פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים

שלום פרופ' רובינשטיין, אני מעוניין להקים משפחה עם אישה בהסכם הורות משותפת. מעניין אותי לדעת מה לדעתך מידת ההשפעה שיש לנטייה המינית של ההורה על הנטייה המינית של ילדיו. ראיתי מחקרים שטוענים כך וכאלו שטוענים אחר וזה די מבלבל... מה ידוע לך בעניין? תודה רבה.

תודה על התשובה. אני שמח ללמוד ממך ששיעור הילדים ההומוסקסואלים בקרב הורים הומוסקסואלים אינו עולה על שיעורם באוכלוסייה הכללית. למרות שברור לי לחלוטין שאקבל את ילדיי ואוהב אותם בכל מחיר, לא לא הייתי רוצה שגם הם ישלמו מחיר חברתי כל כך כבד בגלל שונות. מהתעניינותי הרבה בנושא, הן במישור האישי, והן במישור התאורטי, אני מתרשם שהבעיות המתודולוגיות שציינת מאפיינים גם מחקרים על טיב ההורות החד מינית. אני מניח שזה כולל גם הורות עם שותף מהמין הנגדי (או שאני טועה?). אני יודע שהמחקרים על הורות חד מינית הם בעיקר על לסביות ואינם מייצגים את כלל ההורים ההומולסביים בכל מיני היבטים. זה מצוין בלא מעט מקורות מידע אליהם נחשפתי. אולם מצוין שם גם שמהמידע שכן קיים, לא ניתן להסיק שהורים אלו פוגעים בהתפתחות ילדיהם או שנטייתם המינית גורעת מכשירותם ההורית. מה שאני שואל הוא, האם, בהינתן המידע הזה, אתה רואה אפשרות שמממצאי מחקרים עתידיים יוכלו להסיק כי הורות חד מינית פוגעת בילד, או שמא, המחקרים יתמקדו יותר במה ששונה בינה ובין הורות הטרוסקסואלית, ללא שיפוט מוסרי, לטוב או לרע. אשמח לשמוע את תשובתך. תודה.

האם הבנתי נכונה ואכן התכוונת שההומוסקסואליות עצמה היא "תופעה חדשה מאוד מבחינה היסטורית"? האם היא אכן צצה רק עכשיו בעידן המודרני ומעולם לא הייתה קיימת בקרב בני-אדם קודם לכן?! ואם אין בסיס גנטי לנטייה מינית, מעניין אותי לדעת מהו הסיכוי הקלוש שגם אבי, גם אחי וגם אני הומוסקסואלים - קלוש, אך התממש! ואולי הוא בעצם לא כל-כך קלוש כמו שמתיימרים להציג אותו והנטייה המינית אכן גנטית? אני נוטה להאמין שכן.

שלום יש לי שאלה לגבי נטיה מינית למעשה זה קשור לעניין דת בחור דתי שאין לו רצון בנטיה מינית אבל יש לו מחשבות מסוג זה למעשה גם אין לו ניסיון בזה ואינו רוצה ניסיון בזה, כל רצונו זה להתחתן עם אישה להקים משפחה זה האושר הגדול ולמעשה גם אין לו ניסיון עם אישה אולי בגלל חוסר בטחון כדי לדעת מה הוא בעצם? מצד שני הוא גם מרגיש שהוא יכול להיות עם אישה אבל הכל בגדר של האם ליל הכלולות יעבור כהלכה ובגלל זה יש את עניין חוסר הבטחון לצאת עם בנות איך יעזור לעצמו? ואגב שאלה כללית שלא קשורה לעניין זה מה ה אומר שבגלל חוסר של דמות אב אדם נדמה לו שהוא בעל נטיה קראתי פעם על זה ולא הבנתי את העניין הזה? תודה

שלום המצב עצמו הוא שייתכן וגם נמשך לנשים כי הוא התאהב כבר באישה בעבר אם הוא נמשך פיזית יכול להיות שכן אבל הכל תאורטית כי מעשית לא היה לו ניסיון בזה במחשבות הוא יכול לתאר את עצמו עם אישה אבל הדבר הכי חשוב עבוו זה לא להכנע לנטיה מינית כי הוא אינו רוצה בזה גם מבחינת דת וגם בשביל עצמו כי בראש ובראשונה הוא מעדיף לעזור לעצמו לא לחשוב דברים כאלו ואולי הדבר שהוא כן יכול לחיות עם אישה ולהקים משפחה ורק חוסר הניסיון והבטחון מכשילים אותו לקראת זה, באינטרנט בכל מיני אתרים של דת אני קורא על בחורים דתיים שהצליחו להתגבר על זה ולהתחתן ולהקים משפחה אולי הם היו במצב כזה דומה לעניין שכתבתי זה יכול להיות עניין של בחירה כמובן אם אין גם ניסיון בנטיה ? אם יש לפחות קצת משיכה גם לאישה? אבל השאלה איך זה יעבור בליל כלולות? תודה

פרופ' שלום, העולם היום נחשב לעולם האינטרנט ועולם הפייסבוק. וגם כשאנשים יוצאים לבלות אז לעיתים רבות זה למסיבות חשוכות והומות אדם. בעולם כזה ובסביבות כאלו, קשה שתתרחשנה היכרויות איכותיות של גברים איכותיים זה עם זה. אני בן 25 ואשמח לשמוע, מניסיונך כמטפל בהומוסקסואלים רבים, היכן הם המקומות שבהם הסיכויים הגבוהים ביותר שיווצרו בהם קשרים איכותיים, אמיתיים, בין גברים איכותיים שמעוניינים בקשר רציני ומשמעותי ? לתשובתך אודה :)

אני רק חייב/ת להוסיף שהכרויות,דינמיקה בעולם ההומוסקסואלי הן לא כמו בעולם הנורמטיבי. מניסיון שגלשתי בכמה מקומות באתר הנ"ל. הבדלים גדולים.

ד"ר דליה גלבוע בוקר טוב. ראשית אני מודה לך ומודה לפרופסור אבי קרסיק ולמזכירתו טלי הראל שעזרו לי, היום בבוקר דיברתי איתה ואמרה לי שהיא תשלח לי את המרשמים. תודה לכולם ואני מקווה שימצאו בהקדם מנתח שכבר אוכל לומר שזה מאחורי, ונתחיל להתמודד עם הקשיים שעוד צפויים. תודה רבה

שלום רב שמעון, שמחתי שלפחות דבר זה הסתדר. נקווה שגם לשאר ציפיותיך יהיה מענה מהיר ומוצלח. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

זה לא חדש שרופאים מגזימים בדרישות בשביל לכסות על התחת שלהם אבל בתור מי שבטיפול ההורמונלי לשינוי מין כבר כמה שנים אני לא מבינה למה רופא המשפחה לא יכל פשוט לחדש את המרשם כמו שצריך לעשות. הרי הוא זה ששולח לבדיקות דם תקופתיות ויכול לראות שאין בעיות, אין שום סיבה שהטיפול יצטרך כל הזמן אישור של רופא מומחה כל עוד אין שינויים. למשל לאחר הניתוח התחתון כשלא יהיה צורך בחוסם טסטוסטרון יהיה צורך להתאים מחדש את הטיפול ההורמונלי. (רק למקרה וזה לא נאמר כחלק מההכנות לניתוח ולצערי זה קרה לא מעט בתל השומר - את הטיפול ההורמונלי יש להפסיק לפני הניתוח - את האסטרוגן לפחות שבועיים לפני ואת כדורי חוסם הטסטוסטרון לפחות שבוע לפני ולאחר הניתוח ניתן לחזור לנטול אסטרוגן לאחר כחודש)

בקופת חולים לא היו מוכנים לעזור, מי שבא לעזרתי, זה פרופסור אבי קרסיק ומזכירתו טלי, שדיברתי איתה בטלפון לאחר ששלחתי אליו שתי הודעות בדואר אלקטרוני שבהן הסברתי את המחסור בגלולות עקב דחיית הניתוח, וביקשתי את עזרתו, ואכן טלי דיברה איתו, ואחרי רבע שעה 10 דקות צלצלה אלי שוב, ואמרה לי, שמעון אל דאגה אני שולחת לך מרשמים, בתחילה הגיע אלי זימון ל- 06/06/2013, זה עקב פניה שלי בפקס למדור זימונים, אך זימון זה אינו עוזר לעכשו, ואחרי כיומיים הגיעו אלי המרשמים, שיעזרו בינתיים, עד שיקבעו תור חדש לניתוח, לגביי הפסקת נטילת הכדורים לפני הניתוח ואחריו, לא נאמר לי דבר, מה שנאמר לי, שבמקום דיאנה 35 אצטרך לקחת גלולת יסמין, שהינה במינון נמוך ואין בה חומר נוגד טסטוסטרון.

ד"ר דליה גלבוע ראשית שנה טובה. איני יודע אם תוכלי לסייע לי,אך הייתי רוצה ליידע אותך ואת הגולשים, מה עובר גבר בן 60 שצפוי לעבור ניתוח, ותאריך שנקבע, כעת הינו עלום. אני מ- 2008 התחלתי את הטיפול ההורמונלי עם הפסקה של חצי שנה, מחשש להתקע בהוצאות שיהיו מעבר ליכולתי, בתחילה לעגו לי גיחכו עוברי אורח, ולעיתים גם הצעות מגונות, למרות זאת התמדתי ובאפריל נקבע לי תאריך ניתוח 28/1/2013. לרוע מזלי יו"ר ד"ר חיים קפלן שהוא גם המנתח יצא לשנת שבתון. אין מידע לגביי הזימונים מה איתם, מה לגביי הבדיקות ההכנה לניתוח שעשיתי, האם יקבעו תאריך. האם אקבל טפסים בכדי להמציא התחייבויות חדשות. מה לגביי הבדיקות האם אצטרך לעשות שנית, לפני חודש עשיתי בדיקות דם וביניהם בדיקת איידס. תוצאות הבדיקה רופא המשפחה טוען שלא קיבל אותן, היום עשיתי שוב בדיקות דם ביניהם גם בדיקת איידס, אני מקווה שהפעם התוצאה תגיע ליעדה. כמו כן כדורים: אנדרוקור 50 ודיאנה 35 שאני נוטל יום יום. המלאי שלקחתי ע"פ מרשם מפרוסור קרסיק יספיקו עד פברואר. רופא המשפחה שהסברתי לו, אמר לי שללא מרשם מפרופסור קרסיק, הוא אינו מנפיק מרשם לבית מרקחת של הקופה שאליה אני משתייך. פניתי לפניות הציבור של הקופה וגם שם נעניתי בשלילה. פניתי לבי"ח שיבא ונאמר לי הזימונים עד מרץ תפוסים. פניתי דרך אתר שיבא לפרופסור קרסיק שיבין את מצוקתי וינסה לעזור לי, שלחתי פקס גם למספר שנמסר. מקווה לקבל תשובה לפניותי. כמו כן תמי שלח המזכירה נאמר לי שיצאה לגימלאות וריקי שנמסר לי מס' הפלאפון שלה. כשדיברתי איתה אמרה שהיא חולה. ראשית מאחל בריאות שלמה. לגביי הרופא המנתח אמרה לי שעדיין לא נמצא.זוהי דרך היסורים שעדיין לא הסתיימה. לפי החרדות שמספרים לי צפוי לי עוד תקופה קשה. הקרובים שאיתם אני מדבר ושומעים את תלאותי אומרים שמעון רד מזה למה לך? ואני צריך להחזיק מעמד ולא להתייאש לא להישבר. עד כאן סיפור חיי

שלום רב שמעון, כל מילה שלך במקומה והצדק עימך. אכן, לא מגיע לך לחכות עוד זמן נוסף,לאחר התהליך שעברת בצורה כה מוצלחת. כה חבל , שהנסיבות שנוצרו גרמו לדחייה. אני מאמינה ומקווה שלא תתייאש, שכן כל העוסקים בנושא במסגרת הוועדה והמחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי ע"ש שיבא, עושים מאמצים למצוא פתרון למצב בהקדם האפשרי. ניתן להאמין שהדברים יסתדרו ותגיע אל היעד שלך, גם אם יקח יותר זמן. בינתיים, מתבצעים במוסד האמור, ניתוחים נוספים הנדרשים למבקשים לשנות את מינם, כמו: הגדלת או הקטנת חזה, לפי הצורך והמקרה ועוד. אתה מוזמן גם כן לפנות לבירור הדבר, אם יש לך צורך בכך. באשר לקבלת התרופות הנדרשות לך(ההורמונים הנשיים שאתה מקבל), תוכל לקבל סיוע על מנת לקבלן באופן מיידי. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

לד"ר דליה גלבוע צהרים טובים, ראשית, תודה על הסימפטיה, שנית, לא נואשתי, למרות שאחיותי, מקוות שהקשיים, ישכנעו אותי לרדת מנושא הניתוח. אם חיכיתי 60 שנה אוכל לחכות עוד, על אף, שהייתי מעדיף, כבר, לסיים עם הכדורים שאני לוקח כעת, הן מגבילות בתזונה, ומשפיעות על הגוף, אמר לי, בזמנו פרופסור קרסיק, שמעון, אתה מתעלל בגופך, במיוחד בגילך המבוגר. אשמח מאוד, אם תוכלי לסייע בידי לקבל מרשמים, אם יזדקקו לבדיקות תוקפתיות שהייתי עושה, שיגידו, ואני אבקש מרופא המשפחה, כך שיראו את תוצאות הבדיקות, רק שיגידו, שאספיק לקבלן בזמן, בנוסף, אצטרך לדבר עם הרוקחת במרפאה, שתזמין לי אותם, כי כמה פעמים, אמרתי לרוקחת, שזהו איני צריך אותם, אך המציאות טופחת לי בפנים, פעם אחר פעם. בתודה מראש שמעון שמעון

היי, אני בן 18, ביסקסואל מאז ומתמיד. התופעה אצלי היא נורא מוזרה בעיני. אני נמשך לגברים ולנשים, אך המשיכה שלי לנשים היא לנשים בגודל של "צ'אביות"/שמנמנות ומעלה. לעיתים רחוקות מאוד אמצא את עצמי נמשך למישהי רזה. רזון נשי מרתיע אותי. למה זה קורה?? לנשים גדולות יותר אני נמשך בטירוף, ברוב המקרים אף יותר מלגברים אליהם אני נמשך. כאילו נשים רזות הן כמין שלישי שלא מעניין אותי. אף באתרי פורנו אני מוצא עצמי לא נמשך לתוכן המוצע כברירת מחדל, אלא חייב לחפש נשים יותר גדולות - המדיה מוצפת בנשים רזות מאוד שלא מעניינות אותי. מאידך עם גברים אני לא סלקטיבי עד כדי כך. גם כאן אמנע מצפיה בגברים רזים, אך אלה לא מוצגים הרבה במדיה, אז העניין פחות בעייתי. איפה כל זה שם אותי על הסקאלה?! אני מרגיש שהמשיכה שלי יותר תלויה באדם הספציפי מאשר במין. יש בנות שמספיק לי דיבור סקסי איתן או אפילו מגע מינימלי כהחזקת יד או חיבוק בשביל להתעורר מינית ולקבל זקפה. אז איך קורה שנשים רזות עד כדי כך לא מעניינות אותי?

שלום ד"ר רובינששטיין, לפני כמה ימים ראיתי סרטון של פסיכולוג אמריקאי בשם ג'וזף ניקולוסי (Joseph Nicolosi) שעוסק בטיפולי המרה. האם אתה יודע במי מדובר? בסרטון הוא טען שההחלטה להוציא את ההומוסקסואליות מרשימת מחלות הנפש ב-DSM נבעה אך ורק משיקולים פוליטיים. הוא טען גם שגם פרויד וגם יונג התייחסו תמיד להומוסקסואליות כאל הפרעה. בהסבריך לפונים במסגרת הפורום אתה אומר תמיד שאתה מצדד בעמדתו של פרויד לפיה כולנו בי-סקסואליים בפוטנציה. אם זה מה שפרויד אמר, איך יתכן שבאותה העת הוא ראה בנטייה ההומוסקסואלית פתולוגיה או הפרעה? האם תוכל להבהיר לי את עמדתו של אותו פסיכולוג? בברכה אורי

האם פרויד לא טען שלכל בני האדם יש למעשה קבעונות כאלו ואחרים? אני זוכר שקראתי משהו על כך בעבר. אם זה אכן כך, אין זה הופך את ההומוסקסואלים לשונים מהאוכלוסייה הרגילה. דבר נוסף, איך אתה מסבר באמת את רמות הנרקיסיזם הגבוהות יחסית בקרב הומוסקסואלים? האם תכונה זו היא מעין "תופעת לוואי" של הנטייה ההומוסקסואלית? או שהיא מתפתחת בעקבות יחס הומופובי מצד הסביבה? האם פרט לכך, לך כחוקר, ידוע כי הומוסקסואלים סובלים מיותר בעיות נפשיות מלבד נרקיסיזם? והאם זה משהו שהוא built in בנטייה או שהחברה מהווה גורם מתווך בהתפתחות הפרעות אלו? המון תודה על העזרה והסבלנות, אורי

שלום, אני בת 24. במשך שנים הגדרתי את עצמי כסטרייטית, אבל לאחרונה יש לי כמה וכמה ספקות בנושא. מגיל 12 התאהבתי בבנים (אם כי לא במבוגרים ממני, כפי שנוטות חלק מהבנות בגיל ההתבגרות). כשהתאהבתי במישהו, התגובה הרגשית שלי הייתה חזקה, אבל אני ממש לא בטוחה שהרגשתי עוררות מינית. מה שרציתי לעשות עם הפרטנרים שלי התסכם בחיבוקים ובהתכרבלות יחד. המחשבה על יותר מזה נראתה לי מיותרת והגעילה אותי (בגלל נוזלי גוף, ריח וכו'). הפרטנרים שלי, כמובן, רצו סקס. התחמקתי מזה עד לפני שנתיים בערך, אז ניסיתי להכריח את עצמי לשכב עם בחור שהייתי איתו שנתיים. השילוב בין חוסר עוררות מינית לבין כאב החדירה הראשונה (וכמה גם בעיות במע' היחסים) מנע ממני להצליח לעשות את זה "עד הסוף" וטוב שכך, כי החוויה הייתה של אונס עצמי... באותו זמן כבר הבנתי שאני נמשכת פיזית לנשים, אם כי לא רגשית. מעולם לא התאהבתי באישה. היו לי חלומות ארוטיים על נשים (אנונימיות, חסרות פנים) ומעולם לא היה לי חלום ארוטי על גבר. גוף של גבר פשוט לא מעורר אותי, אבל גוף של אישה כן. עם זאת, אני ממש לא בטוחה שהייתי רוצה "לממש" את המשיכה הזו. כיום אני נמצאת במע' יחסים עם גבר שהיה חבר ילדות שלי. אני מרוצה מאוד מהיחסים איתו. אם היינו יכולים לנהל מע' יחסים א-מינית שבה שנינו נהיה מסופקים - הייתי מאושרת, אבל הוא כמובן צריך מין. למעשה, הוא צריך אותי מינית: שאני אתרגש ממנו כגבר, אתרגש מהמגע המיני בינינו וכו'. הוא צריך את ההדדיות הזאת. אני מרגישה מתוסכלת מחוסר היכולת שלי לתת לו את זה וחוששת מאוד שמע' היחסים שלנו תיגמר, בסופו של דבר, בגלל זה. אני לא רוצה לאבד אותו. (אגב, הוא מודע לכל מה שכתבתי כאן ומנסה להיות תומך עד כמה שאפשר.) כיום לא הייתי רוצה להתנסות מינית עם אישה, כי אני רוצה להיות עם בן הזוג שלי וכי אני לא רוצה שום התנסות מינית עם אדם שאין לי איתו קשר רגשי (גבר או אישה), וכאמור, מעולם לא התאהבתי באישה. בינתיים אני מרגישה מבולבלת, "דפוקה" ולא נכנסת לשום "קטגוריה" אנושית שאני מכירה (א-מינית/סטרייטית/לסבית). הייתי רוצה לדעת מה "לא בסדר" בי ומה אני יכולה לעשות בנדון. אשמח לכל הערה, הארה או עצה. תודה מראש על ההתייחסות.

שלום רב, אין פלא שאת חשה מאד מבולבלת ולא ברור לך לאיזו קטגוריה אנושית את נכנסת, כפי שניסחת זאת. שהרי, בדרך כלל הרגש והתשוקה המינית מופנים יחד לבני אותו מין. אלא, שמסתבר שהחיים אינם כה פשוטים, כפי שאת חווה זאת על בשרך, ולמרות שהיית מאד רוצה להימשך מינית לגברים אשר בהם התאהבת ולגביהם הייתה לך תגובה רגשית חזקה (כפי שכתבת), הרי שבמציאות נרתעת מקירבה פיזית אליהם, כאשר הייתה לכך משמעות מינית. לדבריך, אפילו נגעלת מהם. לעומת זאת, את נמשכת לנשים באופן פיזי אך ללא קשר רגשי. כלומר, קיימת אצלך הפרדה ברורה בין מין ורגש, שבאה לביטוי בהפרדה בין המינים. העובדה שיש פיצול כה עקבי מרמזת שיש לך קושי בחיבור בין ההרגשה הנפשית לתשוקה הגופנית. מה גורם לפיצול כזה חד משמעי, שבאמת מותיר אותך ללא השתייכות לכל אחת מן "הקטגוריות האנושיות" (בשפתך שלך) ?– זו שאלה שיהיה עליך לברר עם עצמך באופן מעמיק. וכל כך למה? שהרי ברור שאינך לסבית (לפחות במודעות שלך) , אינך ביסקסואלית, אינך א- מינית ובוודאי שלא סטרייטית או טרנסקסואלית. ניתן לחשוב שיש לך קושי לחבר את הרגש לתשוקה ואת יותר פועלת מתוך פיצול מאשר כל דבר אחר. אין לי ספק, שהדבר מתרחש אצלך ללא הבנה מודעת של הסיבות לצורך לשמור על הפיצול שבו את חיה. אפשר להעלות השערות לגבי סיבות לפיצול כזה. למשל, יכול הוא לנבוע מצורך מהימנעות מקשר מיני עם בן המין הגברי אולי עקב זכרונות מכאיבים או חרדות כלשהן הקשורות לדמויות גבריות משמעותיות או ראשוניות בחיים. באותה מידה יתכן גם שמדובר בצורך לא מודע בהימנעות מקרבה רגשית מדמות נשית ועוד ועוד אפשרויות. כל אחת מן האפשרויות שניתן להעלות, כהסבר לפיצול שבו מדובר, הוא רק השערה כללית, שהרי אין לי כל פרטים עליך ועל עולמך בעבר ובהווה. לכן, אני ממליצה לך לפנות לייעוץ או טיפול שיעזור לך להתיר את הקישורים שנוצרו מן הפיצול, אשר מקשים על חייך. כמובן, שהכוונה היא לייעוץ מקצועי של אדם מוסמך מתחום בריאות הנפש, כמו פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי שהינו פסיכותרפויט וכיו"ב. כדאי לך לפנות לעזרה כאמור - מוקדם ככל האפשר, על מנת להבהיר לעצמך את הדברים. בהצלחה, ד"ר דליה גלבוע

שלום, אני אם אנסה להגדיר את עצמי אז אני נמשך לשני המינים. היו לי מערכות יחסים עם נשים לא פשוטות שבמהלכן היה קושי בנושא של חדירה אבל כל המסביב היה סבבה וגמרתי וגם הבחורה גמרה והגענו שנינו לסיפוק מיני. בנוסף לבחורות יש משיכה לטייפ מסוים של גברים מבוגרים בלבד עם חזות ספיצפית שמושכת אותי, שם הכל מבולבל הכל לא מובן אחרי גמירה יש רצון לברוח ולהיעלם ויחד עם זאת תמיד חוזר. בשנה האחרונה במערכת יחסים עם גבר . מערכת מסוכבת מורכבת כואבת. אני מאמין שכן יש לי רגשות אליו אבל זה מתערבב עם משיכה מינית האם זה חבר וחברה מה בדיוק קורה בינינו ומה יהיה איתנו הרי אני רוצה להתחתן ולהקים משפחה. היו לי כמו שכתבתי בהתחלה 2 מערכות יחסים עם נשים. שהם למעשה נגמרו בעקבות זה שסיפרתי שיש לי משיכה לגברים והתנסתי עם גברים. הבחורות שאהבו אותי לקחו את זה קשה בבכי ובכל זאת נשארו איתי אבל הקשר לא החזיק. זה נגמר כזה הראשונה אני פשוט באתי וחתכתי כי היא לא הייתה משקיעה ולא היה אכפת לה. והשנייה פשוט אמרה שהיא אוהבת אותי אבל מפחדת ולא מסוגלת להמשיך בקשר. מה אני עושה? איך אני אכיר בחורה שאוכל להתחתן איתה. אני יודע ומכיר את עצמי שיש לי נטייה כן לספר וכן לשתף במיוחד כאלה שאני מרגיש שאני אוהב אותן ואני נפתח מהר והרי איך אוכל להסתיר סוד כזה ולהיות עם גבר ואחר כך לחזור למיטה. ניסיתי את זה בשתי המערכות יחסים וזה היה סיוט . שקלתי לנסות להכיר מישהי דו מינית ככה מראש שאוכל לומר לה שמעי אני גם כמוך. האם זה יהיה טוב עבורי ? ואיך אני מתחיל בכלל לחפש בחורות כאלה? תודה

אני מטופל בנוגדי דכאון.[לוסטרל, דפלפט]. ויש אצלי תופעה ממש מוזרה, כאשר הייתי ללא התרופות או כאשר להיפך שקיבלתי מינון גבוה שהוא דוקא הגביר את החשק המיני אזי אז הייתי נמשך בעיקר לגברים. כעת, החשק כאילו הוחלף, אני לא מסתכל בפורנו גייז כי אינני נהנה אלא בפורנו נשים. היתכן כדבר הזה?

פרופ' רובינשטיין הנכבד המקצועי והידוע שלום רב, אני בן 25, חיי כבדים לי מנשוא, בודד בעולם, עצוב לי בחיים, לא טוב לי, והמצב כך כבר לא מעט שנים. בתור אדם אינטיליגנט שמאוד מודע לעצמו, ובשילוב עם העובדה שמאוד לא טוב לי ואני מאוד בודד, יוצא שאני מרגיש צורך עז לשתף גורם מקצועי במלוא הפרטים של בעיותיי, כאשר המטרה העיקרית מבחינתי היא לקבל הכוונה להשגת היעדים שלי. קשה מאוד למצוא גורם שהוא מאוד מקצועי ומאוד מנוסה במקרים כמו שלי, ואחד בעל שם וכישורים מפותחים. הצלחתי למצוא פסיכולוגית כלשהי ליד מקום מגוריי אך כאשר הגעתי אליה לפגישה שהזמנתי, הרגשתי פיק בירכיים, וכמו כן גם אתר הקבלה שלה נראה כלל לא מזמין בעיניי, ואז גם פתאום חשבתי על זה שהיא בעצם לא אחת כל כך מנוסה, ותיקה, ידועה, ובעלת שם, שכן הגעתי אליה במקרה. חשוב לי מאוד שהגורם המטפל בי יהיה מישהו מנוסה מאוד ובעל שם וידוע ועם הרבה ניסיון עם מקרים כמו שלי ובעל כישורים מפותחים. יחד עם זאת פסיכולוגים כאלו הם נדירים וגם לא קרובים אליי גיאוגרפית. יש להוסיף לכל זאת את פיק הברכיים שאני מקבל בזמן אמת, ונראה כי התחלת טיפול פסיכולוגי קבוע זה דבר שרחוק ממני שנות אור. מה ניתן לעשות ? אודה לעזרתך,

אהלן , רציתי להתייעץ לגבי משבר זהות מינית ארוך שנים שקיים אצלי. זה מתחיל מהילדות המאוד מוקדמת שלי,כשהייתי ילד ,ממש בגילאים 3-5,אהבתי לשחק בברביות,לא היתי ילד ספורטיבי במיוחד.הדבר גרם לסכסוך משפחתי ארוך שכלל איומים מצד אבי שהוא לא יכיר בי בתור בנו אם אהיה הומו בעתיד-וזאת הוא עשה בפניי,בגילאים מאוד צעירים,כמו שאמרתי קודם.כמו כן גם סבי ניתק קשר עם אמי בגלל זה ,ונוצר ריב קשה וסכסוך שהיתי ער לו ומודע לו.נכנסתי למעגל של לחץ ופחד שעוטף אותי עד היום.באיזור תקופת היסודי,הייתי חולם חלומות הומוסקסואליים מיניים מאוד,מעין סיוטים שכללו אקטים מיניים הומוסקסואליים שלי עם גברים.החלומות העצימו את הפחד והלחץ.עם ההתבגרות שלי,התחלתי לפתח מעין פחד מגברים.הביטחון העצמי שלי בעניין מרוסק,אני לא אוהב את המראה שלי,ומרגיש שאני מאוד מאוד נרתע מגברים.ביסודי הייתי ילד מעט דחוי,ורק בחטיבה ובתיכון התחלתי לרכוש חברים.פיתחתי מעין פחד מטורף והרתעות מגברים ומהמין הגברי.יש לי אובססיה נוראית לגבי השאלה הזאת של האם אני הומו או לא.מבחינת משיכה -אני נמשך מינית ורגשית לנשים.היו לי המון מקרים שהייתי עם נשים,ונמשכתי אליהם והייתה עוררות מינית ואורגזמה,היו לי חברות,ואני מרגיש שאני נמשך מאוד רגשית לנשים,וגם מינית,אך האובססיה הזאת של לדעת אם אני הומו או לא פוגעת לי מאוד בחיי המין.בחיים לא התאהבתי בגבר,בחיים לא מצאתי את עצמי יושב ומפנטז על גבר ונהנה מזה.אך בכל פעם שיוצא לי להחשף למראה של גוף גברי,אני נתקף פחד לא נורמלי,ונכנס למעגל של לחץ שגורם גם לאיזושהיא עוררות מינית,וזקפה.לאחר מכן אני חייב לבצע איזשהוא מעשה שיוכיח לי שאני אכן סטרייט וזה סתם לחץ ופחד מיותר,מתחיל לפנטז על נשים,ננכס לפורנו לסביות,ואני תמיד נהנה מזה ומוכיח ליכל פעם מחדש שאני אכן סטרייט..אך קצת נמאס לי מהמעגל הזה.היתי רוצה לציין שאני מאוד נהנה לראות פורנו לסביות,ניסיתי לראות פורנו גייז,וממש לא אהבתי לראות את זה,לא הרגשתי שום משיכה מינית.שוב,היתה עוררות אבל ממש לא הרגשתי את עצמי מתגרה ונהנה ממה שאני רואה..מה אני צריך לעשות?תודה

תודה רבה על התגובה המהירה ועל ההבנה.יש לי עוד שאלה,הOCD שאתה מתאר,שמעתי על זה , חיפשתי על זה רבות באינטרנט וגיליתי את זה בתור משהו שממש נראלי כמו הבעיה שלי.זה מפריע לי להיות עם נשים,כשמתחיל ההתקף הזה (זה התקף שבא והולך ) אני לא מצליח להנות עם נשים,ואני מצליח להנות איתן ולהתחרמן רק שאני ממש משוחרר ולא חושב על זה .אבל יש לי שאלה אחרת,הOCD בנטייה המינית,יכול לגרום לזקפה לא רצונית מגברים ? זקפה שלא מביעה חרמנות אלא סוג של פחד ולחץ גופני ?

שלום . אני בן 24 מגיל 16 מצאתי את עצמי נמשך לבנים. כבר 7 וחצי שנים אני נמצא במערכות יחסים עם נשים יחסית יציבות של שנתיים שנה וחצי וכד'. ב 7 שנים האחרונות תמיד היו לי "נפילות" ובין קשר לקשר מצאתי את עצמי (לא קרה המון פעמים אך קרה) מחפש מגע גברי ומקיים משהו מזדמן עם גבר. אני כן חושב על גברים, אבל לחלוטין נמשך לנשים וכמובן גם פוזל לכיוונן. בסופו של יום אחרי שאני חוזר ממסיבה,מהלימודים או מהעבודה ויש לי דקה של שקט תוקפות אותי תמיד המחשבות בעניין ההגדרה . האם אני צריך להיות רק עם בנים ? האם לספר על זה לאחרים ? האם אני צריך להיות רק עם נשים ? האם באמת אצליח להישבע אמונים לאישה ולהיות נשוי לה מבלי לרעות בשדות זרים ? אני יודע שאין תשובה קונקרטית לשאלות הללו אך אשמח לקבל לפחות כיוון כי המצב הזה הוא בלתי נסבל . עם יד על הלב הייתי מעדיף להיות או 100% הומו או 100% סטרייט מפניי שמצב הביניים מעלה המון שאלות קשות וגם דילמות אתיות. מה שמעסיק אותי הוא גם האם בתת המודע שלי אני אכן הומו וזו רק "קליפה" או מסכה שקשה להסיר ? או שמא יש דבר כזה והוא לגיטימי המצב ביניים הזה ?? אציין שבזמן שהייתי במערכות יחסים עם נשים לא הטלתי ספק לרגע במשיכה שלי אליהן ואפילו היינו מקיימים יחסי מין מעל לממוצע בתשוקה רבה . תודה מראש על העזרה . הפורום הזה פשוט נחוץ... כל ה 7 שנים האחרונות מלוות בזגזוגים רבים גם בראש וגם במעשים.

תודה רבה על הכל! האם אתה מומלץ ללוות את עצמי ע"י פסיכולוג ? האם יש צורך לצאת בהצהרות כלפיי הסובבים אותי בנושא נטיותיי המיניות ? עזרת לי מאוד

פרופ' רובינשטיין שלום, מזה זמן רב שאני קורא בפורום זה, סך הכל מאוד מתרשם מתשובותייך המקצועיות ומהכיוון המקצועי שלך. ואולם, קשה שלא לשים לב להעדפה הרבה שמורגשת שיש בך לביסקסואליות. החל מאותם מחקרים ומאמרים שכתבת, שבסופן סיכמת כי "ביסקסואליות הינה ברכה", השתמשת בביטויים כמו "ליהנות משתי העולמות" ואפילו כאן, בתגובתך לביסקסואל הנ"ל אתה פותח את תשובתך לו במילים "בן היקר". קראתי המון המון תגובות שלך פה בפורום, ובאף אחת אחרת לא פתחת את תשובתך לפונה עם שימוש במילת התואר "יקר". כל הדברים האלו גורמים להרגיש מעבר לכל ספק כי יש בך העדפה גדולה לביסקסואליות, וכי אתה מאוד תומך בה, מאמין בה, ואופטימי לגביה, יותר מכל נטיה מינית אחרת. היה חשוב לי לציין בפניך, כי כאחד שמאוד מתרשם לטובה ואף מתרגש רבות מתשובותייך המקצועיות בפורום, זוהי הנקודה היחידה בך שאינני רואה באור כל כך חיובי שכן איננה נראית נייטרלית ונכונה בעיניי. אינני מטיל ספק בכך שכמטפל אתה צריך לתמוך בכולם, גם בביסקסואלים, ולהראות את הדבר החיובי בכל נטייה מינית, אך יחד עם זאת, אני חושב שזו הגזמה לתאר ביסקסואליות בתיאורים כגון "ברכה", ואני שצריך שכמטפל אתה צריך להתייחס לכל הנטיות המיניות באותה מידה של רגישות, תמיכה, ואופטימיות, ולא לתת לנטיה מינית אחת העדפה יותר מכולן. בברכה,

שלום, אני בן 24, הומו מחוץ לארון לחלוטין כבר מספר שנים. עם זאת, ההתנסות המינית שלי היא לא אפסית, אבל הרבה מתחת לממוצע ביחס לגילי. במהלך השנה האחרונה התחלתי לחוות כל מיני תסמינים כגון: נשירת שיער, ירידה *חדה* בליבידו, ובחודש האחרון מצאתי את עצמי מאמץ באופן קבוע את שרירי הלסת. עד עתה לא קישרתי בין הדברים, וטיפלתי בכל דבר נקודתית... התחלתי להשתמש בתכשיר שנקרא מינוקסי נגד נשירה, בנוגע לליבידו רופא המשפחה עשה לי בדיקות דם שיצאו תקינות ורשם לי לויטרה בתקווה שזה יעבור לבד, ושרירי הלסת - נו, מילא. התקופה האחרונה היא די לחוצה עבורי "על הדף". אני סטודנט לתואר מאוד קשה ועובד במקביל ונשאר לי מעט מאוד זמן פנוי לעצמי בתוך הסמסטר. אני אומר "על הדף" כי בפועל אני לא מרגיש את הלחץ הזה באופן מודע ומרגיש שאני לוקח את הדברים ממש בקלות, וממש אין לי בעיה לקבל גם כישלון. יכול להיות שבכל-זאת אני מדחיק איזושהי חרדה\לחץ במידה כזאת שאני לא מרגיש בה כמעט כלל באופן מודע? אני חייב לציין עם זאת שבשנה האחרונה, חלה לי ירידה בביטחון העצמי, בעיקר בכל הקשור למצבים אינטימיים, אבל אני די משוכנע שהיא הגיעה *לאחר* ההופעה של התסמינים(נשירת השיער והירידה בחשק המיני) והיא נובעת מהם. ייתכן שהכנסתי את עצמי למצב של ביצה ותרנגולת? איך יוצאים ממעגל כזה? אשמח לשמוע את דעתך תודה !

קודם כל המון תודה על התשובה הרצינית. במיוחד בנוגע לפסקה האחרונה, אפשר לומר שקלעת בול. כן, אני מבצע בהמון תחומים בחיים את ההשוואות והמחקרים הקטנים האלה. עד כה לא ראיתי בזה משהו פסול, ולא הרגשתי שזה מפעיל עליי לחץ יוצא דופן. לדעתך זה עשוי לתרום לסטרס? בקיצור, תקן אותי אם אני טועה, אפשר לומר, עצתך אליי זה לנסות קצת להוריד רגל מהגז ולנסות ולקחת את הדברים יותר בקלות? אני נראה לי אנסה לעשות את זה בכוחות עצמי לראות אם אני מצליח ויש שיפור ואם לא, אפנה אולי באמת לטיפול פסיכולוגי.

שבוע טוב לך ד"ר, כתבתי פה לך בערך הרבה פעמים בפורום הזה. ענית לי תשובות אבל אני נמצא במצב שאני לא יודע שאיזה כיון לפנות. אזכיר לך בפשטות. אני נולדתי למשפחה דתיה (סרוגה). יצאתי מהארון בגיל יחסית צעיר (20, והיום אני 27.5) ולקח כמובן להורים לקבל - זה לא 100% זה המצב... מאז המקרה, הבנתי שגם אחי הצעיר ואחותי יודעים שאני חילוני וגם הומו.. אבל שום דבר לא השתנה לגבי היחס שלהם אליי, ובכלל לא מדברים על הנושא הזה... לא שואלים, לא מתעניינים. גם שיש לי בעיות חברתיות רבות.. אולי באמת בגלל שאני חילוני והומו אז לא מדברים או שבאמת אני שותק וקשה לי לדבר.. כנראה מאז ומעולם היה לי אכשהו סוג של דכאון כזה של מצבי רוח, קושי לדבר עם אנשים, בלי בטחון עצמי וכו'.. לפני הרבה שנים פסיכיטאר המצליץ לקחת רסיטל ולקחת אותה בתקופה של שנה. לקחתי כמה פעמים אבל הפסקתי כי הרגשתי שיש שיפור אבל לא התמדתי בזה... היום אני לוקח את הכדור כבר תקופה דיי ארוכה נגיד, חודש ושבוע בערך אבל לא רואים שיפור עדיין. בשבת היה לי אירוע בר מצווה של הבן דוד/ה שלי. וכמובן לבשתי צורה שזה לא אני בעצם.. כן אתה מתאר.. שמתי כיפה, התלבשתי הכי יפה ובצורה דתית כמה שאני יכול, ולא חיללתי שבת (רק בלילה הדלקתי את הטלפון שכולם ישנו). מצד אחד פעם בכמה שנים יש איזה אירוע או שמגיעים לשבתות להתארח אז אולי זה יהיה בסדר להגיד לא נורא... המשפחה המורחבת והמצומצמת לא יודעים על נטיותיי המיניות וגם לא על העולם החילוני שלי. אני פשוט מפחד לצאת מהארון או לספר על כל דבר על עצמי, זה יכניס בשוק אנשים.. לא שאני דברן גדול. הנה פה מגיע הקטע להזכיר שוב, שיש לי בעיות חברתיות ומצבי רוח שאני לא יודע מאיפה הם באים... (הייתי אצל פסיכולוגים ולא עזרו לי...) אז גם ככה אני מדבר על אנשים בקושי, גם כי אין לי על מה לדבר.. כולם מדברים על הצבא על המלחמה ואני בשקט.. זה כמו פקק שתקוע בגרון.. על גמרות, פסוקים, הלכות וכו'.. ואני כלום.. אני שוב מזכיר, שאני מגיע לאירוע כזו שבו אני מראה את מה שלא אני.. זה מתסכל.. ולא אמיתי כלל! אני גם לא יכול להראות את השוני שלי כלפי האחרים.. כי אין לי עמוד שידרה אין לי כוח להאבק בעיקר ובעיקר עם האמא הדומיננטית ביותר היא תמיד הייתה ככה ומעולם. אז אני מתלבט. חשבתי אם תוכל לעזור לי ולנסות לפתור את הבעיות שלי. 1. חשבתי לנתק איתם את הקשר ולחיות את חיי לבד, אבל המצב לא פשוט כי גם ככה אין לי חברות ועוד עם הבעיות שלי עצמי.. 2. האמא הדומיננטית מאוד קשה ועדיין לאחר שנים רוצה כמה שאני לא אדבר על זה.. לא אזכיר את זה.. כלום, לשכוח וזהו.. ככה בגלל זה המסכות והכל.. 3. האם באמת כדאי לי לעשות את הכל שלא יהיה ריב ומלחמות? האם כדאי להניח לזה ככה? לתת לעולם לזרום כמו שהוא? ואז זה יחזור כמו בומרנ'ג לאמא שלי? אני לא שאני רוצה שהיא תפגע אבל זה מונע ממני את החופש שלי. שההורים שלי התגרשו באתי להתרגש עם אמא ולתת לה יד על הכתף והרגעתי אותה.. אבל בהתחלה שדיברו על ללכת לגירושים לא ראיתי שאמא היה לה אכפת לבכות לידי ולקבל חיבוק ותמיכה, הרגשתי הלבון וכעס שהיא הולכת לאחים הקטנים ולקבל חיבוק ונשיקה.. עוד מקרה שהרגשתי עצוב : לאחותי יש לה חבר, ופעם אחת הוא הגיע לשבת, והמשפחה שלי ידעה שאני מחלל שבת והבינו שאני לא יעשה קידוש ולא אברך המוציא וכו'.. אז הם נתנו לחבר של אחותי לעשות קידוש ופשוט הייתי בהלם,בשוק, הייתי המום!!!!! כעסתי בפנים אבל לא רציתי שהבחור לא ירגיש בנוח, אז פשוט שתקתי ולא דיברתי. יכלו לפנות אליי ולעשות קידוש ולא שהייתה לי בעיה לעשות. להפך... אני מדלימה שוב מה לעשות. איך להסדיר לעצמי את חיי.. אשמח לשמוע שוב את חוות דעתך... תודה ושבוע טוב.

כל פעם שאני הולך לפגישות חברתיות יש לי קשוי עצום לדבר עם אנשים.. להכיר.. והכל.. הפה לא נפתח, לא יוצאים לי מילים מהפה.. אני מתבייש לדבר.. אני באוטמט נעלם.. כמו רוח רפאים שלא מרגישים אותה... יש לי קושי להתחבר לאנשים מהקהילה וזה לא רק מדובר על חברים בקהילה, זה בכללי. בעבודה, בכל מקום שאתה יכול לדמיין.. שאני נמצא אם משהו/י לבד אני מצליח לדבר והכל.. אבל שיש רוב של אנשים מסביבך זה קושי עצום וגדול.. והרבה פעמים אני מרגיש לבד ובודד וחסר מנוחה וכל הזמן במצבי רוח ולחץ ודיכאון. כתבתי לך בהודעה שלי פה שמקווה שיעלה, שאני מטופל כרגע אצל עו"ס מהאגודה בבש. בחור סטרייט צעיר. אני מרגיש שיש הבנה בייני לבינו. יש לי השבוע לתור בבית חולים הנפש באיזור מגוריי, לפסיכיאטרי לגבי כדור פסיכאטרי שמאמין שיכול לעזור בבעיות הנפשיות הדכיאוניות שלי.. הרבה פעמים אני לא מצליח להיות "אני" אני לא חושב שאני צריך לשנות את הדמות שלי כלל.. אבל בשביל להגדיר להכיר את עצמי יותר טוב אני צריך להגדיר את עצמי כבחור מעניין מתעניין באנשים, מושך אינטלגנטי והכל.. אפשר להגיד שאין בי טיפות רוח חיה.. או משהו שיעלה בי אנרגייה לעשות ולשנות...

בעבר יצא לי לשאול בפורום לגבי יציבות המונוגמיה בין זוגות סטרייטים,הומואים,לסביות. ענית לי שחד משמעית אצל לסביות קיימת היציבות הכי גדולה. אני תוהה לדעת למה? ובעירורים שלי מצאתי שאכן הומואים מרגישים שהם גברים משום התפאורה החיצונית שלהם, וכן רמה גבוהה של טסטוסטרון ע"פ שמחקרים מראים שהמוח של הומואים דומה בקירוב למוח של אישה סטרייטית אז הבנתי שיש עוד גורם שמשפיע אחרת בין נשים לגברים והוא הורמון וזופרסין כדומה לאוקסיטוצין שמופרש בעיקר אצל נשים ומעורר תחושת אימוץ ועוזר למונוגמיה, הרי הוזופרסין משפיע בעיקר על ההתנהגות הגברית וגורם לזכר בטבע לשמור על הנקבה שלו מפני סכנות/ מפני זכרים אחרים בעדר. המסקנה שלי היא: שלהומואים אין מוח דומה לגברים סטרייטים והמערכת המינית דומיננטית מזו של הנשים ובעדר השפעה של המוליך העצבי וזופרסין המונוגמיה נסדקת עוד יותר. לעומת זאת אצל לסביות המוח לפי המחקרים הוא דומה למוח של גברים סטרייטים, המערכת המינית חלשה יותר ולזופרסין השפעה בדומה לגברים סטרייטים. שאלה: -1- האם אתה מכיר מחקר שבדק השפעת וזופרסין על גברים הומואים ונשים לסביות?

אני יכול/ה להסכים עם חלק מהפסקה האחרונה. נוח לאנשים להשלים עם "כוחו של הרגל" ולחנך את הילדים אוטומטית לפי מין הילוד. ובאמת בית הוא לא רק מקום לאהבה ושלום יש בו גם חלוקת תפקידים וילדים סטרייטים יכולים להזדהות עם אבא או עם אמא. אני חושב/ת שהיום בתקשורת מנסים לחנך/לעדן את הציבור אחרת מהסטנדרט שנבנה מניסיון ארוך של החיים ככה שאישה צריכה להיות יותר קרייריסטית, וגבר צריך להיות יותר מטפל ובונה את אישיות הילדים-אפשר לראות את זה בסדרות הפוקימון/דיג'ימון וכאלה. אני שוב חוזר/ת לאוסף התכונות של הגברים והנשים ובזמן שאנחנו מדברים במקרה ולא בתכנון שמעתי את פרופ' רפי קרסו: http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FJIJMI&c41t4nzVQ=FF

שלום, אני בן 50 נשוי 20 שנה לאישה שאני מאוד אוהב, היחסים וגם הסקס טובים מאוד. אבל בזמן אחרון יש לי רצון עז לקיים יחסי מין אורלי ואנלי עם גבר. אני לא יודע איך להיתמודד עם המצב כלי שמישהו יפגע. ישי

שלום גידי, נשמע לי הזוי שכמטפל מומחה ובכיר תמליץ לשואל אנונימי לצרוך שירותי זנות גברית, ידוע שזוהי קבוצה מדוכאת ופגועה ואין צורך להוסיף לסבלה. תשובתך יוצרת לגיטימציה לצרוך שירותי זנות לצורך בירור העדפה מינית ובכך מלבינה את התעשייה הנוראית שמתרחשת בישראל ובעולם-תעשיית הזנות.

אשמח לדעת כיצד יוצרים עמם קשר ראשוני . אודה על עזרתכם בר

שלום בר, תוכל ליצור קשר עם הוועדה הן באמצעות הטלפון והן במכתב קצר. בכל מקרה מן השניים הנ"ל, חשוב שתשאיר את שמך ופרטי הטלפון שלך, היות שיחזרו אליך בטלפון לקביעת מפגש. הכתובת למכתב: הוועדה לשינוי מין, המחלקה לכירורגיה פלסטית, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר , מיקוד:52621. הטלפונים להתקשרות לצורך החזרה אליך בטלפון: 03-5302416, או 03-5302766 להשאיר את ההודעה עבור מזכירת הוועדה: תמי. בימי רביעי ניתן להתקשר גם ל:03-5302278. בטוחתני שלא יקשה עליך להגיע לוועדה ולקבוע תור למפגש. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

שלום פרופ' רובינשטיין, לאחרונה התפרסמו ממצאי סקר טלפוני של מכון "גאלופ" שהראו כי רק 3.4% מאוכלוסיית ארה"ב מגדירים את עצמם להט"ב. הממצאים דומים לאלו של סקר קודם, לפיהם שיעור הלהט"ב בארה"ב עומד על כ-3.8% עורך המחקר הוא גארי גייטס: http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1846548 אולם יש כאן בעייתיות מסוימת, משום שממצאים אלו מבוססים על תשובות טלפוניות לשאלה: "האם את/ה מזדהה כלסבית, הומוסקסואל, ביסקסואל או טרנסג'נדר?" לא היתה מדידה של עוצמת המשיכה המינית ולא נשאלו שאלות באשר להתנהגות המינית בפועל. מצ"ב קישור ובו התייחסות לנושא, ואם אני מבין נכון, לכ-11% מהאנשים בארה"ב יש משיכה מסוימת לבני מינם וכ-8.2% מהם אף בפועל קיימו יחסי מין עם בני מינם. זאת על אף ששני הנתונים הללו מתייחסים לאנשים שאינם מגדירים את עצמם להט"ב. אולם, מסיכום הנתונים עולה כי למעלה מ-22% מהאמריקנים חווים בפועל משיכה בעצמה כזו או אחרת לבני אותו מין. זה שיעור ממש גבוה. האם הבנתי את הנתונים נכון? והאם הם נראים לך הגיוניים? אשמח מאד אם תתייחס לדבריי. המידע מופיע בקצרה בקישור הבא: http://williamsinstitute.law.ucla.edu/wp-content/uploads/Gates-How-Many-People-LGBT-Apr-2011.pdf בברכה

אני בהחלט יודע כי יש הבדל עצום בין השיעורים המתקבלים בין סוגי השאלונים השונים. השאלה שהייתי שמח לקבל ממך תשובה עליה היא: האם אתה מתייחס לאותם 11% שחשים מידה כזו או אחרת של משיכה לבני אותו מין ול-8.2 האחוזים שחוו לפחות התנסות אחת עם בני מינם כאל ביסקסואלים בפועל (גם אם אינם רואים את עצמם ככאלה)? ומכאן, האם ניתן לסכם ולומר, כי בניגוד להומוסקסואליות (משיכה בלבדית לבני אותו מין), ביסקסואליות היא דווקא תופעה שכיחה בקרב למעלה מ-20% מהאוכלוסייה? מדוע אני שואל? מפני שמתשובותיך בפורום אני למד שבאופן תאורטי כולנו ביסקסואליים, אך איננו מוגדרים ככאלה כל עוד המשיכה לבני אותו מין אינה מתבטאת בפועל. הבנתי מדבריך גם שאדם המגדיר את עצמו סטרייט מוחלט (ונחשב ביסקסואל רק באופן תאורטי), לא ימצא את עצמו בסיטואציות שבהן הוא מקיים מגעים מיניים עם בני מינו. לפי הנתונים שבקישור האחרון, שיעור גבוה של אנשים מבטא, כאמור, את המשיכה בפועל. אשמח לשמוע את התייחסותך. בברכה

yyפרופ' גידי שלום לך בדר"כ נמשך לגברים בן 32 במשך תקופה לא מבוטלת קיים אצלי העדר משיכה מינית כללית וכשאני בא במגע וחיכוך גברי פשוט אין תגובה של האיבר לעניין. גם בעבר קרו מקרים דומים וסביר להניח שאני לא אימפוטנט. אני מתאמן באופן קבוע, נראה טוב,די בארון הרצון לחפש קשר או סקס נפגם מאוד היות וקיים חשש מסויים שכמו בעבר התסריט של סקס בערבון מוגבל יתפוס את מקומו שוב. דרך אגב לא בצעתי חדירות עם גברים בעבר מכיוון שאני לא מרגיש משיכה כלשהי לכך, אך כן אוהב לרוב את היתר. במאמר מוסגר אציין שאני כן מעוניין בזוגיות עם גבר, ומעוניין מאוד בגידול ילדים, אך הפער בין הרצוי למצוי די גורם לי לייאוש וכן חוסר האמון ב"קהילה" שממילא מעולם לא הייתי מחובר אליה מגביר את התחושה.. והזמן די לא לטובתי בעניין

אני בת 43 אמא לילדים(גרושה)לפני 12 שנים גיליתי שאני נמשכת לנשים(אני מנהלת קשר לסבי עם אשה,במקביל נהנית גם עם גברים),עלי לציין שמאז שאני ילדה אני נמשכת למקצועות גבריים,נראית כמו בן בחזות ואפילו שמי הוא שם של בן ,אני נהנית לדבר בלשון זכר,לאחרונה מזה מספר חודשים התחלתי עם לבוש גברי ואפילו בתחושה אני מתנהלת כבן,היש אפשרות שיש לי בעיית מיגדר?אני עדין נמשכת מאוד לנשים

שלום רב רינה, אני מבינה את שאלתך, מאחר שאין זה אופייני שאנשים בגיל 43 מתלבטים באשר למינם. הטרנסג'נדרים מכירים ב"טעות של הטבע", שנעשתה לגביהם החל מגיל ילדות מוקדמת והרצון לחיות במין השני ולא בזה שנולדו בו ואף לשנות את הגוף בהתאם לתחושה הנפשית מתגבשת מגיל צעיר עד לניתוח לשינוי המין. התיאור שלך את עצמך שונה ונראה שהוא לא כל כך עקבי לאורך כל החיים, הגם שיש בו אלמנטים של זהות גברית בהתעניינויות ובהופעה. אי לכך, את בוודאי זקוקה לבירור נוסף עם עצמך וכנראה בעזרת איש מקצוע. היו דברים מעולם וקרה שהיו אנשים שבגיל מאוחר,יחסית כמובן, קלטו שלמעשה ניהלו את חייהם בבלי דעת סביב המין האחר במובנים לא מעטים. לא בהכרח שאנשים אלה שינו מינם, אך לפחות מצאו הרמוניה ואיזון נפשי בין האלמנטים השונים שמרכיבים את הזהות. יש לזכור תמיד, שכאשר מדובר בזהות מינית מדובר ברצף או מדרג ולא כולם ממוקמים בקצוות של זהות ברורה של גבר או אישה. יש לא מעטים וטובים שמוצאים עצמם על גבי אזור מסוים של המדרג שהינו שילוב או חיבור בין נשיות לגבריות ללא חד משמעויות. יתכן שגם את תמצאי זאת לגבי עצמך. בעיני, החשוב שהאדם ער למציאות הזהות המינית שלו, חי עמה בשלום ומתנהל בהתאם בצורה ההולמת גם מרכיבים אחרים בחייו. לסיכום, אני מייעצת לך לברר לעומק את הדברים ובהחלט שאיש מקצוע יכול להיות לך לעזר בתהליך הבירור. בברכה ובהצלחה רבה, ד"ר דליה גלבוע

לרינה שלום רב, אני מבינה את שאלתך, מאחר שאין זה אופייני שאנשים בגיל 43 מתלבטים באשר למינם. הטרנסג'נדרים מכירים ב"טעות של הטבע", שנעשתה לגביהם החל מגיל ילדות מוקדמת והרצון לחיות במין השני ולא בזה שנולדו בו ואף לשנות את הגוף בהתאם לתחושה הנפשית, מתגבשת מגיל צעיר עד לניתוח לשינוי המין. התיאור שלך את עצמך שונה ונראה שהוא לא כל כך עקבי לאורך כל החיים, הגם שיש בו אלמנטים של זהות גברית בהתעניינויות ובהופעה. אי לכך, את בוודאי זקוקה לבירור נוסף עם עצמך וכנראה בעזרת איש מקצוע. היו דברים מעולם וקרה שהיו אנשים שבגיל מאוחר,יחסית כמובן, קלטו שלמעשה ניהלו את חייהם בבלי דעת סביב המין האחר במובנים לא מעטים. לא בהכרח שאנשים אלה שינו מינם, אך לפחות מצאו הרמוניה ואיזון נפשי בין האלמנטים השונים שמרכיבים את הזהות. יש לזכור תמיד, שכאשר מדובר בזהות מינית מדובר ברצף או מדרג ולא כולם ממוקמים בקצוות של זהות ברורה של גבר או אישה. יש לא מעטים וטובים שמוצאים עצמם על גבי אזור מסוים של המדרג שהינו שילוב או חיבור בין נשיות לגבריות ללא חד משמעויות. יתכן שגם את תמצאי זאת לגבי עצמך. בעיני, החשוב שהאדם ער למציאות הזהות המינית שלו, חי עמה בשלום ומתנהל בהתאם בצורה ההולמת את צרכיו ורצונו כמו גם מרכיבים אחרים בחייו. לסיכום, אני מייעצת לך לברר לעומק את הדברים ובהחלט שאיש מקצוע יכול להיות לך לעזר בתהליך הבירור. בברכה ובהצלחה רבה, ד"ר דליה גלבוע

מגיל 19 ראיתי פורנו של נשים וגם קימתי יחסי מין עם גברים וגם עם נשים צפייה בסרטי גברים דוחה אותי אשמח לשמוע מה זה אומר עלי מבחינת זהות מינית

שלום אני אחרי תקופה שבהם קיימתי יחסים עם שני המינים כשבאחרונה אני נמנע מיחסים עם גברים כאשר מה שמפריע לי זה בין היתר תחושה של אובייקט מיני מול הפרטנר ותחוש השפלה שמונעת ממני ליהנות אציין שאני הפסיבי ביחסים כאשר התחושה שאני מספק את דחפיו המיניים אך הוא אינו אוהב אותי או רוצה בטובתי

בני בן 8 ומגיל צעיר נמשך למשחקים עם הבנות - הן בגן היה כך והן בביה"ס כעת. הוא לא מתלהב מהימצאות בחברת בנים כלל (יש לומר גם לרוב נמנע מכך). שונא כדורגל ומשחקים שבנים בד"כ מתלהבים מהם. יש לו אחות גדולה ואח קטן, אך לדעתי זה לא קשור לכלום. אנו מאוד מוטרדים ורוצים לדעת שני דברים: 1. האם זה אומר בהכרח שהוא "קוקסינל"? 2. מה נוכל לעשות והאם אפשר בכלל לשנות זאת?? (האם זה גנטי לגמרי?) בבקשה אל תאמר לי את התשובות הנדושות שעלינו לקבלו כפי שהוא, ואל תייעץ לי ללכת להדרכת הורים. ממש לאחרונה הוא סיים תרפיה באומנות, וגם עם התרפיסטית היו לנו שיחות על כך שלא נתנו לנו מענה. אני מודה שקשה לי מאוד עם זה. מדובר בילד חכם ויצירתי מאוד, ואנו יודעים שבקרוב הוא יהיה בודד וקורבן להתעללויות מצד הילדים, משום שהבנות תפסקנה לשחק איתו כי הוא בן, והבנים כבר עכשיו מתרחקים. אני יודעת שאסור להעיר לו על כך כי אז יהיה מבולבל ומתוסכל עוד יותר, אבל הנושא הזה של "קוקסינליות" באמת דוחה אותי. מה לעשות???

א. אני מאוד מעריכה את תשובתך המהירה והמקצועית!!! ב. מעניין אותי באמת לדעת, אם לפי מחקרים שנעשו, האם הצליחו ניסיונות שנעשו לשנות אצל ילדים/בני נוער הזהות המינית ה"לא נורמטיבית" הזו. או שבאמת זה אבוד מראש? האם ניתן לחזות מעכשיו? מאיזה גיל בעצם ניתן לומר בוודאות שזו אכן נטייה לקוקסינליות? צריך להבין, שכבר מעכשיו הבנות מתחילות להתרחק (בצדק). ואז מה? הוא יהיה לבד???? אנו רואים שהילד אכן מראה סימני מצוקה, ואף התרפיסטית אמרה שהוא נראה מבולבל. איננו רוצים שהוא יהיה בודד חברתית. האם לשלוח ילד בן 8 לטיפול בנושא זה מעכשיו? האם לחכות? אינני יודעת כיצד אוכל להתמודד עם זה משום שכאמור, הנושא תמיד "הפחיד" אותי במוזרות שלו.

אני בן 13. אם התפתתי כמה פעמים לנשק בן זה אומר שאני הומו?

שלום פרופ', אשמח אם תוכל לענות לי על 2 שאלות קצרות: 1. האם זה אתי שאתה תטפל במטופל שהוא גם סטודנט שלך במכללת נתניה כאשר שם אתה המרצה הקבוע שלו? האם יש מגבלה אתית/מוסרית/חוקתית כלשהי בכך? 2. האם עקב כך שהוחלט להעניק לך תואר פרופ' כאות כבוד ע"י האוניברסיטה, העלת את תעריף הטיפול הפרטי אצלך למטופלים (קבועים/חדשים)? בתודה,

תודה פרופ'. ברור לי שאלו הישגים במחקר (כנראה לא התנסחתי נכון) וידוע לי שהתואר מוענק ע"י האוניברסיטה לד"ר שמרבה בכתיבת מחקרים מאמרים. להבדיל מתואר ראשון, שני, וד"ר, שניתנים על לימודים ועמידה בבחינות. לגבי השאלה הראשונה, אם מישהו מתחיל טיפול מתמשך וקבוע אצלך, ובהמשך הופך לסטודנט שלך - האם הטיפולים שלך איתו יסתיימו ?

אם תוכל לעזור לי בזה - בדס"מ, שליטה וכו'.. אני בן 26 לא היו לי אף פעם קשר זוגי אבל מיני היה לי. לאט לאט בשנים האחרונות משך אותי העניין של בדס"מ. להיות נשלט בידי משהו, תפקיד של אדון-עבד. הפנטזיה הזאת התחילה כנראה שאני סובל מחוסר בטחון עצמי ואני רוצה לממש את זה, אבל שזה מגיע למצב שאני צריך לדבר בכבוד לאותו אדון בטלפון, כלומר: ערב טוב אדוני.. אני עוד לפני שאני חושב אם להתקשר אני לא מתקשר בכלל או שאני מתקשר ומנתק.. ז"א שבמילים לדבר ככה אני לא חושב לדבר ככה כי זה לא נעים... זה מוריד מהכבוד של עצמי.. אני מאוד רוצה לנסות להפתח בתחום הזה, אבל הקושי שלי לסמוך על אנשים ופתאום להיות נגיד מכוסה ושלא אוכל לראות.. או להיות קשור מאחורי הגב זה גורם לי למחשבות מה אם הבחור ינצל את זה ויפגע בי? ירביץ לי בכוונה.. ולא בכלל עצם המשחק עצמו? או שידקור אותי חס וחלילה? ואם אני נגיד מחפש להיות שולט אז אני לא יודע לשלוט.. אני יעשה פאדיחות לעצמי כנראה.. אין לי את הריגוש לשלוט למרות שנסיתי.. אני רוצה לשאול אותך שאלה קצת אישית בנושא זה (אני לא רוצה שזה יפגע בך בכוונה, אז סליחה מראש..) רציתי לשאול אם פעם עשית עם פרטנר/ית בדס"מ? כולל שליטה. היית שולט או נשלט? מצטער שוב על החוסר נעימות הזאת.. זה משהו חשוב לי לדעת ולשמוע ממך, אם אתה לא מומחה מדבר הזה אז אשמח אם אתה מכיר משהו שתוכל להפנות אותי בעניין. תודה ולילה טוב..

שלום לך, בדס"מ מושתת על משחקי שליטה קודם כל! המורכבים בדרך-כלל, מפנטזיה שרוצים לממש. כמו כל משחק, גם כאן יש חוקים או יותר נכון - גבולות עליהם מצהירים שני הצדדים וקהילת הבדס"מ מקפידה על הגבולות אם כי, כמו בכל קשר שהוא, חשוב להכיר את הפרטנר וגם לנקוט באמצעי זהירות בהתאם. עם הזמן, ועם ההיכרות שלך עם האדון או המאסטר, אתם מבססים את האמון ביניכם ובין השאר, מרחיבים או משנים גבולות.. התהליך עצמו כמו בכל קשר ואפילו קשר זוגי - ישנה היכרות וישנם עזיבות או התחלות חדשות ואפילו כאלה שבמקביל. כל אקט או קטע משחק, מה שמכונה: סשיין יכול להתבצע בפני עצמו ואינך מחוייב להתמסר לאדון אחד בלבד - רצוי בהתנהלות שכזו לבצע את הסשנים במקום ציבורי קרי, באירוע בדסמי. אגב, הפנטזיה היא פנטזיה ואיננה בהכרח כוללת יחסי-מין כמו גם לא בהכרח, שהאדון הוא החודר ולהיפך. המטרה היא לממש את הפנטזיה כמו שהיא כששני הצדדים אמורים לצאת מרוצים. בהחלט, משחקי שליטה יכולים להוות כמעיין, תוסף ליחסי מין אך גם זה, לא בהכרח בכלל. תוכל לפנות לקהילה באינטרנט (חיפוש די פשוט), להעלות בפורומים שם כי אתה חדש ומעניין באדון שידריך ויכניס אותך לתחום. אפשרי להתנסות גם במסיבות או במפגשים הציבוריים יותר ולראות, לחוש או להתנסות עצמאית ובאותה מידה - גם ללמוד על הגבולות שלך בעצמך... בהצלחה, א.בר.

כתבתי פה כנראה בכינוי אחר או באותו כינוי אבל אין זה משנה. במקור אני מבית דתי חזרתי בשאלה. כיום ממרום גילי (27) אני סובל מחוסר בטחון עצמי. זה נובע שאנשים מנצלים את התמימות שלי והנאיביות. אני לא יכול להתמודד כוחנית ונפשית עם אנשים/מכרים/סביבה. אני צריך שמשהו כל הזמן יהיה לידי, אין לי דעה משלי אז שחבר שנמצא איתי בקשר אני מדבר ומתייעץ איתו (זה טוב להתייעץ) ויוצא שכל מילה שהם מוצאים מהפה, אז אצלי זה נחשב לקדוש.. מקשיב לעצות שלהם, וזה אפילו מונע את ההחלטה שלי למשל אם אני רוצה לצאת לאיזה בילו אז אני מסתייג נורא בכלל שהחבר לא רוצה להכנס איתי ביחד.. בשנים האחרונות הייתי בקשר עם חברים, שחשבתי שהם חברים באש ובמים אבל הבנתי שהייתה להם גם מטרה לנצל אותי בעיקר את התמימות שלי. (גיל 26) לאחר שנה שגרתי לבד והצלחתי ככה ככה דיי לחיות חיים עצמאיים, אז כיום אני גר עם אבא (מתחילת חודש אוגוסט). וההורים דיי יודעים שאני תלותי בהם ובאנשים וכו'.. הם עושים למעני דברים שבלעדיהם לא יכולתי להסתדר בכלל. ההורים שלי יודעים על משיכתי לבנים. ולאחרונה לפני כמה חודשים גם אחותי יודעת, אבל לא פתוחה לקבל, ולא מתעניית בנושא זה.. מבחינת הדת, כמו שכתבתי בהתחלה, שחזרתי בשאלה והיה מאוד קשה לאמא עם זה, אבל כנראה התרגלה, אבל עדיין רוצה שאחזור בתשובה. נושא התלותיות והחזרה שלי שוב לגור עם ההורים (במקרה זה עם האבא) מפריעה לי נורא.. אני יודע שאם אגור לבד או עם שותף בת"א, אני בטוח שיהיו לי המון בעיות חברתיות וכו'.. ואפול לפח שאנשים יצליחו לנצל ולרמוס אותי.. מי שאין לו בטחון עצמי בוודאי שעדין לא שלם עדיין לצאת מהארון כלפי כולם.. כולל משפחה או כל דבר אחר.. מבחינה זוגית לא הייתי בקשר זוגי אף פעם ולא היה משהו אפילו בתור התחלה... אמא מאוד רוצה שאוכל לחיות את חיי היא מאוד תומכת בי (למרות הקשיים שלה) אם כל הקושי שלי אני כרגע נמצא באמצע טיפול בהיפנוזה ובעברי לקחתי רסיטל, ציפרלקס מבחינת לחץ ועוד בעיות בגלל הנושא החברתי.. יש דברים שלא קשורים לנושא של הפורום הנה"ל, אז סליחה ואשמח לשמוע את תשובתך בנושא.

שכחתי לכתוב שיש לי חוסר בטחון עצמי. ותמיד הייתי תמים ונאיבי וגם עכשיו! תמיד סבלתי מהצקות מחברים ללימודים רוב ההצקות, קרו בתיכון.. יש לי שאיפות וחלומות אבל החוסר בטחון העצמי מונע ממני זאת... נסיתי דברים בחיים. הייתי בטיפול קוגנטיבי התנהגותי בבית חולים הפסיכיאטרי בבאר שבע. כתבתי באתר גוגיי בפורום ייעוץ פסיכולוגי וד"ר עופר מאורר המליץ לי על מטפלת שאולי יכולה לעזור לי, אבל סיימתי איתה... הייתי אצל מטפל שעסק בחרדות שחשבתי שיש לי חרדה חברתית, אבל השבוע הבנתי שאני יותר מדי עסוק בלהכניס לעצמי שטויות לראש ומנסה כמה שיותר להרגיש חרא... זה קשור גם להודעה הקודמת, מה שאני מנסה לומר שגם אחליט עכשיו ברגע זה לעזוב את העיר שבה גדלתי ולנסות לחיות כעצמאי בעיר זרה.. {שכל הומו היה מת.. להגיע לשם ולגור ולחיות את החופש והכל.. } אז אני ממש פוחד ומרגיש שאעשה את טעות חיי... אני יודע שלפעמים אמא שאני בקשר טוב איתה רוצה מאוד בטובתי אבל לפעמים זה נראה כך... כל שבת אני מגיע לאמא לארוחת ערב שבת וביום שבת עצמו ולי אין חשק לדבר או שדברים לא יוצאים לי מהפה.. כנראה בגלל החוסר בטחון . ובכלל אני מרגיש שאני לא ממצא את חיי מספיק, ולא ממש מעריכים אותי, למרות שמנסים להגיד לי את זה ככה וככה.. בסוכות האחרון, אמא אחי ואחותי כנראה יצאו למשפחה הרחוקה שגרה במרכז. לאחר סוכות שאלתי אותם למה הם לא הזמינו אותי ושיתפו אותי ואמרו לי שלא יכול גבר בן 27 להיות עם אמא והאחים.. (האחים בני20) אבל ידעתי שזה לא נכון, אמא והאחים שלי דתיים סרוגים והבנתי שבגלל שאני חילוני הם רוצים אותי בקרבת המשפחה המורחבת (מצד האמא), אל תחשוב שאני מתגעגע לראות את הבני דודים שלי וכו'.. אבל משהו פה התפרק. האימון של האחים ובעיקר אמא שלי בי, נשבר!!! היא צפתה ממני להרבה.. אישה, ילדים, אורח חיים דתים.. ואני נצפתי לה את החלומות.. אני מפחד שוב לתת אמון באנשים וחברים אחרים.. אם יעשה שוב את אותה הטעות שלי עם החברים הקודמים אז זאת תהיה בעיה... וסליחה על המגילה.. ושבת שלום.

פרופ' גידי רובינשטיין שלום, אני בן 24. לפני כשנה כתבתי פה אודות הרקע המורכב והלא פשוט שלי ודברים קשים אותם חוויתי בעבר עם משפחתי. אתה השבת לי בין היתר, שבעקבות מחקר שערכת בנושא, מצאת שעזיבת בית ההורים "מכשירה את הקרקע" ויכולה למנף בצורה משמעותית את חיי לטובה. אני חייב להודות, שכאשר השבת לי תשובה זו לפני שנה מאוד הסתייגתי ממנה, שכן אני בעד לחסוך את שכר הדירה ולהמשיך לגור עם ההורים פה כעת נוח לי - פה מכבסים את בגדיי, מנקים את חדרי, רוכשים קניות מהסופר עבורי וכו'. ואולם, בימים האחרונים הגעתי למסקנה כי אתה צודק במידה עצומה, והבנתי את הערך האמיתי של דברייך. הבנתי כי האנשים אשר סביבי - אחיי, אימי ובעלה, הם אנשים שלא נעים לי בסביבתם, ושבהחלט היה טוב עבורי לגור הרחק מהם. בנוסף, בעלה של אימי מציין בקול לאחרונה בפניה כי מעוניין שאני אעזוב את הבית (הוא גילה כעס זמני כנגדי בעקבות כך שאכלתי בכיפור והוא אדם מאמין וזה הכעיס אותו). יתרה על כך, לעבור לגור בתל אביב מאוד מפתה אותי - זוהי עיר ידידותית יותר לצעירים, שם הסיכויים שלי למצוא זוגיות גבוהים יותר, ושם אוכל בקלות יותר להיות מטופל אצלך בקליניקה בגלל הקירבה הפיזית. ואולם, יש לצערי עדיין קשיים. העבודה המסודרת והקבועה שלי הינה בעיר מגוריי אשר מרוחקת מאוד מתל אביב, וכאן גם לימודיי (אני באמצע תואר ראשון). כמו כן, זה אומנם אפשרי, אך ברור שזה יהווה נטל כלכלי משמעותי עבורי לשלם גם על הלימודים וגם על שכר דירה (אפילו שזה עם שותף) - זה יגמור לי את כל המשכורת כמעט. האם בשל המורכבות, אתה חושב שזה בסדר אם אני אמשיך לגור עם ההורים בתקופה הקרובה, לכל היותר בשנתיים הקרובות עד לסיום לימודיי? או שלדעתך צריך לתת לעזיבת בית ההורים משקל יותר גבוה וחשיבות גבוהה יותר, ולמרות כל הקשיים העזים בהגעה לעבודה וללימודים מת"א לכאן כל יום, ולמרות הנטל הכלכלי, בכל זאת לבצע זאת? אני מתנצל על אורך ההודעה, אך מודה על תשומת הלב ועזרתך החכמה מאין כמוה.

שלום רב, אבקש לדעת כיצד והיכן אוכל להתחיל טיפול הורמונאלי לשינוי מין? החלטתי, אחרי שנים כה, שזה מה שאני רוצה.... לא אפרט, ברשותך, את כל 'דפי ההיסטוריה' והחלטתי הנחושה להתחיל בתהליך - הארוך והקשה הזה ככל שיהיה. אשמח מאוד לדעת פרטים מדוייקים היכן ולמי לפנות בנושא. רב תודות, א.בר

שלום רב לא. בר, בקשתך לקבלת פרטים שיסייעו לך לקבל הורמונים ולהתחיל בתהליך לשינוי מין במהירה- מאד ברורה, לאחר שעברת דרך ארוכה של התלבטות והגעת להחלטה נחושה, כפי שכתבת. על מנת להתחיל בתהליך שבו אתה רוצה, תוכל לפנות לוועדה לשינוי מין שבמחלקה לכירורגיה פלסטית, שבמרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר, באמצעות מזכירת הוועדה.מספר הטלפון שלה הוא: 03-5302677. אני מאחלת לך הצלחה רבה בדרכך החדשה. בברכת חג שמח, ד"ר דליה גלבוע

שלום לך, הוחמאתי מאוד כשכתבת בזו הלשון: "להתחיל בתהליך שאתה רוצה"... לא ציינתי בכוונה את המין שלי כפי שנחשף רבות בשפה העברית, לא ניסיתי להטעותך, זוהי כתיבתי מזה שנים כאשר הדיבר הוא עליי. ובכל זאת כתבת 'אתה'... :).. אני עדיין אישה, כך רשום בתעודת זהות... חציתי כבר את שנת ה-40... רווק(ה), ללא... שנים חיי מנוהלים באורח כפול: ישנם המכירים אותי כאישה ולא אחרת ואחרים המכירים אותי כגבר ולא אחר... למעלה מ-20 שנה הולכת כמו גבר, מתנהגת כמו גבר, מחשבותיי בלשון זכר ואפילו טון דיבור גברי שבא לי כבר אוטומט .. כבר עשיתי התמחות!! כל שאוכל לבקש כמתנת יום הולדת - לחיות באמת כגבר בכל תחומי החיים לפחות למחצית השנייה של חיי ... נמאס לי להסתתר.. לתרץ.. להחביא.. נמאס לי גם שיחות עם פסיכולוג: שוב להסביר, שוב לחשוף, שוב להראות תמונות כפולות כאילו אני על דוכן הנאשמים!!! והנה עברו עוד 5 שנים. אני בסך-הכל טיפוס די חברותי, בעל(ת) השכלה.. די פשוט(ה), לא צעיר(ה) כל כך גם לא מבוגר(ת) מידי... אבל בהחלט יודע מה אני רוצה!! אני גדול ומסוגל להחליט לעצמי, את לא חושבת כך?! תודה שוב :-) א. בר

אני בחור חרדי בן 19. אני מתעניין עקרונית בנשים. אבל עקב הישיבה והדת וכו' אין לזה כל ביטוי בפועל. לעומת זאת, יש לי אהבה אובססיבית המטרידה אותי כל היום וגובלת במשיכה לבחור מסוים בכיתתי. א) האם זה אומר שאני הומו? ב) איך אפשר למגר את המחשבות הטורדניות הללו ולהתחיל לחיות ברוגע גם בישיבה, גם על-יד הבחור הזה, להפחית את הרצון העז לגעת בו ולהיות קרוב אליו כל הזמן? תודה רבה מראש!

לדעתי בלי לפי שאתה מוסיף לעצמך תוויות אם אתה חרדי הומו או סטרייט, אתה צריך לשאול את עצמך כמה שאלות לפני שאתה נאבק אם הדחף החדש שלך. האם הרגשת פעם כזו משיכה לבחורה מסויימת? האם אותו בחור יפה עד כאב? או שזה האופי שלו? שנית יכל להיות שפשוט תצטרך לקבל את העובדה שאתה נמשך לבחור ויכל להיות שאתה דו. ואם זה יהיה המצב, איך תתמודד עם זה אז...

שלום מנחם, במידה וקיימת משיכה לנשים, היא אינה אמורה להיות מושפעת מהיעדר אמצעים מעשיים לממש אותה. הדבר אינו קשור בהכרח לדת ולישיבה, אלא יש בהחלט גם בחורים חילוניים אשר מסיבות אלו ואחרות (למשל, חרדה חברתית וחוסר ביטחון) אינם מממשים את משיכתם לנשים. דוגמא מוחשית לכך ראינו בתכנית הטלוויזיה "היפה והחנון": http://www.giditherapy.co.il/?p=859 אני כותב זאת, משום שהא בהא לא תליא, כלומר, משיכה לגברים אינה תוצאה של חוסר משיכה לנשים ולהפך. בלי להיכנס לשאלה אם אתה הומוסקסואל או לא, משיכה של הומואים לסטרייטים היא תופעה שכיחה מאוד, קל וחומר בגיל ההתבגרות ועל אחת כמה וכמה בקרב בני נוער דתיים בתנאי פנימייה. תוכל לקרוא על התופעה במאמר הקצר הבא http://www.shrink-friendly.co.il/?p=432 ולשמוע על כך עוד, כולל התייחסות לתלמידי ישיבה, בהרצאה שבקישור הבא: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=640 יש הרואים במשיכה זו ביטוי להומופוביה מופנמת (חוסר קבלה של ההומוסקסואליות ולכן המשיכה מופנית לבחורים סטרייטים), יש הרואים בכך מקרה פרטי של משיכה אל הבלתי אפשרי והבלתי מושג (כמו, למשל, התאהבות של נשים בגברים נשואים) או ניסיון בלתי מודע "לפתות" גבר סטרייט. כאשר מדובר בדתיים, יש לזכור שאחוז הסובלים מהפרעה אובססיבית גבוה יותר, ובעיקר אם נלוות לכך אובססיות בתחומים אחרים, יש לבדוק גם את האפשרות של HOCD (Homosexual obssesive compulsive disorder), כלומר, הפרעה כפייתית המופיעה אצל סטרייטים (גם גברים וגם נשים) המאופיינת ע"י אובססיה שמא הם הומואים או לסביות. מבחינה מעשית, הייתי מציע לך לא לשחק באש, לשמור על מרחק מחברך ועל יחסים קורקטיים. ההומופוביה בגיל ההתבגרות, קל וחומר בחברה דתית, היא בשיאה וכל רמז בעל משמעות מינית מבחינתך עלול לעורר התנגדות עזה עד כדי נידוי חברתי. בשלב זה נראה שעליך להפריד בין הערוץ החברתי ובין הערוץ המיני-רומנטי. בכל מקרה, הייתי מציע לך לפנות גם לאתר הו"ד (הומוסקסואלים דתיים), ללא קשר לנטייה המינית שלך, ולחלוק את הרגשתך עם בני נוער הנמצאים במצב דומה (יש הרבה נערים דתיים הסובלים מכך, לא בהכרח הומוסקסואלים). במידת הצורך, יפנו אותך שם לפסיכולוג דתי מומחה לנושא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

היי.. אף פעם לא כתבתי פה אבל כנראה שהגיע הזמן:) אני בן 24, בארון עמוק עמוק עמוק. אף אחד לא יודע עליי. המצב הוא כזה שאני מאוהב כבר כמה שנים בחבר הכי טוב שלי. אני מגיע ממשפחה דיי פרימיטיבית וחיי בחברה כזאת. סביבי חברים מגיל צעיר, כולם סטרייטים, חבורה שכזאת. תמיד נמשכתי אל הבחור הספציפי. אבל לאחרונה המצב החמיר. תמיד קינאתי בחברות שלו, נעלבתי ונפגעתי מדברים שהוא אומר או התרגשתי מהם. הבחור הזה בעל משמעות עבורי גדולה מאוד. לפני כמה שבועות רבנו, לא בגלל משהו שהוא עשה לי, הוא מנתהג לאחרים בצורה לא ממש יפה וראויה ועשה כמה קטעים לחברים אחרים בחברה. אני לא ממש מתקשר איתו כי הוא עשה מעשה שלא יעעשה לחבר שלנו, מעשה שהוא חוזר עליו כבר כמה פעמים ולא לומד מטעויות. המצב הוא כזה שהיום יש בנינו ריחוק. יש לו מישהי חדשה. הוא מתחנן אלי שנחזור לדבר, הוא אומר לי שהוא מעריץ אותי ואוהב אותי יותר מכל חבר אחר ורואה בי כמו בן משפחה. אנחנו מאוד מאוד קרובים. הוא באמת מאוד מאוד אוהב אותי, מעריך אותי וכל מה שאני אומר לו קדוש. החברות שלנו מדהימה, יש בינינו כימיה מטורפת, תמיד באותו ראש, צחוקים וכדומה.. פשוט חבר במלוא מובן המילה, רק שמהצד שלי יש רגש, הרבה רגש ומשיכה מטורפת. אני אובד עצות, כבר שבועיים-שלוש שאנחנו לא ממש מתקשרים, אני חולם עליו בלילה, חושב עליו המון, מפנטז עליו ומקנא בבחורה שהוא יוצא איתה. אני לא פעם חשדתי ושאלתי את עצמי אולי גם הוא נמשך אליי ולא מצליח לענות לעצמי על התשובה אבל אם לא קרה כלום עד עכשיו אז כנראה שלא. למרוטת שיש מצבים שאנחנו לבד ואני מרגיש מתח מטורף (אבל אולי זה רק אני). אני מתוסכל ממש, הוא לא יוצא לי מהראש, חופר לו בפייסבוק, מסתכל לו על השעות בוואצטף וכו וכו...

לדעתי, קיימים 2 פתרונות לגבי המקרה שלך, ואתה צריך להחליט מה הכי פרקטי ויישים מבחינתך. 1. דבר איתו על איך שאתה מרגיש ותראה מה התגובה שלו. 2. פשוט נתק כל מגע. הוא ישאר בתור האהבה הראשונה שלך. אבל אם תמשיך לפרפר סביבו במחשבה שיבוא יום יקרה משהו שאתה יודע שטכלס לא יקרה, חבל על הזמן והלב שלך. אתה תהיה עסוק בו במקום למצוא זוגיות משלך ולדעתי מגיע לך מישהו שיודע להתנתהג ושידע לחזיר לך אהבה באותה מידה שאתה נותן. הריחוק ממנו למרות שיהיה מאוד קשה יעשה לך טוב. בהתחלה יהיה לך קשה מאוד ואחר כך תראה שלאט לאט פחות כואב ותוכל למצוא אהבה חדשה. ואולי אחרי שתמצא תוכל לחזור ולחדש איתו את הקשר שהחברות מצידכם היא הדדית.

אתה צריך לומר לעצמך שזה נכון שכיף לו להיות בחברתך אבל הוא בטח לא משתוקק כל כך להיות המאהב שלך כמו שאתה בכיסופים אליו- אחרת הוא היה מראה זאת הוא לפחות דו, ולדו אמיתי עדיף להיצמד לצד הסטרייטי שיניב פירות. מכיוון שלא ברורה הנטיה שלו, ואתה בטח מפחד לדבר איתו על זה, אז אתה במלכודת. חוץ מזה שאהבה הרבה פעמים דועכת, וממסגרת למסגרת שמוקבלת באנשים תמיד יש איזה אחד/ת שעשוים להימשך אליו יותר מכיוון שהוא בולט שם.

אני בן 26 הומוסקסואל,עמוק בארון. יש לי קולגה שיש לי "הידלקות" עליו כבר הרבה מאוד זמן, זה קרה לי כמה וכמה פעמים בעבר אבל בד"כ זה עובר לי דיי מהר כשאני מבין שהבחור לא בעיניין, הבעיה עם הבחור הספציפי הזה היא שאני כמעט בטוח שהוא בעיניין שלי, יש לי אינטיליגנציה רגשית מפותחת ואני בד"כ לא טועה בדברים האלה. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו שיבטל את עיניין ההידלקות מהצד שלו הוא שהוא "מעריץ" אותי כחבר או כבן אדם באיזשהו אופן שלא קשור ברומנטיקה, אבל חשוב לי לציין שהוא מאוד מסמן ומאוד בעיניין, הוא תמיד שולח לי אמאמסים , מרבה לבלות איתי בעבודה וגם מזמין אותי הרבה לבלות איתו מחוץ לשעות העבודה, כמובן שכשאנחנו לבד שום דבר לא קורה חוץ ממתח מיני מטורף שאני מרגיש גם בעבודה וגם מחוצה לה. היו לו בנות זוג בעבר. אני מרגיש שאני לא מצליח להבין וככל שהזמן עובר אני רק מתבלבל יותר, מישהו יכול להמליץ לי איך לדעת או מה לעשות? תודה רבה ואחלה פורום

אני מבין מה אתה אומר, בגלל זה כתבתי שזה קרה לי כמה פעמים בעבר (בעיקר עם סטרייטים) וכשאני רואה שאין עיניין אני משחרר. ובגלל זה שמתי את המילה סטרייט במרכאות. זאת בדיוק הבעיה שלי- אני לא יודע אם הוא סטרייט או לא. בכל מקרה, כבר פתחת את עיניי עם המשפט האחרון :) תודה רבה רבה

שלום,אני בן 29...כל חיי היום לי נשים וחברות...אני אוהב באופן אובססיבי ודומיננטי את תנוחת הדוגי סטייל ובכלל ישבנים עד כדי שזה כבר מעצבן את הנשים שאיתי שאני שוכב איתן....יש לי לפעמים ג'ננות וקפריזות ללכת לשכב עם קוקסינל שממש נראה כמו אישה... לא מושך אותי הפין שלו ולא שהוא יחדור אליי או שאקיים איתו אוראלי...אלא פשוט רק לחדור אליו בדוגי סטייל כמו עם אישה... אני כל הזמן חושב שאני הומו או דו מיני בגלל זה...ביום יום אני לא מסתכל על גברים

אני בזהות מינית רגילה? לא הומו ולא דו מיני?

שלום לפרופ' גידי רציתי לשתף חוויה טריה שקרתה לי שקשור לזוגיות "נשכחת" מהעבר. לפני כעשור שנים הייתי בזוגיות עם גרוש פלוס ילדים. במשך כשנה ממש גרנו ביחד. בן הזוג יצא מהארון וחשף אותי בפני הילדים שלו שהיו עוד צעירים... הקטן מביניהם היה בכלל קטן מכדי להבין מה קורה. הגדולים יותר לא ממש אהבו את הרעיון בלשון המעטה שלאבא שלהם יש בן זוג אבל הקטן אהב אותי ונקשר אליי בין היתר כי סבל כנראה מהגירושים ואהב את הנוכחות שלי בכל הבלאגן. קרה שנפרדנו פרידה לא נעימה כאמור לפני כיותר מעשור שנים. הפרידה היתה ללא שום פרידה מהילדים... פשוט נעלמתי להם יום אחד. לאחרונה בעקבות איזה טריגר נזכרתי בחבר ומצאתי עצמי סקרן לגביי גורל ילדיו. עשיתי חיפוש בגוגל ולהפתעתי מצאתי פרופילים של ילדיו. אבל כשראיתי את הפרופיל של הבן הקטן שהיה קשור אליי מאד התרגשתי והיו לי דמעות בעיניים כמו שיש לי עכשיו. לא יודע למה... אולי זה הנתק הפתאומי שלא איפשר לי להיפרד ופתאום לראות איך הילד הקטן הפך לבחור צעיר... אני פשוט נעצב כל פעם שאני נזכר בתמונה שלו. הייתי בעבר בפסיכותרפיה אבל לא ממש התעכבתי על מה שקרה בזוגיות המורכבת הזאת שהיו בה ילדים שאני מאד רגיש כלפיהם מאז ומתמיד. איך כדאי לדעתך להתמודד עם המפגש האינטרנטי הזה? בלי קשר לבן שלו מתעוררים בי רגשות שלא הייתי ער להם בעבר.

הילד שלי בן 20 ולא בטוח לגבי הזהות המינית שלו. חושב שהוא הומו, לא בטוח בזה אבל גם מפחד לדעת את התשובה. רוב הזמן נמצא במצב רוח ירוד, בדיכאון. האם פסיכולוג באמת יכול לכוון אותו, לעזור לו להחליט. ואם כן, אז איך מוצאים מישהו מתאים לכך? תודה.

שלום לד"ר-אני ממש רוצה שאתה תענה -אני מאד אוהבת את תשובותיך. אז ככה...סיפורי הוא כזה-בזמן השירות כשהיית בת 18 היה לי קשר זוגי ארבע שנים עם חברה, אנחנו דתיות בסוף הקשר היא התחתנה. התנתקנו לחלוטין וטוב שכך , היא נהיתה יותר דוסית ואני דתייה יותר פתוחה. לאחרונה עשינו מפגש מחזור אחרי תשע שנים מאז השירות. היא הגיעה גם לאורך המפגש לא דיברנו רק בסוף היא חיבקה אותי ודיברנו קצת על הילדים שלה ועלי. היא שאלה אותי שאלות על חיי האישיים. יותר מאוחר הבנתי מחברות שהיא הציעה שנעשה כול הבנות מהשירות שבת יחד אצלהם. שאלותי: א. האם כדי לבוא לשבת כזו האם זה יעשה טוב לשתינו? ב. לפי מיטב ידיעתי היא מאושרת בנישואיה-עם זאת רמת העניין שלה בי קצת בילבלה אותי. ג. האם אדם שנשוי שבע שנים ומאושר עם ילדים ירצה/ימשך לאדם שהוא היה איתו בעבר? כן הרגשתי את המבט שלה עף על הגוף שלי. מאז אותו מפגש לא היה קשר והיא לא יזמה דבר. עם זאת חברות המשותפות שלנו לוחצות על הרעיון שלה לשבת משותפת. אם זה חשוב גילאים- אני 29 והיא 30 . ואני רווקה ומקווה להקים בית.(סטנדרטי)

לאריאלה שלום רב, אני מאד מעריכה את העובדה שאת פועלת מתוך מחשבה ושיקול דעת ולא באופן פזיז, בדברים שכפי הנראה חשובים בחייך. אני משערת, שאת חוששת שהמפגש הנוסף עם בת זוגך לשעבר, יכול לטלטל אותך ולהסיטך מהמסלול שבו את נמצאת כיום. כמובן, שלעיתים מפגש עם העבר יכול להיות חיובי בחיים, אלא שכאן מדובר בבת זוג לשעבר, שבחרה כבר לפני שנים בדרך חיים מסוימת, תוך שהיא נמצאת כבר במקומות אחרים.כפי הנראה, גם את לא חיפשת אותה לאורך השנים, מאז נפרדתן והפלגת כבר לדרכך שלך. יתכן בהחלט, שהמפגש עורר בחברתך לשעבר משהו כלפיך. לא ברור לך הדבר בוודאות, אך יצאת קצת מבולבלת מן הפגישה, כפי שכתבת. השאלה המרכזית שצריכה להעסיק אותך: האם את חוששת שהמפגש של שבת משותפת בביתה יוביל אותך לבלבול נוסף או שמא את כבר במקום שונה בחייך באשר לקשר עימה וגם אם תבלי עם כל החברות בביתה בשבת המשותפת, לא יקרה דבר והחוויה האפשרית שתתרחש, תהא רק מעצם המפגש עם הבנות מן השירות. בנוסף, חשוב לדעת, כי כל פגישת מחזור, כזו או אחרת, היא חוויה המפגישה את האדם עם עברו וההווה שבו הוא חי. כלומר, די קשה להימנע מנוסטלגיה, והתעוררות של רגשות ביחס לקשרים ומצבים מן העבר. על כן, יש לצפות שהמפגש יכול לטלטל אותך רגשית לכיוונים שאינך רוצה בהם כיום. על כן, עליך לחשוב היטב, בטרם תחליטי על השתתפותך בשבת המשותפת, אם את שלמה עם דרכך בחיים היום ויציבה מפני "טילטולים" אמוציונלים או נוסטלגים. אם אינך בטוחה בכך, תוותרי על הפגישה. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

פרופ' שלום, אני בן 25, כבר מגיל 4 זכורים לי סממנים של נטייה הומוסקסואלית, וסביב גיל 20 השלמתי עם העובדה שאני הומוסקסואל מוחלט ומקבל את עצמי כך. אני כיום עובד במקום עבודה מסודר מזה מספר שנים, בעל קשרים חברתיים מעטים, וסה"כ אדם שמשתדל להיות שמח, אנרגטי, וחברותי. מהצד השני - אני בארון מוחלט, ואיש לא יודע על נטייתי המינית עד היום. לא היו לי מעולם קשרים רומנטיים משום סוג. הקשרים החברתיים שלי מוגבלים ומעטים מאוד. אני סטודנט לתואר ראשון אך מוצא את עצמי מתעצל ונמנע מלשבת ללמוד בבית ומללמוד ארוכות למבחנים. ולקינוח - אני בתול לגמרי. האם הדברים אשר ציינתי בחלק השני של הודעה זו, יש בהם בכדי לגרום לי נזק אישיותי בטווח הארוך, במידה ואמשיך לחיות בדרך זו עוד מספר שנים ?

יש לנו סיפור חיים כמעט זהה. אני בן 24, בשנה השלישית של התואר הראשון, בתול ללא שום ניסיון מיני (גם לא נשיקה), הומוסקסואל בארון. איש לא יודע על נטייתי המינית חוץ מהפורום הזה. גם אני מוצא את זה מאוד קשה ללמוד למבחנים - נהייתי, לצערי, אלוף בדחיינות ובמריחת זמן. אבל אתה באמת חושב שיש קשר בין זה ובין הדחקת המיניות? אני לא בטוח. בוא נתכתב בדואלים! זה יכול אולי לעזור לשנינו להתמודד עם המציאות העגומה שבחרנו לנו. על-מנת לא להיחשף, פתחתי עכשיו תיבת דואל בדויה בוואלה. שם המשתמש הוא: sorrow4 שטרודל וואלה וכולי. תפתח גם תיבה בדויה שכזו (זה לא לוקח יותר מארבע דקות) ותשלח לי דואל. :)

היי, רק עכשיו ראיתי שהגבת לי להודעה. שמחתי לקרוא את התגובה שלך... שלחתי לך עכשיו מייל. אתה מרגיש שהמציאות הזאת מאוד עגומה לדעתך ? אתה מגדיר אותה כ"sorrow" ? :) אם ככה אז מעניין למה בעצם אנחנו בוחרים במציאות הזאת... שאלה מאוד טובה בשבילנו לשאול את עצמנו ! :)

תודה על ההתייחסות. ותודה לפרופ' רובינשטיין.

לד"ר גלבוע שלום לפני מספר ימים שלחתי אליך שאלה אבל אולי לא הבחנת אז אני שולחת שוב . את כתבת לי שאין הוכחה לכך שחד מיניות קשורה לגנטיקה אבל מצאתי ברשת שסריקות מוחיות מצאו דמיון באיזורים מוחיים האחראיים לרגשות וחרדות אצל הומוסקסואליים ונשים סטרייטיות. מנגד נמצא דמיון גם בין איזורים מקבילים של לסביות וגברים סטרייטים. המשמעות: נטייה מינית הינה גנטית" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3556575,00.html מה דעתך?

שלום רב נינה, תודה על ששלחת אלי שוב את שאלתך והריני עונה ברצון. אכן, יש הוכחות לשינויים באזורי מוח מסוימים בקבוצות שונות של בני אדם ואף ידוע, כי התנהגויות שונות במובנן הרחב (חשיבה, הרגשה ופעילות) משפיעות על שינויים אלה. על כן, אין זה מפליא, שיש ממצאי סריקות באזורי מוח, המגלים דמיון בקבוצות אשר בהתנהגותן (שוב במובן הרחב של המילה) יש מן המשותף, כמו בקבוצות שתיארת. ואולם, אין בזה משום הוכחה לכך, שמדובר בתופעה שמקורה גנטי. לא נמצא, ככל הידוע לי, גן האחראי לעניין שבו אנו מדברים. שאלתך, מחזירה אותנו לדיון רב השנים , העוסק במה משפיע יותר על התנהגות האדם: התורשה או הסביבה. זוהי סוגיה מרתקת בפני עצמה ובוודאי בתחום בו אנו עוסקים, וככל הנראה תימשך, כל זמן שלא נמצאה הוכחה גנטית ממשית. כיום, הדעה המקצועית הרווחת היא, שמדובר בצירוף של גורמים היוצרים את ההעדפה המינית: החל בגורמים סביבתיים בתקופת העוברות, בגורמים הורמונלים, וכלה בסביבה החברתית הראשונית של האדם: משפחתו הקרובה ודמויות משמעותיות בשחר ימיו. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

הי נינה ממש התאפקתי שלא להגיב כי זו באמת שאלה שמטרידה גם אותי. והינה עוד קישורים בעניין : http://www.gogay.co.il/content/articleColumn.asp?id=3239 וגם http://www.youtube.com/watch?v=36Uu2ckecUo וגם http://www.youtube.com/watch?v=MVwjCppq82c וגם youtube.com/watch?v=0gABZn7T5zA וגם http://www.youtube.com/watch?v=ZMnS3JOO53A&feature=related וגם http://www.youtube.com/watch?v=1xht0hw3nMA&feature=related וגם http://www.time.com/time/health/article/0,8599,1815538,00.html אחרי שחקרתי לא מעט הגעתי למסקנה/תיאוריה הבאה: כל אדם הוא גם גבר וגם אישה, ההבדלים הם 10% פלוס מינוס לכאן ולכאן, יש גם נשים סטרייטיות גבריות. אבל לא כל אדם משנה את עצמו בהתאם למין שהוא נולד אני אסביר את עצמי ככה: אצל זכרים קיים כרומוזום Y במקום X הוא משנה את השחלות לאשכים ועוד עם זאת, הכרומוזום לא מתערב במבנה המוח באופן ישיר-רק באמצעות ההורמונים של האשכים. זה משאיר הרבה מהעבודה לכרומוזום X , שמכיל את מרבית הגנים פעילים או מכובים ושקובעים את האישיות של האדם, הקולטנים לטסטוסטרון מצויים בכרומוזום X וזה משתנה מאדם לאדם בהתאם לגנים שלו ככה שזו סקאלה שלמה. טסטוסטרון מזכר את הגוף וכן המוח וזה תלוי ברגישות להורמון לחלק יש רגישות גבוהה ולחלק רגישות נמוכה. הגוף נבנה בזמן העוברי, אחרי הלידה הוא רק גודל ומתחזק את עצמו. בשלב הזה 2 גורמים משפיעים על המגדר והנטייה המינית כמות הטסטוסטרון, והקולטנים להורמון, אצל רוב האוכלוסייה יש מספיק גמישות כך שאם נוצרו אשכים אדם יהפך לזכר וסטרייט ואם נשארו שחלות אדם יהפך לאישה וסטרייטית. במקרים מסוימים זה לא קורה: למשל congenital adrenal hyperplasia כמו שמתואר בסרטון יתר פעילות בלוטת האדרנל(יותרת הכליה) גורם ליצור טסטוסטרון גבוה ולאנשים בעלות תופעה זו אחוז גבוה הן לסביות מעל האוכלוסייה הרגילה במקרים אחרים androgen insensitivity syndrome העדר רגישות/קולטנים לטסטוסטרון מונע מהגוף להפך לזכר, ואנשים בעלי תופעה זו 100% נמשכים/ות לגברים. ככה שלהיות הומו או לסבית: יכול להיות רק בגלל גנים, רק בגלל הורמונים, או יחד.

מוזר, במבט לאחור אני מוצא עצמי בגיל צעיר מתבונן בהשתאות בכל הבלחה של מיניות גברית מוחצנת אבל נראה שהמון זמן לקח להבנה שלי להפשיר מהקפאון שלה. תמיד היי מודע, מוחצן ופרובקטיבי- אבל רק סביב השמונה-עשרה הבנתי. למה כל כך מאוחר? וכמעט שלוש שנים אחרי... מצד אחד אני נגעל מכל ההטרו-נורמטיביות שמנסים לכונן מתוך הקהילה,מכל אותם תגיות "גבר" שהן בעיני רק פיקציה ומוסכמה. אבל מהצד השני, אני מוצא עצמי נמשך בעיקר לסטרייטים או להומואים שכמעט נושקים להגדרה הזו. אני מצוייד בטונות של מניירות נשיות כביכול, ולא מוצא אותן מושכות בעליל. אין פה שום צורה של שנאה עצמית, או הומופוביה מוטמעת- כי אני מתחזק בחן אישיות מוחצנת ושלמה. זה פשוט שאני לא מוצא את המונח "הומוסקסואליות" מספק בהגדרה של מיניות. הרי, יש כל כך הרבה גוונים של משיכה לזכרים. מה שמרגיז אותי היא השאלה למה הליבידו שלי לא נמשך לאחד כמוני, למה לא הייתי רוצה לשכב עם מישהו שעשוי בצלמי? זה כבר זמן רב שאני מהרהר במונח הרופף "מזוכיזם נשי" ובתאוריו שאני מוצא משיקים לי ממש. כל החזרה לעמדה ילדותית פסיבית, מסירת המושכות הזו מושכת אותי ממש ואני תר בלא הצלחה אחרי רוכב מיומן מספיק בדרסאז' שיוכל לשלוט בנפש הדוהרת הזו. והפאלוס שלי הרי תפקידו היחיד הוא לסיים את העניין. אין לי עניין בלחדור, בלהמצץ או בכל עמדה אקטיבית כלשהי. פסיכולוגית, זה לא הופך אותי לנקבה-שקר-כלשהו? אבל אני בטוח שאני לא רוצה לחתוך אותו, אפשר לנעול עקבים ולגרוב גרביונים גם על רגליים מעט שעירות, לא? ראוי לציין שאני מנוכר ממש לקבוצת השווים שלי כביכול, ולא נוחל הצלחה מזהירה על אף היותי נאה ( מילה צנועה מספיק ). נהנה מביריות אבל מתקרר ממחשבה על פרטנר בכאלה, אני תוהה על האי-שוויוניות הזו שהמשיכה שלי מכוננת. הכל מבולבל, סתם תהיות.

זה היה מהיר . וללא ספק, "הפשרה" זה משהו שהעולם ילמד אותי עליו. (: תודה

שלום, אני בי סקסואלית -ורוצה להקים בית . אני נמשכת לגברים מאד וגם לנשים. לאחרונה אני שמה לב שאני מסתכלת המון על סרטי נשים לסביות (לא פורנו) אלא סרטי דרמה על אהבה וכ"ו בין נשים. ופחות על קשר בין אישה לגבר. אם כי מטרתי היא להתחתן עם בחור. ויש לי גם מישהו.. מה זה אומר? האם יש משהו בקשר בין גבר לאישה שלעולם לא יספק עבורי את מה שאישה יכולה לתת? אשמח לשמוע את דעתך.

שלום רב הגר, השאלה המרכזית, העשויה לסייע לך במתן תשובה לשאלתך היא: האם את נמשכת לנשים באופן גופני, האם כשאת בקשר עם אישה – את חשה יותר מאושרת ומסופקת? הבהרת שאת ביסקסואלית, כלומר גם גברים מושכים אותך ואת אף מתכוונת להתחתן עם בחור (לא ברור אם זה הבחור שעימו את יוצאת עתה, אך אין מהותי לענייננו). מכיוון שאת בהעדפה מינית לשני המינים, עליך לשקול מה מתאים לך יותר. יתכן שהקשר הרגשי שאת רואה בסרטים, מדבר אליך בגלל צורך או חסר בדמות נשית/דמות אם, תומכת מקבלת ואוהבת. מאד יתכן שכך הוא הדבר, מכיוון שאת מציינת שאת "מסתכלת המון על סרטי אהבה בין נשים" ולא דווקא בהיבט המיני, וזה בוודאי אינו מקרי אלא מתוך הסיבה שציינתי. יתכן שמתוך התבוננות בעצמך תגיעי למסקנה שאינך נמשכת באופן גופני לנשים, אלא דווקא יותר לגברים, יחד עם כך, שבו בזמןאת מחפשת קשר רגשי עם נשים. במקרה כזה, יתכן שתוכלי למצוא קשר עם חברות אשר תוכלנה לפתח באופן הדדי רגש חמים האחת כלפי רעותה, מעין תמיכה חברתית-נשית מבלי שתצטרכי לוותר על התקשרות ובניית זוגיות עם גבר, כפי שאת מתכננת. אם קשר חברתי כזה לא יספק אותך, יתכן שתגיעי למסקנה שמדובר באמת בחיפוש דמות תחליפית לאם דווקא. אזי אני מייעצת לך לפנות להתייעצות מקצועית על מנת לברר לעצמך מה נכון יותר עבורך באופן מעמיק. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

דליה שלום, רשמת שהעניין בקשרים רגשיים בין נשים נובע מחסר בדמות נשית / דמות אם תומכת מקבלת ואוהבת. מעניין אותי לדעת על סמך מה את מסיקה זאת, ובנוסף על סמך מה את מסיקה זאת בכזו נחרצות? (אני שואלת מתוך עניין אמיתי, למרות שהניסוח קצת נוקב) בנוסף מסקרן אותי לדעת, איך קשר רגשי עם דמות אמהית קשור לפיתוח של נטייה מינית או קשור למשיכה למין זה או אחר? ותחת איזו אסכולה זה נופל (לשם קריאה מורחבת בנושא) תודה

זה קצת מביך אבל בקיצור לא משנה.. לא כל כך קל לי בחיים ועברתי הרבה דברים, יש לי הרבה צרות ובלאגנים ואין כל כך פתרונות וכמבון שכל יום מנסים לשרוד ככה זה אצלי בקיצור אני לא סטרייטית.. והתקווה היחידה שלי האושר היחיד שלי הוא להיות עם חברה שלי.. אבל הבעיה שהיא סטרייטית ואני אוהבת אותה כמובן שאני לא יוותר אליה היא הדבר היחיד שהחזיק אותי להשאר בחיים ולהמשיך עם כל הצרות והמתחים האלו. אני חושבת שאני הולכת לאבד אותה (אני לא כל כך רוצה להגיד את הסיבה באתר למה).. בקיצור זה הורג אותי ואני לא מתכוונת למטאפורה אני ממש מתכוונת לזה זה הורג אותי היא כל השנים האלו האהבה שלי אני אוהבת אותה למרות שהייה לי בזמן הזה כמה קשרים אבל אני עדין המשכתי לאהוב אותה ועכשיו (הסיבה) זה הורג אותי אין לי תקווה ולא כלום בשביל להמשיך לחיות כן אני יודעת בטח משוגעת אבל כנראה מי שלא חווה אהבת אמת בחיים לא יבין איך אני מרגישה עכשיו.. ושהיא הדבר שאכפת לי ממנו בחיים והיא יקרה לי מאוד למרות כל זה יש לי המון בעיות מכל הצדדים או לא משנה במה מופיע בעיה אני לא יודעת כבר מה לעשות הכל מתפרק נהרס הכל מול העניים שלי וזה הורג אותי. הייתי כבר מתאבדת (אפילו לא משנה מי שקורא את זה חושב שזה פסיכי אבל הוא לא יודע מה עברתי או שאני עדיין עוברת), אבל אני לא יכולה אפילו להתאבד ולהיות בעולם אחר בלי האהבה שלי וגם זה העונש הכי חמור ואסור להתאבד לפי חוקי התורה לא שאני דתייה או משהוא אבל זה כתוב בתורה ואני מסורתית בכל זאת מדינה יהודתית.. בקיצור יש לי כזה בילבול ודיכאון לשמוע את החברה שלי האהבה שלי שאני מאבדת אותה אולי זהו ברגע זה זהו זה פשוט הרג אותי! וממשיך להרוג אותי.. בקיצור ד"ר מה לעשות??

שלום רב לך, צר היה לי לקרוא את כל שעובר עליך. אכן, את עוברת תקופה מאד קשה עתה וברור ממה שכתבת, שגם בעבר היו לך הרבה קשיים ואכזבות. אינני יודעת מהם הדברים הקשים שעברו עליך, אך בלי ספק את שורדת ותיקה (גם אם לא ציינת את גילך). מה שמאד ברור הוא, שעתה את עוברת אהבה נכזבת, שפירושו שהאהבה שאנו חשים כלפי אדם אחר היא חד צדדית ואינה מתממשת. זהו כאב אמית, שלעיתים גם אם הוא נפשי הוא ממש כמו כאב גופני. תמיד קשה להתמודד עם אהבה נכזבת ולא תהא זו הגזמה אם אומר, שכמעט ואין אדם שלא עבר חוויה כזו בשלב כלשהו בחייו. זה תמיד מצב קשה מאד, שמלווה בהרבה עצב, אומללות, תחושת אובדן ונטישה ובקיצור דיכאון ואיבוד הטעם בחיים. קשה להתאושש מכך בתחילה, אך בלי ספק, מוצאים דרך להתמודד עם התקופה הקשה, ממשיכים לחיות ולאט לאט מגלים שאפשר להתמודד ואפילו לגדול מתוך החוויה הקשה לשלב יותר בשל או בוגר, המאפשר למצוא קיום חיובי בהמשך דרכנו בחיים. יש להאמין, שעל רקע מה שעברת (ומבלי לדעת פרטים, בוודאי התנסית בלא מעט אכזבות ודחיות- כך בכל אופן התרשמתי מדבריך הכתובים), הפרידה מן החברה הסטרייטית מאד מאד קשה ומתסכלת עבורך. אני מניחה שגם אם ידעת שיום אחד הקשר יגמר (שהרי ידעת שמדובר בבחורה סטרייטית ובוודאי חשבת, ולו גם לרגע קל, שזה עלול לקרות), - הרי שכאשר מגיע רגע הסיום,- תחושת האכזבה, הריקנות והנטישה- אינה מופחתת. קשה להתכונן לפרידה מדמות שכה אהבנו וכה היטיבה עימנו וכאשר הפרידה הופכת לעובדה, באמת יש תחושה שהכל מתפרק ונהרס ואין בשביל מה/מי לחיות. אך, יש לזכור גם ברגעים אלה, שתמיד יש בשביל מה או מי לחיות. קודם כל בשביל עצמך ולמען כל מה שתוכלי לעשות ולפעול בהמשך חייך ובוודאי גם בשביל עוד דמויות משמועתיות נוספות. אסור להתייאש וחייבים לאגור כוחות ולחפש את נקודות האור שנותרו, גם לאחר מה שנראה לך שהמאור גדול, התרחק ועזב. אם מאד קשה לך למצוא את נקודות האור, לקבל תמיכה בצערך הנוכחי מאנשים בסביבתך ולהתמודד עם האובדן של חברתך, אני מאד ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית של מטפל מתחום בריאות הנפש. זה בוודאי יעזור לך בתקופה הקשה שבה את חשה מצוקה נפשית וייאוש. זכרי, אסור להתייאש, כשם שאסור להיות תלויים כל כך באדם אחר. חפשי את הדרך להיעזר ולמצוא את התמיכה והחוזק בעצמך. גם אם זה יקח זמן- זה בהחלט יכול להגיע ובלבד שלא לאבד את הראייה החיובית כלפי החיים ובעיקר כלפי עצמך. בהצלחה ובברכה, ד"ר דליה גלבוע

שלום אני מעוניינת לעבור ניתוח קוסמטי בפנים אך הרבה מרפאות לא מתעסקים עם טרנסג'נדר אפשר לקבל כמה שמות של אנשים שמתעסקים עם טרנס?

שלום רב, תוכל לפנות בבקשה לניתוח קוסמטי בפנים ל"קלאס קליניק", שהינו מרכז רפואי פרטי, המתמחה ברפואה אסתטית וממוקם במתחם המרכז הרפואי ע"ש שיבא. שם בוודאי יוכלו להפנות אותך למומחים העוסקים בניתוחים שבהם את מעוניינת. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

אז אנצלאת האיחור לחידוד השאלה שלי. (אני רואה שבינתיים נשאלה שאלה דומה על ידי סטרייטית בת 30) במקרה שלי ההתאהבויות הן אף פעם לא בכיוון המיני-כלומר אני מפנטזת חיבוקים ארוכים ונשיקות (לא בפה) והכרזות אהבה ובילויים משותפים אבל אני ממש לא בקטע של החלק המיני (זה נראה לי מגעיל ) השאלה היא האם זה נורמלי -ואם כן אז למה נשים חוששות מזה? בגלל החשש הזה,והמבוכה הכרוכה סביבו -כל מפגש עם מישהי אהובה גורם לי מבוכה והסמקות וזה לא נעים. תודה מראש על המענה אראלה(שם בדוי)

שלום רב אראלה, אני שמחה על התוספת בפנייה החדשה ששלחת אלי היום, שבה הבהרת יותר את מהות ההתאהבות שלך בנשים בעלות סמכות (מורות/ מדריכות). כל עכבה לטובה, נאמר, אך אין זה כלל פוטר אותי מלהתנצל על העיכוב בתשובתי. מה שאת מתארת אינו נראה כהעדפה מינית של נשים, אלא יותר כחיפוש דמות אם והתרגשות ממגע חברתי וקשר קרוב עם דמות כזו. נלווית לכך, כפי הנראה, תחושת בושה או אולי אפילו רגש של אשמה על הרצון לקרבה כלפי הדמות ומכאן אי הנוחות והמבוכה במגע החברתי עימן. העובדה שבפנטסיה שלך אין כלל הגשמה של מגע מיני עימן ואפילו קיימת רתיעה מכך והעובדה שאת חשה כל ימיך כסטרייטית - אינה תומכת באפשרות של לסביות. יחד עם כך, אם הינך שואלת אם זה נורמלי, הרי ניתן לומר שאין זה כה שכיח וזה בהחלט מעיד על צורך עז בדמות אימהית קרובה, מקבלת, אוהבת, מחבקת ותומכת. אני מניחה שמשהו בהיסטורית החיים המוקדמת שלך יצר איזה צורך בדמות כזו. צורך, שכפי הנראה, לא נענה ונשאר בגדר פנטסיה ותשוקה לממש זאת, גם בעת היותך בוגרת לכל דבר ועניין אחר. מאד הייתי ממליצה לך לפנות לבירור דבר זה , שגורם לך הרבה מבוכה ואי שקט לגבי עצמך,- באמצעות פסיכולוג או איש מקצוע אחר מתחום הטיפול הנפשי. אינני מכירה אותך,כמובן, ויתכן שהסיבה לתחושות המתעוררות בך כלפי נשים שהן דמות סמכות עבורך, שונה ממה שתיארתי (שכן חיי הנפש יכולים להיות מאד מורכבים ומפתיעים), אך גם אז יש מקום לבירור מעמיק של הדבר. להבנתי, רק תצאי נשכרת מכך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

הי , רציתי לשאול את ד"ר גלבוע-האם גם נשים סטרייטיות בנות 30 יוכולות פתאם להמשך אישה אחרת. ובכלל האם זהות מינית לסבית קשורה בהכרח לבנות גבריות או גם לבנות נשיות מאד. ? ודבר נוסף האם זה קשור גם לקשר עם האמא , או ממש לא מחייב.. תודה :-)

שלום רב, כן, יכול לקרות שנשים בוגרות תימשכנה לנשים אחרות. סביר להניח, שאין זה פתאום, אלא ש"הפתאומיות" היא בהתגלות הדבר, או ביציאה מן הארון ואפילו בהכרה פנימית , או נאמר הודאה בדבר לאחר הכחשה ארוכת שנים. באשר לשאלתך אם זהות מינית לסבית קשורה בהכרח לבנות גבריות דווקא, או שמא זה יכול להופיע גם אצל בנות נשיות, התשובה: הכל יכול להיות. השכיח הוא: אישה שבגלל זהותה, נטייתה והעדפתה תיראה יותר גברית. ישנן נשים שמבטאות הרגשתן (המודעת והבלתי מודעת) בהופעתן החיצונית, כולל לבוש וחזות כללית, ואף בעיסוקן בבחירת המקצוע או בכל דבר אחר. אך, למען האמת אין זה תמיד כך. ישנן נשים שמאד קשה להן לקבל ולהשלים עם היותן לסביות ומנסות להסתיר זאת דווקא על ידי הופעה נשית. נשים כאלה, גם מסגלות לעצמן הופעה והתנהגות נשית ובכך מחפות על הרגשתן האמיתית כלפי העדפתן וזהותן המינית. אכן, יש קשר לזהותנו והעדפתנו המינית עם דמויות ההורים הראשוניות שלנו. בסופו של דבר, זהו ערש חיינו ואנו לומדים להפנים ולהזדהות עם דמויות כאלה החל משחר ימינו. ברור, אם כן, שיש לברר את הקשר עם האם כאשר מדובר בזהות לסבית, בכל הקשור לחיקוי, הפנמה והזדהות של הדמות הנשית , אך גם לאב יש השפעה מאד משמעותית וחלק חשוב ביותר בבניית הזהות שעליה אנו מדברים. כך, למעשה כולנו מורכבים מהצירוף המיוחד שנוצר בין שני ההורים בהתייחסותו ובגידולו של הילד. בברכה, דליה גלבוע

בתגובתך כתבת שיש השפעה להורים ואילו מקריאה בספרות העוסקת בהומוסקסואליות קראתי שהגורם המכריע הוא גנטי ולהורים אין השפעה על הזהות המינית .

שלום גידי, אני בן 14 ואני נולדתי כזכר, ואני סטרייט לגמרי. אני יודע שזה די חריג לגיל שלי אבל אני מאז ומתמיד חלמתי להיות בחורה, והשיאים של הפנטזיה הזאת באו בתקופות שונות - בגן, בכיתה ד' (גיל תשע-עשר) ומכיתה ו' (גיל אחת עשרה) ועד עכשיו. בכיתה ד' עשיתי זאת קצת, ומכיתה ו' אני עושה זאת הרבה יותר, אני מתגנב לחדר השינה של אמא שלי ולובש את הבגדים שלה. אנחנו באותן מידות, אז זה מתאים לי. אני גם לובש את החזיות שלה ושם כדורים במקום, וסלוטייפ עם החזה שלי כדי לדמות חזה של בחורה. אני מאוד נהנה מזה, אבל אני לא יודע איך להגדיר את עצמי. אני רוצה ממך עזרה כדי לדעת מה אני, אם אני טרנסג'נדר, טרנסוויסט או שזה קשור לגיל. תודה רבה על העזרה!

שלום רב, כתיבתך מאד בוגרת והיטבת לתאר את התלבטותך במספר משפטים ברורים. יש להניח שהינך סובלת מן המצב הזה שבו זהותך המינית אינה ברורה לך, ועל פניו אף נראה שמדובר בטרנסג'נדר ואולם יש מקום לברר יותר לעומק את מצבך וזאת ממספר סיבות.: הראשונה שבהן, היא היותך צעיר ואין זה ברור אם הגעת למלוא התפתחותך המינית. בגיל 14 כאשר יש שאיפה להיות בן המין השני וקיים עיסוק מתמיד בלבוש ובפעילות של בן המין השני ועוד טרם הגיע האדם הצעיר לבגרות המינית,- רואים בכך "הפרעות בזהות המינית בתקופת הילדות". כלומר, אין מדובר עדיין בוודאות שהילד אכן יהיה בבגרותו טרנסג'נדר או טרנסקסואל. הדבר השני, שיש להתייחס אליו, האם יש לך צורך לשנות גם את הגוף לזה של ילדה/ נערה או שמא אתה עסוק רק בשינוי ההופעה באמצעות הלבוש. כמו כן, שאל את עצמך, האם אתה רוצה שגם גופך ישתנה לכיוון הנשי במלוא מובן המילה ואף האם אתה מתכחש למבנה האנטומי של גופך הביולוגי שעימו נולדת. אם תשובתך הפנימית הכנה תהא שאכן כן, תוכל לדעת שאתה סובל מן ההפרעה בזהות המינית, כלומר שהינך טרנסג'נדר. זכור, זה יהיה נכון במיוחד אם גם הגעת למלוא ההתפתחות המינית. ואולם, אם הינך רואה עצמך עסוק רק בעניין הלבוש, כפי שהדגשת בדבריך, ואף נמשך לבנות (שהרי ציינת שאתה "סטרייט לגמרי", בלשונך), תוכל להגדיר עצמך יותר כטרנסווסטסיט. לסיכום, לצערי, לא אוכל לענות לך בוודאות "מי אתה" כפי ששאלת, הן בגלל גילך אשר בו עדיין יכולים לחול שינויים בהתנהגותך ובזהותך המינית והן משום שחסרים לי פרטים הקשורים בכל העובר עליך בתחום. כאמור, אני מצטערת שאין לי תשובה חד משמעית עבורך בשלב זה, אך תקוותי, שתוכל לבדוק יותר את עצמך עם הזמן באמצעות המידע שהעליתי בכתב תשובתי אליך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

כדאי שתשאל את עצמך כמובן למי אתה נמשך, ולא רק האם אתה רוצה להיות אישה כאם בכלל רוצה להתפתח להיות גבר עם כל מה שזה נלווה:שיעור בגוף,קול נמוך,גדילת אברי מין בולטים. אתה יכול להיכנס לקישור הבא http://www.youtube.com/watch?v=c60ytJI-4ac

אני בת 50,סטרייטית ונשואה . מאז שאני זוכרת את עצמי סבלתי מבעית התאהבות במורות /מדריכות . (אני למדתי במסגרות לבנות בלבד)כמובן שההתאהבות היא רק מהצד שלי והיא לא הדדית. כרגע אני מאוהבת במדריכה שלי לחוג בספרדית ובכל פעם שהיא פונה אלי אני מסמיקה ומרגישה נורא. השאלה אם יש פתרון למצב כזה .

שלום אראלה, נא ראי תגובתי לפנייתך זו ולפנייה הנוספת מהיום. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

ד"ר שלום, כתבתי כאן בפורום בעבר. אני בן 26. מאז כיתה ו' ועד היום אין לי חברים כלל. אני סך הכל חי חיים תקינים וטובים בכללם, עובד בעבודה מסודרת, יש ברשותי רכב, גר עם ההורים ומסתדר עימם. הבעיה היחידה שלי היא שאין לי שום קשרים חברתיים (פרט לקשר חלקי ומוגבל עם 2 ידידות מהעבודה). בעיה זו גורמת לי לתסכול בחיי כי במהותי אני אדם שמאוד זקוק לחבר'ה ולקשרים קרובים עם חברים, ואין לי את זה מזה שנים רבות לצערי. אתה הצעת לי בעבר ללכת לסנדאות/קבוצות, אבל לא עשיתי זאת גם כי אינני מאמין שאלו יהיו כה יעילות במקרה שלי ויביאו ליצירת קשרים, וגם כי אני מאוד מתבייש מלהיפתח ולהשתתף בסדנא כזאת (יש לציין מנגד, שבמקום העבודה שלי אני מאוד בולט ופעיל). אני כותב כאן כרגע בשביל לשאול אותך שאלה קטנה - בכוונתי להירשם ללימודים במכללת נתניה לשנת הלימודים הקרובה, לתואר ראשון. האם מניסיונך, כניסה למסגרת כזאת יכולה להוות במקרה שלי ככלי עזר/קרש קפיצה, ולאפשר לי להכיר אנשים חדשים וליצור חברויות ? האם מניסיונך עם מטופליך, מסגרת כזאת אכן יעילה בכך במידה משמעותית ? אודה לעזרתך,

אני נמשך לבחורות. אבל... יש גבר אחד ויחיד שאני נמשך אליו. זה לא משיכה לגברים - אלא לגבר מסויים. זה הגיוני?.

שלום רב, סוף סוף החלטתי שאני רוצה לצאת מהארון להגיד להורים שלי שאני טרנסג'נדר ולהתחיל לקחת הורמונים כדי שאוכל לחיות בתור המין השני (זכר).אך רציתי לדעת אם ההורמונים האלה גם יקטינו לי את החזה,כי החזה שלי לא קטן מספיק כדי שאוכל לטשטש אותו מתחת לבגדים ואין לי ולא להורים שלי מספיק כסף כדי לממן ניתוח כריתת חזה.

שלום רב, לומר להורים מהי המציאות הפנימית והזהות המינית שלך- זה לא דבר קל ויש להעריך אותך על ההחלטה לעשות זאת. הייתי רוצה לדעת מהו גילך, מכיוון שזה אחרת "לצאת מן הארון" כלשונך בגיל 16 או בגיל 26 או אף מעבר לכך.אני מקווה שדבריך יתקבלו בהבנה על ידי ההורים, למרות שעליך לצפות לתגובת ההפתעה שאינה קלה בתחילה. באשר לשאלתך בנושא השפעת ההורמונים על גודל החזה: ההורמונים אינם משנים את הגודל בצורה משמעותית. גם אם יש שינוי, עדיין בעלת חזה גדול תתקשה להיראות שטוחה כגבר ותיאלץ להסתיר את החזה באמצעי שונים, כגון: לבישת חולצות רחבות ובוודאי לא צמודות ו/או לבישת גזיות (חזיה צמודה כגופיה) ושימוש באמצעים שונים לחבישת החזה לצורך השטחתו. במרכז הרפואי ע"ש שיבא, מאשרים ניתוח של כריתת שדיים (ואף הגדלת חזה) למי שנמצא מתאים לניתוח לשינוי מין, כבר אחרי שנה של מעקב על ידי הוועדה לאישור הניתוח. הניתוח,המתבצע במחלקה לכירורגיה פלסטית, ממומן על ידי קופות החולים, כך שהאדם אינו נדרש לשלם עבורו. אגב, ניתוחים מתבצעים שם לאחר גיל 21, כך שתוכל לפנות למרכז האמור אם הינך מעל גיל 19. בהצלחה בדרכך החדשה. בברכה, ד"ר דליה גלבוע