פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים

2212 הודעות
2152 תשובות מומחה

מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים וא-מיניים

מאמר חדש של פרופ' גידי רובינשטיין על השימוש בפסיכולוגיה חיובית בטיפול בגברים הומואים וביסקסואלים https://www.shrink-friendly.co.il/?p=1334 . השאלות בפורום זה מתפרסמות רק לאחר אישורו של מנהל הפורום. חשוב: יש לציין את הגיל בפנייה.
05/02/2013 | 22:05 | מאת: בי

קודם כל אגיד מראש שהבעיה לא קשורה להיותי ביסקסואל, אך מכיוון שאני כזה הרגשתי נוח יותר לדבר עליה כאן. יש לי חברה. אני אוהב אותה ונמשך אליה מאוד(הגוף שלה הוא אחד הדברים שגרמו לי לגשת אליה מלכתחילה), אך שמתי לב למשהו מוזר - אני מרגיש כאילו הרגש העז כלפיה קצת מקשה על העוררות המינית שלי(שאותה אין לי בעיה להרגיש עם בנות ובנים אחרים אליהם/ן אני נמשך). למה זה קורה? אני כן מגיע איתה לעוררות מינית, אך לא באותה קלות כמו עם אלה שקיימת בי כלפיהם/ן משיכה מינית נטו, למרות שאני מרגיש משיכה לגוף שלה באותה מידה. כאילו קיים אצלי מוד רומנטי ומוד מיני ואני מתקשה להפעיל אותם ביחד.

שלום בי, תודה על השאלה החשובה, שבאמת אינה קשורה כשלעצמה לנטייה מינית כזו או אחרת וטוב שנשאלה ע"י ביסקסואל. בחלק גדול מאוד מהמקרים (יותר אצל גברים ופחות אצל נשים) חלה שחיקה במשיכה המינית גרידא אל בני/ות זוגם. המיתוס הרומנטי על זוגיות, וגם תיאוריות פסיכולוגיות שונות, מחנכות אותנו לראות את המיזוג בין המשיכה המינית למשיכה הרגשית כלפי אותו אובייקט אידיאל של בריאות נפשית ו"מותר האדם על הבהמה". ואולם, בעיקר אצל גברים היצר המיני "חייתי" והטרוסטטי (כלומר, דורש גיוון ע"י החלפת האוביקט המיני או לפחות הפנטזיה המינית - לכן, אנו עדים לתחלופה גדולה כל כך של שחקניות פורנו באתרים המיועדים לכך). במילים אחרות, קיים מרכיב דומיננטי של התרגלות (habituation) בכל הקשור לדחף המיני בפני עצמו. במציאות האקטואלית, אנשים מוצאים לכך פתרונות שונים של פשרה: יש שיחליטו למצות חיי רווקות הוללים לפני שהם מתמסדים בקשר מחייב אחד, יש שימשיכו לקיים יחסים מחוץ למסגרת הקשר הזוגי המרכזי (אם בהסכמת בן הזוג ואם בלעדיה), יש כאלה שיסתפקו בצפייה בסרטי פורנו במקביל ליחסי המין בקשר המרכזי. בקשר זוגי בין שני גברים קיים לעיתים קרובות "הסדר" של זוגיות פתוחה בצורות כאלה ואחרות המאפשר קצת יותר דרגות חופש. בקשר זוגי הטרוסקסואלי הדבר נדיר ביותר, לפחות בהסכמה הדדית. יש, עם זאת, זוגות רבים החיים בשלום עם הפשרה לפיה מרגע שמיסדו את הקשר ויתרו על חלק גדול מהגיוון לטובת ביטחון ויציבות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

10/02/2013 | 20:06 | מאת: בי

העניין הוא שאני כן נמשך אליה מינית, מאוד. אני פשוט מרגיש שהעוררות הרגשית קצת חוסמת את זו המינית. אני אוסיף ואומר שכאשר אני חושב עליה באופן מיני, ישנו לצד עוררות מינית גם מעין חוסר נעימות, כאילו אני "מחלל" את הרגש. איך פותרים את ההתנגשות הזאת, על מנת שאוכל להיות בפתיחות מינית מלאה עימה?

03/02/2013 | 14:47 | מאת: בעילום שם

שלום, יצא לי לגלוש שנים ארוכות וריקות באתר אטרף-הכרויות. לאחר תקופה מסוימת החלטתי להיכנס לצד הסטרייטי שבאתר-לעולם המקביל שמכיל 90% מהאוכלוסיה. ונדהמתי לגלות כמה הדברים שם שונים הגברים שם משקיעים הרבה יותר בחיזור אחר בת הזוג,בטרחה לנסוע רחוק וכל זה מבלי בכלל שאני מציג/ה תמונה. לעומת זאת בצד הגיי אם אין לך תמונה לא מתייחסים, אם אתה רחוק ולא גר בעיר עצמה גם לא מתייחסים. הפנייה (אם בכלל פונים) איננה אישית ואמפתית יותר בקודים מוכרים בקהילה כמו נייד/ממוקם,פסיבי/אקטיבי ועוד. זה נכון שאטרף איננו אולי המקום למצוא בו אהבה על אף שיצוא ממנו זוגות. אך איך אפשר להסביר את השוני הרב בין הצד הסטרייטי לצד הגיי?

שלום בעילום שם, לדעתי, מה שאתר מתאר אינו קשור אך ורק להבדלים בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים, אלא להבדל בין גברים לנשים. מחקרים מעידים באופן יציב ועקבי על כך שגברים הם אימפולסיביים יותר ומחפשים ריגושים מיידיים, הצורך שלהם בשינויים גדול ושגרה משעממת אותם הרבה יותר מאשר נשים, שמחפשות בבני זוגם דווקא יציבות וביטחון. גבר הטרוסקסואל יודע זאת, כמובן, ועל כן ישקיע יותר בחיזור. יתר על כן, לעתים קרובות בחורה שמחפשת רק מין תעורר בו רתיעה, בוודאי כשמדובר על ניסיון ליצור מערכת יחסים, אם כי לא רק. בעולם ההומוסקסואלי, לעומת זאת, המפגש הוא בין גבר לגבר, כששני הצדדים נוטים יותר לחפש ריגושים והצורך של שני הצדדים בגיוון גדול יותר מאשר אצל נשים. כאשר המפגש הוא בין שני "מחפשי ריגושים" שכאלה, קיימת לגיטימציה רבה יותר להתעניין אך ורק במין מיידי, ללא כל מנגנוני החיזור הנהוגים בחברה הסטרייטית. כמובן שגם בצמד גברים כזה יהיה אחד שהוא מחפש יותר יציבות ואחד שמחפש יותר ריגושים וכמובן שגם בקרב מחפשי הריגושים הרבים ההומואים יש לא מעט אנשים הכמהים לקשר ומפגינים צורך בביטחון ויציבות, אך ההבדל הגדול כפי שאני רואה אותו הוא בין גברים לנשים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

12/02/2013 | 14:58 | מאת: בעילום שם

תודה על התייחסותך, קראתי בעיון רב. זה יפה באמת שאתה עושה הפרדה בין הנטייה המינית והמגדר לבין המין שאותו אדם נולד אליו אני בהחלט נוטה לקבל את זה כעיקר. כלומר אם נלך לפי מה שאתה אומר לא משנה אם אותו אדם: הומו, טראנס(MTF), או סטרייט המערכת המינית הביולוגית הזכרית(אברים+הורמונים) לוקחת את האדם מערפלת אותו והופכת אותו ל"רב שגל". אין ספק שיש בין המערכת הזאת הבדלים גדולים לבין המערכת הנשית, ובאמת הרי קשרים לסבים וסטרייטים יציבים מאלה של הומואים. ובכל זאת יש עוד כמה מרכיבים שיש לי לגביהם סמני שאלה למשל: שמקרי אונס יותר משויכים לגברים סטרייטים מאשר הומואים או נשים? והומואים לא מוכנים לנסוע מרחקים בין אם מדובר בהכרות מעמיקה או סתם סטוצים מגוונים וגברים סטרייטים כן!

02/02/2013 | 23:52 | מאת: דויד

אודה לך אם תוכל להסביר לי פסיכולוגית/אישיותית מה זה אומר, שאני נמשך אל הישבן של הבחור/ה, וגם את החלק העירום של הטבור [כמו שהיה פעם באופנה], [בכלל לא לשדיים] אני מודה לך מאד

שלום דויד, אם אתה נמשך מינית גם לנשים, פירושו של דבר שאתה ביסקסואל. אם אתה נמשך אך ורק לגברים, ובתוכם לאזורים שציינת, פירושו של דבר שאתה הומוסקסואל. גם לסטרייטים וגם להומואים (וכמובן, גם לנשים סטרייטיות ולנשים לסביות) יש איזורים מסוימים בגוף ש"עושים להם את זה" מבחינה מינית. לא בכדי לא רק שיש מכוני כושר רבים, אלא בתוכם גם סדנאות ספציפיות רבות לעיצוב חלקים שונים בגוף (למשל, בטן, ישבן וכד'). ייתכן שמשיכה לישבן של גבר ולטבור עולים בקנה אחד עם נטייה קצת יותר אנדרוגנית, כלומר, להימשך לבחורים שמבחינות מסוימות מזכירים בחורות (למשל, המשיכה שלך ל"חולצות בטן") ולכן יש לבדוק האם אתה נמשך גם לנשים. ובכל זאת, מדובר בתת-משיכה בתוך המשיכה הכללית לגברים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

31/01/2013 | 22:27 | מאת: הורים מודאגים

שלום אנחנו זוג הורים שאוהבים את הבן שלנו ,לאחרונה סיפר לנו שנטייתו לבני מינו,למרות שהיה בקשר שנים עם חברתו והיה נראה כי הכל בסדר,הוא סיפר שהוא דומיני , האמת ,נרגעתי , אבל אני לא רוצה להציק לו ,ולבקש ממנו שלא יוותר על חברתו ,במיוחד שסיפר כי מרגיש מעולה עם החבר הגבר כמו שלא הרגיש מעולם עם בנות וחברות... אני רוצה שירגיש בנוח עם בחירותיו והעדפותיו ולא ישקר לנו רק כדי שנרגיש טוב,אם טוב לו ואנחנו מכירים את הילד שלנו וכנראה נעים לו והוא מגלה משיכה שעושה לו טוב אז למה אנחנו משתגעים? האם זה עובר .?האם אפשר להיות ממש זוג בין שני גברים ? האם לתת לו להתנסות ולא להתערב ? רוב תודות

01/02/2013 | 23:23 | מאת: אריה

ראשית גילוי נאות אני לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר. ידוע שנטיה מינית היא לא דבר שניתן לשינוי. גם לא בטיפול. לא ציינתם בן כמה הבן. בגיל ההתבגרות כאשר המיניות עדיין לא מעוצבת, יתכנו כל מיני התנסויות עם בני אותו מין, זה לא בהכרח מעיד על הומוסקסואליות.

26/01/2013 | 22:33 | מאת: אשד

שלום ד"ר אני בן 28, בריא בדרך כלל. יש בעיה שמאוד מציקה לי והיא חוסר היכולת להיחדר בזמן סקס. ראשית אומר שאני רוצה בזה - על הסקאלה של אקטיבי-פסיבי אני איפשהו באמצע, רק שלממש את תפקיד הפסיבי עד הסוף אני לא מצליח למרות הרצון הרב. ליתר דיוק, אני רוצה את זה לא כדי לרצות מישהו אלא כי זה חשק מיני שקיים אצלי. שנית, ערכתי בדיקות מקיפות בזמן האחרון באזור הרקטום - בדיקות שלא העלו דבר ושללו כל אפשרות לפגיעה פיזית שיכולה ליצור את תחושת הכאב והסגירות בזמן האקט. כל זה מוביל אותי למסקנה שהעניין ברובו פסיכולוגי, והייתי מעוניין לדעת מהי המלצתך בסיטואציה שכזו. יש לי בנזוג שאני אוהב אבל המין לא ממצה. בנוסף, רציתי לדעת אם קיימים מאמרים רלוונטיים שאפשר לקרוא בנושא. תודה!

שלום אשד, העניין הפסיכולוגי עם קושי להיחדר (אגב, גם אצל נשים) כרוך בצורך עצום בשליטה ובחרדה לאבד שליטה. כאשר הקושי מופיע בתוך קשר זוגי, קיים בהחלט מקום לבדוק את הצורך בשליטה לעומת היכולת להרפות ולסמוך עליו גם בתחומים אחרים של הקשר. זו, כמובן, אמירה כללית מאוד, שאינה נובעת מתוך הכרות אישית אתך. אחד הפתרונות ההתנהגותיים יותר לכאבים אלה, פתרון שמשאיר את השליטה בידיך, הוא ניסיון להחדיר באופן הדרגתי דילדו קטן, אח"כ גדול יותר וכן הלאה, בליווי חומר סיכה, כאשר "אימון" כזה יכול להיעשות או בינך לבין עצמך או כחלק ממשחק מיני עם בן הזוג (או לשלב את שני האופנים). ברבדים פסיכולוגיים עמוקים יותר ניתן לברר את הצורך שלך בשליטה (הכאב נוצר כתוצאה מכיווץ של שריר), את היכולת שלך להפקיד את עצמך בידי בן זוגך ואולי גם (בתלות במקרה, כמובן) שרידים של הומופוביה מופנמת וזיהוי חדירה אליך כביטוי לנשיות שלך, או ליתר דיוק, פגיעה בגבריות. המאמרים שנכתבו בנושא אינם מחקריים ומהם עולה השקפה שהומואים מנסים לחקות את הסטרייטים ביחסי המין שלהם, כולל לגבי חדירה, בו בזמן שאין כל חובה לעשות זאת. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

25/01/2013 | 22:11 | מאת: יוסי

שלום, אני בן 25 והייתה לי חברה 6 שנים. שבשנה האחרונה הרגשתי שיש לי פנטזיות מיניות על גברים יותר מבעבר (ואף פעם לא התנסתי). תמיד חשתי משיכה למין הגברי אך היא לא הייתה חזקה כמו בתקופה האחרונה. הודעתי לחברה שלי על הדבר כי הייתי בטוח שאני הומו ושאנחנו לא צריכים להיות ביחד. הייתי ביעוץ פסיכולוגי במשך 8 חודשים שהרגשתי שלא צלח יצאתי עם יותר שאלות מאשר תשובות. חשבתי שאני אוכל להמשיך להיות בקשר בטוח אבל כל יום קמתי על צד אחד. יום אחד כן אני אוהב אותה אני נמשך אליה והכל בסדר ויום אחר מחשבות על גברים שאומרות לי שאני לא אוהב נשים ולהישאר איתה זה לא אמור להיות. בראש שלי הסתובבו מחשבות שאולי עם גברים המשיכה תהיה שונה (יותר חזקה), שזה יהיה משום שאולי יהיה לי יותר טוב ומסיבות אלה ומהסיבה הברורה שכרגע אני לא יכול להתחייב לקשר מחייב נפרדנו. ובזמן הזה אמרתי שאני הולך עד הסוף עם ההומאיות שלי ומנסה וניסיתי ודיי התאכזבתי כי כל המשיכה הענקית שחשבתי שתיהיה לא היתה (נמשכתי כמו שאני נמשך לבנות) לא הרגשתי הנאה יותר גדולה. אבל מצד שני זה היה לי מאוד טבעי. ואני חושב על זה שאם ישאלו אותי למי אתה נמשך התשובה כנראה תהיה לחברה שלי ולגברים. שאני רואה את חברה שלי בתקופה הזאת אני מתחרמן רק מנשיקה ומגע איתה. ואני מתוסכל כי מצד אחד אני לא רוצה לפספס את אהבת חיי ומצד שני אני מפחד שאם אני יחזור אליה הפנטזיות והמחשבות שאומרות לי שבצד השני יותר טוב. יגרמו לי תסכול ולא יאפשרו לי לחיות את חיי כבנאדם מאושר. אשמח לחוות דעתך על הנושא, על איזה צעדים כדי לי לעשות להמשך? האם אפשר להתמודד בקשר זוגי עם אישה עם מחשבות כאלה? או פשוט לוותר (מה שמאוד אני לא רוצה כי אני מאוד אוהב אותה)?

שלום יוסי, אצל ביסקסואלים רבים המשיכה לנשים ממוקדת בבת זוגם ומלווה קשר רגשי עמוק ואילו המשיכה לגברים היא מינית בלבד ואינה ממוקדת בגבר אחד.כמו הרבה ביסקסואלים, לפחות בשלב שהחלטת להיפרד מבת זוגך, המצוקה נבעה מהקושי להכיל את שתי המשיכות בעת ובעונה אחת, וזו לדעתי צריכה להיות המטרה בטיפול. המשיכה לגברים אינה פוגעת במשיכה לנשים. באופן כללי, ממש לא הייתי מציע לך לעזוב את הקשר עם חברתך, משום שלא עוזבים סוס מנצח: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 העובדה שקיימת ברקע גם משיכה מינית לגברים היא עובדה שצריך להתמודד איתה כמו עם משיכתם של סטרייטים לנשים אחרות בצד המשיכה לנשותיהם. יש כאלה המקיימים יחסי מין מחוץ לנישואין, יש כאלה שמשאירים את המשיכה הזו בפנטזיה, יש המוצאי לה פורקן בסרטים פורנוגרפיים וכו', איש-איש לפי צרכיו ומערכת הערכים שלו. להערכתי, הרגשת יותר "טבעי" ביחסים עם גברים משום שהיה מדובר במין נטו ולא כחלק ממערכת יחסים - ובעולם של יצרים ודחפים בלבד (בין עם נשים ובין עם גברים), אנשים מרגישים "טבעיים" יותר. המלצתי לך לשמור על מה שיש ולפנות לטיפול במטרה למזג את שתי המשיכות, לראותן כלגיטימיות ואינן פוגעות זו בזו וזאת ע"י הגמשת ערכיך בקשר לגבריות, לנשיות ואולי גם לתחומים אחרים. לפי ניסיוני, נשותיהם של ביסקסואלים מרגישות שיש להן חבר אמיתי ולא רק בעל לעומת אטימות מסוימת שהן חשות מגברים סטרייטים לחלוטין. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

30/01/2013 | 00:50 | מאת: ניס

הלוואי שהנשים היו מבינות אותנו הגברים שמאד רגישים ומאד אוהבים אבל יש להם איזושהי משיכה לבני המין השני וזה לא מוריד מהאהבה שלנו לאישה שאיתה אנו חיים. אני פעמיים שיתפתי וקיבלתי את הכאפה לפנים. מאז אני לא מצליח להיכנס לאף קשר זוגי עם אשה למרות שאני מאד רוצה ומסביב זה מאד לחוץ שאין לך קשר רציני ואתה כבר לא ילד

31/01/2013 | 00:50 | מאת: יוסי

תודה על התיחסותך. אם ניכנס ליותר פרטים. המחשבות שהיו לי בתוך הקשר הם שיש אדיאל מסוים שגבר סטרייטי כל הזמן נמשך לבחורה שלו וכל הזמן רוצה סקס וזה לא בסדר להרגיש משיכה בעקבות מגע כי גם הומו מוחלט יכול לחוש משיכה. ובעקבות מחשבות אלה נבע עוד יותר תסכול. לאחר הפרידה שאלתי חבר סטרייטי איך הוא מרגיש עם החברה שלו, וגיליתי שלא כל הזמן בא לו, ושהוא צריך מגע כדי להתחרמן והגילוי הכי מרעיש היה שאני קיימתי יותר סקס ממנו. אבל יש בי פחד עמוק ובלתי נשלט לחזור לקשר כי אני מפחד שיום אחד אני יבין שהמשיכה הזאת היא לא אמיתית בגלל האידאל שנתפס ושכל הקשר שבניתי יפול שוב. וכרגע אני חש תסכול עז אני כ"כ אוהב אותה אבל אני רוצה להיות בטוח בקשר. אשמח לתגובתך בעניין. תודה.

29/01/2013 | 16:41 | מאת: יוסי

תודה על התיחסותך. בנוסף לזה מציק לי שאני רואה את חברה שלי וזה לא עושה לי כלום ברוב הפעמים, רק אחרי שיש מגע ונשיקות אני מתעורר מינית. משום מה יש לי מחשבה שגבר סטרייטי שיראה בחורה ערומה כל הזמן יחוש גירוי כל הזמן ירצה סקס. אבל בשיחות עם חברים טובים סטרייטים בקשר ארוך הם מסבירים לי שהמציאות לא כזאת, ושהם צריכים על מנת להתגרות מגע, נשיקה ואפילו יצא שאני מקיים יותר סקס ממנו. יש לי פחד שהמשיכה לא תחזיק מעמד כי היא יותר רגשית ושהיא לא כמו שהיא אמורה להיות. ושאיך זה שאני נמשך רק אליה ואל גברים. אני מפחד שאולי בעתיד אני אגלה שאני רק הומו ושאני לא אמור להיות איתה.

03/02/2013 | 14:33 | מאת: בעילום שם

יוסי יקר, אלה החיים. . . . יש משפט חכם שאומר "אדם צריך לדעת ייסורים,בושה,ואת מה שיוכל לבקש אך לעולם לא לקבל". לדעתי אתה-האמתי זו הבחירה שלך בלב. ולכל אחד יש קושי מסוים בחיים. התופעה הזאת שגברים ונשים בגיל 30-40 פתאום שמים לב שהם נמשכים בעיקר לבני מינם שכיחה. יש גם דו מיניים שיכולים להימשך מאוד לגברים אך יעדיפו לאוהב יותר נשים. דעתי האישית היא במקרה של דו שככל שפחות התעסקו במחשבות מיניות ככה יוכלו להתרכז יותר באהבה שלהם. אך יש מקרים שהדו לגמרי לגמרי נמשך מינית אך ורק לגברים ומלבד להתנשק אתם נמשך לכל דבר לזכרים.

25/01/2013 | 21:35 | מאת: חיים מגפיים

שלום לך גידי, אני הומו ודתחל"ש, כתבתי לך בחודשים האחרונים, ושמחתי לקרוא את התגובה שלך וכו'.. בתקופה האחרונה אני מטופל אצל עו"ס צעיר סטרייט, מטעם האגודה בבארשבע, שהחליט לעזור לחברים מקהילת הלטה"ב.. לגבי השיחות שלו אני מרגיש שאני מצליח להבין אותו אבל אני עדיין בתחילת הטיפול והשבוע יש לי תור לפסיכיאטרי בבית חולים הנפש לגבי לקיחת כדור שיכול "לשחרר"... אותי מכל ההפרעות שלי והכל.. אמא שלי לאחרונה מאז הגירושין, התחילה בקשר עם משהו מאוד נחמד, שהוא ההפך מאבא שלי.. הוא יודע להקשיב לתמוך.. לאהוב.. להבין... אבל אני יודע שהוא ההפך שכל הומו היה רוצה לחשוב.. אני חושב שהוא הומופוב גדול.. אני מאוד נחמד, ואמא סיפרה לו כל דבר עליי ועל האחים שלי ובעיקר עליי, שאלתי אותה אם סיפרה לו על הנטייה והכל, היא הכחישה.. לא ידעתי אם להאמין לה או שלא להאמין.. ראיתי פה מספר הודעות של אנשים שכתבו שבגלל שקשה להם לקבל את עצמם הומואים/לסביות וכו'.. אז הם פתחו איכשהו חרדה מסויימת מגברים או להפך.. יכול להיות שזה מה שקורה אצלי? הריי עברתי הטרדה מינית ע"י המפקד שלי וזה רק מעצים בעצם את הבעיה.. וגם חוויתי אלימות בתדירות יחסית נמוכה ע"י אמא שלי והרבה פעם אם לא הייתי מבצע מה שהיא אמרה אז היא הייתה צועקת ומאיימת, וככה זה נכנס לתודעה שלי.. נשאר וזהם גרם לי לפתח דחייה מאנשים זרים ובעצם מונע ממני עד היום ליצור קשרים חברתיים ומיניים או זוגיים בלי שום קשר אם זה משהו עם גברים או נשים. אפשר להגיד גם שאין לי שום נסיון עם נשים וכו'.. חרדות ודיכאון באמת באות אצלי הרבה.. גם היום! אני מרגיש ממורמר על החיים שלי ועל החיים שלמעשה קובלים אותי ואין לי יכולת להשתחרר מאותם אזיקים.. אני השנה כבר אוטוטו הין 28 והשנים זזים כאילו אין מחר.. אז, שיהיה לך לילה טוב.זז

שלום חיים, אני זוכר את פניותיך ושמח לקרוא שמצאת אוזן קשבת אצל העו"ס המתנדב. אני מציע לך להיעזר גם בו וגם בטיפול התרופתי המוצע לך ע"י הפסיכיאטר בביה"ח. קשה מאוד לענות לשאלותיך בלי להכירך אישית. למצוקות הרגשיות שאתה מתאר יכולות להיות סיבות רבות ובעצם כל תופעה פסיכולוגית היא רב-גורמית, כלומר, אין רק גורם אחד ויחיד שמסביר את התופעה, אלא בדרך כלל כמה גורמים תורשתיים וסביבתיים חוברים יחד ליצירת המצוקה. הסיבות חשובות פחות ומה שחשוב הוא שמצאת כתובת שיכולה לתת מענה למצוקתך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

19/01/2013 | 22:02 | מאת: ישראל

אודה לך מאד אם תוכל להסביר לי את ההגדרה הנפשית/פסיכולוגית על הנטיה שלי [ושל עוד רבים] אני לבן ונמשך מאד לשחורים. תודה

שלום ישראל, אין כל הגדרה למשיכה לבני מוצא או גזע מסוים, כשם שבקרב סטרייטים אין כל הגדרה להעדפת בלונדיניות או כהות-עור. ההגדרה של הומוסקסואליות התפתחה מבחינה היסטורית על רקע ראייתה כהפרעה נפשית בעבר. בתוך כל נטייה מינית קיים עניין של טעם אישי ומשיכה לבעלי מראה מסוים. יש המעדיפים דומים להם ויש המעדיפים שונים מהם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

18/01/2013 | 23:39 | מאת: אדית

תודה על התשובה.אני גם מעוניינת בשלב ראשון להעמיק את הידע וההבנה שלי בתופעת ההומוסקסואליות.ראיתי בתשובותיך שאתה מפנה למאמרים וכו. תוכל להמליץ לי על איזה ספר שמתאים להורה של צעיר הומו. 2.בכל הענין החדש שהתגלה לי לאחרונה מפליאה אותי העובדה שהבן היה בקשרים עם בנות מאז גיל ההתבגרות, ואפילו קשר ארוך של שלש שנים שהסתיים לפני כשנה פלוס ורק לאחריו הכיר בחור שכבר היה לו נסיון חד מיני - ומאז הם ביחד והוא טוען שהוא מאוהב בו.אני תוהה איך יתכן? תוכל לנסות להסביר לי בכמה מילים ? תודה

שלום אדית, אני ממליץ לך לקרוא את ספרן של דבורה לוז ושרה אבני, "אמא, יש לי משהו לספר לך" בהוצאת שופרא: http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=29426 קיימים כמה הסברים אפשריים לקורות את בנך, כל אחד מהם דורש הכרות אישית איתו: 1. ייתכן שהוא ניצל את מעט המשיכה שהייתה לו (ואולי עדיין יש לו) לנשים על מנת ללכת בתלם, כברירת המחדל של נער שגדל בחברה הטרוסקסואלית ולהימנע מההתמודדות הלא פשוטה שעדיין ניצבת, גם בימינו, בפני הומוסקסואלים. 2. הומוסקסואלים רבים (כמעט לכולם) יוצרים שפה משותפת טובה מאוד עם נשים ושני הצדדים נהנים מכך. לכן, להומוסקסואלים יש חברות אפלטוניות רבות ולנשים סטרייטיות רבות יש ידיד אפלטוני הומוסקסואל: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=175 גם אם הקשר כלל מגע גופני, ייתכן מאוד שדווקא כהומוסקסואל או ביסקסואל הוא חש פחות מאוים ע"י אישה מאשר ע"י גבר (נערים בגילו דאז הם הומופוביים מאוד). 3. סיכוי נמוך יותר יש לאפשרות שבנך עדיין ביסקסואל, כלומר, נמשך במידה מסוימת גם לנשים אך העדיף זוגיות עם גבר: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 בקרב ביסקסואלים אנו עדים לתופעה הנקראת "סדרתיות", כלומר, בתקופה מסוימת בחייהם ממומשת המשיכה לגברים ובתקופה אחרת המשיכה לנשים. אם בנך חי עם בן זוג בגיל כה צעיר, לא הייתי ממליץ לך לטפח תקוות שיבוא היום וישנה את "בחירתו". בכל מקרה, הייתי ממליץ לך לעמוד מנגד, לא להתערב באופן פעיל בבחירותיו ולהיות שם בשבילו בכל מצב, כמצופה מכל הורה. על מנת שתוכלי למלא תפקיד זה, בלי לשכוח את צרכייך שלך, הייתי ממליץ לך להיעזר באחת מקבוצות התמיכה של תהל"ה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום יש לי בעיה חמורה אני בן 30 נראה מעולה ויש לי הרבה מחזרים הבעיה שלי היא שיש לי קושי חמור להיות פסיבי טוב למרות שאני נמשך מאד מאד להיות פסיבי. כואב לי מאד באקט הפמפום (את החדירה עצמה כבר הצלחתי לעבור) וזה כאב בלתי נסבל עד שרוב האקטיבים שאני נפגש איתם פשוט מתבאסים ....(אני מדבר על סטוצים וזה גם מה שאני מחפש...אין לי רצון לקר כרגע אני מעוניין להנות מעולם הסקס) ניסיתי כל דבר אפשרי: דילדו, פופרס(בכמויות), חומר סיכה, להירגע, הכללל מה שלא תרצו ואני עדיין פשוט לא מצליח! היה אחד שהצליח לחדור ולפמפם אבל היה לו זין קטן יחסית ולרוב יש 16 ומעלה ועבים וזה מאד כואב לי (שוב, אני מדבר על הפמפום בלבד כי בחדירה עצמה כבר הצלחתי להסתדר). אני עושה חוקן כל פעם מתנקה היטב ועדיין כואב לי מאד וממש מתבאסים עלי. אני אובד עצות ברמות אחרות לציין שהייתה לי בעבר בעיית פיסורה אך היא חלפה. טופלתי אצל מטפל מיני אך הובן לי שזאת לא בעיה פסיכולגית אלא פיסיולוגית -כואב רצח בבקשה תסייעו לי מה אעשה??

שלום טל, הגעת לפורום שהייעוץ בו אכן פסיכולוגי ולא רפואי, אם כי לא ברור לי באופן חד-משמעי שהבעיה רפואית ולא פסיכולוגית, שכן כולנו מורכבים מגוף ונפש. אני מבין שכרגע אתה לא מעוניין בקשר אלא מרגיש צורך "להתנפל על העולם" ואין לי שום דבר ערכי נגד זה. העניין הוא שאתה "מתנפל" גם על הפתרונות, ובמיוחד מדאיג שימוש בפופרס "בכמויות". גם חוקנים רבים מדיי אינם מומלצים מבחינה רפואית. אני מבין שהרצון הוא לחוות הרפתקאות מיניות ולהיחדר, אך הפתרונות מחייבים דווקא לדחות סיפוקים ולפעול בשיקול דעת, באיטיות ובהדרגתיות. אני מכיר את הבעיה יותר מנשים שסובלות מווגיניזמוס (כאבים בעת חדירה) אלא שאז הטיפול הסקסולוגי נערך כחלק מטיפול זוגי עם בן זוג קבוע. אם את מחסום החדירה עברת, הבעיה אינה כיווץ של שרירים והיא באמת דורשת התייעצות רפואית. לצורך כך, אני ממליץ לך לפנות למרפאה הגאה בגן מאיר, בה הרופאים מיומנים ומנוסים בבעיות רפואיות שאופייניות להומואים. אמנם המרפאה שייכת לשירותי בריאות כללית, אך ידוע לי שהמגמה היא לקבל כל אחד, לפחות בבעיות הקשורות לנטייה המינית. אני בכל זאת רואה בעיה פסיכולוגית בהתנפלות האימפולסיבית שלך על החיים, שעלולה לסכן אותך (פופרס, חוקנים רבים, אפשרות של פגיעה בקונדום או ויתור עליו תחת השפעה של כמויות גדולות של פופרס וכו'). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

19/01/2013 | 23:38 | מאת: בעילום שם

הרקטום איננו איבר מין. אתה לא צריך להיות קורבן על מזבח ההנאה של אף אחד. לדעתי יש מוגבלות בחיים הומוסקסואלים. ולא צריך להתלהב יותר מדי מהרפתקאות מין. אני מניח שלכל אחד מידות שונות. בהצלחה.

15/01/2013 | 23:04 | מאת: אדית

בני בן 25 - היו לו קשרים ארוכים עם בנות זוג ,בשנה האחרונה סבל מדיכאון(לא הצלחתי לדעת מהו הרקע ) - והפנתי אותו לייעוץ. השיחות די עזרו לו אבל נשארו מצבי רוח שנראים לי גם מקושי בלימודים. לאחרונה נודע לי שחי עם בן זוג. בעלי עדיין לא בתמונה, אני צריכה עזרה איך מתמודדים עם הגלוי המפתיע הזה? והאם לאור מה שסיפרתי כדאי לגם בני יקבל ייעוץ למרות שלטענתו הוא מאוהב וכרגע שלם עם הבחירה.

שלום אדית, אני מבין ומעריך את הקשיים שאת ניצבת בפניהם, בעיקר כשאינך יכולה לחלוק אותם עם בעלך. נשמע לי שתוכלי להפיק תועלת מרובה מייעוץ באחד הסניפים הקרובים לביתך של תהל"ה, עמותת להורי הומוסקסואלים ולסביות, http://www.tehila.org.il/ . קיימות אפשרויות התייעצות ברמות שונות, פרטנית, קבוצתית וגם פורמאלית פחות "הורה בקפה" במתכונת של שיחה בלתי מחייבת בבית קפה. קודם כל, דאגי לעצמך ומצאי שם לעצמך מקור תמיכה. אבות מצטרפים לקבוצות כאלה בשלב מאוחר יותר, אחרי שהאישה פונה, ומחקרים מראים שהם כמעט תמיד האחרונים לדעת ומקבלים זאת קשה יותר. אני משוכנע שבעמותה הוותיקה הזו הצטבר גם ניסיון בשאלה איך לספר לבעל. אני מצטרף להתרשמותך שאין להטריד כרגע את בנך בטיפול ובייעוץ פסיכולוגיים אם הוא שלם עם עצמו, אם כי ייתכן שבמסגרת הניסיון לספר לאביו יידרש להתגייס לטובת העניין ובטוחני שיעשה זאת ברצון. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום, שמנו מירב וגלי ואנו סטודנטיות לתואר ראשון לפסיכולוגיה באו"פ. במסגרת לימודינו אנו עורכות מחקר העוסק בתפיסות עצמיות ומיועד לגילאי 18-35 נשמח אם תוכל/י למלא שאלון קצר בנושא. השאלון הינו אנונימי ושימושו לצורך המחקר בלבד. רק להכנס ללינק.בתודה מראש על שיתוף הפעולה. https://docs.google.com/spreadsheet/gform?key=0An7-QvJk6TK3dDFLQlBrSUtrenRCTWxLeUlyS1VDNnc#invite

14/01/2013 | 00:23 | מאת: חבר פורום

הייתי שמח לענות על השאלון אם הוא אכן היה אנונימי. לצערי הקישור מחייב אותי להתחבר לחשבון הג'ימייל שלי לפני שאני יכול לגשת למסמך עצמו, וזה דבר שאני לא מוכן לעשות (אפילו אם אתן מתחייבות שאין לכן דרך לראות את פרטי החשבון שלי). אם תהיה דרך אחרת למלא את השאלון שלא תדרוש שום פרטים אישיים - אשמח לעזור ולמלאו. בהצלחה לכן בכל אופן!

08/01/2013 | 11:38 | מאת: דורון

שלום פרופ' רובינשטיין, אני מעוניין להקים משפחה עם אישה בהסכם הורות משותפת. מעניין אותי לדעת מה לדעתך מידת ההשפעה שיש לנטייה המינית של ההורה על הנטייה המינית של ילדיו. ראיתי מחקרים שטוענים כך וכאלו שטוענים אחר וזה די מבלבל... מה ידוע לך בעניין? תודה רבה.

שלום דורון, אני מכיר את אותם מחקרים שאתה מכיר ולא הייתי מייחס להם חשיבות רבה משלוש סיבות: (א) זו תופעה חדשה מאוד מבחינה היסטורית ואין מספיק דורות כדי להצביע על מגמה. (ב) חלק מהמחקרים איכותניים (התרשמותיים) ולא כמותיים סטטיסטיים שיטתיים. (ג) הייתי חושש להטיות אידיאולוגיות של החוקרים בשני הכיוונים. לדעתי, לא על בסיס תורשתי ולא על בסיס סביבתי, אין כל סיבה לחשוב ששיעור ההומוסקסואלים בקרב הצאצאים יעלה על זה שבאוכלוסייה הכללית. אם, למשל, לוקחים את המודל הפסיכואנאליטי להסבר התופעה, דווקא הדינאמיקה המשפחתית בין ההורים העשויה לגרור הומוסקסואליות אצל הצאצא נעדרת כליל מהמודלים של הורות אחרת. גם במקרה שהצאצא כן יתפתח להיות הומוסקסואל, מצבו יהיה הרבה יותר טוב יחסית לצאצא הומוסקסואל שנולד להורים סטרייטים במערכת משפחתית רגילה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

09/01/2013 | 00:00 | מאת: דורון

תודה על התשובה. אני שמח ללמוד ממך ששיעור הילדים ההומוסקסואלים בקרב הורים הומוסקסואלים אינו עולה על שיעורם באוכלוסייה הכללית. למרות שברור לי לחלוטין שאקבל את ילדיי ואוהב אותם בכל מחיר, לא לא הייתי רוצה שגם הם ישלמו מחיר חברתי כל כך כבד בגלל שונות. מהתעניינותי הרבה בנושא, הן במישור האישי, והן במישור התאורטי, אני מתרשם שהבעיות המתודולוגיות שציינת מאפיינים גם מחקרים על טיב ההורות החד מינית. אני מניח שזה כולל גם הורות עם שותף מהמין הנגדי (או שאני טועה?). אני יודע שהמחקרים על הורות חד מינית הם בעיקר על לסביות ואינם מייצגים את כלל ההורים ההומולסביים בכל מיני היבטים. זה מצוין בלא מעט מקורות מידע אליהם נחשפתי. אולם מצוין שם גם שמהמידע שכן קיים, לא ניתן להסיק שהורים אלו פוגעים בהתפתחות ילדיהם או שנטייתם המינית גורעת מכשירותם ההורית. מה שאני שואל הוא, האם, בהינתן המידע הזה, אתה רואה אפשרות שמממצאי מחקרים עתידיים יוכלו להסיק כי הורות חד מינית פוגעת בילד, או שמא, המחקרים יתמקדו יותר במה ששונה בינה ובין הורות הטרוסקסואלית, ללא שיפוט מוסרי, לטוב או לרע. אשמח לשמוע את תשובתך. תודה.

09/01/2013 | 00:41 | מאת: בדוי כמובן

האם הבנתי נכונה ואכן התכוונת שההומוסקסואליות עצמה היא "תופעה חדשה מאוד מבחינה היסטורית"? האם היא אכן צצה רק עכשיו בעידן המודרני ומעולם לא הייתה קיימת בקרב בני-אדם קודם לכן?! ואם אין בסיס גנטי לנטייה מינית, מעניין אותי לדעת מהו הסיכוי הקלוש שגם אבי, גם אחי וגם אני הומוסקסואלים - קלוש, אך התממש! ואולי הוא בעצם לא כל-כך קלוש כמו שמתיימרים להציג אותו והנטייה המינית אכן גנטית? אני נוטה להאמין שכן.

08/01/2013 | 05:00 | מאת: אמיר

שלום יש לי שאלה לגבי נטיה מינית למעשה זה קשור לעניין דת בחור דתי שאין לו רצון בנטיה מינית אבל יש לו מחשבות מסוג זה למעשה גם אין לו ניסיון בזה ואינו רוצה ניסיון בזה, כל רצונו זה להתחתן עם אישה להקים משפחה זה האושר הגדול ולמעשה גם אין לו ניסיון עם אישה אולי בגלל חוסר בטחון כדי לדעת מה הוא בעצם? מצד שני הוא גם מרגיש שהוא יכול להיות עם אישה אבל הכל בגדר של האם ליל הכלולות יעבור כהלכה ובגלל זה יש את עניין חוסר הבטחון לצאת עם בנות איך יעזור לעצמו? ואגב שאלה כללית שלא קשורה לעניין זה מה ה אומר שבגלל חוסר של דמות אב אדם נדמה לו שהוא בעל נטיה קראתי פעם על זה ולא הבנתי את העניין הזה? תודה

שלום אמיר, אני מניח שהמצב הוא שהבחור נמשך לגברים אך רוצה לקיים מסגרת משפחתית רגילה. אמיר, חלק גדול מאוד מההומוסקסואלים החילוניים, ואפילו אלה מביניהם ששלמים כיום עם הנטייה המינית, היו מוותרים על נטייתם המינית, לפחות בתחילת הדרך, אילו הדבר היה אפשרי. חשוב לציין שגם בקרב הומוסקסואלים מוצהרים ומאושרים הנטייה המינית לא הייתה עניין של בחירה (או כפי שבטעות מכנים זאת, "העדפה"). מדובר בנתון שיש לקבל, במיוחד אם לא קיימת במקביל כל משיכה לנשים. במצב של חוסר משיכה מינית לנשים, אי אפשר ליצור יש מאין. המשיכה לגברים ולנשים אינה תוצאה של ניסיון מיני, אלא היא באה לידי ביטוי בעוררות מינית תוך כדי פנטזיה על גברים או נשים, ותוך כדי הסתכלות עליהם במציאות, בסרטים (לאו דווקא פורנו) וכו'. אין צורך בכל "טבילת אש" כדי לדעת על המשיכה עצמה (המימוש הוא עניין בפני עצמו). חשוב לציין גם את הצד של האישה: אם הגבר לחלוטין אינו נמשך לנשים ובכל זאת נושא אישה, הדימוי העצמי המיני של האישה עלול להיפגע קשות, משום שבשל בעיה של הגבר, תחושת הנשיות שלה תיפגע (קל וחומר בחברה דתית המקפידה על מונוגמיה). הייתי ממליץ לבחור לפנות להו"ד (הומוסקסואלים דתיים) כדי להיעזר http://hod.org.il/. יש שם גם רבנים וגם פסיכולוג דתי (סטרייט) שאליו ניתן להפנות את הבחור. __ היעדר דמות אב הוא חלק מההסבר הפסיכואנליטי להתפתחות הומוסקסואליות. בכמה מילים: לפי הסבר זה, כאשר יש קשר קרוב מאוד בין הבן לאימו ומאידך האב או נעדר פיזית (לא קיים כלל או מופיע לעיתים רחוקות, מסיבות אלו או אחרות),או פאסיבי, או רחוק וקר, לילד אין דמות גברית להזדהות איתה ואז הוא מזדהה עם אימו ובהמשך יימשך לגברים. במציאות קיימות כמובן וריאציות שונות לדינמיקה משפחתית זו ובנוסף, יש לציין שרבים שוללים הסבר זה ומעדיפים הסברים ביולוגיים, שעד היום גם להם אין מספיק סימוכין. מניסיוני המקצועי בטיפול בהומוסקסואלים, ההיסטוריה של המטופלים תאמה הרבה יותר את ההסבר הפסיכואנליטי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

08/01/2013 | 15:55 | מאת: אמיר

שלום המצב עצמו הוא שייתכן וגם נמשך לנשים כי הוא התאהב כבר באישה בעבר אם הוא נמשך פיזית יכול להיות שכן אבל הכל תאורטית כי מעשית לא היה לו ניסיון בזה במחשבות הוא יכול לתאר את עצמו עם אישה אבל הדבר הכי חשוב עבוו זה לא להכנע לנטיה מינית כי הוא אינו רוצה בזה גם מבחינת דת וגם בשביל עצמו כי בראש ובראשונה הוא מעדיף לעזור לעצמו לא לחשוב דברים כאלו ואולי הדבר שהוא כן יכול לחיות עם אישה ולהקים משפחה ורק חוסר הניסיון והבטחון מכשילים אותו לקראת זה, באינטרנט בכל מיני אתרים של דת אני קורא על בחורים דתיים שהצליחו להתגבר על זה ולהתחתן ולהקים משפחה אולי הם היו במצב כזה דומה לעניין שכתבתי זה יכול להיות עניין של בחירה כמובן אם אין גם ניסיון בנטיה ? אם יש לפחות קצת משיכה גם לאישה? אבל השאלה איך זה יעבור בליל כלולות? תודה

03/01/2013 | 23:44 | מאת: יניב

פרופ' שלום, העולם היום נחשב לעולם האינטרנט ועולם הפייסבוק. וגם כשאנשים יוצאים לבלות אז לעיתים רבות זה למסיבות חשוכות והומות אדם. בעולם כזה ובסביבות כאלו, קשה שתתרחשנה היכרויות איכותיות של גברים איכותיים זה עם זה. אני בן 25 ואשמח לשמוע, מניסיונך כמטפל בהומוסקסואלים רבים, היכן הם המקומות שבהם הסיכויים הגבוהים ביותר שיווצרו בהם קשרים איכותיים, אמיתיים, בין גברים איכותיים שמעוניינים בקשר רציני ומשמעותי ? לתשובתך אודה :)

שלום יניב, בעידן האינטרנט חלק גדול מאוד מהמטופלים שלי הכירו את בני זוגם באתר ההכרויות "אטרף" וחלק קטן יותר בפייסבוק. שים לב שב"אטרף" יש מנוע חיפוש מתקדם המאפשר לפלח את הגולשים לפי השכלה, מטרת החיפוש (סקס, צ'אט וקשר), גיל וגורמים אחרים שעשויים להיות רלוונטיים למטרתך וכן תגיות המתייחסות, למשל, לתחביבים (נניח, חובבי ספרות, קולנוע וכד') שעשויים לשמש בסיס לשפה משותפת. זאת בניגוד לרושם הראשוני המתקבל מאתר כאילו מדובר אך ורק בג'ונגל של מיניות חייתית בוטה (שכבודה במקומה מונח). ברור שאין בכך ערובה למציאת קשר זוגי, אך בהחלט מדובר ב"מקדמי ביטחון" שמגבירים את הסיכוי להגיע לאנשים בעלי כוונות רציניות לזוגיות. כדאי לשים לב גם לימים ולשעות (למשל, בימי חול בשעות היום יש נשואים רבים המחפשים מין מזדמן ומיידי, בסופי שבוע, כשתחושת הבדידות גוברת, בשעות אחה"צ והערב המוקדמות, ניתן למצוא יותר מחפשי קשר וכמובן, בשעות הלילה המאוחרות ולפנות בוקר, פליטי מסיבות המחפשים מין מיידי). כמובן שמדובר במגמות ולא במדע מדויק וכמו ביצירת כל קשר אנושי באשר הוא, קיים מרכיב דומיננטי של מקריות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

05/01/2013 | 23:08 | מאת: בעילום שם

אני רק חייב/ת להוסיף שהכרויות,דינמיקה בעולם ההומוסקסואלי הן לא כמו בעולם הנורמטיבי. מניסיון שגלשתי בכמה מקומות באתר הנ"ל. הבדלים גדולים.

03/01/2013 | 08:23 | מאת: שמעון שמעון

ד"ר דליה גלבוע בוקר טוב. ראשית אני מודה לך ומודה לפרופסור אבי קרסיק ולמזכירתו טלי הראל שעזרו לי, היום בבוקר דיברתי איתה ואמרה לי שהיא תשלח לי את המרשמים. תודה לכולם ואני מקווה שימצאו בהקדם מנתח שכבר אוכל לומר שזה מאחורי, ונתחיל להתמודד עם הקשיים שעוד צפויים. תודה רבה

05/01/2013 | 22:04 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב שמעון, שמחתי שלפחות דבר זה הסתדר. נקווה שגם לשאר ציפיותיך יהיה מענה מהיר ומוצלח. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

זה לא חדש שרופאים מגזימים בדרישות בשביל לכסות על התחת שלהם אבל בתור מי שבטיפול ההורמונלי לשינוי מין כבר כמה שנים אני לא מבינה למה רופא המשפחה לא יכל פשוט לחדש את המרשם כמו שצריך לעשות. הרי הוא זה ששולח לבדיקות דם תקופתיות ויכול לראות שאין בעיות, אין שום סיבה שהטיפול יצטרך כל הזמן אישור של רופא מומחה כל עוד אין שינויים. למשל לאחר הניתוח התחתון כשלא יהיה צורך בחוסם טסטוסטרון יהיה צורך להתאים מחדש את הטיפול ההורמונלי. (רק למקרה וזה לא נאמר כחלק מההכנות לניתוח ולצערי זה קרה לא מעט בתל השומר - את הטיפול ההורמונלי יש להפסיק לפני הניתוח - את האסטרוגן לפחות שבועיים לפני ואת כדורי חוסם הטסטוסטרון לפחות שבוע לפני ולאחר הניתוח ניתן לחזור לנטול אסטרוגן לאחר כחודש)

13/01/2013 | 08:34 | מאת: שמעון שמעון

בקופת חולים לא היו מוכנים לעזור, מי שבא לעזרתי, זה פרופסור אבי קרסיק ומזכירתו טלי, שדיברתי איתה בטלפון לאחר ששלחתי אליו שתי הודעות בדואר אלקטרוני שבהן הסברתי את המחסור בגלולות עקב דחיית הניתוח, וביקשתי את עזרתו, ואכן טלי דיברה איתו, ואחרי רבע שעה 10 דקות צלצלה אלי שוב, ואמרה לי, שמעון אל דאגה אני שולחת לך מרשמים, בתחילה הגיע אלי זימון ל- 06/06/2013, זה עקב פניה שלי בפקס למדור זימונים, אך זימון זה אינו עוזר לעכשו, ואחרי כיומיים הגיעו אלי המרשמים, שיעזרו בינתיים, עד שיקבעו תור חדש לניתוח, לגביי הפסקת נטילת הכדורים לפני הניתוח ואחריו, לא נאמר לי דבר, מה שנאמר לי, שבמקום דיאנה 35 אצטרך לקחת גלולת יסמין, שהינה במינון נמוך ואין בה חומר נוגד טסטוסטרון.

31/12/2012 | 17:18 | מאת: שמעון שמעון

ד"ר דליה גלבוע ראשית שנה טובה. איני יודע אם תוכלי לסייע לי,אך הייתי רוצה ליידע אותך ואת הגולשים, מה עובר גבר בן 60 שצפוי לעבור ניתוח, ותאריך שנקבע, כעת הינו עלום. אני מ- 2008 התחלתי את הטיפול ההורמונלי עם הפסקה של חצי שנה, מחשש להתקע בהוצאות שיהיו מעבר ליכולתי, בתחילה לעגו לי גיחכו עוברי אורח, ולעיתים גם הצעות מגונות, למרות זאת התמדתי ובאפריל נקבע לי תאריך ניתוח 28/1/2013. לרוע מזלי יו"ר ד"ר חיים קפלן שהוא גם המנתח יצא לשנת שבתון. אין מידע לגביי הזימונים מה איתם, מה לגביי הבדיקות ההכנה לניתוח שעשיתי, האם יקבעו תאריך. האם אקבל טפסים בכדי להמציא התחייבויות חדשות. מה לגביי הבדיקות האם אצטרך לעשות שנית, לפני חודש עשיתי בדיקות דם וביניהם בדיקת איידס. תוצאות הבדיקה רופא המשפחה טוען שלא קיבל אותן, היום עשיתי שוב בדיקות דם ביניהם גם בדיקת איידס, אני מקווה שהפעם התוצאה תגיע ליעדה. כמו כן כדורים: אנדרוקור 50 ודיאנה 35 שאני נוטל יום יום. המלאי שלקחתי ע"פ מרשם מפרוסור קרסיק יספיקו עד פברואר. רופא המשפחה שהסברתי לו, אמר לי שללא מרשם מפרופסור קרסיק, הוא אינו מנפיק מרשם לבית מרקחת של הקופה שאליה אני משתייך. פניתי לפניות הציבור של הקופה וגם שם נעניתי בשלילה. פניתי לבי"ח שיבא ונאמר לי הזימונים עד מרץ תפוסים. פניתי דרך אתר שיבא לפרופסור קרסיק שיבין את מצוקתי וינסה לעזור לי, שלחתי פקס גם למספר שנמסר. מקווה לקבל תשובה לפניותי. כמו כן תמי שלח המזכירה נאמר לי שיצאה לגימלאות וריקי שנמסר לי מס' הפלאפון שלה. כשדיברתי איתה אמרה שהיא חולה. ראשית מאחל בריאות שלמה. לגביי הרופא המנתח אמרה לי שעדיין לא נמצא.זוהי דרך היסורים שעדיין לא הסתיימה. לפי החרדות שמספרים לי צפוי לי עוד תקופה קשה. הקרובים שאיתם אני מדבר ושומעים את תלאותי אומרים שמעון רד מזה למה לך? ואני צריך להחזיק מעמד ולא להתייאש לא להישבר. עד כאן סיפור חיי

01/01/2013 | 22:43 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב שמעון, כל מילה שלך במקומה והצדק עימך. אכן, לא מגיע לך לחכות עוד זמן נוסף,לאחר התהליך שעברת בצורה כה מוצלחת. כה חבל , שהנסיבות שנוצרו גרמו לדחייה. אני מאמינה ומקווה שלא תתייאש, שכן כל העוסקים בנושא במסגרת הוועדה והמחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי ע"ש שיבא, עושים מאמצים למצוא פתרון למצב בהקדם האפשרי. ניתן להאמין שהדברים יסתדרו ותגיע אל היעד שלך, גם אם יקח יותר זמן. בינתיים, מתבצעים במוסד האמור, ניתוחים נוספים הנדרשים למבקשים לשנות את מינם, כמו: הגדלת או הקטנת חזה, לפי הצורך והמקרה ועוד. אתה מוזמן גם כן לפנות לבירור הדבר, אם יש לך צורך בכך. באשר לקבלת התרופות הנדרשות לך(ההורמונים הנשיים שאתה מקבל), תוכל לקבל סיוע על מנת לקבלן באופן מיידי. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

02/01/2013 | 14:59 | מאת: שמעון שמעון

לד"ר דליה גלבוע צהרים טובים, ראשית, תודה על הסימפטיה, שנית, לא נואשתי, למרות שאחיותי, מקוות שהקשיים, ישכנעו אותי לרדת מנושא הניתוח. אם חיכיתי 60 שנה אוכל לחכות עוד, על אף, שהייתי מעדיף, כבר, לסיים עם הכדורים שאני לוקח כעת, הן מגבילות בתזונה, ומשפיעות על הגוף, אמר לי, בזמנו פרופסור קרסיק, שמעון, אתה מתעלל בגופך, במיוחד בגילך המבוגר. אשמח מאוד, אם תוכלי לסייע בידי לקבל מרשמים, אם יזדקקו לבדיקות תוקפתיות שהייתי עושה, שיגידו, ואני אבקש מרופא המשפחה, כך שיראו את תוצאות הבדיקות, רק שיגידו, שאספיק לקבלן בזמן, בנוסף, אצטרך לדבר עם הרוקחת במרפאה, שתזמין לי אותם, כי כמה פעמים, אמרתי לרוקחת, שזהו איני צריך אותם, אך המציאות טופחת לי בפנים, פעם אחר פעם. בתודה מראש שמעון שמעון

20/12/2012 | 08:22 | מאת: טרוד

היי, אני בן 18, ביסקסואל מאז ומתמיד. התופעה אצלי היא נורא מוזרה בעיני. אני נמשך לגברים ולנשים, אך המשיכה שלי לנשים היא לנשים בגודל של "צ'אביות"/שמנמנות ומעלה. לעיתים רחוקות מאוד אמצא את עצמי נמשך למישהי רזה. רזון נשי מרתיע אותי. למה זה קורה?? לנשים גדולות יותר אני נמשך בטירוף, ברוב המקרים אף יותר מלגברים אליהם אני נמשך. כאילו נשים רזות הן כמין שלישי שלא מעניין אותי. אף באתרי פורנו אני מוצא עצמי לא נמשך לתוכן המוצע כברירת מחדל, אלא חייב לחפש נשים יותר גדולות - המדיה מוצפת בנשים רזות מאוד שלא מעניינות אותי. מאידך עם גברים אני לא סלקטיבי עד כדי כך. גם כאן אמנע מצפיה בגברים רזים, אך אלה לא מוצגים הרבה במדיה, אז העניין פחות בעייתי. איפה כל זה שם אותי על הסקאלה?! אני מרגיש שהמשיכה שלי יותר תלויה באדם הספציפי מאשר במין. יש בנות שמספיק לי דיבור סקסי איתן או אפילו מגע מינימלי כהחזקת יד או חיבוק בשביל להתעורר מינית ולקבל זקפה. אז איך קורה שנשים רזות עד כדי כך לא מעניינות אותי?

שלום טרוד, העדפת נשים רזות אכן רווחת מאוד בתקופתנו, אך היו בהחלט תקופות בהיסטוריה שנשים מלאות, ולא רזות, הן אלו שסימלו נשיות במיטבה, ואף ציירים שהתמחו בציור נשים שמנות. גם כיום, גם בעידן ה"אנורקטי" שבו אני חיים, בהחלט יש גברים שנמשכים לנשים מלאות ויעידו על כך קטגוריות ספציפיות המיועדות לכך באתרים פורנוגרפיים. אין לכך כל קשר לביסקסואליות. אם כבר ישנה מגמה הרי היא שגברים שנמשכים לבני/ות שני המגדרים מעדיפים נשים רזות ואף נעריות. ללא קשר למראה החיצוני של האישה שאתה נמשך אליך, אם אתה נמשך יותר לנשים מאשר לגברים זה מציב אותך יותר קרוב לקצה של "הטרוסקסואליות בלעדית" ברצף של קינסי. ואולם, אני מפציר בך לשכוח את הרצף וליהנות מהחיים (-: קריאה נוספת: ביסקסואליות - ברכה או קללה? http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

18/12/2012 | 00:46 | מאת: אורי

שלום ד"ר רובינששטיין, לפני כמה ימים ראיתי סרטון של פסיכולוג אמריקאי בשם ג'וזף ניקולוסי (Joseph Nicolosi) שעוסק בטיפולי המרה. האם אתה יודע במי מדובר? בסרטון הוא טען שההחלטה להוציא את ההומוסקסואליות מרשימת מחלות הנפש ב-DSM נבעה אך ורק משיקולים פוליטיים. הוא טען גם שגם פרויד וגם יונג התייחסו תמיד להומוסקסואליות כאל הפרעה. בהסבריך לפונים במסגרת הפורום אתה אומר תמיד שאתה מצדד בעמדתו של פרויד לפיה כולנו בי-סקסואליים בפוטנציה. אם זה מה שפרויד אמר, איך יתכן שבאותה העת הוא ראה בנטייה ההומוסקסואלית פתולוגיה או הפרעה? האם תוכל להבהיר לי את עמדתו של אותו פסיכולוג? בברכה אורי

שלום אורי, Joseph Nicolosi הוא אכן פסיכולוג המצדד בטיפולי המרה. הוא אפילו בחר להסיק מאחד המחקרים שלי (בו מצאתי שרמת הנרקיסיזם של הומואים גבוהה מזו של סטרייטים) כאילו גם אני מצדד בטיפולים אלה ושלח לי ברכה חמה על כך, בלי לדעת שהוא טועה בכתובת. פרויד ראה בהומוסקסואליות תוצאה של קיבעון בשלב הפאלי, שהוא שלב התפתחותי מתקדם מאוד (אין קיבעון בשלבים מאוחרים יותר). ככל שהשלב שבו ישנו קיבעון מוקדם יותר, ההפרעה הנפשית קשה יותר, כך שפרויד בהחלט ראה בהומוסקסואליות כשלעצמה הפרעה נפשית קלה יחסית (הפרעות נוספות שמקורן, לפי פרויד, בקיבעון בשלב זה הן הפרעת חרדה או פוביות). מדובר, לדעתו, בהפרעה בתהליכי ההזדהות של הבן עם אביו (תסביך אדיפוס שלילי) או הבת עם אימה (תסביך אלקטרה שלילי). בוודאי שיחסית לתקופתו, אך גם יחסית לפסיכואליטיקאים מאוחרים יותר, גישה זו נחשבת ליבראלית ומתירנית מאוד ומסקנתו החד-משמעית של פרויד, כפי שבאה לביטוי במכתבו המפורסם לאם אמריקנית משנת 1935, שאין לנסות ולשנות את הנטייה המינית בפסיכואנליזה, אלא להפחית מסבלו של ההומוסקסואל, קרי, לעזור לו לקבל את עצמו. לצערנו, חלק מפסיכואנליטיקאים המאוחים יותר, ובעיקר אלה שפעלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת בארה"ב, ראו בהומוסקסוליות הפרעת אישיות שמקורה בשלב המוקדם ביותר (השלב האוראלי) ועקב כך פתולוגיה קשה שיש "לרפאה" בעזרת פסיכואנליזה. למרות שבין הפסיכואנליזה והדת היו קיימים מאז ומעולם יחסים קשים (פרויד אף ראה בטקסים דתיים מקרה פרטי של הפרעה כפייתית), גייסו אנשי כמורה קתוליים מחד ורבנים מאידך את התפיסה הזו של אותם פסיכואנליטיקאים לצורך טיפולי המרה, במסגרתם לכאורה מועצמת הגבריות. ה-DSM אינו מתגבש בצורה מנותקת מהחברה שבתוכה הוא נוצר ואכן הוצאת ההומוסקסואליות היא גם תוצאה של מאבק מקצועי-פוליטי של פסיכיאטרים ופסיכולוגים הומוסקסואלים, אשר לצורך כך גייסו ממצאים מחקריים המצביעים על כך שהומוסקסואים אינם סובלים מיותר הפרעות נפשיות מאשר הטרוסקסואלים. אחד המחקרים שמרבים לצטט בהקשר זה הוא ניסוי שבו פסיכולוגים לא הצליחו לנחש את הנטייה המינית של האדם בעזרת מבחן רורשך (מבחן אישיות) שאמור בין היתר לזהות נטייה מינית. התפתותן של הפרעות נפשיות שונות ואבחונן קשורים, בין היתר, לנורמות חברתיות ותרבותיות. למשל, אידיאל הרזון שמציבים ירחוני האופנה מעודד אנורקסיה ואבחון התופעה נעשה בעזרת ה-DSM. המצטטים מה-DSM מצטטים בעיקר את הקריטריונים לאבחון, אך כדאי לשים לב שכל הפרעה המופיעה ב-DSM כוללת התייחסות גם לרקע החברתי-תרבותי. קריאה נוספת: מה בדיוק פרויד אמר על זה? מכתבו של פרויד לאם אמריקנית: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=179 בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

האם פרויד לא טען שלכל בני האדם יש למעשה קבעונות כאלו ואחרים? אני זוכר שקראתי משהו על כך בעבר. אם זה אכן כך, אין זה הופך את ההומוסקסואלים לשונים מהאוכלוסייה הרגילה. דבר נוסף, איך אתה מסבר באמת את רמות הנרקיסיזם הגבוהות יחסית בקרב הומוסקסואלים? האם תכונה זו היא מעין "תופעת לוואי" של הנטייה ההומוסקסואלית? או שהיא מתפתחת בעקבות יחס הומופובי מצד הסביבה? האם פרט לכך, לך כחוקר, ידוע כי הומוסקסואלים סובלים מיותר בעיות נפשיות מלבד נרקיסיזם? והאם זה משהו שהוא built in בנטייה או שהחברה מהווה גורם מתווך בהתפתחות הפרעות אלו? המון תודה על העזרה והסבלנות, אורי

15/12/2012 | 12:03 | מאת: ללא שם

שלום, אני בת 24. במשך שנים הגדרתי את עצמי כסטרייטית, אבל לאחרונה יש לי כמה וכמה ספקות בנושא. מגיל 12 התאהבתי בבנים (אם כי לא במבוגרים ממני, כפי שנוטות חלק מהבנות בגיל ההתבגרות). כשהתאהבתי במישהו, התגובה הרגשית שלי הייתה חזקה, אבל אני ממש לא בטוחה שהרגשתי עוררות מינית. מה שרציתי לעשות עם הפרטנרים שלי התסכם בחיבוקים ובהתכרבלות יחד. המחשבה על יותר מזה נראתה לי מיותרת והגעילה אותי (בגלל נוזלי גוף, ריח וכו'). הפרטנרים שלי, כמובן, רצו סקס. התחמקתי מזה עד לפני שנתיים בערך, אז ניסיתי להכריח את עצמי לשכב עם בחור שהייתי איתו שנתיים. השילוב בין חוסר עוררות מינית לבין כאב החדירה הראשונה (וכמה גם בעיות במע' היחסים) מנע ממני להצליח לעשות את זה "עד הסוף" וטוב שכך, כי החוויה הייתה של אונס עצמי... באותו זמן כבר הבנתי שאני נמשכת פיזית לנשים, אם כי לא רגשית. מעולם לא התאהבתי באישה. היו לי חלומות ארוטיים על נשים (אנונימיות, חסרות פנים) ומעולם לא היה לי חלום ארוטי על גבר. גוף של גבר פשוט לא מעורר אותי, אבל גוף של אישה כן. עם זאת, אני ממש לא בטוחה שהייתי רוצה "לממש" את המשיכה הזו. כיום אני נמצאת במע' יחסים עם גבר שהיה חבר ילדות שלי. אני מרוצה מאוד מהיחסים איתו. אם היינו יכולים לנהל מע' יחסים א-מינית שבה שנינו נהיה מסופקים - הייתי מאושרת, אבל הוא כמובן צריך מין. למעשה, הוא צריך אותי מינית: שאני אתרגש ממנו כגבר, אתרגש מהמגע המיני בינינו וכו'. הוא צריך את ההדדיות הזאת. אני מרגישה מתוסכלת מחוסר היכולת שלי לתת לו את זה וחוששת מאוד שמע' היחסים שלנו תיגמר, בסופו של דבר, בגלל זה. אני לא רוצה לאבד אותו. (אגב, הוא מודע לכל מה שכתבתי כאן ומנסה להיות תומך עד כמה שאפשר.) כיום לא הייתי רוצה להתנסות מינית עם אישה, כי אני רוצה להיות עם בן הזוג שלי וכי אני לא רוצה שום התנסות מינית עם אדם שאין לי איתו קשר רגשי (גבר או אישה), וכאמור, מעולם לא התאהבתי באישה. בינתיים אני מרגישה מבולבלת, "דפוקה" ולא נכנסת לשום "קטגוריה" אנושית שאני מכירה (א-מינית/סטרייטית/לסבית). הייתי רוצה לדעת מה "לא בסדר" בי ומה אני יכולה לעשות בנדון. אשמח לכל הערה, הארה או עצה. תודה מראש על ההתייחסות.

17/12/2012 | 22:11 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב, אין פלא שאת חשה מאד מבולבלת ולא ברור לך לאיזו קטגוריה אנושית את נכנסת, כפי שניסחת זאת. שהרי, בדרך כלל הרגש והתשוקה המינית מופנים יחד לבני אותו מין. אלא, שמסתבר שהחיים אינם כה פשוטים, כפי שאת חווה זאת על בשרך, ולמרות שהיית מאד רוצה להימשך מינית לגברים אשר בהם התאהבת ולגביהם הייתה לך תגובה רגשית חזקה (כפי שכתבת), הרי שבמציאות נרתעת מקירבה פיזית אליהם, כאשר הייתה לכך משמעות מינית. לדבריך, אפילו נגעלת מהם. לעומת זאת, את נמשכת לנשים באופן פיזי אך ללא קשר רגשי. כלומר, קיימת אצלך הפרדה ברורה בין מין ורגש, שבאה לביטוי בהפרדה בין המינים. העובדה שיש פיצול כה עקבי מרמזת שיש לך קושי בחיבור בין ההרגשה הנפשית לתשוקה הגופנית. מה גורם לפיצול כזה חד משמעי, שבאמת מותיר אותך ללא השתייכות לכל אחת מן "הקטגוריות האנושיות" (בשפתך שלך) ?– זו שאלה שיהיה עליך לברר עם עצמך באופן מעמיק. וכל כך למה? שהרי ברור שאינך לסבית (לפחות במודעות שלך) , אינך ביסקסואלית, אינך א- מינית ובוודאי שלא סטרייטית או טרנסקסואלית. ניתן לחשוב שיש לך קושי לחבר את הרגש לתשוקה ואת יותר פועלת מתוך פיצול מאשר כל דבר אחר. אין לי ספק, שהדבר מתרחש אצלך ללא הבנה מודעת של הסיבות לצורך לשמור על הפיצול שבו את חיה. אפשר להעלות השערות לגבי סיבות לפיצול כזה. למשל, יכול הוא לנבוע מצורך מהימנעות מקשר מיני עם בן המין הגברי אולי עקב זכרונות מכאיבים או חרדות כלשהן הקשורות לדמויות גבריות משמעותיות או ראשוניות בחיים. באותה מידה יתכן גם שמדובר בצורך לא מודע בהימנעות מקרבה רגשית מדמות נשית ועוד ועוד אפשרויות. כל אחת מן האפשרויות שניתן להעלות, כהסבר לפיצול שבו מדובר, הוא רק השערה כללית, שהרי אין לי כל פרטים עליך ועל עולמך בעבר ובהווה. לכן, אני ממליצה לך לפנות לייעוץ או טיפול שיעזור לך להתיר את הקישורים שנוצרו מן הפיצול, אשר מקשים על חייך. כמובן, שהכוונה היא לייעוץ מקצועי של אדם מוסמך מתחום בריאות הנפש, כמו פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי שהינו פסיכותרפויט וכיו"ב. כדאי לך לפנות לעזרה כאמור - מוקדם ככל האפשר, על מנת להבהיר לעצמך את הדברים. בהצלחה, ד"ר דליה גלבוע

15/12/2012 | 04:12 | מאת: ניס

שלום, אני אם אנסה להגדיר את עצמי אז אני נמשך לשני המינים. היו לי מערכות יחסים עם נשים לא פשוטות שבמהלכן היה קושי בנושא של חדירה אבל כל המסביב היה סבבה וגמרתי וגם הבחורה גמרה והגענו שנינו לסיפוק מיני. בנוסף לבחורות יש משיכה לטייפ מסוים של גברים מבוגרים בלבד עם חזות ספיצפית שמושכת אותי, שם הכל מבולבל הכל לא מובן אחרי גמירה יש רצון לברוח ולהיעלם ויחד עם זאת תמיד חוזר. בשנה האחרונה במערכת יחסים עם גבר . מערכת מסוכבת מורכבת כואבת. אני מאמין שכן יש לי רגשות אליו אבל זה מתערבב עם משיכה מינית האם זה חבר וחברה מה בדיוק קורה בינינו ומה יהיה איתנו הרי אני רוצה להתחתן ולהקים משפחה. היו לי כמו שכתבתי בהתחלה 2 מערכות יחסים עם נשים. שהם למעשה נגמרו בעקבות זה שסיפרתי שיש לי משיכה לגברים והתנסתי עם גברים. הבחורות שאהבו אותי לקחו את זה קשה בבכי ובכל זאת נשארו איתי אבל הקשר לא החזיק. זה נגמר כזה הראשונה אני פשוט באתי וחתכתי כי היא לא הייתה משקיעה ולא היה אכפת לה. והשנייה פשוט אמרה שהיא אוהבת אותי אבל מפחדת ולא מסוגלת להמשיך בקשר. מה אני עושה? איך אני אכיר בחורה שאוכל להתחתן איתה. אני יודע ומכיר את עצמי שיש לי נטייה כן לספר וכן לשתף במיוחד כאלה שאני מרגיש שאני אוהב אותן ואני נפתח מהר והרי איך אוכל להסתיר סוד כזה ולהיות עם גבר ואחר כך לחזור למיטה. ניסיתי את זה בשתי המערכות יחסים וזה היה סיוט . שקלתי לנסות להכיר מישהי דו מינית ככה מראש שאוכל לומר לה שמעי אני גם כמוך. האם זה יהיה טוב עבורי ? ואיך אני מתחיל בכלל לחפש בחורות כאלה? תודה

שלום ניס, נשמע לי שאתה רץ מהר מדיי לפתרונות מעשיים, לפני שהגדרת לעצמך מה הבעיה. לפי תיאוריך, למרות שהצלחת לקיים מערכות יחסים עם בני שני המגדרים, כולן הסבו לך (ולעיתים גם לצד השני) סבל. ייתכן שהסבל מורגש רק סביב הנטייה המינית הכפולה וייתכן שיש לו מקורות נוספים. לכן, אינני סבור שקשר זוגי עם בחורה ביסקסואלית הוא הפתרון, שכן גם בו ייתכן מאוד שהמרכיב המרכזי יהיה סבל וכאב בגלל אי אלו מטענים שאתה מביא לקשר. לדעתי, אתה מחפש פתרון שעל פניו נראה "הגיוני" לבעיה שאינה הגיונית אלא רגשית. המלצתי היא, על כן, לפנות לטיפול פסיכולוגי, כוללני (כלומר, לאו דווקא ממוקד בנטייה המינית) כדי להבין, בין היתר, מה גורם לכך שכל מערכת יחסים שלך כרוכה בכל כך הרבה כאב. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

13/12/2012 | 21:06 | מאת: דויד

אני מטופל בנוגדי דכאון.[לוסטרל, דפלפט]. ויש אצלי תופעה ממש מוזרה, כאשר הייתי ללא התרופות או כאשר להיפך שקיבלתי מינון גבוה שהוא דוקא הגביר את החשק המיני אזי אז הייתי נמשך בעיקר לגברים. כעת, החשק כאילו הוחלף, אני לא מסתכל בפורנו גייז כי אינני נהנה אלא בפורנו נשים. היתכן כדבר הזה?

שלום דויד, אתה צודק בפליאתך. לטיפול התרופתי (ובעיקר ללוסטרל) יש השפעה אפשרית על עצמת הדחף המיני אך לא על האובייקט שכלפיו מכוון הדחף. תופעת לוואי אפשרית של SSRI היא ירידה בעצמת הדחף ועיכוב השפיכה, אם כי הואיל והדיכאון עצמו עלול לפגוע בחשק המיני, ייתכן מצב שעם השיפור במצב הרוח בעקבות הטיפול התרופתי, מורגשת דווקא התגברות של הדחף, אך אין לכך כאמור השפעה על הכיוון המיני. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

13/12/2012 | 00:34 | מאת: יניב

פרופ' רובינשטיין הנכבד המקצועי והידוע שלום רב, אני בן 25, חיי כבדים לי מנשוא, בודד בעולם, עצוב לי בחיים, לא טוב לי, והמצב כך כבר לא מעט שנים. בתור אדם אינטיליגנט שמאוד מודע לעצמו, ובשילוב עם העובדה שמאוד לא טוב לי ואני מאוד בודד, יוצא שאני מרגיש צורך עז לשתף גורם מקצועי במלוא הפרטים של בעיותיי, כאשר המטרה העיקרית מבחינתי היא לקבל הכוונה להשגת היעדים שלי. קשה מאוד למצוא גורם שהוא מאוד מקצועי ומאוד מנוסה במקרים כמו שלי, ואחד בעל שם וכישורים מפותחים. הצלחתי למצוא פסיכולוגית כלשהי ליד מקום מגוריי אך כאשר הגעתי אליה לפגישה שהזמנתי, הרגשתי פיק בירכיים, וכמו כן גם אתר הקבלה שלה נראה כלל לא מזמין בעיניי, ואז גם פתאום חשבתי על זה שהיא בעצם לא אחת כל כך מנוסה, ותיקה, ידועה, ובעלת שם, שכן הגעתי אליה במקרה. חשוב לי מאוד שהגורם המטפל בי יהיה מישהו מנוסה מאוד ובעל שם וידוע ועם הרבה ניסיון עם מקרים כמו שלי ובעל כישורים מפותחים. יחד עם זאת פסיכולוגים כאלו הם נדירים וגם לא קרובים אליי גיאוגרפית. יש להוסיף לכל זאת את פיק הברכיים שאני מקבל בזמן אמת, ונראה כי התחלת טיפול פסיכולוגי קבוע זה דבר שרחוק ממני שנות אור. מה ניתן לעשות ? אודה לעזרתך,

שלום יניב, אני מצטער לקרוא על מצוקתך. התחלת טיפול פסיכולוגי היא, ללא ספק, צעד משמעותי ולא פשוט כלל, הדורש מן הפונה אומץ להפקיד, באופן זמני וחלקי, את רווחתו הנפשית בידי אדם אחר, ולתת בו אמון, או לפחות לתת לשני הצדדים תקופת ניסיון הוגנת. אינני מפקפק לרגע במצוקתך הרבה, אך פסיכולוגים טיפלו ומטפלים בדיוק באנשים כמוך, גם אם אצל כל אחד מהם הסבל נושא אופי שונה במידה זו או אחרת. בהתייחסותך לאנשי מקצוע אני קורא יחס הנע מקיצוניות אחת של "שיר הלל ושבח" למטפלים שאינך מכיר כלל באופן אישי ועד פסילה כמעט מוחלטת של מטפלים על סמך רושם ראשוני וחיצוני שעלול להטעות. יש לזכור כי טיפול פסיכולוגי הוא, מעל לכול, מפגש בין שני אנשים ועליך לתת "תקופה של חסד" לקשר הזה להתפתח ולהשהות את הספק. אחרת, לא רק שתישאר עם הבעיות, אלא גם תהפוך את פתרונן לבלתי אפשרי. נסה, אפוא, להתגמש גם עם עצמך וגם עם המטפל, אולי אפילו לחזור לאותה מטפלת ולדבר איתה על כל התחושות שלך מפיק הברכיים ועד הרתיעה שלך מהקליניקה שלה. היא אמרוה לדעת איך לטפל בכך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

05/12/2012 | 17:05 | מאת: דוד

אהלן , רציתי להתייעץ לגבי משבר זהות מינית ארוך שנים שקיים אצלי. זה מתחיל מהילדות המאוד מוקדמת שלי,כשהייתי ילד ,ממש בגילאים 3-5,אהבתי לשחק בברביות,לא היתי ילד ספורטיבי במיוחד.הדבר גרם לסכסוך משפחתי ארוך שכלל איומים מצד אבי שהוא לא יכיר בי בתור בנו אם אהיה הומו בעתיד-וזאת הוא עשה בפניי,בגילאים מאוד צעירים,כמו שאמרתי קודם.כמו כן גם סבי ניתק קשר עם אמי בגלל זה ,ונוצר ריב קשה וסכסוך שהיתי ער לו ומודע לו.נכנסתי למעגל של לחץ ופחד שעוטף אותי עד היום.באיזור תקופת היסודי,הייתי חולם חלומות הומוסקסואליים מיניים מאוד,מעין סיוטים שכללו אקטים מיניים הומוסקסואליים שלי עם גברים.החלומות העצימו את הפחד והלחץ.עם ההתבגרות שלי,התחלתי לפתח מעין פחד מגברים.הביטחון העצמי שלי בעניין מרוסק,אני לא אוהב את המראה שלי,ומרגיש שאני מאוד מאוד נרתע מגברים.ביסודי הייתי ילד מעט דחוי,ורק בחטיבה ובתיכון התחלתי לרכוש חברים.פיתחתי מעין פחד מטורף והרתעות מגברים ומהמין הגברי.יש לי אובססיה נוראית לגבי השאלה הזאת של האם אני הומו או לא.מבחינת משיכה -אני נמשך מינית ורגשית לנשים.היו לי המון מקרים שהייתי עם נשים,ונמשכתי אליהם והייתה עוררות מינית ואורגזמה,היו לי חברות,ואני מרגיש שאני נמשך מאוד רגשית לנשים,וגם מינית,אך האובססיה הזאת של לדעת אם אני הומו או לא פוגעת לי מאוד בחיי המין.בחיים לא התאהבתי בגבר,בחיים לא מצאתי את עצמי יושב ומפנטז על גבר ונהנה מזה.אך בכל פעם שיוצא לי להחשף למראה של גוף גברי,אני נתקף פחד לא נורמלי,ונכנס למעגל של לחץ שגורם גם לאיזושהיא עוררות מינית,וזקפה.לאחר מכן אני חייב לבצע איזשהוא מעשה שיוכיח לי שאני אכן סטרייט וזה סתם לחץ ופחד מיותר,מתחיל לפנטז על נשים,ננכס לפורנו לסביות,ואני תמיד נהנה מזה ומוכיח ליכל פעם מחדש שאני אכן סטרייט..אך קצת נמאס לי מהמעגל הזה.היתי רוצה לציין שאני מאוד נהנה לראות פורנו לסביות,ניסיתי לראות פורנו גייז,וממש לא אהבתי לראות את זה,לא הרגשתי שום משיכה מינית.שוב,היתה עוררות אבל ממש לא הרגשתי את עצמי מתגרה ונהנה ממה שאני רואה..מה אני צריך לעשות?תודה

דוד היקר, הלב נחמץ לקריאת התגובות הקשות של משפחתך למשחקי הילדות שלך. למרות שאינני מכיר את המעורבים בדבר, אני יכול רק לשער שגם אביך וגם סבך אינם אנשים מאושרים ושבעי רצון מהחיים וגם הקשר בין סבך לאביך היה מאוד בעייתי מלכתחילה. במשפחה סבירה אין בכוחו של אירוע אחד ויחיד למוטט את המערכת - ואל לך לשאת את האשמה על כך על עצמך. אשר לשאלתך - אם אתה נמשך לנשים ואינך נמשך לגברים, אזי התשובה החד-משמעית היא שאינך הומוסקסואל. קיימת הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) המופיעה דווקא בקרב סטרייטים ומה גברים הטרוסקסואלים נתקפים אובססיה שמא הם הומוסקסואלים ומרגישים בדיוק את הצורך הכפייתי שאתה מתאר לוודא שחלילה אינם הומוסקסואלים. מדובר בהפרעה כפייתית לכל דבר שבדרך-כלל הטיפול בה הוא טיפול פסיכולוגי בגישה התנהגותית-קוגניטיבית עם או בלי טיפול תרופתי מתאים. בשל הפרעה זו, ובשל הרקע הקשה שאתה מתאר, אני ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש מוקדם ככל האפשר. אינני צופה החמרה, אך מדובר במצוקה רבה ובאפשרות ממשית לשפר את איכות חייך במידה ניכרת. קריאה נוספת: על הגישות השונות בטיפול: http://www.giditherapy.co.il/?p=41 על הפרעות כפייתיות: http://www.giditherapy.co.il/?p=242 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

06/12/2012 | 14:07 | מאת: דוד

תודה רבה על התגובה המהירה ועל ההבנה.יש לי עוד שאלה,הOCD שאתה מתאר,שמעתי על זה , חיפשתי על זה רבות באינטרנט וגיליתי את זה בתור משהו שממש נראלי כמו הבעיה שלי.זה מפריע לי להיות עם נשים,כשמתחיל ההתקף הזה (זה התקף שבא והולך ) אני לא מצליח להנות עם נשים,ואני מצליח להנות איתן ולהתחרמן רק שאני ממש משוחרר ולא חושב על זה .אבל יש לי שאלה אחרת,הOCD בנטייה המינית,יכול לגרום לזקפה לא רצונית מגברים ? זקפה שלא מביעה חרמנות אלא סוג של פחד ולחץ גופני ?

30/11/2012 | 22:34 | מאת: בן

שלום . אני בן 24 מגיל 16 מצאתי את עצמי נמשך לבנים. כבר 7 וחצי שנים אני נמצא במערכות יחסים עם נשים יחסית יציבות של שנתיים שנה וחצי וכד'. ב 7 שנים האחרונות תמיד היו לי "נפילות" ובין קשר לקשר מצאתי את עצמי (לא קרה המון פעמים אך קרה) מחפש מגע גברי ומקיים משהו מזדמן עם גבר. אני כן חושב על גברים, אבל לחלוטין נמשך לנשים וכמובן גם פוזל לכיוונן. בסופו של יום אחרי שאני חוזר ממסיבה,מהלימודים או מהעבודה ויש לי דקה של שקט תוקפות אותי תמיד המחשבות בעניין ההגדרה . האם אני צריך להיות רק עם בנים ? האם לספר על זה לאחרים ? האם אני צריך להיות רק עם נשים ? האם באמת אצליח להישבע אמונים לאישה ולהיות נשוי לה מבלי לרעות בשדות זרים ? אני יודע שאין תשובה קונקרטית לשאלות הללו אך אשמח לקבל לפחות כיוון כי המצב הזה הוא בלתי נסבל . עם יד על הלב הייתי מעדיף להיות או 100% הומו או 100% סטרייט מפניי שמצב הביניים מעלה המון שאלות קשות וגם דילמות אתיות. מה שמעסיק אותי הוא גם האם בתת המודע שלי אני אכן הומו וזו רק "קליפה" או מסכה שקשה להסיר ? או שמא יש דבר כזה והוא לגיטימי המצב ביניים הזה ?? אציין שבזמן שהייתי במערכות יחסים עם נשים לא הטלתי ספק לרגע במשיכה שלי אליהן ואפילו היינו מקיימים יחסי מין מעל לממוצע בתשוקה רבה . תודה מראש על העזרה . הפורום הזה פשוט נחוץ... כל ה 7 שנים האחרונות מלוות בזגזוגים רבים גם בראש וגם במעשים.

בן היקר, כתוב "מרבה נכסים - מרבה דאגה" ובמקרה של ביסקסואלים פעילים (כלומר, אנשים שממש חשים את משיכתם לגברים ולנשים) היכולת ליהנות משני העולמות והרפרטואר המיני והרגשי הרחב באמת שאינה צריכה לגרום צרות ודאגות. אני מבין שכבחור צעיר יש לך צורך להגדיר את עצמך, אז אם אתה זקוק כל כך להגדרות, אתה בשקט יכול להגדיר את עצמך כביסקסואל הנמשך לגברים ולנשים ואף נהנה לקיים יחסים מיניים ורגשיים עימם: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 נראה לי שאתה קצת מבלבל בין המשיכה המינית הכפולה שלך ובין השאלה עם מי תבחר לקיים קשר זוגי מחייב, בסופו של דבר? התשובה תבוא מהגבר או מהאישה הספציפי שתרצה לקשור את עתידך בעתידה או בעתידו. הלבטים שלך אינם שונים, למעשה, מלבטים של גבר סטרייט אם להינשא לבחורה זו או לבחורה אחרת. מגיע שלב שאדם מרגיש צורך ליישב את דעתו ולמסד את הקשר המרכזי בחייו. הוא יכול להידרש לבחור בין אחת משתי בחורות, בין בחור לבין או בין בחור לבחורה. בשורה התחתונה - אתה בר מזל ואדם עשיר ובלתי מודחק שהטבע זימן לו את שתי המשיכות ושני המגדרים. באיזה אדם תבחר? בזה שתרגיש שאתה רוצה לחלוק איתו או איתה את חייו ובשילוב עם מטרות אחרות שחשובות לך בחיים. ובמונחים של המאמר שכתבתי והפניתי אותך אליו: ביסקסואליות בהחלט יכולה להיות ברכה, ולא קללה, אם מווסתים בתבונה וברגש בין שני העולמות תוך קשיבות למה שאתה רוצה ברגע נתון. קריאה נוספת: ביסקסואליות - ברכה או קללה? http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

01/12/2012 | 17:49 | מאת: בן

תודה רבה על הכל! האם אתה מומלץ ללוות את עצמי ע"י פסיכולוג ? האם יש צורך לצאת בהצהרות כלפיי הסובבים אותי בנושא נטיותיי המיניות ? עזרת לי מאוד

13/12/2012 | 15:22 | מאת: דניאל

פרופ' רובינשטיין שלום, מזה זמן רב שאני קורא בפורום זה, סך הכל מאוד מתרשם מתשובותייך המקצועיות ומהכיוון המקצועי שלך. ואולם, קשה שלא לשים לב להעדפה הרבה שמורגשת שיש בך לביסקסואליות. החל מאותם מחקרים ומאמרים שכתבת, שבסופן סיכמת כי "ביסקסואליות הינה ברכה", השתמשת בביטויים כמו "ליהנות משתי העולמות" ואפילו כאן, בתגובתך לביסקסואל הנ"ל אתה פותח את תשובתך לו במילים "בן היקר". קראתי המון המון תגובות שלך פה בפורום, ובאף אחת אחרת לא פתחת את תשובתך לפונה עם שימוש במילת התואר "יקר". כל הדברים האלו גורמים להרגיש מעבר לכל ספק כי יש בך העדפה גדולה לביסקסואליות, וכי אתה מאוד תומך בה, מאמין בה, ואופטימי לגביה, יותר מכל נטיה מינית אחרת. היה חשוב לי לציין בפניך, כי כאחד שמאוד מתרשם לטובה ואף מתרגש רבות מתשובותייך המקצועיות בפורום, זוהי הנקודה היחידה בך שאינני רואה באור כל כך חיובי שכן איננה נראית נייטרלית ונכונה בעיניי. אינני מטיל ספק בכך שכמטפל אתה צריך לתמוך בכולם, גם בביסקסואלים, ולהראות את הדבר החיובי בכל נטייה מינית, אך יחד עם זאת, אני חושב שזו הגזמה לתאר ביסקסואליות בתיאורים כגון "ברכה", ואני שצריך שכמטפל אתה צריך להתייחס לכל הנטיות המיניות באותה מידה של רגישות, תמיכה, ואופטימיות, ולא לתת לנטיה מינית אחת העדפה יותר מכולן. בברכה,

30/11/2012 | 01:43 | מאת: איתי

שלום, אני בן 24, הומו מחוץ לארון לחלוטין כבר מספר שנים. עם זאת, ההתנסות המינית שלי היא לא אפסית, אבל הרבה מתחת לממוצע ביחס לגילי. במהלך השנה האחרונה התחלתי לחוות כל מיני תסמינים כגון: נשירת שיער, ירידה *חדה* בליבידו, ובחודש האחרון מצאתי את עצמי מאמץ באופן קבוע את שרירי הלסת. עד עתה לא קישרתי בין הדברים, וטיפלתי בכל דבר נקודתית... התחלתי להשתמש בתכשיר שנקרא מינוקסי נגד נשירה, בנוגע לליבידו רופא המשפחה עשה לי בדיקות דם שיצאו תקינות ורשם לי לויטרה בתקווה שזה יעבור לבד, ושרירי הלסת - נו, מילא. התקופה האחרונה היא די לחוצה עבורי "על הדף". אני סטודנט לתואר מאוד קשה ועובד במקביל ונשאר לי מעט מאוד זמן פנוי לעצמי בתוך הסמסטר. אני אומר "על הדף" כי בפועל אני לא מרגיש את הלחץ הזה באופן מודע ומרגיש שאני לוקח את הדברים ממש בקלות, וממש אין לי בעיה לקבל גם כישלון. יכול להיות שבכל-זאת אני מדחיק איזושהי חרדה\לחץ במידה כזאת שאני לא מרגיש בה כמעט כלל באופן מודע? אני חייב לציין עם זאת שבשנה האחרונה, חלה לי ירידה בביטחון העצמי, בעיקר בכל הקשור למצבים אינטימיים, אבל אני די משוכנע שהיא הגיעה *לאחר* ההופעה של התסמינים(נשירת השיער והירידה בחשק המיני) והיא נובעת מהם. ייתכן שהכנסתי את עצמי למצב של ביצה ותרנגולת? איך יוצאים ממעגל כזה? אשמח לשמוע את דעתך תודה !

שלום איתי, התופעות שאתה מתאר עלולות להיות סימפטומים של חרדה, אם כי לא בהכרח, ויש להן זכות קיום משל עצמן. למשל, נשירת שיער אצל גברים היא תופעה תורשתית וקודם כל הייתי בודק את ההיסטוריה של הגברים במשפחה. נדיר מאוד שזהו סימפטום של חרדה, קל וחומר אם קיימת נטייה להתקרחות בגיל צעיר אצל גברים מדורות קודמים במשפחה. הירידה בדחף המיני יכולה להיות קשורה לסטרס, אם כי לא בהכרח לחרדה. באופן טבעי, כאשר רוב האנרגיה שלך מופנית ללימודים תובעניים, הרי שהם עלולים להסיח את דעתך מההיבט המיני ל"טרדות היום-יום" וכשהדעת טרודה (ולא דווקא חרדה) וכמות האנרגיה שלנו בכל זאת אינה אין-סופית, הפניות הנפשית שלך לענייני מין יורדת. גם ההשוואה המתמדת למה שנראה לך כ"ממוצע" לבני גילך מיותרת ומעוררת טרדות נוספות. אין לי דבר וחצי דבר נגד לוויטרה או דומותיה, אבל אם אינך סובל מקשיים בזיקפה, התרופה נראית לי מיותרת. כן הייתי ממליץ לך למצוא פורקן לטרדות היום-יום, אפילו בייעוץ פסיכולוגי. כנראה קיימים בך קווים אובססיביים שבדרך-כלל משרתים אותך היטב בלימודים/עבודה שבהם הישגיות ותחרותיות עשויות לתרום להצלחה, אך ייתכן שיש לכך מחיר. אתה נשמע מאוד "רציני", שם לב לכל דבר, משווה וזה קו אופי שבגילך הצעיר מאוד עוד ניתן למתן. העניין המיני - ככל שתעסוק בו פחות, יגדלו הסיכויים שייפתר מעצמו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

02/12/2012 | 09:31 | מאת: איתי

קודם כל המון תודה על התשובה הרצינית. במיוחד בנוגע לפסקה האחרונה, אפשר לומר שקלעת בול. כן, אני מבצע בהמון תחומים בחיים את ההשוואות והמחקרים הקטנים האלה. עד כה לא ראיתי בזה משהו פסול, ולא הרגשתי שזה מפעיל עליי לחץ יוצא דופן. לדעתך זה עשוי לתרום לסטרס? בקיצור, תקן אותי אם אני טועה, אפשר לומר, עצתך אליי זה לנסות קצת להוריד רגל מהגז ולנסות ולקחת את הדברים יותר בקלות? אני נראה לי אנסה לעשות את זה בכוחות עצמי לראות אם אני מצליח ויש שיפור ואם לא, אפנה אולי באמת לטיפול פסיכולוגי.

24/11/2012 | 23:12 | מאת: חיים מגפיים

שבוע טוב לך ד"ר, כתבתי פה לך בערך הרבה פעמים בפורום הזה. ענית לי תשובות אבל אני נמצא במצב שאני לא יודע שאיזה כיון לפנות. אזכיר לך בפשטות. אני נולדתי למשפחה דתיה (סרוגה). יצאתי מהארון בגיל יחסית צעיר (20, והיום אני 27.5) ולקח כמובן להורים לקבל - זה לא 100% זה המצב... מאז המקרה, הבנתי שגם אחי הצעיר ואחותי יודעים שאני חילוני וגם הומו.. אבל שום דבר לא השתנה לגבי היחס שלהם אליי, ובכלל לא מדברים על הנושא הזה... לא שואלים, לא מתעניינים. גם שיש לי בעיות חברתיות רבות.. אולי באמת בגלל שאני חילוני והומו אז לא מדברים או שבאמת אני שותק וקשה לי לדבר.. כנראה מאז ומעולם היה לי אכשהו סוג של דכאון כזה של מצבי רוח, קושי לדבר עם אנשים, בלי בטחון עצמי וכו'.. לפני הרבה שנים פסיכיטאר המצליץ לקחת רסיטל ולקחת אותה בתקופה של שנה. לקחתי כמה פעמים אבל הפסקתי כי הרגשתי שיש שיפור אבל לא התמדתי בזה... היום אני לוקח את הכדור כבר תקופה דיי ארוכה נגיד, חודש ושבוע בערך אבל לא רואים שיפור עדיין. בשבת היה לי אירוע בר מצווה של הבן דוד/ה שלי. וכמובן לבשתי צורה שזה לא אני בעצם.. כן אתה מתאר.. שמתי כיפה, התלבשתי הכי יפה ובצורה דתית כמה שאני יכול, ולא חיללתי שבת (רק בלילה הדלקתי את הטלפון שכולם ישנו). מצד אחד פעם בכמה שנים יש איזה אירוע או שמגיעים לשבתות להתארח אז אולי זה יהיה בסדר להגיד לא נורא... המשפחה המורחבת והמצומצמת לא יודעים על נטיותיי המיניות וגם לא על העולם החילוני שלי. אני פשוט מפחד לצאת מהארון או לספר על כל דבר על עצמי, זה יכניס בשוק אנשים.. לא שאני דברן גדול. הנה פה מגיע הקטע להזכיר שוב, שיש לי בעיות חברתיות ומצבי רוח שאני לא יודע מאיפה הם באים... (הייתי אצל פסיכולוגים ולא עזרו לי...) אז גם ככה אני מדבר על אנשים בקושי, גם כי אין לי על מה לדבר.. כולם מדברים על הצבא על המלחמה ואני בשקט.. זה כמו פקק שתקוע בגרון.. על גמרות, פסוקים, הלכות וכו'.. ואני כלום.. אני שוב מזכיר, שאני מגיע לאירוע כזו שבו אני מראה את מה שלא אני.. זה מתסכל.. ולא אמיתי כלל! אני גם לא יכול להראות את השוני שלי כלפי האחרים.. כי אין לי עמוד שידרה אין לי כוח להאבק בעיקר ובעיקר עם האמא הדומיננטית ביותר היא תמיד הייתה ככה ומעולם. אז אני מתלבט. חשבתי אם תוכל לעזור לי ולנסות לפתור את הבעיות שלי. 1. חשבתי לנתק איתם את הקשר ולחיות את חיי לבד, אבל המצב לא פשוט כי גם ככה אין לי חברות ועוד עם הבעיות שלי עצמי.. 2. האמא הדומיננטית מאוד קשה ועדיין לאחר שנים רוצה כמה שאני לא אדבר על זה.. לא אזכיר את זה.. כלום, לשכוח וזהו.. ככה בגלל זה המסכות והכל.. 3. האם באמת כדאי לי לעשות את הכל שלא יהיה ריב ומלחמות? האם כדאי להניח לזה ככה? לתת לעולם לזרום כמו שהוא? ואז זה יחזור כמו בומרנ'ג לאמא שלי? אני לא שאני רוצה שהיא תפגע אבל זה מונע ממני את החופש שלי. שההורים שלי התגרשו באתי להתרגש עם אמא ולתת לה יד על הכתף והרגעתי אותה.. אבל בהתחלה שדיברו על ללכת לגירושים לא ראיתי שאמא היה לה אכפת לבכות לידי ולקבל חיבוק ותמיכה, הרגשתי הלבון וכעס שהיא הולכת לאחים הקטנים ולקבל חיבוק ונשיקה.. עוד מקרה שהרגשתי עצוב : לאחותי יש לה חבר, ופעם אחת הוא הגיע לשבת, והמשפחה שלי ידעה שאני מחלל שבת והבינו שאני לא יעשה קידוש ולא אברך המוציא וכו'.. אז הם נתנו לחבר של אחותי לעשות קידוש ופשוט הייתי בהלם,בשוק, הייתי המום!!!!! כעסתי בפנים אבל לא רציתי שהבחור לא ירגיש בנוח, אז פשוט שתקתי ולא דיברתי. יכלו לפנות אליי ולעשות קידוש ולא שהייתה לי בעיה לעשות. להפך... אני מדלימה שוב מה לעשות. איך להסדיר לעצמי את חיי.. אשמח לשמוע שוב את חוות דעתך... תודה ושבוע טוב.

שלום חיים, אני זוכר את פניותיך היטב ומצטער לקרוא כי התסכול נמשך. מבלי להמעיט בערכם של הקשיים המיוחד בפניהם אתה ניצב, אינני רואה שחל שינוי כלשהו באף אחד מהמרכיבים הסביבתיים או הפנימיים של המצוקה שלך - וזאת כאשר אתה עוד בחור צעיר. אתה גם כותב שגם טיפול פסיכולוגי לא עזר לך (ואני תוהה כמה זמן היית בכל טיפול והאם נתת לו הזדמנות הוגנת - התהליך מצריך סבלנות רבה ובעיות שהתפתחו לכל אורך החיים אינן יכולות לבוא על פתרונן ביום אחד). נכון שבאופן אידיאלי, משפחת המוצא שלנו אמורה לשמש לנו חוף מבטחים ולקבל אותנו בכל תנאי. לצערנו, לא כל משפחה היא כזו, וכנראה גם לא המשפחה כזו. עם זאת, המשפחה שלך חשובה לך ואתה יכול לצפות ממנה רק את מה שהיא יכולה לתת. כנראה היא בכל זאת נותנת משהו אם אתה חוזר אליה כל הזמן, כבר שנים רבות. הצעתי לך בזמנו למצוא לך קבוצות חלופיות, כדי לא להרגיש כל כך בודד ומנודה, אך למיטב זיכרוני, דחית את כל ההצעות. נכון לפנייה הקודמת שלך, גם חזרת להתגורר עם המשפחה, וזה פחות או יותר הדבר הגרוע ביותר שיכולת לעשות. מן הראוי שתעזוב את בית ההורים, גם אם זה נוח כלכלית, תשנה את סדרי העדיפויות שלך כדי להיות בראש ובראשונה אדם עצמאי שאינו תלוי כלכלית בבית ובמקביל תנסה לחבור למה שיותר קבוצות חברתיות, בין על רקע הנטייה המינית ובן אם לאו. הואיל ואתה תקוע באותו מצב שנים רבות ומתקשה לעשות את השינויים המתבקשים, נשאלת השאלה מה אתה מרוויח בכל זאת מהמצב הבעייתי, בעייתי ככל שיהיה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

25/01/2013 | 21:53 | מאת: חיים מגפיים

כל פעם שאני הולך לפגישות חברתיות יש לי קשוי עצום לדבר עם אנשים.. להכיר.. והכל.. הפה לא נפתח, לא יוצאים לי מילים מהפה.. אני מתבייש לדבר.. אני באוטמט נעלם.. כמו רוח רפאים שלא מרגישים אותה... יש לי קושי להתחבר לאנשים מהקהילה וזה לא רק מדובר על חברים בקהילה, זה בכללי. בעבודה, בכל מקום שאתה יכול לדמיין.. שאני נמצא אם משהו/י לבד אני מצליח לדבר והכל.. אבל שיש רוב של אנשים מסביבך זה קושי עצום וגדול.. והרבה פעמים אני מרגיש לבד ובודד וחסר מנוחה וכל הזמן במצבי רוח ולחץ ודיכאון. כתבתי לך בהודעה שלי פה שמקווה שיעלה, שאני מטופל כרגע אצל עו"ס מהאגודה בבש. בחור סטרייט צעיר. אני מרגיש שיש הבנה בייני לבינו. יש לי השבוע לתור בבית חולים הנפש באיזור מגוריי, לפסיכיאטרי לגבי כדור פסיכאטרי שמאמין שיכול לעזור בבעיות הנפשיות הדכיאוניות שלי.. הרבה פעמים אני לא מצליח להיות "אני" אני לא חושב שאני צריך לשנות את הדמות שלי כלל.. אבל בשביל להגדיר להכיר את עצמי יותר טוב אני צריך להגדיר את עצמי כבחור מעניין מתעניין באנשים, מושך אינטלגנטי והכל.. אפשר להגיד שאין בי טיפות רוח חיה.. או משהו שיעלה בי אנרגייה לעשות ולשנות...

15/11/2012 | 15:48 | מאת: בעילום שם

בעבר יצא לי לשאול בפורום לגבי יציבות המונוגמיה בין זוגות סטרייטים,הומואים,לסביות. ענית לי שחד משמעית אצל לסביות קיימת היציבות הכי גדולה. אני תוהה לדעת למה? ובעירורים שלי מצאתי שאכן הומואים מרגישים שהם גברים משום התפאורה החיצונית שלהם, וכן רמה גבוהה של טסטוסטרון ע"פ שמחקרים מראים שהמוח של הומואים דומה בקירוב למוח של אישה סטרייטית אז הבנתי שיש עוד גורם שמשפיע אחרת בין נשים לגברים והוא הורמון וזופרסין כדומה לאוקסיטוצין שמופרש בעיקר אצל נשים ומעורר תחושת אימוץ ועוזר למונוגמיה, הרי הוזופרסין משפיע בעיקר על ההתנהגות הגברית וגורם לזכר בטבע לשמור על הנקבה שלו מפני סכנות/ מפני זכרים אחרים בעדר. המסקנה שלי היא: שלהומואים אין מוח דומה לגברים סטרייטים והמערכת המינית דומיננטית מזו של הנשים ובעדר השפעה של המוליך העצבי וזופרסין המונוגמיה נסדקת עוד יותר. לעומת זאת אצל לסביות המוח לפי המחקרים הוא דומה למוח של גברים סטרייטים, המערכת המינית חלשה יותר ולזופרסין השפעה בדומה לגברים סטרייטים. שאלה: -1- האם אתה מכיר מחקר שבדק השפעת וזופרסין על גברים הומואים ונשים לסביות?

שלום לך, לאורך השנים אכן נעשו ניסיונות רבים למצוא הבדלים פיזיולוגיים שונים בין הומואים לסטרייטים ובין נשים סטרייטיות ללסביות, אך המדגמים קטנים מאוד והתוצאות לא חד-משמעיות, למיטב ידיעתי. מטבע הדברים, אני מתמצא יותר בהבדלים הסביבתיים וכאן התמונה הרבה יותר חד-משמעית: נמצא באופן עקבי ויציב מאוד שגברים יותר אימפולסיביים ומחפשי ריגושים מנשים שמחפשות בקשר קודם כל ביטחון ויציבות רגשית ובמקרים רבים משיכה מינית, ככל שהיא חשובה, משנית לקשר הרגשי. מכאן נובע שצירוף של גבר לגבר מבטיח הרבה פחות מבחינת יציבות והסתפקות באובייקט אחד מצירוף של גבר ואישה (המהווה לרוב את הצד היציב יותר) וצירוף של שתי נשים, שיכול אולי להתחיל ממשיכה פיזית, יציב יותר מבחינה רגשית לאורך זמן. גם בדיווחי התאהבות בין נשים לסביות חוזר המוטיב של שפה משותפת ומרכיבים רגשיים אחרים ובמרבית המקרים הידועים לי, גם כרונולוגית יחסי המין מתרחשים לאחר הכרות. לעומת זאת, בין שני גברים ברוב המקרים הקשר מתחיל מיחסי מין, לכל היותר הם נדחים לפגישה השנייה או השלישית, ושניהם מחפשים ריגושים ויש להם צורך בגיוון ברמה זו או אחרת (כמובן, צד אחד יותר וצד אחר פחות). נראה לי, אפוא, שמקור ההבדלים הוא בסוציאליזציה לתפקידי מגדר: את הגבר מחנכים מגיל צעיר להישגיות ותחרותיות ולכן הוא אינו מרוצה מהמצב הקיים ומתחיל להשתעמם מהר יותר ואילו הנורמות החברתיות בקשר לתפקיד המגדר הנשי מכתיבות תלות בגבר, התחלקות ושיתוף ברגשות, ובכלל זה דיבור על חולשות, כך שיש מקום לגיטימי יותר לבטא את הצורך בביטחון. מה שכתבתי נכון בהחלט לגבי גברים ונשים סטרייטים ואכן גברים מדווחים על יותר יחסי מין מחוץ לנישואין מאשר נשים ונראה לי שזה הבסיס להבנת ההבדלים במונוגמיה בין זוגות גברים לבין זוגות נשים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

23/11/2012 | 16:38 | מאת: בעילום שם

אני יכול/ה להסכים עם חלק מהפסקה האחרונה. נוח לאנשים להשלים עם "כוחו של הרגל" ולחנך את הילדים אוטומטית לפי מין הילוד. ובאמת בית הוא לא רק מקום לאהבה ושלום יש בו גם חלוקת תפקידים וילדים סטרייטים יכולים להזדהות עם אבא או עם אמא. אני חושב/ת שהיום בתקשורת מנסים לחנך/לעדן את הציבור אחרת מהסטנדרט שנבנה מניסיון ארוך של החיים ככה שאישה צריכה להיות יותר קרייריסטית, וגבר צריך להיות יותר מטפל ובונה את אישיות הילדים-אפשר לראות את זה בסדרות הפוקימון/דיג'ימון וכאלה. אני שוב חוזר/ת לאוסף התכונות של הגברים והנשים ובזמן שאנחנו מדברים במקרה ולא בתכנון שמעתי את פרופ' רפי קרסו: http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FJIJMI&c41t4nzVQ=FF

12/11/2012 | 19:38 | מאת: ישי

שלום, אני בן 50 נשוי 20 שנה לאישה שאני מאוד אוהב, היחסים וגם הסקס טובים מאוד. אבל בזמן אחרון יש לי רצון עז לקיים יחסי מין אורלי ואנלי עם גבר. אני לא יודע איך להיתמודד עם המצב כלי שמישהו יפגע. ישי

שלום ישי, אני מעריך מאוד את ההתייעצות שלך לפני שאתה נוקט פעולה הלכה למעשה, שכן "סוף מעשה במחשבה תחילה". לדעתי, ומניסיוני המקצועי, הסכנה הממשית שבקיום יחסי מין מחוץ לנישואין (בין אם מדובר באישה ובין אם מדובר בגבר) אינו ביחסי המין עצמם, אלא בפוטנציאל שהקשר המיני המשני יהפוך להיות קשר רגשי שפוגע בקשר המשמעותי המרכזי בחיים. לעיתים קרובות קשה להשביע את היצר המיני באמצעות אובייקט אחד ויחיד, אך אהבה במקרים רבים היא עניין הרבה יותר רכושני. בשלב המאוד טרומי בו אתה נמצא לא נראה לי שתתאהב בגבר הראשון שעימו תנסה יחסי מין, אך בהחלט יש לתת את הדעת על אפשרות כזו, כשם שיש לתת את הדעת על קיום יחסי מין עם אישה אחרת פרט לאשתך. אתה לבטח יודע האם אתה טיפוס רומנטי מיסודך ומה מידת ה"סיכון" לכך שתתאהב באובייקט חיצוני לקשר. לא למותר לציין שבמיוחד כאשר יש לך אחריות על אדם נוסף, מין מוגן הוא צו השעה. יתכן שתרצה לשקול התנסות מינית ראשונית עם נער ליווי כדי לנטרל אפשרות להתאהבות או לפחות עם גבר נשוי אחר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין

13/11/2012 | 16:31 | מאת: עמית

שלום גידי, נשמע לי הזוי שכמטפל מומחה ובכיר תמליץ לשואל אנונימי לצרוך שירותי זנות גברית, ידוע שזוהי קבוצה מדוכאת ופגועה ואין צורך להוסיף לסבלה. תשובתך יוצרת לגיטימציה לצרוך שירותי זנות לצורך בירור העדפה מינית ובכך מלבינה את התעשייה הנוראית שמתרחשת בישראל ובעולם-תעשיית הזנות.

אשמח לדעת כיצד יוצרים עמם קשר ראשוני . אודה על עזרתכם בר

07/11/2012 | 23:59 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום בר, תוכל ליצור קשר עם הוועדה הן באמצעות הטלפון והן במכתב קצר. בכל מקרה מן השניים הנ"ל, חשוב שתשאיר את שמך ופרטי הטלפון שלך, היות שיחזרו אליך בטלפון לקביעת מפגש. הכתובת למכתב: הוועדה לשינוי מין, המחלקה לכירורגיה פלסטית, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר , מיקוד:52621. הטלפונים להתקשרות לצורך החזרה אליך בטלפון: 03-5302416, או 03-5302766 להשאיר את ההודעה עבור מזכירת הוועדה: תמי. בימי רביעי ניתן להתקשר גם ל:03-5302278. בטוחתני שלא יקשה עליך להגיע לוועדה ולקבוע תור למפגש. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

שלום פרופ' רובינשטיין, לאחרונה התפרסמו ממצאי סקר טלפוני של מכון "גאלופ" שהראו כי רק 3.4% מאוכלוסיית ארה"ב מגדירים את עצמם להט"ב. הממצאים דומים לאלו של סקר קודם, לפיהם שיעור הלהט"ב בארה"ב עומד על כ-3.8% עורך המחקר הוא גארי גייטס: http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1846548 אולם יש כאן בעייתיות מסוימת, משום שממצאים אלו מבוססים על תשובות טלפוניות לשאלה: "האם את/ה מזדהה כלסבית, הומוסקסואל, ביסקסואל או טרנסג'נדר?" לא היתה מדידה של עוצמת המשיכה המינית ולא נשאלו שאלות באשר להתנהגות המינית בפועל. מצ"ב קישור ובו התייחסות לנושא, ואם אני מבין נכון, לכ-11% מהאנשים בארה"ב יש משיכה מסוימת לבני מינם וכ-8.2% מהם אף בפועל קיימו יחסי מין עם בני מינם. זאת על אף ששני הנתונים הללו מתייחסים לאנשים שאינם מגדירים את עצמם להט"ב. אולם, מסיכום הנתונים עולה כי למעלה מ-22% מהאמריקנים חווים בפועל משיכה בעצמה כזו או אחרת לבני אותו מין. זה שיעור ממש גבוה. האם הבנתי את הנתונים נכון? והאם הם נראים לך הגיוניים? אשמח מאד אם תתייחס לדבריי. המידע מופיע בקצרה בקישור הבא: http://williamsinstitute.law.ucla.edu/wp-content/uploads/Gates-How-Many-People-LGBT-Apr-2011.pdf בברכה

שלום רון, תודה על הנתונים המעניינים. הם בהחלט מוכרים לי ואינם סותרים זה את זה. אכן כאשר שואלים אנשים אם הם מגדירים את עצמם כהטרוסקסואלים, ביסקסואלים, הומואים, לסביות או טראנסג'נדרים, מקבלים אחוזים נמוכים (לא רק בטלפון אלא גם בשאלונים אנונימיים). אלה גם האומדנים הרציניים יותר בספרות המקצועית. שאלת ההגדרה העצמית שונה במהותה מהשאלה המבוססת על רצף 7 הדרגות של קינסי (שנעשה בו שימוש עד ימינו) ובו מתבקשים הנבדקים לדרג את עצמם מהומוסקסואל מוחלט להטרוסקסואל מוחלט כשבתווך 5 דרגות של ביסקסואליות ברמות שונות או של השאלה האם הייתה לך התנסות מינית עם בן מינך. בניגוד לשאלת ההגדרה העצמית המניבה אחוזים נמוכים (ולדעתי, אמיתיים) גישת הרצף או השאלה על "לפחות התנסות אחת" מניבה, מטבע הדברים, אחוזים הרבה יותר גבוהים. למרבה הצער, קהילת הלהט"ב ואנשי תקשורת המנסים להיראות ליבראליים נוהגים לצטט את הנתונים המתקבלים מהסוג השני של השאלות ולהציגם כאומדן של ההומואים והלסביות באוכלוסייה, כלומר, מחשיבים גם את מי שהייתה לו אפילו התנסות מינית הומוסקסואליות אחת כהומוסקסואל. זהו עניין פוליטי יח"צני והאומדן שנוהגים לצטט ולפיו 10% מהאוכלוסייה הם להט"בים (ועל שם זה יש גם קבוצות פוליטיות כמו "העשירון האחר") כולל כאמור גם אנשים שהייתה להם רק התנסות מינית אחת עם בני מינם לאורך כל חייהם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אני בהחלט יודע כי יש הבדל עצום בין השיעורים המתקבלים בין סוגי השאלונים השונים. השאלה שהייתי שמח לקבל ממך תשובה עליה היא: האם אתה מתייחס לאותם 11% שחשים מידה כזו או אחרת של משיכה לבני אותו מין ול-8.2 האחוזים שחוו לפחות התנסות אחת עם בני מינם כאל ביסקסואלים בפועל (גם אם אינם רואים את עצמם ככאלה)? ומכאן, האם ניתן לסכם ולומר, כי בניגוד להומוסקסואליות (משיכה בלבדית לבני אותו מין), ביסקסואליות היא דווקא תופעה שכיחה בקרב למעלה מ-20% מהאוכלוסייה? מדוע אני שואל? מפני שמתשובותיך בפורום אני למד שבאופן תאורטי כולנו ביסקסואליים, אך איננו מוגדרים ככאלה כל עוד המשיכה לבני אותו מין אינה מתבטאת בפועל. הבנתי מדבריך גם שאדם המגדיר את עצמו סטרייט מוחלט (ונחשב ביסקסואל רק באופן תאורטי), לא ימצא את עצמו בסיטואציות שבהן הוא מקיים מגעים מיניים עם בני מינו. לפי הנתונים שבקישור האחרון, שיעור גבוה של אנשים מבטא, כאמור, את המשיכה בפועל. אשמח לשמוע את התייחסותך. בברכה

04/11/2012 | 02:26 | מאת: ירין

yyפרופ' גידי שלום לך בדר"כ נמשך לגברים בן 32 במשך תקופה לא מבוטלת קיים אצלי העדר משיכה מינית כללית וכשאני בא במגע וחיכוך גברי פשוט אין תגובה של האיבר לעניין. גם בעבר קרו מקרים דומים וסביר להניח שאני לא אימפוטנט. אני מתאמן באופן קבוע, נראה טוב,די בארון הרצון לחפש קשר או סקס נפגם מאוד היות וקיים חשש מסויים שכמו בעבר התסריט של סקס בערבון מוגבל יתפוס את מקומו שוב. דרך אגב לא בצעתי חדירות עם גברים בעבר מכיוון שאני לא מרגיש משיכה כלשהי לכך, אך כן אוהב לרוב את היתר. במאמר מוסגר אציין שאני כן מעוניין בזוגיות עם גבר, ומעוניין מאוד בגידול ילדים, אך הפער בין הרצוי למצוי די גורם לי לייאוש וכן חוסר האמון ב"קהילה" שממילא מעולם לא הייתי מחובר אליה מגביר את התחושה.. והזמן די לא לטובתי בעניין

שלום ירין, לפי תיאוריך, ובהנחה המאוד סבירה בגילך שלא חלה ירידה ברמת הטרסטוסטרון, הירידה בחשק המיני יכולה להיות תוצאה של מספר גורמים, ביניהם הדיכאון (אפילו הקל)שאתה מתאר כתוצאה מהייאוש המוצג בסוף הודעתך, רמה מסוימת של הומופוביה שהשאירה אותך בארון עד גיל זה ואשר גם היא עלולה לגרום דיכאון והקונפליקט בין הרצון למצוא זוגיות עם גבר וההומופוביה. לעיתים קרובות כאשר יש קונפליקט בין שני רצונות מנוגדים שלנו (הישארות בארון מחד ורצון בזוגיות בגבר מאידך), ה"פתרון" הלא מוצלח הוא שהגוף במקרה זה אומר "אני לא יכול". נראה לי שייעוץ פסיכולוגי שמטרתו ליישב את הרצונות המנוגדים שלך, להפחית את ההומופוביה ולהגביר את הקבלה העצמית יוכל להפחית את הדיכאון וכתוצאה מכך לשפר את תפקודך המיני. קיימים קשיים רבים וגדולים למצוא חבר, רק חלקם נעוץ ב"קהילה", שבה אין לך אמון, ורבים יותר קשורים ליחסיו של האדם עם עצמו. בני גילך בתקופתנו שנמצאים בארון נוטים,מתוך השלכה של קשייהם על הסביבה, למצוא בהומוסקסואלים שיצאו מן הארון פגמים רבים ולכן מועמדים לא ראויים לקשר (כמובן, שגם אלה שמחוץ לארון ומקבלים את עצמם אינם מקבלים כל אחד). כל אלה גורמים לי להמליץ לך לבדוק את הדברים בייעוץ אישי. בכל מקרה, על מנת לשלול כל סיבה פיזיולוגית, כן הייתי מבקש מרופא המשפחה בדיקת טסטוסטרון, שרמה נמוכה שלו יכולה לגרום גם ירידה באנרגיה באופן כללי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

31/10/2012 | 16:16 | מאת: רינה

אני בת 43 אמא לילדים(גרושה)לפני 12 שנים גיליתי שאני נמשכת לנשים(אני מנהלת קשר לסבי עם אשה,במקביל נהנית גם עם גברים),עלי לציין שמאז שאני ילדה אני נמשכת למקצועות גבריים,נראית כמו בן בחזות ואפילו שמי הוא שם של בן ,אני נהנית לדבר בלשון זכר,לאחרונה מזה מספר חודשים התחלתי עם לבוש גברי ואפילו בתחושה אני מתנהלת כבן,היש אפשרות שיש לי בעיית מיגדר?אני עדין נמשכת מאוד לנשים

04/11/2012 | 09:40 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב רינה, אני מבינה את שאלתך, מאחר שאין זה אופייני שאנשים בגיל 43 מתלבטים באשר למינם. הטרנסג'נדרים מכירים ב"טעות של הטבע", שנעשתה לגביהם החל מגיל ילדות מוקדמת והרצון לחיות במין השני ולא בזה שנולדו בו ואף לשנות את הגוף בהתאם לתחושה הנפשית מתגבשת מגיל צעיר עד לניתוח לשינוי המין. התיאור שלך את עצמך שונה ונראה שהוא לא כל כך עקבי לאורך כל החיים, הגם שיש בו אלמנטים של זהות גברית בהתעניינויות ובהופעה. אי לכך, את בוודאי זקוקה לבירור נוסף עם עצמך וכנראה בעזרת איש מקצוע. היו דברים מעולם וקרה שהיו אנשים שבגיל מאוחר,יחסית כמובן, קלטו שלמעשה ניהלו את חייהם בבלי דעת סביב המין האחר במובנים לא מעטים. לא בהכרח שאנשים אלה שינו מינם, אך לפחות מצאו הרמוניה ואיזון נפשי בין האלמנטים השונים שמרכיבים את הזהות. יש לזכור תמיד, שכאשר מדובר בזהות מינית מדובר ברצף או מדרג ולא כולם ממוקמים בקצוות של זהות ברורה של גבר או אישה. יש לא מעטים וטובים שמוצאים עצמם על גבי אזור מסוים של המדרג שהינו שילוב או חיבור בין נשיות לגבריות ללא חד משמעויות. יתכן שגם את תמצאי זאת לגבי עצמך. בעיני, החשוב שהאדם ער למציאות הזהות המינית שלו, חי עמה בשלום ומתנהל בהתאם בצורה ההולמת גם מרכיבים אחרים בחייו. לסיכום, אני מייעצת לך לברר לעומק את הדברים ובהחלט שאיש מקצוע יכול להיות לך לעזר בתהליך הבירור. בברכה ובהצלחה רבה, ד"ר דליה גלבוע

04/11/2012 | 09:44 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

לרינה שלום רב, אני מבינה את שאלתך, מאחר שאין זה אופייני שאנשים בגיל 43 מתלבטים באשר למינם. הטרנסג'נדרים מכירים ב"טעות של הטבע", שנעשתה לגביהם החל מגיל ילדות מוקדמת והרצון לחיות במין השני ולא בזה שנולדו בו ואף לשנות את הגוף בהתאם לתחושה הנפשית, מתגבשת מגיל צעיר עד לניתוח לשינוי המין. התיאור שלך את עצמך שונה ונראה שהוא לא כל כך עקבי לאורך כל החיים, הגם שיש בו אלמנטים של זהות גברית בהתעניינויות ובהופעה. אי לכך, את בוודאי זקוקה לבירור נוסף עם עצמך וכנראה בעזרת איש מקצוע. היו דברים מעולם וקרה שהיו אנשים שבגיל מאוחר,יחסית כמובן, קלטו שלמעשה ניהלו את חייהם בבלי דעת סביב המין האחר במובנים לא מעטים. לא בהכרח שאנשים אלה שינו מינם, אך לפחות מצאו הרמוניה ואיזון נפשי בין האלמנטים השונים שמרכיבים את הזהות. יש לזכור תמיד, שכאשר מדובר בזהות מינית מדובר ברצף או מדרג ולא כולם ממוקמים בקצוות של זהות ברורה של גבר או אישה. יש לא מעטים וטובים שמוצאים עצמם על גבי אזור מסוים של המדרג שהינו שילוב או חיבור בין נשיות לגבריות ללא חד משמעויות. יתכן שגם את תמצאי זאת לגבי עצמך. בעיני, החשוב שהאדם ער למציאות הזהות המינית שלו, חי עמה בשלום ומתנהל בהתאם בצורה ההולמת את צרכיו ורצונו כמו גם מרכיבים אחרים בחייו. לסיכום, אני מייעצת לך לברר לעומק את הדברים ובהחלט שאיש מקצוע יכול להיות לך לעזר בתהליך הבירור. בברכה ובהצלחה רבה, ד"ר דליה גלבוע

25/10/2012 | 00:38 | מאת: קובי

מגיל 19 ראיתי פורנו של נשים וגם קימתי יחסי מין עם גברים וגם עם נשים צפייה בסרטי גברים דוחה אותי אשמח לשמוע מה זה אומר עלי מבחינת זהות מינית

שלום קובי, ממעט הנתונים שמסרת (גם לא גיל נוכחי) יש תמיכה מסוימת לכך שאתה ביסקסואל: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 את הדחייה מסרטי גברים ניתן לראות כביטוי להומופוביה (פחד מהומוסקסואליות). מומלץ ייעוץ שיעזור לך להגמיש את תפיסת הגבריות והנשיות שלך ולמזג טוב יותר את שתי המשיכות, כך שתוכל ליהנות (ולא לסבול) משני העולמות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

25/10/2012 | 00:17 | מאת: גבי

שלום אני אחרי תקופה שבהם קיימתי יחסים עם שני המינים כשבאחרונה אני נמנע מיחסים עם גברים כאשר מה שמפריע לי זה בין היתר תחושה של אובייקט מיני מול הפרטנר ותחוש השפלה שמונעת ממני ליהנות אציין שאני הפסיבי ביחסים כאשר התחושה שאני מספק את דחפיו המיניים אך הוא אינו אוהב אותי או רוצה בטובתי

שלום גבי, התובנה שלך מאוד מעניינת. בלי לקבוע כל עמדה ערכית בנושא, עובדה היא שקשר בין גברים מתחיל (ולעתים קרובות גם נגמר) במיטה. יש שמסוגלים ליהנות מהתהליך, יש שמסתפקים בתהליך ומעוניינים רק ביחסי מין ויש השורדים את התהליך כולו, כלומר, מסוגלים ליהנות מיחסי המין עד שימצאו קשר, תוך הבנה שכך או אחרת, יחסי המין יגיעו בשלב מוקדם בקשר, במקרים רבים מאוד בפגישה הראשונה. התמזל מזלך ואתה יכול לקיים יחסי מין גם עם גברים וגם עם נשים - לקבל את הרגש משולב במין מהנשים ואת המין בלבד מהגברים - וזה אחד מיתרונות הביסקסואליות: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 מעניין שהתחושה המשפילה של היותך רק אובייקט מיני היא תחושה נשית קלאסית. ישנם פאסיביים אקטיביים מאוד (ליתר דיוק, נחדרים, ולא "פאסיביים", הממלאים תפקיד מאוד אקטיבי בהפעלת הפרטנר החודר, בחיפושו וביישום הקשר). לכן, יש לבדוק אם הציפיות שלך מהגבר החודר הן אך ורק ציפיות מיניות או שמא הן גם רומנטיות. נראה לי שכמה שיחות עם מטפל בעל ניסיון בנושא לא יכולות להזיק לך, כאשר הנחת היסוד האופטימית והחיובית צריכה להיות ההכרה שאתה מסוגל ליהנות משני העולמות במקום להתמקד באחד ההיבטים השליליים ולהעניק לו משקל גדול מדיי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

20/10/2012 | 08:24 | מאת: אמא דואגת

בני בן 8 ומגיל צעיר נמשך למשחקים עם הבנות - הן בגן היה כך והן בביה"ס כעת. הוא לא מתלהב מהימצאות בחברת בנים כלל (יש לומר גם לרוב נמנע מכך). שונא כדורגל ומשחקים שבנים בד"כ מתלהבים מהם. יש לו אחות גדולה ואח קטן, אך לדעתי זה לא קשור לכלום. אנו מאוד מוטרדים ורוצים לדעת שני דברים: 1. האם זה אומר בהכרח שהוא "קוקסינל"? 2. מה נוכל לעשות והאם אפשר בכלל לשנות זאת?? (האם זה גנטי לגמרי?) בבקשה אל תאמר לי את התשובות הנדושות שעלינו לקבלו כפי שהוא, ואל תייעץ לי ללכת להדרכת הורים. ממש לאחרונה הוא סיים תרפיה באומנות, וגם עם התרפיסטית היו לנו שיחות על כך שלא נתנו לנו מענה. אני מודה שקשה לי מאוד עם זה. מדובר בילד חכם ויצירתי מאוד, ואנו יודעים שבקרוב הוא יהיה בודד וקורבן להתעללויות מצד הילדים, משום שהבנות תפסקנה לשחק איתו כי הוא בן, והבנים כבר עכשיו מתרחקים. אני יודעת שאסור להעיר לו על כך כי אז יהיה מבולבל ומתוסכל עוד יותר, אבל הנושא הזה של "קוקסינליות" באמת דוחה אותי. מה לעשות???

שלום לאמא הדואגת, אני מבין את המצוקה שלך ואכן צפויה לכם התמודדות לא פשוטה כמשפחה. נלך מהקל אל הכבד: אין בשלב זה לדעת אם בנך יתפתח דווקא כטראנסג'נדר ("קוקסינל") או כהומוסקסואל. אני מניח שבאופן יחסי יהיה לך יותר קל עם האפשרות השנייה. לא נראה לי שאפשר לשנות זאת, בין אם הגורם גנטי, סביבתי, או כפי שמקובל לחשוב כיום - משולב. יש דברים מולדים שדווקא כן ניתנים לשינוי (למשל, תכונות אישיות כמו מופנמות) ויש דברים סביבתיים שאינם ניתנים לשינוי. השינוי היחיד האפשרי הוא ההשלמה עם המצב. חשוב מאוד להפריד בין טובתכם כהורים וטובת הילד. הכיוון של טיפול באומנות נשמע באמת מאוד מתאים עבור הילד כדי לבנות את עצמו. בטיפול פסיכולוגי בכלל קיימת כיום בהחלט מגמה של חיזוק הצדדים החזקים במקום ניסיון לתיקון הצדדים החלשים, דבר שהוכח כלא יעיל: http://www.giditherapy.co.il/?p=662 ולפי תיאורייך, מדובר בילד חכם ויצירתי שבהחלט ניתן לעזור לו לבנות את עצמו בכיוון שלו, כך שהדימוי העצמי שלו יהיה גבוה מספיק כדי להתמודד עם הלחצים הסביבתיים שצפויים לו. ואולם, כדי להתמודד עם לחצים אלה צריך להיות לו גם גב הורי חד-משמעי שקודם כל מפריד בין מה שאפשרי ומה שבלתי אפשרי ובין הצרכים שלו והצרכים של הילד. מטבע הדברים, חלק מהדאגה שלכם קשור בעניין התדמיתי שלכם כמשפחה עם ילד כזה. זה חלק שאפשר לטפל בו. כל ניסיון ללכת נגד נטיותיו של הילד לא רק שיפגע בו כעת אלא בהחלט עלול ליצור בעיות נפשיות אחרות בעתיד. קבלת הנטייה (בלי לעסוק בשאלה אם יתפתח להיות הומוסקסואל או טראנסג'נדר) תאפשר לילד להתמודד טוב יותר וגם לראות בבית חוף מבטחים המקבל אותו כמו שהוא - אחרת, יראה גם בבית מקום לא בטוח בו הוא נאלץ להעמיד פנים על מנת להתקבל. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

20/10/2012 | 18:03 | מאת: אמא דואגת

א. אני מאוד מעריכה את תשובתך המהירה והמקצועית!!! ב. מעניין אותי באמת לדעת, אם לפי מחקרים שנעשו, האם הצליחו ניסיונות שנעשו לשנות אצל ילדים/בני נוער הזהות המינית ה"לא נורמטיבית" הזו. או שבאמת זה אבוד מראש? האם ניתן לחזות מעכשיו? מאיזה גיל בעצם ניתן לומר בוודאות שזו אכן נטייה לקוקסינליות? צריך להבין, שכבר מעכשיו הבנות מתחילות להתרחק (בצדק). ואז מה? הוא יהיה לבד???? אנו רואים שהילד אכן מראה סימני מצוקה, ואף התרפיסטית אמרה שהוא נראה מבולבל. איננו רוצים שהוא יהיה בודד חברתית. האם לשלוח ילד בן 8 לטיפול בנושא זה מעכשיו? האם לחכות? אינני יודעת כיצד אוכל להתמודד עם זה משום שכאמור, הנושא תמיד "הפחיד" אותי במוזרות שלו.

19/10/2012 | 15:05 | מאת: יעקב

אני בן 13. אם התפתתי כמה פעמים לנשק בן זה אומר שאני הומו?

שלום יעקב, שום דבר אינו סופי בגילך הצעיר, תחילת גיל ההתבגרות, שבו יש לכולם צורך לטעום מהכל. שאלה חשובה בהקשר הזה היא האם הרגשת או תרגיש צורך לנשק בנות ועל כך רק העתיד יוכל לתת את התשובה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

11/10/2012 | 21:55 | מאת: עידן

שלום פרופ', אשמח אם תוכל לענות לי על 2 שאלות קצרות: 1. האם זה אתי שאתה תטפל במטופל שהוא גם סטודנט שלך במכללת נתניה כאשר שם אתה המרצה הקבוע שלו? האם יש מגבלה אתית/מוסרית/חוקתית כלשהי בכך? 2. האם עקב כך שהוחלט להעניק לך תואר פרופ' כאות כבוד ע"י האוניברסיטה, העלת את תעריף הטיפול הפרטי אצלך למטופלים (קבועים/חדשים)? בתודה,

שלום עידן, 1. מעולם לא קיבלתי לטיפול סטודנטים ממכללת נתניה (גם אחרי שהפסיקו להיות סטודנטים). תוך כדי הלימודים זה בוודאי לא אתי ואחרי הלימודים אין בעיה אתית אלא זה עניין של העדפה אישית שלי וצורך אישי שלי להפריד בין הטיפול להוראה. 2. לא חל כל שינוי בתעריפי הטיפול שלי מאז הדרגה האקדמית החדשה ואני אף מנהיג תעריף מיוחד לסטודנטים. 3. העלאה בדרגה אקדמית היא תוצאה של הישגים במחקר ולא אות כבוד הניתן כביטוי להערכה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

11/10/2012 | 22:25 | מאת: עידן

תודה פרופ'. ברור לי שאלו הישגים במחקר (כנראה לא התנסחתי נכון) וידוע לי שהתואר מוענק ע"י האוניברסיטה לד"ר שמרבה בכתיבת מחקרים מאמרים. להבדיל מתואר ראשון, שני, וד"ר, שניתנים על לימודים ועמידה בבחינות. לגבי השאלה הראשונה, אם מישהו מתחיל טיפול מתמשך וקבוע אצלך, ובהמשך הופך לסטודנט שלך - האם הטיפולים שלך איתו יסתיימו ?

11/10/2012 | 19:56 | מאת: בדס"מ ושאר ירקות

אם תוכל לעזור לי בזה - בדס"מ, שליטה וכו'.. אני בן 26 לא היו לי אף פעם קשר זוגי אבל מיני היה לי. לאט לאט בשנים האחרונות משך אותי העניין של בדס"מ. להיות נשלט בידי משהו, תפקיד של אדון-עבד. הפנטזיה הזאת התחילה כנראה שאני סובל מחוסר בטחון עצמי ואני רוצה לממש את זה, אבל שזה מגיע למצב שאני צריך לדבר בכבוד לאותו אדון בטלפון, כלומר: ערב טוב אדוני.. אני עוד לפני שאני חושב אם להתקשר אני לא מתקשר בכלל או שאני מתקשר ומנתק.. ז"א שבמילים לדבר ככה אני לא חושב לדבר ככה כי זה לא נעים... זה מוריד מהכבוד של עצמי.. אני מאוד רוצה לנסות להפתח בתחום הזה, אבל הקושי שלי לסמוך על אנשים ופתאום להיות נגיד מכוסה ושלא אוכל לראות.. או להיות קשור מאחורי הגב זה גורם לי למחשבות מה אם הבחור ינצל את זה ויפגע בי? ירביץ לי בכוונה.. ולא בכלל עצם המשחק עצמו? או שידקור אותי חס וחלילה? ואם אני נגיד מחפש להיות שולט אז אני לא יודע לשלוט.. אני יעשה פאדיחות לעצמי כנראה.. אין לי את הריגוש לשלוט למרות שנסיתי.. אני רוצה לשאול אותך שאלה קצת אישית בנושא זה (אני לא רוצה שזה יפגע בך בכוונה, אז סליחה מראש..) רציתי לשאול אם פעם עשית עם פרטנר/ית בדס"מ? כולל שליטה. היית שולט או נשלט? מצטער שוב על החוסר נעימות הזאת.. זה משהו חשוב לי לדעת ולשמוע ממך, אם אתה לא מומחה מדבר הזה אז אשמח אם אתה מכיר משהו שתוכל להפנות אותי בעניין. תודה ולילה טוב..

שלום לך, משחקי שליטה בצורה "ממוסדת" יותר או "ממוסדת" פחות קיימים קיימים בחלק מיחסי מין, המערבים בתוכם בצורה זו או אחרת מרכיב כוחני. למשל, במקרים רבים הצד החודר תופס את עצמו כשולט והצד הנחדר כנשלט. נראה לי שהמקום המתאים ביותר להעלות את חששותיך ולבטיך בעניין הוא פורומים שונים באינטרנט שאינם מנוהלים ע"י מומחה אלא ע"י אנשים בעלי עניין משותף. דווקא משום שמדובר בשליטה יש לחובבי בדס"מ כללים מאוד ברורים וקודים מאוד ספציפיים. דבר נוסף - בעיקר הואיל ואתה מעוניין יותר בצד הנשלט, אתה יכול לבקש מאותו "אדון" מדומה, כחלק ממשחקי התפקידים, שילמד אותך מה לעשות. עם זאת, חששותיך בהחלט במקומם ורצוי לקבוע את חוקי המשחק מראש. נדמה לי שזה גם מה שמומלץ בקהילת הבדס"מ. זו כמובן לא תעודת ביטוח כנגד שום דבר, אלא מקדם ביטחון ואמצעי זהירות שכדאי לשמור עליו. בטלפון כמובן אי אפשר לעשות לך כלום. רעיון נוסף למחשבה: חלק גדול מהאטרקטיביות של פנטזיות מיניות שונות נעלם כשמממשים אותן. לכן, ייתכן שתרצה לשקול אם אתה רוצה לממש את הפנטזיה או, נניח, להסתכל רק על סרטים מהז'אנר הזה ולהכניס קצת יותר מרכיבים כוחניי לסקס רגיל. את השאלה על ניסיוני האישי אני מבין כמקרה פרטי של הצורך שלך בבדיקת גבולות, דבר שאתה מנסה לעשות גם בבדיקת יחסי הבמדס"מ המושכים אותך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

22/10/2012 | 22:49 | מאת: א.בר

שלום לך, בדס"מ מושתת על משחקי שליטה קודם כל! המורכבים בדרך-כלל, מפנטזיה שרוצים לממש. כמו כל משחק, גם כאן יש חוקים או יותר נכון - גבולות עליהם מצהירים שני הצדדים וקהילת הבדס"מ מקפידה על הגבולות אם כי, כמו בכל קשר שהוא, חשוב להכיר את הפרטנר וגם לנקוט באמצעי זהירות בהתאם. עם הזמן, ועם ההיכרות שלך עם האדון או המאסטר, אתם מבססים את האמון ביניכם ובין השאר, מרחיבים או משנים גבולות.. התהליך עצמו כמו בכל קשר ואפילו קשר זוגי - ישנה היכרות וישנם עזיבות או התחלות חדשות ואפילו כאלה שבמקביל. כל אקט או קטע משחק, מה שמכונה: סשיין יכול להתבצע בפני עצמו ואינך מחוייב להתמסר לאדון אחד בלבד - רצוי בהתנהלות שכזו לבצע את הסשנים במקום ציבורי קרי, באירוע בדסמי. אגב, הפנטזיה היא פנטזיה ואיננה בהכרח כוללת יחסי-מין כמו גם לא בהכרח, שהאדון הוא החודר ולהיפך. המטרה היא לממש את הפנטזיה כמו שהיא כששני הצדדים אמורים לצאת מרוצים. בהחלט, משחקי שליטה יכולים להוות כמעיין, תוסף ליחסי מין אך גם זה, לא בהכרח בכלל. תוכל לפנות לקהילה באינטרנט (חיפוש די פשוט), להעלות בפורומים שם כי אתה חדש ומעניין באדון שידריך ויכניס אותך לתחום. אפשרי להתנסות גם במסיבות או במפגשים הציבוריים יותר ולראות, לחוש או להתנסות עצמאית ובאותה מידה - גם ללמוד על הגבולות שלך בעצמך... בהצלחה, א.בר.

11/10/2012 | 19:05 | מאת: חיים מגפיים

כתבתי פה כנראה בכינוי אחר או באותו כינוי אבל אין זה משנה. במקור אני מבית דתי חזרתי בשאלה. כיום ממרום גילי (27) אני סובל מחוסר בטחון עצמי. זה נובע שאנשים מנצלים את התמימות שלי והנאיביות. אני לא יכול להתמודד כוחנית ונפשית עם אנשים/מכרים/סביבה. אני צריך שמשהו כל הזמן יהיה לידי, אין לי דעה משלי אז שחבר שנמצא איתי בקשר אני מדבר ומתייעץ איתו (זה טוב להתייעץ) ויוצא שכל מילה שהם מוצאים מהפה, אז אצלי זה נחשב לקדוש.. מקשיב לעצות שלהם, וזה אפילו מונע את ההחלטה שלי למשל אם אני רוצה לצאת לאיזה בילו אז אני מסתייג נורא בכלל שהחבר לא רוצה להכנס איתי ביחד.. בשנים האחרונות הייתי בקשר עם חברים, שחשבתי שהם חברים באש ובמים אבל הבנתי שהייתה להם גם מטרה לנצל אותי בעיקר את התמימות שלי. (גיל 26) לאחר שנה שגרתי לבד והצלחתי ככה ככה דיי לחיות חיים עצמאיים, אז כיום אני גר עם אבא (מתחילת חודש אוגוסט). וההורים דיי יודעים שאני תלותי בהם ובאנשים וכו'.. הם עושים למעני דברים שבלעדיהם לא יכולתי להסתדר בכלל. ההורים שלי יודעים על משיכתי לבנים. ולאחרונה לפני כמה חודשים גם אחותי יודעת, אבל לא פתוחה לקבל, ולא מתעניית בנושא זה.. מבחינת הדת, כמו שכתבתי בהתחלה, שחזרתי בשאלה והיה מאוד קשה לאמא עם זה, אבל כנראה התרגלה, אבל עדיין רוצה שאחזור בתשובה. נושא התלותיות והחזרה שלי שוב לגור עם ההורים (במקרה זה עם האבא) מפריעה לי נורא.. אני יודע שאם אגור לבד או עם שותף בת"א, אני בטוח שיהיו לי המון בעיות חברתיות וכו'.. ואפול לפח שאנשים יצליחו לנצל ולרמוס אותי.. מי שאין לו בטחון עצמי בוודאי שעדין לא שלם עדיין לצאת מהארון כלפי כולם.. כולל משפחה או כל דבר אחר.. מבחינה זוגית לא הייתי בקשר זוגי אף פעם ולא היה משהו אפילו בתור התחלה... אמא מאוד רוצה שאוכל לחיות את חיי היא מאוד תומכת בי (למרות הקשיים שלה) אם כל הקושי שלי אני כרגע נמצא באמצע טיפול בהיפנוזה ובעברי לקחתי רסיטל, ציפרלקס מבחינת לחץ ועוד בעיות בגלל הנושא החברתי.. יש דברים שלא קשורים לנושא של הפורום הנה"ל, אז סליחה ואשמח לשמוע את תשובתך בנושא.

שלום חיים, קשה לי להבין מהיכן לקחת את האומץ והתעוזה למרוד ולצאת בשאלה עם האישיות הפאסיבית, התלותית והכנועה שאתה מתאר. הרי מדובר לא רק על שינוי באמונה, אלא על עזיבת אורח חיים שלם שעליו גדלת ובכל זאת היה בך העוז להתקומם ולעזוב את מה שלא מתאים לך. כנ"ל לגבי היציאה מבית הוריך ואני ממליץ לך בחום לגייס את כל כוחותיך לצאת שוב מבית אביך לחיים עצמאיים. התלות שאתה מתאר בדעות של אנשים אחרים אינה רק דבר רע. כמו שכתבת, "להתייעץ זה טוב", כל עוד אנו עושים זאת כחלק מתהליך למידה אין בכך כל תלות, ובוודאי שלא פסול. אם אתה יכול, למשל, לדמיין לעצמך מה מישהו שאתה מעריך את דעתו היה אומר, תוכל להפנים את קו המחשבה הזה. עם זאת, נשמע שאתה עובר קונפליקטים לא פשוטים ומתקשה מאוד לסמוך על עצמך. גילך אינו מופלג כלל ועיקר ולהערכתי, בעזרת ייעוץ מתאים, תוכל לערוך שינויים משמעותיים בחייך. את אחד השינויים המשמעותיים עשית ע"י היציאה בשאלה (ואינני אומר זאת ברמה הערכית, אלא כשינוי שעשית תוך מרידה במוסכמות בהן חיית), כך שבהחלט יש לדעתי מקום לאופטימיות רבה. אולי שאלה שממנה כדאי להתחיל היא השאלה, האולי קצת מקוממת, והיא - מה אתה מרוויח מהמצב הקיים. לקריאה נוספת: העצמאות הפרטית שלי: הפרעות אישיות תלותית - http://www.giditherapy.co.il/?p=256 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il (תעריף מיוחד לסטודנטים)

12/10/2012 | 21:18 | מאת: חיים מגפיים

שכחתי לכתוב שיש לי חוסר בטחון עצמי. ותמיד הייתי תמים ונאיבי וגם עכשיו! תמיד סבלתי מהצקות מחברים ללימודים רוב ההצקות, קרו בתיכון.. יש לי שאיפות וחלומות אבל החוסר בטחון העצמי מונע ממני זאת... נסיתי דברים בחיים. הייתי בטיפול קוגנטיבי התנהגותי בבית חולים הפסיכיאטרי בבאר שבע. כתבתי באתר גוגיי בפורום ייעוץ פסיכולוגי וד"ר עופר מאורר המליץ לי על מטפלת שאולי יכולה לעזור לי, אבל סיימתי איתה... הייתי אצל מטפל שעסק בחרדות שחשבתי שיש לי חרדה חברתית, אבל השבוע הבנתי שאני יותר מדי עסוק בלהכניס לעצמי שטויות לראש ומנסה כמה שיותר להרגיש חרא... זה קשור גם להודעה הקודמת, מה שאני מנסה לומר שגם אחליט עכשיו ברגע זה לעזוב את העיר שבה גדלתי ולנסות לחיות כעצמאי בעיר זרה.. {שכל הומו היה מת.. להגיע לשם ולגור ולחיות את החופש והכל.. } אז אני ממש פוחד ומרגיש שאעשה את טעות חיי... אני יודע שלפעמים אמא שאני בקשר טוב איתה רוצה מאוד בטובתי אבל לפעמים זה נראה כך... כל שבת אני מגיע לאמא לארוחת ערב שבת וביום שבת עצמו ולי אין חשק לדבר או שדברים לא יוצאים לי מהפה.. כנראה בגלל החוסר בטחון . ובכלל אני מרגיש שאני לא ממצא את חיי מספיק, ולא ממש מעריכים אותי, למרות שמנסים להגיד לי את זה ככה וככה.. בסוכות האחרון, אמא אחי ואחותי כנראה יצאו למשפחה הרחוקה שגרה במרכז. לאחר סוכות שאלתי אותם למה הם לא הזמינו אותי ושיתפו אותי ואמרו לי שלא יכול גבר בן 27 להיות עם אמא והאחים.. (האחים בני20) אבל ידעתי שזה לא נכון, אמא והאחים שלי דתיים סרוגים והבנתי שבגלל שאני חילוני הם רוצים אותי בקרבת המשפחה המורחבת (מצד האמא), אל תחשוב שאני מתגעגע לראות את הבני דודים שלי וכו'.. אבל משהו פה התפרק. האימון של האחים ובעיקר אמא שלי בי, נשבר!!! היא צפתה ממני להרבה.. אישה, ילדים, אורח חיים דתים.. ואני נצפתי לה את החלומות.. אני מפחד שוב לתת אמון באנשים וחברים אחרים.. אם יעשה שוב את אותה הטעות שלי עם החברים הקודמים אז זאת תהיה בעיה... וסליחה על המגילה.. ושבת שלום.

02/10/2012 | 00:39 | מאת: יניב

פרופ' גידי רובינשטיין שלום, אני בן 24. לפני כשנה כתבתי פה אודות הרקע המורכב והלא פשוט שלי ודברים קשים אותם חוויתי בעבר עם משפחתי. אתה השבת לי בין היתר, שבעקבות מחקר שערכת בנושא, מצאת שעזיבת בית ההורים "מכשירה את הקרקע" ויכולה למנף בצורה משמעותית את חיי לטובה. אני חייב להודות, שכאשר השבת לי תשובה זו לפני שנה מאוד הסתייגתי ממנה, שכן אני בעד לחסוך את שכר הדירה ולהמשיך לגור עם ההורים פה כעת נוח לי - פה מכבסים את בגדיי, מנקים את חדרי, רוכשים קניות מהסופר עבורי וכו'. ואולם, בימים האחרונים הגעתי למסקנה כי אתה צודק במידה עצומה, והבנתי את הערך האמיתי של דברייך. הבנתי כי האנשים אשר סביבי - אחיי, אימי ובעלה, הם אנשים שלא נעים לי בסביבתם, ושבהחלט היה טוב עבורי לגור הרחק מהם. בנוסף, בעלה של אימי מציין בקול לאחרונה בפניה כי מעוניין שאני אעזוב את הבית (הוא גילה כעס זמני כנגדי בעקבות כך שאכלתי בכיפור והוא אדם מאמין וזה הכעיס אותו). יתרה על כך, לעבור לגור בתל אביב מאוד מפתה אותי - זוהי עיר ידידותית יותר לצעירים, שם הסיכויים שלי למצוא זוגיות גבוהים יותר, ושם אוכל בקלות יותר להיות מטופל אצלך בקליניקה בגלל הקירבה הפיזית. ואולם, יש לצערי עדיין קשיים. העבודה המסודרת והקבועה שלי הינה בעיר מגוריי אשר מרוחקת מאוד מתל אביב, וכאן גם לימודיי (אני באמצע תואר ראשון). כמו כן, זה אומנם אפשרי, אך ברור שזה יהווה נטל כלכלי משמעותי עבורי לשלם גם על הלימודים וגם על שכר דירה (אפילו שזה עם שותף) - זה יגמור לי את כל המשכורת כמעט. האם בשל המורכבות, אתה חושב שזה בסדר אם אני אמשיך לגור עם ההורים בתקופה הקרובה, לכל היותר בשנתיים הקרובות עד לסיום לימודיי? או שלדעתך צריך לתת לעזיבת בית ההורים משקל יותר גבוה וחשיבות גבוהה יותר, ולמרות כל הקשיים העזים בהגעה לעבודה וללימודים מת"א לכאן כל יום, ולמרות הנטל הכלכלי, בכל זאת לבצע זאת? אני מתנצל על אורך ההודעה, אך מודה על תשומת הלב ועזרתך החכמה מאין כמוה.

שלום יניב, אני זוכר את פנייתך המקורית. באופן כללי, אני נמנע מלתת עיצות חד-משמעיות, ובכלל פסיכולוגיה אינה מדע מדויק, אך במקרה הזה, המלצתי מאוד חד-משמעית בעד עזיבת בית ההורים ויפה שעה אחת קודם. אציין כי המחקר שהזכרת נבע מהתרשמות קלינית ממטופלים בשטח במשך שנים רבות ורק רציתי לבדוק את הדברים לגבי מדגם מייצג ולא קליני. גם העילות המעשיות (כגון חיסכון כספי) מוכרות לנו היטב הן כסיבות להישאר בבית ההורים והן כסיבות לא לפנות לטיפול. בסופו של דבר, ברור שמדובר בסדר עדיפויות. אינך חייב לעבור דירה לת"א. את זה אתה יכול לדחות בשקט עד תום לימודיך ויותר. אך מבחינה פסיכולוגית גרידא מומלץ לצאת מהדירה כצעד בונה עצמאות. ייתכן מאוד שיחסיך עם ההורים אף ישתפרו לאחר הפרדת הכוחות הפיזית והפחתת התלות. המלצתי לעשות זאת, ויפה שעה אחת קודם, גם אם הדבר יהיה כרוך בשנת לימודים נוספת. עוד אמליץ במקרה שלך להקפיד להפחית את התלות בבית בכל מחיר (לא להביא כביסה לאמא, לא לאכול אצלה באופן קבוע, אלא רק בארוחות חג ולקיים משק בית נפרד לחלוטין). לקריאה נוספת: העצמאות הפרטית שלך: על הטיפול בהפרעת אישיות תלותית - http://www.giditherapy.co.il/?p=256 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

29/09/2012 | 20:36 | מאת: א. בר

שלום רב, אבקש לדעת כיצד והיכן אוכל להתחיל טיפול הורמונאלי לשינוי מין? החלטתי, אחרי שנים כה, שזה מה שאני רוצה.... לא אפרט, ברשותך, את כל 'דפי ההיסטוריה' והחלטתי הנחושה להתחיל בתהליך - הארוך והקשה הזה ככל שיהיה. אשמח מאוד לדעת פרטים מדוייקים היכן ולמי לפנות בנושא. רב תודות, א.בר

30/09/2012 | 11:27 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

שלום רב לא. בר, בקשתך לקבלת פרטים שיסייעו לך לקבל הורמונים ולהתחיל בתהליך לשינוי מין במהירה- מאד ברורה, לאחר שעברת דרך ארוכה של התלבטות והגעת להחלטה נחושה, כפי שכתבת. על מנת להתחיל בתהליך שבו אתה רוצה, תוכל לפנות לוועדה לשינוי מין שבמחלקה לכירורגיה פלסטית, שבמרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר, באמצעות מזכירת הוועדה.מספר הטלפון שלה הוא: 03-5302677. אני מאחלת לך הצלחה רבה בדרכך החדשה. בברכת חג שמח, ד"ר דליה גלבוע

30/09/2012 | 21:54 | מאת: א. בר

שלום לך, הוחמאתי מאוד כשכתבת בזו הלשון: "להתחיל בתהליך שאתה רוצה"... לא ציינתי בכוונה את המין שלי כפי שנחשף רבות בשפה העברית, לא ניסיתי להטעותך, זוהי כתיבתי מזה שנים כאשר הדיבר הוא עליי. ובכל זאת כתבת 'אתה'... :).. אני עדיין אישה, כך רשום בתעודת זהות... חציתי כבר את שנת ה-40... רווק(ה), ללא... שנים חיי מנוהלים באורח כפול: ישנם המכירים אותי כאישה ולא אחרת ואחרים המכירים אותי כגבר ולא אחר... למעלה מ-20 שנה הולכת כמו גבר, מתנהגת כמו גבר, מחשבותיי בלשון זכר ואפילו טון דיבור גברי שבא לי כבר אוטומט .. כבר עשיתי התמחות!! כל שאוכל לבקש כמתנת יום הולדת - לחיות באמת כגבר בכל תחומי החיים לפחות למחצית השנייה של חיי ... נמאס לי להסתתר.. לתרץ.. להחביא.. נמאס לי גם שיחות עם פסיכולוג: שוב להסביר, שוב לחשוף, שוב להראות תמונות כפולות כאילו אני על דוכן הנאשמים!!! והנה עברו עוד 5 שנים. אני בסך-הכל טיפוס די חברותי, בעל(ת) השכלה.. די פשוט(ה), לא צעיר(ה) כל כך גם לא מבוגר(ת) מידי... אבל בהחלט יודע מה אני רוצה!! אני גדול ומסוגל להחליט לעצמי, את לא חושבת כך?! תודה שוב :-) א. בר

20/09/2012 | 20:19 | מאת: מנחם

אני בחור חרדי בן 19. אני מתעניין עקרונית בנשים. אבל עקב הישיבה והדת וכו' אין לזה כל ביטוי בפועל. לעומת זאת, יש לי אהבה אובססיבית המטרידה אותי כל היום וגובלת במשיכה לבחור מסוים בכיתתי. א) האם זה אומר שאני הומו? ב) איך אפשר למגר את המחשבות הטורדניות הללו ולהתחיל לחיות ברוגע גם בישיבה, גם על-יד הבחור הזה, להפחית את הרצון העז לגעת בו ולהיות קרוב אליו כל הזמן? תודה רבה מראש!

23/09/2012 | 11:45 | מאת: דוריאן גריי

לדעתי בלי לפי שאתה מוסיף לעצמך תוויות אם אתה חרדי הומו או סטרייט, אתה צריך לשאול את עצמך כמה שאלות לפני שאתה נאבק אם הדחף החדש שלך. האם הרגשת פעם כזו משיכה לבחורה מסויימת? האם אותו בחור יפה עד כאב? או שזה האופי שלו? שנית יכל להיות שפשוט תצטרך לקבל את העובדה שאתה נמשך לבחור ויכל להיות שאתה דו. ואם זה יהיה המצב, איך תתמודד עם זה אז...

29/09/2012 | 21:02 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום מנחם, במידה וקיימת משיכה לנשים, היא אינה אמורה להיות מושפעת מהיעדר אמצעים מעשיים לממש אותה. הדבר אינו קשור בהכרח לדת ולישיבה, אלא יש בהחלט גם בחורים חילוניים אשר מסיבות אלו ואחרות (למשל, חרדה חברתית וחוסר ביטחון) אינם מממשים את משיכתם לנשים. דוגמא מוחשית לכך ראינו בתכנית הטלוויזיה "היפה והחנון": http://www.giditherapy.co.il/?p=859 אני כותב זאת, משום שהא בהא לא תליא, כלומר, משיכה לגברים אינה תוצאה של חוסר משיכה לנשים ולהפך. בלי להיכנס לשאלה אם אתה הומוסקסואל או לא, משיכה של הומואים לסטרייטים היא תופעה שכיחה מאוד, קל וחומר בגיל ההתבגרות ועל אחת כמה וכמה בקרב בני נוער דתיים בתנאי פנימייה. תוכל לקרוא על התופעה במאמר הקצר הבא http://www.shrink-friendly.co.il/?p=432 ולשמוע על כך עוד, כולל התייחסות לתלמידי ישיבה, בהרצאה שבקישור הבא: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=640 יש הרואים במשיכה זו ביטוי להומופוביה מופנמת (חוסר קבלה של ההומוסקסואליות ולכן המשיכה מופנית לבחורים סטרייטים), יש הרואים בכך מקרה פרטי של משיכה אל הבלתי אפשרי והבלתי מושג (כמו, למשל, התאהבות של נשים בגברים נשואים) או ניסיון בלתי מודע "לפתות" גבר סטרייט. כאשר מדובר בדתיים, יש לזכור שאחוז הסובלים מהפרעה אובססיבית גבוה יותר, ובעיקר אם נלוות לכך אובססיות בתחומים אחרים, יש לבדוק גם את האפשרות של HOCD (Homosexual obssesive compulsive disorder), כלומר, הפרעה כפייתית המופיעה אצל סטרייטים (גם גברים וגם נשים) המאופיינת ע"י אובססיה שמא הם הומואים או לסביות. מבחינה מעשית, הייתי מציע לך לא לשחק באש, לשמור על מרחק מחברך ועל יחסים קורקטיים. ההומופוביה בגיל ההתבגרות, קל וחומר בחברה דתית, היא בשיאה וכל רמז בעל משמעות מינית מבחינתך עלול לעורר התנגדות עזה עד כדי נידוי חברתי. בשלב זה נראה שעליך להפריד בין הערוץ החברתי ובין הערוץ המיני-רומנטי. בכל מקרה, הייתי מציע לך לפנות גם לאתר הו"ד (הומוסקסואלים דתיים), ללא קשר לנטייה המינית שלך, ולחלוק את הרגשתך עם בני נוער הנמצאים במצב דומה (יש הרבה נערים דתיים הסובלים מכך, לא בהכרח הומוסקסואלים). במידת הצורך, יפנו אותך שם לפסיכולוג דתי מומחה לנושא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

היי.. אף פעם לא כתבתי פה אבל כנראה שהגיע הזמן:) אני בן 24, בארון עמוק עמוק עמוק. אף אחד לא יודע עליי. המצב הוא כזה שאני מאוהב כבר כמה שנים בחבר הכי טוב שלי. אני מגיע ממשפחה דיי פרימיטיבית וחיי בחברה כזאת. סביבי חברים מגיל צעיר, כולם סטרייטים, חבורה שכזאת. תמיד נמשכתי אל הבחור הספציפי. אבל לאחרונה המצב החמיר. תמיד קינאתי בחברות שלו, נעלבתי ונפגעתי מדברים שהוא אומר או התרגשתי מהם. הבחור הזה בעל משמעות עבורי גדולה מאוד. לפני כמה שבועות רבנו, לא בגלל משהו שהוא עשה לי, הוא מנתהג לאחרים בצורה לא ממש יפה וראויה ועשה כמה קטעים לחברים אחרים בחברה. אני לא ממש מתקשר איתו כי הוא עשה מעשה שלא יעעשה לחבר שלנו, מעשה שהוא חוזר עליו כבר כמה פעמים ולא לומד מטעויות. המצב הוא כזה שהיום יש בנינו ריחוק. יש לו מישהי חדשה. הוא מתחנן אלי שנחזור לדבר, הוא אומר לי שהוא מעריץ אותי ואוהב אותי יותר מכל חבר אחר ורואה בי כמו בן משפחה. אנחנו מאוד מאוד קרובים. הוא באמת מאוד מאוד אוהב אותי, מעריך אותי וכל מה שאני אומר לו קדוש. החברות שלנו מדהימה, יש בינינו כימיה מטורפת, תמיד באותו ראש, צחוקים וכדומה.. פשוט חבר במלוא מובן המילה, רק שמהצד שלי יש רגש, הרבה רגש ומשיכה מטורפת. אני אובד עצות, כבר שבועיים-שלוש שאנחנו לא ממש מתקשרים, אני חולם עליו בלילה, חושב עליו המון, מפנטז עליו ומקנא בבחורה שהוא יוצא איתה. אני לא פעם חשדתי ושאלתי את עצמי אולי גם הוא נמשך אליי ולא מצליח לענות לעצמי על התשובה אבל אם לא קרה כלום עד עכשיו אז כנראה שלא. למרוטת שיש מצבים שאנחנו לבד ואני מרגיש מתח מטורף (אבל אולי זה רק אני). אני מתוסכל ממש, הוא לא יוצא לי מהראש, חופר לו בפייסבוק, מסתכל לו על השעות בוואצטף וכו וכו...

שלום בני, רבות נכתב על משיכתם של הומואים לסטרייטים ואתה מוזמן לצפות בהרצאה שנתתי בנושא: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=640 או לקרוא מאמר קצר המסכם אותה: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=432 גבר סטרייט הוא מושא תשוקתם של הומואים רבים. יש כאלה הרואים בכך ביטוי לחוסר קבלה עצמית של הומו הנמשך אך ורק לגברים אלה (הומופוביה עצמית) והעובדה שאתה עמוק-עמוק בארון עלולה להחשיד בכיוון זה, יש הרואים בכך חלק מהמשיכה הכללית של בני אדם לדברים שאינם ניתנים להשגה ויש הוראים בסטרייטיות התגלמות של גבריות אולטימטיבית המושכת אליה הומואים. ברמה המעשית אמליץ לך לשמור על מרחק מאותו בחור, גם ללא קשר למשיכתך אליו, בגלל המעשה הבלתי ראוי, אך גם בבחינת "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין". במילים אחרות, אל תשחק באש, הבחור סטרייט לחלוטין (או לפחות כך יש לראות את הדברים לאור העובדה שיש לו חברות) וכל חציית גבול מצדך עלולה לפתוח תיבת פנדורה אצלו. אתה יכול להמשיך ולפנטז עליו כאוות נפשך. בפנטזיה מותר הכל. אתה יכול לפנטז עליו כמו שמפנטזים על דוגמנים, זמרים וידוענים אחרים. אין כל רע בכך. יש לציין שכל ההומואים, לא רק אתה, גדלים ומתבגרים בחברה סטרייטית ולכן מושא התשוקה הראשון הוא תמיד בחור סטרייט. מאוחר יותר, כשתקבל את עצמך ותכיר הומואים נוספים תמצא גם הומו להתאהב בו וחלק גדול מההומואים נראים כמו סטרייטים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

16/09/2012 | 23:28 | מאת: בני 123

שלום בני, רבות נכתב על משיכתם של הומואים לסטרייטים ואתה מוזמן לצפות בהרצאה שנתתי בנושא: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=640 או לקרוא מאמר קצר המסכם אותה: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=432 גבר סטרייט הוא מושא תשוקתם של הומואים רבים. יש כאלה הרואים בכך ביטוי לחוסר קבלה עצמית של הומו הנמשך אך ורק לגברים אלה (הומופוביה עצמית) והעובדה שאתה עמוק-עמוק בארון עלולה להחשיד בכיוון זה, יש הרואים בכך חלק מהמשיכה הכללית של בני אדם לדברים שאינם ניתנים להשגה ויש הוראים בסטרייטיות התגלמות של גבריות אולטימטיבית המושכת אליה הומואים. ברמה המעשית אמליץ לך לשמור על מרחק מאותו בחור, גם ללא קשר למשיכתך אליו, בגלל המעשה הבלתי ראוי, אך גם בבחינת "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין". במילים אחרות, אל תשחק באש, הבחור סטרייט לחלוטין (או לפחות כך יש לראות את הדברים לאור העובדה שיש לו חברות) וכל חציית גבול מצדך עלולה לפתוח תיבת פנדורה אצלו. אתה יכול להמשיך ולפנטז עליו כאוות נפשך. בפנטזיה מותר הכל. אתה יכול לפנטז עליו כמו שמפנטזים על דוגמנים, זמרים וידוענים אחרים. אין כל רע בכך. יש לציין שכל ההומואים, לא רק אתה, גדלים ומתבגרים בחברה סטרייטית ולכן מושא התשוקה הראשון הוא תמיד בחור סטרייט. מאוחר יותר, כשתקבל את עצמך ותכיר הומואים נוספים תמצא גם הומו להתאהב בו וחלק גדול מההומואים נראים כמו סטרייטים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

23/09/2012 | 11:52 | מאת: דוריאן גריי

לדעתי, קיימים 2 פתרונות לגבי המקרה שלך, ואתה צריך להחליט מה הכי פרקטי ויישים מבחינתך. 1. דבר איתו על איך שאתה מרגיש ותראה מה התגובה שלו. 2. פשוט נתק כל מגע. הוא ישאר בתור האהבה הראשונה שלך. אבל אם תמשיך לפרפר סביבו במחשבה שיבוא יום יקרה משהו שאתה יודע שטכלס לא יקרה, חבל על הזמן והלב שלך. אתה תהיה עסוק בו במקום למצוא זוגיות משלך ולדעתי מגיע לך מישהו שיודע להתנתהג ושידע לחזיר לך אהבה באותה מידה שאתה נותן. הריחוק ממנו למרות שיהיה מאוד קשה יעשה לך טוב. בהתחלה יהיה לך קשה מאוד ואחר כך תראה שלאט לאט פחות כואב ותוכל למצוא אהבה חדשה. ואולי אחרי שתמצא תוכל לחזור ולחדש איתו את הקשר שהחברות מצידכם היא הדדית.

24/09/2012 | 22:56 | מאת: בעילום שם

אתה צריך לומר לעצמך שזה נכון שכיף לו להיות בחברתך אבל הוא בטח לא משתוקק כל כך להיות המאהב שלך כמו שאתה בכיסופים אליו- אחרת הוא היה מראה זאת הוא לפחות דו, ולדו אמיתי עדיף להיצמד לצד הסטרייטי שיניב פירות. מכיוון שלא ברורה הנטיה שלו, ואתה בטח מפחד לדבר איתו על זה, אז אתה במלכודת. חוץ מזה שאהבה הרבה פעמים דועכת, וממסגרת למסגרת שמוקבלת באנשים תמיד יש איזה אחד/ת שעשוים להימשך אליו יותר מכיוון שהוא בולט שם.

12/09/2012 | 03:17 | מאת: שם בדוי

אני בן 26 הומוסקסואל,עמוק בארון. יש לי קולגה שיש לי "הידלקות" עליו כבר הרבה מאוד זמן, זה קרה לי כמה וכמה פעמים בעבר אבל בד"כ זה עובר לי דיי מהר כשאני מבין שהבחור לא בעיניין, הבעיה עם הבחור הספציפי הזה היא שאני כמעט בטוח שהוא בעיניין שלי, יש לי אינטיליגנציה רגשית מפותחת ואני בד"כ לא טועה בדברים האלה. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו שיבטל את עיניין ההידלקות מהצד שלו הוא שהוא "מעריץ" אותי כחבר או כבן אדם באיזשהו אופן שלא קשור ברומנטיקה, אבל חשוב לי לציין שהוא מאוד מסמן ומאוד בעיניין, הוא תמיד שולח לי אמאמסים , מרבה לבלות איתי בעבודה וגם מזמין אותי הרבה לבלות איתו מחוץ לשעות העבודה, כמובן שכשאנחנו לבד שום דבר לא קורה חוץ ממתח מיני מטורף שאני מרגיש גם בעבודה וגם מחוצה לה. היו לו בנות זוג בעבר. אני מרגיש שאני לא מצליח להבין וככל שהזמן עובר אני רק מתבלבל יותר, מישהו יכול להמליץ לי איך לדעת או מה לעשות? תודה רבה ואחלה פורום

שלום לך, מהכותרת שנתת להודעתך אני מבין שכלל אינך בטוח שהבחור הומו וגם היו לו בנות זוג בעבר. לא הייתי ממליץ לך להתקרב אליו מבחינה מינית ולו בשל העובדה ששניכם עובדים באותו מקום עבודה. לכן, במידת האפשר, גם לא הייתי מציע לערב עבודה וקשרים זוגיים לסטרייטים. ברגע שקשר כזה עולה על שרטון, הדבר עלול ליצור בעיות קשות ביחסי עבודה. אם נוסיף לכך את העובדה שהבחור, עפ"י הגדרתך בכותרת, "סטרייט", המלצתי מתחזקת ביתר-שאת. ייתכן שמשיכתך המינית אל הבחור שיבשה קצת את השיפוט שלך ונראה לך שגם הוא נמשך אליך. משיכתם של הומואים לסטרייטים היא נושא שזכה להתייחסות נכבדת ומהווה סוגייה מאוד מורכבת: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=640 בשורה התחתונה, לא הייתי מציע לך לשחק באש. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

12/09/2012 | 13:26 | מאת: שם בדוי

אני מבין מה אתה אומר, בגלל זה כתבתי שזה קרה לי כמה פעמים בעבר (בעיקר עם סטרייטים) וכשאני רואה שאין עיניין אני משחרר. ובגלל זה שמתי את המילה סטרייט במרכאות. זאת בדיוק הבעיה שלי- אני לא יודע אם הוא סטרייט או לא. בכל מקרה, כבר פתחת את עיניי עם המשפט האחרון :) תודה רבה רבה

11/09/2012 | 22:04 | מאת: יוגב

שלום,אני בן 29...כל חיי היום לי נשים וחברות...אני אוהב באופן אובססיבי ודומיננטי את תנוחת הדוגי סטייל ובכלל ישבנים עד כדי שזה כבר מעצבן את הנשים שאיתי שאני שוכב איתן....יש לי לפעמים ג'ננות וקפריזות ללכת לשכב עם קוקסינל שממש נראה כמו אישה... לא מושך אותי הפין שלו ולא שהוא יחדור אליי או שאקיים איתו אוראלי...אלא פשוט רק לחדור אליו בדוגי סטייל כמו עם אישה... אני כל הזמן חושב שאני הומו או דו מיני בגלל זה...ביום יום אני לא מסתכל על גברים

שלום יוגב, בחלוקה הקיימת של נטיות מיניות אכן חסרה התייחסות לגברים הנמשכים לטראנסג'נדרים ויש אכן התייחסות רק לסטרייטים, גייז, הטראנסג'נדרים עצמם, לסביות וביסקסואלים. ייתכן שהסיבה לכך היא שכמו שציינת בפנייתך, גברים שנמשכים לטראנסג'נדרים נמשכים גם לנשים. על כל פנים, התנוחות והתפקיד החביבים עליך ביחסי מין עצמם פופולאריים מאוד ומפרנסים עשרות רבות של אתרי פורנו, דבר שמן הסתם מעיד על ביקוש עצום. אינני רואה בכך כל בעיה, פרט למה שהתלוננו עליו הנשים שאתך - דהיינו, בתור תנוחה בלעדית ביחסי מין, ובעיקר ביחסי מין בתוך זוגיות, שמן הסתם כוללת היבטים רגשיים, זה אינו התפקיד הרומנטי ביותר. ייתכן מאוד שכמו בכל דבר בחיים גם כאן תידרש פשרה מצדך וביחסי מין במסגרת זוגיות תצטרך לגוון קצת יותר ולתת לצד השני את מבוקשו. ואולם, בקשר למה שכנראה הביא אותך לפנות לפורום הזה, פחד מביסקסואליות או הומוסקסואליות, לא נראה לי שיש לך מה לדאוג. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אני בזהות מינית רגילה? לא הומו ולא דו מיני?

10/09/2012 | 22:43 | מאת: דורון

שלום לפרופ' גידי רציתי לשתף חוויה טריה שקרתה לי שקשור לזוגיות "נשכחת" מהעבר. לפני כעשור שנים הייתי בזוגיות עם גרוש פלוס ילדים. במשך כשנה ממש גרנו ביחד. בן הזוג יצא מהארון וחשף אותי בפני הילדים שלו שהיו עוד צעירים... הקטן מביניהם היה בכלל קטן מכדי להבין מה קורה. הגדולים יותר לא ממש אהבו את הרעיון בלשון המעטה שלאבא שלהם יש בן זוג אבל הקטן אהב אותי ונקשר אליי בין היתר כי סבל כנראה מהגירושים ואהב את הנוכחות שלי בכל הבלאגן. קרה שנפרדנו פרידה לא נעימה כאמור לפני כיותר מעשור שנים. הפרידה היתה ללא שום פרידה מהילדים... פשוט נעלמתי להם יום אחד. לאחרונה בעקבות איזה טריגר נזכרתי בחבר ומצאתי עצמי סקרן לגביי גורל ילדיו. עשיתי חיפוש בגוגל ולהפתעתי מצאתי פרופילים של ילדיו. אבל כשראיתי את הפרופיל של הבן הקטן שהיה קשור אליי מאד התרגשתי והיו לי דמעות בעיניים כמו שיש לי עכשיו. לא יודע למה... אולי זה הנתק הפתאומי שלא איפשר לי להיפרד ופתאום לראות איך הילד הקטן הפך לבחור צעיר... אני פשוט נעצב כל פעם שאני נזכר בתמונה שלו. הייתי בעבר בפסיכותרפיה אבל לא ממש התעכבתי על מה שקרה בזוגיות המורכבת הזאת שהיו בה ילדים שאני מאד רגיש כלפיהם מאז ומתמיד. איך כדאי לדעתך להתמודד עם המפגש האינטרנטי הזה? בלי קשר לבן שלו מתעוררים בי רגשות שלא הייתי ער להם בעבר.

שלום דורון, תודה על השיתוף ועל ההזדמנות להציץ אל תוך המורכבות הרגשית בקשר זוגי בין שני אנשים - במקרה זה שני גברים. כמו שכתבת, לא עיבדת בזמנו בטיפול את הקורות אותך מבחינה רגשית בקשר המורכב והמשמעותי הזה וכעת צפות חוויות רגשיות מן העבר. כנראה שאותם זיכרונות הם אלה שגרמו לך לחפש את ילדיו של חברך לשעבר באינטרנט וכמובן תמונות של ילדים שבגרו ואשר היה לנו קשר רגשי אליהם מעוררות רגשות עזים. מן הסתם, לא רק לעבר אלא גם להווה שלנו השפעה רבה על רגשותינו ואינני יודע איך אתה חי כיום ובמה אותם זיכרונות פוגעים בחייך העכשוויים. אפשרות אחת לחבר בין הקצוות היא לחזור לטיפול ולעבד את הדברים שם, בין אם יש לך גישה למטפל שלך אז ובין אצל מטפל חדש. אפשרות נוספת היא לתת לרגשות הללו מקום לגיטימי בחייך ולאו דווקא "להתמודד" איתם. מדובר ברגשות טבעיים ואנושיים מאוד, שאמנם נלווה להם עצב מסוים, אך העצב בהחלט במקומו ורק מעיד על רגישותך הרבה ועל כך שאינך אדם מדחיק ומודחק. כמובן, כדי לייעץ לך מעבר לכך יש צורך להכירך פנים אל פנים וללמוד מקרוב את חייך ועולמך בעבר ובהווה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

27/08/2012 | 22:41 | מאת: אמא

הילד שלי בן 20 ולא בטוח לגבי הזהות המינית שלו. חושב שהוא הומו, לא בטוח בזה אבל גם מפחד לדעת את התשובה. רוב הזמן נמצא במצב רוח ירוד, בדיכאון. האם פסיכולוג באמת יכול לכוון אותו, לעזור לו להחליט. ואם כן, אז איך מוצאים מישהו מתאים לכך? תודה.

שלום רב, נדיר מאוד שבחור (למרות שאת קוראת לו "ילד") בגיל 20 יחשוב שהוא הומו כאשר הוא לא באמת הומו, כלומר, נמשך לבחורות ולא נמשך לבחורים. אמנם יש הפרעה נדירה כזו, הנקראת Homosexual Obssesive Compulsive Disorder, כלומר הפרעה כפייתית, המופיעה אצל בחורים שהם סטרייטים לגמרי, נמשכים אך ורק לנשים ויש להם אובססיה שמטרידה אותם שמא הם נמשכים לגברים, למרות משיכתם החד-משמעית לנשים. כדי לשלול הפרעה כזו יש צורך בבדיקה פנים אל פנים, כמובן. המקרה היותר סביר שבנך הוא הומוסקסואל אשר בגלל הסטיגמה החברתית שעדיין נלווית לתופעה, ואולי גם מחשש לאכזב אותך או את שני הוריו, הוא נמצא בדיכאון. במילים אחרות, אף אחד לא ממש "בוחר" להיות הומוסקסואל (כמו שאף אחד לא "בוחר" להיות סטרייט) והגילוי עצמו כרוך בתקופת הסתגלות, אשר מרכיב חשוב בה מהווה הקבלה והתמיכה ההוריות של הילד, בלי כל קשר לנטייתו המינית. חשוב מאוד שאכן תקבלו את הילד כמו שהוא ותבהירו לו את זה חזור והבהר. לשאלתך - פסיכולוגים אמורים ללוות תהליכים כאלה, אם כי לא תמיד הם עצמם מבחינים בין הומוסקסואליות "אמיתית" ובין הפרעה כפייתית הומוסקסואלית, המופיעה לעתים רחוקות אצל סטרייטים החוששים, ללא כל סיבה, שהם בעצם הומואים. תפקידו של הפסיכולוג הוא לבדוק יחד עם המטופל את עולם הפנטזיות שלו, שאינו תלוי במגבלות המציאות (למשל, בעובדה שמקובל ונורמטיבי יותר להיות סטרייט) ולראות מה קורה בו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

27/08/2012 | 21:56 | מאת: אריאלה

שלום לד"ר-אני ממש רוצה שאתה תענה -אני מאד אוהבת את תשובותיך. אז ככה...סיפורי הוא כזה-בזמן השירות כשהיית בת 18 היה לי קשר זוגי ארבע שנים עם חברה, אנחנו דתיות בסוף הקשר היא התחתנה. התנתקנו לחלוטין וטוב שכך , היא נהיתה יותר דוסית ואני דתייה יותר פתוחה. לאחרונה עשינו מפגש מחזור אחרי תשע שנים מאז השירות. היא הגיעה גם לאורך המפגש לא דיברנו רק בסוף היא חיבקה אותי ודיברנו קצת על הילדים שלה ועלי. היא שאלה אותי שאלות על חיי האישיים. יותר מאוחר הבנתי מחברות שהיא הציעה שנעשה כול הבנות מהשירות שבת יחד אצלהם. שאלותי: א. האם כדי לבוא לשבת כזו האם זה יעשה טוב לשתינו? ב. לפי מיטב ידיעתי היא מאושרת בנישואיה-עם זאת רמת העניין שלה בי קצת בילבלה אותי. ג. האם אדם שנשוי שבע שנים ומאושר עם ילדים ירצה/ימשך לאדם שהוא היה איתו בעבר? כן הרגשתי את המבט שלה עף על הגוף שלי. מאז אותו מפגש לא היה קשר והיא לא יזמה דבר. עם זאת חברות המשותפות שלנו לוחצות על הרעיון שלה לשבת משותפת. אם זה חשוב גילאים- אני 29 והיא 30 . ואני רווקה ומקווה להקים בית.(סטנדרטי)

שלום אריאלה, נעים לקרוא שאת אוהבת לקרוא את תשובותיי, אך בשלב מסוים ד"ר גלבוע ואנוכי החלטנו לחלק בינינו את הפניות ואנו דבקים בהחלטתנו זו, בין היתר כדי למנוע בלבול של הגולשים. אנא המתיני בסבלנות לתשובתה של ד"ר גלבוע, אשר בטוחני שלא תיפול מתשובתי. בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

28/08/2012 | 09:46 | מאת: ד"ר דליה גלבוע

לאריאלה שלום רב, אני מאד מעריכה את העובדה שאת פועלת מתוך מחשבה ושיקול דעת ולא באופן פזיז, בדברים שכפי הנראה חשובים בחייך. אני משערת, שאת חוששת שהמפגש הנוסף עם בת זוגך לשעבר, יכול לטלטל אותך ולהסיטך מהמסלול שבו את נמצאת כיום. כמובן, שלעיתים מפגש עם העבר יכול להיות חיובי בחיים, אלא שכאן מדובר בבת זוג לשעבר, שבחרה כבר לפני שנים בדרך חיים מסוימת, תוך שהיא נמצאת כבר במקומות אחרים.כפי הנראה, גם את לא חיפשת אותה לאורך השנים, מאז נפרדתן והפלגת כבר לדרכך שלך. יתכן בהחלט, שהמפגש עורר בחברתך לשעבר משהו כלפיך. לא ברור לך הדבר בוודאות, אך יצאת קצת מבולבלת מן הפגישה, כפי שכתבת. השאלה המרכזית שצריכה להעסיק אותך: האם את חוששת שהמפגש של שבת משותפת בביתה יוביל אותך לבלבול נוסף או שמא את כבר במקום שונה בחייך באשר לקשר עימה וגם אם תבלי עם כל החברות בביתה בשבת המשותפת, לא יקרה דבר והחוויה האפשרית שתתרחש, תהא רק מעצם המפגש עם הבנות מן השירות. בנוסף, חשוב לדעת, כי כל פגישת מחזור, כזו או אחרת, היא חוויה המפגישה את האדם עם עברו וההווה שבו הוא חי. כלומר, די קשה להימנע מנוסטלגיה, והתעוררות של רגשות ביחס לקשרים ומצבים מן העבר. על כן, יש לצפות שהמפגש יכול לטלטל אותך רגשית לכיוונים שאינך רוצה בהם כיום. על כן, עליך לחשוב היטב, בטרם תחליטי על השתתפותך בשבת המשותפת, אם את שלמה עם דרכך בחיים היום ויציבה מפני "טילטולים" אמוציונלים או נוסטלגים. אם אינך בטוחה בכך, תוותרי על הפגישה. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

23/08/2012 | 01:03 | מאת: עידן

פרופ' שלום, אני בן 25, כבר מגיל 4 זכורים לי סממנים של נטייה הומוסקסואלית, וסביב גיל 20 השלמתי עם העובדה שאני הומוסקסואל מוחלט ומקבל את עצמי כך. אני כיום עובד במקום עבודה מסודר מזה מספר שנים, בעל קשרים חברתיים מעטים, וסה"כ אדם שמשתדל להיות שמח, אנרגטי, וחברותי. מהצד השני - אני בארון מוחלט, ואיש לא יודע על נטייתי המינית עד היום. לא היו לי מעולם קשרים רומנטיים משום סוג. הקשרים החברתיים שלי מוגבלים ומעטים מאוד. אני סטודנט לתואר ראשון אך מוצא את עצמי מתעצל ונמנע מלשבת ללמוד בבית ומללמוד ארוכות למבחנים. ולקינוח - אני בתול לגמרי. האם הדברים אשר ציינתי בחלק השני של הודעה זו, יש בהם בכדי לגרום לי נזק אישיותי בטווח הארוך, במידה ואמשיך לחיות בדרך זו עוד מספר שנים ?

שלום עידן, "נזק" היא מילה מחמירה מדיי בהקשר הזה, אך בהחלט מדובר בדפוס אישיות שאם לא מנסים לשנותו, ולו במעט, בגיל צעיר, השינוי בהמשך הופך להיות קשה יותר והתוצאות דלות יותר. ההישארות בארון וההימנעות מחברת בני-אדם בכלל אינן קשורות בהכרח באופן ישיר לנטייה המינית, אם כי ייתכן שהיא תורמת את חלקה. שאלה מרכזית בהקשר הזה היא האם אתה נמנע מחברת אנשים כי אינך מעוניין בה או משום שאתה נתקף חרדה כשאתה בחברה. בכל מקרה, ניתן בהחלט להפוך אותך חברותי ומוחצן יותר (לא תהפוך להיות "מסמר המסיבה", אך בהחלט צפוי שיפור) בעזרת טיפול פסיכולוגי פרטני ובהמשך מומלץ מאוד להוסיף גם טיפול קבוצתי. בטוחני שכשתהייה חברותי יותר, צפויה גם פריצה בתחום המיני והזוגי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

יש לנו סיפור חיים כמעט זהה. אני בן 24, בשנה השלישית של התואר הראשון, בתול ללא שום ניסיון מיני (גם לא נשיקה), הומוסקסואל בארון. איש לא יודע על נטייתי המינית חוץ מהפורום הזה. גם אני מוצא את זה מאוד קשה ללמוד למבחנים - נהייתי, לצערי, אלוף בדחיינות ובמריחת זמן. אבל אתה באמת חושב שיש קשר בין זה ובין הדחקת המיניות? אני לא בטוח. בוא נתכתב בדואלים! זה יכול אולי לעזור לשנינו להתמודד עם המציאות העגומה שבחרנו לנו. על-מנת לא להיחשף, פתחתי עכשיו תיבת דואל בדויה בוואלה. שם המשתמש הוא: sorrow4 שטרודל וואלה וכולי. תפתח גם תיבה בדויה שכזו (זה לא לוקח יותר מארבע דקות) ותשלח לי דואל. :)

25/09/2012 | 02:20 | מאת: עידן

היי, רק עכשיו ראיתי שהגבת לי להודעה. שמחתי לקרוא את התגובה שלך... שלחתי לך עכשיו מייל. אתה מרגיש שהמציאות הזאת מאוד עגומה לדעתך ? אתה מגדיר אותה כ"sorrow" ? :) אם ככה אז מעניין למה בעצם אנחנו בוחרים במציאות הזאת... שאלה מאוד טובה בשבילנו לשאול את עצמנו ! :)

28/09/2012 | 00:11 | מאת: עידן

תודה על ההתייחסות. ותודה לפרופ' רובינשטיין.