינך יכולה לאלץ אותו להגיע לציון מסוים כזה או אחר אלא רק לעמוד במחויבויות שלו וזה נראה שהוא בסה"כ עומד בהם יפה פלוס פלוס! כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

יש לנו ילד בן 8 (שני מבין 4) הילד אמר כמה פעמים שרוצה למות ונימק בכך שהוא לא אוהב את החיים. שאלנו אם יש לו תכניות והוא אמר שמתכנן לשכב מתחת למיטה בלי לאכול ולשתות עד שימות. כמו כן הוא מדבר לא פעם בתקופה האחרונה על "דחף" שיש לו כאשר הוא נתקל בגירויים מסוכנים (מקום גבוה, אש וכדומה) - דחף להסתכן בכך. מצד שני הוא מדבר על כל הנושא של ה"רצון למות" בצורה די אגבית ומתנהג כרגיל - משחק, צוחק וכו' . אנו מחפשים כיוון מה לעשות עם זה, למי לפנות - יועצת/פסיכולוג/רווחה/קו חירום תודה רבה.

הי יובל, אני מציעה לכם לגשת להתייעץ באופן אישי עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. ייתכן ומדובר באיתותים של מצוקה רגשית (תסכול, ביטויי זעם וכד') וייתכן ומדובר בכיוון אחר (חרדה, נטיות אובססיביות). חשוב יהיה לאבחן נכון את המצב לפני שפועלים. להערכתי פגישה אחת או שתיים תבהיר עבורכם את המצב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

28/04/2020 | 22:46 | מאת: מיה

שלום בני בן 4 יש לו עיקוב שפתי לא משמעותי הוא מדבר ומבין אבל אוצר המילים שלו מעט קטן לגילו ויש לו שיבושי הגיה יש לו קשיי הסתגלות ואת זה אני חווה בגן הוא רק לאחרונה הפסיק לבכות אבל עדיין קשה ועכשיו כשנחזור יהיה ממש קשה כמו בהתחלה . הוא ילד תנועתי מאוד אני חושבת שיש לו Adhd אבל מוקדם לאבחן לדברי רופאת ההתפתחות . לאחרונה יש שמתי לב שהוא ממש נתקע על אותם דברים למשל : צופה באותה סדרת ילדים כבר חודשים ולא מוכן לגוון משחק לרוב באותם משחקים ולאחר כחודש מחליף משחק ונתקע איתו שוב זמן רב מה שמטריד אותי שלפני יומיים החלפנו סלון בבית וכשבאו לפנות את הסלון הישן ולשים את החדש הוא נכנס לשערת רגשות איומה בכי צרחות והוא ניסה למנוע מהם לקחת את הסלון הוא פשוט החזיק אותו ובכה והשתטח עליו באופן אגרסיבי הסברנו לו שעכשיו יהיה לנו חדש ויותר יפה אבל הוא בשלו המשיך לבכות ולהגיד שהוא רוצה רת הישן והחדש לא יפה למרות שהוא בכלל לא הסתכל עליו או התעניין , לאחר כשעה הוא נרגע אבל נתפס על אחת הספות והוא מאז יומיים יושב רק עליה והוא מפנה אותנו אם אנחנו יושבים שם . אני מוטרדת מההתנהגות שלו ! מה זה אמור להיות !?? הוא מתקשר עם ילדים , פעיל , משחק והכל בסדר מבחינה תקשורתית אבל מבחינה רגשית התנהגותית אני כבר לא יודעת .

הי מיה, לתחושתי חשוב לחזק את תחושת הביטחון אצל בנך. זה נשמע שהוא נצמד לדברים - תכניות, חפצים וכיוב, מתקשה להרפות להניח ולהיפרד - כי הדברים המוכרים, ההרגלים, הדמויות הקרובות - כל אלו הם דברים אשר מקנים ומחזקים אצלו תחושת ביטחון שמביאה עימה גם רגיעה. בנך בסה"כ מחפש דרך להרגיש בטוח ורגוע. אני מציעה לכם ההורים בחום לגשת לפגישות של יעוץ והדרכה הורית שתסייע לכם להבין לעומק את צרכיו הרגשיים וכיצד להענות להם ולהיות עבורו באופן בו הוא זקוק לכם. כך למשל הדוג' שנתת, החלפת הספה. ברגע שאפשר יהיה להבין מה מניע את בנך, למה הוא זקוק ומה עשוי להערער אותו, אפשר היה להבין כי הוא זקוק להכנה מראש לגבי החלפת הספה ואפילו אפשרות להיפרד ממנה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

28/04/2020 | 16:02 | מאת: סיון

שלום הילדה שלי בת 1.11 ילדה מהממת הולכת לישון לילה שלם כ12 שעות מגיל חודשיים. אוכלת יפה. רגועה. מעסיקה את עצמה. מגיל 7 חודשים היינו הולכות לפיזותרפיה כפעמיים בשבוע. ריפוי בעיסוק ושחייה לפני הקורונה היינו רק בפיזותרפיה ובשחייה והיינו רואים את הורי די הרבה . הילדה מגיל 5 חודשים בגן בקיבוץ ואחרי הגן היא הייתה רגילה להיות אצל חבר שלה מהגן שאימו גם חברה שלי כל יום כמעט ממש הגענו למצב שהם היו אוכלים ארוחת ערב כל יום וגם מידי פעם מקלחות ביחד מהקורונה כמובן הכל הפסיק והיינו רואים רק את המשפחה הקרובה שאיתנו בקיבוץ שגרים לידנו מהגינה עוד קצת לפני הקורונה היא התחילה להיות קצת פחות ילדה רגועה ממה שאני הכרתי אבל מהקורונה זה בכי כל פעם שחוזרים מטיול הביתה או שרואים מרחוק מישהו כל דבר הכי קטן שלא מתאים לה או לא מתחשק לה בכי. כל היום אמא אמא גם כשהיא רואה טלויזיה שהיא הכי אמורה להיות שקטה ואז היא פחות אכלה דברים עכשיו שהיא אוכלת כבר טוב בכמעט שבוע האחרון היא פתאום לא מסכימה ללכת לישון היא ממש מפוחדת שנכניס אותה למיטה ואני חשבתי אולי שזה בגלל שבחודש האחרון התחלתי לתת כ4 שעות טלויזיה בבוקר וכ4 שעות טלויזיה בערב בגלל שלא הייתה נרדמת . (עד גיל 1.9 היא לא הייתה רואה טלויזיה או מסך כמעט בכלל) לא הייתי רואה לידה טלויזיה רק אחרי השינה. אני מתחילה לחשוב שהחשיפה לטלויזיה פתאון להמון שעות דפקה לה את השינה וגרמה לה אולי לחרדה שאני לא לידה כי בזמן הזה הייתי הולכת לישון/ מבשלת ולא לידה ממש כמו כל היום את חושבת שיש קשר? אני גם מהקורונה ממש עשיתי לה שיגרה של הגן פלוס מינוס אז אני מרגישה שהילדה עוברת משהו . היא הגיעה למצב שהיא לא רוצה בקבוק כי היא יודעת שאחרי זה הולכים לישון/היא נרדמת וזה מבהיל אותה יש לציין גם כשהיא לא הייתה אוכלת בהתחלה היא רצתה פתאום בקבוק הלילות האחרונעם היא נרדמת רק בנדנודים גם כשהיא גמורה (היא ילדה שנרדמת ללא עזרה בכללי ואין לה מוצץ ולא אצבע) היא לא ישנה צהריים גם כשהיא עייפה בשבוע האחרון רק כשאני נותנת לה בקבוק היא נרדמת איתו ואפילו אם זה לחצי שעה אנע רואה בלילה שזה מקשה עליה מה ניתן לעשות? והאם יש מקום לדאגה שמשהו נדפק אצלה. יש לציין לפני הקורונה הייתי נורא רגועה איתה ומאוד קשובה ובתקופה הזאת מן הסתם הכל אחרת מהצד שלי גם הבכי שלה מאוד מתסכל אותי וגורם לי לאי שקט אחרי שנרגעתי מהפחד מהקורונה עצמה .תודהההה

הי סיוון, ימים לא פשוטים עוברים על כולנו ואני בהחלט מסכימה עם הסיפא שלך, אם את פחות רגועה ונינוחה אז זה בוודאי גם ישפיע על ביתך. בגילאים הצעירים ילדינו כ"כ ניזונים מאיתנו ברמה הרגשית שחשוב יהיה שאת וכל הורה, יוכל למצוא לעצמו את הזמנים בהם מתאפשר לאגור כוחות, למצוא כמה דקות של שלווה ושקט ולנוח. שנית אני לא ממליצה לתת לה לראות טלוויזיה למשך 8 שעות ביום, זה הרבה הרבה יותר מידי. אם אין ברירה, נסי לצמצם זאת למקסימום של שעה ושלוש רבעי מחולק לפעמיים ביום. מעבר לזה, לקראת גיל שנתיים חלים שינויים התפתחותיים שונים, גם מוטוריים וגם קוגניטיביים ומנטאליים. יש רבים שמתייחסים לגיל הזה כאל גיל "שנתיים הנורא", הילדים יותר דעתנים, יותר מתנגדים ומרדנים. זהו הגיל בו עוברים מעולם הינקות לעולם הילדות. היכולות המוטוריות והורבאליות מתפתחת בקצב מהיר כאמור והתינוק החמוד והמרצה שהיכרת עד כה משתנה לנגד עינייך וזה באמת יכול להיות מבלבל ומ טריד. אבל הדבר החשוב ביותר בהורות הוא היכולת להתגמש ולהסתגל בכל פעם מחדש לצרכים המשתנים של הילד. זיכרי כי הקונפליקט של ילדים בגיל הזה הוא בין תלות לעצמאות וזה כאמור קשה ומבלבל עבור הורים רבים. זה נראה שביתך זקוקה כרגע יותר מתמיד להביע את דעתה, מחאתה ורצונה ומנגד נזקקת לך יותר בשינה, אולי נזקקת לפחות שינה. כמו כן לפעמים הדרך לגלות מה הצורך הוא דרך ניסויו וטעייה (לדחות שעות שינה, לקצר וכיוב'). אני מציעה לך לא לחפש מה לא בסדר בה, אלא לנסות להבין למה היא זקוקה ממך ולמצוא את הדרך להענות לצרכיה החשובים. מעבר לזה כאמור, נסי לדאוג לעצמך כדי שתוכלי להנות ממנה. זה נשמע שיש הרבה ממה להנות :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/04/2020 | 19:25 | מאת: ליאת

שלום, בני בן שלוש וחצי בתקופה האחרונה אני שמה לב למשהו יוצא דופן ואודה לקבלת מענה אל מי אני אמורה לפנות: פסיכולוג/ריפוי בעיסוק/טיפת חלב? שמתי לב שהוא ״חולם בהקיץ הרבה״ זא בתדירות גבוה הוא פתאום מתנתק והעיניים שלו בוהות במשהו לכמה רגעים, כמו שקורה לנו המבוגרים אבל לו בתדירות ממש גבוה מעבר לרגיל .. וזה מאוד בולט הוא יכול לשחק עם אחותו ופתאום דממה וכבר הרבה פעמים קרה וקורה שהיא ״קוראת לו״ אומרת לו תורך תורך והוא מתנתק ואז חוזר לעצמו לאותה נקודה וממשיך הסימפטום הזה יש לו שם? איך ומה צריך לבדוק ? תודה.

הי ליאת, לא הייתי רוצה לאבחן מרחוק את התופעה שאת מתארת, כי זה יכול להיות לחלוטין נורמטיבי וזה יכול להיות גם משהו אחר. השאלה היא אם נלווים לכך סימפטומים נוספים כמו שכחה מוגברת, קושי בתפקוד, קושי בריכוז, חלקים ביום שאינו זוכר וכיוב'.במידה ולא, כנראה שמדובר בחלימה בהקיץ ותו לא. את מוזמנת להתייעץ שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום הילדה שלי בת 1.11 ילדה מהממת הולכת לישון לילה שלם כ12 שעות מגיל חודשיים. אוכלת יפה. רגועה. מעסיקה את עצמה. מגיל 7 חודשים היינו הולכות לפיזותרפיה כפעמיים בשבוע. ריפוי בעיסוק ושחייה לפני הקורונה היינו רק בפיזותרפיה ובשחייה והיינו רואים את הורי די הרבה . הילדה מגיל 5 חודשים בגן בקיבוץ ואחרי הגן היא הייתה רגילה להיות אצל חבר שלה מהגן שאימו גם חברה שלי כל יום כמעט ממש הגענו למצב שהם היו אוכלים ארוחת ערב כל יום וגם מידי פעם מקלחות ביחד מהקורונה כמובן הכל הפסיק והיינו רואים רק את המשפחה הקרובה שאיתנו בקיבוץ שגרים לידנו מהגינה עוד קצת לפני הקורונה היא התחילה להיות קצת פחות ילדה רגועה ממה שאני הכרתי אבל מהקורונה זה בכי כל פעם שחוזרים מטיול הביתה או שרואים מרחוק מישהו ואז היא פחות אכלה דברים עכשיו שהיא אוכלת כבר טוב בכמעט שבוע האחרון היא פתאום לא מסכימה ללכת לישון היא ממש מפוחדת שנכניס אותה למיטה ואני חשבתי אולי שזה בגלל שבחודש האחרון התחלתי לתת כ4 שעות טלויזיה בבוקר וכ4 שעות טלויזיה בערב בגלל שלא הייתה נרדמת . (עד גיל 1.9 היא לא הייתה רואה טלויזיה או מסך כמעט בכלל) לא הייתי רואה לידה טלויזיה רק אחרי השינה. אני מתחילה לחשוב שהחשיפה לטלויזיה פתאון להמון שעות דפקה לה את השינה וגרמה לה אולי לחרדה שאני לא לידה כי בזמן הזה הייתי הולכת לישון/ מבשלת ולא לידה ממש כמו כל היום את חושבת שיש קשר? אני גם מהקורונה ממש עשיתי לה שיגרה של הגן פלוס מינוס אז אני מרגישה שהילדה עוברת משהו . היא הגיעה למצב שהיא לא רוצה בקבוק כי היא יודעת שאחרי זה הולכים לישון/היא נרדמת וזה מבהיל אותה יש לציין גם כשהיא לא הייתה אוכלת בהתחלה היא רצתה פתאום בקבוק הלילות האחרונעם היא נרדמת רק בנדנודים גם כשהיא גמורה (היא ילדה שנרדמת ללא עזרה בכללי ואין לה מוצץ ולא אצבע) היא לא ישנה צהריים גם כשהיא עייפה בשבוע האחרון רק כשאני נותנת לה בקבוק היא נרדמת איתו ואפילו אם זה לחצי שעה אנע רואה בלילה שזה מקשה עליה מה ניתן לעשות? והאם יש מקום לדאגה שמשהו נדפק אצלה. תודהההה

הי סיוון, ימים מורכבים עוברים על כולנו, מבוגרים וילדים כאחד. כל השיגרה השתנתה. תחושת הביטחון מתערערת ומשתנה וגם חרדות שונות יכולות להתפתח במיוחד אם מדובר בחרדות התפתחותיות שממילא ייתכן והיו מתעוררות. הנקודה היא לא לחפש מה דפוק או מה לא בסדר אלא לנסות להבין מה הילד צרכיה. אם את מרגישה שיותר מידי טלוויזיה אינו טוב עבורה, ואני בהחלט חושבת שאת צודקת, אז הפחיתי במינון. אם בימים אלו צריך יהיה לשבת לידה וללטף עד שתירדם, אז זה מה שנכון לעשות. אפשר להפוך את זמן השינה לנחמד יותר - לבחור איתה בובות, לשים לה מנורת לילה נחמדה, לשיר איתה ולהרגיע אותה שאתם שם איתה כל הזמן ועד שתשקע לתוך חלום מתוק. הזמנים המורכבים ההלו מצריכים מאיתנו ההורים יותר רגישות, יותר יצירתיות וגם קירבה רגשית גדולה יותר. המטרה שלכם היא לעזור לה להחזיר את תחושת הביטחון הקיומית שלה. ככל שתצליחו להתמיד בשיגרה ולהרגיע את החלקים החרדים שמתעוררים, כך ביתכם תוכל לשוב להיות הילדה הנינוחה והרגוע השהיכרתם. כל טוב ובריאות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/04/2020 | 19:13 | מאת: ג'ני

בני בקרוב בן תשע , בעלי שם לב שבזמן משחק דגדוגים עם אחותו בת הארבע , לילד נהיתה זקפה . הוא מעולם לא נגע בה ואף פעם לא ראיתי משהו לא תקין . בעלי לחוץ מאוד . ובסרטים קשים , האם יכול להיות שעוררות הייתה לפני כן ממשהו אחר , והאם זה תקין בכלל

הי ג'ני, כן זה לגמרי תקין שבנים בני תשע יחוו זיקפות ברגעים בהם הם משועשעים, נהנים ובמגע עם גוף אחר. זה לא מעיד על שום דבר מלבד זה שבנך בריא. אני מציעה להסיר כל דאגה ולאפשר לבנכם להמשיך להתפתח באופן נורמאלי ותקין. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/04/2020 | 20:01 | מאת: אמא צעירה

היי, בתי בת ה9.5 חודשים התחילה בסביבות גיל 8.5 חודשים להגיד הברות ״אָה-בָּה״ לראשונה והייתה משתמשת בצירוף הזה מספר פעמים. אני לא בטוחה שהבינה שהיא אומרת ״אבא״ אבל הייתה משתמשת בזה לא מעט והיינו מעודדים אותה. כבר שבועיים בערך שהיא לא אומרת יותר את ההברות האלה, למרות שאנחנו כל היום חוזרים על המילים ״אבא״ אמא״ וכד׳. היא בעיקר מוציאה כל מיני קולות (הרבה ״ הוּ הוּ הוּ״ למשל כשהיא מתלהבת ממשהו) אבל לא ממש הברות כמו מקודם. התחילה לאחרונה לומר ״ כֶּה״ (כמו התחלה של ״כן״) אם זה נחשב הברה. מאוד מדאיג אותי שהייתה אומרת אבא ואז פשוט הפסיקה. האם תקין? מה כדאי לעשות? יצוין שכל הזמן אני אומרת לה ״איפה אבא״״הנה אבא״, ״תגידי אבא״ וכאלה. תודה רבה.

שלום לך, את נשמעת לי מעט חוששת, אולי מידי בודקת..זה בסדר, עם כל הצפת הידע שקיים היום בכל מקום, קל להתבלבל ולהיכנס לתפקיד המאבחן בקלות רבה מידי. אני מציעה לך לגשת עם הקטנה שלך לרופאה הילדים, לשתף אותה בשאלות שלך, ולקבל ממנה הסבר לאחר שהיא בודקת את ביתך. לתחושתי הכל ממש ממש בסדר, מה שחשוב הוא שאת תוכלי לפתח אורך רוח, סובלנות והנאה מהקצב והאופן הייחודי של ביתך, שלא ילך לפי שום ספר, כלל או כמו אף ילד אחר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/04/2020 | 18:00 | מאת: דן

שלום ד ר, האם קופח כללית מכסה טיפולים של הדרכה הורית? אנו זוג בני 48 מהרצליה, זקוקים להדרכה הורית לגבי 3 ילדים מתבגרים. תודה

הי, מסלול אחד אפשרי הוא לקבל טיפול פסיכולוגי מסובסד המיועד לבוגרים ולאחר מכן להסביר למטפלת מה הצרכים. אני לא חושבת שתהיה מניעה לדבר או אפילו להתמקד בהורות שלכם. אופציה נוספת היא לקבל טיפול עבור ילד /מתבגר ואז להסביר למטפל/ת שהצורך שלכם כרגע הוא הדרכה הורית. הנקודה היא לעבור תהליך טכני עד לקבלת אישור הסבסוד ואז כאשר כבר תגיעו למטפל, להסביר לו באופן אישי מה הצורך, ולא בהכרח כבר בשלב הראשוני מול הקופה. אלו הם שני מסלולים אבל בכל קופה התהליך הוא מעט אחר. בררו ישירות מול קופת החולים שלכם לגבי הפרוצדורה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/04/2020 | 19:32 | מאת: י.א.

שלום, הבן שלי כמעט בן שלוש ואומר שהוא בת ולא בן. פרט לנ"ל ההתנהגות שלו אינה כוללת סממנים של בנות. האם זה מעיד על נטיות כלשהן וכיצד נכון לנהוג? תודה רבה י.א.

הי, ניסית להבין למה הוא מתכוון? כדאי לשוחח איתו על הנושא ולנסות להבין למה בדיוק הוא מתכוון. בנוסף אפשר פשוט להסביר לו מה המשמעות של בן ומה המשמעות של בת על ידי ציון אברי המין "לך יש ** לבת יש **" (הכוכביות הן כי לכל משפחה יש כינוי אחר חמוד לאברי המין בגילאים האלו :) אני ממש לא חושבת שיש לדבר משמעות מיוחדת מעבר לעוד שיחה בין הורה לילד בו הילד חוקר ומגלה את עצמו, הרבה פעמים בצורה משחקית ולא מחיבת או מחויבת לכללי המציאות שלנו הבוגרים, וההורה מקשיב מתעניין משחק וגם מסביר כשצריך.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

29/03/2020 | 11:04 | מאת: דיאנה

דוקטור בוקר טוב , הבן שלי הגדול בן חמש יש לי עוד קטנה בת שנה הבן הגדול גמול כבר מגיל שנתיים וחצי מעולם לא ברח לו מהגמילה .. מאז שהוא בבית בשל הקורונה הכל השתנה כבר פעם רביעית היום שבורח לו ולא פיפי!!! אני לא יודעת אם זה קשור לכל סביבת החרדה והסגירה בבית או שזה קשור לזה שאני יותר עם אחותו הקטנה למרות משתדלת לתת לו מאתיים אחוז אבל היא קטנה יותר והיא צריכה יותר תשומת לב והוא מבין את זה ... אשמח לדעת מה לעשות כדי לעזור לו תושה מראש

הי דיאנה, את מעלה שתי סברות מאוד הגיוניות, מה שאני מציעה הוא לפעול בהקשר לכל אחת מהן. קודם כל חשוב יהיה לדאוג לכך שהאווירה בבית תהיה רגועה ונעימה עד כמה שניתן. שהמסרים מהמדיה ומסביבת המבוגרים בבית בכל הנוגע לקורונה מסוננים היטב ומתווכים באופן שנועד בעיקר להרגיע. אפשר גם לשאול אותו מה הוא יודע על הקורונה ולשים לב לטעויות, לחרדות ולפחדים ולפעול כדי לתקן/להוסיף מידע ולהרגיע. מלבד זאת חשוב יהיה להקדיש לו כל יום זמן אמא/אבא, איכותי קרוב ורגיש, מלא בחום וחיבוקים. אפילו עשרים דקות איכותיו תביום תספקנה. הדבר השלישי שאני מציעה הוא לארגן בבית שגרה ברורה ועקבית, במיוחד אם מה שקורה איתו באמת קשור בחרדה. רוטינה קבועה תסייע אף היא מאוד. כל טוב ובריאות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/03/2020 | 21:24 | מאת: רעות

שלום רב הבן שלי בן 2.2 גדל בבית. הוא קבוע היה רואה את אמא שלי פעמים בשבוע ל6 שעות וגם את אבא שלי היה רואה כמה פעמים בשבוע. הוא מאוד קשור להוריי בעקבות הקורונה אני חוששת כיצד הדבר ישפיע עכשיו או בעתיד הניתוק הפתאומי הזה? הוא כן רואה את אבא שלי דרך הווטסאפ אבל את אמא שלי בכלל לא (היא לא בקטע של ווטסאפ) איזה השלכות נפשיות יכולות להיות? הוא לא נראה עצוב אבל אני כן מרגישה שהוא מתקשה להבין מדוע הוא רואה את אבא שלי רק דרך מסך

הי רעות, חשוב להמשיך לשמור על קשר ככל האפשר, בגיל הזה עדיפות שיחות וידאו למינהן בגלל המוחשיות הרבה יותר, אולם גם שיחות טלפוניות בהחלט יכולות לספק לצורך שמירת הקשר עם דמויות משמעותיות. בנוסף את יכולה לומר לבנך, גם בלי שהוא מבקש באופן ברור הסבר כמובן, שסבא וסבתא מחכים להיפגש, עכשיו הם בבית, ואי אפשר להיפגש, אבל הם מחכים לנו ואנחנו מחכים להם, ובנתיים אפשר לדבר ככה. השאלה -למה - עדין לא ממש קיימת באופן ברור במוחו של בן השנתיים הפעוט, אבל בהחלט אפשר למלל את המצב כפי שהיצעתי. אם אכן תצליחו לשמר את הקשר באופן הזה, אין מה לדאוג, שום נזק לא יגרם לנפשו הרכה. בריאות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

22/03/2020 | 04:57 | מאת: אמא מתוסכלת

שלום רב, בן 5. ילד מקסים, חכם, ידע מעל גילו, מנומס, ללא התפרצויות זעם ומאוד רגיש לאחרים. תמיד לבוש יפה ושומר על ניקיון גופו ומסודר. יכולה להגיד ילד נורמאלי ללא בעיות התנהגות מיוחדות. איפה הבעיה? הוא כבר שנה שניה עם אותם ילדים בגן ולא הצלחנו אף פעם להזמין ילד לבית. הוא דווקא פנה לילדים ןהזמין אותם ואף הפתיע את כולם ופנה פעמיים לשני הורים שבאו לקחת את ילדיהם מהגן וביקש שירשו לילדיהם לבקר אותו. הוא ביקש כל כך יפה וההורים התלהבו. ניסנו לקבוע מועד ופתאום התחילו להמציא תירוצים. אני גם ביוזמתי פניתי פעמים רבות להורים בדרכי נועם והצעתי שיתארחו אצלנו או שישלחו את הילד לשחק עם בני אחרי הצהרים. אפילו הצענו שנאסוף את בנם יחד עם הבן שלי מהגן ושהם יבואו לאסוף אחר כך מביתנו בשעה שנוחה להם.. וכל פעם ההורים כאלו מביעים הסכמה ואז נסוגים..ומתחילים להמציא תירוצים או מתעלמים. אני לא מצליחה להבין למה זה קורה. הבן שלי מאוד מתוסכל במיוחד כשרואה או שומע על ילדים מאותה כיתה שמתארחים אחד אצל השני והוא לא מצליח לארח אף ילד. האמת אני גם מאוד מתוסכלת מזה. הערה אחת, לפעמים אני מרגישה שהבן שלי קצת עצור.. קשה לו להשתחרר מהר.. לפעמים בכיתה מעדיף לשחק לבד למשל בפינת היצירה לפעמים משחק עם הילדים ולפעמים אומר לי שלא רצו לשחק איתו. אני חשבתי שזה טבעי??? אולי טועה. ואולי הבעיה אצלי? אני לא תותחית בלצור קשרים חברתיים. לפני יומיים יזמתי ושלחתי לאחת האמהות שהבן שלי מאוד מתגעגע לבנה ואולי ניתן להם לשוחח כמה דקות דרך הוואטספ. לאחר שקבענו שעה וסיפרתי לבן שלי היא נעלמה לי. אני בכיתי מזה.. זה מאוד מאכזב כבר סיפרתי לילד. איך אני יכולה לעזור לבני? תודה

שלום לך, אמא יקרה, אני שומעת כמה את חשה חסרת אונים, מנסה לעזור לבנך ולא כ"כ מצליחה. מזדהה איתו, כואבת איתו, בוכה אפילו בשבילו...אבל אם את באמת רוצה לעזור לו את חייבת להפריד את עצמך טוב יותר ממנו. אסור לך להתבלבל ולחוות דחייה במקומו מה גם שאינני בטוחה כלל שדחייה מתקיימת פה ואני אסביר. זה נכון שלפעמים קשה יותר להיכנס ל"ממלכת אימהות" מגובשת בגן. אם את לא חלק, זה יכול להיות לפעמים יותר מאתגר. חשוב שתדעי שזה לא תמיד כך, ולצערך אולי נפלת על מין מחזור שכזה. יחד עם זאת, מה היית עושה אם הייתי נותנת לך 24 שעות כדי לתאם פגישה ואז היית מקבלת פרס של מיליון דולר?? היית פשוט שולחת לכל האימהות באופן טכני למדי בקשות/אפשרויות, עד שבסוף משהו היה פוגע. קחי גם בחשבון, שלא בטוח שהילדים לא רוצים להיפגש עם בנך, או שהאימהות לא מחבבות אותך (זה נשמע שהן לא מכירות אותך) זה פשוט מין מצב שנוצר שוב ושוב ושעל גבי הרגישות שלך מייצר כאב. לכן אני מציעה לך להמשיך להנות מהטוב שיש בבנך, וזה נשמע שהוא ילד מקסים - חברותי, פתוח, ורבאלי..יש לו את כל מה שצריך! פשוט מנעי ממנו את התכנית שלך - את הציפיות והאכזבות, אל תספרי לו שאת מנסה לתאם מפגשים, ורק כאשר תצליחי - תספרי לו. זיכרי, כנראה ששום דבר כאן לא באמת אישי, אז נסי לא לשקוע בתוך זה. פשוט פעלי כאילו זה פרוייקט טכני בעבודה, ואני בטוחה שתצליחי לתאם לפחות מפגש אחד או שניים מידי פעם. זה מספיק... והכי חשוב...תראי לבנך כמה לך כיף איתו. שחקי איתו, החמיאי לו ו - תהני איתו וממנו. זה באמת הכי הכי חשוב. כל טוב! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/03/2020 | 21:42 | מאת: גבי

שלום, בני בן 13 מאז היותו קטן הוא לא מצליח למצוא חבר טוב אחד או יותר. במהלך השנים היו לו נסיונות רבים ליזום פגישות אחר הצהריים שחלקן הצליחו וחלקן לא. לא קרה הרבה שילדים הזמינו אותו אליהם. בגיל ממש קטן אני הייתי (בקושי רב אגב) קובעת בשבילו לפי בקשתו ומאוחר יותר הוא עשה זאת לבד. יחד עם זאת הוא לא ילד דחוי בכלל. כלומר מעולם לא עשו עליו חרם או משהו דומה. הוא כן מקבל יחס מהילדים בכיתה ואפילו לפעמים יחס ממש נחמד, אבל זה לא נרקם לכדי חברות ממשית עם מישהו שהוא מרגיש שהוא יכול לסמוך עליו ושהקשר הוא לגמרי הדדי. בחופשים נורא משעמם לו אלא אם הוא במחשב ואז יש כן תקשורת עם ילדים נוספים. השנה הוא עבר לחטיבה והוא לא יוזם יותר או מזמין אף ילד אליו. בבית הספר ובצופים נראה שכן כיף לו כי הוא חוזר במצב רוח טוב. כשאני מציעה לו ליזום להפגש עם ילדים מהכיתה אז הוא לא מעוניין. אם מישהו יזמין אותו אני בטוחה שהוא ישמח להפגש אבל זה לא כל כך קורה. זה קרה פעם אחת בתחילת השנה. ברור לי שהוא מעוניין בקשרים חברתיים, אבל נראה לי שהוא בכלל לא מתכנן ליזום אחרי שנים של נסיונות שהיו כרוכים באכזבות רבות. העניין שהיוזמה להפגש לא מספיקה כי כאמור פגישות בעבר גם כשהיה מדובר בילדים קבועים לא התפתחו לכדי חברות של ממש. היינו פעמיים בהנחייה הורית ללא הועיל. אשמח להכוונה, גבי.

כן היו כמה ילדים לאורך השנים שהוא היה איתם בקשר יותר קרוב, בנות ובנים, יחד עם זאת כאמור זה אף פעם לא הפך לחברות של כאמור, הרגשה בטוחה שיש לו חבר טוב, או קבוצה של חברים טובים. למשל חבר שבטיול ברור שישבו ביחד באוטובוס, או חבר שברור שאם תהיה עבודה שצריך לעשות בזוגות בבית הספר אז הם יעשו אותה ביחד.

הי גבי, את מתארת תמונת מצב מסוימת ואני לא בטוחה במי היא מעוררת יותר אי נחת/קושי/כאב/מצוקה, בך או בבנך. לאורך התיאור לא באמת סיפרת איך הוא הרגיש או מרגיש בעבר או היום, גם האכזבות עליהן דיברת..עד כמה? איך התבטאו? בנוסף התיאור שלך כאן די מנותק משאר הדברים המתרחשים בחייו, בביתכם. לכן קשה לי קצת להתייחס לדברים. את לאורך כל הדרך מדגישה שהדברים בסה"כ בסדר, תמיד היו בסדר וגם היום הם בסדר. הוא נשמע אקטיבי, חברותי, מסתדר אז באמת למי "מציקה" ה"בעיה" החברתית הזו..לו או אולי יותר לך... כמו תמיד, בגלל הרגישות הרבה שלנו ההורים לילדינו, חשוב תמיד לבחון היטב את כל נושא ההשלכות ולשים לב שאנחנו לא מנסים לפתור את הבעיות שלנו על ידי השלכה (באופן לא מודע כמובן) שלהם על ילדינו. מה שכן אוכל לומר באופן כללי, זה שיש ילדים שלפעמים קצת יותר מאחרים מתקשים לבנות אינטימיות, להביא את עצמם לתוך קשר באופן בטוח, חסר מעצורים וחופשי...ובמצבים כאלה טיפול רגשי אצל פסיכולוג/ית קלינית בהחלט יוכל להועיל. בתוך קשר טיפולי הילד יוכל לבנות בהדרגה ביטחון ואינטימיות, לגלות ולבטא יותר ויותר חלקים שלו מה שבהמשך יוכל גם לבוא לידי ביטוי בסביבה הכללית. מניסיון, טיפול כזה, בקצב המותאם לו וארוך טווח, יכול מאוד מאוד להיטיב ולהועיל בדיוק לסוג המצבים אותם את מתארת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/03/2020 | 14:31 | מאת: מורן

הי מחפשת המלצה לפסיכולוגית ילדים כללית רמת גן לילד בן 7 אשמח להמלצה

הי מ ורן, את מוזמנת להשאיר כתובת מייל בתגובת המשך, אליו יוכלו הגולשים לשלוח המלצותיהם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044