פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים

2314 הודעות
2139 תשובות מומחה

מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים

מחקר חדש: סטיגמה כגורם לחרדה ודיכאון בקרב סטודנטים הומואים וביסקסואלים – לא כל כך ורוד כמו בטלוויזיה: https://www.shrink-friendly.co.il/?p=1234 השאלות בפורום זה מתפרסמות רק לאחר אישורו של מנהל הפורום.
03/04/2013 | 09:02 | מאת: שמעון שמעון

דליה שלום וברכה. ראשית סליחה על שתי ההודעות, אני בטעות לוחץ על אינטר במקום לעבור לתוכן ההודעה. שנית רציתי ליידע אותך שאתמול הפלאפון שלי לא מגיב ואין מסך, בקיצור לא זמין, כך שאם יהא משהו בשבועיים הקרובים מסר בשבילי, אשמח לקבל אותו במייל, ואני מקווה שיתקנו לי את המכשיר בהקדם, שאוכל להיות זמין לקבל שיחות. בתודה מראש שמעון שמעון

שלום שמעון, תודה על העדכון. רשמתי לפני את הדברים. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

03/04/2013 | 08:57 | מאת: שמעון שמעון

שלום שוב שמעון, הבינותי שמדובר בשליחה של ההודעה בשנית. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

01/04/2013 | 23:06 | מאת: הדר

אני כולה בת 17 ואולי מוקדם מדי לשאלות כאלה, אבל אני מוטרדת נראה לי שהתאהבתי בחברה הכי טובה שלי אני חושבת עליה בלילה,ביום, מסתכלת על תמונות שלה בפייסבוק וכשאני איתה הדבר היחיד שאני יכולה להתרכז בו זה בכמה היא יפה ועדינה .וכמה אני מקנאה בחבר שלה,מה זה מקנאה מתפוצצת מקנאה. הם העלו תמונות מהטיול שלהם והייתה תמונה שלה בבגד ים ושהוא מחבק אותה וזה אשכרה גרם לי להתעצבן. אני לא יודעת מה יש לי, באמת שלא. היה לי חבר עד לא מזמן שאהבתי ונמשכתי אליו ומצד שני יוצא לי לחשוב על בנות הרבה ובעיקר עליה וזה מפחיד אותי כי אני גרה בבית מסורתי ,יש לי אחות חרדייה וההתבטאויות שלהם נגד חברי הקהילה הגאה הן קיצוניות ודוחות אותי לגמרי, אני מחזיקה בתוכי כול כך הרבה דברים מנוגדים למשפחה. אני לא מאמינה בה',לא מתחברת לתורה או לכול דבר שקשור לזה. כרגע אני מתרחקת מחברה שלי וזה מעציב אותי מאוד כי היא מדהימה אבל היא מעוררת בי את הצד השני ואני לא מסוגלת להתמודד איתו עכשיו.. אני כול כך מבולבלת כבר נהיות לי מיגרנות מזה.

שלום לך הדר, מה שאת מתארת יכול לקרות בהחלט בגיל ההתבגרות ואין זה פלא שאת מרגישה מבולבלת. יש לשער, כי המבוכה הפנימית מהרגשות העזים כלפי חברתך, בצירוף לצורך להסתיר את רגשותיך ומחשבותיך מן הסביבה.- תורמים לתחושת הבלבול. עדיין אין זה ברור מהתיאור שלך, אם את מאוהבת בחברתך בגלל ההעדפה או הנטייה המינית שלך, או שמדובר במשהו שיכול לחלוף. קיים פתגם האומר, כי "סנונית אחת אינה מבשרת את האביב", לכן אין לדעת כיצד יתפתחו הדברים מבחינתך. מה שיכול לעזור לך כרגע לבדוק את הדברים, היא ההתרחקות מן החברה שכלפיה את חשה רגשות אהבה. מאחר שהיה לך כבר חבר שאותו אהבת ואליו נמשכת, תראי מה יקרה בעתיד הקרוב עם רגשותיך כלפי המין השני. זכרי, כי בגיל ההתבגרות יכולות להיות סערות רגשיות בכל כיוון, מבלי שעדיין הדברים נקבעים באופן סופי, - בכל הקשור לזהות ולנטייה המינית. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

29/03/2013 | 20:55 | מאת: Janiv

שלום, במידה ואני אדם בגדר הנורמות, אורח חיי סביר, ואין ליקוי חריג במיוחד, וכל שברצוני הוא לשיפור ולקידום חיי ולהשגת יעדים... האם במצב כזה יתכן שבחירה בקאוצ'ינג תיהיה לא פחות טובה מאשר בחירה בטיפול פסיכוטרפי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום Janiv, התכנים שקואוצ'רים עוסקים בהם, גם כשמדובר בהשגת יעדים ספציפיים וכד', דומים מאוד לתכנים שפסיכותראפיסטים מוסמכים עוסקים בהם, אלא שהכשרתם והשכלתם של הקואצ'רים אפסיות (אלא אם כן מדובר באנשי מקצוע מוסמכים שעברו גם הכשרה לקואוצ'ינג). ישנם כיום טיפולים התנהגותיים-קוגניטיביים קצרי מועד (לא יותר מ-12 פגישות) וממוקדי מטרה הניתנים ע"י מטפלים מוסמכים שעברו את כל מסלול ההכשרה של פסיכיאטריה או פסיכולוגיה קלינית או עבודה סוציאלית קלינית ולאחר מכן התמחו בטיפול התנהגותי-קוניטיבי. הייתי מעדיף זאת לאין ערוך על פני קואצ'ר שלמד שנה אחת באיזו סדנא. להלן קישור לאלפון המטפלים ההתנהגותיים-קוניטיביים המוסמכים: http://www.itacbt.co.il/74049/%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%9F-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D חלקם עובד עם קופות החולים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

פרופ' רובינשטיין שלום. אני בן 25, ברור לי היטב שהומוסקסואל מוחלט. מצד שני, מעולם לא נחשפתי (פרט באינטרנט בשם בדוי וללא תמונות). שום איש כיום אינו יודע על נטייתי. מצידו השני של המטבע - הנני אדם בעל בעל חיים מסודרים, סטודנט לתואר ראשון, עובד בעבודה מסודרת מזה מספר שנים, ויש לי הרושם כי כל האנשים שבסביבתי (החברים לעבודה, ללימודים, ובני המשפחה) אינם הומופובים ויקבלו אותי גם אם יגלו זאת. אך יחד עם זאת, אין אני מרשה לעצמי להיחשף. ברור לי כי החשיפה יכולה, בסופו של דבר, לעשות לי טוב ולקדם את חיי. אך אינני מסוגל לצאת מהארון. אינני מסוגל גם לנהל טיפול פסיכולוגי. לעיתים, כשאני חושב על כך, אני מבין שבעצם אני כל זמן נתון נמצא על צומת דרכים, שבה, באפשרותי להחליט או להמשיך באותה הדרך, או לצאת ממנה - לספר על עצמי למי שישאלו, לפתוח כרטיס באתר אטרף המכיל תמונות גלויות ואמיתיות שלי, ולצעוד לדרך שוודאי תביא אותי למקומות חדשים ומעניינים יותר, בין אם טובים יותר ובין אם פחות. והשאלה שלי אליך כמומחה - מהו אותו גורם שמונע ממני ? האם זה רק היעדר אומץ מספיק או שיש משהו נוסף ? כיצד נקרא מצב זה בתודה רבה ובברכה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נאור, תודה על השאלה החשובה מאוד המתארת מצב הרבה יותר שכיח ממה שאולי, אתה ורוב הגולשים מתארים לעצמם. אין "אבחנה" למצב שאתה מתאר וההימנעות הזו מיציאה מהארון, כמו כל הימנעות אחרת, יכולה להיות תוצאה של מספר גורמים. הגורמים הללו שונים מאדם לאדם ויש צורך לבדוק כל מקרה לגופו, ויותר מכך, לאישיותו הספציפית של האדם. שאלות שכדאי לך לשאול את עצמך הן: האם זו תופעה העומדת בפני עצמה או שמא מקרה פרטי של נטייה של הימנעות חברתית בכלל? למשל, יכול להיות שבאופן כללי אתה אדם מופנם שממעט לשתף אנשים אחרים ואז יש לבדוק את האפשרות של חרדה חברתית ואם קיימת לטפל בה. אפשרות נוספת, השכיחה ביותר לפי ניסיוני המקצועי, היא הומופוביה מופנמת. במילים אחרות, למרות שאינך צופה תגובות הומופוביות מהסביבה - השאלה היא איך אתה מתייחס להומוסקסואליות של עצמך? האם זה משהו שאתה מתבייש בו? מעבר לכך, אתה מציין בפנייתך את האפשרות "לצאת" מההומוסקסואליות כחלק מהמוטיבציה שלך להסתיר אותה ומצד שני, אתה מעיד על עצמך כהומוסקסואל "מוחלט", כדבריך. כאשר אין כלל משיכה לנשים, אי אפשר ליצור יש מאין ואין כל אפשרות להפוך את המשיכה לגברים למשיכה לנשים. מעניין שאתה כותב שאינך יכול "לנהל" טיפול פסיכולוגי, בחירה מעניינת של מילה אשר יותר משהיא מבטאת התנגדות מבטאת לדעתי צורך עז בשליטה, שאולי ניתן לראות אותו גם כאחד המניעים להימנעות. במילים אחרות, ייתכן שלפי הרגשתך כל עוד אתה נמצא בארון השליטה בידיך ואילו כשתיחשף השליטה תעבור לסביבה. כמובן שזו רק השערה ויש לבדוק עד כמה הצורך בשליטה שולט בתחומים אחרים בחייך. כך או כך, קשה מאוד לשמור סוד גדול כל כך, במיוחד כאשר תמצא זוגיות ובן הזוג יהיה חלק מחייך שלא תוכל, ולא רצוי, להסתיר. למרות התנגדותך, אני חושב שההתמודדות צריכה להיעשות במסגרת ייעוץ מקצועי הן על מנת לחלוק את ה"סוד" והן כדי להבין מה עומד מאחוריו במקרה שלך. אגב, יציאה מהארון אינה חייבת להיות כוללנית בפני חברים ומשפחה בבת אחת, אלא אתה יכול לספר עליה תחילה למי שאתה מרגיש נוח איתו, להשאיר את האפשרות שישאלו אותך פתוחה, לדחות זאת עד לאחר שתמצא בן זוג (אם כי ההימצאות בארון עלולה להקשות עליך למצוא זוגיות). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

פרופ' רובינשטיין - תודה רבה. תודה על המקצועיות הרבה שלך ועל הניסיון הרב שלך בתחום, ועוד יותר- תודה על שאתה חולק עם הכלל את כל אלו ונותן בהתנדבות למען עזרה לזולת כאן בפורום. תודה. קראתי את כל תגובתך. הימנעותי זו מיציאה מהארון היא עומדת בפני עצמה, ואין בי כלל נטייה להימנעות חברתית, אלא להיפך. בנוסף, חשוב לי לציין שאין לי שום כוונה ליצור משיכה לנשים, אני שלם לגמרי עם היותי הומוסקסואל מוחלט. היום, בגיל 25, ברור לי לגמרי שזה נורמלי לגמרי ואין בכך רע. יחד עם זאת, ברור לי שלעולם הרחב זה לא ברור. עולמנו עדיין מלא סטיגמות קשות, שנאה, והומופוביה, כלפי הומוסקסואלים, ועל כך חבל לי. לעולם לא תוכל לדעת מי מהאנשים בסביבתך מחזיק בעמדות שליליות אלו כלפי ההומוסקסואליות, ויתכן שזה מהווה בעיה גדולה עבורי לצאת מהארון. אכן צדקת כשאמרת שחשובה לי השליטה בחיי - אך האם בגלל דבר כזה שווה לקיים טיפול פסיכולוגי שימשך חודשים ואף שנים רבים עד שבכלל תורגש (אם בכלל) הטבה? ולשלם על כך זאת אלפי ואולי עשרות אלפי שקלים? [ואני לא אומר את כל אלו סתם, אלא מתוך ניסיון שלילי עם טיפולים פסיכולוגיים ממושכים, שכמעט ולא הניבו לי דבר]. השליטה שחשובה לי בחיי - איננה ברמות קיצוניות או מוגזמות. היא אמנם חשובה לי מאוד, אבל בתוך טווח הנורמה. למען האמת, באפשרותי כן להצביע על סיבה מוצקה ומבוססת שמקשה עליי לצאת מהארון. יש לי חלום להתפרסם ולהיות אומן מפורסם (שחקן/זמר) בגדול. ברור לי היטב שיציאה מהארון תקשה ותמנע שבעתיים את הגשמתו של חלום זה. ההוכחה לכך סטטיסטית: אחוז אפסי של הומוסקסואלים שהצליחו להגיע ממקום אנונימי למקום של שחקן/זמר אוניברסלי, אם היו מחוץ לארון טרם לכן. וכמו שאמרתי בהתחלה, לי אין דעה שלילית על הומוסקסואליות, ברור לי שהיא נורמלית לגמרי וטבעית, אני שלם עם עצמי, וגם אם ימציאו כדור להחלפת נטייה מינית לא אטול אותו. אך אני לא רוצה להפסיד את הגשמת החלום ההוא שכן ברור היטב שיציאה מהארון תקשה שבעתיים על הגשמתו. אשמח לשמוע את דעתך על כך.

17/03/2013 | 22:07 | מאת: סטודנטית

שלום ליועצים, אקווה מאוד שתוכלו לסייע לי. אני פונה לפורום זה לאחר שקראתי ספרות ענפה בנושא הומוסקסואלים אולם אין בידי תשובה לבעיה האישית שלי. אני בחורה בת 32 עם בעיה מסוימת ביצירת קשרים עם גברים, בעיה הכוללת ביישנות, גזרה מלאה, וטראומה אישית מבחור שהייתי עמו בקשר בעבר. התוצאה של בעיה זו היא היותי בתולה. אני בחורה משכילה, עברתי את המסלול תיכון-צבא-אוניברסיטה- עבודה אולם לא מצאתי בן זוג.כמו כן אני חסרת ניסיון מיני. בעברי הקרוב הייתי בקשר עם בחור בעל נטייה הומוסקסואלית צעיר ממני אך הקשר לא צלח- כנראה מסיבות אישיות שלא היו קשורות לנטייה המינית שלו אלא גם לביקורתיות יתר שלי. דבר זה העלה בי את הרעיון שאולי גבר עדין מאוד שרואה את הדברים מנקודת מבט מעט נשית יתאים לי, מאחר שאני נמשכת לגברים כאלו שלא מאיימים עלי ועל חוסר הניסיון המיני שלי. באופן מקרי- או שלא- פגשתי במהלך לימודי בחור שמוצא חן בעיני מאוד וצעיר ממני במספר שנים, אך אני בטוחה כי הוא הומוסקסואל (וייתכן שאף מוצהר). החלטתי לעשות צעד לקראתו וביקשתי את עזרתו בלימודים לאחר שנוצר ביננו קשר ראשוני במהלך הלימודים. אני בחורה משכילה בעלת שני תארים, וקראתי את ספרו המצוין של Anthony Storr בכותרת Sexual Deviation ואני חוששת שהבחור הזה (כמו הקודם לו שהייתי עמו בקשר) כפי שתיאר הפסיכיאטר סטור, מפחד מאוד מקשר עם נשים בגלל קיבעון עם אמו, אם כי איני יודעת אם אביו עוין (ולכן הוא פיתח נטייה שכזו, ייתכן שאמו חד הורית). כמו כן הוא לא בטוח בגבריות שלו, וסובל מרגשי נחיתות ביחס לגברים. לא ייתכן שהבחור מפחד שאני "אתנפל" עליו מאחר שאני זו שתמיד מפחדת שגברים ינסו להתנפל עליה. אני מנסה להיות עדינה, מתחשבת ולא להפעיל לחץ מאחר שכפי שהסביר סטור, הבחור ההומוסקסואל אינו רוצה להיכנס לכלא ממנו הוא הצליח להימלט רק באופן חלקי (מקשר עם אישה- אמו של ההומוסקסואל) בגלל קשר רגשי דחוס ופולשני מצד האם כלפי בנה. עם זאת סטור מציין שדרוש רק מעט מאמץ לעיתים (ולא בכל המקרים) כדי להסיט את ההומוסקסואל למסלול של קשר עם אישה, וזה אפשרי אם כי זה בטח לדעתי מצב קשה ומורכב ולא תמיד אפשרי. אני מאוד רוצה לבנות קשר עם גבר- אך הבחור הזה לא משתף פעולה, אם היה מדובר בבחור סטרייט הייתי מבינה שהוא לא מעוניין בי ועוזבת עניין ואיני רוצה בכלל להעלות את נושא ההומוסקסואליות בפניו כי אני מתביישת ואיני רוצה לפגוע בו. עליי לציין שאני מגיעה מבית עם הורים דתיים מאוד דוגמטיים בנושא מתנגדים להומוסקסואלים ומפחדים מהם, עצם העובדה שביתם נותרה רווקה בגילי הוא הלם עבורם, ועצם העובדה שאני כותבת מכתב כזה מראה שאני בעצמי עברתי כברת דרך ארוכה וקשה. אם כך, ישבנו ללמוד ולשוחח (ביוזמתי) וראיתי שהבחור מבוהל, ואני אובדת עצות.אם כי- סימן חיובי הוא שהוא הסתכל על החזה שלי מספר פעמים במהך השיחה בסקרנות...במקרה רגיל הייתי נבהלת ואפילו נעלבת, אך במקרה שלו איני חשה מאויימת זה אומר שהוא כן סקרן בנוגע לנשים... מצד שני, גם אני הסתכלתי עליו מידי פעם. האם להניח לו ולנסות למצוא גבר שיקבל אותי כמו שאני? האם לנסות להמשיך ליצור קשר במסווה של ידידה או עמיתה ללימודים (אנחנו לומדים הרבה יחד) ורק לאחר מכן לנסות להפוך את הקשר לרומנטי לאחר שהוא יבטח בי מעט יותר ויראה שאני לא כל כך מאיימת? אני בחורה שקטה, עדינה וחייכנית ובטח שלא ביצ'ית, והוא יודע שהוא מוצא חן בעיני מאוד, העיניים שלי מראות את זה. אבל מצד שני הוא כל כך נכנס ללחץ ממני, לחץ שאני הייתי מראה רק אם הייתי פוגשת בחור שהיה מאיים עלי!איני יודעת אם במצב זה הייתי צריכה לסיים את השיחה ולא להמשיך אותה ולהניח לו, הוא נראה כל כך מפוחד ומבוהל, כמו ילד קטן שאמא שלו נזפה בו (כך ציין סטור- שהומוסקסואלים נותרו במצב רגשי של ילדים)עד שממש ריחמתי על הבחור! מצד שני אני כן בטוחה שרוב ההומוסקסואלים היו רוצים ליצור קשרים עם נשים ולהיות "נורמליים" כפי שאני הייתי רוצה להיות נורמאלית וליצור קשר עם גבר. האם שגיתי בכך שהמשכתי את השיחה עם הבחור והראתי לו שהוא מוצא חן בעיניי למרות שהוא נבהל? (הוא פכר ידיו ונראה היה במצוקה במשך כחצי שעה, למרות שישבנו במקום ציבורי. אני במצבי מוכנה להתפשר והוא חמוד נורא- אנא עזרו לי!!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סטודנטית, צר לי לקרוא על המצב הבעייתי בו את נתונה, אך נראה לי שהפתרון אליו את חותרת הוא מתכון בטוח לאכזבה נוספת. בחורים הומוסקסואלים אכן מסוגלים להיות ידידי-נפש אפלטוניים נפלאים לבחורות בדיוק בצומת שאת מתארת, דהיינו, הם עדינים ורגישים ומסוגלים לחבור לנקודת המבט הנשיית, אך זאת כל עוד הקשר אינו מיני. לא קראתי את ספרו של סטור, שאת מרבה לצטט, אך אין שום כוח שיכול לשנות את הנטייה המינית (לא הסטרייטית ולא ההומוסקסואלית), מה גם שבמקרה זה אין לנו כל עדות שהבחור בכלל מעוניין בכך. המלצתי לך להמשיך בקשר עם הבחור מתוך מגמה שהוא יהיה לך רע נאמן ואולי אף אוזן קשבת למצוקתך עם המין הגברי, אך נראה לי שהטיפול בבעיה שאת מתארת צריך להיעשות במקביל אצל איש מקצוע מוסמך שילווה אותך בתהליך הלא-פשוט של חשיפה הדרגתית מחודשת לגברים סטרייטים, עם כל האיום שהדבר טומן בחובו כרגע. ישנם גם סקסולוגים העובדים עם סרוגייטים (בני זוג חלופיים) גברים שעוזרים לבחורות לחוות חוויה מתקנת (לאו דווקא במובן של יחסי מין מלאים). עבודה כזו נעשית בהדרכתו הצמודה של הסקסולוג. מדובר בטיפול יקר ובכל מקרה אני סבור שהעבודה העיקרית צריכה להיעשות עם פסיכולוג קליני. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

18/03/2013 | 09:30 | מאת: סטודנטית

שלום ליועץ. אכן מה שכתבת עלה בדעתי שאני עלולה להתאכזב ואין לצפות מבחור שאינו מעוניין בי כן להיות (מה שנכון גם לגבי סטרייט- פגשתי הרבה בחורים סטרייטים שלא מצאתי חן בעינהם או הם לא מצאו חן בעיני. אני במבנה האישיות שלי לא בנויה להיות בקשר עם "ידידים" ובטח לא הומוסקסואלים ואיני חותרת להקיף עצמי בידידים הומוסקסואלים או בכלל. עם זאת, אני כן מאמינה שיש אנשים שרוצים להתשתנות- בראש ובראשונה אני- עובדה היא ששיניתי את יחסי להומוסקסואלים מאחר שקיבלתי חינוך דתי ועצם הפניה שלי מראה עד כמה השתנתי. ייתכן, שהבחור החמוד הזה- קשה לו להתשתנות בדיוק כפי שלי קשה . עם זאת ייתכן שהוא לא רוצה להשתנות ואני עלולה להתאכזב. באשר להצעתך, פסיכולוג אינו יכול לשנות את הטעם שלי בגברים או להכריח אותי ליצור קשר מיני- נראה לי שמנקודה זו, אם הבחור יראה בי עניין אנסה ליצור הכרות, ואם לא- לא אציק לו, כפי שאני לא הייתי רוצה שבחור לא יציק לי באשר לקביעתך שלא ניתן לשנות נטייה מינית, סטור חולק עליך בנדון וקובע "שיש להעמיק חקור בנושא ההומוסקסואליות כדי למנוע דבר זה ככל האפשר מאחר שזו בעיה חברתית- אצל גברים יותר מאשר אצל נשים" וממליץ לגברים אלו ליצור קשר הטרוסקסואלי וכאמור, סטור היה פסיכיאטר. ייתכן שנבואתו של סטור, שספרו פורסם באמצע שנות השישים, התגשמה וזו אכן הפכה לבעיה חברתית.סטור גם כן ציין שרוב ההומוסקסואלים נהנים מפנטזיות על נשים ואף לחלקם היו קשרים וגם מיניים עם נשים- גם אם הם מכחישים זאת בציבור. אני אכן אשמור לא להתאכזב כי כבר התאכזבתי בפעם הקודמת מאוד ולמדתי את הלקח- אם כי בקשר הקודם שהיה לי עם בחור בעל נטייה הומוסקסואלית הוא הגדיר עצמו סטרייט. אני במצבי איני מעוניינת בראש ובראשונה בקשר מיני (הבחור חושב שאני דתיה מאוד) אלא למצוא אדם שאולי סובל מבעיה "דומה" לשלי ואולי מוכן להתפשר כמוני. אם כי אני קשובה לעצתך, אראה מה תגובתו של הבחור, ומי ייתן שהאל יהיה עמדי.

18/03/2013 | 09:50 | מאת: סטודנטית

שלום ליועץ. קראתי את תגובתך בעיון ואכן אני לוקחת בחשבון שאני עלולה להתאכזב. דווקא בקשר הקודם התאכזבתי ולמדתי את הלקח (והבחור בעל הנטייה ההומוסקסואלית הגדיר עצמו סטרייט מבושה). אני במבנה האישיות שלי לא רוצה להקיף עצמי בידידים ובטח לא הומוסקסואלים (כמדומני ישנה מילת גנאי בשפות זרות לבחורה המקיפה עצמה בידידים הומוסקסואלים). גם כן פסיכולוג לא יכול להכריח אותי ליצור קשר עם גבר או קשר מיני או בכלל.כמו כן היו גם גברים סטרייטים שלא מצאתי חן בעינהם או להפך- הם לא מצאו חן בעיני, ואי אפשר להכריח בחור להיות איתי בקשר אם אינו רוצה- סטרייט או לא . באשר לקביעתך שלא ניתן לשנות נטייה מינית, הפסיכיאטר סטור חולק עליך וקובע שיש להעמיק חקור בנושא ההומוסקסואליות הגברית כדי למנוע זאת ככל האפשר מאחר שזו בעיה חברתית. ייתכן, שאמירה זו של סטור שכתב את ספרו באמצע שנות השישים אכן הפכה לנבואה שהתאמתה. כמו כן הוא מציע לדחוף גברים לקשר הטרוסקסואלי ומציין שהומוסקסואלים רבים התנסו בקשר מיני עם אישה ונהנים מפנטזיות על נשים (הבחור נעץ מבט בחזה שלי מה שמראה על עניין מסויים). איני מעוניינת בקשר מיני בראש ובראשונה ולכן פן זה לא אמור לאיים עליו מיידית). ייתכן שהבחור רוצה להשתנות וייתכן שלא, אם הוא יראה בי עניין אנסה להכירו ולא להתנפל עליו (כפי שוודאי אמו עשתה לו ולכן הוא הומוסקסואל) ואם הוא לא יגלה בי עניין לא אציק לו כפי שלא הייתי רוצה שבחור יציק לי. מי ייתן שהאל יהיה עמדי וינחה אותי בדרך הנכונה.

23/03/2013 | 00:58 | מאת: סטודנט בארון

בתור סטודנט הומוסקסואל בארון, אני מודיע לך שזה החלום שלי שבחורה תרצה קשר איתי. בפועל, בנות המין הנשי חשות בנטייתי המינית ומתרחקות ממני. הלוואי והייתה לי מישהי כמוך, שמוכנה לנסות משהו אחר. אני לא מעוניין לממש את נטייתי ההומוסקסואלית. אני בתול, כמוך, ובן 25. אם מישהי הייתה פונה אלי ישירות בשיחת פנים-אל-פנים, כמו שפנית אל הבחור ההוא, כנראה שהייתי נבהל ומגיב בדיוק כמוהו. למרות שזה "החלום" שלי, זה עדיין מלחיץ נורא. כמוך, אין לי ניסיון מיני או זוגי, ולכן יצירת קשר חדש הייתה מזעזעת את עולמי. אני מדבר מנקודת המבט האישית שלי, כמובן, ואומר לך, שאם אני הייתי הוא, הייתי רוצה לקבל ממך מכתב. לא שיחה, אלא מכתב. ולא לקרוא אותו בנוכחותך, אלא שתתני לי אותו ותורי לי לקרוא אותו בביתי, כשאני לבד. הייתי רוצה לקרוא בדיוק את מה שכתבת כאן בפורום; שאת סטרייטית, שאת חסרת ניסיון מיני, ושאת מעוניינת בבן-זוג הומוסקסואל. את יכולה לכתוב לו שאת חושדת בכך שהוא הומוסקסואל, ושאם הוא אכן כזה, את מוכנה לשמור את הסוד הזה איתך ולא לגלות אותו לעולם. בנוסף, הייתי כותב במכתב שאת מוכנה לנסות ולהתקדם בקשר הזה לאט-לאט, לפי הקצב שלו, וללא מגע מיני בכלל בשלבים הראשונים, עד ששניכם תרגישו מוכנים לכך. אם אני הייתי מקבל מכתב מפורט ומרגיע שכזה, כולל הצהרת כוונות מלאה שלך - הייתי ללא כל ספק הולך על זה. או לפחות, נותן לזה הזדמנות. נסי, כתבי לו. לא ירצה - לא צריך; אבל אם כן - שניכם יכולים להרוויח מכך, בהנחה והוא, כמוני, לא מעוניין בבן-זוג בן מינו. את לא זקוקה לטיפול פסיכולוגי, אלא לחום ואהבה. בהצלחה לך, יקירה!

26/03/2013 | 12:37 | מאת: סטודנטית

שלום סטודנט. מכתבך נגע לליבי- באשר לעצתך, אני חוששת שאין היא מתאימה לאופי הביישני שלי מה גם שאני בחורה מאוד רגישה שלא רוצה לפגוע בזולת. הבחור כבר יודע פרטים רבים שציינת: שאני סטרייטית, מנחש שאין לי ניסיון מיני, וחושד שאני יודעת יותר מידי עליו (חושש שסודו יתגלה...)מה שיתכן שמרחיק אותו ממני. אני מאחלת לך שבאמת תפגוש מישהי שמוצאת חן בעינך כאדם ולו קצת כדי ללכת במסלול הרגיל לא להדרדר למצב שאתה לא רוצה להגיע אליו- חיים שהם מספיק אומללים כדי שאכיר אותם מקרוב, עם כל הצער שבכך אני חוששת שאני עצמי נפלתי בקטגוריה הזו של סטור של בעלי סטייה מינית שנובעת (כפי שמסביר סטור) מרגשי אשם מיניים מתוך קושי להתנתק מההורים, כשל ביחסי אם-ילד, והזדהות יתרה עם ההורה בן המין השני, וכמו כן מרגשי נחיתות במידות שונות ביחס לאנשים בני אותו מין מתוך קושי לפתח נשיות/גבריות מספקת בגלל הזדהות עם ההורה בן המין השני, מה שמשאיר אנשים שסובלים מסטייה מינית (גם אם לא מממשים אותה)- בתוצאה של חוסר יכולת ליצור קשר הטרוסקסואלי עם אדם בוגר מהמין השני, ובמצב רגשי של ילדים, אז שאלוהים יעזור לי כשאני כותבת את זה, אבל כנראה שהילדה הזו היא אני. סטור מציין שרגשי אשם מיניים נובעים מקשר רגשי מתמשך עם ההורה בן המין השני, כי האדם או חש שהוא "בוגד" בהורה שלו אם הוא מוצא בן-זוג מהמין השני, או שאף גבר לא מצליח אפילו להשתוות לאבי משום בחינה. במקרה ההפוך, מציין סטור, אף אישה לא מצליחה להשתוות לאימו של הבחור בעל הנטייה ההומוסקסואלית בעיני הבחור. . אני בנקודת זמן כרגע בחיי שאני תלויה על בלימה, מצד אחד אני מתחילה להיות מודעת למצבי ולגורמים להם, ומצד שני אני מנסה לצאת מזה באמצעות חשיבה מחודשת על הילדות שלי, נעורי ובגרותי בצל היחסים עם הוריי שכמה שניסו להיות אוהבים ומטפחים- וכפי שמציין סטור- הקשר איתם היה כל כך אינטנסיבי עד שהילדה פנתה נגד אימה עד לכשל בקשר בין בת-אם, ופיתחה קשר רגשי תלותי עם אביה בו ראתה מודל לחיקוי, מה שגרם לקושי גדול לפתח דימוי עצמי נשי מספק וחיובי. כנראה שרק אצלי זה כך ואצל אחותי לא, שכן היא הצליחה למצוא בן-זוג על אף שהיא צעירה ממני בשנים רבות, חוסר האיזון שלי נובע מתוך הפעלת לחץ מצידה של אימי באשר אליי ודחייה מצידי, או איזה רצון חולני של אימי "להכניע אותי" בעוד שבאשר לאחותי היא לא פיתחה אובססיה כפייתית זו, ולכן אחותי, למרות שהיא רגישה מאוד כמוני, הזדהתה עם אבי ואימי בצורה שווה ובריאה יותר, מה שלא קרה אצלי (אימי ילדה אותי בגיל מאוד צעיר והפכה אותי לשפן הניסויים שלה, מה שקרה פחות עם אחיי הצעירים ממני..) כפי שמציין סטור, המיקום במשפחה משפיע מאוד על פיתוח סטייה מינית. במקרה ההפוך של בחור- סטור מציין קשר אינטנסיבי דווקא עם האם (שזה גם סוג של כשל בקשר עם האם) והתרחקות מהאב מה שיוצר הומוסקסואל/הזדהות עם נשים. אני סבורה- שאילולא פגשתי את הבחור הזה לעולם לא הייתי מודה במצבי מי ייתן שהבחור החמוד והמתוק הזה יהיה שותף לרצוני ושהאל יסייע לי וגם לך, סטודנט, אולי מה שמפחיד אנשים כמונו- ושוב יסלח לי היועץ על ההגדרה של סטור- שסובלים מסטייה מינית זה האינטנסיביות של קשרים מיניים בחברה המודרנית והדגש על סקס, סקס וסקס בכל קשר זוגי ורצוי כמה שיותר מהר... שוב, כאמור, סטודנט, אין מצב בכלל שהבחור מפחד שאני (כבחורה) אגרור אותו לקשר מיני (זה בד"כ ההפך...) פשוט כי אני בחורה, וגם מאוד ביישנית ומשדרת בעצמי חשש ולא ביצ'יות. סטודנט, אני ממליצה לך לקרוא את ספרו של סטור על אף התנגדותם של רוב הפסיכולוגיים והפסיכיאטרים כי אני חשה שהספר הזה שינה את ההסתכלות שלי על הומוסקסואלים וכמו כן על עצמי, ואם אתה אדם שבעצמך רוצה להשתנות (כמוני) יש סיכוי שתראה את עצמך בספר הזה: Sexual Deviation by Anthony Storr כי להכיר בבעיה זה חלק גדול מלהודות בה, אני רק יכולה לאמר לך, סטודנט, שאם הייתי פוגשת גבר שהיה מוצא חן בעיני והייתי חושדת שיש לו נטייה הומוסקסואלית, לא היה אכפת לי בכלל אם הוא היה מסכים להיות איתי בקשר, וגם לא היה אכפת לי בכלל מניסיונו הזוגי או המיני של כל גבר שהוא (סטרייט או לא) העיקר שהגבר הזה היה מסכים לקבל אותי כמו שאני ובטח שלא להשפיל אותי ובטח חלילה לא לנהוג בי באלימות/אלימות מינית. ואין לנו ברירה אלא להכיר בכך שאני לעולם לא אמצא גבר "מושלם" כאבי כפי שאין אישה מושלמת כאימך, אז אין ברירה אלא להתפשר. אסיים בתפילה שהיא למעשה תחינה: "הינה נתתי לפניך היום את החיים ואת המוות ואת הטוב ואת הרע- ובחרת בחיים". חיים במצב שאני ואתה נמצאים בו, סטודנט, הם אומללים, הם יותר כמו חיים שרצופים בבושה ובהזיות על חיים אחרים על אף שאני סטרייטית הסטייה המינית שאני סובלת ממנה כבר הפכה להיות חלק ממני- מעולם לא הייתי חושבת שאגיע למצב כזה שאודה זאת בפני עצמי, מה גם שאצל נשים, כפי שמציין סטור, המצב יותר קל ופחות כפייתי גם כי אין איבר מין "אקטיבי", עלי להוסיף שמנקודה זו ששנינו רוצים להשתנות אין מה להאשים את הורינו בכך-האם בהחלט לא אשמה במצב שהיא יצרה, היא לא זו שתצטרך להתמודד אלא אני ואתה, האם עשתה טעויות גדולות, אך במקרה שלי ושלך- יש טעויות גדולות מיד. ואחרי המכתב הארוך והמתיש הזה, הייתי שמחה לשמוע עצות גם מצד היועץ האם אפשרי לטפל במצבי לבדי בעצמי, ועל כן אודה ליועץ על תגובתו בעבר ואשקול אולי לפנות לפסיכולוג (או אפילו דתי...) או אפילו פסכיאטר. היועץ צדק מעט בכך שעשיתי מצב של אינטלקטואליזציה אם כי כעת אני מכירה במצבי מבחינה רגשית. האם הכרחי לפנות לפסיכולוג או שכמו שאנשים עושים דיאטה לרוב לבדם (בייעוץ כללי) ניתן גם לפתור בעיה זו? עלי לציין שאני מנסה להפחית ממשקלי ועד כה הצלחתי יפה- לא כדי למצוא חן בעיני גברים אלא כדי להרגיש טוב יותר מבחינה נפשית. האם בהכרח תמיד יד צורך בטיפול חיצוני? יש לי תחושה שאם הבחור יהיה מעוניין בקשר איתי ייתכן שאני אצליח לצאת מזה כך, ואם כן, נותר לי כרגע להתפלל והרבה.

29/03/2013 | 20:28 | מאת: סטודנטית

קראתי את הצעתך היטב, באשר למכתב: אני חוששת שכרגע אני לא רוצה להלחיץ אותו. הוא כבר יודע את רוב מה שכתבת: שאני סטרייטית, שאני יודעת יותר מידי דברים עליו, ושאין לי ניסיון מיני (מה שלא נראה לי שמפריע לו כלל...). בכל אופן מאחר שאני משדרת ביישנות הוא יודע שאני לא "אתנפל" עליו ואגרור אותו לקשר מיני במהירות (מה גם שאני בחורה ובד"כ זה קורה להפך...) בינתיים אני עוקבת אחר המלצתך ונותנת לזה להתפתח לאט- תוך ידיעה שיתכן שזה לא יתפתח לכיוון זוגי, ייתכן שהבחור החמוד הזה נמצא על פרשת דרכים בדיוק כמוני, שעליו להחליט מהי נטייתו המינית כפי שעלי להחליט שאם הקשר הזה לא יצליח אני סבורה שאפנה לפסיכיאטר כדי לסיים את הסאגה הנוראית הזו של חיים לבד. תודה רבה ליועץ, שהפנה את תשומת ליבי לכך, משהו שהרגשתי מזה זמן רב. באשר לך, סטודנט, אני מאחלת לך שאכן תפגוש את הבחורה שתצליח "להוציא" אותך מחיים שאינך מעוניין בהם, ולא יהיה אכפת לה כלל עברך המיני או הזוגי.אני מזדהה עם הרגשתך של להיות לא פה ולא פה- ולחיות לבד מבחינה זוגית ומינית, חיים שהם סביר להניח עבור אנשים כמונו אומללים. באשר ל"ניסיון" זוגי אני חוששת שמספר גברים שהכרתי בעבר באופן רומנטי אך לא מיני היו גברים שהשאירו בי רושם רע מאוד, אז ייתכן שניסיון זוגי מסויים כן היה לי, אבל רק אם אני רוצה להרחיב את ההגדרה לכיוון של נורמאליות עבורי. כל חיי מוטלים על הכף כעת, אם זה לא יצליח אפנה בסוף הסמסטר לפסיכיאטר. עלי לציין שקיבלתי בעבר הדרכה דתית/מינית שכנראה הצלחתי להבין שהיא שגויה אך לא הצלחתי לצאת לבד ממצב זה עד כדי כך שנמשכתי לגברים בעלי נטייה הומוסקסואלית. ושאלוהים יעזור לכל האנשים שעוד רוצים להשתנות ועוד לא איבדו תקווה להשתנות. דבר אחרון וחשוב ביותר- ניסיון או העדר ניסיון זוגי ומיני לא אמורים להוות קריטריון כדי להחליט אם אדם "שווה" או "לא שווה", ומי שפוסל על רקע כזה- או אפילו שואל על זה- הוא כנראה טיפש גמור שמבריח אנשים במקום לתת להם הזדמנות להשתנות.

שלום אני בן 29 ונמשך רק לבנים. עד היום לא היו לי קשרים משמעותיים כיוון שכל הזמן העדפתי ונהיניתי מסטוצים. כמו כן אני שם לב שאני לא מסוגל להחזיק קשר יותר משבוע שבועיים-זה משעמם אותי וחשוב יותר מבחינת סקס יש לי בעיה חמורה-דווקא עם בני הזוג הפוטנציאלי הסקס לא משהו (וזה לא משהו נקודתי). אם בסטוץ אני יכול לממש את הפנטזיות שלי (למשל להיות פסיבי כנוע ) בקשר זה בלתי אפשרי גם אם אני יודע שבן הזוג שלי נמשך לחדור ונמשך לשלוט בי כמו שאני אוהב. הבעיה היא שאני כבר מכיר אותו וזה הורס -כלומר המוח שלי לא מאפשר לי לחשוב על הבחור הנחמד והסימפטי שאני מחבב כ"טוחן" במיטה גם אם בפועל הוא מתנהג ככה במיטה מבחינה עובדתית. זאת הסיבה שאני כל הזמן נמשך לסטוצים. בלי קשר או עם קשר אני מאד אוהב לצאת למסיבות ושמתחילים איתי -זה ממש חלק בלתי נפרד מהליבידו שלי, מהחיות שלי-העובדה שאני "עדיין" שווה, שמתסכלים עלי,,,אני לא רוצה להפסיד חוויות טובות לטובת קשר. אני יודע שיש יתרונות בקשר ואין לי בעיה להחזיק קשר מבחינה נפשית (יש לי חברים וכו') אבל יש בעיה לחבר את זה עם סקס קבוע. מה דעתך??

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טל, הסיפא של פנייתך מעידה על מודעות עצמית גבוהה מאוד, המהווה נקודת פתיחה מצוינת לטיפול פסיכולוגי. הקושי או אי היכולת למזג מין ורגש באותו אובייקט הוא תופעה מוכרת, אם כי מדובר ברמות שונות של התופעה המשתנות מאדם לאדם. למשל, ירידה בתשוקה המינית של גברים (סטרייטים) כלפי נשותיהם היא תופעה נפוצה ביותר. לעיתים הניתוק בין מין ורגש מופיע בצורה קיצונית יותר כמו אצלך ובמידה ואתה מעוניין בקשר ארוך טווח, תצטרך לדעתי לפנות לטיפול פסיכולוגי. רק חלק מההבנה הוא קוגניטיבי (למשל, שבכל אופציה שבה אנו בוחרים אנו מחמיצים את האופציות האחרות, שלא יחזרו אחריך לנצח וכיו"ב קלישאות שבוודאי הגעת אליהן בעצמך). הצורך המיני שלך להיחדר אינו עומד במהותו בניגוד למערכת יחסים רגשית. זאת בניגוד להעדפות מיניות כמו BDSM שקשה מאוד לשלבן אל תוך קשר זוגי. אתה נמצא בגיל מאוד קריטי לגבי זוגיות, גיל שמעבר לו אתה עלול להפוך ציני לגבי קשר רגשי, שכן אתה הולך ומתרגל לסטוצים בלבד כסגנון חיים. בצד הצורך בריגושים, שהולך ויורד עם הגיל, קיים צורך בביטחון שדווקא עולה עם הגיל. קיימות כל מיני "מניפולציות" שאתה יכול לעשות על עצמך כדי להיות, למשל, "פסיבי כנוע" גם בתוך יחסי מין בקשר זוגי. ייתכן שיהיה קצת קשה למצוא בן זוג שיאהב אותך וגם יהיה אגרסיבי כלפיך במיטה, אך האדפטציות יכולות להיעשות משני הצדדים, מתוך הבנה שהן נעשות לטובת הקשר. מעבר לכך, טיפול הוא גם המסגרת המתאימה, לדעתי, לברר לעצמך האם אתה אכן מעוניין בקשר זוגי או שמא יש יותר מדיי רווחים משניים באורח החיים שאתה מנהל וכרגע אינך יכול לוותר עליו. ארמוז שתוכל לגלות חלק מהתשובה לשאלה זו ביחסך לטיפול ולמטפל - אם תתייחס גם לטיפול כאל "סטוץ" ותרגיש שהשיח חוזר על עצמו לאחר כמה פגישות, זה דווקא הסימן להישאר ולא לשחזר את מה שאתה עושה עם שותפיך המיניים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

07/03/2013 | 00:34 | מאת: טל

טופלתי בעבר ע"י פסיכולוגית במכבי אבל העלות המוזלת נגמרה ולכן נאלצתי להפסיק. אולי בכל זאת תוכל לתת לי רמז או כיוון לפתרון?

19/02/2013 | 23:35 | מאת: רון

שלום פרופ' רובינשטיין, אני קורא מדי פעם על הנעשה למען קידום זכויות להט"בים בעולם. התחושה שלי היא שהעולם צועד קדימה בעניין: בריטניה וצרפת אישרו לאחרונה נישואים חד מיניים, בניו זילנד ובאוסטרליה הוגשו הצעות חוק בנושא וכו'. המסקנה העולה ממרבית הסקרים בנושא היא שהצעירים נוטים לתמוך הרבה יותר ממבוגרים בזכויות להט"ב ובנישואים חד מיניים בפרט. בסקר שנערך לאחרונה על ידי מכון Galaxy באוסטרליה, נמצא למשל כי כשני שלישים מהציבור תומך בנישואים חד מיניים במדינה, כשהתמיכה הגבוהה ביותר היא בקרב צעירים בגילאים 18-24 (למעלה מ-80%). האם לדעתך הדורות הצעירים הם באמת פחות הומופובים, העולם צועד בבטחה לעבר קבלה של הומואים ולסביות ואכן יש מקום לאופטימיות? הערה נוספת: לעיתים קרובות אתה אומר שהומופוביה היא בשיאה בקרב צעירים. איך זה מתיישב עם הנתונים שלעיל? אשמח לשמוע את התייחסותך. תודה רבה רון

שלום רון, יש להבדיל בין הרמה המאקרו-חברתיות (מדיניות, חקיקה, תקשורת) ובין הרמה המיקרו-חברתית (רמת הפרט). מניסיוני המקצועי, רמת המיקרו מפגרת בהרבה אחר רמת המאקרו ואני עדיין מקבל פניות רבות הן של צעירים והן של הוריהם בבקשה מפורשת לשנות את הנטייה המינית והם מבטאים דעות קדומות שליליות קשות. אינני רואה סתירה בין הממצאים שתיארת ובין שיא ההומופוביה אצל צעירים. אם נעשה, למשל, סקר עמדות בין נערים מתבגרים לא מן הנמנע שנמצא רמת הומופוביה גבוהה (ילעגו להומואים בכיתה/שכונה וכד') ובמקביל יבטאו עמדה ליבראלית בנושא נישואין חד-מיניים, אפילו משום שזה COOL. ייתכן מאוד שבקרב אלה שהתנגדו לנישואין חד-מיניים בסקרים שתיארת ההומופוביה נמצאת בשיאה בצעירותם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

18/02/2013 | 19:07 | מאת: רונה

רציתי לשאול אותך האם ע"פ נסיונך הרב וקריאת מחקרים בנושא, האם היו מקרים בעבר והאם אפשרי לגרום לאישה סטרייטית שהתאהבה ונמשכה לגברים, להתאהב ולהימשך לאישה? לא מדברת על סטרייטית ששכבה עם אישה והיה לה נחמד מאוד אבל בסופו של יום תעדיף גבר על אישה, אלא על אישה שממש נקשרת ומתאהבת באישה ואף נהנית לשכב איתה ונמשכת לגוף שלה. תודה מראש

שלום רונה, אכן מנסיוני ראיתי שהכל בחיים אפשרי וגם האפשרות שציינת קיימת ואף נתקלתי בכמותה ממש במציאות. השאלה שיש לשאול היא: האם הדברים הללו נוצרו פתאום, כך סתם יש מאין? או שמא מדובר במשהו שהיה חבוי, נסתר ולא מודע לאשה עצמה ולפתע באיזה מפגש משמעותי עם דמות מיוחדת עבור האשה- פרצו הדברים החוצה אל המודעות והדבר הביא לשינוי משמעותי בהיבטים הרגשיים, במשיכה הגופנית ואף באורח החיים. אנשי המקצוע והחוקרים בתחום מאמינים, כי יותר משמדובר במשהו פתאומי חסר מקורות בהוויתה של האשה,- מדובר בדברים קיימים שהיו בעבר, אך הודחקו. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

16/02/2013 | 18:11 | מאת: חיים מגפיים

כבר הרבה זמן אני לא מצליח לקיים יחסי מין עם גברים פשוט לא עומד לי שאני מסתכל בפורנו במחשב ושאני רוצה להפגש עם גברים אצלי אני מתלבט בגלל החרדות שלי.. מה ניתן לעשות במקרים כאלו? בתחילת העשרים המוקדמות שלי הייתי מתחרמן וכ'ו.. ונפגש עם גברים וטועם.. האם זאת תחילה של בלבול מיני האם כדאי לי לנסות לעשות סקס עם בנות? או שזאת ירידה בסה"כ בתשוקה המינית? אני צריך להתייעץ עם משהו שמבין בסקס לווא דווקא הומוסקסואלי או שזה עדיף? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חיים, ירידה בחשק המיני והפרעות בזקפה יכולות לנבוע ממספר גורמים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים, ואין להם כל קשר הכרחי לנטייה המינית, במיוחד לא אם כבר קיבלת ומימשת את משיכתך לגברים בעבר. בין הגורמים הפיזיולוגיים ניתן למנות קודם כל ירידה ברמת הטסטוסטרון, דבר שניתן לבירור בבדיקת דם פשוטה דרך רופא המשפחה. קשה לי להאמין שזו הסיבה, אך במידה וכן, ניתן לקבל תוספת טסטוסטרון בזריקות או בג'ל למריחה על האזורים החלקים בגוף. יש לציין כי ירידה ברמת הטסטוסטרון נמצאת גם בקשר עם ירידה כללית באנרגיה ומהווה אחד מסממני דיכאון אצל גברים. סיבה שכיחה הרבה יותר היא סיבה פסיכולוגית, ירידה בחשק המיני ובזיקפה, כחלק מדיכאון ו/או חרדה. הירידה בחשק אופיינית יותר לדיכאון וההפרעה בזיקפה אופיינית יותר לחרדה, בעיקר כשמדובר בחרדה תוך כדי יחסי מין. לכן, חשוב לברר האם זהו סימפטום העומד בפני עצמו או מלווה במצב רוח ירוד כללי. מעבר לכך, החשק המיני נמצא בירידה לאורך טווח החיים, נמצא בשיאו בגיל ההתבגרות (כפי שכתבת בעצמך, בתחילת שנות העשרים) ויורד. אם אינך סובל מדיכאון/חרדה ואין שינויים לרעה בתחומי חיים אחרים וברמת הטסטוסטרון, מומלץ לקחת מרווח גדול יותר בין יחסי מין ואפילו בין אוננות לאוננות. לעיתים גברים עסוקים במין כברירת מחדל ובלי להתחשב בשינויים החלים עם הגיל ובמקרים אלה אנו למדים שכאשר תקופות ההימנעות ממין ומעיסוק בו ארוכות יותר, החשק והתפקוד חוזרים מעצמם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

01/03/2013 | 00:54 | מאת: חיים מגפיים

אני דווקא חשבתי היום על ללכת לעשות בדיקת דם ולא רק בגלל זה. יש לי חרדה חברתית וגם לפעמים קצת דיכאון, אבל יותר חרדה חברתית, ואני בטיפול אצל פסיכיאטר. אפשר לשנות את קו המוזניים שאוכל בתקופה הקרובה או הרחוקה להגביר את החשק המיני שלי בעיקר שאני לקראת בסוף שנות העשרים שלי? האם גם בעיות קשב וריכוז יכול להשפיע על ביצוע במיטה לרעה? (בלי שום קשר לאף מגדר..) תודה.

01/03/2013 | 00:59 | מאת: חיים מגפיים

רוב הזמן אני נוגע באיבר המין הרבה פעמים. ומאונן הרבה אבל יוצא לי קצת זרע.. כנראה בגלל שהובחנתי ע"י פסיכיאטר שיש לי חרדה חברתית אז אני כבר לא נפגש עם בחורים למין. וזה מתסכל.. וגם תמונות לא עושות לי, וזה יכול להגיד שאולי יש לי גם דיכאון קצת.. כי כבר אין לי משיכה כלפי תמונות וגם באמיתי זה לא קורה..

שלום רב שמעון, מאחר שהנסיונות ליצור עימך קשר לא צלחו, אנא צור קשר טלפוני עם המחלקה לכירורגיה פלסטית (03-5302416) והשאר עבורי את מספר הטלפון העדכני שבאמצעותו ניתן להשיגך. כך תוכל להיענות במהירות האפשרית ולקבל מענה לשאלותיך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

13/04/2013 | 19:46 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב שמעון, מאחר שהנסיונות ליצור עימך קשר לא צלחו, אנא צור קשר טלפוני עם המחלקה לכירורגיה פלסטית (03-5302416) והשאר עבורי את מספר הטלפון העדכני שבאמצעותו ניתן להשיגך. כך תוכל להיענות במהירות האפשרית ולקבל מענה לשאלותיך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

15/02/2013 | 12:57 | מאת: מני

אני דתי בן 20, ואני מרגיש תופעה מוזרה. מצד אחד, אני נמשך למראה נשים. כלומר: מראה הפנים, וצורת הגוף החלקה וכו'. מצד שני, אני לא אוהב את איבר המין הנשי והמראה של אחוריים גדולות. לבינתיים מצאתי משהו אחד מושלם, שאני נמשך אליו: יש לי חבר שנראה ממש יפה, ויש לו גוף חלק כמו לאשה, בלי החסרונות שהזכרתי. אני ממש אוהב אותו ונמשך אליו. חוץ ממנו, אני ממש לא נמשך למראה הגברי עם השרירים וכו', וכל מה שנקרא מושך בגבר. מה זה אומר עלי - האם אני הומו? ומה שיותר מטריד אותי: איך עלי להתמודד עם המשיכה לבחור היפה ההוא - האם קשר של מגע קל (אבל לא יחסים ממש) יספק את התשוקה, או עדיף להשלים עם זה ולא להתקרב אליו? אבל זה ממש קשה - כי אין לי שום תחליף, ואני נפגש כל היום עם הבחור ההוא.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מני, לאורך גילך הצעיר מאוד וסוג הבחורים שאתה נמשך אליהם, שום דבר לא נראה לי סופי. כרגע אתה עונה על ההגדרה של ביסקסואל: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 מתיאוריך לא ברור לי האם הבחור שאתה נמשך אליו הוא הומו ומעוניין במגע אתך, שכן אתה כותב שאתה רואה אותו על בסיס יומיומי (צבא? ישיבה?) חשוב מאוד לוודא זאת לפני שאתה עושה את הצעד הראשון, משום שבחורים סטרייטים בגיל הזה הומופוביים מאוד. על כל פנים, כל מגע מיני מתחיל ממגע קל, אין ספק שמגע כזה יספק אותך במידה מסוימת, אך לא תדע בדיוק עד שלא תנסה וגם אין כל ערובה שהמגע הקל יישאר קל. לדברים יש דינאמיקה משלהם והתפתחותם תלויה כמובן ברצון של שני הצדדים. הרתיעה מאיבר המין הנשי עצמו, ובוודאי שמאחוריים גדולים, בגיל שלך שכיחה למדיי ואיברים אחרים (למשל, חזה) הם מקור המשיכה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

17/02/2013 | 10:45 | מאת: מני

תודה רבה! בשורה התחתונה אני נמשך אך ורק לגבר אחד, החבר ההוא. אין עוד שום גבר שמושך אותי, אך לעומת זאת אני נמשך לנשים רבות יפות שאני פוגש במהלך החיים. * הבחור ההוא הוא לא הומו, לפחות לא מה שידוע לי. אני מדבר על ליטוף פה ושם, חיבוקים וכאלה דברים. לא יהיה שייך מבחינתו יותר מזה. בכל אופן כשאני מסתכל עליו זה גורם לי תשוקה רבה. האם עלי פחות להיות באזור שלו(דבר שכמעט מופרך במציאות בישיבה ובכיתה ביחד)? הרי מילא היה לי אפשרות לספק את היצר באופנים אחרים - אבל אני לומד בישיבה ואין לי שום דרך? וכמו שאמרתי, אני גם לא נמשך לעוד בחורים בישיבה וכו', רק לנשים אחרות.

14/02/2013 | 23:38 | מאת: נועם

מה המשמעות של פנטזיה של גבר אשר מפנטז להיות עבד של מישהו ומפנטז על זה שהוא הומו, אך מצד שני, על אף שהיו לו התנסויות מיניות עם גברים, טוען שהוא סטרייט ולא נמשך במציאות לגברים כלל?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נועם, לא הבנתי בדיוק את הסיטואציה. ציין בן כמה אתה, מה הניסיון המיני שלך והאם אתה נמשך גם לנשים. בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

11/02/2013 | 11:11 | מאת: שמעון שמעון

ג.נ. אני הייתי מיועד לניתוח ב- 28.01.2013. היות ואין מנתח הניתוח נדחה לתאריך בלתי ידוע. כשהייתי במעקב אצלך הייתי מקבל מידע מה קורה איתי, ואילו כעת שהפסקתי לבוא אליך. איני יודע כלום. יש י כמה שאלות, והן: 1. כשימצא רופא מחליף האם יזמנו אותי לניתוח. 2. לגביי הבדיקות הרפואיות שעשיתי בודאי לא יהיו שמישות כך שאצטרך לעשות מחדש. 3. האם מישהו יידע אותי ברגע שיזמנו אותי לניתוח.4. האם אקבל ניירת מחדש לזימון לוועדה ואישפוז לניתוח שבהם אצטרך להמציא התחייבויות מקופת חולים. כי מה שיש לי תקף עד 31.03.2013. ניסיתי להתקשר לריקי שהחליפה את תמי שלח שיצאה לפנסיה, לא היה מענה, לא מהפלאפון האישי ולא מטלפון במשרד. בתודה מראש שמעון שמעון

שלום שמעון, יצרו עמך קשר טלפוני בהקדם ותוכל לקבל הסבר ממצה לכל שאלותיך ואף תוכל לשאול שאלות נוספות. באשר לאפשרויות ליצור קשר עם הוועדה לשינוי מין בתל השומר: היות שבבית החולים מתקיימת בימים אלה בנייה רצינית, ואף במחלקה לכירורגיה פלסטית יש שינויים באיכלוס החדרים, מומלץ להתקשר למחלקה עצמה (03-5302416)ולהשאיר הודעה עבורי, כולל מספר טלפון לחזרה אל המטלפן. משאיר ההודעה יקבל בהקדם טלפון ישירות ממני.אגב, ניתן להשאיר הודעה בכל שעה שהיא ולאו דווקא בבקרים. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

11/02/2013 | 10:56 | מאת: שמעון שמעון

שלום רב שמעון, מאחר שהנסיונות ליצור עימך קשר לא צלחו, אנא צור קשר טלפוני עם המחלקה לכירורגיה פלסטית (03-5302416) והשאר עבורי את מספר הטלפון העדכני שבאמצעותו ניתן להשיגך. כך תוכל להיענות במהירות האפשרית ולקבל מענה לשאלותיך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

16/02/2013 | 08:50 | מאת: שמעון שמעון

ד"ר דליה גלבוע שבת שלום ראשית אני מתנצל שלא עניתי לצלצולים. היות והופיעו לי מספרי טלפון לא מוכרים לא עניתי. לאחרונה אני מקבל שיחות ממספרים בלתי מזוהים, אם זה לקבלת הלוואות,או דברים שאיני מעוניין בהם, טלפון אחד שהיה עם מספר,כשבדקתי אותו באינטרנט ראיתי שהינו על שם בעלך, ולא החזרתי צלצול, ראשית איני יכול לדעת אם את בבית, ואולי הינך עסוקה, שנית איני יודע מי ירים את השפופרת. אזי אני שוב מתנצל על הטרחה שגרמתי לך. המספר שצלצת אליו היה נכון. בתודה מראש שמעון שמעון

10/02/2013 | 22:24 | מאת: בימן

אני ביסקסואל אבל לא לגבי זה פניתי אליך בהודעה זו. מה שמדאיג אותי זה ששמתי לב שאני נמשך בבנות כמעט לגמרי רק לירכיים(זאת אומרת לקימורים שבצדי הגוף) ולרגליים ואני לא בטוח אבל יש פעמים שאני גם מפנטז על הבטן תחתונה של בחורות בכל מקרה באתי לשאול האם זה צריך לעורר דאגה מצדי שחוץ מלחלקים אלה אני לא נמשך לחלקים אחרים כמו שדיים וישבן? כי כאילו אני לא מרגיש כמו כולם. זה נראה לי נורא מוזר בייחוד שפעם הייתי נמשך לשדיים ותחת בימי ההתבגרות שלי ואיך זה בכלל שהאהבה לחלקים בגוף משתנה עם השנים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בימן, הסר כל דאגה מלבך. אנשים שונים נמשכים לחלקים שונים בגוף האישה ובגוף הגבר. נשים רבות משקיעות משאבים רבים בחיטוב הירכיים ועיצוב הבטן ובמו עיניי ראיתי אפילו סדנאות המיועדות בדיוק לעיצוב חלקים אלה במכוני הכושר השונים. תוכל לראות זאת גם בסרטונים רבים ביוטיוב. התמקד במה שאתה כן נמשך אליו ולא במה שלא וגם לא במה שמושך אנשים אחרים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

10/02/2013 | 22:06 | מאת: מישהי

היי אנחנו בני 35,עומדים להתחתן.כמה פעמים הוא לבש בגדים שלי והסתכל במראה.בהתחלה חשבתי שזה בצחוק אבל חלחל לאט שאולי זה כיף לו.בנוסף, כשהבעתי את דעתי שזה לא תקין ונובע מבעיה ולא גברי, הוא הגן בתוקף על התופעה ואמר שיש אנשים שזה עושה להם הנאה (לא התייחס לעצמו) ולאו דווקא נובע מבעיה.יום אחד גם מצאתי פאה בבית ועד עכשיו ההסברים שלו לא נותנים להבין אם זה בצחוק או אמיתי.כשאני שואלת זה עמום אבל אני לא מקבלת תשובה נחרצת שהייתי מצפה לה מסטרייט:"נראה לך?"בתמיהה - זה אין!חשבתי לומר לו שאני יודעת שזה נכון ושהוא יכול לספר לי את האמת, ושגם לי יש סטיות אך ברגע שמתחתנים צריך לזנוח את אלו שפוגעות בצד השני וכמו שהוא לא רוצה שאני אממש אותן-כך גם הוא צריך לזנוח.אני מפחדת שיבגוד ועוד עם גבר -הוא אמר שהיתה לו התנסות בעבר עם גבר אבל לצורך סקרנות ומאז הפסיק. גם על התופעה של הומואים הוא הגן,ואני לא יודעת מה לעשות. זה גם לחיות בשקר ולא לדעת מה האמת וגם ללכת עם מי שאני נגעלת ממעשיו.זה דוחה אותי.אין זמן ללכת לטיפול וזה נורא יקר.החתונה שלנו בקרוב מאוד.

לקריאה נוספת והעמקה

לציין שכבר שנים הוא טוען שרצה אותי אולם לא היה לו אומץ...שנים שהיו לו אפשרויות לשכב איתי והוא היה אדיש (ישנו לפעמים באותה המיטה) בסקס הוא בסדר למרות שבהתחלה היו לו קשיים איתי והוא לא אומר למה. היו פעמים שעמד לו ואז נפל.לי כל זה עושה תחושה של לא מושכת למרות שאני כן,שאני מתפשרת וחיה בשקר.לדעתי הוא פוחד לספר כי הוא בטוח שאעזוב אותו.כי אני חושבת שזה משהו פגום בבנאדם.אין תשוקה מטורפת מבחינתו והרבה עמים התלוננתי שאין מספייק סקס ואז הוא מנסה לרצות אותי או פשוט אומר שהוא עייף.נמאס לי לרדוף אחריו ולפתות אותו.זה קשה.שכחתי לומר שהוא אוהב להיות פאסיבי וזה מפריע לי מאוד.מה עושים?מה לומר?

שלום מישהי, אני מבין את תחושת ההלם שלך ומציע שנעשה סדר בדברים. לפי תיאורייך, ארוסך הוא טראנסווסטיט, כלומר, גבר המפיק הנאה מלבישת בגדי נשים. התופעה מוכרת והיא אינה קשורה בהכרח לנטייה מינית, כלומר, למשיכה של אדם לבני מינו. נכון שבחוגים הומוסקסואליים התופעה מקבלת ביטוי פומבי יותר בצורה של דראג קווין, אך כאמור התופעה קיימת בהחלט גם בקרב סטרייטים המפיקים הנאה מינית מיחסי מין עם נשים ואין להם כל צורך ביחסי מין עם גברים. העובדה שבן זוגך הגן על הומואים מבטאת פשוט את הליבראליות שלו ומעידה על כך שאינו הומופוב, כלומר, אינו פוחד מהומוסקסואלים ומהומוסקסואליות ואינו מרגיש צורך להתגונן מפניהם ע"י גינוי התופעה. יחד עם זאת, במסגרת קשר זוגי מן הראוי ששני בני הזוג יכבדו גם את הרתיעה של בני הזוג מתופעות מסוימות ואם הדבר אינו לרוחך, הייתי מצפה שישמור את ההנאות שלו לעצמו. אני חושב שהוא כן היה כן איתך וסיפר לך את האמת בדרכו שלו, לא במילים אלא ע"י השארת סימנים מתוך כוונה שתגלי עקבות - וכך קרה. לדעתי, השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא - האם העובדה שארוסך מפיק הנאה מלבישת בגדי נשים מפריעה לך עד כדי ביטול הנישואין, גם אם הוא סטרייט? במילים אחרות, אם התופעה מסתכמת בכך, האם תוכלי לחיות עם הידיעה הזו? התפלאתי מאוד לקרוא שאין לך זמן לטיפול ושטיפול הוא יקר ואין זמן עד החתונה. הרי עתידך מונח כאן על הכף. אמנם שיעור הגירושין נמצא בעלייה מתמדת, אך מדובר במי שעומד להיות אב לילדייך. המלצתי, אפוא, לפנות לייעוץ זוגי - ויפה שעה אחת קודם! ייעוץ זוגי לפני נישואין הוא מעשה נבון ומחושב המצביע על כנות הכוונות של שני הצדדים ואני אפילו הייתי מתנה את המשך התהליך אירוסין-חתונה בכך שארוסך ישתף פעולה בבירור זה. הרי המחיר שאתם עלולים לשלם לעורכי דין על גירושין, שלא לדבר על הסבל הנפשי, גבוה הרבה יותר מכמה שיחות אצל יועץ נישואין במעמד המעודד תקשורת כנה וישירה. הנה, אפוא, קישור לאלפון החברים באגודה הישראלית לטיפול במשפחה האמונה בישראל על הסמכת מטפלים זוגיים: http://www.mishpaha.org.il/ בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום מישהי, הדברים הנוספים שכתבת משמעותיים ביותר ומחזקים את ההמלצה שלי לפנות לייעוץ זוגי לפני קבלת החלטה כה חשובה כמו נישואין. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום מישהי, הדברים הנוספים שכתבת משמעותיים ביותר ומחזקים את ההמלצה שלי לפנות לייעוץ זוגי לפני קבלת החלטה כה חשובה כמו נישואין. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

בנושא מאשר איזה מטפל רגיל שלא יידע מה לעשות עם זה.האם לעובדה שהוריו היכו אותו בקטנותו יש השפעה?האם הדבר ניתן לטיפול?

05/02/2013 | 22:05 | מאת: בי

קודם כל אגיד מראש שהבעיה לא קשורה להיותי ביסקסואל, אך מכיוון שאני כזה הרגשתי נוח יותר לדבר עליה כאן. יש לי חברה. אני אוהב אותה ונמשך אליה מאוד(הגוף שלה הוא אחד הדברים שגרמו לי לגשת אליה מלכתחילה), אך שמתי לב למשהו מוזר - אני מרגיש כאילו הרגש העז כלפיה קצת מקשה על העוררות המינית שלי(שאותה אין לי בעיה להרגיש עם בנות ובנים אחרים אליהם/ן אני נמשך). למה זה קורה? אני כן מגיע איתה לעוררות מינית, אך לא באותה קלות כמו עם אלה שקיימת בי כלפיהם/ן משיכה מינית נטו, למרות שאני מרגיש משיכה לגוף שלה באותה מידה. כאילו קיים אצלי מוד רומנטי ומוד מיני ואני מתקשה להפעיל אותם ביחד.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בי, תודה על השאלה החשובה, שבאמת אינה קשורה כשלעצמה לנטייה מינית כזו או אחרת וטוב שנשאלה ע"י ביסקסואל. בחלק גדול מאוד מהמקרים (יותר אצל גברים ופחות אצל נשים) חלה שחיקה במשיכה המינית גרידא אל בני/ות זוגם. המיתוס הרומנטי על זוגיות, וגם תיאוריות פסיכולוגיות שונות, מחנכות אותנו לראות את המיזוג בין המשיכה המינית למשיכה הרגשית כלפי אותו אובייקט אידיאל של בריאות נפשית ו"מותר האדם על הבהמה". ואולם, בעיקר אצל גברים היצר המיני "חייתי" והטרוסטטי (כלומר, דורש גיוון ע"י החלפת האוביקט המיני או לפחות הפנטזיה המינית - לכן, אנו עדים לתחלופה גדולה כל כך של שחקניות פורנו באתרים המיועדים לכך). במילים אחרות, קיים מרכיב דומיננטי של התרגלות (habituation) בכל הקשור לדחף המיני בפני עצמו. במציאות האקטואלית, אנשים מוצאים לכך פתרונות שונים של פשרה: יש שיחליטו למצות חיי רווקות הוללים לפני שהם מתמסדים בקשר מחייב אחד, יש שימשיכו לקיים יחסים מחוץ למסגרת הקשר הזוגי המרכזי (אם בהסכמת בן הזוג ואם בלעדיה), יש כאלה שיסתפקו בצפייה בסרטי פורנו במקביל ליחסי המין בקשר המרכזי. בקשר זוגי בין שני גברים קיים לעיתים קרובות "הסדר" של זוגיות פתוחה בצורות כאלה ואחרות המאפשר קצת יותר דרגות חופש. בקשר זוגי הטרוסקסואלי הדבר נדיר ביותר, לפחות בהסכמה הדדית. יש, עם זאת, זוגות רבים החיים בשלום עם הפשרה לפיה מרגע שמיסדו את הקשר ויתרו על חלק גדול מהגיוון לטובת ביטחון ויציבות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

10/02/2013 | 20:06 | מאת: בי

העניין הוא שאני כן נמשך אליה מינית, מאוד. אני פשוט מרגיש שהעוררות הרגשית קצת חוסמת את זו המינית. אני אוסיף ואומר שכאשר אני חושב עליה באופן מיני, ישנו לצד עוררות מינית גם מעין חוסר נעימות, כאילו אני "מחלל" את הרגש. איך פותרים את ההתנגשות הזאת, על מנת שאוכל להיות בפתיחות מינית מלאה עימה?

03/02/2013 | 14:47 | מאת: בעילום שם

שלום, יצא לי לגלוש שנים ארוכות וריקות באתר אטרף-הכרויות. לאחר תקופה מסוימת החלטתי להיכנס לצד הסטרייטי שבאתר-לעולם המקביל שמכיל 90% מהאוכלוסיה. ונדהמתי לגלות כמה הדברים שם שונים הגברים שם משקיעים הרבה יותר בחיזור אחר בת הזוג,בטרחה לנסוע רחוק וכל זה מבלי בכלל שאני מציג/ה תמונה. לעומת זאת בצד הגיי אם אין לך תמונה לא מתייחסים, אם אתה רחוק ולא גר בעיר עצמה גם לא מתייחסים. הפנייה (אם בכלל פונים) איננה אישית ואמפתית יותר בקודים מוכרים בקהילה כמו נייד/ממוקם,פסיבי/אקטיבי ועוד. זה נכון שאטרף איננו אולי המקום למצוא בו אהבה על אף שיצוא ממנו זוגות. אך איך אפשר להסביר את השוני הרב בין הצד הסטרייטי לצד הגיי?

שלום בעילום שם, לדעתי, מה שאתר מתאר אינו קשור אך ורק להבדלים בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים, אלא להבדל בין גברים לנשים. מחקרים מעידים באופן יציב ועקבי על כך שגברים הם אימפולסיביים יותר ומחפשים ריגושים מיידיים, הצורך שלהם בשינויים גדול ושגרה משעממת אותם הרבה יותר מאשר נשים, שמחפשות בבני זוגם דווקא יציבות וביטחון. גבר הטרוסקסואל יודע זאת, כמובן, ועל כן ישקיע יותר בחיזור. יתר על כן, לעתים קרובות בחורה שמחפשת רק מין תעורר בו רתיעה, בוודאי כשמדובר על ניסיון ליצור מערכת יחסים, אם כי לא רק. בעולם ההומוסקסואלי, לעומת זאת, המפגש הוא בין גבר לגבר, כששני הצדדים נוטים יותר לחפש ריגושים והצורך של שני הצדדים בגיוון גדול יותר מאשר אצל נשים. כאשר המפגש הוא בין שני "מחפשי ריגושים" שכאלה, קיימת לגיטימציה רבה יותר להתעניין אך ורק במין מיידי, ללא כל מנגנוני החיזור הנהוגים בחברה הסטרייטית. כמובן שגם בצמד גברים כזה יהיה אחד שהוא מחפש יותר יציבות ואחד שמחפש יותר ריגושים וכמובן שגם בקרב מחפשי הריגושים הרבים ההומואים יש לא מעט אנשים הכמהים לקשר ומפגינים צורך בביטחון ויציבות, אך ההבדל הגדול כפי שאני רואה אותו הוא בין גברים לנשים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

12/02/2013 | 14:58 | מאת: בעילום שם

תודה על התייחסותך, קראתי בעיון רב. זה יפה באמת שאתה עושה הפרדה בין הנטייה המינית והמגדר לבין המין שאותו אדם נולד אליו אני בהחלט נוטה לקבל את זה כעיקר. כלומר אם נלך לפי מה שאתה אומר לא משנה אם אותו אדם: הומו, טראנס(MTF), או סטרייט המערכת המינית הביולוגית הזכרית(אברים+הורמונים) לוקחת את האדם מערפלת אותו והופכת אותו ל"רב שגל". אין ספק שיש בין המערכת הזאת הבדלים גדולים לבין המערכת הנשית, ובאמת הרי קשרים לסבים וסטרייטים יציבים מאלה של הומואים. ובכל זאת יש עוד כמה מרכיבים שיש לי לגביהם סמני שאלה למשל: שמקרי אונס יותר משויכים לגברים סטרייטים מאשר הומואים או נשים? והומואים לא מוכנים לנסוע מרחקים בין אם מדובר בהכרות מעמיקה או סתם סטוצים מגוונים וגברים סטרייטים כן!

02/02/2013 | 23:52 | מאת: דויד

אודה לך אם תוכל להסביר לי פסיכולוגית/אישיותית מה זה אומר, שאני נמשך אל הישבן של הבחור/ה, וגם את החלק העירום של הטבור [כמו שהיה פעם באופנה], [בכלל לא לשדיים] אני מודה לך מאד

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דויד, אם אתה נמשך מינית גם לנשים, פירושו של דבר שאתה ביסקסואל. אם אתה נמשך אך ורק לגברים, ובתוכם לאזורים שציינת, פירושו של דבר שאתה הומוסקסואל. גם לסטרייטים וגם להומואים (וכמובן, גם לנשים סטרייטיות ולנשים לסביות) יש איזורים מסוימים בגוף ש"עושים להם את זה" מבחינה מינית. לא בכדי לא רק שיש מכוני כושר רבים, אלא בתוכם גם סדנאות ספציפיות רבות לעיצוב חלקים שונים בגוף (למשל, בטן, ישבן וכד'). ייתכן שמשיכה לישבן של גבר ולטבור עולים בקנה אחד עם נטייה קצת יותר אנדרוגנית, כלומר, להימשך לבחורים שמבחינות מסוימות מזכירים בחורות (למשל, המשיכה שלך ל"חולצות בטן") ולכן יש לבדוק האם אתה נמשך גם לנשים. ובכל זאת, מדובר בתת-משיכה בתוך המשיכה הכללית לגברים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

31/01/2013 | 22:27 | מאת: הורים מודאגים

שלום אנחנו זוג הורים שאוהבים את הבן שלנו ,לאחרונה סיפר לנו שנטייתו לבני מינו,למרות שהיה בקשר שנים עם חברתו והיה נראה כי הכל בסדר,הוא סיפר שהוא דומיני , האמת ,נרגעתי , אבל אני לא רוצה להציק לו ,ולבקש ממנו שלא יוותר על חברתו ,במיוחד שסיפר כי מרגיש מעולה עם החבר הגבר כמו שלא הרגיש מעולם עם בנות וחברות... אני רוצה שירגיש בנוח עם בחירותיו והעדפותיו ולא ישקר לנו רק כדי שנרגיש טוב,אם טוב לו ואנחנו מכירים את הילד שלנו וכנראה נעים לו והוא מגלה משיכה שעושה לו טוב אז למה אנחנו משתגעים? האם זה עובר .?האם אפשר להיות ממש זוג בין שני גברים ? האם לתת לו להתנסות ולא להתערב ? רוב תודות

01/02/2013 | 23:23 | מאת: אריה

ראשית גילוי נאות אני לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר. ידוע שנטיה מינית היא לא דבר שניתן לשינוי. גם לא בטיפול. לא ציינתם בן כמה הבן. בגיל ההתבגרות כאשר המיניות עדיין לא מעוצבת, יתכנו כל מיני התנסויות עם בני אותו מין, זה לא בהכרח מעיד על הומוסקסואליות.

26/01/2013 | 22:33 | מאת: אשד

שלום ד"ר אני בן 28, בריא בדרך כלל. יש בעיה שמאוד מציקה לי והיא חוסר היכולת להיחדר בזמן סקס. ראשית אומר שאני רוצה בזה - על הסקאלה של אקטיבי-פסיבי אני איפשהו באמצע, רק שלממש את תפקיד הפסיבי עד הסוף אני לא מצליח למרות הרצון הרב. ליתר דיוק, אני רוצה את זה לא כדי לרצות מישהו אלא כי זה חשק מיני שקיים אצלי. שנית, ערכתי בדיקות מקיפות בזמן האחרון באזור הרקטום - בדיקות שלא העלו דבר ושללו כל אפשרות לפגיעה פיזית שיכולה ליצור את תחושת הכאב והסגירות בזמן האקט. כל זה מוביל אותי למסקנה שהעניין ברובו פסיכולוגי, והייתי מעוניין לדעת מהי המלצתך בסיטואציה שכזו. יש לי בנזוג שאני אוהב אבל המין לא ממצה. בנוסף, רציתי לדעת אם קיימים מאמרים רלוונטיים שאפשר לקרוא בנושא. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אשד, העניין הפסיכולוגי עם קושי להיחדר (אגב, גם אצל נשים) כרוך בצורך עצום בשליטה ובחרדה לאבד שליטה. כאשר הקושי מופיע בתוך קשר זוגי, קיים בהחלט מקום לבדוק את הצורך בשליטה לעומת היכולת להרפות ולסמוך עליו גם בתחומים אחרים של הקשר. זו, כמובן, אמירה כללית מאוד, שאינה נובעת מתוך הכרות אישית אתך. אחד הפתרונות ההתנהגותיים יותר לכאבים אלה, פתרון שמשאיר את השליטה בידיך, הוא ניסיון להחדיר באופן הדרגתי דילדו קטן, אח"כ גדול יותר וכן הלאה, בליווי חומר סיכה, כאשר "אימון" כזה יכול להיעשות או בינך לבין עצמך או כחלק ממשחק מיני עם בן הזוג (או לשלב את שני האופנים). ברבדים פסיכולוגיים עמוקים יותר ניתן לברר את הצורך שלך בשליטה (הכאב נוצר כתוצאה מכיווץ של שריר), את היכולת שלך להפקיד את עצמך בידי בן זוגך ואולי גם (בתלות במקרה, כמובן) שרידים של הומופוביה מופנמת וזיהוי חדירה אליך כביטוי לנשיות שלך, או ליתר דיוק, פגיעה בגבריות. המאמרים שנכתבו בנושא אינם מחקריים ומהם עולה השקפה שהומואים מנסים לחקות את הסטרייטים ביחסי המין שלהם, כולל לגבי חדירה, בו בזמן שאין כל חובה לעשות זאת. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

25/01/2013 | 22:11 | מאת: יוסי

שלום, אני בן 25 והייתה לי חברה 6 שנים. שבשנה האחרונה הרגשתי שיש לי פנטזיות מיניות על גברים יותר מבעבר (ואף פעם לא התנסתי). תמיד חשתי משיכה למין הגברי אך היא לא הייתה חזקה כמו בתקופה האחרונה. הודעתי לחברה שלי על הדבר כי הייתי בטוח שאני הומו ושאנחנו לא צריכים להיות ביחד. הייתי ביעוץ פסיכולוגי במשך 8 חודשים שהרגשתי שלא צלח יצאתי עם יותר שאלות מאשר תשובות. חשבתי שאני אוכל להמשיך להיות בקשר בטוח אבל כל יום קמתי על צד אחד. יום אחד כן אני אוהב אותה אני נמשך אליה והכל בסדר ויום אחר מחשבות על גברים שאומרות לי שאני לא אוהב נשים ולהישאר איתה זה לא אמור להיות. בראש שלי הסתובבו מחשבות שאולי עם גברים המשיכה תהיה שונה (יותר חזקה), שזה יהיה משום שאולי יהיה לי יותר טוב ומסיבות אלה ומהסיבה הברורה שכרגע אני לא יכול להתחייב לקשר מחייב נפרדנו. ובזמן הזה אמרתי שאני הולך עד הסוף עם ההומאיות שלי ומנסה וניסיתי ודיי התאכזבתי כי כל המשיכה הענקית שחשבתי שתיהיה לא היתה (נמשכתי כמו שאני נמשך לבנות) לא הרגשתי הנאה יותר גדולה. אבל מצד שני זה היה לי מאוד טבעי. ואני חושב על זה שאם ישאלו אותי למי אתה נמשך התשובה כנראה תהיה לחברה שלי ולגברים. שאני רואה את חברה שלי בתקופה הזאת אני מתחרמן רק מנשיקה ומגע איתה. ואני מתוסכל כי מצד אחד אני לא רוצה לפספס את אהבת חיי ומצד שני אני מפחד שאם אני יחזור אליה הפנטזיות והמחשבות שאומרות לי שבצד השני יותר טוב. יגרמו לי תסכול ולא יאפשרו לי לחיות את חיי כבנאדם מאושר. אשמח לחוות דעתך על הנושא, על איזה צעדים כדי לי לעשות להמשך? האם אפשר להתמודד בקשר זוגי עם אישה עם מחשבות כאלה? או פשוט לוותר (מה שמאוד אני לא רוצה כי אני מאוד אוהב אותה)?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יוסי, אצל ביסקסואלים רבים המשיכה לנשים ממוקדת בבת זוגם ומלווה קשר רגשי עמוק ואילו המשיכה לגברים היא מינית בלבד ואינה ממוקדת בגבר אחד.כמו הרבה ביסקסואלים, לפחות בשלב שהחלטת להיפרד מבת זוגך, המצוקה נבעה מהקושי להכיל את שתי המשיכות בעת ובעונה אחת, וזו לדעתי צריכה להיות המטרה בטיפול. המשיכה לגברים אינה פוגעת במשיכה לנשים. באופן כללי, ממש לא הייתי מציע לך לעזוב את הקשר עם חברתך, משום שלא עוזבים סוס מנצח: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 העובדה שקיימת ברקע גם משיכה מינית לגברים היא עובדה שצריך להתמודד איתה כמו עם משיכתם של סטרייטים לנשים אחרות בצד המשיכה לנשותיהם. יש כאלה המקיימים יחסי מין מחוץ לנישואין, יש כאלה שמשאירים את המשיכה הזו בפנטזיה, יש המוצאי לה פורקן בסרטים פורנוגרפיים וכו', איש-איש לפי צרכיו ומערכת הערכים שלו. להערכתי, הרגשת יותר "טבעי" ביחסים עם גברים משום שהיה מדובר במין נטו ולא כחלק ממערכת יחסים - ובעולם של יצרים ודחפים בלבד (בין עם נשים ובין עם גברים), אנשים מרגישים "טבעיים" יותר. המלצתי לך לשמור על מה שיש ולפנות לטיפול במטרה למזג את שתי המשיכות, לראותן כלגיטימיות ואינן פוגעות זו בזו וזאת ע"י הגמשת ערכיך בקשר לגבריות, לנשיות ואולי גם לתחומים אחרים. לפי ניסיוני, נשותיהם של ביסקסואלים מרגישות שיש להן חבר אמיתי ולא רק בעל לעומת אטימות מסוימת שהן חשות מגברים סטרייטים לחלוטין. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

30/01/2013 | 00:50 | מאת: ניס

הלוואי שהנשים היו מבינות אותנו הגברים שמאד רגישים ומאד אוהבים אבל יש להם איזושהי משיכה לבני המין השני וזה לא מוריד מהאהבה שלנו לאישה שאיתה אנו חיים. אני פעמיים שיתפתי וקיבלתי את הכאפה לפנים. מאז אני לא מצליח להיכנס לאף קשר זוגי עם אשה למרות שאני מאד רוצה ומסביב זה מאד לחוץ שאין לך קשר רציני ואתה כבר לא ילד

31/01/2013 | 00:50 | מאת: יוסי

תודה על התיחסותך. אם ניכנס ליותר פרטים. המחשבות שהיו לי בתוך הקשר הם שיש אדיאל מסוים שגבר סטרייטי כל הזמן נמשך לבחורה שלו וכל הזמן רוצה סקס וזה לא בסדר להרגיש משיכה בעקבות מגע כי גם הומו מוחלט יכול לחוש משיכה. ובעקבות מחשבות אלה נבע עוד יותר תסכול. לאחר הפרידה שאלתי חבר סטרייטי איך הוא מרגיש עם החברה שלו, וגיליתי שלא כל הזמן בא לו, ושהוא צריך מגע כדי להתחרמן והגילוי הכי מרעיש היה שאני קיימתי יותר סקס ממנו. אבל יש בי פחד עמוק ובלתי נשלט לחזור לקשר כי אני מפחד שיום אחד אני יבין שהמשיכה הזאת היא לא אמיתית בגלל האידאל שנתפס ושכל הקשר שבניתי יפול שוב. וכרגע אני חש תסכול עז אני כ"כ אוהב אותה אבל אני רוצה להיות בטוח בקשר. אשמח לתגובתך בעניין. תודה.

29/01/2013 | 16:41 | מאת: יוסי

תודה על התיחסותך. בנוסף לזה מציק לי שאני רואה את חברה שלי וזה לא עושה לי כלום ברוב הפעמים, רק אחרי שיש מגע ונשיקות אני מתעורר מינית. משום מה יש לי מחשבה שגבר סטרייטי שיראה בחורה ערומה כל הזמן יחוש גירוי כל הזמן ירצה סקס. אבל בשיחות עם חברים טובים סטרייטים בקשר ארוך הם מסבירים לי שהמציאות לא כזאת, ושהם צריכים על מנת להתגרות מגע, נשיקה ואפילו יצא שאני מקיים יותר סקס ממנו. יש לי פחד שהמשיכה לא תחזיק מעמד כי היא יותר רגשית ושהיא לא כמו שהיא אמורה להיות. ושאיך זה שאני נמשך רק אליה ואל גברים. אני מפחד שאולי בעתיד אני אגלה שאני רק הומו ושאני לא אמור להיות איתה.

03/02/2013 | 14:33 | מאת: בעילום שם

יוסי יקר, אלה החיים. . . . יש משפט חכם שאומר "אדם צריך לדעת ייסורים,בושה,ואת מה שיוכל לבקש אך לעולם לא לקבל". לדעתי אתה-האמתי זו הבחירה שלך בלב. ולכל אחד יש קושי מסוים בחיים. התופעה הזאת שגברים ונשים בגיל 30-40 פתאום שמים לב שהם נמשכים בעיקר לבני מינם שכיחה. יש גם דו מיניים שיכולים להימשך מאוד לגברים אך יעדיפו לאוהב יותר נשים. דעתי האישית היא במקרה של דו שככל שפחות התעסקו במחשבות מיניות ככה יוכלו להתרכז יותר באהבה שלהם. אך יש מקרים שהדו לגמרי לגמרי נמשך מינית אך ורק לגברים ומלבד להתנשק אתם נמשך לכל דבר לזכרים.

25/01/2013 | 21:35 | מאת: חיים מגפיים

שלום לך גידי, אני הומו ודתחל"ש, כתבתי לך בחודשים האחרונים, ושמחתי לקרוא את התגובה שלך וכו'.. בתקופה האחרונה אני מטופל אצל עו"ס צעיר סטרייט, מטעם האגודה בבארשבע, שהחליט לעזור לחברים מקהילת הלטה"ב.. לגבי השיחות שלו אני מרגיש שאני מצליח להבין אותו אבל אני עדיין בתחילת הטיפול והשבוע יש לי תור לפסיכיאטרי בבית חולים הנפש לגבי לקיחת כדור שיכול "לשחרר"... אותי מכל ההפרעות שלי והכל.. אמא שלי לאחרונה מאז הגירושין, התחילה בקשר עם משהו מאוד נחמד, שהוא ההפך מאבא שלי.. הוא יודע להקשיב לתמוך.. לאהוב.. להבין... אבל אני יודע שהוא ההפך שכל הומו היה רוצה לחשוב.. אני חושב שהוא הומופוב גדול.. אני מאוד נחמד, ואמא סיפרה לו כל דבר עליי ועל האחים שלי ובעיקר עליי, שאלתי אותה אם סיפרה לו על הנטייה והכל, היא הכחישה.. לא ידעתי אם להאמין לה או שלא להאמין.. ראיתי פה מספר הודעות של אנשים שכתבו שבגלל שקשה להם לקבל את עצמם הומואים/לסביות וכו'.. אז הם פתחו איכשהו חרדה מסויימת מגברים או להפך.. יכול להיות שזה מה שקורה אצלי? הריי עברתי הטרדה מינית ע"י המפקד שלי וזה רק מעצים בעצם את הבעיה.. וגם חוויתי אלימות בתדירות יחסית נמוכה ע"י אמא שלי והרבה פעם אם לא הייתי מבצע מה שהיא אמרה אז היא הייתה צועקת ומאיימת, וככה זה נכנס לתודעה שלי.. נשאר וזהם גרם לי לפתח דחייה מאנשים זרים ובעצם מונע ממני עד היום ליצור קשרים חברתיים ומיניים או זוגיים בלי שום קשר אם זה משהו עם גברים או נשים. אפשר להגיד גם שאין לי שום נסיון עם נשים וכו'.. חרדות ודיכאון באמת באות אצלי הרבה.. גם היום! אני מרגיש ממורמר על החיים שלי ועל החיים שלמעשה קובלים אותי ואין לי יכולת להשתחרר מאותם אזיקים.. אני השנה כבר אוטוטו הין 28 והשנים זזים כאילו אין מחר.. אז, שיהיה לך לילה טוב.זז

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חיים, אני זוכר את פניותיך ושמח לקרוא שמצאת אוזן קשבת אצל העו"ס המתנדב. אני מציע לך להיעזר גם בו וגם בטיפול התרופתי המוצע לך ע"י הפסיכיאטר בביה"ח. קשה מאוד לענות לשאלותיך בלי להכירך אישית. למצוקות הרגשיות שאתה מתאר יכולות להיות סיבות רבות ובעצם כל תופעה פסיכולוגית היא רב-גורמית, כלומר, אין רק גורם אחד ויחיד שמסביר את התופעה, אלא בדרך כלל כמה גורמים תורשתיים וסביבתיים חוברים יחד ליצירת המצוקה. הסיבות חשובות פחות ומה שחשוב הוא שמצאת כתובת שיכולה לתת מענה למצוקתך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

19/01/2013 | 22:02 | מאת: ישראל

אודה לך מאד אם תוכל להסביר לי את ההגדרה הנפשית/פסיכולוגית על הנטיה שלי [ושל עוד רבים] אני לבן ונמשך מאד לשחורים. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ישראל, אין כל הגדרה למשיכה לבני מוצא או גזע מסוים, כשם שבקרב סטרייטים אין כל הגדרה להעדפת בלונדיניות או כהות-עור. ההגדרה של הומוסקסואליות התפתחה מבחינה היסטורית על רקע ראייתה כהפרעה נפשית בעבר. בתוך כל נטייה מינית קיים עניין של טעם אישי ומשיכה לבעלי מראה מסוים. יש המעדיפים דומים להם ויש המעדיפים שונים מהם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

18/01/2013 | 23:39 | מאת: אדית

תודה על התשובה.אני גם מעוניינת בשלב ראשון להעמיק את הידע וההבנה שלי בתופעת ההומוסקסואליות.ראיתי בתשובותיך שאתה מפנה למאמרים וכו. תוכל להמליץ לי על איזה ספר שמתאים להורה של צעיר הומו. 2.בכל הענין החדש שהתגלה לי לאחרונה מפליאה אותי העובדה שהבן היה בקשרים עם בנות מאז גיל ההתבגרות, ואפילו קשר ארוך של שלש שנים שהסתיים לפני כשנה פלוס ורק לאחריו הכיר בחור שכבר היה לו נסיון חד מיני - ומאז הם ביחד והוא טוען שהוא מאוהב בו.אני תוהה איך יתכן? תוכל לנסות להסביר לי בכמה מילים ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אדית, אני ממליץ לך לקרוא את ספרן של דבורה לוז ושרה אבני, "אמא, יש לי משהו לספר לך" בהוצאת שופרא: http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=29426 קיימים כמה הסברים אפשריים לקורות את בנך, כל אחד מהם דורש הכרות אישית איתו: 1. ייתכן שהוא ניצל את מעט המשיכה שהייתה לו (ואולי עדיין יש לו) לנשים על מנת ללכת בתלם, כברירת המחדל של נער שגדל בחברה הטרוסקסואלית ולהימנע מההתמודדות הלא פשוטה שעדיין ניצבת, גם בימינו, בפני הומוסקסואלים. 2. הומוסקסואלים רבים (כמעט לכולם) יוצרים שפה משותפת טובה מאוד עם נשים ושני הצדדים נהנים מכך. לכן, להומוסקסואלים יש חברות אפלטוניות רבות ולנשים סטרייטיות רבות יש ידיד אפלטוני הומוסקסואל: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=175 גם אם הקשר כלל מגע גופני, ייתכן מאוד שדווקא כהומוסקסואל או ביסקסואל הוא חש פחות מאוים ע"י אישה מאשר ע"י גבר (נערים בגילו דאז הם הומופוביים מאוד). 3. סיכוי נמוך יותר יש לאפשרות שבנך עדיין ביסקסואל, כלומר, נמשך במידה מסוימת גם לנשים אך העדיף זוגיות עם גבר: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 בקרב ביסקסואלים אנו עדים לתופעה הנקראת "סדרתיות", כלומר, בתקופה מסוימת בחייהם ממומשת המשיכה לגברים ובתקופה אחרת המשיכה לנשים. אם בנך חי עם בן זוג בגיל כה צעיר, לא הייתי ממליץ לך לטפח תקוות שיבוא היום וישנה את "בחירתו". בכל מקרה, הייתי ממליץ לך לעמוד מנגד, לא להתערב באופן פעיל בבחירותיו ולהיות שם בשבילו בכל מצב, כמצופה מכל הורה. על מנת שתוכלי למלא תפקיד זה, בלי לשכוח את צרכייך שלך, הייתי ממליץ לך להיעזר באחת מקבוצות התמיכה של תהל"ה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום יש לי בעיה חמורה אני בן 30 נראה מעולה ויש לי הרבה מחזרים הבעיה שלי היא שיש לי קושי חמור להיות פסיבי טוב למרות שאני נמשך מאד מאד להיות פסיבי. כואב לי מאד באקט הפמפום (את החדירה עצמה כבר הצלחתי לעבור) וזה כאב בלתי נסבל עד שרוב האקטיבים שאני נפגש איתם פשוט מתבאסים ....(אני מדבר על סטוצים וזה גם מה שאני מחפש...אין לי רצון לקר כרגע אני מעוניין להנות מעולם הסקס) ניסיתי כל דבר אפשרי: דילדו, פופרס(בכמויות), חומר סיכה, להירגע, הכללל מה שלא תרצו ואני עדיין פשוט לא מצליח! היה אחד שהצליח לחדור ולפמפם אבל היה לו זין קטן יחסית ולרוב יש 16 ומעלה ועבים וזה מאד כואב לי (שוב, אני מדבר על הפמפום בלבד כי בחדירה עצמה כבר הצלחתי להסתדר). אני עושה חוקן כל פעם מתנקה היטב ועדיין כואב לי מאד וממש מתבאסים עלי. אני אובד עצות ברמות אחרות לציין שהייתה לי בעבר בעיית פיסורה אך היא חלפה. טופלתי אצל מטפל מיני אך הובן לי שזאת לא בעיה פסיכולגית אלא פיסיולוגית -כואב רצח בבקשה תסייעו לי מה אעשה??

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טל, הגעת לפורום שהייעוץ בו אכן פסיכולוגי ולא רפואי, אם כי לא ברור לי באופן חד-משמעי שהבעיה רפואית ולא פסיכולוגית, שכן כולנו מורכבים מגוף ונפש. אני מבין שכרגע אתה לא מעוניין בקשר אלא מרגיש צורך "להתנפל על העולם" ואין לי שום דבר ערכי נגד זה. העניין הוא שאתה "מתנפל" גם על הפתרונות, ובמיוחד מדאיג שימוש בפופרס "בכמויות". גם חוקנים רבים מדיי אינם מומלצים מבחינה רפואית. אני מבין שהרצון הוא לחוות הרפתקאות מיניות ולהיחדר, אך הפתרונות מחייבים דווקא לדחות סיפוקים ולפעול בשיקול דעת, באיטיות ובהדרגתיות. אני מכיר את הבעיה יותר מנשים שסובלות מווגיניזמוס (כאבים בעת חדירה) אלא שאז הטיפול הסקסולוגי נערך כחלק מטיפול זוגי עם בן זוג קבוע. אם את מחסום החדירה עברת, הבעיה אינה כיווץ של שרירים והיא באמת דורשת התייעצות רפואית. לצורך כך, אני ממליץ לך לפנות למרפאה הגאה בגן מאיר, בה הרופאים מיומנים ומנוסים בבעיות רפואיות שאופייניות להומואים. אמנם המרפאה שייכת לשירותי בריאות כללית, אך ידוע לי שהמגמה היא לקבל כל אחד, לפחות בבעיות הקשורות לנטייה המינית. אני בכל זאת רואה בעיה פסיכולוגית בהתנפלות האימפולסיבית שלך על החיים, שעלולה לסכן אותך (פופרס, חוקנים רבים, אפשרות של פגיעה בקונדום או ויתור עליו תחת השפעה של כמויות גדולות של פופרס וכו'). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

19/01/2013 | 23:38 | מאת: בעילום שם

הרקטום איננו איבר מין. אתה לא צריך להיות קורבן על מזבח ההנאה של אף אחד. לדעתי יש מוגבלות בחיים הומוסקסואלים. ולא צריך להתלהב יותר מדי מהרפתקאות מין. אני מניח שלכל אחד מידות שונות. בהצלחה.

15/01/2013 | 23:04 | מאת: אדית

בני בן 25 - היו לו קשרים ארוכים עם בנות זוג ,בשנה האחרונה סבל מדיכאון(לא הצלחתי לדעת מהו הרקע ) - והפנתי אותו לייעוץ. השיחות די עזרו לו אבל נשארו מצבי רוח שנראים לי גם מקושי בלימודים. לאחרונה נודע לי שחי עם בן זוג. בעלי עדיין לא בתמונה, אני צריכה עזרה איך מתמודדים עם הגלוי המפתיע הזה? והאם לאור מה שסיפרתי כדאי לגם בני יקבל ייעוץ למרות שלטענתו הוא מאוהב וכרגע שלם עם הבחירה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אדית, אני מבין ומעריך את הקשיים שאת ניצבת בפניהם, בעיקר כשאינך יכולה לחלוק אותם עם בעלך. נשמע לי שתוכלי להפיק תועלת מרובה מייעוץ באחד הסניפים הקרובים לביתך של תהל"ה, עמותת להורי הומוסקסואלים ולסביות, http://www.tehila.org.il/ . קיימות אפשרויות התייעצות ברמות שונות, פרטנית, קבוצתית וגם פורמאלית פחות "הורה בקפה" במתכונת של שיחה בלתי מחייבת בבית קפה. קודם כל, דאגי לעצמך ומצאי שם לעצמך מקור תמיכה. אבות מצטרפים לקבוצות כאלה בשלב מאוחר יותר, אחרי שהאישה פונה, ומחקרים מראים שהם כמעט תמיד האחרונים לדעת ומקבלים זאת קשה יותר. אני משוכנע שבעמותה הוותיקה הזו הצטבר גם ניסיון בשאלה איך לספר לבעל. אני מצטרף להתרשמותך שאין להטריד כרגע את בנך בטיפול ובייעוץ פסיכולוגיים אם הוא שלם עם עצמו, אם כי ייתכן שבמסגרת הניסיון לספר לאביו יידרש להתגייס לטובת העניין ובטוחני שיעשה זאת ברצון. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום, שמנו מירב וגלי ואנו סטודנטיות לתואר ראשון לפסיכולוגיה באו"פ. במסגרת לימודינו אנו עורכות מחקר העוסק בתפיסות עצמיות ומיועד לגילאי 18-35 נשמח אם תוכל/י למלא שאלון קצר בנושא. השאלון הינו אנונימי ושימושו לצורך המחקר בלבד. רק להכנס ללינק.בתודה מראש על שיתוף הפעולה. https://docs.google.com/spreadsheet/gform?key=0An7-QvJk6TK3dDFLQlBrSUtrenRCTWxLeUlyS1VDNnc#invite

14/01/2013 | 00:23 | מאת: חבר פורום

הייתי שמח לענות על השאלון אם הוא אכן היה אנונימי. לצערי הקישור מחייב אותי להתחבר לחשבון הג'ימייל שלי לפני שאני יכול לגשת למסמך עצמו, וזה דבר שאני לא מוכן לעשות (אפילו אם אתן מתחייבות שאין לכן דרך לראות את פרטי החשבון שלי). אם תהיה דרך אחרת למלא את השאלון שלא תדרוש שום פרטים אישיים - אשמח לעזור ולמלאו. בהצלחה לכן בכל אופן!

08/01/2013 | 11:38 | מאת: דורון

שלום פרופ' רובינשטיין, אני מעוניין להקים משפחה עם אישה בהסכם הורות משותפת. מעניין אותי לדעת מה לדעתך מידת ההשפעה שיש לנטייה המינית של ההורה על הנטייה המינית של ילדיו. ראיתי מחקרים שטוענים כך וכאלו שטוענים אחר וזה די מבלבל... מה ידוע לך בעניין? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דורון, אני מכיר את אותם מחקרים שאתה מכיר ולא הייתי מייחס להם חשיבות רבה משלוש סיבות: (א) זו תופעה חדשה מאוד מבחינה היסטורית ואין מספיק דורות כדי להצביע על מגמה. (ב) חלק מהמחקרים איכותניים (התרשמותיים) ולא כמותיים סטטיסטיים שיטתיים. (ג) הייתי חושש להטיות אידיאולוגיות של החוקרים בשני הכיוונים. לדעתי, לא על בסיס תורשתי ולא על בסיס סביבתי, אין כל סיבה לחשוב ששיעור ההומוסקסואלים בקרב הצאצאים יעלה על זה שבאוכלוסייה הכללית. אם, למשל, לוקחים את המודל הפסיכואנאליטי להסבר התופעה, דווקא הדינאמיקה המשפחתית בין ההורים העשויה לגרור הומוסקסואליות אצל הצאצא נעדרת כליל מהמודלים של הורות אחרת. גם במקרה שהצאצא כן יתפתח להיות הומוסקסואל, מצבו יהיה הרבה יותר טוב יחסית לצאצא הומוסקסואל שנולד להורים סטרייטים במערכת משפחתית רגילה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

09/01/2013 | 00:00 | מאת: דורון

תודה על התשובה. אני שמח ללמוד ממך ששיעור הילדים ההומוסקסואלים בקרב הורים הומוסקסואלים אינו עולה על שיעורם באוכלוסייה הכללית. למרות שברור לי לחלוטין שאקבל את ילדיי ואוהב אותם בכל מחיר, לא לא הייתי רוצה שגם הם ישלמו מחיר חברתי כל כך כבד בגלל שונות. מהתעניינותי הרבה בנושא, הן במישור האישי, והן במישור התאורטי, אני מתרשם שהבעיות המתודולוגיות שציינת מאפיינים גם מחקרים על טיב ההורות החד מינית. אני מניח שזה כולל גם הורות עם שותף מהמין הנגדי (או שאני טועה?). אני יודע שהמחקרים על הורות חד מינית הם בעיקר על לסביות ואינם מייצגים את כלל ההורים ההומולסביים בכל מיני היבטים. זה מצוין בלא מעט מקורות מידע אליהם נחשפתי. אולם מצוין שם גם שמהמידע שכן קיים, לא ניתן להסיק שהורים אלו פוגעים בהתפתחות ילדיהם או שנטייתם המינית גורעת מכשירותם ההורית. מה שאני שואל הוא, האם, בהינתן המידע הזה, אתה רואה אפשרות שמממצאי מחקרים עתידיים יוכלו להסיק כי הורות חד מינית פוגעת בילד, או שמא, המחקרים יתמקדו יותר במה ששונה בינה ובין הורות הטרוסקסואלית, ללא שיפוט מוסרי, לטוב או לרע. אשמח לשמוע את תשובתך. תודה.

09/01/2013 | 00:41 | מאת: בדוי כמובן

האם הבנתי נכונה ואכן התכוונת שההומוסקסואליות עצמה היא "תופעה חדשה מאוד מבחינה היסטורית"? האם היא אכן צצה רק עכשיו בעידן המודרני ומעולם לא הייתה קיימת בקרב בני-אדם קודם לכן?! ואם אין בסיס גנטי לנטייה מינית, מעניין אותי לדעת מהו הסיכוי הקלוש שגם אבי, גם אחי וגם אני הומוסקסואלים - קלוש, אך התממש! ואולי הוא בעצם לא כל-כך קלוש כמו שמתיימרים להציג אותו והנטייה המינית אכן גנטית? אני נוטה להאמין שכן.

08/01/2013 | 05:00 | מאת: אמיר

שלום יש לי שאלה לגבי נטיה מינית למעשה זה קשור לעניין דת בחור דתי שאין לו רצון בנטיה מינית אבל יש לו מחשבות מסוג זה למעשה גם אין לו ניסיון בזה ואינו רוצה ניסיון בזה, כל רצונו זה להתחתן עם אישה להקים משפחה זה האושר הגדול ולמעשה גם אין לו ניסיון עם אישה אולי בגלל חוסר בטחון כדי לדעת מה הוא בעצם? מצד שני הוא גם מרגיש שהוא יכול להיות עם אישה אבל הכל בגדר של האם ליל הכלולות יעבור כהלכה ובגלל זה יש את עניין חוסר הבטחון לצאת עם בנות איך יעזור לעצמו? ואגב שאלה כללית שלא קשורה לעניין זה מה ה אומר שבגלל חוסר של דמות אב אדם נדמה לו שהוא בעל נטיה קראתי פעם על זה ולא הבנתי את העניין הזה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אמיר, אני מניח שהמצב הוא שהבחור נמשך לגברים אך רוצה לקיים מסגרת משפחתית רגילה. אמיר, חלק גדול מאוד מההומוסקסואלים החילוניים, ואפילו אלה מביניהם ששלמים כיום עם הנטייה המינית, היו מוותרים על נטייתם המינית, לפחות בתחילת הדרך, אילו הדבר היה אפשרי. חשוב לציין שגם בקרב הומוסקסואלים מוצהרים ומאושרים הנטייה המינית לא הייתה עניין של בחירה (או כפי שבטעות מכנים זאת, "העדפה"). מדובר בנתון שיש לקבל, במיוחד אם לא קיימת במקביל כל משיכה לנשים. במצב של חוסר משיכה מינית לנשים, אי אפשר ליצור יש מאין. המשיכה לגברים ולנשים אינה תוצאה של ניסיון מיני, אלא היא באה לידי ביטוי בעוררות מינית תוך כדי פנטזיה על גברים או נשים, ותוך כדי הסתכלות עליהם במציאות, בסרטים (לאו דווקא פורנו) וכו'. אין צורך בכל "טבילת אש" כדי לדעת על המשיכה עצמה (המימוש הוא עניין בפני עצמו). חשוב לציין גם את הצד של האישה: אם הגבר לחלוטין אינו נמשך לנשים ובכל זאת נושא אישה, הדימוי העצמי המיני של האישה עלול להיפגע קשות, משום שבשל בעיה של הגבר, תחושת הנשיות שלה תיפגע (קל וחומר בחברה דתית המקפידה על מונוגמיה). הייתי ממליץ לבחור לפנות להו"ד (הומוסקסואלים דתיים) כדי להיעזר http://hod.org.il/. יש שם גם רבנים וגם פסיכולוג דתי (סטרייט) שאליו ניתן להפנות את הבחור. __ היעדר דמות אב הוא חלק מההסבר הפסיכואנליטי להתפתחות הומוסקסואליות. בכמה מילים: לפי הסבר זה, כאשר יש קשר קרוב מאוד בין הבן לאימו ומאידך האב או נעדר פיזית (לא קיים כלל או מופיע לעיתים רחוקות, מסיבות אלו או אחרות),או פאסיבי, או רחוק וקר, לילד אין דמות גברית להזדהות איתה ואז הוא מזדהה עם אימו ובהמשך יימשך לגברים. במציאות קיימות כמובן וריאציות שונות לדינמיקה משפחתית זו ובנוסף, יש לציין שרבים שוללים הסבר זה ומעדיפים הסברים ביולוגיים, שעד היום גם להם אין מספיק סימוכין. מניסיוני המקצועי בטיפול בהומוסקסואלים, ההיסטוריה של המטופלים תאמה הרבה יותר את ההסבר הפסיכואנליטי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

08/01/2013 | 15:55 | מאת: אמיר

שלום המצב עצמו הוא שייתכן וגם נמשך לנשים כי הוא התאהב כבר באישה בעבר אם הוא נמשך פיזית יכול להיות שכן אבל הכל תאורטית כי מעשית לא היה לו ניסיון בזה במחשבות הוא יכול לתאר את עצמו עם אישה אבל הדבר הכי חשוב עבוו זה לא להכנע לנטיה מינית כי הוא אינו רוצה בזה גם מבחינת דת וגם בשביל עצמו כי בראש ובראשונה הוא מעדיף לעזור לעצמו לא לחשוב דברים כאלו ואולי הדבר שהוא כן יכול לחיות עם אישה ולהקים משפחה ורק חוסר הניסיון והבטחון מכשילים אותו לקראת זה, באינטרנט בכל מיני אתרים של דת אני קורא על בחורים דתיים שהצליחו להתגבר על זה ולהתחתן ולהקים משפחה אולי הם היו במצב כזה דומה לעניין שכתבתי זה יכול להיות עניין של בחירה כמובן אם אין גם ניסיון בנטיה ? אם יש לפחות קצת משיכה גם לאישה? אבל השאלה איך זה יעבור בליל כלולות? תודה

03/01/2013 | 23:44 | מאת: יניב

פרופ' שלום, העולם היום נחשב לעולם האינטרנט ועולם הפייסבוק. וגם כשאנשים יוצאים לבלות אז לעיתים רבות זה למסיבות חשוכות והומות אדם. בעולם כזה ובסביבות כאלו, קשה שתתרחשנה היכרויות איכותיות של גברים איכותיים זה עם זה. אני בן 25 ואשמח לשמוע, מניסיונך כמטפל בהומוסקסואלים רבים, היכן הם המקומות שבהם הסיכויים הגבוהים ביותר שיווצרו בהם קשרים איכותיים, אמיתיים, בין גברים איכותיים שמעוניינים בקשר רציני ומשמעותי ? לתשובתך אודה :)

שלום יניב, בעידן האינטרנט חלק גדול מאוד מהמטופלים שלי הכירו את בני זוגם באתר ההכרויות "אטרף" וחלק קטן יותר בפייסבוק. שים לב שב"אטרף" יש מנוע חיפוש מתקדם המאפשר לפלח את הגולשים לפי השכלה, מטרת החיפוש (סקס, צ'אט וקשר), גיל וגורמים אחרים שעשויים להיות רלוונטיים למטרתך וכן תגיות המתייחסות, למשל, לתחביבים (נניח, חובבי ספרות, קולנוע וכד') שעשויים לשמש בסיס לשפה משותפת. זאת בניגוד לרושם הראשוני המתקבל מאתר כאילו מדובר אך ורק בג'ונגל של מיניות חייתית בוטה (שכבודה במקומה מונח). ברור שאין בכך ערובה למציאת קשר זוגי, אך בהחלט מדובר ב"מקדמי ביטחון" שמגבירים את הסיכוי להגיע לאנשים בעלי כוונות רציניות לזוגיות. כדאי לשים לב גם לימים ולשעות (למשל, בימי חול בשעות היום יש נשואים רבים המחפשים מין מזדמן ומיידי, בסופי שבוע, כשתחושת הבדידות גוברת, בשעות אחה"צ והערב המוקדמות, ניתן למצוא יותר מחפשי קשר וכמובן, בשעות הלילה המאוחרות ולפנות בוקר, פליטי מסיבות המחפשים מין מיידי). כמובן שמדובר במגמות ולא במדע מדויק וכמו ביצירת כל קשר אנושי באשר הוא, קיים מרכיב דומיננטי של מקריות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

05/01/2013 | 23:08 | מאת: בעילום שם

אני רק חייב/ת להוסיף שהכרויות,דינמיקה בעולם ההומוסקסואלי הן לא כמו בעולם הנורמטיבי. מניסיון שגלשתי בכמה מקומות באתר הנ"ל. הבדלים גדולים.

03/01/2013 | 08:23 | מאת: שמעון שמעון

ד"ר דליה גלבוע בוקר טוב. ראשית אני מודה לך ומודה לפרופסור אבי קרסיק ולמזכירתו טלי הראל שעזרו לי, היום בבוקר דיברתי איתה ואמרה לי שהיא תשלח לי את המרשמים. תודה לכולם ואני מקווה שימצאו בהקדם מנתח שכבר אוכל לומר שזה מאחורי, ונתחיל להתמודד עם הקשיים שעוד צפויים. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב שמעון, שמחתי שלפחות דבר זה הסתדר. נקווה שגם לשאר ציפיותיך יהיה מענה מהיר ומוצלח. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

זה לא חדש שרופאים מגזימים בדרישות בשביל לכסות על התחת שלהם אבל בתור מי שבטיפול ההורמונלי לשינוי מין כבר כמה שנים אני לא מבינה למה רופא המשפחה לא יכל פשוט לחדש את המרשם כמו שצריך לעשות. הרי הוא זה ששולח לבדיקות דם תקופתיות ויכול לראות שאין בעיות, אין שום סיבה שהטיפול יצטרך כל הזמן אישור של רופא מומחה כל עוד אין שינויים. למשל לאחר הניתוח התחתון כשלא יהיה צורך בחוסם טסטוסטרון יהיה צורך להתאים מחדש את הטיפול ההורמונלי. (רק למקרה וזה לא נאמר כחלק מההכנות לניתוח ולצערי זה קרה לא מעט בתל השומר - את הטיפול ההורמונלי יש להפסיק לפני הניתוח - את האסטרוגן לפחות שבועיים לפני ואת כדורי חוסם הטסטוסטרון לפחות שבוע לפני ולאחר הניתוח ניתן לחזור לנטול אסטרוגן לאחר כחודש)

13/01/2013 | 08:34 | מאת: שמעון שמעון

בקופת חולים לא היו מוכנים לעזור, מי שבא לעזרתי, זה פרופסור אבי קרסיק ומזכירתו טלי, שדיברתי איתה בטלפון לאחר ששלחתי אליו שתי הודעות בדואר אלקטרוני שבהן הסברתי את המחסור בגלולות עקב דחיית הניתוח, וביקשתי את עזרתו, ואכן טלי דיברה איתו, ואחרי רבע שעה 10 דקות צלצלה אלי שוב, ואמרה לי, שמעון אל דאגה אני שולחת לך מרשמים, בתחילה הגיע אלי זימון ל- 06/06/2013, זה עקב פניה שלי בפקס למדור זימונים, אך זימון זה אינו עוזר לעכשו, ואחרי כיומיים הגיעו אלי המרשמים, שיעזרו בינתיים, עד שיקבעו תור חדש לניתוח, לגביי הפסקת נטילת הכדורים לפני הניתוח ואחריו, לא נאמר לי דבר, מה שנאמר לי, שבמקום דיאנה 35 אצטרך לקחת גלולת יסמין, שהינה במינון נמוך ואין בה חומר נוגד טסטוסטרון.

31/12/2012 | 17:18 | מאת: שמעון שמעון

ד"ר דליה גלבוע ראשית שנה טובה. איני יודע אם תוכלי לסייע לי,אך הייתי רוצה ליידע אותך ואת הגולשים, מה עובר גבר בן 60 שצפוי לעבור ניתוח, ותאריך שנקבע, כעת הינו עלום. אני מ- 2008 התחלתי את הטיפול ההורמונלי עם הפסקה של חצי שנה, מחשש להתקע בהוצאות שיהיו מעבר ליכולתי, בתחילה לעגו לי גיחכו עוברי אורח, ולעיתים גם הצעות מגונות, למרות זאת התמדתי ובאפריל נקבע לי תאריך ניתוח 28/1/2013. לרוע מזלי יו"ר ד"ר חיים קפלן שהוא גם המנתח יצא לשנת שבתון. אין מידע לגביי הזימונים מה איתם, מה לגביי הבדיקות ההכנה לניתוח שעשיתי, האם יקבעו תאריך. האם אקבל טפסים בכדי להמציא התחייבויות חדשות. מה לגביי הבדיקות האם אצטרך לעשות שנית, לפני חודש עשיתי בדיקות דם וביניהם בדיקת איידס. תוצאות הבדיקה רופא המשפחה טוען שלא קיבל אותן, היום עשיתי שוב בדיקות דם ביניהם גם בדיקת איידס, אני מקווה שהפעם התוצאה תגיע ליעדה. כמו כן כדורים: אנדרוקור 50 ודיאנה 35 שאני נוטל יום יום. המלאי שלקחתי ע"פ מרשם מפרוסור קרסיק יספיקו עד פברואר. רופא המשפחה שהסברתי לו, אמר לי שללא מרשם מפרופסור קרסיק, הוא אינו מנפיק מרשם לבית מרקחת של הקופה שאליה אני משתייך. פניתי לפניות הציבור של הקופה וגם שם נעניתי בשלילה. פניתי לבי"ח שיבא ונאמר לי הזימונים עד מרץ תפוסים. פניתי דרך אתר שיבא לפרופסור קרסיק שיבין את מצוקתי וינסה לעזור לי, שלחתי פקס גם למספר שנמסר. מקווה לקבל תשובה לפניותי. כמו כן תמי שלח המזכירה נאמר לי שיצאה לגימלאות וריקי שנמסר לי מס' הפלאפון שלה. כשדיברתי איתה אמרה שהיא חולה. ראשית מאחל בריאות שלמה. לגביי הרופא המנתח אמרה לי שעדיין לא נמצא.זוהי דרך היסורים שעדיין לא הסתיימה. לפי החרדות שמספרים לי צפוי לי עוד תקופה קשה. הקרובים שאיתם אני מדבר ושומעים את תלאותי אומרים שמעון רד מזה למה לך? ואני צריך להחזיק מעמד ולא להתייאש לא להישבר. עד כאן סיפור חיי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב שמעון, כל מילה שלך במקומה והצדק עימך. אכן, לא מגיע לך לחכות עוד זמן נוסף,לאחר התהליך שעברת בצורה כה מוצלחת. כה חבל , שהנסיבות שנוצרו גרמו לדחייה. אני מאמינה ומקווה שלא תתייאש, שכן כל העוסקים בנושא במסגרת הוועדה והמחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי ע"ש שיבא, עושים מאמצים למצוא פתרון למצב בהקדם האפשרי. ניתן להאמין שהדברים יסתדרו ותגיע אל היעד שלך, גם אם יקח יותר זמן. בינתיים, מתבצעים במוסד האמור, ניתוחים נוספים הנדרשים למבקשים לשנות את מינם, כמו: הגדלת או הקטנת חזה, לפי הצורך והמקרה ועוד. אתה מוזמן גם כן לפנות לבירור הדבר, אם יש לך צורך בכך. באשר לקבלת התרופות הנדרשות לך(ההורמונים הנשיים שאתה מקבל), תוכל לקבל סיוע על מנת לקבלן באופן מיידי. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

02/01/2013 | 14:59 | מאת: שמעון שמעון

לד"ר דליה גלבוע צהרים טובים, ראשית, תודה על הסימפטיה, שנית, לא נואשתי, למרות שאחיותי, מקוות שהקשיים, ישכנעו אותי לרדת מנושא הניתוח. אם חיכיתי 60 שנה אוכל לחכות עוד, על אף, שהייתי מעדיף, כבר, לסיים עם הכדורים שאני לוקח כעת, הן מגבילות בתזונה, ומשפיעות על הגוף, אמר לי, בזמנו פרופסור קרסיק, שמעון, אתה מתעלל בגופך, במיוחד בגילך המבוגר. אשמח מאוד, אם תוכלי לסייע בידי לקבל מרשמים, אם יזדקקו לבדיקות תוקפתיות שהייתי עושה, שיגידו, ואני אבקש מרופא המשפחה, כך שיראו את תוצאות הבדיקות, רק שיגידו, שאספיק לקבלן בזמן, בנוסף, אצטרך לדבר עם הרוקחת במרפאה, שתזמין לי אותם, כי כמה פעמים, אמרתי לרוקחת, שזהו איני צריך אותם, אך המציאות טופחת לי בפנים, פעם אחר פעם. בתודה מראש שמעון שמעון

21/12/2012 | 15:16 | מאת: אזהרה חשובה

כתבה חשובה מאוד ומעוררת מחשבה. אבל מן הראוי להוסיף אזהרה חשובה: עלול להשתמע מן הכתוב (לקראת סוף הטקסט) כי שימוש בשני קונדומים מעלה את ההגנה מפני הנגיף אך זה לא נכון, להיפך! החיכוך בין שני הקונדומים מעלה את הסיכוי לקריעת קונדום.

20/12/2012 | 08:22 | מאת: טרוד

היי, אני בן 18, ביסקסואל מאז ומתמיד. התופעה אצלי היא נורא מוזרה בעיני. אני נמשך לגברים ולנשים, אך המשיכה שלי לנשים היא לנשים בגודל של "צ'אביות"/שמנמנות ומעלה. לעיתים רחוקות מאוד אמצא את עצמי נמשך למישהי רזה. רזון נשי מרתיע אותי. למה זה קורה?? לנשים גדולות יותר אני נמשך בטירוף, ברוב המקרים אף יותר מלגברים אליהם אני נמשך. כאילו נשים רזות הן כמין שלישי שלא מעניין אותי. אף באתרי פורנו אני מוצא עצמי לא נמשך לתוכן המוצע כברירת מחדל, אלא חייב לחפש נשים יותר גדולות - המדיה מוצפת בנשים רזות מאוד שלא מעניינות אותי. מאידך עם גברים אני לא סלקטיבי עד כדי כך. גם כאן אמנע מצפיה בגברים רזים, אך אלה לא מוצגים הרבה במדיה, אז העניין פחות בעייתי. איפה כל זה שם אותי על הסקאלה?! אני מרגיש שהמשיכה שלי יותר תלויה באדם הספציפי מאשר במין. יש בנות שמספיק לי דיבור סקסי איתן או אפילו מגע מינימלי כהחזקת יד או חיבוק בשביל להתעורר מינית ולקבל זקפה. אז איך קורה שנשים רזות עד כדי כך לא מעניינות אותי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טרוד, העדפת נשים רזות אכן רווחת מאוד בתקופתנו, אך היו בהחלט תקופות בהיסטוריה שנשים מלאות, ולא רזות, הן אלו שסימלו נשיות במיטבה, ואף ציירים שהתמחו בציור נשים שמנות. גם כיום, גם בעידן ה"אנורקטי" שבו אני חיים, בהחלט יש גברים שנמשכים לנשים מלאות ויעידו על כך קטגוריות ספציפיות המיועדות לכך באתרים פורנוגרפיים. אין לכך כל קשר לביסקסואליות. אם כבר ישנה מגמה הרי היא שגברים שנמשכים לבני/ות שני המגדרים מעדיפים נשים רזות ואף נעריות. ללא קשר למראה החיצוני של האישה שאתה נמשך אליך, אם אתה נמשך יותר לנשים מאשר לגברים זה מציב אותך יותר קרוב לקצה של "הטרוסקסואליות בלעדית" ברצף של קינסי. ואולם, אני מפציר בך לשכוח את הרצף וליהנות מהחיים (-: קריאה נוספת: ביסקסואליות - ברכה או קללה? http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

18/12/2012 | 00:46 | מאת: אורי

שלום ד"ר רובינששטיין, לפני כמה ימים ראיתי סרטון של פסיכולוג אמריקאי בשם ג'וזף ניקולוסי (Joseph Nicolosi) שעוסק בטיפולי המרה. האם אתה יודע במי מדובר? בסרטון הוא טען שההחלטה להוציא את ההומוסקסואליות מרשימת מחלות הנפש ב-DSM נבעה אך ורק משיקולים פוליטיים. הוא טען גם שגם פרויד וגם יונג התייחסו תמיד להומוסקסואליות כאל הפרעה. בהסבריך לפונים במסגרת הפורום אתה אומר תמיד שאתה מצדד בעמדתו של פרויד לפיה כולנו בי-סקסואליים בפוטנציה. אם זה מה שפרויד אמר, איך יתכן שבאותה העת הוא ראה בנטייה ההומוסקסואלית פתולוגיה או הפרעה? האם תוכל להבהיר לי את עמדתו של אותו פסיכולוג? בברכה אורי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אורי, Joseph Nicolosi הוא אכן פסיכולוג המצדד בטיפולי המרה. הוא אפילו בחר להסיק מאחד המחקרים שלי (בו מצאתי שרמת הנרקיסיזם של הומואים גבוהה מזו של סטרייטים) כאילו גם אני מצדד בטיפולים אלה ושלח לי ברכה חמה על כך, בלי לדעת שהוא טועה בכתובת. פרויד ראה בהומוסקסואליות תוצאה של קיבעון בשלב הפאלי, שהוא שלב התפתחותי מתקדם מאוד (אין קיבעון בשלבים מאוחרים יותר). ככל שהשלב שבו ישנו קיבעון מוקדם יותר, ההפרעה הנפשית קשה יותר, כך שפרויד בהחלט ראה בהומוסקסואליות כשלעצמה הפרעה נפשית קלה יחסית (הפרעות נוספות שמקורן, לפי פרויד, בקיבעון בשלב זה הן הפרעת חרדה או פוביות). מדובר, לדעתו, בהפרעה בתהליכי ההזדהות של הבן עם אביו (תסביך אדיפוס שלילי) או הבת עם אימה (תסביך אלקטרה שלילי). בוודאי שיחסית לתקופתו, אך גם יחסית לפסיכואליטיקאים מאוחרים יותר, גישה זו נחשבת ליבראלית ומתירנית מאוד ומסקנתו החד-משמעית של פרויד, כפי שבאה לביטוי במכתבו המפורסם לאם אמריקנית משנת 1935, שאין לנסות ולשנות את הנטייה המינית בפסיכואנליזה, אלא להפחית מסבלו של ההומוסקסואל, קרי, לעזור לו לקבל את עצמו. לצערנו, חלק מפסיכואנליטיקאים המאוחים יותר, ובעיקר אלה שפעלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת בארה"ב, ראו בהומוסקסוליות הפרעת אישיות שמקורה בשלב המוקדם ביותר (השלב האוראלי) ועקב כך פתולוגיה קשה שיש "לרפאה" בעזרת פסיכואנליזה. למרות שבין הפסיכואנליזה והדת היו קיימים מאז ומעולם יחסים קשים (פרויד אף ראה בטקסים דתיים מקרה פרטי של הפרעה כפייתית), גייסו אנשי כמורה קתוליים מחד ורבנים מאידך את התפיסה הזו של אותם פסיכואנליטיקאים לצורך טיפולי המרה, במסגרתם לכאורה מועצמת הגבריות. ה-DSM אינו מתגבש בצורה מנותקת מהחברה שבתוכה הוא נוצר ואכן הוצאת ההומוסקסואליות היא גם תוצאה של מאבק מקצועי-פוליטי של פסיכיאטרים ופסיכולוגים הומוסקסואלים, אשר לצורך כך גייסו ממצאים מחקריים המצביעים על כך שהומוסקסואים אינם סובלים מיותר הפרעות נפשיות מאשר הטרוסקסואלים. אחד המחקרים שמרבים לצטט בהקשר זה הוא ניסוי שבו פסיכולוגים לא הצליחו לנחש את הנטייה המינית של האדם בעזרת מבחן רורשך (מבחן אישיות) שאמור בין היתר לזהות נטייה מינית. התפתותן של הפרעות נפשיות שונות ואבחונן קשורים, בין היתר, לנורמות חברתיות ותרבותיות. למשל, אידיאל הרזון שמציבים ירחוני האופנה מעודד אנורקסיה ואבחון התופעה נעשה בעזרת ה-DSM. המצטטים מה-DSM מצטטים בעיקר את הקריטריונים לאבחון, אך כדאי לשים לב שכל הפרעה המופיעה ב-DSM כוללת התייחסות גם לרקע החברתי-תרבותי. קריאה נוספת: מה בדיוק פרויד אמר על זה? מכתבו של פרויד לאם אמריקנית: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=179 בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

האם פרויד לא טען שלכל בני האדם יש למעשה קבעונות כאלו ואחרים? אני זוכר שקראתי משהו על כך בעבר. אם זה אכן כך, אין זה הופך את ההומוסקסואלים לשונים מהאוכלוסייה הרגילה. דבר נוסף, איך אתה מסבר באמת את רמות הנרקיסיזם הגבוהות יחסית בקרב הומוסקסואלים? האם תכונה זו היא מעין "תופעת לוואי" של הנטייה ההומוסקסואלית? או שהיא מתפתחת בעקבות יחס הומופובי מצד הסביבה? האם פרט לכך, לך כחוקר, ידוע כי הומוסקסואלים סובלים מיותר בעיות נפשיות מלבד נרקיסיזם? והאם זה משהו שהוא built in בנטייה או שהחברה מהווה גורם מתווך בהתפתחות הפרעות אלו? המון תודה על העזרה והסבלנות, אורי

15/12/2012 | 12:03 | מאת: ללא שם

שלום, אני בת 24. במשך שנים הגדרתי את עצמי כסטרייטית, אבל לאחרונה יש לי כמה וכמה ספקות בנושא. מגיל 12 התאהבתי בבנים (אם כי לא במבוגרים ממני, כפי שנוטות חלק מהבנות בגיל ההתבגרות). כשהתאהבתי במישהו, התגובה הרגשית שלי הייתה חזקה, אבל אני ממש לא בטוחה שהרגשתי עוררות מינית. מה שרציתי לעשות עם הפרטנרים שלי התסכם בחיבוקים ובהתכרבלות יחד. המחשבה על יותר מזה נראתה לי מיותרת והגעילה אותי (בגלל נוזלי גוף, ריח וכו'). הפרטנרים שלי, כמובן, רצו סקס. התחמקתי מזה עד לפני שנתיים בערך, אז ניסיתי להכריח את עצמי לשכב עם בחור שהייתי איתו שנתיים. השילוב בין חוסר עוררות מינית לבין כאב החדירה הראשונה (וכמה גם בעיות במע' היחסים) מנע ממני להצליח לעשות את זה "עד הסוף" וטוב שכך, כי החוויה הייתה של אונס עצמי... באותו זמן כבר הבנתי שאני נמשכת פיזית לנשים, אם כי לא רגשית. מעולם לא התאהבתי באישה. היו לי חלומות ארוטיים על נשים (אנונימיות, חסרות פנים) ומעולם לא היה לי חלום ארוטי על גבר. גוף של גבר פשוט לא מעורר אותי, אבל גוף של אישה כן. עם זאת, אני ממש לא בטוחה שהייתי רוצה "לממש" את המשיכה הזו. כיום אני נמצאת במע' יחסים עם גבר שהיה חבר ילדות שלי. אני מרוצה מאוד מהיחסים איתו. אם היינו יכולים לנהל מע' יחסים א-מינית שבה שנינו נהיה מסופקים - הייתי מאושרת, אבל הוא כמובן צריך מין. למעשה, הוא צריך אותי מינית: שאני אתרגש ממנו כגבר, אתרגש מהמגע המיני בינינו וכו'. הוא צריך את ההדדיות הזאת. אני מרגישה מתוסכלת מחוסר היכולת שלי לתת לו את זה וחוששת מאוד שמע' היחסים שלנו תיגמר, בסופו של דבר, בגלל זה. אני לא רוצה לאבד אותו. (אגב, הוא מודע לכל מה שכתבתי כאן ומנסה להיות תומך עד כמה שאפשר.) כיום לא הייתי רוצה להתנסות מינית עם אישה, כי אני רוצה להיות עם בן הזוג שלי וכי אני לא רוצה שום התנסות מינית עם אדם שאין לי איתו קשר רגשי (גבר או אישה), וכאמור, מעולם לא התאהבתי באישה. בינתיים אני מרגישה מבולבלת, "דפוקה" ולא נכנסת לשום "קטגוריה" אנושית שאני מכירה (א-מינית/סטרייטית/לסבית). הייתי רוצה לדעת מה "לא בסדר" בי ומה אני יכולה לעשות בנדון. אשמח לכל הערה, הארה או עצה. תודה מראש על ההתייחסות.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אין פלא שאת חשה מאד מבולבלת ולא ברור לך לאיזו קטגוריה אנושית את נכנסת, כפי שניסחת זאת. שהרי, בדרך כלל הרגש והתשוקה המינית מופנים יחד לבני אותו מין. אלא, שמסתבר שהחיים אינם כה פשוטים, כפי שאת חווה זאת על בשרך, ולמרות שהיית מאד רוצה להימשך מינית לגברים אשר בהם התאהבת ולגביהם הייתה לך תגובה רגשית חזקה (כפי שכתבת), הרי שבמציאות נרתעת מקירבה פיזית אליהם, כאשר הייתה לכך משמעות מינית. לדבריך, אפילו נגעלת מהם. לעומת זאת, את נמשכת לנשים באופן פיזי אך ללא קשר רגשי. כלומר, קיימת אצלך הפרדה ברורה בין מין ורגש, שבאה לביטוי בהפרדה בין המינים. העובדה שיש פיצול כה עקבי מרמזת שיש לך קושי בחיבור בין ההרגשה הנפשית לתשוקה הגופנית. מה גורם לפיצול כזה חד משמעי, שבאמת מותיר אותך ללא השתייכות לכל אחת מן "הקטגוריות האנושיות" (בשפתך שלך) ?– זו שאלה שיהיה עליך לברר עם עצמך באופן מעמיק. וכל כך למה? שהרי ברור שאינך לסבית (לפחות במודעות שלך) , אינך ביסקסואלית, אינך א- מינית ובוודאי שלא סטרייטית או טרנסקסואלית. ניתן לחשוב שיש לך קושי לחבר את הרגש לתשוקה ואת יותר פועלת מתוך פיצול מאשר כל דבר אחר. אין לי ספק, שהדבר מתרחש אצלך ללא הבנה מודעת של הסיבות לצורך לשמור על הפיצול שבו את חיה. אפשר להעלות השערות לגבי סיבות לפיצול כזה. למשל, יכול הוא לנבוע מצורך מהימנעות מקשר מיני עם בן המין הגברי אולי עקב זכרונות מכאיבים או חרדות כלשהן הקשורות לדמויות גבריות משמעותיות או ראשוניות בחיים. באותה מידה יתכן גם שמדובר בצורך לא מודע בהימנעות מקרבה רגשית מדמות נשית ועוד ועוד אפשרויות. כל אחת מן האפשרויות שניתן להעלות, כהסבר לפיצול שבו מדובר, הוא רק השערה כללית, שהרי אין לי כל פרטים עליך ועל עולמך בעבר ובהווה. לכן, אני ממליצה לך לפנות לייעוץ או טיפול שיעזור לך להתיר את הקישורים שנוצרו מן הפיצול, אשר מקשים על חייך. כמובן, שהכוונה היא לייעוץ מקצועי של אדם מוסמך מתחום בריאות הנפש, כמו פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי שהינו פסיכותרפויט וכיו"ב. כדאי לך לפנות לעזרה כאמור - מוקדם ככל האפשר, על מנת להבהיר לעצמך את הדברים. בהצלחה, ד"ר דליה גלבוע

15/12/2012 | 11:39 | מאת: ללא שם

שלום, במשך שנים הגדרתי את עצמי כסטרייטית, אבל לאחרונה יש לי כמה וכמה ספקות בנושא. מגיל 12 לערך התאהבתי בבנים (אם כי לא במבוגרים ממני, כפי שחלק מהבנות נוטות לעשות בגיל ההתבגרות). כשהייתי מתאהבת, התגובה הרגשית שלי הייתה חזקה מאוד, אבל אני ממש לא בטוחה שחוויתי עוררות מינית. הרגשתי שכל מה שאני רוצה לעשות עם הפרטנר שלי נעצר בחיבוקים ובהתכרבלות יחד. המחשבה על יותר מזה הגעילה אותי והרתיעה אותי. מובן שהפרטנרים שלי רצו סקס. הדבר הביא אותי כמה פעמים ל-"מקומות אפלים" שבהם ניסיתי להכריח את עצמי לשכב עם בן זוג כדי שמע' היחסים לא תתפרק. עם הזמן, כבר לא נרתעתי ממגע מיני, אבל הבנתי שגוף גברי פשוט לא מושך אותי. בשנתיים האחרונות בערך התחלתי להבין שאני נמשכת לנשים - אבל רק פיזית, לא רגשית. למראה גוף של אישה אני יכולה, סוף סוף, להבין מה המשמעות של להרגיש עוררות מינית, אבל גם עכשיו אני ממש לא בטוחה שאני רוצה "לתרגם" את המשיכה הזו לאקט מיני. היו לי חלומות מעורפלים ארוטיים על נשים (אנונימיות, חסרות פנים) ומעולם לא היה לי חלום ארוטי על גבר. כיום אני נמצאת בזוגיות טובה עם גבר שהוא חבר ילדות שלי ושאני אוהבת יותר מכל אדם בעולם. אילו יכולנו לקיים מע' יחסים א-מינית, הייתי מאושרת, אבל הוא כמובן זקוק למין... אני לא מעוניינת בהתנסות עם אישה, כי אני רוצה להישאר עם בן הזוג שלי וכי מעולם לא התאהבתי באישה. אז אם אני לא מתכוונת לשנות את אורח החיים שלי, למה אני כותבת את ההודעה הזו? משום שאני מרגישה מבולבלת, "דפוקה", לא נכנסת לשום "קטגוריה" שאני מכירה (א-מינית/סטרייטית/לסבית) ומשום שבן הזוג שלי זקוק לי מינית ואני לא מסוגלת להעניק לו מעצמי. אני די בטוחה שבשלב זה או אחר מע' היחסים שלנו תיגמר בגלל זה וזה מתסכל אותי נורא. אני לא רוצה לאבד אותו. מה עלי לעשות? תודה מראש על כל התייחסות.

15/12/2012 | 04:12 | מאת: ניס

שלום, אני אם אנסה להגדיר את עצמי אז אני נמשך לשני המינים. היו לי מערכות יחסים עם נשים לא פשוטות שבמהלכן היה קושי בנושא של חדירה אבל כל המסביב היה סבבה וגמרתי וגם הבחורה גמרה והגענו שנינו לסיפוק מיני. בנוסף לבחורות יש משיכה לטייפ מסוים של גברים מבוגרים בלבד עם חזות ספיצפית שמושכת אותי, שם הכל מבולבל הכל לא מובן אחרי גמירה יש רצון לברוח ולהיעלם ויחד עם זאת תמיד חוזר. בשנה האחרונה במערכת יחסים עם גבר . מערכת מסוכבת מורכבת כואבת. אני מאמין שכן יש לי רגשות אליו אבל זה מתערבב עם משיכה מינית האם זה חבר וחברה מה בדיוק קורה בינינו ומה יהיה איתנו הרי אני רוצה להתחתן ולהקים משפחה. היו לי כמו שכתבתי בהתחלה 2 מערכות יחסים עם נשים. שהם למעשה נגמרו בעקבות זה שסיפרתי שיש לי משיכה לגברים והתנסתי עם גברים. הבחורות שאהבו אותי לקחו את זה קשה בבכי ובכל זאת נשארו איתי אבל הקשר לא החזיק. זה נגמר כזה הראשונה אני פשוט באתי וחתכתי כי היא לא הייתה משקיעה ולא היה אכפת לה. והשנייה פשוט אמרה שהיא אוהבת אותי אבל מפחדת ולא מסוגלת להמשיך בקשר. מה אני עושה? איך אני אכיר בחורה שאוכל להתחתן איתה. אני יודע ומכיר את עצמי שיש לי נטייה כן לספר וכן לשתף במיוחד כאלה שאני מרגיש שאני אוהב אותן ואני נפתח מהר והרי איך אוכל להסתיר סוד כזה ולהיות עם גבר ואחר כך לחזור למיטה. ניסיתי את זה בשתי המערכות יחסים וזה היה סיוט . שקלתי לנסות להכיר מישהי דו מינית ככה מראש שאוכל לומר לה שמעי אני גם כמוך. האם זה יהיה טוב עבורי ? ואיך אני מתחיל בכלל לחפש בחורות כאלה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ניס, נשמע לי שאתה רץ מהר מדיי לפתרונות מעשיים, לפני שהגדרת לעצמך מה הבעיה. לפי תיאוריך, למרות שהצלחת לקיים מערכות יחסים עם בני שני המגדרים, כולן הסבו לך (ולעיתים גם לצד השני) סבל. ייתכן שהסבל מורגש רק סביב הנטייה המינית הכפולה וייתכן שיש לו מקורות נוספים. לכן, אינני סבור שקשר זוגי עם בחורה ביסקסואלית הוא הפתרון, שכן גם בו ייתכן מאוד שהמרכיב המרכזי יהיה סבל וכאב בגלל אי אלו מטענים שאתה מביא לקשר. לדעתי, אתה מחפש פתרון שעל פניו נראה "הגיוני" לבעיה שאינה הגיונית אלא רגשית. המלצתי היא, על כן, לפנות לטיפול פסיכולוגי, כוללני (כלומר, לאו דווקא ממוקד בנטייה המינית) כדי להבין, בין היתר, מה גורם לכך שכל מערכת יחסים שלך כרוכה בכל כך הרבה כאב. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

13/12/2012 | 21:06 | מאת: דויד

אני מטופל בנוגדי דכאון.[לוסטרל, דפלפט]. ויש אצלי תופעה ממש מוזרה, כאשר הייתי ללא התרופות או כאשר להיפך שקיבלתי מינון גבוה שהוא דוקא הגביר את החשק המיני אזי אז הייתי נמשך בעיקר לגברים. כעת, החשק כאילו הוחלף, אני לא מסתכל בפורנו גייז כי אינני נהנה אלא בפורנו נשים. היתכן כדבר הזה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דויד, אתה צודק בפליאתך. לטיפול התרופתי (ובעיקר ללוסטרל) יש השפעה אפשרית על עצמת הדחף המיני אך לא על האובייקט שכלפיו מכוון הדחף. תופעת לוואי אפשרית של SSRI היא ירידה בעצמת הדחף ועיכוב השפיכה, אם כי הואיל והדיכאון עצמו עלול לפגוע בחשק המיני, ייתכן מצב שעם השיפור במצב הרוח בעקבות הטיפול התרופתי, מורגשת דווקא התגברות של הדחף, אך אין לכך כאמור השפעה על הכיוון המיני. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

13/12/2012 | 00:34 | מאת: יניב

פרופ' רובינשטיין הנכבד המקצועי והידוע שלום רב, אני בן 25, חיי כבדים לי מנשוא, בודד בעולם, עצוב לי בחיים, לא טוב לי, והמצב כך כבר לא מעט שנים. בתור אדם אינטיליגנט שמאוד מודע לעצמו, ובשילוב עם העובדה שמאוד לא טוב לי ואני מאוד בודד, יוצא שאני מרגיש צורך עז לשתף גורם מקצועי במלוא הפרטים של בעיותיי, כאשר המטרה העיקרית מבחינתי היא לקבל הכוונה להשגת היעדים שלי. קשה מאוד למצוא גורם שהוא מאוד מקצועי ומאוד מנוסה במקרים כמו שלי, ואחד בעל שם וכישורים מפותחים. הצלחתי למצוא פסיכולוגית כלשהי ליד מקום מגוריי אך כאשר הגעתי אליה לפגישה שהזמנתי, הרגשתי פיק בירכיים, וכמו כן גם אתר הקבלה שלה נראה כלל לא מזמין בעיניי, ואז גם פתאום חשבתי על זה שהיא בעצם לא אחת כל כך מנוסה, ותיקה, ידועה, ובעלת שם, שכן הגעתי אליה במקרה. חשוב לי מאוד שהגורם המטפל בי יהיה מישהו מנוסה מאוד ובעל שם וידוע ועם הרבה ניסיון עם מקרים כמו שלי ובעל כישורים מפותחים. יחד עם זאת פסיכולוגים כאלו הם נדירים וגם לא קרובים אליי גיאוגרפית. יש להוסיף לכל זאת את פיק הברכיים שאני מקבל בזמן אמת, ונראה כי התחלת טיפול פסיכולוגי קבוע זה דבר שרחוק ממני שנות אור. מה ניתן לעשות ? אודה לעזרתך,

שלום יניב, אני מצטער לקרוא על מצוקתך. התחלת טיפול פסיכולוגי היא, ללא ספק, צעד משמעותי ולא פשוט כלל, הדורש מן הפונה אומץ להפקיד, באופן זמני וחלקי, את רווחתו הנפשית בידי אדם אחר, ולתת בו אמון, או לפחות לתת לשני הצדדים תקופת ניסיון הוגנת. אינני מפקפק לרגע במצוקתך הרבה, אך פסיכולוגים טיפלו ומטפלים בדיוק באנשים כמוך, גם אם אצל כל אחד מהם הסבל נושא אופי שונה במידה זו או אחרת. בהתייחסותך לאנשי מקצוע אני קורא יחס הנע מקיצוניות אחת של "שיר הלל ושבח" למטפלים שאינך מכיר כלל באופן אישי ועד פסילה כמעט מוחלטת של מטפלים על סמך רושם ראשוני וחיצוני שעלול להטעות. יש לזכור כי טיפול פסיכולוגי הוא, מעל לכול, מפגש בין שני אנשים ועליך לתת "תקופה של חסד" לקשר הזה להתפתח ולהשהות את הספק. אחרת, לא רק שתישאר עם הבעיות, אלא גם תהפוך את פתרונן לבלתי אפשרי. נסה, אפוא, להתגמש גם עם עצמך וגם עם המטפל, אולי אפילו לחזור לאותה מטפלת ולדבר איתה על כל התחושות שלך מפיק הברכיים ועד הרתיעה שלך מהקליניקה שלה. היא אמרוה לדעת איך לטפל בכך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

05/12/2012 | 17:05 | מאת: דוד

אהלן , רציתי להתייעץ לגבי משבר זהות מינית ארוך שנים שקיים אצלי. זה מתחיל מהילדות המאוד מוקדמת שלי,כשהייתי ילד ,ממש בגילאים 3-5,אהבתי לשחק בברביות,לא היתי ילד ספורטיבי במיוחד.הדבר גרם לסכסוך משפחתי ארוך שכלל איומים מצד אבי שהוא לא יכיר בי בתור בנו אם אהיה הומו בעתיד-וזאת הוא עשה בפניי,בגילאים מאוד צעירים,כמו שאמרתי קודם.כמו כן גם סבי ניתק קשר עם אמי בגלל זה ,ונוצר ריב קשה וסכסוך שהיתי ער לו ומודע לו.נכנסתי למעגל של לחץ ופחד שעוטף אותי עד היום.באיזור תקופת היסודי,הייתי חולם חלומות הומוסקסואליים מיניים מאוד,מעין סיוטים שכללו אקטים מיניים הומוסקסואליים שלי עם גברים.החלומות העצימו את הפחד והלחץ.עם ההתבגרות שלי,התחלתי לפתח מעין פחד מגברים.הביטחון העצמי שלי בעניין מרוסק,אני לא אוהב את המראה שלי,ומרגיש שאני מאוד מאוד נרתע מגברים.ביסודי הייתי ילד מעט דחוי,ורק בחטיבה ובתיכון התחלתי לרכוש חברים.פיתחתי מעין פחד מטורף והרתעות מגברים ומהמין הגברי.יש לי אובססיה נוראית לגבי השאלה הזאת של האם אני הומו או לא.מבחינת משיכה -אני נמשך מינית ורגשית לנשים.היו לי המון מקרים שהייתי עם נשים,ונמשכתי אליהם והייתה עוררות מינית ואורגזמה,היו לי חברות,ואני מרגיש שאני נמשך מאוד רגשית לנשים,וגם מינית,אך האובססיה הזאת של לדעת אם אני הומו או לא פוגעת לי מאוד בחיי המין.בחיים לא התאהבתי בגבר,בחיים לא מצאתי את עצמי יושב ומפנטז על גבר ונהנה מזה.אך בכל פעם שיוצא לי להחשף למראה של גוף גברי,אני נתקף פחד לא נורמלי,ונכנס למעגל של לחץ שגורם גם לאיזושהיא עוררות מינית,וזקפה.לאחר מכן אני חייב לבצע איזשהוא מעשה שיוכיח לי שאני אכן סטרייט וזה סתם לחץ ופחד מיותר,מתחיל לפנטז על נשים,ננכס לפורנו לסביות,ואני תמיד נהנה מזה ומוכיח ליכל פעם מחדש שאני אכן סטרייט..אך קצת נמאס לי מהמעגל הזה.היתי רוצה לציין שאני מאוד נהנה לראות פורנו לסביות,ניסיתי לראות פורנו גייז,וממש לא אהבתי לראות את זה,לא הרגשתי שום משיכה מינית.שוב,היתה עוררות אבל ממש לא הרגשתי את עצמי מתגרה ונהנה ממה שאני רואה..מה אני צריך לעשות?תודה

לקריאה נוספת והעמקה

דוד היקר, הלב נחמץ לקריאת התגובות הקשות של משפחתך למשחקי הילדות שלך. למרות שאינני מכיר את המעורבים בדבר, אני יכול רק לשער שגם אביך וגם סבך אינם אנשים מאושרים ושבעי רצון מהחיים וגם הקשר בין סבך לאביך היה מאוד בעייתי מלכתחילה. במשפחה סבירה אין בכוחו של אירוע אחד ויחיד למוטט את המערכת - ואל לך לשאת את האשמה על כך על עצמך. אשר לשאלתך - אם אתה נמשך לנשים ואינך נמשך לגברים, אזי התשובה החד-משמעית היא שאינך הומוסקסואל. קיימת הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) המופיעה דווקא בקרב סטרייטים ומה גברים הטרוסקסואלים נתקפים אובססיה שמא הם הומוסקסואלים ומרגישים בדיוק את הצורך הכפייתי שאתה מתאר לוודא שחלילה אינם הומוסקסואלים. מדובר בהפרעה כפייתית לכל דבר שבדרך-כלל הטיפול בה הוא טיפול פסיכולוגי בגישה התנהגותית-קוגניטיבית עם או בלי טיפול תרופתי מתאים. בשל הפרעה זו, ובשל הרקע הקשה שאתה מתאר, אני ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש מוקדם ככל האפשר. אינני צופה החמרה, אך מדובר במצוקה רבה ובאפשרות ממשית לשפר את איכות חייך במידה ניכרת. קריאה נוספת: על הגישות השונות בטיפול: http://www.giditherapy.co.il/?p=41 על הפרעות כפייתיות: http://www.giditherapy.co.il/?p=242 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

06/12/2012 | 14:07 | מאת: דוד

תודה רבה על התגובה המהירה ועל ההבנה.יש לי עוד שאלה,הOCD שאתה מתאר,שמעתי על זה , חיפשתי על זה רבות באינטרנט וגיליתי את זה בתור משהו שממש נראלי כמו הבעיה שלי.זה מפריע לי להיות עם נשים,כשמתחיל ההתקף הזה (זה התקף שבא והולך ) אני לא מצליח להנות עם נשים,ואני מצליח להנות איתן ולהתחרמן רק שאני ממש משוחרר ולא חושב על זה .אבל יש לי שאלה אחרת,הOCD בנטייה המינית,יכול לגרום לזקפה לא רצונית מגברים ? זקפה שלא מביעה חרמנות אלא סוג של פחד ולחץ גופני ?

30/11/2012 | 22:34 | מאת: בן

שלום . אני בן 24 מגיל 16 מצאתי את עצמי נמשך לבנים. כבר 7 וחצי שנים אני נמצא במערכות יחסים עם נשים יחסית יציבות של שנתיים שנה וחצי וכד'. ב 7 שנים האחרונות תמיד היו לי "נפילות" ובין קשר לקשר מצאתי את עצמי (לא קרה המון פעמים אך קרה) מחפש מגע גברי ומקיים משהו מזדמן עם גבר. אני כן חושב על גברים, אבל לחלוטין נמשך לנשים וכמובן גם פוזל לכיוונן. בסופו של יום אחרי שאני חוזר ממסיבה,מהלימודים או מהעבודה ויש לי דקה של שקט תוקפות אותי תמיד המחשבות בעניין ההגדרה . האם אני צריך להיות רק עם בנים ? האם לספר על זה לאחרים ? האם אני צריך להיות רק עם נשים ? האם באמת אצליח להישבע אמונים לאישה ולהיות נשוי לה מבלי לרעות בשדות זרים ? אני יודע שאין תשובה קונקרטית לשאלות הללו אך אשמח לקבל לפחות כיוון כי המצב הזה הוא בלתי נסבל . עם יד על הלב הייתי מעדיף להיות או 100% הומו או 100% סטרייט מפניי שמצב הביניים מעלה המון שאלות קשות וגם דילמות אתיות. מה שמעסיק אותי הוא גם האם בתת המודע שלי אני אכן הומו וזו רק "קליפה" או מסכה שקשה להסיר ? או שמא יש דבר כזה והוא לגיטימי המצב ביניים הזה ?? אציין שבזמן שהייתי במערכות יחסים עם נשים לא הטלתי ספק לרגע במשיכה שלי אליהן ואפילו היינו מקיימים יחסי מין מעל לממוצע בתשוקה רבה . תודה מראש על העזרה . הפורום הזה פשוט נחוץ... כל ה 7 שנים האחרונות מלוות בזגזוגים רבים גם בראש וגם במעשים.

לקריאה נוספת והעמקה

בן היקר, כתוב "מרבה נכסים - מרבה דאגה" ובמקרה של ביסקסואלים פעילים (כלומר, אנשים שממש חשים את משיכתם לגברים ולנשים) היכולת ליהנות משני העולמות והרפרטואר המיני והרגשי הרחב באמת שאינה צריכה לגרום צרות ודאגות. אני מבין שכבחור צעיר יש לך צורך להגדיר את עצמך, אז אם אתה זקוק כל כך להגדרות, אתה בשקט יכול להגדיר את עצמך כביסקסואל הנמשך לגברים ולנשים ואף נהנה לקיים יחסים מיניים ורגשיים עימם: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 נראה לי שאתה קצת מבלבל בין המשיכה המינית הכפולה שלך ובין השאלה עם מי תבחר לקיים קשר זוגי מחייב, בסופו של דבר? התשובה תבוא מהגבר או מהאישה הספציפי שתרצה לקשור את עתידך בעתידה או בעתידו. הלבטים שלך אינם שונים, למעשה, מלבטים של גבר סטרייט אם להינשא לבחורה זו או לבחורה אחרת. מגיע שלב שאדם מרגיש צורך ליישב את דעתו ולמסד את הקשר המרכזי בחייו. הוא יכול להידרש לבחור בין אחת משתי בחורות, בין בחור לבין או בין בחור לבחורה. בשורה התחתונה - אתה בר מזל ואדם עשיר ובלתי מודחק שהטבע זימן לו את שתי המשיכות ושני המגדרים. באיזה אדם תבחר? בזה שתרגיש שאתה רוצה לחלוק איתו או איתה את חייו ובשילוב עם מטרות אחרות שחשובות לך בחיים. ובמונחים של המאמר שכתבתי והפניתי אותך אליו: ביסקסואליות בהחלט יכולה להיות ברכה, ולא קללה, אם מווסתים בתבונה וברגש בין שני העולמות תוך קשיבות למה שאתה רוצה ברגע נתון. קריאה נוספת: ביסקסואליות - ברכה או קללה? http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

01/12/2012 | 17:49 | מאת: בן

תודה רבה על הכל! האם אתה מומלץ ללוות את עצמי ע"י פסיכולוג ? האם יש צורך לצאת בהצהרות כלפיי הסובבים אותי בנושא נטיותיי המיניות ? עזרת לי מאוד

13/12/2012 | 15:22 | מאת: דניאל

פרופ' רובינשטיין שלום, מזה זמן רב שאני קורא בפורום זה, סך הכל מאוד מתרשם מתשובותייך המקצועיות ומהכיוון המקצועי שלך. ואולם, קשה שלא לשים לב להעדפה הרבה שמורגשת שיש בך לביסקסואליות. החל מאותם מחקרים ומאמרים שכתבת, שבסופן סיכמת כי "ביסקסואליות הינה ברכה", השתמשת בביטויים כמו "ליהנות משתי העולמות" ואפילו כאן, בתגובתך לביסקסואל הנ"ל אתה פותח את תשובתך לו במילים "בן היקר". קראתי המון המון תגובות שלך פה בפורום, ובאף אחת אחרת לא פתחת את תשובתך לפונה עם שימוש במילת התואר "יקר". כל הדברים האלו גורמים להרגיש מעבר לכל ספק כי יש בך העדפה גדולה לביסקסואליות, וכי אתה מאוד תומך בה, מאמין בה, ואופטימי לגביה, יותר מכל נטיה מינית אחרת. היה חשוב לי לציין בפניך, כי כאחד שמאוד מתרשם לטובה ואף מתרגש רבות מתשובותייך המקצועיות בפורום, זוהי הנקודה היחידה בך שאינני רואה באור כל כך חיובי שכן איננה נראית נייטרלית ונכונה בעיניי. אינני מטיל ספק בכך שכמטפל אתה צריך לתמוך בכולם, גם בביסקסואלים, ולהראות את הדבר החיובי בכל נטייה מינית, אך יחד עם זאת, אני חושב שזו הגזמה לתאר ביסקסואליות בתיאורים כגון "ברכה", ואני שצריך שכמטפל אתה צריך להתייחס לכל הנטיות המיניות באותה מידה של רגישות, תמיכה, ואופטימיות, ולא לתת לנטיה מינית אחת העדפה יותר מכולן. בברכה,

30/11/2012 | 01:43 | מאת: איתי

שלום, אני בן 24, הומו מחוץ לארון לחלוטין כבר מספר שנים. עם זאת, ההתנסות המינית שלי היא לא אפסית, אבל הרבה מתחת לממוצע ביחס לגילי. במהלך השנה האחרונה התחלתי לחוות כל מיני תסמינים כגון: נשירת שיער, ירידה *חדה* בליבידו, ובחודש האחרון מצאתי את עצמי מאמץ באופן קבוע את שרירי הלסת. עד עתה לא קישרתי בין הדברים, וטיפלתי בכל דבר נקודתית... התחלתי להשתמש בתכשיר שנקרא מינוקסי נגד נשירה, בנוגע לליבידו רופא המשפחה עשה לי בדיקות דם שיצאו תקינות ורשם לי לויטרה בתקווה שזה יעבור לבד, ושרירי הלסת - נו, מילא. התקופה האחרונה היא די לחוצה עבורי "על הדף". אני סטודנט לתואר מאוד קשה ועובד במקביל ונשאר לי מעט מאוד זמן פנוי לעצמי בתוך הסמסטר. אני אומר "על הדף" כי בפועל אני לא מרגיש את הלחץ הזה באופן מודע ומרגיש שאני לוקח את הדברים ממש בקלות, וממש אין לי בעיה לקבל גם כישלון. יכול להיות שבכל-זאת אני מדחיק איזושהי חרדה\לחץ במידה כזאת שאני לא מרגיש בה כמעט כלל באופן מודע? אני חייב לציין עם זאת שבשנה האחרונה, חלה לי ירידה בביטחון העצמי, בעיקר בכל הקשור למצבים אינטימיים, אבל אני די משוכנע שהיא הגיעה *לאחר* ההופעה של התסמינים(נשירת השיער והירידה בחשק המיני) והיא נובעת מהם. ייתכן שהכנסתי את עצמי למצב של ביצה ותרנגולת? איך יוצאים ממעגל כזה? אשמח לשמוע את דעתך תודה !

לקריאה נוספת והעמקה

שלום איתי, התופעות שאתה מתאר עלולות להיות סימפטומים של חרדה, אם כי לא בהכרח, ויש להן זכות קיום משל עצמן. למשל, נשירת שיער אצל גברים היא תופעה תורשתית וקודם כל הייתי בודק את ההיסטוריה של הגברים במשפחה. נדיר מאוד שזהו סימפטום של חרדה, קל וחומר אם קיימת נטייה להתקרחות בגיל צעיר אצל גברים מדורות קודמים במשפחה. הירידה בדחף המיני יכולה להיות קשורה לסטרס, אם כי לא בהכרח לחרדה. באופן טבעי, כאשר רוב האנרגיה שלך מופנית ללימודים תובעניים, הרי שהם עלולים להסיח את דעתך מההיבט המיני ל"טרדות היום-יום" וכשהדעת טרודה (ולא דווקא חרדה) וכמות האנרגיה שלנו בכל זאת אינה אין-סופית, הפניות הנפשית שלך לענייני מין יורדת. גם ההשוואה המתמדת למה שנראה לך כ"ממוצע" לבני גילך מיותרת ומעוררת טרדות נוספות. אין לי דבר וחצי דבר נגד לוויטרה או דומותיה, אבל אם אינך סובל מקשיים בזיקפה, התרופה נראית לי מיותרת. כן הייתי ממליץ לך למצוא פורקן לטרדות היום-יום, אפילו בייעוץ פסיכולוגי. כנראה קיימים בך קווים אובססיביים שבדרך-כלל משרתים אותך היטב בלימודים/עבודה שבהם הישגיות ותחרותיות עשויות לתרום להצלחה, אך ייתכן שיש לכך מחיר. אתה נשמע מאוד "רציני", שם לב לכל דבר, משווה וזה קו אופי שבגילך הצעיר מאוד עוד ניתן למתן. העניין המיני - ככל שתעסוק בו פחות, יגדלו הסיכויים שייפתר מעצמו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

02/12/2012 | 09:31 | מאת: איתי

קודם כל המון תודה על התשובה הרצינית. במיוחד בנוגע לפסקה האחרונה, אפשר לומר שקלעת בול. כן, אני מבצע בהמון תחומים בחיים את ההשוואות והמחקרים הקטנים האלה. עד כה לא ראיתי בזה משהו פסול, ולא הרגשתי שזה מפעיל עליי לחץ יוצא דופן. לדעתך זה עשוי לתרום לסטרס? בקיצור, תקן אותי אם אני טועה, אפשר לומר, עצתך אליי זה לנסות קצת להוריד רגל מהגז ולנסות ולקחת את הדברים יותר בקלות? אני נראה לי אנסה לעשות את זה בכוחות עצמי לראות אם אני מצליח ויש שיפור ואם לא, אפנה אולי באמת לטיפול פסיכולוגי.

24/11/2012 | 23:12 | מאת: חיים מגפיים

שבוע טוב לך ד"ר, כתבתי פה לך בערך הרבה פעמים בפורום הזה. ענית לי תשובות אבל אני נמצא במצב שאני לא יודע שאיזה כיון לפנות. אזכיר לך בפשטות. אני נולדתי למשפחה דתיה (סרוגה). יצאתי מהארון בגיל יחסית צעיר (20, והיום אני 27.5) ולקח כמובן להורים לקבל - זה לא 100% זה המצב... מאז המקרה, הבנתי שגם אחי הצעיר ואחותי יודעים שאני חילוני וגם הומו.. אבל שום דבר לא השתנה לגבי היחס שלהם אליי, ובכלל לא מדברים על הנושא הזה... לא שואלים, לא מתעניינים. גם שיש לי בעיות חברתיות רבות.. אולי באמת בגלל שאני חילוני והומו אז לא מדברים או שבאמת אני שותק וקשה לי לדבר.. כנראה מאז ומעולם היה לי אכשהו סוג של דכאון כזה של מצבי רוח, קושי לדבר עם אנשים, בלי בטחון עצמי וכו'.. לפני הרבה שנים פסיכיטאר המצליץ לקחת רסיטל ולקחת אותה בתקופה של שנה. לקחתי כמה פעמים אבל הפסקתי כי הרגשתי שיש שיפור אבל לא התמדתי בזה... היום אני לוקח את הכדור כבר תקופה דיי ארוכה נגיד, חודש ושבוע בערך אבל לא רואים שיפור עדיין. בשבת היה לי אירוע בר מצווה של הבן דוד/ה שלי. וכמובן לבשתי צורה שזה לא אני בעצם.. כן אתה מתאר.. שמתי כיפה, התלבשתי הכי יפה ובצורה דתית כמה שאני יכול, ולא חיללתי שבת (רק בלילה הדלקתי את הטלפון שכולם ישנו). מצד אחד פעם בכמה שנים יש איזה אירוע או שמגיעים לשבתות להתארח אז אולי זה יהיה בסדר להגיד לא נורא... המשפחה המורחבת והמצומצמת לא יודעים על נטיותיי המיניות וגם לא על העולם החילוני שלי. אני פשוט מפחד לצאת מהארון או לספר על כל דבר על עצמי, זה יכניס בשוק אנשים.. לא שאני דברן גדול. הנה פה מגיע הקטע להזכיר שוב, שיש לי בעיות חברתיות ומצבי רוח שאני לא יודע מאיפה הם באים... (הייתי אצל פסיכולוגים ולא עזרו לי...) אז גם ככה אני מדבר על אנשים בקושי, גם כי אין לי על מה לדבר.. כולם מדברים על הצבא על המלחמה ואני בשקט.. זה כמו פקק שתקוע בגרון.. על גמרות, פסוקים, הלכות וכו'.. ואני כלום.. אני שוב מזכיר, שאני מגיע לאירוע כזו שבו אני מראה את מה שלא אני.. זה מתסכל.. ולא אמיתי כלל! אני גם לא יכול להראות את השוני שלי כלפי האחרים.. כי אין לי עמוד שידרה אין לי כוח להאבק בעיקר ובעיקר עם האמא הדומיננטית ביותר היא תמיד הייתה ככה ומעולם. אז אני מתלבט. חשבתי אם תוכל לעזור לי ולנסות לפתור את הבעיות שלי. 1. חשבתי לנתק איתם את הקשר ולחיות את חיי לבד, אבל המצב לא פשוט כי גם ככה אין לי חברות ועוד עם הבעיות שלי עצמי.. 2. האמא הדומיננטית מאוד קשה ועדיין לאחר שנים רוצה כמה שאני לא אדבר על זה.. לא אזכיר את זה.. כלום, לשכוח וזהו.. ככה בגלל זה המסכות והכל.. 3. האם באמת כדאי לי לעשות את הכל שלא יהיה ריב ומלחמות? האם כדאי להניח לזה ככה? לתת לעולם לזרום כמו שהוא? ואז זה יחזור כמו בומרנ'ג לאמא שלי? אני לא שאני רוצה שהיא תפגע אבל זה מונע ממני את החופש שלי. שההורים שלי התגרשו באתי להתרגש עם אמא ולתת לה יד על הכתף והרגעתי אותה.. אבל בהתחלה שדיברו על ללכת לגירושים לא ראיתי שאמא היה לה אכפת לבכות לידי ולקבל חיבוק ותמיכה, הרגשתי הלבון וכעס שהיא הולכת לאחים הקטנים ולקבל חיבוק ונשיקה.. עוד מקרה שהרגשתי עצוב : לאחותי יש לה חבר, ופעם אחת הוא הגיע לשבת, והמשפחה שלי ידעה שאני מחלל שבת והבינו שאני לא יעשה קידוש ולא אברך המוציא וכו'.. אז הם נתנו לחבר של אחותי לעשות קידוש ופשוט הייתי בהלם,בשוק, הייתי המום!!!!! כעסתי בפנים אבל לא רציתי שהבחור לא ירגיש בנוח, אז פשוט שתקתי ולא דיברתי. יכלו לפנות אליי ולעשות קידוש ולא שהייתה לי בעיה לעשות. להפך... אני מדלימה שוב מה לעשות. איך להסדיר לעצמי את חיי.. אשמח לשמוע שוב את חוות דעתך... תודה ושבוע טוב.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חיים, אני זוכר את פניותיך היטב ומצטער לקרוא כי התסכול נמשך. מבלי להמעיט בערכם של הקשיים המיוחד בפניהם אתה ניצב, אינני רואה שחל שינוי כלשהו באף אחד מהמרכיבים הסביבתיים או הפנימיים של המצוקה שלך - וזאת כאשר אתה עוד בחור צעיר. אתה גם כותב שגם טיפול פסיכולוגי לא עזר לך (ואני תוהה כמה זמן היית בכל טיפול והאם נתת לו הזדמנות הוגנת - התהליך מצריך סבלנות רבה ובעיות שהתפתחו לכל אורך החיים אינן יכולות לבוא על פתרונן ביום אחד). נכון שבאופן אידיאלי, משפחת המוצא שלנו אמורה לשמש לנו חוף מבטחים ולקבל אותנו בכל תנאי. לצערנו, לא כל משפחה היא כזו, וכנראה גם לא המשפחה כזו. עם זאת, המשפחה שלך חשובה לך ואתה יכול לצפות ממנה רק את מה שהיא יכולה לתת. כנראה היא בכל זאת נותנת משהו אם אתה חוזר אליה כל הזמן, כבר שנים רבות. הצעתי לך בזמנו למצוא לך קבוצות חלופיות, כדי לא להרגיש כל כך בודד ומנודה, אך למיטב זיכרוני, דחית את כל ההצעות. נכון לפנייה הקודמת שלך, גם חזרת להתגורר עם המשפחה, וזה פחות או יותר הדבר הגרוע ביותר שיכולת לעשות. מן הראוי שתעזוב את בית ההורים, גם אם זה נוח כלכלית, תשנה את סדרי העדיפויות שלך כדי להיות בראש ובראשונה אדם עצמאי שאינו תלוי כלכלית בבית ובמקביל תנסה לחבור למה שיותר קבוצות חברתיות, בין על רקע הנטייה המינית ובן אם לאו. הואיל ואתה תקוע באותו מצב שנים רבות ומתקשה לעשות את השינויים המתבקשים, נשאלת השאלה מה אתה מרוויח בכל זאת מהמצב הבעייתי, בעייתי ככל שיהיה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

25/01/2013 | 21:53 | מאת: חיים מגפיים

כל פעם שאני הולך לפגישות חברתיות יש לי קשוי עצום לדבר עם אנשים.. להכיר.. והכל.. הפה לא נפתח, לא יוצאים לי מילים מהפה.. אני מתבייש לדבר.. אני באוטמט נעלם.. כמו רוח רפאים שלא מרגישים אותה... יש לי קושי להתחבר לאנשים מהקהילה וזה לא רק מדובר על חברים בקהילה, זה בכללי. בעבודה, בכל מקום שאתה יכול לדמיין.. שאני נמצא אם משהו/י לבד אני מצליח לדבר והכל.. אבל שיש רוב של אנשים מסביבך זה קושי עצום וגדול.. והרבה פעמים אני מרגיש לבד ובודד וחסר מנוחה וכל הזמן במצבי רוח ולחץ ודיכאון. כתבתי לך בהודעה שלי פה שמקווה שיעלה, שאני מטופל כרגע אצל עו"ס מהאגודה בבש. בחור סטרייט צעיר. אני מרגיש שיש הבנה בייני לבינו. יש לי השבוע לתור בבית חולים הנפש באיזור מגוריי, לפסיכיאטרי לגבי כדור פסיכאטרי שמאמין שיכול לעזור בבעיות הנפשיות הדכיאוניות שלי.. הרבה פעמים אני לא מצליח להיות "אני" אני לא חושב שאני צריך לשנות את הדמות שלי כלל.. אבל בשביל להגדיר להכיר את עצמי יותר טוב אני צריך להגדיר את עצמי כבחור מעניין מתעניין באנשים, מושך אינטלגנטי והכל.. אפשר להגיד שאין בי טיפות רוח חיה.. או משהו שיעלה בי אנרגייה לעשות ולשנות...

15/11/2012 | 15:48 | מאת: בעילום שם

בעבר יצא לי לשאול בפורום לגבי יציבות המונוגמיה בין זוגות סטרייטים,הומואים,לסביות. ענית לי שחד משמעית אצל לסביות קיימת היציבות הכי גדולה. אני תוהה לדעת למה? ובעירורים שלי מצאתי שאכן הומואים מרגישים שהם גברים משום התפאורה החיצונית שלהם, וכן רמה גבוהה של טסטוסטרון ע"פ שמחקרים מראים שהמוח של הומואים דומה בקירוב למוח של אישה סטרייטית אז הבנתי שיש עוד גורם שמשפיע אחרת בין נשים לגברים והוא הורמון וזופרסין כדומה לאוקסיטוצין שמופרש בעיקר אצל נשים ומעורר תחושת אימוץ ועוזר למונוגמיה, הרי הוזופרסין משפיע בעיקר על ההתנהגות הגברית וגורם לזכר בטבע לשמור על הנקבה שלו מפני סכנות/ מפני זכרים אחרים בעדר. המסקנה שלי היא: שלהומואים אין מוח דומה לגברים סטרייטים והמערכת המינית דומיננטית מזו של הנשים ובעדר השפעה של המוליך העצבי וזופרסין המונוגמיה נסדקת עוד יותר. לעומת זאת אצל לסביות המוח לפי המחקרים הוא דומה למוח של גברים סטרייטים, המערכת המינית חלשה יותר ולזופרסין השפעה בדומה לגברים סטרייטים. שאלה: -1- האם אתה מכיר מחקר שבדק השפעת וזופרסין על גברים הומואים ונשים לסביות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, לאורך השנים אכן נעשו ניסיונות רבים למצוא הבדלים פיזיולוגיים שונים בין הומואים לסטרייטים ובין נשים סטרייטיות ללסביות, אך המדגמים קטנים מאוד והתוצאות לא חד-משמעיות, למיטב ידיעתי. מטבע הדברים, אני מתמצא יותר בהבדלים הסביבתיים וכאן התמונה הרבה יותר חד-משמעית: נמצא באופן עקבי ויציב מאוד שגברים יותר אימפולסיביים ומחפשי ריגושים מנשים שמחפשות בקשר קודם כל ביטחון ויציבות רגשית ובמקרים רבים משיכה מינית, ככל שהיא חשובה, משנית לקשר הרגשי. מכאן נובע שצירוף של גבר לגבר מבטיח הרבה פחות מבחינת יציבות והסתפקות באובייקט אחד מצירוף של גבר ואישה (המהווה לרוב את הצד היציב יותר) וצירוף של שתי נשים, שיכול אולי להתחיל ממשיכה פיזית, יציב יותר מבחינה רגשית לאורך זמן. גם בדיווחי התאהבות בין נשים לסביות חוזר המוטיב של שפה משותפת ומרכיבים רגשיים אחרים ובמרבית המקרים הידועים לי, גם כרונולוגית יחסי המין מתרחשים לאחר הכרות. לעומת זאת, בין שני גברים ברוב המקרים הקשר מתחיל מיחסי מין, לכל היותר הם נדחים לפגישה השנייה או השלישית, ושניהם מחפשים ריגושים ויש להם צורך בגיוון ברמה זו או אחרת (כמובן, צד אחד יותר וצד אחר פחות). נראה לי, אפוא, שמקור ההבדלים הוא בסוציאליזציה לתפקידי מגדר: את הגבר מחנכים מגיל צעיר להישגיות ותחרותיות ולכן הוא אינו מרוצה מהמצב הקיים ומתחיל להשתעמם מהר יותר ואילו הנורמות החברתיות בקשר לתפקיד המגדר הנשי מכתיבות תלות בגבר, התחלקות ושיתוף ברגשות, ובכלל זה דיבור על חולשות, כך שיש מקום לגיטימי יותר לבטא את הצורך בביטחון. מה שכתבתי נכון בהחלט לגבי גברים ונשים סטרייטים ואכן גברים מדווחים על יותר יחסי מין מחוץ לנישואין מאשר נשים ונראה לי שזה הבסיס להבנת ההבדלים במונוגמיה בין זוגות גברים לבין זוגות נשים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

23/11/2012 | 16:38 | מאת: בעילום שם

אני יכול/ה להסכים עם חלק מהפסקה האחרונה. נוח לאנשים להשלים עם "כוחו של הרגל" ולחנך את הילדים אוטומטית לפי מין הילוד. ובאמת בית הוא לא רק מקום לאהבה ושלום יש בו גם חלוקת תפקידים וילדים סטרייטים יכולים להזדהות עם אבא או עם אמא. אני חושב/ת שהיום בתקשורת מנסים לחנך/לעדן את הציבור אחרת מהסטנדרט שנבנה מניסיון ארוך של החיים ככה שאישה צריכה להיות יותר קרייריסטית, וגבר צריך להיות יותר מטפל ובונה את אישיות הילדים-אפשר לראות את זה בסדרות הפוקימון/דיג'ימון וכאלה. אני שוב חוזר/ת לאוסף התכונות של הגברים והנשים ובזמן שאנחנו מדברים במקרה ולא בתכנון שמעתי את פרופ' רפי קרסו: http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FJIJMI&c41t4nzVQ=FF

12/11/2012 | 19:38 | מאת: ישי

שלום, אני בן 50 נשוי 20 שנה לאישה שאני מאוד אוהב, היחסים וגם הסקס טובים מאוד. אבל בזמן אחרון יש לי רצון עז לקיים יחסי מין אורלי ואנלי עם גבר. אני לא יודע איך להיתמודד עם המצב כלי שמישהו יפגע. ישי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ישי, אני מעריך מאוד את ההתייעצות שלך לפני שאתה נוקט פעולה הלכה למעשה, שכן "סוף מעשה במחשבה תחילה". לדעתי, ומניסיוני המקצועי, הסכנה הממשית שבקיום יחסי מין מחוץ לנישואין (בין אם מדובר באישה ובין אם מדובר בגבר) אינו ביחסי המין עצמם, אלא בפוטנציאל שהקשר המיני המשני יהפוך להיות קשר רגשי שפוגע בקשר המשמעותי המרכזי בחיים. לעיתים קרובות קשה להשביע את היצר המיני באמצעות אובייקט אחד ויחיד, אך אהבה במקרים רבים היא עניין הרבה יותר רכושני. בשלב המאוד טרומי בו אתה נמצא לא נראה לי שתתאהב בגבר הראשון שעימו תנסה יחסי מין, אך בהחלט יש לתת את הדעת על אפשרות כזו, כשם שיש לתת את הדעת על קיום יחסי מין עם אישה אחרת פרט לאשתך. אתה לבטח יודע האם אתה טיפוס רומנטי מיסודך ומה מידת ה"סיכון" לכך שתתאהב באובייקט חיצוני לקשר. לא למותר לציין שבמיוחד כאשר יש לך אחריות על אדם נוסף, מין מוגן הוא צו השעה. יתכן שתרצה לשקול התנסות מינית ראשונית עם נער ליווי כדי לנטרל אפשרות להתאהבות או לפחות עם גבר נשוי אחר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין

13/11/2012 | 16:31 | מאת: עמית

שלום גידי, נשמע לי הזוי שכמטפל מומחה ובכיר תמליץ לשואל אנונימי לצרוך שירותי זנות גברית, ידוע שזוהי קבוצה מדוכאת ופגועה ואין צורך להוסיף לסבלה. תשובתך יוצרת לגיטימציה לצרוך שירותי זנות לצורך בירור העדפה מינית ובכך מלבינה את התעשייה הנוראית שמתרחשת בישראל ובעולם-תעשיית הזנות.

אשמח לדעת כיצד יוצרים עמם קשר ראשוני . אודה על עזרתכם בר

שלום בר, תוכל ליצור קשר עם הוועדה הן באמצעות הטלפון והן במכתב קצר. בכל מקרה מן השניים הנ"ל, חשוב שתשאיר את שמך ופרטי הטלפון שלך, היות שיחזרו אליך בטלפון לקביעת מפגש. הכתובת למכתב: הוועדה לשינוי מין, המחלקה לכירורגיה פלסטית, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר , מיקוד:52621. הטלפונים להתקשרות לצורך החזרה אליך בטלפון: 03-5302416, או 03-5302766 להשאיר את ההודעה עבור מזכירת הוועדה: תמי. בימי רביעי ניתן להתקשר גם ל:03-5302278. בטוחתני שלא יקשה עליך להגיע לוועדה ולקבוע תור למפגש. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

שלום פרופ' רובינשטיין, לאחרונה התפרסמו ממצאי סקר טלפוני של מכון "גאלופ" שהראו כי רק 3.4% מאוכלוסיית ארה"ב מגדירים את עצמם להט"ב. הממצאים דומים לאלו של סקר קודם, לפיהם שיעור הלהט"ב בארה"ב עומד על כ-3.8% עורך המחקר הוא גארי גייטס: http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1846548 אולם יש כאן בעייתיות מסוימת, משום שממצאים אלו מבוססים על תשובות טלפוניות לשאלה: "האם את/ה מזדהה כלסבית, הומוסקסואל, ביסקסואל או טרנסג'נדר?" לא היתה מדידה של עוצמת המשיכה המינית ולא נשאלו שאלות באשר להתנהגות המינית בפועל. מצ"ב קישור ובו התייחסות לנושא, ואם אני מבין נכון, לכ-11% מהאנשים בארה"ב יש משיכה מסוימת לבני מינם וכ-8.2% מהם אף בפועל קיימו יחסי מין עם בני מינם. זאת על אף ששני הנתונים הללו מתייחסים לאנשים שאינם מגדירים את עצמם להט"ב. אולם, מסיכום הנתונים עולה כי למעלה מ-22% מהאמריקנים חווים בפועל משיכה בעצמה כזו או אחרת לבני אותו מין. זה שיעור ממש גבוה. האם הבנתי את הנתונים נכון? והאם הם נראים לך הגיוניים? אשמח מאד אם תתייחס לדבריי. המידע מופיע בקצרה בקישור הבא: http://williamsinstitute.law.ucla.edu/wp-content/uploads/Gates-How-Many-People-LGBT-Apr-2011.pdf בברכה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רון, תודה על הנתונים המעניינים. הם בהחלט מוכרים לי ואינם סותרים זה את זה. אכן כאשר שואלים אנשים אם הם מגדירים את עצמם כהטרוסקסואלים, ביסקסואלים, הומואים, לסביות או טראנסג'נדרים, מקבלים אחוזים נמוכים (לא רק בטלפון אלא גם בשאלונים אנונימיים). אלה גם האומדנים הרציניים יותר בספרות המקצועית. שאלת ההגדרה העצמית שונה במהותה מהשאלה המבוססת על רצף 7 הדרגות של קינסי (שנעשה בו שימוש עד ימינו) ובו מתבקשים הנבדקים לדרג את עצמם מהומוסקסואל מוחלט להטרוסקסואל מוחלט כשבתווך 5 דרגות של ביסקסואליות ברמות שונות או של השאלה האם הייתה לך התנסות מינית עם בן מינך. בניגוד לשאלת ההגדרה העצמית המניבה אחוזים נמוכים (ולדעתי, אמיתיים) גישת הרצף או השאלה על "לפחות התנסות אחת" מניבה, מטבע הדברים, אחוזים הרבה יותר גבוהים. למרבה הצער, קהילת הלהט"ב ואנשי תקשורת המנסים להיראות ליבראליים נוהגים לצטט את הנתונים המתקבלים מהסוג השני של השאלות ולהציגם כאומדן של ההומואים והלסביות באוכלוסייה, כלומר, מחשיבים גם את מי שהייתה לו אפילו התנסות מינית הומוסקסואליות אחת כהומוסקסואל. זהו עניין פוליטי יח"צני והאומדן שנוהגים לצטט ולפיו 10% מהאוכלוסייה הם להט"בים (ועל שם זה יש גם קבוצות פוליטיות כמו "העשירון האחר") כולל כאמור גם אנשים שהייתה להם רק התנסות מינית אחת עם בני מינם לאורך כל חייהם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אני בהחלט יודע כי יש הבדל עצום בין השיעורים המתקבלים בין סוגי השאלונים השונים. השאלה שהייתי שמח לקבל ממך תשובה עליה היא: האם אתה מתייחס לאותם 11% שחשים מידה כזו או אחרת של משיכה לבני אותו מין ול-8.2 האחוזים שחוו לפחות התנסות אחת עם בני מינם כאל ביסקסואלים בפועל (גם אם אינם רואים את עצמם ככאלה)? ומכאן, האם ניתן לסכם ולומר, כי בניגוד להומוסקסואליות (משיכה בלבדית לבני אותו מין), ביסקסואליות היא דווקא תופעה שכיחה בקרב למעלה מ-20% מהאוכלוסייה? מדוע אני שואל? מפני שמתשובותיך בפורום אני למד שבאופן תאורטי כולנו ביסקסואליים, אך איננו מוגדרים ככאלה כל עוד המשיכה לבני אותו מין אינה מתבטאת בפועל. הבנתי מדבריך גם שאדם המגדיר את עצמו סטרייט מוחלט (ונחשב ביסקסואל רק באופן תאורטי), לא ימצא את עצמו בסיטואציות שבהן הוא מקיים מגעים מיניים עם בני מינו. לפי הנתונים שבקישור האחרון, שיעור גבוה של אנשים מבטא, כאמור, את המשיכה בפועל. אשמח לשמוע את התייחסותך. בברכה