פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

הנושא של יחסי הורים וילדים הוא מרכזי בחיי משפחה ובחיי זוג ההורים. זוג שמתקשה לממש את חייו הזוגיים בהרחבת המשפחה - חש בדרך כלל תקיעות בחייו.

הולדת הילדים מעבירה את הזוג ממקום הדדי ופשוט יחסית, למערכת חיים מורכבת, המתפתחת בכל רגע, משתנה עם הגדילה של כל ילד ועם הולדתם של ילדים נוספים, מעשירה את הזוג ומאפשרת לו לבנות ולחזק את גופם ואת אישיותם של הילדים.

יחסי הורים - ילדים היא מערכת דינאמית. בגלל ההבדלים בין האיש והאישה, בין האב והאם, עקב ההבדלים בין ילד לאחיו או לאחותו, ומשום שכל זוג הורים רוצים לגדל ולחנך את הילדים בהתאם לערכים ולנורמות שלהם, נראה שמסובך להמליץ לאם או לאב מה ואיך לפעול כהורים.

מצד שני, הורים זקוקים לעצה ולהכוונה. חלקם מבינים בעצמם שהגיעו לפרשות דרכים, כך שהדרכים שהלכו בהן, הביאו אותם למקומות שליליים לעצמם ולילדיהם.

בפורום זה הייתי רוצה להתייחס גם לצרכים של ילדים בתהליך התפתחותם וגם לצרכים של ההורים בעת שהם מגדלים את ילדיהם. נבחן כיצד להביא את מערכת היחסים לאווירה טובה ונכונה, כך שרוב בני המשפחה יחושו כי הם יכולים להיבנות, להתחזק ולהשתכלל בתנאים הללו.
4251 הודעות
3702 תשובות מומחה

מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

ערב טוב אני הכרתי אלמן שמתגורר בחו"ל . מצאנו חן אלד בעיני השני והילדים שהם נשואים ובעלי משפחות מתנגדים. מה לעשות

24/06/2018 | 15:21 | מאת: הפלה

אני ילדה שאמא שלה עשתה 3 הפלות

לקריאה נוספת והעמקה

השאלה לא ברורה. אהוד גלבוע

05/03/2018 | 03:14 | מאת: אמתי

שלום יש לנו בן בכור כנ"ל וגם בת בת 4 חודשים אך הבעיה הייתה קיימת גם לפני. אנחנו מחנכים בגישת לייף סנטר ובאמת שמחים בה וטוב לנו. מרגישים שנותנים מענה רגשי מלא לילד, הוא שמח, פתוח, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, אוהב להיות איתנו, מפותח רגשית ובאמת ב"ה בבית טוב לנו. יש לו סבא וסבתא שהתחושה היא שהם פשוט עושים מאבק על האהבה שלו, מבטיחים לו דברים, כל הזמן ממלאים את הזמן באטרקציות והבטחות ומתנות ולפעמים אפילו "בורח" להם משםט מסגיר שהם מנסים "לקנות" אותו. וזה מצליח. היו תקופות שבננו העדיף את האבא על פני האמא והצלחנו עכשיו די לאזן את זה. אבל הסבא, פשוט אי אפשר להתחרות. הוא רוצה להראות לו דברים, אם יש משהו שהוא צריך הוא מבקש ממנו, הוא רוצה שהוא ילביש אותו, יאכיל אותו, ירים אותו, כל הזמן מחפש רק את קרבתו, כשאנחנו בחברת ההורים שלנו, פשוט מרגישים שהסבא זה אבא שלו, לפעמים הוא בטעות קורא לו אבא. אני אישית בתור אבא ממש מרגיש שאני נותן הכל שהילד יצמח בצורה בריאה, וזה מרגיש לי ממש לא בריא מה שקורה פה. היינו בחתונה, בתוך 5 שעות הוא לא בא אלינו ההורים כמעט בכלל! לא חיפש, לא רצה. האמא התקרבה אליו הוא דחף אותה ואמר "דייייייי" והיא לא אמרה לו דבר. וביומיום בכלל אין שום תחושה של מחנק ובאמת אין, הוא ממש חופשי. אנחנו מאוד מאוד פגועים. אני אישית בתור אבא לא מסוגל להכנס למלחמות "קניית בעלות" ואין לי גם מסוגלות להקשר אליו ולהפגע כל פעם מחדש. זה תקין?מה עושים? המון תודה.

שלום אמיתי אכן סבא וסבתא יכולים לערער את מערכת היחסים שבין ההורים לילד. אני ממליץ שתבדקו האם אתם רוצים להיות איתם בקשר כזה שבו הם מערערים את הקשר שלכם עם הילדים. מה דעתך? אהוד גלבוע

13/02/2018 | 20:50 | מאת: שיעורי פסנתר

אני סטודנטית באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים מלמדת שיעורי פסנתר לגילאי 5 ומעלה. טלפון:0522030238 רחל.

מאחל לך בהצלחה. אם את כבר מפרסמת כאן , אז אולי תכתבי את האיזור שבו את מלמדת?

נכדי סובל מבעית קשב וריכוז ומטופל על ידי הוריו בליווי מקצועי מלא בריטלין ובריספדל.הוא בן 8 .אני מבלה איתו כסבתא לא מעט ורואה את הבעיות ההתנהגות שלו.בהיותי בעלת רקע בחינוך- מורה מוסמכת לגיל הצעיר בעברי -אני משתדלת לא להתערב ולהביע דעה למרות שלהורים מאד קשה עם המצב.אני מרגישה שאני זקוקה להדקכה איך לנהוג במצב..האם זה סביר שאבקש מהורי הילד להגיע איתם לאחת הההתיעצויות שלהם ?האם זה סביר שאביע את דעתי שם?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך סבתא אכן , בעיות קשב וריכוז ובעיות התנהגות הנילוות לכך, הן עומס ומצוקה להורים וגם לסבתא. אני חושב שכדאי שההורים שהולכים להדרכת הורים אצל הפסיכולוג, יכולים לשתף אותך , במה שהם הגיעו בשיחות . כך הם יוכלו לכוון שכל מי שפוגש את הילד, יהיה מסונכרן עם הכיוון שהם מגבשים שם. אני לא חושב שכדאי שאת תלכי איתם להדרכת הורים. לעיתים ההדרכה מגיעה גם לעסוק בנושאים זוגיים , כי ההורות קשורה גם לכך. אבל , כאמור, הם יכולים לשתף אותך במסקנות שמגיעים בהדרכה. מה דעתך? אהוד גלבוע

מן הסתם אתה צודק.אני שואלת אותם הרבה על ההמלצות.היות והייתי מורה וליויתי לא מעט ילדים עם בעיות כאלו חשבתי שיתכן שיש לי מה לתרום .יתכן שעלי ללכת לטיפול בעצמי בנושא

שלום אני בת 30 ולאחרונה מלווה אותי תחושת עצב ומועקה בכל הנוגע לקשר עם אמא שלי או לביקור בבית הוריי. אני ואמא שלי היינו עד לפני שנה החברות הכי טובות היינו מבלות המון יחד והייתי מספרת לה הכל והיא הייתה מעורבת בחיי מאוד. לפני כשנתיים עזבתי את בית הוריי לטובת מגורים עם החבר ומאז אני מרגישה שהקשר ביננו כבר לא מה שהיה, כלומר, הוא נעשה שטחי, אני מרגישה שאני כבר לא כ״כ מעניינת אותה (כמו שאומרים רחוק מהעין רחוק מהלב), כל פעם שאני מנסה לחדש את הקשר ולעבוד עליו למשל על ידי שליחת הודעה אני תמיד מרגישה שאני מפריעה לה במשהו. יש לי עוד שני אחים גדולים שיש להם ילדים ואמא שלי רב היום עם הנכדים. אני יודעת שזה טבעי שסבתא תרצה להיות עם נכדיה, במקרה שלה זה כל יום היא ממש מגדלת אותם. לי אף פעם לא היה סבא וסבתא אז אני לא מבינה מה כ״כ קריטי לנכדים לראות את הסבתא כל יום, מה גם שנראה שאחיי דיי מנצלים אותה. בתור בת הזקונים תמיד הרגשתי תלושה מהמשפחה, אחים שלי מאוד דומים ואני בכלל לא קשורה. זה מה שאמא שלי אהבה בי שאני שונה מאחיי ולזה היא הכי התחברה. אני לא מבינה איך מקשר כ״כ קרוב של חברות נהיינו כ״כ רחוקות. ביום יום היא לא מתעניינת וזה הרגיש כמו סטירה בחצי שנה הראשונה שגרתי לבד שהיא בכלל לא התעניינה מה הולך איתי, הרגשתי נטושה. נכון שאני כבר בת 30 אבל זה מאוד מעציב אותי ואני לא חושבת שיש גיל שבו הקשר עם אמא צריך להיות מנותק. לפני חודש היה לי יומולדת 30 והוריי הזמינו נופש בדיוק בתאריך הזה, כשאמרתי שהייתי רוצה לחגוג גם איתם עיכבו את היציאה בכמה שעות והיא בילתה איתי, אבל עדיין זה לא מרגיש הקשר העמוק שהיה ביננו לפני שנה. כל פעם שאני באה לביקור בבית הוריי (פעם בשבוע) אני מרגישה עצב ומועקה, קשה לי לבלות איתם כי כל הזמן הבית מלא בנכדים או באחים שלי שנמצאים שם כמעט כל הזמן או שהם מתקשרים ולי כל הזמן אומרים גם להתחיל לעשות ילדים. כאילו כל מה שנחשב כרגע במשפחה זה הנכדים. אחותי מובטלת כבר 5 שנים מאז שנולדה ביתה הראשונה וכל היום מדברת עם אמא שלי על מה הילדה אכלה ומה היא לא אכלה. קשה לי כל פעם לבוא לשם ומצד שני אני לא רוצה להפסיק לבוא חשוב לי מאוד לשמור על קשר עם הוריי. איך אני אמורה לנהוג? (כבר עשיתי שיחה עם אמי שאני מרגישה שאני מאבדת אותה, שהיא לא באמת שם כמו פעם) אני באמת מרגישה שאני לא מעניינת אותה. עליי לוותר ולהבין שזהו יש לה עניין חדש הנכדים ושאני בעינייה סתם כלי לייצור נכדים? אני ככ שונאת שהיא אומרת לי להזדרז ולהביא ילדים, אני מרגישה שזה מבטל אותי לגמרי, כאילו עדיין לא עשיתי את מה שרציתי עוד אין לי קריירה מסודרת ואני בכלל לא בכיוון של זה כרגע. לארוחות משפחתיות של שישי אני לא מגיעה אני לא מרכישה שאני מעניינת מישהו וכל הזמן מדברים על אחותי שגדולה ממני ב 10 שנים ועל הנכדים. מה עליי לעשות איך לנהוג?

שלום לך אכן הקשר שהיה לאימך איתך כבת זקונים , היה מבוסס על זה שאת היית הילדה עבורה כאימא. את הרגשת שזה קשר בין חברות, אבל למעשה אימא שלך הרגישה שהיא רוצה וזקוקה להיות איתך כבת הקטנה. קשר של חברות הוא קשר שוויוני . הקשר בין אימא לבת הוא לא שוויוני. האימא מעניקה והבת זקוקה לקבל. כאשר בגרת ועזבת את הבית, אימך רצתה להמשיך ולהיות אימא שמעניקה. גם סבתא היא כמו אימא לתינוקות שמעניקה להם מהרגשות האימהיים שלה. אני מרגיש שהאיכויות הרגשיות שקיבלת מאימך , הן חשובות לך ואת עדיין זקוקה לקבל אותן. קשה לך לעבור ולהיות הדמות האימהית שמעניקה לאחרים. את זקוקה עוד להיות זו שמקבלת את מה שהתרגלת במשך 30 שנים לקבל ממנה. את מרגישה שהאחים שלך והילדים שלהם נהפכו להיות חשובים יותר לגבי אימך. לדעתי אין זה נכון. את חשובה לה, אלא שהיא ממשיכה להעניק מהאימהות שלה לתינוקות . גם לאחותך קשה להיות אימא, בכך שהפסידה את העבודה שלה. גם את חוששת לעבור לשלב הזה, כי עוד לא מיצית את התחושה של להיות בת אדם בוגרת , לפני שאת נכנסת למקום האימהי. אני חושב שכאשר את תרשי לעצמך לבנות לעצמך משפחה, להרגיש בטוחה יותר בקריירה שלך, ובזוגיות, הקשר שלך עם אימך יחזור להיות טוב. אולי לא יותר טוב מהקשר שלה עם האחים שלך, אבל הוא יוכל להיות טוב. מה דעתך? אהוד גלבוע

18/11/2017 | 11:13 | מאת: ..☆..

עשיתי משהו שמפריע לי וגורם לי הרגשה רעה.. כי איבדתי סיכוי לבנות משהו עם בחור שהייתי מעוניינת בו, זה מישהו שראה אותי במציאות ואז התחיל איתי באפליקצייה להכרויות, הוא דיבר נורמלי, התעניין היו לנו שיחות טובות רק בהתכתבות הוא ניסה להתקשר ולא עניתי לו לאף שיחה, יש לציין הוא הטעם שלי בחיצוניות וגם לפי ההתכתבות אני רואה את זה, הוא הציע שניפגש וכמו שאני אוהבת אמר שהוא יבוא לאסוף אותי באוטו שלו, שאלתי אותו מה נעשה כשניפגש הוא אמר שנהיה באוטו התשובה הזאת עיצבנה אותי והכל כי זה מראה כאילו הוא רק מכוון לסקס, מפה הכל הידרדר.. התחלתי לעבוד עליו בהודעות לגרום לו לחשוב שכניפגש יהיה סקס כדי לראות איך הוא מגיב והפיל אותו בפח! מרחתי אותו בהודעות והוא ממש רצה כבר לבוא אליי אני מרגישה שהתעללתי בו.. כתבתי לו בסוף "סתם הסתלבטתי עלייך מה חשבת שאני רק סקס?" הוא התעצבן.. הוא כתב לי שאני בטח גבר בכלל שאני טרנסית דיבר בלשון זכר(יש באפליקציה הרבה טרנסיות שנראות כמו נשים) הוא גם חשד שאני טרנסית כי לא עניתי לו לטלפון ואין לי פייסבוק, הוא כתב לי 'תוכיח שאתה לא גבר', עניתי לו 'מה זה יתן לי גם ככה אתה מחפש רק סקס' אז הוא כתב יאלה אל תשגע אותי ביי. התנהגתי בטיפשות איבדתי את הסיכויים איתו? אם הייתי מציעה שנעשה משהו אחר כמו לשבת במקום ציבורי לדייט נורמלי הוא היה מסכים או שהוא באמת חיפש רק סקס?

שלום לך אני לא חושב שבפגישה הראשונה בן הזוג אמור לקחת את בת הזוג במכונית שלו. להפך. אז את בטרטוריה שלו. הוא שולט במצב. אני בעד להיפגש בבית קפה , או מסעדה , במקום שיש בו הרבה אנשים ואין כל סיכוי לסקס. אז יש את האפשרות להתחיל בהיכרות בין שני בני אדם . מה דעתך? אהוד גלבוע

אני בת 29 עוד לא מסודרת לא משפחה ולא עבודה ונידית אני בת השנייה מיתוך חמשה אחים ואחיות. יש לי אחות שיותר צעירה מימני בשנה 9/10 חודשים והיא יותר מסודרת יש לה עבודה קבועה ואמא שלי מספרת שיש לה גם (רישיון שלי אין) והיא תמיד משווה בני לבנה אבל לה היא לא אומר כל הזמן תראי ותראי מה לעשות אני לא יודעת איך להתמודד עם אמא שלי השמח לעזרה

שלום לך אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. שם תוכלי להיעזר במערכת היחסים שלך עם אימך, וגם עם אחותך, ולברר מה קשה לך בחיים. האם חשבת על אפשרות כזו? אהוד גלבוע

07/09/2017 | 01:06 | מאת: אמא דואגת

ילד בן 5 נוגע כל הזמן לסירוגין באיבר מינו... לא תמיד בכוונה... סוג של הרגל בהיתמודדות במצבים מביכים או אפילו במצב של חשיבה.. הקשבה במיפגש... מה עושים? איך משנים את ההרגל? להסביר יפה כבר לא עוזר... אין היתקדמות נורה אדומה???? למי לפנות?

שלום לך, ילדים ובמיוחד בנים נוגעים באיבר המין שלהם. לעיתים כדי להירגע ולעיתים מתוך הנאה. אני מציע להציע לו כל הזמן דברים אחרים לעשות.לעיתים אפשר לשאול אם הוא צריך פיפי, יש בכך רמז שאולי זו הסיבה שהוא נוגע באיבר המין. מה דעתך? אהוד גלבוע

28/08/2017 | 16:53 | מאת: שיר

לא ככ ידעתי היכן לשאול, אז מנסה כאן. בני כמעט בן 5. ילד יחיד. אני יחידנית. לאחרונה הילד ממש מתחנן שאפגיש אותו עם ילדים מהגן. אני עצמי לא טיפוס חברותי במיוחד, ובגילו, החברויות והמפגשים תלויים גם ביחסים שלי עם האמהות. בתחילה זה די הצליח, והוא התארח הרבה. אבל לאחרונה היוזמות שלי לא מצליחות להפגיש. הצעתי להזמין אלינו הבייתה, ואני נתקלת בסירובים והתחמקויות חוזרות ונשנות. כואב לי על הילד והבדידות שלו. אני חושבת שזה אולי בגללי, ואולי כי פשוט לאנשים יש את המשפחות שלהם והם לא זקוקים לחברת ילדים אחרים. מתחקירים שעשיתי, הוא לא מתנהג בפראות יוצאת דופן עם הילדים. מריבות מידי פעם הם משהו טבעי. בקיצור, איני יודעת איך לנהוג. מחכה שיגדל ויצור את הקשרים החברתיים שלו לבד שלא תלוי בי. מה לעשות?

שלום לך, אכן את צודקת. החברויות בגיל הזה תלויות בקשר שבין האמהות. את אמורה ליצור קשר עם אימא אחת ואיתה ביחד ושני הבנים תבנו מערכת של קשרים חברתית. אני מבין שקשה לך , אבל נראה לי כמו דרך יחידה לפתח קשרים חברתיים משמעותיים. מה דעתך? אהוד גלבוע

דעתי שקשה לי להשתנות... לפעמים זה לא תלוי רק בי.. וכנראה שאולי כן.. צפויות לי עוד כמה שנים, עד יעבור זעם?

יש גם בנות שאני כן ביחסים קצת יותר חבריים וגם הם מתחמקות.. עסוקים עסוקים

גם אני אם יחידנית לילד בן 7 שרוצה ללכת לחברים. מבינה ומזדהה לחלוטין עם האם היחידנית לילד בגיל 5.

שלום רוני, לדעתי , קשה יותר לאימהות עם בני זוג לפגוש אימהות יחידניות. זה אפשרי, אבל קשה יותר. אני חושב שכדאי לנסות בכל זאת לבנות קשרים איתן, וגם עם אימהות חד הוריות אחרות. מה דעתך? אהוד גלבוע

בהתחלה זה עובד... אח"כ יש תחושה שפשוט נרתעים ומנתקים את הקשר ללא סיבה מסיבות שונות. אין זמן/ הילד עסוק/ לא עונים לטלפון ולא מגיבים להודעות גם אם זה לא קשור לילדים. * אולי יש פחד.... שלא ניקח להם את הבעלים חלילה.

14/08/2017 | 13:23 | מאת: ענת

שלום רב יש לי פעוטה מקסימה בת שנה ושישה חודשים . היא כבר אומרת כמות נכבדה של מילים ומבינה הכול מעבר לגילה . הבעיה שמאז שהתחילה לדבר התחיל שלב הלא לא ודי ולא בא לי , והכול רוצה לבד ובודקת גבולות. אני מבינה שזה חלק מהתפתחות התקינה אבל כיצד ניתן להציב גבולות ועדין לאפשר לה להסתקרן וללמוד. כי אני ובעלי מרגישים שהיא מנהלת אותנו . וגם המשפחה והגננת העירו לנו על זה מס פעמיים. אשמח לתשובה יום טוב.

שלום לך, נראה שהבת שלכם מנהלת אותכם , כי אין לכם דרך משותפת. היא בודקת גבולות כי אין גבולות מוסכמים ביניכם. מה דעתך? אהוד גלבוע

שלום רב. יש לי בת מתבגרת בת 15 (כמעט 16) שמתייחסת אלי בחוסר כבוד והערכה. היא מדברת אלי לא יפה ובאה בטענות כל הזמן. היא לא באה אלי בזמן הסדרי ראיה (לא נשארת לישון אצלי) מתוך טענה שאתה "אבא לא יכול להכריח אותי". לאחרונה אמרה לי ש"אתה אבא לא אבא שאני הייתי רוצה שיהיה לי". כיצד עחי לנהוג כדי לא לאבד אותה? אני גרוש מאמה של ילדה כ 14 שנה.

שלום יוסי, המצב באמת לא כל כך פשוט. צריך לנסות להבין מדוע במשך 15 שנים לא נוצר קשר שיכול עתה להמשיך. אני מציע לך לברר את זה עם פסיכולוג. מה דעתך? אהוד גלבוע

הבת שלי בת 5 וחצי נוגעת כבדרך אגב באיבר המין של אבא שלה(עם בגדים כמובן) הסברנו לה שזה אסור אבל היא חוזרת על שוב בטענה שלא שמה לב וזה בטעות... מה עושים?

שלום לך שירה אני מציע שהאבא ישים לב לנושא, וידאג לזה שהיא לא תהיה קרובה לגעת באיבר המין שלו. אני לא מציע לדבר איתה על כך. מה דעתך? אהוד גלבוע

15/06/2017 | 04:21 | מאת: אבא גרוש

שלום, בתי בת ה-9 נמצאת בחזקת אמה ומזה תקופה ארוכה בתי מתחצפת בשיחות טלפוניות בו בתי פונה אליי בצורה של פקודות מזלזלות, בשיחות אלו אני מבהיר לבתי שצורת הדיבור איננה ראויה והיא צריכה לנסח את הפניה אליי בצורה מכבדת יותר ואז בתי משנה את טון הדיבור ומדברת בצורה הרצויה, לצערי צורת הדיבור חוזרת על עצמה ורמת הזלזול רק מתגברת בהנחיית גרושתי שמדברת איתה ברקע ומנחה אותה איך לפנות אליי ואני לא מצליח לבלום את ההידרדרות, בחצי השנה האחרונה בתי החלה להתעלם מבקשות שלי כשהיא אצלי ואם אני מעניש אותה היא לא מוכנה להישאר אצלי והולכת לאמה, הקשר עם בתי מאוד חשוב לי ועד לאחרונה הקשר ביננו היה ממש טוב, למיטב ידיעתי, משיחות שבתי מקיימת עם גרושתי, בתי מתייחסת בכבוד הראוי לגרושתי כך שנראה שחוצפה והזלזול היא כלפי בלבד. אשמח לדעת מה אוכל לעשות בכדי להפסיק את ההידרדרות במצב. תודה.

שלום לך, אכן , כאשר זוגות מתגרשים ,לעיתים יש הסתה של צד אחד נגד השני. אני לא מציע לך להעניש את הבת שלך.כי כך אתה מרחיק אותה ממך. במיוחד אם אתה יודע שזו הסתה של הגרושה. הדרך כאן , עדינה וזהירה, כיצד למשוך את לב בתך כך שהיא תתיחס אליך בכבוד ולא תזלזל בך. מה דעתך? אהוד גלבוע

31/07/2017 | 08:43 | מאת: אבא גרוש

שלום אהוד, תודה על הצעתך, ישבתי עם בתי והסברתי לה בעדינות שאסור לה לפנות בצורה מזלזלת להוריה ולכל אדם אחר כפי שהיא לא הייתה רוצה להיות בצד האחר והיא הבינה זאת. תודה רבה.

28/05/2017 | 20:36 | מאת: לינוי

שלום הילדה שלי עוד חודש בת 4 סובלת כבר הרבה זמן מעצירות מפחדת לעשות קקי באסלה בגלל שזה כואב לה ואז בעצם היא נמנעת לעשות ואז עושה תנועות עם האגן ומתכווצת רק כדי לא להוציא .מטופלת עם אבולק ונורמלקס . כשהיא צריכה קקי היא לא אומרת אלא עושה בתחתונים בעיקר מריחה. פיפי עושה בשירותים . רציתי לשאול איך לטפל במצב כזה ?והאם אני צריכה להתייעץ עם פסיכולוג במצב שלה ?או עם גורם אחר? תודה

שלום לך לינוי, אני מציע שתתיעצי עם פסיכולוג קליני לילדים . הבעייה היא לא קשה לפיתרון. אהוד גלבוע

20/05/2017 | 07:13 | מאת: אלון

שלום רב. בננו בן ה10 וחצי(בכיתה ד')פשוט מכור למסכים:מחשב,טלפון נייד ,איקס בוקס ואנחנו לא מצליחים"להוציא"אותו מזה. הוא מקדיש שעות על גבי שעות לכך ואנו אובדי עצות. כיצד להתמודד?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אלון, יש אפשרות להשפיע על כל ילד בכל תחום. הדרך להשפיע עליו קשורה לכך שההורים ובמיוחד האבא אמורים ללמוד איך לעשות זאת. קודם במילים ואחר כך במעשים{לא אגרסיביים}. אני מציע לך לקרוא את הספר שכתבתי , זוגיות והורות, אולי שם תהיה תשובה. ואולי גם לפנות להדרכת הורים. מה דעתך? אהוד גלבוע

שלום יש לי ילד בן 14 שבשבוע האחרון התחיל להרטיב בלילה מה אפשר לעשות רצינו לשים לו חיטול בגלל שבעוד יומים יש לו טיול שנתי

שלום חבצלת. אני חושב שכדאי ללכת לרופא כדי שיבדוק את המצב הגופני של הבן. אם אין בעיות רפואיות, אני הייתי מציע לפנות לפסיכולוג. מה דעתך? אהוד.

03/05/2017 | 21:19 | מאת: חיים

יש לי פעוט בגיל 3 אשר הבאתי עם פרטנרית במסגרת הורות משותפת כך שמאז גיל שנה הוא ישן אצלי בין פעם לפעמיים במהלך השבוע ובכל סופש שני. לרוב אני אוסף אותו ישירות מהגן וממש לאחרונה כשאני מגיע הוא בורח ומתחיל לבכות ומבקש את אימא שלו. חשוב לציין שגם בכל פעם שאני אוסף אותו ישירות מהאימא אז הוא אינו מוכן ללכת איתי וזה תמיד מלווה בדרמה ובכי. כמובן שאחרי מספר דקות הוא נרגע ושוכח מהעניין אבל השאלה האם זה טבעי שהוא מגיב בצורה כזו ?

שלום חיים, אני רואה את הבכי הזה כדבר טבעי. הילד קשור יותר לאימו , והוא לומד להכיר אותך ואת השוני בינך לבין אימו. טבעי לי שהוא מרגיש נוח יותר בגיל הצעיר להיות עם אימו. זה לא אמור לפגוע בך. מה דעתך? אהוד גלבוע

08/05/2017 | 21:56 | מאת: חיים

אני שמח שלדעתך זה טבעי שזה הצורך שלו. בגלל שתמיד יהיו לו שני בתים אז אני חושש שזה יחמיר או התלות באימא תפגע בביטחון העצמי שלו ובעצמאות. והאם יש משהו שאני יכול לעשות בשביל להקל עליו את הפרידות האלה?

שלום חיים, אני הייתי מציע לך לא ללחוץ עליו. אם אתה רואה שהבכי ממשיך ולא מפסיק, אולי ניתן לעשות את הבילוי שלכם עם האימא? האם זה אפשרי? אהוד

01/05/2017 | 11:20 | מאת: רונ אל

יש לנו תינוק ראשון. בן קצת יותר משנה. הילד ישן לא רע. בעבר היו קצת קשיי סינוסים. עבר. אישתי מאוד עצבנית מכל דבר קטן ומבכי של התינוק וכל הזמן רוצה לישון. למרות שהיא ו בחצי משרה. היא נמצאת לדעתי יש בעיה, מעירה את הילד כל לילה ביוזמתה ב3 לפנות בוקר. אני ישן מאוד חזק אבל מתעורר שהתינוק כבר בוכה. היא אומרת שהוא התעורר לבד מקשיי נשימה. ואז מתחילה עם הרדמה ובזמן באחרון מכונת אינהלציה. בכמה מקרים אני התעוררתי והיא לא שמה לב וראיתי שהיא בעצמה מעירה את הילד ביוזמתה כל לילה. לא אמרתי לה שראיתי. לדעתי הילד היה ישן אם לא היתה מעירה אותו. היא לדעתי סובלת מבעיה שקשה להגדירה וזה במסגרת הטיפול בילד שכל הזמן מספרת על הקשיים שלו. אני מבין שנפלתי לתוך צרה לא? אני גם שוקל להתגרש כי נראה שאין דרך להסביר לה היא מתפרצת ומקללת. ולא ניתן להכניס מילה. ניסיתי לדבר בזמן החופשי שלנו. לא עוזר. יש לה דכאון סמוי? חרדה? ההורים שלה מצדיקים אותה. זה נראה שהיא במצב קשה. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רונאל אני חושב שאשתך דואגת למצב של הילד. לדעתי כדאי שתלכו להדרכת הורים ,סביב לנושא של השינה . מה דעתך? אהוד גלבוע

שלום בני בן 14 התחיל בשבועיים האחרונים למצוץ אצבע הוא הפסיק למצוץ בגיל 3 ואחשיו הוא התחיל עוד פעם כשמאירים לו הוא מפסיק אבל אחרי 2 דקות ממשיך דיברתי אם המורה שלו וגם הוא סיפר שלפעמים בשיעור הוא עם אצבע בפה עד שאחד הילידים אומר לו משהוא ואז הוא מפסיק מאיפה זה בא ולמה הוא עושה את זה

שלום נחמה השאלה האם קרה משהו בזמן האחרון , שגרם לו לחזור למצוץ ? אהוד גלבוע

17/04/2017 | 22:53 | מאת: רגרסיה למוצת

שלום, יש לי 3 ילדים. בן 8 בת 5 ו-10 חודשים ובת 7 חודשים בתי הקטנה מוצצת מוצץ מיום הולדתה. אך לפני 3 חודשים בתי הבנונית חזרה לקחת מוצץ רק כשהיא נמצאת בבית ולא מוכנה לשחרר ממנו. כשאומרים שאין מוצץ היא הופכת את כל הבית ומשתגעת עד שהיא לא מקבלת מוצץ. מה עלי לעשות?

שלום לך האם את חושבת שקרה משהו בזמן האחרון שגרם לה לחזור למצוץ? אם לא ,אני לא רואה בעייה בזה שהבת שלך חזרה למצוץ. אני בעד לאפשר לה ולדאוג שיהיו מלאי של מוצצים כל עוד היא זקוקה. מה דעתך? אהוד

31/01/2017 | 10:43 | מאת: ירון גל

שלום רב. אני ואשתי החלטנו להתגרש גירושין בהסכמה ועם משמורת משותפת. אנחנו עושים זאת בנחת ומתוך הבנה שזה הדבר הנכון. יש בינינו מחלוקת על זמני החלוקה של הילדים. שנינו מסכימים כי יש לחלק באופן שווה אך איננו מסכימים על מה תהיה טובת הילדים. לחלק את הימים באופן קבוע לסירוגין דהיינו ימים א וד אצל צד אחד וימים ב וה אצל צד שני כאשר סופי השבוע ויום ג מתחלפים לסירוגין. או שמא כדאי יותר ימים מקובצים כך שיוצא יומיים אצל צד אחד שלושה אצל צד שני ארבעה אצל צד אחד יומיים צד שני יום צד אחד ויומיים צד שני (במחזוריות של שבועיים). המחלוקת העיקרית היא בין יציבות ארוכה בבית אחד לבין חוויה יותר תכופה עם כל אחד מההורים (שגם עוזר ליציבות). אשמח לתשובה ולחכמה מן הניסיון ?

שלום ירון, בני כמה הילדים שלכם ? מה העדפה שלך ? אהוד גלבוע

01/02/2017 | 20:40 | מאת: ירון גל

קטנים. 5 ו 2.5. אני מעדיף יום יום כך הם רואים את שני ההורים כמעט כל יום.. ואם זה ימים קבועים בשבוע אז לדעתי זה גם מספק יציבות...

שלום רון, חשוב שיהיו ימים קבועים, נראה לי שבדרך כלל האמא בשלושה ימים בשבוע והאבא בשניים, ובסופי שבוע פעם בשבועיים. זה אומר שאם האבא בשני וחמישי , בשאר הימים האמא, או בראשון וחמישי האבא והאמא בשאר. מה דעתך? אהוד גלבוע

20/01/2017 | 18:40 | מאת: דורית

כלתי זורקת מתנות שנותנים לנכדים מה עושים?

שלום לך, מה את קונה לנכדים? אהוד גלבוע

26/12/2016 | 08:35 | מאת: מאיר

הי לכולם אני נשוי בשנית ויש לי ארבע ילדים, שתי בנות מגרשותי ובת ובן מאשתי. לפני כעשרה ימים לאחר שהילדה בת ה-14 החליטה לצאת למסיבה ללא רשות ממני, כעסתי מאוד אבל לא מצאתי את הזמן לשוחח איתה על המקרה ביום שלמחרת. ביום שאחריי היום שהיא אמורה להיות עם גרושתי היא כתבה לי שהיא לא מתכוונת לבוא בקרוב אליי מכיוון שהיא כועסת עליי. עברו כבר עשרה ימים והיא כל הזמן הזה אצל אמא שלה, לא עונה לי לטלפונים או סמסים, ואמא שלה מצדדת בה ולמרות שביקשתי מספר פעמים שתדבר איתה היא לא עושה זאת מכיוון שהיא מפחדת שהיא תכעס גם עליה. למרות הגירושים עשיתי הכל בכדי לקבל משמורת משותפת ושתי הבנות מגרושתי נמצאות אצלי חצי מהזמן כבר כשמונה שנים. אני חסר אונים ואני מקבל עצות סותרות ממשפחה וחברים. אשמח לקבל עצה מקצועית בבקשה. תודה וחג שמח.

שלום לך, אכן , הקשר עם ילדים בגיל 14 הוא הרבה יותר עדין ואמור להיות רך ומבוסס על תקשורת. זו שאלה טובה מאוד איך להשפיע על הבת שלך בלי לכעוס עליה. אני חושב שאם היא תדע שאתה לא תכעס עליה בעתיד, יש אפשרות שהקשר יחזור להיות כרגיל. מה דעתך? אהוד גלבוע

08/03/2017 | 07:23 | מאת: איילת

על ההורים להציג גבולות ברורים וחזית אחידה ולא לתת לבת לעשות אתם מה שהיא רוצה או לאיים. להצערב, אם צריך גם בעזרת גורם חיצוני או עזרה מקצועית.

24/11/2016 | 17:10 | מאת: גדי

הבן שלי בן 17 הפסיק ללכת לבית ספר כל היום רק במחשב שלו יוצא רק לאכול מדבר איתנו קצת וחוזר לחדר שלו מה יכול לעזור שיחזור לביס?

שלום לך, האם הוא אומר מדוע הוא לא רוצה ללכת לבית ספר? מה התחומים שהוא מתמקד בהם במחשב? אהוד גלבוע

13/11/2016 | 06:56 | מאת: חוה קנפו

שלום, מתלבטת לאיזה סוג עזרה לפנות, בן ה 4 שלי ילד מתקשה לקבל לא, מגיב ביללות שהופכות לצרחות "די" שנראות כסוג של מצוקה, לא נותן לגשת אליו יורק וקורא לי חוצפנית, השיא היה לפני כמה ימים היה אצל חבר, כשהגעתי לאסוף אותו התיישב על המדרכה לא רצה להיכנס לרכב, העליתי אותו תוך כדי שמרביץ לי וצועק חוצפנית, זרק עליי חפץ שפגע לי בפנים..וכל זה כשאחיו בן ה 3 יושב ברכב וחוטף ממנו בעיטות...מרגישה במלחמה מהרגע שאוספת מהגן...אשמח לעזרה..תודה.

שלום חווה, נראה שאת מתמודדת עם שני ילדים צמודים בגיל לבדך. האומנם? אהוד גלבוע

09/11/2016 | 22:41 | מאת: תמר

שלום! בני הצעיר בן 2 ו9 חודשים. הוא ילד שמח סה"כ ומאוד מאוד קשור אלי. בחודשיים האחרונים עקב סיבוך רפואי כלשהו הייתי מאושפזת פעמיים תוך זמן קצת. (הבעיה חזרה ונאלצתי שוב להתאשפז..) מאז האשפוז הוא ממש מגיב בחרדה בכל פעם שאני עומדת ללכת. והכי משמעותי זה שתהליך החזרה למעון אחרי החגים ממש קשה.. הוא בוכה כל פעם וגם במשך היום. גם שהוא כבר נירגע הוא ממש עצוב.. ממש כואב לי הלב.. אשמח לעצה.. תודה!

בוקר טוב תמר, אכן קורים אירועים בחיים שאי אפשר למנוע אותם. השאלה היא בעיקר , מה קרה בזמן שהייתה מאושפזת , מי היה איתו? וכמובן יש שאלה של איך מתנהגים לאחר מכן. זהו משבר שהמטרה לעבור אותו עם פגיעה הכי קטנה האפשרית. חשוב שלא תרגישי אשם על מה שאירע. אני מיחס חשיבות רבה להתנהלות של האבא במשפחה .את לא מזכירה אותו . זו שאלה עבורי איך הוא נהג בזמן שהיית מאושפזת. איך נהגו שאר בני המשפחה המורחבת ברגעים הללו, איתך וגם עם הבן. מה דעתך? אהוד גלבוע

אהוד שלום, הבת שלי בת 7 ומעסיק אותה מאוד ישבנים ואיברי מין של בנים ובנות. היא סקרנית ומתבוננת לעיתים בילדים בצהרון וגם בנו בבית. האם זה תקין? מתי זה עובר את הגבול ומצריך טיפול מקצועי? תודה, הילי

שלום לך הילי, לפי איך שאת מתארת את המצב ,אני הייתי ממליץ כבר עכשיו לפנות להתיעצות עם פסיכולוג/ית . אהוד גלבוע

ביני לבן בני בן 17 יש המון חיכוכים , החיכוכים הם בעיקר בנושאים כספיים,אני לא חושבת שצריך כל הזמן לתת ולתת בעוד שהוא עובד(מטייל עם כלבים) ויש לו חשבון בנק בו יש סכום מכובד. אנו גרים בסביבה בה מסתכלים על לבוש/ הנעלה מותגים . לפני שבוע חגגנו יומהולדת במסעדה יוקרתית כל המשפחה(אנו 4 נפשות)כעת הוא רוצה/מבקש לנסוע לחופשת סופש עם אביו כמתנת יומהולדת. אני מסרבת ומכאן התחיל/ממשיך כל הבלגן. היינו בקיץ ב3 נופשים שונים בארץ ישנן עוד הוצאות לא מעטות ואני לא חושבת שהנסיעה לסופש כרגע באה בחשבון כי זה גם כן הוצאה. פרט לנושא הכספי עולה בעיה נוספת הילד מסתובב כל אחהצ מחוץ לבית לא מיידע היכן הוא,לא עונה לשיחות /הודעותחוזר הביתה קרוב ל21-22 אחרי שהיה 4-5 שע בחוץ. לשאלתי איפה היית ?מקבלת תשובה מה אכפת לך ,הייתי איפה שהייתי ,אין לך מה לדאג וכו.. בעלי אומר לא לשאול כיוון שסומך עליו שלא מסבכך..אך אינני מקבלת את זה. להעלם ולא לומר בכלל איפה את מדאיג. אשמח לעצות... תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני קורא שיש מתח בינך לבין הבן המתבגר שלך. את ואביו אינכם מתואמים בדעות וכך יוצא שאת יוצאת האם הרעה והמעצבנת. אולי את צודקת בדאגה שלך ורוצה לחנך אותו בדרך נכונה , אבל בינתיים את מפסידה. אני הייתי מציע לך להעביר את האחריות למצבו לאביו , כאשר בעצם זה שהאב יחליט הוא גם לוקח על עצמו את האחריות על האשמה , אם משהו לא יצא טוב. מה דעתך? אהוד גלבוע

20/09/2016 | 15:52 | מאת: אמא ל3

שלום. אנחנו הורים לשלושה ילדים, שוקלים לטוס לחול לשבוע עם 2 הגדולים (בני 4 ו- 6) ולהשאיר את התינוק בן החודשיים וחצי עם סבא וסבתא. הסבתא מטפלת בו כמעט מדי יום כך שהיא מוכרת לו . האם הנסיעה יכולה להוות בעיה ? או שעדיף לנסוע עכשיו כל עוד הוא צעיר ואין עדיין חרדת נטישה?

שלום לך, לדעתי , נסיעה עכשו תגרום לחווית נטישה לתינוק. אני מציע שתקחו אותו אתכם , או שאת תשארי ולא תטוסי, או שכל המשפחה לא תטוס. מה דעתך? אהוד גלבוע

11/09/2016 | 21:28 | מאת: Love

שלום, הבת שלי בת שנה, ויש לה כמיהה מטורפת לסבתא שלה. היא מאוד מתלהבת ממנה ומעריצה אותה ברמה הזויה! כל הסובבים אותנו מרימים גבה כשרואים את טיב הקשר...כסבתא בסביבה היא לא רוצה אף אחד! גם לא אותי

שלום לך, מה כמות הזמן שסבתא נמצאת עם הנכדה לעומת האחרים. ? אהוד גלבוע

שלום, יש לי ילד בן שנתיים ו-10 חודשים, שכבר כמה חודשים הוא גמול מחיתולים לגבי פיפי (חוץ מהלילה) . לגבי קקי יש קושי - לפני כמה חודשים הושבנו אותו על ישבנון ומיד ירד, מאז לא רצה לשמוע על זה יותר וחיבב יותר את הסיר. היו פעמים בודדות שהוא התיישב על הסיר אבל במקרה הטוב יצא פיפי. חוץ מזה הוא מתאפק - זה הגיע אפילו ל3 ימים בלי קקי ועם כאבי בטן - כי פוחד לעשות אפילו בחיתול. היו פעמים שראיתי שהוא מתחיל לעשות בחיתול ואז עוצר את עצמו מתוך פחד. גם לגבי פיפי הוא מתאפק בגן ואז יוצא שבבית הוא עושה הרבה פעמים פיפי. מה שאנחנו עושים בינתיים אנחנו מקריאים לו מדי כמה שבועות סיפור על גמילה מחיתול בעניין קקי, ולא מדברים על זה. אומרים תודה שהוא מסכים לעשות בחיתול.... ;) בשבועות האחרונים הוא כבר לא עושה בגן וזה ברור שהוא מתאפק שם, בד"כ הוא עושה בערב לפני השינה, שוב בצורה איטית וזהירה אך לא מבטא חרדה או פחד - עושה קצת, מחליפים לו, עושה אח"כ עוד קצת ושוב מחליפים- זה עלול לקחת עד שעה (!) עד שמסיים ונרדם (בסביבות 21.15!!). בד"כ הוא עושה גם בערב לפני השינה וגם בבוקר כשקם. גם זה מצביע על האיפוק. כבר בערך חצי שנה שהוא פוחד ומתאפק . איך אפשר לעזור לו? אני לא רואה אותנו משפחה סטרילית , הוא לא פוחד להתלכלך באופן כללי, אבל הוא כן שם לב ומראה שהתלכלך, נרטב וכו'. ומתי כדאי להתחיל לשים תחתונים ללילה במקרה שלו? תודה מראש!

שלום לך ענת, אכן , רואים שהבן שלך רוצה לשמור על שליטה. הוא עושה את הקקי בקצב שלו, בזמן שלו בתדירות שלו. השאלה מדוע הוא שומר כל כך על השליטה שלו. האם הצורך הזה בשליטה הוא נושא בבית , בין ההורים, או בין ההורים לבין הילדים. או בין הילדים לבין עצמם. מה את חושבת? אהוד גלבוע

שלום אהוד, אודה על הצעה לפתרון - יש לי 3 ילדים, בן 5, בן 3 ובת שנה. אופן ההשכבה הוא די סטנדרטי- אני עושה להם מקלחת, 2 סיפורים , צחצוח שיניים פיפי ולישון. בן ה-5 נרדם יחסית מהר, תוך 10 דק' בד"כ. בן ה-3 יכול להשאר במיטתו אפילו חצי שעה עד שנרדם (ככה גם בגן) ולא מפריע בזמן הזה. לבת השנה יש שעות שינה שונות ולא נדבר עליה כרגע. ההרגל שהיה להם בשנה האחרונה זה שאחרי כל הטקס שינה אני מכסה אותם בשמיכה, מאחלת לילה טוב ויושבת בחדר כמה דקות, ויוצאת. בתוך 5 דקות שהייתי איתם הם היו נרגעים ונרדמים . בחודש האחרון הגדול (שהוא למעשה עדיין קטן, אני מודעת) התחיל לפחד מהחושך ומלהיות לבד בחדר גם באור. אני מראה לו שאני מבינה אותו אבל מדגישה שאני שומרת עליו ושהכל בסדר. בתחילה הוא היה קורא לי מהמיטה שלו שאחזור לחדר, והוא ואחיו היו מדברים ביניהם או צוחקים, וכשהגדול ביקש שאחזור עניתי שאם יהיו בשקט אחזור. זה עבד לרוב, וכשהיו בשקט חזרתי ותוך דקה הגדול נרדם ואחריו הקטן. היו פעמים שאחרי שביקש הייתי חוזרת פעם אחת ומודיעה לו שאני אהיה איתו דקה אחת , ואז אצטרך ללכת לעיסוקיי, אבל עוד כמה דקות אחזור לראות מה שלומו. בכמה דקות האלה תמיד היה נרדם. ההרגשה שלי היתה שהוא צריך לדעת שהוא לא נשאר לבד אלא יש מישהו שאיתו גם כשהוא ישן. עד היום אני לא יודעת אם השיטה של "עוד כמה דק' אחזור" נכונה... ועכשיו לסיבת הפניה: בשבוע האחרון הגדול יוצא מהמיטה (שזה חדש) בתירוץ שהוא מפחד. לא משנה מה התגובה שלי, הוא פשוט חייב שנהיה לידו עד שירדם. זה יכול להיות גם כשהוא מאוד עייף- שפעם היה נרדם תוך דקה. אני אומרת עדיין ש"אני עוד כמה דקות חוזרת לראות מה שלומכם אבל אני אחזור רק פעם אחת ולא יותר”. אחרי שיצא מהמיטה שוב אני מחזירה ואומרת "לילה טוב, אני שומרת עליך מהסלון" אפילו כמה פעמים ואפילו כשהוא עייף מאוד. ואז לפני שאני מתחילה לכעוס אני נמצאת לידו בסף הדלת עד שכבר לא בודק אם אני שם ואז אני הולכת. אני יכולה לעמוד שם איזה 10 דק', בנוסף לכמה דק' שהיו קודם (ההרגל הקודם לפני הפחדים) וזה לא מתאים לי. כשהוא יוצא מהמיטה זה לא מרגיש לי כמו פחד, אני חייבת להגיד. זה יותר נשמע כמו תלונה של "למה את כבר לא נשארת איתנו כמה פעם", תשומת לב וכד'. הלילה אחרי שהשכבתי אותם לישון שמעתי את הבנים מדברים ביניהם איזה 5 דק' עד שביקשתי מהסלון "די עם הדיבורים" ואז הגדול אמר "אנחנו מדברים כי את לא באה"- זה מסכם את הסיפור. מה שעוד יותר גרוע זה שהקטן בן ה-3 מצטרף לחגיגה ובחודש האחרון גם הוא אומר שהוא מפחד (לא אומר ממה) ולא ברור לי אם זה חיקוי או פחד אמיתי. עד לפני השבוע האחרון ברגע שהגדול נרדם הוא כבר לא יצא מהמיטה- ובקצב שלו נרדם. בשבוע האחרון הוא רואה את אחיו הגדול יוצא מהמיטה כמה פעמים לפני שנרדם, ואז אפילו שהוא נרדם , הוא הקטן ממשיך לצאת מהמיטה כמה פעמים. זה יכול לקחת בערך 20-25 דק'. יש לציין שהוא לא בוכה או מתלונן. הרבה פעמים הוא "בדיוק" צריך לשרותים או "בדיוק" רוצה לשתות מים וכן הלאה. עניין נוסף וקשור- הם לנים שלושתם באותו חדר אבל אנחנו חושבים להפריד ביניהם- כרגע הרעיון הוא להעביר את הקטנה לחדר הצמוד. אנחנו לא יודעים מה ההשלכות של המעבר, ואולי אם נעביר את הגדול הוא ירגיש יותר אחראי על עצמו ופחות יפחד? או להיפך, שכל אחד ירצה אותנו צמודים אליו ולא נצא מזה? נשמח לקבל פידבק לגבי 2 העיניינים. תודה וסליחה על האורך...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נילי, תודה על התיאור המפורט. אכן הילד הגדול מוביל את הפחדים ואת הקושי בפרידה ובהירדמות. רצתי לשאול אותך, מה קורה עם האבא של הילדים. האם הוא שותף בתהליך , או שאולי הוא חוזר מאוחר בערב מהעבודה ? לגבי החדרים, אני מציע שדווקא הגדול יקבל את החדר הנפרד. כך מחזקים את הבגרות שלו ואת הכוחות שלו. מה דעתך? אהוד גלבוע

25/07/2016 | 09:25 | מאת: אנונימוס W

אני גרושה ואמא לילד בן 10 שמצא הבוקר את הוויברטור שלי. איך אני מסבירה לו מה זה בלי לשקר ?.. דחוףףף...

שלום לך זו באמת בעייה. נושאים מיניים לא אמורים להיות חשופים בפני ילדים. אני לא חושב שצריך להסביר לו מה זה וויברטור בגיל 10. אהוד גלבוע

13/07/2016 | 23:58 | מאת: גל

שלום, בני בן 8.5 ילד רגיש ומקסים לא מראה ענין בבנות או בבנים לפני מספר ימים פנה אל אביו בשאלה שנראתה מטרידה אותו ושאל למה עומד לו כשהוא רואה בנים ערומים בקיטנה מתלבשים הוא היה מאוד נבוך וביקש מאביו לא לספר לאיש ובעלי הסביר לו שזה נורמלי לגמרי. האם הילד נמשך לגברים? מלבד זה לא ראיתי שום סימן אחר אך גם לא ראיתי אותו מתעניין בבנות אני יודעת שהוא מאוד צעיר אך דווקא בגלל שאינו מבין את המשמעות אני תוהה האם זוהי משיכה מינית..

שלום לך גל, קשה לי לענות , האם זה אומר שהוא נמשך לבנים. אני חושב שבנים לא צריכים להיות ערומים הרבה אחד מול השני וכך גם בנות. כל הנושא המיני אמור להיות בחביון עד לגיל ההתבגרות. אם את דואגת , את יכולה להפנות אותו לטיפול פסיכולוגי. לדעתי , יש אפשרות לקבל את זה כסקרנות מינית ולא כהעדפה מינית. מה דעתך? אהוד גלבוע

13/07/2016 | 15:11 | מאת: דנה

שלום אני אם יחידניות לתאומים מקסימים בני שנה וחצי. אחד מהתאומיםכל הזמן חוטף צעצועים ועל דבר מהתאום השני.. גם כשיש 2 צעצועים אותו דבר בדיוק אם התאום השני רוצה הוא ממהר לתפוס לפניו, דוגמא נוספת: גם בשולחן.. הוא מסתכל על אחיו ורוצה לשבת לתפוס לפניו.. גם כשאני נותנת לו אפשרות בחירה הוא מתיישב וברגע שרואה שהשני מתיישב בכסא השני הוא מתחיל לצרוח ולהתנפל עליו. אחיו מוותר לו.. ולי נראה שלא מתוך חולשה אלא מתוך הבנה ו "בגרות".. התאום השני באופן כללי נראה שקל לו יותר להשתלב בחברה. התאום הראשון בוכה המון. הם ייכנסו לכם בספטמבר.ראשית כיצד עלי לנהוג כשהוא (רוב הזמן.. ) לוקח לאחיו צעצועים (אני גם לא רוצה כל הזמן להגיד לו לא לקחת מאחיו וליצור מצב שהוא התוקפן ואחיו הקורבן.. ) וגם אני גם רוצה לתת לו כלים לקראת כניסתו לגן. אשמח להכוונה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דנה, מבין תאומים תמיד אחד הוא יותר דומיננטי מהשני . השאלה איך לאזן את הדומיננטיות כך ששניהם יתפתחו , היא שאלה גדולה לכל החיים המשותפים שלהם. בעיקרון, אני חושב שחשוב לבנות נפרדות , במיוחד עובר התאום הדומיננטי והפעיל יותר. מה דעתך? אהוד גלבוע

27/07/2016 | 12:12 | מאת: דנה

תודה רבה על תשובתך. 1. כיצד בונים נפרדות? 2. לגבי התאום ש"מוותר" כשלוקחים לו צעצועים מהידיים (מוותר או מסתכל עלי שאחלץ אותו... ) נראה לי שקשה לו בהתמודדות עם העימות.. אני מודאגת כי הם נכנסים לכם בתחילת השנה בפעם הראשונה ואני גם מוצאת את עצמי אומרת לו שירי בחזרה ואפילו מכוונת אותו ומראה לו איך...(בדרכי נועם עד כמה שאפשר וללא אלימות אבל שירי בחזרה.. ) כיצד עלי לנהוג אותו?

11/07/2016 | 18:08 | מאת: דנה

שלום רב, חברי ואני הבאנו יחד לעולם את ביתנו בהורות משותפת. הקטנה שלנו בת שנה וחצי ואנחנו מסתדרים מצוין. הקטנה ישנה אצלו פעמיים בשבוע, שני ורביעי, והחל מחודש ספטמבר גם כל סופשבע שני. אדגיש כי אנחנו נפגשים גם בסופישבוע בארוחות משפחתיות ומשתדלים להעביר גם זמן שלושתינו ביחד כמשפחה, נסיעות משותפות וכדומה. השאלה שלי נוגעת להצטרפות שלי לימים בהם הקטנה ישנה אצל אבא שלה. האם הצטרפות שלי למפגש תבלבל אותה? תעציב אותה כי בסוף אני הולכת? או שהיא תשמח לראות אותי ושנהיה כל המשפחה ביחד? תודה רבה :-)

שלום דנה, אני חושב שהילדים זקוקים לראות את אבא ואמא ככל האפשר ביחד. ילדים שגדלים בבתים נפרדים עוברים תהליך של כאב לאחר ההבנה שההורים לא יכולים לחיות ביחד. אם אתם חושבים שיש סיכוי שאולי תחיו ביחד, שני ההורים, אז כדאי לדעתי שתהיו אחד אצל השני. אבל אם יש מניעה לכך אז אולי לא כדאי. אז הבת שלכם תקבל את המבנה הזה כמציאות אליה היא נולדה והכאב הנפשי שלה לא יהיה גדול, לדעתי. מה דעתך? אהוד גלבוע

30/06/2016 | 14:21 | מאת: טל

אני גרושה מזה כשנתיים. יש לנו ילדה משותפת בת 3.5. הגרוש שלי הציע שנצא לחופשה משותפת של 5 ימים כדי שהילדה תחווה אווירה משפחתית וטובה? האם זה ישרת את טובת הילדה? האם זה יבלבל אותה?

שלום טל, לדעתי זה יבלבל אותה. הילדים זקוקים שההורים יחזרו אחד לשני ואם הם חוזרים ולאחר מכן עוד פעם נפרדים זה מקשה על הילד לקבל את המצב של הגירושין. אהוד גלבוע

21/06/2016 | 08:18 | מאת: סי

אני גרושה בת 52לאחר זוגיות קשה.עזבתי את איזור מכוריי ובתי בת ה 25 עזבה אחרי. בילדותה למדה בפנימיה מאחר ובבית המצב היה בלתי נסבל.מצאתי את עצמי תמיד במריבות עם אביה שלא היה מעורב כלל בגידולה ובכידול אחיה הקטן ממנה בשנתיים.היום היא מבודדת חברתית וקשה לה מאוד.היא ילדה איכותית ביותר.פניתי לקאוצרית שמלווה אותה כבר 3 שבועות. מאז השיחות איתה בתי טוענת שבזכות השיחות היא מגלה שאני אשמה שלא שמתי לב לצרכיה הרגשיים אני. מקשיבה לה ומסבירה לה גם את קשיי אני שהיו לי אז.היא אומרת שדאגתי לה מכל הבחינות חוץ מרגשית. כואב לי לשמוע ואני מודה שקשה לי להפגין רגשות ובכל קושי שישנו בחיים גם לה..אני תמיד אומרת לא להתעכב ולהמשיך.אני יודעת שזה לא נכון אך זו התנהלותי. אני חיה בשלום עם עצמי מתפקדת עובדת אהובה ותמיד אופטימית.אולי אני מדחיקה אבל בסדר לי. לגבי הילדה אני שואלת האם עקב במצב שהיא בודדה וכמעט לא יוצאת אני אמורה לשמש לה כחברה חוץ מאמא כמובן..אני מרגישה שכך קורה. ביחסי עם בן זוגי אני מצרפת אותה אלינו ליציאות סרטים קניות.האם אני נוהגת נכון איתה כשאני מבטלת את עצמי?אני גם כך מסתובבת כל היום עם רגשי אשמה מולה ותמיד מרצה אותה עד הפרטים הקטנים. קשה לה אני יודעת.אך קשה גם לי. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך סי, רוב האנשים וגם הפסיכולוגים רואים באם את האחראית לבעיות שנוצרו אצל הילדים. אני דווקא רואה את האבות כגורמים לבעיות הרגשיות שנוצרות אצל ילדים. כך שאני לא הייתי מציע לך להאשים את עצמך. את יכולה לקרוא בספר שכתבתי - זוגיות והורות , שם יש הסבר יותר מעמיק מדוע האשמה היא בדרך כלל באבות. אני חושב שהבת שלך זקוקה לטיפול פסיכולוגי. לא נראה לי שאימון אצל קאוצ'רית מספיק , משום שהיא מרירה ומאשימה ולא מתקדמת להיות פחות בודדה. מה דעתך? אהוד גלבוע

23/06/2016 | 12:07 | מאת: סי

הי תודה רבה על תשובתך. ראשית אציין כי בררתי וחקרתי על הקאוצרית והיא באה מרקע של עבודה סוציאלית עם אנשים עם קשיים וחסכים רגשיים.זו הסיבה שבחרתי בה. בתי מספרת לי שבפגישות איתה הקאוצרית קודם מציפה את העבר של בתי ואז כאשר ה'צלקות' נחשפות היא תתחיל להדריך אותה. זה נראה לך לא נכון??חשובה לי דעתך. בינתיים קבעתי לי פגישה אחת עם אותה הקאוצרית שתדריך אותי כיצד להתמודד עם בתי בלי שארגיש רגשי אשם וצורך למלא לה את החסר... מקווה שלדעתך פעלתי נכון. הפגישה ביום שני הקרוב בערב כך שאשמח לקרוא את דעתך קודם.

07/06/2016 | 08:40 | מאת: ליאורה

בני בן ה-12 מבקר אצל סבתא פעם בשבוע, מיד אחרי בית ספר ועד הערב כשאני אוספת אותו אחרי העבודה. הסידור נהדר ומאוד עוזר, וקורה כבר שנים. לאחרונה גיליתי מהבן שאצל סבתא נהוג לעשות אמבטיה יחד. אני בדילמה כעת כי זה לא משהו שקורה בבית, אלא רק אצלה. אנחנו לא חסודים אצלנו בבית, ומותר למשל להיות בתחתונים, אבל אצל סבתא הם ממש עושים יחד אמבט בעירום מלא. כרגע לא ברור לי מה לעשות. אין לי בעיה עקרונית עם הדבר, אך מרגיש לי קצת מוזר כי הוא בגיל בו אני משוכנעת שכבר התחיל לאונן ומשהו מרגיש לי מוזר בעובדה שהוא חולק אמבטיה עם אשה מבוגרת.

שלום לך ליאורה, אכן את צודקת. בנך לא אמור לעשות אמבטיה עם סבתא ביחד בעירום. אני מציע שתדברי איתה על כך. חשוב שזה יפסק מידית. גם בביתכם, אני ממליץ שלא תלכו בלבוש תחתון. הבנים גם מתגרים מינית מחשיפה כזו. מה דעתך? אהוד גלבוע

31/05/2016 | 12:23 | מאת: דורית

ילד בן 7 + מסיים כיתה ב' ולא בקלות. המורה כל הזמן מדווחת שהוא מפריע לה בשיעורים ולא לומד. דרכה גם גיליתי שהוא לא ממש עושה שיעורי בית אלא רק כשאני בודקת את המשימות(מדי פעם אבל בגדול סמכתי עליו שהוא עושה וכששאלתי הוא ענה שכן). מאז התחילו אצלנו ריבים בבית ואני מרגישה ממנו תסכול וגם אני מבולבלת כי הוא לא ממש מסביר את עצמו או את ההתנהגות שלו... מה יכול להיות? אמרו לי שזה נשמע כמו הפרעות קשב וריכוז אבל אני לא ממש יודעת איך זה מתבטא

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דורית, אני חושב שזו הייתה טעות לסמוך על הבן שיעשה את השיעורים לבדו. לדעתי זו אחריות של ההורים לדאוג למצב הלימודי של הילד. אני לא חושב שזה נכון לאבד את האמון בו. להפך. הוא זקוק לזה שתקחי את האחריות עליו. כי כך מתפתחת הנפש של הילד. דרך האחריות שההורים לוקחים עליו. לקיחת האחריות על הכנת השיעורים , אין פירושה , שאת צריכה לכעוס עליו ולא להאמין לו. להפך. לעשות את זה בהרגשה טובה , בשמחה, מתוך התענינות במה שהוא לומד. מה דעתך? אהוד גלבוע

14/05/2016 | 18:00 | מאת: שירן

שלום בתי בת 3 וחצי. ילדה די חכמה.כשהיא רגועה היא מתנהגת ממש יפה, משחקת ועדינה. אך יש פעמים (די הרבה, מכל דבר קטן)גם כשהיא משחקת עם ילדים - ממשהו הכי קטן היא מתחילה לכעוס להתעצבן, לשכב על הרצפה, לבכות ולצרוח (גם בגן, למשל אם מישהו לוקח לה משהו), היא לא נרגעת מזה מהר וכל מה שאומרים לה לא עוזר, וכמה שמנסים להרגיע אותה היא ממשיכה. נשכבת ומסרבת לקום, בוכה צורחת ואפילו כשכבר מחזירים לה את הצעצוע שלקחו עדיין בוכה ואומרת שהיא לא רוצה את זה וזורקת את זה בעצבים. גם כשלא מתייחסים היא ממשיכה יותר. בנוסף אם מתקרבים אליה (בדרכ שהיא עצבנית ומתנהגת ככה)היא מתחילה גם להגיד לי דברים כמו "לכי מפה מיד" ו"לא רוצה אותך פה" ו"אני רוצה ללכת לאיבוד" ודברים מוזרים כאלה. אנחנו ממש מתוסכלים מזה ולא יודעים כיצד לנהוג. לפעמים היא גם ממציאה ואומרת שאנו מרביצים לה, למרות שאף אחד לא נגע בה. זה ממש מלחיץ.כי אנשים מהצד יחשבו שזה מה שקורה וזה ממש לא קורה.(אציין שהיא אומרת את הדברים האלה רק כשהיא בהיסטריה ועצבים). עוד דוגמא (שקוראת הרבה) - היינו בחנות ובתי צחקה, שמחה ורקדה ואז איזו אישה עברה לידה וחייכה אליה וקצת צחקה אז בתי התחילה לבכות ולהגיד שצוחקים עליה ושוב...אותה התנהגות כמו שכתבתי בהתחלה.קשה מאוד להרגיע אותה שהיא בהיסטריה כזו.כל פעם שהיא במצב רוח טוב ואפילו אני או בעלי או סבתא שלה או לא משנה מי בא וצוחק ומחייך אליה - היא ישר אומרת שצוחקים עליה ומתחילה לבכות לצרוח ולהיות על הרצפה עם ראש למטה.אני כבר ממש מפחדת לצחוק לידה. זה ממש מביך גם ליד אנשים. אנו לא יודעים איך לנהוג במקרים כאלה - האם ללכת בדרך טובה כשהיא עצבנית ?(לאו דווקא מהדברים שרשמתי, אלה גם אם אומרים לה לא על משהו שרצתה - אותו סיפור)האם לנהוג בדרך קשה ולהגיד לה שלא תקבל דברים ועונשים וכאלה? או לנסות בדרך טובה ולהביא לה ולעשות כל מה שהיא רוצה? אני ממש נואשת. בנוסף - גם שאמרתי לה אם תתנהגי ככה לא תקבלי את זה ואת זה (לדוגמא) ואמרתי לה את זה כשהיא היתה עצבנית , היא עונה שהיא לא רוצה את זה בכלל, מה שממש מקשה כי היא עם המון גאווה. מה עלינו לעשות? אודה לעצתך תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שירן, התאור שלך את הבת שלך מאוד מפורט. תודה על כך. רצתי לשאול האם הבת שלך מתפרצת רק בפנייך או גם בפני אבא שלה? אהוד גלבוע

26/04/2016 | 18:10 | מאת: אייל

בתי כמעט בת 7 (עוד חודשיים), ובחודש האחרון מאוהבת בילד בן 7 מכיתתה. בכל יום מספרת לנו על מה היה לה איתו בכיתה, במה שיחקו וכו. היא מדברת עליו מיד כשקמה בבוקר וכמעט בכל הזדמנות ביום. באחד הימים הזמנו אותו אלינו לטובת הכנה משותפת של תרגיל לכיתה ושמתי לב שמעבר למשחקים הרגילים והנסיון שלה להשוויץ בצעצועים, כשצפו יחד בטלויזיה מאוד התקרבה, ניסתה להניח עליו יד, להחזיק לו יד. הבן קצת פחות בעניין ממנה, לדעתי לא בגלל חוסר עניין בה אלא כי הוא לא במקום הזה עדיין. עד כה רק שמענו ממנה (באמפטיה מלאה) על כך שהיא מתעניינת בו, אבל לא ממש הבענו את דעתנו/המלצתנו. נורמלי כל הסיפור ? הגיל מוקדם מדי ? אנחנו אמורים להכניס כללים לעניין ולשוחח איתה ? תודה מראש...

שלום אייל, נעים ונחמד לראות את הילדים באהבתם הילדית והתמימה. אני לא חושב שצריך לעשות משהו. חשוב להיות איתם ושלא ישארו לבד בחדר סגור. חוץ מזה , נראה שזו אהבה תמימה ויפה. מה דעתך? אהוד גלבוע

23/04/2016 | 19:05 | מאת: טל

רקע: בני בן 3.5 עם טמפרמנט לא קל: עקשן, רגזן. עבר גמילה לא קלה (עדיין לא הסתימה), מכור למתוקים, בן יחיד: רגיל להיות המרכז. לי, האם, יש קושי בהצבת גבולות ואנחנו בתהליך בעניין. השאלה נוגעת לכך שהוא מתעקש ללבוש את החולצה והמכנסיים החורפיים שלו. למה? יש כמה אפשרויות: א. יש עליהם ציור של ציפור מפחידה מהסרטים והוא כנראה מסיק מזה שהילדים יפחדו ממנו (הוא גם אמר על כך משהו) (אולי קשור לכך שהתחפש לספיידרמן והחמאתי לו על התחפושת ואמרתי לו שכל הילדים יפחדו ממנו). אולי יש בכך כדי לגרום לו להרגיש מוגן. ב.בחודשים האחרונים נבדק בשאלת קושי בויסות הרגשי. עלתה בי המחשבה שאולי יש קשר לכך (כולל לעובדה שהוא גם מרים את המכנסיים עד לברכיים ועשה כך כל החורף גם בשיא הקור, כי אמר שמפריע לו שהמכנסיים נוגעות בנעליים). מה שכן, המרפאה בעסוק אמרה שלא נראה לה שיש לו בעיה בויסות (היא לא היתה מאוד החלטית בתשובה וגרמה לנו להטיל ספק בה) ג. העקשנות הרגילה שלו והעובדה שהוא במאבקי כוח מולי, אלא שאני בספק אם ילד היה מוכן לשלם מחיר של הזעה (הגננות ממש רואות אותו מזיע) וחום נוראי כדי לומר את המילה האחרונה. ד.אנחנו עוברים גירושין בחצי שנה האחרונה, וייתכן שההתעטפות הזו בבגד חם נוסכת בו בטחון בתוך התהליך המאוד לא פשוט שהוא עובר והטלטלה העזה. לאור זאת שאנילא יודעת את הסיבה, אני לא יודעת כמה להתעקש. מצד אחד, לא הגיוני להמשיך ללבוש בגדי חורף. מצד שני, לא רוצה לפגוע בו במידה ויש בכך כדי להגן עליו. אגב, הצעה שלי שיבחר מבין 2 חולצות כדי להשיב לו את הבחירה ולצאת ממאבק הכוח לא צלחה. הוא עדיין מתעקש על אותה חולצה. ולסיום, אציין עובדה שדוקא מחזקת את העובדה שהוא רוצה להפחיד את הילדים והיא שאני רואה עכשיו בחופשת הפסח שאין התעקשות ללבוש את בגדי החורף (חוץ מבלילה שאמר לי "את הבטחת שבלילה אלבש את החולצה הזו") מה דעתכם הסיבה? מה עלי לעשות? תודה טל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טל, תודה על התיאור המפורט לגבי המצב של הבן ושלך. אני חושב שההתערערות של הנישואין , יוצרת מצב של חולשה עבורו. הוא לא מרגיש מוגן מספיק , כחלק מההתפרקות של התא המשפחתי. ההסבר שלך שהוא זקוק להגנה ולהיות חזק בעצמו במצב הזה , הוא הסבר שמאוד נראה לי. אני מאחל שתסיימו את התהליך במהרה , ותחושת הביטחון תחזור להיות בביתך ואיתה גם תחושת הביטחון של הבן. מה דעתך? אהוד גלבוע

23/04/2016 | 16:22 | מאת: יולי אמיר

שלום לכולם אני צריכה עזרה מההורים פה (לילדים בני 6-12) אני עושה סמינריון שעוסק בתיווך חדשות לילדים בגילאים אלו בבקשה תפנו כמה דקות למילוי השאלון זה ממש חשוב ויעזור לי (אני צריכה להגיע ל100) תודה רבה!!! https://docs.google.com/forms/d/1copHVtKItG6SctbUPYeBexbuBxgE7qjGeiY1fsnlIRA/viewform?c=0&w=1

17/04/2016 | 13:37 | מאת: דני

שלום רב הבת שלי אימא לילד בן שנתיים + שילדה כחד הורית,התחתנה ובעלה אימץ אותו כשהילד היה בן חצי שנה ,לאחר שנתיים הזוגיות נפסקה , הבעל עזב עקב אי התאמה וחוסר אמון מצידה , האב החורג לא מתמיד בקשר עם הילד לכן האימא רוצה לנתק סופית את הקשר של הילד איתו ,עכשיו הילד שואל על האב והאחים החורגים שגם לא מתקשרים .מה עונים ואיך מטפלים בסוגיה כל כך מורכבת? בתודה מראש

שלום דני, אני מבין שאתה דואג כסבא וכאבא לבת שלך לגבי מה שקורה במשפחה שלה. אני הייתי מעדיף לייעץ לבת שלך. האם יש אפשרות שהיא תכתוב את דעתה ואת איך שהיא רואה את המצב? אהוד גלבוע

16/04/2016 | 21:09 | מאת: שירן

אני אמא לילדה בת 5 וחצי אני ואבא שלה גרושים משהיתה בת שנתיים אבא שלה חזר לגור אצל ההורים ובזמן האחרון בכל פעם שהוא משהיא אותה היא בוכה שהיא מתגעגעת אליו אחריי שהיתה אצלו שבת ולפעמים בכי היסטרי כאילו קרה הנורא מכל פעם אחת הצלחתי קצת להבין ולדובב אותה מה הסיבה שהיא ככה והבנתי שהיא לא מספיק איתו והוא יותר עם החברה שלו והיא זאקה לי שבבית אצל אבא מדברים עליי דברים לא יפים היוםזה היה השיא היאהתחיחה לבכות הרגעתי אותה ושיחקנו היא אמרה שהיא רעבה התקשרתי לשאול אם היא אכלה ערב או סתם עושה הצגה היא חטפה לי את הטלפון בכתה בעטרף שאבא שלה יבוא לקחת אותה חיכתה לו בחלון ולא עיניין אותהשם דבר ברגע שהוא בא לקחה מהר את התיק ופשוט ברחה בלי להגיד שלום כלום....בעבר היא פלטה לי שאצל אבא הם כל הזמן מדברים עליי לא יפה ואני לא יודעת אם זה אמיתי או לאובבקשה עזרה מה עושים במצב כזה ????

שלום לך שירן, אכן המתחים בין ההורים ממשיכים גם לאחר שהם מתגרשים. למעשה אביה מנהל בית אחר מהבית שלך. שם הוא יכול לדבר עם הבת שלך על מה שהוא רוצה. לעיתים , אחד ההורים אפילו מסית. אני חושב שזה לא צריך לעניין אותך מה שמדברים שם.גם מה שחשוב זה מה שאת נותנת לה לאכול ולא מה שהיא אוכלת או לא אוכלת שם. כך את תראי לבת שלך, שאת רגועה ומה שחשוב זה מה שקורה אצלכן בבית שלך. מה דעתך? אהוד גלבוע

בני מנתק את היחסים בנינו כמעט ואינו מתקשר וכשאני מתקשרת הוא לא עונה לשיחה הוא גר בדרום אמריקה כך שקשה לי לבקר אותו כיצד לחמם את היחסים

שלום לך, האם חשבת על איזה שהיא סיבה לכך שהבן לא רוצה לדבר איתך ? אהוד גלבוע

יש לי ילד בן 6, חברותי ואהוב. לפני כחודש הוא ביקש מילדה בגן להראות לו את איבר המין והיא ניגשה לגננת. לאחר כחודש הוא ביקש ממנה שוב שהיא תראה לו והוא יראה לה וזה אכן קרה וראתה אותם הסייעת. הסברנו לו שמדובר באזור אישי ולכל אחד יש איבר מין שונה (בנית ובנות) קנינו לו בובה והוא קיבל עונש בגן לא לצאת לחצר במשך שבוע. כלומר הבין שזה אסור אך קיבל מענה לכל שאלה שהיתה לו. היום שוב פנתה אלי אמא בטענה כי הוא ביקש מבתה (ילדה אחרת) להראות לו את איבר המין והיא הראתה לו. שאלתי אותו מה הסיבה והוא ענה שהוא רוצה לראות איך זה נראה ומאיפה יוצא הפיפי. בגלל שמדובר כבר בשני מקרים שונים ובגלל שהסברנו לו על כך והוא קיבל עונש והבין שזה אסור אני אבודה. לא רוצה שיווצרו לו בעיות בגן ואני רוצה לעזור לו. מה ניתן לעשות? האם כדאי לפנות ליעוץ \ טיפול פסיכולוגי? תודה אמא מודאגת

שלום לך, אכן זה מדאיג. חשוב לדאוג לזה שהגננות יצפו בו כדי שלא יעשו מעשים מיניים. הסקרנות שלו טבעית בעיני. לא צריך להעניש אותו על הסקרנות הזו. הוא יקשר ענישה עם מיניות. מה דעתך? אהוד גלבוע

שלום. אני אזרח ישראלי שחי בחו"ל כבר 20 שנה נשואי עם שלושה ילדים נער בן 15 נערה בת 13 וילד בן 8 . בשנה וחצי האחרונים הבן הבחור אחל להתנהג בצורה מאוד בוטה ואגרסיבית כלפי כל בני המשפחה. זה החל בכך שהוא מסרב להתקלח. וטוען שזכותו להתקלח מתי שהוא רוצה ואם לא נוח לנו עם הריח זה בעיה שלנו ולא שלו. וזה ממשיח עם העלבות לאחותו ואחיו הקטן . לבת הוא אומר שהיא שמנה ולא יודעת לדבר נכון למרות שזה לא נכון והיא במשקל נורמלי לגילה , יש לו גם מאוד קינאה לאחותו אש ספורטאית מעולה אשר זוכה בתחרויות היא גם מתנדבת במכבי האש. גם לאחיו הקטן הוא קורה בשמות ומעליב אותו למרות שביקשנו לא לקרוא להם בשמות ולהעליב אותם , הוא טוען שאנחנו חיים בדמוקרטיה חופשית וזכותו להגיד מה שהוא רוצה. וגם אלינו ההורים הוא פונה בזלזול ומשתמש לפעמים בשמות גנאי. שלפעמים גולשים לאלימות מילולית ופיזית אשר הוא יוזם. לדוגמא אם אימא שלו מבקשת מימנו ללכת למקלחת כאשר הוא חוזר מבית הספר הוא נהיה מאוד אגרסיבי ואז היא מבקשת ממנו שלא יתקרב אליה כי לא נעים לה עם הריח אז הוא מוריד את החולצה ומרים את הידיים בכוונה ומתקב אליה עד אשר היא קורת לי לעזרה ואז אני בא ואומר לו או שתילך להתקלח או שתיכנס לחדר שלך ואל תסתובב בבית כל עוד אתה מריח מזיעה ואז הוא הופך אלים ומחבק את אימא שלו בכוח ואומר שהוא לא הולך לשום מקום ואז אני לוקח אותו בכוח לחדר וזה יוצר בינינו לאימות אלים אשר מסתיים כאשר אני צריך לנעול אותו בחדר. אחרי שעה הוא נרגע אבל עדיין מסרב ללכת למקלחת. לפני חצי שנה החלטנו לפנות ליעוץ פסיכולוגי כי המצב לא יכול להימשח ואז הוא בא אייתנו למפגש הראשון עם הפסיכולוגית למרות שהוא לא שיתף פעולה איצה ורוב הזמן היה עם הטלפון ביד והוא רק טוען שלנו יש בעיה איתו , והוא חושב שהוא בסדר גמור . ואז הפסיכולוגית רצתה ליראות אותו לבד והוא הסכים ללכת למפגש אחד וכאשר הוא חזר הוא אמר שהוא יודע לאן היא רוצה להגיע ושהוא לא הולך יותר ושל מי שיש בעיה עם זה שהוא ילך בעצמו לפסיכולוגית ומאז המצב החמיר הוא עושה מה שהוא רוצה בבית מקלל ומדבר לא יפה לכל בני המשפחה והוא התחיל לאים עלינו שלפעמים יש תאונות ומשהוא יכול ליפול עלינו בטעות . הבעיה שהוא מסרב ללכת לפסיכולוגית או לקבל כל עזרה , פנינו גם לפסיכולוגית של בית הספר אשר הייתה מאוד מופתעת כי בבית הספר הוא ילד מאוד מנומס בישן ושקט וכל מה שהוא עושה ומבצעה אך ורק בתוך הבית. דרך הגב הוא ניבחן בגיל 8 ונמצא מחונן וגם הוקפץ כיתה והשאלה שלי כיצד אנחנו יכולים לדבר ולשכנע אותו לגשת לפסיכולוגית ולקבל עזרה מבלי להיכנס אתו לעימות כי המצב כרגע פוגע בכל המשפחה ולא יכול להימשך כך. כי לנו אין יותר פתרונות ואין פו פסיכולוגים שבאים לבית כדי לטפל. ותודה מראש

שלום רמי, אני חושב שבאמת הבעייה איננה אצל הבן אלא אצל ההורים. אתם סובלים. גם אם זה בגללו. אני חושב שכדאי שתלכו להדרכת הורים עם פסיכולוג. אני גם מציע שתקראו את הספר שכתבתי - זוגיות והורות. שם יש פרק לגבי ילדים שהם כועסים ומתפרצים. בהצלחה. אהוד גלבוע