פורום פסיכולוגיית ילדים

בני יהיה עוד חודש בן 5. לפני שנה בדיוק נולד לו אח. ציפיתי לבעיות רבות אך הופתעתי לטובה. בשבועיים הראשונים הוא היה חסר ביטחון ושאל כל הזמן אם אני אוהבת אותו. לאחר מכן חזר לעצמו והפגין לתינוק אהבה יתירה. בשבועיים האחרונים אני מבחינה בהתנהגות שונה אצלו. הוא מתנהג כתינוק, מתבכיין הרבה ולא מפסיק להציק לו עד כדי מצבים של סכנה ממשית . כשאני מעירה וכועסת הוא טוען שאני לא אמא טובה ושאני כועסת כל הזמן ואז בוכה יותר ויותר. ניסיתי להתעלם מהצקותיו, להסביר יפה עד לכעס, אך שום דבר לא עוזר. האם ייתכן שלאחר שנה נוכחותו של האח הקטן משפיעה עליו? דווקא עכשיו? כמו כן אשמח לקבל עצה כיצד להתמודד עמו.

סיגל, פעמים רבות דוקא כשהתינוק בן שנה, מתחילים קשיים. בגיל הזה התינוק מתחיל לזחול/ללכת/לדבר - 'נהיה בן אדם', ולכן גוברת הקנאה והתחרות, שאין תוצאותיה את רואה. הבן הבכור נהיה כועס כי מתחיל להיות עוד ילד משמעותי בבית. זו תופעה ידועה. לדעתי את צריכה להיות אמפטית אליו, להגיד לו שאת מבינה שכועס, שמרגיז לפעמים שיש אח קטן כל הזמן, שלפעמים עדיף להיות לבד. היי סבלנית אליו, והוא יתרגל. בהצלחה חלי

חלי ,תודה רבה על התייחסותך. אשתדל להיות סבלנית ורגישה. אך מה לגבי קללות חוזרות ונשנות? כיצד כדאי להגיב? בני לא מעיז להרביץ לתינוק/לנו, אך כל היום מקלל (מה שלא עשה אף פעם). על כל דבר אומר לי ולבעלי- "אתם קקי, מסריחים , מכוערים, אני אכה אתכם". יש לציין שעד לפני שבועיים מעולם לא קילל. אשמח לשמוןע את חוות דעתך בנוגע לצורת התגובה.

שלום רב, ברצוני לשאול דבר מה באשר לאחייניתי. אני כותבת כאן לבקשת הוריה. יש לי שתי אחייניות: הגדולה בת 3 (בעוד כחודש) והקטנה בת שנה וחצי. שתיהן מקסימות ואינן מפסיקות להדהים אותי ברמת הבנתן את הדברים ובנסיונותיהן היצירתיים לתקשר את צרכיהן. ניכר באחייניתי הגדולה שהיא קצת מתלבטת בין שאיפתה להיות גדולה לבין רצונה לשוב ולהיות קטנה כמו אחותה הקטנה. במסגרת זו היא מחקה התנהגויות שונות של אחותה. למשל, לפעמים היא אינה מדברת ומנסה ליצור תקשורת באמצעות נימת קול מסויימת ומחוות שונות, היא מבקשת להירדם באותו אופן שבו מרדימים את אחותה (אשר מינקות נוהגת להירגע ע"י הכנסת אצבעות לפיו של המבוגר שלידה), ועוד. לאחרונה, לאחר שנגמלה מחיתול, היא חוזרת לעשות את צרכיה (רק קקי) בתחתונים. הוריה כבר מתוסכלים מכך ולא אחת מסתננת לתגובתם נימה של כעס. הם מחזירים אותה לחיתול על מנת להקל על עצמם וכדי שתחוש עלבון והדבר ידרבן אותה לעשיית צרכים בשירותים. אני חשה שתגובתם שגויה ושעליהם לנסות להתעלם, ובעיקר לא להביע כעס. אך אני עדין שואלת את עצמי כיצד באים בתביעות לילד ומעודדים אותו להרגלים המותאמים לגילו ועדיין עושים זאת בנועם, מבלי לייצר מאבק . כיצד מתגברים עך הבעיה? אשמח לתגובתך לירז

לירז, יתכן ואחייניתך חזרה לעשות קקי בתחתונים כנסיון חיקוי של אחותה, ויתכן וזה מבטא כעס או מצוקה שלה. בדרך כלל ילדים נסוגים להתנהגויות יותר ילדותיות בגלל הולדת אחים, אך זה מתבטא בעיקר בהרטבה, ופחות בחזרה לעשיית קקי בתחתונים. בודאי שאין מה לכעוס עליה, אפשר לשים לה חיתולים כדי להפחית את הנזק, אבל אני חושבת שכדאי להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי לגיל הזה שישמע יותר פרטים ויתן להורים הדרכה. סימפטום של עשיית קקי בתחתונים בדרך כלל לא נעלם מעצמו, וצריך עזרה להעלים אותו. זה הכיוון לדעתי. בהצלחה חלי

שלום לך ושוב סליחה רציתי לישאול איך אני כאמא לילדה בת7 יכולה לעזור לחרדה שהיא פיתחה לאחר שאיבדה את הסבא לפני כשנה ועד היום מנסה להיתמודד עם האובדן, היא הבינה שהחיים לא לנצח ופיתחה דאגה למישפחה איך אני עונה לה על שיאלות כמו מה קורה למי שמת ? איך הוא אוכל ונושם? האם גם את (האמא)תמותי ?כיצד אני יכולה כאמא להגיב? תודה רבה

שמחה שיכולתי לעזור. בקשר לתחושות שלה בעקבות החוויה של מות הסבא. חשוב שתקראי קצת על מה יודעים ומבינים ילדים בגיל הזה על המוות, ואז גם תוכלי לדבר איתה בנושא בצורה ישירה. המוות הוא נושא שחשוב שלא יהיה עליו טאבו, אלא אפשר יהיה לדבר עליו כמו בכל נושא את יכולה לקרא בנושא בפרק בספרי 'בגובה העיניים',יש שם פרוט והמלצות בהצלחה חלי

רציתי לדעת אם פרידה מתינוקת בת 9 חודשים, במשך שבוע ימים מהוריו עלולה לעשות נזק נפשי או אחר כלשהו. אני אם לשתי בנות בנות 3 ו-9 חודשים יש לנו אירוע משפחתי בחול ואנו שוקלים לנסוע ללא הילדים ולהשאיר אותם אצל סבתא. כיום אני נמצאת חצי יום מחוץ לבית והתינוקת נמצאת עם מטפלת, בנוסף אני מניקה אותה בעיקר בשעות הערב והלילה וברור לי שלפני הנסיעה עלי לגמול אותה לחלוטין. מה דעתכם?

שירה, אם התינוקת תיגמל ללא קשיים ואם היא מכירה ונוח לה עם הסבתא, וגם אחותה בסביבה- לא אמור להתפתח נזק בלתי הפיך. אבל את יודעת שבדברים האלו אין תעודת ביטוח והרבה תלוי בהרגשה ובנחישות שלך. בהצלחה עם מה שתחליטי חלי

שלום אני אמא ל3 ילדים בת 19 בן13 ובת 4 הבעיה היא עם בתי בת ה4 יש לציין שהיא ילדה מאוד חכמה ביחס לבני גילה וגם השפה שלה והסגנון הוא מאוד בוגר יחסית לגילה אני פונה אליכם כי אני חושבת שיש לה בעיה חברתית חמןרה כל מקום שאנחנו הולכים אליו היא לא מצליחה להסתדר עם ילדים אחרים מאוד אוהבת לשלוט בכל דבר ופשוט איך שרואה ילד בגן משחקים לדוגמא ישר תוקפת ומדברת ממש לא יפה פשוט מחרחרת לריב אני לא יכולה ללכת איתה יותר לאף מקום כי אני מתביישת בצורת ההתנהגות שלה והיא ממש מביכה אותי בבקשה תייעצו לי מה לעשות ואם צריך לפנות לאן שהוא אבל אני לא מעוניינת שזה יהיה במסגרת הגן יש לציין שבגן לא מתלוננים עליה אבל היא כל הזמן מספרת שאף אחד לא רוצה להיות חבר שלה

לילי, אני בהחלט חושבת ששווה להתיחס לבעיה. הילדה וגם את סובלות. לא ציינת איך היחסים עם האחים, אבל אולי גם שם יש קושי. אני חושבת ששווה ללכת להתיעץ עם פסיכולוג ילדים, לבדוק מה מטריד אותה. לבדוק איך היא יכולה להמשיך להיות ילדה חכמה ועם כוח אבל גם להשתלב עם ילדים. נשמע שהכישורים החברתיים שלה לא מפותחים, וקשה לה להשתלב. ברגע שיזהו מה הבעיה אפשר יהיה לחשוב איך לעזור, בטיפול פרטני או קבוצתי. את יכולה לקרא עוד על התפתחות חברתית של ילדים בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

שלום רב, בני בן 5.5 לפני שנה וחצי עברנו דירה מבית שהוא מאוד אהב עם חבר קבוע והכל היה בטוח עבורו, למקום קטן יותר חברה חדשה בית קטן שכור המעבר היה מתוך בחירה ונבע מקושי שלנו (ההורים) התהליך לא היה פשוט אך ניראה שכולנו התחזקנו אצל בני רק עכשיו ניתן לראות ניצני השלמה עם כל המעבר. בני הוא ילד חכם לומד הרבה על העולם יש הרבה נושאים שמעניינים אותו את רוב הדברים לא קשה לו להשיג הוא יודע בדיוק איך לרוב מדובר בחומר. במשפחה הוא בן בכור נכד בכור ומאוד נערץ תמיד כולם רוצים להיות איתו לטייל איתו וכו' אך ברור לי עדין כי מעמדו בחברה לא כפי שהיה רוצה לרוב הוא מתקשר להזמין חברים ולעיתים ניראה נואש בניסיונות לקדם את עצמו, אני לא יודעת איך להתמודד עם מצבים בהם הוא ממש נפגע כשמישהו מבטיח לו להיפגש איתו אחה"צ ואז הולך לאחר (גם אני הייתי נפגעת מזה) איך אחזק אותו איך העלה את ביטחונו העצמי כך שיגיע לקבוצת השווים ויבין כי גם לו יש מה להציע וכך ישדר. מצטערת על ההצפה ממש שיקוף של מה שאני חווה. תודה מראש

רחל, אני מבינה אותך. כשלילד שלנו לא טוב חברתית, זה קורע לב בכל אופן, צריך סבלנות מצד אחד, וגם לבדוק אם יש איזושהי בעיה. אתם שם שנה וחצי, למה ילדים לא רוצים לשחק איתו? הוא כבר לא חדש. זה קורה לכולם, רק לו? הייתי בודקת עם הגננת מה מצבו החברתי, וגם איתו- אם משהו קשה לו. לפי המידע ולפי מה שמבינים הייתי מנסה לראות אם ואיך אפשר לעזור לו לשפר את מצבו את תוכלי לשפר את בטחונו העצמי אם לא תשדרי מתח מחד, ולא תתעלמי מאידך. שיחד תנסו להבין מה קורה, ותנסו למצוא פתרונות- זה עוזר את יכולה לקרא עוד בפרק על חברים בספרי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה חלי

שלום רב יש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי לפני כמה זמן גילתי א5ת בני בן ה5 ואחיו בן ה4 מיסתגרים בחדר שהבן הגדול ביקש מהבן הקן להוריד מכנסיים והם כאילו שיחקו.ואני נורא כעסתי עליו.לאחר זמן מה שמתי לב שהוא מידי פעם הוא נוגע באיבר מינו כיאלו מחזיר הילד בן ה5 כשהוא רואה טלויזיה נגיד אני אומרת לו מה אתה עושה ?הוא אומר כלום מגרד לי.לפני כמה ימים תפסתי אותו יחד עם ילד בן גילו מתחבאים והוא בירש מהילד להוריד מיכנסיים ואז בני כביכול עקץ אותו.פה כבר ניגמה לי הסבלונות ולא ידעתי מה לעשות איתו.אין לי מושג למה הוא מיתנהג כך?האם יכול להיות שמישהו פגע בו חלילה?או מישהו עושה לו משהו כזה שהוא עושה לאחרים.האם זה נורמלי ומה עליי לעשות? ואיך להסביר לו?זה מאוד דחוף עבורי אודה לכם אם תענו לשאללתי זו בהקדם. בתודה א

אלונה, אני מבינה שאת מודאגת. סקרנות מינית היא טבעית, וגם אוננות. מה שפחות נפוץ לפי התאור שלך זה שהילד מתעסק בנושא באינטנסיביות. האם זה חדש? האם משהו מציק לו? האם תוכלי לבדוק בגן, אם הוא נחשף למשהו, אולי אפילו בטלויזיה. לדעתי את יכולה לשאול אותו ישיר ,שאת רואה שהפיפי מעניין אותו, גם שלו וגם של אחרים, ושיספר לך על זה. אם זה לא יהיה טאבו עבורך, אולי תוכלי להבין יכול לעזור לך לקרא פרק בנושא של מיניות ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

שלום רב, ביתי בת חודשיים וכמעט שבועיים. ילדה ערנית וחייכנית. במהלך היום ישנה מעט מאוד וכמה כמו שעון לאחר 45 דקות בדיוק. פעמים רבות היא קמה עייפה וכשמרימים אותה על הידיים עם קצת עזרה היא נרדמת שוב לרוב לעוד 45 דקות. עשינו מספר ניסיונות לסייע לה להירדם במיטה, אך היא כנראה התרגלה לנידנוד. האם ניתן לעשות משהו כדי להאריך את משך השינה? כיצד ניתן לסייע לה להירדם לבד. יש לציין שבלילה ישנה לרוב 21:00 עד 24:00 הנקה ואח"כ עד 5:00 - 6:00 תודה רבה

שרית, אני פחות מומחית לשינה של תינוקות, אולי קוראים אחרים יענו. נראה לי שצריך לגלות סבלנות לקצב שלה, ואם יש לך כוח להרגיל אותה לישון במיטה שלה, זה יכול בהחלט לעזור. בהצלחה חלי

שלום, כיצד להתמודד עם "המלחמות" של הבוקר. כל בוקר בני ואנוכי מנהלים מלחמה על הקימה, לא רוצה להתלבש, לא רוצה לשתות את השוקו וכן הלאה. עד שאנחנו יוצאים מהבית חולפות שעתיים. התשובות שלו הן: "לא בא לי עכשו", "עוד מעט אני אשתה" וכן הלאה...... כל השכנועים להתלבש והבטחות שנגיע לגן ונפגוש את החברים שהוא אוהב - עולים בתוהו. בסוף אני נאלצת להלביש אותו בכח, לצחצח לו שיניים כשברקע הבכיות שלו. לגבי השתיה של הבוקר - אני לא רוצה להוציא אותו מהבית ללא שתיה. אני מנסה לשכנע אותו בכל מיני דרכים עד אשר "נשמתי יוצאת". עד שאנחנו מגיעים לגן אני באפיסת כוחות נפשיים ופיזיים.וכמובן עם איחור קבוע לעבודה. אני יודעת שזה גיל של "דוקא" ו"לא בא לי", אבל אני לא רוצה להגיע איתו למלחמות אח"כ כל היום אני מרגישה רגשי אשמה על זה שכעסתי עליו בבוקר. אחרי שאני משאירה אותו בגן אני נשארת עם לב כבד מאוד ועצבות על זה שנאלצתי לכעוס עליו. הרבה פעמים כאשר אני פונה אליו ומבקשת ממנו דבר מה כגון: שיבוא, או שואלת אותו מה למרוח לו בסנדביץ לגן, או תחזיר את הצעצוע למקום. יש התעלמות מוחלטת מצידו הוא בכלל לא עונה לי (כמובן שאין לו בעיית שמיעה), אבל אם נניח אני אגיד לו משהו שמעניין אותו אז הוא יענה לי. כיצד אוכל לשפר את המצב? האם כל מה שאני שהעלתי בפנייך הם דברים שכיחים בגיל הזה? אודה לך על תשובתך. בברכה דניאלה

דניאלה, התופעות שאת מתארת- נפוצות, וגם הטעויות שאת עושה מכוונות טובות. את לא אמורה לכעוס עליו ולצעוק אבל גם לא להתחנן ולהסביר לו בציפיה שיסכים. הוא לא אמור להסכים, רק לעשות. את אמורה לומר לו ברור מה את דורשת, בטון חד משמעי, לפעמים תצטרכי לומר יותר מפעם אבל הקפידי להיות ברורה. ילדך מבין שאת לא רצינית בכוונותיך. קראי עוד בנושא באתר שלי, יש שם פרק מספרי 'בגובה העיניים' על משמעת, הוא מאוד יכול לעזור לך. יש שם פרוט רב יותר. בהצלחה חלי

) ילדתנו היום בת 4, הגיבה בגיל שבעה חודשים למנה שלישית של חיסון שעלת בארוע אפילפטי,פרכוס עיניים, אובדן הכרה לדקות ונתק גמור מהסביבה לעוד כמה דקות לאחר ששבה להכרה.(לא חוסנה עד היום ב-MMR). האם יש חשש במקרה זה לתגובה נוירולוגית לחיסון MMR ? 2) כיום יש מידע מטריד על כך שנגיף החצבת זה שמוחדר לגוף בחיסון,לא נעלם מהגוף.במקביל נגיף החצבת חשוד כתורם להתפתחות סוגים שונים של סרטן. האם יש מידע התומך בכך שנגיף המוחדר לגוף בחיסון לא עלול לחולל סרטן לעומת הנגיף שנותר באדם שחלה במחלה. 3) אם ילד מקבל חיסון כאשר המחלה כבר מקננת בתוכו, האם מהלך המחלה יוחרף בשל כך, והסכון לסבוכים גדל. 4) האם ילד מנוזל ומשתעל ללא חם כשיר לקבל החיסון. כמה זמן ילד צריך להיות בריא לפני קבלת החיסון.

לצערי איני יכולה לענות, אלו שאלות רפואיות . פני לפורום שיש בו רופא ילדים חלי

יש לי ילדה בת שנתיים שלאחרונה מזה כמה ימים שוכבת על הבטן בריצפה עם הראש כלפי מטה במשך 10 דקות ללא שם תנועה נוספת האם יש מקור לדאגה?? תודה

אם הילדה לא מגלה כל מצוקה, אולי אין סיבה לדאוג, אולי היא משחקת או נחה. האם משהו קרה בימים האחרונים? אם זה לא עובר הייתי הולכת קודם להתיעץ עם הרופא. חלי

במידה ותנוחה זו לא מהווה סיבה בריאותית האם בשפה הפסיכולוגית תנוחה זו מצביעה על הפרעה מסוימת ומהי?

תודה....

אמא, מצטערת, יתכן ופספסתי, באיזה תאריך מדובר? אמרי לי או כתבי שוב, ומבטיחה לענות בהקדם, חלי

שלום רב לך והמון תודה על התיחסותיך אני רוצה לציין שאכן דיברתי עם הילדה והיא נימצאת בחרדה שהיא תענש , היא נימצאת בכיתה ב" בב"יהס ממלכתי רגיל ולומדת בשיעורי תורה על אלהים ועל העונש של אדם וחוה ועל העונש של קין והבל והיא פיתחה חרדה שאלהים רואה הכל והיא מפחדת ממנו שהיא או מישהו מהמישפחה יענשו ביגלל זה , אנחנו מישפחה מסורתית לא דתיה , אבל היתי רוצה לדעת איך להגיב ולענות תשובה שתתאים להבנת ילדה בת 7 ולהסביר מיהו אלהים,הרי זה משהו שקשה להסביר לילדים ואיך להגיב לפירוט ההיתנהגות שלה האם להתעלם או להתיחס, תודה מראש .

טוב שדיברת, וטוב שהיא שתפה. תמשיך לדבר איתה, תשאל אותה מה זה אלהים בשבילה. ותסביר לה שאלהים אכן רואה את כולנו, ובוחן את מעשינו (ברוח היהדות והמסורת) אבל שהוא עושה זאת בחמלה. שהוא לא מעניש סתם, שהוא מכיר ילדים, ובכלל לא כועס על טעויות ושגיאות שלהם. שמותר לפעמים לא להיות בסדר, שאלהים יודע שזה טבעי. תתאר אותו בשבילה כדבר ידידותי, ואנושי. זה יפחית את החרדה שלה מהעונש. כך תופנם לה דמות אלהים אפשרית ולא מעוררת אימה. טוב לכולנו. בהצלחה חלי

שלום ! הנני אמא ל- 3 ילדים, בת בכורה 10, בן סנדוויץ 7, תינוק 2 אני ממש חסרת אונים יש בבית ברוב הזמן אפשר להגיד כל הזמן בלאגן אני לא מצליחה להשתלט על הסדר והבלאגן בבית הבת שלי שלה יש חדר משלה מתפשטת ומשאירה את בגדיה על הרצפה, הספרים זרוקים פה ושם (בחדר) אך גם בחלל הבית בכל מיני מוקדים שבהם היתה, לוקחת משהו ולא מחזירה וכו'. הבן שלי מאובחן עם בעית קשב וריכוז גם הוא לוקח משהו ולא מחזיר אם אומרים לו למשל עכשיו פסח אסור לאכול בחדרים אז הוא לוקח משהו שבא לו ורץ לחדר ו/או מתגנב ואוכל ושותה בחדר, אין לו טיפת סבלנות שותה והולך נשפך או לא זה לא משנה עבורו אני לא מצליחה להשתלט עליו אני כ"כ חוששת שאם היום אני אומרת להם אל תעסו/תסדרו וכו' והם אינם מקשיבים לי מה יהיה בעתיד כנראה שגם אצלי לא חסר בלאגן אני גם כן מבורדקת אך אני לא יודעת איך להתמודד עם המצב בעלי מגיע בשעות הלילה המאוחרות לכן אני נמצאת במערכה לבד ולי זה מאד מפריע אנא יעצי לי כווני אותי איך אוכל לטפל בבעייה של ילדי בתי בני וכמובן בבעיה של עצמי בא לי לבכות ממצבי המר (בנושא זה !!!)

שרונינה, את רגישה להבין שחלק מהקושי שלך עם בלגן הילדים קשור לבלגן שלך, ולקושי שלך להתארגן. זו הבנה חשובה. לדעתי, רצוי מאוד שתקחי לך אישית יעוץ איך להתארגן, זה ממש יכול לעזור. לא טיפול ארוך טווח, אלא הדרכה ממוקדת לנושא הזה שקשור למשמעת וגבולות והתארגנות את יכולה להתיעץ עם כל פסיכולוג, גם פנים אל פנים וגם בטלפון- מנסיוני שלי ביעוץ כזה יש שיפור מהיר מאוד בהצלחה חלי

נכדי בן השנה נוהג לנשוך , לא עליתי על הסיבה וגם הוריו והגננת בפעוטון לא מבינים למה? אודה לתשובתך. סבתא

יעל, ילדים נושכים כדי לבטא את רגשותיהם, בדרך כלל כעס ותסכול, כשאין להם עדיין מילים ושפה לבטא אותם. זאת הסיבה המרכזית. הנשיכות פוסקות כשיש מילים. היכן שיש עיכוב בדיבור יש יותר נשיכות. חפשי, יש בארץ ספרון שמרחיב בנושא, לצערי אין לי את שמו. אין לך מה לדאוג, זו תופעה טבעית, צריך לא לכעוס אבל עדיין לשים גבולות ולומר חד משמעית שזה אסור, בהדרגה הילד ילמד. בברכה, חלי

שלום רב לבני בן ה-4 ישנה בעיית התנהגות בגן שהחלה בתחילת השנה כאשר עבר לגן חדש ואחיו הקטן נולד באותו הזמן. הבעייה נפתרה ע"י עזרה מפסיכולוגית הגן אך פתאום צצה שוב. הוא נוטה להרים יד ולהציק לילדים בגן אף לגדולים ממנו , לפרק בניות של אחרים, ולדחוף. בעייה זו קיימת אך ורק בזמן שהייתו בגן. יש לציין שהוא ילד חכם ביותר בעל מוטוריקה עדינה וגסה טובה במיוחד והוא מאוד מאוד יצירתי. הגננת אומרת שהמצב גורם לו לתסכול רב ואף ל"חוסר בחברים". אשמח להצעתך הדחופה. תודה

רונה, מכיון שהיה לך נסיון טוב עם התערבות פסיכולוגית הגן, מדוע לא להמשיך איתה?!. תגובות של ילדים חוזרות בגלים, וזה טבעי. יש עליות וירידות ולא צריך להבהל. אם לילד ולכם ולגן יש נסיון טוב עם מה שנעשה עם הפסיכולוגית, תחזרו אליה. הפתרון הוא אף פעם לא זבנג וגמרנו, צריך תחזוקה. ואת זה צריך לעשות. חלי

בתנו הבכורה כמעט בת שלוש וחצי והחלטנו לגמול אותה מהמוצץ. (לא עשינו זאת קודם כי הצטרף אח חדש למשפחתנו ולא רצינו להעמיס עליה). לאחר שבוע הכנה (טקס שלם של הדבקת מדבקות בטבלה כל לילה לפני השינה), הגיע הערב בו אספנו את כל המוצצים לשקית מיוחדת והשלכנו לפח. היות ואני מכירה את הסחורה... בשלב מסויים במשך היום סיפרתי סיפור על ילד שזרק את המוצצים וכשהיה קשה לו להירדם הוא החליט לדבר עם הבובות שלו ולא למצוץ אצבע.. (כמובן שניהלנו דיון בסגנון של "איך כדאי לו להירדם" או "מה הוא יכול לעשות במקום..") עכשיו היא מנסה להתחכם ומכניסה אגודל לפה, דבר שכמובן לא עשתה מעולם. האינסטינקט הראשוני הוא כמובן לעשות לה "שטיפת מח" למה לא.. למרות שההגיון אומר לי פשוט להתעלם בכדי שלא תהפוך זאת לכלי נשק. מה דעתך?

פנינה, האצבע בפה היא תחליף טבעי למוצץ וממש קשה להאבק בה. היא רגילה לשים משהו בפה, וזו גמילה קשה. לדעתי כדאי להתעלם בהתחלה, לראות אם זה זמני, או לא. אם לא ייעלם טבעי, אפשר להתחיל לחשוב איך מוציאים את האצבע, זה מאבק מסוג אחר. ושוב, גם כאן צריך לחכות לרגע המתאים, לעבוד בשיתוף פעולה איתה. זה תהליך ארוך וצריך סבלנות. חלי

שלום, יש לי ילדה בת שבע מאז שאני זוכרת אותה היא תמיד היתה עצובה קשה היה לראות חיוך על שפתיה, כמובן שאם היתה רואה משהו מצחיק או משחקת עם חברות אז היה חיוך ואפילו צחוק.התגרשתי, חשבתי שזאת הסיבה לעצב אבל נדהמתי לגלות שאחרי הגירושים שלי הילדה השתנתה פלאות קיבלה שימחת חיים שמעולם לא ראיתי מי שמכיר אותה אמר שהיא השתנתה מאוד לטובה כמובן.כחצי שנה אחרי הגירושים הילדה שוב חזרה להיות עצובה וסגורה. כמובן שבדקתי אם יש מישהו שמציק לה הטריד אותה פגע בה התשובה היתה שלילית. מה עושים???

שירה, קשה לדעת מדוע היא עצובה, יתכן וזו נטיה שלה, יתכן וזו תגובה לארועים חיצוניים. האם בררת איתה אם היא מרגישה עצובה או שזה רק נראה ככה כי היא לא חייכנית ואולי מופנמת ובישנית? זה חשוב להבין אם היא מוטרדת ולא מרוצה או שזו התרשמות שלך ליתר בטחון הייתי הולכת להתיעצות, או להתרשום של פסיכולוג שיצפה בה, וידבר איתה, ויוכל לספר לך על 'מאחורי הקלעים שלה'. יש טכניקות של ציורים ודיבוב שעוזרים. זה יתן לך כיוון . בהצלחה חלי

שלום רב דילגת עלי מ 31.3.08 אשמח לקבל יעוץ תודה.

מצטערת על האחור, עניתי עכשיו. אשמח להתעדכן

שלום, בתי בת ה- 10 חודשים נמצאת ביום יום אצל מטפלת עם עוד פעוטה בת 11 חודשים מאז היו בנות 4 חודשים. שתי הקטנות משחקות ביחד ומחייכות אחת לשנייה אך אתמול נוכחתי לראות אירוע שמטריד אותי. הפעוטה השנייה לעיתים נותנת צרחה קולנית מאוד אך תגובת בתי הייתה תגובה מאוד מאוד היסטרית - איך שהיא שמעה את הצרחה היא קפאה במקומה ושניות לאחר מכן החלה בבכי היסטרי כמעט טראומטי - ולעולם לא ראיתיה מגיבה בצורה כזו. במשך דקות ארוכות מאוד לא ניתן היה להרגיע אותה. המטפלת סיפרה לי שבתי מפחדת מהצרחות של זו השנייה אך לא תיארתי לעצמי שזה עד כדי כך. הייתי מצפה מבתי להתרגל לכך כבר משום שההנחה היא שזה קורה ביום יום. ואם תגובתה היא כזו וזה קורה כל יום - מה יכולה להיות ההשפעה של זה עליה? מה יכול לגרום לה לפחד עד כדי כך ומצרחה?ברור לי שצרחה זו כנראה מזכירה לה איזשהו משהו שמאוד מפחיד אותה, אך מה יהיה גם כשהיא תיכנס לגן בעוד מספר חודשים ויהיו עוד ילדים שיצרחו? אני חייבת לציין שאני מאוד מרוצה מהמטפלת ובתי מאוד קשורה אליה ואוהבת אותה ואני בטוחה שזה לא קשור אליה. מבקשת עצה.

מורן, התגובה של בתך אכן קיצונית. לא ברור מה מטריד אותה, האם היא נחשפה לצעקות בהקשר מפחיד, האם היא נבהלת מעוד דברים? האם קשה להרגיע אותה אחרי שהיא נבהלת? צריך לנסות להרגיע אותה, להרגיל אותה לצרחות, אפילו לשחק במשחק צרחות שהיא תתרגל. אם זה לא עובר, אפשר להתיעץ- אולי יש לה רגישות חושית בשמיעה, שווה לבדוק- פיזיולוגית וגם נפשית בהצלחה חלי

חלי שלום, בני השלישי במספר, בן השלוש (בן זקונים) אינו הולך לגן מבחירה שלנו. הבחנו בתופעה שכאשר אנו יוצאים לשחק איתו במקומות ציבוריים כגון גן שעשועים ומשחקייה הוא מהסס לשתף פעולה עם ילדים אחרים, התנהגות זו באה לידי ביטוי בכך שהוא נצמד אלי אוחז במכנסי ומבקש שארים אותו על הידיים, כאשר אין ילדים נוספים בגן השעשועים הוא משחק באופן חופשי אך שומר עימי על קשר עין, כאשר מצטרפים ילדים לגן, הוא נסוג, נצמד אלי ומתבונן בהם, אני שואלת אם הוא רוצה לשחק איתם והוא עונה לא, לרוב הוא מבקש ללכת הביתה. יש לציין שכאשר מגיעים אורחים לבקר אותנו הוא חברותי ומשתף פעולה עם כולם בעיקר עם מבוגרים. חשוב לציין כי אנו מתגוררים בארה"ב ולרוב מכרינו אין ילדים בגיל בני. בשגרה הוא מצטרף אלי לכל פעולות היום ואני משתדלת לקחת אותו שלוש פעמים בשבוע לגן ציבורי או משחקייה בכדי שישחק עם ילדים אחרים. לדעתי התנהגות זו אינה נובעת משום שאינו הולך לגן ילדים וחשוב לי לקבל חוות דעת מקצועית. בברכה, דיינה.

דיינה, קשה לדעת בדיוק מה גורם לקושי. יתכן שהוא מטבעו ביישן וצריך בטחון רב כדי להרגיש חופשי, כמו בבית. יתכן גם שחסר לו תרגול ביחסים עם ילדים בגלל שהוא מעט איתם, ורוב הזמן עם מבוגרים, איתך. אני יודעת שבארצות הברית זה מקובל שילדים נשארים בבית, אבל אולי צריך לשקול שוב אם לא כדאי לו להשתלב בחברת ילדים מעט יותר. האם ניסיתם לדבר איתו, לברר (בלי כעס) מה מטריד אותו במקומות הציבוריים. אולי אפשר יחד איתו לנסות לראות מה יעשה לו יותר קל, כל פעם קצת יותר. שווה לנסות. חלי

שלום, לגבי הבן שלי שהוא בן 4. שמתי לב שהוא אוהב להזמין חברים ולא כל כך אוהב ללכת לחברים וכשבאים אליו חברים הוא החבר הכי מתוק בעולם עד כדי שלי זה נראה מהצד כאילו הוא מבטל את עצמו. הוא יעשה תמיד מה שהילד השני יבחר, הוא תמיד יוותר, אם הילד יבכה הוא תמיד יתחנף אליו כי הוא נבהל מהבכי. אני לא יודעת אם להתערב או לא. לפעמים אני לא מתערבת ולפעמים אני אומרת משהו כמו קודם הוא בחר איזה משחק תשחקו ועכשיו אתה תבחר איזה סרט תראו... האם זה בסדר? איך ללמד ילד להיות אסרטיבי? שיעמוד על שלו

שירה, בהמשך לתשובתי הקודמת. לבנך כנראה מאוד חשוב מה חושבים עליו. חשוב לו מאוד להיות אהוב ומוצלח וזה מונע ממנו להיות אסרטיבי. ככל שתחזקי את הבטחון העצמי שלו שהוא טוב ובסדר כמות שהוא, כך יהיה לו יותר קל עם עצמו ועם אחרים. צריך לעזור לו להפחית את הלחץ שמתבטא בכל התחומים כנראה את יכולה לקרא גם בספרי 'תקשיבו לי רגע' את הפרק על חיזוק הבטחון העצמי, וזה יתן לך כיוון. אני רואה שיש לך התלבטויות חינוכיות, ואת חושבת על הדברים. לפעמים ספרים יכולים לעזור, לפעמים יעוץ. זה בהחלט יכול לסייע. בהצלחה חלי

האם יש דרך קלה להכין או להקל על ילדה בת שנתיים כשמגיעה תינוקת חדשה הביתה? לאחרונה הבת שלי מחפשת אותי בלילות ומתעוררת הרבה.

עמית, אין דרך קלה. אבל חשוב לזכור שאחות קטנה זה לא אסון עבורה, ואם את תרגישי כך, ולא אשמה ולחוצה המסר יעבור לילדה, וזה ייקל עליה. נסי לשמור כמה שיותר על סדר היום שלה, על תשומת הלב האישית אליה, והיא תתרגל, גם אם יהיה קשה בהתחלה. חשוב לא לפנק מידי, לא לפצות מידי, כי ילדים מיד מרגישים את זה , ודוקא אז הלחץ גובר. בהצלחה ובמזל טוב, חלי

יש לי בן בגיל ארבע. הוא כל הזמן רוצה להיות ראשון, ראשון להתקלח ראשון לצאת ראשון להיכנס למעלית וכו'. אם הוא מפסיד או לא צודק במשהו אז הוא ממציא תירוצים והופך הכל כדי שנחשוב שהוא כן צדק. אני כל הזמן אומרת לו שלא תמיד הוא צריך להיות ראשון, לפעמים הוא מנצח במשחק ולפעמים הוא מפסיד וזה לא נורא אבל מצד שני אני כן רוצה לחנך אותו למצוינות מהבחינה הזו שישאף למצוינות ולא לבינוניות.האם אני פועלת נכון?

שירה, בנך כנראה לקח את הרצון להצטיינות עד לקיצוניות. אז כנראה הוא מושפע מהמסרים בבית. זה קצת מבלבל שכשהוא 'מגזים' אומרים לו שלא צריך להיות ראשון. אז חשוב קודם כל לעשות סדר במסרים, לדעתי עדיף להגיד שיעשה תמיד את הכי טוב שהוא יכול, שיתאמץ הכי הרבה - וזאת ההצטינות. כי זה מסר שמחזיק לזמן ארוך ואפשר לעמוד בו. בו בזמן כשהוא נלחץ הייתי ממליצה לך דוקא לא לשכנע אותו שלא צריך להיות ראשון, אלא דוקא תנסי לשאול אותו קצת על מה שהוא מרגיש, באמת להתעניין, שיוכל להתחלק ברגשותיו. זה מרגיע. את יכולה לקרא עוד בנושא של דיאלוג כזה עם ילדים בספרי 'בגובה העיניים' בפרקים על להקשיב ולהבין ילדים, ודיאלוג לפתרון בעיות בהצלחה חלי

שלום רב ! בעלי מודאג מאד בגלל שבננו בן ה-2.9 מרבה לאונן וכעת ,כשהצליח להדביק אותי בדאגה, אשמח לקבל תגובה של מומחה... בננו הראה סימנים של עינוג עצמי כבר לפני גיל שנתיים,כשהירבה להשתפשף כנגד המזרון במיטה לפני שנרדם. מאוחר יותר, אחרי הורדת הטיטול, בגיל 2.2, החל לאונן גם בזמן משחק - משתפשף כנגד ספה, השטיח והרצפה. כיום הבן גמול חלקית (ללא חיתול במצב ערות, עדיין לא גמול מקקי). לאחרונה העניין גבר והוא מסוגל לאונן כמעט כל יום ולאורך זמן -מספר דקות כל פעם, אחרי זמן לשחק כמה דקות ולהמשיך... בדרך כלל האוננות נעשית בבית, לאחרונה מול אנשים אחרים - דבר שלא קרה קודם... נראה שאנו לא מצליחים להסיח את דעתו וגם אם עוזבים אותו בשקט, יש ימים שבהם יכול להמשיך לאונן לסירוגין כחצי שעה ויותר! חשוב לציין שבננו נמצא בבית ועדיין לא משתלב במסגרת של גן. כמו כן, לפני כ-3 חודשים עבר אבחון התפתחותי ונמצא כי יש לו עיכוב שפתי,כפי שחשדנו. כיום הוא מטופל ע"י קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק (בערך כחודש). השאלות הן: האם מצב האוננות של בננו נורמלי לגילו ? כיצד עלינו להתמודד את האוננות הממושכת למתן אותה מבלי להפוך את זה ל"מעשה אסור" ? תודה מראש, אלונה

אלונה, אוננות של ילדים היא דבר טבעי, אבל לפי התאור שלך העוצמה והתדירות נשמעים מעט לא שגרתיים, כך שדאגת בעלך במקום. פעמים רבות אוננות מופרזת היא ביטוי למתח, והתכנסות של עונג עצמי כדרך להרגע יתכן שהתסכול הקשור לעיכוב השפתי מתבטא דרך כך, זה הגיוני. אין לי מספיק מידע איך הוא בשאר תחומי החיים, אך יתכן שהאוננות מבטאית מתח. מבחינה מעשית, חשוב שתגידו לו חד משמעית לא לאונן בנוכחות אנשים, כמו כל דרישת משמעת. וגם בשאר הזמן אפשר להגביל את הזמן. ענינית בלי נאומים וכעסים. לשים גבול. בו בזמן הייתי ממליצה בחום להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שיקבל את מלא התמונה ויראה מה משמעות האוננות המוגברת, ואיך אפשר לסייע. זה יכול לתת לכם כיוון נוסף חלי

שלום: הבת שלי בת 2.5 שנים. במהלך 2 הלילות האחרונים היא יוצאת מהמיטה ומתחילה ללכת. בפעם הראשונה שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ ואז החזרתי אותה למיטה. לילה לאחר מכן היא קמה , קמתי אחריה , הכנסתי אותה חזרה למיטה מבלי לדבראיתה והיא נרדמה. ברצוני לציין כי זו ילדה שברגע שהיא רואה חושך היא מפחדת. יש לכך הסבר כלשהו? לתשובתכם אודה נעמה

נעמה, אינני יודעת מדוע זה קורה. הליכה מתוך שינה היא תופעה קיימת ולא תמיד מעידה על בעיה, מלבד הבעיה הבטיחותית. אבל בגלל שזה משהו חדש, הייתי הולכת להתיעץ עם רופא המשפחה/רופא הילדים בשלב ראשון. לבדוק יותר את הפרטים, לראות אם משהו השתנה, ואם יש משהו פיזיולוגי שמציק לה. אם הוא לא יתן כיוון, והתופעה תמשיך- אפשר להמשיך להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי בהצלחה חלי

דבר נוסף, יש אתר שמתיחס לבעיות שינה של ילדים של ד"ר אבי שדה. את יכולה לנסות להתענין גם שם.

שלום, יש לי בת בת שבע וחצי. כמה מהחברות שלה כבר נשארות לבד בבית או יורדות לבד לגינה ,אני עדיין לא נותנת לה את העצמאות הזאת פרט ללשחק בחצר . אני תוהה אם אני לא גורמת לה להרגשה שלא סומכים עליה. הסברתי לה שהיא עוד קטנה בשביל להיות לבד ,ניסיתי להסביר לה שלא בטוח להיות לבד בגיל הזה ,אבל לא כל כך מצאתי את המילים המדויקות?אני עברתי ניצול מיני בילדותי ולכן החרדה שלי גדולה עוד יותר ,אבל אני לא רוצה להעביר לה את רמת החרדה שלי ולכן השאלה שלי היא מתי כדאי לאפשר לה יותר עצמאות בנושא הזה ואיך אני מסבירה לה ? תודה.

שרון, אני חושבת שטוב שיש לך את המודעות לשאול, ולזהות שאולי יש קשר בין חווית הילדות שלך לחרדה שלך כלפי בתך. חשוב שתהיה לה עצמאות, במיוחד אם היא רוצה אותה. ממש לא טוב להסביר לה שהעולם מסוכן, ועדיף שלא תהיה לבד כי זה להכניס לה רעיונות וחרדות לראש. לדעתי, תני לה להיות גם קצת לבד בבית, וגם קצת בגינה. תני לה הדרכה ענינית לא לדבר עם זרים, לא ללכת איתם- בלי ההסברים שמשהו רע יכול לקרות. הדרכה כמו בכל תחום אחר. והכי הייתי ממליצה לך ללכת להתיעץ בעצמך, לעבד את החוויה שעברת שכעת בגלל בתך מעוררת בך חרדה גדולה כל כך. שינוי אצלך יאפשר גם לבתך התפתחות תקינה בלי שתצטרך לסחוב את הטראומה שלך עליה. זה בהחלט יכול לעזור בהצלחה חלי

שלום, אני אם לילד ראשון בן 3.5 חודשים. בעוד כחודשיים אני אמורה לחזור לעבוד , אני אמורה להכניס את בני למשפחתון. כמו כן בספטמבר אנחנו עובירם דירה למקום מרוחק יותר ואז יהיה לו משפחתון אחר. האם זה לא ישפיע עליו להיות במסגרת אחת כחודשיים ואז לעבור למסגרת אחרת? תודה על תשובתך.

אמא יקרה, זה בטוח ישפיע עליו, ועדיף שלא היה מעבר. אבל מכיון שזו המציאות זה לא בהכרח חייב להיות הרסני. רוב הסיכויים שאחרי תקופת הסתגלות דברים ייכנסו לשגרה במקום החדש. חשוב שתהיו סבלניים ולא תשדרו לו לחץ, שרק עלול ליצור את הבעיה שאתם חוששים ממנה. תנו לו אהבה, הכניסו אותו למשפחתון טוב, וזה יסתדר חלי

שלום, יש לי ילדה מקסימה בת כמעט שנה. נולדה מתרומת זרע. אני יודעת שעדיין מוקדם אבל מה אומרים לה כשתתחיל לשאול איפה אבא או מי הוא אבא? לא התגבשתי על עצמי לטקסט מתאים. אשמח לקבל עצות וכיוונים תודה

?

אמא יקרה, אני חושבת שכדאי לך להתיעץ. באגודה להורות אחרת מאוד מיומנים בנושא. גם באגודות שעוסקות בילדים מאומצים. בכללית אומרים להם את האמת בשפה שמתאימה לגילם. שאמא רצתה אותה, וקיבלה בשביל זה זרעון שיחד עם הביצית שלה עשה אותה, והיא גדלה ברחם ונולדה אחרי ההריון. אין טעם להכנס לפרטים של האב החסר, זה בהדרגה. אני ממליצה לך להתיעץ שוב עם מומחים בתחום לאן שכיוונתי. בהצלחה חלי

היי יש לי ילדה בת שנתיים ושלושה חודשיים. והיא מפחדת בצורה קיצונית מרעשים חזקים(מקדחה,אפנוע)העניין ה וא שהתגובה שלה ברגע שהיא שומעת רעש היא צורחת כולה רועדת ואפילו ויכולה לעצור את נשימתה מפחד. ניסית הרבה דרכים(להיתעלם,לחבק ולעשות ביחד איתה רעש)אבל כלום לא עוזר ורק מתגבר.הייתי רוצה לקבל ממך עצות כיצד להתנהג ברגע שזה קורה תודה. חשוב לציין שאין לה פחדים נוספים רעש זה הפחד הכי חזק אצלה בדרך כלל היא אננה פחדנית.

אליס, אינני יודעת מדוע היא כל כך מפחדת מרעש, למרות שזה פחד נפוץ, העוצמה נשמעת חריגה. בינתיים חשוב שאת לא תיכנסי ללחץ, ואפשר לדעתי לנסות גם לומר לה לא לצרוח. יתכן שהתגובה שלה מוגברת בגלל התגובות חזרה אליה. בכל מקרה אני חושבת ששווה לך להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי, שאולי ילמד אותה ואתכם שיטות הרגעה, כשיש רעש. זה יכול לעזור

שלום רב ביתי בת 7.5 בחודש האחרון שמתי לב שהיא אומרת לי או לאחים שלה כל מעשה קטן שהיא מבצעת למרות שאנו אומרים לה שאין צורך היא טוענת שהמשפט שהיא אמרה "יתקע לה במוח" אם היא לא תגיד ,אני רוצה לציין שהיא ילדה נבונה אך יחד עם זאת מאוד רגישה וחרדה למישפחה,כיוון שהיא איבדה סבא לפני כשנה והיא הבינה שהחיים זה לא משהו קבוע, אניהיתי רוצה לדעת כיצד להגיב תודה מראש.

סליחה על האחור בתגובה, אכן פספסתי. מדבריך עולה שהתופעה קורית בחודש האחרון, ואז מעניין לדעת אם משהו קרה בחודש האחרון שגרם לכך. הדיבור שלה על מעיד על מתח וחרדה. משהו אצלה לא רגוע, והיא כנראה מוטרדת מהתגובות כלפיה לכן היא חוזרת ומסבירה את עצמה. אני לא בטוחה שזה קשור למוות במשפחה לפני שנה, ואולי כן. הייתי מנסה לבדוק איתה בדיבור חופשי בלי לחץ אם משהו מטריד אותה, וגם אם משהו מכעיס אותה. כי לפעמים חרדה מבטאית כעס שלא יכול להתבטא. אולי עצם הדיבור על הדברים ישחרר את המתח. ואם הסימפטום לא יעבור ואולי אפילו יחריף אז אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע אשמח להתעדכן, חלי

האם זה נכון להשמיע לילדה לפני השינה דיסק שמע של סיפורים?? האם עדיפה מוזיקה, או שאין זה משנה?

מיכל, אין הבדל בין הדברים, מה שחשוב זה שתסתכלי על תגובת הילדה, מה נעים ומרגיע אותה. חלי

שלום רב. בכורתי בת שנה וחודש, יונקת. עדיין מתעוררת כל שעתיים-שלוש בלילות לינוק ולעיתים אף פחות מכך.בלילות האחרונים היא מתעוררת לדעתי כתוצאה מכאבי שיניים ודורשת לינוק.אני מנסה לתת לה מים אך היא לא מוכנה ורק הציצי עוזר לה להירגע (את המוצץ היא מוציאה מהפה).יש לציין כי אני נמצאת איתה בבית וגם את שנת הבוקר והצהריים אני מרדימה אותה כאשר היא עליי.היא עדיין ישנה איתנו בחדר.גם כשניסיתי לישון מחוץ לחדר על מנת לבדוק האם נוכחותי הפריעה זה לא עזר. שאלתי: האם ייתכן שהבעייה היא הרגל ולא צורך? האם בגיל כזה שעדיין לא מבינים מה מפריע להם וכמה הם זקוקים לנו, כדאי לנסות לשנות את פני הדברים גם במחיר של בכי של הילדה? שיטה נפוצה היא לתת לילד לבכות עד שיתרגל שלא קמים אליו בלילה ואז לפי מה ששמעתי הילד לומד לישון .אינני מעוניינת בשיטה זו.בינתיים, אנחנו לא ישנים בלילות וקשה.מהמ ניתן לעשות? תודה.

גלי, אין תשובה אחת נכונה. אבל חשוב שתדעי שהתינוקת שלך בהחלט מבינה את הקשר בין התנהגותה לתגובה שלך. והיא רוכשת הרגל, שככל שיימשך יהיה קשה לשנותו. אם את ברורה לעצמך שאת רוצה לעשות שינוי, ויש לך כוח, אל תהססי להתחיל בשינוי. בהדרגה, וגם במחיר שתבכה מעט. אם היא לחלוטין לא בשלה לשינוי תראי את זה לפי כמות ומשך הבכי, אבל ברוב המקרים היא תתרגל. שווה לנסות. חלי

חלי שלום, אני חדשה בפורום ומקוה שתוכלי לעזור לי. אני אם חד הורית לבת בגיל שנה וחודשיים. ילדה מתוקה, מקסימה. בשלושה שבועות האחרונים, חל שינוי משמעותית בהתנהגות. למשל כשאני באה לקחת אותה מהגן, היא לא "מתה" משמחה ופעם לפני כמה חודשים, היא ממש שמחה כשאני מגיעה. לא תמיד בא לה לחבק אותי, או לתת לי נשיקה. ואני תוהה למה זה. אני אמא מאוד אוהבת,מחבקת. קצת קשה לי עם זה.אשמח אם תוכלי לכתוב לי מה את חושבת ואם את צריכה יותר פרטים, אנא תשאלי. בתודה, חלי 2

חלי, בתך גדלה ומשתנה, ולכן גם דפוסי התגובה שלה משתנים.מתוך הנחה שכלום לא קרה שגורם לה לכעוס עליך או להרגיש רע כללית, ההסבר המתבקש הוא שהיא יותר עצמאית ממקודם. היא לא תמיד רוצה לחבק ולנשק, יש לה רצונות משלה, ומצבי רוח משלה, זה חלק מההתפתחות וזה טבעי. אם אין סימנים אחרים למצוקה, אזי ההתמודדות שלך היא ללמוד לקבל אותה בכל מצבי הרוח שלה, גם כשהיא לא משתפת פעולה עם מה שאת אוהבת. זה נושא חשוב לשנים. את יכולה לקרא עוד על עצמאות ילדים בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה חלי

חלי שלום, חשבתי על זה עוד לפני שפתחתי את התשובה, את באת וחיזקת את מה שהרגשתי, תודה וכך אני מזכירה לעצמי כל יום. אני מחר הולכת לחפש את הספר. בתודה, חלי2

יש לי 3 ילדים הקטנה בת 14, ילדה טובה ,עדינה,רגישה מעט,תלמידה דיי טובה,אך בעה אחת דיי מציקה,קושי בלהרדם בלילה, היא לא נחה בכלל בצהריים,ומסוגלת להיות עירה עד אחת,שתיים לפני בוקר,עד שאני מרחמת עליה וקוראת אלי למיטה,היא בחדר לבד,ודיי מציק לה,שאלתי אותה מה מציק לה?והיא לא יודעת להסביר לי,היא ילדה פתוחה מאד,ואני לא מרגישה משהו שיכול להצדיק הבעיה,יש לציין שהיא דיי קשורה אלי,ופחות פוגשת ונפגשדת עם חברות,אנא יעצו לי כיצד לפעול? תודה

ציפורה, בתך בגיל ההתבגרות, יתכן שיש שינוי במחזורי השינה שלה. ויתכן גם שמשהו מציק לה, לאו דוקא משהו חיצוני וגדול. הייתי מתיעצת ראשון עם רופא המשפחה לגבי הגורמים הפיזיולוגיים, ואחר כך עם פסיכולוג שיעזור לכם להבין מה מטריד אותה. לא מדובר בהכרח בטיפול, אלא בבירור והבנת המצב, והצעת כיווני התמודדות בהצלחה חלי

לחלי שלום! ברצןני לשתף אותך ואת משתתפי הפורום ,באתר העוסק בהתמודדות עם חרדות,ומציע מגוון של דרכי התמודדות עם מתחים וחרדות,האתר הוקם על ידי דוקטור ברוך אליצור בהתנדבות לטובת כול אדם הרוצה לשפר את דרכי התמודדות.אני חושב שמשתתפי הפורום יוכלו להעזר באתר. כתובת האתר baruch-elitzur.com

אבירם, לא מקובל לפרסם בפורום. אבל מי שרוצה להנות מהאתר- בבקשה. אשאיר את ההפניה בפורום למספר ימים חלי

שלום, אני אם לשתי בנות, מאוד חשוב לי לדעת מה עושים כשהן חוצות את הגבולות והחוקים למרות שיש גבולות מוגדרים וחוקים מוגדרים, שהרי ענישה היא לא עובדת בד"כ(בכל אופן אצלי) וברגע שהן "עברו על החוק" הן יודעות שלא קרה משהו מאוד חמור... תודה

דנה, נושא המשמעת הוא נושא מורכב. אענה בקצרה לשאלתך- חשוב שתחזקי את הבנות כשהן בסדר, ותמצאי את הסנקציה המתאימה להפעיל עליהן כשהן לא. נסי להכיר אותן, מה מפעיל אותן, מה יגרום להן להתאמץ. תני סנקציות קצרות, שלמחרת אפשר לשנות ולהפסיק. היי עקבית ונחושה והמסר יעבור. אל תדברי ותסבירי הרבה, זה לא יעזור. וגם דעי, שמשמעת דורשת מאמץ, אין קיצורי דרך את יכולה לקרא עוד תובנות ועצות על משמעת בפרק בנושא בספרי 'בגובה העיניים', ובספרי 'תקשיבו לי רגע'. שניהם באתר שלי בהצלחה חלי

ילדי בן שבע , המטפלת מהצהרון של בני סיפרה לי שבני וילד אחר בן גילו היו עירומים ומאוננים יחדיו אחד עם השני (משתפשפים ביחד) ביזו פינה בגן שאף אחד לא יראה אותם. לאחר שיחה עם בני הבנתי שזו לא פעם ראשונה וזה חוזר על עצמו.. קיבלתי את זה נורא קשה אני לא יודעת איך לעקל ואיך לקבל את זה , איך להיתנהג עם בני ואיך לקבל את המצב... חשוב לציין שאני בשיחות עם בני שלא ישחק עם הילד הזה מסיבות אחרות של השתוללויות והתנהגות בלתי הולמת , ועדיין לאחר שיחות הבן שלי ממשיך להתחבר אליו ויותר.... מה אני עושה , איך אני יוצאת מבמחשבות שאינן עוזבות אותי??? שיראל....

שיראל, ההתנהגות של בנך אכן דורשת התיחסות. מצד אחד ילדים בגילו מאוד סקרנים מינית, והם בודקים את הגבולות, זה לא חריג אבל הפעילות שלהם, שחוזרת על עצמה צריכה להפסק. את צריכה לומר למטפלת בצהרון להפריד ביניהם, ובשום אופן לא להשאיר אותם ללא השגחה. לא לאפשר להם הזדמנויות. פשוט כך. בהזדמנויות אחרות הם לא יוכלו להתנהג כך. לילד צריך לומר שזו התנהגות אסורה, חד משמעית בלי הרבה הסברים, ואשמות. צריך לראות אם הצבת הגבולות תעזור, או שזה יותר מזה. בהמשך אפשר יהיה לבחון אם משהו מציק לו, אם יש בעיה גדולה מזו, אבל בשלב זה לא. את יכולה גם לקרא על הנושא של ההתפתחות המינית של ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע'. זה יתן לך עוד מידע על מה מקובל בגילו ומה לא. אל תיסחפי למחשבות, הקדישי את כולך לעצור את התופעה. בהצלחה חלי

שלום . בתי בת ה-5 עד כלפני חודש, הייתה נפרדת ממני בקלות בבוקר. כעת היא נצמדת אליי , בוכה ונתלית ולא רוצה שאלך(הגננות אומרות שחמש דקות אחרי שאני הולכת היא נרגעת,כמו כן מס' ילדים מתנהגים כמוה בבוקר) חשוב לציין שיש לה גננת מקסימה עם עשייה חינוכית מדהימה. בנוף, בשבועיים האחרונים , היא רוצה שאצטרף אליה כאשר היא הולכת לחברים(זה לא היה כך) וכשאני מנסה לברר למה היא אומרת שהיא לא רוצה לאבד את המשפחה שלה(גם כאן חשוב לציין שלפעמים היא משתמשת בביטויים מסרטים שהיא רוצה אך לא יודעת אם יש קשר) חשוב לציין שלמעט השינוי הזה, אין שינוי בהתנהוגתה או הרטבות וכודמה היא במצב רוח טוב כמו כן בבית יש תינוקת בת שנה וחצי שמהתחלה קבלה אותה יפה. שאלתי האם אני מפספת כאן משהו ומה אני אמורה לישות. תודה רבה

מירית, נשמע שמשהו מטריד אותה, משהו שגרם לשינוי עכשיו באמצע השנה. אולי זה משהו שנראה לך שולי, אולי סרט שראתה, משהו שהפחיד אותה, מודעות גוברת למוות או פרידות. הייתי שואלת את הגננת, בודקת במשפחה , ילדים רגישים מאוד ויכולים לשנות לכן את ההתנהגות. דבר נוסף שכדאי לבדוק זה אם משהו מכעיס אותה בזמן האחרון, אם היא כועסת עליכם למשל. לפעמים כעס 'מתהפך' ומתבטא בחרדה. בינתיים, הייתי מתיחסת בכבוד לחרדה שלה, קצת הולכת לקראתה, וקצת שמה גבולות. נפרדת בגן, נפרדת אצל החברות. כך היא תחזור לעצמה לאט לאט. אשמח לשמוע את דעתך, חלי

בס"ד חלי שלום. ההני גרושה ואם לשלושה ילדים ויש לי בעיה עם הבן האמצעי בן ה 10 וחצי ילד רגיש מאד , הבעיה איתו היא בביה"ס הילד מרבה לריב עם חבריו הוא מגיב בזעם והשתוללות, בביה"ס הנ"ל הוא חדש אך גם בבית הספר הקודם איתו היו איתו של פחד והתעלפויות ,זה התחיל כאשר היתה איזה שריפה בשכונת המגורים הקודמת כאשר ילדי היה בכיתה ב' והמורה נתנה הרצאה הוא התעלף איבד את ההכרה לכמה דק' וחזר לעצמו , כאשר בדיקות לא גילו כלום אצלו ועם הזמן הכל חלף ,ובמהלך הזמן התלמידים בכיתתו התחילו הציקו לו, נלחמתי בכדי להעבירו לבית ספר אחר אך גם בביה"ס הנ"ל כפי שציינתי הוא מרבה לריב המורה והמנהלת ניסו לדבר איתו וגם אני והוא לא מספר מדוע הוא מתנהג כך אינני יודעת מה לעשות ואיך לעזור לו להפתח ולספר ו מה באמת מפריע לו ולמה הוא מגיב כך ? אשמח אם תוכלי לעזור לי. בברכה חלי

חלי, עניתי לך במייל אישי. מקווה שעזר, חלי

יש לי ילד בן 8 וחצי לומד בכיתה ב' בביה"ס רגיל. סובל מבעיות חברתיות, מרבה להציק לחבריו לכיתה (לא באלימות ) נוגע להם בפנים, נותן צביטות קטנות, הצקות מעצבנות המחנך סיפר לי שהוא משחק קלפים עם הילדים בהפסקה ולא יודע להפסיד פתאום קם לוקח את הרגליים והולך. בנוסף דניאל ילד שסובל מבעיות של קשב וריכוז לא רגוע בכיסא וגם בזמן השיעור מציק לחבר שיושב לידו (דוחף לו את הספר). דניאל ילד עדין לא ילד מרביץ או היפר להיפך יש לו נטייה לחולמנות וזה מה שגורם לו הרבה פעמים לפספס חלק ניכר ממה שמתרחש בשיעור. רציתי לדעת אם יש קשר בין הקשב והריכוז לבין הבעיות החברתיות וכיצד אפשר לטפל בבעיה זו?

שלום רב חלי, אנו זוג הורים אמא 31 אבא 32 נשואים 5 שנים יש לנו 3 ילדים רביעי בדרך בני הבכור בן 4.5 השניה בת 3 הקטן בן 10 חודשים ובעוד 3 חודשים יהיה ילד רביעי. יש לנו קושי עם הבת בת ה-3 של משמעת. היא ילדה חכמה ומקסימה, מלאת שמחת חיים כל היום שרה ורוקדת אך מצד שני נוטה לבכות על כל דבר שנעשה לא לרוחה (אולי פינוק) ואנחנו לא יודעים איך להתמודד עם המילה לא מולה כי אנו יודעים לאן זה יוביל (בכי) היא די עקשנית ומאוד קשה לפנות אליה על מנת שתבצע משימות היא לא רוצה כאילו "לא שמה" על מה שאנו מדברים או אומרים לה. רצינו עזרה וטיפים לדעת איך לגשת אליה יש לי המון דוגמאות אם תרצי שאפרט לך. משתוקקים לעזרה. ההורים

אמא יקרה, אל תהיי מתוסכלת. מאבקי כוח של ילדים בני שלוש הם תופעה נפוצה. ובעיות משמעת גם כן. התפקיד שלכם הוא לא להגיע לכעס אלא לאכוף את המשמעת באופן עניני. לומר לה דרישות חד משמעיות במשפטים קצרים, לא לוותר גם היא 'עושה סצנות', לתת חיזוקים כשהיא בסדר, וגם סנקציות- קצרות טווח כשהיא לא בסדר. לא לדבר הרבה, לא להסביר ולא לשכנע אלא לדרוש את המשמעת. אתם יכולים לקרא עוד בנושא בפרק על משמעת בספרי 'בגובה העיניים', ובספרי 'תקשיבו לי רגע'. נמצא באתר שלי. אם תצטרכו עוד הדרכה רצוי שתתיעצו למספר פגישות (בדרך כלל לא הרבה) עם פסיכולוג. זה יעיל, והעצות שתקבלו יעזרו לכם עם כל הילדים בהצלחה חלי

שלום יש לנו ילד בן 10 תלמיד מצוין (לא שזה מה שהכי חשוב לנו) אבל: הוא ילד שלא מרוצה ,מקטר על כל דבר שמוטל עליו,שונא בית ספר,חייב להראות בכל מצב כשהוא לא מרוצה ע"י הורדת הראש והליכה איטית (מין ריטואל התנהגותי קבוע) ניסינו ע"י הערות "מה הפרצוף הזה ?" או כל מיני שלא צלחו ,כל יום הוא חייב להגיד לנו אם היה לו יום כיף או לא ולי האבא זה נמאס שהילד מנגן לי על המצפון כמה טוב לו או לא ,אני מרגיש שלפעמים בא לי לא להגיב אליו עד שיפסיק את ה"תעללות" הזו !!!!!! רשמנו אותו לחוג חשבנו שישתפר משהו אבל שום שינוי . האם ישנם טיפים שנוכל להשתמש ? האם יכול להיות שהילד צריך טיפול מקצועי ? תודה מראש

פוצי, אני מבינה את התסכול שלכם. נשמע לי שמשהו מציק לילד שלכם, אולי הוא ילד חרדתי ודברים מלחיצים אותו. לכן הוא מקטר ומתלונן, כי הוא באמת מוטרד. יתכן גם שביניכם כבר התבסס דפוס שהוא מקטר ואתם מנסים לעודד או כועסים, אז הוא למד שזו דרך להשיג תשומת לב ולהפעיל אתכם, ולכן הוא ממשיך בדרך המוכרת הזו. חשוב שתתיחסו בכבוד לתלונות שלו, דוקא תנסו לשאול ולהקשיב מה מטריד אותו. אולי אם תתענינו והוא יספר, משהו ישתחרר בו. בו בזמן בקשו ממנו לספר גם דברים חיוביים, ואל תתנו כל כך הרבה משמעות ותשומת לב לתלונות. כך לא תחזקו את הדפוס מעבר להדרכה הקצרה שלי הייתי בהחלט ממליצה לנסות להתיעץ עם פסיכולוג, אולי מספר פגישות. הוא ישמע את כל הפרטים, ויאבחן יותר ממני אם יש בעיה שדורשת התיחסות. עדיף לברר ולטעות מלהזניח. ולסיום, תזכרו שהוא לא עושה את זה נגדכם ולא מתעלל, משהו כנראה מציק לו. חלי

תודה רבה אני מקווה שלא קמת מוקדם בגלל הבעיה שלנו ! זה יכול להיות ארוך אבל אנסה מה זה קצר : אני עצמי סובל מ"אגורופוביה" ומהתקפי פאניקה עצמם מעל 20 שנה ,טופלתי בטיפול פסיכולוגי,emdr ,היפנוזה,התנהגותי וכמובן אני בטיפול תרופתי , בבית כמובן נמצאת הבעיה כי אני תלוי באשתי ואז לא ניתן לנסוע רחוק וכל יציאה דורשת הערכות,הילד יודע שאבא לא יוצא מהבית אבל לא יודע למה ,אני לא רוצה לספר כדי לא להכניס אותו לסיפור אלא בבוא העת , יש שני דברים , אני נמנע מלטפל בילד כדי שלא יראה ילד "בעייתי" ודבר שני אני לא בטוח שבגלל הבעייה הילד במצוקה,חוץ מזה שאני לא יוצא (בלי להקל ראש) לא מרגישים עלי כלום אני על הכיפאק עם חוש הומור , אין פה אווירת דיכאון שוב, חושש מלהכניס אותו לסיפור "טיפולי" אבל ראיתי באתר שלך עוד דרכים שאולי בהם כן נוכל להשתמש תודה ביי

שלום רב, השבוע מלאו לילדתי הגדולה 3 שנים ובעוד חודשיים אחותה הקטנה תהייה בת שנה. לפני כ שלושה חודשים, לאחר התלבטויות רבות ,העברנו את הגדולה לגן חדש ואת הקטנה הכנסנו למשפחתון בו הייתה הגדולה. יש לציין שהמעבר היה חלק חוץ מהימים הראשונים שבהם הייתה פרידה קשה בבוקר אך מאז המעבר ילדתי פורחת ומתפתחת מבחינה מנטאלית בקצב מהיר מאוד. בחודש האחרון החלה לגמגם למשך כמה ימים אך בהתייעצות עם הגננת התעלמנו מן הגמגום ולא הערנו לה ובאמת זה עבר. לפני מספר ימים הגמגום חזר ונוצר מצב שהיא נתקעת בתחילת מלה מסויימת, לא מצליחה לסיים אותה ופשוט מוותרת עליה או שמוותרת על כל המשפט. יש לציין שהשפה שלה מאוד התעשרה מאז שנכנסה לגן החדש. שאלתי היא האם יש צורך לטפל/לבדוק את הנושא או פשוט להתעלם וזה יעבור? תודה מראש. יעל

יעל, כפי שהסברתי למי ששאלה גם על גמגום- ילדים בהחלט נתקעים לפעמים ומגמגמים ופעמים רבות זה עובר. אבל אני חושבת שליתר בטחון לא יזיק להתיעץ עם קלינאית תקשורת, שתשמע אותה ותמליץ באופן מדויק יותר אם להתעלם או להתערב בדרך כלשהי. התיעצות כזו יכולה רק להועיל והייתי ממליצה עליה בהצלחה חלי

שלום לאחרונה בני בכורי בן ה-7 חרד לבצע דברים "לבד" למשל ללכת לחדר משחקים ולשחק הוא מבקש מאחיו הקטן ממנו (בן 5) שיבוא איתו לחדר או לשחק במחשב בחדר מחשב ... הוא ילך לשם כשהוא מלווה עם אחיו הקטן . או כל פעילות אחרת שנעשית שלא בנוכחות אחד מבני הבית בחדר אחר מרוחק יותר . האם זו התנהגות אופיינית לגיל ? איך להתמודד ? ראוי לציין כי הוא ילד מאוד חיוני וחברותי שמח מאוד ,הוא פשוט דואג שתהיה נוכחות של מישהו נוסף בסביבה שבא הוא רוצה להיות ..לא מחייב נוכחות מבוגר . אודה לתשובתך אלון.

אלון, ההתנהגות של בנך לא חריגה, לילדים רבים יש חרדות מלהיות לבד. במיוחד בבתים גדולים. אבל מה שמעניין בשאלתך הוא שאמרת שזה קרה 'לאחרונה'. האם זה לא היה קיים קודם? ואם כן, מה השתנה? משהו מטריד אותו? אולי אפילו משהו שנראה לך קטן וסתמי אבל בשבילו זה משמעותי? שווה לחשוב על זה. הייתי גם ממליצה לנסות לדבר איתו. בשיחה פתוחה לשאול אותו אם משהו מטריד אותו. אם הוא שם לב לכך שהוא כל הזמן צריך מישהו, ושאם בא לו לנסות להיות לבד לפעמים. אם הוא יזהה את התנהגותו ויסכים לרצות לשנות- אפשר לחשוב יחד איתו מה יעזור לו, ולעודד אותו מידי פעם להיות לבד. בהדרגה ובלי לחץ- זה כיוון רצוי בהצלחה חלי

תודה רבה

תודה על תשובתך. פניתי לבית משפט לעינייני משפחה בכדי להוסיף את שם משפחתי לילדיי אך האב מתנגד לכך למרות שאינו בקשר עם הילדים. בית המשפט מבקש לדעת מהי טובת הילדים בהוספת שם משפחתי אודה לך על תשובה מפורטת

אילנה, חבל שצריך בית משפט, אבל מקווה שיצליח לדעתי, מעבר למה שכתבתי לך כהסברים על נחיצות השם, אני חושבת שאם את צריכה נימוק לבית משפט רצוי שתפני לפסיכולוג שישמע יותר פרטים, ואולי יכתוב חוות דעת יותר מדויקת לפי הכרות איתך ואולי גם עם הילדים. זה יוכל לחזק את הקייס שלך. בהצלחה.

שלום רב, בתי בת שנתיים ותשעה חודשים. מדברת ומבינה שתי שפות במידה שווה (עברית ורוסית). בזמן האחרון התחילה לדבר ממש טוב, מנסחת משפטים נכונים דקדוקית, לרוב כמעט לא מערבבת בין השפות (אלא אם היא לא מכירה את המילה בשפה הרלוונטית למשפט). אנחנו מצפים לילד נוסף, ובחודשיים האחרונים היא התחילה לומר הרבה פעמים "אה-אה-אה-אה-אה-אה..." לפני שמתחילה לומר משהו, במיוחד אם זה משהו שמלהיב אותה והיא רוצה לומר את זה דחוף, כאילו בוחרת מילים. ואז אומרת משפט רגיל בלי הפסקות בדרך. הגננת בגנון אמרה לי שזה נקרא גמגום. רציתי לשאול האם זה בגלל עומס של שפות או משהו פסיכולוגי. והאם יש לטפל בזה לפני שיהפוך להרגל או לתת לזמן לעשות את שלו? ולמי לפנות עם הבעיה? תודה מראש.

סיוון, אני מבינה שאת מודאגת אבל לדעתי כדאי לחכות. גמגום קל הוא נפוץ אצל ילדים במהלך ההתפתחות. זה קורה אולי במקרה שלה כשקצב המחשבות מהיר יותר מקצב שליפת המילים והגייתן. לכן היא 'נתקעת' עד שהיא מתארגנת. צריך לתת ללידה להתרחש (במזל טוב) לחכות עוד מספר שבועות ולראות. אם התופעה לא חולפת ואפילו מחריפה- לכו להתיעץ. אפשר לפנות לקלינאית תקשורת גם דרך קופת חולים. אם את ממש מודאגת אין מניעה להתיעץ כבר עכשיו. זאת רק התיעצות ואולי תעזור לך להיות יותר שקטה לקראת הלידה. בהצלחה חלי

שלום רב, יש לי תינוקות תאומים בני שנה ושלושה חודשים בת ובן. הבן נולד הקטן מבן השניים. תמיד חשבנו שהוא יהיה "המסכן" מאחותו שתכסח אותו. אך היא נעשתה עדינה (כלפיו בכל אופן) כשהוא בוכה היא מלטפת אותו ומביאה לו מוצץ. אך הוא בלי כל סיבה , סתם כך בכל הזדמנות מושך לה בשערות, ממש בחוזקה וצוחק מיזה. אני לא יודעת איך להגיב. אני צועקת עליו, מכניסה אותו ללול לעונש. אפילו היו כאלה שאמרו לי תמשכי לו גם בשערות שיבכה וככה הוא יפסיק. אך זה כל כך כואב לי לחשוב שאני יכאיב לתינוק כזה קטן, אפילו בלי לדעת אם זה יעזור ויפסיק את התופעה. יש לציין שגם לי הוא מושך שערות בהזדמנויות שונות וממש צוחק. מעבר למשיכות שיער הוא מכה עם צעצועים שיש לו ביד. דבר נוסף שמטריד אותי, הילד מכה את עצמו, ז"א באמצע האוכל, או סתם בזמן משחק הוא נותן לעצמו בוקסים בראש. בהתחלה הערתי לו אסור לעשות ככה, אך עכשיו אני מתעלמת מהתופעה בתקוה שתיפסק , אבל לא נפסקת. אודה להתייחסותך. בברכת שבוע טוב

שנידן, ההתנהגות של בנך מטרידה, במיוחד זה שהוא מכה את עצמו. פעמים רבות ילדים מרביצים לאחרים, וצוחקים כי זה מהנה אותם, אך מדוע הוא מכה את עצמו? לא ברור אני חושבת שאתם צריכים להגיב חד משמעית ולומר שזה אסור, ולהרחיק אותו ממי שהוא מכה. אין טעם לצעוק, אפשר לדבר בטון תקיף, וזה מספיק. גם כשהוא מרביץ לעצמו צריך להפסיק אותו. אני מסכימה איתך שאין טעם למשוך לו בשערות, זה רק יפגע בו, ולא בטוח שהוא ' יבין את המסר'. אם לא יכול שיפור מהמסרים החד משמעיים שלכם, הייתי הולכת להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי. אולי הוא יבין מאינפורמציה נוספת שיקבל עליו מה מקור ההתנהגות. לי חסר מידע כדי להעלות עוד השערות אל תהססי להתיעץ, את יכולה לעשות זאת דרך קופת חולים. בהצלחה חלי

בני בן שנתיים ו-5 חודשים מאשים את הדובי, האריה וילדים אחרים שעשו משהו שהוא עשה, לדוגמא האריה הרביץ לאחותו האם להעמיד את בני על טעותו או לכעוס על האריה, שאסור להרביץ?

חנה, אני בהחלט חושבת שכדאי לומר לו שהאריה לא עשה כלום, ושהוא היה לא בסדר. התגובה שלו הגיונית, ומתאימה למאפייני החשיבה, ועדיין- רצוי לא לשתף איתה פעולה כי אחרת הוא לא ילמד בהדרגה שהמציאות היא אחרת. אפשר להגיב לאריה, אבל לעבור ולהדגיש את התגובה אליו. לאו דוקא לכעוס, אולי לתת סנקציה, או להסביר. בהצלחה חלי

לאחרונה התייעצתי עם פסיכולוגית ילדים לגבי קשיי הרדמות של בתי בת השנתיים, היא אינה מוכנה לישון לבד אלא רק כאשר מבוגר אחר נמצא לידה, גם כאשר מתעוררת באמצע הלילה. לפי הפסיכו' עלינו לשהות עימה בחדר עד שתרדם ואז לצאת ממנו, האפקט הוא כאשר תתעורר ותגלה שישנה לבד. אנו מבצעים שיטה זו כבר למעלה מחודשיים והיא עדיין אינה מוכנה להרדם לבד... מה עושים??

שירלי, חסר לי מידע כדי לדעת מדוע השיטה לא עובדת. לא כל כך ברור לי, אם אתם איתה כשהיא נרדמת, למה שהיא תתרגל להרדם לבד. ההרגל המתחזק הוא דוקא להרדם עם מבוגר. אולי תלכו בשיטה אחרת של לנסות לעזור לה להרדם לבד, שתשבו ליד הדלת, ואחר כך מחוץ לדלת,ואחר כך בחדר השני- א ולי בהדרגה היא תתרגל. בכל מקרה, מכיון שכבר התחלתם בשיטה מסוימת, הייתי מתיעצת עם הפסיכולוגית. האם חזרת אליה להמשך התיעצות. מה היא אומרת למה ההצעה לא עוזרת. בהצלחה חלי

ערב טוב חלי. בתי בת 3 ו-4 חודשים. ילדה שמחה, פעלתנית,סקרנית, בעלת דימיון מפותח וחברותית. יש לה חבר טוב בגן שיחד הם נוהגים "להשתולל ולעשות שטויות" כדבריה. לאחרונה אני ואביה שמים לב שהיא מחקה התנהגויות שלו. חלקן לא מזיקות- למשל מימיקה של הפנים, תנועות גוף, חזרה על מילים מסוימות בלי קשר לכלום(אני יכולה לשאול אותה במה היא רוצה לשחק והיא תענה "קבב".זו יכולה להיות תשובה על כל דבר). אנו יודעים שהיא מחקה אותו, היא בעצמה מודה בזה ולרב אנחנו זורמים איתה,אבל... היא החלה גם לירוק. בהתחלה היא סתם היתה "מנפנפת" בלשון. היום כבר זכיתי ליריקה של ממש. יש לציין שזה קורה כשאנחנו כועסים עליה מאוד והיא חווה תסכול וקושי להתבטא. פתאום כל העבודה היומיומית שאנו עושים עם המנטרה "תסבירי לנו במילים אחרת לא נבין אותך" יורד לטמיון. אני מבינה לחלוטין את עניין החיקויים וההיגררות בשלב זה של חייה, אך בכל מקרה של יריקה אני מודיעה לה בתקיפות שאני כועסת, שאיני מקבלת התנהגות כזו של יריקות ושאינני רוצה לדבר איתה כרגע (ואם מתאפשר מתרחקת לחדר אחר בבית). היא בוכה, נעלבת, נלחצת, קוראת לי ולבסוף נרגעת וניגשת לבקש סליחה (ואני מוודה שאכן הבינה מדוע כעסתי). ריטואל היריקות הזה חוזר על עצמו כבר המון זמן ועושה רושם שהיא לא מפנימה. האם כדאי להשתמש בסנקציה אחרת? הרי לומר לה "אני לא סולחת" אחרי שהיא מגלה בגרות וניגשת להתנצל זו לא הדרך. אבל איך להבהיר לה עד כמה חמור מעשה זה?

אמא, זה בהחלט מטריד מעניין למה היא צריכה לחקות אותו כל כך? מה יש בו שמושך אותה? לגבי היריקות, המסר צריך להיות אפילו יותר חד משמעי. היא צריכה לדעת שאסור לירוק, בשום מקרה. ואם היא תירק תהיה תגובה, תחליטו מראש מהי ואל תוותרו. אני חושבת שזו תגובה אחרת מאשר כעס וסליחה אחרי התנצלות. צריכה להיות סנקציה. ובנוסף, בזמנים אחרים, להמשיך ולדבר איתה. להבין למה יורקת, ללמד אותה מה לומר כשכועסת. זה תהליך, שצריך לעבוד בהצלחה חלי