פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

"גן העדן של ילדות" הוא מושג שטבעו המבוגרים, מתוך התרפקות על ימים רחוקים חסרי דאגה ומכאוב. אלא שמנקודת מבטו של הילד הקטן, החיים נראים לא פעם כזירת התמודדות עם משימות ואתגרים, הגובים מחיר רגשי לא מבוטל. כמבוגרים, אנו נדרשים לסייע לילדינו להתאים עצמם בהדרגה לתביעותיו של עולם משתנה, הפכפך, הנע ללא הרף, מחליף פנים ואופנות בקצב מהיר. פורום זה נולד מתוך הצורך לתת מענה לשאלות ולבטים סביב גידולם של ילדים בתווך הגדול הזה שבין ינקות לבגרות. חלק מההתמודדויות בחייהם של ילדים קשור למשברים התפתחותיים נורמטיביים (גמילה, לידת אח, כניסה לגן או לביה"ס, וכיו"ב), וחלק לנסיבות לא צפויות או לא רצויות במשפחה, בסביבה הקרובה או הרחוקה (מגבלה גופנית, מחלות, גירושין, תאונות, איום בטחוני, וכד'). הנכם מוזמנים להפנות לכאן כל שאלה או דילמה בנושא בריאותו הנפשית של הילד והמתבגר, ולהתייעץ על דרכי התערבות אפשריות, במסגרת הבית והמשפחה או בסיועם של גורמים מן החוץ. בשמחות!
8023 הודעות
7564 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

14/03/2018 | 00:35 | מאת: טטיאנה

בן שלי נולד מהורות משותפת עם הסכם בן 3 אבא של בן שלי הוא נמנע לא מתקשר עם חברים או משפחה הוא וסבתא אותו דבר בקשר עם עצמם. איך לדאוג שבן שלי לא ילמד ככה התנהגות ? רוצה שבן שלי יהיה חברים חוגים

לקריאה נוספת והעמקה

הי טטיאנה, זה שאביו מופנם ופחות חברותי, לא בהכרח ישליך עליו. אם את חברותית בעצמך כלומר מספקת מודל כזה, ואת מעודדת אותו להיות כזה (מפגשים עם חברים, חוגים וכיוב'), אין שום סיבה שלא יפתח כישורים חברתיים. שימי לב עם זאת, יש הבדל בין מופנמות להתבודדות. בנך לא חייב להיות מוחצן ו"מלך הגן והכיתה". מספיק שיש לו כמה חברים שהוא שמח לשחק איתם, אין סיבה או צורך לדרוש או לשאוף ליותר מזה, בוודאי לא בשלב זה בחייו. חשוב לתת לו להיות מי שהוא, והאופן שיהיה בחברה, קשור גם למזג, לשלבים התפתחותיים ואינדיבידואליים, וגם לאישיות - מופנמות או מוחצנות -וזיכרי כי מופנמות אינה שוות ערך להתבודדות חברתית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/03/2018 | 00:47 | מאת: יגאל

אשמח להכוונה יש לי ילד בן שנתיים ילד קסם רק עם בעיית שינה אני משכיב אותו לישון אחרי אמבטיה וסיפור והוא מושך את הזמן משחק עם עצמו במיטה ולא נרדם שעות ! ובבוקר. מתעורר עייף . הוא איכשהו מעסיק את עצמו במיטה בשקט הרבה שעות אשתי לומדת ואני לוקח על עצמי את. השכבה . אשמח להכוונה

לקריאה נוספת והעמקה

הי יגאל, אני לא נוהגת לתת עצות מסוג זה ללא מידע מקיף וכולל. כמו בכל תחום, אני מאמינה שגם בנושא ההרדמה והשינה, יש לקחת בחשבון גורמים רבים בינהם- סדר היום, כמות השינה במהלך היום, זמן האיכות עם אמא ואבא כולל גם הרגלי שינה והרדמה שמקנים ההורים. אני מציעה לשבת עם זוגתך ולבחון היטב את כל הגורמים שציינתי. אם אתם מסופקים מבחינת כולם - ללא יצא מן הכלל, אז ייתכן שכל שצריך לעשות הוא להרגיל אותו בהדרגה לכך שאתה יוצא מהחדר בזמן שהוא ער. בתחילה כאשר הופך ישנוני, וכאמור בהדרגה, כל פעם קצת קודם. כדאי לשוחח עם ילדך עוד קודם, להסביר שהוא כבר ילד גדול, שאבא גם רוצה לישון, שאתה תשב איתו קצת , תיתנו נשיקה ותלך. אני בד"כ מציעה גם טקס פרידה קטן כמו למשל, נשיקה לכל יד, לכל רגל, לדובי וכו' או כל טקס (קטן ותואם) אחר יצירתי. כאמור שם המשחק הוא הסבר מקדים ברור והדרגתיות. אם בוכה, נכנסים, מסבירים שוב..נותנים נשיקה ויוצאים שוב.. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

12/03/2018 | 05:22 | מאת: מודי

שלום, יש לי ילד בן 9 שאוהב כדורגל וצרפנו אותו לחוג כדורגל בעקבות בקשתו זו שנה שנייה ברציפות. הבעייה היא שלא הולך לו טוב, ישנם ילדים שמשחקים יותר טוב ומעדיפים לא למסור לו, ולכן כל הזמן הוא מאוכזב. שנה שעברה הוא נטש באמצע אבל השנה עודדנו אותו להמשיך. באימון האחרון הוא קבל פנדל בעקבות שהכשילו אותו ברחבה, אני עמדתע מהצד והתפללתי שכן יפקיע הפעם אך לצערי הכדור פגש את המשקוף ולא את הרשת. בסוף האימון הוא התחיל לבכות תוך כדי שהוא אומר במירור שאפילו ממצב כזה הוא לא יכול להפקיע! אני מתלבט האם להמשיך לעודד אותו שלא יוותר, אבל מצד שני אני רואה שכל פעם הוא מאוכזב מחדש ולא רוצה שזה ישאיר לו צלקות (בנפש). אולי שווה לנסות דברים אחרים, אולי שם הוא יהיה יותר טוב!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מודי, כהורה אל הורה, אני מבינה את התפילות שיבקיע גולים...באותו הרגע שבנך סוף סוף מגיע אל הכדור.. הדבר הזה מרגיש כמו שווה אלף תפילות. אבל כאשת מקצוע עלי להצביע על כך שכגודל הציפייה של -ההורה, כך גודל מפח הנפש של הילד. חשוב שאנחנו ההורים נוכל קודם כל -אנחנו- לקחת את הדברים בפרופורציה כדי להעביר אל ילדינו את הפרופורציה האמיתית של כל סיטואציה. זה בסה"כ חוג, בס"הכ ספורט. מתאמנים, באים במגע עם ילדים, מתפתחים, משחקים, מצליחים ומפסידים. אם באמת אבל באמת תצליח בעצמך לקחת את הדברים באופן הזה, תוכל להעביר את זה גם לילדך, ומפחי הנפש לא יהיו כ"כ דרמטיים. אם תצליח לעשות את השינוי בתפיסתך, אבל באמת באופן עמוק ומהותי, אז בהחלט יוכל בנך להמשיך בחוג, בשקט ובלי לחצים מיותרים. להמשיך לשחק להתאמן ולהתקדם מהמקום בו הוא נמצא - וזה מה שחשוב באמת. ו/או להחליט עבור עצמו אם די לו. וגם אם די לו, זה לא סוף העולם... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

14/03/2018 | 13:55 | מאת: מודי

תודה על תגובתך. רק תני לי להבהיר שאני לא נותן לחוג הזה שום חשיבות, להפך אני לא אוהד כדורגל בכלל... זה בא מהכיון של הילד, הוא אוהב ואולי בגלל זה גודל האכזבה שלו. לא איכפת לי אם יפקיע או לא, גם לא הייתי רוצה שהוא יהיה שחקן כדורגל בעתיד. אני עומד מהצד ומנסה לעזור לו אך לא יודע איך. לגבי המשפט "אם די לו אז זה לא סוף העולם", זאת הגישה שלי גם. אבל את לא חושבת שבעתיד יהיה לו יותר קל לוותר גם כשייתקל בסוגיות יות רמורכבות? זאת ההתלבטות שלי ועם זה קשה לי להחליט, האם לדבר איתו כל הזמן ולעודד אותו להמשיך (ואני לוקח לתשומת לבי את ההערה שלך שכן צריך להעביר לו את הפרופורציות האמיתיות, אבל אני יודע שמקרים כאלה עוד יחזרו) או פשוט לפרוש.

הי מודי, דווקא הבנתי שכדורגל אינה משאת נפשך, אבל מתוך תיאורך את הדברים זה נשמע שמתחיל להיות לך קשה להמשיך לתמוך בו. אם אתה חושש שאכזבות מחוג כדורגל ישאירו "צלקות בנפשו" ואתה כבר מוצא עצמך "מתפלל" שיבקיע גול, אז למרות מה שאתה אומר, ייתכן שאיפשהו אתה נסחפת ביחד איתו והכל הופך כעת לדרמה אחת גדולה שלא לצורך. אני מציעה לך להמשיך לעודד אותו לךהתנסות, לתמוך בו, בלי בהכרח לנקוט בעמדה ברורה - תמשיך או תעזוב. ההחלטה אינה שלך. כרגע בנך בחוג, וכל עוד הוא שם, תתמוך בו ככל יכולתך. תן לו להתאכזב, תן לו להתאמן, תן לו לעשות הכל, ושים לב שאתה לא יוצא מפרופורציות -בהרגשה שלך - קודם כל. אם יאמר שהוא רוצה לעזוב למשל אתה יכול לומר משהו כמו "אני מבין שזה מרגיש כ"כ קשה שבא לוותר כבר..." , תן לו חיבוק חם -וזהו. לא חייבים לקפוץ ולממש את זה. אם וכאשר באמת ירצה לעזוב, זה יהיה רצון מתמשך לאורך זמן ואז תוכל להחליט את באמת לסיים את החוג כרצונו. כפי שכתבתי עוד קודם, חשוב להבין שתמיכה מתוך מקום חרד (אם לא ימשיך אולי לא יצליח להתמודד בעתיד עם קשיים, אולי האכזבות יותירו צלקות בנפשו) לעומת מתוך מקום נינוח ורגוע - היא תמיכה אחרת לגמרי ובעצם בלי להיות נינוח ורגוע, אי אפשר באמת לתמוך.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הילד שלי בן 4 ביישן מאוד אוהב חברת ילדים ... אבל בוחר להביט מהצד לא משוחרר ... ממש חשוב לי לעזור לו להשתחרר מהביישנות. האם ייתכן שיש קשר לכך גנטי שאבא שלו ביישן וסגור? אם ילך לטיפול לפסיכולוג ילדים זה יכול לעזור?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מאיה, את מספקת לי קמצוץ מידע על ילד שלם..קשה לי לחוות דעה כך ולומר היכן הסיבות למצבו/קשייו אם בכלל אכן מדובר בקשיים. את יודעת, לא כל הילדים מוחצנים ופתוחים, וזה בסדר. זה לא בהכרח מצביע על בעיה. מאידך בהחלט כדאי ואפשר תמיד לעבוד על חיזוק תחושת הביטחון של ילד, וזו כמובן משימה הורית בגיל הזה, לא משימה של הילד עצמו. את כמובן יכולה לגשת להתייעצות והדרכה הורית אם תרצי. תוכלי להתייעץ ולחשוב יחד עם פסיכולוג/ית האם באמת יש כאן בעיה שמצריכה התערבות או שזוהי אישיותו, ובעצם הכל בסדר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום ירדן, רציתי לומר קודם כל שזה פורום נהדר, אני קראתי תשובות שרשמת לאחרות, ועזרו גם לי יש לי שאלה לגבי הגרוש, הוא לוקח את תינוק שלנו שהוא רק בן שנה ושבעה חודשים 3 פעמים בשבוע. בימים האלו הוא מבלה אותו שזה נפלא. לוקח אותו לביקורים אצל כל המשפחה ומרדים אותו רק בחצות!!! הוא טוען שזה לא מזיק כי הוא רק אצל מטפלת. והוא רוצה לבלות איתו. ואומר שהוא יהיה בגן בשנה הבאה הוא יקפיד מאוד על שעות השינה. לא עוזר הסבריי על סדר יום. הוא נחוש בדעתו שמותר לו לבלות איתו בחיק המשפחה. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

הי שרי, איזה כיף לקבל מחמאות על הבוקר :) תודה על הפירגון ובעיקר שמחה לשמוע שאת מצליחה להעזר בפורום. לשאלתך, אני בהחלט מסכימה איתך ואסביר מדוע. לכל אדם, גדול או קטן, ישנו מה שנקרא שעון ביולוגי. זהו מנגנון משוכלל של מעין שעון פנימי, המתזמן ומווסת את מרבית פעילות בני האדם אשר נעה כידוע סביב מחזורי ערות ושינה. תפקידו של השעון הביולוגי הוא לקבוע את מחזוריות התהליכים בגוף, החל בתהליכים הראשוניים ביותר כגון חלוקת תאים או למשל שחרור הורמונים וכולל תהליכים שהם בעלי השפעה נרחבת על כל מערכות הגוף, דוגמת שינה, רעב וכו'. תקינות השעון הביולוגי עלולה להיות מופרת ע"י גורמים פיסיולוגיים וגם על ידי גורמים סביבתיים. כדי שהשעון יעבוד בצורה תקינה, חשוב לשמור על סדר יום קבוע פחות או יותר, ובעיקר על שעות שינה ועירות סדירות, בוודאי ובוודאי כאשר מדובר בפעוט שהשעון בגופו עדיין לא סדיר במאת האחוזים. מחקרים מראים שאי סדירות השעון עלולה להוביל לתסמונות מטאבוליות שונות, השמנה, קשיי ריכוז, שיבושים הורמונאליים, בעיות נפשיות ועוד. לסיכום, אני ממליצה מאוד לא לייצר את השיבושים האלה אצל בנך בימים שאינו איתך. זה נהדר ונפלא שיש לו אב אוהב, שרוצה לבלות מקסימום זמן במחיצתו - הוא באמת בר מזל במובן הזה, אך זה רק הוגן שבני משפחתו של תינוקך הם אלה שיעשו את המאמץ כדי לבלות כמה שיותר זמן במחיצת בנך ולא שבנך התינוק יעשה הוא את המאמצים ויישאר ער עד שעות מאוחרות למענם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/03/2018 | 11:03 | מאת: אמתי

שלום יש לנו בן בכור כנ"ל וגם בת בת 4 חודשים אך הבעיה הייתה קיימת גם לפני. אנחנו מחנכים בגישת לייף סנטר ובאמת שמחים בה וטוב לנו. מרגישים שנותנים מענה רגשי מלא לילד, הוא שמח, פתוח, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, אוהב להיות איתנו, מפותח רגשית ובאמת ב"ה בבית טוב לנו. יש לו סבא וסבתא שהתחושה היא שהם פשוט עושים מאבק על האהבה שלו, מבטיחים לו דברים, כל הזמן ממלאים את הזמן באטרקציות והבטחות ומתנות ולפעמים אפילו "בורח" להם משםט מסגיר שהם מנסים "לקנות" אותו. וזה מצליח. היו תקופות שבננו העדיף את האבא על פני האמא והצלחנו עכשיו די לאזן את זה. אבל הסבא, פשוט אי אפשר להתחרות. הוא רוצה להראות לו דברים, אם יש משהו שהוא צריך הוא מבקש ממנו, הוא רוצה שהוא ילביש אותו, יאכיל אותו, ירים אותו, כל הזמן מחפש רק את קרבתו, כשאנחנו בחברת ההורים שלנו, פשוט מרגישים שהסבא זה אבא שלו, לפעמים הוא בטעות קורא לו אבא. אני אישית בתור אבא ממש מרגיש שאני נותן הכל שהילד יצמח בצורה בריאה, וזה מרגיש לי ממש לא בריא מה שקורה פה. היינו בחתונה, בתוך 5 שעות הוא לא בא אלינו ההורים כמעט בכלל! לא חיפש, לא רצה. האמא התקרבה אליו הוא דחף אותה ואמר "דייייייי" והיא לא אמרה לו דבר. וביומיום בכלל אין שום תחושה של מחנק ובאמת אין, הוא ממש חופשי. אנחנו מאוד מאוד פגועים. אני אישית בתור אבא לא מסוגל להכנס למלחמות "קניית בעלות" ואין לי גם מסוגלות להקשר אליו ולהפגע כל פעם מחדש. זה תקין?מה עושים? המון תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי אמיתי, התלבטתי איך לענות לך כדי באמת להמחיש לך את מה שיש לי לומר. אני מוצאת שהרבה מאוד פעמים הכל (או לפחות חלק) הוא עניין של פרספקטיבה, ואם רק יכולתי לשנות לך אותה קצת, היית יכול להפוך בין רגע ממוטרד ומודאג לשמח. אז קודם כל תן לי להרגיע אותך - הילד שלך תמיד אבל תמיד יעדיף אותך על פני סבא וסבתא (בטח בילדות המוקדמת ובטח כשיש לכם יחסים כ"כ טובים איתו כפי שאתה מתאר). זה נתון - ועלייך לקחת אותו כמובן מאליו, לנסות למצוא בו ביטחון ושלווה, נחמה ושמחה. ועכשיו מתוך נקודת המוצא הזו, תביט על כל היתר. יש לך ילד שאוהב אותך ואת אימו, שמח איתכם ובכם, וגם - יש לו עוד זוג אנשים מיוחדים בחיים. שלא עסוקים בחינוך, בגבולות, ביום יום..שיש להם מעין פריוויליגה נחמדה להיות כל הזמן רק "טובים". זו הפריווליגיה של סבא וסבתא. איזה כיף שיש לו את זה. איזה כיף שהוא מרגיש כ"כ בטוח איתכם ובכם שנוח לו לעשות בדיוק מה שבא לו ולהיות איתם כשבא לו. הוא יודע שאתם שם ושאתם מחכים לו. אמיתי היקר, בהקשר הספציפי הזה שאתה כותב לי עליו, הכל טוב..נסה להאמין בזה, ותיווכח כיצד המכתב המודאג שלך הופך למכתב הודיה... הורים יקרים, נסו לא להיפגע כ"כ מילדכם הקט, נסו לשמוח בשבילו ולעבוד על עצמכם כדי למצוא בתוך עצמכם את הביטחון בהורות שלכם אליו. ביטחון כזה שיאפשר לו לבטא את כל מה שהוא מרגיש מולכם, בחופש ובביטחון. רק ככה באמת תוכלו להיות הכי הכי קרובים אליו שאפשר, קירבה כזו שאף מתנה או "שוחד" (כאילו שוחד כן..) לעולם לא יוכלו להחליף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/03/2018 | 17:06 | מאת: חופית

שלום רב לבני בן 2.5 יש עיכןב שפצי עברנו איבחון בהתפתחות הילד ואנחנו בטיפול של קלינאית אחת לשבוע לאחר התחלת הטיפול היו לו כמה מילים החל אפילו להגיד אבא ומאמא לפעמים לא תמיד החל לספור בצרפתית מאחר וסבתא שלו מדברת איתו כך מאז שנולד אמר מילים בודדות ממש ולפני 4 חודשים נולד לו אח ועברנו שירה יכול להיות שכל המעברים הללו גרמו לו לא להגיד את מספר הדברים המצומצם שלמד להגיד

לקריאה נוספת והעמקה

הי חופית, זו בהחלט יכולה להיות סיבה לרגרסיה. אם את חשה שהמעברים והשינויים גורמים לו למתח , עשי כל שביכולתך כדי לסייע לו להתמודד עם גורמי המתח ועם התחושות שעולות בו. אני מאמינה שזה לצד הזמן שיחלוף, יסייעו לו להרגיש נינוח יותר ואז יוכל לחזור גם להיות יותר עצמו, על כל המשתמע מזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

27/03/2018 | 21:12 | מאת: חנה

עברתי את זה עם בני מומלץ לדבר לתקופה רק שפה אחת

27/03/2018 | 22:36 | מאת: חופית

גם לבן שלך היה עיכוב שפתי?רכש מילים ופתאום נעלמו?איך עזרתם לו? הקלינאית אמרה לנו לא להוריד בגלל זה אני מתלבטת

לפני ימים ספורים במפגש עם הגננת של ילדתי, היא העבירה לי מסר שהילדה לא מוותרת "שורדת"כך היא כינתה אותה. היא רק בת 3 ! הגננת אומרת שהילדתי חזקה חכמה וקשה חייבת לציין שאני נחשבת לאשה תובענית, המקצוע שלי דורש זאת. אני יודעת שרבים לא מחבבים אותי בשל כך, לא מזיז לי..אבל אשמח שילדתי לא תצא כך, מעוניינת בתובנות. מנסיונךהמקצועי, תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי ענת, אני שמחה על שאלתך. היא חשובה מאוד ומאפשרת לי להעביר לך ולכל ההורים מסר חשוב. אז לשאלתך, הגנת כנראה מתכוונת לכך שילדתך היא ילדה עצמאית, יודעת להביע את עצמה וגם בעלת יכולת לעמוד עד שלה - יכולות מרשימות שביתך הקטנה בת השלוש פיתחה. אני מניחה שלו הייתה רוצה להעביר לך מסר מדאיג, הייתה משתמשת בטון ובמילים קצת אחרות, אבל איכשהו את בכל זאת יצאת מודאגת..ובדיוק כאן, במקום הזה נוצר אצלך אותו בלבול מוכר וידוע, בין איפה אנחנו כהורים מתחילים ומסתיימים, והיכן ילדינו מתחילים... בעיני אחת המשימות ההוריות החשובות ביותר היא לשאוף להיות ער ומודע ככל האפשר לבלבול הטבעי יש לומר, שנוצר אצלנו ההורים- בינינו לילדינו. בין צרכינו לצרכיהם, הפחדים שלנו לשלהם, בין הילד שהיינו לבינם ועוד... מתוך הבלבול הזה עלול להיווצר מצב בו לא נצליח לראות את ילדינו כפי שהוא/היא, להבין אותו לקבל אותו, על כל מי ומה שהוא, על צרכיו ורצונותיו. אינני יודעת אם ביתך דומה לך או תהיה דומה לך בעתיד, אני כן יודעת שחשוב שאת כהורה תפתחי מודעות להשלכות אפשריות עליה (כאמור, זו משימה ששותפה לכל ההורים אשר הם) ולהתאמץ כל הזמן, לעשות הפרדות בינך לבינה, כדי להצליח לראותה כפי שהיא. ילדינו הם לא באמת שלוחה או בבואה שלנו. הם מושפעים מאיתנו ותלויים בנו, מאוד, ובדיוק זו הסיבה מדוע חשוב להבין שהם - זה לא אנחנו, על כל המשתמע מזה.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

01/03/2018 | 10:51 | מאת: סיון

הי יש לי תינוק בן שנה וחמישה חודשיםהתחיל להגיד אבא בגיל 8 חודשים ולאחרונה לא אומר בכלל . מדבר רק ג׳יבריש ובטונים כאילו שלנו ( מתווכח צוחק וכאלה) האם אני צריכה לדאוג ? הוא אומר את זה אמא ולא רוצה בלבד. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי סיוון, זה נשמע לי לגמרי נורמאלי ותואם גיל. בד"כ בגיל 8 חודשים עוד לא ממש מדברים, אלא חוזרים על איזו הברה או צמד הברות שמקבל חיזוק מהסביבה. כמובן שכדאי לדבר אליו כל הזמן, לעודד אותו לחזור על הברות חדשות, כאשר מבקש משהו, במקום להצביע, עודדו אותו להשתמש במילה. תשאלו "מה זה" על כל מיני חפצים אהובים (כדור, ספר בובה). כאשר מבטא רצון אימרו בקול "אתה רוצה גלידה, לאכול, לשחק". דיבור תדיר מעודד תינוקות לדבר ובהחלט מקדם התפתחות ורבאלית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

04/03/2018 | 17:34 | מאת: סיוון

תודה רבה על התשובה!

שלום ובוקר טוב, אשמח להכוונה, בתי הבכורה בת שנתיים בעלת ביטחון עצמי רב, ומתעקשת בעצמה על כל דבר . הבעיה שלעיתים איני מסכימה עם דעתה . אז היא פורצת בבכי עד כדי הקאה . זה קורה גם ברחוב כשרותה מגלשה למשל .. אובדת עיצות, אמרו לילא להתרגש ולשמור על קור רוח .. אך קשה לנהוג כך שברור שזה יגיע להקאה .... אני נותנת לה שזה אפשרי הבעיה עכשיו שהיא מתעקשת על כל דבר כדי שרק דעתה תתקבל . ממתינה להכוונה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי הילה, כדי לכוון אותך באמת, חסרים לי המון פרטים. הרי בתכלס, לא קיים שטאנץ שאני יכולה לשלוף לך במקרה כזה כמו למשל לשמור על קור רוח, לא להתרגש, להיות תקיפה או להיות רכה...על פי תיאורך ביתך מביאה את עצמה למצבי קיצון, וזה אכן מדאיג מעט במיוחד אם זה קורה באופן תדיר. לכן במקרה זה בהחלט הייתי מציעה לך לגשת להדרכת הורים ולהתיעץ, לעיתים מספר מועט של פגישות מספיק כדי להאיר עיניים ולהבין דבר מה חשוב. עדיף כמובן איש מקצוע מוסמך המתמחה בהדרכות הורים לגיל הרך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

26/02/2018 | 11:44 | מאת: מיקה

הי, האם זה מקובל שילדה בת 7 ואחיה בן ה-6 שישנים יחד באותו החדר, גם יתלבשו יחד? או שכדאי להקפיד על הפרדה ופרטיות בפועל יוצא שבהתארגנות בוקר ולעיתים אחרי אמבטיה הילדים מתלבשים יחד בחדר תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מיקה, בעיני המדד, כרגע לפחות לפי תיאורך, צריך להיות תחושת הנוחות או אי הנוחות שמתעוררת בך. הרי לא שאלת אותי את השאלה הזו לפני שנה או שנתיים, אבל היא עולה כעת. אז אם יש ספק, אין ספק, פשוט עשי הפרדה תוך התייחסות והסבר באשר לפרטיות הגוף, וצייני זאת לטובה בהקשר לבגרותם המתפתחת. ילדייך גדלים, כבר "ילדים גדולים" ובהחלט אפשר להפוך את ההפרדה לציון דרך חיובי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

23/02/2018 | 15:36 | מאת: עדי

שלום רב רציתי לשאול בנוגע לבן שלי בן שנתיים וחמש. ילד ראשון. תמיד היה ילד קצת עקשן אך ילד טוב וחייכן ושמח שלא פוגע באף אחד. בחודש האחרון חלה תפנית חדה בהתנהגות שלו, הוא מרביץ לנו, יורק, עושה התקפי בכי ועצבים שלא ניתן להרגיעו הרבה זמן, מדבר לפעמים לא יפה, לא מקשיב לנו בכלל .אנחנו מנסים לדבר איתו ולהבין וגם להציב גבולות אבל מרגישים שזה לא עוזר. בגן אני שואלת כל הזמן אומרים לי שהכל בסדר. מתנהג בסדר. יש לציין, לא יודעת אם קשור, שהיתה חוסר יציבות בגן השנה ,מבחינת שינויים בצוות, ועקב כך הילדים שם אלימים ונושכים מעבר לנורמה. עד עכשיו הוא היה מקסים וטוב לב ולא אלים בכלל ואולי משם למד את ההתנהגות. הוא גם כל בוקר אומר שהוא לא רוצה ללכת לגן ובוכה בפרידה. כבר דיברתי עם כולם ואומרים לי שהוא בסדר בגן, משחק ומדבר הרבה ושיש לו חברים. אני ממש מתוסכלת ומפחדת שעובר עליו משהו שאני לא מבינה ולא יודעת אם זה נורמלי לגיל שנתיים. מפחדת שיהיה יותר אלים ושתישאר לו ההתנהגות הזאת. מה לעשות ??? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

הי עדי, את בהחלט צודקת בדאגה שלך, ולכן חשוב שתבחני כמה דברים. ראשית, האם היו איזשהם שינויים משמעותיים נוספים בחייכם שעשויים היו להשפיע על שינוי ההתנהגות (הריון, לידה, מוות, פרידה ממישהו קרוב וכיוב'). חשוב גם לבדוק את הסביבה הביתית, האם למשל אתם מציבים את הגבולות באופן נכון (ואת זה אפשר לבחון ביחד עם איש מקצוע למשך כמה פגישות) וכיוב'. והדבר החשוב ביותר הוא לבדוק ביתר בדקדקנות מה קורה בגן (וכאן כל האמצעים כשרים בעיני). ייתכן מאוד שהוא מושפע מחוסר היציבות ומהאגרסיה בגן אם אין לה רסן מתאים או אולי מדבר מה אחר, אינני יודעת. תחלופה תדירה של דמויות מטפלות בהחלט יכולה להשפיע על מצבו הרגשי של פעוט, וכדאי בהחלט לשקול המשך השארתו בגן אם את מגיעה למסקנה שמשהו בהתנהלות הגן הוא לקוי, ומוביל להתנהגות הזו אצל בנך. הדבר הכי חשוב כרגע הוא לבחון ולבדוק לעומק את הדברים, להקשיב לתחושות הבטן שלך ולא לשים את הדברים בצד עד אשר את מגיעה להבנה ברורה יתר של מה משפיע לרעה על בנך ועל איך נכון לך לפעול במציאות כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

20/02/2018 | 09:08 | מאת: שואלת

הי, הבת שלי בת 4 שלישית מבין 4 אחים עלתה השנה לגן עירייה בהמלצת הגננת לקחנו אותה לאבחון אצל קלינית תקשורת. היא אינה יוצרת קשר עין עם הגננות, וממעטת לשוחח עימן, ולא חברותית גם עם הילדים. בדוח של הקלינאית נצפו טווחי קשב וריכוז מעט קצרים, תנועתיות רבה, ואסוציאטיביות רבה בתגובותייה. ויש קשיים משמעותיים בהבנה והבעת השפה: ושלל קשיים קוגנטיביים. מה עושים במקרה כזה? ברור לנו שיש לה קשיים קוגנטיביים ורגשיים רבים שכדאי וצריך לטפל בהם. אבל אצל מי? לפנות איתה לטיפול אצל קלינאית תקשורת? אולי כדאי לפנות לטיפול אצל פסיכולוגית ילדים? אנחנו לא כל כך יודעים מה לעשות. אשמח לתשובה, ותודה רבה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אם אין המלצות ספציפיות בדוח אז אני מציעה לפנות למכון להתפתחות הילד כדי להעביר את ביתכם אבחון מסודר, הבודק בדקדקנות את כל היכולות, הרגשיות והקוגניטיביות, ומספק המלצות ברורות. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

17/02/2018 | 21:11 | מאת: אבא

שואל לגבי בן שנה ו7 חודשים האם לא לתת לו את שברצונו? כשהוא מתעקש על דבר מסוים לקבל מיד

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אתה שואל שאלה כללית ולכן אקח את ההזדמנות לכתוב כמה דברים בנושא. באופן כללי ובוודאי בגיל הזה אני מאמינה שלא נכון ואף אין טעם לחנך ילדים באופן ספציפי לדחיית סיפוקים, מאחר וזו כמו רבות אחרות, היא יכולת רגשית אשר מתפתחת עם הזמן להבדיל מידע נרכש שמלמדים ואז יודעים. יתר על כן חשוב שתדע שדחיית סיפוקים היא יכולת שמתפתחת עם הבשלת המוח, וכידוע אתה מדבר על ילד מאוד מאוד צעיר שמן הסתם המוח שלו רחוק עד מאוד מלהיות בשל. לכן מוטב לנו כהורים לעשות כמיטב יכולתנו על מנת לספק לילד סביבה בטוחה, נינוחה, בה הפעוט מוכל וצרכיו הפזיים כמו גם הרגשיים נענים בצורה טובה דיה. כאשר פעוט נמצא בסביבה כזו לאורך זמן, הוא יפתח את היכולת לדחות סיפוקים כמו גם יכולות רבות אחרות. גורם חשוב במיוחד במקרה זה הוא היכולת של ההורה להכיל את המחאה והתסכול של הפעוט כאשר לא יקבל את רצונו באותו הרגע, כפי שקורה הרבה פעמים באופן טבעי. כאשר ההורה יוכל להכיל את הרגשות הסוערים של ילדו או ילדתו, מבלי לכעוס, להתעצבן, להתאכזב או להתעמת עם הפעוט (ובמובן הזה ההורה צריך לדחות את סיפוקיו שיהיה לו ילד שיודע לדחות סיפוקים :), כך הפעוט ילמד לאט לאט גם הוא להתמודד עם מינונים גוברים של תסכול ובשאיפה, יפתח אף הוא יכולת טובה להכיל את רגשותיו בעצמו עבור עצמו, מה שבשלב הזה ההורה נדרש לעשות עבור הילד במובן מסוים...מסובך? קצת :) לסיכום ובמילים פשוטות, אני מציעה לך להתנהל באופן טבעי, מה שאפשר ונכון לתת לו ברגע שמבקש פשוט תיתן, מה שלא אפשרי אל תיתן. הוא יגיב כפי שיגיב, ואתה ואימו תצטרכו לעשות כמיטב יכולתכם להכיל את רגשותיו, להישאר נינוחים (גם אם איתנים בדעתכם שלא יקבל עכשיו ארטיק למשל) וגם אמפטיים או מנחמים כאשר צריך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

13/02/2018 | 14:29 | מאת: שני

צהריים טובים, גרושה כמה חודשים עם ילדה בת שלוש וחצי ... התגרשתי מבעל טוב שלא היתה בנינו התאמה גירושין טובים ..הבעיה היא כשהילדה אצלי ואני לא נותנת לה משחק שרצתה, היא מתחילה לבכות בכי קורע לב ״אבא אבא ״ כי אבא נותן לה מה שהיא רוצה . הסברתי לו אלפי פעמים לא לעשות כך הוא בוחר בדרך הקלה ... מפנק אותה שהיא אצלו . אשמח להמלצות עיצות כיצד לפעול במצב הנוכחי ?

13/02/2018 | 14:34 | מאת: שני

חשוב לי לציין, שזה קורה בעיקר כשהיא רוצה ממתק, או בקניות בקניון . לא ייתכן שאספק לה את כל רצונותיה על מנת שלא תפצח במופע קורע לב בקניון ...אשמח לעיצות כיצד להתמודד במצב כזה

הי שני, זה נשמע שביתך זקוקה לזמן כדי לעכל את השינוי הגדול שחל בחייה, וייתכן שברגעי תסכול מוצף בעוצמה הגעגוע, הכאב התסכול והכעס על הפרידה שלכם ומכאן הקריאה לאבא. ראשית הייתי מנסה לשים לב לביטויים רגשיים נוספים סביב הפרידה למשל מתח מוגבר, עצב, שינויים התנהגותיים בגן, בתאבון, בסגנון המשחק, וכמובן פועלת כדי להתייחס לכל אלו. לגבי ההתנהגות שאת מתארת. אז חשיפה לסגנונות הורות שונים הם חלק מתהליך ההתסגלות לפרידה, ובהחלט ייתכן כי התנהגותה קשורה גם לזה. בכל מקרה מה שאני מציעה לך לעשות הוא להכין אותה היטב לפני כל יציאה מהבית למה צפוי - מה תקני לה, מה לא, איזה ממתק, איזה לא וכיוב'. תגדילי את הבהירות עד כמה שניתן. מעבר לכך, ביתך כנראה יודעת שאת מופעלת מאוד מאותם "מופעים" שלה, אז אני מציעה לך לנסות לא להתרגש מהם יותר מידי. תהיי שם לידה, תראי לה שאינך מתרגשת מזה (ונסי באמת אבל באמת לא להתרגש מזה..אל תדאגי לכל הצופים, כל ההורים חווים את זה מידי פעם, שזה לא יטריד אותך..), וכל כמה זמן תציעי לה בנינוחות חבל כדי "לרדת מהעץ ". ברגע שביתך תראה שאת כבר לא מופעלת מזה, ובטח לא נכנעת לה, היא תפסיק לנהוג כך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ברצוני לשאול רק איך להסתדר עם ילד בעייתי בן 14 בנו של בן זוגי מנישואין הקודמים. אין לי שום התיימרות לטפל בו, אלא רק לשמור על הגבולות שלי. המצב כיום מעיק הוא ילד חסר גבולות, ולא מוכן לשמוע . הוא נוגע לי שלי שאני מכינה לי לעבודה . עושה מה שבראש שלו שאני מנסה להעמיד גבולות שלי הוא צורח שאני חופרת המצב בלתי נסבל אבא שלו לא משתלט עליו. בכל פעם שאני מנסה לעשות עבורו דבר טוב כמו לקנות לו מה שהוא אוהב ..הוא אומר תודה וחוזר לסורו אחרי שעתיים איך אצליח לעשות לו גבולות בביתי ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי יעלה, המצב הוא באמת קצת מורכב..הוא לא סתם אדם בביתך, הוא הבן של בן זוגך, הוא מתבגר, על כל המשתמע מזה, ונוסף על כך אביו אינו מצליח לשים לו גבולות או תומך בך בעניין הזה אם אני מבינה נכון. בעיני את תהיי חייבת לגייס את בן זוגך לעניין. מבחינת הנער, אביו הוא הסמכות, לא את. ואם כל הסמכות שאת מנסה להפעיל, אינה מגובה בבעל הסמכות האמיתי, כאמור אביו, אז הוא באמת לא יקשיב לך. בעיני חשוב שאת ובן זוגך תגיעו להסכמה לגבי החוקים והכללים שאת רוצה להנחיל, ולאחר מכן הוא יצטרך לעמוד לצידך ולהציב ביחד איתך את הגבולות או לגבות אותך כאשר את מציבה את הגבולות. אני כן מציעה לך להמשיך להשקיע בבניית מערכת יחסים חיובית איתו, כפי שאני שומעת שאת מנסה לעשות. כמובן שהפגנת כבוד לצרכיו רצונותיו ורגשותיו - כל עוד אינם מתנגשים עם שלך, הם דרך טובה להתחיל. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

פניתי לפסיכולוגית ילדים במהלך גירושין לדאוג לילדיי לא הייתי מרוצה וביקשתי להפסיק טיפול. הפסיכולוגית יצרה עמי קשר ואמרה שזה לא נכון לעזוב ככה טיפול לטובת ילדים שבכל זאת אבוא אמרתי שלא אוכל. והיא מתעקשת שאגיע! וזה מלחיץ אותי האם תוכל להשתמש במידע שסיפרתי לה כנגדי בתהליך הגירושין ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תמר, באופן עקרוני כל מה שנאמר בין מטפל למטופל בטיפול הוא חסוי, למעט מצבים מאוד מאוד מסוימים וחריגים. אני בוודאי לא יודעת על מה את מדברת וממה את חוששת. עצתי היא להפנות את שאלתך לפסיכולוגית עצמה. ממליצה לך מאוד לעשות כך. במידה ואינך מעונינת לעשות כך, את יכולה להפנות את שאלתך ביתר פירוט לוועדת האתיקה של הפסיכולוגים הקליניים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/02/2018 | 16:57 | מאת: דוד

שלום ירדן אני בן 26 ולומד כעת לפסיכומטרי. אני שם לב שהשאלות ברות פתרון עבורי. ואני יכול להתמודד איתם. העניין הוא ש-20 דקות לפרק, כאשר יש 8 פרקים ברצף אחד אחרי השני, מערערים את הביטחון שלי ביכולות האלו, והזמן הלחוץ גורם לי להרגיש שאני לא מספיק טוב. רציתי לשאול איך להתמודד עם הלחץ. והאם ייתכן שאבחון או הקלות יכולים לעזור לי במקרה כזה. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי דוד, פסיכומטרי...כזה מבחן מלחיץ ויכולת התמודדות עם לחץ היא אחד הדברים שהמבחן הזה בודק בסופו של דבר. בהחלט חשוב למצוא דרכים שיכולות לעזור לך להתמודד וזה באמת מאוד אישי. כמו כן ככל שתתרגל את החומר, ו"תשחה" בו, תפגוש יותר ויותר את סוגי התרגילים השונים, ותתרגל פיתרון מבחנים המדמים את אותם תנאים מגבילים של הבחינה- כך גם רמת הלחץ תרד באופן דרמטי. מעבר לזה אתה תצטרך למצוא מה עוזר לך באופן אישי להפחית את תחושת הלחץ והחרדה (מדיטציה, נשימות, יוגה או במקרה הצורך טיפול פסיכולוגי להפחתת חרדת בחינות). לגבי הקלות, אני מציעה שתבדוק עם וועדות הבחינה לגבי הקלות, ואני מניחה שהארכת זמן תסייע להפחית את תחושת הלחץ שאתה חש נוכח מגבלת הזמן, יחד עם זאת כפי שכתבתי אני בטוחה שאם תמשיך לתרגל כפי שהיצעתי - והרבה! - אתה תרגיש שגם רמת החרדה יורדת מעצמה, לפחות במידה מסוימת. כל טוב ובהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

08/02/2018 | 16:22 | מאת: אנונימית

הי, הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי פרטי ועכשיו אני בטיפול פסיכולוגי חדש אני מעוניינת שהפסיכולוגית החדשה תדבר עם הפסיכולוגית הקודמת (כי לי קשה לספר בטיפול). האם זה מקובל ? האם זה כרוך בתשלום נוסף לפסיכולוגיות? האם זה שירות שפסיכולוגים מסכימים לעשות בדרך כלל? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, לשאלתך זה בהחלט מקובל, ורוב הפסיכולוגים מסכימים לעשות זאת. אני למשל עושה זאת ללא תשלום נוסף, אבל איש איש ודרכו. קטונתי מלענות עבור כל המטפלים... בהצלחה בטיפול החדש! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ובוגרים 0523873044

ילדה בת 4.5 שהגננת אומרת שהיא מאוד רגישה וכל הערה שמעירים לה או נוזפים בה היא בוכה או כועסת. היא אומרת שהיא נעלבה מאוד וששברו לה את הלב. לפעמים היא תכעס על הצוות ותגיד "אני אגיד אותך לאמא שלי והיא תצערר עליך" היא מאוד חכמה וורבלית ויש לה אוצר מילים עשיר. גם בבית היא מתנהגת ככה ואם היא לא מקבלת את מה שהיא רוצה (סתם דבר פעוט) היא אומרת שהעלבנו אותה או שהיא "תגיד אותנו" או שהיא תשים אותנו בכלא או שנלך מפה. מה עושים??

לקריאה נוספת והעמקה

הי דנה, היא חמודה הבת שלך שרוצה לשים אותך בכלא :) גם אני רוצה להרחיק ממני לפעמים את מי שפוגע בי, מעליב אותי או לא נותן לי את מה שממש ממש בא לי עליו באותו הרגע. וזה מה שביתך מבטאת. את הרגשות שלה נוכח מה שקורה. אני מציעה לכם לא להילחץ מזה יותר מידי, אלא פשוט להמשיך במשימה ההורית (והחינוכית בגן) לעזור לה ללמוד עוד על עצמה ועל העולם..לעזור לה להבין מה היא מרגישה ולהיות אמפטיים לרגשות שלה- זה הכל. אם למשל היא לא מקבלת משהו שהיא רוצה ואז היא אומרת מה שהיא לא אומרת - פשוט תאמרו לה "אני מבינה שאת מאוכזבת/מתוסכלת וכועסת עלינו שאנחנו לא נותנים לך את מה שאת רוצה. זה באמת יכול להיות מעצבן לפעמים לא לקבל מה שרוצים..אני מצטערת, אבל טלוויזיה תוכלי לראות רק מחר בבוקר" למשל...כלומר להמשיך בחיים כרגיל עם קצת יותר שיקוף, קצת יותר אמפטיה, וסימפטיה לקטנטונת שמשתדלת מאוד שיבינו את הרגשות שלה (ובעצם זקוקה בעצמה להבין מה היא מרגישה ואיך נכון לדבר/לנהוג). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הבת שלנו בת שנתיים מתישה אותנו יותר מכל הילדים היא דעתנית מאוד ואם רצונה לא מתקבל מתחילה השתוללות . אני שמה אותה לישון מ 19:30 ועד חצות היא עושה הכל חוץ מלישון זה מתיש אני כל פעם מגיעה לחדר שלה להחזיר אותה למיטה מבלי לדבר איתה כפי שהסבירו לי לעשות וזה לא עוזר בבקשה איך עושים גבולות ? איך מפסיקים את ההתנהגות הזו שהיא חייבת לקבל את מה שהיא רוצה ? אם לא שמים לה את הסדרה שהיא אוהבת או אם היא לא מקבלת משהו שרצתה היא מתחילה לבכות ולצרוח ובעלי נלחץ

לקריאה נוספת והעמקה

הי שגית, תראי אני יודעת שנוטים לדבר על שימת גבולות כמו על סכימה והיא בד"כ הולכת כך: מציבים את הגבול, מאפשרים את המחאה ועם זאת לא נכנעים לה, מתעלמים מן ההתנהגות הלא רצויה או לחילופין במידת הצורך מרחיקים את הילד למקום בו יוכל להירגע ובשום אופן לא מאפשרים התנהגות מטרידה באופן מיוחד (למשל השתוללות שיכולה להזיק לילד או לאחר) או מסוכנת. אם מצליחים להיות עקביים - וזה שם המשחק, עם הזמן ביתכם אמורה ללמוד לקבל את הסמכות שלכם יותר בנחת ולהפנים את הגבולות שאתם מציבים לה. אז קודם כל חשוב שתבדקו עד כמה אתם עקביים. אם אין עקביות, מצד שני ההורים, ביתכם תתבלבל ותתקשה להפנים גבולות. כמו כן חשוב להבין שגיל שנתיים וחצי הוא גיל שמתאפיין מאוד במרד, בבדיקת גבולות והתנגדות לסמכות. בד"כ עוצמת ההתנהגות תלויה בטמפרמנט הילד ו/או בהתנהגות של ההורים. כמו כן יכולת ההכלה של ההורה היא מאוד חשובה - הוא צריך גם להכיל את ההתנהגות האנטגוניסטית של הילד, את ההתנגדות שלו לגבול ששמים לו וגם להכיל את הרגשות המבלבלים שעולם אצלו עצמו -אצל ההורה - כשכל ה"בלאגן" הזה מתרחש. בנוסף תמיד חשוב לבחון את צרכי הילד, האם ביתכם במתח מוגבר, האם מקבלת מספיק תשומת לב וזמן איכותי עם ההורים. בבואכם לדבר על ביתכם, כל הנתונים חשובים ואי אפשר לבודד התנהגות כזו או אחרת. נסו לחשוב על כל מה שהעליתי וכמובן שחשיבה משותפת עם איש מקצוע, אפילו למשך 2-3 פגישות, תוכל לסייע מאוד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

03/02/2018 | 14:17 | מאת: רוני

בתי בת 9 ילדה מקסימה ממש מלאך לדברי כולם. באמת ילדה נהדרת. מזה מס שנים, כאשר היא אצל סבא וסבתא עושה הצגות כאילו אמרתי לה משהו נוראי אז היא מתחילה לצעוק ולבכות. אנחנו צוחקות ונהנות ופתאום היא מתחילה לצעוק והם מגבים אותה מה שגורם למריבה ביני להורי. הילדה משחקת אותה נעלבת ובוכה. היא יודעת בדיוק אייך להפעיל אותם. זה הגיע לכך שאנחנו כבר לא מבקרות אצלם. או בכלל נפגשות עם המשפחה (תמיד נפגשים אצל אימי). לעיתים היא ישנה אצלם וכשאני אוספת אותה זה תמיד הופך לריב גדול. אייך אפשר להפסיק את ההצגות /ההתנהגות הזו? תודה רוני

לקריאה נוספת והעמקה

הי רוני, ברשותך הקדמה קצרה..את יודעת שכמנהלת הפורום הזה, אני מקבלת כל מיני סוגים של שאלות. אני בד"כ מאוד נהנית לקרוא אותן כי כשם שאני מעניקה ידע אני גם מקבלת ומחדדת את הידע שנמצא אצלי - דרכן. במובן הזה אני מרוויחה לא פחות ממה שאני מעניקה ועל כך אני רוצה לומר תודה לכל הקוראים והשואלים. יחד עם זאת, חלק מהזמן, כפי ששמת לב בוודאי אם את במקרה מבקרת חוזרת של הפורום, אני לא באמת יכולה לספק דעה/עצה אלא לכוון לחשיבה או להפנות לטיפול (מה שלעתים יכול להרגיז אנשים אני מניחה, אבל חשוב לי לומר שהפניה לטיפול היא עצה שבאה אף היא לאחר חשיבה והתעמקות רבה בשאלה המופנית אלי, וכאשר כל תשובה אחרת היא מבחינתי בגדר חוסר אחריות). גם השאלה שלך מעוררת אצלי הרבה מחשבות. באופן עקרוני, בצורת החשיבה שלי, אני לא פועלת כדי "להפסיק" התנהגות, אלא יותר כדי להבין אותה. מה שמניע אותי בעבודתי עם הורים וילדים הוא לחתור להבנת צרכי הילד, המניעים שלו וכיוב'. הסיטואציה שאת מתארת היא מורכבת ולתחושתי מצריכה בירור מעמיק. האם למשל משהו שקורה לה ושמעורר מידה של אי נחת או מצוקה, הוא זה שמועצם אצל הסבים והסבתות, אולי היא "מביימת" סיטואציה כדי לאותת לך על משהו. במילים אחרות, האם ביתך בעצם מנסה להעביר לך איזשהו מסר בהתנהגות שלה. לגבי הורייך. אני מסכימה ומבינה את הכעס שלך כלפיהם, על ההתערבות שלהם בהורות ובחינוך. מנגד, אולי יש להם משהו חשוב להגיד ששווה להקשיב לו...או מנגד, ייתכן ותגלי שהעבודה המרכזית שלך כאן היא בעצם להציב גבול להורייך. אז מקווה שלא תתרגזי :) אבל אני כן רוצה להפנות אותך לפגישה או שתיים עם איש מקצוע, כדי שתוכלי לברר באמת מה קורה כאן, מבלי להחסיר שום פרט (מה שלא אפשרי בפורום הזה). אני בטוחה שדי יהיה במספר פגישות כדי להאיר את עינייך, לרווחת המשפחה ולרווחת ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

02/02/2018 | 03:08 | מאת: נופר

ברצוני להבין אני אמא לתינוק בן 1.5 עד ליום זה הייתי עם התינוק בבית והיה נפלא. עלי לחזור לעבוד החודש, וברצוני לדעת עפ״י הספרות המקצועית מה עדיף לתינוק בגיל הזה ? משפחתון עם מעט תינוקות ? מטפלת קבועה ? מתי נכון לשלוח תינוק למעון ??

לקריאה נוספת והעמקה

הי נופר, התשובה תלוית הרבה גורמים ולכן אין לכך תשובה חד משמעית בספרות המקצועית. אני כן אספק לך מעט מידע כדי שתוכלי לקבל בעצמך את ההחלטה הנכונה לך ולתינוקך. קחי בחשבון שהצרכים החברתיים עדיין לא בשלים בשלב זה, כלומר סביר כי תינוק/פעוט בגילו יעדיף את החברה של מבוגר קרוב ורגיש, שיטפל בו וגם ישחק איתו, על פני חברת עוד תינוקות, מאחר ומשחק משותף ממשי עם ילדים לא מתרחש לפני גיל שנתיים וחצי - שלוש (להבדיל ממשחק משותף עם מבוגרים שמתרחש הרבה קודם). כמו כן רצוי שמספר המטפלים במסגרת יהיה גבוה, כדי שהתינוק יוכל לקבל את הטיפול המיטבי בשלב זה בחייו בו הוא לא יכול לבטא את צרכיו באופן מילולי, ומכאן שטיפול אחד על אחד הוא לכאורה אידאלי. אני כותבת לכאורה כי אני יודעת שלפעמים ההכרעה בין מטפלת למשפחתון נופלת על ה"גורם האנושי" כלומר לאיזו מטפלת ההורים יותר מתחברים ולמי יש את היכולת לדעתם, להעניק הכי הרבה לתינוקם - וזה ללא ספק הגורם החשוב ביותר. ולגבי מעון, באופן אישי לא הייתי ממליצה לשלוח למעון לפני גיל שנתיים וחצי כאשר חלק מהתינוקות גמולים או לקראת גמילה, והשפה מפותחת דיה כדי לבטא צרכים בסיסיים לכל הפחות או לבטא בבית משהו מהחוויה במעון. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/01/2018 | 23:25 | מאת: שרה

בני בן 25 לא מתקלח כבר למעלה משנתיים ומתרלץ רק בכיור. מה הסיבה לדבר כזה? ממה נובע המנעות ממקלחת? אשמח לדעת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מפנה אותך לפורומים המיועדים למבוגרים, בתקווה שתקבלי מענה מספק. לנוחיותך מצרפת כמה לינקים. https://www.doctors.co.il/forum-5042/ https://www.doctors.co.il/forum-6/ https://www.doctors.co.il/forum-402/ כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

25/01/2018 | 10:53 | מאת: אמא מודאגת

בן 13.5, עם היסטוריה של הפרעת חרדה ופרידה בילדות המוקדמת. כיום בעיות בתפקוד - מתחלה הרבה ונעדר מבית ספר, ללא חברים וכמעט אינו מביע רגשות טובים לאחיו. מסתגר הרבה בחדרו עם מסכים. מצאתי במחברתו סיפורים שכתב במסגרת מגמת קולנוע. התכנים שעולים מטרידים אותי מאוד. מוות, התאבדות, אלימות... בעלי חושב שאני מגזימה ולדעתי מתכחש לבעיה. מבקשת את חוות דעתך האם תכנים כאלה אמורים להדליק נורת אזהרה. לדומא, ציטוטים: "דדי" צעק קפלן בזמן שהוא נופל מהמטוס "אבאאא" צעקתי ויצא לי קצת שתן אבא נמחץ על האדמה ואת המעיים שלו אכלנו לארוחת חג אבל זה לא היה הסוף של הנקמה של אבא כי המעיים נתנו לכולם שלשול כל כך חזק שהוא הרג את כולם חוץ ממני, כי אני היחיד שקיבל אותו בחיים. בחלום קפלןן אמר לי "אני אלוהים ויש לי תוכנית בשבילך אבל בני המשפחה שלך צריכים היו למות משלשול דרכי. "אבא" אמרתי כשיש לי דמעות בעיניים, "דדי" אמר לי אלוהים. באותו לילה עלה לי רעיון שאבא השתיל לי במוח והפכתי למדען הכי טוב בהיסטוריה האנושית. ואז מתתי בגיל 55. שהגעתי לגן עדן פגשתי את אבא ואז התחבקנו ואבא אמר "סוף סוף פפי" (דדי זה שם החיבה שאביו קורא לו, קפלן זו דמות קבועה מסיפוריו, ויש לנו סיפור משפחתי עם סבא שנפטר צעיר בן 55) ועוד: יום אחד קפלן אמר לי "רן אנחנו אותו הדבר" אז אני לקחתי לו את הכבד ושמרתי אותו אם תהיה לי בעיה בכבד, ככה עשיתי עם כל שאר האיברים שלו יום אחד קפלן הקטן רצה להיות נשיא ארה"ב ואז הוא נזכר שהוא נולד בישראל ולא באמריקה אז הוא לא יכול להיות נשיא, והוא התאבד. אלה הציטוטים, האם אלה דמיונות נורמליים לבן גילו? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני שומעת שאת מאוד מודאגת בנוגע לבנך, ופועלת בדרכים שונות כדי לנסות להבין אותו ומה קורה איתו. אני מציעה שהדרך תהיה לנסות לשוחח איתו ופחות לקרוא את כתביו האישיים, גם כי זה יכול מאוד לבלבל אותך...הביטי, את הרי לא יודעת אם אלו הם דמיונות, חרדות או פשוט תסריטים שכותב במגמה....גם אני לא יודעת מה כתבים אלו משקפים, אבל ברור שבנך נמצא במצוקה, גם בלי קשר לכתבים האלה. אני מציעה מאוד לעזור לו להגיע לטיפול נפשי, לשיחות עם פסיכולוג/ית שמתמחה בטיפול בבני נוער. אין לי ספק שטיפול יכול לייצר אצלו הקלה, ואם במקרה גם הוא מבולבל לגבי כל התכנים האלה שהוא כותב/מרגיש/מדמיין, אז טיפול יוכל לסייע לו לעשות סדר ולהבחין בין עולמו הפנימי (רגשות, דמיונות, מחשבות) והחיצוני (העולם הממשי "בחוץ"). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ובוגרים 0523873044

25/01/2018 | 01:34 | מאת: שיר

שלום, בתי בת 3.5 ופשוט לא מוכנה ללכת לעשות פיפי בשירותים. קצת רקע.. במרץ נולדה לה אחות, ביוני גמלנו אותה והכל הלך חלק ובספטמבר מהיום הראשון שהתחיל הגן החדש מתאפקת כל היום ולא עושה פיפי בשירותים. היא לא ממש עושה פיפי בתחתונים היא פשוט מתאפקת עד שקצת בורח כל הזמן ובסוף התחתון והמכנס רטובים לגמרי אבל אין שלולית שתן על הרצפה. אציין שקקי הולכת לעשות בשירותים בלי בעיה ובלילה יבשה לחלוטין. ניסינו המון שיטות כלום לא עובד, גם כשיש לה ורואים ומציעים לה לשירותים אומרת שאין לה.. בנוסף כששואלים אותה למה עושה פיפי בתחתונים ולא בשירותים אז לרוב עונה שלא רוצה להפסיק לשחק כדי לא לפספס משהו.. אין לה בעיה להישאר רטובה ואף פעם לא באה ואומרת שרטובה כדי שיחליפו לה אלא רק כשאנחנו רואים שהיא רטובה מחליפים. אנחנו דיי אובדי עצות באיך לפעול בנושא ואשמח לעצה.. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, מניסיוני סוג ההתנהגות הזה נועד להעביר מסר, לפעמים לאותת על מצוקה כלשהיא או להשיג רווח כלשהו. שווה להקדיש לנושא מחשבה עמוקה - למשל האם מדובר במסר שקשור בשליטה ("אני אחליט מתי ואיך אלך לשירותים/אני אחליט על גופי") האם קשור בצורך מוגבר בתשומת לב או אולי דבר מה אחר. .. נסו לחשוב האם גורמי המתח התגברו בחייה, אולי קשיי הסתגלות מתמשכים לגן וכיוב'. ברגע שאתם מבינים משהו, פעלו בכיוון הנכון כדי לסייע לה. לאחר שפעלתם כך, ורק אז, אני מציעה לפעול באופן הבא: לא להתייחס כלל להתנהגות עצמה, וכאשר צריך להחליף בגדים, לעשות זאת בצורה מאוד מהירה וענינית כמעט בלי תקשורת (אם היא מתלבשת לבד אז עדיף שתעשה זאת לבד). באופן הזה תרוויחו כמה דברים: 1. אם היא רוצה להשיג שליטה, אתם מאפשרים לה את זה. 2. אם היא זקוקה לתשומת לב או מנסה לאותת על מצוקה, אתם תקראו את האותות ותסייעו לה באופן הנכון (כפי שכתבתי, חישבו היטב מה הצורך שלה כרגע) אבל תשומת לב ורווח מיידי מהאקט הזה עצמו - את זה היא לא תרוויח ולכן ההתנהגות תיכחד. נסו להקפיד להיות עקביים, גם אם זה ממשיך עוד שבוע שבועיים. מאמינה שבסוף ההתנהגות הזו תיפסק. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ובוגרים 0523873044

שלום רב, בני בן 9 לאחרונה שיתף על כך שהוא מרגיש חרדות. בנוסף שיתף אותי ( אמא) כי מזה מספר חודשים בזמן ששיחק בנייד שלי , צפה בסרטי פורנו שהגיע אליהם במקרה . ( הוא הבן הקטן במשפחה מתוך 3) . בזמן שסיפר הוא בכה מאוד ונורא התבייש בכך . ניראה שזה השפיע עליו . שוחחתי איתו והסברתי לו שלא כך הדברים במציאות , ובכל זאת מדי פעם הוא בוכה ואומר שהוא כועס על עצמו . אני ממש מנסה לעזור לו ולא ממש יודעת איך . אשמח לשמוע את עצתך . תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שיר, את מספרת שבנך סובל מחרדות אולם לא פירטת מאיזה סוג, תדירות וכו'. נוסף על כך האירוע הזה בוודאי ובוודאי שיכול להשפיע על כל ילד, אם נחשף לכך בהפתעה, ללא כל הכנה מוקדמת, כפי שלצערי קורה הרבה פעמים בעידן הזה בדיוק לילדים בגיל שלו ואף צעיר יותר. אני לא מופתעת שהאירוע השפיע עליו כ"כ. הוא נשמע לי כמו ילד מאוד חכם ורגיש, וכאמור בצדק הושפע. כרגע הייתי מציעה לך לערוך לו חוויה מתקנת. למצוא ספר עם איורים אנטומיים, תואמי גיל, ולהסביר באופן כן ופתוח על יחסי מין בין גבר לאשה (ואני מתכוונת להסבר כמו פין חודר לפות, זרע מפרה ביצית וכיוב'). הייתי אפילו מציעה לערוך את השיחה ביחד עם אבא, באווירה נעימה, נינוחה ולאפשר לו לשאול את כל השאלות שעולות בדעתו. אגב קצת רומנטיזציה לא הרגה אף אחד..אפשר בהחלט להוסיף שיחסים מים מתרחשים בד"כ בין אנשים שאוהבים, וככה נולדים ילדים חמודים.."ככה אתה נולדת, כי אמא ואבא מאוד מאוד אהבו, ונולד לנו פרי אהבה". כמו כן ייתכן כי הסרטון, בין יתר הדברים, גם עורר אותו ולכן הוא חש כעת אשמה ו"כועס על עצמו" כפי שאת כותבת. אז כמובן שגם על עוררות יש לשוחח איתו באותה שיחה שציינתי, להסביר מהי התגובה הזו וכמובן להעביר את המסר שהיא טבעית ונורמאלית. לצד כל זה, חשוב להסביר היטב גם את טיב אותם סרטונים בהם צפה, מדוע הם כלל אינם משקפית את המציאות, אינם מיועדים לילדים ולכן מאוד מבלבלים ומטרידים. לסיכום, הסבר עניני, פתוח וכן, מצד שני הורים שפתוחים ונכונים לשמוע שאלות תהיות וכיוב', יכול מאוד להרגיע חלק מהרגשות סביב האירוע. לצד זה, אם בנך סובל מחרדות באופן כללי, לא הייתי מזניחה את הטיפול בזה , ופונה להתייעצות אצל איש מקצוע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

21/01/2018 | 18:30 | מאת: Liat

היי ..יש לי ילדה בת שמונה שלאחרונה מרבה לבכות בביהס...חלק ניכר מכך נובע שמעליבים אותה לחלק אחר שדברים קורים שלא בדרך שלה. אני עושה איתה המון שיחות אבל חושבת לפנות לעזרה מקצועית על מנת לקבל כלים...ראשית כיצד ניתן לנהוג עימה? האם טיפול רגשי עשוי לעזור לה או שמא התייעצות עם פסיכולוג ילדים? אשמח למענה. תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ליאת, לפי מה שאני מבינה מדברייך, חל שינוי התנהגותי בביתך. כל שינוי בד"כ נובע ומבטא חוויה רגשית חדשה - יותר מתח, חרדה, אולי שינויים בנסיבות חיים אליהם טרם הסתגלה . צריך להקדיש מחשבה למה קורה לה או קרה לה לאחרונה שגרר את השינוי הזה, והשינוי מבטא למיטב הבנתי רגישות רבה יותר וניסיון להשיג תחושה גדולה יותר של שליטה בעולם- וכמובן לפעול ולעזור לה בהתאם. לגבי השיחות שלכן, יופי שיש לך את האפשרות להקדיש לה כך מזמנך. אני כן מציעה שהשיחות שלך איתה יכוונו אל עבר עידוד לשיתוף, בירור והעמקה ברגשותיה. חשוב לנסות עד כמה שניתן לשים בצד את העצות והשיפוטיות, ולחתור פשוט להבנה משותפת של מה בעצם קורה לה, מה מעורר את תגובות התסכול והעלבון. בשלב מאוחר יותר אפשר יהיה לחשוב יחד על אלטרנטיבות התנהגות - אבל זה רק אחרי שתביני מה באמת קורה איתה. לשאלתך, את תמיד יכולה להתייעץ גם עם מטפל רגשי של ילדים (שזה אגב יכול להיות פסיכולוג קליני, עו"ס קליני או מטפל באמנות - כולם מספקים טיפולים רגשיים). אני תמיד מפנה הורים קודם כל להתיעצות ראשונית כדי שביחד עם המטפל ניתן יהיה לחשוב מה הכי מתאים בכל שלב (אולי רק הדרכת הורים שתסייע להורים לתמוך בילד או מאידך טיפול רגשי עבורה). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ברצוני לשאול : בת 3 כ 5 חודשים בגן ציבורי לא טוב לה בגן היא רגישה ושילד מרים עליה יש היא בוכה מיד שוחחתי עם הגננת אין שינוי ממשי .. מה ניתן לעשות באמצע השנה ? האם ללמד את הבת להגן על עצמה ולהחזיר למי שמכאיב לה? מה הדרך הנכונה ? האם מומלץ להוציא אותה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ענת, הבת שלך ככל הנראה זקוקה להרבה מאוד חיזוקים כדי להגביר את תחושת הביטחון שלה בעולם ולפתח את הביטחון העצמי שלה. אני לא יודעת מה מצבכם מלבד שתי השורות שכתבת לי, וחשוב שהצעדים שתנקטי בהם לא יהיו דרסטיים או לא מותאמים לסיטואציה. לכן אני מציעה שתיגשי להדרכת הורים אצל פסיכולוגית קלינית של ילדים ותתיעצי כיצד ניתן יהיה לסייע לביתך בשלב זה. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

יש לי ילדה בת 14 . אני גרוש .הילדה היתה תחת חסות האם. הילדה סובלת מבעיות רגשיות וחברתיות. היא עברה ב 3 שנים הא חרונות בית ספר כל שנה. היא בקרה בחמישית מהימים שבהם היתה אמורה ללכת. שרותי הרווחה התערבו. הילדה כרגע תחת חסות אפוטרופוס מטעם המדינה. האם הלכה לפגישה עם פסיכולוגית שקבעה שהילדה סובלת מבעיות חרדה. בית המשפט החליט שהילדה צריכה ללכת לפנימיה פוסט אישפוזית. לדעתי זה אסון וזה לא המקום המתאים לה אני גם חולק על דעת הפסיכולוגית. לדעתי הילדה זקוקה לפינימיה. לילדים עם בעיות רגשיות וחברתיות. מה את ממליצה לי לעשות? תודה .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בן, קודם כל אני מצטערת לשמוע על המצב הקשה. מכיוון שהעניין כבר עבר לתוך כותלי בית המשפט, אני מציעה שתיקח עורך דין טוב, ותתייעץ איתו מה עליך לעשות. הוא כבר ינחה אותך אם כדאי שתפנו לקבלת חוות דעת מקצועית נוספת מטעמכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/01/2018 | 00:17 | מאת: מאיה

מתלבטת לגבי בני בן השנה וחצי אם יזיק לו להיות בבקרים אצל סבתא אוהבת הבעיה שאני חוזרת מהעבודה ואין לי כוחות לקחת אותו לגינה במיוחד בחורף אז יוצא שהוא לא פוגש ילדים אחרים האם זה עלול לפגוע בו? אני מרגישה שהוא חוזר מסבתא פחות פעיל מאשר שהיה במעון

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מאיה, לא הבנתי מה האלטרנטיבות שלך... באופן כללי אומר שבוודאי שטוב שיהיה עם סבתא אוהבת, ובוודאי שכדאי שיפגוש ילדים כשאפשר. מציעה שתעשי מאמץ כדי לנסות לגשר בין השניים בכל זאת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום אני בת 27 הגובה שלי הוא בדיוק 1.40 אני שונאת את הגובה שלי,אני נמוכה מתחת למומצע,גמדה,ננסית,דרדסית. נמאס לי להרגיש כמו ילדה קטנה אני רוצה להרגיש אישה אמיתית. אני מקנאה ברמות באותן הבנות הגבוהות, זה כל כך משנה. הייתי מעדיפה להיות 1.80 מאשר 1.40. ואני חסרת אמונה לכל הקילשאות האלו שזה יפה כי זה שקר,כי זה לא האידיאל,רחוק מכך. ,אבל זה לא עובד,זאת רמאות עצמית. למה? כי אני לא מקבלת את זה. ולעולם לא אוהב את עצמי שאני ככה. אני אובססיבית לגובה שלי,זה נהפך להיות כל חיי,בלי הגזמה,ממש בצורה מטרידה. החסרון הזה מוריד לי את כל הביטחון העצמי,מוריד לי את כל החשק לצאת מהבית,מרוב בושה בעצמי. הפחדים והלחצים נוצרים מתוך מחשבות שגברים לא ירצו אותי בגלל הגובה שלי (המכה) ככה אני מרגישה,ואני באמת לא יכולה לשלוט על הרגש,הוא אוטם אותי ומכאיב לי מבפנים.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דנה, נדמה לי שהגעת בטעות למקום הלא נכון. לנוחיותך מצרפת לינק למספר פורומים אליהם תוכלי להפנות את שאלתך ואני מקווה מאוד שתעני בהקדם כי שאלתך חשובה: https://www.doctors.co.il/forum-6/ https://www.doctors.co.il/forum-6343/ https://www.doctors.co.il/forum-402/ בהצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

06/01/2018 | 00:13 | מאת: אינה

שלום רב, יש לי ילדה בת 4. מגיל מאד מוקדם הצבנו לה גבולות בהתאם לייעוץ מטיפת חלב ולפי "מדריך ישראלי להורות". מדובר בילדה פיקחית, אינטלגנטית וסקרנית בצורה יוצאת מהכלל. עם זאת, בזמן האחרון נהיה קשה מאד להציב לה גבולות גם על דברים מסוכנים (חדשים). ההסבר/האיסור שלי לא מתקבל אצלה, היא ממשיכה בביצוע שלה. ניסיתי כל מיני שיטות כמו להגיד שזה אסור ואז לעמוד לידה ולהסתכל עליה שהיא תפסיק, הסבר למה אסור וכו'. בעיה אחרת זה תוכניות ילדים. קודם נתנו לה לראות רק במשך 30 דקות. נכון להיום , כל הזמן אחרי הצהריים היא דורשת תוכניות שלה בצרחות ובכי. היא לא מסכימה לשום פעילות חלופית ואם כן רק אחרי הבטחה שאחרי הפעילות הזו היא תראה את התוכניות שלה. העניין הזה גם מזיק בריאותית ואצלנו במשפחה אף אחד לא רואה טלוויזיה כל כך הרבה. אנא ייעצי מה לעשות, אני מאד מודאגת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אינה, אני מבינה את הקושי, הצבת גבולות היא עניין לא פשוט כלל... היא מעוררת אצל ילדים ואצל הורים גם יחד, הרבה מאוד תגובות רגשיות ולכן אינה תמיד קלה לביצוע באופן ה"נכון" כלומר כזה שגם מצליח להשיג את התוצאה הרגעית הרצויה אבל ברובד העמוק יותר, מצליח להרגיע את הילד ולספק לו תחושה בטוחה בעולם. ידיעה עמוקה שיש שם בחוץ מישהו גדול וחזק ממני, ושהצד החיובי בזה הוא שאותו גדול וחזק ממני- גם ישמור ויגן עלי. אז הצבת גבולות משמע לא רק אמירה של מה הגבול, אלא פעמים עם האמירה צריכה להגיע פעולה שממשת ונותנת תוקף להצבה התיאורטית של הגבול. זאת במיוחד בתקופות או במצבים מסוימים, כפי שנשמע במקרה שלכם, שהילד בוחן ובודק את הגבולות. לפעמים צריך לקום ולכבות את הטלוויזיה למשל, או לקחת את הילד פיזית ממקום אחד לשני אם מדובר במצב מסוכן. קשה לי לכוון אותך באופן מדויק יותר מזה, מלבד לומר לך שעלייך לשים לב שאת גם אוכפת את הגבולות שאת מציבה. מעבר לכך תמיד חשוב להודיע לילד לפני מה מקובל ומה לא, לתת לה זמן להערך ולהבין מה מצופה ממנה, וכאמור כאשר אינה נשמעת לגבולות, אז באופן תקיף ועניני, לא תוקפני, לממש את קיומו של הגבול שהיצבת ולהיות מוכנה להכיל מחאות. לך מותר לאכוף גבול, ולה מותר למחות..זה משחק התפקידים. את מוזמנת לחזור ולשתף.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

11/01/2018 | 23:43 | מאת: אינה

ירדן , שלום רב, תודה רבה על ייעוצך. תודה , שאת חיזקת את האופן בו אנחנו נוהגים לגבי הצבת גבולות. הבעיה היא במשך המחאות אצל בתי ובעוצמת המחאה ובזה שפתאום כ דבר נהיה מחאה חזקה... השאלה היא אם זה בהתאם לצפוי בגיל שלה? האם צפוי שהיא תתבגר וזה יעבור? המצב כרגע שהרבה פעמים בלתי אפשרי להיות בבית... תודה רבה.

שלום אינה, היא לא תעבור את זה אם אתם לא תעזרו לה לקבל את הסמכות שלכם. אמנם מותר לה למחות, ועליכם להכיל את מחאותיה, אבל כאמור כל מקרה לגופו. אם אתם חשים שאתם חסרי אונים מולה, מספר פגישות של הדרכת הורים בנושא יוכלו לסייע לכם מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

05/01/2018 | 21:29 | מאת: ליאת

שלום רב, בני בן ה-3 היה הולך לישון לבד וישן לילה שלם. אם היה מתעורר, בדרך כלל היה שותה קצת מים והיה חוזר לישון. מעולם לא היינו צריכים לשבת לידו עד שנרדם. פשוט אמרנו לילה טוב והוא היה נרדם לבדו. הכל התשנה בלילה אחד. בחגיגות השנה החדשה (אנחנו גרים בחו"ל כרגע) הוא נשאר בהשגחת אחיו הגדול ואנחנו יצאנו לכמה שעות. הוא מאד פחד מהזיקוקים ולא נרדם. מאז הוא מפוחד ללכת לישון ומוכן להכנס למיטה רק אם אחד מאיתנו יושב לידו ונותן לו יד. בנוסף, הוא מתעורר פעם בלילה ולוקח לו המון זמן לחזור לישון. רוב הלילות אני פשוט שוכבת על הספה לידו בחדר ורק אז הוא נרדם. מה עושים??? אמנם עבר פחות משבוע אבל אני מפחדת שיתקבע הרגל רע. הצילו..... תודה, ליאת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ליאת, ראשית אני מציעה לך לדבר איתו על המקרה וכמה שיותר. בקשי שיתאר את הזיקוקים ששמע, חקו יחד את הקולות שנשמעו באזניו- כל הבומים והפצצות, תשאלי אותו מה ראה דרך החלון, תשאלי איך הרגיש, ותחזרי אחריו - פחדת..זה היה מלחיץ..רצית להתחבא. חיזרי על השיחה הזו הרבה מאוד פעמים, כך יוכל להרגיש שהוא מעבד את החוויה, שאתם שם איתו ויודעים מה עבר עליו ונותנים לגיטימציה לפחד שחווה. במקביל מציעה שכן תישארי לידו עוד כמה לילות עד שנרדם, ובהדרגה היפרדי מעט מוקדם יותר. לא הייתי חוששת מהתקבעות הרגל חדש..זה לא קורה כ"כ מהר. אם המצב לא משתנה תוך כשבועיים, התייעצי שוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/01/2018 | 09:45 | מאת: ליאת

תודה על התשובה. עברו שבועיים והילד פשוט בהיסטריה אם אני יוצאת מהחדר.... לא יודעתמה עו לעשות...

שבועיים מאז שאת מיישמת את עצתי...עבר בנתיים רק שבוע. כאמור הקפידי לשוחח איתו על הנושא, ולאחר שבועיים, היפרדי בהדרגה.

04/01/2018 | 23:56 | מאת: בילבי

יש לי ילד בן ארבע שחווה לפני כשנה פרדה פיתאומית מאביו שנאסר בפתאומיות ועד היום הילד יודע שאבא נסע לעבוד רחוק והוא מדבר איתו המון בטלפון ומקבל ממנו כביכול מתנות שהוא שולח לו מחול אבל תמיד בטלפון הוא שואל אותו מתי הוא חוזר. הבעיה שהשבוע הוא התחיל להתחמק מהשיחות איתו עם כל מיני סיבות ומעביר את הטלפון לאחים שלו שידברו איתו. אני לא מבינה למה התפנית הזו. האם הוא פתאום כועס על אבא שלו שנעלם לו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אני מבינה שבנך שואל עוד ועוד שאלות, אבל לא ברור לי אילו תשובות הוא מקבל. אנא הסבירי מה בדיוק נאמר לבנך. מדוע פתאום אביו נעלם? מתי הוא מתכוון לחזור? האם תוכלי לומר לי איך את מתרשמת ממצבו הרגשי של בנך? האם לדעתך הוא כועס? האם מתגעגע? כיצד אביו עונה על שאלותיו בטלפון? להשתמע, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אבא של הילד בבית סוהר ואיננו מעוניינים שהילד ידע מזה. ולא אף אחד מילדינו שנראה שמתמודדים טטב יותר עם סיפור הכיסוי שלנו שאבא עובד בחול והקשר איתו הוא טלפוני בטלפון הם מדברים איצו המון במשך היום אך ברור לי שהקושי קיים למרות הכל השאלה היא לגבי הילד השלישי בן 4 שהיה מאוד קשור לאבא שלו ובזמן האחרון נראה שאיבד עיניין מלדבר איתו בטלפון כשבעבר היה מדבר איתו המון. מה הסיבה לתגובה הזו? ואיך ניתן להקל את ההתמודדות על הילדים בכלל. הגדולים בדיוק בני 8 ו 7 החודש.

שלום, תראי, אם נשים את הדברים על השולחן, עד כמה שלפעמים לא נעים ולא מתחשק לעשות את זה...ההסברים והתשובות שילדכם מקבלים מבוססים על שקרים. מאחר והמצב הוא כה מורכב, אני במקומך הייתי פונה לייעוץ משפחתי, ומנסה לחשוב ביחד עם המטפלת איך נכון לנהוג מול ילדיי במצב זה. כאמור זה מצב מאוד מורכב, ואין להקל בו ראש. ילדים אמנם מקבלים את ההסברים שנותנים להם, אבל מה הם קולטים, מרגישים..זה כבר עניין אחר. חשוב לברר לעומק מה ילדייך מרגישים נוכח המצב, אילו שאלות יש להם שלא מצליחות לקבל מענה, ואיך נכון שתעני להם בהינתן כל ההתניות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב לאחרונה בני סובל מחרדות הבאות לידי ביטוי בדברים שהוא מספר לנו.דוגמא: אנחנו עכשיו משחקים וצוחקים ביחד אבל מה אני אעשה שאתם כבר לא תהיו. ואני לא יכול לצחוק איתכם כיבפנים אני עצוב.או למשל אני לא יודע אם אני אוהב אותכם וזה מעציב אותי כי איני יודע שאתם ההורים שלי ואני אמור לאהוב אתכם.דוגמא נוספת בקשר אלי הוא אומר לי אתה אבא מבוגר מה שנכון אגב,מה יקרה אם יקרה לך משהו. אשמח לקבל מענה כי מאד מציק לנו. הבן שלנו הוא בן יחיד

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דוד, כפי שאתה כותב, בנכם הוא בן יחיד, ואתה אבא מבוגר. טבעי שתעלינה אצלו שאלות ואפילו חששות בנוגע לעתיד. כדי שהשאלות האלה יוכלו לקבל מענה, ולא יגדלו ויתפתחו לדאגות ולחרדות אמיתיות, חשוב שאתם ההורים תהיו קשובים אליו מאוד. תתנו לשאלות האלה לעלות, ולא רק לשאלות, לכל מה שקיים סביב זה, כל הרגשות, התהיות וכו'. היו פתוחים לשמוע ולהקשיב להם, בלי למהר מידי לחסום אותם, להרגיע אותם או לשלול ולהפריך. אתם יודעים..לפעמים רק לתת לכל הפחדים הכי גדולים שגדלים בתוכנו קול וביטוי, כבר ממוסס חלק מהם. זה לא יהיה קל, כי לשמוע כאלה דברים מילדים, יכול מאוד "להלחיץ" אותנו המבוגרים, מה שמקשה עלינו באמת להטות אוזן ולהקשיב. אבל זיכרו שרק כך, רק אחרי שתבינו בדיוק מה עובר על ילדיכם, איך הוא מרגיש ובאיזה מקום רגשי הוא נמצא, רק כך תוכלו באמת להרגיע אותו. להרגיע אומר לומר לו את כל אותם דברים שאתם באמת מאמינים שיכולים להרגיע אותו למשל שלמרות שאתם אמנם מבוגרים אבל עדיין מתכוונים לחיות עוד הרבה שנים... :) שאתם דואגים לו ולכל צרכיו גם בהווה וגם בעתיד. להזכיר לו מי עוד קיים בחייו ונמצא שם עבורו אבל הכי הכי חשוב בעיני, לספק לו חוויה רגשית כזו בה אתם נמצאים שם איתו בזמן שהוא חווה את כל הרגשות האלה- מקשיבים, מחבקים, מרגיעים ופשוט נמצאים איתו. מאחלת לכם בריאות ואריכות ימים, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 052387304

27/12/2017 | 20:10 | מאת: מודאגת

אני אומרת לבתי לא והיא ממשיכה הלאה מבלי לעצור והיא מבינה... לעיתים מחייכת לעיתים כועסת שמעירים לה אך ממשיכה לעשות . מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, נתת תיאור מאוד קצר, אז באופן כללי אומר לך שכל שיש לעשות הוא להמשיך להציב את הגבולות, לפעמים יותר בתקיפות, לפעמים פחות, בלי לכעוס. זיכרי כי בגיל הזה, וגם בהמשך, תינוקות ופעוטות לומדים על העולם דרך בדיקת גבולות. אין כאן כל התרסה אמיתית כלפייך, כזו שאנו מכירים מהעולם הבוגר, אלא דרך חשובה ללמוד את העולם. למשל מה מותר מה אסור, מה תהיה התגובה שלך, איזו תגובה שלה תואמת ואיזו פחות, מי בעל הכוח והסמכות, מה מסוכן ומה לא... חשוב להמשיך ללמד אותה, באהבה, בחמלה והכי חשוב, בלי לכעוס. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 052387304

היי מקווה שזה הפורום המתאים ומתנצלת מראש על האורך. הבת שלי בת שנה ו-7. נולדה קטנה ומתפתחת בהתאם. כל שלב התפתחותי שלה קורה באיחור של חודש/חודשיים. אציין כי היא נמצאת איתי בבית ולא במסגרת כלשהי. בגיל 4 חודשים התחילה אצלה חרדה מאנשים. עד לפני חודשיים היא לא הסכימה בשום אופן שיחזיק אותה בן אדם שהוא לא אני או בעלי. לא משנה אם היא הכירה את אותו בן אדם (גם לא משפחה קרובה), זה תמיד נגמר בצרחות איימים ובכי קורע לב. בחודשיים האחרונים היא מאוד נפתחה לאנשים אחרים, מסכימה שירימו אותה וישמרו עליה ונראה שהחשש שהיה לה מאנשים נעלם (למעט אנשים זרים לחלוטין שאליהם היא מחייכת, עושה פרצופים אך לא מסכימה שירימו אותה). אבל שמנו לב שנורא קשה לה לנסות דברים חדשים. לדוגמא: היא לא מסכימה בשום אופן לעלות על נדנדות/מגלשות/סמארט טרייק/בימבה, לשבת על דשא או משטח בחוץ, לא מוכנה לרדת מהידיים שלנו או מהעגלה בשטחים ציבוריים. לפעמים לוקח לנו המון זמן לשכנע אותה לעשות משהו חדש (שהוא כמובן אך ורק לטובתה), ובדרך כלל אנחנו פשוט מתייאשים ולא מנסים בכוח כמובן. אני מבינה שלא כל ילד חייב להנות מאותם הדברים ויכול להיות שאם אשחרר היא תהנה מהדברים האלה בגילאים מאוחרים יותר אבל חבל לי שהיא תגדל בפחד, ולא תחווה את החוויות שילדים בגילה חווים. אציין דבר נוסף (לא יודעת אם רלוונטי) אבל היא עדיין לא הולכת לבד לגמרי. מאוד קרובה לזה אבל עדיין לא עצמאית. הרופאה שלה, האחות בטיפת חלב ואורטופד אמרו שהכל תקין מבחינת ההליכה והיא תתחיל ללכת כשתרצה. אין חשש לאוטיזם או משהו בסגנון, היא תקשורתית, חכמה, בעלת אוצר מילים יפה וחקיינית בצורה מדהימה, אבל היא מופנמת מאוד ולוקח לה זמן להפתח לדברים חדשים. למי פונים במצב כזה? איך עוזרים לה להשתחרר ולהנות כמו ילד בגילה? מי מטפל במצבים רגשיים אצל פעוטות? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דנה, ראשית עלייך לזכור שהשילוב של להיוולד קטן, ושל עיכוב התפתחותי פיזי, ובוודאי שבין אלו קיימת גם השפעה הדדית, יניב גם קשיים אחרים, שאיתם צריך לדעת איך להתמודד. אני מאמינה שהחשש שלה מלהתנסות בכל מיני הרפקאות בגינה, יתמתן כאשר תצליח גם להתפתח יותר פיזית. אולם מניסיוני, התגובות של ילדים בגיל הזה הוא בחלקו שיקוף של עמדות ההורים. בהמשך לשאלתך, פעוטות בגיל הזה לא מקבלים טיפול רגשי, אלא הטיפול הוא תמיד דיאדי כלומר - ההורה או האם במקרה שלך כמטפלת עיקרית, והפעוט ביחד באותו החדר, כאשר בין לבין נערכות פגישות בנפרד עם האם לשם עיבוד תכנים שעולים במפגשים המשותפים. אני שומעת ככה מבין השורות את החשש הגדול שלך מהמצב, את הייאוש וגם את אי שביעות הרצון. אני מנחשת שמתחת לכל זה גם קיים הרבה פחד וחרדה. סביר שבגלל שביתך נולדה קטנה, חשת צורך לשמור אתה קרוב אלייך. התחלת להגיד נכון - אם אשחרר, אולי גם היא..אבל השאלה היא איך לעשות את זה, זה כבר יותר מורכב. איך לזהות איפה ומה צריך לשחרר, מורכב לא פחות. כאמור אם רצונך בטיפול, טיפול דיאדי הוא הכתובת עבורך. ברמה המיידית והקונקרטית, אני מציעה לך לעודד אותה מאוד על כל הישג קטן שלה, כל ביטוי של תעוזה, של עצמאות. זה יכול להיות כאשר היא אוכלת לבד, או אוחזת לראשונה בטוש ומציירת, זה יכול להיות כאשר את ניגשת לשירותים והיא מסכימה להישאר לבד בסלון לכמה דקות ("כל הכבוד..איך נשארת לבד, והעסקת את עצמך..ולא פחדת..") וכיוב'. בהדרגה הגדילי את המרחק בניכן, הסבירי לה שאת הולכת לכך וכך זמן, ושתיכף תחזרי. שבחי אותה כאשר עומדת בזה בהצלחה, ואם בוכה, דברי אליה והרגיעי אותה מרחוק. עודדי עצמאות ותעוזה קודם כל בתוך הספירה הביתית, והניחי בנתיים לביטויי תעוזה ועצמאות בגינה. בידקי בינך לבינך היכן את עושה עבורה את מה שהיא כבר מסוגלת לעשות לבד, ובעיקר, האמיני במסוגלות של ביתך ובו בעת בכך שהיא תעשה את הכל בזמן ובקצב הנכון לה, בהינתן התנאים הסביבתתים המתאימים ואלו הם -להאמין בה ולא "לדחוף אותה", להניח לה לפעמים מבלי להתייאש. לשמוח על כל הישג קטן חדש ולא להתבאס ממה שעדיין לא עושה. שימחי איתה ובה, אני באמת מאמינה שהכל יסתדר בקצב שנכון לה.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

איזה מענה מהמם ומרגיע! תודה רבה רבה על המענה המקצועי.

תודה רבה לך! אני מקווה שהצלחת להיעזר. הפרגון והבעת התודה שלך מחממים את הלב, ומעודדים להמשיך בעבודתי מתוך אהבה גדולה לילדים.

24/12/2017 | 01:54 | מאת: נינה

שלום, בתי הבכורה 1.10 עושה בזמן האחרון ככל יכולתה למשוך תשומת לב, מדובר בתינוקת יפה,בלונדינית שגם ככה מקבלת באופן קבוע תשומת לב רבה מכל הסביבה. אך זה לא מספק כנראה ... היא החלה להרים קול על מנת לבלוט ... מדברת בקול רם צוחקת בקול רם וזה נורא מפריע לי הרצון הזה שלה לקבל את תשומת הלב כל הזמן אליה. גם כאשר אנו הולכים למקום הומה אדם היא מיד מושכת תשומת לב, באירוע משפחתי שהיה בחמישי היא החלה לרקוד במרכז הבמה וכל האורחים קמו למחוא לה כפיים בהתלהבות. מצד אחד אני מרוצה מהביטחון העצמי שלה, מצד שני זה מוגזם ודורש גבולות . האם זה הזמן להציב אותם ? כיצד אעשה זאת בחוכמה ? מהי הדרך הנכונה לנהוג בצורך הבלתי נלאה בתשומת לב? בברכת תודה !

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נינה, אין לך מה לדאוג, רק להינות מהיכולות של ביתך. את יודעת, כמו בכל דבר, ילדים נבדלים אלה מאלה, אבל בסה"כ הרצון להראות ולקבל התפעלות כלל איננה חריגה בגילאים האלה, להיפך. בנוסף אומר לך, שככל שהיא תרגיש שהיא באמת נראית ומוערכת בביתה שלה, כך הצורך הזה לקבל התפעלות מהסביבה תתמתן. כן הייתי מציעה לך, ולהורים רבים, לשים לב שההתפעלות וההערכה שהיא מקבלת בבית תהיה פרופורציונאלית (איזה ציור יפה ציירת, כמה הוא צבעוני, אני רואה איך התאמצת- לעומת - וואו, מחיאות כפיים על הציור, הוא מדהים!!!). זה לצד חום ואהבה ללא תנאי - מתכון טוב לבניית הערכה עצמית חיובית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, הילדה שלי בת שנתיים בבית היא מדברת, משחקת, פעילה, מבינה הוראות ואפילו מרביצה לנו ההורים שלא מקבלת את מה שהיא רוצה. בגן ישנם פערים, היא משחקת לבד, לא מדברת עם אחרים בכלל, לא שרה, לא רוקדת וגם אם אנחנו לןקחים אותה לבתים אחרים לחברים שהיא לא מכירה גם לא מתקרבת ולא מתקשרת. אנחנו קצת בחששות האם ישנה בעיה? אצל הסבתות ובבית מתנהגת אחרת לגמריי אך לא יוצרת קשרים חברתיים. אשמח למענה...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ליטל, חסרים לי המון פרטים בשביל להבין את המצב. אני מציעה שתיגשי לגננת ותבררי איתה את העניין. האם לדעתה הקושי קשור לשפה, אולי הכיוון הוא חרדה. האם זו שנתה הראשונה בגן? האם ההתנהגות שלה היא שונה אחד על אחד? לגבי קשרים חברתיים. ילדים בגיל הזה מקיימים המון אינטראקציות לאורך היום, אבל לא בהכרח משחקים אחד עם השני. המשחק המשותף מתחיל בשלב קצת יותר מאוחר, הייתי אומרת אפילו לקראת גיל שלוש. השאלה היא האם ביתך מסתדרת בגן? האם נראה שטוב לה? היא היא מקיימת אינטראקציות, מצליחה להביע את צרכיה, ובסה"כ נראה שטוב לה? אם כן, לא בטוח שיש כאן בעיה ממשית. כאמור, נסי לקבל עוד מידע מהגננת ואת מוזמנת לחזור ולשתף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

21/12/2017 | 12:15 | מאת: טלי

שלום, בני בן 6 (אח קטן בן 3), מגיל קטן מתקשה ביצירת אינטרקציות וב"הצקות" לאחרים. בגילאי 3-5 היינו עימו אצל נוירולוג, התפתחות הילד, ריפוי בעיסוק, מטפלת רגשי ומטפלת שהגיעה לצפות בו בגן ונאמר כי הילד אינו על הספקטרום האוטיסטי, אך מעט ילדותי, לעיתים מתקשה לקרוא את הסיטואציה, לא מתבטא ברמה מאד גבוהה (מעדיף לענות במשפטים קצרים) אך לא משהו מעבר... בגיל 5 הוא מצא חבר טוב בגן וכעת עבר לגן אחר והתחבר לחבר אחר- כלומר- יש לו יכולת להתחבר אך עם זאת מסתפק בחבר אחד ומתקשה לשחק עם חבורת ילדים ביחד. גם עם אותו החבר לאחר משחק משותף יש תמיד ריב/ וויכוח. דבר נוסף שמאד מפריע לי זה נושא ההצקות- גם לאחיו וגם לילדים אחרים (לדוג'- לפרק לחבר בגן את המשחק "בטעות", או לסובב קרוסלה בגן משחקים לילדה בגן שביקשה שלא יסובב ובכל זאת עשה זאת). מעבר לכך הוא ילד שמתקשה להתרכז (בדקנו קשב וריכוז ונאמר שזה לא ברמה שמצדיקה טיפול), הרבה פעמים הוא אנטי כלפי פעולות מסוימות, מתעצבן בקלות ומתוסכל ממצבים בו אינו מצליח/ לא מקבל מה שרוצה.. לא אמפתי כלפי האחר (יכול לצחוק כשמישהו מקבל מכה) מה אפשר לשעות?? למי עוד אפשר לפנות לטיפול שבאמת יצליח? אשמח לתשובה ועזרה בנושא.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טלי, אז ערכתם את כל הבדיקות האפשריות כך נשמע, ופתולוגיות נשללו לשמחתי. מה שמשאיר אותך עם ילד קטן, שעדין צריך המון המון עזרה בללמוד את העולם, את עצמו, אינטראקציות חברתיות, רגשות ועוד ועוד. ייתכן שבנך הוא ילד עם קצב קצת אחר, רגישויות אחרות, צרכים אחרים מאלו שלך בנך בן השלוש ואולי גם של ילדים אחרים, אבל זה עדיין בנך, ולכן חלה עלייך ועל אבי הילד, ה"חובה" להבין אותו ואת יחודיותו, את צרכיו היחודיים ובעצם כיצד להיות איתו באופן שיצליח להיטיב איתו, ללמד אותו ולעזור לו לגדול ולפתח את כל אותן מיומנויות שיהפכו אותו לילד מסתגל והכי חשוב מאושר. אני מציעה לך כעת, משערכת את כל המבדקים, לגשת להדרכת הורים אצל פסיכולוג/ית קלינית שמתמחה בהדרכת הורים, ולהתחיל מסע למידה שכל מטרתו בעצם ללמוד לעומק כיצד להיטיב עם בנך הייחודי והמיוחד במינו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

19/12/2017 | 15:12 | מאת: לירון

אובדת עיצות, בתי בח שנה וחצי החלה בתקופה האחרונה לסרב לישון אני שנה אותה באותה שעה קבועה במיטה והיא שעות מנדנדת ולא נרדמת . עושה הכל להתיש ושמנסים להעמיד לה גבולות היא צוחקת בקול רם. כך גם בגן למרות עייפותה מושכת זמן ולא ישנה .ובנוסף כל פעם שעושים לה גבולות היא צוחקת בסוף מרוב עייפות אני אומרת בנחישות די !!! והיא נרדמת בבקשה מה אעשה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לירון, כדי שאוכל לסייע אצטרך פרטים נוספים על שעות שינה ועירות, כמות השינה, פעילויות בזמן עירות, כמות זמן האיכות שמבלה עם ההורים וכיוב'. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

18/12/2017 | 11:50 | מאת: אסתר

שלום רב, ביתי בת שש, כעת בכיתה א', היא ילדה מאד חכמה, רגישה, חברתית, רחמנית ואהובה ובעלת מידות טובות. בתקופה האחרונה היא בורחת מהבית, פשוטו כמשמעו. יש לציין שאנו גרים במושבה, בקהילה, וכמובן שאנחנו מכירים את כל השכנים ונמצאים איתם בקשרים מאד טובים. זה התחיל מללכת לשכנה ללא רשות, ועבר והתקדם לבריחה למקומות רחוקים ללא רשות ואפילו בריחה מבית הספר בשעות הצהרון. יש לציין שביתי היא לא ילדה גוררת אלא נגררת, היא מתחקה אחרי התנהגויות שליליות של ילדות בגילה. אוסיף ואציין שהסברתי מאות פעמים, ולפי הצורך גם הענשתי וכעסתי והדבר חוזר וחוזר על עצמו שוב ושוב. אני לא יודעת מה הסיבה להתנהגותה ואני לא יודעת מה הדרך הנכונה לנהוג על מנת להבהיר לה שהסכנות שאורבות בחוץ הן לא פרי דמיוני, אלא הן רבות וממשיות ולצערי הרב יכולות לקרות לכל אחד ואחת.... אשמח לקבל את עצתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אסתר, כמובן שחסרים לי המון פרטים בשביל להבין את מניעיה של ביתך. אז כפי שאת אומרת, למרות שאת מסבירה ומבהירה לה את הסכנות, ביתך ממשיכה לברוח מהבית שוב ושוב, מה שגורם לי להניח שהיא מנסה להעביר לכם ההורים מסר. מהו המסר ומדוע היא בוחרת להעבירו בדרך הזו? זה משהו שצריך לחשוב עליו. במקביל וחשוב לא פחות כמובן, לעשות כל שביכולתכם כדי לתת לה להרגיש מוגנת. חישבו על כך, אם היא מצליחה שוב ושוב לשים את עצמה בסיטואציה מסוכנת, כפי שאת מסבירה לה, אז המשמעות היא שאתם ההורים לא מצליחים לשמור עליה. לכן הייתי עוברת ל"נוהל חירום" ונוהגת איתה כאילו הייתה בת שנתיים כלומר - מהדקת מאוד מאוד את ההשגחה, ובכך בעצם מעבירה מסר חשוב מכם אליה והוא -את באחריותי ואני שומרת עלייך. אני מאמינה שאם היא תצליח להרגיש את ההגנה שלכם באופן ברור, משהו בה יירגע ויבוא על סיפוקו, זו תחושתי. בכל מקרה, שווה כפי שהצעתי, לחשוב לעומק על ביתך ונסיבות חייה הנוכחיות (גורמי מתח, שינויים, מצב חברתי, לימודי וכיוב') ולאורם לפעול. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/12/2017 | 22:08 | מאת: אסתריקה

שבוע טוב הבן שלי בן 11. ילד רגיש. במיוחד בבית הספר. לאחרונה התנהגותו כלפי החלה להיות ממש מוגזמת. דיבור מזלזל. מקלל אותי מדבר לא יפה. מילים כמו סתומה. למה מי את....מי שואל אותך.... שונא אותך. שתמותי תקבלי התקפת לב. תאונה.. אמא רעה.ועוד ברכות. יש לציין שעברנו דירה. הילד עבר בית ספר. מתלונן שאין לו חברים. לא קיבלו אותו יפה. בבית הספר הקודם היה כמו "מלך".אני הופכת עולמות בגלל המצב. פגישות עם המורה , יועצת. וגם שולחת אותו לטרפיה בהבעה. בגלל היחס כלפי , אני החרמתי לו את האקסבוקס. משחק מחשב. השיטה שלי היתה לומר לו בבירור "אתה לא מדבר אלי ככה. אצלנו לא מדברים ככה".... נאמר שלא ממש הזיז לו. עברתי לסטירה. לא עזר. ההתנהגות השלילית לא פסקה. עכשיו אני מתעלמת. אבל גם לא עוזר. לאחר כזה מקרה הוא יכול לבוא ולומר אמא אני אוהב אותך....לילד שלי לא חסר יחס. מרעיפה עליו חום ואהבה. שולחת לחוגים. קונה כשמבקש משהו. לאחרונה כמובן בגלל ההתנהגות כלפי אני ממעטה להתייחס אליו.לא מדברת . לא לוקחת אותו איתי. אני לא מבינה מאיפה הדיבור הזה. והחמור שאני לא יודעת איך להתייחס ולעצור את המצב. גם אל אבא שלו הוא מדבר לא יפה. אבל אלי המצב חמור יותר. אני נגד מכות.כשאבא שלו שומע הוא יכול לומר לו אל תדבר ככה אל אמא. וממש לא מזיז לילד . אנא התייחסותך לסיפור. תודה

16/12/2017 | 22:29 | מאת: אסתריקנ

או דבר נוסף שאני חושבת עליו. פשוט,להתעלם מהילד לחלוטין ! גם כשהוא מדבר אלי לא יםה. ובכלל כשהוא פונה אלי. גם בצורה יםה. רק מה שאני חייבת בתור אמא. לדאוג לאוכל. למקלחת שינה. אני האמא הדואגת. והאבא שלו יוצא הכי טוב

הי אסתריקה, אני שומעת שאת כבר כמעט מיואשת מהמצב, מנסה כך מנסה אחרת..לא מצליחה להתמודד. קודם כל עצה חשובה אחת - וותרי לגמרי על האלימות. היא בטח לא עוזרת, היא מחריפה מאוד את המצב וייתכן שאף גורמת לו. בכל מקרה אני שומעת שבנך בטיפול אצל מטפלת באמנות, מדוע שלא תיעזרי בה? הרי איש טיפול, שמכיר את בנך, את משפחתכם ואת המצב הנוכחי, בוודאי יוכל לסייע לך הרבה יותר ממני כאן. בכל זאת שני דברים כן אומר לך - 1. קודם כל חשוב להבין לעומק את הצרכים של בנך שאינם מצליחים לקבל מענה. זיכרי כי תגבותו, אלימה ומסעירה ככל שתהיה, עדיין מבטאת צורך לא מסופק ובוודאי מצוקה. 2. את חייבת להיות עקבית בתגובות לחלקים האלימים, אחרת שום שיטה, טובה ככל שתהיה לא תעזור. לסיכום אסתריקה, פני למטפלת של בנך, בקשי הדרכות הורים אינטנסיביות וכדאי שלא תתמהמהי עם זה כי המצב בהחלט נשמע לא טוב. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אולי תנסי דרך אחרת. לתת לילד אהבה ללא תנאים. כן לדבר אליו. כן להתייחס אליו, לחייך, לחבק, לנשק, לקחת אותו איתך. גם כשמקלל לא לשנות זאת אף לא לרגע. גם כשאת מעירה לו ובצדק על התנהגותו לעשות זאת במאור פנים, עם חיוך ונשיקה. הרצון שלך להתעלם מהילד מובן עקב כך שאת מרגישה שהוא הוא פוגע בך. אבל זה לא דבר נכון לעשות, כי מי שכביכול "פוגע" בך הוא רק בן 11 ומעבר לכך שהוא בן שלך, הוא עושה זאת רק בגלל מצוקה שהוא חווה ולא בגלל רוע או שנאה. ככה שאין סיבה להיפגע. כמובן שלא מספיק להסתפק רק בזה ואם ההתנהגות הזאת של הילד ממשיכה - זאת אומרת שגם המצוקה שלו ממשיכה וחשוב ואף קריטי להיעזר בגורם מקצועי כדי לפתור אותה. ושוב פעם - לעשות זאת במאור פנים ובאהבה. כתבת גם שעברתם דירה והילד עבר בית ספר. דבר כזה שעבור בוגר נראה כדבר "קטן" ושולי עלול להיות טראומה קשה לילד. אם עוד כדברייך לא קיבלו אותו יפה בבית הספר החדש אז על אחת כמה וכמה. יתכן בהחלט שזהו מקור הבעיה וזוהי הסיבה שהילד חש כעס כלפייך. אולי הוא מרגיש שהחלטתכם לעבור דירה גורמת לכל הסבל שעובר עכשיו. כדאי לדבר איתו על זה ולשאול איך הוא מרגיש עם השינויים בחייו. אולי הוא רוצה לחזור לבית הספר הקודם. אם אכן זה המצב והבריאות של הבן שלך ושל כל המשפחה חשובים לך, כדאי לעשות את כל המאמצים לעזור לו. גם אם החזרה לבית הספר הישן תהיה כרוכה בנסיעות שעולות הרבה כסף - זה שווה. אם אין ברירה - אפילו לעבור דירה חזרה לאיזור הקודם כדי שהילד יוכל לחזור לסביבה שטוב לו בה. זה נשמע דרסטי אבל עדיף לעשות כזה צעד מאשר לתת לטראומה להפוך את הילד לחולה נפש חס וחלילה.

בן 13 מתעקש לעשות משקפיים,בטענה שלא רואה טוב,למרות שבבדיקה אצל שני אופטומטריסטית אובחן כבעל ריאה תקינה.מה הסיבות לכך ואיך להגיב

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הילה, האם ניסית לדבר איתו ולהבין ממנו מהן סיבותיו? אם כן, נשמח לשיתוף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

ניסיתי מספר פעמים,חוזר לטענה שלא רואה מהלוח

שלום הילה, נראה כי יש צורך בבירור מעמיק יותר. אז ראשית הייתי מציעה לגשת איתו גם לרופא - זה מעין "תו תקן" אחר. העלי את הבעיה מול הרופא ונסו לברר יחד את הסתירה שעולה בין הבדיקה התקינה, אם תישאר תקינה, לבין תלונותיו. את יכולה גם לגשת איתו לבית הספר, להושיבו במקומו ואז לבדוק בשביל עצמך וגם בשבילו אם לא רואה את מה שאת כותבת על הלוח. הכיוונים הנוספים שאת צריכה לבחון הם חרדות למיניהם, חרדות ביצוע, חוסר ביטחון, קושי בלימודים שמיוחס לעניין הראיה, רצון להראות כמו דמות או ילד מסוים ועוד. הייתי אפילו שולחת איתו משקפי "כאילו" כדי לבדוק את אכן מדובר בבעיה "פסיכולוגית". בקיצור, כדאי להמשיך ולברר ולא להסתפק בתשובתו השטחית, כי ייתכן והוא עצמו אינו יודע מנין נובע הצורך שלו. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

24/11/2017 | 00:09 | מאת: אודליה

שלום, יש לי שני ילדים: בן בגיל 8 ובת בגיל 6. מיותר לציין שהם לא מסתדרים בכלל, ויותר מזה נראה לרגעים שיש אפילו שנאה ועצוב ממש לראות את זה. מעבר לזה, הם טיפוסים מאוד שונים, הילד נעים וקל לחינוך והילדה מאוד דעתנית וקשה מולה. לאחרונה אני מרגישה הדרדרות אצל שניהם. הילדה התחילה כיתה א' ובמערכת החדשה היא מנסה לבדוק גבולות מול המורה וגם בבית, יש תחושה שהיא הפכה להיות חוצפנית, צריך לחזור על כל בקשה המון המון פעמים עד שהיא מבצעת וזה נורא מתסכל! הילד שאף פעם לא קיבלתי שום תלונה עליו, לאחרונה נראה שקצת נגרר אחרי חברים לכיוון השלילי. שמתי לב שגם לא זקוק להרבה שעות שינה, לוקח לו הרבה זמן להרדם (לא תמיד) והוא לא עייף במהלך היום. יש לי הרגשה של שינויים בשניהם באותה התקופה. אבל אני לא מבינה מה הגורם לכך? ומה אני יכולה לעשות כדי להגיע לכל אחד מהם, להחזיר את הילד לדרכו הנעימה והטובה ולהגיע למצב שהילדה תבין את חשיבות הכבוד כלפי אחרים, כולל הורים ומורים. אשמח מאוד לעצה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אודליה, תרשי לי לתת לך כמה כיווני חשיבה שאולי יעזרו לך להבין טוב יותר כל ילד בנפרד ו/או את הדינמיקה בינהם. שמתי לב שלפעמים מתקיימת תופעה כזו בתוך משפחות, בה כל אח נכנס לתוך מעין "תפקיד " משפחתי למשל, אחד קל השני קשה, אחד מופנם, השני מוחצן וכיוב'. חשוב מאוד לא להמשיך ולהנציח את התפקידים האלה, כי אז מה שקורה הוא, שגם אם הם באמת נבדלים במזג וכיוב', כל ילד יטה לגדול לתוך אותה תבנית שיצרו עבורו, או לחילופין ינסה לפרוץ אותה בזמן ובאופן הכי לא נכון.. שנית, כדאי לבדוק מדוע הם כ"כ "שונאים", וזה משהו ששווה להקדיש לו מחשבה ממשית. מתוך התובנה הזו תנבע הדרך האפקטיבית ביותר לקרב בינהם. מניסיון, שווה להורים לבחון את יחסם אל כל אחד מהילדים ולדינמיקה הנוצרת בינהם (למשל תמיד לצדד באחד, להתערב יותר מידי, או לחילופין לא להתערב מספיק כאמור להנציח את התפקידים של כל אחד מהם ועוד) ואז לפעמים מגלים שבאופן לא מודע אנחנו כהורים בעצם מייצרים ואף מחזקים את הדינמיקה הלא רצויה. שלישית, אם הילדים מנסים לבדוק גבולות, אז כמו תמיד, חשוב להמשיך וללמד אותם באופן עיקבי ולא כעוס מהם הגבולות. את צודקת, זה לא הגיוני שאת נאלצת לבקש כל דבר עשרות פעמים, מנגד אם זו התקשורת הרווחת, אז זה מה שהיא למדה-שכך הדברים צריכים להתנהל. כמו כן, אם את יודעת שהיא באמת טיפוס כ"כ דעתן וכיוב', אז דווקא עבור ילדה כזו חשוב לבחון היכן וכיצד מאפשרים לה יותר עצמאות. זה חלק ממה שיבנה ויבסס אצלה תפיסה עצמית חיובית. במקביל יש לייצר בהירות במקומות בהם היא לא יכולה לעבור את הגבול ושני אלו חייבים לבוא יחד. אני מניחה שכמה פגישות הדרכת הורים יוכלו לסייע לך לחשוב על כל אלה אם תרגישי צורך, אבל מניסיון, שווה מאוד מידי פעם לעצור, לערוך בחינה מחודשת של ההתנהלות המשפחתית שלנו - כיחידה וגם של הפרטים בתוכה, זאת על מנת להבין מה הצרכים המשתנים והמתחדשים של כל אחד מכם ושלכם כמשפחה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

21/11/2017 | 20:41 | מאת: מיכל

דלום, אשמח לקבל המלצה על פסיכוטרפיסטית לילדים באזור המרכז - ר״ג, גבעתיים, קריית אונו שעובדת עם מכבי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אפשר לשלוח הודעת המשך עם מייל פרטי אליו יוכלו גולשי הפרום לשלוח המלצותיהם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, הבן שלי בן 13, ילד יפה וטוב. הוא לומד בבי״ס רגיל בכיתה קטנה לחינוך מיוחד. אין לו חברים למרות שהוא מצחיק אבל הוא מתנהג בצורה ילדותית מילדים בני גילו. למשל: צופה בסדרות של ילדים קטנים, לא מתעניין בכלום חוץ מסרטים ישנים שצופה בהם מאות פעמים ועוד... לא יודעת מה נכון לעשות בשבילו וכיצד ניתן לסייע לו אשמח לתשובה מהירה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני מניחה שאם הוא בכיתה קטנה, הוא אובחן בעבר וקיבל המלצות להמשך טיפול. אם זה לא קרה, אני מציעה בחום לערוך לו אבחון פסיכולוגי, שיסייע להבהיר את מצבו הרגשי והקוגניטיבי, כמו גם המלצות ייחודיות עבורו להמשך טיפול וסיוע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

15/11/2017 | 12:13 | מאת: נדיה

בני בן ה 3 מתנהג באלימות בגן . השבוע הוא נתפס חונק ילדה בצהרון ולפני כן נצפה משליך דברים. יש לציין שלפני חודשיים נולד לו אח. בבית הוא לא מתנהג באלימות ומתייחס יפה לאחיו כמובן יש התנהגות של בדיקת גבולות. כל התקפי האלימות מתרחשים בצהרון בלבד. כל פעם שהגעתי לאסוף אותו ראיתי שיש עליהם פחות פיקוח והילדים עושים די מה שמתחשק להם. בצהרון יש 2 קב גיל בני ה+4 ובני 3 כאשר שאלתי את הגננת בגן היא אמרה שהוא ילד חברותי עוזר ולא נצפתה שום התנהגות או תקרית אלימה. יש לציין שמאז הולדת האח, סבא לוקח אותו כל בוקר לגן- הילד כן שואל מתי אני או בעלי נקח אותו. מה עלי לעשות ? לפנות לגורם מקצועי? לדבר איתו ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נדיה, לפי מה שאת מתארת, ההתנהגות האלימה מתרחשת אך ורק בצהרון. אם אכן זהו המצב, אז כדאי לשקול להעבירו משם. ייתכן שהפיקוח שם באמת לקוי כפי שאת כותבת, וכתוצאה מכך האווירה מתוחה והילדים לא מקבלים מענה לצרכיהם, וזה מה שמעורר מהם, ובבנך, תסכול ואגרסיה. בידקי את נושא הצהרון לעומק ולאחר מכן החליטי כיצד את ממשיכה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

16/02/2018 | 11:29 | מאת: הילה קמינר מדריכת הורים

נדיה יקרה, מעבר למה שענתה ירדן לגבי בדיקת הצהרון שזה נכון ורצוי שתעשו, הייתי מתייחסת גם לנקודה חשובה נוספת שציינת והיא שנולד לבנך אח לאחרונה וזה תמיד משפיע על כל המשפחה והפרטים שבה וגם על בנך. הייתי מציעה שמדי פעם תקחי אותו את לגן (וסבא יוכל להישאר עם התינוק) או זמן אחר שתזמי איתו. זמן אישי רק של שניכם. חשוב שירגיש שיש לו עדיין מקום אצלך למרות התינוק שוידאי גוזל ממך זמן רב. בהצלחה