פורום פסיכולוגיית ילדים

הי, בני בן 3.5 ויש לו נטייה לפנות אל אנשים זרים ולספר להם סיפורים, למשל אתמול היינו בבית קפה אז הוא פנה אל אישה אחת שהיתה עסוקה עם המחשב שלה ואמר לה: "אני אוהב אותך, אני אוהב בנות.." (היה גם משעשע) בפעם אחרת היינו בגן חיות והוא פנה אל אמא אחרת שתבוא לראות את התנינים... או שסתם עמד בכניסה לבית קפה אחרי שסיימנו לאכול והראה לכל לקוח/ה שיצאו איך הוא מסובב חזק את הצעצוע של אחותו (4 חודשים) הנטייה לשתף זרים היתה גם הרבה לפני הלידה של אחותו הקטנה. זה כיף שבני חברותי אך זה נראה לי מוגזם ולפעמים הוא אפילו לא מנסה לשתף אותנו הוריו ופונה קודם לזרים.. מה דעתך?

טל דניאל, אני מבינה שאת מודאגת. אבל אין סיבה. אני רוצה להציע לך להדריך את ילדך בכיוון שאת רוצה. אמרי לו בצורה פשוטה והתנהגותית, איך ומתי לגשת למבוגרים. בלי ביקורת וכעס, אלא בצורה של הכוונה שהיא חלק מהחינוך. אמרי לו מה כן ומה לא. זה חשוב. הוא לא אמור לדעת הכל מעצמו בגילו. שימי לב להדריך אותו כך שיוכל לשמור על אישיותו, אבל גם יוכל להסתגל לכללים של החברה סביבו. זה האתגר של כל הילדים את יכולה לקרא עוד על התפתחות חברתית של ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

שלום! אני נמצאת בבית עם בני בן החצי שנה. עד עכשיו לא חשפנו אותו לטלוויזיה והוא שומע רק מוסיקה ולא דיבורים ברדיו. כעת מתחשק לי להאזין לפעמים לתכנית אקטואליה בבוקר. האם זה יפריע לו/יבלבל אותו אם אשמע פעם ביומיים כשעה דיבורים בזמן שהוא משחק? תודה

תמר, למה את חוששת שישמע דיבורים? היה מעניין לי לשמוע את הרציונל. בכל אופן, אין שום בעיה שתשמעי תוכניות דיבור. חשוב שבנך ישמע קולות אנשים, שייחשף לקולות, וכל עוד אין צעקות ומתח בקולות, זה יכול לעשות לו רק טוב. תהנו. חלי

תודה חלי! הרציונל (שהוא אולי לא רציונלי...) הוא שיש דיבורים אך אין אנשים... יש לי אגב את אותו הספק עם הדיבורית באוטו אבל כנראה שזה העולם שלנו... המודרני... תודה!

שלום רב, בני בן שנתיים, ועד כה ישן במיטת תינוק. לפני כשבועיים רכשנו מיטת ילדים/ נוער, והוא הראה התלהבות רבה סביב זה. הבעיה היא שהוא עושה בעיות... התהליך הוא א. ערב, אמבטיה, סיפור לפני שינה, ואז נרדם לבד. במיטת תינוק היה נרדם לבד. עכשיו, במיטה החדשה, הוא מרבה לרדת למיטה, ולהופיע בסלון. זה ממש פשוט מבחינתו לרדת מהמיטה, והוא עושה זאת בהפגנתיות. הוא עומד ומחייך. בהתחלה איימנו עליו שאם לא ישן אז נחזיר את מיטת התינוק, וכך עשינו אך הוא בכה. אחרי 5 דק' החזרנו אותו למיטת נוער, ואז נרדם. אך אנו לא רוצים להמשיך בשיטה ולכן הוצאנו את מיטת התינוק. אנו משתדלים להחזיר אותו למיטתו החדשה כל פעם, בלי להוציא הגה מפינו, אך זה תהליך שחוזר על עצמו למעלה מ- 20 פעם, ואז אנחנו כבר מתפוצצים וצועקים. רק אחרי שאנו מרימים את הקול, הוא מתאפס על עצמו, נשאר במיטה ונרדם! אנא עצה לתהליך מעייף זה.

כרמית, אם אתם נחושים שהוא יישן במיטת הנוער אתם צריכים להיות חד משמעתיים. אתם לא צריכים להתיש את עצמכם בתהליך ארוך. אתם יכולים להרים מעט את הקול, אבל לא בצעקה של עצבים ואובדן עשתונות, אלא בהרמת קול שבאה להדגיש את המסר שהוא חייב לישון. הוא יבין ויישן. נסו שיטה זו. אתם יכולים לקרא עוד בנושא משמעת, בספרי 'בגובה העיניים', ו'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

מעוניין לרכוש לביתי בת 10 ספר פסיכולוגיה המתאים לילדים . ידוע למישהוא ?

קובי, ספר באיזה נושא. בכל מקרה מומלץ לעבור במדפים של חנות הספרים, או באתרים באינטרנט לפי נושא. אם תאמר ספציפית מה הנושא אולי אוכל לכוון יותר בהצלחה חלי

שלום חלי. בתי בת שלוש וחצי ולאחרונה (כחודש בערך) גמלנו אותה ממוצץ. לאחר תהליך הכנה של שבוע (טבלה, מדבקות והרבה הו-הא) זרקנו את המוצצים שבבית, בגן ואלו שאצל הסבתא בטקס מכובד... כתחליף, היא אימצה לעצמה נוהל חדש בזמן עייפות- מציצת אגודל. כבר יעצת לי בזמנו לתת לזמן לעשות את שלו כי הניתוק קשה לה. העניין הוא שאני רואה כיצד זה הולך והופך להרגל חדש וכמה שזה קשה לי אני נמנעת מלהעיר לה בכדי שלא תשתמש בזה ככלי להרגיז ו"דווקא". גם אם נעבור תהליך הכנה בעניין המציצה.. הרי אין לי איך לאכוף את זה. אני לא יכולה לזרוק לה את האצבע לפח במידה והיא לא תעמוד בזה... הפתרון היחידי שחשבתי עליו הוא מריחת לקה מרה בזמן שהיא ישנה.. אשמח לשמוע דעתך או אמהות אחרות בעלות ניסיון. שבוע טוב פנינה

פנינה, זו אכן תופעה ידועה שילדים מחליפים את המוצץ באצבע. יש הורים שלא מאוד מוטרדים מזה, במיוחד כשהתופעה קורית רק כשהיא ישנה, אבל את נשמעת מוטרדת אז יש שתי אפשרויות: אולי תחליטי להתעלם ממציצת האצבע, ולראות בתופעה משהו נסבל, או שתחליטי להאבק בתופעה, דרך מרה, דיבור איתה, או להציע לה תחליף לשחק איתו (למשל, כדור קטן שמוחצים אותו, אוכל דבר אחר להכניס לפה) אם אני אשמח לשמוע עוד תגובות של הורים מהשטח חלי

שלום, בני בן ה-4 מגלה סקרנות מינית בצורה שמדאיגה אותי. כשמגיעה אליו חברה מהגן, אני מידי פעם נכנסת לחדרו ורואה אותו שוכב מעל החברה. זה קרה מס' פעמים למרות שהסברתי לו שאסור. אני מבינה שמדובר בסקרנות נורמלית אך איך להסביר לו לא לשחק כך ? אני חוששת לתת להם לשחק לבד בחדר מה עלי לעשות ?

מירן, הסקרנות היא אכן נורמאלית, אבל עדיין אפשר לשים לה גבולות. להגיד לו בצורה ברורה שזה אסור, ולאכוף את הדרישה כמו כל דרישת משמעת. שאם יעשה כך לא יוכל לשחק עם החברה. בפשטות בלי לחץ ודיבור יתר. את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק בספרי 'תקשיבו לי רגע' שעוסק במיניות ילדים בהצלחה חלי

שלום רב אני אמא לילדה שאובחנה אצלה אילמות סלקטיבית.השאלה שלי היא מהן ההשלכות של אילמות סלקטיבית על עתידה של ילדתי?קראתי שילדים עם אילמות סלקטיבית מפתחים חרדה חברתית בבגרותם.אני מודאגת. בברכה, מירן

מירן, חסר לי מידע בפנייתך. למשל, גיל הילדה, מה ההמלצות שנתנו לכם, באיזו חומרה האילמות החלקית שלה. כללית, יש קשר בין האילמות לחרדה חברתית, גם בהווה וגם בעתיד. צריך יהיה לשים תשומת לב מיוחדת, לתת לה תמיכה טיפולית מתאימה כדי שתתמודד בצורה הטובה ביותר עם מצבים חברתיים כדאי לך לחפש מומחה, פסיכולוג ילדים שיוכל להדריך אותך לאורך זמן. זה יכול מאוד לעזור בהצלחה חלי

בני בן 5.5 בגן חובה ת הגננת כל הזמן מתלוננת שבשעת ריכוז בני מתעסק בדברים אחרים כמו: משחק עם הראש למטה , מגרד באוזנים , מציק לילדים שיושבים על-ידו , ולא מרוכז במה שהיא מדברת ! למרות שהיא מעירה לו שיפסיק הוא ממשיך ! שאלותיי: האם זה קשור לבעית קשב וריכוז??? ביקשתי להשאיר אותו עוד שנה בגן חובה מהסיבה שהוא עדין לא בשל ? האם זה קשור שעוד שנה הוא יכול להיות יותר בוגר !

לילך, האם בנך תמיד היה חסר שקט, מרוכז לטווח קצר, תנועתי? איך הוא היה כתינוק ובשנים עד עכשיו? זה מידע חשוב לאבחון אם אלו תופעות של מספר שנים - יתכן ויש לו בעיית קשב אם זו תופעה חדשה- יתכן וזה קשור למתח של העליה לכתה א'. לדעתי, אם רק אפשר השאירי אותו עוד שנה בגן, בכל מקרה זה מוכח שעוד שנה עוזרת לילד להכנס בוגר יותר, ולהתמודד טוב יותר עם כל מה שעומד בפניו לגבי אבחון- את יכולה שיעשו לו אבחון פסיכודידקטי אצל פסיכולוג חינוכי מומחה, כך תדעי את מצבו בכל התחומים, גם בתחום הקשב. זה יעזור גם להחלטה לשנה הבאה, וגם יתן הכוונה לכם ולמערכת החינוך איך לחזק אותו. אל תהססי, אבחון מאוד עוזר. חלי

בני בן 4.5 והגננת כנל אצלי מצינת שהילד מאוד רוצה אך לא יכול יש לו חוסר שקט תנועתיות אינו מסוגל לשבת במפגשים לכן המליצו לי מאוד גן משולב. תקווי מאוד שבנך לא יצטרך לקחת רטלין כי זה מה שממליצים כל הפסיכולוגים ודיברתי עם לא מעט. רטלין מרגיע מכניס אותו לפוקוס ולהתארגנות מה שכרגע אין לו. עבודה לא קלה מחכה לך עם הילד עשינו אבחונים על מנת להכניס לגן משולב. שנה לא קלה היתה לי בגן עירוני כאשר לילד "יש את זה" מסמנים אותו כילד בעיתיוכבר נפתח תיק בשרות הפסיכולוגי בעיר בו את מתגוררת. מאחלת לך בהצלחה. המון בכיתי בגלל זה.

בני בן חצי שנה השבוע, הוא ישן איתי במיטה , השינה של בני הכי ארוכה זה שעה המקסימום שעה + שזה פעמים בודדות שכמעט לא זכורות. בני ישן שינה קלה בכול שעות היממה ושאני ישנה איתו שנת צהורים או בבוקר שאיני עובדת או בלילה הוא ישן יותר טוב. מה אפשר לעשות אם זה אני אוסיף שהוא נרדם רק שהוא יונק קצת ציצי אם זאת שינה קצרה לבד או ארוכה איתי. מה לעשות לגבי השינה ולגבי השינה רק אם הנקה?

אביטל, לבנך יש כנראה מחזור שינה קצר, ושינה קלה. זה קורה- לילדים יש דפוסי שינה שונים, במיוחד בגיל הרך שלו. אני בטוחה שזה לא קל לך, כי את זקוקה ליותר שינה. צריך לבדוק שהוא אוכל מספיק, שאין שום דבר שמפריע לו. ומעבר לכך- זה טבעו מה שקורה בנוסף זה שהוא רוכש הרגלים- למשל, לישון לידך, להרדם עם הציצי. והרגלים קשה לשנות. אני הייתי מנסה להוריד את השינה ביחד, למרות היתרונות המידיים כי ככל שהוא יתרגל יותר- יהיה לך קשה יותר לגמול אותו. ולגבי השאר, צריך הרבה סבלנות, ופעמים רבות השינה משתפרת עם החודשים בהצלחה חלי.

חלי שלום בני בן שנתיים וארבעה חודשים. לאחרונה החל לדרוש כמעט בכל מה שקשור לאוכל גדול, שלם, מלא, חדש... הוא לא מוכן לגעת למשל בבסקוויט שבור קצת בפינה. בכוס שתיה שלא מלאה עד הסוף, בגבינה צהובה שיש בה חור או לא נחתכה בצורה שלמה בסופר, בשקית במבה שבטעות נקרעה בצד שפתחתי ממש לידו, בצלחת אורז לא ממש מלאה. ברוב המקרים הוא מבקש ולצערי לא אוכל כמעט כלום. לפעמים אנחנו לא נענים לבקשתו ומצליחים להסיח את דעתו למשהו אחר. לפעמים הוא כועס וקצת בוכה ונעלב, והרבה פעמים אנחנו נכנעים. אין לנו מושג איך לנהוג, אם לתת לו תמיד כל מה שמבקש ולקוות שיעבור כמה שיותר מהר או להתעקש ולא לתת או לשלב בין התגובות. כמובן שאנו חוששים שיהיו לו "עניים גדולות". חשוב לי לציין התופעה רק בנושא אוכל ושתיה ולא קשור בכלל לדברים חומריים כמו משחקים או בגדים שבהם הוא מאוד צנוע וכל דבר הכי קטן שיש בבית או שקונים בשקל עושה אותו מאושר. דבר נוסף (שאני לא יודעת אם קשור) כמה פעמים קרה שבאמצע הלילה ביקש לאכול (סימילאק) כשהבאנו מה שתמיד אנחנו מביאים לו הוא ממש בכה וביקש חדש (עוד לפני שטעם בכלל), רצה בקבוק קטן, בקבוק גדול, שוב חדש... וכשהבאנו מה שביקש הוא בכה עוד יותר לפעמים יותר משעה עד שהצלחנו להרגיע אותו ובד"כ הוא נרדם שוב בלי לאכול. נשמח לדעת מה דעתך תודה מראש איריס

איריס, אני מודה שאני לא ממש מכירה את התופעה. אני יכולה להעלות השערה שזה חלק ממאבק העצמאות שלו שאופיני לגיל. רצון שלו בשליטה 'שיהיה שלם'. אבל זו רק השערה אני חושבת שאתם צריכים להיות מאוד ברורים שהוא אוכל ושותה מה שנותנים לו. כי אם הכעס והלחץ שלו יפעילו אתכם ותוותרו- תהיו בבעיה גדולה. תנסו לשים לו גבולות, באדיבות אך בנחישות. מקווה שזה יעביר את התופעה אם לא, אז ייתכן שמשהו רגשי עמוק יותר עומד מאחורי התופעה וכדאי להפגש עם פסיכולוג התפתחותי שישמע יותר פרטים ויתן הערכה בהצלחה חלי

יש לי ילד בן 8.5 שקם באמצע הליה בצרחות לפעמים הולך ובוכה מתוך שינה לפעמים צוחק בעיקר צועק אמא או אבא אתמול היה צריך פיפי וקם ורצה לעשות במקום שלא צריך ועוד כאלו תופעות בזמן האחרון זה קורה כל לילה בערך פעמיים החל משעה 11 בלילה התייעצתי עם רופאה והיא אמרה לשים דברים מרגיעים לא מפחידים סיפור מוסיקה וכו'. אציין שבבוקר אינו זוכר כלום ורגוע במשך היום האם יש סיבה לדאגה? האם כדאי מכון לשינה למרות שרופאה אינה ממליצה? מה עליי לעשות? אודה על התשובה

אמא מודאגת, אני בהחלט מבינה שאת מוטרדת. אם התופעה התחילה בזמן האחרון- האם משהו השתנה בחייו, האם יש משהו שמכניס אותו ללחץ. אפילו משהו קטן שלא נראה לכם משמעותי... יכול להיות שעובר עליו משהו, שמטריד אותו, ואם זה לא יעבור הייתי הולכת לברר. במיוחד כי זו לא תופעה קבועה אלא משהו חדש חלי

בזמן האחרון הבת שלנו מדמיינת תינוקת שלא קיימת (גם לא בתור בובה), שמה אותה בעגלה, מלטפת אותה, נותנת לנו להחזיק אותה וכו'. הבת כרגע היא בת יחידה. רציתי לדעת האם התופעה נורמלית, או שיש צורך בבירור. אודה אל תשובתך.

מוטי, הילדה כנראה מאוד רוצה אחות. הנטיה לדמיין ולפעול על פי דמיון אינה חריגה בגילה. תלוי כמה היא שקועה בתינוקת הדמיונית. אם היא מאוד עסוקה בה, וזה על חשבון דברים אחרים של חייה, הייתי הולכת לברר מה מקור המצוקה. המינון קובע. בהצלחה חלי

שאלתי למטה בעמוד

אני מצטערת, אני לא רואה שאלה שלא נענתה, האם תוכלי לכתוב אותה שוב ואענה מיידית\ בברכה, חלי

שלום רב, אני בת 32 ויש לי שתי בנות מקסימות בת 4 ובת 2. הגדולה מאד אוהבת את אחותה והן מסתדרות יפה יחד, אולם הגדולה כל הזמן בוכה ומתבכיינת על כל דבר, לעומת הקטנה שאיננה כזו. הקטנה רגועה ושלווה ואילו הגדולה בעלת מזג קשה ועקשנית מאד. כל פעם שהגדולה לא מקבלת את מבוקשה היא בוכה (ואילו הקטנה שעדיין לא מדברת מנסה ל"הסביר" עצמה בלי בכי), וזה ממש מטריד אותנו. כעת אנו מנסים לדכא תופעה זו ע"י כך שאנו לא עונים לה כאשר היא מבקשת דברים בבכי רק בדיבור, אך לפעמים כבר "נשבר" לנו ואנו משווים אותה בפניה לקטנה שלא בוכה ומתנהגת יפה יותר (ידוע לנו כי זה שגוי, אך לפעמים אנו כבר מתייאשים...). האם יש דרך מומלצת לדכא תופעה מעצבנת זו? מה אנו לא עושים נכון?

אמא יקרה, הכיוון הוא לא לדכא את ההתנהגות שלה כי זה רק יחמיר את המצב. אתם צריכים לקבל את הזה שהיא יותר רגישה ורגזנית. למצוא דרך לדבר איתה, לברר מה מציק לה, לגייס יותר סבלנות, לחפש דרכים להרגיע אותה. אין דרך אחרת. כשאתם מתעלמים או כועסים היא עוד יותר נפגעת וכועסת- זה מעגל שלילי אתם יכולים לקרא על איך לדבר עם ילדים בשני ספרי שעוסקים בנושא 'בגובה העיניים' 'ותקשיבו לי רגע'. אתם גם יכולים להתיעץ מספר פגישות עם פסיכולוג ילדים שידריך אתכם. אני מאוד ממליצה, חבל שאתם תסבלו וגם הילדה חלי

הי חלי, בתי בת שנה וחודשיים.ישנה במיטה נפרדת בחדרנו.במהלך היום ניזונה ממוצקים ולפני שנת בוקר/צהריים/ערב יונקת ונירדמת על הידיים ולאחר שהיא נירדמת אני מעבירה אותה למיטתה.במהלך הלילה היא מתעוררת כל שעתיים-שלוש.אני מנסת לתת לה מים אך היא בוכה ורוצה רק ציצי ורק אז הולכת לישון. האם ישנה שיטה שלדעתך ניתן ליגמול מהנקת לילה מבלי לגרום לילדה עוול נוראי? (לא מעוניינת בשיטת 5 הדקות....) תודה מראש

שרון, לדעתי כל עוד את חושבת שהגמילה גורמת 'עוול גדול' לא תוכלי לגמול אותה. כל שיטה שתקחי תערב בכי ומצוקה מסוימת שלה. את יכולה להתחיל באחת ההאכלות ולא בשלושתן, אבל בכל מקרה תדעי שזה לא יהיה ממש קל. את יכולה גם לחכות עוד קצת עד שאת והילדה תהיו בשלות בהצלחה חלי

תודה.

אני מחפשת קבוצה באזור מרכז, רצוי חולון, לבן שלי. הנושא זה קשיים חברתיים, בטחון עצמי חרדה מכשלון. האם אתם מכירים/ יכולים להמליץ על קבוצה כזו ? תודה מראש

לאה, אני לא מכירה קבוצה כזו. אני ממליצה לך לפנות לשרות הפסיכולוגי בעיר - הם אמורים לדעת בהצלחה חלי

שלום, בתי בת ה-4, ילדה בוגרת, חכמה ואהובה, נוהגת לשים שמיכה או בובה בין רגליה לפני השינה. לפי התנהגותה, דבר זה נעים לה וכאשר אנו מתעניינים מה היא עושה היא עונה שהיא "מחזקת לעצמה את הרגליים". כיצד עלינו להתיחס לעניין זה? או שמא מוטב להתעלם?

מיכל, אני לא רואה בעיה בהתנהגותה אלא אם כן אתם חושבים שיש לכך משמעות מינית ולא נוח לכם. האם כך? חלי

בני בן 3.5 ילד מפותח מאוד , תמיד עשה הכל מוקדם לגילו מדבר בשפה גבוהה מאוד ורבלי מגיל שנה . לאחרונה אני שמה לב מתחיל להבחין ולהבין את המיניות, את ההבדל בן זכר ונקבה, זה מתבטא המון במשחקי הדימיון שלו.הוא מנסה לנשק אותי (אימו) בפה מציע להתנשק כל הזמן, ושמתי לב שהאופן בה הוא מנשק והמבט שלו הוא שונה וזה מאוד הביך אותי. ייתכן ורואה אותי מתנשקת עם אביו ומתחבקת, יש לציין שאני ובעלי לא מתנשקים ומתגפפים בנוכחותו בצורה חושנית אלא יותר בכיוון של אהבה הדדית, ללא הבעה כל סימני תשוקה ומיניות ליד הילד.כמו כן הוא עושה זאת גם עם חברה שלי שמגיע לביקור הוא אומר לה לבוא איתו למקום פרטי שלא יראו אותם ומנשק אותה על הפה בצורה בוגרת כמו נשיקה של גבר לאישה? חברתי מאוד נבוכה לא ידעה מה לומר לו, מצד אחד לא רצתה לגרום לו למבוכה ומצד שני לא היה לה נוח עם הסיטואציה. מה עליי לעשות? מה לומר לבני? על מה בדיוק לדבר בנושא? ומה לומר לחברתי שתאמר לו בפעם הבאה שהוא מזמין אותה "להתנשק" איתו? האם ישנו ספר קריאה שאוכל לקרוא לו על מיניות, שמירה על פרטיות וכבוד האדם ? האם זה טבעי בגיל הצעיר או שמא זה צעיר מדי.כי אני יודעת שזו התנהגות אופיינית לגילאי 4-5 פחות או יותר. רציתי לציין שבני הוא ילד מאוד נגען , חם מחבק ומנשק אך לא כל אחד בכלל אותנו בעיקר ההורים .

הילה, בנך מתנהג מעט מוקדם לגילו, אך התנהגותו נורמאלית. הוא סקרן מינית, בודק את הגבולות. יש לו יצרים והוא מפעיל אותם. את יכולה לקרא עוד בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', יש שם פרק שלם בנושא המיניות של ילדים. לגבי התנהגותו - אתם צריכים לומר לו בצורה הכי ברורה לא לנשק על השפתיים. כמו בכל תחום של חינוך להרגלים צריך להגיד ברור מה כן ומה לא. בהצלחה חלי

בני בן 2 + 7 חודשים מוכן לגמריי לגמילה ומדבר על עשיית צרכים עוד מלפני שנה בערך , התחלנו גמילה בפסח כאשר הייתי איתו במשך כל השבוע הלך מעולה . ביום הראשון פספס קקי פעם 1 ופיפי אפילו לא פספס כלום. עד היום פספס סה"כ 4 פעמים פיפי ופעמיים קקי. הבעיה היא שמאז שהתחיל שוב את המסגרת במעון הוא כבר יומיים לא עשה קקי ונראה שיש לו עצירות שכואבת לו הוא מתלונן על כאבים "בקקי" ו"בטוסיק" ובגן הוא פספס פיפי פעמיים ביום הראשון אחרי החג ובשאר הפעמים הלך ועשה לבד, ואתמול לא פספס אפילו פעם אחת בגן , אבל הקקי לא מגיע. ואני חוששת לבריאותו ותקינות תהליך הגמילה עם הקקי. יש לציין שגם בחול המועד נסענו ל3 ימים עם משפחתי , גם שם הייתה עצירות של יומיים בערך ואיך שנכנסנו הביתה הוא ביקש לעשות ואכן עשה. ייתכן והוא מתבייש בעשיית קקי? או אולי לא מרגיש עדיין מספיק נוח ומתבייש. מכיוון שבגילו כבר ישנה ההבחנה שזה מריח לא טוב וקיימת קצת בושה מצידו? אני קוראת די על תהליכי גמילה ומודעת שזהו תהליך טבעי ושעם קקי קשה יותר אצל ילדים מסויימים אך בכל זאת אינני יודעת כיצד אוכל לעזור לו. מה אתם חושבים, מה עלי לעשות כדי להקל עליו.חשוב לי לומר שאנו מבחינתנו נתנו לו ואף הצענו לו את האפשרות לעשות קקי בתחתון חיתול והוא מסרב לחזור לחיתול. (שדרך אגב אנו משתמשים עם התחתון חיתול לשינה בלילה ובצהריים ואתמול בגן הוא ישן בלי כלום וקם יבש).

אמא, הייתי מתיעצת עם רופא, יתכן וצריך עזרה לריכוך הקקי להקל עליו בכל מקרה, לכו איתו בקלות, אל תלחצו. שתפו גם את הגננת בפעוטון בתהליך, יתכן והיא יכולה לתרום אם דברים לא יתקדמו כפי שצריך- פנו להתיעצות אצל פסיכולוג התפתחותי המתמחה בתחום. אבל זה רק בשלב מתקדם. בהצלחה חלי

ד"ר שלום יש לי בת בת שנתיים ושמונה חודשים והבן שלי בן 5 אנחנו נוסעים לשלושה ימים בפעם הראושנה הם ישנו אצל הסבתא בפעם הראשונה מה זה יעשה להם?? ואם כדאי להתקשר אליהם ולדבר איתם בחופשה?? תודה לימור

לימור, סעו ללא דאגה, הם בידיים בטוחות ודבר לא יקרה להם בשלושה ימים אתם יכולים להתקשר, ולהמשיך בכך אם הילדים מגיבים היטב. אם זה לא יתאים להם- אל תמשיכו להתקשר. זה ענין של ניסוי וטעיה. נסיעה טובה חלי

בני בן ה 6 חודשים סובל מגיל 4 חודשים עם דלקות ונוזלים באוזניים ללא הפסקה לאחר טיפול אנטיביוטי של 8 ימים יש הפסקה 4 ימים וחוזר חלילה הדלקות וכו' רציתי לדעת האם בעיה זו נובעת כתוצאה מהוצאת שיניים? האם בריא לתת לילד בגיל הזה אנטיביוטיקה? (הגעתי בהדרגה להוגמנטין 400 מ"ר שזה הכי גבוה) מה עוד ניתן לעשות? ושלא נדבר עם שיעול וליחה לאחר שהדלקת עוברת כל הנוזלים נתנקזים לגרון, אני חוששת להגכע לשלב של ניתוח כפתורים. נה נין עוד לעשות?

יפית, אני לא חושבת שאני הכתובת כי אני לא רופאה אולי כדאי לחפש פורום רפואי שיעזור בהצלחה חלי

שלום רב! בת 38 אמא לשניים בגילאי 5 ו- 3.5. שאלתי היא כזו : עד לפני כחודשיים בני הבכור בן 5 היה מאוד מאוד קרוב וקשור אלי. בחודשים האחרונים ללא כל סיבה נגלית לעין החל להתקרב לאביו מאוד. תמיד היה קרוב לאביו אך יותר אלי ועתה מצב זה השתנה. האם זה שכיח שהילד מתחיל להיות קשור לאביו בגיל זה? אודה לתשובתך בברכה, שרית

שרית, התופעה בהחלט שכיחה. בנים בגיל הזה מפתחים זהות מינית גברית, ומחפשים את קרבת האב. טוב שהוא נמצא שם עבורם. התופעה טבעית ונורמאלית כל עוד ההעדפה לא קיצונית. כלומר שהוא בקשר טוב עם שניכם. האם זה כך? חלי

ערב טוב, יש לי ילדה בת 12 שסובלת מפחדים בלילות בלבד. חשוב לי להדגיש זאת מכיוון שכל היום הילדה פעילה עם חברים לימודים כמו כל ילד רגיל היא טוענת שהיא פוחדת שאנחנו נירדם שיש לה כל מיני מחשבות מפחידות שקשה לנו להבין מה הן, החלטנו שאולי הילדה זקוקה לטיפול יותר מיקצועי וכהורים צעירים איננו יודעים איך להתחיל תהליך זה , מיותר להסביר\ שכל הבעיה הזו גורמת לאי שקט בבית וכעס . בעיה זו הייתה כבר בעבר ולאחר תקופה קצרה עברה ושוב חזרה . נשמח מאד אם תכוונו אותי בברכה לימור

לימור, זה רעיון טוב לפנות לטיפול אפשר לטפל בפחדים בכמה דרכים: אצל כל פסיכולוג ילדים/פסיכולוג חינוכי. אתם יכולים לפנות דרך קופת חולים או באופן פרטי. המלצות תוכלו לקבל בשרות הפסיכולוגי באיזור שלכם, גם בעילום שם אתם יכולים לחפש גם באופן יותר ספציפי פסיכולוג המתמחה ב cbt הם מתמחים בטיפול בפחדים בהצלחה, הטיפול יעזור מאוד, נסיוני מראה כך. חלי

יש לי ילדה בת 3.5 , לעיתים נוהגת לנגוע בפות בצורה מינית ומסתכלת פנימה, אני שואלת אותה מה את עושה? ומבקשת ממנה להפסיק את ההתנהגות הזאת(אני נבוכה ולא יודעת איך להגיב)והיא לא בדיוק מבינה למה זה אסור . האם זה נורמלי לגילה לעשות דברים כאלה ולשאול מה זה(בתוך הפות)או שיש סיבה שהיא עושה כבר בגיל כזה את הדברים האלה? שאלה נוספת : הילדה מתלוננת תקופה ארוכה ששורף לה הפות, עשיתי בדיקות שתן ובדיקת רופאה ולא נמצא משהו מיוחד, מה אני יכולה עוד לבדוק?אולי מהפיפי שהיא עושה במשך היום? תודה מראש

גלית, אל תהיי נבוכה. התנהגות מינית אצל ילדים היא מאוד טבעית. את יכולה לקרא בהרחבה בנושא בפרק על כך בספרי 'תקשיבו לי רגע' אינני יודעת למה שורף לה, האם יכול להיות שהיא משחקת בפות ומשפשפת בצורה שמכאיבה לה. אתם אמורים לדבר איתה בנושא בצורה גלויה, שזה מעניין, אבל לשים לה גבולות, לא לעשות את זה ליד אנשים, וגם לא יותר מידי תעקבו אחרי הדברים. בברכה, חלי

שלום, אחייניתי בת ה5 היא ילדה מדהימה , יפה וחכמה ,אולם היא מאוד מופנמת וביישנית ,היא לא אוהבת חברה של זרים ומתביישת לאכול ליד אנשים .לאחרונה היא מתלוננת שמציקים לה בגן ,קוראים בשמות גנאי לאמא שלה ,היא יודעת תשובות לשאלות שהגננת שואלת אבל מתביישת להצביע . אני מאוד רוצה לעזור לה , חוץ ממנה יש עוד 2 אחיות קטנות בנות 3 ו11 חודשים . תודה רבה

סיגלית, זה מאוד יפה שאת רגישה לאחיינית שלך ורוצה לעזור יתכן והיא באמת מאוד בישנית וסובלת בגלל שהיא לא מצליחה לבטא את עצמה בחברה. בהחלט אפשר לחשוב על דרכים לעזור לה. אבל מי שצריך לפעול הם הוריה. האם הם מודעים לבעיה? האם הם חושבים כמוך? אם לא, אז דבר לא ייעשה בינתיים, את יכולה בפגישות איתה לעודד אותה לדבר, לחזק ולהחמיא לה, לעשות לה טוב איתך, בתקווה שגם זה יתרום לבטחון העצמי שלה. בהצלחה חלי

שלום רב, בתנו היחידה נולדה פגית (בשבוע 32), ללא סיבוכים רפואיים מיוחדים. מאז ומתמיד היתה תינוקת "רטנונית" בכיינית יחסית, ולא נרדמה בקלות. כיום בת שנתיים, ילדה פיקחית ועירנית מאוד, חכמה, שיודעת טוב מאוד מה היא רוצה וגם יודעת להביע את עצמה מאוד יפה.(רק התחילה ללכת לגן החודש). יחד עם זאת, קשה מאוד "להעסיק" אותה במשחקים, ספרים, טלויזיה או כיו"ב. אין שום משחק/צעצוע שבאמת מענין אותה.היא גם איננה מוצאת ענין בטלויזיה, או בפעילויות כמו ציור, בצק וכיו"ב (מקסימום דקה אחת). היא פשוט לא יכולה לשבת במקום אחד ייותר מדקה. כך גם בזמן הארוחות (איננה אוהבת לאכול) כל הזמן יורדת מהכסא ומטיילת. אנחנו מאוד מתוסכלים מכך - אין לנו מושג איך להעסיק אותה ולגרום לה להתרכז במשהו ליותר מדקה. (אגב, היא נהנית לשחק במתקנים בגינה). נשמח לקבל רעיונות וגם לדעת האם ניתן לאבחן בגיל זה "היפר אקטיביות" וכיצד זה מתבצע. תודה

אני בהחלט חושבת שאפשר לקבל חוות דעת מקצועית של פסיכולוג התפתחותי המתמחה בגיל הזה. הוא יפגוש ויערוך עליה תצפית, ישמע גם את התאור שלכם, ויוכל לתת לכם הערכה מה מקור הבעיה, ואיך לפעול. מספיק שהמצב מטריד אתכם כדי שזו תהיה סיבה טובה להתיעץ. בהצלחה חלי

שלום בני בן שלוש וחצי ננשך מסוס בעת בילוי במקום מסודר , למזלי הסוס לא גרם לנזק רב אבל כן ירד דם ונוצר שטף דם פנימי עם סימן מאוד לא נעים . נאמר לי ע"י הרופאה של המקום שלסוס יש חיסונים ולא היה מגע ישיר עם הסוס כי החולצה הפריעה ולא נקרעה . לאחר שנרגעתי מהעניין הפיזי הבריאותי חשבתי על הטראומה שהילד עבר וגם אני , ורציתי להתייעץ כיצד עלי לנהוג? תודה גלי

גלי ,בהחלט עברתם חוויה לא קלה. אבל היא לא חייבת בהכרח להפוך לטראומה. האם יש סימנים של מצוקה אצלך או אצל הילד? כתבי לי וכך אדע להעריך איתך את עוצמת ההשפעה, ומה כדאי לעשות. לפעמים ארועים כאלו נרגעים באופן טבעי, זה גם יכול להיות. אחכה לשמוע חלי

שלום בני בן 4 וחצי ולו אחות בת שנתים.אצין כי אני בהריון מתקדם וכי אנו צפויים לעבור דירה... הרבה לילד אני יודעת.אך בני מגיל מאוד צעיר התאפיין במזג עצבני, ולא נוח לנו לעומת אח ותו...הוא דורש המון תשומת לב בגלל התנהוגותו השלילית.היתה תקופה שהוא הרביץ לנו המון אך מאז שהצבנו לו גבולות ברורים (שיטת הסופרנני)הוא הפסיק עם זאת אך עדיין קשה לו לשלוט בכעסו, הוא אוהב להציק לסובבים אותו וחוץ ממני ובעלי אף אחד לא מצליח לשלוט בו,לא הוריי,בייביסיטר.למזלי כרגע אינני עובדת.אציין כי למדתי לשלוט בכעס שלי כלפיו ואני לא מתפרצת או צועקת אלא שולחת אותו לפינת חשיבה או ו מטילה עליו עונש .אך לעיתים אני מביעה את כעסי בהתפרצות אך לא נראה לי כי הוא נחשף לזה מספיק פעמים כדי ללמוד לחקות אותי.בני חי במשפחה יציבה תומכת ואוהבת כשלבעלי יש נוכחות גדולה בחייו. אני די מיואשת ניסתי להיות עקבית בגבולות שאנחנו נותנים לו אך נראה כי אין הוא מצליח להתגבר על התפרצויות הזעם כשהוא כועס.הוא מודע למעשיו ומנסה להסבירם כשאנו משוחחים על כך.האם זו התפתחות נורמלית?מה לעשות?בעיני בעלי זה מצב נורמלי שיעבור בעיניי המצב קיצוני.יש לנו הבדלים בראיה של הדברים.נורמלי או לא?

אמא יקרה, אני שומעת את התסכול בדבריך. אני חושבת שעשיתם רבות בהתמודדות עם בנך, ועדיין הדברים לא שקטים איתו. אני הייתי ממליצה לך בחום לפנות לפסיכולוג התפתחותי להתייעצות. שישמע מכם פנים אל פנים את כל הפרטם, וינסה לאבחן מה הבעיה, ואולי גם להציע הערכה אם זה 'נורמאלי או דורש התיחסות'. לדעתי בנכם צעיר מספיק כדי שאם תטפלו בדברים עכשיו תראו שיפור והבעיות לא יתקבעו. בהצלחה חלי

ילדי בן 8.5 קם כמעט כל לילה בצעקות אמא ו/או אבא ומעיר אותי ואני באה מחבקת וחוזר לישון. ממה זה נובע כי הוא לא זוכר כלום בבוקר?

ילדי אפילו הולך ומתעצבן וממש כמו בטראומה מתוך שינה מה זה יכול להיות?

שלום אני צפויה ללדת בימים הקרובים ,ואני מרגישה כי בני הבכור איליי בן שנתיים וחודש מרגיש בעניין ,מאוד קשה לו להיפרד ממני הוא לא מוכן שמישהוא אחר יאכיל אותו יחליף לו או ירדים אותו אפילו לא אביו, אני לא יודעת מה לעשות בזמן שהותי בבית-החולים , איך עליי להתנהג עימו עכשיו ובכלל אח"כ... האם זה הגיוני שהוא מרגיש קנאה , אני מסבירה לו כי אומנם בקרוב אחותו החדשה תגיע אך זה לא אומר שאמא ואבא יפסיקו לאהוב אותו. מה דעתכם בעניין???

הגר, ראשית אני מאחלת לך לידה קלה ומזל טוב לגבי בנך- מאוד יתכן שהוא רגיש ומגיב לתחושת המתח והשינוי 'באויר'. אפילו שהאח עדיין לא הגיע הוא מרגיש 'שמשהו קורה' ומגיב לכך. לדעתי את אמורה להתיחס אליו טבעי, ולסמוך על בעלך ומי שיהיו איתו בבית החולים. כשהוא יבין שאין ברירה הוא יסתגל. אל תנסי לפצות אותו מאשמה, זה לא עוזר. יש לך עכשיו הרבה שנים לתמרן בין שניהם, ואולי עוד אחים נוספים. צריך סבלנות לכך. את יכולה לקרא עוד בנושא אחים בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. אני מפרטת רבות בנושא ושוב, מזל טוב, חלי

לחלי ברק שטיין שלום רב! יש לי שתי בנות.האחת בת 5.6 והשנייה בת 2.9 . בתי בת ה 2.9 עדיין יונקת לפני השינה ובאמצע הלילה פעם, פעמיים. הצעתי לה מים כתחליף והסברתי לה שהיא כבר גדולה. היא הבינה אך שהרגע מגיע ואיני מסכימה היא בוכה. (אנחנו ישנות יחד במיטה שלה). אם היא מתעוררת ואיני נמצאת היא בוכה, ה"הרדמה" שלהן מתבצעת על ידיי. איני יודעת להציב כנראה את הגבולות הנוגעות לנושאים הללו, או שאני מרגישה שזה פיצוי על כך שאיני נמצאת איתן מספיק (מדיכה שעות רבות). מה עלי לעשות איני יכולה לעמוד בבכי הנוגע לנ"ל. תודה מראש על תשובתך

לימור, בתך צריכה לעבור תהליך גמילה, וזה מאוד לא קל. היא התרגלה לינוק כל כך הרבה זמן שקשה לה להפסיק. לדעתי לא תצליחי לגמול אותה אם את לא תהיי נחושה לגמרי שזה מה שאת רוצה. אם תהיי שלמה, שזהו- היא לא תינק יותר (החלטה מאוד מתאימה לגיל שלה) תוכלי להגיד לה את ההחלטה בצורה נעימה וברורה, ותוכלי לספוג את הבכי שלה, עד שהיא תתרגל. זה עלול לקחת זמן, עד שהיא תשלים עם השינוי, ותוכל להמשיך הלאה. אגב, למה אתן ישנות באותה מיטה, אולי ייקל שתשנו במיטות נפרדות? אני חושבת שאם את מרגישה אשמה על כך שאת לא מספיק איתה, צריך לחפש דרכים אחרות. את רואה בעצמך, שזה לא עוזר. את יכולה לקרא בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', אני מתיחסת לכך בהרחבה בהצלחה חלי

שלום רב. ביתי בת שנתיים ושבעה חודשים,השבוע התחלנו בגמילה מטיטולים. הגמילה מפיפי עוברת בצורה טובה. לעומת זאת קיים אצלה פחד מהיציאות הקשות, פוחדת מכך שה"קקי נופל" מסרבת לשבת. וכל האקט מלווה בבכי. לציין שסובלת מעצירות קודמת, מטופלת באבילאק. כיצד עלי לנהוג? האם להפסיק את תהליך הגמילה?

אני מבינה שקשה. אני עדיין הייתי מחכה ולא מוותרת. כנראה שהחרדה של הילדה קשורה לעצירות ולכאבים שאולי יש לה. תדברו איתה ברוגע, אולי תקראו לה סיפור בנושא, יש כמה. תבקשו שתצייר בנושא. כל דבר שיעזור לה להתרגל לרעיון. אם הדברים לא יירגעו בשבועות הקרובים הייתי הולכת להתיעץ עם רופא, או עם פסיכולוג התפתחותי. בכל מקרה לא הייתי נסוגה לגמרי, כי הבעיה תחכה גם מאוחר יותר. בהצלחה חלי

שלום רב וחג שמח. בני בן 5 וחצי עד לפני כחודש היה ישן בלילה עם מוצץ. הורדנו לו את המוצץ לאחר ביקור אצל אורטודנט כשהוא הבין שזה מזיק לו לשיניים. מאז הילד ישן בלילה ולפחות כמחצית הלילה חורק שיניים. מה לעשות??? אני יודעת שיש התקן לשיניים כדי להפסיק לו את החריקות אבל הוא לא מוכן להשתמש בהתקן. לדעתי זה גם קצת פסיכולוגי - או שלא??? אודה על תשובתך, שני

שני, חריקת השיניים בהחלט קשורה למתח. יתכן ולבנך קשה המעבר מלמצוץ שנים רבות, לשינה בלי. מה שכדאי לכם זה לעודד אותו בלי לחץ, לומר לו שזה לא קל לישון בלי מוצץ. שאתם גאים בו. העידוד והזמן יפחיתו את הלחץ. כך זה אמור להיות בהצלחה חלי

אני מצטערת אם טעיתי בשמך, אשמח בתשובתך.

לימור, ההודעה נמחקה מהאתר. בבקשה כתבי אותה שוב, ואענה. בברכה, חלי

יש לי בן 1.9 נמצא עם חמתי בבית מגיל 4 חודשים. כשבוע לפני פסח הפסיק לשון צהריים, הוא ממש אייף אבל מסרב ללכת לשון. עכשיו בחג הייתי איתו 5 ימים והוא ישן צהריים מצויין. היום הוא חזר לחמתי ושוב מסרב ללכת לשון. מה לעשות ? חייבת עזרה, לא יכול להיות שילד כל כך קטן לא ישן צהררים

מרינה, יתכן ומשהו מציק לבנך אצל חמתך, אולי במקרה לא נרדם פעם אחת ומשהו בתגובה אליו עודד אותו להמשיך לא לישון אני חושבת שאם ברור לך שהוא צריך לישון, אז אמרי לחמותך לא לוותר, חזקי אותה שתהיה נחושה ותתעקש שישן אפילו אם הוא בוכה קצת בדרך. בסוף הוא יירדם. בהצלחה חלי

לפסיכולוג זיו סופר שלום רב! יש לי שתי בנות.האחת בת 5.6 והשנייה בת 2.9 . בתי בת ה 2.9 עדיין יונקת לפני השינה ובאמצע הלילה פעם, פעמיים. הצעתי לה מים כתחליף והסברתי לה שהיא כבר גדולה. היא הבינה אך שהרגע מגיע ואיני מסכימה היא בוכה. (אנחנו ישנות יחד במיטה שלה). אם היא מתעוררת ואיני נמצאת היא בוכה, ה"הרדמה" שלהן מתבצעת על ידיי. איני יודעת להציב כנראה את הגבולות הנוגעות לנושאים הללו, או שאני מרגישה שזה פיצוי על כך שאיני נמצאת איתן מספיק (מדיכה שעות רבות). מה עלי לעשות איני יכולה לעמוד בבכי הנוגע לנ"ל. תודה מראש על תשובתך

לימור, אני חושבת שאולי טעית בפורום, אני לא זיו סופר. אולי את מחפשת אותו/אותה במיוחד. אם את מעונינת בתשובתי, כתבי לי שוב ואענה בשמחה חלי ברק שטיין

שלום רב בני בן ה3 מדבר כל הזמן בלשון נקבה אוכלת, יושנת, עייפה, וכו בזמן האחרון התחלנו לתקן אותו אבל אני מפחדת שאנחנו פוגעים בטחונו העצמי מה עלינו לעשות? מחכה לתשובתכם תודה

אין צורך לתקן ואין צורך לפחד,ההפך זה מראה על התפתחות לשונית (מורפלוגית) תקינה, כלומר הוא לומד את חוקיות השפה. במקום לתקן אתם יכולים לחזור על דבריו בצורה תקינה. אם הוא אומר אני ישנה אתם יכולים למור "אתה רוצה לישון ..... מירית - מאבחנת ומטפלת בלקויי למידה

אני מצטרפת לדעתה של מירית. זו בדיוק הדרך להגיב. בהצלחה חלי

לדעתי, לא להתרגש.. אם תפעלו על פי העצה שניתנה וכעבור מספר חודשים זה לא יסתדר, פנו לקלינאית תקשורת- זה תחום מומחיותה והיא תוכל לתת את המענה הטוב ביותר. ההגדרות של איחור התפתחותי ברכישת שפה בגילאים הללו הן רחבות וגמישות. לעת עתה נראה שגם אם קיים איחור קל, בנכם עדיין בנורמה ואין סיבה לדאגה של ממש. מצורף קישור שמצאתי: http://www.adirimel.net/hit2.html#התפתחות%20שפה%20ודיבור%20לגיל%20שנתיים%20וחצי%20עד%20שלוש מקווה שיעזור, לילך

שלום רב. בתי בת שנה, היא מצביעה, החיוך היה בזמן, לאחרונה התחילה לשחק משחקי קוקו, מבינה הוראות ומשמיעה מילים כמו אבא ואבא. אבל לדעתי היא קצת פאסיבית היא יכולה לשבת בעגלה זמן רב ולא להתעצבן. היא לא מגלה מספיק עניין בגירויים מסביב,היא תגיב אם אני אראה לה משהו אך לא מיזמתה . כמו כן אם אתן לה חפץ או משחק היא תשחק אך לאתמיד הי תיגש מיוזמתה למשחק. האם יש מקום לבדיקה או זה סגנון של תינוק?

מירי, ההתנהגויות של בתך הן בהחלט חלק מטמפרמנט מולד, יותר מופנם, יותר פסיבי. את יכולה לקרא עוד על טמפרמנט של תינוקות בספרי 'תקשיבו לי רגע' בו בזמן, יתכן ומשהו מטריד אותה ומוביל להתנהגות. לדעתי, אין לך מה להפסיד אם תלכי להתיעץ. פסיכולוג התפתחותי או אפילו עם רופא ילדים 'שמבין ענין'. ברגע שאת מוטרדת - זה בפני עצמו משפיע על התינוקת שמרגישה אותך. אז לכי שאיש מקצוע יתן את דעתו, זה רק יכול לעזור. בהצלחה חלי

אני אם לבת בת שנה ו-11 לפני כשבועיים נולדה לה אחות קטנה. עד היום ביתי היתה ילדה טובה כלומר עושה מה שמבקשים ממנה, עקשנית, אך עומדת בגבולות שהעמדנו לה. כיום הגיעה אחות לבית, היא מקבלת אותה כמו אמא קטנה לכל דבר ומאוד אוהבת אותה. היא שותפה להכל בבית והיא מאוד עצמאית (לא ציינתי שהיא ילדה מאוד מפותחת קוגנטיבית ועצמאית מאוד) היא עוזרת לנו בהאכלה, הכנת בקבוקים, מקלחות בהכל בקיצור. החשוב הוא שאנחנו לא דוחפים אותה לזה אלא זה מגיע ממנה, הבעיה עכשיו היא השינה בלילה היא עד היום היתה קוראת לי והייתי מחוץ לחדר אומרת לה שאני כאן וזה הספיק כמה פעמים והיתה נרדמת כיום היא לא הולכת לישון בוכה המון וגם אם אני איתה בחדר היא ממשיכה לקרוא לאמא ואח"כ לאבא ואם אני באה ליד מיטתה היא מתחילה לבכות , לצעוק לקום במיטה וכו'... מה לעשות איך להתמודד? דבר נוסף היא לא מוכנה ללכת אם אבא שלה לשום מקום בלעדי, הייתכן שזה כתוצאה מהלידה שהיתה הרבה עם אביה? בשיגרה היא לא רואה אותו הרבה! מה אני עושה ואיך להתמודד עם המצב כשאהיה לבד עם שתיהן? תודה וחג שמח

עמית, ראשית מזל טוב לכם נשמע שבתכם מגיבה בנסיגה מסוימת להולדת אחותה, וזה מתבטא בלילות ובהיצמדות אליך. זה טבעי ועדיין לא הייתי מסיקה מסקנות מזה. הייתי מגיבה אליה בטבעיות, בצורה נחושה ונעימה. אומרת לה שהיא צריכה צריכה לישון, ומחזירה אותה למיטה. וגם לגבי אביה, לומר לה חד משמעית מתי שהיא צריכה להיות איתו, ולא להכנס לויכוחים או רגשות אשמה זה אמור להרגיע את המצב. ואחר כך, ראו כיצד הדברים מתקדמים. אם לא יהיה שיפור, שווה יהיה לחשוב עוד פעם בהצלחה חלי

בני בן 8 חודשים כמעט. בעוד חודשיים יכנס למשפחתון בבית של המטפלת שבו 5 תינוקות (מספטמבר יהיו 4). אני דואגת אם בחרתי נכון מהבחינה שלא יקבל יחס של אחד לאחד ובעיקר אם לא תתפתח אצלו חרדת נטישה בגיל זה. עד עתה לא עזבתי אותו ליותר משעות בודדות וגם במקרים אלו, היה עם אביו. תודה, נירית

נירית, הדאגה שלך טבעית. אבל הוא בגיל שזה בסדר לשלוח אותו למספר שעות ביום. את יכולה להיות רגועה כי את תהיי מאוד רגישה לתגובות שלו, ואם תרגישי משהו לא בסדר (אי שקט, בעיות בשינה, באכילה) שינוי דרסטי בהתנהגות שלו, תמיד תוכלי להוציא אותו ולחפש פתרון אחר, מתאים יותר. את תראי בזמן אמת. אם את מרגישה שאת בוטחת במטפלת, לכי עם האינטואיציה שלך וסימכי על הבן שלך. אם תהיה סיבה להרגיש אחרת, תעשי שינוי אז, אל תדאגי מראש בברכה, חלי

שלום, בני בן שנה ועשרה חודשים. אתאר אותו כילד מקסים, פעיל ומתעניין. כשהוא נמצא בחברת ילדים אחרים בני גילו הוא נוטה להראות סימני חשש וותרנות. כוונתי שאם ישחק בצעצוע וילד אחר ירצה אותו, בני יוותר ויתרחק מהמקום. במידה וילד מציק לו, הוא מתחיל לבכות ושוב מתרחק. אני יודעת שהוא ילד רגיש ועדין ולכן אני לא מצפה ממנו לאלימות כלשהי. בכל זאת מפריע לי שאינו מסוגל להתגונן ולעמוד על שלו. אשמח להמלצה כיצד לנהוג איתו, האם לדרבן אותו "להחזיר"? להראות לו איך לעמוד על שלו? או לתת לו ללמוד לבד? שאלה נוספת, האם התנהגות כזו מראה איזשהי הפרעה התנהגותית שיש לטפל בה או שזהו עניין של אופי שלא מצריך טיפול? תודה, קרן

קרן, הטמפרמנט של הבן שלך כנראה שקט ומופנם יותר. הוא לא אגרסיבי, ולכן לא מתקיף ולא מגיב. כמו שאמרת, זו נטיה טובה רק שלא תהייה מוגזמת. אני לא הייתי מדרבנת אותו 'להחזיר' בתוקפנות. אבל מלמדת אותו עוד דרכי תגובה מלבד אלו שיש לו כיום. משהו קטן כמו למשל לא לתת את הצעצוע כשהוא משחק ומישהו רוצה לקחת. אפשר להתאמן אותו שאתם מנסים לקחת והוא מושך חזרה, כמו משחק, ולראות אם יוכל ליישם. דברים קטנים, כל פעם עוד קצת עד שילמד לעמוד על שלו. שוב, בקצב ובסגנון שלו. בהצלחה חלי

מדובר בילד בן 5 עם סימנים ברורים של בעית קשב ורכוז.השאלה היא לגבי תנועה חוזרת במשך היום,בדומה לטיק .המתבטאת בהנפת הידיים זו לעומת זו והפנים מרוכזות במאין מאמץ,וכך במשך דקות ספורות התופעה תחילתה כשעדיין היה פעוט אלה שאז זה נראה חמוד ומשעשע.בשעת עייפות התנועתיות גוברת ורבה יותר.נא עצתך. בתודה.

רונה, עצתי היא לפנות לנוירולוג ילדים, והוא יאבחן מה טיבו של הטיק ואיך כדאי לטפל בו. הוא בהחלט בגיל שכדאי לאבחן. את יכולה לפנות דרך קופת חולים, ואני בטוחה שתקבלי מענה. בהצלחה חלי

בני בן 2.5 והוא מאוד מפחד משני דברים מאוד בולטים 1.ממשחקים שזזים לבד: רכבת על פסים, מכונית עם שלט, בובה שזוחלת לבד וכו'. זה מתבטא בבכי די היסטרי ובצעקות של "לא רוצה אוטו...לא רוצה רובוט" וכו' אינו נרגע עד שהמשחק לא נעלם מהשטח. 2. מהטוש באמבטיה, הוא בשום פנים ואופן של מסכים צורח ובורח מהאמבטיה בבכי. אני יודעת שבחודשי הקיץ היו מקלחים אותו בגן עם טוש לפני השנת צהריים, הגננת שאלה אותי האם הוא מפחד מטוש ואמרתי לה שכן גם בבית זה קורה. ממה שני פחדים אלו נובעים ואיך ניתן לטפל בהם? בני הוא ילד שובב אך מצד שני מאוד שליו, יודע להעסיק את עצמו במכוניות, פאזלים וקוביות, בגדול ילד טוב מאוד

ללוש, אני יכולה לשער שהפחד שלו קשור לאובדן שליטה. כל הדברים שקורים והוא לא מבין מה מקורם מלחיצים אותו מאוד כנראה. הוא אוהב דברים שהוא מבין- בניה ומכוניות שהוא מפעיל... אולי אם תסבירו לו 'על יבש' איך הדברים עובדים הוא מעט יירגע. תפרקו לו מכונית ותראו לו את הבטריה, ושהוא יפעיל ויסגור. ואפילו את הטוש של המים אפשר לפרק קצת ולהראות לו- אולי זה יעזור. מעבר לכך, כשהוא יתבגר הוא יירגע, ואם לא- שווה להתיעץ אולי יש עוד בענין. בהצלחה, חלי

שלום לך אני ובן זוגי החלטנו להפרד ויש לנו ילדה בת 2.9 שמדברת קצת ומבינה כל מה שאומרים לה. שאלה לי אלייך - איך מספרים לה שאבא עוזב את הבית ועובר לגור בבית אחר. מה אומרים לה. האם בכלל להגיד לה ולהסביר לה. מה עושים.

קרן, להמלצתי כדאי לכם לומר ישירות שאבא ואמא לא מסתדרים ולכן הם יגורו בשני בתים. להדגיש כמה אוהבים אותה ,ושזה לא באשמתה. וכל שאר השיחה צריכה להיות על הפרטים הטכניים של החיים החדשים. להראות לה את הבית של האבא, לקחת אותה לביקור. עוד בנושא אתם יכולים לקרא בספר שלי 'בגובה העיניים' בפרק 'לדבר בנושאים קשים', יש שם פרוט של השלבים, וגם בספרי תקשיבו לי רגע' מאחלת לכם שתסתדרו למרות כל הקשיים חלי

שלום רב, אודה לך אם תוכל להקדיש מספר דקות כדי לקרוא את השורות הבאות ולהמליץ לי כיצד לפעול, שכן אני מאוד מתוסכלת. בתי שחר (כאמור בת שנתיים וחצי) מתנהגת בשבועיים האחרונים שלא כרגיל. כרקע אומר שהיא עברה שני ניתוחים בסביבות גיל שנה בראשה (חיצוני) כדי להוריד שומה גדולה מהראש ומאז פיתחה חרדה מסוימת לרופאים ולסיטואציות בהן מחזיקים אותה בכוח ובודקים אותה. עד היום נתקלנו באי שקט מצידה רק כשהיינו הולכים לרופא, היא לרוב הייתה בוכה ונראית מאוד מפוחדת והייתה חוזרת על המילה "סיימנו" מס' רב של פעמים. לפני כשבועיים נאלצנו לקחת אותה לצילום ראות כדי לשלול דלקת ריאות, מכיוון שאני בהריון לא נכחתי בבדיקה אך בעלי היה איתה. את הצרחות היה ניצן לשמוע גם מעבר לדלת. בעלי מספר שהיא הייתה בהיסטריה מוחלטת ולא נתנה להחזיק אותה, הוא נאלץ להחזיקה בכוח ולאורך כל הבדיקה היא צרחה "סיימנו" ללא הפסק. לאחר ששחר החלימה וחזרה לגן (מס' ימים לאחר המקרה) החלה תופעה שחזרה על עצמה בגן ואני מתארת אותה כפי ששמעתי מהגננת: בערך בשעה 11:30 כשבגן מתארגנים לארוחת הצהריים שחר מתחילה להתגרד בכל הגוף, לצעוק ולחזור על המילה "סיימנו" , לבכות בהיסטריה, לגלות סימני פחד, לא מוכנה לאכול ולא מוכנה לישון ולא ניתן להרגיעה או להבין מה קורה לה, היא לא מצליחה להסביר את עצמה וחוזרת על מלמולים לא מובנים. הגננת שתיארה לי זאת טוענת ש"הילדה מתנהגת כאילו נכנס בה שד". בנוסף בימים לאחר צילום הרנטגן היא החלה להראות סימנים של רגישות ופחד מרעשים עד כדי בכי (כמו הפעלה של קומקום או אוטובוס שעובר ברחוב). גם בבית אני חייבת לציין היא מידיי פעם חוזרת על המילה "סיימנו" כשהיא רוצה להימנע מפעולה מסוימת ואף חוזרת במהלך היום על המשפט "לא הולכים לרופא" , גם כשאנו עוסקים בפעולות שכלל לא קשורות לנושא (כמו התארגנות לקראת מקלחת). אני כמובן מאוד מתוסכלת מכך שהיא הפכה לילדה מפוחדת בסיטואציות מסוימות, היא ילדה מאוד נבונה,פעלתנית ומלאת שמחת חיים בדרך כלל ואני חשה שהיא במצוקה אך איני יודעת איך לעזור לה. אודה לך מכל ליבי אם תוכל לכוון אותי ולהפנות אותי לגורם המתאים דרכו אוכל להחזיר את החיים למסלולם הרגיל. בברכת חג שמח, מיטל

מיטל, כואב לקרא על המצוקה של בתך, ושלכם כמובן. נשמע שהחרדה שלה מרופאים ומבדיקות עברה הכללה והעצמה. היא חרדה עכשיו גם כשאין גירוי ישיר של רופאים ובדיקות, ועוצמת החרדה גבוהה מאוד. אני ממליצה לכם חד משמעית לפנות ליעוץ לפסיכולוג התפתחותי שעובד עם ילדים בגילה. רצוי בגישה התנהגותית, שיעזור להפחית את הפחד. יש שיטות לכך, וחבל לחכות ולהמשיך בסבל. תמצאו פסיכולוג כזה או דרך קופת החולים, במרפאה להתפתחות הילד או באופן פרטי באיזור מגוריכם אתם יכולים בינתיים לקרא על חרדה של ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע' בפרק בנושא. אבל אל תהססו, ואל תחכו, אתם צריכים עזרה לעזור לחזור לעצמה. וזה יעבוד. בהצלחה חלי

שלום,בני הבכור בן 4 .במהלך היום הוא ילד נבון ומקסים אולם כאשר מגיעה שעת השינה בערב (בערך 8 וחצי)הוא מתחיל לבכות במיטה ,לצעוק ולקרוא לנו. הטענה העיקרית שלו היא שהשמיכה לא מסתדרת לו/לא ארוכה מדי ולא מכסה את כל המיטה.(יש לו שמיכה גדולה). במהלך הלילה בערך ב1 הוא מתעורר ומתחיל שוב לבכות ולצעוק כביכול בגלל השמיכה . הוא מסוגל להקים אותנו מהמיטה עשרים פעם. בבוקר הוא כמובן לא זוכר שבכה בלילה . ניסינו לדבר איתו /לחבק אותו/להבטיח מתנות /לכעוס וכל מני פתרונות יצירתיים אחרים ודבר לא עוזר זה רק מחמיר מלילה ללילה . אוסיף רק שהבעיה קיימת גם בשנת הצהרים בגן. אודה לעזרה אני די מיואשת,ובעיקר עייפה .

נתי, יתכן ובנך חרדה מהשינה. זה בהחלט קורה, שילדים חוששים מהכניסה למיטה, ומהשקט וההרפיה שנדרשים כדי להרדם. יתכן והוא לא נרדם מיד, והשכיבה 'לחכות לשינה' מפחידה אותו. כך בלילה וכך בצהריים. זה קורה לילדים אקטיביים מאוד, שלא רגילים 'להיות בשקט' אני חושבת שאתם יכולים לומר לו בצורה רגועה שאולי הוא לא אוהב להרדם, לראות את תגובתו, ואז לחפש יחד איתו שיטות איך להרדם בקלות יותר. יעזור אם תעשו את התהליך בליווי פסיכולוג ילדים, שגם יבין במדויק יותר מה מציק לו, וגם ינחה אתכם בתהליך השינוי בהצלחה חלי

נתי, כמה שאני מזדהה איתך לי יש ילדה בת 4.1/2 שהיא מתעוררת תוך כדי שינה בצעקות ורועדת כתוצאה מחלום או חרדות כלשהן. חשוב שתבחיני האם הילד נמצא במצב ערני או רדום לרוב העיניים שלהם פתוחות והוא עדיין חולמים וממשיכים למלמל לבמצב כזה אזור לדבר עם הילד רק לחבק ללטף ולהרגיע ותוך כמה דקות זה יעבור וחוזר לישון כאילו כלום לא קרה ונכון את צודקת בבוקר הם לא זוכרים כלום. בדקי בבית האם יש שינוי בהרגלים, אולי ילד מציק לו בגן, הגגנת צעקה עליו, אולי נבהל מאיזה כלב וכו'... (אצלי זה נובע מילדת תינוק חדש למשפחה)

הי בני בן השנה כל הזמן נותן לי כאפות, כשאני אומרת לו לא ומזיזה את היד שלו הוא מתחיל לבכות ונעלב ושוב חוזר להוריד לי כאפות. האם תינוק בן שנה יכול להבין את המילה לא ? נימאס לי מהכאפות שהוא מנחית עלי כל הזמן ומאוד לא נעים לי. מה עושים ? אמא מוכה

כן, ילדים בני שנה מבינים את המילה לא, במיוחד כשמלווים אותה בטון ברור, ושפת גוף ברורה. זה בסדר שיעלב, אבל שלא ירביץ שוב. הוא צריך ללמוד העבירי את המסר באדיבות אך בתקיפות, ובשאר הזמן תני לו את כל החום והאהבה שאפשר. בהצלחה חלי

שלום חלי יש לי בעיה ממש ממש קשה שאשמח אם תוכלי לייעץ לי לגביה. יש לבן שלי חבר בגן, הם בני שנתיים עכשיו ומאוד אוהבים זה את זה. הבעיה היא שהחבר כל הזמן חוטף לבני צעצועים שבהם הוא משחק וכן הוא גם דוחף אותו וגם מכה אותו. בני עדיין לא יודע להחזיר ורק מקבל את המכות ובוכה ממנו כל יום. דברתי עם הגננת ומנהלת הגן והיא אמרה לי שכנרא הוא זקוק לעוד תשומת לב ועל כן הן נוהגות לתת לו אותה בחיבוקים וחום. אני ממש מיואשת מכך שכל יום אני צריכה להתבשר על מקורם של סימנים כחולים בחלקי גוף שונים ולדעת שמדובר באותו ילד שמכה את בני. מה עושים???... תודה מקרב לב

לדעתי, גם בני שנתיים אמורים להבין שאסור להרביץ, אם החברות בין בנך לחברו גורמת לו לסבל, צריך להפריד ביניהם. שבגן יגידו חד משמעית לילד האחר, שאם הוא מרביץ הם לא יכולים לשחק יחד. כך הילד השני ילמד שעליו להתאמץ, ויפסיק. אסור שיתנו לגיטימציה להתנהגות כזו. אמרי גם לבנך, שאסור להרביץ לו, שיגידו לגננת, שיגידו לחבר, שילך משם. הוא חייב להבין שזה לא חייב להיות ככה . צריך להגן עליו. בהצלחה חלי

שלום רב, יש לי בת בת 4 ותינוק בן 9 חודשים,הילדה לא הולכת לגן,כיון שאנחנו כעת נמצאים בחו"ל. הילדה אומרת משפטים בטון של ציווי,ואם לא מביאים לה את מבוקשה היא מתחילה לצעוק שילכו ממנה ושהיא לא תשחק איתנו יותר,ושאנחנו רעים. יש לציין שכך דיבר איתה אביה,והוא טיפוס שיותר שדוגל בשיטת הכח ואני יותר סבלנית ורוצה לפתור את הבעיות איתה ברוגע ונחת. אבל התנהגות שלה הלא נעינה מופנת בעיקר כלפי,אך לא רק.. בנוסף בגלל התינוק,יצא כך שהיא ישנה עם אביה והיא לא מוכנה לישון לבד כעת בשום אופן. במה לעשות לגבי השינה עם בעלי ואיך לטפל בהתנהגות הלא נעימה שלה,אני ניסיתי להסביר לה שכך לא מדברים וכ"ו אבל זה נראה שהכל לריק. בתקופה האחרונה שמתי לב שהיא מכוצת את ידיה לאגרופים ולא כדי להרביץ,מה זה מביע? וגם מריחה הרבה פעמים את ידיה. אני אפרט קצת יותר את המצב בעלי הוא טיפוס עצבני,ומתחמם מאד מהר. בעלי יכול לדבר אלי בטון של ציוו ולהגיד מילים לא יפות,הריבים ביני לבינו הם בעיקר בגלל הילדה הבכורה. הוא טוען שאני אשמה בהתנהגות שלה, בגלל שאני מרשה לה הכל, נכון יכול להיות שלא הצבתי לה מספיק גבולות,אבל כעת היא מתנהגת בצורה בלתי נסבלת ממש כמוהו,איך שהוא מדבר,כך היא מדברת,איך שהוא טורק את הדלת או זורק דברים מסוימים כאשר היא אינה מוכנה לעשות מה שהוא אומר לה,כך גם היא עושה בדיוק כמוהו. אפיךו עושה פרצוף כןעס בדיוק כמו של אביה. בעלי אומר שכעת צריך להעניש את הילדה,ולכן הוא צועק עליה והולך איתה ביד קשה,אני לא חושבת שזאת הגישה וכמה שאני מראה לו מאמרים שכתוב פסיכולוגים ואנשי מקצוע,הוא לא מעוניין להקשיב ואומר שצריך לחנך את הילדה כמו שהוא מציע.בנוסף הוא גם משתמש בביטוים לא חיובים,ואומר לה שהיא ילדה רעה וכ"ו,למרות שהסברתי לו שצריך להגיד שהיא ילדה טובה אבל המעשה הוא לא ראוי. ראוי לציין,שכשאר אני רואה שהילדה מתחילה להשתולל ,ובעלי מתחיל לצעוק ולכעוס אני אומרת לו שהיה סבלני ומתון,ואז מתחיל להתנהל ויכוח ביני לבינו.בסופשבוע יצאנו למקום בילוי לילדים ודיברו שם ברמקול,והיא שאל אותי למה הם צועקים זה ממש הפקיע לה,שמתי לב לזה בתקופה האחרונה אפילו הקול של זרימת מים מפריע לה. כתבתי שהילדה מתכווצת את ידיה לאגרופים,ןזה קורה באופן תדיר,ואם לא מכווצת אז היא יושבת על הידיים כאילו מרוח לה לך על הצפורנים,או שהיא מקפלת את קצוות האצבעות כמו שמראים שחתול שורט,וככה יושבת,זה מביע משהו? כמו כן היא משתמשת באלימות פיזית די הרבה כאשר אינה מקבלת את מבוקשה. בעלי סיפר לי שכאשר הוא נמצא לבד עם הילדה הוא מצליח להתשלט עליה והיא לא מתנהגת איתו ככה,ואילו כאשר אנחנו כולם ביחד היא כן מתנהגת,אולי כי היא יודעת שאני אצא להגנתה,וגם כשהיא רק איתי היא כן מתנהגת ככה אבל יותר קל לי להשתלט,כי בסוף היא נרגעת אחרי שאני לא כועסת ונוהגת איתה בדרכי נועם. מקוה לתשובתך בקרוב, בתודה מראש...

יהודית, אני שומעת מצוקה רבה מדבריך. גם מול בתך וגם מול בעלך. התמונה בהחלט לא נשמעת טובה. בתך נשמעת מאוד בלחץ וחרדה, וזו הסיבה לתופעות שאת מתארת. בעלך ואת לא מתואמים וזה מאוד לא טוב גם לבתך שלא מקבלת מסרים ברורים, וגם המריבות ביניכם. זה לא משהו שאפשר לפתור בתשובה בפורום. אני ממליצה לך בחום לפנות ליעוץ, היכן שאתם גרים, או ביעוץ טלפוני. רק אם תדברו עם איש מקצוע שמקובל על שניכם אפשר יהיה לעזור לכם לבנות גישה חינוכית יעילה עם בתכם. היא רק בת 4, זה שווה לדעתי את המאמץ, ומנסיוני בהחלט אפשרי. בינתיים את יכולה לקרא באתר שלי על איך מדברים משמעת עם ילדים, אבל כפי שאמרת- מאמרים לא עזרו. בהצלחה חלי

שלם חלי, תודה רבה על התשובה,בעלי אינו מעונין בטיפול הוא חושב שהבעיה היא רק בי,ושאני צריכה לעשות מה שהוא אומר ואז הכל יסתדר הוא אומר שכל מה שהוא עושה אני מתערבת ועושה ההפך.. רציתי לדעת מה הם המחירים לטיפול דרך הטלפון? מחכה לתשבותך!!!

לילד שלי יש בעיה התנהגותית הוא נמצא בגן טיפולי הרופא פסיכיאטרית החליטה שיש לו PDD והיא נתנה תרופה רספירידל בגן מצאו שיש לו בעיה אחרת שלא שייכת לאבחון,הוא יותר רגשי ויש לו קושי להתמודד עם חברים בגילו,התרופה מרגיעה אותו לכמה זמן אבל תופעות חוזרות של אי שקט,אני ובעלי רוצים להתיעץ איך אפשר לעזור לילד ולתת שם של פסיכולוג שמטפל בבעיה.

ליאורה, אני מציעה לך לפנות לשרות הפסיכולוגי באיזור מגוריך, והם ימליצו לכם על פסיכולוג. או שהפסיכיאטר ימליץ. זה מומלץ . בהצלחה חלי

רציתי לדעת אם יש תופעות לואי מהתרופה,יש דאגה אם תשפיעה בעתיד על הבריאות