נגישות
נגישות

פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים

2313 הודעות
2138 תשובות מומחה

מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים

מחקר חדש: סטיגמה כגורם לחרדה ודיכאון בקרב סטודנטים הומואים וביסקסואלים – לא כל כך ורוד כמו בטלוויזיה: https://www.shrink-friendly.co.il/?p=1234 השאלות בפורום זה מתפרסמות רק לאחר אישורו של מנהל הפורום.
31/10/2012 | 16:16 | מאת: רינה

אני בת 43 אמא לילדים(גרושה)לפני 12 שנים גיליתי שאני נמשכת לנשים(אני מנהלת קשר לסבי עם אשה,במקביל נהנית גם עם גברים),עלי לציין שמאז שאני ילדה אני נמשכת למקצועות גבריים,נראית כמו בן בחזות ואפילו שמי הוא שם של בן ,אני נהנית לדבר בלשון זכר,לאחרונה מזה מספר חודשים התחלתי עם לבוש גברי ואפילו בתחושה אני מתנהלת כבן,היש אפשרות שיש לי בעיית מיגדר?אני עדין נמשכת מאוד לנשים

שלום רב רינה, אני מבינה את שאלתך, מאחר שאין זה אופייני שאנשים בגיל 43 מתלבטים באשר למינם. הטרנסג'נדרים מכירים ב"טעות של הטבע", שנעשתה לגביהם החל מגיל ילדות מוקדמת והרצון לחיות במין השני ולא בזה שנולדו בו ואף לשנות את הגוף בהתאם לתחושה הנפשית מתגבשת מגיל צעיר עד לניתוח לשינוי המין. התיאור שלך את עצמך שונה ונראה שהוא לא כל כך עקבי לאורך כל החיים, הגם שיש בו אלמנטים של זהות גברית בהתעניינויות ובהופעה. אי לכך, את בוודאי זקוקה לבירור נוסף עם עצמך וכנראה בעזרת איש מקצוע. היו דברים מעולם וקרה שהיו אנשים שבגיל מאוחר,יחסית כמובן, קלטו שלמעשה ניהלו את חייהם בבלי דעת סביב המין האחר במובנים לא מעטים. לא בהכרח שאנשים אלה שינו מינם, אך לפחות מצאו הרמוניה ואיזון נפשי בין האלמנטים השונים שמרכיבים את הזהות. יש לזכור תמיד, שכאשר מדובר בזהות מינית מדובר ברצף או מדרג ולא כולם ממוקמים בקצוות של זהות ברורה של גבר או אישה. יש לא מעטים וטובים שמוצאים עצמם על גבי אזור מסוים של המדרג שהינו שילוב או חיבור בין נשיות לגבריות ללא חד משמעויות. יתכן שגם את תמצאי זאת לגבי עצמך. בעיני, החשוב שהאדם ער למציאות הזהות המינית שלו, חי עמה בשלום ומתנהל בהתאם בצורה ההולמת גם מרכיבים אחרים בחייו. לסיכום, אני מייעצת לך לברר לעומק את הדברים ובהחלט שאיש מקצוע יכול להיות לך לעזר בתהליך הבירור. בברכה ובהצלחה רבה, ד"ר דליה גלבוע

לרינה שלום רב, אני מבינה את שאלתך, מאחר שאין זה אופייני שאנשים בגיל 43 מתלבטים באשר למינם. הטרנסג'נדרים מכירים ב"טעות של הטבע", שנעשתה לגביהם החל מגיל ילדות מוקדמת והרצון לחיות במין השני ולא בזה שנולדו בו ואף לשנות את הגוף בהתאם לתחושה הנפשית, מתגבשת מגיל צעיר עד לניתוח לשינוי המין. התיאור שלך את עצמך שונה ונראה שהוא לא כל כך עקבי לאורך כל החיים, הגם שיש בו אלמנטים של זהות גברית בהתעניינויות ובהופעה. אי לכך, את בוודאי זקוקה לבירור נוסף עם עצמך וכנראה בעזרת איש מקצוע. היו דברים מעולם וקרה שהיו אנשים שבגיל מאוחר,יחסית כמובן, קלטו שלמעשה ניהלו את חייהם בבלי דעת סביב המין האחר במובנים לא מעטים. לא בהכרח שאנשים אלה שינו מינם, אך לפחות מצאו הרמוניה ואיזון נפשי בין האלמנטים השונים שמרכיבים את הזהות. יש לזכור תמיד, שכאשר מדובר בזהות מינית מדובר ברצף או מדרג ולא כולם ממוקמים בקצוות של זהות ברורה של גבר או אישה. יש לא מעטים וטובים שמוצאים עצמם על גבי אזור מסוים של המדרג שהינו שילוב או חיבור בין נשיות לגבריות ללא חד משמעויות. יתכן שגם את תמצאי זאת לגבי עצמך. בעיני, החשוב שהאדם ער למציאות הזהות המינית שלו, חי עמה בשלום ומתנהל בהתאם בצורה ההולמת את צרכיו ורצונו כמו גם מרכיבים אחרים בחייו. לסיכום, אני מייעצת לך לברר לעומק את הדברים ובהחלט שאיש מקצוע יכול להיות לך לעזר בתהליך הבירור. בברכה ובהצלחה רבה, ד"ר דליה גלבוע

25/10/2012 | 00:38 | מאת: קובי

מגיל 19 ראיתי פורנו של נשים וגם קימתי יחסי מין עם גברים וגם עם נשים צפייה בסרטי גברים דוחה אותי אשמח לשמוע מה זה אומר עלי מבחינת זהות מינית

לקריאה נוספת והעמקה

שלום קובי, ממעט הנתונים שמסרת (גם לא גיל נוכחי) יש תמיכה מסוימת לכך שאתה ביסקסואל: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 את הדחייה מסרטי גברים ניתן לראות כביטוי להומופוביה (פחד מהומוסקסואליות). מומלץ ייעוץ שיעזור לך להגמיש את תפיסת הגבריות והנשיות שלך ולמזג טוב יותר את שתי המשיכות, כך שתוכל ליהנות (ולא לסבול) משני העולמות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

25/10/2012 | 00:17 | מאת: גבי

שלום אני אחרי תקופה שבהם קיימתי יחסים עם שני המינים כשבאחרונה אני נמנע מיחסים עם גברים כאשר מה שמפריע לי זה בין היתר תחושה של אובייקט מיני מול הפרטנר ותחוש השפלה שמונעת ממני ליהנות אציין שאני הפסיבי ביחסים כאשר התחושה שאני מספק את דחפיו המיניים אך הוא אינו אוהב אותי או רוצה בטובתי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גבי, התובנה שלך מאוד מעניינת. בלי לקבוע כל עמדה ערכית בנושא, עובדה היא שקשר בין גברים מתחיל (ולעתים קרובות גם נגמר) במיטה. יש שמסוגלים ליהנות מהתהליך, יש שמסתפקים בתהליך ומעוניינים רק ביחסי מין ויש השורדים את התהליך כולו, כלומר, מסוגלים ליהנות מיחסי המין עד שימצאו קשר, תוך הבנה שכך או אחרת, יחסי המין יגיעו בשלב מוקדם בקשר, במקרים רבים מאוד בפגישה הראשונה. התמזל מזלך ואתה יכול לקיים יחסי מין גם עם גברים וגם עם נשים - לקבל את הרגש משולב במין מהנשים ואת המין בלבד מהגברים - וזה אחד מיתרונות הביסקסואליות: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 מעניין שהתחושה המשפילה של היותך רק אובייקט מיני היא תחושה נשית קלאסית. ישנם פאסיביים אקטיביים מאוד (ליתר דיוק, נחדרים, ולא "פאסיביים", הממלאים תפקיד מאוד אקטיבי בהפעלת הפרטנר החודר, בחיפושו וביישום הקשר). לכן, יש לבדוק אם הציפיות שלך מהגבר החודר הן אך ורק ציפיות מיניות או שמא הן גם רומנטיות. נראה לי שכמה שיחות עם מטפל בעל ניסיון בנושא לא יכולות להזיק לך, כאשר הנחת היסוד האופטימית והחיובית צריכה להיות ההכרה שאתה מסוגל ליהנות משני העולמות במקום להתמקד באחד ההיבטים השליליים ולהעניק לו משקל גדול מדיי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

20/10/2012 | 08:24 | מאת: אמא דואגת

בני בן 8 ומגיל צעיר נמשך למשחקים עם הבנות - הן בגן היה כך והן בביה"ס כעת. הוא לא מתלהב מהימצאות בחברת בנים כלל (יש לומר גם לרוב נמנע מכך). שונא כדורגל ומשחקים שבנים בד"כ מתלהבים מהם. יש לו אחות גדולה ואח קטן, אך לדעתי זה לא קשור לכלום. אנו מאוד מוטרדים ורוצים לדעת שני דברים: 1. האם זה אומר בהכרח שהוא "קוקסינל"? 2. מה נוכל לעשות והאם אפשר בכלל לשנות זאת?? (האם זה גנטי לגמרי?) בבקשה אל תאמר לי את התשובות הנדושות שעלינו לקבלו כפי שהוא, ואל תייעץ לי ללכת להדרכת הורים. ממש לאחרונה הוא סיים תרפיה באומנות, וגם עם התרפיסטית היו לנו שיחות על כך שלא נתנו לנו מענה. אני מודה שקשה לי מאוד עם זה. מדובר בילד חכם ויצירתי מאוד, ואנו יודעים שבקרוב הוא יהיה בודד וקורבן להתעללויות מצד הילדים, משום שהבנות תפסקנה לשחק איתו כי הוא בן, והבנים כבר עכשיו מתרחקים. אני יודעת שאסור להעיר לו על כך כי אז יהיה מבולבל ומתוסכל עוד יותר, אבל הנושא הזה של "קוקסינליות" באמת דוחה אותי. מה לעשות???

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לאמא הדואגת, אני מבין את המצוקה שלך ואכן צפויה לכם התמודדות לא פשוטה כמשפחה. נלך מהקל אל הכבד: אין בשלב זה לדעת אם בנך יתפתח דווקא כטראנסג'נדר ("קוקסינל") או כהומוסקסואל. אני מניח שבאופן יחסי יהיה לך יותר קל עם האפשרות השנייה. לא נראה לי שאפשר לשנות זאת, בין אם הגורם גנטי, סביבתי, או כפי שמקובל לחשוב כיום - משולב. יש דברים מולדים שדווקא כן ניתנים לשינוי (למשל, תכונות אישיות כמו מופנמות) ויש דברים סביבתיים שאינם ניתנים לשינוי. השינוי היחיד האפשרי הוא ההשלמה עם המצב. חשוב מאוד להפריד בין טובתכם כהורים וטובת הילד. הכיוון של טיפול באומנות נשמע באמת מאוד מתאים עבור הילד כדי לבנות את עצמו. בטיפול פסיכולוגי בכלל קיימת כיום בהחלט מגמה של חיזוק הצדדים החזקים במקום ניסיון לתיקון הצדדים החלשים, דבר שהוכח כלא יעיל: http://www.giditherapy.co.il/?p=662 ולפי תיאורייך, מדובר בילד חכם ויצירתי שבהחלט ניתן לעזור לו לבנות את עצמו בכיוון שלו, כך שהדימוי העצמי שלו יהיה גבוה מספיק כדי להתמודד עם הלחצים הסביבתיים שצפויים לו. ואולם, כדי להתמודד עם לחצים אלה צריך להיות לו גם גב הורי חד-משמעי שקודם כל מפריד בין מה שאפשרי ומה שבלתי אפשרי ובין הצרכים שלו והצרכים של הילד. מטבע הדברים, חלק מהדאגה שלכם קשור בעניין התדמיתי שלכם כמשפחה עם ילד כזה. זה חלק שאפשר לטפל בו. כל ניסיון ללכת נגד נטיותיו של הילד לא רק שיפגע בו כעת אלא בהחלט עלול ליצור בעיות נפשיות אחרות בעתיד. קבלת הנטייה (בלי לעסוק בשאלה אם יתפתח להיות הומוסקסואל או טראנסג'נדר) תאפשר לילד להתמודד טוב יותר וגם לראות בבית חוף מבטחים המקבל אותו כמו שהוא - אחרת, יראה גם בבית מקום לא בטוח בו הוא נאלץ להעמיד פנים על מנת להתקבל. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

20/10/2012 | 18:03 | מאת: אמא דואגת

א. אני מאוד מעריכה את תשובתך המהירה והמקצועית!!! ב. מעניין אותי באמת לדעת, אם לפי מחקרים שנעשו, האם הצליחו ניסיונות שנעשו לשנות אצל ילדים/בני נוער הזהות המינית ה"לא נורמטיבית" הזו. או שבאמת זה אבוד מראש? האם ניתן לחזות מעכשיו? מאיזה גיל בעצם ניתן לומר בוודאות שזו אכן נטייה לקוקסינליות? צריך להבין, שכבר מעכשיו הבנות מתחילות להתרחק (בצדק). ואז מה? הוא יהיה לבד???? אנו רואים שהילד אכן מראה סימני מצוקה, ואף התרפיסטית אמרה שהוא נראה מבולבל. איננו רוצים שהוא יהיה בודד חברתית. האם לשלוח ילד בן 8 לטיפול בנושא זה מעכשיו? האם לחכות? אינני יודעת כיצד אוכל להתמודד עם זה משום שכאמור, הנושא תמיד "הפחיד" אותי במוזרות שלו.

19/10/2012 | 15:05 | מאת: יעקב

אני בן 13. אם התפתתי כמה פעמים לנשק בן זה אומר שאני הומו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יעקב, שום דבר אינו סופי בגילך הצעיר, תחילת גיל ההתבגרות, שבו יש לכולם צורך לטעום מהכל. שאלה חשובה בהקשר הזה היא האם הרגשת או תרגיש צורך לנשק בנות ועל כך רק העתיד יוכל לתת את התשובה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

11/10/2012 | 21:55 | מאת: עידן

שלום פרופ', אשמח אם תוכל לענות לי על 2 שאלות קצרות: 1. האם זה אתי שאתה תטפל במטופל שהוא גם סטודנט שלך במכללת נתניה כאשר שם אתה המרצה הקבוע שלו? האם יש מגבלה אתית/מוסרית/חוקתית כלשהי בכך? 2. האם עקב כך שהוחלט להעניק לך תואר פרופ' כאות כבוד ע"י האוניברסיטה, העלת את תעריף הטיפול הפרטי אצלך למטופלים (קבועים/חדשים)? בתודה,

שלום עידן, 1. מעולם לא קיבלתי לטיפול סטודנטים ממכללת נתניה (גם אחרי שהפסיקו להיות סטודנטים). תוך כדי הלימודים זה בוודאי לא אתי ואחרי הלימודים אין בעיה אתית אלא זה עניין של העדפה אישית שלי וצורך אישי שלי להפריד בין הטיפול להוראה. 2. לא חל כל שינוי בתעריפי הטיפול שלי מאז הדרגה האקדמית החדשה ואני אף מנהיג תעריף מיוחד לסטודנטים. 3. העלאה בדרגה אקדמית היא תוצאה של הישגים במחקר ולא אות כבוד הניתן כביטוי להערכה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

11/10/2012 | 22:25 | מאת: עידן

תודה פרופ'. ברור לי שאלו הישגים במחקר (כנראה לא התנסחתי נכון) וידוע לי שהתואר מוענק ע"י האוניברסיטה לד"ר שמרבה בכתיבת מחקרים מאמרים. להבדיל מתואר ראשון, שני, וד"ר, שניתנים על לימודים ועמידה בבחינות. לגבי השאלה הראשונה, אם מישהו מתחיל טיפול מתמשך וקבוע אצלך, ובהמשך הופך לסטודנט שלך - האם הטיפולים שלך איתו יסתיימו ?

11/10/2012 | 19:56 | מאת: בדס"מ ושאר ירקות

אם תוכל לעזור לי בזה - בדס"מ, שליטה וכו'.. אני בן 26 לא היו לי אף פעם קשר זוגי אבל מיני היה לי. לאט לאט בשנים האחרונות משך אותי העניין של בדס"מ. להיות נשלט בידי משהו, תפקיד של אדון-עבד. הפנטזיה הזאת התחילה כנראה שאני סובל מחוסר בטחון עצמי ואני רוצה לממש את זה, אבל שזה מגיע למצב שאני צריך לדבר בכבוד לאותו אדון בטלפון, כלומר: ערב טוב אדוני.. אני עוד לפני שאני חושב אם להתקשר אני לא מתקשר בכלל או שאני מתקשר ומנתק.. ז"א שבמילים לדבר ככה אני לא חושב לדבר ככה כי זה לא נעים... זה מוריד מהכבוד של עצמי.. אני מאוד רוצה לנסות להפתח בתחום הזה, אבל הקושי שלי לסמוך על אנשים ופתאום להיות נגיד מכוסה ושלא אוכל לראות.. או להיות קשור מאחורי הגב זה גורם לי למחשבות מה אם הבחור ינצל את זה ויפגע בי? ירביץ לי בכוונה.. ולא בכלל עצם המשחק עצמו? או שידקור אותי חס וחלילה? ואם אני נגיד מחפש להיות שולט אז אני לא יודע לשלוט.. אני יעשה פאדיחות לעצמי כנראה.. אין לי את הריגוש לשלוט למרות שנסיתי.. אני רוצה לשאול אותך שאלה קצת אישית בנושא זה (אני לא רוצה שזה יפגע בך בכוונה, אז סליחה מראש..) רציתי לשאול אם פעם עשית עם פרטנר/ית בדס"מ? כולל שליטה. היית שולט או נשלט? מצטער שוב על החוסר נעימות הזאת.. זה משהו חשוב לי לדעת ולשמוע ממך, אם אתה לא מומחה מדבר הזה אז אשמח אם אתה מכיר משהו שתוכל להפנות אותי בעניין. תודה ולילה טוב..

שלום לך, משחקי שליטה בצורה "ממוסדת" יותר או "ממוסדת" פחות קיימים קיימים בחלק מיחסי מין, המערבים בתוכם בצורה זו או אחרת מרכיב כוחני. למשל, במקרים רבים הצד החודר תופס את עצמו כשולט והצד הנחדר כנשלט. נראה לי שהמקום המתאים ביותר להעלות את חששותיך ולבטיך בעניין הוא פורומים שונים באינטרנט שאינם מנוהלים ע"י מומחה אלא ע"י אנשים בעלי עניין משותף. דווקא משום שמדובר בשליטה יש לחובבי בדס"מ כללים מאוד ברורים וקודים מאוד ספציפיים. דבר נוסף - בעיקר הואיל ואתה מעוניין יותר בצד הנשלט, אתה יכול לבקש מאותו "אדון" מדומה, כחלק ממשחקי התפקידים, שילמד אותך מה לעשות. עם זאת, חששותיך בהחלט במקומם ורצוי לקבוע את חוקי המשחק מראש. נדמה לי שזה גם מה שמומלץ בקהילת הבדס"מ. זו כמובן לא תעודת ביטוח כנגד שום דבר, אלא מקדם ביטחון ואמצעי זהירות שכדאי לשמור עליו. בטלפון כמובן אי אפשר לעשות לך כלום. רעיון נוסף למחשבה: חלק גדול מהאטרקטיביות של פנטזיות מיניות שונות נעלם כשמממשים אותן. לכן, ייתכן שתרצה לשקול אם אתה רוצה לממש את הפנטזיה או, נניח, להסתכל רק על סרטים מהז'אנר הזה ולהכניס קצת יותר מרכיבים כוחניי לסקס רגיל. את השאלה על ניסיוני האישי אני מבין כמקרה פרטי של הצורך שלך בבדיקת גבולות, דבר שאתה מנסה לעשות גם בבדיקת יחסי הבמדס"מ המושכים אותך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

22/10/2012 | 22:49 | מאת: א.בר

שלום לך, בדס"מ מושתת על משחקי שליטה קודם כל! המורכבים בדרך-כלל, מפנטזיה שרוצים לממש. כמו כל משחק, גם כאן יש חוקים או יותר נכון - גבולות עליהם מצהירים שני הצדדים וקהילת הבדס"מ מקפידה על הגבולות אם כי, כמו בכל קשר שהוא, חשוב להכיר את הפרטנר וגם לנקוט באמצעי זהירות בהתאם. עם הזמן, ועם ההיכרות שלך עם האדון או המאסטר, אתם מבססים את האמון ביניכם ובין השאר, מרחיבים או משנים גבולות.. התהליך עצמו כמו בכל קשר ואפילו קשר זוגי - ישנה היכרות וישנם עזיבות או התחלות חדשות ואפילו כאלה שבמקביל. כל אקט או קטע משחק, מה שמכונה: סשיין יכול להתבצע בפני עצמו ואינך מחוייב להתמסר לאדון אחד בלבד - רצוי בהתנהלות שכזו לבצע את הסשנים במקום ציבורי קרי, באירוע בדסמי. אגב, הפנטזיה היא פנטזיה ואיננה בהכרח כוללת יחסי-מין כמו גם לא בהכרח, שהאדון הוא החודר ולהיפך. המטרה היא לממש את הפנטזיה כמו שהיא כששני הצדדים אמורים לצאת מרוצים. בהחלט, משחקי שליטה יכולים להוות כמעיין, תוסף ליחסי מין אך גם זה, לא בהכרח בכלל. תוכל לפנות לקהילה באינטרנט (חיפוש די פשוט), להעלות בפורומים שם כי אתה חדש ומעניין באדון שידריך ויכניס אותך לתחום. אפשרי להתנסות גם במסיבות או במפגשים הציבוריים יותר ולראות, לחוש או להתנסות עצמאית ובאותה מידה - גם ללמוד על הגבולות שלך בעצמך... בהצלחה, א.בר.

11/10/2012 | 19:05 | מאת: חיים מגפיים

כתבתי פה כנראה בכינוי אחר או באותו כינוי אבל אין זה משנה. במקור אני מבית דתי חזרתי בשאלה. כיום ממרום גילי (27) אני סובל מחוסר בטחון עצמי. זה נובע שאנשים מנצלים את התמימות שלי והנאיביות. אני לא יכול להתמודד כוחנית ונפשית עם אנשים/מכרים/סביבה. אני צריך שמשהו כל הזמן יהיה לידי, אין לי דעה משלי אז שחבר שנמצא איתי בקשר אני מדבר ומתייעץ איתו (זה טוב להתייעץ) ויוצא שכל מילה שהם מוצאים מהפה, אז אצלי זה נחשב לקדוש.. מקשיב לעצות שלהם, וזה אפילו מונע את ההחלטה שלי למשל אם אני רוצה לצאת לאיזה בילו אז אני מסתייג נורא בכלל שהחבר לא רוצה להכנס איתי ביחד.. בשנים האחרונות הייתי בקשר עם חברים, שחשבתי שהם חברים באש ובמים אבל הבנתי שהייתה להם גם מטרה לנצל אותי בעיקר את התמימות שלי. (גיל 26) לאחר שנה שגרתי לבד והצלחתי ככה ככה דיי לחיות חיים עצמאיים, אז כיום אני גר עם אבא (מתחילת חודש אוגוסט). וההורים דיי יודעים שאני תלותי בהם ובאנשים וכו'.. הם עושים למעני דברים שבלעדיהם לא יכולתי להסתדר בכלל. ההורים שלי יודעים על משיכתי לבנים. ולאחרונה לפני כמה חודשים גם אחותי יודעת, אבל לא פתוחה לקבל, ולא מתעניית בנושא זה.. מבחינת הדת, כמו שכתבתי בהתחלה, שחזרתי בשאלה והיה מאוד קשה לאמא עם זה, אבל כנראה התרגלה, אבל עדיין רוצה שאחזור בתשובה. נושא התלותיות והחזרה שלי שוב לגור עם ההורים (במקרה זה עם האבא) מפריעה לי נורא.. אני יודע שאם אגור לבד או עם שותף בת"א, אני בטוח שיהיו לי המון בעיות חברתיות וכו'.. ואפול לפח שאנשים יצליחו לנצל ולרמוס אותי.. מי שאין לו בטחון עצמי בוודאי שעדין לא שלם עדיין לצאת מהארון כלפי כולם.. כולל משפחה או כל דבר אחר.. מבחינה זוגית לא הייתי בקשר זוגי אף פעם ולא היה משהו אפילו בתור התחלה... אמא מאוד רוצה שאוכל לחיות את חיי היא מאוד תומכת בי (למרות הקשיים שלה) אם כל הקושי שלי אני כרגע נמצא באמצע טיפול בהיפנוזה ובעברי לקחתי רסיטל, ציפרלקס מבחינת לחץ ועוד בעיות בגלל הנושא החברתי.. יש דברים שלא קשורים לנושא של הפורום הנה"ל, אז סליחה ואשמח לשמוע את תשובתך בנושא.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חיים, קשה לי להבין מהיכן לקחת את האומץ והתעוזה למרוד ולצאת בשאלה עם האישיות הפאסיבית, התלותית והכנועה שאתה מתאר. הרי מדובר לא רק על שינוי באמונה, אלא על עזיבת אורח חיים שלם שעליו גדלת ובכל זאת היה בך העוז להתקומם ולעזוב את מה שלא מתאים לך. כנ"ל לגבי היציאה מבית הוריך ואני ממליץ לך בחום לגייס את כל כוחותיך לצאת שוב מבית אביך לחיים עצמאיים. התלות שאתה מתאר בדעות של אנשים אחרים אינה רק דבר רע. כמו שכתבת, "להתייעץ זה טוב", כל עוד אנו עושים זאת כחלק מתהליך למידה אין בכך כל תלות, ובוודאי שלא פסול. אם אתה יכול, למשל, לדמיין לעצמך מה מישהו שאתה מעריך את דעתו היה אומר, תוכל להפנים את קו המחשבה הזה. עם זאת, נשמע שאתה עובר קונפליקטים לא פשוטים ומתקשה מאוד לסמוך על עצמך. גילך אינו מופלג כלל ועיקר ולהערכתי, בעזרת ייעוץ מתאים, תוכל לערוך שינויים משמעותיים בחייך. את אחד השינויים המשמעותיים עשית ע"י היציאה בשאלה (ואינני אומר זאת ברמה הערכית, אלא כשינוי שעשית תוך מרידה במוסכמות בהן חיית), כך שבהחלט יש לדעתי מקום לאופטימיות רבה. אולי שאלה שממנה כדאי להתחיל היא השאלה, האולי קצת מקוממת, והיא - מה אתה מרוויח מהמצב הקיים. לקריאה נוספת: העצמאות הפרטית שלי: הפרעות אישיות תלותית - http://www.giditherapy.co.il/?p=256 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il (תעריף מיוחד לסטודנטים)

12/10/2012 | 21:18 | מאת: חיים מגפיים

שכחתי לכתוב שיש לי חוסר בטחון עצמי. ותמיד הייתי תמים ונאיבי וגם עכשיו! תמיד סבלתי מהצקות מחברים ללימודים רוב ההצקות, קרו בתיכון.. יש לי שאיפות וחלומות אבל החוסר בטחון העצמי מונע ממני זאת... נסיתי דברים בחיים. הייתי בטיפול קוגנטיבי התנהגותי בבית חולים הפסיכיאטרי בבאר שבע. כתבתי באתר גוגיי בפורום ייעוץ פסיכולוגי וד"ר עופר מאורר המליץ לי על מטפלת שאולי יכולה לעזור לי, אבל סיימתי איתה... הייתי אצל מטפל שעסק בחרדות שחשבתי שיש לי חרדה חברתית, אבל השבוע הבנתי שאני יותר מדי עסוק בלהכניס לעצמי שטויות לראש ומנסה כמה שיותר להרגיש חרא... זה קשור גם להודעה הקודמת, מה שאני מנסה לומר שגם אחליט עכשיו ברגע זה לעזוב את העיר שבה גדלתי ולנסות לחיות כעצמאי בעיר זרה.. {שכל הומו היה מת.. להגיע לשם ולגור ולחיות את החופש והכל.. } אז אני ממש פוחד ומרגיש שאעשה את טעות חיי... אני יודע שלפעמים אמא שאני בקשר טוב איתה רוצה מאוד בטובתי אבל לפעמים זה נראה כך... כל שבת אני מגיע לאמא לארוחת ערב שבת וביום שבת עצמו ולי אין חשק לדבר או שדברים לא יוצאים לי מהפה.. כנראה בגלל החוסר בטחון . ובכלל אני מרגיש שאני לא ממצא את חיי מספיק, ולא ממש מעריכים אותי, למרות שמנסים להגיד לי את זה ככה וככה.. בסוכות האחרון, אמא אחי ואחותי כנראה יצאו למשפחה הרחוקה שגרה במרכז. לאחר סוכות שאלתי אותם למה הם לא הזמינו אותי ושיתפו אותי ואמרו לי שלא יכול גבר בן 27 להיות עם אמא והאחים.. (האחים בני20) אבל ידעתי שזה לא נכון, אמא והאחים שלי דתיים סרוגים והבנתי שבגלל שאני חילוני הם רוצים אותי בקרבת המשפחה המורחבת (מצד האמא), אל תחשוב שאני מתגעגע לראות את הבני דודים שלי וכו'.. אבל משהו פה התפרק. האימון של האחים ובעיקר אמא שלי בי, נשבר!!! היא צפתה ממני להרבה.. אישה, ילדים, אורח חיים דתים.. ואני נצפתי לה את החלומות.. אני מפחד שוב לתת אמון באנשים וחברים אחרים.. אם יעשה שוב את אותה הטעות שלי עם החברים הקודמים אז זאת תהיה בעיה... וסליחה על המגילה.. ושבת שלום.

02/10/2012 | 00:39 | מאת: יניב

פרופ' גידי רובינשטיין שלום, אני בן 24. לפני כשנה כתבתי פה אודות הרקע המורכב והלא פשוט שלי ודברים קשים אותם חוויתי בעבר עם משפחתי. אתה השבת לי בין היתר, שבעקבות מחקר שערכת בנושא, מצאת שעזיבת בית ההורים "מכשירה את הקרקע" ויכולה למנף בצורה משמעותית את חיי לטובה. אני חייב להודות, שכאשר השבת לי תשובה זו לפני שנה מאוד הסתייגתי ממנה, שכן אני בעד לחסוך את שכר הדירה ולהמשיך לגור עם ההורים פה כעת נוח לי - פה מכבסים את בגדיי, מנקים את חדרי, רוכשים קניות מהסופר עבורי וכו'. ואולם, בימים האחרונים הגעתי למסקנה כי אתה צודק במידה עצומה, והבנתי את הערך האמיתי של דברייך. הבנתי כי האנשים אשר סביבי - אחיי, אימי ובעלה, הם אנשים שלא נעים לי בסביבתם, ושבהחלט היה טוב עבורי לגור הרחק מהם. בנוסף, בעלה של אימי מציין בקול לאחרונה בפניה כי מעוניין שאני אעזוב את הבית (הוא גילה כעס זמני כנגדי בעקבות כך שאכלתי בכיפור והוא אדם מאמין וזה הכעיס אותו). יתרה על כך, לעבור לגור בתל אביב מאוד מפתה אותי - זוהי עיר ידידותית יותר לצעירים, שם הסיכויים שלי למצוא זוגיות גבוהים יותר, ושם אוכל בקלות יותר להיות מטופל אצלך בקליניקה בגלל הקירבה הפיזית. ואולם, יש לצערי עדיין קשיים. העבודה המסודרת והקבועה שלי הינה בעיר מגוריי אשר מרוחקת מאוד מתל אביב, וכאן גם לימודיי (אני באמצע תואר ראשון). כמו כן, זה אומנם אפשרי, אך ברור שזה יהווה נטל כלכלי משמעותי עבורי לשלם גם על הלימודים וגם על שכר דירה (אפילו שזה עם שותף) - זה יגמור לי את כל המשכורת כמעט. האם בשל המורכבות, אתה חושב שזה בסדר אם אני אמשיך לגור עם ההורים בתקופה הקרובה, לכל היותר בשנתיים הקרובות עד לסיום לימודיי? או שלדעתך צריך לתת לעזיבת בית ההורים משקל יותר גבוה וחשיבות גבוהה יותר, ולמרות כל הקשיים העזים בהגעה לעבודה וללימודים מת"א לכאן כל יום, ולמרות הנטל הכלכלי, בכל זאת לבצע זאת? אני מתנצל על אורך ההודעה, אך מודה על תשומת הלב ועזרתך החכמה מאין כמוה.

שלום יניב, אני זוכר את פנייתך המקורית. באופן כללי, אני נמנע מלתת עיצות חד-משמעיות, ובכלל פסיכולוגיה אינה מדע מדויק, אך במקרה הזה, המלצתי מאוד חד-משמעית בעד עזיבת בית ההורים ויפה שעה אחת קודם. אציין כי המחקר שהזכרת נבע מהתרשמות קלינית ממטופלים בשטח במשך שנים רבות ורק רציתי לבדוק את הדברים לגבי מדגם מייצג ולא קליני. גם העילות המעשיות (כגון חיסכון כספי) מוכרות לנו היטב הן כסיבות להישאר בבית ההורים והן כסיבות לא לפנות לטיפול. בסופו של דבר, ברור שמדובר בסדר עדיפויות. אינך חייב לעבור דירה לת"א. את זה אתה יכול לדחות בשקט עד תום לימודיך ויותר. אך מבחינה פסיכולוגית גרידא מומלץ לצאת מהדירה כצעד בונה עצמאות. ייתכן מאוד שיחסיך עם ההורים אף ישתפרו לאחר הפרדת הכוחות הפיזית והפחתת התלות. המלצתי לעשות זאת, ויפה שעה אחת קודם, גם אם הדבר יהיה כרוך בשנת לימודים נוספת. עוד אמליץ במקרה שלך להקפיד להפחית את התלות בבית בכל מחיר (לא להביא כביסה לאמא, לא לאכול אצלה באופן קבוע, אלא רק בארוחות חג ולקיים משק בית נפרד לחלוטין). לקריאה נוספת: העצמאות הפרטית שלך: על הטיפול בהפרעת אישיות תלותית - http://www.giditherapy.co.il/?p=256 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

29/09/2012 | 20:36 | מאת: א. בר

שלום רב, אבקש לדעת כיצד והיכן אוכל להתחיל טיפול הורמונאלי לשינוי מין? החלטתי, אחרי שנים כה, שזה מה שאני רוצה.... לא אפרט, ברשותך, את כל 'דפי ההיסטוריה' והחלטתי הנחושה להתחיל בתהליך - הארוך והקשה הזה ככל שיהיה. אשמח מאוד לדעת פרטים מדוייקים היכן ולמי לפנות בנושא. רב תודות, א.בר

שלום רב לא. בר, בקשתך לקבלת פרטים שיסייעו לך לקבל הורמונים ולהתחיל בתהליך לשינוי מין במהירה- מאד ברורה, לאחר שעברת דרך ארוכה של התלבטות והגעת להחלטה נחושה, כפי שכתבת. על מנת להתחיל בתהליך שבו אתה רוצה, תוכל לפנות לוועדה לשינוי מין שבמחלקה לכירורגיה פלסטית, שבמרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר, באמצעות מזכירת הוועדה.מספר הטלפון שלה הוא: 03-5302677. אני מאחלת לך הצלחה רבה בדרכך החדשה. בברכת חג שמח, ד"ר דליה גלבוע

30/09/2012 | 21:54 | מאת: א. בר

שלום לך, הוחמאתי מאוד כשכתבת בזו הלשון: "להתחיל בתהליך שאתה רוצה"... לא ציינתי בכוונה את המין שלי כפי שנחשף רבות בשפה העברית, לא ניסיתי להטעותך, זוהי כתיבתי מזה שנים כאשר הדיבר הוא עליי. ובכל זאת כתבת 'אתה'... :).. אני עדיין אישה, כך רשום בתעודת זהות... חציתי כבר את שנת ה-40... רווק(ה), ללא... שנים חיי מנוהלים באורח כפול: ישנם המכירים אותי כאישה ולא אחרת ואחרים המכירים אותי כגבר ולא אחר... למעלה מ-20 שנה הולכת כמו גבר, מתנהגת כמו גבר, מחשבותיי בלשון זכר ואפילו טון דיבור גברי שבא לי כבר אוטומט .. כבר עשיתי התמחות!! כל שאוכל לבקש כמתנת יום הולדת - לחיות באמת כגבר בכל תחומי החיים לפחות למחצית השנייה של חיי ... נמאס לי להסתתר.. לתרץ.. להחביא.. נמאס לי גם שיחות עם פסיכולוג: שוב להסביר, שוב לחשוף, שוב להראות תמונות כפולות כאילו אני על דוכן הנאשמים!!! והנה עברו עוד 5 שנים. אני בסך-הכל טיפוס די חברותי, בעל(ת) השכלה.. די פשוט(ה), לא צעיר(ה) כל כך גם לא מבוגר(ת) מידי... אבל בהחלט יודע מה אני רוצה!! אני גדול ומסוגל להחליט לעצמי, את לא חושבת כך?! תודה שוב :-) א. בר

20/09/2012 | 20:19 | מאת: מנחם

אני בחור חרדי בן 19. אני מתעניין עקרונית בנשים. אבל עקב הישיבה והדת וכו' אין לזה כל ביטוי בפועל. לעומת זאת, יש לי אהבה אובססיבית המטרידה אותי כל היום וגובלת במשיכה לבחור מסוים בכיתתי. א) האם זה אומר שאני הומו? ב) איך אפשר למגר את המחשבות הטורדניות הללו ולהתחיל לחיות ברוגע גם בישיבה, גם על-יד הבחור הזה, להפחית את הרצון העז לגעת בו ולהיות קרוב אליו כל הזמן? תודה רבה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה
23/09/2012 | 11:45 | מאת: דוריאן גריי

לדעתי בלי לפי שאתה מוסיף לעצמך תוויות אם אתה חרדי הומו או סטרייט, אתה צריך לשאול את עצמך כמה שאלות לפני שאתה נאבק אם הדחף החדש שלך. האם הרגשת פעם כזו משיכה לבחורה מסויימת? האם אותו בחור יפה עד כאב? או שזה האופי שלו? שנית יכל להיות שפשוט תצטרך לקבל את העובדה שאתה נמשך לבחור ויכל להיות שאתה דו. ואם זה יהיה המצב, איך תתמודד עם זה אז...

שלום מנחם, במידה וקיימת משיכה לנשים, היא אינה אמורה להיות מושפעת מהיעדר אמצעים מעשיים לממש אותה. הדבר אינו קשור בהכרח לדת ולישיבה, אלא יש בהחלט גם בחורים חילוניים אשר מסיבות אלו ואחרות (למשל, חרדה חברתית וחוסר ביטחון) אינם מממשים את משיכתם לנשים. דוגמא מוחשית לכך ראינו בתכנית הטלוויזיה "היפה והחנון": http://www.giditherapy.co.il/?p=859 אני כותב זאת, משום שהא בהא לא תליא, כלומר, משיכה לגברים אינה תוצאה של חוסר משיכה לנשים ולהפך. בלי להיכנס לשאלה אם אתה הומוסקסואל או לא, משיכה של הומואים לסטרייטים היא תופעה שכיחה מאוד, קל וחומר בגיל ההתבגרות ועל אחת כמה וכמה בקרב בני נוער דתיים בתנאי פנימייה. תוכל לקרוא על התופעה במאמר הקצר הבא http://www.shrink-friendly.co.il/?p=432 ולשמוע על כך עוד, כולל התייחסות לתלמידי ישיבה, בהרצאה שבקישור הבא: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=640 יש הרואים במשיכה זו ביטוי להומופוביה מופנמת (חוסר קבלה של ההומוסקסואליות ולכן המשיכה מופנית לבחורים סטרייטים), יש הרואים בכך מקרה פרטי של משיכה אל הבלתי אפשרי והבלתי מושג (כמו, למשל, התאהבות של נשים בגברים נשואים) או ניסיון בלתי מודע "לפתות" גבר סטרייט. כאשר מדובר בדתיים, יש לזכור שאחוז הסובלים מהפרעה אובססיבית גבוה יותר, ובעיקר אם נלוות לכך אובססיות בתחומים אחרים, יש לבדוק גם את האפשרות של HOCD (Homosexual obssesive compulsive disorder), כלומר, הפרעה כפייתית המופיעה אצל סטרייטים (גם גברים וגם נשים) המאופיינת ע"י אובססיה שמא הם הומואים או לסביות. מבחינה מעשית, הייתי מציע לך לא לשחק באש, לשמור על מרחק מחברך ועל יחסים קורקטיים. ההומופוביה בגיל ההתבגרות, קל וחומר בחברה דתית, היא בשיאה וכל רמז בעל משמעות מינית מבחינתך עלול לעורר התנגדות עזה עד כדי נידוי חברתי. בשלב זה נראה שעליך להפריד בין הערוץ החברתי ובין הערוץ המיני-רומנטי. בכל מקרה, הייתי מציע לך לפנות גם לאתר הו"ד (הומוסקסואלים דתיים), ללא קשר לנטייה המינית שלך, ולחלוק את הרגשתך עם בני נוער הנמצאים במצב דומה (יש הרבה נערים דתיים הסובלים מכך, לא בהכרח הומוסקסואלים). במידת הצורך, יפנו אותך שם לפסיכולוג דתי מומחה לנושא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

היי.. אף פעם לא כתבתי פה אבל כנראה שהגיע הזמן:) אני בן 24, בארון עמוק עמוק עמוק. אף אחד לא יודע עליי. המצב הוא כזה שאני מאוהב כבר כמה שנים בחבר הכי טוב שלי. אני מגיע ממשפחה דיי פרימיטיבית וחיי בחברה כזאת. סביבי חברים מגיל צעיר, כולם סטרייטים, חבורה שכזאת. תמיד נמשכתי אל הבחור הספציפי. אבל לאחרונה המצב החמיר. תמיד קינאתי בחברות שלו, נעלבתי ונפגעתי מדברים שהוא אומר או התרגשתי מהם. הבחור הזה בעל משמעות עבורי גדולה מאוד. לפני כמה שבועות רבנו, לא בגלל משהו שהוא עשה לי, הוא מנתהג לאחרים בצורה לא ממש יפה וראויה ועשה כמה קטעים לחברים אחרים בחברה. אני לא ממש מתקשר איתו כי הוא עשה מעשה שלא יעעשה לחבר שלנו, מעשה שהוא חוזר עליו כבר כמה פעמים ולא לומד מטעויות. המצב הוא כזה שהיום יש בנינו ריחוק. יש לו מישהי חדשה. הוא מתחנן אלי שנחזור לדבר, הוא אומר לי שהוא מעריץ אותי ואוהב אותי יותר מכל חבר אחר ורואה בי כמו בן משפחה. אנחנו מאוד מאוד קרובים. הוא באמת מאוד מאוד אוהב אותי, מעריך אותי וכל מה שאני אומר לו קדוש. החברות שלנו מדהימה, יש בינינו כימיה מטורפת, תמיד באותו ראש, צחוקים וכדומה.. פשוט חבר במלוא מובן המילה, רק שמהצד שלי יש רגש, הרבה רגש ומשיכה מטורפת. אני אובד עצות, כבר שבועיים-שלוש שאנחנו לא ממש מתקשרים, אני חולם עליו בלילה, חושב עליו המון, מפנטז עליו ומקנא בבחורה שהוא יוצא איתה. אני לא פעם חשדתי ושאלתי את עצמי אולי גם הוא נמשך אליי ולא מצליח לענות לעצמי על התשובה אבל אם לא קרה כלום עד עכשיו אז כנראה שלא. למרוטת שיש מצבים שאנחנו לבד ואני מרגיש מתח מטורף (אבל אולי זה רק אני). אני מתוסכל ממש, הוא לא יוצא לי מהראש, חופר לו בפייסבוק, מסתכל לו על השעות בוואצטף וכו וכו...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בני, רבות נכתב על משיכתם של הומואים לסטרייטים ואתה מוזמן לצפות בהרצאה שנתתי בנושא: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=640 או לקרוא מאמר קצר המסכם אותה: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=432 גבר סטרייט הוא מושא תשוקתם של הומואים רבים. יש כאלה הרואים בכך ביטוי לחוסר קבלה עצמית של הומו הנמשך אך ורק לגברים אלה (הומופוביה עצמית) והעובדה שאתה עמוק-עמוק בארון עלולה להחשיד בכיוון זה, יש הרואים בכך חלק מהמשיכה הכללית של בני אדם לדברים שאינם ניתנים להשגה ויש הוראים בסטרייטיות התגלמות של גבריות אולטימטיבית המושכת אליה הומואים. ברמה המעשית אמליץ לך לשמור על מרחק מאותו בחור, גם ללא קשר למשיכתך אליו, בגלל המעשה הבלתי ראוי, אך גם בבחינת "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין". במילים אחרות, אל תשחק באש, הבחור סטרייט לחלוטין (או לפחות כך יש לראות את הדברים לאור העובדה שיש לו חברות) וכל חציית גבול מצדך עלולה לפתוח תיבת פנדורה אצלו. אתה יכול להמשיך ולפנטז עליו כאוות נפשך. בפנטזיה מותר הכל. אתה יכול לפנטז עליו כמו שמפנטזים על דוגמנים, זמרים וידוענים אחרים. אין כל רע בכך. יש לציין שכל ההומואים, לא רק אתה, גדלים ומתבגרים בחברה סטרייטית ולכן מושא התשוקה הראשון הוא תמיד בחור סטרייט. מאוחר יותר, כשתקבל את עצמך ותכיר הומואים נוספים תמצא גם הומו להתאהב בו וחלק גדול מההומואים נראים כמו סטרייטים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

16/09/2012 | 23:28 | מאת: בני 123

שלום בני, רבות נכתב על משיכתם של הומואים לסטרייטים ואתה מוזמן לצפות בהרצאה שנתתי בנושא: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=640 או לקרוא מאמר קצר המסכם אותה: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=432 גבר סטרייט הוא מושא תשוקתם של הומואים רבים. יש כאלה הרואים בכך ביטוי לחוסר קבלה עצמית של הומו הנמשך אך ורק לגברים אלה (הומופוביה עצמית) והעובדה שאתה עמוק-עמוק בארון עלולה להחשיד בכיוון זה, יש הרואים בכך חלק מהמשיכה הכללית של בני אדם לדברים שאינם ניתנים להשגה ויש הוראים בסטרייטיות התגלמות של גבריות אולטימטיבית המושכת אליה הומואים. ברמה המעשית אמליץ לך לשמור על מרחק מאותו בחור, גם ללא קשר למשיכתך אליו, בגלל המעשה הבלתי ראוי, אך גם בבחינת "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין". במילים אחרות, אל תשחק באש, הבחור סטרייט לחלוטין (או לפחות כך יש לראות את הדברים לאור העובדה שיש לו חברות) וכל חציית גבול מצדך עלולה לפתוח תיבת פנדורה אצלו. אתה יכול להמשיך ולפנטז עליו כאוות נפשך. בפנטזיה מותר הכל. אתה יכול לפנטז עליו כמו שמפנטזים על דוגמנים, זמרים וידוענים אחרים. אין כל רע בכך. יש לציין שכל ההומואים, לא רק אתה, גדלים ומתבגרים בחברה סטרייטית ולכן מושא התשוקה הראשון הוא תמיד בחור סטרייט. מאוחר יותר, כשתקבל את עצמך ותכיר הומואים נוספים תמצא גם הומו להתאהב בו וחלק גדול מההומואים נראים כמו סטרייטים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

23/09/2012 | 11:52 | מאת: דוריאן גריי

לדעתי, קיימים 2 פתרונות לגבי המקרה שלך, ואתה צריך להחליט מה הכי פרקטי ויישים מבחינתך. 1. דבר איתו על איך שאתה מרגיש ותראה מה התגובה שלו. 2. פשוט נתק כל מגע. הוא ישאר בתור האהבה הראשונה שלך. אבל אם תמשיך לפרפר סביבו במחשבה שיבוא יום יקרה משהו שאתה יודע שטכלס לא יקרה, חבל על הזמן והלב שלך. אתה תהיה עסוק בו במקום למצוא זוגיות משלך ולדעתי מגיע לך מישהו שיודע להתנתהג ושידע לחזיר לך אהבה באותה מידה שאתה נותן. הריחוק ממנו למרות שיהיה מאוד קשה יעשה לך טוב. בהתחלה יהיה לך קשה מאוד ואחר כך תראה שלאט לאט פחות כואב ותוכל למצוא אהבה חדשה. ואולי אחרי שתמצא תוכל לחזור ולחדש איתו את הקשר שהחברות מצידכם היא הדדית.

24/09/2012 | 22:56 | מאת: בעילום שם

אתה צריך לומר לעצמך שזה נכון שכיף לו להיות בחברתך אבל הוא בטח לא משתוקק כל כך להיות המאהב שלך כמו שאתה בכיסופים אליו- אחרת הוא היה מראה זאת הוא לפחות דו, ולדו אמיתי עדיף להיצמד לצד הסטרייטי שיניב פירות. מכיוון שלא ברורה הנטיה שלו, ואתה בטח מפחד לדבר איתו על זה, אז אתה במלכודת. חוץ מזה שאהבה הרבה פעמים דועכת, וממסגרת למסגרת שמוקבלת באנשים תמיד יש איזה אחד/ת שעשוים להימשך אליו יותר מכיוון שהוא בולט שם.

12/09/2012 | 03:17 | מאת: שם בדוי

אני בן 26 הומוסקסואל,עמוק בארון. יש לי קולגה שיש לי "הידלקות" עליו כבר הרבה מאוד זמן, זה קרה לי כמה וכמה פעמים בעבר אבל בד"כ זה עובר לי דיי מהר כשאני מבין שהבחור לא בעיניין, הבעיה עם הבחור הספציפי הזה היא שאני כמעט בטוח שהוא בעיניין שלי, יש לי אינטיליגנציה רגשית מפותחת ואני בד"כ לא טועה בדברים האלה. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו שיבטל את עיניין ההידלקות מהצד שלו הוא שהוא "מעריץ" אותי כחבר או כבן אדם באיזשהו אופן שלא קשור ברומנטיקה, אבל חשוב לי לציין שהוא מאוד מסמן ומאוד בעיניין, הוא תמיד שולח לי אמאמסים , מרבה לבלות איתי בעבודה וגם מזמין אותי הרבה לבלות איתו מחוץ לשעות העבודה, כמובן שכשאנחנו לבד שום דבר לא קורה חוץ ממתח מיני מטורף שאני מרגיש גם בעבודה וגם מחוצה לה. היו לו בנות זוג בעבר. אני מרגיש שאני לא מצליח להבין וככל שהזמן עובר אני רק מתבלבל יותר, מישהו יכול להמליץ לי איך לדעת או מה לעשות? תודה רבה ואחלה פורום

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, מהכותרת שנתת להודעתך אני מבין שכלל אינך בטוח שהבחור הומו וגם היו לו בנות זוג בעבר. לא הייתי ממליץ לך להתקרב אליו מבחינה מינית ולו בשל העובדה ששניכם עובדים באותו מקום עבודה. לכן, במידת האפשר, גם לא הייתי מציע לערב עבודה וקשרים זוגיים לסטרייטים. ברגע שקשר כזה עולה על שרטון, הדבר עלול ליצור בעיות קשות ביחסי עבודה. אם נוסיף לכך את העובדה שהבחור, עפ"י הגדרתך בכותרת, "סטרייט", המלצתי מתחזקת ביתר-שאת. ייתכן שמשיכתך המינית אל הבחור שיבשה קצת את השיפוט שלך ונראה לך שגם הוא נמשך אליך. משיכתם של הומואים לסטרייטים היא נושא שזכה להתייחסות נכבדת ומהווה סוגייה מאוד מורכבת: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=640 בשורה התחתונה, לא הייתי מציע לך לשחק באש. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

12/09/2012 | 13:26 | מאת: שם בדוי

אני מבין מה אתה אומר, בגלל זה כתבתי שזה קרה לי כמה פעמים בעבר (בעיקר עם סטרייטים) וכשאני רואה שאין עיניין אני משחרר. ובגלל זה שמתי את המילה סטרייט במרכאות. זאת בדיוק הבעיה שלי- אני לא יודע אם הוא סטרייט או לא. בכל מקרה, כבר פתחת את עיניי עם המשפט האחרון :) תודה רבה רבה

11/09/2012 | 22:04 | מאת: יוגב

שלום,אני בן 29...כל חיי היום לי נשים וחברות...אני אוהב באופן אובססיבי ודומיננטי את תנוחת הדוגי סטייל ובכלל ישבנים עד כדי שזה כבר מעצבן את הנשים שאיתי שאני שוכב איתן....יש לי לפעמים ג'ננות וקפריזות ללכת לשכב עם קוקסינל שממש נראה כמו אישה... לא מושך אותי הפין שלו ולא שהוא יחדור אליי או שאקיים איתו אוראלי...אלא פשוט רק לחדור אליו בדוגי סטייל כמו עם אישה... אני כל הזמן חושב שאני הומו או דו מיני בגלל זה...ביום יום אני לא מסתכל על גברים

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יוגב, בחלוקה הקיימת של נטיות מיניות אכן חסרה התייחסות לגברים הנמשכים לטראנסג'נדרים ויש אכן התייחסות רק לסטרייטים, גייז, הטראנסג'נדרים עצמם, לסביות וביסקסואלים. ייתכן שהסיבה לכך היא שכמו שציינת בפנייתך, גברים שנמשכים לטראנסג'נדרים נמשכים גם לנשים. על כל פנים, התנוחות והתפקיד החביבים עליך ביחסי מין עצמם פופולאריים מאוד ומפרנסים עשרות רבות של אתרי פורנו, דבר שמן הסתם מעיד על ביקוש עצום. אינני רואה בכך כל בעיה, פרט למה שהתלוננו עליו הנשים שאתך - דהיינו, בתור תנוחה בלעדית ביחסי מין, ובעיקר ביחסי מין בתוך זוגיות, שמן הסתם כוללת היבטים רגשיים, זה אינו התפקיד הרומנטי ביותר. ייתכן מאוד שכמו בכל דבר בחיים גם כאן תידרש פשרה מצדך וביחסי מין במסגרת זוגיות תצטרך לגוון קצת יותר ולתת לצד השני את מבוקשו. ואולם, בקשר למה שכנראה הביא אותך לפנות לפורום הזה, פחד מביסקסואליות או הומוסקסואליות, לא נראה לי שיש לך מה לדאוג. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אני בזהות מינית רגילה? לא הומו ולא דו מיני?

10/09/2012 | 22:43 | מאת: דורון

שלום לפרופ' גידי רציתי לשתף חוויה טריה שקרתה לי שקשור לזוגיות "נשכחת" מהעבר. לפני כעשור שנים הייתי בזוגיות עם גרוש פלוס ילדים. במשך כשנה ממש גרנו ביחד. בן הזוג יצא מהארון וחשף אותי בפני הילדים שלו שהיו עוד צעירים... הקטן מביניהם היה בכלל קטן מכדי להבין מה קורה. הגדולים יותר לא ממש אהבו את הרעיון בלשון המעטה שלאבא שלהם יש בן זוג אבל הקטן אהב אותי ונקשר אליי בין היתר כי סבל כנראה מהגירושים ואהב את הנוכחות שלי בכל הבלאגן. קרה שנפרדנו פרידה לא נעימה כאמור לפני כיותר מעשור שנים. הפרידה היתה ללא שום פרידה מהילדים... פשוט נעלמתי להם יום אחד. לאחרונה בעקבות איזה טריגר נזכרתי בחבר ומצאתי עצמי סקרן לגביי גורל ילדיו. עשיתי חיפוש בגוגל ולהפתעתי מצאתי פרופילים של ילדיו. אבל כשראיתי את הפרופיל של הבן הקטן שהיה קשור אליי מאד התרגשתי והיו לי דמעות בעיניים כמו שיש לי עכשיו. לא יודע למה... אולי זה הנתק הפתאומי שלא איפשר לי להיפרד ופתאום לראות איך הילד הקטן הפך לבחור צעיר... אני פשוט נעצב כל פעם שאני נזכר בתמונה שלו. הייתי בעבר בפסיכותרפיה אבל לא ממש התעכבתי על מה שקרה בזוגיות המורכבת הזאת שהיו בה ילדים שאני מאד רגיש כלפיהם מאז ומתמיד. איך כדאי לדעתך להתמודד עם המפגש האינטרנטי הזה? בלי קשר לבן שלו מתעוררים בי רגשות שלא הייתי ער להם בעבר.

שלום דורון, תודה על השיתוף ועל ההזדמנות להציץ אל תוך המורכבות הרגשית בקשר זוגי בין שני אנשים - במקרה זה שני גברים. כמו שכתבת, לא עיבדת בזמנו בטיפול את הקורות אותך מבחינה רגשית בקשר המורכב והמשמעותי הזה וכעת צפות חוויות רגשיות מן העבר. כנראה שאותם זיכרונות הם אלה שגרמו לך לחפש את ילדיו של חברך לשעבר באינטרנט וכמובן תמונות של ילדים שבגרו ואשר היה לנו קשר רגשי אליהם מעוררות רגשות עזים. מן הסתם, לא רק לעבר אלא גם להווה שלנו השפעה רבה על רגשותינו ואינני יודע איך אתה חי כיום ובמה אותם זיכרונות פוגעים בחייך העכשוויים. אפשרות אחת לחבר בין הקצוות היא לחזור לטיפול ולעבד את הדברים שם, בין אם יש לך גישה למטפל שלך אז ובין אצל מטפל חדש. אפשרות נוספת היא לתת לרגשות הללו מקום לגיטימי בחייך ולאו דווקא "להתמודד" איתם. מדובר ברגשות טבעיים ואנושיים מאוד, שאמנם נלווה להם עצב מסוים, אך העצב בהחלט במקומו ורק מעיד על רגישותך הרבה ועל כך שאינך אדם מדחיק ומודחק. כמובן, כדי לייעץ לך מעבר לכך יש צורך להכירך פנים אל פנים וללמוד מקרוב את חייך ועולמך בעבר ובהווה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

27/08/2012 | 22:41 | מאת: אמא

הילד שלי בן 20 ולא בטוח לגבי הזהות המינית שלו. חושב שהוא הומו, לא בטוח בזה אבל גם מפחד לדעת את התשובה. רוב הזמן נמצא במצב רוח ירוד, בדיכאון. האם פסיכולוג באמת יכול לכוון אותו, לעזור לו להחליט. ואם כן, אז איך מוצאים מישהו מתאים לכך? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נדיר מאוד שבחור (למרות שאת קוראת לו "ילד") בגיל 20 יחשוב שהוא הומו כאשר הוא לא באמת הומו, כלומר, נמשך לבחורות ולא נמשך לבחורים. אמנם יש הפרעה נדירה כזו, הנקראת Homosexual Obssesive Compulsive Disorder, כלומר הפרעה כפייתית, המופיעה אצל בחורים שהם סטרייטים לגמרי, נמשכים אך ורק לנשים ויש להם אובססיה שמטרידה אותם שמא הם נמשכים לגברים, למרות משיכתם החד-משמעית לנשים. כדי לשלול הפרעה כזו יש צורך בבדיקה פנים אל פנים, כמובן. המקרה היותר סביר שבנך הוא הומוסקסואל אשר בגלל הסטיגמה החברתית שעדיין נלווית לתופעה, ואולי גם מחשש לאכזב אותך או את שני הוריו, הוא נמצא בדיכאון. במילים אחרות, אף אחד לא ממש "בוחר" להיות הומוסקסואל (כמו שאף אחד לא "בוחר" להיות סטרייט) והגילוי עצמו כרוך בתקופת הסתגלות, אשר מרכיב חשוב בה מהווה הקבלה והתמיכה ההוריות של הילד, בלי כל קשר לנטייתו המינית. חשוב מאוד שאכן תקבלו את הילד כמו שהוא ותבהירו לו את זה חזור והבהר. לשאלתך - פסיכולוגים אמורים ללוות תהליכים כאלה, אם כי לא תמיד הם עצמם מבחינים בין הומוסקסואליות "אמיתית" ובין הפרעה כפייתית הומוסקסואלית, המופיעה לעתים רחוקות אצל סטרייטים החוששים, ללא כל סיבה, שהם בעצם הומואים. תפקידו של הפסיכולוג הוא לבדוק יחד עם המטופל את עולם הפנטזיות שלו, שאינו תלוי במגבלות המציאות (למשל, בעובדה שמקובל ונורמטיבי יותר להיות סטרייט) ולראות מה קורה בו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

27/08/2012 | 21:56 | מאת: אריאלה

שלום לד"ר-אני ממש רוצה שאתה תענה -אני מאד אוהבת את תשובותיך. אז ככה...סיפורי הוא כזה-בזמן השירות כשהיית בת 18 היה לי קשר זוגי ארבע שנים עם חברה, אנחנו דתיות בסוף הקשר היא התחתנה. התנתקנו לחלוטין וטוב שכך , היא נהיתה יותר דוסית ואני דתייה יותר פתוחה. לאחרונה עשינו מפגש מחזור אחרי תשע שנים מאז השירות. היא הגיעה גם לאורך המפגש לא דיברנו רק בסוף היא חיבקה אותי ודיברנו קצת על הילדים שלה ועלי. היא שאלה אותי שאלות על חיי האישיים. יותר מאוחר הבנתי מחברות שהיא הציעה שנעשה כול הבנות מהשירות שבת יחד אצלהם. שאלותי: א. האם כדי לבוא לשבת כזו האם זה יעשה טוב לשתינו? ב. לפי מיטב ידיעתי היא מאושרת בנישואיה-עם זאת רמת העניין שלה בי קצת בילבלה אותי. ג. האם אדם שנשוי שבע שנים ומאושר עם ילדים ירצה/ימשך לאדם שהוא היה איתו בעבר? כן הרגשתי את המבט שלה עף על הגוף שלי. מאז אותו מפגש לא היה קשר והיא לא יזמה דבר. עם זאת חברות המשותפות שלנו לוחצות על הרעיון שלה לשבת משותפת. אם זה חשוב גילאים- אני 29 והיא 30 . ואני רווקה ומקווה להקים בית.(סטנדרטי)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אריאלה, נעים לקרוא שאת אוהבת לקרוא את תשובותיי, אך בשלב מסוים ד"ר גלבוע ואנוכי החלטנו לחלק בינינו את הפניות ואנו דבקים בהחלטתנו זו, בין היתר כדי למנוע בלבול של הגולשים. אנא המתיני בסבלנות לתשובתה של ד"ר גלבוע, אשר בטוחני שלא תיפול מתשובתי. בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

לאריאלה שלום רב, אני מאד מעריכה את העובדה שאת פועלת מתוך מחשבה ושיקול דעת ולא באופן פזיז, בדברים שכפי הנראה חשובים בחייך. אני משערת, שאת חוששת שהמפגש הנוסף עם בת זוגך לשעבר, יכול לטלטל אותך ולהסיטך מהמסלול שבו את נמצאת כיום. כמובן, שלעיתים מפגש עם העבר יכול להיות חיובי בחיים, אלא שכאן מדובר בבת זוג לשעבר, שבחרה כבר לפני שנים בדרך חיים מסוימת, תוך שהיא נמצאת כבר במקומות אחרים.כפי הנראה, גם את לא חיפשת אותה לאורך השנים, מאז נפרדתן והפלגת כבר לדרכך שלך. יתכן בהחלט, שהמפגש עורר בחברתך לשעבר משהו כלפיך. לא ברור לך הדבר בוודאות, אך יצאת קצת מבולבלת מן הפגישה, כפי שכתבת. השאלה המרכזית שצריכה להעסיק אותך: האם את חוששת שהמפגש של שבת משותפת בביתה יוביל אותך לבלבול נוסף או שמא את כבר במקום שונה בחייך באשר לקשר עימה וגם אם תבלי עם כל החברות בביתה בשבת המשותפת, לא יקרה דבר והחוויה האפשרית שתתרחש, תהא רק מעצם המפגש עם הבנות מן השירות. בנוסף, חשוב לדעת, כי כל פגישת מחזור, כזו או אחרת, היא חוויה המפגישה את האדם עם עברו וההווה שבו הוא חי. כלומר, די קשה להימנע מנוסטלגיה, והתעוררות של רגשות ביחס לקשרים ומצבים מן העבר. על כן, יש לצפות שהמפגש יכול לטלטל אותך רגשית לכיוונים שאינך רוצה בהם כיום. על כן, עליך לחשוב היטב, בטרם תחליטי על השתתפותך בשבת המשותפת, אם את שלמה עם דרכך בחיים היום ויציבה מפני "טילטולים" אמוציונלים או נוסטלגים. אם אינך בטוחה בכך, תוותרי על הפגישה. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

23/08/2012 | 01:03 | מאת: עידן

פרופ' שלום, אני בן 25, כבר מגיל 4 זכורים לי סממנים של נטייה הומוסקסואלית, וסביב גיל 20 השלמתי עם העובדה שאני הומוסקסואל מוחלט ומקבל את עצמי כך. אני כיום עובד במקום עבודה מסודר מזה מספר שנים, בעל קשרים חברתיים מעטים, וסה"כ אדם שמשתדל להיות שמח, אנרגטי, וחברותי. מהצד השני - אני בארון מוחלט, ואיש לא יודע על נטייתי המינית עד היום. לא היו לי מעולם קשרים רומנטיים משום סוג. הקשרים החברתיים שלי מוגבלים ומעטים מאוד. אני סטודנט לתואר ראשון אך מוצא את עצמי מתעצל ונמנע מלשבת ללמוד בבית ומללמוד ארוכות למבחנים. ולקינוח - אני בתול לגמרי. האם הדברים אשר ציינתי בחלק השני של הודעה זו, יש בהם בכדי לגרום לי נזק אישיותי בטווח הארוך, במידה ואמשיך לחיות בדרך זו עוד מספר שנים ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עידן, "נזק" היא מילה מחמירה מדיי בהקשר הזה, אך בהחלט מדובר בדפוס אישיות שאם לא מנסים לשנותו, ולו במעט, בגיל צעיר, השינוי בהמשך הופך להיות קשה יותר והתוצאות דלות יותר. ההישארות בארון וההימנעות מחברת בני-אדם בכלל אינן קשורות בהכרח באופן ישיר לנטייה המינית, אם כי ייתכן שהיא תורמת את חלקה. שאלה מרכזית בהקשר הזה היא האם אתה נמנע מחברת אנשים כי אינך מעוניין בה או משום שאתה נתקף חרדה כשאתה בחברה. בכל מקרה, ניתן בהחלט להפוך אותך חברותי ומוחצן יותר (לא תהפוך להיות "מסמר המסיבה", אך בהחלט צפוי שיפור) בעזרת טיפול פסיכולוגי פרטני ובהמשך מומלץ מאוד להוסיף גם טיפול קבוצתי. בטוחני שכשתהייה חברותי יותר, צפויה גם פריצה בתחום המיני והזוגי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

יש לנו סיפור חיים כמעט זהה. אני בן 24, בשנה השלישית של התואר הראשון, בתול ללא שום ניסיון מיני (גם לא נשיקה), הומוסקסואל בארון. איש לא יודע על נטייתי המינית חוץ מהפורום הזה. גם אני מוצא את זה מאוד קשה ללמוד למבחנים - נהייתי, לצערי, אלוף בדחיינות ובמריחת זמן. אבל אתה באמת חושב שיש קשר בין זה ובין הדחקת המיניות? אני לא בטוח. בוא נתכתב בדואלים! זה יכול אולי לעזור לשנינו להתמודד עם המציאות העגומה שבחרנו לנו. על-מנת לא להיחשף, פתחתי עכשיו תיבת דואל בדויה בוואלה. שם המשתמש הוא: sorrow4 שטרודל וואלה וכולי. תפתח גם תיבה בדויה שכזו (זה לא לוקח יותר מארבע דקות) ותשלח לי דואל. :)

25/09/2012 | 02:20 | מאת: עידן

היי, רק עכשיו ראיתי שהגבת לי להודעה. שמחתי לקרוא את התגובה שלך... שלחתי לך עכשיו מייל. אתה מרגיש שהמציאות הזאת מאוד עגומה לדעתך ? אתה מגדיר אותה כ"sorrow" ? :) אם ככה אז מעניין למה בעצם אנחנו בוחרים במציאות הזאת... שאלה מאוד טובה בשבילנו לשאול את עצמנו ! :)

28/09/2012 | 00:11 | מאת: עידן

תודה על ההתייחסות. ותודה לפרופ' רובינשטיין.

22/08/2012 | 15:11 | מאת: נינה

לד"ר גלבוע שלום לפני מספר ימים שלחתי אליך שאלה אבל אולי לא הבחנת אז אני שולחת שוב . את כתבת לי שאין הוכחה לכך שחד מיניות קשורה לגנטיקה אבל מצאתי ברשת שסריקות מוחיות מצאו דמיון באיזורים מוחיים האחראיים לרגשות וחרדות אצל הומוסקסואליים ונשים סטרייטיות. מנגד נמצא דמיון גם בין איזורים מקבילים של לסביות וגברים סטרייטים. המשמעות: נטייה מינית הינה גנטית" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3556575,00.html מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב נינה, תודה על ששלחת אלי שוב את שאלתך והריני עונה ברצון. אכן, יש הוכחות לשינויים באזורי מוח מסוימים בקבוצות שונות של בני אדם ואף ידוע, כי התנהגויות שונות במובנן הרחב (חשיבה, הרגשה ופעילות) משפיעות על שינויים אלה. על כן, אין זה מפליא, שיש ממצאי סריקות באזורי מוח, המגלים דמיון בקבוצות אשר בהתנהגותן (שוב במובן הרחב של המילה) יש מן המשותף, כמו בקבוצות שתיארת. ואולם, אין בזה משום הוכחה לכך, שמדובר בתופעה שמקורה גנטי. לא נמצא, ככל הידוע לי, גן האחראי לעניין שבו אנו מדברים. שאלתך, מחזירה אותנו לדיון רב השנים , העוסק במה משפיע יותר על התנהגות האדם: התורשה או הסביבה. זוהי סוגיה מרתקת בפני עצמה ובוודאי בתחום בו אנו עוסקים, וככל הנראה תימשך, כל זמן שלא נמצאה הוכחה גנטית ממשית. כיום, הדעה המקצועית הרווחת היא, שמדובר בצירוף של גורמים היוצרים את ההעדפה המינית: החל בגורמים סביבתיים בתקופת העוברות, בגורמים הורמונלים, וכלה בסביבה החברתית הראשונית של האדם: משפחתו הקרובה ודמויות משמעותיות בשחר ימיו. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

27/08/2012 | 01:38 | מאת: בעילום שם

הי נינה ממש התאפקתי שלא להגיב כי זו באמת שאלה שמטרידה גם אותי. והינה עוד קישורים בעניין : http://www.gogay.co.il/content/articleColumn.asp?id=3239 וגם http://www.youtube.com/watch?v=36Uu2ckecUo וגם http://www.youtube.com/watch?v=MVwjCppq82c וגם youtube.com/watch?v=0gABZn7T5zA וגם http://www.youtube.com/watch?v=ZMnS3JOO53A&feature=related וגם http://www.youtube.com/watch?v=1xht0hw3nMA&feature=related וגם http://www.time.com/time/health/article/0,8599,1815538,00.html אחרי שחקרתי לא מעט הגעתי למסקנה/תיאוריה הבאה: כל אדם הוא גם גבר וגם אישה, ההבדלים הם 10% פלוס מינוס לכאן ולכאן, יש גם נשים סטרייטיות גבריות. אבל לא כל אדם משנה את עצמו בהתאם למין שהוא נולד אני אסביר את עצמי ככה: אצל זכרים קיים כרומוזום Y במקום X הוא משנה את השחלות לאשכים ועוד עם זאת, הכרומוזום לא מתערב במבנה המוח באופן ישיר-רק באמצעות ההורמונים של האשכים. זה משאיר הרבה מהעבודה לכרומוזום X , שמכיל את מרבית הגנים פעילים או מכובים ושקובעים את האישיות של האדם, הקולטנים לטסטוסטרון מצויים בכרומוזום X וזה משתנה מאדם לאדם בהתאם לגנים שלו ככה שזו סקאלה שלמה. טסטוסטרון מזכר את הגוף וכן המוח וזה תלוי ברגישות להורמון לחלק יש רגישות גבוהה ולחלק רגישות נמוכה. הגוף נבנה בזמן העוברי, אחרי הלידה הוא רק גודל ומתחזק את עצמו. בשלב הזה 2 גורמים משפיעים על המגדר והנטייה המינית כמות הטסטוסטרון, והקולטנים להורמון, אצל רוב האוכלוסייה יש מספיק גמישות כך שאם נוצרו אשכים אדם יהפך לזכר וסטרייט ואם נשארו שחלות אדם יהפך לאישה וסטרייטית. במקרים מסוימים זה לא קורה: למשל congenital adrenal hyperplasia כמו שמתואר בסרטון יתר פעילות בלוטת האדרנל(יותרת הכליה) גורם ליצור טסטוסטרון גבוה ולאנשים בעלות תופעה זו אחוז גבוה הן לסביות מעל האוכלוסייה הרגילה במקרים אחרים androgen insensitivity syndrome העדר רגישות/קולטנים לטסטוסטרון מונע מהגוף להפך לזכר, ואנשים בעלי תופעה זו 100% נמשכים/ות לגברים. ככה שלהיות הומו או לסבית: יכול להיות רק בגלל גנים, רק בגלל הורמונים, או יחד.

שלום רב, אני מצטרף לדבריה של ד"ר גלבוע וברשותכם אוסיף הערה משלי. בניגוד לכתבות המתפרסמות בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, המדווחות על חידוש ספציפי מאוד במחקר מסוים, קיימים ספרים עבי כרס שנועדו לרכז את הידע שהצטבר בתחום (או לחילופין מאמרי סקירות בכתבי עת מקצועיים). דוגמא לכך היא ספרו של Simon LeVay, חוקר הומוסקסואל שמפעל חייו המקצועיים הוא להוכיח שסיבותיה של הומוסקסואליות ביולוגיות בלבד. במשך השנים ערך מחקרים רבים בעצמו וליקט באופן שיטתי מחקרים רבים של אחרים, אשר השוו כמעט כל פרמטר העולה על הדעת בין הומואים לסטרייטים (גודל הפין, אורך האצבעות, רמת הטסטוסטרון ועוד ועוד): http://www.simonlevay.com/the-biology-of-sexual-orientation. ספרו האחרון ראה אור בשנת 2011 ושלחתי אותו לסקירה במיוחד לרופא שאמון על הסברים פיזיולוגיים והוא גם הומוסקסואל מוצהר בעצמו, ד"ר גל וגנר-קולסקו, מייסד המרפאה הגאה גן-מאיר, סקירה שפורסמה במסגרת גיליון שערכתי בנושא לכתב העת "מפגש". בסקירתו מציין וגנר-קולסקו את המורכבות של תופעות אנושיות בכלל ואת העובדה שהן רבות גורמים ומותח ביקורת על ניסיונו של פרופ' LeVay למצוא הסבר ביולוגי כזה או אחר להומוסקסואליות, מתוך הבנה שמדובר בשילוב של גורמים ביולוגיים-מולדים ופסיכולוגיים-סביבתיים. אני יודע שקיימת נטייה בקהילה ההומו-לסבית לשמוח עם פרסומו של כל מחקר ביולוגי הרומז לכאורה על הסבר לא-סביבתי להומוסקסואליות, כנראה מתוך הנחה שגויה שאם תופעה מסוימת אינה פסיכולוגית, או אינה בעלת מרכיב פסיכולוגי, כנראה שאינה פתולוגית. לכן, חשוב דווקא לקרוא את סקירתו של ד"ר וגנר-קולסקו כרופא המקבל בגאווה ומצהיר על נטייתו המינית ועל הזוגיות המוצלחת שלו עם גבר ובכל זאת מציג גישת גוף-נפש מאוזנת. יש לקרוא תוצאות של מחקרים בכל התחומים בזהירות רבה ויותר מכך סקירות שיטתיות של מחקרים לאורך זמן במקום להיצמד למחקר בודד כזה או אחר שצד את עיניו של עיתונאי כזה או אחר. בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

20/08/2012 | 22:57 | מאת: הטועה התוהה

מוזר, במבט לאחור אני מוצא עצמי בגיל צעיר מתבונן בהשתאות בכל הבלחה של מיניות גברית מוחצנת אבל נראה שהמון זמן לקח להבנה שלי להפשיר מהקפאון שלה. תמיד היי מודע, מוחצן ופרובקטיבי- אבל רק סביב השמונה-עשרה הבנתי. למה כל כך מאוחר? וכמעט שלוש שנים אחרי... מצד אחד אני נגעל מכל ההטרו-נורמטיביות שמנסים לכונן מתוך הקהילה,מכל אותם תגיות "גבר" שהן בעיני רק פיקציה ומוסכמה. אבל מהצד השני, אני מוצא עצמי נמשך בעיקר לסטרייטים או להומואים שכמעט נושקים להגדרה הזו. אני מצוייד בטונות של מניירות נשיות כביכול, ולא מוצא אותן מושכות בעליל. אין פה שום צורה של שנאה עצמית, או הומופוביה מוטמעת- כי אני מתחזק בחן אישיות מוחצנת ושלמה. זה פשוט שאני לא מוצא את המונח "הומוסקסואליות" מספק בהגדרה של מיניות. הרי, יש כל כך הרבה גוונים של משיכה לזכרים. מה שמרגיז אותי היא השאלה למה הליבידו שלי לא נמשך לאחד כמוני, למה לא הייתי רוצה לשכב עם מישהו שעשוי בצלמי? זה כבר זמן רב שאני מהרהר במונח הרופף "מזוכיזם נשי" ובתאוריו שאני מוצא משיקים לי ממש. כל החזרה לעמדה ילדותית פסיבית, מסירת המושכות הזו מושכת אותי ממש ואני תר בלא הצלחה אחרי רוכב מיומן מספיק בדרסאז' שיוכל לשלוט בנפש הדוהרת הזו. והפאלוס שלי הרי תפקידו היחיד הוא לסיים את העניין. אין לי עניין בלחדור, בלהמצץ או בכל עמדה אקטיבית כלשהי. פסיכולוגית, זה לא הופך אותי לנקבה-שקר-כלשהו? אבל אני בטוח שאני לא רוצה לחתוך אותו, אפשר לנעול עקבים ולגרוב גרביונים גם על רגליים מעט שעירות, לא? ראוי לציין שאני מנוכר ממש לקבוצת השווים שלי כביכול, ולא נוחל הצלחה מזהירה על אף היותי נאה ( מילה צנועה מספיק ). נהנה מביריות אבל מתקרר ממחשבה על פרטנר בכאלה, אני תוהה על האי-שוויוניות הזו שהמשיכה שלי מכוננת. הכל מבולבל, סתם תהיות.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לטועה התוהה, פנייתך מרשימה מאוד מבחינת רמת המודעות העצמית הגבוהה מאוד כמעט לכל ניואנס וניואנס. משיכתם של הומואים לגברים סטרייטים (וסטרייט אקטינג), כפי שאתה מתאר, היא תופעה שכיחה מאוד: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=640 אני מודע לקולות הנשמעים בקהילה ההומו-לסבית כאילו הדבר מעיד על הומופוביה מופנמת, אך כפי שתלמד מהמקורות המובאים בהרצאה הנ"ל, אתה רחוק מלהיות היחיד. ומנגד - מעטים ההומואים הנראים ומתנהגים כפי שאתה מעיד על עצמך, הנמשכים לאותם טיפוסים. אין בכך מרכיב טראנסג'נדרי הואיל ואינך מרגיש שנולדת לגוף הלא נכון, אך כגבר הומוסקסואל (ולא משנה איך אתה נראה ומה גינוניך) אתה נמשך לסטיריאוטיפ הגברי המסורתי. ייתכן שאם וכאשר תעמוד בפני בחירת בן זוג לחיים, תעשה פשרות גם במובן הזה, כפי שנדרש מהמציאות בתחום זה כמו בתחומים רבים נוספים, שכן המציאות אינה "תפורה" במאת האחוזים לפנטזיות שלנו, אך זה הכיוון, הוא שכיח ביותר ואני מאחל לך שברוח הפנייה האינטליגנטית ששלחת, תחיה חיים שלמים ככל האפשר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

21/08/2012 | 11:36 | מאת: טועה תוהה

זה היה מהיר . וללא ספק, "הפשרה" זה משהו שהעולם ילמד אותי עליו. (: תודה

16/08/2012 | 20:16 | מאת: הגר

שלום, אני בי סקסואלית -ורוצה להקים בית . אני נמשכת לגברים מאד וגם לנשים. לאחרונה אני שמה לב שאני מסתכלת המון על סרטי נשים לסביות (לא פורנו) אלא סרטי דרמה על אהבה וכ"ו בין נשים. ופחות על קשר בין אישה לגבר. אם כי מטרתי היא להתחתן עם בחור. ויש לי גם מישהו.. מה זה אומר? האם יש משהו בקשר בין גבר לאישה שלעולם לא יספק עבורי את מה שאישה יכולה לתת? אשמח לשמוע את דעתך.

שלום רב הגר, השאלה המרכזית, העשויה לסייע לך במתן תשובה לשאלתך היא: האם את נמשכת לנשים באופן גופני, האם כשאת בקשר עם אישה – את חשה יותר מאושרת ומסופקת? הבהרת שאת ביסקסואלית, כלומר גם גברים מושכים אותך ואת אף מתכוונת להתחתן עם בחור (לא ברור אם זה הבחור שעימו את יוצאת עתה, אך אין מהותי לענייננו). מכיוון שאת בהעדפה מינית לשני המינים, עליך לשקול מה מתאים לך יותר. יתכן שהקשר הרגשי שאת רואה בסרטים, מדבר אליך בגלל צורך או חסר בדמות נשית/דמות אם, תומכת מקבלת ואוהבת. מאד יתכן שכך הוא הדבר, מכיוון שאת מציינת שאת "מסתכלת המון על סרטי אהבה בין נשים" ולא דווקא בהיבט המיני, וזה בוודאי אינו מקרי אלא מתוך הסיבה שציינתי. יתכן שמתוך התבוננות בעצמך תגיעי למסקנה שאינך נמשכת באופן גופני לנשים, אלא דווקא יותר לגברים, יחד עם כך, שבו בזמןאת מחפשת קשר רגשי עם נשים. במקרה כזה, יתכן שתוכלי למצוא קשר עם חברות אשר תוכלנה לפתח באופן הדדי רגש חמים האחת כלפי רעותה, מעין תמיכה חברתית-נשית מבלי שתצטרכי לוותר על התקשרות ובניית זוגיות עם גבר, כפי שאת מתכננת. אם קשר חברתי כזה לא יספק אותך, יתכן שתגיעי למסקנה שמדובר באמת בחיפוש דמות תחליפית לאם דווקא. אזי אני מייעצת לך לפנות להתייעצות מקצועית על מנת לברר לעצמך מה נכון יותר עבורך באופן מעמיק. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

04/09/2012 | 01:18 | מאת: w

דליה שלום, רשמת שהעניין בקשרים רגשיים בין נשים נובע מחסר בדמות נשית / דמות אם תומכת מקבלת ואוהבת. מעניין אותי לדעת על סמך מה את מסיקה זאת, ובנוסף על סמך מה את מסיקה זאת בכזו נחרצות? (אני שואלת מתוך עניין אמיתי, למרות שהניסוח קצת נוקב) בנוסף מסקרן אותי לדעת, איך קשר רגשי עם דמות אמהית קשור לפיתוח של נטייה מינית או קשור למשיכה למין זה או אחר? ותחת איזו אסכולה זה נופל (לשם קריאה מורחבת בנושא) תודה

14/08/2012 | 00:47 | מאת: דן

Finding an effective, low-cost therapy for early-stage HIV should be a priority of international efforts to control this devastating epidemic. While the price of protease inhibitors in developing countries is dropping because of concessions by pharmaceutical companies and market penetration by copycat generic drug manufacturers in India and elsewhere, protease inhibitors have many drawbacks: lifelong daily administration still is very expensive for the poor and for the health budgets of poor countries; ensuring correct dosing and patient compliance is a dicey proposition even in rich countries, while failure to comply can lead to the development of resistant strains of HIV as well as its further spread; protease inhibitors have known damaging side effects; and significant numbers of HIV patients do not respond to protease inhibitors. So it would be extremely helpful to identify a low-cost, low-impact therapy for HIV. In fact, there is a good deal of circumstantial evidence and logic that suggest that such a low-cost therapy of HIV exists. But, for perverse reasons, it has never been tested. That therapy is Biophotonic Therapy, which can be administered to the blood extracorporeally with various kinds of light or intravenously with a low-intensity laser. BT has an excellent track record as a treatment of viral disorders ranging from bulbal spinal poliomyelitis to chronic hepatitis. Invented in the United States in the 1920s, BT has been used extensively in Germany and Russia–but not in any clinical trial against HIV. Biophotonic Therapy, however, is not the only approach that calls out for testing against HIV. Another candidate is Magnetized Water Therapy.http://www.aqua-israel.co.il Magnetized Water therapy is much less well characterized than BT. Anton Mesmer, M.D. and his followers in the 18th century were the first known to use MW extensively (Gauld, Alan (1992). A History of Hypnotism. Cambridge: Cambridge University Press). Mesmer himself was an eclectic, empirical practitioner who concocted a wobbly theory of “animal magnetism” to explain his results. He and his adherents prescribed MW as an adjunct to direct treatment with magnets, therapeutic touch, and hypnosis. Mesmer himself seems not to have known which of the several remedies he employed in each case was having the healing effect. He was, however, sufficiently confident regarding the outcomes of his combination therapy that he “called his shots”, performing a triage of the afflicted presented to him whereby he picked out those whose ailments he knew he could treat successfully. The range of disorders that Mesmer was reported to have treated successfully corresponds roughly to the range for which BT is effective. For instance, both were/are claimed to be effective against carbuncles and cataracts, while neither appears effective against glaucoma. (For lists of the various indications that Mesmer and his followers claimed to have treated successfully, see Gauthier, A. (1845). Traité pratique du magnétisme et du somnambulisme…. Paris: Germer Baillière; and Rouillier, A. (1818). Exposition physiologique des phénomènes du magnétisme animal et du somnambulisme. Paris: J.G. Denter .) Although the Mesmerists sang the praises of “healing water”, and their patients presumably drank a great deal of it, over time Mesmer himself and his successors came to favor the psychological elements of their repertoire, which led them ultimately to espouse various kinds of hypnotism. A few practitioners inspired by Mesmer stuck with the use of magnets in the practice of so-called “Mineral Magnetism”; but nobody appears to have considered whether magnetized water itself was a significant factor–if not, indeed, the leading remedy–that was effectuating the regular cures that Mesmer and his followers claimed and which seem to have in many cases actually occurred. Mesmer himself eventually shifted to “magnetizing” water not with an iron magnet but with a few strokes of his hand, which was imitated by his followers and considerably confounds any attempt at analysis. It is, of course, entirely possible that over years of handling crude iron magnets, the hands of Mesmer and other magnet healers became themselves mineralized and magnetized, thereby providing a mechanism to explain their vaunted powers of therapeutic touch. Still, it would be quite a stretch to claim that a few quick passes of the healer’s hands could adequately energize water for a medicinal purpose. In the many popular books and Websites that discuss magnet therapy, references to MW tend to be fleeting. MW is not even mentioned in a recent otherwise rather thorough review of magnet therapy (Vallbona, C. and T. Richards (1999), “Evolution of Magnetic Therapy from Alternative to Traditional Medicine,” Physical Medicine and Rehabilitation Clinics of North America 10:3:Aug:729-54).. In contrast to the hundreds of reports of clinical trials of BT in the treatment of a wide range of diseases, MW’s clinical trial record is exceedingly scanty. MW has been used as a treatment of urinary calculi (Zhang, Y.S. and H.W. Wu (1987), “Der Einfluss von magnetischem Wasser auf Harnsteine–eine experimentelle und klinische Studie,” Zeitschrift für Urologie und Nephrologie 80:9:517-23) and, in conjunction with surface magnets, as a treatment of ascariasis in children (Wu, J. (1989), “Further Observations on the Therapeutic Effect of Magnets and Magnetized Water against Ascariasis in Children-Analysis of 114 Cases,” Journal of Traditional Chinese Medicine 9:2:111-2). Millions of people worldwide drink magnetized or otherwise energized “healing water” daily as a kind of general prophylaxis, though there does not seem to be any clinical evidence pro or con regarding its validity. Magnetization of water is also playing a proven, ever-growing role in industry as a means of reducing scale and microbial infiltration. In a broader sense, there has been an increasing appreciation of the role that water plays in living systems. The specific finding that gave the impetus to the hypothesis that MW is in fact an effective treatment of HIV, for instance, was the recent discovery by Vanderbilt researchers (or rather by their patients, who tipped them off) that “Water drinking increases blood pressure profoundly in patients with autonomic failure and substantially in older control subjects” (Jordan, Jens et al. (2000), “The Pressor Response to Water Drinking in Humans. A Sympathetic Reflex?,” Circulation, Feb. 8:504-9). While the researchers could not identify the causes of this pressor effect, its very existence calls attention to the close relationship between water intake and the blood. From the perspective of MW therapy, it raises the question of whether the effect of the therapy is not a result of some vague percolation of magnetized water throughout the entire body but rather the consequence of a specific impact of the “charge” in MW on the ultrasensitive red blood cells. Two important scientific aspects of MW deserve careful analysis in future studies. The first is the physics and chemistry of magnetized water itself. Water of many kinds is fundamental to life. Scientists study water from various perspectives to understand its role in Nature. As water undergoes magnetization, it presumably develops special physicochemical characteristics that have an influence on its action in vivo. The means and degree of magnetization, the energy state of water molecules after they rapidly lose their “charge” upon leaving the magnetic field, the presence of other chemicals in solution, the analogy with electroactivated water, and alterations of permeability of membranes are all of interest. Second, MW is clearly a drug and follows the general principles of pharmacology, correctly understood, just as Biophotonic Therapy does. As a physical therapy MW appears to resemble the various therapies termed “Physical Hemotherapy” in Russia (For a survey, see Ulashchik, V.S. (1999), “Hemophysiotherapy: Foundation, Perspectives of Utilization and Research [Russian],” Voprosy Kurortologii, Fizioterapii i Lechebnoi Fizicheskoi Kultury 3:May-Jun:3-9). These include Biophotonic Therapy (low-intensity red laser and ultraviolet) but also Magnetic Hemotherapy, in which extracorporeal blood is exposed to a pulsed or steady magnetic field before being reinfused. The therapeutic profile and mechanisms of action of Magnetic Hemotherapy are virtually identical to those of Biophotonic Therapy. So it seems reasonable to hypothesize that MW is just a different means of applying Magnetic Hemotherapy–i.e., that the central mechanism of action of MW is its activation of the blood cells, red and white. Various theories seek to explain the medicinal effects of activated blood cells. While one sees in BT the full range of white blood cell effects, there seems to be an even more fundamental component of chemiluminescent emissions from the red blood cells. In effect, the various kinds of Physical Hemotherapy stimulate the immunological response of all blood cells, but because there are 700 RBCs for every WBC, they should be primarily considered red blood cell therapies. Thus it is to be anticipated that, if MW indeed fits into this category, it might have a very high effectiveness in destroying many kinds of pathogens, including HIV. While MW and BT appear to possess major advantages over drug therapies of HIV (lower cost, potentially fewer side effects, possibly greater effectiveness), MW appears potentially superior to BT in several ways. MW does not involve extracting blood, using needles and heparin, or the danger of transmission of infections (optimal approaches to BT, of course, remove heparin and transmission of infection as problems). In addition, BT sometimes raises unwarranted concerns, whereas MW is generally perceived as harmless–so there may be psychological/placebo and compliance advantages. In fact, BT and MW are both drugs and follow the principles of pharmacology–i.e., they have a therapeutic range, indications, counterindications, and side effects. That the U.S. Food and Drug Administration does not consider magnets and MW as drugs is a failure of both observation (of the many anecdotal reports of magnetic effects on health) and insight (into fundamental principles of pharmacology). In defense of the FDA, however, it should be noted that any attempt to regulate the use of magnets in popular healing would be fraught with political, scientific, and enforcement nightmares. In Close-to-Nature Medicine can be found a protocol for a clinical trial to treat early-stage HIV with Magnetized Water Therapy.http://www.aqua-israel.co.il

11/08/2012 | 07:41 | מאת: ל

זה קצת מביך אבל בקיצור לא משנה.. לא כל כך קל לי בחיים ועברתי הרבה דברים, יש לי הרבה צרות ובלאגנים ואין כל כך פתרונות וכמבון שכל יום מנסים לשרוד ככה זה אצלי בקיצור אני לא סטרייטית.. והתקווה היחידה שלי האושר היחיד שלי הוא להיות עם חברה שלי.. אבל הבעיה שהיא סטרייטית ואני אוהבת אותה כמובן שאני לא יוותר אליה היא הדבר היחיד שהחזיק אותי להשאר בחיים ולהמשיך עם כל הצרות והמתחים האלו. אני חושבת שאני הולכת לאבד אותה (אני לא כל כך רוצה להגיד את הסיבה באתר למה).. בקיצור זה הורג אותי ואני לא מתכוונת למטאפורה אני ממש מתכוונת לזה זה הורג אותי היא כל השנים האלו האהבה שלי אני אוהבת אותה למרות שהייה לי בזמן הזה כמה קשרים אבל אני עדין המשכתי לאהוב אותה ועכשיו (הסיבה) זה הורג אותי אין לי תקווה ולא כלום בשביל להמשיך לחיות כן אני יודעת בטח משוגעת אבל כנראה מי שלא חווה אהבת אמת בחיים לא יבין איך אני מרגישה עכשיו.. ושהיא הדבר שאכפת לי ממנו בחיים והיא יקרה לי מאוד למרות כל זה יש לי המון בעיות מכל הצדדים או לא משנה במה מופיע בעיה אני לא יודעת כבר מה לעשות הכל מתפרק נהרס הכל מול העניים שלי וזה הורג אותי. הייתי כבר מתאבדת (אפילו לא משנה מי שקורא את זה חושב שזה פסיכי אבל הוא לא יודע מה עברתי או שאני עדיין עוברת), אבל אני לא יכולה אפילו להתאבד ולהיות בעולם אחר בלי האהבה שלי וגם זה העונש הכי חמור ואסור להתאבד לפי חוקי התורה לא שאני דתייה או משהוא אבל זה כתוב בתורה ואני מסורתית בכל זאת מדינה יהודתית.. בקיצור יש לי כזה בילבול ודיכאון לשמוע את החברה שלי האהבה שלי שאני מאבדת אותה אולי זהו ברגע זה זהו זה פשוט הרג אותי! וממשיך להרוג אותי.. בקיצור ד"ר מה לעשות??

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לך, צר היה לי לקרוא את כל שעובר עליך. אכן, את עוברת תקופה מאד קשה עתה וברור ממה שכתבת, שגם בעבר היו לך הרבה קשיים ואכזבות. אינני יודעת מהם הדברים הקשים שעברו עליך, אך בלי ספק את שורדת ותיקה (גם אם לא ציינת את גילך). מה שמאד ברור הוא, שעתה את עוברת אהבה נכזבת, שפירושו שהאהבה שאנו חשים כלפי אדם אחר היא חד צדדית ואינה מתממשת. זהו כאב אמית, שלעיתים גם אם הוא נפשי הוא ממש כמו כאב גופני. תמיד קשה להתמודד עם אהבה נכזבת ולא תהא זו הגזמה אם אומר, שכמעט ואין אדם שלא עבר חוויה כזו בשלב כלשהו בחייו. זה תמיד מצב קשה מאד, שמלווה בהרבה עצב, אומללות, תחושת אובדן ונטישה ובקיצור דיכאון ואיבוד הטעם בחיים. קשה להתאושש מכך בתחילה, אך בלי ספק, מוצאים דרך להתמודד עם התקופה הקשה, ממשיכים לחיות ולאט לאט מגלים שאפשר להתמודד ואפילו לגדול מתוך החוויה הקשה לשלב יותר בשל או בוגר, המאפשר למצוא קיום חיובי בהמשך דרכנו בחיים. יש להאמין, שעל רקע מה שעברת (ומבלי לדעת פרטים, בוודאי התנסית בלא מעט אכזבות ודחיות- כך בכל אופן התרשמתי מדבריך הכתובים), הפרידה מן החברה הסטרייטית מאד מאד קשה ומתסכלת עבורך. אני מניחה שגם אם ידעת שיום אחד הקשר יגמר (שהרי ידעת שמדובר בבחורה סטרייטית ובוודאי חשבת, ולו גם לרגע קל, שזה עלול לקרות), - הרי שכאשר מגיע רגע הסיום,- תחושת האכזבה, הריקנות והנטישה- אינה מופחתת. קשה להתכונן לפרידה מדמות שכה אהבנו וכה היטיבה עימנו וכאשר הפרידה הופכת לעובדה, באמת יש תחושה שהכל מתפרק ונהרס ואין בשביל מה/מי לחיות. אך, יש לזכור גם ברגעים אלה, שתמיד יש בשביל מה או מי לחיות. קודם כל בשביל עצמך ולמען כל מה שתוכלי לעשות ולפעול בהמשך חייך ובוודאי גם בשביל עוד דמויות משמועתיות נוספות. אסור להתייאש וחייבים לאגור כוחות ולחפש את נקודות האור שנותרו, גם לאחר מה שנראה לך שהמאור גדול, התרחק ועזב. אם מאד קשה לך למצוא את נקודות האור, לקבל תמיכה בצערך הנוכחי מאנשים בסביבתך ולהתמודד עם האובדן של חברתך, אני מאד ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית של מטפל מתחום בריאות הנפש. זה בוודאי יעזור לך בתקופה הקשה שבה את חשה מצוקה נפשית וייאוש. זכרי, אסור להתייאש, כשם שאסור להיות תלויים כל כך באדם אחר. חפשי את הדרך להיעזר ולמצוא את התמיכה והחוזק בעצמך. גם אם זה יקח זמן- זה בהחלט יכול להגיע ובלבד שלא לאבד את הראייה החיובית כלפי החיים ובעיקר כלפי עצמך. בהצלחה ובברכה, ד"ר דליה גלבוע

10/08/2012 | 15:39 | מאת: נטלי

שלום אני מעוניינת לעבור ניתוח קוסמטי בפנים אך הרבה מרפאות לא מתעסקים עם טרנסג'נדר אפשר לקבל כמה שמות של אנשים שמתעסקים עם טרנס?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, תוכל לפנות בבקשה לניתוח קוסמטי בפנים ל"קלאס קליניק", שהינו מרכז רפואי פרטי, המתמחה ברפואה אסתטית וממוקם במתחם המרכז הרפואי ע"ש שיבא. שם בוודאי יוכלו להפנות אותך למומחים העוסקים בניתוחים שבהם את מעוניינת. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

אז אנצלאת האיחור לחידוד השאלה שלי. (אני רואה שבינתיים נשאלה שאלה דומה על ידי סטרייטית בת 30) במקרה שלי ההתאהבויות הן אף פעם לא בכיוון המיני-כלומר אני מפנטזת חיבוקים ארוכים ונשיקות (לא בפה) והכרזות אהבה ובילויים משותפים אבל אני ממש לא בקטע של החלק המיני (זה נראה לי מגעיל ) השאלה היא האם זה נורמלי -ואם כן אז למה נשים חוששות מזה? בגלל החשש הזה,והמבוכה הכרוכה סביבו -כל מפגש עם מישהי אהובה גורם לי מבוכה והסמקות וזה לא נעים. תודה מראש על המענה אראלה(שם בדוי)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אראלה, אני שמחה על התוספת בפנייה החדשה ששלחת אלי היום, שבה הבהרת יותר את מהות ההתאהבות שלך בנשים בעלות סמכות (מורות/ מדריכות). כל עכבה לטובה, נאמר, אך אין זה כלל פוטר אותי מלהתנצל על העיכוב בתשובתי. מה שאת מתארת אינו נראה כהעדפה מינית של נשים, אלא יותר כחיפוש דמות אם והתרגשות ממגע חברתי וקשר קרוב עם דמות כזו. נלווית לכך, כפי הנראה, תחושת בושה או אולי אפילו רגש של אשמה על הרצון לקרבה כלפי הדמות ומכאן אי הנוחות והמבוכה במגע החברתי עימן. העובדה שבפנטסיה שלך אין כלל הגשמה של מגע מיני עימן ואפילו קיימת רתיעה מכך והעובדה שאת חשה כל ימיך כסטרייטית - אינה תומכת באפשרות של לסביות. יחד עם כך, אם הינך שואלת אם זה נורמלי, הרי ניתן לומר שאין זה כה שכיח וזה בהחלט מעיד על צורך עז בדמות אימהית קרובה, מקבלת, אוהבת, מחבקת ותומכת. אני מניחה שמשהו בהיסטורית החיים המוקדמת שלך יצר איזה צורך בדמות כזו. צורך, שכפי הנראה, לא נענה ונשאר בגדר פנטסיה ותשוקה לממש זאת, גם בעת היותך בוגרת לכל דבר ועניין אחר. מאד הייתי ממליצה לך לפנות לבירור דבר זה , שגורם לך הרבה מבוכה ואי שקט לגבי עצמך,- באמצעות פסיכולוג או איש מקצוע אחר מתחום הטיפול הנפשי. אינני מכירה אותך,כמובן, ויתכן שהסיבה לתחושות המתעוררות בך כלפי נשים שהן דמות סמכות עבורך, שונה ממה שתיארתי (שכן חיי הנפש יכולים להיות מאד מורכבים ומפתיעים), אך גם אז יש מקום לבירור מעמיק של הדבר. להבנתי, רק תצאי נשכרת מכך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

05/08/2012 | 22:31 | מאת: אני

הי , רציתי לשאול את ד"ר גלבוע-האם גם נשים סטרייטיות בנות 30 יוכולות פתאם להמשך אישה אחרת. ובכלל האם זהות מינית לסבית קשורה בהכרח לבנות גבריות או גם לבנות נשיות מאד. ? ודבר נוסף האם זה קשור גם לקשר עם האמא , או ממש לא מחייב.. תודה :-)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, כן, יכול לקרות שנשים בוגרות תימשכנה לנשים אחרות. סביר להניח, שאין זה פתאום, אלא ש"הפתאומיות" היא בהתגלות הדבר, או ביציאה מן הארון ואפילו בהכרה פנימית , או נאמר הודאה בדבר לאחר הכחשה ארוכת שנים. באשר לשאלתך אם זהות מינית לסבית קשורה בהכרח לבנות גבריות דווקא, או שמא זה יכול להופיע גם אצל בנות נשיות, התשובה: הכל יכול להיות. השכיח הוא: אישה שבגלל זהותה, נטייתה והעדפתה תיראה יותר גברית. ישנן נשים שמבטאות הרגשתן (המודעת והבלתי מודעת) בהופעתן החיצונית, כולל לבוש וחזות כללית, ואף בעיסוקן בבחירת המקצוע או בכל דבר אחר. אך, למען האמת אין זה תמיד כך. ישנן נשים שמאד קשה להן לקבל ולהשלים עם היותן לסביות ומנסות להסתיר זאת דווקא על ידי הופעה נשית. נשים כאלה, גם מסגלות לעצמן הופעה והתנהגות נשית ובכך מחפות על הרגשתן האמיתית כלפי העדפתן וזהותן המינית. אכן, יש קשר לזהותנו והעדפתנו המינית עם דמויות ההורים הראשוניות שלנו. בסופו של דבר, זהו ערש חיינו ואנו לומדים להפנים ולהזדהות עם דמויות כאלה החל משחר ימינו. ברור, אם כן, שיש לברר את הקשר עם האם כאשר מדובר בזהות לסבית, בכל הקשור לחיקוי, הפנמה והזדהות של הדמות הנשית , אך גם לאב יש השפעה מאד משמעותית וחלק חשוב ביותר בבניית הזהות שעליה אנו מדברים. כך, למעשה כולנו מורכבים מהצירוף המיוחד שנוצר בין שני ההורים בהתייחסותו ובגידולו של הילד. בברכה, דליה גלבוע

08/08/2012 | 19:05 | מאת: נינה

בתגובתך כתבת שיש השפעה להורים ואילו מקריאה בספרות העוסקת בהומוסקסואליות קראתי שהגורם המכריע הוא גנטי ולהורים אין השפעה על הזהות המינית .

02/08/2012 | 18:05 | מאת: אלמוני

שלום גידי, אני בן 14 ואני נולדתי כזכר, ואני סטרייט לגמרי. אני יודע שזה די חריג לגיל שלי אבל אני מאז ומתמיד חלמתי להיות בחורה, והשיאים של הפנטזיה הזאת באו בתקופות שונות - בגן, בכיתה ד' (גיל תשע-עשר) ומכיתה ו' (גיל אחת עשרה) ועד עכשיו. בכיתה ד' עשיתי זאת קצת, ומכיתה ו' אני עושה זאת הרבה יותר, אני מתגנב לחדר השינה של אמא שלי ולובש את הבגדים שלה. אנחנו באותן מידות, אז זה מתאים לי. אני גם לובש את החזיות שלה ושם כדורים במקום, וסלוטייפ עם החזה שלי כדי לדמות חזה של בחורה. אני מאוד נהנה מזה, אבל אני לא יודע איך להגדיר את עצמי. אני רוצה ממך עזרה כדי לדעת מה אני, אם אני טרנסג'נדר, טרנסוויסט או שזה קשור לגיל. תודה רבה על העזרה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, כתיבתך מאד בוגרת והיטבת לתאר את התלבטותך במספר משפטים ברורים. יש להניח שהינך סובלת מן המצב הזה שבו זהותך המינית אינה ברורה לך, ועל פניו אף נראה שמדובר בטרנסג'נדר ואולם יש מקום לברר יותר לעומק את מצבך וזאת ממספר סיבות.: הראשונה שבהן, היא היותך צעיר ואין זה ברור אם הגעת למלוא התפתחותך המינית. בגיל 14 כאשר יש שאיפה להיות בן המין השני וקיים עיסוק מתמיד בלבוש ובפעילות של בן המין השני ועוד טרם הגיע האדם הצעיר לבגרות המינית,- רואים בכך "הפרעות בזהות המינית בתקופת הילדות". כלומר, אין מדובר עדיין בוודאות שהילד אכן יהיה בבגרותו טרנסג'נדר או טרנסקסואל. הדבר השני, שיש להתייחס אליו, האם יש לך צורך לשנות גם את הגוף לזה של ילדה/ נערה או שמא אתה עסוק רק בשינוי ההופעה באמצעות הלבוש. כמו כן, שאל את עצמך, האם אתה רוצה שגם גופך ישתנה לכיוון הנשי במלוא מובן המילה ואף האם אתה מתכחש למבנה האנטומי של גופך הביולוגי שעימו נולדת. אם תשובתך הפנימית הכנה תהא שאכן כן, תוכל לדעת שאתה סובל מן ההפרעה בזהות המינית, כלומר שהינך טרנסג'נדר. זכור, זה יהיה נכון במיוחד אם גם הגעת למלוא ההתפתחות המינית. ואולם, אם הינך רואה עצמך עסוק רק בעניין הלבוש, כפי שהדגשת בדבריך, ואף נמשך לבנות (שהרי ציינת שאתה "סטרייט לגמרי", בלשונך), תוכל להגדיר עצמך יותר כטרנסווסטסיט. לסיכום, לצערי, לא אוכל לענות לך בוודאות "מי אתה" כפי ששאלת, הן בגלל גילך אשר בו עדיין יכולים לחול שינויים בהתנהגותך ובזהותך המינית והן משום שחסרים לי פרטים הקשורים בכל העובר עליך בתחום. כאמור, אני מצטערת שאין לי תשובה חד משמעית עבורך בשלב זה, אך תקוותי, שתוכל לבדוק יותר את עצמך עם הזמן באמצעות המידע שהעליתי בכתב תשובתי אליך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

04/08/2012 | 23:48 | מאת: בעילום שם

כדאי שתשאל את עצמך כמובן למי אתה נמשך, ולא רק האם אתה רוצה להיות אישה כאם בכלל רוצה להתפתח להיות גבר עם כל מה שזה נלווה:שיעור בגוף,קול נמוך,גדילת אברי מין בולטים. אתה יכול להיכנס לקישור הבא http://www.youtube.com/watch?v=c60ytJI-4ac

אני בת 50,סטרייטית ונשואה . מאז שאני זוכרת את עצמי סבלתי מבעית התאהבות במורות /מדריכות . (אני למדתי במסגרות לבנות בלבד)כמובן שההתאהבות היא רק מהצד שלי והיא לא הדדית. כרגע אני מאוהבת במדריכה שלי לחוג בספרדית ובכל פעם שהיא פונה אלי אני מסמיקה ומרגישה נורא. השאלה אם יש פתרון למצב כזה .

שלום אראלה, נא ראי תגובתי לפנייתך זו ולפנייה הנוספת מהיום. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

ד"ר שלום, כתבתי כאן בפורום בעבר. אני בן 26. מאז כיתה ו' ועד היום אין לי חברים כלל. אני סך הכל חי חיים תקינים וטובים בכללם, עובד בעבודה מסודרת, יש ברשותי רכב, גר עם ההורים ומסתדר עימם. הבעיה היחידה שלי היא שאין לי שום קשרים חברתיים (פרט לקשר חלקי ומוגבל עם 2 ידידות מהעבודה). בעיה זו גורמת לי לתסכול בחיי כי במהותי אני אדם שמאוד זקוק לחבר'ה ולקשרים קרובים עם חברים, ואין לי את זה מזה שנים רבות לצערי. אתה הצעת לי בעבר ללכת לסנדאות/קבוצות, אבל לא עשיתי זאת גם כי אינני מאמין שאלו יהיו כה יעילות במקרה שלי ויביאו ליצירת קשרים, וגם כי אני מאוד מתבייש מלהיפתח ולהשתתף בסדנא כזאת (יש לציין מנגד, שבמקום העבודה שלי אני מאוד בולט ופעיל). אני כותב כאן כרגע בשביל לשאול אותך שאלה קטנה - בכוונתי להירשם ללימודים במכללת נתניה לשנת הלימודים הקרובה, לתואר ראשון. האם מניסיונך, כניסה למסגרת כזאת יכולה להוות במקרה שלי ככלי עזר/קרש קפיצה, ולאפשר לי להכיר אנשים חדשים וליצור חברויות ? האם מניסיונך עם מטופליך, מסגרת כזאת אכן יעילה בכך במידה משמעותית ? אודה לעזרתך,

שלום עידן, אם אתה פעיל ובולט מבחינה חברתית במקום עבודתך, ייתכן מאוד שקשרים עם חבריך לספסל הלימודים יוכלו לעזור לך מבחינה חברתית. גם במקום העבודה וגם במכללה יש משימות משותפות והקשרים החברתיים נלווים/נספחים למטרות אלו, בניגוד לקבוצות אחרות שבהן הקשרים החברתיים הם המטרה עצמה ושם אולי קשה לך יותר להיפתח. אם אחבוש לרגע את הכובע השני שלי, כמרצה ותיק במכללת נתניה, אני יכול להעיד שבין הסטודנטים נוצרים קשרים אמיצים כחלק מהלמידה המשותפת, אשר חלקם מחזיקים מעמד זמן ארוך לאחר תום הלימודים. רעיון טוב. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

30/07/2012 | 23:11 | מאת: מותק

אני נמשך לבחורות. אבל... יש גבר אחד ויחיד שאני נמשך אליו. זה לא משיכה לגברים - אלא לגבר מסויים. זה הגיוני?.

שלום מותק, גם הדחף המיני וגם הרגש אינם דברים "הגיוניים". לא ציינת בן כמה אתה, אך בעיקר בגיל צעיר (קל וחומר בגיל ההתבגרות) קורה שהמשיכה לבני אותו מין מתבטאת במשיכה לחבר הטוב ביותר, אם זה בן כיתה או חבר בטירונות. לפעמים זהו הניצן הראשון בהתפתחות הומוסקסואלית ולפעמים מדובר יותר בהזדהות כחלק מהתהליך ההתפתחותי. ימים יגידו. על כל פנים, המשיכה לגברים אינה אמורה לפגוע במשיכה לנשים: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 ובעזרת ייעוץ מתאים ניתן ליהנות משני העולמות. ברור, שיש להתייחס לכל מקרה לגופו ולבדוק את הנושא בייעוץ פנים אל פנים תוך התייחסות למקרה האישי שלך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

30/07/2012 | 16:32 | מאת: אלמוני

שלום רב, סוף סוף החלטתי שאני רוצה לצאת מהארון להגיד להורים שלי שאני טרנסג'נדר ולהתחיל לקחת הורמונים כדי שאוכל לחיות בתור המין השני (זכר).אך רציתי לדעת אם ההורמונים האלה גם יקטינו לי את החזה,כי החזה שלי לא קטן מספיק כדי שאוכל לטשטש אותו מתחת לבגדים ואין לי ולא להורים שלי מספיק כסף כדי לממן ניתוח כריתת חזה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, לומר להורים מהי המציאות הפנימית והזהות המינית שלך- זה לא דבר קל ויש להעריך אותך על ההחלטה לעשות זאת. הייתי רוצה לדעת מהו גילך, מכיוון שזה אחרת "לצאת מן הארון" כלשונך בגיל 16 או בגיל 26 או אף מעבר לכך.אני מקווה שדבריך יתקבלו בהבנה על ידי ההורים, למרות שעליך לצפות לתגובת ההפתעה שאינה קלה בתחילה. באשר לשאלתך בנושא השפעת ההורמונים על גודל החזה: ההורמונים אינם משנים את הגודל בצורה משמעותית. גם אם יש שינוי, עדיין בעלת חזה גדול תתקשה להיראות שטוחה כגבר ותיאלץ להסתיר את החזה באמצעי שונים, כגון: לבישת חולצות רחבות ובוודאי לא צמודות ו/או לבישת גזיות (חזיה צמודה כגופיה) ושימוש באמצעים שונים לחבישת החזה לצורך השטחתו. במרכז הרפואי ע"ש שיבא, מאשרים ניתוח של כריתת שדיים (ואף הגדלת חזה) למי שנמצא מתאים לניתוח לשינוי מין, כבר אחרי שנה של מעקב על ידי הוועדה לאישור הניתוח. הניתוח,המתבצע במחלקה לכירורגיה פלסטית, ממומן על ידי קופות החולים, כך שהאדם אינו נדרש לשלם עבורו. אגב, ניתוחים מתבצעים שם לאחר גיל 21, כך שתוכל לפנות למרכז האמור אם הינך מעל גיל 19. בהצלחה בדרכך החדשה. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

29/07/2012 | 22:36 | מאת: מבולבל

פרופסור גידי, שלום רב, אני בן 34 וחי עם בת זוגתי כמה שנים. לאחרונה, היא גילתה שאני צופה מדי פעם (במשך כמה שנים) בסרטונים של גברים. הדבר כמובן עורר בה שוק וזעם ותדהמה (מובן). זו חברה רצינית ראשונה שלי וזה גם הסקס הראשון שלי. הדבר פגע מאד בבטחון שלי והוביל לכך שהסקס איתה לא היה טוב ושאיבדתי זקפה מהר. כרגע היא תולה את הכל במשיכה שלי לגברים. ניסיתי להסביר לה שאני לא נמשך לגברים ושהסיבה שצפיתי בסרטונים היתה כדי לברוח מהמציאות של גבר דחוי ואפס שלא יכול לספק את חברה שלו. (או שאין לו חברה כמו שהיה לפני) אני לא דוגמן אבל גם לא מכוער ובמהלך השנים האחרונות לפני שהכרתי את חברתי הנוכחית התחלתי לשכנע את עצמי שאולי אני צריך להמשך לגברים (למרות שאני לא) כי זה היה ההסבר ההגיוני היחיד שהתקבל אצלי לעובדה שאני לא מצליח עם נשים. ההסבר השני שאני אפס ודוחה נשים היה הרבה יותר גרוע בעיניי. גם היום, כשאני צופה בסרטון אני רואה כמה שניות וסוגר כי האקטים שמוצגים שם לא מושכים אותי ולהפך. האם זה הגיוני שאני לא נמשך לגברים אבל מצאתי איזו בריחה מהמציאות במקום הזה? משהו לאגו? או שאני מדחיק משהו שאולי קיים בי? האם יתכן שכל כך רדיתי בעצמי ושכנעתי את עצמי שאני צריך להמשך לגברים שזה הפך באמת להיות חלק ממני? אני מאד אוהב את חברה שלי ומאד נמשך אליה, היום קשה לה להאמין לכל מה שאני אומר. היא בטוחה שהסיבה להכל היא שאני נמשך לגברים ואני מדחיק את זה. האם מה שאני מרגיש וחושב שהסקס הלא מוצלח שלנו נובע מחוסר הבטחון שלי, מחוסר הנסיון, מדימוי עצמי נמוך ואולי מבעיה בזקפה ולא ממשיכה לגברים הוא הגיוני ? או שאני משלה את עצמי? מאז שהיא גילתה ודיברנו על זה חשתי הקלה גדולה מאד, ומאז לא רק שלא צפיתי בשום סרטון זה גם לא חסר לי בשום מקום. אני מתכוון ללכת לטיפול פסיכולוגי כי אני רוצה להיות בטוח במאה אחוז לגבי עצמי, אני רואה את העתיד שלי עם חברתי הנוכחית אבל לה כרגע קשה מאד לראות את זה איתי. היא בחרדות שבכל רגע נתון המשיכה לגברים תהיה חזקה ממני (למרות שאני לא נמשך לגברים באופן חד משמעי). קראתי בכמה וכמה פוסטים שענית עליהם, שגברים שצופים בסרטונים בהכרח נמשכים לגברים. האם הדבר באמת מוחלט? האם לא יתכן שאדם ילך לצפות בסרטונים כאלו מסיבות אחרות שאינן מיניות? כדי לספק יצרים אחרים שאינם מיניים? קצת כמו מישהו שצופה בסרט אימה ומרות שיש קטעים מגעילים שבא לעצום את העיניים, יש משהו שמחזיק אותנו מול המסך וקשה להסביר אותו. אני בהחלט חש שאני זקוק לעזרה פסיכולוגית ואולי גם תרופתית וחברה שלי חושבת שאני פשוט לא מוכן להודות במשיכה שלי לגברים. האם לדעתך, קיים סיכוי (אחרי טיפול כמובן) שאני וחברה שלי נוכל להמשיך לחיות ביחד ולחזור לקשר רגיל, בלי חרדות ועם אמון וסקס וכל מה שזוג אוהב רוצה? סליחה על המכתב המבולבל, אבל פשוט שפכתי את כל מה שהיה לי על הלב. מקווה שתוכל לענות ולעזור קצת, בתודה,

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מבולבל, צר לי לקרוא על המצוקה הקשה שלך של חברתך. הקריטריון היחיד למשיכה לגברים או לנשים הוא מה קורה לך בסיטואציות מיניות שאינן מעוררות חרדה. האם, למשל, עכשיו בקיץ, כאשר גם גברים וגם נשים הולכים ברחוב בלבוש חושפני, או בחוף הים, או בבריכה או בחדר כושר - על מי אתה מוצא את עצמך מסתכל מבחינה מינית? על גברים, על נשים, על שניהם? אם אתה מוצא את עצמך מסתכל אך ורק על נשים ועדיין חושש שבאיזה שהוא אופן עקיף אתה נמשך אולי לגברים, אזי ייתכן שאתה סובל מ-Homosexual Obssesive-Compulsive Disorder, כלומר, מהפרעה כפייתית המופיעה אצל גברים סטרייטים כשהאובססיה המרכזית היא חשש שמא הם נמשכים לגברים, למרות שבפועל הם נמשכים אך ורק לנשים. הטיפול בהפרעה הוא כמו בהפרעה כפייתית רגילה, בעיקר שילוב של טיפול תרופתי וטיפול התנהגותי-קוגניטיבי (עיין, למשל, בספר "די לאובססיה" של עדנה פואה ורייד וילסון בהוצאת "מודן"). כמובן שכדי לבסס אבחנה זו יש צורך בריאיון פנים אל פנים עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. מעבר לכך, אתה מזכיר כמה פעמים דימוי עצמי נמוך (ואפילו משתמש במילה "אפס" לתיאור עצמך!). זהו, כמובן, נושא מרכזי בטיפול פסיכולוגי, שממנו נובעות הפרעות נפשיות רבות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

21/07/2012 | 20:53 | מאת: מיקי

ידידה שלי הפנתה אותי לפורום. תיכף תבין הכל... אני בחור שאוהב נשים. נמשך לנשים. יש לי הרגל לצאת כל יום שישי לפאב של לסביות. יש שם נשים יפהפיות. אני מביט בהן ומתאהב בהן ורוצה אותן. רומנטית ומינית. וברור שלא יצא מזה כלום, כי הן אוהבות נשים, ולא גברים. בכל זאת אני ממשיך ללכת לשם. כאילו אני מכאיב לעצמי בכוונה. אתמול התחלתי לדבר עם אחת מהן. שפכתי את הלב ובכיתי. סיפרתי לה על כל זה. היא הפנתה אותי לפורום הזה. לדעתה אתה אולי תוכל לעזור לי. היא הבינה כמובן שאני אוהב נשים, אבל היא חושבת שכאן אמצא תשובה. אז אני מנסה... למה אני עושה לעצמי את זה?. למה אני מתאהב בכוונה בנשים, שידוע לי שאינן אוהבות גברים?. מה הרווח שיוצא לי מזה?. (כי עובדה שאני עושה זאת כבר שנים).

שלום מיקי, השאיפה של בני-אדם להשיג את הבלתי-אפשרי והבלתי-מושג היא שאיפה שכיחה בחברה המערבית המחנכת את האדם להישגיות מגיל צעיר מאוד, אך כמו בתכונות רבות אחרות, אנשים נבדלים זה מזה גם בתכונה זו. כשמדובר במשיכה מינית ובחיפוש זוגיות אנו עדים לווריאציות רבות ושונות של תופעה זו כמו, למשל, נשים שמתאהבות באופן סדרתי בגברים נשואים, גברים שנמשכים לנשים מבוגרות מהם, דבר המקשה עליהם ליצור זוגיות עם בנות גילם, משיכה מינית והתאהבות של הומואים ולסביות בגברים סטרייטים ובנשים סטרייטיות ועוד. במקרה שלך השאלה הרלוונטית היא האם הנטייה להימשך מינית ולהתאהב בנשים לסביות מונעת ממך לפתח קשר אינטימי ורגשי עם בחורות סטרייטיות. גברים רבים נמשכים, למשל, לבחורות סטרייטיות בעלות מראה של "Tom Boy", כלומר, בחורות שאינן תואמות באופן מלא את ה'אידיאל' הנשי המושלם, אלא בחורות בעלות חזות "נערית" בעלות חזה קטן יחסית, לובשות מכנסיים, מראה מרושל יחסית וכיו"ב, אך בכל זאת המשיכה המינית שלהן היא לגברים. נראה לי שהנושא ראוי לעיבוד בייעוץ פנים אל פנים ולא רק במסגרת פורום באינטרנט. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

20/07/2012 | 04:44 | מאת: מודאג

שלום רב. קשה לי לכתוב את מה שיש לי על הלב. אני בחור בן 20, נגוע לצערי בOCD מזה כמעט כעשור. אפשר לומר שההגדרה הנכונה היא HOCD, רוב הלבטים שלי הם בגלל הזהות המינית. יהיה נכון לציין שכתוצאה מהHOCD התפתחה ההפרעה ורקמה עור וגידים ארוכים וחזקים. אני לא יודע מה אני ומי אני והמחשבות שלי קשורות המון לנושאים הללו. אני מרגיש שלמחשבות שלי יש כח להשפיע הן על הנטייה המינית והן על רגשות אחרים ולכן אני מרגיש אשם המון פעמים. יש לי חברה מזה כ3 שנים. אני אוהב אותה והיא אותי. היא נמשכת אליי. אני לא בטוח במשיכה שלי כלפיה. היא הכל - יפהפייה, חכמה, מתוקה, אמהית - כל מה שגבר מחפש. נועצים בה המון עיניים ואני מודע למה שהסביבה חושבת עליה. בכל פעם שאני וחברתי מקיימים יחסיי מין (לא מלאים) - אני פשוט צולל לתוך ים של מחשבות, פחדים ודאגות ולא מצליח ליהנות בכלל ובזמן האחרון גם לא מצליח לקבל זיקפה. מצד שני - אני צופה המון בגיי פורנו והפלא ופלא - אני מצליח להגיע לאורגזמה תוך שניות ספורות.כשאני צופה בפורנו של גייז - קל לי יותר להתחבר. יש לי בעיה של בטחון עצמי, אך אני גם מרגיש גברי הרבה יותר לאחר שאני מאונן מול גיי פורנו. ברגעיי משבר שהיו לי עם חברתי, הבטחתי לה שאני לעולם לא אעזוב אותה או אבגוד בה, אבל איך אני אוכל לגלות מה אני באמת מעדיף אם אינני יכול להתנסות? אני ארגיש נורא אם אני אתנסה עם גבר במסגרת הקשר שלי עם חברתי ומצד שני - אני לא רוצה לסיים את הקשר איתה בשום אופן. אני כל כך רוצה לקבל תשובות ואני מרגיש שהמיניות שלי תלויה אך ורק בי ובמחשבות שלי, אין לי מושג מה לעשות. ראוי לציין כי אני מטופל תרופתית מזה כמספר שנים ואני נפגש עם פסיכולוג אחת לשבוע. :(

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מודאג, אני מצטער לקרוא על המצוקה הקשה בה אתה נתון אך שמח שאתה מטופל הן תרופתית והן פסיכולוגית. לפי תיאוריך, ייתכן שיש לך OCD אך לא HOCD, משום שאתה מגיע לאורגזמה כתוצאה מצפייה בסרטי פורנו של גייז. HOCD, בהגדרתו, הוא הפרעה כפייתית שבה בחור סטרייט שנמשך לנשים ומקיים איתן יחסי מין סובל מאובססיה שמא הוא בעצם גיי שנמשך לגברים והמשיכה לנשים אינה אמיתית. במקרה שלך, לפי תיאוריך, המשיכה לגברים היא חד-משמעית. הבדיקה אינה צריכה להיות בהכרח עם גבר אחר. להפך. ביחסים עם גבר עלולה לתקוף אותך חרדה עזה, כתוצאה מכך יופיעו קשיים בזקפה ואז אתה עשוי להסיק שהקושי להגיע לזקפה נובע מכך שאינך נמשך לגברים. סרטי פורנו מספקים אפשרות לבדוק את המשיכה המינית שלך לגברים, תוך נטרול מרכיב החרדה הכרוכה במגע עם גבר אחר במציאות והאורגזמה המיידית כתוצאה מצפייה בהם מעידה חד-משמעית על משיכתך לגברים. נשאלת השאלה - מה קורה עם משיתכך לנשים? האם כשאתה צופה בסרטי פורנו של סטרייטים אתה מגיע לעוררות מינית ובאיזו מידה? האם עוררות זו היא כתוצאה מצפייה בבחורה או בבחור? בניגוד למה שאתה חושב, המשיכה המינית אינה מושפעת ממחשבות כי אם מדובר בדחפים המדברים בעד עצמם והביטוי הפיזיולוגי שלהם הוא זיקפה ויכולת להגיע לאורגזמה, דבר שקורה לך בסרטי פורנו של גייז. לכן, גם אם אתה סובל מ-OCD, לא נראה לי שהמשיכה לגברים היא חלק מההפרעה, אלא דבר שיש להתייחס אליו בטיפול ע"י קבלה והשלמה ולא כעוד אובססיה. אני משער שלא זו התשובה שקיווית לקבל, אך לדעתי אין מנוס מהתמודדות עם משיכתך לגברים בטיפול הפסיכולוגי שלך. אני מאוד מעריך את נאמנותך לחברתך, דבר המעיד על מצפון וערכים מפותחים מאוד, אך בגיל 20 קשה מאוד לעמוד בהבטחות לקשר לכל החיים, בעיקר לפני שתתמודד בקשיים שהם בינך לבין עצמך. לכן, מטרה נוספת בטיפול צריכה להיות הגמשת מערכת הערכים הנוקשה שלך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

16/07/2012 | 19:47 | מאת: עמי גלעד

זה קצת קשור לפורום וקצת לא. תבחר לבד אם לענות... אני סטרייט לגמרי. אני הולך לפסיכולוג. ידידה שלי שמכירה אותו, אמרה לי שהוא הומו. בדקתי ב"דפי זהב" - והוא אכן חי עם גבר. הוא פסיכולוג טוב, רציני, רגיש. עוזר לי מאוד. אין לי בעיה עקרונית אם זה שהוא חי עם גבר. אבל קצת מפריע לי האקט המיני ההומואי עצמו, שהוא עושה. זה לא אמור להפריע לי, נכון?. כאילו, מצידי שהוא ישכב בכל דרך שהוא רוצה, כולל "שם". אבל זה קצת מפריע לי. לפעמים כשהוא הולך להביא את היומן, או להביא לנו מים לשתות, אני גונב מבט על הטוסיק שלו... וחושב שאולי, ממש שם, או לפחות באיזור ההוא של החבר שלו. סלח לי, גידי. גם לעצמי אני נשמע מגעיל ודוחה והומופוב, וברור שזכותו לעשות את זה שם, וברור שקשר הוא הרבה יותר מז... בטוסיק. הכל נכון באלף אחוז. אבל זאת באמת המחשבה שעוברת לי לרגע בראש. והוא באמת פסיכולוג מצויין. הרבה יותר טוב מפסיכולוג סטרייט שהיה לי. והוא רגיש ומבין ומכיל. ומתחשק לי לתת לעצמי סטירה על זה שעולה לי מחשבה הומופובית. כי אני עושה לו עוול. מה דעתך על כל מה שכתבתי עד כה?. איך אתה מבין את זה?. תוכל לנסות לעשות לי סדר בבלגן?. אני נורא רוצה לפתוח איתו את הנושא. אמנם הוא לא יפרט לי את נטייתו המינית, אבל הוא יעזור לי להבין את רגשותי כלפי זה. אבל אני מפחד. כי זה קצת כמו ללכת לפסיכולוג מרוקאי, נניח, ולהגיד לו שבעצם העדה המרוקאית מגעילה אותך. (בכוונה כתבתי על מרוקאים. כי זאת העדה שלי. פנתרים שחורים וירטואלים מתבקשים לשבת בשקט). אני נורא רוצה להמשיך בטיפול אצלו. נראה לך שזה יהיה אפשרי, לאור הבעייה שכתבתי?. אני נורא רוצה להמשיך!. מתנצל שוב על גסות הרוח. אני פשוט מנסה להביא את התחושות שלי הכי אותנטי שאפשר. עצוב לי שאני קצת הומופוב כנראה, למרות שאני משתדל לא להיות.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עמי, תודה על השאלה המעניינת. הומפוביה קשורה קשר חזק מאוד לתפיסת הגבריות. מחקרים רבים מצביעים על כך שככל שגברים דבקים יותר בחלוקת התפקידים המסורתית בין המגדרים, רמת ההומופוביה שלהם גבוהה יותר. לכן, אני חושב שזו הזדמנות נהדרת להעלות את מחשבותיך בטיפול עצמו וייתכן שהדבר יוביל לדיון בנוקשות שלך בקשר לתפיסתך לגבי גבריות ונשיות. אני מבין את הקושי שלך להעלות את הדברים, הנובע בין היתר מתוך תחושה של כבוד וכיבוד הגבולות בינך לבין הפסיכולוג, אך לפי תיאוריך, מדובר באדם מקצועי שאמור להתמודד עם אתגר כזה ולראות בו הזדמנות טיפולית עבורך. אתה גם לא שואל אותו על נטייתו המינית, אלא מדבר על מחשבות שמטרידות אותך, אשר במקרה הזה מכוונות אליו. מדבריך אני שמח ללמוד שאתה סומך עליו אז סמוך עליו גם במקרה הזה. אחד הרעיונות שאולי יקלו עליך הוא להדפיס את פנייתך לפורום ולהשאירה לקריאה למטפל בין השיחות כדי לעקוף את המבוכה שבשיחה אישית ישירה. מניסיון רב כאן בפורום, הדבר יעיל מאוד. במקרה הזה, אולי גם תיתן למטפל שלך שהות לעכל את הדברים ולהתכונן לאתגר שהצבת בפניו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה על תגובתך. אתה יודע מה עשיתי? פשוט לקחתי הרבה אויר... ופתחתי את הנושא. בניגוד לכל מה שחזיתי, הוא אמר במפורש שהוא אכן הומו. לדבריו, אין שום מניעה שאדע על כך מפיו. הוא הסביר לי, למה פסיכולוגים אחרים אולי לא היו אומרים זאת כך. מה הרציונל שלהם. ומתוך איזו אמונה הוא חושב שראוי כן להגיד. מה הרציונל שלו. וכמו שאמרת, עסקנו במחשבות שלי לגבי הנושא. זה היה עיקר השיחה היום. וצדקת בעוד דבר. השיחה אכן הובילה לתפיסות שלי בשאלה מה גברי ומה פחות גברי. המוזר הוא, שהייתי בטוח שעיסוק בהומואיות איתו, הוא סוג של טאבו. כשלמעשה, זה פשוט עוד נושא דרכו אני יכול לבחון את רגשותי ומחשבותי. פשוט כך. כן, הפסיכולוג שלי מדהים - וגם אתה. וכמובן שאמשיך בטיפול אצלו. אני רואה שהפכת מדוקטור לפרופסור... מזל טוב!

10/07/2012 | 14:51 | מאת: חסוי

השאלה עוסקת בטראנסג'נדרים אישה כלואה בגוף של גבר-שינוי מגבר לאישה באמצעות הורמונים. אלה שנולדו ככה, האם זה נפוץ אצלם יותר מאשר באוכלוסיה הכללית דיכאון ואובדנות, בלי קשר להשפעה של המצב שהן נקלעו אליו, כלומר האם זה חלק מהאישיות שלהן?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, שאלת שאלה מאד חשובה בדבר המצב הנפשי של טרנסג'נדרים בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. לטרנסג'נדרים צעירים מאד קשה להתמודד עם מצבם, במיוחד בתקופה שטרם גילו זאת למשפחתם וכשהסביבה החברתית אינה מקבלת את מצבם, מגנה או דוחה אותם. זוהי תקופה מאד קשה עבורם וגורמת להרבה קשיים רגשיים ובעיקר לדיכאון ואף לניסיונות אובדניים. ואכן, כפי שציינת זה מופיע בשכיחות רבה יותר משאר האוכלוסייה. אין פלא בכך, היות שהצעיר שסביבתו דוחה אותו בעקבות הרגשתו והתנהגותו סביב זהותו המינית, מתמודד עם קושי עצום. אם גם הדבר בא לביטוי בביתו ובמשפחתו ולעיתים עד כדי הוצאתו מן המשפחה (מה שלצערי הרב קורה לפעמים), מובן שמצבו הרגשי מאד קשה והוא עלול, חלילה, להגיע לקיצוניות עד לכדי אובדנות. לעומת זאת, במקרים שהסביבה מקבלת ובמיוחד המשפחה, ומאפשרת המשך חיים סדירים והתפתחות רגילה בכל הקשור למקומו של האדם הצעיר בביתו, במשפחתו ובסביבתו החברתית-למודית או מקצועית, אין רואים תגובות נפשיות של דיכאון ובוודאי שלא אובדנות. מכאן, שתגובת הסביבה לתחושתו של הטרנסג'נדר ורצונו לשינוי מינו, מאד קובעת את המצב הנפשי שלו בהווה ובעתיד ובהחלט שאין מדובר במשהו שהוא חלק מאישיותו או מולד. העובדה היא, שגם טרנסג'נדרים שעברו תקופות קשות של דיכאון, מרוצים ושבעי רצון מחייהם לאחר שהחלו בתהליך שלקראת שינוי מינם והחלו להתקבל על ידי סביבתם כפי שהם, ועוד יותר מכך, לאחר ששינו מינם. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

09/07/2012 | 13:15 | מאת: שרלוק הולמס

ראשית, אני מבטיח לא לפתוח עוד דיון. בהן צדק. ולא משנה מה תכתוב לי. מבטיח!. ועכשיו לשאלה: כפסיכולוג, אתה רואה הגיון בדברים שדוני כתב עלי?. (אני מיתכוון לכך, שלדעתו - לי עצמי יש נטייה הומוסקסואלית). האם הניתוח שלו אפשרי?. וזאת מבלי ששניכם מכירים אותי. אם אתה מוצא שמץ היגיון בדבריו, כפסיכולוג, אנא כתוב לי זאת. ובבקשה תהייה ישר כמו סרגל, גם אם לדעתך לא אוהב את התשובה. דבריו של רוני הדהימו אותי, אני חייב להודות. כי ככל הידוע לי אני סטרייט לגמרי. סליחה על הוולגריות: כשאני רואה אישה יפה, עומד לי. כשאני רואה גבר יפה, לא עומד לי. זאת לא השורה התחתונה?. אז חשוב לי לדעת את עמדתך. האם מכך שכתבת קודם, שהתייחסת ל"פשט", ולא ל"דרש" - עולה שיש "דרש"?. כתוב את מה שאתה רואה כאמת. מרתק אותי לדעת מה דעתך. הכנסתם לי סקרנות... מבטיח להדפיס את תשובתך, אם תהייה "מעניינת", ולהביאה לפגישה הבאה עם הפסיכולוגית שלי. אל תחשוש להרגיז אותי, אם זה הכיוון. כאדם חזק, לא אשבר גם נוכח חוות דעתך המלומדת. פשוט מעניין אותי לדעת. בברכה, שרלוק.

שלום שרלוק, אני חושב שמי שיכול להשיב הכי טוב לשאלות הללו הוא אתה עצמך. אתה מכיר את התהליך שהביא אותך לשאול את השאלה, אתה יודע מה הביא אותך לפורום שיש בו הומוסקסואלים ומה גרם לך להבהיר את הרגשתך השלילית דווקא בפורום זה וכמובן, אתה גם יודע מה אתה מרגיש לגבי בחורים ובחורות. מצעד הגאווה אכן נערך בסגנון של מיניות בוטה ויש הומוסקסואלים רבים שאינם צועדים בו. יש בהחלט הומוסקסואלים שמקבלים את נטייתם המינית ושלמים איתה וסבורים שמצעד גאווה בסגנון שהוא נערך מגביר את ההומופוביה בציבור הרחב, אבל על השאלות שאתה שואל ותיארתי בפסקה הראשונה רק אתה יכול להשיב לעצמך בעצמך ו/או בעזרת ייעוץ. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

08/07/2012 | 14:29 | מאת: ערן

שאלה שמאד מטרידה אותי, שמעתי וגם קראתי שפופרס גורם לעיוורון איבוד ראיה האם זה לכולם או לסוג מסויים של גברים? אשמח לתשובה מקצועית תודה ויום נעים

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ערן, הפופרס הוא סם המשפיע באופן מיידי ודרמטי על השרירים וכלי הדם ואין להשתמש בו בשילוב עם סמים אחרים, כמו ויאגרה (שילוב שתי התרופות עלול לגרום לירידה פתאומית ודרמטית בלחץ הדם, לאיבוד הכרה מתמשך ואף לנזקים בלתי הפיכים למוח ולכלי הדם). צריכה ממושכת של החומר עלולה לגרום נזקים לכלי הדם והנשימה, למוח ולמערכת העצבים וכן לתופעות כמו טשטוש, קהות חושים, כאבי ראש חדים, קשיים בראייה, בחילות והקאות.לפופרס השפעה נוגדת או מחזקת לתרופות לאיזון לחץ דם ולטיפול במחלות לב, תרופות נוגדות דיכאון ופסיכוזה ועוד. הפגיעה בראייה עלולה להיגרם כתופעת לוואי מישנית לעלייה פתאומית בלחץ הדם אצל מי שיש לונטייה ללחץ דם גבוה.יש לזכור כי יתר לחץ דם אינו תמיד מורגש, מודע או מאובחן ומפאת שכיחותו המוגברת בגילים מבוגרים יותר, יש לנקוט משנה זהירות הן במעקב אחריו והן בשימוש בפופרס. כמו במקרים רבים אחרים, הכמות עושה את האיכות, קרי, מינון נמוך לעיתים רחוקות ובתנאים מבוקרים, בעיקר בגיל צעיר, עלול להזיק פחות מאשר מינון גבוה לעיתים קרובות ובסביבה לא מוכרת של אנשים זרים שקשה יותר לסמוך עליהם. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

08/07/2012 | 09:30 | מאת: אסי

אני נפגש עם בחורים.. סטוצים.. וכמעט אף אחד לא רוצה להיפגש איתי פעם שנייה. זה מבאס אותי ברמות.. אני בטוח שאם הייתי כוסון על זה היה אחרת, היו רודפים אחריי בלי הפסקה.. אז מה, אם אתה הומו שנראה ממוצע אין לך זכות קיום? כך זה נראה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אסי, בהחלט ישנם הומואים בעלי מראה חיצוני בינוני ומטה שיש להם קשרים זוגיים. יתר על כן, גם במועד יצירת הקשר הם היו בעלי מראה כזה. נראה לי שמראה חיצוני אטרקטיבי במיוחד מבטיח שיהיה מפגש ראשון אך לאו דווקא את המשכו, כך שאל לך לתלות את חד-הפעמיות במראה החיצוני שלך, שכן אילו זו הייתה הבעיה, לא היית מגיע למעמד הפגישה היחידה. ישנם גורמים נוספים רבים, חלקם של האנשים שפגשו אותך וחלקם (אולי) שלך שמונעים את המשך הקשר. למשל, ייתכן מאוד שאותם אנשים פוגשים כל אדם למפגש חד-פעמי, משום שהם מחפשי ריגושים ומשתעממים מהר. לצערנו, דרושים מפגשים חד-פעמיים רבים כדי למצוא את האחד והיחיד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

06/07/2012 | 15:46 | מאת: שרלוק הולמס

זוכר את הרצח של הנערים ההומואים בתל אביב?. הוא מטריד אותי. תראה, אני יכול להבין מישהו שלא אוהב הומואים. גם אני מקבל גועל נפש כשאני רואה את "מצעד הגאווה" (אל תיעלב). זכותו של אדם לא לאהוב מישהו. אבל לרצוח?. בתיכנון מראש?. המעבר הזה בין "לשנוא", לבין "לרצוח את מי שאתה שונא", מעסיק אותי. איזה אדם צריך להיות כדי לעשות את המעבר הזה?. איזה מבנה נפשי צריך?. כל אחד יכול לעשות אותו, בנסיבות מסוימות?. אולי הוא רצח אותם, כי הוא זיהה בהם משהו מעצמו?. שמע, ברור לי שהכל ניחושים. הרי אין לך פרטים. אינך מכיר את הרקע שלו וכו'. אבל תוכל להתייחס למה שכתבתי?. באופן כללי כמובן.

שלום שרלוק, אכן דרושים כמה מאפייני אישיות מסוימים שתעביר אדם משנאה לרצח (למשל, מאפיינים פסיכופתיים או אנטי-סוציאליים, במינוח החדש), אבל ההיסטוריה בהחלט מצביעה על כך ששנאת מיעוטים, ובכלל הומוסקסואלים, עלולה להסתיים ברצח עם. אנו היהודים נוטים להתמקד בשואה, אך בהחלט קיימות רציחות קולקטיביות של מיעוטים אחרים. יש לציין שגם הנאצים שמו להם למטרה לחסל הומוסקסואלים וכשם שהיה טלאי צהוב לסימון יהודים היה טלאי ורוד לסימון הומוסקסואלים. אחת הדעות הקדומות נגד הומוסקסאלים היא שהם מביאים לעולם הומוסקסואלים אחרים (ולכן קיימת התנגדות לנישואין חד-מיניים). קל להבין איך דעה כזו עלולה להביא דווקא לרצח של בני נוער והמתנדבים לטפל בהם, כפי שהדבר נעשה בבר-נוער. זאת, כמובן, באופן תיאורטי ובלי להתיימר להסביר את מניעיו של הרוצח שלא נמצא. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אישי בהומוסקסואליות, מאחורי "הבנתו את מי שאינו אוהב הומואים", וכן מאחורי "גועל הנפש שהוא מקבל ממצעד הגאווה". אחרת - מה בדיוק הוא מחפש בפורום זה? כן, גם אם הוא אינו רוצח בפוטנציה... הלא כן, ד"ר רובינשטיין? מה דעתך בעניין?

03/07/2012 | 01:59 | מאת: נוירוטי

אני לא הרבה זמן על העולם הזה. קרוב ל-18 שנים בסך הכל. וכמעט שנה מתוכן כבר הספיקה להידפק, להתבזבז, להיהרס לגמרי. הכל בגלל ה-OCD, שבהתחלה אובחן כ-OCD מהתחום המיני(אני ביסקסואל ויודע את זה בערך מאז שאני זוכר את עצמי, הפחד הוא להיות כל מה שהוא לא ביסקסואל, ובעיקר פחד מהומוסקסואליות בלעדית בפרט, מסיבות מובנות), אך לאחר מכן התברר כתסמונת רחבה יותר של פחדים אובססיביים, כמו למשל חרדות מתחום הקיום ואף מחשבות ופחדים על הגבול הפרנואידי. אין בי כוח עוד. אני בבדיקות עצמיות, סביבתיות וחברתיות 24/7 בכל תחומי האובססיה שציינתי. אני לא מפסיק לחשוב ולפחד מהרגע בו אני פוקח את עיני בבוקר עד לרגע בו הן נעצמות, בלילה(ולפעמים גם לא בלילה. שינה היא אחת הדרכים שלי לברוח). אני לא חי יותר. אני בטיפול פסיכולוגי ותרופתי ומתחיל להטיל ספקות בנוגע ליעילותו. אני משתגע. כל פעם מגיעה אפיזודה טובה יחסית, אפילו טובה מאוד, שבה אני מצליח פשוט לומר לעצמי להשתחרר מהמחשבות ולהפסיק לפחד, אפיזודה שבה חוזרים אליי היצירה, השמחה והרצון לעשות וליזום. וממש אז כשאני בטוח שהכל משתפר ולא הולך לחזור על עצמו - בום! אפיזודה גרועה, חרדתית, אובססיבית, חסרת תפקוד וחסרת תקשורת סביבתית, מלאת דיכאון. נמאס לי מהתקופתיות המקרית וחסרת הדפוס הזו. נמאס לי מהאובססיה ומהחרדה, נמאס לי מהדכאון, נמאס לי שהחרדה גוברת על הרציונל ועל ההיגיון, ההיגיון שיודע שאין משמעות לאובססיות האלה, שיודע שהכל בראש. אבל ככה זה.. להיגיון הבריא כנראה אין הרבה השפעה כשמדובר ב-OCD. OCD הורס לי את החיים...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נוירוטי, עצוב לי לקרוא על הסבל הרב שאתה חווה בגילך הצעיר. מעבר לסבל המובן עצמו, יש לי הרגשה שאולי בגלל מבנה אישיות ואולי באופן חלקי כתוצאה מהפנמת דפוסי פרשנות המקובלים בטיפול פסיכודינאמי אתה מרבה "לחפור" (הביטוי המקצועי הוא rumination): http://www.giditherapy.co.il/?p=234 התנהגות שיש בה כדי להגביר ולהנציח את הסבל וזאת עפ"י עדויות מחקריות מוצקות: http://en.wikipedia.org/wiki/Rumination_(psychology) הטיפול הפסיכולוגי המועדף ב-OCD הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, המוצג היטב בספר "די לאובססיה" של עדנה פואה ורייד וילסון בהוצאת "מודן". בפנייתך בולטים כושר ביטוי ואינטליגנציה גבוהה ויש לנצל תכונות אלו בטיפול ע"י חיזוק הצדדים החזקים במקום לנסות ולתקן צדדים חזקים פחות: http://www.giditherapy.co.il/?p=662 אובססיה היא דבר שככל שנלחמים בו היא מתחזקת. המלצתי לחפש הסחות דעת בצורת דברים שמעניינים אותם ואתה נהנה מהם (חוץ מפסיכולוגיה!), חיזוק החוזקות, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי וטיפול תרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

02/07/2012 | 00:13 | מאת: שרון

שלום ד"ר גלבוע, לפני כמעט שנה הכרתי בחורה בת 29 שמגדירה עצמה כסטרייטית. הבחורה מאוד מצאה חן בעיני ופניתי אליה. לא הסתרתי את כוונותי ואמרתי לה שאני רוצה להכיר אותה בתור חברה וגם לשכב איתה פעם אחת. היא לא הסכימה כלל בהתחלה ואמרה שזה מיותר כי אין לזה עתיד וגם כי זה לא מה שהיא מחפשת. לאחר כמה ימים שדיברנו בטלפון, התקרבנו קצת יותר ובלי שום לחץ שלי היא דווקא הסכימה לבלות פעם אחת במיטה ביחד ( אני צריכה לציין שאמרתי לה שמבחינתי היא לא צריכה לעשות לי כלום במיטה, רק אני לה). אכן נפגשנו לאחר כשבועיים של הכרות טלפונית ושכבנו. היה מאוד טוב גם לי וגם לה. לאחר יום כשדיברנו על מה שקרה היא הביעה באוזניי שמאוד נהנתה ואף שאלה אותי אם ארצה לעשות זאת שוב. לא אאריך את הסיפור, אומר שכבר כמעט שנה אנו מנהלות קשר חברות מאוד עמוק וכייפי שכולל הרבה פעמים גם סקס. העניין הוא כזה,היא מאוד נהנית בחברתי, גם בטלפון, גם בפגישות שלנו וגם במיטה. היא פשוט נהנית מהכל. הרבה פעמים בטלפון אני שומעת שהיא נהיית חרמנית. כל מיני דברים שמראים לי שמינית יש עניין בי. היא גם מאוד אוהבת אותי כבן אדם ואני נורא מעניינת אותה באופן כללי. מה שמפריע לי זה שהיו לנו לא מעט שיחות במהלך ההיכרות בהן שאלתי או לפחוות ניסיתי להבין מה היא מרגישה אלי והיא תמיד חזרה ואמרה שהיא לא נמשכת לנשים, שהיא לא הולכת ברחוב ורואה בחורה יפה ומרגישה אליה משהו. שאם זה קורה לה זה רק עם גברים בלבד. אני יודעת שהיא לא אחת שתשקר לעצמה, ובטוחה שזה מה שהיא מרגישה מבפנים, מה שאני לא מבינה זה למה לעזאזל יש את ההיענות הזאת במיטה איתי? כשאני שואלת אותה אז למה את שוכבת איתי? תשובתה היא שהיא נהנית, שהיא מתגרה, שהיא מתחרמנת ושפשוט כיף לה איתי במיטה ( וגם מחוצה לה). אני לא יודעת איך אפשר להנות מהמגע שלי, מהסיטואציה כולה, לגמור, לכייף, מבלי משיכה?? אם הייתי צריכה לשפוט את מה שהיא מרגישה אלי אם לא היתה אומרת לי כל מה שאומרת על אי משיכתה לנשים, הייתי חושבת שבהחלט יש שם איזשהו פן רומנטי/משיכתי כלפיי. אני כבר מתחילה לתהות אם הכל היה רק בראש שלי והיא יכולה להנות גם בלי משיכה, שאולי ההנאה שלה נובעת ממקומות אחרים שאני לא יכולה להבין אותם... חשוב גם לציין שמעולם לא היה לה חבר מאחר ויש לה דימוי עצמי נורא נמוך, עד כדי כך שאפילו לדמיין שיש לה בן זוג היא לא יכולה מרוב שהיא דיכאה את המחשבה הזאת רוב חייה כי האמינה שזה לא יכול לקרות לה ושאף אחד לא ירצה אותה. היא שכבה פעם אחת בלבד עם גבר שבכלל לא נמשכה אליו לפני כמה שנים. הבעיה העיקרית שלטענתה מונעת ממנה להכיר מישהו היא כי יש לה קושי פיזי בקיום יחסי מין והיא בטוחה שעם הבעיה הזאת שלה היא לא תוכל לקיים קשר זוגי ויציב כמו שהיא רוצה כי אף גבר לא ישאר לאחר זמן מה. באופן כללי היא לא אחת שפינטזה יותר מדי כל חייה גם בגלל שדיכאה את המחשבות האלה, ואז אני תוהה אם היא פשוט לא מחוברת מספיק למיניות שלה ואם היתה מחוברת אולי היתה מבינה שיש לה משיכה קלה לנשים, אולי לא דו מינית אבל יש משהו לכיוון נשים. כל העניין מתחיל מאוד להפריע לי וגורם לי להרגיש לא טוב עם עצמי, מרגישה נחותה ושמגיע לי להיות עם מישהי שתמשך אלי, כי למרות שזה נראה על פני השטח שכן, אולי לא קראתי נכון את המצב... דבר נוסף - לפני כמה שנים לסבית נדלקה עליה וחיזרה אחריה, גם אז היא דחתה אותה ואמרה שאין סיכוי שיקרה משהו ביניהן - בסוף הן הפכו לזוג במשך שנתיים כאשר לפחות החצי שנה הראשונה של הקשר הזוגי היה טוב לטענתה - לראשונה מישהו רצה אותה, חיזר אחריה וזה עשה לה מאוד טוב. היא אמרה שמבחינת סקס גם היה נחמד בהתחלה בלבד, יחד עם זאת אחרי שהיתה איתי אמרה שעכשיו שהיא יכולה להשוות היא מבינה כמה לא היה טוב איתה לעומת ההנאה שהיא חוותה איתי. היא גם מאוד מצטערת על הקשר עם אותה בחורה כי מבחינתה זה היה בזבוז של שנתיים מחייה, כי לא היה שם כלום חוץ מתלות. היא בחורה מאוד טובה ואני יודעת שהיא לא תשקר לי ולא תשלה אותי לכן יודעת שכל מה שהיא אומרת היא מתכוונת אליו. האם תוכלי להסביר לי האם הגיוני שללא משיכה כלל לנשים היא יכולה לחוות כל מה שחווה איתי?? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
06/07/2012 | 16:32 | מאת: שרון

היי גידי, עברו כבר 5 ימים וד"ר גלבוע לא הגיבה לשאלתי. מאחר וזה נראה לי כבר זמן מוגזם לחכות, האם תוכל אתה לענות לתהייתי במקומה? אני יודעת שאתה פחות בקיא בתחום של הנשים אבל זה עדיף מלא לקבל מענה כלל (מאחר ובשלב הזה לא נראה לי כבר שיהיה מענה). תודה

שלום שרון, ד"ר גלבוע הייתה בחופשה בת שבוע והיא תענה לך תוך יומיים-שלושה. תודה על סבלנותך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום רב שרון, אני מתנצלת על העיכוב בתשובתי, שנוצר עקב חופשה,ומצטערת שלא הייתה הודעה על כך בפורום. באשר לשאלה שהעלית: אכן הפער בין התנהגות חברתך והדברים שהינה אומרת הוא מאד מבלבל. פער כזה יכול להיווצר מכמה סיבות אשר הבולטת ביניהן, חששו של האדם להודות במצבו הרגשי באשר להעדפתו או נטייתו המינית. הרי אנו מכירים גם את המצב של "אי יציאה מן הארון", כאשר אדם אינו מוכן להודות לעצמו מהו באמת רוצה או מעדיף, או במצב שבו אדם מתנהג בצורה מסוימת באופן ברור וחד משמעי- כמו חברתך- אך מכחיש את מצבו או רגשותיו, העדפותיו וכיו"ב באופן מילולי כלפי חוץ, ואולי גם לעיתים כלפי פנימיותו שלו עצמו. אנו יודעים שהאמת על מהותו של האדם יותר מאשר היא מתגלית באופן שבו הוא מציג עצמו או מגדיר עצמו כלפי חוץ, נחשפת דווקא בהתנהגותו. כך, התנהגות שאינה מקרית או חד פעמית היא זו המעידה על האדם. טוב יעשה האדם (גבר או אישה) אם ילמד להתבונן בהתנהגותו כסמן למהותו. הוא רק ירוויח מכך בעצם הרחת מודעותו על עצמו. במקרה שתיארת עם חברתך, קשה שלא להתרשם שהדברים מאד ברורים וחוזרים על עצמם, כך שכפי הנראה, מדובר בנטייה או העדפה מינית, של לסביות. ואולם, מן הסתם קשה לחברתך לקבל את עצמה ככזו ועל כן סביר שהיא מתגוננת מפני הידיעה על כך באמצעות הכחשה. אך בכל זאת, ההתנהגות מדברת בעד עצמה. יחד עם כך, זכותה שלא להודות בכך ולא להתחייב על היותה לסבית. זכותה להחליט כיצד היא רוצה לחיות ולהגדיר את עצמה, כל זמן שהדברים ברורים ואין היא משלה או פוגעת באיש. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

11/07/2012 | 01:45 | מאת: שרון

היי ותודה רבה על התשובה. קראתי את דעתך ורציתי לחדד כמה דברים: הבחורה מעולם לא עשתה לי דברים במיטה,רק אני לה. כמובן שבזמן הסקס היא חיבקה, הראתה חיבה מסוימת בליטופים קלים וכמובן נשיקות היו לא מעט( מכל הסיטואציה היא גם אמרה וגם רואים שהיא נהנית) אבל מגע באברי מין וכאלה לא היה. כך גם היה עם האקסית שלה שחיזרה אחריה, היא אמרה שהיא לא יכולה לרדת לבחורה כי היא מרגישה שזאת לא היא וגם זה לא מושך אותה, זה שזה לא מושך אותה פחות אומר כי יש מלא גברים סטרייטים שנמשכים לנשים שלהם אבל לא רוצים לרדת, יותר מטריד זה שהיא מרגישה שזאת לא היא. תראי, לסבית היא בטוח לא. אני משוכנעת שהסיבה שאין לה נסיון עם גברים היא בגלל חוסר ביטחון ופחד מבעיית הקושי בחדירה שיש לה (בעיה פיזיולוגית לא נפשית) שמונעים ממנה לחפש בן זוג. אני גם רואה שהיא אוהבת גברים, בפעמים הנדירות שהיא מראה שגבר כלשהו עשה לה את זה, אני רואה שזה אותנטי מאוד, היא אף פעם לא דיברה ככה על בחורה. את אומרת שהיא חיה בסוג של הכחשה לגבי הנטיות שלה, אבל אני לא חושבת שהיא חושבת כך בכלל, היא מאוד מחוברת לעצמה מהבחינה הזאת ויכול להיות שהיא פשוט לא מבינה שכל מה שקורה בינינו מרמז שיש לה משהו לנשים זה משהו אחר. אולי ההגדרה שלה למה היא משיכה היא שגויה, אולי בגלל שהיא כל הזמן משווה את זה לאיך שהיא מרגישה עם גברים, זה נראה לה נורא חלש ושונה מה שהיא מרגישה כלפי נשים. האם יש כאן פשוט עניין של דו מיניות לייט, שבסקאלה של ההעדפה המינית היא פשוט כמעט בכיוון הסטרייטיות, עם מרחק קל בלבד? האם כל מה שתיארתי שהיא אומרת עלי מרמז על נטייה לכיוון סקאלת הסטרייטיות או יותר בכיוון הדו מיניות? אודה לתשובתך

30/06/2012 | 11:56 | מאת: ענת

אני ובת זוגי רוצות לשאול אותך משהו, כאישה: אם אישה מותקפת, כדאי לה לבעוט באשכים של התוקף? ועוד שאלה אישית אלייך: אם תותקפי חלילה, תנסי לבעוט באשכים?. סליחה על השאלה הישירה, אבל בבקשה תעני לנו ברצינות. (אל תשלחו אותנו לחוג הגנה עצמית. אין כזה אצלנו באיזור).

שלום לך ענת, אנני יודעת מה כדאי לעשות במצב שתיארת. אני מניחה שמומחים לנושא התגוננות בפני תוקפים הם אכן המוסמכים לענות, כפי שאכן שיערת. אני סבורה, שבעת מצוקה אדם פועל באופן אינסטינקטיבי, בכיוון שהאינסטינקט להצלה והגנה על עצמו מנחה אותו לפעולה, שנראית לו הכי יעילה (או בלשונך"כדאית"). אם זו פעולה כזו שתיארת או אחרת מצד המותקפת או המותקף קשה לדעת. כנראה, שהתגובה פורצת מתוכו בעת המצוקה, ללא תכנון מראש, אלא אם כן, למד מה יעיל יותר בקורס מסוים או באופן אחר.ברור אם כן, שקשה לי לחזות את התגובה מראש במצב היפותטי כזה או אחר. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

שלום אני בן 30 גיי עד עכשיו נמשכתי רק (בערך) להיות פסיבי לפתע מתעורר בי הצורך להיות אקטיבי אבל אני לא מסוגל לממש אותו כי לא עומד לי בחדירה. אני מרגיש שכאלו יש לי משיכה ואני רוצה לזיין אבל שניסיתי כמה פעמים הזין נפל לי . עם מי אני יכול להתיעץ אני חייב סקסולוג שמתמחה בגייז-האם יש כאלה במכבי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עדי, אתה מתאר הפרעה בזיקפה על רקע פסיכולוגי אשר מנקודת מבטו של הסקסולוג אינה קשורה בהכרח לנטייתך המינית. הטיפול הסקסולוגי בהפרעה בזיקפה על רקע רגשי הוא טיפול התנהגותי, המלווה בת זוג (אם אין בת זוג, נעשה שימוש בסרוגייט והטיפול הופך להיות יקר ביותר). כל עוד אין לך בן זוג קבוע שרוצה להיחדר, לא נראה לי שטיפול סקסולוגי כזה אקטואלי. הטיפול המומלץ במקרה שאתה מתאר הוא טיפול פסיכולוגי, שיעזור לך לעבד את הוספת התפקיד האקטיבי. הדבר מחייב switch לא פשוט, בעיקר בגלל ניסיונך הבלעדי כפסיבי. לחווייתך כפסיבי בלבד התלווה דימוי עצמי מיני מסוים שהשתנה כעת ולא תמיד מה שאנו רוצים במודע נקלט ברמה הלא מודעת, המשתקפת היטב בקשיי הזיקפה שלך. ייתכן שבשלב מעבר כלשהו כדאי להיעזר גם בוויאגרה לפני יחסי מין שבהם אתה יודע שתהייה אקטיבי וכמובן שיש להשיג את הוויאגרה רק ע"י מרשם רופא ובבית מרקחת (אפשר להשיג בקלות מרשם מרופא המשפחה בלי לספר לו את כל הסיפור). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

25/06/2012 | 15:49 | מאת: עדי מ.

אין לי בעיה להשיג סטוצים רבים (אני נראה טוב ברוך השם) ואני יכול איתם...לקחתי פעם ויאגרה ועדיין לא הצלחתי..... לא הבנתי מה עצתך, אם כן, אין לי אפשרות לסרוגייט מבחינה כספית. ותודה על תגובתך המהיר ה

25/06/2012 | 12:22 | מאת: בועז

דיברתי קצת עם פסיכולוג שיוצא עם אחותי. תוך כדי שיחה, הוא העיר הערה שהדהימה אותי!!!. לדבריו, כפסיכולוג הוא לא נותן למטופל עצות ספציפיות!!!. מה אתה אומר על זה?. זה נכון?. ואולי זה רק בזרם מסויים לא נותנים עצות?. אתה נותן עצות ספציפיות?. ואם לא - למה לא?. ואם המטופל לוחץ אותך לקיר ודורש עצה ספציפית?. אתה בטח קולט שאני מופתע מהאפשרות הזאת... להגנתי אומר, שאין לי טיפה ידע בפסיכולוגיה. אז סלח לי אם השאלות נראות לך מטומטמות...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בועז, השאלה שלך לא מטומטמת כלל והיא נוגעת בסוגייה מרכזית בתחום הטיפול הפסיכולוגי: http://www.giditherapy.co.il/?p=240 יפה ציינת, שהתשובה לשאלה תלויה, במידה רבה, בגישה הטיפולית. בטיפולים ה"קלאסיים" או ה"מסורתיים" תפקידו של המטופל "פסיבי" לכאורה. גישה זו, שידועה בימינו כ"גישה הפסיכודינאמית" (המבוססת על הפסיכואנליזה), היא אכן הגישה המקובלת ביותר בישראל, בעיקר במוסדות האקדמיים. לפי גישה זו, לא רק שאין זה מתפקידו של הפסיכולוג לתת עיצות מעשיות, אלא שהדבר אף עלול לפתח תלות אצל המטופל. מטרת טיפול היא לאפשר למטופל להגיע למודעות וכשהוא מודע לרצונות המנוגדים שבתוכו, חופש הבחירה שלו גדול יותר. ניטיב להבין זאת כאשר אנו נתקלים בבעיה כזו או אחרת ומתלבטים, אך אנחנו יכולים לחלק עיצות מעשיות נבונות מאוד לחבר שנמצא בבעיה דומה. לכן, התפיסה היא שלא מדובר בחוסר יכולת לפתור את הבעיה, אלא בקונפליקטים המשתקים אותנו מפעילות. בטיפול ההתנהגותי-הקוגיטיבי, שתופס תאוצה הן בעולם והן בארץ, המטפל מתערב יותר בהתנהגות המעשית. הבעיה של המטופל מתורגמת למונחים התנהגותיים ונתפסת כהפרעה בתהליך הלמידה, כאשר בטיפול הוא אמור ללמוד דרכי חשיבה והתנהגות חדשות (למשל, אסרטיביות). נעשה כאן יותר שימוש במשחקי תפקידים, למשל, אבל גם כאן לא מדובר על מתן עיצות מעשיות בנוסח "תזרקי אותו". אגב, אפילו בקואוצ'ינג לא ניתנות עיצות מעשיות של ממש. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

24/06/2012 | 14:10 | מאת: אנונימי

שלום דוקטור. בוא אני אסבר את אוזניך ואבהיר למה התכוונתי בכותרת. תראה סך הכל אני ביסקסואל אבל סוג של ביסקסואל כזה שכל הזמן חי בפחד שהוא לא ביסקסואל. זה נראה כאילו אני כל הזמן צריך אסמכתאות כדי להוכיח לעצמי שאני גם נמשך לנשים ואני אסביר לך למה אני מתכוון. כמו שכבר אמרת לי פה בעבר המשיכה אצל ביסקסואלים לנשים ולגברים הם לא תמיד באותם עוצמות ומאחר ואני נמשך לגברים יותר ברגע שאני מתגרה מגבר אני ישר באותו הרגע חייב להוכיח לעצמי ולהרגיש גירוי מיני גם מאישה וזה גורם לי לחיות בפחד ובחרדות בעיקר שאני לא מצליח לקבל את הגירוי(בסך הכל אני בן 22 ואני מנסה להרגיע את עצמי באמצעות ההיגיון ולהגיד לעצמי שבתור גבר שהיה עם מספיק נשים בחייו לא מכל אישה שעוברת ברחוב צריך לעמוד לי הזין)בנוסף שאני כבר מקבל את ההוכחות לכך שאני נמשך גם לנשים,הן מצליחות להרגיע אותי לזמן קצר בלבד ואז אני חוזר לסורי. אני אתן לך כמה דוגמאות להוכחות שאני מקבל ואז תוכל לשפוט אם הן באמת מספקות. יש לי חברה שאני אוהב ממש כשאני רואה אותה עם מכנסונים קצרים אני מתחיל לקבל זיקפה.כשאני נוגע לה ברגליים יש לי זיקפה ובכלל יש לי חשק מיני כשאני איתה וכל פעם שאני איתה אני רוצה שנשכב.אה ולפני כמה זמן הלכתי עם חבר למועדון חשפנות וכשהחשפניות היו עליי והתחכחו בי קיבלתי זיקפה ודבר אחד אחרון כשאני רואה סרטים אמנם לא תמיד עומד לי אבל אני גומר כשאני רואה את הבחורות. בכל מקרה נמאס לי לחיות כמו שאני חי,על פני השטח אני נראה אדם מאושר אבל מבפנים המחשבות רודפות אותי. אני תמיד אומר לעצמי הפעם אני לא אפול לדיכדוך הפעם פני לא יפלו ואני אסתפק בהוכחות האלה,אני מנסה להשתמש בהיגיון שלי לחשוב על העניין בצורה שכלתנית אבל יש לי נפש אובססיבית ואני מיד חוזר לאותו המצב והבעיה שהכי הורגת אותי זה שאני אוהב את חברה שלי אבל בכל פעם שאני חושב על זה שהיא לא יודעת שאני ביסקסואל זה גומר אותי מבפנים. כאילו אני מרגיש שאני לא מספיק גבר בשבילה מדי פעם ואני פשוט רוצה לבכות.. מה עושים דוקטור מה עושים.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אנונימי, מתיאוריך, גם בפנייה זו וגם בקודמותיה, עולה שקשה לך מאוד לקבל את העובדה שאתה נמשך גם לגברים וגם לנשים ויתר על כן, אתה רואה במשיכתך לגברים דבר שמוריד מגבריותך וכגורם שעלול לפגוע במשיכתך לנשים. אתה צודק כשאתה מתאר את המצב כאובססיה, כלומר, המשיכה לגברים מופיעה אצלך כמחשבה מטרידה שכאילו כופה עליך להוכיח לעצמך שאתה נמשך לנשים. עיקר הסבל שלך נגרם מהפחד שלך להיות הומוסקסואל ונראה לי שטיפול פסיכולוגי שיעזור לך לקבל את שתי המשיכות כלגיטימיות וטבעיות ולא כבאות זו על חשבון זו יגרום לך להשלים עם עצמך ובמידת האפשר, ליהנות משני העולמות. אני מניח שלא חידשתי לך הרבה בנוסף למה שכבר כתבתי בתגובה לפניותיך הקודמות, אך הואיל ומדובר בעיסוק אובססיבי השאלות הן אותן שאלות והתשובות אותן תשובות. לכן, לדעתי, מומלץ לפנות לטיפול פנים אל פנים ולא להסתפק בפורום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

22/06/2012 | 23:38 | מאת: אנה

אם טרנאנגנדרים מקבלים הורמונים לשינוי מיני נניח להפוך לנשים. אז מדוע נשים סטרייטיות לא יכולות לקבל גם הורמונים כאלו במקום טיפולי לייזר, הגדלת חזה וכיוצ'?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אינני מומחית לתחום האנדוקרינולוגי ולכן לא אוכל להתייחס לכך כאיש מקצוע שזהו תחום הידע שלו. ואולם, מתוך הגיון פשוט אוכל לומר, כי ללקיחת ההורמונים יש השפעות רבות על גופנו ואין מדובר רק בהשפעה על חלק אחד בגוף שאותו אולי היינו רוצים לשנות. על כן, התוצאה יכולה להיות מזיקה ומסוכנת גם למראה הגוף ובעיקר לבריאות האישה. אי לכך, כדאי שלא להיגרר אחרי פנטסיה בלתי מבוססת ולקחת הורמונים ללא פיקוח רפואי. אשמח אם תקבל, כאמור, גם תשובה מוסמכת ומוסברת מאנדוקרינולוג. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

22/06/2012 | 14:53 | מאת: אהוד בן

אתה עוסק בנושא מפני שאתה עצמך הומו?. סליחה על השאלה האישית, אבל אכפת לך לענות עליה?. אגב, לפני שנים רבות קראתי ספר של אחד, גידי רובינשטיין, על יצירת קשרים. הספר היה דק יחסית, בכריכה רכה. זכור לי שהוא עזר לי. האם אתה המחבר?.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אהוד, הספר שהזכרת הוא אכן פרי עטי ואני שמח שהוא עזר. כתבתי אותו בצעירותי במסגרת תרגום של ספרים רבים נוספים לצורך השלמת הכנסה בזמן לימודיי. השאלה על נטייתי המינית בעייתית קצת, הואיל ואני מטפל וזכותו של המטופל לתאר לעצמו את חיי האישיים בהתאם לצרכיו וכפי שהוא רוצה להבינם. חשיפתם בפומבי עלולה לפגוע באפשרות זו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

20/06/2012 | 21:25 | מאת: האם

האם באמת ייתכן לאנשים שנמשכים לשני הצדדים- להיות במערכת יחסים אחת ומספקת (לא משנה עם איזה מין)?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, שאלה מצויינת. ביסקסואלים יכולים לקיים מערכת יחסים עם גבר או אישה ובמקביל להמשיך ולהימשך לנשים ולגברים אחרים, בדיוק כמו שסטרייטים יכולים לקיים מערכת יחסים עם אישה אחת ולהמשיך להימשך לנשים אחרות. אני מתאר לעצמי שמאחורי השאלה מסתתר עניין המונוגמיה, דהינו, עד כמה ניתן לשמור על בלעדיות היחסים ולא לקיים יחסי מין מחוץ לקשר. גם כאן לדעתי השאלה תקפה באותה מידה לגבי סטרייטים שנאלצים גם הם לרסן את יצריהם ואת הצורך בגיוון לטובת נאמנות ולטובת הצורך בביטחון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

20/06/2012 | 13:16 | מאת: להבה

הי, אנסה לתמצת- בת 28 דתיה , הייתי שלוש שנים בטיפול פסיכולוגי בו השלמתי עם היותי ביסקסואלית. הטיפול נסוב גם על קבלת החלטה לאיזה כיוון לפנות )גברים/נשים) , לאורך כול הטיפול הדגשתי שאני רוצה להתחתן ורואה את עצמי חיה עם גבר לאורך שנים. לאחר הטיפול קבלתי החלטה וניסיתי לצאת ולהתחתן , והיו קשרים עם בחורים (קשרים ארוכים) וגם עם רגש אך לא הגיעו לידי חתונה. יש לציין שהיה לי קשר עם בחורה שלוש שנים. אני מרגישה שבשנה האחרונה הרצון להתחתן ולהקים משפחה חזק. אבל הרגשות לנשים לא נעלמו. והן ממשיכות להציף אותי. שאלתי היא כזו-כיצד אוכל למתן אותן מאחר ואני מרגישה משיכה גדולה לגברים איך אוכל להתמקד אך ורק בה? תודה.

שלום רב, את מתארת מצב שבו קיים קונפליקט מאד קשה. המשיכה שלך לשני המינים עלולה תמיד ליצור קושי: של משיכה למין האחר בעת שאת עם המין השני. יחד עם כך, מאחר שהיו לך קשרים ארוכים מלאי רגש עם בחורים, מאד יעזור לך לחזור ולהיזכר, האם בהיותך עימם, משיכתך והעדפתך את המין השני- פחתה או אפילו נעלמה, או שמא אז דווקא התעוררה הנטיה כלפי המין האחר, דהיינו כלפי נשים. ולהפך: במשך שלוש השנים שבהן חיית עם בחורה, האם היית מאושרת ולא נמשכת לגברים ? אמנם, כתבת "שהרגשות לנשים לא נעלמו" בתקופת חייך עם גברים, אך עד כמה זה היה דבר "בלתי נסבל" ויכולת להמשיך להתחבר לגברים. רק את יכולה לענות על השאלה החשובה שהעלית: האם תוכלי לוותר על קשרים עם נשים. אומרים, כי "אין חכם כבעל ניסיון", ואומנם לך יש ניסיון , שמתוכו תוכלי ללמוד על האפשרויות העומדות לפניך. אם בהיותך בתקופת חייך עם גבר והצלחת למצות את הקשר הזוגי, כולל החלק המיני שלו, ואף היית שביעת רצון, - אין סיבה שלא תצליחי להתחבר לגבר וליצור משפחה, כפי שאת חולמת. אם לא, - תוכלי לדעת שמשיכתך לנשים תפריע לך בקשר הזוגי עם גבר ומוטב שלא להזדרז וליצור אותו באופן מסודר וממוסד, שיקשה עליך (וכמובן גם על בן זוגך) להגשים חלומך וליצור משפחה נורמטיבית. אני מבינה שאת דתייה וחיה בחברה שיש לה מוסכמות מאד ברורות. יחד עם כך, גם החברה הדתית מתחילה לקבל יותר ויותר משפחות מסוגים שונים. אחת האפשרויות היא לקבל זאת וליצור משפחה חד מינית. אני מציעה לך לבדוק את הדברים עם עצמך. אם זה קשה מידי, תוכלי וודאי להתקשר עם איש מקצוע ולהתלבט יחד עמו ובעיקר בהכוונתו, באיזו דרך לבחור,- לאור הניסיון בשנים שקדמו. בברכה, ד"ר דליה גלבוע