פורום פסיכולוגיית ילדים

שלום רב יש לי בעיה מאוד רצינית עם בני בן ה-5 וחודשיים. הוא ילד מקסים, נבון מאוד, אוהב וחברותי. לפני כ-4 חודשים נולדה לו אחות, דבר שהוא חיכה לו ומאוד שימח אותו. כבר בתקופת ההריון שלי הוא התחיל למרוד הרבה, לא להקשיב ואמרו לי שבגלל שהוא חכם, אז הוא כבר כאילו רואה את העתיד, על האחות שתיוולד ומוציא את זה מעכשיו. עם אחותו הקטנה - הוא פשוט מקסים, אח אוהב, עוזר, מנשק כל הזמן, מצתחיק ומדבר איתה. אין לי שום חשש או דאגה להשאיר אותו איתה לבד לרגע, מתנהג אליה כמו אח בוגר הכי טוב שאפשר לבקש. אבל....הבעיה היא איתנו, איתי, עם אביו וגם עם סבו. ואסביר למה עם הסבא - כל יום אחרי הגן, בצהריים הסבא לוקח אותו מהגן ביחד עם בת דודתו, עד שאני מגיעה לקחת אותו. אציין שזה סבא שיש להם ותמיד היה להם קשר טוב, חם ואוהב. אבל הבעיה היא פשוט שהוא מורד באנשים הקרובים לו ובמי שהוא מרגיש פתוח איתו, למי שהוא בעצם מרשה לעצמו לעשות את זה ו בגלל זה בעיקר עם שלושתינו. מה זאת אומרת מורד?? כל דבר נהיה איתו קשה, מלקום בבוקר, לצחצח שיניים, להיכנס לאמבטיה, לאכול ארוחת צהריים, פעולות הכי פשוטות ובסיסיות נהיו להתחלת מלחמה איתו. כל דבר שמבקשים ממנו הוא ישר צועק, צורח שלא בא לו, משתולל, נותן מכות ואלו דברים שלא היו בעבר. הוא תמיד היה עקשן ודעתני אבל לא משך את זה לכיוונים כאלו. קשה לתקשר איתו, אם אנחנו רוצים לדבר איתו, ולדובב אותו מה קרה, ולמה הוא ככה אז הוא פשוט נאטם, לא מדבר, לא עונה, אומר שלא בא לו לענות, שום דבר לא מרתיע אותו, שום "שוחד" אפילו לא משפיע עליו. אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות איתו. התחלנו בעונשים כמו - לא לראות טלויזיה, לא לשחק במחשב, לא לשחק ב"PLAYSTATION" דברים שהוא אוהב לעשות, אבל זה לא ממש מפריע לו. כל "איום" על משהו שלא נקנה לו לא עובד עליו, פשוט אין לנו שום גורם שירתיע אותו מלהתנהג בצורה הכה לא בסדר שהוא מתנהג בה היום. אציין שהוא ילד מפונק, שבאמת קיבל ומקבל עד היום מה שהוא רוצה, כמובן עם גבולות הטעם הטוב, תמיד קיבל חינוך חום, ואהבה עד אין קץ . ונראה היום שהוא לא מעריך שום דבר, אין לו כבוד אלינו ולסבא ואנחנו פשוט מרימים ידיים ולא יודעים מה לעשות ואיך להתמודד איתו. כשאני אומרת לצרוח אז זה ממש צרחות וככה זה רוב היום. הוא רוב היום כועס ועצבני. וכשהוא כן מסכים לענות לשאלות שלי אז הוא אומר שהכל בסדר בגן, עם הגננות , הילדים ושכיף לו. וכשאני שואלת אם לא כיף לו אצל סבא ואם הוא רוצה אולי ללכת לצהרון אז הוא גם אומר שהוא לא רוצה ושכיף לו. וגם בגן אין תלונות עליו, הוא ילד טוב, לא אלים, מאוד חברותי, עובד יפה, הגננת והסייעת משבחות אותו. אציין עוד דבר, הוא מאוד אבל מאוד ביישן, וזה תמיד היה לו, הוא נדבק אלינו כשאנחנו מגיעים למקום או ליום הולדת למשל ולוקח לו זמםן להשתחרר ולשחק, וזה גם דבר שהיה פעם שפוט יותר והיום הוא יכול להישאר דבוק אלינו הרבה זמן, ולא ללכת לשחק, ולא להשתתף למשל עד סוף יום הולדת. אני פשוט מתוסכלת, רוצה את הילד המקסים שלי בחזרה. שנה הבאה הוא צריך לעלות לכיתה א' ואני מאוד מפחדת שעם ההתנהגות שלו היום , יהיה לו קשה....עם כל זה שהוא נאטם ולא מדבר. בבקשה, מה עליי לעשות????????? מה אפשר לעשות? תנו לי כלים להתמודד. מצטערת על אורך השאלה, שפוט רציתי לכסות כמה שיותר דברים. תודה רבה ומראש על התשובה, שרית

שרית, אני שומעת את המצוקה. בנך צריך ללמוד גבולות, ולא נשמע שיהיה כל כך קל. אני חושבת שכדאי לך מאוד לקבל הדרכה מדויקת. העזרי בפסיכולוגית הגן, או בפסיכולוג פרטי לתקופה. לפני כתה א'. יעזרו לך להבין את הכעסים שלו, כי הוא עצמו לא יכול לענות לך, הוא לא ממש יודע מה הוא מרגיש, הוא כנראה כועס ומתוסכל, ואתם המבוגרים צריכים להשתפר ולעשות את המשמעת טוב יותר. את יכולה גם לקרא על משמעת בספרי 'בגובה העיניים' , פרק ממנו מופיע באתר שלי. שם יש כלים מעשיים נוספים. בכל מקרה, אני חושבת שגם הדרכה אישית, או בקבוצת הורים תעזור. ובאמת חשוב להתארגן לפני כתה א'. בברכה, חלי

בני נגמל כבר לפני כשנתיים מחיתול במשך היום. אולם, בלילה לא הצלחנו לגמול אותו למרות שניסינו בתקופות שונות. נדמה כי הוא ישן חזק מדי ואינו מרגיש את עשיית הפיפי אפילו לאחר שכבר ברח לו וכולו רטוב.עליי לציין כי השינה עם חיתול אינה מטרידה אותו כל כך. האם עלינו "לזרום" עימו? או שמא לעשות "סטופ"? כיצד עלינו לנהוג? תודה מראש

כדי לענות לך חסר לי מידע על גיל הילד. אם הוא צעיר עדיין, באיזור גיל שלוש אפשר לחכות עוד קצת, אבל בהדרגה צריך יהיה לעשות שינוי, ויתכן שתצטרכו להעזר בגורם מקצועי- פסיכולוג התפתחותי שידריך אתכם. בברכה, חלי

ביתי בת 12, נאה, חכמה ומקובלת בחברה... גם מבחינה חומרית לא חסר לה דבר ואולי אף ההיפך...אולם מהצד אני נתקלת לא אחת בשקרים שהיא מספרת,לא רק לנו כהורים אלא גם לחברותיה, אני לא רואה סיבה מדוע היא צריכה לעשות זאת? איך אפשר להסביר לה בצורה נכונה, לא בקורתית את הצורך בלשקר פחות? האם יש מצב שילד משקר ולא מודע לכך שהוא משקר? ואיך ניתן לבדוק זאת ? לדעתי אדם שייתפס בשקר - אח"כ לא יאמינו לו וקשה יהיה להסתדר איתו מפאת חוסר האמון, חבל כי כעת יש לה שפע חברות. או אולי אני טועה ונכון הוא - כפי שיש הטוענים - "לשקר זה לא רע" ומי שעושה זאת במומחיות הוא אחד שיודע "להסתדר בחיים" ???????

אני מבינה את דאגתך. בתך משקרת כנראה במקומות שהיא רוצה ליצור רושם טוב על עצמה, וצריכה לפאר את מצבה. או כשהיא מנסה להסתיר משהו שמטריד אותה, שהיא מרגישה אשמה בו. זה לא בהכרח דברים שהגיוניים לך, אבל בחוויה שלה יש סיבה לשקרים. כמובן שעדיף שלא תשקר כי זה ביטוי של חולשה ומצוקה. ולשם כך כדאי לך לברר על מה בדיוק היא משקרת, ולשם מה. ושוב, לא בהגיון שלך אלא שלה ואז לראות איך תשיג את אותם הצרכים שלה בלי שקרים. את יכולה לקרא עוד על שקרים בספר שלי 'תקשיבו לי רגע', תוכלי להעמיק את ההבנה וגם את שיטת הטיפול בברכה, חלי

שלום יש לך המלצה על יועץ לחינוך ילדים? תודה

יועצים לחינוך ילדים יכולים להיות פסיכולוגים חינוכיים, או יועצים חינוכיים של מערכת החינוך, או במכון אדלר או כל גוף שמדריך הורים. חפשי באיזור מגוריך, דרך השרות הפסיכולוגי, בית הספר, בהצלחה

שלום, בנינו בן ה 3 לא מקשיב כשאומרים לו לא לעשות משהו מסויים, לדוגמא לא לגעת בדיוידי, לא לזרוק את גליל הנייר טוואלט לאסלה, לא לקפוץ בזמן הלבשה שלו ועוד... מה הדרך למנוע מצב של כעס על הילד, כך שיחד נגיע לפתרון הטוב ביותר? תודה

הנושא של אכיפת משמעת על ילדים, שיעשו מה שאומרים להם- הוא מורכב התיחסתי אליו בהרחבה בספריי, ואני ממליצה לך להכנס לאתר האינטרנט שלי, לספר 'בגובה העיניים', שם מפורסם פרק שלם על משמעת. אני חושבת שתקבלי תשובה מלאה שם. בהצלחה חלי

שלום, הנני אם לשני ילדים, בן כבן 12.6 וביתי בת ה- 11. מיזה כשנתיים הנני חיה "בעוצר". ביתי מסרבת להשאר עם אחיה בשעות אחצ"ה או הערב ללא מבוגר. התנהגות זו מלווה בבכי היסטרי ובטלפונים ללא הפסקה. כאשר שואלים אותה מה מציק לה או מימה היא פוחדת. הטענה שלה, היא חוששת שיקרה לי משהו רע. אודה לך על חוות דעתך המקצועית.

נעמי, מהאינפורמציה שנתת עולה אפשרות שבתך מנהלת איתך מאבק כוח. רוצה אותך בבית, ומפעילה כל אמצעי לכך. האם יש לה סיבה להרגיש בחסר שלך בצורה כה חזקה? האם את אם חד הורית, לא הרגשתי בנוכחות אבא בסיפור. הייתי מנסה לברר את הפחד, אולי עם איש מקצוע, לחפש איתה פתרונות כיצד בכל זאת תישאר לבד, ומעל לכל לשים לה גבול ברור, שבשעות מסוימות היא תישאר לבד, והבכי והטלפונים לא יעזרו. צריך לשים גבול בנועם, אבל בבהירות זה הכיוון, בברכה, חלי

הבת שלי בת 8.5, הרבה פעמים היא מתעוררת בבוקר עם "כאבי בטן" ובגלל זה היא לא הולכת לבית הספר, ניסיתי כמעט כל דרך אפשרית להשאיר אותה וללכת, אך מאחר ומדובר בילדה בת 8.5 היא יוצאת אחרי משער בית הספר. הנושא החל כבר משנה שעברה אך לאחרונה הוא פשוט התעצם, וקורה המון. בנוסף השנה קיימת בעיה לימודית שבגללה החלטנו לעשות אבחון לילדה. רציתי לדעת האם יש קשר בין תופעת "כאבי הבטן" לבין בעיות של קשב וריכוז? בנוסף עד שנעבור את האבחון רציתי לדעת מה עוד אפשר לעשות עם תופעת כאבי הבטן מאחר והיא מחסירה המון מבית הספר דבר המגדיל את הפער? תודה

משהו מציק לבתכם בבית הספר וכאבי הבטן הם הדרך שלה להגיד שלא טוב לה והיא לא רוצה להיות שם. ההחלטה על האבחון היא מצוינת. תקבלו מידע והכוונה על הבעיה והטיפול בה. היא מפתחת חרדה והמנעות מבית ספר וזה לא טוב. בינתיים הייתי בודקת שאין לכאבי הבטן סיבה פיזיולוגית- אצל רופא. ואם אין, הייתי אומרת ברור שתלך לבית הספר, אבל לא נכנסת למאבקי כוח עד שאדע מה אומר האבחון. עוד כמה שבועות לא ישנו את המצב, חכו בסבלנות גם עם הפער. חלי

בני בן השבע מפחד מאוד מחושך, כאשר יש אור בבית הוא לא מפחד בכלל הוא אפילו מוכן להשאר לפעמים לבד בבית וכו' אבל איך שיורד החושך הוא מאוד מאוד מפחד למשל ללכת לשירותים, ולישון בחדר ללא מבוגר. הוא ישן בחדר עם אחיו בן החמש שלא מפחד בכלל, ויש להם מנורה קטנה שדולקת כל הלילה אבל זה לא עוזר, הוא מדמיין שיש בחושך מפלצות וכו אני לא יודעת כיצד לנהוג ואיך ניתן לעזור לו להתגבר על הפחד הזה שנובע אצלו מדמיון מאוד עשיר, כי ממש כואב לי עליו ואני מרגישה שהוא ממש סובל. כיצד עלי לנהוג?

אילנית, ברמה הביתית אתם יכולים לדבר איתו ולחפש יחד איתו מה אפשר לעשות שיעזור לו פחות לפחד. שהוא יעלה רעיונות ותנסו ליישם. אם אין שיפור כך, נסו לקחת אותו להתיעצות פסיכולוגית, משהו כנראה מציק לו ומתבטא בפחד מהחושך, אולי פחד מאובדן שליטה, אולי כעס, ואולי דמיון. אפשר יהיה לעזור לו למצוא דרכים להתמודד עם מה שמציק לו ולשפר את מצבו. אתם גם יכולים לקרא פרק על פחדי ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע', זה יכול לעזור בהבנה ובשיטות ההתמודדות. נסו, זה עוזר.

מחפשת בדחיפות מאבחנת מומחית ללקויי למידה לילד בן תשע מאיזור זכרון יעקב,קיסריה והסביבה. זקוקים דחוף לעזרה מיידית!!! תודה

אני לא מכירה אישית מאבחנים אבל הייתי ממליצה לך להרים טלפון לשרות הפסיכולוגי העירוני באיזור שלכם, ולבקש מהם המלצה. הם יודעים. גם בבית ספר ליועצת בדרך כלל יש מידע מעודכן והמלצות תמיד אפשר גם לפנות לאגודת ניצן ולשאול מי יש באיזור בהצלחה חלי

שלום, הבת שלי בת שנה ושלושה חודשים תמיד הייתה מאוד מחוברת אליי וצמודה ולא ממש רוצה אחרים מלבד את אבא שלה. בגיל 9 חודשים הכנסנו אותה למשפחתון בו 5 ילדים, בו ההסתגלות הייתה יפה ונראה שהיא שמחה שם. מהר מאוד הפסיקה לבכות כששמנו אותה שם ואינה ממהרת אלינו כשאנו אוספים אותה. בשבוע האחרון, הגיעו לביתנו אורחים (משפחה שהיא מכירה) והיא נכנסה לחרדה ולא הסכימה לרדת לי מהידיים (ואף לא הסכימה להיות אצל אביה) לאורך כל הביקור. למחרת כאשר הגעתי לאסוף אותה מהמשפחתון ראיתי אותה עומדת ליד החלון מבוהלת מדפיקת הדלת ששמעה ורק כשראתה שזאת אני היא נרגעה. כך גם היום כאשר חברים באו לבקר אותנו, היא מייד טיפסה עליי ולא הסכימה לרדת. הדבר עורר סימני שאלה וחשש אצלי ואצל בעלי (האם קורה משהו אצל המטפלת או שזאת תקופה............). בד"כ לוקח לה קצת זמן אבל בשלב מסויים היא משתחררת ומתחברת אל מי שמגיע לבקר ומצב זה נראה לנו קיצוני ופתאומי.

אני מבינה את הדאגה, יכול להיות שמשהו הפחיד אותה, ושווה לבדוק אם ההתנהגות לא תעבר עוד שבוע- שבועיים, ואם לא תצליחו להבין מה קורה (אולי משהו בגן השתנה, הבהיל אותה) אני ממליצה לפנות להתיעצות עם פסיכולוג התפתחותי לגילה. שידבר איתכם לפרטי המקרה, וגם יפגוש את הילדה. אין סיבה שהיא תתפקד ברמת חרדה כזו, במיוחד כשאתם מתארים שזו החמרה של מצב שהיה טוב יותר חלי

הבן שלי בן 9 חייב טיפן רגשי דחוף!!! ואני לא יודעת לאן לפנות ,בביהס אין טיפון רגשי

קרן, את יכולה לפנות לקופת החולים, יש אפשרות להגיע לטיפול דרכם. או דרך השרות הפסיכולוגי העירוני, או באופן פרטי. בהצלחה חלי

שלום רב, אני זקוקה לעזרה אני מרגישה שאני עושה עוול לילד שלי ולא יודעת לצאת מהלופ שנכנסתי אליו. הילד שלי בן כמעט 4 נגמל מחיתולים בגיל 2 אם המון קושי בחודש האחרון החל לרוץ לשירותים בכל 5 דקות עושה מידי פעם הרבה ומידי פעם כמה טיפות (הריצה לשירותים נעשית ללא עצלנות והוא ממש מסכן) בשבוע האחרון נוצר מצב שהוא רץ לשירותים כל חמש דקות עושה טיפות ואחרי כמה דקות נעמד מתאמץ ואז שוב אומר יש לי פיפי רץ לשירותים וחוזר ואז מסתבר שבעמידה שלו עשה את כל הכמות במכנסיים ושומר זאת בסוד ונוצר מצב שבמשך שעה שלמה מחליפים לו בערך 4-5 סטים של לבוש. בשישי שבת המצב ממש החמיר מאחר וגם את פיפי שכבר עושה הוא עושה מחוץ לאסלה על הריצפה והטיפות האחרונות על המכנסיים הרגשנו מתוסכלים כאילו עושה בכוונה והתחילו הסברים איך לעשות פיפי ומה לעשות כשלוחץ וזה לא עוזר הילד כאילו אפתי אלינו התחלנו לכעוס ולצעוק ולהעניש ושום דבר לא עוזר אני רואה את הפחד בעניים שלו ולא יודעת איך לנהוג אי אפשר שלא להגיב בכלל אנא עזרתכם יש לציין כי לפני כמעט שנה נולדה לו אחות

לפי דבריך הייתי מתיעצת עם רופא, יתכן ויש משהו פיזיולוגי שמציק לו. אם הכל תקין אפשר לשקול הסברים פסיכולוגיים. אולי משהו מציק לו. אבל הייתי בודקת קודם עם רופא. בברכה, חלי

שלום חלי בני בן ה3 גמול מזה 8 חודשים גם מקקי וגם פיפי, לפני חודש וחצי ילדתי את בני השני. החל מחודש שמיני בהריון החל בני לפספס פיפי....בעיקר בבית. בגן כמעט ולא אך בבית ללא הרף. כשצאנו מהבית הוא היה מבקש אך רק כשהגענו הבייתה היה מפספס בטרוף. כמובן כשילדתי זה הלך ויתגבר וגם בגן. (פיפי בלבד) אני חייבת לציין שלא הגבתי בכעס ולא הערתי לו לכל אורך התקופה. עכשיו יש שיפור בגן (לאחר חודש וחצי מהלידה) אך בבית ללא הרף. אני מידי פעם שואלת והוא מיד עונה אין לי. וממש לאחר כמה דקות עושה פיפי..., את אחיו הקטן הוא מתחיל לקבל לאט לאט...אנחנו מרעיפים עליו חום ואהבה ואני דואגת לבלות איתו לא מעט לבד.....מה לעשות???? אולי משהו בתגובתי לא בסדר....אולי משהו בשאלתי החוזרת כל הזמן מהרגע שהוא מגיע מהגן.....

יעלי, אני חושבת שבנך מגיב ברגרסיה להולדת האח, אני ממליצה שלא תשאלי כל הזמן. תדגישי שהוא יכול לעשות את צרכיו בשירותים, ולכל פספוס תתיחסי ענינית בלי כעס. תזכירי לי להכנס לשירותים, שיחזור להרגל. אם המצב לא ישתפר תוך מספר שבועות, שווה להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי מומחה בתחום, אפשר לשאול גם בקופת חולים, בברכה, חלי

בני בן ה-4 מתנהג בחוסר בטחון מוחלט. בכל פעם שמגיעים איתו למקום עם הרבה ילדים הוא נצמד אליי ותופס לי חזק במכנסיים, מסרב ללכת לשחק עם כולם וגם כאשר הוא משתחרר הוא כל הזמן בקשר עין איתי שמא העלם לו פתאום. הוא לא מרבה לדבר הרבה יש לו אוצר מלים מאוד קטן, וחוזר על אותם דברים שהוא אומר כל יום שוב ושוב. הוא רגיש מאוד ובוכה מכל דבר קטן, כמו כן נעלב בקלות. אינו נוטה לעשות דברים בעצמו ומעדיף שאעשה בשבילו או איתו. אני מרגישה שמשהו לא בסדר אבל לא יודעת לשים את האצבע מה בדיוק וכמובן איך להתנהג איתו כדי שהתנהגותו תשתפר.

אפרת, חסרה אינפורמציה על התיפקוד שלו בגן ובבית כדי לקבל תמונה מלאה בכל מקרה הייתי מאוד ממליצה שתקחי את בנך לאבחון מקיף של הצד הנוירולוגי והפסיכולוגי, אפשר גם דרך קופת חולים. קח תקבלי תמונה מדויקת מה מקור הקושי, וגם תקבלי הצעה לטיפול- גם אולי לילד ובודאות הדרכה בשבילכם. אל תהססי, זה יכול לעזור. בברכה, חלי

יש לי ילדה מקסימה,יפה, חכמה ונפלאה בת 4 ורבע. היא נמצאת כרגע בגן טרום חובה. כבר בשנה שעברה היה נראה לי כי היא מתקשה להתחבר עם ילדות בני גילה (אנחנו חרדים, לכן הגן הוא רק של בנות). השנה נראה לי שהמצב בוא הרבה יותר קשה. כשהיא חוזרת מהגן אני שואלת איך היה והיא עונה שהיה כיף, ואז אני שואלת "עם מי שיחקת היום?" והיא עונה תמיד את אותה התשובה:"אף אחת לא רצתה לשחק איתי היום. אחת הילדות הציקה לי". בשבוע שעבר אישי לקח אותה ואת אחיה הקטן (בן 3) לגן המשחקים ושם היו בערך 5 ילדות מהגן שלה. אישי מספר שהיא מאוד רצתה לשחק איתן, אך הן לא הכניסו אותה לתוך חברתן.בשלב מסויים היא התייאשה והלכה לשחק עם אחיה. אני מרגשה שחוסר החיבור שלה לילדות בגן מאוד מפריע לה, דבר שגורם לה לחוסר פניות בדברים אחרים שקורים בגן. הגננת לא מהווה בשבילי כתובת לשאלות, מכיוון שנראה שהיא עוד מחפשת את מקומה(היא גננת חדשה). לביתי ישנה בעיה של חוסר ביטחון עצמי והיא אף ביישנית מאוד. היא ילדה שנגררת אחרי ילדות מנהיגות. אני מאוד מוטרדת מחוסר החיבור שלה לילדות בני גילה -חשוב לי לציין כי עם ילדות גדולות יותר או קטנות יותר, היא מתחברת טוב יותר.

לימור, את מתארת מצב של חוסר בטחון של בתך במצבים חברתיים. אין לי מספיק מידע איך היא בבית. יש ילדים שיש להם חרדה חברתית, ויש ילדים שחסרות להם מיומנויות חברתיות טבעיוות והם צריכים ללמוד אותם. באתר שלי את יכולה לקרא מאמר על התפתחות חברתית של ילדים, וגם בספרי 'תקשיבו לי רגע' יש פרק בנושא, שיכול לעזור לך להעמיק את ההבנה ולרכוש טכניקות בנושא. מבחינת עזרה, הטוב ביותר היה לשלב אותה בקבוצה חברתית טיפולית שבה יש מבוגר שיכול לסייע ולהדריך אותה בזמן אמת ביחסים החברתיים. חבל שהגננת היא לא כתובת כי היא יכולה לעשות זאת גם. האם אין אפשרות להעביר אותה לגן אחר עם גננת מנוסה יותר? אינני יודעת מה האפשרויות הטיפוליות שלכם בסביבתכם, אבל בדרך כלל יש צורך בהתערבות כלשהי- או טיפולית או חינוכית כדי לשפר את המצב כתבי לי מה יכולה להיות אפשרות עבורכם בברכה, חלי

שלום, הילד שלי בן 11 עם בעיות רגשיות שמקשות עליו מאוד בחברה ובבית הספר, זה מתבטא בתגובה של בכי לכל דבר קטן, ובהפיכת כל בעיה קטנה למשהו גדול ודרמתי. הוא עבר כבר כמה אבחונים ולא מצאו אותו חסר קשב או ריכוז ומדובר בתלמיד טוב בלימודים. כל מה שניסינו עד כה - טיפולים ושיחות עם פסיכולוג תראפי וכו' לא ממש עוזר לו. לפי האבחון גם ריטלין לא יעזור לו. השאלה שלי האם ישנה תרופה או כל דבר אחר שכן יכול לעזור לו? הילד סובל ולנו קשה לראות אותו בסבלו. תודה אביגיל

אביגיל, לפי התאור שלך, שעברתם איבחון וטיפול ואין התקדמות, הייתי ממליצה להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. הוא מומחה גם לתחום הנפשי וגם לתחום התרופתי. אם יש אפשרות לעזור לבנך דרך תרופות, ופעמים רבות במקרים של סערות רגשיות אפשר- הוא הכתובת. בברכה, חלי

בני בן 4 ילד מאוד חכם ואינטיליגנט אך קיימת אצלו בעיה של פרידה מאתנו בבוקר בגן ובנוסף מסרב להשתתף בחוגים שבגן,דבר שמאוד מעציב ומתסכל אותי בתור אמא.שאלתי אותו מספר עפמים מה הבעיה,מה מציק לו וכו אבל נתקלתי בחוסר שיתוף פעולה מצדו.הגננת התקשרה אלי ואמרה לי שעלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בנוגע לביישנות היתר שלו וזה שהוא מאוד סגור והפרידה הקשה בבוקר.מה עלי לעשות אני נואשת.תודה ויום נעים

בר, אל תהיי נואשת, יש אכן קושי אבל אפשר לטפל בו. אם את נואשת והבן שלך קולט את התסכול והאכזבה שלך זה מגביר את החרדה שלו ופוגע בדימוי העצמי שלו. ואת זה אינך רוצה. לבנך כנראה יש חרדה חברתית, מה שנקרא בישנות מה שמקשה עליו ביצירת קשרים צריך לעזור לו. את באמת צריכה לפנות לפסיכולוג ילדים- הוא גם יטפל ויחזק את בנך, גם ידריך אתכם ההורים, וגם ידריך על פי צורך את מערכת החינוך. בנך ממש צעיר וניתן לשפר את המצב משמעותית עוד לפני שהוא מגיע לבית הספר. אני ממליצה לך לא להסס, ולפנות לעזרה. חלי

שלום רב, בני בן 4 והתנהגותו מטרידה אותנו מאוד. מצד אחד הוא ילד מקסים, עדין, רגיש מאוד, די חברותי ויודע לתת המון אהבה, ומצד שני הוא לעיתים קרובות לא ממושמע, איטי מאוד, מסורבל, לא מאורגן בחשיבה ובתנועות, לא מקשיב למה שמבקשים ממנו (או מתעלם) ואנחנו מטפסים על קירות, כועסים עליו - ונראה לנו שזה "לא מזיז לו". אנחנו חוששים שזה יותר מבדיקת גבולות שלו. הוא כאילו "בעולמו" ואי אפשר לחדור אליו, והרבה פעמים הוא בלתי צפוי, עונה בחוצפה, או עונה לא לענין. למשל: בבוקר כשהזמן לחוץ וצריך להתארגן מהר ולצאת לגן, אי אפשר להזיז אותו. הוא מתקשה להתעורר (למרות שהוא ישן מספיק), אחר כך מסרב להתלבש, אנו מנסים להלביש אותו והוא מתנגד, יש לו את הקצב שלו והוא לא מוכן שיזרזו אותו. בסוף לאחר מאבקים יוצאים ומגיעים לגן ברגע האחרון. בצהרים אני מחכה לו ולאחותו (7.5) עם ארוחה חמה, אך הוא חוזר מהגן ו"מושך" את הארוחה בלי סוף. לוקח לו שעה או יותר להגיע לשולחן, והארוחה עצמה יכולה להמשך עוד שעה. אם אני לא עומדת על זה שיאכל אוכל, כשהוא בסוף רעב הוא מחפש קרקרים או ממתקים. כשאני מבקשת שיאסוף צעצועים או משחקים שפיזר, הוא לא יודע מאיפה להתחיל ונעמד חסר תנועה או חסר אונים מול המשימה ואז הוא אומר "לא רוצה". כנ"ל הרבה דברים שאני מבקשת ממנו. הוא יכול לשאול אותי המון פעמים אותה שאלה והוא לא זוכר ששאל או מה עניתי. הוא לא זוכר בן כמה הוא, הוא כל הזמן שואל אותי את זה וכל כך הרבה פעמים עניתי לו. אני שואלת אותו מה עשה היום בגן והוא תמיד אומר "לא זוכר" או "לא יודע". אני לא יודעת באמת מה הוא חושב ומה עובר לו בראש. לפעמים הוא מביט בי ונראה לי שהוא "רואה דרכי", כלומר הוא לא ממש רואה אותי אלא שקוע בעולמו והוא מנותק. אני לא יודעת מה הבעיה שלו אבל אני חשה שהוא ילד שונה מאחרים. ההתנהגות שלו מתאימה יותר לילד בן שנתיים ולא לילד בן 4 - הוא עדיין מאוד תינוקי. אני רואה חברים שלו מהגן והם הרבה יותר בוגרים ופקחים. הוא רגיש מאוד ובוכה מכל דבר, פוחד המון וחושש להתנסות בדברים חדשים. איך אנו יכולים לעזור לו ולנו ולהרגיע את עצמינו?

יעל, נשמע שלבנך אולי יש בעית קשב. התאורים שלך של האיטיות, בעיית ההתארגנות, 'שנמצא בעולמו', מעלים את ההשערה שזה יכול להיות זה. אני ממליצה לכם בחום לפנות בהקדם לפסיכולוג התפתחותי/פסיכולוג חינוכי שיעשה לו אבחון, ואז תקבלו תשובה ברורה על מצבו. תקבלו גם הדרכה איך להגיב אליו, ולא בכעס כשתדעו מה הבעיה, תוכלו להפסיק לכעוס עליו. תבינו שיש דברים שלא תלויים בו, שצריך ללמוד איך לחיות איתם הכי טוב. היחסים ביניכם ישתפרו והפגיעה בדימוי העצמי שלו תפסיק במנסיוני, אבחון מאוד עוזר, אל תהססו ואל תחכו בברכה, חלי

עיינתי בפורום בנושא בעיות השינה אצל פעוטות ואני עדיין לא מצאתי את מה שמתאים לבעייה שלי. אני אם חד הורית לילדה בת שנתיים ושמונה חודשים. בחודש האחרון השתנו הרגלי השינה שלה בלילה, והיא מתעוררת פעמיים ואף יותר בלילה. אני מחזירה אותה למיטה שלה והיא נרדמת ללא בעיה או הרגלים מיוחדים. בעבר היא ישנה לילות רצופים. שוחחתי עם מנהלת הגן שלה לאחר שנוכחתי שבשישי שבת, שהיא בבית, היא ישנה לילה רצוף. ביקשתי ממנה שתפחית את זמן השינה בגן לשעה. היא אומרת ובצדק, שאם ישנה בעיה אחרת שמפריעה לילדה, זה לא יפתור אותה. החלטנו בכל זאת לנסות. (העלתי אפשרות שהמיטה לא נוחה לה ובגלל זה היא מגיעה אליי, היא ישנה על מיטת מעבר.) מנהלת הגן המליצה לי להתייעץ עם איש מקצוע, מאחר וזו בעיה שנמשכת יותר מחודש, והרצף של לילות ללא שינה פוגע בתפקודי במהלך היום. יש לציין שבתקופה זו היא בודקת גבולות, דורשת ממני יותר תשומת לב ופינוק, נצמדת אליי ומסרבת להעסיק את עצמה לבד. אני מבינה שזה חלק מההתפתחות הרגשית שלה ומשתדלת לגלות סבלנות. שאלתי: איך אני מחזירה את המצב לקדמותו? מעוניינת בנוסף על המלצה לספר טוב שנוגע בפתרון בעיות השינה. ממתינה לתשובה בהקדם מודה מראש!

עינב, אני בהחלט ממליצה להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שמתמחה בגיל הזה ובבעיות שינה, אפשר למצוא גם דרך קופת חולים. בשיחת היעוץ תוכלי להבין יותר מה מטריד את הילדה ותקבלי הדרכה איך להחזיר אותה למסלול שינה טוב יותר ישנו ספר על קשיי שינה של ילדים של אבי שדה, אינני יודעת את שמו, נסי אם הוא יעזור בברכה, חלי

חלי שלום, יש לי בת דודה בכיתה א. היא הלכה עם חברה לראות בקולנוע את הסרט "מכושפת" שהוא חצי מצויר חצי לא והדמות המרכזית בו היא מכשפה. היא חזרה מהסרט ממש מבוהלת ומפוחדת. היא בוכה הרבה, בלי מצב רוח ולא ישנה ואומרת שכל פעם שהיא עוצמת את העיניים היא רואה את המכשפה. כבר שבוע שהיא בלי מצב רוח ומפוחדת. אמא שלה הסבירה לה שאין באמת מכשפות ושזה רק סרט. היא גם מאפרת במקצועה לכן ייעצתי לה להסביר לבת שלה שהמכשפה בסרט היא רק אישה רגילה שאיפרו אותה והפכו אותה למכשפה ולהראות לה איך עושים זאת ואכן אמא שלה הראתה לה איך באיפור הופכים אותה למכשפה. הילדה טוענת שהיא מבינה שאין באמת מכשפות אבל שהיא עדין מפחדת וכל הזמן רואה את המכשפה. חשבתי אולי שהאמא תשיג את הסרט ותצפה בו ביחד עם הילדה באור עם ממתקים וגירויים חיוביים ושזה אולי יעזור ליכחיד את החוויה השלילית שהיא עברה. אבל אני לא בטוחה שזה מה שצריך לעשות לכן ייעצתי לה לדבר קודם כל עם פסיכולוג. היא התקשרה כדי להתייעץ עם פסיכולוג דרך קופת חולים אבל אף אחד לא הסכים לייעץ בלי שתקבע תור והתור הקרוב ביותר הוא רק לעוד שבועיים. האמא פשוט שבורה ולא יודעת עוד מה לעשות. תודה מראש, חן

אני חושבת שהרעיון שאמא שלה תראה איתה את הסרט בצורה מנחמת וקלה יותר הוא טוב. פחד ממכשפות הוא מאוד אופיני לגיל, אבל משהו בעוצמה של התגובה שלה לא לגמרי ברור. יתכן ודרך המכשפה עולים פחדים נוספים, או אולי מתחים שיש לה ממקומות אחרים, כתה א' למשל. אני חושבת שכדאי לאם להמתין בסבלנות לתור שקבעו לה לעוד שבועיים, ובינתיים לתמוך בילדה מצד אחד, להקשיב לה, ובו בזמן לשים גבולות- לא לתת לפחד לשתק את כל חיי היומיום שלה. אפשר להסביר לילדה שאין מכשפות אבל גם 'ללכת עם הראש שלה' לראות מה לדעתה המכשפה יכולה לעשות לה, ולחפש לזה פתרונות. יש ספרי ילדים מוצלחים שעוסקים בפחדים ממכשפות, לא זוכרת את השם, אבל אפשר למצוא בקלות. אפשר גם לקרא ולעבד איתה את התחושות דרך זה. בכל מקרה, זה אמור להספיק עד הפגישה עם הפסיכולוג אין לאם מה להיות שבורה, זה קורה, זה לא אשמת אף אחד, וחשוב שהילדה תראה מולה אמא רגועה כרגיל כי המתח של האם עלול להעצים את החרדה של הילדה בהצלחה חלי

תודה רבה.

הילד שלי בן 11 שנים. מגיל די קטן הוא כל הזמן מתעסק עם הקקי שלו ולדעתי מכניס אצבעות לתוך הפי הטבעת. לפני כמה שנים ראיתי שהוא מעונן בזמן המשחק. האם יש לו נטייה להומו?

איריס, על בסיס המידע שנתת אין שום יסוד להניח שהוא הומו. כל הילדים מאוננים, ואין בזה להגיד משהו על הנטיה המינית שלהן. לגבי הכנסת היד לפי הטבעת ומשחק בקקי, אלו לא תופעות שגרתיות. אבל צריך להבין טוב יותר מה קורה שם- באיזו תדירות זה קורה, ומה המשמעות של זה לילד. הייתי מחפשת יותר לכיוון של מתח או קושי רגשי ולאו דוקא נטיה מינית. בכל מקרה את יכולה להתיעץ עם פסיכולוג ילדים, אם את עדיין לא רגועה חלי

שלום, שמי נאוה,מורה במקצועי ואם יחידנית רווקה לבתי בת השנתיים וחמישה חדשים. בשבועיים האחרונים הילדה מרבה לדרוש את אביה על אף שמוסבר לה בצורה ישירה ועקיפה שאין לה/לנו אבא. במקביל אני מדגישה לה דווקא את היש הגדול במשפחתנו הרחבה[תודה לאל].את קיומי כמובן בחייה,והסבתא והדודים שמסביבה וכו',אך לשווא. אתמול הילדה היתה בהתקפת בכי ,שקרעה לי את הלב!!!אשמח לקבל עזרה בנושא כדי למזער עד כמה שאפשר את היסורים של הילדה. בכבוד רב נאוה

נאוה, אני חושבת שהגישה צריכה להיות מעט שונה. במקום לשכנע אותה כמה טוב לה, נסו להקשיב לבקשה שלה בלי לענות ישר. לשאול אותה שתספר יותר מה היא רוצה : אבא כמו כולם. ככל שהיא תוציא יותר במילים את המשאלה שלה כך יהיה לה יותר קל. ככל שהיא תרגיש שאת מבינה אותה, ואפילו תגידי לה באמפטיה: אני מבינה שאת רוצה, זה יכול היה להיות כיף- זה ירגיע אותה. מה שאני ממליצה הוא הפוך לנטיה הטבעית, להראות לה שהכל נהדר גם בלי אבא, אבל זה מאוד עוזר. להקשיב, לתת לה לדעת שמבינים אותה. ואז תוכלי לתמוך בה בדרך שלה לעבד את הרעיון שאין לה אבא. את בודאי עברת תהליך משמעותי עד שהבאת אותה לעולם לבדך, תני לה את הזכות לעבור את התהליך שלה. זה נושא מורכב, אני חושבת שיעוץ מעבר לתשובה שלי יכול לעזור. כדי שתוכלי לתרגם את הכוונות הטובות והאהבה האינסופית שלך לילדה להתנהגות שתהיה לטובתה בנושא הזה חלי

היי לאחיין שלי, בן שלוש, יש אובססיה עם שמלות. הוא רק רוצה ללבוש שמלה כל היום (מזל שהוא עוד לא מבדיל בין חצאית לשמלה) הוא ממש מאושר עם שמלה, רוקד, ושר וכו'. לפני כמה ימים גם הייתה לנו שיחה מעניינת, שבמהלכה אמרתי לו שהוא חתיך והוא ענה לי 'אני יפה' (YAFA) כשאמרתי YAFE הוא תיקן אותי בחזרה לנקבה, וגם המשיך עם 'אני חמודה' וכאלה. והוא הבין היטב מה הוא עושה- הוא ממש תיקן אותי בכוונה. אחותי וכולם זורמים איתו, נותנים לו להתבטא וכו, אבל כבר די מתחילים לדאוג... השאלה שלי- זה נורמלי?.. זה אומר עליו משהו על העתיד? זה הוא שמבולבל, כלומר בזהות המינית שלו, או שזה אנחנו סתם מודאגים ומבולבלים מההתנהגות שלו? מתי צריך לפנות לעזרה מקצועית? איך צריך להגיב לזה? עד איפה כדאי לשתף איתו פעולה? כמה צריך להדגיש לו שהוא בן ולא בת? כמה זה משנה? הוא ילד מקסים, שופע מתיקות ועדינות. מה שחשוב לכולם זה שיהיה מאושר, לא הנטייה המינית שלו כשיגדל וכו', אבל אם יש לו בעיה עם הזהות שלו אז רוצים לעזור לו.. סליחה על האורך והבלגן, מקווה שהשאלה הובנה ותודה על כל תשובה מיקי

מיקי, אני יכולה להבין את הדאגה, אכן ההתנהגות שלו לא שגרתית. חסר לי מידע אם יש לו אחיות גדולות, שאולי הוא מחקה אותן... ויתכן שהוא נמשך לאביזרים הנשיים מתוך עצמו- אולי מתוך חוש אסטטי מפותח, ואולי מתוך בלבול מיני כמו שהצעת. קשה לדעת. לדעתי מכיון שאתם מודאגים, וצריך לגבש דרך תגובה עקבית (לדעתי צריך לתקן את הניסוח השפתי שלו שהוא בן ולא בת, כי זה חלק מבוחן מציאות שלו, אבל לתת לו לשחק בשמלות או כל מה שמעניין אותו כחלק מההעדפות שלו) צריך לא להתעלם ולא להכנס לפניקה הייתי ממליצה לפנות ליעוץ אצל פסיכולוג התפתחותי, שישמע את התמונה בצורה מפורטת, יעזור להורים להבין מה קורה, וימליץ על דרך פעולה. בהצלחה, אשמח להתעדכן, חלי

שלום, אני גרושה ויש לי שני ילדים- בת 6.5 וכמעט 3. הגרוש כמעט ואינו מבלה עם הבן הקטן ובסופי השבוע הוא משאיר אותו ללון בבית אימו ולא לוקח אותו אליו הבייתה (את הגדולה הוא לוקח). אני מנסה להסביר לו את החשיבות שלו בחיי הילד וכך גם הגננת של הילד, אך ללא הועיל. האם יש משהו שאוכל לעשות למען בני כדי שיפצה על החסך הזה, למעט כמובן להכניס גבר חדש לחיינו? תודה מראש. מירב

מירב, אני מבינה את התסכול שלך. המצב אכן לא טוב עבור הילד. מה שחשוב זה שהילד ידע שהוא יכול לדבר איתך על המצב- את לא צריכה 'לנקוט צד', או לצאת נגד אבא שלו, ממש לא. רק להקשיב, לעזור לו להבין מה הוא מרגיש (אולי כעס, אולי קנאה באחותו), אולי בהדרגה ללמד אותו לבקש מאבא שלו שייקח אותו. עצם ההבנה וההבנה שלך ייחזקו אותו. אני מקווה שאבא שלו יתעשת. לפעמים כשהילד מבקש ישיר זה מרכך לב יותר מאשר פניה שלך ושל הגננת שקל לו יותר להדוף. את צריכה סבלנות, זה אבא שלו, ותהיה לך עבודה לאורך שנים בנושא את יכולה לקרא עוד על ילדים וגירושין בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה חלי

הבן שלנו בן שנה ו-5. מפותח בהתאם לגילו מבכל התחומים. נמצא בגן כל יום עד השעה 16:00.בשבועות האחרונים יש לו קשיים רבים להירדם לשנת צהריים.בגן קורה שבערך פעם בשבוע לא ישן,פשוט לא נרדם ולפעמים נרדם לזמו מועט בלבד. בסופי שבוע, על אף שנמצא בפעילות ומראה סימני עייפות ברורים הוא לא נרדם. לעיתים הוא גם אומר שהוא עייף, אבל כשצריך ללכת לישון הוא לא מצליח להירגע. לא עוזר אם הוא נמצא לבד בחדרו או שאנחנו נמצאים איתו. הוא נמצא באי שקט, ממלמל לעצמו,שר,מדבר, מתעסק עם עצמו, עם השמיכה ולא מצליח להירדם ולישון. השינה הזאת בהחלט חסרה לו, לא נראה שהוא מוכן לוותר עדיין על שעות שינה והוא סוחב עייפות מצטברת.כשהוא לא ישן שעות אחה"צ מלוות בעצבנות וחוסר שבלנות. בימים שישן בצהריים הוא ישן בערך 10 -11 שעות בלילה ובימים שלא ישן צהריים הוא ישן בערך 12 שעות בלילה. השינה שלו באופן כללי, מאז ומתמיד לא היתה ממש טובה.רק בגיל שנה וחצי התחיל לישון לילות רצופים ועדיין השינה לא מאוד עמוקה והוא מתעורר די בקלות מרעשים. גם ההרדמות מאז ומתמיד היו בעיתיות,גם כתינוק קטן. הוא זקוק לסביבה רגועה לחלוטין,ללא גירויים,כמעט חושך מוחלט כדי שיוכל להירגע ולהירדם (דבר שאין בצהריים)אחרת כל דבר מסיח את דעתו. האם הדבר יכול להעיד על בעיה בויסות חושי?( קושי לנטרל גירויים,קושי להירגע).האם יש משהו שניתן לעשות?

הורים יקרים, אתם מתארים את בנכם כתינוק שזקוק לשקט ורגיעה מושלמים כדי להרדם. זה 'הטבע הגנטי' שלו, וכנראה שבגן בצהריים אין לו את התנאים לשינה, ולכן הוא לא ממש ישן. אתם יכולים לבדוק אצל איש מקצוע (מרפא בעיסוק למשל) את נושא הויסות החושי, יתכן ותמצאו שיש לו רגישות חושית גבוהה ותקבלו המלצות כיצד לעזור לו- זה בהחלט לא יכול להזיק. אבחון יכול לבטל חששות מיותרים, וגם לתת לכם כיוון. בהחלט מומלץ בנוסף, אתם צריכים להיות מאוד סבלניים ונחושים לגביו- לעזור לו להרדם גם כשזה לא בא בקלות. בדרך כלל הרגלי השינה משתפרים עם הגיל. בהצלחה חלי

ד"ר שלום אב לשלושה הבכור בן 17 ושתי בנות 13/9 לפני בני בכורי הינו ילד בעל אינטלגנציה מעל הממוצע לפני כשנה וחצי לערך שמנו לב כי הוא מתעסק יתר על המידה מול המראה ובוחן את עינו הימנית בטענה שהיא קטנה יותר מרעותה הסברנו שזה נכון אך זה דבר מקובל כי האדם אינו שווה במידויק בכל איבריו אף על פי שאין שמים לב לעיניין למרות זאת היה מתעסק מייד לאחר מכן שמתי לב כי הוא אינו מפנה את מבטי לצד ימין גם אם חוצה את הכביש וגם אם יושבים בקבוצה לעולם לא יישב כשמיצידו הימני יהיה מישהו ואם ישב מישהו אז הוא קם למקום אחר או לא יושב גם אם נניח הוא יושב לידי בנהיגה הוא לא מפנה את ראשו לצד ימין גם אם אני מפטיע ואומר וואו תראו איזה יופי...משהו או נוף או כל דבר אינו מפנה מבטיו הערנו לו עשרות פעמים אם קיימת תשובה הגיונית הוא כועס אומר שיש בעיה אך לא מסביר גם אם נניח הוא מרים משהו שולחן יחד איתי הוא מסית את מבטו העיקר שצד הימני לא יהיה חשוף אין לי הסבר !!העיניין מסוכן בחצייה של הכביש כי הוא למעשה אינו בודק מה קורה בצד הימני וכנראה מסתמך על חוש השמיעה .. ואם בכל זאת חייב משהו בצד הימני אז הוא מסובב את כל גופו לצד על מנת לראות חזיתית את העצם או כל דבר אחר כואב לי ומפרילי כי הוא טרוד בעיניין והדבר מונע מימנו להיות מפוקס על הדברים החשובים ועוד קטנה...גם ליד אחיותיו או במיטה כשכולנו יחד הכל מצויון עד אשר מישהו שוכב בצד הימני הוא פשוט קם והולך אנא עיזרי/ו לי לפחות בכיוון ומה עלי לעשות והאם אתם מכירים תופעה כזו מוזרה בתודה מראש וסליחה על אורך השאלה

אבא יקר, דאגתך בכלל לא מוזרה. התופעה אכן מטרידה ולא שכיחה לפני שנכנסים להשערות פסיכולוגיות אני ממליצה להתייעץ עם נוירולוג ילדים ונוער. שיבחן אותו, ויוודא שאין בסיס נוירולוגי לתופעה. חולשה של המיספרה שמאל שחולשת על צד ימין של הגוף. חסר לי מידע אם יש לו בעיות כלשהו בתחום המוטורי, הגרפומוטורי הכתיבה הקריאה, משהו חושי. גם אם לא, שווה לברר אם הברור הנוירולוגי לא יעלה ממצאים צריך לעבור לברור פסיכולוגי- יתכן שהתופעה קשורה לבעיה בדימוי גוף, מאוד נפוץ בגילו. סוג של חרדה, דברים שיתכן ומסבירים את הסימפטום, ואם יאובחנו ניתן לטפל. עצם העובדה שזה מטריד אותו ואתכם- כבר מצריך ברור וטיפול בהצלחה, אשמח להתעדכן, ולהמשיך לסייע אם יש צורך חלי

בתי בת 10 לאחרונה החלה לפחד להשאר בבית לבד אפילו אם זה ל-10 דקות בכדי שאוכל להקפיץ את אחותה לחוג או לחברה, ברצוני לציין כי היא היתה ילדה אמיצה ולא פחדנית, בזמן שהיא מסיימת את בית הספר היא מתקשרת לראות אם אני בבית, ניסיתי לשבת לדבר איתה, בדקתי ביסודיות את כל הכיוונים מדוע היא חוששת, היא ענתה לי שהיא פוחדת מגנבים. ברצוני לציין עוד עובדה תגובותיה כעסניות ביחוד אם מסרבים לתת לה משהו. איך מתמודדים עם הבעיה הזאת. האם המודאגת.

רונית, קראי מה כתבתי לאם לפניך, ליאת, רוב הדברים שם לגבי פחדים רלוונטיים גם לבתך, ויכולים לעזור ספציפית לדברים שאת מספרת על בתך- צריך לברר מה קרה בזמן האחרון שבגללו היא החלה לפחד. הרי היא בת 10, מה קרה פתאום? האם משהו השתנה, אפילו משהו שלא נראה לכם משמעותי, אבל הכניס אותה ללחץ. הפחד שלה מגנבים פעמים רבות קשור לכעס שלה, ואכן את מציינת שהיא מרבה לכעוס. לעיתים הכעס שלא יכול לצאת, 'עושה סיבוב' והילד מרגיש שכועסים עליו, תוקפים אותו, למשל גנבים. הוא מרגיש לא בטוח עם הכעס שלו ועם הכעס עליו. זה לא תהליך לוגי, ויתכן שבמציאות אף אחד לא כועס עליה נורא, אבל זו החוויה שלה. מה שצריך לעשות הוא לברר על מה היא כועסת, לתת לה לבטא את הכעס, בלי להתווכח עם זה נכון או לא, לתת לה להוציא. לעיתים זה מפחיד את הפחדים. במקביל שימו לה גבולות, שיש מצבים שהיא כן תישאר בבית, ותמצאו דרכים שיעזרו לה להרגיש בטוחה בבית. כל רעיון שהיא תעלה הוא טוב, ובלבד שהיא תחזור לתפקד מעט טוב יותר בתחום. נסו את הדרך, ואם לא משתפר, פנו ליעוץ פסיכולוגי, שם ירדו יותר לפרטים, ידריכו אתכם, ואולי גם אותה. בהצלחה חלי

לרונית, תודה רבה על התייחסותך. יישר כח.

ביתיי בת 4 התעוררה בלילה לפני כשבוע וחצי כשהיא צורחת ובורחת מהמיטה כאילו יש לה חתול במיטה. מאותו היום אינה מוכנה להתכסות בשום שמיכה לא בלילה ולא ביום בשום חדר בבית ופתאום הינה דורשת לישון בלילה עם אור בחדר (עד היום ישנה אך ורק עם מנורת לילה) למרות שהינה רועדת וקר לה אינה מוכנה להתכסות וכל הזמן טוענת כאילו יש חתול בבית. הראנו לא שאין שום דבר בבית פתחנו את הבית עברנו חדר חדר אך היא בשלה ועדין בהיסטריה שיש חתול בבית ניסינו לברר מאיפה זה צץ אצלה ופעם טענה חלום, פעם טענה שראתה חתול רע בגן וכל מיני סיפורים. מה עושים היא מתעוררת לפעמים בלילה ולא מוכנה לחזור לישון בחדרה למרות שאור דולק ורוצה רק בסלון. תודה על תגובה מהירה

ליאת, הפחד של בתך מאוד אופיני לגיל, פחדים דמיוניים. הגיון לא ירגיע אותה, וככל שתנסו להוכיח לה שאין חתול היא תילחץ יותר. הפוך לנטיה הטבעית אתם צריכים ללכת עם הרעיון שלה שיש חתול ולהבין יותר מה מפחיד אותה אתם יכולים לנסות לשאול אותה שאלות על החתול: איזה מן חתול זה , איך הוא נראה, אפילו שתצייר. תשאלו מה הוא יכול לעשות. תנו לה להרגיש שאתם איתה ואז נסו לחפש פתרון איך להתגונן מהחתול. תגידו שחתולים נבהלים מ... לא משנה מה... כל מה שיעזור לה להרגיש מוגנת. תלבישו אותה חם, שגם אם תוריד שמיכה לא תתקרר, אמרו לה חד משמעית שהיא חייבת לישון במיטה (אלו גבולות) ועשו כל מה שצריך כדי 'להתגונן מהחתול'. השילוב של הגבולות הברורים גם אם תבכה, יחד עם ההבנה וחיפוש ההתגוננות- אמור לעזור. אתם יכולים לקרא עוד על פחדים והתמודדות איתם בספרי 'תקשיבו לי רגע', ואם דברים לא יירגעו בטיפול ביתי פנו ליעוץ אצל פסיכולוג בהצלחה חלי

שלום רב,ביתי בת שנתיים וחודשיים נמצאת עד עכשיו בטיפול אצל הסבתא (אימו של בעלי).לא רשמתי אותה לגן בספטמבר האחרון מאחר ופחדתי ממחלות החורף.אתמול רשמתי אותה לגן עיריה לספטמבר הבא.אני מאוד רוצה לרשום אותה במרץ הקרוב למעון עד גיל 3 שנים כדי שתתפתח ותהנה מחברה.בעלי לא מוכן ,הוא רוצה להשאירה אצל אימו עד גיל 3 בטענה שלא קורה שום נזק והיא מתפתחת יפה גם שם, מה שמאוד נכון ,הילדה מדברת שוטף,נגמלה מחיתול ,יודעת צורות,צבעים ומספרים ואף להרכיב פאזל של 12 חלקים.בנוסף הוא טוען שחבל להכניסה למעון,היא תתרגל למעון ואחר כך להוציא אותה לגן אחר לגמרי לאחר שהתרגלה.שאלתי:איפה הנזק גדול יותר להשאיר אותה בבית ללא חברה עד ספטמבר כשתלך לגן עיריה או להכניס אותה למעון בחודש מרץ ואחר כך להוציא אותה לגן אחר לגמרי בספטמבר הבא?תודה מראש

אתי, בעלך צודק שחבל על המעברים המיותרים- להתרגל לגן אחד ועוד אחד. בדרך כלל לא רצוי את יכולה להשאיר אותה אצל הסבתא, ובינתיים להרגיל אותה בהדרגה לחברת ילדים דרך שילובה בחוגים אחר הצהריים. שם תתרגל לילדים, ולדמויות סמכות שאומרות לה מה לעשות. כך תהיה יותר מוכנה לגן בספטמבר זה שילוב שיעזור. בהצלחה חלי

הבן שלי בן שנה ושלושה חודשים לאחר מספר חודשים (מגיל שבעה חודשים עד גיל עשרה חודשים) בהם הוא לא היה מתעורר בלילה. הוא החל שוב להתעורר בלילות ובשבועות האחרונים הוא מתעורר מספר רב של פעמים לעיתים הוא בוכה תוך כדי שינה ולעיתים רק "מילל" האם זה יכול להיות תגובה או תוצאה של מתח ביני לבין בעלי, ושל מריבות קולניות שהוא שומע לפעמים? הילד נבדק אצל רופא משפחה ורופא אף אוזן גרון והכל תקין.

אין ספק שאם יש מתח בבית, כעסים וצעקות שהילד נחשף אליהם- זה משפיע עליו וחודר למתח בשינה שלו. אם הייתם יכולים לריב ולצעוק לא לידו- ממש עדיף תראו שזה יישפר את המצב. בכל מקרה שווה לברר. בהצלחה חלי

בתי בת 3 + חודשיים. כבר לפני למעלה מחצי שנה התחלנו תהליך גמילה ועשינו זאת מספיק זמן לפני הולדת האח החדש (כחמישה חודשים לפני. הגמילה התקדמה יפה, ואז כחודשיים לפני שהאח נולד (אני מציינת זאת על מנת לחדד שהריגרסיה לא חלה בעקבות הולדת התינוק אלא הרבה לפני...) היא פשוא התחילה לפספס באופן קבוע גם בצהריים (דבר שלא הכרנו) ובעיקר בעיקר בלילות. בהתחלה היא לא הייתה מרגישה את פיספוסי הלילה ועכשיו כבר כן. מצד אחד -היא אולי בשלבי התקדמות ומצד שני אני מותשת. אני מתעוררת בלילה גם לתינוק וגם להחליף לה פיג'מה וערמות של כביסה מחכות לי כל בוקר. אחרי שלושה חודשים כאלו, בלי שום שינוי מהותי, ניסינו לעבור ל pull ups בלילה והסברנו שאלו "תחתוני לילה מיוחדים" אבל היא ענתה לנו"אני לא רוצה חיתול" או "אולי בפעם אחרת" כך שנאלצנו לוותר כי לא רצינו להפעיל לחץ. מה אפשר לעשות? רק לחכות? חשוב לי לציין שהגבלנו את כמות השתייה לפני השינה והיא באופן קבוע נכנסת כמה פעמים לשרותים לפיפי לפני שהיא נירדמת (בממוצע פעמיים). אנא - עצתך!!! תודה!

פנינה, יתכן והנסיגה לא קשורה לאח, אבל יתכן וגם סוף ההריון והשינוי שעברת- השפיע. בכל מקרה הייתי עובדת איתה בשיטה של תוצאה טבעית- בלי לחץ ובעניניות תגידו לה שהיא צריכה לישון עם הpull ups וכל לילה שתצליח לקום יבשה, בלילה אחר כך לא תצטרך. תגידו לה שאם בורח פיפי חייבים את זה. כך תתנו לה לבחור, ואם היא רוצה בלי זה, היא תשתדל, והחלק של ההרטבה שקשור בשליטה שלה- ישתפר. וגם לך תהיה פחות עבודה. הייתי מנסה את זה כשלב ביניים ורואה איך מתקדם. בהצלחה חלי

אנסה לתמצת את מיליון שאלותיי: 1. אומרים להתערב ביחסים בינהם רק כשזה מגיע לאלימות. הבעיה היא שהם מיד מגיעים לאלימות וכך אני מוצאת עצמי כל היום מתווכת ושופטת. מצד שני - כיצד אפשר לתת לילד בן 7 לתת מכה על הראש לאחיו בן השנתיים מבלי להתערב? (זה קורה במקרים שהקטן חוסם את דרכו ולא זז, גם כשהגדול מבקש ממנו לזוז. מי לעזאזל צודק?) 2. איך מלמדים אותם לחלוק? יש צעצועים משותפים ויש פרטיים לעל אחד. אם מישהו מהם רואה את השני נוגע בבלון שניפחתי ונתתי לאחד מהם לפי רגע הוא מתחיל להשתולל. מה עושים?

טובי, אני מבינה שאת עסוקה בשאלות הקשורות לאחים. חסר לי מידע באלו גילאים מדובר. אבל אנסה לתת כיוון במריבות ביניהם עדיף לא לשפוט ולהסחף למילים אלא להגיב התנהגותית- לתת תוצאות טבעיות להתנהגות. למשל, אם מכים נכנסים לחדר. בלי דיבורים וויכוחים. אחר כך אפשר לדבר ולגבי לחלוק בדברים, גם את זה למדי אותם בהתנהגות ופחות במילים והטפות- למשל תתני חיזוקים ובונוסים למי שכן מתחלק. זה יעודד אותם יותר מכל איומים והאשמות. את יכולה לקרא בהרחבה בנושא אחים, עוד המלצות והבנות בספרי 'תקשיבו לי רגע' בפרק בנושא בהצלחה חלי

בתי ילידת דצמבר ובגן חובה. למרות גילה הצעיר ביחס לשנתון, ידענו שהיא בשלה לעלות לכיתה א' בשנה הבאה. אלא שדווקא השנה היא הפסיקה לצייר - בעוד שבשנה שעברה ציירה ציורים מגוונים , ילדות שמחות, וצבעים מגוונים. - השנה כמעט ולא מציירת - ובצירים הבודדים מציירת ילדות עצובות. כמו כן הייתה מזהה אותיות, מספריםואף מילים מתוך ספרים, כותבת ללא בעייה - והשנה פשוט הפסיקה ואף שכחה קצת ממה שידעה עד כה. אנחנו בהתלבטות האם היא לא בשלה לעלות לא', ואולי הסיבה היא שלא טוב לה בגן ואז אולי לא נכון להשאירה שנה נוספת בגן.

שירי, אני מבינה שאת מודאגת. מהמידע ששלחת נשמע שהילדה נמצאית בנסיגה. דברים שידעה ועשתה, אינה עושה כיום, ואלו דברים חשובים לכתה א'. נשמע שהיא בסוג של חרדה. אולי קלטה את משמעות כתה א' או את הציפיות ממנה, והן מלחיצות ומאיימות עליה. יתכן שלא אמרתם לה דבר ישירות, אבל בגן מדברים הרבה על כתה א', ויתכן והיא נלחצה וחוששת, ולכן צמצמה את עצמה בתחומים שקשורים לא'. אני הייתי שואלת אותה, בלי לחץ , מה היא חושבת על כתה א', מה היא יודעת שעושים שם, מה סיפרו בגן, מה היא מרגישה, ואם היא רוצה ללכת לכתה א', מעניין מה תאמר. במקביל הייתי הולכת להתיעץ עם פסיכולוג חינוכי, או אפילו מעבירה לה אבחון בשלות לכתה א'. תקבלו מהיעוץ/אבחון מידע רב עליה, לאו דוקא על השאלה הספציפית של עליה לכתה א' אלא גם על מצבה הנפשי. ככה תוכלו לקבל החלטה מושכלת יותר לגבי כתה א', ולגבי הגן. זה נראה לי הכיוון המתאים, בהצלחה, ואשמח להתעדכן, חלי

בני בן ה-6 רץ לשרותים לעיתים דחופות 6-7 פעמים בשעה (לפעמים לא יוצא לו כלום לפעמים קצת) בלילה הוא לא קם לשרותים ולא מרטיב הלכנו לרופאה והיא אמרה שזה כנראה מלחץ (בדיקת שתן כללית ותרבית יצאו תקנים) אנחנו בתהלכים של הפניה להתפתחות הילד אבל האם ניתן לעשות משהו בנתיים גם בגן הגננת אומרת שהוא רץ הרבה לשרותים

הפניה להתפתחות הילד היא מצוינת. בינתיים שימו לב בבית וגם בגן מה מלחיץ אותו, ונסו לפעול להפחתת הלחץ. פחות דרישות אולי, פחות עומס, משהו חברתי . אפשר להתחיל להבין בבית. אפילו לשאול אותו ישיר אם מרגיש שלחוץ ומה יכול לעזור בהצלחה חלי

חלי שלום, תודה רבה על תשובתך המהירה. לפני כחודש רכשתי את שני ספרייך והם בהרבה מקרים משמשים לי כעזר בעיקר הספר "תקשיבו לי רגע". התשובות "שכאילו" הילדים עונים ממש עוזר להבין את אשר מתחולל בראשם ובנפשם. אני מוצאת בו הרבה פעמים תשובות ומבינה שלא תמיד בני עושה לי "דווקא". פנייתי אלייך בדוא"ל היתה מעין חיזוק והשתפכות הנפש והיתי חייבת לדעת שבני מתנהג בהתאם לגילו ולא בגלל בעית התנהגות תודה דניאלה

דניאלה, שמחה שאני יכולה לעזור. אני באמת מאמינה שאם אנחנו מבינים טוב יותר אנחנו פחות נעלבים ויותר עושים את מלאכתנו כהורים ובכלל. זו עבודה קשה, אבל אפשרי. אשמח לעזור בהמשך, חלי

שלום! יש לי ילד מקסים בן שנה וחצי כמעט, ילד מאוד שמח ומאוד חיכן אבל רק כשהוא בסביבית מבוגרים. בערך בגיל 10 חודשים באנו לחברה שיש לה ילדה גדולה ממנו כמעט בשנה, כל צעצועה שהוא נגאה היא לקחה לו וצעקה שזה שלה והוא פשוט בכה. מאז כשהוא רק רואה ילד הוא פשוט לא רוצה לרדת מהידיים וברגע שאני מתחילה להוריד אותו בכח והוא מתפס אלי וצורך. כל פעם כשהוא בסביבת הילדים הוא פשוט מתעלם מהם וברגע שמתחילים לשחק איתו לגעת בו הוא מתחיל לבכות בכי היסטרי , בכי של פחד. אתמול למשל היינו אצל חברים שיש להם ילדה קטנה ממנו בחודשיים, וניסיתי לא להרים אותו כשהוא בכה, והיום פלילה הוא התאורר כמה פעמים כאילו מסיוטים וזה כבר לא פעם ראשונה. יש לצייין שהוא עד עכשיו הייה איתי בבית ובמרץ הולך לגן. אני מכירה הרבה ילדים שבבית עם ההורים או עם מטפלת אבל כולם מתנהגים בסדד. האם זה משהו שמעיד על אופי בעתיד, משהו שיעבור מה לעשות? תודה

יוליה, נשמע שבנך מאוד פוחד, לא יודעת אם זה בגלל המקרה שהיה, אבל זה מה שקורה. חשוב להפחית את הפחד בהדרגה. יתכן שכדאי לשים אותו בפעוטון קטן שיתרגל, עם גננת טובה שתדע לתמוך בו. יתכן ובו בזמן כדאי לך להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שיאבחן מה מציק לו. בכל אופן, מה שקורה עכשיו לא חייב להעיד על העתיד, אבל חייבים להתיחס לתופעה ולטפל בה. זה כן ישפיע על העתיד בהצלחה חלי

תודה על התגובה שהגבת לי ב2-2-08 שאלה נוספת-במידה והמכות מהילד האלים בגן לילד שלי נמשכות(למרות שהגננת מנסה לטפל בעניין על ידי שהיא שמה את הילד המכה "בחינוך"-כסא מוגבה לעונש) האם הדבר יכול להשפיע על ילדי מבחינה פסיכולוגית?האם עלי לנקוט צעד חריף יותר למיגור התופעה? תודה רבה(פשוט מדאיג אותי שהילד מתעורר באמצע הלילה כדי לספר לי על המכות שהוא מקבל....)

אין ספק, שעדיף שהילד לא יקבל מכות, וזה פוגע בבטחון האישי שלו, הוא לא מרגיש מוגן וזה לא טוב. לא ברור לי מה זה 'צעד חריף יותר'. אם את מתכוונת להעביר אותו לגן אחר בלי ילדים מכים, זאת אפשרות. צריך רק לוודא זו היטב. רוב הסיכויים שילדך יצטרך להתמודד עם מידה מסוימת של ילדים מכים. סטטיסטית זה קיים. כדאי גם לחזק אותו, שילך לגננת להגנה, שיחזיר עם צריך. שייחזק את הבטחון שלו. בהצלחה חלי

שלום רב, שמי אמיר, והבעיה הינה כדילהלן: יש לי בת גדולה בת שנתיים ו11 חודשים וקטנה בת 9 חודשים. היחסים בין בנותיי להורים, אלינו הם מעולים וכן היחסים ביניהן הן יחסי אהבה יפהפיים. בתי הגדולה עדיין בפעוטון בו היא הדמות הגדולה ביותר. בפעוטון ילדים מגיל 4 חודשים ועד 3, בתי הינה הגדולה ביותר והמפותחת ביותר בגן גם מבחינה פיזית וגם אינטלקטואלית. יש עוד כ- 3 - 5 ילדים בסביבות גילה בהפרשים של עד 3 - 4 חודשים פחות. לאחרונה , אשתי ואני שמים לב לשינויים בהתנהגותה , משמע התדרדרות , אנו חושבים שזה נובע מעצם היותה בגן בו הילדים קטנים יותר ממנה והיא אכן צופה שם בהתנהגויות של ילדים וכנראה לומדת ומחקה אותם. אני רוצה לציין שהיא נחשבת גם כך לרגישה וקצת "בכיינית". כמו שציינתי השינויים הנוספים בשבועיים האחרונים , הם התעוררות בלילות ורצון לישון במיטתנו או שנישן אנו איתה במיטתה. אני יכול גם להעריך שחלק מהעניין הוא מזג האויויר שמנע מאיתנו לצאת מחוץ לבית יותר מידי. ולשאלתי: 1. אבקש דעתך/המלצתך בנוגע לאופציה העברתה לגן בו כלל הילדים בני גילה לפחות. 2. המלצות להתנהגויות מסויימות אשר עלינו לחפש אצלה על מנת שנוכל יותר להתכוונן על המפריע לה. נשמח לקבל תשובתך/חוות דעתך בהקדם. כמו כן נשמח גם ליצור קשר בטלפון או לקבל הפנייה לגורם מייעץ לפגישה בעניין הנ"ל. בתודה מראש אמיר ויעל נתניה

אמיר, אני חושבת ששווה לחשוב עוד לפני שמעבירים אותה. זה לא מעבר פשוט באמצע השנה לחברת ילדים חדשה ובוגרת. יתכן ומשהו מציק לה והיא לא בשלה כרגע לעוד התמודדות. הייתי ראשון מתיעצת עם הגננת שלה, מה היא רואה בגן, מה היחסים של הילדה עם אחרים, האם היא רואה נסיגה, האם יש לה השערות. הגננת היא סמכות מקצועית, ואלא אם יש לכם סיבה לא לסמוך עליה, אתם יכולים להתייעץ איתה. אתם לא חייבים לומר לה שאתם שוקלים לעבור גן, אבל תנו לה הזדמנות להגיב. בכל מקרה גם אם תעבירו גן זה צריך להיות תהליך- לתת לילדה להיפרד, להתרגל לגן החדש. אם תפעלו מהר זה יהיה בעוכריכם, ויזיק לילדה. כך זה בדרך כלל לפחות. אתם יכולים גם להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי, אשלח לכם במייל המלצות בהצלחה חלי

יש לי תינוקת בת שנה וארבעה חודשים. אני כרגע לא עובדת ויכולה להשאר אתה בבית. אני רוצה לשלוח אותה לגן בזמן המתאים לה ביותר. הילדה מאוד מחפשת תשומת לב ובוכה מאוד כשאני עוזבת אותה. כשהיא הייתה קטנה אושפזתי לחודשיים עקב דלקת קשה והיא ראתה אותי מעט בחודשיים האלה (חרדת נטישה?). השאלה- מתי נכון להכניס אותה לגן? מאיזה גיל ילדים צריכים חברה? המון תודה

יעל, כל ילד הוא אחר, ואפשר בהחלט שהילדה תישאר בבית עוד כמה חודשים, עד פסח לפחות ואולי אפילו עד תחילת השנה. נשמע לי שאת לא ממש בשלה לתת לה ללכת, יש לכן להשלים את הזמן האבוד של המחלה שלך. חשוב שתרגילי אותה בהדרגה להפרד ממך לקצת זמן, אולי בחוגים לתינוקות, אולי עםבייביסיטר, לתת לה לשחק קצת עם ילדים. לחשוף אותה לעולם החברתי בהדרגה, עד שתיכנס לגן ממש. בספרי 'תקשיבו לי רגע ' יש פרק על התפתחות חברתית של ילדים, תוכלי לקרא שם עוד על הנושא. בהצלחה חלי

שלום, מראש אני מתנצלת על אורך הפניה: הנני אם חד הורית לפעוט כבן שנתיים ושבעה חודשים. יש לי מספר שאלות לגבי התנהגותו: לאחרונה שמתי לב כאשר הוא מסיים לשחק הוא זורק את המשחק על הרצפה וכל מה שנמצא לידו הוא זורק אותו. שאלתי היא האם זה מראה על משהו שמציק לו או שזה חלק מהנאה שהוא מפיק מהמשחק? יכול להיות שתגובתי לעניין לא נכונה. אני די כועסת עליו ואומרת לו בטון כועס שעליו להרים את המשחק אם לא להבא הוא לא יקבל את המשחק. אז הוא מסכים רק אם אני עוזרת לו להרים את המשחק. לפעמים הוא נוהג כך גם עם האוכל. במקרה הזה אני מקימה אותו ואומרת לו שעכשו אין אוכל ואתה תלך לישון. כי אוכל לא זורקים על הרצפה. שאלתי השניה: יש לי עזרה ותמיכה מאימיץ היא די הרבה נמצאת אצלנו. ולפעמים אף ישנה אצלנו. לאחרונה בני סבל מבעיות בריאות כגון: דלקות אוזניים חוזרות ונשנות. כמובן עברנו הרבה מאוד "לילות לבנים". לא מעט פעמים אימי ישנה אצלנו וביקשה אף לעזור בקימות הליליות. מה שמטריד אותי זה שבני פשוט מסרב שאימי תשקה אותו או תחזיק אותו על הידיים עד אשר אני הולכת להביא משהו עבורו. אם חס וחלילה יצאתי מהחדר הוא פורץ בצרחות אימים ומשטח על הרצפה עד אשר אני חוזרת ומרימה אותו על הידיים. כך גם בבוקר כאשר אני משאירה אותו בגן, הוא פורץ בבכי ומחזיק אותי חזק מאוד ותמיד אני יוצאת מהגן עם הרגשה רעה ורגשי אשמה שעזבתי אותו במצב כזה בגן. ליבי כואב, אבל מצד שני אני יודעת שזה לטובתו. תמיד חברותי ומשפחתי צוחקים עלי ואומרים לי שכנראה שבלידתו הרופא שכח לנתק את חבל הטבור, מרוב שהוא קשור אלי. דבר זה מונע ממני אפילו לצאת בערב עם חברות או עם ידיד בגלל שאני יודעת שאם הוא יתעורר ולא ימצא אותי הוא יכנס ללחץ. (שכחתי לציין שבני רגיל לאימי ומאוד אוהב אותה, עד גיל שנתיים בני היה אצל אימי ולא במסגרת של משפחתון) מה עלי לעשות? ושאלתי האחרונה: לבני מעולם לא היו בעיות שינה הוא היה ישן לילה שלם מבלי להתעורר (למעט במקרים של מחלה). בלילות האחורנים הוא מתעורר אחרי 3 שעות ומתחיל לבכות ולצרוח. לוקח לי הרבה זמן עד אשר אני מצליחה להרגיע אותו. וגם כאשר הוא נרדם הוא מאוד לא רגוע. האם תופעה זו שכיחה בגיל הזה? אודה לך אם תוכלי להביע את חוות דעתך המקצועית. בברכה , דניאלה

דניאלה, כל התופעות שציינת קשורות לדעתי לתהליך משמעותי שקורה בגיל הזה והוא קבל סמכות של מבוגרים. בנך גדל והוא מתחיל לבדוק את הגבולות. הוא בודק את הכוחות שלו- זורק משחק (אין בזה כל בעיה), צורח כשאת הולכת, לא רוצה זה - כן רוצה זה. ההתנהגות שלו מאוד תקינה לגילו. מאוד חשוב איך תגיבי- אין טעם לכעוס, זה לא יעיל, ורק פוגע בדימוי העצמי שלו כי גורם לו להרגיש ילד רע. אסור לוותר ולתת לו להכתיב את הכללים כי אז הוא לא לומד לציית, וגם לא לוותר. אני ממליצה לך לקרא את הפרק על משמעת בספרי 'בגובה העיניים', הוא מופיע גם באתר שלי, וגם בספר 'תקשיבו לי רגע'. זה יתן לך רעיונות רבים איך לשים לו גבולות ברורים בצורה נעימה זה האתגר שלך לגיל הזה, יתכן והמתח שמצטבר ביניכם מעיר אותו בלילה. משמעת היא תהליך לא קל לביצוע וצריך להשקיע בו. יתכן ותרצי להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שידריך אותך מידי פעם. כוונות טובות ואהבה לא תמיד מספיקים. אני יכולה להגיד לך מנסיוני, שכשעובדים על הנושא יש שיפור משמעותי בהצלחה חלי

יש לי תינוק בן שנה וחודשיים שמפחד מכל דבר- מאנשים שלא מכיריםשמגיעים הביתה (צורח בהיסטריהדורש שארים אותו ומחביא את ראשו בחולצתי) מעציצים, מנורה שהתקלקלה ומהבהבת , מהתנור באמבטיה ועוד ועוד הרשימה ארוכה.אני חייבת לציין שהתגובה שלו לפחד לפעמים הינה רתיעה והתרחקות כמו במקרה העציץ(הקטן מאוד ד"א) ולעיתים היסטרית לגמרי. האם זה נורמלי? איך אפשר לעזור לו? תודה

ליאורה, נשמע שבנך מגיב בחרדה חזקה לכל גירוי חדש או כזה שנתפס בעיניו מאיים. יש ילדים שרמת החרדה הטבעית שלהם גבוהה- יתכן והוא אחד מהם. יתכן גם שתגובותיו מועצמות בגלל תגובות הסביבה אליו, אולי מרימים אותו, מפנקים אותו, נותנים לו יחס והוא למד לקשר בין הדברים, ויש לו רווח משני מהפחד. בכל מקרה, הייתי מייעצת לך בחום לפנות ליעוץ לפסיכולוג התפתחותי שיעזור לכם ההורים להפחית את ביטויי החרדה, לטובת הילד, ולטובתכם גם. הוא יבין יותר מה הבעיה, ותמצאו יחד דרך להגיב שתהיה נעימה, אבל לא תיתן לו יותר מידי תשומת לב לפחד. ייעוץ כזה יכול להיות מאוד יעיל פסיכולוג התפתחותי תוכלי למצוא בקופת חולים או באופן פרטי.

שלום, בתי בת השנה ו-9 היתה נפרדת ממני בבוקר בגן בכיף ובחיוך עד לפני כשבועיים. התחילה לאחרונה לבכות והיתפס בי כשאנחנו נכנסות לגן (אחרי דקה היא נרגעת-אני מחכה לשמוע בחוץ). חשוב לי לציין כי אני בהריון מתקדם ובגן יש לצערי תחלופה גבוהה של מטפלות יש רק מטפלת אחת שהיא נשארת קבוע. בנוסף בלילה לפני השינה עד שנרדמת היא גם מחפשת אותי המון בקול בכייני עד שנרדמת. למה אוכל לקשר את הבעיה? האם זהו רק משבר שיעבור? מה לעשות ? תודה ויום טוב

עמית, נשמע שבתך איבדה את תחושת הבטחון בגן בגלל אחד או כל הגורמים שמנית. קשה לדעת במדויק. עם זאת נשמע שהיא מתאוששת מהר- וזה חיובי אני חושבת שצריך סבלנות לראות איך זה מתפתח בכמה השבועות הבאים. בו בזמן חשוב שתדברי בגן, שתהיה מטפלת אחת קבועה שמקבלת אותה בבקר, שאפילו שיש תחלופה היא תרגיש בטיחות ועקביות בפרידה בבקר. בהצלחה חלי

שלום לך ותודה על התגובה אני רק שכחתי להוסיף שהילד מגמגם מגיל קטן לא חזק מדי אבל כשהוא בלחץ זה מתגבר, קשה לו לבטא את עצמו מהר, בבית כולם סבלנים אליו אבל האם הבעיה של הקללות והמצמוץ היא תוצאה של גמגום? תודה

רגינה, הגמגום גם שייך לסימפטומים הקשורים למתח. שווה להתיחס לכל הסימפטומים ביחד כפי שייעצתי. בהצלחה חלי

שלום רב, בני, תלמיד בכתה ג' אינו רוצה ללכת לבי"ס. מדי בוקר (וערב) יש לנו מאבקים עימו בענין. הוא מתלונן שנורא משעמם לו וקשה לו לכתוב כ"כ הרבה. אגב, מגיל צעיר בני גילה יכולות קוגנטיביות גבוהות אך גם קושי בכתיבה.(כתיבתו חזקה ומוקפדת מאד ועל כן גם מעייפת) גם בהפסקות הוא לא מוצא ענין על אף שיש לו חברים, בטענה שמשחקי התופסת ומחבואים נמאסו עליו. שוחחנו עם המחנכת, היועצת ופסיכולוג ביה"ס והגדרנו דרכים לעזור לו ע"י העצמה וניסיון לשלבו בתכנית למחוננים (יום בשבוע) בינתיים הבעיה ממשיכה ומלווה גם בתלונות על כאבי בטן המונעים ממנו לקום מהמיטה... נראה לי שיש מקום לערוך לו אבחון פסיכודידקטי כדי למקד יותר את חוזקותיו וחולשותיו. מה דעתך ? והיכן ניתן לערוך מבדק כזה שיגדיר את מקור הקושי ?

אירה, אני מסכימה מאוד לרעיון של אבחון. נשמע שלבנך אולי יש לקות למידה בתחום הגרפי, והפער בין היכולות הגבוהות לקושי בכתיבה גורם לו מצוקה וקושי להשתלב. יתכן וגם דברים נוספים מציקים לו, וגורמים לו לתלונות ולכאבי הגוף אבחון פסיכודידקטי אפשר לעשות דרך השרות הפסיכולוגי של ישוב מגוריכם. זה אבחון ציבורי , אמור להיות טוב ומקצועי, צריך רק לבדוק כמה זמן המתנה יש אתם יכולים גם לפנות לכל פסיכולוג חינוכי מומחה, והוא מוסמך ומיומן באבחונים כאלו. המלצות תוכלי לקבל מהשרות הפסיכולוגי, הם בדרך כלל יודעים דברי עם פסיכולוגית בית הספר, היא הכתובת בשבילך. בהצלחה, אבחון יכול מאוד לעזור, להסביר את הבעיות ולתת כיוון חלי

יש לי ילד בן שנתיים וחצי בקירוב. יש לו ילד בגן שכל הזמן מרביץ לו בחוזקה (וגם לשאר הילדים) הגננת אומרת שהילד המכה במצוקה כי הוריו בהליכי גירושים מורכבים....ושהבן שלי לא "פראייר" ומחזיר לו..והיא הרימה ידיים ולא יודעת מה לעשות. מה שמציק לי שאני מרגישה שהבן שלי במצוקה כי בכל הזדמנות הוא מספר לי שמרביצים לו בגן-איך שהוא קם בבוקר,לפני שהוא הולך לישון,אם הוא קם באמצע הלילה....מה עלי לעשות?חוץ מזה אני מרוצה מהגן וגם בני תודה רבה

אני מבינה שאם בנך בן שנתיים וחצי הוא בגן פרטי כך שאין גורמי פיקוח לערב במיוחד כשאת לא רוצה לפוצץ דברים ואת מרוצה מהגן. לפי דברי הגננת בנך מתמודד היטב, ולפי תחושתך הוא במצוקה אני חושבת ששווה לדבר עם הגננת בשיחה יותר רצינית, לספר לה על התחושות של בנך ולחפש פתרון. תשובה של 'אין מה לעשות' היא לא מקצועית ולא רצינית. בנך אמור להרגיש מוגן בגן. צריך לחשוב שוב מה לעשות. לא לפגוע בילד שבמשבר אבל למנוע את המכות. אם עוד ילדים סובלים מהמכות אפשר לערב עוד הורים. לבוא בטוב לגננת ולבקש פתרון בהצלחה חלי

שלום ביתי בת 7 בכיתה א' מבחינת לימודים בסדר . ילדה פיקחית מאוד עירנית מאוד ומלאת מרץ הגובל בחוסר מנוחה. בכיתה מידי פעם מתלוננת המורה שהיא מפטפטת ועסוקה עם חברות במקום לבצע משימות. בבית הכנת שיעורי הבית היא משימה לא פשוטה (מקבלת המון שיעורי בית) אינה מצליחה תמיד להתרכז אינה יושבת בנינוחות ,מתרגזת ומורחת את הזמן. מבחינה חברתית היא די מקובלת בחברה ולפי דברי המורה ילדה מאוד אהודה. בבית קשה לה לקבל מרויות, מתחצפת המון. אוהבת להיות תמיד פעילה ומשתעממת בקלות אינה יודעת להעסיק את עצמה לבד בבית לכן מחפשת כל הזמן להיפגש עם חברות בביתן. לאחרונה נמצאת בבית עם מטפלת מקסימה יחד עם אחיה בן ה-11 . המטפלת מתלוננת המון שביתי מתישה אותה, מתנהגת אליה לא יפה, מקללת ואינה משתפת איתה פעולה(ישנם גם ימים שהכל בסדר). ביתי מקנאה מאוד באחיה שהוא ילד חכם מאוד ונעים לסביבתו וכל הזמן בודקת אל מי מתייחסים יותר. הקשיים הללו גורמים לנו לתסכולים רבים וזה מתבטא אם נרצה או לא ביחס שלנו אליה . היחס שלנו אליה הוא אמביוולנטי, אנחנו משוגעים עליה מצד אחד כי היא ילדה מלאת חוש הומור ופיקחית ומצד שני בהתנהגותה יכולה לתסכל אותנו מאוד. האם יכול להיות שאילו סימנים של ADHD ואם כן איך ואיפה מאבחנים? תודה אמא מודאגת מאוד

אמא יקרה, קשה לדעת אם לבתך יש בעית קשב, או בעיה בקבלת גבולות וסמכות. אבל לפי איך שאת מתארת את הדברים הייתי ממליצה בחום להתיעץ עם פסיכולוג ילדים. הוא יוכל להדריך אתכם ההורים כיצד להגיב אליה, לא רק מתוך אהבה גדולה וגם כעס, אלא מתוך גישה חינוכית עקבית שתעזור לה ולכם. היא בודקת אתכם ואת כל הסביבה וצריך לעזור לה. כתה א' היא גיל צעיר מספיק כדי לעשות שינוי בקלות יחסית. ככל שמחכים הרגלים מתקבעים וקשה יותר לשנות. זו המלצתי: פסיכולוג שיוכל לאבחן, וגם להדריך אתכם. לא בטוח שיעשה עבודה טיפולית עם הילדה, לפעמים לא צריך ומספיק להדריך את הסביבה. את יכולה להתיעץ עם השרות הפסיכולוגי באיזורכם והם ימליצו לך

תנו לילדה יותר יחס

שלום רב בני בן כמעט 11. מזה כמה חודשים חרד מאוד להישאר לבד בבית ואינו מוכן בשום אופן שנעזוב אותו לבדו או אפילו עם אחותו בת ה7. כל זה התחיל כהתחלתי לעבוד לאחר תקופה ארוכה שהייתי בבית. בני הגיע מבי"ס ונשאר לבדו בבית ומאז התחילו הפחדים והחרדות. כל רחש קטן בבית מקפיץ אותו והוא מבקש מאיתנו שנסרוק את הבית. טוען שפוחד מפורצים, וממחבלים. עלי לציין שבהתחלה הפחד היה יותר קיצוני והוא ביקש מאיתנו לסרוק את הבית כמה פעמים ביום , היום לאחר כמה חודשים מספר בקשותיו לסריקות הפכו נדירות אבל עדיין אינו מוכן להישאר לבד דבר שגורם לנו ללחץ מתמיד ולתלות מעיקה. למרות שאנו מנסים להיות אמפטים ולשדר שהכל בסדר מותר לפחד ועד שהפחד לא יחלוף אנו לא עוזבים אותך לרגע, בפועל זה יוצר המון מתח. בני הוא מאוד חכם ורגיש הוא קורא עיתונים וקשוב לחדשות דברים שלדעתי מעלים את סף החרדה שלו אבל הוא מתעקש להתעדכן ולדעת. עלי לציין שבני אינו מתבייש במצבו ומספר על זה לכל מי שרק מוכן להקשיב, הוא מאוד מודע להרגשות ולרגשות שלו יודע בדיוק להגדיר ממה ולמה הוא פוחד. שאלותי הן: 1. האם זהו מצב שכיח ומוכר? 2. האם יש דרך לטפל בחרדות או לחכות שיעלמו מאליהן? אודה לתגובתך המהירה

יפעת, ילדך כנראה רגיש וחרד מטבעו. השינוי בהרגלי הבית שאת פחות נוכחת העלו כנראה את סף החרדה. אני מבינה שהוא רוצה שינוי. לא נוח לו עם המצב. אפשר להתחיל לדבר איתו על מה יכול לעזור לו לפחד פחות, שיעלה רעיונות מעצמו, ולנסות אותם. להעביר לו מסר שאתם מקבלים את הפחד, אבל לשים גבול להשפעה. חשוב שהוא כן ילמד בהדרגה להשאר לבד. אולי כדאי להעזר בטיפול פסיכולוגי שבמקרים כאלו יעיל מאוד בהפחתת החרדות. טיפול התנהגותי מומלץ במיוחד. הטיפול יתן גם הדרכה בשבילכם. מנסיוני זה מאוד עוזר את גם יכולה לקרא את הפרק על פחדים בספרי 'תקשיבו לי רגע' כדי להבין יותר על דרך פעולתם של פחדים. בהצלחה חלי

תודה רבה רבה על התגובה

בני בן 13 וחצי .. הבעיה התחילה בגיל די צעיר הוא אוכל כשלא רואים אותו.. ואוכל את כל הארון מה שהוא אוהב כמובן.. זאת אומרת שאם יש דבר מה סגור הוא לא ירגע עד שהוא יגמור את כל הדברים שהוא אוהב.. הבעיה היא שהוא יודע שאני יכעס וזה יהפוך למריבה כי הרבה פעמים הייתי צריכה להגיע למצב של להחביא אוכל ואני לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו אז אני מאוד מצמצמת בדברים .. להזכיר שיש לו עוד שתי אחיות וגם אם יש בארון דברים של אחותו הקטנה או משהו דומה אין לו חשבון הוא ממש לא יכול להשלוט על התאווה לאוכל.. מה את חושבת שאני צריכה לעשות עם הנושא..

שרון, ממה שאת מתארת נשמע שלבנך יש בעיה בשליטה בדחפים. הוא לא מצליח להתאפק. אין לי מספיק מידע אם זה קורה בעוד תחומים, איך הוא מתפקד באופן כללי. האם הוא מודע שזו בעיה או שהוא רק כועס עליך? בכל אופן, הדברים שאת מתארת הם בהחלט סיבה לפנות ליעוץ. למצוא דרך לעזור לו ולכם להפסיק את התופעה הזו. אני יכולה לתאר שזה מטריד מאוד אתם יכולים לפנות לפסיכולוג ילדים והוא בהחלט יעזור בהצלחה חלי

ילדי בן ה 8 מגמגם מגיל 5 כניראה על רקע ריגשי (מאז הגירושין שלי ושל אבא שלו). היינו אצל יועצים מומחים בתחום וכולם אמרו שזה יעבור ואין לי מה לדאוג כמובן שגם היינו בטיפול אצל קלינאית תקשורת וגם היא אמרה את אותו הדבר. הבעיה היא שזה לא עובר ונכון להיום הוא בקושי מצליח להוציא מילה מהפה זה הפך להיות גרוע ביותר. חשבתי שאולי טיפול פסיכולוגי יהיה יעיל, למי פונים? והאם זה יפתור את הביעה?

לילך, אני בהחלט חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור. הייתי ממליצה על טיפול בגישה התנהגותית שיעזור לו להפחית את הסימפטום של הגמגום. את יכולה לחפש באופן פרטי, להתיעץ בשרות הפסיכולוגי באיזור מגוריכם (את יכולה להתיעץ גם בעילום שם) או לפנות לקופת החולים, הן גם מכוונות לטיפול מתאים אני מאמינה שזה יכול לעזור בהצלחה חלי

שלום, יש לי אח קטן בכיתה א' בן 7 וחצי יש לו בזמן האחרון כל מני דברים שמקשים עליו בריכוז, הוא אומר לי "אני חייב לומר קללה כמו זונה ואני לא יכול לשלוט על זה אני יכול בבקשה פעם אחת וזהוואז כשהוא אומר הוא מתחיל לבקש סליחות המון זמן כי הוא יודע שמה שהוא אמר זה רע אבל כאילו הוא חייב להגות את זה , וכשהוא מנסה לשלוט על זה הוא מתחיל למצמץ עם העניים חזק . איך אפשר לעזור לו יכול להיות שזה זמני או שזה סינדרום מסויים? תודה

רגינה, יש תסמונת שנקראת טורט ובה מקללים ללא שליטה. זה סוג של טיק. אבל זה לא המקרה של בנך, לפי מה שתארת . נשמע שהוא עובר תקופה של לחץ, יש בו כעסים רבים והוא חייב לשחרר אותם. הוא מרגיש אשמה על הכעס שלו ואז הוא עוד יותר במתח וממצמץ אני מציעה שתבררי מה קורה בבית הספר, אולי הכניסה לכתה א' קשה לו במובן מסוים, לימודי, חברתי עם המורים. משהו העלה אצלו את הלחץ . אולי משהו בבית. שווה לברר, להתיעץ, ולנסות להרגיע את המצב כלפיו את יכולה לומר לו שהוא יכול ללחוש את המילה לתוך הכרית, וזה מותר ואת גם יכולה להגיד לו שאת רואה שהוא כועס נורא, ושאולי יספר לך מה מכעיס אותו. אולי אם הוא ישתחרר בדיבור הוא לא יצטרך לקלל. אל תהססי להתיעץ עם בית הספר, עם היועצת.היא יכולה לעזור בהצלחה חלי