פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

הילדה בת 10 מורדת כלומר היא לא מסכימה לעשות שיעורי בית לא רוצה להשתתף לשיעורי עזרה זנונים לה אחרי צהרים ביקשה שיעורי גיטרה ואחרי 4 פגישות עם מורה פרטי מסרבת להמשיךץ רק מעוניינת במחשב בחברים ורטואלייםץ מורדת איתי ועם אבא שלה - אנחנו גרושיםץ ללא יודעת מה לעשות איתהץ מרגישה שאין לי כבר כוחות אליה........... האמא אליאן שכחתי לציין שכבר קיבלה מחזור

שלום, בני בן 3 ו-10 חודשים, כרגע בגן פרטי. יש לו בגן חבר בגילו (אנחנו ההורים גם חברים של הוריי הילד). הם משחקים הרבה ביחד, אבל מאז ומתמיד היה בינהם מתח- הם רבים הרבה, מרביצים אחד לשני וכועסים אחד על השני. זה קורה גם בגן וגם כשנפגשים אחרי הצהריים. מתוך 27 ילדי הגן- יש רק 5 ילדים בגיל הזה (3 וחצי עד 4), והשאר בני שנתיים וחצי עד 3 וחצי שניהם גם יחסית מפריעים בגן, אולי משתעממים... האם יש דרך לגשר בינהם? לכוון אותם לכך שילמדו להסתדר בינהם טוב יותר...? תודה!

תודה על התשובה המהירה... אתה מתכוןן שנראה מי מתחיל את.המריבה? ואם זה שניהם? לדעתי היום זה קורה בלי סיבה ספציפית, הם פשוט התרגלו למצב הזה. גם כשאחד בא לחבק את השני- אז השני כבר מגן על עצמו מתוך מחשבה שהוא עומד לקבל מכה ממנו כן שמתי לב שהחבר של בני כמעט תמיד ניגש אליי או לכל אחד אחר בסביבתו בריצה ובשמחה, ומתוך ההתרגשות הוא נוגע חזק ואפילו צובט בצורה שהיא ממש לא נעימה, אבל לא מתוך כוונה להכאיב

שלום כבר חצי שנה שיוצא עם גרושה +1. אני בן 25 והיא 30. אוהב את הילדה וכמובן שלא מחפש להיות לה אבא שני אך רוצה לתת לה את תחושת הביטחון אחרי שעברה טלטלה מסוג גירושין. הילדה כבת שנתיים והאם מפחדת לבלבל אותה בין האב הביולוגי לביני. האם אני בתור בן זוג אמור להתרחק מהילדה ? מהי הדרך הטובה ביותר לילדה שאני אכנס לבית? לא מעוניין להיות מאותם גברים שמתייחסים אל ילדי הבן זוג השני כאל דבר שלא קשור אליהם. כל העניין מפריע לזוגיות שלנו אשמח לקבל תשובות על חלק מהדברים. תודה ויום טוב

לאחרונה גני משתתף בפרוייקט הנקרה" האח הקטן" והפרוייקט הזה נותן לגן שלי מחשבי מגע ומצלמות לקשר עם ההורה באתר האינטרנט שלו שבוא יש ריכוז של כל גן וגן בנפרד, הייתי רוצה לדעת מה אתם חושבים על זה הגננות וההורים הנמצאים בפורום?בתודה אדווה הגננת.

בני בן 6 ילד מדהים וחכם אך הוא עובר מספר משברים כרגע - גם מעבר דירה וגם עליה לכיתה א'. הוא לא מצליח להתמודד עם השינויים ולא יודע להתייחס אליהם בצורה רגועה. במהלך השבועות האחרונים הוא מציג התקפי זעם מילוליים כלפי אנשים רבים- בצורה של דיבור לא תקין לגננת,מכות עם ילדים, היגגרות אחרי ילדים אחרים (זריקת חפצים על מכוניות) וכו'. גם אחרי שיחות מרובות - שום דבר לא עוזר. אשמח לעזרה באיך להגיב על מנת למזער התקפים אלה.

אוסיף לדברי אהוד- ילדך חווה לחץ ומתח, והוא אינו יודע איך לבטא את התחשות הללו. חשוב לשקף לו את מה שקורה בתוכו. באותה סיטואציה, להסתכל מנקודת המבט שלו, ולראות מה הוביל להתנהגותו- ולתמלל. במקביל, להבהיר שהתנהגות כמות/קללות אינה מקובלת, ואפשר לקחתו למקום אחר להרגע (לא כעניסה, לא בכעס ובצעקות). לאפשר לו לקחת פסק זמן, ואז לחזור ולדבר על מה שקרה. כמובן, לתת חיזוקים ולעודד,

אני אם לילד בן 9 אשר נחשף ע"י ילד כיתתו לתוכן פורנוגרפי באינטרנט. מסתבר כי הדבר מעניין אותו (גיליתי כי גלש במחשבו האישי) - ייתכן עקב העובדה כי יודע שהדבר אסור... סיננו את האתרים אשר יכולים להיות מוצגים במחשב אך ניתן לשים לב כי הנושא מעניין אותו. אני מגיבה בחומרה רבה לנושא. האם אני פועלת נכון? מתי אמורה להיות ההתפתחות המינית של הילדים? הוא בסך הכל בן 9!!!! מה אני אמורה לעשות?

לאחרונה באו אליי לגן, חברת "האח הקטן" שהם בעצם נותנים פתרון אחר לקשר הרגיל והיום יומי בין ההורה לגננת במשך היום ע"י התקנת מערכת ממוחשבת וקלה לתפעול שהגננת מיידעת את ההורה בכל יום לשלום הילד על מצבו החינוכי הבריאותי והחברתי וגם לראות את הפעילויות בגן ואת מעשיי הילד ע"י מצלמות המחוברות בזמנים קבועים..הגן שלי משתף אתם פעולה ואנו נהנים מגן מרושת טכנולוגית ובחיבור להורה בצורה הטובה ביותר.

שלום רב! אני דיי עבודה ולא יודעת מה לעשות. מבינה שהבעיה היא בי ולא מסוגלת להתמודד לבד - צריכה עצה. המצב הוא פשוט הזוי. אני בת 31 נשואה לגבר שהיה נשוי בעבר ולו ילדה בת 7 מנישואים הקודמים. היא ילדה מתוקה, פתוחה ומקסימה, אך בהיותה "בין 2 בתים" מאד מפונקת ומאד לא מחונכת - כולם מפנקים, אף אחד לא מחנך. בכלל. הורים בשבילה קודם כל חברים. היא מתיחסת למבוגרים - כמו לחברות בנות גילה. על כל שטות היא בוכה. בבית היא מתנהגת כמו "לך תביא לי את זה...", "אני רוצה ככה וזהו..." (ואחרת - בכי... ואז אבא מרצה אותה...) בהתחלה קיבלתי את הילדה בחום ואהבה ואף חינכתי אותה והקדשתי לה זמן. אך בעלי היה "מטיף" לי כל הזמן על החינוך שלי - על איך שאמרתי משהו - עשיתי משהו וכו... בעיקר אמר לי שלא היה רוצה שיחנכו אותה אצלינו - "שאמא תחנך, כי הילדה אומרת שלא רוצה לבוא אלינו כי אנחנו מחנכים אותה ולא מחנכים אותה בשום מקום אחר". עם הזמן הדבר התחיל להחמיר ו"התפוצץ" - אמר לי במפורש "את לא אמא שלה - קבלי אותה כחלק ממני ואל תחנכי אותה -רק תשחקי איתה, תאכילי אותה ודברים חיוביים...". ניסיתי להסביר לא פעם כי החינוך מגיע ממקום טוב - כי אני רוצה רק טוב לילדה, אבל זה לא עזר. רק גרם למריבות. בסוף התיאשתי. הפסקתי להלחם. אך יחד עם חינוך ושלילי נעלם גם החיובי מטבע הדברים. פשוט כל פעם כשראיתי דבירים הזויים בחינוך - אמרתי לעצמי "לא ילדה שלך - לא איכפת לך - עזבי, שתקי". מאז בעלי היה נראה יותר מפסות. אבל בשבילי המצב התחיל להתדרדר. והיום הוא כבר ממש קיצוני. הבת שלו מעצבנת אותי. מאד. ההתנהגות שלה, דרך שיחה שלה עם אבא ומבוגרים בכלל... בכי ללא הפסקה שלה. הגעתי כבר למצב שכשהיא מתחילה עם "אני רוצה ככה ולא רוצה אחרת" - התגובה שלי אליה היא תגובה צינית מסוג "נו אז תבכי - אולי יעזור"... בבקשה, עזרו לי - אני ממש לא יודעת מה לעשות. המצב מתדרדר - המריבות סביב הנושא הזה מחמירות. כל מריבה גורמת לי ליותר עצבים כלפיה - לפעמים על דברים שבכלל לא צריכים לעצבן. ברור לי שבעיה בי. לא יודעת איך להתמודד. היום אני בהריון. התחושות עוד יותר חדות... כולן....

שלום אהוד, תודה על עצתך. ניסיתי, נתתי לזה 3 חודשים, אך למעשה המצב רק הולך ומחמיר. אני אנסה לשים אותך במצב שלי כדי להסביר... כמה אתה מסוגל להתעלם מהתנהגות חצופה בבית שלך? ולא רק להתעלם - אלא גם לשתוק ו(סליחה על הביטוי) "לסבול בשקט"... כמה אתה מסוגל להתאפק כשכל פעם שמגיעה ילדה הביתה - יש בכי והיסטריות בלי כל סיבה - רק בגלל שהיא לא רוצה ללכת לישון או רוצה משחק אחר? אני לא מחנכת אותה יותר, אבל כפי שתיארתי בפוסט המקורי - יחד עם זאת נעלמו גם כל הרגשות החיוביות. כולם. היום אני משחקת את המשחק של חיוכים - בלי להתיחס לשום דבר - לטוב ולרע. ובפנים - כשהיא מגיעה אלינו - יש לי "יום רע", ואני ממש סובלת. והכי עצוב - ברור לי שכאשר אני אנסה לחנך את הילד שלי ובאותו זמן תופיע לי חוצפנית הזאתי ש"שמה על כולם" - אני לא אשתוק כי לא מקובל עלי וכי מדובר בחינוך של ילדים שלי ואז יהי הפיצוץ האמיתי... אולי העצה לא היתה ברורה לי, אולי אני הסברתי את המצב בצורה לא נכונה - לא יודעת, אבל מה שבטוח - "להתעלם, לא לחנך, להתרכז בבעלי" - לא מוביל לשום דבר טוב. לפני כן לפחות הייתי "מקרקעת" אותה - היתה מתנהגת ביותר נימוסין לפחות אצלינו בבית, עכשיו היא קיבלה חופש מלא, מה גם - אם משהו לא מוצא חן בעניה - היא רצה לאבא, מתלוננת עלי, אני חותפת בראש לרוב לא ברור על מה ואיכשהו מבינינו לא ברור מי ילדה קטנה ומי ילדה גדולה. נמאס. לא יודעת מה לעשות. נראה שלפרק את החבילה - פתרון יחיד.

שלום, כבר זמן רב, 3 שנים, שאני חש חוסר אינטימיות ביני לבין אישתי, הכוונה אינה ליחסים אינטימים בלבד אלא לכל מה שקשור באינטימיות בן בני זוג, חיבוקים, נישוקים, סתם לפנק אחד את השני, מגע פיזי. ניסיתי לדבר עם אישתי על הנושא אבל כל פעם קיבלתי את הרושם שהיא לא מבינה מה אני רוצה ממנה ועכשיו שיש לנו ילדים (ילדה בת 4 וילד בן שנה וחצי) המצב השתנה ואני צריך להסתגל. היום הבנתי לפתע שהסיבה לכך היא הקרבה הפיזית והריגשית בין אישתי לילדה שלנו בת הארבע, כאשר דיברתי איתה על הנושא היא אפילו הודתה שהילדה ממלאת לה את כל הצורכים האינטימים הריגשיים ואפילו הגופניים (הם מתחבקות ומתנשקות המון) ולכן אין לה "צורך" בכך ממני הנושא מוקצן מכיוון שהילדה אפילו באה בבוקר למיטה שלנו ושוכבת בנינו, אישתי מאושרת מביטוי האהבה הזה ולא מוכנה לשמוע על כך שנאסור זאת על הילדה - מובן שזה ועוד ועוד רק מקצינים את חוסר האינטימיות בנינו הדילמה שלי עצומה - מה עושים מכאן ? אנחנו עדיין צעירים מאוד, בני 30+ ואני לא מוכן לוותר על דבר כל כך בסיסי, לדעתי, במערכת היחסים שלי עם בת זוגתי. מצד שני מדובר כאן באישתי ובילדה שלי אשר מפגינות אהבה עצומה אחת לשניה.

איך אפשר להתגבר על הרגשות השליליים שמציפים אותי? הידיעה שלעולם לא תהיה לי בת? אני לא צריכה סרטים וצמות, צריכה מישהי קרובה לנשמתי, שתדאג לי כמו שבנות יודעות לדאוג. הבנים מקסימים, אך מתישהו המשפחה שלהם תהיה בראש מעייניהם... איך יתכן שיש נשים שלא יזכו לכך?

לי יש 2 בנים ובשניהם רציתי בנות אבל יצאו בנים יפים ומהממים - בעלי אומר חכי שהם יגיעו לגיל 13 הם יביאו הרבה בנות !!! אל תתאכזבי תהני מימה שיש לך

היי קראתי את מה שכתבת, נשמע שאת מתמודדת עם דברים לא פשוטים בחיי הנישואים שלך.. לפעמים נדמה שהשתיקה שנוצרת בגלל הכעס היא דווקא הרעש הכי גדול שהלב יכול לייצר. והכאב חונק ועוצר את נשימתך, אולי את אפילו מרגישה חסרת אונים מול המצב שנוצר בינך לבעלך ולא מוצאת את הדרך הנכונה עבורך כדי לגשת אליו.. רציתי להציע לך להגיע לאתר שנקרא סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. יש לנו פורום שבו תוכלי לכתוב ובנוסף צ'אט אישי ואנונימי הפועל בכל יום בין השעות תשע לחצות בו תוכלי לשוחח עם מתנדב או מתנדבת. יקירה, אנחנו כאן כדי להקשיב ולתמוך בך ברגעים שבהם את מרגישה חנוקה ,וגם באלו שתרצי פשוט לשתף ולדבר.. אל תעברי את זה לבד.. מחכים לך מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il/

ההודעה נכתבה פה בטעות ניתן למחוק אותה תודה מתנדבת סה"ר

פעילותך מבורכת, וגם אם ההודעה לא הגיעה ליעדה המקורי, בטוחני שיש מי שימצא בה שימוש וייעזר.

שלום, נשואים 10 שנים, יש לנו 2 ילדים הקטנה בת 4. בשנה האחרונה התחלתי לחשוב על ילד נוסף. שיתפתי את בעלי. הוא אינו רוצה. אומר שאין לו מקום לעוד ילד, שאין לו רצון לשנות את המבנה המשפחתי הקיים כרגע, לצאת מאיזור הנוחות וכו. אני מבינה אותו והכל הכל נכון. אבל... הרצון שלי, הכמיהה לחוות עוד הריון, ולגדל עוד ילד , להגדיל את המשפחה שלנו הוא כל כך גדול. אני מרגישה שאני עושה מצויין את ה"עבודה " הזו.אני בת 38 וזו אולי ההזדמנות האחרונה??? כשאתבגר - אצטער. אני כל כך בטוחה בזה וכל כך מכירה את עצמי. אחייה את כל חיי בהחמצה. ניתן לגשר על הפערים הללו?

זו הסיבה העיקרית. הוא אדם בסך הכל חרד, מתנהל בשחור - לבן, בעוד אני מתנהל יחסית על מי מנוחות. העניין הזה יותר בנינו לעיתים חיכוכים. לידת ילד באופן טיבעי מעלה את סף החרדה ואני באמת באמת מבינה את כל זה. אבל לא רוצה לקבל. אני מכירה את עצמי. אחיה בהחמצה כל חיי. איזו שטות עשיתי שלא התעקשתי יותר. ואם אתעקש? איך אפשר להתגבר על פערים בתפיסה, בהתמודדות?

אני אב לילדה בת 13 וחצי אנחנו גרושים וזקוקים לעזרה הבת שלי "נמיעס לה מההורים "מחפשת בחורים מצוטט כול היום עם בנים ועושה כול מאמץ לרייב עם כולם ....צריך עזרה ומיד למי ליפנות ומה לעשות???

בני בן 4.5, ילד שני בן שלושה ילדים (האחות השלישית נולדה לפני 3 חודשים). מאז ומתמיד ילד רגיש, פחדן וחושש מאוד ממצבים חדשים ולא מוכרים. מעבר למצבים חדשים, הוא מפחד מאוד מבריכות,ים ומחיות (הוא מאוד אוהב חיות, אבל לא יסכים ללטף, להתקרב וכו'). לאחרונה הדאיג אותי מאוד כשאמר לי ש'הוא לא רוצה להיות בעולם כי העולם מפחיד אותו'. הוא גם שואל הרבה שאלות על חיילים ומוות (לא בעקבות מקרה ספציפי). אציין שהוא בדרך כלל ילד שמח שאוהב לשחק ולהשתולל וגם ישן טוב בלילה. אשמח לעצה לגבי ההתנהלות שלנו מולו והאם צריך לסיייע לו וכיצד. תודה רבה!!

אני בת 30 אמא ל ילד בן 8 וילדה בת 4 נשואה מ 10 שנים אני מורה ובעלי מורה הבעיה שלי היא שאנחו רבים הרבה אני ובעלי רבים על שטיות ובעלי עושה עלי ברוגז שלא מדבר אותי מילה אחת עד שאני אתחןן ותמיד ההורים שלנו משתתפים לפתור את הבעיות שלנו כבר נמאס לי מלשתף את ההורים לפני שנה רבנו על כלום ולא רצה לדבר אותי חודש הייתי שואל אותו אם רוצה לאכול לא היה עונה לי שהוא לא מדבר אותי הוא לא יושב בבית הוא חוזר אחרי חוצות ולוקח הכל ממני לפני שנה ניתק לי הטלפון ולקח ממני האוטו היתי הולכת לעבודה בעיר אחרת עם הבת שלי שהייתה במשפחתון במנויות וזה לקח חודשיים וחלטתי להקליט אותו והתברר שמדבר עם מישהיא ידע את זה ופחד והתחיל להתחןן שלא אעשה כלום כי היא נשואה ואצלנו הערבים ( שזה לא מתאים שבעלה ידע ) ואז סלחתי לו מפעם ראשונה עכשיו הוא אומר לי שאת חשדנית ואיך את הקלטת אותי והוא לא רוצה לדבר אותי אנחנו עכשיו כבר חודש ולא רוצה לדבר אותי שאלתי אותו רוצה שנדבר אמר לי אל תדברי אותי לנצח אחרי שבוע שאלתי אותו רוצה לאכול לא ענה לי הוא לא מדבר אותי ואני נמאס לי בבית ועם הילדים מה לעשות עם האישיות של בעלי שהוא לא מדבר אותי בכל בעייה הוא לא ידבר אותי חודש אבל זאת התעללות נמאס לי ואני לא רוצה להתגרש וזה לא בריא לילדים שרואים הוריהם מדברים איך אני יכולה לשבר את המצב איך להתעסק עם דמות שעושה ברוגז תעזרו לי בבקשה אני חנוקהההההההה לפעים מרגישה שעצרו לי הנשימות תודה לכם

תודה על התגובה אני בדרך הזו אבל מה שאני רואה שלא מעניין אותו אם מדברת אותו או לא הוא עובד עבודה נוספת אחרי בית הספר שחוזר הביתה אחרי העבודה ב9 בלילה הוא אוכל ומתקליח ויוצא עד 3 אחרי חוצות לא יושב בבית בכלל לא שואל עליי הכל עליי בבית אפילו אני מפרנסת הבית ואני מטפלת בילדים מה עם היציאות שלו מן הבית אני חייה לבד מחודש על כלום זאת השיטה שלו אם רבים הוא לא ידבר אותי תעזור לי בבקשה המורה של הבןשלי שבכיתה ג התחילה להתלונן מההתנהגות הלא טבעית של בני אנחנו כבר חודש לא מדברים בבקשה תעזרו לי ואני בתקופת מבינם של תואר שני אתה יכול להשאיר לי מס' נייד שלך האם אני יכולה להגיע למרפאה שלך להתיעעץ איתך לפעמים מרגישה שאני לא יכולה לנשום תעזור לי בבקשה נמאס לי בבית אל תגיד לי להזמין אותו לטיפול זוגי לא יסכים על זה בכלל אוליי שיש לו בעייה פסיכולוגית איך הפסיכולוגיה מסבירה התנהגות שלו תודה תענו לי בהקדם האפשרי

שלום לך, אני קוראת ומרגישה את החנק שאת מרגישה, ואת המצב הבלתי נעים, שנקלעת עליו. אכן, זה נכון בשביל הילדים שיראו את הוריהם מדרים, ומהווים דוגמא אישית לתקשורת, ולאהבה. אני מחשקת אותך על הרצון שלך לפתור ולהקל על חייך ועל חיי המשפחה. מעבר לפתרון שאהוד הציע, אני יכולה להציע לך לחפש גורם חיצוני אשר יעזור לכם לפתח את התקשורת ביניכם, ולעבוד על היחסים ביניכם. ישנה גם אופציה ליצור קשר עם עמותות כסה"ר, ער"ן ואחרים, שם תוכלי לדבר עם מתנדבים, ולחשוב על רעיונות, ופתרונות למצב בו את נמצאת, כמו גם, להוריד מעט מהחנק שאת מרגישה. בהצלחה

תודה לך על העצה אני לא רוצה לשתף ההורים שלי או ההורים שלו כבר ההורים שלי נמאס להם והם התחיל לשנוא אותו אני לא סיברתי להם על הריב האחרון בעלי עקשן אם מישהו הצתרף לעזור לנו כמו אבא שלי או שלו הוא מתעקש יותר ואם אני התחלתי לדבר אותו הוא מתעקש יותר

תודה לך על התגובה איך יוצרים קשר עם המתנדבים שציינת והאם אפשר בטלפון

היי קראתי את מה שכתבת, נשמע שאת מתמודדת עם דברים לא פשוטים בחיי הנישואים שלך.. לפעמים נדמה שהשתיקה שנוצרת בגלל הכעס היא דווקא הרעש הכי גדול שהלב יכול לייצר. והכאב חונק ועוצר את נשימתך, אולי את אפילו מרגישה חסרת אונים מול המצב שנוצר בינך לבעלך ולא מוצאת את הדרך הנכונה עבורך כדי לגשת אליו.. רציתי להציע לך להגיע לאתר שנקרא סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. יש לנו פורום שבו ניתן לכתוב ובנוסף צ'אט אישי ואנונימי הפועל בכל יום בין השעות תשע לחצות בו תוכלי לשוחח עם מתנדב או מתנדבת. יקירה, אנחנו כאן כדי להקשיב ולתמוך בך ברגעים שבהם את מרגישה חנוקה ,וגם באלו שתרצי פשוט לשתף ולדבר.. אל תעברי את זה לבד.. מחכים לך מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il/

שלום , אני גרושה ויש לי בעיה עם הבן הקטן שלי.. הוא בן 7, והגרוש שלי מכניס לו כל הזמן שטויות לראש לגבי החבר שלי... ומסיט את הילד שיעבור לגור איתו... ובסופו של דבר הילד מאוד רוצה והגרוש אומר לו שהוא לא יכול לקחת אותו. מה אני עושה בנושא??? הילד מסכן לא מבין למה אביו אומר לו לבוא לגור איתו שהוא בעצם לא רוצה בכלל!!! אשמח לשמוע ייעוץ

שלום ! יש לי ילדה בת חמש ( בעוד חודשיים) שהיא תאומה לאחיה . יש להם אך נוסף בן 12. התאומים באו לאחר טיפולים . הגמילה דל הילדים הייתה תקינה מכל הדברים : חיתולים, בקבוקים ומוצצים . ואפילו מחפץ מעבר . הילדה שלי היא ילדה מאוד נבונה , אך קורים איתה כמה דברים : היא אוכלת  ציפורניים , אני מנסה כל מיני דרכים אך ללא הועיל , לא יודעת מה המשמעות לכך שאוכלת ציפורניים . אחת לחודש חודשיים בחצי שנה האחרונה  בורח לה קקי בתחתונים . זה בדרך כלל קורה שהיא עסוקה ולא רוצה להפסיד משהו . היום התגובה שלי למקרה הייתה מאוד קדה , צעקתי , איימתי. , ועכשיו לא מצליחה להירדם כי מבינה שמה שעשיתי לא היה נכון ואולי בכלל זה בא ממקום אחר והילדה משדרת אחרת . אני אשמח אם תוכל לענות לי מדוע היא עושה זאת , האם דורש טיפול ? האם יש לך הכוונה נכונה אליי??? תודה מראש

בני בן 7 וכל יום הוא מרביץ למישהו אחר בכיתה לאחר בירור עימו הילדים מעצבנים אותו הילד לא מצליח להפנים את מה שאנו מסבירים לפנות למורה או למישהו מבוגר. גם בבית הוא מתעצבן מהר זורק דברים ואף מקלל מה עושים?

קוראים לי ליהי יש לי 4 ילדים ,ואני פונה לגבי הבן שלי , הוא בן 7 בכיתה א' , הוא מאוד עקשן, בעל דעות מאוד מוזרות. הוא תמיד ה"בסדר", תמיד "זה הוא לא אני", "אני לא עשיתי כלום", "הוא או היא אמרו לי", הוא מתרגז מאוד, הוא פגיע מאוד,רגיש מאוד ובוכה מכל דבר, לדוגמא שקרתה ממש היום, היום, הם יצאו לטיול מבית ספר וביקשתי ממנו שינעל נעלי ספורט והסברתי לו שיהיה לו יותר נוח מאשר עם סנדלים, בזמן שאני מכינה לו את התיק לטיול הוא בא אליי עם סנדלים ולבוש כולו בשחור, כששאלתי אותו למה הוא נועל סנדלים הוא עונה לי" לבשתי שחור כדי שיהיה לי יום לא טוב". לא ידעתי מה לענות לו ואמרתי לו מבלי לחשוב פעמיים, אם אתה לא רוצה יום טוב אז אין בעיה, אתה ללא הולך לטיול. הוא ניגש לדבר עם בעלי ובעלי אמר לו " גש לבקש סליחה והכל יהיה בסדר. הוא לא ניגש לבקש סליחה, נכנס לחדר החליף בגדים לפיג'מה והתנהג בצורה של " אין בעיה, אני לא יבקש סליחה ואני גם לא יילך". אמרנו לו להכנס לחדר, כי בשביל להאשר בבית במקום ללכת לבית ספר זה לא פרס, ולו לא היתה בעיה, הלך לחדר והסתכל לי טוב לעיניים כאילו לא אכפת לו. שלחנו אותו לטיול אחרי שאביו אמר לו שהוא לא מוכן להוא ימשיך להתנהג בצורה כזו. הוא התלבש כמו שהצעתי לו וירד וכל הדרך לא דיבר איתי בכלל. הוא מאוד רגיש, הוא לא משחק עם חבריו לכיתה, רק עם החברים של הכיתה של הבת שלי, ולטענתו כוללללם נגדו. כולם התחילו איתו, וכשאני מנסה לאמת את הדברים איתו הוא משקר לי עוד ועוד... עד שאני אומרת לו: " טוב, אז בוא נתקשר למורה או לאמא של הילד ונדבר איתה.." ואז הוא אומר אבל זה לא היה ככה, זה היה ככה. הוא יכול לסובב אותי ובכל הזמן הזה אני יודעת שהוא משקר לי בלי סוף. איך להתנהג איתו, מה לעשות, להעניש, מ ה???? אני יודה על תשובה מהירה... תודה רבה רבה.

את מתארת מצב קלאסי של ילד שלא "מתקשרים" איתו נכון.לפעמים שינוי קטן בסיגנון התקשורת גורם לשינוי ענק בהתנהגות ובתוצאה הסופית.תוכלי לקבל יותר מידע ופתרונות בספר "הנגיעה של אמא". הרעיון הוא שאם תציגי לו מסר ובקשתך בצורה "נכונה" לו,תקבלי הרבה תוצאת התנהגות הרבה יותר אפקטיבית וטובה בשבילך,וכמובן זה יחזור אליו,ביחסים לא מתוחים וכעוסים בינכם.שווה ניסיון.

ביתי בת כמעט תשע, ילדה רזה וחלקה, פתאום שמתי לב שהציצים התחילו קצת לבלוט החוצה. האם זה נורמלי בגיל הזה, אני משום מה מפחדת אולי ההורמונים שלה גבוהים וצריך לטפל. והאם יש קשר לזה שאולי כך תקבל מחזור בגיל מוקדם?? תודה מראש.

הבן שלי בן 4 , ילד מאוד נבון וחכם. בזמן האחרון יותר נכון בחצי שנה האחרונה הילד מאוד עצבני, מגיב לכל דבר שלא נראה לו בעצבנות בצרחות מוגזמות בכעס כלפינו ההורים ואף מרביץ לנו ההורים. בחודש האחרון זה ברמות מאוגד גבוהות , לא עוזר כלום כמה שאני מנסה להרגיע אותו זה לא עוזר ברגע שהוא נכנס לעמוק הוא חא רואה ימין ושמאל מעיף דברים צןרח מרביץ... מה אפשר לעשות???

אני ובעלי יוצאים לטיול בארה"ב ל17 יום, יש לנו 4 ילדים - את שלושת הגדולים אנחנו משאירים עם המשפחה אבל לגבי התינוקת בת השנה ו3 חודשים אנחנו בספק - מכיוון שכרגע אני בבית אז היא לא במסגרת - היא איתי בבית כל הזמן, האם אני אגרום לה נזק אם אני משאירה אותה לכל כך הרבה זמן? כרגע החלטנו שאנחנו לוקחים אותה אבל אנחנו חוששים שלא כל כך נהנה בטיול כי כל היום נתרוצץ סביבה.

בסוף החלטנו שאנחנו לא לוקחים את הילדה האם זה יגרום לה נזק 17 יום להיות בלי ההורים שלה????

שלום, (אני מתנצלת מראש על אורך הפניה) אני אם חד הורית לילד בן 7. בני הוא ילד מאוד נבון וחכם (אובחן ע"י אנשי מקצוע), מצד אחד יש לו אינטלינגציה רגשית גבוהה, הוא ילד מאוד רגיש, מאוד חם ואוהב, יודע להרעיף אהבה לאנשים שאותם הוא אוהב. אבל, מצד שני יש לו קושי בהתמודדות שלו עם כעסים, זה אומר שאחת לחודש, חודשיים בממוצע יש לו התקף זעם שהוא מוציא אותם על ידי כך שהוא מסוגל להרביץ לי, לבעוט בי ואף לצעוק עלי. בעיצת פסיכולוגית נסיתי ליישם את אשר היא לימדה אותי. להחזיק אותו חזק בצורת חיבוק שיפסיק את ההשתללות ואף להכניס אותו לחדר ולהירגע. כל מה שניסתי ליישם לא צולח הצלחה. כאשר אני מנסה להחזיק אותו חזק, הוא יותר מתעצבן. כאשר אני מנסה להכניס אותו לחדר הוא יוצא וכך חוזר חלילה. מיותר לציין כמה פגועה אני מרגישה (וכל מי שאומר לי שזה לא אישי ושצריך להסתכל על זה בצורה אחרת, לא גורם לי להפסיק להרגיש רע שבני מתנהג אלי כך). אני דואגת לו, כי אני יודעת שהוא מאוד אוהב אותי ואני יודעת בתוך תוכי שהוא לא יכול לשלוט על כעסו ותסכולו. אני עושה עבורו את המקיסימום ואף יותר. אני כל כולי שלו כמו שהוא כל עולמי אני גם כל עולמו. אני יודעת שהתנהגות זו מראה על קושי מסויים שלו להתמודד עם דברים שלא קיימים בחיו כגון: אין לו אבא (הוא נולד מתרומת זרע). אין לו אחים - מפאת גילי לא אוכל ללדת לו אחים. לפעמים הוא זורק משפטים כגון: "חבל שאין לי אחות", "איזו מילה יפה זה אבא". אני יודעת שקשה לתת עיצה על רגל אחת, כאשר את לא מכירה אותנו. אך היתי מעוניינת לקבל עיצה כיצד לגרום לו לא לעבור את הקו האדום ולהרים יד על אימו. כיצד אוכל לעזור לו לפרוק את הכעסים שלו דקה לפני שההר מתפרץ. אודה לך על תשובתך המהירה. בברכה אילנה

שלום,יש לי שתי ילדות בגיל שנתיים וחמש וחצי,אני ובעלי התחלנו הליכי גירושין.אני מאוד מודאגת מהתגובה במיוחד של הילדה הגדולה והסתגלות למצב החדש,אמנם היא צעירה,אבל היא עולה לכיתה א' בעוד כמה חודשים וגם היא מאוד מאוד רגישה.הקטנה מפותחת לגילה וחכמה,אולי גם יותר חזקה.איך לספר להן,מה להגיד,איך אפשר להקל עליהן ומה לא לעשות? איך הן (וגם אנו ההורים) צריכם להסתגל להסדרי ראיה ולפרידות?

תודה רבה על ההתייחסות! אשמח מאוד לקבל עצות מעשיות מכם,כמו ,למשל,איך לדבר על זה עם הילדה הגדולה והקטנה,מה להגיד להן וממה להימנע? תודה

בתי בת 3.3 היא גמולה מחיתולים כבר למעלה מ4 ח'. בלילה גמולה גם כן. אך כאשר זה מגיע לענין הקקי היא מתאפקת (יכולה כמעט שבוע להתאפק) ויוצא לה כל הזמן קצת בתחתונים.כך שאנחנו בעצם כל הזמן מכבסים תחתונים מלוכלכים... כאשר מושיבים אותה על האסלה היא לא עושה (פעם בשבועיים בערך היא עושה כמו שצריך על האסלה) המצב מחמיר והיא התחילה גם לפספס פיפי לאחרונה (הענין הוא שבמכוון היא אינה הולכת לשירותים) יש לציין כי יש לה אחות בת שנה ותשעה ח' שבזמן האחרון גדלה מאוד ומקבלת יותר תשומת לב- לא יודעת אם זה קשור או לא. נראה שהיא פשוט לא מצליחה להחליט אם היא רוצה להיות "גדולה" או להשאר "תינוקת" ושהיא מפחדת להחליט להפרד מלהיות קטנה.. מה לעשות?

יש לציין כי יש לה גם אח גדול בן 6 כך שהיא "סנדויץ'" בין הגדול לקטנה. כמו כן, לא ציינתי שניסינו הכל הפתעות ושבחים וכן החזרנו חיתול כאשר עשתה ברצף בתחתונים.. ניסינו הכל ושום דבר לא עוזר והיא עולה שנה הבאה לגן...

לבת שלי הייתה אותה הבעיה. חשוב מאוד להעביר האחריות בעניין הקקי לילדה. להגיד לה שכשהיא מחליטה שתעשה. למרות הקושי לא לנדנד לה כל הזמן. אחרי שהיא עושה להגיד לה עכשיו את מרגישה טוב יותר. טוב שהקקי יוצא. עכשיו נעים . לשבת איתה בשירותים להחזיק ידיים וללמד ללחוץ. אם יש עצירות לתת מרככים. עדיף שיצא בתחתונים ושלא תתאפק מניסיון.... פשוט לאהוב ולשחרר.

היי, יש לי ילדה בת 10 לחודשים, שבסה"כ היא ילדה טובה, רק בזמן האחרון, יש לה תגובות שהיא עונה על כל דבר והיא מתחצפת אלינו. כמו :אתמל בערב היא אמרה לי: "אני אצעק אליך כי את צועקת עלי". קשה לי להתמודד איתה, וזה נובע מחילוקי דעות עם בעלי. כי בעלי דוגל בקטע של עונשים , כמו שהשבוע אין לה חברות , ואין לה תנועת נוער במשך שבוע וכו' . והיא צריכה להישאר בבית . והענין הוא שעכשיו יש גם מדורות, וקשה לי לראות את הבת שלי שהיא לא הולכת למדורה . מה עושים?

שווה לנסות.יש ספר שמלמד איך לדבר ולהעביר מסר לילד בלי להפעיל כוח ועצבים.קוראים לו "הנגיעה של אמא".הראציונאל שלו אומר שהמוח של הילד הוא כמו מחשב.אם מציגים לו מסר והתקשורת נעשית אליו בצורה הנכונה,מתקבלת תוצאה ודאית צפויה מראש.כמו במחשב.לחיצה על כפתור X גורמת לפעולה צפויה וודאית.יכול להיות שהתקשורת בינכם לא אופטימאלית ולא חייב עונשים או תגובות חזקות מצידכם.אולי אפשר קצת יותר קל.

יש לי ילד כמעט בן 4 , נמצא בגן עירוני עד 14:00 ואחרי חופשת פסח +שבוע שהיה חולה בבית , לאחרונה כל בוקר הוא חושש ולא רוצה ללכת לגן, איך ששומע את המילה "גן" גם יום לפני הוא ישר משנה פרצוף ונכנס למצב רוח ירוד במיוחד ,חוסר תיאבון ופתאום כואב לו הגרון ...מעין תחושות בחילה וזה מתגבר בעיקר בבוקר כשהוא יודע שתיכף הולכים לגן וכמעט כל בוקר הוא רוצה להקיא ..אין לו כל כך מה להקיא, אז יוצא לו ליחה והילד בריא , אני ובעלי יודעים שבגן בסדר,גם דיברנו איתו ואין לו משהו שמפריע לו בגן (והוא ילד שמדבר ומספר הכל) חשוב לציין שכבר שנתיים את צרכיו עושה רק בבית ובגן רק פיפי , כמה שניסינו לעבוד איתו על זה הוא לא מרגיש נוח לשבת שם בשירותים כאני לא נמצאת לידו , חוסר בטחון כזה ,והיה יום אחד שבוע שעבר שכנראה היה קשה לו עם זה והוא התחיל לבכות בארוחת הבוקר ,לא רצה לאכול והיה לו בחילות ,התקשרו אלי ולקחתי אותו וכשהגענו הביתה אז הוא "התרוקן" בשירותים... ובגלל זה לא הרגיש טוב בגן, כי חוצמזה אחרי זה הכל היה בסדר איתו ומאז הוא חושש כל פעם ולא רוצה לאכול בארוחת עשר בגן , (בבית אין בעיות עם אוכל) אני דואגת לו ורוצה לעזור לו להתגבר על הקשיים , הוא ילד מאוד חברותי ושמח ודיברתי גם הגננת ואמרה שלא יכריחו אותו לאכול אם לא ירצה אבל כל בוקר אותו "סרט" מייגע של ללכת לגן ,היום בערב הוא כבר איד תיאבון וכמה פעמים שאל אותי אם יש מחר גן ושהוא לא רוצה ללכת , ובוכה אני צריכה עזרה בבקשה ! מה לעשות ? גם בלי המקרה האחרון עוד לפני כן הוא לא הרגיש בטחון ללכת לגן, ועוד משהו - כשאני אוספת אותו ב 14:00 אז הוא מגיע רגיל ועונה שהיה כיף בגן , אז איפה הבעיה?

כן...צודק...כנראה שהבעיה היא שבגן גם יש משמעת ולא הכי נוח לו עם זה...אנחנו נתגבר על זה כי אין ברירה...שוחחתי עם הגננת גם וכולם באמת אומרים את אותו הדבר בערך...צריך יותר גבולות

ילדתי בת ה-12 נכנסה לחדרינו בזמן ששכבנו. בדרך כלל אנחנו מקפידים לנעול את הדלת היינו בטוחים שעשינו כן אך לא. היא נכנסה לחדר וראתה אותנו באקט. התביישתי כל כך. מה אתה מציע לעשות? האם לדבר איתה יהיה הדבר הנכון?

שלום. אני סבתא אלמנה בת 50 ויש לי נכד חמוד שהוא הבן של בני היקר . לצערי מיום הולדת הנכד כלתי לא נתנה לי להתקרב יותר מדי אליו , התחושה היא שתמיד הייתי צריכה לבקש ולדרוש שיאפשרו לי לראות את הנכד , לא זכיתי לרחוץ אותו , לא זכיתי שהוא ישן אצלי וכו"י , תמיד לכלתי היו סיבות למה לא גם שהנכד היום בן 6 . כלתי לא עשתה ולא עושה דבר על מנת לקרב אותנו וליצור יחסים חמים של סבתא , היחסים שלי עם הנכד קרים רק לצורך ימי הולדת ,נתינת מתנות ופגישות של פעם בשבועיים ארוחת ערב אצלי כאשר אני צריכה לברר האם הם מגיעים אחרת באם אין להם תוכניות אחרות הם מופיעים בהפתעה או בשבתות כאשר אין להם תוכניות . לצערי כלתי ממעטת להזמין אותי אליה . התחושה שכלתי נותנת לי היא שהיא צריכה אותי רק כסבתא שתבצע ביבי סייטר ולכסות לה חובות כספיים , לא הייתה עד היום יוזמה מצידה לקרב אותי לילד . בהרבה מאוד מקרים בה אני מנסה להפגש איתם בתדירות גבוהה יותר זה לא מצליח בגלל כלתי כאשר בני רוצה בזה ושוב מכל מיני סיבות שהיא ממציאה . המענין הוא שהיחסים של כלתי עם הורייה דומים וההבדל הוא שהורייה גרים קרוב אליהם , לא עובדים , יכולים להיות ביבי סיטר לנכד , מוקפצים לצורך זה מתי שלכלה יש צורך ולשמחתי אני הרבה יותר צעירה מהם ועובדת לפרנסתי כל יום מהשעה 6 בבוקר עד 6 בערב וקשה לי להגיע אליהם באמצע השבוע , יש מצבים שבהם אני מפנה הכול ומוכנה לשמור על הנכד ומבקשת שיביאו אותו אלי ולצערי הכלה מתנגדת . לאחרונה כלתי באה בטענות לבני שאני לא עוזרת להם עם הילד , למה אני לא לוקחת ימי חופש שהילד חולה , למה אני לא באה באמצע השבוע וכו"י , טענות מכאן עד אין סוף . הכאב הגדול הוא שהנכד כשמגיע מתיחס אלי כאילו אני זרה עבורו והוא מרוחק ממני , שמח רק שאני נותנת לו מתנה וכו"י . לצערי אינני מוכנה להיות רק סבתא של לתת כסף ולהיות ביבי סיטר בלבד . לצערי הימים היחידים שאני יכולה להפגש איתם ועם הנכד זה רק בסופי שבוע ובאמצע השבוע אני מסיימת את העבודה בשעה 6 בערב ועד שאני מגיעה הנכד כבר הולך לישון . מה דעתכם האם ליזום שיחה כנה וישרה עם כלתי בנושא ולהניח את הכול על השולחן ונראה לאן השיחה תוביל על מנת לשפר את היחסים או להניח ? האם זה נכון וצודק שכלתי באה אלי בטענות כאשר היא לא עושה דבר לעודד , לתמוך לקרב את הילד אלי וליצור יחסים חמים יותר ודורשת שאעמוד לרשותה רק כאשר היא צריכה עזרה ? תשאלו היכן בני בכל הסיפור , אז ככה לצערי בני חלש אופי , ממש סמרטוט לידה ולא מסוגל להכנס לאימות איתה ולעמוד על דעתו , לצערי היא השולטת בבית ולבני אין מילה . אשמח לקבל הצעות איך לנהוג.

תודה על הרעיון . אינני יכולה כי קבלת קהל היא עד קרוב לשש . לא מעשי לצאת בשעה 4 . תודה

שלום רב קבענו חופשה לים המלח לשני לילות ואני מתלבטת האם לנסוע עם הילדים או בלעדיהם.יש לי תינוק,שיהיה אז בן 3 חודשים וילדה שתהיה בת שנתיים וחצי. האם זה נורמלי,להשאיר ילד אחד אצל הסבא והסבתא,או שעדיף את שניהם? אני בהתלבטויות קשות

שלום רב, בני בן 4 רק לאחרונה התחיל לדבר,אבל עדיין לפעמים מדבר ב"סינית". הוא נמצא בטיפול קלינאית.השאלה,הוא לפעמים אוהב ללכת במעגלים.האם קשור לבעיות בתיקשורת?הוא גם מאוד רגיש לרעש חזק ופיתאומי. שאלה נוספת לגבי בני השני בן השנתיים,הוא עדיין לא מדבר(כנראה תורשתי במישפחה)אבל צועק מאוד שרוצה משהו או שמשהו לא מצא חן בעיניו,דבר הגורם ללחץ ומתח בבית.(במיוחד כי השני רגיש לרעשים וצעקות.מה לעשות?להתעלם ולרצות אותו?כי עדיין לא יודע לדבר?יש לציין כי תמיד אני מבקשת ממנו שלא יצעק.לפעמים פשוט בוכה אח"כ.האם מותר בגילולהעניש ולשלוח אותו לחדרו בגילו שיבין לא לצעוק כל הזמן.

יש לי אחיינית בת 19 שנכנסה להיריון ללא נישואין וילדה בן. בערב חג הפסח שהיא באה איתו הייתן צריכות לראות איך כל המשפחה עטה עליו ואיזה כבוד איזה מותק ומהילדים שלי התעלמו יש לציין שיש לי בן בגילו קצת יותר גדול. ואם זה לא מספיק יש לי אחין שהיה בקשר מאוד טוב איתי ומאז שהוא הלך לצבא הוא כבר לא בקשר אבל מה אל האחינית שלי הזו הוא כל הזמן מתקשר ואפילו בחופש הוא הולך לבקר אותה. ועוד משהו בקשר לאמא שלי. מתוכנן איזה מפגש של רחוקי משפחה אז אמרתי שיכול להיות שאני לא אוכל בתאריך הזה לבוא אז ישר אמא שלי אומרת בשביל אחד הם לא ישנו את התאריך. אף פעם אמא שלי לא לצידי. עוד משהו כאוב שקרה עם אמא שלי זה היה בשבעה של אבא שלי שהגיסה שלי שהביאה את כל האוכל לשבעה (חס וחלילה לא קנתה מכספה הפרטי) אלא רק לחצה על הכפתור ועשה הזמנה אז מששאלתי אותה משהו בקשר למנות היא התעצבנה ששאלתי אותה והתחילה לפתוח את הפה שלה כמו אני לא יודעת מה ולצעוק עליי ואמא שלי גיבתה אותה ואמרה שאני אשמה ששאלתי מס' פעמים. תודה על ההקשבה

אני גרושה מזה כשנתיים פלוס...יש לי ילד בן 6 אני נמצאת במערכת יחסים עם בן זוג מזה שנה+, בחצי שנה האחרונה הוא נכנס לחייו של בני ואני לחייהם של ילדיו. ביולי הקרוב אנחנו עוברים לגור יחד.(גם האקס שלי נמצא במערכת יחסים, בני מכיר את בת זוגו וילדיה טוב, ישן שם, מבלה שם) אני עוזבת את עיר הולדתי ואת עיר מגוריו של אבא של בני(שגר עם בת זוגתו, אך הילד לא יודע עדיין כי הבית קטן והוא יודע שהם גרים אצל סבתא כרגע), ובן זוגי עוזב את עיר מגוריהם של ילדיו בעוד חודשיים(ממש עם תום שנת הלימודים ותחילת החופש הגדול) הסדרי הראייה הנוכחיים של בני עם אביו הם פעם בשבוע (לילה באמצא השבוע) ושבת אחת לשבועיים.(בשבת בה הילד איתי במוצש הוא הולך לישון אצל אביו)הסדרי הראייה הולכים להשתנות.הוא יבוא לראותו פעם בשבוע במהלך השבוע לכמה שעות ולינה תהיה שבת אחת לשבועיים. בני עולה לכיתה א'. במקום המגורים החדש יש ילדה אחת שהוא מכיר טוב מאוד ומסתדר איתה מצויין שגם היא עולה לכיתה א' (והם יהיו באותו הבי"ס ובאותה הכיתה)גם משפחתו של בן זוגי נמצאת בקירבה והמון חברים טובים שאנחנו מכירים. בתקופה האחרונה יש לילד כל מיני התפרצויות זעם, צעקות ובכי מיותר(לא משהו אלים וקשה מאוד אך מאוד לא אופייני לילד רגיש-מאוד רגיש כמו בני) מכמה פליטות פה (מיותרות אך מועילות) הוא הבין שאנחנו כנראה עוזבים את העיר ועוברים דירה.הוא מגיב לרעיון באופן חיובי מאוד על אף שמהגננת הבנתי כי הוא מתרגש מאוד מהעלייה לכיתה א' עם חבריו לגן. אני לא כ"כ יודעת האם ההתנהגות ה"חיובית" לרעיון המעבר היא טובה, או שמא מסתתרים שם "שדים" גדולים... אני רוצה כבר לספר לו כי הזמן שלי קצר ואני פוחדת מזה... מה אני צריכה להגיד או איך אני צריכה להגיד אחרי שהוא כבר שאל אותי האם עוברים דירה? הוא ביקש שאם אנחנו עוברים דירה אז שזה יהיה לבית קרקע(ואנחנו עוברים לבית קרקע). אמרתי לו שאם אנחנו עוברים דירה אז גם בן הזוג שלי עובר איתנו, אז הוא שאל מדוע? אני קצת מבולבלת ולחוצה...

שלום רב, הבת שלי בת שנה ו-7 חודשים והיא נמצאת עם עוד בת אצל מטפלת . כמעט חודש הבת שלי מתעצבנת על דברים ונשוכת את הילדה השנייה וכמובן שגם אצלי בבית, היא לפעמים נושכת. כשזה קורה גם אני וגם המטפלת אומרות לה שאסור ושזה כואב ואני שמה אותה בפינה ואחרי כמה דקות לוקחת אותה בזמן שהיא בוכה. האם יש לך רעיון אחר איך אני אמורה להתנהג איתה? אני חייבת לציין שהבת שלי ב"ה מפותחת לגילה,היא אומרת יחסית הרבה מילים ויודעת לבטא את עצמה..כמובן בהתאם לגבולות הגיל.. אשמח להתייחסותך. תודה

היום הייתי עם הבת שלי בגן. היא בטרום חובה. הלכתי ביחד עם תינוק בעגלה אז תוך כדי שהייתי שם הייתה ילדה ששיחקה עם העגלה של התינוק אז הבת שלי ביקשה ממנה שתפסיק והיא החליטה לדחוף את הבת שלי ולצחקק בקול. אני הערתי לאותה ילדה על התנהגותה. אבל תהיתי עם עצמי אם לא הייתי בגן מה הייתי אומרת לבת שלי כיצד להתמודד מולה- 1. שתדחף אותה בחזרה. 2. שתגיד לגננת האם שתחזור. כי שזה קרה הייתה גננת משלימה שלא עושה כלום. 3. שתסביר לילדה שלא דוחפים

אני ובעלי מתגרשים. הייתה לנו מחלוקת קשה מאוד לגבי הסדרי הלינה של בנינו בן השנה. הסכמנו בסופו של דבר על גיל שנה ועשרה חודשים להתחיל בהדרגה. האם למישהו יש ניסיון אני חרדה נורא מהמחשבה שאצטרך לא לראות אותו לילה בוקר וכדו'. חשוב לציין כי עד גיל שנה אני גידלתי אותו לבד. מרגע שביקשתי גט החל בעלי להתנהג כמעוניין לגדל אותו. האם למישהי יש ניסיון בפרידה מילד כל כך קטן ללילה?

תתחילי להתרגל למצב .

שלום , יש לי ילד בן שנה וחצי. מלאך! ילד עם לב רחב אוהב ומסור אך רוב הזמן הוא לא מבין מה זה לא או אסור . למשל הוא פותח את המגירה של המטבח ואני לא מרשה באופן קבוע ואומרת לו אסור לגעת במגירה , אמרתי את זה מליון פעם ואפילו נתתי מכה ביד שיבין שפתיחת המגירה שווה לכאב . מה לעשות הילד לא מסוגל להבין מה מותר ומה אסור ? הכללים בבית קבועים וברורים .

איך מודיעים לנכדה בת 5 שמאוד קשורה לסבתא, על כך שגילו אצלה את המחלה? עוד לא ברור עד כמה חמורה המחלה - זה עדיין בבירור התחלתי

הורים לילד בן 3 וחצי גמול מזה כחצי שנה בן בכור. נולדה לו אחות לפני שנה החל מזה כחודש לעשות מדי פעם (בימים אחרונים פעם ביום) פיפי על הריצפה באזורים שונים בבית באופן מודע. נציין כי הוא מאוד מקנא לאחותו, מצק ומרביץ לה כמובן מלווה בתגובה שלנו שמעשה זה לא מקובל. משתדלים להעניק לו ככל האפשר זמן איכות במגבלות הזמן הפנוי. ברור לנו שזה מושפע מההחשויות בביתחשוב לנו להבין איך לנקוט כנגד התנהגות זאת?

יש לי בן בן 7 וחצי . אני ואבא שלו גרושים מאז היה בן שנתיים יש לו אבא מאוד דומיננטי בחיו , כמעט חצי משמורת. אני חייתי עם בינזוגי 4 שנים והתחתנו לפני שנה ואנו עומדים להפרד הבן שלי מאוד אוהב אותו ומאוד קשור אליו חייינו יחד בבית אחד 4 שנים ובנזוגי היה חבר מאוד טוב שלו והיה מעיין תחליף אב.... עכשיו כשאני ובנזוגי נפרדים , אני ממש כואבת ולא יודעת מה לעשות עם בני ואיך לספר לו , איך לגרום לו להבין את המצב ולהגן עליו ככול שניתן . אשמח לקבל המלצה חמה.... בהתחלה חשבתי ל"סבן" אותו - לומר לו שהבזוג שלי טס לחול אבל אני מבינה שאין כמו האמת איך מספרים ליד להורים גרושים שעוד פעם נפרדים והוא צריך להפרד ממשהו שאהב.... אשמח לעצה תודה

שלום מירי, לפני שרצים לספר לילד, כדאי לעשות מספר דברים: 1. להיות סגורים היטב - את ובן זוגך לגבי מה ההסדר שעומד להיות בינכם, ועד כמה הוא רוצה/פנוי להמשיך להיות בקשר עם הילד - מה הוא *באמת* רוצה בנידון. יש לצפות לשאלות של הילד מסוג "האם אני אוכל להמשיך לראות את ....?" וכדאי לבוא עם תשובה מוכנה ואמיתית. נכון שבמצב האידיאלי בן זוגך "אמור" להמשיך להתראות עם הילד אבל עדיפה פרידה מלאה מאשר יחסים לא אמיתיים בו בן זוגך 'נאלץ' להתראות עם הילד... ועדיף שיבין מראש למה הוא מוכן ורוצה להתחייב - חשוב לבוא אל הילד עם תשובות ופתרונות למצוקות האפשריות (הרצון להמשך קשר, פחד מדחייה, פחד מאשמה בפרידה וכו'). כנ"ל תשובה לגבי סיבת הפרידה וכו'. חשוב להבהיר לילד שאין לו שום חלק בפרידה ושבן זוגך ואת החלטתם להיפרד מהשיקולים שלכם. 2. כדאי ומומלץ לערב את אביו של הילד בתהליך מראש - להתייעץ גם איתו - במיוחד מאחר והוא כה מעורב בחיי הילד. הוא גם יכול לעזור לילד ולנהל איתו שיחות דומות ובאותה הרוח - מה שיחזק אצל הילד את התחושה שאין לו קשר לפרידה, שכולם עדיין אוהבים אותו ותמיד יאהבו אותו וכו', ובעיקר להיות עוד מקום בו הילד יכול לבטא את הרגשות שלו בצורה חופשייה ולקבל חום, קבלה, הכלה ואהבה. כדאי שייזום שיחות עם הילד ברגע שתחיליטו להודיע לו - כדי שהילד לא ירגיש שיש בית בו לא מדברים על מה שקרה.. 3. באופן המיטבי היה טוב אם שלושתכם - האבא, בן הזוג ואת הייתם מקבלים ייעוץ קצר מבעלי מקצוע שהם מטפלי משפחה מוסמכים (אשמח להפנות אם את רוצה) - לפעמים שיחה או שתיים תעשנה פלאות - יש לא מעט אספקטים לחשוב עליהם מעבר למה שכתבתי כאן ולהתכונן. זו יכולה להיות המתנה הכי טובה שתתני לעצמך ולילד. 4. כאשר אתם כולכם תהיו מוכנים כדי האפשר - השיחה עם הילד תהיה מאד פשוטה ועניינית בלי הפחד והלחץ שמלווה אותך כרגע. וגם אם האבא יסרב לשת"פ בייעוץ או אפילו בהתכוננות יחד איתך (משהו שנשמע לי מוזר, אבל בטח שאפשרי) - אז את ובן זוגך תהיו מוכנים להתמודד עם המצב - ואפילו אם גם הוא לא יסכים - לכי לקבל ייעוץ לבד. יש בך את כל הכוחות והיכולות לעשות את מה שצריך בצורה המיטבית - צריך רק ללמוד טיפה - להיות מודעים למה יכול לעזור וממה כדאי להימנע. 5. ובעיקר - לזכור כל הזמן שאם זה מה שקורה עכשיו בחיים של הילד - אז זה אומר שזה מה שצריך לקרות בכדי לאפשר לו את ההתפתחות שהוא צריך לעבור בחיים כבנאדם. אין טעויות בחיים - וכל מה שאת יכולה לעשות בתור האמא זה ללוות אותו בצורה הכי טובה, חמה, מכילה, תומכת, מעצימה וחומלת שאת יכולה. זה בסדר אם את מרגישה אשמה, אבל זה לא באמת נחוץ או עוזר בכלום ובעיקר - זה לא מונע ממך את תפקידך כאמא המסורה שאת! שיהיה טוב לכולכם בדרך החדשה, שתמצאי בך את האושר והאהבה שמגיעים לך, לילדך ולכולם. עופר איל

אנחנו כבר בתהליך עצמו והרוב כבר התיישב במקום.... תודה :)

שלום רב, לאחרונה גיליתי כי בתי בת ה-8 מתנשקת עם ילד בגילה. נשיקה בשפתיים כפי שהיא מתארת את זה בגלל שהיא "מאוהבת בו". הסברתי לה שההתנהגות הזו לא מקובלת עליי , והסיטואציה חזרה על עצמה עם בן דוד שלה , כששוחחתי איתה על הנושא היא לא הבינה למה זה לא בסדר הוא קרוב משפחה.. באיזו דרך ניתן להבהיר לה טוב יותר כמה חמור מבחינתי ההתנהגות הזו ? אמא מודאגת

לביתי בת ה-17 היו בעיות עם המחזור החודשי. היינו שתינו אצל רופא נשים ששלח אותה לבדיקות ובנוסף גם קבלה טיפול תרופתי. לאחרונה הבעיה חזרה והיא הלכה לרופא הנשים והפעם לבדה. כששאלתי אותה מה אמר הרופא היא השיבה שהוא אמר שאין בעיה ושהבעיה תיפתר ושהכול בסדר. אתמול במקרה ראיתי בחדר שלה הפניה לבדיקות דם שהרופא שלח אותה וגם קופסה של גלולות למניעת הריון. אני רואה זאת בחומרה רבה שביתי הסתירה זאת ממני ולא סיפרה לי את האמת. אבקש לקבל את חוות דעתך כיצד עליי לנהוג ומה עליי לומר לה.

שלום רב, שי לי בן בן שלוש ושמונה חודשים וילדה בת שנה ותשעה חודשים. ילדים מקסימים וחכמים להפליא. בכל אופן, אנו נתקלים בקושי רב להשכיב אותם לישון. ניסנו בעלי ואני את כל השיטות. כלום לא מצליח. כל ערב ההשכה מלווה במלחמה מתישה מאוד. הם מאוד קשורים אחד לשני, וזה כמובן מאוד משמח אמנם בלילה הם משתוללים מאוד יחד. זורקים את השמיכות והכריות על הרצפה. יוצאים מהמיטה, וכל פעם מחדש צריך להחזיר אותם. הם מאוד נהנים מהמשחק. אנחנו סובלים ובסוף משהו בוכה. אשמח לעצה מעשית ע"מ שנוכל להשיב את ההרמוניה והשקט לביתנו. תודה רבה!

תודה על ההתיחסות. שניהם הולכים לישון יחד ב19:30. ישנים צהריים בגן משעה 13:00-15:00 תודה!

אהוד, שלום אני מוצאת את עצמי נכנסת לפורום וקוראת פניות של הורים, ועצות/טפים/תשובות עולות בי, שהייתי רוצה לשתף את ההורים, ואולי להקל במקצת. אך, לשם כך, הייתי רוצה לבקש את אישורך לעשות זאת, משום שהפורום בניהולך. האם זה בסדר, שאענה גם על שאלות שעולות כאן, מתוך הידע והניסיון שלי? הנני, יועצת שינה, מדריכת הורים, וגננת בגיל הרך. תודה רבה סיגל

שלום יש לי 3 ילדים בני 11,9,7 בת בת ובן . הבת האמצעית בת ה9 חולת צליאק מגיל 5 , ילדת סנדוויץ'. כל דבר קטן ,כל עימות קטן למשל על אוכל על בלון מתחיל בצרחות ומסתיים בבכי בצרחות יותר גדולות . מרוב הצרחות אני רק רוצה לסתום את אוזניי כך שאני אפילו לא מבינה על מה הצרחות . היא צועקת עלינו בלי להקשיב מה יש לנו להציע או להגיד . היא מחליטה מראש שאנחנו נגדה . מה לעשות איך להגיב אליה איך להרגיע אותה . למרות שהיא מקבלת יותר תשומת לב מילדים אחרים היא עדיין טוענת שאף אחד לא מתייחס אליה לא מתייחסים אליה ולא אוהבים אותה. מה לעשות ? תודה

בני כבן 13 . אגב גלישה מקרית במחשב בו הוא משתמש נוכחתי לדעת שהוא נכנס לאתרי פורנו. הוא אינו יודע שאני יודע על כך. השאלה כיצד עלי לנהוג. אינני מעוניין לחשוף את העובדה שאני יודע על הגלישה שלו באתרים אלו כי אני חושש שהוא יסתיר את הגלישה ולא אוכל לעקוב אחריו יותר. גם הרעיון להשתמש בתוכנה שחוסמת כניסה לאתרים אלו אינה נראית לי מאחר וסביר להניח שהוא ימצא דרך לעקוף את המיגבלה או יגלוש ממחשבים של חברים.אוסיף עוד שהילד אינו קל לגידול. הוא עקשן מאוד דעתני חכם ומניפולטיבי. אודה לתשובתך.

יש לי ילדה בת 14.5 שהצטרפה לקהל מעריצים של זמרת ויחד עם זאת רזתה מאוד, המראה חשוב לה מאוד, אני עוקבת אחריה בעניין האוכל מלבד הזמן שנמצאת בלימודים, שם איני יודעת מה קורה, יחד עם זאת אני לא מצליחה לאבחן אם היא גורמת לעצמה להקיא, כמות האוכל שהיא אוכלת קטן יותר מפעם, התחלתי לעשות לה מעקב משקל השבוע, אני לא יודעת כיצד אוכל להתמודד עמה, אינה משתפת יותר מידי, כועסת על כל דבר, אודה על עצה מעשית ויעילה

שלום רב, יש לי ילד בן שנה וחצי, ובדרך ילדה. הוא מלא אנרגיות ושובב ברמות שלא ניתן לתאר בכלל...הבעיה העיקרית שלי היא שאני מאבדת את הסבלנות מאוד מהר וצועקת המון, באופן טבעי אני כזו ועכשיו זה מוקצן מאז שאני בהריון. אני מוצאת את עצמי לפעמים צועקת עליו בצורה שנראית לי לא הגיונית (ובמקצועי אני פסיכולוגית שעובדת עם ילדים, רק כשמגיעים הביתה כל הסבלנות כבר נגמרה) אני מתה עליו ואני גם יודעת שהוא מקבל את כל האהבה שבעולם. אבל מול זה אני גם כועסת הרבה ואז כל הזמן חושבת-האם זו הדרך להציב גבולות? הוא לא מבין בכל מקרה, הוא צוחק לי בפרצוף כשאני צועקת וכועסת, ואני ממש לא מחייכת או שום סימן למשהו מצחיק.והוא ממשיך לנסות אותי כל פעם מחדש שוב ושוב...שום מעצורים. גם לא עם בעלי.מהי הדרך הנכונה ללמד מה מותר ומה אסור בגיל הזה? הוא ילד די נבון ומבין די הרבה לגילו. הוא עדין לא מדבר, אולי 3-4 מילים. וזה בסדר כי גם אני התחלתי מאוחר.אשמח לעצה...

הי, מיכל הצבת גבולות היא נושא מורכב, שמעסיק הורים רבים.בקצרה,בגילאים האלו, הילדים לומדים את כוחם, יכולתם.בוחנים את סביבתם, את ההשפעה על סביבתם.מבינים הקשרים.ילדך, אינו עושה דווקא, כדי לעצבן אותך. סביר שהדברים שעושה באים מתוך חקירה, וסקרנות, מתוך צורך רגשי כלשהו. כאשר את מגיבה לאותם דברים בעוצמה רגשית, הוא מפרש זאת כתשומת לב, בסקרנות של "וואו, עשיתי משהו, אמא מגיבה לי, איזה יופי". רשמת שאת בהיריון, וגם שכשאת מגיעה הביתה כבר אין לך כוח- בדקי האם יש זמן איכות עם הילד. זמן שלכם ביחד, נעים, ואפקטיבי. שהוא לומד שיש תשומת לב מסוג אחר.שלא ירגיש חסר בגלל עבודתך ובגל ההיריון (מה יהיה כשיהיה לו אח/ות קטנים?) יחד עם זאת, בנושאים של משמעת וחינוך, יש להיות קורקטיים, ללא עוצמה רגשית. ולהגיב מבלי להתמהמה. בגיל זה הוא מבין, אמנם בודק גבולות,וחוזר שוב ושוב על ניסיונותיו, אך הוא מבין. וכאשר הוא עושה משהו שהוא קו אדום מבחינתך, עלייך להגיב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.בלי צעקות, בלי כעסים. בלי לצאת משליטה. נתבי את הכעס למשהו יעיל יותר, ונינוח. בהצלחה, אשמח שתכתבי את דעתך סיגל (יועצת שינה ומדריכת הורים)

הי סיגל, תודה רבה על תגובתך, כל דבריך נכונים, ולצערי אני יודעת אותם אך מתקשה ביישום המעשי בשל קושי בשליטה עצמית...אבל אני כן יכולה לומר שאני מקפידה על זמן איכול איתו ויש לא מעט למזלי כי אני לא חוזרת בשעות הערב אלא יש לנו כמה שעות יחד.ולכן זה גם מצד שני כל כך קשה.בכל אופן לקחתי את דבריך לתשומת ליבי, זה מחזק את דעתי ואני משתדלת לרסן את תגובתיי... תודה

איך אפשר לגרום לבנך להבין שמסוכן. אסור. לא. די. זה מילים שיגרמו להפסיק לא לעשות דווקא. גם כשאת מנסה לדבר להסביר או להבהיר

שלום לבן שלי בן החמש יש טיול מהגן שהוא מאוד חושש ממנו.לטיול הקודם אבא שלו הלך איתו ולטיול הקרוב הוא לא רוצה ללכת לבד. השאלה שלי אם צריך כן ללכת איתו קרוב מלווה או שלתת לו להתמודד כך שילך לטיול בלי קרוב מלווה. תודה:)

שלום ענבל . אני מקווה שאת הכתובת כי אינני יודעת למי לפנות והסיפור הוא כזה : אני בדילמה האם להתערב ולבקש מחתני להגיע לשיחה ולהניח את כל הטענות על השולחן. בתי נשואה לגבר מקסים, הורי החתן אפשרו להם לגור בדירה שלהם שהיא נמצאת בקרבתם וכך הם יחסכו ובין היתר יוכלו לעזור להם עם הילד בהוצאת הילד מהגן , אני גרה כחצי שעה נסיעה מהם , עובדת וחסרת אמצעים ועוזרת להם כמה שאני יכולה, לצערי אני גרושה והגרוש שלי גר בדרום הארץ ומגיע לאזור כל שבועיים . הורי חתני נפגעים מכל מילה ומכל התנהגות שלי ומחממים את בנם נגדי כך שהם גורמים למריבות ביניהם ובתי באה אלי בכל מיני טענות על התנהגותי שאני צריכה להתרפס לפני הורי חתני ולהתחנף להם כי הם מבוגרים ממני והם נותנים להם מקום לגור ללא תשלום וכך הם חוסכים . אתן דוגמא בלבד למקרה של סכסוך : האב של חתני עבר ניתוח וביקרתי אותו בבית החולים ואף התענינתי יותר מאוחר בבריאותו מספר חודשים מאוחר יותר הייתי מאושפזת בבית חולים והם לא באו לבקר אותי או הרימו טלפון לשאול לשלומי פשוט התעלמו , נעלבתי אבל שתקתי ולא אמרתי דבר לבתי שלא יריבו . בחג האחרוןלא הרגשתי טוב ולא התקשרתי להורי החתן לאחל חג שמח , הם כמובן לא התקשרו אלי ומאז הם פגועים ועשו סיפור מזה וגרמו למריבה בין הזוג שאני לא בסדר . בקיצור אני מתלבטת האם לשוחח עם חתני על הנושא ולעשות סוף להעלבויות של הוריו על מנת שהוריו יפסיקו לסכסך ביניהם ובין בתי אלי , בתי לא מסוגלת להתמודד מול בעלה היא פשוט חלשה . מה דעתך עלי לעשות כי ככה לא ניתן להמשיך , לא יתכן שבזה שהם בעלי יכולת יש להם עליונות עלי ועלי לצחצח להם את הנעלים . תודה