פורום פסיכולוגיית ילדים

ילדתי בת שנה וחצי בחודש האחרון היא איננה מוכנה לשבת בכיסא הרכב גם שיושב מישהו לידה היא מתחילה לבכות בכי מר מה עליי לעשות המצב החמיר בתקופה האחרונה גם במידה ונרגעה לאחר עשר דקות היא מנסה לצאת בכח מהכיסא האם יש קשר לבעיה כלשהיא וכיצד לטפל בזאת

נינה, קשה לדעת מדבריך אם יש בעיה, אבל נראה לי שצריך לא לוותר, ולו רק מפני שאין ברירה. אפשר לנסות להקל עליה עם מוזיקה, לדבר איתה. אבל לא לוותר. אם דברים לא יירגעו, אפשר ללכת להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי, אולי הוא יזהה משהו עמוק יותר שעובר עליה. בהצלחה חלי

התחלתי לבני בן השנתיים ו8חודשים גמילה מטיטולים לאחר שביקש מיום שישי האחרון. בבית הגמילה נעשית בצורה טובה, עושה פיפי באסלה.(צריך להזכיר לו כמובן) הבעיה בגן.מיום ראשון הוא מתאפק כמעט 9 שעות ביום ללא מתן שתן, למרות נסיונות שכנוע מצד המטפלות(פיפי פרס וכדו').בימים אלו הוא כמעט ואינו אוכל בגן, והיום אף החל להקיא(3 פעמים בגן). שאלותי הן- האם תופעות אלו קשורות בגמילה? להחזיר לו את הטיטול לפחות לשעות של הגן?(גם אם יש התנגדות מצידו) תודה

בנך כנראה עוד לא מרגיש בטוח בגן, ולכן הוא מתאפק. הכל עוד חדש לו, והוא לא התרגל. הוא גם רוצה להיות עצמאי וגם מתקשה. צריך סבלנות, זו רק התחלה. הייתי מחזירה לו את החיתול בגן, ונותנת לגננות לנסות להוריד אותו בהדרגה. זה התפקיד שלהן למצוא את הדרך אליו בגן. ולהדגיש כל הזמן את הגישה שאין לחץ, ולא ממהרים, ולוקח זמן. הוא אמור להרגע. אם לא, פנו להתיעץ עם רופא או עם פסיכולוג שמתמחה בתחום בהצלחה חלי

שלום, אני אם לארבעה [8,6,2,וחודש]. בני בן השש הינו ילד נבון ביותר, רמה שכלית גבוהה עם פער עצום לעומת הפן הרגשי - בוכה רבות, מתרגז ומתעצבן בקלות. הולך באיטיות ועושה "דווקא". כשמעירים לו מתחיל לצעוק עלי ועל בעלי. פעמים רבות כבר שוחחנו איתו על רגשותיו והתנהגותו, ופעמים רבות כבר שמענו "אני מצטער, רוצה אחרת, אעשה אחרת, אדבר יפה"... היום זה שוב קרה וכאשר כעסנו והזכרנו לו שמחכים שיתנהג כפי שהבטיח\ הוא אמר "אז אני לא רוצה להיות בעולם"... כמובן שנבהלנו מאד [יש לציין כי יש מקרה של אובדנות במשפחה הרחוקה - קרה לפני 5 שנים]. האם יש כאן מסוכנות? לפנות לפסיכולוג? פסיכיאטר? יש לציין שלאחר ששוחננו ארוכות הבנו שזו היתה דרכו להביע תסכול מאי הצלחתו להשתנות. תודה על העזרה תיתי

תיתי\ בנך משדר מצוקה, אין ספק. הפער בין יכולתו השכלית לבין רמת הרגישות והחרדה הגבוהה שלו. הוא מרגיש שהוא מאכזב אתכם, וזה מסעיר אותו עוד יותר. זו תופעה ידועה אצל ילדים שמשלבים שכל ורגישות גבוהה. אני חושבת שבהחלט יעזור לכם לפנות איתו לפסיכולוג ילדים, ליעוץ ואולי אפילו לטיפול. הוא יוכל לעזור לכם להבין את עולמו הרגשי של בנכם, יסביר לכם (ואת זה גם אני ממליצה לכם) לא להסביר לו כל כך הרבה איך להתנהג, כי הבעיה היא שהוא לא מסוגל, ובמקרה הצורך גם יפגוש אותו לטיפול. דרך משחק ושיחות. זה מאוד עוזר. אתם יכולים לקרא עוד בנושא רגשות של ילדים, וגם על טיפול בספרי 'תקשיבו לי רגע', כך תבינו יותר. בהצלחה חלי

האם תוכלו לסייע לי, מחפשת פסיכולוג/ית מטעם קופ"ח מכבי. בתודה מראש

רנית, הדרך הטובה ביותר היא להתקשר למכבי ולשאול, או להכנס לאתר שלהם ולחפש פסיכולוגים. הפניה במכבי היא ישירה לפסיכולוג עצמו. בהצלחה חלי

אני אימא ל3 ילדים בת בת 9 ובן בגיל 6 ובן בגיל 4. הבעיה היא עם הילדה בת 9 .אתמול היא סיפרה לנו שהיא שיקרה והיא מרגישה לא טוב עם זה ושהיא רוצה לספר לנו וזה לא פעם ראשונה שהיא משקרת אבל הפעם זה היה יותר מדי שאני ואבא שלה הינו בשוק טוטאלי . הסיפור הוא שהבת שלי החליטה לעשות לעצמה יום הולדת פיקטיבי, היא הזמינה את החברים שלה לכיתה ליום הולדתה ביום שישי 30/5/08 בבריכה (יום ההולדת שלה האמיתי הוא באוקטובר), היא הכינה הזמנות בלי ידיעתנו וחילקה לכיתה עם תיכנון הלו"ז של המסיבה. ולי היא אמרה ביום ראשון האחרון שהמורה עושה מסיבת כיתה בבריכה וביקשה ממני להכין עוגה. והיא במשך כל השבוע שאלה אותנו כמה יעלה כניסה לבריכה וכל מיני חישובים כספיים , אנחנו לא הבנו מה קורה עד שהיא סיפרה לנו אנחנו הינו בהלם טוטלי לכן התקשרי למחנכת וביקשתי ממנה להודיע לתלמידים שיום ההולדת בוטל בגלל אילוצים משפחתיים ושלא תגיד שבתי שיקרה . אני לוא הצלחתי לישון כל הלילה רק מהסכנות שיכולנו לעמוד בפניהם אם היא לא היתה מספרת .מה עלי לעשות אני בהלם??????

סילבי, אכן הסיפור מטריד מאוד. הילדה נסחפה עם השקר רחוק, וטוב שעצרה בזמן. צריך עכשיו לברר מה קרה שם, מה הביא אותה לביים יומולדת, האם יש לה מצוקה חברתית, האם יש איזשהו חסך. אולי חברה זרקה לה את האתגר והיא לא עמדה בלחץ. ואולי היא ניסתה להעביר לכם בדרך כלשהי מסר שיסעיר אתכם- סוג של איתות. אחרי שתרגעו, צריך לשבת בשקט ולדובב אותה (טכניקות דיבוב תוכלי למצוא בספרי 'בגובה העיניים'). אתם בהחלט יכולים גם להתייעץ עם פסיכולוג ילדים שיעזור לכם להבין את המסרים הסמויים של הארוע. המקרה היה, השקר היה, עכשיו צריך להבין אותו ולהתמודד בהצלחה חלי

לבני בן החמש חיבה עזה באופן יוצא דופן למתוק וממתקים. כאשר לא שמים לו גבול הוא" בור ללא תחתית" בבית אני משתדלת שיהיה מעט מאוד מתוק אך תמיד משהו שאפשר לתת על מנת לא ליצור חסך. כאשר הילדים חוזרים מהגן (אחהצ)אני מכבדת במשהו מתוק(מאפינס, שוגי, ופל, ארטיק) ומעבר לכך לעיתים הם מבקשים מעדן(לא מסוג המילקיים המוגזמים למיניהם)אך למרו שאני נותנת אני חשה שאני צריכה לעמוד בפרץ כמו שומר סביב הדרישה שממשיכה לעוד מעדן ועוד עוגיה.. אני חוששת ליצור תסביכים וחסכים שיהיו להם ביטויים קשים בהמשך. חשבתי אולי להעביר לו (ולאחיו בן ה3.5)את האחריות לגשת לארון ולקחת לבד עלפי המינון שנקבע(אחד או שניי)ואז הקרב יחסך. יש כאלו שהציעו כי על מנת לחסל את תאוותו צרי ךלתת לו להאביס את עצמו בלי שליטה עד שהוא עצמו יחוש גועל. נשמע לי מחריד ושגוי בעליל. חשוב לומר שבאירועים הוא יכול לחזור ולאכול עוד פרוסהועוד פרוסהאחרי ששאר הילדים כבר אבדו עניין אך אם אני שם הוא יביט וישאל אם מותר לו שזה גם סיטואציה לא נעימה בשבילו. מה עושים?אני פונה לפורום זה כי יש לכך לדעתי השלכות פסיכולוגיות משמעתיות ולא רק עניין לתזונאית.

שחר, את צודקת שמעבר להיבט התזונתי (שגם אותו צריך לברר) יש כאן היבט פסיכולוגי . הוא לא שבע, ולא מסוגל לווסת את עצמו. הוא עסוק בזה, וזה מגיע להתנהגות לא נורמטיבית ולא רצויה. אני חושבת שאתם כן צריכים לשים לו גבולות, ולומר מה מותר ומה אסור, לא נראה שהוא מסוגל לווסת בעצמו. להציף אותו בממתקים יכולה להיות שיטה אבל רק אם מבצעים זאת כחלק מהתערבות טיפולית רחבה, ויעוץ של פסיכולוג- לא סתם. אני הייתי מייעצת לך כן ללכת לתזונאית אבל כזו שיש לה גם הבנה פסיכולוגית, ובמקביל לפסיכולוג ילדים שמיומן בנושאי אכילה- יש כאלו. את יכולה לחפש גם דרך קופת חולים. שווה שאיש מקצוע יתרשם מה חומרת הבעיה, ומה ואם צריך לעשות בהצלחה חלי

שלום, ביתנו בת שלושה חודשים, בסה"כ תינוקת נוחה ומתוקה. אני שוהה עימה רבות במסגרת חופשת הלידה אך מידי פעם היא נשארת עם אביה. לאחרונה כאשר היא נשארת עם אביה לבד היא מתחילה לבכות בכי המתחיל כשקט והופך ליללות הסטריות. רק יחס מצידי מרגיע אותה והיא מפסיקה לבכות. ניסינו "תרגילים" שונים כמו לאפשר לאביה לטפל בה יותר למרות שאני בבית אולם היא מתחילה לבכות. יש לציין שכאשר שנינו יחד איתה היא לא בוכה ומשתפת עם שנינו פעולה יפה (חיוכים, משחקים ועוד). האם זו חרדת נטישה ואם לא - מה זה? כיצד ניתן לטפל בזה? תודה מראש, שילה

שילה, אני לא חושבת שזו חרדת נטישה, יתכן אבל והיא תינוקת הרגישה מאוד לשינויים ומגיבה אליהם בלחץ. היא רגילה מאוד אליך, וכשאת איננה, אפילו אם התחליף הוא אבא, היא מגיבה בסערה. האם מישהו אחר מלבדו נשאר איתה בהעדרך? האם התגובות דומות? בכל מקרה, אסור לוותר. גם אבא צריך ללמוד להרגיע אותה. אתם לא עושים לה שום נזק. כשצריך- היא תישאר עם אבא. אם הדברים לא יירגעו עם הזמן הייתי מתייעצת עם פסיכולוג התפתחותי המומחה לגיל חלי

תודה על תשובתך. מידי פעם אימי נשארת איתה ובדיעבד גילינו שהתגובות דומות. שאלה נוספת..האם יש לך טיפים כלשהם להרגיל את הקטנה שלנו להיות עם אחרים? האם חשוב לעשות זאת בדרך כלשהי? תודה שוב, שילה

- ילדתי לפני חצי שנה בן, בפער של חמש שנים מאחותו הגדולה! בחודשים האחרונים היא לא כתמול-שלשום (מרטיבה בלילה, מכל דבר קטן נעלבת, מרביצה בגן, לא מקשיבה בחוג, כאילו דורשת תשומת לב, שאני חייבת לציין שאינני מחסירה ממנה תשומת לב פרטנית; אחת על אחת) ואינני יודעת אם לשייך זאת לשינוי המשפחתי או למשהו שמתרחש בגן (שדרך אגב, אני ממש לא אוהבת את הגן בו היא נמצאת. הייתי מעבירה אותה גן עוד השנה, אך פחדתי להעמיס עליה רגשית עם כ"כ הרבה שינויים). - אני מפחדת שעובר עליה משהו שדורש התייחסות ספציפית, ואני מפספסת זאת. - אני זקוקה לאבחנה נכונה ולייעוץ באילו פעולות לנקוט.

שלומית, יתכן ובתך מעט בנסיגה עקב הולדת האח או מסיבות נוספות. הייתי ממליצה לך בחום לפגוש פסיכולוג ילדים להתיעץ, לספר בפרטים את הדברים, ולקבל יעוץ .יתכן ויספיק לייעץ לכם ההורים, ויתכן שיצטרכו לפגוש אותה. צריך להבין מה היא 'מאותתת' במצוקה שלה, וזה אפשרי את יכולה לקרא בנושא עוד בספרי 'בגובה העיניים' וגם 'תקשיבו לי רגע' שם יש על תחושות של ילדים, גם במצבים כאלו חלי

שלום רב אני בחורה בת 25 ובעלת בטחון עצמי בסדר גמור מבקשת עזרה דחופה ככל האפשר מאחר ואני לא מכירה או אין בידי את היכולות לממן טיפול פסכולגי ויתרה מכך אני מודעת שאפשר דרך קופות החולים וזה אורך המון זה ואני צריכה לטפל בזה החל מעכשוי ואני כבר מיואשת נורא ואפילו קשה לי אז אתחיל לספר שכך אני נורא לחוצה אבל מאוד לפני כשנתים שהחלה המילחמה בצפון גבר אצלי הלחץ יותר מכך מפלס החרדה גבר בחיי היום יום שלי אני ממתנת את עצמי עם הליכות מידי פעם אבל לא יותר מידי כי הם גרמו לי להרזות ,אבל מוזיקה שקטה ,שנוי בשיגרת החיים תוך עשית דברים בדרך ניחוחה פחות לחוצה מפעם אבל אני עדין לחוצה וזה בגלל שאני בנאדם פצרקיונסטי ורוצה להצליח בכול דבר שרוצה לעשות אם זה לא הולך כמו שאני רוצה אז אני נורא מתוסכלת מאוכזבת ויש לי פחד מכישלון שהושרש לי מהורי שאני לא יכולה לאכזב אותם ואת עצמי אני נורא מפחדת להכשיל ולא לעמוד בדרישה ושלי ושלהם להצליח והיתפרנס בשכר מכובד הורי חשוב לציין אנשים בעלי השכלה בינונית שיש להם שאיפות ממני הן בלימודים והן בכול תחומי החיים אני מרגישה בבית כמו"אמא קטנה" לקחת את כול עניני הבית תחת חסותי מאחר ואבי עבר מחלה קשה ואני רואה את עצמי תומכת לו ועוזרת לכול בני המישפחה מאחר ואני בת בכורה אני רוצה יותר לעזור וכמה שיותר כך שכול הנטל מפונה אלי רק שבזמן האחרון כול הצפיות שלי מעצמי בהקשר לימודים והשגים במישור האישי מאכזבות אותי אני מקידשה את כול כולי למישפחה אין לי שקט נפשי ואני עושה את כול הסידורים בבית קניות, הפניות לאבא שלי ,רציות לכול מקום בגלל הבראותי של אבי שאמור לעבור צינטור בקרוב ואני עוד יותר לחוצה וחוץ מזה בזמן האחרון מרוב כול הלחץ חרדה מתח יש לי התקפי זעם ואני על כול דבר קטן כועסת ומרוגזת ורבה על כול העולם על כול אבם בכפם וחוץ מזה יש לי אני מרגישה שאני מאבדת שליטה וזה נורא קשה לי בבקשה תעזרו לי כואב לי לפגוע באנשים יקרים לי ואף חשובים לי מהתקפי הזעם מפחיד אף פעם לא הייתי כך ואני לא יודעת מה עובר עלי ואך כבר אפשר לטפל בזה?? אני מוכנה להיתכתב איתך ולקבל סיוע לאט לאט בבבקשה תעזרו לי אני לא יכולת כלכלית לממן טיפול פסכולגי יקר או לקבוע תור ולחכות הרבה זמן עד שיטפלו בי אני רוצה כבר מהיום כלים נכונים להתמדדות עם כול המצב הסובך הזה ?? נאמס לי עם התקפי הזעם .? ויתרה כך עם המצבי רוח .? בבבקשה אני מפחדת לאבד שליטה אני אף פעם אבל אף פעם לא הייתי ככה הכול קשה לי

ליאור, אני שומעת את המצוקה, אבל לא ממש יכולה לסייע באופן ישיר. אנחנו פורום לילדים קטנים, עד גיל ההתבגרות ואת כבר בוגרת. חוץ מזה שאת צריכה מישהו שיפגוש ויעזור לך פנים אל פנים אני בהחלט חושבת שאת צריכה לפנות לטיפול, אם את מרגישה שקופת חולים זה יותר מידי זמן פני למיון של בית החולים הפסיכיאטרי שליד ביתך, אולי הם יוכלו לעזור לך תרופתית להוריד את החרדה והכעס, ואולי יכוונו אותך מהר יותר לטיפול. אם יחליטו שהמצב לא כל כך חמור, יתכן ושווה לך להרשם בקופת החולים ולחכות, כי גם 'ההרבה זמן' מגיע בסוף, וכל עוד את לא נרשמת זה לא יקרה וגם, אם את בצפון, תבררי דרך שירותי הרווחה של העיריה /מועצה שלכם. לפעמים הם מגישים סיוע במצבי לחץ. חפשי כל דרך אפשרית, בלי לחץ. בהצלחה חליי

שלום, בני בן 5 ולאחרונה מביע יחס אמביוולנטי ביחס לצניעות /חשיפה. מצד אחד הוא נמנע מללכת לבקר בבית של חברה מהגן כי סיפר שהיא ואחותה רוצות לשחק במשחקים לא צנועים של חשיפת הישבן ואיבר המין, ושפעם אחת כשהיה אצלה הן שיכנעו אותו לשחק במשחק כזה וצחקו עליו שיש לו "בולבול דוחה" (חשוב לציין שלדבריו האמא היתה בבית אך לא הבחינה במשחק הנ"ל). הוא יודע שזה לא צנוע ולא רוצה לשחק במשחקים כאלה, ולכן רק מסכים שאותה ילדה תבוא אלינו בפיקוח שלי, אך מסרב ללכת אליה הביתה. לעומת זאת, בימים האחרונים הוא מספר לנו לפעמים שהפיפי שלו גדל ורוצה להראות לנו אותו (לפני לא הרבה זמן הוא היה מתלונן שהפיפי מציק לו כשהוא גדל ופתאום הוא מתגאה בכך). ניסיתי לדובב אותו לספר לי אם בגן הם משחקים ברופא וחולה, אם מישהוא מציק לו מבחינה פיזית ומדבריו לא עלתה איזושהיא סיבה לדאגה. האם זאת התנהגות נורמטיבית לילדים בגיל הזה? מה עושים עם משחקי הילדים "רופא חולה" וכד'? אני יודעת שחשוב ליידע את ההורים של אותה ילדה על משחקי החשיפה שלה ושל אחותה, אך לא כ"כ יודעת איך לעשות זאת ואשמח לעצה. תודה ורדית

ורדית, משחקים מיניים אכן אופיניים לגיל. את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', ואז הדברים יהיו לך יותר מובנים הייתי ממליצה שתיידעי את האם בצורה ענינית וקצרה, ותאמרי לה שרק רצית שתדע. אל תבואי בביקורת או כעס, רק תני מידע ולגבי בנך, הוא רוצה להתעסק במיניות שלו, וזה בסדר. תשימו לו רק גבולות התנהגותיים- מה מותר ומה אסור, וכך ילמד לשלב בין המיניות לחוקי החברה בהצלחה חלי

יש לי שלושה בנים הקטן בן חודש וחצי והגדול בן 5 והאמצעי בן4 כשאבא נמצא בבית כל מה שהם רוצים הם פונים אליו וכמעט לא מתיחסים אלי רק אבא אבא וכאני איתם בבית הכל בסדר מלבד זה שאני קצת יותר קשה איתם ובעלי לא מעיר להם שהם רוציםרק אותו. בכבוד רב רחל מה עושים .????????????????

רחל, את נפגעת מזה שהם מתעלמים ממך כשאבא בבית? יתכן והוא יותר אטרקטיבי כי הוא נמצא מעט, או שהוא באמת רך יותר. בכל מקרה - אם את ובעלך תחליטו שאתם רוצים לשנות את המצב. אמרו להם לפנות גם אליך, בעלך יכול להפנות אותם אליך- ודברים יתאזנו בהצלחה חלי

שלום, האם ניתן לתת לילד בן שנה חתיכת לחם, ופל, עוגיה, בננה וכו' להחזיק ולאכול לבד? יש לו 4 שיניים למעלה ו-4 למטה. (הוא מוציא כעת את הטוחנות) העניין הוא שאני חוששת שמא ייחנק חלילה. בעבר ניסיתי לתת לו במבה והוא כמעט נחנק מזה. הוא נוגס חתיכות גדולות ולא מוצץ את זה ע"מ שיימס. יש לציין שאני עדיין מאכילה אותו באוכל טחון/מעוך רק מפני הסיבה הזו כיצד עליי לנהוג? תודה מראש

ליה, היייתי רוצה לעזור, אבל זו שאלה לרופא ילדים, אני לא מתמצאית בתחום. נסי לפנות לפורום מתאים יותר בהצלחה חלי

שלום רב רציתי לדעת כיצד לנהוג בני בן 10.5 ילד נורמטיבי לחלוטין מזה כשלושה חודשים הילד מקבל במסגרת בית הספר אחת לשבוע שיעור בנושא חינוך מיני שכולל בתוכו גם את נושא ההטרדות המיניות . לפני כחודש הילד ביקש לשתף אותנו ההורים , בדברים שמציקים לו בנושא זה כגון נסיונות שהוא עשה כמו לנשק דובי וכדומה . כמו כן שאלות אחרות שמטרידות אותו הילד בוכה ומרגיש שזה מטריד אותו והוא חייב להוציא את הדברים , כמו כן הוא טוען שהמחשבות קורות לו לעיתים במשך רוב שעות היום מה שגורם לו לאי נוחות אנו הורים פתוחים ומשוחחים עם הילד ונותנים לו הרגשה של פתיחות ושהוא יכול לספר לנו הכל ברצוני לדעת האם כדאי ורצוי לתת לילד גם יעוץ פסיכולוגי ? האם התופעה הזו שכיחה אצל ילדים בגילאים האלה ? האם אנו נוהגים כשורה ? נשמח לקבל את חוות דעתכם

משה, לא הבנתי לגמרי מה מציק לו, שיש לו מחשבות מיניות שמטרידות אותו, והוא לא מצליח להשתחרר מהן? אני חושבת שבכל מקרה, אם זה מטריד אותו, כדאי שתקחו אותו ליעוץ פסיכולוגי. זה בטוח לא יכול להזיק, ואפשר יהיה להבין מעט יותר מה מציק לו, ואיך לעזור. הוא בטרום גיל ההתבגרות, ונורמאלי שיש לו מחשבות מיניות, למה הן כלכך מטרידות אותו, את זה צריך לברר חלי

התינוקת שלי בת 4 חודשים ונבהלת מכל רעש קטן, עד כדי בכי (כמו בכי של כאב). האם זה נורמאלי? האם זה יחלוף?

חני,, תינוקות נולדים עם טמפרטנט אישי להם- הרגישות לכאב, והתגובות של הבהלה הן חלק מהטמפרטמנט. הבת שלך כנראה רגישה. לאט לאט צריך יהיה ללמד אותה להרגע. אני בטוחה שלא קל לכם. הייתי מייעצת לך ליתר בטחון להתיעץ עם רופא ילדים, שהוא יוכל לומר לך אם התגובות שלה יוצאות דופן, או שהיא כזו 'רק קצת רגישה'. חלי

זה מזכיר לי את הבת שלנו כאשר היתה תינוקת בוכה ורגישה לכל רעש מצאנו שיש לה רגישות יתר גם בעיות עים טיטולים שעושים פריחה אים תירצי לדבר בטלפון השמח לעזור

שלום, יש לי חמות בעייתית--כל כמה זמן היא "נטפלת" לאחד מבני המשפחה ללא סיבה--מדברת לא יפה, מעליבה, ובהמשך עושה "חרם" (כלומר לא מדברת איתו כמה זמן) עד שזה "עובר" לה ואז היא מתנהגת כאילו לא קרה כלום. ראוי לציין שכך זה כבר שנים עוד לפני זמני... בפעם האחרונה ה"כבוד" נפל בחלקנו--התייחסה לא יפה אלי ואל ילדי ואח"כ עשתה עלינו חרם כולל על בעלי (וזאת יומיים אחרי שנפגשנו כולנו והכל היה בסדר). הבעייה: בני כבר בן 5 ומבין שמשהו לא בסדר (הוא לא כ"כ הבין את ההעלבות כי הוא בכל זאת קטן מידי אבל את זה שהיא לא דיברה איתנו כולל איתו הוא כן ראה). הוא שאל אותי למה היא לא באה יותר לשמור עליו--מה אני אמורה להגיד לו וכיצד אני יכולה להגן עליו מפניה? אני לא מוכנה שילדי יסבלו מהמניפולציות שלה כמו שאני ובעלי סובלים. ולא, אי אפשר ממש לדבר איתה ישירות ולהסביר לה שהתנהגות כזו אינה מקובלת. בפעם היחידה ש"העזתי" להגיד לה משהו היא עשתה עלינו חרם כמה חודשים... תודה.

אמרי לילד, שסבתא לא יכולה לבוא עכשיו, כי היא עסוקה. כפי שאמרת, את לא יכולה באמת להסביר לו, ואת לא רוצה לשפוט אותה בעיניו כי זה יחזור בומרנג אליכם כשהיא תהיה שוב נחמדה. אם זה ימשיך והיא לא תתעשת לבד, תגידו לו שסבתא במצב רוח רע, ולכן היא ככה. ואפשר להוסיף שיש עוד דרכים חוץ מזו של סבתא- למשל, להיות במצב רוח רע ובכל זאת להיות נחמדים לאחרים לאט לאט הוא יבין בהצלחה חלי

שלום, אני אם חד הורית, בתי בת שנה וארבעה חודשים. ילדה מתוקה,מאוד תקשורתית,מקסימה. אך לא הכל מושלם.. כבר כמה שבועות שיש לה התנהגות מאוד מעצבנת.היא נותנת לי מכות בפנים, בדרך כלל זה קורה לפני השינה אבל גם קורה סתם ככה וכמה שאני אומרת לה שזה לא נעים, שזה כואב, היא תעשה שוב ושוב. לפני שבוע כמעט שברה לי את האף עם בקבוק חלב שפתאום סובבה אותו בכוח של ממש. כמו כן, עוד דבר שקשה לי איתו, בתי זורקת הכל!!! כל דבר היא זורקת, בובות מהלול, חלקים של משחקים לפינה השנייה של הסלון, את המשחקים של האמבטיה תשליך לחוץ לאמבטיה ... בעת האוכל, אותו דבר. פשוט הכל היא זורקת, שוב ושוב... ואני אני מיואשת. הרמתי את הקול וזה לא ממש מזיז לה. מה עושים??? אני מאוד עייפה מכל העניין הזה. אודה לך מאוד על עזרתך.

רחלי, בתך בגיל שצריכה להתחיל ללמוד גבולות, מה מותר ומה אסור. אל תסבירי לה בציפיה שהיא תבין לבד. פשוט אמרי לה ברור- זה אסור! בלי חיוך ובלי כעס גדול. היי ברורה , הזיזי לה את היד לגבי המכות. ולגבי זריקת החפצים- אמרי לה שאת תקחי צעצועים שהיא זורקת, ואכן תקחי ואל תחזירי כשזה מוגזם. אם תעשי את זה בנחישות ובלי כעס- היא תבין את יכולה לקרא עוד על חינוך למשמעת בספרי 'בגובה העיניים' ובספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה

רחלי, תודה, על העצות. אני מאוד אוהבת ספרות ואכן אני אקרה את הספרים. הרבה פעמים אני באמת תופסת את הידיים שלה ומסתכלת עליה ואומרת לה "אסור" אך היא לא כל כך מתייחסת.אפילו מחייכת... ??

בהמשך לתשובתך לגבי ההתנהגות של בני בן ה-4.5 ............................ ברצוני להבהיר שיש לו שתי אחייניות אחת בת 7 והשניה בת 9 שכל הזמן משחקות באיפור ובמשחקי בנות , כמו כן בגן החבר הכי טוב שלו זה בעצם בת. בקשר לאבא , הוא ביחסים מצויינים איתו ומשחק איתו במשחקי בנים וכו'. שוב ,האם אני צריכה להעיר לו במידה והוא מדבר בלשון נקבה או משחק במשחקי בנות כגון חיקוי הגננת או לחילופין המפעילה בגן שאותם הוא מחכה לפעמים?????????

רחל, אני חושבת שיתכן והדמויות הנשיות מרתקות אותו, אולי הוא נמשך לכל נושא האסטיקה הצורנית של המשחק. מנסה לחקות אני הייתי שואלת אותו בהזדמנות, בטון אגבי, בלי לחץ וביקורת, אם הוא יודע את ההבדל בין בן לבת, ואם הוא יודע שהוא בן, ולא בת, ואם הוא יודע איך מדברים בנים ואיך בנות. קודם כל להבין מה רמת הבלבול. אני משערת שהוא יודע אני חושבת שכדאי להעיר אבל לא בכעס ולא בלחץ, פשוט לתקן. זה כן חשוב שיהיה לו בוחן מציאות. הוא בן, וצריך לדבר בלשון זכר לגבי הנטיות שלו במשחק, זה משהו אחר, תתנו לו, ובו בזמן שימשיך לשחק בכיף עם אבא שלו משחקים גבריים. אין לך מה לדאוג ולעשות מעבר לכך את יכולה לקרא בנושא של התפתחות מינית, וזהות מינית בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', מקווה שיעזור בהצלחה חלי

לפי איזה סוג מידע את קובעת שילד בן שנה לא מתחזה? מחקרים, השערות?

יעל, אני נותנת לך את דעתי המקצועית המתבססת על תאוריות ונסיון קליני מצטבר על ילדים בגיל הזה, ואני מנסחת אותה כהשערה. תמיד כהשערה כי בנושאים של נפש האדם אנחנו תמיד משערים. . את יכולה לקרא עוד מזה בספרי 'תקשיבו לי רגע'. אין כוונתי שילד בגיל שנה.לא עושה מניפולציות להשיג משהו , אבל 'המשהו' הוא כי מציק לו דבר מה, ולא כי הוא מתחזה בכל מקרה, את בהחלט יכולה לפנות ליעוץ ישיר אצל פסיכולוג התפתחותי אבל בכל מקרה, אם

שלום, אני אם לתאומים (בן ובת) בני 9 הנמצאים בכיתה ג'. בהיכנסם לכיתה א' הכנסתי אותם לכיתות נפרדות בזמנו גם התאומים העדיפו להיות בכיתות נפרדות. היום ברצונם להיות בכיתה משותפת. ברצוני לציין כי הם קשורים מאוד ודואגים אחד לשניה ואין להם בעיה להסתובב ביחד בחברה, לכל אחד מהם יש את החברים שלו,אך לדעתי ישנה מעט תלות אחד בשניה ואחד מגונן על השניה. מה דעתך? האים שהייה בכיתה משותפת תפגע בהתפתחות שלהם כילדים עצמאים? האים לתמוך ברצונם להיות ביחד או להתעלם מרצונם ולהשאירם בכיתות נפרדות? בתודה מראש מאירה

אמירה, אני הייתי ממליצה לך להמשיך בדרך הקיימת של להשאיר אותם בכתות נפרדות, זה טוב יותר להתפתחות הנפרדת שלהם. ובכל זאת , לא צריך להתעלם מבקשתם. אפשר לדבר איתם, לנסות להבין מה מטריד אותם, אולי יש משהו חזק יותר שאנחנו לא יודעים. להסביר להם שאתם חושבים שעדיף שיהיו בכתות נפרדות, לא לנסות לשכנע אותם, רק להסביר. ובסוף שנה הבאה לנסות שוב. אולי בחטיבה תשנו את הגישה. ראו את התגובה שלהם, אם היא חזקה או קיצונית אז משהו מציק להם, וצריך להבין אותו בהצלחה חלי

בני בן4.5 מחקה כל הזמן את הגננת שלו ולפעמים מדבר בלשון נקבה ומבקש דברים של בנות כמו איפור וכדומא לציין שהוא מאוד נבון ויש לו שני אחים קטנים ממנו. האם יש מה לעשות אני מודאגת. בכבוד רב רחל

רחל, אני מבינה את הדאגה אבל ילדים משחקים בזהות המינית שלהם בגיל הזה, וזה לא חריג. ובכל זאת, הייתי מבררת. ראשית עם הגננת- איך היא מגיבה להתנהגות הזו שלו, האם היא מתקנת אותו, אולי בגן הוא מתרשם שבנות עדיפות בעיניה ולכן נמשך לבגדי נשים? ובבית- מה יחסיו איתך ועם בעלך, האם יש איזושהי בעיה בהתקרבות שלו לאבא שלו? אם תתני לי את המידע הזה, אוכל להמשיך לנסות להבין ובכל מקרה, תמיד את יכולה לפנות לפסיכולוג התפתחותי שיעזור לך להבין במדויק את ההתנהגות של בנך חלי

היי, הבן שלי כמעט בן שנה ומזה כחודשיים הוא מנג'ז ללא הפסקה, כלומר מיילל, בוכה, לא מרוצה כל הזמן. וזה נראה כמו התחזות לצורך תשומת לב אבל מה שלא עושים לא עוזר, מרימים אותו, משחקים איתו וכד'. הוא ממשיך: מילל ועושה את עצמו בוכה(בלי דמעות) כל הזמן ללא הפסקה כשהוא מבלה בחברתנו. לקחנו אותו לשני רופאי ילדים ששללו בעיה רפואית שמציקה לו. הסתכלתי במצלמות המעקב במעון וראיתי ששם הוא לא מתנהג בצורה כזאת (כפי שגם אמרו המטפלות). ראיתי ילד משחק עם צעצועים ניגש לילדים אחרים , ממש מעסיק את עצמו. בקיצור, מה זאת התופעה הזאת, (לא חסר לו תשומת לב)? מה עושים כדי שתיפסק. תודה, יעל

יעל, ילד בגיל שנה לא מתחזה. משהו באמת מציק לו, אולי לא פיזי אבל משהו. אולי הוא מרגיש את המתח וחוסר הסבלנות בבית, אולי הוא מתאמץ בגן ומתעייף בבית ולכן בבית הוא יותר במצוקה. אולי יש מאבק בינו לבין אחים. אני חושבת שבשלב ראשון תנסי פחות לכעוס עליו, הוא לא עושה לך 'דוקא', בטח לא בגיל הזה. תנסי לבדוק מה מרגיע אותו, וגם אם הוא מקטר, לפעמים אל תתערבי ותני לזה לעבור טבעי, לפעמים זו הדרך אם הדברים לא נרגעים, כדאי לך לפנות ליעוץ אצל פסיכולוג התפתחותי, שיאבחן יותר בדיוק אם משהו מציק לו, וידריך אותך בהצלחה חלי

חלי שלום . לאחרונה חל שינוי בהתנהגות בני בן ה-7 (בכיתה א') בעיקר עם חזרתו מבית הספר . שמתבטה בעיקר בתגובות מאוד אגרסיביות עד בכי כמעט מכל דבר פעוט . בשיחה שניהלתי עימו נאות בני לספר לי אודות הקורא אותו בבית הספר . לדבריו חבריו מתעלמים ממנו ומסרבים לשחק עימו מכנים אותו בשמות מעליבים אותו ולא מפרגנים לו על הצלחות . ראוי לציין כי בני הוא ילד חברותי מאוד שהיה מאוד אהוד על חבריו, בעבר. חבריו ממש התחרו בניהם מי יבוא אליו הביתה .אפילו בנות כיתתו ביקשו את חברתו מחוץ לשעות הלימודים (דבר חריג בגיל זה לדעתי) . ראוי לציין כי בני פעיל בחוגים שלאחר שעות הלימודים ומאוד מצליח בכל תחום שבחר לעסוק בו (קראטה,שחייה...) ניכר כי מאוד קשה לו להפסיד מאוד תחרותי ומתקשה להתמודד עם הפסד . בשיחה עימו התברר כי הוא מאוד מוביל בכל הקשור בפעילות הבית ספרית (ספורט וכד') וכי מאוד קשה לו עם זה שחבריו לא מפרגנים לו על הצלחות בפעיוליות השונות ...ומשם המעבר לעלבונות וכיוצא בזה . אשמח לשמוע עיצות להתמודות ודרכים שאוכל להציע לבני שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים בבית הספר .תודה מראש. אקדים ואספר כי בני ילד מאוד חברותי פעיל בחוגים מחוץ לשעות הלימודים (קראטה,שחייה) ומצליח מאוד בכל תחום שהוא בוחר לעסוק בו .

אלון, בנך אכן נשמע במצוקה. יתכן שדברים יצאו משליטה בהרגשה שלו, ובתור ילד שאוהב לנצח ולשלוט במצב הוא מגיב בלחץ, מתח ותוקפנות. הוא תמיד היה חברותי, מוביל ומצליח, תמיד הוא היה תחרותי, זה לא חדש, ובכל זאת הוא היה בסדר. משהו כנראה קרה בזמן האחרון שהקצין את הדבר, והביא אותו להתפרצויות שהיו הייתי מבררת עם המורה מה קורה בכתה, וגם מבקשת את עזרתה בתיווך בינו לבין ילדים כשדברים ממש קורים. להרגיע, לפשר, בגיל הזה מורה יכולה מאוד להשפיע בנוסף, הייתי מדברת איתו באמפטיה, מבקשת שיספר עוד על התחושות שלו, ושירגיש שאתם מתעניינים ומבינים אותו. בנוסף, תנסו לראות איתו איך אפשר שיכעס ויעלב פחות. מה יכול לעזור. מה הוא יכול לעשות? לא מה החברים, אלא מה הוא. צריך לעזור לו להפגע פחות. להרגיע את החרדה שלו. תחפשו איתו את הפתרונות אם זה יירגע טבעי בעזרת המורה ובהתערבותכם- טוב. אם לא- אולי צריך לערב גורם מקצועי שיעזור לו, להווה וגם להמשך. אתה יכול לקרא עוד על הנושא של חרדות וויסות רגשות בספרי 'תקשיבו לי רגע', וטכניקות לדיאלוג כזה תוכל למצא בפרקים בספרי 'בגובה העיניים' בהצלחה חלי

תודה רבה על התשובה המהירה ומפורטת . אלון

ביתי בת השנתיים ושמונה חודשים. יש לה אח קטן בן חמישה חודשים ולפני כחודשיים עברנו לדירה חדשה לאחר חצי שנה אצל ההורים. בחודש האחרון (מיד אחרי פסח) החלה ביתי לגמגם , לעיתים בתדירות גבוהה יותר ולעיתים פחות (תמיד הייתה "נתקעת " במילים, החלה לדבר בגיל שנתיים משפטים ברורים. לפעמים נדמה לי שהיא עושה בכוונה, ולפעמים ניתן להבחין בברור שהעניין קשה ומתסכל אותה (עצימת עיניים בחוזקה). בנוסף לכך, לאחרונה כל משפט נאמר ביללה צורמת. את האח הקטן עושה רושם שהיא אוהבת-אבל יותר מדי עד כדי שהיא מכאיבה לו והוא- אפילו נרתע ממנה....

אורי, יכול להיות שמה שקורה לבתכם זה שילוב של נטיה מולדת של קושי בשפה (אמרת שתמיד היתה נתקעת) ואולי מתח מסוים שמגביר את הקושי בגלל המעברים והשינויים שבחייה. לא נראה לי שיש לזה קשר למאפיני גיל שנתיים(עצמאות ומאבקי כוח) הייתי ממליצה לך בחום לפנות לקלינאית תקשורת. היא תאבחן את מקור ואופי הגמגום ותלמד אותה מעשית שיטות להתגבר על הגמגום. ככל שתטפלו בגמגום מוקדם יותר כך גדל הסיכוי שהוא לא יתקבע. בהצלחה חלי

בתי בת שנתיים לערך כל לילה היא הולכת לישון אחרי הקראת סיפור היא בוכה למשך זמן רב ולקח לה הרבה זמן להרדם וכמו כן היא מתעוררת מידי מספר שעות כל הלילה הדבר מונע ממני ומבעלי לישון דבר זה קורה אחרי תקופה ארוכה שהיא ישנה היטב

מכיון שאת מתארת שהתופעה חדשה, ולא היתה קיימת תמיד צריך לברר מה מציק לילדה. אולי משהו פיזי- חם, קר, כואב, אולי משהו נפשי- מתח, משהו מציק בבית, בגן. כדאי לברר, אפילו דברים שלא נראים לכם חשובים אולי משפיעים האם גם מצב הרוח שלה במהלך היום והעירות השתנה? בכל מקרה, תהיו סבלניים , אולי זה גל שיחלוף אם יש לכם עוד מידע, ידעו אותי, ואולי אוכל לדייק יותר באבחנה חלי

אני נעזרת בישבנון עבור בני בן השלוש. האם יש ללמדו מלכתחילה לעמוד כשהוא עושה פיפי? הוא עומד על מדגרת הישבנון ועושה פיפי, אך מתקשה לכוונו? נאמר לי שאם קודם אלמדו לעשות בישיבה אח"כ זה סתם יבלבל אותו מה עןשים?

שלום לך, אמאל'ה! מניסיון אני מציעה לך להעזר בקוביה לצורכיי עשיית הפיפי(אנחנו קוראים לזה: "דרגש") שכך יסייע לבנך להיות בגובה האסלה, במידה והוא לא מגיע אליה. באשר לצורכי יציאות, נכון את עושה שאת משתמשת בישבנון עליו הוא יושב. על מדרגת הישבנון לא נוח לעמוד היות והיא מאלצת את בנך להתאמץ לשמור על שיווי משקל ולכן הוא לא יכול לכוון בדיוק לאסלה. חשבי על כך. ושיהיה לשניכם בהצלחה איילת

בוקר טוב, הגרוש שלי כמעט שאינו מבלה עם בנינו בן ה- 3. אני חוששת להעדר דמות האב ולדוגמא גברית. בני גדל בבית נשי (בתי בת ה-7 ואני). האם את חושבת שנכון לשכור בייביסיטר לפעם בשבוע אחה"צ שיבלה איתו ויעשה איתו "דברים של בנים"? האם יש להתנהגות של הגרוש לי השפעה לגיבוש הזהות המינית של בני? (אני מודעת שההשפעה הסביביתית היא קטנה והנטייה היא גנטית).

מירב, זה בהחלט חבל שאבא לא מבלה יותר זמן עם בנו. לא רק בשביל הזהות הגברית, אלא יותר בשביל הקשר. שהילד לא ירגיש שאבא נטש אותו. אני חושבת שאם יש לו בגן חברים בנים, ואם יש במשפחה דמויות גבריות שהוא פוגש, ואם אין סימנים בולטים לכך שיש בעיה כלשהי בזהות שלו- אז אין צורך להלחץ. אם את רוצה שיהיה לו מעין 'אח גדול', בייביסיטר בן, זה יכול להיות נחמד ומועיל. אבל לא ממקום של בעיה. חלי

שלום, בתי בת שנתיים ו11 חודשים, גמולת "קקי" כבר כמה חודשים (מיוזמתה) אך לא מצליחה להגמל מהרטבת יום--היא לובשת תחתונים, יודעת מה לעשות כשלוקחים אותה לפיפי ומידי פעם אפילו מבקשת פיפי ואכן עושה. אבל, הבעייה היא שלרוב היא פשוט מחזיקה המון זמן ואז בורח לה (בד"כ כמות מאוד גדולה). נראה שכאילו היא לא מודעת מספיק למתי היא צריכה ללכת להתרוקן או שפשוט זה לא מעניין אותה (גם בגן שמו לב שכשהיא עסוקה היא לא תלך לשירותים אפילו אם מבקשים ממנה). נוצר מצב שצריך לקחת אותה בצורה יזומה. ושוב, זה נכון לגבי פיפי בלבד. אגב כששואלים אותה אם היא צריכה ב99% מהפעמים היא תענה בשלילה. היות שהיא ילדה מאוד עצמאית שאוהבת לעשות הכל לבד, איך נוכל לעזור לה להגמל? אגב עשיתי לה בדיקת שתן ע"מ לשלול זיהום בדרכי השתן (כלומר לודא שמתן שתן לא מכאיב לה)

אמא, אני חושבת שכדאי לתקופה לקחת אותה באופן יזום לשרותים כל פרק זמן נתון גם אם היא אומרת שהיא לא צריכה. לא לפגוע לה בעצמאות באופן כללי, אבל ללמד אותה דרך המעשה, שצריך ללכת לשרותים כל זמן מסוים. היא תרכוש הרגל, ואז יהיו פחות פספוסים זה דורש מכם ובגן תשומת לב והשקעה, אבל זה ישפיע אליה תוך זמן לא ארוך בהצלחה חלי

שלום, אני אמורה לטוס ליומיים וחצי לחו"ל כאשר בני יהיה בן חמישה וחצי חודשים. הוא בעיקר יונק. אני תוהה אם הפרידה הזו תהיה ארוכה מדי עבורו או טראומטית מדי. תודה, מירב

מירב, יומיים וחצי אינם בעיה עבורו, אבל ענין ההנקה מסבך את הדברים. האם תוכלי לגמול אותו בהדרגה. עם הפרידה הוא יתמודד במיוחד אם יהיה עם מישהו מוכר ואהוב בסביבה הטבעית שלו, וזו ההמלצה. אבל להפרד בבת אחת מהנקה זה קשה. זה אולי יהיה המחיר של הנסיעה, לגמול אותו בהצלחה חלי

שלום, יש לנו תאומים בן ובת בני 11 חודשים. הבת כבר מחזיקה אוכל מוצק (וופלים, עוגיות), מכניסה לפה ואוכלת, לעומתה הבן לא הגיע מעולם לשלב האוראלי, לא מכניס כלום לפה כלום (גם לא משחקים) ולא אוכל מוצק. כשמכניסים לו לפה כפית עם אוכל טחון הוא לא מתלהב מהעניין. יש לציין שלוקח לו הרבה יותר זמן לאכול מבקבוק (המציצה שלו מאוד חלשה לעומת הבת). האם הדבר מצריך טיפול כלשהו או זה עדיין בנורמה?

יסמין, ללא קשר לאחותו, אני חושבת ששווה לבדוק עם רופא ילדים מה מעכב אותו. בגילו הוא אמור לאכול מוצקים. יתכן ומשהו מקשה עליו. שווה לבדוק, ליתר בטחון חלי

בתי בת שנתיים בתהליך גמילה כבר 3 ימים. היא עושה את צרכיה בסיר יפה אבל רק כשהיא בגן. כשהיא מגיעה הביתה היא אומרת ומודעת לכך שצריכה לעשות בסיר ואני מתזכרת אותה כל 15 דקות בערך אבל היא מפספסת וכשזה קורה היא קוראת לי קצת מבוהלת למרות שאני אומרת שזה לא נורא ובפעם הבאה היא תצליח. האם יש סיבה לכך שבגן היא לא מפספסת בכלל ומבקשת יפה ללכת לשרותים לעשות בסיר ובבית לא ? מה אני יכולה לעשות על מנת שזה יעבוד גם בבית?

עמית, אני חושבת ששלושה ימים הם עדיין זמן קצר. יתכן והיא מאוד מתאמצת בגן, וקצת 'נחה' בבית. יתכן גם שבגן המסר חד משמעי שהיא צריכה ללכת לשרותים, ובבית זה 'לא נורא' ולכן היא מפספסת. אני חושבת שבלי לחץ כדאי לומר לה ברור מה מצפים ממנה בבית. בהדרגה היא תעשה אותו תהליך גם בבית בהצלחה חלי

איך אני יעביר לה את התחושה שגם בבית זה צריך להצליח. אני מתזכרת אותה כל הזמן שאם היא צריכה אז תגיד לאמא ונלך יחד לשרותים, אפילו היום קישטנו בבוקר במדבקות את הסיר אבל עדין עשתה בחיתול (היתה עדין עם החיתול של הלילה). אני מסבירה לה ואומרת שצריכה להגיד לאמא או לאבא כשמרגישה שצריכה. היא עושה ואח"כ נלחצת וקוראת לי מהר לשטוף אותה במקלחת. איך אני יכולה ומה צריכה להגיד לה על מנת שתבין שיש לה את האחריות כמו בגן. תודה

אנחנו מחכים....

מצטערת על האיחור, נסיבות אישיות. השלמתי הכל. אשמח להמשיך לעזור חלי

בני נפטר לפני חצי שנה.הוא חי עם אישה 12 שנים והיו לו 2ילדים.8 חודשים לפני הפטירה הם היו פרודים עם המון כעס זה על זו.אני ניסיתי לאשלים בינהם ללא הצלחה,אך תמיד הייתי בקשר עם ילדים.אחרי פטירתו קיבלתי כסף שנישאר ממנו והפקדתי לחישבון הבנות עד גיל 18.כלתי כעסה מאוד עליי שלא נתתיט לה את הכסף ואסרה אליי להיפגש עם הילדים וגם לילדים איתי.מה אני יכולה לעשות?בבקשה תעזרו!

מינה, משתתפת בצערך על מות בנך. ברור שאת רוצה קשר עם הנכדים, בני כמה הם? אני מבינה שהם קטנים ולא יכולים לקיים איתך קשר לבד בכל אופן, הייתי מציעה לך לפנות ליעוץ משפטי בנעמת, כי אני יודעת שהיום נותנים זכויות ביקור חוקיות גם לסבים וסבתות במקרים של גירושין או סכסוכים אם לא תצליחו להגיע לפתרון בהגיון אולי תצליחו למצוא פתרון בדרך הזו. עד שדברים יירגעו. בהצלחה חלי

בני בן ה-16 מאז היותו פעוט ולאורך כל השנים , מתנהג אם האוכל כאילו זו הארוחה האחרונה בחייו, לו הייתי מאמינה בגילגול נשמות, הייתי בטוחה שבגילגול הקודם שלו סבל רעב גדול. אסור לטעום מהאוכל שלו, תמיד בודק אצל האחרים בצלחות האם יש שם יותר מישלו (ותמיד, בטוח שהוא קיבל הכי פחות ודורש בצעקות ובזעם ,יותר.) מתנפל על כל מה שיש בלי להתחשב באף אחד מבני הבית ובקיצור, מסוגל לריב ולצעוק על כל פרוסת לחם עבשה או עוגה שהתייבשה וכבר אינה ראויה אפילו למאכל. סופר את המעדנים במקרר לבדוק שאף אחד לא אכל חלילה יותר מימנו, אחיו הצעיר ממנו, תמיד צריך לוותר ולהבין , בקיצור המצב ממש בלתי ניסבל, כאילו , לאן הגענו? לריב על פרוסת לחם?לריב ולצעוק ולזעום כ"כ על אוכל? אני מיואשת. מרגישה נורא. מעין הרגשה כזו שאני לא נותנת מספיק אוכל ,ומיותר לציין כמובן שלא חסר אצלינו אוכל בבית אנו במצב כלכלי מעל הממוצע, המקרר תמיד עמוס , בארונות לא חסר כלום. יש לו כל מה שרק ירצה ובכל כמות שירצה. מה קורה? איפה טעיתי?

ענת, לא טעית, לילד כנראה יש בעיה, שדורשת התיחסות. אוכל הרי מייצג כל מיני דברים, ונשמע שבנך מגיב בחרדה וזעם כאילו 'חסר לו כל הזמן משהו'. אין לי מספיק פרטים מה מצבו בתחומים אחרים בחייו, איך הוא מסתדר עם לימודים וחברים. האם זה סימפטום בודד או חלק ממשהו גדול יותר בעולמו הרגשי או ביחסיו עם העולם הייתי ממליצה לך בחום להתיעץ עם איש מקצוע. שיוכל לשמוע את כל הפרטים ולתת אבחנה, וגם לתת לך הדרכה איך לנהוג בו. יתכן שיש צורך במעט יותר גבולות להתפרצויות הזעם, שכיום קשה לך לשים בגלל האשמה והכעס. זה מאוד יכול לעזור בהצלחה חלי

שלום, בני בן שנתיים ושלושה חודשים עבר לפני שבועיים ניתוח שקדים. מאז הניתוח הילד סובל מפחדים רבים. פחד ממכוניות וכביש היה לו גם לפני אבל מאז הניתוח זה התחדד, בנוסף לפני הניתוח הוא היה נרדם לבדו בערב וגם בשנת הצהריים. כרגע, לוקח לנו להרדים אותו משהו כמו שעה. הוא מבקש שנחזיק לו את היד ולא נותן לנו לצאת מהחדר. אנחנו כבר ישנים איתו בחדר כשבוע (בתורנויות). ברור לי שהניתוח היוה סוג של טראומה, וברור לי (באינטואיציה) שצריך לחזק אותו עכשיו ע"י חום, אבל השאלה כמה זמן זה יימשך? כי לא נוכל לישון איתו בחדר עוד הרבה זמן... אשמח לתגובה ורעיונות לחיזוק.

שלי, הניתוח כנראה היה קשה, וטלטל אותו. לא היה טראומה, לא כדאי שתחשבי כך כי זה יעורר מידי את החרדה שלך. עברו שבועיים, אם הוא מרגיש טוב פיזית, הייתי בהדרגה מחזירה אותו להרגליו הקודמים. גם אם יבכה קצת זה לטובתו לחזור לשגרה. אחר כך הפינוק הזמני יהפוך להרגל וממש תתקשו לשנות. תנו לו חום ואהבה בכל הדרכים האפשריים. אמרו לו שכמו שהגרון הבריא אז אז עכשיו הכל חוזר להיות כמו קודם. ואל תוותרו. בהצלחה חלי

שלום חלי. אני סקרנית לדעת... היום נסעתי עם בני בן ה-5 חודשים ברכב ובאמצע הדרך העלתי מכרה ותיקה לטרמפ (זו הפעם הראשונה שהוא רואה אותה). פטפטנו יחד ואיתו ופתאום הוא הביט בה והחל לצרוח ולבכות ולא נרגע עד שהיא ירדה מהאוטו. כל פעם כשהיישיר אליה מבט-העניין לווה בבכי עז. הייתכן שמגיל כזה יש פחד מזרים? חשבתי שזה מגיע בשלב מאוחר יותר. לא היה לה אף סממן חיצוני שיכול היה להרתיע (כובע, תסרוקת מוזרה..). גם קולה נעים למדי. מה דעתך?

פנינה, כן בהחלט. גם לילדים בגיל הזה יש חרדת זרים. יש ילדים רגישים מאחרים לשינויים, ולדברים לא מוכרים ואז הם מגיבים בבכי את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק בנושא פחדים בספרי 'תקשיבו לי רגע! שאלות של הורים- תשובות של ילדים' חלי

שלום, המון מדברים על כך שלא מומלץ לילדים בגילאים שונים לצפות בטלויזיה ובדיסקים מצוירים. יש לי בן , בן 5 חודשים, לאחרונה זה החל לעניין אותו. מה האמת בדבר? תודה

הכל ענין של מידה. קצת טלויזיה זה טוב ומרגיע. הרבה טלויזיה זו התמכרות וצמצום והיא באה על חשבון דברים אחרים. בגיל חמישה חודשים אפשר אבל לחשוף את התינוק למוזיקה ולתנועה אחרת, אין עוד צורך בטלויזיה. אבל אם יוצא והתינוק מגיב טוב- אז קצת ממש לא מזיק. חלי

מצטערת על האורך וממש אודה על תגובה מפורטת--אני כבר התייאשתי להחליט לבד... יש לי ילדה בת 3.7--היא גמולה ביום כבר שנה אך עדיין לא גמולה בלילה.היא ישנה עם טיטול ולא מתעוררת לפיפי וקמה רטובה(ככה גם השנת צהרים בגן). בנוסף היא עכשיו נמצאת במשפחתון פרטי של 6 ילדים דובר רוסית בלבד ואנחנו מעבירים אותה לגן פרטי תרום חובה של 30 ילדים דוברי עברית. ההתלבטות היא איך כדאי לשלב את הדברים? מצד אחד: רצינו להעבירה לגן כבר בסוף יוני(כי במשפחתון יש חופש בשבוע וחצי של סוף יוני וגם המליצו לנו להעביר לפני ספטמבר,לפני שכל הילדים מתחלפים ויהיו הרבה יותר מחלות וגם אם היא תחלה אז זה יהיה בקיץ ולא בחורף) וכשתהיה חופשת קיץ(שבועיים אחרונים של אוגוסט) להחזירה לשבועיים האלה למשפחתון שלה --------האם זה לא יעשה לה בלגן?? כי עד שהיא תתרגל לגן החדש,נחזירה לתקופה למשפחתון? וגם יש את עניין הגמילה----אם אני עכשיו מתחילה לגמולה בלילה ובגן(להוריד את הטיטול לגמרי ולתת לה להסתגל)---וכל העניין יגלוש עד לסוף יוני,אז זה יהיה לה יותר מדי קשה(ואני גם פוחדת שמא עוד נצטרך להפסיק את הגמילה באמצע) מצד שני: נוכל לשימה בגן החדש רק בספטמבר ואז יהיה לי את כל הקיץ לגמול אותה(ואז הבעיה היא שיהיה לנו שבוע וחצי שנצטרך למצוא סידור אחר(כי המשפחתון בחופש) וזה קצת בעייתי מבחינתי). אני אוסיף רק שבימים האלה אני מסבירה לה על עניין הפיפי בלילה אבל בנתיים בלי להוריד את הטיטול ואומרת לה שאם היא תתעורר אם טיטול יבש היא תקבל מדבקה(בנתיים אני נותנת לה בכל מקרה).---האם כדאי לשלב טיטול-תחתון לפני שעוברים בצורה דרסטית לתחתונים רגילים?

אנה, אין תשובה אחת נכונה להתלבטות שלך. אתן לך את עצתי אני חושבת שעדיף להשאיר אותה במשפחתון המוכר ולסיים בשקט את תהליך הגמילה. הקיץ הוא זמן טוב, ואפשר בהחלט לשלב תחתון חיתול למשל בצהריים. לתת מדבקות על הצלחות. אם אין בעיה מיוחדת, תוכלו לגמור את התהליך בקיץ עדיף למצא סידור לשבוע וחצי מאשר לטלטל אותה בין מסגרות. עדיף כשעוברים- לעבור לגמרי. אין לדעת איך בדיוק יהיו המחלות, לא הייתי משנה עקב כך. מה שעוד חשוב, שמה שתחליטי- תהיי שלמה עם ההחלטה שלך. כי את הבטחון שלך בהחלטה תשדרי אליה וזה יעזור לכן להצליח. בהצלחה חלי

בני בן 6 . בשבוע האחרון מתעורר מדי לילה כשהוא בוכה, ממלמל, מצביע על דבר מה בידיים, העיינים שלו משדרות אימה ופחד. ברור כי הוא חווה סוג של חלום או ביעות. באותן דקות הילד כאילו מנותק לחלוטין, ער אך לא ער. לאחר שאני מדבר אליו ומרגיע אותו הוא כביכול חוזר למציאות. ניסינו לדובב אותו אך הוא לא אומר דבר ומיד נרדם. בבוקר הילד אינו זוכר דבר והתנהגותו רגילה לחלוטין, כך גם במהלך היום. הוא אינו יודע או זוכר שדבר כזה קרה. אנחנו גם לא מנסים ל"חפור" בזה מפחד שנכניס לו לראש שעליו לפחד מעצם ההליכה לישון. אציין שלא נראה שום שינוי בשגרת החיים סביבו , לא בבית ולא בגן ובמהלך היום התנהגותו רגילה , תקינה ובעצם שגרתית לגמרי. מה את מציעה לעשות ואיך לנהוג?

איש, זה בהחלט קורה שיש לילדים סיוטים, שהם לא זוכרים. צריך לעקוב אם זה ממשיך לתקופת זמן ארוכה, או מסתיים. אם זה ימשיך הייתי מתיעצת עם מומחה שינה. ראה את האתר של ד"ר אבי שדה- הוא מומחה לשינה של ילדים ומתעסק בתחום. אולי תמצא שם עוד תשובות לעת עתה הייתי מייעצת להמשיך בדרך שהתחלתם, לא לדבר על זה כשער, ולעקוב ברגישות אחרי תגובותיו ומצב רוחו בעירנות. אם הכל בסדר, להמשיך ככה בהצלחה חלי

שלום, בני בן 5.5 חודשים. מהיום שנולד אני מנסה ללמד אותו לישון לבד, מנסה לעשות את שיטת המדרגות ואת כל השיטות שקראתי עליהם אך לא מצליחה. הילד לא מצליח להירדם לבד, הוא עוצם עיניים ממשש את השמיכה שלו ואחרי כמה דקות ממש בוכה ובועט ברגליו. ואני מנסה להרגיע אותו ללטף, לדפוק בגב ובסופו של דבר הרבה פעמים מתייאשת ומרימה אותו , והוא רוצה להירדם עלי. הוא אוהב גם שמנדנדים אותו מאוד. יום יום אני לא מתייאשת ומנסה שירדם לבד, יוצאת מהחדר נכנסת שבוכה או יושבת לפעמים ליד מיטתו ומזמזת לו מנגינות אך כלום לא עוזר. בעיה נוספת ואף יותר רצינית זה שהוא מתעורר כל שעתים או שעה מהרגע שנרדם ובוכה , ואז אני נותנת לו מוצץ ונרדם לעוד שעה ואחכ שוב מתעורר ובוכה רוצה שאחבק אותו. בלי שום קשר הוא גם מתעורר לפעמים לאכול או לשתות. מה אני אמורה לעשות עם בעיות השינה שלו ? למה הוא קם ובוכה כל הזמן. זה מין דפוס התנהגות מוזר. אני אישה עובדת ומאוד קשה לי אני בקושי ישנה בלילות. זהו בני הראשון. קרן

קרן, אכן נשמע שבנך לא רכש הרגלי שינה, ובגילו זה כבר כן היה אמור לקרות. מצד אחד יש לו כבר הרגל מושרש להרדם עליך, לא משנה שאת כל פעם מנסה אחרת, כל פעם את נשברת ובסוף מרדימה אותו עליך. אז הוא רגיל. לשנות הרגל זה קשה. חוץ מזה, משהו מטריד את השינה שלו. אני הייתי ממליצה לפנות לגורם מקצועי. פסיכולוג התפתחותי או מומחה אחר לשינה של ילדים קטנים, הסתכלי באתר של ד"ר אבי שדה, הוא מומחה בתחום. כך יאבחנו מה הבעיה, ידריכו ויתנו לך כוח להתמודד עם תהליך השינוי שחייב לקרות. בהצלחה חלי

שלום רב, בתי, ילדה שימלאו לה 4 בעוד 3 חודשים ,ילדה שלישית לאחר שני בנים. במשפחתינו ובת זקונים של בעלי. ילדה חיננית להפליא תקשורתית חביבה אוהבת בריות מלאת כריזמה ושמחת חיים . עטופה באהבה מהיום שנולדה אהובה על כל רואיה , הילדים בגן אוהבים דואגים ומסוככים עליה וקטנה היריעה מלתאר את יופיה הפנימי והחיצוני.השנה לראשונה נכנסה לגן ומהיום הראשון היא התאקלמה למופת . לא היו חבלי קליטה תמיד הולכת בגיל ושמחה לגן משתפת פעולה בכל פעילויות הגן מקבלת את כל מסגרת הגן על כל המשתמע מכך. לפני מספר ימים נקראתי לגן בטענה שהילדה לא מפסיקה לבכות ולא יודעים מה יש לה והיא לא מספרת. באתי ואספתי אותה והיא טענה שקר והיא עייפה ורוצה הביתה. בבית ההתנהגות שלה רגילה שמחה כרגיל רוקדת ושרה כטבעה אך מהרגע שמזכירים את הגן היא מיד מתעצבת וכועסת ומסרבת ללכת לגן טוענת שמציקים לה שהרביצו לה שמשעמם לה היא לא בדיוק מסמנת את הסיבה לחוסר רצון שלה ללכת לגן. אתמול ציידנו אתה בממתקים לחלק לילדים ובבובה כדי לשכנע אותה ללכת לגן וקראו לי באמצע היום שהילדה בוכה ורוצה הביתה.היום היא בוכה מהרגע שהשארנו אותה ומבקשת לחזור הביתה.הגננת טוענת לכוחניות של הילדה על מנת להשיג מבוקשה ואני תוהה מה הצית פה התבערה מה היה הטריגר לשינוי המהותי אני חייבת לציין ,בילדה. האם לא צריכה להידלק מנורה אדומה, האם אלו לא סימני חרדה . ילדה שעד לפני שבוע רצה בשמחה לגן הילדים בגן גם בנים וגם בנות עוטפים אותה באהבה בתשומת לב כולל חיבוקים ונשיקות ומתנות ורצון לפייס אותה והיא בכל זאת מסרבת להיכנס לגן למרות שהיא מאוד אוהבת את תשומת הלב ולהיות במרכז בדרך כלל. אני חייבת לציין שבבית לא חלו שום שינויים זהו בית חם ואוהב ילדים היא בקשר נפלא עם שני אחיה היא נערצת על ידי אביה והיא מקור להמון נחת עבורי כמו שאר ילדיי. איך אני פועלת מכאן יש לי הרגשה שהגננת מקלה ראש בהתנהגות החריגה למרות שמעולם לא הייתה בעיה עם הילדה נהפוך הוא תמיד קיבלתי אינספור מחמאות על כמה היא מתוקה וטובה וחברותית. אנא,אשמח לקבל עצתך. תודה מראש.

הילה, אני בהחלט חושבת שיש סיבה לדאגתך. השינוי די דרמטי ומשהו בודאי גרם לו. לדעתי צריך להכניס גורם מקצועי לסיפור שיברר מה קרה, ומה קורה? אם זה גן עירוני אז יש פסיכולוגית לגן, ואפשר לשלב אותה, שתעשה תצפית ותברר בגן ועם הילדה. ואם זה גן פרטי אפשר להביא פסיכולוגית ילדים/פסיכולוגית התפתחותית חיצונית לאותה מטרה. הילדה נשמעת מבוהלת, וצריך לברר מה קורה. חבל שאת לא יכולה לסמוך על הגננת, היא אמורה היתה לעזור אשמח לשמוע איך מתקדם חלי

שלום רב! אני נמצאת עם בני בן ה-6 חודשים בבית. עד עכשיו לא הייתה שיגרה מלבד שגרת ההשכבה לישון בלילה וכעת אני מרגישה שגם אני צריכה סדר יום וגם הוא זקוק לזה יותר ויותר. רציתי לדעת מהו סדר יום אופייני בגיל זה - עם דגש על פעילויות רצויות כמה זמן הוא אמור לשחק לבדו, באיזה תדירות להחליף לו צעצועים, האם מספיק לו לשחק כל הזמן על אותו מזרן פעילות? והאם את יכולה להפנות אותי לאתר/ספר שמפרט סוגי משחקים/הפעלות שאני יכולה לעשות איתו יחד. תודה רבה!!

נועה, הייתי אומרת לך לסמוך על עצמך ברוב המקרים, מה שאומרת לך האינטואיציה, וחשוב מזה- איך שמגיב ילדך. אם טוב לו בפעילות מסוימת- תמשיכי, אם לא תשני. אני פחות מתמצאת בהפעלות לגיל הזה. אולי אחד הקוראים בפורום יענה, או שתחפשי אתר שיותר ממוקד בתינוקות חלי

שלום רב, בני בן ה-4 מאוד מקשה עלינו בבקרים כאשר אני ובעלי מתכוננים לצאת לעבודה ובו בזמן גם לארגן את אחיו התינוק לתזוזה. זה מתבטא בעיקר כאשר הוא מתקשה לקום (למרות שהולך לישון מוקדם ובזמן) זה מלווה בצעקות ובכי מצידו.עד שהוא מחליט כבר להתעורר אז הוא לא רוצה להתלבש. אני משתדלת לא בצעקות להסביר לו שאנחנו מאוד ממהרים ושגם הוא לא יאחר לגן ונותנת לו לבחור האם להתלבש או שילך עם הפיג'מה לגן. הוא כמובן מתעצבן וממשיך "למרוח" את הזמן, עד שהחליט להתלבש הוא לא רוצה לצחצח שיניים ושוב איומים וכבר אנחנו גם צועקים וזה הופך את הבוקר ללא נעים ואף משאיר טעם רע להמשך היום. עוד דבר שמאוד מקשה הוא שפתאום הוא מתעצבן ומחליט שרק אבא ילביש אותו בעוד שאבא עסוק הוא לא מוכן להזיז את עצמו עד שהוא יבוא אלי, דבר שגם מלווה בבכי וצעקות וגם מעקב אותנו. איך עלינו לנהוג בסיטואציות השונות שתיארתי? האם לאיים בעונש? מה לעשות ומה הדברים הנכונים להגיד לו במצבים כאלו? בבקשה עזרה! תודה רבה רוני

רוני, אני מרגישה כמה קשה לך אני חושבת שמה שיעזור זה שלא תחכו שהדברים יבואו ממנו. שיבין , שיעשה דברים מעצמו. פחות תסבירו, ויותר תגידו לו ברור מה אתם דורשים, אל תתרגשו ואל תגיבו לבכי שלו, ותמשיכו בנחישות לדרוש את שלכם. לא צריך לצעוק, אפשר גם לחייך, אבל להיות ברורים וחד משמעיים. למשל, שיש מקרים שאמא מלבישה ולא אבא. וזהו!!! אין טעם לאיים בעונש, עדיף לפעול בתוצאות טבעיות- לומר 'אם - אז' ולבצע. אם תיתן לאמא להלביש תוכל לראות טלויזיה, ואם לא- אז אין טלויזיה בבקר. למשל. או כל מה שעובד עליו, לטוב ולרע את יכולה לקרא עוד בנושא באתר שלי, ובספרי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע', בכל אחד מהם יש פרק מפורט בנושא המשמעת. בהצלחה חלי

יש לי בן, בן 5, והוא בוכה די הרבה, לדוגמא: הוא שיחק כדורגל עם הבני דודים שלו, והם לא מסרו לו את הכדור כל הזמן, כלומר מסרו לו אבל עם הפסקות, והוא נעלב והתחיל לבכות. או שהוא משחק עם חברים, ופתאום משהוא לא מוצא חן בעיניו במשחק, כלומר: הוא הציע לשחק במשחק כלשהוא והחברים רצו לשחק במשחק אחר, אז הוא נעלב ולפעמים גם בוכה. שאלתי: איך לנהוג במצב כזה? האם לשנות לו את המחשבה על ידי הצעות ודיבורים על דברים אחרים? האם להתעלם? ממה זה נובע? בתודה מראש לילך

לילך, הילד בוכה כי הוא רגיש, ונפגע בקלות. זו נטיה, ואי אפשר להעלים אותה, בודאי לא במילים של הגיון או בביקורת. זה רק יחמיר את המצב. אפשר לעזור לו לבכות פחות, במיוחד אם לו עצמו הבכי מפריע (?). אפשר להגיד לו שעצוב לו, שקשה, לשאול איך אפשר לעזור. אבל לא יותר מידי. להתענין, לגלות אמפטיה/תמיכה, ולהמשיך הלאה. הבכי פעמים רבות יעבור מעצמו אם לא יעשו ממנו ענין גדול. את יכולה לקרא עוד על שליטה ברגשות, כולל בכי, בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה חלי

שלום רב, אני ובעלי התפצלנו לפני 3 חודשים ויש לנו ילדה בת 9 חודשים. לא הייתה לי ברירה אלא לעזוב כיוון שהיה מקרה של אלימות כלפי ואני לא מוכנה שלא אני ולא הבת שלי נחיה בהתעללות לא פיזית ולא מילולית מצד האבא/הבעל. היום הוא בקושי מגיע לראות אותה ואני לא יודעת איך להגיב לנושא כי מצד אחד אני באמת מפחדת שהעצבים שלו יעלו ואני לא יודעת מה הוא יכול לעשות לה אבל מהצד השני הוא אבא שלה ! אולי זה מוקדם אבל אני לא יודעת איך אני מתמודדת עם להסביר לילדה, אם לספר לה למה אנחנו לא ביחד, איך להסביר לה שלאבא לא ממש איכפת ממנה וכד' אשמח לקבל עצה מוקדמת ואם נראה לך שאני צריכה לפנות לגורמים מקצועיים לליווי אני יעשה זאת ! תודה רבה,

קרין, את נשמעת נסערת, עברת חוויה קשה, וגם ההתמודדות עכשיו לא פשוטה. לדעתי, תני לחודשים לעבור עכשיו. בתך צעירה ולא צריך להסביר לה במילים כלום. תני לה את כל האהבה, היי פתוחה לבעלך שיוכל לבוא לראותה כשירצה, אבל אי אפשר לכפות עליה. בואי נראה מה יגיד הזמן שעובר. אולי הוא יתעשת וכן יבוא לבקר אותה, ואם המצב ימשיך ככה, כדאי ללכת להתיעץ מה להסביר לה, ואיך להגיב. אבל זה מוקדם מידי, היא עוד לא מבינה, וכל עוד תתני לה חום ושקט היא תתפתח היטב. בהצלחה חלי

שלום רב, רציתי לדעת אילו השלכות יכולות להיות עבור הילדים במקרה שבו האם, בעלת המשמורת על שני ילדים ( בני 4 ו- 7) עוברת להתגורר בעיר אחרת, הרחק מהאב הקשור בהדיקות לילדיו. הריחוק הוא לא רק מהאב אלא גם מהמשפחה הקרובה והקשורה ביותר. האם הילדים עלולים לסבול מבחינה פסיכולוגית?

השאלה היא האם גם כשאמא עוברת למקלט עם ילדיה ועוברת עיר איך זה משפיע על הילדים?

שרה, לא הבנתי את ההערה שלך, האם תוכלי להסביר יותר במפורט כדי שאוכל ל התייחס. חלי אילן, בודאי שיש השפעות על הילדים, הם רגילים לאב, הם יתגעגעו, יחסרו אותו, אולי יחוו נטישה. כמובן שעדיף שההורים יחיו קרוב גם אם יש גירושין. אבל הכל תלוי בנסיבות. האם האם חייבת לעבור? האם המעבר נעשה בכעס או כחלק מהסכמה הדדית? גם הגורמים האלו משפיעים על הילדים לטובה או לרעה. אשמח לשמוע עוד חלי

שלום, לפני כ - 3 חודשים אימצתי ילד מקסים בן שנה וחצי. הילד היה במסגרת של פנימייה עם ילדים בגילו כשנה עד שאימצנו אותו . היום לאחר שבני נמצא אתנו 3 חודשים ועליי לשוב לעבודתי רשמתי אותו למעון. בני נכנס לגן אחרי פסח כאשר אני ניסיתי לעשות זאת בהדרגה. ביומיים הראשונים שהיתי במחיצתו 3-4 שעות ואז לקחתי אותו הביתה. ביום השלישי השארתי אותו למשך שעה כאשר שהיתי במחיצתו שעה לפני שהלכתי. בימים שלאחר מכן נשארתי כחצי שעה עמו וחזרתי לאחר 4-5 שעות. בני במהלך שהותו בגן בוכה לסירוגין ונראה שקשה לו להסתגל. בבוקר הוא לא רוצה לעזוב אותי ולא רוצה להיכנס לגן. מהלך הימים האחרונים בגלל החגים וגם בגלל שבני לא הרגיש טוב הוא לא היה בגן ואני חוששת מה יהיה כשיחזור לגן ואני אצטרך לחזור לעבודה. מאוד קשה לבני הפרידה בכל בוקר והוא לא מצליח להתרגל להיות בגן, אני אובדת עצות כיצד עליי לנהוג? בתודה מראש, נחמה

נחמה, לבנך קשיי פרידה, וזה הגיוני. הוא עבר שינוי דרמטי לפני מספר חודשים כשעבר אליכם. הבטחון והאמון שלו עדיין פגיעים ולכן כל שינוי נוסף קשה לו. קשה לו גם להתקשר ולתת אמון באנשים החדשים בגן. לכן הוא בוכה אבל אני חושבת שצריך להיות עקביים, ולנסות שיסתגל לגן, גם אם קצת בוכה. אם את סומכת על הגננת שתתמוך בו- זה יירגע אם לא יסתדר בגן, יתכן שמטפלת אצלכם בבית תהיה פתרון טוב יותר, אולי שם יהיה לו יותר טוב ובטוח. גם זו אפשרות בהצלחה חלי

שלום אני סובל מ"אגורופוביה" הרבה שנים העניין שעולה ,מתי לספר לבן שלי בן 11 על הבעיה ? אני לא רוצה להכניס אותו לנושא ה"פחדים" אבל עולות ממנו שאלות למה אני לא יוצא מהבית? (מקום בטוח גם פה בשכונה) קורה גם שאני מחזיר אותו עם אמא שלו בזמן התקף פאניקה , מה ואם בכלל כדאי לספר ? תודה מראש

פוצי, אני חושבת שצריך לספר לו עכשיו, ובמילים פשוטות וברורות כמה שיותר קרוב לאמת. שיש לך חרדה ממקומות פתוחים לכן אתה מרגיש בטוח בבית. שאתה מטפל בחרדה, ומשתדל שתפגע כמה שפחות. חשוב לספר לו, כי אין מה להתבייש. וגם כי הוא כבר יודע ומרגיש שמשהו לא בסדר, וזה מאוד מעורר חרדהבפני עצמו כשלא יודעים. כשתספר לו, הסוד יצא לאור וכשדברים הם גלויים קל יותר לטפל בהם. תן לו להגיב, לשאול, או אם מתאים לו להתעלם- גם בסדר אשמח לשמוע אם ספרת ואיך הלך, בהצלחה חלי

יש לי תאומים בן ובת בני שנה ו 4 חודשים. ישנם מיקרום אשר הם רבים על צעצוע או משהו מסויים שיש כמוהו רק אחד בבית. הם יכולים לריב על עגלה, על בימבה , על כיסא וכו'. לא מכל דבר אפשר לקנות 2 כך שיש הרבה מיקרים כאלה. תמיד אחד מהם המנצח והשני בוכה, לפעמים חוטפים אחד מהיד של השני. אני לא יודעת האם עלי להתערב לטובת מי שבוכה, או להתערב לטובת מי שלקח ראשון את החפץ. אודה על תשובתך, שבת שלום

שנידן, המריבות בין התאומים הן טבעיות, חלק מהמאבק על הטריטוריה ועל הכוח. המלצתי החמה לך היא לא להתערב כמו שופט שקובע מי אשם ומי לא, כי זה לא ייגמר לעולם. את אמורה להגיד לשניהם שאת לא מוכנה שיריבו, ואם מגזימים תשלחי את שניהם לחדר להרגע, להיות כל אחד לבד. כששניהם יפסידו את המשחק , יהיה להם שווה להתאמץ. בלי קשר מי התחיל. את יכולה לקרא עוד בנושא אחים בספרי 'תקשיבו לי רגע', יש שם פרק בנושא בהצלחה חלי

שלום... בני בן 5 ובתי בת שנתיים ושמונה חודשים בשנה הזו איבדנו את אבא שלי לפני שלושה חודשים שהיו מאוד קשורים אליו באופן יום יומי וגם אני ובנוסף את אמי שנמצאת במוסד למונשמים שבעצם היתה המטפלת שלהם והמקרה הזה הוא כבר שנה רק לפני חודש חשפנו אותם לאמי והמפגש היה יפה ומרגש ואנחנו מקפידים להמשיך כל עוד אפשר להוציא אותה לחצר של המוסד עברנו לפני חודשיים לבית שלהם כי הוא נותר ריק והוא חדש ורציתי לשמר אותו מבחינת הילדים עברנו שכונה בעיר עצמה והילדים באותו מסגרת גן וכך גם שנה הבאה אני לא עושה להם שינויים וגם לפעילויות אחה"צ אני תמיד מביאה אותם לחברים הילדים שלי מזכירים הרבה את אבא שלי שהוא בשמיים ןהוא עוד מעט יבוא למרות שהסברתי שהוא לא יבוא השאלה שלי מה זה עושה להם טוב או רע??? האם זה צעד נכון לעבור לדירה שלהם מבחינת הילדים ??? מבחינה רגשית??? הבן 5 מבין את משמעות הנפר ומדבר פחות עליו הקטנה יותר נאי גם יוסיף שיש רגרסיה רצינית לאחר גמילה כבר שלושה חודשים היא עושה על עצמה פיפי ללא הפסקה מצטערת שזה ארוך אודה על התשובה

לימור, אני משתתפת בצערך על האובדנים והכאב שאת עוברת. לגבי שאלתך- ראשית, יעזור לך לקרא על תפיסת המוות של ילדים בגילאים של ילדיך. כך תוכלי להבין, ולא להלחץ מהתגובות שלהם שנראות לי ממש תקינות לגילם. את יכולה לקרא בנושא בפרק בספרי 'בגובה העיניים'. שנית, לגבי המעבר דירה. מה שחשוב זה מה שאת מרגישה. הילדים יגיבו לתחושות שלך. אם לך נוח לעבור לבית הוריך, זה יהיה טוב גם להם. אבל אותך זה מלחיץ ומדכדך זה יעבור אליהם. אז כדאי שתשימי לב לתחושותיך ולפיהן תגיבי. בהצלחה, ואשמח לעזור עוד אם יידרש חלי

שלום רב רשמתי את בני לגן לחצי יום לשנה הקרובה לאחר שהיה עמי בבית מיום היוולדו. בספטמבר, המועד בו הוא אמור להיכנס לגן הו יהיה בן שנתיים+9 חודשים. השיקול הראשי שמנחה אותי הוא טובת הילד וצרכיו ההתפתחותיים. התרשמנו שהוא זקוק לחברת בני גילו בשלב זה. יש לי קצת חששות ולבטים לגבי האם נכון לתת לו להתמודד בגיל כזה עם פרידה מאמא לחצי יום והאם הוא לא יכול לפרש זאת כנטישה? שמעתי איזה פסיכולוג שדיבר בטלויזיה ואמר שהפרידה מאמא פוגעת איפשהוא עמוק בתחושת הביטחון הבסיסית של הילד (בהנחה שאני זוכרת במדויק את דבריו...) מהו הגיל האידיאלי להכניס ילד למסגרת מבחינתו בלבד? בהנחה שבבית יש לו פעילויות, מפגשים עם בני גילו, אמא רגועה וכו' מה יותר חזק בגיל הזה? הצורך החברתי או הצורך להיות קרוב לאמא? האם כדאי לחכות עוד שנה? מה ההשלכות מבחינתו של הפרידה הזו? איך הוא מפרש אותה? האם כדאי לפנות לאבחון פסיכולוג ילדים שיגיד לי מה נכון לילד הספציפי שלי? תודה מראש על תשובתך

אפרתי, אני חושבת שאלא אם כן יש סיבה מיוחדת לחשוש, אז גיל שנתיים ותשעה חודשים הוא גיל מעולה להכניס את ילדך לגן. את הבטחון הבסיסי בעולם הוא אמור היה לקבל כבר מהקשר עמך עד עכשיו. ואז חשוב שיתנסה בפרידות קצרות כמו הליכה לגן. יש בכניסה לגן חשיבות במובן ההתפתחותי הזה של רכישת בטחון גם עם אחרים, וגם הענין החברתי שהזכרת אל תהססי, בחרת לו גן טוב, וזה הגיל בהצלחה חלי