התפרצויות זעם בכל הקשור באוכל אצל בן 16

בני בן ה-16 מאז היותו פעוט ולאורך כל השנים , מתנהג אם האוכל כאילו זו הארוחה האחרונה בחייו, לו הייתי מאמינה בגילגול נשמות, הייתי בטוחה שבגילגול הקודם שלו סבל רעב גדול. אסור לטעום מהאוכל שלו, תמיד בודק אצל האחרים בצלחות האם יש שם יותר מישלו (ותמיד, בטוח שהוא קיבל הכי פחות ודורש בצעקות ובזעם ,יותר.) מתנפל על כל מה שיש בלי להתחשב באף אחד מבני הבית ובקיצור, מסוגל לריב ולצעוק על כל פרוסת לחם עבשה או עוגה שהתייבשה וכבר אינה ראויה אפילו למאכל. סופר את המעדנים במקרר לבדוק שאף אחד לא אכל חלילה יותר מימנו, אחיו הצעיר ממנו, תמיד צריך לוותר ולהבין , בקיצור המצב ממש בלתי ניסבל, כאילו , לאן הגענו? לריב על פרוסת לחם?לריב ולצעוק ולזעום כ"כ על אוכל? אני מיואשת. מרגישה נורא. מעין הרגשה כזו שאני לא נותנת מספיק אוכל ,ומיותר לציין כמובן שלא חסר אצלינו אוכל בבית אנו במצב כלכלי מעל הממוצע, המקרר תמיד עמוס , בארונות לא חסר כלום. יש לו כל מה שרק ירצה ובכל כמות שירצה. מה קורה? איפה טעיתי?

ענת, לא טעית, לילד כנראה יש בעיה, שדורשת התיחסות. אוכל הרי מייצג כל מיני דברים, ונשמע שבנך מגיב בחרדה וזעם כאילו 'חסר לו כל הזמן משהו'. אין לי מספיק פרטים מה מצבו בתחומים אחרים בחייו, איך הוא מסתדר עם לימודים וחברים. האם זה סימפטום בודד או חלק ממשהו גדול יותר בעולמו הרגשי או ביחסיו עם העולם הייתי ממליצה לך בחום להתיעץ עם איש מקצוע. שיוכל לשמוע את כל הפרטים ולתת אבחנה, וגם לתת לך הדרכה איך לנהוג בו. יתכן שיש צורך במעט יותר גבולות להתפרצויות הזעם, שכיום קשה לך לשים בגלל האשמה והכעס. זה מאוד יכול לעזור בהצלחה חלי