פורום פסיכולוגיית ילדים

1109 הודעות
935 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים

14/08/2018 | 08:59 | מאת: סיון עמר

שלום, הבת שלי בת 3 ושלושה חודשים. ביום הולדתה בחודש מאי נעלם המוצץ שלה והחלטנו שזה הזמן לגמילה. מאותו יום הבית שלנו הפך לאזור קרב. הילדה צורחת בלי סיבה, נהייתה אלימה ושעות אחהצ הפכו לסיוט. שלא נדבר על השינה שמתעכבת עד לחצות. האם כדי להחזיר מוצץ לאחר תקופה כזו ארוכה ללא המוצץ? ואיך גורמים לילדה להרגע ולא להגיע למצבי אלימות מצדה כלפי בני הבית. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סיוון תחזירו לה את המוצץ ותגיעו לייעוץ יותר יסודי אצל איש מקצוע בנוגע לתוקפנות של ילדה וכיצד אתם יכולים לטפח את התכונות הטובות יותר של הילדה. הדרכת הורים קצרה בהצלחה

10/07/2018 | 23:06 | מאת: חיה

שלום. בת שלי כיום בת 4.9. לפני שנה וקצת התחלנו תהליך של אבחון במרכז לגיל הרך של העירייה. לאחר מספר מפגשים עם פסיכולוג וקלינאית תקשורת, קבע הפסיכולוג שהילדה לא נמצאת בספקטרום של אוטיזם, למרות שהמצב די דומה לזה. מאז במשך שנה היו לה טיפולים של קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי, הכל במרכז לגיל הרך. אבל אני ובעלי מרגישים שהדבר לא נכון, שהאבחנה לא יכולה להיות נכונה בלי לראות את הילד במצבים שונים במשך היום (למרות שאותו פסיכולוג גם ביקר בגן שלה), יש הרגשת פספוס מאוד מורגש. אנחנו באמת חושדים שלמרות הכל הבת שלנו נמצאת בספקטרום ושהיא צריכה עזרה וטיפולים מיוחדים בהתאם. היא הולכת לגן חינוך מיוחד בשנ"ל הקרובה, אבל עדיין אנחנו חוששים מהפספוס הזה. למי עוד אפשר לפנות כדי לבצע אבחון יותר מעמיק ורציני? כדי שיקבלו את עמדתנו גם בגן חינוך מיוחד.. קופת חולים? (לפני יותר משנה התחלנו גם שם אבחונים, אבל לא סיימנו, כי במקביל קיבלנו אבחון במרכז לגיל הרך, אז ויתרנו). פרטי? תודה מראש.

10/07/2018 | 22:45 | מאת: דן

שלום אני גרוש , ויש לי שני ילדים בני 16 ו-12. מאז שאני לא גר בבית, אני מעורב פחות בחיי הילדים באופן מובן. בכל פעם שאחד הילדים ירצה להגיע, אם אני בבית אני לא אגיד להם שלא ניתן . אני מרגיש שאני זקוק לכמה ימים רק לעצמי, וכשאני מנסה קצת להתנתק אז אחד הילדים רוצה להגיע ואני כמובן אומר לו לבוא. חבר אמר לי שזה בסדר אם פעם אחת אגיד שהיום אני לא יכול (למרות שאני בבית) ואקבע עם הילד למחר,כדי לקחת לעצמי קצת אויר. אני לא מסוגל להגיד לא יכול כשאני בבית, אני רוצה שהילדים ירגישו שהם יכולים להגיע תמיד. אשמח לשמוע את דעתך המקצועית. תודה

לדעתי זה בסדר בשתי הדרכים .תמיד להיות זמין לילדים וכשאתה צריך קח לך חופש קטן. בהצלחה

11/05/2018 | 19:18 | מאת: שיר

שלום, בן שנתיים ועשרה חודשים. כבר חודש גמול.. שולט במתן שתן.. הולך לשירותים לבד... אבל רק כשמדובר בפיפי. את הצואה הוא עושה בתחתונים. הוא יודע שיש לו והוא מתאפק עד הרגע האחרון ועושה התחתונים. גם כשאני אומרת לו שייגש לשירותים ומנסה לשכנע אותו לבוא איתי ואני יודעת שיש לו.. הוא לא מוכן והוא מתאפק עד שעושה בתחתונים. ניסיתי הפתעות ומתנות וחיזוקים וזה לא עוזר.. אשמח לעזרה הברכה שיר

שלום רב אתה יכול לומר לו לחזור לשים חיתול , אם הוא מתנגד , תעזוב אותו , אל תזכיר את זה יותר אל תדבר על זה . זה גורם לו יותר לחץ ולהתבצר , עזוב את זה לבד וזה יגיע. בהצלחה

06/05/2018 | 01:46 | מאת: נלי

שלום בתי בת השנתיים וחצי בוכה וחרדה מזרים במיוחד במישהו מרים את אח שלה ואת בת דודה שלה או שמישהו מתקרב לאח שלה היא צורחת ובוכה מסיבה לא ידועה מה זה יכול להיות?תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב זו חרדת זרים . תופעה טבעית אבל יכול להיות שאצלה זה יותר רגיש.דבר איתה ברוגע ואל תביע רגשות מיותריםתשתדל להמשיך הלאה בהצלחה

30/04/2018 | 09:13 | מאת: אילה

ילדה מתוקה מאוד בת שלוש היא קצת שקטה אבל משתלבת חברתית ורואה אותה עצמאית אין לה בעיה לשחק לבד בכיף שלה ולא צריכה בחברת תינוקות זה בסדר איזה פעולות אפשר לעשות לעידוד תינוקות להשתלב בחברת תינוקות

אפשר גם לא לעשות דבר. .הכי חשוב לא להלחיץ את הילדה .היא תמצא את החברויות שלה לפי התכונות והמצבים. אפשר לעודד מפגשים ,לחזק את היכולת הספורטיבית.הילדה שלך 10 תהני ממנה ופחות תדאגי אין לה שום קושי בהצלחה

27/04/2018 | 10:56 | מאת: שרית

נכדתי בת 4 עברה לפני 3 שבועות ניתוח: כריתת שקד שלישי, כפתורים וכריתת שקדים. מאז הניתוח כל לילה היא מתעוררת עם בכי מספר פעמים. ביום היא בסדר. ההורים כבר לקחו אותה לישון איתה במיטה בתקווה לתת לה ביטחון. עדיין מתעוררת בבכי עז. מה עושים??? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב להמשיך לישון אתה במטה עד שתירגע לגמרי

12/04/2018 | 04:52 | מאת: דינה

בס"ד שלום. בן שנתיים לפני כשלושה שבועות התלונן על כאב בטן פעמיים... לאחר מכן היתה יציאה... התלונה חזרה שבוע לאחר מכן שוב .ואחר שבוע . היום היתה תלונה על כאב בטוסיק ובבטן... חשוב לציין שהילד רגוע משחק לא מראה סימני מצוקה ישן טוב ..אין הקאות או שלשולים מידי פעם עצירות . יש יציאות...מאחר והילד הוא לא אכלן וכל ארוחה נתקלת בקשיים ורק כאשר מלווה עם ספר או משחק תוך כדי אז הוא אוכל פחות או יותר..הפעם האחרונה הראה התנגדות לא רוצה לאכול...כאשר אחרי שכנוע מצידי שרק יישב איתנו בשולחן הסכים וגם אכל איך מומלץ להתיחס לענין. האם יש צורך לעשות בירור אצל רופא משפחה או להתעלם. תודה רבה .

לקריאה נוספת והעמקה

לדעתי כדאי לעשות ברור אצל רופא משפחה

04/04/2018 | 22:08 | מאת: דונדון

הבן שלי נותן לי ראסיות עם המצח שלו ומכות עם הצעצועים שלו מה עושים אשמח לתשובתך

יש לך ילד פעיל שלא מתכוון להכאיב לך . זו דרכו להפעיל את עצמו ולהתאמן בפעולות חשובות .הדבר הטוב ביותר יהיה להדגים לו ולהסביר לו איך לשחק עם הצעצועים ואיך לא. בשילוב של הוראות מילוליות אסרטיביות

25/03/2018 | 21:40 | מאת: אלון

שלום רב, הבת שלי בת 4 וחצי לערך ולאחרונה יש לה מספר בעיות התנהגות שהייתי שמח לדעת כיצד לטפל בהן 1. היא חזרה להתנהג ולדבר כמו תינוקת. 2. היא בזמן האחרון ממש נצמדת לאמא שלה ברמה של דבק וללכת איתה אפילו לשירותים 3. מתלוננת הרבה שאף אחד לא משחק איתה בגן. ראוי לציין שהיא בגן עירייה בקבוצת גילאים 3-4 אשר קטנים ממנה ויכול להיות שחלק מההתנהגות היא לוקחת מהם. אשמח לחוות דעתך כיצד לטפל במקרים אלו. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב להערכתי עלתה אצלה אמת החרדה והיא זקוקה ליותר תחושה של בטחון והגנה. אני מציע להתנהג איתה כרגיל בלי לחץ מכל סוג שהוא .זה יעבור והיא תתנהג בהתאם לגילה

21/03/2018 | 20:49 | מאת: חן

הי לפני חודש אימי נפטרה והילדה שלי הייתה מאוד קשורה לסבתא שלה היא מסתגרת בחדר היא לא רוצה לחזור לבסיס היא בקושי אוכלת היא לא מחייכת היא פשוט בנאדם אחר מה אפשר לעשות אני מאוד דואגת לה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב דברי אתה בעדינות , תני לה לאכול, לשתות דברי עם המפקדת שלה.וזה יעבור בהצלחה טובי פלד

14/03/2018 | 17:11 | מאת: רונן

שלום אני בן 46, גרוש + שני ילדים בני 16 ו-10. לפני כחודש הכרתי בחורה והקשר רציני ומשמעותי עבור שנינו. אני מאוד רוצה שילדי יכירו את חברתי, אך חברתי טוענת שהקשר טרי מידי וזה לא הזמן להכיר את הילדים, צריך לדעתה לבנות יותר את הקשר לפני ההיכרות עם הילדים. אני לא מסכים איתה, וחושב שהיא חלק מחיי כרגע ולכן הילדים צריכים להכיר אותה. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה רונן

שלום רב אני נוטה יותר להסכים עם חברתך החדשה .אתה יכול לספר לילדיך אולם אם היא מעדיפה לחכות כדאי לעשות זאת. בהצלחה

היי שוב אני, החלפתי רכב לחדש יותר ממה שהיה והמתוק מסרב להיכנס אליו.. הוא בן שנה ושלושה חודשים, התרגל כנראה לרכב הישן עם מושב הבטיחות שלו מקדימה ליד הנהג.. עכשיו ברכב החדש המושב שלו מאחור, לרכב החדש צבע ברונזה והקודם לבן, אני לא יודע איך לקשר בין הדברים ולמצוא את הבעיה הוא פשוט ממרר בבכי ולא מוכן להיכנס לרכב אפילו לא להסתכל עליו.. אנחנו ממש מתוסכלים מהמצב ואשמח לרעיונות.. תודה רבה

שלום רב תשקיעו זמן בהסברים ובהרגעה אבל גם בצורה ברורה ובנחישות ותבהירו לו שכך זה יהיה . הוא יקבל ויתרגל

היי הבן שלי בן שנה וחודשיים ומזה כמה ימים הוא מסרב להיכנס לאמבטיה להתקלח וצורח ובוכה, לפני כמה ימים הוא החליק לי קצת בין הידיים מרוב סבון אבל לא נפל, רק איבד קצת שיווי משקל כשאשתי חפפה לו, לדעתי מאז הוא מסרב להתקלח וקשה להכניס אותו לאמבטיה, ניסינו למלא אותה במים עם צעצועים וכו' אבל לא עוזר אשמח לרעיון תודה רבה

הי לרחוץ כל יום זה לא כל כך חשוב.. אל תרחצו אותו יומיים ולאחר מכן תכניסו אות לחדר האמבטיה ותנגבו אותו במגבת רטובה תעשו את זה יומיים רצופים ואחרכך תנסו שוב . כל יום קצת . אפשר גם לרחוץ אותו בגיגית אבל לא בחדר האמבטיה . אפשר גם להתקלח יחד אתו להחזיק אותו ולהינס למים בישיבה. בהצלחה

תודה רבה ננסה

18/01/2018 | 21:48 | מאת: מיכל

שלום רב! לי ולבעלי יש מדי פעם ויכוחים ומטבע הדברים לצערי קורה שהם מתרחשים ליד התינוק היקר שלנו כרגע בן 11 חודשים. אנו משתדלים להמנע שזה יקרה לידו אבל לעיתים זה מגיע למצב בלתי נמנע, בעיקר כי לבעלי ocd והוא מתקשה להבליג על דברים מסויימים שחש ברגע מסויים. אני רואה שהילד נלחץ וזה גומר אותי. אני מנסה תמיד למנוע מהויכוח לעלות לטונים גבוהים אבל רואים בבירור שהילד מרגיש ונלחץ. האם חלילה עלול להיות נזק בגיל כזה לטווח ארוך? מה ניתן לעשות? יש לציין שבעבר זה היה הרבה יותר גרוע ואחרי שיחות רבות בעלי למד להשתלט על עצמו יותר ליד התינוק אבל עדיין זה קורה מדי פעם ומטריד אותי מאדדד. מצפה להתייחסותך... בתודה מראש...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב כדאי לעשות כל מאמץ כדי להפסיק את הויכוחים ליד הילד. במיוחד כשלבעלך יש OCD .אפילו כדאי שתלכו ליעוץ . זה גורם נזק לילד. האווירה ביית זו המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת לילדים שלכם. בהצלחה

שלום רב, בני בן ה 6 חובב מאד דברי מתיקה וחטיפים. מדי יום הוא התרגל להגיע הביתה אחה"צ ולקבל פינוק קטן מתוק. ולא ראיתי בזה בעיה . משקלו תקין ויחסית הוא אוכל בצורה סבירה דברים בריאים אחרים. יחד עם זאת, הדחף למתוק הוא קבוע ואף אובססיבי ואנו מנסים לשלוט בזה בבית בנימוקים של בריאות וגיוון מזון. אך הוא מסתובב סביב המזווה כמו דבורה וכל הזמן תר אחרי משהו מתוק - לעיתים אנו מסרבים ולעיתים מאפשרים. בימי הולדת המצב גרוע בהרבה היות ואז הוא מאבד כל רסן; כשאנחנו נוכחים, אנו מנסים למתן את האכילה חזרת הרסן בנימוקים קצרים של: " זה לא בריא להגזים" תהנה מהכיבוד, תטעם קצת מכל דבר אבל צריך לאכול במידה ". טיעונים שאנו מקווים שעשויים להיקלט אצל ילדבגילו. לאחר חגיגת יום הולדת אחת הוא הקיא ובחגיגה שניה בה לא נכחנו מסתבר שהוא פשוט אכל ללא הפסקה. מאד כעסנו עליו מה שגרם לו לבכות כמובן (הוא גם נבהל מעוצמת הכעס של אביו) וכעסנו גם על עצמנו כהורים על כך שאחד מאיתנו לא היה שם כדי להשגיח. חשוב לי לציין כי בבית אני אופה על הילדים, במזווה לרוב יש עוגיות, קצת שוקולד מדי פעם כי אנו מאמינים כי איסור אכילה או אי החזקה של מזון מסוג זה יעשה את הפעולה ההפוכה ויחמיר את האכילה הלא מבוקרת כאשר יגדל ויהיה לבד יותר, אצל חברים, משפחה וכו. אתייעץ עם תזונאית כיצד לפעול בסוגיית גיוון המזון אבל חשוב לי לקבל סיוע מקצועי לטובת התמודדות עם הסוגיה בהיבט הרגשי, כיצד לפתור את הנושא מול הילד, אילו מסרים להעביר שייקלטו בצורה טובה יותר, ואיך להתמודד עם האובססיה הזו ? חשוב לי מאד מצד אחד שלא יגדל להיות ילד שמן ויסבול מתחלואים הקשורים באכילה מופרזת של דברי מתיקה ומצד שני שלא ייפתח הפרעת אכילה לכיוון השני וידאג מכל דבר שהוא מכניס לפה.. בנוסף אציין כי כאשר בסופש למשל אנו נחים בצהריים לא פעם מצאתי חבילת עוגיות שחוסלה בהיחבא וזה בהחלט איתות לכך שהוא מבין שזה לא בסדר ויודע שנכעס אם נדע). אני לא דוגלת בהסתרת מזון מתוק בבית או בהוצאתו הגורפת אחרת כיצד ילמד הילד שליטה? . חשוב לי להעביר מסר של מידתיות אבל בזה ככל הנראה אנו כהורים לא מצליחים כך הנושא של ממתקים עוגות וכו נהיה כבר issue . אודה לעזרתך בלהבין את התנהגותו , ממה היא נובעת (אני כל הזמן חוזרת על כך שיש הכל בבית ושאנו לא מחסירים ממנו דבר והכל מותר אך במידה) ובעיקר כיצד להתמודד עם זה בצורה טובה יותר כהורה ולסייע בהפחתת האובססיה שהוא פיתח סביב הנושא. בתודה מלאני

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב הילד שלך מכור למתוק . מתוק זה כמו סם.וזו נטייה מולדת. לאחר שניסיתם כל כך הרבה דברים וזה לא עוזר כדאי לנסות דברים אחרים . אםזה לא עוזר כדאי מאד להגיע לייעוץ. בהצלחה

14/01/2018 | 21:47 | מאת: ישראלה

היי אנו מתכוונים לעבור לעיר אחרת. האם להוציא את הילדה מהמסגתר הנוכחית ? לחכות לסוף שנה? או במידה ויש אפשרות לעבור לעיר אחרת ולהשאיר את הילדה עד סוף שנה וגם שנה הבאה באותו גן. והאם יש במעבר סוג של נזק עבורה כי אנו עוברים כל שנה בית.

לקריאה נוספת והעמקה

מה גיל הילדה ? טובי פלד

16/01/2018 | 16:23 | מאת: ישראלה

3.5 שנים

08/01/2018 | 13:43 | מאת: ניב

היי אישתי ואני מתווכחים המון...מןל הילדה לפעמיים ומפחדים שזה פוגע בה.. האם יש חשש?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לזוג המתווכח המריבות ליד הילדים יכולים להכניס את הילדים למתח..כדאי למנוע זאת לחלוטין ולהסכים על דרך לפתרון חילוקי הדעות ללא הילדים. אם לא מצליחים לבד כדאי לפנות ליעוץ מקצועי בהצלחה טובי פלד

02/01/2018 | 22:34 | מאת: ניב

שלום רב, הילדה שלי בת 3.5 וב3 שנים האחרונות הספקנו לעבור 3 דירות ועכשיו שוקלים את המעבר ה4 שהוא יהיה לפרק זמן ארוך יותר משאר מעברי הדירה שהיו לשנה וקצת.. הסיבה אי הסתגלות לבית שלי ושל אישתי.. חשוב לי לציין שבכל המעברי דירה לא החלפנו גן. כעת אני שוקלים את המעבר ה-4 ובסוף השנה הנוכחית להעביר את הילדה לגן אחר בעיר החדשה... זאת אומרת שהיא בגן העירייה כעת תהיה רק שנה ואז ץעבור לגן עירייה חדש בעיר אחרת. שאלתנו היא כזאת... האם כל המעברי דירה והמעבר הקרוב יפגעו בה מפחינה נפשית או שיעשה איזה הפרעה התנהגותית או שכמו שכולם אומרים שילדים בסוף מסתגלים? האם לדעתך יש מניעה לבצע את המעבר הזה? אין חובה למעבר םשוט קושי שלנו חהסתדר לדירה ולאחרי שיצאנו מאיזה משבר כלכלי אנו יכולים לעשות מעבר לדירה מיחידת דיור מרתפית. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב להערכתי אין מניעה למעבר דירה הילדה תסתגל . חשוב יותר שהאווירה בבית תהייה רגועה בהצלחה טובי פלד

שלום, בתי בת השנה ו-4 חודשים לאחרונה פיתחה דפוס התנהגות שאני לא מצליחה להבין וגם לא יודעת כיצד להתמודד איתו בצורה הכי טובה. אם חמותי/בעלי מוציאים אותה מהגן היא יכולה להיות במצב רוח מאוד טוב, לשחק , לצחוק.. עד לרגע שאני נכנסת הביתה. כשהיא רואה אותי היא רצה אליי ומתחילה לבכות . אני מרימה אותה ומנסה להרגיע אותה אבל היא כאילו נכנסת למעין סוג של מצב רוח רע ושום דבר לא עוזר (מוצץ, שירים, ליטופים...). כמובן שהיא לא מוכנה לרדת מהידיים שלי עד שהיא נרגעת ולוקח לה זמן להתאושש מהמצב רוח הזה כאשר לבסוף היא נרגעת. מרגיש לי שהיא מתרגשת מאוד לראות אותה ולא מצליחה להכיל את ההתרגשות שהופכת לבכי ואז היא לא מצליחה לצאת מהבכי הזה. באופן כללי, אני מבלה עם בתי זמן רב : אני אוספת אותה רוב השבוע מהגן ומבלה איתה את כל האחה"צ וכמובן שבימי שישי ושבת אני כל הזמן איתה. אין יום שאני לא בבית לתת לה ארוחת ערב, לעשות לה אמבטיה ולהשכיב אותה לישון. הייתי רוצה לדעת על מה זה יכול להעיד ומה הדרך הכי טובה להתמודד עם המצב הזה (יכול להיות שלהרים אותה זה לא הדבר הנכון לעשות באותו רגע?) תודה! ורד.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ורד להערכתי ביתך פתחה תלות בך מתוך החרדות שלה תשומת הלב הרבה והקפדה שלך על כל הטיפול בה גורמת לציפיה רבה שלה שתהיי איתה ולא תעזבי אותה. .כנראה יש לה חרדת נטישה גבוהה אולם היא סמויה רוב הזמן כי את נמצאת איתה . כשאת נעדרת ומישהו אחר מטפל בה היא מרגישה טוב אולם כשאת מופיעה שוב הפחד שלא תהייה אותך עולה שוב והיא בנויה בצורה כזאת שהפחד לא פוחת במהירות. כדאי לתת לעוד אנשים לטפל בה לפני השינה וכך החרדה שלה תיפחת. תרגישי טוב עם עצמך ועם הטיפול בילדה שלך פוטנציאל החרדה הוא מולד . בהצלחה טובי פלד

18/12/2017 | 14:03 | מאת: פער התנהגותי בין הבית לגן- בן שנתיים

שלום רב, לבני בן השנתיים יש פער גדול בין ההתנהגות שלו בבית לבין ההתנהגות בחברת אנשים ובעיקר בגןֿ בבית הוא לא מפסיק לדבר, יודע צבעים, צורות, מצייר עיגולים וקווים ואילו בגן הוא פאסיבי, לא רוצה להשתתף, לא מדבר בכלל. בבית הוא שר את כל השירים שהוא לומד בגן, מספר לי איך היה בגן אבל בגן הגננת בקושי שמעה אותו מדבר. הוא לא משתף פעולה בכלל היא המליצה לי לקחת אותו לפסיכולוג התפתחותי רגשי חשוב להדגיש כי הוא ילד מופנם גם בחברת המשפחה שלי ובחברת אנשים שהוא מכיר. זה לא רק בגן . נכנס ללא קושי אבל פשוט פאסיבי רוב היום ובבית לא. אני לא חושבת שהוא מחייך רוב הזמן שם ובבית הוא שובב וחייכן זו השנה השנייה שלו בגן עם גננת שונה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב להערכתי כמו שכתבת הוא ילד מופנם . סגור עם אנשים לא מוכרים . זה האופי שלו והוא יסתדר יפה .את לא צריכה לקחת אותו לפסיכולוג . הוא ילד בסדר גמור . בהצלחה טובי פלד

27/10/2017 | 00:07 | מאת: ריקי

שלום וברכה! בתי בת ה-7, ילדה נבונה ושמחה. לומדת בכיתה ב'. בת יחידה. נמנעת מכל משחק שיש בו אלמנט של תחרות. כשמשחקים משחקי קופסא, היא תמיד מתנדבת להיות ה"קופאית", ה"מחלקת" וכו' - ואף פעם לא מוכנה להשתתף באופן פעיל במשחק. במשחקי חצר - גם כן נמנעת. למשל, יודעת לקפוץ היטב בחבל, אבל אף פעם לא משתתפת במשחקי חבל עם החברות. (כשיש אתה חברה אחת או שתיים - היא כן משחקת, אבל כשזו קבוצה היא כנראה מרגישה מעט יותר מאויימת ופשוט נמנעת). כשפונים אליה בשאלה שדורשת מעט חשיבה ו"יציאה מהקופסא", היא ישר עונה: לא יודעת. למרות שזה לא כך. לא תמיד זו שאלה של ידע. אני המון המון אומרת לה ומדברת אתה על כך שבלי לנסות - אי אפשר לדעת ולהתקדם, ומספרת דוגמאות. כמובן בלי להלחיץ. נושא המשחקים בגיל הזה, חשוב כמעט כמו הנושא הלימודי. בלימודים היא בסדר גמור - חוסר הבטחון כמובן גורם לה גם להשתתפות מעטה יותר בשיעורים, אך היא אוהבת לרכוש ידע ובבית אני רואה שהיא מפנימה כל מילה ומשתמשת בידע שהיא רוכשת. היא לא אוהבת ללכת לבית הספר. המורה לא כל כך מוצאת חן בעיניה, אבל נראה לי שאם ההפסקות שלה היו "מלאות" בהתעסקות ובמשחקי חברה - היא הייתה שמחה יותר ונהנית יותר. יש דרך לגרום לה להפסיק לחשוש, לא לפחד מכישלון ולהיות פעילה יותר? יש לציין שלפני שנתיים, בגן, הנושא עלה בפעילויות הגן - שם היא נמנעה מפעילויות רבות, בטענה של "אין לי כוח" וכו', כשגם שם הבנו שזה נובע מחשש של כשלון או מפחד מתחרות. אז לקחתי אותה לטיפול רגשי. לאחר מספר טיפולים - המטפלת אמרה שבעבודה אחד על אחד אין לה שום בעיה, וחבל להמשיך עם הטיפולים. אולי הייתי צריכה איזו קבוצה חברתית. אבל זה חלק מהעניין - היא לא מעוניינת להשתתף בשום חוג. מקווה שהובנתי. אשמח לייעוץ ולעזרה בחשיבה. ריקי

שלום רב נראה שהילדה שלך סובלת מחרדה חברתית .החרדה מתבטאת בהימנעות ממצבים חברתיים וקבוצתיים במיוחד תחרותיים. ויתכן ואתם מלחיצים אותה יותר . אני מציע טיפול פסיכולוגי שמיועד לנושא זה . בהצלחה

19/11/2017 | 13:32 | מאת: ריקי

תודה רבה!

18/10/2017 | 22:35 | מאת: מירב

שלום , בני בן ה8 הבכור מבין 3 ילדים , כבר ארבעה ימים מאז חזרה ללימודים הוא איבד שמחת חיים , נורא עצוב ולא מפסיק לבכות , ממש כבוי, ניסיתי לברר מה הסיבה ככל הנראה חברתית ,יש לו מעט חברים בביה"ס והוא "מרגיש בודד" לדבריו, ניסיתי לחקור יותר ומצוא יחד איתו פתרונות , אני ממש מודאגת ולא יודעת למי לפנות ואיך לטפל. אני צריכה עזרה !!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מירב כדאי שתפני למומחה הוא יכול לעזור לך את יכולה לפנות גם אלי בטלפון 0505406680 בהצלחה טובי פלד- פסיכולוג מומחה

13/10/2017 | 12:18 | מאת: שרית

ננשכתי ע'י סוס בחווה מה עליי לעדות האם יש צורך להתחסן תודה

04/10/2017 | 19:43 | מאת: משה

הילד בן 4.5 עם חשש שהוא על ספקטרום האוטיסטי, אבל לא מדובר במקרה קיצוני (אין לו קשיי שפה או עיכוב בהתפתחות. יש קצת בעיות בהתמודדות עם סיטואציות חברתיות, סביבות רועשות, ושינויים ברוטינה). אני הייתי מעדיף לקחת אותו לאבחון אצל פסיכיאטר שמומחה לתחום - כדי שנדע. אשתי אבל לא כל כך רוצה. היא אומרת שברגע שלוקחים לאבחון, הפסכיאטר מחפש מה לא בסדר, וימהר לאבחן אותו כאוטיסט. האם היא צודקת בחשש הזה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אשתך ממש לא צודקת.אתם יכולים גם לקחת אותה לפסיכולוג שמתמחה בתחום. בהצלחה טובי םלד

שלום, הבן שלי התחיל כתה אלף בסמפטבר. כשבוע לפני הלימודים התחילה ירידה דרמטית בהתנהגות שלו - התרפצויות כעס וזעם, שכוללות אלימות מילולית ופיזית גם כלפי מבוגרים וגם כלפי ילדים אחרים. לצערי ההתנהגויות האלה ממשיכות בבית הספר. עד לשבועות האחרונוים הוא לא היה ילד רגוע במיוחד, והייתה לו נטיה לכעוס על דברים קטנים אבל שום דבר שמתקרב למה שקורה עכשיו. אציין גם שמדובר בילד מאוד מתקדם במבחינה קוגניטיבית. חוץ מהתחלת הלימודים לא היו שום אירועים או שינויים דרמטיים בבית. אחנחנו בתהליך של לפנות לפסיכולוג לאבחון וטיפול, אבל בינתיים אשמח לשמוע רעיונות ראשוניים במה יכול להיות מדובר, ומה כדאי לעשות כדי לעזור לו להשתלב בינתיים.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב יש כמה אפשרויות למקור ההתנהגות הזאת. ,חרדה חברתית, מאבקי סטטוס,בעיות קשב. בטיפול נכון תוכלו לפתור את הקושי בזמן קצר . לדעתי דרוש גם טיפול משפחתי. בהצלחה טובי פלד

15/09/2017 | 08:46 | מאת: שולמית

שלום רב בני בן 5 והוא הבכור בבית. יש לי עוד בן בן 4 (ההפרש ביניהם הוא 10 חודשים) ועוד בת בת 9 חודשים. הוא תמיד היה יותר רגיש אבל בזמן האחרון הוא ממש פיתח חרדת נטישה. זה מתבטא בזה שלפני השינה הוא לא מפסיק לשאול אותי אם אני הולכת לאנשהו. במקום כמו גימבורי שכולם משחקים הוא נשאר צמוד אלי ולא מאבד קשר עין. יש לציין שלגן הוא הולך בשמחה בבוקר וגם לחבר שמזמין אותו הוא הולך לבד בלי שום בעיה. הבעיה היא בעיקר כשיוצאים החוצה אז הוא לא מוכן לזוז ממני אפילו לשניה ובלילה כשהוא עולה למיטה הוא חייב לשאול אותי כמה פעמים אם אני הולכת לאנשהו. הדבר מדאיג אותי מאוד ואין לי מושג איך להתמודד עם זה ולגרום לו להבין שאני לא עוזבת אותו בחיים ולהחדיר בו יותר ביטחון. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לדעתי זו חרדה חולפת , אל תראי לו דאגה ואל תכעסי .תעני ברוגע. וזה יעבור את יכולה לשאול אותו ממה אתה מפחד ולתת לו לדבר על זה. כמו כן את יכולה לקרוא את הספר שלי שנקרא הכל חרדות ולהיעזר. בהצלחה טובי פלד

31/08/2017 | 08:49 | מאת: מירה

יש לי ילדה בת 5 שיש לי כמה נקודות שאני רוצה לברר לגביהם ואיך להתמודד איתם: : א. מכניסה ידיים לפה או כל מני דברים שיש לה ביד היא יכולה להכניס לפה... זה משגע אותי ואני כועסת עליה.. ב. קשה לה עדיין להיפרד בבוקר בגן ג. כשאנחנו הולכים לחוג היא בוכה רוצה שאני אכנס איתה,\ זה לא אפשרי... ד. לא רוצה ללכת לחוגים או למחנה קיץ או לכל פעילות חדשה ה. יכולה לבכות מדברים קטנים מאוד ו. לא מקשיבה לי אני יכולה לבקש ממנה לעשות דבר מה מספר פעמים והיא לא מתייחסת אליי, זה מכעיס אותי מאוד ח. מאוד מתעניינת באיפור ובפריטי לבוש של נשים אודה לכם מאוד אם תוכלו לתת לי דרכים להתמודד עם ההתנהגות שהעליתי תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לילדה שלך ולך יש כמה חרדות שאתן לא מודעות אליהן. זה שהיא מכניסה כל דבר לפה זה נורמלי וטבעי. זה הדרך שלה להבין את הסביבה. זה שאת כועסת עליה על ך זה מיותר ולא לא יעיל.יש לה חרדת נטישה ולכן קשה לה להיפרד בבוקר ולכן היא גם בוכה הרבה. אני מציע שתלכי לייעוץ כדי שתוכלי לגדל את הילדה ביותר שמחה ופחות פחדים בהצלחה טובי פלד

הילדה שלי בת 5.. יש לה שיער מתולתל ממש יפה.. כבר כמה חודשים שהיא אומרת לי שהיא לא אוהבת את השיער שלה ושהיא רוצה שיהיה חלק וכל הזמן מבקשת שאעשה לה פן או החלקה.. אני מנסה להעצים אותה וכל הזמן להחמיא לה על השיער אבל זה לא עוזר איך אני יכולה לעזור לה לקבל את עצמה איך שהיא ולהרגיש טוב??

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לילדה החמודה שלך יש חרדות והיא לא מרוצה מהמראה שלה בגלל החרדות. מאד מושפעת מהדימויים של שער סביבה. תעשי לה מה שהיא רוצה. ואל תתווכחי אתה יותר מדי על מראה חיצוני. בהצלחה

עכשיו עניתי על השאלה בברכה טובי פלד

15/08/2017 | 15:44 | מאת: אלקס

"שלום:) בן 2.5 לא אוהב ""להמסר"" בהסדרי ראיה. אך במשך הראיה הוא בסדר. מה אפשר לעשות?"

שלום רב תמשיך את הסדרי הראייה תוך עידוד וחיזוק הילד. הוא זקוק לזה

שלום רב חסרה אינפורמציה לגבי התנהגות ההורים והרקע

25/07/2017 | 21:42 | מאת: בן 4 וסודות

בני בן הארבע אוהב מאד לשחק במשחקים של בנים, העדפות שלו מאד ברורות לגבי לבוש ומשחקים של בנים, היום אמר לי שהוא רוצה לספר לי סוד שהוא רוצה להיות בת ואז ביקש לא להמשיך לספר לי. התנהגתי נורא כאמא - ממש הכרחתי אותו לספר לי במניפולציות זולות, בגלל הלחץ שלי. לבסוף אמר לי סיימנו לדבר אני הולך לישון. נראה לי שרק החמרתי המצב והפכתי את זה לאירוע. דרך אגב הוא מאד יפה ואני חוששת שאולי אמרו לו שהוא יפה כמו בת. בכל אופן ממש אשמח לעזרה נראה לי שעשיתי נזק במקום לעזור.

שלום רב לא גרמת שום נזק .אם את פוחדת מכך שיש לו בעיית זהות מינית הרי דיבור כזה או אחר לא משנה דבר. זהו עניין הורמנלי. עדיף לטפל בעניין באופן רגוע .לא להתייחס יותר מדי לא לעורר אבל לתמוך באופן כללי בילד. יעוץ אישי יכול לעזור לך יותר . בהצלחה

05/07/2017 | 06:50 | מאת: סיס

בני אובחן scd על פי ה-dsm5 לאחר שנשלל pdd nos שאבחן בו בעבר. בתוצאות האבחון ענה רק על 2 קריטריונים מתוך מס' קריטריונים המביאים לאבחנה של scd ולכן נאמר לי שמדובר בscd קל שלא משפיע על איכות החיים. האם יתכן קביעת scd כשאין את כל התסמינים?

03/07/2017 | 11:22 | מאת: מלי

שלום רב, בחודשיים האחרונים התחילה תופעה אצל בתי בת ה 6 בה היא אומרת לי כל הזמן כי המוח שלה אומר לה דברים רעים על חברות שהיא בקשר טוב מאוד איתן , על אנשים שהיא מכירה ואוהבת וגם עלינו על ההורים. היא מדברת על כך הרבה ונראה שזה מציק גם לה. האם זו תופעה טבעית לגיל הזה? איך מומלץ להתמודד במקרה כזה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
09/07/2017 | 14:22 | מאת: מחשבות אצל ילדה בת 6

לילדה יש כנראה חרדות .כדאי מאד להתייעץ עם איש מקצוע.

שלום רב לילדה יש חרדות . עדיף להגיע לאיש מקצוע

02/06/2017 | 21:34 | מאת: סטלה

שלום, בני בן ה7 מפחד מכל דבר- הוא מפחד מחושך, מפחד להיות לבד בחדר בערב, עד כדי כך שהוא לא מסוגל אפילו להכנס למטבח גם כשהעור דלוק גם במטבח וגם בסלון. הוא מפחד להכנס לבד לחדר שלו, כל פעם מבקש שמישהו ילך איתו, גם להשכיב אותו חייבים ללכת איתו. הוא לא מוכן לישון בלי אור, כל הלילה אנחנו משאירים אצלו נורת לד קטנה. בני גם מאוד מאוד רגיש. אם מרימים עליו את הקול הוא מתחיל ישר לבכות, אומרים לו "לא" - הוא מתחיל לבכות. לפעמים יש לו גם התקפי כעס והוא מתחיל לדבר לא יפה או להתנהג באגרסיביות (בועט ברהיטים או זורק דברים), הרוב זה קורה ברגע שלא עושים/נותנים לו את מה שרצה. חייבת לציין גם שיש לו גמגום (לא ממש קריטי אבל גם לא מעט) וכמה סוגי טיקים. לגבי הגמגום קיבלנו טיפול בו נתנו לנו כלים כדי להקל עליו אך בני מסרב לעשות את מה שהמליצו למרות שיודע שזה עוזר לו מאוד. השאלה שלי היא מה אפשר לעשות עם כל זה, למי לפנות, כי אני מרגישה חסרת אונים כבר, לא יודעת איך לעזור לו עם כל מה שעובר עליו. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

סטלה שלום בנך זקוק לטיפול פסיכולוגי ואתם זקוקים להדרכה הורית. זה משהו שאפשר לפתור. פנו לטיפול .הילד סובל מחרדות.

שלום, בני בן 5.5, אמור לעלות השנה לכתה א ואנחנו ממש מתלבטים: לצד ההשארה בגן: כנראה שיש לו הפרעת קשב (מתקשה להתרכז במפגש יותר מעשר דקות), לפעמים בוגר אך לפעמים גם ילדותי, מתקשה במעברים (למשל מתקשה להפרד מההורים בכניסה לגן למרות שיש לו חברים שם), ובעיקר קטן בגיל ולפעמים נוטה להגרר אחרי ילדים גדולים יותר. בצד הלהעלות: מבחינה קוגנטיבית מתאים לכתה א, כל החברים שלו עולים וארבעה שנשארים הם לא כאלה שמתחבר אליהם (הם שקטים והוא אנרגטי ומשתעמם לצערי בחברת השקטים וגם הם פחות רוצים אותו. כנראה לא יכנסו ילדי-חובה חדשים). יש לו גם קשיים במוטוריקה עדינה אבל זה השתפר לאחר מספר חדשים של ריפוי בעיסוק, והמרפאה בעיסוק בקופת החולים אמרה שזה לא מה שצריך להפריע לו בכתה א ושנחליט לפי החברים. מה להעדיף: הקניית ביטחון עצמי ע"י השארות שנה בגן או עליה עם החברים? האם סביר שכשיהיה בגן רק עם הילדים השקטים והמופנמים הוא יתחיל פתאום להתחבר אליהם, או שיותר סביר שתהיה לו שנה של דחיה חברתית?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יעל לפי האינפורמציה שנתת הוא יכול לעלות יחד עם זאת עדיף אבחון יותר יסודי כי טעות פה יכולה לגרום נזק לשנים רבות

04/05/2017 | 13:59 | מאת: אבוש

שלום, בני בן השנתיים וחצי, ילד חכם ומפותח, החל לחלום בלילה חלומות רעים, כמה פעמים בשבוע. הוא מתעורר בבכי היסטרי וצועק: "איש מפחיד, איש מפחיד", וקשה להרגיעו. לא ידוע לי על חוויה קשה שעבר לאחרונה, או סרט מפחיד שראה. הוא נמצא כל היום או תחת השגחתנו או במעון- שמח ללכת לשם, אוהב את הגננות וכו'. האם יש מקום לדאגה? האם זה סימן למשהו רע שקרה לו?

אבוש שלום אין מקום לדאגה אולי ראה מישהו בגן שנראה שונה .

האם פסיכולוגית בית ספר יכולה להפנות לבדיקת מסוכנות ילדה בת 8.5 ללא מפגש עם הילדה ו/או הוריה?

זה לא מקצועי . לדעתי היא חייבת להיפגש עם הילדה והוריה. אבל בדיקת מסוכנות אינה מסוכנת לילדה עצמה בהצלחה

28/02/2017 | 10:01 | מאת: אמא

בני בכיתה ב , ילד טוב ותלמיד מצטיין. לצערי נמצא בכיתה שכמעט חצי ממנה עם בעיות אלימות . יש לו חבר אחד ועם השאר ככה ככה יותר לכיוון אין קשר. ביקרתי בבית ספר אחר ומצא חן בעיניי , הוא גם מביע עניין . אני מפחדת שלא ישתלב חברתית , הוא לא ילד שנכנס מהר לעניינים . ומצד שני זו לא כיתה שמתאימה לו כל כך עם כל האלימות ...אני מפחדת שההתנהגות שלו תושפע מהם . ומפחדת שלא יהיה לו טוב שם.איך אני אדע מה לעשות ? תודה.

שלום אמא כדאי לעשות התיעצות יותר יסודית כי זו יכולה להיות החלטה חשובה מאד.לפי האינפורמציה שנתת עדיף שיעבור כתה לכתה עם פחות תוקפנות. לגבי זה השאלה אם הוא יהיה תוקפן במדה וישאר בכתה הזאת זה לא יקרה. בהצלחה

בת 3,5 מתקשה להתאקלם בגן. פעמיים "תלשו" אותה מאבא. אולי שעה וחצי היתה בגן. מאז פיתחה חום, מקלפת ציפורניים ועור מסביב לציפורניים עד דם. לא רוצה להשאר לרגע לבד (באמבטיה, בחדר ). בינתיים חולה בבית (נזלת ושיעול ככול הנראה גם על בסיס טראומט גן). מה עושים. לתת לה להרגע ולהתחיל לאט לאט ללא תלישות או לעזוב את הרעיון ולנסות את הגן בשנה הבאה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב תשאירי אותה בגן , אבל כדאי להגיע לייעות יותר מקיף עם איש מקצוע. בהצלחה

16/02/2017 | 17:44 | מאת: אמא למתבגר

שלום, בני ילד רגיש, ואם מעליבים אותו או מעירים לו, גם אם הוא לא ממש נעלב, מיד נקוות דמעות בעיניו מה שמביך אותו מאוד. אשמח לשמוע על פתרונות. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב רגישות זו חרדה ,כדאי שתראו איש מקצוע לטפל בזה ,טיפול קצר מאד. בהצלחה

שלום רב, כבר למעלה מחודש שביתי בת שנתיים ושמונה חודשים לאחר המקלחת בערב מסרבת להתלבש ומתחילה להשתולל על הספה ולקפוץ ללא בגדים. אני מסבירה לה שבחורף אפשר להתקרר ולהיות חולים ללא בגדים אבל זה לא עוזר . אני נמסה להלביש והיא בורחת שוב ושוב. עד שאני מצליחה להשחיל את החולצה ואז היא נרגעת ונותנת להלביש אותה. לרוב אני מנסה להיות רגועה אבל פעמים רבות אני מתעצבנת. איך אפשר לשנות את הסיטואציה ה מאוד מאוד מתסכל ת הזאת

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב יתכן ולילדה יש קשיי ויסות חושי אבל קלים . השארי רגועה לחלוטין אין שום סכנה של התקררות במיוחד כשהיא בפעילות.דברי ברגיעה והכל יסתדר.

אחותי עם ילד בן שנה וחצי, לדעתי עם ליקוי בהתפתחות, היא סיפרה לי על בעיה שלה ואני חושבת שיש לה בעיה אבל לא בטוחה. כבר בשנה הראשונה הילד סבל מבעיות נשימה היא נכנסה ללחץ והיתה מעירה אותו פעמים שלוש בלילה לבדוק אותו לכאורה הנשימה היתה לא טובה אבל כבר עברה שנה הילד השתפר, אבל הבנתי שהיא מעירה אותו בכח כל לילה בין 3 לארבע בבוקר. בשיחה עם בעלה הבנתי שלפעמיים הילד צועק חצי שעה ואז הוא גם מתעורר הבעל ישן חזק ולא אכפת לו ממש ונרדם שוב. בנוסף הבנתי ממנה שהיא רבה איתו שהוא לא משתתף בטיפול בילד. אני חושבת שיש כאן בעיה קצת קשה לי להגיד לה ואני לא בטוחה גם, לדעתי היא באובססיה עם התינוק מניפולטיבית ומתוסכלת, היא כל הזמן בציעורתה היתה מתפרצת עושה דרמות ובוכה המון. ואני חושבת שהיא ובעלה בבעיה ושהיא מעירה את התינוק אולי כדי לגרום לבעל להתעורר גם, ללא צורך והבעל יודע ומנסה לברוח מזה. הילד לא התפתח טוב ושבאנו אליהם היא נותנת לילד הוראות והוא מתחיל לבכות בלי סיבה אני מרגישה שהילד מגיב באופן לא נורמלי עובר מחיוך לבכי בשניה. הבנתי ממנה שכבר העירו להם אבל היא מתגוננת, היא לא יכולה להגיד שיש בעיה. וכאן בעית השינה, הם עייפים כל הזמן נראים רע, היא נכנסה ללופ כזה עם הערת הילד דרמה הערת הבעל וזה מעגל שמשרת משהו אצלה, האם הערת הילד לא גורמת לילד נזק והגברת ההפרעה הבכי והמצב הגרוע גם ככה? מה הסיבה שהיא עושה זאת? היא דוחה כל התחלה בכלל של הערה בעניין. אני מבינה שגם במקום המגורים שלהם התחילו להבין שיש בעיה והתלוננו בפניהם והיא מכחישה שיש בעיה בכלל. היא ישר ממציאה סיפור למה אותם אנשים מספרים שיש בעיה וגם אם יש בכי בלילה זה טבעי לילד קטן, לי ברור שהיא מתגוננת וישר מאשימה שהם אנשים לא טובים ועוד ועוד רק לא לדבר על הבעיה. יש מה להבין או לעשות ? הסיבה שפניתי התחילה מכך שהיא טוענת שהיא מטמוטטת מעייפות כל הזמן. אבל זה נראה שהיא גורמת לכך לא? ואין סיכוי לפי תגובותיה שתרצה כל סוג של התערבות או עזרה. מכחישה הכל. אני אציין שאימי גם מבינה שיש בעיה. די מנותקת מאתנו רק ביקורים קצרים. אני חושבת שיש לה בעיה נפשית לא פשוטה זה לא מצב טוב ולהאשים את כל העולם ואשתו זו דרך גרועה. שוחחתי עם הבעל שוב הוא בראש אחד איתה נראה ששניהם מתגוננים מפני כל העולם. מה כדאי לעזור כדי לעזור?

שלום רב התנהגות כזא בהחלט עלולה לגרום נזק לילדלפגוע בהתפתחות התקינה שלו. כדאי מאד להמשיך להסביר לה על הנזקים הנגרמים לילד ושתילך לייעוץ יחד עם בעלה. אפשר גם לומר לה .שתדווחי לרווחה על כך וכל המטרה היא שתלך ליעוץ בהצלחה

שלום רב התנהגות כזא בהחלט עלולה לגרום נזק לילד לפגוע בהתפתחות התקינה שלו. כדאי מאד להמשיך להסביר לה על הנזקים הנגרמים לילד ושתילך לייעוץ יחד עם בעלה. אפשר גם לומר לה .שתדווחי לרווחה על כך וכל המטרה היא שתלך ליעוץ בהצלחה

אין על מה לדבר. היא אגרסיבית ותקופנית. היום שוחחתי איתה היא ממציאה לדעתי כהגנה מפני הבעיה שלא תתגלה, סיפור כזה שלא ממש הייתי מודעת לו, שיש זוג שכנים שגרים לידם שמתנכלים להם בגלל הילד ובכלל. והיא רוצה לפנות למשטרה נגדם. דיברתי גם עם בעלה הוא נראה לי מסתיר את הדברים ועונה בדיוק כמוה. היא המציאה איזה סיפור הזוי על הזוג הזה שלדעתי למעשה בסך הכל הבין שיש בעיה מסכנים כמו שאני מכירה אותה היא תעשה להם צרות קשות. היסטרית דרמטית נורא כואב לי על הילד. אני בטוחה למרות שזו אחותי שהיא גם רבה עם בעלה וצועקת ובטח שומעים אין לה מודעות בחוץ היא מציגה את עצמה כאילו היא מנומסת. לצערי נראה לישהיא משתמשת בילד בשביל השגעונות שלה. ו ילד לא ממש מעניין אותה. בשיחה עם אמא שלי הבנתי שהיא מתוסכלת שהילד לא מגיב במהירות שכתובה בספרים והיא אימפולסיבית נורא ולא יכולה להמתין ונראה פשוט שהיא מתוסכלת ובמקום להתמודד היא מתקיפה. שום הסבר לא ניתן אפילו להתחיל להגיד. ראיתי גם איך בעלה מפחד לדבר לידה ואז גם חוטף ממנה אחר כך שעות. אז איתו אין בכלל סיכוי לעזור. אם היא תדע שדיברתי על זה אני מחוקה אצלה.

לצוות הרפואי שלום רב אשמח לקבל את עזרתכם יש לי ילד בן שנתיים מפותח לגילו מדבר , מבדיל צבעים, מדבר בן יחיד כל פעם שאני באה לקחת אותו ממשפחתון או אנחנו נמצאים בגן שעשועים הוא מושך לילדים בשיער חושב לציין שהמטפלת אומרת שהוא לא מתנהג בצורה אגריסיבת ולא מושך בשיערות בזמן שאני לא נמצאת שם מתארת לי אותו כילד עדין וחמוד ואין אפילו זכר להתנהגות כזו רק בנחכות שלי או סבתא שבאה לפעמים לקחת אותו מהגן אשמח לקבל את עזתכם כיצד עוד אפשר להסביר שאסור למשוך לילדים בשיער כשאנחנו בגן משחקים אני לרגע לא יכולה להתרקח ממנו כי מושך בשיערות תנחו אותי מה ניתן לעשות אני תמיד עוזרת ואומרת שאסור ושום דבר לא עוזר בבקשה עזרה תודה מראש אלונה

שלום רב להערכתי הילד מקבל בטחון מנוכחותך ונעשה תוקפן.את מעירה לו בעדינות והוא רואה בזה הרשאה להמשיך,כדאי לומר לו בתקיפות רבה שזה אסור והוא יענש על כך ואז זה יפסיק

מדוע הוא מתנהג בצורה כזו רק לידי וליד אבא שלו או סבא שלו ההתנהגות שונה לחלוטין למה התנהגות קוראת רק כשאנע נמצאת בסביבתו ? וכשאני לא נמצא הוא ילד הכי עדין שיכול להיות

24/12/2016 | 12:36 | מאת: הילה

שלום, יש לי בת בת חמישה חודשים שישנה איתנו ובן בן שנה וחצי שישן לבד. בד"כ הוא ישן בלי בעיות, אני שמה אותו במיטה נותנת חיבוק ונשיקה ואומרת לילה טוב והוא נרדם בקצב שלו. בלילות האחרונים הוא מתעורר בבכי וצרחות. הוא לא נרגע כשאני ניגשת אליו , מדברת איתו, מלטפת אותו. הוא צורח ובוכה הוא מתהפך וזז במיטה, מרים רגליים ודופק על המזרון. טני רואה שמשהו מציק לו או כואב לו או מפחיד אותו, אבל אין לי מושג איך למה ומה. אני יודעת שזה לא בכי של פינוק, משהו באמת קשה לו. גם כשאני מושיטה לו ידיים שיבוא אלי הוא לא ממהר לבוא.. עד שאני לוקחת אותו ומרימה אותו אלי. בסופו של דבר כשהוא עלי הוא נרגע... אם אני שמה אותו שוב במיטה הוא שוכב /נרדם לזמן קצר ואז שוב מתעורר בבכי וצרחות. אני חסרת אונים כי אני לא יודעת מה יש לו.. לא יודעת אם כואב לו או יש לו חרדה ממשהו... מיואשת.. אשמח לכל עזרה תודה הילה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הילה זו חרדה . .תמשיכי להרגיע אותו כך. אם את מוכנה שישן אתכם כמה לילות ותראי מה קורה

22/12/2016 | 22:33 | מאת: תמי

שלום, לאחרונה גיליתי התנהגות מוזרה של בת האחת עשרה, והתברר כי זו לא פעם ראשונה שזה קורה. היא לוקחת טיטול של אחותה התינוקת ושמה אותו לעצמה, אפילו מחזיקה אותו צמוד עם הידיים וכך עושה פיפי בטיטול. היא עושה את זה או כשאף אחד לא בבית (כך סיפרה לי אחרי שתפסתי אותה בפעם האחרונה עושה את זה) או בחדר שלה. שאלתי אותה למה היא עושה פיפי בטיטול והיא אמרה לי שהיא לא יודעת למה אבל היא מרגישה ככה שהאי פתאום חייבת להרגיש ששם למטה סגור וחם וככה היא שומרת על זה... אחרי שהיא עושה היא מרגישה טוב היא אומרת שזה כיף לה. יש לציין שזה קורה רק מדי פעם ולא בכל פעם כשהיא מרגישה צורך להשתין. בנוסף לכך יש לציין שזהו ילדה אינטליגנטית חכמה ומוכשרת חברותית ומתנהגת כשורה ובאופן תקין בכל התחומים. ההנהגות הזאת הדליקה לי נורה אדומה ואינני יודעת איך להתייחס לכך. (אני לא יודעת אם זה קשור אבל אציין את זה גם, שלצערי, הילדה הזאת חוותה מגיל צעיר מאוד (ועדיין) מכות חזקות בטוסיק מאביה ולפעמים באמצעות מקל או חגורה בכל פעם כשהוא התעצבן עליה אם לדעתו עשתה משהו שלא כשורה. בדרך כלל זה קרה בחדר סגור וחשוך ונעול ורק אחרי שהיא בקשה סליחה וריצתה את כעסו הוא נתן לה לצאת אך כל זה לא הפריע לה להתנהג כביכול רגיל גם בבית וגם בבית ספר)

שלום תמי זו התנהגות מרגיעה במצבים של מתח.אולי גם התבגרות מוקדמת. נסי לתת לה לגיטימציה לכך בל להכניס אותה למתח ואם זה לא עובר כדאי לקחת אותה לטיפול. אולי זה קשור לחוויות שחוותה שעליהן סיפרת

17/12/2016 | 21:30 | מאת: סטלה

שלום, בתי בת 5 גונבת כל הזמן. בהתחלה זה התחיל מכמה ביכות של אחותה הגדולה, אח"כ עבר למשחקים ובובות של אחותה ושל חברות או רכוש הגן. כל פעם אנחנו מוצאים אצלה בתיק משהו שלא שייך לה.. והיום לראשונה תפסתי אותה על גניבת כסף מהסלסלה במטבח שבאלי השאיר בה כסף. אני מותרדת נורא מהעניין הזה ולא יודעת כבר איך להסביר לה שתבין שאסור לגנוב. ניסינו לדבר איתה הרבה פעמים, הסברנו לה שאסור לקחת דברים שלא שייכים לה ואפשר לקבל עונש חמור על כך וזה פשוט לא מעניין אותה ולא עוצר אותה. היא מבינה שהיא עושה משהו לא בסדר אבל בכל זאת ממשיכה.. היא גם מאוד אגרסיבית. על כל "לא" שהיא מקבלת היא מתחילה לצרוח ולריב, היא גם כל הזמן רבה עם כולם בבית ומרביצה לאחים שלה ונראה כאילו בכוונה גורמת לכולנו להתעצבן ואז ממשיכה להתנהג כאילו לא קרה כלום. אין יום שעובר רגוע איתה. מה עלינו לעשות? למי לפנות שיעזרו לנו?

שלום סטלה הילדה היא תוקפנית ושאפתנית כאחד . לגבי הגנבות עלייך להיות מאד חד משמעית לדבר אליה בחומרה ולהעניש אותה בחומרה. אם זה לא יעזור כדאי ללכת לאבחון לבדוק את מקורות הקושי.להערכתי זה התנהגות שזקוקה לטיפול יסודי. בהצלחה

היי בני בן שלוש וחצי מתוק אמיתי . דיי ביישן ועדין. היום היינו בפעלטון והיה ילד בן שנתיים שהשתולל והרתיע את הגדול שלי. הגדול שלי מיצמץ כי הילד התקרב אליו בפרעות ואז רץ אליי. התבאסתי שחשש מהילד (בן שנתיים וחצי אך בריא מאד) דבר שמעיד חוסר ביטחון. וגם כשאנחנו מגיעים לשער בגן והוא רואה ילדים שלבנתיים משתוללים הוא עומד לידי . הייתי רוצה שילך להשתולל גם . איך מחזקים ביטחון עצמי לילד? היה קשה לי לראות אותו ממצמץ מההתגוננות מהילד ולאחר מכן נרתע ורץ אליי. באותו רגע רק תיצפתתי ,העדתי לראותו מתמודד ולאחר מכן אמרתי לו ילד שלי לא לפחד מאף אחד ותמיד להגן על עצמך. עזרה

שלום אליה חוסר ביטחון זו תכונה מולדת אולם אפשר לחזק את הבטחון של הילד.,הרבה פעילות אימונים פיזים עידוד להפעלת תוקפנות להגנה עצמית. בהצלחה

שלום תרבו בפעילות פיזית שכוללת גם פעולות של מכות . חוגים שיש בהם לימודי קרב מגע . עידוד והסבר להגן על עצמו תוך כדי תירגולים בבית עם ההורים. בהצלחה

07/12/2016 | 09:42 | מאת: ליאור

שלום, אני מעוניינת לשאול לגביי בני בן ה -3. עד גיל 3 הוא היה איתי בבית. תחילת שנה הוא נכנס לגן , וכמו כל ילד זה קצת קשה העזיבה, אבל אחרי שבועיים כבר הלך יפה. פים אחת איחרתי לו ב 7 דקות וככל הנראה לקח את זה קשה. (למרות שנשאר עם הילדים של הצהרון) לאחרונה(תקופה של חודש וחצי כבר) הוא מתחיל להתלונן בבקרים וסמוך לזמן הפרידה על כאבי בטן. אז בהתחלה הורדתי יוצרי חלב . אבל לדעתי זה חרדת נטישה . כל פעם שאני שמה אותו בגן (ואני יודעת בברור שטוב לו שם ויש לו יחס מצויין !בעיקבות כך שהוא מספר לי כל דבר ומראה ידע בכל . ) הוא שואל אותי- אמא עוד מעט תחזור ? ואני עונה לו בטח שאחזור , כמו כל יום שאני באה ולוקחת אותך. וזה לא מספק אותו הוא ממשיך עד שאני עוזבת לשאול אותי מלא פעמים אותו דבר . ( לפעמים גם אומר שקשה לו לחכות לי, ושבכה היום בגן כי רצה אותי.)בלי לשים לב אפילו לתשובות שלי. אז אני הסברתי לו הרבה פעמים בבית (בסבלנות רבה יש לציין .) שאמא תמיד באה לקחת אותו ואם אמא מאחרת קצת זה לא נורא כי אתה נמצא עם כולם . ויכול להיות שיש לי פקק בדרך. אני כן מנסה מצוא דרכים שיבין וירגע. לאחרונה זה גם ניהיה שכשאני נוסעת למקומות והוא נשאר עם בעלי הוא ממש בוכה שלא אסע. או באמצע הלילה הוא בא לידי הרבה וכשאני רוצה ללכת לשרותים הוא שואל אותי- אמא איפה את/ בוכה שלא אלך. יש לציין שבמהלך היום הוא משחק יפה ואני מקדישה לו הרבה תצומת לב והוא ממש בסדר . מה לעשות בעניין הזה??

13/11/2016 | 20:47 | מאת: מרים8

בתי התגרשה לאחרונה, יש לה משמורת משותפת על שתי הילדות בנות 7 ו-5. הן ישנות כל לילה בבית אחר... הילדה הגדולה אמרה לאמה (בתי) שהיא "אוהבת עכשיו את אבא יותר ורוצה להיות אצלו" . כמובן שהדברים גרמו לכאב גדול, בתי משקיעה מאמצים רבים להתפרנס ולתת את כולה לילדות - פעם ביומיים -. איך נכון להגיב? מה אפשר לומר לילדה בת 7 במצב הזה? איך מתמודדים? אנא עזרה!

04/11/2016 | 21:32 | מאת: aurika1

שלום. הבן שלנו בן שמונה וחצי.מאז כיתה בשנה שעברה התחיל להגיד בנות איכסה מכוערות ורק אמא ואחותו יפות.אני יודעת שיש תקופה עד גיל 11 שיש הפרדה בין בנים לבנות והמין השני יכול להיתפס כדוחה. מזה חצי שנה הוא מתייחב למראה חיצוני של בנים.למשל רואה קליפ של שיר או סרט ואומר על בחורים שהם יפים ואם אני שואלת אותו על בחורות בקליפ הוא אומר באופן גורף שהן מכוערות. האם האמירות שלו מצביעות על הנטיות המיניות שלו? תודה

שלום רב בגיל הזה זה לא אומר דבר.ממש לא אומר דבר.