פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום רב !! אני גבר נשוי בן 28 וקצת נשוי כבר שנה ובחור נורמטיבי לחלוטין ,אך מתת למעטה של הומלאיות יתר הזו שוכן ילד שלא ידע מה זה אבא שלא הכיר בו מהלידה ,כלומר בחיים לא היו לי קשרים בריאים של אבא בן שצריך להיות אבך לחתונה שלי הוא הגיע ושימח אותי עם אחיי למחצה שהגיעו שגדולים ממני ב15 שנה אך הוא לא הבעיה כי הוא סך הכל לא ניתן לאשמה כעת שננו גברים בוגרים שאין ממש קשר ביננו חוצ מקשר ביולוגי. אמא שלי היא הבעיה היא אישה שחייה לבדה ואני חושב שסובלתי מבעיה נפשית מאוד קשה.היא לא רצתה אף להזמין חברים שלי לבית ואף פעם לא קיבלה שאני יוצא עם בחורה היא הייתה ממש טורדנית באהבה ש1 שלי בזמן הצבא הייתה מתקשרת עשרות פעמים ומנתקת ,והייתה מאוד ביקורתית וקנאית וקללנית ואלימה מאוד כלפיי שהיית ה סוגרת בפניי את דלתה ולא נותנת לי לישון בבית. טוב כאשר נהייתי בן 25 היכרתי מישהי מקסימה שגרה במרחק כשעה מביתי והיה קשר נישמתי ,מן זיווג משמיים כאן אמא שלי הגזימה היא לא רצתה בחיים להיפגש איתה בזמן שאתרסנו ואף עושה כל הטעויות שעשתה בעבר,עם ה"אקסזית המיתולוגית" אך ביותר חריפות היא איימה עליי עשרות פעמים שתנשל אותי מהצוואה ואף קיללה את התינוק שלי שאישתי ביהריון מתקדם מאוד ,היא לא הגיע לחתונה שלנו ולא תגיע כנראה לברית ופדיון ,השאלה שלי היא כזו מה עושים במצב כזה שאמא לא מקבלת את הכלה ולא מקבלת את הנישואין של בנה ומסרבת בכל תוקף שלדון בנושא הזה גם מצד משפחתה שמצדדת בי.אני פגוע מזה ואישתי נפגעת כל פעם מחדש מהודעות טורדניות שמשאירה לי בפייסבוק מה לעשות לצרף מומחה או לצאת מחייה של אמא שלי

שלום רב אהוד הנכבד, בני העיר לי בביתי, בשבת בצהריים שהפיזום שלי מנגינה מסוימת, מפריע לו. הינו בן 35, רווק, אקדמאי, בעל 2 תארים , מגדל חתולים בביתו, מה היה עלי לעשות? האם אכן להפסיק פיזומי כליל? או..........להסבירו, שנעים לי לפזם, ומוכנה להנמיך מעט את הטון? ************ עוד העיר לי שיום קודם לכן, גם הוא התחשב בי במה? בכך שהקשיב לי שסיפרתי לו על גן הילדים בו עובדת, ולמרות......... שלא עניין אותו בכלל- הקשיב !!! עוד העיר לי: "אל תתפלאי אחרי זה, אם אני לא אבוא אליכם" !! אני הסכמתי רק להוריד הטון, והוא עבר עם צלחתו, לחדר בו אביו נח וצפה בטיוי. מה היה עלי לעשות? אודה לתשובתך המקצועית הברורה והמכבדת. תודה!!! רננה

שלום רב, אנו חברי קיבוץ. בני זה ישן בחדרו הפרטי אשר בקיבוץ.

אני בשנות העשרים, יש לי בן זוג קבוע וחיי מין מספקים איתו. ויש לי פחד שלא אהיה אובייקט האהבה היחיד של השכנה שלי הקטנה, בת ה 11, ולכן מפחדת מעצמאות רגשית שלה שמאיימת עלי באיום שאפסיק להיות אובייקט האהבה היחיד שלה. הפחד שלי מהאיום הזה גורם לי לחוש סבל שנחווה אצלי כמו תינוק שסובל מטראומת נטישה ואין לי בשביל מה לחיות ואני מרגיש שכל דבר שאני עושה לא שווה כלום ואין לי משמעות בחיים בגלל שככל שהיא גודלת היא עובדות החיים מצפות ממנה שאני כבר לא אהיה אובייקט האהבה היחיד שלה וזה גורם לי לתחושות סבל שקשה לי לסבול וניסיתי להתאבד. איך לומדים לקבל את עובדת החיים שכבר לא אהיה אובייקט האהבה היחיד שלה מבלי לעבור את הגיהנום הזה שאני חווה ?

אישה, אבל אם הייתי גבר, זה היה משנה מהתשובה ?

שלום רב לליאת ברעוז, לעמית, לנועה היקרים: הנה לכם סיבה היפותטית אפשרית מאחרי רצון בת דודתי לנתק עימי הקשר: אנא שימו לב לנכתב על ידי בהמשך: אני לכשעצמי, נוהגת להתעניין בשלום האחר+לספר/ לשתפו בחוויות מחיי. בת דודתי, נהגה / נוהגת לעיין/לקרוא את אשר כתבתי, ולהעיר על כל תג ותג אשר לפי דעתה יש מקום להתעכב ולתקן אותי. אני אוהבת לכתוב לפי איך שבא לי (כפי שאומרים בסלנג), אני אוהבת להוסיף כוכביות היכן שמתחשק לי,לקצר מילים, וכדומה. מניחה שהרעיון הובן. בת דודתי בשיטתיות ועקביות פשוט "מכסחת" אותי על צורת הכתיבה, מעירה לי כאילו שכרתי מעין עורכת לשונית/ מגיהה מקצועית !! ניסיתי להעיר שימת ליבה על אופן התייחסותה כלפיי, אך היא בשלה. ************************************************ הנה לפניכם אחד מאופני התייחסותה כלפיי: אכן תשובה מושקעת, כל הכבוד. המכתב ארוך אבל אם תסתכלי, עשיתי לו הגהה וקיצרתי אותו כדי שהאורך שלו יהיה לפי התוכן ולא רק לפי הרווחים בין השורות. אני לא מבינה את ההגיון או שזה סתם איך שבא לך: הכוכבים שאת שמה אמורים להפריד בין נושאים אז למה את שמה אותם סתם בתוך אותו נושא , למשל על יהודה וכל הסיפור. או בסיפור על יעקב, למה את מפרידה עם כוכבים כשאת בתוך אותו נושא ולמה את פותחת רווחים כל כך גדולים בין השורות? אני מבינה את הקטע עם הצבעים והגדלת האותיות: את מנסה לבטא עוצמה רגשית בכתב, אבל את הרווחים בין השורות אני לא מבינה, איך הם משרתים אותך. לי אישית זה מאד מפריע לקרא את הרצף ואפילו סידרתי את זה כדי שאוכל להתייחס. הקייטנה: קייטנה במכמורת לשבועיים עם לינה. הרבה ים, פעילות חברתית ועצמאות בתוך חברת הילדים, קצת כמו בקיבוץ שלנו של פעם. 2. מאן דהוא לפי ידעתי את העברית זה סתם מישהו ללא כל אפיון. כשאת מתכוונת שזה מישהו מקצועי אז את צריכה לדבר ברור ולהגיד מישהו מקצועי. ואם לא הבנתי אותך את אמורה להתנצל שלא דיברת ברור ולא להפיל את זה עלי- שאני הבנתי באופן שלילי וחבל. חבל שאת לא יודעת עברית. חבל שאת לא לוקחת על עצמך אחריות לטעות שלך. זו דוגמא קטנה שמספרת עליך המון ובגלל זה אני נטפלת. אני מנסה להראות לך איפה את מאשימה מישהו אחר ולא את עצמך. כל ההתכתבות הזאת איתך היא כדי להראות לך דברים. כמובן שהגזמתי, את יודעת עברית אבל פה נכשלת וגם אסטרטגיה, המילה היא אסטרטגיה ולא סטרטגיה. האסטרטגיה. 4. בקשר ליעקב: מכל מה שאת מספרת אני לא מבינה למה הטיפול אז לא ארך הרבה. אז מה אם הקיבוץ מביא פסיכולוגית, צריך ללכת אליה. ההורים, לא הילד הקטן שבקושי יכול לבטא את עצמו. כשאני הולכת לפסיכולוגית אז ברור שאריה זקוק לטיפול על הקללות שלו (לא אותי אבל את הילדים ואת כל העולם) וכמובן שגם אני זקוקה לטיפול כי אני חיה עם אדם כזה. למה את לא הלכת לטיפול? למה לא דאגו להסביר לך שאת צריכה טיפול? או שאת בחרת לא ללכת לטיפול כי את בסדר. זה מה שאני יודעת מהחיים עם אדם מקלל שיכול ללמד את בעלך יצירתיות בקללות, את הכי גרועות. ואגב, גם לאריה יש בעיות עור ברגליים. אז אני הולכת לטיפול כדי להתמודד אתו, למה את לא הלכת לטיפול? פה זאת האחריות שלך שלא נראה לי שלקחת. כנראה עשית מה שיכולת, מה שידעת אבל מהמקום שאת עומדת בו היום אפשר לראות דברים אחרת וגם לבקר את עצמך, להבין אבל לבקר. להבין שאי אפשר היה לעשות אחרת, מן הסתם, אבל להכיר בכך שעשייה אחרת היתה מביאה חיים אחרים. את בחרת בעזיבה, לא בהתמודדות עם האדם הזה. אז, כשהייתם משפחה צעירה ולא רצית או יכולת לעזוב, אז היית צריכה עזרה בהתמודדות איתו ואת זה לא קיבלת כי.... כאן האחריות שלך, בתשובה שאת תתני. אנשים עוזבים מקומות קשים, מקומות עם אלימות אבל לא תמיד פותרים את הבעיה עצמה שלהם עם עצמם. למשל בקשר חדש המצבים יכולים לחזור על עצמם באותו דפוס. אבל, כל דבר בזמנו, ובינתיים טוב שאת מתאוששת וחיה חיים מלאים. הקשר שאת יוצרת עם המשפחה מדהים ואפילו עם יודה'לה, כל הכבוד. הנה את מתחילה להיות עטופה במשפחה. אני לא מוסרת ד"ש. זה ברור. יש בהתכתבות איתך משהו שמאד מעניין אותי וביחוד כשאת מרגיזה אותי. אני מחכה לראות מה תגידי שירגיז אותי. אז אני מבינה שיש בי משהו לא פתור שאת מעוררת. משהו שאני מרגיזה את עצמי ואת רק מראה לי אותו... אבל זה מסובך מאד. תרגיל למתקדמים. ביי ולהתראות *************************************** דוגמא שנייה ברשותכם לאופן התייחסותה אלי: "אני מבינה שאת מרגישה בדברים שלי ביקורת אבל אני רואה בהם חקירה. אני אוהבת לחקור ולדעת מאיפה זה בא, ולמה, וכמה... ואיך מרגישים עם זה. אני גם אוהבת לספר לך מה אני מרגישה כלפי הדברים שאת עושה, זה מה שאני מרגישה ואת צריכה לדעת את זה, לא? איך תדעי מי אני, מה אני אוהבת ומה מציק לי אם אני לא אגיד לך? זה מתקשר לך כביקורת אבל אם זה וזה וזה מפריע לי, איך אני לא אגיד? אם את רוצה תשני ואם את לא רוצה תמשיכי כמו שאת אבל אל תבקשי ממני לא להגיד לך אם משהו מפריע לי, אחרת איזה מין קשר זה? של אחת ששותקת וסופגת דברים שהיא לא אוהבת? אם מפריע לי שאת מרווחת כל כך את השורות, למה שלא אגיד לך? זה מפריע לי לראות את כל המכתב ולהתייחס אליו. אני לא אומרת לך איך לכתוב, אני רק אומרת לך שזה מפריע לי, תעשי עם זה מה שאת רוצה. אם מפריע לי שאת טועה במילה בעברית ומאשימה אותי שלא הבנתי נכון, למה שאני לא אגיד לך את זה? את מאשימה אותי בשעה שאת טועה ואני אשתוק לך? זאת ביקורת? זה דיון וחקירת הדברים שאנחנו אומרות ואיך הם מתקבלים אצל האחר" _____________________________________ לסיכום: אני ציפיתי שבת דודתי תתייחס בכבוד לתוכן מכתבי אליה, וכן לאופן כתיבתי. **(בעייני, הביקורת השיטתית שבכל פעם חויתי מצידה, הייתה שלא לעניין, וניסיתי להעיר לה על כך. ******************* תגובתה ------------הייתה רצון לנתק התקשורת עימי. מה תאמרו כרגע? אשמח לתשובה ענ יינית ומכבדת. תודה !!!!!!!!!!!!!

שלום רב לך, רוב תודות שפנית אלי ע"מ שאסביר כוונתי. אני מבקשת לשמוע המלצה לגבי אופן התייחסות אופטימלי שלי כלפי בת דודתי עקב התנהגותה. *(כלומר,התעלמותה הכמעט טוטאלית מתוכן מכתביי, וכנגד - התמקדותה ב"קוצו של יוד" = צורת הכתיבה / צורת התבטאותי בה בחרתי לבטא עצמי. תגובתהלמכתבי= "כיסוח" וביקורת יתר את תוכן המכתב המסויים אותו כתבתי אליה באותה עת.) *********** דבר נוסף אותו אני מבקשת מאוד ממך הוא: ניתוח אישיותה אף באופן היפוטתי בהקשר הנ"ל מעניין אותי מה מניעיו של אדם הנוהג כך? על אילו צרכים - עשוי לענות אופן תגובה שכזה? רוב תודות . סומכת ומאמינה שאקבל מענה לעניין. *אגב, הנני בעלת תואר בהצטיינות בפסיכולוגיה וחינוך. מה מאפייניו האישיותיים של אדם הנוקט אסטרטגיית תגובה כפי שבת דודתי מבטאת?

התגרשתי לפני מספר שנים ,מנשואים אלא יש לי בת בת 21 , וכן שכלתי את בני הבכור בנסיבות טראגיות.המקרה הזה גרם לזעזוע וטלטלה מאוד קשה עבורי.לאחר שלוש שנים הכרתי בן זוג ונולד לנו בן.מאז שנודע לבתי על הריוני היא סרבה להיות איתי בקשר. לאחר תקופה מסויימת ביקשה לחדש את הקשר איתי , אך לא מעוניינת בקשר עם אחיה.היינו נפגשות ומדברות בטלפון בדרך כלל אני זו שיזמתי את ההתקשרויות הרגשתי כמו מחזרת אחריה.היא לא מעוניינת לדבר על אחיה או לבוא אליי הביתה . מאוד קשה לי עם זה ולאחרונה לא יזמתי התקשרות וכבר מספר שבועות שהיא מנותקת ממני מה לעשות??? 

שלום רב, בני בן השנתיים החל לאחרונה לומר שהוא פוחד מכל מיני דברים.... לדוגמא: מהמדרגות הנעות בקניון. אציין כי בני ילד עדין מאוד, ורגישץ בקרוב אנחנו טסים לחופשה באילת, ואני חוששת שהוא מאוד יפחד. בעלי הציעה, כי טרם נעלה למטוס נתן לו מטוס קטן, אוליי זה יפיג את פחדיו. אשמח לקבל עיצה, כיצד להתמודד עם פחדיו בטיסה באם יופיעו. תודה

בוקר טוב, האם לדעתכם זה נורמטיבי שבעלי אינו יכול לסבול שהילדים עולים לנו על המיטה "כי הם מלוכלכים מהגן, בי"ס, קייטנה", ואינו מאפשר להם לשבת עליה לצפות בטלויזיה או סתם להיות לידי? עד כדי כך שאם זה בטעות קורה, מייד הוא ימהר להחליף מצעים...הבעיה שזה גורם לנו לא פעם לחילוקי דעות קשים

שלום רב למומחים: מזה תקופה ארוכה, ניהלתי מערכ' יחסים מסויימת עם בת דודתי. נפגשנו תקופה אחת לשבוע, התכתבנו בדואר האלקטרוני, עד שבתקופה האחרונה, תשובותיה למכתביי התקצרו משמעותית והחלטתי לשאלה לפשר התנהגותה בהקשר זה. תשובתה אלי הייתה: " הנחתי שניפגש בלוויה כי שכחתי שאת עובדת. אנחנו לא בתחרות התשובה הארוכה. אני כותבת לפי האורך שעונה על צרכי הפסיכולוגיים. אני לא מתכוונת לספר לך מה עשיתי, זה לא מעניין אותי ואז האורך מתקצר. אין לי חוויות, צחוקים וזכרונות, אז האורך קצר. הרווחים בין השורות שלי קטנים ולכן האורך קצר. אין לי שורות של כוכבים מושקעות. השורות שלי יותר ארוכות אז זה רק נראה קצר, זה לא באמת קצר. ובאמת, התשובה האמיתית היא שיש משהו בסגנון שלך ובהתבטאויות שלך שכל כך מעצבן אותי שאני מנסה לצמצמם קשר. בכאב אני אומרת לך את זה, אני לא יכולה להיות איתך בקשר. בי , לילה טוב. ********************************************************** שאלתי: כיצד כדאי לי להגיב? עם האגו : "אינך ראוייה לי" , נניח או............להמשיך ולהתרפס עליה ולשאול למדוע אינה רוצה בהמשך התקשורת בינינו, או לגלות בגרות.....ולהקיש "שאינה חייבת בכך" או אפילו על כך שאינה חייבת לי תשובה בכלל . אישית, חבל לי לוותר על הקשר עימה, יחד עם זאת, יש לי כבוד עצמי. מדובר באישה בת 57 , אם לתאומים בני 12. אינה עובדת לפרנסתה, רק מתנדבת לנגן בפסנתר, במועדוני קשישים. לסיום: קשה לי להאמין, שכך יכולה להתנהג בת דודתי!!! אודה לתשובתכם המקצועית, העניינית, והמכבדת. בכבוד רב, רננה

אהוד שלום, אניאמא לשתי בנות. הגדולה בת 3 והקטנה בת 2. אני נשואה זה שנתיים. בעלי מגדל את שתי הבנות כאב לכל דבר אך הוא אינו האב הביולוגי של בתי הגדולה למרות שהוא נמצא בחייה מאז ומתמיד והיחס לשתי הבנות דומה לחלוטין. בתי אינה מבינה דבר והסביבה הקרובה (גן, חברים...)אינה נוהגת שונה. מבחינתם הוא אביה של בתי. ברור לי שעלי לספר את האמת לבתי בכדי שתהיה בריאה בנפשה. השאלה: באיזה גיל והאם אתה מכיר פסיכולוג שעוסק בתחום הנ"ל תודה

הי אוהד, לגדולה קיים אבא ביולוגי אך הוא לא מכיר בה ומעולם לא היה איתנו בקשר מהרגע שנולדה. בעלי אינו יכול לאמץ אותה היות ומבחינה משפטית היות ואני יודעת מי אביה הביולוגי הוא צריך לתת את אישורו ( לאחר שיבצע את הבדיקות שיאמתו את הנושא).אני מתגוררת בגני תיקווה

שלום רב! בני המקסים מתנהג לאחרונה בצורה מאוד אלימה. הוא מרביץ, שורט וצובט לפעמים גם מתוך שיעמום או בלי סיבה ממשית. למשל במשחקיה או עם ילדים מהמשפחה לעיתים הוא סתם דוחף או מרביץ. ככל הנראה זו התנהגות שהוא מחקה מן הגן או סתם התנהגות שהוא סיגל לעצמו. אנו מנסים להסביר מס' פעמים ברגוע אך זה לא עובד. זה מגיע לצעקות וגם זה לא עובד. ניסינו עונש שבו אני שולחים אותו לכיסא בפינה לאחר מעשה לא ראוי וזה לא עוזר. אני ובעלי חסרי אונים. כלום לא עוזר. זה הגיע למצב שאנו חיים באווירה של צעקות בבית וזה מתסכל מאוד. אני יודעת שהילד כנראה מחקה את ההתנהגות הזו אך אנחנו חסרי אונים... אשמח לעצה טובה!

אהוד שלום! תודה על התגובה המהירה. ראשית, אולי הניסוח במשפט הראשון לא נוסח כראוי...הבן שלי עדיין מקסים בעיניי למרות ההתנהגות התוקפנית שלו לעיתים אך חשוב לציין שלא כל הזמן הוא מתנהג כך. הוא גם יכול להיות ילד רך ומתוק ושכיף לשחק איתו. שנית, אני גם לא לגמרי בעד שיטת עונשים אך זה נעשה מחוסר אונים ולפי עצה של חברה גננת. אני מודה שקשה לי לא לכעוס כאשר הוא לעיתים צובט אותי בלי סיבה ובועט בי וזה מאוד כואב. אם הבנתי נכון אתה חושב שצריך להתעלם כאשר הוא מרביץ...ניסיתי גם את זה אך לרוב זה לא מועיל וזה קשה. הצביטות שלו מאוד כואבות ואינסטקטיבית זה מוציא ממני כעס..לעיתים אני מבקשת ממנו שבמקום מכה ייתן ליטוף. לעיתים זה עובד.. אני עדיין לא יודעת מה לעשות...

שלום אהוד... אני בת 32 אמא לל' בן 3.8 כיום...לפני כשנה התגרשתי מבעלי אחרי נישואין של 5 שנים...הגרוש שלי עזב את הבית לפני כשנה וחצי... ל' נולד לבית עם המון חום ואהבה וכל ענין הגירושין נפל עליו כרעם ביום בהיר...אני משערת....כיום אני והגרוש שלי ביחסים טובים בשביל ולטובת הילד...הוא נפגש איתו בזמנים הקבועים ומשתדל לראותו כמה שאפשר..למרות זאת ישנה בעיה ומצוקה מאוד קשה לל' ובטח שגם לי...אני אובדת עצות בענין ונמצאת במשבר מאוד קשה לנוכח הבעיה... ל' נגמל מהטיטול לפני שנה בערך (די מאוחר) .. מאז העזיבה של הגרוש שלי את הבית יש לו בעיה של החזקת קקי! בהתחלה חשבתי שזהו תהליך של הגמילה כי זה התחיל עם החיתול שהוא לא היה עושה קקי במשך 3-4-5 ימים ומגיע למצב של בכי וצרחות והשתוללות בבית רקיעות רגליים עד שהוא פשוט לא יכל להחזיק יותר ממש "התפוצצות" של הבטן...התייעצתי עם רופא המשפחה שהציע לי לשלב לילד "נורמלקס" כדי להביאו למצב שהוא לא יצליח להחזיק את הקקי בכלל בבטן ולאט לאט זה ישתחרר לו..אני רוצה לציין של' מעולם לא סבל מעצירויות,או מיציאה קשה גם לפני הנורמלס...עד היום אני משתמשת בנורמלקס מה שלא ממש עוזר כי הוא עדיין מחזיק ולא מוכן לשחרר את הקקי... ניסיתי כל דרך אפשרית של שיחה דיבוב מתנות...אני יושבת איתו עד היום כל כמה ימים ליד האסלה כשהוא צורח ובוכה ואומר שהוא לא רוצה להוציא עד כמעט למצב של חוסר אוויר וחוסר יכולת להחזיק... עד היום הוא לא מבקש ללכת לשירותים...היתה תקופה שקצת הוקל לו וכל יום בצהריים הייתי מושיבה אותו בסיר או באסלה,אבל בחודש האחרון יש שוב ריגרסיה והוא חזר לאותו מצב כמו לפני שנה של 4-5 ימים ללא יציאה...המצב הזה מעייף אותו הוא לא אולכ כמו שצריך כי הבטן שלו ממש מלאה,לא נעים לו לשחק כי זנ מציק לו אבל עדיין לא מוכן ללכת לשבת באסלה...אני משוחחת איתו כל יום מנסה להסביר לו בכל צורה ודרך אפשרית החל מספרים בובות משחקים ושיחות נפש..וכלום לא עוזר..אנא עזור לי לנסות לפתור את המצב הבלתי נסבל הזה!!! אני רוצה לציין שבחצי שנה האחרונה יש לי בן זוג שהוא מאוד אוהב... עד לפני חצי שנה הוא לא היה מדבר על ענין היציאות,בחודש האחרון שחלה שוב ריגרסיה הוא אומר "אני לא אוהב לעשות קקי אני רוצה להחזיק בבטן"...

ךlשלום יש לי בן בן8 שדי קשה לי איתו, או שאני לא קוראת אותו נכון או שהוא פשוט רוצה תשומת לב תמידית,זה מתבטא בהצקות לאח שלו הגדול, רוצה שאהיה איתו בתוך המקלחת עד שיסיים להתקלח ואם אני יוצאת הוא מפסיק להתקלח,אני מסבירה לו שחם לי ואני לא יכולה להיות בפנים וזה לא מקובל עליו, נוגע לי באופן תמידי בארנק ולוקח כסף ולא מענין אותו שאני צריכה את הכסף שיש שם (זה קורה כמה פעמים ביום) בקיצור אני דיי מיואשת ואשמח לעצה

רק אוסיף ואומר שבעלי נמצא באותו מצב ואנחנו די מיואשים

יש לנו שתי בנות מדהימות, בנות 3.5 ו2.5 . לאחרונה הבת הקטנה החלה להתנהג לידנו כאילו היא תינוקת ולא מוכנה להפסיק עם זה. יתרה מכך, היא חושבת שהיא האחיינית שלה שנולדה לפני חצי שנה וקוראת לעצמה בשמה ודורשת שייקראו לה כך. בנוסף נראה שהיא גם חווה מעין משבר גיל התבגרות עם התקפי זעם ואי-מוכנות לשתף פעולה עם נסיונות לדובב אותה מה היא צריכה/רוצה. יש לציין כי בגן לפי דיווחים שקיבלנו היא מתנהגת בסדר גמור עם שאר הילדים והגננות ושזה התנהגות ידועה על מנת למשוך תשומת לב. תשומת לב היא תמיד קיבלה ומקבלת, לעתים אף יותר מאחותה הגדולה למרות שאנו משתדלים שתמיד הן תקבלנה יחדיו מתנות והפתעות שלא תשרור קינאת אחים. מילא אם אלו היו רק התקפי זעם שלפי הבנתי שכיחים בגיל זה, אבל החיקוי שלה את אחייניתה ואי רצונה "לחזור להיות עצמה" מדיר שינה מעיניי וגורם לא אחת לחיכוכים ובעיות של עמידה בזמנים שלהן בגן ושלנו בעבודה. נראה לפי שעה שהיא מקפידה להתנהג ככה רק איתנו. האם זו התנהגות צפויה או שמא יתכן ויש לנו בעיה לא קלה ויתכן ממושכת? אני פשוט לא יודע איך להתמודד עם תופעה שכזו, אם לעודד למען חשיבה יצירתית או דמיון בריא, או שמא לנסות לעצור ולבחון לעומק אם זה נובע מבעיה נפשית כלשהי של הילדה? אני מבקש לציין שעד לפני מס' שבועות היא הייתה יורדת לבד מהמיטה שלה מוקדם בבוקר ומקבלת פנינו בחיוך וחיבוקים והיום היא ממאנת לקום בבוקר כשמבקשים ממנה, לא מחייכת ולא משתפת פעולה. האם זה מעיד על תחילתה של בעיה הדורשת התייחסות מיוחדת, או שזו התנהגות נורמטיבית לגיל הזה שניתן לעבור על סדר היום ולקבוע שזה יותר "משחק" מאשר בעיה אמיתי? תודה מראש.

שלום,אני אמא לפעוטה בת שנה וחצי כרגע יחידה , אני אמורה ללדת בחוד כחודש. אני פונה מכיוון שלאחרונה היא מרביצה המון, במיוחד לי ופחות לאבא שלה. בכל פעם שהיא לא מקבלת משהיא רוצה או אינה רוצה לעשות משהו כמו לשבת בעגלה היא נותנת סטירות. כאשר היא עושה זאת אני כועסת עליה ואומרת לה שלא מרביצים ואם היא ממשיכה אני מרחיקה אותה ממני, הרבה פעמים אני רואה שהיא צוחקת כאשר אני כועסת עליה ולכן אני לא יודעת אם אני מתמודדת עם זה בצורה טובה. אציין שהיא עדיין לא בגן אלא מתחילה אותו בתחילת השנה הקרובה. בנוסף שמתי לב כאשר היא רואה ילד שמתקרב אליה או מושיט לעברה יד היא מתגוננת ולפעמים מרביצה ללא סיבה. היא נמצאת הרבה עם ילדים אחרים ובד"כ איננה פוחדת מאנשים או מבעלי חיים. אני מאוד דואגת מכיוון שלפעמים אני מרגישה שאני לא מצליחה לשלוט עליה וזה גורם לי לכעסים מיותרים כלפיה. מה עושים?

שלום רב, נכדי בן 4 הוא נגמל מעשיית פיפי בגיל 3 זה הלך בצורה מהירה גם ביום וגם בלילה. לגבי צואה הוא אינו מוכן לעשות בסיר או לחופין בשירותים הוא שולט בסוגרים , מה שקורה הוא מבקש טיטול בצורת מכנס ניגש לשירותים עושה ומבקש שיחליפו לו. הוא מבין שצריך לעשות בשירותים ולא מוכן.בדרך כלל דוחה את היציאות אחרי הגן. מה ניתן לעשות??? סבתא אוהבת.

שלום. אני גרושה עם שני בנים אחד בן 17 והשני בן 13. יש דבר שאני לא יודעת איך להתייחס אליו . אביהם של הילדים מדבר איתם על כמעט הכל. במיוחד משתף אותם בזוגיות שלו. כשיש לו חברה חדשה או כשנפרד ורב עם בת הזוג. האם זה בסדר? עלי לציין שאנחנו התגרשנו כי הוא בגד בי. הילדים מספרים לי כל מה שאביהם מספר להם.אנא תשובתך המהירה. תודה וכל טוב

שלום ביתי בת שנתיים ושמונה בחזקתי הנני גרושה בזמן האחרון ביתי חוזרת מהסדרי הראיה של אביה שהיא עצובה מאוד ומבקשת אותו מראה חוסר ביטחון עצמי מבקשת הרבה חיבוקיןם ותשומת לב ואפילו מרביצה ובוכה הרבה לפעמים לבי נשבר שאני רואה את השפה התחונה שלה מושפלת מעצב ודאגה מה אוכל לעשות כדיי להקל על המצב

שלום, אני בת 25 ובעלי בן 27. יש לנו 4 ילדים: 6 וחצי(עולה לכיתה א'), 5(עולה לגן חובה), שנתיים ו- 4 ח'. יש לנו בעיות עם הבכור. הוא מאוד חכם, בוגר ואחראי (בהתאם לגילו כמובן) ומצד שני הוא עונה, מתווכח וחושב שמגיע לו הכל כל הזמן. דחיית סיפוקים אצלו כמעט ולא קיימת ומכך נובע שהוא רב באופן תמידי עם אחיו הקטן. אבל לא סתם רב.. לפעמים מפליק לו בלי סיבה או יותר נכון "כי בא לו". אם יש משחק או חטיף שהוא רוצה לרוב הוא לא יבקש ופשוט ייקח. הוא לא מתחלק כמעט בשום דבר. ועוד יותר מרגיז- שעם חברים הוא כן מתחלק, כן מוותר. מבחינתי הוא הפך את אח שלו לשעיר לעזאזל. לגבינו- יש וויכוח תמידי על כל דבר: לצאת לפארק או לא, ללכת לישון או לא. לכל דבר יש לו תשובה והוא עקשן בצורה בלתי נסבלת. אני מניחה שאני והוא(בעיקר אני, עם בעלי פחות)במלחמה תמידית כי אני כמוהו במידה מסויימת. מחפשת ייעוץ או הפניה להדרכה.. משו שיעזור לשפר תמצב.

שלום, התחתנתי רווקה עם בעלי כשהיה גרוש + 1 , בנו גדל , התחתן והביא לבעלי 2 נכדים חמודים שהקשר איתם מצוין הם מתארחים אצלנו ואנחנו אצלם כך שהקשר מצויין . לנו 3 ילדים גדולים. לקראת ראש השנה הקרב בנו של בעלי הזמין אותנו לארוחת חג אבל בין המוזמנים גם גרושתו והורייה , אני השתדלתי עד היום מלהיות נוכחת כשגרושתו בסביבה כי אינני מרגישה בנוח במצב זה ובמיוחד כשהורייה בסביבה . תשובתי להזמנה הייתה לבעלי כי אין בכוונתי ללכת ובעלי קיבל זאת בחוסר הבנה בטענה שגם הוא בולע , מרגיש לא בנוח כאשר הוא מוזמן למשפחתי ואף פעם לא מטיל וואטו ועושה זאת למעני .בעלי טוען שעלי לעשות זאת למענו כפי שהוא עושה זאת למעני בכל ההזמנות שהוא לא מרגיש נוח . מה לדעתך עלי לעשות . תודה

לאחרונה התחלנו להשתמש בשיטת הפסק זמן - כשהילדה בת ה 5 עושה משהו שהיא יודעת שאסור, אז מושיבים אותה בפינה לחמש דקות. אחת ההנחיות שקראנו היא שלא להתייחס אליה כשהיא בפינה, כדי שהיא לא תחשוב שהיא יכולה לקבל תשומת לב כך. הילדה מהר מאוד הבינה שכשהיא בפינה, היא יכולה לצעוק ולקלל אותנו בלי שנגיב, עוברות חמש דקות, היא מבקשת סליחה ונגמר. יצא בסוף שפינת העונש נהפכה לפינה של פריקת עול, שבה הילדה יכולה לעשות מה שהיא רוצה.

לשים בפינה למספר דקות, וזה אכן עוזר, אלא שנוצרה הבעיה החדשה שתיארתי, שבזמן הזה היא עושה מה שבא לה.

שלום רב בני הבכור בן 20 השתחרר לא מכבר מהצבא על רקע קשיי הסתגלות והתמודדות. לאורך כל הדרך הוא לא מוכן להתמודד עם קשיים ובורח מהם ולראיה השחרור מהצבא. מאז השחרור הוא יושב בבית, ישן עד הצהריים וכל ערב יוצא ויושב אצל חברים, ולא מוכן לחפש עבודה - כי עצם ההתמודדות שלו בהצגת מועמדות לעבודה - קשה לו. הישיבה שלו בבית גורמת להרבה מאוד מתתחים במיוחד בינו לאביו.ניסתי לשכנע אותו לגש לייעוץ פסיכולוגי והסברתי לו את הקשיים שאני מזהה אצלו, בתחילה הוא גילהל התנגדות נחרצת אך לאחר שהמשכתי ולחצתי טען שהוא ילך וישתוק ולא ישתף פעולה עם המטפל. שאלתי היא האם נכון לקחת אותו לייעוץ , והאם הדבר יהיה אפקטיבי כאשר הוא מגלה התנגדות, או שהחומות אותן בננה סביבו בכל זאת יוסרו כאשר יהיה בשיחות ב-4 עיניים תודה מראש

שלום רב אינני בטוחה אם אני בפורום הנכון אך בטוחה כי תוכל לעזור בתי בת 9.5 חוד' איתי בבית ויונקת.יש לה פחד נטישה שמתבטא בלילה בעיקר היא מתעוררת 6-7 פעמים אם לא יותר וגם מתוך שינה בוכה ורוצה רק אותי-רק אני מצליחה להרגיעה בחיבוק או בהרדמתה במיטה הנוספת שבחדרה ואז חוזרת למיטתה רק אחרי שנרדמת אם בכלל-ברור לי שזה התנהוגתי -האם אני צודקת?האם אני עושה נכון או שאולי מחזקת יותר את התנהגותה? לגבי הכניסה לגן ידוע לי שהיא בשלב שיא הפחד נטישה האם מומלץ להשאר יותר עימה בבית?אני פוחדת נורא שאני מזיקה לה בכך שעד הים היתה בזרועותי וכרגע יתעצם הפחד שלה,האם זה נכון שזה יכול להחמיר? תודה מראש

אנחנו הורים ל2 ילדים הבת הבכורה בת 8.5 והבן בגיל 7. אנחנו נמצאים בהליכי גירושין. עדיין חיים יחד. יש בנינו שיתוף פעולה. שניהם ילדים מקסימים, חברותיים, חכמים, מאוד חמים וכן מקבלים מאיתנו הרבה חום ואהבה. ההבדל בין שניהם שבננו ילד שקט ורגוע, מוותר לפעמים רק כדי שלא תצעק. הם רבים ביניהם היא בעיקר מרביצה לו. הוא מבליג הרבה פעמים עד שנמאס לו והוא מחזיר לה. היא לעומתו לא יודעת לקבל תשובה שלילית, לא יודעת לדחות סיפוקים, אם לא מקבלת את מה שהיא רוצה תוך רגע מילדה הכי מדהימה בעולם נהפכת לילדה מאוד עצבנית, זורקת דברים צועקת ומרימה עלינו יד. בועטת שלפעמים אין לנו שליטה אנחנו אובדי עצות לא יודעים מה לעשות. מאוד כועסים ועונשים לא מרתיעים אותה. הכל מבחינתה מותר לה. יורקת מדברת לא יפה. והיא כל הזמן מטיחה בנו האשמות שאנחנו לא כועסים על אחיה שהוא מרביץ לה אלא רק עליה. למרות שזה לא נכון. אחרי שהיא נרגעת היא מבטיחה שלא תעשה את זה שוב אבל בפועל זה לא קורה. אנחנו מאוד רוצים לעזור לה ולהקל עליה. תודה תודה,

הפניה היא בשם שנינו למרות שאנחנו בהליכי גירושין

ביתי בת שנה וחודש,אוהבת מאוד לאכול,כל היום היא עסוקה בזה גם אחרי שהיא סיימה לאכול את הארוחה שלה ,כל מי שאוכל לידה משבש את דעתה ,וגורם לה לרצות את האוכל שלו ,ובמידה והיא לא מקבלת את מבוקשה ,היא צורחת ובוכה ,אין לה בעיה ללכת לילדים זרים ולנסות לקחת להם את המזון שהם אוכלים,שהיא אוכלת ביחד עם ילדים תמיד העיניים שלה בצלחת שלהם,והיא לוקחת להם מהצלחת,במשך היום היא כל הזמן נכנסת למטבח גם אם הוא חשוך מחפשת אוכל וצועקת לעבר צנצנת עוגיות "את זה את זה" איך להתמודד עם זה ,מעבר להתנהגות בטיפת חלב אמרו לי שהיא באחוזון גבוה ואני צריכה לשמור עליה ובמידה והיא לא תרזה אני יופנה לרופא אשמח לעזרה

מחפשת דחוף פסיכותרפיסט/ית באזור קריות חיפה, ניסיתי דרך הקופה , הטיפול ניתן לילדים בגיל 6 וצעירים יותר זה דרך התפתחות הילד, שם התהליך של האיבחון וקבלת תורים הינו ארוך. אני חשה כי הענין אינו סובל דיחוי ומתקשה למצא מטפל/ת מתאים , האם תוכל להמליץ או לכוון? תודה

שלום, אני גרושה שש שנים ויש לי ילדה אחת בת 9. במשך השש שנים האחרונות היחסים עם הגרוש היו קורקטים (טובים יחסית) הסדרי הראיה דפקו כמו שעון, שילם בזמן והקשר עם הילדה היה מצוין עד שלפני מספר חודשים הגרוש שלי הכיר בחורה רווקה צעירה והכל השתנה- הוא מגיע לפגוש את הילדה מתי שנוח לו ולחברה שלו ומבקש הרבה לשנות הימים, הילדה מרגישה בשינוי ואף אמרה לאביה שהיא מרגישה שהוא השתנה והיא כבר לא בעדיפות ראשונה אצלו כמו שהיה בעבר. אני אישית לקחתי את זה נורא קשה ונכנסתי למצב רוח ירוד וחוסר אנרגיות דבר אשר פוגע בתפקוד היומיומי שלי...מעבר לזה זה נורא מגביל ולא ניתן לתכנן תוכניות. אני אמא למופת ומשקיעה רבות בבת שלי ודואגת שלא יחסר לה כלום...אבל הערב הבת שלי אמרה לי שהיא מרגישה שלאחרונה אני לא מספיק זמן איתה.. האם זה נכון לשתף את הילדה שאמא עוברת תקופה קשה בגלל השינוי שחל אצל אבא שלה?? האם זה הגיוני לצפות מילדה בת 9 שתבין אותך בעוד שגם לה מאוד קשה עם המצב החדש? אני מאוד רוצה לשתף אותה בצורה הכי אמיתית על מה שאני עוברת...(למרות המצב החדש שנוצר מעולם לא דיברתי רע על אביה ואין לי כוונה לעשות זאת לטובת הילדה) אודה לתשובתך המקצועית, ליאת

מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי היו מסובכים כלכלית- חובות עיקולים ואנשים שדופקים בדלת.ניתוקי חשמל מעברי דירות ... כשהייתי מערה הם התחילו תהליך של כונס נכסים, כרגע על שניהם חובות עצומים. שניהם עובדים קשה כל החיים, פשוט לא הלך להם. אני עובדת מגיל 13 כדי לקנות לעצמי, זה התחיל בשביל לקנות בגדים אבל כבר בגיל 16 כל ההוצאות שלי מלבד מגורים היו על חשבוני. ברגע שיכולתי התחלתי לעזור להם. עבדתי כמו חמורה משרה מלאה ולכן לא סיימתי תיכון,במהרה גם פתחתי חשבון בנק על שמי לשם הועברו המשכורות שלהם כדי למנוע עיקולים( הייתי קטינה). כיום אני בת 25, כבר מזמן לא גרה איתם אבל עדיין סוחבת את התיקים שלהם. החשבון שעל שמי במינוס של 50 אלף שח ולא ברור לי איך אני יוצאת מזה, כי הרי ברור שהחוב הוא על שמי. אני ממש מרחמת עליהם כי אף אחד לא עוזר להם אבל די, אין לי כבר כוח לעזור להם. חשוב לציין שאני עצמאית , יש לי חנות משלי שעובדת בהצלחה רבה, אני עדיין לא מרוויחה מספיק כדי שאוכל גם לעזור להם וגם להתפרנס בכבוד. אני רוצה להתנתק מהם במובן הפיננסי, הם ממש חסרי אחריות ומתנהגים כמו ילדים בני 15.הם עדיין מבקשים ממני עזרה וקצת מפעילים עליי לחץ נפשי. אין יודעת שהם לבד ואין מי שיעזור,אבל אני רוצה להתחיל את החיים של בקו נקי ולא עם עול כל כך כבד. לפי דבריהם אנשים שנמצאים בכונס נכסים לא יכולים לנהל חשבון בנק על שמם, האם זה נכון? איך אני מביאה אותם למצב שהחשבון על שמי נשאר ומשאיר אותי ללא חובות? תודה על העזרה

שלום אני אמא+ 2 יש לי ילד בן שנתיים וילד בן 8 חודשים לאחרונה כל הזדמנות שיש לילד הגדול הוא מרביץ לאחיו איך מתמודדים עם מצב כזה לצעוק, להעניש, לכעוס כלום לא עוזר מה באמת אפשר לעשות שהילד יבין שזה אסור להרביץ

התחלתי להפגש עם אישה מקסימה, שנינו בחלק ב של חיינו. יש לנו תקשורת טובה, היא יפה, מצחיקה, חכמה... יש לה שני בנים הגדול קרוב לגיוס והיא אינה יודעת לאן ילך והיא מבלה איתו הרבה שזה מובן אבל לפעמים לדעתי היא דואגת מה יהיה יותר מדי. היא ישנה אצלי כמה פעמים בשבוע ואני רואה שהיא מתקשה להרדם ומדברת איתי על הגיוס שלו הרבה מה הם עדיין לא הספיקו ומה צריך לקנות ולעשות... בלילה האחרון היא לקחה כדור שינה טונייט כדי להרדם. איך אני יכול להקל עליה במובן הזה כדי שתוכל להרגע ולנוח ושהבן יתגייס בשמחה ולא בלחץ של אמא

שלום אני מגלה קושי עם ביתי בת ה- 7 ואיני יודעת איך להציב לה גבולות מדובר בילדה נבונה, חכמה, מקובלת חברתית ותלמידה טובה. בכללית היא ילדה טובה ( בכורה , יש לה אחות בת 4 ) הבעיה מתחילה ברגע שאומרים לה לא . לא רואים טלויזיה עכשיו, לא הולכים לחברה, או לחילופין כאשר מבקשים ממנה לעשות דברים שהיא לא מעוניינת כגון לסדר את החדר , ללכת לישון . אציין כי להערכתי הילדה די מפונקת . בהיותה בת בכורה נהגנו לשחק איתה ולהעסיק אותה ללא הרף.גם כיום היא לא ממש יודעת להעסיק את עצמה יותר מרגעים ספורים ותמיד מבקשת שישחקו איתה או ללכת לחברים. אני ממש אובדת עצות התסריט הוא בערך כזה שאני מבקשת/דורשת לעשות משהו והיא לא מסכימה אני מבקשת שוב ואז מתחיל מחול של שדים היא צועקת ואני בחזרה צועקת ומאיימת בעונשים . הילדה נכנסת להתקף זעם שנרגע לאחר הרבה זמן עד שכולנו מותשים. אני מרגישה שאני מאבדת את הילדה היא פונה אלי בחוצפה " מה תעשי לי " " אני רוצה לדעת מה העונש" "אם אני אעשה את זה אני רוצה מתנה " "זה לא מענין אותי מה שאת אומרת " וכו' . בד"כ העונשים שלנו כוללים שלילת טלוויזיה או ריתוק וזה ממש לא עוזר ואנו מוצאים עצמנו צורחים בבי תבלי סוף כי אין לנו מה לעשות יותר. אציין כי לדעתי היא מקנאה באחותה. את האמת אני מרגישה יותר נינוחה ליד אחותה שהיא ילדה קלה יותר מחבקת ומנשקת כאשר הגדולה לעולם לא תנשק ולא תחבק ולא תביע כל רגש של אהבה. אולם אנחנו למעשה כל היום מתעסקים איתה . יצוין גם שמדובר בילדה לא אכלנית, מאוד בררנית באוכל. אני ממש זקוקה לעזרה תודה.

קליפ חדש שילדים אוהבים: http://www.youtube.com/watch?v=Iu2KB3J2aoE&feature=player_detailpage&hd=1

שלום רב אשמח לקבל את דעתך,רעיונות לגבי שיפור במצב? תוד ה מראש

הבנים והבנות שלכם נסעו לגלות עולם? לטארק בדרום אמריקה? לחפש את עצמם בהודו? להתנדב באפריקה? מקנאים? מתגעגעים? דואגים? חושבים לחבור אליהם לזמן מה? אנחנו מחפשים אתכם לפרויקט דוקומנטרי מרתק[email protected] נא כתבו שם וטלפון

שלום רב, יש לי ילד בן 7 ובשנה האחרונה יש המון מתח בינו לבין האבא שלו (בעלי), אם בעלי כועס עליו או משהו כזה והוא מתחיל לבכות הוא נגש אלי לעזרה, אני יודעת שלפעמים בטפשותי הרבה נכנסתי ביניהם "להגנת" הילד וזה יצר קושי בקבלת הסמכות של האבא, אני מאוד משתדלת לא להתערב ביניהם אבל גם כשאני לא מתערבת הוא נגש אלי לעזרה בטענה על האבא שעשה לו X או Y או צעק עליו, אני לא יודעת מה לומר לו?איך פתור את הקושי? וגם איך להתמודד עם זה שרב התקשורת של האבא אליו היא בצעקות, ניסיתי לדבר עם בעלי אבל הוא כנראה גם עובר תקופה לא משהו ודי תוקפני גם אם לא צועק נימת הדיבור היא התקפית ולא נעימה. תודה

אה כן וגם מכל דבר קטן הילד בוכה האם להתייחס או לתת לו לבכות ולא להתרגש מזה?

יש לי ילדה חכמה, מקסימה ויפהפיה בת שנתיים. תמיד חלמתי שתהיה לי בת, אך לעיתים אני מרגישה שהיא מרחיקה אותי ממנה. זה התחיל מכך שאת תקופה ההריון, עד גיל שנה וחצי שלה, חיינו אצל ההורים. במהלך חצי השנה של חופשת הלידה הייתי איתה כמעט 24 שעות ביממה, הינקתי אותה עד שהיא החליטה שהיא לא רוצה יותר (וגם לי כבר נמאס להיות חסרת עצמאות). במהלך השנה שלאחר תקופת הלידה בעצם גידלה אותה הסבתא (כי אני עבדתי במשרה תובענית). אני זוכרת שהייתי בוכה כשהיא היתה רוצה את סבתא או את אבא (! שכלל לא היה בבית!) ולא אותי במצבי מצוקה (עייפות/נפילה וכד'). אחכ עברנו לארץ אחרת, רחוקים מהמשפחה, ואני שוב במצב שבו אני לא מגדלת אותה ב-100 אחוז, כי אני עובדת ולומדת. אז אמנם היחסים עם האומנת יודעים עליות ומורדות (כנראה בעיקר מכשול שפה), אבל אני לא "הדמות ההורית האהובה" שהייתי רוצה להיות. אני לא יודעת לשים את האצבע על הדבר העיקרי שמפריע לי, אבל לדוגמא- אתמול התעוררה משנת צהרים ולא הסכימה שאתקרב אליה בכלל, רצתה רק את האומנת. יש לציין שכשהיא מעדיפה דמות אחת (אבא/אמא/אומנת)- היא נוטה להרחיק את האחרים. גם אבא שלה לעיתים נעלב כשהיא מעדיפה אותי/את האומנת על פניו, ומוחמא כשזה ההיפך... אני לא יודעת אם זו בכלל בעיה, אבל אני מרגישה רחוקה ממנה, כאילו אני לא יודעת מה עובר עליה כלל. לפעמים היא מסתכלת עליי במצבט אוהב, ולפעמים אפילו לא מעיפה בי מבט. זה נורמלי?

תודה על המענה. האם אתה חושב שאני עושה משהו לא נכון? שההתנהגות שלה היא פשוט תגובות להתנהגות שלי?

שלום רב האם הפורום פעיל? תודה

שלום, אחי בן 8 כשנולד התגלתה אצלו מחלת ההירשפרונג שטופלה בהצלה בניתוח כשהיה בן 4 חודשים. מאז ועד היום הוא לא שולא בצואה שלו וזה הפך להיות דבר בלתי נסבל. מעבר לזה שמאוד קשה לו וגם לסביבה שלו הוא התחיל בשנה האחרונה להכחיש מכל וכל כאשר יש לו צואה בתחתונים- הוא בהכחשה מלאה. "תופעות הלוואי" של האנקופרזיס היא בעיה חברתית רגישות יתר, הכחשה, אי יכולת להתמודד ועוד. אנחנו ממש אובדי עצות ומחפשים מישהו מומחה שיכול לעזור בנושא. אשמח לקבל המלצה. תודה רבה, מיטל

שלום אהוד, אני בת 31, אחי הוא בן הזקונים במשפחה. הורי אינם שולטים בפלאי הטכנולוגיה; מיילים, אינטרנט וכו'. אני פונה בשמם ולבקשתם. אשמח לקבל הפנייה לגורם רלוונטי. תודה, מיטל

שלום רב, מדובר על משפחה חד הורית שאם המשפחה נפטרה ממחלה קשה לפני כ- 10 שנים.ישנם 2 אחים שנשארו עם האב המגדל אותם ללא דמות אימהית חדשה.הבעיה היא שהבן הקטן כיום בן 13 מראה תלות רבה במבוגר הנותר, מפתח בעיות בריאותיות לקבלת תשומת לב ומתן הקלות בהתמודדות עם החיים (אי הליכה לבית הספר לדוגמא). התלות מתבטאת במעורבות מקס' בחייו של האב , שינה ביחד עם האב בכל לילה במיטה הזוגית של האב,חיבוקים ונשיקות בכל הזדמנות. המשפחה אינה מטופלת ומתמודדת לבד. מה דעתכם?

שלום, אני בת הזוג של האב (מזה 5 שנים), בקשר חם וקרוב עם הילדים והמשפחה,גרים בנפרד. אודה להתייחסותך.

שלום, בני בן ה-3.5 מתנהג בצורה שמאוד מקשה עלינו את החיים. הוא מתווכח על כל דבר, אוכל, מקלחת, שינה וכו'. כשלא מקבל מה שרוצה (ממתקים, צעצוע וכו')- הוא זורק את עצמו על הרצפה, צווח וצורח, בוכה בקולי קולות עד שזה נהיה בלתי נסבל. הוא נהיה מתוסכל בקלות ומסרב להתמודד עם דברים פשוטים ביותר, למשל- אם חפץ מסויים עומד בדרכו, במקום להזיז אותו הוא יבכה ויבקש מאיתנו להזיז אותו. הוא לא מוכן לאסוף את הדברים שהוא מפזר, ומתעקש לעשות דברים שאנו לא מרשים משום שהם מסוכנים. לגבי גמילה- הוא גמול מפיפי כבר כמה חודשים. בגן הוא עושה צרכים רק באסלה, כמעט ללא פספוסים, מבלי שיזכירו לו ללכת לשירותים וכו'. בבית- צריך להכריח אותו ללכת לשירותים, אחרת הוא פשוט יעשה בתחתונים. צריך לגרור אותו לשירותים צורח וצועק שאין לו פיפי, למרות שיש לו. קקי בשום אופן הוא לא מוכן לעשות באסלה/בסיר בבית, אלא רק בטיטול- ניסינו בכל דרך אפשרית לפתור את הבעיה הזו. הבעייה הכי קשה איתו- היא ההירדמות בלילה. הוא לא מתעורר במשך הלילה, אבל ההשכבה לישון היא מלחמה יומיומית. הוא לא מוכן להשאר לבד בחדר וללכת לישון, מישהו חייב לשבת לידו עד שנרדם. אחרת- צורח ובוכה בקולי קולות. ניסינו הכל- סיפורים, מנורת לילה, מוסיקה, הבטחות, שכנועים, הסברים, ללכת ולחזור- כלום לא עוזר. הוא בשלו. סוגייה קשה נוספת- הוא לא מוכן שאביו יטפל בו, רק אני. לא מסכים שיקלח אותו, שישחק איתו, שישכיב אותו לישון,שיעשה איתו דברים. רק אם אין ברירה ואני לא בבית. בבקרים למשל, אם אני מעירה אותו- הוא קם מיד, מתארגן והולכים לגן. אם אביו מנסה להעיר אותו- הוא לא קם ועושה לו את המוות. הגננת חושבת שיש לו איזו בעיה רגשית וכדאי לנו ללכת איתו לאבחון במכון להתפתחות הילד. איזה סוג של טיפול כדאי לנו לנסות? אני חוששת שהגענו למצב שאנחו אובדי עצות ולא נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות יעילים לבד. אודה לעצתכם.

אני מחנכת את בנותיי להסתדר לוותר שצריך ולהתחלק וכך הם מתנהגות שחברים באים.יש לילדתי בת 4.5 חברה מפונקת שלא מוותרת על כלום. השבוע הייתה אצלנו וכל דבר שהבת שלי בחרה היא רצתה וביתי כמובן וויתרה כי היא הרגישה שהיא אורחת וצריך לכבד אותה(לא התערבתי)עש שהיא התעקשה על תחפושת מסויימת שכבר לבשה אז החברה אמרה שאם היא לא תוריד ותיתן לה אז היא תתקשר לאמא שלה ואמא שלה תגיד לה להוריד אותה או שהיא תלך הבייתה. הבת שלי מיד ויתרה שוב ואז אני לא הסכמתי והסברתי לחברה שאם ממש רוצה ללכת היא לא חייבת להישאר והיא צריכה ללמוד להתפשר גם. לקחתי אותה הביתה על פי רצונה. ובדרך הסברתי לילדתי שהיא לא צריכה לוותר על כל דבר והיא לא צריכה להיכנע "לאיומים" מסוג אלה. מה אני אמורה לעשות?קשה לי מאוד לשמוע שהבת שלי נכנעת עד כדי כך.האם זה בסדר שלקחתי את החברה הביתה?או שלא הייתי צריכה להתערב.(יש לציין שאמא של הילדה נותנת לה להרגיש שהיא מרכז העולם-בת ראשונה שלה)

לא הבנתי את המשפט האחרון. "שחשוב למצוא איזון...". אם תוכל להסביר לי שוב.

שלם, אני ואביה של ילדתי בת 3 גרושים מזה שנה וחצי אך אנחנו ביחסים טובים ואפילו פעם בשבוע- שבועיים הוא מגיע לבית שלנו ואפילו נשאר לישון. הילדה מבינה שהוא לא גר איתנו, רואה שאנחנו מתחבקים ומתנשקים ורואה שהוא הולך בערב, אבל לפעמים הוא נשאר והולך הביתה רק למחרת. יש לציין שהיא לא ראתה אותנו ישנים באותה מיטה...... אבל בכל אופן אין בכוונתנו לחזור אחד לשני לפחות לא בזמן הקרוב האם זה מבלבל את הילדה...... אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי לא לפגוע בילדה והחלטנו שאם זה לא טוב לה נפשית אז פשוט נתנהג כמו גרושים......

הבת שלי בת 3.4. כבר הפסקתי לעקוב אחרי עניין הגמילה אבל אני יודעת בוודאות שהתחלנו לגמול אותה עם הגן בפסח שנה שעברה! היא היתה במצב טוב אבל מעולם לא נגמלה לגמרי...אציין שניסינו כמה שיטות ובינהן לפני כמה חודשים החלטנו להפסיק לה טיטול בשינה כי אולי היא מתבלבלת ולא יודעת מתי היא עם חיתול ומתי בלי. היום היא בלי חיתול בכלל והיא עושה פיפי חופשי גם בגן וגם בבית-נראה כאילו זה לא מעניין אותה והיא בכלל לא טורחת ללכת לשירותים וגם כשמציעים לה היא מתעצבנת ואומרת שאין לה פיפי ואח"כ עושה בתחתונים. גם כשהיא אצל חברות, גם כשהיא ישנה אצל סבתא/דודה. אציין שאני בהריון בחודש התשיעי ויכול להיות שנסיגה התחילה בחודשים האחרונים...ניסינו שיטה שקראנו עליה רבות באינטרנט-לא ליצור עימותים, לתת לה כל מה שהיא רוצה כולל ממתקים והפתעות כדי שתרגיש בטוחה ולא תעשה. זה עזר לכמה ימים וחזר... אני שוקלת להחזיר אותה לטיטולים בלילה או למהלך כל היום כדי שתרגיש לא נעים ותרצה לבד להוריד וללכת לשירותים. קראתי את כל העצות בפורום אבל זה עדיין לא מתאים לענייני... HELP

שלום רב הבן שלי בן 2.11 התחלתי איתו בגמילה כמעט לפני שנה, ההתחלה הייתה נורמלית וכל הסתדר תוך פחות מחודש, אחר כך הוא נכנס לגן ואני נכנסתי להיריון והתחילו הבעיות עם הגמילה ועד שהגענו למצב שהוא מסרב להיכנס לשירותים. היום הוא לא דורש לגשת לשירותים, אני מי שמציעה לו, ואם אנחנו לא ביחד או שאני עסוקה במשהוא אחר חוץ מנו אז הוא עושה בתחתונים אחרי שהוא עושה הוא ניגש אילי ואומר לי שהוא עשה בתחתונים ושאסור לעשות זאת והילדים עושים בשירותים, אפילו לפני שאני מדברת. מה אני יכולה לעשות? עוד חודשיים הוא נכנס לבית ספר

כן הבן שלי כמעט בן שלוש אשר בעוד חודשים נכנס למסגרת בית הספר שמתחילים בגיל שלוש

שלום הילד שלי בן 2.8 התחיל גמילה והוא פשוט מסרב לעשות קקי בסיר או בשרותים, עם הפיפי הכל בסדר אין בריחות אין שום דבר אבל שזה מגיע לקקי הוא לא מוכן אפילו לשבת על הסיר והוא עושה בתחתונים. יש לו מודעות הוא אומר "אני צריך קקי" ואז מתחיל מאבק עיקש ביני לבינו לעשות בסיר, אני לא יוגעת מה לעשות, אנחנו ככה כבר שבוע וחצי מתחילת הגמילה, האם יש לזה פיתרון או שזה יבוא מעצמו בעוד כך וכך זמן תודה נעמה

שלום וברכה, מזה מס' חודשים בתי היחידה בת ה4.5 מתנהגת בצורה קיצונית וקשה , מקללת אותנו , מרביצה , מתפרצת על כל דבר שלא נראה לה ו/או לא מקבלת באותה שניה שביקשה ...הילדה מורעפת בים של אהבה מכל הכיוונים , בגן מתנהגת דיי למופת . בהתחלה באמת לא ממש שמתי לה גבולות ונהגתי לזרום איתה על כל דבר בגדול כמובן בגדר ההיגיון . לפני כמה חודשים כשהתחילה ההתנהגות הבנתי שמשהו אצלי לא בסדר וחשוב שהילדה תקבל גבולות ומהר, אני עובדת על עצמי בענייו זה . הילדה מאוד קשורה אליי ומאוד זקוקה לי , כך הורגלה כי אני רוב הזמן איתה , בעלי הוא חלק בלתי נ פרד מהבית אבל הרבה פעמים היא מסרבת שייקח אותה לגן או יעשה איתה פעולות אחרות ...העניין מאוד מאוד מתסכל וקשה , התגובות , החוסר כבוד , לפעמים גם לסבאוסבתא , ההתמודדות ....ניסיתי להבין למה ? לפני חודשיים היינו בחופשה חודש בחול , שם זה דיי הקצין , אחכ חזרנו , יש לה כל מה שהיא זקוקה , היא מאוד חברותית , אנחנו בית מאוד פתוח... שאלתי את עצמי למה היא כעוסה כ"כ.

אנחנו בהליכי גירושין. יש לנו 2 ילדים בגן. אנחנו עוזבים את הדירה ואת העיר. מתקרבת להורים. מישהו מכיר פסיכולוג של מכבי או שירות אחר מוזל שיכול לתת לנו הדרכה הורית איך לספר לילדים. וגם להתייעץ מה הכי נכון לגבי הסדרי ראיה. תודה.

בני בן 10 וסובל מהפרעת קשב שמטופלת ברטלין la לאחרונה נולד לו אח בן 9 חודשים והוא מסייע לי לשמור עליו באהבה ורגישות.כאשר הוא חווה תסכול, למשל אני לא מרשה לראות טלביזיה יותר הוא מקלל וזורק חפצים או טורק דלתות.שיעורים הוא לא מוכן לעשות באופן קבוע וטוען ששכח או אין. בכלל כשקשה לו עם משהו הוא בוחר בהימנעות, בורח מהכיתה או מהבית.כשאני מחפשת לו מטפל או מורה פרטי הוא מאד מתוסכל ומתחיל לבכות וטוען שלא ילך לעולם. מה לעשות עם התקפי הזעם

שלום רב אני אמא לבת שנתיים ובת חמש.ביתי הגדולה מאוד רגישה ואני מנסה לתת לשניהן אותה תשומת לב,אך בזמן האחרון יש לה התקפי קינאה לקטנה ,רוב הזמן מרביצה לה אפילו מעצבן אותה שהיא רק מסתקלת עליה מחוסר ברירה אני כל הזמן צריכה להרחיק אותן זו מזו אך לא תמיד זה אפשרי ואני מגיעה לפעמים במצב של חוסר שליטה לגביה.אני רואה שהגדולה כל הזמן מחפשת אצלי תשומת לב אבל אני מרגישה כמה שאני נותנת לה זה נהיה יותר גרוע. מה עושעם?

בוקר טוב הבת שלי בת ה-6 ילדה חכמה אך יש לה הרגל שאני לא יודעת מה לעשות איתו: היא מוצצת באצבע למרות כל הנסיונות שלנו להפסיק הרגל זה השתמשנו במריחת מרה על האצבע אך לשווא. היה הסכם בינינו -חיזקתי אותה במדבקות כשהיא לא שמה אצבע (בשילוב אמצעות המרה)וקניתי לה מתנה שהיא ביקשה אותה היתה הצלחה הפסיקה לשבוע ופעם נוספת ליותר משבוע ואפילו היתה הפסקה של חודש ושוב חזרה לשים אצבע בפה גם ביום ובגן מה שעיצבן אותי עוד יותר.

צהריים טובים. זה באמת קל יותר לחכות עד שהיא תפסיק אך הפחד שלי שהיא לא תפסיק כמו אחותי שהרגל זה נמשך אצלה עד גיל 25 בניגוד לי שהפסקתי עד גיל 5

שלום, יש לי ילדה בת 3 ולפני כחודשיים החלטנו לגמול אותה ממוצץ בהדרגה. תחילה העברנו אותה למוצץ רק בשינה ולפני כחודש, תוך הסבר והסכמה מצידה היא זרקה את המוצץ לפח בעצמה. מאז שהיא זרקה את המוצץ כמעט כל ערב כשעולים לישון, היא צורחת ורועדת במשך שעתיים עד שהיא נרדמת. אני חייב לציין כי תחילה הייתה בעיה מכיוון שבגן היא הייתה ישנה בצהריים עם מוצץ אבל לפני שבוע וחצי גם בגן היא זרקה את המוצץ לפח וחשבתי שזה אמור לפתור את הבעיה. אני כל היום מדבר איתה ומכין אותה ללילה והיא בעצמה אומרת לי שהיא לא תכבה יותר ושהיא גדולה אבל ברגע שמסיימים לקרוא סיפור וצריך ללכת לישון, היא כאילו מתנתקת ולא מגיבה למה שאנחנו מנסים לדבר איתה ורק צורחת ורועדת. רציתי לשאול האם צריך להחזיר לה את המוצף כי אולי היא לא מוכנה או להמשיך עד שהיא תתגבר. הסיפור הזה מאוד קשה לנו אנחנו רואים שמאוד קשה לה גם והאם החזרה של מוצץ לא תקשה עלינו בעתיד תודה