פורום פסיכולוגיית ילדים

שלום רב, בתי בת השנתיים וחצי שאהבה מאוד את זמן האמבטיה הפכה אותו ביום אחד לסיוט. היא לא מוכנה בשום אופן להכנס לאמבטיה פוחדת מהמיים בעיקר בקרבת הפנים והראש נכנסת להסטריה מוחלטת צורחת ומנסה לצאת. אני ממש מבוהלתמהתנהגותה ולא יודעת מה לחשוב יש לכם ראיון בעיקבות מה חל השינוי הקיצוני הנ"ל. התעללות בגן??? גיל המרד??? אני צריכה הדרכה דחופה . האם לפנות לרופא הילדים?? מצפה לתשובה דחופה. תודה.

איה, לא עניתי דחוף כי בהמשך להודעה שפורסמה בפורום הייתי בחופשה איך התקדמו הענינים? האם החרדה נמשכת או נעלמה? אם לא עבר, הייתי מתיעצת עם פסיכולוג התפתחותי המתמחה בגיל. כל האפשרויות שהעלית של מרד וכו', לא נראות לי משהו כנראה הבהיל אותה,וצריך לזהות מה ולהרגיע אותה בהצלחה חלי

בוקר טוב חלי, אני מעוניינת להתייעץ איתך לגבי בתי שמה נעמה.נעמה בתי היא בתי הבכורה(אנו כמובן זוג נשוי ומאושר).כמובן שמכיוון שבתי היא הבכורה היא מפונקת קצת וגם הסבתא והסבא תורמים לכך. נעמה היא מדברת די הרבה מילים (אבא, אמא , סבתא ,סבא , בואי , קח, תן ועוד כל מיני מילים שאפשר להבין שהיא רוצה משהו או לא רוצה וכמובן ההבנה שלה היא גדולה) היא יודעת שני צבעים ולשים צורת במקום(עגול, משלולש, רבוע) סיפרתי לך את זה כדי שתקבלי אינדיקציה על בתי שהיא גם ילדה מפותחת שיכלית לגילה. אז ככה היא מרביצה לילדים בגן לפעמים כדי לעמוד על שלה - ולפעמים סתם ככה לילדים והגגנת מסבירה לה שאסור. בבית לפעמים היא מרביצה גם לי (כאילו מכה על הפנים) ואני כמובן מסבירה לה שאסור, אומרת לה שלא מרביצים כי זה כואב ואם רוצים משהו אז מבקשים, אבל אני עומדת על זה שאסור להרביץ. בגן הגננת תפסה אותי נושכת אז היא אומרת לה גם שאסור. בבית לפעמים היא גם משליכה צעצוע אז גם אני עומדת על זה שאסור להשליך צעצוע. (נוסף על הכול היא גם עקשנית ושאני אומרת לה לא היא לא תמיד שומעת) היא תתחיל לשמוע יותר. מה אני צריכה לעשות? יש טעם לפנות לבעל מקצוע ? אשמח לשמוע עצות??? אני ממש נואשת !!! תודה - מצטערת על המכתב הארוך

מיטל, לא הגעתי עוד לכל השאלות בכל מקרה, חשוב להמשיך להעביר לבתך מסר חד משמעי שאסור להרביץ. לא להאריך בהסברים ובמילים, לא לצפות שהיא תבין, אלא פשוט לומר שוב ושוב, 'אסור להרביץ', לקחת לה את היד שמכה, להרחיק אותה. בלי כעס אבל חד משמעית. היא אמורה להפנים בהדרגה זה חלק מתהליך משמעת שמתחיל בגיל שלה. זה לא חריג שילדים מכים או נושכים, אבל מאוד חשוב שתגובת המבוגרים תהיה חד משמעית ונחושה נסי בכוחות עצמך, את יכולה לקרא פרק בנושא משמעת מהספר שלי 'בגובה העיניים', מופיע באתר שלי,וגם פרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. אם לא תראי שיפור לאורך זמן, את יכולה להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי אשמח להתעדכן, בהצלחה חלי

היי חלי , תודה רבה לך על תגובתך. אז אני שמחה להודיע לך על שינוי בהתנהגותה של בתי עכשיו היא יותר שומעת לי לאחר כמה ימים שהצבתי לה גבולות חזק. בהתחלה זה היה בצעקות ( היא פתאום לא הבינה למה אני אומרת לה לא) אבל עכשיו הרבה יותר טוב כאשר אני אומרת לה משהו היא שומעת. לפעמים היא כאילו רוצה לבחון אותי היא מסתכלת עליי לדוגמא שהיא רוצה לפתוח את המזנון היא מסכלת אני רק אומרת לה לא! והיא פשוט לא עושה את זה. אני מניחה שזה העניין של ההצבת גבולות. שצריך גם אני מרימה את הקול אבל בסופו של דבר היא שומעת- וגם התחילה להגיד סליחה על משהו שהיא עושה לא טוב( שהיא מבקשת ממנה). אין מה להגיד זה קשה אבל מתחילים לראות תוצאות. שאלה אני רוצה לגעת אם עשיתי דבר נכון.. אתמול אכלנו ארוחת צהריים(שזה לאחר ההארוחה שלה בגן) בשעה 17:00 היא התחילה לזרוק את האוכל לאחר פעמיים שאמרתי לה לא - היא עשתה שוב. אז פשוט לקחתי לה את הצלחת ואמרתי לה מי שזורק אוכל --לא אוכל! ואז אחר כך היא נשכבה על הרצפםה ובכתה לא התיחסתי אמרתי לה שהיא בוכה אני לא שומעת ושהיא תפסיק לבכות אני פה ואני אקשיב לה. ואחרי דקה היא באמת באה אליי הביאה לי נשיקה - וישבה לאכול יפה. זה צעד נכון? (פשוט כאב לי הלב!!!!) שמתי לב גם מאז שאני מציבה לה גבולות היא הרבה יותר קשורה אליי - כאילו זה באמת שינה הרבה - יש מצב כזה?????? אשמח לעוד הצעות ממך!!! תודה רבה רבה!!!(סליחה שוב על המכתב הארוך , זו בתי הבכורה ואני קצת לחוצה) מיטל

שלום, בני בן שלוש וחצי ובדרך כלל מקסים וטוב לב. בערך פעם ביום או יומיים יש שלב שבו הוא מאוד מתרגז ממשהו (שהרבה פעמים לא מרגיז אותו אם הוא במצב רוח טוב) ואז מתחית התפרצות של בכי ועצבים, הוא מכה, זורק דברים על הריצפה ונראה שאין עם מי לדבר. הבעיה הגדולה היא שאנחנו חסרי אונים כשזה קורה כיוון ששום דבר לא עוזר. אם נבקש ממנו ללכת לחדר להרגע הוא פשוט לא יעשה זאת ואם נכניס אותו לשם הוא יצא. בסופו של דבר הוא נרגע ומתחבקים, אך הוא לא מוכן לקבל את ההשלכות למעשיו. אני מרגישה שאנחנו מציבים לו גבולות ברורים ושהוא מאוד ממושמע, אך כאשר הוא בתוך הכעס אני לא יודעת מה לעשות. בשלב מסוים אני מלחילה לאיים - אני שונאת לעזות זאת וזה בדרך כלל לא עוזר. אשמח לעצה, אני רוצה לדעת איך לעזור לו להתמודד עם כל הכעס הזה ולדעת איך להתמודד עם זה בעתמי. תודה! יעל

שלום, התאור שלך מאוד טיפוסי להתקף זעם, והספר "בכי והתקפי זעם" של ד"ר אלטה סולטר מסביר בצורה מעולה כיצד להתמודד עם הבעיה. מאוד מומלץ.

יש לי בת בת שנה וחצי שתמיד מקשיבה לי והיא מאוד חכמה ואף פעם לא עושה הפוך ממה שאני אומרת ומלמדת אותה. ההקדמה הזו חשובה להמשך הסיפור בתי התחילה להשתעל לפני מספר ימים והשיעול גורם לה גם להקיא, כך היא כנראה מוציאה את הליחה. מה שקרה לי אתמול היה מאוד מפחיד, אני השכבתי אותה לישון והיא כנראה לא רצתה עדיין לישון אז היא בכתה והשתעלה, עכשיו היא קלטה את העניין שכשהיא משתעלת אני רצה מהר לחדר שלה, ואז גם קלטתי שזה חלק מהמשחק שהיא עשתה, אח"כ השיעול היה מאולץ ואז שהיא ראתה שאני לא מגיעה לחדר מיד היא דחפה אצבעות לפה והקיאה ואז היא קלטה שאני באה אליה כי היא מקיאה, בפעם השנייה שהיא עשתה את זה כעסתי עליה ואמרתי לה שזה אסור אבל היא לא התייחסה למה שאמרתי ועשתה זאת שוב, ואז התחלתי לחשוב מהר איך אני אמורה להגיב, כי זה אסון מבחינתי, הנחתי לזה ועבר עוד יום היום היא שוב השתעלה כששמתי אותה בלול, וכנראה היא רצתה לצאת ולא נתתי לה אז בזמן השיעול היא דחפה אצבות והקיאה וכך היא עשתה זאת 4 פעמים ובכל פעם ניסיתי גישה אחרת, ז"א גם לא להתייחס אני בחרדה נוראית אני יודעת שזה ללכת על חבל דק בין זה שלגרום לה להפסיק או שזה מה שיקבע לה את העתיד אני פשוט ממוטטת ולא יודעת איזה גישה לעשות ואין לי את מי לשלאול כי היום יום שישי וכבר אף אחד לא עובד אני אשמח אם תוכלי לעזור לי

שלום, אני לא מתחום הפסיכולוגיה, אבל עיינתי בשאלתך ומכיוון שאת נשמעת במצב די קשה, אני ממליצה לך לקרוא את הספר של ד"ר אלטה סולטר "התינוק יודע". הבן שלי בן 3 ואני מיישמת את הגישה מגיל חודש, והיא מוכיחה את עצמה. ייתכן שהבת שלך לא מקבלת מספיק תשומת לב בזמנים אחרים - וכך ילדים מפתחים "חוש" שעוזר להם לקבל תשומת לב בדרכים שאינן נעימות להורה, או שהיא צריכה משהו שאת לא מודעת אליו, והיא מנסה בכל מיני דרכים עקיפות להשיגו. בכל מקרה, אל תרשי לעצמך לחשוב בצורה המקובלת - שהילדי עושים מניפולציות להורים ורק רוצים לשגע אותם - זה לעולם לא נכון - מאחורי כל התנהגות מוזרה של ילד עומד צורך רגשי שאנו לא מבינים או מודעים אליו. אם את רוצה לשאול עוד שאלות עד שתקבלי תשובה מוסמכת, את מוזמנת לשלוח מייל : [email protected] נאוה

ב"ה בני בן 3.יש לו שני אחים,בני שנה וחצי ו- 6 שבועות שאיתו בבית.הוא עדין לא הולך לגן.לפני כחודש התחיל בעצמו לבקש לעשות בשירותים וכך נגמל תוך מס' ימים(לא כולל לילה).בשבוע האחרון הוא מסרב ללכת לשירותים כל פעם ששואלים אותו הוא אומר שאין לו ואז עושה בתחתונים או על הריצפה.לפעמים זה אף נראה מכוון. מה לעשות?האם להחזיר אותו לטיטולים ואיך להגיב?אציין שעוד 3 חודשים בעז"ה הוא נכנס לגן. תודה

יפעת , יכול להיות שתהליך הגמילה היה מהיר לו מידי. מצד שני הוא בהחלט בגיל המתאים. נסי לומר לו ישירות שהוא צריך ללכת, אולי תלכי איתו. לא משנה מה הוא מרגיש ורוצה- שילך לשרותים עד שיזהה מתי הוא צריך. יכול להיות שהוא לא יכול לקחת אחריות בעצמו וצריך יותר הכוונה. רצוי שיהיה גמול עד הכניסה לגן אל תוותרו, אבל גם אל תלחצו. זה אמור להסתדר. בהצלחה חלי

שלום רב בני בן 3 ושישה חודשים תאום ראשון לאחות. בחודשיים האחרונים שמנו לב כי הוא נשכב הרבה על הריצפה , שם ידיו מתחת לאיבר מינו ומניע גופו מעלה ומטה ומתחכך בהם, נראה כי הוא מפיק הנאה מכך. הגננת אף פנתה אלינו ביוזמתה וספרה כי הוא עושה את זה הרבה בגן. האם התנהגות זו אופיינית לילד בגיל הזה? מה עלינו לעשות אם בכלל או יש להתעלם מכך או לעצור התנהגות זו על ידי הרמתו מהריצפה?

דני, לא הבנתי מה זה 'תאום ראשון לאחות' בכל אופן, אוננות היא תופעה שכיחה אצל ילדים בגילו. זה אכן מהנה. מה שצריך לבדוק זה את תדירות ההתנהגות, וכמה אנרגיה היא צורכת ממנו. אם הוא עסוק בכך מאוד על חשבון דברים אחרים זה לא טוב. אם הוא בורח לזה על חשבון דברים אחרים- צריך לעשות משהו בכל מקרה. כשאתם רואים אותו עושה זאת נסו להפסיק אותו, בלי הרבה מילים, רק להפסיק , להזיז אותו, להגיד 'לא עכשיו', ולהמשיך הלאה. כך אמורה לעשות גם הגננת. אם הוא יתנגד בחוזקה או יגלה מצוקה, ואם התופעה תישאר מאוד שכיחה כדאי ללכת להתיעץ אתה יכול לקרא עוד על התפתחות מינית בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בברכה, חלי ברק שטיין

שלום בני בן 7 חודשיים מזה מספר חודשים שבמהלך השינה אין ביום או בלילה הילד מתחיל לפרוץ בבכי אפילו שיש שקט מוחלט בסביבה שלו אני לא יודעת מה לעשות בתודה מראש

ליטל, משהו כנראה מציק לו שבגללו הוא פורץ בבכי. זה לא קורה סתם. את צריכה לברר. אולי זה משהו פיזי, אולי משהו נפשי (אולי אפילו השקט שאין פעילות סביבו מבהיל אותו). חשובות גם התגובות שלכם כשהוא בוכה. אולי אם הוא מקבל הרבה תשומת לב זה מחזק את הבכי. נסי לבחון מה קורה, אולי תביני יותר.בכל מקרה אל תעשו ענין גדול מהבכי. חיבוק וממשיכים הלאה. אם המצב לא משתפר הייתי מייעצת שתפני להתיעץ עם איש מקצוע, פסיכולוג התפתחותי בהצלחה חלי ברק שטיין

לבתי בת השנתיים וחצי יש אב שהכיר באבהותו, אך מאז לידתה ראה אותה פעמים ספורות במרווחי זמן גדולים.(בפעם האחרונה הגיע בחג סוכות לשעתיים.) אם הוא כבר מבקש לבקר-בסוף הוא מגיע באיחור או מבטל את הפגישה. בתקופה האחרונה היא שואלת :"איפה אבא שלי?" -מה לענות לה? אני לא רוצה לגרום לה לעוגמת נפש,ותוהה האם בכלל כדאי לה להיות בקשר עם אבא כזה. בברכת חג שבועות שמח, האם המודאגת

שירה, זו אכן מציאות מורכבת וכואבת. מחד הוא אבא שלה ויש לו זכויות ביקור, מצד שני לילדה עצמה זה ממש גרוע שיש אבא שבא ונעלם, והיא מרגישה שלא אוהב אותהמספיק. את צריכה להחליט. את יכולה לומר לה שיש לה אבא אבל הוא גר רחוק ויכול לבוא רק לפעמים. ואת יכולה לא להסכים לסידור הזה. לנסות לעשות סדר, לומר לו שלא יכול לקבוע ולבטל. אולי לערב עובדת סוציאלית, שתקבע את טובת הילדה. זה ידרוש מאבק, אבל אולי יעזור לכך שיבין את חובותיו כאב ויבקר את בתכם באופן קבוע. היא כבר לא תינוקת וזה חשוב את יכולה להעזר במישהו מקצועי שילווה אותך בתהליך. זה לא זבנג וגמרנו. נדרשת חשיבה. בהצלחה חלי

חלי שלום, אקדים ואספר שהנני אם חד הורית שמגדלת את בני לבד. אביו לא מכיר בו. מאז לידת בני גרתי אצל הורי עד לפני חודש וחצי. לפני חודש וחצי עברנו לגור בדירה שכורה. בתחילה בני הראה קשיי הסתגלות כגון: מידי פעם בכי לא מובן, דרש יותר תשומת לב (למרות שהוא מאוד מאוד מפונק ומקבל חם ואהבה ופינוקים מכל הסובבים אותו). אבל לא נתתי לו לשקוע בזה ודי מהר הראתי לו את הצד החיובי. שיש לו חדר לעצמו ושיוכל להזמין חברים לבית החדש. הורי גם גן שיתפו פעולה באו לבקר הרבה, אימי מידי פעם אוספת אותו מהגן ונשארת איתו בבית וכולם נותנים לו הרגשה טובה ושהכי כיף בבית החדש. לאחר כל ההקדמה אגש לשורש הבעיה: בגלל לחץ הגן, במקביל התחלנו גמילה מטיטולים בני מראה התלהבות לשבת על הסיר והוא יודע שעושים פיפי וקקי בסיר. אין לו בעיה לשבת בסיר בבית, בגן אבל כאשר אני מלבישה לו תחתונים אין לו את היכולת הפיזית להתאפק במשך חצי שעה. ז"א, כאשר הוא עושה בסיר אני מלבישה לו תחתון ומסבירה לו שאם יש לו פיפי נלך לשירותים נשב על הסיר ונעשה בסיר. לא חולפות 5 דקות אני מוצאת אותו רטוב. וכך חוזר חלילה. בחג מצאתי את עצמי ברבע שעה מחליפה לו שישה תחתונים ברבע שעה. אני יודעת שבהתחלה זה קצת קשה. אבל שמעתי שאם אין לו את היכולת "להתאפק" במשך שעה אחת, יתכן ועדיין הוא לא מוכן פיזית או אולי נפשית אפילו. יתכן שטעיתי שהתחלתי לגמול אותו עכשו (בגלל המעבר לדירה חדשה) ויתכן שהרגישות הנפשית שלו גורמת לו לא לשתף פעולה (עלי לציין שאם הוא לא מוכן לשבת בסיר או ללבוש תחתונים אני לא לוחצת עליו - בלחץ אני לא אשיג את המטרה) מצד שני יש לי את הלחץ של הגן. הגננת אומרת לי "הוא גדול... הגיע הזמן.... כמעט כולם גמולים.... וכן הלאה) מה עלי לעשות??? האם להניח לזה לעוד שבוע ,שבועיים ,חודש??? האם להמשיך ואם כן כיצד לעשות זאת מבלי לגרום לו טראומה ולחץ נפשי. אודה לך על תשובתך (מקוה שתספיקי לענות לי לפני אעדרותך) בברכה דניאלה

דניאלה, אני מבינה את ההתלבטות. את צודקת - בלחץ זה לא יעבוד אני ממליצה לך לקבוע שיחה עם הגננת. לא שיחה כבדרך אגב בבקר או בסוף היום, אלא שיחה ממש שיש לה זמן ואז תפתחי בפניה את ההתלבטות. תשאלי את דעתה. תגידי שאת סומכת עליה (ואני מקווה שאת סומכת עליה) ושתציע לך איך לפעול בשתוף פעולה בגן ובבית. אולי היא תמשיך לעת עתה את הגמילה בגן, בדרך שהיא חושבת שתעבוד ואת תחכי עוד קצת בבית. בכל אופן שווה לשמוע את דעתה, ומאוד שווה לעבוד ביחד. המתח שאת מרגישה שלוחצים עליך- הוא לא טוב טפלי בו קודם בהצלחה חלי

חלי שלום אני ובעלי נפרדנו לפני כשבועיים הכוונה פרידה מלאה שהוא עזב את הבית, הסברנו ביחד לבתי שבעוד חודש היא בת 3 את המצב, שאבא ואמא לא יגורו יחד ולכל אחד יש בית, והיא תלך לבית של אבא לפעמים, היא ביקרה באותו יום בבית של אבא היא אמרה שהוא יפה, באמת במהלך שבוע שלם הכל היה בסדר, בסופ"ש האחרון יחד עם החג אביה לקח אותה לטיול בטבריה וכשהיא חזרה היה לה קשה להפרד ממנו. ומאז היא בוכה בבוקר שאני שמה אותה בגן (שלפני כן זה לא היה) בתחילה חשבתי בגלל שהיא לא היתה בגן כמה ימים, למרות שהמטפלות אומרות לי שהיא נרגעת מהר. היא נהייתה קצת יותר אגרסיבית, היא מתווכחת איתי על כל דבר, היא קצת יותר כועסת. שמתי לב לרגרסיה קלה בגמילה מהטיטולים (היא נגמלה לפני 3 חודשם לערך). זה מאוד עצוב לי, כואב לי מאוד לראות אותה כך. איך לדעתך אני אמורה להתמודד? מה אני אמורה לעשות?

קרן, התגובות של בתך נורמאליות לגמרי, והעוצמה שלהן תואמת את המצב. אין דרך לקצר לה את הכאב, אני בטוחה ששקלתם היטב את ענין הגירושין, וידעתם שזה יהיה חלק מהמחיר. שימי עין לא ליפול לטעויות של פינוק יתר, ושבירת גבולות. המשיכי כמה שיותר בשגרה, והיא תתעשת. עם הכאב שתמיד יהיה את יכולה לקרא עוד על תחושות ילדים בגירושין בפרק בנושא בספרי 'בגובה העיניים', וגם בספרי 'תקשיבו לי רגע' שיהיה לכן טוב חלי

בני יהיה בן 3 בספטמבר. אני חושבת שעליתי על הבעיה. עקבתי אחר הנושא ושמתי לב שבני מפספס רק כאשר האחיין שלו נמצא אצלנו (שהוא אהוב מאוד על בני) גם באותו יום ו' הוא נכח וגם השבוע הוא אירח חבר מהגן ומאוחר יותר הצטרף האחיין שלו ואחרי חצי שעה פספס כמו כן היתה פעם נוספת אתמול הוא הגיע לביקור קצר ובני פספס שוב. יש לציין שלאחרונה צורת המשחק שלהם לא נעימה במיוחד, הם מרבים לריב על משחקים ואני שמתי לב שבני עסוק מדי בכך שלא יקח לו את המשחק שלו ולכן הוא כנראה דוחה את ההתפנות לעשות את צרכיו. יש לציין שבגן הוא מבקש מהגננת שלו לשמור לו על המשחק עד שיחזור מהשירותים והוא גם איננו מפספס בגן לא פיפי ולא קקי. חשוב לי לציין שאתמול שאלתי אותו אם יש לו פיפי והוא אמר שאין לו, ביקשתי שילך לעשות ולא רצה, ואחרי 10 דק' בערך הוא עשה במכנסיים, מה עליי לעשות במצב כזה? זה ברור לי שהוא מוטרד מעצם המשחק עם האחיין שלו וכנראה בגלל זה הוא דוחה ודוחה עד שאיננו מסוגל להתאפק יותר, האם עליי לקחת אותו בידיים ולהכניסו לשירותים ולומר לו שעכשיו הוא צריך לעשות או שמא עליי לתת לו להמשיך לפספס?

אמא, האבחנה שלך טובה, זה נשמע הגיוני וגם הכיוון שלך להתערב נכון- אל תחכי שהוא ילך מעצמו. פשוט תקחי אותו. במקביל תנסו לראות אם אפשר להרגיע את היחסים עם האחיין. זה בפני עצמו בהצלחה חלי

שלום, בני בן שנתיים וחצי טוען כי חבריו מהגן- הוא מציין את שמותיהם נמצאים לידו , רוצים לאכול איתו, לישון איתו וכו'- כל הזמן "כולם" איתו, מה המשמעות לחברים הדימיוניים הללו? האם לשתף איתו פעולה כאלו אכן הם נמצאים או לומר לו שאין לידו אף אחד? תודה

חנה, כנראה שהמחשבה על החברים שלידו כל הזמן נותנת לו תחושת בטחון. בכל אופן, הייתי כן אומרת לו שאין חברים לידו עכשיו. בלי כעס ובלי לצעוק- רק לציין זאת. אולי להראות לו בראי או במצלמה. חבר דמיוני הוא תופעה נפוצה בגילאים צעירים, אבל בדרך כלל גם הילדים יודעים שלא רואים אותו. נסו לפעול כך, ואשמח לשמוע איך מתפתח. חלי

תודה רבה על התגובה המהירה והמוקדמת :)

בתי בת ה-13 חודשים תמיד היתה "תינוקת מופת" כשהגיע הזמן ללכת לישון. מאז שהתחילה לאכול מוצקים (בערך בגיל 7 חודשים) היא היתה יונקת את יניקת הלילה שלה בסביבות שבע וחצי ואז או נרדמת על הציצי או מתעוררת קצת אבל ללא שום בעיה נכנסת למיטה ונרדמת שוב לבד כעבור כמה דקות. לאחרונה - לפני כשבוע - היא פשוט מסרבת להפרד ממני ובוכה אימים כאשר שמים אותה במיטה. אפילו אם אני יושבת ליד המיטה זה לא עוזר כי היא נעמדת ומושיטה ידיים כאומרת, "קחי אותי!!!" שום דבר לא עוזר. אתמול היא נרדמה אחרי שעה וחצי של צרחות נוראיות וכשיצאתי מן החדר היא התעוררה כעבור מספר דקות וכל הסיפור חזר על עצמו במשך עוד שעה! אם אני מחזיקה אותי והיא נרדמת עלי מיד, אך ברגע ששמים אותה חזרה במיטה היא מתעוררת ובוכה. אני לא מבינה מה גורם לזה - זה כנראה לא גזים או בעיה 'רפואית' כי ברגע שהיא עלי היא נרגעת ונרדמת. שום דבר לא השתנה בסדר היום שלה - היא לא התחילה מעון, או קיבלה מטפלת חדשה או נאלצה להפרד ממני לתקופות ארוכות - ממש לא. הכל כשהיה תמיד. אם הבעיה היא "חרדת נטישה", איך מתמודדים? מה עושים?

קשה לדעת מה הסיבה לשינוי בהתנהגות. ילדים עוברים שלבים ושינויים, חלקם לא מוסברים. יתכן וזה סוג של חרדת פרידה לפני השינה, יתכן, וקשה לה השינוי והמעבר, שעד כה לא התמודדה איתו כי נרדמה כל כך בקלות. עכשיו לא קל לה להרדם, והיא נלחצת. בכל אופן, מאוד חשוב שלא תוותרו. תהיו נחושים וחד משמעיים שהיא צריכה להרדם. ולאט לאט היא תתרגל ותישן בהצלחה חלי

תודה על העזרה חלי. כשאת אומרת שעלינו להיות נחושים - מה עלינו לעשות כשהיא עומדת במיטה ובוכה? להשאיר אותה לעמוד? כרגע הדרך היחידה היא לחזור ולהשכיב אותה בכל פעם שהיא נעמדת ולהשאר בחדר עד שהיא נרדמת, אך זה לוקח כשעה וחצי כל ערב וקשה מאד נפשית לשבת בחדר כשהיא בוכה כך. האם יש דרך אחרת??

בני בן 4 וחצי ומזה כחודש מתעורר בלילה מס פעמים המלוות בבכי,קריאה לאמא וכו.בבוקר אינו זוכר דבר..כיצד לנהוג?

מיכל, האם קרה משהו בחודש האחרון, האם משהו מציק לו, שלא היה קודם? בכל מקרה, משהו כנראה מטריד אותו, אולי חלום כלשהו, או משהו משאריות היום. תרגיעי אותו, ותעקבי אחרי התופעה. אם היא תעלם בשבועות הקרובים- טוב, אם לא- כדאי ללכת להתיעץ עם איש מקצוע בהצלחה חלי

שלום,בתי בעוד חודש תהיה בת 3 , ברצוני לציין שיש לה אחות בת שנה,התחלתי לדבר איתה על הפרידה מהמוצץ בגלל שהיא כבר גדולה, היא מבינה זאת לפעמים הולכת ומניחה את המוצץ בשקית זבל, אך אחר כך מתחרטת ואומרת לי שעוד קשה לה, רציתי לשאול איך אמורה להיעשות הגמילה בבת אחת או בהדרגה, כמבון שאנו יוצאים אנו לא לוקחים את המוצץ אך היא זקוקה לו בזמן הרכב או שהיא רוצה משהו ולא מקבלת , האם תוכלי להמליץ לי על ספר שיעזור בנושא זה בברכה ותודה מראש דינה

דינה, יש שיטות שונות לגמילה, וחשוב למצא את השיטה שמתאימה לך ולילדה. האם את יכולה לגמול אותה בבת אחת, ולעמוד מול הבכי שלה והקושי, או שמתאים לך ללכת בהדרגה, כל פעם קצת עד שהיא תיגמל. חשוב לא פחות לבדוק- מה מתאים לה. לפי נסיון העבר- איך היא עושה שינויים, בבת אחת או בהדרגה. לפי המידע הזה תחליטי אני לא מכירה ספר בנושא, אולי אחרים מכירים בהצלחה חלי

שלום, הבעיה של בתך מוכרת ונפוצה. אני יכולה להמליץ על ספריה של ד"ר אלטה סולטר ("התינוק יודע", "בכי והתקפי זעם" "גם הילד יודע"), אבל לצערי רוב האנשים לא מסוגלים להתמודד עם הגישה המוצעת שם. מנסיוני עם בני בן ה-3, הגישה הזו עובדת טוב יותר מכל דבר אחר ששמעתי עליו. בהצלחה, נאוה

שלום, אנו משפחה עם 4 ילדים בני: 10, 6, 4 ושנה וחצי. השם שנתנו לבתי הקטנה מטריד את מנוחתי כמעט מההתחלה. במקום להתרגל אני מוצאת בו עוד ועוד חסרונות ומתחרטת שלא בחרתי בשם אחר עליו חשבנו אני ובעלי (איני מציינת את השמות כדי לא להעליב). כבר שנה שאני רוצה להחליף את השם ולא מעיזה (מה יגידו בסביבה). בחצי שנה האחרונה התחלתי לאזור אומץ ולקרוא לה בשמה החדש (בעלי משתף פעולה אם כי מתבלבל לעיתים). הבעיה שיתר האחים ממשיכים להשתמש בשמה הקודם (ורק לפעמים בשמה החדש). אני בדילמה. מצד אחד קשה לי להרים ידיים ולהשאיר את שמה הראשון. מצד שני אינני רוצה לפגוע בילדי. האם שינוי השם יכול לפגוע באיזו שהיא צורה בילדי (בפעוטה עצמה או באחיה)? אודה על כל עצה. תודה יעל

יעל שלום, זה שאת מתחבטת וחושבת על טובת כלל הילדים מראה שאת אם קשובה, מתעניינת אכפתית. וזו כבר התחלה טובה, וזה אומר שבמצבים קשים או מסובכים יש לילדים על מי להשען. זה בעצם מה שחשוב וזה מה שעושה את כל ההבדל. לגבי שאלתך: את לא מרגישה בנוח עם השם של הילדה, ושם זהו דבר שימושי מאד. כלומר, אם בכל פעם שאת קוראת לה בשמה הקודם, או מי מילדיך קורא לה כך את חשה צרימה- זה דבר שעובר אליה. גילה מספיק צעיר כדי להחליף שם ולהערכתי כדאי להחליף אותו. שם זה מה שההורים נותנים ולכן יש מקום להסביר לילדים ולדרוש מהם (כן, לדרוש) שיקראו לה בשמה החדש. כשהם שוכחים, יש לתקן אותם מבלי לכעוס עליהם, אך לעמוד על כך שישתמשו בשמה החדש. חשוב לעשות את זה בהקדם, כי ככל שהילדה גדלה, השימוש בשני שמות (שאחד מהם עושה לאימה חררה!) יכול לבלבל אותה. בהצלחה

יעל, אני שותפה לכל מה שענתה לך פסיכולוגית הילדים. ולפסיכולוגית, אשמח אם תפני אלי במייל הפרטי, תשובתך מצאה חן בעיני, אשמח לדבר בברכה, חלי

שלום חלי, יש לי ילד בן שנתיים וחצי ותינוקת מקסימה בת 5 חודשים. בעוד חודש אני אמורה לחזור לעבודה לאחר ששהיתי עמה חצי שנה בבית ובמקום עבודתי נשאלתי אם שכשאחזור אוכל לנסוע לחו"ל לשבוע (כלומר כאשר התינוקת תהיה בת 6 וחצי חודשים). מבחינה טכנית אוכל להסתדר, כיוון שיש לילדים טיפול תומך והולם בהיעדרי (בעלי והוריי), אך ההחלטה קשה לי בעיקר בשל חוסר הידיעה לגבי ההשפעה הרגשית של הפרידה על ילדיי. יש לציין כי אם לא אסע תהיה לכך כמובן השפעה על עבודתי (מבחינת עניין וסוג העבודה ולא איבוד עבודה), אך זהו מחיר שאני מוכנה לשלם. אשמח לעצתך ולהתייחסות בתשובתך לשני הגילאים. תודה מראש, שלי

שלי, את יכולה ליסוע. אם הילדים נמצאים בהשגחה טובה של דמויות מוכרות, כולל אבא שלהם לא ייגרם להם נזק. בן השנתיים וחצי במצב יותר רגיש מבת החמישה חודשים כי הוא מבין יותר. תלוי איך הוא בדרך כלל. עד כמה הוא עצמאי, ועד כמה הוא קשור לדמויות האחרות מלבדך שנמצאות איתו. אם הוא נפרד ממך בקלות יחסית- לא צריכה להיות בעיה מיוחדת. כמובן, שעדיף מבחינתם שלא תסעי, אך זה לא יגרום נזק משמעותי. גם אמא מרוצה מעבודתה זה דבר חשוב בסופו של דבר ההחלטה היא שלך, בהצלחה חלי ברק

בתי בת 9, לומדת בכיתה ג'. חכמה ונבונה, שמחה, חברותית, ספורטאית, פעילה. הלימודים באים בקלות וגם החברים (כמובן עם כל הריבים ה"רגילים" בגיל הזה). לפני כחודשיים התחילו להופיע אצלה מצמוצים שנראים לי כמו "תיקים". המצמוצים באים והולכים - מופיעים למספר ימים, נעלמים, ואחר כך פתאום חוזרים. הפעם הזו הופיעו מצמוצים ב"שלישיות". ממצמצת רגיל, ופתאום שלישייה של מצמוצים. בפעם הראשונה ששמנו לב לתופעה - זה היה סמוך ליום הולדת שלה (מאוד התרגשה). בפעמים אחרות - לא היו "סיבה" או מאורע דרמטי או משהו אחר שיכול להסביר מתח, לחץ, עייפות מיוחדים וכו'. אנחנו לא עושים מזה עניין - אבל עוקבים, ושמנו לב שזה חוזר על עצמו כבר כמה פעמים. בתי לא מודעת לכך שהיא ממצמצת, אלא התלוננה מיוזמתה שמרגישה "כיווצים באוזניים" ושזה מציק לה. מה זה יכול להיות? האם יש מה לעשות, ואם כן - האם כדאי להתחיל בבירור או להניח לה? ואם בירור - למי פונים ? תודה רבה, אמא מודאגת

ליקי, אני בהחלט חושבת שטוב שאתם שמים לב. משהו השתנה אצלה. יש מצמוצים שלא היו קודם, וכדאי לברר. הייתי מתחילה בבירור פיזיולוגי, היא דיברה על אוזניים- הייתי הולכת גם לרופא עיניים וגם לרופא אף אוזן גרון לבדוק אם אין סיבה גופנית. אם אין, והמצמוץ ממשיך הייתי הולכת להתיעץ אצל פסיכולוג ילדים, שישמע יותר פרטים, יפגוש אתכם ואולי גם אותה, ויוכל לתת השערה אם יש סיבה רגשית. שווה לברר, אין מה להפסיד מכך, אלא להרוויח בהצלחה חלי

בתי בת 3 וחצי, התגרשנו כשהייתה בת 4 חודשים, כך שהיא נולדה למצב נתון. לאחרונה החלה לדבר על כך שיש לה שני בתים איתי ועם אביה. רציתי לדעת האם זו אכן הדרך הנכונה לראות את הדברים וכך להסביר לה? באופן אישי ולא מתוך הרגשת בלעדיות על הילדה, אני חושבת שיש לה בית אחד ובבית אביה היא מבקרת לעיתים...מצד שלישי חשוב לי שגם שם תרגיש טוב ונוח.... האם נגזר עליה תמיד לחיות בפיצול? תודה רבה מראש

הילה, אם הילדה מדברת על שני הבתים ללא מצוקה- אז טוב. היא רוצה להרגיש שיש לה שני בתים, שטוב לה גם עם אבא וגם עם אמא. זה מחזק אותה, ולכן לא הייתי מתקנת אותה שאצל אבא זה רק ביקור, כי זה מוריד מערכו בעיניה. מה יהיה בהמשך? אני משערת שעוד הרבה דברים יכולים להשתנות. ויתכן שבהמשך תדע שיש לה בית אחד מרכזי אצלך, ועוד בית אצל אבא. הסמנטיקה פחות חשובה, ואכן מידה של פיצול ישנה אצל ילדי גירושין. אל תאבקי בכך, זה לא לטובתה חלי

שלום, יש לי שלושה ילדים: ילד בכור בן 4.8, ילד שני בן שנתיים ותינוקת בת שלושה חודשים. כשהבן השני נולד מאוד השתדלתי לצמצם ולצנזר את התייחסותי אליו מול הבכור כי פחדתי מקנאה. אחרי כמה חודשים שמתי לב שהבכור לא מתייחס לאחיו התינוק כמעט בכלל. אז שיניתי זאת והפחתתי את הצינזור, התייחסתי לתינוק הרבה יותר מול אחיו הבכור, וראיתי בהדרגה שינוי לטובה, הבכור התייחס יותר לאחיו. בחודשים שלפני לידת בתי התינוקת, שני הבנים כבר היו הרבה יותר קרובים, במשך היום לא ממש שיחקו ביחד, אלא יותר בתחילת ובסוף היום בחדר שלהם (ואני כמובן שם), בעיקר אחרי האמבטיה הם השתוללו ביחד בחדר. אני עודדתי זאת כי זה היה הקשר הכמעט יחיד ביניהם, כי יש פער גילאים גדול מידיי למשחקים "רגילים". המשחק שלהם כלל הרבה השתוללויות פיזיות ודחיפות, וכל עוד הקטן נהנה מזה ולא כאב לו ליפול על השטיח (הוא גם הפיל בעצמו), נתתי לזה להמשיך, רק הזכרתי כל הזמן לא להכאיב. אחרי שהתינוקת נולדה זה נמשך, ומהגן של הבן הקטן התחילו להתלונן שהוא מכה את הילדים הקטנים (שבגילו), כלומר מכה וצוחק ומחכה לתגובה. הבנתי שהוא חושב שככה משחקים כי זה מה שהוא מכיר מהבית. מאז שיניתי את כללי המשחק בבית והצבתי גבולות הרבה יותר נוקשים לבני הבכור, והסברתי לו מה קורה בגן של הבן השני, חזרתי והזכרתי לו שאפשר להשתולל, אבל לא להרביץ. אם עבר את הגבול הוא ישב בצד "לחשוב על מעשיו" ואח"כ ביקש סליחה. אני שמה לב שבערך מאז השינוי, הבן הבכור ממש צימצם את ההתייחסות בכלל וההתייחסות הטובה בפרט לאחיו הקטן, הרבה פחות משתוללים ביחד, והוא הרבה פחות מחבב ואוהב אותו. לעומת זאת, הבכור ממש מאוהב באחותו התינוקת (כמובן היא לא מהווה כל תחרות בשבילו). אתמול הוא אפילו אמר שהוא היה רוצה שתהיה לו רק אחות ולא אח!! כמו כן, הבכור מאוד תלותי בנו ההורים למשחק, ואילו הבן הצעיר מאוד עצמאי. אני רוצה לעודד את היחס החם ויחסים קרובים בין האחים, ולצמצם את התחרות והיריבות. אני חוששת על הבן האמצעי, הוא פחות דורש אותנו, ואני מפחדת מתיסמונת ילד הסנדוויץ - יחסים קרובים בין הגדול לקטנה, והוא תקוע "בלי אף אחד מיוחד" באמצע. באיזו דרך עליי להתנהג עם כל אחד מהם?

גלי, את נשמעת אמא מאוד מודעת, את חושבת על דברים, מסיקה מסקנות ומשתנה לפיהן. זה מצוין. באמת, ועובדה שעד עכשיו הצלחת לעשות שינויים טובים לילדים. הבעיה מתחילה בכך שיש מורכבויות בין אחים שאין דבר לסדר מהר. הבכור כנראה הבין שכדאי לו לא להסתבך ולכן הוא התרחק מאחיו האמצעי והתקרב לתינוקת שלא מאיימת. לדעתי כל עוד האמצעי לא סובל ולא מתלונן את לא צריכה לדחוף אותם. הם אחים להרבה שנים, והיחסים ביניהם עוד יעלו וירדו הרבה. אי אפשר להיות בלחץ מתמיד בנושא, זה רק מזיק. את יכולה לעודד קשר ביניהם, קצת , ולא יותר מידי. עוד מעט הם יתבגרו מעט והבדל השנים יהיה פחות משמעותי, והם יתקרבו. את יכולה לקרא עוד על אחים בספרי 'תקשיבו לי רגע', שם תוכלי לראות מה עוד נורמאלי במערכת המורכבת הזו, ומה עוד מומלץ להורים בהצלחה חלי

חלי שלום, קראתי את התכתובת ויש לי שאלה בהקשר. ילדיי בני 5 (הבכורה) ו 3 (הצעיר). שאלתי נוגעת להתערבות בינהם. בסדנת אדלר להורים שהייתי לפני כשנתיים חזרו ואמרו שכדאי להשתדל לא להתערב בין אחים במריבות וביחסים. לתת להם להסתדר בתור שיעור למערכות יחסים. אני מוצאת את זה בלתי אפשרי והלכה למעשה מתערבת בינהם לא מעט. אני לא מוכנה שיהיו בבית מכות והתנהגות לא הולמת. זה מבחינתי חינוך. אני מקפידה לא להיות חד צדדית ולא להעדיף אחד על פני השני. להתייחס אליהם כשווים למרות הפרשי הגילאים. בהרגשה שלי הבכורה יותר בוגרת ואחראית למעשיה ואני מצפה ממנה ליותר. הקטן הוא גם מאוד תינוקי ביחס אליה, אבל אני ממתנת את עצמי כי היא מרגישה יחס "לא פיירי" כלפיה. מה עמדתך בנוגע להתערבות ?

שלום. יש לי בת בת ששה חודשים וחצי היא קשורה בי מאוד מכיוון שאני נמצאת איתה כל הזמן וגם היא יונקת ממני . מה שקורה הוא שהיא בוכה בזמן שאחרים אוחזים בה ובמיוחד אמא שלי למרות שהיא רואה אותה כמה ימים בשבוע ופעמים יום יום. לעומת חמותי שגרה איתנו קומה למטה היא לא בוכה כשהיא אוחזת בה למרות שהיא רואה אותה פעם בשבוע ולרוב פעמיים. מה הסיבה לכך . מה אפשר לעשות בכדי שהיא לא תבכה בזמן שאמא שלי אוחזת בה כי זה ממש מעורר אצלי תחושת אי נעימות. האם בגיל זה הם מסוגלים להבחין בין אדם לאדם ואם לא באיזה גיל

דנה, אני יכולה להבין כמה המצב לא נעים. אבל תנסי רגע לבחון את הדברים ממרחק. כן, זה בהחלט קורה שתינוקות מגיבים שונה לאנשים. הם חשים את האדם השני ברמה הפיזית בעיקר, אם יש התאמה בקצב, אם נעים להם- ומגיבים מיידית. זה לא קשור לאישיות של האדם, ויכול בהחלט להשתנות בהמשך. האם יכול להיות שיש משהו שאמא שלך עושה שמעורר את הבכי, והחמות לא? יתכן ואמא שלך לוחצת או משדרת סוג של אי שקט, אולי התינוקת קולטת את אי השקט שלך. נסי להתבונן בדברים, ואולי אפשר יהיה להבין יותר בכל מקרה, אל תתנו לדברים משמעויות יתר, התינוקת עוד תשנה את תגובותיה פעמים רבות. חשוב לא להפגע, ולהמשיך לאהוב אותה בכל מקרה. בהצלחה חלי

בני גמול כמעט כבר חודשיים, הגמילה עברה בצורה מצויינת להפליא תוך 10 ימים היה גמול לגמריי. לגבי הלילה עשיתי הפרדה וגמלתי אותו לפני כחודש ללא פספוס 1 אפילו, הוא עצמאי מאוד קם בלילה לעשות פיפי ובא לישון במיטתנו. לאחרונה שמתי לב שהוא מפספס רק פיפי כאשר הוא מתרגש וכאשר הוא עסוק מאוד במשחק, נראה כי הוא מתאפק ואיננו רוצה להפסיק את המשחק באמצע ולכן בורח לו. ביום ו' האחרון ברח לו 4 פעמים, יש לציין שברח לו במשך זמן של 3 שעות בערך כאשר באו אלינו אורחים לבית לארוחת ערב ובינהם נכח האחיין שלו שהוא אוהב במיוחד ושיחק עימו. האם הנושא שכיח, מה עליי לעשות ולומר לו? האם עליי לשאול בצורה יזומה אם יש לו פיפי תוך כדי שהוא שקוע ועסוק במשחקיו, או שמא עליי להניח לו לפספס. גם בגן הוא מפספס לעיתים אבל לא בכל יום בכלל, לעיתים רחוקות. גם שם הגמילה עברה בצורה טובה מאוד? מה דעתך?

לא ציינת את הגיל של בנך, כך שקשה להעריך את התופעה שאת מתארת. בכל מקרה, זה נורמאלי שתהליך גמילה מלווה בעליות וירידות כפי שתארת. אני חושבת שבהחלט חשוב שתזכירו לו בזמנים של עייפות או כשהוא מאוד עסוק ללכת לשרותים, זה ימנע החמצות וגם יעורר אצלו את המודעות לפיפי ולצורך ללכת לשירותים. זה יכו לעזור, במיוחד אם תעשו זאת ברוגע וללא לחץ בהצלחה חלי

חלי שלום, בני בן שנתיין ושבעה חודשים,ילד יחיד.לפני כחצי שנה עברנו מהקיבוץ לעיר.מאז בני ישן איתנו במיטה ואף יש להיות לצידו עד שנרדם.חשבנו שעקב מרב השינויים שעבר(גן חדש,בית חדש וכו')יהיה עדיף שישן לצידנו שירגיש בטוח יותר.כעת אנו מנסים להעביר אותו לחדרו,אך מספיק שמציינים זאת הוא מתחיל לבכות.איך ניתן לעשות זאת בדרך הקלה ביותר עבורו?והאם כדאי להתחיל זאת עכשיו(בכל זאת שינוי נוסף להתמודדות לילד בגילו). אודה להנחייתך

ערן, ראשית בהצלחה לכם במעבר מהקיבוץ לעיר. אני בטוחה שזה לא קל, ואתם רוצים גם את הטוב ביותר לילדכם, שלא יסבול, ואולי זה הופך אתכם מעט רגישים מהרגיל. ילדכם התרגל לישון אתכם, וזה נעים לו. אולי גם מרגיע אותו לישון אתכם בכל אופן, צריך להרגיל אותו לישון חזרה לבד (האם בקיבוץ הוא ישן לבד?) חצי שנה זה זמן ארוך מספיק. תתחילו להרגיל אותו לישון במיטה שלו. בנחישות,ובמסרים ברורים, גם אם הוא בוכה בהתחלה. שבו לידו, ואל תוותרו. אל תישברו מהבכי, ככל שתהיו יותר נחושים כך יתקצר התהליך. כשהוא יבין שאתם רצינים, הוא יישתף פעולה בהדרגה זה הכיוון, בהצלחה חלי

שלום רב, בני בן שנתיים וחצי. התחלנו את תהליך הגמילה לפני כ-3 חודשים. יש לציין שפיפי כבר מהשבוע הראשון הוא לא פספס,שולט נהדר ותמיד מבקש. אך כשיש לו קקי הוא לא תמיד אומר ופשוט מעדיף לעשות בתחתונים. במידה והוא אכן עושה בשירותים הוא נלחץ ומבקש מיד לקום מהישבנון .אחרי שאני מורידה את המים הוא מסכים לשבת ולהמשיך לעשות.איך ניתן לתת לו הרגשה טובה יותר שזה בסדר לעשות קקי בשירותים וזה לא "מפחיד"? יכול להיות שבכלל הוא לא היה מוכן מלכתחילה לגמילה אולי זה מוקדם מידי? אודה לעזרתך המהירה

גילי, זה לא מוקדם מידי לגמול בגיל שנתיים וחצי. יתכן פשוט שתהליך הגמילה מהקקי קשה יותר. הפיפי הלך כל כך קל. חשוב שהוא וגם אתם לא תיבהלו. לכו איתו לאט לאט, כל פעם קצת יותר. אל תוותרו שישב ויעשה קקי בשרותים אבל עשו זאת בדרך רכה ובעדינות. תחזקו אותו כשמצליח, קצת תדברו, קצת תצחקו, ואולי תוך כמה שבועות הוא יתרגל. הפוך על הפוך- ככל שפחות תלחצו, זה יעבוד יותר מהר בהצלחה חלי

שלום רב! בני בן השמונה וחצי ראה לאחרונה סרט מפחיד על שדים ורוחות,ומאז שראה את הסרט ,בערך חודש עבר ,מתעורר הילד כל לילה באופן קבוע ואז מתקשה להרדם חזרה. כל תחום ועיניין מקשר לדמויות בסרט וקשה לו לצאת מזה. הילד מבין שהסרט הוא רק סרט והדמויות לא קימות במציאות ובכל זאת הילד בפחדים. מה לעשות?

רויטל, הדמויות בסרט כנראה עוררו בו פחדים, שהיו שם קודם, אם זה לא עובר אחרי חודש. אני חושבת שאולי כדאי להתיעץ עם איש מקצוע, כי הפחד לא ייעלם רק דרך ההגיון. צריך אולי התערבות יותר טיפולית, דרך משחק או דרכים אחרון כדי לעבד את הפחד, ושיעלם. זה בהחלט יכול לעזור. בינתיים, בשיחות ביניכם אל תשכנעו אותו בהגיון נגד הפחד, להפך- בקשו ממנו לשתף אתכם, לתאר את הפחד. זה משחרר. אתם יכולים לקרא עוד בנושא בפרק על פחדים בספרי 'תקשיבו לי רגע'. זה יכול לתת רעיונות. בהצלחה חלי

בני בן ה 6 כל מה שמעניין אותו זה החברים שלו כשאני מציעה לו לעשות דברים רק איתי או רק משפחתנו הוא מתרגז למה לא באים חברים עד כדי כך שנאלצתי מס פעמים לבטל דברים מרוב סרובו לפני כמה ימים דיברנו בינינו לגבי החדר שלו ואם הוא רוצה לקשט אותו והוא מאוד שמח על הרעיון ואמרתי לו שבשמחה נלך אבל הגיע הרגע והוא התחיל להגיד אבל מה חברים לא יבואו איתי והתרגז ובכה וניסיתי להסביר לו שהחברים לא חייבים להיות מעורבים בכל דבר אבל הוא ממשיך בעקשנותו מה לעשות......????

רוני, ההתנהגות של בנך פחות מקובלת לגילו אלא לגיל מעט יותר מאוחר. אין לי מספיק מידע כדי לשער את מקור ההתנהגות, אבל לדעתי התגובה צריכה להיות יותר בסגנון של משמעת. לא להכנס איתו לוויכוחים ושכנועים אלא לומר לו פשוט וברור מה מותר ומה אסור. למשל, שהולכים לקנות בלי החברים, וגם אם זה לא משכנע אותו, אם תהיו ברורים זה מה שיהיה. נשמע מהתיאור שלך שיש ביניכם מאבק כוח, שיוצא דרך החברים. עובדה שהוא גרם לכם לשנות ולבטל תוכניות. זה לא טוב נסו להיות יותר ברורים. אתם יכולים לקרא עוד בנושא משמעת בספרי 'בגובה העיניים' או 'תקשיבו לי רגע', או לקרא על כך בפרק באתר שלי בהצלחה חלי

בני בן 10 חודשים (8.5 מתוקן כי נולד פג), לא אוהב להישאר לבד כשהוא משחק, הוא משחק על מזרון םעילות ואם בזמן הזה אני יוצאת מהחדר או שפשוט יוצאת משדה הראיה שלו הוא מתחיל לבכות. חשוב לציין שכשהוא ערני, כלומר ממש אחרי השינה אין לו בעיה להישאר ולשחק לבד, ה"התבייכיינות" מתחילה בעיקר כשיורדת עליו עייפות, אך לא בהכרח. אני מסבירה שלו שאמא תיכף תשוב ומתארת לו את הפעולה שאני הולכת לעשות (להביא מוצץ, ללכת לשירותים וכו'), יחד עם זאת אני חווה שהוא שקוע בבכי שלו ואינו מקשיב לי. השאלה שלי, איך לגרום לתינוק להקשיב לי והלאמין שאני תיכף אשוב?

סאשה, תינוק בין 10 חודשים לא יבין ולא יאמין לך דרך מילים. חבל על המאמץ והתסכול שלך. זה טבעי שהוא בוכה, כשהוא בוכה את צריכה לחבק אותו, ולהרגיע אותו, אבל להמשיך בהתנהלות הרגילה שלך. אם את צריכה לצאת- תצאי, גם אם הוא בוכה. ככה הוא ילמד ויתחסן, דרך ההתנסות. בהצלחה חלי

בתי בת 5 סבלה מגיל חודש מעצירויות כרוניות ומפיסורה. קצרה היריעה מלתאר את הסבל שהיא עברה ואנחנו. העצירויות פסקו בערך בגיל 4 והתחלנו בתהליך של גמילה שהיה קצר בשתן ולאחר מכן עברנו לגמילה מצואה. היא עשתה מס' פעמים בסיר ואחר כך היא עברה לשרותים. אולם זה מס' חודשים שהיא מסרבת בכל תוקף לעשות באסלה וכתוצאה מכך היא מלכלכת את תחתוניה מס' פעמים ביום. הדבר הוא בלתי נסבל עבורה ועבורנו אנו כל הזמן סביב העניין הזה מהרגע שהיא יוצאת מהגן בשעה 4 אנו בבית בד"כ בשרותים. היא מבטיחה הבטחות על מנת לצאת מהשרותים שהיא מבטיחה לעשות באסלה אולם אחרי שהיא יצאה שוב היא מלכלכת את תחתוניה וכך כל יום. אני פשוט מרגישה שאני משתגעת הדבר מעכיר את האוירה בבית אחותה גם לא מביאה חברות כי הריח הוא בלתי נסבל וגם אני נמנעת מלארח בשל אותה סיבה. עליי לציין שניסיתי פרסים ומתנות שהיא מאוד רצתה ניסיתי איומים שגם מימשתי כמו לא ללכת ליום הולדת של ילד מהגן וכו. היא מאוד עקשנית, והדבר הפך להיות מרכזי בבית. אני מיואשת ומדוכאת בשל המצב וזקוקה לעצה ו/או איש מקצוע המתמחה בתחום, ידוע לי שיש אפילו שם בלטינית לבעיה . תודה

אמא של הדר, אני שומעת את המצוקה. לתופעה אכן יש שם אנקופרזיס אני חושבת שלאור ההסטוריה רבת השנים של בתך עם בעיות הפרשה, ולפי חומרת הבעיה כפי שאת מתארת הייתי ממליצה לכם בחום לפנות ליעוץ מקצועי. פסיכולוג או רופא שמתמחה בתופעה ויכול לסייע לכם. אל תהססו- כי ככל שתחכו הבעיה תחמיר וכפי שקורה עכשיו היא גם תחבל ביחסים שלכם עם הילדה. היא עדיין צעירה, ואפשר בהחלט לטפל ולעזור בהצלחה חלי

יש לי ילדה בת 4 חודשים והאבא לא גר איתנו.הדמויות הדומיננטיות זו אני וסבתא שלה. הסבא גם. רואה אותה כל יום אבל לפרקי זמן קצרים. האבא רואה את הילדה פעם בשבוע/שבועיים. (דבר שימשך שנה בערך). הבנתי שהשנה הראשונה היא מאוד משמעותית ורציתי לדעת האם חוסר דמות קבועה בחיי הילדה שלי יכול לגרום לבעיות בעתיד? האם אפשר לתקן זאת. (יש דמות גברית שהיא הסבא) האם זה יכול לעזור?

לדעתי, תשקיעי את האנרגיה שלך בלתת לה חום ואהבה, ובטחון וזה מה שחשוב לה. זה חשוב שיהיה לה קשר טוב איתך ועם עוד אנשים- זה הבסיס. כמובן שבהמשך חשוב שיהיה לה גם קשר קרוב עם אבא ודמויות גבריות, אבל בשנה הראשונה זה פחות קריטי עם מי הקשר כל עוד יש קשר עמוק ורציף עם דמויות קבועות. חלי

שלום. בתי,בת ה-9 לומדת בכיתה ד במהלך השנה ראינו עליות ומורדות בציונייה ז"א ישנם ציונים של 70 ו-54 שמנו לב שאת הנושאים היא יודעת ב"עפ אך כשזה מגיע לקריאת השאלה והבנתה יש קושי,עשו איבחון קריאה והבנה מתאימה לגילה . שאלתי מה עושים????

רוית, מי עשה את האבחון? אולי אבחון דידקטי לא מספיק וצריך השלמה לאבחון פסיכולוגי מלא, אולי יש גורמים רגשיים שחוסמים אותה מלהבין, או שלא איתרו את הבעיה. נסו ללכת עם האבחון לפסיכולוג ילדים לקבל דעה נוספת והכוונה מה כדאי לעשות. אין סיבה להשאיר את המצב ככה כבר בכתה ד', כדאי לטפל בהצלחה חלי

בני בן שש וחצי והוא לומד בכיתה א'. אחרי הלימודים הוא נשאר בצהרון עד השעה 16:30. כשהוא חוזר הביתה הוא לא מבקש להזמין חברים ולעיתים רחוקות חברים מזמינים אותו. הוא ילד מאוד חכם, אין לו בעיה בלימודים. הוא מאוד אוהב ללמוד ,להשתתף בשיעורים ולהעשיר את הידע שלו. המורה שלו אמרה לי שאין לו חברים. הוא מדבר עם הילדים אבל לא קשור לאף אחד במיוחד. אין תלונות מצידו, הוא לא טוען שדוחים אותו ולא משתפים אותו. אולי אין לו ממש צורך ליותר קשר? האם לדחוף אותו ליצור קשרים חברתיים או שאם טוב לו עם המצב זה בסדר? (כשאני רואה אותו עם ילדים מהמשפחה הוא משחק כמו כולם. וגם עם השכנים בגינה לוקח לו לפעמים קצת זמן עד שהוא מצטרף אבל אח"כ משחק אתם יפה.)

אורלי, את לא מתארת ילד ללא יחסים חברתיים, וגם לא ילד עם בעיות חברתיות. יותר נשמע שמדובר ביילד שאין לו חבר או שניים קרובים. זה נשמע מציק לך יותר מאשר לו. יכול להיות שיש לו טמפרמנט אישי שפחות צריך חברים, ואולי משהו מציק לו. הייתי מבקשת מהמורה לספר לך יותר מה קורה בינו לבין חברים. הייתי מבקשת מידע דומה מהצהרון, כך עם האינפורמציה נוכל לדעת יותר מה קורה בינתיים, אל תלחיצי אותו, זה בטוח לא עוזר. את יכולה לקרא על יחסים חברתיים בגילו בספרי 'תקשיבו לי רגע' וגם במאמר בנושא באתר שלי בהצלחה חלי

שלום רב אני אמא לשני ילדים בן 4 ובת 7 חודשים הילד (ליאור)ניגמל בגיל שנתיים וחצי יחסית די מהר אבל עד היום הוא מרטיב בלילה .רק אם אנחנו מעירים אותו לעשות פיפי בלילה (שזה לפעמים גם לא עוזר) מיותר לציין שכבר אין לי כוח לעשות כל יום כביסות .הילד לפעמים ממש נרגש ובוכה כאשר מתאורר רטוב .אני ממש לא יודעת מה לעשות האם יש לו בעיה רפואית או שזה נורמאלי לגילו. אודה לעזרתך אורלי

אורלי, גיל ארבע הוא גיל בו ילדים אמורים להיות גמולים, אבל פספוסים בלילה עדיין נפוצים. בכל מקרה, הייתי מתיעצת עם רופא לבדוק אם משהו מפריע לו פיזיולוגית, ובהמשך גם עם פסיכולוג התפתחותי שיראה אם יש מקור רגשי, וגם שיתן לכם הדרכה איך להגיב כדי לא להעכיר את היחסים ביניכם עקב כך. בהצלחה חלי

שלום רב, הבן שלי הוא בן שנה וארבע. הוא נותן מכות ומרביץ. אני לא בטוחה שבגיל הזה ניתן להסביר למה הדבר אסור, אבל אני חוששת שעם אני לא אגיב זה יקלט כמו התנהגות נורמלית. איך מפסיקים את המכות? אשמח לקבל עצה. תודה

מריה, זה חשוב שאת תעבירי לו מסר חד משמעי שאסור להכות. תחזיקי לו את היד, תקחי אותו הצידה. בלי כעס ובלי צחוקים-בצורה בהירה שלא משתמעת לשתי פנים. זה חלק מתהליך המשמעת, שרק מתחיל בגיל הזה את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק על משמעת בספרי 'בגובה העיניים', מופיע גם באתר שלי בהצלחה חלי

אני אם חד הורית לילדה בת 5 {פקחית נורא} אשר אביה נמצא בכלא מזה שנה. היא היתה אצלו בביקורים אחת לחודש בערך, אך משראיתי שזה גורם לה לאיזשהו קושי לחזור לשיגרה הפסקתי לקחת אותה לשם, אך הם מדברים מדי יום. ובשנה זו התחלפו הגננות של הילדה בגן ומאז הילדה מגיבה באלימות חוצפה עושה מה שהיא רוצה בגן. ולאומת זאת בבית הכל בסדר איתה, והגננות דיברו איתי מספר פעמים שהם רוצים להשהות אותה מהגן.{אגב אני עוברת בחודש הבאה עיר והיתי מאד שמחה לקבל טיפים איך לעזור לילדה להתעקלם בגן החדש ובבית החדש?} כמה שאלות לי אלייך בבקשה: 1.האם נכון להפסיק את הביקורים בין הילדה לאבא? 2.איך להגיב להתנהגות של הילדה בגן? והאם באמת כדאי להשהות לתקופת זמן את הילדה מהגן?

זיוה, אני מבינה שאת מתמודדת עם מציאות לא קלה. תחזיקי מעמד לגבי השאלות: אני לא חושבת שצריך להשעות את הילדה, למה שתרגיש דחויה? הגננות אמורות להתמודד עם האלימות והחוצפה שלה, זה התפקיד שלהן. השנה עוד מעט נגמרת- שיחזיקו מעמד לגבי הקשר של הילדה עם אבא- אני הייתי ממליצה לך להתיעץ עם עובדת סוציאלית שבודאי בקשר אתכם. שהיא תתלבט איתך, תדריך אותך מתוך הכרות עם אבא שלה ואיתה. זה לא כל כך פשוט וצריך לחשוב על זה אני חושבת שהילדה צריכה הרבה חום וגם גבולות. שתדע מה אסור ומה מותר, מכיוון שאין אבא שיעזור- זה התפקיד שלך. את יכולה לקרא עוד על משמעת בפרק בנושא מהספר שלי 'בגובה העיניים', מופיע באתר שלי בהצלחה חלי

בתי בת השלוש (שמה מאי)הינה ילדה אמצעית כשמעליה אח בן 4 וחצי ומתחתיה תינוקת בת שנה וחצי. מאי היא ילדה מקסימה שאוהבת לצייר, לשיר, ילדה מאוד חברותית, אבל כשהיא מבקשת משהו שהיא רוצה ולא מקבלת היא משתוללת בועטת בוכה ונכנסת להיסטריה. הביטוי הכי קשה מבחינתי הוא בבוקר כשהיא לא מוכנה להתלבש ונכנסת להיסטריה ומתחילה לבעוט בכל מה שזז. אני מנסה להסביר לה, מנסה להלביש בובה.. מאפשרת לה לבחור בין כמה אפשרויות של בגדים ולא עוזר. דבר נוסף שמקשה עלי הוא שכשהיא רואה שאני לא מוותרת היא אומרת ש"רק אבא ילביש אותי" וכשבעלי מנסה להלביש אותה זה יכול להיגמר בחצי שעה שכנוע שבמהלכו היא תקבל סוכריה או משהו שישכנע אותה להתלבש. אנא עזרתכם

נורית, נשמע לי שלמאי באמת קשה להתארגן ולעמוד בתיסכולים, בו בזמן היא מנהלת איתכם מאבקי כוח להשיג את שלה. חשוב מאוד שתהיו יותר עניניים במשמעת. תדרשו, לא תתרגשו מידי מול הבכי והתפרצויות שלה, בלי קהל היא תפסיק. זה תהליך, צריך להיות סבלניים אבל המסר צריך להיות ברור- שאתם לא משתפים פעולה עם ההתפרצויות אתם יכולים לקרא עוד על נושא המשמעת, בספרי 'בגובה העיניים', ועל הנושא של התפרצויות זעם של ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע'. זה יכול גם לעזור. בהצלחה חלי

שלום ביתי בת 3 ולאחרונה, כשאני או דמות מבוגרת אחרת, מעירים לה, היא מתחילה לבכות, כאילו היא לא יודעת להתמודד עם ההערה או הביקורת. לדוגמא:אני מבקשת ממנה שלא לצעוק או ללכת לישון או אפילו לסגור את הטלוויזיה,והיא מסרבת, אני חוזרת על בקשתי ואומרת לה (לפעמים אני מגבירה את הקול אבל אף פעם לא צועקת)שההתנהגות שלה לא נעימה ליואז היא פורצת בבכי שזה לא נעים לה שאני מדברת אליה ככה. בד"כ כשהיא נרגעת היא עושה את מה שביקשתי. אני לא יודעת איך להתמודד עם הבכי הזה: להסביר לה שגם כשאני כועסת אני אוהבת, להסביר שצריך לעשות מה שאמא אומרת. ומאיפה מגיע הבכי? מקושי לקבל מרות? מגאווה? תודה סיון

סיון, מה שאת מתארת הוא ביטוי של רגישות אבל גם של אשמה זה מאוד טבעי ומתאים לגיל בו מתפתח המצפון ורגשות האשם. היא רוצה שיהיו מרוצים ממנה ונבהלת כשכועסים עליה הייתי מייעצת לך לא להבהל מהתגובה שלה. לתת לה לבכות, לומר ענינית שאת אוהבת אותה גם כשאת כועסת, לא לעשות ענין מהבכי והוא יעבור. כך היא גם תתרגל בהדרגה לקבל ביקורת וכעס, גם אם זה קשה ומעורר אשמה. לומדים את זה. השתדלי לא להכנס לקרב איתה, ולא לנסות לרצות או לפנק אותה מידי שלא תבכה. זה רק יקשה על המצב בהצלחה חלי

בני בן 3 ועשרה חודשים, עונה תשובות לגבי רצונותיו בשעה שאינו מתכוון לכך כלל מראש, ולא מדובר בשינוי הדעה (בנושאי אוכל, ביקורי חברים ועוד). נדמה לי שהוא מנסה לנחש את רצוני ולרצות אותי בתשובתו. אני שואלת בכמה צורות, מאפשרת בחירה בין מספר מצומצם של אפשרויות- ובסוף ממש כועסת כאשר אני מגלה שמעשי/מאמצי/השקעתי, היו לשוא. איך לגרום לו לענות את דעתו?

שלום יש לי ילדה בת 5 שמרבה לצעוק, כל הבקשות שלה נעשות בצעקות.היא חושבת שהכל היא צריכה לקבל תיכף ומיד. יש לציין שאחריה יש תאומות בנות 4 שנולדו כשהיא היתה בת שנה+3 ועכשיו נולדה לי תינוקת נוספת והיא כבר בת 5 וחצי חדשים, איך אני אמורה להסביר לה שהיא לא חיה לבד ולא הכל היא צריכה לקבל ובעיקר שתפסיק לצעוק? יש לי עוד שאלה התאומות קצת מגמגמות וזה מטריד אותן ואת המקשיבים להן, מה עושים?

אמא, לגבי הילדה הגדולה - את לא אמורה להסביר לה אלא ללמד אותה דרך ההתנהגות איך לא לצעוק. את יכולה לקרא עוד על השיטה בפרק מספרי 'בגובה העיניים' על משמעת. הפרק מופיע גם באתר שלי לגבי התאומות הייתי מייעצת לך לפנות לקלינאית תקשורת שתאבחן את הגמגום ותיתן לך הנחיה מתאימה לגביהן בהצלחה חלי

הבן שלי בן 8 הוציא את איבר מינו באמצע השיעור אנחנוו מדברים איתו תמיד על צניעות הגוף ולשמור על הפרטיות וגם ששאלתי אותו לגבי המקרה הוא אמר שהוא מתבייש לספר ולדבר על זה השאלה שלי מה לעשות מה להגיד אני פשוט "גמורה"מזה מה שכן הוא גם אמר שהמורה צעקה עליו בנכחות גל הכיתה ושהוא עשה את זה בלי כוונה בבקשה זקוקה לעצה כי גם מבחינה חברתית לא ממש הולך לו ועכשיו זה אז בכלל זה הורס

הדברים שאת מתארת אכן מטרידים. משהו מציק לילד, משהו גרם לו להוציא את איבר מינו, משהו לא מאפשר לו להרגיש נוח חברתית. צריך לברר מה מציק לו, ומה הוא מנסה לומר דרך ההתנהגויות שלו. את אמורה לפנות לגורמים הטיפוליים של בית הספר שיעזרו לך- יועצת, פסיכולוגית בית ספר. הם הכתובת הראשונה שלך. ואם את לא רוצה דרכם- יש פסיכולוגים פרטיים. הייתי ממליצה לך להתיעץ ולקבל הדרכה. הילד נשמע זועק לעזרה. בהצלחה חלי

שלום בתי בת 3.5 בעלת עודף משקל, ילדה חברותית,שמחה,אוהבת חברה ופעילויות. הדאגה הגדולה שלי עוד שהייתה קטנה שיגיע הרגע וילדים יעליבו אותה על זה שהיא שמנה, והרגע הזה הגיע אתמול בגן השעשועים, ילדה גדולה ממנה אמרה לה "תלכי מפה שמנה" בלי סיבה. בתי נעלבה ובאה להתלונן בפניי, לא ידעתי איך להגיב, ולקחתי אותה והלכתי אל הילדה ואמרתי לה (לידה) שזה לא יפה איך שהיא מדברת ואיך הייתה מרגישה אם הייתי מעליבה אותה גם, אני יודעת שזוהי לא הדרך כי לא תמיד אני אהיה לידה כדי לעזור לה , שאלתי היא : איך אני אמורה לנהוג? איך אני אקנה לה ביטחון למרות שזוהי המציאות מה לעשות? היית אצל דיאטן איתה וזה לא עזר ,הבעיה היא גם אצלנו (אוכלים לא בריא) תודה

גלית, אין כאן קיצורי דרך. אם אתם מודעים שאורח החיים בבית תורם להשמנה שלה- תעשו שינוי. תתיעצו אתם עם דיאטנים.נקטו בצעדים מעשיים לעזור לה לרדת במשקל, כי זו אכן בעיה שיכולה להפריע חברתית. בו בזמן תנסו לשדר לה בטחון עצמי, שיש אנשים שנראים כל אחד אחרת, שאנשים שמעליבים הם חלשים. שהיא יפה ומקסימה כמות שהיא. ראו אם הדברים משתפרים בדרך הזו. אם לא , פנו לייעוץ לפסיכולוג התפתחותי המומחה גם לנושא השמנה. בהצלחה חלי

שלום לכולם... ילדתי לפני שלושה שבועות בת מקסימה , יש לי בן בגיל שנתיים וחודשיים מקסים במיוחד שמאוד מפרגן ושומר על אחותו אך גם קנאי במקצת, בימים האחרונים שמנו לב לתופעת גימגום ומשיכת מילים בזמן דיבורו עימנו(עם בעלי עימי והמשפחה) , הגננת בגן אמרה שאין היא מבחינה התופעה זו בזמן שהותו בגן עד כה, האם עלי לדאוג ? האם זה חלק מהמשבר של קבלת אחות חדשה? איך עליי להתייחס לעניין? האם לפנות לגורמים סמכותיים בנושא? אודה לכם עלכל תשובה אפשרית

הגר, מזל טוב להולדת הבת. שיהיה לכם רק טוב. לגבי בנך, גמגום הוא בהחלט תופעה נפוצה כרגרסיה אחרי לידת אח/חות חדשים. במיוחד עם השפה לא היתה עדיין שוטפת ומבוססת קודם. מכיון שהשינוי טרי, רק שלושה שבועות הייתי מחכה, שמה לב כמה התופעה חמורה, כמה מציקה לו. לא הייתי מעירה לו, אבל עוקבת. אם היא לא תעבור תוך עוד מספר שבועות הייתי פונה לקלינאית תקשורת שתאבחן את מצבו, ותיתן לו טיפול שיעזור. כמה שיותר מהר, כך יש פחות סיכוי שהוא ייתקע בגמגום. בהצלחה חלי

בני בן השנתיים התחיל לגמגם לפני כמה ימים ואנחנו מאוד מודאג0ים.ילדתי לפני 8 חודשים בת נוספת ולא היה שינוי בדיבור אצו .אשמח אם תחזרו אלי ברכה1

שלום רב, בני בן שנתיים ועשרה חודשים, לפני כשנה החל לבקש לעשות פיפי בשירותים ביוזמתו. נולדה לו אחות קטנה לפני 10 חודשים, להצטרפותה הגיב מאוד קשה ומאז הפסיק לבקש ואנחנו כמובן לא ראינו מקום להתעקש על כך. כיום, אנו חושבים שהוא מוכן פיזית, אך לא רגשית, ברגע שאנו מזכירים ישיבה בסיר או בישבנון הוא מסרב. הוא יודע בדיוק מתי צריך לעשות את צרכיו, אך מתעקש שלא לנסות. בשנה הבאה הוא יהיה בגן עירייה ולא יתקבל אם עדיי יהיה עם טיטולים. אנו מנסים להיות רגישים, האם להמשיך ולנסות או לחכות עד שהוא יבקש? אני מרגישה שיש איזשהו חשש, אך לא מצליחה לאתרו והוא לא מוכן לשתף.

דגנית, נשמע שבנך נכנס אתכם למאבק כוח. כנראה קשה לו, ובלי דחיפה נחושה שלכם הוא לא ייגמל. והוא כבר צריך לעשות זאת. לדעתי עליכם להתחיל לומר יותר ישיר וברור מה מצפים ממנו, לעודד, לעזור, לעשות מערכת חיזוקים, כל מה שיעזור לו להתחיל ולהצליח בתהליך. גם אם יש חשש, אל תוותרו, נסו להיות כמה שיותר עניניים ובלי לחץ. אם תרגישו שאתם לא מצליחים לבד, התייעצו עם פסיכולוג התפתחותי מומחה בתחום. הוא בהחלט יכול לעזור לא להסתבך. להתחיל ולגמור את הגמילה. בהצלחה חלי

בתי בת שנה ןארבע מסרבת ללכת יחפה או לנעול סנדלים בלי גרביים אני לא יודעת האם זה שייך לפסיכולוגיה אבל מנסה בכל זאת בים לוקח לה הרבה זמן אבל בסוף היא מתרגלת ומשחקת ללא נעליים אשמח לתשובה או הסבר אם יש

אלכס, יתכן ולא נעים לה ללכת יחפה מבחינת רגישות חושית, היא צריכה את הבידוד של הנעליים. אפשר להתחשב בה, ולא להרבות בהליכה יחפה, אבל בו בזמנית לא לוותר לה, ולעמוד על כך שתנסה. זה חשוב כדי שלא תפתח דפוס של הימנעות. היא צעירה ויכולה ללמוד גם אם לא נעים לה. לכו בגמישות ובסבלנות איתה, אבל אל תוותרו בהצלחה חלי

שלום רב, ביתי בת 10 חודשים, מתפתחת יפה: זוחלת בזריזות (גם על 4), עומדת בהישענות על חפצים, מוחאת כפיים כשאומרים לה "כפיים", מתנדנדת למשמע שיר ברקע לפי הקצב, ממלמלת ואומרת "בא" (אבא) ו"מאמא", צוחקת ופעילה מאד. מבחינת הפה צמחו לה כבר 2 שיניים תחתונות. היא עדיין יונקת ומקבלת במקביל גם אוכל מוצק. עד לפני כמה חודשים היתה תינוקת מאד מאד נוחה: לא בכיינית , חייכנית, רגועה. לפני כ 3-4 חודשים התחילה לצאת השן הראשונה, אני לא יודעת אם זה הטריגר, אבל פחות או יותר מאז הילדה כל הזמן לא רגועה, בוכה המון, מקטרת, מתפתלת (גם כשהיא על הידיים), זורקת את עצמה ועוד כל מיני התנהגויות לא ברורות (כמו למשל שבשום פנים ואופן היא לא מוכנה לשכב על הגב לצורך החלפת חיתול...) לפני כחודש כשהתנהגה ככה לקחנו אותה לרופא והתגלתה אצלה דלקת אזניים. לאחר הטיפול וכשההתנהגות הזו לא פסקה לקחנו אותה שוב לרופא והבדיקה העלתה שהכל בסדר והדלקת עברה. אני מרגישה שאני לא מצליחה להבין אותה, לא מצליחה לתקשר איתה ולא ברור לי למה היא מתנהגת ככה. אציין (וזה חשוב מאד) שבגן היא לא ככה, היא נופת צופים, שמחה, משחקת, לא בוכה, לא מקטרת, הגננות בכלל לא הבינו על מה אני מדברת כששיתפתי אותן בדברים אלו... המצב הזה מאד מתסכל אותי ואני מרגישה שרוב שעות היום כשאנחנו יחד (שזה ממילא לא הרבה כי אני אמא עובדת) אני מבלה בלהילחם איתה ולהרגיע אותה, ומעבר לזה שזה מאד מתיש ומתסכל, אני פוחדת שמא אני מפספסת משהו שמציק לה, או שפשוט כמו שקרובי משפחה אומרים לי - היא פשוט מפונקת, ולכן בוכה ומקטרת. מה דעתך? האם זה פשוט שלב בהתפתחות שהיא עושה לי משחקי כוחות או שיש משהו מעבר?

נטלי, לא נשמע לי שזה גיל של מאבקי כוח. משהו מציק לה , ואולי רק בבית. אולי הכל התחיל מדלקת, אבל המתח שנוצר הכניס אי שקט שקשה לצאת ממנו. אולי בכל זאת השיניים משפיעות, אבל לא ברור למה רק בבית ולא בגן. אולי קשור לשעות שביום, לעייפות. אולי כדאי להתיעץ עם טיפת חלב או עם פסיכולוג התפתחותי שיראו את שתיכן ויוכלו לעזור לכן לתקשר טוב יותר .חבל שתתפתח ביניכן מערכת לחוצה כזו. חכי תראי, אם תדברים לא יירגעו, כדאי לך לפעול כך בהצלחה חלי

הי, רציתי לשמוע את דעתך/עצתך לסוגיה שמאוד מטרידה אותי וקשורה בבני , בן ה- 4 . בשכנות אלינו גר ילד שמאוד אוהב את בני ורוצה לשחק ולהיות בחברתו הרבה. הילד בא מבית/רקע מאוד מאוד שונה מהבית שלנו – האב מכה את האם (אולי גם את הילדים?!) ונמצא כעת בתהליכים משפטיים (כנראה ייאלץ להיכנס לכלא). והילד – כפי הנראה ממה שראה סביבו, הוא ילד מאוד רע! . בפירוש , לא ילד שובב אלא ילד רע, כל הזמן מחפש להרוס / להרוג / לחסל /ולהציק וכדומה. אני יודעת שהיום, כל עוד הבן שלי צעיר וצריך השגחה, אני יכולה פחות או יותר לנתב את מינון הפגישות שלו עם בן השכנים, אבל מה שמטריד אותי זה מה יקרה בהמשך. הריי לא לנצח אני אוכל "להמליץ" לבני עם מי לשחק וממי עדיף להתרחק. אני גם לא רוצה ולא צריכה לבחור לו חברים! . ומצד שני אני כל כך פוחדת מההשפעה הרעה של הילד השכן אז נכון שאני צריכה "לסמוך" עליו שיידע לשים גבולות ולא להיגרר היכן שאסור, אבל בכל זאת. האם את חושבת שאני יכולה או צריכה באיזו שהיא דרך להרחיק אותו מ"נגע רע" ? הרבה תודה

אמא יקרה, אני מבינה את הדאגה. אני חושבת שבגילו את בהחלט צריכה לשים לו גבולות. בהחלט לא ברור מאליו שהוא מסוגל לזהות את הרוע של הילד השני, וחבל שיסבול סתם. לגבי הגיל הבוגר, זה אכן נושא מתסכל ללוות ילדים בעולמם החברתי, ולפעמים גם לראות אותם עושים טעויות. לפעמים ילדים נמשכים לחברים שליליים בגלל חולשות שלהם, בגלל שהילדים הבעיתיים משלימים להם משהו. אין לכך פתרון קסם. צריך כהורים לשים לעיתים גבולות, ובשאר הזמן לחזק את הילד שלך, את בטחונו העצמי ואת המיומנויות החברתיות שלו כדי שיוכל לבחור חברים טובים בהתאמה לרמתו האישית. את יכולה לקרא בהרחבה בנושא גם במאמר באתר שלי, וגם בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

תודה רבה. אני בהחלט אפנה למאמר ובתשובה שלך נתת לי להבין שהדאכה מוצדקת (ולא נובעת מתוך הסטרייה מיותרת אולי שלי). הרבה תודה ויום טוב

שלום, קודם כל תודה על התשובה לשאלתי הקודמת. רציתי לשאול האם יש בעיה שהתינוקת בת חודש וחצי תישן בחדר חשוך (פרט לאור שבא ממנורת רחוב דרך החלון - לא ממש מאיר). אני ובעלי לא יכולים לישון עם מנורות לילה ולכן התינוקת שישנה איתנו בחדר באריסה ישנה כמעט בחושך מוחלט. האם יכולה להיות בעיה עם זה? תודה

לורה, ממש אין בעיה. מה שנוח לכם. ואם היא לא מגיבה בלחץ, אז בודאי שזה בסדר. כשהיא תעבור לחדרה תוכלו אולי להשאיר מעט אור, אבל זה לא מחייב. בהצלחה חלי

שלום, לילדה שלי בת השמונה יש חברה הגדולה ממנה בשנתיים שכל הזמן קובעת לה עם מי להתחבר ואם מי לא וזה הגיע למצב שהיא מנתקת קשר עם חברים שלטענתה היא כן רוצה בחברתם אבל החברה אומרת לה שאם היא תלך עם x או y היא לא תהיה חברה שלה . היא מקשיבה לחברה הזו להרבה דברים שליליים ( היא גורמת לה לשקר לנו ,דבר שלא היה קורה לעולם לפני כן). אני לא מצליחה להבין את הראש שלה ,כי היא בפרוש אומרת לי שהיא רוצה להיות חברה של x או y .אני פשוט חושבת שזה בגלל שהיא גדולה ממנה בגיל . השאלה שלי אם לתת לה להסתדר לבד במה שקשור לדברים כאלו או להתערב . תודה.

קארין, זה קורה לפעמים שילדים מתחברים עם ילדים שליליים כי הבעיתיות מושכת אותם. למשל, אם החברה הזו מעזה לעשות דברים שבתכם לא מעזה - זה נותן לה כוח. יתכן גם שקשה לה לעמוד על הדעות שלה מול הלחץ של הילדה, והעובדה שהיא גדולה בשנתיים בהחלט משמעותית בסיפור אני חושבת שזה לא פשוט להחליט כהורים מתי להתערב בעניני חברים, אבל אם אתם חושבים שהחברה 'הגזימה' אני מייעצת לכם לשים לזה גבול. להרחיק ביניהם לתקופה, אולי הקיץ זו הזדמנות טובה, ולתת לבת שלכם הזדמנות להתחבר עם ילדים אחרים ובדרכה. אתם יכולים לקרא עוד על יחסים חברתיים של ילדים, ותפקידי ההורים בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', וגם במאמר שכתבתי בנושא באתר שלי בהצלחה חלי

שלום, האם יכול להיות שתינוקת בת 7 שבועות פוחדת להשאר לבד עד כדי צרחות? התינוקת שלי נרדמת על הידיים וכאשר אני משכיבה אותה לישון (בשינה) והיא מתעוררת במיטה היא מתחילה לצרוח (לא בכי אלא צרחות). עוד דבר: לפני כשבוע, בזמן שהיא אכלה הכאבנו לה בטעות בראש (בעלי התקופף עם הצלמה לכיוון ראשה בלי לשים לב והשאיר שריטה קטנה בראש - שריטה שנעלמה למחורת והילדה מרגישה בסדר גמור). הצרחות התחילו מאותו מקרה (אולי מקריות?). הצרחות איכשהו קשורות להיצאות שלה במיטה. האם יכול להיות שהיא זוכרת את המקרה ורוצה להיות קרובה לאמא? יכול להיות שזו היתה טראומה בשבילה? תודה

לורה, לא. אין לה חרדת פרידה. היא נשמעת תינוקת מאוד רגישה, ולכן מגיבה בבכי לשינויים. כמו שמזיזים אותה או משנים את מצבה. זה טמפרמנט. יתכן והכאב שחוותה נקשר אצלה לתזוזות, אבל זו בהחלט לא טראומה. ממש אין לכם מה לדאוג. אתם אמורים למצא דרך להרגיע אותה, ולא להבהל בעצמכם אתם יכולים לקרא עוד על טמפרמנט של תינוקות בספרי 'תקשיבו לי רגע' העוסק גם בנושא הזה. בהצלחה חלי

בני בן שנתיים ושמונה חדשים. בזמן האחרון הוא מתנכר לאביו: לא רוצה שיגש אליו למיטה בבוקר, לא רוצה לקבל ממנו דברים ומעדיף להיות איתי רב הזמן. יצויין שבעלי הוא אבא נפלא, אוהב וחם המבלה שעות רבות עם הילד. הזמן אחרי הגן מתחלק בערך שווה בשווה בין שנינו. נקודה נוספת שעשוייה להיות משמעותית היא שבעלי מדבר עם הילד אנגלית בעוד שאני מדברת איתו עברית. כמובן שקל לו יותר בעברית אבל קשה לי להאמין שהרקע לבעייה היא השפה כי הוא מסתדר יפה גם באנגלית ואם חסרות לו מילים הוא עונה לאבא בעברית (הוא לא מתעקש איתו שיענה באנגלית). הבעייה הזו הגיעה בזמן האחרון לחומרה כזו שיש לי חשש לפגיעה ממשית ביחסים ביניהם. בעלי מאוד נעלב מההתנהגות הזו ולוקח את זה קשה. האם יש דרך לשפר את המצב? וכיצד להגיב כשקורות ההתנהגויות האלה? כיום אנחנו מגיבים בכעס. האם עדיף להתעלם? האם להיכנע לדרישות (לדוגמא, אם מתעקש שאני אביא לו משהו ולא אבא) או ללכת "ראש בראש"? תודה! סיגל

סיגל, זה קורה לפעמים שילדים מגלים העדפה לאחד ההורים, כחלק מההתפתחות של העצמאות שלהם, כחלק ממאבקי כוח. הדרך להתמודד היא באמצע, בין שתי האפשרויות שהעלית. לא לכעוס רק, וגם לא להתעלם. צריך ברכות להגיד לו שאתם מבינים מה הוא רוצה, לנסות שיגיד מה מפריע לו. אבל להדגיש.שאבא ואמא מחליטים מי יטפל בו, ולא לוותר. לשמור על הגבולות. כשהוא ייראה שאתם לא נבהלים, הוא אמור להתעשת. הרי הוא אוהב את שניכם, ואמור לשתף פעולה את שניכם. אם דברים לא יירגעו הייתי ממליצה ללכת להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שייכנס לעומק, וינחה אתכם. וכן, גם אני לא חושבת שהשפה היא הבעיה, אלא אם משהו השתנה באורח החיים שלכם, שמעורר אצלו כעס כלפי אבא. אם כן, צריך לברר בהצלחה חלי

בתי בת שנתיים היתה רצה לגן בשמחה, כיום יש לה אחות חדשה בבית והיא גם לאחר גמילה. האם ייתכן ותהיה לה רגרסיה בהתנהגות בגלל השינויים הללו? היא לא רוצה להכנס לגן בוכה שהיא רוצה הביתה הביתה. בנוסף יש בעיה בגן שיש תחלופה של מטפלות ואין מישהי קבועה שמקבלת אותה האם יש קשר? מה לעשות כדי שלא תבכה והאם אני צריכה לדאוג?

עדי, יתכן והיא מעט בנסיגה.אולי בגלל האחות, הגמילה, או שמשהו מסוים מפריע לה בגן. כדאי לברר, לשאול אותה, לשאול בגן. אבל מצד שני לא להבהל אם היא בוכה מעט, זה לא נורא. מותר. זה לא בהכרח בעיה גדולה. אם תתנו לה תשומת לב ורכות אבל גם גבולות ברורים שהיא צריכה ללכת לגן, היא כנראה תירגע. בהצלחה חלי